פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

לא יודעת אם אתן זוכרות אותי, כבר המון המון זמן לא כתבתי כאן, היתה לי תקופה שהצלחתי לשים דברים בצד ולא לכאוב יותר מידי, ההיתי עסוקה בטיפולי פוריות מתישים ועכשיו אחרי הרבה מאוד זמן אני בהריון. אני שמחה עם זה אבל זה גם ממש מעלה בי דברים שאני לא רוצה לדעת אותם ולהתמודד איתם. לא רוצה!!! אני מרגישה שאין ברירה ואני חייבת להתחיל להסתכל על הדברים בעיניים כי אחרת זה לא יגמר טוב, אני אתפוצץ!!!! זה כ"כ קשה כואב ולא נסבל, לא רוצה לרגיש ככה. אני רוצה להמשיך להיות מנותקת ולא להרגיש בכלל. זה יותר קל. לא יודעת מה אני רוצה מכן, סתם לשתף....

אני יודעת שקשה אבל שווה. אל תהי עם זה לבד. שלך,ים

מה שלומך מתוקה? וואוו.. עד כמה הזדהיתי עם הפוסטים שלך על שאינך מצליחה להיכנס להריון.... ועל הקושי הכרוך בכך.... אומנם הסיפור שלנו שונה מאוד ומן הסתם גם הפרשי הגילאים.... ואני נשואה רק שנה.. ועוד... אבל ההרגשות היו מזכירות ודומות לשלך, גם זכור לי שהגבתי אז לא?! זכור לי שהיו משפטים שלך שהייתי אומרת למטפלת שלי שכאילו את הוצאת לי את המילים והרגשות שלא ידעתי לומר..... אולי גם את הפחדים שפשוט לא נתתי להם שם.. את, כנראה דווקא מההתעסקות שלך בנושא ידעת כבר לומר מה קשה לך... ומה את רוצה.. (או אולי את לא מבינה על מה אני בכלל מדברת....?! אם זה נכון ותרצי לדעת אזכיר בכמה מילים..) בכל אופן, בטח שזוכרים אותך!!! ואיזה יופי שהצלחתם סוף סוף ואת בהריון!!! יפה שלי, זה כל כך מוכר ומובן שכשמניחים את הדברים בצד הם אומנם נבלעים היכן שהוא אבל הם לא באמת נעלמים.... ויצוצו במוקדם או במאוחר.... אז ההריון כרגע גורם להם לצוף במלוא העוצמה.,, כמה אני מבינה... ומזדהה... זה אפילו לא תמיד נותן לשמוח ולהנות בחוויה הנשית ההריונית.., את עסוקה בכל כך כל כך הרבה דברים שאיש לא יכול להבין וההריון עוד מגביר את העוצמות ומכריח אותך להתמודד..... עכשיו..... מבינה לליבך.. לתחושות השמחה ולתחושות הקושי.. התיסכול.. והבלבול.. לרצונות לדחות את הדברים ולא להתעסק איתם כאילו לא קיימים ולעובדה שדווקא עכשיו כל מיני דברים עולים.... מקווה שיש מישהי שאת משוחחת איתה בתקופה זו על כל מה שיעלה... זה מאוד מקל גם אם זה קשה ומציף.. זה מרגיע אחר כך..... מנסיוני שלי... איתך, בשמחה באהבה ובהזדהות רבה... מזל טוב ובשורות טובות. וגם הרבה הרבה כוחות!! מתמודדת

מתמודדת יקרה, ממש תודה על המילים החמות שלך, ריגש אותי שזכרת אותי.... אני שמחה לשמוע שאת ג"כ בהריון, זה באמת משמח, זה המשכיות שמחייבת להמשיך ולהלחם כדי לרצות לחיות חיים טובים ושלווים יותר ואולי גם להצליח להעביר את זה הלאה. אני יודעת שאין לי ברירה ואני אהיה חייבת עכשיו להתמודד עם זה, קשה לי ואני רוצה לצרוח לא!!!!!!!!!!! אבל החיים חזקים ממני ודורשים להמשיך... בשורות טובות ובאמת הרבה כוחות לכולנו!!!!

אידה, ינשופי, חטוליתוש, ים, מציאותי, אורחת (מקווה שלא שכחתי...) שולחת חיבוק לכל אחת.. תהיו חזקות ותרגישו רק טוב! שלכן, מתמודדת שבת שלום.

שולחת לך חיבוק חזק והמון המון כוח. שבוע טוב,יקרה ים,בחום

האור שלך חסר פה.... מקווה שאת בטוב. שולחת הרבה חיבוקים בחזרה. ומקבלת בחום את שלך.. שבוע טוב, מתמודדת.

טוב אז ככה.. זה קרה לפני כמה ימים ואני מתחרטת על כל רגע.., יצאנו כמה חברים לים ושתינו.. הגענו למצב שבו "תפסנו ראש" ואיכשהו הגענו למצב שבו נכנסו ערומים לגמרי לים 3 בנות ובן... אחרי שיצאנו היה נחמד והכל ואוהל לידנו היה אוהל של בנים ראיתי בחור אחד בחוץ ובגלל שהייתי שיכורה החלטתי לבוא ולדבר איתו.. מפה לשם הוא נתן לי משהו לשתות שאין לי מושג אם זאת הכוס היותר מידי או שהיה משהו בשתייה אבל אני פשוט לא זוכרת כלום ממה שקרה אחרי ששתיתי.. חברים שלי סיפרו לי שהלכתי איתו הצידה והתנשקנו בהתחלה והיה סבבה ואמרתי לחברים שלי ללכת שהכל בסדר איתי ואחרי כמה זמן הם החליטו שזה מוגזם כבר והם הראו אותי שוכבת בלי מכנס והוא מעליי אבל הוא היה לבוש... הידיד שלי לקח אותי ממש בכח לפי מה שמספרים לי אני ממש התנגדתי אליו וממש כעסתי עליו.. הם מספרים גם שהקאתי המון.. ממש המון שהם נתנו לי לישון בחוף ולא לקחו אותי הביתה כי לא יכולתי לעמוד על הרגליים בכלל אז אחרי שישנתי בערך שעתיים הצלחתי ללכת הם טיפלו בי בבית והשכיבו אותי לישון... ואת כל זה אני בכלל לא זוכרת.. עכשיו אני בת 19.5 ועד לפני זה אני הייתי בתולה ועכשיו אני כבר לא יודעת.. ואני מפחדת ללכת לרופאת נשים שתבדוק אם אני בהריון או אם חס וחלילה נדבקתי במחלה מחשש שאמא שלי תגלה... אני ממש מפחדת ולא מפסיקה לחשוב על זה ואני ממש נגעלת מעצמי וכל הזמן בבחילות... עכשיו אני לא יודעת בכלל אם עברתי תקיפה מינית או לא יודעת מה כי חברים שלי אמרו לי שממש צעקתי עליהם שאני רוצה אותו והתנגדתי אליהם וכמובן שהם לא נתנו לי ללכת אליו והם גם אמרו לי שהוא ממש דאג לי אחרי זה אבל הם העיפו אותו באיזה שהוא שלב... בקיצור אני לא ממש מבינה מה עברתי.. אבל אני לא מפסיקה לחשוב על זה מאז ואין לי תיאבון תודה מראש

הי, זה באמת מאוד מלחיץ, אך נשמע שיש לך חברים טובים ונאמנים שעזרו לך.....יש לך מזל גדול נראה לי. וחשוב להיות בטוחה, גשי בכל מקרה לרופאת נשים, אינך צריכה לידע כרגע את ההורים לשם כך, בהצלחה

כל הכבוד שהצלחת לכתוב.. זה לא מובן ומבטא את הפחד והרצון לדעת מה קרה... בהחלט החברים ממש יקרים ונאמנים לך.. שהגנו עלייך למרות שכעסת עליהם בשלב בו לא ידעת מה קורה איתך.. ללכת לבדוק את זה יכול בהחלט להיות חסוי אם על ידי רופאה פרטית או גם במרפאה רגילה, יש סודיות ואת לא חייבת לפרט כלום. גם לא לרופאה... לדעתי, כדאי להתגבר על הפחד ולבדוק רק כדי לדעת שהכל בסדר- מבחינת הבתולים... הקושי היותר גדול הוא שזה לא יפתור לך את הבלאקאווט. את התמיהות של מה קרה שם... והאם ספרו לך הכל.. למה היה לך רצון ללכת לאותו אחד.. והאם הוא שם לך משהו בכוס.... כל אלו שאלות שימשיכו לנקר בך... אני מקווה שלא.. לכן אולי כדאי שתדברי על זה עם משהו.. חבר/ה קרובה. מישהו מהמשפחה או מטפלת אוכל מי שמרגיש לך רק כדי לא להישאר לבד...... ולנסות עד כמה שניתן להבין מה קרה שם... שמרי עלייך, נסי לאכול בכוח גם אם זה מעט... כדי שיהיה לך כוח.. בהצלחה. מתמודדת.

מה שלומכן?אני כאן קוראת את הפוסטים שלכן ולא מצליחה להגיב אבל אני איתכן כאן למרות שזה לא מורגש .מיכל אני מבינה אותך גם אני מרגישה שותפה ואשמה למרות שהייתי תינוקת שזה קרה אבל מרגישה אשמה גדולה עים הבנתי נכון שזה מה שאת מרגישה?אבל לך קל לי לומר שאת לא אשמה!!!מה שלומך מתמודדת יקרה איך ההריון מתקדם מקוה שאת מרגישה טוב?כל מי ששכחתי אני כאן איתכן

אם היית תינוקת כיצד את אשמה? תינוקות הם כה זכים וטהורים, היית כלכך שברירית...אינך אשמה!!!! מה תינוק מבין? יש לו צורך עז בקבלת חום ואהבה ולא שיפגעו בו :( זה צורך בסיסי ומינימאלי........אוף מה כבר רצינו? אהבה? אבל הרגש לא נותן מנוח נכון?

כן את צודקת רצינו אהבה .אני מרגישה אשמה מכיון שזה לא שהיתה לי פגיעה ע"י אדם אחד וזהו .כל כך הרבה אנשים פגעו בי .למה דוקא אוצי בחרו?יש לי עוד אחיות שבהם לא שלחו אצבע שמרו אלהין כאוצר יקר אני מגיל מאוד מאוד צעיר כל כך הרבה אנשים פגעו בי לכן מרגישה אשמה ושותפה לרוע הזה את מבינה אותי יקירה אבל חשוב לי לומר לך שאת לא אשמה !!!מנסה לומר את זה לעצמי ולא מצליחה אהבה היא צורך בסיסי בילדות שלא זכינו לאהבה הנכונה ..שולחת לך חיבוק אוהב אמיתי שלך מוותרת

איזה ניק בחרת, קשה.. אל תוותרי לעולם!! הם פגעו בך, הם!! מבינה? כל כך מבינה את "השותפה".. אני מאמינה שניתן לשנות את ההרגשה, ברור שאינך אשמה במה שאחרים עשו, הם עשו, לא את! גם לי יש אחות שבכלל לא יודעת כלום...מי שפגע הוא האשם בסיפור, אך עם רגש קשה להתווכח.. מאמינה שהיום יש מי שיתן אהבה, ויש אנשים היקרים לליבך שאוהבים אותך, איתך, מיכל

מה שלומך? תודה על ההתעניינות.. ב"ה ההריון מתקדם בסדר, הקאות ובחילות ועייפות.. בדיוק לפי הספר... ;-) אתמול יצאנו לחמי געש היה מקסים!! אני בטוחה שאת בפנים יודעת שכמו שמיכל לא אשמה, כך גם את! גם אם יש את התמיהה למה דווקא בי פגעו, היו מלא אחרים שבהם לא נגעו..... אז סימן שיש בי משהו...,,. אבל זה לא נכון!! גם אם זה מרגיש הכי ככה! בייחוד בגלל שנפגעת כשהיית קטנה אז הרגישות לפגוע דווקא בך הייתה גבוהה..., מכיוון שהעיוות נוצר מגיל כל כך מזערי...... זה כל כך קשה לשמוע את זה ולקבל את העובדה שכל כך הרבה פגעו בך על לא עוול בכפך.... כל כך לא מובן.... כל כך כואב.... היום, בכוחך וביכולתך לעצור את זה... להיות עם גב זקוף ולא לאפשר עוד פגיעות.. לעמוד יציבה מול הפוגעים ולהסתכל עליהם בבוז.... זה נשמע חלום.. או אפילו לא... זה לא בדמיון... אבל עם הדרך שלך בטיפול וריפוי, בס"ד תצליחי לעבור את התופת שאחרי המוות....... אוהבת המון. כל כך מצוי אצל הנפגעות להאשים את עצמן ולהאמין בזה באמת. קשה מאוד לצאת מעניין השותפה לפשע..... אבל לאט לאט לצערינו... נבין את זה, ולא יהיה קל כשנבין זאת.. (לכן אני לא חושבת שאי פעם נבין עד הסוף ושהאשמה תרד לגמרי.... אולי אני טועה, נשאר לי רק לקוות..) שלך, מתמודדת

תודה ..פתאום יש הרגשה של הבנה.. שותפות.. אתן ממעטות להיות כאן ואולי גם לי קצת קשה להיות כשיש מעט..ואולי זה בגלל שאידה ממעטת? חבל

מה שלומך? בהחלט לא קל להיות כאן, ק"ו כאשר כל אחת בעניינה שלה.. יש הרגשה כבדה.. שקט.. ולבד.. בואי נקווה שכל אחת בטוב. ושמצליחה לתפקד ולהתמודד גם אם לא הכל ורוד.. בינתיים נשתדל לא להיסגר... גם אם אידה לא הרבה כאן והיא חסרה... נפרוק את מה שעל הלב גם אם לא מגיבים מהר.. לפחות לא נשארנו עם זה לבד... נדע שיש מי שמקשיב גם אם קשה להגיב באותו הזמן.. שלך בהרבה הבנה ותקווה.. מתמודדת

איך את? כן.. רואה בסוף אני משתפת פה :) השבוע שלוש פעמים נפגשתי עם המטפלת.. החזקה גדולה מאוד שלה.. עכשיו נרגע. היא מאפשרת לי הרבה למרות שבזמן האחרון היה ממש טוב ונזקקתי הרבה פחות ואז השבוע התבלגן לי הכל....קורה, העיקר שעכשיו בסדר.

פעם ראשונה בחיים שהציעו לי להתאשפז. מעדיפה למות!!

אורחת יקרה שלי! כל כך מבינה לליבך................ תחזיקי מעמד.... אולי המילים האלו יתנו לך דחיפה להילחם? או אולי זה באמת מה שצריך? רק את בתוכך יודעת את התשובה!!!!!! תילחמי! אל תעשי משהו שאינך שלמה איתו.. אבל גם אל תלכי ראש בקיר.. אני סומכת עלייך מאוד!! שעם כל הכאב ועם כל מה שהמילים האלו מעלות לך, כמו: פחד.. שיתוק.. בלבול.. חוסר תקווה.. אולי גם בדידות.. הרמת ידיים.. (לא מחייב שזה מה שאת מרגישה.. אני רק יכולה לשער זאת לפי הבנתי.. וקטונתי..) את בתוכך עמוק עמוק יודעת מה יוסיף לך ויתן לך כוח להתקדם, גם אם זה קשה לך מאוד לעשות... אוהבת המון ושולחת הרבה הרבה הרבה הרבה כוחות אני פה איתך... אל תתני לרגשות התיסכול האלו לגבור... בואי נבכה יחד את הכאב והקושי.. אבל תעשי חושבים עם עצמך והמטפלת ומי שמתאים לך- מה יהיה לטובתך האמיתית!! שלך, מתמודדת

:-)

מצטערת לשמוע כנראה שזה נראה טוב מבחוץ אבל מה את חושבת? אך את מרגישה? מה יעזור לך?? נסי להתחזק מצד אחד מצד שני קבלי עזרה שמתאימה לך ויכולה לחזק ולעזור לך מחזקת אידה

רציתי לומר לכן שאתן אלופות...כלומר מתמודדות עם טראומה קשה......אני מרגישה אחרת, שונה מכן.. כלומר אני ללא הטראומה....אין ניתוקים אין פלאשבקים ב"ה, ולפעמים מרגישה שאין לי על מה להתלונן כי סך הכל נפסק מהר מאוד, הייתי קטנה והפסיק בבת אחת עצרו את זה, בלי הסבר...ואני כל כך רציתי לחזור לקרבה, לא כאב לא כלום...אולי הרגשתי אהובה?? כנראה משהו נפגע.....כאילו מרגישה שאין לי זכות להתלונן...מבינות?

מיכל יקרה! מה שלומך? להרגיש שונה.. זה כל כך מוכר לכולנו כאן, כך אני חושבת.. אומנם לצערינו כולנו תחת אותה כותרת.. אבל לא תמיד עם אותם חוויות.. בגדול זה אומנם זהה אל כל אחת מרגישה אחרת בהתאם למה שקרה איתה ולעיתים אנחנו יכולות להיות מאוד מופתעות כי הבינו אותנו דווקא כאן בצורה כל כך מכילה ומובנת.. ובהמון הזדהות... אני רוצה לומר לך שמילותייך דווקא לא היו נראות לי שונות או מוזרות או אחרות.... דווקא אני חווה הרבה במשותף עם ההרגשות שלך.. תקופה דיי ארוכה הרגשתי שסך הכל נתן לי הרבה אהבה... ואפילו שזה חסר לי... כעסתי על עצמי שעשיתי מזה עניין כי אם יש כל מי לכעוס זה עליי.. הוא "סך הכל עשה לי טוב".. הרבה ממה שקרה שם גם נמחק לי מהזיכרון.. היום לאחר כמה שנים של טיפול אני מצליחה להבין קצת אחרת.. להבין שהרבה מהנפגעות עוברות שלב דומה של היפוך תגובה, אשמה' ניתוקים ועוד.. אולי כדאי שתעלי את זה למטפלת, נסי להרחיב למה אינך מרגישה זכות להגיד שפגעו בך בשלב בו את יודעת שרצית לחזור ולקבל את הקרבה הזו שמנעו ממך בלי להסביר כשהיית קטנה.. התחושות הללו לא סתם עולות לך, אני בטוחה שהם רוצות הסבר.... והכלה.. רוצות מענה... לכאב ה"לא מורגש" ולמה שקורה איתך היום.. שולחת לך הרבה כוח ואומץ לפתוח את הדברים.. ולהחזיק מעמד מול כל מה שיעלה.. (אם בכלל).. חיבוקים ולילה טוב שלך - מתמודדת.

מילותייך נגעו בי..הרגשתי מובנת..תודה....אכן תהליך לא פשוט...שונאת את המילה קורבן..והמטפלת אמרה ולמה את המילים שותפה לפשע את מקבלת?....לא יודעת...

התחבטתי בעצמי בשאלה זו..... והתשובה שקיבלתי הייתה כך: אם יכולתי לומר להבין באמת ולהפנים שנפגעתי... שהתעללו בי... שהייתי קורבן... ושכל מה שהרגשתי בין אם זה טוב או לא.. הכל היה בכדי להשתמש בי.... זה לא קל להיות במקום שמבין את כל זה... זה בלתי נתפס!!! זה מוות בפני עצמו... הכי "קל" זה להרגיש שותפים לכל העוול הזה... להרגיש שרצינו.. להאמין בזה.. להוכיח לעצמינו שהנה בדבר המסויים הזה אנחנו שיתפנו פעולה.. רצינו.. נהנינו.. אז אני לא יודעת איך זה אצלך ומה בפנים את מרגישה.. ומה גורם לך לחוש כך - לכן אמתי שאני מאחלת לך הרבה הצלחה מול כל מה שיעלה.... כי זה לא קל ומילים האלו של קורבן... בהחלט לא נעימות לאוזן ולא קל לומר אותם.. שלך באהבה- מתמודדת. (אני לא אהיה לייד מחשב בימים הקרובים אז אם תגיבי.. אשמח שתגיבי להודעה הראשונה אולי אוכל לראות כך.. תודה)

מציאותי, מה שלומך מתוקה? היום הצלחתי להיות ליד מחשב ואני מצליחה להגיב לך.. פתחתי הודעה חדשה היות ורציתי לשתף מעט על עצמי, אבל אני דיי מרגישה שרק אני כאן לאחרונה אז 'הבלעתי' את זה בהודעה שמיועדת לך.. ברשותך.. זה בסדר שלא רשמת.. אל תרגישי רע.. כ"כ מוכרים לי הימים בהם אין כוח להגיב או לכתוב.. אפילו לא לחשוב.. כל כך עסוקים בעצמינו ולפעמים לשרוד את הרגע... אני שומעת מדברייך שאת נמצאת בימים אלו בסופות של ממש.. ונאבקת כל כך עד כדי כך שעולה בך ה'רצון' להיעלם ולהתפוגג.. אני בטוחה שהרצון הזה מכוון להעלים את הקושי ולא אותך.. וזה כל כך קשה ומבלבל עד כדי תחושה שזה מחליף את הרצון האמיתי ברצון אחר בו את נאבקת להישאר שפויה לשרוד ולהינצל (מקווה שלא תיבהלי מהמילים, אם השתמשתי במילים יותר מידיי גבוהות ו/או לא משקפות את מצבך - מקווה שתאמצי רק את הכוונה...) שולחת לך הרבה כוחות.. הרבה אהבה.. והרבה חיבוקים לעת הצורך.. אני סומכת עלייך שאת עושה מה שטוב לך. ולפחות מתאמצת לא להישאר עם כל ה"מלחמה" הזו בפנים... לבד... אנחנו כאן יחד.. בשתיקה.. במילים.. ובכל מה שצריך.. **** תודה שאת שמחה איתי ומבינה את הקושי שמתעצם בשלבי ההריון... עם כל הכיף השמחה והאושר שזה מביא... מה שקורה לי לאחרונה זה שעליתי 2 ק"ג (עכשיו אני 44) והעליה הזו פתאום משבשת אותי... אני בשכל יודעת וערוכה לזה שבהריון משמינים... ואפילו.. התחלתי את ההריון כל כך במשקל נמוך שזה לא נראה שהשמנתי, בקושי בטן ולחיים, ואני כבר בתחילת חודש חמישי... בכל אופן, זה מעלה לי טריגר וזכרונות מהתקופה ההיא בה רציתי להעלים את עצמי ובכל פעם שהחמיאו לי שנהיה לי לחיים התחלתי לפתח בעיית אכילה... וכך ירדתי לתת משקל... כולם סביבי בתחילה הכריחו אותי לאכול (הם לא חשבו לרגע שאני נפגעת בבית והאוכל הוא רק תסמין שאקבל את תשומת ליבם לסבל שאני עוברת מתחת לאף של כולם....) הם כעסו עלי שאני לא אוכלת.. ולאט לאט הפסיקו להעיר ונשארתי שוב לבד...... ילדה שמתחילה כמעט תהליך של אנורקסיה... ולא מתייחסים גם לזה.... אלא להיפך, כועסים.. וגוערים ואז מתעלמים.... למזלי אף פעם לא הגעתי לאישפוז.. ואף פעם לא גרמתי לעצמי להקיא או משהו.. 'פשוט' פיתחתי סלידה מאוכל... זה נבע מרצון למצא תשומת לב.. (אם זה היה ממשיך זה היה מתדרדר ומי יודע איפה הייתי היום אבל בחסד ה' כשראיתי שכולם לא רואים בשלב מסויים פחדתי שהמצב יתדרדר כי פתאום התעלמו ושלא אצליח לעצור.. אז פניתי לטיפול... לבד.. נערה בקושי בת 19.. מהכסף שהשגתי בכוחות עצמי... בלי שיהיה אף אחד מאחוריי....) גם במהלך הטיפול שמתי לב שעד היום זה מלווה אותי אפילו שמזמן כבר התחלתי לאכול יחסית נורמלי אבל נזהרתי לא לראות את המשקל 45.. אז משקלי נע בין 42-43 ואכלתי מה שרציתי בלי להגביל... כבר למעלה משנה הגעתי לשלב שאני אפילו לא שוקלת את עצמי... כי זה בהרבה פחות העסיק אותי וגם הייתי נראית בסדר לערכתי. (אבל במשפחה עדיין מכנים אותי שאני רזה מידיי ו'רבע עוף' ועוד כאלה.. ואומרים זאת בגנאי) היום שאני מתחילה לעלות זה מציף לי את הרגשות והזכרונות הללו בהם המשקל היה משהו שהתעסקתי בו יום יום וכמה פעמים ביום... אני לא אוהבת חלקים מסויימים בגופי (כמו הירכיים) שעכשיו שמתחילות טיפה להתרחב אני נמצאת בסרטים...... כולם לא מבינים אותי סביבי... אבל למה שיבינו שבכלל לא מדובר בראייה נכונה (שלי) שאני משמינה.. זה ראיה רגשית.. ראיה שמציפה בי דברים שחוויתי.. מזכירה לי מילים ונשכחות... מזכירה לי התעלמות וחוסר יחס... זה אומנם לא שומן אלא ראיה בה אני כביכול משמינה כי אני עם כל מה שאני חווה- ל ב ד ! ואת זה זה מעלה לי בבילבול ועיוות של שומן גוף... סלידה.. אפילו גועל......... גם עם זה אצטרך להתמודד... עד שיחלוף..... לא חסר מה... לפחות בשכל אני יודעת שאני במקום אחר ועם בעל אוהב ולא פוגעני.. ואין לי ממה לפחד או את מה להעלים.... הלוואי שלאט לאט אבין אפנים וארגיש שלעלות טיפה במשקל זה לא נקרא להשמין... זה נקרא חיוניות.... ו/או נשיות..... וגוף בריא... (אולי גם נפש, וראיה בריאה ונכונה)... שתהיה שבת שלום לכולנו מתמודדת

מתמודדת יקרה, מכירה את התחושה ומבינה בדיוק על מה את מדברת. את מדברת אותי, זאת הכוונה שלי בלהעלים אותי, יורדת במשקל בקלות רבה וכאילו מרגישה יותר טוב כשאומרים לי שרזיתי, וכשיש עליה במשקל, כשאומרים לי שעליתי קצת אני מרגישה "שמנה" למרות שאני בתת משקל. (זוכרת את עצמי בהריון של הילד הקטן, בסוף תשיעי שקלתי פחות מ- 50 קג'). בקיצור אצלי הירידה במשקל היא דרך להרגיש שרק אני שולטת על הגוף "שלי". (נפגעתי כילדה שמנה...). בהרגשה שלי ההתנהלות הזאת עם האכילה היא דרך להביע את מה שאין ביכולתינו להביע במילים, במובן מסויים צעקה שמביעה אולי חוסר אונים מול הכאב והטריגרים שלצידו ובקשה שיסתכלו עלינו במבט חיובי ויאהבו.... באשר אלי, עוברת המון. עדיין לא מסוגלת לכתוב. מן הסתם המשקל מאד ירוד כרגע וגם כל השאר. מאד מתמידה ומתאמצת לעבור את זה אבל הלבד בתוך זה רוב הזמן מאד מקשה. תודה על המילים החמות והחיבוקים, וחיבוקים גם לך. שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? מציאותי, כל הכבוד שאת מתמידה ומתאמצת למרות שאת עוברת תקופה לא קלה.. להחזיק בחבל זו משימה לא קלה כאשר נמצאים בפתח של תהום... והקושי גדל כשנמצאים שם לבד.... גם אם זה ברוב הזמן.. זה הרבה מידיי בכדי להיות שם לבד... מחכה איתך שהתקופה הקשה תעבור ותיתן לך לנשום ולו במעט.. אל הכי מהכל מתפללת שלא תחושי לבד אף פעם!! ** או כמה כיף לראות הזדהות והבנה... זה כל כך מחזק.. אני בהחלט חושבת שהשליטה על האוכל היא זו שנותנת לנו כביכול את המחשבה שאנו "שולטות בגופינו... זה בהחלט להיעלם.. ומצד שני מאוד מאוד להיראות...... ככה אני מרגישה... הבעיה היא שאחרים רואים רק את הירידה במשקל.... ולא מספקים את "האוכל" האמיתי...... זה לא רק הבעיה כי אני ככה החלטתי 'לקרא' לכולם לשים לב אליי.. כך שזה כבר הפך לטבע אולי אצלי ולנושא... יש לי פחד איום לעלות במשקל... ובכלל כל "מחמאה" שאני מקבלת על טיפת חיוניות בפנים או בגוף ו"שיש מה לתפוס" אני מחשיבה את עצמי ל"שמנה"... דומה מאוד למה שתיארת.... לא הייתי מעולם שמנה אבל היו לי ירכיים... והפוגע היה אומר לי כל הזמן שיש מה לתפוס וזה סקסי ויפה ומצד שני בסעודות היה קורא לי אנורקסית ולהערכתי, בגלל שנוצר בעניין הזה שיח זה יצר לי בלבול והתחלתי לרצות להוריד את הירכיים ולראות את עצמי ממש שמנה גם כשהגעתי למשקל נמוך.. היו פעמים שקניתי אפילו כדורי הרזיה... (אין לי מושג איך הרוקח נתן לי אותם כשראה ילדה רזה... אני רק זוכרת שאמרתי לעצמי שאם ישאלו אותי, אגיד שזה לאמא שלי...) עשיתי הליכות.. ובררתי על מכשיר אלקטרודות או מדבקות הרזיה... בקיצור, הזוי..... הזוי שגם עד היום זה מלווה אותי......... כשאני יוצאת מהבית אני נוגעת בבטן כל כמה זמן למרות שאני לא מרגישה עדיין את העובר וזאת כדי שלא יחשבו שאני שמנה אלא יבינו שהבטן הזו בגלל הריון... אני שונאת את הירכיים שנהיות עסיסיות... והקושי הוא שבעלי אוהב את זה.. אז אני פתאום שומעת ממנו מילים שלא היה בא לי לשמוע, ובמקום להרגיש נחשקת זה רק מרחיק אותי.. כבר שבועיים לא הייתי אצל המטפלת היות ועכשיו חופש לי ולבעלי.. אז אני מוצאת את עצמי אומרת את זה כאן... ותודה שהגבת!! הבנת והזדהית איתי... שולחת לך חיבוקים מלאי כוח ואהבה מתמודדת

שלום, אני מטופלת כבר כמה חודשים אצל מטפלת מינית עקב וגיניסמוס ופינופוביה. במהלך הטיפול העלו תכנים הנוגעים לפגיעה מינית מסוימת שחוויתי בילדותי. מתחילת הטיפול הרגשתי שהמטפלת מאוד מרוחקת ומזלזלת בי: שוכחת פרטים חשובים שאני מספרת, טוענת שהתבלבלה וקבעה ל-2 מטופלים בו זמנית, מעירה לי הערות מעליבות ("יש לך חברות בכלל?") ("את מקשיבה לי בכלל?"), ולעיתים מבטאת חוסר סבלנות כלפיי ("הפגישה נגמרה. אנשים שמחכים לי") ובד"כ אפילו לא מלווה אותי לדלת כשאני יוצאת ואפילו לא מסתכלת עליי. היא גם נוטה להתעלם מכל מיני נושאים שאני מעלה ופשוט "ממשיכה הלאה" לנושאים אחרים. מצד שני, כשקרה והיה לי קושי להגיע לאחת הפגישות היא ענתה לי במייל בצורה מאוד אנושית ויפה, יש פגישות שהיא מאריכה בהם את זמן הטיפול, מתייחסת לכל דבר שאני אומרת, מחייכת אליי, משתפת אותי וכו'.. הסברתי לה שאני מאוד מבולבלת מהיחס הזה: לעיתים מרוחקת וחסרת סבלנות ולעיתים בדיוק ההיפך...והכל בקיצוניות...וזה גם מה שיכול לגרום לי להיקשר אליה. כשאני מעלה את הנושא: היא מתעלמת מדבריי, שוכחת שנהגה כך בכלל, ולא מאפשרת לי לפתוח את הנושא הזה מולה. ולא מבינה מה אני רוצה. אני יודעת שאולי יש לזה קשר למה שקרה לי. ולכן זוהי צורת ההסתכלות שלי. בפגישה האחרונה הועלה בינינו נושא מסוים שגרם לי לחוסר אמון מאוד מאוד גדול מולה. יום אחרי הפגישה שלחתי לה מייל שלא אגיע יותר. והיא לא ענתה לי מאז. ואני לא מאמינה שהיא תענה. למרות הכול, היא מאוד חסרה לי! ואני פגועה ממנה ומבולבלת ממנה מאוד, ורוצה שלמרות הכול היא לא תוותר עליי. אבל היא כן... וזה מאוד עצוב לי....

שלום לך שומעים מהפוסט שלך את הבילבול, הקושי וחוסר אונים.. את הבדידות כרגע, את הקונפליקט, את הרצון העז שיהיו שם ושלא יוותרו.... את הפחד ועוד.. רוצה לשלוח לך חיבוק עז... שאולי יילווך לעוד צעד.. אני מצליחה לראות את עצמי בכמה מהמילים שרשמת, בייחוד מצאתי הזדהות עם המשפטים האחרונים בהם תיארת את סיום הקשר... ואת הרצון שהיא תשיב לך מייל ולא תוותר.... פשוט, הייתה לי מטפלת שאיתה זה הסתיים בערך באותה צורה... היא אומנם לא דומה לשאר הדברים שרשמת אך הסוף היה כך.... התקופה הבאה הייתה לי קשה מאוד ולאחריה מצאתי מישהי אחרת שמלווה אותי עד היום, מכילה. קשובה. אמפטית.... אז לצערי אין לי מה לומר כי התקופה ההיא מכילה הרבה קושי בעבורי... אני רק רוצה לחבק לחבק לעודד אותך לא להתייאש אם יעשה לך טוב תכתבי כאן או תתקשרי ל1202 והעיקר לא להיות לבד... לא להמתין יותר מידיי.... (למרות שהמשכתי הלאה ואני התקדמתי הרבה מאז... עדיין בפנים עמוק יש לי איזה קול שרוצה לשמוע את קולה של המטפלת ההיא, אני רוצה שתשמח איתי בהתקדמות שלי... שתדע שהתחתנתי.... אבל זה רק רצון.... זה לא יקרה.... כמו שאמרת, יש דברים שהלב מרגיש בהם...) אז לפחות אל תמנעי מעצמך להתקדם...!! כלום לא שווה את זה!! היא עזרה לך עד כאן. עכשיו תהיי במקום בו תצליחי לקבל את מה שאת זקוקה לו כעת.. נסי לחפש את האנשים שיענו על צרכייך בכל רגע נתון.. ואם סיימו את תפקידם, המשיכי הלאה.. זה לא קל!! עברתי את זה.. אבל במבט לאחור- את את חייך תצילי ותשבחי אם לאט לאט תתקדמי... ולא תחכי לאלו שהיה להם אולי קשה להכיל או להתרכז או לשמור ולגונן ועוד... ההמתנה לאלו לא תועיל וההיפך מזיקה מרגע לרגע.... ופתאום לא נאמין לאן הגענו כי המשכנו "להתעקש" לקבל את היחס הרצוי ממי שלא נותן את היחס הזה..... זה קשה..... אני כותבת לך ויודעת שזה דרך לא קלה.... אבל זו הדרך... והלוואי והייתה אחרת.., אם הסברת לה וניסית והיא עדיין... אז אל תסתכלי עליה, את שווה הרבה יותר ושווה יחס טוב. ואת זו שצריכה להתקדם ולבנות את עצמך ולשבור מחסומים.... הרבה כוחות והצלחה שלך, מתמודדת.

היי מתמודדת, תודה רבה על התמיכה :-). בהחלט צפויים ימים קשים ומבלבלים. מנסה להתנחם ולא לשכוח את הדברים החיובים שיש בחיים ולהבין שהמטפלת היא רק אפיזודה חולפת (ולמען האמת גם קצת כואבת בחיי). אבל עדיין, קשה...

תנסי לפנות לאידה אולי תוכל ליעץ ולעזור לך

האומנם?!

היי מתמודדת יקרה, אכן. גם אני מרגישה ששקט כאן כרגע. מקווה שזה טוב וכולן מרגישות טוב. יחד עם זאת, בהרגשה שלי מבפנים, והלוואי שאני טועה, אבל, מרגישה שברגע שאני נכנסת לכאן וכותבת כולן מפסיקות לכתוב..... זה בגלל שאני כאן. ככה אני מרגישה ושוב, אולי אני טועה אבל ככה מרגיש לי... שלך - מציאות אחרת

תודה על התגובה, איזה אומץ זה לכתוב הרגשה כזו... ואני רוצה לומר לך שגם לי המחשבה הזו חלפה כמה פעמים בראש.. אז אני רק יכולה להסיק מזה שפשוט דברים "רעים" אנחנו כנפגעות אולי נוטות לשייך לעצמינו, כל פעם ברמה כזו או אחרת... אולי כי אנו "רגילות" להאשים את עצמינו בכל דבר.... אולי.. בכל אופן, על הכבוד על השיתןף הזה, זה מצריך הרבה אומץ, לדעתי.. אני בטוחה שזאת לא הסיבה.. אלא רק שזה הרגשות רעות שלנו.. אולי זה גם משהו שמקשה עלייך לפרוק כאן עכשיו?! אוהבת המון, שלך מתמודדת

מה שלומכן קודם כל? אני משירשור שלישי (מסתעף) לא יכולה לקרא את ההודעה, זה רק מסמן לי שיש תגובה לדברים ולא מעבר.. היות ורוב הזמן אני עם הפון ומעט לייד מחשב לוקח לי הרבה זמן לראות את ההודעות הללו, כל עוד הם לא כתגובה מראש השרשור - נראה לי כך, זה השערה (מפני שהצלחתי לראות הרבה מהשרשור שלי עם מותרת.. אז לכן אני משערת שזה נעשה כך, אבל זה לא בטוח אדע רק כשאהיה לייד מחשב...) בכל אופן, מאוד חשוב לי לחבק אתכן.. להיות אתכן גם אם לא הצלחתי לראות באופן ישיר את הודעתכן.. אשמח אם לפעמים אחרות כשתגיבו לי אז תגיבו להודעה הראשונה כל פעם.. כדי שאוכל לקרא ולהגיב כמה שאוכל... מאחלת מלא אהבה לכולנו ויום מאושר בו נחווה הרבה אהבה מסובבינו ונעניק אהבה לזולתינו... XOXO מתמודדת

תודה יקרה. תודה על המילים החמות. באשר לתגובה שכתבתי לך למטה בשרשור, לא נורא שלא ראית, תראי בהזדמנות שתהיה לך. מאחלת אותן גם לך, ובעיקר שתרגישי אהובה בטוחה ומחובקת. זה הכי חשוב וחזק בעיני. יום קסום מלא אהבה. שלך - מציאות אחרת

..תודה (מרגיש לי קר ועזוב פתאום.....) טוב, לילה נעים שיהיה.. יצאנו לנפוש קצת.. מקווה להנות מלא.. חיבוק והרבה אהבה גם לך מתמודדת.

ואצלי? שגרה שווה למחשבות בתוכי ששכחתי מהן בזמן שיש מלחמה בחוץ...או חוץ או פנים...לא רגוע..

מה שלומך עכשיו? אחרי מלחמה חיצונית שכולם דרוכים בהישמע הזעקה או אם מכר או בן וכד בצבא... ועוד... הדריכות הזו לפעמים בהחלט מנתקת אותנו מעצמינו ואנו כל כולינו במלחמה החיצונית.... ואז כשנגמרת אנחנו בבום אחד חוזרים למלחמה הפנימית.., יש כאלה, ששתי המלחמות מכות בו זמנית וזו מעצימה את זו..... אני שומעת את הקושי... קושי של חזרה לשיגרה שגרה לא פשוטה מלכאתחילה.....,. שולחת לך משענת רכה להניח ראש עליה מידי פעם... להבין שקרה משהו בומבסטי שאולי הוסיף על או ערער את המצב הקיים... מאחלת הרבה הצלחה וסוף שבוע נעים ורגוע.. שלך, מתמודדת

רציתי לומר לך תודה....שתדעי שקראתי....מקווה שאצלך בסדר כרגע.

ימים קשים מלחמה בחוץ מלחמה בפנים הכל לא פשוט מחזקת אתכן מאחלת שבוע טוב שקט ורגוע אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

אמן!

המלחמה בחוץ חיזקה את המלחמה בפנים. המלחמה על החיים של כל העם הזה. המלחמה על החיים שלי ועל הרצון לחיות. לא רוצה לחיות. כאן בעל כורחי. לא רוצה כבר כלום. גם לא ראויה לכלום ככה שאין הבדל.... סליחה שתופסת כאן מקום. מציאות אחרת

סליחה שנדחפתי... אבל רציתי ללטפך בקושי שאת עוברת עכשיו במיוחד... את מיוחדת ויש את המקום המיוחד רק לך בעולם! אני יודעת שאי שם בפנים את יודעת את זה.. אני סתם אומרתדבר ידוע כדי שנזכור אותו גם כעת למרות שבזמנים האלו אין רצון לזכור כלום. רק לשכוח לנתק להיעלם... בכל אופן, כאן איתך לשמוע אם תרצי. לחבק ולכל שתטצרכי.. אל תשארי לבד... זה זמן קשה ותיכף יתנפץ הגל... תחזיקי מעמד על הגלשן... אוהבת ומחבקת שלך, מתמודדת

תודה על המילים החמות, תודה שהגבת. אני מתביישת שלא הגבתי למה שכתבת לי בכל כך הרבה חום לפני די הרבה זמן. תודה שכתבת. לא הייתי מסוגלת לכתוב ועדיין קשה לי למצוא מילים. סליחה. בגדול ומאד שטחי, מרגישה מרוסקת ורוצה להיעלם ולהעלים אותי, להתפוגג. נגמרו לי הכוחות, גדול עלי, קשה מידי. שמרי עליך ועל ההריון. שמחה בשבילך למרות הקושי שכרוך בזה. זה שווה, את תראי ותרגישי.... זה אוצר שנותן טעם ומשמעות לחיים. שוב תודה לך וחיבוק גם לך שלך - מציאות אחרת

השבוע בטיפול התחלתי לדבר על כול מה שקרה ביותר פירוט לקראת הגשת תלונה אבל זה לגמרי ערער אותי אני לא יודעת איך אני אמורה להמשיך עוד שבוע רק בעזרת כוח רצון וההרגעה היפנוזה שהוא לימד אותי או איך אני אמורה ללכת שוב שבוע הבא ולא להיות מובכת או להיות מסוגלת להסתכל עליו וזה עוד היה הדבר הכי פחות נורא שקרה שהצלחתי לספר. הבטחתי שאני לא יחתוך את עצמי עד שנפגש שוב אבל אני לא יודעת אם אני היה מסוגלת אפילו לעבור את הלילה

על הצעד האמיץ...תני לזמן לעשות את שלו. בהצלחה רבה!!

ברוכה הבאה לכאן. מצטערת שזה בשל נסיבות כאלו אך שמחה שמצאת מקום לפרוק ולשתף... שמחה לשמוע שהגעת לשלב בו את מפרטת יותר ומוציאה ומקיאה את מה שבתוכך פנימה.. מן הסתם התקופה הזו קשה יותר ומבלבלת יותר... יש איזה רצון לחזור אחורה שלא ידעו, שלא יאמרו או יחשבו... ולמה בכלל היית צריכה לספר, המצב רק נהיה קשה יותר... תהיי סבלנית עם עצמך. תעשי כל מה שיוסיף לך כדי לשרוד זמנים קשים. ותהיי ערוכה להם. עד כמה שניתן.. תאמרי לעצמך, אם הגעתי עד כאן, למה לי להזיק לעצמי כשאני בדרך הריפוי... ובמקום לחתוך נסי לדבר... לבכות.. לכתוב... לרוץ.. מחזקת אותך בתהליך.. שולחת הרבה כוח ותקווה. חיבוק, הכלה ואהבה. מתמודדת.

הרבה אומץ וכוחות צריך בכדי להכנס לתהליך כל כך קשה... תהליך טיפולי תהליך הגשת תלונה אבל אם את כבר שם סימן שיש לך האומץ וגם הכוח כל הכבוד! בתהליך טיפול בטראומה אחד הדברים שעוזרים הם לדבר לשתף לחזור שוב ושוב על הארוע הטראומטי אם הקשר עם המטפל/ת טוב ויש מי שמבין ומכיל ולא נותן לך להיות לבד זה בהחלט יכול להקל המון הצלחה אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

אידה, מציאות, אורחת, ינשוף, חטולית (מה עם המשקף ;-) ), מיכל, ים....ובוחרת בשינוי-וואו.. מתגעגעת!!. מקווה שלא שכחתי עוד שמות.. אותך, מותרת לא שכחתי, שמחה שאת כאן... מה שלומכן? חצי מהחופש עבר עוד חודש מתחילים שנת לימודים נוספת... כל כך חיכיתי לחופש הזה.. כל כך חיכיתי לנשום.. אחרי שנה מאוד דחוסה מאתגרת ועמוסה... עד עכשיו כמעט והחופש לא הורגש... עשיתי מלא דברים שהשארתי לזמן פנוי.. ואז עבודות השתלמות, וסידור מערכים והניירת... המלחמה באוויר.. ובקיצור טס לי חצי חופש ולא שמתי לב.... אני מאוד שמחה שכעת יש לי את האפשרות להיכנס לפורום יותר (מה שלא הצלחתי לעשות כבר דיי הרבה זמן..) מקווה שאתן בטוב. ומצליחות להתמודד מול כל מה שסובב כל אחת... שולחת חיבוק והרבה אהבה לכל אחת באשר היא.. שלכן, מתמודדת.

טוב  לראותאותך כאן:-)

בטוב ובכאב שבזה....

מה שלומך בימים אלה? מצליחה לנצל את החופש? תמיד טוב לראותך אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על ההתעניינות ועל תגובתך... אני מתמודדת עם כאבי ראש מטורפים...... אין לי מושג ממה זה- מגרנה סינוס חוסר נוזלים או סתם מהחום או משהו... עד שאני רוצה לבדוק את זה כי אינני מסוגלת לתפקד ממש.... אני רתוקה למיטה... אז קופ"ח סגורה.. כנראה בגלל הצום..... איך אני הולכת לצום בכלל ?!?! היום, אחרי הרבה זמן שלא הקאתי- הקאתי... זה גומר אותי..... אין לי מושג אם זה מההריון או מכאבי הראש... אני רק מזכירה לעצמי לשרוד... עוד מעט זה יעבור..... תודה שנתת לי להקיא את ההרגשה ולכתוב.. צום קל ומועיל לכולם. שלך, מתמודדת

עד שסוף סוף נרדמתי אחרי מלחמות קשות ביני לבין עצמי למה דוקא אזקעה העירה אותי התעוררתי בבהלה לאסוף את הילדים לכנס לחדר מוגן אכשו מרגישה נורא סחרחורות כאבי בטן בקושי נושמת מנסה להרגע לילה טוב לכולן שלכן מותרת

בוקר טוב לך. מקווה שלפחות נחת מעט הלילה.. מלחיץ להתעורר מהזעקה.. מלחיץ יותר כשיש ילדים בבית.. אולי תנסי לנוח צהריים? את מוכרחה לאסוף כוחות קצת.. בלי שינה זה מגביר את הקושי בתיפקוד ובכלל.... יום מוצלח. חיבוק. מתמודדת

מקווה שמהלילה יהיו לנו לילות רגועים ושקטים... אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני בזמן אחרון לא נכנסת הרבה. לא יודעת למה. ילדים,חופש,חם,המון עבודה בפנים ובחוץ,התמודדות עם עצמי... אני קראתי את רוב הפוסטים שלכן. שולחת לכן חיבוק חם ועוטף. כמה אני מבינה אתכן:הלבד,היאוש,הקושי באינטימיות,הריון שמחדד את הקשיים... הלוואי והיו לי עצות מועילות. כל אחד מוצאת את הדרך מהלבד שלה עם הזמן.יש דרך ויש אור,אל תאבדי תקווה "מותרת",יקרה.אנחנו כאן איתך גם אם לא תמיד אונליין. מתמודדת,יקרה,זה לא פשוט בכלל להיות אישה ואימא אחרי מה שיש לנו מאחורי הגב...מבינה...אני אחשוב אם יש לי איזה רעיון מועיל.בנתיים,כאן איתך ים,בחום

תודה על החיבוק.. ההשתתפות והמחשבה עליי.. עלינו.. היום אנו בהחלט נמצאים בהתמודדויות רבות מעבר למה שיש להתמודד.. מבינה אותך.. שולחת חיבוק גם לך והרבה כוחות להתמודד עם הכל יחד.. ערב טוב שקט ובטוח שלך, מתמודדת

תודה על זה שאת כאן בשבילי ובשביל כולן תודה על החיבוק החם המילים שיוצאת מהלב ....באמת ימים לא פשוטים שנזכה לגאולה כללית ופרטית ונאומר לצרותינו דייייייי שלך מותרת

מקווה שהסיבה שאת פחות כאן ממקום טוב שהילדים חופש ועוד עוזרים בהתמודדות אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

ישבתי במיטה מנותקת פתאום שומעת ירי ללא הפסקה כולי רעדתי לא הבנתי מה זה ישבתי בחדר מתחת לשמיכה מכובצת עד שנזכרתי שהיום חג של העמלקים האלה אבל הפחד עדין נשאר ..שבוע רגוע לכולכם

חוויה לא נעימה עברת... זה בהחלט מפחיד "להתעורר" (מניתוק או אפילו סתם כך) לשמוע ירי בקול רם... מה שלומך עכשיו? הצלחת לנוח? חיבוק, מתמודדת

תודה מתמודדת שאת מבינה אותי בקשר לשאלתך איך אני .אז ככה גם בלי הבהלה הזו או הטריגר הזה עוברים אלי ימים לא פשוטים עים כל המצב של ההתמודדות של הפגיעות וכל פעם מחדש לחוש ולהרגיש ששוב אני נפגעת כל פעם שאני צריכה לקיים יחסים ולא רוצה אין לי כוח ליהות במקום הזה ובנוסף חופש מלחמה תקועים בבית עים הילדים . מתמודדת יקרה אני בדרך כלל לא מדברת ומספרת אבל עזרת לי נתת ליי מקום להשמיע קצת את עצמי רק משאלה קטנה איך את אכשו ..רוצה לומר לך שקראתי את הפוסט שלך ואת הקושי מול בעלך ואני מזדהה איתך מילה במילה שולחת לך חיבוק לשעת הצורך עים תרצי שלך מותרת

בעלי בדיוק נכנס.. מאוד הייתי רוצה להשיב אך אדחה זאת למחר בל"נ בינתיים רוצה לומר לך שקראתי ואני שולחת חיבוק חם ומבין.. שלך, מתמודדת. לילה טוב ורגוע.

תודה על יתיחסותך אני כאן שתחליטי ועים תרצי אשמח לשמוע אותך שולחת לך חיבוק חם לשעת הצורך שלך מותרת

מה שלומך? איך עבר הלילה? איך היום? שמחה מאוד ששאלתי עזרה לך להיפתח (קצת) ולכתוב מה שעל ליבך.. מעודדת אותך להמשיך כך.. בהחלט יכולה להבין אותך שגם בלי המלחמה הזו הבומים והפצועים המתח וכל זה... את גם נמצאת במלחמה נוספת שלא שומעים עליה לא בחדשות ולא באף מקום.. זה מלחמה פנימית שלך. שנמצא בתוכה הרבה דם וכאב..ניתוקים ואין סוף התמודדויות... אם הצלחת להתחבר לדבריי אני מניחה שקשה לך בקיום יחסים כרגע וכל פעם שזה קורה את חשה שפוגעים בך גם אם זה לא באמת כך עכשיו, זה ההרגשה הפנימית שלך- אם הבנתי אותך נכון, אם לא אשמח אם תסבירי לי שוב.. להיות בחופש עם הילדים בבית בזמן מלחמה ולהתמודד עם קשיי העבר-הווה זוהי משימה ממש לא פשוטה נסי קודם להבין שאת מתמודדת כרגע מול הרבה חזיתות שעושות את המצב אולי בלתי נסבל... הרשי לעצמך מידי פעם להיות שעה אחת לפחות עם עצמך.. ולנשום.. אולי לעשות סדר במחשבות.. אולי לכתוב.. אני חייבת לסיים, מצטערת.. מחכה לשמוע ממך מתמודדת

אני עדין מחפשת איפה אני נמצאת לא מוצאת את עצמי ממש לילה לא פשוט וגם היום עבר קשה בקשר לקיום יחסים הבנת נכון שכל פעם אני מרגישה נפגעת זה לא באמת ככה אבל בגלל שאני לא רוצה ליהות במקום הזה זה מרגיש לי פגיעה וקשה לי ליהות שם מאוד ועושה את זה בלי ברירה כי צריך....ואין דרך אחרת אני ממש מתחברת אליך בנושא הזה ומקוה שלאט לאט נתגבר על זה שלך מותרת

מרגישה את הקושי.. ומצליחה להבינו מאוד טוב, לצערי.. את בטיפול בימים אלו? יוצא לך לדבר על הדברים שמציפים אותך בעוד מקום? - אם לא נוח לך לענות, את לא חייבת כמובן! טיפול/ שיחה עם מישהו בזמן כזה בהחלט מועילה.. אומנם זה עדיין קשה מאוד. אבל לאט לאט נצליח להתגבר על כך.. אז אני שמחה שאת פה, כותבת כשמרגיש לך מתחברת ומגיבה..,,, זה יכול לחזק ולו במעט.. רק בשביל שנחזיק יחד ידיים, חזק חזק, נעצום עיניים, ננשום ונחזק אחת את השניה.... כואבת את כאבך להרגיש נפגעת שוב ושוב מאדם שבכלללא מתכוון לפגוע ואנו יודעות שלא... זה פשוט התחושות שלנו כלפי זה... מה את יכולה להסביר לו כדי שירפה קצת בתקופה הקרובה? יש דבר כזה? אולי, שאת טרודה? אולי שהמלחמה לא נותנת לך חשק בימים אלו? אולי לומר שקשה לך לקיים יחסים כרגע ואת רוצה להינות אז אם אפשר לחכות קצת כדי שהגוף יתחזק? בואי ננסה לחשוב יחד... את בטוח לא אמורה לסבול! ובמיוחד כאשר אפשר לנסות לבקש בצורה שלא תכביד עלייך ובצורה ש לא נוח לך לשתף אותו בכל מה שקורה לך בעקבות קיום היחסים בתקופה זו.. אם יבין, מצויין- שווה לנסות אם לא, לפחות ניסית.. את כל מה שאמרתי כאן לך, אמרתי גם לעצמי... ובאמת דיברתי עם בעלי, אמרתי לו שקשה לי בתקופה זו עם כל גירוי מיני... אני לא אגיד לך שהוא הפסיק באופן מוחלט ל"נדנד" אבל לפחות זה טיפה התמעט ועם כל שאר הנסיונות והמשחקים והדיבורים ניסיתי איךשהוא להתמודד... לא תמיד בהצלחה כי זה הציץ שוב ושוב.. אבל לפחות הרווחתי ימים ספורים בלי תיזכורות אתמול הסכמתי להיות איתו... הוא שאל אותי מה קרה פתאום עניתי שאני רוצה לנסות (זה לא באמת אלא כי ממש הרבה זמן לא איפשרתי והוא ניסה וניסה ואני רק מתרחקת יותר ויותר אז באותו יום אמר לי שאני כבר לא אוהבת אותו וכו... אז החלטתי לעשות את זה, בשבילו. כמובן שלא אמרתי לו את זה כי אז הוא לא היה מתרצה..) בכל אופן, לא הייתה לי עוררות בכלל.... לא הגבתי לזה... וזה היה לי מאוד כואב.. אז ביקשתי שירטיב אותי וככה זה קרה........ אחרי זה התחלתי לבכות... מולו.... זה פשוט התפרץ... הוא מחה לי את הדמעות ושאל אם לא היה בסדר (שוב אמרתי שזה דמעות של התרגשות.....) מקווה שהתקופה הזו תחלוף... מהר! לפחות הוא ראה בעיניו שזה באמת קשה לי... והבין.. זה לא מה שהייתי רוצה שיקרה אבל אם זה עוד צעד שיעזור לו להבין את הקושי, אז גם זה טוב.... מצטערת אם פירטתי יותר מידיי... הייתי חייבת להוציא את זה.. שלא ישאר לי בלב.. מקווה להעלות זאת בטיפול ובכך להמשיך ולהתקדם.. מאחלת לך המון טוב.. אל תלחצי על עצמך, נסי קודם להסביר ואחר כך לראות מה הלאה.. להסביר זה לא אומר לשתף במה שזה מעלה לך... אלא דברים קלים שאפשר לומר ושיכול להבינם בשמחה ובקלות..,, בהצלחה, מתמודדת נ.ב. אם לא מתאים לך תתעלמי מכל מה שאמרתי... וקבלי רק את הברכות והחיבוק...

בוקר טוב לך .את ממש גיבורה איך את מצליחה להתגבר ולטשטש את הקושי שלך למרות הסבל הנורא והמקומות הקשים שזה לוקח אותך אני מורידה לך כובע .בקשר לשאלתך על טיפול אז הייתי בטיפול בעבר וראיתי שזה לוקח אותי למקומת קשים ונחוה לי כפגיעה עיים בעלי זה מורכב או לא יודע כלום על הפגיעות שלי .רק מסבירה לו שאין לי כוח לזה שהראוש של טרוד בילדים בבית או לא מבין ולא מקבל את זה כל כך ניסיתי לרמוז לו משהו בקטנה אבל עצרתי מהר ...זה מאוד מורכב הסיפור שלי .אני כל כך רוצה לשמור על הבית שלי כי בעלי אבא טוב לילדים שלנו ובעל טוב בשבילי ...אכשו מזכיר לי לפעמים שמחכה כבר ליהות איתי ולפי הדיבורים שלו מצפה "ללילה סוער במיוחד" ואני חושבת אית להתחמק מהלילה הזה דלא יגיע .מתמודדת יקרה תודה שאת מבינה אותי שולחת לך כוח וחיבוק שלך מותרת

מה שלומך? אגב, אפשר לשאול אותך שאלה?! את לא חייבת להשיב, אם לא יתאים לך תתעלמי. מה הכוונה בכינוי שלך "מותרת"? האם זה מלשון וויתור- מוותרת או מלשון שחרור, התרת קשר? או סתם כינוי שבחרת? שואלת כי רוצה להתחבר להכיר בך אולי משהו נוסף.. לגבי מה שרשמת, תודה על דברייך.. בהחלט העובדה שאני בוחרת להמשיך בטיפול לא מובנת מאליה כי המצב לא קל.. וטיפול זה לא משהו משמח שכיף ללכת אליו.. ובכל זאת אני נושכת שפתיים וממשיכה... אני לא אומרת לעצמי כל הכבוד כמעט בכלל לא.. אבל לאחרונה נאלצתי לעשות בחירות רבות אם זה בקשר לעבודה או בשיגרת החיים וראיתי שהניתוקים שלי בדברים מסויימים ירדו וזה לא מאפשר לי לעשות את מה שהייתי רגילה לעשות ומחייב אותי לשים את עצמי בראש סדר העדיפויות ולרצות לעשות מה שיעשה לי טוב בעתיד ואולי גם כבר בהווה... זה לא משהו שאני רגילה, להיפך אני רגילה לנתק את עצמי ולעבוד וללמוד ולתפקד וכו.. עכשיו אני לומדת להרפות למרות שיש לי הרבה מחשבות שאומרות לי דברים קשים אני מכריחה את עצמי להתגבר... אולי ארחיב בזה בהמשך...- חיזקת אותי, תודה! לגבי טיפול, אני חושבת שאני מבינה את הקושי שנאלצת להתמודד איתו כשטיפלת... בתחילת דרכי בטיפול הייתה לי התדרדרות נוראה... עד כדי שהמטפלת אמרה לי שאני מאבדת שליטה.. קשה לי להרחיב בזה כרגע אני באוטובוס והדמעות עלולות להופיע במידה ואזכר בזה.. היא אמרה לי לאשפז את עצמי אבל הרגשתי כל כך רע.. שעד שאני נפתחת למישהו.. וזה בטיפול.. וזה מבוקר.. היא שולחת אותי ולא מראה לי הבנה.. הכלה.. או אפילו תחושה של יחד.... אז עזבתי את הטיפול והמצב לא נהיה יותר טוב... אז, הייתי רווקה..... בהחלט יכולה להבין שטיפול זה לא דרך קלה וזה עלול לעורר הרבה דברים מודחקים כמו חוויות וזיכרונות.. עלול גם לשנות את מצב הרוח ואת ההתנהגות עד כי אפשר להרגיש שהטיפול כאילו מחזיר את הפגיעה או מסעיר או מקשה הרבה יותר.... אבל יפה שלי, תחשבי שכל זה בתוכך בפנים..... כשלא מוציאים את זה ומדברים על זה זה מפעיל אותנו ומטרגר... אז אולי זה לא מתאים לך עכשיו, יכול להיות.. אבל לדעתי, זה הדרך שכדאי לשאוף אליה כי כשעוברים את כל זה... שמאפשרים לעצמינו לבכות לכאוב לפרוק את התיסכולים אז אחרי דרך- אין יותר ברכה מזה..... חזרתי לטפל בעצמי, אצל מטפלת אחרת! (תביני, עד שמצאתי מישהי שאתחבר אליה... ועד שהצלחתי לפתוח בפניה את הסיפור... זה שוב ושוב להתעסק בזה.. זה לא היה לי קל כי כבר רציתי שיבינו אותי בלי שאומר.. אבל הייתי צריכה לספר מהתחלה.....) שוב הייתה תקופה לא קלה אבל בתקופה הזו ראיתי יותר שיפור בעצמי מצד אחד. ומצד שני פתחתי הרבה חזיתות נוספות...... כיום עם התמדה אצל אותה אחת הצלחתי (!) כן... הצלחתי לשחרר הרבה דברים... הרבה קשיים.. עשיתי דרך ארוכה מאוד.. ויש לי עוד דרך... אבל עצם זה שנפרדתי ברגש מאותו חבר נשוי שהרגשתי כלפיו שהוא מושיע... וזה הדבר ה"קטן" מכל הדרך שבמבט לאחור אני רואה ויכולה להתפעל... גם נישאתי! ואני בהריון! ועוד..... שוב, הדרך עוד לפניי.... יש לי עוד הרבה הרבה מה לעבוד עם עצמי... מלא פלאשים ועוד... אבל אני יודעת שאני בדרך...... אפילו שאני נכשלת... אפילו שאני נופלת... אפילו שקשה ואני בורחת או מתנתקת... תמיד אשתדל לחזור ולהתמודד... לפעמים מנוחה, הקלה או בריחה זה ההתמודדות שמתאימה לאותו הרגע.. ואחר כך להמשיך.. ובקשר לדברייך על הבעל, הילדים והמשפחה...... אני גאה בך שאת אמא, רעיה ועוד.... זה בכלל לא מובן ומגיע לך תפיחה על השכם ! ועוד אחת! מבינה את הפחד שטיפול יערער את כל הבניין שהקמת בעצמך. מבינה שיש פחד לספר לבעל.. שמא לא יבין או ילך... (רשמתי באחד השירשורים על שבעלי יצא מהבית כשרבנו... ועל הפחד שיעזוב... רוב המריבות נוצרו כי התמודדתי לבד עם קשיי העבר וזה עורר הרבה אי הבנות מצידו ועוד קשיים בזוגיות וכו... המריבה הגדולה הייתה בתחילת ההריון ואז הפחד רק גבר כי אני בהריון ואני מרגישה שהקרקע נפערת.....) בכל אופן, כדאי לנסות לחשוב על דרך בה לא תחשפי הכל לבעלך ברגע אחד- זה בהחלט קשה לעכל את זה.. וגם תגלי שלא את הכל תצטרכי לומר... יהיו דברים שתרגישי שנפטרת מהם בעצמך.. גם על זה רשמתי לאידה אם איני טועה, אם תוכלי לקרא שם.. מה שאני רוצה לומר זה שאומנם זה לא יהיה דרך קלה.. אומנם זה יעלה הרבה קשיים אבל לעתיד זה יועיל קודם כל לעצמך.. וגם תופתעי שזה יועיל לזוגיות ולמשפחה כולה... אני בטוחה שאת אמא ורעיה מקסימה. וככל שישתחרר אצלץ קושי ועוד קושי תרגישי הרבה יותר טוב בהווה... אני לא סתם אומרת מדברים ששמעתי... אלא מניסיון אישי שלי.... נדהמתי לראות שעד כמה שחשבתי שאני מתפקדת ב100 האחוזים וגם יכולים להעיד על כך האנשים שסביבי.. ככל שהתמדתי יותר ואחזתי חזק (זמן לא פשוט בכלל שנראה נצח......)אחר כךיש הקלה.... גם אם מטפלים בדבר אחר שהתעורר הדבר הקודם מצליח להשתחרר ממך לאט לאט... את ממש לא חייבת להסכים איתי! אני לא מנסה לשנות לך את המחשבה או האמונה.. אומרת רק את דעתי, מנסיוני האישי... אשמח לשמוע תגובתך מתמודדת

אני בסדר מנסה להתנתק ולהיות עסוקה עים הילדים .בקשר לשאלתך על הכינוי מותרת אז ככה שבחרתי את השם הרמתי ידיים שאין לי כוח להתמודד יןתר ואני מותרת על הכול הייתי אחרי התקף חרדה קשה ומציף ...בקשר לזה שאת לא אומרת לעצמך כל הכבוד מגייע לך כל הכבוד גדולל את גיבורה שהולעת לטיפול ועושה עבודה יפה בקשר לניתוקים מבינה אותך גם אני מתמודדת איתם גם עים חרדות ..בקשר לטיפול שלי גם מאז שאני עזבתי אבל גם בטיפול היה לא פשוט מה שבטוח למטפלת הזו אני לא חוזרת..אני מתפקדת בתור אמא והילדים שלי הם החיים שלי וכם עים יהיה לי הכי רע בעולם הם לא ירגישו בזה אני כל כך עושה מאמצים לא להראות להם מה מרגישה שמחה איתם מבשלת נותת את הנשמה ...גם עים העי קשה לי אני יקום בשבילם .לכן חושבת שאפשר בלי טיפול כי אני מתפקדת עים האוצרות שהשם נתן לי מגדלת משקיעה ושומרת אלהים...נכו יש לי קשיים עים עצמי אבל זה כבר כבר לא ניתן לשינוי והכי חשוב זה הילדים ובזה אני מצליחה ב"ה אשריך על הדרך שעשית כל הכבוד.שמחה למוע שנישאת ויש לך בעל תומך ושאת בהריון שזה ברכה גדולה אני מרגישה שאת תצליח להמשיך לעשות דרך ולהתגבר על הכול את גיבורה ופתחת את הסיפור בזמן אני הדחקתי שנים וזה קשה אכשו ..מצטערת שעברת פחד שבעלך יצא מהבית מאמינה שזה רק מלחץ שלו ומקושי לראות אותך סובלת .יקירתי מסכימה איתך עים כל מילה ...מאחלת לך שתמשיכי לאסןף כוחות ולהתמודד בהצלחה ותהיה מאושרת שלך מותרת

את האושר שהקמת בעצמך. את השמחה בגידול ילדייך.. מאחלת לך הרבה הרבה נחת. ושלווה. ואושר נצחי.. ילדים זה שמחה, אין ספק! שמחה גם לשמוע שאמרת שכשהחלטת על השם הרמת ידיים.. ומקווה שעכשיו את לא. ואת ממשיכה להתמודד עם הכל... תודה על החיזוק.. לא היה לי ספק בכלל על יכולת התיפקוד שלך כאם ורעיה.. אדם שמתמודד עם עולם פנימי סוער ויודע מזה ניתוקים, זה המקום שמשתמש בהם כדי לנהל את חייו ולא לגרום לכך שהעבר ישפיע ויחבל.. יום טוב ורגוע.. שלך, מתמודדת.

כאילו שחסר כאן בומים מצטערת על החויה המבהילה ימים שקטים ורגועים אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

חייבת לברר... חברתי פירסמה כאן שאלונים ואני הוספתי הודעה מעצמי. לא ראיתי שום התייחסות. האם זה בסדר לכן,אולי פגע בכן חס וחלילה?האם מישהי ענתה ?(תודה לה)ומי שלא-האם מסיבה מסויימת? תודה לכולכן שאתן פה. גם אם אני יותר שקטה כרגע-אני נכנסת לפה,קוראת ואוהבת.....

מה שלומך קודם כל ? מתגעגעת אלייך.. לגבי השאלון, אותי אישית, כרגע זה עלול לטרגר אותי כשאפגש עם אי אלו שאלות.. לכן לא עיינתי בו.. אני לא חושבת שהיה משהו שעלול היה לפגוע.. אני מבינה שזה חשוב לך ולחברתך ומקווה שבנות הצליחו להגיב לזה בינתיים.. מקווה להבנה.. אוהבת אותך ושולחת חיבוק, מתמודדת.

סוף סוף מישהי מתייחסת...

אני עניתי יקירה סליחה שרק אכשו מגיבה

מקווה שהיה בסדר

כתבתי כאן לפני יומים ולא זכיתי לתגובה אולי בגלל תוכן הפוסט שלי מעורר סלידה ...להתחמק .נכנסתי עשרות פעמים בתקוה לתמיכה עד שהתיאשתי כנראה לעולם לא אמצע מקום של תמיכה בעולם הזה כבר התרגלתי אני חלילה לא באה בתלונות ולא כועסת פשוט מוציאה את הכאב החוצה רואה איך אתן תמכות אחת בשניה אין לכן מילים קצת בשבילי ? לא יודעת איך יעבור וישרוד את השבת הנוראה הזו כמה רע יש בעולם כמה פגיעות בלתי פוסקות ואין כוח לעמוד מול הזכרונות האלה כמה פחד אשמה וקיפאון שבת שלום ושקטה לכולכן מותרת

מבינה את הצורך בתגובה כלשהי.. מבינה את הצורך בהכלה.. באי שיפוט.. בהבנה.. אנחנו כאן יחד ואת חלק מאיתנו (בשמחה ובכאב שבכך..) כשקראתי אותך אני אישית הייתי במשהו מסעיר בעצמי ולא יכולתי להגיב.. רוצה לבקש ממך לא לחשוב שאינך רצויה, ועד שהצלחת והתחלת לדבר אני מעודדת אותך להמשיך! משערת שגם שאר הבנות נמצאות כל אחת בשלב שמעסיק אותה ולכן התעכבו התגובות או אולי כי זה כרגע קשה לכל אחת מסיבתה להגיב.. נסי להבין שלפעמים לוקח זמן להכיל כי יש כאלו שאולי הדברים מעלים זיכרונות לא פשוטים ועוד דברים כאלו.. אנחנו יחד... בטוב ובכאב.. שמחה שרשמת גם את תגובתך כעוד הזדמנות ואני מקווה שתצליחי להחזיק מעמד ולהשאר.. ולגבי מה שרשמת, יצא לי לראות שארגון סה"ר כתב לך ועוד תגובות.. רוצה לומר לך שבזמנו גם לי כתבו כך ושזה מאוד מפחיד ומלחיץ כי השומעים שלא מכירים אותך חוששים מאוד כששומעים דבר כזה.. ומפחדים גם שאם ח"ו עלול לקרא משהו מעין זה זה עלול להעלות להם הרבה קושי.... עד כאן אדבר על להבין את האחרים שאת זה קל לי לומר רק במבט לאחור! בהתחלה זה לא היה מובן לי בכלל... ואולי אם נשארו השירשורים שלי מלפני שנה את תוכלי לדפדף ואולי למצא הזדהות.... אומנם לא חתכתי את עצמי אבל בהחלט היו הרבה מחשבות ונסיונות אובדניים.... אני מאוד מבינה לליבך.. מבינה שלפעמים אין דרך אחרת לבטא את הקושי ... הרצון הוא לא לחבל בעצמך או למות או ... אלא שיבינו אותך.. שיהיו איתך.. שיכילו אותך.. שיכאבו איתך.... אני רוצה להקשיב לך למקום הזה שרוצה לבטא אבל למד רק דרך אחת שהיא ע"י חבלה בעצמך.. אבל יחד אולי נצליח ללמוד איך לאט לאט לקבל את מה שאנחנו צריכות ע"י צורה אחרת של הכלה... אולי אוכל לעזור מנסיוני.. אולי אחרות יוסיפו.. אבל הכי מהכל- את יקרה מאוד! ואהובה! ואנחנו נחזיק מעמד יחד.. רק צריך ללמוד דרכים ולעבור דרך לא קלה בטיפול אבל היא משתלמת ! אין לי זמן להרחיב, נכנסת שבת.. שולחת לך חיבוק והרבה אהבה- מתמודדת

הימים ימים מורכבים ושלא באשמתך נשארת בתחושת בדידות. אנחנו איתך!תחזיקי מעמד!

מה שלומך? כיצד עברה השבת? בכל פעם שאני עונה לך יקרה עצוב וקשה לי שבחרת את הכנוי מותרת מבינה שקשה כל כך והייתי רוצה לעזור לך נקודת אור לחזק לתת ולראות את התקווה מחזקת ושולחת לך הרבה אור אידה אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

מה שלומכן בנות ? איך אתן ממשיכות להתמודד עם המצב הלא פשוט...? אני הייתי רוצה לשתף אתכן במשהו שהתחיל להציק לי ממש.... זה כבר ברמות של..... טוב אני אנסה לכתוב.. (אגב, כתבתי את זה לחטולית למטה אבל זה התגבר להרבה יותר ממה שהיה...) קשה לי שאין לי חשק מיני בכלל וכל עוררות מינית מעלה בי סלידה ובחילות ודחיה ו..... בעלי מאוד רוצה ואני באמת משתדלת פעם בשבוע. שבוע וחצי להיות איתו... אבל מרגישה שרק רוצה שיגמור בלי שיגרום לי לגירוי כי אין לי וזה רק מכווץ אותי יותר כשהוא מנסה להתעלס איתי..... מיום ליום זה גובר.... בעלי משדל אותי יותר ואני נגעלת ונרתעת ואומרת דיי ומסלקת את ידיו ועוד.... זה כבר מרגיש לי רע כל זה..... אני לא יכולה גם עם נשיקה צרפתית... לא מסוגלת אין לי אוויר..... אני כועסת עליו אם מנשק אותי טיפה יותר כאילו הוא זה שלקח לי את האוויר........... הוא לא יעשה איתי בכוח- ברור לי.. אבל הוא כ"כ משדל אותי ועושה איתי "משחקים" כמו דיגדוגים.... ונוגע בגוף שלי ואני ממש מתכווצת יותר יותר ויותר......... יצא לי לומר לו שקשה לי עכשיו... אז מידי פעם אומר לי שהוא לא באמת רוצה סקס הוא רק מתקשקש איתי וכדומה... אז הפסקתי כבר לומר... לצערי גם הטיפול נדחה לי לשבוע הבא וזה לשרוד עוד ימים........ לפעמים זה מרגיש כמו חוויית אונס........ אולי אני זו שעושה לעצמי את זה?!?! בעלי עדין, ומאוד מתחשב... אבל כרגע זה מה שמרגיש לי... חשבתי שאולי זה קשור בהריון ולא רק בהקשר לפגיעה המינית הממושכת שעברתי.... ניסיתי לדבר עם המדריכת כלות שלי (שכמובן לא יודעת על הפגיעה) היא אמרה לי שאני חייבת להיות איתו לפחות פעמיים בשבוע או פעם... אמרה שכאילו זה להשאיר אותו רעב... ושהיא מכירה מישהי שגם היה לה כך ואמרו לה שאחרי ההריון היא תחפש את הבעל שהכירה... הוא יהיה כבוי וכד.. היא הלחיצה אותי יותר... ומצד שני הראה לי עד כמה היא לא הקשיבה למה שאמרתי שאני ממש לא מסוגלת !!!!!!! זה לא שאיני רוצה או דברים כאלה.... אין לי את זה עכשיו בכלל...... ניסיתי לומר לה והיא רק רואה צד של גבר נשוי שצריך לספק לו את יצרו.......... מה גבר לא יכול לרסן את עצמו ולהבין ?! כשפעלתי בתחילת הנישואין לפי מה שהיא אמרה ניסיתי להתעלם מתחושותיי נוצרה לי ציסטה שעד היום יש לי אותה.... ועד שידעתי מה זה הכאב שאני חשה- ציסטה שמו.... רק אז יכולתי להרשות לעצמי לומר לבעלי (בתור נשואה טריה של חודשיים בערך..) שהיה לי בראש שצריך להיות כל הזמן ולא משנה מה קורה לי, בזמנו הוא כעס עליי ממש על המחשבה הזו ואמר לי "מה את חושבת שאני חיה שלא יוכל לשלוט בעצמי.... אם תגידי לי שקשה אבין....." ומאז הוקל מעט ואפילו לא עשיתי את הניתוח להוציאה, היא לא נעלמה אבל למדנו להתמודד איתה שלא יכאב לי.... ולאט לאט פחתה מגודלה.. והלוואי ותעלם לגמרי! ועכשיו....... אוף אוף אוף זה לא הציסטה ואין כאב מטורף.... אבל כל מגע מיני מכווץ אותי מרתיע ודוחה...... כן, דוחה ממש... ביום יום יכולה לשמוח ולהתנהל מקסים! ב"ה! אבל ברגע שבעלי מתחיל עם האמירות על סקסיות וכששולח ידיו לאשתו היפה והמושכת וה..... אני מתחילה להשיל מעליי את מי שאני מכירה ולהתכווץ לומר דיי להרביץ לו שיפסיק לדגדג או לנסות לגרו אותי.... והכי מהכל- לומר לאאאאאא זה לא נשמע טוב גם לא כשכותבים את זה.... אני רוצה להדגיש שבעלי לא אונס אותי אבל כרגע אני חווה את זה ככה וזה מרגיש הכי נורא בעולם כשזה משיע לזה.... שאר היום אני לא בזה... אני רגילה זורמת צוחקת ועושה דברים שהשארתי לזמן החופשה.... כמו השתלמויות עבודות וכו... לילה טוב... שמחה שפרקתי פה.. רוצה רק חיבוק והקשבה... ומקווה שזה יעבור... הרופאת נשים אמרה שבשליש השני להריון יש עודף גירוי..... אני כבר בשליש זה, מקווה שזה יגיע כי במצב הזה- זה בלתי נסבל! שלכן, מתמודדת! לילה רגוע

יקירה..זה כל כך מובן..ונשמע שגם בעלך מבין...מדריכת כלות לא יודעת מה עברת ולכן אומרת לך כך. אל תתאמצי לקיים יחסים אם את לא רוצה..הרבה סבלנות..אני מתארת לעצמי שבעלך יודע מה עברת ולכן הוא מבין..קבלי הבנה והקשבה וגם חיבוק כזה שמתאים..מיכל

תודה על החיבוק לפי הצורך... תודה על ההבנה.. אני שולחת לך בחזרה באהבה רבה.. השבת בפתח ואני חייבת לסיים.. אז שבת שלום בינתיים שלך, מתמודדת

כאילו כתבת אותי... מדוייק אחד לאחד למצבי רק שאת חכמה ומטפלת כבר עכשיו ואני התחלתי אחרי 20שנה כשהמצב כבר ממש קשה ויותר מפעם אחת הוא הודיע שהוא עוזב. מאחלת לך הצלחה וכל הטוב שיש!

מצטערת שעונה רק עכשיו אני קוראת את דברייך וחשה את המצוקה בה את נמצאת רוצה לשתף אותך שבנות - שים רבות משתפות בהתמודדות דומה כשלך... נשים רבות ולא דוקא נפגשות חשות פער בינה לבן זוגה בכל הקשור לצורך בתדירות ביחסי מין כאשאת נפגעת וס"סוכבת" ומתמודדת עם פגיעה מינית, הכל הרבה יותר מורכב ברור לי שבן זוגך אינו פוגע או אונס וכך גם בני זוג רבים אחרים. הצורך והתדירות שונים מנשים. הדבר יוצר לא פעם לחץ ומתח ביחסים גברים לא פעם מרגישים דחויים ופגועים. זו הדרך עבורם לאהוב ולהרגיש את קרבת בת הזוג האהובה. אני מציעה לדבר על כך לפנות ליעוץ גם לבד כשלב ראשון בכדי להבין. מחזקת אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על תגובתך על ההבנה וההסבר ... אני בהחלט אשמור את העניין ואעלה את זה בטיפול.. הדבר ממש קשה לי בזמן שבו אני רואה שהוא רוצה ולי קשה אפילו לחשוב על זה.... אומרים לי שבהריון, בשליש השני תתגבר התחושה המינית.. נשאר לי לקוות אבל זה לא ימנע ממני לדבר על זה כי בהחלט יש הרבה פעמים ש"המשחקים" שנוצרו בינינו בגלל שאיני מאפשרת גורמים לי לתחושות האלו שאמרתי (כאילו מנסים לכפות עליי... כי הוא מחזיק את ידי ומדגדג וכד) הפחיד אותי לרשום את זה ודברים דומים כי זה לא נשמע טוב (או אולי רק לי כי אני מפתחת מחשבות לפי איך שאני מגיבה להם.. כפי שהגבתי אז.... ח בעלי באמת חושב שאני נהנית או שאנו משחקים אבל לא חושב שזה לוקח אותי למקומות אחרים..... סיפרתי לבעלי בגדול שהגיס "ניסה" ודיבר וכו ולכן אין לנו קשר היום בין המשפחות אבל הוא לא יודע לפרטים ואני חושבת שאין עניין גם... (וגם, אנחנו מכירים סך הכל שנה וקצת- זה אומנם הרבה אבל אין לי מושג איך יקבל את הסיפור המורחב- את השלכות הפגיעה, מה שגרמו לי לעשות ואיך השתניתי..... ובכלל, אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להבין את זה... רק כאלו שחוו או מטפלים או אלו שלומדים על הנושא.... כרגע זה לא זמן לתת לו חומר ללמוד...... הוא יודע שנפגעתי, הוא יודע שקשה לי שאין לי קשר עם אחותי ומחבק ומקשיב כל זמן שאני נפתחת אליו יותר ומוחה לי את הדמעות... אבל יש דברים שאין סיכוי שיקבל ויבין אותם..... דברים שאני עשיתי בעצמי אחרי הפגיעה... עם הזמן למדתי שזה השלכות.. אבל יש מישהו שיסכים לקבל את זה?! האם הוא יצליח לתפוס את זה שהיה שלב שרציתי ללכת לפוגע בי?? וזה רק משהו קטן..... בקיצור, אידה תודה על התגובה. בהחלט אעשה מה שאמרת שזה לדבר על הדברים בלעדיו.. כנראה רק כך אדע לעשות את ההבחנה מה קשור להרגשות בהריון ומה קשור להרגשות כתוצאה מהפגיעה ואדע לטפל בהם. ומה שקשור להריון אדע להסביר לבעלי בצורה שלא יבהל שאיני רוצה אותו אלא יבין שזה מצוי בתקופת ההריון... ולגבי דברים שעברתי שלא סיפרתי לו.. יש דברים שאני כןלאט לאט מספרת.. יש דברים שטוב שלא יידע ואני אתפלל שכבר יהיו מאחוריי ואני לא אצטרך להתעסק בהם . ויש שהזמן לא מתאים... אולי בהזדמנויות אחרות יתאים לשתף בהם... ואולי לא יהיה כבר צורך..

תודה על התגובה.. כואב לי שאת חשה הזדהות (מצד שני אולי זה טוב?!) זה בהחלט לא פשוט המצב.. העובדה שהייתי בתהליך קודם הנישואין תרם לי להמשיך את הטיפול.. לפני הנישואים סיימתי קשר עם אדם נשוי כזכור לך וזה היה עבורי קשה מאוד מאוד מאוד.. אותו אדם נתן לי הרבה ממה שכבר שכחתי כמו לצחוק.. לצאת.. לבלות.. ובשל כך היה לי קשה לעזוב את הקשר (אם הייתי יודעת שהוא נשוי מתחילת הקשר ואת גילו האמיתי כנראה לא הייתי מתקשרת אליו כל כך.. אבל הרבה דברים התגלו רק לאחר שנקשרתי עמוק..) בשלב שניתקתי את הקשר הייתי זקוקה למישהו שיכיל אותי בעוצמות רבות יותר וסביבי לא היו כאלה לצערי.. אז נשכתי את השפתיים והקאתי את הנשמה להחזיק מעמד ולהיות במבט ישיר רק עם המטפלת. (כי מה שקרה לי בדרך כלל זה שכשהיה לי קשה חיפשתי משענת במקום שישכיח לי קצת מהכאב.. שאתנתק.. אבל הייתי פותחת בלי לשים לב חזית נוספת שבה אצטרך לטפל...) וכך עברו הימים... ימים של מוות בחיים... ואין לי מושג איך אבל יצאתי לפגוש בחור והמשכתי בפגישות כי תאם לי והוא הציע לי נישואין והסכמתי.... כל התקופה הזו בין הארוסים לחתונה הייתה קשה מאוד, הייתי מנותקת מהחתן שלי.... ומרוכזת בקשיים ובחסרים ובהשלכות...... סמוך לנישואי ולאחריהם הצלחתי להחזיר את השמחה לחיי. בן זוגי התגלה כדבר הכי מדהים שיש ולאט לאט זה העלה לי הרבה דברים שהדחקתי ושוב אני מוכרחה לטפל ולהאט את שגרת חיי... להבין ששוב הגיע תקופה שאני צריכה להחזיק חזק. להפחית אם צריך בקידום בעבודה ולהתמקד בעצמי- עצמי שיוביל לזוגיות טובה ולבסיס טוב לגידול הילד..... למה אני משתפת אותך בכל זה ? אולי כי הצלחתי לשמוע את הקושי במילים " אצלי זה קרה אחרי 20 שנה ובן זוגך אמר כמה פעמים שעוזב..." אני כל כך מתחברת למילים האלו... אומנם לא עברתי כזה הרבה זמן ואומנם בעלי תומך בי היום.. אבל עברתי את זה בהתחלת הנישואים.. היה לנו משבר גדול בעקבות הקשיים שנאלצתי להתמודד עם או בלי ידיעתו.. והוא יצא מהבית כמה פעמים והותיר אותי לבד.. עם פחד איום שהוא לא יחזור.. ושאני לא מתאימה לזוגיות.. ושאהיה גרושה ח"ו ועוד ועוד..... למזלי מה שעמד לטובתי זה שרק נישאנו והוא הבין שנישואים וזוגיות טובה וחזקה מצריכים השקעה והוא רצה ללמוד לשנות דברים בעצמו וללמוד גם אותי ולכן הלכנו ליעוץ... אבל עד שנהיה טוב אני התנתקתי ממנו... הרגשתי את הפחד שיעזוב כל מריבה ואפילו קטנה.. למרות שאמר שהוא לא חושב על זה יותר... אני בטוחה שאם הרגשתי כך אחרי כמה חודשים של נישואים שאין לי עוד ילדים וכו.. ק"ו שהדבר קשה אצלך שנקשרתם יותר ויותר.. ואם יש דברים שהוא לא ידע (כמוך כי לפעמים הדחקנו דברים ופתאום הם מציפים אותנו..) או שלא כמוך כי יש דברים שלא התאים לספר.. - בוודאי הדבר גורם לקשיים מרובים.. ויש צורך בסבלנות שנראית נצח.... אני יודעת שזה מגביר את הקשיים ככל שמטפלים מאוחר יותר.... זה כמו פצע שיכל להיגמר בפלסטר אם יטפלו בו בזמן ואם לא הוא עלול להתפתח ולגרור טיפול קשה יותר ויותר... אז ב"ה את בטיפול... ולמרות שזה עם תוספת של שנים ללא "תחבושת" אני מתפללת איתך שעם התמדה הכל יהיה טוב יותר... הכאב ייחלש לאט לאט ואפילו בזוגיות... כרגע זה נראה קשה והקושי מורגש בכל איבר בגוף אבל לאט לאט זה יתפוגג..... ייתכן שמה שניסיתי כאן לספר ולשתף מחוויותי.. בשבילך זה רק קצה הקרחון.. וייתכן שתמצאי בזה הזדהות ואולי גם תקווה..., לכן שיתפתי.. אוהבת אותך, מתוקה שלי.. ורוצה לאחל לנו רק טוב. והרבה הרבה כוח וסבלנות.. אני איתך אם תחליטי להוסיף, לחדד דברים, לפרוק, לצעוק, או לחבק ואפילו לשתוק... שלך, מתמודדת.

בנתיים,בוחרת לשתוק בחברתך... זה המון!! תודה

איתך בשתיקה.. חיבוק, מתמודדת

מרגישה נורא רע מין עצבות ריקנות חוסר משמעות ...לא מוצאת את עצמי מבולבלת מאוד מרגישה כמו סהרורית וזה ממש מתסכל אותי לא מפסיקה לחתוך את עצמי ולכבות גפורים דולקים על הגוף שלי פשוט לא מוצאת את עצמי לא נושמת כבר כאילו מישהו חונק אותי רוצה לברוח לעולם של שקט מחפשת קצת שלווה לנשמתי הסוערת ולא מוצאת אותה בחיים שוכבת במיטה עיפה גןפי שורף ומדמם רוצה לעצום עינים ולהרגיש איך הגוף כבר לא מרגיש כלום לעצום עינים לנצח נמאס מהחרדות הניתוקים והזיכרונות הבלתי נסבלים

צר לי לשמוע על הקושי והסבל שאת עוברת הצורך לחתוך ולפגוע בעצמך לא מגיע לך! אני מניחה שזה מרגיע אבל זה נקודתית זה לא נותן שקט לאורך זמן...זה לא פותר את הקושי והכאב איני יודעת אם את בטיפול אך ממליצה לך לשים עצמך במקום ראשון לטפל בעצמך! זה יכול לעזור להקל לתת לך להרגיש פחות לבד עם הכאב מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

בדרך, באוטובוס תפסה אותי הזעקה....... זה היה הפעם הראשונה בה ממש הדמעות היו בעיניים.... פ ח ד........ כולם ירדו מהאוטובוס, גם אני.... ניסינו להתחבא מאחורי תחנת הבטון... מישהי ליידי רעדה בכל הגוף.... הייתה שם מישהי שלא הפסיקה לצחוק (כן.... התפרצה בצחוק קולני.......) חיילים כיפפו את ראשם... אמרו פרקי תהילים.. ובצד עמדה ערבייה (כנראה ערביה ישראלית) שהייתה איתנו באוטובוס.... היא רק עמדה בפתח הדלת והסריטה מהפלאפון שלה את כולנו.... מזעזע.. ממש הרגשתי רע כלפי זה...... הפחד כירסם בי כי ידעתי שנפלו במקום הזה כבר חלקים מהרקטה בצפירות קודמות, ייתכן שזה הסיבה שממש ממש פחדתי.,,,,,,,, הייתי בדרך למטפלת...... ואז עלינו לאוטובוס (לאחר הפיצוץ שנשמע...) והמשכנו לנסוע כאילו כלום לא קרה...... ובדרך מתקשרים להודיע לי שהמטפלת נאלצה ללכת כי הרקטה נפלה קרוב לביתה..... הפחד רק גדל כשאני יודעת שזה קרוב למישהו שאני מכירה....וגם אם איני מכירה זה קשה לשמוע שזה נפל על מבנים או במקומות בהם יכולים להימצא בני אדם... אבל ב"ה אין נפגעים... או מה שידוע לי לפחות והצליחו ליירט את הטיל... שנדע רק טוב... שלום ורוגע... חזרתי לעצמי- נכנסתי חזרה לבועה המנותקת.... יום טוב. מתמודדת

קשה... מבינה אותך... תנסי נשמות,מדטאציות. ים,בתקווה שהשקט יגיע בקרוב. איך את עכשיו? ים

תודה על החיבוק.. אני כן מרגישה טוב יותר מהבחינה הזו.. אני אפתח שירשור נוסף ברשותך על משהו שעומד על הפרק אצלי... אני פותחת בשירשור מכיוון שבפלאפון איני רואה מהשירשור השלישי כלומר אם אכתוב פה ותגיבי לזה כבר לא אראה את תגובתך.... זה יראה לי שיש תגובה אבל לא אראה מה עד שאהיה ליד מחשב...... תודה על ההבנה... אגב, זה מה שקרה למטה, מישהי הגיבה שם ולא ראיתי מה רשמה... אולי מחר אהיה ליד מחשב אז אוכל לראות.. בכל אופן, תודה מתוקה שלי... שלך, מתמודדת

הנה זה קורה לי שוב...רוצה למות .זה שוב דופק בדלת .הרצון לעצום עינים ולא להתעורר יותר.אני כל כך עיפה מהכול.לילות בלי שינה סיוטים ופלשבקים !!! קוראת לך מותי שלי שתיקח אותי בין ידיך קוראת לך מותי שלי שתישא אותי אליך קוראת לך שקט סופי שתסיר מעלי את הפחדים קוראת לך שקט סופי שתפסיק את הכאבים קוראת לך שלוה אינסופית שתסירי מעלי את הדאגות קוראת לך שלוה אינסופית שתרגעי את החרדות קוראת לך הכלום המוחלט שתבאי לי שמחה בסופי קוראת לך הכלום המוחלט שתפסיק פעימות ליבי...אומרים השמים כחולים מלאים באורות אולי יום אחד אוכל גם אני לראות

שומעת שקשה רואה גם את הכוחות את האחיזה התקווה הכתיבה כאן והלוואי יום אחד גם את תוכלי לראות ימים אחרים

סליחה שכחתי מלחץ ומצוקה לכתוב למעלה טריגר מתנצלת

שלום יקרה, אני שומעת עד כמה את משתוקקת למנוחה ולקצת שקט, ללילות בהם לא תותקפי בסיוטים ובפלשבקים אלא פשוט תוכלי לנוח ולהחלים מהטראומה שעברת... אבל במקום זה נשמע שהסבל שאת חווה לעולם לא מרפה, ושהוא כבד מנשוא, ושאת לא מוצאת את אף דרך לטשטש את הכאב שתוקף אותך. נראה שאיבדת את האמונה באפשרות של החלמה וטיפול, שעכשיו את מרגישה שרק המוות יכול לנחם אותך, להכיל אותך ולהיות מקום של שלווה ומנוחה אינסופית. עם זאת, יקרה, עצם הכתיבה שלך פה גורמת לי לחשוב שיש עדיין דברים בעולם הזה שאת רוצה לקבל - תמיכה, קשב, הבנה. מגיע לך שיראו אותך ויבינו אותך, שלא תהיי כל כך לבד ברגעים הקשים והאיומים... בגלל זה, רציתי לספר לך על הארגון בו אני מתנדבת. קוראים לו סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'ט אישי ואנונימי כל יום בין תשע בערב לחצות שמופעל על ידי מתנדבים ומתנדבות כמוני. אנחנו לא אנשי מקצוע ולא מייעצים, אבל אנחנו שם כדי להקשיב ולנסות להבין ולהפיג את תחושת הבדידות. אני מזמינה אותך מכל הלב לבוא ולדבר איתנו על כל מה שתרצי. נחכה לך, מחבקת אותך ומאחלת לך שתדעי רק טוב, מתנדבת סה"ר http://www.sahar.org.il/

הי. מצורף שאלון אנונימי לחלוטין. תודה מראש למי שמוכנה להקדיש למעני 10 דקות מזמנה!! שיהיה רק טוב לכולם. https://docs.google.com/forms/d/12F668eBZO_LUPU64ar2vFcuZZiER0MX0urL9jlNucz0/viewform?usp=send_form

מיליתי מקוה שנשלח בהצלחה

אמורה להופיע הודעת אישור.האם ראית? תודה על המאמץ!

לא ראיתי הודעת אישיור

כנסי ונסי שוב.אם לא היה אישור זה לא נקלט... תודה!!!

נסעתי באוטובוס שמעתי חדשות על 5חיילים הרוגים ובכיתי.אני לא אוהבת שראוים אותי בוכה,ברוך ה' היו לי משרפי שמש.אני כל כך אוהבת את העם שלי.אולי זה מקום יחיד שאני מרגישה באמת שייכת(עוד בסיוטים מהמלחמה שנגמרה נגמרה יותר מ30 שנה לפני שנולדתי.ואני היום בת 37.לא היה אז מודעות לנושא וחשבו שזה חינוכי שאני אראה את הסרטים שהחיות האלה(פרדון)צילמו כדי שלא נשכח לעולם.אני באמת לא ישכך לעולם...עד עצם היום הזה מחרידה אותי תמונה של מאוד גופות עירומות נגררות על עדי בולדוזר(טרקטור כזה)לתוך התעלה...אני בסדר.היום יש לי בפנים מקום שקט ובטוח לחזור אליו אחרי כל הסערות.אני סומכת על אלוקים שהוא יודע מה הוא עושה.מישהי פעם הסבירה לי אחרי פיגוע שאלוקים רוקם את הגאולה.העולם שלנו הוא הבד.הוא רוקם בצד שלו ורואה תמונה מדהימה ואנחנו רואים את צד השני מלמתה:קשרים,סיבוכים וכו'אנחנו כאן כמו ילדות קטנות לא מבינות הרבה דברים.זה עולם של שאילות.לי נוח להגיד לעצמי שאלוקים החליט מראש לא להתערב ביכולת של אדם לבחור כדי שיהיה לו על מה לקבל שכר.ואם בנים בוחרים להתנהג כמו בהמות האבא לא תמיד יכול להשפיע.גם זה משאיר המון שאילות...בכול מקרה,לעולם התשובות עוד לא מתחשק לי... אז,בנות,אני כבר רוצה לראות את הרקמה היפה!שיבוא כבר! לפעמים אני מרגישה שנגמר לי הכוח להתוודות לצד הבהמי של נפש האדם... את מוזמנות להגיב. ים,בכאב

ים יקרה!! אשרייך שיש לך את האמונה באלוהים לתת לך את הכוח להתמודד עם המצב הנוכחי!! בנוסף את נעזרת במקום שקט ובטוח בתוכתוכך!! אלה כלים חזקים שמאפשרים לך קצת להרגע ולסמוך. בזמנים האלה טוב שיש לנו אחד את השניה - את הביחד- כדי שנוכל לתמוך- לחזק- ולאהוב. שיבואו ימים טובים יותר במהרה!!

אוי כמה כואב וקשה לשמוע..... לדעת..... ולחוות..... את כל כך מיוחדת! כל כך מזדהה.... זה באמת תכונה של העם היהודי, להרגיש ולשאת בכאב עם חברו.... 5 חיילים זה המון המון.... גם אחד זה מספיק הרבה...... אני מתפללת ומקווה שהדמעות שזלגו מעינייך יצטרפו לעוד אלפי דמעות של כל עם ישראל ויחישו את הגאולה... לאחוז באמונה ובתקווה זה בהחלט דבר יחידי שיכול לגרום לנו להחזיק מעמד לראות את הטוב שבכל מה שקורה כאן.... מחבקת אותך, ומחכה לימים שקטים וטובים..... (מאוד נהניתי לקרא את הדימוי של העוה"ז לבד שאלוקים רוקם ולכל קשר חדש בצבע חוט אחר יש מטרה שנראית מושלמת ואפילו יפה- ולנו נותר רק להאמין ולקוות שנזכה לראות את החיבורים בין הקצוות והתהיות שאנו רואים מכאן.......) שלך, מתמודדת

18 הרוגים תוך יומיים!מחריד... אנחנו עם חזק.נעבור את זה. בתקווה שיבואו ימים טובים יותר. שלכם,ים

הכל עצוב וכואב כל כך החיילים...הילדים... המלחמה... האזרחים... אזעקות....כיפת ברזל... חיות אדם..תעמולת החמאס...סרטוני זוועה הכי אנושי להזיל דמעה הכי אנושי לפחד להרגיש שייך לאהוב את הארץ והעם להבין שאין לנו ארץ אחרת שאנחנו עם חזק אני לא יודעת אך אתן חובות את האנשים ברחוב אבל לי יש תחושה של אחדות המון סבלנות ברחוב , בכביש אנשים אדיבים, מדברים, דואגים המון נתינה וחמלה כנראה כמו שאת אומרת ים הגאולה נרקמת... מחזקת את כולכן בדרך ובתקווה לימים טובים ורגועים יותר במהרה אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=759395880770806

מצטערת שלא יכולנ כרגע להגיב נשברו לי המשקפיים והכתב קטן צידי עבורי מקווה שאוכל לתקן אותם בהקדם שיהיה שבוע רגוע לכולן עד כמה שרק אפשר שולחת חיבוקים חטולית

קודם, מצטערת על המשקפיים.... מקווה שבקרוב תצליחי לסדר אותם... זה לא נעים לא להצליח לראות.... אבל ב"ה שיש הרבה אופציות בימינו.... לצערי אני לא רואה מהפון את הודעתך (שבשרשור שלי) כדי להגיב בהמשך אליה.. אני אנסה לזכור מה שקראתי ולהשיב כאן, אני שמחה שאת שמחה איתי ושמצאת הזדהות רבה בדבריי... אני בהחלט כבר מרגישה שהרבה מאחוריי אבל גם הרבה לפניי....... כפי שאמרת, ההחלפה בין הפוגע לבן הזוג נוצרת לא מדמיון ממשי אלא מדברים שאומר והם הזכירו לי או במעשה מסויים והכי מהכל- בסקס........ מצער לשמוע שעד עכשיו סקס אצלך זה מילה לא יפה.. אני רוצה לקוות שנוכל לתת לסקס שנכפה עלינו משמעות טובה יותר......... אולי זה יקרה ואולי לא... לצערי (ייתכן שזה גם בגלל ההריון וייתכן שלא וייתכן שלא רק בגללו) אין לי חשק היו כליל לסקס(!!) אין לי כוחות להתגרות אפילו זה מעלה לי בחילות ואני מסוגלת להקיא ממש..... אין לי אוויר כשאנחנו מתנשקים פה לפה... בעלי מאוד מנסה לפעמים בעדינות ולפעמים כאילו בצחוק אומר לי את אוהבת.... ומנסה....., אבל אני לא בזה..... לא בקטע בכלל..... זה ממש ממש ממש קשה לייייייייי. לפעמים אני מסבירה לו שבהריון לא תמיד יש חשק... הוא מבין אבל חוץ מחיבוק אני לא רוצה כלום וזה גורם לו לחוש שאיני אוהבת או רוצה אותו.......,.. לצערי הפגישה עם המטפלת נדחיתה לשבוע הבא.... אנסה להעלות את זה גם אצלה..... ולקוות לטוב בעניין הזה.... * * * תודה על התגובה המרגשת על העידוד להמשיך... אני בהחלט יודעת שלחץ הוא גורם משמעותי לאי כניסה להריון.... ואולי זה גם גרם את זה וכשקצת הייתה הקלה זה קרה..... ייתכן... רשמתי למטה (אולי בתגובה למיכל) על היועץ שאמר שאנחנו התקדמנו ממש יפה ושאנחנו לקראת פגישת הסיום..... (המילה סוף תמיד עושה לי לא טוב ומערערת... ומורידה את מצב הרוח..... גם כשאני מרגישה כבר טוב לשמוע את המילים נגמר סיום פרידה וכד..,., עושה לי רע ממש.... לקח לי ב"ה הפעם (רק) יומיים להחזיר לעצמי את מצב הרוח ולשמוח שהגענו לרגע הזה שאפשר לדבר על סיום..) אולי אני פוחדת פשוט להתמודד לבד..... אם כי זה לא מחייב שעכשיו אהיה לבד ושההתמודדות תהא רק עליי..... אבל יש לי איזה פחד בלב וקורה לי משהו (במקרים מסויימים עד דמעות ממש) כשאני שומעת את זה.... זה סוג של פחד לשחרר....... וזה קורה גם כשאני מבינה או נאלצת להיפרד ממשהו שלא היה לי טוב ואפילו מזיק.......- הנה עוד נקודה למחשבה........ התרגשתי שחשבת עליי.... ולשמוע שעברת תהליך דומה... ב"ה יודעת שאני בדרך.... עם כל המעידות והקשיים אני משתדלת תמיד לחזור למסלול מהר... אוהבת אותך, ומקווה לטוב מבחינת המצב הבטחוני ובכלל.... עכשיו חמותי בדרך להלוויה של חייל שנהרג בעזה (מ13 החיילים שנפגעו פגיעה ישירה בטנק) היא מכירה את משפחתו......, עצוב מאוד!

מצטערת אבל אני לא מצליחה לפתוח את הקישור ששלחת. אין לי מושג למה התכוונת באזעקת הרגעה. מאד הייתי רוצה לדעת למה התכוונת. אולי אפשר מלל רגיל במקום קישור? תודה ושיבואו ימים טובים...... שלך - מציאות אחרת

זה היה סרטון קצרצר להרגעה שרציתי לשתף מצטערת שלא נפתח שבוע טוב ושקט אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא נשאר איפה לחתוך הכןל מדמם לא מוצאת באיזה דרך לפגוע שותה כדורים בכמיות ויתרתי על הכול אין בי כוחות להלחם אבדתי אמון בעולם כולו כולל טיפול ...כמה אפשר להזכר בזכרונות קשים ולכאוב ולפחד כאילו זה קורה כל פעם מחדש האמת שלא מרגישה כל כך קשורה ושיכת לכאן אז סתם כתבתי כי הלילה הזה קשה לי במיוחד

הי. אני לא מגיבה כאן בדרך כלל, אבל היה לי חשוב להגיד לך שאת לא לבד, את מוזמנת להמשיך לכתוב ולשתף ולקבל כאן לפחות חלק מהתמיכה לה את זקוקה... אל תאבדי תקווה. לגבי החיתוכים, את יודעת, הייתה תקופה שלא יכולתי בלי לחתוך, עשיתי את זה כל הזמן כי התסכול והכאב הציפו אותי, ואחר כך תמיד סבלתי מהאכזבה מכך שנשברתי. זו בהחלט הייתה תקופה נוראית, אז אני מרגישה שאני יודעת מה את עוברת. אבל היה לי חשוב לומר לך שזה יכול לעבור, את מסוגלת... אני בטוחה שיש בך כוחות מעבר למה שאת מאמינה שיש בך. מקווה שהצלחתי להקל ולו במעט...

מצטערת שהכל קשה שההרגשה היא שאין כוחות יותר שהתחושה והרצון לוותר שהכל מציף וחנק כאילו זה קורה שוב ושוב... אני מבינה את הקושי ובכל זאת רוצה להדליק אור קטן אצל שיתן את התקווה והרצון להגיע אל האור לחיות את החיים כשהטראומה היא חלק אבל לא הכל! זה אפשרי! והרבה יעידו על כך שבזכות תהליך לא קל הן מצליחות לחיות את החיים ולא רק לשרוד מחזקת אותך אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני לא נלחצת מטילים ..מה שמלחיץ אותי זה האזעקה עצמה...הרעש של האזעקה מקפיץ אותי כל פעם מחדש...מן דריכות שכזו..מוזר לא?

לא מוזר בכלל.

אני מבינה שכמו מיכ את לא חשה את הפחד והלחץ מגיע בעיקר בזמן האזעקה... תקופה לא קלה מותר וטבעי לנו לפחד ובכל זאת יקירה לא תמיד אנו מאפשרים זאת וכמו שכתבתי למעלה כל אחד מסגל לו את דרך ההתמודדות עם איום הטילים אני זקוקים לחוסן הזה בכדי לעבור את התקופה הקשה לעיתים גם לחזק את הסביבה... מחזקת ומחכה איתכן לימים שקטים יותר אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

כנראה שזה לא במקרה ואולי לא כל כך מוזר אולי את יודעת ללבוש חליפת מגן ולהתנתק מהפחד זו תקופה לא פשוטה לאף אחד ויש מי שמתמודד עם איום הטילים כך ויש גם אחרת הכל בסדר אני מניחה שהאזעקות נשמעות בחוזקה בביתך ועיר מגורייך מה שאכן מעורר תחושת לא טובות של לחץ וגם לחץ אנחנו נעבור את התקופה הזו יש לך ולאחרות את הכוח והחוסם בתקווה לימים טובים בקרוב אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

את מקסימה...תודה לך :) הבעיה היא לא החופשה של שבועיים אם היה רק שבועיים מילא....הבעיה שיש פגישה אחת ושוב היא נוסעת לשבועיים :( מבאס..וקשה לי לבוא אליה רק בשביל פגישה יחידה...בכל מקרה כבר יצרתי איתה קשר ואבוא לפגישה למרות הקושי...והאזעקות האלה נמאסו עליי!!! במיוחד כשאנחנו בחוץ עם הילדים, בנסיעה וכו'...למרות שיש לילד הקטן שלי מרחב מוגן בקייטנה זה מבאס :(

וכמובן מזל טוב...לא קל להיות בהריון :) מניסיון.. ומריבות עם הבעל תמיד יש ועוד יהיו אל תבהלי מכך, אני חשבתי תמיד שהוא יעזוב אותי בגלל מריבות, תמיד זה נראה לי סוף העולם, איזה יופי שאתם ביעוץ...בעלי בחיים לא ילך ליעוץ או טיפול, הוא נגד..לצערי. את ממש מתמודדת, מקסימה! מיכל

מה שלומך מתוקה ? אני מאמינה שלא קל לשמוע הזעקות בייחוד כשיש ילדים כי מתווספת גם דאגה לשלומם וכו מוזר?! היום יודעת שכלום לא מוזר..., גם אני מרגישה כך.. ותאמיני או לא- למרות שנשמעו פה במרכז כמה פעמים הזעקות, אף פעם עוד לא נכנסתי למרחב מוגן.... לא בדווקא, בהזעקה אני בפחד והבוווםםם גורם לי לחוש רעד כזה שחולף מהר מאוד ואז כאילו כלום לא קרה..... אני כאילו לא חיה את המציאות הזו...,,, מזדהה איתך מאוד... אולי כדאי גם לדבר על זה ולראות מה זה מעלה לך.. ולאן זה (אולי) לוקח אותך...... כן.... הריון כשלעצמו זה דבר מתיש..... אני בתחילת השליש השני ועדיין מקיאה המון וכל הזמן בחילות...... מתחילה לבצבץ בטנונת קטנטנה חמודה (לפעמים אני נלחצת מזה- משינויי הגוף...) וזה כמה שזה קשה זה דברים כאילו טבעיים... ק"ו שמתווסף עניין ההורמונים (שבהתחלה היה לי יותר קשה מעכשיו ומקווה שישאר מאוזן כמו עכשיו....) ההריון בתחילתו הקפיץ את הריבים שהיו לנו כמה רמות שזה בהחלט הרגיש לי כמו לפרק את החבילה.... למזלי בעלי היה בעד ללכת ליועץ נישואין..... אולי זה בשל היותינו זוג טרי ואז רצה לנסות לפני ואולי זה פשוט רק נס כי יש כאלו שבהחלט מפרקים את נישואיהם ולא על דברים גדולים אלא שפשוט לא למדו איך להתמודד כשיש ריבים כאלו.... יודעת, מתוקונת שיהיו תמיד ריבים אני רק מתפללת ומקווה שהיום עם הכלים שלמדנו נדע יותר למתן אותם ולדעת איך לפעול בזמנים כאלו בצורה תקשורתית ובהבנה שלא תמיד שנינו חייבים להסכים על אותם דברים ועוד..... היום היינו שוב אצל היועץ (אחרי שכבר כחודשיים עדינו פגישה בכל שבועיים) והוא הודיע לנו שהפגישות שלנו ממש לקראת סיום... בהחלט מרגישה שעשינו דרך ושנוצרו שינויים בתפיסה של בעלי שהקשו עליי כמו ההבנה שאם הוא עושה דבר מסויים אני צריכה לעשות את אותו דבר... ואם איני עושה אז מה אני כן עושה?! הוא לא ראה דברים כי חיכה לקבל תמורה דומה למה שהוא עשה.... היום הוא מבין אחרת..... ועוד... גם אצלי נוצרו הרבה שינויים חלקם נוצרו בייעוץ הזוגי וחלקם התחדדו בטיפול הפרטני שלי..,, להבין מאיפה אני נוטה לחשוב בצורה מסויימת או מגיבה כך או אחרת... למדתי לשתף את בעלי יותר.... למדתי תקשורת והכי מהכל למדתי שכשאני מתנצלת לא תמיד להסביר את עצמי באופן מיידי לפעמים אין צורך בהסבר אלא רק שאבין את המסר לעצמי ולפעמים אפשר להסביר אבל קודם להראות שהבנתי שטעיתי או פגעתי בלי כוונה... כי כשהסברתי את עצמי זה גרם לו להרגיש שאני חושבת שאני כליל השלמות (דבר שלא נכון) ולא הבנתי למה טוען כלפיי כשכעס עליי שאדע שאני לא מושלמת כי אף פעם לא חשבתי כך..... היועץ נתן לי ש.ב. לחשוב עם עצמי מדוע בעלי אומר כך בשעה שזה לא נכון וחשבתי אולי זאת הסיבה.,,, אם אמשיך לא אסיים וכבר מאוד מאוחר..... חטולית, ים, אידה... ראיתי את התגובות אגיב בהזדמנות הראשונה..., תודה לכן יקירותיי! תודה גם לך, מיכל.. לילה טוב, שקט ורגוע לכולנו. ושהחיילים ישובו בשלום במהרה לביתם! שולחת חיבוקים עדינים ועוטפים.... מתמודדת כואב לי שבעלך נגד ייעוץ, בטוחה שזה מקשה עלייך ועליכם יחד.... בייחוד שזה תמיד משפר ומעלה את איכות החיים כשפונים ליועץ.... אני בטוחה שניסית הכל לראות איך זה אפשרי להתייעץ יחד... אבל אולי אולי נוכל למצא יחד רעיון איך לנתב את הקשר לכיוון של יד שלישית מכוונת?! (או אולי זה כבר לא נחוץ לך....) אם תרצי אפשר לחשוב על רעיונות יחד..... ולעניין אחר, בהחלט מאוד קשה שיצא מצב בו את הולכת לפגישה ואז המטפלת בחופשה של שבועיים ושוב הדבר חוזר על עצמו.... מילא פעם אחת זה נסבל אבל שזה קרה שוב זה מאוד מקשה על הרצף... בייחוד שהמצב המדיני לא קל ומעלה קשיים רבים... וגם אני בטוחה שכל יום ואפילו שעה שעה זה התמודדות ואנו מצליחות להחזיק שבוע ולפעמים זה לא קל.... ופתאום זה להחזיק מעמד שבועיים ואז מגיעה איזו פגישה קטנה שמעלה את מה שניסית לשמור שלא יתפוצץ בשבועיים... וזהו לעוד שבועיים.. בקושי מצליחים לדבר על כל מה שקרה פתאום את מבינה שאת אמורה לחכות שוב עוד שבועיים.... זה בהחלט קשה....... א ב ל - אני מאוד גאה בך !!!!!!!! איזו גבורה איזה כוח זה ללכת למרות הקושי לטיפול..... וזה לא שאת הולכת למשהו משמח... (השמחה תבוא אחרי דרך ארוכה של טיפול..) גאה בך יפה שלי! שמחתי לשמוע את זה ממך :)

וואו..איזה אומץ יש לך..את ממש מתמודדת..כל הכבוד..אני כרגע לא צריכה יעוץ יחד איתו..מסתדרת..הטיפול שלי עוזר גם לזוגיות..תודה על ההבנה שלך..את נהדרת..שיהיה שקט..מיכל

אני כ"כ שמחה שהטיפול עוזר לך במקביל.... זה באמת כך, כשיש מטפלת טובה מצליחים לדבר על הכל...... גם אצלי זה כך אז מבינה אותך מאוד! בשורות טובות... ו...חיבוק מתמודדת.

מאז שגוש דן נכנס למעגל הרקטות אני בחרדה מתמדת לא מתפקדת לא ישנה כמעט דרוכה כל הזמן לא מסוגלת לצאת מהבית מפחד שתתפוס אותי אזעקה שיגמר כל הסיוט הזה ומאחלת לכולכן שקט ותשמרו על עצמיכן

היי גלי מצטערת לשמוע שהטראומה שלך גורמת לך לכל הרגשות הקשים שעוברים עליך בימים הטרופים האלה של אזעקות וטילים נכון אלה ימים קשים , אולי -רק אם מרגיש לך לנכון תרצי לשתף ולכתוב ,,,,מה שעולה בדעתך כדי שיקל עלייך מקווה שזה באמת יגמר רק בטוב והסיוט הזה יעבור כבר מעלינו שולחת חיבוק חם -אם לא מפריע לך ומאחלת לך שמהלילה כל הלילות יהיו שקטים ורגועים ליל מנוחה יקרה חטולית

המלחמה הטילים אזעקות מצב לא בטוח מאיים מפחיד מעורר את החושית בכדי להתגונן הפחד בא להגן והוא מתחבר למצבי פחד אחרים מהעבר מהטראומה נסי להזכיר לעצמך כל הזמן את התאריך היום והשעה נסי להפריד בין אז להיום מחזקת אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

רק שיגמר כבר ושיחזור השקט אני מנסה להבין שזה קשור לכאן ועכשיו ואני כבר לא נפגעת אבל זה חזק ממני תשמרו על עצמיכן כולם

מה שלומכן בימים אלו? איך שורדים בהשמע צבע אדום?? ((לא ידעתי כמה זמן יהיה לי אז התחלתי לכתוב מתנצלת מראש שלא פתחתי הודעה נפרדת לכל אחת כי מגיע לכן, אבל השתדלתי.... זה מה שעשיתי בהמשך ולכן האורך, עמכן הסליחה..)) אני אישית חושבת שאני בבועה.. לא חווה פחד.. לא רוצה להתעדכן.. שומעת רק מה שמשמיעים לי או ההודעות שנשלחות בפלאפון.. (שאני לא ממהרת -אם בכלל- לקרא את תוכנן מספיק לי רק הכותרות המצמררות..) וכמובן- כשנשמעות ההזעקות... אבל אני לא ממהרת ללכת למרחב מוגן.... רק בפחד עד שהן עוברות ו"זה הכל"...... מרגיש כאילו אני "רגילה" ל"מלחמות" וכבר פיתחתי קרירות או אולי ניתוק בשעת אמת.......... מכירות את זה?? נשמע הזוי?? חטוליתוש מהממת שלי!!!!!!!! אוי כמה התגעגעתי.... חיכיתי לך וכ"כ הבנתי שאת עסוקה בחייך מעל ומעבר.. זוכרת את הפעם האחרונה שסיפרת על אימך ועל /אביך- אם אינני טועה/ שהיה במצב בריאותי קשה... ואני מניחה שלא היה חסר מה עוד.. ועכשיו, לשלוח בן לצווא- המתח בשיאו.. (ולפי מה שרשמת למטה זה רק קצה הקרחון.....) גם אני כמוך דיי נכנסתי לחיים ופחות הייתי כאן- זה מאוד קשה לי כי אני מאוד מחוברת וחושבת כאן על כולן.. ןמתגעגעת המון.. אבל דרך הפלאפון יש אצלי בעייה להיכנס לפורום ואין לי מחשב.. ומעל הכל- נראה לי שגם אם היה לא הייתי מוצאת את הזמן להיכנס יותר ממה שכן עשיתי... אגב, אני מאוד הייתי רוצה לשמוע את המשך השיר- בבקשה! זה נראה שיר שנותן הרבה כוח... והרבה הזדהות אז אם לא תרגישי בנוח פה בבקשה תשלחי למייל... שמחה מאוד מאוד מאוד לראות אותך פה!!!! היה לי הפתעה שנכנסתי! נשיקות וחיבוקים רכים ומלטפים, אוהבת אותך, מתמודדת מציאותי, כיף לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן.. את כמו תמיד מראה לי הרבה כוחות נפש (כן כן!! אל תזלזלי בזה!) את מוכיחה לי שאין דבר העומד בפני הרצון וגם כשאין כביכול רצון את מחזיקה חזק חזק גם כשיש רצון לעזוב וליפול... למה אני אומרת את זה?? אני יודעת ממש על קצה הקרחון שאת מתמודדת מול קשיים אימתניים ומול הרבה חזיתות.. קראתי את הרגעים הקשים שהיו בלתי נסבלים... וגם את החיזוקים שידעת לתת ברגעים הנכונים מנסיון חייך העשיר.. את דמות בעיניי ל: להמשיך ולא לוותר... עכשיו את גם נמצאת בהתמודדות מול חזית קשה במיוחד. קראתי שכתבת כמה פעמים "שנפרצו לך הגבולות בעבודה" כשקראתי מילים אלו עבר לי גל קור בגוף.. כי עצם זה שמצילחים ללכת לעבודה ולהתנהל בשיגרה ששם נפתחות חזיתות זה מכפיל את הקושי הקיים ומעורר הרבה טריגרים... אני אישית התנסיתי השנה בקשיים בעבודה שגם מתחו לי את הגבולות ועוררו הרבה מאוד קשיים שלא בהכרח קשורים רק לעבודה.. אולי זה בכלל לא דומה למה שתיארת את עם הבוס שאת אמורה לעבוד איתו ושמנסה לפרוץ לך את הגבולות.. אבל אני דיי מזדהה עם הקשיים שזה מוביל ואולי בהזדמנות אפרט.. אבל בינתיים, איך את מתמודדת מול זה? כשתוכלי ואם תרצי אשמח לשמוע אותך בעניין זה ובכלל... שולחת חיבוק אוהב ונשיקה לזמן מתאים לך.... ינשופוש יפה שלי, מה שלומך?? אני שמחה לשמוע שאת כאן לפחות מצליחה לקרא.. זה נותן כוח?? פלאשים.. זיכרונות..הם חלק מההתמודדות הבלתי נמנעת של הפגיעה.. כמה קשה... איך את עוברת את התקופה הזו? יש משהו שקצת מקל עלייך? איך את מתמודדת מול הניתוקים? אמרת שאת "מתנתקת כדי להתמודד" זה משיג את המטרה? מתנתקת ממה?? רוצה קצת לשתף בזה? או שעדיין מוקדם מידיי אם בכלל? רוצה להיות איתך.. בכל דרך שתבחרי, אם בשתיקה ושליחת חיבוק מרחוק אם בהקשבה או כל דבר אחר... אוהבת אותך המון!! ושמחה לקרא אותך ןאת מילותייך תמיד! מאחלת לבואה של תקופה קלה ורכה עבורך..ושאת הזיכרונות הכואבים והקשים יחליפו אהבה שלווה ואור... שולחת לך חיבוקים לזמן מתאים.. בתקופה דיי האחרונה אני גם מעלה הרבה זיכרונות שלא תמיד התעסקתי איתם... לא כולם נוצרו באופן ישיר של הפגיעה אלא כהשלכות לה רק שהיום אני רואה אותם באור שונה.. או אולי בצורה מפוכחת יותר וזה מעלה הרבה הרבה רגשות מעורבים.. מצד אחד יש לי שמחה שהגעתי לשלב כזה בו אני יכולה להסתכל על זה ולדעת שאני כבר לא שם.... ומצד שני לדעת איפה הייתי זה לא פשוט בכלל ויותר מזה- זה מעלה כאב כזה קשה ששואב למבלבל.... לא יודעת אם תצליחי להבין את כוונתי.. אני מחכה ליום בו אוכל לנסות לכתוב קצת על מה שקרה איתי בשנה האחרונה... אני מקווה שאמצא לזה זמן כי עכשיו התחיל החופש הגדול.. מאוד רוצה.. וגם מאוד קשה לי לעשות זאת מפני שמלבד למצא זמן, זה לכתוב את זה.... אבל מאוד חשובה לי התמיכה והחיזוק שלכן..... אורחת יקרה, מה שלומך מתוקה? לא שמעתי ממך מזמן... מה תופס אותך בימים אלו? אני מבינה שמאוד היה לך קשה שאידה לא כאן הרבה, האם הצלחת למצא תחליף לדמות סמכותית אחרת? או יותר נכון לומר: נוספת?? מאוד מתגעגעת.. ומקווה שאת בטוב! אשמח לשמוע ממך... שולחת לך נשיקות וחיבוק אוהב לרגע שיתאים לך.. ים יקרה מאוד!!! לא הרבה יצא לי להכיר אותך ולהתכתב איתך ישירות ובכל אופן כל פעם שקראתי אותך הרגשתי בחמימות שעוטפת... לא יצא לי לקרא אותך מהשלבים הראשונים שהצטרפת לפורום אבל הצלחת להטביע פה חום ולשדר אהבה.. הרבה מהמילים שלך ריגשו אותי באופן אישי גם אם לא היו מיועדים אליי.. את מדהימה!!! מי ייתן ויהיה לך הרבה כוח לתת ושתזכי לקבל כשאת צריכה את כל מה שתצטרכי... אמן!! הייתי רוצה להוסיף משהו לגביי השירשור שהיה דיי מזמן.. בשתי מילים אבל אני משאירה את זה להחלטתך אם זה עלול לפתוח משהו שכבר סגרת או העדפת להשאירו שם אז אין טעם.. בכל אופן זה לא מילות חוכמה או משהו... רק הזדהות והבנה... מקווה להכירך יותר... שולחת חיבוק והרבה כוחות... מיכל יקרה מאוד! מה שלומך? בעניין של לתת אמון.. זה מאוד מאוד מובן..! א. כמו שאמרה ים.. זה דבר מאוד טבעי ומולד ב. לדעתי, למישהי שנפגעה יש את הרצון הזה בצורה חזקה יותר.. ובייחוד בשלב בו מתחילה לנסות להתתמודד מול הפגיעה ואז מגיע שלב (ואולי לא לכולם) בו נותנת אמון ממש בכל אחד ואין לה את ההבחנה בין מי שרוצה (שוב) לנצל/ לפגוע בה או בין אם באנשים תמימים באמת.. הקושי גדל כאשר "מגלים" שנפגעו שוב ועשו משהו חוזר או לא טוב או שלא התכוונו.... (אנחנו עשינו או מי שמולינו) או לאו דווקא זה אלא פשוט התאכזבנו כי לא קיבלנו את מה שרצינו... אבל רצון עדיין יש והוא חזק.. מחפש משענת וכתף הכלה והבנה אז ממשיכים לחפש מישהו/י להאמין בה/ בו... מאוד מזדהה עם התיסכול ועם הרצון וזה מאוד מסתדר ומובן...! ועכשיו, איך את בימים אלו?? אחרונה חביבה- אידה היקרה!! אני בטוחה שההחלטה לא קלה..עד עכשיו לא באמת הצלחתי להבין מה התשובה ואולי את עדיין מתחבטת בעניין.... מאחלת לך ולנו את ההחלטה הכי טובה לכולם!! ואני בטוחה שאת חושבת על הכל... בכל אופן, עם כל הקושי את פה- מעודדת מתעניינת ותומכת כשאת יכולה- מעריכים את זה מאוד!! אגב, אני בטוחה שהרצון שתהיי פה יותר מגיע כבקשה- אולי לא תמיד ידענו לבטא זאת במילים נכונות... עד שלמדנו.. אני זוכרת שמאוד תמהתי איפה את ואז קיבלנו הודעה שחלית... אז תודה בכלל על המקום ושנשאר קיים עד עכשיו גם שעברת הרבה קושי בעצמך... זה רק הדגיש לי שגם את בתאדם שיש לך חיים משלך מעבר לניהול הפורום.. ואני בטוחה שגם אם יכנסו עוד אחרות ושוב יתמהו תדעי ונדע כולנו להבין את המצב ולחכות לזמן בו תוכליי להשיב כי דעתך חוכמתך והבנתך חשובה מאוד לכולנו!!!!! וכמו שראית המקום פה חשוב לכולנו.. גם אם לא נכנסנו הרבה זמן תמיד טוב לנו לדעת שיש מקום בו נוכל להיכנס ולהמשיך להישאר חלק ופינה חמה של חום אהבה והבנה... סומכת עלייך שתעשי את ההחלטה הנכונה ותודה תודה על הכל! שלך באהבה, מתמודדת. לילה טוב שליו ורגוע לכולן ולכל עם ישראל בשורות טובות במהרה שלכן- מתמודדת

מתמודדת יקרה!!! וואו!!! נדהמת מההתייחסות שלך לי ולבנות כאן!!! התגעגעתי אליך מאוד!! כמה נעים לראות כאן פנים מוכרות!! כרגע קצת קשה לי למצוא מילים אבל חשוב לי לאומר לך שחממת לי את הלב מקווה שתשארי קצת איתנו- ינשוף

תודה על ההתיחסות אליי ואל כולן..וואו..אני קוראת כאן, מדי פעם, לא ממש כותבת בזמן האחרון...נמצאת במצב מוזר ואזעקות......ואין לי גם פגישות לדבר שם כי היא בחופש.. ואז היא חוזרת לפגישה ושוב היא נעלמת לי לשבועיים....אז מעדיפה חודש בלי טיפול כבר, לא קל...

כמה שהתגעגעתי.... אני מאוד משתדלת להיכנס בכל פעם שאוכל.. ומקווה ליותר הרבה זמן מתמיד! בכל אופן, אני תמיד איתך, אוהבת המון !! מבינה שכרגע עמוס לך ואין מקום למילים לצאת... אז מחכה איתך לבואן (או ללכתן) של אותן מילים או רגשות או זיכרונות והתמודדויות.... שולחת חיבוק חם ורך לרגעים שתרגישי צורך ויכולת להתעטף בהם.. מאחלת הרבה נחת רוגע ושלווה שלך, מתמודדת

מה שלומך? מרגישה את הקושי בדברייך... בהחלט לא פשוט להימצא לבד בזמן קשה מבחינה בטחונית ובנוסף בבחינות האישיות שלך.. המטפלת שלך לקחה חופשה של שבועיים ואת מעדיפה להמשיך את החופשה כביכול כי השינויים מתעתעים בך? הבנתי אותך נכון? מיכלוש, אולי עדיף בזמן הזה להישאר פה.. לנסות להוציא את הקושי ולא להישאר איתו לבד? העובדה שהמטפלת כרגע בחופשה זה נתון שלצערי אי אפשר לשנות אותו.. אבל נסי להקל עלייך במה שרק אפשר ולא להישאר עם הקושי לבד.... שולחת לך חיבוק חם והרבה הרבה כוח עד החזרה לשיגרת הטיפול ולא רק..... שלך, מתמודדת

כמה געגועים יפה שלי אני מניחה שלכל אחת יש את הסיבות שלה כשהיא נעדרת מהפורום נכון , כתבתי שזה רק קצה הקרחון וכך באמת המצב המון דברים קרו מאז שלא יכולתי להכנס זה יבוא עם הזמן מכירה היטב את ההרגשה שרוצה להיות כאן וזה פשוט לא,,,,,, לא מסתדר לא יוצא לא הזמן ועוד ועוד,,, היום שמרתי על הנכדה הגדולה שלי משעות הבוקר המוקדמות למרות האזעקות בילינו בכייף , וחלק מהזמן גם בתוך הממד בגן שהיא נמצאת אין ממד אז מגייסים כמובן את סבתא לא מזמן מלאו לה כבר 3 שנים והיא פשוט נסיכה אמיתית עדינה , מתוקה , ממושמעת , ואני חולה על התחת שלה אפילו הדמעות שלה כאלה עדינות , חכמה ומדהימה טוב , אם אני לא אפסיק עכשיו אחר כך בטוח שלא אוכל להפסיק כי היא כזו כמו שהיא -החיים היפים ונפל במזלי הטוב שהיא הנכדה שלי , חזרתי מותשת אחרי הכל הביתה , ועוד התמונות שלה רצות לי מול העיניים מהיום הרגשתי אייך החיוך שלי רק הולך ומתרחב ,,,,ככה זה כשיש נסיכות בבית !!! זכיתי לכמה שעות של נחת ואני מודה לאל ולגבי אורך הכתיבה - שזה לעולם לא יטריד אותך , הרי אנחנו אוהבות לקרא , זה מזון לנשמה , אלה אם את כותבת מעט מידיי אז אני מתחילה לדאוג את באמת חושבת שמה שאת מרגישה נשמע הזוי? אז ברוכה הבאה למועדון יפה שלי , ולגבי השיר אם זה לא יפריע לשאר הקוראות לא אכפת לי להוסיף את החלק השני ,,,,, אני רק חושבת שבמצב המתוח והרגיש שקיים עכשיו ,,,,,את יודעת מה ? תני לי " לישון על זה" מצטערת לשמוע שאין לך מחשב , הייתי שמחה אם לא מפריע לך כמובן שתשתפי אייך ההרגשה שלך להיות נשואה טריה - סליחה , לא מתכוונת לפלוש לפרטיות שלך , רק זוכרת את השמחה ואת ההתלהבות שלך לקראת הנשואין , אחרי זה לא יודעת ולא זכור לי ,,,,,,,אם לא נוח לך מכל סיבה שלא תהיה תמחקי ואל תתיחסי זו בערך היתה התחלת התקופה שכמעט ולא נכנסתי ולא כתבתי , מאז בערך התחילו הנסיבות של ההעדרות שלי עייפתי יפתי והתגעגעתי המון חומד שלי מקווה שאולי בכל זאת נוכל להיפגש כאן מתי שתוכלי לפחות מידי פעם כדי להתעדכן - כי היית חשובה לי ואת עדיין חשובה לי ליל מנוחה שקט ורגוע חטולית

חמדמדמדונת שלי את, חטוליתוש! איזה כיף היה לי לפגוש אותך שוב.... מה שלומך מתוקה? זה נשמע לי הזוי כי לא שמעתי כאלו שמתארות דברים דומים.... אבל לא חשוב... רק נתפלל שהכל יעבור וכל החיילים יחזרו בריאים ושלא יפלו חללים....ח"ו איזה מרגש לקרא שאת סבתא גאה! מגיל שנה וחצי כשהילד כבר יותר ויותר מתפתח זה הגיל הכי יפה, ק"ו שמתחילים לדבר.... בטח את טורפת אותה והיא מחזירה לך אהבה...... את יודעת, אומרים שמהבחינה הזו לפעמים רווים נחת ואושר מהנכדים יותר מהילדים- אני לא התנסיתי בזה אז אין לי מושג אבל כך אומרים..... מה שיותר מדהים ומרגש זה- לדעתי- שהילדים נישאים ושקיבלו את החינוך הטוב ביותר שיכולתם לתת להם ועכשיו הגיע הזמן לתמוך מהצד ולראות איך הנכדים גדלים מהחינוך של הילדים שלכם..... שלך.... בירברתי לי גם קצת... נסחפתי מההתלהבות והאושר שחווית אתמול וזה כיף מרגש ומשמח לשמוע ויהי רצון שתחווי רק חוויות כאלו וגם אם יהיו קשיים בדרך שתצליחי תמיד תמיד להגביר את רמת הטוב והאור שבתוכך..... אמן! אוי כמה דברים קרו מאז החתונה........ איזה כיף שאת זוכרת את השמחה שהייתה לי... כי היה לי הרבה מאוד קשיים שהדחיקו את השמחה הזו...שרשמתי חלקם בפורום בזמנו.. הרבה פחד וחשש הרבה כאב.... אם זכור לך נפרדתי אז מכל המי ומי שהיו בחיי (שכמובן לא מועילים לחיי אלא באותו רגע הרגשתי שהם כן..) והייתי צריכה לעצור הכל בשיא הרתיחה ולהינשא לבחיר ליבי (והקטע שגם זה היה מרצוני...) הכרתי את עצמי כמישהי שפועלת כאשר אני על סף מסוכן אבל רק שם זזים קצת העניינים.... אז או שבאופן טבעי כהשלכות היו לי מלא קצוות שהתהלכתי עליהם... וכשלא היו- באופן טבעי, ייצרתי אותם.... עד שהכרתי את זה כמובן שלוקח מלא זמן לעבוד ולהילחם במנגנון ההגנה הזה ששימש אותי בזמן הפגיעה אך לא עוד.......אלא רק מחבל בי יותר ויותר... ואז שבוע לפני החתונה ניתקתי הכל (כביכול, רק מתווך העיניים אבל בלב...,. הדחקתי והקאתי את הנשמה...) ובדיוק בזמן הזה בעלי לעתיד שלח לי פתקים ומתנות וחיזר אחריי בצורה שבדיוק הייתי צריכה כדי להתמקד בו ובאושר שבחרתי בו וכו..... (בשבוע זה לא התראינו כנהוג אצלינו....) ובחסדי שמיים הגעתי לחתונה שמחה ומאוששת יותר..... וכך התגלו גם החיים איתו הרבה אושר הוא מביא לי..,,, תודה לה... הרבה חששות ירדו ונוספו הרבה גילויים טובים.... ואז כששטף החיים מתחיל הרבה קשיים חוזרים והרבה מאוד חדשים גם מתעוררים..... אין לי הרבה זמן להרחיב בזה כעת, אני מקווה למצא זמן לזה...,, אין לי בעיה עם זה ששאלת ותמיד את יכולה לשאול... מאז הנישואים נכנסתי גם אני פעמיםמאוד מועטות בשל עומס וחוסר זמן משווע..... להתרגל לזוגיות.,, לנהל בית... לעבוד במשרה מלאה.... בנוסף לקחתי על עצמי אתגר לא פשוט השנה שקשור בעבודה עד כמה שידעתי שיהיה אתגר לא דמיינתי שזה יגיע בכזה עיתוי של כל הדברים החדשים ישנים שהיו לי השנה..., טיפול כמובן.... השלכות וזיכרונות פלאשים וחוויות נוספות שיצרתי כדי להתגונן מכל מה שעלה.... כולם סביבי בהריון... והרגשתי שכל העיניים עליי.. ידעתי לפני הנישואים שזה הפחד הגדול שלי- בקושי אני מכירה את בעלי איך אכנס להריון מיידי?! פחדתי מזה פחד מוות ובכיתי אבל הסבירו לי שלא לוקחים מניעה (לפחות בראשון......) וידעתי שאסור לי להערים על בעלי החדש ולשקר שאיני לוקחת אז פשוט לא לקחתי. ופחדתי להיכנס להריון ומשזה לא בא הפחד גדל למה לא?! מה לא בסדר?למה חודש חודש עובר וזה בושש לבוא? אבל לא בדקתי כי אמרתי בינתיים זה טוב ככה אבל פחד התחיל להטריד... בינתיים הקשר בינינו נרקם הרבה יותר משהיה בתחילת הנישואים. עשיתי מלא עבודה עם עצמי מבחינה טיפולית... (ארחיב על זה בהזדמנות..) ויש עוד הרבה עבודה אבל לפחות הצלחתי להגיע למצב בו אני מסתכלת על בעלי ויודעת שהוא האחד עם כל הקשיים שעברנו במהלך הזמן להתרגל ולהכיר אחד את השני.. יודעת גם להכיר בו תכונות שיותר טובות מאחרים שהכרתי ולהגדיל את ערכו (דבר שלא היה לי... ויש לי את הכי הטוב..) היום, אני ב"ה בהריון (!!!) שמחה בתיזמון שלו. ולא היה מתאים בכלל קודם לכן! חגגנו שנה לנישואינו לא מזמן...... לא להאמין (!!!) ההריון הביא איתו את המריבה של הלייף בינינו... חוסר תקשורת מטורף. אז הלכנו לייעוץ כי מה שעבר לי באותו רגע זה עד שיש לי תינוק בבטן אני מפחדת להביא אותו לעולם אם אנחנו לא מסתדרים בינינו..... וזה היה ממש בהתחלה כך שעוד לא עיכלתי שאני בהריון... (גם עכשיו עוד לא.... חח) למדנו שהרבה מהקשיים שלנו זה באמת עניין של תיקשורת שלכל אחד עולם מושגים וערכים שונה... וכל אחד מאיתנו החליט להשקיע בקשר וללמוד יותר את השני..... (זה התחייבות שהיועץ אמר לנו לומר כל אחד במילים שלו) ומאז לאט לאט המצב מסתדר. הזוגיות עולה יפה וגם ההריון (שבתקופה הקודמת שרבנו- התחלתי קצת לדמם... אז לקחתי שמירת הריון למשך 3 שבועות.....- תראו איך המצב הנפשי משפיע על הגופני... טוב זה כבר לא חדש לנו...) כיום אני במקום שההריון ועוד דברים כמו סקס מעוררים דברים ישנים וחדשים.., זיכרונות ופלאשים..... יצא לי להסתכל בתמונות של החתונה ופתאום התחלתי לבכות כי ראיתי בפנים של בעלי את הפוגע שלי... הרגשתי שהתחתנתי עם הפוגע שלי.... אבל זה לא אמיתי... הם שונים בתכלית.... ואין לי מושג מה כל פעם (זה הפעם השנייה) גורם לי לראות דמיון חיצוני ביניהם.. וזה רק דוגמא אחת... הקלה שבהם...,,, טוב, צריכה לסיים.., גם התעייפתי מהכתיבה הארוכה... מה שתחליטי לגבי השיר יתקבל בהבנה ואת לא צריכה להסביר... יום טוב! ושהחיוך שלך מאתמול ישאר גם היום......הלוואי.. חיבוק באהבה, מתמודדת.

גיבורה וחזקה אמיתית אני לא רק מבינה אותך אלה גם מזדהה איתך בהמון דברים שכתבת וסיפרת וכן , זוכרת את הדברים שכתבת אז ,,,גם אז היית קרובה מאוד לקצה ,,,, כבר לא משנה בכלל מה היו המניעים שהפעילו אותך אז כרווקה הכל כבר מאחורייך-פיזית עדיין יש דרך שעלייך לעבור בטיפול והוא הצד הנפשי , הייתי יכולה לספור לך על אצבעות שתי ידי ושתי רגלי -כמה פעמים פני הפוגעים שלי היו מתחלפים בפניו של בעלי, בין אם זה ברגעים בלתי צפויים בגלל איזו מילה שנאמרה בלי שום כוונה לפגוע , או סיטואציה שעוררה פתאום טריגר ,,,,,,,וגם בתחום המיני , סקס אצלי עד היום נחשב למילה מלוכלכת , אז כן מתוקה שלי , כל מה שעובר עלייך הוא טבעי לחלוטין , חלק מהענין הוא בגלל ההדחקות אני רוצה לברך אותך מכל הלב על כמה דברים 1. שחגגתם כבר את יום הנשואים הראשון שלכם 2. על ההריון שלא בושש להגיע , אלה הגיע בדיוק בעיתוי הנכון גם המתח והלחץ הנפשי התמידי יכול היה להיות הגורם לכך שלא נכנסת מיד להריון ( המבורך ) , אבל עכשיו הוא כבר כאן וזה מה שחשוב !!! קרוב לוודאי שגם ההורמונים שלך עכשיו בתקופת ההריון עושים את שלהם , יכול לגרום לך להרגיש דברים שמעולם לא חשת אותם וגם לא היית חושבת עליהם -את רגישה מעבר לרגיל , 3.שאתם הולכים ליועץ - זה כל כך חשוב ותורם המון בכל התחומים 4. הטיפול שלך - אבן היסוד של כל הסבל שעברת מכל הפגיעות.... אני גאה בך המון המון המון את עושה את הדברים הנכונים כדי שהמצב ישתפר ויתחזק למען שניכם היום ולמען שלושתכם -בעתיד לבוא בס"ד גרמת לי המון נחת ושמחה בלב , מפני שגם אם אולי לא תאמיני אבל לא הפסקתי לחשוב עלייך ועל כל מה שאת עומדת לעבור -ועברת מאז שנישאת , התפללתי בליבי שהכל יעבור לך יותר בקלות ממה שעבר עלי , וממה שאת מספרת אני פשוט מאושרת , כן , מאוד מאושרת , עכשיו יכולה לומר שבמידה מסויימת ירדה לי אבן מהלב את בדרך הנכונה , , את נבונה ומחליטה החלטות נכונות ומאוד חשובות , ישר כוח ילדתי - חומד מתוקה ויקרה שלי , שהשם יתברך לעולם לא יסיר חינך ממנו ושנזכה תמיד לשמוע ממך כאלה בשורות טובות אוהבת אותך המונים יפתי חיבוקים מפנקים וכולם רק עבורך ליל מנוחה חטולית

תקופה קשה... לא נוח לי פה היום. נדבר בהזדמנות

נראה שימים לא קלים עוברים על כולם יש פחדים מהמצב וכן המבצב גם מעורר טריגרים טוב לראותך כאן, כל הכבוד על התייחסות לכל אחת! וההחלטה כרגע היא לחפש לטרניטיבה טובה יותר נגישה יותר לכולן האמת שהאתר לא פעם לא נפתח וישתן בעיות בכתיבה אני שוקלת לפתוח קבוצה בפייסבוק שתיהיה זמחינה לכולן בכל מקרה המצב כרגע מחייב להשאר כאן גם אם אין כניסות תדירות מאחלת לך לכולן ימים טובים ושקטים יותר אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לנפגעות תקיפה מינית

את יכולה להוסיף אם תרצי,זה בסדר. אני ברוך ה'.מתמודדת,משתדלת להתמודד. לא היו לנו הרבה הזעקות אבל זה הספיק כדי לערער אותי קצת. אבל ברוך ה' הצלחתי להרגע.אני סוחבת עוד פחדים ממלחמה שהייתה 35 שנה לפני שנולדתי...אני חייבת להיות רגועה בשביל הילדים ומצליחה ברוך ה'.יש לי כל מיני כלים.אני הכי אוהבת לשמוע פרנק סנטרה או קולות של ים ולעוף על כנפי הדמיון. היום משום מה מאוחר בערב הרגשתי נורא לבד))-: יתחשק לי שמישהו יפנק אותי וידאג לי.אחר כך חלף. שולחת לכולנו חיבוק והמון כוח כאן,איתכן,ים,בחום

רק עכשיו רואה את תגובתך... לצערי זה כי לא תמיד מצליחה לפתוח מהפון את האתר וגם כשאני מצליחה לא תמיד זה פותח את כל התגובות... בקיצור- שמחה לראות שהגבת! מבינה שאת בתקופה ממש לא קלה... אני שומרת לך מקום אצלי לרגע בו תרצי לפרוק... מבינה את הקושי עכשיו, זה בסדר- אני איתך! שולחת חיבוק מתמודדת

תודה על התייחסותך לאי הבנתי.,, בהחלט ימים לא פשוטים עוברים על כל עם ישראל... יש כאלו שנכנסים להיסטריה... ויש שמתנתקים לרגעים ובהחלט זה עוזר להיות יחד... לצערי אין לי פייסבוק... מקווה שכשתפתחי או אם תעשי זאת אצליח -אם זה יהיה תלוי בי- להצטרף גם..,. בכל אופן, אם לא אז זה יהיה לי חבל מאוד לאבד אתכן.., ואת המקום..,, אבל עד אז אנסה למצות את הקיים..... שלך, מתמודדת

מצטערת שרק עכשיו עונה.... בתחילה שקראתי לא הבנתי איך את מחברת את הדברים למלחמה שקרתה לפני שנולדת....,. וכעת הבנתי, והשבתי גם על הודעתך למעלה.... לראות דברים מתועדים מהמציאות זה בהחלט לא קל ולא משנה אם נוכחנו במקום או לא.... זה תמונות ומראות קשים ביותר על הצדדים האפלים שבאדם.......,., וגם כעת, כשאני חושבת על החיילים שנהרגו... זה מצמרר אותי נורא....... אולי אני נאיבית, אבל חייבים להרוג במלחמה? למה? בעצם כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת אם פגיעה בגוף (ובנפש...) זה קל יותר....... ומומלץ יותר........ האנשים הללו לא כאן..... כי הרגו אותם.... זה מצמרר נורא! גם אם את זה יד ה מכוונת וקובעת לכל אחד מתי מסתיים תפקידו וייעודו בעולם.... זה מצמרר אותי מאודדדד מתוקה שלי.. מותר לך (ורצוי) להתפנק.... אני מכירה כל כך את המקום הזה שרוצה שיעשו או יבינו ולא קורה כלום. אולי כדאי לבקש לפעמים איזה חיבוק או פינוק?! (לפעמים זה מוריד את השמחה כשמבקשים... זה מרגיש כאילו עשו לנו טובה..... ) אבל בואי ננסה לא לחשוב על זה ולהרשות לנו פשוט להתפנק!! איתך, מתמודדת נ.ב. מה שרציתי לומר זה פשוט לחזק את המקום שלך שמרגיש שאין מקום לסליחה.... מבינה שכשמנסים להסביר משהו (בייחוד בדבר שנראה לנו כ"כ תמוה) זה מעורר התנגדות כי זה מעלה הרבה מאוד תהיות ושאלות אולי גם ערבול ובלבול ואשמה ומלא שאלות.... שמחה על הדרך וההתמודדות שלך שמבינה את מקומך את המקום בו את חושבת מה שאת מבינה! אולי יגיע שלב בו נבין אחרת ואולי לא.... בכל אופן, אני בטוחה שהדברים שנאמרו שם לא באו להפיל אותנו אלא לחזק... ואם זה לא השיג את המטרה אז אין לזה מקום כרגע.... אולי בהזדמנות אחרת....... גאה בך יקירתי..... הרבה הצלחה וחוזק....

אך עוברים עלייכן הימים האחרונים? שבת? מאחלת לכולם שבוע טוב רגוע והרבה בשורות טובות אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לנפגעות תקיפה מינית

שבוע טוב גמלך אידה יקרה טוב מאוד מבחינתי לפחות לפתוח את השבוע ולראות שאת עדיין כאן זה למעשה גם בשורות טובות השבת עברה שקטה בעיקר בלי אזעקות או טילים ויחד עם זאת -כמה מוזר היה השקט הזה שכל הזמן החזיק אותי במעין " זה תכף עומד להגמר" עוד רגע תהיה אזעקה ושוב נרוץ לחדר המדרגות ונישמע את קולות הילדים המפוחדים את התינוקת בת כמעט שנתיים שגרה דלת לידי בוכה כי היא לא מבינה למה כל פעם הרעש הצורם הזה גורם להורים שלה שוב ושוב להרים אותה מהמיטה מתוך שינה מתוקה לרוץ אל חדר המדרגות לשמוע את האנחות של הדיירים המבוגרים שגוררים רגליים שוב ושוב ובינהם נמצאת גם אמא שלי -מאז שכל הגיהנום הזה חזר לחיים שלנו אז עברה שבת שקטה - פיזית אבל מאוד מאוד מתוחה וקשה נפשית מקווה שעליכן עברה שבת טובה יותר חטולית

שבוע טוב אידה ובנות יקרות!! נכנסת לכאן לעיתים קרובות רק מתקשה למצוא מילים מרגיש לי שקט כאן - אני מתגעגעת אליכן בנות!! הביחד מאוד תורם לי במיוחד בימים האלה שסוער בחוץ ובפנים מתפללת שיבוא שלום עלינו ועל כל ישראל במהרה- אמן!! ינשוף

מאחלת שבת שקטה ורגועה בכל הגזרות בארץ נקווה ונתפלל לשלומו של החייל הפצוע כי מצבו עדיין קשה , כך לפחות פורסם וגם מאוד מאוד מקווה ומאחלת שלא נגיע למצב שכוחות צה"ל יצטרכו להכנס רגלית פנימה לעזה רק המחשבה על חיילים חללים ,,,,שוב מכווצת לי את הלב , נשארת בלי אוויר שנזכה לשמוע רק בשורות טובות --אמן חטולית

אמן למילותיך נשמה, ואכן גם אני מקווה ומאחלת שיגיע כבר השקט בחזרה מבלי שניצטרך להכנס לעזה בלחימה קרקעית ורגלית... שיהיו בשורות טובות, שלך - מציאות אחרת

שבת שקטה ורגוע שבת בטוחה שבת מוגנת שבת שלם בשורות טובות אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לנפגעות תקיפה מינית

לאור המצב מה שלומכן? מקווה שלכולן שלום בגוף ונפש מי בדרום? מרכז? צפון? מוזמנות לשתף אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית

אני מרגישה שהמצב הנתון מוציא ממני את הצדדים, שהייתי מעדיפה לא לראות או אפילו לא לדעת, שהם קיימים! אני הופכת להיות צינית, ממורמרת, כועסת... אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מזה

את מתארת את מנגנוני ההגה שלך במצבים מעוררי חרדה כאלה... זו הדרך שלך כנראה לשמור ולהגן על עצמך תקופה לא קלה צריך לגייס כוחות לעבור אותה לתרגל נשימות קצת לנוע ,מתיחות...ספורט... מחזקת נקווה לשקט בקרוב

שמחה לראות אותך כאן ,,, בהתחלה הייתי בחרדה גדולה כי הבן שלי הצעיר קיבל צו 8 להגיע מיד לנקודת איסוף ,,,,,, לא היה נעים לשמוע שוב את הצופרים ואת את הפיצוצים באוויר מחדש למרות שזה היה באזור מאוד קרוב אלינו מקווה שהמצב ירגע מהר ושלא יהיו נפגעים משום סוג שהו יש לי עוד דברים להוציא אבל זה תקוע אי שם בפנים,,, ליל מנוחה לכולן חטולית

ימים לא קלים לא קל לשמוע אזעקות פיצוצים לא קל לשלוח בן לצבא!!!!!!!!!!!!! להתמודד עם הכלללל מחזקת אותך אידה עו"ס MSW פסיכותרפיסטית

תודה שמצאתי אותך כאן בימים הלא פשוטים האלה. אמנם כרגע אנחנו עדיין לא בקו הרקטות, אבל יש לי שני ילדים במרכז ואחד באיזור צפוני יותר שגם קרוב לבומים וזה מלחיץ ומדאיג. בכלל כל המצב הזה מלחיץ ומלא בחוסר וודאות וחוסר ביטחון ולא פשוט לכולנו. בנוסף אל ההתמודדות הגדולה הרגילה שלי התווספה עוד התמודדות ענקית גם בעבודה שלי. אמנם זה על רקע אחר אבל הגבולות שלי נפרצו שם לגמרי ואני מרגישה כמו בגוב האריות, בתוך מלחמה יום יומית כוחנית של המנהל ששם שהוא לא המנהל שלי אבל אני צריכה לעבוד איתו וזה נהיה סיוט. מקווה שזה ייפתר בקרוב ובינתיים נלחמת בעצמי לא לוותר לעצמי ולהמשיך בידיעה שיש לי גב ואני מגובה לגמרי בכל מה שאני עושה למרות שהמנהל הזה מנסה לפרוץ את הגבולות שלי ולשבור את הנהלים, והכל בכוח. בקיצור סיפור ארוך ולא פשוט. מקווה שיגיע לסופו בקרוב ועד אז זה פשוט מתיש אותי. שיבואו ימים קלים וטובים יותר לכולנו. שלך - מציאות אחרת

המלחמות בארץ מלחמות בעבודה מלחמה עם עצמי הכל כל כך קשה מעמיס ומפחיד איפה שאפשר להקל לוותר לתת לעצמך יותר אויר חופש והקלה יעשה עימך טוב מקווה שדברים יסתדרו שאנו לקראת ימים טובים ורגועים מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכתרפיסטית

אני מאוד מצטערת לשמוע על כל הדברים הקשים והאיומים שאת נאלצת לעבור במיוחד בתקופה כזו מתוחה ורגישה זה בהחלט לא פשוט להחזיק מעמד כנגד כל החזיתות אין איזה שהוא מוצא לנטרל את אותו מנהל ? אם את אומרת שיש לך גב לכל מה שאת עושה ואני מאמינה לך שכך הדבר , אולי אפשר להתלונן עליו ? מתוקה ויקרה שלי יתכן ותלונה /נות יכולות להזיז אותו מהמקום ששם זה פוגע בך ומתיש אותך? שולחת המון חיבוקים עם תקווה בלב שדברים ישתנו לטובה אוהבת -חטולית

:-/

שחפיתוששש מה קורה יפה שלי? זה נשמע ,,,,,,,,,, רוצה/ יכולה לשתף? מוכנה להקשיב לך אם תחליטי לשתף שולחת חיבוק גדול חטולית

היי חטוליתוש, תודה יקרה, הכל בסדר. פשוט שמעתי בום.... אז התחשק לי לשתף בחוויה! איך את? מה שלומך?

שמחה שזה הבווווום היחיד במחשבה שניה זה אפילו נשמע מצחיק - בהומור מקווה שאצלך הכל בסדר אצלי כרגיל- סוחבים - לא חסר,,,,,, חטולית שיעבור לילה שקט על כולם חטולית

שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט. ים

אנחנו אוהבות אותך!!

מצטערת יקירה מה שלומך???? אך את היום? אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לנפגעות תקיפה מינית

נעים לי להכנס לפורום ולמצוא הודעה כזו שכתבת הלוואי ובאמת יהיה שבוע טוב ושקט כמו שאת מאחלת האם במקרה את גרה באזור שבו נשמע- צבע אדום? יש לי שם משפחה וכל פעם שקורה משהו אני מיד דואגת להתקשר אליהם כדי לוודא שהם לא נפגעו אם לא מפריע לך - אני שולחת חיבוק לחיזוק חטולית

השורה לא הספיקה-מתמודדת חיפשתי אותי בין הדפים מתי נכנסתי לאחרונה וגליתי שמאז ספטמבר שעבר ,,,,,,,, סליחה שאני לא מציינת את כל שאר השמות פשוט לא הספקתי עדיין להכיר אתכן ממה שהספקתי להציץ הבנתי שאידה שוקלת ברצינות ללכת מכאן ולהשאיר את כולן כאן יתומות ? דווקא עכשיו ? אז מה יהיה על הפורום? עושה רושם שעד שאני מוצאת את הזמן והנכונות לחזור את מוצאת את הזמן ללכת? ביש מזל לא רק שלי אלה גם של כל באות הפורום הזה שסומכות עלייך!!! אז מה לעשות? להישאר או ללכת? כנראה שההחלטה שלי תהיה תלויה בהחלטה שלך ועוד רציתי לקרא לבנות לראות למי מתחשק לחזור לפורום יש לצערי המון סיבות ונסיבות שבגללן לא יכולתי להכנס ולא חשוב מה,,,,תמיד חשבתי עליכן והתגעגעתי חטולית

חטולית- גם אנחונו התגעגענו אליך!! היית חסר לנו- נכנסים- יוצאים- נכנסים שוב- הזמן חולף מה לעשות? את תמיד תהיהי חלק- למרות שיש זמנים שלא היית כאן פיזית כי אנחנו אחיות- כולנו מנסים לאחז בחוט שמחבר אותנו למצוא מקום בטוח בתוך החושך- מקום בו תומכים אחד את השניה מבינים אחד את השניה- מקום בו מרגישים פחות לבד מקווה בכל זאת שתשארי קצת איתנו-- ינשוף

איזה יופי לראות אותך כאן אני כל כך שמחה שהיה שווה לי להישאר ערה עד עכשיו כדי לפגוש אותך כאן ואת צודקת , כבר מזמן רציתי לחזור אבל לא הסתדר היו לי המון קשיים מקווה שעכשיו זה יסתדר , אבל אידה ממשיכה כאן או שהיא עוזבת? או שהיא לוקחת פסק זמן? לא הספקתי לעקוב אחרי כל התגובות אני כל הזמן עייפה שולחת חיבוק גדול מאמי

טוב תמיד ראותך כאן מבינה שעברת הרבה דברים לא כולם פשוטים וטוב לדעת כשצריך אז נכנסים כן הבנתי שהרבה מוותיקות הפורום מציצות מדיי פעם לעיתים משתפות ולעתים רק קוראות זו עוד סיבה למה קשה לעזוב... כי אכו זה יהיה לסגור ואני מחפשת אלטרניטיבה שתיהיה לי יותר קלה או נוחה לתת מענה ולא להשאיר תחושה של יתמות... אידה עו"ס MSW פסיכתרפיסטית

שמחה מאד שבאת להגיד שלום. היית חסרה לי המון. האמת היא שגם אני לא כתבתי הרבה בפורום בשנה האחרונה אבל קוראת כאן כל הזמן, ואידה עדיין לא החזירה תשובה על החלטתה בקשר לפורום כך שאין שום דבר ברור. בנתיים כאילו לא השתנה כלום בעניין הזה. מצטערת לשמוע על הקשיים שעברו עליך. מקווה שמשתפר כבר וישתפר עוד. גם אני עוברת המון המון עם עצמי ולא פשוט לי. מאחלת לנו שיבואו ימים טובים יותר. אוהבת אותך ומחבקת, שלך - מציאות אחרת

איזה כייף שאת עונה לי שאת כאן נראה שהמון בנות פשוט פרשו כנפיים ועפו להן מהקן אני מאחלת לכולן רק בריאות טובה והצלחה בכל אשר יפנו מקווה עכשיו להיות כאן יותר אתן- את כולן חסרות לי שאין מילים לתאר ןכן , עברו עלי 10 חודשים מאוד קשים זה לא כאלו שהכל עבר או נגמר ממש לא וגם יקח עוד זמן עד שיתחיל איזשהו שיפור משמעותי אבל , יגיע גם הזמן עוד לדבר ולספר מאוד משמח אותי לשמוע שאת עובדת מאוד קשה עבור עצמך מאמינה שהתהליך לגמרי לא פשוט אבל את אמיצה יפה שלי ואת נלחמת עבור עצמך ועל עצמך כי את יודעת שמגיע לך נכון? ולצערי- אם אין אני לי מי לי? גמני מאוד מקווה ומייחלת כבר לימים טובים יותר עבור כולנו גם בכותרת שכתבתי מתחת לזו ישנה השפעה מאוד גדולה על התקופה האחרונה שעברה עלי וכמובן על כל מי שהיה אכפת לו ממה שקורה וקרה ,,,, אוהבת אותך המון המון שולחת חיבוק עוטף ורך חטולית

הלב דואב ואין נחמה כמעט הכל נעשה על מנת למצוא אותם שום דבר כבר לא משנה תמיד תהיה אצבע מאשימה כלפי,,,,,, אלו היו ימים מבחינתי קשים במיוחד כי לא היה יום אחד שלא קיבלתי הודעה כזו או אחרת שנכתב בה - דחוף ללא דיחוי מיד להפיץ את ההודעה כאלו שבכך תלויים ועומדים חיי שלושת הנערים כך לפחות האמנתי וכך פעלתי אני רוצה להתנצל בפני כל מי שקיבלה ממני את אותן הודעות שוב ושוב עד כדי כך שנמאסתי עליהן אני באמת לא כועסת על אף אחת מהן,,,,,, ומקווה שגם הן לא תכעסנה עלי אני לא מתכוונת לציין כאן את השמות כי זה מיותר מעבר לזה גם הבנתי כבר שאינני חשובה עבורן בכלל וגם זה בסדר גמור!!! אחרי הכל לכל אחת יש את החיים שלה לנהל עד כאן ההתנצלות שלי . אם לא מפריע לכן , קיבלתי שיר אינני יודעת מי המחבר שלו לי הוא נגע מאוד ללב השיר נכתב כאלו משלושת קורבנות הרצח המתועב ומנסה להרגיע את האמהות שלהם אמא שלנו !!!! עכשיו הכל בסדר , באמת! כבר לא מפחיד , כבר לא קר הכל בסדר, כבר לא כואב כבר לא חשוך ומאיים אנחנו חופשיים לא כבולים רחוקים מהרוצים לאבדנו אנחנו לא בוכים , אנחנו מאושרים קיגבלו אותנו בשירה וריקודים ממש כמו בסרטים רואים כאן הכל ממש כאן מלמעלה חבל שאין מצלמה הנוף פשוט עוצר נשימה כבר פגשנו קדושים ועליונים אודי ורותי פוגל כבר הביאו לנו פרחים שלי דדון בירכה אותנו לשלום ומשפחת אטיאס אפתה עוגה ענקית מלא זכויות העם שלנו גם הרב אליהו למד איתנו תורה אמר חידוש ממש נפלא רמז שהגאולה קרובה אפילו דוד המלך פרט על הנבל ממש אין סופי פה והכל מואר ומושלם בא מלאך ואמר לנו שהס לנו מלדבר אבל דברים טובים יבואו על ישראל אמא? זוכרת ששאלנו למה כך נעשה? ולמה הגלות כה ארוכה? כאן אין שאלות כאן הכל מובן כי יש בורא לעולם ! זה החלק הראשון מאחר והשיר ארוך כאורך הגלות בפעם הבאה אם לא תהיה התנגדות אוסיף את החלק השני מי שרוצה מוזמנת להגיב ומי שאינה רוצה - גם בסדר לא להגיב שלכן-חטולית ליל מנוחה

זה כל כך קשה כל כך השבוע היה קשה כשנמצאו הגופות חשתי כיצד נשאבים ממני כל הכוחות כשהשמיעו הקלטה נשברתי מציאות קשה בלתי אפשרית מחזקת ושולחת תנחומים למשפחות אידה

אני יודעת שהמצב היה קשה עבור כולם רואה בעיני גם את כל אלה שלא מסוגלים להסיר את מבטם ממרקע הטלוויזיה יושבים וכוססים צפורנים שותים ובולעים כל מילה שנאמרת,,,,,,,, מזילים דמעות רבות של כאב ולא מסוגלים לזוז משם נאטמתי לגמרי מרוב כאב אפילו קיללתי את החוטפים - דבר שברגיל לעולם אינני מקללת חוסר אונים מאמינה שעוד המונים הרגישו כמוני איזה ביזבוז משווע של חיים כל כך צעירים אני לא אוסיף את החלק השני של השיר מהסיבות המובנות תודה-חטולית

שלום, מחפשת מטפל/ת בתנועה בירושלים והסביבה שמתמחה בפוסט טראומה בעקבות פגיעה מינית. אשמח להמלצות, תודה

טובה גבריאל.גרה בבת עין.מומלצת מאוד.

שלום, רציתי לדעת איזה בדיקות כדאי לעשות אחרי תקיפה מינית? (לא אונס ממש אבל החדרה של אצבעות לאיבר המין, והחולרע היה נראה אדם לא נקי במיוחד) האם אפשר להידבק במחלות מין בעקבות תקיפה כזאת?

ג יקרה- ממליצה לך לפנות למרכז סיוע 1202- הם מיומניות לענות כל מה שקשור להתעללות מינית- בהצלחה-ינשוף

רק לדעת שזה לא יחשוף אותי למחלות וזיהומים..מישהו יודע?

מצטערת לשמוע על שנפגעת לכי לרופא נשים ספרי לה ועברי בדיקה אף אחד לא יתן לך תשובה מדוייקת לכי להבדק מחזקת אידה

שלום. אני משוכנעת שחוויתי התעללות מינית מתמשכת ע"י אבי בגילאים קטנים ממש. אין לי זכרונות חד משמעיים, אלא פיסות זיכרון, חלומות רבים, ועשרות סימפטומים. בכוונתי למצוא דרך מתוחכמת לגרום לו להתוודות. האם יש באמתחתכם עצות שתסייענה לי "להוציא" ממנו את האמת? מניפולציות נבונות?

מקווה שתמצאי כוח לפנות לעזרה מקצעוית כדי להשתחרר מהסימפטומים שאת מדברת עליהם. ים

מבינה את רצונך לדעת את האמת- את הכמיהה לתשובות מיידיות כדי להוציא אותך מהאי וודאות- מאמינה שהתשובות נמצאים אצלך -בתוכך ועם תמיכה ועזרה ממטפלת מקצועית תוכלי לדעת מה האמת- לפי נסיון שלי הפוגעים לרוב מכחישים ואפילו מאשימים -ואין טעם לפחות בהתחלת הדרך שאת עדיין בספק ואין לך תמיכה לנסות "לעשות מניפולציות" כדי להוציא ממנו את האמת- מקווה שתפני לטיפול ותקבלי עזרה - כאן יחד איתך ובשבילך-ינשוף

תתמקדי בעצמך ומה נכון לך.טיפול בהיפנוזה יכול לעזור להיזכר אבל תחשבי מהי המטרה שלך!

כפי שנאמר לך ע"י הבנות התמקדי בעצמך פיני לטיפול התשובות יגיעו משם יחד עם המטפלת תחשבי מה נכון לך לעשות בהצלחה אידה עו"ס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

כל רגע כל שניה כל דבר בחיים מזכיר לי אותם אלו שפגעו בי בילדות ....אין לי כוח לא מפסיקה לפגוע בעצמי ....כדורים חתכים לא אוכלת רוצה להעלם מהעולם הזה לנצח לא ירגע ולא ישקוט עד שהסבל שלי יפסיק ברגע שאני ימות הסבל של אלו שפגעו בי יתחיל אבל כבר לי זה לא יעזור סליחה לא יצליחו לבקש מימיני ומקוה שלא יהיה להם הזכות לקבל את ילדיי ולראות אותם כי חא מגיע להם

יקרה!! כואב ועצוב לי מאוד לקרוא אותך!! תחושה שאת חיה את ההתעללות לא רק אז אבל יום יום -כל הזמן- וזה בלתי נסבל. את הרצון להעניש את אלו שפגעו בך מובן מאליו- אבל יקרה זה שאת פוגעת בעצמך לא ישנה אותם וגם לא משנה להם לצערי הרב- הם יקבלו מה שמגיע להם- אל תדאגי!! הכי חשוב כרגע הוא לקבל את העזרה שאת זקוקה בו- לעבד את הטראומה במקום מכיל ותומך- אין באפשרותינו לשנות את העבר אבל אנחנו כן אחראים על העתיד שלנו- למרות תחושיתנו שהכל קורה שוב אנחנו צריכים להזכיר לעצמינו שוב ושוב שאנחנו לא שם- תאמיני לי שאני גם נלחמת לאומר לעצמי את הדברים האלה וזה לא פשוט בכלל. את לא לבד- את יקרה -מושיטה את ידיי אליך- תשמרי על עצמך- איתך- ינשוך

מגיע לך לחיות חיים ארוכים ויפים! מגיע לך לנצח! ניצחת פעם-שרדת,בנית חיים! גם תנצחי את האויבים שבפנים . כאן איתך ים,בחיבוק

כואב לקרא את דברייך חוסר התקווה והיאוש אני מציעה לך לפנות לעזרה לא לשאר לבד לעזור לעצמך לא לאפשר לעצמך לטבוע בכאב מצאי את הדרך לעזור לעצמך מגיע לך הטוב ביותר אידה עו"ס MSW פסיכותרפיסטית ממוחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

יש לי שאלה...האם אתן רואות עצמכן כתמימות? תמיד הייתי כזו תמימה, מאמינה לאחרים ואז היה קל לעבוד עליי...מה איתכן?

אולי זה לא נשמע טוב... פתאום זה נשמע לי כמו אשמה :( אוףףף התכוונתי תמימה במובן של אמון, מאמינה לכל אחד, מחפשת אהבה בכל מקום...משהו כזה...ומצד שני מתקשה לתת אמון בקרובים לי..מובן? מוכר???

שלום. האם אתם יכולים לתת לי מספרים או שמות של מטפלים שמתמחים בהתעללות מינית מתמשכת בילדות? המתעלל הוא גבר והמטופל הוא גבר רק לאחרונה התפוצצה הפוסט טראומה והגבר מרגיש אבוד תודה

יעל לא יודעת למה את הפונה בשמו . אבל שיפנה לאחד הגופים האלה אולי יעזור .בהצלחה http://www.tdil.org/ http://www.macom.org.il/topic/

האיכפתיות שלך והרצון לעזור מרגשים, יישר כוח. אפשר לפנות למרכז סיוע לנפגעים בנים / גברים בטל' 1203 מכל מקום בארץ. שיתקשר והם כבר יפנו אותו ויעזרו. בהצלחה. שלך - מציאות אחרת

שבת שלום לכולם שלווה בשורות טובות לכולם אידה עו"ס MSW פסיכותרפיסית אלה הדברים שלמדתי באוטוסטרדה של החיים מאת: טל עזר מתוך אתר בא במייל http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=21906&source=moremails החיים הם אוטוסטרדה ארוכה וכולנו נוהגים בה בריכוז וברצינות, אך מפעם לפעם, כדאי להאט, לעצור בשולי הדרך ולנשום. החיים הם שיעור ארוך וכולנו שוקדים בו בריכוז וברצינות, אך מפעם לפעם, כדאי להרים את הראש, להוריד את העט ולהביט דרך החלון. אלה הדברים החשובים שלמדתי באוטוסטרדה של חיי... פרחים החיים לימדו אותי שכל אחד צריך לעבור שיעור בחיים. ההבדל הוא במערכת השעות. החיים לימדו אותי שיש דבר כזה טעויות והן קורות כמעט תמיד, ושבסופו של דבר אם לא לומדים מטעויות, לומדים את הטעויות וגם זה משהו. החיים לימדו אותי שהעובדה שאני יודעת שדברים כואבים יקרו, לא עושה אותם פחות כואבים כשהם קורים. החיים לימדו אותי להודות שאני לא יודעת הכול. החיים לימדו אותי שמותר לפעמים להוריד את הראש ולצלול, מבלי להתנצל. הם גם לימדו אותי שצריך לפעמים להרים את הראש בגאווה, כי יש על מה. החיים לימדו אותי שאם לא נכבד את עצמנו, אף אחד לא יכבד אותנו, ושאם לא נדע מה אנחנו רוצים, אף פעם לא נפסיק לחפש. החיים לימדו אותי מילים יפות ומילים עצובות ומילים מעצימות ומילים נרדפות. הם גם לימדו אותי שיש פעמים בהן הכי טוב זה לשתוק. החיים לימדו אותי שאמת זה לא תמיד נכון, רק נכון לעכשיו. החיים לימדו אותי שדמעות סופן להתייבש, אך גם להיאגר מחדש. דמעות, בניגוד לגברים, זמינות תמיד. החיים לימדו אותי שאהבה חזקה לא יכולה להחזיק, אם לא מתחזקים אותה. החיים לימדו אותי שסבלנות נמדדת לפי מצב רוח. החיים לימדו אותי לא לפחד לטפס על עצים גבוהים - ואז, אחרי שנופלים, הם לימדו אותי גם איך מתרוממים מחדש, מנערים את האבק ולא פוחדים לטפס שוב. הם לימדו אותי ליהנות מהנוף המשתקף מפיסגתו של כל עץ. החיים לימדו אותי שמשפחה זה החיים. החיים לימדו אותי שגעגוע הוא בסך הכול געגוע. החיים לימדו אותי שלא תמיד הדברים מסתדרים כמו שאנחנו רוצים, אבל צריך להסתדר עם מה שיש. החיים לימדו אותי שחברים הם מראה, ועדיף לבחור את זו שמציגה אותנו הכי יפה. החיים לימדו אותי שאלוהים עושה שטוב יצמח במקומות שיש בהם זרעים. החיים לימדו אותי שפחות ממה שמגיע לי, זה לא מספיק. החיים מלמדים אותי עדיין...

אידה יקרה, תודה על המאמר הזה, ובהרגשה שלי נראה לי שהעלית אותו כדי להגיד שבחרת להשאר... זו רק ההרגשה שלי לא משהו מבוסס ובטוח.... ובאשר למאמר, הוא בולע את המציאות בצורה טובה אבל לפעמים גם פשוטה מידי. לא הכל כזה פשוט וברור, לפחות לא לפי אמות המידה שלי. הדמעות בשבילי היו סגורות 44 שנים. לא בכיתי מגיל 3 עד 47 למרות שהיו פעמים שהרגשתי שאני נחנקת ומתפוצצת. הן לא היו זמינות לי אף פעם. המשפחה שהייתה לי הייתה הגהנום שלי ויותר גרוע, זה היה למות כל יום מחדש, והחיים אז לימדו אותי לא רק לשתוק אלא רצוי להתנדף, להתפוגג, הכי טוב למות, רק שלא הייתה לי בחירה, לא היו רצונות רק שהכל יגמר... מה שמגיע לי היה למות ורצוי בעינויים.... היום אני לומדת להרגיש אחרת ולפעמים כמו עכשיו יש צניחה אין סופית למטה, ולעלות? לעלות נראה כמו משהו דמיוני רחוק רחוק מימני.... שבת שלום, שלך - מציאות אחרת

ברור שזה לא כזה פשוט ברור שבמילים יותר קל ובכל זאת זה לא רע תזכורות כאלה.. אני בטוחה שלמדת הרבה... ועוד יותר אחרי 44 שנה ללא דמעות מקווה שלמדת שהעולם אחר יותר טוב ממה שנראה קודם שאפשר להאמין שאפשר לסמוך שיש אור יש למה לקוות שאפשר לעלות את יכולה מגיע לך אל תוותרי איתך אידה עו"ס MSW פסכותרפיסטית

מישהי מכירה קבוצות תמיכה לנפגעות באיזור ירושלים?

הם יודעים.

אורחת כנסי תרשמי לי או תשלחי במילל תודה,

תודה לכל אחת שהיתה כאן עבורי אני עוזבת כאן עוזבת את הטיפול זורקת הכול......אין לי כוח יותר בצלחה לכל אחת כאן

אולי בכל זאת? תחשבי על כך שנית? בכל מקרה איתך בכל מה שתחליטי לנכון.

אני כל כך מבינה אותך...לא נראה לי שאת צריכה לסלוח למי שאינו ראוי לסליחתך...ואינך צריכה להתנצל...זה כל כך ברור!!! ולמטה כתבתי לך למה אצלי זה שונה, לא יודעת אם ראית.

תודה על התמיכה,יקרה. האם הוא ראוי לסליחה או לא אני לא יודעת. האם הוא התנהג מתוך בחירה או לא?..לא יודעת. אבל יש דברים שאני לא מסוגלת לסלוח. קראתי את התשובה שלך למתה. מצטערת שעברת חוויה כל כך קשה. לא הבנתי מה בדיוק קרה אבל תזכרי שאת לא אשמה. ים

אז.......אולי פעם........אני בתהליך..

כבר למעלה מ3 שבועות לא הצלחתי להכנס לפורום בגלל ביעות עם המחשב! ממש ממש עצוב לי לקרוא מה שקורה כאן. יש לי המון הכרת הטוב אליך !! המקום הזה היא באמת מיוחד!- לי באופן אישי נעזרת מההבנה ללא הרבה מילים של הבנות כאן. כמובן תמיד שמחה לשמוע את תגובתך אבל בשבילי זה הדובדבון על העוגה!! אין לי הרבה להוסיך רק שוב להודות לך על המתנה הזה שאת מאפשרת לי להיות חלק ממנו--ינשוף

מה איתך,ינשופית? חשבתי עליך ים

אני התגעגעתי אליך!! כמה נעים לחזור הביתה!! יש לי עליות וירידות כמו כולן כאן- מתמודדת עם דברים לא פשוטים- זכרונות- פלאשים ועוד..כרגע נמצאת כאן אבל הרבה מתנתקת כדי להתמודד - התגעגעתי לשירים שלך וכמובן אליך- איתך- ינשוף