פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

קראתי את כל הדברים שנאמרו קראתי את הכעס העלבון הפגיעות העצב עצוב לי שנפגעתן ממני וצר לי על כך מאוד עצוב לי שאני מבינה שאי אפשר להמשיך למי שאינה יודעת, אני מנהלת את הפורום הזה כבר 11 שנה הולכת עם המחשב כבר שנים לכל מקום חוצה יבשות קמה ונרדמת על המחשב בכדי להיות איתכן לפעמים יותר לפעמים פחות אבל תמיד כאן ולאחרונה יותר ויותר פחות יותר ויותר עמוס ועדיין המחשב תמיד איתי אני מקבלת את כל שנאמר כאן אתן באמת יקרות לי! וכנראה שהיגע הזמן לקחת החלטה. במשך השבוע אחשוב ואחליט ואודיע לכן לגבי ההמשך אלווה אתכן כמה שצריך וכל מי שצריכה ורוצה לשוחח עימי בפרטי מוזמנת לכתוב לי במייל. אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית

ממש לא התכוונו פה שתעזבי :( ומצטערת על התקפת המאמר...ותודה שהגבת...בהתחלת הטיפול אמרתי שאני כבר סלחתי ובכלל לא הבנתי את המשמעות, היא אמרה לי שאני צריכה לכעוס על מי שצריך ולא פנימה, לא עליי...היום כבר יותר מבינה שצריכה לכעוס ויש רגעים של כעס יש רגעים של הבנה...ויכול מאוד להיות שבסוף אלמד לסלוח אבל לא לו, אלא לעצמי...ואם לסלוח לו אקרא לזה בשם אחר אולי להבין שככה הוא...משהו כזה...לסלוח לא נראה לי...זה תהליך ארוך..

שכך יוצא אבל -11שנים הן באמת נפהנון זמן והנראה שזהו. תודה על הכל

אולי זה הזכיר לי קצת את המצב שלי בקשר להוראי שאני פשוט כבר מזמן לא מצפה לכלום... בהתחלה חשבתי שאולי הם השתנו... את היית חסרה לי פה ים,בחום

בוחרת לשתף רק קצת. אני נמצאת כאן בפורום הזה כבר למעלה מ- 5 שנים ומכירה את המסירות של אידה לכל אורך הדרך בכל השנים האלה שאני בפורום. אידה תמיד כאן גם אם היא לא נוכחת בפורום כל יום. תמיד תמיד היה אפשר לפנות אליה, תמיד היא הייתה שם כדי לפתור בעיות כאלה ואחרות שצצו בתוך הפורום, תגובות לא נאותות, טרולים ועוד. תמיד תמיד היה אפשר לסמוך עליה שהיא כאן תומכת עוזרת ודואגת לכולן, היא תמיד מעודכנת במה שקורה כאן ותמיד בעד כולן בהמון רגישות. אידה מקווה שתבחרי להמשיך בעבודת הקודש שאת עושה כאן. בכל מקרה מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. מציאות אחרת

להיכנס לכאן זה כל פעם מצמרר מחדש... אני מחסירה המון.. וכל פעם יש לי פערים רבים להשלים ופרק זמן קצר כדי להכיל כמו שהייתי רוצה להכיל ולהיות... ניסיתי כמה פעמים להיכנס מהפלאפון אבל מישום מה ההודעות לא נשלחות. וכן זה פותח לי רק הודעה ואת התגובה ראשונית שלה. - מישהי ניסתה זאת וגם לה זה קורה?? אשמח לעיצה אם אפשר להסתדר עם פלאפון, כי כמעט ולא מסתדר לי להיות מול מחשב.. הפעם האחרונה שהגבתי נשלחה ונקטעה וזה היה תגובה לפלונית אלמונית.. - אני שמחה שלמרות שזה נשלח חצוי הרגשת קצת ממה שניסיתי לשלוח.. מה שלומכן יקרות?? אני לא סתם אומרת... אתן מדהימות!!!! אתן מצמררות אותי בתגובות שלכן אחת לשניה, בקבלה החמה והאוהבת. בהקשבה, באמפתיה, בחיבוק, ובכל דרך אתן רוצות להושיט ידיים ולעטוף ולהגן ולתת כל שביכולתכן.... זה מורגש! זה מחמם את הלב.. אני עם דמעות של התרגשות.. יודעת שבשלבים מסויימים כל אחת מרגישה לבד.. ושאף אחד לא יבין.. אבל פה, יש רצון עז להבין ולהיות יחד.. לתת כתף משענת ועיצה טובה.. יש פה בית חם.. וזה בזכות כל אחת שפה בשביל זולתה וגם בשביל לקבל מאחרים.. כי אם רק נהייה אלו שנותנים ולא נשתף ונזדהה לא תיווצר הקירבה המיוחדת שיש פה.. מתגעגעת אליכן מאוד...!!!! ומחכה לזמן בא אחזור למקום החם פה באופן רציף.. אין לכן מושג עד כמה... שתהיה שבת שלום! והרבה הרבה אור אהבה ושמחה בלב לכולן... אוהבת ומחבקת ברוך כל אחת, מתמודדת נ.ב. אני עם כל אחת למרות שלא הצלחתי להגיב באופן ישיר....

מתמודדת יקרה, שמחה לקרוא ולראות אותך כאן. מקווה שדברים מתקדמים אצלך לכיוון הנכון לך ושאת בטוב. שתהיה שבת טובה ובהצלחה בכל. חיבוק לך, שלך - מציאות אחרת

תודה על מילותייך המחזקות :) מקווה שאת בטוב.

מנסה להדביק את הקצב בנתיים כתבה למחשבה יום נפלא אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית חשיבותה של הסליחה - לעצמך ולאחרים מתוך אתר בא במייל http://www.baba-mail.co.il/Content.aspx?emailid=29007&memberid=955055 הרפייה זה אחד הדברים שהכי קשה לנו לעשות - לא רק הרפייה פיסית; לקחת פסק זמן, לנשום נשימה עמוקה, לעצום עיניים ולשחרר את כל המחשבות שמטרידות ומרעילות אותנו, אלא בעיקר הרפייה נפשית, כזו המחייבת אותנו לקחת בשתי ידיים מועקה שיושבת לנו בבטן או בלב, ולהשתחרר מהעול שלה. למה לנו לסלוח? בצורה הפשוטה ביותר, כי הנזק הנפשי והבריאותי שנגרם לנו, פשוט לא שווה את זה. לסלוח זה לא קל. ואלה שיאמרו שזה קל להם, כנראה לא נצמדו חזק מדיי לשום דבר בחייהם, שכן אז היו יודעים עד כמה זה קשה להרפות. היצמדות אינה חייבת להיות היצמדות לאדם או לחפץ, היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה מופשטת יותר - היצמדות לזיכרון, למחשבות ולתחושות שונות, כאשר תחושת האשמה היא אחת המחשבות הדביקות ביותר שהכי קשה להתנער ממנה. תחושת האשמה היא זו שגורמת לנו להעניש אחרים או אפילו את עצמינו, לפתח כעסים ומתחים, לערער את בטחוננו העצמי, להתמלא איבה וזעם, לשדר אנרגיה שלילית, לבכות, להתפרק, לשנוא, להפסיק להאמין. הצורך ללמוד לשחרר, ללמוד לסלוח, יש לו גם יתרונות בריאותיים: - משפר את התפקוד של המערכת החיסונית. - מוריד את רמת לחץ הדם. - משפר את השינה. - מפחית חרדה ודיכאון. - משפר את ההערכה העצמית. - מעניק שקט נפשי. מחקרים שנעשו בתחום, מצאו כי לא רק שאנשים שסובלים מדאגה, חרדה ועוינות, מתקשים לסלוח, אלא בעיקר שאנשים שמתקשים לסלוח מפתחים נטייה לדאגה, חרדה ועיונות. כלומר, אנשים שנוטים לסלוח, הם בהכרח בריאים ומאושרים יותר. לזעם כרוני יש השפעה מאוד מתישה על הגוף; הוא מעורר כעס, פגיעות ונקמנות. רגשות אלה מעלים את שחרור הורמון הקורטיזול בגוף (הורמון הדחק) וזה רע. שבו עם עצמכם לרגע ונסו לחשוב על כל הדברים שמכעיסים אתכם, גם באחרים וגם בעצמכם - דברים שמעוררים בכם אשמה עצמית ו/או זעם כלפי האחר. נסו לחשוב האם מדובר בתחושה חזקה או בזיכרון של תחושה חזקה? האם אתם נאחזים בכוח בטינה? מה היא תורמת לכם? כיצד היא גורעת מכם? האם יש לתחושות הללו השפעות על מערכות יחסים אחרות שלכם? על יחסכם לחיים? כיצד תרגישו אם תסירו את העול הזה מעל ליבכם? טיפים חשובים: - קבלו את המצב כפי שהוא: מה שקרה - קרה ולא תמיד ניתן לתקן. אנשים עושים טעויות, אפילו אתם. יש דברים שנעשו בתום לב ויש דברים שנעשו במזיד. יש דברים שהיו בשליטתכם ויש דברים שקרו לכם ללא שליטה. כך או כך או כך, זה קרה ולא ניתן לשנות את מה שהיה, רק את ההשקפה הנוכחית שלכם. אין טעם להתעסק בתרחישים קטנוניים, פשוט הסתכלו על המצב כנתון ותגידו לעצמכם "ככה זה". - בחרו לשחרר: לסלוח זה לא אומר בהכרח לשכוח. זה פשוט מונע מכם לשוב ולשחזר את אותה תחושה הרסנית שנשאתם בליבכם. ברגע שאתם שולפים את הארס, אומנם לא תוכלו לשכוח שהוא היה, אך הוא כבר לא יוכל להרעיל אתכם. העדיפו לסלוח. - הימנעו ממחשבות שליליות: למילים יש כוח ורובנו אומרים דברים שאנחנו מתכוונים אליהם ודואגים לעמוד מאחוריהם, אך משפטים מפוצצים כמו "לעולם אני לא אסלח לאדם הזה" או "בחיים אני לא אדבר איתה שוב", גורמים לכם לטפס על עצים גבוהים מדיי, שהדרך היחידה לרדת מהם היא בדרך כלל להתרסק למטה. השתדלו לא לצאת בהצהרות גבוהות ושליליות מדי, לא להטיל וטו אף פעם. נסו להתבונן על "מצב הביש" שנוצר ולזהות נקודה חיובית, לפחות אחת, שצמחה ממנו. היצמדו למחשבה זו. - רשמו לעצמכם את מה שמפריע לכם: דרך יעילה מאוד לשחרר את המועקה היא פשוט להוציא אותה החוצה, בצורת צעקה או בצורת כתיבה. היופי בכתיבה שהיא תעזור לכם להבהיר לעצמכם את התחושות שלכם, את המניעים והמחשבות שלכם. אחרי ששפכתם הכול על הדף, זירקו אותו לפח. תרגיל זה יעזור לכם לפתור הרבה מהמועקות שבראש שלכם. - תפסיקו לשפוט את עצמכם: אם אתם מסוגלים לבצע מהלך ממשי שיעזור לכם להקל על תחושת האשמה, כמו לגשת לדבר עם אותו האדם, להניח את כל הקלפים על השולחן, לגלות את האמת או להתנצל - עשו זאת! אין לכם מה להפסיד, מלבד מה שכבר הפסדתם בזמן הממושך שבזבזתם בלכאוב. במידה ואינכם יכולים או אינכם מסוגלים להתעמת מול הבעיה, וגם לא בצורה עקיפה, פשוט בצעו איזשהו טקס סמלי בינכם לבין עצמכם שבו אתם משליכים את העבר ומזמנים אליכם תחושה חדשה של אמפתיה ונועם. זכרו, רוב הפילים בחיים שלנו הם בעצם עכברים והדרך היחידה להתמודד איתם היא לשחרר אותם אל המרחב הפתוח. הגיע הזמן לחזור לפרופרציה הנכונה ואת כל מה שלא תורם לבריאות הגוף והנפש שלנו, פשוט לשחרר...

את באמת משתדלת...לבוא פעם בכמה חודשים ולתקוע איזה מאמר כדי למלא פה את החלל??זה מרגיש כבר לא רק לא מקצועי אלא מעליב. כל הכבוד לך באמת על הרצון להיות פה ,אבל לדעתי לפחות תקחי מישהו שיישא איתך את העולאם לא במקומך... באמת תודה על הרצון והמאמץ אבל לפעמים צריך להבין מתי זה כבר לא......

האמת,שקצת נפגעתי גם מהמאמר וגם מזה שכבר הפסקתי לצפות לראות אותך כאן...אולי אפילו לא קצת...סליחה,אבל זה מה שאני מרגישה. למה מהמאמר?"רוב הפילים בחיים שלנו הם בעצם עכברים והדרך היחידה להתמודד איתם זה לשחרר אותם למרחב הפתוח...פשוט לשחרר" דברים מין הסוג שאנחנו מדברות עליהם כאן לא פשוט לשחרר...עכברים?.. אחרי שנים של מלחמות אכן המון דברים איבדו את האוצמה שלהם,אין לי חרדות וכאב תופס פחות מקום.הוא עדיין שם אבל כבר לא שורף וממלא את כולי.שנים ירקתי דם עד שהגעתי למקום הזה...תסלחי לי על החריפות שלי אבל זה כמו להקיע מסמרים...נראה לך שאין לזה סוף...שהוא לעולם לא יגמר הדם הזה.ואפילו שכבר המסמרים בחוץ הכל כואב,שורף וקרוע מה"תהליך" ואת שונאת את עצמך,את נגעלת ובא לך להקיע גם את עצמך יחד...שבע מדורי גהנום,שנים של סיוט.אט-אט נהיה יותר קל,את לומדת להתייחס לעצמך בחמלה.את לומדת לסלוח קודם כל,לעצמך...שנים חזר אלי אותו חלום שיש לי שתי גופות חתוכות בשק מתחת למיטה.חם ואני מבינה שמעשיי עוד מעט יתגלו...זה עבר.אט-אט געגועים נהיים נסבלים יותר,המועקה עוברת מסטוס של בעלת מקום לסטטוס של אורחת.את רואה את מה שיש לך ונהנית מזה,הלב מתמלא באהבה ובחום,את אוהבת לחיות ונותנת אמון לבני אדם.הרחוקים קרובים לך והקרובים רחוקים...אני מתארת לעצמי מה היה קורה אם הייתי משחררת את הפילים למרחב הפתוח...אני לא רוצה גופות...מספיק קברתי ומספיק התאבלתי.נס שלא נקברתי שם.רציתי אבל לא הצלחתי.אז אני משחררת למרחב בטוח..."פשוט שחררו"כי זה בריא.כי ככה זה היה וזהו...נכון,לא בוחרים את העבר,אפשר לבחור איך לחיות אותו...נחייה אותו כל שעוד דולק הנר.אני בוחרת לחיות אותו טוב עד כמה שניתן...אבל עדיין כואבת,עדיין נופלת,עדיין שוב ושוב מגלה שהפגיות משפיעות עלי בכל מיני מקומות.עובדת,מזהה,משנה,משחררת כי באמת מסוכן לשמור מסמרים בבטן...להגיד לך שזה כאילו לא קל אבל"פשוט שחררו"...כל כך הייתי רוצה שזה יהיה לי כבר פשוט!!!שאשכח מהסחרחורות ה"משחררות" אותי מעבודה בשעת טיפול...סליחה שהתפרצתי,טוב.המאמר הזה הציף אותי. ים

קראתי אותך ורק לחידוד ולמחשבה .לסלוח לא אומר לקבל את הדברים שנעשו כדברים טובים או בסדר .לסלוח זה לקבל שזה נעשה ואת הנעשה אין להשיב ולהניח לזה .כל זמן שלא משחררים סוחבים את הפגיעה על הגב כמו שק תפוחי אדמה שנרקבים ומסריחים על הגב. אז הסליחה לא אומר שלא ישאר סימן צלקת לא אומר שלא יכאב רק אומר להוציא את המסמרים ולתת לצלקת להגליד .אט אט היא פחות תעסיק אותך ותפסיקי לשרוד ותוכלי לחיות. ברור שלעד תהיי פרי בושר שנגעו בו מוקדם מידי .מצטערת לזה אין פתרון כי זה כבר היה. ולמה הדבר דומה מישהו שעובר תאונת דרכים אם הוא לא ממשיך הלאה הוא עסוק כל הזמן במה יכולתי לעשות למה פגעו בי ועוד אבל אם הוא מקבל את המצב הוא נילחם לחיים טובים יותר ומגלה עולמות שהוא לא היה מגלה .

אני מסכימה עם עיקר הדבריך.לגביי,חיים שלי מדהימים גם אם תמיד יש עלמה לעבוד ואני עובדת קשה.יש לי זוגיות טובה,בית ברוך וחם,חברות.יש המון חיבוקים ואהבה.אני מצאתי גם משמעות למה שעברתי בחיים ועוזרת מתוך ידע ונסיון שרחשתי בדרך..אם לא מה שעברתי לא הייתי מה שאני ואת עצמי אני אוהבת ומעריכה.אני אדם מאמין ולכן לא כל כך מתעסקת בה שאילות מסוג "למה" כי העולם הזה הוא עולם השאילות.כאשר נגיע ל120 ונעלה לשמיים שם נקבל את כול התשובות.כאן צריך להתמודד,לשקם,לבנות ולהתקדם.אני מזמן לא ישנה עם גופות מתחת למיטה-סלחתי מה שאפשר לסלוח. איפה שאי אפשר-לי אישית נוח לשחרר כאב,כעס,בושה, תסכול ועוד במקום בטוח ומכיל.אט-אט הם מאבדים מאוצמתם וכוויות הופכות לצלקות בלבד.עשיתי קברת דרך וחיים שלי יפים.גם אם יש מקומות שאני מרגישה דפוק-לכולם יש.אני רק אומרת ש"פשוט" רק לכתוב מאמרים...

אני יכולה להבין אותו,את המוגבלות שלו,אולי אפילו לרחם עליו. אני יכולה לעשות לו חסד על כל הטוב שהוא כן עשה למעני ולשמור על כבודו בעייני המשפחה ואפילו לדבר בטלפון ולשתף אותו מעט בחיי נכדיו פעם בה כשיש לי כוח למרות שהחום האבהי שלו מעלי בי כעס וסלידה.האם ניתן להגיע למקום שאני לא ארגיש כלום כאילו מדברת עם הקיר?..לא יודעת...אני ממש לא מרגישה קרבן ומאוהבת בחיים.אכן הכאב שלי הביא אותי לעולמות שלא הייתי מגלה בלעדיו.הרי הרבה אנשים מגיעים לתחום הסיוע מהמקום הזה. אבל לסלוח לו אני לא מסוגלת...הוא לא פגע בי מינית ממש,זה עשה מישהו אחר.אבל הוא פרץ את כל הגבולות שלי כולם(!)לסלוח מכות?שהתגלגלתי על הרצפה והתחננתי "אבא,יקר,סלח לי,אני אהיה ילדה טובה"?שהתביישתי להתלבש לשיעורי התעמלות בגלל סימנים על הגב?שצחקו עלי חברות בחוף?ששנאתי את עצמי שלא הייתי גיבורה אלא התפטלתי ההתחננתי?כן,בתור נערה,כאשר הוא חייך את החיוך החם שלו ושאל אם אני רוצה שליץ או שאני נרגעת,חייכתי לו בחזרה...הוא הכה אותי על זה במעריך חשמל,יקרה.את יודעת,מספיק פעמיים שלוש בכוח של גבר כדי שתרצי למות...אז למדתי כבר להיות "גיבורה" בלעתי זעם,שטקתי ועמדתי דום...לסלוח לחץ שהיה אפשר לחתוך בסכין שכבר מיים נתקעו לי בגרון כאשר הוא היה בבית?לסלוח שהוא בייש אותי בדרים הכי אישיים ואיים לעשות את זה גם מול אחרים?לסלוח שהוא היה יכול לפתוח לי דלת למקלחת סתם כי לא איכפת לו שאני אישה וזה לא מתאים לי?לסלוח בושה לפני חברות?לסלוח שלדעתו הייתי טיפשה ומלוכלכת,שיודעת לנקות רק את הפרצוף וה...משאירה מלוכלך...(סליחה)?מישהו יכול להגיד לי איך סולחים את זה?!"רוב הפילים בחיים שלנו הם עכברים"?"פשוט לשחרר"?עכשיו,אחרי שנים של עבודה היה לי קל יחסית לשחרר כי אני לא מרגישה אשמה ולא מתביישת.שחרר כאב של טראוומה מורכבת זה שבע מדורי גהנום!אבל זה אפשרי ואפשרי ללמוד לתת אמון בעולם ולראות עד כמה הוא מדהים ומלא באהבה!.. ים

לא ממש מבינה אותך...יש אנשים שפשוט נראה לי שאסור לסלוח להם!!!!!!!! אי אפשר ל"שחרר"....נשמע ממש מעצבן מה שכתבת....למה יש בתי סוהר? כי מגיע לכלוא אותם! להתנצל????? על מה?????? על כך שאדם פוגע מינית? זה לא פורם לכתוב דברים כאלה..אם אתה מתנצל סימן שעשית משהו רע .... נראה לי...מצטערת גם אני על ההתקפה. אולי לא הבנתי נכון.

אני מבינה את ההרגשה שלכן שאידה נכנסת מעט לפורום. מרגישה כך בעצמי והאמת היא שאני מתקשה לכתוב כאן גם מהסיבה הזאת שאידה לא נמצאת כאן. אבל וזה האבל הגדול, המציאות היא שאין הרבה מטפלים שמוכנים לקחת על עצמם בנוסף על עבודת הטיפול בקליניקה שלהם גם ניהול של פורום כזה שדורש הרבה זמן ועבודה נוספת, דבר שיאמר לזכותה של אידה שעושה את זה במסירות גדולה, ומתוך כך אין סוללה של מטפלים שמחכה בתור לכך שאידה תפנה את ניהול הפורום והם יחליפו אותה. המציאות היא שאם אידה תעזוב הפורום הזה ייסגר ולא תהיה אפשרות לכתוב כאן, לתמוך ולהיתמך, לכן אולי כדאי לנו להיעזר בסבלנות ולשמור על המקום הזה שיאפשר לכל אחת כאן במה ללשתף בכאב ובתקווה, כל אחת ואיך שהיא מרגישה ובלבד שהמקום הזה ימשיך לתקיים, ואידה כאן גם אם הרבה מאחורי הקלעים, אבל היא כאן כמיטב יכולתה? מה אתן אומרות? ובאשר למאמר ולסליחה. הכוונה בסליחה היא לא שאם סלחנו אנחנו מסכימות עם הפגיעה ומה שקרה לנו ונותנות הצדקה למי שפגע בנו. הכוונה בסליחה היא להוריד מעלינו עול שלא משרת אותנו, אלא להפך פוגע בנו וממשיך לגרום לנו לסבל. אצל חלקינו הפוגעים עדיין חיים ואפילו בסביבתינו, אצל חלקינו הפוגעים כבר לא בחיים, ועדיין העניין הזה של לסלוח להם הוא אבן נגף גדולה. בסליחה הזאת יש שחרור לנו, למי שסולח כי מי שפגע בנו ממשיך בחייו כרגיל בין אם סלחנו וגם אם לא. מי שסובל מהאין סליחה הזה הוא מי שלא סולח כי המשמעות היא כמו לשתות כוס רעל ולחשוב שמי שפגע בנו ימות מימנה. זה לפגוע בעצמינו. זה לסחוב עוד משקל כבד עלינו שהוא מיותר, יש לנו מספיק גם בלי זה.... סליחה היא שחרור מהקשר המקולקל הזה עם הפוגע והמשך שלנו לטפל בעצמינו על מנת להרגיש יותר טוב בלי שהפוגע תופס מקום בתוך התהליך הזה. את מה שהיה אי אפשר לשנות. אפשר לשנות רק את ההסתכלות שלנו על הדברים שקרו ועל הדרך שבה אנו רוצים לצעוד כדי להשתחרר מהעול הזה של הפגיעה והפוגע או פוגעים.... רק תחשבו על זה, אולי זה ייתן כיוון נוסף למחשבה ופעולה בהמשך. שלכן - מציאות אחרת

מצטערת לכל מי שנפגעה ונעלבה מהמאמר לא הייתה כוונה לפגוע להמעיט מה שעברת וההשלכות של הטראומה לא חושבת שקל לשחרר לא חושבת שקל לסלוח לגבי המאמר לא כתבתי אבל חשבתי שהוא יכול להועיל אם מבינים לכוונה של הסליחה ראשית המאמר נכתב בכלליות ולא עבור נפגעות ואני מבינה את הרגישות שבדבר אבל בכל זאת יש הרבה כוח ושחרור בסליחה לא לסלוח לפוגע לא לשכוח לא לקבל את המעשים והדברים הקשים והנוראים!!!!!!! אלה לשחרר את עצמך וכמו שכתוב במאמר: "בחרו לשחרר: לסלוח זה לא אומר בהכרח לשכוח. זה פשוט מונע מכם לשוב ולשחזר את אותה תחושה הרסנית שנשאתם בליבכם. ברגע שאתם שולפים את הארס, אומנם לא תוכלו לשכוח שהוא היה, אך הוא כבר לא יוכל להרעיל אתכם" לסלוח אחרי שהצלחתן לכעוס, להרגיש לעבור לתהליך זהו תהליך אישי מאוד בין האדם לעצמו , תהליך ארוך תהליך שהמטרה להשתחרר מהכאב שוב צר לי שכך הובן אידה עו"סMSW פסיכוטרפיסטית

ים יקרה קודם כל תודה על ההמלצה לאתר "מקום" יש הרבה מה לקרוא ולהבין שם...בא לי ללכת לפגישה ורק לבכות שם פגישה שלימה...מרגישות את זה? ויש עוד שבוע שלם עד שתהיה פגישה אוףףףף

מה הכי הכי קשה לך?(את לא חייבת לענות) גם לי יש עדיין רגעים דומים,רק שלא בא לי לבכות. יותר לשבת ולשמוע את השקט ולהסתכל עליה. לגבי אתר מקום-אני המון למדתי ממנו. ים,בחיבוק

לדמעות יש תפקיד חשוב ומשחרר דמעות באות לרפא את הלב והכאב אומרים שבדמעות יש הורמון של לחץ שמשתחרר בזמן בכי כך שבדמעות יש משהו בריא ומשחרר אני מבינה את ההרגשה ללכת ולשחרר לשפוך הכל החוצה... ממליצה לאפשר לעצמך ממליצה לכולן מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

יום זיכרון למי שהייתי .למה שהייתי למי שהייתי וכבר לא יהיה תאריך שלעולם לא ישכח תאריך שלעולם לא יעלם תאריך שמימנו והלאה הכול השתנה תאריך שמימנו והלאה הכול נהיה שחור הכול נהיה רע ומפחיד תאריך שמימנו והלאה כבר אין אני חייה .....

עצוב שכך את חושבת...אבל יודעת מה תמיד אפשר ליצור תוכן לימים ולהפוך את היום הזה לקצת אחר...ובכלל לחשוב על ימים טובים יש גם כאלה לא??

מבינה את הכאב את היום השחור ששינה את הכל פחד כאב... הרגשה שהכל מת בפנים אני מקווה שתאפשרי לעצמך להתחזק להפסיק לשרוד ולהתחיל לחיות את החיים כי מגיע לך לחיות לראות את האור בעולם שלנו מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא מאשימה חלילה את אידה שעושה עבודת קודש, אך כנראה עסוקה מאוד....אבל זה חסר פה, למרות שאתן נהדרות.

אשמח ממש כי לדעתי זה חוסר אחריות. עבודת קודש??אולי אבל לבוא פעם בכמה חודשים ולכתוב אני כאן בשבילך?? מגוחך כבר. איך פונים למערכת??

למעלה.. אתם ואנחנו (מכתבים למערכת) ואז תכנסי לפורם. ותכתבי להם.

הפורום הזה נהיה פורום כצאון ללא רועה

חוסר אחריות

תודה מיכ יקרה ימים באמת עמוסים...ולא מצליחה.... אתן תמיד בליבי ובמחשבותיי אידה

סתם להיות....חבל שלא רואים יותר את אידה, אפשר לבקש מהמערכת שקצת ידאגו לפה? ...מי מוכנה? לא נעים לי לכתוב שם כל פעם... קצת עליי, מרגישה קצת לא שייכת לכאן ואין לי איך להסביר לכן את זה, כי אתן חוויתן משהו קשה שאין לתארו במילים...ואצלי די דפוק המצב...וכל כך שונה.

אם אפשר לשאול. לכולנו יש ימים דפוקים. מאחלת לך כבר לראות את האור בקצה המנהרה. ים,בחיבוק

לא הייתה התעללות של שנים....לא הייתה אלימות, לא כאב....הייתי בת 7...לא הבנתי ורציתי...

בעוד יומים יגיע יום שאני לא רוצה להגיע ליום הזה ..יום הולדת יום קשה מפחיד וכואב יום שבו לפני 32 שנה התחיל סיוט חיי .יום הולדת שהפך לסיוט חיי לא רוצה להגיע ליןם הזה ....היום הזה הוא יןם זיכרון עבורי יום זיכרון קשה וכואב .....יום שאני רוצה לחגוג את מותי ולא לחגוג עוד שנה לפגיעה

צר לי וכאב לי לקרוא שביום הכי חשוב של האדם את מתאבלת ולא חוגגת כמו כל אדם נורמלי!! בכל זאת אאחל לך מזל טוב! ושתתחזקי, ותאספי את עצמך למענך ולמען כל סובביך.. אנחנו פה איתך! קבלי ממני חיבוק חם ומלטף

מבינה שזה יום עצוב בו החלו לקרות דברים נוראים הרבה דברים מתו שם התמימות האמון השמחה ובכל זה את את חשובה! ולך מגיע משהו אחר מגיע לך להרגיש אחרת להיות במקום ראשון, אל תפגעי בעצמך אל תפגעי כמו שעשו אחרים מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

אין לי כוח יותר,אין לי כוח לזעןק בשקט אין לי כוח לחתוך בדממה אין לי סבלנות לחכות לתקווה!!!! אין לי טעם לכל זה אין לי כוח לחיות!!!

בתקווה שיחזיר לך מעט כוח,יקרה... אתך כאן,ים,בחיבוק

מזדהה

מקווה שתוכלי להזדהות גם עם הכוח שלך להביא את התקווה להתקרב לראות את האור מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

מצטערת לשמוע שהכל קשה וההרגשה שנגמרו הכוחות אל תחכי שהתקווה תבוא תביאי אותה... זה אפשרי גם אם ההרגשה שהכוחות נגמרו ואין יותר סבלנות דברי, שתפי, טיפול מצאי את הדברים שאת אוהבת שעושים טוב, מקלים משחררים מחזקת אידה עו"ס MSW פסיכוטרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

זהו נגמרו הכוחןת אין לי אויר לנשום כל שיחה אצל המטפלת נזכרת בעוד פגיעה מהילדות המוקדמת .....שוב אתמאול חזרתי מטיפןל מוצפת ובלילה בשקט שכולם ישנו שוב מוצאת את עצמי עיים סכין ומספרים ביד פשוט הכאב שאני מכאיבה לעצמי יותר קל לי .....מאשר לסבול את הכאב של הפגיעה לא יכולה יותר לחיות לצד הפגיעה רוצה שהיא תעלם לנצח או שאני יעלם לנצח אין לי יותר כוחחחח אין

מרוב לחץ כתבתי החלפתי שם....במקום שיניתי שם

דרך יחידה לשרוד את התקופה המטורפת הזות לחפש דרכים לשפוך את הכאב החוצה. למה שלא תתקשרי למרכז סיוע ולא תבקשי שאת זקוקה דחוף לדבר עם מישהי?..זה עוזר ומרגיע. דבר שני,אם את באמת רוצה לנצח-חחיבים לאזן את הכאב המחריד הזה, במילים אחרות להוסיף ליווי תרופתי לזמן מה.זה לא בושה בכלל. להפך,זה סימן שאשה מוכנה לקחת אחריות על התהליך ורוצה להעזר! לצערי,אין קיצורי דרך.כל כך הייתי רוצה לקצר לך את התהליך ולהקל עליך אבל...אבל אין לי אפשרות...כול הכבוד שאת משתפת אותנו...משתפת בטיפול.אני יודעת שזה מטורף להיות במקומות האלה... נכון שלפעמים נמעס ואין כוח אבל לאט לאט מתחזקים ומנצחים את הפגיעה! את גיבורה ואת יכולה לנצח! כאן איתך,ים בחיבוק

תנסי,אולי זה יקל מעט עליך שולחת חיבוק ים,בחום

מצטירתיקירה מטירת לשמוע הכאב מהדהד מההודעה שלך והכאב הפיזי מנסה וגם מצליח להסיט את הכאב הנפשי הבלתי נסבל זכרונות עולים וצפים ולא ותנים מנוח ובחושך מתעצם הכאב... אל תתני לחושך לפחד לפגישה לנצח... שמרי על עצמך וזכרי מחר תזרח השמש אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

שוב זה קורה הצפה בלתי נשלטת פלשבקים תחושות ריחות קולות חוזרת ליהות הילדה הקטנה שפוגעים בה מרגישה במחושות את הפגיעה כאילו זה קורה אכשו באמת ....הכאב וההצפה שוב מפנים אותי לסכין לעשות חתכים בידים זה מרגיע את הכאב הקשה שאני נמצאת בו פשוט עוזר להתנתק כל פעם שאני מוצפת בצורה קשה אני פונה לפגוע בעצמי ...זאות הדרך שלי להתנתק מהכאב הנפשי והכאב העצום בכל מיני מקומות בגוף שלי שפגעו בהם שכל פעם דאני מוצפת המקומות האלה כואבים כאב בלתי נסבל שעדיף להרגיש כאב שאני מכאיבה לעצמי ולא מכאיבים לי

מצטערת מאוד שכאב כול כך בלתי נסבל הוא מנת חלקך. מקווה שאת בטיפול ויש לך תמיכה כלשהי בחיים. שמרי על עצמך.כי אם את לא תשמרי מי ישמור... מחבקת את הילדה הקטנה הזות.לאף אחד לא היה זכות לפגוע בה!!!!!!!!! כאן איתך ים,בחיבוק

פעם ראשונה שאני בדברים האלה...ואני די צריכה עזרה לפני שנתיים עברתי הטרדה מינית מדוד שלי היה קשה במיוחד לאור הנסיבות שהלכתי לעשות בייביסיטר באותו יום וחזרתי כמו זונה ...עזבתי תשירות לאומי שעשיתי ומשם המשכתי לגן ילדים בסופו של דבר סיימתי תשירות בקושי רב בשנה מלאה בתי חולים פסיכולוגים וכו' מיד לאחר השירות לא יצאתי לעבוד הייתי בבית בתקופה של שנה וחצי שסירבתי לצאת לעבוד הייתי בשעות אח"צ שומרת על ילד לבייביסיטר אבל יותר מזה לא יצאתי לעבוד עם אנשים הרגשתי פחד נוראי הרגשתי חרדה רק מהמילה עבודה...אחרי שנה וחצי בבית שכחתי לציין שהבית לא תמך בי בכל הנושא הזה מבחינתם הם השתיקו את הנושא ואסור לדבר עליו ..אז כמו שאמרתי יצאתי לעבוד כל כך נרגשת עם אנרגיות מטורפות ובעיקר הרבה פחד שהוסתר התחלתי לעבוד להכיר אנשים להיות בסביבה של עבודה של שגרה עשיתי שטויות הרגשתי שזהו אני גם יכולה ...ופשוט התחלתי לדבר ולספר כמעט לכל בן אדם אפשרי הפצעים הנפשיים האלה נפתחו לאט לאט...ממצב שדיברתי על זה והצפתי את זה הפסקתי לאכול הרגשתי תכאב והעצב שוב עולה ושבעצם המצב לא כ"כ מזהיר כל בן אדם שרק הקשיב לי פשוט סיפרתי לו אני כבר חצי שנה בעבודה והייתה נפילה שבעצם הרסה אותי גרמה לי להסתגר ולרצות לעזוב את מקום העבודה אחרי שניקשרתי לאנשים וחפשתי את עצמי בפני כולם ...

מקווה שתמצאי כוח לפנות לעזרה. ומקווה ששיתוף כאן עזר לך להיות קצת פחות לבד... כאן איתך,ים,בחיבוק

שלום, אני סטודנטית לטיפול באומנות העומדת לסיים את הלימודים. במסגרת הלימודים ובעיקר, כמי שעומדת אוטוטו להיות מטפלת, אני מחפשת מישהו או מישהי שיהיו מוכנים לשתף אותי בסיפורם האישי. כמובן שהראיון יהיה אנונימי תוך שמירה מלאה על פרטיות. אני מקווה שמפגש כזה יעזור לי בעתיד למצוא את הדרך להגיע ולטפל באחרים שנקלעו לסיטואציה המורכבת והקשה הזו. אודה מאוד למי שיהיה/תהיה מוכן או מוכנה לשתף. אני בטוחה שזו אינה בקשה פשוטה והיא כרוכה במאמצים ואומץ רב. תודה רבה ויישר כוח על הפורום והשיתופים. ניתן ליצור איתי קשר במייל, [email protected], או דרך אתר זה.

אם ההודעה שלך תעבור אישור של אידה אשמח לשתף פעולה יום טוב

מרגישה שוב בדידות, מועקה קצת פה ושם הגוף מגיב רעידות כאבי בטן וכל מיני תופעות גופניות שגורמות לי לחולשה. התחלתי לחשוב האם המשבר שלי כי אני מתקרבת לגיל 40.. בעוד חודשיים אחגוג ב"ה 38 . ודווקא שחשבתי שאני בסדר ושוב על המסלול ו"השדים" חזרו למקומם וקצת נרגעו. אבל הצורך והכמיהה לחום, לקירבה לחיבוק לליטוף , לדבר חסר לי מאוד!! מה יהיה איתך אני שואלת את עצמי?! הלוואי וידעתי את התשובות..

צורך שהוא קיומי כמעט... משבר שלך קשור לדברים קשים שעברת ולא לגיל,לעניות דעתי. ואבל על חיבוק של אימא שלא היה שם,חיבוק חם ותומך ללא תנאים... כול כך מוכר לי...שפחתי על הכמיהה הזו דמעות שהיו מספיקות למלא את ים המלח,את כול המים שחסרים בו.אני למזלי קיבלתי חיבוק של "אימא" במקום חיבוק של אימא.בהתחלה זה היה נדמה שלא ניתן לעולם למלות את החלל הריק הזה אבל איכשהו עם הזמן החלל נעלם... תני לעצמך זמן. יהיה טוב,אל תוותרי. ים,בחיבוק

תודה ים יקרה את תמיד בשביל כולם פה... אבל, אני בקשר עם אמי על בסיס יומיומי ואני לא יכולה לומר שלא היה לי חיבוק וחום ואהבה ממנה אבל מצד שני גם אלימות פיסית. מרגישה בודדה, מועקה תמידית למרות שאני ממשיכה לתפקד בבית כאמא כאישה וגם בעבודה כי אין ברירה אחרת. אבל הבדידות, העצבות והמחשבות בין לבין... מקווה לראות את האור בקרוב..

אני עושה מחקר על הקשר בין טראומה להתמכרויות-במסגרת לימודים לתואר שני.מסכימות שאעלה אותו כאן ותענו עליו? מרגישה שזה מחקר חשוב ומעניין ומרגישה בנוח לבקש ממי שפה-חברותי לגורל הדפוק הזה...

קחי בחשבון שאחרי שפירסמת כאן ופירסמת בעוד מקומות את כבר לא שקופה ולא אנונימית .כי יתכן שבמקומות אחרים מיקצועים את תיכתתבי את שמך בהצלחה מחקר חשוב .

עיים כל הכאב והחרדות הקשות עיים הרצון למות ולפגוע בעצמי בכל דרך אפשרית....קמתי היום הלכתי לטיפול הקבוצתי ....לא ציפיתי לחזור חדשה...אבל ציפיתי לפרוק לשטף לספר ....אבל דוקא היום שכל כך רציתי וקבלתי החלטה חד משמעית לשטף לא מצאתי מקום פשוט לא היה לי מקום.....יצאתי משם עיים דמעות בעינים מוצפת מכל מה שעברתי ומוצפת ממה שדובר בקבוצה מצבי אוחמר....קמתי בסוף המפגש הרגשתי שאני בקושי יכולה לעמוד אני מרוסקת ....אין לי מקום בעולם הזה אין מה שבטוח שבשעתים שלוש הקרובות אני לא חוזרת הביתה הולכת להתבודד קצת לבד במקום שקט לא יכולה לחזור במצב הזה לבית

יש לך מקום בעולם!!!הרבה מקומות. שמחה לשמוע שאת הולכת לקבוצה. אל תמהרי עם החלטות. לאט לאט תמצאי את המקום שלך. ים,בחיבה

נשמע מתסכל ולא פשוט... מוזמנת לשתף אותנו!!!!

אפילו לא יודעת למה.בית הפוך.הייתי צריכה להגיד משהו כמו ב"ה' שיש למי להפוך...אבל אני עייפה בעצם כרגיל ולא בא לי.בא לי כבר למצוא את עצמי מחוץ לבית(אני עושה כול מיני דברים אבל זה לא מספיק)רוצה להרגיש שאני ממשת את עצמי כבן אדם ולרק כאישה וכאימא.נורא חסר לי.אבל אני לא עושה כלום בשביל זה.אפילו לא יודעת על מה מותר לי לחלום.בשנים של עומס מטורף וכאב שכחתי איך חולמים.כול כך הרבה חלומות התרסקו לי בפרצוף...אין לי כוח לא פיזי ולא נפשי לתפס על ההר הזה.אתן רואות,אני עדיין מחפשת את מקומי בעולם...לא יודעת למה,אני מרגישה היום לבד כול כך,יותר מידי לבד ועצוב...

מותר ואפילו רצוי לחלום! יש בך המון כוחות, את נותנת לכלם פה ואני בטוחה שאת יכולה להעניק לפחות קצת גם לעצמך, תשאירי לעצמך מקום! כי מגיע לך! את חזקה! ....את לא לבד! יש פה המון בנות שמחזקות...וגם הקב"ה שומע אותך :)

קוב"ה בטוח שומע...לא יודעת למה אני עצובה. ולא יודעת מה אני רוצה... לא יודעת מה היה עוזר לי... לא דיכאון אבל עצוב. ים

יקירה! גם אני מזדהה עם תחושותיך, הבדידות, המועקות, ההרגשה שאת לא ממשת את כל הפוטנציאל שבך ויש בך הרבה... אני התחלתי לא מזמן לימודי תואר ומקווה שאמשיך והגשים את חלומי! תמיד חלמתי ללמוד ולפתח קריירה, אבל לצערי מאז האונס בגיל 18 ועוד 2 מקרים של תקיפה מינית, הכל נחרב והתמוטט!! הכל נקטע, לא האמנתי בעצמי! הרגשתי אשמה, לא מוצלחת (בעצם עד לאחרונה הרגשתי אשמה!) הבטחון העצמי שלי ירד. בכל זאת המשכתי הלאה והקמתי משפחה שלא הייתה לי מעולם. עכשיו אני מרגישה שאני חייבת להמשיך ולהתפתח אם לא אני פשוט אתרסק.. אני מנסה ומגייסת את כל כוחותי למרות שמאוד קשה לשלב בין עבודה ילדים ולימודים. אבל הלימודים הם אך ורק בשבילי !! ים יקרה! לא מאוחר אף פעם תעשי רק את מה שאוהבת , תלמדי, תציירי, תרקדי ותחיי כי מגיע לך את כל הטוב שבעולם !! הנך מיוחדת תמיד את פה בשביל כולם עם עצות מרגיעות ונבונות , נשמה טובה. שהשם תמיד יהיה איתך! מקווה שאת מרגישה יותר טוב פה איתך!

אילו הייתי יודעת מה אני רוצה... תואר דווקה יש לי. ים,בחום

געגועים:)

מבולבלת יקרה! תודה על ההתעניינות- אני כאן אבל לא באמת כאן. נכנסת לפורום אבל לא מוצאת מילים- שיהיה שבוע טוב-

שוב זה חוזר רעידות לא נושמת פחד עצום והרגשה שאני הילדה הקטנה שפוגעים בה ממש אכשו ....חבל שנולדתי איך על כך הרבה מבוגרים בחרו בי ילדה בת 3 לפגוע בה למה בי דוקא בטח הייתי ילדה רעה ובחרו בי אני אשמה.....לא מפסיקה לפגוע בעצמי פוצעת את עצמי מרעיבה את עצמי בצורה קשה.....רוצה שקט לא לשמוע את כל הרעשים והקולות האלה ....רוצה להגיע לעולם של שקט ושלוה בנשמתי הסוערת ....רוצה למותתתתתתתת .....בנות בבקשה על תשפטו אותי

אולי נשפוט את מי שפגע בך?הוא לא שווה טיפת דם שלך!!!בא לי לחתוך אותו קצת ולהרעיב.ולקחת את הילדה הקטנה שבך למקום שקט,בטוח וחם.אני מחבקת אותה חזק חזק ואומרת לה:"מתוקה,אנשים שפגעו בך הם אנשים רעים או חולים.את מתוקה.לאף אחד אין זכות לפגוע בך!את לא אשמה.אנשים האלה בטוח יקבלו את עונשם!יש בעולם המון אנשים טובים.הם אומנם לא מלאכים וגם לא תמיד מבינים,לפעמים טועים ולפעמים צריך להסביר להם איך לעזור לך אבל אפשר לסמוך עליהם,הם לא פוגעים.בואי,יקרה,אחבק אותך כי מגיע לך להרגיש אהובה" תמשיכי לשתף,אנחנו כאן איתך.מגיע לך להתיחס לעצמך בחמלה וחום...שולחת לך חיבוק חם ומנחם. יש לי שאילה אליך,אם אפשר.מה את חושבת על ליווי תרופתי...זה מאוד מקל על התהליך ומקצר אותו.המון נשים עושות את זה. ים,בחום

תהיי חזקה!! את כנראה עכשיו בגל מאוד חזק וסוער אז תחזיקי חזק, עד שהגל ירגע.. תנשמי עמוק , לאט לאט זה יעבור אני מקווה שאת בטיפול תרופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי למענך ולמען משפחתך. מחבקת אותך באהבה ובחום

כל כך חסר ניהול מסודר של הפורום פה.מישהו מקצועי שילווה בצורה עקבית,מסודרת וברורה. מישהו שנדע מתי הא ומתי הולך... שנוכל לסמוך באמת,להישען,להרגיש בטוח.... פספוס.... למרות שאני חייבת לפרגן לכן בנות על ההצלחה שלכן בנוכחות שלכן פה אחת בשביל השניה,ההצלחה לשתף בקושי ויחד עם זה,להיות כל כך קשובות ותומכות בקושי של האחרות... נוצר פה מקום מדהים ומרגש בזכות כל אחת מכן!! תמשיכו לשמור לנו על המקום ה זה טוב טוב!! אוהבת ומעריכה מאוד. אורחת.

אם זה מתאים לך,כמובן. מה את אומרת? ים,בחיבוק

שוב לא מפסיקה לפגוע בכל צורה ודרך...כבר לא רואים ידיים מרוב חתכים...מרגישה נורא!!!!מוצפת בזיהום ובלכלוך נפשי!!!!רוצה להקיא להקיא ולהקיא...מעשנת מכבה על עצמי מרגישה דפוקה!!!!דפוקה זה מה שלמדת בחיים???לגמור על עצמך???כנראה שכן!!!! לא יודעת איך אני עוברת את הסופשבוע הזה...וכל יום שעובר ואני עדיין כאן,זה יותר מנס!מנסה לשרוד,אבל לא מצליחה לבד!!! נמאס לי!!!באלי לי להתאדות לנצח!!!!!!!!!!!!!

יקירה, בבקשה אל תפגעי בעצמך!! אל תתני למי שפגע או פגעו בך לנצח! תמשיכי הלאה בכל הכוח. דבר ראשון היו לי בעבר אותם תחושות של חוסר תיאבון , רצון למות, בכי, בדידות ...אני מבינה ומזדהה איתך את בטיפול כלשהו? כי אני לוקחת כדורים וזה מה שהעמיד אותי על הרגליים יחד עם טיפול פסיכולגי. אני מרגישה מיום ליום שאני מתחזקת. זה לא בושה לקחת כדורים גם אני מכירה המון בלי טראומות רק מלחץ החיים לוקחים כדורים. בבקשה תתקשרי למוקד 012 ותקבעי תור לפסכיאטר/ית כדי שיתאים לך כדורים. את לא חייבת לספר שאת רוצה למות תשתפי את המועקות, הבדידות והחרדות. בבקשה תפני לעזרה חבל כי את רק תשקעי יותר ויותר.. ואני למדתי לאחרונה שרק אני ואני בלבד יכולה לעזור לעצמי אני מקבלת מהסביבה כלים להתמודד אבל למעשה רק אני עוזרת לעצמי. אם תרצי אעביר לך את המייל הפרטי שלי

בבקשה תפסיקי לפגוע בעצמך !! אנא תכווני אותי במה אני יכולה לעזור לך. כי אני באמת דואגת!!

הפוכה לגמרי...לא יודעת איך לעזור לעצמי...מנסה בכל הכוח אבל לא מצליחההה!!! מרגישה שאף אחד לא באמת יכול לעזור או להבין,לא יודעת אם זה נכון,וגם לא יודעת בשביל מה לחיות בכלל???ולא יודעת איך להפסיק לפגוע!! קשה לי!!קשה!קשהההה!!!אולי זה יהיה טוב לכתוב בפרטי,לא יודעת..

אם תרצי לעזור לעצמך-נעזור לך בכול דרך אפשרית. בא לי לצעוק כשאני קוראת את הפוסטים שלך...אבל... אבל אין דרך לתת לבן אדם את מה שהוא לא רוצה לתת לעצמו! אם תרצי להלחם על עצמך-תנצחי!אני כאן אתך בכאב שלך.מוכנה להכיל ולתמוך. בעיה שאם תרצי להלחם עם עצמך-גם תנצחי.ואני לא מוכנה לשתף פעולה עם הרס עצמי. אז,יקירה,אני מחבקת אותך ורוצה להאמין שאת תרצי לבנות ולשקם. מי שפגע בך מקומו בגהנום(לשם הוא יגיע בזמנו)ואת יכולה לצאת מגהנום כי מגיע לך לחיות חיים מאושרים,להיות עטופה ואהובה.מגיע לך את כול היופי של העולם!רוצה? שולחת לך חיבוק חם ומנחם. תשמרי על עצמך! ים,בחום

שומעת את הכאב המחריד,חוסר אונים,איבוד שליטה,זעם עד שינאה, תסכול ...את כול כך מוצפת,יקרה.כול הכבוד שאת משתפת.תמשיכי לשתף. אולי תנסי להפנות את הזעם שלך על מי שמגיע לו?מה את אומרת? ליטל,את לא אשמה!זה לא קרה בגללך!אם תחליטי שאת דפוקה אכן אין מי שישכנע אותך אחרת.לכן אולי האמירה הזות שווה בדיקה? לי אישית בחיים לא היה עיניין עם אנשים דפוקים.את גורמת לי לרצות לחבק אותך ולתת לך יד.את נשמעת מתוקה מאוד סובלת.המצוקה שלך נוגעת ללב.אבל אני רוצה להאמין בכוחות שלך לעזור לעצמך או לפנות למקום שכן אפשר לקבל שם עזרה ממשית במצב אקוטי. אני דואגת לך מאוד,ליטל. תמשיכי לעדכן אותנו. כאן אתך,ים,בחיבוק

זה לא שאני לא מנסה ולא רוצה לקום...וגם אני מרגישה מטומטמת לתרץ את עצמי,אני מנסה מספיק ואולי יותר מידיי,זה שאני כאן כדיי לענות לך ולא שוכבת בתור גופה בתוך שלולית דם זה זה מה שמוזר! כן,יש בי כאב מטורף ולא נראה לי שמשהו יכול להכיל אותו,אפילו לא המטפלת שלי,בודדה מידיי ושרוטה מידיי!מה לעשות??? התעייפתי מהחיים וגם הם התעייפו ממני

מה קורה כאן חסר תמיכה אני רוצה למות פוגעת בעצמי בלי סוף חותכת לוקחת סתם תרופות לא אוכלת ימים שלמים מה עובר אלי טריגרים סיוטים חרדות דיייייי

אנחנו כאן....מוזמנת!!

לא מפסיקה לפגוע בעצמי ולא מסוגלת לכתוב ולשתף נמאס מהמלחמה הזאת!!! רוצה לפגוע ולהרוס להשחית לקלל לצרוח למות לחתוך לדמם על הרצפה בלי לשים ז*** על אף אחד!!!!!!

מותק מה קורה ...? תנסי לכתוב לשחרר את הכאב!!! את לא לבד כולנו באותה צלחת אבל צריך להתגבר נשים הן עם חזק!!! גם את חזקה ... על תפגעי מעצמך יקרה ... אם יש לך מייל תכתבי נדבר איתך יותר פרטי !

מפחדת לרשום כאן כתובת מייל מרגישה גרוע!!!!!בלי סוף התקפים חסרת שליטה לא יודעת איך זה יגמר

נשמה יקרה אף אחד בעולם לא שוה שתסבלי ביגללו תשמרי על עצמך אוהבת אותך

מה שלומך יקרתי דאוגת לך תגידי שהכול בסדר ???

לפני כשבוע בערך עד 3 לפנות בוקר לא נרדמתי הרגשתי לחץ נוראי וחוסר שקט ...עד שסוף סוף נרדמתי ......אני חולמת שאני במיטה בגיל 5 וכל הפוגעים שלי על המיטה שלי ופוגעים בי ....כולם ביחד....זה היה מפחיד התעוררתי כולי רועדת עיים דפיקות לב מאוצות כאבים בגוף ומאז אני בחוסר שקט והולכת בבית כמו סערורית ...לא מוצאת את עצמי זה משגע אותי מישהי יודעת למה זה קורה לי מה התופעה הזו האם קשורה לחלום?????

הי פלונית היקרה שלי אומנם אני רחוקה מלהיות מלאכית((_: אבל אם אני יכולה לעזור--ברוך ה'. ניסיתי לכתוב לך אתמול בלילה-משהו לא הלך כאן. קודם כול,את יכולה להרגע שאת נורמלית.סיוטים זה דבר מוכר מאוד בין שורדי תראוומות למיניהן!וכמה שזה לא נשמע לך מוזר הם מעידים שהטיפול עובד.השדים ישבו לך בפנים בשקט שנים.גרמו לך ללא ידיעתך לחבלות קשות בשקט.היית גיבורה והלכת לטיפול ו...השדים יצאו למלחמה.הם מפחדים שתנצחי אותם.הם יודעים שהגיע סופם-את אט אט תתחזקי,תסתכלי להם בעיניים ותמחקי את זכרם!!!אז תדעי שאת חזקה! זה לא לנצח.וזה לא שאת נפגעת עכשיו מחדש!זה חלקים שלך שהפגיעות יצרו אותם.החלקים האלה מאיימים על כול חלקה טובה בנפשך ויוצרים לא מעט בלבול ופחד.זה לא הפוגעים שבאו לקחת את נפשך!!!זה חלקים שלך ואת יכולה לנצח אותם בעזרת טיפול ותמיכה,להשטלת עליהם ולמחוק אותם.מגיע לך לבנות את חייך ולהיות מאושרת!!!לאף אחד אין זכות לפגוע בך!ואת לא אשמה!זה לא עונש משמיים את לא גרמת לעצמך להפגע! את נכנס לתהליך של ריפוי-ממושך ומייגעה.תני לעצמך זמן ואל תוותרי על הטיפול ואת תנצחי!את יכולה לעזור לעצמך! הטיפול דורש המון כוח וצריך לחשוב מאיפה לשאוב אותו...וזה מאוד מאוד חשוב!!!אסור לנו להתמוטת!יש אופציות. יש קו סיוע לנשים דתיות שבו ניתן להעזר.כול פניה היא אנונימית ודיסקרטית.אפשר לקבל שם אוזן קשבת,יש ביבפר למקרה של מצוקה,אפשר לבוא כדי שיעזרו ממש לך להתארגן למציאות חדשה לעזור לעצמך.הטל' הוא 026730002 שולחת לך חיבוק חם ותקווה ים

ים את פשוט מלאך שהשם שלך לפורום הזה תודה על הכוח שאת נותנת

מלחיץ לשמוע שאני מלאך.אני מעדיפה להיות רק בן אדם.חיבוק((-: בס"ד …........................... מעלה מעלה מדרגות מעלה מעלה לעלות מעלה מעלה לעצמך להשלים עם עולמך! כוח כוח מדמעות כוח כוח מתפילות כוח כוח מתקווה שעולם הוא אהבה! מים מים על החול כמו שמיים ים כחול מים מים הם חיים בהם שמיים מהולים! רוח רוח סערה גם אם היא תורן שברה רוח רוח היא סימן שלשוט הגיע זמן! חושך חושך מנהרה גם אם סוף אינו נראה רק בחושך טוב רואים אור חזק של אלוקים! מעלה מעלה לעלות מעלה מעלה מדרגות כל שעוד דולק הנר חובתך לא לוותר. 29\12\2013

לא כתבתי.... אבל אני פה.מתחזקת בשקט מהתגובות שלכן זו לזו. תודה!!

ים,בחיבוק

אנחנו איתך תתחזקי ותצלחי

חיבוק ממני,יקרה

שלום לכולם ... לאחרונה חשתי קצת - הרבה לבד :) אתן בטח מכירות את זה... עברתי פגיעה ממושכת במשפחה ... והיום כזה מאחוריי מתמודדת עם ההשלכות ... אני רוצה להיות פסיכולוגית ... יש לי כבר תואר ראשון ... מנסה להמשיך הלאה ולא לעצור . למרות שלפעמים זה נראה משימה בלתי אפשרית ... קראתי קצת את מה שאתו כותבות ונראה מאד תומך פה ... אז נראה לי שאצטרף :) נחמד להכיר ...

הי,מלודי נשמח להכיר אותך את מוזמנת לשתף ולהשתתף ים,בחיבוק

היי לכולכן, שוב מרגישה צורך לשתף הייתי אתמול בבדיקה פולשנית אצל רופא כירורג שבדק את פי הטבעת ובלי הודעה מוקדמת החדיר איזשהו צינורית או משהו כזה לא ראיתי ולא הייתי מוכנה אפילו מופתעת , זה כאב מאוד!! הייתי בהלם!! הפעולה הייתה מאוד רפואית ומקצועית לא הייתה איזשהי הטרדה מצידו עשה את עבודתו, וכמובן בלי להכין אותי מראש על חדירת הגוף הזר. משהם נסעתי לטיפול , עם כאבים איומים המטפלת שאלה איזה בדיקה עשיתי ביקשתי לא לדבר על זה ודיברנו על הילדים ונושאים אחרים. ספרתי לה שאני מרגישה טוב יותר וחוזרת לעצמי. בשעות הערב שוב הרגשה של מחנק בחילות ורעידות בגוף ופלאשבקים של הבדיקה פתאום קבלתי צמרמורות ורעד. מייד התקשרה לחברה טובה ויצאתי איתה לבית קפה כדי להדחיק ולשכוח. במקביל כתבתי הודעת סמס למטפלת שלי שלא הגיבה ולא החזירה תשובה. היום נסעתי ללימודים היה לי קשה להתרכז, חזרתי גמורה ונכנסתי לישון קמתי שוב עם תחושת מחנק כאילו משהו יושב על הריאות ולא נותן לך אויר, חיוורון,צמרמורות ורעד תחושות נוראיות אפילו הקאתי פעם אחת. שוב סימסתי למטפלת ולא קבלתי מענה. אני נורא שוב מבולבלת ועם תחושות לא טובות, מה קרה שוב זה חוזר? עד ש"השדים" חזרו למקומם יצאו שוב קצת להציק לי. נמאס לי שאני לא מתפקדת לא לומדת כמו שצריך ולא נותנת יחס מספיק לילדי. מישהי מזדהה ?

אין לי מושג איזה פגיעה עברת ... אבל זה מאד נפוץ בהקשר של פגיעה מינית ... שחוויות מסוימות יעוררו את החוויה התוקפנית . במיוחד שאת מדברת על חוויה פולשנית הקשורה לגוף . מה שאני הייתי רוצה לשאול זה דווקא בהקשר של המטפלת ... אם זה בסדר מצידך כמובן ...האם זה פעם ראשונה שהיא מתעלמת ממצב מצוקה שלך ? הייתי מציעה לך לפתוח את הנושא בפגישה הבאה . אני חושבת שחשוב שהמטפלת תהיה זמינה בצורה כלשהוא במצבים כאלה ....

קודם כל ברוכה הבאה! תודה טוב לדעת שאני לא עוף "מוזר" ועוד בנות שנפגעו מינית מזדהות איתי, זה קצת מקל. ודרך אגב התחלתי ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה הדרך אומנם עוד ארוכה למרות שאני בגיל כבר לא כל כך צעיר. החלום שלי להיות מטפלת באומנות ולסייע לנפגעי/ות מינית אפילו גם בהתנדבות למעוטי יכולת. לגבי המטפלת מחר יש לי פגישה ואני מתכוונת לעלות את העניין.

מצטערת שעברת חוויה כול כך קשה. מאוד הגיוני שהיא העירה את כול השדים שבפנים. יקח זמן עד שהטיפול יעזור לך לשלוט עליהם. אני שומעת את הכאב,את הבלבול,חרדה ופחד... את לא צריכה להיות עם זה לבד וכל הכבוד לך שאת משתפת אותנו. אני דווקא לא הייתי מחליטה שהמטפלת מתעלמת מהמצוקה שלך. המטפלים לא יכולים להיות זמינים תמיד כאשר אנחנו זקוקים להם. יש להם חיים משלהם.אם הם לא ישמרו על גבולותיהם ועל כוחותיהם הם לא יוכלו לעזור לנו! למקרה מצוקה יש מרכזי סיוע ומיון!ואפשר לקבל שם עזרה ממשית ואוזן קשבת.תלוי במצב. שולחת לך חיבוק חם ותקווה. ים

קודם אני רוצה להודות על התמיכה וההזדהות זה מקל מאוד. לגבי המטפלת אני מסכימה איתך שיש להם חיים משלהם וכו'... הרגשתי באותם רגעים בדידות ותחושות מועקה . וממש לא בא לי להתקשר למוקד ולהתחיל ולספר . גם ככה קשה לי לדבר על זה רק אם המטפלת שלי אני מרגישה פתוחה. אני אצטרך ללמוד להתמודד לבד במקרים כאלו אין ברירה אחרת.

את ממש לא חייבת לספר. את יכולה להגיד שעברתי פעם משהו ועכשיו אני מוצפת... אם לא תרגישי בנוח-אל תספרי.אפשר לנסות פשוט לא להיות לבד. זה נוארא והיום מה שאת עברת אבל זה לא באשמתך ואין לך ממה להתבייש. כאן איתך,ים בחיבוק

שלום, אנסה ככל האפשר להסביר בקצרה את אשר אני עוברת, כיום אני עובדת במקום כ-6 שנים. בעל החברה שבה אני נמצאת מתעסק איתי תקופה של 3 שנים. זה החל ברמיזות, מחמאות, מבטים, נגיעות קלות, וכדו'. במשך תקופה ארוכה לא הגבתי הייתי נבוכה מהעניין והאמת שלא אמרתי במפורשת "די" . קיבלתי יחס מועדף וזה "קסם" לי . לאט לאט הפניות אליי גברו ונהיו בעלות אופי מיני בוטה יותר כגון שליחת וידאו לנייד שלי שהוא מצלם את איבר מינו , מאונן , הודעות בעלות ביטויים מיניים ועוד. בהודעות הוא היה מחכה לתגובה ואני לא הייתי עונה. הייתי "בשוק" מוחלט. הזמן חלף והעניינים התפתחו ואכן נכנעתי לחיזורים והשתתפתי לצערי הרב בכל הדבר. במשך השנה האחרונה המגע היה יותר רציני וזה החל להשפיע עליי בעבודה ובחיים הפרטיים, ביקשתי מספר פעמים שאני רוצה להפסיק את זה , זה לא עושה לי טוב.וברוב הפעמים הראיתי רצינות אך ללא הצלחה , זה היה חוזר חלילה .היום אני שבורה נפשית , לא מתפקדת בעבודה , בעיות בזוגיות עם בעלי , הפכתי לחסרת סבלנות ואני רוב הזמן בוכה. אני אוהבת את העבודה וקשה לי כלכלית לעזוב , מאחר והוא בעל המקום מאוד חורה לי להתנהל מולו. אני בייאוש כבר ורוצה לעשות צעד ואין לי מושג מה , אני רק יודעת שהפחד שהדבר יתגלה לבעלי ולסביבה שלי מרתיעה אותי מאוד.אני חסרת אונים לא חשבתי שכך יראו חיי חשבתי שאני בשליטה וגיליתי שממש לא . אנא עזרה/ייעוץ מה אפשר לע/שות כדי שההרגשה הזאת תעזוב אותי.

יקרה!! קודם כל - כל הכבוד שאת כותבת ומשתפת - זה צעד הראשון בכוון הנכון. לא מגיע לך שיפגעו בך-- מבינה את הפחד מלאבד מקום עבודתך - את פרנסתך- אבל זה חייב להפסיק- אני מציעה לך לדבר עם מרכז סיוע 1202 ולהתייעץ איתם בדיוק איך ומה לעשות!! אני עברתי משהו דומה ואבדתי את מקום עבודה אבל מצאתי משהו אחר והרגשתי הקלה גדולה אחרי הכל!! מאחלת לך את האומץ לעשות את הדבר הנכון עבור עצמך- אני כאן יחד איתך- ינשוף

חיזקת אותי .....אני כרגע בשלב קשה שלב של ירידה ....מקוה לצורך עליה תודה ים יקרה שלי

את ירדת לגהנום לא לחינם,את צודקת!אלא כדי להעזר בטיפול ולצאת ממנו לעולם!אם תרצי-תנצחי.מגיע לך לחיות חיים מאושרים ללא פגיעה!ולתת לילדיך את מה שלא קיבלת... ים,בחיבוק

ים את מקסימה מהפה שלך לאבא של כולנו !!המברך יבורך!!! בטוח נהיה מאושרות! רק צריך לרצות וה' יעזר בטוח.. נתנקה מהכל ונזקה לחיים שמחים מחודשים אמן ואמן

בת שבע וים היקרות השם שלך לי שתי מלכיאות תודה על החיזוקים

מי שרוצה-מוזמנת.

יותר פרטי יותר טוב ;-)

בשבוע האחרון עיים כל ההצפה על הפגיעות הגעתי למסקנה שזהו החיים שלי לא שוים אני לא שווה פספסתי את כל הילדות שלי מגיל 3 עד גיל 17 התעללות בלתי פוסקת הילדות שלי התפספסה על סבל כאב ויסורים .....וזה כואב לי עיים אני נשארת בחיים ושורדת ולא פוגעת בעצמי זה רק בגלל שאני אוהבת את הילדים שלי רק בגללם אני שורדת אבל לא בגלל שטוב לי עיים עצמי ולא בגלל שאני אוהבת את עצמי הם חיבים אותי ואני חייבת להשאר להגן ולשמור אליהם

לא הייתי בבית אני שמחה שכתבת לי במייל ... עניתי לך ... מחקה לתשובה :-))))))

הם חייבים אותנו ואנחנו יכולות לתת להם חוויה אחרת של ילדות.וזה המון,יקרה. איתך כאן,ים, בחיבוק

למה את לא שווה אם מישהו פגע בך? להפך,את שווה יהלום שזקוק שיעטפו אותו בחום וישמרו עליו. מה את אומרת? ממני אליך בחום

התלבטתי אם לשתף,והחלטתי שכן. אז אני בהריון וזה קשה

יש לי הרבה נסיון עם העסק הזה((-: לכול אחת קשה משהו אחר. בנתיים שולחת לך חיבוק חם,יקרה... ים

זה כל כך מתסכל אותי לחזור הביתה אחרי טיפול ולשתוק כי אין לי עים מי לדבר על הכאב שאני חוזרת איתו אין לי אף אחד בעולם לדבר איתו על הכאב הזה

יש מרכזי סיוע לנפגעות שאיתם ניתן לדבר. אפשר להשתתף בקבוצת תמיכה. ים,בחיבוק

תכתבי את המייל שלך או תכתבי לי למייל שלי אם את רוצה [email protected] אני אשמח לדבר איתך אולי גם בטלפון אם ירצה ה' ..

אין לי מייל....

שלחתי לך הודעה למייל ...ופתחתי מייל אכשו יש לי

שאלתי מול כל הקהל על הפגיע בילדות כנסו באמצע ההרצע בדקה 31.30 .. תראו תתחזקו... נקיר קצת :-)

כול הכבוד! חיבוק ענק ממני,ים

טוב אני לא יכולה להכנס לאתר צריך להיות מנוי וזה עולה קצת כסף כשיהיה ב you tube אני יגיד לכן תוכלו לראות.. שאלתי אותו על הפגיע בעיקר בילדות הוא עמר שבגיל כזה צעיר זה רק על גילגול הכודם כולנו מגולגלים וכל אחד חזר לתקן את שהוא צריך... חשוב להבין זאת ולהיות חזקות להתפלל לה' שאנחנו מבינות וחוזרות אליו ושיעזור לנו להתחזק ולזכות להיות מאושרות ... לפי המלים שלו חשוב שלא נעשה אפוך.. דיברתי על הפורום הוא דיבר עלי וגם בכללי אליכן ... אני צריך לראות את זה שוב אני כבר לא זוכרת הכל.... ניהיה בקשר איך שיהיה את השידות אני יכתוב .... חשבתי על כל משהוא אמר לא היתי בטוחה ורציתי חתימה על כל משהיה לי בראש כל השנים האלו... כיבלתי .. אנחנו צריכות להיות חזקות ובעיקר לא להתרחק מהעיקר.......... חבל

העולם הזה מלא נסיונות.שורדת יכולה לשאול את עצמה,אם הכול מה' אז מדוע הוא נתן לזה לקרות,מדוע לא שמר עלי וכו'בתורה הקדושה שלנו כתובות המצוות וכתובים האיסורים עם העונשים(כולל עריות וקשרים אסורים)...אלוקים נתן לנו בחירה חופשית אמיתית,אנחנו השותפים שלו. אם מישהו מתנהג או התנהג כמו בהמה(פרדון)הוא יקבל על זה,אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא.זו הייתה הבחירה שלו.הבחירה שלנו להבנות מתוך הנסיונות!לא להרים ידיים,לשמור על התקווה,להלחם על הנשמה הנצחית שקיבלנו מבורא העולם ולעולם לא להאמין לעולם השקר של אלימות שמנסה לשכנעה אותנו שהעולם הזה רע ואי אפשר לסמוך על אף אחד. זה נסיון גדול!אבל בשום פנים ואופן לא עונש!!!את לא אשמה.יקרה!!!בידיים שלך לבנות את עצמך ולהשתמש בנסיון שעברת למשהו טוב. מברכת אותך שאלוקים ישמור עליך ועל בני ביתך ושתזכי לרוב נחת יהודית מבני ביתך שתזכי לראות בניך ובני בניך הולכים בדרך הישרה ומסתכלים עליך בכבוד והערכה. איתך כאן,ים,בחום ים

את מקסימה ... ה' יברך אותך

ראית שידור ישיר?? אני מנסה לראות שידור חוזר רק שחכתי סיסמה באתר שלו.. נירא .. גם בעלי חמוד דיבר שם ביקש ברכה .. הכל מצולם אם לא ראיתם כנסו לראות .. הוא רב חמוד באמת יש לו נשמה גדולה ומאוד טובה אפילו נתן לנו כסף.. וגם עוד אנשים נגשו ונתנו ונתנו בגלל שבגללי בעלי בבית וקשה לנו קצת למרות שבכלל לא חשבתמ על כסף רציתי ברכה וקיבלתי הרבה יותר... יהודים עם רגיש וטוב.. חוץ מהרשעים שיש בעולם הזה מה נעשה. מאוד אתרגשו מהסיפור שלי ..

הרי גם אני בעלת תשובה,יקרה חרדית ואימא ל7ילדים מדהמים((-: אני מסכימה איתך שהעולם הזה מדהים!ויש בו המון אנשים מדהימים! יש בו גם אנשים חולים ורשעים שמקומינו לא איתם ב"ה((-: אני שמחה שיש לך בן זוג מדהים ותומך,יחד תנצחו בע"ה'ותגדלו את הילדים שלכם אחרת!בבית מלא שמחה יהודית,מלא חום ואהבה. אני לא ראיתי שידור,רק זכרתי שכתבת שאת הולכת לדבר איתו. חיבוק מוחץ ממני,נשמה ים,בחום

אני נמצאת בטיפול פרטני וקבוצתי....על פגיעות רבות שהתרחשו בילדות המוקדמת מאוד......ואכשו ובשתי הפגישות האחרונות בטיפול הפרטני התחלתי קצת להפתח ולדבר על הפגיעה ......בקבוצה אני היחידה מכל הבנות שעדין לא שיתפה אני רוצה אבל קשה לי....והקבוצה לקראת סיום וזה מלחיץ אותי מאוד ביום שני אתמאול אמרתי אני לוקחת אומץ ומספרת את הסיפור שלי אבל ביום ראשון נפגעתי פגיעה מינית .....שפשוט כל העבודה והכחות שקבלתי בטיפול הפרטני נסוג אחורה .....אחרי שנפגעתי אני לא רואה סיבה להמשיך את הטיפול רוצה להיות לבד העולם הזה רועש מדי רוצה עולם של שקט וטוב

קודם כול, לבי ולב הקוראים/ות איתך! חזקי ואמצי! שנית, מה שקרה, ואפילו אם קרה שוב ושוב... לא אומר שזה צריך לקרות שוב או שזה יקרה שוב. את תתחזקי, תלמדי אולי כיצד זה לא יקרה לך שוב (גם אם זה כרוך בהחלפת מקום מגורים או עיסוק, במקרה הכי גרוע, זה עדיין דבר שאנשים עושים אותו בכל יום). ותחיי חיים מאושרים! רק צריכים בינתיים לשמור על הראש מעל למים, עד שתגיעי ליעד הנכסף. אבל האמיני בו, והאמיני בכך שאת יכולה להגיע אליו. ואם אינך רואה שום מוצא ודרך, התחברי לאנשים שיכולים לחשוב מחוץ לקופסא ולהשיא לך עצות ולתת לך רעיונות. שיהיה לך יום מבורך!

נשמה תשמרי על עצמך.. לאף אחד אין זכות לפגוע בך יותר... אני הבנתי שאת כבר אמא ... מי זה שפגע בך ?? .... תתרחקי מאנשים שאין לך קשר אליהם על תרבי שיחה עם גברים זרים בחוץ...

פגעו בי בתוך הבית שלי.....בעל מקצוע שבא לעבוד כאן

כואב לי שנפגת. שמרי על עצמך. אם את לא תשמרי על עצמך מי ישמור? אם את לא תדאגי לעצמך מי ידאג? אם את לא תטפלי בעצמך מי יטפל? הרי אנחנו כבר ילדות גדולות...הכול בידיים שלנו... איתך כאן בכאב שלך, ים,בחום...

ים יקרה מחמם את הלב ומרגיעות המילים שלך....תודה על התמיכה

ים,בחום

שאלה לי לכן, מי מכן נוטלת תרופה "צירפלקס" או "אסטו". אני כבר חודש נוטלת התרופה והיא גורמת לי לנדוד שינה, המצב רוח אומנם השתפר אבל יש רגעים שאני רוצה לבכות ולא מצליחה להוציא דמעות. וזה די מתסכל אותי לפעמיים!! אני מאוד מפחדת להפסיק כדי שלא אחזור אחורה. המטפלת שלי טוענת שאסור להפסיק וצריך אותם יחד עם הטיפול. כיום אני מרגישה יותר טוב ומהטיפול האחרון יצאתי יותר משוחררת כבר מרגישה שאין לי על מה לדבר יותר!! אולי מהשפעת התרופות? אולי כדאי להפסיק את הטיפול, מיציתי? בקיצור מבולבלת שוב...

אני חודשיים שותה תרופה בשפ פרוטין "צפרמיל" אותו דבר כמו "צפרילקס" ... גם בדרך כלל בוכה לדעתי לבכות לפעמים זה בריא , אבל התרופה הזאת לא נותנת... אני ירדתי מכדור שלם לחצי בלי אישור של פסכיאטר .. גם המטפלת שלי אמרה שאולי לא כדי.. אבל לפחות עם חצי התכלתי קצת לפכות :-))) ... וגם עדיין ברוך ה' התרופה עוזרת.. לגמרי להפסיק זה באמת מלחיץ. בהצלחה

הי בנות מחר בערב במושב אחיעזר ב-8 בערב.. אני אולכת לשאול אותו כמה שאלות על תיקונינו המוזר.. והאם זה בכלל תיקון .. בקיצור אני מקווה שיהיה לי אומץ ;-) .. יש לי עוד שאלות חוץ מזה... בקיצור באתר shofar.tv יהיה שידור ישיר תוכלו לראות גם אותי וגם את מה שהוא יגיד... מאז שחזרתי בתשובה אני רוצה לדעת מה מי ולאן..... ולמה דפקה כך.. אני מאוד מתרגשת תכנסו מחר תראו... אדבר איתו גם על פוסט טראומה כמובן..

הרב אמנון יצחק...

אחלה רב סתם כך... מאוד מחזק ... חד... וישר... בתקופות של ירידות מאוד אתחזקתי ממנו

אז שוב זה קורה .....בתוך טיפול קשה וכואב בשאי של עיבוד הטראומה ....להפגע שוב זה מה שקרה היום שוב נפגעתי היום בבוקר ומאז נהרס לי כל התקוה שהיתה לי גם בטיפול שראיתי בו תקוה לעתיד טוב יותר נעלמה לי אני לא רואה טעם להמשיך בטיפול.....אחרי שאני בתוך טיפול ונפגעתי זה נורא והיום גם ככה ממש לא פשוט לי עיים הטיפול אבל להפגע .....את זה לא חשבתי שיקרה לי מחר יש לי פגישה קבוצתית ואני לא יודעת איך לשבת שם עיים פגיעה כל כך טרייה ....זהו אני מרימה ידים ומותרת על הטיפול אין לי כוח רוצה רק למותתתתתת

בחירה שלך כמובן לוותר או לא. לדעתי מגיע לך לבנות את עצמך ולהנות מהחיים. מגיע לך להיות מאושרת ואהובה. אם לא תוותרי-תנצחי. עם הזמן תבני את האמון ותפגעי פחות בע"ה' כאן איתך ים,בחום.

תודה על התמיכה אני רוצה לתקן לא נפגעתי בטיפול.....התכונתי שלמרות שאני בטיפול נפגעתי....הפגיעה התרחשה מחוץ לטיפול

שמרי על עצמך,יקרה ים,בחיבוק

מרגישה שאני חיה מרגע לרגע- לרגע הנוכחי זה הרגע שאני חייה בו- מה שבא לפני ואחרי לא קשורה אלי. מרגישה שאין לי שום חיבור לכלום- מרחפת בין הזמנים- האמת היא כך אין מקום לרגש ואולי כך אני מצליחה לשאת את הכאב שאני יודעת קיים רק עכשיו אני לא מחוברת אליו. נורא בודד כך- מנסה לקבל את הצורך לא להיות.

צר לי שאינני יכולה באמת להקל על הסבל... אני כאן איתך,יקרה... אני מקווה שהטיפול עוזר לך מעט להתחבר. את גיבורה לאומית. ים,בחיבוק

כן מקל עלי לדעת שאני לא לבד- שאכפט לך !! המילים שלך מחממות לי את הלב- תודה רבה!!

תודה על השירים העוצמתיים ומרגשים!! יופי שיש לך דרך להוציא את מה שיש בתוכך החוצה!! לי באופן אישי השירים שלך מאוד עוזרים להתחבר לעצמי- תודה רבה!! חוץ מזה התגעגעתי אליך -מאחלת לך שבוע טוב בנתיים- ינשוף

הי יקרה.לא היה לי כוח לכתוב בפורום. רציתי להיות לבד עם עצמי. גם אני התגעגעתי. תודה על המילים החמות. ים,בחיבוק

אידה היקרה תודה לך ולבנות על העדוד והחיזוק ....מרגש לדעת ולשמוע שיש מי ששומעת וכואבת את כאבי...חבל שאין אפשרות לחוש את זה ....לעולם אבל לעולם לא קיבלתי חיבוק אוהב אמיתי .....חיבוק ללא תנאים ואני כל כך חפצה לכך.... תודה על הכול בנות

יקירה שולחת לך חיבוק אומנם ורטואלי אך מכל הלב חיבוק מחזק ומנחם איתך אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית

כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם הכרתי טיפותיו של הגשם נקוות בתוכי, יורדות מתחתי והרוח קרה ונואשת הקפיאה אותי, הכבידה עלי ולרגע יכולתי לנגוע בקצה הכאב האפור ורציתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור אומרים השמיים כחולים מעלינו מלאים באורות אולי יום אחד אוכל גם אני לראות לראות... ונפלתי לארץ, בשקט עצמתי עיני, אטמתי ליבי והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור והצלחתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור

יקרתי התחברתי למילות השיר ומאחלת לך ולכולן שבאמת נראה את האור

שיר חזק מאחלת לכולן לשאוף לראות את האור הוא נמצא כל הזמן צריך להצליח לראות אותו אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

שבת יום קשה עבורי מאוד מאז והייתי ילדה קטנה....מאז וצף סיפור הפגיעה אין יום של שקט בנפשי הסוערת .....לא יודעת איך לעבור את השבת הזו.....מנסה להיות עסוקה בכאב אחר לפגוע בעצמי בכל מיני דרכים כדי לשכוח את הכאב של הילדות הקשה ....שקלתי גם לעזוב את הטיפול הקשה שאני נמצאת בו ואז אולי להתחיל חיים חדשים

שלום יקרה! אני כ"כ מתחברת למילים- שבת יום קשה עבורי.... מאז שהתחלתי לטפל הקושי העיקרי שלי היה בשבת.. כל השבוע הדחקתי והתעסקתי בדברים ובשבת נחים אז כל הכאב צף... עד שהגיע זמן וחיללתי גם את השבת...... כשהתחלתי לדבר על העניין הבנתי למה כ"כ קשה לי בשבת- היות וזה היה היום שבו נפגעתי כמעט מידי שבוע, במשך כמה שנים... כיום המצב ב"ה מאוזן אצלי.. ולמה אני משתפת אותך בזה?! היות ורציתי לחזק אותך להתמיד בטיפול עם כל הקושי התהומי שאת חווה בתהליך ההחלמה ועם כל הכאב שצף ועולה משבירת המחסומים שיצרת כדי להתמודד עם הפגיעה ... מבינה את החלום המתוק שעולה לך (ואני מאמינה שלכל אחת ממנו..) שכביכול- אם לא נתעמת מול הפגיעה ו

מאוד חימם לי את הלב שיש מישהי שאכפת לה מימני .....ובקשר לשבת גם אני כרגע מחללת את השבת....וגם את זה עושה בשקט ובזהירות שהילדים לא יבחינו......אוהבת אותך למרות שלא מכירה

טוב ונעים להכיר מה שלומך? מקווה שהצלחת לשמור על עצמך ולא לפגוע יום שבת ,חגים וכל שבתון בו התנועה נרגעת כמעט נעלמת מאפשר לשדים להתעורר לקום ולהשתולל השקט הזמן הפנוי אפשר לנצח את הפחד לא לפחד ממנו לא לפחד מהשדים אני ממליצה לשקול שוב ולא לעזוב את הטיפול להתחיל חיים חדשים בעזרת הטיפול ללמוד לנצח את השדים את הפחד מחזקת אותך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש ל

אין דרך למחוק את העבר צעד אחר צעד תנצחי את השדים איתך כאן,ים בחום

בוקר קשה השמים בחוץ בוכים גם אני בוכה מבפנים....רוצה לברוח למצוא מקום של שקט ושלוה בנשמתי הסוערת לברוח לעולם שכולו טוב.....אבל שוב אין לי את הכוחות לברוח כי עצם קיומי בעולם הזה זה בשביל אחראים .....צריכה ליהות חזקה בשביל חמשת הנשמות שבורא עולם נתן לי הילדים שלי רק בשבילם אני כאן ולא בורחת ....אבל קשה לי רוצה להיות לבד פשוט רע לי מאוד מבולבלת תחושה קשה שקשה להסביר אבל מבפנים אני זועקת ....רוצה לשכוח את הפגיעה ולא מצליחה

נשמה טהורה ה' אוהב אותך!! התיקון שלנו לא פשוט, שלך פי קמה!! אם רק יכולתי לחבק אוך נשמה שתרגישי שאת לא לבד! אני מאוד מבינה את הכאב שלך תהיי חזקה כמו שאת יהי רצון שה' ינקה ויבדיל ממך את כל הזבע ותתחדשי לגמרי תגדלי את ילדיך לתפארת אמא חזקה גיבורה שאוהבת את ילדיה ובעלה!! תהיי מאושרת! ואני מאמינה באמונה שלימה שלמרות הכל זה אפשרי תאמיני תתפללי שיכוון אותך ויחדש אותך מהכל לגמריי .......... אמן!!!

מבינה את הרצון לברוח מכל הקושי הכאב מהזכרונות הפלשים הטריגרים למינהם מבינה את הרצון שהכל יגמר... שוב ממליצה להמשיך בטיפול ללמוד לחיות את הפגיעה לצמצם אותה כך שהיא לא מנהלת לך את חיים לא נמצאת בכל מקום בכל המקום לחיות את החיים להנות להיות מאושרת מגיע לך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני למדתי שלפעמים צריך לברוח אבל לא כול הזמן. בסופו של דבר מעצמך אי אפשר לברוח לכן נשאר רק להשאר בטיפול ולהלחם לוקח זמן עד שהטיפול מתחיל לעזור ולא רק להציף את הסבל אם אני משתדלת להכיל ולאהוב את עצמי בכול הכוח ולסמוך עליה-זה עוזר לקח זמן עד שלמדתי לחוות את ה"לבד" מהסוג הטוב והחם.קורה הרבה כאשר עולים זכרונות קשים אני חושבת על עליה,מתחבקת עם הפוך ומרגישה עטופה וזה מנחם... זה לוקח זמן...אל תוותרי כי מגיע לך את הטוב ביותר! יש חיים אחרי המוות!!!!!!!!!!!! מחבקת חזק,ים

היום הייתי אצל המטפלת שלי לראשונה אחרי 7 חודשים הצלחתי היום לדבר על מה שהיה שם בפגיעה ממש לתת לזה מילים סיפרתי היום על הפעם הכי הכי קשה שזה קרה ....זה כאב מאוד זה היה חדירה מלאה מקדימה ואחורה סליחה על התאור ....זה התחיל בגיל 3 ונמשך עד גיל 16 לא מספיק שאבא שלי פגע בי עוד העיז לצרף לפגיעה דוד שלי...שנהים ביחד יןם יום חגגו על גופי הקטן ...זאות פגיעה ראשונה ....פגיע שניה ע"י נהג הסעות שנמשכה שנה שלמה....חפשתי לאן לברוח וכשמצאתי חברה טובה גם שם אבא שלה פגע בי זה קרה בגיל 14 כך נמשכו להם השנים ובגיל 16 ספרתי על הפגיעה של אבא והדוד ....עברו מספר שנים בגיל 20 התחתנתי הייתי מאושרת חשבתי שמעכשו יהיה מי שיאהב אותי באמת אהבה אמיתית ללא ניצול אבל טעיתי בעלי לשעבר פגע בי עים שני חברים יום יום רציתי לברוח ממנו ולא היה לי לאן אז נשארתי במשך שנתים הוא וחברים דלו פגעו בי לא היה לי למי לספר אחר י שנתים ברחתי ממנו זהו זה החיים שלי היום אני נשואה עיים חמישה ילדים ובעל מדהים שלא פוגע אבל לא יודע מכל מה שעברתי ולא מבין למה אני מתרחקת ממנו לא רוצה קרבה מינית איתו ....כולי מוצפת היה עדיף למות מהילדות שעברתי כולי כואבת ומוצפת לא ישנה בלילות מרגישה את הפגיעה כאילו היא קורה כאן ואכשו נמאס ליייייי אני רוצה לשכוח ולא מצליחה

יקרה!! קראתי אותך בעצירת נשימה!! לא הבנתי שאני לא נושמת עד שקראתי את הכל!! כמה חוויות קשות !! כמה כאב שחוזר על עצמו שוב ושוב!! כאב בלתי נסבלת- סיוטים ופלאשבאקים והכמיהה לא להזכר- לחיות חיים עם קצת שקט בראש!! אני כן מאמינה שכמה שמדברים את זה החוצה יש תפוגה בכאב. כל הכבוד שהצלחת לכתוב את זה כאן- אני בטוחה שיעזור בריפוי שלך. דבר קטן - כאשר את כותבת משהו שיכול להיות טריגר בכותרת תכתבי את האוט "ט( מאחלת לך ימים טובים יותר- כאן יחד איתך- ינשוף

פשוט היה מצמרר עד דמעות את כל הכתוב שהעלית פשוט לא יאמן!!! איזה פדופלים וסוטים מסתובביים חופשי בחוץ!! מאמי אל תשברי אל תתנאי להם לנצח אותך , תמשיכי הלאה את חזקה! עובדה שהצלחת להקים משפחה וכן להתקדם הלאה! אני מאמינה בך! ואני פה איתך!

אני חרדה מאוד. כל יום, בערך מהשעה 16:00 ולאורך כל אחהצ אני נתקפת חרדה איומה. אני לחוצה, מצומררת וזיעה קרה קולחת במורד הגב שלי... וכל זה בלי הודעה מוקדמת ובלי שאדע למה. מגיל קטן הייתי נלחצת מאחהצ... אף פעם לא היה סידור בשבילי ואחיי הגדולים תמיד ניסו לשלוח אותי אל חברות, אבל אני לא אהבתי לעזוב את הבית והם לא הבינו למה... היו צוחקים עליי שאני אנטיפתית ולא חברתית :( יש לי פלאשבקים של רגשות מאז... גם הייתי ילדה חרדתית מאוד וביעותי לילה היו לי בכמויות, ככה שאחהצ תמיד היה מבשר על בוא הלילה הקרוב. בזה הרגע אני ככ חרדה, ומה שעוד יותר מלחיץ אותי זה שטכנאי המחשבים צריך להגיע ואני לבד בבית! ואין לי עם מי לדבר... ויש עוד שבוע שלם עד הפגישה הבאה עם הפסיכולוג... ואני ככ חרדה! מתפוצץ לי הלב בתוך החזה ושומדבר לא מרגיע אותי :(

ליאת יקרה!! ברוכה הבאה לפורום!! מצטערת לשמוע על החווית הקשות בילדות!! אני מאוד מבינה אותך- את החרדות - את תחושת הלבד- את ההמתנה בין טיפול לטיפול שמרגיש שאין לזה סוף! אני למדתי בדרך קשה לא להכניס אף אחד הביתה כאשר אני לבד- ואם זה ממש לא מסדדר אני מדברת עם חברה בזמן הזה כך יותר בטוח לי- מקווה שתרגיש הקלה במהרה- כאן יחד איתך- ינשוף -

מה שלומך???? מצטערת על חויות הילדות הקשות בילדות הפחד והחרדה כל יום ואת מבינה ויודעת מדוע זה תוקף הדרך הטובה ביותר לנצח חרדה היא לא לפחד ממנה למרות ההרגשה הנוראית אל תפחדי להיות בחרדה תזכירי לעצמך שזו חרדה ולא קורה שום דבר באמת את בטוחה את יכולה לנצח את החרדה את הפחד כתבי לך רשימה של משפטים מעודדים לזמן החרדה זכרי שחרדה יכולה להתקיים 15-20 דקות ואז היא יורדת חרדה לא נמשכת לכל החיים גם אם זה מרגיש ארוך תזכירי לעצמך שעוד מעט זה נגמר נסי לעבוד על כך בטיפול מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני נפגעתי מגיל שלוש ע"י שני אנשים קרובים מאוד ..אני נמצאת בשלב מאוד קשה וכאוב

ברוכה הבאה לפורום יקירה!! מקווה שתמצאי כאן מקום בטוח ותרגישי פחות לבד עם הכאב הזה!! כאן יחד איתך- ינשוף

מצטערת לשמוע על הפגיעה מגיל צעיר אנשים קרובים שדוקא אנשים קרובים שסומכים עלייהם מנצלים זאת ופוגעים בנפש רכה כל כך אנחנו כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש