פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

ידעתי שזה יגיע שאי אפשר להחזיק את מה שהיה שמה באנגליה- הכל צף בבום אחרי פגישה טיפולית עם מטפלת חומלת - אכפטיות ועוד- הפער הזה בין מה שחוויתי שמה - גם בילדות- למה שחוויתי מול המטפלת מציף אותי בכאבים איומים!!! לא רוצה להיות פה- לא רוצה לכאוב כך- לא רוצה להיות לבד עם כל מה שעולה ואני נלחמת להשתיק את הקולות בפנים- והם לא מרפים- הם זועמים- כואבים ודורשים מקום- אין לי כוח יותר- הראש מתפוצץ- הגוף מותשת ואני רוצה לרפות ולנוח ואני לא מסוגלת כי אני כל כך מפחדת וזה ממשיך וממשיך ואין מנוח- אין מי שיבוא להציל- מצילה את העולם ולא יודעת איך להציל את עצמי--

יש לך מטפלת אוהבת ותומכת....תעזרי בה!!! ואם צריך יותר פגישות או זמינות שלה זה הזמן, תבקשי אולי היא תסכים להחזיק יותר בימים הקרובים..איתך, מיכל

את מה שכתבת לי....זה כל כך נכון גם עבורך...הטוב של הטיפול...כן יש פער אבל החסך מתמלא לאט...

ניסית שיטת קרקוע?יש הסברים באתר "מקום".לי זה תמיד עזר,אפילו אם קצת.תחפשי שם בהתמודדות עם פלשבקים. איתך ים שולחת לך חיבוק חם ועוטף

בסד אמהות ? כיצד יודעים איך להיות הורה טוב כשנסיון מורה על קושי באמון באנשים ומה קורה כשאין מבוגר אחראי שמציל את המצב ?

ברוכה הבאה הפי יקרה!! אני מאמינה שמי שחווה התעללות מינית זקוקה לעבור חוויה מתקנת עם מטפל/מטפלת שמראה ומדגים עבורינו דמות סמכות "בריאה" . עדיף לעשות את זה לפני שמביאים ילדים לעולם-או לפחות להיות בתהליך של טיפול - לא יודעת אם עזרתי לך- בכל אופן- אשמח להכיר אותך יותר טוב בקצב שלך כמובן- שמחה שאת כאן!!-איתך- ינשוף

ברוכה הבאה! הורות לדעתי מתחילה בזוגיות טובה ותומכת ובכלל עדיף שלילד יהיה גם אבא וגם אמא במיוחד אם אין עזרה מהסביבה. אני התחלתי בכלל את הטיפול בגיל מאוחר יחסית אחרי שכבר הקמתי משפחה, בעל, ילדים....זה מאוד אישי(בקשר למה שינשוף כתבה) כדי להיות הורה לא צריך כישורים מיוחדים :) הכי חשוב זה לבוא מוכן ובשל כלומר להיות בטוחים שזה מה שרוצים...הורה מספיק טוב, אף פעם אי אפשר להיות מושלם, מכירה את המונח "אמא טובה דייה"...מספיק לתת חום, אהבה, להיות פנויים וקשובים לילד והשאר מגיע עם הניסיון לומדים יחד איתם.... :) בהצלחה

לומדים יחד איתם-זה משפט המפתח נדמה לי.רק צריך להיות מוכנים ללמוד ולהעזר.לדעתי,כל החיים לומדים,לא ניתן להתכונן קודם.לפני זה רק צריך להכין את עצמך לקחת אחראיות ולהיות מוכן לשינוי וויתורים מסוימים על נוחות,עצמאות,שליטה בסדר היום וכו"ילדים הם המורים הכי טובים שלנו.לפעמים נדמה לי שהם באו לעולם לעשות לי בית ספר.

הורות טובה? זה להתחיל לשאול בדיוק את השאלה הזו.... לחפש וךבקש תשובות לפנות לעזרה/הדרכה אף אחד לא מקבל חוברת הדרכה בטח כיש חור כזה גדול... תמשיכי לשאול...ולחפש את התשובות בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

נכון...חסרה לנו :(

קבלתי יומיים מחלה.....ורוצה עוד להתכסות בטוב שלה......ובכלל בא לי רחמים....טיפשי

מיכ יקרה! בכלל לא טיפשי לרצות כל מה שלא קבלת בילדות!! תרשי לעצמך להנות מהיומיים חופש מלהה ואז תחליטי אם את זקוקה לעוד. בנתיים תנוחי לך-תעטפי את עצמך בטוב הזה כי הכי מגיע לך בעולם!! מאחלת לך רפואה שלמה- כאן יחד איתך בלב- ינשוף

מוזר לי לקבל טוב ממנה בצורה כזו....ובכלל נראה לי שזה אף פעם לא יספיק עבורי.....מבאס

אני שונאת חגים. לא רוצה פורים. לא רוצה פסח. לא רוצה כלום.

מבינה אותך.חגים תמיד מאצימים את הכאב...אני למדתי לא לתת לקול הזה יותר מידי מקום שלא ישתלט אך הוא עדיין עדיין קיים ים אתך

זה כל כך מובן....נסי לעשות משהו שאת אוהבת, לנסות לראות את הטוב שבחגים, מה היית רוצה לשנות בחג שיעשה לך טוב? תארי לעצמך חג שהיית רוצה לראות ונסי להגשים זאת.... את יכולה לשנות את היגון לשמחה...ונהפוכו?

רוצה לשתף אתכם במה שעברתי היום לראשונה בטיפול...אתמול בערב דיברתי איתה ואמרתי שכנראה לא אגיע כי אני לא מרגישה טוב (משהו לא מדבק שאני סובלת ממנו והתפרץ...) ושאלתי מה דעתה היא כמובן אמרה שאעשה מה שאני מרגישה אם לבוא או לא... החלטתי לבוא כי אחר כך אתחרט כל השבוע :), אז באתי והרגשתי נורא, פיזית, גם בטח נראיתי לא משהו, היא הציעה שאשכב, אניח ראש על הכרית (התפדחתי בהתחלה, אח"כ זרמתי איתה) הורדתי נעליים ושכבתי, היא הציעה שמיכה וכיסתה אותי בה...שמיכה רכה ונעימה שבכלל לא ידעתי שיש לה בארון...ואני כבר 4 שנים כמעט שם רק בישיבה.......הרגשתי צמרמורת...לא זכרתי מתי בפעם האחרונה מישהו כיסה אותי או אם בכלל, בכל מקרה היא אמרה שהיא יכולה להקריא לי ספר לא של ילדים וגם למבוגרים מותר שיקריאו ספר (מוזר) או לשיר לי שיר ערש...ממש פאדיחה אבל, אוקי אם כבר...כן היה מוזר אבל יודעים מה???? הרגשתי כל כך עטופה בתוך ענן לבן ונעים...היה דווקא כייף ואני שואלת מדוע לא התאפשר עד היום? האם היא פחדה? האם אני לא אפשרתי את הקרבה הזו אליי???? הקרבה משתנה פתאום יש חום בקרבה ולא רק כאב....מרגישה סוף סוף את הטוב שבקרבה....האם מטפל משנה את גישתו תוך כדי? האם אני שיניתי? אין לי מושג, אני רק יודעת שהיום אנחנו קרובות זו אל זו מתמיד והפעם בצד הנעים של הקרבה :) ושלומי הרבה יותר טוב, תודה יקרות

מיכ יקרה!! איזה מרגש לשמוע אותך מתארת חוויה של קרבה- קשר חם-תומך ומכיל!! קרבה שלא פוגעת - תהני לך- תעטפי את עצמך בחוויה מתקנת ותאפשרי לעצמך להרגיש בטוחה ומוגנת כי מגיעה לך!! שמחה בשבילך- ינשוף

איזה כיף לשמוע שהצלחת לאפשר לעצמך לחוש חום ולאפשר את הקירבה! מטפל טוב יודע מתי מתאים דבר כזה ומתי כזה וזה בהתאם למטופל. אם יתעקש על דרך אחת שלא תואמת את מצבו של המטופל עלול הדבר להוביל לתגובה ההפוכה...- חוויתי זאת בעבר. כאן אפשר לגלות מטפלת שקשובה לך ולצורכייך. מאפשרת לך לחוות רוך ויודעת עדיין לשים גבולות כלומר הכל בשליטה ובשכל בריא: כל דבר שיקדם לריפוי. כיף לשמוע שהוקל לך! מאחלת שתמיד תמיד תאפשרי לעצמך להרפות ולקבל כשצריך, מגיע גם לך להתפנק ולקבל חום ואהבה והכלה!! שיהיה המשך שבוע רגוע ורך איתך בחום, מתמודדת

אשמח אם תצליחו להגיב להודעותיי למטה בשירשור שלי: "תודה לכולכן" רשמתי קצת ממה שקורה איתי.. אם תציחו, אשמח לשמוע דיבריכן.. מאחלת לכולנו חודש טוב ומבורך מלא בשמחה ובאור. חיבוק גדול לכולכן, מתמודדת

מתמודדת יקרה מאוד!! כמה טוב לשמוע ממך ומה שעובר עליך!!! וואו- איך הזמן טס ואת נשואה כבר כמעט שנה לבעל חם-אוהב- תומך-מבין-והוא רואה אותך!! את הפער הזה למה שחווית בילדות למה שאת חווה מול בעלך מעורר דכרונות- כאבים ועוד!! אני חווה את הכאב הזה מול המטפלת שלי-ההכלה- המקום הבטוח האכפטיות מעצים את כל מה שלא היה וזה כואב כאבי תופת!!! הצורך לדחוף את עצמך בכוח בלי רחמים--והגוף עייפה- את עייפה- מותשת אולי-ולא מוצאים שום דבר בבדיקות רפואיות-(בייה) אבל את בסף קריסה- ולא רואים אותך!! מתמודדת יקרה- בא לי לאומר לך אל תהיהי קשה עם עצמך- את עשית/עושה דרך עצום--לאט לאט- סבלנות- אני אומרת לך את המילים וגם לי- את בדרך הנכונה- אני כאן יחד איתך- מבינה אותך ומושיטה את ידיי אלייך- ינשוף

כן כן הזמן טס..... לא להאמין..... אני באמת חושבת שזה כל העניין- אני פתאום חווה את העובדה שמישהו רואה אותי! למישהו באמת איכפת מכל מה שעובר עליי! מישהו באמת רוצה להיות שם איתי כשקשה ולתת לי לחוות אושר! מזהה מתי קשה לי ולא עוזר לי להסתיר... הוא תמיד ידע להסתכל... ולא חוויתי דבר כזה!! עם כל הריגוש והשמחה שזכיתי לזה... זה גם מלחיץ- וזה מה שעוזר לי להתקדם... לצערי גם לא את כל הדברים אני מרגישה שאוכל לספר ולשתף אותו.. יש דברים שהם TOO MUCH להכיל.. ולהבין.. כיף לחוות זאת! אבל זה דורש הרבה כוחות מצד אחד לשלוט ולא לפרוק הכל כי לא תמיד צריך לספר הכל - בכל אופן לא בשלב כזה התחלתי שאין לי מושג מה תהיה התגובה... והמדהים שדווקא ההבנה שלו והספייס שנותן לי גורם לי להמשיך להתקדם עם כל הקושי הענק... שלפעמים מתבטא בניתוקים ב"עיוורון"- אין לי בדיוק איך להסביר את זה... זה פסיכולוגי וזה יעבור... בתחילת הנישואין הרגשתי נתקעת במילים, ועוד כאלה דברים כמו דיסלקציה... וממש נלחצתי מזה... וב"ה אחרי זמן מה זה עבר כלא היה.. כמו שאמרתי, אני חווה מלא תסמינים שהגוף פתאום "מדבר" צועק לייחס מסויים לקדם עניינים.... ומי ייתן ואצליח להקשיב לגוף לפחות הפעם.... אני כ"כ מבינה על מה את מדברת כשאת כותבת שאת מרגישה כך עם המטפלת. כשפותחים דברים קשים ויש מי שיקשיב ויבין וידע מה לומר ואיך לנחם או להסביר את התופעות מרגישים חולשה ובכי אבל כשזה מגיע זה סימן לדבר שמשתחרר ומתעבד וצריך רק סבלנות ולאחוז חזק. יודעת שהמצב הסיעודי עם אביך מוסיף נופח אבל יודעת גם שאת שרדנית וחזקה! מעודדת אותך להמשיך. תודה על תגובתך! שולחת חיבוק לעת הצורך- מתמודדת

נחתתי בארץ לפני כמה ימים אבל עדיין לא נחתתי ממש- חזרתי לבית של הילדות- לבקר אבא שהוא במצב סיעודי מאושפז בבית חולים. אני עדיין בתהליכי עיכול - לא אפשרתי לעצמי עדיין להתחבר לרגש -הרבה תפקדתי באוטומט- מאמינה שהרגש יבוא -בנתיים מנסה לכבד את התהליך- את הצורך של הניתוקים כדי להתמודד- המקום הזה- הפורום- ההבנה - התמיכה- ממש ממש לא מובן מאליו- תודה שאתן איתנו- ינשוף

ברוכה השבה ינשופוש.. בהצלחה בכל התהליך שהוא לא פשוט... אכן, הפורום פה לא מובן מאיליו.. טוב שהגענו לשלב בו אנו יכולות לתקשר להבין ולכבד כל אחת במה שרוצה להעלות על הכתב.. יום טוב, מתמודדת

מקווה שאת בסדר, עד כמה שניתן...ושהדברים יתבהרו.

כמה כוח זה נותן כשיש מקום לדבר.. כמה כוח אפשר לשאוב מתגובת הכלה או חיבוק .. כמה כוחות אפשר לקבל כשנמצאים איתנו בקושי.. וגם אםבפועל נשארנו לפעמים בוכות עצם זה שהצלחנו לקבל משוב כלשהו זה מחזק להמשיך... יישר כוח לכל אחת!!! על שמגיבה בכל דרך וצורה.. בכלל זמן שיכולה.. מאחלת רק טוב.. בשורות טובות וחודש מבורך!! שיביא איתו מצברים של כוחות ושמחות וישועות.. ושיחול עלינו "ונהפוך הוא" שכל קושי יהפך לאבן דרך בהתקדמות ונרגיש את החיות והסומק על לחיינו.. מתמודדת

חודש טוב ומבורך!

סתם...עכשיו לא משהו.גם פיזית.אוףףףףףף, אתן פה???

אני פה יקרה. מה שלומך?

קצת חולה....יעבור....ומבואסת....גם זה יעבור..תודה לא מתחשק לי לשתף כרגע

בית הפו-ו-וך!איך שרק 7שלי ועוד 5 של חברה שלי שארחתי יכלו להפוך.בלגן...שתי מיטות שצריך להציע מחדש כי מי שישן עליהם שתו מידי הרבה קולה בערב שבת לפני שהלכו לשון.ה"לבד" הזה ששוב גורם לי להיות עצובה עם החגים המתקרבים...יתסכול שאני לא מצליחה להגשים את עצמי כמו שהייתי רוצה ומשעמם לי למרות שאני מוצפת בעבודה בבית כמו שאתך מבינות.מחשבות על ההורים.עוד חודשיים אימא שלי כרגיל תזכיר לי להתקשר לאבא ולאחל לו מזל טוב ואני אצטרך לעשות את השיחה המרגיזה הזות...לפעמים אני חושבת מה היה אם הוא היה גר בארץ והיה בא לפעמים לבקר...הייתי מתה...ואימא?כל כך רציתי להיות בקשר אבל רק התרחקתי והתרחקתי ואני אפילו לא יודעת אם היא מרגישה את זה...אין דרך להיות פתוחה ולהינות מהקשר וגם לא להפגע...אני לא נפגעת ממנה אבל גם לא מרגישה כלום כשהיא שולחת לי הודעות חמות.לפעמים בא לי לשאול אותה למה היא לא חשבה להגיד לי שהיא אוהבת אותי עד גיל20 שעליתי לארץ והיא כתבה לי מילים האלה בהודעה...היום זה לא עושה לי כלום.ולא נעים לי.אני כאילו אמורה להחזיר לה אהבה על כל מה שהיא עשתה בשבילי בחיים...על אהבה שלה...אני מתביישת שחושבת לפעמים מה הייתי מרגישה אם היו מודיעים לי בסורה רעה עליהם...כנראה בודקת אם נשאר בי מהשהו כלפיהם...אולי מעט חמלה...קשה כל זה...מידי קשה .ואם כל זה אני נושמת עמוק וחוזרת לבית הפוך.אכתוב כשאסדר,ארחוץ,אשתוף ואשכיב...

כמו שאת אומרת לנו תמיד....זה גל וזה יחלוף...טוב שאת רחוקה מהם נראה לי...ואת לא חייבת לעשות מה שאת לא רוצה, גם אם זה הורייך.....

מה שלומך? איך את היום? הוקל לך מעט? גאה בך שכתבת בזמן כזה.. לפעמים כשמדברים על הקושי זה כבר מקל ולו במעט.. שלך, מתמודדת

כן..קרה דבר מדהים בטיפול אספר למעלה...

אני פה המון. אבל רע לי עכשיו מידי בשביל לשתף. אני פה לבד.איתך.

אני פה אתן לא לבד :)

יש לי הצעה בישביל כולנו שאולי תחזק אותנו קצת.אנחנו המון עוסקות במה שלא היה לנו כשהיינו ילדות ואין לנו היום.נדמה לי שזה מין תהליך של אבל על ציפיות שלא קיבלו מענה,על הערכים החשובים לנו שנרמסו,על ה"אני-העצמי" שלא הצליח להפתח ולפרוח וכו" אני מציעה שכל אחת תחשוב על 5 דברים שהם חזקים אצלה,שהם שרדו למרות הכל ועוזרים לה היום להתמודד עם החיים. אני מתחילה:1.יש לי יכולת למידה 2.יכולת להקשיב ולהכיל 3.אני חברותית ומקובלת(זה לא מפריע לי להרגיש לבד)-: 4.אומרים שאני אמפתית ויודעת לעודד ולשמור על התיקווה 5. אני סמכותית וחמה יחד עם זה שאני שברירית ורגישה או.ק עבדתי קשה...מי בתור?

היי ים, אני מרגישה על הפנים, המון כאב ודמעות שבוכות לבד. ואולי ההצעה שלך, להסתכל על הדברים הטובים שיש למרות הכל, תחזק קצת. לא אופייני לי לדבר על הדברים האלה אבל אין לי מה להפסיד כרגע, לכן אני אנסה גם..... 1. אני אמא ל- 4 ילדים ויכולה להגיד שגידלתי אותם ללהיות אנשים טובים ורגישים ומוצלחים. 2. אני עובדת עם אנשים בתפקיד ניהולי ואנשים אוהבים לעבוד איתי. בוחרים בי על פני אחראים אחרים ולא רוצים לעבוד עם אחרים. 3. אני רגישה ואיכפתית ויכולה להכיל. 4. יש לי יכולת תפקוד גבוהה, מוסר עבודה ואחריות. 5. תמיד מחייכת גם אם בפנים הלב בוכה....

איזה דברים יפים!כל הכבוד.שמחתי להכיר אותך. "דמעות שבוכות לבד" אף אשה אינה צריכה לבכות לבד... אני אישית שונאת לבכות לבד אבל גם לי זה קורה לפעמים ה"לבד" הצורב הזה...כל כך מוכר... ים בחיבוק מוכנה לספוג את הדמעות אם תרצי

מה זה קשה לי ואני לא רוצה לחשוב על שום דבר חזק שיש בי, אני רוצה להיות חלשה................... לא לשרוד.......... אוף, ניסיתי באמת שניסיתי אבל לא מרגישה שיש בי משהו ששרד... חוץ מהגוף שלי.

מותר להיות חלשה לכאוב ולבכות אבל אתן מדהימות.כל כך איחפתיות ואמיתיות גם בכאב הזוועתי הזה.אתן נותנות כל כך המון.מי שאין לו לא יכול לתת...אז יש בכם הרבה.לא קונה את זה...לא מאמינה... אתן מדהימות ואתן תנצחו ים בחיבוק

רוב הזמן אני חושבת שאין בי כלום טוב.....מצטערת כרגע במצב כזה

ראשית אומר שזה רעיון יפה להיכנס ולומר על עצמינו מידיי פעם דברים טובים או דברים שלא חשבנו שנעשה והצלחנו להתמודד וליישם- זה נותן עוד הרבה כוח!! 1. אני חברותית מאוד! חושבת על הזולת ואוהבת לעזור לייעץ וללוות אנשים כשבאים לפרוק אצלי כל דבר שהוא.. שומרת על קשרים ואוהבת לפתח קשרים חדשים. 2. משתדלת תמיד לחייך! גם אם קשה לי אני משתדלת "לשדר עסקים כרגיל" מתאפרת ונראית חיצונית במצב מרומם.. 3. אני לא מוותרת בקלות! בוחרת להתמודד עם כל הקושי!אני טיפוס ריגשי שמאז שפתחתי את נושא הפגיעה גבר העניין הריגשי ואני יודעת שיש בי כוחות רק שיהיה מי שיקשים ויחבק ויבין כשאני בוכה.. אני אמצא את הדרך להתמודד רק שיהיה מי שיכיל כשקשה.. לצערי לא תמיד יש מי שיושיט יד תמיד ויקרא את המילים ש"בין השורות" אז לומדת להתמודד גם במצב כזה רק שאז הרבה יותר קשה וזה זמנים טריגרים עבורי שלפעמים אני מצליחה לעבור אותם בלי "לברוח" בשעת הקושי - מה שלאחרונה קורה ולפעמים אני לא מצליחה ו"בורחת" מהקושי עד שאני מצליחה להתמודד מולו.. 4. לא בורחת מאחריות ! פרפקציוניסטית שלרוב יבצע את מה שהצבתי לעצמי. 5. כושר עבודה ולמידה גבוהה. שמחה על האפשרות הזו לציין זאת לעצמי במקום שיבין!

גם השם הולם אותך..את מתמודדת עם הכל...

תודה על החיזוקים והחיבוקים!! תודה שהגבתן. .. מקווה להתחזק כבר.... ולהצליח לשתף ולו במעט מהווי חיי... לדבר על השינויים. ועל האתגרים.... מאוד רוצה להגיב לכולכן. וזה לא הולך לי. ... :/ אוהבת המון!!! מתעודדת ממילות החיזוק שלכן. בבקשה תהיו איתי .. אני צריכה אתכן... מצטערת שלא הולך לי להגיב יותר במהירות. ... מקווה שאתן מבינות. ... אוהבת ומעריכה מאוד!! מתמודדת

היי יקרה, כאן איתך מחכה לך עד שתרגישי מוכנה. בנתיים שולחת חיבוק עוטף מאחלת שיבואו ימים קלים יותר במהירה שלך - מציאות אחרת

אכן כן, צריך הרבה סבלנות בחיים בכלל ובתהליכים פנימיים בפרט... כרגע קיבלתי קצת כוחות מחודשים.. אבל אני מאוד מתלבטת אם כדאי להוריד קצת אפילו במשהו אחד מהעומס בשיגרה כי כשאני מרגישה טוב הכל בסדר ונראה שאני חולשת על כל הדברים בצורה מצויינת אך כשמגיע קושי אני נחלשת גופנית אז למרות שאני מתפקדת מצויין כדי למנוע נפילות כאלו קשות אני חייבת להכריח את עצמי קצת להרפות... רק שאינני יודעת איך....?!?!?!? מעולם לא וויתרתי לעצמי... מעולם לא נתתי לעצמי לנוח... פתאום "הגוף" מכתיב לי שאני חייבת להרפות... ואני מידיי ביקורתית עם עובדה זו... אינני מסכימה לקבל את זה... אבל אני דיי במודעות גבוהה שאם אעשה זאת זה מה שייתן לי את הכוח להמשיך... ואני יכולה להמשיך לגדול ולהתחזק רק כשאתן לי טיפה מנוחה מכל המטלות שאני לוקחת על עצמי ומעמידה לי אותם כדבר שאני חייבת לבצע... אם לא אעשה זאת אני עלולה לקרוס בהמשך.. כרגע הגוף מאוטט לי ואני מקשיבה לו רק כשקשה וכשאני עוברת את הגל אני חוזרת לתפקד ב-100% בכל דבר ותחום- ואי אפשר כך..... בקיצור הגעתי להבנה שאני צריכה להרפות קצת (- לא להפסיק כי אז אני עלולה ליפול לדיכאון) אבל - אני לא יודעת- איך עושים צעד כזה.......... אמשיך בהזדמנות... שבת בפתח ויש לי עוד כמה דברים להספיק.. שבת שלום !! חיבוק לך ולכולן!!

אנחנו כאן איתך איך שאת בוחרת שנהיה איתך.את לא חייבת להגיב או\ולספר על שינויים,יקרה,כדי להיות שייכת כאן... איתך בכאב שלך גם כשחושך מסתיר את האור גם כשמעוצמת הכאב נשכחות המילים על הגל של לבד התהומי ויאוש גם כשנדמה לך שאת לא מתמודדת אלא תובעת בלב הים... גם כשאין שינויים ולאתגרים אין כוח... את גיבורה כי את לא מוותרת על עצמך ואת תנצחי! איתך ים בחיבוק

מה שלומך?? תודה על מילותייך!! אני רוצה להגיב ולשתף רק לא תמיד יש לי זמן, לרוב לא... אני התחתנתי, אין לי עוד שנה.. ואין לי אינטרנט בבית כך שגם אם יהיה לי כמה זמן שבעלי לא נמצא וכד' אין לי איך לכתוב.. וגם שאני כנראה לא צריכה להסביר לך מהי שנה ראשונה לנישואין- כביסות, ניקיונות, עבודה, להכיר את בן הזוג ועוד ועוד ועוד..... בלי קשר לתהליכים של התמודדות לאור פגיעה ממושכת... ב"ה אני מסתדרת וטוב לי בחיי ואני משתקמת ממש יפה ומתקדמת... אבל מאז הנישואים שזה הקשר הכי הטוב שהיה לי אי פעם..עם בחור נהדר, בעל מושלם!! בלי עין הרע- נוצרים לי קשיים דווקא בגלל זה.. פתאום אני רואה מהי דאגה אמיתית ושמותר לי לומר "לא" כשאינני רוצה משהו... פעם אחת קרה שבעלי התוודע לזה שלא היה לי קל בשלב מסויים ביחסים כי נהייתה לי פטרייה ולא ידעתי מזה פטריה אז שתקתי וספגתי את הכאבים.. עד שלא יכולתי... ואז ידעתי שדבר כזה נקרא פטרייה.. וכשבעלי ידע על כך הוא כ"כ כאב את זה שהיה איתי ושסבלתי.... אני מגלה מהי אהבה אמיתית ולא ניצול.. אני מרגישה שיש מישהו ששם אותי במקום הראשון בסדר העדיפויות, דואג מפנק..... בקיצור ב"ה זכיתי!!! ובעקבות הזכיה אני מגלה עד כמה יש לי לעשות עבודה.. דווקא במקום של אושר ושמחה אני פתאום מגלה דברים שהדחקתי מהזיכרון... המטפלת אומרת שכשבא משהו טוב אז הכאב מרגיש שיכול לצאת.. שעכשיו "קל יותר" יהיה להתמודד מולו ולעבד אותו.. אז ב"ה אני עוברת תהליכים ענקיים... וזה כשלעצמו לא קל... וכשהגוף מחליט "לומר" גם אני רוצה הייחסות ונחלש זה מגביר לי את הדמעות והקושי... כי אין ב"ה שום תסמין חולי בגוף - הלכתי לבדוק אצל נוירולוג.. בדיקת דם וכו' ובכל זאת יש לי חולשה... סחרחורות.. עייפות.... אולי כלפי חוץ אנשים לא יבינו ויאמרו שאני נחלשת.. אבל אני יודעת שזה רק נראה כך אני מתחזקת והגוף בשלב שפורק... אבל אין מי שיבין זאת... אני מבינה אבל מבקרת את עצמי ומכתיבה לי להמשיך ולתפקד ב100% בכל נושא.. לא מקלה עליי ולא חומלת... מרגישה כאילו מישהו מכוון עליי אקדח ומחייב אותי להמשיך כרגיל... - אני זו שמכוונת עליי את האקדח ואני גם זו הסובלת והמתאמצת... מרגישה שאינני מאפשרת לי להיות לא כאן ולא כאן.. מנסה לסגל לעצמי הבנה והכלה לפחות כפי שאנוהגת עם אחרים.. ולעשות משהו עם המודעות שזה ס"ד שיש לי.. תודה שעזרת לי לפתוח את הדברים.. לפחות טיפה.. שלך, מתמודדת

קשה לי בטירוף. אני עומדת להתייאש, עכשיו אני גם כועסת על המטפלת שלי בגלל משהו טיפשי וקטן, היא ובעלי הם שני האנשים היחידים בעולם שנמצאים כאן בשבילי, ואני יודעת זה המון ובכלל לא ברור מאליו אבל בעצם בסופו של דבר אני נשארת לבד עם הכאב הבלתי נסבל, לבד,ולמרות שהם טובים אלי עדיין יש להם את החיים שלהם, את השמחה את הזרימה וההנאה מהחיים.... אבל אני תקועה. וזה נהיה רק יותר ויותר גרוע... אני מרגישה איך שוב הדכאון משתלט עלי וכבר אין לי כוחות להלחם...

אתך ים בחיבוק אל תתייאשי-את תנצחי! לפעמים כל כך כואב שנדמה ששעוד שניה את מתפרקת מזכירה לך שזה זמני,זה גל תזרמי איתו תשתדלי לנשום עוד מעט יהיה יותר קל... וגם את תתחילי להינות מהחיים גם אם לא תמיד...

הגלים האלו כ"כ קשים במיוחד שכשאני נמצאת בתוכם זה נראה לי שזה מה שיש וזהו..... אבל אז זה עובר עד לפעם הבאה......... וצריך להשתדל להשאר שפויים בתוך כל זה... ותודה על החבל שזרקת לי. תפסתי אותו!

מבינה אותך ומאד מזדהה עם כל מה שאת אומרת. מרגישה כמוך, שבסופו של דבר אנחנו לבד עם הכל. אבל וזה האבל הגדול, כולם לבד בסופו של דבר כי ככה זה. לנו קשה יותר בגלל שקשה להתמודד עם דברים כאלה לבד, ובכל זאת אף אחד לא יכול להתמודד במקומינו ולא משנה כמה יהיה זמין ואיתנו. זאת תמיד ההתמודדות שלנו לבד יחד עם כלים שמקבלים וצריך ללמוד להשתמש בהם. תמשיכי לכתוב ולשתף במינונים הנכונים לך ואולי אפילו גם לכתוב לעצמך, העיקר להוציא ולשחרר תכנים כואבים מבפנים. איתך - מציאות אחרת

את כ"כ צודקת שבסוף כולם לבד, וככה זה, רק שלפעמים אני רוצה להיות לבד אבל להרגיש שם גם טוב ובהיר... ראיתי עכשיו את הסרט "נערה בהפרעה" וכ"כ הזדהתי עם ההרגשה שלה של הבלבול המטורף, האם אני נורמלית או מטורפת וההחלטה שהיא חייבת לבחור לצאת מזה....

קטן עלייך הגל הזה הוא תכף נעלם אני לא מכירה אותך אבל אני בטוחה שאת בנאדם חזק לכול מלחמה יש סוף, מתי? אני לא יודעת אבל עם קצת תקווה הסוף יגיע והטוב יבוא אז לא לוותר! חיבוק חיבוק חיבוק אם את מסכימה

שלום,אני בן 16 היום,וקצת קשה לי לדבר על זה ולא סיפרתי לאף אחד..זה קרה בגיל 7 על ידי בן דוד ועוד פעם בגיל 8 על ידי בן דוד אחר..מאז לא סיפרתי לאף אחד על זה ודווקא בזמן האחרון אני נזכרתי בזה וזה התחיל ממש להציק לי

היי. טוב שכתבתה כאן וקצת הוצאתה את הדברים מהלב שלך. האם יש מישהו מבוגר שאתה סומך עליו בסביבה שלך, כמו הורים, אחים גדולים, מחנכת בבית הספר או יועצת שאתה יכול לשתף? יעזור לך אם מישהו מבוגר יהיה שם איתך ובשבילך. אל תישאר עם זה לבד. קשה מידי לבד ולא מגיע לך לסבול. תמשיך לכתוב כאן. איתך - מציאות אחרת

אני לא רוצה לספר,לבני דודים יש היום משפחות עם ילדים ואני לא רוצה להרוס את החיים שלהם פשוט..אני פשוט לא מוכן לספר את זה לאף אחד

כל כך מובן שאינך רוצה לשתף....הבושה והפחדים מוכרים לי, אבל אם יש יועצת ביה"ס או אדם מבוגר שאתה סומך עליו זה יעזור לך להתגבר, אם היית מבוגר הייתי מציעה לך טיפול, אך בתור נער כנראה שחייבים לשתף הורים כדי ללכת לטיפול...אידה תוכל לעזור לך למי לפנות, כי איני מכירה את המערכת, אבל מאוד רצוי לפנות למישהו מקצועי שמבין ולא להישאר עם כל זה לבד. אתה יכול לשתף פה בינתיים אם יותר קל לך לתרגל ואחר כך לפנות הלאה...

שכתבתה פה זה כבר התחלה תמשיך לכתוב זה יעזור לך אנחנו פה

אין לי כוחות. .... אני מאוד מתקדמת אבל נגמרתתתת נוצר חיבור בין גוף לנפש אבל הגוף נחלש..... שפעות.. מחזורים קשים. .. חוסר ברזל. .. אין - לי - כוח - יותררררר!!!! אין לי כוח גם לכתוב ולפרט... עייפתי. ... רק רציתי לכתוב טיפה כדי לקבל חיזוק מכם. . אולי גם חיבוק... נ. ב. אל תיבהלו ב"ה הכל טוב. . רק קשה לי עכשיו.... קשה מאוד. .. אוהבת אתכן! מתמודדת

שולחת לך את כל הכוחות שרק אפשר....חיבוק מחזק, מיכל

תודה על הכוחות ששיגרת אליי.. תודה על החיבוק.. הרגשתי אותך וזה חיזק מעט.. שלך, מתמודדת

חיבוק יקרה תנוחי תני לעצמך זמן אנחנו כאן שמחה שאת מתקדמת מצטערת שכל כך קשה לך איתך ים בחיבוק

תודה שהרגשת את הקושי שלי והצטערת איתי.. הרגשתי פחות לבד! תודה על שאת שמחה איתי בהתקדמותי בחיי ועל ההבנה... שלך, מתמודדת

יקרה, את אומרת שאת מתקדמת, שנוצר חיבור בין הגוף לנפש. זה צעד ענק קדימה וגם דורש המון כוחות ונחישות והתמדה. ברור שתרגישי שאין לך כוחות, כי כל זה מאמץ נורא גדול בעיקר בפן הריגשי. יש לך המון כוחות ועוצמה מעוררת השראה, השגת כל כך הרבה.... קצת סבלנות ושוב תרגישי מחוזקת. הכל חדש עכשיו ולא מוכר, אבל כשזה יוטמע ויחדור יהיה קל יותר. שולחת לך חיבוק עוטף. איתך - מציאות אחרת

תודה על רגישות.. על הבנה שכשיש התקדמות וחיבור בין גוף לנפש מרגישים בתחילה חולשה ועייפות... תודה על חיבוק עוטף.. אני זקוקה לו.. שלך, מתמודדת

רק רע לי וזהו. ואני לא רוצה לחתוך. לאאאאאאאאאאאאא.

אנחנו פה...אל תישארי לבד

ים בחיבוק.את מדהימה.מגיע לך כל כך להגיע לחוף המבטחים שלך...גם עם בדרך תחתכי את כל אלה שפגעו בך לחלקקים... איתך ים בחיבוק

מקווה שכבר יותר קל לך. גם אני כאן איתך. שלך - מציאות אחרת

את המטפלת במשהו כל כך קרוב.......ועכשיו במקום שיהיה טוב, מרגישה רע............אוףףףףףףףףףףףףףף היא רוצה שאשתף קרובים אליי ואני לא רוצה לעשות מה שהיא רוצה, לא רוצה לרצות אותה!!!!!! היא רוצה להיפתר ממני?????????? מהשיחות בין הפגישות?????????אוףףףףףףףףףףףף

היי מיכ.נדמה לי שהיא לא רוצה להפתר ממך אלא לראות אותך מתחזקת ובונה את עולמך...בונה קשרים קרובים ותומכים ולומדת להסתדר בין פגישה לפגישה.היא רוצה לרואת אותך מתקדמת אט אט לעצמאות...לביטחון...למה להפתר?..זה פחד שלך להיות דחויה מכתיב לך את המחשבות האלא.כאשר את שולחת ילד פעם ראשונה לגן וצופה בגאווה שאט אט הוא לומד להסתדר בלעדיך עד הצוהריים את רוצה לזרוק אותו?או שאת רוצה שהוא יגדל?..

על החשיבה החיובית...

מבינה את החששות שלך ואת השאלות שאת שואלת. המטפלת לא מנסה להיפטר מימך. היא רוצה שתצרי לעצמך רשת ביטחון של אנשים שיכולים לתמוך ולעזור לך בסביבה הטבעית שלך בזמן שבין הפגישות, כדי שההתמודדות הזאת תהיה לך יותר קלה. כדי שיהיו עוד אנשים איתך שיהיו שם בשבילך. היא רוצה לגרום לכך שתוכלי להסתדר גם בלעדיה, שתבני לעצמך את כל ההגנות שאת צריכה להמשך החיים שלך. מן הסתם טיפול הוא לא לכל החיים והיא רוצה להראות לך איך להסתדר גם בלעדיה, אבל לטובתך ולא כדי לעזוב אותך. שיהיה קל יותר שלך - מציאות אחרת

שהגבת, וכן אני כנראה כל הזמן במאבק כזה של אמון...

אמרו הכול אני הוסיף (((( חיבוק)))))

שבוע טוב ומבורך לכולנו. חשבתי היום על החיים שלי אני כל כך מודה לאלוקים ששמר עלי בדרך... היה לי עצוב אז נכנסתי להיות כאו קצת בין ובין...

שבוע טוב ומבורך! יש מי ששומע במרומים, אני מאמינה ששומר עלינו :) מקווה שהעצב יחלוף מהר לשבוע חדש וטוב

כאב שלא חולף דמעות שחונקות זכרונות שחרוטות ריח מסריח שנשאר פחד שנדבק בדידות שלא עוברת זיוף של שמחה מעצבנת סוף שקרב אך לא מגיע התמוטטות שמתקרבת לבד במלחמה הקשה הזו " אל תיגע בי אמרתי אם תיגע אני עלולה להיעלם"

שומעת את הכאב שלך על סף יאוש...איתך אפילו שלא יכולה לקחת ממך את הזכרונות הקשים...שולחת חיבוק דוב. ים בחיבוק

יש פה הרבה מקום...אנחנו כאן

היי חברות, קודם רוצה לאמר שאני אוהבת את המקום הזה, יש פה משהו מקבל וחם, אז תודה... אני רואה שרובכן כאן עם ילדים, בשלב אחר של החיים ואני רוצה לשאול, איך אתן עושות את זה? האם נפגעתן כשההיתן צעירות והחיים שלכם המשיכו כרגיל, בעל, ילדים, עבודה... ופתאום בשלב מאוחר פתאום דברים עלו ודרשו התייחסות או שתמיד זה היה שם אבל המשכתן למרות הכל??? אני לא ממש מצליחה להסביר את השאלה שלי, אני מרגישה כ"כ תקועה שסביבי כולם עם ילדים, מתקדמים ואני כ"כ תקועה ולא רואה את עצמי מצליחה להיות אמא אי פעם, וכן, אני יודעת שזה תהליך וזה אמור לעזור בסוף, אבל לפעמים אני חושבת שאולי עדיף פשוט לקפוץ לזהלדת ילדים ואז להתמודד עם זה... אבל האמת שילדים אצלי אומר טיפולי פוריות שאני לא רואה את עצמי עושה שוב בחיים....או, אני סתם מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי ולא מאף אחד......... לפעמים בא לי שהכל יתחיל מההתחלה, ושדברים יקרו אחרת, פחות כואבים....

אכן קשה לא פשוט...מאמינה שאת תדעי כשתהיי מוכנה, כשיבוא האדם המתאים...יש תקווה, תמיד יש את רק בת 26. תמיד מרגישים שמשהו לא כשורה או חסר......כן, הגיעה מאוחר...ההצתה..

איך זה היה?עליתי לארץ.חזרתי בתשובה.התחתנתי וקפצתי למים.השתדלתי להיות כמו כולם...רק אלוקים שמר עלי.עכשיו כשאני מסתכלת אחורה אני חושבת הייתי צריכה לדאוג לעצמי יותר.אבל למרות הכול אני לא מצטערת על אף רגע של דכאונות לאחר לידה,ים של דמעות,חוסר שינה מטורף,חרדות ודרך רצופה מלחמות על כל צעד קטן של הורות וזוגיות...דרך שהצלחתי לשלוף את עצמי ואת האהבה שלי מים של דמעות,מבור תהומי.משתדלת להעזר ולהיות חזקה...משתדלת לתת להם את מה שלא קיבלתי בעצמי...אוהבת אותם וזה ממלא אותי בחום.נמסה מ"אשת חיל" בערב שבת מאלה שכבר יודעים לשיר ופתקי "אני אוהבת אותך,מאמי" מתחת לכרית...מתמודדת עם שאילות חינוך לא פשוטות...מתמודדת עם עצמי.מנסה לבנות תמיד.גם אם אין כוח.גם אם כואב.כותבת לא רע.פעם חשבתי לפרסם...היום כבר לא יודעת...הרוב אישי מידי.כואב מידי.שואבת המון כוח מאמונה.מדברת עם אלוקים יום יום כמו עם אבא אוהב ותומך,אבא שגאה בכל צעד שלי,מבקשת שיכוון,שיתן יד,בוכה לו,מתלבטת ומתחננת באוזניו...מבינה שהוא שמר עלי בדרך ארוכה אחרת עם סיפורים שלי יכולתי להיות במקום אחר לגמרי...ככה זה היה עצלי. טיפולי פוריות דורשים המון כוח וזה תהליך קשה.את צעירה יש לך זמן להחליט אם לקפוץ למים.העיקר לא להיות לבד,לא לוותר ולהמשיך להתמודד.חיים הרבה פעמים הם כמו ים:עולים ויורדים עם הגלים. ...אך אם נופלים וצוללים לתוך שכרון מעמקים צריך ללמוד כמו מלחים לשרוד במים מלוחים. תמיד לצוף לנשום אוויר למצוא כוחות ולהחזיר כדי אחרי הסערה שוב לעמוד על הסירה. במשוטים לחטור חזק כדי להדביק את המרחק עד קו האופק הנחשק שבו התחול בתחול דבק ומי הים למי מרום ממשיכים תמיד לזרום... איך זה היה?אני בחיים לא וויתרתי גם כשכאב עבר את הסף...עקשנית(-: לא יודעת אם זה מה שרצית לשמוע אבל זה מה שיצאה מהלב... מאמינה שתנצחי ותצליחי להגשים את עצמך איתך ים בחיבוק

קבלת הרבה חיזוקים ,כנות ואמתיות קשה אבל שווה תחכי לרגע- כפי שנאמר: בו תרגישי מוכנה עבודה עצמית טיפול החזרת האמון בעולם.. תהליך בו את מקום ראשון שבסופו את המנצחת לא מוותרים יש רק כיוון אחד קדימה ותחושת ההחמצה בגיל בוגר היא קשה בהצלחה סמכי על עצמך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אך אתן מסכמות את השבוע שעבר? כיצד עבר השבוע? מהם 5 הדברים הטובים שהיו השבוע? אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אוי..תפסת אותי ברגע של כאב...ודווקא השבוע היה קשה ושונה כי היחס שלי כלפי משפחתי השתנה בלי שאף אחד ידע...מסובך........אבל אחשוב על לפחות שניים טוב? חמישה זה המון...הכנתי דברים טעימים לשבת ובעלי והילדים עמדו סביב וטעמו... אני תמיד נותנת להם לטעום ומחכה לתגובות התפעלות ואנחנו כאילו משחקים ב"מאסטר שף" :) דבר שני קיבלתי 100 בעבודה שהגשתי בקורס מסויים, חשבתי שהמרצה קשוחה כזו אבל מתברר שהיא כן נותנת מאיות...אז הנה שניים טובים...

ראשית מצטערת על הכאב והקושי של השבוע... תראי עבר שבוע קשה ועכשיו יש כאב ובכל זאת הצלחת למצוא 2 דברים נפלאים ומשמעותיים שקרו השבוע ההתמודדות היא כל כך קשה שלפעמים קשה לראות את נקודות האור הנ"ל והינה הצלחת... האם למרות הכאב...את מוצאת אותם מחזקים? כל הכבוד לך מצטערת על השבוע והשנוי שחל ביחס למשפחת...מבינה שלכיוון הריחוק? מחזקת אותך ומאחלת לעוד נקודות אור מחזקות ונראות אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני עדיין מרגישה תקוע.כל כך הרבה על הראש שקשה לי להתחיל לעושות לעשות מהשהו.עמוסה פיזית ורגשית.אספר לך 5דברים ששימחו אותי הערב.בערב בת שלי בת 11 הכינה כדורי שוקולד לכבוד שבת.יצאה טעי-י-ים!היה לי קשה להרשות לה כי ידעתי איך יראה אחרי זה מתבח... אכן צדקתי...לקח לי שעה שלמה להחזיר לו מראה מקובל((-:אבל לא כעסתי עליה,שמחתי בשמחתה שהיא הצליחה-בשבילי זה הסג.אחרי זה הפרשתי חלה ואפיתי 4עוגות שמרים מדהימות.אני שולחת לך ולכול הבנות את הריח.בעיקרון אני אכי אוהבת את הריח ולא את העוגות ולראות איך בעלי מחסל אותם ונשאר רזה.אם כבר לאכול אז אני מעדיפה עוף((-: שבת שלום אתכם ים ים של שמחה ים של כאב ים של דמעות וים של אושר...ועוד המון המון מים עמוקים עמוקים...

כייף לשמוע שאת אופה ומפרישה חלה :) גם בעלי אוכל ונשאר רזה...וגם לי יש ילד בן 11 שאוהב את המטבח וקשה לשחרר, שמחה שהצלחת לתת לילדה תחושת ביטחון והצלחה!! זאת חוויה מדהימה עבור ילדים.

אתן מרגישות שהעבר תוקעה אתכן בחיים?מקשה לפרוש כנפיים,להמריא ולהגשים?

אומרים "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים"..סתם ועכשיו ברצינות, אין לי מושג...מה הקשר בין העבר לדחיינות לא הבנתי? מוכנה להסביר? תקיעות בעבר....ספרי לנו על זה... באסה! אבל אני מאמינה שאם העבר יהיה מעובד בטיפול כמו שצריך הוא פחות יטריד אותנו בעתיד לא???...

נכון,בעיקרון שכמה שהדברים יותר מעובדים הם פחות מנהלים אותך והבחירות שלך הרבה יותר חופשיות...אבל התמודדות נשארת.הכאב זז הצידה ומשאיר מקום לחיים יפים ומלאי אהבה אבל הוא לעולם לא נעלם עד הסוף.כל אחד והכאב שלו.כולנו כאן לא בגן עדן.נגיד אם נדבר עלי,אני לא מרגישה יותר מועקה ולא מרגישה תלויה במטפלת.מרגישה קשורה ומתגעגעת אליה בחום...אבל בזמן אחרון אני מרגישה תקוע ולא יודעת לאיזה כיוון לזוז.מרגישה שיש לי כוח להפוך עולמות,שיש לי המון מה לתת לעולם ובא לי לחוות את החיים בכול העוצמה!אבל אני תקוע,מהשהו חוסם אותי מעשיה...אני מין עומדת תחת הר ענק נדהמת מגודלו ומיופיו...אבל אין לי אומץ להתחיל לעלות...מרגישה קטנה מול הר ענק,לא יודעת ממה להתחיל ואיך...ושוב רוצה לשמוע:אני מאמינה בך,את יכולה,את תנצחי,את תגשימי,עשית דרך ארוכה אל תוותרי עכשיו,אני איתך ואת תצליחלי...סליחה אם מסובך...

מחר, ההורים שלי, שניהם נפגשים עם הפסיכולוגית שלי, אני לא מאמינה שזה הולך לקרות, אני לא תולה בזה שום תקוות, מאוד מפחדת שזה יהיה שיעור קשה וכואב בשבילי. לא יודעת מה לחשוב על זה....

בהצלחה סמכי על עצמך על המטפלת בטוחה שזה לא פשוט אבל אמיץ ביותר ונכון גם אם התוצאות של הפגישה יהיו שונות מהציפיות שלך זו בהחלט התחלה בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

מקווה שעבר בשלום, אפשר לשאול בת כמה את? אם את לא רוצה לשתף זה בסדר...סתם תהיתי

אחרי שכתבתי את ההודעה הזאת חשבתי שזה יכול להשמע שאני בת 16 וההורים שלי הולכים לפגוש את המטפלת שלי, אבל לא, אני בת 26, ואף פעם לא ההיתי בת 16... הפגישה הזאת היא משהו הזוי שהיה חייב לקרות כדי שאמא שלי לא תשתגע מזה שאני מתרחקת מהם כשהם בטוחים שהכל בסדר ושסתם אנשים שוטפים לי א השכל... הפגישה היתה כמו שחשבתי חסרת תועלת לחלוטין, אבל לפחות אני יודעת שעשיתי מה שיכולתי... אבל כואב לי וקשה.

:) אצלי בסדר, תודה ששאלת...הייתי בסופ"ש עם בעלי והיה נחמד, מבולבלת לגבי שיתוף, האם בכלל ואם כן במה וכמה..אשמח לשמוע מכן אם אתן שתפתן ומה זה עשה לכן...

שיתוף זה דבר מאוד אישי וכל אחד בוחרת מה מתאים ונכון לו לשתף- אני מוצאת כאן מקום בטוח בו אפשר להביא את הדברים ולהרגיש שייכות ופחות לבד. כאן יחד איתך ינשוף

הייתי לבד!! אפילו לכתוב כאן לא יכולתי...נאבקתי לחיות ולא להישבר..בנס אני כאן עכשיו!! היו לי מלא התקפיים מטורפים ולא ישנתי כל הלילה..במקום זהה רק בכיתי בלי הפסקה עד שהתעלפתי..ועכשיו אני חולה!!! חטפתי שפעת רצינית!! ברור לי שזה יוצא מהנפש!!אבל אין לי דרך למנוע את זה...לקחתי איזה כמה כדורי ואבן...אבל הם לא ממש עוזרים.. הנפש שלי זועקת לעזרה..אבל אין לי תשובות ונחמה בשבילה...אני לא בטוחה שאני לא נאבקת לשווא!!

מצטערת על הקושי הגדול. מבינה..... מאחלת החלמה מהירה והרבה כוחות ושקט מבפנים. שיבואו ימים טובים יותר. שלך - מציאות אחרת

שומעת את הכאבושומעת את היאוש.אל תוותרי.את רוצה לחיות ומגיע לך חיים יפים...והזכרונות...שיקפצו פעמיים לפני שתשלמי להם את בריאות הנפש שלך. תקשיבי...רק אל תהרגי אותי...יש מצבים שאפשר לגשת לחדר מיון...את בתקופה קשה מאוד אם זה מעניין אותך לפעמים אישפוז פסיכיאטרי קצר מחזיר כוח.יש להם כל מיני דרכים לעזור.אל תוותרי. כאן איתך ים בחיבוק כואב לי שאין לי דרך לקחת ממך את הסבל הזה ולשלוח אותו למי שמגיע...

את בהחלט לא נאבקת לשוא את צריכה סבלנות להסתכל קדימה ולראות רק את המדרגה הבאה! שלב שלב מדרגה מדרגה יותר קל להציב מטרות קטנות וצפופות מצטערת שהשבת הייתה כל כך קשה. מקווה ומאחלת שהשבוע יהיה יותר מאיר מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

שבת של תקווה http://www.youtube.com/watch?v=5Uc2t4AoE3A

תודה והלוואי שהתקווה תגדל ותביא תוצאות יותר טובות. רק טוב לכולן. שלך - מציאות אחרת

אידה, תודה על ההתעניינות בי. רחוקה מלהיות בסדר. השקט כאן בתקופה האחרונה היה לי קשה מידי. הלבד שלי מבפנים גדל והתנגש עם השקט הזה. לא יכולתי להכיל אותו.... הכל קורס ומתמוטט מבפנים כמו מגדל קלפים רעוע. איפה שאני נוגעת מתפוצץ משהו חדש. עוד אחד מהפוגעים שלי נפטר לפני שבוע, ונפתחה עוד תיבת פנדורה ענקית. הקולות שלהם..... הכל ביחד. אין לי כוח אפילו לשרוד..... ומיצד שני, עבודה מאד אינטנסיבית שדורשת תפקוד מלא, ואני עושה את זה ובכל זאת בכל רגע פנוי בעבודה והיו מעטים כאלה, בכל רגע כזה הכאב מרים את הראש ופוצע.... ובנות יקרות, ים - קראתי את השירים שלך ואת התמיכה שלך בבנות. את מרגשת וכייף לקרוא אותך. ינשופית, שמחה שאת כאן וכותבת. שחף, שמחה שקפצת לבקר ושאת במקום טוב עכשיו בחייך. ריגשת אותי וישר כוח. וכל שאר הבנות שכותבות על כאב וכל מיני מקומות בהתמודדות ובכלל. קוראת אותכן ואיתכן בשקט. הלוואי שהיו לי יותר מילים לתמוך. אין לי כוח כרגע. שבת שלום מציאות אחרת

מציאות יקרה את לא צריכה להתנצל על דבר את צריכה להשקיע את הכוחות והאנרגיות פנימה - בף מצטערת שהתקופה קשה ועוד תיבת שדים נפתחה הכאב והבלבול גדולים בין תפקוד מלא לרצורך והרצון להרפות ולנוח מחזקת אותך יקירה מאמינה בך מאמינה בימים הטובים לבוא אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

תודה על המילים החמות ועל האימון בי. יודעת שהימים היותר טובים אמורים להגיע מתישהו. אני רק לא בטוחה שיהיה לי מספיק כוח לשרוד עד שהם יגיעו. אני כבר הרבה הרבה יותר ממותשת.... עושה כל כך הרבה והכי משתדלת ובגדול אולי יש עוד עשייה ונסיונות אבל לא רואה שום דבר, קשה מאד ואני רק שוקעת.... תודה על השיר. שלך - מציאות אחרת

היה לי יום כל כך נוראי...שגם חתכתי את עצמי וגם התמסטלתי לגמרי!!! אני מאוכזבת מעצמי קשות!! רע לי כל כך!!! אני מרגיש החסרת סיכויי לחלוטין!!!

מגיע לך את כל היופי של העולם מגיע לך להרגיש שלמה עם עצמך מגיע לך להרגיש אהובה מגיע לך לגלות את החוזקות שלך... את שווה יהלום אכי ענק שקיים ביקום... את לא מוותרת כי עמוק בלב את אוהבת את הנשמה המדהימה שלך מגיע לך להתחבר לעצמך האמיתית ולהחזיר את כל הקליפות של שנאה עצמית למי שהם שייחות... את החלטת להלחם-את גיבורה ענקית במקום להתמסטל אפשר ללכת לרופא ולקחת משהו שירגיע את הכאב הבלתי נסבל שלך במקום סמים... במקום לחתוך אפשר למצוא תמיכה קבוע במרכזי סיוע ואט אט ללמוד להיות במקום שכואב ולעשות איתו עבודה... רק תחליטי שזהו אין דרך אחורה את נושמת עמוק נעזרת ונחלצת מגהנום הזה... איתך ים בחיבוק

שלא ניסתי???? א.אני בטיפול ב.כבר לקחתי כדורים..אבל הם לא הועילו לי בגרוש!!! ומרוב עצבים הפסקתי על דעת עצמי!!! אבל אני לוקחת אומהופתיה.. אני לא מצליחה להאמין שאני שווה משהו... מרגישה כאילו נלקחתי בגיל 2..לקחו לי הכל...ולעולם עוד לא אהיה אני!!!!!!!!

מה שתספרי לעצמך זה מה שיהיה! את לחלוטין לא חסרת סכוי!!!! את בנקודת זמן קשה וכואבת את תחליטי מה לעשות , מה לבחור ולאן לפנות מצטערת שכל כך קשה שהיית זקוקה להקלה ופנית לאלכהול ולסכין... יש דרכים להקל אל תשארי לבד אנחנו כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

זה לא מדויק.. במשך כל השנים ניסיתי לקוות(ובדיוק בגלל זה גם לקחתי סמים...ידעתי שאני לא אשרוד אחרת..) מה שרציתי שיקרה,אף פעם לא קרה!!! אולי להפך!! זה שאני חייבת עזרה,זה ברור לי..כנראה שהטיפול לא מגרד את מה שאני צריכה באמת..אבל אין לי ברירה... כל שניה,זאת מלחמה!!! אם הרגע אני חייה,מבחינתי,זה אומר שהרגע בחרתי בחיים!!..זה מטורף,אפילו בלתי אפשרי...תודה שאתן כאן..יש בזה מעט נחמה..

אני צריכה כח, מרגישה איך שאני מתחילה לשקוע....... לא רוצה לחתוך, לא רוצה לפגוע בי, אני רוצה לבנות, לצמוח, אבל כבר כמעט שנגמר לי הכח.......

אין לי מילים מנחמות כרגע...יכולה רק לומר לך.אני כן חתכתי היום..וזה ממש ביאס אותי אחר כך וגרם לי ליפול עוד יותר..אז אולי תנסי משהו אחר.. להחזיק קרח גם עוזר... שולחת חיבוק!!!!!!! הלוואי שיכולנו להיות עובר!

שולחת חיבוק ענק והמון המון כוח לעמוד בכאב בלתי נסבל.בה לי לחתוך את מי שעשה לכם את זה...לחתיכות קטנות שהוא ירגיש את כל הכאב המזוויע הזה ויקח אותו מכן כי זה מגיע לו ולא לכן ואתן תרגישו עד כמה חיים יפים...ושיש בהם המון אהבה אמיתית... בחיבוק ים

היה לי מצד אחד כואב לקרוא שכמעת נגמר לך הכוח מצד שני איזה צעד ענק זה לרצות לנצח! אני מאמינה שתנצחי! אני מאמינה שננצח ונגשים את עצמינו בעולם הזה בכל הכוח ובכול הזוהר! איתך ים בחיבוק

הכוח נמצא שם אצלך בפנים את רק צריכה למצוא אותו זקוקה אולי לנווט אך אל תשכחי את הטייסת תתחברי למילים שכתבת... אני רוצה בטוחה שתצליחי מחזקת איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

שורות כתובות בכתב צפוף בעפרון צהוב אשאל אתכם ביום עצוב מתי יהיה לי טוב וכרגיל ללא תשובה אמשיך את הסיפור מה להפריע לדמעות לשתוף את האיפור. תראי איך גשם זלעפות נשבר על החלון כך על רכבת זכרונות נשבר ההגיון את מלווה את השנים קרון אחר קרון ומרגישה עצמך בפנים על סף השיברון. הזמן הוא לא תציד תרופה נדמה לך לפעמים הוא רק מגדיר את המפה לעבודת חיים. הוא רק מגדיר את הגבולות של חומר בעולם שנמהר תמיד לחיות כל רגע נעלם פסי מתחת מסתבכים איתם הרכבות ואנו לא תמיד זוכרים מקום של תחנות. שמחה ועצב מהולים בים של מטרות ואנו לא תמיד בוחרים שלוט של רחובות. כאב הוא חלק של חיים כל עוד דולק הנר הוא מקרב לאלוקים שלהבה שומר. הזמן הוא לא תמיד תרופה נדמה לך לפעמים הוא רק מגדיר את המפה לעבודת חיים... עבודת חיים...עבודה...עבודה...מלחמות...נצחונות... למה אני לא יכולה להיות רגילה בלי כל דה?בלי להסתבך עם עצמי?בלי להלחם על עצמי?בלי להרגיש שהעבר שלי תוקע אותי מקשה עלי להגשים את הפוטנציאל?כמה נלחמתי...כמה...על כל צעד קטן ועדיין מרגישה תקוע...מפחדת להגדיר יעדים...מפחדת להתאמת עם סולם הערכים...מפחדת משינויים...

ים יקרה מילים נוגעות...מילים של כאב אל תפלי ליאוש ולחוסר התקווה החליפי את צבע העיפרון כתבי כדי שיהיה קריא לך ולאחרים המשכי בתהליך בסבלנות ביכולת לראות את הכוס מתמלא אל תשארי לבד מחזקת איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

תודה אידה על מילים מבינות ותומכות.אנסה לגייס עוד סבלנות.אנסה לגייס את מה כוחות.אנסה להלחם לאט לאט בדחינות.אידה כמה זה כואב להרגיש שיש לך המון מה לתת בעולם זה אבל...אבל את תקוע...ולראות אנשים מסביב מגשימים חלומות,מסיגים מטרות... מצד שני כמה מהם בנו את עצמם מתוך כל מה שאני עברתי?..בנו זוגיות בית חם למספר מבורך של ילדים?..עשו תואר?..אנסה להיות גאה בעצמי...ולחייך למרות שעצוב לי מים אחרונים...מרגישה כאילו שאני רוצה לעוף...יודעת...אבל כנפיים לא נפתחות...אולי הרגשה שיש לי כנפיים זה גם השג?..

תודה אידה יקרה, אבל המקום הזה רק בטיפול, ואני רוצה לשאול האם בכלל יש מצב שמישהו קרוב ידע כמו בעל? חברה טובה? יש מישהיא ששיתפה פה? ומה זה עשה לה? אשמח לשמוע... תודה לכן על השיתוף זה כל כך עוזר..

מיכ יקרה רק בטיפול? הרק הזה, הוא המון הוא ההתחלה!!! תארי לך שזה לא היה? או כאלה שאין להם רק מקום אחד...בטיפול אם את מסוגלת להיות בטוחה בטיפול את תוכלי לבנות לך עוד מקומות בטוחים את המקום הכי בטוח סבלנות תמשיכי לעבוד ותגיעי לשם... ואם יש מי שמוכנה לשתף ברור שזה מבורך ונותן תקווה לכולן מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

את צודקת, ה"רק" הזה, בכלל לא רק, לקח לי שנה עד שספרתי לה למה באתי אליה בכלל...אח"כ לקח לי מלא זמן לבנות אמון בה...אנחנו כבר כמעט 4 שנים יחד והאמון הולך ונבנה זה לא פשוט.... לפעמים אני לא מאמינה בה...אבל לקח המון זמן לעצמי להבין, לדעת ולשתף אותה....אז נכון זה ממש לא "רק"!! מעניין שכתבתי "רק"... אולי אני פשוט מאמינה כבר בבעלי ורוצה לשתף גם אותו....אבל פוחדת נורא....

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=1167&q=משל

תודה אידה יקרה על הסרטון המרגש עם משל חשוב!! מאחלת לכולנו כאן ריפוי וצמיחה עם המון סבלנות לתהליך שאנחנו עוברות ואהבה וחמלה וגם קבלה על כל מי שאנחנו--ינשוף

הלוואי שיגיע היום...מכירה את המשל, אכן חשוב!

מיכל יקרה, שאלת מה עשיתי, ואני אענה לך, האמת שאני עכשיו בתקופה קשה בטירוף בגלל כל מה שעשיתי... א"א להסביר עד כמה... עד עכשיו היה לי תמיד קשה, מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד ידעתי שמשהו לא בסדר, לא נתתי לזה את השם הנוראי הזה אבל הרגשתי את זה.תמיד. אבל בשביל ההורים שלי ההיתי הילדה המוצלחת שלהם, זאת שתמיד עושה מה שצריך, למביאה נחת, שמרגיעה , מלטפת, טובה, משענת.... ואני חייתי ככה, עם המסכה הזאת, עם הכאב הפנימי שהצלחתי להחזיק, לשים לו גבולות, לשמור ולהמשיך לחייך חיוך כאוב, מיוסר, מסתיר, שהם ראו בו רק את מה שהם רוצים... ועם הזמן שעבר והטיפול שהביא אותי להבנות חדשות וכואבות הבנתי שבעצם אם אני רוצה באמת להתקדם, לא לפחד, להיות משוחררת ושמחה באמת אני חייבת לעזוב אותם, לתת לי לחיות, ואני מתחילה עכשיו לעשות את זה, להראות להם קצת את החלקים האחרים שלי, הכואבים, וזה בלתי נסבל בשבילם, אני מפרקת את המשפחה שלנו לחלקים, אני רק חושבת על עצמי, וזה חדש, וכואב, ובלתי נסבל... במיוחד שאני יודעת ששום דבר שם לא ישתנה ואני עושה את זה רק כדי שהחיים שלי יהיו טובים יותר אבל אין לי ברירה אלא להכאיב להם בדרך.... ביחד עם זה יש את הכעס המטורף על מה שהוא עשה לי, על מה שאני סובלת בגללו, על זה שאני לא יכולה להביא ילדים.... טוב, כתבתי קצת, אין לי כח לקרוא את זה שוב... זה מורכב, קשה וכואב כואב כואב... כמו לחתוך באיבר חי....

הכתיבה והשיתוף שלך אמיצים מאוד עוד יותר אמיצה היא הדרך שלך ההחלטה להוריד מסכות לעבור תהליך טיפול, תובנות עדיין כואב ויש התמודדיות אך אני חשה בדברייך את הכוחות והחוזק שבך מצטערת על הכאב הצורב על הכתיבה הכעס הזכרון מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

סערה יקרה, את אמיצה כל כך!!!! תודה ששיתפת, קשה וכואב התהליך...מדהים איזה חוזק יש לך!!! מגיע לך לעשות למען עצמך!! כל הכבוד!!!!

מעלה מעלה מדרגות מעלה מעלה לעלות מעלה מעלה לעצמך להשלים עם עולמך! כוח כוח מדמעות כוח כוח מתפילות כוח כוח מתקווה שעולם הוא אהבה! מיים מיים על החול כמו שמיים ים כחול מיים מיים הם חיים בהם שמיים מהולים! רוח רוח סערה גם אם היא תורן שברה רוח רוח היא סימן שלשוט היגיע זמן! חושך חושך סערה גם אם היא תורן שברה רק בחושך טוב רואים אור חזק של אלוקים! מעלה מעלה מדרגות מעלה מעלה לעלות כל שעוד דולק הנר חובתך לא לותר! מקווה שאהבתן והשיר החזיר לכן קצת כוח כמו שהוא מחזיר אותם לי בחיבה שלכן ים

תודה על השירים שלך, אכן כח :)

הרבה כוח בשיר שלך מרגש כל הכבוד מחזק לקרוא אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

היה לי טוב להיות כאן לפני שינה אמיתית אמיתית כמו שאני...עם הכוח ועם החולשה,עם השמחה העצומה ועם הכאב שהוא חלק של חיים רק שעם הזמן הוא תופם פחות ופחות מקום אך עדיין עדיין "מלוחות הדמעות של שנים רחוקות וטעם בגידות המר עדיין בגרוני נשאר" יש לי המון מה לתת מתוך מה שעברתי בחיים...לכולנו יש המון מה לתת מתוך ההתמודדות שלנו... תודה על המקום הנפלא יקרות בחום ים

מקווה שגם ישנת טוב התחזקת טוב לדעת ההכאב תופס פחות מקום ויש לך ואת נותנת מעצממך כמחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

היי לכולן, הרבה הרבה זמן שלא כתבתי כאן... לא באמת יודעת מה בדיוק משך אותי לכאן היום אולי פשוט ניסיון להתחמק מכתיבת העבודה בשביל ההשתלמות מחפשת במה להעסיק את עצמי, רק לא להתחיל לכתוב... ואולי התגעגעתי למקום המכיל והבטוח שהיה לי כאן פעם, במשך שנים רבות בינתיים התחזקתי, מצאתי את מקומי, הפגיעה הפסיקה לנהל אותי והפסיקה להיות הדבר המרכזי בחיים שלי אבל השנים הכואבות עדיין מהדהדות מדי פעם ואולי ההד הזה, הוא זה שהביא אותי לכאן היום לא מצליחה לכתוב משהו מעבר לכך שחף

היי שחף, לא מכירה אותך, רק רוצה לאמר לך שעשה לי טוב לקרוא אותך, נתן לי תקווה שאולי גם אני יום אחד אמצא את עצמי "נזכרת" בתקופה הבלתי אפשרית הזאת ולא חיה אותה כל רגע.... בהצלחה לך!!!

אני בטוחה שהיום הזה יבוא! עם הרבה סבלנות, עזרה נכונה ותמיכה הכל אפשרי :)

נחמד שכתבת כאן....מוכנה קצת לשתף אותנו? אני אשמח לשמוע עלייך קצת

אני בת 37. מטפלת באמנות. עובדת עם ילדים בבית ספר יסודי. עברתי דרך ארוכה עד שהגעתי עד הלום. נמצאת בטיפול סה"כ כבר 14 שנה. עברתי כמה מטפלים עד שהגעתי למטפלת הנוכחית שלי, שאצלה אני כבר 9 שנים. היו הרבה שנים של דיכאון, התקפי חרדה בלתי פוסקים, פוביות, נידודי שינה, הפרעת אכילה, מחשבות אובדניות והרשימה עוד ארוכה... צחקתי שאני לומדת את כל הפסיכופתולוגיה על עצמי. התווכחתי עם המרצים לפסיכולוגיה בקשר להסברים שלהם על ההפרעות השונות. את רוב העבודות בקורסים שהיו קשורים לטיפול ולפסיכולוגיה, כתבתי על עצמי. זאת הייתה אחת הדרכים לעבד את הטראומות שעברתי. היו שנים, שהיה נראה שאין תקווה ולא היה כל כך ברור בשביל מה להילחם. זאת הייתה מלחמת התשה. יחד עם זאת, משנה לשנה יכולתי להסתכל אחורה ולראות שעברתי כברת דרך. שהיום אני כבר לא באותו מקום, בו הייתי לפני שנה. כל שנה התקדמתי עוד קצת ועוד קצת. היום אני מרגישה שאני כבר בן אדם אחר לגמרי, לאומת מי שהייתי כשהתחלתי את דרכי להחלמה. אני הרבה יותר מאוזנת רגשית, הרבה יותר שמחה, עם הרבה יותר ביטחון עצמי. גם אם יש ימים קמים, הם פי כמה וכמה נדירים יותר מאשר בעבר, אני מתאוששת הרבה יותר מהר והעוצמות הן הרבה יותר מתונות. אני לאט לאט מגשימה את כל החלומות, משיגה את כל המטרות שהצבתי בפני עצמי. בשנתיים האחרונות מורידה לאט לאט את השימוש בתרופות. מקוקטייל של 3 תרופות קבועות, ירדתי לתרופה אחת וגם את המינון שלה אני מתכננת להוריד בהדרגה. כמובן שהמסע עדיין לא נגמר ותמיד יש לאן לשאוף... העיקר להמשיך להאמין ולא להרים ידיים! :)

טוב לראותך לדעת שאת המקום טוב ותמיד זוכרת שאפשר לקפוץ גם כדי לברוח מכתיבת עבודות וגם לחוש את המקום הבטוח בהצלחה תמיד שמחים לראותך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני פשוט מתחרפנתתתתתתתתתתתת!!! אין לי מושג איך אני הולכת לעבור את הלילה הזה...בלי לחתוך!!גם ככה אין בשביל מה לקום!!! שורף לי הלב ובאלי לצרוח!!!אני יודעת שאני סתם לא קשורה לכאן ובטח לא ממש מעניינת משהו..אבל בכל זאת כתבתי.(ולא לחשוב שיש כאן משהו אובדני או משהו..כי אין לי כוח לזה)

ליטל יקרה- שומעת את היאווש בדברייך- בכל זאת כתבת ואולי שחררת קצת מהכאב שבפנים? אין לי הרבה מה להציע רק את רצוני להיות יחד איתך-מזמינה אותך להמשיך לשתף במה שמתאים לך ומקווה שאת בטיפול- איתך- ינשוף

אני בטיפול...ואני באמת מיואשת לגמרי!! לא יכולה עוד..והכאב לא נגמר!!

דה מה ששורף אותך מבפנים זה מה ששורף אותך מבחוץ זה מה שכמעט אתה לא מבין זה ימים ולילות שאתה לחוץ זה ימים ולילות שאתה לבד כריות שספוגות בדמעות רותחות זה אתה מנסה לישר מבט שלא יסתכלו לך בדמעות. זה אתה מנסה לעצב תדמית שכולם יחשבו שאתה מקסים שלא יחושו בפחד ממית ולא יסתכלו לך לבפנים. זה כולם שחובים שאתה מוכשר בחוכמה הבנה ובלב ענק זה אתה שנותן לכולם בלי שכר כדי לא להרגיש כאב ומחנק. זה אתה שהולך בחושך לבד מנסה לאתר פנסי רחוב זה אתה שחולם שיתנו לך יד לצאת לעולם שחם בו וטוב. זה אתה שטובעה בלחץ סמיך משתדל להגיע למטרות זה אתה את קולך בלילות מנמיך שלא יסתכלו לך בשורות. זה עולם שאוהב אותך מבחוץ זה עולם שמדהים אותך מבפנים זה כבוד מרוסק מפורר ומחוץ זה אתה שמסתיר ממנו פנים. זה חיים שתמיד היה בהם טוב אנשים שנתנו לך כח וזמן זה אתה שהלכתה איתם ברחוב ורציתה תמיד להיות כמו כולם. זה אתה שקפאתה אז בלילות מפחד סמיך של זוועות מלחמה זה אתה שנואשת חיפסתה שמיכות שיכלו לחמם אותך בדממה. זה אתה שתמיד בחרתה לחיות גם כשכאב עבר את הסף זה אתה שיושב עכשיו בדמעות ושופך כרגיל אותם על הדף... לא לחתוך!!!אנחנו לא מרשות לך!!!שפחי את הכאב החוצה!!!תכתבי תצירי,תפסלי אותו מפסטלינה...תמרחי אותו בגואש על הדף,תשירי אותו,תנגני... מחבקת אותך באמצע הלילה ים

את ממש רגשת אותי במה שכתבת- מילה ומילה !! כמו שכתבת כתיבה היא דרך מעולה להוציא את מה שיש מבפנים החוצה!! טוב לי שאת כאן - מאפשרת לי להתחבר לעצמי- תודה!! ינשוף

"זה אתה שתמיד בחרתה לחיות גם כשכאב עבר את הסף זה אתה שיושב עכשיו בדמעות ושופך כרגיל אותם על הדף..." זה נגע בי, מאוד.

אם נכנסת כנראה קאת קשורה וטוב שנכנסת מקווה שהצלחת לא לחתוך ואולי הכתיבה עזרה לך אל תשקעי ביאוש יש כאן הרבה אורות מוזמנת להשאר ולהיות חלק מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

תודה אור הנפש.. אני בינתיים כאן...כנראה שחייבת להרגיש קצת פחות לבד!! ת'אמת..שכן חתכתי..וזהה קורה המון לצערי..זה הדבר היחיד שקצת משקיט..וגורם לך להרגיש וגם לנקום בעצמך... כל הזמן על חבל דק...כמו על סף תהום! לא יודעת אם לחיות...ולמה לחיות בעצם..לאיזו מטרה?? למה קום כל בוקר אל הזוועה ולא לדעת למה??? היו לי אין סוף פעמים שבחרתי למות...ותמיד בסוף..איכשהו זה לא קרה.. היו אין סוף פעמים שבחרתי לחיות,להפסיק עם הסמים,לנסות,לנסות!!! אבל מה עכשיו???למה בעצם אני נלחמת???

בנות אתן חסרות לי...

ים יקרה אני כאן- יחד איתך- ינשוף

נלחמת.

מה שלומך? מקווים לימים יותר פעילים כאן טוב שאת חלק וטוב שאת כאן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אמא שלי אמרה לו להתקשר אליי שהם באים היום, ככה היא אומרת לו מה לעשות , תמיד......אני מוצאת את עצמי ב"סופר" קונה את מה שהם אוהבים, דברים שהם אוכלים כי הם חולי סכרת.....אוףףףףףףףף אולי לרצות אותו אולי כי אני מרגישה רגשות אשם?????? אוףףףףףףףףף ואולי סתם שיראו שהכל כרגיל.....אבל לא הכל כרגיל, עולמי מתהפך עליי.......מבפנים קשה, מבחוץ לא אראה שום דבר.....צריכה הבנה, הבהרה אולי מה קורה איתי?????זה כל כך קשה התהפכתי ב180 מעלות....כי הגיע הכעס....אוףףףףףףףףףףףףף

מה להגיד לך?..גם אני דואגת לקבלת פנים חמה ואוכל דיאטטי.גם להורים שלי אין שמץ של מושג מה היה לי לעבור כדי לבנות את עצמי...גם אני עושה "עסקים כרגיל"...לא יודעת...אם אני נורא כועסת על מישהו אבל יש לי אמון בו אני אפתך לפניו קלפים ונלבן את הדברים אבל אם אין...אני מעדיפה לשחק משחקי כיבוד הורים למען השלום...אני עברתי אש מיים וצנורות נחושת...והם לא יודעים כלום...ואני גם לא רוצה...

תודה ... פתאום רוצה לחזור אחורה, לימים שלא התעסקתי בזה בכלל.....אוףף

הדאגה שהכל יראה בסדר ומושלם מבחוץ מסכות שליטה חיוכים יופי הכל בסד בחוץ להסתיר את כל מה שקורה בפנים הכאב הפחד הדמאות חוסר השקט כל כך הרבה אנרגיות מקווה שיש לך את המקום להיות את כמו שאת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

רע לי עד לעצם, עצוב לי ומיואש... ובמקום שאני אקבל תמיכה, אתמול ישבתי עם שתי אחיות קטנות שלי ועודדתי, ליטפתי, חיבקתי, חיזקתי, ובפנים רציתי לצרוח.... אני אוהבת אותן, יודעת שקשה להן, אבל גם אני רוצה אחות גדולה להשען עליה.... והן בהריון, מתקדמות בחיים ורק אני תקועה....אולי לעולם?! אני הולכת אליה היום, שלוש פעמים בשבוע אני הולכת אליה, וכל פעם צריכה לאסוף את השברים מחדש, לנסות להדביק, להשאר בחתיכה אחת כשהיא לא שם לאסוף אותי.... וזה קשה.... ואני עובדת היום המון ואין לי כח. נגמר לי.

סערה יקרה אני שולחת לך חיבוק חזק ומוחץ כזה שמסוגל להדביק את שברים...וגם את יודעת אני למדתי שחולשה וכוח כמו הליכה ועמידה סטטית הם עולם של הופכים.מי שחזק ומוכיח לכולם שהוא מסתדר לבד הוא בעצם חלש ומפחד מהזולת,מפחד לחשוף את חולשותיו.מי שכל הזמן רץ מעצמו ונראה שיא המתקדם בחיים לפעמים הוא בעצם עומד כל חייו באותו מקום...אז תדעי שעם כל צעד קטן את גיבורה ענקית הרי את יודעת כמה הוא עלה לך הצעד הקטן הזה.כשאני מסתכלת איך תינוקת שלי עושה צעדים ראשונים בנעליים הפצפונות מידה 19 לבי מתמלא בשמחה וגאוה אמתית.אני לא יכולה ללמוד ללכת במקומה.לפעמים קשה לי כשהיא בוכה ונופלת ובא לי מהר לרוץ אליה ולחבק אך אני משתדלת לחכות שהיא תבוא אלי בכוחות עצמה.כי רק כך היא תלמד ללכת,לפול ולקום ותרגיש שזה שלה.היא למדה,היא הצליחה...אני משתדלת להיות בשבילה שם כשהיא בא בוכה וכואב לה...זה דרכו של עולם.נכון שכאשר אני מתרוצצת סביב השעון במידה 40 זה כמובן לא מרגש את אף אחד...את גיבורה ענקית בכל צעד קטנתן!!!!!!!!!!גם אם כלפי חוץ נראה שאת עומדת... שלך ים בחיבוק

התרגלנו להיות שמה בשביל האחר- לוותר על עצמינו ולרצות את הפוגע כי לא יכלנו אחרת. את ואני כמיהות לרפות מ"צורך" המתמדת להציל את העולם -התעייפנו- ואני ממש מבינה אותך שאת אומרת שאת רוצה שמישהוא יהיה שם בשבילך- אחות גדולה- מישהוא שיקשיב- יחבק- יהיה שם יחד איתך- . בנתיים מושיטה את ידיי אלייך-כאן יחד איתך-אם תרצי- ינשוף

שלום, היום אני אם לשניים ומרגיש לי שיש משהו שמנהל אותי כבר שנים וגורם לי להרגיש בתחושה של אי נוחות וצורך בשליטה תמידית. לפני כעשור הייתי אצל הילר שאמר לי שבגיל צעיר עברתי תקיפה מינית,אותו אדם שפגע בי,הוא נגע עם האצבעות(שם...) לא בכפייה אלא בנחמדות פעם אחת ובפעם השנייה הסתכלתי לו בעיניים והוא מאז לא התקרב אליי. המבט הזה נשאר אצלי כבר מאז אותו רגע,שכשמישהו עושה משהו לא כרצוני אני מביטה בו במבט השנאה הזה שגורם לריחוק מיידי. לפני שלוש שנים הייתי אצל מתקשרת שאמרה את אותו הדבר וציינה שזה מנהל אותי ושכדאי שאשים את זה מאחוריי(גם ההילר אמר אותו הדבר). אני לא זוכרת דבר מכך אני רק זוכרת שמשהו נקטע באותה נקודת זמן. בפרט שהמתקשרת ראתה שזה מישהו מהמשפחה המורחבת שרק היום אני מבינה את הרתיעה שלי ממנו אבל לא בטוחה שזה הוא. אני לא חובבת הילרים ותקשור,זה דבר נהדר אך אני מאוד קשובה לעצמי והגילוי הזה גורם לי לתחושה לא נעימה. אני אציין שאני אישה מאוד חברותית,מעולם לא היו לי בעיות חברתיות,כן היו לי מחשבות לגבי הזהות המינית שלי(אולי בעקבות המקרה).אני מחוזרת ע"י גברים,אני שמחה אבל יש לי רגעים של התפרצויות זעם ואני בטוחה שזה מגיע מכאב ותסכול. היום אני הרבה יותר רגועה ככל שאני נוברת עמוק בתוך העבר שלי. הדבר העיקרי שמפריע לי הוא שאני לא מחזיקה מעמד במקום עבודה הרבה שנים ואני משייכת את זה לפגיעה. אני אשמח לקבל את חוות הדעת. תודה.

ברוכה הבאה יקרה- שומעת את השאלות והספקות בדבריך ומבינה אותך מאוד. גם לי היו אותם השאלות. טיפול הוא המקום הטוב ביותר למצוא את התשובות.מברכת אותך על האומץ ופתיחות להביא את הדברים לכאן-כאן יחד איתך- ינשוף

לא הבנתי אם את זוכרת את הארוע או שההיליר והמתקשרת סיפורו לך על כך? אם יש שאלות כדאי לפנות לטיפול . אם אין שדים לא צריך לעורר או לצור אם טוב לך תמשיכי אם יש אלות תפני לטיפול כמו שינשוף ממליצה. בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני הרבה נלחמתי על עצמי בחיים.אניאוהבת את עצמי,כותבת יפה,יש לי בעל טוב,ילדים,יש לי חברות.אבל חברות בשלב הזה בחיים כשנמצאים בשיא גידול ילדים בעיקרון חברות של "מה נשמה?ברוך ה" כל אחת עם עיסוקיה וענייניה.גם לא כל דבר מתאים לספר לחברות וגם לבעלי.טיפול עושה אותי פתוחה כזות ומאוד זקוקה לחום אנושי ונחמה.לפעמים אני שואלת את עצמי כמה אפשר לבכות ונשארת ללא תשובה.אני נהנית מהמטפלת,מתגעגעת אליה בחום מצד שני אני מרגישה כאילו משהו נורא חסר לי מבחינה רגשית בחיים ואין לי מוסג במה למלות אותו.רוצות לבכות אתי ביחד? שלכם ים

ברוכה הבאה נשמע שיש לך הרבה בן זוג, חברות טיפול ומטפלת ובכל זאת יש חור שמלווה כל הזמן ולא מתמלא ... . קשרים משמעותים, מכילים וטובים כמו עם המטפלת בן זוג וכו לאט לאט בונים וממלאים... מחזקת אותך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוסMSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני מתחילה להתיעף מכל כך הרבה רגשות וכל כך הרבה דמעות.אני מסתכלת אחורה ואומרת "וואו,איזה דרך עשיתי...כמה נלחמתי עד שלמדתי לאהוב את עצמי...כמה התאבלתי...כמה דמעות של ילדה קטנה שלא היה לה למי לבכות שפחתי..." יש לי כוח שלא היה מבייש לוחם גולני מנוסה...והנה שוב דמעות דמעות דמעות...אני שוב רוצה את אימא..."ילדות גדולות" גם צריכות אימא,את יודעת.שתתקשר ותשאל מה שלום הילדים,שתכעס עלי שאני לא לוקחת וויטמינים,שתשאל כמה שעות הצלחתי לשון עם תינוק צרחן,שתשלח לי עוגה לשבת או שאני אשלח לה ואשמח...שאני אשתף אותה ב"חוכמות" ו"תעלולים" של ילדים...אשתף אזרום עם השמחה עם לב פתוח ונצחוק יחד...אני חנוקה מכאב ומדמעות.היה לי סבא שטייל איתי בפארקים כשאני יושבת על הכתפיים שלו ומה יש לילדים שלי?..יש להם המון שאילות...האמת שיש להם אימא חמה ותומכת ואבא אוהב,יש להם גבולות בריאים,יש להם בית מתפקד מכל הבחינות,מותר להם להרגיש...לבכות...לכועס...אני כל כך משתדלת ולומדת לתת להם את מה שלא היה לי....אבל גם הם צריכים ללמוד שאין כוסות מלאים בעולם...אבל אני...אני מסתכלת מסביב ומרגישה שאני שונה...במיוחד בשמחות,בשבתות,בחגים...במה ממלאים את החור הזה?..אני מרגישה כאילו פתאום יש לי חור בלב וזה כואב לי כואב...הדמעות עוזרות לי...אז אולי זה פשוט זמן לבכות?..סתם לבכות בלי להלחם על שום דבר וכשהכל ירגע להמשיך הלאה...לא חשבתי ככה להשפך על המקלדת,אבל זה מה שיצאה נהיה לי פחות כואב... שלכם ים

תודה על החיזוק למטה... אידה וכולכן, תודה על מקום נפלא.. על אפשרות שלמרות שאיני פה הרבה זמן אתן זוכרות.. מתעניינות.. ונותנות כתף.. עצם העובדה שאני יודעת שיש לי אפשרות למצא אתכן פה.. להיכנס כששמח או כשעצוב... זה מעודד אותי מאוד ומחזק. את המשל על הפרפר יצא לי לקרא בעבר.. והשבוע שמעתי אותו שוב ועכשיו שוב מהשירשור שלך למטה.. כנראה זה בא לחזק אותי שהקושי הזה הוא ורק הוא יעזור לי לפרוס כנפיים ולעוף... שלחו לי סרטון קצר.. ואין לי מושג איך להעבירו לכאן.. אם אצליח אשמח כי יש בו מסר ענקקק.. בכל אופן, אנסה לכתוב את המראות בו; יש ילד עני... נעליו קרועות.. חולצתו מרוטה.. שיערו מפוזר... וכולם צוחקים עליו... כל הילדים לועגים לו.. יום אחד כשכמעט החליט להתאבד, הוא התחבר לאיזה קול של ציפור שאמרה לו כביכול "לא"... אז חזר בו... ואז ראה ילד מלובש היטב מכף רגל ועד ראש.. חולצתו מגוהצת נעליו נקיות ושלמות... וחיוך ענק על פניו... הוא רץ אליו והתישב לידו בקצה השני של הספסל אך הילד לא הגיב אליו... הוא רץ התישב ליד גזע עץ ובכה "אני רוצה להיות כמותו"... מרוב כמיהה להיות כמוהו... כמו אותו ילד מטופ-טפ נעשה נס והם התחלפו... ואז יש מראה של הילד הלבוש סחבות קופץ ומרקד וצועק הידד והילד הלבוש היטב נשאר יושב על הספסל.. ומגיעה אישה עם כיסא גלגלים ואומרת לו שהיא מצטערת שהיא איחרה לבוא לקחת אותו..... אני מאוד מאוד אנסה לראות אם ואיך אני יכולה למצא את הסרטון באינטרנט ולשלוח אותו פה.... אני חושבת שהמסר חזק מאוד.. אולי ייתן כוח ולו ליום אחד...... שתהיה שבת שלום בינתיים... אוהבת ומחבקת מתמודדת

זה לקח מהר יותר ממה שחשבתי... כנראה כי מאוד רציתי לשתף אתכן בזה.. מקווה שכל אחת תמצא בו את עצמה... ומאחלת לכולנו שבת שלום והרבה תקווה.. ושנשמח שמה שיש לנו כי רק מאלו נצליח לשאוב את הכוחות לגבור על כל המכשולים שבחיינו... ויש לא מעט... http://www.youtube.com/watch?v=SolGBZ2f6L0

תודה על הסיפור המרגש הזה. מכירה אותו ובכל זאת הוא תמיד מרגש מחדש. מן הסתם הדשא של השכן לא ירוק יותר..... כל אחד מתמודד עם מה שהוא מתמודד, וצריך לקחת את ההתמודדות הזאת ולעשות הכל כדי לתעל אותה לטובתנו, אולי זה הדבר האחד שיכול לעזור כי אי אפשר לשנות את מה שקרה, אפשר לשנות רק את ההסתכלות שלנו על מה שקרה. מנסה להיצמד לתובנה הזאת, ומקווה שזה ייתן כוח גם לכולן כאן. תודה שוב על הסיפור. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

טןביקרהאני לראותך כאן! וטוב לשמוע תמיד את מילותייך... אני מכירה את הסרטון המרגש והמצמרר גם יחד. הלוואי שנוכל לומר תודה על מה שיש לנו לשאוף ולבקש עבור עצמנו מבלי לבקש להיות מישהו אחר כך נוכל לצמוח מתוך עצמנו.... גדילה וצמיחה עם עוצמה ושורשים חזקים. תודה לך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

שלום לכן! רוצה לומר כל הכבוד על שהצלחתן לפתוח ולו במעט ולמצא פה מקום. ספיר- כל כך כואב לשמוע את כל השנים של ההדחקה.. כל כך כואב שפתאום את מתחילה לתת ל"עבר" את המילים.. ואולי גם לנסות להבין מה קרה שם.. מה קורה עכשיו.. ואיך ליצור מכל זה את העתיד.. עם עצמך, עם בעלך ועם 4 בניכם.. מאחלת המון כוחות לפתוח מטענים... לשחרר מעצורים.. אם את מרגישה את זה יוצא סוף סוף עכשיו, נסי לתת לזה את המקום.. נסי לבטא.. למרות כל הקושי והתהום שרק ממשיכה לפעור.. כי רק זה מה שבסופו של דבר אמור להוביל לעתיד טוב יותר בשבילך! ויעזור לך בכל תחום ובעיקר עם בעלך האוהב והמתחשב ובגידול בנייך.. אמן!! סערת נפש- או... כמה הזדהות וכאב יש לי איתך........ אני נשואה לא הרבה זמן ובהחלט כל חברותיי וכל הסובבים אותי או בהריון או שילדו... השפה מסביב היא רק על הריון ולידה וכל הנלווה כמו הנקה ובגדים ועוד.... כמובן שאיני אמורה להילחץ בשלב זה... ובמיוחד עם כל מה שאני עוברת בתהליך הפרטי שלי... אבל בכל אופן... הרצון הזה חזק מידיי... את עזרת לי במילותייך להבין טיפה כיונים שאולי הם אלו שמסעירים גם אותי... אולי זה הלחץ החברתי שמשתק.. אולי אני/ גופי אינו מוכן עדיין להוליד חיים כשאני מתלמדת בהיוולדות של עצמי... ואולי עוד הרבה... מה שבטוח כל הלחץ הזה לא יוסיף אלא גורע והרבה.. מישהי רשמה שתרפיה יכולה להועיל כמו ריקוד... - אולי. על כל מקרה.. אני בסך הכל נשואה פחות משנה... ומתלמדת.. ונאלצת לעבור מלא מלא מלאאא שינויים... שהריון ולידה אולי בהחלט יקשו הרבה יותר... אז אני מקווה שסוף סוף אפנים גם ברגש ואתן לריבונו של עולם להחליט מתי זה טוב עבורי... ואין ספק שזה לא קל!! מבינה את הרצון שהפוגע יבין מה עשה.. אולי יצטער.. אולי יבקש סליחה... אני חושבת שכל נפגעת נמצאת במקום כזה... שלא מוכן לעכל... ומנסה לשים את הכעס בצד רק שיבקש סליחה... אבל במציאות זה לעולם לא יקרה... ונצטרך להבין את זה בדרך זו או אחרת.... מבינה את הניסיונות שלך כביכול לנער אותו ולומר לו "תראה עם מה אני מתמודדת עכשיו" "תראה מה עשית לי" "לפחות רק תבקש סליחה.. אתה היית אמור להגן עלי... אתה הרי___ (אבא/אח/ דוד/גיס/חבר.....) שלי..... איך עשית לי את זה?!?!? לא ידעתי לאן כל זה מוביל.. אבל אתה כן ידעת... אתה הבוגר.... נשאר לי רק לכאוב איתך ולומר שכולנו פה כל אחת בסיפור חייה אבל מתמודדות עם אותו כאב שאין לו שם ואין לו זהות................. מיכלוש- איזו מתוקה שאת!! נותנת לכולן כר להניח עליה ראש... מבינה שגם לך לא קל.. מקווה שתתני לעצמך גם מקום.. לפתוח דברים.. או שאולי כבר פתחת... מאחלת לך מלא הצלחה ולמרות שאיני מכירה אותך.. ולא הרבה יצא לי לקרא אותך אבל בקצת שכן קראתי הצלחתי לראות שאת מלאה בנתינה ובחום... אני מאוד רוצה ואשמח לשמוע אם גם את מקבלת מלא חום ונותנת ומאפשרת לעצמך לקבלו. איתכן.. מתמודדת.

איך את רואה כל אחת מאיתנו...תודה לך על מילותייך על ראייתך את האחר,כן אני מקבלת חום, מהמטפלת, מבעלי וילדיי...ועדיין יש הרגשה של חסר שלא מתמלא לצערי, הסרטון אכן מרגש וכל אחד ובעיותיו הוא, תודה יקרה שהפרת קצת מהשקט שפה...

תודה על ההזדהות והמילים החמות, עשה לי טוב לקרוא אותך... והלוואי יהיה בי כח... אני נופלת היום...עמוק....

רוצה להנצל שלא הגבתי לך למעטה למה שכתבת- עוברת ימים לא פשוטים ואת חשובה לי -אשמח לשמוע מה שעובר עליך -ינשוף

תודה תודה!! חשבתי שיהיה לי יותר זמן אתמול להגיב לכולכן.. כי הייתי ועדיין במקום ליד אינטרנט.. אבל אני פה עם בעלי ועוד אנשים כך שאני ממש נכנסת כל רגע שאפשר... ואני שמחה שיש לי עוד כמה זמן כי אני ממש רציי להגיב לכולכן... אתן חשובות לי מאוד מאוד!!!! אל תרגישי רע, אני לגמרי מבינה את הקושי להגיב.. וממילא את הכאב העוטף אותך ואותנו בזמנים כאלו... ינשופוש שלי.. "אומרים לי שהגל יעבור..אך הגלים נמשכים זמן רב... ההישרדות נמשכת... מחכה לדמות סמכותית..." אוי כואב לשמוע את הזעקות הללו למישהו שיחבק שיגן שיעטוף ושייתן לנו עוגן וכתף.... יקרה שלי, אנחנו כאן יחד... מנסות לתת יד מלטפת וחיוך.. לתת הרגשה של הזדהות והבנה.. אולי גם הכלה.. רק הכי חשוב: אל תיפלי ילדה יפה, אל תישברי... נסי להיאחז בכל דבר שייתן לך כוח ולו הקטן ביותר כי כשמצליחים לתפוס לאט לאט יש רגיעה... - מנסה להאמין בזה... ותראי אותך- איזה חיזוקים את נותנת פה לכולן.. איזו הבנה והזדהות מהמקום שלך.. איזה יופי לראות איך שאת מצליחה לשמוע ולקרא את המילים שבין השורות הנכתבות... יישר כוחך! זה לא מובן מאליו... ספרי לי איך את היום? איך עוברים הימים? יש הקלה? אולי איזה משב רוח נעים?? אני על עצמי אנסה לכתוב בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.. קודם היה חשוב לי שלומכן.. אנסה להיכנס שוב.. אני חייבת לצאת עכשיו.. אוהבת מלא!! חושבת עליכן.. שולחת חיבוק רך לרגע שתרגישי נכון לקבלו.. שלך ואיתך, מתמודדת

ממש רגשת אותי עם מה שכתבת- מחמם לי את הלב!! תודה יקירתי שאת כאן יחד איתי- זה המון בשבילי- אין לי הרבה מילים מעבר לזה כרגע- הכאב מציף- מאחלת לך שבת שלום ומחכה לשמוע ממך- אוהבת מאוד-ינשוף

ראשית, תודה על תגובתך למטה.. לא משנה לי המילים.. ולא הכמות.. רק העובדה שהגבת ואת איתי... שנית, כואבת את שתיקותייך... את הקושי העצום שאת עוברת.. ואיתו לא מפסיקה להתמודד ואין בו הפסקות.... ממעוף הציפור.... איזה שיר... איזו כתיבה מצמררת... שמחה שיש לך את הכלי המבורך הזה- לכתוב.. אני חייבת לסיים.. לא כ"כ יכולה להרחיב לצערי.. מקווה להיכנס יותר מאוחר... חיבוק מתוקה!! איתך אוהבת מתמודדת

מתמודדת יקרה, שמחה שאת נכנסת לכאן וכותבת. כמה כוחות יש בך לתמוך בכולן גם ולמרות שגם את עוברת כנראה דברים לא פשוטים. מקווה שתמצאי בתוכך את האפשרות לשתף כאן כדי שלא תשארי לבד עם הכל. שיוקל לך ושתוכלי לעלות מעל הכל ולהגשים את כל מה שאת רוצה לעצמך. באשר אלי במובן מסויים יצאה מימני כל הרוח מהמפרשים.... עוברת תקופה מאד מאתגרת בכל המישורים. עבודה מאד אינטנסיבית במישור הרגשי והפיזי וגם בעבודה שלי. יודעת היום שיש מי שמנסה מאד מאד לעזור לי בהמון רגש ורגישות. מרגישה שיש תיקווה, ויחד עם זה קשה עדיין מאד מאד. שיבואו ימים קלים יותר. שבת שלום חיבוק מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? אך את? חסרה כאן מקווה שהכל בסדר אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

מה שלומך?? כ"כ קשה שמחכים למטה... ולא תמיד נמצאים איתך... לא תמיד מבינים.. לא תמיד שומעים... ולא תמיד יכולים להגיב בזמן ולהכיל... נותנת לך יד... ולב מחבק ואוהב!! מקווה איתך לימים טובים יותר... מקווה שכבר הגיעו.. ושאת חווה טיפה את האור.. בכל מקרה- אל נא תאלמי את כשהמקום פה נעשה שקט... אני בטוחה שכל מי שנמצאת פה קוראת.. מזדהה.. וכואבת את כאבך ונמצאת יחד איתך... גם אם בשתיקה... איתך בליבי, את יקרה לי מאוד!! ואשמח לשמוע ממך.. אולי נצליח לא לראות את התחתית... או לפחות להתרומם ממנה ולנשום אויר זח ולראות את האור המלטף.. שולחת חיבוק לזמן שתרצי.. איתך, מתמודדת

תודה על התגובה למטה... מציאות חיי השתנתה מאוד.... מקווה להצליח לספר ולשתף פה.. מקווה לזמן... ובעקבות זאת תגובתי מגיעה כעת... תודה!

האם יצא לכן לכעוס אבל ממש, לשנוא את מי שהכי הכי קרוב אליכם? להבין שהוא זה ש....ואיך מתמודדים עם זה בכלל? ומה זה אומר בכלל עלינו?

זה קרה לי , זה קורה לי כל הזמן, והמלחמה הגדולה ביותר שלי היא לעמוד מול זה ולא להתפרק, יש בי כ"כ הרבה זעם וכעס רצחני ממש על האדם שלכאורה אהבתי פעם... אבל אני לא מסוגלת לאהוב אותו יותר, לא רוצה לאהוב אותו, רוצה לשנוא ולכעוס עד הסוף. אני המון חולמת חלמות זוועה על מה שאני עושה לו. יש בי הרבה מאוד אכזריות כלפיו. חיצונית הוא בנ"א מוצלח ממש, כריזמטי מאוד, אבל אני מכירה את הבפנים שלו, את החלקים האפלים של האישיות שלו שאף אחד לא רואה, ואני זאת שצריכה להתמודד עם מה שהוא עשה לי. ואני שונאת אותו. אני יכולה לאמר לך שזה קשה. זה רגש קשה, כשאני נכנסת לזה אני פוגעת בעצמי, חותכת, שותה, לא מסוגלת להכיל את זה. זה באמת בלתי נסבל. ואם את שואלת מה זה אומר עלינו? אני חושבת שזה מראה שאנחנו בנ"א שמרגישים, ואם פגעו בנו אנחנו כועסים ומוחים על זה... ואולי זה גם צעד להחלמה... הרבה כח יקרה, ומצטערת אם לא עודדתי אותך.

תודה ששיתפת.....עדיף להעביר את הכעס עליו מאשר עלייך, לא פשוט.....ככה המטפלת אומרת לי....ובכלל עכשיו היא נסעה אז....צריך לחכות ולחכות שבוע וחצי :(

פעם חלמתי שהוא שוכב על הרצפה יושן ולבוש רק בבגדי חיילים מברזל של פעם ואני מתעופפת מעליו כמו פר פר וקול כזה בטוח מתוכי אומר:"אל תדאגי נהרוג אותו יותר מאוחר"...מצד שני עד לא מזמן היה חוזר אלי חלום שפתאום הכל הסתדר ונהיה טוב ואני זקוקה לעזרתו ואז אני קוראת לו "אבא"...מבינה אותך...זה כמו להרגיש אש וקרח באותו זמן...ושניהם שורפים.

תודה על השיתוף, קרח ואש....ואוו כל כך נכון וקשה.

לכעוס זהו רגש הכי טבעי שיש לנו בני האנוש השאלה מה אנו עושים עימו כיצד אנו נותנים לו מקום מבלי לפגוע בעצמנו וגם באחר שנאה היא רגש שלוקח מאיתנו המוח אנרגיות אנרגיות שבעיקר פוגעות בעצמנו הלוואי ונוכל לכעוס ולתעל את הכעס כך שנוכל לתת לו מקום וגם לגדול ממנו שנוכל לכעוס מבלי לשנוא שנוכל להתרחק ממה שפוגע ולא נכון לנו שניתן מקום לכל מה שמתחולל בנו ונצא מחוזקות מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

אני נשואה כבר כמה שנים, סביבי כולן בהריון, מדברות על ילדים וטיטולים, שתי אחיותי הקטנות שהתחתנו אחרי כבר עם ילדים. וזה כואב. ורק אני שכ"כ הרבה שנים סבלתי מאבא שלי ושכ"כ השתדלתי לשמור עליהן מהפגיעה, נשארת בצד, עם הכאב, עם הנסיון הנואש להיות עצמי, להוולד מחדש, לא לפחד, לנסות להמשיך הלאה למרות הכל... כבר עברתי כמה הפריות, אין סיבה פיזיולוגית שזה לא ילך, אבל הגוף שלי מפחד, לא רוצה, כ"כ לא נשי... פגוע ולא מתפקד... אני פוחדת להיות אמא, מפחדת מהעולם האכזר, אבל גם כ"כ רוצה להמשיך, לגדול, לחשוב שאולי אני יכולה להעניק משהו... אבל כנראה לא הגיע עדיין הזמן..... עכשיו הזמן לבכות ולכאוב.... ואת זה אני יכולה לעשות לתמיד. אוהבת אתכן ואת המקום הזה, אני כאן המון, קוראת כל הודעה חדשה, כואבת איתכן וחושבת עליכן, אבל לא מסוגלת להגיב, לעודד... לא יודעת איך עושים את זה... תודה יקרות.

סערה יקרה!! התרגשתי מאוד לקרוא מילותייך!! את הכאב-את הפחד- את הכמיהה להיות אישה-אמא. לא משנה מה שנעשה גופינו זוכרות- ועד שלא נעבד את הטראומה לא נוכל לרפא. מאמינה מאוד בלאפשר את הגוף מקום לבטא את עצמה- על ידי ריקוד, התעמלות, טיפול גוף-נפש- לא משנה העיקר לתת לגוף מקום. מאמינה שיחד עם טיפול תומך אפשר להחלים- זו תהליך וזה אפשרי. מחזיקה יחד איתך את התקווה - ינשוף

תודה על המילים שלך, אני יודעת שזה תהליך אבל הוא ארוך לי מידי...וכבר כמעט נגמר לי הכח.... ואני כ"כ שונאת ומתביישת בגוף שלי, לא רוצה לעשות איתו כלוווום.

תודה ששתפת, כל כך קשה להיות עם כל זה לבד...את חזקה ואת מנסה וזה כל כך חשוב שאת נלחמת בשביל עצמך ושאת בטיפול, אל תוותרי למרות הכאב על הרצון להיות אישה ואמא..מאמינה שאם תאמיני בעצמך תצליחי...מיכל

באמת קשה לי להיות עם זה לבד, ולמרות שיש לי בעל תומך ומדהים ומטפלת מדהימה, עדיין עם הכאב,הבלבול והרצונות הסותרים אני רוב הזמן לבד... לא מרגישה שאפשר להבין את זה מבחוץ... והלוואי שיום אחד אצליח להרגיש אישה ואולי גם לשמוע:"אמא", אז אני אדע שעשיתי, שניצחתי... רק רוצה שלא יהיה מידי קשה עד אז, אפשר?! תודה יקרה!!!