פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

כל מי שעבר !גילוי עריות!והתעללות מבני משפחה הם יקראו פגיעה נפשית! ועל הגוף שקשה לו לתפקד בחיי יום יום שלנו. לפי מה שאני מרגישה שאנחנו צריכות . לקבל קצבת נכות. גם על הנפש שנפגעה וגם פיזית. לפי העבר שלי אני הרגשתי שרצחו אותי. ורצחו את הגוף שלי רק עיניים פתוחות השאיר לי וגוף להתהלך איתו על פני האדמה...מאחר שעברנו בילדות זה מעיד בעיני שחיים תקועים לי בגרון. אני היום מרגישה אבודה !!! ובלי לפגוע באף איש/ה כל אחת עם הפגיעה שלה בילדות. בנות לא שומרים סוד כזה בתוך המשפחה !! לפרוק החוצה אצל חברה טובה או בני משפחה טובה.. מקווה שאתם תוכלו לעודד עם נשים להקים קבוצה כזאת בפסייבוק .. בהצלחה.

אתם זוכרים כתבה בוואלה שבחורה התלוננה על נפגיעי מין בתוך המשפחה הלוואיייייייי שהיא תזכה לקבל קצת תביעה..לפחות השופטת שאלה אותה מה את סובלת הייתי מעיפה את השופטת הזו מבית משפט כמה שיותר רחוק

למי שלא יודעת עו"ד רוני אלוני סדובניק ,יחד עם קבוצת עורכות דין, ייסדה שירות חדשני לסיוע משפטי לנפגעות תקיפה מינית וגילוי עריות בהשגת קצבת נכות מהביטוח הלאומי: לפרטים: http://www.sexualharrasment.info/hblog/?p=1569

אני גם כך נכה בפעולות איבה נפגעתי בשנת 1984 שהכלתי לפתוח תיק בתאריך הזה הודעתי שאני סבלתי מהבית שהייתי נערה...אני לא מחפשת תמיכה כלכלית אני רוצה לתובע את אחי !! בגלל מה שחוותי איתו בילדות והטיח בו את כל האשמות שעשה ליייי. תבינו אותי הכסף לא חשוב לי בשלב זה. בזמן שהייתי ילדה פחדתי פחד מוות ממנו ועד היום אני חוששת לחיי שבסוף הוא יהרוד אותי והוא גם איים עלי !!

http://www.youtube.com/watch?v=W0SqdaUNGKE

עשיתי הכי טוב שאפשר / אסתר שמיר בסוף היום אני רוצה לדעת עשיתי הכי טוב שיכולתי בסוף היום אני רוצה לגעת בעמקי קיומי, למה באתי להגיד לעצמי, לא נכנעתי גם בלא ידוע והלא מוכר הרמתי את הראש והמשכתי עשיתי הכי טוב שאפשר אני טיפה של מים בים עולמי אני טיפה של ים צמאה רוצה לפרוץ מתוך עצמי אל מעבר לבועה בסוף היום אני רוצה לדעת שחיפשתי את העיקר- עשיתי הכי טוב שיכולתי הכי טוב שאפשר תספרי את הברכות שבך הן כמו פנינים על הצוואר תספרי את הברכות שבך יהיה לך כוח למחר תאמרי עשיתי הכי טוב עשיתי הכי טוב עשיתי הכי טוב שאפשר בסוף היום אבחן את ליבי צלול וברור קולו: תשמחי אם ניצחת, אם הצלחת, אם הועלת ואל תצטערי אם לא- לא הכול נתון בידייך רב הכוח הנסתר הרימי את כנפייך מעל עולמך הצר תספרי את הברכות שבך..

תודה על השיר המעודד הזה שהעלית. מקווה שיבוא יום שבו כבר לא תרגישי שאת נחבאת אל הכלים ותהיי מוכנה לצאת החוצה ולהרגיש טוב עם עצמך בגלוי. מגיע לך להרגיש טוב, ואת לא זאת שצריכה להתחבא.... שלך - מציאות אחרת

WOW איזה שיר מצטערת שכל כך קשה מבינה שגם עם המילים קשה וטוב שיש את השירים שעוזרים ומדברים אותך מסכימה עם מציאות שיום יגיע ואת תפרצי וגם המילים יפרצו ותוכלי להרגיש הקלה להגיש טוב להרגיש מנצחת מחזקת אותך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

אני פה.. אתכן... כותבת במינונים שאני יכולה בעקבות השינויים שקרו... אוהבת אתכן מלא! מחזקת ותומכת בדרך שלכן! אני כמו שאתן... ממשיכה להילחם בכל הרוע.. בכל הדפוסים שדווקא עכשיו עולים עוד ועוד.. זיכרונות עדיין לא כולם צפו.. מקווה שזה לא יהיה עוד שלב שיפיל.. בינתיים אני מתמודדת מול כיווני חשיבה שפתאום אני צריכה להתמודד מולם.. וחוויות מיניות שאני מוצאת את עצמי מבולבלת לגביהן... אבל אסור לאבד את השמחה והחיוך והאופטימיות מכמה סיבות.. א. בשבילינו ממש (זה הסיבה היחידה, ומזה מסתעפים שאר הדברים...) ב. כדי לא להיות לבד... אין יותר מכן מי שיבין את המילה "בדידות" או "כאב"... אני בחיי הבנתי שאם אני מעלה רק את הקשיים קשה לאנשים להיות איתי... קשה להכיל..... תחשבו עד כמה לנו בעצמינו זה קשה להכיל ממילא לשני גם... זה לא קל לי היה להבין את זה... ולא קל לי היה לשנות את זה.. כי כל מה שהיה בתוכי זה אך ורק מרירות שאין דומה לה!! היייתי רסיס אחרון שאי אפשר יותר לרסק.. וממילא לא היה לי מקום לשמוח... לראות אור.. נכון, העבודה היא עצמית ברובה... נוכל למצא אנשים שיהיו איתנו ונרגיש פחות לבד רק אחרי שנהיה אנחנו בשביל עצמינו!! שנאהב ונכבד ונשמח.. בנו!! זה מה שעזר לי קצת להתרומם... לפני ההתרוממות הרגשתי שכל העולם זה זיוף וטיוח אחד ענק... אבל אמרתי לעצמי שאני עושה זאת בשבילי.. ולא בשביל אחרים.. וכך עבר תקופה שהרגשתי שאני "משחקת אותה" שטוב לי.. מזייפת חיוכים.. אבל בלילות בוכה... ולא סתם המשכתי כך.. אלא הוספתי עבודה עם עצמי וחיזוקים.. למדתי מה צריך להיות והצבתי לי את זה למטרה... אני היום במקום יותר טוב מבחינת המצב רוח ועוד.. ויש עוד דברים שאני יודעת שיש לי עבודה גדולה וארוכה והכאב לגעת בהם הוא עצום... אבל כרגע הם בטיוח... אפילו מעצמי.. ואני בעז"ה פותחת כל רגע עוד משהו ועוד... וזה שוב מגביר את הכאב... ומראה שאין יותר מזה... ולמה לי כל החיים הללו... והדמעות.. והבדידות שאין למי לומר.. ואין מי שיבין... אני בטוחה שאתן זוכרות את הימים והשבועות שגם אני רציתי למות... ויותר מזה... אבל אם הייתי עושה זאת באמת- לא הייתי מתחתנת.. לא הייתי חווה רגעים של שמחה כמו שאני חווה ימים שלמים ושבועות של אושר!! נכון, הכאב והקושי קיים והוא עצום!! אבל לומדת להכניס את השמחה.. ואם אתם תדעו מאיה מקום אני כותבת לכן עכשיו- מקום שצפו לי מלא דברים.. מקום שאני עושה דברים שעלולים לפגוע בי מפניי שלא פתור בי משהו.... ואני יודעת חלק מזה ועדיין ממשיכה לעשותם... אבל אני מכניס למודעות שלי שזה בטיפול ובמהלך לפיתרון.. אז אני אשתדל לעבד את זה בצורה הטובה ביותר ולא ללחוץ על עצמי כי מי כמוני יודעת מה זה לעשות בשביל לטייח... אז אומנם אני מטייחת לאנשים שלא צריך שידעו כי זה רק יזיק.. ואני מתפללת שדברים לא יתגלו.. ואשאמשיך באותה הדרך עד ההחלמה... ולדעתי, אין כזה דבר שכל החוויה הזו תישכח.. ומי שאומר את זה משקר.. החוויה תשאר לנצח.. אבל זה תלוי בנו מה נרצה לשמר מכל זה; את העינויים או את ההישרדות וההצלחה והבלתי יאומן של: "תראו מה עברתי.... ומה אני היום...." מחזקת אתכן.. ומחבקת באופן אישי כל אחת.. שיהיה לכן יום טוב.. וחודש טוב... ובשורות טובות.. שלכן, מתמודדת

הלכתי אתמול לעשות בייביסיטר... האבא החזיר אותי לבית היות והיה מאוד מאוחר.. אבל לא היה לאותו זוג מזומן אז הוא הוציא מכספומט ושילם לי ברכב.... אוי איזה תזכורת איומה!!!!!!!!! סיטואציה שונה לגמרי!! והפעם בצורה טובה אצל זוג נורמלי.. אבל החוויה היא יזכורת משוכתבת.... אני לא נוהגת לעשות בייביסיטרים.. והפעם הזו הייתה זוועה..... בנוסף קרה עוד משהו שהבנתי אתמול... יש לי בעל שאוהב אותי באמת.. האם אני אצליח אי פעם לשנות את כל החוויות הללו?!?!? כמה כבר יש??????????? מרגישה שאני צועדת כבר יותר מידיי.... כל פעם קורה דבר נוסף.... אלוקיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

מזל טוב... אחותי ילדה בן... אין לי מושג מתי... אין לי מושג אם כבר היה ברית... אחד השכנים שלה אמר את זה לדוד שלי שהודיע לנו... אני גם לא מכירה את הילד הקטן האחרון שלה... הוא כבר בן שנה ואין לי מושג עליו חוץ מהשם שלו... למה זה ככה????? למה???

קודם כל אני גאה בךך! על המילים לעבור על החשיבה וראיה שי הדברים כמו שאמרת בהודעה הראשונה , זה לא יכו להעלם זה משנה את הגודה שהוא תופס בחיים וכך קרה בבייבי סיטר לא נעלם... ולכן זה עלה זכרון קשה וכואב יש לך את הכלים זאת יש לך את המילים להזכיר זאת לעצמך מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

את מקסימה , חזקה ומתמודדת!! אני איתך. פעם למעלה פעם למטה. זה כנראה משחק החיים.

תודה לך על המילים!! אני קצרה בזמן.. מנסה להגיב לכולן.. מתחילה מהמקום שהפסקתי כל פעם שאני נכנסת.. אכנס שוב ואגיב.. את מהממת.. ואני אוהבת אותך!! תודה על החיזוק!

מזל טוב לרגל נשואייך מזל טוב להולדת האחיין החדש שלך קוראת אותך , מבינה אותך ומזדהה עם דברים שכתבת נכון שלא קל להתמודד עם העבר בהווה ולחשוב גם על העתיד בד בבד שמחה שאת לוקחת את הדברים למקום הטיפולי שעדיין לא הסתיים יפתי, הטיוח הוא בדיוק כמו כל מסכה אחרת שהיית שמה -במקום אני מאוד מבינה את הפחד שלך מ-שדברים יתגלו נכון שהעבר לא נעלם כבמטה קסם ,אך בעזרת הטיפול לומדים לשים את העבר במקומו ולא להחיות אותו בכל יום מחדש עם הזמן זה הולך ומשתפר כי גם אחרי הטיפול ממשיכים עם אותם כלים להתמודד יום יום עד שזה הולך ותופס באמת את המקום שלו-בעבר את אמיצה ומאוד חזקה , עברת דרך לא קצרה בטיפול ואת ממשיכה גם להתמודד עם ההווה , אני יודעת ומאמינה בך שאת מסוגלת להגיע ליעד של=החלמה , שולחת חיבוקים חמים ואמיצים לך -מתוקה ויפה שלי חודש טוב ובשורות טובות -והמון,,,,,,, חטולית בהמון אהבה

היייי מהממת מה איתך??? כתבתי לך מלא.. מקווה שיהיה לך זמן לקרא.. אין לי מושג איזה דף זה.. אבל לא חשוב.. את פה!!! תודה על האיחולים!! והתגובה!! ואני שמחה לראותך!! כן... אף פעם לא מפסיקים להתמודד אה??? שיהיה לך בהצלחה בכל עיסוקייך.. קראתי גם למעלה ואני אמשיך בס"ד בפעם הבאה.. אוהבת!! יום טוב, מתמודדת :)

אני מאד מבינה על מה את מדברת ומאד מיזדהה איתך. ברור לי לגמרי שאין סיכוי שאי פעם נשכח מה עברנו ומה קרה. ובכל זאת אני מנסה להתאמן בלהאמין שיבוא יום שבו נדע לעשות את ההפרדה, ונדע לשייך את הדברים שקורים לנו בהווה להווה שהוא מקומם, ונדע שלמרות שהם מטרגרים למה שקרה בעבר, זה לא קורה שוב. נדע להשאיר את מה שקרה בעבר שם בעבר ולא נחזיר אותו להווה. אני מקווה שיבוא יום ונצליח לשנות את ההתנהלות שלנו שהיא פועל יוצא של מה שעברנו, להתנהלות אחרת, מתאימה יותר לחיים אחרי הפגיעה ומיחוצה לה. אכן לעולם זה לא ישכח, כי כל מה שהודחק משתחרר בטיפול, ואי אפשר להדחיק שוב בחזרה, אבל אנחנו נלמד לנהל את הפגיעה ולא נאפשר לה לנהל אותנו, וכך נצא לחופשי מההשרדות הכל כך מעיקה וניטעם את טעם החיים האמיתיים. כותבת לך את כל זה ומכוונת גם אלי ואל כולן. מקווה שקלעתי. איתך יקרה, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

תודה על המילים!! ו.. כן!! כרגע אנחנו בשלב הביניים שכל דבר בהווה מזכיר לנו את העבר... אבל תיכף יהיה עוד שלב- במידה ונצליח לעבור ולעבד את הדברים- שיוביל למקום טוב יותר.. בינתיים אולי.. זה תיזוכורות לדברים שלא עובדו... אז זה אולי טוב שצף כדי שנעבד ואז נניח בקופסא השייכת לעבר.. כרגע עם כל הכאב גם אם החוויה לא קוראת אלא קרתה, החוויות כן קורות והן הווה!! לא חשבתי על זה קודם.. זה עלה לי תוך כדי הכתיבה.. אולי זה הכיוון.. בכל אופן, כמה שזה כאב לי וכואב עדיין.. התגובה שלך עזרה להוציא ממני מילים שיתנו לי כוחות מחודשים.. תודה רבה!! מתמודדת

לדעתי, כן משנה. איתך...

?????????

תודה שהגבת. קשה לי לענות, אבל רציתי שתדעי שראיתי, ושזה חיזק אותי.

אני מודעת לכך שלא תהיה הזדהות עם זה, אבל חייבת לשתף בהרגשה שלי לפני שהיא תקרע אותי מבפנים... היום הייתה בי תחושה שלא הרגשתי הרבה זמן. זאת תחושה שאני כמעט ולא מסוגלת לומר במילים כי היא אסורה, היא לא נכונה והיא רעה! ואסור לומר אותה!!! אני לא יודעת למה זה קרה, זה נורא בעיני להודות בזה, אבל הרגשתי מגורה מינית. אני לא יכולה לחשוב מתי זה קרה בפעם האחרונה.. למרות שאני כן פעילה עם החבר, אני אף פעם לא עושה את זה מתוך איזשהוא צורך גופני, אלא פשוט משהו שנראה לי חובה בשביל לתחזק את הקשר. ובכלל, ממש לא אכפת לי שזה קורה כי אני כבר יודעת להעלם מהגוף שלי ולא להרגיש כלום ממה שהוא עובר. אז למה זה היה צריך להגיע היום?! זה פשוט לא הגיוני. אני לא כזאת. אסור לי. זה מוביל לדברים רעים. ואני לא יכולה להתמודד עם התחושה המגעילה הזאת! היא פשוט קורעת לי את הגוף, אני נאבקת איתו כבר כל היום ומנסה להתעלם מזה, אבל זה לא עובד.. וזה מעלה זיכרונות (זהירות טריגר!!!!!) של הילדה האומללה ההיא יושבת בתחתונים והגבר ההוא שפותח לה את הרגליים ונוגע בה, והוא מסתכל עליה ומחייך והעיניים שלו מאושרות אליה, והוא ממשיך עד שהנשימות שלה מתגברות והיא נאנחת..היא לא רוצה, אבל זה קורה לבד.. משום מה היא רועדת ונושמת בכבדות. היא לא מבינה את זה. והמבט המבחיל שלו, מחייך אליה בגאווה ואומר לה כל הכבוד..את היית טובה..אני שמח שסוףסוף נהנית!! והכעס הזה על הגוף שבגד בה, הרי היא לא רצתה בזה, היא לא הבינה בכלל מה קורה לה, היא בכתה בפנים, היא פחדה בלי סוף, איך הגוף העיז להרגיש אחרת ממנה?! ורוב הזמן, אני בכלל לא חושבת על זה שזאת הייתי אני. מבחינתי הייתה סתם אחת. אבל עכשיו, עם ההרגשה הזאת, האסורה, המגעילה והלא הגיונית, אני חוזרת להיות הילדה ההיא ואני כל כך כועסת על הגוף שלי שנהנה כשאני סבלתי.. ואני אמורה לסלוח לו עכשיו, ופשוט לקבל את ההרגשה הזאת?? ולהאמין שזה טבעי, בריא, הגיוני????????

אוי... "אני אמורה לסלוח לגוף שנהנה כשאני סבלתי...." אוי.... אוי... אין לי מילים... המשפט הזה קורע אותי מבפנים... כואבת איתך!! ומבינה מה את מרגישה.... ואין לי מילים לכאב... יישר כוחך שהעלית את זה באותו הרגע למודעות.. ההבנה הבוגרת שלך... איזה אומץ ונחישות!! לפי מה שאני למדתי בעקבות הטיפול: החוויות הללו הן טובות.. ונכונות.. מה שלא נכון ומי שבאמת בגד והיה אכזר לך זה לא גופך אלא הגבר ההוא... הגוף התנהל כמו שגוף מתמודד מול גירויים.. אבל זה שאת לא היית שם.. בחוויה אמור לשנות את הפירוש לאותו גבר.. לו לא מגיעה סליחה... אליו אמור להפנות את הכעס.. הגוף שלך לא אשם!!! גם לא את... נסי לא לשכתב את הפגיעה עם החבר שהצלחת להשיג.. אל תהיי איתו "רק כדי לשמר" אולי כדאי שתפני לייעוץ בהקשר של מה שרשמת.. את יכולה לגלות פירושים שונים ממה שהכרת.. ואולי לגלות את עצמך.. מקווה שעזרתי לך.. בכל אופן אני איתך.. מחבקת.. ומזדהה עם מה שרשמת.. מתמודדת

אני מסכימה עם מה שכתבה לך מתמודדת ובהחלט מזדהה עם הפחדים שעלו בך כתוצאה ממה שהרגשת הגוף אינו אשם הוא רק גוף שמגיב למה שמרגיש ההוא המנוול שנגע בך רק הוא אשם נכון שלפעמים מתעוררים כמו רגשות אשמה איתי ולמה בכל זאת הרגשתי על זה לא היתה לך שליטה אם תנסי להבין שהמנגנון הגופני עובד כמו שהוא יקל עלייך להפנים שלא עשית שום דבר פסול ודבר אחרון והכי חשוב לדעתי את לא צריכה להכריח את עצמך להיות בתוך שום מערכת יחסים ששם את לא נמצאת , את גורמת לעצמך רק נזק נפשי ובהחלט ממליצה לגשת לטפל בנושא בהצלחה בהמון אהבה חטולית

הלוואי שיכולתי להגיע למצב של להשלים עם זה, כמו שתיארת. להאשים אותו, לסלוח לגוף, הלוואי... המון תודה לך על התגובה, לא האמנתי שיגיבו וזה שיפר לי את ההרגשה מאוד..

יש לי תמיד מין תחושה כאילו כל מה שאני חווה הוא סוג של חלום שעובר לידי, אני לא חלק ממנו. זה לא כמו שקורה בזמן ניתוק, זה יותר כאילו אני במצב אוטומט וכל השיחות שלי, ההבעות, ההתנהגות, הכל נעשה בלי שליטה שלי. ואז יש רגעים (נדירים) ביום שאני פתאום מרגישה חיבור מוזר לגוף שלי, מין הרגשה לא מוכרת, של להיות עולם אחד איתו ולא שניים כמו בדרך כלל. פתאום אני מרגישה את הרגליים על הרצפה, את הבגדים על הגוף, אני רואה ממנו ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בעיצומה של שיחה שלא לקחתי בה שום חלק! החיבור אליו מיוחד, שונה עבורי, ויש בו משהו שגורם לי להגעל - להרגיש כל חלק בו, להרגיש את כל מה שאני רוב היום מצליחה לא להרגיש... אני תוהה בזמן האחרון אם זה משהו שקורה לכולם, ייחודי לנפגעים/ות או שאולי זו רק אני? יש מישהי שחוותה משהו דומה? אשמח לתשובות...

אני מאד מאד מזדהה עם התחושות שלך ובמובן מסויים מרגישה בדיוק כמוך. כל השנים הגוף שלי היה נפרד מימני, לא היה שום חיבור אליו עד כדי להרגיש שהוא לא שלי בכלל. יותר מיזה, בהרגשה שלי כל ניסיון שלי להגיע למצב של להתחבר אליו הרגיש כאילו הגוף לא נשמע לי ויש לו ישות משלו שלא קשורה אלי בכלל. עברתי את כל הלידות שלי בלי להרגיש שום כאב, בגלל שהניתוק מהגוף היה כל כך חזק. הוא כאילו היה כמו חלק נפרד מימני ולא שייך לי. זאת דוגמה.... בתקופה האחרונה, קצת יותר משנה וחצי, אני לומדת להתחבר לגוף דרך תנועה וזה עושה פלאים ומאד מחזק. בתקופה לא מבוטלת מהזמן הזה חוויתי המון ניתוקים תוך כדי תנועה, זה קור עדיין אבל פחות בעוצמה וגם בתדירות, ולמדתי ואני עדיין לומדת להקשיב לגוף ולנסות להבין "מה הוא אומר".... בקיצור אני לא יודעת אם זה קורה לכולן, לי זה בהחלט קורה, אבל אפשר ללמוד להתנהל אחרת עם הגוף ולהחזיר אותו, זה רק עניין של מודעות והתמדה.... מקווה שעניתי למה שהתכוונת. שלך - מציאות אחרת

מאוד מבינה על מה שאת מדברת למעשה אני כבר המון זמן אחרי גמר טיפול ועדין לא מתחברת אל הגוף שלי מתיחסת אליו בד"כ כשמשהו כואב , כן , רק אז אני נזכרת שהוא שם שהוא קיים , שאני חיה בתוכו , שהוא זה שנושא אותי לכל מקום שאני צריכה להגיע אליו בדיוק כמו מקל ההליכה שאני משתמשת בו , והתיק שיש לי על הכתף עוד משהו שאני משתמשת בו כי רק כך אני זזה וכו' אני אומנם כבר לא נגעלת ממנו בגלל כל הפגיעות שהגוף הזה ספג אחרי הכל , הוא לא היה אשם מה אני כן עושה ? שמה מסכה כזו או אחרת ואומרת לעצמי שמה שאני בוחרת ללבוש או בוחרת לעטר בו את עצמי-תמיד יש מיהו/יא שאני עושה זאת למענם חלילה לא למעני -כי אם זה היה למעני הייתי תמיד ניראית כמו הומלסיט ,בבגדים הכי מסמורטטים שלי , הכי דהויים , והכי לאאא פשוט לא , כי רק זה מרגיש לי אני-הכי אני שבעולם לא מושכת שום תשומת לב מאף אחד לא נראית ולא ק''מת רק המסיכה מוציאה אותי החוצה מתוכי לא יודעת לומר לך אם זה קורה רק לנפגעות יודעת שזה היה כך גם לפני שהגעתי בפעם הראשונה לטיפול אז למה אחרי הכל אני עדיין נמצאת באותו מקום אם אני כבר אחרי גמר טיפול? מהסיבה הכי פשוטה-שהגו רק כלי שימוש הגוף הזה הוא עדיין לא אני אולי יגיע יום וגם זה עוד יקרה מי יודע???? שבוע טוב ומבורך יקרה בהמון אהבה חטולית

למרות שהיא ענתה לי... את ממש צודקת בקשר לאידה. היא יותר נעדרת מאשר נמצאת. אין לי טענות, היא לא חייבת לי כלום אבל תכלס- נראה לי שהיא צריכה שותפה( או מחליפה) כדי להחזיק פורום כזה. בכל מקרה- אני איתך...

אורחת יקרה, תודה שאת איתי. ובאשר לאידה, לא רוצה לפתוח את זה לדיון. מאד מעריכה את אידה ואת מה שהיא עושה כאן, ובכל זאת כרגע אני נעולה וקשה לי למצוא את המילים לגבי. עד שהצלחתי והעזתי לכתוב עם קושי ויאוש גדול היא דילגה עלי פעמיים רצוף באותה הפעם האחרונה שהיא כתבה וזה כאב, אבל זהו בזה זה נגמר. כלום לא מובן מאליו..... שלך - מציאות אחרת

בסוף אני מרגישה לבד.. תודה

אני איתך. מצטערת אם הבנת אחרת. מחבקת אם את מרשה. שלך - מציאות אחרת

פעם אחת לבד, תמיד תמיד תמיד לבד. בסופו של יום אני היחידה שאין לה ברירה אלא להיות תקועה עם הגהינום הפרטי שלי שהוא שלי ורק שלי בעל כורחי בלי שביקשתי....., ואף אחד לא חייב להיות בו איתי..... כולם מתקפלים ועוזבים בסוף או באמצע, מה זה משנה. לי אסור להתייאש.... "חייבת להתמודד"...... וכשהכי הכי קשה לי ואני בקושי מוצאת את המילים, כשכל עולמי חרב עלי ואפילו מי שלידי שם לב לזה, אני נשארת לבד. וגם פה סליחה על החוצפה אבל עד שאת כבר סוף סוף כאן אידה, דילגת עלי ולא רק עלי..... מן הסתם, אין לי מקום בשום מקום וזאת רק הבעיה שלי.... זאת הייתה פריקה כואבת... מציאות אחרת

אני פה, איתך. לבד ביחד, טוב?

עכשיו זאת אני שרוצה למות..... רוצה ממש וזה אחרי שעשיתי כבר את כל מה שאני יכולה. נגמר לי, רק שאני פחדנית..... תודה על הביחד.... שלך - מציאות אחרת

מה שלומך היום?? קצת פחות לבד? אני אישית כ"כ חוויתי הרבה בחיי את המקום הזה ששרדתי כי רציתי לדעת שיש מישהו אחד שגם אם לא כותב או מדבר אליי הוא נמצא.. יקרה שלי, אל תתייאשי! אף אחד לא עושה דווקא... ותנסי לבקש את מי או מה שאת זקוקה.. אני כ"כ מבינה את הכאב שלך- שאת מחזיקה מעמד עוד ועוד.. ופוסעת.. ומחזקת.. ומתחזקת.. אבל גם את זקוקה לחיזוק.. ואת רוצה שיתנו לך... ולמה לא שמים לב לזה....?! יקרה, אני גם איתך... מצטרפת לאורחת וינשוף.. מחזקת.. בבקשה נסי להאחז בדבר שכן יועיל.. בהצלחה יפה שלי.. חיבוק ליום מוצלח ומואר

תודה יקרה על המילים החמות והעידוד. האמת היא שכרגע אני הכי לבד מאי פעם, והייתי במקום של לפגוע בעצמי פיזית כדי להדחיק את הכאב הרגשי הבלתי ניסבל. וכנראה שדברים קורים לא סתם, ומה שקרה בדיוק ביום הזה שהכי ניסיתי לפגוע בי, הוא שעברתי תאונה קטנה, שהייתה יכולה להסתיים הרבה יותר גרוע, ובנס רק נפצעתי חבלות יבשות וקצת יותר מיזה. מן הסתם אני מתמודדת עכשיו עם הפציעות והכאבים מהפציעות האילו ובדרך הזו הכאב הרגשי קצת קהה יותר למרות שהוא בהחלט קיים... וכן אני זקוקה מאד לחיזוק כדי לצאת מהחוסר אונים שבו אני נמצת עכשיו וכבר יותר מידי זמן, ולכן צרם לי כל כך שדלגו עלי.... תודה רבה שוב וחיבוק לימים טובים ומוארים גם לך. שלך - מציאות אחרת

אני שוב פונה ומצטערת מנסה לחשוב אך זה קרה ואומרת אולי את נתפסת בעני כקרובה וחזקה ומרגישה שאני מאוד מגיבה אך כנראה שלא מקווה שתביני שאת יקרה וזה לא בכוונה ממש להפך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

נכון שאת בדרך כלל מגיבה. אין לי טענות לתגובות. אני נתפסת תמיד כחזקה, ואולי זה שאני עדיין כאן למרות כל מה שעברתי מסביר את זה. אבל וזה האבל הגדול, כולם בטוחים שאני חזקה, אולי בגלל שאני לא ממש מראה עד כמה קשה לי ומסתובבת כם מסכה של אני בסדר... אני לא בסדר ולא חזקה, אני מחוסלת וממוטטת. אין לי מושג מה אני צריכה לעשות כדי שיבינו שכשאני אומרת שקשה לי זה לא כדי למשוך תשומת לב..... ויותר מיזה, שהכי קשה לי להגיד שקשה לי, וכשאני כבר אומרת את זה אני כבר בקצה לגמרי... שלך - מציאות אחרת

אני מחפשת לתבוע את אחי. לא אלך לעולמי עד שאגיע ליעד ולצדק שבאור עניי אך אחי עשה לי דבר כזה אחי בילדות שלי רק נערה הייתי,אני היום בת 55 --ומנסה לשכוח אך לא לסלוח לאחי!! הייתי בת 14 --לפני 37 שנה עברתי גילוי עריות התעללות קשה מאחי !! שנת 1973 הנה מגיע החג יום כיפור בערב היה קצת שקט, למחורת זה יום שבת. כולם יצאו מהצום והתחילו לנסוע ולאכול . ושקבלו כולם צו 8 לגיוס חיילים אחי היה בנהיים, שמחתי מאוד שקראו לבוא להתייצב לפני שיצא מהבית וכולם בכו , אני בקשתי מהשם שלו יחזור אותו לעולם . ניגש אלי ואומר לי אני רוצה לשמוע שאת תהיה ילדה טובה כמו שאני תמיד מבקש ממך לא לצאת לרחוב בשכונה)אך פחדתי גם עליו חשבתי לרגע שכך כולם נוהגים לגדל את הילדים שלהם וכך נוהגים במשפחות , עכשיו שמגיע הזמן לסגור עוד שנה נוספת, תמיד זה בא לי בראייה בעין לפני החג הנפש שלי כבר מתחילה להיתפרפר בגוף,והנפש צועקת לה' . אין אין מי שיעזור לי כמעט כל הזיכרונות עולות למוח ולא נתן לי שקט לשכוח, אני שואלת את עצמי יום ולילה אך אחי חיי עם זה? ואין לי מענה. כל הזמן נלחמת למה בכלל התחתנתי ולא הלכתי להתלונן עליו , אני יענה לכולם בזמן שהייתי רק בת 14 הפחד נכנס לנשמה שלי מאז ומתמיד... מה שקרה לי במשך כל החיים זה שנעשיתי זומביק. הוא תמיד הוביל אותי לאן שרצה , אך לי עולה הסרט שאני הייתי נערה ואחותי ילדה בן, ובקשתי ממנו לנסוע להרצליה ברכבת של פעם. לא הסכים צעק עלי תישארי בבית ואז בקש ממני להיכנס למקלחת ואני אומרת לו אני במחזור !! הוא לא עשה הרבה לקח מגבת ונקה לי את הפוט בלי בושה, ואך זה להיכנס למקלחת עם אחי????..... זוועה היה עדיף לקבור את עצמי. ולא לחשב שאני חייה בעידן שלנו שאין ללכת ואין למי לדבר!! התיק נסגר חוק התיישנות !!! הייתי צריכה לעשות מה שאחותי אמרה לי........ חבל עצוב מר לי כואב כואב כואב אני ניצולה שואה מאחי וגם מהמשפחה שליייייייייייייייייייייייייייייייי תעזרו לצאת לעולם ולדבר ולצלם האם אפשר להיחשף בפנים בתיקשורת??

ברוכה הבאה אישה שחורה צר לי לשמוע את החויה הנוראית והטראומטית שעברת כל כך הרבה שנים החויה הנוראית איתך ובמשך כל השנים את נאבקת האם פנית בכל השנים האלה לעזרה? האם יש מי ששיתפת ? סיפרת על השואה שלך? את אמיצה מאוד וחזקה הכעס והכאב יחד רוצים לפרוץ אני מציעה לפני כל צעד פני לעזרה מקצועית, עבדי את הטראומה ושקלי והתחזקי לקראת כל צעד מקווה לראותך כאן איתנו משתפת נתמכת ותומכת אל תשארי לבד בהצלחה מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

כשאני נפגעתי בתקיפה מינית. פנית לעורכת הדין רוני אלוני סדובניק והיא ליוותה אותי לביטוח הלאומי ומלווה אותי לבתי משפט. רוני ידעה להבין את מצבי. במצבים קשיים הרימה אותי ועודדה אותי נתנה לי תחושה של ביטחון שאני לא לבד. רוני אלוני סדובניק מייצגת נפגעות גילוי עריות ונפגעות תקיפה מינית. אני ממליצה לפנות אל עורכת הדין הנ"ל (רוני אלוני סדובניק) ניתן למצוא בקישור alonilaw - רוני אלוני סדובניק.

את יכולה לשתף אותי!?חשוב לי לדעת מאוד מתי עברת פגיעה מינית.? אני לצערי הזמן שלי עבר- כל מקום שאני הולכת שער נעול! ואם השער נעול אין לי לאן ללכת. עצוב כואב לי מאוד בנשמה! אני קרועה מבפנים. ואין לי יותר מה לעשות .אלה להמשיך עם כל הסבל של חיי עד יום מותי,אני לא ידעתי שיסגרו אלי את הדלת בזמן שאני באה לשתף את המוסדות למיניהם, בזמן שאני הלכתי לפתוח תיק על נפגעה איבה. הודעתי כבר שאני סובלת מהבית לא פרטטי להם יותר מידי מידע...ועל זה אני משלמת על היוקר הביוקר .תודה.

כואבת לשמוע את הדברים.. אין לי כ"כ מה לומר היות ואני אישית לא הגעתי למצב של להתלונן על הפוגע... הסיפור נחשף רק אצל המשפחה שלי - רק ההורים ושם זה נסגר.. אף אחד לא מנה אליו ו"אסור" לי גם לספר לאחות.. היות שכל שניה היא נכנסת להריון ממנו.. אז ליודעת מה עדיף... ואני לא רוצה להיות זו שתחליט... אם כי יש פעמים שאני אומרת לעזאזאל כולם... אני צריכה לחשוב על עצמי... אבל זה רגע של שטות... כי המחשבה על עצמי היא איך לשפר לי את חיי מהנזקים שהוא עשה.. ולא ייתן לי כלום שישלם על זה... כלום לא ישווה למה שאני עברתי... אני אדם מאמין.. והוא לא יתחמק מהעונש.. גם אם מבריח את אחותי וגם אם משקר לה וגם אם מלכלך אותי.... למרות שכל זה מתסיס אותי.. ואם הייתי כותבת כאן ברגע אחר אולי הייתי כותבת דברים אחרים... בכל אופן.. אין לי מושג על חוק התיישנות והעיצה שלי זה- תבני לך חיים טובים ומאושרים.. בלעדיו!! זה שיהיה בכלא לא נראה לי נותן משהו.. זה לא יקח את הכאב שלך ולא יעלים את הייסורים.. גם לא אם ימות... את זה תשאירי לטפל אצל אדון העולם.. זו דעתי האישית... ייתכן שלך היא לא נכונה.. (אם כן, אז התעלמי מתגובתי..) בהצלחה בכל מקרה. מתמודדת

לי קשה לעבור על זה כל יום מחדש. אני קמה וזה עומד מולי עיני ואני לא חושבת שאפשר בלי להיזכר במעשים האכזרים האלה שחוותי, אני מרגישה עדיין קובן במשפחה ולא אתן לזה להמשיך הלאה אני רוצה את להביא אותו שיתן את הצדק בבית משפט, אך אפשר ל המשיך הלאה שבגיל 14 נהרסו כל החיים שלי? אני היום בת 55 וזה לא עובר לי כל הטראומה שחוותי ממנו אני חושבת שהגיע הזמן לצאת מהארון אחרי 40. תודה לך בכל זאת על השיתוף לך ישר כוח..

למות. נראה לי הפיתרון היחידי. אין כח.

יקרה, זה פתרון שאין מימנו דרך חזרה והוא בלתי הפיך. ואולי עכשיו את חושבת שזה מה שאת רוצה ולא משנה אם אפשר להתחרט או לא. יש פתרונות טובים יותר. מגיע לך לחיות חיים טובים וזה אפשרי. עוד קצת, תני לעצמך צ'אנס, עוד לא ניסית את הכל. יש עדיין מה לעשות. כל עוד את בחיים, יש פתרונות של חיים גם אם נורא נורא קשה. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

לשרוד זו מטרה???????

לא, המטרה היא לחיות, וזה אפשרי. תראי את בובה שעשתה את זה, ויש עוד הרבה בנות שעשו את זה. גם אני עדיין לא שם וקשה לי מאד מאד, אבל זה אפשרי, אני בטוחה בזה.... האור נמצא שם, ולו רק מהסיבה שאין חושך בלי אור... (לא היית יכולה לדעת שחשוך אם לא היית יודעת שיש גם אור.)... תחשבי על זה. מחבקת, שלך - מציאות אחרת

כמו שאמרה מציאות אין חזרה משם!! תני לעצמך להבין וללמוד שמגיע לך יותר מגיע לך לחיות ולא רק לשרוד לחייך ולהנות מהחיים אם תאמיני בכך הכל יראה אחרת! איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

יפה שלי... מה שלומך היום?? כ"כ כואב לשמוע שהגעת למקום שאת רואה רק מקום מפלט אחד.. כ"כ מבינה שקשה ברמות שאיש לא מבין וזה הדרך שלך לצעוק את מה שמתחולל אצלך בלב.. לצעוק לכולם, לעולם.. ואלי גם לעצמך.. לעורר את הכוחות שבך... שאולי את מרגישה שהם בוגדים בך.. יפה יקרה שלי... הקושי עצום! הכאב מבעבע.. הקולות כבר מרעישים יותר מידיי.. אבל שקט המוות הוא לא ישתיק הכל... הוא נראה (לפעמים) פיתרון כי ע"י זה יהיה דיי לכל מה שאת חווה עכשיו.. אבל הוא לא פיתרון בכלל!!!! כרגע אולי כן... תציבי לעצמך את המטרה לשרוד... אבל אח"כ תגלי עולם יפה שאת בעצמך עמלת עליו ויהיה לך אוור נעים שלאיש לא ידמה כמות האושר שאת תחווי... אוהבת אותך יקרה מאוד מאוד!!! בבקשה עוד קצת... אנחנו פה יחד... שלך, מתמודדת

אמא.. אין לי מילים. מה עושים שאין מילים וגם האותיות הולכות לאיבוד בתוך מליארדי המחשבות הכל כך לא הגיוניות האלו.. נגמר לי הזמן הסבלנות לא קיימת כלל,הכוח תמיד קיים רק נחלש ולעיתים תחזק,קשה לאכול והרזון כואב בעצמות. רוע כזה לא חוויתי עדיין נראה לפעמים שזו ההתעללות האמיתית. הכאבים

שתיקה יקרה, מאד מאד מזדהה איתך ועם המקום הזה שבו את נמצאת. מתקשה מאד למצוא את המילים ובכל זאת רוצה לנסות להאיר קצת את המקום הזה. זה אולי חסר הגיון אבל אולי גם יתן לך כוח.... נסי לדמיין את עצמך בלי הכאבים האלו. נסי לדמיין את עצמך חיה ומתפקדת כאילו כלום לא כואב וקחי את הדמיון למקום הכי מואר שאליו היית רוצה להגיע. דמייני את עצמך שמחה ומאושרת וחייה את החיים כמו שהיית רוצה שיראו חייך, נטולי כאב, עצב וחושך. אולי תמצאי בזה כוחות ובמה להאחז.... שולחת לך חיבוק מבין ועוטף, שלך - מציאות אחרת

כמה אני מבינה לליבך.... כמה קשה להתמודד מול המציאאות שמצליחים להבין אותה- "נפגעתי"... כמה קשה להתמודד מול החסר... כמה קשה להתמודד מול כל הרוע.. כמה כשה להתמודד מול כל ייסורי הנפש.. מול ההשלכות.. מול הפלשבאים. מול ה"אובדן העצמי"........ עד שבהחלט זה נראה הכאב הכי גדול... ו"הלוואי" והיה ממשיך מה שקרה בלי שהיינו מספרות או בלי שיתגלה בכל דרך שהיא... אפילו לעצמינו... כואבת איתך את התהליך הארוך הזה ומחזקת אותך להתמיד בדרך... חיבוק מכל הלב.. מתמודדת.

הכי בטוח לי לשתף כך-בכתב- כי כך אני לא צריכה להסתכל לאף אחד בעיניים ולהרגיש מושפלת או כל דבר אחר. אני מרגישה רעה ומוצפת וחסרת אונים מול זה שאני לא מצליחה לשבור את השתיקה . מרגישה מאויימת ומפחדת וכל הזמן עם הפחד הזה . לא מצליחה לפתוח את הפה ולהוציא את המילים- וזה כל כך מתסכל וכואב ברמות.יש מחנק בגרון ואי שקט עצום- ינשוף

ינשוף יקרה, מאחלת לך שתצליחי למצוא את המילים. את לא רעה ובכל זאת רק את תוכלי לפתוח את הדברים. זה קשה ומפחיד אבל אף אחד לא יוכל לעשות זאת במקומך. ברגע שתרגישי שהמחנק עולה על הפחד, המילים יצאו...... כנראה שכרגע את עדיין מצליחה להחזיק, וזה אומר שיש לך המון כוחות.... אם תפני את הכוחות האילו לטובתך המילים יצאו. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

את מאוד מדוייקת בשיקוף שלך לגבי!! הלוואי שאצליח לפנות את הכוחות שיש בתוכי לכיוון הנכון- לשבור את השתיקה שחוסמת אותי. תודה מציאות יקרה שאת כאן יחד איתי-זה לא מובן מאליו -ינשוף.

טוב שאת משתפת בכתב זו גם דרך לתת מילים לתחושות נצלי יכולת שלך לכתוב ולשתף עד שיבאו או יחזרו המילים יודעת שקשה..... מחזקת ומחבקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

מה שלומך ?? יש בך המון טוב!! את כ"כ מקרינה אותו.. אפשר לראות בכל תגובה איך את מפרגנת ונמצאת יחד עם השני... חלק מהשלכות הפגיעה זה שאנו למדנו לחשוב שאנו לא טובות ושיש בנו משהו לא בסדר ועוד ועוד... ואלו דברים שקיבלו חיזוקים מצידינו מפני שהתחלנו להתנהג בצורות מסויימות כלפי עצמינו או אחרים ופיתחנו הרגלים נוספים וכו.. אבל תזכרי מהיכן זה התחיל???? מהמקום שהפגיעה היא כ"כ קשה וכואבת את תמיד האשמה היא עצמית. וגם אם לא היה לך את השלב הזה יש לזה ביטוי בהרבה דברים ותחומים כמו מה שציינת עכשיו... למדתי את מה שאני אומרת לך מנסיון אישי וגם קראתי ושמעתי על התופעה הזו.. כנפגעות קשה לנו להבין שמישהו יכול להיות עד כדי כך רע ואכזר אז אנו מפנו את זה או חלק מזה עלינו ומהסיבוך הזה שהוא אינו נכון מיסודו מסתעפים מלא הרגשות ותחושות שאנו מאמינות בהם- אין מי שישלול! אבל אנחנו צריכות לפנות מקום לפירוש שונה ולהיסתכלות נחרבת ממה שראינו עד היום.. אוהבת אותך מאוד! ושולחת חיבוק. את ענקית בעיניי.. ומקווה שלא טעיתי בהבנה שלי את דברייך..

בנות יקרות ואידה, מנסה להביא את עצמי לידי שיתוף בזמן שהמילים נעתקות ונעלמות לי. קשה לי לבטא את מה שעובר עלי כרגע, אולי בגלל שאין לי שום שליטה על מה שקורה והעדר מילים אולי נותן לי אשליה של שליטה על האין שליטה הזה. האמת היא שאני יושבת המון זמן מול המקלדת ומנסה לכתוב ופשוט לא מצליחה לכתוב את הדבר האמיתי, רק מסתובבת מסביבו, קשה בטירוף, מקווה שהפעם מצאתי את האומץ.... אני מגלה עכשיו ובעצם בחודשים האחרונים שמעבר לדיבור על מה שקרה, על מה שקורה היום ומופעל מדברים שקרו שם וכד', מעבר לכל זה קיימים המון דברים שאצורים ועצורים בתוכי, שאין להם ביטוי במילים אלא בהרגשות, ברגשות שכלואים, בתחושות שהודחקו, בהתנהלות של הגוף. שהכל תחום בפנים וחייב להשתחרר כדי לשחרר מיתוכי מסות אדירות של מתח ואימה שנאגרו בפנים וקפואים בזמן וכולם מישם. הכל מרגיש כרגע כמו הר געש שעומד להתפרץ וזה רק עניין של זמן קצוב עד שזה יקרה. בנתיים הגוף משחרר לאט לאט תחושות מאד מוכרות וממש לא זרות, שהתבטאו בחיי גם במקומות אחרים שהיו טריגרים לפגיעה ולא ידעתי שהם באים מישם, תחושות שקרו שנים רבות אחרי שהכל כבר נגמר.... בתוך עבודה אינטנסיבית על השחרור הזה גיליתי שיש בי מצבור לא מבוטל של דברים שבמובן מסויים מפעילים את התת מודע שבטוח שאני בסכנה לאור מה שיוצא, ומיתוך כך הגוף נכנס לקיפאון. המשמעות היא שאני נכנסת למצבים של שיתוק מוחלט של הגוף, עד לחוסר יכולת להזיז את הרגליים, שכולל גם כיווץ של כל השרירים בגוף וקוצר נשימה. לוקח כמה ימים עד שהשרירים חוזרים למצבם הרגיל, היכולת לעמוד על הרגליים וללכת חוזרת אחרי חצי שעה בערך. מפחיד ברמות ובעיקר שנוסף על הפגיעה הזאת אני עוד אגיע לכיסא גלגלים אם אני אחצה את גבול היכולת שלי להתמודד עם השיתוק הזה ולהכיל את הפחד שאצור בתוכי. חסרת אונים מול זה..... תודה שקראתן, מציאות אחרת

מציאות יקרה- קודם כל טוב שכתבת ושחררת קצת ממה שיש בתוכך! אני מתקשה להגיב לדבריך כי אני הרבה מזדהה איתך. למרות הקושי הזה אני רוצה להגיד לך שמרגיש לי שאת בדרך הנכון- אין דרך אחרת אלה לעבור דרך הכאב - להביע את זה דרך הגוף- דרך שתיקה-דרך מילים- את תמצאי את הדרך הנכונה לך לעבור ולרפא את עצמך! אני יודעת כמה הפחד גדול -אבל לשאר מנותקת אולי זה כבר לא אופציה. אני כותבת את הדברים האלה בשבילך וגם בשבילי.אני כאן יחד איתך- ינשוף

אכן כבר לא יכולה להחזיק בפנים יותר. כבר לא שולטת במה שיוצא.... לכן כאילו הכל פתוח ואני מרגישה שהכל באיבוד שליטה וחסרת אונים מול זה..... שלך - מציאות אחרת

וואוו.... תרשי לי להתחיל משיתוף על עצמי...?! לפני שחשפתי את "סוד" הפגיעה הדחקתי את כל החוויות שלי סביבה.. וכשסוף סוף דיברתי על הפגיעה עלו הרבה הרגשות וחוויות שחוויתי במהלך הפגיעה.. ולאחר מכן עולים הדברים שהם מעבר לפגיעה... ההשלכות... המחשבות.... ההרגשות על ההשלכות, על ההתמודדות, על החוויה ועוד ועוד... לא תמיד יש עם מי לדבר עליהן, לא תמיד יש את מי לשתף... לפעמים ולרוב מתחילים שוב להדחיק ולהסתגר.. ואז הקושי מתעצם.... מה שאת חווה, את ה"אין מילים" את ההרגשות שמעבר להשלכות.. את החוויות שלך לבין עצמך.... זה מאוד מובן ומוכר.. נסי לתת גם להן ביטוי! זו הזדמנות לתת לך לדבר בעד עצמך! מעבר ל-נפגעת.. אוהבת אותך, ומקווה שמילותיי תאמו למה שהתכוונת... שלך, מתמודדת

תודה יקרה על המילים והתגובה. מתנצלת על שעונה באיחור כזה גדול. פשוט לא הייתי בבית במשך שבוע, והאמת היא שאני קצת בשוק מהתגובה של אישה באפלה, ואיבדתי את המילים..... לא ידעתי איך להגיב ולכן התעכבתי עוד יותר.... מבינה על מה את מדברת ומאד מזדהה. חלק הכרחי מהתהליך הוא לתת ביטוי לכל מה שהודחק ולא רק במילים אלא גם בתחושות ורגשות. יחד עם זאת, לא לזה התכוונתי. מה שקורה לי כרגע הוא שהתגובות שלי לתהליך הן לא רצוניות ולא בשליטתי, אלא תגובות של הגוף מול הרגשות שיוצאים, שהם לא בהכרח מלל..... חוסר השליטה הזה מרגיש לי כמו פריצת גבולות מחודשת שלי שאותה אני עושה לעצמי בעל כורחי, רק בגלל שהתגובות שלי באות מבפנים ומפתיעות אותי, מגיעות בלי שאני מוכנה לקראתן ומשאירות אותי חסרת אונים מולן, ובעיקר, אני מרגישה מאד לא בנוח מול מה שקורה, דבר שמעצים את החוסר אונים הזה ומאד מטרגר אותי למקום הזה של אין גבולות ואין שליטה, שהוא החוויה מישם.... שוב תודה יקרה על השיתוף והמילים החמות. שלך - מציאות אחרת

את ממש מחזירה אותי אחורה,חמודה שלי אני הייתי בתקופה בדיוק כך לא נושמת לא חייה כל הזמן רודף אחרי במקלות וברזלים וקשור אותי בשרשרת ברזל ולקשור אותי למיטת ברזל ולתולת את הידיים שלי ואת הרגלים כמו שקושרים את הכלבים לא.. ניתן להשיב את הגלגל לאחור !!אני מאוד רוצה ומנסה להשתדל לבנות לי קצת שקט .ואיכות חיים צריך להביט קדימה עם כל הקושי ויש לנו. המון כאב. המון סבל. המון צער. קושי במסגרת עבודה לא מחזקים מעמד .וקשר זוגי על הפנים הכל מזויף ואני לא נהניתי במיניות שלי ולא ידעתי מזה אורגזמה בגיל 35 רק-אני היום בת 55 ולא מרגישה כל נשים !!! סורייייייייי על החיים האבודים ואני נקראת אבודה !! נצולת שואה!!!! תודה לכן שקראתן את הכתוב שלי :))מתמודדת תפני אלי בפרטי במיל שלי.שהיה לכולם שבת קסומה אור ואהבה אמןןן

מאד שמחה בשבילך שאת מרגישה שאני מזכירה לך נשכחות ומקומות שבהם היית ממיזמן ומחדדת לך את ההתקדמות שלך. יישר כוח. יחד עם זאת אני לא חושבת שהיית אי פעם במקומות שבהם אני הייתי, בדיוק כמו שאני מעולם לא הייתי במקומות שבהם את היית, ובעצם אף אחת לא הייתה במקומות של אף אחת אחרת אלא רק במקומות שלה, וכל אחת מאיתנו הייתה שם לבד..... אני חווה בחיי בהווה חוויות משלי שבאות כהשלכות מי מה שעברתי, והתגובות שלי להשלכות האלה הן לא רצוניות ולא בשליטתי, ועל זה אני מדברת. לדוגמה, הייתי בסכנת חיים יום יומית במשך מעל 20 שנים, בגלל שהוא הטביע אותי כל יום באמבטיה מלאה במים, ועוד לא נגעתי בשום פרט מהפגיעות הקשות שעברתי..... התגובות שלי לאימה שאצורה בתוכי עדיין מישם ומאז הן קשות בהתאם.... תודה על התגובה. שלך - מציאות אחרת

מציאות יקרה אני מנסה שוב לשחזר ולשלוח את התגובה להודעה שלך... קודם כל גאה בך ושמחה שהצלחת לשחרר את המילים את התחושות הרגשות.... הגוף שלך מגיב כמי שחווה טראומה, שיש סכנה וצריך להגיב בהתאם. התגובה לטראומה היא בדכ בבריחה או תקיפה אי קיפאון. הגוף שלך קופא כשהוא מזהה סכנה.... גם כשאין באמת סכנה וזה בעצם רק בראש! התגובה באה מהמוח ההישרדותי שכל מגיב כשהוא מזהה סכנה. את יכולה להזכיר לעצמך שאין באמת סכנה, את יכולה לכתוב או לבקש שיזכירו לך שאין באמת סכנה! אל תתייאשי הזמן בטיפול כמה ארוך וקשה ישתלם וזה יפחת ואף יעלם... מחזקת ומחבקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מנית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

הדבר האחד שאני מבינה מכל זה והוא מובן לי בגלל שהתופעות הלכו והחמירו הוא שגם הגוף הזה בוגד בי כמו כל דבר אחר בחיי. עושים הפסקה עכשיו כדי לא לטרגר את התופעות האלה, ובשורה התחתונה נועלים שוב את מה שאמור היה לצאת, כי כאמור הגוף בוגד בי. אין לי כוח להתמודדות הזאת..... אין לי כוח יותר. תודה שכתבת והסברת. שלך - מציאות אחרת

מתגעגעת לאדם שהכי כואב להיזכר בו. פיזית ונפשית. איך נשארתי כאן עדיין,לגבי הזמן,רק אלוהים יוכל לתת לי תשובות ואז-כשיוכל כבר לא אהיה פה. לקרוא את מה שכותבים כאן אנשים,זה נותן תקווה,זה יפה זה מרגש לראות אנשים שסובלים ובכל זאת משהו בהם חי. גם בי משהו חי ובכל זאת יש רגעים קשים שבהם הצורך לפגוע בעצמי ולנסות לברוח מהמקום הנורא הזה,חזק מכל הרצונות,חזק מכל חיות שמתרחשת בתוכי,חזק פשוט,חזק מאוד ממני ומכל הדמויות שסיגלתי לעצמי..גם באשפוז שאמור לעזור,בכל פעם שנלקחת לשם,כמו חותמת לזה שאני זמנית. אתמול בלילה עלתה בי מחשבה להזמין אנשים למיני תערוכה והיום בבוקר כבר ביטלתי אותה. התמונות הוחזרו אלי והכסף לגלריה לא. ושוב נשאר בי חור של להציג ולא להיות. ונגמר לי הכוח וגם היכולות.

מבינה אותך כל כך. אשב פה לצידך בשקט, כמה שתירצי... תרגישי טוב!

מה שלומך עכשיו?? כל כך מוכר המקום הזה... את יודעת?! דווקא כשנהיה לי טוב ב"ה נהיה בי כוח חזק שמעלה לי פתאום מלא מלא זיכרונות ושיחזורים ובהם אני נאבקת.. ופתאום ברגעים שהכל קצת נח.. אני מוצאת את עצמי פותחת מכתבים ודברים שכתבתי אז... בשנות הפגיעה... כאילו להחיות אותה.. כל כך מבינה את ה"געגוע" לאדם שלא חס עלייך שאינו כאן כבר.. כל כך מובן המקום הזה של "העדפה" לפגוע בך ולהיצמד לשם.. למקום המוכר- אליו.... כל כך מובן הקושי להתקדם להעלות את התצוגות ולעמוד מול קהל משתאים ומעריכים.. כל כך מזדהה עם הקול החי שבתוכך ועם מליוני הכוחות החזקים שמאיימים להבליע את הקול העדין והמשתוקק לחיים ולאוויר... יקרה... אני הייתי שם... הייתי בתהום.. הייתי בגיא צלמוות... לא ראיתי קרן אור ולו הדקה ביותר... ופגעתי. ופגעתי. ופגעתי... שוב שוב ושוב... בעצמי... עד היום יש רגעים ושעות בהם אני עדיין נלחמת באותם כוחות שהרגילו אותי בהם יום יום להרוס את עצמי.. להכאיב לסובבים החשובים לי ובמיוחד לפגוע בי.. אבל המאמץ הזה של לקום אחרי כל מאורע שקורה ולא להתייאש נותן מלא!! נכון, זה לא נראה! ויום אחרי יום נראה שחור יותר מקודמו... אבל ככה זה- יש שקיעה - עדיין יש בה מעט מן האור.. ואז מחשיך יותר ויותר ויותר ויותר... עד שמפציח השחר ומאותו הרגע רק יהיה יותר ויותר אור! איתך... מחזקת אותך להתמיד. בכל בכי של קושי לזכור שעכשיו את עוברת עוד שלב בעלטה לקראת בוא האור הניכסף.. שולחת חיבוק, אפשר?! (נסי לחוש אותו- בבקשה..) מתמודדת.

מאד מאד מבינה אותך, את הגעגוע הזה דוקא אל מי שהכי פגע בך. במובן מסויים התחושה היא שאם יהיה שוב קשר עם מי שכל כך פגע, אולי זה יתהפך והפגיעה תמחק או תשכח, שהפוגע ישתנה והכל יחזור לקדמותו כאילו לא הייתה פגיעה בכלל. לא יודעת אם זה מה שאת מרגישה, כך אני רואה את זה, כך מרגיש לי שזו הדרך היחידה להחיות את המוות שבפנים, הרצון לפגוע בעצמי כדי להרגיש שיש שם משהו חי, שאני בחיים.... באשר לתערוכה, יבוא היום שאת תציגי בגדול את יצירותיך ותהיי נוכחת. זה רק עניין של זמן שבו צריך ללמוד לסגל לעצמינו את המודעות לרצות להתקיים למרות הפגיעה ועל אף שזה קרה ולא לרצות להעלם, כי זאת לא את שצריכה להעלם. שולחת חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

גרמת לי להבין בעצמי ע"י מילותייך עוד פן שאני עצמי לא כ"כ מבינה.. קשה לי קצת להסביר את עצמי כרגע ב-אילו מילים.. ואיך בדיוק זה עוזר לי.. אבל רציתי לומר - תודה! (בהסבר שלך למה פוגעים בעצמינו - נתת לי עוד כיוון חשיבה.. ולא ארחיב כרגע ברשותך..) את מחזקת המון, מקווה שתצליחי גם לחזק אותך! מתמודדת.

בחיים שלי לא הרגשתי כל כך כל כך לבד

נהיה לבד ביחד...

אוהבת!!

מה שלומך יקרה?? כל כך הרבה דימויים והרגשות צפות לי כשאני קוראת את השורה שרשמת... "כל כך לבד.." אוי.. מחזקת אותך... מתמודדת

איך את היום? מקווה שקצת יותר טוב. מחבקת ואיתך, שלך - מציאות אחרת

מצטערת שכך נסי ליזום הצטרפות לקבוצה אל תשארי לבד כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

תודה!!!!!!!

אורחת יקרה! מה שלומך? מה עובר עליך? כאן יחד איתך- ינשוף

אני לא יודעת מה שלומי. בעיקר בילבול. אין לי כוח.

מכירה את המקום של הבילבול- ואת העייפות שזה מביא איתו!! יודעת גם שעם הזמן דברים נהיים יותר ברורים ומובנים- רק צריך המון סבלנות וזה לא פשוט!! בינתיים אני מוכנה לעזור לך להחזיק את הבלבול ביחד איתך!! ינשוף

מה שלומך היום?? בילבול... זה המקום בו צפים כל או רוב המחשבות.. אלו המקדמות ואלו שמנסות להיות נגדם ולשבש אותם את אלו אנו רוצות ולשניות לעיתים נענות.. בעיקבות שזה מה שהכרנו או הורגלנו או קשה לשנות.... איתך כאן.. יחד עם ינשופיתוש.. וכל השאר.. לאחוז כולן ידיים בכל שלב כדי לעלות עוד מדרגה.. מתמודדת..

וואוו קשה לי קצת לספר על עצמי... אבל חושבת שזה המקום להראות גם אור ולא רק לבכות כשהמים מאיימים להטביע.. אז אנסה... כן... אני נשואה... כבר למעלה מחודש (!!) ב"ה הייתה לי חתונה שמחה מאוד. ואני לומדת להכיר את בן זוגי המדהיםםםםם בנוגע לשאלותיי ולמילותייך מציאות, יצא לי לשתף את בעלי בכמה מילים.. היות ולא רציתי ללכת לטיפול ולשקר לו או לא לספר לו לאן פניי כך כל שבוע... וגם אם זה לא היה כל שבוע.. הוא שתק שתיקה ארוכה וכואבת... והיינו "אסורים" באותם הימים אז גם מגע לא היה.... ואת הכאב הרגישו גם הקירות.... רציתי לברוח... להעלם... לא הבנתי איך הוא מקבל את זה כזה קשה?! הוא כמעט ולא מכיר אותי וכל כך אוהב שכואב לו?? ובמקום לתת לו זמן להכיל ולעכל.. אני זו שרציתי להעלם..... אבל נשארתי... הוא לאט לאט החל לומר מילים שהראו לי עד כמה הוא אדם מיוחד שיעשה הכל בשביל שנינו... ומאז אני הולכת כל שבוע לטיפול... שלא הפסקתי... בחדר שם אני פורקת הכל... בוכה... מבינה מלא דברים שפתאום נעשים לי כשיחזורים מטורפים... ועובדת לשנות פירושים והשלכות.. ובחיים- נהנית. מבלה. צוחקת. משרה אווירה נעימה ושמחה בבית.. כל מי שרואה אותי אומר שאני נראית מאושרת.. ואני שמחה לומר זאת גם אני!!!! הפעם זה לא הצגה- זה אמיתי!!!! לצערי דווקא עכשיו אני מחשפת להשלכות נוספות של הפגיעה שלא דיברתי עליהן.. ולא ידעתי אותן... בכל אופן אני חיה עם גבר 24/7 ... מלא שינויים הורמונלים.. מלא מלא שיחזורים מטורפים שמקשים עליי בטירוף.. ואסור לי הפעם לוותר לעצמי ולומר זה יחלוף- כי אני מבססת את החיים... ואיני רוצה שהבסיס יהיה מושטט מהשלכות של הפגיעה.... קשה לי קצת לפרט על מה אני מדברת... מתאמצת המון ונלחמת שחיי יהיו יפים ושמחים.. ושהפגיעה לא תנהל אותי אלא להיפך אפעל ממודעות. ושלמות. היום לדוגמא קמתי בבוקר מוקדם כתבתי מכתב מרגש לבעלי על איך שאני שמחה שמכל הגברים בעולם זה הוא ועל תכונות יפות שיש בו ועל תפילות עליו ועליי ועל שנינו וזרעינו.. ירדתי למטה ושמתי את זה בתיבת דואר... הוא ראה את המכתב כשחזר מהתפילה בבוקר.. וכל כך התרגש... מידיי פעם אני מנסה לעשות הפסקה קצרה ולומר תודה על..... זה מלמד אותי להתמיד להסתכל על המעלות ולא להשבר כשדעותינו שונות או כשלא מסתדר משהו.... אני לא זוכרת אם מישהי או אני העליתי פה בעבר את המצגת הבאה.. בכל אופן הנה היא ונאמץ בס"ד את המסר שלה... http://www.youtube.com/watch?v=PTE7C-nQOR8 מצגת הבמבוק הסיני נזכור שבכל צעד יש בו הרבה עשייה! וגם אם נראה שלא קורה כלום ושהמצב נשאר כמות שהוא ולפעמים רק מחמיר ומייאש... - אחרי החושך תמיד יזרח האור!!!!! נאמץ לעצמינו את ההשקעה התמידית והסבלנות. ..גם אם נפלנו קמנו... אוהבת אתכן. ונמצאת אתכן באותו מסלול של לחימה והתמודדות... שולחת חיבוק אישי לכולכן.. אני מתגעגעת המון ונכנסת כל רגע שאני יכולה... שלכן, מתמודדת

מתמודדת יקרה איזה יופי לשמוע אותך מתארת את החווית שאת עוברת עם כל כך הרבה אופטימיות למרות הקשיים בדרך!!! את אישה מדהימה בעיניי עם המון כוחות פנימיים- עשית צעד גדול בשיתוף שלך עם בעלך על הדברים שעברת- בכלל לא פשוט אבל עשית את זה!! השיתוף שלך נותן לי המון כוח ומחזק!! כאן- איתך- ינשוף

אתת לא יודעת עד כמה זה מחזק לשמוע מה שאמרת... תודה! מתמודדת..

אהבתי לקרוא את מילותיך והאמת היא שקראתי אותן כבר הרבה פעמים מאז שכתבת, התרגשתי בשבילך וריגשת אותי, רק שאני במובן מסויים במן שתיקה מעיקה וקשה לי לכתוב.... שמחה בשבילך על הרגישות הגבוהה שמגלה בעלך אליך ואל הדברים שבהם שיתפת אותו. זה המון ונותן יסוד לבסיס יציב שנרקם ושאתם בונים ביחד, פשוט מרגש שיש גם אנשים כאלה, שזכית באדם כזה שיעמוד לצידך ואיתך. וכן כמשל הבמבוק, צריך לטפח ולטפל בכל דבר, וגם אם לא רואים תוצאות במיידי, התוצאות הטובות יגיעו בזכות הנחישות וההתמדה. יישר כוח על הכוחות שלך, על שאת לא מוותרת ובוחרת לראות גם את האור לצד הדברים היותר קשים שגם פוקדים אותך. תודה שכתבת, זה מעודד ונותן קצת אור להאיר את החושך. מחבקת ומאד מעריכה, שלך - מציאות אחרת

איך אני מתרגשת לקרא את מילותייך... תודה רבה על התגובה, היא חשובה לי ונותנת לי המון המון כוח!! כואב לי על השתיקה הכואבת שלך... ואני מקווה שתצליחי לפרוק אותה בכל מקום שרק תבחרי ושתצליחי למצא נחמה! שלך ואיתך, מתמודדת

יקרה שלי.... כל כך כואב לי לשמוע... כל כך עצוב.. זוכרת שהעלית שיר עצוב שהיה לי מצמרר לקרא.. יש לך כישרון כל כך חזק בכתיבה שאולי יכול להועיל גם הפעם?! רק בבקשה, נסי לדבר על הדברים... אנחנו במיוחד כנפגעות למדנו דפוס של הסתגרות.. כלומר רוצות לצעוק אבל משהו חוסם את הזעקה.. ולפעמים איננו מודעות לקיומה בשל ההדחקות הרבות... נסי עכשיו שאת יודעת שדברים מציקים לך לפתוח אותם למרות הכאב הבלתי נסבל כדי שיפסק. נסי לשבר את הדפוס הזה של כולנו "לבלוע כאב" מחבקת אותך חזק חזק.. (ברשותך..?!) מתמודדת

מתמודדת יקרה, אמנם קשה לי מאד לבטא את מה שעובר עלי, אבל זה לא שלא דיברתי על הדברים. עד כמה שאני יודעת כבר דיברתי על הכל. לא מדובר בפרטים שאני מתקשה לחשוף אלא במה שקורה לי לאור החשיפה. הדברים שקורים לי הם אילו שמשאירים אותי ללא מילים. מגיעה למצבים מאד קשים ומפחידים שהם עוד חשיפה אחרת, חשיפה שאין לי שום שליטה עליה וקוראת מעצמה.... וכן כמו שאת אומרת במובן מסויים אני בולעת את הכאב, או את הפחד שמתלווה אליו ונשארת ללא מילים. נראה לי שזה הזמן לנסות לפתוח הודעה ולנסות לכתוב על זה, לצאת מהקודים..... נראה לי שלא כתבתי עלי כבר בערך ארבעה חודשים. תודה על החיבוק וחיבוק ענק גם לך. שלך - מציאות אחרת

כ"כ מבינה שיש דברים שעד שמצליחים לומר אותם ולעבד אותם אבל אח"כ צריך להתמודד עם כל מה שמרגישים מול הכל.. ואז שוב לבד... שמחה שאת מחליטה לשנות ולנסות לפתוח את הדברים שעולים לאור מה שפתחת כבר... הרבה כוח יקרה! איתך, מעודדת ומחזקת. מתמודדת

ספרתי לאמא שלי לאחיות שלי. באופן כללי לגמרי ועדיין מרגישה כאילו פשטו את עורי פשטתי אותו לעצמי והכל חשוףףףףףףף

אורחת יקרה- וואו!!! זה כל כך אמיץ ואני מתארת לעצמי מפחיד גם כן!! שברת את השתיקה- ספרת את הסוד ששמרת בתוכך כל כך הרבה זמן-ובטח זה מעורר הרבה רגשות!!! יש לך תמיכה- את בטיפול איפה שאת יכולה לעבד את הדברים ולקבל כל התמיכה שדרוש לך? מקווה שכן-איתך בלב- ינשוף

איזה יופי! את לא מוותרת לעצמך וממשיכה למרות הכאב והקושי העצום.. את סיפרת לאמא שלך ולאחיותייך כי היית זקוקה להם אז.. ועכשיו לא פחות.. מתפללת איתך שתקבלי את התמיכה מכל מי שאת זקוקה ושיעמדו לצידך בכל רגע שתזדקקי לו.. ובמיוחד שיחד עם כולם תלמדי למצא את הכוחות בך!! אוהבת אותך יקרה! מבינה שהכל נעשה פתאום קשה יותר בעקבות שדברים עולים.. אולי גם כעסים ושאלות כמו איפה הייתן ומה כבר תעשו בשבילי עכשיו.. זיכרונות.. ועוד ועוד.. שולחת לך קופסת חיבוקים שתשלפי משם כל רגע שתזדקקי בשביל לא להיות לבד עם כל מה שצץ בעקבות זה... מתמודדת.

מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב, ובעיקר יותר בטוח ונינוח. עשית צעד אמיץ וענק קדימה וברור שהוא מעורר הצפה של רגשות. ממקום של לסחוב לבד את הסוד הזה ואת הכאב הגדול שאיתו, פתאום יש לך עוד שותפים לסוד הזה, וזה מפחיד ולא פשוט. מקווה שתקבלי מהן יד תומכת ולב מבין ואוהב ושיהיה לך יותר קל ופחות לבד. זאת אכן חשיפה מאד גדולה ומפחידה, אבל זאת לא את שצריכה להתבייש, אלא מי שפגע בך בעל כורחך ובניגוד לרצונך. מחבקת, שלך - מציאות אחרת

אני לא שתפתי מזמן-כי לא הייתי מסוגלת. מנסה עכשיו קצת להביא את עצמי בתקווה שלפחות אני אוכל להתחבר לעצמי!! אני מרגישה המון המון יאוש וכאב תהומי. לא משנה מה שאני עושה הכאב הזה הסיוטים המצוקה והחושך מלווים אותי כל הזמן והכי הכי הפחד ותחושת לבד. יש בתוכי ילדה קטנה שעדיין מחכה שיצילו אותה!! אני כל כך משתדלת לא לוותר עליה- על עצמי על כל החלקים הכואבים שבתוכי ואני מרגישה חסרת-אונים מול כל זה. אני מחכה בינתיים להרגיש קצת אור בתוך החושך האין סופי-לחיות כך כמעט בלתי נסבל- תודה שאתן כאן-מאפשרים לי מקום קצת לפרוק מה שיש בפנים-ינשוף

ינשופיתוש ילדה אהובה... מצדיעה לך על העבודה הבילתי פוסקת לשמר את הגרעין של אישיותך היפה הטהורה והמקסימה! יודעת שזה לא מספיק להתגאות ושאת מבקשת הקלה.. הפוגה.. מנוחה.. יפה שלי, חזקי ואימצי ל העוז לנסות לפרוק גרגיר חול מרחשי ליבך.. ומחזקת אותך להמשיך האור בדרך אלייך!!! אוהבת אותךך המון! חיבוק גדול שבת שלום.. מתמודדת

תודה על המילים החמות ומעודדות! מחכה לשמוע מה שלומך ומה עובר עליך מתי שתוכלי- שבוע טוב- שולחת חיבוק בחזרה אם זה מתאים ינשוף

מחבקת אותך. מבינה אותך. מייחלת בשבילך שתראי את האור במהירה. איתך - מציאות אחרת

התגעגעתי אליך! תודה על החיבוק- שולחת לך גם חיבוק בחזרה אם זה מתאים. איך את מציאות יקרה? שבוע טוב- ינשוף

הדרך קשה וכואבת... אל תרמי ידיים נסי לא להשאר לבד טוב שנכנסת והצלחת לשתף לאט לאט תצליחי לראות את האור אפשרי לו למלא אותך איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

תודה על המילים המעודדות ושאת כאן איתנו- זה לא מובן מאליו! אני משתדלת להיות בנוכחות של אנשים אבל תחושת הלבד מלווה אותי בכל מקום. כאן בפורום מרגיש לי פחות לבד ויותר בטוח מכל מקום אחר!! תודה שאת מאפשרת לנו את המקום הזה- ינשוף

אורחת יקרה, מה שלומך? גם אני מצטרפת לשאלה..... כולן נעלמו.... מקווה שמסיבות טובות. שלך - מציאות אחרת

אני לא הרבה כאן אבל חושבת המון עליכן.. ויש לי גם מלא מה לספר... אני לא לייד אינטרנט זמין.. וכשאני כן מצליחה לפעמים זה שולח ולפעמים לא.. :( הנה לדוגמא הגבתי כאן ועכשיו איני רואה את זה למרות שהיה רשום שהתקבל... בכל אופן אני כאן אתכן.. אוהבת תומכת ומחבקת. בהזדמנות הקרובה אשמח לחלוק איתכן חוויות שפוקדות אותי.. בינתיים אאחל שבת שלום ומבורכת. בכל הטוב השמחה והאושר.. שלכן ואתכן, מתמודדת

טוב לשמוע מימך, מחמם את הלב. מקווה שאת חווה חוויות טובות ומעצימות. מחבקת אותך ומאחלת רק טוב והמון. שבוע טוב. שלך - מציאות אחרת

היי, אני יודעת שמה שאני עומדת לספר כאן הוא כלום לעומת מה שהרבה בחורות עוברות פה אך עדין הייתי חייבת לשתף מפני שמאז שזה קרה לי אני לא ממש רגועה ודי נגעלת מעצמי ומתביישת בעצמי מאד שאני אפילו לא מסוגלת לספר לחברות הכי קרובות שלי מה היה. קרה לי מקרה שחזרתי ערב אחד במונית, אחרי חתונה של ידיד, עם נהג שאני מכירה טוב והייתי שיכורה. הוא הציע לקחת אותי לשתות קפה והלכתי איתו (יש לציין שמעולם לא היה בנינו כלום וגם הפעם לא היו רמיזיות מצידי לשום דבר), בבית קפה (שהיינו בו רק שנינו) הוא התחיל לנשק אותי בצוואר ולבקש שאני אלטף אותו בבטן למרות שלא רציתי והזזתי אותו ממני, הוא שאל אותי שאלות על הבני זוג שהיו לי וניסה לשכנע אותי כמה שאני טיפוס חם שאוהב סקס. כשהוא החזיר אותי הביתה הוא עצר טיפה רחוק יותר ודיבר איתי ואז נרדמתי (לא יודעת בדיוק לכמה זמן) והתעוררתי מזה שהרגשתי את היד שלו בתוך החזיה שלי. שהעפתי לו את היד ואמרתי לו שאני אחרי שתיה ועייפה ולא בא לי הוא אמר לי "רגע רגע אני רק רוצה להרגיש עוד קצת, להרגיש באיזה גודל הפיטמה שלך" והמשיך עד שהעפתי לו את היד וממש ביקשתי שיפסיק. הוא גם אמר לי שהוא יתקשר אלי לקבוע פגישה נוספת. יומיים אח"כ הוא התקשר ושלא עניתי הוא התחיל להתקשר מחסום ושאל למה אני לא עונה לו ושניפגש מחר והוא יביא אלכוהול. מיותר לציין שלא עניתי יותר ובטח לא נפגשתי איתו אבל התחושה של הגועל עוד נשארה לי ואני לא מפסיקה לבכות רק מהרעיון שאם הייתי מישהי מהצד הייתי מזועזעת מאיך שהייתי נראית. למה עשיתי את זה לעצמי???

היי רוני, אני לא חושבת שיש צורך בהשוואה בין מה שקרה לאחת לבין מה שקרה לאחרת, לכן זה לא נכון לומר שמה שקרה לך הוא כלום לעומת מה שקרה לאחרות. כן קרה לך דבר נורא, מותר לך להרגיש רע לגבי זה, את לא צריכה להתנצל! אמרת שבתור מישהי מהצד היית מזועזעת מעצמך, ורציתי לומר לך, בתור מישהי מהצד - שאני מזועזעת רק ממנו. את לא עשית שום דבר רע בסיפור הזה. להפך - את ניסית לעצור, את ניסית להתנגד והוא כפה עלייך את המגע שלו, כך שאם יש מישהו להזדעזע ממנו זה רק הוא וחלאות כמוהו. אני לא נוטה להגיב הרבה בפורום, אז תסלחי לי אם זה לא כל כך מנוסח טוב, רציתי רק לומר לך מניסיון אישי, אל תתביישי לספר ולשתף אנשים אחרים - ספרי לפחות לאדם אחד שאת סומכת עליו, ותראי שכבר תרגישי יותר טוב.. מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב לילה טוב

צר לי על החויה הקשה והטראומטית לאף אחד אין זהות , לפרש ולנצל את מצבך ולפגוע בך! אני מצטרפת לאחת שתפי את מי שאת יכולה לסמוך עליו אל תשארי עם הבושה והאשמה זה מכביד ומקשה יותר! כמובן שאת מוזמנת לשתף כאן מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

זה דורש כוח ואין לי כזה.. חיפשתי אותו כבר יום אחרי שנלקח ממני בחוסר רחמים.. חנקת אותי עד שהקאתי את הצער ואתה נגעלת,הסתכלת בו ,נגעת בו ואז עזבת הוא נשאר שם דביק ועצוב,מחלחל למרצפות המצוירות ,זורם אל מתחת למיטה ואני רוצה לשתות חושך בחדר שלי כמה שאתה עדיין בתוכי,התוהו שלך והבבוהו שלי.. בצומת עמוס אורות ואנשים,רואה את עצמי מרחוק,בלי ריח בלי טעם בלי ליגוע שומעת אותך אוהב,רוצה לבלוע טועם ומריח לא רואה אותי רק אוהב,אוהב כמו שרק אבא יכול לאהוב.. והגיע הקיץ ואני כבר גדולה,בשמלות לא הולכת גם לא מלמלה,נעלי הלק כבר קטנות במידה ובכל זאת נשארתי אותה הילדה,מחפשת אותך בכל חפץ ושיר נשארתי לבד והקיץ קריר לא מחמם את ליבי ולא הולכת לים רק במיטה אשכב ויהמר מי יהיה הראשון לשים קץ לחיו. פשעתי וטרם נענשתי,כל יום כשהגוף מתעורר,הלב רוצה לישון ולא לקום יותר,לא לפעום ולא לחלום ,להיעצר ברגע אחד להתנתק מן הורידים לקפוץ מן הגגות הרחוקים והגבוהים ולא לפגוש יותר את עצמי לעולם -לא לפגוש יותר אנשים.

קווה שזה שכתבת עזר לך לפרוק קצת מהעומס והכאב. זאת לא את שפשעת אלא מי שפגע בך ורק לו מגיע להענש ולא לך. כילדה רצית רק אהבה אמיתית ללא תנאי. לא רצית שיפגעו בך. לא בחרת לעבור את זה. לכן לא את האשמה בכל מה שקרה לך. תמשיכי לכתוב אם נכון לך. שלך - מציאות אחרת

עם שם זמני את תמיד מוזמנת בכל שם המילים מרגשות ןמצמררות הכאב גדול את לא אשמה ואינך צריכה להענש! מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

וזוכרת ומזכירה שתמיד בסוף אנחנו מצליחות עוד פסיעה קטנה..

אני כבר מרוסקת לגמרי

אל תרימי ידיים שתפי בבקשה , מה קורה איתך אל תשכחי כל ההתחלות קשות איתך מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

קשה

לצערי, את כל כך צודקת...

לא בטוחה שמסוגלת להמשיך

יקירה כאן בשבילך מחזקת שולחת חיבוק אם אפשר? איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

אני לא יודעת איך להגיד לה שאני רוצה שהיא תדבר עם מישהי כי היא ממש לא רוצה.......

אמא יקרה, ממליצה לך בחום לפנות לאל"י - האגודה לטיפול בילד. הם מומחים בטיפול בילדים שניפגעו ומנוסים בעניין. מצרפת לך את הטלפונים שלהם: טל': 03-6091920, קו מצוקה: 1-800-22-3966 פקס: 03-6091799 וכתובתם: אבן גבירול 14 תל אביב יפו - 64077 דואר אלקטרוני: [email protected] נסי להתייעץ איתם, אולי הם יוכלו להנחות אותך. שיהיה בהצלחה. שלך - מציאות אחרת

יש את המרכז להגנת הילד. מקום נעים ומרגיע. העניין הוא שהם שם עושים רק התערבות ראשונית אבל הם בהחלט יכולים לבדוק מה מידת הטראומה שהיא חוותה ולהפנות לגורמים מתאימים. לפעמים ילדות חוות דברים כאלו פחות קשה מאיתנו האימהות לכן כדאי באמת להתחיל שם. בהצלחה רבה!!

ממליצה לפנות לאשת מקצוע בתחום דברי עימה לבד יחד צחשבו כיצד לקיים את המפגש מפגש מזמין ולא מאיים את יכולה לפנות אלי במייל או בטלפון בכל שאלה בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

מישהו יוכל לומר לי,מה הוא ההסבר הפסיכולוגי לתופעה שנפגעות תקיפה מינית (בילדות) מפחדות לקבל עזרה? אשפוז/מרכזים לנפגעות.. ממה הפחד בדיוק? תודה, אלה.

היי אלה. אין לי הסבר פסיכולוגי לשאלתך, אבל אני אענה לך מיתוך האינטואיציה שלי. בהרגשה שלי הרבה ניפגעות מרגישות אשמות במה שקרה להן, מרגישות שהכל בגללן ואילו הן היו...... זה לא היה קורה. בנוסף הן לא סומכות על אנשים בגלל שהאימון שלהם באנשים הופר בעצם הפגיעה בהן. מיתוך כך הן פוחדות לספר למישהו/הי זר כי הן לא סומכות וגם כי הן פוחדות שגם המטפלת תאשים אותן במה שקרה להן. דבר נוסף, אולי הן עברו "שטיפת מוח" שאסור לספר, שאם יספרו יקרה משהו נורא להן או ליקיריהן. בילדות איום כזה מאד חזק ומשפיע לטווח מאד ארוך.... שלך - מציאות אחרת

תודה רבה על התשובה.. שיהיו ימים שקטים.

מי שנפגעה בילדות למדה מגיל צעיר מאוד שהעולם מסוכן שאי אפשר לסמוך על אף אחד שמי שהיה צריך להגן- אבא אמא לא הגן- לא שמר! אולי גם פגע אז אם מי שהכי ברור שהיהצריך שישמור ויגן - פוגע לא שומר אז אך אפשר לסמוך??????? הכל מסוכן כולם מסוכנים קשר טיפולי טוב יכול להחזיר את האמון בעולם בעזרת קשר טוב אפשר ללמוד לחזור להאמין לסמוך לקבל עזרה לשנות את הגישה והיחס לעולם .... אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

לא יודעת איך להתחיל, אני פשוט מרגישה עייפה נפשית וקרועה תלושה הילדה שלי בת 10 הותקפה מינית לפני 10ימים בדיוק ע"י אח של בעלי שהוא עבר אירוע מוחי והוא רבע משותק הולך בעזרת מקל, לפני שנה הוא חזר מבית לוינשטיין ישר אלינו קיבלנו אותו בחום ואהבה הענקנו לו ביטחון עידוד ארוחות מקלחות הכל, והקטנה שלי אהבה כ"כ שתילים בדיוק עברנו מקום באותו עיר והוא הציע לה לשתול שתילים ובינתיים עד שנסדר הם יהיו ליד מקומו ושהיא תבוא להשקות כל יום וביום השלישי שהגיע הוא אמר לה שהוא אוהב ילדות כמוה ושיכנסו לקראון ושתסמוך עליו והוא משך אותה אליו היא ביקשה ללכת להכין את השיעורים אבל הוא אמר לה עוד מעט...אמנם הוא לא הוריד בגדים אך הושיב אותה עליה ועשה ביד כשהיא לא רואה בעצם מה הוא עושה רק מרגישה תחושות ומחבק אותה בבטן לאחר מכן הוא אמר לה את יכולה ללכת ושלא תספר להורים, בדיוק כשהיא נכנסה הבייתה אני נכנסתי דקה לפני וראיתי את ההיסטריה הבכי והפחד בידיוק כמו שאני הייתי ילדה הבנתי ישר מה קרה, בעלי מאוד היה לו קשה כי זה אחיו והוא נכה, מה הוא יעשה לו? אני לא הייתי מוכנה שישאר, אבל בלעי אמר הכתובת הייתה על הקיר כי לפני 5 שנים הוא נכנס לכלא בגלל עבירת מין אבל אני האמנתי שאחרי שקיבל אירוע מוחי ואנו מספקים לו כל צרכו שהוא השתנה שהוא השתקם וגם הזהרתי אותו ביום ראשון כשראיתי שהילדה מתלהבת מהשתילים שישמור עליה, אם הייתי מעלה בדעתי לרגע שהוא יפגע בה כלל לא הייתי נותנת לו להתקרב לבית שלי, בימים הראשונים פחדה מאוד מאוד להתקלח להיות לבד, אבל בסוף התעקשתי שילך אמרתי או שאני פונה למשטרה או שהוא עוזב מידית 24 שעות בלי פשרות, הוא ביקש סליחה ושהוא מצטער ושאין לו לאן ללכת, אבל האמת עם כל זה שריחמתי עליו זה לא עניין אותי, אז יום רביעי הוא הלך ואמרתי לה שזה הוא לא נמצא יותר שאין לה מה לפחד, היא מתנהגת לרוב כרגיל, אך הבוקר ואתמול אמרה שיש לה בחילה וכואבת לה הבטן לי נראה שזה יותר בגלל המבחנים הארציים לאחרונה, איך מטפלים? האם יש צורך? מה לעשות?

אמא יקרה!! טוב שאת מתייעצת ולא נשארת לבד עם הדברים.!! בתך כן זקוקה לטיפול כדי לעבד מה שעבר עליה!! ככל שמטפלים מהר יותר הסיכוי לריפוי טוב יותר!! כדאי מאוד למצוא איש מקצוע שמתמחה בתחום. בינתיים הכי חשוב לתת לגיטימציה לכל תחושותיה של בתך- אני בטוחה שאת כבר עושה את זה-!!! בהצלחה-ינשוף

אני באמת משתדלת, ואני כ"כ מזדהה איתה. אני גאה בא שהיא באה לספר והייתה ככ אמיצה, אני לעומתה לא סיפרתי כי הייתי דיי קטנה מגיל 4.5 עד 8 - זה פשוט איום ונורא שכזה קורה לילדה שלך...

ראשית כל הכבוד לך על האינטואיציות ועל הרצון הענק שלך לעזור לביתך ולעשות את כל מה שנחוץ כדי לעזור לה להרגיש טוב בחזרה. אני בטוחה שזה ששמת לב לכך מהר הציל את הילדה שלך, כי לא כל הורה שם לב לזה וגם אם כן הרבה פעמים לא מוכנים להאמין שזה קרה ומנסים לטשטש את זה..... אל תאשימי את עצמך, כי הוא היה יכול לפגוע בה גם אם לא היה בבית שלכם. זה יכול לקרות גם במקום אחר, לא חסרות דרכים..... טוב שהתעקשת על להוציא אותו מהבית ויהי מה, כי הילדה יותר חשובה מימנו, והוא עצמו זקוק לטיפול במחלה שלו - פדופיליה..... ממליצה לך בחום לפנות לאל"י ולהתייעץ איתם על איזה טיפול מתאים לילדה שלך, וכמו שינשוף כבר אמרה לך, ככל שמטפלים בזה מוקדם יותר, כך ההחלמה תהיה קלה ומהירה יותר. בעיקר, לא להשאיר את הילדה ללא טיפול, כי הדברים שעברה צריכים לעבור עיבוד כדי שלא יצוצו מאוחר יותר בחייה הבוגרים..... שיהיה בהצלחה ותמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך - מציאות אחרת

מחזקת אותך כל כך קשה וכל כך אמיץ מצידך לפנות ולבקש עזרה עבור ביתך כל הכבוד זה אולי ברור וטרוויאלי עבורך אך לא עבור כולן כאן כל הכבוד לך שביתך יכלה לסמוך עלייך לספר ולשתף אותך כל הכבוד לביתך האמיצה אני מצטרפת לדברים לפנות הכי מהר שאפשר לטיפול מקצועי!! אשמח לעזור לענות על כל שאלה אנא פני אלי בפרטי מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

זמן רב. שלום בנות שלום אידה. לא ידעתי שכל כך יכאב, לא ידעתי שהתהליך הזה יהיה כל כך ארוך עבורי. חשבתי שפעם מתי שהוא "אירפא" ומסתבר שממש ממש שזה לא קטרה. אינני נרפאת כלל וכלל ורק לומדת את הפגיעה האירועים,התובנות,ההפנמות ובמיוחד ההכרה שעלי למצוא את עצמי מחדש. חלק מהתהיה הוא האם אני הוא מי אני,האם מה שהייתי עד עכשיו זה אני, האם התחושות והמשיכה המינית שהשתנתה זה אני? נאם והאם והאם. מי מכן שתוכל לסייע ליב מידע,אשמח. היום השתחררתח מאישפוז.

היי מרום יקרה- התגעגעתי אליך!! את שואלת מי אני בהקשר למה שהייתי אז ולמי שאני היום. אני אומרת שאנחנו מכלול של חלקים- כך אני חווה את עצמי- אני שומעת את הבילבול שלך שכאילו את לא מזהה מי זה את באמת. אני כמוך גם הלכתי לאיבוד בתופת ואבדתי חלקים מעצמי ואני בחיפוש למצוא ולחבר את החלקים שבתוכי ולרפא אותם. לא יודעת מה לומר לך מעבר לזה- שמחה שהשתחררת מאישפוז- כן- יש המון כאב כרוך בתהליך הזה של ריפוי-אולי ביחד מרגיש פחות לבד שלך- ינשוף

פגיעה כזאת מהסוג שעברנו, מרסקת את הבסיס והשלד של הנפש והגוף ולכן מרגישים שכל החלקים מתפזרים ושאין אני ולא נשאר כלם. הטיפול לכן הוא כל כך קשה, כי הוא אמור לעזור למצוא את כל הלקים, לנקות אותם ולאחות בחזרה את כל השברים. זה לוקח זמן, ואין חוקיות בזמן שזה לוקח, כל אחד והקצב האינדיבידואלי שלו. לאט לאט ועם הרבה סבלנות והתמדה זה יקרה ואת תרגישי טוב יותר. איתך מחזקת, שלך - מציאות אחרת

טוב לראותך וגם מצטערת שכל כך קשה כואב ועצוב שולחת חיבוק כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

ניסיתי להגיב שוב ולא נשלח. . אני רואה שנשלח רק למציאות. . אז מזל טוב יקירתי המון שמחה ואושר ואיחולים! שיר כואב ומצמרר רשמת פה למטה.. מקווה שאת כבר לא שם.. ורק רואה הרבה אור! אכן היה קשה בלי אחותי. ובמיוחד כשיש מלא שאלות לכל האנשים. .. זה לא מקל עליי... לחלקם אני חייבת לספק תשובות במוקדם או במאוחר.. כמו לבעלי... קשה לי להמשיך שוב את הטיפול בלי ידיעתו. גם אני לא רוצה לפתוח בחיים של הסתרות לפחות לא מעכשיו. .. אז לקחתי הפסקה מהטיפול של כשבועיים... כדי שבזמן הזה אספר לו. .. אבל לא יודעת מה ואיך.... ה' יעזור! ינשופיתוש תודה על השתתפותך בשמחת. מחכה איתך שתמצאי את המקום הבטוח. אורחת מדהימונת שלי! מה שלומך? תודה ואמן לברכותייך. מי ייתן ויתגשמו. שתיקה יקרה, כואב לי איתך בתהליך הקשה שאת עוברת. נסי להיצמד למדרכה.. "להיצמד אל החיים חזק לא לוותר! " מקווה שלא שכחתי. .. אני לא רואה כאן את מה שרשמתן. מה שרשמתי כאן זה מהזיכרון של מה שקראתי. מתגעגעת! ..צריכה לסיים.. ערב טוב וחודש מבורך! מבולבלת ודורית (?) בהצלחה לכן וברוך הבא.

מתמודדת יקרה, אני לא יודעת לענות לך על מה וכמה לספר לבעלך. זה משהו שההחלטה עליו צריכה להיות בסופו של דבר רק שלך ובמלואה. יחד עם זאת והיות ואתם זוג צעיר בתחילת הדרך, הייתי מציעה לך להתייעץ על כך אולי עם המטפלת שלך, לפני שאת עושה את הצעד, כדי שבעלך לא ירגיש שלא סיפרת לו משהו מהותי לפני החתונה. בכללי זה אינדיווידואלי. יש שמספרות ויש גם כאלה שלא, בעיקר בגלל שהדברים שקרו שייכים לעבר ולתקופה שלפני החתונה. מבינה את החלק של לא לבנות מערכת זוגית סביב סודות והסתרות, וזו חשיבה מאד נכונה גם בעיני, אבל המינונים של התכנים שאת הולכת לספר לו צריכים להיות נכונים, כלומר לא להסתיר ומיצד שני גם לא להעמיס יותר מידי מידע עליו.... תנסי להתייעץ על זה. שיהיה בהצלחה. תודה גם על המילים החמות שכתבת. מחבקת. שלך - מציאות אחרת

שום מקום כבר לא בטוח

מקווה שתמצאי מקום בטוח למרות הכל. מקווה שלפחות כאן את כן מרגישה בטוח. מחבקת ואיתך. מקווה בשבילך לימים טובים יותר. שלך - מציאות אחרת

מתגעגעת המוןןן ממש חיכיתי לרגע שאוכל להיות אתכן שוב. . לצערי לא הצלחתי לקרא הכל. . גם לא את הרוב :( ממילא לא מצליחה להגיב. .. דימעה שתיקה מציאותי ו.... חיזקו ואימצו שולחת חיבוק! אידה תודה על ההתעניינות. ארחיב בהזדמנות הקרובה שתהיה לי. . כידוע לכן אני לא ליידע נט :/ ב"ה החתונה הייתה שמחה ומאושרת! הייתי כלה בלבן שמחה! נקייה! שלמה עם הבחירה! ויפהיפייה! האוכל היה טעים והשפעה (משמועות כי לי לא יצא לאכול) התיזמורת היו מדהימים! היה מלא קהל מוזמנים :) עשו לי שמח! בחדר ייחוד היה מושלם! כנל בהמשך :) יום ועוד יום ועוד. ... ואני כבר נשואה שבוע וחצי!!! יש עוד מלא מה לספר לכן. .. אבל הכי מכל ביקשתי והתפללתי גם עליכן שתמיד תמצאו את האושר והשמחה בקלות! לצערי אחותי לא באה להשתתף בשמחתי... וזה היה מאוד מאוד מורגש! :-( מתחילה את השיגרה ביום א - היום.. מחזקת כל אחת. ולא שוכחת אתכן! חיבוק! מתמודדת.

המון המון מזל טוב! מאחלת לך הרבה ברכה ואושר ושמחה וכל טוב. ינשוף

כיף לשמוע!! שתזכי להמון המון אושר, שמחה והכי חשוב: שלווה....

שמחה בשבילך שהכל עבר בטוב ובשמחה, למרות העדרותה של אחותך. שמחה בשבילך שנשאר לך טעם של שמח למרות הכל... המשיכי והצליחי בכל דרכייך והיי אך ורק שמחה. אמן. תודה על הברכות. מחבקת. שלך - מציאות אחרת שמחה שכתבת היום... שמחת אותי ביום הולדתי....

קולולולולו אם רק הייתי יודעת. ... המון שמחה ואושר! המון בריאות! ושכל המשאלות יתגשמו מהרה! אוהבת אותך! מחבקת. . מתמודדת.

מה שלומך? אוי איך שאני מתגעגעת. .. תודה ואמן לאיחולים הלב ביים. . חיבוק אוהב שולחת לך מתמודדת.

מתמודדת מדימה כמה את יפה...מבלי לראותך היופי יוצא במילותייך המון מזל טוב מצטערת על אחותך....פעם אולי תבין.? מחכה בסבלנות יקירה! אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

יומיים קשים בעקבות דבריו הנוראים של השופט הארור... מצטערת כמה זה קשה ומשפיע על כך כך הרבה אתן מוזמנות לשתף אל תשארו לבד איתכן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

מאחלת לשופט המגעיל הזה שיחווה על בשרו את ה"הנאה" הזאת. "שיהנה" מיזה עד יומו האחרון. מצטערת שאחד כמוהו יצג את גלגלי הצדק במדינה הזאת. הכל נראה בהתאם. בגללו מי שכל כך סובלת חושבת פעמיים אם לפנות לבית משפט או לא. שופטים כמוהו עושים רצח אופי לנפגעות. אין לי מילים יותר, ואני לא הגעתי למצב של לתבוע אותם..... מזדעזעת רק מלחשוב מה עובר עכשיו על מישהי שנמצאת בתוך תהליך משפטי, לאור מה שהוא אמר.... תודה אידה שאת כאן שלך - מציאות אחרת

לא רק מי שנמצאת בתהליך משפטי, נפגעה.... הפגיעה קשה להרבה בנות מחזקת את כולן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

כל מי שעברה פגיעה כזאת כואבת את המילים האילו.... תודה. שלך - מציאות אחרת

שיר שכתבתי בעקבות תובנות ופלשבקים. יצא ממקום של קושי לבטא את התופת. שיר מטרגר וחד, זהירות... מציאות אחרת צעקה... השמיים בוערים, העיניים יורקות אש. הפה פתוח וצועק, משליט טרור והרס. ידיים נדחפות, רגליים בועטות, הנפט נשפך בלי הרף, והלב נסדק ככלי חרס. שומעת את שאון הזרימה, הגוף מתכווץ מאימה. הלב מאיים להתפוצץ, בצעקה שמחרידה את הדממה. שותקת, מתעלמת מהכאב, מדממת, מתנתקת מהתופת. לב צעיר חי בצל המוות, נשמה אובדת בגוף של תינוקת. ילדה קטנה זועקת בלב, עיניים רואות את השקט. הלב מדמם, את מותו מבקש אך הגוף ממאן להחלש.....

כמה כאב..... זעקה מצטערת לקרוא אותך כל כך כואבת ומדממת שולחת חיבוק אם אפשר חיבוק אוסף ומחזק אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

תודה רבה על המילים החמות. מרגישה שאני שופטת את עצמי, אני המקטרג והתליין של עצמי. מצטערת וסליחה. נגמרו לי הכוחות. תודה על החיבוק, זקוקה לו.... וחיבוק גם לך. סליחה, שלך - מציאות אחרת

אני נכנסת לפה כמוצא אחרון כמעט,החלטתי ללכת לעבודה אפילו שישנתי ברחוב. התעוררתי על ספסל אחרי ששתיתי הרבה בלילה כשהגעתי הביתה קיבלתי הודעה מאחותי הגדולה שאבא שלי נפטר. אני מסתכלת למעלה ושואלת את מי שזה לא יהיה מה אתה רוצה ממני? וכמו תמיד אף אחד לא עונה.. כולם יודעים ורואים ולא עושים כלום.. אני יושבת בחדר ואומרת לעצמי שזהו.. עכשיו אני יתומה.

שתיקה יקרה. לא לכל דבר יש תשובה, לפעמים צריך לבחור בכך שאין תשובה. אין תשובה או הסבר, אין סיבה הגיונית לכל הדברים שקורים, ובכל זאת הם קורים ויש דממה ושקט שכאילו משתף פעולה עם הנורא הזה ואין הסבר.... איתך שולחת לך כוחות וחיבוק לימים טובים יותר. שלך - מציאות אחרת

משתתפת בצערך מחזקת אותך כמה שאפשר מכאו אל תאבדי תקווה כאן איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

כתבתי לו במייל שאני מוצפת ולאו דווקא בזכרונות שקשורים לנושא שלשמו הגעתי מלכתחילה,ושאלתי אם יש להם מקום בטיפול.הוא ענה רק כן. קצר . אדיש(?)מרוחק(?) כל כך שונה ממך.

הפגישה של השבוע התבטלה!..טוב או רע?.. יש עוד זמן לברוח מהחלטות.או עוד זמן לאגור כוחות. לא רוצה להקשות מידי על האיש שלי המקסים,המכיל וחסר האונים...אז נכנסתי לכאן.

איני יודעת האם את הגבת להודה הראשונה שלך? הטיפול שלך התבטל?...מצטערת שכך... את מוצפת ומצפה (באופן טבעי) להכלה , הבנה, קבלה ואת מרגישה ריחוק...אדישות?! ואולי זו גישה ואולי זו דרך הטיפול... והכוונות טובות מעבר לכך... אך אני מבינה ומשארת שתוחשת הלבד גדולה... אני שמחה שאת כאן איתנו ויכולה לשתף. ואם תוכלי יותר מכך אולי יקל ? אולי יתן להרגיש פחות לבד אל תשארי לבד כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]

לא יודעת למה אני כותבת -מחפשת קצת שקט בפנים ואין!!! בחודש אחרון אני מרגישה שכאילו אני טובעת- יש תחושה שמחזיקים את הראש שלי מתחת למים ומאפשרים כמה שניות מדי פעם לעלות לנשום ושוב דוחפים אותי מתחת למים- וכך זה ממשיך ואני כל כך עייפה מהמאמץ להיות כאן- באמת!!

תקופה קשה את נלחמת ולא מוותרת וזה כל כך מעייף תחזקי מעמד את תצליחי את תנצחי האור תמיד קיים לא תמיד קל לראות אותו מחזקת אותך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

האור תמיד נמצא שם גם אם אנחנו לא רואים אותו, פשוט כי אילו הוא לא היה שם לא היינו יודעות שחשוך. מקווה שקרני השמש יחדרו ויאירו קצת את האפלה. מאחלת שתמצאי את המקום בתוכך שמאמין בך ויודע שאת יכולה. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

כותבת מהתחתית של התחתית,לא חשבתי שאחזור לזה ברמה הנמוכה הזו-קשה לכתוב את זה במילים ולכן פשוט לא אעשה זאת. אני סובלת ,הגוף שלי לא יכול להכיל יותר והנה הכל חוזר ואין ברירה.

שתיקה יקרה, מקווה שאת נמצאת במקום בטוח ויש לך איפה לשים את הראש ולהרגיש בטוחה ומוגנת. מקווה שישתפר ויהיה יותר טוב. שולחת לך כוחות מהקצת שיש לי.... שמרי עליך ואל תתייאשי. שלך- מציאות אחרת

מצטרפת לתקווה של מציאות שאכן את במקום בטוח... מחזקת אותך בשורות טובות אמן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

ויש לך מקום לנוח...

לא יודעת למה אני כותבת..התחלתי טיפול שקשור לחסך ריגשי,ופתאום צף זיכרון מגיל 10 ,קרוב משפחה מבוגר פגע בי (לא אונס)לא שכחתי אבל הדחקתי רב החיים. אני מתפקדת יפה,נשואה לאדם מקסים ויש לנו ילדים מתוקים,אז למה עכשו משום מקום הדבר הזה עולה??ל זה לא קשור לנושא שלשמו הגעתי לטיפול.לא מרגישה נוח לדבר עם המטפל,(לעניין כזה הייתי הולכת מראש לאישה)זה מציף אותי וכואב בלב...

דברים קשים שעוברים בילדות מודחקים בדרך כלל, כי כילדה אין שום אפשרות להתמודד איתם. אני לא יודעת להגיד לך למה זה צף דוקא עכשיו, אבל יודעת שכל מה שטראומטי והודחק בילדות, יש סיכוי גדול שמתי שהוא במהלך החיים הבוגרים הוא יצוף שוב בגלל משהו שטירגר אותו לצאת. כל מה שלא עבר טיפול בזמן אמת, בזמן שהוא קרה, יכול לצוף מתי שהוא בשלב מאוחר יותר, ועם טיפול אפשר להתגבר. מקווה שתמצאי את הדרך לדבר על זה עם המטפל שלך. הוא שם בשבילך. נסי. הרע כבר אחריך, כבר עברת את זה. נותר רק לדבר על זה ולהתמודד עם זה, ולזה נועד הטיפול. מחזקת, שלך - מציאות אחרת

מצטערת על הזכרון הקשה שעלה... מבינה את הבלבול הזכרון שעלה החשיפה בפני המטפל התחושה של זכרון קשה שאולי אינו קשור ובכל זאת עלה... אולי כדאי לפתוח כל זאת בפני המטפל אולי במידת הצורך להתייעץ עם אשת מקצוע= טיפול מתאימה. טרומה , פגיעה מינית או חויה קשה אינה בהכרח מנטרלת התנהלות חיים נורמלית... להפך רבות הבנות מצליחות לתפקדת מצויין ובכל זאת יש משהו שמלווה... לפעמים גלוי ולפעמים נסתר. מחזקת אותך מוזמנת להשאר לשתף ולהתייעץ כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

ת ו ד ה על המקום שאת נותנת, מנסה להיות חזקה,אך דומעת, חייבת בשביל המשפחה,בשביל עצמי. קשה. האם טוב לדבר עם הפסיכולוג שלי או שצריך משהו מהתחום? מאוד רוצה לפרוץ את המחסום בטיפול ,לזרום,לספר לא מצליחה.

שלום,רציתי לשאול שאלה לגבי מרכז לטם. (מרכז לנפגעות תקיפה מינית) אני מתחילה שם טיפול ורציתי לשאול אם משהו יודע האם קבלת העזרה הזו וזה שאהיה שם,נרשם לי איפה שהו? כמו שמתאשפזים אז מקורות עבודה רשאים להסתכל בתיק אישי? אשמח לתגובה מהירה,תודה רבה, ססס

אני לא יודעת את התשובה, אבל מאמינה שבמרכז סיוע יודעים. תנסי להתקשר לטל' 1202 ותשאלי. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

מרכז לטם היינו מרכז מקצועי את יכולה לסמוך בטוחה שתוכלי להעזר בהם. לגבי סודיות, המקום והמקצוע מחייב! אסור לאף אחד לעיין בתיק שלך! זהו מקום ציבורי והוא במעט שונה ממקום פרטי בנושא זה. בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

הכל קשה מידי חשבתי שהתקדמתי ובום שוב מתרסקת ולבד למרות הכל באמת שנמאס לי כבר לנשום לא רואה בשביל מה זה טוב דמעה

טוב להמשיך לנשום בשביל הספק. תמיד הכל יכול להתהפך שוב לטובה. תמשיכי לנסות למצוא טיפול ואל תוותרי.... איתך שולחת חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

מצאתי כבר טיפול ועדיין הכל כל כך קשה.

שמחה בשבילך שמצאת טיפול חדש, זה המון. וכן, אנחנו מתמודדות עם דברים מאד כואבים וממש לא פשוטים. תני צ'אנס לטיפול ולעצמך. דברים לא משתפרים בן לילה, צריך זמן. תהיי סבלנית עם עצמך ובכלל, וזה יקרה. איתך. שלך - מציאות אחרת

תחזקי מעמד עוד קצת ותתחילי להרגיש שהטיפול עוזר ותומך אחרי כל ירידה יש עליה......... איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

לא נראה לי שמשהו טוב יצא מהטיפול החדש כי הוא מוגבל לשנה וזה שוב לבנות אמון ושוב לעזוב

בנות יקרות ואידה המקסימה! באמצע השבוע מתקיימת החתונה בעז"ה. מאחלת לכולכן הרבה הצלחה וס"ד. אני איתכן. חושבת עליכן ומתפללת להצלחתכן ולבריאות איתנה. אני לא אהיה מחוברת לנט אחר הנישואים בעז"ה. אבל אכנס ממקום אחר בל"נ- כשאהיה מחוברת.... המקום פה חשוב לי מאוד!! בברכת הצלחה! שלכן, מתמודדת. חיבוק לבשורות טובות!!

מתמודדת יקרה, שיהיה במזל טוב ושיהיה הטוב ביותר שאת מאחלת לעצמך. שתהני מכל רגע ושכל רגע ייחרט בזיכרונך לטובה. בהצלחה בכל אשר תפני ורק טוב. כאן איתך ובשבילך, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

תודה על ברכותייך ו.. אמן!!! אני מתרגשת!! זה ממש עוד רגע..... איתך גם אני :) שיהיה רק טוב. והמון הצלחה!! שלך, מתמודדת.

מאחלת לך הרבה אהבה אושר אור ושמחה בפרק חדש בחייך אל תשכחי שגינה צריך תמיד לטפח אחרת תבול מים שמש אוויר צח ניקוש עשבים מכל הלב מזל טוב אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

על תיזכורות שזה בסדר יהיה אם ארגיש קושי.. כי זה מאמץ אבל משתלם! עובדים ובסוף קוצרים פירות ומתפארים באילנות!! יהי"ר שאזכה לנצל את הרגעים הללו לתפילה והודיה לבורא! ובתפילות לעתיד טוב שמח מאושר מלא בחום הבנה ואהבה ונחת ושלום... מחר- בעצם היום.. החתונה... מתרגשת!! ונכנסתי לומר- אני איתכן- מתפללת ונמאחלת הרבה אור בדרך!! אוהבת! ו... תודה!! בשמחות תמיד- מתמודדת.

שלום בנות/בנים.. שוב אני מהמשפחה האמנת. שוב שאלה ושוב רוצה לומר שזה בסדר אם לא נוח לענות.. הבחורה שאצלנו שבזמנו כתבתי כאן על הפגיעה שעברה ורצתה לפגוש את אביה שוב,הגיעה להחלטה עם עצמה שהיא רוצה לראותו בכל זאת. אני הולכת איתה על זה בחשש גדול,אבל זו החלטה שלה ואין ביכולתי לעצור זאת,אלא רק לגונן בגופי ובנפשי עליה. השאלה שלי הפעם היא,ואולי אצטרך כאן את המומחית (אידה?) וגם אם לא ,כל תשובה תתקבל בברכה.. איך אמור להרגיש האבא? הוא פגע בילדה שלו מגיל צעיר מאוד ועד גיל מאוד מאוד מאוחר יחסית לממוצע.. זא שעד לפני שנתיים וחצי עוד היו נפגשים והיה עושה בה כרצונו. מאז לא ראה אותה ואני שואלת את עצמי איך יגיב? ברור לי שאין תשובה חד משמעית,אבל מבחינה פסיכולוגית,מה התופעה הזו? האם הוא עלול לתקוף? או לבכות? או לבקש סליחה פתאום? או לחבק אותה לפתע? איני יודעת ונתקלת בשאלות גם ממנה ואיני יכולה לענות.. אשמח לתשובה מהירה.. תודה לכולכם/ן ושיהיה סופשבוע רק טוב ללא כל פגע. טלי.

טלי יקרה, המסירות שלך לבחורה הזו מעוררת השראה וממש מרגשת. לשאלתך, בהרגשה שלי הבחורה מרגישה צורך ממש חזק לפגוש את אביה כי היא חייבת לדעת האם הוא השתנה ומסוגל להיות האבא שהיא זקוקה שיהיה, אבא אוהב ותומך. בלי לפגוש אותו היא לעולם לא תדע והספק הזה משגע אותה. היא פשוט חייבת לדעת. ברור שצריך להיות עם אצבע על הדופק ולשמור עליה שלא תפגע שוב. אני לא יודעת להגיד האם הוא באמת השתנה ורוצה בטוב או שהוא כמו שהיה ורוצה שוב לפגוע בה. מניסיוני ללא טיפול הולם ומתאים, הסיכוי שמשהו בו השתנה הוא קלוש. פוגע הוא אדם חולה וכמו בכל מחלה, בלי תרופה לא מבריאים, ויש גם פוגעים ששום דבר לא יכול לעזור להם והם ישארו סוטים עד יומם האחרון. אין שום דבר וודאי או בטוח בעניין הזה, למעט שצריך מאד לשמור עליה כדי שהוא לא יפגע בה שוב. שיהיה קל ובהצלחה, שלך - מציאות אחרת

אני לא חושבת שהוא השתנה אבל כשאני אהיה שם הוא לא יפגע בה.. השאלה היא,מהצד שלו,מה תהיה התגובה שלו? איך בן אדם כזה אמור להרגיש? תודה..

קשה לדעת איך בן אדם כזה יכול להרגיש או להגיב. מאד יכול להיות שהוא יתעקש להיות איתה לבד, ורצוי מאד שלא תאפשרי דבר כזה ויהי מה, גם אם הוא יבטיח שלא יפגע בה.... מעצם היותו פוגע, שפוגע בבת שלו, עצמו ובשרו, לא מרגיש לי שהוא מסוגל להרגיש משהו בכללי. נראה לי שכל קשר בינו לבין רגש הוא מקרי בלבד. הוא לא רואה את הבת שלו ולא סופר אותה בכלל. בשבילו היא כלי, חפץ לסיפוק תאוותיו החולניות בלבד.... זה שהוא לא יפגע בה כשאת תהיי שם הוא השערה שלך, ואני מקווה שתדאגי לגיבוי ולמי שיעזור לך לשמור שזה אכן לא יקרה, שיהיה שם מישהו לעזור לך במקרה הצורך..... לא יכולה להגיד בוודאות אם הוא ירצה לפגוע בה או לא אבל הכל יכול להיות. חשיבה של אדם כזה היא מעוותת ואדם נורמלי לא מסוגל לחשוב כמו פוגע.... שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

כל הכבוד על המסירות והדאגה כל הכבוד שאת דואגת לשאול ולא להשאר לבד! אני מקווה שבמידת הצורך את עושה זאת גם מחוץ לפורום כי זה בהחלט יכול להיות מציף. לשאלתך כל התשובות נכונות אין לדעת אך סביר שמי שעושה מעשה כזה מנוק רגשית והתקשה להבין את גודל הפגיעה כך שאין לצפות להרבה רק להבין את הרצון והצורך לפגוש את אביה שלמרות הפגיעה הכאב ועוד רגשות קשים הוא אביה וכנראה שיש שם אהבת בת לאב ועוד רגשות מחזקת בכל דבר כאן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

ובא לי גם לשתף אך מפחדת מתביישת הרבה פעמים כתבתי ומחקתי לא תיארתי לעצמי שזה כל כך קשה בכל זאת אני אנסה לא לעצור ולצאת , אני היום בת 21 לא זכור לי בכלל אך זה התחיל אבל משכן זכור לי זה שטן ככה אני רואה אותו בתור שטן לא מסוגלת לראות את הפנים שלו חייתי איתו באותו בית לצערי הוא היה נשוי לאחת קרובת משפחה שלי שגרנו אצלה הייתי בת 6 בערך משאני זוכרת זה את המבט הזה של לכי לחדר הייתי הולכת בלי ברירה מפוחדת ובשנאה רבה הלכתי לחדר העינויים חדר אפל מלא בזכרונות מגעילים ודוחים אף אחד לא היה שם לב שיש משהוא לא תקין הייתי יושבת בחדר מחכה לשטן שיהרוס לי את הילדות ואת התמימות שיכניס לראש שלי דברים שיגרום לי להגעל מעצמי לדוחה הזה שרצה שילדה בת7 תממש כל פנטזיה מגעילה שלו נתן לי לגעת בעצמי מולו כדי שיתסכל ויהנה לו כל שנה שגדלתי ככל שזה החמיר אפילו פעם הבן שלו גם התעלל בי שפעם עזבו אותנו לבד לא היסס להתקרב אליי ולספק את עצמו ,הוא היה בן 20 ומשהוא אבל ראיתי אצלו משהוא שלא ראיתי אצל האבא ראיתי מבט עצוב ומאוכזב מין חרטה כזאתי והוא לא חזר על זזה שוב, פחדתי כל כך לספר פחדתי שמישהוא יגלה את כל משקרה לי וקורה לי עד שיום אחד הייתי בגיל 10 נראלי אשת השטן ראתה אותו בפעולה והתחילה לבכות והבשורה המשמחת נודעה גם לאימי ובה והיא גם בכתה שהיינו לבד שאלתי אותה למה היא בוכה והיא ענתה לי שכלום היא במצב רוח לא טוב ואז נכנס בי האומץ ושאלתי אותה זה בגללי? התפקעה מבכי ושאלה אותי איפה הוא נגע בי מה עשה לי חסכתי ממנה פרטים ואז אמרה לי שלא נדבר על זה יותר ושאשכח מזה מאוד שמחתי שהיא אמרה את זה זה משרציתי אבל רק לא לדבר על זה הצלחתתי לשכוח ? בלתי אפשרי אחרי שנות ההתעללות בגיל 12 ראיתי גם בגידות של אנשים שקרובים אליי אחת בעלה הלך לחול אז היא נכנסה עם מישהוא אחר למיטה וכן אני הייתי צריכה לראות את שניהם זרוקים בלי בגדים אחד על השני מסביבם חגיגה של סגריות ואלכוהול וסגריות עם חשיש וגם אבא שלי שהיה אמור לקחת אותנו לחופשה השאיר את אמא שלי בבית אמר לה אני וחבר נוסעים עם הילדים וזה נכון רק כנראה רק שהוא שכח לציין שהוא מצרף רוסייה למיטה שלו ושל חבר שלו , אני והבן של חבר של אבא שלי צפינו מפתח הדלת באמצע את הבלונדה מעל אבא שלי (איזה גאווה הרגשתי באותו רגע ) התחלתי לבכות הוא עידד אותי וחיבק אותי וישבנו במרפסת סוף סוף בן שלא נוגע בי עם כוונות מיניות! כמובן שלא סיפרתי לאמא שלי אבל אמרתי לאבא שלי ששמעתי קול של אישה והוא אמר לי בטח מהחדרים שלידנו (איזה שקרן גרוע) אחרי שנה של שקט עברנו דירה שם היה מחכה לי שכן צעיר שככל הנראה היה בן 14 או 13 לא זכור לי בדיוק שגם הוא מעוניין בלמרר לי עוד את החיים בהתחלה הוא היה נחמד ביומיים הראשונים עד שיום שיחקנו בכדור והוא תפס אותי מאחורה חזק ואמר לי זה משחק חדש אם אני תופס אותך אני זוכה ואמרתי לו שאני לא רוצה הוא התעצבן עליי והתחיל לקלל נורא פחדתי ממנו הכי פחדתי יותר מכל דבר בעולם אז הייתי חייבת להסכים שזאת הייתה תחושה נוראית שוב מנצלים אותי נכון שזה עם בגדים ושלו עדיין היה קטן אבל עדיין הרגשתי לא נעים והפסקתי לשחק מחוץ לבית עד שיום הוא בא אלי הביתה וביקש שאני אבוא אליו התנגדתי אבל הוא איים עליי שיכה אותי ובסוף נכנעתי והלכתי הלב שלי דפק בטירוף פחד נוראי הרגשתי כי יותר הבנתי את המשמעות של ההטרדה מינית אמרתי זהו עכשיו אנחנו לא ברחוב בטח הוא יעשה משבא לו להפתעתי הוא לא עשה לי כלום הוא התנהג אליי טוב שזה לא אופייני לו כי הוא קשוח עם כולם הוא כנראה גם עבר התעללות כי הרגשתי שהוא משדל לא לפגוע בי עוד פעם. אני מתנצלת מאוד על זה שכתבתי המון וזה ארוך מדי אבל טוב לי עכשיו שהוצאתי ורק משהוא אחרון שכל זה קרה כי ההורים שלי לא היו בבית גדלתי לבד חינכתי את עצמי לבד לא קיבלתי אהבה וחום היום אני ילדה טובה בסך הכל לא נתתי למשקרה לי שיהפוך אותי למה שאני לא אפילו סיגריה לא עישנתי למרות עם הזמן שאני לבד בבית הייתי יכולה לעשות משבא לי והחלטתי לשמור על עצמי וגם להשאר בתולה עד לחתונה ורציתי להגיד לבנות שפה וזה לא סוף העולם אז נפלנו קורבנות אין מה לעשות צריך לקום ולהמשיך ולחיות כמו שאנחנו רוצות הייתה לי ילדות קשה חוץ מזה שנוצלתי קרה לי עוד הרבה אבל הנה אני ממשיכה הצלחתי להגיע למצב שאני אזכר במשהיה ולא לבכות זה הישג עצום בשבילי

ברוכה הבאה לפורום. שמחה בשבילך שהצלחת לשמור על עצמך ולדאוג לעצמך למרות מה שעברת ושלא פגעת בעצמך, שאת חשובה לעצמך. זה המון ולא מובן מאליו. שמחה שכתבת ופרקת קצת מכל מה שעבר עליך. תמשיכי לכתוב אם נכון לך. לזה נועד הפורום. שיהיה בהצלחה בהמשך. שלך - מציאות אחרת

גם לא ישנתי בכלל וגם שתיתי קצת יין בארוחה משפחתית ,זכרתי שכתבתי כמעט את כל סיפור חיי פה . וקודם כל אני מודה לך תודה באמת תודה על התמיכה נכון הייתי מעדיפה שתמחקי את זה לא יודעת מה חשבתי לעצמי

אין לך במה להתבייש. זאת לא את שצריכה להתבייש, אלא מי שפגע בך.... כתבת דברים שהעיקו עליך, וזה טוב. לא חפרת ולא כתבת ארוך מידי, אלא כתבת במינון שהיה נכון לך, ולזה נועד הפורום. הוא נועד לאפשר לכל מי שצריך לפרוק כאב.... תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך ואיתך מציאות אחרת

שמחה לראותך כאן איתנו מוזמנת להיות חלק מהפורום להיות פחות לבד מצטערת על הפחד הפגיעה ועל כל כך הרבה דברים קשים. את צעירה והכל בפנייך אני מקווה שאת בטיפול בכדי לשחרר ולטפל בטראומה אנחנו כאן בשבילך מקווה לראותך כאן אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

בנות יקרות ואידה, מצרפת לכן סיפור עם מסר שנותן כוח. בטוחה שהוא יכול לפחות לעודד, ואולי גם יותר מיזה. בהשראת המשפט של לואיז ל. היי - "לעבר אין שום כוח עלינו", מאחלת רק טוב והמון, הרבה כוחות מימני באהבה שלכן - מציאות אחרת הינה הסיפור: בודהה ושליטה בכעסים ישנו סיפור מיוחד על בודהה, אשר ממחיש עיקרון חשוב. כאשר בודהה ישב תחת עץ ההארה, ניגש אליו בחור, אשר שמע כי בודהה היה אדם עם הארה. החליט הבחור לבחון את שליטתו העצמית של בודהה. עמד הבחור מול בודהה והחל לקללו. הוא השתמש בכל מילות הגנאי הקיימות עלי אדמות – אך ללא הועיל. בודהה לא הגיב. לאחר זמן מה, התעייף הבחור המקלל והלך לדרכו. לאחר שהבחור נח, הוא חזר לסיבוב שני של קללות. הפעם הוא הוסיף קללות על משפחתו של בודהה והטיח בו את כל מילות הפגיעה שיכל להעלות בדעתו. אך שוב, לא הייתה שום תגובה מבודהה. הבחור התעייף מאוד, פנה לבודהה ואמר: "אני קיללתי אותך בכל דרך שיכולתי לחשוב עליה, אך אתה לא החזרת לי כלל וכלל". בודהה הביט אליו למעלה וענה: "אם מישהו נותן לך מתנה, אך אתה מסרב לקבלה, אזי, אצל מי נשארת המתנה?" "אצל האדם הנותן", השיב הבחור. "אם כך, אני מסרב לקבל את הגידופים שלך", ענה בודהה הסתובב הבחור והלך.

תודה מציאות על מסר חזק לחיים! נכנסתי לשבוע האחחרון של הרווקות.. איתך! מתפללת להרבה כוחות שיאירו לך. ובכלל- על כל אחת! הרבה ס"ד והמון אור. שפע ברכות והצלחה. ובשורות טובות!! מתמודדת.

ממש עכשיו כשניכנסתי לפורום, רציתי לבדוק כמה זמן נשאר עד לחתונה, ומצאתי את התגובה שלך.... מאחלת לך שהשבוע האחרון שנותר עד לחתונה יהיה שבוע של איחוי כל הרגשות העדינים והכואבים ושבזמן הזה תחדור אליך שלווה ותרגישי שאת צועדת בביטחה אל עבר החיים ויכולה לכבוש כל פיסגה וכל יעד שתציבי לעצמך, ששום דבר לא יעכב אותך יותר ותזכי לכל הטוב שמגיע לך ושמחכה לך.... שיהיה טוב וקל, שיהיה הכי שמח ומרגש שאפשר, ובעיקר שתאהבי כל רגע מהרגעים שיעברו עליך בחתונה ואחריה. איתך, שמחה בשבילך ומקווה ומאחלת שגם את תהיי שמחה ומאושרת. שלך - מציאות אחרת

חשוב ונכון תודה כבר אמרתי לך שאת מקסימה... אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה רבה, את מרגשת אותי היום... מחמם את הלב. אולי ימיס את הכאב?.... כבר לא יכולה יותר... שלך - מציאות אחרת

מזמן לא אמרתי לכן שאני אוהבת :) אבל זה נכון בנות שאני לא מכירה רק בוירטואלי ובאמת חשובות לי ...ולמה ההקדמה .. החודש האחרון לא היה משהוא היו בו הרבה כאבים , שיחזורים וגם הרס אבל היה בו גם הרבה תובנות והרבה כוח . בדרך של הכאב והתובנות הופיעה בובה וחיזקה אצלי את התובנה שאני חייבת לשחרר את הטייטל של הפגיעה ...אבל הייתה לי הרגשה שאם אני לא כאן אני נוטשת אותכן . היום מצאתי את המשפט הזה "כדי לגלות אוקיינוסים חדשים חייבים להתרחק מהחוף" והבנתי אני לא נוטשת אני יוצאת למרחבים ואני אחזור . אתם חוף המבטחים שלי אוהבת אתכן כבר אמרתי ... ומשהו מחזק שעשיתי היום ... למי שסובלת כמוני מחרדת נטישה שפוגעת לה במערכות יחסים . היום הבנתי שזה יושב על המשפטים האלה “אסור לסמוך על אף אחד” “אני תמיד לבד” “אין מקום לרגשות שלי” “אף אחד לא יכול להבין אותי או לראות אותי באמת” “אני לא ראוי לאהבה” “אני לא מספיק טוב” “אסור לסמוך עלי” “רק כשרע לי שמים אלי לב” “האושר שלי לא חשוב” “החיים קשים וצריך להאבק על כל דבר” “אני לא יכול להתמודד עם קשיים” “אני קורבן וחסר אונים אל מול החיים \ החברה \ בני זוג \ הרגשות שלי \ המחשבות שלי \ הגוף שלי” ועוד ועוד… אז כתבתי לי מנטרה חדשה ואני משננת אותה ... יש לי על מי לסמוך אני אף פעם לא לבד לרגשות שלי יש הרבה מקום המלאכים השומרים שלי רואים אותי באמת אני ראוייה לכל אהבה שאני מקבלת אני מספיק טובה אפשר לסמוך עלי גם שטוב לי שמים אלי לב האושר שלי זה הדבר הכי חשוב החיים יפים לעיתים יש קושי כדאי לזרום אני יכולה להתמודד עם הקשיים אני לא קרבן יותר והכי חשוב אני אוהבת ומקבלת ומכילה את עצמי כמו שאני אוהבת אתכן באמת מכל הלב וחיבוק ענק לכולכן

יפה שלי, כל הכבוד לך על כך שאת אף פעם לא מאבדת את התקווה!! הפורום (לדעתי) נועד כדי לתת את החוזק. אז הגב והמשענת בכדי למנף אותנו ולתת תיגבור כשעולה קושי וכד' כן- עוד דרך לתת לנו כוח! את ב"ה מצליחה כרגע בלי.. או אולי הטייטל הזה מכביד ואת מנסה להשתחרר מזה. יקרה זכרי- השמחה של כולנו היא שאת מצליחה לפרוס כנפיים!! לדעת שימשיכו להיות קשיים אבל את בוחרת להתמודד בדרך שלך! אל תשאי עול שכביכול את נוטשת. כי המקום פה לא נועד להכביד אלא להיפך! ובהזדמנות זו- אני הרבה חושבת על כאלו שהיו ונעלמו.. כמו חטוליתי המהממת!! ועוד.. אבל כל אחת צריכה לעשות את ההחלטה שלה! מתי טוב לה לשתף. מתי טוב לה להגיב. ומתי טוב לה ללכת... כמובן שאת יודעת שהמקום תמיד פתוח! וברור שאת לא נעלמת או נוטשת!! ויש לך תמיד את המקום שלך. לכל מה שתבחרי- אני איתך!! בהצלחה בובה! דרך לא קלה את פוסעת- אל עבר האוקיינוס הרחב. יהיו ימים של גלים גבוהים מאיימים ויהיו גם ימים שפשוט תתענגי לקול שכשוך המים והציפורים מעל... ובשביל זה- הכל שווה!! אוהבת אותך! מחזיקה לך אצבעות! מתמודדת.

מתמודדת מהממת ... זהו בדיוק הקושי הוא שלי הוא להגיד זהו אני לא בוחרת שנפגעה אני סתם בוחרת כשאני אפילו לא יודעת מי אני . מבינה יקרה ב3 שנים האחרונות אני כל הזמן בתוך זה שאני בוחרת שנפגעה .והמקום הזה עזר לי בדרך ועדין עוזר .. קשה לי לחשוב על עצמי כעל בוחרת שהיא אמא , בת , אשה , בעלת מקצוע ועוד זה תמיד בא אחרי הנפגעת וזה הטייטל . גם מי שהשארתי סביבי בשנים האלו היו אנשים או שחוו פגיעה או שהיו רשת הבטחון שלי . ומהאחרים פשוט נמנעתי כי בהרגשה שלי הם לא יכולים להבין אותי . אבל חושבת ואולי אני טועה שכדי לדעת מי אני ...צריך להתמודד עם החיים בלי טייטלים הרי לכולם כואב לכולם יש רגעי משבר מה הם עושים? ובנתיים לא הלכתי אני עוד בהתארגנות לקראת ...ואני תמיד בפרטי . לא עוזבת חברות לדרך מנסה להגמל מהצורך שלי להכנס כל בוקר ובעצם להזכיר לעצמי אם שכחתי היי בוקר טוב לך זוכרת מחכה לך עוד יום כנפגעת ...זה משאיר אותי במקום של שורדת לא חיה . למה לא להכנס לפורום אחר שגם מתאים לכותרת שלי ? ולמה בעצם לא להתחיל את הבוקר במדיטצייה טובה שעושה טוב לגוף ולנשמה ולצאת לאויר ולזכור את ההודייה לבריאה ולאמר לעצמי בוקר טוב בוחרת מחכה לך יום מושלם כמי שאת... רוצה להתחיל את הבוקר בשיחה על ספר טוב שקראתי על הצגה על קליפ מקסים ששמעתי הבעייה שהתבנית שלי כל כך מקובעת על הפגיעה הזאת שזה מרגיש כמו גמילה ... מפחיד שם בחוץ והמצחיק שאני כבר יותר שנים חיה בצל הפגיעה מהפגיעה עצמה . אוהבת חיבוק

הפורום להרגשתי לא אמור להוות בית קבע לאף אחד אלא מקום שדלתותיו תמיד פתוחות לכל מי שרוצה להיתמך או לתמוך, להישען ובעיקר להרגיש שיש כאן מקום ואפשר לבטא ולשחרר רגשות, כאב וגם דברים טובים, במינונים הנכונים לכל אחד. לכן בעצם להרגשתי כולנו מבקרים פה לזמן בלתי מוגבל שתחום ונתון לשיקול דעתו של כל אחד בהתאם למה שנכון וטוב לו. אז את לא נוטשת אלא עושה למענך את מה שטוב ונכון לך וזו בעצם המטרה הנעלה ביותר של כולם, ללמוד לעשות את הטוב ביותר שאפשר כל אחד לעצמו. מן הסתם לעשות לעצמי זה משהו שבמובן מסויים קשה לנו יותר בגלל..... בקיצור, שמחה בשבילך על הצמיחה שלך ועל המטרה שהצבת לעצמך. מאמינה בך שתצליחי לכבוש כל יעד שתרצי בו. שיהיה בהצלחה. איתך בדרכך, שלך - מציאות אחרת

מסכימה איתך אבל כנראה שעוד מאוד קשה לי לקחת מקום לעצמי בדרך שלי יש הרבה מחסומים ובורות . אין לי מושג איך משתחררים מהטייטל הזה בשלב הזה שאני נמצאת בו בתוך התהליך הטיפולי אבל מנסה . ..ובנתיים ניכנסת להגיב ככה שעדין לא עזבתי כל כך... אני כמו פינוקיו רוצה לרדת מהחוטים ולהיות ילד אמיתי .. http://www.youtube.com/watch?v=_fVD22do8Tc

מרגשת... מגיע לך את כל הטוב האהבה וחיבוק אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

מישהי הקדישה לי שיר אתמול... שיר שכבר שכחתי. אבל הוא שיר של תקווה והמון כוחות. כל מילה כתובה על כל אחת מכאן! ומייד כשהקשבתי לבד שוב לשיר- חשבתי עליכן. על זה שזה כל כך מתאים וממש מכוון לכל אחת!! באמת המקום פה נותן לי המון! נכון שזה מול מחשב. נכון שזה לא חיבוק מוחשי.. אבל אתן אמיתיות בדיוק כמו שאני- התגובות המיוחדות של כל אחת הופכות את הכיתוב למילים ולהרגשה של יחד. ושננצח את הכל! תודה לכל אחת פה. ולך אידה שפתחת מקום כזה ונשארת להחזיקו מאחורי הקלעים למרות כל הקשיים האישיים שלך! השיר הוא: דרכינו/ דני בסן אור הנר נמהל באור הירח על הכר שיערך שפוך בחלון צמרת עץ פורח והשקט חזר, רואים לפי החיוך סערה היתה, הנה חלפה לה ופנייך שוב רוגעות כפני הים עם האור נוסיף ללכת הלאה עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם לא קלה היא, לא קלה דרכנו ועינייך לפעמים כה נוגות עוד שדות פורחים יש לפנינו עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות רסיסים של אור בדמעותייך וחיוך שוב מגשש דרכו אלי כל הטוב עודנו לפנייך שימי ראש על כתפי, תני לי ידך בידי עוד מעט יתם הנר לגווע עוד מעט יובס השקט המבורך המולת היום תתחיל לבקוע לא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתך לא קלה היא, לא קלה דרכנו... אם הייתה לי אפשרות הייתי מדגישה מילים בשני סוגים של צבעים- 1. את המילים של ההזדהו עם הכאב. 2. את המילים שלמרות ועל אף הכל יש בכל אחת ניצוץ קטן של תקווה שעוד מעט יגדל לאור גדול. (והוא קיים!! למרות שלא תמיד אנו מרגישות את קיומו. = אנחנו עדיין פה לא?!) כל אחת פה היא נר- שכשלאחת הוא נכבה א(ו רק מרגיש כך כי הרוח מוליכה אותו הצידה ולא תמיד רואים את השלהבת) האור הקטן של החברה נותן לו כוח מחדש. כמובן שבזה היא לא מורידה מהכוח שלה אלא להיפך- מגדילה את הכוחות והאור שבה! יש רגעים קשים! יש שעות קשות! יש שבועות קשים!... (ורק אתן יכולות להבין מה משמעות המילה קושי...) וזה עדיין לא נעלם לגמרי. והחיוך עדיין לא שלם.. אבל- בואו ננסה לא להתאבל על חיים שהלוואי והיו לנו אלא ליצור את החיים שכן יהיו לנו!!! למרות הקושי שקיים ממילא לבחור כמה לסבול ממנו וכמה לגדול ממנו!!! מאמינה בכל אחת מכן! תודה על ההקשבה בזמנים קשים. ושימחה בימים טובים. חיבוק אישי ממני לכל אחת! מתמודדת.

מתמודדת יקרה, תודה על השיר הזה שהעלית כאן ותודה על המילים הנבונות. שמחה על הצמיחה האישית שלך, על התובנות והאור שאת מקרינה. כל הכבוד לך על הכוחות והחיזוקים, פשוט מרגש. שבת שלום והרבה כוחות ושלווה. שוב תודה, מחבקת, שלך - מציאות אחרת

חיבוק אישי חזרה ורק טוב אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה על ההתעניינות. אני על הפנים...

יפה שלי- שמחה שרשמת! כ"כ קשה לשמוע את זה... שולחת לך חיבוק להיות יחד!! את מסוגלת לפרוק רק את מה שקשה? פה בפורום או למישהו אחר? טיפול? חברה?.... אני יכולה להבטיח לך שזה יחלוף. במידה ותאחזי בכל הכוח. אני איתך!! אני גם מרגישה שאני נאחזת בכל דבר כדי להמשיך.. נאחזת בשיניים - שכידוע לך הם הכי חזקות ללעוס אבל רכות ונאכלות ונשברות.... נאחזת בשיער שנהיה רך ונושר... אבל כל פעם מנסה לאחוז בדבר שימשיך את קיומי לעוד רגע. לסבול את זה עוד קצת. כי רק אחרי המלחמה- יש ניצחון! ואנו נהייה אלו שנניף את הדגל. אני אביט בך! מרימה אותו בכל הכוח עם חיוך מבפנים שאומר ניצחתי!!! אוהבת אותך! זה לא חלום כמו שזה נשמע עכשיו- תיכף זה יהיה המציאות שלך- אמן! מתמודדת מרגישה שסתם ברברתי לך... בכל אופן אם רשמתי כבר אז לא אמחק. רק רוצה שמכל זה תקבלי את המילים: אני איתך! תומכת! ומאמינה בהצלחתך!!!

חזרתי הביתה ללונדון. לא מצטערת שהייתי בישראל אפילו שהיה קשה. עכשיו זה הזמן לאסוף הכל חזרה ולמצוא פיתרון אחר למצוקה,להרגשה הכללית הקשה,ללבד המוחלט לחולי התמידי ולרגשות הקשות והקולות שנדחפים,להרגשת הרדיפה והחטיפה,לסכנה מעצמי ומכל דבר חי, להקאות והפציעות והחוסר תיאבון ותת המשקל. פ-י-ת-ר-ו-ן אין דבר כזה..

שתיקה יקרה, מקווה שהחזרה ללונדון תהיה לך טובה יותר ותרגישי שם יותר טוב. שמחה בשבילך שהצבת לעצמך מטרות. זה המון המון ועם רצון והתמדה תוכלי לממש אותן, כמובן עם עזרה, את לא צריכה לעבור את זה לבד. שמרי עליך ותעשי את ההכי טוב עבורך. כאן איתך, תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך - מציאות אחרת

אבל לקום ולעשות מעשה זה לא כ"כ פשוט וקל- גאה בך! ברור שזה לא מעלים את כל הכאב.. אלא מחזיר אותו ואולי מעצים אותו.. יש שיר של נינט: בסוף העולם. שם יש משפטים שאומרים אתה יכול לברוח מאחיך מאמך ומשמך. אבל אפילו בסוף העולם לא תוכל לברוח..... מעצמך!! הקשיים הדפוסים ההשלכות הפגיעה - ה כ ל נכנס לתוכינו פנימה. אנו צריכות ללמוד להתנהל מול כל זה. זה לא פשוט. אנו נושאות את זה כל רגע ונושמות את זה בלי יכולת להפסיק. אבל יקרה, אנו אלה שבוחרות מה לשחרר ולמי כדי שנוכל ללמוד לחיות עם זה טוב יותר. כדי ללמוד לבנות אישיות מאושרת יותר. זה אפשרי! חייבים להאמין לזה! כמו שלא עלינו יש אנשים שמאבדים את יקיריהם ונראה שלא יתגברו על זה לנצח. או ח"ו אנשים שגודעים להם איברים מנמק וכד' רח"ל יש אנשים שעדיין לא מאבדים מהשמחה שלהם ונהיים אנשים טובים ומאושרים יותר ולומדים לחיות מתוך הפגיעה.. אצלינו זה לא כזה דבר. גם אי אפשר להשוות בין המקרים בכלל.. אבל בואי ננסה להתחזק מהם. הרצון להשתקם לא מבטל מהקושי ב-כי הוא זה! אלא מרומם אותנו ונותן תקוות לאחרים. איתך בלב! לא משנה לי המיקום הגלובלי. בהצלחה! מתמודדת

רוצה לחזק אותך מקווה שתצליחי לראות את האור בקצה המנהרה החשוכה בעיקר שהתקווה תכנס לחייך איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

חג שבועות שמח חג מתן תורה חג הביכורים חג הקציר ברשותכם נעשה תרגיל קטן, בואו נעצום את עינינו לכמה רגעים ונחזור אחורה בזמן,לפני 3315 שנה בדיוק.... דמיינו.... את המעמד, האנרגיות... העוצמה... האור... חזרו אל עצמכם מה אתם/ן מקבלים היום? רוצות לקבל? מה הם החוקים שלכם/ן הגבולות/ עשרת הדברות שלכם/ן? מה אתם/ן מתחילים היום? מאחלת חג שמח חג שבועות שמח חג של התחלה חדשה של דברים חדשים וטובים של קציר ואסיף של כל הדברים הטובים שזרעתם וקבלתם.. חג שמח וגם טעים

תודה אידה

תודה על הדברים שכתבת ועל האיחולים. בהרגשה שלי לגבי, החלק הכי מאתגר הוא להתחיל לחלום ולרצות להשיג דברים. לא מצליחה להתחבר לשם, לא מרגישה שיכולה או נועדתי להגשים... חג שמח גם לך, שלך - מציאות אחרת

תרשי לי לשאול?! אם לא פשוט תתעלמי! יש מצב שאת רואה את הדברים כדבר אחד? כלומר: 1. רצות/ להתחבר/ לשאוף. 2. להגשים. מצליחה לעשות את ההפרדה? כי אם את רוצה ומנסה- כבר עשית והגשמת!!!! לפי כוחך! גם אם לא הגעת לאן שרצית- עשית צעד לשם וזה המון המון המוןןןןןןןןן!! יקרה שלי, יש פעמים שהקושי מכסה את עינינו ואפילו את הדברים שאנו יודעים שאנו טובים או שעשינו את מיטב יכולתינו ושהצלחנו וכו' הקושי כאילו מעלים אותם. ונותן תחושה של כישלון אחד גדול ואי יוצלחיות... נראה לי שאנו כנפגעות ובכלל כל אחד צריך לעשות לעצמו "פנקס כוח" ובו כל פעם שהיה לו סיפוק מעצמו והצליח או שעשה טוב לשני וכו'. ברגעים שהכל מאיים ונראה מסך שחור לפתוח את הפנקס ולשאוב ממנו כוחות. אוכל לתת לך כוח קטן?? לפני כמה ימים רשמת לי שאת חששת המון כשילדת. ואת הצלחת!! הצלחת לטפל בה! לגדל אותה! להבין אותה! להרגיש אותה! לחנך אותה ועוד... הצלחת בשאיפה שלך להקים משפחה שונה ממה שהייתה לך. להיות אמא במלא מובן המילה! אז נכון- עדיין יש קשיים שמרסקים מאוד. כי עם הזמן של הריפוי אנו מרגישים עד כמה נחוץ לנו להחלים והדרך עוד ארוכה... וממילא כל מה שנעשה נראה כדבר קטן. (ואולי) לא משמעותי. יקירתי, את מחזקת המון! את עושה צעדים שעכשיו תביטי אחורה ותראי עד כמה את מתקדמת! נכון צצים דברים נוספים שנראים יותר קשים מהקודמים. אבל כל דבר הוא קשה פני עצמו. ואת חולפת לאט לאט! ובבטחה! איתך. מאוד גאה בדרך שלך להחלמה! גם כשקשה ושזקוקים לכוח וגם כשטוב ומחזקים אחרים. חיבוק גדול! מתמודדת.

וואווו מרגש!! ראשית לקחתי לעצמי את העניין: הקצירה והזריעה. שבועות זה זמן שבאמת מזכיר את זה. נקצור את מה שטבוע בנו ולא מועיל לנו. ונזרע דברים כדי לקדם ולגדל את אישיותינו. הכל נעשה ביזע רב ובקושי. אבל אם נתמיד בשנה הבאה את מה שנקצור לא נזרוק אלא נהנה מתבואה משובחת! וגם מאוד קיבלתי ממילותייך ומההכוונה. מה תקבלו על עצמכן היום?! מה החוקים? מה הגבולות?... כל יום שניתן הוא יום חדש. יש בו כוחות מחודשים וניסיונות אחרים. יש בו תקוות שונות. אנו אלו שנאפשר או לא התייחסויות מסויימות אלינו אנו אלה שנציב את הגבולות. אם רק נזכור שכל יום ניתנת לנו הזדמנות נוספת לראיה ולכוחות מחודשים רק כך נצליח בבניית חיים איכותיים. מרגשים. משמחים וטובים. אמן! תודה רבה!

שלום, רציתי לדעת האם מה שאספר עכשיו זה הטרדה מינית... הסיפור קרה לי לפני 10 שנים ומאוד מציף אותי עכשיו,כשהייתי בת 15 , מישהו הוסיף אותי (היה בצבא באותו זמן) למסנגר במקרה ואיכשהו התחלנו לדבר, הוא רצה שנדבר גם במצלמה ולבסוף אונן מולי... אחרי כמה שיחות איתו במחשב, הוא שאל אם אני רוצה שנפגש בשביל לעשות דברים... אני הייתי סקרנית באותו גיל והסכמתי... נפגשנו , הלכנו למקום נטוש, הכל נעשה בהסכמה אך באותו הרגע פחדתי , נגעלתי ולא רציתי לגעת בו. לא יכולתי להגיד לו כלום. לבסוף כן נגעתי בו, אחרי כמה זמן תפסתי אומץ וביקשתי שייקח אותי הביתה, הוא רצה שאני אמשיך לעשות לו ... גם בזמן נהיגה. וכך היה. אני מרגישה חצויה מצד אחד הכל דוחה אותי ומצד שני כשאני שומעת על סיפורי תקיפה ומדמיינת את התוקף , זה מגרה אותי מינית. יש לציין שעד היום לא הייתי בזוגיות, ואני פוחדת מגברים.. אני לא מבינה מה קורה לי, אני לא רוצה להגזים כי זה היה בהסכמה... מישהו יכול לעזור לי?

ברוכה הבאה לכאן וטוב ששאלת. את בהחלט נוצלת היות והיית קטינה והיה אסור לו להתקרב אליך באופן שעשה ולדרוש מימך כל מיני דברים. ברור שבגיל הזה מאד טיבעי שקיימת סקרנות, אבל עדיין את היית קטינה והוא המבוגר האחראי, לכן הוא זה שלא היה בסדר. מבינה את הרגשתך, וכדי לשנות ולהרגיש טוב יותר עם עצמך כדאי שתעברי איזה שהוא תהליך של עיבוד של מה שקרה לך בעזרת מטפלת או מרכז סיוע. בהצלחה. שלך - מציאות אחרת