פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אלוהים למה כל המטפלות שלי תמיד שונאות אותי בסופו של דבר?????? מה יש בי שגורם לשנאה הזאת?? לקרירות הזאת? לכעס שלהן כלפיי??? מה אני כזאת נוראית שאף מטפלת לא מצליחה לסיים איתי טיפול בלי לכעוס עלי ולשנוא אותי???שונאת שונאת שונאת את עצמי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!:-#

היי, אולי את לא משלמת להם כמו שצריך ? אולי את שוכבת מוחזקת לחלוטין ולא מרפה ?

את מרגישה כך ואיני מתווכחת איתך! בואי ננסה לשנות את ההרגשה. היות ואנו חושבים משהו אז אנו כועסים/שונאים את עצמינו ממילא נראה לנו שאין לנו סיכוי אצל השני.. וכל זה קורא בתת מודע. יקרה, מבינה שאת נמצאת בקושי עצום ואת אולי לא תמיד מובנת. מבינה שאין לך זמן להסביר מה את צריכה ורוצה כי גם לעצמך את לא יודעת לספק (אולי) את התשובות.. אבל נסי לתת לזה קצת זמן. נסי לא לכעוס יותר מידיי על עצמך. נסי לקרב אלייך אנשים. ולא למצא בהם חסר ולברוח מהם.. פה איתך! לעבור את זה יחד... את מסוגלת! לא שונאים אותך "פשוט" תמיד יודעים איך להכיל אותנו ולהתמודד מול הקשיים שאנו חווות... בהצלחה! שיביא החג איתו המון כוחות... מתמודדת.

משפטים נבחרים מהשיחה הטלפונית שלי אתמול עם המטפלת- "אני השקעתי את הנשמה ולא חשוב מה אעשה תמיג תהיי לא מרוצה. פשוט אי שר לרצות אותך"- זה אחרי שאמרתי דאולי אפשר עוד כמה פגישות כדי לעבד את הפגיעה החדשה "הפגיעה קרתה בגללך. תתכברי ותמשיעי הלאה. מבחינתי דיברנו על זה לכמה דקות וזה מספיק" "זו בחירתה של המטפלת אם לאפשר המדך טיפול במקרה שלך החלטתי שאני לא מעוניינת" פשוט כואב

אני מאד מבינה את הכאב שלך, עברתי משהו דומה בעצמי. יחד עם זאת את לא הרעה כאן וגם לא המטפלת שלך. במובן מסויים מה שהיה עד כה נגמר. המטפלת הזו כנראה מיצתה את כל מה שיכלה לעשות איתך בטיפול וכבר לא יכולה לתרום לך יותר. יש עוד מטפלות, היא לא היחידה. נסי למצוא לעצמך מישהי חדשה שתהיה מוכנה להכיל אותך ולעזור לך, לתת לך את מה שאת צריכה. נסי, אל תתייאשי ואל תרימי ידיים. נסי לפנות למרכז באזור מגוריך, בקשי שיכוונו אותך למטפלת מתאימה, חפשי בעצמך מטפלת, נסי לעזור לעצמך. את יכולה למרות שזה לא פשוט. איתך כאן מחבקת. שלך - מציאות אחרת

יש פסוק שאומר: "מאין יבוא עזרי - עזרי מעם השם.." כשמרגישים אין! אז רואים את ישועת השם. המטפלות הם שליחות מהשם גם זקוקות לתפילה שיהיו השליחות הנכונות לך! ומכיוון שזה אדם- אין בכוחו יותר מידיי הוא מנסה כמה שיכול. ויש כאלו שכשמרגישים שקצרה ידם מלהושיע- אומרים ומפילים על הבא להיעזר בהם. במקום להיות יחד גם בזמן שאין מילים חכמות או עיצות נוספות.. מאחלת שבקרוב תמצאי מישהי כזו שתלך איתך בדרך הקשה שאת עוברת. מאחלת שתגיעי לזמן ותמצאי בך את הכוחות לקום בשביל עצמך. אל תתייאשי כשאת רוצה לחזור לאותו מקום ומרגישה ששם נסגרת לך דלת. ייתכן שמקום אחר יהיה לך יעיל יותר! מבינה את הקושי! לא מזלזלת בו לרגע! אני אישית חוויתי סוג דומה שרציתי בטיפול והרגשתי דחיה וש"אני" הלא בסדר ועוד דברים שקשה לי אפילו להיזכר בהם. כל זה רק הפיל אותי למקום נוראי.. ב"ה שניתן לנו הכח לקום מכל נפילה גם הקשה ביותר... וזה לא אומר שלא קשה. אבל אני מהמקום הזה באה לומר לך, מבינה את הקושי! אל תהרסי לעצמך בזה שתשקעי למטה כי עלול להיווצר נזק גדול יותר של דיכאון ומשם הדרך לתהום מהירה.. נסי למצא עוד דרכים שיתנו מענה לכל מה שעולה לך. למצא אנשים שיתמכו ובמיוחד למצא את עצמך שתכיל ותאהב אותך! איתך- מחבקת מכל הלב! מתמודדת.

חג שמח לכולכן מכל הלב. מצרפת שיר מאד חזק בעיני. מאמינה שכל אחת מיכן / מכולנו, יכולה לקחת מימנו משהו שיכול לתת כוח. באהבה מימני, מציאות אחרת כאשר אהבתי את עצמי באמת/ צ'ארלי צ'פלין כאשר אהבתי את עצמי באמת הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות. היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית". כאשר אהבתי את עצמי באמת יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי. היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות". כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי. היום אני יודע שזה נקרא "בגרות". כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן. אפילו כאשר האדם הזה הוא אני. היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד". כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה. בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית". היום אני יודע שזה "אהבה עצמית". כאשר אהבתי את עצמי באמת חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרויקט של עתידי. היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי, היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות". כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק וכך טעיתי הרבה פחות היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות". כאשר אהבתי את עצמי באמת סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד. עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל. היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות". כאשר אהבתי את עצמי באמת הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד, אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי ולזה קוראים "לדעת לחיות". לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים. אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים. באהבה רבה לבאים, צ'ארלי צ'אפלין צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל 1959

וואווו איזה דבר מדהים זה! מודעות ומבט נכון לחיים. תודה על שהעלית את זה! בהחלט כל אחד יכול ללמוד מכל קטע שהוא, ולאמץ את המילים לליבו. הלוואי ונצליח בחג הזה לשמוח שמחה שלמה ואמיתית. חג שמח לכולכן! מתמודדת

שמחה שאהבת את השיר הזה. מקווה שהחג עבר יותר רגוע ושאת מתחזקת. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

מחמם את הלב , אכן תזכורת מרעננת תמיד מחדש צריך לקרוא כל יום ולהפנים . אבל הוואוו האמיתי זה הצמיחה המדהימה שלך יקרה במקום שמאוד קשה מחזקת ומראה לכולנו שיש אור שם בקצה המנהרה מקווה שתיזכרי זאת בפעם הבאה שתרגישי שאין שם אור ... שוב תודה

שמחה שאהבת, מקווה שנתן לך נקודות אור לעצמך. תודה על המילים החמות. מקווה שגם את תזכרי שיש אור בקצה המנהרה כשתרגישי שאין שם אור. שלך - מציאות אחרת

זה מקסים.... כמו הקסם שלך.. תודה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה רבה. את מרגשת מאד.... שלך - מציאות אחרת

יוצא ממני רוע.. העצבים משתלטים עלי. לא מצליחה לדבר עם אנשים,לא מצליחה להבין מה הם אומרים ולמה הם מתכוונים וזה מתסכל כל כך. כל הזמן מתעצבנת על אנשים ברחוב ועל עצמי. שבוע טוב

יקרה שלי! מאוד מבינה את מה שעובר עלייך. בזמן קשה האדם נהייה קצר סבלנות. לכן אם אמר משהו לדוגמא ולא הצליחו לשמוע מה אמר וישאלו שוב האדם יתעצבן ויגיב בצורה שבאופן הרגיל לא היה מגיב כך. מאמינה לך שזה קשה. מאמינה שאת כועסת על עצמך שאת מגיבה כך.. רק בבקשה אל תאשימי את עצמך אלא תביני- את נמצאת על חבל מתוח מצב הסטרס גבוהה.. ולכן כל דבר קטן יקפיץ אותך כמו קפיץ או טיל.. לא אמרתי שזה נכון אלא מאוד מאוד מובן!! ותואם את המצב! חכי קצת נסי להבין את זה. ולאחר מכן נסי תרגילים שיתמכו בך בזמן כזה כמו לספור עד 3 לפני שאת מדברת.. או לחשוב למה התכוונו בצורה אופטימית.. לאט לאט הכעס והמהירות בתגובה (התוקפנית?!) יפוג. ותהיי את! האמיתית שלך! רק כך תוסר עוד מסיכה ועוד.. איתך- מתמודדת.

זה לא רוע שיוצא ממך זה כאב ופחד ברמות לא מווסתות . עם הזמן תילמדי לווסת אותו ואז הסבלנות והנועם יחזרו מנסיון למדתי שנשימות ומדיטצייה עוזרות מאוד וכמו שכתבה לך מתמודדת אל תאשימי את עצמך ...תאהבי את עצמך בכל מקרה ובכל צורה

לא יוצא מימך רוע, אלא זו תוצאה של עודף לחץ ועודף כאב. באופן נורמלי לחלוטין, כשכואב מאד גם רגשית ולא רק פיזית, הגוף נכנס למגננה כדי לשמור על עצמו ומתכווץ. ממקום כזה כל דבר קטן מקפיץ אותו ומוציא מתוכו תגובות לחוצות. כשהלחץ ישתחרר גם התגובות יחזרו להיות נינוחות יותר. קבלי את עצמך כמו שאת באהבה ואל תשפטי ואל תתמלאי בתחושות רעות על עצמך. קחי את הזמן ורק תזכרי שזה לא יישאר כך, זה יעבור וזה בסדר, ובעיקר, זה לא רוע. חבקי את עצמך ותנסי למלא לך את היום בדברים שעושים לך טוב ושאת נהנית מהם. זה קצת ישכיח את הכאב וגם הזמן יעזור להקהות אותו. איתך מחבקת מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

מאמינה שזה תהליך... שהגיע הזמן בו אני לומדת את הדרך הכי טובה להתמודד.. היא קשה מאוד.. אני נאכלת על איבר איבר.. מנסה למצא כוח לעוד רגע קטן.. ובאמת מתחזקת. רק לרגע אחד בלבד.. וברגע השני כבר לא מצליחה לשרוד מול כל גלי הצונאמי שמאיימים להטביע.. וזה מוזר כי אני ממש חשה שלא יכולה יותר ב-כ-ל-ל!!! ומצד שני הנה- שבוע שלם של אבל עבו ואני עדיין בחיים ושרדתי אותו... אז מאמינה שיש כוחות למרות שהכאב שוחק סוחט ומאיים.. אישה חכמה אמרה לי: הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון אלא אם כן יש לו את הכוחות לעמוד בו! (עשיתי באותו הרגע עיווט בפנים כי איך ה' יכול להביא לי ניסיון כזה? לא הצלחתי בו. לא מצליחה בו. איפה הכוחות שנותן לי??? למה מביא עליי דבר כזה???? ועוד... היא המשיכה ואמרה: ..ואנו מתפללים להשם הטוב שלא יראה לנו את הנסיונות שאנו יכולים לעמוד בהם!! אני חונכתי לאהבת ה' לתפילה לאמונה... אבל הגיע שלב בו לא יכולתי יותר ונפלתי הכי עמוק... ועכשיו אני מבינה שלולי האמונה אין שום כוח שיכול לסייע לנו. אין משהו שיחזיר את התקוות. ה' מחכה לתפילות הללו מעומק הלב... "כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות" מאוד קשה לי עכשיו בלי הכוח הזה שהיה לי לשאת תפילה.. גם אם היא לא מתוך הסידור.. פשוט לפנות למי ששלח לי את הניסיון הזה... אין מי שיושיע מלבדו... עדיין איני באמונה חזקה כזו! עדיין אני רגע פה ורגע שני בתהומות הכי עמוקים.. מנסה לקום כל פעם ונופלת חזרה 10 פעמים.. צועדת צעד קדימה ושתיים אחור.. מבינה שזה המשך התהליך שצריך דווקא ככה לעבור. בבקשה אלוקים עזור לי לא ליפול עד שבאה אליי ההבנה שזה הדרך הטובה לי - לנטוש את כל העבר שבניתי לי כקרקע שתסייע לי אך בעצם היא לא טובה לי לעתיד... אין לכן מושג עד כמה זה תומך פה להיות.. כשהיה לי קשה בעבר לא הצלחתי לפרוק רק הסתגרתי ולרוב גם ברחתי למקום אחר.. אבל החתונה בעצם הכריחה אותי להתמודד מול הכל.. בלי יכולת לדחות או לברוח.. פשוט לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים!! לכאוב לבכות לצרוח להקיא... אבל להישאר! מחכה ממש לימים טובים... ולחוש שאני עושה את הדבר הנכון.. איתכן. אין לי מילים עד כמה כל מילה שלכן חיבוק ועידוד תורם המון! מתמודדת.

הגבתי לך למטה כרגע חיבוק ענק לשבוע מקסים

רוצה לצרף לך סיפור שברגעים הקשים הוא מאד מחזק, בעיקר כדי לזכור שאפשר להתמודד עם כל קושי, אחרת לא היו מעמידים אותנו בפני קושי שכזה. לפעמים לא רואים שיש כוחות, אבל הם תמיד שם. עובדה שאת קמה בבוקר, זה כבר נקרא להתמודד, וכל פעולה נוספת שאת עושה היא עוד דרך להתמודד, גם אם זה לבכות. בכי פורק ובכי מקל והוא דרך להתמודד..... והסיפור שעליו דיברתי הוא: עקבות בחול – סיפור השראה לרגעים הכי קשים בחיים לילה אחד חלם אדם שהוא הולך על שפת הים ומטייל עם אלוהיו. מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמים, הבחין בשניי זוגות - עקבות רגליים שהיו בחול: זוג אחד שלו, והשני של אלוהיו. הביט האדם לאחור על העקבות בחול. הוא הבחין כי פעמיים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך. הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר. פנה האדם לאלוהיו ושאל: "אלוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי כל הדרך, אך הבנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי"! שיהיה יום נעים ומקסים. מחבקת, שלך - מציאות אחרת ענה לו אלוהים: "בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפי".

סוף התגובה שלי קפצה לאמצע הסיפור. זה בטעות....

תודה על שהזכרת לי את המשל הכל כך מוחשי.. כדי להזכיר לי שאינני לבד אלא בזרועותיו ל אלוקים. מצליחה ב"ה למצא עזר לרגע פה ולרגע שם.. אבל עדיין לא מתאמצת להתמקד בזרועות המחבקות. אלא חווה את הקושי והכאב הכי עמוק. תודה על שעוררת אותי לזכור את זה ולהתמקד בזה. אני ממש חייבת את התיזכורות הללו כל כמה רגעים.. שלך, מתמודדת

ראיתי את הודעתך.. קבלי תחילה חיבוק גדול!! נראה לי שהטיפול עדיין לא ממש סגר בך את כל המקומות כך שמייד כשפסק התעורר בך פחד עצום... יקרה ואהובה! כ"כ מצטערת לשמוע שזה קרה... שוב... מאוד מבינה את המקום שצו הצילו נפגעתי שוב.... רק שהפעם הקול חלש קצת יותר כי עולים פחדים נוספים.. נסי שוב לפנות לטיפול לפחות לתקופה קצרה כדי שתתחזקי. ואל תאבדי קשר- נסי לטלפן לקו הסיוע כל רגע שתרגישי איבוד כוח.. נסי לכתוב גם כאן כל מה שתרגישי שיש ביכולתך. נסי לשאוב כוחות מכל מקום שרק תשיגי. איתך- מחבקת!! שנני שוב ושוב שזה גם הפעם לא באשמתך! הפגיעה גורמת לנו להגיב באופן לא תמיד ראציונלי. ולכן לא תמיד הדברים מובנים לנו... תחזיקי מעמד!! ולאט לאט תלמדי וכולנו לשלוט על חיינו.. אוהבת- מתמודדת.

זה באמת קשה ניסיתי לפנות למטפלת שלי אבל אין אפשרות לחזור לשם. אני מדברת עם מרכז סיוע אבל מרגישה שאני צריכה להיות בטיפול- קשה מידי להתמודד לבד

מבינה עד כמה הימים הללו קריטיים לך.. עד כמה את זקוקה לזה דווקא עכשיו.. אל תתייאשי להמשיך ולחפש. אם לא שם אולי במקום אחר.. נסי להתייעץ מה אפשר לעשות עם אלו שבמרכז הסיוע.. אולי הם ימצאו עוד פתרונות? מחזיקה לך אצבעות! אל תהיי לגמרי לבד.. נסי להישאר פה בינתיים.. או בכל מקום שיחזיק אותך לעוד זמן קצר.. עד שיבוא הרצף.. איתך... מתמודדת

מקווה שבכל זאת תצליחי למצוא לעצמך מסגרת טיפולית חדשה. אל תוותרי ואל תישארי לבד. מה שקרה לך עכשיו הוא משהו חדש ואת זכאית לקבל תמיכה לגביו.... איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

שולחת לך חיבוק ענק והמון כוחות מתפללת בשבילך שתימצאי את הדרך והפתרון

פשוט מרוסקת

שבת שלום מקווה ומאחלת לכולן שהשבת עוברת עם הרבה שלווה נחת בטחון מנוחה ואהבה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה על האיחולים והמילים החמות. תודה שאת כאן, זה נותן כוח ומחמם את הלב. בשבילי השבת עוברת כי הזמן עובר. לא פשוט, מתקשה לעכל הרבה דברים שקורים עכשיו בבת אחת. המון עומס, אין מנוחה ובטח שאין שלווה. הכל סוער ותובע מימני המון כוחות שאין לי. קשה לי להרחיב, שוב תודה שאת כאן, שלך - מציאות אחרת

איתך פה- להקשיב לחבק ולעודד- ולכל שתבחרי... מניסיוני נסי להתחיל לפרוק מה שעובר במקום שהכי נוח לך. זה שאנו מרגישים אי יכולת זה רק מונע ממנו לשתף ולכאוב באמת את הכאב.. לעבד אותו ולהיפטר ממנו.. השתיקה מגבירה את הכל.. ומשאירה אותנו בדד מול העולם.. איתך בכל מה שתבחרי- בטוחה בכוחותייך מתי טוב לך כך ומתי אחרת. חיבוק (?!) מתמודדת.

מקווה שיותר טוב הבוקר כמו שאת תמיד אומרת אין לנו ברירות רק לעבור דרך הכאב כל כאב כל קושי מצטרפת למתמודדת שחררי איפה כמה ומתי שנוח לך אני איתך כאן אם מתאים לך ואם לא זירקי לפח :-)

דבר ראשון ישמצב להוריד פרסומות ש..מזכירות?אם ההיתי יותר חלשה זה היה גורם להרבה רע אצלי... ושאלה-עברתי כל מיני פגיעות,ועכשיו המטפלת רוצה אבחון מדויק כי לר מצליחה לספר... מה זה אומר?מה הם יעשו לי?זה יהיה מלא שאלות כמו חקירה במשטרה? זה עם ציורים?מה עושים לך שם?? בבקשה זה ממש חשוב שיגודו לי והמטפלת רק אמרה כשניסיתי לשאול שישאלו מה היה שם לא העזתי לבקש פירוט.... בבקשה תעזרו אני מפחדתתתתתת!!!!! סתם עוד אחת..הומלסית כבר מלא זמן...

טוב לראותך איתנו איני יודעת איזה איבון את צריכה לעבור כדאי שתשאלי את המטפלת שלך בכל מקרה לא נראה שיש לך ממה לחשוש תיהיה את הכוונה כאן לעזור לך. לגבי הפרסומות הן לא בשליטה שלי זה הנהלת האתר ואני מניחה שזה מה שממן את האתר שפתוח לכולם. בהצלחה אידה מומחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

בנות אני מעתיקה לכאן את המילים לשיר "בלי אולי" של אורי רשף: אולי לא נפחד יותר לחיות את החיים אולי לא נברח שוב מלהיות אמיתיים אולי פעם נשאר נבחר להתמודד אולי לא נסתתר עם מסיכות מאחורי קלעים אולי נקום באומץ, אולי נעשה שינוי אולי בלי שמץ דחיינות ניתן לזה סיכוי אולי עם הצעד הראשון נחזה את הבאים אולי נצבור עוד בטחון ועם הזמן נחוש כראויים גם אם קשה ואין יותר כוחות אם עולים שוב בנו נשכחות אולי לא נשבר הפעם, לא ניפול נתגבר הפעם כדי לגדול היום לא נפחד יותר לחיות את החיים ולא נברח מלהיות אמיתיים היום אנחנו נשאר הפעם נתמודד היום לא נסתתר נסיר המסכות והקלעים היום נקום באומץ, נעשה שינוי ובלי שמץ דחיינות ניתן לזה סיכוי ועם הצעד הראשון נחזה את הבאים היום נחוש בביטחון עד כמה שאנחנו ראויים גם אם קשה ואין יותר כוחות אם עולים שוב בנו נשכחות וודאי לא נשבר הפעם, לא ניפול נתגבר הפעם בכדי לגדול לא נפחד יותר לחיות את החיים ולא נברח שוב מלהיות אמיתיים בנות מדהימות- אני משערת שאולי הבנתן את הקושי העצום שעובר עליי.. אני מתאמצת לחיות רק את הרגע הבא.. בכל אופן ראיתי ועדיין רק מחסומים ברקסים וחושך.. וכמו שכתבתי למטה מנסה לשנות את הדפוס שלמדתי.. ולבחור להתמודד מול כל התהומות שמאיימים להטביע אותי בכל הכאב שלא עוזב לרגע.. מנסה להתמודד מול כל זה ולא לברוח למקום אחר כדי "להשכיח" כי אז לא רק שלא פתרתי אלא גם הוספתי עוד דבר שבסופו של דבר פוגע בי.. (למרות שהוא טוב לרגע שאני זקוקה לו..) בבקשה תקשיבו גם אתן לכאב הזה.. תקשיבו גם למילים ואימרו אותן לעצמכן שוב ושוב. אנחנו חייבות להאמין שזה יהיה אפשרי ואנו חייבות לעבור את משרפות הגהינום האלו כדי ליצור אור זך טהור ומושלם עבורינו... בבקשה תצעדו איתי לעבר המטרה הנכספת. זה ייתן לי כוח.. בבקשה ! אני חייבת את עזרתכן.... ובעז"ה אני אעשה כל שביכולתי ברגע שאני אעבור את התהומות הללו להיות תמיד לעזרת בנות שחוות קושי... התחלתי כבר את לימודיי הפסיכולוגיה אני בשנה מתקדמת כבר ועוברת את הקורסים בהצלחה! אבל אני עשיתי הפסקות רבות קצב הלימוד שלי איטי- תואם את המצב הנפשי... כשאני מרגישה טוב אני מריצה קורסים בהצלחה וכשלא אני עוצרת גם כששילמתי את הכסך אני מודעת לעצמי אם נכון לי לעשות מבחן וח"ו להיכשל או שעדיף לי לא לעשות למרות ששילמתי כדי לא לראות את המילים ציון עובר או ח"ו נכשל.. מתאמצת כשיכולה. ואתאמץ עוד יותר כי אני עצמי חוויתי ועדיין חווה את המוות בחיים - וכשאצה מזה אעשה את העבודה שאני עשיתי עם עצמי כי בחוץ לא מחכים אנשים לתמוך.. הם מעטים! אשתדל להיות לאחרים.... דיברתי לעצמי כדי לתת לי כוח... ואולי גם למישהי מפה או רק למישהי שהציצה... אוהבת אתכן המון. תודה על מקום שאפשר לפרוק בו.. תודה על עידודים חיבוקים וכוחות שאתן מוסרות לי בתגובותיכן. כולנו יכולות להצליח. למרות הכאב הזה.... למרות ייסורי הנפש והעינויים הללו ללא שום הקלה וללא רחם.. אנחנו יכולות!!!!! גם אם זה נראה רחוק ולא מציאותי.. גם אם חשוך ושוב ושוב מסתבך ונופלים... מאמינה שחום השמש ימיס כל מחסום ויחדור בכל אבן וגדר.. ונראה אור יקרות שנהייה מסוגלות להכילו ושנחוש בטוב של האור שבא אלינו! לילה טוב בנות- אוהבת וחיבוק לכל אחת ונשיקה קלה של כוח. מקווה שאצליח לשמר את הרגע הזה... וגם אם לא יהי"ר שאזכור לקום מכל נפילה בצורה מחוזקת יותר.

וואוו ועוד וואוו את ענקית את גדולה ותודה תודה תודה אוהבת אותך המון אנחנו לא הפגיעה פגעו בנו ורמסו את מי שאנחנו עד כדי שקמנו והבנו והפנמנו שפגעו בנו אז אין אני ויש כאב גדול וחיפוש עצום יקרה לימודי פסיכולוגיה יכולים להיות טריגר ענקי לכן אולי הקצב איטי לא נורא קבלי אותו קבלי את עצמך את כולך את החלק הבריא ואת החלק הפגוע העיקר שתזכרי שאת אישה מקסימה ושמגיע לך הכל בעולם הזה רק דבר אחד ביום שלמדתי לחיות כאן ועכשיו ולא את הרגע לפני ולא את הרגע אחרי הפכתי משורדת לחיה . זה קשה אבל בחיי שזה עושה נפלאות ותמיד שעולה הכאב הזה תיזכרי כמה את חזקה כי עברת את פרעה הוא כבר לא כאן ... אוהבת וסומכת עלייך המון

אוהבת אותך גם! ו... כן לבחור לחיות זה לא תמיד קל כמו לחלק מהאנשים בייקום.. חיים לפעמים זה דבר שצריך להילחם עליו גם אם נאלמים לנו כוחותינו. אני לא חושבת שיש משהו לא טוב במילה- שורד/ת אלא להיפך. אדם כזה מוערך היות ונלחם בשיניו לצלח את כל הקשיים והמשברים הכי גדולים... ממילה אדם שורד - לרוב - ילמד גם לחיות! שמחה שאת למדת זאת! מאמינה שיש רגעים שזה קשה.. אבל נלחם על חיינו- על חיים טובים שמחים ומאושרים. על אהבה .על הבנה .על הכלה. איתך, מתמודדת.

כל הכבוד לך זה נכון זה קשה מאוד וזה כואב מאוד ואת מצליחה ואת מנצחת!!! תמשיכי להשתמש במילים מחזקות את יכולה ויום אחד תעברי את היכולות שלך לאחרות תזכרי שפעם זה נראה כמעט בלתי אפשרי אבל את יודעת שזה אפשרי כל הכבוד מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

על האמון בי. על החוזק לתקווה. עבר עליי שבוע שלם של אבלות. על חיים שהלוואי והיו לי.. על הכרה באמת הכואבת. על חיים בתוך המוות. ב"ה לרגעים יש לי קצת חוזק. עדיין איני צוחקת. עדיין לא יכולה לשיר או לרקוד.. מרגישה מנוונת. בלי יכולת גם לאכול.. יודעת שהזמן דוחק ואני חייבת פשוט חייבת להתחזק. אין לי זמן ויש הרבה מה לעשות.. יחד עם כל ההכנות הטכניות יש הרבה יותר הכנות נפשיות וחיזוקים והבנות והשלמות שעליי לעשות.. כמובן שלא אצליח לחלוש על כולם. אבל לפחות אתחיל.. קשה לי כל כך.. נפשי מיוסרת עד המקום הכי עמוק שבה. הפעם בשונה מול הפעמים האחרות אין לי את הזמן לרשותי לעכל ולחשוב מה באמת נכון לי.. כרגע חייבת לפעול. מלא טריגרים עולים- מקווה להגיע לחתונה שמחה ומאושרת. ומלאה באנרגיות חיוביות ואינספור תקוות משאלות ותפילות. עוד פחות מ 20 ימים.. מי היה מאמין שהרגע שחיכיתי לו ימים רבים התפללתי ורציתי אותו כל כך בא אבל רצה עכשיו שיתאחר.. אני שלמה בבחירת בן הזוג רק שהנישואים עצמם מעלים לי המון המון אתגרים קשים קשים. זכרונות מהעבר. דפוסי התנהגות שהוטבעו בי כהשלכות מהפגיעה. הבנות ומחשבות מוטעות בעקבותיה. ובנוסף ההלכות. הפחד מאחריות שפתאום צץ. פחד מעול הפרנסה. מהבאת ילדים לעולם. ומרצון להצלחה בחיים... ועוד ועוד.. הרבה פרידות היו בדרכי והקשה מכולן התקיימה השבוע. הוא היה לי כמו תמריץ לחיים מושלמים ושמחים.. אבל החיים איתו לא נצחיים ואסור לי להתחיל חיים עם אהבה ענקית בצד וחתן- בעל בנוסף... מקווה שיבוא לי שבוע טוב. קל יותר. שמח יותר. וניסבל יותר. יש השבוע לחתן שלי יום הולדת :) גם חג השבועות מתקרב- מלא עוגות גבינה... יאמי... מקווה להחליט על יום בו אקבע עם חברותיי בביתי נדליק שירים (כי כבר איני מכירה שירים חרדיים- יצאו המון חדשים..) ונרקוד. שבוע שעבר הייתי בחתונה של חברה ולא הצלחתי לזוז- רגלי לא הצליחו להתרומם אפילו לא לעשות צעד אחד של ריקוד.. לכן אני חייבת להכריח את עצמי להשתחרר... לזוז... בתקווה שהחתונה תעבור בשמחה ולא כמו שכל השבוע והחודש בכיתי רק מלחשוב עליה.. שוב- אין לי מילים להודות על המקום שנותן המון חוזק. שבוע וחודש טוב מתמודדת.

יודעת שקשה תקופה מגעילה אבל ...ערב חודש ניסן היום אז בואו נקווה שיהייה טוב יותר נאמין שמגיע לנו חיים אחרים שנעבור את הקשיים והבורות ונראה את האור שולחת לכל אחת ואחת מכן כוח לחיזוק וחיבוק לדרך שולחת לכן שיר שאותי החזיק כל השנים הההם והיום ... מקווה שיעזור גם לכן http://www.youtube.com/watch?v=Wt4l7XCTVtE

ושיהיה רק טוב

מישהי מצטרפת?? ;-/

מה קרה יקרה? רוצה לשתף? איתך - שלך - מציאות אחרת

לעצור איתך בנפילה ולנסות לעלות בכוחות איתניים! חיבוק- מתמודדת.

שולחת כוח וחיבוק

רעעעעע!

המון כוח! איתך.... מזדהה כל כך.

כל הדלתות נתרקות לי בפנים עברתי חוויה כל כך קשה לפני שבועיים ומקורות לעזרה לליווי פשוט אין. הכל נעלם

דמעה יקרה מצטערת על החוויה הקשה על הלבד מה מי יכול לעזור? שולחת חיבוק מחזקת ומזכירה לך אנחנו כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות קיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

פניתי לכל גורם אפשרי אין עזרה

מבינה כל כך את ההרגשה! עד שבאים הכוחות ואנו מנסות לפנות לעזרה פתאום זה שעה מאוחרת שלא מתאים להתקשר או שלא עונים או שלא קולטים מה באמת אנו צריכים... איתך! היי חזקה! אל תשברי! נסי שוב ושוב כי זה יהיה עבורך! עבור השמחה שלך! בבקשה בבקשה אל תתייאשי! אני באותה הדרך- נאחזת בכל דבר אפשרי לשרו עוד דקה ועוד כדי לעבור את הקושי הגדול הזה... חיבוק- מתמודדת.

רוצה לשתף במה קרה? במה וכמה שנכון לך.... ובנתיים שולחת חיבוק עוטף ומחזק. שלך - מציאות אחרת

מקווה שהוטב ..איתך כאן ללא מילים שולחת חיבוק וכוח לעבור את הקשיים

עברתי לפני שלושה שבןעות תקיפה מינית הטיפול שלי הסתיים באותו השבוע חיי היום יום שלי הסתבכו מאוד בגלל מגוון של דברים קשה לי מאוד דמעה

כבר יומיים שאיני הולכת לעבודה!! אני כל רגע חושבת שאולי כן אלך.. אבל פתאום קורה משהוא שמועך ומרסק.... ואז בדקה האחרונה חייבת לבקש חופשת מחלה כי ללמד בצורה כזו אי אפשר!! עוד 3 שבועות החתונה וכל דבר שרק מזכיר לי נישואים אני מקיאה את הנשמה... כמה שאני משתדלת... לא הולך לי- כל פעם שוב נשברת......... לא יודעת איך אני יכולה להמשיך... מילים-- יהיה בסדר והכל יחלוף ברגע לא יעזרו לי... כנל גם לא מילים טובות על החתן.. כי הוא באמת לא העניין. הכאב מכרסם אותי! ועכשיו זה אמיתי!! מרגישה כמו בחורה אנורקסית שמשהוא אוכל את האברים הפנימיים... אתמול בכיתי לבד! לא היה לי צל אנוש לצידי... וניסיתי לחשוב למי לפנוץ?! לא כ"כ מצאתי! ניסיתי לחברה אבל כבר היה מאוחר היאלא ענתה.. גם 1202 לא ענו... ניסיתי ללכת לאמא למיטה... אבל היא שכבה שם בלי להבין מה עובר עליי... ואיזה שד פתאום בא אליי... ברחתי מהחדר שלה... נכנסתי שוב לחדרי שלי- למיטה המוכרת לכרית שאת הדמעות שלי תמיד סופגת! אוי אין לי איך לתאר את הקושי... אתן אפילו לא תוכלו להקשיב לבכי המתפרץ שלי עכשיו.. רק לראות את האותיות הכתובות.. בראשי רק מחשבות רעות ורצונות לסיים את כל זה... אבל אני כבר יודעת מהעבר שזה לא נכון ויכאב להרבה אנשים ובמיוחד לי.... יש לי חתן מדהים שראשי לא מונח איתו.. יש לו את התקוות המשותפות שלי רק ששלי פתחו פיצול והתחילו להתדרדר לתהומות. יש לי בית יש לי משפחה וחברות - כולם איתי אבל אני לבדדדדדד צועקת מפה צועקת לעולם... אבל מישום מה קולי נדם... רציתי להתקשר אתמול לפוגע שכל השנים הללו התעלל בי... ובגלל כל זה קורה עכשיו.. כל השנה וחצי האחרונות בכלל איני חושבת עליו ואתמול כל כך היה קשה לבד שכבר העדפתי לטלפן אליו.... העיקר להיות עם מישהו.. אני לבינתיים לא פוגעת בעצמי. משהו גורם לי לא לעשות זאת... אבל המחשבות נמצאות שם- להפסיק את הכאב הזה............. איך?!?!?!?!?! תודה על התגובות למטה! אגיב כשיוקל מעט... כרגע אני אוספת נשימות כדי לחיות עוד רגע ועוד.... נשארתי במיטה. ללא יכולת לזוז........... עם פנים מיובשות ושורפות כבר משפשופי הדמעות...

יקירה , ראשית מחבקת רק אם אפשר? תקופה קשה מבולבלת ומבלבלת מותר לך להרגיש כך זה בסדר אפילו שמסביב כולם אומרים שהכל טוב והכל יהיה בסדר את צריכה כנראה לעבור דרך שם דרך הכאב אולי גם פחד? וכנראה שלבד אל תפחדי להיות שם להיות בקושי ובכאב את בדרך להיפרד מחיי הרווקות... ועוד דברים... אולי את צריכה לעצמך את הזמן הזה? נסי לדבר עם מי שמרגיש לך נכון שיכול להבין להכיל איתך מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

ה' יעזור לי!! תודה על חיבוק והבנה! יהי"ר שיהיו לי הכוחות לעמוד בכל זה... התמוטטתי. והגיע הזמן לנסות לקום שוב. אבל בצורה הנכונה הפעם - הלוואי! לא כמו שתמיד חיפשתי דך שתתמוך בי ותרגיע את הקושי- היא הייתה דרך טובה אבל לא לכל הדרך. כך שיצא שכל דבר שנתליתי בו כקרש הצלה באמת תמך בי! אבל גם זה לא היה הדבר הכי מושלם עבורי ומהווה לי קושי נוסף... מתחילה דרך נוספת שאיני מורגלת אליה. עם ניתוק הרווקות אני משאירה אחורנית את כל חיי הרווקות. וכמו שלא הייתי מגיעה לנישואים בלעדי חיי הרווקות כך שלמרות שאיני אהיה רווקה יותר אבל יש לרווקות המשכיות בנישואים בצורה שונה מעט. כך גם לכל הפגיעה- אני אאלץ עכשיו לא להדחיק יותר לא לפגוע בעצמי כשקשה מידיי להכיל. בזמן הזה אני אשתדל לבכות לצרוח את הכאב הענק הזה. לקחת את הזמן הזה ללמידה. כי רק כך הכאב והקושי יחלוף בצורה הכי טובה ובריאה! (אולי- אני אומרת לפי איך שאומרים לי) אז אומנם נסגרת לי כאן דלת חזקה בכוח. כשעדיין לא טופלו ועובדו כל החלקים שבחדר ההוא. במקביל אפתח דלת נוספת- לקבלה. ולהתאמץ כמו השבוע הזה שהיה שבוע הכי הכי קשה וממוטט בחיי בו בכיתי בכמויות אדירות והרגשתי שלא רק שאיני אוכלת אני מוציאה את כל מה שיש בכל האיברים שלי כלומר מקיאה דם כאב... אבל רק בדרך הזו לא פוגעים עוד מכיוון נוסף.. עכשיו אני אומרת מילים... עדיין קשה לי מאוד! ואני נאבקת על הנשימות שלי לחיות.. אבל ה' יסייע בידי לזכור אותם לאורך כל הדרך...... אמן!

מקווה שהוקל לך קצת ואת מרגישה יותר טוב. אולי כדאי לנסות לעשות דברים שאת יודעת שעוזרים לך לשפר את מצב הרוח. אולי זה יעזור בלהזיז טיפה את הכאב והמחשבות הקשות? אולי דווקא כן כדאי לצאת קצת מהבית? לטיול רגלי ליד הים או באיזה שהוא פארק או טיילת, לנשום אוויר אחר... כאן איתך שולחת חיבוק עוטף. שלך - מציאות אחרת

תודה מציאות על מילותייך! ועצותייך! הימים הללו לא קלים לי בכלום! הרבה חושך יש בהם! הרבה כאב! הרבה מאמצים! ברגע הזה יש לי שבריר קטן של חוזק. מנסה להתחזק ממנו כקצה חוט.. שיניתי את הסטטוס שלי לזה: אפשר לראות את הקושי בכל הזדמנות. ואפשר גם לראות הזדמנות בכל קושי! מאחלת הצלחה לכולן! והמון תקווה שזה יהיה אפשרי וישתלם הכל....! אמן אמן אמן!

אחרי הרבה שנים- הילדה קטנה והתינוקת התחילו להשתולל בפנים בתוך הראש כל אחד עם הסיפור שלה- עם הסיוט שהיא חוותה לא היו מוכנים לשתוק יותר הלחץ בראש התגבר-ואני נסיתי בכל כוחי להדחיק/לדחוס/לא להקשיב קצת עבד והרבה לא כל אחד נלחם נגד השני- כל אחד מתעקש להשמיע קול וכל אחד עם צרכים שונים- אחד עם פחד ממגע- אחד עם כמיהה למגע וזה גרם לבילבול-לכל מי שפוגש אותי- כי כל פעם הצורך משתנה ואז נעלבים-נפגעים- והרבה חברות אבדתי בגלל ה"ספליט" הזה אז היום אני נקרעת בין ה"קולות" שבפנים- אין לי שום שקט בפנים- תודה שאתן כאן מאפשרות לי לשתף אותכן קצת -ינשוף

ינשוף יקרה, את עוברת דברים לא פשוטים בכלל. תאפשרי לעצמך להיות שם בתוך הכאב בלי לברוח מימנו, כי זאת הדרך היחידה לשחרר אותו.תקשיבי לכל הקולות ותסכימי לשחרר אותם תוך שאת מזכירה לעצמך שהיום את כבר גדולה ויכולה לשמור על עצמך, ובעיקר שאת כבר לא שם. באשר לחברות שאיבדת. מבינה עד כמה זה כואב ובכל זאת, חברה אמיתית נשארת תמיד, גם כשכואב וגם כשלא ברור, היא תמיד תהיה שם ותשאר. מי שעזבה אותך בגלל "שניפגעה" כביכול, לא הייתה חברה אמיתית שלך מלכתחילה. חבל על האנרגיות שאת מבזבזת על לכאוב את לכתן, כי מן הסתם הן לא היו שם מעולם..... יודעת שזה כואב, חוויתי את זה בעצמי ואני מכירה את זה. זה לא נעים אבל זאת האמת, והיא כואבת. איתך שולחת לך חיבוק, שלך - מציאות אחרת

כל כך מבינה אותך . מבינה את הפיצול ואת הקושי . זה בסדר שכל החלקים משמיעים קול תהיי איתם . תני לכל אחד את מה שהוא זקוק חבקי את כולם עד חיבור לאחד . איתך יקרה אוהבת מכל הלב ושולחת חיבוק ענק ענק

את מרגישה שאת צריכה להיות בסדר עם כולם בואי תיהיה קודם בסדר עם עצמך, הילדה והתינוקת הן באמת צריכות אותך אחר כך אם תרצי תבחרי עבור מי להיות את הכי חשובה ומשם הכל מתחיל מחזקת ומחבקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

אין לי הרבה מילים כרגע- סליחה

הגעתי לשלב שאני מחבלת לעצמי. עד שסוף סוף הגיע לי משהו שאוכל יחד להקים משהו חדש וטוב.... אני עוקרת את היסודות. מרגישה שאני מתנהגת כמו הילד הקטן הולך בפעם הראשונה לגן עם אמא שלו. היא מנסה לשחרר אותו אבל הוא נדבק אליה וצורח ומקיא את הנשמה מפחד על הלא ידוע- מה יקרה מעכשיו?! אמא תחזור??! איך יהיה לי פה?! ועוד.... הילד בועט בקיר משתולל צועק לא נרגע.. בורח מהגננת ומתבודד מהחברים שנועצים בו מבטים. גם מאלה שמנסים לבוא ולצרפו למשחקים כדי להסיטו ממחשבות האימים.... בורח בורח ומסתגר כשנרגע אבל בפנים בלב מתכנן את הבריחה... אבל האמא יודעת שוא יהיה בסדר ורואה את הנתונים של הגן ובוכה איתו אבל מהתרגשות... אני אותה האמא ואותו הילד.. יש בי קול של פחד.. שצורח ומקיא המון כאב פתאום כמו גלים של פירקוסים ל"ע ובדרך אני מחבלת בדברים... פוגעת בעצמי (לא למוות אלא נפשי.. ודברים שעלולים להביא נזקים בעוד יום או בעתיד..) משתוללת ומכה ברגליים שלא הולך כמו שאני רוצה ושבעצם את כל מה שבניתי לי כקרקע יציבה אני חייבת להתנתק ממנה להרוס אותה ולהיות ללא קרקע בחיים שאין לי מושג איך יהיו מה יהיו האם אהיה האישה החברה והרעיה של חתני הטובה ושבריאה ויציבה בנפשה?! איך אתמודד מול קשיים נוספים שיקומו ועדיין ישנם הקשיים של העבר ואני מושפעת מהכל??? את המציאות הזו שיצרתי לי במשך שנה שלמה- הפכתי למציאות ממש- זה הקרקע שלי.. עליה אני עומדת!! איך להתנתק ממנה??? אני מ פ ח ד ת !! ומנגד ניצבת האמא (אני) שאומרת לעצמי זה בסדר החששות הללו. החתן המיועד יש בו מלא חן ואישיות טובה. הוא אחד שמוכן להשקיע את בחרת אותו כי ראית בו פוטנציאל מכל שאר הבחורים שראית בחרת דווקא בו! אבל זה נראה לי שונה כ"כ כי ה"אמא" מדברת בכללי. ו"הילד" מדבר על הקשיים. אי אפשר להתעלם מכל זה ולומר יהיה בסדר!!!!!!!!!!!! אני לוקחת את כל הפחדים ומממשת אותם למעשים כך שבעצם אני לא נותנת צ'אנס לבנות חיים אחרים :( אוףףף לא יודעת מה לעשות. רק שבמקום לבנות אני- הורסת........ ___________

מתמודדת יקרה, כל בן אדם, כולם בלי יוצא מן הכלל צוברים במשך חייהם כאבים כאלה ואחרים וסוחבים איתם את הכאבים האלו. לך בנוסף יש גם את הכאב על הפגיעה שעברת, אבל גם לבן זוגך יש את הכאבים שלו שאותם צבר בחייו. אני מאמינה ששניכם מגיעים לזוגיות הזו עם פחדים, כל אחד והפחדים שלו, כי ככה זה. זוגיות וחתונה וחיים משותפים מכילים בתוכם פחד מהלא נודע, מי מה יהיה ואיך יהיה והאם זה יצליח. זה לגיטימי ונורמלי לגמרי. יקח זמן עד שתתרגלו אחד אל השני ויהיו גם קונפליקטים בניכם, כי ככה זה בין אנשים וגם זה לגמרי נורמלי ובסדר גמור. הדרך להתמודד עם כל מיני מצבים מסוג זה שיקרו היא קודם כל להבין שזה בסדר שיקרו מצבים כאלה כי כל אחד מיכם הוא בן אדם ואתם שונים מעצם היותכם. דבר שני הוא להבין שכשיהיו קונפליקטים ניתן יהיה לגשר עליהם והכי חשוב, אל תקחי / תקחו אותם למקום שאומר שאת לא אהובה, לא שווה ולא מוערכת. אם תחברי את האותיות הראשונות יצא מזה: "א" - אהובה, "ש" - שווה, "מ" - מוערכת, כלומר "אשם". אל תקחי / תקחו את זה למקום של רגשי אשמה כלומר שתרגישי אשמה במה שקרה או שתאשימי את בן זוגך. אם תצליחו ביחד להבין את הדברים בצורה הזאת ולא להאשים אחד את השני או את עצמכם, תצליחו גם לבנות בניכם תקשורת בונה ומקרבת ולהתגבר על מכשולים שיקרו בדרך. מקווה שקצת עזרתי ושתרגישי יותר טוב. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

אני איתך כאן ויותר אני שם :) אוהבת חיבוק ענק

האם יש דבר כזה בכלל- להשתקם???????

היי אורחת יקרה, קשה לי לענות לך על השאלה הזאת מהמקום שלי היות ובאופן אישי קשה לי לראות כרגע איזה שהוא סוף להתמודדות הזאת.... אבל יש שרשור שלם שפתחה בובה ונושאו "החיים בצל הפגיעה - ט' עם סוף טוב" ונכתב בתאריך: 30/4/13, שבו היא כותבת שהיא השתקמה, כך שכנראה זה קיים ואפשרי. קראי אותו אם נכון לך. שמעתי כבר על עוד בנות שהשתקמו. על כל פנים, זה לא אומר שהם שכחו מה קרה להן, אי אפשר לשכוח..... אנחנו כנראה עדיין לא שם.... אין לי מושג איך להגיע לשם ובשבילי זה מרגיש מאד רחוק, אבל מי יודע.... שיהיה בהצלחה. שלך - מציאות אחרת

תודה

אני חושבת שיש מצב כזה המכונה להשתקם. תביטי במליוני אנשים שחוו פגיעה גופנית כלשהי והצליחו למצוא דרכים להתגבר עליה כמו לא עלינו נפגעי תאונת דרכים וכד' אנו פגועות בגוף ובנפש... השיקום צריך עבודה קשה וכולנו ב"ה התחלנו אותה! ה"עבודה" הזו גוררת המון המון טריגרים ומעלה המון קשיים תהומיים. שמנסים לייאש אותנו, אבל הם באים כדי שנלחם לפתור אום וכך נשיג את שרצינו- חיים בטוחים יותר. שלווים יותר. מוגנים יותר. שמחים יותר!!! מאמינה שנגיע לשם- כך אחת בקצב שלה! מבינה את המקום הזה של התהייה שלך והעלת השאלה ומזדהה איתו. איתך- מתמודדת. מאחלת המון כוח ומוסרת- חיבוק!!!

יש! לא הייתי יכולה להיות בתחום בלי להאמין בלי לדעת שיש תקווה ואפשר אחרת!!!!!!!!!! אפשר! מחזקת שולחת לך אור שתוכלי ללכת אחריו אידה מומחית לטיפול בנפגעות קיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה לכל הבנות שהגיבו לי בפורום,זה מרגיש פחות לבד אפילו שזה מסך מחשב. וזה שאני בארץ וגם אתן,עושה את זה לפחות פסיכולוגית -ליותר קרוב. אז יצאתי החוצה,וכנראה שבאמת שום דבר לא קורה סתם,כי בפתח הבניין ,בו הדירה שאני משכירה עד שאחזור ללונדון,עומדת לא אחרת מאשר המרצה שלי מהלימודים בלונדון! אני מסתכלת וחובטת בעצמי חזק לברר אם אני חולמת או שמא מנותקת מהמציאות הישראלית שכאן הכל כל כך קטן. מה את עושה כאן? אני שואלת אותה והיא בהתרגשות אופיינית מספרת שהבן שלה גר כאן עם אישתו שהיא ישראלית.. דיברנו עוד קצת והיא לפתע שואלת אם אני בסדר ובכך הבנתי שאני לא נראית בסדר. ופתאום משום מקום וללא תכנון מוקדם (כמובן)- אמרתי לה לא,אני ממש לא בסדר היא לא נבהלה מהתשובה לשמחתי,וקיבלה על עצמה את האחריות שבשאלה שלה.. מה קורה? היא שואלת ואני אומרת לה שאני לא מרגישה טוב ושאיני יודעת לאן אני הולכת או מה אני אמורה לעשות עכשיו. ומשום מקום היא שואלת מה עם התערוכה שלך? ואז פרצתי בבכי.. לא סיפרתי לה על האשפוז או על למה אני בכלל בישראל,אבל סיפרתי לה שפספסתי את התערוכה שלי והיא אמרה לי אני יודעת איך את יודעת? אני שואלת אותה והיא מספרת שהאוצר של התערוכה הוא אבא שלה!! הייתי בשוק ואמרתי לעצמי שאני בטח הוזה או משהו כזה.. לא סיפרתי בבית הספר שאני מעמידה תערוכה,רק לכמה אנשים שהיה לי חשוב שיקחו בה חלק.. ואל האוצר הגעתי בעצמי,חיצונית.. פחדתי לרגע,אולי שון (האוצר) סיפר לה שהייתי במצב לא טוב ולכן לא הגעתי.. אולי הוא לא ידע בכלל שהיא הייתה מרצה שלי אבל זה פחות הגיוני כי ידע שאני לומדת אמנות בביהס בו היא מלמדת. הכל התחיל להיות כבד.. פתאום הרגשתי שאני רוצה לעלות חזרה לדירה ושוב לא לצאת. הרגשתי ששוב מנצלים אותי ועובדים עלי ולוקחים ממני את השליטה. היא אמרה שהיא נשארת עוד שבוע בארץ ואז חוזרת ושאם אצטרך משהו שאתקשר מיד,השאירה את מס הטלפון שלה.. כמה נחמד מצידה,אני חושבת אבל גם מפחדת ממנה פתאום ולא מצליחה להבין למה היא עושה את זה בשבילי. אני חוזרת למעלה נשכבת במיטה ושואלת את עצמי wtf?? העולם הזה קטן,קטן מידי בשבילי ואני לא מעוניינת להמשיך בו. בלילה יצאתי שוב,מתוך מחשבה רצינית ובטוחה שאם אני לא רוצה יותר לחיות מה אכפת לי לצאת החוצה? מקסימום הנורא מכל יקרה.. ואז נשאלת השאלה,מה הוא הנורא מכל? הרי,כבר חוויתי אותו. אני יוצאת החוצה מכוסה בבד שחור,מרגישה מטופשת מאוד,לא קשורה ובאמת-לא קשורה..אני נכנסת לפיצוציה וקונה לי בירה,ואז מתיישבת על מדרגות של בניין והבירה נגמרת ואני קונה עוד אחת ואז עוד אחת. ואז,שכחתי איך מגיעים לדירה.. אני מרגישה את החרדה מחלחלת בי ואת הכל מתחיל לצוף ולעלות לי בגרון,אבודה,חסרת שליטה מוחלטת,ללא כל משמעות שיכורה וגם טיפשה. אז אני מתקשרת אליה למרצה,היא הגיעה ולקחה אותי לדירה שלי. כמה טוב להיות קשורה למסגרת..כמה טוב להרגיש את השבת,כבר שכחתי שיש לה עוד משמעויות מלבד געגוע לתל אביב.

שתיקה יקרה. קראתי את הדברים שכתבת ובהרגשה שלי מה שקורה לך עכשיו פשוט מרגש. שמחה בשבילך שיצאת החוצה ושמחה שפגשת את המרצה שלך. ושמחה גם שיצאת בפעם השניה.... דווקא הפעם זה ש"העולם קטן" פעל לטובתך. המרצה הזאת בחרה להושיט לך יד ולהיות שם בשבילך. לא מרגישה שיש לה איזו שהיא טובת הנאה מי זה. היא פשוט רוצה להיות שם בשבילך, והיא הוכיחה את זה כשהיא באה לקחת אותך לדירה..... תעזרי בה לפי מה שנכון ומתאים לך. השליטה עדיין בידיים שלך גם אם תעזרי במרצה הזאת כי את זאת ששמה את הגבולות. יש אנשים טובים באמצע הדרך והמרצה כנראה אחת מהם. לא כולם רעים ורוצים לפגוע, יש גם אנשים טובים בעולם הזה. ועוד דבר, נראה לי שאת בכל זאת רוצה לחיות, למרות שמרגיש לך שלא, פשוט כי היה חשוב לך להגיע הביתה בשלום והתקשרת אל המרצה לצורך העניין הזה. זו הוכחה בשבילך שכן איכפת לך מעצמך ועוד הוכחה שהמרצה באמת רוצה לעזור לך בדרכה. פשוט תאפשרי לה..... אין לך במה להתבייש. זאת לא את שצריכה להתבייש אלא מי שפגע בך. שתהיה שבת טובה מלאה באור ותובנות. שלך - מציאות אחרת

רק- שאני מזדהה מאוד מהכיוון שלי.... בהצלחה!

שמחה לראותך כאן מצטערת על הפחד שמוביל לחויות קשות את מרגשת ואני מאמינה בך את רק צריכה לראות את השביל שמוביל לדרך אל האור את יכולה! את פחדי לבקש ולמצוא את הדרך אידה מומחית לטיפול בנפגעות קיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

יקירה, כתבת כאן על הכאב הגדול שמציף אותך. נעלמת לי מאז. מקווה שמסיבות טובות. דואגת לך. אנא השמיע קול קטנטן. מקווה שאת בסדר. כאן איתך ובשבילך, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

מציאות יקרה אני מתקשה להחזיק את עצמי ביחד-להכיל כל מה שיש לא רואה סוף לסיוט הזה מאויישת מאוד תודה שאת איתי ואכפט לך ינשוף

שולחת חיבוק ועוד אחד ואולי קרן אור שתבליח את החושך

אולי את כבר לא צריכה להכיל את הכל? אולי הגיע הזמן לשחרר ולהרפות ולהוציא את הכל מיתוכך? נסי לדבר על הכל. נסי לכתוב כאן או לעצמך..... לפעמים גם הכתיבה משחררת. לפעמים כשקוראים את מה שכתבנו זה נותן פרופורציות אחרות..... כאן איתך בכל בחירה שתעשי. תודה שכתבת. מחבקת. שלך - מציאות אחרת

שולחת חיבוק. ומאחלת רק שמחה ושהאור האמיתי יבוא במהרה!

היי זה אני נאור חשבתי שעם אני יעבוד ולא יחשוב משהו יזכיר לי את אונס את הפחד בחיים כמה שאני מנסה לישכוח יש תמיד משהוא מחזיר את הפחד מחדש עם זה בשמיעה ועם זה בריאה ועם זה באליכה כילו שמישהו עקב אחריך וזה רק צל אבל מחשבה אחרת לפגיע הרס עצמי אני לא רוצה למות גם לא ירצה למות לפעמים יש לי מחשבות לזה אבל אני רוצה ליתקדם בחיים ותמיד חלום שעפך לך את המציאות השונה היום אני בן 26 ועדיין לאחר הרבה טיפולים יש בי הרגשה שזה לעלום לא יעזוב הרגשה המגעילה של חילול הנשמה יותר הרצח של הנשמה שלי

היי נאור, טוב שכתבתה. לפעמים כשמוציאים את הדברים החוצה זה עוזר לראות אותם באור קצת אחר. אתה לא אמור לשכוח את מה שקרה לך. הכאב תמיד ישאר, אבל יבוא יום שבו הוא יפסיק לנהל לך את החיים ואתה תלמד לנהל אותו. זו עבודה קשה של המון עיבודים ובהמון התמדה זה אפשרי. אתה עדיין צעיר וכל החיים עוד לפניך. קבל את המקום שלך כרגע בלי לבקר ובלי לשפוט את עצמך. זה יקל עליך ויעזור לך להרפות, כי לפעמים אנחנו השופט והתליין של עצמינו...... זה שאתה רוצה לחיות ולהתקדם בחייך זה כבר המון המון ולא מובן מאליו. תעצים את זה, תעשה דברים בשביל זה שימלאו לך את החיים, כי רק להגיד את זה לא עושה את העבודה, תעשה עוד, תמצא מה טוב לך ומה אתה אוהב. זה פרויקט ולא פשוט בכלל אבל מקדם לעבר המטרה. איתך. שלך - מציאות אחרת

אל תוותר תמשיך תתן ותעניק לעצמך אתה צעיר והכל עוד לפנייך הטיפול ולא משנה הזמן יעזור אל תוותר בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות קיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

אני שותקת כבר כמה ימים,לא חשבתי שיקח לי כל כך הרבה זמן לצאת החוצה,אני כל כך מנסה,אפילו רק למרפסת,בשביל אוויר,אבל איך שאני מוציאה עצמי למקום בו אפשרי שיראו אותי,אני מפסיקה לנשום ממש מפסיקה לנשום. אני מפחדת שלא אצליח אפילו לחזור ללונדון,לא מצליחה להבין למה זה קורה לי ככה.. ניסיתי להוריד את עצמי מהרעיון לחפש את אבא שלי,בתקווה שזה ירגיע אותי קצת אם אחליט לעשות דברים אחרים,כמו... סתם ללכת לסרט,או לקנות לי משהו או לחבר טוב מלונדון. אבל אני לא נרגעת וההפך הוא הנכון,אתמול לקחתי שניים וחצי זיפרקסה כי חשבתי שאחד וחצי יהיה כוסות רוח למת במצבי. כל כך קשה.. הרעש בראש שלי,כזה שאי אפשר להתרגל אליו..מרגישה שכאן אסיים את החיים שלי. זו הרגשה קבועה בחודש האחרון. מה שלא אעשה בסוף אמות איך שהו.. ואם עוד חיה פיזית,בקרוב גם זה יגמר

היי!! יקירתי את נמצאת בשלב בו את כבר זקוקה שישימו לב אלייך. שיבינו את הקושי שלך. שיתמכו בך. מאוד מובן שבשלב כזה תחושי את הכי גרוע כי אין באמת מי שיחווה איתך את אותם התחושות והמחשבות שעולות. את אפילו מתקשה להבין את עצמך... זה באמת נראה שחור. מאמינה לך שאת מרגישה שזה המקום האחרון. אבל תהיי בטוחה שזה יחלוף עם המאמץ שאת עושה לפי כוחותייך. קחי בחשבון לידה ראשונה- מי חולם בכלל שיהא מסוגל לעבור את זה?? תכלס כולן עוברות את זה! יש שיצאו מהחוייה הקשה הזו מהר ויש שיקח להן יותר זמן אבל זה יחלוף! את נפגעת כמו כולנו פה שתחת הכותרת הזו. לכל אחת תהליך וקצב שונה כי הנתונים שונים מאחת לשניה! אבל עם זמן מאמינה שנצליח לחיות באופן שהתחזק בעקבות הפגיעה ולא להיפך. אמרתי את כל זה לא בגלל שאני חושבת שזה בצ'יק יתקבל אצלך וכד' יש כרגע קושי- נסי לאט לאט לא לחזות את העתידות אלא להפחית בזה. (אני אישית גם חוזה לעצמי עתיד מסויים בעניין דומה ושונה ממך) זה לא קל בכלל!!! וזה צריך להיות עיקבי. צריך גם לזכור שזה לא יהיה בקלות בגלל שב"ה יש לנו רצון. וצריך לזכור שיהיו קשיים ונפילות. אבל- להשתדל לקום כל פעם. מחלק פעמים נקום יותר מהר ומחלקם ייקח לנו זמן.. אבל תזכרי את בדרך- התחלת דרך והתקדמת יפה! זה אולי לא נראה לך כי הקושי רק התעצם אבל כשהכיי כואב זה אומר שעכשיו מגיעים לחלק המוגלתי יותר ועוקרים אותו ע"י נתינת הטיפול הטוב ביותר. אין לי מושג מה זה מה שלקחת. רק בבקשה תיזהרי לא לקחת דברים מטשטשים יותר מידיי... לא תמיד זה בריא. שלך, מתמודדת. חיבוק להמון המון כוח!

רק עכשיו עשית צעד ענק והחזרת את עצמך לארץ. לפני כן פחדת לעשות גם את הצעד הזה, פחדת לחזור לכאן ועשית את זה. על אותו משקל, אני בטוחה שגם תצליחי להרגע עכשיו כשאת כבר כאן. תני לעצמך זמן ואל תלחמי בפחד ובכל מה שאת מרגישה, תני לזה מקום ותני לזה להיות בלי מלחמה ובלי ביקורת נוקבת על עצמך. לאט לאט את תחזירי לעצמך את הביטחון, לאט ובקצב שלך. אל תוותרי ואל תתייאשי. עשית שינוי גדול ולוקח זמן להתרגל למצב החדש. לאט לאט, בלי מלחמה ובלי להלחיץ את עצמך, הכל יגיע. במקביל נסי למצוא לעצמך מטפלת שתוכל לעזור לך להתמודד עם כל. את לא צריכה לעבור את זה לבד. כאן איתך, שיהיה בהצלחה. שלך - מציאות אחרת

אחרי ההודעה שכתבתי השבוע אני מתביישת לכתוב את מה שנוכחתי לדעת ממש לא מזמן.. אז כתבתי כאן, שהיה ביננו אמון הדדי ובלה בלה בלה...... התבדתי! בקצרה, מי שהכירה לי את המר בחור, היא חברה שלי שהיא בת דודה שלו. מסתבר, שהיה בינהם איזשהו סוג של קשר, ואולי גם שכבו.. (בלעעע) מה גם שהסיבה לגירןשיו. היה כי ילדתו שכיום בת 16 כשהיתה בת 9 עברה פגיעה מינית. והיא טוענת שזה הוא. אבל במשפט הוא יצא זכאי.. ולכן הוא חופשי. ואני בתמימותי האמנתי לו ולסיפוריו, שזה לא הוא. אוף לא יודעת כבר מה לחשוב. מצד אחד, אני שמחה שאני לא איתו כבר. מצד שני, עד שננתי אימון. ........................ אני חיה בסרט שהפופקורן מלוח ומגעיל לי מאוד. אגב עם הבת דודה כבר לא בקשר מזמן תחושת הבטן שלי אמרה לי שהיא מסוכנת לי אויי כמה שצדקתי, ולא הבנתי עד כמה............

היי בובה. ראשית מחבקת אותך לאור הגילוי העצוב והממש קשה הזה... זה בהחלט לא קל לחוות אכזבה מאדם שהפקדת אצלו את האמון והביטחון והקירבה וכד' ויותר מזה- נתת לו את ליבך..................... ברור גם שאולי יעלו הרגשות שיש לך נס שניצלת ממנו. אבל גם צד שני משהו שמפקפק בזה...נ כי עד שנתת אמון אז איך עבד עלייך?!?! תהיי חזקה ותתני מענה לכל מה שיציף אותך! דברי על זה. אל תשמרי בלב... לימדי דברים נוספים - תגדלי מזה! ואל תתני לזה לייאש אותך מלפתוח את הלב. ולהאמין בשני.. שוב- חיבוק! מתמודדת

תודה רבה. אני מדברת על זה, אני מרגישה ממש השגחה פרטית. ה אוהב אותי והציל אותי ממנו. אם כל האהבה שעוד היתה לי אליו פשוט בא לי להקיא. יש לי מטפלת מדהימההההה וקבוצה מצומצמת מאוד של חברות והכי חשוב ה שאיתי יד ביד.. מקווה לא ליפול מזה יותר מידיי. בינתיים אני בסיידר. שבוע הבא מתחיל האח הגדול, אז נחיה קצת את הדרמות של האחרים.. ;) יהיה בסיייייייידר. תודה על החיבוק וחיבוקיישן בחזרה.

מצטערת שהיית צריכה לעבור כאב כזה גדול.... ובכל זאת הדבר האחד החיובי בכל זה הוא שניצלת מימנו, שאת כבר לא איתו. כואב מאד לתת אמון במישהו ולהתבדות אחרי שכבר נוצר רגש. רק זכרי שלא כולם כאלו ויש גם אנשים טובים בחוץ. חשוב מאד שתמיד תלכי בעקבות צו ליבך והאינסטינקטים שלך, תמיד תמיד תקשיבי להם כי הם לא טועים.... שמרי עליך. שלך - מציאות אחרת

אני דיי בסדר ברוך ה את לא מבינה, כמה אני מקשיבה לתחושות הבטן שלי.. חבל על הזמן.... מה גם שלמדתי ועדיין לומדת לתקשר. והיקום ככ טוב עבורי ואיתי....

כואב ואיתך בכאב שמחה שעצרת בזמן והכי חשוב להקשיב לקול הקטן הבריא שאומר לנו מה נכון או לא עבורינו לצערי הרבה מאיתנו משחזרות שוב ושוב ונפגעות לא באלימות לא בכוח כי אם דווקא עם גברים בעלי כריזמה ומתק שפתיים שכאילו שם בשבילך ובעצם בדרך מאוד מניפולטיבית גורמים לך לעשות ולהיות בדיוק מה שהם רוצים . אנחנו מקוות שהפעם זה יהייה אחרת הפעם אני לא יפגע זה בסדר לתת אמון אבל גם לבחון ולבדוק ולהיות ערה ולהקשיב לקולות של אחרים שמעבירים מסר ברור ללכת ולא להשאר איתך שולחת חיבוק לעידוד

לא בטוחה שאני רוצה לספר את כל הסיפור שלי, אבל בגדול... נוצלתי מינית בילדות (בערך מגיל 5 עד 11) על ידי 2 גברים מהמשפחה הלא קרובה. העזתי "לספר" (בכתב) למשפחתי רק בערך בגיל 25. עברתי גם טיפול פסיכולוגי עקב כך במשך שנה. המועקה הזאת עברה פחות או יותר אחרי שסיפרתי ואחרי שעברתי את הטיפול הפסיכולוגי. אבל הרבה בעיות אחרות נשארו (או שאולי היו בכל מקרה גם אם לא הייתי עוברת את זה). אני לא יודעת לקבל החלטות. אין לי ביטחון עצמי. לא סוכמת על עצמי. צריכה תמיד אישור של אחרים... ובנוסף, יש לי בעיה במציאת זוגיות. מעולם לא היה לי חבר. מעולם לא שכבתי עם גבר. בערך בגיל 26 התחלתי לנסות נשים. היו לי כמה חברות מאז, מתוכן באחת ממש התאהבתי בטירוף. היום אני בזוגיות עם אישה כבר שנה, ומרגישה שרוצה כבר ילדים, אבל מתחילות בי תהיות והמון מועקות. אני כנראה לא מאוהבת בה... אולי גם לא מי יודע מה נמשכת אליה, אבל כן אוהבת אותה ונוח לי איתה וטוב לי איתה ואני מסוגלת לראות את העתיד שלי איתה, רק שאני תוהה לעצמי אם זה נכון להקים משפחה עם מישהי שאני לא מאוהבת בה. ואם כבר, אז למה לא עם גבר? כי אין לי בעיה להגיע למצב של סקס עם גבר (כמעט והגעתי למצב הזה), אבל אני לא מרגישה כלום.. שום אהבה... ניסיתי לצאת עם גברים אבל לא הגעתי עם אף אחד מהם (לא יצאתי עם הרבה) למצב שאני נפגשת איתו יותר מחודש. אני מרגישה כן גירוי מיני כשאני רואה איבר מין של גבר. כן מגיעה לגירוי מיני מהתמזמזות עם גבר... אבל מעבר לזה.. בלב אני לא מרגישה כלום. עם נשים כן הרגשתי בלב התרגשות אבל פחות גירוי מיני... אני מאוד מבולבלת. אין לי מושג מה לעשות ואיך להמשיך מכאן. אני מרגישה שאני בצומת דרכים. או לבחור להיות עם אישה שטוב לי איתה והיא אוהבת אותי, וכיף לי איתה ואנחנו מסתדרות מצויין, ואפילו קשה לי בלעדיה, והיא כבר רוצה להביא איתי ילדים. או לנסות שוב גברים והפעם גם לנסות לשכב עם גבר. אבל אין לי כוחות נפשיים לזה. שוב לצאת לדייטים (בין אם זה עם גברים או נשים) ואולי גם אני לא אמצא אף אחד שמתאים לי או בכלל אולי אני לא אוהבת גברים.. ואני כבר לא יודעת מה לעשות. מרגישה שהזמן מתקתק ואני רוצה כבר ילדים. הבת זוג רוצה שאני אגיע להחלטה ואגיד לה אם אני אוהבת אותה ורוצה להיות רק איתה, או שאנחנו נפרדות. אין לי מושג מה לעשות. קשה לי כל כך... כל כך מעיק לי.

לא בטוח שיש קשר חד משמעית לנטייה ומשיכה מינית יתכן שהפניה למין אחר כי שם אולי מרגיש בטוח ולא מאיים? כן יתכן בלבול כפי שאת מציינת ממליצה לנסות וללכת לטיפול אצל מומחית בתחום נשמח לראות כאן לענות בכל פניה אידה מומחית לטיפול בנפגעות קיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

הי, מה קרה שלא היית כאן הרבה זמן? מסיבות טובות או פחות טובות?

רציתי להתרחק להתחיל חיים אחרים זה לא נותן מנוחה, זה בא בדלת האחורית הייתי בטיפול לצערי זה הסתיים בגלל נהלים חדשים במקום הכל חוזר ובעוצמה חשבתי שתהיה הקלה

מצאתי את עצמי עם מישהו אחר.. במכוון ביקשתי ממנו שיבוא.. כבר לא יכולה לשמור יותר.. זה אותו החבר הקודם.. זוכרות שסיפרתי עליו? הוא זה שמצליח להעלות לי חיוך שוב... אתחיל קצת מהתחלה: עברו עליי ימים לא קלים בכלל... מיום ליום נצבר קושי גדול יותר.. יום אחד בעבודה- כבר הרגשתי משקולות בטון שנזרקו עליי והרגשתי מבפנים שאני עומדת כבר לקרוס... בזמן הזה- התקשרתי אליו... ביקשתי שיבוא.. והוא בא. לקח אותי לטיול- הוא יודע שמרחבים מרגיעים אותי.. ולקח אותי למקום שנופיו מזכירים את חו"ל.. גרם לי לשיר לחייך לפרוק לבכות אפילו לרקוד.. ואז אכלנו במסעדה.. ובחזור אם לא הייתי מובילה לשם זה לא היה קורה.. אבל רציתי כל כך............ כמה שבזמנו אמרתי שאיני מכורה אליו- אני מאוד כן. ואני מרגישה את זה גובר בזמן החרון יותר ויותר.. אני אוהבת אותו המון. הוא זה שמצליח להעמיד אותי כל פעם מחדש.. הוא זה שבזכותו אני מצליחה להתחזק מעצמי. איתו אני לא מרגישה שאני צריכה לדבר על הקושי כי הוא נעלם. קשה לי להיפרד ממנו.......... קשה לי.... הוא מצידו משדר לי שתיכף אני אהיה נשואה.. ויהיה לי בעל שייתן לי הכל ויבין ויתמוך ... ומדגיש לי כל פעם שהוא לא יהיה אופציה בכלל............. אני מודעת לזה שהדברים נכונים ומה צריך לעשות.. אבל מרוב פחד שלא יילך לי ואני עלולה להרוס - ברחתי אליו... כאילו להוכיח לי שאהרוס הכל............ ברור לי שעלולות להיות תגובות של כעס עליי.. בבקשה אם או מי שתגיב תרככו או המילים... זה רק חלק קטן ממה שעבר עליי כשסיפרתי ושיתפתי שקשה לי.. זה חלק מהחזית שדיברתי עליה.. ויש עוד חזיתות שלא הרחבתי .. מרגישה שאני מאבדת את כל מה שאני מצליחה להשקיע בו ועד שסוף סוף אני מקבלת מתנה היא נגנבת לי - אני מעלימה לעצמי אותה.. תודה על הקשבה. כתבתי למרות הקושי שלי כי אני יודעת מה בדר"כ מגיבים כששומעים דבר כזה... אני ב"ה פיקחית. אבל זה לא הגיון כבר אלא משהו אחר שאני לא תמיד מצליחה מולו... זה לנטרל את מה שנתן לי כוח בכל תקופת ההתמודדות הקשה.. זה 'לזרוק' את מי שעמד לצידי ותמך בי. הקשיב וחיבק כשהיה קשה מידיי ופירגן ועודד כשהיה טוב... על העניין הספציפי הזה אני כן שיתפתי את המטפלת. רק להביא את זה לפורום לקח לי מלא זמן... לילה טוב נסיכות. ממני הפוגעת בכולם.. ובייחוד בעצמי.

את לא מבינה כמה אני מזדהה איתך. כפי שכתבתי בהודעה שלי, היה לי חבר שנפרדנו עוד בדצמבר האחרון. ומאז הפעם האחרונה שראיתי אותו , ושכבנו, היה לפני חודשיים. כל פעם היה קושי להתגבר.. וחזרתי אליו. גם אנחנו יצאנו למסעדה. ותמיד זה נגמר במיטה. ואז אני מתחילה את הסרט של החיים שלי. נפרדנו כי הוא לא רוצה חתונה ולא ילדים (גרוש 4) אפשר להבין. אבל נקשרתי אליו, וקשה לי.. עכשיו קצת פחות קשה. אבל תאמיני לי, שאני מבינה על מה את מדברת. ואני רוצה להגיד לך, שחבל עלייך. אם הוא לא מתכוון להמשיך איתך את הקשר, אז תפסיקי לפגוע בעצמך וללכת אליו.. כי אחכ את זו שמתרסקת ונשארת לבדך. טוב שאת בטיפול.. אני מקווה שיש לך חברות, תנסי לצאת קצת. לדבר על הכאב. בסוף מתגברים.. איכשהו.. אני אוצה עוד לשתף אותך, שאתמול כמעט נשברתי.. ועכשיו אני בעבודה, לבד. ואני בקלות יכולה להרים טלפון (כמו לפני שבועיים) אבל ל-א!!!! זה יפיל אותי ויחזיר אותי אחורה! ואומנם כולם אומרים שאני חזקה אני לא רואה את זה ככה.. יש ימים שאני רוצה לדפוק את הראש בקיר כי נמאס לי כבר לחשוב עליו. אבל אני מאמינה שזה יעבור. וגמלך יקרה ואהובה. עוד תמיכה עוד דיבור עם חברה/ מטפלת את תעברי את זה!!!!!! ואל תפחדי לשתף בפייס אני לא רואה כאן מקום לשיפוט. באהבה והמון המון הבנה!!!!!!

תודה רבה על הזדהות עמוקה.. תודה על מילותייך ועל ההבנה.. אכן לא קל בכלל.. וזה פוגע וטוב כאחד.. אני יודעת שהוא אוהב אותי מלא. אבל יש את הבעיה הזו.. שהוא בעצם.. מבינה על מה את מדברת כשאמרת שאת נלחמת עם עצמך לא לחזור לשם כי את יודעת שזה יפגע בך.. מכירה את המקום הזה של הקושי מקרוב.. וכן את הרצון להרים טלפון וזה ישכיח וישפר את הכאב.. (גם אם למצב רגעי..) אז- תודה. אני בהחלט צריכה מלא עזרה בזה.... כי כבר לא יצא לי לדבר עם אף אחד במציאות על זה - חוץ ממנו. ועכשיו כבר צריך גם לו לומר שלום... מתמודדת.

ראשית לא מרגישה שום טיפת כעס על הדברים שסיפרת אלא המון הבנה. אמנם אני שונה בעניין הזה מאד, אבל קיימים בי אותם דפוסים ממקומות אחרים, מכירה את המקום הזה שהורס לעצמי..... אני דווקא רואה המון התקדמות ושינוי ענק לטובה למרות מה שתיארת. אני מבינה ומזדהה עם הפחד הזה שאולי זה לא יצליח ובכל זאת הפעם מרגיש לי שעשית את זה עם המון מודעות ואני אסביר. הפעם הרגשת מאד לחוצה וידעת שאצל הבחור הזה את תצליחי להירגע כי הוא מצליח תמיד להרגיע אותך, ובעצם זה כל מה שרצית. ויחד עם זאת ולמרות מה שקרה אחר כך, אני מרגישה שבכל זאת שמת שם גבולות, את יודעת שזה יגמר כי את הולכת לבנות משהו חדש ובעצם להרגשתי כל מה שרצית הוא להתחזק כדי שיהיו לך הכוחות לבנות את חייך במחיצת חתנך המיועד. זה מרגיש לי למרות שיש בזה מן ההרס, דווקא צעד שהיית צריכה לעשות כדי להוכיח לעצמך שאת תוכלי להמנע מימנו אחר כך, אחרי החתונה שהיא בעצם השער לקראת החיים האמיתיים שמחכים לך. יצא לי קצת מבולבל, מקווה שהצלחת להבין למה אני חותרת. איתך יקרה ושיהיה בהצלחה - מגיע לך. שלך - מציאות אחרת

מעניין הכיוון שאמרת.. אני לא כ"כ מגישה שזה מה שיעזור אלא להיפך זה יחסר לי.... כבר אין לי מילים ואין לי מושג אם יש דבר כזה שכשעושים אותו "עושים את הדבר הנכון" מי אמר מה נכון?? כלפי חוץ זה רק הגיון בלי הרבה רגש ומעורבות אז אפשר לראות מה נכון.. אבל לי יש רגש... וזה רק מחזק אותי ונותן כוח... אז אולי זה מה שנכון לי??? לפחות בשלב ההתחלתי?!?! מידיי הרבה "אסור" יש לי... אבל אין תחליפים ל"איסורים" האלו.. רק הבטחות שיהיה טוב.. הכל טוב ויפה אבל מה יעזור לי להיות עכשיו כדי שהעתיד יהיה טוב?? אם עכשיו אאבד את עצמי- מה יהיה טוב בעתיד? איך?!?! אוףףף ליודעת כבר מה לעשות........ נראה לי שאלך להתקלח ולישון... לילה טוב. תודה על המילים. מתמודדת

שאלה למה הכל כל כך קשה ומסובך ומורכב? למה כלום לא פשוט ולא זורם כמו שהוא בלי תוספות והזכרויות? גם כשהאוירה טובה, שמח, מגוון, אפילו ממש כייף, ו..... הניתוקים, צריכה לעצור כדי לחזור לעצמי וזה לא ממש מצליח.... נמאס לי, התייאשתי, גם כשצריך להיות רק שמח זה לא יכול להיות ככה בשבילי? למה? אין לי כוח לריב עם עצמי על כל צעד קטנטן קדימה, זה כל כך קשה. נמאססססססס לי סופית...... גם שמחה כואבת כל כך..... למה? גם בתוך תחושה טובה חייבת להיות תזכורת מישם? אני זוכרת, לא שוכחת, ובכל זאת כאילו משהו מבפנים חייב כל הזמן להזכיר שהגהנום הזה קיים וחיי ואי אפשר להתפטר מימנו..... למה? יהיה לזה סוף פעם? מתי? כשאני אהיה בקבר? דייייייייי........ עד מתי המלחמה הזאת תנהל לי את החיים? עד מתיייייי? מציאות אחרת

יקירה, אני יודעת כמה את מנסה , נלחמת לטפל ואת יודעת שבעצם אי אפשר להעלים את הפגיעה. אבל כן ! אפשר לצמצם , כך שלא תנהל אותך, שלא תחריב כל דבר כל שמחה. אני יודעת כמה זה קשה , כמה עבודה , כמה כאב! אבל אני רוצה להזכיר לך ולומר לך שאפשר! ורוצה להזכיר לך את המקום שלך שלא מוותר. שוב מבינה את המקום הקשה שנמאס כבר להלחם כל הזמן. מבינה, ורוצה שתתני לכך מקום. תזכרי שזה בסדר! וגם תזכרי את האור!! מחזקת ואיתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מנית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה רבה על המילים החמות והאמון שלך בי ובכוחותי. מרגישה כרגע מרוקנת לגמרי מכוחות ומוטיבציה, אבל אולי משהו יזוז מתי שהוא וירגיש אחרת. לא רואה את זה כרגע, אבל את אומרת שאפשר ושצריך לתת מקום גם למה שקורה עכשיו..... קטונתי, אין לי מילים. שוב תודה שאת כאן ועל הכל. שלך - מציאות אחרת

זה בסדר ,אני מבינה שקשה ..את עושה עבודה ענקית ובואי תנסי להזכר לפני...איך בכלל לא יכולת לשמוח או להרגיש או להיות . אין מה לעשות יש לנו מנגנונים שהגנו עלינו בעבר הם כמו מטוס ללא טייס על אוטומט . ברגע שהם קולטים - טריגר - הם יוצאים לפעולה . אצלך זה הניתוקים . גדלת בבית שאסור היה לשמוח ולכן הניתוקים באים .עכשיו יש מודעות להם וככל שתגבר המודעות כך הם פחות ופחות יצוצו . חבקי את עצמך וקבלי את עצמך באהבה כמו שאת עם הכל . תאמיני לי שאת תשמחי בגדול בלי ניתוקים ובלי הגנות שמחה אמיתית מכל הלב . איתך

בהרגשה שלי כשלא הרגשתי כלום היה הרבה יותר קל ונסבל. הכל היה מודחק. הבעיה היא שאי אפשר להדחיק שוב ולא להרגיש יותר. ובאשר לאיסורים למיניהם, אסור היה שום דבר, הכי רצוי היה שאני אמות, זה מה ששמעתי כל הזמן. מן הסתם ברור שהיה אסור לשמוח, לכאוב, לבכות, לדבר, לזוז ועוד..... הכל היה אסור. תודה על התגובה. שלך - מציאות אחרת

כל כך מכירה מקרוב את התחושה ששיתפת.. עברתי את התהליך אני אישית. אני זוכרת שעד שסוף הצלחתי להעלות חיוך.. פתאום לחש לי קול מבפנים שהתפשט על כל כולי: מה את מנסה לשחק אותה?! איך את בכלל יכולה לחייך?! ועוד ועוד.. תמיד היה בי משהו שרצח את השמחה וההתקדמות שנלחמתי עליה! עבר מלא זמן כזה... לא אזכור לומר לך כמה זמן כי זה היה נראה כנצח וכן כי הדבר שונה אצל כל אדם... אבל ב"ה הגיעו לי ימים שאני זו שמעידה שאני קורנת מבפנים! הכי אמיתי שיש! לא הצגות! ללא מסיכות! זו אני!!! גם אם זה לא תמיד ככה ויש הרבה פעמים שהכל הצגה... אבל הגיעו לי ימים שאני ממש שמחה בהם וזה לא היה קודם!!! יפה שלי- אני מודעת לזה שכשאנשים מדברים ומעודדים יש איזהש הוא קול שמערער את הכל- אומר לך: טוב, לה זה קרה כי... לי זה לא יקרה! או לי יש בלגן יותר גדול ולא נראה שזה אותו דבר... זה אותו הקול שהורס כל חלקה טובה. להילחם בו- זה רק יגביר את הכל. כי ברגע שנותנים לזה דגש גדול זה מורגש כצונאמי. אבל עכשיו הגעת למועות הזו- שאת רוצה לשמוח אבל משהו תמיד מזכיר לך מאיפה באת. ומה קרה לך בחיים. ואיך 'הכל' שחור.. עכשיו נכנסת לתהליך הזה של המודעות בעניין המסויים הזה. ואני בטוחה שממש עוד מעת. עוד רגע (למרות שתחושי אותו כנצח..) יהיה לך רגעים של אושר אמיתי! וזה יבוא מותק! ושלב אחרי חווית רגעי האושר יבואו ימים טובים. וכן הלאה. לא נולדנו למציאות קלה. אז המלחמות הן רבות וקשות. אבל תזכרי את כבר לא אותה ה-מציאות כמו מלפני שבוע!! ולא כמו שנה שעברה... את בונה את עצמך מרגע לרגע. מאחלת לך שתתמידי בכוחותייך. ואת עוד יכולה לראות הרבה אור בחייך! זה יבוא... אל תתייאשי! (למרות שזה לוקח גם את טיפת הכוח האחרונה שנשארה..) איתך כאן- מחבקת! מתמודדת.

ריגשת אותי במילותיך הנבונות והמבינות ואני מאד מודה ומעריכה. מאד מזדהה עם המשהו הזה הפנימי שרוצח את כל הטוב שקורה לפעמים, כאילו כדי להזכיר לי ש"תשכחי מיזה, זה לא שלך ולא בשבילך". וכן היו גם זמנים שבכלל לא יכולתי לראות או להפנים שקורה ליי משהו טוב, זה היה כאילו מחוק ומיחוץ לתחום. היום אני כבר מבינה שיש גם טוב, רק שלא מצליחה להרגיש אותו, הוא פשוט חומק עוד לפני כן ומשאיר אותי מנותקת..... מנסה לתפקד בדרך שאומרת שמה שאני עושה הוא כל מה שאני יכולה לעשות ומה שיקרה יקרה, אני אחראית על הנסיונות וההשתדלות אבל משוחררת מהתוצאות. ועדיין ובכל זאת הכאב על כך שהכל עובר לידי ולא חודר ולא מורגש, ובעיקר הנסיונות שלי להרגיש טוב שמסתיימים בניתוק. הכאב הזה הוא עצום. אני כאילו כל הזמן מוכיחה לעצמי שלא מגיע לי והתוצאות בהתאם, וכרגע אני גם מודעת לזה וחסרת אונים מול זה, דבר שמאד מעצים את הכאב ואת הייאוש לצידו. שוב תודה על המילים המחבקות. מחבקת, שלך - מציאות אחרת

ואהבת לרעך כמוך .... לא יותר לא פחות אנא שימרו על עצמכן היום עשו משהו טוב לעצמכן ועוד אחד למישהו אחר ושיהייה לכם יום מקסים מלא אהבה חיבוק לכולם ... http://www.youtube.com/watch?v=wXob-S9Jk3I

תודה יקירה! שמרי על עצמך גם! יום טוב , מוצלח, הרבה כוחות ואנרגיות חיוביות. שולחת הרבה אור לך ולכל הבנות בפורום אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיה MSW אור הנפש

שלום, אני פונה לכאן בגלל אחותי שעברנו שתינו התעללות קשה מגיל קטן מאוד עי אבינו שכבר אינו חי. אני מטופלת יותר שנים ממנה וגדולה ממנה בשבע שנים,לקח לה הרבה יותר זמן ממני להתחיל להבין שאין מנוס מטיפול. בימים האחרונים אני עוברת איתה דברים מאוד מאוד קשים. אנחנו מתגוררות יחד ובזמן האחרון היא כמעט הפסיקה לדבר,איתי מדברת יותר אבל בזה זה נגמר. היא טוענת שבימים האחרונים,קופצות לה תמונות לעיניים,גם כשהיא לא עסוקה בקושי שלה,וסתם נמצאת בעבודה או עסוקה בקניות,לפתע יש לה מן הבזק כזה. אני לא מצליחה להבין ממנה,האם זה כמו שאנשים רואים דברים שאינם קיימים או שזו תופעה מוכרת? כי היא אומרת שהיא רואה תמונות של סיטואציות קשות ממש רואה את זה בעיניים שלה כמו בחלום,רק שהיא לא ישנה. אני לא חוויתי בהתמודדות האישית שלי,את מה שחווה אחותי בימים אלו,לכן פונה לכאן בשאלה,האם זה משהו שאופייני לטראומה המתעללת? או שהעניין לא מוכר? ועוד שאלה חשובה,מה קורה כאשר זה מתרחש? האם אתן מצלחות להמשיך לתפקד? מה ההרגשה? האם יש איזה טיפ להקל על זה ולהרגיע? יודעת מניסיוני שלא פשוט.. מאחלת לכולם רק חוויות טובות וכמובן גם לאחותי היקרה.. תודה, אודין

אודין יקרה, שמחה שכתבת ומאחלת ימים טובים וקלים יותר. באשר לשאלתך, זה משהו שקורה להרבה נפגעות. אחותך רואה כל מיני מראות ותמונות ומצבים מיתוך הטראומה שעברה שיוצאים מהתת מודע היות והודחקו, אל המודע. זה נקרא פלשבקים. במצב של פלשבקים, לפעמים כאילו חיים מחדש את הפגיעה ומאבדים קשר עם המציאות ועם הכאן ועכשיו. אי אפשר למנוע את הפלשבקים, אבל עם הזמן ניתן יהיה למתן אותם ולהחליש את עוצמתם. כעיקרון כשזה קורה צריך לנסות כמה שיותר להזכיר לה איפה היא נמצאת כרגע, כלומר להזכיר לה לדוגמה שהיא בבית עכשיו ומוגנת, לתאר לה את החפצים בבית וכד', כאילו להחזיר אותה לכאן ועכשיו. לאט לאט היא תלמד לעשות את זה בעצמה ולהחזיר את עצמה לכאן. מקווה שעניתי ושאני מובנת. כאן בשבילך אם תרצי לשאול עוד. שיהיה בהצלחה וקל יותר. שלך - מציאות אחרת

תודה לך!! עזרת לי מאוד מאוד! בטוחה שעוד אשתמש בכן.. שולחת הרבה כוח, אודין.

כאן בשבילך.... שלך - מציאות אחרת

לפני הרבה הרבה שנים הייתה ילדה קטנה אפילו קטנה קטנה מאוד הילדה- התינוקת הקטנה בכתה כמו כל תינוקת והביטה על האמא בעניים- אבל העניים נעלמו וגם האמא נעלמה והתינוקת חשה שעוד מעט גם היא תעלם ופתאום בא משהו מרגיע- משהו רך - משהו שהרגיש "אחר" זה לא היה בקבוק- זה לא היה מוצץ -זה היה משהו עם טעם אחר משהו בטעם של "נעים" בהתחלה וכואב אחייכ התינוקת לא ידעה מה זה ואני לא רציתי לגלות לה כך וכך זה נמשך- עם משחקים ומשחקים משוג אחר והנה אני מספרת לכן את הסיפור ואני חושבת לעצמי מעניין- איפה הילדה - התינוקת-לאן נעלמו?? ויש תחושת חנק-תקיעות בפנים- לא מצילחה לחבר את החלקים ביחד יותר אתן מבינות?

מאחלת לך ימים יותר טובים

חיבוק ענק יפה שלי.. שמחה שהצלחת קצת לכתוב וזה רעיון לכתוב בהמשכים... כך ניתנת לך אפשרות להכיל את הזכרונות. לעכל ולהתמודד מולן. מאמינה שקשה לך עם ה"סיפור" הזה... מאמינה שקשה לך למצא את ה"תינוקת" ההיא.. מאמינה שקשה לך לחבר את כל החלקים וליצור חיים יפים- אלו שבאמת ראויים ומגיעים לך!!! המון המון כוחות ובהצלחה! איתך- מתמודדת.

שמחה שכתבת והצלחת להוציא חלק מהזכרונות. אחרי שתוציאי גם תוכלי לחבר ולהתחבר ולא להכחיש יותר אוהבת ואיתך במסע לשלמות

כל הכבוד לך וישר כוח על הצעד הענק שעשית עכשיו. שמחה בשבילך שהצלחת להוציא קצת מהסיפור ומהכאב. תמשיכי יקרה לשחרר עד כמה שאת יכולה ונכון לך, זה יחזק אותך ויאפשר לך לראות גם עוד דברים אחרים חוץ מאשר את הפגיעה. ככל שתשחררי יתפנה מקום לדברים אחרים, טובים יותר ואת תתחזקי ותצליחי גם לחבר את כל החלקים ולעשות מהם אחד, אותך. איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

לפני הכל שולחת חיבוק אם אפשר? כואב כמה דברים יכולים להיות מעוותים וקשים כמה קשה לתפוס- להבין שהם כך את גיבורה ואמיצה טוב ששיתפת מקווה שהוקל במעט איתך ובשבילך אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית אור הנפש

אחרי המון זמן שלא הייתי כאן.. נכנסת לעיתים, לראות מה חדש, מה קורה ומה השתנה.... החלטתי לשבת ולכתוב קצת עליי, כיום.. לאחר שנים של התמודדות עם הפגיעה.. יעידו על כך כמה נשים יקרות כאן בפורום, עד כמה חיי לא נראו חיי בשנים הראשונות, לאחר חשיפת סיפור חיי. זוכרת שבשנת 2004 או 05' הגעתי לאידה .. בוכה ודמעות של "דם" זלגו מעיניי.. "זה לא יכול להיות שאני חלק מהסטטיסטיקה" מה גם אני? לאט לאט התחלתי טיפול (הייתי אנטי טיפול) נוסעת בהתמדה פעמיים בשבוע עד הקליניקה.. (זה היה רחוק) מרגישה כאבים עצומים,שאי אפשר לתאר במילים.. לאחר שנת טיפול, נאלצתי לעזוב את הטיפול, ועברתי למטפלת אחרת.. אם הזמן, התחיל גם הפגיעה העצמית.. רק להרוס ולהשחית רק לפצוע ובעיקר לא רציתי להרגיש.. ואז התחילו לי טיפול תרופתי (הייתי אנטי כדורים) לא ממש עזר, כי היו צריכים להתאים לי כדורים ובמינונים שונים.. והתייאשתי.. כל הזמן ראיתי רק שחור בעיניים.. כל הזמן חיפשתי דרכים איך לא להיות פה,בעולם.. כו, ואז התחלתי לנסות להתאבד.. שוב כדורים, ושוב בית חולים,שטיפות קיבה.... ושוב.. אין אור.. אין אוויר.. ואיפה האור בקצה המנהרה שכולם מדברים עליו?! שנים שייחלתי לעצמי לא לקום בבוקר.. לא לראות את מי שפגע בי ולא לשמוע.. אם הזמן, ואם נסיונות ההתאבדות, מצאתי את עצמי באישפוז.. (הייתי אנטי אישפוז) כן כל הדברים שהייתי אנטי אליהם, בסופו של דבר קרו.. אשפוז קצר לא ארוך.. אבל אשפוז טוב.. יצאתי משם למטפלת מדהימה.. 3 שנים של טיפול איתה, ואני אחרת לגמריי.... לקראת השנה האחרונה, התחלתי לצאת אם מישהו, 8 חוד' של קשר טוב.. בריא .. יציב.. נטול מריבות\צעקות.. קשר של אימון הדדי .. אומנם זה נגמר, אך גם הפרידה ממנו נגמרה בטוב.. אך הקשר הזה, חיבר אותי לעצמי.. אם פעם אמרתי "איך אי פעם אהיה עם גבר" "איך אי פעם אלך לבדיקה גניקולוגית" עשיתי זאת כמו גדולה.. בהתחלה היה קשה.. אבל אם הזמן.. נראה שאני דרשתי יותר ממנו.. ובדיקה גניקולוגית, הייתי חייבת.. ולא היה לי כוח לחכות לרופאה.. כמו גדולה קפצתי למים.. מה שנקרא.. ונבדקתי ע"י רופא.. וכיום, השלמתי אם מי שפגע בי. . מידיי פעם מדברת איתו.. לא יותר מידיי.. זה גם תהליך שעברתי עם עצמי.. כשאנשים היו אומרים לי, שאפשר לחיות אם זה, לא האמנתי.. כיום אני יודעת, שאפשר לחיות בצל הפגיעה.. הפגיעה לא נעלמת הזכרונות עוד נשארים הטראומות עוד קיימות אבל זה אפשרי לחיות , ולחיות טוב!!!! כרגע אני בלי טיפול (מדצמבר) חופשת לידה של המטפלת.. בתקווה שתחזור.. אני מניחה שאלו יהיו מפגשי סיכום, וזהו.. ובאשר לאקס, נכון .. נפרדנו, וקשה לי .. ככ קשה שהיו ימים שלא היה לי אוויר.. אבל יש לי מטפלת שעוסקת בדיקור סיני, היא הצילה אותי ואני חיה.. :) יש ימים קשים, עדיין יש זמנים קשים.. לא תמיד הכל ורוד ונוצץ.. אבל המסר שלי אליכן, בנות יקרות.... אפשר לחיות ולחיות טוב יותר!! שלכן ואיתכן.. Bubaa אם תרצו לקרא עליי תכתבו ברשת : "בובה על במה" רק שתבינו יותר מאיזה מקומות חשוכים צמחתי למי שאני היום.. יום נפלא ובשורות טובות

כמו שאני אומרת תמיד החיים יפים הללוייה תודה בובה זה בדיוק מה שהייתי צריכה שזה בסדר לאהוב וזה בסדר לחיות וזה בסדר לראות פריחה ולהגיד ולהרגיש שהחיים יפים ויחד עם זה לכאוב ולכעוס ולהרגיש וזה לא בריחה מהכאב כשאני שמחה וזאת אני ולא בריחה ממי שאני והכי חשוב אני זה לא הפגיעה גם אם היא ארוכת שנים אני הרבה יותר המון המון תודה בובה מדהימה

איזה כייף לקרוא אותך ולשמוע על איך שעשית דרך ומסע לקראת שיחרור משדי העבר!! זה נותן לי המון תקווה -תודה!!

עכשיו כשאני חושבת על זה, אז נגיד אם תמיד, לכל מקום שהייתי הולכת זה היה "אני בובה ואני נפגעת גילוי עריות" היום זה "אני בובה" (!) גם במקום העבודה החדש והאהוב שלי.. (חדר לידה) זה פשוט לא הולך איתי לכל מקום.. זה בראש ובראשונה, אני ! ושמחתי לקרא אותך, בוחרת יקרה.. ותודה לך על תגובתך, שמחממת את הלב .. יומקסים

היאגדולה יא יודעת מה היא אומרת.... הובנה יקרה את באמת גדולה וכל הכבוד לך על הדרך הלא פשוטה והנרגשת הניצחון!!! כל הכבוד שאת משתפת ובטוחה שנותנת ומחזקת כאן הרבה בנות!!! חשוב חשוב לשמוע, לדעת, לזכור שאפשר אחרת! אפשר לחיות לא רק לשרוד לחיות ולהנות יותר ופחות בעיקר לחיות באיכות חיים. אל תוותרו אל תתנו לקולות שמורדים לקחת אותכן מטה חזקו ואמצו אל תהססו לבקש ולקבל עזרה מחזקת ומודה לך בובה אידה מומחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה רבה על התגובה.. ריגשת אותי. והחזרת אותי לימים ההם.... החשוכים.. שלא האמנתי שאפשר אחרת.. והמה אני כאן, חיה. נושמת. ובעיקר מודה שאפשר אחרת. תודה לך על הימים שהיית שם עבורי. את חלק עיקרי בתהליך..

אני גם עברתי ועוברת תהליך מחזקת אותך להמשך

כמה טוב לשמוע מימך ועוד בשורות כל כך טובות. כל הכבוד לך ושמחה בשבילך שהגעת אל הקום הזה, שאת יכולה לשים את הפגיעה בצד, לא לשכוח אבל לחיות חיים טובים לצידה למרות שיש גם כאבים וקשיים. שמחה מאד בשבילך ומודה לך ששיתפת. מאחלת לך שהטוב יהיה תמיד הדומיננטי בחייך, ושתמיד תמשיכי לראות את האור בכל ותחיי את כל הטוב שמגיע לך לחוות. תודה, שלך - מציאות אחרת

מציאות יקרה תודה לך מאחלת גם לך ולכל הנשים היקרות כאן בפורום,ובכלל להצליח לראות קצת אור!!!! ולהבין שאפשר לחיות אחרת.. חיבוק

כואב ורע לי ואין לזה סוף למילים יש כוח הרסני ולי אין יותר אויר לעצמי שיהיה לכולנו לילה טוב

זוכרת מה אמרת לי על השיר האחרון שכתבתי? אל תתני כוח למילים. אני מאמינה בך שיש לך את הכוח לשנות את המילים ולשנות את ניגון חייך. תאחזי במנטרות שאת כותבת לעצמך ולנו. הן יתנו לך את הכוח לעשות את זה. ובנתיים, תזכי שאת לא לבד. כולנו כאן לעזור לך לשנות את הניגון.... שלך - מציאות אחרת

תודה על מילותייך, זוכרת גם זוכרת שמי שנותן להם כוח זאת אני יש גם רגעים כאלו.. ובנתיים שיהיה יום נפלא .

קשים ויש פחות יש שמרגישים חולשה ויש את הכוחות הבעיה העיקרית היא לזכור שלכל דבר יש היפך וההיפוך של החושך הוא אור.... מאחלת לך שתזכרי תמיד שיש אור בקצה המנהרה גם כשהיא ארוכה מפותלת ומכאיבה נורא... איתך בליבי..

כאן להזכיר לך שאת לא לבד- אני, אנחנו כאן יחד איתך. ושה עוד מעט זה יעבור -זה לא לנצח!! איתך מכל הלב- ינשוף

תודה גם אני איתך . ובקשר לאור זוכרת ...

יום לא קל עבר עלייך כנראה.. איך את מרגישה עכשיו? כל הכבוד שכתבת- זה סוג של לשחרר מעט מהים.. גאה בך ובדרך שלך! זכרי יש כאלו ימים. פה כדי לחבק וליהיות יחד בזמן כזה במיוחד.. (אתמול לצערי לא הייתי מול המחשב בערב- כבר נכנסתי למיטה..) אוהבת אותך- מתמודדת

מה שלומך? האם קמת עם אנרגיות חדשות? לפחות נראה כך מהודעה למעלה ? או שדרך הברכה לעצמך ולכולם הבאת אנרגיות מוארות לעצמך ולנו? יום נפלא אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיה MSW אור הנפש

כמו שכתבתי למתמודדת למעלה היה ועבר . פשוט הבנתי המון דברים וההודעה של בובה רק הדגישה את זה זה בסדר לחיות ומותר לי לחיות לאהוב ולשמוח זאת אני זאת היחודיות שלי אני אופטימית אני אדם שמח ומלא טמפו והפגיעה לא הצליחה להרוס לי את המקום הזה אני זוכרת שנפגעתי ויש המון כאב בעבודה סביב זה אבל אני זוכרת שאני לא הפגיעה ואני לא מתנצלת על זה יותר . לכן יהיו ימים עם כאב שאני אכתוב כאב ויהיו ימים שאני יפיץ אור כי זה מה שיש בי ויכול להיות שיהיה יום שאני לא אצטרך יותר את האחיזה בפגיעה ואני אשחרר ואז כמו בובה אני רק יבקר המון תודה על המקום ...וההתעניינות

מיום ליום הזמן מתקצר יותר ויותר... עולים מלא מלא טריגרים. המון בכיות. ויש גם שמחות.. אבל הכי מהכל יש לי פחד- אהם אצליח בזה?????????????? יש מלא מלא דברים שאני לומדת אבל ראשי לא בלהילחם עם עצמי לקיימם בשמחה.. אני כן רוצה לקיים אבל מרגישה שזה לשאת הר גבוה ורחב בתוספת כל העניינים שהובילו אותי לפורום הזה שזה הפגיעה והשלכותיה... איך מקימים משהו כשלא סוגרים משהו? איך נותנים הזדמנות בשעה שיש הרבה מחסומים? מרגישה כמו שקיבלתי מכונית יפה ישר מהניילונים בעלת צבע מרהיב ומושבים מעור פשוט הכל מושלם יפה נוח ונהדר... א ב ל - במקום גז יש לה מלא ברקסים... אז מה שווה כל הפאר הזה בשעה שאין אפשרות להניע את זה ולהגיע ליעד??? אוליי זה ייתכן ע"י עבודה של פירוק ברקס והחלפתו לגז.. (או אם היו גלגליה מפונצ'רים אז העבודה היא לנפח אותם שוב..) אבל איך עושים את זה??????????????? עברו כבר שנתיים מאז הפגיעה האחרונה כל הזמן התמדתי בטיפול וכו' התאמצתי הרבה ואז אחותי פתאום ילדה מה שהוביל למשבר ולא רק שהרס את מה שבניתי שנה שלמה אלא הפך אותי למישהי אחרת לגמרי בשנה הזו... אז איך?????????????????? הטיפול עוזר בהחלט אבל החיים מתחילים ממש עוד רגע בקליק אחד קטן אני נדרשת ללחוץ על הדוושה ולהסיע את הרכב שזה אותי את חתני- בעלי ואת כל המשפחה שאקים בס"ד לתפארת.... אני לעצמי קמה בכוחות מרובים כל פעם מחדש אבל זה בקצב שלי.. מה יהיה כשאחיה עם אדם שלא יבין מה עובר עליי??????????? אתמול יצאנו יחד לטיול אני וחתני. היה מקסים וממש כיף! יש בו המון רצון לבנות ולהקים משהו טהור בשמחה. יש לו המון הערכה. והוא אמר לי שהוא שמח בי ומצא את מה שחיפש.. מאוד מרגש. מאוד משמח. מאוד מאוד מאוד. גם בי יש את הרצון הזה. גם אני שמחה בו. וגם אני מרגישה שב"ה מצאתי את האחד.. אבל מה שאני מדברת עליו בכלל לא קשור לחתן שלי! אלא קשור בתהליך שאני עוברת לאור ובעיקבות ה............. תודה שהקשבתם לדבריי עד כה לבינתיים. מקווה שמה שיצא לי ברור לפחות בקריאה.. כי רק כתבתי בלי לחשוב הרבה מה לכתוב ואיך.... מתמודדת

יקרה את תצליחי את תיבני בית לתפארת כן יהיו קשיים כמו אצל כולם ואולי אחרים אבל אם תאמיני בעזרת השם תצליחי כיתבי לך מנטרה מנצחת ובכל פעם שיעלו ספקות קיראי אותה באדיקות שלבי בה פסוקים משיר השירים ומתהילים זה יחזק אותך ויחזיר את נשמתך למסלול הנכון חיבוק ענק יקרה איתך ....

החיים הם גלים... לעיתים רדודים. לעיתים גבוהים. ולעיתים מאיימים להטביע... אז אתמול היה יום קשה. קשה מאוד. ב"ה הוקל קצת היום ויש לי חיוך על הפנים. גם אם הוא לא מושלם אבל הוא קיים.. בדיוק עוד חודש שלם- יום החתונה שלי........ תודה על מילותייך.. חיבוק- מתמודדת.

מתמודדת יקרה, אני אשתף אותך במשהו אישי שלי שבהרגשה שלי יכול להמחיש לך ואולי לענות לך על השאלות המאד לגיטימיות שלך. בשעתו כשילדתי את בתי הבכורה, היא נולדה במשקל מאד קטן והייתה תינוקת מאד שברירית וקטנה. הייתי לבד עם אחריות על בן אדם קטנטן וחסר ישע ללא שום עזרה. לא הייתה לי "אמא" שתעזור לי, ולמחרת הלידה כשבעלי בא לבקר אותי שאלתי אותו מיתוך פחד ענק, האם אני אצליח לגדל אותה? הצלחתי לגדל אותה..... השאלה הזאת מאד מתחברת לי לשאלה שלך האם תצליחי בזה? יש רצון טוב וענק של שניכם. שניכם רוצים להצליח וזה כבר צעד ענק ומשמעותי לכיוון ההצלחה. ברור שתצטרכו להכיר אחד את השני וברור שזה שיש פגיעה בעברך גורם לעוד תוספת בהתמודדות, אבל זה כבר כאן, החתונה באופק הקרוב, ולאט לאט עם רצון טוב של שניכם זה יהיה בסדר. ברור שיש חששות וזה לגיטימי אבל אני מאמינה שעם פתיחות והבנה הדברים יסתדרו. ההתמודדות היא שלך עם עצמך באותם קטעים שקשורים לפגיעה ולהשלכותיה, אבל שוב, כשיש רצון הכל אפשרי.... איתך תמשיכי לכתוב, שלך - מציאות אחרת

ראשית מעריכה מאוד את השיתוף האישי שלך. מאוד גאה בך שהצלחת!!! ושאת יודעת לומר את זה!! צל"ש! יש כאן עניין שעדיין מורכב וקשה לי לדבר על זה בכלל.. וזה פשוט עוד דבר -גדול- שלא נסגר וחייב להיסגר מהר. זה דבר שעשה לי טוב ועדיין! לכן אין לי מושג איך משחררים דבר טוב שהחזיר אותי לחיים... רק לחשוב על זה קשה לי ומעציב אותי. אבל חייבת להיות בחירה מסויימת. אולי .. ומלבד העניין הזה כל פעם עולים דברים נוספים... תודה על היותכן איתי לתת לי כוח. מקווה שאצליח לעשות את הדברים הנכונים.. ולהתמודד בהצלחה ומל כל המכשולים.. חיבוק, מתמודדת

שיתפת אותו בפגיעה שעברת? מניסיוני הלא פשוט כדאי לך, מאחר ויש לזה השלכות. אולי תתייעצי עם המטפלת שלך במה, איך וכו אבל נראה לי שזה גם יכול להקל ולהוריד מהלחץ והחשש. תצליחי בה. ברור!!

מה שלומך יפה שלי? לצערי גם העניין הזה לא בשליטה שלי... לספר או לא... יש כאן מורכבות שאתן כבר יודעות.. מאמינה שבהמשך אני ארגיש צורך ויכולת אולי לשתף אותו.. אבל עכשיו ממש "אסור"............. תודה. אאמץ את זה כשאוכל... חיבוק- מתמודדת.

אז נחתתי בארץ,בינתיים בסבלט-טרם יצאתי מהדירה ונראה שלעולם לא אצא מפה. כך זה מרגיש.. הרבה תכנונים עולים לי בראש,לברר על אבא שלי,איפה הוא מה הוא עושה,אם בכלל.. אם בכלל עוד חי. תמיד הוא בגוף שלי,בכל מקום בו,לא משתחרר ותמיד מקווה באיזה אופן-שאגלה שמת ומצד שני,מפחדת כל כך לגלות שדבר כזה קרה. מרגישה מזוכיסטית,שואלת את עצמי למה לי?! למה שאצה בכלל לבדוק לשלומו.. אולי כדי לחפות על ההתנהגות שלי.. על שהרסנו בידיים שלנו את כולם. ביתיים אשאר בדירה-כל כך לבד כאן כל כך צפוף לי בראש..לונדון רחוקה וזה מפחיד

ברוכה הבאה!!! מבינה כל כך את מה שאת כותבת... כשאין לי אפשרות להדחיק אני מוצאת את עצמי באותו מקום.. מישום מה משהו בי לא במודע מבריח לי את המחשבה הזו.. של: הרסתי יחד איתו את עצמי ואת זה שהמשפחה כבר לא מלוכדת... יקרה- את גם לא חלמת שתחזרי והנה את פה! דברים קורים בקצב שלהם. הרצון לראות אותו לדעת בשלומו זה תהליך שכל אחת עוברת מי בצורה חזקה יותר ומי קצת פחות אבל זה בהחלט שלב שבהחלמה... יש בזמן כזה גם את השלב שציינת רצון שיקרה לו משהו ומצד שני פחד.. הכל מובן יקרה- תזכרי את זה! זה (לדעתי) לא בא ממקום של מזוכיזם אלא כדבר טבעי לאחות פצעים ופגעים בנפש.... מחזיקה לך אצבעות להמשך תקווה וכוח. חיבוק עכשיו מקרוב יותר ;) מתמודדת

יקרה , את לא הרסת שום דבר בשום אופן את לא אשמה גם אם דיברת גם אם שיתפת פעולה . כל הכבוד על האומץ להגיע לא פשוט גם אם בנתיים בתוך הדירה . תנסי יציאות קצרות בטוחות מה שמרגיש לך נכון .. וכדי להרגיש פחות לבד כיתבי כאן ...למרות שזה מרגיש לכתוב לקיר איתך

ברוכה הבאה לארץ, שמחה בשבילך שעשית את הצעד הזה. מבינה את הפחדים כאן ואת התהיות לגבי אביך. זה אך טיבעי שתרצי לדעת מה איתו כי בהרגשה שלי תמיד קיימת הכמיהה הזאת לגלות שאולי הוא השתנה ומעכשיו יהיה האבא שלו את זקוקה.... את לא מזוכיסטית אלא הלכת לפי מה שהלב שלך הרגיש וזה טוב וצעד ענק קדימה. לאט לאט תתרגלי שוב למציאות כאן ואני מקווה שלאט לאט תמצאי את האומץ לצאת מהבית ולאפשר לעצמך להרגיש בטוח בכל מקום שבו תרצי להיות למרות הזכרונות והכאב. מי שצריך להתחפר ולא לצאת החוצה זה לא את, לא עשית שום דבר רע. שיהיה בהצלחה, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

שתיקה יקרה טוב לדעת שאת כאן וכמה שהרגשנו אותך קרוב עכשיו עוד יותר... מה שלומך? אך עובר הזמן כאן? אל תסגרי ותכלאי את עצמך אני יודעת שיש קושי ופחד רב אבל לא מגיע לך!!! יקרתי כל דבר תרגישי בנוח לפנות אלינו לכתוב לשתף כל דבר.. כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

"יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות:הדלאי למה בכל שבוע אני כותבת לעצמי מנטרה שבועית שלקוחה מכל מיני דברים ששולחים לי למייל .אני חייבת לאמר שגם לי קשה עם המנטרות האלה וזו במיוחד . אני יודעת שהקושי נובע ממקומות חסומים מדפוסים פגומים ,לכן אני כותבת אותה ויודעת שלמילים יש כוח ומאמינה שעם הזמן המילים יחלחלו ויהפכו למציאות שלי . מראש אני יודעת שיהיו כאלה שיהייה להן קשה עם זה , זה בסדר . גם אם אני משתתפת בשירשור של אור זה לא אומר שאין בי חושך , אני רק שואפת שהמציאות שלי תהייה משנהם . ..משתפת אותכם במנטרה השבועית שלי אולי תתאים גם לכם . "השבוע אני אהייה יחודית ולא אפחד להיות אני אני אדבר את היחודיות שלי החוצה , ואתן מעוף ליצירתיות שבי אני אשמח במי שאני ובמי שגדלתי להיות , אני שלמה ומושלמת כפי שאני . אני אדבר את האמת שלי בחמלה לי ולאחרים , אני אהייה אני ואני יאפשר לזה לקרון החוצה. השבוע אני ישים לב לאנרגיה הפנימית שלי, לגישה שלי אל המצבים השונים, כי זה מה שיוצר את התוצאות שאני מקבלת" אני אשמח לשיתופים שלכם על מה שעוזר לכם אוהבת שיהייה שבוע פורה שבוע של עשייה שבוע שבו אנחנו נוכל להיות אני מתוך שלווה ואהבה עצמית .

כמוך!!!! כל הכבוד על העבודה העצמית ועל האור שאת מפיצה!

משפט מחץ! האתמול כבר חלף העתיד עוד בפתח.. היום זה היום בו אפשר ללמוד מהעבר כדי לאחל לנו עתיד מושלם.. היום בלבד אפשר לעמול לשנות ללמוד להבין לייצר לפרגן ועוד.. והיום הוא היום של היום. מחר הוא יום נוסף! וכך גם לאחר מכן... ענקקק! רציתי להוסיף עוד דברים שעלו לי כדוגמת המשפט הזה... וכבר לימדונו חז"ל "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתגיע לטרקלין" (פ. אבות) מקווה שדייקתי במילים. והמשמעות שכאן זה עולם העשיה. לפני בואנו לא יכולנו לעשות משהו. גם "בימי האתמול"- הימים של העבר, הילדות וכד' איננו תמיד שולטים במצב.. "היום" זהו הזמן היחידי לעשייה ולעיצוב מחדש לעמל ולמאמץ שכל זה ישתלם ויזכה אותנו בס"ד בעתיד טוב יותר. גם אם זה היום למחרת וגם אם יהיה בזמן יותר ממושך ובמיוחד- לעתיד לבוא! וכן- העניין הוא כמו תבשיל. אם נבשל ונכין היום יהיה בס"ד מה לאכול מחר... והוא על זה הדרך- "יגעת ומאת- תאמין!" יהי"ר שיהא בנו הכוח לנצל כל רגע כדי לבנות לנו מציאות חיים טובה יותר! בטוחה יותר! מחזיקה איתכן אצבעות. מתמודדת.

אכן משפט חזק הבעייה שאנחנו לא תמיד זוכרות לחיות היום . אז שיהייה יום מקסים היום

לא רואה שום אור- לא מצליחה לאחז בשום כלום כל הזמן הסיוטים בתוך הראש- מול העניים- הכל מרגיש לי גדול עלי- רע לי מאוד- ינשוף

היי ינשופיתי מאוד מבינה ומרגישה את מה שאת אומרת... היות וכשמיע חג או משהו משמח אחר.. זה עלול להדליק טריגרים מכל מיני סיבות.. מאחלת לך שתמצאי לעצמך זמן רק כדי להדליק אור קטן -ואל דאגה הוא יגדל ובכוחו להדליק עוד הרבה לבבות ולהעלות חיוכים רבים... מחבקת אותך! מתמודדת

אולי כדי לצאת מהחושך צריך לכבד אותו ולתת לו את המקום, ורק אחר כך להרפות ולשחרר אותו כדי להכניס משהו אחר יותר מואר. לכל חושך יש גם אור, והוא שם גם אם את לא רואה אותו. אם רק תתחילי לנסות להאמין בזה, אולי זה יקל, אולי זה יאפשר לך לשחרר..... ובנתיים כאן איתך מושיטה לך יד ומחבקת. שלך - מציאות אחרת

את עצמך זה אור גדול , אור שמאיר למרחוק . הצמיחה שלך מדהימה רק לפני שנה בקושי כתבת גם שכואב והיום את כל כך מחזקת ותומכת ונותנת .... שחררי את הכאב כיתבי אותו פני מקום לאור גדול שמחכה לך כי מגיע לך חיבוק ועוד אחד ....

איתך...

הרבה שמחה ואור של אחדות. אור של אמונה ואהבת חינם.. אור של שירה וכוח. אור של תקווה! אור שיגרש את החשיכה.. חג שמח לכולכן.. צאו קצת.. נסו להתמקד בשמחה ובהווי.. ולא בריח הרע וכד'.. נסו להתחבר לשירים ולשיר על אף שזה בכוח.. כי רק אם ננסה - נצליח! מקווה מאוד לאמץ את הדברים למרות שמר לי קצת בפנים.. בואו להדליק איתי את האור.. מחכה לכן- מתמודדת.

מתמודדת יקרה, תודה על הברכות והאיחולים שאיחלת כאן לכולנו. מברכת אותך באותם איחולים בדיוק. מי יתן ותוכלי תמיד תמיד לראות את האור, גם אם הוא מתחבא מאחורי העננים. מן הסתם כדי שנדע שיש חושך חייב להיות גם אור, אחרת לא היינו מרגישות בהבדל..... והלוואי שכולנו נדע ונרגיש שאנחנו אור קטן, וביחד ניהיה אור איתן. יודעת שזה נאמר בדרך כלל בחנוכה אבל לצורך העניין זה מתאים לכל ימות השנה. איתך, שלך - מציאות אחרת

תודה על תגובה מהירה!! אמן! ונכון- כל אחד הוא חלק אור קטן (גדול) וכשכולם יחד מתחברים נוצר אור איתן! חיבוק- מתמודדת.

ועל זה רק אמן גדול ........חג שמח

השבוע היה קשה במיוחד ולא תמיד הצלחתי לנשום לפני ... וחשבתי לעצמי בנות יקרות ואידה מה דעתכן על פעם בשבוע שירשור של כוח , שירשור עם שירים מנטרות תודות כל אחת ומה שנותן לה כוח . כדי שנזכור כולנו שגם ברגע הנפילה והכאב יש גם אור ויופי ושמחה , כמו בעציץ עם פרחים מדהימים שיש בו גם נבולים ואנו בוחרים כמה להביט ואת מה לראות ..יש שרואים רק את הנבול ורצים להוריד ויש שרואים רק את היפה ויש את המציאותיים שרואים גם וגם ... מוכנה לפתוח כל שבוע שירשור שכזה אם תירצו ..שבו כולנו שותפות כל אחת ויכולתה ורצונה ...לא חובה ובנתיים שולחת שיר לשבת ובו תזכורת לכאב ותזכורת לאור http://www.youtube.com/watch?v=FYN5zncir_g שתהייה שבת מדהימה שימרו עליכן

בוחרת יקרה, אין עליך, תמיד אופטימית. מקסים. כייף לראות ולשמוע אותך למרות שממש לא קל עכשיו.... באשר לרעיון, בשבילי הוא עוד משהו טוב. מתאמנת המון על לראות גם את הטוב למרות כל הרע, ולכתוב על זה גם פה מבחינתי הוא רעיון מקסים. תודה ושבת מדהימה וקסומה גם לך, שלך - מציאות אחרת

רעיון ממש נהדר! מצאנו כאן מקום משותף לכאב.. שבחוץ הוא לא תמיד נראה- לרוב מודחק.. מאוד יפה לתרגל לעצמינו מצב בו נסכם את הטוב שהיה לנו במשך היום או השבוע.. הדבר יביא לנו שימת לב לטוב.. שלרוב נוטה להעלם מכל תהומות הרע. וכן- בהחלט מגיע לנו שנתחבר ונכיר כל אחת לא רק את הצד הכואב אלא להיות יחד גם בשמחה וזה לא מעלים את הכאב ולא מדחיק אותו! אלא לכל דבריש זמן- "עת לאהוב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום.." יש זמן שיש כאב אז נתרגל להקשיב לו.. וכשהשמחה עולה למה לא לתת לה גם ביטוי ולשתף פה?!?! מאוד אהבתי את הרעיון! בעז"ה אנסה לתרגל אותו.. המון המון הצלחה לכולנו- אוהבת אתכן המון!! וזה מדהים איך כל אחת עם כל הקושי שלה נמצאת פה לעזרת חברתה- זה לא מובן מאליו ונותן הרבה כוח.. תודה!!

כל הכבוד לבוחרת! למציאות ומתמודדת המצטרפות והמעודדות כולן מוזמנות להצטרף! מצאתי דרך לעקוף את הבעיה שיש לי במחשב/אינטרנט אני רוצה להקדיש לכן בנות יקרות משהו שמצאתי ברשת: מקור: מאיה שני 30 ימים - 30 טיפים מרגיעים! ימים צפופים, עמוסים ומלחיצים זה כבר עניין שבשבגרה. אנחנו יודעים שעלינו להאט ולנשום, אבל פשוט לא מוצאים את הזמן לזה. רשימה פשוטה ומעשית של 30 טיפים יומיים, תסייע לכם להירגע - צעד אחרי צעד. נסו ליישם את ההצעות הללו לפחות חודש אחד, מובטח לכם שהן ישתלבו בצורה כל כך הרמונית בשגרת היום-יום, שהן יהפכו לעניין שבשגרה... יום 1 הכנסו לקצב. מוזיקה מקפיצה מגבירה את זרימת הדם והחמצן בגוף, מה שעושה טוב ללב, אבל אם אתם מרגישים טרודים ולחוצים, העדיפו מוזיקה מרגיעה שתאט את זרימת הדם ותאפשר לכם להיות נינוחים. יום 2 מדיטצית 'אום' יכולה להוריד את לחץ הדם ועשויה להפחית את הסיכון לסבול ממחלות לב וכלי דם בכ-47%. במחקר שנערך בשנת 2009 נמצא כי אנשים שעסקו במדיטציה במשך שלושה חדשים חשו פחות חרדים, כועסים ומדוכאים לעומת אלה שלא עשו מדיטציה. יום 3 תנוחת העובר. בתוך ההמולה והצפיפות היומית, עצרו ל-5 דקות והתמקמו בתנוחת העובר. עצמו עיניים והרשו לעצמכם להיכנס להרפיה. יום 4 צחוק הוא התרופה הטובה ביותר. היום, קחו פסק זמן כדי לצחוק מכל הלב. שחזרו מחדש רגע מצחיק, ספרו בדיחה או צפו בסרט משעשע. השפעה המרגיעה תורגש מיידית. יום 5 עם יותר מ-7000 קצוות עצבים בכפות הידיים והרגליים, ביקור בסלון היופי יכול לספק לכם גם הרפייה ולא רק שדרוג אסתטי. בפעם הבאה שאתם מגיעים לקוסמטיקאית, במקום לברבר ולרכל, נסו לעצום עיניים וליהנות מהמגע. יום 6 היום, הקפידו על שתיית 8 כוסות מים לפחות! יום 7 להתכרבלות בין הסדינים יש שורה שלמה של יתרונות בריאותיים, כולל הגדלת הביטחון והערך עצמי. בנוסף, שחרור האנדרופינים מרגיע ומקדם שינה טובה. יום 8 הפסיקו להיות אובססיבים לגבי הספקים ומשימות. העולם לא יכחד אם הבית יהיה קצת מבולגן ובכיור יעמדו כמה כוסות. היום, מקדו את האנרגיה שלכם בהנאה. יום 9 תנוחות יוגה שמתמקדות בכיפוף גב ופתיחת בית החזה, מאפשרות לחמצן לזרום ביתר חופשיות לריאות, כך שקצב הלב ולחץ הדם יורדים. יום 10 שוקולד מריר טוב לא רק ללב, אלא גם יכול להיות תרופה מרגיעה למתח. מחקר שוויצרי מצא כי מנה יומית קטנה של שוקולד מריר הפחיתה רמות גבוהות של הורמוני לחץ בקרב קבוצה של משתתפים חרדים מאד. יום 11 היום, הזכירו לעצמכם לנשום! יום 12 קבלו עיסוי טוב. לא רק שזה מקדם הרפיה עמוקה אלא גם מחזק את מערכת החיסון ועוזר להרפות את השרירים. יום 13 זה בסדר לבכות. אתם לא צריכים להיות גיבורים גדולים כל הזמן. היום, הרשו לדמעות לזרום. רוב האנשים מודים כי הם מרגישים טוב יותר אחרי הבכי. יום 14 עשו אמבטיה מפנקת עם ריחות מרעננים ותכשירי טיפוח ריחניים. זה יגרום לכם להרגיש טוב יותר. יום 15 צאו החוצה ושבו על הדשא. יום 16 לכו על כחול. מחקרים רבים מצאו כי לצבע הכחול יש תכונה מרגיעה מאוד. היום, פנקו את עצמכם בסביבה כחולה - בגדים, פריטים, קמע נגד עין הרע. אם יש לכם זמן, אולי אפילו תצבעו חדר אחד בכחול. יום 17 ישבו סכסוך. אם יש חבר טוב, קולגה או בן משפחה שאתם חולקים איתו אנרגיות קשות ומכעיסות, השקיעו את היום הזה כדי לנטרל אותן. יום 18 תזמנו הפסקה. הכניסו לתוך רשימת המטלות העמוסה, 10 דקות של הפסקה. אם יש צורך, קבעו שעה מדוייקת להפסקה. אל תנצלו אותה לסיגריה, קפה או שיחת טלפון, אלא עצמו עיניים והרפו את הגוף. יום 19 עשו צעד אחד בכל פעם. אם רשימת המטלות נראית ארוכה, התמקדו בכל פעם רק בדבר אחד מהרשימה. שאלו את עצמכם: "מה הדבר האחד שאני יכול לעשות עכשיו?" יום 20 המקום הבשרני בין האצבע המורה לאגודל נקרא על פי הרפואה הסינית המסורתית "הוקו". לחצו עליו בחוזקה במשך 30 שניות כדי להפחית לחץ ומתח בפלג הגוף העליון. יום 21 מחקרים מראים כי מחסור תזונתי באומגה 3, חומצות שומן, חומצה פולית וויטמינים חיוניים, עלול לגרום לשינויים במצב הרוח. למדו זאת על בשרכם. היום, הקפידו על תזונה ים-תיכונית עשירה וראו את ההבדל בגוף ובנפש. יום 22 היום, עשו משהו כיף ושובר שיגרה! הצטרפו לשיעור היכרות, לכו הביתה במסלול חדש או פנקו את עצמכם באופן שאינכם רגילים לו. יום 23 חיבור תמידי לאינטרנט ולסלולר, משאיר אותנו במצב טיסה מתמיד. לא רק שזה מתיש אלא שזה גם מגביר את רמות הלחץ, במיוחד אצל נשים. אפשרו לעצמכם לפחות שעה ביום של ניתוק מכל הגאדג'טים. יום 24 היום, השקיעו בחיבוק אמיץ, אחד לפחות! יום 25 חשבו על החודש הבא ותכננו סוף שבוע אחד שבו אתם עושים משהו כיף ומיוחד. יום 26 נמנום טוב. לחץ יכול להיות תולדה של לילות נטולי שינה מספקת. לא משנה כמה צפוץ לוח הזמנים שלכם, היום אתם מרשים לעצמכם תנומה ראויה של 20 דקות. יום 27 מעברים חדים ממקום העבודה הביתה ומהבית למקום העבודה עלולים להשפיע על מצב הרוח. נצלו את הדרך כדי לבצע מעבר הדרגתי של התכווננות וכניסה להלך הרוח המתאים. יום 28 מחקרים מראים כי פעולה פשוטה של חיוך, מעוררת את מרכזי האושר שבמוח. אם זה לא בא לכם טבעי, אלצו חיוך מזוייף. גם זה עובד. יום 29 התחילו יומן דאגה. הלילה, לפני שתלכו לישון. פתחו מחברת ורשמו את כל המחשבות הטורדניות שרצות לכם בראש. יומן דאגה מאפשר לכם להתמקד בלחצים ולפרוק אותם מעל ליבכם. הקפידו לכתוב מספר שעות לפני השינה, כדי להבטיח שנת לילה מתוקה ונטולת מועקות. יום 30 הקדישו את היום הזה בשביל להיות אסירי תודה ולטפוח לעצמכם על השכם. עידוד שכזה יעניק לכם מוטיבציה להתחיל ולהחיל מחדש את הטיפים גם לחודש הבא. שבת שלום לכולן שבת שקטה ורגוע לגוף ולנפש הרבה אהבה אידה מומחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור בנפש

אידה יקרה, תודה על הטיפים והרעיונות. תודה על המילים החמות. בשבילי, יש ימים שאני מסוגלת לחשוב על משהו שיכול להקל, ולצערי בהרבה מידי ימים אחרים הכאב תופס את כל הבמה ואני לא מסוגלת למצוא את המקום לחפש את ההקלה מרוב עומס ובגלל שהכל כל כך תובעני ומציף.... שבוע טוב וחג שמח, שלך - מציאות אחרת

העתקתי לי ואכן ניראה לי שאאמץ חלק מהדברים לעשייה יום יומית . המון תודה ושבוע נפלא

כותבת כי כואב.. לא בטוחה אפילו מה כואב לי. פתאום מרגישה יותר טוב ורגע אחר הכל מתמוטט לי בידיים. הקולות בראש שלי משתלטים על הכל,בעיקר על הכוח שנשאר..אני שומעת אוטוסטרדות ובכי וצפצופים והכל עושה בחילה מרגישה מנותקת ובעיקר מרגישה שמשהו גדול ורע עומד ליקרות בסופש הזה.

יקרה.. כל הכבוד שאת כותבת- זה המון!! זכרי המחשבות הרבה פעמים מובילות שהדברים יתרחשו.. אדם שמאמין שיצליח לרוב- מצליח.. אדם שיאמין שייכשל לרוב- ייכשל.. לשנות מחשבה זה לא קורה בקליק אחד קטן או בלחיצה על כפתור אם כן החיים היו הרבה יותר קלים.. הדבר נעשה בצורה עיקבית ותמידית! מרגיש לך רע.. וממילא את חוזה לסוף שבוע מרירות.. קודם כל רק תביני את זה. אל תכריחי את עצמך לשנות את ההרגשה כי בדר"כ כשמכריחים את עצמינוו קורה ההיפך ולא השגנו את המטרה.. נסי לחשוב על משהו טוב או לפחות לא רע שייתכן שיחול בסוף שבוע או בזמן מאוחר יותר.. נסי להזכר בזמן מהעבר שהיה כזה.. נסי לחשוב אם ה לך עבר שחזית שמשהו רע עומד להתרחש ובסופו של דבר זה היה רק דמיון רע ולא קרה כלום.. איני אומרת שתתעלמי (לא יודעת אם זה בכלל אפשרי) נסי לבחון אם החשש שלך והפחד מוצדק.. אם יש לזה בסיס.. אם כן- נסי לראות מה יועיל להפחית נזקים או להסירם כליל.. ואם לא- נתתי לך כמה דוגמאות שיכולות לעזור במצב כזה. אם יש לך רעיון נוסף- בצעי אותו.. מה שהכי חשוב זה שתלמדי אותך! ואם את צריכה אוזן קשבת או כל דבר אחר- פה בשבילך! הרבה הצלחה! ובשורות טובות! מתמודדת.

מרגישה את הכאב שומעת וטוב שיצאת משתיקתך אין מילות קסם ואין פלסטרים לשעת חירום אני כאן בשבילך מקשיבה למילותייך לכאבך איתך

שומעת שאת כואבת ויחד עם זאת את כותבת שלפעמים את גם מרגישה יותר טוב, שיש גם רגעים יותר טובים. ברגעים הקשים, נסי להזכיר לעצמך שיש גם יותר טוב, שהטוב גם יגיע ושתמיד יש גם וגם, לא רק רע ולא רק טוב. (זה משהו שגם אני מנסה ללמוד....) איתך מושיטה לך יד ומקשיבה. שלך - מציאות אחרת

עצוב עצוב לי מידי דמעה

דמעה יקרה- אני כאן- אנחנו כאן- את לא לבד!! רוצה להיות יחד איתך- אולי ביחד מעט מקל. שולחת לך יד לאחז בו -ינשוף

תודה ינשוף על היד המושטת

כאן איתך לחלוק את העצב. שולחת חיבוק עוטף. שלך - מציאות אחרת

"פעם למעלה פעם למטה" (יש שיר עם המילים האלו) כן... אצלינו זה החיים.. חיבוק והרבה כוח לחלוף את הקושי... מתמודדת

איתך.. וטוב שבאת מקווה שעוזר קצת לשחרר את העצב לאויר ואולי לשנות אווירה מחבקת מרחוק ושולחת ים של כוח לשנות ...לשמחה

שלום לכם/ן, שוב אני מהמשפחה האמנת. הרגשתי שפעם קודם נתתן/ם לי מענה וזה מאוד עזר לי להתמודד איתה (עם הבחורה שאצלי) היא לא הלכה לפגוש את אביה,אני חשבתי שזה מוקדם מידי מתוך רצון לגונן עליה ואולי גם על הקשר שלנו איתה. האמנם,עם כל ההגנות,היא מראה סימנים שאינה מעוניינת בעזרתי. לא רוצה לשתף ולא רוצה לדבר בכלל,לא רק על מה שעברה,באופן כללי..היא לא ישנה כמעט בלילה,מסתובבת מפה לשם מהסלון למטבח אל המיטה ושוב אל הסלון. אני אומרת לה שהיא יכולה להעיר אותי בכל זמן שהיא רוצה,אפילו שסתם אשב לידה. אבל היא לא נעזרת,גם כשאני שומעת אותה בוכה היא לא נותנת לי לגשת,מדברת אלי לא יפה.. לא מפחיד אותי שהיא מתרגזת,מפחיד אותי שתברח.. אני מקבלת סוג של הדרכה לגבי האמנה הזו. אבל מרגישה שמה שקיבלתי כאן מהמקום האמיתי הזה שיש כאן-יותר עוזר יותר אמיתי המקור . השאלה שלי היא האם ואולי אני עושה משהו לא בסדר שתרצה לברוח ממני? באמת אני משתדלת לא לשאול יותר מידי.. ובכל זאת,היא לא מתמסרת אלי. מובן לי שהיא לא יכולה לסמוך עלי כל כך בקלות אבל אנחנו מכירות כבר הרבה זמן ואני לא יודעת מה עלי לעשות בכדי לגרום לה להבין שזה הבית שלה,לתמיד.. ושאין סיבה וממה לברוח.. אשמח למענה-וגם אם לא זה ממש בסדר. תרגישו טוב ותבורכו כולם/ן שוב תודה שיהיו ימים שקטים, טלי.

טלי יקרה ואהובה את כל כך מרגשת תני לה זמן ..את כל הזמן שבעולם כמו לוליין על חבל דק היזהרי לא ליפול . כן אנחנו לא מובנות וקשות . ויתכן שהיא סובלת מפיצול או מדיסוציאציות קשות ולכן לפעמים היא נחמדה ולפעמים לא . בנוסף היא בודקת את הגבולות עד כמה תכילי עד כמה תיסבלי כשהיא בועטת . כמו לילד שאנחנו אוהבים ומציבים גבולות ברור שיש גבולות שאת חייבת לשמור עליהם. אבל יחד עם זה כמו שילד אנחנו מחבקים וכל הזמן אומרים אנחנו איתך ואוהבים אותך וכו' גם היא צריכה להרגיש בטוחה ומוגנת ושוב כל הכבוד לך

שוב את מרגשת אותי עם האכפטיות ורצון לעזור- זה מהמם בעייני!!! כל מה שאת מתארת אלו תגובות לגמרי "רגילות" אצל מי שחוותה פגיעה מינית. יש מצד אחד חוסר אימון ופחד גדול מאינטימיות- מלאפשר מישהוא אחר להתקרב- ומצד שני יש רצון אדיר שיהיה מישהוא אחר שמה בשבילה-לחבק-להקשיב-להגן-וכו- בגלל הפחד הגדול הזה זה תהליך של היא זקוקה לבדוק אותך עד כמה שאת באמת נאמנה ואפשר לסמוך עליך- אני יכולה להעיד על עצמי שזה לקח שנים ואני עדיין מתקשה בלסמוך אבל הרבה יותר טוב. נראה לי שמה שהיא זקוקה זה שלא תתייאשי ממנה- שתהיי איתה עם המווווון סבלנות -ותגידי לה שוב ושוב שאת שמה בשבילה ושאת לא תנטשי אותה- בעצם תמשיכי לעשות מה שאת עושה עד עכשיו- ותסמכי עליה שבזמן שלה היא תאפשר יותר קרבה- כל הכבוד לך על המאמצים האדירים!! ינשוף

וואי איזה מילים... כשקראתי הבנתי עד כמה אני צריכה לשמוע אותן ולהפנימם.. אני עושה בהחלט מלא דברים שלא מובנים.. תמיד בוחנת היכן קצה היכולת להכיל כמובן הכל באופן לא מודע.. אבל תמיד בוחנת את עצמי ומעמידה אותי בנסיונות קשים שלרוב לא מובנים.. לפעמים משליכה את ה"בחינות" כלפי אנשים אחרים.. עזרת לי להבין קצת ולדעת לומר את זה לפחות.. תודה!! טלי יקרה- יישר כוח. תאמיני לי שאנו מעריכות את זה גם אם לפעמים נראה שקורא ההיפך.. אין לי באמת עיצה מועילה.. רק להבטיח לך שהסבלנות הזו והתפילות והאמונה- הכל ישתלם!! הרבה כוח!!! מעריכה, מתמודדת.

ראשית מצטרפת למה שכבר נאמר לך כאן, מאד מרגש לראות עד כמה את מתאמצת ומשתדלת לעזור לה ועד כמה את מנסה לעשות הכל כדי לתת לה להרגיש שאת רוצה להיות איתה בקושי. בהרגשה שלי (ואולי אני טועה) היא נקרעת בין שני בתים. מיצד אחד היא יודעת שביתה החדש הוא איתכם ומיצד שני היא רוצה להרגיש שיכול להיות לה בית משותף עם אביה, זאת הכמיהה שלה. היא יודעת שהוא פגע בה ומיצד שני היא רוצה את אבא שלה ורוצה שהוא יהיה אבא רגיל וטוב, מגונן ואוהב. היא פחדה להפסיד את מקומה איתכם אם תפגוש באביה ואולי זו הסיבה לכך שהתרחקה, ומיצד שני היא עצמה מיתוך האינסטינקטים שלה, פחדה לפגוש אותו, אבל מרגישה שפיספסה הזדמנות ושאולי אילו היא הייתה הולכת חלומה לאבא טוב היה מתגשם..... מניסיוני נורא קשה להשלים ולקבל שאבא הוא פוגע ולא אוהב, והכאב הזה יכול להמשיך עד שהאבא ימות וגם הרבה הרבה אחרי שימות. זה להרגיש כאילו חסר לך איבר חיוני בגוף, כן עד כדי כך והכאב הוא ענק. מכאן ההתרחקות שלה וההתבצרות בתוך עצמה, ההתנגדות להעזר ולהיתמך, כי היא כמהה לזה מאביה. היא גם זקוקה להרגיש בטוח והיא מפחדת. חידוש הקשר עם אביה עכשיו, גם ולמרות שלא ניפגשה איתו, העצים את זה בגלל שהיא ניפגעה מימנו..... ככל שתהיי שם איתה ותתני לה את החופש להיות היא עצמה כמו שהיא מרגישה, היא תרגע ושוב תפתח את הביטחון שלה. היא צריכה זמן והרבה הרבה סבלנות, ובעצם תמשיכי להתנהל איתה בדיוק כמו שאת עושה. ישר כוח ובהצלחה, שלך - מציאות אחרת

אני משתדלת לא להחזיק את הכל בפנים כמו שאני רגילה עליו אני חשה המון פחד- המוווווון!!! לא בטוח לי בתוך הגוף- לא בטוח לי עם אנשים- לא בטוח לי עם הקולות בראש.. רוצה לבכות ובולעת את הדמעות-מכריחה את עצמי לא לשקוע בתוך הכאב זה קשה לי- אני מה זה זקוקה שתהיו איתי-כי לבד כך מרגיש לי גדול עלי תודה שאתן כאן איתי- ינשוף

המילים שאומרים בדרך כלל נשמעות לי כוללניות מידי. אך לא נכונות לגבי הצרכים של כולם. מרגיש לי ממה שאת מתארת,שאת נמצאת ברגע שאת לא סומכת על אף אחד. הייתי רוצה לתת לך עצה טובה,בלי לדכא את המערכת שלך,מה שעוזר לי בדרך כלל זה ללכת לישון,יש כאלה שיראו בזה בריחה,בשבילי זה הפיתרון היחיד.. חיבוקים" "נשיקות" ו"תהיי חזקה ואני איתך וטוב שאת מוציאה- הכל טוב ויפה ואני אישית מעריכה כל מילה טובה שאומרים לי,בטיפול או מחוץ לו..ובכל זאת.. המילים האלו איך שהוא נכנסות לאוזן ימין ויוצאות מיד מאוזן שמאל-גם כשהפסיכיאטר שלי אומר אותן,הן נשמעות לי כמו קשקוש לאומת החיים האלו שאת צריכה לחיות אותם.. עם חיבוקים וירטואליים. את נשמעת לי מקסימה ועצובה עכשיו.. הלוואי והייתי יכולה באמת לקחת ממך את כל הקולות יחד עם שלי ולהעלים אותן שלא יחזרו. הלוואי והייתי יכולה לקחת את כל הכאבים הפיזיים והנפשיים שאת חווה ולכווצץ אותם שלא יהיו עוד. אבל זה בלתי אפשרי וכל מה שנותר הוא לחוות את זה ולקבל את זה וללמוד לחיות עם זה בשלום,משהו שאומרים ואומרים והוא אף פעם לא יכול להיות אפשרי.. עשי מקלחת טובה.. סדרי קצת את הבית.. נסי להתמקד במשהו שיחבר אותך למציאות טובה יותר,אולי יש כזו איפה שהו. נכנסתי לכתוב קצת על מה שקורה איתי, לפעמים לכתוב למישהו זה כמו לכתוב בשביל עצמך.. אז תודה.. תרגישי טוב,לונדון מוסרת את אהבתה.

יפה שלי!! גאה בך! כל זה - הוא תהליך!! מתחיל בהבנה קטנה שלאט לאט תתגבר ותתחזק.. מאמינה בך! ואני איתך בגבהים ובמורדות בכל שתבחרי.. את מצליחה ותשיגי בס"ד הרבה!! חיבוק אוהב! מתמודדת

כל כך מבינה אותך ומבינה על מה את מדברת. הלוואי ואפשר היה להקטין את העוצמות של כל זה אבל אי אפשר ואין שליטה על מה שקורה בפנים, לפחות לי אין שליטה על זה. בכי מקל במובן מסויים אבל יש עוד דרכים אם את לא מצליחה לבכות. הליכה בקצב מהיר גם יכולה לעזור, כך גם קפיצה על רגל אחת ואחר כך על השניה או דילוגים. כל אילו משפיעים על המוח ונותנים איזו שהיא הקלה. ובלי קשר לכל זה, ויחד עם זה אני איתך ובשבילך, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

כל הכבוד על התהליך יודעת כמה קשה הכתיבה ברגע האמת יודעת כמה קשה לא להדחיק ולדחוק וזה בסדר לפחד אבל תזכרי שהיום זה לא אז ואת כאן להגן עלייך ואנחנו כאן לתמוך ולחבק מרחוק . קחי את הכתפיים אורה ונשמי עמוק תני לכל תא ותא בגופך אויר וחמצן כי מגיע לו . שולחת חיבוק לעידוד

אני מתנצלת מראש שאני לא עונה כל אחד לחוד- אבל כל אחד מכן חשובות לי והמילות שלכן מנחמות ומחבקות אותי בפנים- וטוב לי שאתן כאן איתי-תודה שאתן איתי- מבינות ותומכות- זה לא מובן מאליו- ינשוף

לא מתאים לי חתונה בכלל............ איך חשבתי על זה???? איך רציתי????? סובלת מיום ליום יותר ככל שזה מתקרב.. בכלל לא נמצאת בהרגשה עם החתן... בכלל לא מתרגשת מהאירגונים לחתונה.. בכלל לא יוצאת לסידורים.. פשוט אני בכלל לא שם... סובלת כואבת גמורה שבורה בוכה - כל זה מה שעובר עליי.. שונאת לשמוע שכולם נהנו לפני החתונה עם בן זוגם.. שונאת לשמוע שאומרים לי דברים כמו את מתכתבת איתו? מבלה איתו? כמה פעמים...?? אני כל כך לא שם... מתרחקת מכל העולם ויוצרת לי בועה לא ממים וסבון אלא מחומר ואבנים.. לא יכולה יותר....... גם לא יודעת איך לתת לעצמי הקלה- אי אפשר לדחות... מה אומר? הכל קבוע.. אולם דירה הזמנות... זה דברים שלא היו קודם ובבת אחת קמו ומאיימים להטביע אותי.. אולי מישהו ישמע- הצילווווווווווווווווווו (כבר כמעט ולא מצליחה ל..) מתמודדת

מתמודדת יקרה, מנסיוני ומנסיונן של עוד נשים התקופה שלפני חתונה היא תקופה מאד מאתגרת ושואבת עם המון פחדים ותהיות ומחשבות של מה יהיה ואיך יהיה, מה יקרה ואיך מסתדרים. זוכרת את הלחץ שהיה עלי ואני בשונה מימך הייתי מנותקת רגשית, קל וחומר הלחץ למי שמחובר רגשית כמוך. יקירה, זאת התחלה חדשה וזה שינוי גדול ואנחנו מטבע הדברים פוחדות מאד משינויים. נסי לפרגן לעצמך את מה שאת מרגישה ובמקביל תאפשרי לעצמך לחשוב חיובי ולחשוב כל הזמן שהכל יהיה בסדר, שהפחד לגיטימי אבל שהכל יסתדר לטובה ושמחכים לך חיים טובים ומאושרים. אולי תרשמי לעצמך מנטרות כאלה שיחזקו אותך ותקראי אותן כל הזמן, ובעיקר ברגעים הקשים. אני מבינה את הפחדים והלחץ ומאד מזדהה אבל גם מאמינה בך ובכוחותיך, בהבנה העמוקה שלך את הדברים ובתובנות הנפלאות שיש לך לגבי המון דברים. בטוחה שתעברי את זה בשלום. אל תלחמי בעצמך אלא רק תחמלי ותאמיני שמגיע לך רק טוב והמון והוא כבר כאן. איתך, מחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

על תמיכה במצב כזה נואש... לקח לי זמן להגיב כי לא יכולתי להכיל יותר.. יודעת שזה זמן מתוח שכל כלה עוברת.. אבל הרגשתי ועדיין כל כך לא שם... אין קשר בין מה שאני עוברת בחודש האחרון לבין זה שאני מתחתנת.. זה כאילו שתי אנשים שונים - שני מסלולי חיים ולי הם קורים בייחד.. אני לא מתרגשת ובכלל ראשי לא מונח עם החתן.. כמובן שכשמוקל לי אני כן שמחה בו.. אבל הזמן לוחץ והחיים ממשיכים בקצב מהיר כ"כ שאין לי שליטה בהם.. הכל טס ואני איפה אני?! בכלל רחוק מהמציאות של חתונה וקולולולו.. כשאני מדמיינת את עצמי בכיסא כלה והוא בא לכסות אותי בהינומה אני מתחילה לבכות כמו שלא עלינו מישהו נפטר לי (אולי זו אני שמרגישה את עצמי כבולה ומתה..) דבר מסויים שנתן לי כוח לחוף את השנה האחרונה היה גם עם פגם אבל הוא לא היה מוחש כמו עכשיו. דרכו אני הצלחתי להדחיק את העצבות והפגיעה.. והצלחתי לקום להתחזק וללמוד על החיים ולפתח את אישיותי ואת הביטחון העצמי שלי וכו' אבל זהו הגיע הזמן להיפרד גם מזה.. ובמקום לשמח אותי אני מרגישה חזרה את כל העצבות שברחתי ממנה בבת אחת הכל נופל עליי ובעוצמות כואבות שהרי לי נגעתי בדברים אלא בשיגרת היום יום שזה היה הרבה מן ההשלכות.. בקיצור עכשיו מרגישה שאין לי לאן לברוח ואין לי אפשרות להדחיק ופשוט הכל מולי ואני צריכה להתמודד מול הכלל מול הפגיעה מול ההשלכות שבהם מלא מלא מלא........... ומנגד יש לי חתן מקסים שמחכה לי לפתוח בחיים מאושרים ושמחים.. איפה אני ואיפה החיים האלו?? איך עושים סדר בבלגן??? המזל שלי אתמול שפשוט לא יכולתי לזוז מכאבי ראש מחולשה ודמעות.. כך לא עשיתי טעויות נוספות שאחר כך אצטרך לתקן גם אותן.. (כמו שבוחרת אמרה- רגע לפניי... גם אני זכיתי לכתוב פה רגע לפניי.....) ב"ה עם כל הקושי העצום הזה של כל השבוע מתחילתו- כל יום הלכתי לעבודה ותפקדתי למרות שכל יום אמרתי שמחר אבקש חופש.. אבל לא בקשתי והצלחתי!!!! הייתי מגיעה הביתה כבר ללא כוחות ומייד אחר העבודה שכבתי בדאון במיטה... ולא הצלחתי לעשות מטרות נוספות שרציתי לעשות.. בכל אופן- העבודה כל פעם הכריחה אותי לא לשקוע ולנסות לקום מחדש.. מחר יש לי יום חופשי אבל עמוס בתוכן.. מחר גם אני הולכת לאיפור ותסרוקת כלה ניסיון- תאחלו לי בהצלחה ושאהנה מזה ואוהב את זה............ תודה רבה רבה על שאתן איתי לתמוך בי.. כי כרגע התרחקתי מכווולם (בהקשר של הקשיים) מה שמשפחתי וחברותיי וחתני.. רואים זה אותי המאושרת... ומכיוון שלא הייתי כזו באמת השבוע לא הרבתי לצאת חוץ מלעבודה שמשום מה גרמה לי לא לחשוב על זה.. כי זה לא מול מחשב שיש זמן לחשוב.. זה תלמידות שאין רגע אחד של מנוחה ב"ה.. ו.. כן אני בטיפול אז גם המטפלת שותפה חלק מהדברים שאפשר לדבר עליהם בשעה פעם בשבוע.. אז תודה! זה המון בשבילי!! וב"ה אני בהחלט מרגישה היום יותר טוב באופן קיצוני למוות שחשתי אתמול.. ערב טוב- מתמודדת.

יקרה מי סיפר לך שלפני החתונה נהנים כולם בלחץ ואנחנו יותר . יקרה את חיה בבועה כי את בניתוק מהפחד מהחשש מהזכרונות אושר גלום שכמוך. תני לעצמך צאנס אל תהרסי כן זה שם מבעבע נימצא רוצה אבל את לא נותנת לזה כוח . תוציאי רגל או יד כמו עכשיו רגע לפני אני איתך כאן ושם . ויש מי שיכול לתת לך כוח היום ..יום ההילולה לרבי מאיר .... ואל תישכחי למילים יש כוח גם אם בהרגשה לא מתאים לך חתונה תחזירי ותאמרי מתאים לי מתאים לי . מה את חושבת שדאתמול הרגשתי כל כך מלכה ? חייבים לעזור לעצמינו לחבק את מי שאנחנו ולזכור שמגיע לנו רק טוב . יפה "דברי עכשיו ילדה אני שומעת"......

יקירתי.. את יודעת- הקשבתי לשיר של שרית חדד "לראות את הכאב" כשקשה מאוד אני מאזינה לזה שוב ושוב ואתמול זה מה שעזר לי לקום ולאכול משהו אפילו שזה היה אמצע הלילה... אבל קמתי! ואכלתי! יש כדורים שלוקחים לפני החתונה כדי שהרגש לא ישפיע על ההורמונים וישתבש המחזור ואז תהא חתונת נידה וכד'.. אז התחלתי לקחתם ביום ראשון.. לוקחים שבועיים ואז הפסקה של שבועיים (מקבלים מחזור) ואז שוב לוקחים לשבועיים.. אפשר רק סמוך לחתונה אבל בדר"כ עושים יותר כדי לראות איך זה משפיע.. למה אמרתי את זה? כי יש לי סיוט מכדורים. ולא משנה איזה.. וביהדות לגבר אסור למנוע הריון רק אישה (בתנאי שרב מתיר) יכולה ליטול כדורים.. וזה משגע אותי.. ובכלל כנראה ההורמונים השתוללו בעקבות כל הלחץ והחוויה הלא נעימה שמזכירה לי נישכחות.. כנראה כל זה ועוד.. הוביל בצורה איטית לפיצוץ שהיה אתמול.. מודה לך על מילותייך. ולא שוכחת את היותך השושבינה שלי המדהימה.. רק תכיני שמלה!! החתונה מתקרבת... אוהבת- מתמודדת

נוגעת עכשיו בכל כולי באחד המקומות הכי כואבים במסע שלי. לא מוצאת את עצמי ובכל זאת הכל ממשיך..... שוב בוחרת לשתף דרך שיר שכתבתי שהוא אולי התמצית של הכל ויחד עם זאת עדיין לא ממש נוגע בשיא שעדיין קבור עמוק עמוק בפנים. קולות האימה העבר לא משהו, העתיד לא ברור. הכל מעורפל, הלב שבור. מנסה לצעוד, מנסה להבין, מנסה להסתכל פנימה ולהאזין. שומעת המון רעש, בליל של קולות, ארס, רוע, קללות בצרורות. את לא שווה, את איומה, מגעילה, מלוכלכת וכל כך מסריחה. חבל שנולדת, שיפחה חרופה, שקרנית, נצלנית, ילדה זונה. את רעה, את אמא של השטן, היית צריכה למות מזמן. תראי איך את נראית, איך את לבושה, את רק צרות בושה וחרפה. מנסה לשמור עלי, מנסה להבין, איך כולם רואים ואף אחד לא מאמין. שומעת המון רעש, בליל של קולות, רוצה להעלם ולא להיות. חסרה אהבה, חסר האור, לא מוגנת, אין מי שעלי ישמור. מתכסה כל כולי בחושך השחור, מנותקת, אי שם במעמקי הבור. נאלמת מול קולות האימה, קולי לא נשמע, רק קול המכה..... :( מציאות אחרת

מציאות יקרה- כואב וצובט את לבי לקרוא את מילותייך! זה מעולה שאת יכולה להוציא חלק ממה שיש בפנים בכתב-אפילו שזה רק חלק ממה שיש. כאן איתך-ינשוף

תודה על מילותיך החמות. תודה שאת כאן וגם אני כאן איתך. שמרי עליך. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

קראתי ופשוט לא יצא לי מילה מהפה רק וואווווו.. מחבקת אותך. המילים שלך עמוסות כאב ולדעתי מספרות המון.. יש מצבב שאת מראה את זה למטפלת שלך? נסו יחד להתעמק בכל מילה ובס"ד תצליחו להרחיב את מה שאת מרגישה בתוכך פנימה.. שולחת חיבוק.. תצליחי יקרה.. מאחלת מכל הלב! תצלחי לשנות את האמירות שהפנו כלפייך והתחלת להאמין בחלקן.. אחרי ההבנה שהם אלו שטעו וחטאו לך- מאחלת שגם תפנימי ותחושי שאת לא מי שהם אמרו לך אלא חזקה! אמיצה! גדולה מהחיים! ערב טוב.. מתמודדת.

תודה יקרה על המילים החמות. המטפלת שלי ראתה את השיר הזה שלשום וגם היא הגיבה בערך כמוך. הוא נוצר מיתוך העבודה שאנחנו עושות ומיתוכו נעשתה עוד עבודה. עברתי טיפול מאד מאד קשה בהשראת השיר הזה ובהשראת עוד דברים, וזה גרם לחוויה פיזית של שחזור מלא של חלק מסויים ומאד קשה מהפגיעה.... מדהים כמה כאב גוף אחד מסוגל להכיל וכמה עוד כאב אצור בפנים. זה ריסק אותי ברמות ועם עוד כמה תוספות קשות היום אני לא רואה את עצמי מתמודדת עם עוד המון כאב שמחכה לי בפתח. שלא נדבר על זה ששחזרתי עוד משהו חדש לגמרי שגם זרק אותי. בקיצור קשה לי ברמות מטורפות. שוב תודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת

כואב אכן כואב מאוד מה שעברת ןכואב המילים שאמרו לך והם היו ילדותך? אבל מאז עברו כמה שנים ובדרך שמעת הרבה מילים אחרות שונות תומכות מכילות ומחזקות מה איתן ? איפה הם שם בתוך הרעש האם את יכולה אותן לשמוע ... ראי כאן בשירשור הזה מה אומרים לך כמה את חזקה ואמיצה וחכמה וטובה כמו שכתבתי למתמודדת למילים יש כוח למה את נותנת להם את הכוח הזה אני לא ישנה את מילות השיר הפעם כדי שלא תאמרי שאת צריכה ממחטה וכדי שתעשי זאת בזמנך ובדרכך ... ואני מאמינה שאת יכולה אם תירצי לשנות את המילים לשנות את המנגינה של חייך מאמינה בך

תודה רבה על התגובה המושקעת והמילים החמות. מצטערת שאין לי יותר מילים כרגע. שמרי עליך. שלך - מציאות אחרת

האמת כל כך כואבת ואני כל כך לבד מבחירה רגע לפני שהורסת כותבת אני נסיכה ,אני מלכה ומגיע לי רק טוב בממלכה שלי ירוק וצהוב וכתום והציפורים שרות והחיות מאושרות וכולם שמחים גם את הקוצים אוהבים ומקבלים ... רק הריח שבה מהביוב הורס את האוויר והאווירה עד מתי הביוב הזה יעלה צחנה מזכירה לעצמי שאני מלכה והביוב הזה לא שלי אני רק נפגעת הרחה אוהבת אותכן ותודה על המקום והבמה

בוחרת יקרה מאוד- כמה טוב שאת מוציאה מה שיש בפנים החוצה ומזדהה שהביוב הזה לא שלך!!! שאת מלכה ומגיע לך רק טוב פשוט כואב כל כך לפעמים ומרגישים נורא לבד- אני כאן- יחד איתך-מחזיקה את הכאב יחד איתך ואולי יחד קצת מקל-יודעת שגם זה יעבור -איתך-ינשוף

ינשופונת חייבת להזכיר לעצמי אחרת אני אשקע בביוב ואני לא רוצה בזה אני יודעת שאני חייבת להתחבר ולא יכולה לחיות בניתוק ובהכחשה לעד אני מתחברת ובדרך מתחזקת וזוכרת שהיום זה לא אז לא רוצה לתת לפגיעה כוח יותר ממה שהיא תופסת מנסה כשהכאב עולה לא להדחיק קשה בדרך מתמודדת שוב אם כך שאסור אבל הפעם מבינה שאני חייבת את זה לעצמי בדרכי אוהבת מקווה שהשתפר חיבוק

חשה בכאב שלך.. בקושי הזה.. את חכמה כל כך ויודעת להביט בטוב.. רק שקשה לפעמים- ומובן.. אבל זה לפעמים כואב יותר שעם כל הידע הזה של הגוונים והממלכה.. אנו סובלים.. וזה מובן יקרה! גאה בך שפרקת! גאה בך שרגע לפני ש... את מחליטה בעוז לכתוב ולפרוק את הכאב.. את בהחלט מלכה!! והבאת תיאור שלא הרבה יבינו את משמעותו האמיתית כמו מי שנפגע וחי את זה: "והביוב הזה הוא לא שלי... אני רק נפגעת הרחה"

תודה יקרה תודה שאת מבינה כל כך הייתי צריכה לשמוע שזה בסדר שרגע לפני... לפעמים ההתמודדות היא לא רק עם הכאב כי אם גם הסביבה היום שלא מבינה את דרך ההתמודדות . אבל שואבת כוח ויודעת שאני חייבת הפעם לשמור על עצמי להגן על מי שאני ולא להשבר . ואם בזכות זה שכתבתי לא ....הייתי והצלחתי לעצור לפני ... זה פשוט המון . שוב יקרה מזכירה לי ולך ולכולם "והביוב הזה הוא לא שלי... אני רק נפגעת הרחה" זה מזכיר לי פיגוע שיש בו נפגעי חרדה ...כמה סיפטומים כמה קושי ....נו אז זה לא פשוט להיות נפגע חרדה . אוהבת המון ושולחת חיבוק לעידוד אל תישכחי שושבינה :)

מליון שנים עברו ועדין ...כמו גלגל שחוזר על עצמו לבד מחצי בחירה כמו אז שכתבתי .... כל כך מעדיפה להצטנף בפינה לבד קטן קטן ... להעלם מהעולם ולא להיות וגם הפורום הזה כבר לא שלי יותר כאן כאן כבר אין לי מקום .. כמו נימחקתי מהעולם כמו אויר ...

רוצה לכעוס עלב אבל אני לא יכולה רוצה להרוג אותו אבל אני לא יכולה רוצה להוציא אותו ממני אבל אני לא יכולה רוצה שקט נפשי אבל אני לא יכולה רוצה לנקות את את עצמי במים אבל אני לא יכולה רוצה לא לפחד אבל אני לא יכולה רוצה לא לרצות לחיות כך אבל לא יכולה רוצה מתחננת לקבל את חיי בחזרה אבל לא יכולה רוצה לישון בשקט בלי פחד או חשש אבל לא יכולה לילה לבן וטוב

שלום בת. (לא הבנתי כל כך את ההודעה הקודמת שלך.. למי מיועדת? מי זה כולם? וכו') ההרגשות הללו כל כך נכונות.. יש את התחושות שרוצים לעשות משהו אבל משהו כביכול עוצר בעדינו.. וכן- זה לא מובן מאליו שאת כבר מרגישה שבא לך לפרוק עליו את כל מה שעשה לך (להרוג.. להוציאו ממך..) זה שלב שהצלחת להגיע אליו! אני אישית כל כך רחוקה מזה.... מבינה את הקושי שלך לרצות להשתחרר מכל התהום הזאת אבל את עמוק בפנים ועוברת מכשולים בדרך החוצה.. רק רוצה להזכיר לך- שאת כבר במקום אחר.. ולאט לאט הכל יתרפא. את בדרך הנכונה!! המון המון הצלחה וכוח! מתמודדת.

מבינה את הכאב שלך, וטוב שיכולת לכתוב חלק מימנו ולהוציא. ממליצה לך בחום למצוא מטפלת שתוכל לעזור לך לעבד את הכאב הזה. תוכלי לפנות לקו סיוע לנפגעות בטל' - 1202 ולבקש שיפנו אותך לעזרה שמתאימה לך. אל תשארי עם זה לבד. את לא צריכה לעבור את זה לבד. זה קשה מידי ואפשר להקל עליך ולעזור לך להתמודד עם זה יותר בקלות. תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. כאן איתך, שלך - מציאות אחרת

שלום, אולי תוכלו להמליץ לי על מטפלות שמומחיות באונס ותקיפה מינית? האם הטיפול בזה נעשה רק בפסיכולוגיה הקלינית או שיש עוד סוגים של טיפולים? אשמח להפניות, ממש תודה

היי יקרה! נסי לטלפן ל 1202 ולשאול שם. הם יתנו לך רשימה של מטפלות בתחום.. וכן אפשר לנסות במרכזים של תמיכה כמו לוטם בת"א או בראשון. יש גם שיטה של "עוצמת הרכות" זה שילוב של גוף ונפש.. ויש עוד מלא דברים.. נסי לראות מה שמתאים לך.. בהצלחה!

שלום לך. יש המון סוגים של טיפול בתחום הפגיעה המינית. יש טיפול בתנועה, טיפול בשיטת המגע הבטוח, טיפול בשיטת דמיון מודרך, טיפול בשיטת היפנוזה, טיפול פסיכולוגי פרטני, טיפול קבוצתי בקבוצות של נפגעות ועוד. כמו שמתמודדת אמרה גם אני מציעה לך לפנות לקו סיוע בטל' - 1202 והם יוכלו להדריך אותך לפי מה שהכי נכון ומתאים לך. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

אני צריכה את הטלפון של יונתן גואטה מטפל בנפגעי פגיעה מינית היה לי אותו , אך איבדתי, מישהו יודע איך אני משיגה אותו ? תודה רבה מאוד אמא

אפשר לנסות ב- 144 ??? בכל אופן בהצלחה!

אני מצטערת כנראה שיש משהו במקלדת שלי שלא בסדר. אני לא מצליחה לענות בפורום. בהתחלה זה היה רק בפורום וכעת בכל האתרים! כולל במיילים. אני נכנסת וקוראת אתכם ולא יכולה להגיב. מקווה מחר לסדר זאת. בנתיים אנסה להגיב מהטלפון למרות שזה קשה לי. אני איתכן אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

מספרים על סמוראי זקן שגר בכפר נידח. אחרי שנים של התבודדות, החליט להעביר את התורה לדורות הבאים והזמין אל ביתו צעירים רבים. יום אחד, הגיע אל הכפר לוחם שהיה ידוע ברוח לחימה חסרת מצפון ופשרות. הלוחם הצעיר מעולם לא הפסיד בקרב, ואחרי ששמע על המוניטין של הסמוראי הוא בא להביס אותו. תלמידיו של המורה הזקן ניסו לשכנע אותו אחרת, אבל הזקן נענה לאתגר. ביום למחרת נאספו כולם בכיכר העיר. הסמוראי ניצב במקומו ללא ניע ואילו הלוחם הצעיר החל לכתר אותו ולהתגרות בו. הוא זרק לעברו אבנים, ירק בפניו, צעק עלבונות ואפילו העליב את אבותיו. במשך שעות, הוא לחץ ודחק בסמוראי, אבל הזקן נשאר אדיש ולא שלף את חרבו. בסופו של יום, תשוש ומושפל, הלוחם הצעיר אסף את חפציו ועזב את הכפר. תלמידיו של הזקן, מיהרו אליו בסוף הקרב ושאלו בפליאה "איך יכולת לשאת בעלבון הזה? מדוע לא שלפת את חרבך, ולו רק כדי להוכיח לנו שאינך פחדן?" הביט בהם הזקן וענה: "כשאדם בא אליכם עם מתנה ואתה לא מקבלים אותה. למי שייכת המתנה?" "למי שניסה לתת אותה", ענו התלמידים. "ככה זה גם לגבי קנאה, כעס ועלבון" ענה הזקן. "אם אתם מתעלמים מהם ולא לוקחים אותם ללב, הם נשארים אצל מי שנושא אותם".  

תודה על הסיפור שהעלית כאן. לפעמים כשלא מגיבים, דווקא אי התגובה היא הגבורה האמיתית, ואולי זה משהו שצריך לאמץ ולהפנים. הרבה מאד רגשי אשם בניפגעות סובבים סביב התחושה וההרגשה שהכל יכול היה להיות אחרת אם רק הייתי מגיבה, מספרת, מתנגדת, בורחת מהמקום וכד', ובעצם אולי דווקא זה שלא עשיתי את כל הדברים האלה היא הגבורה האמיתית. וחוץ מיזה יש משפט חכם ועתיק שאומר "איזה הוא גיבור - הכובש את יצרו." עוד משהו למחשבה. זה לא נאמר סתם..... (דיברתי רק מיתוך הרהורי ליבי, זה לא אומר שזה נכון לכולן....) שבוע טוב לכולן. מציאות אחרת

חומר למחשבה לשבת ובכלל "הזהר במחשבות שלך; הן נהיות מילים. הזהר במילים שלך; הן נהיות מעשים. הזהר במעשים שלך; הם נהיים הרגלים. הזהר בהרגלים שלך; הם נהיים האופי שלך. הזהר באופי שלך; הוא נהיה הגורל שלך" לאו צ'ה אך משתחררים מהדפוסים כתוצאה מהפגיעה הזאת , אך גורמים להרגלים ללכת אך מחליטים לשנות את מי שאני ...כי זה גורל שנכפה עלי לפי לאו צי צריך רק לשנות את המחשבות שלנו ...אז לשבת הקרובה אני מאחלת לכולנו שבת שנאהב את עצמינו ואת סוביבנו שבת של שנחה וצמיחה , שבת של מנוחה ...חיבוק לכל

בוחרת יקרה-תודה לך על התזכורת להיות לשנות את המחשבות שלא משרתים אותנו! כרגע אני נאבקת עם כל כך הרבה "קולות" בתוך הראש ואין מתקשה להשקיט אותם. שבת שלום- ינשוף

כמה הקולות האלו יכולות לשגע.. להעמיס.. נסי יקרה לתפוס רק קול אחד ולהוביל אותו ולנתח אותו.. עם עצמך או פה בפורום או בטיפול או חברה או..... יש זמן שהדרך לעבור את הקושי היא להקשיב לכאב ולא להתחיל לכפות עליו שינוי.. לכן תרשי לעצמך להיות בזמן כזה. תרשי לעצמך לכאוב.. רק תמיד תזכרי שרק כך כשלא תלחמי בזה ובמקביל בקצב שלך תלמדי לחלוף את הכאב שצף עם כל עזרה שתבחרי לקבל! המון המון הצלחה.. מקווה שכתבתי ברור את מה שהתכוונתי.. שבת טובה ומבורכת מתמודדת

רשמתי משפט דומה בסטטוס שלי בפון: "שינוי במחשבה מוביל לשינוי בהתנהגות שיוביל לשינוי במעשים.." וגם למדתי זאת בפסיכולוגיה.. את הכל אפשר לשנות מהמחשבה. גם אם זה מקומם מהרבה סיבות מוצדקות- אבל ע"י זה אנו בונים את עצמינו.. תודה שהעלית זאת. יהי"ר שנצליח לבנות את עצמינו ולפתח את אישיותינו בצורה הטובה לנו ולבריאות נפשינו. אמן שבת שלום לכולן

מצרפת משהו שקראתי היום. אולי גם זה יתן כיוון או תובנה?.?.?. "מה שמאחורינו ומה שלפנינו הוא כאין וכאפס לעומת מה שבתוכנו". (אוליבר ונדל הולמס) אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בעבר שלנו ובעתיד שלנו ושוכחים להפנות את המבט שלנו פנימה. אל תוך עצמנו. שוכחים מהיופי הפנימי האדיר שלנו ומבזבזים את חיינו על דברים שלא באמת חשובים. מרוב מחשבות וקולות וכאב, אנחנו שוכחים להסתכל פנימה ולראות את מי שאנחנו מבפנים, את מי שנועדנו להיות, דבר שאף אחד לא יוכל לשנות או לקחת לנו. תודה בוחרת יקרה על הדברים שכתבת. שבת שלום לכולן. מציאות אחרת

החיים האלה כורעת קורעת נופלת.... לא מסוגלת.

שולחת חיבוק וחיוך לעידוד בתקווה שהסיוט יחלוף

שמחה שהצלחת לפתוח ממש קצת ולכתוב פה.. כואב לשמוע את ההאבקות שלך.. ומצד שני זה לשמוע ולחוש בגבורה שלך.. ברור שאף אחד לא יבקש קושי כדי לחזק את עצמו.. אבל מאמינה בך יקרה!! איתך. נסי להוציא לאן ולמי שאת מסוגלת.. נסי לעזור לעצמך לעבד את הדברים. נסי למצא דרכים נוספות ומתאימות לך להתמודד מול כל חלק בצורה המתאימה לו. מתמודדת. שולחת חיבוקים ארוזים במתנה- כשתזדקקי תפתחי. יש שם כמה שתרצי. מלאי חום ואהבה.

מקווה שהימים הקשים יתחלפו בימים קלים יותר במהירה. שולחת חיבוק לחיזוק, שלך - מציאות אחרת

כל פעם שאני נכנס לכאן אני מרגישה כאילו הנה המצב שלי החמיר. לא מקל עלי לכתוב פה,אבל זה בכל זאת אופציה המחשבות על לבקר בארץ חזקות עכשיו,כשאין לי את התערוכה להתעסק בה,זה מה שהעסיק אותי שנתיים כמעט,פתאום זה נעלם וכאילו הלך כלא היה,כי לא היה.. להגיע לארץ דורש הבנה שזו יכולה להיות טעות בלתי הפיכה,וקשה להחליט ככה. אין לי באמת סיבה להגיע,אולי בכדי לבקר בקבר של אמא שלי,גם לא.. איפה אגור ואיך אעמוד בכל הדבר הזה כשלצאת מהבית כרגע זו משימה בלתי אפשרית? מה יהיה אם באמצע הטיסה ארגיש שאני לא מסוגלת יותר ואני בגובה לא אנושי.. הפסיכיאטר שלי הוא איש טוב,הגיע אלי הביתה לתת לי כדורים.. לא ידעתי איך להודות לו ונתתי לו צילום שצילמתי לתערוכה. הוא אמר תודה ויצא,גם כלא היה. שוב נשארתי לבד והחברים הם כל כך קרובים,אבל לא מסוגלת לעשות שהכל בסדר מרב שהכל כואב לי ומכווץ-ובכך ויתרתי..

שלום לך יקרה- טוב לשמוע ממך- אני לא אוהבת לתת עיצות אבל נראה לי שלפני שמחליטים אם כדאי לבקר בארץ הכי חשוב להיות במצב רגשי יציבה כמה שאפשר- לבוא לכאן אולי זה פשוט באופן טכני אבל אין לך כאן מערכת- תמיכה- כמו שאמרתי לך קודם הייתי מדברת על הדברים עם הפסיכיאטר שלך- בכל אופן אכפט לי ממך ואני בטוחה שבתוך-תוכך את יודעת הכי מה שנכון עבורך!! איתך-ינשוף

יקירתי! מאוד מבינה את הרצון שלך לבוא למקום שממנו ברחת כי לא מגיע לך לברוח אלא הפוגע צריך לברוח ממך. את לא עשית כל רע ואת היא זו שבעצם פוחדת... לדעתי הביאה לכאן תלווה בהמון טריגרים נוספים. השאלה מה נכון לך?! והאם זה מתאים עכשיו?! ועוד שאלות שרק את יכולה לדעת את התשובות עליהם. מאוד מומלץ להתיעץ בעניין הזה.. כי לבוא לכאן זה עניין טכני. השאלה מה זה יגרור?! ואיזה הרגשות זה יציף?! והאם את תהיי מסוגלת להתמודד מולן בשלב זה?! אולי זה שכבר עשית צעד והלכת רחוק יכול לעזור קודם כל לעבד דברים?! ואז כשתחזרי ברור שיעלו עוד טריגרים אבל יהיה בכוחך ידע ואפשרויות קצת להכיל יותר ולהבין יותר...?! יקרה, מבינה את הלבד הזה שאת מתארת. שבעצם מה ש"החזיק" אותך זה העיסוק והתערוכה... ופתאום הכל נדם.. אולי כדאי לנסות למצא משהו פחות אינטנסיבי כדי שיאפשר לך גם לנשום ולנוח? פה בשבילך! לעזור לך לאגור כוחות. ולעודד אותך במה שתבחרי! מתמודדת

רוצה להוציא מה שיש בפנים רוצה לבטא את מה שיש בלב רוצה לאומר את האמת שצורב את הנשמה רוצה לדבר רוצה רוצה רוצה ולא מצליחה- הכל חנוק-דחוס- עמוק עמוק בפנים ואני---מאבדת את החיבור לעצמי- לחלקים שבתוכי- ולא מרגישה בתוך הגוף- ועצוב לי מאוד- ינשוף

ינשופית יקרה! מבינה כל כך את דברייך.. מרגישה את הרצון להוציא ואת המחסומים שעוצרים ממך לפרוק ולבטא.. הודעתך הנוכחית היא כבר צעד ענק: קודם גם את זה לא אמרת.. נסי לאט לאט.. במה שאת מרגישה שאת יכולה ורוצה. נסי כמה שאפשר לא לחכות למצב שכבר יהיה פיצוץ (כמו שאצלי..) כי אז הכל נעשה פי שניים ויותר - מורכב ממה שזה מורכב לפני כן. איתך, שולחת חיבוק מתמודדת.

כמו שכתבתי למתמודדת, זה בדיוק באותו עניין. נסי לדבר על הדברים ולפתוח אותם למרות הפחדים והלחץ. השמיים לא נפלו עליך כשניפגעת למרות הקושי והם גם לא יפלו עליך עכשיו. נסי, אין לך מה להפסיד. ומאידך אם לא תצליחי אולי כמו שקרה לי עכשיו הגוף פשוט יקרוס. אני כרגע ממש ממש חולה כי כנראה שלא הצלחתי לשחרר מספיק והעומס בסופו של דבר הכריע אותי. הגוף מדבר ודורש התייחסות ומאלץ אותי להוריד הילוך ולהרפות. שיהיה בהצלחה, מחזקת, שלך - מציאות אחרת

מוכר וכואב... מחזקת את ידייך שלא להתייאש!!

שאתן איתי- פחות לבד עם הדברים-