פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

שלום, איני יודעת אם זה המקום המתאים לשאלות שלי,אם לא אני מתנצלת מראש אין לי כוונה להקשות יותר ממה שכבר קשה. ומחזקת את ידי כולכן/ם העניין הוא כזה: לפני כשנתיים פנה אלי מרכז לנפגעות תקיפה מינית בבקשה לאמנה. גייסתי את כל. משפחתי למען בחורה בת 25 שעברה התעללות עי אביה ,עד גיל מאוחר יחסית לאחוזים הזוועתיים. מאז היא חלק מהמשפחה,עוברת טיפולים ואינה מעוניינת להתאשפז ואני מכבדת את החלטותיה במחשבה שהחיים הקשו עליה מספיק. עד הרגע שהגיעה אלינו היא עדיין נפגשה עם אביה למרות שאינה התגוררה איתו. לפני כמה ימים היא קיבלה טלפון וכשראתה שזה שיחה מאביה,נכנסה להיסטריה והיינו צריכים ליסוע למיון. אבל להפתעת כולנו,כשנרגעה,ביקשה בהתעקשות לראות את אבא שלה,אמרה שהיא חייבת לראות אותו ושהיא מתגעגעת אליו ומפחדת עליו. השאלה שלי היא האם זה נורמלי? האם הגיוני שבחורה שהותקפה כל כך הרבה שנים והייתה מנוצלת בצורה בלתי אנושית ,תרצה לשוב ולראות את הפוגע? אני מבינה שבכל זאת הוא אבא שלה,וברור שאם תפגוש אותו לא אתלה ללכת לבדה ואהיה צמודה אליה כל שנייה,אבל האם זה משהו שקורה?שהיא תרצה לחזור ולרא,ותו? או שאולי (סליחה על הבוטות) השתגעה? איני רוצה לשפוט אותה-אהובה היא עלי מאוד וחשובה לי איני רוצה לשפוט אף אחד ובכל זאת השאלה מטרידה אותי עד מאוד. תודה על המקום החשוב הזה בפורום,גם אם אינכן/ם מרגישים/ות בנוח לענות. רק בריאות טלי.

ליודעת הרבה מה לומר. רק שקיים דבר כזה ואי אפשר לצפות השלכות של פגיעה... יש גם תופעה שנקראת תיסמונת שטוקהולם- בה הקורבן מפתח קשר אהדה עם הפוגע. אין לי מושג אם זה מה שיש לה! רק רציתי להביא דוגמא שיש דברים שנראים הזויים אבל הם השלכות של פגיעה אכזרית ביותר... ועם טיפול טוב- בס"ד תגברו יחד איתה על כל מכשול. המון הצלחה! מתמודדת

בכיתי כאשר קראתי את מילותייך כי אחד החלומות שלי תמיד היה שמישהוא יבוא להציל - ואת גייסת את עצמך ומשפחתך למען מישהיא-נפגעת כמוני וזה מהמם בעיניי!! את שואלת איך זה יכול להיות אחרי כל כך הרבה התעללות שבחורה תרצה לראות את הפוגע- ואני אומרת שזה בדיוק מה שקורה בזמן הפגיעה. יש חלקים של הבחורה שהיו צריכים לקום למחרת אחרי ההתעללות- לתפקד- ללכת לבית-ספר- ךהמשיך "כרגיל" והנפש חייבת למצוא דרך להחזיק את הטראומה - אז למחרת בבוקר- יש "אבא טוב" ובלילה יש "אבא לא טוב"- יש "ספליט" כדי להמשיך לחיות. ולפעמים בבוקר לא זוכרים את מה שהיה בלילה-וכך נראה לי זה מה שהיה אצלי- וזה לגמרי "נורמלי" לאלו מאיתנו שחווינו פגיעה ברמות שאי אפשר לתאר- אז למה זה עדיין קיים אצל הבחורה מכוון שהיא לא שמה יותר? בשבילה- זה עדיין ממשיך-היא עדיין זקוקה להגנות האלו כי כך היא חיה שנים. רק עם המון המון סבלנות-מקום בטוח- אפשרות סוף סןף להוציא את הסוד שנשמרה כל השנים יש סיכוי שתוכל להביט את הכאב- את הפחד בעניים ולשחרר את כל החלקים הכואבים. אני מקווה שאולי את תוכלי קצת יותר להבין אותה ואני רוצה להגיד לך שאת פשוט מהממת בעייני- הלוואי שהיו עוד אנשים כל כך אכפטיים בעולם הזה!! שלך- ינשוף

קצת קשה לי לענות אבל מחזקת כל מילה של ינשוף . ולפעמים במהלך הטיפול אחרי הרבה שנים מגלים שמה שחשבת כאבא טוב זה בכלל אבא רע אבל קשה לקבל את זה . ולפעמים ההרס העצמי כל כך גדול שאנחנו נמשכות כמו אש לפגוע בעצמינו אולי כשהיא נפגשת עם אבא שלה שלא תיפגש איתו לבד . ושוב מחזקת את ידייך וכל הכבוד לכם .

כל הכבוד לך הסיפור שלך מרגש מאוד, החוואי והיו עוד כמוך. ואין ספק שאת הצלת- מצילה נשמה. וכל המציל נפש אחת.... בהחלט מעורר הערכה רבה לך. לגבי שאלתך: זה אכן קשה לתפיסה, אבל זה קורה הרבה מאוד. ראשית הוא אבא שלה! ויתכן שהוא הדמות הכי משמעותית עבורה, שהתייחסה ונתנה הכי הרבה תשומת לב ואהבה אבל בצורה מעוות. צריך לקבל והבין עד כמה שאפשר. שאבא שלה הוא עדיין אבא והיא אוהבת אותו גם כאשר הוא התעלל והרס את חייה! מוזמנת לשאול כל שאלה ושוב כל הכבוד אידה מומחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה לכל מי שהתאמץ וענה,אקח לתשומת ליבי את תגובתכם/ן שיהיו ימים שקטים. טלי.

מצטרפת לכל מה שכבר נאמר לך כאן ע"י הבנות. ראשית את ראויה להמון הערכה על הרצון שלך לעזור ולתמוך בבחורה הזאת. כל הכבוד לך וישר כוח. ובאשר לשאלתך, הילדה הזאת עדיין רוצה אבא טוב ומגן כמו שהיא מדמיינת לעצמה. היא רוצה שאבא שלה יאהב אותה כמו אבא רגיל וכל עוד הוא בחיים היא תמיד תרצה לפגוש אותו כדי להוכיח לעצמה שהיא ראויה לאבא טוב ואוהב, ושאבא שלה לא יפגע בה יותר. הכמיהה הזאת לאהבה אמיתית מהאבא היא זאת שמובילה אותה לרצון להפגש איתו ומבחינתה הפגיעה שעברה מתגמדת עד נעלמת לגמרי מהתודעה שלה ברגע הזה שבו היא רוצה לראות אותו..... שיהיה בהצלחה ורק בהרגשה שלי כדאי להיות עם אצבע על הדופק ולהשגיח על הפגישה ובעיקר להיות שם בשביל הילדה כמה שתצטרך. שלך - מציאות אחרת

מרגישה כמו עכבר בכלוב ותמיד זה בסוף נגמר בריב או בהרס עצמי מקדימה תרופה למכה ומנסה לשחרר.. הימים האחרונים לא משהו מוצפת מחשבות , זכרונות, תהיות?? יש המון חיבורים וכנראה שזה סימן להתקדמות אז כנראה שזה לטובה .. ויש עוד את יום הזכרון שתמיד טעון ויום העצמאות שיפגישו אותי עם המון אנשים שלא בא לי לראות בקיצור ....משפחה כעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע.

אני כאן בלב-שולחת לך חיבוק בחזרה- מקווה שתרגישי הקלה בקרוב ינשוף

רק עכשיו ניכנסתי לפורום וראיתי את הודעתך והאמת היא שהייתי בשוק.... זה אפילו ממש כאב אבל התרגלתי ואני אשים את עצמי בצד עכשיו. מאחלת שהמפגש עם המשפחה יעבור טוב ובקלות ושתקחי מימנו רק את הדברים הטובים, עד כמה שאפשר. באשר לחיבורים, זאת הדרך הנכונה. צריך לעבור דרכם, להבין ולמצוא את הדרך לשחרר ובעיקר לקבל ולהשאיר בעבר ולהמשיך הלאה. לא פשוט בכלל, אני יודעת, אבל זה הכיוון. שולחת חיבוק אוהב ועוטף, שלך - מציאות אחרת

למה שוק שום דבר לא חדש ...זה הכל ידוע ומוכר . ובטוח שהוא יעבור טוב כי זאת אני ידחיק יפנים יחייך ויעשה את ההצגה הפולנית המוכרת . אוהבת

מה שלומך עכשיו יקירה? כ"כ מבינה על מה את מדברת... הרי גם צפינו יחד את זה, נכון? מאמינה שלחוות את זה - זה אחרת מלהיות מודעים רק במחשבה.. מצטערת איתך בקושי.. ואיתך לאורך הדרך! בוחרת- יישר כוח שרשמת!! זה המון ולא ברור בכלל! מאמינה בך ובדרך שלך! מקשיבה איתך לכאב הזה... למשפחתיות ש'מתלכדת' ביום העצמאות הקרב ובא ויום הזיכרון הכאוב שבא להוסיף על הכאב.. יפה שלי- מתאים לומר שביום הזיכרון אנו זוכרים את גבורתם?! ומצדיעים להם?! אם זה במקום- שמחה. ואם לא- תדחי את זה לזמן המתאים לך לשמוע זאת. יש בך המון כוח. ואת תצליחי! והצלחת! איתך לכאב ולשמחה.... מתמודדת

אכן צפינו אבל זה קשה וכואב כל פעם מחדש . וגם עם המודעות מגיעות כל מיני תהיות ותובנות כמו למשל אנשים שאת לא רוצה לחבק ובכל זאת חייבת וכאלה . תודה יקרה שאת כאן

האםשבת אם רק לי יש קושי לכתוב בפורום? לא פעם ראשונה שהאתר משגע אותי. אתמול היה השיא לא הצלחתי כלל! ועכשיו מצליחה מהנייד. האם זו בעיה אצלי במחשב או עוד מישהי נתקלת בבעיה זו? בנות יקרות לקראת שבת מאחלת לכן יום טוב ושבת רגוע ושלווה. אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית אור הנפש

אידה יקרה ולכולן, תודה אידה על האיחולים. מאחלת את אותו הדבר. מקווה שתכנס קצת שלווה מבורכת לשבת של כולנו. שבת שלום, מציאות אחרת

ווואאאוווווו............... עמוס! דחוס! לא יודעת איך אני מקימה חיים חדשים כשהכל עדיין לא בנוי.. זה כל כך אבסורד. פורקת את כל התיסכולים את כל הכאב את הההכללללל... אך בצורה הכי לא נכונה... אני הורסת לעצמי בכך שאני מתעלמת. אין לי איך להסביר.. לאן נעלמה?????????????????????? אני זקוקה לה נואשות.............. מי שבאה למלאת את מקומה עוקרת הכל... קשה לי להתמודד איתה... איפה את ?!?!?!? מתמודדת

אני לא יודעת מי זאת , אבל מאחלת שהיא תחזור מהר ותעזור לך לתפוס שוב את כל הקצוות שברחו ותרגיע את הלחץ והחוסר רוגע. באשר ללחץ שלפני החתונה, את הולכת אל משהו שיש בו המון חוסר וודאות אבל אני מאמינה שכשכבר תהיי בתוך זה ואחרי החתונה, הכל יכנס לתלם ולמקום שאליו תנתבו את החיים המשותפים שלכם ביחד. את לא תעשי את זה לבד. בן זוגך יהיה איתך ולאט לאט הכל יסתדר. ובאשר לנושאים שלך ולקשיים שלך, תמשיכי לבנות את עצמך ותמשיכי בטיפול והכל יהיה בסדר, את תראי. לאט לאט, אל תרוצי כל כך מהר קדימה. תני לעצמך להנות מהדרך והיא תוביל אותך לאן שאת רוצה, רק סבלנות, כלום לא בוער, לאט לאט, קחי לך את הזמן שאת צריכה ואל תאיצי בעצמך. מקווה שלאט לאט תצליחי להרגע. את מקימה חיים חדשים עם שותף לדרך, בכוחות משותפים. את לא לבד בתוך זה, את בונה ביחד חדש ויחד עם בן זוגך.... מחבקת, שלך - מציאות אחרת

תודה על דברייך. בעיקרון הגבתי מזמן לכולכן רק שלא נשלח :( אכן, משהו חדש נבנה.. משהו שבס"ד יהיה טוב ומושלם.. והמעבר קשה.. תקופה שאמורה להיות שמחה ומרגשת נראית לעיתים כסרט ללא סוף.. אין לי כרגע מילים... מפחדת להוציאם לאוויר.. מפחדת מתגובות.. מפחדת........ אפילו למטפלת -מפחדת... כי זה תקופה קצרה של חודש וחצי.. והכל נהרס בפנים... בכל נהפך למי שלא אני... בעניין הזה. בעבודה ב"ה מצליחה ובשאר דברים.. אבל חיי האישיים הם סיפור/סרט/מציאות שעדיין בעריכה.. נואשת... מותשת... לא יודעת מה אני כבר רוצה לעשות?! והאם יש לי כוח כבר לשנות?! אין לי איך להוסיף.......... בהזדמנות.. לילה טוב מתמודדת

אני דווקא מתחברת לדאגה שלך מהמקום שיודע ומכיר כמה קשה להיכנס ליחסים אינטימיים אחרי מה שעברנו. מציעה לך לחשוב, לדבר ולבדוק את הנושא על מנת לא להתחיל ממקום לא בריא- כי זה עלול להיגרר על פני שנים, וחבל.... המון אהבה והרבה הצלחה!!!

תודה רבה לך. כמה את מרגשת שאת כותבת לי.. כ"כ הייתי רוצה לדעת עוד בשלומך. וברור לי שתשתפי כשתרגישי שהינך יכולה. כתבתי אצל מציאות המקסימה כמה דברים.. אין לי כוחות להוסיף כרגע. אבל חיי הם ממש סרט! שעדיין לא יצא לאור.. אני בשלבי עריכה............. מצפה לנקודת התפנית החיובית.. שתפיץ הרבה אור.. אוהבת גם המון. ושולחת חיבוק צידה לכל מקום שתרצי. גם לך מציאות- חיבוק. רואים שאני מבולבלת... פשוט תקראו מה שרשמתי כהודעה אחת... יותר עדיף..

תודה! (והמבין יבין..)

לא יודעת מה אני מרגישה יותר,מכוערת או בודדה. והשילוב של שניהם עושה רע. יצאתי מהבית חולים כבר ומרב שתיקה התחלתי לדבר לעצמי וזה קצת מבהיל. יש לי רעש בראש שלא מפסיק וזה מוציא אותי מדעתי. הפסיכיאטר שלי חולה וזו הרגשה מוזרה,כאילו לפסיכיאטרים אסור להיות חולים. הוא הביא לי מרשם לתרופה חדשה וזה מייאש,גם ככה התרופות מעייפות. אני נלחמת על הרבה דברים וחשבתי שאולי יש דברים שאני מוותרת כבר,כי לא מצליחה להיאבק בהכל. בלהתמיד בטיפול איתו ובלהתמיד בלקיחת התרופות (במינונים הנכונים) והשתייה והסמים והעבודה שמצד אחד אני מתאמצת לקום ולעבוד ומצד שני היא בעצמה עבודה מפוקפקת ומסוכנת. אבל מכניסה. בבת אחת נהיה הרבה יותר קשה. קשה להיות בדרך למטה כשאתה כל כך משתדל לחייך ולהנהן. וקשה שעד שהצלחתי להוציא את התערוכה לאור,פספסתי אותה בעצמי וכבר שיצאתי מהבית חולים הלכתי לארוז אותה לתוך שקיות שסביר שלא יצאו משם עד שאשבר טאשים לעצמי סוף,ואז אולי מישהו יזכר שאני קיימת אי שם בלונדון.. ויגיד שהוא לא ידע שהיה כל כך רע,למרות שאמרתי ולא האמינו לי.

שולחת חיבוק להיות יחד.. מצטערת שאין לי הרבה מילים לתת כרגע. אבל ליבי איתך וזה כל שאני יכולה לתת, מכל הלב! מתמודדת.

מצטערת שעברת כל כך הרבה קשיים דווקא כשהצלחת להעלות את התערוכה שלך. לפעמים מיתוך כל כך הרבה עומס והתרגשות קורים דברים לא צפויים וזה מה שקרה לך, אמנם בזמן הכי לא נכון אבל אולי זה היה איתות שאומר שהיה עליך להאיט את הקצב ולהשמע לעצמך ולתחושותיך. מקווה שהוטב לך ונרגעה קצת הסערה. שמרי עליך. שולחת לך חיבוק אם נכון לך לקבל, שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? דואגים לך כאן אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור. הנפש

תודה לכם על האכפתיות. שלומי בסדר,חזרתי לדירה שלי והייתי אצל המטפל שלי אמרתי לו שאני לא מחזיקה מעמד,כאילו מפחדת מעצמי והחלומות בלתי נסלים ולא נותנים לישון. חולמת על הריונות שנקרעת לי הבטן ושאני דורסת אנשים,חולמת על אמא שלי כל הזמן שהיא דוחפת אותי ואני מקבלת מכה,היא אף פעם לא נחמדה אלי בחלום ובכל זאת שמחה על זה שהיא בחלום כי לפחות היא איפה שהו,זה כאילו היא בחיים. מקווה שאתן בסדר ביום הזיכרון הזה,ובכלל. שוב תודה לכן,אידה,מתמודדת ומציאות אחרת. ממש תודה.. מאוד לא מובן מאליו שאני כל כך רחוקה ויש לי עם מי לדבר בעברית.

הצדפה והפנינה..... מצרפת קישור למצגת מרגשת בעיני. מקווה שתמצא חן גם בעיניכן, ושהקישור יפתח.... http://www.slidex.co.il/watch/5210 http://www.slidex.co.il/watch/5210/הצדפה והפנינה מציאות אחרת

וואווו החכמתי! תודה על הארה יפה כל כך! ויהי רצון שנלמד לראות את האור שבכל כאב ומכשול. ולייצר ממנו פריחה ומשהו טוב! אמן!

תודה וכייף לשמוע. אמן למילותיך! שלך - מציאות אחרת

נו... אז מה דעתך להאמין לנו שאת מייצרת פנינים ושאת אם הפנינים.

תודה נשמה. מהפה שלך לאלוהים. ריגשת אותי. שכחת להזכיר לי איפה הטישו..... אוהבת אותך. שלך - מציאות אחרת

מוצפת-ובאי שקט- קשה לנשום- קשה וקשה... מנסה להחזיק את עצמי ביחד- קשה לחיות כך...

בנוגע לנשימה תנסי תרגיל לי הוא עוזר קחי את הכתפיים אחורה ותנסי לנשום לתוך הבטן עמוק בהתחלה לא תהיי נשימה לאט לאט זה יהייה ארוך יותר וכל תא בגופך יקבל חמצן . חבקי את החלקים המפוחדים הכואבים תנסי להסביר להם שזה בסדר שהם לא לבד . אל תישברי יקרה ואל תיתני לחלקים הכועסים לפגוע בחלקים האחרים . תהיי טובה לעצמך ותישמרי על עצמך יקרה . אוהבת יקרה ומחבקת את כל החלקים הכואבים המפוחדים הכועסים את הילדה את הבוגרת את כולך

מבינה אותך. עוצמת הכאב הגדולה מפריעה לנשימה סדירה וטובה. נסי לנשום הכי עמוק שאת יכולה. זה יחבר אותך לכאב ויעזור לך לפרוק אותו. ההמנעות מלנשום עמוק היא דרך להחליש את החיבור לרגש ומכאן תחושת ההצפה. ככל שתשחררי יוקל לך. מחבקת ואיתך, שלך - מציאות אחרת

מחבקת ושולחת חיזוק לאחיזה בך בשלמות! מאמינה שזה קשה... בהחלט לא קל! איתך! מתמודדת.

שולחת חיבוק אוהב

כרגע חסרת מילים- תודה שאתן כאן ינשוף

היי אני נפגעת גילוי עריות מהילדות ואם לבחורה בת 22. לפני כמה ימים גיליתי שהיא מנהלת מערכת יחסים מינית עם חברה שלה. אני לא מצליחה להתמודד עם תחושת הגועל שעולה בי- לא בגלל שהיא עם מישהי אלא בגלל שהיא בכלל פעילה מינית. אני מתקשה להתנהג אליה כרגיל וממש לא רוצה אותה קרובה אלי. אני מפחדת לאבד את בתי אם זה ימשיך ככה :-(

מובהלת יקרה קודם כל כל הכבוד על רצונך לא להשליך על בתך את העבר שלך! יש לך תחושות ורגשות של גועל שלא קשורות אליה- היא רק הטריגר של דברים שעברת. נשמע לי שיש מקום לדבר על הדברים- לאבד אותם-עם איש מקצוע כדי לעזור לך לעשות את ההפרדה. זה לא צריך להמשיך כך-אני מאוד אופטימית עם העזרה הנכונה שתוכלי לעבור את זה -כאן בשבילך-ינשוף

שלום לך! מזדהה עם מילותיה של ינשוף. כנראה שעכשיו לאחר פרק זמן בתך מזכירה לך אותך באותן השנים. ואת בזמנו הרגשת רע בעקבות מה שעבר עלייך. ולכן את חוששת שמא בתך גם חשה כך ואם לא כיצד ייתכן שנהנית מזה?! מאחלת לך את הכוחות לפתוח את אותן השאלות שכביכול את תמהה על בתך. אבל הן מופנות אלייך. תני להם את המקום והתשובות והחיבוק.ההכלה וההבנה. פה בשבילך... מתמודדת.

ראשית ברוכה הבאה לכאן, וטוב שכתבת את הכאב שלך. גם אני מסכימה עם ינשוף שהיה רצוי לך לעבד את מה שאת עברת בילדות, כי בעצם זה מה שמטרגר אותך לגבי ביתך. כתבת שאת מרגישה תחושת גועל בגלל שהיא פעילה מינית ולא בגלל שהיא עם מישהי, וזה מעלה בי את ההרגשה שאת מרגישה רגשי אשמה על מה שאת עברת וזה מה שעולה לך כרגע, כאשר הטריגר הוא שביתך פעילה מינית עם מישהי שזה אומר משהו שאינו בנורמה הרגילה של יחסי מין.... בקיצור ממליצה לך בחום למצוא לעצמך מטפלת שתוכל לעזור לך לעבד את הטראומה שאת עברת, ובמקביל זה יקל עליך את מה שאת עוברת עם ביתך ותוכלי שוב להתקרב אליה. את יכולה לנסות להתקשר לקו סיוע בטל' 1202 ולהתייעץ עם המתנדבת שתענה לך. זה יכול מאד לעזור לך, וכמובן להמשיך לכתוב כאן ולשתף במינונים הנכונים לך. איתך מחזקת, שלך - מציאות אחרת

קראתי וקראתי והבנתי ..... יקרה שלי בואי נתחיל מחדש לא על שירשור שלי כי אם שירשור אחד נקי ושלך ...מגיע לך מקום לך ולכאב ולפחד וללחץ שלפני חתונה שכל כלה מרגישה ואת בגלל העבר עוד יותר . אוהבות אותך יקרה אנא תני לכאב לצאת על תחנקי אותו ... אני איתך חיבוק

גם אני איתך, מעודדת אותך לכתוב את הכאב. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

פה. חייבת להגיד שתהיתי איך את מסוגלת ושמחתי על כך באותה העת... מחזקת אותך מרחוק...

אני לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שנכתב כאן ואני מתנצלת מראש אם נפגעת בזה שלא הייתי פנויה לשאול בשלומך -מאוד אכפט לי ממך-מקווה מאוד שתשתפי אותנו במה שנכון עבורך- מושיטה לך יד-כאן בשבילך-ינשוף

אנסה... בהזדמנות... שמחה שכתבת גם את קצת על הילדה הכלואה בתוכך.. מחכה שישמע סיפורה ללא מחסומים. מאחלת את החיים הטובים והוורודים והקסומים ו.. שיתאימו לה= לך!!

נבוכה מאוד!!! תודה! מעריכה את הכוונה.... והמחשבה והכל... אין לי כ"כ מילים כרגע... לא התכוונתי ל.. מרגיש קצת מוזר לשתף עכשיו... ומצד שני מוזר גם לא לשתף.. בכל אופן- ברור לי שאזדקק לחיבוק שלכן... שמחה לחוש אתכן איתי... אוהבת! מחבקת! כל אחת... מתמודדת.

אם זה מתאים אשמח כבר עכשיו לשלוח לך חיבוק מחזק-חם ועוטף מכל הלב-ינשוף

את יודעת.. הזכרת לי משהו שקרה כאן לא מזמן.. אחת כתבה משהו שהציק לה. ואז אידה השיבה לה... ואותה אחת הרגישה כ"כ לא נעים.. ובקשה שהשירשור יימחק. (סלחי לי אם את מזהה) אבל אידה המקסימה- אמרה לה שהיא לא תמחוק היות ורוצה להבהיר לה שמותר לכעוס מותר לכאוב ומותר לא להסכים וזה לא שינה דבר מהמיוחדות שלה! מרגישה קצת דומה... הבלעתי אלייך את העניין כתגובה.. וזה התפתח שם. וכשהרגשתי שבא לי להבליע את זה- את פתחת לי שירשור חדש בראש העמוד שכוולם ייראו... בתחילה אמרתי שדברים הוצאו מהקשרן והתביישתי בכלל שהשבתי.. אבל דברים קרו ואינני יכולה לקחת את מילותיי חזרה. ובייחוד שהעניין באמת כאב לי.. ובייחוד שאמרתי כדי להבין לשחרר וללמוד... ובשרשור כאן שמת את זה שכולם ייראו רציתי לקבור את עצמי. ומצד שני הכוונות היו טובות... וכרגע אני במיטה עם חיוך ענק! כי הבנתי משהו נוסף: נתתן לי את אותה תחושה של: לא קרה כלום והכל בסדר. פה איתך ובשבילך... נכון שזה מביך כי מרגישים כאילו קטנוניים פתאום. אבל התחושות היו אמיתיות. ואם נמשיך להתעלם מהן כמו שתמיד אנו עושות כי זה כבייכול קטנוני.. ולא ניתן את תשומת הלב הזו הדברים יגררו הלאה כמו כדור שלג... תודה על המקום. תודה לכל אחת שלקחה בו חלק! את ההתמודדויות אספר במידה וארגיש כוחות לזה- וזה בהחלט מטרגר נוראא ואינני מעוניינת שבעקבות השירשור הנוכחי תתייחסו אליי בצורה.. מודעת לזה שחיי כרגע הם טריגר לכן אוזן ולכל לב.. לכן לא אשתף עכשיו כי רציתי לסגור את העניין בהמון אהבה. והערכה. ואשמח אם תכבדו את זה!! מתמודדת.

אין לך מה להתבייש ויש מקום לכאב שלך כמו לשמחה וכן מתי הייתה לנו כאן כלה לאחרונה? אין מה לעשות ילדה אני מרגישה קצת שושבינה אז מותר לי לשמוח ולהתפלל שזה יצליח לך הכי בעולם ושתהיי מאושרת ואולי להוסיף מהנסיון שלי ..."בימים ההם.." מה יש אני קצת זקנה ואת קצת כמו הבת שלי ... בכל מקרה בגלל שאני נותנת לך כבוד לא המשכתי לענות שם ..ואת יכולה לשתף במה שנוח לך אפילו באיך נראית השמלה שלך וגם בחששות ...ואם את רוצה בפרטי עדין יש לך את המייל שלי רק כיתבי לי פה ששלחת שאני אציץ חיבוק ענק יקרה . ותעשי לך יום נפלא היום

שלום, אני מצטערת עם ההודעה שלי לא מתאימה לפורום,אבל אני לא כל כך יודעת איפה לשאול. כשהייתי בת 6 כמה ילדים שהיו כשנתיים מעלי אמרו לי להתפשט ושכבו מעלי בתורות. הזיכרון שלי מאוד כללי מהאירוע ואני שואלת עצמי מה כבר יכולים בני 8 לעשות? האם הם יכולים ממש לחדור? אני כן זוכרת שכאב לי, שבכיתי, אבל לא מצליחה להבין מה יכולים בני 8 לעשות מבחינה מינית? שוב, מצטערת עם השאלה לא מותאמת לפורום, אבל אשמח לתגובה

היי יעל אין לי הרבה מילים. רק שלא חשוב אם יכולים ועד כמה לעשות מעשים.. העובדה שדרשו ממך להתפשט מולם ושכבו עלייך ולא רצית והרגשת רע ואפילו הצלחת לבכות והיית בת 6 (!!!) והם היו כמה ואת אחת חסרת ישע מולם..... כל אלו ואפילו יותר בהחלט "מרמזים על פגיעה נפשעת... ואין זה משנה את העובדה שרק עכשיו זה מציף אותך. ושאינך זוכרת הרבה ממה שהיה שם... יש הרבה שמעידות על אותן הסממנים- היות והכאב קשה את התת מודע מדחיק את זה מהזיכרון... וכעת זה צף לך... או מתחיל לצוף.. חבקי אותך ותאפשרי לעצמך לקבל תמיכה כשתזדקקי לה.. בהצלחה. מתמודדת..

ניסיון לאונס , היום אני יכולה להגיד את זה לעצמי בקול רם אז התביישתי הוא לא גדול ממני בהרבה הוא היה בן 12 הוא שכן שלי ההורים שלו לא היו בבית והיינו שם אני ואחי הקטן שיחקנו אצלו הוא נעל את הדלת ועלה למעלה חזר עם מגבת משח אותי עליו לחדר בכוח נעל אותי שם ושיחק עם עצמו על המיטה מולי כשסיים עבר עלי "את יפה את יודעת " "אני רוצה אותך" "את יכולה היום מה שאת יכולה רק בעוד 5 שנים " "אני רוצה אותך" הלכתי אחורה לא הבנתי מה קורה הוא נישק אותי חזק נבהלתי דחפתי אותו "למה ככה ? לא יפה " ונישק אותי שוב בחילה , חוסר ישע , פחד זה מה שאני זוכרת הוא התחיל לגעת בי היה באלי למות הזזתי לו את היד והוא החזיר אותה שוב בכל פעם "מה הבעיה שלך ? " הוא נגע בי הפעם עם איבר מינו איכס "אני לא רוצה..." "למה ? זה כיף באמת תנסי ליהנות !" הרגשתי מלוכלכת מזוהמת מגעילה הוא ניסה לגעת עם איבר מינו בשלי דחפתי אותו שוב ניסיתי לברוח אבל הוא חזק יותר ממני "די! אני לא רוצה בבקשה תעוב אותי" לא ידעתי מה הוא רוצה ממני לא הבנתי מה קורה רק פחדתי אח שלי הקטן שמע אותי וניסה להיכנס לחדר לעזור לי והוא התעצבן עליו שם מהר מכנסיים ויצא מהחדר לאחי הפעם הוא שכך למזלי לנעול יצאתי אחותי דפקה בדלת הבית כי אמא שלי למזלי רצתה אותנו היא כנראה הרגישה שמשהו לא בסדר הוא חשב שזו אמא שלו לכן הוא פתח את הדלת לקחתי את אחי דחפתי אותו ורצתי הביתה איתו ביד אחותי רצה אחרינו בבית סיפרתי הכול לאמא , היא אמרה לנו לעלות למעלה זה היה לילה שקט אני זוכרת שישבתי על המדרגות של הבית בניסיון להבין על מה ההורים שלי מדברים למה הם כועסים, מה עשיתי שגרם להם לזה ? השקט הזה היה נורא הרגשתי מחוללת מטונפת בכיתי לבד בחדר כל הלילה התביישתי בי אמא שלי דיברה למחרת עם בית הספר בגלל שזה היה בחופש הגדול הם לא יכלו לתפל בזה כשחזרנו לבית הספר הוא היה בצד של הבית שלי במשמרות פחדתי ממנו אז סיפרתי למורה מה שקרה היא מיד לקחה אותי למנהלת היא אמרה לה כן אני יודעת מהכול רק.. " לא חשבתי שהיא לקחה את זה כולכך קשה " היא לקחה אותנו לבירור הרגשתי כמו פצע אחד גדול שמנסים לשים עליו פלסתר הוא אמר "היא משקרת! לא עשיתי לה כלום" צעקתי עליו "הוא אמר אז עשיתי אז מה ?!?" והוציאו אותי מהחדר כי צעקתי אני לא יודעת איך זה נגמר אני רק יודעת שבסוף השנה הוא הועבר לבית ספר מיוחד סוג של פנימייה ואני עברתי את השנה הכי גרועה בחיי ננעלתי כלפי כולם הילדים בבית הספר התחילו לרדת עלי דבר שהקשה עלי מאוד אבל זה לא היה החלק הכי נורא מה שהכי פחדתי ממנו זה אני להיות עם עצמי רק איתי לבד בעיקר בלילה בלילה כשהיה לי זמן לחשוב במשך שנה שלמה היה לי פחד אחד פחדתי שאני בהריון כי לא ידעתי איך זה הולך גם לא ממש ידעתי למה אני מפחדת מזה כי הייתי בהכחשה למה שקרה היו דברים שאחרי כמה ימים ממה שקרה לא זכרתי , חלומות זה האויב הכי גדול שלי כי שם התת מודע שלי מישתולל אני חולמת שאני טובעת המים מציפים את הגרון שלי ומישהו דמות לא ברור יכולה לעזור לי אבל היא צוחקת עומדת שם וצוחקת עלי או שאני עוברת שוב ליד הבית בלילה והוא שם אני תקוע, לא יכולה לזוז הוא גדול נראה כמו ענק הוא אומר לי "אין מי שיציל אותך עכשיו , עכשיו את לבד ואני כאן " אני לא יכולה לצעוק אני נחנקת " ביגלל החלומות האלה אני הולכת לישון מאוחר אני כל הזמן במלחמת התשה עם הגוף שלי כי כשאני ממש עייפה אני לא חולמת , פעם אחרונה שראיתי אותו הוא היה שיכור הוא הסתכל עלי וקרא לי "זונה " הוא הלך אחרי למזלי הייתי עם חברות עם לא הייתי איתן אני הייתי נופלת הן החזיקו אותי עומדת ועזרו לי ללכת מהר משם . המורה שלי לפסיכולוגיה בבית הספר אמרה לנו נפגעות תקיפה כזו יצאו בדרך כלל עם משהו שיראה אותן כאוביאקט היא לא יודעת ממה שקרה והיא מאוד אוהבת לדבר על הנושא היא מספרת על סימפטומים של בחורות שעברו תקיפה כמה שלא רציתי להאמין ראיתי שיש לי הכול את כל אחד ואחד מהם היא אמרה שזה הכי גרוע שזה בגיל צעיר כי אז כל התפיסה המינית נקבעת לפי זה אוכל אותי שאני יודעת שהיא צודקת אני מרגישה את זה חברה אמרה לי פעם את שונה ליד בנים את קלה את צריכה להיות קשה יותר להשגה (לא בקטע של סקס אני בתולה ) זה היה בתקופה שהייתי סתוציונרתי היום אמרתי לא אני לא רוצה לוותר לעצמי זה לא מה שאני רוצה אני מפחדת שאני לא אתן לעצמי להתאהב מהפחד שלי אני לא יודעת עם אני אצליח וזה מפחיד אותי אני לא רואה את עצמי בכלל עם מישהו אחד אני לא סומכת על בנים בקטע הזה אני כועסת כל הזמן על אמא שלי שלו הייתה שם שלא דיברה איתי שעד היום חושבת שאני בסדר גמור על עצמי שלו היה לי את היכולת להגן עלי ועל זה שאני מפחדת ממנו הוא גר מולי והוא נשר מהפנימייה הוא בבית ואני רואה אותו פעם אחת בשבוע לפחות אני יודעת שהוא שונא אותי אני רואה את זה אני מפחדת שהוא ירצה לנקום , אני ניראת בסדר אני יפה מטופחת מחייכת שמחה אבל אני שבורה מפורקת משקרת לעולם ומקווה שיום אחד אני אוכל לשקר לעצמי ולהגיד לי "אני בסדר באמת בסדר " התחושה הזו של הפחד ממנו היא נוראית שאולי יום אחד הוא יצליח. כשאני רואה אותו אני חוזרת בשנייה להיות ילדה שעומדת החדר נעולה פוחדת אני רואה את עצמי כאילו מרחפת באוויר הגוף שלי שם הוא לא שלי אין לי שליטה אני לא יכולה לעזור לה לי אני במשך שנים אמרתי שאני אשמה זה אשמתי! אני הייתי לא בסדר היום אני יודעת להגיד שזה ביגלל שאני לא הייתי בשליטה ואני לא רציתי להאמין שזה יכול לקרות שוב כי עם זה אשמתי אני יכולה למנוע את זה אבל לא יכולתי אני היום בת 17 הוא בן 19 ואני עדיין מפחדת אומרים שהזמן יעזה את שלו אבל אני לא יכולה לחיות עם התחושה הזו של הפחד של הזוהמה הזמן לא עשה את שלו אני לא מבינה דבר אחד למה ? למה אני לא יכולה לחזור לתקופה שהכחשתי למה אני לא יכולה להיות משוחררת גם כשאני שיכורה אני עדיין לא משוחררת אני לא מסוגלת להגיע למצב של חוסר שליטה למה אני עדיין מפחדת ואיך אני יכולה להתגבר עבר מספיק זמן ואני לא רוצה לתת לו את הסיפוק הזה של לגרום לי עדיין לסבול גם 8 שנים אחר כך אני רוצה לעבור הלאה איך אני עושה את זה ?

היית צעירה ולא עשית שום דבר רע אם כבר עשו לך ועוד יותר שלא התייחסו לטראומה שעברת ... יקרה הגעת למקום הנכון אני חושבת שאת צריכה עזרה מקצועית כדי לעבד את הטראומה שעברת . שבי איתנו אל תהיי לבד עם הפחד. בנתיים שולחת לך חיבוק לעידוד

הייתי רוצה לפנות לעזרה מקצועית אבל אני לא רוצה לפתוח את העניין הזה שוב עם ההורים מבחינתם זה עבר , כשזה קרה אמא שלי נשברה ואני לא מוכנה לגרום לה שוב להישבר ואין אפשרות לעקוף את ההורים בכל מסגרת שהיא

מצטערת על הפגיעה בך על כך שנשארת לבד אף אחד לא ידע באמת כיצד לעזור לך נראה שהכל נעשה הפוך ואת לאורך כל השנים את מבינה, מנסה לטפל בעצמך לבד. אך זה כל כך קשה לבד אולי בלתי אפשרי?! האם את יכולה לדבר עם אמא? ולהסביר לה מה עובר עלייך ולבקש ממנה עזרה לפנות לאדם מקצוני המתמחה בתחות. הכל עוד לפנייך ואין סיבה שתסחבי את עצמך כך פני לעזרה מקצועית אלה החליים שלך השינה שלך הריכוז שלך קשרים עם חברות קשרים עם בנים ועוד המון דברים שצריך ואפשר להפסיק לפחד איכות חיים אחרת אשמח לעזור בכל שאלה או דבר אחר כאן בשבילך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

שלום לך! כ"כ קשה לקרא ולחוש בכאבך... לדעת מה עברת ומה את עוברת כעת.. טיפול היא אכן הדרך הבטוחה לחיים! 1202- לשיחות ברגעים של לבד ואין אוזן קשבת.. בזמן שאמא לא יודעת מה לומר ואיך לעזור וכאן זה עוד דרך לא להיות לבד.. חיבוק להרבה כוחות מתמודדת.

http://www.youtube.com/watch?v=KEh-2u6mm1I&NR=1&feature=fvwp אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים. שבת שלום אידה פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

אידה יקרה, תודה על מילותיך. (לא הצלחתי לפתוח את הקישור) בשבילי הן תזכורת חשובה ומרעננת.... שיהיה שבוע טוב לך ולכולן. שלך - מציאות אחרת

אידה- תודה! שבוע טוב ומוצלח!! מה שלומך את?? איך את חזרת/ חוזרת לשיגרת חייך?? מציאות- שימי את הקישור בדף האינטרנט למעלה! ב- חפש. לא בגוגל.. שם גם אני לא הצלחתי ולמעלה כן. שווה לצפייה ובמיוחד להפנמה :) תודה.

כותבת בעיקר בגלל שכתבתן אלי (בוחרת ומתמודדת) ואין לי מספיק מילים להגיב לכן בנפרד. כמו שכתבת מתמודדת, כרגע שדה הקוצים שלי צפוף ומלא בקוצים ענקיים ומאד דוקרים. אולי אני זאת שמחדדת ומגדילה אותם אבל בשורה התחתונה הם מאד דוקרים. הלבד עצום למרות שאני כאילו אמורה להרגיש לא לבד. בהרגשה שלי כלום לא בטוח והכל ארעי ומט ליפול. מרגישה מאד לבד, מאד לא ברורה ולא מובנת, ובמקביל גם מודעת לזה שאני לא מסוגלת כרגע לדבר ולהגיד, למצוא ולדעת מה בדיוק אני רוצה וצריכה. לא יודעת כלום לא מצליחה להבין והפחד עוד יותר עוצר וחוסם אותי מלאפשר לעצמי את החופש לשחרר ולהרפות. מן הסתם זו הסיבה לכך שאני לא ברורה, לא מאפשרת לעצמי להיות, לא מנסה בכלל, כי כך או כך בין אם אני מדברת וגם אם לא, אני תמיד נחוות כלא בסדר. לא בסדר ברמות שונות ומשתנות, אבל תמיד לא בסדר..... אני כמו הר געש לפני התפרצות, עומדת להתפוצץ ומתה מפחד שכניראה כוחו (של הפחד) הרבה יותר גדול משלי והוא עדיין מחזיק את הכל בפנים, לא מאפשר לשום דבר לדלוף החוצה..... לא מצליחה להתחבר לעצמי, לרצונות ולצרכים שלי, הכל מחוק ומוחק גם אותי.... פשוט לבד בתוך מעטפת מבודדת ואטומה.... מציאות אחרת

מציאות. שמחה שניסית לכתוב כמה מילים לתאר את מה שאת לא יודעת להסביר זה גם המון. לדעת מה את מרגישה זהלא תמיד חייב להיות ברור. יש פעמים שזה מתערפל... אבל צריך לדעת את זה! ואת יודעת- לפי מה שרשמת.. מרגיש לי לחזק אותך! יקרה- את חומות הבדידות אנחנו רואות משתי סיבות: 1. כי אנשים באמת אטומים ולאתמיד מבינים את מה שלנו זה שגרה לפעמים... 2. כי אנו מבודדות את עצמינו מחשש שלא יבינו לעומ. או מפחד איך דברינו יתפרשו אצל האחר. או מאימה מה יקרה לאחר השיתוף. ועוד. כך או כך- בידינו הבחירה למי לספר. וכמה לשתף. ואת זה אנו זקוקות כדי להמשיך בדרך!! נכון- אף אחד לא יבין את הדקויות וכל אחד יכול לומר מה שירצה- הוא לא זה שמתמודד מול הזוועות הוא לא זה שנלחם לכן קל לו, אבל אם נאמר את זה- זה לא קרש הצלה אלא משקולת כבדה לתהום.. אנו זקוקות לשמוע את המילים של האנשים שלא תמיד מבינים הכל. גם אם הם מבינים בידע לרוב לא מבינים ברגש וכו' הרשי לעצמך לדבר כדי לשמוע את המילים! את לעצמך זה המוןןןן אבל גם כאן זה קשה להציל את עצמך- לבד. כי יש לנו צורה מעוותת בעקבות הקשיים... לכן נסי לטפטף מילים או רגשות- בקצב שלך! ואם קשה אז אולי נסי לכתוב או לצייר או... במחברת. אולי להקליט או להרגיש שיר ולפרש אותו לפי החוויה שלך.. והכל כדי שתביני שהגיע הזמן שלך! לחיות!! את יודעת, כנפגעות- יש לנו לפעמים את התחושה אם לא הייתי מספרת היה יותר טוב. אם הייתי ממשיכה להדחיק לא הייתי נעמדת בפני כל הקשיים הללו והחשיפה והמודעות למה שקרה ולמה שיכולתי להשיג בחיים. אבל כל זה לא נכון!! את עברת תקופה ארוכה של טיפול. והגיע שלב של היכרות עם מה שניסית להדחיק כל כך- נחשפת לקושי ענק של מה הפסדת. ומה היה במקום- הרס וחורבן מההורים ועוד... זה קושי ענק כשמודעים לאובדן הזה של ה"אני" בתוך הפגיעה... לסבל הנורא... ולנפש המיוסרת... אבל עם כל זאת- אף אחד לא חושב שהטיפול הוא דבר קל!! שיקום זה דבר הכי קשה בעולם!! אבל זה הדרך הבטוחה להחלמה אמיתית- לפתוח את הפצעים העמוקים ושוטטי הדם. להסכים להסתכל עליהם ולהכיר בהם- ואז אחרי טיפול- תהיה רפואה ואושר עילאי. הכל קשה כל כך כי כולם בעצם התעלמו או מתעלמים או גם וגם. אבל זה קשה הרבה יותר כשאנו לא רוצים להביט בזה ובורחים כמו כולם מלהביט בכאב שרוצה הבנה וחיבוק. וכל זה הוא חלק מתהליך שהתחלת. ברור שיבוא קושי בתהליך - כנ"ל לבוחרת- זה דבר שפתאום מחליש ומאיים ואנו מרגישות שעדיף שלא היינו פותחות או מתמודדות עם זה מרוב שזה קשה כל כך. אבל נבין שזה בדיוק הפוך- ההדחקה איומה יותר מהכאב שאנו חוות באותם הרגעים שאנו חושפות את הכאב והקושי והבכי והשאלות וההכרה... מציאות- התחלת בכוחות איתניים לאפשר לך באמת מציאות אחרת- טובה יותר. (גם אם התכוונת בכינוייך- הלוואי והייתה לי כזו או שאת חיה מציאות מדומה... הגיע הזמן שתשני את המחשבה אצלך- עם אותם המילים!) מאחלת לך את המציאות הכי מושלמת ושטובה לך! מכל הלב- מתמודדת.

ריגשת אותי בתגובה הכל כך עמוקה שכתבת. ואכן לפני שבוע בערך כתבתי שיר שממחיש את מה שאני מרגישה. זה שיר שמתחיל בעבר וממשיך עד היום לתוך ההווה שלי. כך אני מרגישה ומן הסתם זה מאד עמוק וממקום מאד כואב ופצוע. מעבר לכך אין לי הרבה מילים, לא מצליחה כרגע להוציא יותר אבל מצרפת את השיר שעליו דיברתי. תודה על מילותיך הנבונות. שלך - מציאות אחרת ילדה של אף אחד אי שם בתוך הרחם נוצרה טעות, ילדה שלעולם לא תיזכה למשמעות. ילדה נטושה, ילדה לא קשורה, ילדה לא רצויה ולא אהובה. ילדה של אף אחד. אי שם בתוך בית נוצרה איוולת, ילדה שפלשו לתוכה עם זכוכית מגדלת. ילדה פרוצה, ילדה לא ראויה, ילדה לא חשובה ולא קרויה. ילדה של אף אחד. אי שם בתוך החיים נוצרה ילדה סמרטוט, ילדה שנועדה להיות כלי חסר ערך מחולל ונחות. ילדה שחיה בצל המוות, ילדה בלי ילדות, ילדה לא שייכת, ילדה שחייה סיוט. ילדה של אף אחד. אי שם בתוך הגהינום ניגדעו חייה של ילדה קלון, ילדה שלעולם לא תיזכה לחיים ומקום. ילדה גופה בתוך עטיפת סמרטוטים, ילדה מיותרת שליבה נופץ לרסיסים. ילדה של אף אחד.

יקירה טוב שאת כותבת ומשתפת אבל עדיין מדברייך אני מבינה המון מודעות והמון פחד לגעת באמת מפחדת מפחדת לגעת בורחת ועדיין מפחדת אך מנצחים את הפחד אך לא מפחדים לפחד? השדים ממילא קיימים כל הזמן, משוללים...מפחידים? ? מחזקת אותך יודעת שאת יכולה ויודעת לנצח איתך אידה

תודה רבה על התגובה התומכת והמעודדת. כן יש פחד עצום לגעת בדברים, אבל הרבה יותר מפחיד אותי להשאר לבד בגלל שנגעתי בהם. הלבד הוא הפחד הכי גדול שלי ואני עמוק עמוק בתוכו. עד היום ניסיוני בחיים האלה לימד אותי שכשנגעתי בדברים שהכי כאבו לי, נפגעתי הכי הרבה והכי נורא רק בגלל שנגעתי בהם. גם היום זה קורה. אני מנסה לגעת במה שכואב, לא מעיזה עד הסוף וגם במקום הזה שהוא לא עד הסוף, גם שם אני מטולטלת ועל סף של כמעט להשאר לבד עם הכל, זה קורה הרבה. זה משאיר אותי עוד יותר בתוך הפחד ועוד יותר לבד כשהלבד הוא בעצם הפחד ההכי גדול שלי. לא בטוחה שאני ברורה, אבל זה מה שאני יכולה כרגע. אנשים מפנטזים על ללכת להתבודד באי בודד עם ספר טוב..... בשבילי להיות לבד זה שווה ערך ללמות. אין לי את עצמי, אין אני ולבד אני כלום יותר גדול מכל דבר אחר, כי בלבד כל השדים יוצאים לחופש ומשתוללים...... שוב תודה רבה, שלך - מציאות אחרת

אין לי הרבה כוחות לכתוב עכשיו . זה לא משנה אם את מגדילה אותם או לא הם דוקרים והם שם וכן הפחד מעצים את הכל ...הפחד מחסה על כאב ענקי . ומממי האמת כואבת כמו שאני אומרת תמיד הפגיעה הייתה עברה השריטה כואבת וככל שמעמיקים ומבינים את גודל האבדות ואת גודל השריטה מבינים מי ואפה היית יכולה להיות , מבינים שאת הפגיעה הכי גדולה אנחנו עושות לעצמינו בגלל השריטה .....אז זה כואב ואז רוצים לעשות שינוי ...והשינוי מפחיד כי מרגע שמגלים שאין לנו רגל ואנחנו בכסא גלגלים פוחדים להגיע לקביים ועוד יותר לפרוטזות לאט לאט תקבלי את זה שאת בכסא ומידי פעם עושה נסיונות בקביים נופלת וקמה ועד הפרוטזות ...הכי חשוב בהצלחה ...אני כאן איתך חיבוק

צודקת בדבריך. הסריטות שמתגלות במקביל להעמקה לתוך ההתנהלות שלנו ובשבילי גם לתוך כאב הפגיעה, כואבות מאד ומטלטלות מאד, אבל כמו שכתבתי לאידה, בשבילי מעבר לזה יש את הכאב הגדול של הלבד התמידי והחד הענק להשאר לבד עם כל הגילויים האילו, מהסיבה הפשוטה, שאין לי מושג מה הגבול ואיפה הוא נמצא, עד כמה אפשר להעמיק ולחשוף ואיפה זה כבר מסוכן ועלול לגרום לכך שהלבד יתפוס את כל הבמה. מניסיוני, פעם אחת לב שווה ערך לתמיד לבד, ואני לא יכולה לעשות כלום כשהלבד הזה נושף לי בעורף.... אוהבת אותך ואיתך, תודה על החיבוק וחיבוק גם לך. שלך - מציאות אחרת

גם את נעלמת לנו....... קפצת והבזקת לרגע אחרי ליל הסדר ומאז...?? מה שלומך?? איך את מתמודדת מול מה שקרה? מול אותו האח? האם זה שהזמנת אותו והיה כיף פתאום - מקשה עלייך במבט לאחור?? שולחת חיבוק מלא בחום ובאהבה! מקווה שתחושי בו בהיכן שאת נמצאת.. מחכה ליום בו תעידי על עצמך- באמת! - שאת אורחת זורחת!! (במקום- בורחת..) שלך, מתמודדת.

תודה על הדאגה... אני על הפנים. אין לי כח לפרט עכשיו. אין לי גם כח לחיות עכשיו... אבוא בימים טובים יותר אני מקווה.

מקווה שיבואו אליך ימים טובים יותר במהרה. מקווה שתאפשרי לעצמך לדבר איפה שהכי נכון לך, ובמינונים הנכונים לך ושלא תישארי לבד עם כל הכאב. כאן בשבילך, שולחת חיבוק אם נכון לך. שלך - מציאות אחרת

היי מותק!! שמחה שמחה שכתבת את הקצת (=המון המון) שרשמת! תני לעצמך זמן לנוח! רק זיכרי שחושבים עלייך! ואת יקרה מאוד! ואהובה! מחבקת אותך. ומכירה את הזמן הזה.. בו מבקשים שקט.. אבל יודעים ששקט אפשרי רק כשהגוף כלה... אבל זה לא נכון. הכאב הוא בנפש יותר הרבה מאשר בגוף... מאחלת שתצליחי לפרוק במינון הנכון לך ובזמן שיתאים לך. איתך לכל עניין ולכל שתרצי. מנסה לחיות! כן, לחיות! יחד איתך ולחלוף את הכל. המון כוח! ממני- מתמודדת.

היי שוב מוזר לי שאני פונה לכאן,מרגישה שאני מדברת עם המחשב,למרות שברור לי שמאחורי כל מחשב שעונה ישנו אדם שמרגיש דומה-אולי. פתיחת התערוכה שלי הייתה אתמול,היום עוד הגיעו אנשים לראות ואני הרגשתי על סף בריחה,עמדתי שם והתאמצתי לחייך ולהסביר על כל עבודה ועבודה וכל הזמן אמרתי לעצמי שבחיים לא יבינו כמה קשה עבדתי על זה. אני כבר שנתיים וחצי עובדת על התערוכה הזאת ומבטיחה לעצמי שלא אפסיק באמצע כמו כל דבר שאני עושה. קשה להמשיך עד הסוף,תמיד רע פתאום ותמיד כואב לי בראש והרשעים בראש לא נחלשים. קרו דברים טובים,קנו ממני שלוש עבודות ועם הכסף שקיבלתי אני יכולה לעשות כל כך הרבה דברים והמחשבות נשארות רעות,למה? מי צריך את הכסף,אני לא יוצאת ולא קונה שום דבר חוץ ממצלמות וציוד. הייתי רוצה לכסוך/לחסוך? לבית,שלא אצטרך לצאת ממנו לעולם כי הדבר הכי קשה לי זה לעבור דירה בכל פעם. אבל אין לי שום תקווה שיהיה לי אחד כזה,או משפחה לאכלוסו. כרגע אני בבית חולים,נראה שמכל הלחץ של להספיק הכל ולהעמיד את התערוכה כמו שרציתי בדיוק,וכל המעמד הזה עם כל האנשים שסביבי אני מרגישה כל כך לבד. בלילה לא הצלחתי לישון והכל כאב לי,הרגשתי שאני עומדת לאבד שליטה ופגעתי בעצמי,לא ניסיתי להתאבד אבל הרגשתי מטומטמת,טיפשה וכל כך היה לי רע שכבר הרגשתי שאין לי ברירה ועשיתי שטות. זה רע מאוד שאני פה מאושפזת כי אני צריכה לחזור לגלריה ביום שני אחרי הסופש אני לא יודעת למה אני כותבת את כל זה,אני מרגישה מאוד לבד במיוחד כאן בבית חולים. לא הוצאתי מילה מהפה שלי מהרגע שהגעתי לפה,קשה לי לדבר ומרגישה שזה מיותר. ידיד הגיע לבקר אבל לא הצלחתי לדבר. מרגישה שאם אפתח את הפה שלי אני אקיא. ממשיכה להיות טיפשה.. לא אכפת לי מה יקרה,לא אכפת לי שכואב לי,התרגלתי. אכפת לי שהעבודות שלי תלויות שם בגלריה בלעדי גם לא אכפת לי כבר מהתערוכה. אני רוצה שקט מוחלט ואין לי כזה ואף פעם לא היה לי ולא יהיה לי. תודה על המקום הזה,לא יודעת מה הוא נותן לי מעבר לרגע בו אני שולחת את מה שכתבתי,מיד אחרי הכל חוזר להיות רע.-וגם אין צורך להגיב.. סתם צריכה להרגיש שאני מדברת. מעריכה את זה.

שתיקה יקרה- כמה טוב לשמוע ממך!! כל הכבוד על זה שלמרות כל הכאב התהומי בפנים כן פתחת את התערוכה שלך- זה מראה על משהו מאוד חזק בתוכך! אני מכירה ומזדהה עם המקום של הרעשים בתוך הראש- החוסר שקט והכאב הבלתי נסבל- עצוב לי לשמוע שפגעת בעצמך ושאת לבד בבית חולים!! אני כן רואה שיש ניצוץ של רצון לצאת מהמקום בו שאת נמצאת- את כותבת ומשתפת וזה המון!!! לא יודעת מה עוד את צריכה כרגע- רבל חשוב לי להגיד לך שאפט לי ממך ושאת לא לבד- כאן בשבילך- ינשוף

יקירתי, מכירה מאוד מקרוב את התחושה שאת נלחמת לעשות דברים ולהמשיך בחיים כרגיל ומעבר לזה. שלא ידעו שלא יראו מה עובר לך בפנים... אבל כשהכל נגמר או בעיצומו מרגישים כ"כ קשה כ"כ רע... חושבת שזה בגלל שאנו פתאום מרגישות שאין באמת אדם שיודע כמה מאמצים נדרשו ממנו כדי להשיג את מה שכולם "רואים".. וזה הרגע בו אנו מרגישות לא שייכות... לא מובנות.. לבד... מין ניתוק כזה... רגע בו אנו רוצים שכן ידעו... שיבינו... פתאום הכאב גם מציף הכל.. לא נותן לנו לשמוח באמת- חייב להרוס תמיד... בכל שמחה והישג נותן מירמור כזה- נקודה שמעיקה ולפעמים מצליחה להרוס הכל... עד שלומדים לתרגל ולשנות את ההרגשות הללו.. כואב לי שאת שם.. בבית החולים... עם מילים בבטן. ללא קול... ברור לי שמה שהוצאת כאן- בגבורה! זה חלק קטנטן של משהו שנפתח אצלך, ורוצה לשחרר... אני רואה את זה כהתחלה של דרך אומנם קשה מאוד וארוכה אבל עם עתיד וורוד וחי יותר.. שזה ישתלם!! כ"כ ברור גם העניין שרשמת- שידיד בא לבקרך ולא הצלחת לדבר... ובבית החולים לא דיברת... יש חשש! יש פחד! מה יקרה אם....?! איך ?! מה לומר?! יהיה מי שיבין באמת?! יהיה מישהו שיתמוך?! האם יזלזלו?! מה יחשבו?!.... שולחת לך חיבוק חזק! אל תוותרי על חייך! אפילו כשקשה. וזה קושי שלא ניתן לתיאור לאנשים שלא מבינים מה קורה אצלך בפנים... את גיבורה! את שורדת כל כך ומתמידה בכל המישורים בחייך.. אולי הגיע הזמן בו תנסי להסתכל על הקשיים ולעזור לעצמך להסדיר הכל.. השתיקה בה כינית את עצמך היא גם שתיקה שלך (ובעצם של רוב הנפגעות כלפי מה שעברו...) שמחה שגילית את האפשרות לדבר לכאן.... מתי שאת מרגישה צורך כזה... פה כדי להיות איתך. ממני- דמות אמיתית, מתמודדת כמוך בחיים שמאחורי המחשב.......

טוב לראותך כאן מצטערת על הפגיעה בעצמך ועל האישפוז נסי לקבל את העזרה קבלי את מה שמנסים לתת ולהעביר אלייך. אני יודעת שאת מרגישה מאוד לבד ואולי בכל זאת כדאי להיות בהשגחה. נסי להרפות כדי להצליח זה נפלא שהתערוכה שלך יצאה לאור זה גם סוג שבירת שתיקה סוג של שפה של דיבור אבל זה לקח ממך המון כוחות נפש לא רק לפתוח את התערוכה בודאי גם להכין את החומרים שיצאו מהנפש שלך בדם ויזע זו הדרך שלך לבטא את הכאב העצור שם והדרך למילים ביום מהימים. מחזקת אותך מברכת שתתחזקי ותצליחי כאן בשבילך אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית אור הנפש

יקרה אני איתך ..אין לי הרבה מילים כל כך ממזדהה עם המקום שאת נמצאת בו שנגמרות לי המילים . סליחה ענקית וחיבוק לעידוד

אז הגיע הזמן לעשות מעשה .בעקבות דברים שאני עוברת בטיפול ונקודות שינשוף העלתה כאן הבנתי שאני לא משחררת כאב בכלל לא רק אצל המטפלת גם לא כאן בפורום כי אני מרגישה ערומה וחסרת הגנות וזה הכי מפחיד . אני משחררת את הכאב רק שאני לבד רק עם עצמי ולצערי לאחרונה משחזרת דפוסים מילדותי המופלאה ומכה את עצמי כדי לעשות לזה סוף החלטתי לכתוב את זה כאן לחשוף . אז כן עוברת עלי תקופה לא קלה וטלא פשוטה בשנתיים האחרונות בלי קשר לטיפול ואני מדחיקה את זה כי זה חלק מהחיים . ובטיפול אני עדין לא משחררת את הכאב החוצה כשמגיעה על סף בכי "בורחת" לשדות וחוזרת אחרת . האמת שלא כואבת את הפגיעה היא הייתה מבינה את הסיבות שגרמו להם את השריטות שלהם זה לא מצדיק אבל זה מה שזה . כואבת את מי שאני את מי שאני מגלה שאני את השריטה שאין לה סוף. כואבת את מה שהפסדתי וממשיכה להפסיד את הלבד שאני כופה על עצמי את הבדידות הענקית גם שיש סביבי מי שרוצה לעזור והכי כואבת את זה שזה בסדר וטריווילי שיהיה לי רע - שאני אכה את עצמי - שיפגעו בי - זה מגיע לי אבל לא מגיע לי טוב . וכשטוב לי וטוב לי בחיים וסה"כ החיים באמת יפים אני הורסת . אני הפוגעת הכי גדולה בעצמי ...צחוק הגורל אז זהו אמרתי ומבטיחה לעצמי שמהיום שיכאב לי מאוד אני אנסה להוציא רגל או אוזן כמו השפן - מיץ פטל . כי יש שם חיים בחוץ וחברים שאני רוצה ....

בוחרת יקרה- את הכי אמיצה שיש!!! ואת מהוללת את השינוי עכשיו! כמה שאת מהממת!!! את כבר לא שותקת- אלא אומרת מה שיש בפנים וכך זה עובד-אני מושיטה לך יד- את לא צריכה להיות לבד יותר-אני כאן-ואני יודעת ובאמת מאמינה שתעברי את זה-אוהבת אותך המווווון!!-ינשוף

מקווה שאני באמת אצליח וכשאני אדמע אצל המטפלת אני לא יחנוק את זה בפנים התנתק או יצא באיזה אמירה צינית או עוקצנית כדי לשמור שלא יראו אלא יוציא החוצה לאט לאט אבל בטוח זה יצא . תודה על הכל גם אני אוהבת חיבוק ענקי . והכי הכי חשוב מה שלומך היום ?

מאד מאד מיזדהה עם הדברים שכתבת, למעט שאני עדיין לא גיליתי את "היופי" בחיים האילו ואולי זו אחת מהסריטות שלי.... מאמינה שבזכות זה שאת מאמינה שהחיים יפים, יבוא יום שבו גם תאמיני שמגיע לך טוב ולא תחבלי בו אלא תתני לו להיות ולעטוף אותך. ובאשר לסריטות, מסכימה איתך שכשאנחנו מזהות את הסריטות שבנו זה נורא נורא כואב, אבל בהרגשה שלי לא צריך להיות נפגעת כדי שיהיו לנו סריטות. כולם עוברים כל מיני דברים בחיים האילו, והם משאירים בנו את חותמם בצורת סריטות. אף אחד לא יוצא חלק מהחיים האילו ואף אחד לא יוצא מהם בלי איזה שהוא משא כבד וכואב, וכל כאב כזה משאיר סריטה כל שהיא. כך שלכולם יש סריטות כאילו ואחרות ואנחנו לא שונות מהכלל בעניין הזה. אנחנו צריכות בעיקר ללמוד לבקש עזרה וללמוד גם לקבל אותה ולא לברוח ולבודד את עצמינו. זה בהרגשה שלי..... שולחת לך חיבוק ויד מושטת. אוהבת, שלך - מציאות אחרת

את עוד תיראי את היופי של העולם הזה . את קסם הבריאה מבטיחה לך.. ובנתיים אני פה כעיניים לך להראות לך כמה יפה פורח הלילך ... ובקשר לשריטות צודקת לכל אחד יש שריטות רק למי שעבר טראומה בגיל צעיר יש שריטות עמוקות יותר בבסיס של הלמידה כל הלמידה מוטעת המחשבה הדפוסים ההבדל בן טוב לרע במי לבטוח במי להאמין . הבן הגדול שלי אמר לי השבוע כמה עצוב לחיות כמוך את לא מאמינה לאף אחד בעולם אני רוצה להאמין לאנשים והכי הרבה להפגע זה אמירה של אדם בריא לעומת מי שעבר פגיעה . תודה יקרה על הכל חיבוק ענק

יישר כוח על הנכונות וההבנה! מאחלת המון הצלחה בדרך הזו ושלא תתייאשי בה למרות כל הקשיים שיעלו!!! חיבוק והמון כוח בדרכך! איתך, מתמודדת.

אני כבר התייאשתי ורוצה לברוח אבל אין דרך אחרת חייבת לעבור דרך הכאב ולהוציא אותו . וזה מפחיד וקשה ברמות לא רגילה שיראו אותי בחולשותיי ובלי קשר מה שלומך איך ההכנות לחתונה לשמוח לשמוח לשמוח ולחשוב חיובי כל הדרך לחופה ......

בוחרת יקרה אני גאה בך! זה בהחלט נצחון לבחור ולהגיע להחלטות הנ"ל לשתף ולשחרר את הכאב ...אולי את כל השדים? כל הכבוד אנחנו כאן בכדי לעזור ולתמוך ולהיות איתך כמה שאפשר וכמה שלא תשארי לבד מחזקת ומחבקת איתך אידה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

התעוררתי הבוקר עם כאב גדול- אולי זה הכאב שאני מנסה לברוח ממנו- ואני זקוקה לתזכורת מכם שזה יעבור- כרגע זה מרגיש גדול עלי-אין לי הרבה מילים יותר- תודה שאתם כאן-ינשוף

יקרה על תברחי מהכאב חבקי אותו חיבוק גדול וגם את כל חלקייך את הכואבים את המגינים את השומרים והבוגרים . תני לו לכאב לצאת כיתבי אותו דברי אותו אבל יקרה אל תחנקי אותו . הוא חוזר בצורות אחרות . אני כאן בשבילך כמה שאת צריכה איתך יחד שולחת חיבוק ועוד אחד לבוקר קסום http://www.youtube.com/watch?v=UM0JR_ppnfg

את אמרת בדיוק את המילים שהייתי זקוקה לשמוע- מנסה לאפשר לחלקים הכואבים להיות- לא לדחוק אותם פנימה שוב- אוהבת אותך המון-ינשוף

הכאב הזה אמור להחלש מתי שהוא, אלא שזה לוקח זמן, ובזמן הזה צריך לזכור שיש עוד דברים ולא רק כאב. זה אולי יכול להקל. אין לי הרבה מילים. מאד מוקירה את מה שכתבה לך בוחרת... שולחת לך חיבוק. שלך - מציאות אחרת

שולחת חיבוק! ומקווה שכבר עבר לך... מאוד התרגשתי מהמקום הזה שכתבת! איתך, מתמודדת. (מצטערת על האיחור בתגובה, בשל מצבי.....)

מחזקת אותך שולחת חיבוק אידה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

שלום. אני בת 25,עובדת ולומדת במשרה מלאה,מקבלת טיפול פסיכולוגי קבוע של יומיים בשבוע. לפני שבועיים,המטפלת שלי העלת בפני את האפשרות לאשפוז ואמרה שזה כדאי,לדעתה אני צריכה לנוח ולהתחזק ונראה שלא טוב ושאני סובלת. הכל נכון,מאוד קשה לתפקד והכל כואב וצורב ומרעיש וקשה לישון כשערים וקשה להתרומם כשמתעוררים והסמים והפגיעות העצמיות ועוד הרבה דברים. הכל נכון. העניין הוא ,שאשפוז ידרוש ממני להפסיק לעבוד וללמוד וגם האופציה של אשפוז יום לא תאפשר לי להמשיך.. עד שהצלחתי להרוויח בעצמי ועד שהצלחתי לצאת מהידיים המתעללות האלו ועד שמצאתי את השקע הרך ביותר שיכולתי למצוא ולהשען על עמוד מציאות זעיר ולבנות סביבו ודרכו חיים ,האשפוז יקח לי אותם. אהיה מנותקת. אתנתק מהדבר היחיד שבאמת לא קשור למה שעברתי... מתה מפחד מבולבלת ולא רוצה לוותר בשום אופן. אני לא מבינה לאן לפנות,כל המרכזים הם רשימות המתנה של שנה עד שנתיים,מי בכלל יודע אם אחיה עד אז,בקושי שורדת שבוע שלם בעולם השרוט הזה. אף מסגרת לא מקבלת את זה שאני עובדת? עצות או המלצות על מקומות אחרי הצהריים כמה פעמים בשבוע-התקבלו ביותר מברכה.. אתן פרס למוצא הישר/סתם לא.. חג נעים..

אני לא מכירה אותך ואני מניחה שהמטפלת שלך מכירה היטב אותך ואת מצבך הנפשי אם זאת אני חייבת לומר שכפי שאת מציגה את עצמך את נשמעת בחורה עם הרבה כוחות!!!! ללמוד ולעבוד בהתמודדות כשלך מעידה על הרבה כוחות. רק חשוב שתדעי זאת ותאמיני בעצמך! אני מאמינה בכוחות שמצויים בכל אחד, יש רק לראותם ולהעמימםץ אני שמחה שאת לא רוצה לוותר! זה עוד כוח שלך! אני מאמינה בך מצאי וחזקי את הכוחות שבך בהצלחה אידה ממוחית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

לא מכירה מקום שאוכל להיות מטופלת באופן אינטנסיבי אבל גם לא יפגע ביכולת שלי לעבוד? יכול להיות שאין מקום כזה? כל מי שעבר מה שעברתי חייב להפסיק את חייו בכדי להיות מטופל? זה מוזר ולא היוני ולא קשוב לצרכים של אנשים גם מבוגרים ממני ובעיקר מבוגרים ממני שאם הדיכאון והגועל בכל זאת חיים עם ילדים ועבודה ולא שוכבים כל היום עם הראש מתחת לכרית ומחכים לאשפוז מהבוקר עד הערב?

הלחץ הזה לפני החתונה לא עושה לי טוב........... סיפורים עם אחותי- מקשים עליי.... פתאום אני מוציאה כספים ונכנסת למינוסים על סתם מותרות... כמו ביגוד ופלאפונים... הייתי חסכנית ופתאום אני משחררת כספים באופן לא מחושב אלא קונה מה שאני רוצה ומשמח אותי ונותן לי הרגשה טובה.... ברור לי שפתאום מצאתי איזה דרך לשחרר את הכאב ע"י שאני קונה משהו בשבילי או לאחרים... אבל זה גם לא דרך..... מה עושים?!?!?!?! איך אני משחררת לחץ?? איך מרפים את העבר שיצר את ההווה הזה?? עוד חודשיים אני מתחתנת............. אני כבר לא אהיה עצמאית בחשבון הבנק... יהיו עוד הוצאות..... האם זה יאזן אותי?! מאוד נראה לי ש-כן! אבל מה עם כל ההוצאות שצברתי עד עכשיו??? של עצמי... ועוד הוצאות נידוניה..... ב"ה אני בפלוס כרגע!! אבל......... אין לימושג איך להסביר... בקיצור- אין רגע שמפסיקים להתמודד בו........... חג שמח!

נראה לי שאת מתחילה לחיות את החיים מותר לך! תחייה ותהני מהחיים זה בסדר לקנות לבלות לשמוח! להיות מאושרת! לקוות ולהגשים תיהיה עם יד על הדופק תארגני מסגרת לבזבוז ומסגרת לחסכון למדי להנות וגם לחסוך בלי רגשות אשם רק דברים טובים שמחה כל כך בשבילך!!!!!!!!! מזל טוב אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

הודעה כזו כואבת ומלאת דמעות נראית כדבר משמח וטוב... תודה אידה על תגובתך! תודה על איחולייך... ומי ייתן ויתגשמו........ מתמודדת.

מתמודדת מדהימה שכמוך ... מצטערת שלא עניתי לך עד עכשיו כי האמת שאין לי מילים מבינה את הפחד את החשש מהחתונה שמובילים לסוג של הרס וקושי וקניית דברים לא נחוצים . אני התחלתי לכתוב לעצמי משפטים בפון שיש בהם כוח שאולי יעצרו ... הכוונה למשפטים כמו "אני אוהבת את עצמי מגיע לי חיים טובים עם בן זוגי אני כלה ראוייה ובס"ד יהיה לי בית לתפארת במדינת ישראל " ברגעים קשים במקום ליפול למקום של הרס תשנני לך את המשפטים הנכונים בתקווה ואמונה שיסיתו אותך מדרך הרע . לשאלה על הרע בעבר שמוביל להווה האמת כמו שאני תמיד אומרת לך ברגע שאת במודעות זה כואב אבל אפשר לעקוף את הבור . יקרה אוהבת אותך ואיתך בדרך חיבוק

כיצד עובר החג? ימי החג והשבת הרבים? מי במשפחה ומי שבחרה שלא? מאחלת המשך חג שמח שליו ומרגיע נצלו אותו לחיבוק עצמי ולהרגשה טובה ישן ומוכר שבת שלום דרך החיים של בת הטבח בת הטבח התלוננה בשיחה עם אביה על הקושי בהתמודדות עם בעיות החיים. הטבח הובילה למטבח והראה לה שלושה סירים בהם רתחו מים. בסיר הראשון הוא שם גזר. בסיר השני הכניס ביצה. בסיר השלישי שפך גרגירי קפה. לאחר זמן מה שלף הטבח את הגזר מן הסיר ושם אותו בצלחת, דג את הביצה מן המים הרותחים והניח אותה בקערה, סינן את הקפה ומזג אותו בספל. הביט בביתו ושאל : "מה את רואה, יקירתי ?" הבת התקרבה לשולחן ובחנה את התוצרים : הגזר היה רך ונמעך, היא קילפה את הביצה, שהייתה קשה, הקפה הדיף ריח נפלא וטעמו היה טוב ומענג. אמר הטבח : "כך בני אדם שונים המתמודדים עם קושי זהה, המים הרותחים הם אותו מצב נתון עבור שלושת החומרים. הגזר שהגיע למים קשה, התרכך עד מאד וניתן עכשיו לפורר אותו בקלות. הביצה, שהגיעה עדינה ונוזלית תחת קליפתה הדקה, התקשתה כולה. פולי הקפה, לעומת זאת, הם ייחודיים! לאחר שהותם במים הרותחים, הם הפכו את המים עצמם למוצר משובח". "לאיזה מהם את דומה, בתי היקרה ? כאשר בעיות מגיעות למפתן דלתך, איך את מגיבה ? כגזר שנראה חזק אך מאבד תכונותיו במצבי לחץ ? כביצה בעלת אופי עדין שמקשה את ליבה לאחר פיטורים, גירושים, מוות של אדם אהוב ? -שנראית אותו דבר מבחוץ אך ליבה ונשמתה התקשו עד מאוד ? או אולי כמו פולי קפה, אשר תפקידך בחיים להפוך את המצב הכואב לדבר הטוב ביותר שניתן? הקפה מגיע לתכונותיו הטובות ביותר עת שהמים בשיא הרתיחה". אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

המשך חג שמח לך אידה ולכולן. אהבתי מאד את הסיפור שצרפת. בהרגשה שלי במובן מסויים יש בכולנו מהכל, גם מהקפה, גם מהגזר וגם מהביצה. באשר אלי בהרגשה שלי מה שמשנה את דרך הפעולה שלי הוא המצב שבו אני נמצאת כשקורה משהו. זה קשור מאד לאומץ ולכוחות שאני לא תמיד מצליחה לראות בתוכי, אם כי היום אני מבינה שהם תמיד שם, זו רק אני שלא רואה אותם..... שוב המשך חג שמח ותודה. שלך - מציאות אחרת

שלום. אני בת 21 עברתי לגור בלונדון אחרי שבארץ הבנתי שלא אצליח להישאר. הקשר שלי עם אבא שלי מורכב מאוד וממש פתאום לפני שנה הבנתי שאני לא יכולה יותר לראות או לשמוע אותו. אמא שלי נפטרה לפני חצי שנה וחשבתי תמיד שיהיה לאן לחזור,עכשיו גם זה לא. אני מטופלת אצל פסיכיאטר כאן בלונדון אבל בזמן האחרון כשכל הגוף כואב לי וירדתי המון במשקל,קשה לי לצאת לפגוש אותו או סתם אנשים. אני רוצה לחזור לארץ אבל לא מסוגלת ומפחדת לראות את אבא שלי מאז שברחתי. אני יודעת שאם אחזור כדאי שאפנה למרכז לנפגעות תקיפה מינית במשפחה או משהו בסגנון אבל אני נורא מפחדת שישראל כל כך קטנה והשם משפחה שלי מוכר. אף פעם לא הרגשתי צורך בעזרה-עכשיו כן.

שלום לך!!! אני שמחה שכתבת ושאת כבר לא שותקת- זה לא פשוט להביא את עצמך לכאן וכן עשית את זה!!! אני מזדהה עם המקום שממנו את מדברת- מהמקום המפחד לפגוש את הפוגע וכל מה שכרוך בזה- אני ברחתי מהבית לפני 30 שנה ואני עדיין לא מסוגלת לראות את "האבא". אני מאוד מאמינה בטיפול- מקום בטוח שאפשר לדבר על הדברים וכן אולי בשבילך לעלות את הנושא של חזרה לארץ -בקיצור לדבר עם עוד מישהוא מקצועי שיכול להחליט ביחד איתך מה הכי נכון עבורך!! תשמרי על עצמך-איתך- ינשוף

טוב לשמוע את מילותייך בהחלט טוב וחשוב לשבור את השתיקה וכמה טוב לדבר ולשחרר... האמונה בטיפול... מצטערת על הצורך לברוח..האם הבריחה מלפני 30 שנה והפחד מה מהפוגע מלווה גם היום? האם אפשר להפסיק לברוח? מחזקת אידה מומחיתבטיפול בנפגעותתקיפה מינית פסיכותרפיסטיתMSW אור הנפש

ברחת ללונדון אך נשמע שהבדידות קשה? המחיר שאת משלמת כפול מתמודדת עם שדים מהעבר לבד מתגעגעת מפחדת מה באמת את רוצה או צריכה הכי הרבה? ישראל קטנה העולם קטן אך קל ללכת בו לאיבוד וכנראה שאת זקוקה קודם כל לעצמך ולחיבוק אוסף? השאלה איפה תוכלי באמת לקבל אותו? אם התשובה היא כאן בארץ? אז יאללה אנחנו מחכים לך.... לא צריך לברוח כל כך רחוק בכדי לרפא את הפצעים. כאן בשבילך מחכה לשמוע ממך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

תודה על התגובה המהירה לא חשבתי בכלל שהדבר הזה באמת יעבוד.. ברחתי ללונדון מהסיבה הפשוטה שזה היה הכי רחוק וזול שמצאתי אז-כמובן שאת הכסף הרווחתי בדרכים מזעזעות וברגע שאספתי מספיק פשוט ברחתי לאן שיכולתי,רע מאוד להיזכר באותו יום. אני שמחה שבחרתי אז לברוח ולא להתאבד כי הייתי מאוד על הקצה וחוץ מזה לא ידעתי אנגלית. ואם הייתי מתאבדת לא הייתי עושה אמנות הלבד באמת קשה,אני לא בן אדם של חברים ואנשים. אני צריכה הכי הרבה משהו שלא יהיה לי אף פעם-אולי אמא,שתאמין לי ובסמוך עלי ותשלם על מה שצריך ולא אצטרך לעולם לחזור לרחוב וגם לא לאבא שלי. אבל אין לי כזאת ולחזור לישראל זו לא אופציה. כתבת שיש לי אתכם,זה יפה מצידך אבל ביום שהאינטרנט ינחם אותי אהיה המאושרת והמאופקת ביותר שאחת מהכמה שבי הייתה אי פעם.

צודקות ינשוף ומציאות ואידה גם עם רחוק יחד זה אחרת תישארי בסביבה מצטערת שאין לי עוד מילים כרגע גם אני בשתיקה בהצלחה בתערוכה ובלי לחץ מבלי לראות בטח מדהים ..

טוב לראותך! מה שלומך??? מה איתך? אך עברו החגים? אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

איזה חג כל אחת כאן עוברת?? איך האווירה? האם שמחה?! האם עצובה?! אוהבת אתכן יקירותיי!! מועדים לשמחה, מתמודדת.

בתוך כל התקופה המטורפת הזמנתי לליל הסדר אצלי בבית את אח שלי. כן , כן האח הזה, שפגע!!! והיה מקסים. לא יודעת מה זה אומר עלי... לא נראה לי שסלחתי לו. נראה לי שהוא פשוט היה מישהו אחר- מנותק מההוא מהעבר... מבינות? ניגעלות?

מהחיים וכן יש בזה מהסליחה והחמלה וההכרה שמה שהיה היה ועכשיו אתם כבר גדולים ואת ממשיכה אלהה . הלוואי עלי כרגע אני עדין משתדלת להמנע מאחי ונע בן כעס לבן ההבנה שהיום הוא מישהו אחר . מאמינה שבסוף אני גם אגיע לשם זה עדיף .. חיבוק ומגעילה את בטח לא ....

שמחה בשבילך שיכולת להזמין את אחיך ולהנות מסדר פסח מקסים, למרות כל מה שקרה בעבר. זה צעד ענק בשבילך שאת יכולה לשים את הכל בצד ולהמשיך עם החיים כמו אנשים שלא חוו את מה שחווית. זה ענק בעיני, בטח שלא מגעיל. שלך - מציאות אחרת

יפה שלי! שמחה שהיה לך נעים בליל הסדר- זה חשוב!! מי שאת בוחרת להזמין- זו זכותך! אני חושבת שהרצון למחוק את העבר ולנהוג כאילו כלום לא קרה או לתת פרשנויות זה דרך התמודדות כי הסבל קשה מידיי לעיכול. אז אנו עושות דברים כדי לעזור לנו לחיות מול זה... ולך נתנה אפשרות כזו לחוש שהכל השתנה... אולי זה אכן כך. אולי גם ביקש סליחה... ואולי ואולי... משהו רוצה להסכים עם הסוף הטוב הזה.. דבר אחד- העניין מובן- לי בכל אופן. אני מידיי פעם חווה משהו דומה.. אבל לא עשיתי צעדים.. יצא לי לדבר ע"כ עם המטפלת, אם את יכולה גם לעשות את זה- ממליצה לך! אבל עזבי הכלל- איך את מרגישה עכשיו? לאור זה ששיתפת? לאור התגובות? לאור זה שחלפו ימים מאז ליל הסדר? שולחת חיבוק אוהב! מתמודדת.

חג שמח חג פורח חג של חופש ויצירה חג של הרבה אהבה חג מלא כוח חג שנצא ממצריים חג שנזכור את כוחינו ויכולתינו חג שנבין ששינוי יבוא מבפנים ושאנחנו יכולות אוהבת חג שמח

מצטרפת לאיחולים - מברכת את כולנו שהשנה נצליח באמת לצאת מהחבלים- מהמצריים- שקושר אותנו לשדי עבר-לחרות אמיתית- לחופש לחיות עם שקט בפנים-עם תקווה בליבינו!רוצה להוסיף תודה מיוחדת לאידה יקרה שאת כאן בשבילי- בשבילנו-ובעזרת נוכחותך החומלת והעוטפת מרגיש לי/לנו שבאמת אפשרי!!

חג שמח לאידה ולכולן. חג של שלווה ושמחה, של אהבה ואור. חג של יציאה לחופשי. חג של שחרור. חג של אפשרויות. חג של בחירה. הרבה בריאות. הרבה הנאות קטנות. בהמון אהבה ומכל הלב. מציאות אחרת

מאחלת לכן מכל הלב חג אביבי שמח חג של שחרור וחירות אמיתית נצחון האור על החושך אושר שמחה הגשמה וכל הטוב שאכן מגיע לכן באהבה אידה טיפול בנפגעותתקיפה מינית פסיכוטרפיסטית MSW אור הנפש

שלום בנות, אני מנסה לעזור לחברה שלי למצוא טיפול מתאים,ולצערי אנחנו לא מצליחות להגיע למטפלת המתאימה..ניסיתי לברר בשבילה במרכז הסיוע,אבל הן לא ממש עזרו,ולמרות כל החיפושים אני ממש לא מצליחה למצוא אף אחת,ולצערי גם אין לי כל כך את מי לשאול.. אם מישהי במקרה יודעת על פסיכולוגית טובה באזור המרכז שיכולה לטפל גם בנושא הזה,אני אשמח אם תוכל לכתוב לי..המייל שלי הוא : [email protected] כל מידע יתקבל בברכה.. תודה רבה וחג שמח!

חאין לך מה לחפש תפני לאידה מקצועית אנושית מקסימה ומדהימה תצליחי

אמנם זאת רק הפעם השניה שאני נכנסת לכאן,אבל ממה שהספקתי לקרוא באמת מאוד התרשמתי,היא ללא ספק מדהימה ומעוררת אצל המון הערכה..אבל לפי מה שהבנתי מקבלת רק בראשון לצערי,ויש בעיות מרחק..אחרת זאת באמת לא היתה שאלה בכלל : )

בוקר לפני שבת לפני חג מה שלומכן? אך אתן מרגישות לקראת החג? אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכוטרפיסטית MSW אור הנפש

בוקר... בוקר שאחרי... בוקר של.. בוקר שלפני... בוקר.... אבל עדיף לי להישאר ברוח האופטימיות שרשמת.. :] ^_^ :) ומאחלת לכולן שבת שלום ושלווה. והלוואי שנצליח לשמוח שמחה שלמה ואמיתית...... מתמודדת.

מרגישה שהשמים נפלו עלי, שהכל סוגר עלי. אין לי אוויר לנשום, אין לי כוח להתמודד עם כל זה. חג? לא מרגישה חג, מרגישה באבל..... (אידה יקרה, האם אפשר לשלוח לך שאלה במייל?) חג שמח לכולם. מציאות אחרת

לא הגבת להודעות שלי. גם אף אחת בפורום לא הגיבה להודעות שלי. כנראה שאני לא שייכת לכאן. לא שייכת לשום מקום בעולם המגעיל הזה.

ראשית- מצטערת על כך שלא הגבתי. אנסה להסביר מדוע; התמקדתי במה שכתבת ולא היה לי מה לומר על כך. אבל כשרשמת עכשיו קראתי שוב גם את הודעתך הראשונה. וראיתי שם מה שלא נתתי את דעתי עליו קודם. אני שומעת בדברייך המון כאב. המון קושי. המון סבל. המון התעלמות מכל מה שאת עוברת. מרגישה שאת נלחמת על מקומך ואין מי שתומך בו. לדברים האלו אני מאוד מזדהה איתך. את בהחלט שייכת!! ובהחלט יש לך מקום!! מאחלת לך את כל הטוב והאושר. מקווה שעזרתי בכיוון שאני הבנתי את דברייך. מחזקת אותך להמשיך. בהצלחה רבה רבה. מתמודדת.

את בהחלט שייכת מצטערת אני נכנסת עכשיו להודעה שלך אידה אידה ואנונו פסיכותרפיסטית MSW טיפול בנפגעות תקיפה

ביקשתי תגובה. אני פשוט שבורה מכל מיני ארגוני נשים שטורקות לי את הדלת ולא מסייעות לי. אני מאוד אמביוולנטית כלפיי מרכז הסיוע לנפגעות. זה פשוט לא הגיוני שמקומות שאמורים לעזור- לא רוצים לעזור וטורקים כלומר טורקות את הדלת. אני כבר תקופה מאוד ארוכה נמצאת בתחושה שמדובר בנשים חזקות שדואגות לעצמן. אני רוצה לפוצץ את הכל, לשבור את הכל, לספר לספר, אבל חוששת מחשיפה, אבל זה פשוט לא הגיוני כל הארגוני נשים האלה. פשוט לאף אחד לא אכפת. נקודה.

איך מעלימים את העבר איך גורמים לזה להיעלם ?

העניין שרשמת מזכיר את השאלה ששאלתי אני. רק מכיוון קצת שונה. הלוואי ויכולנו למחוק כמה דברים. הלוואי והיה כפתור כזה שלוחצים והכל נשכח ונעלם.... אבל אין דבר כזה. יש רק חוויות מתקנות. ולמידה! מאוד קשה לך בטח עם כל הטיפול הארוך והמורכב.. אבל רק כך אפשר ללמוד לחיות עם כל העבר כי להעלימו, לא ניתן. אבל ניתן לגדול ממנו. וזה מה שהופך את העבר לדבר נסבל ולדבר שנתן לנו חוזק וגבורה וגדולה. כמובן שאיני מאחלת לאף אדם לחוות זאת כדי לצמוח! אבל היות ולא ניתנה לנו בחירה בדבר. והוא כבר קרה.... יש באפשרותינו הזדמנות להתחזק ממנו ולגדול. המון המון בהצלחה!! מתמודדת.

הלוואי והיה גלולת קסם. שלוקחים והכל נעלם אבל אין הדרך היא עבודה קשה לקחת אחריות ללכת לאשת מקצוע מומחית בתחום ולהתחיל לעבוד ולטפל בזכות הקשר והאמון והעבודה שלך תרגישי פחות לבד שיש מי שאיתך ואת לא כל כך לבד עם הכל!!! תוכלי להרגיש הרבה יותר טוב פחות פסיכיאטרים ותקווה! בהצלחה אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

איך מתקנים את ההשלכות שנגלו לעיניי אחרים?? אי אפשר לסמוך עליהם שישמרו את הסוג ולא יעשו בו שימוש לרעה.. כמובן שאיני מדברת על מטפלות ועל המשפחה.. אלא אנשים סתם שנחשפו לעניין.. ואני מאוד מקווה שלא ישתמשו בדברים ויזכירו לי זאת כל חיי.. התנתקתי מאותם אנשים.. השאלה מה עם התמונות וכד' שנשאר להם.............. כמובן ששאלותיי הם רטוריות.. לאף אחד לא יהא מענה לזה. :( מלאה בתפילה שזה לא דבר שייחשף ואוכל באמת להקים חיים חדשים כמו שאני מתחילה ושלא יהא משהו שיערער אותם..... (גם כשיש קשיים כנראה צריך לחשוב חזק ולא להרשות לנו לכאוב אותם.. הכל טעות גדולה שחושפים.. ושמתמודדים מול השלכות..)

צודקת יקרה שבאמת אין תשובות אבל אני חייבת להגיד לך נפלאות דרכי האל .ניתקלתי במספר דוגמאות בשנה האחרונה אפילו של בגידות של נשים שהגברים סלחו להם אפילו בגידות חמורות שקרו בתוך המשפחה. לפני זמן היה מקרה של בחורה שהחבר לשעבר פירסם תמונות קשות והחבר הנוכחי סלח לה ולא מעניין אותו . כך שאני מאמינה שזוגיות טובה שתעבדי בשבילה לא תיפגע כמובן שעדיף כמה שיותר לספר וכמה פחות סודות אבל לא ברמה שתיפגע לך בזוגיות . בכל מקרה כל דבר בעיתו ואם הבנתי משהו בחיי הקצרים מה שאת שולחת ליקום זה מה שמקבלים . אל תישלחי את הפחד הזה תמיד כשיעלה הפחד תשתילי עוד מחשבה שכמה יפה ומבין בן זוגך ואיזה קבלה אמיתית שלך יש בו . כך גם במידה ובני בלייעל יחליטו חס ושלום לי לעשות מעשה ניבזי הדברים יבואו על תיקונם . חיבוק יקרה ואל תישכחי את לא אשמה בכלום מימה שעשית או עברת את נפגעת והגבת ממקום של פגיעה . חיבוק אוהב

אכן נסתרות ונפלאות דרכי האל . יום שלישי ה- 19 במרץ ההשראה היומית אנו ניצבים בהתמדה מול הזדמנויות המחופשות לבעיות בלתי פתירות" לי איאקוקה המודעות היומית ג'ון לנון בשירו המפורסם אמר: "שכל מה שאנו זקוקים לו הוא אהבה" והוא צדק. אהבה היא המפתח ליצירת כל הטוב שאנו רוצים ליצור. ללא אהבה אנו "מועדים לפורענות" מכיון שזה מה שנעביר הלאה בהתנהגות שלנו. משפט מפורסם ביהדות אומר ש:"אין נותן מה שאין בו". אדם אינו יכול לתת את מה שאין לו. ומה אנו בעצם רוצים שיהיה לנו? מילוי, תוכן, את הכח להיות בשמחה ובמקום מוצלח מבחינתנו. שנדע לקחת כל מצב שהיקום מציב בדרכנו ולהוציא ממנו את ה"אור" שבתוכו. וזה מצריך מאיתנו להיות בפוקוס כל הזמן ולהבין ש-אנו הם הסיבה היוצרת את התוצאות שבחיינו". אנו ולא מישהו אחר!!! האור של הבורא נכנס רק למקום אשר נותנים לו להיכנס. ואם הוא לא בחיינו בצורה כזו או אחרת, זה רק מכיון שאנו חוסמים אותו עם הפנימיות שלנו. כפי שרשמתי לפני כמה ימים, הבורא בשליטה על כל מה שקורה לנו, ואנו מובלים אל המצבים הנכונים ביותר עבורנו. אבל אנו צריכים לשים לב לתגובות שלנו ואיך אנו מכוונים את המצבים השונים. אהבה היא המפתח, האהבה לעצמנו, כי היא אשר נותנת לנו את האויר לנשום, את הכח לקום בבוקר ולהמשיך קדימה ואת היכולת ללמוד מכל מצב, לצמוח ממנו וליצור הצלחות גדולות יותר!!! היום חשוב מאוד לשים לב לכך כאשר אנו נהיה תחת ההשפעה של מזל עקרב והיום השמיני להכנה שלקראת פסח. להיות ממוקדים ושלוים. לראות את קו האמצע בכל מצב ולא לצאת משליטה בשום צורה. יש סיבה לכל מה שקורה ולא לנסות לדעת הכל ולשלוט בו. להתעסק באהבה, עוד אהבה ועוד אהבה ולהכניס רוך וחום בכל מה שאנו עושים. לשים לב לא לתת לפחדים ולתחושות שיעלו וירדו להשתלט לך על המודעות. כך יהפך יום זה לאחד הימים האפקטיביים ביותר שהיו לך ואשר יקבע למשך השנה הקרובה את מידת היכולת שלך להוציא דברים מן הכח אל הפועל! זהו כוחו של העקרב ואני מאחל לך יום יעיל במיוחד, שמח ומהנה. הרבה אהבה :)

אני מאמינה שתצטרכי לסמוך עליהם ובעיקר על עצמך שתדעי ושתצליחי להתמודד אם במקרה אכן יהיו כאלה.... זכרי בכל שלב שאת חזקה ונמצאת במקום אחר!!! חזק ועם הרבה כוחות!!! תמיד תסמכי על עצמך מחזקת אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

הלוואי שלא יהיו. אני מפחדת שכוחותיי לא יעמדו לי במידה וח"ו יקרה משהו כזה.. אני עלולה לחשוב שכל מה שבניתי ח"ו קרס.. וגם אם האנשים החשובים יבינו- אני עלולה לא להבין ולחבל לעצמי כלומר לחשוב שאין תקנה..... אני מדחיקה את המחשבות הללו שמנסות להרוס לי של- מה יקרה אם.... פותחת בס"ד דף חדש מלא בתקווה ובאמונה שאפשר לתקן.. ולשנות.. תודה!

שבת שלום שבת של שלווה אור ושמחה שבת של אביב אנרגיות טובות של התחדשות איתכן אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

אידה יקרה, שבת שלום גם לך. תודה שאת כאן. שמרי עליך. שבת שלום לכולן. מציאות אחרת

תודה אידה. הרבה כוח ובריאות!!! מתמודדת

אוף! קשה לי במעברים הללו... יום מתחיל טוב ושמח ובשניה אחת יש קיצוניות חדה ל- כאב ועצב עמוק.. עושה דברים שיעשו לי טוב רגעית ואין לי מושג איך ישפיעו.. למה אלוקים מסתתר????????? בעצם הוא לא...!!! אבל קשה לי.. אבא קשה לי..

חיבוק יקרה זה יעבור דברים יתאזנו וככה זה בחיים אנחנו מהלכים בשדה קוצים לפתע צצה רקפת או כלנית או שושנה עם קוצים . יש רגעים שהקוצים שולטים בנו ויש רגעים שהירוק והפרחוני מציף בנו . החכמה היא לזכור שהחיים בנויים משנהם ובמיוחד שרע להודות להשם על מה שנתן לנו ואז לפתע נזכרים בשושנה ובכלנית בחיוך מתוק של ילד או בתחילת חיים חדשים . בנתיים חיבוק לדרך ....

תודה רבה על תגובתך ועל החיבוקים!! מעריכה ומאמצת את דברייך.. מאוד מרגישה בשדה כזה כמו שתיארת- יש בחיי המון גוונים וצבעים של פרחים ואני לומדת להעריך כל דבר ולשמוח בו.. ופתאום נתקלת גם בדברים קשים וכואבים כמו הקוצים שתיארת... ממשיכה ללכת בשדה.. ולאט לאט גוזמת את הקוצים עד שבס"ד לא יהיו כאלו.. או שגם אם יהיו אלמד ללכת בצורה כזו שהם לא ידקרו.. ממשיכה ללכת.. תודה יפתי, תודה! מתמודדת

אין לי הרבה מילים. מבינה מאד על מה את מדברת. הדברים שכתבה לך בוחרת מדהימים בעיני. הלוואי ויכולתי לאמצם בעצמי. איתך כמו שאני, אין לי יותר מיזה. חזקי ואמצי, שלך - מציאות אחרת

ראשית- תודה על מילותייך- הממש משמעותיות! כ"כ מעריכה שלמרות מה שאת עוברת את מגיבה לפי היכולת שלך- וזה המון בעיניי!! מאחלת לך מכל ליבי לחוות ולראות את הכלניות והנרקיסים והשושנים שבשדה בדיוק כפי שאת רוצה לראות! מאחלת שהקוצים לא יאיבו ויכאיבו.. מאחלת שתצליחי במסע שהתחלת בגבורה.. אנחנו כאן יחד לתת יד ביד ולהמשיך ללכת.... לראות את האור הטהור שמחכה לנו.. שמאיר לנו.. ששמור רק לנו.. חיבוק גדול- מתמודדת.

שלום, חברה טובה שלי הותקפה לפני כשנה. היא לא שיתפה את הוריה, רק קומץ חברים וגם לא פנתה לפסיכולוג. היא לא ישנה בלילות ומאבדת חשק בלימודיה. אני מרגישה שהיא דועכת ושוקעת בדיכאון. היא מסרבת לפנות לפסיכולוג ולא מעוניינת לדבר על כך. כיצד אני יכולה לעזור לה? אני לא מעוניינת ליצור אצלה התנגדות או ללחוץ על מקומות כואבים. אני חושבת שהיא פשוט נמנעת מהתמודדות. תודה רבה על ההתייחסות

ברוכה הבאה לפורום, שלום לך יקרה, ראשית אני שמחה בשביל חברתך שיש לה חברה טובה כמוך שמנסה לעזור לה ולהיות שם בשבילה. מניסיוני ולמיטב ידיעתי, אי אפשר לגרום למישהי שניפגעה ללכת לטיפול אם היא עדיין לא מרגישה מוכנה לכך נפשית ואם היא מתקשה לדבר על כך. אפשר להציע לה להתקשר למרכז סיוע בטל' 1202 ולדבר שם עם מי שתענה לה בצורה אנונימית. אולי זה יעזור לה להקטין את הפחד להחשף. הפגיעה הזאת פגעה גם במסוגלות שלה לתת אימון ולסמוך על אנשים ובעיקר על אנשים זרים.... מה שהכי חשוב הוא להראות לה שאת שם בשבילה לכל מה שתצטרך. להיות שם איתה ולתת לה את הביטחון שאת איתה כמה שהיא צריכה ולכל מה שהיא צריכה ובעיקר לתת לה את הזמן שהיא צריכה כדי לחזק מחדש את הבטחון ולמצוא בתוכה את האומץ לפנות ולבקש עזרה. חברתך זקוקה להרבה סבלנות והבנה כמו שאמרת בלי ללחוץ עליה, פשוט לתת לה את הזמן. כל הכבוד לך שאת עירה אליה ואיתה. שלך - מציאות אחרת

באמת יפה לראות חברה טובה שדואגת כל הכבוד לך! את יכולה להפנות אותה ל1202 להתייעצות ללא צורך להזדהות. אך כל עוד היא לא תרצה, זה יהיה בלתי אפשרי היא חייבת לרצות לעזור לעצמה. בכדי לשנות את המצב! את בהחלט יכולה לתמוך בה לשוחח איתה . להיות בשבילה כשהיא צריכה ולעודד אותה לקבל עזרה. בהצלחה אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

ועוד רגע כבר אשכח אייך מקלידים במקלדת הימים חלפו כמו סופה סוחפת בלי להרגיש ימים לא קלים בכלל ריצות עם אמא שלי בנסיון לעקוב אחרי כל המכאובים שלה , כל המחלות שלה ולנסות לטפל בהן אחת לאחת גם בעלי במצב בריאותי ממש לא טוב ובנוסף אם היה עוד משהו חסר אז גם את החסר כבר השלימו לנו ריצות לבית משפט עם אמא שלי בגלל צו ירושה שבעלה נפטר כבר 10 חודשים וכמובן שחג הפסח בפתח -ולא חסר מה לעשות אני לא ממש מתנחמת מזה שישנם כעת כמה ימים חמים וחמסינים האוויר חנוק ומייבש ת'גרון מצטערת שלא יצא לי להכנס להיות , לחבק , לנחם מאוד מאוד משחה לראות כאן חברות ותיקות שהלוואי שיחזרו וישארו כאן כי הן מאוד חסרות וההפתעה הכי גדולה לראות אותך כאן אידה אז חכו לי רק עוד קצת,,,,,,,,,, כי אני ממש מתגעגעת לכולכן כאן בהמון אהבה חטולית

מצטערת לשמוע שעברו עליך ימים לא פשוטים. מקווה שהימים שיבואו יהיו כבר טובים ושתוכלי לנוח ולהרגיש טוב. תמיד שמחה לראות אותך כאן. שמרי עליך הכי שאת יכולה וגם על כל היקרים לך. גם אני התגעגעתי. חיבוק אוהב ועוטףבהמון אהבה. שלך - מציאות אחרת

חולה אני עלייך!!!!!!!!! ועוד אני קצת מוסיפה לך מסכנוני שלייייייייי. נשמתי. ככ רוצה לחבק אותך כבר חיבוק אמיתי, כמו לפני כמה חוד (בחתונה, וואוו עבר הרבה זמן). שולחת לך ים של כוחות ואנרגיות טובות. אוהבת אוהבת אוהבת !!!!!!!

שמחה לשמוע ממך! מסע הימים הללו מנשמע מפרך ומעייף מתיש וכואב.... איך את מרגישה עם הכל?? איפה את בכל זה?? מאמינה שאין לך זמן לחשוב על זה?! מאחלת לך המון כוחות עם אמך מצב בריאותה והירושה שם.. וכן עם בעלך.. ואיתך... בריאות איתנה המון חוזק וכוח.. אוהבת ושולחת חיבוק ברשותך.. מתמודדת.

והנה את כאן ,לא החום לא עוזר לפיברו בדיוק כמו הקור והפסח רק מוסיף לו קורטוב של אהבה . תודה שנכנסת לספר על שלומך ...מצטערת לשמוע שלא הכי בעולם . מקווה שיגיעו ימים טובים יותר . בנתים חיבוק אוהב

אני נמצאת בתחושה מאוד קשה. אני מרגישה שרק כאן ניתן להבין. אני מנסה להבין מה קורה בבית המחוקקים (החדש וגם הישן) שיכול לסייע לי, לנו. למיטב הבנתי, אין שדולה למען נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. למה? כן יש שדולה למען שוויון תעסוקתי (מגדרי). כן יש וועדה למען קידום מעמד האישה. מצויין. אבל התחושה שלי היא שכל הזמן מתייחסים רק למקומות עבודה, בהחלט מדובר בנשים חזקות שדואגות לעצמן!!! אותן נשים, שיושבות שם, ודואגות לעוד חוקים שיעזרו לנשים עובדות וחזקות, שוכחות את אלה החלשות, שנפגעו ונצרבו כבר ולא יוכלו לעולם להיכנס לשוק העבודה. למישהו אכפת מהן?

ואני מבקשת להוסיף שלא ברור מדוע ביום האישה הבינלאומי מתייחסים רק לנתונים של הנשים העובדות??? מה עם הנשים הפגועות (מגברים) ????????????????????????????????????????????????????????????????????? לאף אחד ולאף אחת לא אכפת מהן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

האירוסין שלי במוצ"ש הקרוב- מחר!!!! אחותי לא השתתפה בוורט... וכשהודענו- הזמנו אותם לאירוסין אמרה "נראה.." אבל התקשרה שוב ונתנה תירוץ שאינה יכולה לבוא בגלל שאין לה רכב............... אין לי כוח לזה!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני פשוט חייבת למחוק אותה מחיי. נמאסות עלי תגובותיה... על אף שאינה יודעת כלום- היא פוגעת כ"כ.... נכון- איננו מתייחסים אליה רגיל: לא מזמינים אותם לשבתות וחגים כלומר לישון.. אבל היא זו שבורחת כל הזמן ויורקת לכולם בפנים.. למרות שברור לי שהיא מונעת ממבעלה.. קשה לי לקבל זאת כי אני עושה כל מאמץ שיש ביכולתי להישאר מאוחדות.. והיא ...... מתפללת שהשמחה תמלא את כל כולי שלא אחוש ואזכר בה ולו לרגע קט.. זה "מצחיק" שאני רוצה לשכוח אותה.. בגלל בעלה.. עליו הייתי צריכה להוציא את העצבים.. ******* מאוד מתרגשת לקראת המעמד... כל חיי חיכיתי לזה.. והנה זה בא! מלאה בתפילה תקווה ומשאלות אין סוף לחייםם מאושרים וטובים... ושהמקום פה -של כל אחת ואחת- יאיר בבשורות טובות בלי שום טריגרים מכאובים וקשיים... אוהבת אתכן! מתמודדת.

מתמודדת יקרה, ראשית והכי חשוב, מזל טוב. מאחלת לך שתצליחי לשמוח ולהתמלא באושר ולהרגיש רק את השמחה בכך שאת מממשת את מה שחיכית לו כל חייך. ששום דבר לא יעיב על השמחה הזאת ושהחיים יזרמו ויהיו מאושרים תמיד. מבינה מאד את הכאב שלך שקשור לאחותך ולהתנהלות שלה. מקווה שתוכלי לא לחוש בו בתוך המעמד המרגש של האירוסין. מקווה שתוכלי לשים את כל זה בצד ולהבין שאחותך מתנהלת כך מהמקומות שלה ולא בגללך ושאולי מה שגורם לה להתנהל כך הוא חוסר הידיעה של מה שקרה ובעלה שמסית אותה. אל תאשימי את עצמך בכל זה. מבינה מאד את הכאב שלך בלנסות לאחד את שתיכן ולקבל בסוף את הבריחות שלה. מקווה שהחתונה והחיים המשותפים שיבואו אחריה ימלאו אותך באור ושמחה ואיתם אולי גם אחותך תתקרב שוב. שמחה בשבילך ומאחלת לך רק טוב והמון. שלך - מציאות אחרת

תודה רבה מאוד ואמן לכל ברכותייך!! מי ייתן ויהי כך- שמחת חיים אמיתית בחיים לך ולכולנו.. שהשמחה תגבור על כל כאב וזיכרון.. השתתפותה של אחותי לדקה בארוסיי בהחלט שמחה אותי! היה קושי כשאנשים שאלו- איפה אחותך?! למה הלכה?!... היה קושי שלא נשארה להיות ולשמוח איתי.. היה קושי בזה שלא הביאה את ילדיה.. היה קושי לראות שהיא בהריון נוסף.. (ולא מזמן ילדה בן..) ומעל כל אלה הייתה שמחה גדולה. שמחה של בחירת בן זוג לחיי! שמחה ותקווה ואמונה.. כולם הגיעו לכבודי! שרו ורקדו איתי.. הקשיים- קיימים וניפגש בהם בכל צומת של שמחה או אירוע משפחתי.. אבל בהם גם תהייה השמחה- ויהי"ר שתגבר ותמלא כל חיסרון ותגליד כל כאב.. שוב, תודה רבה! מתמודדת.

קולולו יו איך אני שמחה . הבטחתי לך שאת צעירה ותקימי בית לתפארת במדינת ישראל . בעזרת השם כל הרצונות שלך כל הפחדים הקשיים יגמרו באחת . מה שכן יקרה את מבטיחה לי ולך שאת ממשיכה בטיפול ושאת מנסה לחיות חיים ללא סודות וללא שקרים ומכיוון חיובי. יקרה שלי חיי הנישואין מלווים בהרבה טריגרים לנו אני מניחה שלא תוכלי לספר הכל . אבל כשיהיה קשה אל תפחדי לאמר קשה לי עצוב לי וכאלה כי כשתנסי לזייף את הרגשתך תרגישי רע יותר ורק תיצרי מרחק מבן הזוג . יקרה אני ממש שמחה בשבילך חיבוקים

תודה רבה מאוד על איחולייך וברכותייך ועצותייך!!! בס"ד אאמץ אותם אל ליבי ואזכור ואממש.. אחותי בסוף הגיעה ממש לדקה בעלה חיכה בחוץ- יוזמה שלהם.. ביקשנו מאוד שתישאר אבל היא אמרה שאין לה אף אחד שם.. והלכה.. טוב שהיא באה לומר מזל טוב לפחות.. שמחה ומעריכה את זה עם כל הכאב הכרוך בזה.. שוב תודה על השתתפותך בשמחתי!! אוהבת, מתמודדת.

נו... אך היה? איזה יופי! אני כל כך שמחה בשבילך היום המאושר היגע נסי לשמוח בשמחתך אל תוספי מכאוב על ליבך אני לא מצדיקה אבל אולי יש לה את החלקים שלה קשה עם עצמה? עם האירוסין ובכלל? מקווה שיום אחד תוכלו לדבר על כך ולהבין מזל טוב אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

היום יום האישה הבנלאומי אני מקווה שתמצאו לכן דברים טובים לעשות למען עצמכן פנוקים כל דבר שעושה טוב אני אשתה קפה עם חברות... ואתן? יום נפלא אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

תודה אידה יקרה, כמה טוב לראות אותך כאן ולקרוא את מילותיך החמות והמחזקות. באשר ליום האישה, הדבר האחד שהייתי רוצה עכשיו יותר מהכל הוא לנוח מהעומס ומהכאב החונק שבפנים. שיצא כבר ויתן לי לנשום בחופשיות. זה פשוט לא מצליח ולא קורה. יום נעים ושבת שלום, שלך - מציאות אחרת

זו בדיוק הטעות: שיום האישה, שהוא יום סמל למאבק בנוגע לשוויון המגדרי- הפך בכל למיני מקומות עבודה לימי כיף עבור העובדות. מצער אותי לספר שעבדתי באחד ממשרדי הממשלה (כסטודנטית שהתנאים שלה היום יותר גרועים משל עובדי קבלן- בלי חופשות, בלי כלום) כמובן שלא הזמינו אותי לאירועי יום האישה, ונאלצתי אפילו להחליף את העובדות הרגילות (אלה עם הקביעות שגם הן סטודנטיות אך המדינה משלמת להן שכר לימוד ונותנת להם לצאת ללמוד בזמן שעות העבודה, הלוואי עליי). באותו היום, שבו כל העובדות הרגילות היו ביום כיף שמיועד להן, ואני הייתי שם כדי להחליף את כולן (אז כל כאב הראש, הטלפונים וכו'- של כולן- הועברו אליי) תהיתי מדוע באירוע יום האישה לא מזמינים את הסטודנטיות, המנקות והשומרות באותם משרדים. מה דעתך? שוב- אני נגד זה שהיום הזה הפך לחגיגה כזו במקום המסר שצריך להעביר ביום הזה, שצריך לציין. אבל אם כבר- למה כל הזמן נשים פוגעות בנשים????????????

אני בהחלט מסכימה איתך כשיתבטל יום האישה אני מקווה שיהיה סימן שאנו לא זקוקות לו. שיהיה שוויון בין המינים. אך לצערי נראה לי שהדרך עוד ארוכה יום האם בוטל והפך ליום המשפחה. משפחה זה חשוב!!! אבל יום האם לא בוטל בגלל שוויון. אני מצטערת שאת מאמינה כמו כולנו חשה את חוסר השוויון כמעט בכל מקום. אנחנו כאן בכדי לעשות את השינוי. מחזקת אותך כאן בשבילך אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש

נשמה אבודה נשמה טהורה הגיחה לעולם, הייתה בטוחה שתמצא בו מקום כמו כולם. מהר מאד היה ברור שאין לה מקום, היא התחילה לשקוע עמוק עמוק בתהום. הפחד היה ידידה היחיד, האחד שניתב את דרכה תמיד. רצתה להיות נוכחת ואהובה, רצתה שיודו בעצם קיומה. דרכים נסתרות לו לבורא עולם, הנשמה הזאת נוצרה שונה מכולם. מהר מאד היה ברור שהיא טעות, היא הפכה לחפץ, לכלי חסר משמעות. האימה הייתה לה למקור החיות, והיא הייתה לבובה על חוט. רצתה להיות יקרה וחשובה, רצתה שירצו את היותה. נשמה עטופה בכבלי הגהנום, אבודה בחלל, לא מחוברת לשום מקום. מהר מאד היה ברור, היא מנותקת, היא ויתרה על הרגש והייתה למפלצת. כך עברו להן שנים של טרור, היא מעולם לא זכתה לראות את האור. רצתה להיות מוערכת ושווה, ובמקום היא מתה בתוך עצמה.

מציאות יקרה מצטערת הלב מתקבץ כשהעניים קוראות הנשמה טהורה שסבלה עד כה היגע הזמן לשחרר אותה לאפשר להרגיש טוב את אישה מדהימה עם המון כוחות עשי כל דבר בכדי להרגיש טוב מגיע לך מגיע לך איתך יקירה אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

תודה על מילותיך החמות. נגעת בדיוק בנקודה הכי קשה וכואבת. מנסה להרגיש יותר טוב, מנסה לרצות בטוב, ומישום מה משהו מבפנים חוסם את זה מלהגיע אלי. מרגישה עומס עצום ומחנק. לא מצליחה לשחרר שום דבר, זה כאילו דבוק. ומעבר לזה יש המון המון פחד לשחרר ולהתפרק עוד יותר שכנראה חוסם את כל הנסיונות שלי.... לא מבינה יותר מיזה.... שוב תודה על הכל ותודה שאת כאן, שלך - מציאות אחרת

נשמה יקרה- נשמה טובה, את היותך בודדה- רק את רואה.. חשה, מרגישה.. יש בעולם הגדול שבורא העולם ברא עוד המון המון נשמות כמוך שמרגישות טרור בפנים, בתוך חלקן נמצאות כאן- באותו המקום שאת נמצאת.. בבקשה- נסי לאחוז ולא להרגיש לבד..... מציאותי- וואוו כמה שמחתי לראות את הודעתך!!! עם כל הקושי להכילה ובאמת להרגיש קצת ממה שאת חווה.. יש בהודעה זו משהו ש.. מנסה להשתחרר ולצאת מהתהום שנשאבת לשם נשמתך... יש רצון לאור שמזמן כבה.. משהו חי שם- רוצה לצעוק.... שומים את הצעקה הזו יקירתי! בהודעתך הזו- לאחר המון זמן שלא רשמת- יש כמיהה למשהו מסויים.. מציאותי- אם לא קיבלת או תקבלי את זה בתגובות- בבקשה בבקשה אל תכנסי שוב לתוכך!! אפשר לבקש שוב... (מודעת למאמץ שזה דרש ממך לכתוב ולכוחות הנפש..) מבינה את הלבד שאת מתארת, את השוני- לא דומה לאף אחד בעולם, את קשיי ההבנה/ ההכלה של אנשים שמוכיחים לך שאת אחרת.. שונה.. את הכאב האינסופי שתמיד מתמשך ולא נגמר.... רוצה לחבקך ולהבטיח לך שכל העבודה שאת עושה ועמלה בשבילך! לא תלך לאיבוד ותראי אור גדול.. שמחה ואושר!!... מתמודדת.

תודה על התגובה המאד רגישה ומושקעת. במובן מסויים זו אכן צעקה שבאה ממעמקי הבור שבו אני נמצאת, מיתוך סירוב להשלים עם כל מה שקרה שם ועדיין רודף אותי עד היום. רוצה לשחרר אבל משהו מאד עוצמתי חוסם אותי ולא מאפשר. הכל תקוע בפנים ולא יוצא.... ולי כבר לא נשאר כוח לסחוב את המשקל הכבד הזה. שוב תודה על המילים החמות ועל האיחולים, ומאחלת גם לך את אותם הדברים בדיוק, בעיקר שהעבודה הקשה שאנחנו עושות תניב את הפירות שאנחנו רוצות לקבל מימנה. שלך - מציאות אחרת

נשמה נדירה נשמה טהורה הגיחה לעולם, הייתה בטוחה שתמצא בו מקום כמו כולם. מהר מאד היה ברור שקשה לה לתפוס מקום , היא שמרה ונאבקה ולא שקעה עמוק עמוק בתהום. הפחד היה הדבר היחיד שהרשתה לעצמה להרגיש , האחד שניתב את דרכה תמיד ובכך פיספסה את האהבה שסביב . רצתה להיות נוכחת ואהובה, רצתה שיודו בעצם קיומה ולא שמה לב כמה אוהבים אותה . דרכים נסתרות לו לבורא עולם, הנשמה הזאת נוצרה מיוחדת להיות אור לכולם, מהר מאד היה ברור שאין כמוה נדירה , יהלום של ממש נדיר ובעל משמעות. היא עברה אימה ותלעות וזה רק חיזק את חוזקה ורצונה לחיות , היא הייתה לבובה על חוט ונעה ונדה על הגלים ,עד שהגיע לחוף מבטחים . רצתה להיות יקרה וחשובה ולא הרגישה שהיא כבר כזאת אהובה יקרה וחשובה , רצתה שירצו את היותה ולא הרגישה שיש המון נשמות שלא יכולות בלעדייה . נשמה עטופה בכבלי הרגשות , אבודה בחלל, לא מחוברת לשום מקום. מהר מאד היה ברור, היא מנותקת, היא ויתרה על הרגש והייתה לעוד יותר מיוחדת . כך עברו להן שנים של טרור, היא מעולם לא זכתה לראות את האור למרות שהיה שם בשפע פשוט החושך חסם את עינייה . רצתה להיות מוערכת ושווה, ולא שמה לב עד כמה היא כזאת . נשמה יקרה די התעוררי מן החלום הסירי את כיסויי העיניים וראי באיזה עולם נפלא את חיה מחכה כאן בשקט שתיראי עד כמה אני אוהבת ...את הנשמה המיוחדת... ממחטות בארון משמאל ...חיבוק אוהב

השארת אותי ללא מילים. הפכת את הכל באופטימיות שלך כמו שרק את יודעת לעשות. וכן כמו שכתבת שיקרה, הברז נפתח ולא מפסיק לזרום..... אוהבת אותך, בורכתי בנשמה שאת, הלוואי ואני אשכיל להיות שם בשבילך בדיוק כמו שאת בשבילי. אוהבת אותך ומחבקת בכל ליבי שאוהב. תודה רבה. שלך - מציאות אחרת

היי.. אני כבר כמה שנים מטופלת אחרי פגיעה מינית שהשפיעה עליי קשה מידי:/.. ועדיין קשה לי לתת אמון במטפלת שלי (וזה לא קשור אליה, אין לי בעיה אישית איתה אלא באופן כללי עם לסמוך ולשתף אחרים). אני לא יודעת מה לעשות, כי זה ממש מתסכל שאני רוצה לפרוק ולהרגיש יותר טוב ונעצרת בכל פעם מחדש מכל מיני פחדים טיפשיים.. רציתי לשאול אם מישהו/י כאן יכול להמליץ לי על תרגילי אמון? אפילו דברים קטנים שיכולים להתחיל לפתוח את זה.. או כל המלצה אחרת שיכולה לעזור.. ותודה רבה לכם..

הכי נכון זה לשתף אותה בפחדים האלה . כנות שתתגבר על המבוכה וידיעה מאיפה מגיע החוסר אמון . את חייבת לזכור שהיא לא בראש שלך והיא לא יודעת על הפחדים כך שלא יכולה לעזור לך בהצלחה

מיואשת יקרה אני מקווה שתוכלי לשנות את הכנוי שלך בקרוב ולכנות עצמך לתקווה אל תאדי אותי...מצאי אותה. אחרי פגירה או ארוכה כל העולם הופך מסוכן ופוגע ולוקח זמן להתחיל להאמין בעולם. ולהתחיל בטיפול זה המקום הטבעי והבטוח לעשות זאת! דברי על כך עם המטפלת על כל מה שממפריע ומעקב את האמון והתחילי לשחרר ולהאמין בהצלחה אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

יש מישו? געגעתי :)

מה שלומך? אך את? התגעגנו גם.... ספרי מה מה איתך אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

אני? ככה. בלי טיפול כבר 4 חוד בדיוק בזמן שנפרדתי מהחבר. היא יצאה לחופשת לידה.. לא יודעת איך מצליחה עוד להחזיק מעמד...... :/

מצטערת על הלבד הפרידה... אין מטפלת אחרת? תחליף. תתמוך במקום? או בזמנים קשים? שולחת חיבוק מקווה לראותך כאן כאן בשבילך אידה פסיכותרפיסטית עו"ס MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

הי, הייתי שמחה להבין למה התכוונה הפסיכולוגית כשאמרה טריגר, *כשיש לך איזה טריגר???*אילו תחושות גוף יש? *מזה אסטרטגיה? איך אני יכולה להיות מאד מחוסנת נגד פגיעות של הסובבים,אני נפגעת מאד מהר??? אם יש לכן רעיון למכתב לקרוב משפחה שהוא נכנס לעיניים אישים,יתר המידה...ואפילו נגע מ'ס פעמים....שיהיה מכתב מאד נוקשה.... תודה רבה!!!!!!!!!!!!!!1

היי חיה. בפנייתך יש כמה שאלו? לא כ"כ הצלחתי להבין.. מה שכן הבנתי - את לא מבינה את שאלתה של המטפלת בעניין הטריגרים? כלומר את שואלת מה את אמורה לחוש כשעולה לך טריגר?? או שלא הבנת מהו טריגר..?? דבר נוסף שאלת (ולדעתי זו שאלה רטורית, לא?!) על איך אפשר לחסן את עצמינו שאנשים לא יפגעו בנו??? וכן- רצית רעיון למכתב לקרוב משפחה שנוגע בך ואינך מעוניינת בכך? האם הבנתי אותך נכון?? מגיבה בקצרה כי ייתכן שלא לזה התכוונת לכן שאלתי.. בכ"א- בעיניין הטריגר (זהו דבר ייתכן שסתמי אבל הוא מקפיץ כאבים וקשיים...) כל אחד יכול לחוות תחושות שונות לגביי זה. האחד אכן ירגיש בגופו חוויות של ממש (אך בבדיקות לא בטוח שייראה משהו- ייתכן וזה יהיה סוג של התקף חרדה) השני יחווה רגשות עזים כגון כעס/ התאבנות/ התעלמות/ הדחקה/ בריחה וכד' כל אדם מגיב באופן שונה! לכן היא שאלה ותך מה את מרגישה כשמופיע לך טריגר.. כדי לנסות להכירך יותר או לטפל בזה וכד' זה דעתי. יקרה- מה שהכי הכי חשוב- אל תפחדי!!!! זכורה לי עוד הודעה שניסית לברר למה היא התכוונה.. א. את תמיד יכולה לשאול אותה. ב. (מה שלי נראה יותר) שזה אולי בא ממקום של פחד.. שמא את חוששת שאם אינך חושבת/ מרגישה וכד' משהו זה יעשה את סיפורך לא אמין או לא כמו כולם... לכן חוזרת ומדגישה לך- הנושא הוא נושא שמשותף לכולנו פה (לצערינו) אנו מאוד יכולות להזדהות אחת עם השנייה בהרבה מקומות היות וחווינו דברים דומים.. אבל שום דבר הוא לא בדיוק כמו של השניה. אין לומר "זה נכון מה שאני מרגישה" או "מה עליי להרגיש" וכו' תהיי קשובה אלייך. אל תחששי!! כל אחת חווה את העניין באופן שונה וזה הכי מובן!! אולי הסטתי את הנושא.. ואולי אמרתי דברים לא נכונים לגבייך. אם כן- בבקשה התעלמי מהכל!! אם לא אשמח אם תכווני אותי יותר ואם אוכל לעזור- בשמחה! לגביי המכתב- אני עוד לא יודעת לומר/ לחבר דברים כאלו... נסי אולי יחד עם המטפלת לחשוב על כיוון או לנסח את המכתב ממש ביחד. בהצלחה יקרה. מקווה שעזרתי.. מתמודדת.

ממש תודה על התשובות כן אני רואה שממש בילבלתי אותכן,לא הבנתי מזה טרייר?ואילו רגשות יכולות ללוות את הטרייגר?האמת שאני ממש לא מרגישה טוב עם המועקה ממש כואב לי בחזה,ירדתי היום לאילת ליומיים לבד להתאוורר קצת,כן איך אני יכולה לחסן את עצמי לגבי פגיעות?מכל דבר אני נפגעת ואז אני נסגרת בחדר לצערי,אין לי כח להתמודד,ממש שמחתי לקרוא את עצותייך ונקווה לטוב,היום נפגשנו והיה מאד קשה ני לא מסוגלת להכניס כלום לפה מהשיחה שהייתה נותר לי רק לקוות לטוב..............שוב תודה רבה!!!!!!!!!!!!

אני לא בטוחה למה התכוונה הפסכולוגית שלך. ואני חושבת שהכי טוב לשאול אותה. להרגיש בנוח לשאול ולבקש הבהרות. שאלת כמה שאלות ברצף ולא כל כך ברור לי מה בעצם את שואלת. לגבי טריגר: טריגר הוא משהו= דבר שמעורר ומוביל לדבר אחר טריגר יכול להיות כל דבר שמעורר את הזכרון של הפגישה. חלק מהטריגרים הם גלויים כגון סיפור, מילה, סרט , אדם שמזכיר ויש טריגרים שהם סמויים ולא תמיד ניתנים לזהוי במהירות, כגון רייח, טעם תמונה וכ"ד חוסן זה דבר שנלמד ונבנה עם הזמן, אני מאמינה שבטיפול תוכלי לבנות חוסן, ולשמור על עצמך מפני פגיעות מהסביבה. לגבי המכתב. כתבי מכתב קצר שורות קצרות שמביעות את הרגשתך ומסבירות את הדרושה שלך. אל תסברי יותר מדי ואל תארכי. היה ממוקדת כך שהמסר יעבור בקלות ובברור. בהצלחה אידה פסיכותרפיסטית עו"ס MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

הי זו שוב אני,מקווה שאני לא מטרידה אותך...רציתי להודות לך על התשובות הנקודתיות ועל התמיכה הרבה...אין מילים את נותנת לי תכח להמשיך ולקוות לטוב בעזה....ומקווה שהאגור כוחות נפשיים להמשך...והלוואי וירבו כמוך..... אנשים כמוך הם יחידי סגולה...אין בנמצא...וואו אני מזה בלחץ ספרתי לה היום על איזו קטינה שמשהו הטריד אותה ואז היא אמרה שבפגישה הבאה נצטרך לעשות משהו בנידון אני בלחץ שהיא תערב את המשטרה....זה קרה לה בגיל 3 והיום היא כבר בת 7 אני לא יודעת אם היא זוכרת משהו.... מה אני עכולה לעשות ללחץ הזה?????????? אני כבר מחכ. לעבור ת'פגישה הבאה מה את אומרת?????????????תודה רבה מראש!!!!!!!

כבר לא יודעת אם ראיתי או לא אבל לא הייתה בקשה למחקר כאן לפני כמה ימים של פרו אלי זומר . הנושא מעניין אותי ולא הספקתי לפתוח בכלל אידה יקרה אם במקרה את מחקת מסיבותייך אנא מחקי גם הודעה זו .

זוכרת שמחקתי מודעות אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

השגתי את המחקר פניתי לפרופסור אלי זומר אם מישהו מעוניין אני יכולה לשלוח את השאלון שוב תודה

בנות יקרות ברצוני לשתף אותכן ולעדכן מה קרה ומה קורה. ראשית מתנצלת על על העלמות שלי, בקשתי לעדכן וגם ניסיתי בעצמי בעבר חלקכן פניתן אלי בפרטי והתעדכנתן. בנובמבר עברתי ארוע מוחי, היה לי דימום וקריש גם יחד כחודש הייתי בבית חולים שבועיים בטיפול נמרץ. אבל מישהולמעלה החליט להציל אותי ואני כאן! אין כמעט נזקים שנראים אבל אני משתדלת לא להעמיס יותר מדיי לפעמים אני מוצאת שהכתיבה והקריאה קשים ומעייפים אותי. לכן גם היה קשה לי לחזור לפורום. אני מאוד רוצה לחזור ולנהל את הפורום כמו בימים הטובים אך מתקשה להבטיח אני מוכנה לנסות, אך אם אראה שאני לא מצליחה אאלץ לפרוש... כי אני לא רוצה שבעיקר אתן תפגנה . וגם לשמור על עצמי. זה ממש בקצרה אני מקווה שתקבלו זאת בהבנה מבקשת מכן אנא שמרו על עצמכן על בריאותכן הנפשית והגופנית עשו הכל לעזור לעצמכן. אני כאן באהבה אידה מוסיפה תודה לכל מי שפנתה שיתפה אותי דאגה איחלה וכל מי שנכנסה ושמרה על הפורום לכולכן תודה

תשמרי על עצמך! תודה..

אידה יקרה, שמחה שנכנסת לפורום ומאד מצטערת לשמוע שעברת סבל כזה גדול מבחינה בריאותית. מקווה שזה רק ילך וישתפר ושלא יישארו שום עקבות, שתחזרי לעצמך לגמרי. שמרי על עצמך ותדאגי לעצמך, זה הכי חשוב עכשיו ובכלל. מאחלת הרבה בריאות ושתרגישי טוב. באשר לפורום, טוב לדעת שאת כאן אפילו מעט ואפילו מאחורי הקלעים. אני בטוחה שכולנו יכולות להסתדר עם זה.... הכי חשוב כאמור הוא שתשמרי על עצמך, כל היתר כבר יגיע. מוסיפה גם את מילותיה של בוחרת בשינוי. היא לא ליד מחשב ומוסרת שהיא שמחה שאת מרגישה יותר טוב, שתשמרי על עצמך, זה הכי חשוב ושאנחנו נסתדר. בהמון אהבה והערכה ומכל הלב, שלך - מציאות אחרת

וואוו... מצטערת לשמוע שזה מה שעברת... כואב לי כ"כ.. שמחה שהוקל לך מעט.. הרבה בריאות!! שמרי עלייך פי כמה במיוחד עכשיו!! תודה רבה לך- מתמודדת.

עצוב לי וכואב לי לקרוא על כל מה שעברת!!! הכי חשוב באמת עכשיו שתשמרי על עצמך!! לי זה מספיק לדעת שאת שמה מאחורי הקלעים- נכמסת מתי שאת יכולה- כי מרגישים את נוכחותך אפילו שאת לא כותבת!! מאחלת לך המשך רפואה-שלמה-מכל הלב- ינשוף

כפי שכתבת לך מציאות בשמי שימרי על עצמך זה הכי חשוב ומסכימה עם הבנות עצם הידיעה שאת כאן מאחורי הקלעים זה מספיק תודה לך

וואוו.. קראתי והלב התכווץ מכאב.. מאחלת לך בריאות טובה. והרבה אור דפנה.

תודה אני בסדר עכשיו ומקווה להיות כאן יותר אתן באמת מקסימות ומיוחדות מקווה שאתן יודעות זאת! אידה פסיכותרפיסטית עו"ס MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אין מילים...! ממש הצטערתי לקרוא ובכן, מסיבות מסויימות נעלמתי (גם לעצמי) , כושר הניתוק שלי מסוגל לקחת אותי הרחק וגם משהו בי השתנה לכיוון אחר מעט נכנסתי , ממש לעיתים רחוקות אבל ראיתי שאינך כאן במקרה, ממש במקרה נכנסתי היום וקראתי ולא יכולתי להגיב חשכו עיניי לא תיארתי לעצמי שהיה מדובר בדבר כזה נורא! אני שמחה ששבת לאיתנך, זה פשוט נס! השגחה עליונה את עושה כל כך הרבה טוב לאחרים ומביאה הרבה אור. מקווה שאת לא מעמיסה על עצמך יתר על המידה ממש לא פשוט הרבה בריאות וכוח! וחג שמח (: סמויה

כמה טוב לראות אותך כאן. מקווה שאת בטוב גם אם מנותקת. בעיקר מקווה שאת שומרת עליך. השמיעי קול מידי פעם כמו שנכון לך. שלך - מציאות אחרת

אני לא מאמינה... הצצת.. חומד- מה שלומך????? נורא התגעגעתי.. ראיתי את הודעתך רק עכשיו ומייד הגבתי.. את חסרה כאן לכולם. מקווה שאת בטוב.. ומצליחה להתמודד בגבורה עם הניתוקים.. אוהבת המון! מחכה לך פה... וגם אם לא תגיחי שוב :( שולחת חיבוק תומך ומחזק... שלך, מתמודדת (או אפרת- בזמנו..)

היי בנות!! סוף סוף הגיע הזמן שאני יכולה לבשר את הבשורה שליוותה אותי בזמן האחרון: סגרתי וורט!!! (וורט זה הסכם שעושים לפניי אירוסים שרק אז אפשר לספר לכולם...) האירוסים יהיו בהמשך- בל"נ אעדכן... הרבה ממה שרשמתי למטה בשירשורים הקשים שלי אולי באו מהמתח הזה- נישאים...... עולים לי טריגרים לא פשוטים והשלכות קשות... אבל גם החיים מתקדמים.. מלאה ברגשות של שמחה אושר... ותקוות ואפילו פחד... הבחור הוא בחור עם מידות טובות.. עדין.. אציל נפש.. שמח.. מכל מקום שמענו עליו דברים טובים ב"ה :) אמא שלו נראית ונשמעת- אישה טובה! וכנל שאר משפחתו.. שיר שליווה אותי כל התקופה זה השיר של מורן אהרוני- ואולי. יש בו שורה שמרגשת אותי ובכלל גם כל השיר. והשורה היא: "ואוליי הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים..." שיהיה הרבה שמחות תמיד פה... בליבכן.. שמחות אמיתיות!!! ולעניין אחר- כתבתי למטה שירשור ממש ממש קשה... היה לי קשה מאוד לשתף את המטפלת בחמישי.. (תודה בוחרת שהתעניינת..) אבל אמרתי את זה ברמז... וייצא קצת לדבר על העניין... אני נמצאת במצב שההשלכות כן נהיות קשות ושונות ודברים הזויים ממש..... ומצד שני חיה חיים טובים ב"ה.. כמו שרשמתי- כמין 2 דמויות שלפעמים נפגשות ואז הכי הכי קשה אני נמצאת בשלב שמרוב שקשה לי לדבר על מה שהיה שם.. אני באופן תת מודע פועלת לפי הדברים.. כלומר ההשלכות ומתנהלת לפי הפגיעה.. בכמה דברים.. לפעמים דרך זה אפשר להבין מה היה שם.. אבל הכי נכון זה לעקור מהשורש.. והבנתי עם המטפלת הרבה דברים.. יש לי עבודה רבה רבה לעשות!!!!! ובמיוחד שחיי לא בהמתנה.. אלא ב"ה בהקמה של בית שיהיה שייך לי ולחתני... תודה על הכל!!!! חשוב לי שאתן פה ומעריכה מאוד!! מתמודדת.

יקרה מזל טוב המון המון מזל טוב

מזל טוב יקרה. שמחה בשמחתך ומאחלת לך רק טוב והמון. הרבה שמחה שלווה אהבה ואושר. שלך - מציאות אחרת

איזה יופי.... מרגש... את מנצחת ממשיכה ובונה את חייך כל הכבוד מזל טוב רק טובבבבב אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

ומי ייתן ונרגיש תמיד אושר אמיתי פנימי.. שמחה אינסופית... ודיי לכל כאבינו .....

שמחה בשבילך! צעד אמיץ, מורכב..... בהצלחה רבה מאוד..

וואו!!! איז יופי- איזה שמחה גדולה!!! מאחלת לך(לכם) הרבה הרבה מזל טוב מכל הלב חיבוק חם אם זה מתאים--ינשוף

מתגעגעת .....

מצטרפת לשאלה.....

תודה לכן על ההתעניינות. בעיקר אין לי מילים. בין ניתוק לחיבור, נמאס לי ונגמר לי....... אין לי סבלנות..... שלכן - מציאות אחרת

אסור לך לשקוע!!! יקרה, מבינה כ"כ את המצב שאליו נקלעת.. מבינה את התחושות של: אין לזה סוף וזה רק מחמיר... נסי לחשוב מה את רוצה ולבחון איך יהיה הדבר אפשרי.. מה יעשה לך טוב?? אפילו קצת??? מחכה לך.. מתמודדת.

בהמשך לשרשור למטה.. ביקשת לשמוע את דעתי בעניין. אז - אני אישית חייתי 4 ש' + עם ה"סוד" הזה לבד... לבד.. לבד.. ובעצם כל הזמן הזה זה לא פסק.. וכשסוף סוף סיפרתי קמצוץ של משהו למישהי שהתקשרתי מחסוי והיא קצת הסבירה לי מה פשרם של דברים.. משהו אולי ברור לכל אדם ולכל עיין חיצונית. אבל בתור מישהי שנמצאת בסיטואציה כזו זה לא ברור כ"כ.. ואז הופניתי לטיפול שאז חשפתי קצת יותר... ומאז חשפתי לעוד ועוד אנשים.. ובקיצור- מה באתי לומר בזה?? כשסוף סוף ה"סוד" יוצא יש קושי להכיל אותו.. ויש צורך פנימי לשמוע שוב ושוב מילים מאנשים.. ו/או לספר אותו עוד ועוד/ שוב ושוב כדי שיתעכל יתעבד.. פתאום מגלים דברים/ נזכרים יותר... לכן- הצורך לספר את זה מובן לי אישית מאוד! ומובנת לי יותר הרצון לברוח לאי בודד עם עוד מישהו/י ולפרוק שם הכל. ולהגיע לכל החלקים והחוויות שהיו שם ופשוט להוציא הכל ולנקות... אני גם כ"כ ביקשתי הפסקה מהחיים... כ"כ רציתי להיות רחוק וללבן ברים/ להגיע למסקנות/ הבנות........ ובשונה ממני- יש כאלו שיגיבו אחרת- יפנימו. יקחו את הזמן שלהן. לא ירצו לדבר על זה עם אנשים נוספים ועוד... פשוט כל נפש היא שונה. לכן-- יקרה זה בסדר גמור!!!! לגביי האוזן הקשבת שאת מבקשת- מנסיוני- זה מצרך נדיר בעולם... כמה שאני אופטימית ומאמינה אבל מניסיון נכבה לי משהו בתמימות הזו.. וזה לא אומר שאני לא אתן אמון באנשים. אני ממשיכה לתת. אבל יש אבל קטן.. שאני צריכה לעבוד עליו כנראה.. פשוט כ"כ חוויתי את זה שכיף ונוח לאנשים כשאני צוחקת וזורמת.. ובקושי הם פשוט מסתגרים ומחקים שזה יעבור לי... סורי שגלשתי.. אבל אמרתי זאת כדי שלא תתאכזבי! ככה זה בני אדם! גם לנו קשה כשילד/ תלמיד/ חבר/ה.. מתנהגים אחרת... ולכן- איתך בתקווה שתמצאי בחייך אחת/ אחד כזה. וייעניק לך את כל מה שתצטרכי. ויחד תוכלו לחוות גם את הרגעים היותר שמחים שלך.. בלי שתרגישי ש: "מצפים ממך להיות כזו ולא להכביד.." איתך.. מקווה שדבריי יעזרו קצת.. חיבוקי, אפשר?? יום מקסים! מתמודדת.

אין לי כרגע מילים באמת אבל ירדתי למטה לשרשור וחייבת לאמר לך לפחות בעניין האמון .... לנו לנפגעות יש שתי צורות אמון האחת כשמישהו רוצה לעזור והוא שם בשבילנו אנחנו הכי מאמינים בו בעולם ...ואז לצערי משחזרים את הפגיעה ..אז בבקשה תיזהרי עם כל המישהו שרוצים לעזור ...לחשוף את בפרטים הכי הכי מביכים רק למטפלת שתשמור על סודותייך ולא תשתמש בהם נגדך . האמון השני הוא האמון הנכון דרך תחושותינו כשאנו סומכים על תחושותינו ובטוח עם באדם שמולנו אבל עיה וקוץ בה דווקא בטיפול אנו לא בטוחים ושוב ושוב שמים גדרות בהצלחה יקרה ושימרי על עצמך בבקשה לא יודעת למה אבל ההודעה האחרונה שלך הקפיצה אותי להזהירך בסכנה של שיחזור . ואם אני טועה אז סליחה

רוצה לחזק אתכן לעודד לשחרר את הסוד ולבקש עזרה ללמוד לאט לאט לתת אמון אל תשארו לבד זה הכי קשה איתכן אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

הי אין לי מילים להודות לך על הכל והכוחות והעידוד שאת תומכת בי......הבנתי את אשר כתבת לי,ונחזיק מעמד כאן ונאגור כוחות....ה יעזור אך רק תפילה עוזרת ואשמח להציע לך לקרוא את הספר המתנה שקיבלתי מאבא זה מדבר על פכיעות ינותן הרבה כוחות אז בהצלחה רבה ואשמח להמשיך ולקל ממך עיצות נבונות..........

וואו איזה מרגש לקרוא שהגעת לרגע הזה,שיהא הביניין עדי עד.....עם איתנים חזקים ושה ימלא משאלות ליבך לטובה..... אני עדיין מחכה למצוא את הבחור אני בת29 אך נקווה..... אני מבינה שאת מהציבור החרדי כמוני אז שיהיה לך פול הצלחה בכל...................

פתחי גהינום- אתמול... הייתי שם.. נגעתי בהם.. נכנסתי לתוכם.. צעקתי מבפנים.. למה???? למה אני פה?! למה אני עושה זאת?! למה זה קורא לי?! למה???? איפה אני בכלל?? זה אני?? לאאאא זו לא אני!! זו מישהי אחרת שמאוד דומה לדמותי.. בימים אלו מרגישה שתיים- שתי דמויות.. (לא פיצול אישיות ח"ו אני רק מנסה להסביר מה מרגישה אני במלחמות הפנימיות שבתוכי..) דמות אחת- מדהימה! כיף לי איתה! היא צוחקת.. זורמת.. חייכנית.. מקרינה לשני.. אוהבת.. תומכת.. שרה.. מבלה.. חיה!!!.... דמות שניה- כ"כ שונה! כ"כ אחרת!! כ"כ ניגודית! כ"כ מאיימת.... הרסנית.. דמות זו שייכת לעבר.. לפגיעה.. לקשיי ההתמודדות.. לסבל הרב.. לכאב האינסופי.. אני משאירה את הדמות הזו- ליום חמישי- יום של הטיפול.. ומתעלמת ממנה כמה שאני יכולה במשך כל השבוע.. והדמות הראשונה היא שלי.. מתקדמת בצעדי ענק בחיים.. ונהנית בהם.. הקושי הגדול בא מתי ששניהן נפגשות יחד... אני מרגישה כמו מישהי שמחזיקה בכל יד חוט אחר.. בימין את החוט שלי.. ובשמאל את החוט של ההשלכות.. אבל יש פעמים ששני החוטים נמשכים בו זמנית.. כל אחד מושך לצד אחר... ואני נקרעתתתתת כך היה אתמול... אבל בחסד עליון- אני מרגישה שהעבודה הקשה שאני עובדת עם עצמי כבר קרוב לשנה, חיזקה אותי אתמול מאודדדד! אין לי איך להסביר מה קרה ומה היה... קשה לי מידיי... (יש עוד זמן ליום חמישי- מקווה שאצליח לומר שם..) אבל- ניצלתי!!! יצאתי מהשערים האלו.. ובשעה שהם כמעט נסגרו ואני בפנים- "פשוט" ברחתי משם... בכוחות שאיני יודעת מהיכן באו!! כרגע אני פה.. בבית.. בחדר.. רגועה יותר.. ומתפללת שאצליח להוציא ולהקיא הכל... אחרת אי אפשר להמשיך ככה! אומנם זה לא קבוע יום יומי... אבל "מספיק" פעם אחת- וזה חיים שלמים... האני אני- חיה נהדר ב"ה כבר קרוב לשנה. עם קשיים פה ושם אבל חזקה וחולפת אותם. (ייתכן שאני מדחיקה המון- לכן התחלתי שוב את הטיפול ברגע שהרגשי קצת מוכנה...) ומקווה לבשר בקרוב את הבשורה הטובה... (שכנראה היא הטריגר שגורם לי לכל הקושי הפתאומי שצף מידיי פעם) מצטערת על הקושי בקריאה.. ואם זה גרם לכן לחוש צער/ כאב.. מצטערת... תודה על הכל! מתמודדת!!

היי מתמודדת יקרה- אני מאוד מזדהה עם המקום הזה של החלקים והקושי להיות -להכיל בו זמנית את 2 החלקים. אני "שמחה" בשבילך שמצאת מקום בו את מאפשרת לחלקים להיות-לעלות- לרפא את הפצעים של העבר- לא קל-ואני מאוד מאריצה אותך באומץ שלך להסתכל על הדברים. אני- מאוד נלחמת עם כל החלקים שבתוכי- מתקשה בלהבדיל -להפריד בין כל הקולות-צעקרת-בכי וכו- בלגן שלם בתוך הראש-ואי שקט - בכל אופן- השיתוף שלך אפשר לי להבין קצת יותר טוב מה עובר עלי טבזה אני מודה לך. מאחלת לך רק טוב-והמשך ריפוי - שלך ינשוף

וואווו... כמה אני שמחה שמילותיי דיברו אלייך.. או אפילו חלק מהם... מתפללת ומקווה שתצליחי להבין קצת יותר מה הולך אצלך בפנים.. שתצליחי לקבל אותך בכל מצב שאת... בכל חלק בך... יקירתי- לא הכל ברור אצלי כמו שזה נשמע... יש גם הרבה אפור ושאר צבעים לא מוגדרים.. אין לך מושג כמה אני שמחה שהגבת... בייחוד שזו את. בייחוד בגלל מה שרשמת עלייך.. מאוד מאוד מקווה איתך שיתבהרו החלקים.. ושתימצא דר לעבוד ולהתמודד מול כל חלק.. אוהבת המון. פה לכשתרצי.. מתמודדת.

תודה יקרות , טריגר רציני הבאתן כאן עובדת על כל חלקיי המפוזרים ומאוד לא ברור לי בקיצור בנות מאוד איתכן אבל כרגע אין לי מילים ...כל מה שחשבתי שככה זה אצל כולם מסתבר כבאלגן אחד גדול אז רק חיוך וחיבוק למען חיבורינו מחדש ...

אני מאוד התגעגעתי לנוכחותך כאן נכון- כל הנושא של חלקינו הפזורים הוא נושא טעון וכואבת מה אני אגיד לך מעבר לזה- אין לי את המילים כמוך.... שולחת לך גם חיבוק אם זה מתאים שלך- ינשוף

תודה על תגובה. ואמן ואמן לכל תקווה ומשאלה שתתגשם לטובה במהרה!! איתך... מתמודדת.

יקרה אספתי קצת כוחות וקראתי שוב . איתך יקרה , קודם כל יום חמישי היום מקווה שהיה טיפול טוב ... וכן זה קשה וכן זה שואב אותנו אבל תודה לאל שיש לנו עוד חיים . מה שהצלחתי להבין מכל הפיצולים האלה שקודם כל אנחנו חייבות להתייחס לכולם כאל אני זה עוזר לחיבור בנהם וחוץ מזה לאהוב ולקבל אותם . מה שבטוח שהם לא הולכים להחמיר והמצב רק ישתפר אז סבלנות יקרה בדרך להצלחה .... השבוע הבנתי שהמצב שלי דומה לקטוע רגל שיושב בכסא גלגלים כשהמטרה היא ללכת על שתי רגליים על פרוטזה ...הנזק ישאר אבל נלמד לחיות איתו אוהבת חיבוק

כואב ומרגש הרבה כאב ויש גם תקווה בדברייך הרבה כוח למי שקוראת כל הכבוד לך ובהצלחה אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

שלום, לא יודעת איך להתחיל בכלל מה לכתוב.. עדין לא מעקלת מה קרה לי, מה קרה ליקר לי מכל.. לתמימות המדהימה של הילד המיוחד הזה שיש לי.. כן נגעו לי בילד.. נגעו בתמימות בעדינות שלו.. מה עושים? לא יודעת איך להתמודד אם המחשבה הזאת שמישהו עלוב דוחה ושפל נגע לי בילד התמים הזה. א' ילד בן 7 חזר מחוג הטניס במושב שלנו וינער בן 14 עלוב ודוחה פיתה אותו להיכנס איתו לאתר בניה ושם נגע בו באיבר המין ועוד מקומות, הילד לא מוכן לדבר כמובן שפניתי למשטרה ראו את העניין בחומרה רבה. העניין בטיפול. אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם הילד עם הבית מה עושים? איך עושים? לאיזה טיפול לוקחים את הילד שמסרב לשתף פעולה ולדבר כי הוא מבוהל ומפוחד.. תעזרו לי בבקשה.. תודה מיטל.

מיטל יקרה, ראשית מציעה לך לנסות להרגיע את הילד ורק להיות שם בשבילו לכל מה שהוא ירצה בלי לשדל אותו לדבר על מה שקרה. אולי הוא זקוק לזמן עם עצמו ורק לבטחון שהוא לא לבד. בטוחה שאת איתו אבל אולי הוא לחוץ מידי ולא יכול לדבר כרגע.... בנוסף מצרפת לך פרטים של אגודת אל"י שמיומנים ומנוסים בטיפול בילדים שעברו פגיעה כזאת. תתייעצי איתם. טל' 03-6091930 מרכז קליני 03-6091920 קו מצוקה - 1-800-22-3966 [email protected] [email protected] את יכולה לנסות גם לפנות למרכז סיוע בטל' 1203 שזה לבנים שניפגעו ולהתייעץ גם איתם. שיהיה בהצלחה, כאן בשבילך לכל שאלה, שלך - מציאות אחרת

מצטערת כל כך לשמוע אכן נפש רכה טהורה שנפגעה. ראשית תיהיה שמחה וגאה בבנך שבא וסיפר לך ולא שמר את הסוד שנים. שנית כל הכבוד לך שאת כתובת עבורו ואת לוקחת את כל הנושא ברצינות גדולה. מגוננת ושומרת. לגבי ההמשך פני לעזרה מקצועית במהירות האפשרית ככל תקדימי כך יוקל על הילד וימנעו ממנו התפתחות פוסטראומה. אם תזקקי לעזרה ויעוץ אשמח לענות לך גם במייל פרטי בהצלחה אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

מאחלת שמחה פנימית לכולכן. שהחיוך יאיר את ליבכן פנימה ואת ליבות הסובבים אתכן.. המון תקווה ואמונה.. ושיתגשמו כל משאלות ליבכן לטובה, במהרה!! המון כוח! זיכרו את גדולת היום הזה! יותר מיום כיפור!!! נצלו אותו בתפילות ובקשות על הימים שיבואו. על התחושות ושאר המשאלות.. בהצלחה. מתמודדת. יהי"ר שנסיר מעלינו את כל המסיכות והתחפושות....

מתמודדת יקרה, תודה על הברכות החמות ופורים שמח גם לך. פורים שמח לכולן, מי יתן ושמחת החג הזה תמצא את מקומה בלבבות של כולכן ותשמר שם לתמיד. שתמיד תרגישו שמחה אמיתית בלב. הרבה כוחות וחוזק פנימי. הרבה אושר ואמונה בעצמכן. שכל שתרצו בעבורכן ובכלל יקרה ויתגשם. מכל הלב, מציאות אחרת

התעניינת בנו- ותראי איזה שרשור של התעניינות ויחד יצרת.. יחד קצת שקט אבל יחד.. ואת, איפה את??? אוהבת המון!! מתמודדת

מתמודדת עם היום יום שלי... ואפילו מזכירה את שמך תוך כדי.... תודה על ההתעניינות וחג שמח גם לך.

לכל שתבחרי- לשתף או לא... אני פה איתך. בהצלחה בכל!

אני קוראת שקטה פה. נכנסת מדי פעם קוראת, לפעמים כואבת וקבועה בפורומים אחרים. גם אני עברתי בילדותי פגיעה מינית. כל תא בגופי זוכר זאת.. רוצה לשאול לגבי אידה. אידה מנחת הפורום , נכון ? כמה זמן היא לא נכנסת לכאן ? לדעתי כבר למעלה מחודשיים.. איך זה שאתם לא רוטנים ? צועקים ? לא מצליחה להבין.. קשה לי להכנס לפורום הזה בגלל הנושא הטעון.. התכנים.. אבל להכנס כשאין דמות מנחה ,מכילה, מחזיקה ? מרגישה בלב שזו שערוריה... מתחשק לי ליידע את מנהלי דוקטורס.. למה אני לא עושה זאת ?.. גם כשנפגעתי בילדותי לא סיפרתי לאף אחד.. אני קוראת על התמיכה המופלאה שלכם זה לזו. אבל זה לא מספיק ! צריכה להיות פה בפורום דמות מנחה באופן רשמי. אשמח לשמוע תגובות, מחשבות, רגשות.. אני לבד עם התחושה הקשה הזו ? לכם זה לא מזיז ? גם אתם מנסים לטשטש זאת עקב הפגיעות הרבה שלכם ? באמת שזה איכפת לי, כואב לי, מבלבל אותי.. דפנה.

הייי דפנה! מבינה אותך ומזדהה איתך ועם הבנות פה (בשרשור למטה) אידה אכן חסרה פה. חסרה ההכוונה... ויש כאלה שזה משתק אותן כליל- כך התבטאו.. לא יודעת מה הסיבה לכך אולי עומס ואולי מאותה הסיבה שהייתה בביה"ח או..... בנות מקסימות, חברות יקרות; ניתן לנו מקום בחסד! מקום שיש משהו שמלכד את כולנו.. נכון, קשה מאוד מאוד מאוד שאין פה את ה"אמא" המגנה המרגיעה החכמה....... ואין לה תחליף!!!!!!!!!!!! אבל בואו נהייה יחד... יש כאן כאב אינסופי וכל אחת חווה תהומות ו.. אין לי מושג מה.. בשקט צועק ומצמרר... כולנו פה..כולנו נותנות כתף.. אבל גם הרבה נמצאות אנו לבד.. יש מצב נתון- אידה לא כאן.. זה כואב.. זה קשה.. נמשיך להתפלל ולקוות שהכל בסדר. אבל פליז- לא נאבד את המקום הזה.. עברנו הרבה בשתיקה.. וננסה שאת האמירות שאנו צריכות לשמוע- נמשיך לקבל בטיפול או כל אחת מהמקום שמוצאת אותו. רק שלא נאבד את הכוח לתמוך- להכיל- לאהוב- לתת- לקבל- לשמוח- לכאוב לחבק....... אחת עם השניה. יש גם פעמים שקשה לתת ולהכיל את השני מרוב קושי אישי- וזה בסדר! ומובן! אוהבת אתכן המון!! שולחת חיבוק גדול לכל אחת פה! תודה על הכל!! לא מובן מאליו- כלום!!! מתמודדת.

גם אני מרגישה בחסרונה של אידה בפורום וגם לי לא קל עם זה. יחד עם זאת מעבר לזה שאידה מנהלת הפורום, היא קודם כל בן אדם, ואם היא לא נכנסת לפורום כנראה שיש לזה סיבה מאד מוצדקת. זה לא סתם ואני מאמינה שכל יום שעובר על אידה בלי להכנס לפורום מעיק גם עליה. צריך לזכור שאידה תמיד הייתה כאן בשביל כולנו ולפרגן לה על העדרותה למרות הקושי הלגיטימי של כל אחת מאיתנו. במובן מסויים כולנו עדיין נמצאות כאן, גם אם ללא מילים. אין צורך לכעוס ולרטון. כשאידה תוכל להכנס אני בטוחה שהיא תעשה את זה. וכן גם אני ללא מילים עקב הקשיים האישיים שלי. רק שלא הייתי רוצה שהפורום הזה יסגר בגלל שלא הייתה לנו סבלנות לחכות לאידה שתחזור. איתכן - מציאות אחרת

מתמודדת הי, מבינה את הרצון לראות ,להרגיש ולחוות את היש..גם בי קיים המקום הזה. אבל אני שואלת לגבי אידה ואולי אני מרגישה עליה כעס.. כן, מרגישה כעס,תסכול וחוסר אונים על המקום שהיא לא משתפת אותנו למה ? מה קרה לה ? היא עזבה את הפורום ? כועסת ? פגועה ? קרה לה משהו ? מה זו השתיקה הארוכה הזו . למעלה מחודשיים !!! לא להאמין ! כאילו יש בי חלק שאומר :מה זה חוסר האחריות הזו ? תיידעי אותנו.. מה זו השתיקה הרועמת הזו ללא ציוץ אחד ? משהו? איזושהי הבלחה קטנה מהמערה שנכנס אליה ? נכון, את בן אדם אידה, אך בחרת לקחת עלייך את ניהול הפורום הלא קל הזה !! (אף אחד לא הכריח אותך ) ואת גם יודעת שמדובר על בנות שנפגעו מאוד מאוד קשה !!! אז בתור מנהלת הפורום מחובתך ! ליידע אותנו במשהו על מנת שלא ישאר משהו כל כך לא ברור ומבלבל.. לפחות כך אני מרגישה.. יש בי גם קול שאומר : אידה, לא רוצה ? לא צריך ! שתבוא מנהלת פורום אחרת, חדשה שלא תנטוש את הפורום באופן שמשאיר משהו לא סגור, לא ברור ומבלבל.. אני נפגעת..

מבינה אותך יקרה על כל מילה שאת אומרת . בהתחלה הבנתי את המצב שאידה לא ניכנסת וכמו שאמרו כאן כולן יש באידה משהו מיוחד כל אחת שהיא מספיק זמן בפורום יודעת כמה אידה עוזרת מאחורי הקלעים כמה היא מכילה ותומכת . עכשיו נכון שבגלל הפגיעה שלנו כשיש מישהו כזה שמכיל אותנו באהבה רבה אנחנו לא פונות ולא הורסות את היש . מסכימה אתך שדוקטורס כגוף יכל היה להכניס מנהל מחליף זמני . אישית אני יודעת שהיא אפשר להסתמך על האינטרנט ועל הפורומים כרשת תמיכה ושאני חייבת לדאוג לעצמי לרשת תומכת . יש משהו במי שנשאר כאן שהוא שונה מפורומים אחרים וזה שכולנו גם הדוממות בנינו לוחמות על חיינו כולנו בטיפול כזה או אחר וכך בעצם יכולות מתוך השתיקה והקולות שלנו להתאחד ולאחד כפי שראית בשירשור למטה . ועכשיו בעצם לשאלה שלך האם לפנות או לא זה תלוי ברצון שלך ומה זה יתן באידה זה לא יפגע . האם זה יועיל לנו כפורום ? האם דוקטורס לא ימצא מחליף האם הוא יסגור את הפורום כמו מקומות אחרים ...? בקיצור מה שחשוב זה מה את מרגישה כלפי זה ולמה את כועסת ..מרגישה נטושה מרגישה ששוב לא חושבים עלייך .. או שרצית להשתלב כאן בפורום ונבהלת מחוסר היד המכוונת .. מציעה באהבה רבה שבי איתנו כאן תחת עץ התמר נעים כאן מכיל חם ואוהב גם בלי אידה נכון שקצת שקת יותר אבל זה לא עושה את זה לא טוב ...

הי לכן, אני לא חושבת לפנות להנהלת דוקטורס מכמה סיבות : *אני יודעת שאידה מסורה מאוד.. *אני ל נוהגת לפנות למנהלים ולדמויות סמכות בכדי להלשין..בילדותי לא הלשנתי כי בהרגשה לא היה למי לפנות..בתחושה הייתי לבד .גם היום אני לא נוהגת לפנות לדמויות סמכות בכדי להתלונן..אם אפשרי, מעדיפה לפנות לאדם המדובר ולדבר באופן ישיר.(כפי שאני אולי מנסה לעשות עכשיו עם אידה באיזשהו אופן ??) ואם זה לא אפשרי אז...עכשיו למשל אני פונה אליכן ,ומשתפת שמאוד קשה לי עם זה שאידה לא משתפת במשהו.. השתיקה הארוכה שלה מבלבלת אותי, אני גם מוצאת את עצמי חושבת ודואגת לה...חושבת בליבי מי יודע במה חלתה חס וחלילה ?? ומאוד כועסת על בלבול, חוסר האונים ופחד שמלווה אותי השתיקה הארוכה שלה. ואם היה מדובר על חברת פורום ..אני חושבת שזו זכותה המלאה. אבל לגבי אידה זה קצת אחרת שוב, ודאי שאידה בן אדם. ואדם עם לב רחב, רגישות גבוהה ואיכפתיות אמיתית.. אבל מתוקף התפקיד שנטלה על עצמה מתוך בחירה מלאה כמנהלת הפורום אני חושבת שזו חובתה!!! ליידע אותנו לגבי מצבה, מתי תחזור ,אם תחזור. ולא תשאיר אותנו במצב כל כך לא ברור ומבלבל למעלה מחודשיים !!! כך לפחות אני מרגישה וחושבת. ושוב , אני מרגישה שזה פוגע בי.. ואליכן , כל מה שיש לי לומר, אתן מדהימות בעיני !!! כזו תמיכה, איכפתיות כזו גבוהה, פירגון לכולן..באמת, שאפו עליכן !!

עברו מספיק שנים, נראה לי שצריך להתחיל לדבר... אבל איך עושים את זה? הרבה יותר נוח לחיות בתוך השתיקה אבל היא מתחילה לשרוף מבפנים. והחששות- עבר כל כך הרבה זמן. אולי זה לא קרה? אולי הכל היה חלום? אולי זה משהו שראיתי בסרט וניכסתי לעצמי, מציאות שגנבתי? והתשובות- שזה לא היה חלום, שכל החששות האלה מגיעים מתוך הפחד שלא יאמינו. גיל 30 מתקרב בצעדי ענק... נשארו חודשים בודדים בלבד. עברו 26 שנים מאז שזה התחיל, 23 שנים מאז שהוא עבר דירה וזה נגמר. 26 שנים של חיים במערה, בהסתרה. לא הגיע הזמן לסיים את זה? זה בכלל יכול להסתיים אי פעם?

יקרה כנראה שהגיע הזמן ...כי זה שורף מבפנים . האם זה עובר היי פעם לא יודעת לגבי זה אני באמצע טיפול אני מניחה שלא אבל שלומדים לחיות עם זה .. בדרך יש כל מיני שלבים והמון המון תובנות מה שבטוח שברגע שמדברים מתחילים לחיות ולאט לאט מפסיקים לשרוד בהצלחה

וואי.... צמרמורת עברה עליי כשקראתי שוב ושוב את מה שרשמת... זה מזכיר לי אותי- מדברת על מה שקרה כמו שזה קרה למישהי אחרת, כמו סיפור... נתונים אבל בעילום רגשות.... מאמינה שהגיע הזמן! הגיע הזמן שתפתחי את המקום שניסו לסגור אותך.. הגיע הזמן שתפרקי..שתבכי.. שתשחררי את הכאב.. יקרה, אם הבאת את זה לכאן- הזעקה כבר רוצה לצאת ולהישמע. תני לה את המקום. בקצב שלך. עם אנשים שאת מאמינה בהם. יש מקומות בהם תוכלי להשמיע ולעבד את הטראומה הנוראה הזו.. בכל צורה שתבחרי ושתתאים לך.. אם זה בטיפול פנים מול פנים. או בשיחה אנונימית (1202) או בצאט טיפולי. בקבוצה לנפגעות ועוד.. אנו פה לצידך.. בהצלחה יקרה. שולחת חיבוק תומך.. מתמודדת.

אין טעם לחכות אם פנית בשאלה , סימן שהיגע הזמן חבל לסחוב כזה כאב וסבל לבד פני לעזרה מקצועית זה קשה כואב שורף אבל כבר לא תיהיה לבד ההקלה תגיע הכאב שתופס את כל חייך יקבל מימד אחר. אז אל תשארי לבד! כאן בשבילך אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/