פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אני קוראת שקטה פה. נכנסת מדי פעם קוראת, לפעמים כואבת וקבועה בפורומים אחרים. גם אני עברתי בילדותי פגיעה מינית. כל תא בגופי זוכר זאת.. רוצה לשאול לגבי אידה. אידה מנחת הפורום , נכון ? כמה זמן היא לא נכנסת לכאן ? לדעתי כבר למעלה מחודשיים.. איך זה שאתם לא רוטנים ? צועקים ? לא מצליחה להבין.. קשה לי להכנס לפורום הזה בגלל הנושא הטעון.. התכנים.. אבל להכנס כשאין דמות מנחה ,מכילה, מחזיקה ? מרגישה בלב שזו שערוריה... מתחשק לי ליידע את מנהלי דוקטורס.. למה אני לא עושה זאת ?.. גם כשנפגעתי בילדותי לא סיפרתי לאף אחד.. אני קוראת על התמיכה המופלאה שלכם זה לזו. אבל זה לא מספיק ! צריכה להיות פה בפורום דמות מנחה באופן רשמי. אשמח לשמוע תגובות, מחשבות, רגשות.. אני לבד עם התחושה הקשה הזו ? לכם זה לא מזיז ? גם אתם מנסים לטשטש זאת עקב הפגיעות הרבה שלכם ? באמת שזה איכפת לי, כואב לי, מבלבל אותי.. דפנה.

הייי דפנה! מבינה אותך ומזדהה איתך ועם הבנות פה (בשרשור למטה) אידה אכן חסרה פה. חסרה ההכוונה... ויש כאלה שזה משתק אותן כליל- כך התבטאו.. לא יודעת מה הסיבה לכך אולי עומס ואולי מאותה הסיבה שהייתה בביה"ח או..... בנות מקסימות, חברות יקרות; ניתן לנו מקום בחסד! מקום שיש משהו שמלכד את כולנו.. נכון, קשה מאוד מאוד מאוד שאין פה את ה"אמא" המגנה המרגיעה החכמה....... ואין לה תחליף!!!!!!!!!!!! אבל בואו נהייה יחד... יש כאן כאב אינסופי וכל אחת חווה תהומות ו.. אין לי מושג מה.. בשקט צועק ומצמרר... כולנו פה..כולנו נותנות כתף.. אבל גם הרבה נמצאות אנו לבד.. יש מצב נתון- אידה לא כאן.. זה כואב.. זה קשה.. נמשיך להתפלל ולקוות שהכל בסדר. אבל פליז- לא נאבד את המקום הזה.. עברנו הרבה בשתיקה.. וננסה שאת האמירות שאנו צריכות לשמוע- נמשיך לקבל בטיפול או כל אחת מהמקום שמוצאת אותו. רק שלא נאבד את הכוח לתמוך- להכיל- לאהוב- לתת- לקבל- לשמוח- לכאוב לחבק....... אחת עם השניה. יש גם פעמים שקשה לתת ולהכיל את השני מרוב קושי אישי- וזה בסדר! ומובן! אוהבת אתכן המון!! שולחת חיבוק גדול לכל אחת פה! תודה על הכל!! לא מובן מאליו- כלום!!! מתמודדת.

גם אני מרגישה בחסרונה של אידה בפורום וגם לי לא קל עם זה. יחד עם זאת מעבר לזה שאידה מנהלת הפורום, היא קודם כל בן אדם, ואם היא לא נכנסת לפורום כנראה שיש לזה סיבה מאד מוצדקת. זה לא סתם ואני מאמינה שכל יום שעובר על אידה בלי להכנס לפורום מעיק גם עליה. צריך לזכור שאידה תמיד הייתה כאן בשביל כולנו ולפרגן לה על העדרותה למרות הקושי הלגיטימי של כל אחת מאיתנו. במובן מסויים כולנו עדיין נמצאות כאן, גם אם ללא מילים. אין צורך לכעוס ולרטון. כשאידה תוכל להכנס אני בטוחה שהיא תעשה את זה. וכן גם אני ללא מילים עקב הקשיים האישיים שלי. רק שלא הייתי רוצה שהפורום הזה יסגר בגלל שלא הייתה לנו סבלנות לחכות לאידה שתחזור. איתכן - מציאות אחרת

מתמודדת הי, מבינה את הרצון לראות ,להרגיש ולחוות את היש..גם בי קיים המקום הזה. אבל אני שואלת לגבי אידה ואולי אני מרגישה עליה כעס.. כן, מרגישה כעס,תסכול וחוסר אונים על המקום שהיא לא משתפת אותנו למה ? מה קרה לה ? היא עזבה את הפורום ? כועסת ? פגועה ? קרה לה משהו ? מה זו השתיקה הארוכה הזו . למעלה מחודשיים !!! לא להאמין ! כאילו יש בי חלק שאומר :מה זה חוסר האחריות הזו ? תיידעי אותנו.. מה זו השתיקה הרועמת הזו ללא ציוץ אחד ? משהו? איזושהי הבלחה קטנה מהמערה שנכנס אליה ? נכון, את בן אדם אידה, אך בחרת לקחת עלייך את ניהול הפורום הלא קל הזה !! (אף אחד לא הכריח אותך ) ואת גם יודעת שמדובר על בנות שנפגעו מאוד מאוד קשה !!! אז בתור מנהלת הפורום מחובתך ! ליידע אותנו במשהו על מנת שלא ישאר משהו כל כך לא ברור ומבלבל.. לפחות כך אני מרגישה.. יש בי גם קול שאומר : אידה, לא רוצה ? לא צריך ! שתבוא מנהלת פורום אחרת, חדשה שלא תנטוש את הפורום באופן שמשאיר משהו לא סגור, לא ברור ומבלבל.. אני נפגעת..

מבינה אותך יקרה על כל מילה שאת אומרת . בהתחלה הבנתי את המצב שאידה לא ניכנסת וכמו שאמרו כאן כולן יש באידה משהו מיוחד כל אחת שהיא מספיק זמן בפורום יודעת כמה אידה עוזרת מאחורי הקלעים כמה היא מכילה ותומכת . עכשיו נכון שבגלל הפגיעה שלנו כשיש מישהו כזה שמכיל אותנו באהבה רבה אנחנו לא פונות ולא הורסות את היש . מסכימה אתך שדוקטורס כגוף יכל היה להכניס מנהל מחליף זמני . אישית אני יודעת שהיא אפשר להסתמך על האינטרנט ועל הפורומים כרשת תמיכה ושאני חייבת לדאוג לעצמי לרשת תומכת . יש משהו במי שנשאר כאן שהוא שונה מפורומים אחרים וזה שכולנו גם הדוממות בנינו לוחמות על חיינו כולנו בטיפול כזה או אחר וכך בעצם יכולות מתוך השתיקה והקולות שלנו להתאחד ולאחד כפי שראית בשירשור למטה . ועכשיו בעצם לשאלה שלך האם לפנות או לא זה תלוי ברצון שלך ומה זה יתן באידה זה לא יפגע . האם זה יועיל לנו כפורום ? האם דוקטורס לא ימצא מחליף האם הוא יסגור את הפורום כמו מקומות אחרים ...? בקיצור מה שחשוב זה מה את מרגישה כלפי זה ולמה את כועסת ..מרגישה נטושה מרגישה ששוב לא חושבים עלייך .. או שרצית להשתלב כאן בפורום ונבהלת מחוסר היד המכוונת .. מציעה באהבה רבה שבי איתנו כאן תחת עץ התמר נעים כאן מכיל חם ואוהב גם בלי אידה נכון שקצת שקת יותר אבל זה לא עושה את זה לא טוב ...

הי לכן, אני לא חושבת לפנות להנהלת דוקטורס מכמה סיבות : *אני יודעת שאידה מסורה מאוד.. *אני ל נוהגת לפנות למנהלים ולדמויות סמכות בכדי להלשין..בילדותי לא הלשנתי כי בהרגשה לא היה למי לפנות..בתחושה הייתי לבד .גם היום אני לא נוהגת לפנות לדמויות סמכות בכדי להתלונן..אם אפשרי, מעדיפה לפנות לאדם המדובר ולדבר באופן ישיר.(כפי שאני אולי מנסה לעשות עכשיו עם אידה באיזשהו אופן ??) ואם זה לא אפשרי אז...עכשיו למשל אני פונה אליכן ,ומשתפת שמאוד קשה לי עם זה שאידה לא משתפת במשהו.. השתיקה הארוכה שלה מבלבלת אותי, אני גם מוצאת את עצמי חושבת ודואגת לה...חושבת בליבי מי יודע במה חלתה חס וחלילה ?? ומאוד כועסת על בלבול, חוסר האונים ופחד שמלווה אותי השתיקה הארוכה שלה. ואם היה מדובר על חברת פורום ..אני חושבת שזו זכותה המלאה. אבל לגבי אידה זה קצת אחרת שוב, ודאי שאידה בן אדם. ואדם עם לב רחב, רגישות גבוהה ואיכפתיות אמיתית.. אבל מתוקף התפקיד שנטלה על עצמה מתוך בחירה מלאה כמנהלת הפורום אני חושבת שזו חובתה!!! ליידע אותנו לגבי מצבה, מתי תחזור ,אם תחזור. ולא תשאיר אותנו במצב כל כך לא ברור ומבלבל למעלה מחודשיים !!! כך לפחות אני מרגישה וחושבת. ושוב , אני מרגישה שזה פוגע בי.. ואליכן , כל מה שיש לי לומר, אתן מדהימות בעיני !!! כזו תמיכה, איכפתיות כזו גבוהה, פירגון לכולן..באמת, שאפו עליכן !!

עברו מספיק שנים, נראה לי שצריך להתחיל לדבר... אבל איך עושים את זה? הרבה יותר נוח לחיות בתוך השתיקה אבל היא מתחילה לשרוף מבפנים. והחששות- עבר כל כך הרבה זמן. אולי זה לא קרה? אולי הכל היה חלום? אולי זה משהו שראיתי בסרט וניכסתי לעצמי, מציאות שגנבתי? והתשובות- שזה לא היה חלום, שכל החששות האלה מגיעים מתוך הפחד שלא יאמינו. גיל 30 מתקרב בצעדי ענק... נשארו חודשים בודדים בלבד. עברו 26 שנים מאז שזה התחיל, 23 שנים מאז שהוא עבר דירה וזה נגמר. 26 שנים של חיים במערה, בהסתרה. לא הגיע הזמן לסיים את זה? זה בכלל יכול להסתיים אי פעם?

יקרה כנראה שהגיע הזמן ...כי זה שורף מבפנים . האם זה עובר היי פעם לא יודעת לגבי זה אני באמצע טיפול אני מניחה שלא אבל שלומדים לחיות עם זה .. בדרך יש כל מיני שלבים והמון המון תובנות מה שבטוח שברגע שמדברים מתחילים לחיות ולאט לאט מפסיקים לשרוד בהצלחה

וואי.... צמרמורת עברה עליי כשקראתי שוב ושוב את מה שרשמת... זה מזכיר לי אותי- מדברת על מה שקרה כמו שזה קרה למישהי אחרת, כמו סיפור... נתונים אבל בעילום רגשות.... מאמינה שהגיע הזמן! הגיע הזמן שתפתחי את המקום שניסו לסגור אותך.. הגיע הזמן שתפרקי..שתבכי.. שתשחררי את הכאב.. יקרה, אם הבאת את זה לכאן- הזעקה כבר רוצה לצאת ולהישמע. תני לה את המקום. בקצב שלך. עם אנשים שאת מאמינה בהם. יש מקומות בהם תוכלי להשמיע ולעבד את הטראומה הנוראה הזו.. בכל צורה שתבחרי ושתתאים לך.. אם זה בטיפול פנים מול פנים. או בשיחה אנונימית (1202) או בצאט טיפולי. בקבוצה לנפגעות ועוד.. אנו פה לצידך.. בהצלחה יקרה. שולחת חיבוק תומך.. מתמודדת.

אין טעם לחכות אם פנית בשאלה , סימן שהיגע הזמן חבל לסחוב כזה כאב וסבל לבד פני לעזרה מקצועית זה קשה כואב שורף אבל כבר לא תיהיה לבד ההקלה תגיע הכאב שתופס את כל חייך יקבל מימד אחר. אז אל תשארי לבד! כאן בשבילך אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

הי,שבוע טוב! אני בטיפול עקב תקיפה מינית במשפחה וגם ע"י חבר... בפגישה האחרונה שוחחנו רבות על המועקה אשר מחווה אותי כל היום...אני מרגישה ממש כאב בחזה,עד כדי כך שנגשתי לרופא אך הוא צחק עלי...ממש כאבים!!! אך הפסיכולוגית אומרת שהמועקה חייבת להיות עם רגשות כל שהן,אני מנסה לחשוב כבר מספר ימים אך אני לא מגיעה לאיזה רגש זה מופיע...אשמח מאד אם תתנו לי אפשרויות לאיזה רגשות זה יכול להיות מלווה...אני ממש מחפשת פתרון למועקה,אשמח לקבל תשובות!!! תודה רבה!!!

על כאב . יקח לך זמן להרגיש ולהתחבר לרגש הכל כך לא מוכר לנו . בהצלחה בטיםול

המועקה עצמה היא רגש שבא לידי ביטוי כאשר את עמוסה בהמון רגשות שאינך מצליחה עדיין לתת להם פורקן ומקום כלומר-החוויות הרגשיות שלך שעדיין לא נתת להן מענה בטיפול "יושבות לך על החזה" זה יוצר את ההרגשה של המועקה זה מעין כובד שלפעמים אפשר לומר אפילו שקשה ממש לנשום בגללו האם את מצליחה בזמן הטיפול להתחבר אל הרגש ? להרגיש את מה שאת מעלה בזמן הטיפול? כמו למשל להרגיש עלבון, כעס,אשמה,בכי,,,,,,,,,,,, האם את במיאה את זה לידי ביטוי בטיפול? אם את שומרת הכל בפנים-זו הסיבה למועקה שלך מקווה שעזרתי לך בהמון אהבה חטולית

הי,תודה על התשובה...אכן ממש כך לפעמים ממש קשה לנשום,ואני נושמת בכבדות ואני מרגישה עם זה ממש לא בנוח,זה קורה גם בפגישות איתה הכבדות...מה שקורה שאני מרגישה שיש לי צורך לספר את הפרטים הקטנים, איך שהוא באמת התעלל ושלט...ואני כבובת חוטים...כמה שזה דברים קטנים ושוליים-יש לי את הרצון להביע אותם...אך נראה לי שהיא תסתכל על זה בצורה שונה...ומאד מעניין אותי למה יש לי את הצורך לספר את הדברים הקטנטנים? ??כמו למשל שהוא היה אומר: תחכי ותראי בחייך תשתי דם...או עוד תראי מאיפה משתין הדג...אני רק נזכרת במשפטים האלה כולי צמרמורת ורעד מן פחד...*הרגשות שכתבת מתי הם אמורות לחופיע כשאני בתוך המועקה או אז שהייתי בתוך הצרה הזו??? דרך אגב יש ספר חדש בנושא מאד יפה ומומלץ: המתנה שקבלתי מאבא... תודה רבה על הכל...

איפה כולן??? אידה בכלל כבר שנים לא פה... מרווה שהיא בריאה לפחות.

היי אורחת יקרה. אני כל הזמן בודקת מה קורה כאן, אבל מידי קשה לי כרגע, חסרת מילים, ובלי אידה בפורום המילים עוד יותר נעתקות מימני..... מקווה גם שאידה מרגישה כבר הרבה יותר טוב. שלך - מציאות אחרת

אני למעשה קצת כאן ויותר הרבה מתחת לשמיכה שלי הקור הזה עושה בי שמות וכאבים בלתי נסבלים לכן נכנסת עכשיו פחות האמת שאני מאוד מתגעגעת לכולן כאן לא כזה כייף רק להיות מתחת לשמיכה כמו שזה נשמע אידה תיכנס רק כשתוכל להגיב,,,,כך לפחות היא אמרה אז,,,,,, כנראה שהיא עדיין לא מסוגלת להכנס צריך להתאזר בסבלנות טוב לפחות שאנחנו נמצאות כאן אחת עבור השניה מה איתך? אייך את מרגישה? שולחת חיבוקים חמים לשבת שלום בהמון אהבה חטולית

אני שמחה שכתבת- חשוב לי המקום הזה -רק מרגיש לי פחות בטוח כרגע בגלל החוסר יציבות שלי - איתך בלב-ינשוף

שמרי עליך יקירה ותרגישי טוב במהירה. כואב לי שכל כך כואב לך. אין לי מילים יותר. חיזקי ואימצי, תנוחי והתאוששות מהירה. אוהבת, שלך - מציאות אחרת

נכון, גם אני כבר מזמן שמתי לב לכך.. אבל כשהעלינו כל אחת בזמנה את העניין אנו נוכחות לראות שכולן כאן! כולנו יחד!! "רק" שכל אחת נמצאת בקושי מסויים.. יקרות כולן- כולנו יחד, וכל אחת לחוד.. מחבקת את כולכן. אוהבת אתכן, ותומכת.. חושבת שהרבה מהניתוק הוא- שכל אחת מחכה שהשנייה תכתוב.. כך שנוצר ימים שקטים אך כל אחת (לפי התגובות) חווה דברים מסעירים... גם אני מקווה שאידה חשה בטוב.. אורחת יקרה מאוד- מאוד מעריכה אותך!! מאוד מרגיע שאת תמיד מתעניינת!! מצטערת על הניתוק הזה.. חלק שיתפתי והרבה בבטן.. מה שלומך את, אהובה?? איך מסע היום יום?? מציאות יקרה- האם את לבד בכל המתח והגילויים האחרונים? יש לך יד איתך ומשענת להניח בה ראש?? כבר המון זמן לא שיתפת ואת נסגרת ובולעת כאב, כך זה נשמע, אני צודקת?? את מצליחה להוציא לפחות במקום אחר?? ינשופיתוש- ממש המוןןן זמן.. מה שלומך?? איך מרגיש לך? טוליטול שלי- וואי.. הקור חודר לעצמותייך.. וודאי זה קשה.. כיף מתחת לשמיכה מאוד.. אבל זה מתמשך.. יש משהו שעוזר לך להתמודד מול זה? או רק הרבה כוסות תה ושוקו חם?? מחכה ומתפללת שתחושי בחום שימלא את כולך; חום טוב, חום מרגיע ואוהב... חום של יחד וקירבה.. שולחת חיבוק אישי לכולכן.. תודה שאתן פה.. מתמודדת.

היי יקרה. כתבת דברים מאד נכונים. קשה לי לשתף. אני באפיסת כוחות טוטאלית וחסרת מילים. המטפלת שלי מדהימה ומאד מאד מנסה לעזור, עושה כמיטב יכולתה. עדיין אני בבעיה ואני הבעיה.... אני לבד עם הכל רוב הזמן כמו כולן, רק שאני שוקעת וצוללת לתהום בצניחה חופשית ללא מצנח, לא מצליחה להחזיק בכלום...... אין לי כוחות ולא חזקה מספיק..... אין לי כוח להגיב, לחשוב, אין כלום..... תודה על המילים ושמרי עליך , שלך - מציאות אחרת

למרות שאני לא משתפת אני כאן(כמעט)- הרבה מתמודדת על ידי ניתוקים שמאפשרים לי להמשיך למרות כל הכאב והסערה שבתוכי- תודה על האכפטיות -טוב שאת כאן איתנו- ינשוף

עונה לך קודם על מה שכתבת למטה יותר נראה לי שאת קצת מחמירה עם עצמך לכולנו מותר להרגיש כמו שמרגיש לך בלי שתשפטי את עצמך בחומרה אז זה מגיע ליום יומיים , ולפעמים יכול להגיע ליותר,,,,,זה ממש לא נורא , קבלי את זה באהבה כי זו את , וזה קורה לך עכשיו כי יש לזה סיבות , נכון ? וכן , בהחלט שעה אחת בשבוע לא מספיקה עם המטפלת בשעה אחת אי אפשר ממש לפתור נושא אחד בלי שיקרו עוד דברים במשך השבוע שהם גם חשובים ורוצים לדבר גם עליהם, גם אני הרגשתי כך בטיפול , מאמי , תפרגני לעצמך ביקורת בונה לא קוטלת את כזו מקסימה ומתוקה , אז מה אם דברים לא מושלמים , הם אף פעם לא יהיו וגם אנחנו לא נהיה ,,,,,,לפחות לא , ואם כתבתי לך שטויות שאת לא אוהבת -שימי עליהם פסססססססססססססססס :))))) למעשה הדבר היחיד שעוזר נגד הקור והכאבים זו השמיכה שלי כמעט שעברתי לגור עם השמיכה שלי בסלון ח ח ח אני שורצת שם הכי הרבה זמן , חוץ כמובן מהזמן שאני צריכה לעשות דברים בבית או להכין אוכל , אז , כן רק אז הזמן שלי שווה למנוחה בעלי כועס שאני לא מדליקה מזגן , יש לי גם בחדר שינה , הוא לא מבין שמי שמעשן צריך דלת פתוחה שהריח יצא החוצה , שהבית יתאוורר וחוצמזה שהחום של המזגן מייבש לי את המוח את הגרון ואת עור הפנים , באמת , גם עושה לי מיגרנה ,אז מה עדיף על מה? האמת , שלא יוצא לי כל כך הרבה זמן לשרוץ בסלון כי תמיד יש לי מה לעשות או לאן לצאת מהבית ,,,,,,,,,,,,,,,,, והנה עכשיו אני יושבת ליד המחשב קצת יותר ממחצית השעה וקפאתי כולי , אז אני רצה לי שוב לשמיכה שלי ומאחלת לכולן כאן לילה נעים מתחת לשמיכות החמות ושינה עריבה בהמון אהבה חטולית

תודה על ההתעניינות . וכפי הנראה כולנו כאן נעלמות ונאלמות .... שולחת חיבוק לכולכן , והרבה כוח לעבור את התקופה הזו לעבר הצמיחה שמחכה לנו מצטרפת לתקווה שאידה מרגישה טוב יותר כי אין מה לעשות בהעדר יד מכוונת אנחנו חשות חוסר ביטחון וחוסר בטחון מביא לדממה ... אז לכל אלו שבכל זאת כאן ואלו שנותרו בדממתן שולחת שיר http://www.youtube.com/watch?v=lzkJI07KGXE אני שומעת את כולכן ....

טוב לראות אותך כאן- התגעגעתי- תודה על השיר- תודה על מי שאת ינשוף

שלום, אני ספורטאית. בילדותי סבלתי מהתעללות נפשית ומהתעללות מינית. אני עד היום סובלת מחוסר ביטחון חמור ומ"זליגה" של אותם רגשות של רגשי נחיתות, פחד מכישלון וחולשות מנטליות עקב כך. אני לא מוצאת בשום מקום על הפרדת החיים האישיים לבין החיים הספורטיביים ועל שיטות להעלאת הביטחון העצמי. אשמח לקבל עזרה. תודה :)

היי ספורטאית יש המון דרכים ללמוד אייך לעלות על הדרך הנכונה שתוביל אותך למקומות בטוחים אני מצרפת לך קישור , כנסי ותקראי אם מתאים לך ,,,,,,,,,,, http://www.telem.org.il/node/915?gclid=CJ-i5J6Kr7UCFYVb3godEDwAxA בהצלחה חטולית

את עוסקת בספורט שזה דבר נהדר ויכול מאוד לעזור לך בהתמודדות. אך לצד זאת אל תוותרי על פניה לאיש מקצוע מומחה בתחום פני לטיפול ויפה אחת קודם חבל את יכולה לעזור לעצמך לפתוח את הסוד ולהרגיש טוב יותר אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

אני צריך עזרה ממש דחופה, מישהו שמאוד קרוב אליי, סבל לפני מספר ימים מתקיפה מינית, ואני רוצה שמישהו ידריך אותי ויגיד לי איך לעזור ולתמוך בו. אני צריך שמישהו ידריך אותי ויגיד לי איך לשכנע אותו, לקבל את העזרה המגיע לו, לעשות בדיקות ולהיתלונן!!

שלום לך. הדרך הכי טובה היא להתקשר לקו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. טל' 1203 לנפגעים - בנים טל' 1202 לנפגעות - בנות האנשים בקווי הטל' האילו נמצאים שם כדי לעזור וללוות נפגעים. מאד מעריכה את הדאגה שלך והרצון לעזור. מציאות אחרת

מציאות אחרת כתבה לך על המרכז לנפגעי/ות תקיפה מינית צר לשמוע שהפגיעות האלה לא נפסקות אלה רק הולכות ומתרבות האם יש מצב לשתף מישהו מההורים של החבר שלך או לבקש תמיכה מההורים שלך? האם יש אחים או אחיות שאפשר לשתף אותם? מאוד חשוב לא להישאר עם זה לבד אתה לא יכול לקחת על עצמך לבד את האחריות לעזור לחבר שלך חייב להיות שם מישהו בעל סמכות שיכול להשפיע ולעזור כל הכבוד לך על שאתה דואג לחבר שלך שנפגע , תנסה לצרף אליך עוד מישהו שאולי כן יכול להשפיע עליו אם מתאים לך-תעדכן בהצלחה

אלווווווווקקקקקקיםםםםםםםםםםםםםםםםם .............

וקצת כוחות

זה היה בלבול הורמונים לפני מחזור.... עכשיו במבט לאחור אני שמה לב שבחודשים האחרונים אני מגיבה למחזור בצורה מבהילה - מרגישה שאני מאבדת את שפיותי.. מוכנה ומבקשת שירמסו אותי.... זה פעם ראשונה שאני חושפת משבהזו.. אפילו בפניי... וואוו.. אתמול זה היה קשה מנשא.. איך מתמודדים עם דבר כזה? זה לא תופעה טבעית.. הרי היא לא הייתה לפני כן! יש בלבול בהורמונים לכל אישה.. אבל מרגישה שאני מוחקת את עצמי ונהיית מישהי אחרת... ובאותו הזמן חשה מועקה ובוכה בדמעות שליש...... בל"נ אעלה מחשבה זו בטיפול... רק עכשיו נחשפתי שזה קורה שוב ממש סמוך למחזור... מה זה אומר? מה עושים? שוב- תודה על תמיכה בשממה... שלך, מתמודדת.

אני פה, אומנם קצת בשקט...אבל חושבת עלייך ומבינה... רעיון טוב להעלות את זה בטיפול. בהצלחה.

תודה אהובה... מה שלומך? למה שקט?

הזמן לא ריפא. אני כבר באמצע שנות העשרים שלי ולא מצליח להשתחרר. איך אפשר? אני קורא כאן ורואה אנשים אמיצים. איך אתם עושים את זה? אני את הטראומה שלי חוויתי בגיל 7-8 לסירוגין..חשבתי שזה משחק..אחרי זה מגיעה הבושה..עד גיל 13 הייתי בטוח שאני הומו כי "נגע" בי מישהו. איך מתמודדים עם הכעס? על התחושה של הילדות שנעלמה והשאלה הכי קשה זה מה היה אם זה לא היה קורה?! האם הייתי יותר מצליח עם בנות?אולי היה לי יותר קל ליצור קשרים?אולי הייתי כבר נשוי? זה פגע בכל תחום וליווה אותי כל חיי...אז באמת אנשים יקרים..כל עצה תעזור תודה מראש, עדיין שותק

עדין שותק יקר התשובה תמונה בשם שלך ... תפסיק לשתוק לך לטיפול ושם תילמד איך להפסיק להרגיש אשם והבושה תעלם ותלמד לחיות בהצלחה

זה מאוד קשה ההתמודדות הזו. אני גם חושבת ששיחה יכולה לעזור. והכל- בקצב שלך!לא מהר מידיי! לא לוחץ מידיי! שיחה תעזור לך להבין מה קרה שם, ולשנות פירושים שגויים. לעבד את הרגשות לפרוק כעסים.. לבכות וללמוד לשמוח... יש גם את האפשרות להתקשר לקו נפגעי תקיפה מינית 1203. הרבה הצלחה!

שמע..., אני לא יוכל לתאר כמה קשה זה בשבילך ואני בחיים לא אוכל לתאר עד כמה... אני לא מתבייש להגיד שניסו לגעת בי כשהייתי בן 4-5 ושעליתי על זה רק בגיל 14.... אתה פשוט צריך ללכת לפסיכולוג אם עוד לא הלכתה, ולנסות לגרום למוח שלך לדחות את הזיכרון הזה, אני מכיר אנשים שהם יותר מבוגרים ממני בהרבה ואחרי כמה טיפולים שהם היגיוע אלייהם מהאתר הזה, הם פשוט שכחו שזה קרה להם וניזכרו אחריי מספר שנים בלי לתת לזה להפריע להם להמשיך ליחיות כרגיל... מה שאני מציא לך זה לקחת פסיכולוג אם עוד לא לקחת, ואני יודע שאתה בטח מרגיש מחולל, מלוכלך, אשם, ואחרי על מה שהיה... אבל אתה לא אשם, אתה פשוט צריך לנסות לשחרחר את הזיכרון הזה ולגשת למישהו מיקצועי שיוכל לעזור לך...

ברוך הבא לפורום הזמן אף פעם לא מרפא,,,,,,,,,זו רק קלישאה ולא יותר מה שכן עשוי לעזור לך להתחיל לחיות כמו בן אדם ולא כמו הצל שלך זה בדיוק מה שכבר אמרו לך-ללכת לטיפול עד שאתה לא מוציא את המילים הכואבות , המשפילות , הדורסות מהפה שלך , עד שאתה לא שומע את עצמך מספר ומדבר את הכאב הכל ימשיך להישאר במקום שזה נמצא עכשיו צריך לתת מקום ובמה לביטוי כל הרגשות שלך כשאין כזה מקום אתה נשאר חנוק ביחד עם כל השאלות שלך מכל סוגי הפגיעות -אנשים נפגעים בתיפקוד שלהם לאורך הדרך זו חבילה שכל נפגע/ת לוקחים איתם על גבם לכל מקום שלשם יפנו כדי להקל על המשא צריך ללכת לטיפול , כך המשא הופך הרבה יותר קל כי לא סוחבים את החבילה "על הגב" אלה לומדים לחיות לצד מה שפעם קרה בהצלחה חטולית

הזמן לבד לא מרפא צריך עזרה צריך ךפרוץ את הסוד להפסיק עם השתיקה אל תשאר לבד פנה לעזרה ואנחנו כאן בשבילך אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/

אשמח שנדבר... אם אתה מוכן... דיסקרטיות מלאה!

המטפלת שלי הציעה לי ללכת לפסיכיאטר שיאבחן אותי וירשום לי תרופות נוגדות חרדה ותרופות נוגדות דיכאון, מאחר והמקרה רודף אותי ולא מאפשר לי לחיות חיים נורמליים, אני לא מסוגלת לישון ובקושי לצאת מהבית.... אני רק בת 17 ואני מפחדת מההשפעה של זה על העתיד שלי (צבא, עבודה, רישיון נהיגה...). מישהי כאן ניסתה בעבר/ עדיין משתמשת, ומוכנה לומר לי את דעתה? האם עזר? תופעות לוואי קשות? התמכרות? מקווה שתוכלו לעזור ותודה רבה מראש...

גם אני נרתעתי מאוד. גם כשהתחלתי, זה היה תהליך למצוא את התרופה שהכי מתאימה לי ועוזרת לי. אבל אני בהחלט יכולה לומר לך שאחרי כמה שנים מאוד קשות עכשיו אני בתקופה ממש רגועה וטובה. אבל שתדעי שלבד זה לא עוזר. חייבים בנוסף ללכת לטיפול. בהצלחה רבה והרבה בריאות!

הפניה לפסיכטר לקבלת עזרה ותרופות יכולות לעזור לך העובדה שאת הצלחת לתפקד ולשרוד עד כה, לא אומר שאי אפשר אחרת אחרת במובן שלהקל על עצמך. את מתמודדת עם כל כך הרבה קשיים וכאב, שאם המטפלת שלך ממליצה לך סימן שאת יכולה וצריכה עזרה נוספת.להקל על עצמך. וכן עדיין לא אומר שהתרופות לכל החיים! הטיפול והתרופות יחד יכולות לעזור לקדם ולקל מאוד. אך זכרי שהתרופות לבד אינן מספיקות צריך עבודה בטיפול. בהצלחה אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

המטפלת שלך מדברת מתוך נסיון ורצון לעזור לך לדעתי הצנועה , אם המצב שבו את חיה אינו מאפשר לך לחיות חיים נורמליים , ואינך מסוגלת לישון או בקושי לצאת מהבית -בזמן שאינך מקבלת טיפול תרופתי , כדאי שתנסי ללכת לפסיכיאטר שיאבחן אותך ויעזור לך בטיפול תרופתי, על הדרך תוכלי כבר גם לשאול אותו אם וכמה נזק עלול להגרם לך בעתיד , צבא , עבודה רשיון נהיגה ועוד דברים נוספים שאין לך את התשובה עליהם יש מצב שתהיי בטיפול תרופתי לאור מה שעבר עלייך , וגם זה יצויין על מנת שלא יפגע בעתיד שלך אם לא תלכי ותשאלי -לא תדעי לבטח מה יהיה המצב בהמון אהבה והצלחה חטולית

כתבתי לך תשובה ארוכה ואינני מסוגלת לשחזר אותה לצערי אומר לך בכמה מילים פשוטות המטפלת שלך רוצה לעזור לך , זה תפקידה היא רואה שאינך יכולה להתמודד לבד כמו רוב הנפגעות לכן היא שולחת אותך לפסיכיאטר לקבל סיוע של טיפול תרופתי לדעתי הצנועה זה צעד נכון מאוד , ולא עכשיו הזמן לחשוב אם זה ממכר או לא , מה שחשוב יותר זה שהכדור ישפיע עלייך לטובה ותוכלי לנהל את אורח החיים שאת מייחלת כשתחליטי ללכת לפסיכיאטר -תוכלי כבר על הדרך לשאול אותו את כל השאלות שמטרידות אותך,,,,,,, מקווה שעזרתי לך בהצלחה חטולית

בשבועיים לפני שהבן שלי התחתן הייתי בלחץ אטומי , הכל היה חדש ולא ברור אייך יעבור החתונה התנהלה על מי מנוחות עם המון שמחה והיתה מאוד מוצלחת כולם היו מאוד מרוצים ושמחו שכן החליטו לבוא אלה שלא הגיעו-הפסידו בגדול גם השבוע של 7 ברכות עבר כהרף עין בלי להרגיש,,,,,,,,,,,,,, וגם אותה שבת חתן שעליה דיברתי כל כך הרבה ועם המון פחדים עברה בצורה מאוד מאוד יפה ומהנה, המאמצים שלי נשאו פרי ואני לא יודעת מאיפה לקחתי כוחות כדי שהכל יהיה בצורה הכי מושלמת ח ח ח ח ח שבוע לאחר שהכל נגמר , עוד הייתי במיטה שלי במנוחה מנוחת הלוחמת , לא הרגשתי את הגב, לא את הרגליים , לא את הידיים , זו בכלל לא הייתי אני,,,,,,,,, הזוג הצעיר כבר הספיק גם לבוא אלינו לעשות שבת ביחד , ובמבט לאחור , אני שמחה שהכל כבר מאחורי אם לא היה הקור הזה של התקופה האחרונה שהשבית אותי טוטאל,,,,,,, מה שכן , למרות הכל נהניתי שבת שלום והמון מנוחה בהמון אהבה חטולית

מאמי, קחי לך את כל הזמן שתצטרכי כדי לעזור לך לקום מחדש מכל האוטוסטרדה והמירוץ שהיו. עם זאת- מאחלת לך רפואה שלימה! ו.... איזה כיף שמכל הלחץ- נהנית!!! והכי כיף שאת אומרת את זה. שהחיוך יישאר על שפתייך תמיד!! שמחה יחד איתך שה-כ-ל דפק והיה מקסים... שלך מתמודדת.

שמחה בשבילך שצלחת את כל הקשיים והכל בסופו של דבר היה מוצלח ושמח וטוב כמו שרצית שיהיה. מאחלת שהכאבים יפחתו ותרגישי טוב בהקדם. אין לי הרבה מילים כרגע. שימרי עליך. איתך בלב, שולחת חיבוק עוטף ועדין, שלך - מציאות אחרת

ידעתי שתצליחי את מהזן של המנצחים זוכרת.... שיהיה רק בשמחות שולחת חיבוק לקור הנורא הזה ושוב מזל טוב

תודה על כל החיזוקים שלכן שהיו עוד מלפני הכל תודה על כל המילים החמות שלכן עכשיו המון תודה שאתן קיימות כאן עכשיו-ותמיד זה בכלל לא מובן מאליו עבורי מתעצלת לצאת למתחת לשמיכה החמה שלי קמה רק כשאני חייבת בגלל הכאבים גם התקופה הזו תעבור,,,,,,, המוני חיבוקים לכל אחת ואחת מכן בהמון אהבה חטולית

אהובהההההה. אין עלייך אישה יקרה!! בטח שיש לך כוחות. כוחות נפש עוצמתיים. אוהבת אותך נשמתי

עוברת תקופה מאוד קשה... אין לי בכלל איך להתחיל לדבר עליה. נחשפת לאמת מול העיניים: אני קורבן לאונס! (מה זה אומר?!) בלילות האחרונים התחלתי לחוות את התשובה!! תהום נפערת תחתי ואני נדרשת ללכת כמו על קרקע יציבה... אבל לא רק זה- אני מכריחה את עצמי לעשות כן. עד עכשיו לא שמתי לב, אבל דרשתי מעצמי מה שדורשים מאדם רגיל.. וכך אני עדיין מחשיבה את עצמי. אבל לאחרונה אני מגלה שאני כבר לא. עומדת מול הראי... ומביטה בי... האומנם זו אני?! כל כך שונה! כל כך אחרת! כל כך לא אני!!! ממשיכה להילחם. להאבק. אבל אין מי שיבין.... ויילך עד סוף על התהליך ביחד איתי... אני רוצה לצרף שיר. השיר קשה לשמיעה. אבל עם כל הקושי והבכי שמתפרץ ממני בשעת שמיעתו אני מרגישה מובנת קצת.... http://www.youtube.com/watch?v=KTYELvJ-s4I את אף פעם לא אומרת מה את מרגישה בפנים את לא מנסה מוותרת זה נמשך כמה שנים הציורים שאת מצירת על מה קורה הם מעידים את לא מראה אותם כי אז יבואו שדים ואף אחד לא רואה אף אחד לא רואה איך הוא לאט מתקרב אף אחד לא רואה אף אחד לא רואה איך את בוכה מכאב את שוכבת במיטה מפחדת עוד מעט הוא יכנס את בוכה וכולך רועדת מחכה לאיזה נס וכמעט שאת נרדמת נשמעים הצעדים הוא נכנס בשקט בלי בגדים אף אחד לא רואה... מצער שכך!! הלוואי והיו מבינים... מסבירים... תומכים.. לא שופטים... לא מתייאשים.... (כמובן שכוונתי לאנשים שסביבינו) בדמעות חנוקות מתמודדת.

חומד-יפה שלי קוראת את המילים שלך , את מילות השיר,,,,,,,ומרגישה את החנק בגרון כל כך מבינה ,מכירה ומזדהה עם כל מה שכתבת כמו שכתבת יקירתי , מסביבנו אין הבנה לכל מה שעובר עלינו לאו דווקא בגלל שאינם רוצים לפעמים הם אינם מסוגלים להיות במקום שאנחנו זקוקים להם זה לא מרוע לב , לפעמים אין להם מילים , הם לא יודעים מה ואייך להגיד, להתקרב,,,,,,,,זה עשוי להיות עבורם הרבה יותר קשה ממה שאנחנו יכולות אפילו לדמיין זה לא שהם לא איתך , הם בעצמם לא יודעים אייך לאכול את הסיפור הזה כמו שאמי אמרה לי לפני כמה חודשים כשישבה שבעה על בעלה-אחד הפוגעים,,,,,,"ראיתי שיש דברים שקרו שלא היו בסדר רק שלא ידעתי מה לעשות ואייך להגיב" יפתי-איתך ברגשותייך הכואבים , מחבקת ברכות אין סופית בהמון אהבה חטולית

היי מה שלומך??? כואב לשמוע שהקור חודר בך ולא מרפה.. אולי זה גם פורקן מתח מהחתונה הסידורים וכל הכלול בזה?! כל הכבוד שאת לוקחת לעצמך זמן להרגע ולהחזיר את עצמך וגופך לשגרה... תודה על הזדהות!! תודה שקראת! ותודה שהגבת! כן, אני יודעת שאנשים לא עושים זאת מרוע לב!! ואני מאמינה שקשה להם כל העניין!! במיוחד לאימי. היא "איבדה" את 2 בנותיה !! אני עם עצמי לא תמיד (או יותר נכון לומר- לרוב) איני מבינה דברים שקורים לי.. אז לדרוש זאת מאחרים, מורכב יותר... בכ"א ניסיתי להביע במכתבי את הכאב הזה. שאין מי שרואה, אין מי שמבין... שוב, תודה! מאחלת לך רפואה שלימה בקרוב!! שבת שלום ומבורך!! וט"ו בשבט שמח!! שולחת חיבוק שיגיע גם עד למתחת ה-פוך!! אוהבת, מתמודדת.

שולחת המון כוחות לחיזוק , חיבוקים אוהבים וברכה להקלה .... זה חלק מהתהליך חלק כואב אבל מבורך של התפכחות כואבת שכבר לא נהייה מה שהיינו ... אבל את עוד צעירה את יכולה לתקן ולחיות חיים נפלאים ומאושרים . איתך ותודה על החיזוקים למטה

אכן, זה להבין משהו וללמוד לקבל אותו למרות שלפעמים רוצים או מעדיפים להתעלם מ"נתון" זה... אבל עם זאת צריך לדעת להתמודד מול כל הדברים שצפים מול ידיעה קשה ומרה זו.... אני נמצאת בשלב בו יש בלבול רב.. יכול להיות יום מעולה וטוב ובלילה אחוש משהו בפנים שצועק: הצילו... תודה על השתתפות בכאבי... מקווה שהכל כבר יהיה מאחור...

מאד מאד מזדהה איתך בכאב הזה ובתחושות הנילוות. אנחנו לא רגילות ולא כמו מי שלא עברו, לעולם כבר לא נהיה מי שהיינו אמורות להיות לולי מה שעברנו. משהו מאד משמעותי ועיקרי נלקח ולא יחזור לעולם. צריך לבחור לחיות בלי זה וזאת בחירה נורא קשה וויתור נורא קשה בעיני.... משהו מאד משמעותי חסר.... איתך בדמעות. שלך - מציאות אחרת

תודה על הזדהות... באמת קשה לקבל את העובדה הזו.. מישום מה נלחמתי לא לקבל אותה ופתאום בימים האחרונים היא הכריחה אותו להאמין שהיא קיימת. שהרבה דברים הם לא כתיקונם, שאני חיה במציאות שונה אם לא היה... אבל אני מאמינה שזה התפכחות! וברגע שמודעים למה שקורא אפשר להילחם או להרים ידיים.. אני אבחר בס"ד להילחם עם ידיעה שעלולות להיות נפילות.. מציאות, חזקי ואמצי. תודה רבה!! מתמודדת

הציעו לנו לטפל בבן שלנו שעבר תקיפה ימינית ומסרב לשיחות.

יקרה לא שמעתי . אבל אני הייתי מנסה טיפול בדרמה או ביצירה . מנסיון היו פעמים רבות בחדר שלא יכולתי לדבר מילה ולקחת סתם צבעי מים ולמרוך את הידיים הירגיש לי טוב ויצאתי מהמטפלת בהרגשה טובה יותר . גם עם הילד אוהב לשבת על הרצפה למצוא מטפל שמוכן לשבת על הרצפה ביצירה (מכוון והוא לא רוצה לדבר ) יש משהו שורשי ובטוח יותר על הרצפה . בכל מקרה איתך ואת מוזמנת להיכנס ולשאול ולהתמך בקושי הרב שאת עוברת שולחת לך חיבוק וכוח להמשיך ולתמוך בבן .

המטפל חייב להיות מוכר שעסק בתחום של הפגיעה המינית .

מטפל/ת מומחית בטיפול בילדים יודעת את הדרך לתקשר עם הילד להגיע אליו,ולעזור לו. הפניה למטפל/ת בשיחות בד"כ טיפול במוגרים ורבלים. מצאי מטפל/ת בעל התמחות בילדים שעברו פגיעה מינית, הטיפול ישלב משחק, אומנות ב ועוד. כל בשפת הילד. חשוב לפנות בהקדם האפשרי, בכדי לשלא התפתחו תסמינים של פוסטרואומה. אשמח לעזור וליעץ גם במייל. בהצלחה אידה פסיכותרפיסטית MSW מומחית בטיפול בנפגעי/ות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/ אידה

איפה כולן? כמוני , מתכנסות לתוך משבר החורף?

אני כאן ללא מילים. מתדרדרת מיום ליום. ממוטטת גמורה סופית....

שלום לך! מבינה שקשה לפרוק.. מבינה שזה כואב.. אולי גם מייאש.. ואולי את מחכה דווקא לאנשים מסויימים שיהיו יחד איתך/ ייעצו/ יקשיבו וכד'.. בכל אופן.. את פה.. איתנו.. לכל אחת יש את הזמנים שרק הדמעות מספרות את מה שבפנים.. ולא תמיד אנו יכולות להבחין בהן אם לא משתפים היות ואנו דרך מסך כרגע... מזדהה עם מילותייך.. ומאחלת שיבואו ימים טובים יותר. ימים של שמחה והרבה אור פנימי. אנחנו פה... בהצלחה, מתמודדת.

אורחת שלי! ראיתי את הודעתך והתחלתי לכתוב רק שמיהרתי ולא שלחתי.. יפתי, אני כאן איתך! ניסיתי כמה פעמים כמוך להעיר פה.. אבל כל אחת כנראה במקום כואב או שמח.... מה שלומך? איך עוברים הימים? האם לחורף יש השפעה על מצב רוחך?? אצלי זה קרה בחורף שעבר... אז התחלתי לחשוף יותר.. ותחושותיי הרעות והקשות והכבדות התחברו לקור ולחושך שבחוץ... מה שהקשה עליי יותר ודיכא יותר.. החורף ב"ה יותר טוב. קצת הסתבכו אצלי דברים בימים האחרונים :( בינתיים לילה טוב! מקווה לשמוע ממך!! אל תעלמי!!! אני פה איתך- לכל מה שתבחרי!! באהבה, מתמודת.

אני כאן בנות בשקט ...בתוך שחזור מטורף של הגוף שזה כנראה כולל כל מה שעשיתי אז ..... הפחד הורג אותי פיזית רק שזה פחד של אז .... לא נורא יש לי עוד 40 שנה לנסות להיות נורמלית ואז כנראה למות בסיבה טובה ומאושרת . אוהבת אותכן

שמחה לראותך פה איתנו (או עצובה...) מצער לשמוע מה את חווה! לצערי נחשפתי לא מזמן לחוויות דומות... יקרה, אני פה איתך!! נתמודד יחד! נעזור במה שנוכל! ידי מושטות אילייך, אחזי בהן לכל שתצטרכי! בהצלחה!! מתמודדת.

אני לא ממש התכנסתי בתוך עצמי בגלל החורף אלה בגלל כאבים גופניים שמגיעים ממחלת הפיברומיאלגיה שיש לי לצערי שום דבר לא עוזר כדי להקל על הכאבים האלה גם כשלוקחים כדורים, לכן הפסקתי גם אותם הקור הגדול שהתחיל מלפני 3 שבועות מכה בי בלי רחמים כך שאני רוב הזמן מכוסה בשמיכת פוך על כיסוי פלנל, כדי שיהיה לי יותר חם מה איתך מתוקה? שולחת חיבוק חם עטוף בשמיכת פוך עד יעבור לו המשבר בהמון אהבה חטולית

מצאתי שילוב מנצח של כדורים ...אם תירצי בפרטי . ובקבוק חם טוב לכאבים ולקור .

טוב לשמוע.... תרגישו טוב, תקפצו מידי פעם והרבה בריאות ורפואה לנפש ולגוף..... אוהבת!!

לפני יומיים הייתי אצל ידיד שלי מישהו שאני מכירה כבר הרבה זמן (יצאו חודש לפני כחצי שנה אבל חתכתי כי לא הייתי בעניין) וישבנו אצלו בסלון ושתינו יין אני לא שתיינית גדולה אבל קרה ושתיתי הרבה אני זוכרת שהוא ניסה לנשק אותי והדפתי אותו כי לא הייתי מעוניינת ואמרתי לו לא והוא גם יודע שאני לא מעוניינת בו הדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי בבוקר עירומה במיטה שלו עם קונדומים מסביב את היום העברתי בבית חולים כי קבלתי הרעלת אלכוהול ורק עכשיו יומיים אחרי זה אני מתחילה להזכר בפלאשבקים ולחבר את החלקים ולהבין שקרה פה משהו שאם הייתי במצב אחר בחיים לא היה קורה והעדות היחידה שיש לי זה רק 2 3 פלאשבקים שריטה ענקית על הגב ובליטה ממש כואבת על הראש מיותר לציין שאני לא יודעת איך קבלתי אותן כי אני לא זוכרת כלום. חשבתי שזה יעזור לי אם אני אספר למישהו אז סיפרתי לזוג חברים שלי ששניהם מכירים אותי ואת הבן אדם אבל אחד מהם רק מנסה להכריח אותי בכוח ללכת למשטרה -משהו שאני לא מעוניינת בשלב זה וחברה שלי גם רוצה להכריח אותי ללכת ועכשיו שלחה לי גם הודעה שאיפה שהיא עובדת מדברים על הבן אדם הזה והיא רצתה לשתף אותי כי זה הצחיק אותה.אני בן אדם הגיוני אני יודעת שמה שקרה היה אונס כן אין מילה אחתר לתאר את זה אני בחיים לא הייתי שוכבת איתו הייתי שתויה לחלוטין לא מודעת למעשים שלי ואני לא זוכרת כלום מאותו לילה.אני בת 24 אני לא בן אדם שבוכה אני לא בן אדם שמתפרק אני לא מתכוונת להיות בתפקיד של קורבן אני בן אדם חזק ואני לא אתן לזה להגדיר את חיי קבעתי תור לרופא לבדיקה לראות שלא נדבקתי בכלום לקחתי פוסטינור וניתקתי כול קשר עם המנוול.אבל אני מרגישה שאנשים שסובבים אותי איכזבו אותי אני באמת תוהה האם אני סתם מגזימה וסתם משתמשת במילה הנוראית הזאת אונס יכול להיות שלא מגיעה לי החמלה של מינימום לקחת אותי ברצינות לא לצחוק עלי?לא להכריח אותי לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות?אולי לשאול איך אני? זה שאני לא בוכה בגלוי לא אומר שאני לא בוכה בפנים

יקרה ליבי איתך מותר לך לבכות פגעו בך אנסו אותך וזה קשה מגעיל ולא פשוט . לגבי המשטרה אני לא יודעת אבל אני מאוד ממליצה להכות על הברזל בעודו חם (וזה שנכנסת לפורום הזה מעיד שקשה לך ) וללכת לטיפול הטיפול הכי טוב זה כשזה טרי הרבה יותר קל כי את עוד זוכרת ולא הרסת לעצמך את החיים בהכחשות ושאר נזקים שאני חווה אחרי 40 שנה . מה שלא תחליטי תישארי כאן כשקשה נשתדל לעזור לך לעבור את התקופה קצת יותר בקלות אני

מצטרפת לדבריה של אני. אנשים לא תמיד יודעים להגיב מה שהיינו רוצים.... גם הקרובים אלינו לפמים מאכזבים.. חושבת ששיחה תעזור לך להבין מה קרה שם והדחקה תזיק (מנסיוני) ואת שאר הדברים מה נכון לך ומה לא- יהיה תלוי רק בך- במה שתאפשרי ומה שתסכימי... בהצלחה! אנחנו פה לכלל דבר.... מתמודדת

בסביבה . יקרה מקווה שאת מרגישה טוב יותר . אנחנו עדין כאן בשבילך ....

הבן שלי בן 14 עבר בהיותו בן 8 עד 9.5 התעללות מינית מידי איש חינוך הוא קיבל טיפול כמה חודשים ביחידה לטיפול אך הפסיק את הטיפול לפי שסיים. כעת הוא הדרדר, קיבל פרוזאק מפסיכאטר ולא הולך למסגרת הלימודית. הוא לא מוכן לבוא לטיפול. שונא שיחות ודיבורים מה עושים? איך גורמים לו לבוא לטיפול ?

שלום לך אמא יקרה. מאד יכול להיות שהילד לא מרגיש בטוח לדבר על מה שקרה לו. קשה לו לתת אימון באנשים ובעיקר באנשים זרים היות ואדם זר מתחת לכובע של איש חינוך שאמור לשמש דוגמה, פגע בו ומעל באימון שלו. יש עוד דרכי טיפול שבהן אין צורך במילים, כמו דמיון מודרך, דרמה, ציור אינטואיטיבי, טיפול במגע בטוח לנפגעי תקיפה מינית, טיפול בתנועה ובטוח יש עוד שלא עולים לי כרגע. נסי לבדוק בכיוון הזה, ומעבר לכך את יכולה לצלצל למרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית בטל' 1203 ולהתייעץ איתם. יישר כוח על התמיכה שלך בילד, זה לא קל בכלל. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

אני קצת מכיר לצערי את הנושא מקרוב כי אני עברתי בילדותי משהו לא קל... נסי להתחבר אליו דרך דברים שהוא אוהב... דברים שהוא היה רוצה לעשות... ולחבר אותו לזה עוד יותר דרך חוגים למשל. אשמח לשמוע מה דעתך

(קצת לרענן פה את הדממה....) המון הצלחה בריאות ושמחה לכולן, בכל אשר אתן מתמודדת

תודה מתמודדת חודש טוב גם לך ולכולן ובשורות טובות. שלך - מציאות אחרת

הי,זו אני שוב מה נשמע?וואו ת'אמת המשפט שכתבת לי מזה עזר לי במשך המפגשים...שהיא אכן באה לעזור לי ולא לפגוע...זה נתן לי פתאום כח להמשיך ולספר לה לדברים שונים מחיי...אז ממש תודה רבה על כל העזרה ועל הרצון הטוב...היא אומרת שמצד אחד אני רוצה לצאת ממועקה הזו ומצד שני אני לא רוצה לעזור לעצמי אני לא יודעת עפ"י מה היא אמרה א'תזה...אך אני עדיין ומחפשת מענה למועקה שלפעמים זה ממש כמו קוצר נשימה!! והמחשבות שתופסות אותי פתאום באמצע היום...ורגשות האשמה הקשים?

היי חיל'ה עונה לך באיחור כי לא יצא לי להכנס מאוד שמחה לשמוע שהעזת לדבר , לתת לעצמך מקום כי זה מה שדרוש בדיוק בזמן הטיפול אני בהחלט מאמינה שאת מאוד רוצה מהמועעקה וגם המטפלת שלך יודעת את זה היא אומרת לפעמים דברים כדי לתת לך חומר למחשבה,,,,,,,, כדי שתשבי עם עצמך ותעשי חשבון -האם אני באמת משקיעה את כל כולי בטיפול או שלפעמים אני גם מוותרת לעצמי כי עדיין יש דברים שקשה לי להוציא אותם החוצה? לדעתי את לא צריכה להמשיך ולחפש את המענה למועקה הזו שאת מרגישה כי זה אך טבעי שתרגישי אותה עברת דברים,,,,,,,עדיין ישנם דברים שאת צריכה לדבר אותם ועד שלא יצאו כל המילים,,,,,,,כל הרגשות,,,,,,המוקה הזו לצערי היא החברה הכי קשה לכל נפגעת ומטופלת במשך הזמן היא תתפוגג ותרגישי את ההקלה אפילו בלי לשים לב שולחת חיבוק גדול בהמון אהבה חטולית

וואו,ממש שוב תודה על התשובה...וזה נותן שוב כח להמשיך...אך יש לי בעיה ענקית עם המועקה אני מרגישה שאין לי כח להתמודד...זה פשוט מעיק ומזיק לי...אני מוצאת את עצמי מספר פעמים בשבוע בים,לבדי! את נשמעת מומחית במקצוע...איפה את עובדת? שמעתי שבד"כ כל מי שעובדת בזה עברה התעללות מינית...זה נכון? ת'אמת יכול להיות שאני מרגישה כך בגלל שאני מהמגזר הדתי,ולא ספרתי את זה לאף אחד...יש לי שאלה שאני לא מוצאת לה תשובה: *למה אני נפגעת כ"כ מהר מכל פגיעה קטנה,למה אני לוקחת כל דבר ללב-אישי, ואז אני מסתגרת בתוך עצמי? תודה רבה על הכל...ושבת שלום!!! חיה

אין לי מושג איך מצאתי את הפורום הזה אבל אולי כאן אצליח קצת לקבל עצות, אני בת 25 ועברתי אונס בתור ילדה קטנה (בערך בת 9) לא באופן חד פעמי אלא מתמשך מס' פעמים. עד לאחרונה לא זכרתי כלום ממה שעברתי. היה לזה השפעות שונות על חיי לדג' אני לא מסוגלת שיגעו בי בשום מגע שהוא (גם לא סתם נגיעה בכתף לתשומת לב), אני כמובן לא מצליחה ליצור שום קשר עם בן זוג, אין לי אמון באף אחד מסביבי ועוד ועוד דברים. לפני כ-5 חודשים החלטתי ללכת לטיפול פסיכולוגי. זה היה אחרי שנה מאד קשה שבמהלכה אף הגעתי למקום של רצון למות פשוט כי רע לי אבל בלי יכולת להגיד למה רע לי. לטיפול הגעתי ממקום של הזדמנות אחרונה. מן אמונה שאם הטיפול לא יגרום שיהיה לי טוב אז אין סיכוי לשום דבר בחיים שלי. הפסיכולוגית שלי מהר מאד הבינה מה עברתי. (היא לפעמים שואלת שאלות כ"כ מדויקות שאני לא מצליחה להבין למה אני כ"כ שקופה בפניה) היום היא החליטה שאנחנו מבצעות שחזור של הפעם הראשונה שעברתי אונס. זה היה לי קשה מאד. אבל לא אמרתי כלום, ממקום של רצון לשתף פעולה ושהיא הגורם המקצועי ולא אני. אבל עכשיו קשה לי ועצוב לי. אני מוצפת זכרונות. הכל רץ סביבי. אני לא מרגישה שאני מצליחה לחזור לעצמי ולתפקד. אין לי מושג איך להקל על עצמי לפני שאני משתגעת. ולחשוב שכל זה רק כי רציתי רק קצת טוב?

עינת יקרה קראתי את מה שרשמת בעיון. אני מודעת לזה שכשכותבים משהו שקשה זקוקים מיידית לתגובה... אני לא כ"כ יכולה עכשיו להרחיב.. אני ארחיב בהמשך... רק רציתי לומר שאת לא לבד- אני כאן איתך! תני לדמעות לזעוק ולפרוץ את כל המחסומים- הגיע הזמן לשחרר.. זה מר! זה קשה! זה כואב! אבל בס"ד זה יעבור (או יהיה קל יותר..- אני רק מאמינה בזה כמוך!! אחרת באמת אין טעם.. אבל נאמין ויהיה בסדר!!) לילה טוב! תרגישי טוב ובטוח- את אחרי! ובמקום תומך!! בהצלחה!! מתמודדת

רציתי לחזור אלייך כבר אתמול אבל היתה בעיה במחשב... רק רציתי לומר לך שאני יודעת כמה זה קשה, וכמה זה נראה לעיתים מיותר ומטופש אבל אנשים טובים וחכמים מבטיחים לנו תמיד שבסוף זה לטובה... מחזקת את ידייך ולרשותך כשיתאים לך.. ותזכרי, צעד קטן אחד היום, ועוד אחד קטן מחר ואת כבר במקום אחר וחדש.. בהצלחה רבה!!

הי למי שהגיבו לי. קודם כל תודה. קראתי את התגובה שלכם וגם האמנתי שאולי הזמן קצת ירגיע אותי. אז זהו שלא. לא הלכתי היום לעבודה- אני פשוט לא מסוגלת. אני במיטה מהבוקר והדבר היחיד שאני עושה כמעט כל הזמן זה בוכה. הדמעות כאילו לא נעלמות לעולם. רע לי! קשה לי! והלוואי והייתי יודעת איך לשנות זאת. עינת.

קודם כל ברוכה הבאה לפורום! אני מאוד מזדהה עם מה שאת מתארת- אני כמוך לפני כשבוע נשארתי בבית יומיים ואיפשרתי לעצמי להרגיש להיות עם כל מה שעלה- נכון זה היה קשה אבל אין דרך אחרת- רק לעבור את זה ובסוף יהיה החלמה- זה טוב שאת יודעת איך לשמור על עצמך- אין מה לשנות או להלחם-רק להיות עם ולקבל מה שיש-מקווה שהוקל לך בקרוב - מקווה שתמשיכי לשתף ולהוציא בקצף שלך- איתך ינשוף

שלום. פתחתי כמה פעמים את הפורום במטרה להגיב לך וכל פעם קרה משהו שקטע את תגובתי... יקרה, כ"כ מזדהה עם מילותייך!! אני חוויתי ימים ע"ג ימים של רצון לעשות כלום! ללא כוח לעבוד/ ללמוד/ לנקות.... וזה החל להשפיע גם גופנית- שפעות/ חום/ ועוד מלאאאאא כמו שכבר ייעצו- אני גם בדיעה זו- תני לעצמך את הזמן לכאוב, הרי אף פעם לא באמת נתת לכאב הזה ביטוי... אבל ברגעים קטנים אספי עוד כוחות להמשיך לצוד ולא להתייאש לטפס! תאמרי לך כשתוכלי: "דיי! לא עוד!" זה הבחנה מאוד מאוד דקה. שא"א כ"כ להסבירה- מתי להלחם בכל הכוח לא ליפול ומתי לתת אפשרות לדמעות החנוקות לפרוץ... אני מאוד מקווה שהבנת למה התכוונתי.. מאוד מאוד מובן וכואב- מה שעברת, מנקודת מבטי- הייסורים ממש- מורגשים רק!!! כשפותחים את הנושא. עד אז- לי בכ"א זה לא כאב בעוצמות מטורפות כמו הזמן שלא שיתפתי. אבל זו הדרך היחידה להלחם ולהרפא- המון אמונה ותקווה ותפילה ועבודה!!! ממחזקת אותך, ופה כדי להחזיק ידיים, כשתרצי.... מתמודדת.

קודם כל אם את מרגישה צורך- אולי תצרי קשר עם המטפלת. אפילו שיחת טלפון יכולה לעזור. חוצמזה, ואני יודעת שזה לא קל לשמוע, אבל נסי שלא להיבהל מהקושי ולהבין את זה , שמותר לכאוב, לבכות ולהתאבל, ומותר גם יום או יומיים במיטה. לא להשלים עם זה אבל להבין, שכרגע זה המצב והוא זמני ויעבור- אם לא תילחמי בו ותתני לו את המקום שלו. מקווה שהבנת... בהערכה. אמשיך ללוות אותך במחשבותי.....

אידה- איך את מרגישה? לא שמענו הרבה זמן!! אפשר כבר לשאול- מה היה שם?! ואיך את עכשיו? חטוליתוש- מתאוששים? אורחת שלי- מאמי... בבקשה, דברי... בוחרת- מה איתך??? מציאות- איך את? איך מרגיש עם כל הגילויים עכשיו? מסתדרת? ינשוף- התמתנו הדברים? ההרגשה? וכל השאר- ????????? מתמודדת.

אני פה, גם אם שקטה קצת... מה שלומך?

כיף לשמוע ממך תמיד!! אני ב"ה בסדר, תודה. יום מקסים מתמודדת

שלום, אני מתקרבת לגיל 30 והתחלתי טיפול פסיכולוגי בגלל הפרעות חרדה שסבלתי מהן לאחרונה. במהלך הטיפול החלטתי לחשוף את הניצול המיני שעברתי במשפחתי מצד אחי הבכור כאשר הייתי ילדה קטנה. הניצול המיני נחשף (אך לא במלואו) עוד כשהייתי נערה צעירה והתגובות שקיבלתי מהורי היות ולא ממש פירטתי מה עברתי הן ש"זה קורה" ,סוג של מזעור של הטראומה שעברתי. מיותר לציין שהם גם לא ממש ניסו לחקור אותי ולהבין מה בדיוק קרה שם אלא פשוט עודדו אותי לקבור את זה בעבר. כעת אני מבינה בעקבות הטיפול שתקופת ההתבגרות הסוערת שלי, הפרעות האכילה, והאובר רגישות שתמיד אפיינה אותי הם פרי הניצול למרות ששנים הרגשתי שאני לא כועסת ,לא על אחי ולא על הורי . כעת אני כותבת לכם לאחר שחשפתי את הנושא שוב בפני הורי ,הפעם נכנסתי לפרטים ונתקלתי בבלבול וגם קצת התגוננות בעקר מצד אמי ועכשיו אני שוב מרגישה אשמה מאוד. אני מרגישה ששוב פתחתי איזו תיבת פנדורה ושאני מסבה סבל להורי שאני מאוד אוהבת ופתאום גם אני סובלת מזה שוב ואני תוהה האם זה היה חכם בכלל לפתוח את זה שוב ואם זה לא מסב לי דבר מלבד צער אז האם בכל זאת יש דברים שכדאי לקבור בעבר?

שלום לך בלה! מה אומר לך, אני נמצאת במצב דומה... כשחשפתי לראשונה צפו המון מחשבות כמו שאת מתארת- הסבל ש"אני" מסבה להוריי ולמשפחתי ועוד.. גם הגעתי (ולפעמים זה תופס אותי גם היום) לפעמים שאמרתי "הלוואי ולא הייתי מספרת וקוברת את זה היכן שהוא.... אבל- אני לא מאמינה שזה נכון לעשות כך. הטיפול תורם הרבה להבנה לפירושים ולעיבוד נכון שבס"ד יוביל ל"חיים" וללא ל"אובדן" שהרי הטראומה מקשה בצורה הזויה על החיים... וגם אם היא מודחקת היא צצה מידיי פעם.. (טיפול אינו משכיח אלא מעבד ומקל מעט למרות שהרבה מהזמן זה כואב וקשה לא פחות..) דברים כאלו טרגים נוטים לרוב להתפרץ ו/או להשפיע על מהלך חיינו בכך שאנו נפעל וננהג לפי הטראומה כמובן באופן בלתי מודע.. אנו עלולות להעתיק תחושות וחוויות וכד' (עד כדי דברים הזויים) בלי לדעת שאם רק היינו מעבדות את ה'חוויה' המצב היה (קצת/הרבה) שונה.. יפתי, מנסיוני- למדתי שצריך זמן לכל דבר. זמן לכאב המסויים הזה וזמן לכאב השני וכן הלאה..גם למחות.. יש זמנים שהכל בא בייחד... ושם צריך עבודה, במה דחוף יותר להתעסק.. למרות שהתחושה הכללית זה שהכל רע וכלום לא בסדר ואין מוצא וכו'. עם כוחות אדירים מאמינה שעם קצת זמן (שנראה כנצח) מקבלים כוח נוסף ואז יש אפשרות שוב לעבד את הכאב והקושי וכו' מבינה כ"כ ומזדהה עם תחושותייך!! ממליצה לך להתמיד רק כפי כוחותייך ולהמשיך להקיא כל מה שיעלה לך. מאמינה שלאחר עבודה זו תצליחי לראות אור. להבין שאינך אשמה! ושמגיע לך שיקשיבו לך לפחות עכשיו בזמן הזה. אל תצטערי שסיפרת- למרות שאני כ"כ מבינה מהיכן זה מגיע.. אבל זה הדבר הנכון לעשות. כדי להציל את עצמך! ואת שווה המון!! מחזקת אותך למצא את הכוחות לעבור את המסע ה- לא פחות קשה מהטראומה... בגבורה! המון בהצלחה!! מתמודדת.

אני מרגישה שאני חייבת להבהיר משהו, מאז הרגע שחזרו אלי הזיכרונות והידיעה שעברתי את מה שעברתי (סביבות גיל 12, הניצול עצמו היה בגיל 6) באופן הזוי שכזה חייתי עם זה בשלום. במהלך גיל ההתבגרות חשתי כעס מסוים אבל בעקר כשהרגשתי שלהתנהגות הפרועה שלי יש לגיטימציה בגלל שעברתי את מה שעברתי. אפשר לומר שהשתמשתי בזה כתירוץ כלפי עצמי לא פעם. עברו השנים ובכל פעם שחשבתי על זה או ששוחחתי על זה עם בני הזוג שהיו לי לאורך השנים תמיד המעטתי בחומרה של המעשה בעקר כי הקשר המשפחתי ההדוק נשמר למרות הכל וכנראה כי בעת שחשפתי את הפרשה בגיל מוקדם נאמר לי ש"זה קורה" ושעלי להמשיך הלאה וכך עשיתי. או לפחות ככה חשבתי שעשיתי. גם כשפניתי לטיפול זה בכלל לא היה קשור לפרשה הזו אלא כי החרדות התחילו לנהל את חיי מה שהתחיל להרוס כל חלקה טובה בכל תחום בחיי (קריירה,זוגיות,חיי חברה וכן הלאה) ורק אז כשהמטפלת אמרה לי שהחרדה היא אמנם לרוב תורשתית אבל עלולה להתפרץ מטראומה שעברתי בחיי -הנורה הזו החלה להבהב. הבנתי פתאום שאחד הקשיים שלי בחיים שמוציאים אותי מאיזון זה כאשר אימי ממעיטה בעצמה של רגשותיי בתחומים שונים והבנתי שהמקור לכאב הזה בא משם כאשר היא המעיטה במה שקרה לי ולא באמת כאבה את כאבי. מה שאני מנסה לומר זה שאני לא מרגישה שהטראומה ניהלה את חיי במודע עד כה אבל לאחר שהתעמקתי ועשיתי "וי" על כמעט כל השלכה פסיכולוגית לטראומה הזו (הפרעות אכילה, דימוי עצמי נמוך, דיכאונות, חרדות, קשיים חברתיים וכן הלאה)אני מגלה שהכעס מתחיל לעלות בי מחדש וזה מפחיד אותי כי אני פוחדת לחבל ביחסים ביני ובין הורי ולהסב להם סבל על משהו שהצלחתי לחיות איתו כל כך הרבה זמן. אני מניחה שלכל דבר יש סיבה ולא סתם צצו לי החרדות האלו שהתחילו לנהל את חיי אבל אני פוחדת שאני נכנסת למקום שאני לא יודעת איך אני אצא ממנו ויותר גרוע איך הורי שאני כל כך אוהבת יתמודדו איתו. התרגלתי כל כך הרבה שנים לבטל את עצמי, לבטל את כל הסיפור הזה ,לחיות בתחושת החריגות הזו שכמעט והגדירה את האישיות שלי שהיום אני מבינה שמה שעברתי זה חלק ממני ו"למרוד" כנגד זה אחרי כל כך הרבה שנים זה כמעט כמו למרוד בעצמי ולכן אני מרגישה שאולי אני מסבה להם ולי סבל לחינם... מאידך מה שנאמר אי אפשר להשיב, אני רק מקווה שהתהליך הזה לא יגבה מחיר כבד מידי. תודה רבה על ההבנה.

התחילה שנה אזרחית חדשה כולנו משתמשים בתאריכים לועזיים לדעתי יותר מאשר בתאריכים לפי הלוח העיברי אז יקרות ואהובות שלי שתתחיל השנה ברגל ימין שתאזורנה כוחות הגוף והנפש לכל ההתמודדויות שעומדות לפניכן שתצלחנה להתגבר על כל המכשולים שבדרך-בדרך הכי טובה עבורכן ותשפנה כל אחת ואחת בכל מה שמתאים לה , לפי הבחירה שלה כבר הפכנו כאן למשפחה תומכת ואוהבת כך לפחות אני מרגישה,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, בהמון אהבה חטולית

מצטרפת לאיחולים רוב הצלחות בכל דבר בחיים גם אני מרגישה כאן חלק ממשהו - משפחה קראת לזה...!!! ברור שיש כאן שיתוף בשמחה בכאב בצחוק ובכל דבר.. כך שזה מרגיש מחובר תומך דואג איכפתי אוהב ועוד תודה לכולן- בלעדי כל אחת זה היה חסר... יום מקסים :) (אגב- חטולית ומציאות- נרגעתי מאתמול.. שמתי את זה בצד.. יבוא יום ואנסה שוב..)

יש לאחותי יום הולדת... בא לי לחבק אותה... לאחל לה את הטוב שבעולם... אני מוצפת... בא לי את אחיינים שלי... מתגעגעתתתתת למה זה צריך להיות ככה???????????????????????????? :_(

זה לא צריך להיות ככה. זה גם לא חייב להיות אחד משני הקצוות שהם קשר בניכן או ניתוק מוחלט. זה עדיין יכול להיות משהו באמצע, והיות ואחותך לא עשתה לך שום דבר רע, את יכולה אולי להתקשר ולהגיד לה מזל טוב..... זו בחירה שאת צריכה לעשות.... בהצלחה, ואם לא מתאים לך, קטונתי, אין לי עוד עיצות... שלך - מציאות אחרת

יפה שלי זה לא חייב להיות ככה את יכולה להחליט גם אחרת את יכולה להרים אליה טל' ולברך אותה ליומולדת שלה כמובן אם מתאים לך לפחות תשמעי את הקול שלה הרי היא לא אשמה בכלום נכון? לפחות בינכן הקרח יכול להישבר אולי שווה לנסות? רק את מחליטה מאמי בהמון אהבה חטולית

החלטתי לכתוב לשניכן היות וייעצתן אותו דבר.. אין לי מושג למה חשבתן שלא ניסיתי.. אבל- בהחלט ניסיתי ואני תמיד מנסה להמשיך את הקשר עם אחותי אומנם בורה קצת (-הרבה) פחות הדוקה. אני זאת שדואגת להתקשר כל כמה זמן ולשמר את השייכות שלה למשפחה.. אבלל מנגד יש את בעלה שמהרגע שאמרתי לו עד כאן הוא לוקח אותה כמה שיותר רחוק ממנו כדי שלא נספר לה וכד' והיא - במקום לברר את הסיבה - מושפעת ממנו ומפתחת כעסים ומתרחקת יותר- היא ממנו ולא להיפך! להתקשר אליה- ברור שעשיתי יותר מפעם אחת.. כבר משבוע שעבר.. ואפילו רציתי להיפגש איתה וכד' אבל היא לא עונה ולא חוזרת אליי.... חשבתי לסוע עד אליה (היא עברה לגור רחוק...) אבל חששתי לא יודעת אם היא תהייה בביתה ו/או אם בעלה יהיה שם.. ואיך ומה.... פחדתי גם לנסוע לבד .... ולאחר שראיתי שאין מה לעשות כרגע לפחות.. כתבתי כאן... את ברכות ה-מזל טוב אאחל לה כנראה בזמן אחר שהיא תענה... כמובן שאיני שופטת אותה אבל זה מקשה עליי המון... שאני זו הפגועה בבית ואני זו שמנסה לקרב את אחותי.. אימי טוענת שאם לא מספרים לה - לפי דעת תורה, עדיף שתחייה איתו בשלום עד כמה שאפשר... אבי גם איכשהו מתקשר רק מידיי פעם אחיי בעיסוקיהם ואני במקום לטפל בי- אני מוצאת את עצמי חושבת הלוואי ולא היה קורה הנתק הזה ולא הייתי מספרת והכל היה 'כרגיל' מנסה מאוד להיות איתה... אבל היא מאוד קרה אליי ואלינו... בטענות כלפיי "אני יודעת שאם אני הייתי רווקה- הייתי עושה הרבה למען אחותי הנשואה" וזה מעצבן לשמוע כי כמה שיכולתי- לא הייתי מגיעה אליה הרבה לעזור לה כי ידעתי שאם אעשה זאת הוא יפגע בי שוב... אז הייתי הולכת רק כשהיא הייתה קורסת וחייבת עזרה, בידיעה שאני עלולה להיפגע... אבל מרוב שרציתי אותה... הלכתי... (רוב אם לא כל משך הפגיעה הייתה בבית שלי כי מיעטתי ללכת אליהם) וכשהיא 'מאשימה' אותי בזהה שאיני עושה הרבה בשבילה זה קשה וכואב.. אבל אני מאמינה שזה לא היא חשבה זאת אלא בעלה מדגיש לה את זה כדי שיווצר הנתק הזה... אני לא אפסיק לנסות כמה שאוכל ליצור עימה קשר.. מקווה שעכשיו המשפט- למה זה צריך להיות ככה- יותר מובן... תודה על תגובתכן.. מתמודדת

לא נותר לי אלא להזדהות כל כך... שתהיי בטוב.

את סוחבת בתוכך המון כאב וגעגועים מה שכתבת על אחותך שהיא זו שהתנתקה מכם מאוד כואב -חשבתי שהמצב הפוך , מצטערת שלא הבנתי אותך כהלכה מקווה שאת לא כועסת לדאבוני מכירה את המצב הזה של הריחוק מאוד מקרוב מדובר באחיינית שלי שחיה עם פסיכופת,,,,,,,, וזה גם לא קורה כאן בארץ אלה בחו"ל לא יודעת אם עכשיו זה הזמן המתאים לדבר עליה רק אוכל לומר שהיא חיה תחת תסמונת שטוקהולם וזה בדוק טוב שהבהרת את הדברים כי כך קל יותר להבין,,,,,,,,,, שולחת חיבוק חם ומנחם מתוקה שלי בהמון אהבה חטולית

רוצה לברך את כולן כאן בפורום לשבת שלום שבת שקטה ורגועה שבת מוארת באור יקרות הרבה נחת רוח מנוחה לגוף ולנפש נדבר כבר בשבוע הבא אחרי החתונה של הבן שלי הוא מתחתן ביום ראשון הקרוב הבא עלינו לטובה בהמון אהבה והמון חיבוקים וחיזוקים לכולן שבת שלום חטולית

חטוליתי מתוקה, שיהיה במזל טוב והכי שמח שאפשר. שיהיה לך שמח על הלב. שבוע טוב ורק שמחה ושמחות. אוהבת המון, שלך - מציאות אחרת

המון תודות על הברכות באמת היה מאוד שמח בהמון אהבה חטולית

מזל טוב וקולולו בטוחה שזאת תהייה חתונת השנה ושהכל יהייה מושלם אוהבת חיבוק

לא תאמיני כמה קולולו היה שם מכל כיוון , עד שהרב נאלץ להפסיק לכמה דקות את החופה ח ח ח ח אבל היה כייף בהמון אהבה חטולית

חטולית- אמא נהדרת שכמוך... הנה זכית להגיע ליום נישואין של בן נוסף... המון ברכה! ושפע מזל והצלחה!! מאחלת שתחושי את השמחה בלב- תמיד!! ושתתגאי בכל יוצאי חלצייך.. המון כוח, מתמודדת..

מאחלת לך המון מזל טוב -עם המון ברכה-שמחה ורק דברים טובים לך ולכל משפחתך- מחכה לשמוע ממך -ינשוף

תודה מאמי שלי על האיחולים באמת נהניתי מאוד היה נפלאאאא בהמון אהבה חטולית

יקרונת!! מזל טוב! שתהני מכל רגע(גם בשבת הדוסית..:-)) הרבה אושר ונחת והלוואי אצל כולנו....

תודה מאמי על הברכות השבת הדוסית עדיין לפני מאמינה שיהיה בסדר נותר רק לסמוך על אבינו שבשמיים :)) והלוואי על כולן כאן רק שמחות וחתונות לכל הרווקות לא פחות מהחתונה של הבן שלי בהמון אהבה חטולית

איך עבר? איך ההרגשה אחרי? שחף

עבר יוצא מן הכלל עוד אכתוב,,,,, ההרגשה אחרי? עדיין מתאוששת :))))) איזה כייף לראות אותך כאן אני יודעת שאת מאוד עסוקה ובכל זאת -את מאוד חסרה לי כאן בהמון אהבה חטולית

מנסה לתת מילים למה שעובר עלי- מרגישה בתוך מלכודת-שאין יציאה ממנו רק דרך הרבה כאב וחושך- אני יכולה לבחור לשאר לנצח באותו מקום-שזה אומר לא באמת לחיות -לחיות חיים "כאילו" או אני יכולה לבחור להתחבר לפגיעה ואולי לתת לעצמי חיים אחרים-חופשיים -עם פלות פחד מתמדדת- ההחלטה נראת מאוד פשוטה אבל אני עד עכשיו לא בחרתי אותו- בריחה זה מה שמרגיש לי הכי מוכר ופחות מאיים- מרגישה כאילו שדוחפים אותי לקיר ומכריחים אותי להחליט-ואני כל כך מפחדת ונכנסת לפניקה ומצוקה -אף אחד לא מכריח אותי לעשות כלום- אני הגעתי למקום שקשה כבר להתעלם - אין לי כוח יותר- מתפללת שאלוהים יקח אותי לפני שאצטרך להתאמת ולגעת בדברים-אני מותשת מלהלחם-תודה שאתן כאן- ינשוף

ינשוף מתוקה, מבינה מאד את הקושי שלך ואת הכאב והפחד שנלווה לכל המצב הזה. את לא צריכה להחליט כלום. תבחרי רק בלשחרר ולתת לעצמך להיות איפה שהלב שלך רוצה להיות. לכי על פי האינסטינקטים שלך, לא מיתוך הבריחה המוכרת אלא ממקום של לרצות את מה שיהיה לך הכי טוב. קשה לך במצב שבו את נמצאת, וגם מה שעברת קשה. אולי רק אולי אם תאפשרי למטפלת שלך להושיט לך יד היא תוכל להנחות אותך למקום שבו יהיה לך יותר קל, לפחות למקום שבו לא תרגישי שאת נילחמת אלא תהיי יותר רגועה ותוכלי להרפות. איתך שולחת חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

תודה על האכפטיות להגיד לך את האמת איפה שהלב שלי רוצה להיות- זה במקום שקט- -מקום בטוח- לא נראה לי שאפשר למצוא אותו בעולם הזה-לאן שאני הולכת השדים מלווים אותי לכל מקום- אני מותשת- אין מילים יותר ינשוף

מחזקת שולת חיבוק עם המון כוחות

לפעמים אנו יוצרים לעצמינו את 'ההחלטות'שאנו "חייבים" לקבל ע-כ-ש-י-ו ולא.... (?!) וזה מקשה עלינו בלי סוף... ולפעמים אין צורך בהחלטה... יקירתי, נסי אולי לרשום לעצמך בדף המחולק לשניים או שלושה.. עמודות, שבכל עמודה כותרת שונה. רשמי כמה שיותר משפטים/ חששות/ סיבות וכד' שעולות לך השייכות לכותרת שסימנת.. מקווה שזה יפשט לך וייתן לך אפשרות להחליט.. לפעמים אולי כדאי לדחות את ההחלטה לזמן יותר רגוע... אולי אפשרי גם להתייעץ?! ..... מקווה שזה יעזור... ואם לא מחקי את הכל!! וקבלי חיבוק תומך מכל הלב.. (ברשותך כמובן..) שלך, מתמודדת.

סליחה שאני לא עונה לכל אחד מכן בנפרד-באמת תודה רבה על המילים המעודדות והמבינות-זה מרגיש לי פחות לבד וזה מקל שאתן מבינות אותי- תודה שאתן איתי- מקווה שאוכל גם להיות בשבילכן- שבוע טוב-ינשוף

אין לי כוחות יותר. אין לי כוח לסבול את עצמי. אני מחסלת את עצמי לבד. אין לי כוח ללבד המסוייט הזה. הכל מתחיל ונגמר בלבד בתוך בור שחור ללא תחתית, והעומק שלו אין סופי והנפילה אין סופית...... אין לי מילים יותר. לא יכולה לכתוב כלום. מציאות אחרת

:( תרשי לי לשלוח חיבוק...?! איתך כאן.. אל תהיי לבד! מתמודדת

ברור שמרשה ותודה רבה על החיבוק. תודה שאת כאן.... קראתי אותך, את הכל ואני מתביישת שאין לי מספיק כוחות להגיב כרגע, ליבי איתך. כל הכבוד לך על האומץ לכתוב, זה לא מובן מאליו ובטח לא היה קל.... מן הסתם אני לא מצליחה לכתוב כרגע עלי..... שמרי עליך וחיבוק גם לך אם את מרשה. שלך מציאות אחרת

נשמה יקרה שלי הלבד-תמיד מפיל עוד יותר חזק זה גם לא משהו שאת יכולה לדבר עליו עם מישהו מהמקורבים אלייך כדי שיוכלו לתמוך בך נפשית ורגשית כדי שיוכלו לתת חיבוק חם ברגע שאת זקוקה לו יותר מכל דבר אחר כדי שסתם אפילו יהיו שם בשבילך למען האמת יקירתי-אני לא יודעת , גם אם היה שם בחוג חברותייך או משפחתך מישהי שכן יכולת לשתף אם היית בוחרת באפשרות של -לשתף מנסיוני-את התהליך הזה כל אחת עוברת עם עצמה , ומול המטפלת שלה לכן מרגישים כל הזמן לבד, מרגישים שזה בור בלי תחתית שחור משחור הנפילה היא זמנית נשמה היא לא לכל החיים איתך בכל מה שאת עוברת מחבקת אותך ברכות וחום בהמון אהבה חטולית

מושיטה לך יד מציאות יקרה מאוד- יודעת ומזדהה עם הלבד- אני גם מאמינה שתעברי את זה- זה לא יהיה לנצח- אכפט לי מאוד ממך- איתך ינשוף

תודה מתוקה על המילים החמות והלבביות. תודה על השיתוף והתמיכה, זה מפוגג קצת את הלבד. חודשיים שאני עוברת תופת של שחזורים הזויים שרק הם לבד כבר מוטטו אותי, ועכשיו אני מתחילה להיות מודעת לנזקים בתפקודים פשוטים של היום יום, שאנשים עושים באופן הטיבעי ביותר, ואני נמנעת מהם כל חיי ברמה של להיות מוגבלת בהמון דברים שקשורים לתפקוד רגיל ופשוט של הגוף, כאילו אני מוגבלת, רק שאין לי שום מיגבלה פיזית, הכל על רקע רגשי ונזק מובהק מתוך הפגיעה. זה מבודד ומרחיק, מבייש וההזוי הוא שעד עכשיו לא הבנתי עד כמה אני שונה ואחרת, לא הבנתי שאני מגבילה את עצמי ולא מסוגלת לעשות המון דברים בגלל מה שעברתי מבלי שיש לזה צידוק בפן הפיזי.התחלתי לגעת בדברים מסויימים ואני כמו משותקת, והכל מיתוך אימה. מיתוך לשמור על סוד שרק עכשיו אני מתחילה להיות מודעת אליו. הכל נחשף מיתוך עבודה עם המטפלת והתפוצץ לי בפרצוף בבת אחת. אין לי מקום להכיל את כל זה, פשוט הזוי.... תודה נשמה על החיבוק, וחיבוק אוהב גם לך. שלך - מציאות אחרת

ליבי איתך... תחזיקי מעמד. אנחנו הרי מכירות את כל המהמורות האלו בדרך. עוד יגיעו ימים אחרים, ב"ה ובעזרתך.

תודה נשמה על המילים החמות. מבחינתי זו פעם ראשונה שאני מבינה עד כמה הנזק גדול מהפגיעה הזאת. לא הייתי מודעת להתנהלות שלי שמקורה מתוך הפגיעה בדברים פשוטים של יום יום.... שוב תודה על הכל ושמרי עליך. שלך - מציאות אחרת

לי יש כוח להכיל לאהוב ולהחזיק אותך ...עד שתימצאי את הכוחות בך .. אוהבת אותך כמו שאת פרגני לעצמך לכאוב זה בסדר וזה נכון וזה קשה וזה יקח בדיוק כמה שזה צריך חיבוק

תודה נשמה, תודה ממי על הכל. אוהבת אותך בכל ליבי. חיבוק שלך - מציאות אחרת

וואוו אין לי מושג איך להתחיל ואם באמת אשלח את המכתב.. מלא פעמים התחלתי לכתוב ובסופו של דבר ניתקתי הכל... אנסה להתחיל ב- נולדתי למשפחה חרדית. מלאת שמחת חיים. ואושר.. אני חברותית נורא. ומשקיענית וב"ה מצליחה! בתחילת גיל הבגרות שלי הכל קרה... ועד... אתן כבר יודעות חלק מהדברים לכן אדלג עליהם כרגע ואמשיך לתקופה האחרונה.. כשהתחלתי בטיפול פרטני מכספי שלי לאחר הרבה שנים של.. אף אחד עדיין לא ידע.. במהלך הטיפול חשפתי לאימי רק ש'נפגעתי' ולא אמרתי ממי כי הייתי מלאת רגשות אשם וכו... אבל הדבר גרם לאימי לחשוד בכולם אפילו באבי ובאחים... היאא כבר לא האמינה לאף אחד... דבר כזה התרחש בבית שלי מתחת לאף שלי?!?!?! כך הזדעזעה... הייתי שוללת לה את האפשרויות עד שהגענו לאחד- בעלה של אחותי.. היא כמובן לא ידעה איך לאכול את זה, בפרט שלא סיפרתי לאבי ודרשתי ממנה שתכבד זאת.. היה לי מספיק קשה עם החשיפה בפניה.. כך עבר זמן רב בו אימי ממעטת להזמין את אחותי לשבתות וכד' ובקושי העזה להסתכל על נכד אחד שמאוד מאוד דומה לבעלה של אחותי.. אבי לא הבין מה קרה.. אבל כך המצב התנהל... (בגלל ההלם וה'לבד' שהיינו שתינו..) עקב זאת שהם לא באו- פסקה איכשהו הפגיעה.. ובזמן זה גם סיפרתי לאבי.. (יש כאן עוד מה להרחיב איך וכו' אבל ..) במהלך הטיפול מ-ילדה שמחה חברותית פעילה רוחנית וכו' הפכתיי למכונסת סגורה דיכאונית חושבת הרבה על מוות עצובה בוכה המון רגישה ברמות על ועוד... הרגשתי הכי לבד בעולם. אף אחד לא הצליח לחדור לי ללב, הייתי זקוקה להרבה הרבה מעבר..... והייתי ל ב ד . עם הזמן נחשפתי לאינטרנט.. שמעתי שיש פורומים.. וניסיתי את מזלי.. אבל כנראה הגעתי לפורום לא פעיל והתגובות מאוד התאחרו.. ואז "מצאתי" את ה-צאט.. שם נהניתי מהתגובות המיידיות.. אבל הטראומה שלי הייתה "סיפור פנטזיה" לאנשים שם.. ובמקום למצא את מה שכמהתי לו מצאתי את עצמי מסובכת יותר... בזמן הזה געגועי לאחותי שאינה אשמה כלל ולאחיניי גברו.. ביום בהיר אבי קיבל טלפון- הזמנה לברית מאחותי.... הייתי בשוק- שנה עברה? היא הייתה בהריון ולא ראיתי אותה ולא ידענו וכו' (דיברנו איתה טלפונית מידיי פעם אבל היא מצידה לא שיתפה כלום..) היא לא מבינה למה משפחתה 'מתנכרת' לה... והסיבה שנשארנו כך: להעיז להתלונן- לא יכלתי.. וכן עקב געגועיי רציתי ללכת אליה וכולם אמרו לי: "אסור לך" אז כמשפחה חרדית- הגענו עם כל הנתונים שלנו לרב שיפסוק.. והוא קבע ש- לא לספר נכון לרגע זה... לא תמיד אנו מבינים מדוע אבל אנו מאמינים שהוא ראה את טובתי בעניין ולא טובת הבעל של אחותי.. אגב- זה לא פסק לכל אחת!! כל מקרה הוא אינדיוידואלי!! אני לא הייתי במצב של לספר.. אבל היה לי מאוד כואב לשמוע: "לא" וזה עוד דבר שהוביל אותי לשבר נפשי עמוק.. הייתי זקוקה נואשות לחיבוק להקשבה אין סופית לפורקן .... ולא הצלחתי למצא.. הכי רציתי זאת מאימי והיא נתנה עד כמה שיכלה.. אבל תמיד התלוננתי ואף פעם לא הרגשתי עטופה ומוגנת... מהצאט יצאתי עם אנשים- (** תמורת תשלום) כמובן מבלי ידיעת אף אדם.... כתקווה שזה מה ש"יעורר" את האנשים שסביבי אבל לא דאגתי לספר להם מה אני עושה.. רק אכלתי את עצמי בטירוף ע"כ והרגשתי הכי הכי רע שיכול להיות.... המטפלת שלי כבר טענה: תתאפסי על עצמך, את מאבדת שליטה וממילא אני מאבדת שליטה על הטיפול... לכי תאשפזי את עצמך וכו וכו... גם ממנה לא הצלחתי לקבל את ההבנה- שכל מה שאני רוצה זה תשומת לב... ובמקום זה קיבלתי שדרים: את לא נורמלית לכי לאישפוז את מתדרדרת (רוחנית וכו') ..... ואז הכרתי חבר (מאז הפסקתי לצאת ל** ) היינו יחד כחודשיים.. וגם זה ידעתי שזה לא טוב.... ואני מאוד אמיתית. וכשאני מרגישה שאני עושה משהו לא טוב אני בוערת.... משהו מהרוחניות שבתוכי לא מקבל את הרע הזה... וסיפרתי לאימי על הכללל הזנות החבר האייפון וכו' קיוויתיי להשיג עכשיו ממנה את כל מה שרציתי... ואכן זה קרה. התחלי לפרוח- להתלבש טוב (כחרדית טיפוסית) העפתי את האייפון הקשר עם החבר נותק והאינטרנט- נותק גם הוא. אבל זה ארך רק שבוע... כאילו הרגשתי שנהנים שאני כך וכאילו הכל עבר... אבל זה היה הרבה יותר עמוק מבחינתי. חיכיתי לפגישה עם המטפלת- להקיא את הרע שבפנים מתחתת לפנים המחייכות.. אבל היא החלה להתמקד דווקא ב"טוב" ובזה שאתן לה להתלהב שהמצב מתייצב וכו.. אמרתי לה שזה גורם לי רע ועושה את ההיפך.. אבל היא הייתה אטומה לי... מה שהוביל אותי באתו היום- לפגוע בעצמי שוב.. (עם גבר אחר..) (כאילו- לפגוע בה.. ובכולם...) היה לי קשה לבוא אליה בפגישה הבאה.. אז החלטתי לדחות את הפגישה.. והיא אמרה: היית אומרת לי מוקדם יותר.. יש עוד הרבה מטופלים שמייחלים לפגישה... תודיעי לי כשתרצי לחזור לטיפול.. זה פגע בי. יש חדשים שעדיפים עליי?? אני מטופלת אצלך כבר למעלה משנה וחצי?? בכלל לא חלמתי לעזוב את הטיפול... אבל כך זה הסתיים בזמן הכי קריטי בחיי ללא שום משענת בשם מקום!! נכנסתי לדאון הכי עמוק שיש. כלאתי את עצמי בחדר והתחלתי להיות "חילונית בסתר" דווקא- גם לה' דווקא למשפחתי דווקא למטפלת דווקא לעולם דווקא דווקא דווקא.... חיללתי שבת הלכתי לקולנוע לראשונה מכנסיים הכי קצאים שיש עם נעלי עקב גבוהות חשוף בחורים ועוד..... הכל- בלי שאף אחד יידע אבל זה דווקא כזה... (והדווקא לא עשה לי טוב, כי הזקתי לעצמי יותר מכולם) הלכתי לעבודה כ"חרדית"!! ובשכונה וכו' כלומר: כאן מתאים ללכת כך ושם אלך איך שבא לי!! עברו החודשיים הכי מכוערים והכרתי חבר חרדי שלאט לאט חשפתי בפניו את ה"סיפור" שלי. איכשהו קיבלתי ממנו את כל החום שבעולם את הפירגון את תשומת הלב את ההקשבה את הרגש את האהבה את הכוח את ההבנה ..... הכרתי אותו בשלב בו כבר אמרתי לעצמי אולי אני הטועה שאני באמת צריכה אישפוז? והתחלתי לברר על כך ברצינות.. הוא זה שעזר לי להאמין בעצמי שאינני זקוקה לו ושהוא בכלל לא מבין על מה אני מדברת וכו' חסד ה' - התחלתי רק לעלות ולהתעלות. חזרתי לגרוב גרביים לשמור שבתות קרעתי את המכנסיים - ואז לפח התחלתי להקפיד על תפילות. החיוך חזר ללחיי, התחלתי לאהוב לשמוח לבלות. חזרתי לחברה להיות פעלתנית הביטחון העצמי שלי עלה התחלתי לראות וורוד ורק אושר שמחה וטוב!!!!! המחשבות על מוות פסקו כליל. התחלתי להנות מכל יום שעובר ולא לחכות שייגמר. אני מלאת סיפוק בעבודה ובלימודיי. ועד המון טוב!!!!!!!!! והכל ללא שום טיפול ושום כדורים ושום אדם לצידי. פחדתי שאאבד אותו אם אמשיך לספר על ה'רע' והחלטתי שמעכשיו רק טוב ושמחה ולכן גם הוא לא שותף לכלום. אני עם עצמי והרבה עבודה פנימית ומלחמות בהתחלה ושינוי פירושים וכיווני ראיה - הכל הכל ל ב ד שוב... הסידור והתפילות היו ועדיין שגורות בי . ממנו אני מבקשת כוחות ואת הכל. למדתי להודות להסתכל על מה שיש להעריך לתת..... וזה הדרך שאימצתי לי ואני מצליחה ללכת בה בחודשים האחרונים.. :( החבר הזה התוודא בפניי לאחר שהכרתי אותו כ- אדם נשוי.... בררתי על ילדים- ותשובתו הייתה חיובית.. וכאן שוב בלגן בראש.... ניסיתי להיפרד ממנו אבל חזרתי אליו לאחר כמה זמן ועבר עוד חודש ושוב ניסיתי להיפרד בגלל המצפון וגם בגלל ש- אין לזה עתיד.... אבל גיליתי שמאוד קשה לי לעשות זאת...... היו כאלו שקראו לזה התמכרות למין אסור... אבל אני לא בטוחה מאוד בהגדרה הזו.. אני נמשכת לתחושה הטובה שהוא נותן ולא למין.. יותר מזה: אנו נהנים יחד ומבלים בעולם בלי קשר ל- מין!! ב"ה אני מצליחה להנות מחיי היום יום גם בלי שהוא איתי כל רגע ואיני תלותית בו.!! אבל אסור לי לדעת ש- נפרדנו. זה משהו כזה פסיכולוגי אם ארגיש שאין לי אפשרות לדבר איתו וכד' זה יעשה לי רע... אבל כשאנו לא מדברים סתםם כך..- מה שקורה לאחרונה זה עדיין משאיר את החיות והשמחה שחזרה אליי, כמובן ששוב ביוזמתי.. (הוא לפחות בזה טוב- לא לוחץ אלא נותן לי להחליט ואםם החלטתי שלא אז הוא יכבד דעתי כי אצלו הבעייה.. - זה לא קלעם זה אבל לפחות הוא לא מטריד..) כתבתי מעט מן הים.... ויש עוד המון.... ואת הסוף של השבועות האחרונים לא רשמתי עדיין.. בכ"א זה המוןןןן שמחה שהצלחתי לכתוב סוף סוף... תודה על הקשבה מתמודדת

יצאתי מהשקט עבורך... בבקשה חזרי לטיפול התחילי שוב בלי פחד צודקת את שהתפילות עוזרות אבל יקרה שלי טיפול בונה אישה אחרת כזו שמבינה ומצליחה לא לעשות דווקא ובטח לא על חשבונה ההרס העצמי הזה כדי שיראו אותך רק יגבר ויגבר וימצא את עצמו בעור וצבע דשים בבקשה לפני שזה הופך להרגל שקשה להיפטר ממנו שולת לך חיבוק ומקווה שיגיע הרגע ותפסיקי לשחזר שוב ושוב פגיעה בעצמך ותגיעי למקום של שלווה ואהבה אמיתים .

תודה על התגובה! תודה על החיבוק! תודה על העיצה! בגדול- אני בזמנים טובים יותר שכ"כ טוב לי... בזמן שכ"כ הרבה הייתי מעבר למתחת לתחתית... דווקא בזמן הזה- לאחרונה אני מרגישה שמשהו בתוכי מנסה "למחוק" את העבר, "למחוק" את אחותי (שלא אשמה כלל! אלא המחשבה עליה הורגת אותי...) "למחוק" את ילדיה שאני מתגעגעת אליהם קשות... ולנסות לחשוב שבעצם כלום לא קרה.. כמובן שאיני עושה זאת במודע! אבל פחות אני מתקשרת אליה ופחות... כואב לי מידיי העניין הזה - אני יותר חושבת עליה מאשר עליי וייתכן שיהיו כאלה שיאמרו שאם הייתי חושבת עליה הייתי מגלה לה עם איזה "מפלצת" היא נמצאת... אבל גם לספר קשה לי ..... בכ"א עם כל ההדחקה המושלמת שאני עושה ב-4 חודשים בערך האחרונים אני מוצאת שאי אפשר להדחיק טוטאלית.. הדברים פתוחים עדיין ומדממים פשוט הנחתי אותם בצד כי התחלתי לחוש בטוב! גם בלי קשר ל-"חבר" הנשוי, הוא היווה עזרה עבורי, אבל אנו כבר לא כזה יחד... ואני ממשיכה בחסד ה' לתפקד ממש מעולה!! בשבועות האחרונים התקשרה אליי מטפלת שבזמנו ניסיתי לפנות אליה אבל היה עומס.. והיא שאלה אם אני עדיין רוצה.. היו בי 2 צדדים. אחד שרצה כי מתחת לכל ה- שמחה והטוב ישב משהו מתגעגע (זה מה שאני יודעת לומר כרגע כי זה הכי בוער בי- ה"געגועים" אליה ולילדים.. יום אחד התקשרתי אליה ושמעתי שבנה, זה האחרון שנולד, כבר 'אומר' כמה מילים... והוא עוד מעט בן שנה.. אין לי מושג איך הוא בכלל נראה........!!) ובנוסף לגעגועים יש בי דברים שאני לא מצליחה/ מפחדת לדבר/ לגעת בהם.. וכשאני נפגשת בהם אני פתאום מתבטאת הרבה: "לא יודעת" "לא יודעת" מרגישה בלאק-אווט כזה ולא מוצאת שום מילה נוספת מעבר ל- "לא יודעת". מצד שני אני בתקופה הכי מאושרת!!! אז מה? להתחיל להתערבל ולהתערבב עם הקשיים? אין לי כוח לזה! חתי כבר את המרירות החונקת הזו, לא בא לי לחזור לזה.. עדיף המצב העכשווי ומעבר לזה: טוב לי במצב העכשווי!! בכ"א לא יודעת איך ולמה- נתתי לה תשובה חיובית. והתחלתי בטיפול בערך לפניי שבועיים. זה מאוד קשה להתחיל הכל שוב, הרי המטפלת החדשה לא יודעת כלום.. עד עכשיו לא דיברתי איתה על מה ואיך וכו' רק שהיה... וחלק ממה שעברתי בחודשים האחרונים. במכתב הקודם חשפתי לכן יותר ממה ששיתפתי אותה... ב"ה אני לא מעורערת טוטאלית! והלוואי וזה יימשך כך! אני עדיין מאושרת פעלתנית חברתית וכו' אבל בימים של המפגש איתה אני 'קצת' שונה.. לפעמים מגיעה לקצוות שלא הייתי בהם כמו: "להתקשר לבעלה של אחותי מחסוי" למזלי הוא לא ענה! אין לי מושג למה עשיתי זאת ומה רציתי לשמוע.. התקשרתי לאחותי- רציתי לבקר אותה בביתם, למזלי היא יצאה באותו היום (או שזה היה תירוץ שלה כי היא כועסת..) פחדתי לשתף אותה בזה... אבל קורה דברים 'קטנים' שמבלבלים. שכבר הנחתי בצד ופתאום.... אעצור כאן.. אוד מעריכה את תגובתך. אני אמשיך בטיפול בל"נ ומקווה שאאזור אומץ לספר לה פנים מול פנים.. (אולי החשש שלי זה שהרי היא לא מכירה אותי ומה היה שם.. אולי לפי האינפורמציה שאני נותנת עכשיו היא "תקרא" לא נכון או שאני אגלה דברים שחששתי מהם תמיד.. הרי אם שמת לב במכתבי הקודם כתבתי את הדברים בלשון עבר: "היה" וכד' אין זה כך, אני מרבה להתבטא כך כי אני מנסה להדחיק ולהתייחס לזה כ"עבר" אבל ישנם הרבה דברים שאם אעיז לחשוב- הם עדיין "הווה".. חלק מהם זה ה-אשמה /במידה כזו או אחרת/ ...) חיבוק גם לך יקירתי, ואשמח מאוד לשמוע שיצאת מהשתיקה גם בשבילך... ותשתפי אותנו... אחר הצהריים טובים מתמודדת.

את מקסימה ומאוד אמיצה כל הכבוד לך על כללל מה ששיתפת כאן זה לא מובן מאליו ובטוח שלא היה לך קל האמת שכבר חכיתי,,,,,,,,,,ובקוצר רוח עברת המון דברים קשים-בהחלט על הכל כאב לי הלב לקרא ויותר מהכל על הפגיעה העצמית שלך-כאלו לא פגעו בך מספיק ואת הוספת פגיעות משלך ל מהשכבר עברת אל תביני אותי שלא נכון-אני חלילה וחס לא מגנה אותך או מעבירה עלייך ביקורת פשוט-הייתי שם -וזוכרת אייך זה היה ,,,,,,,,,,,,ונורא כואב לי שגם את עברת את הגיהנום הזה, מבינה את הצורך שהיה לך להיות עם הנשוי כי זה היה משהו שלא היה לך לפני כן, ההבנה, התמיכה שלו וגם סומכת עלייך שתדעי לשים גבולות כדי שהמצב לא יגיע לאן שאת לא רוצה שיגיע, הרי אמרת שאינך תלותית בו ,אז קחי את עצמך משם זה כבר לא רלוונטי עבורך הקשר שלך איתו , מצד שני זה גם עלול לקלקל לו משהו ביחסים שלו עם אשתו הוא גם עלול להיקשר אלייך ואז בכלל ,,,,,,,,,,מה יהיה? שמחה שאת מרגישה שוב אנרגתית ופעילה , שמחה ומלאת חיים יפה שלי שולחת חיבוקים חמים ישר מהתנור מחזקת אותך שתהיי מאושרת אוהבת אותך המון בהמון אהבה חטולית

יפתי, תודה על תגובה! ועל הזדהות... מאוד בלבלתי את עצמי- במיוחד מאז שהתחלתי את הטיפול... אבל מה שחשפתי כבר היה למעלה מיותר מידיי... ולהוסיף על זה , ברגע זה קשה לי... עד לפני שבועיים חוויתי קצת איזון ועכשיו ערבבתי דברים שלא היו צריכים לקרא.... לצערי גם הטיפול נדחה לעוד שבוע נוסף.. מקווה שיסתדרו כמה דברים... כך גיליתי שאת הכעס שאמור להיות מופנה למישהו אחר.. אני זורקת עליי בכל כיוון... ב"ה ביום יום עדיין טוב לי (בתקופות עברו- לא יכולתי להעיז להוציא את המילה הזו מהפה היות והמצב לא התקרב ל-ט' שבטוב..)אני מרגישה סיפוק רב בעבודה/ לימודים וכו' בדיוק היום דיברתי עם המנהלת שלי שאני רוצה עוד משהו- אתגר מסויים... מרגישה קצת דזאבוו- לתקופה שאף אחד לא ידע שהפגיעה מתרחשת כי ניהלתי חיים כ"כ אמיתיים, כנראה מההדחקה המושלמת.. מדהימה יחידה ויקרה שלי, גם אני נורא אוהבת.. הגבתי גם למטה- אם יבוא לך לקרא/ להגיב... בכ"א- היום מגיע.... המון מזל טוב!! חיבוק מהמקום הכי קרוב! שלך, מתמודדת.

לא יודעת מה נכון להגיד... שתמצאי בך ובסביבתך חוזק, שלווה, שימחה וקבלה. שלך,אורחת.

מה שלומך? מה שתבחרי לומר- זה מה שנכון!!! וזה מה שחשוב!!! אמן! ותודה רבה על תגובתך. שיהיה לך יום מקסים כמוך. מתמודדת

כאמור קראתי את כל מה שכתבת, וממש כואב לדעת שעברת כל כך הרבה קשיים וכאב בחייך. כואב מאד הנתק עם אחותך ובמיוחד בגלל שיש לך רגש חם וטוב אליה ואת לא יכולה להגיד לה מה סיבת הריחוק או הנתק בניכן. טוב שיש לך תמיכה מהוריך, וטוב שחזרת לטיפול כי מגיע לך שיהיה לך מקום בטוח ומטפלת תומכת ולו כדי לא להתמודד לבד מול כל כך הרבה דברים קשים. שמחה שבגדול את מרגישה יותר טוב ומאחלת שתמשיכי להרגיש טוב ובעיקר לראות את הטוב גם אם יהיה לך קשה בטיפול. להיות בטיפול זו הדרך הנכונה והטובה להחלמה. איתך באהבה, שלך - מציאות אחרת

מציאות יקרה, תודה על תגובתך בזמן שקשה לך עצמך... שיהיה לך המון בהצלחה! תודה על האיחולים ו.. אמן!! מתמודדת

אני קרובה לגיל 40, נשואה + 2 ילדים . חברה אומרת שאני "מלכת הקרח" אולי כי חיצונית יפה אך לא נותנת לאף אחד סיבה להתקרב אלי ואפילו לחשוב על כך. אבל זה לא מנע מרופא נשים שלי מזה 11 שנים לנסות לחזר אחריי. בהתחלה זה היה בדיחות בסגנון "איך המאהב שלך ? אולי את צריכה מאהב?" לא התייחסתי לזה ברצינות.לאט לאט בביקורים אחרונים אצלו הרגשתי אי-נוחות בקרבתו , במבטו .אני מבינה שביקור אצל רופא נשים זה תמיד לא נעים , מביך אפילו אך זה לא רק זה .הוא ניסה להתקרב ולנשק , הבדיקה היא שונה ... בקיצור אני לא מסוגלת לתאר את הכול. באחד הביקורים שאל : "איך זה שאנחנו מכירים כבר הרבה שנים ואת אף פעם לא נתת לי? " לא ידעתי איך להגיב והשתדלתי לא לחשוב על זה אך אתמול בביקור האחרון הוא ביקש לנשק אותי. לא סתם לנשק ... הוא היה קרוב מדי אליי מיד לאחר הבדיקה שהדלת נעולה,שם את שתי ידיו מסביבי על שולחן הבדיקה וניסה לנשק. אני כותבת ורועדת מכעס עליו ובעיקר על עצמי. הייתי צריכה לעצור את זה עוד בבדיחות הלא מצחיקות שלו אבל גם הוא ,אין לו שום זכות להתנהגות כזאת . הסיטואציה הזאת כל הזמן מסתובבת לי בראש , אני לא מצליחה להרדם בלילה , לא יודעת מה לעשות. חשבתי על תלונה עליו אבל אני לא יכולה להוכיח כלום , זה מילה שלי מול שלו . מה עושים ? איך מתמודדים עם זה ? אני מרגישה שבא לי כל הזמן לבכות .

שלום לך סתם אישה וברוכה הבאה לפורום האם נפגעת אי פעם בעבר מינית? לפי מה שכתבת , עושה לי הרושם שכן אך בהחלט יתכן שלא קרה שם כלום קראתי אותך והלב שלי קפץ לי בחזה עדיין מרגישה את פעימות הדופק שלי ברכות-בראש זו הטרדה מינית ברורה לחלוטין מצד הגניקולוג שלך! גם אני עברתי הטרדה מינית מצד הגניקולוג שלי וגם מתד הרופא משפחה של אז,,,,,,,,,, כי אחרי מה שקרה לי עברתי לקופ"ח אחרת מאוד מבינה את ההרגשה שלך ושזה לא יוצא לך מהראש כי עברת הטרדה מינית מה עושים עם זה? זה תלוי במה שמרגיש לך נכון לעשות האם סיפרת לבעלך על מה שקרה לך עם הרופא? אייך הוא הגיב-או יגיב אם תספרי לו ? בעלי הגיב מאוד קשה ורצה ללכת לקופ"ח לסגור חשבון עם הרופא משפחה , על הגניקולוג לא סיפרתי לו לא התלוננתי נגד אף אחד מהם במשטרה בגלל הבושה וגם בגלל שלא חשבתי שיאמינו לי,,,,,,,,, ישבתי עם חברה טובה ודיברנו ודיברנו,,,,,, לא זוכרת אם דיברתי אז גם עם המטפלת שלי על המקרים האלה אבל הזמן עשה את שלו וזה איכשהו נשכח אולי תשתפי את בעלך ? אולי מישהוא/מישהי שמאוד קרובים אלייך, שאת יכולה לסמוך על,,,,,,,,,, לצערי לא יכולה להמשיך לכתוב כעת כי עיני מעורפלות רק דבר אחרון-עכשיו לא יעזור לך שתכעסי על מה שלא עצרת בעבר, בטוח שלא חשבת שזה יגיע למה שהגיע חיבוק וירטואלי -לנחמה בהמון אהבה חטולית

הי חטולית, תודה על תגובתך והמילים המחממות. לגבי בעלי,כן סיפרתי לו.לקח לי קצת זמן אבל התגובה היתה זהה לתגובתו של בעלך.הרגעתי אותו והסברתי לו שזה תיק פלילי לכן זה ילדותי לבוא אליו בשאלות וטענות שמראש אני יודעת שהרופא יכחיש הכול.רק שבעלי לא מסכים איתי בנוגע לתלונה,הוא אומר שהרופא הזה חייב להענש.אני מבינה שהוא צודק אך לא יכולה לחשוב על זה אפילו. אני מקווה, כמו שאת כותבת שהזמן יעשה את שלו. ורופא נשים גבר כבר לא בא בחשבון. תודה וחיבוק, סתם אישה

ברוכה הבאה לפורום. אני יכולה להבין את הכאב שלך כשאת אומרת שיכולת לעצור את זה לפני שהתדרדר, אבל וזה האבל הגדול. בני אדם הם יצורים מאמינים וסומכים מטיבעם עד שהוכח להם אחרת. והכוונה היא שאולי באינסטינקטים שלך הרגשת חוסר נוחות אל מול האמירות הקודמות שלו, אבל מה שהיה גדול יותר מול עינייך הוא שמדובר ברופא והגיוני שהוא ינהג לפי כללי האטיקה הרפואית ולא יעשה מעשים שלא תואמים אותה מתוקף תפקידו ומעמדו. ולפעמים דברים מתבדים, אבל אני לא חושבת שיש מקום להאשים את עצמך. הרופא הזה הוא האחראי לכל מה שקרה ומן הסתם אילו ידעת בוודאות שזה עתיד לקרות לא היית דורכת אצלו שוב, כלומר זו לא הייתה בחירה שלך בשום צורה. בעניין של להתלונן, זה תמיד מילה שלך נגד מילה שלו, והשאלה אם כן או לא היא שאלה שאת צריכה לקבל עליה את ההחלטה שלך, מה שמרגיש לך הכי נכון והכי מתאים וטוב לך. כן הייתי מציעה לדבר עם מישהי מקצועית בתחום הזה של הטרדות מיניות, או לחילופין עם מישהיא או מישהוא שאת לגמרי סומכת עליו, כדי לא להשאר עם זה לבד, אפילו לפנות למרכז סיוע בטל' 1202 ולדבר על זה, לפרוק את הכאב. שולחת לך חיבוק לכוחות אם מתאים לך. שלך - מציאות אחרת

תודה על ההצעות , לצערי אני לא מסוגלת לספר הכול בפרטי פרטים לאף אחד,זה מביך ורק מהמחשבות אני נגעלת.עכשיו אני מבינה למה בדיקות בוצעו בצורה שונה מהמקובל.... סליחה לא יכולה לספר הכול. חשבתי לפנות למסל"ן אבל אני מבינה שכנראה אצטרך לספר יותר מהפורום לכן זה קצת מונע ממני.מצד שני אני מרגישה שאני זקוקה למישהי מקצועית לפרוק את מה שיש לי בפנים. נראה לי שאני אתן לזמן לרפא את הפצע. בכל אופן אני מאוד מודה על התשובה והמלצות. סתם אישה

שנה וחצי. הגניקולוג שלי - 10 שנים הוא היה רופא הנשים שלי - ירד מהפסים ממש בבדיקה האחרונה...לא בא לי לפרט. אני מנסה שלא להזכר בפרטים. לקח לי המון זמן להשתחרר מכך. וכמובן שלעולם לא אשתחרר לחלוטין, מה גם שהוא גר בעיר שלי ותמיד יש סיכוי שאתקל בו וזה אכן קרה כבר פעמיים. אני חושבת שממש אסור לך לייסר את עצמך. את התנהגת שאישה אצילית והוא כבהמה, ניצל את חולשתך, את נימוסיך הטובים כדי לפגוע בך. אגב, לי נאמר שאחוזי ההרשעה נגד גניקולוגים שואפים ל-0 כי זו אכן המילה שלך אל מול המילה שלו. שתפי את אהוביך ונסי לשים זאת מאחוריך. אני התעמתתי איתו ואמרתי לו בדיוק מה אני חושבת עליו ועל המעשה הכ"כ - קשה לי לתאר זאת במילים. זה לא היה אונס אבל זו היתה תקיפה מינית מכוערת ומבזה. לפחות בעניין זה אני יודעת ורגועה שעשיתי את הדברים כמו שצריך. בסך הכל אני מרחמת עליו שגבר כמוהו ירד לשפל המדרגה הזה.

במקרה התגלגלתי למטה וראיתי את התגובה שלך תודה נשמה על הברכות לחתונת הבן מתי את חושבת לחזור אלינו? כאלו , מה ? זהו? מתגעגעת המון בהמון אהבה יקירתי חטולית

יקרה שלי אני כאן ולא כאן .... בכל מקרה גם אני אוהבת חיבוק ושיהיה הכי בשמחה ואהבה לזוג הצעיר

נעלמת ונאלמת מה קורה? את בסדר?????????????? מחכה לך מתוקה שבוע טוב וחודש טוב בהמון אהבה חטולית

חטוליתוש אוי חטולית נשמה טובה!! אני מלאה מלאה מלאה.... ניסיתי כל פעם להיכנס דרך הפלאפון לכאן ולא הולך מישום מה.. ואני לא לייד מחשב עם אינטרנט.. בדיוק עכשיו נכנסתי לראות מה עם כולן וקראתי הכל.. אין לי כ"כ הרבה זמן להגיב לכולן, עמכן הסליחה! וברוכה הבאה לחדשות... והמון בהצלחה! מאוד!! ריגש אותי שרשמת לי!! הרגשתי נעלמת ומודחת אפילו.. הייתי כ"כ עם כולן ופתאום...... (כמובן שזה הרגשה..) חטולית אהובה שלי, אני ארצה להגיב למה שרשמת למטה, ברשותך אם זה עדיין רלוונטי.. אנסה גם בלי כל קשר 'להקיא' בכתב את חלק המאורעות שהתרחשו אצלי למעלה מחצי שנה.. שזה כמובן יהא טריגר.. תודה תודה על שימת הלב.. אכנס שוב מאוחר יותר בעז"ה. המשך יום נהדר! חודש מבורך! והמון טוב! שלך, מתמודדת. ברשותך אשלח גם חיבוק?!

חיבוק עבורי זה תמיד במקום לא מוותרת :))) ובהחלט שהיית חסרה לי כאן אז חיפשתי אותך לא מבינה למה הרגשת פתאום נעלמת או מודחת אין מצב מאמי יקרה שלי את יכולה להגיב למה שרשמתי למטה כשנוח לך תמיד זה בזמן-לכל אחת בזמן שלה,,,,,,,,, אני לא מוותרת על אף אחת במיוחד על מי שאני אוהבת אשמח לקרא כל מה שתוכלי לשתף , כשיתאים לך ליל מנוחה מתוקה בהמון אהבה חטולית

ראשית, מה שלומך? איך ההכנות? אולם.. ביגוד.. את מסתדרת?? מה עם המחשבות? החששות? אהובה שלי, מאוד הייתי רוצה, אם תוכלי לשתף מהם הפחדים מהשבת חתן בדווקא? שבת חתן זה דבר יותר קרוב, משפחתי, מצוצם יחסית.. מדוע דווקא שם את מוצאת את החשש הכי גדול? או שאולי לא הבנתי אותך נכון? פשוט שמתי לב שהדגשת את השבת חתן בכמה מקומות.. השינוי הוא אכן אדיר!! ואני מאמינה שכמו שקיבלת (ואם הבנתי נכון אז גם כל/רוב משפחתך קבלו) כוחות לעזוב מקום מוכר וחיים שלמים בדרך אחת לטובת מקום לא מוכר.... כך יהא ה' בעזרך וימתיק כל צעד! מאמינה שהדמעות יהיו דמעות של שמחה- שזכית לחתן בן נוסף וכן על השקפת עולם... מאוד אשמח אם תגיבי.. (אם זה יותר מידי- אז לא!) אני צריכה לצאת, מקווה להיכנס שוב היום. אוהבת אותך מאוד! זה מדהים איך אפשר להתחבר למישהו שלא ראיתי או.... ערב מבורך מתמודדת.

אני בסדר , מרגישה טוב , מתרגשת מאוד כי היום נערכו האירוסין של הבן שלי שעומד להתחתן בסוף החודש הפחדים שלי מהשבת חתן נובעים מעצם זה שאני עדיין לא יודעת כמה אנשים יגיעו ממשפחת הכלה לא יודעת עדיין היכן לשכן אותם לשינה אין לי כ"כ מקום כי הבית קטן והם משפחה גדולה ואצלי , זו רק אני , בעלי והבן שעומד להתחתן שעשינו חזרה בתשובה עוד שני בנים שלי נשארו חילוניים , אנחנו משפחה מעורבת כמו מעורב ירושלמי על האש כך זה גם במשפחה שלה -לא כולם שם דתיים ומי שכן צפוי להגיע הם הדתיים-והם הרבה,,,,,,,,, כל החוסר וודאות הזו מלחיצה אותי ברמות ועד שלא כמה ולמה אני לא אני כבר לא מתפקדת טוב תחת לחץ אני זוכה לעוד כלה-בת הבנים הם שלי גמני מאוד אוהבת אותך מתוקה ומן הסתם שהחיים בעצמם מדהימים ומפתיעים כל יום מחדש בהמון אהבה חטולית

אני מתחילה לקנא... סתם... כל הכבוד לחטולית שהצליחה להעיר את מתמודדת היקרה ולהחזיר אותה אלינו.. נראה לכן שמתישהו נהיה נורמליות או שנגזר עלינו להתחרפן באופן קבוע אחת לכמה זמן?? נמאס לי ממני:-( ולא ולעת יקרה- מתי החתונה? שנתחיל פה כולנו בדיאטה ווירטואלית...:-)

חשבתי שאת כבר לא בורחת -מה,,,,,,,,,,, לדעתי אנחנו הכי נורמאליות שקיימות בעלם והכי מציאותיות בכלללללל כי אנחנו נשארות ומתמודדות עם העבר שלנו שהוא לגמרי לא קל בלשון המעטה יש משהו יותר נורמלי מזה? ולהתחרפן זו לא חוכמה בכלל כי גם ילדים מתחרפנים מכל דבר וזה בכלל לא משנה אם זה קורה רק מידי פעם או כל הזמן להתחרפן זו פריבילגיה שמותרת לכולם גם למי שלא נפגע מעולם , אז מה איתנו שיש לנו כל הסיבות שבעולם??? למה נמאס לך ממך? עצבנת את עצמך לאחרונה? לי ממש לא נמאס ממך-להפך , אני נורא שמחה בכל פעם שאת נכנסת ומשתפת במה שאת בוחרת החתונה ב-30.12.12 היום היו האירוסין חגגנו מאוד צנוע רק בחיק המשפחה שולחת חיבוק חם ועדין מתוקה בהמון אהבה חטולית

יפתי!! מה שלומך? מתגעגעת... יקירתי, אנחנו נורמליות. את נורמלית!!! אכן אנו עוברות לפעמים (ולפעמים הרבה) דברים הזויים שנדמה לנו שזה לא נורמלי.. אבל זה מאוד מובן וככה זה- בעקבות הטראומה/ות שעברנו. ועד שהכל לא ייעובד ויתוחם זה מאוד נכון להגיב (במודע או שלא במודע) בצורות "מוזרות" שלהן אולי התכוונת- 'לא נורמליות'.. שהרי אם לא נגיב כך- רק אז זה יהיה מוזר ולא נורמלי... שמרי על ההומור ועל חיוך ולו הקל ביותר. פנייך יפות כשחיוך עליהן. אוהבת אותך יקרה. שולחת גם חיבוק (זה בסדר?! אם לא תתעלמי מזה..) אחה"צ טובים. מתמודדת

אני בת 25 בגיל 8 עברתי תקיפה ממושכת מאדם זר. ובנוסף ע"י משהוא מהמשפחה. בגיל 17 הכל התפרץ לי אחרי הדחקה של שנים אחרי מס' נסיונות אובדניים בגיל 20 הגעתי לטיפול. כיום אחרי 5 שנים של טיפול קוגנטיבי (מטפלת מדהימה) וטיפול תרופתי אני מרגישה שאני תקועה באותו מקום. כשהגעתי לאינטק הראשוני בשביל הטיפול נשאלתי מה הציפיות שלי מהטיפול ועניתי רצון לחיות ולתפקד. בחודשיים היו לי 4 נסיונות של פגיעה עצמית שהיו במרחק של מילימטר ממוות. יש לי כל הזמן רצון למות. רואה את כולם סביבי עובדים, לומדים, מתחתנים מביאים ילדים ואני מרגישה תקועה. רוצה מאד מאד מאד זוגיות ולא מצליחה לחשוב על הרעיון שמשהוא נוגע בי מגע אינטימי. השבוע אמורה להיות לי פגישה עם מנהלת מחלקה של בי"ח פסיכאטרי לאישפוז אחרי שהבנתי שזה בלתי נמנע ושאני אומנם כ"כ רוצה למות אבל הרבה יותר מזה לא מסוגלת לפגוע באחי ואחותי שאיבדו לא מזמן את אמא. רוצה לשאול האם יש טיפול שהוכח כמועיל?! אני נמצאת בקבוצת תמיכה כולן שם הרבה יותר מבוגרות ממני ונמצאות במצב דומה לשלי ורק זה לבד נותן לי להבין שהחיים ימשכו ככה עם הסבל הזה לנצח.

מפורקת תדיר יקרה-ברוכה הבאה לפורום צר לי מאוד לשמוע על כל מסכת הסבל שעברת לפי מה שכתבת עושה הרושם שעדיין לא הוצאת את הכל מבפנים עדיין יש לך מה להוציא ועל מה לדבר,,,,,,,, חמש שנים-לא תמיד מספיקים כדי להגיע למקום ששם כבר מרגישים בטוח ששם כבר מרגישים -הנה זה כבר מאחורי ומכאן אני יכולה להתחיל לחיות , לתת לחיים הזדמנות ובאמת לחיות אצל כל אחת לוקח את הזמן שלה אין זמן מוגדר להחלמה על כל אחת זה משפיע אחרת אני מכירה בנות שלוקח להן גם מעל 10 שנים כדי להתחיל לאסוף את השברים ולהתחיל להבין שיש חיים אחרי הכל לדעתי ישנן המון נפגעות שעברו את התחושה הזו של רצון למות כי הכאב הוא קשה ובלתי נסבל גם אני בינהן,,,,,,,,(בעבר) משמח אותי לשמוע שאת מאוד מתחשבת באחים שלך , אחרי הכל יש לך כאן אולי סיבה מאוד משמעותית לרצון לחיות -אם לא -למענך לפחות למענם אולי זה יכול למנף אותך לרצות לחיות? אני יכולה לומר לך שאני עברתי טיפול של 4 שנים לפני כמה שנים ולפני שנה סיימיתי עוד טיפול של שנה נוספת,,,,,,,,,,,,,, בהחלט לא היה קל , ממש לא למרות כל הסבל שלי ויחד עם נסיונות הפגיעה העצמית שלי והרצון שלי למות הרצון לחיות כנראה גבר על הכל זה שיש בקבוצת התמיכה גם נשים מבוגרות ממך שגם הן במצבך לא אומר שזה גם מה שצפוי לך,,,,,,,,,,, עדיין יש לך הרבה מה לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי הפגוע שלך ולצאת ממנו , כמובן את תחליטי שזה מה שאת רוצה , כי רק הרצון שלך הוא זה שקובע לאן,,,,,,,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק עדין -כמובן אם לא מפריע לך-אם כן, תמחקי אותו שבוע טוב יקרה בהמון אהבה חטולית

מצטרפת אל חטולית. ראשית ברוכה הבאה לפורום. מצטערת שעברת את כל הסבל הזה בחייך, ושמחה בשבילך שבחרת לטפל בעצמך על מנת להמשיך לחיות. גם אם את מרגישה שאת שעושה את זה למען אחיך אני מאמינה שרצון החיים שלך גדול מהרצון למות, ושאת רוצה בעצם למצוא את הדרך לחיות חיים טובים עם משמעות גם למען עצמך. ובאשר לשאלות שלך, ראשית זה שיש נשים מבוגרות בקבוצה שבה את מטופלת לא אומר כלום על זה שגם את תסבלי עדיין בגיל מבוגר. מאד יכול להיות שאצל הנשים המבוגרות הכל היה מודחק המון שנים ויצא רק עכשיו. לפחות אצלי הכל היה מודחק מעל 20 ועד אז לא זכרתי כלום. כל אחת והסיפור שלה וכל אחת וקצב ההתמודדות שלה. באשר לטיפול, יש כל מיני טיפולים לניפגעות, החל בטיפול פרטני, וטיפול קבוצתי, וגם דמיון מודרך, טיפול בתנועה, טפול במגע ועוד המון. את יכולה לנסות לפנות למרכז סיוע או לשאול בקבוצה את המדריכות איזה טיפול יכול להתאים לך, באיזה סוג של טיפול תרגישי הכי בנוח ולנסות..... שיהיה בהצלחה, איתך - מציאות אחרת

אני בת 25 ועד לפני חודש עוד הייתי בתוך סיטואציות מורכבות עם אבא שלי. הוא כבר לא יכול להסתובב חופשי ולעשות בי כל העולה על רוחו כפי שעשה מאז שאני קטנה. לקח לי כמעט את כל השנים שאדם בוגר יכול היה לחכות עד שפניתי למשטרה. אבל עדיין משהו לא בסדר. מעבר להתמודדות ההגיונית שיש לי עכשיו להתמודד,אני מבולבלת כי אני מוצאת את עצמי דואגת לו,חושבת עליו מחשבות לא הכרח רעות ואפילו מוצאת עצמי רוצה אותו לידי. עד כדי שאני חושבת אם לנסות לגרום לשחרורו. למה זה קורה!? האם זה הגיוני שמישהו שפגע כל כך הרבה שנים וסוף סוף זה נפסק,יגרום לי להתגעגע ולחשוב שזה לא בסדר שהוא יושב שם עכשיו? לבד.. ממש כואב לי. בבקשה תסבירו לי מה קורה לי..

קודם כל כל הכבוד על האומץ לנתק את עצמך מהפגיעה ולהרחיק אותו ממך. ויחד עם זאת מאוד ברור אנחנו שעברנו פגיעה ממושכת בתוך המשפחה מתקשות לכעוס על הפוגע לפחות בשלב הראשון . וחוץ מזה יחד עם הכל הוא אבא שלך וסביר להניח שהיו לך ויש לך גם זכרונות נעימים אתו כן מן קונפליט מרושע זה שפגע בי הוא גם זה שהיה גם דמות האב שלי .. בהצלה יקרה ושמרי על עצמך .אני מקווה שאת מלווה עם יעוץ ותמיכה כי בלבד זה ממש קשה . אם ניראה לך תישארי איתנו כאן לקבל קצת תמיכה בדרך שולחת לך כוחות לעידוד

תודה על התגובה. שמחה לשמוע שזה לא רק אני שממהרת לאהוב את הבן אדם שפגע בי. אני לא מטופלת בשום מקום,מרגישה כאב נוראי בכל הגוף ועדיין מרגישה לא טוב לצאת החוצה ולפגוש אנשים. מן הרגשה שכולם עכשיו מכירים אותי ורואים מה קרה ומסתכלים. הפחד ללכת לטיפול ולמצוא שהמטפלת מכירה את המשפחה שלי באיזה שהו אופן ולהרוס לאחיות שלי (שאין לי מושג מה איתן) את החיים,ומתוך כבוד לאבא שלי שחייו הסתיימו גם ככה בגללי. הוא לכאורה אדם נורמטיבי. אחד שבחיים לא היו חושבים שמסוגל לגית בזבוב. ובאמת כזה הוא-חוץ מאיתי.

אני מבינה אותך ומבינה את החשש אבל גם אם המטפלת מכירה את משפחתך היא מחוייבת לדיסקרטיות . אל תוותרי על טיפול פני למרכז לנפגעות תקיפה מינית שיפנו אותך למטפלת או דרכם , את מוכרחה מטפלת שמבינה בתחום הזה של פגיעות מיניות במשפחה . איתך שיהיה בהצלחה

ברוכה הבאה לפורום יקרה , מאוד רצוי שתגיעי לטיפול במיוחד אצל מישהי שכן יודעת לטפל בנפגעות אין שום קשר לכך שהיא מכירה את המשפחה שלך אסור לה בתכלית האיסור להעביר דברים הלאה ואין על זה עוררין לכן היא גם אינה יכולה להרוס לאחרים את החיים למה את מתכוונת שאת אומרת שחיו הסתימו בגללך? כולם נראים לכאורה אנשים נורמטיביים מבחוץ-לצערי הרב וכן, גם אני ממשיכה לאהוב את אבי אחרי הכל-והוא נפטר, מת עדיין זוכרת את הדברים הטובים שהיו מנת חלקי איתו גם המטפלת שהיתה לי-שהיא ידעה על הכל אמרה לי שזה בסדר שמותר לי להמשיך לאהוב אותו למרות הכל רק לא הייתי לוקחת על עצמי אשמה כבדה כמוך-שאני היא זו שחייו הסתימו בגללי בכל זאת יש שם דברים לא טובים שהוא עשה ולכן הוא נמצא היכן שנמצא מראש מתנצלת ומבקשת סליחה אם כתבתי כאן משהו שעלול לכאוב לך או לפגוע בך זו לא הכוונה שלי אלה-רק לעזור לך להתגבר על רגשות האשמה שלך שולחת חיבוק -כמובן אם לא מפריע לך בהמון אהבה חטולית

ברוכה הבאה לפורום. כמו שחטולית אמרה, מטפל מחוייב בשמירה על סודיות ואסור לו להוציא מידע החוצה לשום גורם, לכן אין שום מצב שבו המטפלת תדווח למשפחתך, זה פשוט אסור על פי חוק. מאד יכול להיות שאת אוהבת את אביך למרות מה שהוא עשה, היות וכל ילד אוהב את הוריו כצורך קיומי. כל עוד הוא בחיים את עדיין רוצה שהוא יאהב אותך כמו אבא נורמטיבי, ושלא יפגע בך ולכן את גם אוהבת אותו. וזה שהוא נתפס כאדם נורמטיבי שלא יכול לפגוע בזבוב, לא שולל את מה שהוא עשה לך. אנשים לא יודעים מה קורה בחדרי חדרים. גם הפוגע שלי נחשב אדם מאד מכובד ונערץ על הסביבה ואף אחד לא יכל להעלות בדעתו שהאדם "המקסים" שהוא היה יכול להיות מסוגל למעשים שהוא עשה.... זה קורה וקורה המון. רגשות האשמה שלך הם משהו שקורה להמון ניפגעות מהסיבה שמי שפגע בך מעביר לך את האחריות למה שקרה בצורה ישירה או עקיפה והיות ומישהו צריך לקחת אחריות על הדברים והוא אדם כל כך נחמד וטוב, מי שלוקח בסוף את האחריות הוא הניפגעת. אז לא את האשמה, אלא לעולם מי שפגע הוא האשם ולו בגלל שהוא המבוגר, וזה שהוא יושב עכשיו בכלא זה בגלל שהוא תפר לעצמו את המקום הזה עם המעשים שהוא עצמו עשה. זאת לא אשמתך אלא אשמתו.... חייו לא הסתיימו בגללך אלא בגללו, בגלל מה שהוא עשה.... מאחלת לך שתמצאי לעצמך מטפלת טובה בתחום הפגיעה הזה ושתרגישי טוב יותר. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

הכוונה שלי הייתה שיש בי פחד שהמטפלת שלי מכירה בטעות את הנפשות הפועלות. ובכך אגרום לכל מי שנשאר במשפחה לעוגמת נפש. תודה על האכפתיות..

זה בכלל לא משנה. גם אם המטפלת שלך מכירה את כולם, אסור לה להדליף שום פרט ושום מידע מימה שקורה בחדר הטיפול, ואסור לה לדבר על שום דבר מהתכנים שעליהם את מדברת איתה, או על אנשים שמוזכרים בחדר..... שלך - מציאות אחרת

אינך צריכה לחשוש כלל וכלל גם אם היא מכירה את הנפשות הפועלות היטב ומקרוב מאוד היא לעולם לא תוכל לפנות אליהן בשום צורה ובשום דרך כדי לדבר איתן על מה שמדובר בטיפול הכל חסוי סגור ואסור מבחינתה כך שהם לא ידעו ולא תיגרם שום עוגמת נפש בהמון אהבה חטולית

רציתי להודות לך לך באופן אישי על התשובות...ועל חמימות הלב שמאד ריגשו אותי... הרבה זמן לא הזלתי דמעות מהתרגשות כזו... הרגשתי איזשהוא קשר כימיה משהו לא מובן...כאילו את כאן לצידי בכל שאלה... המילים ממש חיממו... היה שווה להיכנס לפורום!!!! בינתיים אני באותה התחושה,ביום ה' יש לי פגישה והעדכן אותך... אז שיהיה חנוכה שמח!!! בהערכה רבה!!!! חיה

חיה יקרה שמחה שהצלחתי לחמם לך את הלב זה דבר שכאן בפורום חשוב לכל אחת שמקבלת תגובה לכן זה פורום של תמיכה בואי נעשה רק רגע אחד סדר בסדר? תראי , כשאת רוצה לכתוב תגובה לימשהי שכבה לך כנסי לכותרת של מי שכתבה לך , אחרי שקרא יש בצד שמאל כתוב הוספת תגובה , לחצי על זה ואז יפתח לך דף חדש עם כל הפרטים ששם תוכלי לכתו מה שאת רוצה פשוט כך נוצר שירשור אחד שאפשר לקרא אותו ברצף בלי ללכת לאיבוד בין כל הכותרות , את יכולה גם להפנות את התגובות שלך למי שאת כותבת כמו שעשית כאן ועכשיו לטיפול שלך ביום חמישי אני מקווה ומאחלת לך שתעזרי אומץ ותדברי איתה על כל מה שמציק לך וקשה לך כמו שכתבתי לך בהודעה שלך יותר למטה בהצלחה -ומחכה לעידכון כי את חשובה חיבוק לילה טוב בהמון אהבה חטולית

אז ראשית אני מקווה שאני לא "משגעת" אותך עם השאלות... אני נמצאת בטיפול באירגון של נפגעות לתקיפה מינית,ולכן לא נראה שלא יעסיקו משהי מוסמכת...אנחנו כו מדברות על העבר ומה שהיה ועל ה-וואו שלהוציא את זה...אבל לגבי המועקה לא קיבלתי שום עזרה חוץ מזה שהיא אומרת שכדאי לעשות נשימות...אך במצב שלי זה ממש לא עוזר...אני מחפשת משהו שיעזור לי אני מרגישה שאנשים לא מבינים את הרגעים האלה...הבנ'א מאבד כל כיוון,יש דברים שלא ניתן לכתוב אותם...* תודה רבה ענקית על הכל!!!! והלוואי וירבו כמוך... וישלם לך ה' כגמולך...לילה טוב!

ראשית תודה רבה על התשובות הכנות,מחזיקה לך אצבעות הבנתי שאת באותה הסירה...אשמח מאד אם תוכלי להרחיב ולהסביל לי למה התכוונת:ש- אני פוחדת להרגיש את הכאב? למה התכוונת??? האמת שכרגע אני די מרגישה לבד, מקווה שתחושה זו תעבור... אז שיהיה לך חנוכה שמח... ושאור נרות החנוכה ישפיעו עלייך כל החיים...תראי רק דברים טובים!!! בהצלחה!!! חיה

מכוונת אלייך נשמה

הבנתי שזה אלי. לא היו לי כוחות לכתוב.... אוהבת, שלך - מציאות אחרת

אני מגיבה מניסיוני, וכאמור כרגע אני במצב דומה או יותר נכון הייתי במצב דומה למצבך כרגע והכל התפוצץ לי בבת אחת. ולמה אני מתכוונת.... היו דברים שעלו אצלי לפני תקופה די ארוכה. הם היו הזויים ובעיקר היה לי ספק לגביהם והם הכילו כאב בלתי ניסבל. בחרתי לבטל אותם, להתייחס אליהם כאילו הם לא היו, אבל הספקות המשיכו לקנן בתוכי עד שהם עלו בחזרה בבת אחת וריסקו אותי תרתי משמע. זה מצבי כרגע. מה שאני מנסה לאמר לך הוא שעדיף לדבר על הכל, על כל מה שעולה לך, לגעת בהכל ולא משנה אם את בטוחה בהם או לא, ובעיקר גם כשהם מאד מאד כואבים. נראה שכל מה שעולה הם תכנים שהיו מודחקים עמוק עמוק בפנים, והם עולים כדי להשתחרר. ללכת על זה עד הסוף כמו במלחמה על חייך, כי בעצם כל ההתמודדות הזאת היא מלחמה על החיים, או במילים יפות יותר התמודדות על להחזיר את החיים לתלם, ולחיות ליד הפגיעה ולא בצילה, לנהל את חייך ואת הפגיעה ולא לתת לפגיעה לנהל אותך. לכן וכדי שזה יקרה, אל תפחדי לגעת בכל מה שעולה, כי כשתעשי את זה בקצב שלך ובמינונים הנכונים, בסיוע ועזרה של המטפלת, בסופו של דבר גם אם זה יהיה קשה, זה יהיה קל יותר מלחסום את הדברים ולהביא לידי פיצוץ שיקרה בהמשך..... אני מקווה שאני לא מבהילה אותך, זו לא כוונתי, אלא לשתף אותך מניסיוני ולחסוך לך את המקום שאליו אני נקלעתי, ואולי כך גם המועקה תקטן, כי לא תשארי איתה לבד..... שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

המועקה הזאת בהרגשה שלי היא אותם דברים שעולים ושלא נותנים להם ביטוי, שמנסים להדחיק אותם בחזרה או פוחדים לדבר עליהם כי הכאב הוא גדול מידי או מפחיד מידי. כעיקרון הכל כבר קרה, נשאר להתמודד עם כל מה שקרה. זה לא יותר גרוע, זה רק כואב מאד בעיקר כי אולי בעת הפגיעה התנתקת מלהרגיש את מה שקרה..... לילה טוב. שלך - מציאות אחרת

יכול להיות שיש משהו שקרה ואני לא זוכרת ופתאום אחרי כמה שנים אזכר? את יכולה להסביר טיפה יותר? יש לי כל מיני זכרונות מעורפלים בקשר למישהו. לא דברים שהוא עשה לי אבל כל מיני עניינים סביב.. יכול להיות שאני פשוט לא זוכרת עדיין ומתישהו אני אזכר? מפחיד נורא!

אני מדברת בדיוק על הדברים האילו. באופן אישי לא זכרתי כמעט כלום מימה שעברתי. הדברים התחילו לעלות לאט לאט בעיקר אחרי טריגרים שעוררו את הדברים כמו המוות של הפוגעים..... בהחלט יכול להיות שיש דברים שהדחקת כי לא יכולת להתמודד איתם ושהם יצאו ברגע שהגוף שלך כן יוכל כבר להתמודד. אישית קשה לי מאד כרגע אבל הגוף שלי החליט להעלות דברים שהיו מודחקים, וזה מה שקורה לי עכשיו. אומרים שלגוף שלנו יש חשיבה וזכרון מישלו. אם יש שם דברים מודחקים הם יצאו בזמן הנכון ובקצב שלך... רק אל תילחמי עם מה שעולה ואל תנסי לדחוק את זה בחזרה פנימה, כי זה עושה את זה לעוד יותר קשה, ולא מועיל. שיהיה בהצלחה ובקלות. שלך - מציאות אחרת

הי,זו שוב אהי חיה, רציתי להודות לך על תשובתך המהירה והיעילה...אך מעבר לכל אמרתי אני אנסה חד פעמי בפורום וממש נדהמתי להפליא...ועוד יותר גרמת לי להזיל דמעות של התרגשות, כן...כן..יש עדיין אנשים בעולם שרוצים ואיכפת להם ודואגים אחד לשני...תודה על החיבוק שעשה המון ואת לא יודעת עד כמה...היה שווה לי הכל רק בשביל המילים שלך...לגבי הפסיכולוגית לא חשבתי שתחושות אלו קשורות אליה אך למה היא לא יודעת לתת לי עיצות מה אני עושה????????????? יש דברים שבאותם הרגעים קוראים...אך ורק בבחשבה אבל...לכן אני כל פעם אומרת לה שאני לא מרגישה טוב... ומה מספרת ודנה על המועקה אך זה כלל וכלל לא הפתרון... וואו אני לא מפסיקה לבכות מהתרגשות.......... תודה ענקית!!!!!!! ובהערכה רבה!!!!!! חיה

היי חיה יקרה, ראשית ברוכה הבאה לפורום. אני לא מתמצאת בכדורים, אבל יודעת שיש להם תופעות לוואי ושצריך למצוא את הכדור הנכון שיעשה את העבודה ויקל, ועד אז כל פעם מנסים ומחליפים עד שמוצאים. זה לוקח זמן ובזמן הזה לפעמים לא מרגישים טוב, בלי קשר לדברים האחרים, לכאב ולתכנים שאיתם מתמודדים. מה שעוד יכול להיות הוא שאת פוחדת להרגיש את הכאב עד הסוף ולכן רק מדברת עליו עם המטפלת אבל לא ממש מרגישה אותו, אלא רק את הקצה שלו. הבכי כשאת לבד הוא מתח וגודש אבל לא הכאב עצמו..... אני מאד מבינה את זה ונמצאת במקום דומה בעצמי. הכאב עצמו מפחיד. פוחדים להתרסק ולהשאר עם זה לבד בלי יכולת לקום.... הלחץ מהפחד הזה הוא המועקה הזאת שעליה את מדברת והיא נוצרת מיתוך המלחמה בכאב, בלנסות להדחיק אותו בחזרה או להעלים אותו, דבר שרק מגדיל אותו..... שולחת לך חיבוק עוטף אם זה בסדר. שלך - מציאות אחרת

לפני הכל , תרשי לי לשאול אותך שאלה? למה את מטופלת אצל פסיכולוגית וגם אצל פסיכיאטר? האם מישהו מבין שניהם תחום העיסוק שלו הוא-נפגעות תקיפה מינית? יש קשר מאוד הדוק בין הפסיכולוגית שלך שאליה את הולכת כל שבוע לשיחה-אם הבנתי נכון היא המטפלת שלך היא אמורה לתת לך את הביטחון שיש לך מקום משלך שלשם רק את יכולה לבוא עם כל מה שיש לך בנשמה, לשפוך את זה , ולא לתת לך עיצות אלה לנתח ביחד איתך את מה שאת מביאה לטיפול אם את מדברת איתה על דברים שקרו אז בעבר,,,,,,,,כבר אין לה עיצה לתת על משהו שכבר קרה אם את מדברת איתה על דברים שקורים כאן ועכשיו אפילו במחשבות שלך והיא לא מגיבה לזה את בהחלט יכולה לומר לה שאת רוצה תגובה ממנה שאת זקוקה להדרכה ממנה ספרי לה שחוסר התגובה שלה למה שאת מספרת לה גורמ לך להרגיש לא טוב , לא בטוחה ,ושאם היא לא מגיבה , בכלל למה את באה אליה? חשוב מאוד לדבר על המועקה ועל הסיבות שמביאות אותך להרגיש את המועקה , גם חוסר תגובה שלה יכול לגרום לל עוד יותר מועקה חיה יקרה אינך צריכה להחזיק שום דבר בבטן לשם כך את הולכת לטיפול אם הפסיכולוגית שלך אינה מתמחה בנפגעות תקיפה מינית אולי זה הזמן לחפש מישהו שכן מהתחום כי זה עשוי לעשות את כל ההבדל,,,,,,,,,,,, אני לא רואה סיבה לכך שתשרפי סתם את הזמן שלך עם מישהי שלא מסוגלת לתת לך את המענה שאת הכי זקוקה לו שולחת עוד חיבוק עוטף וחמים ליל מנוחה חטולית

הי,מקווה שאני לא משגעת אותך עם כל השאלות...*אני נמצאת בטיפול באירגון שלשם כך הוא נועד,ואני יודעת שיש לה תארים...והתמחויות בנושא...ת'אמת לא שתפתי אותה בחלק ממחשבותייי, אני חוששת שמא זה יעבור לאיזשהוא גורם... האבדתי חלק מהאמונה שלי באנשים... אני מספרת לה על העבר,אבל על תחושת המועקה אני לא רואה שיש לה משהו לעזור לי,כי זה כבר איזה 4 מפגשים ושום דבר לא התקדם... תודה רבה על הכל!!!!!!!!!!!!!!!

הי,אני כשנתיים לאחר פגיעה,וכ5 חודשים בטיפול פסיכולוגי,ופסכיאטרי עם כדורי טופמקס,אך יש לי בעיה ענקית שאני לא יודעת איך להתמודד עימה והיא:"מועקה כבדה מאד" לפעמים אני מרגישה שעוד שניה והיא עומדת להתפוצץ אך זה לא קורה... ואני לא יודעת למה זה לא קורה!!!!!אני מרגישה חנוקה,מה אנ י עושה במקרה כזה??????????????? האם זה אומר משהו על הפסיכולוגית שהיא לא אומרת לי כלום מה לעשות במקרה כזה??? אני אובדת עיצות!!!! אני פשוט בוכה ונחבאת אל עצמי ונרדמת כך ל14 שעות לפחות--- מה אני אמורה לעשות????????????? מחכה לתשובה מהירה!!!!!!! תודה רבה!!!!!

חיה יקרה ברוכה הבאה לפורום שמחה מאוד שאת מטופלת המועקה הכבדה שאת מרגישה היא תחושה נורמלית לגמרי כל נפגעת חווה אותה גם לפני טיפול , בזמן טיפול ולפעמים גם אחרי טיפול -זמן מה אל תיבהלי יקרה אני לא חושבת שזה קשור למטפלים שלך יתכן והכדורים שאת לוקחת גם משרים עלייך תחושה כזו-אני לא מכירה את הכדור שאת לוקחת ואת תופעות הלוואי שלו לא יודעת כמה זמן את כבר נוטלת את הכדור הזה,,,,,,,,,,,,,, בעקרון-כל הכדורים שאנחנו מקבלות הן נוגדי דכאון ולוקח להן לפחות 3 שבועות "להקלט" במערכת שלנו כך שגם לזה יכולות להיות השפעות יתכן והכדור הזה לא מתאים לך , כדאי לדבר על זה עם אחד המטפלים שלך ולבדוק אולי כדאי להחליף כדור לפסיכולוגית שלך אין הרבה מה לומר לה כי היא יודעת שאלה הן תופעות "שיגרתיות" מבחינתה מאוד מבינה כמה קשה לך יקרה נסי להרגע ולדבר עם הפסיכולוגית שלך או עם הפסיכיאטר שלך על מה שמרגיש לך ותעלי את שאולי צריך להחליף כדור , או מינון מקווה שתמשיכי לעדכן -אכפת לי ממך שולחת לך חיבוק עדין-כמובן עם לא מפריע לך חטולית

חג שמח לכולן חג של אור חג של ניסים רק טוב והרבה אור כל אחת היא אור קטן וכולנו אור איתן אידה אור בעיניים,שמחה בלב ורד מנדלסון לכל אדם יש נקודות של אור, יש אדם סבלני שמחכה בתור, יש אדם שאוהב לחייך, יש אדם שיודע לתווך, יש אדם שעוזר לחבר בצרה, ושואל אותו:חבר,מה קרה? יש אדם שיודע לשיר את כל השירים, יש אדם שמכבד את ההורים, יש אדם שיודע להקשיב, יש יאדם ששואל ואוהב גם להשיב, יש אדם שרץ הכי מהר בעולם, ויש שאוהב לצייר,יותר מכולם, ואם מחברים את נקודות האור של כל האנשים, מקבלים דבר מדהים: אור איתן,אור גדול,אור עצום ,אור אוהב, אור שמחמם לכולנו את הלב!!!! אידה

אידה יקרה, כמה טוב לראות אותך כאן. מקווה שאת מרגישה כבר הרבה יותר טוב. שרק ילך וישתפר. את האור הגדול שלנו כאן בפורום ולא רק.... משרה שלווה שקט ורוגע. תודה על הברכות ועל השיר המקסים, על כל זה אומרים מי יתן ואמן. מאחלת גם לך חג אורים שמח ומואר, הרבה בריאות חום ואהבה. הרבה רוגע שקט שלווה ורק טוב. מאחלת גם לכולן כאן חג אורים שמח, הרבה אור והארות, הרבה שלווה ותחושה של שלמות, הרבה הרבה שמחה, מכל הלב, שלכן - מציאות אחרת

לכן- ביום חג אורים זה, מאחלת מכל הלב: חג מאושר, שמח ומלבב, מלא באור, ובשמחה בלב. טונות של אהבה, וגדוש בתקווה. יהי"ר שהאור הזה- יגדל ויתמשך מחג האורים הזה, לכל יום ויום במהלך השנה. שיגרור איתו טוב לשנים הבאות- לטובה! ויגרש את החושך במהרה!!! שהסובגניות והלביבות הטעימות ימלאו אותנו בטוב, כך שהחיוך יהא ברור וגלוי לכל. שולחת לכן מלא חופניים אהבה! ומתפללת איתכן- שיאיר נרכן את האפלה! ונזכה לצאת מאפלה לאורה. ושבאותו הנר, לא נשכח, ונזכה להאיר- את המקומות החשוכים, אצל אחרים. (בבחינת- זה נהנה וזה לא חסר) שבוע מבורך, ספוג באור טוב!! איתכן- מתמודדת.

כמה טוב לראותך כאן איתנו לקבל ברכות לחג בחנוכה והזדמנות גם לברך את כולן כאן בפורום לחג חנוכה שמיייייייחhttp://matanel.co.il/var/1523/82419-tb-avi07.jpg http://62.90.138.233/blogim/yulimam/images/3215003_2682.jpg http://www.ashops.co.il/Shops/shop_108/products/1089/picture_369144.jpg http://www.youtube.com/watch?v=LmwJlWHp6w8 חג חנוכה שמח לכולן בהמון אהבה חטולית

חג שמח והרבה הרבה בריאות אור שלווה ואהבה ואנא יקרה שמרי על עצמך עבורך

הבן שלי עומד להתחתן בסוף החודש הזה יש לי מצבי רוח משתנים מהתרגשות גדולה -לנפילה לא יודעת למה זה קורה לי אני שמחה בלי סוף שהוא מתחתן ומצד שני כאלו משו בתוכי מפיל אותי אומר לי אל תשמחי כ"כ מהר מפחיד אותי תחושה מוזרה בלתי מוסברת מנערת את הראש מצד לצד כאלו לסלק מחשבות לא טובות וזה שב וצף כבר חיתנתי בן ולא הרגשתי כך אז למה עכשיו? אין כאן שום ענין של-"אני לא רוצה לשחרר אותו" ממש לאאאאא וגם אין לי שום צורך שהוא יהיה צמוד אלי הוא עצמאי כבר המון שנים וחי את החיים שלו לפי הבנתו אין מחשבות של פחד מפרידה גם כשיגור רחוק מאיתנו אז למה,,,,,,,???? לא מבינה את עצמי ולא את הרגשות שלי חטולית

חטוליתי נשמה, לא בטוחה שאני יודעת את התשובה אבל אני בכל זאת אעלה את מה שמרגיש לי כסיבה למה שקורה לך. אמנם הילד כבר חי חיים עצמאיים מחוץ לבית, אבל כל עוד הוא רווק הוא לא בעניין של לבנות לעצמו את הבית שלו ועדיין במובן מסויים חלק מהבית שלך. מכאן שזה סוג של כאב על אבדן של ילד בתוך הבית כחלק מהבית שאת הקמת. אם הוא הילד האחרון הלא נשוי, הכאב הוא גם על כך שכולם כבר פרחו מהבית ונשארתם רק את ובעלך..... מעבר לכל זה תמיד יש התרגשות. אולי את יותר קשורה אל הילד הזה. ועוד דבר, אמנם חיתנת כבר בן אחד, אבל כמו שכל ילד הוא עולם ומלואו ושונה מאחיו, כמו שכל לידה שונה מהשניה, ויש עוד דוגמאות, כך גם כל חתונה של ילד שונה מהשניה.... מקווה שעם הזמן את תתרגלי לרעיון ויהיה לך קל יותר. בנתיים שולחת לך חיבוק עוטף ועדין. שלך - מציאות אחרת

הבן שלי חי חיים עצמאיים כבר המון שנים גם מחוץ לבית ובשנים האחרונות הוא חזר הביתה היתה לו מערכת לא מוצלחת של יחסים,די הורסים עם מישהי שדווקא היתה כמונו , נפגעת,,,,,,,, אצלנו כל בן הוא באמת עולם ומלואו פשוטו כמשמעו האם הוא המועדף שלי? קשה לי מאוד לענות כי בכל בן השקעתי את כל כולי 100% עד שלא הזדקק לי עוד למרות שאין חיה כזו שנקראת-לא הזדקק , תמיד הם זקוקים לעוד אין לי תחושת אובדן -להפך , אני מאושרת עבורו שסוף סוף גם הוא מתחתן ויקים בית בישראל הוא לא האחרון שלי , יש לי עוד בן צעיר ממנו בבית שהשתחרר מהצבא לפני כ-8 חודשים במחשבה שניה , נראה לי שהנפילות שלי באות מחוסר הוודאות שלי לגבי החתונה שלו רק בגלל שאת החתונה של הבן הגדול שלי עשינו עוד כשהיינו חילוניים , שם היה הכל מוכר , "כמו כולם" בחתונה הזו כיום כשאחנו כבר בחרנו בחיים דתיים (כבר כמה שנים) ותהיה חתונה בהפרדה , אני חרדה לא יודעת אייך יהיה ,,,,,,,,,,, לא יודעת אייך נעבור את שבת חתן,,,,,,,,,,,,,, יש המון דברים שלא ברורים לי בכללללללל כנראה שכאן טמונה הבעיה שלי מרגישה שאני לא מתפקדת הראש לא עובד מהלחץ והלב לא מכיל את השמחה וההתרגשות מציאותי שלי , אין כמוך נשמה קראתי את מה שכתבת כמה פעמים וזה עזר לי להבין מודה לך נשמה יקרה שלי על כל מה שכתבת אוהבת אותך המון המון בהמון אהבה חטולית

מצטערת על האנוכיות. קצת סוער לי לאחרונה... מאחלת לך הרבה מזל וטוב ושתקבלי את מגוון רגשותייך בשלווה. הרבה נחת.

אני מאוד שמחה שאת מרשה לעצמך להיות במקום שאת זקוקה לו הכי הרבה , עם עצמך את אינך אנוכית , בכלל לא מבינה אותך מתוקה שלי ומאחלת לך שהסערות ירגעו שתחושי שוב כוחות הגוף והנפש להמשיך,,,,,,,,, תודה על הברכות ועל מילותייך שולחת חיבוק גדול מתוקה בהמון אהבה חטולית

יקירה מדהימה שלי!! אקדים ואברכך במזל טוב!! ומלא ברכות לזוג הצעיר.. חטולתוש, הבלבול כל כך מובן- זהו סערת רגשות... אצל כל אחד זה מתבטא באופן שונה. כמו שמציאות כבר אמרה לפניי- כל ילד הוא עולם, הלידות והחוויות שעברת עם כל ילד הם שונות וממילא הרגשות... וזה לא בהחרך "מועדף" או "הכי פחות"... בנוסף- הודעתך השנייה הבהירה דברים נוספים.. כמו בחירתכם בחיים דתיים.. שזה שינוי עצוםםם וממילא החששות גוברות מלאות בשמחה ובאי וודאות וחשש לרוב- הכל מעורבב.. אני רוצה לחזק אותך, ברשותך בחיבוק מעריך וגאה!! על דרך ארוכה בגבורה ובאומץ... מאמינה מאוד שתראי ותחושי בטוב ובאור! ושיד ה' תהא מלווה בכל צעד אשר תלכו בו. ושתמיד תבשרי ותתבשרי בבשורות טובות!! חטוליתוש, הודעתי זו נשלחה לאחר שכבר הצלחת לפענח בערך את תחושותייך.. לא חידשתי דברים אלא השתדלתי לחזק.. רוצה לשתף אותך בעניין שלא קשור למה ששיתפת- התרגשתי מאוד לקרא בהודעתך השנייה על החיבור לדת.. אולי בזכותך אצליח לפרוק משהו ממה שעבר עלי בחצי שנה+ האחרונה שכזכור לך היה לי קשה לכתוב מכמה סיבות.. *** איך את מרגישה עכשיו, לאחר כמה ימים מאז שרשמת? מאחלת לך את כל הטוב בעולם! נ.ב. התגובה באיחור- עדיין מאותה בעייה לא מובנת שלא רואים ושלא נשלח... אוהבת המון- מתמודדת.

תודה על הברכות החמות שלך שלך-חיממת את ליבי זה לגמרי בסדר גם אם את מתחברת לדברים שכבר נאמרו לי זה קורה לא מעט אני מחפשת מילים , הן יושבות לי בראש בלי שום סדר וכשאני קוראת תגובות אחרות זה עושה לי סדר בראש לא תמיד אני יודעת גם מה לכתוב,,,,,,,,,,, מקבלת את כל מה שכתבת ואת החיזוקים שלך בהמון אהבה כי זה מאוד חשוב לי כל מה שכתבת ועכשיו כן, כבר הצלחתי להבהיר לעצמי את החששות שלי אך עדיין לא מצאתי פתרונות למצב,,,,,,,,,, עדיין תוהה אייך אפתור את בעית השבת חתן כמו שאמרת -השינוי עצום ביותר מהחיים החילוניים לחיי דת ממש 180 מעלות חומד-נשמה יפה ומתוקה שאת אשמח מאוד אם וכאשר יתאים לך לשתף במה שמרגיש לך בהמון אהבה חטולית

מזל טוב לחתונת הבן חיבוק עם הרבה כוחות שמרי על עצמך ועל גופך זכרי יקרה ובטחי בשם שמה שצריך להיות הוא שיהיה ולא נורא אם יחסר ולא נורא אם לא הכל יהיה מאה אחוזים העיקר הכוונה האהבה והשמחה שבלב אל תישכחי את חטולית לטובת המושלמות אוהבת

וידוי... יותר מ5 שנים לא קיימתי יחסים עם בעלי. עכשיו הוא בתקופה שהוא לוחץ מאוד. אני לא מסוגלת בשום אופן!! אמרתי לו שמבחינתי זה המצב ושהוא משוחרר מבחינתי. הוא לא רוצה ללכת... לא יודעת מה לעשות. לא מעוניינת גם לדבר על זה בטיפול. מישהי כאן מכירה את התופעה? נשמע לכן נורמלי?

אני אחת מכאן שלא יכולה להזדהות בשמה מזדהה איתך ועם כל מה שעובר עלייך גם בעלי לא עזב למרות הכל אני מאוד השתדלתי להסביר לבעלי מה עובר עלי ולמה אני לא,,,,,,,,, הבנתי שלמען עצמי אני חייבת לדבר על זה עם המטפלת שלי היה קשה כמו הגיהנום למרות השיחות עם המטפלת המצב לא השתנה,,,,,,,,,,,,,,,,,,,

לצערי הרב התופעה שאת מתארת מאוד מוכר לי- בעלי שעבר התגרש ממני כתוצאה מזה ועוד... נראה לי שזה אחד התופעות כתוצאה ממה שעברנו- מומלץ להביא את זה לטיפול- מה עוד אני אגיד לך? שולחת חיבוק אם זה מתאים- ינשוף

איזה אומץ זה לשתף.. מצדיעה לך! מצער לשמוע שכרגע הוא לוחץ.. (מקווה שב5 ש' הוא תמך..) מאוד מרגיש לי נכון כמו שכבר אמרו לפניי שמאוד כדאי כן להעלות את הנושא בטיפול, ייתכן ותצליחי להבין ולעזור לעצמך בעניין מהכיוון שלך וכן אולי יהיה לך או ל... יכולת להסביר לו ולהשפיע עליו.. להרגיע ולחפש פתרונות יעילים לכם! ייתכן ותמצאו פתרון יעיל יותר מלשחרר אותו לדרכו.. וייתכן שזה מה שצריך/ נכון לעשות- איני יודעת, לכן מאוד כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע בדווקא כי הם יהיו ממוקדים אלייך למקרה שלך ספציפי! (מה שמתאים לאחת הוא לא בהכרח מתאים לשניה..) המון בהצלחה!! ומאחלת שדברים יסתדרו בצד הטוב ביותר, במהרה!! שולחת חיבוק עדין, שלך- מתמודדת.

הייתי במצב דומה.. דווקא העובדה שבעלי לא ויתר עליי, והעניק תמיכה, אהבה וסבלנות גרמו לי לנסות ולעשות ולפתוח ולהתמודד. זה לא קל, וזה דורש המון עבודה, אבל אני לא יכולה לתאר את התחושה הטובה שאני מטפלת בעצמי.. כי הכאב נמצא שם כל הזמן.. ההתעלמות ממנו לא משכיחה ולא באמת מאפשרת חיים נורמליים. מאחלת לך שתמצאי את הכוחות לפתוח ולהתמודד בשיתוף פעולה איתו, ועם עזרה מקצועית. מגיע לך ליהנות, לאהוב ולהיות נאהבת. בהצלחה :)

בנות יקרות בוקר טוב, אידה מוסרת שהיא מאושפזת כבר 3 שבועות ולכן לא נכנסת לפורום כרגע. תיכנס לפורום כשתשתחרר ותרגיש טוב. היא מחזקת את כולכן ואיתכן. שלכן - מציאות אחרת

תודה רבה מציאותי מתוקה רפואה שלמה והחלמה מהירה לאידה שלנו מקווה שתחזרי הביתה ואלינו במהרה בהמון אהבה חטולית

http://www.laughtertherapy.co.il/wp-content/uploads/2010/06/diskelnarefanala.jpg

היכן אבדו עקבותיך יקירתי נאלמת ונעלמת לחלוטין את בסדר???? מה קורה?? התגעגעתי המונים את חסרה כאן,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, גם אם לא תאמיני אשמח לשמוע ממך בהמון אהבה חטולית

לא מעיזה ולא מסוגלת לשתף. לא מרגישה בטוח, לא מצליחה להאמין שזה זה..... לא מאמינה שזה קורה לי אבל הכל מתחבר לשנים של דשדוש באפילה, של פרטים לא ברורים, הזויים, לא הגיוניים, וזה עדיין לא הגיוני אבל כבר לא יכולה לקבור את זה. אין לי כוח לסחוב יותר. מרגישה כמו בתוך סרט אימה. אני השחקנית הראשית ואני גם הקהל והסרט הוא שלי...... מטורף לגמרי. הכל ברור ומסביר דברים שידעתי קודם, משתגעת. לא יודעת איך מתמודדים, איך סוחבים דבר כזה, איך יכול להתקיים כזה רוע בעולם הזה? איך? ואם כל זה אני צריכה גם לתפקד. נמאס לי להתנתק ולסגור כל הזמן את מה שאני רוצה למחוק, נמאס לי לברוח, זה מוביל לאבדון, לגהנום, ואולי אני כבר שם או שאולי אף פעם לא הייתי במקום אחר...... מציאות אחרת

מציאות יקרה מזדהה עם כל מילה- רק אצלי הכל לכוד בפנים עמוק עמוק ולא מצליחה לגעת בו- לא פשוט לפתוח את הדברים- להסתכל עליהם עם עניים פקוחות- בלי להתנתק- את מאוד אמחצה בעיניי- רוצה להיות בשבילך אם תרשי לי- שולחת חיבוק ענק אם זה מתאים ינשוף

תודה לך על התגובה. תודה על המילים החמות ועל החיבוק. מצטערת שאת מזדהה. חיבוק ענק גם לך. שלך - באה מהאימה

:-/ סורי מאמי... מאחלת הרבה כוחות.. מקווה ומאחלת שתצליחי להקיא את כל הלחץ הכאב המחנק... שבפנים! ולהרגיש הרבה יותר טוב! בטוח! מוגן! שלווה! ורוגע!... שבת שלום

תודה על התגובה והאיחולים. מאחלת לך גם את אותו הדבר. שבת שלום גם לך. שלך - מציאות אחרת

אין לי מילים לנחם אותך על כאבך הרב על זכרונות כאלה כואבים על תחשות כאלה קשות ועל שנים של דשדוש באפלה תהליך ההבראה גורר אותנו למעמקי התופת של הנשמה לתוך הגיהנום שהיה סגור ועכשיו מתחיל להיפתח אוהבת אותך מאמי ומחבקת בהמון רוך בהמון אהבה חטולית

תודה רבה על המילים והתגובה החמה. קשה לי ברמות מטורפות. לא מצליחה לעכל את כל התופת...... עוברת מסיוט לסיוט, מגהנום לגהנום יותר גדול. אין לי כוח יותר, אבל ממש, פשוט מותשת ברמות לא הגיוניות. תודה על החיבוק מהלב וחיבוק אוהב גם לך. שלך - מציאות אחרת

היי כולן... יצא לי להגיב כמה פעמים ומישום מה זה לא נשלח...?!?!?! מעצבן!!!! הגבתי לאידה- ברכות ליום הולדתה ולעוד.. וכן בשעה קשה החלטתי לכתוב שיתוף על דברים שקורים לאחרונה.. ועד שאני מצליכה לעשות זאת זה לא נשלח.. :( גם נהייה אצלי צורה שונה של אירגון צורת הפורום.. (עכשיו פתחתי את הפורום במקום אחר..) *** בכ"א רואה ששקט כאן אך מרגיש מאוד טעון, לפחות אצל כמה ממנו וזה כואב... איתכן לכל מה שתבחרו: לחיבוק לכתף ומשענת להקשיב לעודד לתמוך לשמוח ולכאוב (שלא נצטרך!) וכו'.. שלכן, מתמודדת.

חומד שלי מתוקה קורה לפעמים שהודעות מהפון לא מגיעות ליעדן יש לי גם חברה שלפעמים לא מקבלת את ההודעות שאני שולחת לה לפון שלה אלה רק אחרי יומיים מקווה שאת רגועה יותר גם לי חסרות כאן הבנות שקט,,,,,,,,,,,,,,, אם בא לך ומתאים לך את מוזמנת לשתף,,,,,,,אני כאן בשבילך מתוקה ליל מנוחה בהמון אהבה חטולית

תודה על נכונות והזמנה... לכתוב דורש להתעסק עם זה.. ואנו באמצע שבוע מפחדת מהשלכות.. מישום מה יש פעמים שאני עושה מאמצים מרובים לשרוד ויש (כמו עכשיו) שאיכשהו זה מודחק בצורה מושלמת.... מעדיפה כרגע להשאיר זאת כך כי יש בי כוח ושמחה כרגע והתעסקות או חשיבה על הנושאים המצריכים טיפול תתסיס... אגב אני ללא טיפול למעלה מחצי שנה!!! סיפור הזוי מורכב קשה כואב ו..... מה איתך את? חיבוק באהבה ממני :)

יש עיצוב חדש לפורום או שרק אני רואה זאת כי אני מהפלאפון עכשיו?? הגבתי להודעות שמתחתיי ואיני רואה שזה מופיע למרות שהיה רשום לי שזה נשלח.. אתן רואות זאת? מעבר לזה- חטוליתוש, מה שלומך? כבר התעניינתי מזמן ולא הגבת.. האם עברה הפטרת? איך את עכשיו? האם הכל בסדר עם משפחתך מהדרום? ינשופיתי- מה איתך??? האם עבר? נרגע? נחלש? מציאות- מאחלת שתמצאי את הכתף ושתרגישי בטוח להישען ולא תחששי... אורחת לא בורחת שלי- אשמח אם תגיבי למה שרשמתי להודעתך; איך עבר אותו היום ואיך את מרגישה עכשיו בכלל? לכולן- חיבוק לסוף שבוע רגוע בארץ בנפש ובגוף.. הלילות קרים- שימרו על עצמכן! חורף בריא!! שלכן באהבה- מתמודדת. נ.ב. מתגעגעת לבנות שהיו ואינן כאן עכשיו; מקווה שטוב לכן... שולחת חיבוק גם לכן! :) לילה טוב יקרות.

היי חומד שלי למען האמת לא שמתי לב שיש שינוי בעיצוב הפורום וכן , הפטרת עברה לי תודה מתוקה רק שאני שוב מקוררת ומרגישה עיקי וכן המשפחה שלי בדרום כולם בסדר ותגובה אחרונה ממך בפורום מופיעה מלפני יומיים לא יודעת מתוקה שלי אם לזה התכוונת או ששלחת עוד הודעות ענית לאורחת,,,,,, לילה חמים ונעים בהמון אהבה חטולית

טולטול, שמרי על עצמך!! גם אני חליתי בזמן האחרון בשפעת רצינית עם חום ו.... בה זה עבר ואז הגיע צינון... בה עכשיו אני בריאה!! שמחה שהפטרת עברה.. כמו שהגיעה משום מקום שתחזור לשם.. לכולנו- חורף בריא! ושמח!! ואווו איזה רעמים היו היום- כאילו השמיים נקרעים.... נפל לנו החשמל לכל האזור.. ומשעה 4 חברת חשמל עובדת להחזירו ורק לפני קרוב לשעה זה הוחזר...!! אבל זה השבית אותי, לא היה אור נורמלי שהיה אפשר לעשות דברים... וכן- הבטרייה של הפון נגמרה ואין אפשרות להטעין.. קיצור היה מבאס!!!! נשכבתי בחוסר ברירה ופשוט נרדמתי (אף פעם בדרכ איני ישנה צהריים..) כל הסיטואציה הזו של החושך, עשתה לי רע... לא יודעת למה. עד שהכל קרס הייתי במצב רוח טוב. וכשנכבה- בום- נזכרתי בדברים שהייתי מעדיפה לשכוח ו... בה עכשיו אני בסדר. מתחזקת.. לילה טוב :) סוף סוף הצלחתי לשתף בקמצוץ.... מתמודדת.

תודה על האכפטיות- רע לי- אין לי יותר מילים- ינשוף

אידה יקרה מזל טוב ליומולדת שלך גם אם באיחור של יום מאחלת לך כל טוב בריאות איתנה אושר ונחת מהמשפחה והצלחה בכל אשר תיפני בהמון אהבה חטולית

מצטרפת לברכות, שתיזכי לרוב שמחות...

מזל טוב אידה יקרה. המון שלווה, סיפוק ושמחה בכל. מאחלת עוד הרבה שנים של עשייה מבורכת. כל שתרצי לו יהי. הרבה בריאות, אושר ונחת. שלך - מציאות אחרת

פעם שאלה אותי אימי מהו החלק הכי חשוב בגוף האדם. במרוצת השנים ניסיתי למצוא את התשובה הנכונה. כשהייתי יותר צעירה, חשבתי שהצליל הכי חשוב עבורנו, אז עניתי: "האוזניים, אמא"… אבל היא אמרה לי: "לא בתי ,יש אנשים חרשים והם מסתדרים היטב, …אשאל אותך שוב בבוא היום." חלפו השנים מאז, ושוב הייתי בטוחה שמצאתי את התשובה הנכונה : "הראייה – הכי חשוב בגוף האדם הם העיניים שלנו." היא הסתכלה עלי ואמרה: את לומדת מהר, אבל התשובה היא לא נכונה, יש אנשים עיוורים בעולמנו והם מסתדרים מצוין . המשכתי לחשוב על התעלומה ששאלה אותי אמי. כל פעם שחשבתי שהגעתי לתשובה הנכונה, אמי לא הסכימה עם דברי. יום אחד, סבי נפטר. כולנו היינו מאד עצובים . אני זוכרת שאפילו אבא שלי בכה. באותו רגע, אמי ניגשה אלי ושאלה: את עדיין לא יודעת את התשובה בתי ? הייתי המומה מהתזמון של אמי, דווקא עכשיו ? ..."זו שאלה מאד חשובה יקירתי." היא הסתכלה עלי כמו שרק אמא יודעת לעשות, ראיתי את הדמעות בעיניה וחיבקתי אותה חזק, ואז, כשהיא נשענת על כתפי, אמרה לי : "חמודה שלי, החלק הכי חשוב בגוף האדם, היא הכתף. ...בגלל שהיא מחזיקה את הראש ? שאלתי.. לא, בגלל שהכתף מחזיקה את הראש של מי שאוהבים , כשהוא בוכה ועצוב. כולנו צריכים כתף להישען עליה ברגעים מיוחדים. אני מתפללת שתמיד תהיה לך כתף מיוחדת להישען, כמו שיש לי אותך היום… לכל האנשים המיוחדים שבחיי, שתמיד תהיה לכם כתף רכה וחזקה ובמיוחד שנדע להיות כתף למי שזקוק… בהמון אהבה חטולית

חטוליתי נשמה, נהניתי לקרוא את המאמר הזה והתובנה הזאת שבסופו ממש ריגשה אותי. בהרגשה שלי נראה לי שגם אם יש לנו כתף להשען עליה, אנחנו לפחות אני לא בהכרח אדע שהיא קיימת שם בשבילי ויותר מיזה אני לא אמהר להשתמש בה, מפחד להפגע שוב. מאחלת לכולנו שנמצא את הכתף הזאת ושנרגיש בטוח להשתמש בה ולהעזר בה. תודה שהעלית לכאן את המאמר. אוהבת המון, שלך - מציאות אחרת

מצטערת ומבינה כמה קשה לך לי זה מאוד מובן אם יכול לשפר את המצב מוכנה לתת לך את הכתף שלי להישען עליו בהמון אהבה נשמה חטולית

כמה זכויות יש לכן... קמתי, התלבשתי והלכתי לעבודה. תודה!!!!!!!!!!

יקירתי, אכן, לא מובן מאליו כלום!!! אבל אל תשכחי לציין במיוחד את עצמך!! לקום וללכת לעבודה... בזמן של קושי והתמוטטות.. האם זה ברור??!!! יש בך המון כוח! מחבקת אותך. תצליחי! מקווה שיומך עובר טוב ורגוע... ושיעודד ושישפוך אור נוסף... איתך אהובה :) מתמודדת.

מצטרפת לכל מה שאמרה לך מתמודדת אכן בכלל לא מובן מאליו שולחת לך -לייק אחד גדול :))) שיעבור לך בקלות מאמי בהמון אהבה חטולית

ידעתי שהיא תגיע. ועדיין- כואב.

מתוקה שלי אייך אפשר לעזור לך

מצטרפת לשאלה של חטולית. כאן בשבילך. שלך - מציאות אחרת

מה שלומכן אייך עברה השבת אצלנו באזור המרכז טיל אחד יורט ושניים נפלו במקומות שלא פגעו מה קורה אצלכן מישהי מוכנה /רוצה/יכולה להכנס ולשתף במה שעבר עליה במשך הימים האחרונים במשך השבת????? אלה ימים קשים במיוחד לאזור הדרום הפחד הכי גדול שלי הוא שיכניסו חיילים רגלי לעזה כי שם קיימת אפשרות הרבה יותר גדולה שהחיילים יפגעו ויהרגו הלוואי שלא נצטרך להגיע למצב הזה -אמן שולחת חיבוקים מרגיעים ועוטפים לכולן בהמון אהבה חטולית

לכל מי שרוצה להתפלל על שלומם של חיילינו אני מצ"ב תפילה שכתב הרב יוסף עובדיה אנא ה' שמור והגן עלינו ועל כל חיילי צבא הגנה לישראל" נשיא מועצת חכמי התורה, הגר"ע יוסף, כתב בכתב ידו תפילה מיוחדת לשמירה ולהגנה על חיילי צה"ל הנלחמים בדרום • את התפילה יש לאמר בצירוף פרקי תהילים קכא וקל שרי רוט, בחדרי חרדים 14:42 15/11/2012 הבוקר פרסמה תנועת ש"ס תפילה מיוחדת אותה כתב נשיא מועצת חכמי התורה, הגר"ע יוסף, בכתב ידו, לשמירה ולהגנה על חיילי צה"ל הנלחמים בדרום. "בימים קשים אלו בהם אויבינו מבקשים להצר בנו, אנו מצרפים תפילה מיוחדת שנכתבה בידיו הקדושות של מרן הרב עובדיה יוסף להצלת עם ישראל ולשמירה ולהגנה על חיילי צבא הגנה לישראל, העומדים על משמר ארצנו. ויהי רצון מלפני בורא עולם שישמור וירחם על עמו ישראל ויסיר המשחית מעלינו ויקויים בנו מקרא שכתוב "השם ילחם לכם ואתם תחרישון". אנא שתפו תפילה מיוחדת זאת ככל שאפשר, והן אל כביר לא ימאס תפילת רבים", נכתב בהודעה, שהופצה גם בדף הפייסבוק של שר הפנים, אלי ישי. את התפילה יש לאמר בצירוף פרקי תהילים קכ"א ("שיר למעלות אשא עיני) וק"ל (שיר המעלות ממעמקים) התפילה בכתב ידו של הגר"ע יוסף וזה לשון התפילה: "יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלקי אבותינו, שתתמלא ברחמים על כל עמך ישראל, ותצילנו מיד כל אויבינו ושונאינו ומבקשי רעתינו, הפר עצתם וקלקל מחשבתם, ולא תעשינה ידיהם תושיה, כמו שנאמר, עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה. ותבטל מעלינו ומעל כל עמך ישראל בכל מקום שהם כל גזירות קשות ורעות ותקרע רוע גזר דיננו ותגזור עלינו ועל כל עמך ישראל גזירות טובות ישועות ונחמות, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדיך. אנא ה' שמור והגן עלינו ועל כל חיילי צבא הגנה לישראל והצילנו מכל צרה וצוקה ויגון ואנחה ומכל מיני פורענויות ותאונות דרכים, ושלח רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל, ושמע קול תחנונינו, כי אל שומע תפילות ותחנונים אתה. ברוך שומע תפילה. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". בהמון אהבה חטולית

יום בהיר קמתי ושמעתי על מלחמה... ועכשיו היא כבר מתעצמת וממשיכה לאזור המרכז. (אגב, גם אני מהמרכז..) מתפללת תמיד על חיילינו שישובו ללא פגע וללא שום חבלה גשמית או נפשית חו!! אלא שיהיו חזקים בגוף ונפש ולא ייחשפו לזבעות ולאסונות... מצרפת חיבוק לכולן! ותמיכה עד בלי דיי... שלכן בהמון אהבה, מתמודדת. תודה מיוחדת לך חטולית על שיתוף...... בהצלחה לכולן! המשך יום נעים ומוגן!!!!!!

את צודקת , זו פתאום מציאות חדשה ולא נעימה אבל כשאני חושבת על מה שקורה בדרום הלב שלי נמצא איתם , מה גם שיש לי שם משפחה כל פעם שיש שם אזעקה אני מתקשרת לשאול אם עבר בשלום בשעות האחרונות שומעים יותר ויותר על פגיעות ברכוש וגם באנשים שנפגעים מרסיסים , רק ממחיש כמה שום דבר לא מובן מאליו וכמה חייבים להישמע לפיקוד העורף חייבים להיות חזקים כי זה לא משחק הלוואי שעוד בנות יכנסו ויכתבו ואפשר אולי יהיה לעודד אותן לחלוק את הפחד עם עוד מי שמרגישה שיכולה/מסוגלת ביחד-כולנו המון כוח בהמון אהבה חטולית

מאחלת לכולן שבת שקטה ורגועה בלי "הצבע אדום" בשןם מקום ובלי שום דבר שיכול להרוס את השבת אני גרה באזור המרכז ואצלנו נפלו אתמול 2 טילים בס"ד לא קרה שום אסון והטילים לא גרמו נזקים שתהיה שבת מושבתת מאסונות לכולןןןןןן בהמון אהבה חטולית

מלחיץ מאוד המצב....... מאחלת גם לך ולכולן שבת שלום שבת רגועה ושלווה. שבת שלא נשמע בסופה אסונות ולא בכלל. ויהיר שתגיע כבר הגאולה...

חטוליתי נשמה ולכולן, שבת שלום. מקווה ומאחלת שהשבת תעבור בשלווה וברוגע, ושהטילים לא ישוגרו יותר לעברינו. מתפללת לשקט בכל החזיתות, ושזה גמר כבר עם מינימום פגיעות בנפש. שהכל יסתיים כבר. מציאות אחרת

http://www.youtube.com/watch?v=gNftmV5YFVw&feature=related

מילות השיר -אל נבקש אפשר לפתוח את שתי הכותרות לשמוע את השיר ןגם לשיר אותו עם המילים אל נבקש זוהר ארגוב מילים: תמי לוי לחן: משה נגר אל נבקש הכל לדעת אל נסתקרן לגבי המחר יש לפעמים שסיבה לא נודעת יש לפעמים שנסתר הדבר יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל אל נבקש סיבה לכל צעד אל נבקש לדעת כל סוד יש לפעמים שסיבה לא נודעת אל נתיאש, אל נפסיק לצעוד יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל יש בוודאי דברים שעשינו ישנם כאלה לא מעטים אם עדיין סיבה לכל זאת לא גילינו אולי נגלה סיבתם בעתיד יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע נעשה גם דברים שנראים בלי סיבה לא צריך כל דבר לחקור ולשאול לפעמים גם מותר לא לדעת הכל בהמון אהבה חטולית

השיר הזה, ומילותיו מתאימים לי כרגע בדיוק. מן הסתם יש המון דברים ניסתרים שלעולם לא אדע עליהם את התשובה. תודה שהעלית אותו לכאן בתזמון מושלם גם לכל מה שקורה לנו בדרום המדינה עכשיו.... חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

אוף...

אורחת יקירתי האהובה!! שולחת חיבוק חם ועוטף. אולי זה ישלח הקלה... איתך עד שהעומס יעבור ובכלל תמיד..!! בהצלחה! מתמודדת.

מזדהה ומבינה מה עובר עליך. מרגישה כמוך..... מקווה שהזמן יקל ויחזק ובעיקר יעזור לקבל ולהשלים עם הכל..... שולחת לך חיבוק עוטף. שלך - מציאות אחרת

אני יודעת שמאוד קל להגיד אבל מאוד קשה ,,,,,,,,,פשוט לתת לזה מקום להיות,,,,, זה חלק בלתי נפרד מההתמודדות שלך עם מה שעברת ואת חזקה מתוקה שלי את תעברי את זה זו הדרך כדי לצאת מהכאב הבלתי פוסק מקווה שהצלחת לדבר את הכאב ולהקיא אותו מתוכך מחזקת אותך ושולחת חיבוק עדין מאוד שמחה שאת כאן ולא מסתגרת בתוך עצמך -לבדך בהמון אהבה חטולית