פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

האם זה רק אצלי ככה או שגם אצלכם? מהרגע שסיפרתי למישהו בפעם הראשונה את מה שקרה לי אני כמעט ולא מפסיקה לחשוב על זה. אין יום שעובר שאני לא חושבת על המקרה. הסיפור שלי קרה לי כשהייתי בת 4. רק בגיל 22 סיפרתי על זה לראשונה למישהו (אפילו ההורים שלי לא ידעו). לפני שסיפרתי הייתי חושבת על המקרה רק לעיתים רחוקות. מאז שסיפרתי (כבר 3 שנים אחרי) אני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על המקרה... יש עוד מישהו שזה קרה לו?

מזדהה איתך כל כך. בדיוק כמוך הדחקתי הרבה שנים וברגע שהעזתי וסיפרתי לא עוזב אותי לרגע. בטיפול כבר 5 שנים ועדיין לא רואה סוף- האמת? בקושי התחלה. מחזקת אותך כי צריך המון כח. אני אישית לא תמיד מוצאת.......

כל הכבוד לך והרבה בהצלחה בטיפול. גם אני הלכתי לפסיכולוגית כבר לפני שנתיים אבל מהר מאוד הפסקתי. כל הכבוד לך על ההתמדה!

כנראה שהיגעת לזמן שאי אפשר יותר לדחוק ולהתעלם ממה שקרה יתכן שזה ישפיע בדברים אחרים לא במחשבות וברגשות אולי בבחירות שלך? בהתנהגיות? המנעיות? ועוד... היום שמת זאת על השולחן אינך יכולה להתעלם מכך יותר אולי באמת כדאי לחזור לטיפול... לתת לכך מקום לטפל ולעבד את הטראומה בהצלחה מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

זאת כבר הפעם השלישית שאני מנסה לפרסם משהו בפורום אך משום מה עד עכשיו לא התפרסמו ההודעות ששלחתי... כשהייתי בגיל 4 עברתי התעללות מינית. אני עומדת מול בעיה לא פשוטה. אני כבר בת 25 ועד עכשיו לא יצאתי עם אף גבר. המחשבה של להיות עם מישהו מפחידה אותי. אני לא חוששת מהיחסים האינטימיים. אני פשוט מרגישה פגומה. זאת הרגשה נוראית.. ניסיתי ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל מהר מאוד הפסקתי ללכת... זה לא בשבילי... מה אתם מציעים לי לעשות?

לא כל פסיכולוג מתאים,זה ענין של כימיה אולי תלכי לפסיכולוגית? נשים בד"כ יותר מבינות נשים. לא חייב להיות רק פסיכולוג, למעשה.. בכל מקרה, את נמשכת לגברים? כשתמצאי את הטיפול הנכון,זהיעזור עם כל עניין הביטחון העצמי. לדעתי את צריכה קודם לדאוג לעצמך,לתחומי עניין ושלא תהי בדיכאון!כי אז אין לך למעשה חשק לא לעצמך ובטח שלא לאחרים. קודם תדאגי לזמן איכות חיים שלך ורק אח"כ יהיה לך כח למישהו אחר.

לא חשבתי שזה משנה... היא היתה ממש נחמדה והרגשתי איתה ממש בנוח אבל עדיין הרגשתי שזה לא בשבילי... לגבי משיכה- אני נמשכת לגברים.. גם אין לי בעיה של איכות חיים. אני דואגת לעצמי ויוצאת הרבה ומבלה. יש לי המון תחומי עניין ואני משתדלת לטפח אותם. הבעיה היא שיש לי קושי לצאת עם גברים. אני פשוט לא מרגישה בנוח עם זה. אין בי פחד שינסו לפגוע בי או לעשות לי משהו. אני פשוט מרגישה מוזר... אני ממש לא יודעת מה לעשות.

זה חשוב מאוד ועוזר. אל תתביישו לדבר על מה שעברתן. אתן בסדר גמור. אתן לא אשמות בדבר. תחזקו אחת את השנייה. תשתדלו למצוא לכן תחביבים או עיסוק מהנה. אל תיפסלו את כל הגברים בגלל מה שעברתן. רובם אנשים טובים שלא יפגעו בכם. ברגע הנכון, עם הגבר הנכון שיאהב אתכן, גם הסקס יהיה נעים. גם אם אתן נופלות לרגע שחור, אל תתייאשו. תנו לעצמכן זמן להחלים. אחר כך יבואו גם רגעים יפים. זה דרכו של עולם. תמשיכו להאמין שיש אהבה. תשתדלו לעשות למען אחרים. אלה הדברים שעזרו לי להחלים מאונס שעברתי, לפני כשישים שנה, בילדותי במרוקו. אתן גיברות - תזכרו את זה. אלוהים איתכן. שלכן בהתרגשות, מוניק אבוחצירה,

תודה מוניק על המילים החמות ועל העידוד. זה לא מובן מאליו, ואני מאד מעריכה. שוב תודה לך. שלך - מציאות אחרת

שלום רב, אני לא יודעת אם זה המקום הנכון, אבל אני חייבת להתייעץ עם מישהו מקצועי בדחיפות. לפני מספר שנים נאנסתי באלימות על ידי בחור איתו נפגשתי לבליינד דייט. בעקבות המקרה נכנסתי להריון ועשיתי הפלה בעזרת כדורים כבר בשבועיים הראשונים מבלי לחשוב על כך יותר מידי. מאז רצף האירועים הזה, הצלחתי להתאושש, להמשיך בחיי ולהנשא לבעל אהוב שהוא בן זוג מכיל וחבר טוב - החצי השני שלי. הדבר היחיד שעדיין מפריע הוא עניין התקפי החרדה. בהתחלה היה מדובר בהתקפים בלתי פוסקים, חזקים מאוד ומתישים, שיכולים היו להימשך ימים שלמים. לאט לאט, ועם עבודה מאומצת שלי בסיוע ידיד טוב, הצלחתי להתמודד עם השדים מהעבר ולהתנקות מרוב ההתקפים. הייתי נתקלת בקשיים לעיתים תוך כדי קיום יחסים בתנוחות מסויימות או כשבאתי במגע עם זרע. לאחר מקרה כזה הייתי נתקפת בחרדה קשה. היום בעלי עוזר לי עם ההתמודדות הזו ותומך בי כל הזמן. כבר תקופה מסויימת שלא חוויתי התקפי חרדה כלל. השבוע גילינו שאנחנו בהריון ופתאום עלה בנו החשש מפני התקפי חרדה תוך כדי הריון. מה יקרה אם הם יגיעו פתאום? האם זה יפגע בעובר? אנחנו חוששים מאוד וזקוקים לעזרה. תודה רבה!

מציעה לך ללכת לאיש מקצוע בתקופה כזו. מאחלת לך הרבה שמחה נחת ובריאות ושמחה בשבילך שמצאת בן זוג כל כך תומך. שיהיה במזל ובקלות..

התגובה שלך מרגשת אותי... הענין הוא שמעולם לא הייתי מטופלת באופן רשמי. כמו שכתבתי, היה לי ידיד טוב שליווה אותי בהתחלה ופורומים לנפגעות - שורדות כדוגמאת הפורום כאן שנעזרתי בהם. מעולם לא ישבתי אצל פסיכולוג. היום אני מתפקדת וההתקפים כמעט שלא מגיעים, וגם כשהם מגיעים, הם די בשליטה. אני חוששת שהליכה לאיש מקצוע כרגע תיאלץ אותי לפתוח מחדש פצעים שכבר סגרתי. החשש הוא שזה יוכל אולי להחמיר את המצב. מה את חושבת?

שמחה בשבילך שיש לך בן זוג כל כך תומך. ביחד אתם כוח וביחד תוכלו לעמוד בכל. את לא לבד. תמשיכי לכתוב ובעיקר לפרוק את מה שקשה כדי לעדן ולאזן את תקופת ההריון שמחכה לך. מאמינה שתהיי בסדר, פשוט כי יש חיים בתוכך שאת ובן זוגך התומך שותפים להם, וזה עושה את כל ההבדל. תאחזי בזה וזה יתן לך כוח. שיהיה בהצלחה ויעבור בקלות. שלך - מציאות אחרת

איזו תגובה מרגשת ומחזקת! תודה רבה מציאות אחרת, העלית לי חיוך על השפתיים. מקווה שאת צודקת. אני באמת כל כך רוצה להתרכז בשמחה של התקופה הזו ולא בפחדים...

נכנסת וכבר התגבר על פחד את יכולה להתגבר על כל פחד רק את תחליטי הריון הוא תהליך מקסים ומדהים פלא אמיתי ומרגש עם זאת הוא כרוך בהתמודדות רגשית עליות וירדות ואף תקופה טריגרית בה יכולים להתעורר והלעלות זכרונות וקשיים הקשורים לטראומה! אני מצטרפת להמלצות לפנות לאיש מקצוע ממליצה אישה שמתמחת בתחום נפגעות בהצלחה אשמח לראותך איתנו וכן לעזור ולענות בכל דבר אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אני ממש מצטערת ויש לי זמן קצוב לנסות ולומר לכן מה קורה: אימי סופסוף החלה לקחת פיקוד איתי ועלי ואחד מהדברים שהיא עושה בכדי להגן עלי זה לקחת לי את האינטרנט!!! אז אני מודה אתן העוגן שלי וכאן יכולתי לומר כל מה שרציתי ויכולתי מקווה שאצליח לתפקד בלעדיכן לבינתיים אני אנסה להיכנס מידי פעם - כל אפשרות שתהיה לי אבל זה ממש לא יהיה רציף מצטערת כ"כ על זה כי ממש חשוב לי להיות כאן בשבילכן- אתן כ"כ יקרות לי וחשובות עבורי וההחלמה שלכן היא מחצית מההחלמה שלי... אני ממש כואבת על זה שזה נקטע ככה פתאום, אל תדאגו אני אכנס מידי פעם ממש כל הזדמנות שאוכל, מבטיחה!! לא שוכחת אתכן!!!! לצערי אני עוברת ממש תקופות קשות וממש מקווה שהצלחתי באמת לעורר את הורי למצבי הנוראי ומקווה שהם לא רק יקחו לי את האפשרויות להתמודדות שלי כמו כאן אלא גם יעניקו לי כוח מצידם ומשאר גורמים... אני אוהבת אתכן מאוד, בפרק זמן הקצר התחברתי מאוד לאישיותכן - כמה שהסכמתן לגלות ולכוחותיכןשיש לכן ממש ה-מ-ו-ן!!! אני מפחדת לכתוב הקדשה לכל אחת בנפרד כי אני מפחדת שאשכח מישהי ואזכר יותר מאוחר ולא אוכל לכתוב שוב כי לא יהיה לי את האינטרנט :(((( אהובות שלי, אני מאחלת לכן המון בהצלחה!! ואני כואבת את כאבכן ולא אשכח אתכן!! מצטערת שהורי לא מבינים שכאן טוב לי אבל בין השאר אני עושה טעויות עם האינטרנט- למי שזוכרת... ולכן מצד אחד אני שמחה אבל מצד שני אני מפסידה אתכן.... :((( אני אשמח ליצור איתכן קשר דרך הטלפון ממש אשמח - אני אכנס מהפון של חברתי (אין לי עדיין פון עם אינטרנט...)תבקשו (מי שתרצה אני ממש אשמח באמת!!!!! ) תבקשו מאידה שתמסור לי במייל את הפון שלכן ונשוחח או שנשלח מיילים אבל זה יהיה די איטי המיילים .. ממש קשה לי לעזוב אתכן- פיזית אבל לעולם לא אעזוב אתכן רגשית יש כאן כאלו שאני איתן בקשר אני אשמח להוסיף לי חברות מכאן כי אני באמת מעוניינת לתת כמה שאוכל ומצד שני- אגואיסטי אני חייבת מישהי שתבין גם אותי אני ממש בוכה ולא רוצה להפסיק לכתוב, ממש לאאא אבל אני מוכרחה ... בנות שלי, מקווה שאתן מרגישות את החום והחיבוק הנעים שאני שולחת לכן,לכל אחת ואחת מכן (אני ממש רוצה לפרט אבל שוב, מפחדת... מקווה שאתן רואות את הדמעות שמבצבצות תכתבו לי למייל בבקשה מכל הלב- שם אצליח יותר לראות מאשר בפורום אחתום באהבתי אתכן מתמודדת - אפרת

אנסה בכל אופן כי קשה לי בלעדיכן: חטוליתי, סמויונת, רחלוש, מנסה לרצות, מתבוננת, תור, מציאותי, ינשופית, שחף, בוחרת בשינוי... אני חייבת לסיים אז מקווה שלא שחכתי אף אחת עמכן הסליחה. צרו קשר בבקשה!! קשר חברי כזה.. ביוש

היי את תיהיה חסרה כאן...... כבר מתגעגעת מקווה שנראה אותך יותר ממה שנראה לך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

הפורים הזה כול כך ועוד יותר קשה לי עם הילדים עם עצמי ואם החיים אני כול כך חסרת עונים כול כך חסרת טעם כול כך חסרת משמעות אני כול כך רוצה כבר שיגמר כול סיוט החג הזה לא רוצה את חגים כי הם כול כך קשים כול כך רע לי אתם כול כך לא טוב לי אני כול כך רוצה שקט כול כך רוצם לנוח כול כך רוצה שיהיה לי טוב שהיה בן אדם רגיל ללא פחד וללא חשדות מגברים ועם עבודה שלא הצטרך לבחון את הגברים שיהיה לי טוב שהחור לחיים נורמליים כמו שהיה לי לפני העברתי את האונס דבר אחד טוב שטוב לילדים שלי הם היו אצל הסבא והסבתה שלהם אמרו לי שאני לא נותנת לילדים שלי חופש מספיק ושאני יותר מידי עושה בשבילם יותר מידי פינוק ושאני דואגת יותר מידי ושאני עושה יותר מידי בשבילם ושהם מפונקים ולא עושים כלום אבל אני אמא שלהם וזה עושה לי טוב שטוב להם ועושה להם כף שאני מגישה להם מנקה את הבית מבשלת ודואגת לא טוב ? כי לי טוב זה מוגזם ? נכון שאני דואגת שהם יוצאים מהבית אני מודאגת מידי ומצלצלת כול כמה דקות אבל הם הילדים שלי זה לא בסדר ? זה לא טוב ? האם אני מגזימה כי אני מפחדת עליהם מפחדת לאבד אותם מפחדת לפחד יותר מפחדת לעשות תעוט נכון קשה לי להיות אמא ואני מאוד רוצה להיות אמא הכי טובה בעולם אמא הכי דואגת בעולם זה לא טוב? עזרו לי תודה וחג שמח אביטל כהן

היי, פורים שמח (למרות שלא סובלת ת'חג הזה, לא יודעת למה...) בכל מקרה, לא חושבת שזה טוב שמתערבים לך בחינוך הילדים, זה אפילו רע. זה טוב שזבא לך מהלב ושאת גם נהנית מזה מהנתינה הזו. את ביקשת התייחסות אחרת, אז לדעתי הדאגה שלך נובעת ממקום סובייקטיבי שלך מול עצמך, את פשוט דואגת לילדים שלך באופן טבעי ואולי יותר באופן טבעי, מעצם הניסיון העגום שלך. אולי זה מוגזם ויכול לעורר בהם דאגות ופחדים, אז אולי תמתני בדאגה ותתני להם יותר מרחב מחייה. ברור שלא אאלץ אותך לזה, זה החיים שלך, סתם עיצה כי ביקשת, בהצלחה:)!

את האמא הכי טובה!!!!!!! כל כך דואגת ומגוננת הכל ממקום טוב אך האם את מרגישה שזה מוגזם?? החרדות שלך מתערבבות שם.. מפריע ואולי גם משבש ופוגע בך בילדים אולי כדאי לפנות להדרכה הורית לטפל בחרדות שלך אל תשארי עם זה לבד בכל שאלה אני כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אני אוהבת ירוק, יפה מאוד :)

לצערי אני לא מצטרפת לשמחתך.... אני שונאת את הגוון הזה של הירוק :(((

התלבטתי עם לשתף או לא-והחלטתי שצריך-כי אין לי מקום אחר כרגע לפרוק את הכאב- האמת היא שכל כך רע לי ואני מתאפקת מלהתחבר לכאב התהומי שיש בתוכי- פורים מעצים את הכאב -כי אין משפחה- והילדים גרים עם אבא שלהם- וחברות-אני לא כל כך מצליחה להיות בקשר עם אף אחד- אז שוב הלבד שמאוד מוכר לי ואני יודעת שאני בתהליך של ריפוי אבל זה לוקח זמן ובינתיים-אין לי את המילים לתאר את עוצמת הכאב- אני יודעת שאתן מבינות-וזה מרגיש לי פחות לבד- ותודה שאתן כאן-ינשוף

ינשופית שלי, מבינה את הכאב, ורוצה רק להיות איתך ולבכות איתך- להראות לך שאינך לבד!! הטיפול הוא אכן לוקח זמן וזה קשה כי את עכשיו כואבת ואין מי שירפא זאת מיידית... אומרים שפורים הוא יום גדול (אפילו יותר מיום כיפור במידה מסויימת) אז אנא ממך, אני לא הצלחתי לעשות זאת בבקשה תנסי את לפנות לאלוקים ובמילים שלך לבקש ממנו לראות את האור ושיאמר די למכאוביך .... אוהבת אותך ושמחה מאוד ששיתפת אפילו אם לא נצליח לרפא לך את הכאב, רק בכדי להראות לך שאני איתך מתוקה ומצטערת נורא שהילדים לא איתך.. לגבי חברות- אני בטוחה שברגע שתסכימי לקבל אותך תצליחי לשמור קשר עם חברה אפילו אם תהיי אגואיסטית והקשר יתמקד רק בך כי מגיע לך זאת!! אחרי שנים רבות שלא היו שם לצידך ועם הזמן תצליחי גם לתת מעצמך כי יש בך ה-מ-ו-ן!!!!! אני יודעת כי אנשים שעוברים נסיונות קשים כמו אלו ויותר סימן שיש בהם יכולות עצומות שהם צריכים רק לדעת ללמוד לראות זאת.... יקירתי, שולחת לך חיבוק חם, אוהב ותומך. מתמודדת

צא לי שהלבד כל כך מורגש במציאותך הפנימית ולא פחות צר לי שמציאותך החיצונית מזינה את הבדידות שבפנים ובעצם, אולי ההיפך... יודעת שאין בי תשובות, אין בי מילות חוכמה או עצה, מלבד הרצון לומר לך שכואב לי באמת. רוצה בשבילך שיהיה בך הכוח לקבל את ינשוף הבודדה באהבה והחום, שלפחות בתוכך יהיה לה מקלט מוגן, שומר, מחזיק ומכיל. רוצה שתהיה בך היכולת להעניק לבדידות הזו את תנאי השטח הטובים ביותר להשרדות ולוואי ויותר מכך... שמרי עלייך אהובה, מנסה לרצות

בכיתי כאשר קראתי מה שכתבתן- כי אתן מבינות את עוצמת הכאב שאני חשה-תודה שאתן כאן וסליחה שאני לא מגיבה לכל אחד מכן בנפרד-ינשוף

מצטערת על הכאב התהומי והתחושות הקשות, ובעיקר על שאת מרגישה כל כך לבד. שמחה שבחרת לשתף ובעצם במובן מסויים לשבור את הלבד הזה ולא להשאר לבד עם הכאב. מניסיוני כשהרגשתי לבד, גם אם היו אנשים לידי ואפילו אנשים קרובים כדוגמת ילדי, עדיין הרגשתי לבד, מהסיבה הפשוטה שהלבד הוא תחושה פנימית ושום דבר חיצוני לא יכול לשנות אותה. יבוא יום בו תרגישי שאת עולם ומלואו לעצמך וכשזה יגיע, שוב לא תרגישי לבד יותר בגלל שאת תהיי שם לעצמך ובשבילך, ואת עם עצמך זה כבר לא לבד. שולחת לך חיבוק עוטף ומכיל. שלך - מציאות אחרת

מה שאת כותבת כל כך נכון לגבי- אני זוכרת עוד כשהייתי נשואה עם הרבה אנשים מסביבי והרגשתי אותו דבר כמו שאת מתארת- כן לבד בשבילי הוא משהו מוכר לי שאני חיה איתו מגיל 0-נעולה-םגורה בתוך עצמי-רוצה משהו אחר-אפשר לקוות- תודה על זה שאת כאן-ינשוף

מה שלומך? היצאה מהשיגרה קשה? יודעת ומבינה כמה קשה...אולי מפחיד? מחזקת אותך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

תודה שאת כאן- בשבילי-בשביל כולנו- כן קשה לי ומפחיד לי מאוד בלי מזגרת- הולכת לאיבוד- דברים מתחילים לצוף-ואני רק רוצה לברוח- לא להתחבר- אבל די--זה כבר מתיש ומבודד נורא- אני רוצה משהו אחר-רוצה פשוט להיות- בלי פחד-לנשום בחופשיות- לישון בלילה וכו- מנסה לאפשר- לרפות- לא לאחז כל כך בשליטה- אני סחוטה נפשית -פיזית-מנטלית--שוב תודה-ינשוף

קראתי היום מאמר שמדבר על האם יש משמעות לתחפושות שלהן התחפשנו בילדות, ומהי המשמעות של תחפושת? האם לתחפושת יש איזו שהיא אמירה? התחלתי לשחזר את התחפושות שהיו לי ואני בשוק מימה שגיליתי. לא חשבתי על זה מעולם ולא האמנתי שלתחפושות יש אמירה. בגן חובה התחפשתי לפרח. פרחים היו מאז ומתמיד מקורות כוח עבורי. הם היו מרגיעים אותי, הייתי בורחת לשדות הפרחים כילדה קטנה ומעבירה שם זמן של שקט ושלווה. האהבה הזאת לפרחים נישארה בי עד היום, לפחות את זה לא הרסו לי. מכאן זה מסלים ועלול להיות טריגר, זהירות..... התחפושות הבאות היו, ערבי - במשמעות של רוע, תמיד אמרו לי שאני רעה ויותר מיזה. מכשפה - באותו עניין של הרוע. מלכת הלילה - שם יושב כל הכאב שלי מן הסתם. צועניה - חסרת בית. מעולם לא היה לי בית במובן הנורמלי של המילה, ומעולם לא הרגשתי רצויה או בטוחה בבית ההוא שם. קקטוס - קוצים, שאף אחד לא יתקרב אלי. והתחפושת האחרונה - גבר - הזוועות שלי...... בקיצור כל תחפושת בפני עצמה צעקה את הצעקה שלי שמעולם לא נישמעה. אני המומה ובשוק מהגילוי הזה. כל תחפושת, אחת לאחת סיפרה את הסיפור שלי, ולא היה מי שישים לב..... מחפשת את הטוב בכל זה, ואין. הדבר האחד הוא שהפכתי את הכל בחיי הבוגרים ואני לא שום דבר מימה שאומרות התחפושות האילו שבעצם היו מי שהייתי אז באמת...... מציאות אחרת

מדהים וכואב- שכל התחפושות היו סוג של "צעקה" שאף אחד לא שם-לב אליו- עצוב נורא! מה שמשמח זה שאת הפכת את הכל בחיי הבוגרים שלך- אני עדיין חיה עם המון מסיכות ופורים בשבילי הוא עוד אחד- לא כל כך משנה- תודה ששיתפת- את נותנת לי המון תקווה- ינשוף

אכן מעניין! בילדותי אימי בחרה עבורי את התחפושות אך אני מניחה, שזה גם בא ממני אחרת לא הייתי מסכימה להתחפש לכך או כך... וגם אישיותי י השפיעה על התחפושות שבחרה עבורי אימי.. בגן חובה התחפשתי לגברת לבושה יפה ומאופרת וילדה אחת שעד הים אני זוכרת העירה ( ונעלבתי) ? תראו את שחף הולכת כמו גברת!? באיזה שהוא מקום הייתי כמו אישה קטנה וזה אכן היה כך! חלק מהאישיות שלי כיתה א - מוכרת בלונים קטנה והתלהבתי נורא מהבלונים ! ואני עכשיו נזכרת בחבר דל אמא שלי, ההוא איך שהוא איים עליי בצחוק לדרוך לי עם הרגל על הבלונים שלי ולפוצץ אותם וממש הדגים לי עם הרגל ואני הגבתי בצרחות ובהיסטריה שלא ידרך לי על הבלונים! היקרים לי מכל אבל המשיך במשחק הזה בשבילו זה היה משחק ואני האמנתי שהוא הולך לפוצץ לי אותם.... כיתה ב, - לא זכרת כיתה ג בלרינה אימא שלי השיגה לי מדודה עשירה תלבושת אמיתית עם נעלי בלט וסרטים והכל וזה מאוד התאים לי כילדה כי הייתי קטנה קלה ואתלטית נורא , הייתי מתעמלת בחוג להתעמלות קרקע.. כיתה ד התחפשתי שוב למוכרת בלונים תחפושת האהובה עליי! כיתה ה למלכת הנקיון תחפושת מקורית מסמרטוטי רצפה נתפרה לי שימלת מיני סקסית וחמודה מסמרטוטי רצפה , שרביט היה פומפה של כיור , ביד השנייה דלי עם חומרי ניקוי וכתר מסקוט ש ברייט.. אמא שלי חשבה שזו תחפושת מאוד מקורית , בזמנו היא הייתה חולת נקיון ואני הייתי עוזרת לה בכל , וכ ובן שעל זה היא חשבה... כיתה ו? התחפשתי לערבייה - תלבושת אמיתית!!!!! לא תחפושת, ג?לבייה וכיסוי פנים, והייתי ילדה גבוהה בגל הזה אז נראיתי כמו אישה ערבייה לכל דבר. אולי זה סימל את הכניעה. כיתה ז איך לא, אימי עם מחלת הנקיון שלה שלה חיפשה אותי יחד עם עוד חברה לחבל כביסה... בינינו נתלו חבלים ובהם נתלתה כביסה עם אטבים. כובעים מקרטוני אבקת כביסה של ביומט וסוד...ותלבושת חצאית ארוכה וחולצת שרוולים של עקרות בית.. אולי התחפושות הללו סימלו ועיצבו במידה רבה את מי שאנחנו כיום כי תחפושות בילדות הן בלתי נשכחות וגם מונצחות בתמונות ילדות אז שמדפדפים מיד נזכרים.... והתחפושות במידה רבה השליכו עלינו את מה שהאמהות ייעדו לנו או חשבו עלינו בסתר ליבן... ושלא במודע אוליי באמת מעניין וחומר למחשבה סמויה וככל שבכיתי יותר הוא המשיך והמשיך כי

אני חושבת שבמובן מסויים כולנו ובעצם כווולם חיים עם מסכות. לא תמיד אנחנו חושפים את עצמינו, ולא תמיד אנחנו מוציאים החוצה את מי שאנחנו מבפנים באמת. מנסים תמיד להתאים את עצמינו לכולם כדי להיות כמו כולם. עדיין כאשר המסכות הן הגנות שלנו, אנחנו צריכות לעבוד על זה כדי להגיע למקום שמאמין בעצמינו ולא צריך להסתיר את מי שאנחנו מיתוך בושה או חוסר ערך עצמי, כי את ואני וכולנו שוות והפגיעה לא הורידה שום דבר מהערך שלנו. אמרת שפורים בשבילך הוא עוד מסכה בנוסף על שאר המסכות, ואמרת שלא משנה..... נשמה, הכל חשוב ואת חשובה והכל משנה. שתפי אם נכון לך, ובכל מקרה אני כאן בשבילך. תודה על המילים החמות, ואני שמחה שאני נותנת לך המון תקווה. שולחת לך חיבוק עדין ועוטף. שלך - מציאות אחרת

אני קוראת את שכתבת וחושבת על הכינוי שבחרת בו - מציאות אחרת ופתאום שני אלו מתחברים לי יחד, כי בעצם התחפושות שהתחפשת בהן, היו ביטוי לרצון שלהם לשים אותך במציאות אחרת, אחרת לגמרי מן המציאות בה היית אמורה להיות... לא אחת ילדים בוחרים להתחפש למה שהיו רוצים להיות בפנטזיה שלהם, מן הזדמנות להביא את העולם הפנימי שלך, מאוייו, חוזקו או חולשותיו, בדרך מותרת, בדרך שכל מה שתביא לתוכה יהיה מותר וכואב לי שאני חושבת על הסיפור שאת מביאה דרך התחפושות שהושמו עלייך ובה בעת אני כל כך מתרגשת לפגוש את הילדה ההיא שהייתה פרח, שידעה בתוך תוכה שיש בה את היכולת לצמוח, להפיץ סביבה נינוחות וצבעים מחיים ומרפאים וגם אם לא חשת בזאת, גם זה חלק מהסיפור שלה, שלך. לא פשוט לגלות כמה השפעה יש לנו מאזמורגשת וחיה בתוכנו, כמה האז הזה בעצם היה גלוי, כמה השתיקה וההסתרה לא באמת הייתה הרמטיים כפי שאולי היה נדמה לנו וכמה הכיסוי שעוטה עלינו או שעטינו על עצמנו היה הדבר האמיתי אותו ובתוכו חיינו. כואב לי על הילדה שהייתה אז, כמו על זו השוכנת בתוכך, אני מרגישה בצורך לחבק אותה חזק חזק ובה בעת בעדינות וברגישות ולומר לה - אני רואה, כל כך רואה אותך והלוואי ויכולתי גם להציל אותך מהתופת הלא הוגנת בעליל, שנזרקת לתוכה... אוהבת את כול כולך, מנסה לרצות

ריגשת אותי במילותיך המכילות והמחבקות, באהבה שלך. אני בשוק מכל העניין בעיקר כי כל התחפושות מציגות בעצם את התמצית של מה שעברתי, למעט הפרח, ומצאתי תמונה של התחפושת הזאת. הייתי פרח ממש עצוב. מצאתי גם את התמונות של הערבי, מלכת הלילה והגבר, ורואים עד כמה הייתי מנותקת. ואולי מהסיבה הזאת אף אחד לא יכול היה להעלות בדעתו שהתחפושות האילו, שאף אחת מהן לא הייתה בחירה שלי, צועקות את הגהנום שעברתי. מעולם לא עלה בדעתי שגם התחפושות שלי צעקו וכמו תמיד אף אחד לא שמע. יחד עם זאת, בכל כאב ישגם משהו טוב, והטוב בגדול הוא שהם טעו בי ואני מעל לכל ספק לא שום דבר מכל מה שהם ניסו להדביק לי, אני לא הזוועה שהם טענו שאני. הם טעו בי. אוהבת אותך בכל ליבי ומעריכה ומוקירה כל מילה שכתבת לי, זה כל כך המון בשבילי ולא מובן מאליו. רוצה בשבילך מכל הלב את כל מה שאיחלת לי ובעיקר שתדעי שגם אני רואה אותך וכל כך מבינה... חיבוק אוהב מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

אל תישכחי שאומרים ונהפוך הוא כלומר אנחנו מתחפשים בדיוק למה שהפוך מאיתנו חומר לחמחשבה ...אוהבת חיבוק

לא הבנת נשמה. אני ממיזמן לא נותנת משקל למה שהם חשבו עלי ולמה שהם אמרו עלי. הם כלום בשבילי, אנשים חולים ומעוותים, וממיזמן סלחתי להם, הם לא אחראיים על מעשיהם ולא מודעים להם. הכאב הוא על כך שכמו תמיד הם הצליחו להסוות את מה שהם עושים בדרך של להחצין את זה, וכמו תמיד אף אחד מכל מי שראו לא עלו על התרמית..... כך גם באוכל, הם הרעיבו אותי אבל פיטמו במתוק. לכי תגידי לאנשים שאני מורעבת כשאני נראית כמו הר אדם ושוקלת פי שתיים מימה שאני שוקלת היום..... מי יאמין לי?.... לא העזתי להגיד כלום כי לא היה לי סיכוי שמישהו יאמין..... וגם אני אוהבת, חיבוק, שלך - מציאות אחרת

התמימות התפוגגה והיופי הפך לכואב קוצני ומאכזב היום את בוחרת... למה היית בוחרת להתחפש? לכי על זה יקרה הכי טוב בשבילך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

תודה על המילים החמות, על "התוספת" לניק שלי.... ריגשת אותי עד דמעות. ולשאלתך, במחשבה ראשונה עלה לי ליצן אבל האמת היא שאני לא רוצה להתחפש למישהי שמחה כמו ליצן אלא רוצה להיות שמחה ולא מצליחה בשום אופן. כאמור היה לי קשה מאד לשים על עצמי איזה שהוא אביזר פורימי. התנתקתי כל הערב גם בגלל זה ואולי בגלל זה והבנתי את זה רק לאור השחזורים. והפרדוקס הוא שאת התחפושת הכי "הזויה" גיליתי רק אתמול. הם חיפשו אותי ל"אישה" או "גברת" באחת הכיתות הנמוכות ביסודי, ג' או ד'. כבר הייתי אישה עם הרבה "ותק" בגיל הזה והיום אני לא מצליחה להיות אישה כמו כל הנשים או בכלל.... גם קשה לי להכיל את זה שאני אמורה להיות אישה לפחות לפי גילי..... זה מן הסתם אחד הדברים היותר כואבים בחיים שלי היום..... שוב תודה, שלך - מציאות אחרת

הופס זה צובת לי כמה את צודקת כמה זה נכון אומר לך לא התגעגעתי לא קרובה לא רחוק לילדות שלי אבא של אבא שלי מאחל לי בעל כמו אבא שלי הזבל כמוהו איזה מניאק דבר ראשון כל הילדות שלי היה לי לא ילדות ולא חיים נפלתי אבל לא קמתי לא הצלחתי ניסיתי אתחלתי להילחץ לא ידעתי מה לעשות ראיתי הייתי מוכנה להשאיר את הילדות מאחור בחיים לא לבשתי תחפושת בפורים אבל כן לבשתי את תחפושת של לא להיות אני ולא להראות את עצמי בשטח במלחמה כמו במלחמה בדרך הטבע, מלחמה גובה מחיר יקר של הרוגים ופצועים, שכול ויתמות יש לנקות את כל האזור מזרועות הטרור ששילח לתוכו מי שהיה זה ששומר עלי זה שמגן עלי זה שנותן לי להיות אדם לכך לי את זה בכוח הכוח של כולי מין שיהיה לך בהצלחה את גדולה מהחיים

מוקדש לכן! " בשום מקום בעולם אין אחת שהיא בדיוק כמוני . יש באנשים אחרים דברים מסויימים הדומים לשלי, אבל בסיכום אין שום אדם כמוני. לפיכך, כל מה שנובע מתוכי הוא שלי באמת, שכן אני בעצמי בחרתי זאת. כל שבי הוא קנייני שלי: גופי- על כל פעולותיו מוחי- על כל מחשבותיו והשקפותיו עייני- וכל מה שהן רואות רגשותי- יהיו אשר יהיו: כעס, עונג, תסכול, אהבה , אכזבה, התלהבות. פי- וכל המילים שוהא פולט, האדיבות, העדינות הגסות, הנכונות והבלתי נכונות קולי- כשהוא עז או רך וכל פעולותי- אלה הנוגעות לי והנוגעות לאחרים. יש לי דמיונות משלי, חלומות משלי, תקוות משלי, פחדים משלי, הם כל נצחונותי והצלחותי, כל כשלונתי ושגיאותיי. מכיוון שאני כולי שייכת לעצמי , יש בכוחי להכיר את עצמי באופן אינטימי, על ידי כך שאהיה מסוגלת לאהוב את עצמי ולהיות ידידה לי ולכל אשר בי. או אז אוכל כל כולי לעשות את המיטב למען עצמי. מכירה אני בכך, כי באופיי ישנם צדדים שהם חידה בעיני וגם כאלה שאני לא מכירה אותם כלל. אולם כל עוד אחיה בידידות ובאהבה עם עצמי אהיה מסוגלת לחתור באומץ ובתקווה לפתרון חידותיי ולמצוא דרכים חדשות לגלות עוד ועוד על עצמי. כפי שאני נראית ונשמעת כל מה שאני אומרת ועושה את כל מה שאני חושבת ומרגישה ברגע זה – הוא אני! הכל אותנטי ומייצג במקום שם אני נמצאת, באותו רגע נתון של זמן. לאחר מכן, משאבחן מחדש איך נראתי וכיצד נשמעתי מה אמרתי ומה עשיתי מה חשבתי ואיך הרגשתי – יתכן שאגלה בי דברים יוצאי דופן. אני מסוגלת לנטוש כל מה שהוכח כבלתי הולם אותי ולהותיר לעצמי א כל מה שהוכח כמתאים לי, ובכוחי להמציא משהו חדש במקום מה שסילקתי. אני מסוגלת לראות , לשמוע , להרגיש,לדבר ולפעול. לרשותי עומדים מכשירים המסייעים לי להתקיים, להתקרב לאחרים, להיות פורה ולהבין את ההגיון והסדר בעולם, הדברים והאנשים שמחוצה לי. הנני "אדון" לעצמי ולפיכך יש ביכולתי לנהל את עצמי אני הנני אני ואני בסדר גמור!" הצהרת ההוקרה העצמית שלי של וירג'ינה סאטיר

איך אישה יכולה לפגוע באישה ? איך אישה יכולה להלשין עלאישה ? איך אישה שיושבת ברווחה יכולה לקחת את הילד של אישה ? אז על איזה יום אישה את מדברת כלל אולי תכתבי יום אישה פוגע מעלבי משפיל לנו ?

את חווית משהו מגעיל וכואב נורא, לקחו לך את היקר לך מכל הלשינו עליך שלא בצדק, ובכלל זה מעצבן שמתערבים במקומות שלא צריכים... מבינה את הכעס שלך... ומאחלת לך רק טוב והרבה הצלחה!!! שלך, מתמודדת

למרות כל מה שספגת ? מנשים? ומבני אדם בכלל עלייך להמשיך להיות גאה וחזקה על מי שאת ולהמשיך הדרך האמיצה אל תתני לאף אחד בעולם להגיד לך אחרת! עובדה שאת נלחמת וממשיכה להוכיח לכולםםםםם מאיפה משתין הדג! הכוח אצלך יקרה לא אצל מי שמנסה לקחת לך אותו תזכרי! ותהיי גאה סמויה

אין לי מילים שיכולות לנחם הכאב הוא גדול ועצום אני מבינה... אני מצטערת רק להיות איתך בכאבך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

קראתי את ההקדשה הנפלאה מדהים ומאוד מחזק! כל אישה צריכה לשנן את המילים החזקות ולקבל את עמנו כפי שאנחנו על כל חולשותינו הנשיות ויש בזה המון חוזק! לדעת ולהכיר בכך ?שאני הנני אני ואני בסדר גמור!? תוספת משלי ( מי שיש לו בעינה עם מי שאני, שיסתלק לו בכיף ולא יבוא לי בחלום, אני חיה עם עצמי בשלום...) (: סמויה

כותבת לנו שאנחנו אדון לגופנו???? זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב כל כך. הרי כולנו פה כי בדיוק בעניין הזה נחמסנו, נגזלנו ונשדדנו אז איך את כותבת לנו ככה??????

מצטערת שנפגעת אני יודעת ומבינה שזהו קטע קשה למי שלא מרגישה כך זהו ציטוט של וירג'ינה סאטיר ולא הייתה כוונה לפגוע! אבל אני מאחלת לך מכל הלב שבקרוב מאוד תוכלי לכתוב ולהרגיש אדון לגופך שתחושת השליטה על גופך,מוחך- מחשבותך , רגשותייך,פיך , עיינך ועוד...... תחזור ותיהיה חלק ממך רק טוב ושוב סליחה שנפגעת וגם אם אחרות.... עוד מוירג'ינה סאטיר לאהוב – מבלי להיצמד להעריך – מבלי לשפוט להילוות – מבלי להשיג גבול להזמין – בלא תביעות להיפרד – בלא אשם לבקר – ללא אשמה לעזור – מבלי לפגוע אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

תודה על הברכות והאיחולים ליום האישה. בעיקר תודה על שאת כאן איתנו תמיד. זה המון המון ולא מובן מאליו. ברכות ליום האישה גם לך. שלך - מציאות אחרת

גם אני מצטרפת למילים של מציאות- אני אסירת-תודה שאת כאן בשבילנו -יחד איתנו!!! ינשוף

אז כן, למרות כל שעבר ועובר עלינו, הסיכוי היחיד שלנו לחיים, להתקיימות, הוא יצירת ההיפוך למה שלתוכו ועליו גדלנו ובמובן מסוים אין לנו בררה אלא לברוא את האני שלנו, את האישה שבנו - מחדש, ככה, שהיא תפנים שיש בה זכות, זכאות ויכולת להיות, ממש להיות. והדרך מובן מסוים כל כך פשוטה ובמובן אחר כל כך מורכבת ומפותלת ועדיין, עדיין הבחירה קיימת... תודה לך שאיירת לי את המציאות אליה אני יכולה לשאוף ובתוכה אני יכולה לבחור להיות. מאחלת לך את הכוח להיות באופן נקי, אמיתי ושלם. מנסה לרצות

אני רוצה לאהוב אותך, בלי להיאחז להעריך אותך בלי לשפוט, להצטרף אליך בלי לפלוש, להזמין אותך בלי לדרוש, לעזוב אותך בלי אשמה, לאמוד אותך בלי להאשים ולעזור לך בלי להעליב. אם אוכל לקבל כל זאת גם ממך, נוכל באמת להיפגש ולהעשיר, האחד את השני. כתבה : וירג`יניה סאטיר.

אבל עדין שווה שוב

אין לי הסבר אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה להשתלב פה. שולחת הודעות ומקבלת התייחסות אחת או שתיים, מרגישה באמת אורחת . אולי כי הגדרתי מראש שאני קצת בורחת. קשה לי עם זה שאפילו פה אני לא משתלבת אבל ככה יוצא. אז בהצלחה לכולכם בנתיים.ותודה בכל מקרה.

יקירה, כל כך מצער אותי שזה מה שקרה וזו החוויה שנספגה בתוכך ולגמרי ברור לי איך ולמה זה מה שאת מרגישה... אני חושבת שהפורום מעצם טבעו עשוי לתת מענה מאוד מאוד חלקי למה שכל אחת מאיתנו זקוקה ולעיתים, בשל המורכבות שעימה מתמודדת כל אחת מאיתנו- אפילו המעט הזה איננו ואין ספק שהמפגש עם המעט הזה או לחילופין עם הכולם הזה, קשה לעיכול... אני יודעת עלי, שהיכולת להיות כאן מאוד מתנדנדת ובלתי יציבה,ולא אחת אני חשה בצורך להיעלם לתקופה ארוכה, מן ביטוי לצורך שלי לברוח ממני וגם שאני כאן, לא תמיד יש בי כוח ויכולת, לקרוא או להגיב לכל אחת ויחד עם ההבנה של ההתנהלות שלי, אני באמת ובתמים עצובה לשמוע שזו החוויה שנרשמה בתוכך. אחד הדברים שאני למדה בתקוםה האחרוננה בהקשרים ובצורות שונות, שגם למעט עשוי להיות ערך גדול ולפחות לגבי אני ממש מנסה ללמד את עצמי להיות יכולה להכיל את המעט ולהשתמש {במובן החיובי} בכוח הטמון בו. אני רוצה בשבילך שיתרחבו מעגלי התמיכה שלהם את ראויה, שתהיי כמה שיותר בסביבת אנשים שרואים אותך באמת ורוצים להיות,פשוט להיות. הרבה כוח ולוואי ולא תתיאשי מהמעט שאנחנו... מנסה לרצות

בהרגשה שלי כל אחת ואחד שנמצאים כאן הם עולם ומלואו, יש להם את המקום המיוחד והייחודי שלהם והם בהחלט חלק מכולנו כאן. מניסיוני, ניסיון של אין כלום תמיד, ולבד תמיד, גיליתי שגם קצת זה המון ולא מובן מאליו, והבחירה היא שלי לראות או לא לראות את מה שיש לי. כולנו פה מתמודדות עם כאב תהומי, ולפעמים משהיא שולחת הודעה דווקא ביום שאנשים אחרים מתקשים או כואבים בעצמם ואין להם מילים להגיב. זה יכול לקרות וזה לא בגלל שזאת את אלא בגלל מה שעובר על אנשים עם עצמם. מקווה שתוכלי לתת את תשומת הלב שלך למה שיש לך ולראות את מה שיש יותר מאת מה שאין או חסר. מקווה שתשארי כאן, את חשובה ויקרה. איתך בכל מה שתבחרי. שלך - מציאות אחרת

אני מבינה ומצטערת על ההרגשה שלך הייתי שמחה שתאפשרי לעצמך יותר להיות כאן איתנו אני יודעת שזה קשה התכנים , הנוכחות להיות ולא להיות והרצון לברוח עדיין קיים מחכה ומצפה לראותך איתנו אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אני בשקט צורחת.... אף אחד לא שומע זולגות במורד לחיי דמעות אך הן דמעות בלתי נראות מרות צורבות וכואבות אני זקוקה לעזרה האם לאף אחד לא אכפת?! האם מתייאשים ממני?! האם אין דרך נוספת בשבילי?! האם עד כדי כך הגעתי?! שאין עעוד אפשרות לתת עזרה ותמיכה?! הסבל הזה לא פוסק!!!! גם אם זה נראה שהוא מרפה- אל לי לטעות! הוא מגיע שוב בדקה שאחרי בצורה מורכבת, קשה ומסובכת... הוא מתחיל להיות יותר ויותר ממה שאני יכולה לשאת... אנא עזרו לי עכשיו- - - להיפטר הפחדים שלי!!! אנא עזרו לי עכשיו- - - דרך הייאוש הזה... דרך ההרמת ידיים הזו... אל נא תאמרו לי: "יהיה בסדר" כי זה ממש לא נראה מה שיהיה.. זה נראה רק סוג של בריחה כשקשה לכם מאוד להתמודד אני יכולה בקלות לוותר אני ממש על הסף הזה.. רק שמי הטוב ושם משפחתי עוצרים בעדי אבל תיכף זה יהיה מאוחר מידי אני בכיוון של- לוותר על הכל לעשות בלי לחשוב אבל יודעת שאח"כ לא יבואו ימים טובים יותר כי זו לא הדרך שבחרתי בכוונה תחילה ואז שוב אתחיל לנסות עד שיום אחד אצליח פשוט- להתאדות אף אחד לא באמת מאמין לי שמצבי רע וחושב שאני מספיק חזקה להתמודד מול נפשי המוזרה אף אחד לא מבין שזה לא אני האמיתית, זה דבר שגובר עלי ולכן- לא אני זו שתתפקד אבל כולם בוחרים לחשוב אחרת אז אני אומרת לכולם- הכי ברור שאפשר שמשהו רע מאוד עובר עלי אבל גם עכשיו, אומרים לי: הורי: "אנו לא יודעים איך מתמודדים עם זה" חברתי: "אני לא מבינה אותך, לא לא החברה שהכרתי, תתאפסי על עצמך.." המטפלת: "את בכיוון ההפוך,את בכיוון של איבוד שליטה טוטאלי" כלום ממה שהם אומרים- לא נקלט לי אני פשוט אטומה לא מבינה מה איתי ומה קורא לי עצוב לי ולרגעים שמח לא רוצה להרים ידיים רוצה שיעזרו לי לצאת מהמקום שהגעתי אליו רוצה שיעזרו לי לא להתדרדר עוד ואת הדבר שהכי מתבקש אני לא עושה- והוא לעזור לעצמי!!!! כי אני לא יודעת איך עושים זאת??? מהיכן מתחילים?? מה עושים בכדי זה?? מה המטרות?? ובכלל לא למדתי להיות אישה בזכות עצמי תמיד אני צריכה מישהו שיכוון אותי ואם אשיג דוגמא אישית טובה אהיה טובה אבל זה הרבה נדרש ממנה וכאשר אין לי אני בוחרת דוגמאות רעות וטועות ואז אני הולכת בעקבותם ונהיית יותר גרוע כי אם מישהו למעלה בהר דוחף אותי ללמטה יותר איני יכולה לעצור.... אני מתגלגלת ומתגלגלת עוד לכן איני יודעת לקום לבד איני יודעת מה טובתי ולעמוד על כך... אני צריכה מורי דרך שאיני מוצאת או יותר נכון- מוצאת אבל הם בורחים או סומכים עלי.............. והם טועים.. מתמודדת

מתמודדת יקרה, אני מכירה את המקום הזה שעליו את מדברת, הייתי שם. מניסיוני אף אחד לא יכול להוביל אותך החוצה מישם, אלא רק את. את היחידה שיודעת איך לעשות את זה, לכל אחת הדרך הנכונה לה. אין פה משהו קבוע ומוסכם שהוא הדרך הנכונה. הדבר האחד שאני יכולה להגיד לך ושעזר גם לי הוא שאף אחד לא שווה שתסבלי כך בגללו. מי שפגע בך חי את חייו בשמחה, וגם לך מגיע להמשיך הלאה לחיים הטובים שאת ראויה להם. תאמיני בעצמך ואל תתני כוח ואנרגיות לדברים שנאמרו לך ע"י מי שפגע בך, ואל תתני כוח גם למעשים שנעשו. תפני את הכוחות והאנרגיות האילו אליך כדי להגיע למקום שאת מאמינה בעצמך שאת יכולה. ואת יכולה בגלל שכבר שרדת את הפגיעה ומה שנשאר הוא להתמודד עם הכאב וההשלכות שלה. יש אור בקצה המנהרה. הוא נמצא שם גם אם את לא מצליחה לראות אותו כרגע. שולחת לך חיבוק אם את מרשה. שלך - מציאות אחרת

אני מנסה להבין את דבריך, מבינה שהם מניסיון שלך אבל כ"כ קשה לבד ונראה לי שזה מה שיש ובלי נדר אני מבטיחה!!! שכשאני אפגוש במישהי שצריכה עזרה אני אתן לה את כול כולי כדי שלא תרגיש לבד כי הלבד הזה הורג וזו מילה קטנה להמחיש את זה בלי שום קשר אני טיפוס שנותן את כל כולי גם בחברויות וכנראה שבגלל זה אני מצפה לזה... מקווה שיבוא לי בעל כזה שידע לתמוך בי בכל המצבים הטובים כמו הרעים ואמן שיהיו רק טובים ומאושרים תודה בכל אופן מתמודדת

מתמודדת יקרה ביותר. קראתי אותך שוב ושוב והרגשתי את הייאוש שלך מעצמך, את הכאב על שבחווייתך מתיאשים ממך, הרגשתי את הפחד, החוסר אונים, הכמיהה לטוב, לשקט, לנחת רוח במובן הרחב והעמוק של המילה. עצוב לי שאת מתמודדת עם סערות פנימיות סוערות במיוחד, עצוב לי שהלב היקר שלך מרגיש בלתי נראה ומוכר, עצוב לי על הלבד הכל כך מבודד שאת מתארת וכ"כ הייתי רוצה להיות יכולה לשנות לך את המציאות, ככה, שתוכלי להרגיש באמת ומבפנים - שאת רוצה ויכולה להיות חלק ממנה, חלק ממך, חלק אמיתי, חי, נושם ופעיל - בחיים הללו. אני יודעת שישנם רגעים שהחוויה היא שכבר ממזמן חצינו את הקצה של הקצה, אני יודעת שלא אחת אנו עשויים לחוש שלא נותרה בנו טיפה דלוחה של כוח או רצון לאסוף את עצמנו, כדי שנוכל להיות חלק, חלק מעצמנו ומחיינו ואני יודעת שהתחושה שלא קולטים את החוסר אונים שלך ואת המצוקה השורטת הזו, קשה במיוחד. הרבה אין לי מה לחדש, כי אכן זה כואב, קשה ומרגיש כאילו לא ותר הכוח למתוח את הרגע הבא. אני רוצה שתדעי ששמעתי אותך, שמעתי באמת, ולמרות שאני יודעת שהשמיעה הזו עשויה להיות נטולת משמעות, בכ"ז חשוב לי שתדעי ששמעתי... הלוואי ויהיה לך הכוח לקבל אותך בחמלה ובחום, כי באמת באמת - רק לכך את ראויה, הלוואי ותוכלי לאסוף אותך פנימה ולהיות לך מה שהעולם לא מצליח להיות עבורך כרגע, שתצליחי לשמור עלייך באמת,לפגוש את כל חלקייך, לתת להם מרחב מחיה בתוכך, כך שהם לא יצטרכו להילחם על מקומות באמצעות הגברת כוחם ונוכחותם בנפשך, הלווי ותהיי אלייך רגישה, מכילה, שומרת, מגנה ואוהבת אוהבת. הרבה כוח, מנסה לרצות

תודה על ההבנה והתמיכה תודה על כך שאת מנסה להיות לידי בשעות קשות עבורי תודה על מילים חמות ואוהבות כן, אכן האדם שהכי אמור להיות קרוב אלי שזו- אני וגופי כ"כ מרוחק ממני כל כך לא תומך בי כל כך פוגע בי כל כך מעציב אותי דווקא הוא שאמור לתת לי חום אהבה קבלה תמיכה חוזק תקווה ועוד תודה שהארת את עיני אשתדל עד כמה שאוכל לתת לעצמי מה שאוכל! חיבוק אוהב, מתמודדת

אין לי כוח להשיב לכל אחת בנפרד אבל רק רציתי לומר תודה לכן מאודד קשה לי מאוד.

מה נדרש ממי? אני לא סומכת עלייך מי אמר ? סומכת על הקב"ה ועלי בלבד הביטי רק בעצמך האחרים לא חשובים ממש לא רק את מה שאת ואת המון יותר ממה שאת יודעת לא בורחת ממך את לא מגפה את עברת בדיוק מה שעברתי שותפה שלי לאותה סירה רק מה לא לטבוע למה אין הרבה חבלי הצלה ואני רק רוצה לתת לך מעצמי האם פשעתי ? שכך תכתבי ? היי זו אני תור שלא מוותרת לך ולא עלייך מה תעשי לי ? אואוא אולי תקראי למשטרת האינטרנט ? לעשות לי נונונו

אני יודעת שאת לצידי מה שהתכוונתי במה שכתבתי היה משהו שחסר לי- משהו עמוק יותר צורך נפשי ... את תמיד מחזקת אותי ומעודדת אותי לא ליפול אבל נמאס לי, נמאס לי כי תמיד אני מציגה וכולם נהנים מכך ולא מחזקים אותי ולא מעודדים נראה לכולם שככה צריך להראות ושזה מובן מאליו שאהיה כך וכו' אבל אני נאחזת בשיניים ורוצה כוח רוצה שידעו שזה בכלל לא ברור!! רוצה תמיכה רוצה הבנה ... ועל כך מגיעים המשברים על החסכים - בנוסף לפגיעה הנוראית שעברתי והחוויות החוזרות ונשנות.. אבל לאף אחד אין כוח אין כוח לתת חיבוק לשאול מה שלומי וגשת אלי לכתוב פתק או כל דבר אחר.. מעדיפים להתחמק והם מחכים שאשוב לעצמי (כלומר להעמדת פנים שלי) ואת וכמוך לא נותנים לי להרגיש את העצב כלומר לא רוצים שאהיה בו ואתן צודקות אבל זה מה שאני מרגישה! ואין לי הרבה כוח להסתיר זאת כי הכאב שלי הוא תהומי ואין סופי בור בלי תחתית מקווה שהצלחתי להבהיר לך מה אני מרגישה מצטערת אם זה לא ברור או פוגע בך כי את רק רוצה לעזור... ואני מבינה... אבל קשה לי קשה נוראאאאא מתמודדת

אני מאוד מבינה את הכאב שלך את הזעקה לעזרה את התחושה שאף אחד לא מבין מה שעובר עלייך! אני חושבת שזה מעולה שאת מצליחה להביע את עצמך במילים ולתת לכאב שמות הכתיבה מקלה על העומס הנפשי והשיתוף מחלק עם אחרים שקוראים ומזדהים מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב עכשיו שולחת חיבוק סמויה

לא תמיד קל לכתוב ובמיוחד למכתבים מלאי טריגר אני מודה לך שכתבת בכל אופן וניסית לתת לי כוח משלך אני שמחה שאת עסוקה בידול בנך כי זה לא נותן לך לחשוב על מה שעברת (מקווה) בינתיים אאחל לך בהצלחה בגידולו ובשאר גידול ילדייך תודה מתמודדת

מצטערת על ההרגשה הקשה תחושת הלבד הלמטה היאוש וחוסר האונים מול העולם אני כאן מושיטה יד אמצי סבלנות ואל תשכחי לראות את הכוס המלאה את ההשגים וההתקדמות שלך אני בטוחה ויודעת שעוד תגיעי רחוק איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אני קוראת את הפורום המון זמן. היום אני כותבת לראשונה. כמוכן, גם אני נפגעת תקיפה מינית בעבר הרחוק. אני רוצה להתייחס להצעת החוק שלפיה יעצרו גברים שהולכים לזונות. הרעיון הזה גורם לי לחוסר שקט. אני אסביר: יש טענה שלפיה אונס לא קשור למין אלא לאלימות ושליטה. לדעתי זאת טעות. אונס קשור הרבה פעמים לזה שגבר מרגיש צורך לפרוק את היצר המיני בכל מחיר. הזנות היא תופעה בעייתית, אבל לדעתי היא שומרת עלי ועליכן. היא מהווה שסתום ליצר המין של הגברים, ועוזרת לגברים להתפרק בהסכמה, ולא להיות טורפים מיניים ואנסים. ככה לפחות אני חושבת. אם גברים מסוימים לא ילכו לזונות יצרם יגבר עליהם - והם יאנסו. המחשבה על זה מפחידה אותי נורא. ממש מצמררת אותי. אני יודעת שמה שכתבתי אינו פוליטיקלי קורקט, אבל ככה אני רואה את הדברים, והם מפחידים אותי. דווקא בגלל שעברתי אונס. מבקשת שתכתבו את דעתכן על הנושא. חשוב לי לדעת מה נפגעות אחרות חושבות על זה.

שירה יקרה, ראשית ברוכה הבאה לפורום. ישר כוח על האומץ לכתוב בפעם הראשונה. זה לא מובן מאליו. ובאשר לדברים שכתבת. בהרגשה שלי זה לא מדוייק. לא כל הגברים הם תוקפים ולא כולם יפגעו בגלל שהם זקוקים לפרוק את היצרים שלהם ויהי מה. יש פוגעים שיפגעו והחוק הזה לא יהיה זה שידרבן אותם לעשות את זה בתדירות גבוהה יותר, כי מן הסתם הם לא צריכים את המקומות האילו כדי לממש את הצרכים המעוותים שלהם. הם יתפסו את הבחורה הראשונה שתעבור לידם ויתקפו אותה. מיצד שני קיימים כל אילו שהולכים למקומות האילו כי שם הכל זמין להם, ואם זה יאסר עליהם לפי חוק, הם ימצאו את הדרך לפתור לעצמם את הבעיה. אם הם לא פוגעים אלא גברים נורמליים עם יצרים נורמליים הם לא יתקפו בגלל החוק הזה..... זאת דעתי. שלך - מציאות אחרת

שירה יקרה יש משהו שאת לא לוקחת בחשבן הנשים שעובדות בזנות נפגעות מדי יום בצורה אכזרית ביותר!!! את אומרת דחף מיני בלתי נשלט?! ומה אם למישהו יש דחף בלתי נשלט לרצוח??? הרי בגדול הלקוחות של אותן הבנות רוצחים את נשמתן!!! וכאן אני חייבת להזכיר את העובדה שהבנות לא מגיעות לזנות מרצונן החופשי הן נכלאות למציאות האכזרית הזאת מתוך מצוקה קשה יש מי שנמכרות במרמה ומוחזקות בכוח יש מי שעברו התעללות מינית בילדות ואז הזנות מהווה רק את אחד הסימפטומים של פוסט טראומה כדי להבין יותר את הנושא ממליצה לך לקרוא את הספר "מופקרות" של ענת גור http://www.text.org.il/index.php?book=0804105

עברתי אונס ואחרכך שכבתי עם גברים רבים קראו לי זונה חשתי השפלה אבל אני לא זונה של אף אחד זה חלק ממה שעברתי מהפוסט טראומה שלי הפרטית ושום חוק כאן לא יעזור אונס זהו רצח הנשמה של האישה רוצים לא רוצים קשה להביט בעניים לאמת החוק דבילי כי הוא לא יעצור את הזנות וחבל שכך מתנהלת מדינת ישראל במקום להוציא את הזנות לטיפול ולתת להן בית להשתקם עושים הפוך למה לא להיות כמו הולנד ? למה למכור בצורה אכזרית נשים ואחרכך עוד שיהיו חולות במחלות מין ולמדינת ישראל לא יהיה אכפת

מה שעשו לנשים שעברו התעללות מינית קשה זה הרבה יותר קשה וגרוע.זנות זה רק תוצאה וסימפטום של התעללות מינית.

שמחה שהחלטת לכתוב לראשונה מקווה חראותך איתנו לצערי הבחירה בזנות היא לא לגמרי בחירה חופשית רובן מהבנות אם לא כולן נפגעו נכלאו ועוסקות בזנות מחוסר ברירה או חוסר יכולת לבחור לעצמן מהו אחר זה אזור עצוב וכואב הרבה סבל והשפלה המקום להגן אלייף ועלי וכל אחת כאן צריך לבוא ממקום אחר כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אני עברתי גם התעללות מינית קשה וגם אונס מאד אלים וקשה.אבל יחד עם זאת אני חושבת שאין לאף אחד בעולם שיגיד לאישה מה לעשות עם הגוף שלה גם עם זה בא משריטה הכי עמוקה בעולם,עמוקה מימה שהיא עברה בחיים.ובטח לא להעניש את הגברים שבאים לזונות.סליחה זנות זה דרך בחירה של אותה בחורה או אישה(אני לא מדברת על הרוסיות שמתעללים בהם ולוקחים להם את הדרכון וכ'ו).תחלס היא בוחרת בזה גם עם זה הטעות הכי הכי קשה שהיא יכולה לעשות לעצמה.אני נגד החוק המטופש והצבוע הזה.זנות תמיד תהיה ונהיא קימת מאז רחב הזונה.אני לא בעד זנות חלילה שלא תביני אותי לא נכון.אבל מכאן ולעשות קושי ורע לזונות אני נגד ממש.ובטח לא לגברים שצריכים את הפורקן הזה אני חושבת בדיוק כמוך שעם החוק הדיבילי הזה יצא לאור יהיה פי מליון יותר סטיות ואונס במדינה פה.זנות זה חלק מתהליך כזה או אחר של התעללות מינית או אונס שאי אפשר לעצור את זה.

ומה סמויה עושה? זוללת כל הערב ?שעוני סוכריות? הפעם הם בטעם חמוץ מתוק טעם חדש , מדליק לאללה! (אי אפשר להפסיק) מסטיקים בזוקה ועוד כל מיני שטויות שקניתי למשלוחי המנות של הילדים לביה?ס בכל חבילה גם ככה יש מלא והכל צבעוני ומתוק ומרשרש אז שיהיה פורים שמח ומבדח לכולןןןןןןן עם הרבה מתוק בלב (: סמויה

סמויה יקרה, לאידה ולכולם, חג פורים שמח, מאחלת שתעטו על פניכם מסכה שמחה ועליזה רק בחג הזה, ושבשאר ימות השנה לא תזדקקו למסכות ותאמינו בעצמכם ובמי שאתם. הרבה שמחה ואהבה. שלכם - מציאות אחרת

אני בת 34 והייתי בוגרת בנפשי , אקדמאית עם תפקיד טוב ולא ידעתי למי לפנות. נפלתי על מטפלת גרועה שהרסה לי את החיים ועזרה לבחור שפגע בי להרוס לי עוד את החיים. אני מציעה לכל הבנות להיזהר ממטפלים. מטפלים = כסף ועוד כסף כמו במקרה שלי . בגלל הבנאדם הזה נשארתי בלי עבודה ובלי פרנסה. הלכתי למשטרה וצחקו עליי. הוא ימשיך לחיות חיים רגילים ואני יושבת בבית מתחת לשמיכה ורוצה למות. בנות - תתחילו לפתוח את העניים ולראות עם מי אתן נפגשות כי אני הייתי תמימה וטובת לב. במקום לספר לפסיכולוג - ספרו קודם כל להורים, לרופא או למישהו קרוב שיכול לעזור לכן, ולא לחכות- פשוט לטפל. אני הדחקתי את מה שקרה לי ואכלתי אותה. הדבר השני - ליטול מיד כדור הרגעה לחרדה- ציפרלקס לדוג' הוא כדור טוב וכל רופא משפחה יכול לתת אותו. לט צריך לשלם אלפי ש"ח למטפלים ולפסיכאטרים שדוחפים כדורים בלי הכרה. דבר נוסף -אם הפגיעה היא פיזית בגוף למצוא גניקולוגית טובה ובעלת יחסי אנוש טובים שיכולה לעזור מיד, וכמובן לא להתבייש במה שקרה. גיליתי לצערי שתקיפה לא קשורה לגיל, מעמד וכו' וכל מטפל שאומר אחרת הוא גרוע. אני בדיכאון קליני מכל הפגיעות שחטפתי מהמפלצת ובגלל זה כתבתי את הדברים הנ"ל. אם הייתי יודעת מה לעשות שמישהו תוקף אותי ברחוב עכשיו לא הייתי חולה וסמרטוטית.

את כל כך צודקת וזה כל כך נכון הייתי שמחה לתת לך יד אם אפשר

אני מצטערת על החויה שחוית מהטיפול טיפול אמור לעזור לחזק לעבד את הטראומה ללוות ולתמוך לאפשר ולעזור לצמוח ממנו החוויה שלך מרגישה שונה וחבל אל תרימי ידיים פני לעזרה אל תשארי לבד אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

וכמובן שאין שום מחויבות לקרוא ובטח שלא להגיב.

אף פעם אל תצטערי אהובה, זה תמיד טוב לפרוק אני מקווה שאני מצליחה לומר לך את מה שאני רוצה לומר אני יודעת שלא כל המילים יוצאות מליבי אלייך אבל מקווה שתקראי בין השורות ותקבלי את הרגש והתמיכה שאני שולחת לך בזאת... שלך, מתמודדת

מעולם לא חשתי שמותר לי לרצות משהו בפשטות, מבלי שתהיה לי סיבה טובה לכך. מעולם לא הרגשתי שיש לי זכות אמיתית לסרב לרצון או לצורך של האחר {וכשאני מעזה לפעול בהתנגדות, האשמה חודרת לכל נים ונים מגופי ונפשי ומחסלת את קיומי הפנימי}, מעולם לא חשבתי שאני יפה. מעולם לא הבנתי שזה באמת בלתי אפשרי להיות בו זמנית גם ילדה וגם אישה, מעולם לא הצלחתי לסרב לתביעה שלו שאאמין בו זמנית שלא קרה כלום ובה בעת ששאתחייב לשבועת השתיקה, מעולם לא יכולתי להתבונן על הגוף שלי ולחוש חיבור והזדהות עימו, מעולם לא הצלחתי להתגייס עבור הגוף שלי, מתוך תחושה שהוא ראוי לטוב אמיתי ומלא, מעולם לא קלטתי מה זה אומר: "הגוף שלי", מעולם לא האמנתי שאני מסוגלת לפגוש את מכלול חלקיי בו זמנית ולאפשר להם מרחב של חיים בתוכי, מעולם לא נפרדתי ממקור ההשרדות שלי - מנגנון הניתוק המוטמע בי, מעולם לא העזתי לחשוף עצמי בפני האחר, מבלי שהפחד יכריז בתוכי ויזהיר אותי, שהנה עוד מעט ואפגע. מעולם לא הצלחתי לדבר את עצמי באמת מבלי לחוש לאחר מכן אשמה, מושפלת, חלשה ונעדרת זכות קיום, מעולם לא קיימתי יחסי מין, בוואריאציה כזו או אחרת – מתוך רצון. מעולם לא הצלחתי לחוות הנאה תוך כדי קיום יחסי מין, זה תמיד נע בין חוסר תחושה וניתוק מנותק במיוחד, לכאב חודרני, דוקר וממית, אשר חיסל את היכולת שלי לנשום, מעולם לא נתתי מרחב אמיתי ומלא לתחושת היתמות שמאז ומתמיד קיננה בי, מעולם לא חשתי צורך לנקום במישהו, מעולם לא חוויתי תחושת קנאה, מעולם אושרו של האחר לא איים עלי, מעולם לא הרגשתי שאני שייכת לי, מעולם לא הרגשתי שיש דבר כזה שנקרא אני, מעולם לא גיליתי לאיש איך נראה ומרגיש לילה אחד מלילות חיי, מעולם לא נפרדתי מהצורך להסתיר ומתברר שהניסיונות להיפרד ממנו, תמיד מסתיימים בהגברת כוחו, משמעותו והכרחיותו בתוכי, מעולם לא העזתי להטיח אשמות באנשים שפגעו בי וגם מול אלה שכן הבעתי את חוסר שביעות רצוני מהם ומהתנהלותם מולי, תמיד הסברתי להם למה אני מבינה אותם ושבעצם איני כועסת. מעולם לא העזתי לפגוש את התינוקת / הילדה / המתבגרת ההיא, לא ברמת הפרטים ובטח ובטח לא ברמת הרגשות. מעולם לא חשבתי שההיא שבפנים, ראויה ליחס חיובי כזה או אחר. מעולם לא חוויתי תחושה אחת בשלמות, לא משנה איזו ומתי, תמיד זה מרגיש חצוי, מופרד, מושאל ולא אמיתי, כלומר, לא באמת שלי, איני זוכרת מצב בו הרגשתי שהגוף שלי הוא אכן שלי ושיש לי בחירה למי ואיך לתת אותו. מעולם לא ראיתי בגוף הארור הזה פרטנר לברית משותפת, תמיד הוא כרת בריתות ונשבע שבועות ושתק שתיקות בשביל או עם - אחרים, מעולם לא חשבתי שמגיע לי, מעולם לא הרגשתי שאני באמת באמת ראויה ליחס אוהב וחם, וכשיחס שכזה מופיע ממלאת אותי תחושה כאילו השגתי אותו במרמה, שהרי אם היו יודעים מי אני באמת במקרה הטוב היו בורחים ממני ובמקרה הרע היו ממגרים את קיומי, עובדה ש... וש...וש... מעולם לא שכבתי בחוף הים בעודי רפויה ואפשרתי לגופי ליהנות מהשמש החמימה, מבלי שתלווה אותי תחושת דריכות והתכווצות פנימית ופיזית. מעולם לא חשפתי את דמותה של אימי, כפי שהייתה ועודנה – באמת, מבלי להיענות לצורך הכל כך בסיסי שבי, הצורך להגן ולגונן עליה מפני האמת, עלי מפניה. מעולם לא הצלחתי ליצור רצף בחוויית האמון שלי כלפי הזולת. מעולם לא התבוננתי ברצף על חיי, מעולם לא האמנתי שבאמת באמת יש מי שרוצה לפגוש אותי, תמיד זה חלקים, דמויות שאולות, מנסה לרצות של... מעולם לא אפשרתי לאלו שהם חלק מחיי, להכיר ולפגוש את חיי במלואם, כלומר תמיד תמיד יש חלקים ממודרים ולא רק ביחס לעברי, אלא גם ביחס לנקודת ההווה שלי. מעולם לא התבוננתי בראי והרגשתי שאני מזוהה ואוהבת את מי שאני. מעולם לא וויתרתי על הזכות שלי להביע בפני חלקים ממני, או באמצעות כתיבה או באמצעות ציור או במחשבה, מעולם לא חשבתי שהעולם הזה לא יכול להציע לדיריו טוב, טוב אמיתי ומורגש, מעולם לא חשבתי שאני ראויה להיות חלק מהטוב הזה, מעולם לא חשבתי שאני יכולה באמת להיות חלק מהמציאות הזו המכונה - חיים, מעולם לא חשבתי שאנשים הם רעים במהותם, מעולם לא חשתי צורך להאשים מישהו בשריטות שלי, מעולם לא פגשתי חלקים מעברי מבלי שאחוש ביזיון ובושה, מעולם לא האמנתי שאפשר למלל אירועים שאין בהם מילים, מעולם לא דמיינתי את עצמי מפרה את שבועת השבועות, מעולם לא חשבתי שיבוא יום וכל כך אשנא את עצמי עד לכדי מצב שהרצון היחיד שהתקיים בי יהיה מיגור וחיסול תופעת מנסה לרצות מן העולם, מעולם לא אפשרתי לכאב לדבר מתוכי ללא תחושה שאני חייבת לשלוט בו ולעצור אותו. מעולם לא יכולתי לראות את עברי המפוקפק דרך אותן עיניים שאני מתבוננת על הזולת. מעולם לא חשפתי חלקים ממני מבלי שאחוש אשמה. מעולם לא האמנתי שיש אדם שיכול ורוצה לפגוש אותי, על כל המכלול שבי ושל חיי – באמת. מעולם לא העזתי לנסות ולהאמין שמותר לי להפר את השבועה. מעולם לא בכיתי עלי. מעולם לא חוויתי חמלה עצמית. מעולם לא האמנתי שיש סיכוי שהוא יסלח לי, מעולם לא הצלחתי לפגוש את האמת של חיי ברצף, מעולם לא הרגשתי שיש בעולם הזה מרווח נשימה שאני יכולה לנשום בתוכו, מעולם לא הסכמתי להודות בפני עצמי שאני חלק מסטטיסטיקה כזו או אחרת, מעולם לא חדלתי מלפחד ממנו, מעולם לא הפסקתי להרגיש שהפחד ממנו ממשיך לנהל אותי עם אלו שבאו אחריו, מעולם לא הצלחתי לנשום את עצמי באמת, מעולם לא נפרדתי מהידיעה שבאמת באמת אין לי זכות אמיתית להיות חלק, מעולם לא הפסקתי להאמין לו שאני עושה הצגות, שאני מקור הסבל של חייו, שהכול עניין של רצון ואני בעצם יכולה ומסוגלת להכול, שהרי אפילו הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה" ושבעצם בעצם אני סתם אחת שעושה את עצמה, מעולם לא יכולתי לחוש את אותן תחושות שברור לי כי הייתי חשה, אם רק הייתי משהי אחרת, מעולם לא העזתי לקרוא לילד בשמו,

כואב, כואב נורא לא יודעת איך להתחיל ולומר לך משהו קודם כל קבלי חיבוק אוהב ותומך...... הלוואי ויכולתי להיות שם בשבילך את יכולה לתת לי אפשרות?? לנסות אפילו?? מצטערת שכואב נורא ושמחה שהעלית הכל על הכתב מאחלת לך דרך עליה והצלחה ברוכה אושר עושר ואהבה כנה שתזכי ותחושי רק דברים טובים מכל הלב מתמודדת

אני כל כך מודה לך על הרגישות, ההתבוננות, השותפות והרצון שמורגש כאמיתי - להיות. אין ספק כי מילותייך מעידות על הכוח האמיתי שמתגלה מתוכך ואני כ"כ מקווה שאת מצליחה להפנות אותי גם פנימה - אלייך. ערב נינוח ומחבק, מנסה לרצות

קראתי את כל מילותיך עד הסוף. התכווץ לי הלב לקרוא את הדברים שכתבת, כל כך הרבה סבל יושב עליך. בעיניים שלי עשית קפיצה ענקית קדימה מעצם העובדה שהעלית על הכתב כל כך הרבה כאב ורגשות שלך בכזאת כנות ובכל כך הרבה עוצמה ואומץ. להגיד לך שאת ראויה לכל הטוב שיש בעולם הזה, לטוב ביותר ומעבר, ישמע כקלישאה רדודה, למרות שאני מאמינה בזה בכל ליבי. ויחד עם זה אני אומר דבר אחר. את מדהימה ואמיצה וענקית בעיני, כולך לב ענק ואוהב. אני רוצה בשבילך בכל ליבי שתרגישי מעמוק עמוק בפנים שאת ראויה לכל מה שאת רוצה בשבילי ובשביל כל אילו שאת אוהבת. את ראויה לכל מה שאת מאחלת לי ולכל מי שאת אוהבת ועוד הרבה יותר מיזה. בעיקר אני רוצה בשבילך שתפנימי שאת כל הטוב שאת רואה בי ובעצם בכל אחת ואחד שבהם את רואה טוב, כל הטוב הזה קיים גם בך, אחרת לא היית יכולה לזהות אותו באחר.... אוהבת אותך יקרה ומחבקת בכל ליבי. שלך - מציאות אחרת

תודה!!! תודה שאת - את, תודה שיש בך את הכוח והיכולת לראות בי את מה שאיני מסוגלת לראות, תודה שבאמת אכפת לך. שולחת לך את המילים בחזרה, רק כי כתבת בצורה כל כך מדויקת את מה שאני מרגישה כלפייך... חיבוק גדול ואוהב, מנסה לרצות

אני בחור בן 33. כאשר הייתי בערך בן עשר, אישה שהכרתי עשתה בי מעשים מיניים. למען האמת, היא גרמה לי להנאה מינית רבה. ברור לי כיום שהמעשים שלה היו לא נורמלים ולא חוקיים. ככל שאני חושב על זה אני נהייה מבולבל יותר ויותר. מצד אחד - היא תקפה אותי מינית, וזה חמור מאוד. מצד שני - היא הביאה אותי שוב ושוב ל"גמירה" - וזה היה מענג. קשה לי להבין את הסתירה הזאת. איך להבין את זה?. (אגב, לא נגרמה לי מזה טראומה עמוקה מדי. יש לי תואר אקדמי. היו לי בנות זוג. חיי המין שלי מצויינים. גם זה מוסיף לבילבול שלי - אני מודע לכך שעברתי ארועים חמורים, אך הם לא צילקו אותי כמעט בכלל נפשית. מוזר, לא?).

אלמוני יקר. רק אתה יודע מה החוויה הזו גרמה לך, האם וכמה היא מנהלת את חייך ולוואי והיא אכן לא הותירה בך משקעים שמצמצמים את מציאותך הפנימית והחיצונית. מה שכן, איני רואה סתירה בין העובדה שהגוף שלך הגיב את תגובותיו הפיזיולוגיות, לבין העובדה שהאישה ההיא השתמשה בך שימוש פוגעני ובלתי ראוי בעליל. פגיעה מינית לא בהכרח באה עם אלמנטים של כאב, היא לא נעשית דווקא באמצעות הפעלת כוח או יצירת סבל בגופו של הנפגע ועדיין השימוש בגופו של האחר, מתוך ניצול העובדה שהוא איננו מודע ומבין את משמעויות הדבר - הינו דבר נוראי ואסור בתכלית האיסור. כפי שכתבתי, רק אתה יודע מה קורה לך באמת, ואני, אני רק רוצה לבקש ממך משהו - בשבילך, שפשוט תשמור לעצמך את הזכות להרגיש ולפגוש את מכלול חלקיך... הרבה כוח ואומץ, מנסה לרצות.

אני יכולה בהחלט להבין את הבלבול החשיפה הייתה מוקדמת בהחלט ואם זאת אתה אומר שזה היה טראומתי האם זה שינה משהו בחשיבה שלך? ביחס למין? עיוות ביחס לדברים? האם יש לך עמדה לגבי חשימה כזו לילדים בגיל זה? לגבי הבן שלך? השאלות בכדי להבין איתך ולעזור לך בבילבול אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

מרגישה מטומטמת לשתף כי הכל חוזר על עצמו - היאווש- הפחד -האימה -הניתוק- הלבד- והצורך האדיר לבנות קירות מסביבי-לא להתקרב לאף אחד - להמשיך עם מה שמוכר לי- מצד אחד זה "כאילו" בטוח אבל מצד שני זה קשה להיות לבד- נמאס לי מעצמי- ממה שאני עושה- מבינה מאיפה זה בא אבל זה לא מקל- אין לי רגע של שקט בפנים- כל הזמן מנסה לברוח -ו"זה" כל הזמן איתי-למרות הכל!

ינשוף יקרה, מבינה את הצורך הזה אבל יודעת שהכל הגלל שלא הגעת עוד לאדם הנכון שיהיה שם בשבילך ללא מילים ללא הסברים וללא צעדים פזיזיים.... רק שיהיה שם בשבילך, לבכות איתך/ לחייך / לאהוב / לתת וכו' ויש שם מישהו כזה!! אני יודעת שזה נשמע מטומטם אבל חלק מהריפוי זה לספר את זה לכמה שיותר אנשים שוב ושוב, עד שזה ימאס ויהיה נחלת העבר אמן אבל אני איתך עדיין לא במקום שאני כותבת אלא בצד שלך הכואב המבוצר והזועק אני יודעת שאני נמצאת במצב כזה שאם לא ישימו לב אלי יקרה לי משהו חמור!!! כי החלטתי אין לי כוח לעמוד שם לצידי כל הזמן:((( רוצה עזרה רוצה כוחות רוצה הסברים ועוד.... ההבנה לא תמיד עוזרת כמו שכתבת האהבה בתוספת להבנה עוזרת המון! את נפגעת באהבה, התיחסו אליך בדרך משפילה ועשו מה שרצו בך וכרגע בנוסף להבנה שמתווספת לך את צריכה לחוות את האהבה שמגיעה לך את האמון באחרים לבנות מחדש ... מאחלת לך בהצלחה, מקווה שהעברתי את המסר שרציתי כי אני עצמי מבולבלת עכשיו.... לילה טוב מתמודדת

אני יודעת שיש לך כוונות טובות אבל בדבר אחד את לא צודקת- אני כן הגעתי לאדם הנכון-פשוט אני לא סומכת עליה ועל אף- אחד-

שלום לך מתמודדת יקרה , לי כרגע בעיה קשה נכון התחלתי אבל אני עייפה ואין לי כוח להמשיך הלאה זה גדול עליי מאוד כרגע ואני חייבת לקחת את הזמן שלי להתמודד עם שלי זו פעם ראשונה שאני קוטעת מהשהוא אני מצטערת יקרה שלי לא יכולה יותר ולא אני לא חזקה ממש לא תמיד אני צריכה לריב עם כולם ולהסביר שאני ממש לא חזקה ולא מתמודדת והנה התשובה עד כמה אני חלשה מוחלשת ואין לי כוחות ממש לא מצטערת בהצלחה זכות הבחירה שלך רק טוב אמן כן יהיי רצון תור או בשמי ליאת

ליאתוש שלי המקסימה!!! אני לא מוותרת עליך ומתפללת להצלחתך מבינה מאוד את הפחד שלך להאמין בעצמך שאת חזקה ואם המצב כך- שפחדת כשאמרתי לך זאת אני חושבת שתדברי עם המטפלת שלך על כך... חזקה זה לא אומר לא לבכות לא להרגיש ולא לכאוב חזקה זאת אומרת אחת שבוחרת למרות הקשיים והפחדים והכעסים וכו' וכו' להתמודד ולהרים את הראש ולומר "מודה אני" בכוונה ולצפות לגאולה ולישועה ולעשות דברים למען השני וללכת ללמוד ולתפקד יום יום ולעבוד משרה מלאה ולתמוך ועוד ועוד את כל זה את, כן את, ליאת עושה וזוהי גבורה שאין דומה לה נשאר לי רק ללמוד ממך ולהתחזק.... אז תדעי אני לא עוזבת אותך אני איתך גם אם תחליטי שאת לא עונה את תמיד בליבי ואני איתך תמיד!! אני יודעת שקשה לך עכשיו ושאת במתח על.... אבל אהובה שלי, יש לך מקום אצלי שאני יודעת את האמת שבך ואת הרצון לעזור ולתמוך ולתת מעצמך עד כמה שאת יכולה... אז אל תפחדי לשמוע את המילים האלו: "את חזקה" כי כמו שהסברתי את טועה במונח "חוזק" ואת מדמה זאת לאנשים שנראים כלפי חוץ שהם חזקים והדברים לא משפיעים עליהם וכו' זה לא נכון!! חוזק וגבורה נפשית לא סותרים את הנפילות שיש בדרך כי בעיקבותם מגיע לאדם החזק רצון לתקומה ולהתחדשות ולהצלחה וכל זה יש בך!!!!!!!! אוהבת אותך מאוד יקרה שלי איתך בכאב העצום מתמודדת

תור חדשה כאן יש לי שאלות קשות: תרשו לעצמכן להעיר לי אם אני מגזימה... אני נשואה אבל לצערי כבר יותר מ4 שנים לא הייתי עם בעלי ביחסים אינטימיים- לא קיימנו יחסי אישות. האם יש מבניכן עוד שנשואות ואיך אתן מסתדרות בנושא הזה?? בעצם לאו דווקא הנשואות אלא באופן כללי.. הגעתי למצב שאני יכולה לראות אישה בהריון ולהיגעל ממנה בגלל המחשבה של איך היא הגיעה למצב הזה בקיצור- מוכר לכן או שאני דפוקה במיוחד? תודה...

ואחת בורחת יקרה, ברוכה הבאה לפורום. אני מבינה על מה את מדברת. זה יכול לקרות כי הפגיעה היא פריצת גבולות שלך. ובכל זאת לא כולם פוגעים למרות שניפגעת. אולי אם תנסי להאמין בבעלך שהוא שם איתך בשבילך ולא בשביל לפגוע בך, שלא כולם פוגעים ובעלך לא הרע בסיפור אלא רק מי שפגע בך, אולי אם תפנימי את הדברים האילו יהיה לך קל יותר לשים את בעלך כמישהו שבעדך ולא כפוגע.... שיהיה קל יותר. שלך - מציאות אחרת

בכל מקרה בעלי אדם טוב ויקר ובוודאי שבאופן מודע אני סומכת עליו לגמרי העניין הוא שכל נושא המין והאינטימיות מגעיל אותי לגמרי.

עד כמה מוכר ומצמרר..... אני עובדת על עצמי עוד ועוד להיפטר מתחושות הגועל שאני מתמלאת ברגע שאני רואה את חברותי הנשואות.... אני מדברת על כך עם המטפלת שלי ומקווה שגם את תעשי את זה כי אני מאמינה שבסופו של דבר היא תעזור לנו לפתור את זה... בהצלחה לך יקרה וברוכה הבאה מתמודדת

יש אנשים טובים מאירים שבאים אלי למה אני מתעלמת מהם?? למה אני לא מושיטה יד לעזרה?? למה אני בורחת מהם?? למה אני לא בוטחת בהם מספיק כדי שאחדל..?? למה רע ושחור מיע מהר אחרי שמתחילים לטעום טוב?? למה אני מריחה גועל וטועמת שנאה?? למה אני לא איתי?? למה אני מתעלמת?? למה אני לא מפצה על הכאב ובוחרת דרך אחרת?? למה לכולם טוב?? למה קל להם להתגבר?? למה במשפחה לא שמים אלי לב?? למה אני מתעלמת מתחושותי העזות?? למה קשה עם עצמי לחיות?? תור, אני יודעת שמכתבי זה יקרע אותך מבפנים - אני מצטערת... אבל אני לא יודעת למה שכשמושיטים לי הצלה אני מפחדת ושוב מסתייגת לא אמשיך כי קשה לי לכתוב יותר סמויה אני שמחה שאת כאן ואני מאודד מתגעגעת לחטולית רחלי אני איתך יקרה בוחרת, עשיתי משהו אלייך אשמח אם תשיבי לי מציאות - מחכה ליום בו תאמרי שסוף סוף מצאת מציאות אחרת- שלווה וטוב רוגע בלי זכרונות רעים ורק טוב... דמעה אני בוכה איתך, מחכה שתסכימי לקבל גם מילים תומכות מכאן ביי בינתיים לילה טוב כואבת ומאוכזבת

מאוכזבת יקרה, את שואלת שאלות מאד נוקבות שהן תמצית התחושות שנובעות מיתוך הפגיעה. גבולותיך ניפרצו ואולי ע"י מישהו שהחזקת מימנו כידיד או אדם שאמור לשמור ולהגן עליך ולא העלית בדעתך שיפגע בך. אולי גם סמכת עליו ואולי הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה... לא מכירה את הסיפור שלך. יחד עם זאת כל מה שאת מתארת מגיע מתוך פגיעה באימון. הדבר האחד שאני יכולה להגיד לך הוא שיש גם אנשים טובים באמצע הדרך ולא כולם פוגעים או ירצו לפגוע בך. בניית אימון באנשים היא אחד הדברים היותר קשים לאנשים כמונו. מעבר לכך ובגלל שניפגעת כל דבר טוב שקורה מכניס אותך לפחד שאחריו יבוא רע ומרוב פחד זה אולי גם מתממש. תרשי לעצמך לסמוך עליך ועל האינטואיציות שלך שיודעות מה טוב בשבילך. תאמיני בעצמך. תמיד יש אופציה לטוב למרות שעברת הרבה רע. שלך - מציאות אחרת

רק עכשיו ראיתי שאת מתמודדת לשעבר. בכל זאת מה שכתבתי לך למעלה תואם למרות הניחושים שלי סביב הסיפור שלך שעכשיו אני מבינה שאני כן יודעת במה מדובר. זה קצת מבלבל שאת מחליפה הרבה שמות ולכן איתך הסליחה שלא זיהיתי אותך. האמת היא שחיפשתי את מתמודדת.... וכמעט פתחתי הודעה לקרוא גם לה, כמו שקראנו לבנות האחרות.... :) שלך - מציאות אחרת

אני מתחילה טיפול רצתי לבטל אותו כי פשוט אני קופה ולא מסוגלת ללכת יש לי חשש שיצוץ משהוא שאניני רוצה שיצוץ פחד שהטיפול יעלה לי ויציף אותי שוב מחדש עוד יותר ממה שכבר קיים ביי האם יש משהיא שיכולה לומר לי עם הפחד שלי מהטיפול הוא נורמלי ? או שאני הולכת ומשתגעת ? גם כך אני אדם חיי אבל מת מבפנים מצטערת שבוע טוב

מאחלת לך הרבה הצלחה אהובה טיפול מציף הכל וקורא דברים רעים בדרך אבל הוא עוזר לשנים הרבה אז עם הרבה סבלנות- למרות שקשה נוראאאאאא תצליחי ותגיעי רחוק מתפללת עליך להצלחתך ולמציאת המטפלת הטובה ביותר עבורך שתדע שתבין שתקשיב שתכיל שתאהב שתחזק שתלטף .... נ.ב. מאוכזבת= מתמודדת, החלפתי שם שוב זה קורא לי בגלל שאני מנסה לתאר איך אני מרגישה עם עצמי לילה טוב אני איתך יקרה חיבוק אוהב

היה שאלה למה לתת עזרה לפדופיל ולא לנו ? אז כך עם כול הכאב שלי מה שעברנו אני עונה לך לכם לנו 1} יותר כל להם להבין פדופילים ולא אותנו עם כול הכאב שלי 2} יותר כל להם להתחבר לפדופילים ולא לנו עם כול הכאב שלי 3} יותר כל להם לייצג פדופילים ולא אותנו עם כול הכאב שלי 4} ממתי אם התייחסו אלנו ברצינות ? שיתייחסו עכשיו אלנו ברצינות ? עם כול הכאב שלי בת אל כהן אכזבה

לא חושב תכמוך ואם זה כך כן אז צריך להלחם בשיניים האדם שהתעלל בבני הוא הגרוש שעשה אותו והוא לא ישב בבית סוהר יום אחד בחייו אם את חושבת שאני לא אלחם למען הצדק את טועה מי שנושא את הבושה זה הוא ורק הוא ואין אחר צריך להלחם על הכבוד ש לנו לא לוותר את כותבת מתוך ויתור לא נכון

יקרה מקווה שהכל בסדר ....

מצטרפת לבוחרת, מקווה שתחזרי לכתוב בזמן הנכון לך.... ומקווה שכולכן בסדר, וגם כל מי ששכחתי.... שלכן - מציאות אחרת

רק רוצה שתדעי שאני חושבת עלייך בלי סוף ומייחלת לטוב אמיתי ושלם עבורך, לפחות כפי שאני רוצה בו עבורי... חיבוק, מנסה לרצות

תודה על האכפטיות- אני כאן אבל בכלל לא כאן- אני עושה מה שמוכר לי כאשר אני עמוסה- בורחת- מתנתקת- בוחרת לא להיות "שייכת"- במיוחד לכל מה שהפורום מייצג עבורי- שזה התחברות לחלקים בתוכי שאינני לפעמים רוצה להתחבר אליהן-מנסה להשקיט את הקולות והרעשים- והצעקות בתוכי-זה לוקח ממני המון אנרגיה "להיות על המשמר" כל הזמן וזה מתיש-אבל זה גם משרת אותי - אין לי יותר מילים- תודה שאתן כאן !

מצטרפת.......... חסרה כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

אתן פשוט לא תאמינו זה הזוי בלילה, חלמתי שאני נכנסת לפורום ופותחת הודעה ששואלים היכן אני, זא היכן סמויה ממש חלום ברור ומוחשי בבוקר נזכרתי בחלום אבל לא ייחסתי לו חשיבות בתוך עיסוקיי הבוקר לא היה לי זמן פנוי... ועכשיו כשנכנסתי אני רואה את ההודעה אה?! חחחח (: זה מעניין.. מצטערת שאינני כאן המון עיסוקים אגב בשבת כתבתי כאן הודעה ללי (בקשר לאחים הפדופילים ששידרו באולפן שישי) ושכחתי לחתום את שמי והשארתי זאת ככה. אז אני כן כאן לפעמים בקטנה אני מבטיחה להיות יותר ולתמוך תקופה קשה עם הפעוט בן השנתיים אין זמן לעצמי , בקושי שולחת חיבוקים וגעגועים לכולן! ומעניין היכן דמעה וינשוף ועוד... והתגעגתי לחטולית! שבטח עסוקה מאוד בגידול הנכדה מי כמוני מבינה אותה מקווה שתראה ותיכנס התגעגעתי אליה מאוד ... אז אני אכנס בהמשך.. היום בערב אחרי שיילך לישון אסור להרדים אותו בצהריים אפילו לא חצי שעה! כי אז הלך הלילה ואני ככ זקוקה לזמן פנוי גם בצהריים להכין שיערים עם הגדולים וכל מיני לא חסר.. אז להתראות בינתיים, סמויה(:

שמחה שניכנסת ושמחה ששיתפת. עד שהקטנטנים האלה גדלים לוקח זמן ואכן לפעמים זה מתיש, אבל זה גם כיף ואור בבית ובלב. עוד מעט הוא יגדל ויהיה יותר קל. שמרי עליך והשמיעי קול מידי פעם. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

יקירה.. טוב לראותך תלפתיה חזקה! התגעגענו מחכה לראותך לשמוע מה איתך ומה שלומך? חלומות פזזזזזזזזז אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

כמה אפשר לסבול? יש סוף לזה? הניתוקים החרדות והקהות הריגשית הזאת עייפתי

מוזמן/נת להיות חלק לשתף ולחלוק יש מקום לנוח לא להיות לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

כנראה שיש לזה סוף, חייב להיות לזה סוף, אחרת, אחרת היינו מרימים ידיים ממזמן... מרגיש לי שזה שכל אחת ואחד מאיתנו ממשיך במאבק, מעיד על איזשהוא קול פנימי {אולי עמום, שברירי וחלוש - אך עדיין ישנו} שטוען שיש על מה ולמה להילחם ושיש סיכוי לנצח במאבק הזה שכל כך הרבה פעמים מרגיש כבלתי אפשרי. כנראה שפנים בפנים, מתחת לעייפות, לייאוש, לחידלון, להרס והחורבן השוכן בי לפחות, מתחת לכל זה ישנה ידיעה לא פחות אמיתית, שיש לנו סיכוי אמיתי וזמין - לחיים. וכן, זה לא ממש עוזר כתשישות המאבק ממלאת אותנו, אבל כנראה שבצורה כל שהיא זה מחזיק אותנו. הלוואי ויהיה בך הכוח לנוח, להרפות, לתת לעצמך את המרחב לחוש בעייפות כפי שהיא, כך שהיא לא תצטרך להילחם על מקומה ולנסות ולהשתלט עליך... הרבה כוח, מנסה לרצות.

ביום רביעי פתאום ללא הודעה התחלתי להרגיש עייפות לא מוסברת רציתי שקט כול רעש עצבן אותי לא יכולתי לאכול ולא לשתות כבדה ורצתי להתקלח כול כמה דקות וזה היה סיוט מקלחת מיטה זה המשיך עד יום חמישי צלצלתי למטפלת אמרתי לה שאני עוזבת עבר יום והמנהלת המרכז דברה איתי והיא שאלה למה את רוצה לעזוב הסברתי לה והיא אמרה לי לגשת דחוף לרופא שלי כי את בדיכאון את חזק ולא מוותרת היא הסבירה לי שהיא מצלצלת למטפלת שלי לקבוע לי תור חדש המטפלת שלי מיד צלצלה והודיעה לי שהתור לא נדחה שאת חיבת להגיע כי את במצב לא טוב להיות לבדך ישבנו ודברנו בטלפון בארך שעה וחצי ואז היא אמרה לי שזה לא הדרך לקבל טיפול ונדבר שנפגש וגם הכלה לי ולילדי שבת שלום ואני אומר שלכולם יהיה שבת שלום ושבוע טוב בת אל אביטל כהן שדר תודה

עברתי את זה במשך שלושה חודשים מקלחת מיטה זה אומר שאת רוצה להתנקות ממה שקרה זה רגיל פסיכולוגי רגיל שקורה להרבה נפגעות תחושת הליכלוך הנוראית הזו ששום מקלחת לא מעבירה קרה לי גם כש כבר הייתי אמא ואז התרחצתי עם אקונומיקה זה לא עזר לי כלל התחושה נשאר מלוכלכת עד שהגיע השיחרור שלי דרך הפורום של אור הנפש מאז אני רק בתמיכה ועזרה לאנשים וכך יצאתי מזה מחוזקת

ראיתי בסוף החדשות של ערוץ 2 שהשר כחלון החליט לתמוך אישית באחים הפדופולים, ואני שואלת- למה לא בי? למה לא בנשים שצריכות תמיכה? שצריכות מימון לטיפול? למה לתוקף, שבכלל אמור להירקב בכלא. עולם מגעיל. נקודה. (את הכתבה עצמה לא ראיתי, כי יש לי ממש סלידה, ובאמת באמת באמת שלא מעניין אותי). גם בושה לתקשורת ששמה את הפדופילים בכותרות. אידה- אשמח אם תתייחסי. ולשר כחלון- כן, הייתי רוצה לשמוע את תגובתו, איפשהו. מה הוא עושה למען נפגעות תקיפה מינית?

צודקת אבל זה נשמע מטורף האחים הללו הותקפו בילדותם ועכשיו הם תוקפים הם זקוקים לטיפול תקופות המאסר שנגזרות עליהם מצמצמות אולי את התופעה אך זה לא עוזר. הם שבים לתקוף. הם מסוכנים ואלימים ברמות מורכבות בגלל שנים של הזנחה והתעללות בהם כילדים בעיניי אין דרך אחרת , לא יכולים לכלוא אותם לנצח וכל עוד הם לא מטופלים הם מסוכנים לציבור יש להם רצון להגיע לטיפול , מקווה שככה יוקיעו את המסוכנות שלהם וילדים רבים יינצלו בזכות הטיפול שייתנו להם. זה סוג של חולי מאוד מורכב וכל עוד אין טיפול החולי מועבר הלאה והלאה לאחרים

לא ראיתי אך מאוד מזדהה עם תחושותייך אני מסכימה איתך אני רואה נפגעות נאבקות להגיע לטיפול לשלם ולממן משהו שהוא אוויר לנשימה משהו מחייב שמישהו אחר היה צריך לשלם עליו גם כספית לא ראיתי אבל אפשר לשלוח מכתב לכבוד השר יש מייל ישיר לכל חבר כנסת באתר הכנסת אולי כדאי לידע אותו בדברים החשובים שאת אומרת! אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

ראיתי בסוף החדשות של ערוץ 2 שהשר כחלון החליט לתמוך אישית באחים הפדופולים, ואני שואלת- למה לא בי? למה לא בנשים שצריכות תמיכה? שצריכות מימון לטיפול? עונה לך בכאב רב מאוד כנפגעת תקיפה מינית המדינה לא לקחה אף פעם אחריות על הבוחרים בא ולא הנבחרים לשמור עלנו אז למה שיקחו אחריות היום אני לא רוצה לחשוב כך אבל עם כול הכאב שעברנו משהוא טראומה קשה מאוד לכולנו ואיתי רוצה שהמדינה הזאת תיקח אחריות עלנו ותטפל בנו אבל זה לא יקרא חבל כי למדינה יותר כל נוח ואולי טוב לתמוך בעברני מין פדופילים עולי להם פחות מימני ממך שליחה לילה טוב ושבוע טוב

שמי נחום ואני מושבניק מהערבה. אחותי הקטנה, בת 57, גילתה לי שלפני שנים רבות מישהו פגע בה מינית. האדם הזה מת מזמן. איך להתייחס עכשיו לאחותי?. איך לעזור לה?. מה לעשות?.

כל הכבוד לך על הרצון לעזור ועל האהבה לאחותך. בהרגשה שלי אין הרבה מה לעשות למעט להיות שם בשבילה, לעודד, לחבק אם נכון לה ובעיקר להקשיב לה בלי ביקורת ובלי שיפוטיות. כל מה שעולה לה עכשיו הם רגשות מודחקים וכאב תהומי שהיא חושפת בפניך. אפשר להציע לה ליצור קשר עם מרכז סיוע לניפגעות בטל' 1202, או להתייעץ עם פסיכולוגית שמתמחה בתחום של פגיעה מינית. חשוב לאפשר לה לקבל החלטות בעצמה ולהתמודד בקצב שלה וכמו שנכון לה. להיות איתה בכל מה שתבחר. שיהיה בהצלחה. מציאות אחרת

זה מקסים מצידך כל הכבוד ואף פעם לא מאוחר! מכיוון שפגיעה כזו לא נעלמת ולא מתאדה מעצמה. לא חשוב כמה שנים עברו זה שם בוקר צהרים ערב ובלילה בחלומות, סיוטים קשיים באינטמיות, יחסי אישות , ועוד כמה שתוכל.... הקשב לה אפשר לה לספר תמוך בה הצע לה להיות שם בשבילה וכן הפנה אותה למאכז סיוע לשיחות עם אשת מקצוע מומחית בתחום בהצלחה וישר כוח אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

משהו שקבלתי ורציתי לשתף מדהים שדבר כל כך מופלא נמצא מתחת לכאב אנחנו לפעמים כל כך פוחדים לכאוב רוצים לרוץ קדימה ולהיות אחרי האבל, אחרי הבכי על האובדן ולא להתפרק הראש לא מאפשר לנו להרפות ולהרשות לעצמנו להתפרק ואז אנחנו מדלגים על הכאב ומפספסים ובגדול מאחורי הכאב אם רק נעבור אותו בגאון ובאומץ נגיע לדבר המופלא הזה שהוא "האני האותנטי" האהבה אז לא לפחד כלל כשרעבים- לאכול כשעייפים- לנוח כשכואב- לכאוב כשמצחיק- לצחוק לכל דבר הזמן המתאים "הדרך חכמה מההולך בה" אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

תודה אידה אבל יש והכאב הוא עוצמתי ובלתי נסבל ויש שהוא מוביל למעשים רעים ומדרדר נורא.... כך אני מרגישה ותודה לתור שעוזרת לי והביאה לי טלפון חשוב נורא שאני מקווה ויעזור לי

תודה רבה על האיחולים והרעיונות שבגדול אמורים באמת לעבוד בדרך שאת מתארת. המציאות לצערי שונה ואחרת לגמרי, לפחות אצלי היא שונה. אנשים בגדול נדבקים בשמחה ובצחוק ובורחים מעצב ומכאב. בעיקר בגלל שכאב של אחר אולי מפגיש אותם עם הכאב של עצמם שאיתו הם לא רוצים או לא מוכנים להתמודד. עברתי את השלב הזה והרשיתי לעצמי להיות הכי אני והכי אותנטית. לדאבוני, האותנטיות שלי עמוסה בכאב. אנשים מטיבעם רוצים לעזור במצבים כאלה. מיתוך יצר הסקרנות ואולי גם מיתוך רצון כנה ואמיתי. אבל בגדול להתגבר על כאב כל כך עמוק מהסוג שאיתו אנחנו מתמודדות לוקח הרבה זמן, ולאנשים אין את הזמן הזה. אנשים מעדיפים להצמד לשמחה ולא לעצב, ומיתוך כך הבעיטות מגיעות בזו אחר זו, ובשורה התחתונה, מוטב להיות אותנטית עם עצמי בלבד ולא עם אנשים אחרים. עם אנשי צריך לשדר שמחה ואושר, זה הדבק "האמיתי" מן הסתם המטוייח והמסונן.... אותנטיות של אנשים כמוני רק מבודדת והכאב מהבעיטות האילו הוא עוד צריבה כואבת ושורפת בעימקי הנשמה, כואבת כמו עוד פגיעה לכל דבר. זאת ההתנסות שלי מיתוך הכאב שלי והאותנטיות שלי..... שוב תודה שאת כאן תמיד. מן הסתם מה שסיפרתי הוא לא משהו גורף שמדבר על כוווולם, רק שאי אפשר לדעת מי כן ומי לא עד שמגיעה הבעיטה הכואבת, ואז זה כבר מאוחר מידי.... שלך - מציאות אחרת

לכאוב ולכאוב ולכאוב ולכאוב. עד מתי? וכמה אפשר? זה יעבור פעם? זה יקדם לאן שהוא? כי אני שם כל כך כלכך הרבה זמן. מרגישה תשושה ומובסת ועדיין. אז מה ???

יקרות אין לי באמת תשובה אני יודעת ומבינה את הכאב קיבלתי במייל ורציתי לשתף אתכן למחשבה משותפת בטיפול יש הרבה כאב אולי המחשבה הזו יכולה לעזור בכדי לפרוץ קדימה? צריך לזכור שחייבים לעבור דרך הכאב איתכן מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

היי מתמודדת, שלום לך! רציתי ליידע אותך על מכתב ששלחתי אלייך אתמול לאי מייל, תקראי אותו!! כדאי לך, סיפרתי קצת על עצמי ומקווה לספר עוד בהמשך... מקווה שתקראי את מכתבי. מצפה בכיליון עיניים לתגובה ממך! שלך, רחלי

רחלי שלי האהובה, קראתי את מכתבך ומשום מה לא הגבתי לו עדיין, היום אגיב לך ותדעי למה לא שלחתי.... אוהבת אותך, תודה מתמודדת

מצטערת שלא מגיבה . אין לי מילים כרגע לכלום דווקא במקום הרבה יותר בשל וטוב אבל פשוט מרגישה מובסת לא יכולה להכיל את מה שעוברת לכן גם לא נכנסת . מאחלת לכולן רק טוב

אוהבת אותך יקרה ואיתך תמיד. לידך בשקט, מחבקת. שלך - מציאות אחרת

כמה טוב לראותך כאן! אני מבינה שקשה קשה להגיב קשה למצוא מילים הכל בסדר אנחנו כאן בקצב שלך כאן בשבילך מוזמנת לשתף לא להשאר לבד...במה ואך וכמה ובזמן שלך איתך מחבקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

שלום רב אני עובד על סמינריון בנושא זה ואני אשמח אם תוכלי להפנות אותי למאמרים בנושא הזה

התשמע קולי עדיות של נפגעי ונפגעות גילוי עריות נשים מתעללות מינית אנה מוץ בראונר אתר מקום מקווה שעזרתי בהצלחה

תודה

אני קוראת את כולכן כאן כבר כמה ימים, ליבי יוצא אל כל אחת מיכן. בדרך כלל אני מגיבה לכולן, אבל כרגע אני לא מסוגלת, אין לי מילים. אין לי מילים גם לשתף לגבי עצמי, הכל פשוט נגמר לי. פעם חשבתי שמוטב לא לספר כלום על מה שעברתי כי זה ירחיק את כל מי שידע מימני. אחר כך גיליתי שכשמספרים אנשים רוצים "לתמוך ולעזור" אבל בשורה התחתונה הסיפור לא מתפוגג גם כשמספרים אותו. אנשים שסיפרתי להם התקרבו בהתחלה, אבל ברחו אחר כך. מן הסתם הפכתי להיות הפגיעה נטו ושום דבר מעבר. אין בן אדם, יש רק פגיעה. מסתכלים עלי ורואים פגיעה ובזה מתחיל ונגמר האני שלי. כך זה מרגיש. החותם שלי בעולם הזה הוא אני הפגיעה. כל כך עלוב ופתטי. בעיניים שלי העולםהזה אכזר. לא רואים את האנשים שבו אלא רק את הסיפור שלהם ומן הסתם אנשים נדבקים לסיפורים המרשימים, לא לזוועות....אני זוועה, המון זוועות....... מציאות אחרת מקווה שתבינו. מציאות אחרת.

מציאות שלי האהובה נראה לי שאני מבינה למה את מתכוונת גם לי יש את התחושה שאני כולי הפגיעה ואין שום דבר מעבר לזה אבל בכך שאת חושבת שזה אחרים ככה אני רוצה לתקן אותך, ברשותך, אנשים הם בדיוק כמו מראה מה שנשדר להם- הם ישדרו לנו בחזרה אני שמה לב שקשה לך להגיב ושקשה לך לכתוב מבינה שנפגעת מתגובות שרצית שיהיו יותר תומכות מבינה שאת לבד כרגע בלי איש/ אשת שיח מבינה דבר וכואב לי לשמוע ולהבין זאת כי זה דיי מזכיר לי ומתחבר אליי יקרה, תנסי לכתוב את המילים שלא נשמעות את הכאב הבכי והמועקות גם אם תהיי קטועה ולא מובנת (לדעתך) כי אף אחד לא באמת מבין חוץ ממך - את חווה את הדברים האיומים האלו לבדך אנו כאן חווות את אותם סוגים של דברים השתוללויות שונות של הנפש וזעקות וזבעות האימים שלא נשמעות אהובתי, אני כן מקשיבה לך באמת מנסה להכיל אם לא בשבילי- בשבילך. תני בי אמון בבקשה אנסה מה שאוכל אני באותה הסירה כמו שלך עם תוספות .... מקווה שעזרתי איתך מתמודדת

תודה על מילותיך החמות ועל הרצון הגדול שלך לתמוך. לא הבנת אותי יקרה. לא דיברתי על האנשים בפורום אלא על הרבה אנשים בסביבה שלי, לא וירטואליים. אני חווה מהם את כל הדברים שציינתי. הכי כואב הוא שממקום של להעריך אותי על תובנות, התקדמות, פריצות דרך וכד', אני הופכת פתאום לסוג של מפלצת. לא השתניתי. מה שמכביד ומעיק היא הפגיעה שעברתי, שבמובן מסויים עיצבה אותי למי שאני, אבל היא לא אמורה להיות אני אלא רק חלק מימני. בעיני האנשים האילו אני הופכת להיות הפגיעה, כשמסתכלים עלי רואים רק פגיעה ולא רואים אותי או את הבן אדם שאני. הבעיטות האילו כואבות ברמות מטורפות ובעיקר העובדה שכל כך קל לוותר עלי ולפגוע בי, והכל בלחי למצמץ, רק בגלל שכבר פגעו בי. מן הסתם אני נחווית כחלשה שהכי קל לפגוע בה, והניתוקים האילו הם הדבר האחדשלי הוא הכי קשה והכי מכאיב. אנשים יודעים את זה ופוגעים בדיוק במקום הזה. בגדול הפגיעה הזאת עושה את זה ופשוט התעייפתי כבר מלכבות שריפות כל הזמן, מלהזכיר שיש בן אדם מאחורי הפגיעה הזאת...... שוב תודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת

מבינים שמחה שהצלחת לשתף למרות הפחד להפגע שלא יראו אותך רק את הסיפור את הזוועה יקירה אני רק שולחת חיבוק להיות איתך בלי מילים אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

תודה שאת איתי, ותודה רבה על החיבוק. שלך - מציאות אחרת

חיבוק אוהב מכל הלב גם לך. שלך - מציאות אחרת

הראל מויאל מילים ולחן: הראל מויאל כבר שנים אני אובד בתוך העיר החרבה זיכרונות המלחמה, מאז לא מרפים בי חיילים אני סוחב מתוך נתיב השיירה שוב הערב מקרב את העבר רגעים אני חולם ומשנתי הבהולה אולי אציץ אל החלון, הם שוב ימצאוני השונאים והצרורות מול הפחדים בתעלה עוד מעט יבוא מסוק ההצלה מי מסתתר אחרי הוילון, צעדים מתקרבים, מתחבא בארון מי שם זועק מי נשאר אחרון זה אני לי עונה הפצוע לעיתים דפיקות בדלת ומתוך האפלה מישהו הדליק האור ושוב הם חוזרים בי האויבים אשר אורבים לי בשלהי המסדרון עת זעקתי לעזרה ואיש לא בא מי מסתתר אחרי הוילון, צעדים מתקרבים, מתחבא בארון מי שם זועק מי נשאר אחרון זה אני מסתבר הפצוע מי מסתתר אחרי הוילון, רגעים של טירוף מי נלחם בסלון מי שם עומד למסדר אחרון רק אני, מסתבר הפצוע אף אחד לא נשאר מלבדך פירוש שלי: כבר שנים אני אובדת בתוך העיר החריבה (גופי ונפשי) זכרונות מאותם השנים לא מרפים בי אני נושאת על גבי אינספור שניות של מציאות כואבת וכל ערב מחדש שוב דועכת כי חווה את הדברים ונזכרת.... רגעים אני חולמת שיבואו לעזרה אולי אם אנסה לומר משהו או להראות סימן כלשהוא יבוא מסוק ההצלה???? מי מסתתרת אחרי הוילון? צעדים מתקרבים (של הפוגע) מתחבאת בדמיון מי שם זועקת מי נשארת אחרונה?? זו אני - השבורה החבולה והפצועה... הנה דפיקות "עדינות" (בשבילי רועשות) בדלת כי כבר לילה ואין לו רצון להעיר את בני הבית שישנים להם בנחת...... 'מישהו' מדליק את האור ומכבאו- כך נהג האורב לי להעיר אותי משנתי העייפה זו העת בה אני זעקתי לעזרה ואיש לא בא!!! מי מסתתר אחרי הוילון? רגעים של טירוף מי נלחם- - - בסלון???? מי שם שוכבת מביטה בחלון?? רק אני, מסתבר הפצועה הפגועה והרבה יותר....

אפשר להוסיף לך עוד איזה בית בשיר הפצועה הפגועה והרבה יותר מכאן אני צומחת להיות אני חזקה יותר אישה יפה עם נפש עדינה כמו שאני רק רוצה אף אחד לא נלחם ואין פצועים דם לא נשפך אספתי מזמן את השברים קמתי חזקה יותר ועם רצון לחיים מה דעתך על התוספת הזו ?

את מרגיעה ונותנת ביטחון- את נותנת תקווה ועוזרת לא ליפול זה באמת בא מהראש, אני צריכה לאסוף את עצמי ולחשוב חיובי מודה לך יקרה מתמודדת

מצטרפת לבית הנוסף שמכאן אפשר רק לעלות.... ואת יכולה עם הכוחות והאומץ שיש בך תור יקרה זה פשוט מקסים מצידך לומר ולראות את הבית הנוסף כי הוא קיים גם בך! היופי הכוחות והאומץ! גאה בכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

וואו, כמה כאב הורגש לי במכתבך זה, כל כך הרבה כאב ביטאת... זה הציף אותי בכל כך הרבה תחושות. ברצוני לשתף אותך בתחושותיי ובמחשבותיי: למרות שתודה לאל למזלי לא חוויתי חוויות קשות מהסוג הזה אני רוצה לםפר לך שאני כל כך מבינה ומכירה אישית את החוויה הזאת של מצב שאת כל כולך זועקת לעזרה וישנם כל כך הרבה סימנים לכך ואיש אינו מבחין בזה, איש אינו רגיש לזעקותייך ואיש אינו מרגיש בכאבך ובמצוקתך. ודבר זה הינו מעלה כל כך הרבה כעס ואכזבה אדירה מאנשים שהיו כל כך קרובים אלייך והיו אמורים לדאוג לך ןלהגן עלייך ולבטא קצת אכפתיות ואהבה בזמן שהיית מדממת מכאב כל כולך... מתמודדת, את אכן מתמודדת נון סטופ עם זיכרונות כל כך כואבים שאין מילים שיוכלו לתאר אותם, שקשה לעכל אותם, שקשה לשאת אותם ואת גיבורה בכל המובנים, כולכן פה כל כך גיבורות ולמרות שאת מתמודדת יקרה ואתן כולכן מרגישות פגיעות, שבורות וחלשות אין לכן מושג כמה כח יש בכן, כמה כוחות ניתן לקבל ממכן. אתן השראה לכח האנושי להתגבר ולהתרפא ואני אומרת את זה בשיא הכנות. מתמודדת, ישנם אנשים שאינם מבחינים במצוקות האחר אוליי ממוגבלותם ומאי יכולתם לחוש בסימני מצוקה.. אוליי בגלל שיכול להיות שחלקם באמת אדישים... אבל אני חייבת לומר לך שאת תמצאי אנשים לגמרי שונים. את תמצאי אנשים שיכאבו את כאבך, הזדהו איתך, יתמכו בך ולעולם לא יתעלמו מזעקותייך לעזרה, אנשים שילחמו על חייך, שילחמו על האושר שלך, שידאגו לך ויאהבו אותך כי זה פשוט מגיע לך!! את ראויה לכך!! אוהבת, רחלי

תודה על התגובה, ההזדהות העצומה... תודה על התקווה.... כרגע אני במצב קשה מאוד והכי גרוע זה שאני יודעת את זה וממשיכה לטעות במקום להתאפס על עצמי ולהתעלות..... יום טוב יקירתי, תודה :) אוהבת מתמודדת

אני עברתי טיפול עצמי שהוציא אותי מהמקום הכואב מה שנשאר לי לעשות זה לתרום מזמני ממרצי וכוחי לנשים גברים ילדים שעברו פגיעה מינית כולל בני . זהו מכאן רק צמיחה

מה דעתכן על חשיפה? האם בעד? נגד? בפני מי חושפים? אשמח לשמוע כמה דיעות. כרגע בעיקר מרגישה "מוזרה" ולכן רוצה לשתף- אנשים קרובים במקום העבודה. תודה.

לי יקרה, תראי, אני עד לפני שבוע דנתי באותו סוג שלל שאלה: האם לחשוף?? אבל ככל שאני מתעמקת בזה יותר אני מבינה את המורכבות של העניין ראשית אציין שאינו דומה מקרה אחד למשנהו אז יכול להיות דברים שלא יתאימו לי ויתאימו לך או להיפך.. דבר נוסף- חשוב ביותר: צריך לדעת למי מספרים!! בחיי לא סיפרתי על המקרה כמה שנים טובות אבל ברגע שהתחלתי לספר עשיתי את זה אנונימי כדי לבדוק את השטח- יאמינו או לא? מה יאמרו? יתמכו? ועוד... ואז הופניתי למטפלת ששם פתחתי דברים אבל לא הכל- לא הרגשתי מחוברת ומשם עברתי לעוד סדרת טיפול שונה שמשלבת גוף ונפש וגם לא התחברתי כלומר זה נתן לי אבל לא הרגשתי בטוחה לספר הכל.. וכיום אני אצל מטפלת מעולה שהיא מבינה את הדברים לעומקם וגם אם לא אומר לה היא מבינה ומכוונת אותי לומר והיא כ"כ מבינה בתחום.... למה אני מספרת לך זאת? כדי לומר לך שצריך לחשוב טוב טוב לפני שמספרים למישהו, אני מבינה כ"כ את הצורך הזה- לשבור שתיקה ולספר לאנשים הקרובים אלייך... אבל דווקא כאן הייתי שוקלת עוד כי לספר במקום עבודה זה לא כ"כ טוב ויקשה עלייך את החיים. את אולי לא מבינה זאת עכשיו כי את רוצה שיתמכו ויבינו וכו' אבל אנשים לא כ"כ טובים בזה ובמיוחד כאשר זה בא על חשבון זמנם או עבודתם... אז יקירה אהובה, מכל הלב אני מציעה לך לחשוב על אדם אחד היקר לך ושאת בטוחה שהוא יתמוך בך ותנסי לספר לו/ה רק חלק מהדברים כדי שאם תראי שהוא/ היא לא מבינים אז תוכלי תמיד לסגת אחורה... וקחי בחשבון שיש אנשים שתרצי לספר להם כי יראה לך שהם יתמכו אבל ברגע שתספרי להם הם יגיבו בשוק וכ"כ ירצו להיות שם בשבילך אבל הם לא יהיו כי יהיה קשה להם להתמודד עם זה.. מציעה לך להשתתף בפורום והכי בדחיפות- לספר למטפלת מוסמכת שמבינה בתחום. אני כאן לשמוע ולתמוך עד כמה שרק אוכל - מכל הלב שולחת לך חיבוק מעודד, את לא לבד.... אוהבת אותך, מתמודדת

אני מסכימה עם כל מילה שאמרה לך מתמודדת, ויותר מיזה אני מסכימה איתה מיתוך ניסיון. אישית ניסיתי לשתף כמה אנשים ובהתחלה זה הרגיש כאילו טעיתי בכך ששמרתי על הסוד כך כך הרבה זמן, ובעצם הסוד הזה כאילו הרחיק את האנשים מימני וברגע שסיפרתי לאנשים הם התקרבו. המציאות טפחה לי על הפנים קצת אחר כך. אנשים לא רגילים לסיפורים מהסוג הזה ולא מעוניינים להתמודד עם סיפורים כאלה. זה נעשה מעיק עליהם. בהתחלה הם מאד רוצים כביכול לעזור, אבל מהר מאד הם נירתעים, וכדי לא להרגיש רע על כך ורע עם עצמם, הם גם מקטינים את מי שסיפר להם, אותי, מראים לי כמה אני בעצם הפגיעה ושום דבר אחר, ובעיקר שאפשר בקלות לעשות איתי מה שבא להם, לרדת עלי, לזלזל, לפגוע, לקרבן וכד'. שום דבר מיני, אבל מילים הרבה פעמים הורגות יותר מהרבה דברים אחרים. בקיצור מניסיוני, לספר רק לאדם מקצועי, וגם זה בערבון מוגבל, אף פעם לא לספר הכל, כי גם מטפלים לא מצליחים לפעמים להכיל, ומן הסתם הם ידאגו לעצמם לפני שידאגו לי, גם אם זה פוגע בי..... בקיצור זה הניסיון שלי בעניין הזה. שלך - מציאות אחרת

בקשר למקום עבודה לא חושב תשכדאי לך תשמרי על הפרטיות שלך בעבודה זה לא יקדם אותך . משפחה רק על מי שאת יכולה לסמוך אני החשיפה הכי גדולה שלי הייתה בסרט יותר מזה כבר אין ויש יומן חיים שאת יכולה לכתוב ולתת לאנשים לקרא עשיתי זאת רק לא להיפגע

טוב לראותך לי אם את שואלת סימן שאת יודעת יודעת אבל מפחדת... יודעת שצריך לשבור את השתיקה דיי... בלי סודות יותר ובלי לגונן על הפוגע. היגע הזמן למצוא אדם אחד לפחות שאת סומכת עליו אדם קרוב? איש מקצוע? לא חשוב הסדר... רק אל תשארי יותר לבד אנחנו כאן יקירה איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

שלום לכולם, אני כבר כמה זמן קוראת בפורום הזה ופעם ראשונה שאניי כותבת.. אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ מרוב כל המחשבות ואני חייבת לשתף מישהו כי אין לי עם מי לדבר על זה. כיום אני בת 21, שרויה בדיכאון לא יכולה לראות אף אחד ולא לדבר עם אףאחד ובמיוחד לא עם גברים. אני מרגישה שיש לכולם רק מטרה אחת ואף אחד לא רוצה ממני יותר מזה, אף פעם לא אהבו אותי באמת. בגיל 17 נאנסתי ע"י 2 גברים לאחר ששמו לי אקסטזי בכוס ללא ידיעתי. עד היום, אני כל יום נזכרת בזה ולא מצליחה להרפות- אני זוכרת הכל!!!!!!!!!!! מאז, אני מרגישה שהחיים שלי השתנו, עברתי הרבה עליות ומורדות, אבל היום אני כבר לא חושבת שיש טעם לחיות. כי בעצם כשאתה לבד ואף אחד לא אוהב אותך ואין עם מי לדבר אז אני מעדיפה כבר למות. כל הקשרים שהיו לי לאחר מכן רצו ממני רק סקס, ואף אחד לא כיבד אותי. לאחר מכן, התחילו לי כל מיני בעיות של התמכרות לקניות ואלכוהול ונכנסתי לחובות עצומים כיוון שאני מחפשת סיפוק מכל הריקנות הזו. וחשבתי בעצם, גם ככה הגוף שלי כבר לא שייך לי, וכלום לא נעשה מתוך בחירה או אהבה, והפכתי להיות נערת ליווי. כן כן, אני לא מאמינה על עצמי, ולפני שהפכתי לכך לא האאמנתי בחיים שאני אעשה דבר כזה. עד היום, שכבתי אולי עם 100 גברים בערך וכל אחד ואחד אני נזכרת באוותו אונס ומשחזרת.. אני כבר לא יכולה לשמור את זה בבטן יותרר, הייתי חייבת להתפרץ. אני מרגישה עם זה דוחה וגועלית, איך מישהו ירצה בכלל להיות איתי או להתחתן איתי אחר כך אם הוא ידע מיזה. היום השמנתי ואני אוכלת כל היום בכוונה כדי שאף אחד לא ירצה לגעת יותר בגוף שלי... אני לא מאמינה שעוד יש לי תקווה בעולם הזה... תודה על ההקשבה

נעלמת אהובה שלי, ראשית אברכך בברוכה הבאה ויישר כוח גדול על האומץ הרב לכתוב ולהחליט לא להישאר לבד עוד יקרה אני קוראת את הודעתך ופשוט בוכה ומזדהה איתך מאודדדד אני בערך בגילך וגם מרגישה שאני עוד רגע הופכת להיות מה שציינת אם לא יבוא מישהו ויגאל אותי עכשיו!!!! (תור יקרה בהזדמנות זו אודה לך) יקרה, אם יש דרך שנוכל לחזק אחת את השניה אקח את ההזדמנות, די לסבל שלך מגיע לך הרבה יותר קשה לי להמשיך לכתוב, אמשיך יותר מאוחר אבל בינתיים אני איתך- בכאב ובדמעות אוהבת ותומכת מתמודדת

היי מתמודדת תודה על התגובה זה כיף לראות שיש מישהי שמבינה לפחות..כי אני ממש מתביישת בזה ואם זה לא היה אנונימי בחיים לא הייתי מספרת,, כנראה הסוד הזה ירדוף אותי כל חיי אני מקווה שיהיהבסדר.. בינתיים אני לא יכולה לתת אמון באף אחד בחיים..כולם נראים לי אינטרסנטים ולכל אחד אכפ רק מעצמו.. הלוואי שהייתי יכולה לדבר עם מישהו ומישהו היה מבין אותי כי יש לי המון מה לתת..

מוזמנת להיות חלק מהפורום מוזמנת לא להעלם ולהיות מצטערת על הטראומה וחווית החיים הקשה חוסר האמון הפחד מאנשים... מהעולם... יקרה תני לעצמך מקום את לא מגעילה ולא כל הדברים שאת חושבת ומרגישה... מגיע לך הרבה יותר מושיטה את היד לעזרה אל תשארי שם לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

הרגשה נוראית, אני מתה מפחד שביום א אתקל בשניהם באבא החלאה שבא לבקר למה לא נשאר בחו"ל הוא אזרח אמריקאי שם מקומו לא ? ונוסף לזה גם הפחד מבן הזוג שהיה לי שנהם יחד זה פצצת אתום באיזה מקום אני נמצאת למתה למעלה אני מבולבלת בלחץ אטומי ממה יהיה עם פלאשבק רצון לישון עייפות רצון למות רצון להתאבד רצון לברוח רצון להיעלם רצון לקבור את עצמי יש לי בעיה: אני לא רוצה לחיות. ממש רע לי ובא לי לעשות משהו בנידון. הבעיה היא שאני עם שני ילדים ואם אני אנסה משהו אם יצילו אותי כמו שעשו כבר בעבר אני ממש בדיכאון + מחשבות אובססיביות רצון למות כן זה שבוע השבוע הכי קשה מזה כמה שנים שאני שואלת את נפשי למות כי כבר מה כל יותר לחיות או למות לקבל את זה או להיעלם ככה פתאום בלי לחשוב יותר מידי בלי להתלבט פשוט להיעלם אם זה רק היה אפשרי אם זה לא היה פוגע בילדים פשוט לעזוב הכל בלי שמישהו ישים לב ולהיעלם כל יום נלמד משו חדש נקבל את כולם ניתן בלי תנאים נאהב בלי תנאים נחיה בשלווה והבנה שהבריאה נמצאת איתנו הזה לכמה שיותר אנשים שיתחילו להבין שהצלחה בחומר זה לא מה שחשוב כשעולים למעלה לא מעניין שחשבתי שאני עוד רגע שם רק גדל המרחק ביני לבין המטרה שנים של סבל,שליליות, בלאגן חולשה עייפות ואפילו הפרעת אכילה אשפוז על אנורקסיה עם בולמיה אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa; בעברית: צ?י?מ?נו?ת טוב שבת שלום

היי מותק שלי, אוי מה אומר לך ומה אגיד?? אני הייתי בדיוק במקומך חשבתי על מוות בצורה אובססיבית וגם ניסיתי אינספור ניסיונות התאבדות שכולם נכשלו.. ובנוסף פיתחתי אנורקסיה אבלל עדיין לא אושפזתי אבל ההבחנה שנתן לי הפסיכיאטר זה אנוקרסיה ועוד.. כואב לי לשמוע שגם את עוברת דברים כאלו ובמיוחד שיש לך 2 ילדים מקסימים שהם לא אשמים הם נולדו ורוצים לחיות בטוב תני להם מה שאת יכולה תני להם מה שלא קיבלת תהיי בשבילהם תחיי בשבילם הם כל חייך והם יסבו לך נחת- אמן! יקירתי, אני איתך לא רק באמירה אלא באמת כואב לי מאוד כאבך את בטיפול כלשהו?- לא זכור לי עם ענית על זה.. ? אל תתאבדי בבקשה- למרותת שזה נראה לך בהישג יד בשביל ילדייך ובשבילי, אנא אני צריכה אותך כאן בריאה וחזקה נכון יש קשיים והם באים שזה מערער יותר רוצה לאחל לך פול הצלחה ותכתבי כי אני איתך רק אל תתאבדי אל תשבי להם את העונג הזה לומר שהם ניצחו אלא את ניצחת!!! ואת לא תתני להם ...

אני לא יודעת איך לומר את הדברים, הם לא ברורים -אפילו לא לי אני חווה תקופה קשה מאודד בה אין אף אחד לצידי רק אני והמטפלת שלי מנסות להציל את עצמי מהפגיעה ארוכת השנים ובמקום להיות יותר טוב המצב רק מחמיר אני לא מחפשת כרגע היכרות בכלל לא וזה לא מתאים לי ברגעים אלו של חיי אבל נחשפתי לצאט יום אחד וגיליתי ששם עונים מהר למה שאני מספרת אומרת מילה ומחזירים לי מילה אבל כידוע שבצאט אין מקום לרחמים אלא זה מקום להיכרויות ולפי מה שנוכחתי לראות זהו מקום לחרמנים וחרמניות לנצלנים ולנצלניות ולסוטים שונים.... ובכל אופן אני נמשכת לשם כל פעם מחדש כבר כמה חודשים... אני מקווה למצוא משם אוזן קשבת הזדהות סימפטיה למרות שהמטפלת שלי מזהירה אותי ואומרת לי שזה אסון בשבילי עכשיו כנפגעת אונס אני לא יבין את הדברים שהולכים שם ויגיב בחומרה.... היא מבקשת ממני לסגור את האינטרנט עד שהתקופה הזו תעבור לי - הדחף להיכנס שוב ושוב... אבל כל פעם מחדש אני מקשיבה לה ומסכימה עם הדברים וכמעט מפנימה אבל כשאני חוזרת הבית ורואה שאני לבד, אין עם מי לפרוק אין לי עם מי לבכות אין לי אנשים שתומכים בי זה כאילו שעברתי שואה ואני נמצאת במקום בו אנשים מכחישים את השואה בכך שהורי יודעים אבל מתעלמים לא יודעים איך מתמודדים עם זה... אחותי עדיין נשואה לו והכל מתנהל לפי השגרה ומשהו בתוכי צועק הצילווווווו איך הכל נראה כרגיל ובעצם זה בדיוק להיפך?????????????????? בקיצור מה שרציתי לומר זה שהצאט באמת דרדר אותי נפשית מרגישה שהגבולות שלי מתשתשות הכל נראה לא ברור ו"מותר" וכך הגיע לי שיחה בצאט מאיש שמעוניין לשלם כסף ללא מין נמשכתי לזה! ומצד אחד חשבתי איך ייתכן?? ומצד שני חשבתי- כדאי לנסות.. וכך פיתחתי איתו שיחה על מה בדיוק הוא מתכוון ............. .................. ......................... בסופו של דבר הייתי "חזקה" ואמרתי לו- לא! לא יודעת איך יש לי את הכוחות הללו להישאר חזקה ולעמוד על הגבולות...??? כי מצד שני אני בקלות יכולה ליפול לזה: אני עובדת ומהמשכורת אני מממנת את הלימודים שלי וגם את הטיפול שהכל פרטי!! אז זה במחיר מלא.. והכסף שהוא הציע מאודד קרץ לי וכמעט השתכנעתי ללכת אליו או לאנשים כמותו ובעצם במילים אחרות- - להיחשב זונה..... מה שרציתי במכתב זה לומר: מה עושים??????? כל התקוות הולכות ונעלמות- אין לי עם מי לפרוק אין לי עם מי לדבר וזה חשוב לי מאודד מאחר וכל השנים שתקתי.... אוי... מקווה שאתן מבינות ולא שופטות אותי אם לא תבינו איך זה מתקשר לפגיעה אנסה להסביר לכן את מה שהמטפלת שלי מנסה להסביר לי..... תהיו כאן בשבילי בבקשהההה אל תעזבו אותי לבד

הכמיהה לקשר, למגע למישהו שיקשיב אי שם בצד השני מובילה אותך למקומות אפלים ומסוכנים ואת כל כך צמאה לאהבה להכלה והקשבה שאת מוכנה לסכן את נפשך במקומות הללו ולמכור מין והכל תמורת זאת (כמעט בעצם, כי בסופו של דבר את עוצרת עצמך ולא הולכת להיפגש עם האנשים הללו) זה מזכיר לי ילדה קטנה שרוצה תשומת לב מאבא וזקוקה נואשות לאהבה וילדה תהיה מוכנה לעשות הכל.. גם תמורת מכירת הגוף !משהו מהותי חסר לך בחייך ריק שלא מתמלא ולא בא לידי ביטוי גם בטיפול שלך! צורך שלך לא מתמלא כראוי לדעתי גם ביחסים הטיפוליים שכן המטפלת אמורה להוות ולמלא את הצרכים הללו ומכיוון שזה נותר חסר את הולכת בצורה נואשת ומחפשת במקומות לא טובים שאולי זמינים ומקשיבים לך אבל הם רוצים דבר אחד- מין! ואני אפתיע ואספר שבצבא בזמן המשמרות היה אחד שמטריד בטלפון בהתחלה זה היה שיחה נחמדה נשמע שהוא היה בן 30 ואז זה היה גולש לשיחה על מין ואני הייתי מקשיבה לזה!! והוא היה מזמין לביתו בסופי שבוע וכמובן שלא הייתי הולכת אבל אני דיברתי איתו ואני הקשבתי לכל התיאורים שלו וכך התביישתי בעצמי ולא סיפרתי זאת לאף אחד לא הבנתי למה אני עושה לעצמי הרי אני אני בטוח לא אלך אליו! אבל נתתי לו לדבר ולדבר ולא ניתקתי את השיחה והוא היה ממשיך להתקשר בהזדמנויות.. אינני יודעת את שמו והוא לא יודע את שמי היום אני מבינה שכנראה עשיתי מתוך רצון לפתח קשר של הקשבה לא יודעת מה עבר עליי גם ככה הייתי בהידרדרות קשה אז גם זה על הדרך.. כיום אני סולחת לעצמי על זה לא אני יזמתי את השיחות הללו אבל מצד שני לא מנעתי אותן . אולי כמוך רציתי נואשות מישהו לדבר והוא היה איש אינטליגנטי מאוד מאוד ונעים שיחה רק שהשיחה כמובן הייתה גולשת ל... ומה יקרה שאנחנו ניפגש וכמעט ש.. אבל גם אני עצרתי את עצמי בנקודה הזאת! כך שאני מאוד מבינה אותך! אבל גם אמרת לך שחסר לך משהו מאוד חשוב בחייך וגם בטיפול כנראה לכן את מגיעה לשם כל פעם. מחדש... שלך (:

אחותי ילדה בן..... עכשיו מה?? אפילו לא ידענו שהיא בהריון- הוא שומר אותה ועושה כל מה שיכול כדי שאני לא יספר לה.... אווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףף זה מזל טוב או שמא מזל רעעעעעע..............

מתמודדת יקרה. את אמיצה שאת לא מוותרת. וכולם נופלים וקמים. אני אשמח להקשיב לך..חזרי אלי.

ברוכה הבאה לך אבל איך אוכל לחזור אלייך??? ואני כמעט מוותרת ונופלת לזה אוי אני טועה ועושה שטויות, היום כמעט יצאתי והדברים היו מסודרים כמעט הכל ובדקה האחרונה אמרתי- לא. אבל אני מרגע לרגע מתדרדרת....... אם יש מישהו בעולם שזה איכפט לו- - אנא עזרו לי... ה' תציל אותי... אני יודעת שאני זו שעושה הכל אבל למה קשה לי להפסיק עם זה???? תודה לך יקרה לילה טוב

אבל זה לא אומר שכולן כך ואני מעריצה אותך שאמרת לא כל הכבודלך !

נכון אמרתי: "לא" אבל מה יהיה איתי אני רוצה את זה ולא רוצה את זה לכולם נראה שאני חזקה והחלטית אני כזו אבל יש רגעים ואני נשברת ואין מי לצידי שיתמוך ויעזור לי על אף הקושי ועזור לי לומר: לא.... :( עצוב שכך המצב ורק אני רואה את התדרדרותי ואין מי שיעצור אותי מלפול....

יש תקופות שבהן כל כך קשה לשרוד את היום מתחילתו ועד סופו ומה שהכי עצוב זה שהתקופות האלה מהוות את רוב החיים עם הפוגות קצרות בין לבין.... ואין לי כוחחחחחחחחחחח יותררררררררררררר רוצה רק לישון לישון ולישון :(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((

כ"כ מזדהה עם המילים ואין לי מה להוסיף עליהן, רק עוד חושך מר וכואב וצורב............. שיר לעידוד לשנינו: http://www.youtube.com/watch?v=UyndZyLnV5k

מצטערת שכך... מצטרפת למתמודדת "שלא תיפול ותישבר, שלא תכאב יותר" מחזקת אותך מקווה לתקופות טובות ומעודדות ארוכות ומשמעותיות יותר אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

אורחת מקסימה ויקרה, אכן ההודעה טריגרית נורא ואני מאוד מחוברת למילים שרשמת והיה פעם שאני רשמתי מילים דומות אבל חששתי שזה יותר מידי כאן לפורום אז בגלל שלא ידעתי את הגבולות החלטתי לא לכתוב.... ואת כתבת שזה מאוד לא מובן מאליו להוציא את הדברים הכואבים... לצערי את כמוני כאן וזה אכן נקרא אונס כי הוא עשה דברים שאת לא הסכמת להם והוא לא שמע אותך ממטר ולא הקשיב לך ולא התייחס למילותייך רק ראה את רצונו וצרכיו ועשה בך מה שעשה כמו שמשחק עם בובה... את קורבן ואני יודעת שזה קשה לעכל זאת אני עד היום לא מאמינה שזה קרה לי ואני מנסה להפנים וכל מה שאני לא עושה- לא מתעכל לי אתת מודע שלי מסרב להפנים ולהאמין... יש לי הרבה מה לומר לך כי מאוד התחברתי לדבריך אבל קשה לי מידי עכשיו אני לא בתקופה טובה :( ..... איתך אהובה, את מוזמנת לשאול הכל ולשתף כמה שאת יכולה... מתמודדת

מה שלומכן???????? אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

אידה יקרה, תודה רבה על ההתעניינות והאיכפתיות. זה המון המון ולא מובן מאליו. אני די חסרת מילים על עצמי. עושה המון דברים כדי לזוז מהקיבעון שלתוכו נפלתי, אבל על פניו לא רואים כלום ולא מרגישים כלום. בעיקר מאד מאד עצובה ומרגישה סתם כלום אחד גדול.... מה שאני קוראת לו הישג, הוא משהו שבשגרה לכל אדם אחר, ולכן ההישג הופך לכלום אחד גדול, לאני כלום אחד גדול. מרגישה דחויה, ולא חלק או לא קיימת בכלל. הכל בזבוז זמן אחד גדול ובשורה התחתונה, אני תמיד אהיה עטופה ותמיד אהיה שקועה בתוך הגועל נפש שעברתי, כבולה אליו בלי שום יכולת להשתחרר. אילו לא החיים שביקשתי לעצמי, אבל מי אני בכלל? ומי שואל אותי? פשוט תקועה עם כל זה לבד, ודי לא רוצה יותר.... איך שאני לא אהפוך את הדברים, הכל שם והכל הורס וממשיך לחבל בתוך החיים שלי שהם בעצם לא חיים בכלל. הם הרבה יותר גהינום מחיים. שלך - מציאות אחרת

כואב לשמוע שכך את מרגישה הכל מתחיל ומסתכם בפגיעה זה גם מה שאני רוואה ומרגישה נוספים לה נדבכים רבים וכיוונים שלא חושבים עליהם בכלל מכירה את זה שאת מבפנים מבולבלת וחסרת חיות ושום דבר לא נראה כלפי חוץ רק רוצה שתדעי שאת משהו מיוחד ולא סתם מישהיא ולא כלומניקית את גדולה מהחיים אומנם לא שואלים אותנו אבל אנחנו בוחרים איך להגיב לדברים עם כל הקושי להישבר או להחזיק מעמד ולנצח אהובה איך שאני מכירה אותך כאן, את שורדת אמיצה שלא כל אחת יכולה לעבור דברים כמו שלך ואת עברת אותם ועוברת אותם בגבורה איתנה חיזקי ואימצי יקרה איתך

מצטערת שכך את מרגישה אל תאבדי תקווה להפוך את העבר רק לחלק קטן ממך...ולא הכל... לא נוכל להעלים אבל אפשר לצמצם מחזקת מקווה לראותך כאן איתנו איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

http://www.youtube.com/watch?v=IEyes40uG6w דמעה

התגעגענו מה שלומך? אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

מה שלומך?? מבינה שעדיין עצוב וקשה... איך את מסתדרת לבד?? מצאת מישהו לצידך?? אהובתי, אני כ"כ מתגעגעת אלייך ומתפללת עלייך... מאוד איכפט לי ואני שמה לב מתי את נעלמת ומחכה לשובך.. מחכה ליום והגשם של הדמעות והכאב האינסופי יהפך לשמחה לאהבה ולקבלה עצמית. יום בו תראי את השמש כולה ולא רק שהיא מציצה מבעד לעננים.. והיום הזה עוד יבוא עוד מעט רק חכי ואל תשברי הוא יבוא- תחזיקי מעמד... אני איתך כאן, מקווה שהמשכת לקרא בפורום כל הזמן הארוך שלא כתבת כי אני החלפתי שם... אז אהובתי יקירתי- מאחלת ומחכה ליום מלא אור תקוות שמחה ואהבה

שרית חדד: http://www.youtube.com/watch?v=oXzjY4EHJB4&feature=related מה שהיה לא יחזור עוד לעולם זה כואב לי בלב כל יום מחשבות שעולות לא נותנות לי בשקט לחיות זה אולי יותר מסתם משבר זה גורל שנפל עלי החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע די ------------ עד מתי אלוקי?? יגור העצב בתוכי?? הכאב שבליבי הוא כאב שבנפשי פוגע די------------- כמה עוד אלוקי??? לא רוצה להיות לבד הרחוב נדם מבני אדם אף אחד לא מבין אותי ומחר זה עוד יום יום רגיל וכמעט שגרתי אם בשמים נשמע קולי ורק ממעל יבוא עזרי אדון עולם תחוס עלי אני בוכה לך אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה שזה תופס אותי מציאות, את אמרת לי שלבד זו בחירה אולי את צודקת אבל אני מרגישה שאני לא יכולה להפריד בין חיי המאושרים לכאבים האין סופיים כאילו בכל רגע שטוב לי העצב והכאב חייבים להיכנס ולכן קשה להיות איתי אני מפחדת להכביד על אנשים אבל מאודד צריכה אותם שיהיו לידי בכאב ובחלל הענק שיש לי ועכשיו חברתי הטובה- הולכים להציע לה נישואין ואז אני נשארת בכלל בודדה מפחדת להכיר חברות חדשות וכולן סביבי נשואות הם נישאו יותר מידי מוקדם ונשארתי... לבד..... אני לא מרגישה שאני יכולה להעלים עין מהמקרה שקרה לי לכל מקום הוא חייב להיכנס אוףף וזה בעצם לא רק הלבד- זה הרבה יותר מזה אני מחכה ללכת כבר למטפלת שלי אני חייבת לפרוק ולהבין מה קורה ואני יכולה להבין דברים רק כשמדברים עליהם שאשאל ויענו לי שישקפו לי את המציאות... לבד זה הרבה יותר קשה לעשות זאת שבת שלום מתמודדת

מתמודדת יקרה, מאד מבינה את הרעיון שגם בטוב הכאב חייב להיות נוכח. מבינה ומזדהה. מכירה את התחושה הזאת מעצמי במובן העמוק של העניין. דוגמה חזקה לזה משלי היא שאני לומדת להתחבר לגוף שלי דרך תנועה ובריקוד. אחרי חודשיים וחצי שאני ממש מתמידה בריקודים הצלחתי להשאר מחוברת ערב שלם ובכל זאת ולמרות שממש שמחתי שזה קרה סוף סוף, יצאתי מישם בוכה, כמו שחרור אדיר של כאב שנאגר בתוכי תוך כדי הריקודים. זה קורה וזה נכון, ויחד עם זאת החיים הם בזרימה כל הזמן, הכל נתון לשינויים ובעיקר הכל אפשרי אם רק מעיזים לרצות והשמיים הם הגבול. באשר לחברות הטובות שהתחתנו והחברה הנוספת שעומדת להתחתן, חברות לא מסתיימת בגלל נישואין. אפשר להיות חברה של אישה נשואה גם אם את לא נשואה. כשמתחתנים רק הסטטוס משתנה, אבל החיים ממשיכים וכל אחד צריך גם חיי חברה. בעל לא הופך להיות תחליף לכל החברות שהיו לאישה לפני החתונה, וגם אישה היא לא תחליף לחברים של הבעל מלפני החתונה. זה אולי קצת אחר כי הן נשואות, אבל החברה לא משתנית בגלל שהתחתנה וחתונה היא לא סיבה לסיום של חברות אמיתית. בהרגשה שלי אולי את מרגישה לבד בגלל אופי ההתמודדות שלך והבעיות סביב מציאת בן זוג. מה שקרה חלף. הוא לא ישכח ולא ימחק, אבל המטרה היא שתלמדי לחיות עם זה ולנהל את חייך יחד עם מה שקרה לך ובעיקר שתדעי לא לאפשר למה שקרה לך לנהל לך את החיים. את לא הפגיעה, את רק ניפגעת והפגיעה היא חלק מימך וחלק מהאירועים שקרו לך בחיים. יש גם אירועים טובים שקרו לך. תאחזי בהם ותני להם משקל כדי שהם יהוו כמעין קונטרה לדברים הקשים שגם קרו לך. מצטערת שלקח לי זמן להגיב לך, לא קל לי בהמעטה, פיזית, וגם רגשית.... שיהיה קל יותר. שלך - מציאות אחרת

האם זה נורמלי שעד היום, 30 שנה אחרי הפגיעה אני מוטרדת מזה ברמה יומיומית? התחלתי בטיפולים רק לפני חמש שנים ובכל זאת- כל יום???? אשמח לתשובות מנסיונכן האישי כי כוחי הולך ואוזל......

היי אורחת יקרה, ברוכה הבאה לפורום, מקווה שתשארי... אני כמעט שנתיים אחרי (לא 30 שנה) וזה אכן מטריד אותי בצורה יומיומית.. לא יודעת איך יראה לאחר 30 שנה, מקווה שאפשר להחלים המטפלת שלי אמרה לי שאם מגיע חבר- בעל טוב אז זה יכול לפתור את זה כי החיים יראו טוב יותר וישכיחו את הפגיעה (לא לגמרי אבל לא יטרידו) את התחלת טיפול רק לפני 5 שנים אז זה דיי ברור שפתאום תצופי מחדש עם הפגיעה בעוצמות קשות ויומיומיות כי הדחקת את זה 25 שנים!! אז תמשיכי בטיפול- הוא קשה ובלתי נסבל אבל זו הדרך היחידה להחלמה!! תעשי כל מה שנראה לך נכון, דברי על כך תוציאי הכל עד שתפתרי את כל האירועים שקרו, כל דקה בהם תהיה לך פתורה.. אני מאחלת לך חיים נפלאים ללא בלבולים ללא הצפות ללא פלאשבקים שתהיי שמחה ומאושרת באמת, שתצחקי מכל הלב שתאמיני באחר שלא תפגעי יותר, שתהיי שם בשבילך ועוד הרבה.... בהצלחה, מתמודדת

באופן אישי אני כבר 30 שנה אחרי סוג אחד של פגיעה, הפגיעה המוקדמת. (זה מורכב אצלי), והיום אני כבר לא מוטרדת מיזה ברמה היום יומית, לא מוטרדת מהפרטים ומהחפירה בתוך זה בניסיון להזכר. יחד עם זאת יש הרבה התמודדויות שמקורן מהפגיעה, איתן צריך להתמודד בהווה, ואילו בהחלט מטרידים מכל מיני כיוונים ביום יום שלי. עדיין זה הרבה יותר מתון מאשר בהתחלה.... צריך הרבה כוחות כדי להתמודד עם פגיעה כזאת ועם ההשלכות שלה, אבל אם שרדת את הפגיעה, את תשרדי גם את ההתמודדות עם הזכרונות.... שיבואו ימים קלים יותר, תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך - מציאות אחרת

אני לא מוצאת את עצמי בכלל עסוקה בלחפור ולנסות להיזכר מה היה בדיוק , פרטים וכו. אני פשוט מוצפת מהעניין באופן כללי. אני בהחלט מתמודדת או לפחות מנסה עם ההשלכות שיש לזה בהווה שהן נוראיות במקרה שלי לפחות ואני לא יודעת להגיד בביטחון כזה כמו שאת ששרדתי את הדבר הזה אני עוד בתהליך ההישרדות, בודקת, מנסה, מייחלת... תודה בכל מקרה על התגובה לך ולמתמודדת ואשמח לשמוע עוד!

מקווה שלא תברחי .... אולי תחשבי להשאר איתנו ופחות לבד עם המחשבות היומיומיות אני מצטערת לשמוע על הפגיעה את עברת טראומה וזו התגובה של פוסט טראומה. אין לי מושג מה מורכבות הטראומה,אבל הדרך היחידה היא אכן טיפול. יש טיפולים ממוקדי טראומה שמעלימים את מה שאת מתארת וכן את שאר הספטומים. EMDR ו PE הן שתי שיטות טיפול שמאוד אפקטיביות. ניתן לקרוא עליהן באינטרנט וכמובן אשמח לספר ולהפנות אותך לעוד חומר. אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

מה הכוונה בשאלה שלך למורכבות הטראומה? אם הוא פגע בי כמה חודשים אבל לא אנס אותי ממש אז אני בעצם לא שייכת לכאן? או לא מספיק בטראומה או סתם עושה מעצמי עניין ומגזימה? כי לפעמים אני באמת חושבת שאולי איבדתי אישם בדרכי את הפרופורציה ואותי ואת הילדות ואת החיים ואת השפיות...וסתם נכנסת לפורומים כאלה ואולי אני באמת אורחת שלא צריכה להיות פה?אבל הוא נגע והוריד ובייש וליקק ועשה ומישש והשפיל וגמר והרטיב והפחיד והקפיא וילדה וחושך ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב....... אז מה????

רק לי חשוב הפורום?? אוף אני לבד פה......... איפוא כולכן?? עסוקות?? ל ב ד :(

מה שלומך? מבינה את ההרגשה... מצטערת שכך אני כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

המצב רוח שלי לא כ"כ השתנה אני מנסה לא לחשוב על זה אבל זה לא בכוונה כי אני פשוט לא מצליחה לחשוב על מה שעובר עלי אני פשוט מנותקת ולא מצליחה להבין מה קורא איתי.. עכשיו חזרתי מחתונה- לא היה לי כוח להישאר שם לריקודים אז הלכתי רק לחופה וחזרתי מהר, לא מצליחה להביע רגש שום רגש לא של שמחה ולא של עצב לא של כאב ולא של רוגע ושלווה.... אני מרגישה שאני סוחבת את החיים וצפה בהם כמו עלה במים בלי לחוות שום דבר שבוע שעבר חשתי קצת ואז חשתי עצב ודיכאון- אני חושבת בגלל הבדיקה שעשיתי ז"א אני מאודד שמחה על התוצאות אבל היה חשוב לי לבדוק כי רציתי כאילו להפנים את מה שקרא לי- אני חשבתי שאם אוכל לראות שאני לא בתולה- שעל אף שאמרתי לו להפסיק הוא המשיך וקרע לי את הבתולין...- אז אבין את חומרת מעשיו אבל אני נשארתי בתולה- לשמחתי שהצלחתי לדחוק אותו אבל נאבדה לי דרך להאמין, להפנים... הפסיכולוגית שלי אומרת לי שזה לא היה מה שגורם לי להאמין אבל בכל אופן זה הקשה עליי וגרם לי לדכדוך שישבתי ושמעתי שירי דיכאון... נשארתי לבד.. אין מישהו לידי- ולא יודעת איך חיים עם זה עוד... לשכוח??? זה מה שהכדורים עושים לי אבל משהו בתוכי לא נותן- משהו צועק לי וסוחב אותי למה שקרה, אני לא רואה חיים בלי זה ואני לא רואה חיים עם זה... כן, קשה...

מועקה יקרה!! לא שכחתי אותך!! אני חייבת שתדעי זאת! אני לא עניתי לך עד עכשיו מכמה סיבות: הסיבה הראשונה היא הקשיים היומיומיים שאני חווה, מצבי הנפשי והמצוקה שאני שרויה בה שמקשים עליי והרבה פעמים לא מותירים לי זמן וכח להרבה דברים אחרים וביניהם זה שהייה באינטרנט בכלל וגלישה בפורומים מהסוג הזה בפרט. היתה פעם אחת בו הצלחתי להתגבר איכשהו על קשיי,לאסוף עצמי ובאמת כתבתי לך אך ניסיון זה כשל בשל תקלות באינטרנט שלנו שפתאום בלי התראה מוקדמת מתנתק.זה מעצבן ומאכזב ברמות מטורפות וזה קרה לי מספר פעמים. הסיבה השנייה היא שמחשב הנייד האישי שלי התקלקל והיינו צריכים למסור אותו לתיקון, הצטרכתי לחכות מספר שבועות עד שהוא תוקן והוחזר. עכשיו שסיימתי להסביר לך את עניין התעקבות הודעתי אתייחס למה שכתבת לי: אובכן אין לי פייסבוק אבל יש לי אי מייל שאכתוב אותו פה שדרכו אני מקווה מאוד נוכל שתינו להתכתב באופן יותר חופשי ולהכיר אחת את השנייה לעומק הרבה ממה שאפשרי כאן. אני מתה להכיר אותך!! אז כתובת המייל שלי היא: [email protected] מחכה למכתב ממך, את מוזמנת לכתוב לי כאוות נפשך! שלך, רחלי

כיף למועקה שיש לה חברה כמוך תומכת.... בהצלחה בחייך העמוסים ובהצלחה בכל הבלגאנים והמחשבות....

מתוקה שלי, אני מזמינה גם אותך אישית לכתוב לי כאוות נפשך. כתובת האי מייל שלי כתובה באותה הודעה שכתבתי למועקה, אשמח אם תכתבי לי ואתרגש להיות שם בשבילך. רחלי.

מאז שעברתי אונס 3 על ידי חברים של חבר לשעבר שלי על ידי 7 גברים במשך כול הלילה אני מנסה לישון ללא כדורי שינה איך ללא הצלחה אני ישנה עם כדורי שינה רדיו טלויזיה כלב הזעכות מכשיר להגנה עצמית עם פלשביק קולות וצעקות האם אני השתגעתי? נהיתי לא נורמלית? או זה נורמלי? לאישה שעברה אונס? תודה

בת אל יקרה: מי שעבר אונס ועעוד קשה כמו שלך ועוד שזה בפעם השלישית ועוד ע"י 7 בחורים וועוד ע"י חברים של חבר שלך (שהיה) ועוד....... אין מי שישפוט אותך ויאמר לך מה בסדר ומה לא!! תעשי כל מה שנראה לך נכון כדי להגן על עצמך!! וכמובן תלכי לטיפול, שם יכוונו אותך לעשות דברים כדי לפתור דברים ולא לעשות דברים שהם מנגנוני הגנה מקונפליקטים לא פתורים כי אז זה מוסיף עוד נדבכים על הטראומה בהצלחה יקרה וברוכה הבאה לפורום

מוזמנת להיות חלק לשתף, לקבל תמיכה ולהיות פחות לבד ממליצה לך לאמץ כנוי בכדי להרגיש חופשיה לשתף. מצטערת לשמוע על האונס שעברת האם את מטופלת ע"י איש מקצוע? אם את עדיין לא מטופלת , ממליצה לך בחום כמה שיותר לפנות לעזרה. תביני יותר מה עובר עלייך תוכלי לעבד את הטראומה להתחזק ולמשיך הלאה. ויפה שעה אחת קודם...למענן רפוי מהיר וטוב יותר לשאלתך : אחת התגובות לטראומה היא קשיי שינה. מצרפת ספטומים נוספים: הפרעת דחק פוסט-טראומטית PTSD DSM 4 הגדרה: א. האדם נחשף לאירוע טראומטי שבו התקיימו שני הבאים: 1. האדם התנסה או נכח באירוע או אירועים שהיו כרוכים במוות או בפציעה חמורה, או בסכנת מוות או פציעה חמורה, או איום על השלמות הגופנית שלו או של אחרים. 2. תגובתו כללה פחד חריף, חוסר אונים, או אימה. האירוע הטראומטי נחווה מחדש שוב ושוב באחת (או יותר) מן הדרכים הבאות: 1. זיכרונות חוזרים, מציקים וחודרניים של האירוע, כולל דימויים, מחשבות או תחושות. 2. חלומות חוזרים ומציקים על האירוע. 3. האדם מתנהג או חש כאילו האירוע הטראומטי מתרחש שוב (כולל תחושה שחי מחדש את האירוע, אילוזיות, הזיות, ופלאשבקים דיסוציאטיביים. ב. האירוע הטראומטי נחווה מחדש שוב ושוב באחת (או יותר) מן הדרכים הבאות: 4. מצוקה פסיכולוגית קשה בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים אספקט של האירוע הטראומטי (טריגר). 5. ריאקטיביות פיזיולוגית בחשיפה לגירויים פנימיים או חיצוניים המסמלים או מזכירים אספקט של האירוע הטראומטי. ג. הימנעות מתמשכת מגירויים המזכירים את הטראומה והקהיה של התגובתיות הכללית (בצורה שלא הייתה קיימת לפני הטראומה) המתבטאת בשלושה או יותר מן הבאים: 1. ניסיונות להימנע ממחשבות, תחושות, או שיחות הקשורות לטראומה. 2. ניסיונות להימנע מפעילויות, מקומות, או אנשים המעלים זיכרונות של הטראומה. 3. חוסר יכולת להיזכר באספקט חשוב של הטראומה. ה. משך הבעיה (=הסימפטומים בקריטריונים ב', ג', ו-ד') הוא יותר מחודש אחד. ו. הבעיה גורמת למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד חברתי, תעסוקתי, או אזורי תפקוד חשובים אחרים. בכל שאלה כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il

דיכאון הוא כאשר אתה שונא את כל הסובבים דיכאון הוא כאשר אתה לא רוצה להשמיע קול דיכאון הוא כאשר כל מה שאתה רוצה לעשות זה לבכות דיכאון הוא כאשר אתה מרגיש שאתה מת מבפנים דיכאון הוא כאשר המחשבות שלך תוהות כל הזמן דיכאון הוא כאשר אתה לא רוצה להמשיך דיכאון הוא כאשר אתה לא יכול להפסיק לרעוד דיכאון הוא כאשר אתה מסתיר מי אתה דיכאון הוא כאשר אתה שם מסיכה כדי להסתיר את מה שאתה מרגיש דיכאון הוא כאשר אתה מרגיש חלש כל הזמן דיכאון הוא כאשר אתה נכנע אל הסובב דיכאון הוא כאשר לא אכפת לך מה קורה יותר דיכאון הוא רק עוד יום בחיי קראתי מילים אלו ומאוד הזדהיתי איתן מחקתי ושיניתי את הדברים שלא תאמו לי, אוףף מרגישה לבד בא לי לזרוק הכל כל מה שעשיתי עד היום, כואב לי מר לי ועצוב לי... לא יודעת אפילו מה לכתוב... המילים מבולבלות אוףף

אני מסתכלת במראה ורואה ילדה, שמביטה בי בחזרה. אני לא יודעת מי היא, כי היא נראית קצת שונה.. היא מחייכת בעוד שבפנים אני מתפרקת. היא אומרת, "אני בסדר", אבל כאב ממלא את ליבי. היא מעמידה פנים שלא אכפת לה, שכולם הולכים ומשאירים אותה לבד אבל זה ממש מעציב ומכאיב לי אני מפחדת לקרוא לאנשים שיבואו לכבות איתי, והיא זורמת עם הרבה חברים.. אני מרגישה כמו זרה בביתה שלה, כאילו לא שייכת. ומנסה להתגבר כמיטב יכולתי, אבל זה תמיד נראה לי רק "בסדר". הכאב הזה שאני מרגישה הוא כלל לא נראה על דמותי במראה היא נראית טוב ואני ההיפך ממנה ... יש לה רעיונות לעתיד, תקוות וחלומות משלה. אבל המציאות שלי כ"כ שונה היא יודעת מי היא רוצה להיות, הכל ברור לה כל כך. אבל עובדת חיים שלי היא כזאת, שאני רק ילדה במראה. ......

אל תתני לזה להשתלט אל תשקעי לשם תמשיכי להסתכל קדימה שימי לב לאור נקודה ...אבל היא שם האור העשיה האמונה התקווה הביחד מבריחים את הדיכאון כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

אני בת 26, אחרי הרבה שנים של טיפול אני יכולה להצליח לכתוב שעברתי ניצול מיני ע"י אבא שלי(בקול אני עדיין לא מצליחה להגיד את זה). לפעמים אני חושבת על זה שחבל שהטראומה שליכל כך מביכה, כי כל כך הייתי רוצה לשתף את האנשים שקרובים לי במה שעובר עלי. הטראומה הזו שמה חוצץ ביני לבין העולם, כי יש לי סוד, שאפילו לאנשים קרובים אני לא יכולה לספר עליו. קשרים מעייפים אותי, כי אני לא יכולה להיות אני. מרגישה כאילו אני חיה חיים כפולים וזה קשה. אם יש כאן מישהי שעברה דברים דומים ורוצה להיות חברה לסוד, אני אשמח... זה כואב מידי בבטן.

מישהי יקרה... אני מאוד מבינה אותך את הבושה וההסתרה מבינה עד כמה מביך להיחשף לסביבתך ואכן זה מפריע להיווצרות תקינה של קשרים חברתיים חיים כפולים שהזכרת אז נעים מאוד: לי קוראים סמויה וזה בעצם מסמל את העולם הסודי שהיה לי בילדותי עולם שלא יכולתי לספר עליו כיום, יש לי אומץ וכוחות אותם שאבתי. כאן מהחברות הנפלאות וגם ממקומות אחרים ונחשפתי וזה אפשרי אבל זה תהליך שהנה, את בראשיתו מתחילה לעבד את הטראומה הקשה שעברת בילדותך וכאן אנחנו מזדהות ומבינות אז.. ברוכה הבאה ותרגשיי חופשי לשתף ככל שאת יכולה וזה נוח לך (: סמויה

קודם כל ברוכה הבאה, אני בת 22 ולמרות גילי הצעיר אני מרגישה בוגרת מאוד כי עברתי הרבה דברים בחיי ............ יש לי הרבה מה לספר לך ויש לי אוזן קשובה רק לך כאן כולן מבינות ותומכות אז הגעת למקום הנכון יקירתי, תוכלי להביא לאידה את המייל שלך והיא תמסור לך את שלי ונוכל לדבר גם שם מתי שזה יהיה קשה מידי אני מצטערת על מה שעברת ואיתך מתמודדת

המייל של אידה הוא: [email protected] אשמח אם תצרי איתי קשר

ברוכה הבאה מישהי מוזמנת להיות חלק להיות יחד ולא לבד עם הסוד זה לא פשוט לומר את המילים להודות בפני עצמך שעברת ונפגעת מהאדם היקר מכל אבא לא קל לספר לשתף לא קל ללחוש את אמיצה אמרת גם אם רק לחשת...גם אם כתבת זה אומץ! מחזקת אותך מקווה לראותך איתנו אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית www.orhanefesh.co.il

תודה לשלושתכן על התמונות. אנסה להשאר כאן קצת ונראה... לא קל לי לקרוא את המילים האלה, לא קל לי לכתוב בפורום עם כותרת כזו... מתמודדת יקרה, תודה על ההזמנה, זה מחמם את הלב, אך בינתיים אשאר כאן, אני חוששת להכביד על מישהי כמוך, צעירה כל כך...