פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

השבוע עבר עלי מיתוך ניסיון לשחרר את הניתוק שלתוכו נשאבתי בלי שליטה. אני כותבת במטרה לשגר את שכתבתי ומקווה שאני לא אתחרט באמצע. הרגש התחבר פתאום לתוך כאב תהומי שאין לי ממש הסבר לגודלו אלא רק שהוא מכיל אותי במקום שאני אכיל אותו..... אני מרגישה שאני עושה המון כדי להביא את עצמי לשמחה, להכניס את השמחה לתוך החיים שלי, ואני מבינה היום שזה לא מצליח לי כמו שהייתי רוצה כי בהרגשה שלי אני יכולה להרגיש שימחה ולהיות שמחה, אבל שימחת חיים לא קיימת בי. הדבר הזה שנקרא שמחת חיים שאיתו נולדים לא קיים בי יותר וזה לא מפליא לאור כל מה שעבר עלי בחיים, אבל ההכרה בזה כואבת בעוצמות לא הגיוניות. שמחת החיים הלכה יחד עם החסך באהבה שלא הייתה קיימת בחיי ואולי בזכות השינאה התהומית והייחול למותי ע"י מי שפגעו בי שבתוכם חייתי יותר מידי שנים, וזו גם הסיבה לכך שאני כל כך סגורה, נעולה, עצורה ופוחדת לזוז. מנותקת מהגוף שלי ומעצמי. ואם אני טועה מה שעוד יכול להיות הוא שהכל קבור בתוכי כאילו בתוך סרקופג' פנימי שמכוסה בשכבות על גבי שכבות של כאב מבוצר בעוצמות של סלע..... אני מרגישה שאני האמיתית קבורה אי שם עמוק עמוק בפנים ואני פשוט לא מעיזה להוציא את עצמי החוצה, לא מעיזה לנסות אפילו להיות חלק ממני, חוסמת את עצמי ולא מעיזה להיות אני עד כדי לא לדעת מי קבורה שם כל כך עמוק בפנים. כאילו שמתי את עצמי בתוך בית סוהר שהוא רק שלי........ אני עובדת כל כך קשה על חיים ועל לחיות, אבל הכל כמו התנפץ לי בפרצוף, כי אין שם כלום, אני מרוקנת לגמרי כמו זומבי. מצטערת על התוכן המעיק. מציאות אחרת

מציאות יקרה, מצטערת על התחושות הקשות שפוקדות אותך תחושות של עצב וריקנות את חשה בתוך בית סוהר אומרים? אדם בתוך עצמו הוא גר? את מצאת מפלט מהכאב הנורא בתוך עצמך וקשה לצאת משם החוצה חזרה לפעמים כי כואב נורא מקווה שלאט לאט תוכלי להתמודד עם עוצמות הכאב בלי להשתבלל ולבטן את עצמך מבפנים ואז קשה להרגיש מקווה שתרגישי יותר טוב יקרה, סמויה

העיקר של הדברים שאני אוהבת אותך וחיבוק ..... חייבת לצאת אולי אחר כך אני אשחזר .

עד כמה זה נשמע מוכר... יש משהו שהורס כל דבר ולא נותן לו להיות שמחה צרופה... כמה דיברתי על זה עם המטפלת שלי...ועדיין זה לא ברור איך אפשר לשמוחח באמת ופשוט- לשכוח את הכאב.. מאחלת לך שתתבשרי בבשורות טובות שיצליחו להשכיח ולו במעט את התהום הפעורה ולהאיר את החושך באפלה.. מחזקת אותך, יקרה אפרת

תודה לכן על האיחולים והמילים החמות, וסליחה שעונה לכולכן יחד. אני פחות מתכוונת לכאב הגדול שכרוך בפגיעה. לא מאמינה שהכאב הזה יעבור אי פעם. אני חושבת שתמיד בכל מיני נסיבות יתעורר כאב כזה או אחר שקשור לפגיעה. ויחד עם זאת אני יודעת שאנחנו לא הפגיעה, אלא שהפגיעה היא חלק מהחיים שלנו ומן הסתם יש בהם עוד דברים אחרים וגם דברים טובים. הכוונה שלי היא שאני לא מרגישה שמסוגלת להיות שמחה עד הסוף. אין בי את התשוקה הבוערת הזאת שקיימת באנשים, אין בי ת הרצון לטרוף את החיים ולחפש ולמצוא כמה שיותר דברים שיעשו טוב, דברים טובים, אני אפילו לא רוצה לצאת מהבית, טיולים לא מעניינים אותי, בילויים, נסיעה לחו"ל, כל הדברים שאנשים נהנים מהם...... אני לא רוצה כלום...... שוב תודה לכן, ובוחרת יקרה, גם אני אוהבת אותך. מציאות אחרת

זה היה הפעם הראשונה היום שאמור להיות שמח בחיי - מאורע של מישהו מהמשפחה התארגנתי כמו שמתארגנים לארוע אני בת 15 הורי לא יכלו לקנות לי בגד חדש אז לבשתי בגד יפה של אחותי אחותי באה ואיפרה אותי, שמה רימל עיפרון שחור וסומק ומבחינתי בזמנו הייתי הילדה היפה ביותר (כיום אני מסתכלת על התמונות ולא מבינה איך חשבתי כך...) נהניתי בשמחה היה כיף... ונגמר, האורחים החלו לצאת האולם מתרוקן מאדם מתחילים לרדת גם בני המשפחה ופתאום הוא בא, בעלה של אחותי נעמד מולי על פתח הדלת של האולם עם חיוך ואמר היי השבתי לו, אמרתי שלום.. אמר לי אני יכול לנשק אותך בלחי רוצה לראות? ונתן נשיקה בלי לחכות לתשובה שאל את יכולה גם? עניתי כן ונתתי לו בלחי.. אמר בואי למטה (האולם היה בקומה ב' והוא רצה שנרד לקומה א' בה אין אף אחד וחשוך) ירדתי אחריו.. הוא אמר לי שאני יפה וסקסית ומושכת נורא ונישק אותי בפה כך פתאום דבר שעוד לא התנסיתי בו, ניסיתי להשתלב אבל הדופק הואץ לא יכלתי אמרתי לו לא אבל כזה חלש אמר לי אל תפחדי ונצמד אלי חזק עם מלא תאווה הרגשתי את כולו וניסיתי להתרחק אף פעם לא חשתי דברים כאלו לפני כן והייתי גם כן סגורה בעולם מושגים- גבר מעולם לא נגע בי... הוא נצמד אמר אל תחשבי על כלום.... אנשים יורדים מהאולם... הוא אמר לי אל תספרי: זה יהיה הסוד של שנינו אמרתי לו בסדר באוטו חזרה הבית אני מהורהרת מצד אחד מישהו אמר לי שאני יפה ומושכת וחשתי מעצמי משהו אפילו התלהבתי ומצד שני כאב אין סופי וגועל ותיעוב כך הגעתי הבית מייד רצתי למראה והסתכלתי על עצמי משתי היבטים אלו: "יפה" ומלוכלכת, טמאה בכיתי ואיכשהו עבר הלילה לבד בחדר בוכה מהורהרת, מה קורה איתי??? כך הסתיימה הפעם הראשונה לא יכולה להמשיך יותר היתי חייבת לכתוב הכל להוציא פעם אחת את הסיפור "הסוד" ששמרתי לו לבחוץ אולי זה היה טעות... מצטערת

את לא הית טמאה מעולם... הטומאה נמצאת אצלו, בסטיה שלו, ברוע שלו, בעיוות שלו, בניאנדרתליות שלו.

מצטרפת לדבריה של מתבוננת... האשמה היא בו את היית ילדה הוא ניצל את תמימותך וכפה את עצמו עלייך בסיטואציות בהן לא יכולת להגיד לא. הוא בעלה של אחותך, מבוגר ביחס אלייך עם כוח רב משלך והוא אני בדרך! ערמומית כפה את עצמו וגם נתן לך להרגיש אשמה. נשמע מוכר.. אני שמחה שאת מתחילה לעבד את הפגיעה שעברת לשחזר, לתת לה מילים לנסות להבין מה עברת.. שולחת לך חיבוק סמויה

את היית קטינה והוא ניצל את תמימותך. האחריות כולה שלו, האשמה עליו בלבד. הוא המבוגר שבחבורה, והאשמה לעולם של מי שביצע את הדברים. השיתוק שלך ברור ולגיטימי. זה מצב מפחיד...... העיוות והליכלוך שלו ולא שלך והוא בכלל לא ראה אותך בכל הסיטואציה הזאת. אל תצטערי על שכתבת, זו עוד דרך לשחרר. תמשיכי לכתוב במינונים הנכונים לך. שלך - מציאות אחרת

זה בסדר שאכתוב בסגנון זה כמה שאוכל?

אבא, רפא את ליבי השבור את רסיסי האשמה את הקול המר שבוער בנשמה אבא, מחה את הכאב כמו גשם שזולג. תסתיר את הבושה כבה את התחושה אבא, תן שמחה תן להרגיש רוגע ושלווה מנוחה לנפשי ...

כמה שהמילים המדהימות שכתבת בוערות בנשמתך רגשי האשם על לא עוול בכפך הוא אשם בהכל אני מבינה שזאת תפילה שאת נושאת אני מאמינה שעם הזמן תלמדי לה אמין שאת לא היית אשמה בכלום, סמויה

אשמח לדעת, לגבי חוק ההתיישנות. על כמה שנים מדובר? חוק ממש טיפשי..

https://www.atzuma.co.il/lolit תבדקי את הקישור הזה, ויש בגוגל תחת חיפוש חוק התיישנות אונס עוד הרבה קישורים, חלקם פעם קראתי לגבי מספר השנים שתקף חוק ההתיישנות לגבי עברות מין ואינני זוכרת בדיוק את החוק, אז תבדקי בקישורים, יש המון מידע על כך בגוגל ואגב הקישור ששמתי הוא בעצם עצומה נגד חוק ההתיישנות אז מי שנגד כדאי לחתום סמויה

לעוד תשובות, אין לי כח לחפש עכשיו בגוגל. אגב, דף העצומה ריק מתוכן.... תודה בכל אופן.

מעניין אותי לדעת מה קורה במקרה שהצד הנפגע אומר אמת, אבל הצד הפוגע, מול משטרה, משפט, טוען שזה שקר, מכחיש. שמעתי שיש מקרים בהם לוקחים ברצינות את טענת הנפגעת. השאלה מה קורה כשאין עדים?

הינה קישור שיענה לך על כל השאלות. שיהיה בהצלחה. שלך - מציאות אחרת http://www.1202.org.il/template/default.asp? siteID=1&maincat=5&catId=43&pageId=1647&parentId=158

לגבי ההצלחה, לא יודעת אם יהיה לי את האומץ לעשות משהו בכיוון. יותר מידי רגשות מעורבים..

כך שמעתי ואמרו לי, לא כך????

נדמה לי שיש חוק התיישנות גם באונס... אני כמעט בטוחה, לכן אני תמיד אומרת לך לפעול.... וגם ככל שעוברות השנים יהיה קשה יותר , הפוגע שלך מזמן כבר צריך להיות בכלא.... סמויה

מקוה שיעזור נכנס לתוקפו ביום 12/7/07 תיקון לחוק ההתישנות ובו שינוי דרמטי ביחס לנפגעי עבירה. סעיף 18א' של חוק ההתיישנות שכותרתו "תביעה בשל תקיפה מינית או התעללות" קובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות של תביעה בתובענה שהגיש נפגע בשל אלה מניין ההתיישנות יתחיל רק ביום שבו מלאו לקרבן 28 שנים, קרי הרחבה של תקופת ההתיישנות ב-10 שנים. ומהם אותם מקרים? (1) תקיפה מינית שבוצעה בנפגע בהיותו קטין; (2) התעללות שבוצעה בנפגע בהיותו קטין בידי פוגע שהוא בן משפחתו או אדם שהיה אחראי עליו; (3) תקיפה מינית שבוצעה בנפגע בהיותו בגיר אך בטרם מלאו לו 21 שנים, תוך ניצול יחסי אמון, תלות, טיפול או מרות או בידי פוגע שהוא בן משפחתו. בכל מקרה, ההוראה ביחס לבן משפחה לא תחול, אם הוגש כתב אישום נגד הפוגע.

מצטערת שככה מתפרצת עם הודעה כזו אחרי שלא הייתי פה ככ הרבה זמן. מרגישה אנוכית ומגעילה. מבקשת סליחה מכולן מיואשת ממש מיואשת שנה עוברת ועוד שנה ועוד שנה ועוש שנה וככה עובר לו עשור שלם של טיפולים ונסיונות להרים את החיים שלי למעלה. יש הצלחות, פה ושם אבל בשורה התחתונה אני ממשיכה לשרוד כל יום מחדש המועקות המתחים והנפילות כל הזמן פה יש ימיפ קצת יותר שמחים מידי פעם, אבל בסה"כ רוב הזמן קשה מאד. אני לא מוצאת שום "תנוחה נוחה" בחיים. שום מצב שאפשר לנוח בו להיות שמחה ורגועה גם אם אני אשיג את המטרות שלי (מה שכמעט ואין סיכוי) עדיין יהיה לי מאד קשה ורע ממקומות אחרים להישאר ככה גם לא טוב כי רע לי ובודד לי מאד מרגישה שהחיים הם כמו מלחמה חסרת סיכוי שתמיד יהיה ככה וכל שנשאר זה לסחוב את זה עוד המון המון זמן סבל אחד גדול חסר תכלית אין לי כוחות לדאוג לעצמי ובטח שאין לי כוחות להכניס עוד אנשים לחיים שלי, למשפחה משלי ולטפל גם בהם. להיות כל החיים לבד בתוך כל הסבל הזה :-(

שקטה יקירתי, אני נכנסתי לא מזמן כך שלא הכרתיך לפני כו, אז ברוכה השבה.. שקטה, עד כמה והמילים שלך כואבות, מצערות ובמיוחד שהם גם מילותיי הרבה פעמים.. אבל אני רוצה לומר לך משהו שמשתמע מדברייך: לפי דעתי את מציבה לך הצלחות גבוהות מידי שאין סיכוי שתגיעי אליהם ובאמת לא מגיעים.. כולן כאן חוו פגיעה שהורידה אותנו לתחתית במצב הרוח ובדירבון להמשיך לצעוד קדימה וכל אחת נאבקת בכוחותיה היא להתעלות על כך ולצעוד בגאווה צעד אחר צעד.. זה מה שאני מציעה לך הורידי את רמת הציפיות שלך מעצמך תצעדי צעד אחר צעד אפילו שהם צעדים קטנים אבל הצלחת לצעוד פסיעה! ואחריה עוד פסיעה ועוד... אז תגיעי למשהו גדול מאוד שלו לא ציפית אפילו לרגע מעצמך... המאמץ הקשה הזה פועל! יקרה זה אכן קשה ומתסכל הניסיונות שוב ושוב.. שמעתי פעם ממישהו שאמר שמלמדים אנשים איךך להצליח אבל לא מלמדים איך להיכשל... מניסיונות נכשלים רק לומדים באיזו דרך ללכת ואיזו דרך לדלג.. חשבי עם עצמך מהם הציפיות שלך מעצמך? האם הם מוגזמות? כיצד ניתן לפרק אותן לתתי הצלחות, שכל דבר יהיה הצלחה 100%? חשבי אם את חושבת שמישהו מצפה ממך.. אולי ההורים? אולי החברות? ברגע שתדעי שמותר לבכות- זה לא נקרא לפול.. ולתת לעצמך להוציא את הכאב, אבל לעשות אח"כ משהו קטן של הצלחה ולומר לעצמך הנה הצלחתי.. גם אם בתחילה זה יראה לך מגוחך שאנשים אחרים מצליחים לעשות זאת ולא אומרים לעצמם שהצליחו כי עושים זאת בקלות.. תחשבי אם היה להם את כל מה שהיה לך נראה איך הם היו עושים כמוך... וכך תצעדי כל יום כתבי לך 5 דברים שהצלחת ואחר שבוע תעלי ל-10 דברים, אל תוותרי לעצמך ורק תחשבי עליהם אלא כתבי אותם על דף ותקריאי לך אותם בקול, בשלב הבא תאמרי מול המראה אני מוצלחת אני יכולה לעשות מה שאחרים לא יכולים... אני בריאה אני חזקה אני מוכשרת אני אוהבת אני מוערכת אני יצירתית........ מתוקה, אני בטוחה שאת הצלחת להתגבר על הקושי פעם אחת, את הצלחת לתת לשני כשלא היה לך קל, את הצלחת להוציא משהו שכאב לך למטפלת שלך והצלחתם יחד לעבד אותו.. כל זה לא מובן מאליו... יש בך המון עצם זה שאת מצליחה לקום כל בוקר מחדש לפקוח את העיניים לומר לעולם שלום, ללכת לטיפולים בלי ייאוש עם תקוות ורצון.. את ה-צ-ל-ח-ת!!!!!!!!! ורק תמשיכי להצליח ולהתעלות שלב אחר שלב.. חיבוק אוהב עם הרבה כוח אפרת

תודה על ההודעה החמה המקסימה והמעודדת. גרמת לי לעצור שניה את כל המחשבות השחורות ולנסות לחשוב קצת אחרת. יכול להיות שאני מצפה מעצמי להרבה מידי, ביחס לעצמי, עם כל המטענים שלי. אני רק רוצה להיות מסוגלת להיות בזוגיות בריאה וטובה וגם להיות אמא.. בנתיים אני רחוקה מאד. אני אאמץ את העצות הטובות שלך, קצת קשה להרפות ולא לרצות את הכל ומהר אבל זה לא עבד לי עד עכשיו.. תודה רבה רבה על מה שכתבת לי שקטה

את בכלל לא אנכית ומגעילה! ואת בכלל לא צריך לבקש סליחה על כלום זאת זכותך להיות כאן מתי שאת צריכה וחפצה והמקום הזה שמור לך כתמיד... ובטוחה שכולן יגידו לך כמובן, ברוכה השבה! מצטערת שאת מרגישה כל כך לבד בתוך הסבל ושאין אפשרות להכניס אנשים ננוספים למעגל שלך שאין לך את המשאבים הרגשיים להקים משפחה משלך ושאת מרגישה מתוך כך שתישארי לבד ובכן, משפחה יכולה להיות דבר נפלא ומצד שני לגזול כך הרבה כוחות ומשאבים שאין לך כרגע החיים עוד לפנייך ואני מקווה שתצליחי להתמלא בכוחות שיאפשרו לך להמשיך קדימה בחיים ולהגיע למה שאת שואפת.. לכל אחד מגיע הרגע שלו בחיים הרגע שלך עוד מחכה לך וממתין בשקט בפינה עד שתהיי מוכנה לקטוף אותו שולחת לך חיבוק סמויה

תודה על מה שכתבת לי ועל קבלת הפנים החמה המקסימה. אתן מקסימות אחת אחת, באמת. באמת אין לי משאבים לזה, לפעמים אני מרימה ידים ומוותרת לפעמים אני לא רוצה לוותר, מניחה שאני כל הזמן בתוך קו הגבול שבין 2 הצדדים. ואולי זה מה שככ מקשה, לא מוותרת ולא באמת רוצה על כל מה שמשתמע מזה (לא מדויק להגיד לא רוצה, אולי מפחדת מידי אולי לא רוצה להתמודד) שעה עם האחיינים המתוקים שלי משאירים אותי בלי טיפת אנרגיה, אז להיות אמא..? הצלחתי לסיים את הלימודים ולהחזיק בעבודה חלקית איפה שרציתי, אבל גם שם זה כרוך במלחמה בלתי פוסקת. להגיע ולא להחסיר , לעמוד בכל הציפיות והדרישות ממני, להכין בבית את כל מה שצריך. לא יודעת אם זו כזו הצלחה.. אני חולמת על חיים שקטים ממועקות ומלחמות קיום, חולמת פשוט לחיות, להנות.. מקווה שיגיע הרגע שלי, בנתיים אני הולכת ונכנסת יותר ויותר ללבד שלי ולתחושת הצריבה של הכשלון תודה סמויה יקרה שקטה

לא מרגישה ככה עכשיו ממש ממש לא אבל המילים כל כך חזקות הייתי חייבת להביא... ניצחתי הכל מילים ולחן: עופרה מורשתי "חושך ירד רוח קרה מחנק של אימה באוויר מבטים של שנאה מילים שדוקרות שמבקשות מלחמה אני לא רוצה להיות במקום בו כאילו חיים כשאין אהבה, מת הכל, רק חורבות שוממים מפנה את גבי ממשיכה לדרכי אל המרחב הגדול לרוץ, לא למעוד לא להצטער רק לא ליפול כי ניצחתי הכל קולות מהעבר מנסים לי לומר תיפלי אל בורות אפלים חיי בשממה של כאב ואשמה של דמעות ותוגת עולמים אבל אין סיבה לחזור אל מקום בו הכל מתרסק שיבוא הגל אחרי, שישטוף את הרוע, שיפרק מפנה את גבי ממשיכה לדרכי אל המרחב הירוק לרוץ, לא למעוד לא להצטער לשמוח מאוד: ניצחתי הכל! לא מחכה, לא עוצרת תמיד מביטה אל האור בוחרת לחיות, לאהוב, לקוות ולזכור: אני ניצחתי הכל! ניצחתי הכל!" דמעה

שמזכירות לנו לא להישאר במקום פוגע! ללכת הכאה משם ולא להביט לאחור... תודה על השיר המדהים! סמויה

מי יתן ותרגישי ככה ... שולחת חיבוק

כמה נכון, אני במכתב הקודם טענתי שהוא ניצח אבל עד כמה אני טועה בכך כי אני ניצחתי!! אני בוחרת שלא ליפול ואני זו שנלחמת ומנצחת את הכל.... תודה על המילים וע"כ שהארת את עיני אפרת

מה לספר... אז ככה, יום לפני חנוכה , ככה ברי

לילה טוב...

בקשר לשכנה שלי, היא לא מציקה לי יותר, לפחות בינתיים שמחה שנוצר ריחוק, מקווה לתמיד. כך שלא אצטרך להתמודד איתה יותר ורצוי ועדיף שלא נתראה יותר לעולם... חחחח , טוב זוהי משאלה , כי במציאות בטוח עוד ניפגש בעעע ורציתי גם לחדד שזה לא נגרם בגלל שקר אחד, אני לא כזאת פשוט הסתכלתי אחורה בדיעבד על הרבה דברים והיא יצאה שקרנית, פשוט כל הזמן חשדתי אבל הכל היה גבולי ולא מובהק . הפעם תפסתי אותה על שקר מובהק על חם מה שאומר לי שהיא שיקרה לי כל הזמן הזה, בכזאת ?אמינות? במצח נחושה כדי לקדם את האינטרסים שלה ומלא הייתה לי ברירה אלא להאמין. דוגמה, פעם נסענו יחד לקניות. סיימנו, העמסנו תקניות והיא ? קפצי רגע פה לעי, יש לי מכנס בתיקון?.. אני בלב, אופף להיכנס לתוך העיר, ואין איפה לחנות ולחכות, אבל היא הבטיחה שזה לא ייקח יותר ממס, דקות, רק אוספת תכנס והולכים. לא הייתה ברירה חניתי על אדום לבן ומחכה כמו פסטמה. כמעט חצי שעה עוברת. מופיעה הגברת בלי המכנס. ? לא, התופר בטעות שלח אותם לחנות בקניון, אשלח את הבת שלי בארבע..? ואני תוהה, איפה יש שם תופר, והיא כביכול מסבירה לי ואני עברתי משם מלא פעמים ולא נתקלתי בחייט אבל מצד שני אולי יש, כי אני לא מכירה את העיר טוב כמוה.. והיא ממש מסבירה לי ודבקה בגרסתה שיש שם חייט, ובכלל כל הסיפור הזה שהחיים בטעות שלח לחנות אחרת מצלצל לי לא טוב כי זה לא הגיוני אבל מצד שני היא אומרת , חברה למה שלא אאמין לה. בקיצור אכלתי ערמת שקרים לפנים, היא שקרנית וזו לא הפעם היחידה והיא עושה את זה בקור רוח כמו הקרימינלים האילה מכלבוטק, העיקר לקדם את האינטרסים שלה. היא פשוט רצתה הפרינססה למדוד לה בגדים אחד הבוטיקים שבעיר ואני אחכה לה באוטו בשאקט כמו ילדה טובה, כמו, נהג מונית עד שתסיים למדוד. ומשלא מצא חן בעיניה חזרה בלי כלום ושיקרה לי בפרצוף. ויש לי עוד דוגמאות שאני חוזרת לאחור, בכולם חשדתי אבל לא תפסתי על חם . הפעם ראיתי בבירור איך השקר נרקם מול אפי הייתי צריכה להתעמת איתה אבל אין לי כוח לזה. מקווה שלא אתקל בה יותר לעולמים! ואגב זה מזכיר לי ? יש לי פה דירה שמה..? בואי איתי ישלי פה יש לי שגם מה אנשים חושבים שאני, אני צריכה לפתוח את הפה במקום שאני חושדת בכל בנאדם כדי לא לתת לאחד את ההרגשה שיש לו על מי לעבוד..

ראתי עכשיו תכנית בטלויזיה ומישהו אמר שמי שגודל ללא אמא ללא הרגשה של בטחון מפקפק בהכל ולא לומד לסמוך והרגשתי פתאום כל כך חזק את החסך האינסופי הזה את הבור הפנימי הכל כך עמוק של געגוע לאמא שאף פעם לא הייתה לא יודעת איך למלא את החסך הזה לא יודעת איך להפסיק לרצות אמא מה עושים עם הכמיהה הזאת? כל כך כל כך כואב לי דמעה

דמעה יקרה קשה וצורב לא משנה כמה ואך השנים עברו וחלפו החסך תמיד שם גדל? מקבל גוונים שונים... כואבים את גדלת בגרת, התפתחת בלעדיה... בעזרת הקול הפנימי שדחף אותך קדימה ששמר והגן עלייך קול שלא תמיד הקל עלייך אבל קול עם הרבה כוח ועבורך... עכשיו חבקי ואהבי את עצמך מגיע לך איתך אידה שולחת חיבוק עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אכן קשה בלי אמא, בכל מצב ובכל גיל... הכמיהה והגעגוע למשהו שכל כך חסר.. שולחת לך חיבוק , יקרה שמרי על עצמך בטוב ושבת שלום מוארת, סמויה

כל כך מיזדהה איתך ואם הכאב הזה. כל כך יודעת על מה את מדברת. האמת הכי כואבת היא שהחסך הזה, הבור הזה אף פעם לא יתמלא. אהבת הורים היא משהוא שרק הורים יכולים לתת ואין לה תחליף. צריך ללמוד לחיות בלי זה, לייצר לעצמינו את האהבה העצמית שלנו. וזה כל כך קשה וכואב...... איתך יקרה באותו כאב בדיוק. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

אני בטוחה שתתני או נותנת את כל כולך לילדייך אנו נדרשים להאמין במה שיש לנו והנה את גדלת ונהיית מיוחדת בעלת כשרון והכלה מדהימים שאין לכל אחד וזה מתוך קושי ... אין לנו מושג למה מגיעים אלינו אסונות אבל מה שברור הוא שמהם אנו למדות להיות טובות יותר, חזקות יותר ויכולות לעזור ולהבין את השני יותר טוב, את הכל את עושה.. זה באמת קשה אבל אמרו לי פעם: מה עדיף? להיות צודקים בסבלינו (כלומר לסבול ושאנשים ירחמו עלינו) או לגדול מעל הסבל ולהיות אנשים מיוחדים אנשים גדולים.. מרוממים מעם.. מחזקת אותך חיבוק חם ואוהב אפרת

אני זוכרת איך זה הרגיש כשהיית מעליי זה היה כאילו אתה שולט בי.. כופה את עצמך עלי.... לכן נכנעתי ונתתי לך לנצח אני זוכרת את הדרך שבה הבטת בי כאשר אמרתי- לא!! אבל אתה- רק ניסית חזק יותר... ניסיתי שוב להגיד לא!! אבל לא יכולתי... משהו בי נחנק, השתתק, קפא למוות.. לכן נכנעתי ונתתי לך לנצח- שוב. אני זוכרת את הקולות שהשמעת זה היה כאילו שאתה נהנה יותר מדי בכדי לשים לב אלי... בבית היו אנשי הבית ישנים (פיזית ורגשית) הייתי צריכה לצעוק אליהם לעזרה!! אבל פחדתי.. פחדתי שהם לא יאמינו לי.. או יאמרו שזאת אשמתי.. ופשוט המילים לא יצאו מגרוני בקיצור, איני זוכרת את כל מה שעשית כי אני לא מאמינה שזה באמת קרה, כי אני לא יכולה לקבל זאת.. לכן, אל תדאג: הסוד שאמרת לי לשמור הוא אכן שמור איתי כי אני עדיין מפחדת.. אז נכנעת. ומניחה, שאני נותנת לך לנצח שוב......

מזדהה עם הקושי לקבל-לאמין שזה באמת קרה- כל השנים עד היום אני משתמשת בכוחות עדירים להכחיש את "הכל" - כך שרדתי עד היום- אבל באמת זה כבר לא משרת אותי יותר- הכאב- הסיוטים - יש עכשין זמנים שאני בוחרת כן "להסתכל" "לאמין"- זה דורש המון אומץ- הרבה הרבה כאב- אבל- אני גם מאמינה שאולי יהיה ל"ילדה קטנה" יותר שקט בפנים ושהיא פחות תפחד- אפרת- את כבר לא שותקת- את משתפת אותנו- אותי- וזה כבר הרבה!!! איתך-ינשוף

קשה לי עם זה שאני שותקת לו וקשה לי מצד שני לספר... אני יודעת ומאמינה שבזמן הנכון מתי שיהיה אני לא ישתוק יותר, סתמתי רת הפה כמה שנים טובות עוד יגיע הזמן שהוא יסבול ממני מעת ממה שהוא גרם לי... ולהאמין אני עדיין לא מצליחה כי אז באות שאלות קיום: למה זה הגיע לי? האם כל העולם כזה? מה עשיתי שנולדתי לסבל? לא ארצה לחיות בעולם אכזר... אבל בפגישה האחרונה עם המטפלת שלי היא הצליחה להחדיר בי קצת אמונה וכוח.. היא אמרה לי שנקודת ההתחלה שלי לא נכונה: שלא הייתה לי בחירה בכלל בגיל כזה ושזה לא עניין של חוק כי כך קבעו אלא עניין של בשלות מינית שבגיל כמו שהייתי לא הייתה לי והוא פשוט אנס אכזר.. אני מצליחה לאט לאט להבין, להפנים עדיין לא לגמריאבל זה מתחיל כבר להעלות שנאה כלפיו שהתאכזר בי.. זה בכלל לא ברור שאני כותבת כאן, בכך שאני כותבת אני מצליחה להפנים ובעזרתכן בנות.. תודה

בכל מילה.... נשבר קשר השתיקה וזה דורש המון כוחות ואומץ זה הזמן להתמודד בהצלחה סמויה

את אולי שותקת עדיין, אבל את עוד תדברי במובן שאת קוראת לו דיבור. את עוד תדעי את הכל ותגידי אותם בקול ובנחישות כשאת מכירה את האמת שלך ועומדת אחריה באומץ. והוא לא ניצח, את ניצחת, כי את כאן לדבר על זה והכל כבר מאחוריך. תמשיכי לכתוב ולפרוק. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

המכתב הוא מכתב שלא ישלח אבל מופנה אליו, מה שאני רוצה לומר לו... כתבתי אותו ממזמן כאשר באמת שתקתי... אני אכן שברתי שתיקה אבל כלפיו אני ממשיכה לשמור את "סודו" שאמר ש: "הוא הסוד שלנו" ... מאמינה שבזמן הנכון לא אשמור לו טובה זו אני לא צריכה להגן עליו כמו שהוא לא הגן עלי אלא הרבה להיפך.... תודה על התגובות אפרת

זה מכתב מדהים ועצמתי עם הרבה כוח ששובר את קשר השתיקה שהוא כפה עלייך. פשוט נזכרתי, מספיק שהוא אמר לי, לך לשמור את זה בסוד, לי הספיקו כמה מילים אבל כמה כוח בפה, תראי למשל, איך שכנה שלי מסוגלת בפה להוביל אותי לדברים שהיא רוצה , רק במילים ואני מאמינה אונא מאמינה אבל לא מצליחה לסתור או להגיד לא כמה כוח יש למילים יש אנשים שיש להם כוח בפה הם לא צריכים להפעיל כוח פייסי גם בפה הולך להם והנה, את מנצחת במילים שלך את הפוגע שלך עושה ההיפך ממה שהוא אמר לך בכלל לא מובן מאליו המון כוח, אפרת יקרה! סמויה

אין לי כוח- זה ממשיך וממשיך- ואני רק רוצה להניח את הראש- אבל הצעקות- הסיוטים בפנים לא מרפים- מנסה לברוח- להכריח את עצמי לא לוותר- להמשיך- והפחד- מתגבר עלי- ואני רועדת וכואבת- מחנק בגרון- בא לי להקיא- תקוע לי בפנים -

מצטערת כל כך שקשה וכואב הרעד והמחנק הכל תקוע ולא משתחרר מקווה שירגע ישתחרר לאט לאט צריך סבלנות... לא לאבד תקווה לזכור שהאור נמצא כאן אני איתך יקירה מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

ונותנת לך כתף להניח את הראש ולבכות... אני בוכה יחד איתך ומאמצת אותך עם חיבוק עדין לליבי.. ינשופית, אני כאן כל רגע שתצטרכי, בכל דרך אפרת

מצטערת לשמוע שכל כך קשה וכואב. מאחלת שיבואו ימים טובים במהרה, שהאור יתגלה כבר בקצה המנהרה. שולחת חיבוק אוהב וכתף להניח עליה את הראש כדי שתנוחי. איתך יקרה, שלך - מציאות אחרת

מקווה שקמת לבוקר אחר שולחת לך יד לתקווה לבטחון שולחת יד עם כוחות שולחת לך יד עם שיר וחיוך ופרח מחבקת עד שיעבור

תודה שאתן איתי- שאני לא צריכה להסביר שום דבר- כי אתן מבינות-זה מקל עלי-

מקווה שאת מרגישה יותר טוב, שתהיה לך שבת שלום של רגיעה לגוף ולנפש שולחת לך חיבוק ממני, סמויה

שירי מימון ושמעון בוסקילה - שיר תקווה - YouTube

מכירה את הדואט היפה הזה חיבור מדהים בין שני זמרים יוצאי דופן לקול אחד שנותן המון עוצמה וכוח... אהבתי סמויה

תודה על השיר הזה שמאד מחזק ונותן הרבה תקווה וכוח. שלך - מציאות אחרת

מצטערת שלא יכולה להקשיב לשיר אני בשנת אבל אבל שמחה מאוד שהבאת שיר שנותן תקווה וכוח כל הכבוד

היום הזה הוא התחלה בדף חדש אתה נוגע ביום הזה תישא תפילה תדע שיש מי ששומע אל תוותר מיד ויש לך מרחק ללכת אל תוותר מיד אם לא עכשיו אולי עוד שנה היום הזה הוא התחלה תחשוב אתה יכול אחרת והתשובה לשאלה בתוכך היא מסתתרת אל תפחד עכשיו כי לא אבדה לך הדרך אל תפחד עכשיו אם לא היום אולי עוד שנה עולם מוזר כולו שלך כשהתקווה בלב בוערת יש בדידות יש כאב והתקווה איתך נשארת אל תאבד אותה תשמור עליה ומה יהיה מחר אין איש יודע היום הזה אתה ראשון בעצמך אתה בחרת ביום הזה הניצחון בעצם זה שלא נשברת אל תתייאש עכשיו האמונה אותך שומרת אל תתייאש עכשיו גם אם חלפה עברה עוד שנה אבל של אביך? זה קרה השנה?... מצטערת... תשאבי הרבה כוח אוהבת אותך אפרת

מילים שכדאי לאמץ ולהפנים... לא לאבד את התקווה למרות הבדידות הכאב מצטרפת למילים המחזקות אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

החג הזה חוגג את ניצחון האור על החושך ואני רוצה להזכיר לכולנו ש "באנו חושך לגרש בידינו אור ואש" וגם שכל אחד (ואחת) מאיתנו הוא "אור קטן" אבל ביחד אנחנו " אור איתן" ואנחנו יכולים לגרש את החושך אם אנחנו רק נזכור כמה אור יש בנו.... חג שמח דמעה

וואו דמעה יקרה, זה כל כך חזק כשזה בא מימך. שמחה בשבילך שאת יכולה לראות גם כמה אור יש בך. כמה האור שבך חשוב ומשמעותי וחזק. כמה האור שבך יכול לגרש כל חושך באשר הוא. תאחזי בזה ברגעים הקשים ותזכירי לעצמך שאת אור חזק ואיתן ושיש בך כוחות אדירים. חג שמח יקרה, שלך ואיתך - מציאות אחרת

תודה על הברכות המדהימות את חברה אמיתית כתבת מילים מדהימות ממש אהבתי ומאחלת לך יקרה את כל האור והאהבה שבעולם שלך סמויה

מציאותי אמרה כמעט כל מה שחשבתי להגיד לך רק אוסיף ואומר דבר אחד את אמא ואשה מדהימה שבמצבך את עדיין יכולה לראות שאנחנו אפילו אור קטן שלא נחבא ויכול גם להעניק מהאור הקטן להקרין גם לאחרים זו הגדולה שבך אור קטן-תבורכי משמיים אוהבת חנוכה שמח

איזה כיף לשמוע זאת ממך- כמו שמציאות כבר אמרה לפני.. כן אנחנו אור!! כל אחד ואחת מאיתנו- אור!! שמחה שהארת לי את היום.. אפרת

תודה שזכרת תודה על הנר התמידי של כוח ותקווה שזוהר בך תודה על אישה מיוחדת עם כוחות מדהימים תודה יקרה את שלהבת ענקית

איזה אור הבאת איתך... כל הכבוד!! חג שמח הרבה אור והכוח האור תמיד מנצח אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא מוותרת על שלי ועל עצמי אולי זה ברוגז וריב מטופש אבל אני לא מוכנה לזוז מעקרונותי עליי לא משקרים ולא מסבנים ולא עושים מניפולציות שוב , שכנה שלי, סוג של חברה אבל לא ממש אז שוב חזרתי להיות איתה בקשר זה מתחיל מסתם כוס קפה תמים ונגמר שוב בחברות ושוב הקטע של הקניות המשותפות ותקפצי אותי לפה ולשם ושוב פעם אני נשאבת לרותו מקומ מנוצל שלא יודע להגיד לא ולא נעים לי שוב פעם אני בובה בידיו של מישהו אחר יודעת שאני מנוצלת אבל אבל לא אומרת לא! ובולעת בשקט, לא נורא אז כבר הבנתם שהחברה מבקשת טובות בלי סוף ואני תמיד עוזרת לה ואם אני קובעת אז אני חייבת לעמוד במילה והיא מוודאת את זה שלא יהיו חלילה תקלות! ממש מכופפת אותי גם אם לא מסתדר לי בדקה ה--90 לפני כמה זמן הייתי זקוקה לבייביסיטר לתינוק כולה שעה אבל לא מצאתי ובעלי לא יכל לקחת חופש אז היא שמעה אותנו מדברים ומייד הציעה שהיא תשמור , כולה שעה שאביא אותו אליה ובעצם למה לא? אני מסיעה אותה כל הזמן וגם שומרת לפעמים וכל מיני אבל אפעם לא העזתי לבקש לשמור... אז הנה הזדמנות להחזיר לי טובה! וכן מגיע לי ובגדול על כל העזרה שאני מושיטה ביומיום. סגרנו את העניין אך השמחה לא ארכה חמש דקות.. " אה, זה יום שלישי העשרים לחודש?" יש לי בדיקה בבלינסון עם אמא שלי, יום שלם אז לא אוכל.. טוב, אוקיי בסוף בעלי לקח חופש והכל הסתדר... הלכתי לסידורי החשוב....וחזרתי הייתה אחרישעה.. כעבור שעתיים היא פתאום מופיעה אצלי, עם חיוך זדוני אפילו לא מתנצל! ?לא בסוף לא הלכתי לבדיקה התבלבלתי בתאריך, מה התאריך היום?? משחקת אותה מטומטמת ועוד באה לשתות כוס קפה ואני מוצאת את עצמי מכינה לה ומארחת אותה... היא טוענת שהבדיקה היא מחר... אז היא התנערה מהטובה שביקשתי ממנה אני בדרך! קצת מכוערת הייתי אומר. למחרת, כפי שחשדתי היא לא הלכה לשום מקום... אמנם לא היה לה אומץ לבוא אליי שוב אבל ראיתי שהבת שלה מביאה לה את התינוקת, ככה קלטתי מהחלון ולא התעמתת איתה אמרתי, עזבי סמויה פשוט תתחילי להתעלם ממנה וזהו. וכך היה . התחלתי להתחמק ממנה בקטנה. הולכת לקניות וסידורים לבד!לא עושה לה יותר שום טובות...והיא כל הזמן מנסה אבל לאחרונה הרגישה והפסיקה. אבל זה לא מנע ממנה לבקש מבעלי לעשות להם קיר שליכט בבית, ככה כטובה ואני לא הסכמתי ובעלי לא הבין למה אני מחמיצה פנים כי לא מגיע לה! וזה נגמר בריב עם בעלי אבל לא היה אכפת לי אני עומדת על עקרונותי ועל שלי וגם אני אצטרך לריב על כך. כי בעלי טוען שאני לא נחמדה לחברים בלי סיבה. בל זה לא בלי סיבה! ואני לא יהיה נחמדה איתם יותר, ואם הוא חושב שהם חשובים ממני וחשוב לו להיות נחמד אליהם ובצד שלהם למרות התחמנות והשקרנות של אישתו , אגב זה מזכיר לי את הפוגע שלי שבי מילים היה יודע לסובב כל דבר.. והיא דיי דומה לו ועכשיו אני שונאת אותה בדם, בעצם לא סובלת אותה יותר ואני לא יהיה חברה שלה יותר וגם אתמול היא ניסתה להתקשר אליי וגם בעלה בא לדבר עם בעלי לשאול מה קרה פתאום והיא כך מיתממת, היא יודעת טוב מאוד ........ אסור לי להישאב אליהם יותר גם יעבור הזעם והכל בסופו של דבר היא אישה נצלנית בגדול עם מעטה הנחמדות והתמימות שבה והחברותיות והכל וכיף להיות איתה חברה אבל זה מתחיל ונגמר במקום פוגע ולא שוויוני ועל כן לא רוצה, אבל היא תמשיך לנסות למשוך אותי שוב, מקווה שאהיה חזקה אין לי כוח לדברים האילה יותר ...

סמויונת , מתוקה ויקרה שלי אולי זה נס של חנוכה שאת מתחילה להציב גבולות למי שמנסה רק לנצל אותך ואת טוב ליבך? יש לך לב ענק ואוהב את אוהבת לעזור למדת מיהי השכנה שלך באמת ולהציב לה גבולות-בהחלט שאפו נשמה אם בעלך לא מבין ולא יודע אולי כדאי לתפוס איתו שיחה ככה במצב רגוע בלי שהילדים יסתובבו בינכם ויפריעו לשיחה תספרי לו , שתפי אותו במעללי "השכנה הנחמדה" וגם אם אז הוא לא יבין-בעיה שלו בכל מקרה לא כדאי לריב עם בעלך בגללה היא לא שווה את זה ולך לא כדאי להיות במצב רוח כזה מגעיל בגללה ישר כוח מאמי שלי חנוכה שמייח

תודה על החיזוקים, איך אני תמיד נופלת לבורות האילה, של אנשים כאילה, זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי במהלך החיים . הייתי צריכה להתעמת איתה בו במקום! על כך שהיא שיקרה לי כדי להתנער וזה שקר ככ שקוף, ממש מול הפנים מה שמוביל אותי למסקנה שהיא חושבת אולי שאני מפגרת אחרת איך היא העזה?! לעשות ככה בפנים שלי, זה אומר שלמרות כל הטובות שאני עושה לה היא לא מכבדת ומזלזלת בי וובצרכיי בגלוי כי היא לא מוכנהלעשות טובות בחזרה וזה בעיני ניצול אז אם כך שרפתי אותה לחלוטין. זה קצת קיצוני, הייתי צריכה פשוט להתעמת איתה ולומר לה אבל המילים נתקעו לי בפנים .... אין לי כוח לזה, מצידי שלום ולא להתראות... וגם הלכתי הפעם רחוק וכן, גם רבתי עם בעלי שהוא יבין שאני עומדת על העקרונות שלי ולפעמים הריב אינו נמנע אבל עכשיו נוצר ביננו לבין השכנים הללו ריחוק, חומה אז מה טוב. למה במוצ?ש בעלה החצוף קצת הגזים הייתי אומרת ונתקע אצלנו בסלון עד השעה 12:00 בלילה... ואני התחלתי לסדר ולטאטא ורק אז הוא הבין את הרמז והלך. ומה הוא בדיוק עשה פה? כרכר אחרי בעלי שיעשה לו עבודה בבית. אשכרה דבק נגרים, מה הוא עושה אצלי בסלון בשתים עשה בלילה . חיכה לנו כמו קרציה עד שנחזור בשעה תשע מבילוי לא ויתר גם בשעה כזו ובא. לא לעניין בכלל, מקווה שלא נחזור להיות איתם בקשר וגם אם נחזור לידידות מקווה שזה יהיה עם גבולות ולא מעבר , הם יותר מידי מושכים מאיתנו טובות , יעני התלבשו עלינו חזק במסווה של חברות וזה לא מוצא חן בעיני.. מעתה והלאה אין לי בעיה שהילדים ימשיכו לשחק יחד ולהיות חברים אבל גם לא יותר מידי כי יש להם נטייה להתנחל פה, כי יש ילדים וכיף להשתולל יחד ואצלם ממש אסור לזוז, ממש מוזיאון,אז אולי בגלל זה הם אוהבים להיות כאן ..גם לזה אשים גבולות...אני לא נחמדה איתם יותר מידי, כי עובדה היא לא עשתה חשבון כשזה לא התאים לה...ושיקרה לי במצח נחושה בפנים... היא מזכירה לי את הפוגע, את הדיבור החלקלק שלו, כמה כוח בפה. כי פעם היא אמרה, אם לא נעזור פה אחת לשנייה אז ....והסכמתי לזה למרות שבפנים ידעתי שזה לא ככה. אני עוזרת לה, אבל היא לא עוזרת לי, זה הכל שקר וכזב.היא רק מבקשת וחוגגת .ומאז אני כמו רובוט עושה כל מה שהיא מבקשת ומצד שני מתביישת לבקש...ולמה זה נופל על זה כי גם הוא, מספיק כמה מילים שהוא אמר והסביר לי ומאז אני רובוט שלו.. למה אני בכלל מקשיבה כמו ילדה טובה לאנשים כאילה מספיק טיפה בריונות ואני עבד לרגלם... הפעם רבתי איתה וגם עם בעלי , ככה חחח(: ואני לא מתביישת בזה עכשיו. אגב אני ובעלי מזמן כבר השלמנו, למרות שהיה פיצוץ אבל איתה איתה אני לא מדברת יותר... וגם לא מתכוונת לדבר.. סמויה

על הדרך שאת עושה קחי את זה קדימה יקרה ותרי על הכעס תיראי עד איזה מקומות את מוכנה להיות איתה האם תמיד לא הייתה איתך לגמרי? אנחנו רואים דברים שחור ולבן תנסי לתת לצבעים האחרים להכנס לחייך מבלי לוותר על עצמך תהיי שם בשביל עצמך תישמרי תגני איתך יקרה ושוב חושבת שאת מדהימה בדרך שאת עושה חיבוק ועוד אחד

נכון את צודקת, צריך לוותר על הכעס ופשוט להציב גבולות, זה לא תמיד קל אבל נראה לי שהפעם זה עובד, כי הם לא מתקרבים לכאן יותר... ומעולה שזה ככה כי זה עבר כל גבול. ובהחלט אני מוכנה לצבעים אחרים ולקיים ידידות יותר פושרת השאלה היא אם הם מוכנים, אבל זה לא בעיה שלי אם הם לא מעוניינים אז שלום ולא להתראות אני לא מוכנה לחברות כזאת והפעם הצלחתי להרחיק אותם מעליי השאלה היא עכשיו לכמה זמן... עדיף שיתחפפו לתמיד.. חחחח(: ומקווה לעצמי שאוכל להיות אדם אסרטיבי בכל מצב ובכל מקום ואת זה אני מאחלת לכולןןן פה, תודה לך בוחרת מדהימה על העצות המשובחות, תמיד כך כיף להיכנס לכאן ולהתייעץ, עם החברות על כל דבר... שיהיה חג שמח, סמויה

כל הכבוד לך מיום ליום את גודלת וצומחת מתגבשת מחזקת את עצמך מבפנים תשמרי על עצמך ותעשי מה שנכון לך סומכת עלייך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מברכת את כולם לחג חנוכה שמח הערב מדליקים נר ראשון בחנוכיה שהאור ילך ויגבר ויעטוף את כולם בשמחה שהאור יכנס לכל הלבבות יאיר ויגרש את החושך מתוכו החוצה יש ענין חשוב-לאחר הדלקת נר החנוכה ואמירת הברכות לבקש מכל הלב כל מה שליבנו מבקש לטוב ,חנוכה הוא חג הניסים והנפלאות אז מה כבר יש לנו להפסיד? בקשו אפילו בדמעות ,,,,,,,,, http://zvuv.files.wordpress.com/2010/04/nnnnnws.jpg?w=450 אוהבת אותכם חטולית

חטולית יקרה.... חברה חכמה אמרה לי לא מזמן ?ברכות שבאות מהלב נכנסות ישר ללב...? חג חנוכה הוא חג האור שהתגבר על החושך כפי שאמרת, שהאור יתגבר וינצח אצל כולנו! סמויה

לכל הפורום חג שמח. שמעתי שיש סגולה לימים אלו ויש לנצלם בכל רגע אפשר לזכות לנצח לאור ולשמחה כל הימים (אפשר לבקש ולומר פרקי תהילים..) בקשו על כל דבר שאתן/ם צרוכות/ים ועל דברים שיבואו לטובה ושנזכה לראות את האור בקרוב... שיתמלאו כל הבקשות והמישאלות מי ייתן ותזכו כולכן בשפע בריאות נחת מעצמכן ומהבעל/ החבר והילדים ... שולחת הרבה תקוות ואור אפרת

חג חנוכה שמח לכולם. כולנו אור קטן וביחד אנחנו אור עצום וחזק. כל אור קטן יכול לגרש חושך גדול. מאחלת לכולם שתמצאו את האור בחיים. כשרואים את האור מוצאים גם את היופי. חג שמח. http://youtu.be/LmwJlWHp6w8 שלכם - מציאות אחרת

חג עם הרבה אור אנרגיות טובות של נצחון האור על החושך זיכרו... כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן התחברו לאנרגיות של האור שיגבר וינצח את החושך הרבה דברים טובים וגם ניסים כאלה ואחרים חג שמח! אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

שלום לך. איני חושב שאתה אדם רע, אבל אני חושב שהמעשים שלך רעים. לכן, אני פונה אליך בבקשה שתפסיק אותם. נפגעות תקיפה מינית חוות מספיק קשיים גם בלעדיך. ההערות שלך מכאיבות להן ומחריפות את סיבלן. וחבל. אני מתרשם שאתה אדם אינטילגנטי - אז בוא נדבר רגע בגובה העיניים, טוב?. מההערות שלך עולה בבירור כעס. וכעס, הרבה פעמים, הוא כיסוי חיצוני בלבד ושטחי לתחושות קשות כמו עצב, השפלה, יאוש ועוד. אנא, בדוק עם עצמך אם אתה חש תחושות כאלה. כי חשוב שתדע שיש דרכים הרבה הרבה יותר טובות להתמודד איתן. למשל, לשוחח עליהן עם חבר, או אפילו עם פסיכולוג. למשל, לצייר אותן או לכתוב עליהן שיר או סיפור. או לצאת לטיול בטבע, או לעשות ספורט. יש הרבה אפשרויות להתמודד איתן, אתה רואה. הדרך בה בחרת, לעקוץ ולהכאיב למשתתפות הפורום, היא דרך מזיקה במיוחד. בעיקר להן, אבל אם נהיה כנים - גם לך. כי לא באמת נפתרת מהתחושות הקשות, נכון?. הן עדיין יושבות בתוכך ומכבידות עלייך. אני קורא לך לחשוב ברצינות על דבריי. לפי זה שכינית את עצמך "בוחן כליות ולב" אני מסיק שיש לך ידע ביהדות. אם כך, זכור את האמרה הידועה "כל עוד הנר דולק - אפשר לתקן". הנר שלך עוד דולק. אתה עוד יכול לתקן. שלך, בכבוד ובידידות עמית.

אחרת לא היה אונס, נו באמת, עמית..

לאחרונה מסתובב כאן טרול משועמם ומרושע ! אני מחקתי דיי הרבה הודעות לאחרונה. חלקם יתכן ולא ריתם כלל.(מקווה) לא שווה!!! תודה למי שדואג ושולח מיילים. אני באמת רוצה לבקש לא להתייחס אפילו נסו לא לפתוח את ההודעה, שלחו לי מייל אני אדאג להעלים את ההודעה במהרה! התעלמות ומחיקה היא התרופה הטובה ביותר ככה נעשה משעמם... שמרו על עצמכם ואני כאן איתכם אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה רבה לך אידה יקרה. תודה מעומק הלב על העירנות והדאגה. זה המון המון ולא מובן מאליו בכלל. חיבוק ולילה טוב. שלך - מציאות אחרת

אנחנו כבר מורגלים בטרולים אך תמיד טוב לדעת שאת שם עם היד על ההדקקקקק מוחקת ומוחקת ח ח ח ח ח ישר כוח ליל מנוחה אידה יקרה

וטרולים ...איזה לא ראינו בכלל .... פשוט תודה ויום מקסים

טוב שלא ראינו את רוב ההודעות המרושעות! תודה שאת שומרת עלינו ועוזרת לנו להתעלם.... האמת היא, שבחיים האמיתיים לא רק בפורום יש מי שדעותיו דומות. צריך ללמוד להתמודד ולהתעלם, ולא לקחת מזה כלום לעצמנו! (: סמויה

לימדת אותי לחשוב על עצמי ולא לקבל "דיעות חכמות" של אנשים שרוצים רק להתסיס, לרמוס ולדרוך על הכאב , לשבש מה שמנסים לתקן... יכול להיות וגם הוא עשה משהו שהוא מצטער עליו ומנסה להוציא את תיסכולו ממנו בפורום.. אולי..

כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתך אין עלייכן גם כשקשה וגם כשכואב והתקווה לא תמיד נראה אתן האור הכוח שמנצח בזכות היחוד והמיוחדות של כל אחת גאה בכן! אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

איך את מרגישה? את עכשיו בסדר? יותר טוב?

מה שלומך?

מה שלומך, יקרה?

אני כותבת כאן כי לא הייתי בטוחה שתסתכלי בסוף הכתבה שוב... אני חושבת שגם אני כך - ייצא להגנתו באיזה שהוא שלב... את יכולה לשתף אותי במה עברת עם זה איך זה הסתיים...? את לא חייבת אני כ"כ פוחדת מכך ומפחדת שאעשה שטויות שאתחרט ע"כ אח"כ ועוד- המטפלת שלי טוענת שברגע שאספר זה כבר לא בידיים שלי כך שכל אחד מבין שזה אונס חוץ ממני... למה קשה לי להפנים את זה?? וכמובן שקשה יותר להתמודד מול זה... לא יודעת מה עדיף על מה- כלום לא עדיף!!!! מה לעשות? זה יעזור לי לדווח עליו? ארגיש טוב יותא אח"כ? אני חייבת לזוז ללימודים.. אמשיך אח"כ..

אל תתיחסי למה שכתבו בהודעה מעלי סתם מישהו מנסה להתסיס אחזור אלייך מאוחר יותר הערב צריכה לצאת עכשיו שולחת חיבוק

כמו שחטולית כתבה - אל תשימי לב להערה המרושעת. איני מכיר אותך, אבל ודאי שאף אחת אינה רוצה שיאנסו אותה. זאת אמירה מקוממת, ומן הסתם זה נסיון לפרובוקציה. את ראויה לאהבה. גם של אחרים, ובעיקר של עצמך. אני יודע שקל להגיד, אבל זה באמת הצעד הראשון לשיפור המצב. אני מבקש שלא תתני לאף אדם לקבוע את הערך העצמי שלך בעינייך. בטח לא לאותו אחד שהתאכזר אלייך. זכרי - את התגלמות של אלוהים בגוף בשר ודם, כמו כולנו. ולכן את מקסימה ונפלאה ואהובה מעצם טבעך. שום מעשה נורא שנעשה לך לא יפגע לעולם באלוהי שבך. מילים גדולות, אך אני מאמין בהן באמת ובתמים. להתראות יקרה, שמרי על עצמך והרגישי טוב. עמית.

קשה לי לכתוב עכשיו, יש איזה מתקן איות שמתעקש על המילה ה?נכונה? לפי ראות עיניו ואז הכל יוצא מבולבל ,, זה מקלדת של איי פד, לא ממש מבינה מה הולך כאן. רק רציתי שתדעי שאנחנו פה לצידך, ואל תתייחסי להודעות מרושעות ומטורפות של חסרי כליות ולב! ואגב, אני מכירה את הכינוי הזה , את הטרול הזה לא מהיום, אני בטוחה ששמעתי את הכינוי הזה תחת הודעות רשעיות, אל תקחי ללב בכלל.. יש פה מישהו שמתחזה לאלוהים, בטח איזה מגלומן מטרף, בוחן כליות ולב גם כן... חחחח

כמה משפט זה לא במקום..... :(

חשבתי המון אייך לנסות להעביר לך את מה שעברתי וזה בכלל לא פשוט כי הרגשות שלי עדיין בתוך התהליך גם האדם שפגע בי בא מתוך המשפחה מאחר ונפגעתי אין ספור פעמים גם בתוך המשפחה וגם מחוץ לה הגבולות היו פרוצים מכל כיוון אפשרי ומי שהיה אמור להגן עלי-הגיש אותי על מגש של זהב לפוגע,,,,, כשנפגעים במשך כל החיים מכל הכיוונים זה מלמד שכך הם החיים ושאין שומדבר חוץ מפריצת גבולות-לצערי כך קרה גם עם הפוגע הספציפי הזה , כל מה שקרה איתו -כל המעשים שלו שהוא עשה בי -למרות ההתנגדות שלי הפך לחלק משגרת חיים בגלל שלא יכולתי לעצור אותו ! לכן זה נמשך במשך כמה שנים ומבלי שיכולתי אפילו לשתף מישהו במה שקרה , באיזשהו שלב זה נכנס להדחקה עמוקה יחד עם שאר הפגיעות והמשכתי לחיות כאלו כלום לא קרה לפני שנה נכנסתי לטיפול בפעם השניה במרכז לנפגעות בגלל חלומות , פלשים קשים ועוד זכרונות שלא עלו בטיפול הראשון שלקח 4 שנים , תוך כדי הטיפול בלי להרגיש בכלל עלו עוד דברים שהודחקו בהקשר של הפוגע עם האונס המתמשך שתביני נכון-אני בטיפול בכלל לא יחסתי לזה את המשמעות הנכונה שזה באמת מה שקרה שם המטפלת שלי היא היתה זו שניערה אותי "בכוח" לפקוח עיניים ולשמוע את מה שאני אומרת לה , היא היתה בשוק מוחלט ,לא הבינה בכלל אייך אני לא אמרתי לה כלום מהרגע הראשון לגבי הנושא הזה ואני בכלל לא הבנתי מה היא עושה מזה כזה ענין-אחרי הכל זה היה עוד משהו שעברתי ,,,,,,,,,,,,,,, מאחר והוא בן משפחה הפוגע-אדם שהכי סמכתי עליו-לא נקלט אצלי בתודעה שזה מתחבר עם פגיעה , כאלו-מה? לא יתכן שמה שקרה היה פגיעה כזו עמוקה , לא התיישב לי בראש ולא במחשבות שזה נקרה פגיעה , לא , ממש לא , בהחלט לא יכול להיות ,לא יודעת למה הגנתי עליו בצורה כזו, הכל יכולתי להכיל רק לא שהוא-הוא זה שפגע בי לא פחות מכל האחרים ,כשזה התחיל לחלחל פנימה סבלתי כאבי תופת בכל הגוף ,גם עכשיו כשאני כותבת לך , יש לי רעידות בכל הגוף , מה שהמוח מצליח להדחיק הגוף משדר החוצה ,הגוף לעולם לא שכח ושידר כאבים ברמות שלא יתוארו במילים , לאט לאט ועם המון סבלנות , פגישה אחרי פגישה עם המטפלת היא הביאה אותי למצב של הבנה שזה באמת מה שקרה !!! אייך זה הסתיים? זה עדיין לא הסתיים מפני שאני עדיין לא התאמתתי עם הפוגע , עדיין לא יכולה ,הבנתי את כל מה שקרה שם הפנמתי שזה המצב וכשאוכל , אתמודד איתו פנים אל פנים עד הסוף! חומד , אין לך ממה לפחד , את היא זו שנפגעה , אני יודעת שהוא עשוי להכחיש מכל וכל מה שתגידי , מילה שלך מול מילה שלו,,,,,, אני מאמינה שאם תחליטי להתלונן עליו שזה צעד מאוד אמיץ לעשות , כבר תהי במקום שאת לגמרי בטוחה בעצמך ומוכנה ובשלה לעשות זאת , יש מלא עורכי דיו שמתמחים היום בנושאים האלה המטפלת שלך צודקת ,כל אחד מבין שאם עושים בך דברים שאת לא מסכימה להם זה נקרה אונס ,למה קשה לך להפנים? יתכן ואת פוחדת מה יגידו במשפחה? אייך תגיב אחותך? אייך יסתכלו עלייך כולם מסביבך? מה שבטוח -שזה ישנה לך את החיים שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה לפני כן יכול להיות שבפנים בתוכך קיימות כל השאלות האלה ואת פוחדת אייך ומה יהיה? את עדיין לא מוכנה לשלב הזה לכן את מפחדת להפנים כי זה אומר שאם הפנמת את חייבת להמשיך הלאה לתבוע אותו או מה שלא יהיה וזה מפחיד אותך ישנן סיבות רבות לחוסר הפנמה-בעיקר פחד אני חושבת שכרגע את עדיין לא יכולה לעשות כלום להמשיך בטיפול עד שזה יגמר ואז בהתייעצות עם המטפלת שלך תראי אייך ומה כדאי לעשות מקווה שעזרתי לך שולחת חיבוק לחיזוק ליל מנוחה

תודה על התגובה, ובעצם סליחה.. אני כ"כ מצטערת שגרמתי לך לחוות את הכאב הזה שוב כדי לגרום לי להבין משהו.. אני כ"כ מצטערת... יקרה, כמה קשה זה לשמוע שנפגעת במשפחה שאמורה להגן עלייך לתת לתמוך בך, ובעצם גרמו לנזק עצום שאת מתמודדת עימו יום יום.. ועוד לא מספיק זה גם עם אנשים מבחוץ... אוי... מותק, את גדולה וחזקה כ"כ!! אין דבר שכזה סיפור יקרה לבן אדם חחלש שקשה לו להתמודד מולו.. ניסיונות מקבלים אנשים חזקים עם כוחות כדי להוכיח לעולם שאפשר לפרוץ את הגבולות כדי ללמד אחרים לעזור להבין ולתמוך.. אהובה, זה כ"כ קשה לדעת מה שעברתי אבל הגוף והרגשות ממש לא איתי הכאב כאילו עצר - זה בגלל שאני נוטלת כדורים, הם נותנים לי חיות להמשיך הלאה לתפקד.. אבל כ"כ יש חלל בפנים, כאילו נקטפתי, מפחדת מהרגע שזה יציף אותי שוב, אני לא רוצה ליטול כדורים לנצח רק לתקופה בה לא יכולתי להתמודד יותר ורציתי רק למות, לא להרגיש את הכאב העמוק לא להרגיש את כל מה שחוויתי ניסיתי למות אבל היה בי משהו שהיה חזק ממני- ודחף אותי להמשיך לחיות אז הייתי חיה מתה.. לכן לקחתי את הכדורים.. אני לא מתלוננת אבל כ"כ קשה לחיות ולדעת שאני על כדורים.. ומצד שני הם אלה שנותנים לי חיות ולהמשיך בשגרת החיים.. אני לא מבינה את עצמי: כשקשה רוצה לחוש טוב אבל כשטוב מתלוננת שזה לא מושלם (- כי אני נוטלת כדורים וזה לא נותן לי להתמודד מול מה שעברתי אלא כאילו גורם לי לשכוח מהכל ולחיות יום אחר יום בלי שום חוויות מסעירות... אני מבלבלת את המוח.. לא יודעת מה רוצה מה שבטוח את סידרת לי את המחשבות: נתת לי להבין שזה עיניין של זמן אני לא יכולה לשלוט בזה, מתי שיהיה נכון לי אני יגלה דברים בין אם ארצה ובין אם לאו והכי ברור יישבת לי את הדברים אני לא יכולה להתלונן עליו בכל אופן עכשיו לא, זה לא מתאים כשאני עדיין מתמודדת מול להבין דברים.. אני מטפלת סה"כ שנתיים ומיתוכם רק שנה אינטנסיבית ואת 4 שנים ורק עכשיו מתמודדת.. אז מה אומר? אני דוחקת בעצמי ולא מרפה וזה הסיבה לחששות ולזכרונות שנשכחים.. אכן כל השאלות שציינת עולות במחשבתי ועוד כאלה... אבל אני יאזר בסבלנות, ייתן לי את הזמן שלי להחלים- עד כמה שרק אוכל.. תודה נשמה אפרת

פה עדיין נושמת לצערי מיואשת כבר ככ עמוק בבור לא רואה אפילו זכר לאור דמעה

אוי כמה קשה לסחוב לילות וימים עם כאב אין סופי ובדידות איומה... כ"כ הייתי רוצה להקל לך על הכאב ולומר לך הנה זה עובר... הדקות נראות כנצח, את רק רוצה לנשום... מתוקה יקרה, אני פה איתך, נאנחת כשכואב לך ושמחה כשהוקל לך רק תנסי להעלות בזכרונך את הזמנים שקצת יותר טוב ותדעי שממש עוד רגע את תהיי שם, זה יעבור... אני מנסה לחשוב מה אני הייתי רוצה שיאמרו לי בזמנים שרק תהום רואים ואין מוצא.. אני יודעת מה כולם מדקלמים וזה מאוד קשה לקבל זאת ולהפנים בזמנים כאלה.. תנסי לומר לעצמך שהאנשים מבחוץ תפקידם לעזור לך לצאת מהמצב הזה ולכן אומרים דברים בלי להכיל את עוצמת הכאב, אחרי שתרגישי קצת יותר טוב תגעי במקום העצוב הזה, תני לו מקום אל תתני לו לחלוף סתם כך כי זה לא מעובד וצריך טיפול כדי שלא ישוב עוד לעולם.. כאחת שיודעת מהו סבל אני שולחת לך חיבוק חם ואני כאן לכל מה שתצטרכי או תרצי... אוהבת אפרת

לעזור ולצאת מהבור את חייבת למלא אתהבור הזה בטוב ולעלות למעלה חייבת את זה לעצמך לבנותייך איתך יקרה יודעת שקשה אבל יודעת שאפשר שולחת חיבוק אוהב

מצטערת שככ קשה ועצוב ): שולחת מעט קרני אור להאיר את החשיכה... חיבוק סמויה

צר לשמוע שהמצב כל כך קשה איתך חומד חיבוק גדול

מצטערת לשמוע שכל כך קשה וכואב. מייחלת לימים טובים יותר עבורך. איתך יקרה, שולחת לך חיבוק עוטף ויד מלטפת, שלך - מציאות אחרת

כולם חושבים שהם יודעים הכל!!!! רק שאף אחד לא מבין כמה הם לא יודעים כלום! זה הופסק לפנ 6 שנים! זה נימשך 9 שנים! זה נעשה ע"י 3 אנשים! זה מרגיש כאילו זה קרה עכשיו! זה כואב פיזית ונפשית! זה חי ונימצא איתי יום יום שעה שעה ושנייה שנייה! עצבנית, מוטרדת, מדוכאת, שונאת את עצמי, לא שלמה, פגוע... מחפשת גרך להוציא הכלל!! ליפרוק! להניך את הראש על מישהו! לקבל חיבוק! וליבכות מבלי שאף אחד יראה וירגיש! לא מסוגלת להמשיךך!

שלום לך גיבורה, למרות שעכשיו מאוחר בלילה ועליי לישון, לא יכולתי שלא להגיב לעוצמת הכאב שהבעת בדברייך. שמי רחל ואני בת 21 וחצי, אני אמנם למזלי לא עברתי איזשהי תקיפה מינית אבל אני נמצאת כרגע בתקופה קשה מאוד בחיי ואני חשה לעיתים קרובות מצוקה נפשית כל כך עצומה והרבה מהתחושות שביטאת בהודעה שלך היו זהות לתחושות שאני חווה באופן יומיומי ככה שאני בהחלט יכולה להבין ולהזדהות עם המצוקה החריפה והקשה מנשוא שאת חווה. להבין את תחושת הבדידות המעיקה-שאף אחד באמת לא יודע מה את עוברת, שאף אחד לא באמת מרגיש את מה שאת מרגישה ומודע לכאבך באופן אמיתי, באופן מוחשי. שאף אחד לא מחובר ללב אש הכאב שלך. אוי הבדידות הזו כל כך קשה, כל כך כואבת ומעיקה! גם אני איני מוצאת מישהו שבחיקו ועל כתפו אוכל לבכות ושיעטוף ויחבק אותי ושיבין את כאבי באמת עד לפרטים הקטנים. יש בי הרבה כעס על עצמי ואכזבה מעצמי, הרבה עצב, חוסר אונים וייאוש ומרגישה הרבה פעמים שאין דרך מוצא, מרגישה אבודה, עייפה מהכאב ומההתמודדות איתו. מבקשת מנוח לנפשי ואין, פשוט אין. ואיני עוד יכולה. אני רוצה להגיד לך שאין איך למנוע רגשות קשים אלה כי המציאות באמת קשה וזה בסדר להרגיש ככה לפעמים. יש פעמים שצריך להרפות מהכאב כדי לצבור כוחות מחודשים. אולי למרות החושך המוחלט נמצא את האור בקצה המנהרה, נמצא את התקווה, את האושר, אהבה, נמצא את הכח והעוצמה האנושית שבנו לרפא את עצמינו, לצאת מחוזקים באמת, לרפא אחרים ולהילחם נגד הרעים כדי להבטיח שהם ישלמו על מה שהם עשו!! אולי נצליח להגשים את המיטב שבנו, אולי נוכל להרגיש סוף סוף מאושרות באמת. ואז הו אז נוכל להיות הכי גאות בעצמינו שלא וויתרנו בימים קשים ובזכות זה הגענו לאן שהגענו. באהבה, רחל

רחלי יקירתי! קראתי את המיכתב שלך בבוקר ולא הפסקתי לחשוב עליו! אין ספק שניכנסת לי עמוק ללב! אני מקווה שמה שאיחלת היתקיים!

בלי הרבה מילים, בלי הרבה הסברים אני איתך בכאב- שולחת כתף וחיבוק חם ותומך.

שולחת לך חיבוק, סמויה

אני ממש לא חושבת שאני יודעת הכל יודעת רק מה שעבר עלי אך יודעת שזה מרגיש כמו לחיות בתוך גיהנות ומרגיש לי כמו שמרגיש לך כל הכאב הפיזי והנפשי וכל השאר מה שכתבת האם את בטיפול? שם זה מקום מצוין לפרוק ולהוציא הכל החוצה כמובן אם יש לך מטפלת טובה שולחת חיבוק רך ונעים להקל עלייך

השם שבחרת לעצמך מעיד על עוצמות הכאב האדירות שאת מרגישה, עד כדי שהכל מעיק ומכביד ומייסר. הדבר האחד שאני רוצה להגיד לך הוא שאמנם את מרגישה כאילו את חיה את הכל שוב ושוב וכל הזמן, אבל זה נגמר יקרה, זה כבר לא קורה עכשיו, וזה נורא כואב שזה קרה, אבל את לא הפגיעה ואת לא מי שאת בגלל הפגיעה. הפגיעה לא השחיתה אותך ולא מחקה אותך. נשארת כמו שנועדת להיות והפגיעה שעברת היא חלק מחייך אבל לא החיים עצמם. שולחת לך כתף להניח עליה את הראש ולנוח. נסי לחשוב על מה שכתבתי לך ותראי אם את מתחברת, ואם לא זרקי לפח. איתך יקרה, שולחת חיבוק עדין אם זה בסדר. שלך - מציאות אחרת

ילדי הלילה אהוד בנאי מילים ולחן: אהוד בנאי הם חיים בשטחי ההפקר, בצד האפל של העיר הם קשורים רק אל הצל של עצמם. המרצד על הקיר בלילה בלי ירח, לילה נטול כוכבים בוא תראה איפוה הם מסתובבים הם מוצאים מקלט במרתף, המסתור השיחים שבגן כך כל לילה הפחד רודף, הם חיים במרחב לא מוגן על סף התהום עוד אפשר לעצור ילדי הלילה מבקשים אור אני פרפר בקופסה מנסה לעוף אל העולם אני כל כך זקוקה לחיבוק חם כשהשמש שוקעת אז הכוכבים נותנים ניצוצות חיים ואצלי אין ניצוץ אין קרן אור והכל חשוך לי בפנים אני פרפר בקופסה מנסה לעוף אל העולם. הם מוכרים את עצמם בזול, בעבור תשומת לב, ובתוכם פצע גדול פתוח וכואב. על סף התהום עוד אפשר לעצור. ילדי הלילה מבקשים אור. "רוצה שיהיו לי חוגים בספרות ובדרמה, רוצה שתבוא משפחה עם אמא ואבא, שידליקו שלהבת קטנטונת, שתבוא ותביס את השחור, ופתאום מראה מחזה איזה יופי, אני עף ועולה מן הבור." על סף התהום עוד אפשר לעצור ילדי הלילה מבקשים אור.

איזה שיר עצוב... שולחת לך חיבוק חם ואוהב אני כאן בשבילך.

"על סף התהום עוד אפשר לעצור ילדי הלילה מבקשים אור" כמה עצוב שזה נכון,,,,,,,,,

ובתוכם פצע גדול פתוח וכואב.

הייתי היום אצל המטפלת שלי. השיחה זרמה לה והגענו שוב פעם למקום שאנו מגיעים הרבה- זה היה אונס או לא? היא טוענת שזה 100% אונס אכזרי ביותר שהיא יכולה לספור על כף ידה את מקרי האונס מסוג זה שקרה לי... (המומחיות שלה זה נפגעי תקיפה מינית) אני יודעת שזה אונס אבל ברגעים שאני מתחילה לחשוב על זה אני בורחת מזה כ"כ ומאשימה את עצמי, היא טוענת שקשה לי להפנים את זה. אני לא יודעת למה אבל אני אצלה שנה פלוס ועד עכשיו אני עןסקת בשאלה זו, אולי אני חושבת כך כי אני רואה שטוב לו ושהוא ממשיך כרגיל בחייו ורק אני סובלת מיסורי מצפון, אשמה ושאר נזקים נפשיים.. אני זו שלוקחת כדורים אני זה שמתמודדת אני זו שסובלת... הוא הרס אותי שחט אותי- אבל לא מצליחה להרגיש את השנאה כלפיו את הרצון לרצוח אותו על מה שעשה (כמובן לא באמת אבל שיהיה לי בהרגשה כך..) אני מבולבלת לא יודעת מה לעשות, ובעצם בכלל לא סיפרתי לכן מה קרה.. הדמעות לא מצליחות לזלוג ואני שבורה כואבת ונחנקת מאיצה בעצמי להמשיך הלאה בעוד יום רגיל של שתיקה של כביכול הבלגה על מה שקרה לי... הפסיכולוגית שלי החליטה שאני יכתוב מקרים שזכורים לי וננתח אותם וכך אראה בקלות שזה אונס אבל כ"כ קשה לי לכתוב מה היה, ובכלל יש דברים שאני לא זוכרת את דרך התרחשותם בדיוק: מה היה במקרה מסויים זה מה אמר בשניה זו ומה אח"כ... אחרי הכל זה אונס ממושך שנמשך 4 שנים כל שבוע פעמיים.. אני לא זוכרת אם מהתחלה אמר כך או רק בסוף... - היא טוענת שזה כ"כ מצוי אצל קורבנות אונס שלא כ"כ זוכרים ולכן הטיפול. אבל זה גורם לי לחשוב שאם אני לא זוכרת אז אולי זה לא אונס.. מה אתם חושבות עד לכאן? תהיו כנות איתי זה חשוב לי!!! כ"כ בא לי לשמוע את כל הדברים ממנו, אבל היא טוענת שבחיים הוא לא יאמר זאת כי זה יפליל אותו (כמו שקצב טוען שהדברים לא היו מעולם..) קשה לי לספר הכל בבת אחת, עזרו לי... בבקשה!!!

אפרת יקרה, זו מילה שלך כנגד מילה שלו והוא מתעתע בך וברור שהוא ייעשה את זה המטפלת שלך צודקת בכל מילה גם אם זה היה ב?הסכמה? את היית קטינה והוא ניצל את כוחו ומרותו עלייך מתוקף היותו בעלה של אחותך במשפחתך עושים לו כבוד שלא מגיע לו בכלל ואותך מקטינים ומשתיקים קשה מאוד לעמוד מול משפחה כה מאוחדת שלא להוציא החוצה , כמו קירבטון של שתיקה מולך נעשה פה פשע חמור מולך והוא צריך לשלם על כך את הדין בבית סוהר הוא עבריין מין אלים! ובכלא מקומו סמויה

שאני נאנסתי על סמך מה שכתבת או שאת באה מנקודת הנחה שאם כתבתי בתחילה כך סימן שאני נאנסתי? אני שואלת באמת אם הנתונים מעידים ע"כ שזה אונס או בגלל שנכנסתי לפורום.. את אולי לא מבינה אותי איך אני שואלת שאלות כאלה, זה צריך להיות ברור לי.. אבל זה מבלבל..

לענות אז בגדול יקרה ברור שאת לא אשמה וברור שזה אונס וכן תני לטיפול לעשות את שלו מאמינה שאם תיתני למטפלת שלך להיות איתך תצליחי בגדול

כן , בהחלט היה אונס מתמשך אני רק עכשיו בטיפול שלי הצלחתי להפנים דבר שקרה בעבר גם במשך כמה שנים ,שזה היה אונס מתמשך מאדם-לא חשוב,,,,,, לא הצלחתי להאמין , לא יכולתי ולא רציתי לתת לזה בכלל מקום אין , זה היה סיוט מתמשך,,,,,,,,,, רק בזכות המטפלת שלי , עם כל הסבלנות שבעולם גם כמעט במשך שנה שלמה עד שהצליחה להביא אותי להבנה אמיתית שזה באמת מה שקרה זה כל כך כואב-שאפילו הבכי לא הצליח להוריד את רמת הכאב והבכי בא רק עם ההכרה שזה באמת מה שקרה גם לי עדיין כל זה חדש ומאוד קשה לי להתמודד עם ההכרה רק רציתי להגיד לך שאת יכולה לסמוך על המטפלת שלך מפני שהיא מנוסה ויודעת להבדיל בין דברים וגם אם את לא זוכרת דברים , איך מתי ומי נגד מי זה בכלל לא חשוב , דברים שצרכים לעלות ולצאת יש להם את הנטיה לעשות כך-לצוץ משום מקום כמו פטריות אחרי הגשם , אל תילחצי , הכל עוד יסתדר-תני לעצמך הזדמנות

אוי את לא יודעת כמה הקלה אני חשה לאחר קריאת ההודעה שלך.. הלואי ואוכל לשחרר בכי ולהפנים, כך אוכל להתמודד מול זה ולא לתהות... תודה

מצטערת שאני מגיבה רק עכשיו. כל העניין של ייסורי מצפון, רגשי אשם וכל הכאב הם כתוצאה מכך שלקחת על עצמך את האחריות לכל מה שקרה שם בין אם את זוכרת וגם אם לא, בגלל שהוא לא לקח את האחריות למעשיו והפיל אותה עליך. לכל מעשה יש אחראי על המעשה, והאחראי עליו הוא אך ורק המבצע. היות והוא לא מוכן לקחת את האחריות הוא הצליח לגרום לך להרגיש אשמה בכל מה שקרה שם ולכן את סובלת והוא כעיקרון התנקה מהכל ומרגיש טוב. האמת היא שאת לא אשמה בדבר אלא רק הוא. לעולם ותמיד המבוגר המבצע הוא האשם ולא מי שניפגע. מעבר לכך הוא אפילו לא עצר לחשוב מה הוא עושה ומה הוא עשה כי הוא לא מרגיש כלום ובכלל לא ראה אותך כשעשה את כל מה שעשה. באשר לזכרון, הכל יעלה בזמן הנכון לך והגוף שלך הוא שיקבע מתי יגיע הזמן הזה. הגוף הוא שנפגע ולגוף זכרון וחשיבה משלו, כחלק ממנגנון ההגנה שיושב בתוך הגוף שלך ומגן עליך. אני יכולה לספר לך על עצמי שהכל היה מודחק אצלי קרוב ל- 30 שנים. אמנם דברים התחילו לעלות לפני כ- 15 שנים, אבל רק בשנים האחרונות שחזרתי את הרוב, כאמור כ- 30 שנים אחרי ורק ממש בתקופה האחרונה שחזרתי עוד 4 שנים ועוד פוגע. 4 השנים החדשות הן בתדירות של 2-3 בשבוע בערך ושאר השנים קרוב ל- 17 שנים הן בתדירות של כל יום, ואת כל זה לא זכרתי כמעט רוב חיי. זכרתי מכל זה רק שנה אחת מסויימת וגם לא עם כל הפרטים שאני יודעת היום. ושיתפתי אותך בכל זה כדי להגיד לך שכשיבוא הזמן הנכון את תזכרי וזה שאת לא זוכרת הכל עכשיו זה עדיין בסדר. זה יקרה, רק סבלנות ולא להלחם בעצמך ולנסות להאיץ בכוח את התהליך ולהיות מתוסכלת שזה לא יוצא, כי זה עושה פעולה הפוכה ומאיט את התהליך. בכל מקרה, תחושות הבטן שלך לא משקרות, את יודעת את האמת גם אם לא הכל במודע כרגע. בסוף הכל יצא ותדעי את הכל. אל תפקפקי בתחושות ובאינטואיציות שלך. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

תודה על התגובה ועל ההבנה והשיתוף.. אני כן זוכרת דברים מסויימים כי אחרי הכל זה לא היה מזמן אבל את הדברים שקרו בהתחלה - איך התחיל איך המשיך קטועים לי חלקים... זה מעצבן נורא וכמו שאמרת שזה שמאיצים לזכור זה גורם למצב הפוך, מאט את הקצב. תודה על הפירוט מהחוויה האישית (אינו דומה מי שאומר למי שחווה ומספר..) ומצטערת לשמוע זאת.. כבר לא יודעת אם עדיף לזכור או לא, זה בודאי קשה עכשיו להתמודד עם כל הדברים המזעזעים הללו שצפים לפתע.. יקרה , תודה על החיזוק

כבר הצליחו לשכנע אותי שאני נוטה לקחת את הצרות של כולם על הכתפיים שלי שאני חייבת להרפות לשחרר לא מצליחה,,,,,,,,,,, אולי כוחו של הרגל כוח המציאות אני כזאת ולא מצליחה להשתנות אלה אנשים שמאוד יקרים לי שאני אוהבת אותם מאוד חלק בלתי נפרד מחיי החודש היו המון ארועים מאוד קשים וכולם מאנשים שחלו ומצבם אולי לא ישתפר בנוסף-נשארו לי עוד 3 טיפולים אחרונים כולל השבוע-גם זה כבר נגמר אין אפשרות להמשיך במרכז ואין אפשרות לטיפולים פרטיים מה שיהיה יהיה מצטערת שלא מגיבה לכן בעוד שבועיים אתחיל לטפל בנכדה שלי כמו שטיפלתי באסף מאוד מקווה שהשינוי הזה יביא איתו רגיעה ומנוחה מכל מה שקורה מסביב משו חייב להשתנות ליל מנוחה

חטוליתי מתוקה, מבינה ומזדהה איתך ועם הקושי הרב הכרוך בלדעת שאנשים יקרים לך סובלים ובמובן מסויים כל מה שאת יכולה הוא להיות שם בשבילם, כי לרפא אותם את לא יכולה. תחושה של כאב וחוסר אונים חותך בבשר החי. טוב שאת כותבת. תאפשרי לעצמך גם להרגיש את מה שאת מרגישה ואל תשארי עם זה לבד. כך תוכלי גם לחזק את עצמך וגם להיות יותר חזקה עבורם. ובאשר לטיפול בנכדה שלך, זה אכן שינוי כייפי, ויחד עם זאת תדאגי לעצמך לרשימה של דברים שיוכלו לשפר לך את ההרגשה באותן שעות במשך היום שבהן הנכדה כבר תחזור הביתה ואת תשארי לבד עם עצמך. תנסי להיות ערוכה לדברים שתוכלי לעשות אם יצוץ כאב אחרי שהיום עם הנכדה נגמר. באשר לטיפול, האם את לא יכולה לפנות לרווחה בעיר מגוריך? גם שם יש טיפולים במחיר סימלי או בחינם. אולי כן תוכלי למצוא לך טיפול חדש. תמשיכי לכתוב יקרה ושמרי עליך. חיבוק עדין וחם, שלך - מציאות אחרת

באמת ישנם דברים שאני מאוד משתדלת להניח אותם כמו שאומרים בצד ולחשוב גם על עצמי רק שהכל קורה ברצף בלי שנשאר זמן לנשום אוויר וכל אחד דורש את מנת תשומת הלב שלו והנכדה שלי -המתוקה הקטנה כבר כמעט בת 7 חודשים ולאספי יומולדת בפתח בשבוע הבא כבר בן 4 , לא להאמין אייך הזמן טס סידרו לי שמונית תבוא לאסוף אותי מהבית כל בוקר -משו כמו רבע לשבע בבוקר , והם חוזרים לא לפני 4.30 ,בעלי כבר יבוא לאסוף אותי משם לא מעט שעות אבל אוכל לפחות לנוח בצהרים עם רוני הקטנה שלי טוב, לפחות מקווה,,,,,,,,,, לגבי הטיפול-המרכז הזה שבו אני כרגע מטופלת הוא הכי קרוב לבית וכן , זה נגמר באופן סופי ,זה בהחלט שייך כיום למחלקת הרווחה תודה יקירתי על החום במילותייך תודה על החיבוק החם-שולחת בחזרה מה קורה איתך? יש חדש? אוהבת

דאגנו.... טוב לראותך וכן כתפייך רחבות ותומכות וליבך רחב ומחבק ובכל זאת את צריכה לשמור על עצמך!!!! צר לי שהטיפול נגמר...מוקדם מדיי... ועכשיו נכנסת לפרק חדש... זה נפלא ומקווה שאכן יכניס אור אבל את תשכחי לשמור על גבולות וזמן לעצמך! שמרי על עצמך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מצטערת שהדאגתי איך שהו תמיד הדברים באים בצרורות ולא רק מהמשפחה שלי כאן בארץ אלה גם מחו"ל גם שם יש המון חדשות לא טובות לצערי והנפגעים העיקריים הם כמובן אחי וגיסתי אי אפשר להשאר אדישים לנוכח כל מה שעובר עליהם גבולות כן , בהחלט גבולות תמיד מסתבכת איתם ושוכחת אותם תודה אידה שאכפת לך

שמחה שכתבת וזה בסדר שאת לא מגיבה כבר דיברנו על זה עכשיו שהטיפול נגמר אולי ימצא פתרון אחר אבל אנחנו כאן אל תישארי לבד זה בסדר להיתמך גם אם לא מגיבים תפרגני לעצמך את זה . בקשר לסבל של כולם . השבוע אמרתי לאדם יקר כמה סבל יש בעולם .. ואז הוא שאל אותי ואיך את מרגישה כלפי זה אמרתי לו כואב ואז הוא אמר לי בזה הרגע הוספת עוד סבל לעולם . כמה שאנשים יקרים לנו זה לא שלנו ואנחנו צריכים לשים את הגבול אחרת את חיה בתוך סבל שהוא לא שלך ומייצרת סבל חדש ... אוהבת אותך יקרה מקווה שהטיפול בנכדה יעזור אבל מסכימה עם אידה שימי גבול קודם כל לעצמך לא להגזים בנתינה תזכרי שאנו חסרות גבולות וזה לא לטובת אף אחד . יקרה שלי חיבוק ועוד אחד ושימרי על עצמך

לצערי אין פתרון להמשך הטיפול אולי גם זה צריך כבר להיגמר את צודקת מאמי , יש לי עדיין בעיה עם הצבת גבולות להצטרפות לסבל של אחרים העלת לי חיוך :))) "לשים קודם גבולות לעצמי לא להגזים בנתינה" את לגמרי צודקת תודה על החיבוק מחבקת חזרה

כמה את נותנת ומחלקת מעצמך איזה כיף לנכדים ולכלות שלך שיש להם אותך!! את עוזרת, מטפלת, אוהבת מאפשרת לכלות לצאת לעבוד בשקט איזה סבתא! הלוואי שקצת מזה היה לי (לא ממך, כמובן אלא ממי שצריך לבוא..) את יודעת.. מצער לשמוע שרק מס' טיפולים נותרו לך! חשבתי שזה יותר.. שוב, אולי תוכלי לחזור למרכז סיוע, אולי לרווחה אולי דרך הקופח.. בסוף יצוץ משהו בשבילך מחזיקה לך אצבעות ואגב, מצטרפת לקודמותיי, שיש לך נטייה לקחת על עצמך יותר מידי אז תתחילי לחלק גם זמן לעצמך!! עם כל הרצון הטוב של לתת ולטפל אני מקווה שלא יקשה עלייך אולי כלתך תוכל לשים את התינוקת אצל מטפלת ולך יהיה זמן לעצמך, טיילי לך בבית קפה, תלכי לך למספרה.. וסתם פינוקים שאת אוהבת. זה הזמן שלך..וזה לא יגרע מהיותך סבתא אוהבת, פשוט אולי את כבר עייפה, כל חייך עזרת וטיפלת אולי הגיע הזמן שהם ייתנו לך את הזמן לעצמך.. ואולי גם בהקשר של הטיפולים שאת צריכה , אולי שהם ייתגייסו עבורך בזה? שלך, סמויה זה יהיה תמורה יפה מצידם..

מאמי יקרה שלי, זה חלק בלתי נפרד ממני לתת , להיות,,,,,,,, וכלתיבאמת מאוד מעריכה את העזרה שהיא מקבלת ממני ולא חשוב במה כרגע היא הכלה היחידה שיש לי , מקווה שיגיעו עוד שתיים,,,, גם אותי מצער שזה נגמר אבל זה מה יש אין דרך קופ"ח להמשיך טיפול , וזה דרך מחלקת הרווחה אני הולכת לטפל ברוני נכדתי על מנת לעזור להם לחסוך בהוצאות אם יכלו לעמוד בהוצאה למטפלת יתכן והיו עושים זאת אך הם מעדיפים אותי ולא רק בגלל החסכון אלה בגלל דרך הטיפול והגידול שלי את הילדים אני לא אוהבת ואף פעם לא אהבתי להסתובב בבתי קפה-לא יודעת למה באמת וללכת למספרה -הולכת כשאני באמת צריכה פינוקים בשבילי? אני אפילו לא יודעת מה זה אני באמת חושבת שהשינוי באווירה עם רוני יהיה משו חיובי ביותר את יודעת כמה המון דברים אני צריכה ללמד אותה??? זה יהיה פשוט תענוג אמיתי אולי באמת אני צריכה לסיים את הפרק הזה של הטיפולים ולהמשיך הלאה מי יודע מה ילד יום תודה לך יפה שלי שאת חושבת עלי בצורה כזו

בת זוגי המקסימה עברה אתמול חוויה מעניינת. איזה ערס אמר לה בלי למצמץ: "מתי הרגשת בפעם האחרונה זין בתוך הכוס שלך"... היות ובת זוגי אינה נבהלת בקלות, היא השיבה לו בהומור: "לפני כמה ימים"... אבל אתם יודעים מה, זה לא מצחיק. זה גועל נפש שגבר מרשה לעצמו לדבר ככה אל אישה. לפעמים נדמה לי שהגברים בארץ איבדו כל שליטה עצמית. מאיפה הבן אדם שואב את החוצפה לשאול שאלה אינטימית כזו. הרי זו הטרדה כל כך מפורשת ובוטה וגלוייה. נורא מוזר לי שכנראה לקחתי את הסיפור יותר קשה מבת זוגי. אולי הדבר נובע מהבדלי האופי ביננו. ואולי מכך שהיא כבר רגילה להטרדות כאלה ואחרות - ואני לא. משונה.

עמית היקר זו לא שאלה אינטימית כלל וכלל לא!!! זו גסות ,זלזול והטרדה חמורה ועוד יותר מכך... אני מבינה את הפגיעות שאתה חש עבור אישתך ועבורך לאף אחד אין זכות לדבר כך לאישתך או לכל אישה אחרת אני מאמת מצטערת... אני מרגישה שזו חויה לא נעימה כלל אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

קפאת ולא ענית, אבל עדיין, אם לי היה גבר, היתי רוצה שיהיה שם בשבילי ויראה לו מהיכן משתין הדג..

יושבת היום מול המטפלת 50 דקות חופרת על כמה שקשה לי בין פגישות כמה שפעם בשבוע זה לא מספיק כמה שעולים בי דברים קשים ושאני מחכה לפגישה איתה כמו שאדם שנחנק מחכה לחמצן ואז הפגישה מסתיימת והיא מסתכלת עלי ואומרת בלי למצמץ "אני יוצראת לחופשה בשבוע הבא לא ניפגש" אני לא מבינה ככה בשניה האחרונה היא אומרת לי?? אחרי ש50 דקות אני חופרת לה כמה קשה לי לחכות בין פגישה לפגישה??? כאילו בכלל לא שמעה מילה שאמרתי אוףףףף דמעה

שלום. איני מכיר את המטפלת שלך ולכן איני יודע איך להבין את התנהגותה. אם לרוב היא רגישה אלייך ואמפתית, וזו הייתה רק מעידה חד פעמית, אל תמהרי לעזוב אותה. מאידך, אם חוסר הרגישות הזאת שלה היא עניין קבוע יש טעם לחשוב על כך. בכל מקרה, שווה לפתוח את הנושא הזה בפגישה הבאה שלכן ולבחון את תגובתה. בדקי את ההרגשה הפנימית שלך בעקבות דבריה. הקשיבי ללב שלך,

איזה קטע לא מובן מצד המטפלת שלך מדוע דווקא בעיתוי הזה היא באה ואומרת לך שהיא לא יכולה דווקא בשבוע הבא דווקא בזמן שאת כך זקוקה לה ! אולי היא תכננה את החופש הזה מראש וזה יצא ככה ואולי היא מנסה להפחית מן התלות הגדולה שלך בה בכל מקרה זה קצת אכזרי ולא מלטף ובכל זאת אילה הם שיקוליה אף פעם אי אפשר להבין אותם לדעתי את צריכה לדבר איתה על זה בלי שהיא תברח שאת חושבת שהאת שקופה או מה שהיא לא הקשיבה לאף מילה שאמרת שהיא לא קשובה לקצב שלך ולצרכייך תראי מה היא תגיד לך בהמשך... ואפילו תבקשי שייתנו לך עוד פגישה כי את מרגישה שזה לא מספיק לך שולחת לך חיבוק וכוחות להתמודד בשבוע הבא, שהיא לא תהיה סמויה

מצטרפת אל עמית וסמויה. אני לא יודעת אם המטפלת שלך לא רגישה באופן קבוע או שזה רק הפעם, ויכול להיות שהיא החליטה לתת לך לדבר כדי לפרוק את כל מה שמעיק עליך, ובמקביל החופש שלה היה מתוכנן באמת מראש. מן מצב של אין ברירה והיא חייבת לצאת לחופש. בכל מקרה, לפעמים בלי להתכוון ולמרות הכוונות הטובות, דברים מתנגשים, והחופש שלה התנגש עם הצורך שלך ביותר פגישות. לא חושבת שהיא לא שמעה אותך ושאת שקופה בעיניה, זה לא זה. ובכל זאת מטפלים יכולים להיות גם מאד לא רגישים לפעמים. שולחת לך כוחות וחיבוק לשבוע קל. שלך - מציאות אחרת

אני גם מצטרפת לדברים; לא נראה לי שהיא לא הייתה קשובה לך דברים לפעמים מתנגשים.. אבל לדעתי לאחר שיחה כזו שאמרת לה כמה היא חשובה ואת צריכה אותה היא הייתה צריכה לשלב לך במילים עדינות יותר ורכות שהיא לא תוכל בשבוע הבא... אכן חוויה לא נעימה בכלל וקשה להיווכח שסוף סוף את מרגישה שמישהו נמצא איתך בזמן קבוע מידי שבוע פתאום לא יכול.... תחזיקי מעמד ואם לא אני כאן בשבילך... אפרת

אין לי כוח היום לכלום אפילו לנשום קשה דמעה

יצאת עם תחושת תסכול כי שמעת רק את המשפט האחרון בשיחה אני בחופש- אין פגישה אבל היו עוד 49 דקות של שיחה... האם שם הרגשת לבד? ללא התייחסות? נסי להתחבר גם לשאר השיחה נסי לראות מה עוד קיבלת בשיחה.. ובכל מקרה...שתפי אותה בהרגשה שלך בפגישה הבאה. איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

ועוד אחד להזכיר לך שאת לא לבד אני כאן ושם אם את צריכה שולחת אנרגיות ומחשבות חיוביות

עם ערסים? להבליג? לקלל? להרביץ? לחנך? להסתלבט? להכנס לדמות מסויימת? אשמח לעיצה, אבל סה"כ רציתי להגיד שאני לא רוצה שהוא ירגיש שאני התעצבנתי מזה, כי גם אם אני אתייחס אליו, אז בעצם נתתי לו יחס ותשומת לב ומי הוא בכלל? לא מגיע לו יחס, בדיוק ההיפך. תודה...

מתבוננת יקרה, אין לי תשובות חכמות לתת לך. אני לא יודעת להתמודד עם אנשים כאלה ומתרחקת מהם אם ניתקלת בהם. ואולי זאת התשובה, להתרחק מהם ולא להיות בשום תקשורת איתם. שלך - מציאות אחרת

אם תתיחסי תהפכי אותו לגדול תתעלמי עם בטחון ותצאי גדולה והוא ישאר מאור מטופש וקטן! חבל על האנרגיות אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אידה צודקת כי.. לפני כמה ימים הייתה לי תקרית לא נעימה בחנייה עם אישה ערסית ופרחה ביותר. בריונית אחת שהחליטה לעמוד דווקא באמצע החנייה ולחכות עד שיבוא הבן שלה. וככה אני עומדת מאחוריה ולא אומרת כלום, יש לי סבלנות..עוד דקה או שתיים. אני מאילה שלא צופרים.. אז בא מאחוריי נהג-גבר חסר סבלנות ועוד אחד ועוד אחד.. והוא מזה התחיל לצפור!! וההיא עושה לי תנועות של מה אני רוצה ממנה? לא הבינה שזה לא אני שצופרת אלא האחרים.. כשהם הגבירו את הלחץ רק אז היא זזה טיפה הצידה לתת לעבור, ממש עשתה דווקא! מטומטמת לגמריי... אז שהיא זזה כולם נסעו ואני חניתי כמו שצריך במקום פנוי בחנייה(חיכיתי לבן) . שהיא קלטה שאני זו שיורדת מהאוטו התחילה להתווכח איתי למה צפרתי לה, ואני בכלל לא זו שצפרתי! מפה לשם לא קלטתי שהיא בכלל רוצה לריב, לא משנה מה עשיתי או לא עשיתי או מה אני יגיד והיא בריונית אבל לא עשיתי לה חשבון בכלל ואפילו אמרתי לה בפני ם מה אני חושבת עליה שהיא פוסטמה! והיא אישה פרחה ברמות קשות, מהסוג שלא כדאי להיתקל בהם ברחוב, רמה נמוכה, בלונד פסים מהשוק וציפורניים של זקנות באדום מזעזע! ועוד היא חושבת שהיא נראת מליון דולר, סגלל זה היא ככה מרשה לעצמה לעמוד באמצע החנייה ,ממש כוסית על כי אני הייתי בבגדי בית אז היא ירדה על איך שאני נראת, אישה דוחה ברמות קשות בעצמה. בסוף סובבתי לה את גב והתנפנפתי לדרכי.. אבל עכשיו שאני חושבת על זה, אסור לענות לאנשים כאילה, לא הייתי צריכה בכלל לדבר איתה, או להצדיק את עצמי או להתנצל שזו לא אני שצפרתי, כי היא פשוט חיפשה עם מי לריב! ואם הייתי הולכת ולא עונה לה הייתי יוצאת גדולה. ואגב, ריב בחנייה זה עלול להיות מסוכן, יש אנשים מטורפים בעיקר על הכביש ובכלל. צריך פשוט לאטום את האוזניים ולהתרחק כמה שיותר מטיפוסים כאילה. בין אם הם גברים או נשים..פשוט לא לענות ולעוף משם לצד השני של הרחוב. זה לא שווה את זה!

הצחקת אותי עם הציפורניים האדומות. היתי שמחה להביך פעם פרחה כבדה ופשוט לחבק אותה ולראות איך זה ישפיע עליה, למרות שבראש היתי שמחה לפרק לה את הצורה, למרות שבד"כ אני רוצה לחסל גברים ואל נשים, אבל אם היא זבל חסרת כבוד, אז בכיף! אבל איתי עדיף לא להתעסק...

איך יודעים אם באמת קרה משהו בילדות .אני מרגישה שקרה משהו חמור ולא זוכרת. אני חוששת ללכת לפסיכולוג שיאשר לי בטעות משהו שלא היה ולא נברא...

ויכול לקרות הפוך, שהמטפל יטיל ספק בכל מקרה, אם זה משהו שמעסיק ומציק לך, לכי למטפל ותבדקי את זה.. יש גם אפשרות להיפנוזה, אני אישית לא ניסיתי.

מניסיוני, תחושות בטן לא מרמות ולא משקרות. אם את מרגישה משהו, סביר להניח שזה לא סתם. אני חושבת שאם תלכי לטיפול, מטפלת מקצועית לא תשלול את התחושות שלך. יחד עם זאת, אןם היה וקרה משהו, אם זה לוחץ עכשיו ומעיק עליך, סביר להניח שיעלו דברים בהמשך. אין לזה זמנים או תאריכים, זה קורה כשזה צריך לקרות ויעלה בזמן הנכון בשבילך. מה שכן אפשר לבדוק הוא האם יש משהו שקורה עכשיו בחיים שלך שטירגר אותך או הציף אותך בתחושות הללו ולנסות לחבר את התחושות ולראות מה יצא..... אל תאיצי בעצמך ואל תלחצי. אם זה צריך לצאת זה יצא. שלך - מציאות אחרת

יקרה אם יש לך תחושות בטן.... כנראה שהן לא משקרות הדבר הנכון ביותר הוא ללכת לטיפול לאשת מקצוע מומחית בתחום, לבדוק מהיכן תחושות הבטן מה את מרגישה איפה זה מפריע? תסמכי על עצמך בהצלחה בכל שאלה, התלבטות התיעצות, או כל דבר כאן איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני בת 22 כידוע לכן, ומאז המקרים הרבים שאותו אנס (בעלה של אחותי) בא אלי לא היה בחיי שום גבר אחר. לפני האונס הייתי בת 14-15 ואח"כ כבר לא הייתי עם בחור בכלל. אני מתחילה לצאת לפגוש בחורים ולהכיר אבל כ"כ חוששת מהקטע המיני , אם יבין אותי או שיהיה קשוב לי, אני לא יכולה לחשוב עכשיו על סקס. אני רק רוצה אהבה אמיתית שתוביל לנישואים מאושרים, כלומר אני מחפשת קשר חזק ולא סתוץ או חבר למעבר... אני שואלת אתכן, איך מתמודדים עם בחור, גבר, בעל שנמצא תמיד איתכן? זה לא מפריע לכן? או דוחה מתישהוא? מקווה שהבנתן את שאלותי כי אין לי כוח להרחיב, תשושה מידי מהטיפול היום... לילה טוב אפרת

אישית אני נשואה הרבה שנים, יותר שנים מגילך, ויש עליות וירידות בחיי נישואין. הפגיעה והנזקים מהפגיעה במישור המיני עושים הרבה נזק לנישואים, אבל אפשר לתקן ואפשר להתנהל אחרת אחרי שעושים עבודה ובעיקר אחרי שמבינים שהבעל / חבר הוא לא מי שפגע בך..... נישואין הם משהו שצריך לשמור עליו כל הזמן כדי לא להגיע למצב שבסוף אחרי שהילדים יצאו מהבית והבית יתרוקן, ישארו בו שני אנשים שכל אחד מהם חי בעולמו ואין בניהם שום חיבור או קשר. זה לא שהגבר מפריע בחיים אלא שצריך ללמוד להסתכל על זה לא כעל הפרעה או מטרד אלא כעל שותף לחיים שאיתו את בוחרת לחיות את חייך... שלך - מציאות אחרת

הצלחת להבין אותי ונתת לי תקווה אני מאוד מפחדת שאני לא יצליח לתת בו אמון כי אני מאוד מרוחקת מגברים בכלל. את חושבת שכשאני יאהב את הגבר שארצה הכל ישתנה?

שמחה על שאלתך . יש לך יתרון עלי והוא שאת זוכרת ומטפלת בפגיעה קודם שנישאת . אני משחזרת רק עכשיו פגיעה שהייתה בגיל 5 כל השנים חייתי תחת השפעת הפגיעה מבלי לדעת מאיפה דברים מגיעים . ולמה אני כותבת לך את זה מכון ויש לך את האפשרות לשתף את בן זוגך במה שעברת תוך כדי עזרה מהמטפלת אין כמו כינות בתוך מערכת היחסים ורק גבר שיבין אותך ויסכין לתמוך ולהיות איתך בקשיים שווה אותך . במצב כזה את תרגישי בטוחה בעצמך ואפילו תהני מחיי האישות , בכל מקרה הזוגיות היא הרבה יותר מרק מיניות למרות שזה חלק חשוב ממערכת היחסים מבניית האמון הכנות והאינטימיות . כאחת שנשואה וחיה עם בן זוגי הרבה שנים אני יותר ממאמינה שזה אפשרי אנחנו לא רק פגיעה אנחנו הרבה יותר מזה . בהצלחה לך אני מאמינה שיגיע הרגע שתימצאי את בן הזוג שיתאים לך כמו כפפה .

דבר ראשון אני מאוד מצטערת לשמוע שכבר בגיל 5 זה קרה, בכלל לא הספקת לטעום מהחיים וכבר הרגו לך את הזהות... אוי... אני מקווה שאכן בעלך עוזר לך להחלים ושתצאי הרבה יותר מחוזקת מזה... דבר שני את באמת מאמינה שמישהו ירצה אותי לאחר שישמע מה עברתי? אני לא פירסמתי את הסיפור - לא התלוננתי ולא הרבה יודעים זאת, כך שזה 'סוד' ואם פתאום זה יתגלה שלא על ידי, לבן הזוג הוא יתמוטט שישמע דבר כזה... את מאמינה שלא ישארו לי צלקות לאחר הטיפול? אז כדאי לחכות? אפרת

אני מניחה שאת מעוניינת רק בגברים. בכל מקרה, את צריכה להיזהר, לחדד את החושים ולנסות להבדיל בין סטוציונר לבחור רציני, כי אפשר לטעות עם זה. אני חושבת שהפגיעה יכולה לעשות סלט בראש ופשוט לגרום לך להימשך ל"גברים רעים", ואת פשוט צריכה לחדד חושים ולהבין מי טוב לך, ובהקצנה - עדיף חמוד ואנושי מחתיך ומפלצתי...

בנות יקרות, כל אחת לבד וכולכן יחד עניתן לי על השאלות והלבטים- - תודה! אכן המטפלת שלי עדכנה אותי שאני עלולה להימשך לגבר תוקף כי אני נפגעתי, מקווה שזה לא יקרה, אני כ"כ משתדלת שזה לא יקרה אולי אני גם כן צריכה זמן לטפל בעצמי ולא להכניס שום גבר לחיי עד שאשתקם ואוכל להקים בית משלי.. (אגב, מתבוננת מקסימונת שלי, כן, אני מחפשת גבר- לא כ"כ ברור לי למה שאלת, אולי כי יש סיכוי שאחרי מקרה כזה אפשר להימשך לנשים ולא לגברים?! הבנתי אותך נכון? מה הכוונה במילים: רק בגברים?) סמויה 'אחותי הגדולה'... את באמת מייעצת לי כמו אחות; להשקיע בלימודים, אני אומרת לעצמי לנצל את הזמן הזה שאני עדיין רווקה אבל יש פעמים שכ"כ אני רוצה חיבוק של תמיכה ממישהו לצידי שיהיה קרוב אלי.. כך שזה כמו גלים בים אני רוצה לטפל בעצמי ולהחלים = אני לא רוצה כרגע להתחתן. ופתאום הדחף הטבעי שאני רוצה גבר... אני גם באה מציבור שהזמן להתחתן זה בגילאים 19-21 ומי שמבוגרת מזה חושבים עליה פעמיים... - אולי אני מגזימה אבל יש מתח באוויר כזה שמי שלא התחתנה עדיין אז אומרים לה בקרוב אצלך בדביקות כזו... וגם רוב החברות נשואות או מאורסות.... ונמצא שנשארתי די לבד:( אני יודעת שאני לא צריכה להתייחס לכך כי הם לא עמדו לצידי בזמן שאני צריכה אותם (המשפחה והחברות..) וכעת אני צריכה להכשיר את הקרקע שלי כדי שאוכל לבנות משהו טוב... טוב חפרתי לכן הרבה בנושא.. ובקשר לנושא אם לספר לבעל או לא: בוחרת בשינוי יקרה אני כ"כ מצטערת בשבילך שהיית צריכה לשמוע דבר כזה מבעלך שאמור להבין אותך... אני יודעת שלא אוכל לספר זאת לבעלי ג"כ, והלוואי ואוכל.. זה כ"כ קשה לסחוב סוד כזה.. ועוד ממי שהכי קרוב אלייך... איזה מעצבן שצריך להסתיר דבר שלא אשמים בו בכלל.. למה לא כל גבר מבין שלא תמיד האישה אשמה?? זה כ"כ קשה לשאת זאת לבד... קחו חיבוק ממני ואמצו אותו ללבכן!! תודה יקרות אפרת

שאולי יהיה רצון להיות בקשר עם נשים, אבל זה לא נכון לגבי כל אחת, ולא יודעת להגיד אם הפגיעה גורמת למשיכה הזו או שלא. אמנם יש סיכוי כזה.

אני מבינה את הלחץ בסביבה שלך להתחתן בגילאים כך צעירים, או לפחות להתארס אבל הבעיה בקהילה שלך שזה אינו נכון עבורך, הסביבה הכי קרובה שלך מטאטאת פגיעה חמורה מתחת לשטיח. האם הסביבה הזאת נכונה לך? אני התחתנתי בגיל 25, כאילו זקנה לעומתכם... את צריכה לעשות דברים שיגרמו לך להיות מאושרת ולא לסביבה שלך להיות מרוצה... תתחילי לחשוב על עצמך ולא הסביבה כל הזמן. אני יודעת שזה קשה אבל בסופו של דבר את תרוויחי מכך! סמויה

הוא לא אמור להבין כי הוא לא יודע והתגובה שלי אכן הייתה מוגזמת

כאשר יש אהבה ויש יחסים של אמון כנות, פתיחות, כבוד , הדדיות , תמיכה ועוד יש את המקום הבטוח לפתוח ולשתף במה שעברת. לשתף בקשיים, בכאב , בפחדים, פלשים, חרדות ..לתמוך מתוך אהבה להגן ולשמור. להיות זוג זה לא להיות לבד ואז הקשיים והפחדים מהנשואין מרגישים אחרת. ותמיד כדאי ומומלץ ללכת לטיפול. זה עוזר המון. לא לפחד מאהבה מאינטמיות מנשואין מקווה שהארתי קצת את הדברים. אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

סמויונת שלי, מהמילה הזו אני מניחה שטוב לך ואת נהנית, אני צודקת?! את כ"כ איתי, מבינה ותומכת. (איזה כיף שנכנסתי לכאן, לפורום, אחרת אני לא יודעת מי היה מקשיב כמותכן בנות...) תנצלי את הטוב הוא יקר מאוד ומאחלת לך רק שפע של אור בחייך!! את נשואה? (או כולכן נשואות?) אם כן אז שתרווי נחת גם מילדייך...

רציתי לכתוב ניסיון... אבל המקלדת השתגעה, שוב.. (הקודמת) אז יצא קשקוש עכשיו כותבת ממקלדת אחרת, והכל בסדר זה סימן שהבעיה לא באתר.. אחלה יום סמויה

הייתם עדים למצב הרע שאליו הגעתי והנה לכם בשורה טובה:) אני מחוזקת יותר!!! ואיך? המשכתי את השגרה, לא נתתי לעצמי לעצור אותה. והיום היה לנו אסיפת הורים, ציינתי שאני מורה לאנגלית?! כמובן שהלכתי לאסיפה וקיבלתי הרבה תגובות חיוביות שהבנות אוהבות אנגלית ושהימים שאני מלמדת אותן הם ימי מתנה ושמחה עבורן! ושהדיסק של אנגלית הפך להיות קבוע בטייפ... הארות אלו גרמו לי להרגיש טוב, להרגיש שווה משהו כי אני מצליחה!! ויש לי פידבק טוב... שמחתי גם לבשר להורים איך הבנות משתתפות בשיעורים ומתנהגות בדרך ארץ... מחר, יום חמישי אני הולכת סופסוף למטפלת שלי מקווה שהסדר יחזור על קנו סמויה שולחת לך חיבוק חזרה אוהבת אתכן, אפרת

האלחוטיות הללו, לפעמים לא קולטות, משהו לחוץ שם.. לא חשוב, אפרת יקרה(: אני מאוד שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב יותר ואפילו מחוזקת. כל-הכבוד שהחזקת מעמד והצלחת להמשיך כרגיל בעבודה ובשגרה... איזה יופי לשמוע שהתלמידות ככ אוהבות אותך ואוהבות דווקא את השיעורים שלך, כנראה את מקרינה להן המון חום וסבלנות וזה המפתח הכי חשוב ללמידה!! ואם הילדיםם נהנים אז כמובן שההורים מרעיפים תשבוחות וזה בכלל לא מובן מאליו! כי מורה טובה זה פשוט מתנה, ואין הרבה כאילה בנמצא.. אז את יחכולה להיות מאוד גאה בעצמך ולהמשיך בעבודה הנפלאה עם הילדים.. שלך, סמויה

(:

בשעה טובה ומוצלחת :) אני מקווה שיהנה ;)

שאנסו אותי קפאתי. לא יכלתי לזוז, לא יכלתי לדבר, לא יכלתי לצעוק, לא יכלתי לעשות שום דבר. קפאתי לחלוטין. כבר עשר שנים עברו מאז, ואני עדיין הולכת עם התחושה הזאת בבטן שהייתי לא בסדר - איך קפאתי? הרי אפילו בעלי חיים שעומדים בפני סכנה או בורחים או נלחמים ( fight or flight ). אז איך יכול להיות שאני כל כל מקולקלת אם לא הצלחתי לעשות אף אחד מהשניים? האם פעלתי בניגוד לטבע? מי שקורא\ת את הבלוג, יודע שעכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי, אחרי הרבה מאוד זמן. ומשום מה בשבוע הימים הארוך שבין פגישה לפגישה, אני מוצאת את עצמי כל ערב יושבת לקרוא מאמרים שקשורים לנושא. אני חושבת שזה עוזר לי להתמודד, כשאני רואה שלא רק לי זה קורה - לא רק לי יש הפרעות אכילה, לא רק לי יש בעיה חברתית, לא רק אני מתעוררת בלילה מסיוטים. בכל אופן, היום בשיטוטיי אחרי מאמרים קראתי בפעם הראשונה משהו שהשאיר אותי בשוק ( שלא נאמר קפאתי). "פחד הוא תגובה אוטומטית של הגוף, רגש לא רצוני, שעולה כשאנו חשים בסכנה. כל בעלי החיים חשים פחד, זהו רגש הכרחי להישרדות כיוון שכך המוח להכין את הגוף להתמודדות עם סכנה. בעל חיים העומד בפני איום יכול להגיב באחת משלוש דרכים: להילחם, לברוח או לקפוא." http://www.cognetica.co.il/?CategoryID=267&ArticleID=71 מותר גם לקפוא! גם זו תגובה טבעית של הגוף! בכל פורום של נפגעות תקיפה מינית, כל פעם שאני נכנסת, אני רואה בנות ששאלו את עצמן את אותה שאלה. למה לא הצלחתי לזוז? כמות התסכול שזה קפאתי מעורר בי היא בלתי ניתנת לתיאור - למה לא הצלחתי לשמור על עצמי?!? והנה, אין לי מה להרגיש אשמה. גם לקפוא זו תגובה טבעית. גם לקפוא מותר. זה כל כך עוזר לי לדעת את זה, זה כל כך עוזר לי לכעוס על עצמי פחות. אני מקווה שעוד בנות יגלו שגם הן, לא פעלו בניגוד לטבע. גם הן סך הכל אנושיות.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2208979&r=1

קראתי אותך כאן וגם בבלוג, בקישור שצירפת.. את לא אשמה בכך שלא יכולת להגיב! אני מבינה את תחושת התסכול למה לא עשיתי, למה לא בעטתי, למה לא ברחתי ולמה קפאתי?! כנראה, זאת הייתה צורת ההתגוננות שלך באותו הרגע לא היה לך הרבה כוח נגדו ולא יכולת להתנגד אני שמחה שאת מתחילה להבין מה עבר עלייך גם אם זה בלתי נתפס ואת כיום כועסת על עצמך פחות כי אין לך על מה את אינך אשמה! שולחת לך חיבוק סמויה

ראשית ברוכה הבאה לפורום. נכון מאד מה שאת אומרת. לקפוא בתוך מצב של פגיעה הוא משהו מאד ברור ולגיטימי. בעצם זה מעין שיערוך של הגוף והדרך שלו למזער נזקים. מן הסתם פגיעה כזאת היא מעשה אלים שיכול להסתיים בפגיעה יותר קשה אם מתנגדים או מנסים למנוע. לגוף חשיבה משלו ודרך משלו להתמודד, ואם הוא בחר בשיתוק סימן שזאת הייתה הדרך הטובה והנכונה ביותר שלו/שלך להתמודד עם הפגיעה שעברת. בדרך כלל זה מה שקורה לרוב הנפגעות..... שלך - מציאות אחרת

היי תודה על התגובות, לא הבנתי איך לענות אחת אחת. אני לאט לאט לומדת לא להרגיש אשמה. אבל זה לא עוזר כשבחברה הכללית כל הזמן מדברים על לברוח או להילחם ומשמיטים את החלק של לקפוא. באמת זה מה שקורה לרוב הנפגעות? גם זה מפתיע אותי לשמוע. רק בשביל זה אני כל כך שמחה שנכנסתי לפורום תודה

שזה משהו שהוא בשיגרה, אבל רק רציתי להגיד שהיתי עדה היום לכך ש 3 בנים (בסביבות גיל 10, פלוס מינוס), הציקו בקטנה לילדה בגילן, ולעגו לה על כך שנסעה על סקטים. אולי הם מכירים אותה, זה לא ממש רלוונטי, וזה לא שהם הרביצו לה, וגם לא אמרו משהו גס, אבל בטח אמרו משהו לעגני כזה, לא זוכרת את הניסוח בדיוק, ואני לא עשיתי כלום. אז בואנה נאמר שלא מדובר באירוע קיצוני, אבל עדיין הרגשתי לא בסדר עם עצמי, לפחות היתי מעירה להם, כי אני יכולה להזדהות. גם אני היתי במצבים כאלה בתור ילדה, ו 3 בנים נגד בת אחת זה קשה, ולא משנה שזה היה אירוע קל יחסית, אבל אני בטוחה שלא היה לה נעים ואולי גם מפחיד. וסתם חבל לי שבכלל, באופן כללי, בנים מרשים לעצמם להתנהג ככה לבנות, ואח"כ מה הפלא שהם הופכים לחיות ומבזים נשים במהלך החיים? בשביל מה? זה מיותר!

אני חושבת שכמו שאת אומרת, מה שקרה ושהיית עדה לו עכשיו לא היה נורא קשה, ואני לגמרי מאמינה שאילו היית מרגישה שהילדה הזאת עומדת להפגע ממש, היית מיד עוזרת לה. מה שקרה הוא שלא הגבת ולא הערת להם אבל זה טירגר אותך לאותם מקומות שבהם את היית זקוקה לאותה עזרה ולא היה שם אף אחד.ואולי לא הגבת עכשיו כי פחדת שלא תצליחי לעצור אותם בגלל שהיית מטורגרת. אל תשפטי את עצמך, לפעמים קשה לעשות את הפעולות למרות שאנחנו יודעות בדיוק מה צריך לעשות. שולחת לך חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

מה עושים בזמנים כאלה? הנה הכדורים לא עוזרים לי לגמרי (כנראה בלי הכדורים הייתי מתאבדת עכשיו...) אני מרגישה ריקנית כאילו אין בי כלום - חלל... מחכה שזה יעבור, זה כבר יום רביעי שאני מרגישה כך וזה רק גובר...

אפרת יקרה מצטערת שקשה... אבל אל תפחיתי מכוחותייך יש בכך את הכוחות להתמודד ולעבור זאת אחרי כל ירידה יש עליה עוד קצת... האם הטיפול עוזר? מחזק? יש מקום בטוח? מחזקת אותך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני בטיפון אבל לא הייתי חודש ואז הייתי פעם אחת ואח"כ לא הייתי שבועיים וביום חמישי יש לי.. בגלל שזה לא הסתדר לי עם הלימודים והעבודה אז ככה זה יצא... הכל איטי והכאב אין סופי... תודה על כך שאת איתי, זה מחזק אותי :)

קראתי אותך גם למטה... אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו ושהכאב הולך ופוחת.. שולחת לך חיבוק סמויה

אני לא מאמינה ששוב זה קורה לי... הבלבולים הכאבים הצלקות הפלשבאקים (מקווה שכתבתי נכון).... כל זה גורם לי לכך ש- אני לא מצליחה ללמוד את המקצוע שבחרתי לעסוק בו- פסיכולוגיה... הכל נראה לי מורכב קשה וגדול עלי, אני מרגישה שאני קטנה מידי שלא יכולה להשיג משהו מושלם בעצמי... אני נופלת ברחמים עצמיים על מה שעברתי וטוב שאני במישרה מלאה- שזה בכלל לא ברור מאליו, אבל מה שאני באמת רוצה זה לעזור לשני להבין אותו ........ או בעצם אני רוצה להבין אותי, מה קרה לי? מה הביא אותי לשיתוק? ועוד הרבה שאלות וכן עליו- איך התעלל בי בכזו חביבות????????????????????. איפוא הפנים "המקסימות" שלו?????? אני לא יכולה לבטא את עצמי, מה אני מרגישה עכשיו, מה בדיוק מעסיק אותי ומה אני רוצה בכלל ... רק יודעת שאני מרגישה כלומניקית, שלא יכולה לעשות מה שאחרים עושים בקלות: לומדים עובדים מבלים נהנים.... בזמן האחרון אני גם לא מוצאת מילים לדבר עם חברים... הכל נתקע לי... :( אפרת

אפרת יקרה בשום פנים ואופן את לא כלומניקית!!!! את מתמודדת לומדת ומקדמת עם עצמך אבל קשה נכון קשה.... כואב ומבלבל... הכל חוזר ומלווה לכל מקום... בחרת מקצוע קשה לא פעם גם טריגרי.. ובכל זאת את לא מוותרת תיהיה קשובה וסלחנית לעצמך גם אם המילים מסרבות לצאת גם אם קשה יותר אם תקבלי את עצמך תאמיני בכוחות שלך ולא תאמרי עצמך שאת כלום יהיה יותר קל... כי את הרבה יותר את רק צריכה להעריך את עצמך מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אבל כ"כ קשה:((((((((((((

הכל בסדר? דמעה

מצטרפת אל דמעה. זה אכן מרגיש לי מוזר שאת לא כאן כל כך הרבה זמן. מקווה שהכל בסדר איתך. אידה מקווה שתשמיעי קול כי לי אישית זה מרגיש כבר על גבול המדאיג. שלך - מציאות אחרת

אידה נכנסת אחת לשבוע וחצי והיא הייתה כאן ב26 לחודש . סתם זה נראה כי הפורום מלא בהודעות חדשות. בכל מקרה איתכן במחשבה . נקווה שהיא אכן רק עסוקה עד מעל הראש .

תמיד מקווה להספיק יותר חוץ מזה שיש רק 24 שעות ביום הכל בסדר מצטערת אידה :-) עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על מה שאת עושה עבורינו זה כל כך לא מובן מאליו

שהכל בסדר וזה רק עומס... תמשיכי להתברך בשפע של עשייה! (: סמויה

אישה בערך בת חמישים הלכה ברחוב. בא גבר זר מולה וליטף לה את החזה. היא בעטה לו לאשכים. הוא התקפל מכאב. היא הלכה. רציתי לשאול אתכן: מבחינתכן, ליטוף כזה מצדיק בעיטה לאשכים?.

את מה שעשתה כדי להגן על עצמה, או אפילו רק כדי להראות לעצמה שגופה לא רכוש של אף אחד ואי אפשר לגעת בו מבלי רשותה. אנשים כאלו צרוך לתפוס מהתחלה. אני לא הייתי בועטת לו באשכים אבל בהחלט הייתי צועקת עליו בקול רם (אם רק הייתי יכולה)

שלך לא מתקבלת על הדעת, ואין לי מה להוסיף...

ותיאורים כאילה לכא זה לא פעם ראשונה שאנו נדרשות לענות על הבעיטה לאשכים מה אנחנו ניסוי או משהו כזה? ככה זה נשמע שאיזה פסיכולוגית או סטודנטית לפסיכולוגיה מנסה בדרך מתוחכמת לדלות מידה לניסוי שלה מנפגעות אמיתיות וזה מעכיס אותי ברמות!! זה לא פייר! וגם הסיטואציות שאת מציגה דביליות ומגוחכות עד כדי גיחוך!! לשאלתך הקודמת , אם את פסיכולוגית או משה שלא תהיי תסלחי לי אבל, אם למשל משיהי נלכדת באוטו עם אנס גם אם היא תבעט לו בביצים לאן בדיוןק, גברת היא תברח?! אחרי מס' שניות שהוא יתעשת הוא יבוא להרוג אותה! בעיטה בביצים לאנס או לכל גבר הייא סיכון חיים חמור במידה והיא בחורשה או פרדס ואין לה לאן לברוח? ומה עם הנפגעות של קצב? אולי תשאלי אותן למה הן בעטו לו בביצים וברחו? חחח(: מה נראה לך בדיוק גברת פסיכולוגית או שאת סטודנטית שנה א' למשהו שדומה לזה?!?!?!? את באה לכאן לצחוק עלינו עם השאלות הטפשיות שלך או מה???????????????????????????????????????????????? כועסת.

אולי כדאי שתפני את השאלה אל אנסים שפגעו בנשים, ותשאלי אותם כמהפעמים בעטו להם באשכים? אולי זה יתן לך יותר אינפורמציה......

האישה הזאת פעלה בסדר גמור בשני מישורים: במישור העקרוני - אין לאף אדם זכות ללטף לה את החזה בניגוד לרצונה, וזכותה למנוע זאת. במישור המעשי - היא הפסיקה את המעשה, יצאה מזה בשלום והמשיכה בדרכה. כשקראתי את השאלה, אינסטיקטיבית החזקתי לרגע את הביצים, לאות הזדהות עם הכאב שהגבר הזה הרגיש אבל רק להרף עין. כי אתן יודעות מה?. האדם הזה הוא מנוול גדול, ואין בי רחמים מיוחדים כלפיו. טוב שהיא בעטה לו שם. ואני מקווה שכל גבר ששולח ידיים וחמור מכך, ייתקל באישה כה אסרטיבית ונחרצת. גברים אחרים אולי יגידו שהיא הגזימה. מה שהם לא לוקחים בחשבון, זה את תחושת ההחפצה הנוראית שנשים עוברות ברחוב: ההערות הגסות, השריקות, ההצעות המגונות, שליחת הידיים. אישה שחווה טרור כזה לאורך שנים - וזה טרור לכל דבר - נמצאת, לדעתי, במצב נפשי מתמיד של חשש וחרדה. אני לא שופט אף אישה שמתוך מצב כזה הגיבה בבעיטה כשליטפו אותה בכפייה, ואולי לא בפעם הראשונה. דבריי יצאו קצת מבולבלים, אך אני מקווה שהבהרתי את דעתי. נ.ב. מעניין אותי מה עומד מאחורי השאלה. איני בטוח שזו דווקא סטודנטית לפסיכולוגיה. לי זה מרגיש יותר כמו מישהי שעברה חויה טראומטית, ומבקשת אישור לכך שנהגה נכון... אבל אולי אני טועה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/778/811.html אבל היה לה מזל גדול !!

בעטה באשכיו של התוקף וניצלה מאונס בת 20 שהותקפה בשעת לילה סמוך לביתה בבני ברק הצליחה לשמור על קור רוח ולשחרר בעיטה לעבר מבושיו של התוקף שנעצר למחרת יובל גורן | 26/8/2008 17:09 צעירה בת 20 מבני ברק שהותקפה לפני כשבוע על ידי אנס שניסה לבצע בה את זממו הצליחה לשמור על קור רוח, לבעוט באיבר מינו ולהימלט מהמקום. המקרה אירע כאשר הצעירה חזרה לביתה בשעת לילה מאוחרת לאחר בילוי עם חברות. היא צעדה על דרך צדדית הסמוכה לכביש גהה כשלפתע התנפל עליה אדם שיצא מרכב חונה, תקף אותה ומשך אותה אל מכוניתו. לצעירה לא נותרה ברירה, אלה להכות מתחת לחגורה. לפני כשבוע הגיעה הצעירה למשטרת מרחב דן וסיפרה לחוקרים על המקרה שאירע לה לילה קודם. הצעירה סיפרה כי התוקף כבר הצליח להוריד את תחתוניה בכח, ואף שלח את ידו לעבר איבריה האינטימיים, אולם אז היא הצליחה לשחרר את הבעיטה שהצילה אותה. במהלך החקירה שנוהלה במרחב דן עלה שמו של אולג דוידוב, צעיר בן 29 מבאר שבע בעל עבר פלילי בתחום עבירות המין, כחשוד בתקיפת הצעירה. המתלוננת אף זיהתה אותו במסדר זיהוי תמונות שערכו החוקרים. אתמול (ב') הוא אותר בדירת מגוריו בבאר שבע ונעצר על ידי שוטרי התחנה בעיר. בעבר הוא כבר הורשע בעבירות מין ואף עומד נגדו עונש מאסר על תנאי. החשוד נקשר למקום העבירה אתמול הוא הובא לבית משפט השלום בתל אביב. החוקרת רס"מ כרמלה טריקי הגישה לשופטת גיליה רביד את חומר החקירה וציינה כי "יש חומר חקירה הקושר את החשוד למקום העבירה, החשוד הורשע בעבר וקיים נגדו מאסר על תנאי בגין אותה עבירה". טריקי ביקשה להאריך את מעצרו של דוידוב בארבעה ימים נוספים. מנגד, סניגורו של החשוד, עורך הדין יוסי פרידמן, טען כי החשוד מסר אליבי לשעה בה בוצעה התקיפה וייתכן כי המתלוננת טעתה בזיהויו בתמונה. פרדימן ביקש לערוך עימות בין המתלוננת לבין החשוד. השופטת גיליה רביד האריכה את מעצרו של החשוד בשלושה ימים ואמרה בהחלטתה כי מדובר בעבירה אשר מצדיקה את מעצרו מחמת מסוכנותו, לכאורה, ויש לתת מקום למשטרה למצות את החקירה.

אני כ"כ מזדהה עם המילים כאן בפורום איך אתן מצליכות להוציא במילים מה אתן מרגישות... ומרוב הזדהות אני רק בוכה ומבינה כ"כ את תחושותיכן כי גם אני עוברת את אותם הדברים... הלוואי והיה לי את האפשרות לכתוב מה אני מרגישה בלי לעצור את עצמי ולתת לכן להבין לבד בכך שאני ממנת 3 נקודות יקרות ואהובות שלי אני איתכן בשמחה ובכאב בהזדהות כנה ואמיתית ובגלל שקצרה ידי מלהושיע אני שולחת מה שאני יכולה- תפילה חרישית לבורא עולם וחיבוק ענק וחם כי אני איתכן יקרות באותה סירה, באותו מסע חיים....

אפרתוש שלנו, כמה כאב יש בשלוש נקודות קטנטנות... אבל הן מכילות בתוכן עולם ומלואו מקווה שבמהרה הכאב בנקודות שלך יתחךף באושר, בשמחה ובאור שולחת לך חיבוק עם המון אהבה (: סמויה

מקווה שבמהרה הכאב בנקודות שלך יתחלף באושר, בשמחה ובאור!! טעות הקלדה... (:

אנחנו כולנו כאן בתוך המסע, כל אחת והמסע שלה, כל אחת בנקודת הזמן שלה בחיים וכל אחת במקום שבו היא נמצאת בתוך המסע הזה. כל אחת צועדת בקצב שלה ובמינונים שלה חושפת, מדברת, כותבת את הדברים. אין טוב יותר או טוב פחות, אין מינונים של כתיבה או רגשות. כל אחת ומה שהיא יכולה ומחליטה להגיד. והיפה הוא שהכל בסדר. אין ביקות ואף אחד לא בודק אף אחת אחרת. הכל נכון והכל מדוייק לכל אחת ואחת פה. כל אחת כותבת כמה ואת מה שהיא רוצה ויכולה. כולנו גם איתך. שלך ואיתך - מציאות אחרת

לא את הכל חייבים למלל. לעיתים המילים קטנות וחיוורות מכדי לבטא את הרגשות. יש רגעים שדווקא בשתיקה יש עוצמה רבה. הצורך להיות מילולי בא והולך. לפעמים זה מתאים ולפעמים פחות. אגיד לך משהו, שנשמע קלישאה איומה, אך הוא נכון לגמרי: הכי הכי חשוב שתאהבי את עצמך. מכל הלב. עם כל הכוונה. כאשר ישנו הבסיס המוצק הזה, פעלי לפי איך שמרגיש לך נכון באותו רגע. לך ורק לך... שלך, עמית

זה הכוח של הקבוצה הפורום יש מי שנותן לך כרגע את המלים מבטא את הכאב שלך אני בטוחה שלאט לאט המילים יבאו אחד המטרות בטיפול הוא ללמוד לתת מילים לזוועות שאין להם מילים לרגשות לתחושות להבין מה קרה לי מה קורה לי מה אני מרגישה מה אני חשה מה עובר על הגוף שלי...? מה אני חושבת לארגן ...להבין הקבוצה היא חלק וזה נפלא שאת יכולה למצוא את עצמך גם כשמישהי אחרת משתפת מחזקת אותך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על ההבנה...

יומולדת שמח!!! תשארי תמיד מתוקה כמו שאת חכמה ומלאת אור מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!! דמעה

היי סמויה, אני לא יודעת איך כולן פה יודעות מתי הימי הולדת (לאידה ולך) אבל אם זה נכון אני רוצה לאחל לך- - - ראשית מזל טוב אושר בריאות שמחה אמיתית מבפנים שתזכי בכול הטוב שבעולם כי מגיע לך! כי את בת אדם טובה ומיוחדת! כי את אוהבת לעזור ולתת לשני מכל הלב... סמויה יקירתי אוסיף ואאחל לך שפע עושר, בריאות איתנה והרבה כוחות נפש. שיתמלאו כל משאלות ליבך לטובה... שתזכי בעוד שנים הרבה ללא סבל עמל וטירחה... אוהבת אותך ושולחת חיבוק ונשיקה אפרת

תודה על ברכותייך המקסימות! אני שמחה שהגעת לפורום, שהיכרתי אותך! (: תודה על איחולייך מכל הלב, באמת תודה ענקית! ושולחת לך, גם הרבה אהבה ואור תמשיכי להיות כאן כפי שאת ולתת לאחרות בשעת קושי כי זה היופי.. תמשיכי להתחזק וללכת בדרך האמיצה שלך וגם שולחת לך עוד כוחות להמשיך במאבק שלך ולעמוד איתנה מול הפוגעים שלך בבית-הצדק (המשפט) ושתנצחי ותלכי בראש מורם מכל המאבק הקשה הזה ארים כוסית לחיי זה אמן!

מזל טוב סמוייה מדהימה מי יתן ושנה הבאה לא תרגישי שאת רוצה להיות יותר סמוייה מהעין שיהייה לך שפע של שלווה שפע של בטחון עצמי שפע של יכולות כלכליות כדי לטפל בעצמך שפע של אור ואמונה ותקווה שפע של אהבה ושמחה מזל טוב יקרה וחיבוקים

תמיד כלכך אוהבת תמיד כלכך תומכת ושולחת שפע אהבה לאחרות.. אין מילים, גם שקשה לך גם שאין לך כוחות תמיד, תמיד את נמצאת פה עבורי ועבור האחרות! מברכת אותך חזרה יקרה שתזכי באושר ובכל משאלות ליבך התברכת בהרבה טוב אל תשכחי את זה לעולם שלך, סמויה

דמעונת יקרה, תמיד כל כך אכפתית ורגישה.. מילותייך נכנסו לליבי, תודה על המילים היפות, יקרה ושולחת לך המון אהבה ואור חזרה... (: סמויה

מאחלת לך מזל טוב ליום הולדתך. מאחלת לך שכל משאלותיך וחלומותיך יתגשמו על הצד הכי טוב שאת רוצה. שחייך יהיו מלאים שלמים רגועים ומלאי שמחה וטוב. הרבה בריאות אושר ושמחה בלב. ובעיקר שתעמדי תמיד מאחורי האמת שלך ותשמרי עליך ועליה מכל משמר. האמת שלך היא שתוציא אותך לחופשי מכל התלאות..... שלך - מציאות אחרת

שולחת לך חיבוקי חזרה..

המון המון מזל טוב תמשיכי לגדול ולפרוח להעצים ולגלות עוד מהיצרתיות הנפלאה שבך! בריאות אושר ושמחה פנימית אמיתית אהבה ואור שיהיו ויקיפו אותך תמיד הגשמת כל משאלות ליבך איתך מזל טוב אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה , אידה על האיחולים הלבביים.. שולחת לך אור ואהבה בחזרה (: סמויה

אבל באמת שנמאס לי. פשוט נמאס לי כבר לא להיות חלק רק בגלל אנשים מסויימים שלא בא לי לראות אותם. לא יודעת אם זה מזוכיזם או נרסקיזם. מה שאני יודעת שאני סובלת מזה, כשכביכול אני נמנעת בעבורי. המחיר שאני משלמת הוא כבד גם אם אני נוכחת וגם אם לא.

יקירה, קראתי את מילותייך כמה פעמים וכל כך מבינה את הקושי, למרות שאיני יודעת את פרטיו. אני חושבת שאחד מהמחירים הכי כבדים שאנחנו משלמות, זה בדיוק הדבר הזה, המקומות בהם מתוך הכרח אנחנו בוחרות בהימנעות ותוך כדי מפספסות חלקים משמעותיים של חיים. מכירה את התחושה ממקומות שונים בחיי, בהם אני בורחת לא להיות במקום כזה או אחר או עם אנשים מסוימים ותוך כדי נגזלים מאיתנו כל כך הרבה הזדמנויות לקשר, שייכות, בעצם לכל מה שמסמל חיים. הלוואי והיו לי תשובות, הלוואי והיו בי פתרונות קסם. אבל אין לי... אז רק רציתי להביא לך את הלב שלי שחש שבאמת אכפת לו והוא באמת היה רוצה בשבילך אחרת. שמרי עלייך, מנסה לרצות.

מבינה מאד את דבריך ואת מה שאת מרגישה. לפעמים אנחנו מקבלות החלטות ולאחר שיקול דעת בוחרות ברע במעוטו, ואולי זה בדיוק מה שקורה לך. את בוחרת לא להיות חלק בגלל אנשים שאת לא רוצה לראות ומשלמת על כך מחיר של להשאר לבד. ואולי דרך אחרת היא דווקא כן לקחת חלק במפגשים שכאילו ופשוט להתערבב רק עם האנשים שאיתם נוח וטוב לך ולהתעלם מהשאר או להתרחק מהם. בגדול בחירה של המנעות ממקומות וממצבים שעושים לך רע היא דרך טובה לשמור עליך ובעצם לכל חירה שלנו יש מחיר, ולכן אם את מרגישה שהמחיר שאת משלמת כבד מידי, נסי לשנות כדי שהמחיר יהיה כבד פחות והכל בהתאם למה שהכי נכון ומתאים לך. שיהיה קל יותר. שלך - מציאות אחרת

מצטערת שכל כך קשה שאת נפגעת כשאת נוכחת או לא.. נסי למצוא את הכלים את הדרך לשמור על עצמך לא לתת לאנשים האלה כל כך הרבה כוח להשפיע עלייך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מפחדת לצאת בהכרזות, מפחדת להתחייב אלי. זה עצוב כמה כוח ויכולת יש בי כשמדובר באחר וכמה חדלת אישים אנוכי, כשמדובר בי. האני שלי מתחנן בפני שאתחייב לו, שאצהיר בפניו שנוטשת אני את זירת ההכחשה ההעילמות והשקר - לצמיתות ומוכנה אני להתמסר אלי באופן מלא ומוחלט ואני, אני מתבוננת באני הזה שבתוכי ומסרבת לתת לו את המילה שלי. נעה שוב ושוב ושוב, בין המקום שנאחז בערפול, בהכחשה ובשבועה שנשבעתי בכול כוחו לבין רגעים מדודים בהם פתאום הלב חש אמיץ וחי ומבטיח לעצמו שלא ישוב עוד לעמדת הנתק. לא יודעת מה נכון לי, לא בטוחה שיכולה לחיות, מרגישה כאילו בצידה האחד של נפשי מאוחסנים כישורי חיים ונפש נדירים ואלו משרתי אינספור אנשים המצויים בחיי ובצידה האחר של נפשי, זה שאמור להיות מכוונן אלי, פנימה - שם יש חלל אחד גדול, בור עמוק שפעם אחר פעם מתגלה כנטול תחתית, חוסר אונים מוחלט ורצון עז להשמיד אותי, את הילדה ההיא שלא יכולה לא לזכור... לא מצליחה לשמר הבטחה לי, לא מצליחה לשנות את תוכנה הממית והמכלה של השבועה ולהפוך אותו לכזה שירצה בי קיימת. הרי נשבעתי שאשתוק, שלעולם לא אגלה את מה שאני אמורה בכלל לא לדעת, הרי הבטחתי לי ולהם שאהיה טובה ואהיה שלהם ושהכול בסדר, אז למה לעזאזל אני לא מצליחה כבר להיות משהו. עולם של היפוכים, סתירות והסתרות, עולם פנימי בו אין לי דבר ובעיקר לא את עצמי, עולם בו השוטטות הסתמית הפכה כבר ממזמן לסיוט בלתי אפשרי. מנסה להשריש בי כוח, לספוג לתוכי את הידיעה הפשוטה שכבר אין לי מה לאבד ואת מה שאני כה מפחדת לאבד, כבר מזמן איבדתיותוך כדי ניסיונותיי מתגלה הצורך לשקר לי ולומר לליבי שהכול טוב ושהם עשו הכול למעני ולמען מימוש רצוני. מנסה ולא מצליחה, מנסה וחשה פעם אחר פעם, מובסת ומותשת מהניסיון לנסות דברים כל כך פשוטים, כל כך טריוויאלים, מהניסיון פשוט לחיות. מנסה להסביר לקולות המוות שאולי הם צודקים באומרם שאיני ראויה להתחייבות מאיש, אבל להתחייבות פנים, שלי מולי, את זה איש או דבר לא באמת יכול לקחת ממני ובה בעת יש את הקול שטוען שהמוות הוא הדבר היחיד שיכול להיטיב עימי, להציל אותם, להציל אותי מהבגידה שלי בהם. מנסה לרצות בי כדי שיהיה בי די אומץ והכוח להחליט לא לוותר עלי ואז שוב מגיח זיכרוןאחד קטן, ושוב הוויתור מדמה עצמו כניצחון והחוסר יכולת להשמיד אותי - כתבוסה, מנסה להחליט שהגיע הזמן להחליט ושלאמיתו של הדבר אין סיבה אמיתית שהמוות ינצח ומיד ממהר המוות שלי להסביר לי שהוא לא נגדי, ההיפך הוא הכי בעדי, הוא זה שיכול להציל אותי ממני... מנסה לומר לי שההחלטה הגרועה ביותר שעשיתי עד היום הייתה לא להחליט עלי, מנסה לראות איך ההחלטה להשמיד אותי לא באמת שלי ושהיא ניזונה וצומחת בתוכי, מקולות מעורבבים של דמויות שמעולם לא ראו בי ייצור נפרד הזכאי לחיים עצמאיים, מנסה ללמוד שאין לי באמת אפשרות אחרת, אלא לפגוש את אותן דמויות ורק אחרי שאפגוש בהם, אוכל לדעת בוודאות אם קולותיו של המוות השקועים בי, אכן שלי. מנסה להבין שאין לי בררה אלא לדבר עם הפחד, כי כרגע לא רק שהוא משתק אותי, הוא גם גורם לי להיות כל כך הרבה דברים שאני לא, מנסה להסביר לפחד שאני יודעת שאין בו ספק שהוא מגן עלי ואכן שנים רבות הוא היה הדבר שבזכותו ובאמצעותו שרדתי, אבל עכשיו, עכשיו הוא חוסם ממני מלהתחיל לחיות ועכשיו, עכשיו הגיע הזמן שאחדל מלשרוד ואבין ואראה את החיים כאופציה אפשרית גם עבורי. מנסה להפנים את ההבנה שכנראה הסיבה שבשלה עד לנקודת הזמן הנוכחית לא הרגתי אותי, היא כי ישנה אמת אחת המסרבת להיפרד ממני, וגם ברגעים שהיא מטושטשת או מוסווית, עדיין יש לה כוח בתוכי. והאמת הזו אומרת שגזר דין המוות שנדמה לי שאני זו שגזרתי על עצמי, אינו אלא שיקוף מדויק של שנאתם אלי ואולי כשאחליף את השנאה שלי אלי, לשנאה שלי אליהם, אולי אז גם תחושת המוות תוחזר למקום אליה היא שייכת. מנסה לאסוף שאריות של אומץ, כוח, אמת, רצון, תשוקה, משאלה ומשאבים – שעוד נותרו בי, חופרת בערמות האשפה שממלאות את נפשי ודולה כל חלקיק שנותר מאלו – ורוצה להחליט החלטה יציבה ובעלת יכולת הישרדות, רוצה להחליט לבחור בי. מנסה לרצות לנסות, לרצות להמר עלי, הרי גם ככה אני מהמרת על חיי בכול רגע נתון, אז לפחות שההימור יהיה בעל אופציות רחבות יותר מלבד מוות בטוח ואכזרי, מנסה לרצות להעז, לרצות באומץ, להאמין שיש בו יכולת לחיות בתוכי וללוות אותי, מנסה להאמין לו שלא ינטוש אותי ברגעי האמת, שלא יפריד עצמו ממני כשהפחד ינסה לבלוע אותי לתוכו. מנסה להחליט שאני חייבת לנסות, שאסור לי ללכת מכאן בטרם ידי נשאו אותי בשלמות וברציפות והלכו איתי אחורה, את כול מסע עברי והתבוננו בו כשכל חלקי התמונה מופיעים באופן מלא ומדויק על גבי מסך נפשי. מנסה לרצות להוכיח לי שזה כן קשור, שכל מה שאני כל כך יודעת ומרגישה כלפי הזולת, יכול להיות גם הידיעה שלי לגבי עצמי.

היי, "מנסה לרצות", לגבי מה שאמרת על הפחד, אז כן, פחד זה דבר נורא שמונע מאנשים לעשות דברים. כי זה יכול להגיע למצב של פחד משתק, שתא פשוט לא עושה כלום! לא מתקדמת בחיין, ואני מדבתר לע עצמי כמובן, אבל משליכה גם על אחרים. צריך לדעת מתי לא להזין ת'פחד, כי אחרת את לא זזה..

נראה לי שהגבנו אחת לשנייה, בו זמנית. תודה יקירה על התגובה. מערכת היחסים שלי עם הפחד משונה ומורכבת. כי מצד אחד אני האדם הכי לא מפחד ואני מתנהלת ביומיום שלי ממקום של כוח ושליטה, אבל ברגע שזה מגיע לנושאים "שלשמם התכנסנו כאן" {את רואה אפילו לקרוא לילד בשמו קשה לי, כשמדובר בי}, אני מוצאת את עצמי מפחדת פחד שמרגיש לי כפחד קיומי. ברור לי מהיכן הפחד הזה מוזן, כבר הבנתי שאיני יכולה להילחם בו, כי הוא, כלומר הפחד, מבחינתו הוא הדבר ששומר עלי ולכן כל שנותר לי הוא לגייס את שאריות האומץ שבי ולדבר איתו...

קראתי אותך את כותבת מדהים!! "מנסה להחליט שאני חייבת לנסות, שאסור לי ללכת מכאן בטרם ידי נשאו אותי בשלמות וברציפות והלכו איתי אחורה, את כול מסע עברי והתבוננו בו כשכל חלקי התמונה מופיעים באופן מלא ומדויק על גבי מסך נפשי." אני כלכך שמחה שבסוף המכתב המדהים הזה והמרגש את חותמת במשפט שאת מחליטה שאת חייבת לנסות ולהשלים את התהליך ואת לא מוותרת לעצמך בקלות.. באמת כל הכבוד על ההתבוננות האמיצה הזאת פנימה לתוך תוכך והביטוי שנתת לדברים שהעלת מבפנים וההתומדדות שלך איתם היא באמת יוצאת דופן שלך, סמויה

קראתי את מילותיך כמה פעמים, ויכולת ההתנסחות וההבנה שלך פשוט מעוררי השראה. את מבינה לעומק את התועלות ואת המחיר הכבד שאת משלמת על לא לממש את האופציות האחרות והיותר טובות עבורך, ויחד עם זאת מי שמשתק אותך כל פעם מחדש הוא הפחד. הפחד לשנות הפחד לשחרר מימך את אותה שבועה אכזרית שהתחייבת לגביה כשהיית בתוך הכל ובמצב כל כך פגיע וחסר אונים. הפחד היה מה שהגן עליך אז ושמר עליך, והיום הוא מקבע אותך במקום ולא מאפשר לך לזוז. את אומרת בעצמך שאולי ברגע שתפגשי בכל הדמויות האילו תוכלי לדעת האם קולות המוות האילו באמת שלך או שלא. ושאם שינאתך אל עצמך תתחלף בשינאה שלך אליהם גם תחושת המוות תחזור למקום שאליה היא שייכת. אני חושבת שהדבר האחד שיכול לקדם אותך אל עבר המטרה הזאת של להרגיש ראויה לחיים ולא למוות, על אף ולמרות השבועה הזאת שנשבעת, היא להתייד עם הפחד. לקבל אותו כידיד יקר ולא אוייב אכזר ולדעת שאז הפחד הגן עליך ואת שרדת באמצעותו ובעזרתו, ובעצם אולי גם נשבעת בשבועה הזאת מיתוך פחד ורצון לשרוד ולא באמת כי רצית, והיום, היום את כבר לא בתוך התופת, ויכול להיות זה שמדוד את צעדיך ויתן את הטון הנכון עבורך להמיר את השבועה הזאת במחויבות שלך קודם כל לעצמך ולחייך. זה בעצם סדר הדברים בעולם הזה. אנחנו מחוייבים קודם כל לחיים ורק אחר כך למוות. זה מזכיר לי סיפור ידוע בתנך, על שמואל הנביא (אם אני לא מאד טועה) שהייתה עקרה והתפללה לה' שיתן לה בן זכר ונדרה נדר שתיתן אותו לה' ברגע שיגדל כדי שישרת את ה'. ואכן כך היה, אבל היא לא באמת ויתרה על הילד שלה אלא נתנה אותו לה' והלכה איתו. כלומר אפשר לעדן את הדברים ולא לממש את השבועה הגדולה הזאת שנאמרה ברגע של חוסר אונים יאוש ופחד, ולהפוך אותה למשהו שיתמוך בך ויקדם אותך. לחיות את החיים שאת רוצה ומגיעים לך בזכות ולא בחסד ושניתנו לך מ- ה' ולא לתת לאילו שפגעו בך לקחת לך את החיים, כי אין בכוחם לעשות את זה. חייך שייכים קודם כל לך ואת שייכת לה' והוא הקובע היחידי...... אוהבת אותך יקרה. שמרי עליך וכמו תמיד, אם שגיתי במילותי, זרקי אותן לפח. איתך תמיד - שלך - מציאות אחרת נ.ב. על תצטערי על אורך ההודעה. כל מילה שם חשובה ותכתבי תמיד במינונים הנכונים לך. וסליחה שלא ראיתי את ההודעה הזאת ולכן כתבתי לך שהיא לא עברה......

ההודעה אכן ארוכה אבל זה בסדר (רק בקשה קטנה כחולת פיברו נורא קשה לי לקרוא ,אז אם תוכלי בפעם הבאה לעשות רווחים כל כמה שורות זה מקל אבל בשום אופן לא לקצר להוציא כמה שיותר הרי זה משובח ) אז כמו שאמרתי שמחה שכתבת זה עוזר לרכז את המחשבות . ונכון שנשבעת אז כי פחדת למה היום . אני כדי להשתחרר מהפחד כתבתי את הדברים ואחר כך סיפרתי לעצמי שוב ושוב ללא רגש כמו רובוט ואז קל יותר להוציא החוצה . עדין לא התגברתי על הפחד אבל הוא מקבל צורה ..אז יקרה את בדרך הנכונה תמשיכי ככה . בנתיים שולחת חיבוק עם כוחות להתגבר על הפחד

הלילה בשעה 23:00 הגיע אלינו הביתה ילד שהיה בבית הספר היסודי בכיתה של הבן שלי. הגיע מבוהל, ביקש לדבר עם הילד שלי. בקיצור הילד הזה ביקש לישון אצלינו, להעביר את הלילה, כי אמא שלו זרקה אותו מהבית, כשרק בגדיו לגופו, ומונעת מימנו להכנס בחזרה לבית שלו. היא תפסה אותו מעשן. נכון שגיל 14 הוא מאד צעיר לעישון, אבל לזרוק ילד בן 14 לרחוב? אני מתחרפנת רק מלחשוב על זה. ברור שהוא ישן כאן והילד רק עכשיו נרדם, לא יכל לישון מרוב עצב וכאב. גם אבא שלו לא רצה אותו, והילד מבחינתם ברחוב, ולא איכפת להם...... כל כך כואב אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה. וזה כואב לי עוד יותר ומטרגר אותי לדברים שאני עצמי עברתי. כמה איימו עלי שיזרקו אותי מהבית, כמה פעמים שלא רצו להכניס אותי לבית בלילה בגיל צעיר וישנתי במרפסת מכורבלת עם הכלב, כשיורד מבול וקור איימים וכל הגשם עלי כי זאת הייתה מרפסת חיצונית פתוחה משלושה כיוונים...... אלוהים איזה רוע קיים בעולם הזה. איזה אנשים רעים עם לב קר מפלדה.... מציאות אחרת

אמא שלי תמיד אמרה שמותר לה הכל כי היא אמא שלי והיא רוצה לחנך אותנו כנראה ההורים הללו החליטו שזה קטע נוקשה של חינוך אבל אני לא רואה פה שום חינוך אלא התעללות! לזררוק ילד ככלב לא רצוי לרחוב, נכון הילד עשה "דברים רעים" גם אני הייתי ילדה רעה וקשה מאוד בגיל הזה!! אבל מפה ועד לזרוק לרחוב בשעת עימות זה נקרא לוותר על הילד.. כי אותה אמא לא יכולה לדעת כיצד הדברים יתגלגלו, אולי יאסוף אותו מישהו מהרחוב, אולי יעלה על איזה טרמפ.. המזל הוא שהילד בא אליכם הבייתה , אני חושבת שאת צריכה לדווח על אותם הורים, גם למשטרה. אין להם שום זכות לזרוק את בנם מהבית לרחוב ועוד בלילה, ילד בן 14!! אני הייתי מגישה עליהם תלונה במשטרה! או לפחות פונה לגורמים בביהס.. יש דרכים מקובלות להעניש ילד ... אני חושבת מה היה קורה לו הבית של סבתא שלי היה נעול באותו ערב שאמא שלי זרקה אותי לרחוב... והכל התחיל בגלל שבטעות ישבתי עליה..כשהיא שוכת על הספה בטח לא בגלל סיגריות! אז זה אומר שזה לא הסיבה!! היא התקיפה אותי וגם אחכ שיקרה שאני תקפתי אותה..בטוח הייתי חוזרת לרחוב לשוטט ולא יודעת מה הייתי עושה. אבל לחזור הבייתה , בטוח לא הייתי חוזרת!! וזו סכנה גדולה לילד!! חבל שההורים המענישים לא מסוגלים להבין זאת בשעת כעס. שדבר כזה עלול להיגמר לגמריי אחרת... יש אנשים שנמאס להם מהכלב שלהם אז הם זורקים אותו לרחוב.. אותם אנשים בטח חושבים שהכלב הוא כלב והוא יסתדר יופי בחוץ, מה כבר יקרה לו אותם אנשים לא מבינים שהם חרצו את גורל הכלב שלהם!! אותו דבר לגביי ילד. קשה לי להאמין איך אותה אמא חורצת את גורל בנה שהיא מעיפה אותו לרחוב, עם כל הסכנות שיש בחוץ בחוסר אכפתיות מה יעלה בגורלו.. הפעם, זה נגמר טוב לדעתי השוטרים שמכירים את חיי הרחוב צריכים להסביר היו לה אם היא לא מבינה בעצמה! אל תעברי על זה לסדר היום!!! צריכים לקחת לה את הילד' לפי דעתי.. סמויה

כל הכבוד לך שהכנסת את הילד הבייתה והרגעת אותו והכל זה ממש מעציב לראות מה עבר בלילה על הילד האומלל הזה, ממש טראומה! מצטערת על הט' שזה גורם לך לאותם חוויות שאת בעצמך עברת מהורייך.. אבל עשית מצווה גדולה, וגם סוג של חוויה מתקנת למה שאת עברת.. חבל שהילד הזה צריך לעבור את זה ההורים שלו צריכים להענש על זה, אין לי ספק!! דווחי על כך לביהס! שהילד בילה אצלכם את הלילה ונזרק מביתו..

תודה רבה על התגובות והעידוד. ראיתי על הילד עד כמה הוא חסר בטחון, לא סומך על אף אחד. הוא לא היה מוכן להחליף בגדים וללבוש משהו נוח יותר לשינה. העדיף לישון עם הג'ינס שלו, ואת הג'קט שהיה עליו, לקח איתו למיטה כאילו היה דובי.... לא היה מוכן לתלות אותו על כיסא לידו. פשוט כל כך ברור שהוא עובר גהנום, ואין לי מה לעשות נגד זה כי אני לא אמא שלו. בבוקר דיברנו עם האמא והיא הסכימה להחזיר אותו הביתה. זה היה קדם פנייה לרווחה בעיר. פשוט אי אפשר לפנות אליהם אלא אם לא נותנים לו לחזור לביתו. זה כמו לדווח משהו שקרי. אמרתי לילד שאם יזרקו אותו שוב, שיבוא אלינו, ולא שמעתי מימנו בנתיים. רק מאד מאד מקווה שלא פגעו בו על שסיפר לנו..... אנשים מביאים ילדים לעולם ולא לוקחים עליהם אחריות, מתעללים בהם, זורקים אותם. אין תעודת הורה, ואין איסור להביא ילדים לעולם. יש אנשים שלא ראויים להיות הורים וילדים לא באים עם הוראות הפעלה. רק שילדים הם נקיים וטהורים ויש הורים שכאלה שהורסים ומרעילים אותם..... כל כך כואב, כל כך עצוב, וכל כך הרבה שנים המציאות הזאת קיימת ואפילו ידועה ואי אפשר למגר את התופעה הזאת. והסובלים היחידים הם ילדים חסרי ישע ותלויים לחלוטין במבוגר שבחבורה שאמור להגן עליו ולדאוג לו..... שלך - מציאות אחרת

קשה לי לשמוע שבגלל שילד עישן זרקו אותו מהבית, זה מראה על חוסר ידיעה בחינוך הם היו אובדי עיצות ואמרו בכך לילד : "זהו מבחינתינו סיימנו איתך אין לך דרך חזור" הם לא מאפשרים לו להיות ילד שמנסה וטועה... היו יכולים להזהיר בתחילה אבל לזרוק מהבית??????? בנוסף את עברת דברים דומים וכ"כ קשה לי לשמוע שהיית במרפסת בגשנים לבד עם הכלב... עד איפוא האכזריות יכולה להגיע?? כל הכבוד לך שאת לקחת את הילד לביתך זה בכלל לא ממובן מאילו, דווקא אנשים שחווים דברים כואבים בדרך כלל נוהגים באותה הדרך שעשו להם אבל את בחרת להיות אחרת טובה יותר ומבינה יותר תני לעצמך תפיחה על השכם שהצלחת להיות אחרת... ובקשר לאותו הילד, אני חושבת שזה לא יכול לעבור על סדר היום. את יכולה אולי לפנות להורים שלו ולהסביר להם את הטעות הנוראית שעשו ולראות בתשובתם את סוג יחסיהם עם הילד ובכך להחליט מה לעשות הלאה, לדווח או לשתוק בהצלחה שולחת חיבוק של כוח אפרת

תודה על המילים החמות. זה דווקא לא מדוייק שאנשים שעברו דברים קשים גם יעשו את מה שעשו להם לאחרים. סטטיסטית 90% לא הופכים להיות פוגעים בגלל שפגעו בהם. ובאשר לילד לא עבר לי בראש להחזיר אותו לרחוב ולקור שבחוץ באמצע הלילה..... ילדים עושים לפעמים דברים מעצבנים, עושים טעויות, החברה משפיעה עליהם לרעה לפעמים, הם לא יודעים לבחור לעצמם את החברים הנכונים, ילדים לפעמים ניגררים אחרי ילדים אחרים. הכל נכון, אבל לא יעלה על הדעת לפתור את הבעיה של הילד בלהעיף אותו מהבית...... זה פשוט הזוי. ילד עושה דברים כדי לבחון את הוריו, לראות עד כמה הם איתו ועד כמה הם שמים לב אליו. ילד בודק גבולות, או יותר נכון בודק אם הוא יכול לפרוץ את הגבולות ששמו לו. לכל דבר יש פתרון, ובעיקר צריך סבלנות ואת היכולת להגיע לשורש הבעיה כי ילד לא עושה דכרים סתם ככה. יש סיבה ולפעמים היא אפילו לא במודע, אבל יש. פשוט הזדעזעתי אתמול, כשראיתי בילד הזה כל כך הרבה דפוסים שהיו דומים לשלי..... תודה על החיבוק,ושולחת בחזרה. שלך - מציאות אחרת

מהבית, היתי מעדיפה לגור בפנימיה מאשר עם הורים כאלה. כי אם היא כ"כ שונאת אותו, עדיף שהיא תזרוק מאשר תגרום לי לסבול עוד. זו דעתי, בכל מקרה. כי אז הוא רק יגדל ויהיה עצמאי, לא יודעת אם הוא, אני יודעת שזה מה שהיה עוזר לי, תלוי באישיות...

מבינה אותך. גם אני רציתי לעוף מהבית ולמצוא בית אחר חמים ונעים. אבל יש כל כך הרבה דברים שהם אמרו לי שגרמו לי להאמין להם ולכך שאין שום מקום בעולם הזה שיהיה מוכן לגדל ילדה כמוני, שפשוט אפילו לא ניסיתי לברוח מהבית. האמנתי להם ונלחמתי על שלא יזרקו אותי. אין לי משפחה רק הם היו המשפחה שלי, כך שלא היה לי עם מי לדבר או למי ללכת, וברחוב? ילדה בת 5, 6, 10 יותר צעיר מיזה ויותר מבוגר מיזה, איך אני יכולתי להסתדר בכוחות עצמי? ובזמני לא הייתה מודעות לנושא הזה ולא דיברו עליו בכלל כאילו הוא לא היה קיים, כך שלא היה לי סיכוי..... ברור שהייתי רוצה לגור עם אנשים שיאהבו אותי אבל לא היו..... שלך - מציאות אחרת

ופשוט לא מאמינה ...מחריד . מצטערת יקרה על הזכרונות שעלו וגאה בך על הרגישות שבך למרות שברור שכך תיפעלי עדין לא מובן מאליו . חושבת שכן יש מקום לידע מישהו ..מורה או יועצת בבית הספר שהוא לומד בו ...אסור לעצום עיניים מי יודע מה עוד הוא סובל בבית . נגמרו לי המילים מול הזוועה הזאת שלך בוחרת

ניסינו לאתר את הילד בשישי שבת, ללא הצלחה. כאמור הילד היה עם הבן שלי רק ביסודי ולומד בבית ספר אחר עכשיו. אני לא יודעת איפה הוא לומד ואיפה הוא גר. אין לנו מס' טלפון או נייד שלו, פשוט שום כלום. אני רק יודעת שהוא סובל והלב נקרע מלראות התנהגות של ילד צעיר שהחיים למדו אותו שאי אפשר לסמוך על אף אחד ואין גם על מי. כואב ברמות. תודה על המילים החמות. שלך - מציאות אחרת

ראשית התגעגעתי... כל כך עצוב לי לשמוע על הילד הזה, עלייך, על המקומות הקשים והבלתי אפשרים שזה פגש אותך. כל פעם שהאכזריות הזו מכה בפנים שלי, כל פעם שאני נחשפת אליה בצורה עקיפה או ישירה, אני מגלה שעדיין לא הפנמתי הידיעה שיש רוע ואכזריות בעולם ו"הם", תמיד מפתיעים אותי. יקרה, מדהים אך תמיד את מוצאת את הכוחות להתגייס עבור אחרים, כשבעצם בעצם לא הוטמעה בך החוויה של התגייסות למענך, זה מופלא בעיני, את מופלאה בעיני ואני מכבדת ואוהבת את כול כולך. הלוואי ואת מרגישה את העצב שבי, על הילד הזה, אבל יותר מכך עלייך... חיבוק גדול, מנסה לרצות.

נשמה כל כך התגעגעתי אליך. שמחה שכתבת ותודה רבה על המילים החמות. תודה שיש בך תמיד את הכוחות והיכולות להיות שם בשבילי. אוהבת אותך ומעריכה ומחבקת בחום. שלך - מציאות אחרת

את כואבת עבורו... עבורך הילדה שתמיד הייתה על הקצה ללא בטחון והחרב תמיד מאיימת מצטערת על הכאב הזכרונות הצורבים ועם זאת אספת את החבר נתת לו מקום מיטה חמה בטחון והרבה נשמה... מה שיכולת כל הכבוד זה לא ברור מאליו... גאה בך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה רבה על המילים המחבקות וההערכה. תודה על הכל. במובן מסויים עשיתי בשבילו את מה שאף אחד לא עשה בשבילי, ובעצם ראיתי את עצמי בילד הזה, בכל ההתנהלות שלו..... ובאשר להתנהלות שלי, זה לא נעשה מיתוך חשיבה בכלל, פשוט היה ברור לי לגמרי מה אני עושה במצב הזה ועשיתי את מה שכל אחד אחר שיש לו לב אמיתי ולא "מפלסטיק", היה עושה. רק לא יכולתי לקחת מימנו את הכאב, שמן הסתם אף אחד לא יכול לקחת מאף אחד..... שוב תודה רבה על הכל, שלך - מציאות אחרת

משננת שוב ושוב שהכל בסדר ולא מוצאת מילים מעבר לכך........

כנראה רק רציתי לומר ששוב כואב :(

איתך יקרה, איתך בכאב, שולחת לך חיבוק לכוחות ושלווה. שלך - מציאות אחרת

מצטערת שככ כואב!! תקופה קשה וסוערת מקווה שתרגישי יותר טוב במהרה והשמש תשוב לזרוח ולהאיר את פנייך.. שולחת לך חיבוק, סמויה

תנסי לזכור שיש גם רגעים אחרים ואולי זה ייתן תקווה שעוזרת לגרש את הכאב . שולחת חיבוק אוהב

מצטערת שכואב טוב שאת יכולה להכנס לשתף איפילו בקצת כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

יש לי בת זוג מקסימה ונהדרת, נטלי. אנחנו יחד כבר שלוש שנים וקצת. היא כמובן יודעת על "ארועי הילדות" שלי, ומודעת לטיפול הפסיכולוגי שאני עובר. היום היא עשתה בדיקת הריון, וגילינו לאושרנו שהולך להיות לנו תינוק!. שנינו מדברים מזה זמן על האפשרות שיהיה לנו ילד, והוא בא בעיתוי הכי טוב שאפשר. כאילו הטבע הסתנכרן איתנו, ואולי יד ההשגחה העליונה. אנחנו מאושרים ושמחים עד הגג. התינוק הוא הדבר הכי נפלא שהיה יכול לקרות לנו. היום היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שבכיתי מרוב אושר. התינוק הזה יהיה התיקון של נטלי ושלי. תהייה לו משפחה חמה. אמיתית. לא כמו המשפחה המיזרחית, האלימה והפרימיטיבית של נטלי (ניסוח שלה). ובטח לא כמו המשפחה העקומה והדפוקה שלי, שיצאה מהשואה כביכול בחיים, אך בעצם מתה לגמרי מבפנים. ובסוף עוד מתפלאים שהילדים "נגעו" זה בזה. לתינוק הזה יהיו אבא ואמא, שיאהבו אותו באמת. נטלי יודעת ששלחתי לפורום הזה שתיים שלוש הודעות לאחרונה. היא אמרה שעל הנושא המשמח הזה בוודאי כדאי ליידע את החברים בפורום, והסכמתי איתה לגמרי. ראו עמצכם מיודעים. התיקון הגדול ממשיך. השנים הטובות מתחילות סוף סטף. אני אוהב אותך נטלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והצלחה ואושר בזוגיות... ילד הוא אושר גדול, אך עם האושר באים גם קשיים שמקורם דווקא בילדות שלנו!! גם אם נדמה לנו שסגרנו לשם את הדלת אחת ולתמיד, וזרקנו את המפתח לים ופתחנו דף חדש זה לא ככה, מנסיון.. הדברים מאז לא ממש נפתרים אלא נפתחים דווקא מחדש.. ובכז, לא לוותר על האושר!! ילד זה אושר גדול מאוד בחיים ואפשר גם ללכת לייעוץ ולטיפול והדברים מסתדרים...(גם מנסיון שלנו עם הילדים).. (: סמויה

לסגור דלת, ולהיות במקום כואב, גורם סבל, אין צורך בכך, זה על חשבון הבריאות והשקט הנפשי. צריך פשוט לבחור את האנשים הטובים, ותמיד יש כאלה, לא הרבה, אבל יש, וזה הכי חשוב. לא צריך להיות במקום לא טוב, רק כדי להיות "משפחתיים". זו הקרבה מיותרת.

שמחה בשבילכם ומזל טוב על התינוק שבדרך. שמחה בשבילך על המחוייבות לילד שבדרך לתת לו אהבה וחום. זה המון המון ולא מובן מאליו. שוב המון המון מזל טוב, שלך - מציאות אחרת

המון מזל טוב לשניכם עמית ונטלי מאוד מרגש לשמוע כאלה בשורות מאחלת לכם את הטוב ביותר שתרבו נחת והרבה שנים של אושר והתפתחות יחד ופרי אהבתכם יגיע בע"ה בריא ושלם יעזור ויוכיח את השיקום של הטראומה רק טוב לכולכם אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

התכתבתי במיילים עם חברה טובה שלי, פסיכולוגית במיקצועה, לגבי שאלת הבעיטה לביצים. אני מביאה כאן את תוכן אחד המיילים שכתבה, בהסכמתה ובאישורה. "אמרו לנו, כשהיינו קטנות: "אם גבר תוקף אותך - תבעטי לו בביצים". בדרך כלל האמהות שלנו הן שאמרו לנו את זה. ואנו הולכות עם המחשבה הזו כל החיים. אני זוכרת, שכנערה שאלתי את עצמי לפעמים, אם באמת אצליח לעשות זאת. את התשובה החיובית לשאלה קיבלתי, כמו שאת יודעת, כעבור שנים רבות, כשגבר אלמוני חיכה לי מחוץ לקליניקה, וניסה לגעת בי ויותר. בעטתי בו כל כך חזק, שנודע לי שהוא הועבר אח"כ לבית חולים. למרות שאני פסיכולוגית קלינית ואישה מיושבת בת 48, אני מקווה שעד היום כואבות לו הביצים. כפסיכולוגית, אני יודעת שיש בעיה גדולה עם העניין של בעיטה לביצים, וזאת משתי סיבות: א. האנס יודע שכנראה תנסי לבעוט לו שם, ומשתדל להגן על האיזור הרגיש. ב. את, כקורבן, עלולה להיות מופתעת לחלוטין מהמצב, לקפוא בהלם, ולשכוח את התכנית לשעת חירום. כדי לעקוף את החסמים האלה, אני ממליצה לנשים על שיטה קצת אחרת: אני ממליצה לשחק את הנכנעת, להעמיד פנים. זה מפתיע את התוקף, מבלבל אותו, וגורם לו "להירדם בשמירה". ברגע שהוא רגוע וסבור שהמאבק תם ואת שלו, את שולחת בעיטה לביצים שלו ובורחת. כמה תלמידות תיכון ששמעו את ההרצאה ויישמו את דבריי ניצלו מתקיפה, וכתבו לי על כך מיילים. גם לתוקפים שלהן, אני מאחלת כאבי ביצים לעולם ועד. כמו שאת רואה, יעל, זה נושא מביך ולא פשוט, אבל יש טעם לדון בו ולנזכיר אותו, ובשעת הצורך ליישם. כמובן, אין בכך הבטחה של מאה אחוזי הצלחה, אבל זה מגדיל את הסיכויים להינצל. לילה טוב. שלך, י.ל.". מה דעתכן?

שזה קורה וזה בא זה קרה ואין לי שליטה ובא לי למות

מה קרה?? קראתי אותך, אני פה איתך דברי איתי!! סמויה

אנא, כתבי ודברי. יש כאם בפורום נשים רגישות וחכמות, שאולי חוו מצב דומה, ויוכלו לעזור לך. אם משתפים אחרים הכאב הנפשי נהיה קצת יותר אפשרי, וקצת קל יותר לנשום. זה נכון גם לגבי פנייה לפסיכולוג, או אפילו לפסיכיאטר. (אלו אנשים שרוצים ויודעים לעזור, ולא צריך לחשוש לפנות אליהם בעת צרה). אני מאחל לך שהרגשתך תשתפר בהדרגה, ורוצה לומר לך שהחיים הם המתנה הכי יפה שקיבלת, גם אם לפעמים יש קשיים... תהיי חזקה, יקרה. עמית.

מצטערת על הפלשבקים הכואבים. נסי לעשות לעצמך רשימה של דברים שיכולים להרגיע אותך, דברים שאת אוהבת ועושים לך הרגשה טובה. תשאירי את הרשימה הזו בהשג יד, צמוד אליך. וברגע קשה כזה של פלשבק, תקחי את הרשימה ותעשי דברים שכתבת בה, כדי להסית את הכאב ולהחזיר אותך לכאן ועכשיו. נסי כל הזמן לשנן לעצמך שאת בטוחה עכשיו ולא ניפגעת עכשיו, שהכל בסדר..... מקווה שיהיה קל יותר במהירה. שולחת חיבוק עדין אם זה בסדר. שלך - מציאות אחרת

רציתי לדעת אם מישהי מכן מסרה את האונס למשטרה?? היום קיבלתי טלפון מאימי שאומרת לי שבעבודה שלה כבר מתחילים לרכל על כך שיש נתק בין אחותי לבינינו... ומציעים לה תיווך... הדבר הזה קשה לנו שייצא לבחוץ כי: אני לא יודעת למה זה יגרור וכן מה יהיה איתי...? יאמינו לי? איך ייראו חיי אח"כ? עד שקיבלתי שקט ממנו- ריחוק, עכשיו זה? אוווףף מה עלי לעשות? שתפו אותי מה עבר עליכן, המליצו לי מה לעשות....????????

וגם על רכילות עד שהשגת ריחוק ממנו? מה, עכשיו בגלל שמרכלים אז את תרשי לעצמך לשלם את המחיר הכבד, העיקר שמלמעלה הכל ייראה בסדר עם אחותך? ושכולם יהיו מרוצים אבל את , בסתר תמשיכי להיפגע.. היי, מה איתך? אני מציעה לך להפסיק לשלם את המחיר הזה! להמשיך ולנקוט אמצעי זהירות מוגברים כפי שאת נוקטת העיקר להרחיק את הפוגע ממך חבל לי מצד שני על הריחוק מאחותך אולי יש מצב שתוכלי להיפתח בפניה, מזה בעלה? הוא צריך להיות מורחק ומנודה מהמשפחה על מעשיו!! וכל מה שמעניין את אמא שלך זה " מה יגידו השכנים.." ומה איתך?! סמויה

כן הפוגע הוא בעלה של אחותי והיא לא יודעת מזה כלום והיא נסחפת אחריו בנידוי וזורקת לעברינו משפטים כואבים... שאנחנו לא מזמינים אותה (כיוון שהורי לא רוצים להפגיש אותי איתו וגם המטפלת שלי ארה לי לומר לו שבמקום שאני נמצאת שהוא לא יהיה) אז הוא עושה הכל כדי להרוס לי.. אני כבר 8 חודשים לא בקשר עם אחותי ולא עם ילדיה וכמובן לא איתו (מאז ומעולם) איך מספרים דבר כזה? מה יקרה אח"כ? יש לי מליוני שאלות של מה ואיך ומתי ומה יקרה ..... אני יודעת שאני לא צריכה לחשוב על מה אומרים אבל זה גם כן מציק שירכלו ויסתודדו ויותר מכול אני חוששת מהאכזריות שפתאום תתגלה לי...ממנו...(עוד לא אמרתי מה היה בדיוק אולי בהיזדמנות או שזה די ברור...) תודה סמויה שאת כותבת לי , דעתך ועצותייך עוזרות לי המון

ראשית כל כך עצוב וכואב לי לשמוע את המעט שהבנתי מבין השורות... אני יכולה רק לדמיין עד כמה זה מורכב, קשה - על גבול הבלתי אפשרי. ההחלטה מה לעשות היא באמת לא פשוטה, ולא בגלל מה שיגידו אנשים, אלא בגלל מה שעובר עלייך. יקירה, את צריכה לעשות רק מה שנכון לך, רק מה שיגרום לך עכשיו לחוש בטוחה ומוגנת, רק מה שישמור עלייך כמה שיותר קיימת, רוצה ושואפת לטוב עבורך. אני חושבת שאלו בדיוק ההחלטות בהן אנו צריכות לשים את עצמנו ורק את עצמנו במרכז ושאר הדברים והאנשים, ממש לא רלוונטים. יש כל כך הרבה הזדמנויות ביומיום שלנו, בהן אנו יכולים לבחור לשים את טובתו, צרכיו ורצונותיו של האחר - מתוך אהבה, התחשבות ורצון להיטיב, אבל בסיטואציות כמו שאת מתארת, הדבר היחיד שמשמעותי הינו שלום גופך ונפשך ורק לו את מחויבת. הלוואי תמצאי בתוכך את הכוח לשמור עלייך ולבחור בבחירה שהכי נכונה לך ולהחזיק בה בכול הכוח. חושבת עלייך, מנסה לרצות.

תודה על התמיכה ללא גבולות על הרצון שיהיה לי הכי טוב שיכול להיות על עזרה וחיבוק בעת שמחה וכאב על מילים מעודדות שאותי הם מאירות (מעירות) תודה תודה ושוב תודה אין לי מספיק מילים להודות!!!!!!!!! כיף לי לשמוע שכאן מסכימים לשמוע כל דבר ולתמוך בכל מצב...זה מרגיש לא כ"כ לבד בעולם הגדול...

המשך יום קסום סמויה

בעיטה באשכים באמת מכאיבה לתוקף?. שמעתן על נשים שהותקפו, בעטו באשכים, וניצלו?. אם אישה מותקפת, כדאי לה לבעוט באשכים?.

ברור שבעיטה ישר לביצים תגרום לכל גבר להתקפל.. אבל הבעיה היא שתוקף מתכנן ומתצפת זמן מה, לפני שהוא תוקף וכשהוא עושה את זה הוא מכניע את הקורבן עוד הרבה לפני שהיא בכלל מספיקה להבין ותכנן את צעדיה ולגיב גורם ההפתעה פה גורם לקיפאון ולחוסר יכולת להגיב באופן רציונלי ולכן תוקפים רבים מצליחים לבצע את זממם ולקורבנות אין יכולת להגיב סמויה

אגב, כנערה ואישה צעירה, ידעת שאם אין ברירה כדאי לך לבעוט לביצים?.

תודה על המילים הכנות והרגישות. אני רוצה לומר לך: לא קל לי לחיות עם הידיעה שעברתי את הגבול עם אחיותי. ומבחינתי גם "משחקי מין של ילדים", כפי שהגדירה זאת הפסיכולוגית שלי, הם חציית גבול. (אני כמובן לא משווה את זה לסבל של הכותבים האחרים כאן, שעברו תקיפה מינית. ברור לי שהם במצוקה הרבה הרבה יותר קשה ועמוקה משלי). רוב שנותיי כאדם בוגר אני משתדל להיות האדם הכי טוב שאני יכול. בפעילות חברתית. במאבק למען זכויות בעלי החיים. בכך שזכיתי בפרס כספי גדול בתכנית טלביזיה (יתכן שראית אותי בפרומואים שרצו אז בלי הפסקה) ותרמתי אותו אחר כך, בסתר, לצדקה. וכאילו מאחורי זה יש כל הזמן ספק גדול. ענן גדול. בכלל לא קל לי עם הילד והנער שהייתי. ואת צודקת, הטיפול הפסיכולוגי עזר לי, ועדיין עוזר, לקלף את השכבות. להתמודד עם עצמי. שלך, בידידות, עמית. (משום מה התייחסת אלי בדברייך כאל "ט", בעוד שקראתי לעצמי "ע", האות הראשונה של שמי הפרטי). אם זה בסדר מצידכם, אכנס מדי פעם לפורום, ואשתדל לתמוך ולעודד. אם תגידו שאינכם מעוניינים בכך, בשל הרקע שלי, אכבד את הבקשה. יום יפה לכולכם.

קראתי שוב את דבריך הם ממקום כנה ומעמיק הגעת לנקודה בחייך בה את לא מטייח לעצמך יותר זוהי נקודת חוזק בחיים! הוצאת שלד מהארון ובכן, היית ילד וזה היה חלק "ממשחק" שמישהו היה צריך להפסיק אותו מבוגר אחראי ללמד שזה אסור ! שלכל אחד בבית יש איבריו הפרטיים ללמוד לכבד את גבולות האחר אולי יקל עליך לשמוע ש.. להורים שלך יש חלק לא קטן בעניין שהיו צריכים לשים לב למשחקי הילדים בחדר הילדים להציץ מה הם עושים בשעה שהם שקטים ככה להשגיח לחקור.. להסביר לבנות, גם לבנים כי גם לך המשחק הזה לא היה בריא! עובדה שאתה זוכר אותו ממרחק של ככ הרבה שנים והוא מטיל בך ספק ומייסר אותך שלד בארון אני לרגע לא מטילה ספק באיכות האדם שאתה כיום ואני שמחה שאת מתעמת עם כזאת נקודה בעברך בכזאת כנות נוגעת ללב. ובכל זאת בודק ויודע שזה לא באמת היה לגמריי משחק, זאת הייתה חדירה לגבולות האחר, במקרה הזה אחיותך. אבל כפי שכבר אמרתי, אל תייסר את עצמך ככה לבד, אתה היית ילד ומישהו , מבוגר אחראי היה צריך ללמד אותך שזה אסור.. בכל אופן, מבחינתי אתה מוזמן להמשיך ולכתוב ולספר על התהליך שאתה עובר.. ואני מרגישה שאתה חש ומזדהה עם הכואבים כאן.. שלך, בידידות סמויה

רציתי לאמר לך שהאות ט' , שציינתי בכותרת הקודמת היא בעצם קיצור של המילה : טריגר , ט'.. בכל כותרת של הודעה בה אנו כותבים על דברים קצת יותר קשים, וגם באמת קשים וזה מותר כאן (רק תחת הכותרת ט') כאשר אנחנו מפרטים את הפגיעה ודברים שעלולים לגרום לטריגר, למצוקה של הקוראים אותנו אנו כותבים בכותרת בבירור מציינים ומזהירים שזה ט'- טריגר. כך שאם משתתף מסויים לא מסוגל לקרוא אז הוא לא יפתח את התוכן.. לאט לאט אתה תשים לב להרבה הודעות כאילה כאן עם הכותרת ט'- טריגר.. וגם אם לא כתבת, אז יש מצב שיגידו לך ועכשיו זה בסדר, פשוט לא ידעת... (: סמויה

סמויה מי מטומטמת- אני וסמויה! נו בטח, לא לומדת לקח באמצע מקלחת עם התינוק אחותי מתקשרת ?????????????????????????? היי אחות.. עכשיו תקשיבו זה הזוי תאריך הלידה שלי, לא מא שלי אין תאריך לידה רק שנה לידה. לא רשמו לה בארץ המוצא אז היא אימצה לעצמה תאריך- שהוא יום עוקב ליום ההולדת שלי... וכך רשמה במשרד הפנים זא יומ ההולדת שלה הוא יום למחרת לשלי אז אחותי מתקשרת אליי רוצה לארגן חגיגה דווקא ביום ראשון אני לא יכולה ביום ראשוןף למחרת יש לימודים לילדים וכל זה.. עכשיו זה לא שהיא מתכננת לחגוג לי בכלל! אלא לחגוג לי , על הדרך יחד עם אמא שלי, לא במיוחד כמו תמיד הם אפעם לא חוגגגים לי בכלל רק תיומולדת של אמא שלי שכבודה במקומה מונח כן? אבל מה איתי? אני תמיד באה לחגוג, קונה מתנות ובאה ולי לא קונים כלום.. או אפילו בלונים או משהו בשבילי.. עכשיו חשבתי למה ביומ ההולדת שלי צריכה להיגרר עם שלושה ילדים בלילה, בימים הקרים הללו כדי לחגוג על-הדרך את היומולדת שלי עם אמא שלי? שעל שלי מדלגים ועוברים ליום הבא למה לא ביום שבת, הרי זה יותר נוח לא, אחותי נוסעת לחיפה ביום שבת נו, היא בטח לא תטריח עצמה בשבילי.. אלא תסתפק בטל' או סמס אז אותי מכרחים לחגוג לא רוצה! לא רוצה בכלל לחגוג איתם, נתחיל מזה!! ואם הם ככ מתעקשים למה שהם לא יבואו לחגוג במיוחד לי? אה? בקיצור, לא הסכמתי ביום ראשון.. ואני יוצאת מגעילה, כי אמא שלי שמרה על התינוק ועכשיו היא עושה מזה כזה סיפור ובכלל היה לי סידור לתינוק!!! אחות של בעלי הסכימה לשמור עליו, זו אמא שלי שהתעקשה למה הסכמתי לזה?! מטומטמת!!!! אני כמו בובה על חוט, הייתי צריכה לעמוד על שלי למה עכשיו שהתקשרתי אליה לשאול היכן הם בשבת(אולי לארגן חגיגה קטנה בשבת) אז הדבר הראשון שיצא מפיה :"למה, את צריכה בייביסיטר?" לא!!! אני לא צריכה כלום וגם לא ביייביסטר , בפעם הבאה אני לא אסכים! מצידי לא אצא לבלות...בשביל הביביסטר ההוא ביום שבת איזה סיפור היא עושה לי, אפשר לחשוב, היא הריע לא ממלאת פסיק מחובותיה כסבתא... עכשיו על הדבר הקטן הזה בונה הרים וגבעות, סבתא לתפארת, לא זוקפת לזכותה כלום, ולא בא לי לחגוג איתה יומולת!! סמויה

קודם כל קבלי חיבוק ועוד אחד. שבי עם עצמך ותחשבי מה את רוצה לעשות ביום ההולדת שלך . אחר כך פשוט תעשי את מה שעושה לסמוייה טוב. נניח רק נניח שבה לך לצאת לבד עם בעלך דאגי לבייבי סיטר וצאי תגידי למשפחה שלך שאת נורא מצטערת אבל שבעלך הפתיע עם כרטיסים או סתם ביציאה. מהיום יקרה רק מה שטוב לך שולחת חיבוק

פשוט הרגיז אתמול שהימולדת שלי הופכת לכאב ראש ושאחותי מנסה להכריח אותי ומתעמתת איתי בלי בושה למה אני לא יכולה ביום ראשון, מה יש לי לעשות וחקירות ועימותים זה לא לעניין בכלל! אחותי כדי לעגל פינות ושאחגוג עם אימי- כדי לחסוך את הטרחה מלחגוג גם את שלי אז היא אומרת לי :" שלך כולה במוצ"ש!" היומולדת שלי היא לא במוצ"ש! היא מיום שיש בחצות! אני רוצה לחגוג את שלי ביום שבת!! כאילו, עם כל הכבוד ליום הולדת של אימי, שחל יום אחריי לא כך אני רוצה לחגוג את שלי!! לא על הדרך בלית ברירה עם שלה למה מנסיון מה שיקרה זה שאפחד לא יחגוג לי בכלל, כי שלי זה כבר פסה, כמו העיתון של יום האתמול . ואני לא מוכנה יותר להסכים עם זה יותר.. שאת שלי חוסכים ועוברים ליום הבא. וחוץ מזה בכלל לא בא לי לחגוג איתם!! זה סתם מעיק עליי ברמות, רק שלא נעים לי שמכריחכם אותי לחגוג לאימי למה היא בכלל חוגגת לי?! מסתפקת בטל' או סמס אם לא תפסה אותי וזהו אז הפעם אמרתי שאני לא מוכנה וגם אני אסתפק בטל' או בסמס לבבי. בדיוק כפי שהיא עושה. למה לה מותר ולי לא? ואותי עוד מכריחים?! לא, לא רוצה! סמויה

מסכימה עם כל מילה שלך. הגיע הזמן שכולם יבינו שהיום הולדת שלך חשוב לא פחות מהיום הולדת של אמא שלך, והגיע הזמן שכולם יתייחסו ליום הולדת שלך כיום הולדת ולא כאל סתם תאריך, במיוחד שאצלך זה היום האמיתי שבו נולדת ואצל אימך זאת רק הבחירה שלה בתאריך הזה. מעניין למה היא בחרה בתאריך הזה?....... ואם לא מכבדים את יום ההולדת שלך תחגגי במקום שכן מכבדים אותו ועם האנשים שמכבדים אותך כמו שמגיע לך. שמחה שאת דואגת לעצמך ומגיע לך להיות במרכז. תעשי מה שטוב לך ונכון לך, ואל תדלגי על היום הולדת שלך.... ובעיקר אל תאפשרי לאף אחד להכריח אותך לעשות משהו שלא נכון לך. באותה מידה שאמא שלך רוצה לחגוג, גם את רוצה, וזה לא פחות חשוב. שלך - מציאות אחרת

אה... אין לי מושג מדוע היא בחרה ברביעי לדצמבר.. בארץ המוצא שלה הנשים ילדו בבית, לא בבית יולדות ולא טרחו לציין את התאריך! אז ככה שלא זוכרים.. מאז הם עלו לארץ, עברו הרבה תלאות בחיים. כך שלסבא וסבתא שלי כנראה היה מאוד שולי.. שנים אימי חיה בתחושה שסר לה משהו והיא חקרה וחקרה סבתא שלי כמובן, לא ממש זוכרת, זה ממש הערכות גסות לפי הדוד שנולד, היא קטנה ממנו בערך ב8 חודש (הערכה בלבד) , כך וכך, היה חורף מה לשם הגיעה לחודש דצמבר ואימצה לעצמה את הרביעי לחודש שהוא יום אחריי.. וכך יוצא, מה שיוצא.. במקום לחגוג ביחד שכו זה מיוחד היא טורחת לציין את שלה ונהינת שמציינים את שלה ולהתעלם פחות או יותר משלי.. חוץ מטל' או סמס אבל אפעם לא משהו או מחווה.. אפעם לא עצרה וחשבה...ומה איתי.. אז השנה גם אני מתעלמת באותה מידה... לא מתחשק לי לחגוג לה יום אחריי במידה ולא חוגגים לי. נשמע קטנוני אבל ככה זה יהיה מעכשיו.. (: סמויה