פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

דברים שיש למה לצפות כמו שכתבתי בהודעה שלי למטה לפני כמה ימים מחר נגמר השבוע ה-41 להריון של כלתי מחר היא תלד בניתוח קיסרי את הנכדה שלי אחות לאספי שלי נסיכה קטנה שכולם כבר מצפים לה מתרגשת מאוד כמו ללידה של אספי ומחכה שכבר יגיע מחר הטלפון יצלצל ויודיע היא כבר כאן איתנו לא הולכת לבית החולים איתם מהבוקר אין צורך ביותר מידי אנשים סביב היולדת ואחרי הכל-מי יקח את אספי מהגן והכנות לקראת שבת,,,,,,,, שיהיה ליל מנוחה לכולן/ם

יום חדש עולה ושוב דאגות.. עוד מעט הלידה ככ מצפים לנסיכה הקטנה.. מבינה כמה את דואגת כיאה לסבתא אמיתית! אספר לך מנסיון שלי ויש לי נסיון בהגעה לשבוע 42 בעצם לתום השבוע 42 בכל ההריונות גם בשלישי! ובכז מגיעים לחדר לידה ואז מאשפזים וזה לוקח זמן נסיונות זירוז בלון, טבליות הליכות אשפוז במחלקה כל יום שעובר הזמן לא פועל לטובה יש מיעוט מי שפיר וזה מוביל למצוקה ובכולם הייתה בגלל ההגעה לשבועות הללו. ואז לבסוף נשלחתי לחדר לידה לזירוז פיטוצין שזה כבר יצירת צירים זה הרשאת לידה ואמרו שאם גם זה לא יעזור אז יהיה ניתוח קיסרי דחוף! וגם שמה הכל התנהל בעצלתיים כי לא היה מקום בחדר לידה!! ראית? כמה בלגאן ובסוף הכל הסתדר אל תדאגי, יקרה... איך את דואגת לכולם מקווה שהיא תלד והכל יעבור בשלום... שולחת לך חיבוק, סמויה

כתבת ואמרת את רכשי ליבי היא הולכת לנתוח קיסרי הרופאים לא מוכנים לחכות ולתת שום מזרזי צירים כנראה שכך צריך להיות שרק יהיה הכל לטובה ועדיין ,,,,,,,,,, נשאר לי לחכות ולראות אייך יתפתחו העינינים תודה מאמי שלי אני כבר חושבת על אייך יהיה לה קשה עם התפרים אחרי הלידה כי בראשונה היא סבלה המון והיא תזדקק להמון עזרה לפחות בחודש הראשון אם לא יותר טוב , להכנס למחשבות לא באמת יעזור לה נחכה ונראה מה ילד יום יום מקסים חומד שלי נדבר בהמשך כשכבר יהיו חדשות חטולית

מתה מעייפות ולא מצליחה להרדם אספי קורה לה פצפונת חמודה הוא עדיין לא מבין את המשמעות של אחות קטנה ואייך יבין כשהוא בעצמו עדיין קטן? טוב שיש לי כבר תמונה שלה בפלפון לפחות יש לי על מה להסתכל ממה להנות גם הלילה הזה הולך להיות ארוך מחר אורחים לשבת ליל מנוחה חטולית

איו איו לי אין לי אויר דיי לא יכולה יותר המחשבות התמונות הריח המגע בעעעעעעעעעעעעעעעע ולא יוצא ולא מוכל לבד רק אני עם עצמי וזכרונות שלא כרוכים בספר יפה דפים פזורים בתוך הראש חלקי מילים חלקי תמונות ואני מתפללת שזה לא היה וכלום לא קרה דייייייייייי אין לי שקט אין לי מנוחה מחפשת מקום ורוצה לחדול ...

ממש בדיוק כמוך שולחת חיבוק למרות שיודעת שזה לא ממש עוזר דמעה

לפחות לדעת שאני לא לבד ,להזכיר לעצמי את זה . אוהבת חיבוק חזרה

מקווה מאד שהוטב לך ואת כבר יותר נינוחה. אולי המשבר הזה של עכשיו נועד ליצור הזדמנות חדשה. אפשרות לשינוי פזה ושינוי ראיה של הדברים. אולי ההתמודדות של עכשיו נועדה לתת לך לשחרר שדים ולהרפות מהם אחת ולתמיד כדי לקבל משמעות חדשה לחיים וקשר קפיצה להתקדמות וצמיחה. מכירה את הכוחות והעוצמות שלך, ואיתך תמיד בכל מקום שבו תהיי ובכל מקום שאליו תבחרי להגיע. אוהבת ומחבקת, שלך - מציאות

אחרי לילה לבן לחלוטין בוקר נפלא לכל הנבחרת המובחרת

היי בוחרת, את מתארת מצב שמאוד מוכר לי, אני יכולה להגיד לך מניסיוני האישי שהטיפול זה מקום שמאוד טוב ועוזר לי. וכמו שאמרו לי, צריך לתת לעצמנו להיזכר, צריך לבנות סיפור שלם ולא מפוזר ומבולגן. כשהגשתי תלונה אמרו שנשמעתי מבולבלת ולא מאורגנת...ואני זוכרת שכל כך התאמצתי להיות ברורה ולחבר הכל נכון ולהגיד בדיוק מה היה לפני ואחרי מה. מטומטמים למה הם ציפו? בגלל זה יש מה שנקרא צורך לעבד את הטראומה... והצורך הזה לדעתי נותן מענה לתחושות הקשות של הבלבול והחורים בסיפור שלנו, במקרה שהיה לצערנו. מחזקת אותך! מאחלת לך שתמצאי את המקום הזה שיכיל אותך ויתן לך תחושה של חיבור כל החלקים ושקט ומנוחה והצלחה טובה יותר בהתמודדות הלא פשוטה הזו.

מותשת מהכל- רוב הזמן חיה בניתוק- לא מחוברת לעצמי- לאחרים-לכלום וכאשר אני כן מצליחה להתחבר הכאב כל כך גדול ובלתי נסבל שאני שוב מתנתקת- מעגל סגור-ומעצבן ומתסכל- אני כל כך עייפה ונמאס לי -

כל כך במקום הזה ..שמחה שהגעת וכתבת ופתחת פתח להיות קצת פחות לבד. מחבקת עם המון אהבה

ינשופיתוש , העידכון שלך -מרגיש לי מאוד עצוב ממש קשה לך לכל מקום שאת פונה מאוד קשה לחיות בניתוק מאמי מבינה שמאוד מתסכל , מעצבן ומעייף אייך הולך עם הלימודים? מקווה ששם לפחות יותר קל לך יותר מענין מחזיקה לך אצבעות שהמצב ישתפר בהקדם

שמחה שכתבת ושמחה שאת מעדכנת ונותנת אות חיים. מבינה אותך ויודעת בדיוק עלח מה את מדברת. לפעמים הכאב כל כך גדול שמנגנון הניתוק בא כדי לאזן קצת את התחושות בתוך הגוף ולשמור עלייך. מקווה שלאט לאט את תהיי מוכנה לגעת בכאב ולתת לו להשתחרר מהגוף שלך. ברגע שתצליחי למלל את הכאב את תוכלי גם להתחיל להרגיש אותו במינונים חלקיים בהתאם למה שתשחררי בדיבור, בשיחות עם המטפלת, ואז לאט לאט תצליחי להשתלט עליו. מחזיקה לך אצבעות ומאחלת שיבואו ימים טובים יותר בהקדם. שולחת חיבוק עוטף ועדין. שלך - מציאות אחרת

מצטערת על ההרגשה הצורך בניתוק הרחק מהרגשות מעצמך טוב שאת כאן איתנו מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

סליחה שלא נכנסתי לעדכן הייתי דיי מחוקה באותו ערב שכתבתי הזמינו לי אמבולנס והייתי בבית חולים עד מאוחר מאוד בלילה .. עכשיו אני מנסה לחזור לעצמי לאט לאט.. איכשהו.. סליחה על הדאגה ותודה על המילים המחזקות שלכן שבוע טוב שיהיה

בובנת שלי מאמי מצטערת שלא ידעתי מה עובר עלייך גם לא נכנסתי בזמן כדי להגיב לך חבל שלא פנית אלי גם עכשיו לא יכולה להיות איתך בקשר כי הפלפון נשאר בבית מצטערת מאמי

שמחה שהתייצב ושאת בסדר עכשיו שולחת לך חיבוק (: ויום מאיר ועליז, סמויה

תנוחי לאט לאט יהיה בסדר.

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך! שחף

שמחה שטיפלו בך ושמחה בשבילך שאת מנסה לחזור לעצמך לאט לאט. מקווה שאת מרגישה שיפור, ומאחלת לך שרק ימשיך וישתפר כל הזמן. איתך שולחת חיבוק, שלך - מציאות אחרת

מצטערת לשמוע...... תרגישי טוב ובעיקר תשמרי על עצמך את חשובה לנו איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תתמקדי רות תתמקדי אי אפשר הכל בבת אחת אין לך את עצמך כי הכל נפל ממך ונשארת חשופה מידי צריכה להתארגן צריכה להתארגן להתארגן להתאגרן

מה שלומך?

לא ראיתי איפה נכנסת אבל אוהבת את האופן של הכתיבה שלך בא לך לשתף במשהו שלך? אשמח להכיר אותך שיהיה לך שבוע טוב חטולית

טוב לראותך כאן איתנו תרגישי בנוח לשתף בקצב שלך להיות חלק כאן בשבילך אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תרשי לעצמך להיות מה שמרגיש לך נכון לעכשיו אי אפשר לשלוט בכל מה שקורה קחי אוויר ותנשמי את לא צריכה להיות מושלמת מה נפל ממך רות? אייך נשארת חשופה? שלב נוסף בטיפול? אל תדאגי נשמה , גם זה יסתדר רק אל תפגעי בעצמך יודעת שזה שלב מאוד קשה לפעמים גם מאוד מפחיד את תהי בסדר -מחזיקה לך אצבעות שבוע טוב

אני מאד מבינה את מה שקורה לך. יכול להיות שאת מרגישה שהכל מתפרק לך בבת אחת ואת מנסה לכבות שריפות בכל החזיתות במכה אחת. אני חושבת שלמרות שהכל בוער וחזק, במובן מסויים אי אפשר להשתלט על הכל בבת אחת. אף אחד לא יכול. אולי לחלק לצמתים ולנסות לטפל כל פעם רק בדבר אחד או רק בחלק מדבר אחד, יהיה יותר קל ובעיקר יותר יעיל. לאט לאט מיתוך התחשבות בעצמך ומיתוך חמלה כלפיך. שולחת לך חיבוק, שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? שומעת אותך נלחמת מחזיקה את עצמך חזק בכל זאת מרגישה עמך נולתונשארת חשופה מצטערת על ההרגשה שולחת לך אנרגיות שיעזרו ויתמכו מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

ככ הרבה חלף ביומיים האחרונים לא להאמין.. מטורף! יום חמישי בבוקר- ראיון עבודה ראשון אחריי המון זמן שלא.. ו..איזה קטע. בצהריים הודיעו לי שהתקבלתי! חחחחחחחחחחחחחחחחחחח (: וואלה, סמויה מופרעת זה בטוח. עכשיו הם לוחצים על התחלת עבודה מיידית החל מיום א' אבל אני..לא בטוחה אני רוצה לבדוק עוד אופציות לא רוצה לקפוץ על ראיון ראשון! אז ביקשתי הארכה של שבוע להתחלת העבודה אמרו שיודיעו אם אפשרי כי זקוקים במיידי בסדר... לפחות זה נתן לי פוש לאנרגיות שלי לפעול וללכת לעוד ראיונות עבודה. עובדה, התקבלתי ועוד מהיום להיום.. וזה נותן ביטחון שעדיין יש לי את זה. אך יש לי בעיה כי הפעוט עדיין יונק. והחל מיום חמישי (אחרי ההודעה שהתקבלתי) התחלנו גמילה לילות ללא שינה! וכל זה אבל ללא קשר לעבודה דיי. החלטנו שמספיק. הוא עוד מעט בן שנה וחצי זמן יפה להנקה וכבר רוב השיניים בפה והוא נושך לפעמים כן.. וגם הוא "גדול" אני כבר רוצה להיות חופשייה מזה! אז אנחנו בגמילה קשה אך עם המון חום ואהבה ולא עוזבת אותו לרגע, מחבקת, מלטפת מרגיעה, שרה לו, מסיחה את דעתו מאכילה בבקבוק או מהיד לפה. אבל כשהוא רוצה לישון אז קשה לו זה ייקח זמן הנה, עכשיו הוא ישן לא נרדם עד 01:00 בלי ה... קשה לו להירדם. ככה אוכל להמשיך לחפש ולעבוד בראש שקט וגם לו יהיה יותר קל בלי התלות הזאת הגיע הזמן לעבור שלב... עכשיו החזה נוקשה וגדוש ובצהריים ממש כאב לי והייתי צריכה גם לבשל, ולהיות עם הילד ולהשגיח גם על הפרחחים וזה היה מאוד קשה בערב לקחתי משכך והכל עבר ועכשיו גם השד פחות כואבת מתחיל קצת לרדת בנפיחות דיי, חייבת לייבש את החלב מספיק, זה נורא מגביל מכל הבחינות האפשריות אפילו כבר מעיק! אז זהו.. מקווה שהגמילה תעבור בשלום ככה אוכל גם לשים אותו בגן עם עוד ילדים הוא מאוד חברותי! רגיל לאחים שלו ולחברים שלהם וסוף סוף להיות חופשייה בלי החזיות הנקה ההסתתרות והבושה במקומות ציבוריים ואם שכחתי שמיכה אז.. הסבלנות זה לוקח זמן להניק לא תמיד הוא שובע מהר ובעיקר שזה משמש גם למוצץ ובכלל, הוא גם יתחיל לאכול טוב יותר עוף, בשר דגים.. אהבתי להניק אחרת.. זה לא שזה עינוי וזה גם בריא לילד! ותורם ככ לקשר אך מגיע שלב שבו אמא חשה שזה מספיק אני רוצה את זה בחזרה לעצמי חחח (: סמויה

למה את לא ישנה .....לילה טוב

כל הכבוד לך לא כל אחת היתה מסכימה להניק שנה וחצי בהחלט זמן מכובד ובהחלט זמן לגמילה בהצלחה במציאת מקום עבודה אני בטוחה שאת עושה את ההחלטות הכי נכונות והכי מתאימות למצב שלך שבוע טוב מאמי

אני תמיד כאן, לא תמיד במילים. אין לי כוח לכתוב על עצמי, מרגיש לי כמו לטחון מים, ובמילא לא מרגישה שיכול להיות פתרון לכל זה. תודה על ההתעניינות. חיבוק אוהב, שלך - מציאות

אם מרגיש לך כמו לטחון מים אז שתפי לפחות אייך הולך בטיפול אני יודעת שאת עוברת רגעים מאוד קשים אבל להשאר עם הכל בפנים לא מיטיב איתך מאמי ואני לגמרי לא בטוחה שאין פתרון למצב חלק מהענין זה לדבר את הדברים שוב שוב לתת להם מקום זה החלק הכי קשה בטיפול ובכלל בהתמודדות ובעיקר במלחמה על עצמך במיוחד להפוך את עצמך משורדת למישהי שחיה חיים ,,,,,,, איתך יקירתי

כמו אוטיסטית כך לא יכול לי יותר

ממ, למה הכוונה? את לא אוטיסטית, נשמעת מחוברת לרגש שלך, והנה את כותבת פה... מקווה שתרגישי טוב יותר, לאט לאט. סופ"ש נעים, רגוע ושליו

במשך הזמן למדתי לא להתווכח עם אף אחד אף פעם בעניין הרגשות שלו ומה שבן אדם מרגיש כלפי עצמו ובכלל. לכן אני לא אגיד לך שאת טועה או צודקת. יחד עם זאת ברור לי שזאת רק ההרגשה שלך ואף אחד בסביבה שלך לא מרגיש כך לגביך. אף אחד לא חושב שאת אוטיסטית. לפעמים המציאות שבתוכה היינו מרגישה כל כך הזויה ומופרכת, שזו ההרגשה שעולה בנו. אני חושבת שאפשר לשנות את איך שאנחנו רואות את הדברים. עם הרבה עבודה ונחישות זה אפשרי. חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות

לא יודעת למה את מרגישה כמו אוטיסטית את לא מתנהגת כמו אחת כזו את לגמרי אחרת זמנים קשים לפעמים גורמים לנו לרגשות מוטעים מצטערת שלא מוצאת מילים אחרות אולי יותר מתאימות לומר לך כמה שאת בסדר גמור תרגישי טוב חומד שבוע טוב

מאז חג הפסח איך הזמן והכל עוברים כאלו סרט נע מול העיניים בלי יכולת שליטה לעשות פאווז , לעצור לרגע ולקחת אוויר רוצה להכנס , לכתוב ושוב משהו,,,,,,, ושוב ריצות לכאן ולשם השבוע סוף סוף נלך להוריד לבן שלי את הגבס ביום שלישי חמוד שלי ,כ"כ מעצבן אותו להיות מוגבל בתנועה לא להיות עצמאי הוא מטפס על הקירות מעצבים וברור שזקוק לתמיכה וסיעוד רק מקווה שזה ישתנה אחרי הורדת הגבס בנתיים יש לו חברים שגם באים כל הזמן ומבקרים וכמובן צריך לדאוג גם להם מענין שמשום מקום-כל העולם מכיר מישהו או מישהי שמתעסקים עם תאונות עבודה בין אם אלה עו"ד או לא וכמובן שאנחנו רוצים בישבילו את הכי טוב\ה שבינהם כדי ששיצגו אותו בטביעה מול ביטוח לאומי אז לפחות בפעמיים בשבוע נוסעים לדבר עם,,,,,,,,, או עם,,,,,,, וכולם פשוט פושטי עור שותפים הכי טובים של הבן שלי-כולם רוצים ים של כסף הכי מוזרה בינהם היתה היום עו"ד שאמרה לו- אתה צריך להתחייב אלי לשלם לי 10% מכל מה שתקבל עד גיל 76 -כלומר-עד הפנסיה אני לא יודעת אם לבכות או לצחוק נשמע הזוי לגמרי כלתי כבר סיימה את השבוע ה-40 להריון ועדיין אין לה צירי לידה נקבע לה תור לשבוע הבא שוב להבדק ואם לא יהיו צירים תצטרך שוב ניתוח קיסרי מסכנה שלי כואב לי עליה ששוב תסבול אז מחכים עוד שבוע ונראה מה יהיה במשך החודש האחרון כל כאב כל פיפס רצנו לבדיקה בבי"ח כדי לדעת אם התחילו הצירים גם זה לא היה קל השבוע הגיעה גיסתי-אשת אחי לארץ באופן דחוף כי מאז הפסח אמא שלה אושפזה כבר 3 פעמים מצבה לא טוב בכלל וגיסתי נמצאת אצלה כל יום כל היום צריך לדאוג גם לה נכון? לפחות השבת היא תהיה אצלי ותוכל לנוח מהכל ובין לבין ישנו גם הטיפול שלי לפני 3 שבועות הצלחתי להגיע לפריצת דרך בטיפול ולדבר על הפגיעה מה שאני מנסה כבר מאז תחילת הטיפול להגיע לשם ולדבר על זה בתוך כל הקלחת הרותחת שמבעבעת מסביבי הלחץ עשה את שלו לא זוכרת את עצמי אי פעם בוכה בצורה כזו בטיפול כמעט דפקתי את הראש בקיר אבל היא תפסה אותי-המטפלת קרה לי דבר נוסף שעד אז לא קרה לי אני פתאום מרגישה שלא רוצה שיגעו בי בכלל אף אחד-חוץ מאספי שלי כל חיבוק כל קירבה אלי מבריחה אותי ומכניסה אותי כמו לעמדת כוננות דחיפה לא מאמינה שזו אני מדברת , מדברת , מדברת וזה עדיין לא נגמר ובפנים לוחץ חותך וקורע לחתיכות הפיברו חוגג עוטף בכל הכוח ולא מרפה אפילו לרגע מזכיר קבל עם ועדה אני יותר חזק ממך אני כאן השולט מאיפה לוקחים עוד כוח כדי להמשיך כי גיסתי תהיה כאן 3 שבועות הלידה בדרך עוד שבוע אומנם ומה אחר כך? מי יטפל בנסיכה הקטנה? והטיפול? אני כבר לא אני הולכת לאיבוד בתוך כל הלחץ הזה ליל מנוחה לכולכן חטולית

את חייבת לשים לעצמך עצור ...את לא אלוהים את לא יכולה לדאוג לכולם גם עם זה הילדים והכלה והבית והגיסה והכל נכון אבל מי דואג לחטולית . אני יודעת שאת יודעת את זה וזה קשה ליישם אבל מצטערת יקרה את חייבת ללמוד ולאהוב את עצמך ולא רק במילים . ברור שהפיברו חוגג ואיך לא ...בסוף את טיפלי ומי יטפל בך...קחי פאוזה מותר גם לך כמה דקות להרים רגליים לא לעשות אז לא יהייה הכל אז פחות תבשלי תיקני מוכן אז הבית לא יהייה נקי חומד מצטערת ואני יודעת על מה אני מדברת ... הרבה חיבוקים עדינים מרחוק שלא תיברחי , הרבה אנרגיות אוהבות ואוספות . תני לעצמך את הזמן בטיפול תוציאי תשפכי הכל עד שתרגישי הכי טוב עם עצמך . אוהבת בוחרת

מצטרפת לבוחרת וחושבת כמוה שאת צריכה למצוא זמן לעצמך ולתפוס את המקום שמגיע לך ולהתחיל לדאוג גם לעצמך. את שמה את עצמך על הולד או עצור, מטפלת בככל העולם ואישתו בבת אחת ולא מתייחסת לעצמך. מה הפלא שהפיברו חוגג? הוא צועק וזועק אלייך.... כמו אומר לך, הלו גם אני פה, וגם הגוף שלך והצרכים שלך ראויים להתייחסות ולמענה. למרוטת כל הלחץ, את מחוייבת לעצמך קודם כל וראויה לטיפול, ראויה לכך שתדאגי לעצמך. מקווה שזה בסדר שכתבתי לך כי כתבתי לך כמה פעמים לפני התגובה הזאת והפסקת לענות לי. מקווה שזה במקרה ושלא קרה משהו שגרם לזה. לפחות אני לא יודעת במה מדובר. שולחת חיבוק עוטף ועדין, שלך - מציאות

אני יודעת שאתן צודקות זה רק מצב זמני לפעמים חייבים להירתם לעשיה גם אם יש לחץ מכל הכיוונים אני יודעת שאני משלמת את מחיר העזרה והתמיכה שלי גם עכשיו אני לא בבית שלי אני עם גיסתי אצל אמא שלה בבית יש לי מחר דברים חשובים לעשות עבורה שאין מישהו אחר שיכול לעשות במקומי ובכלל במקומה מציאותי שלי,מצטערת שלא עניתי לך בכלל לא הזדמן לי להכנס ולענות מקווה שאוכל לענות לך בהקדם בנתיים זה המצב כשהלחץ ירד אכנס יותר מחבקת אתכן ותודה שאכפת לכן ממני אוהבת המון שיהיה שבוע טוב חטולית

עצמך .. אוהבת אבל הולכת לישון מחר ב6וחצי כבר בעבודה יותר נכון היום ....עוד לילה לבן . מאחלת לך שבת שלום עם המון שלווה ורגיעה מנוחה ובריאות לך ולכל המשפחה אוהבת חיבוק

בקשתך התמלאה בוחרת מובחרת שלי ליל מנוחה מתוקה

לעיתים אני מסתכלת על גברים שנראים לטעמי ופתאום במקביל גם קצת מלקה את עצמי, עוברת לי מחשבה בראש, משהו כזה: "מה את מסתכלת? את יודעת מה זה רוב הגברים, אסור לך להסתכל, יחשבו שאת מעוניינת בקטע מיני. תזהרי שלא יפרשו אותך לא נכון, או, רגע אולי את רוצה לשדר לו שהוא נראה לך חיצונית"?? ואז אני מרגישה קצת מטומטמת, לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. יש בי 2 קולות, אחד תמים, אחד שיש בו יצר מיני השני חשדן, נזהר ומנסה להדחיק את היצר המיני. מכירות את זה? זה גורם לי להרגיש שוב, בפיצול :/

היי שירוש מוכר וגם ברור לחלוטין לפני כל דבר אין לך שום סיבה להלקות את עצמך לא עשית שומדבר שיש בו משהו פסול מותר להסתכל על פרצוף יפה ומושך שך גבר לא מקבלים על זה שום קנס לא זימון לבית משפט וזה גם לא נחשב למותרות הפחד שלך שיחשבו שאצלך זה בא על קטע מיני בא רק מהמקום של החרדות מפגיעה חוזרת אמת שישנם בינהם גם פסיכופטים אבל ישנם עדיין גם בחורים טובים והטובים לדעתי הם הביישנים אותם אלה שלא ממהרים להישיר מבט אלייך את אותו מבט חצוף שגורם לך להרגיש בדיוק כמו שחשבת אל תמהרי להסיק מסקנות ולברוח תעשי בדיוק רק מה שמרגיש לך הכי מתאים שני הקולות שאת מרגישה אינם סותרים אחד את השני הם קיימים בהחלט בכולן טבעי ונורמלי לגמרי אין לך פיצול אישיות שולחת חיבוק חטולית

את חושבת? אני לא זוכרת שהיו לי את 2 הקולות האלה בזמן שלפני התקיפה... לא היו לי מחשבות שליליות שצריך להיזהר וכו'. אבל תודה :) אני מחכה לבחור הטוב...כי אני גם מאמינה שישנם עוד... למרות שזה נראה כמעט ולא קיים. לפחות בינתיים. תודה על החיבוק, שבת שלום :)

בגבר מעבר למשיכה מינית, אבל אני מאוד אוהבת תשומת לב, אז אם אני מרגישה שגבר נהנה מחברתי, כל עוד אני נהנית מחברתו ומרגישה בנח, אין לי בעיה עם זה, ואם אני נמשכת אליו, אני אשדר לו את זה, כי אני די שקופה, מה שעובר עלי, רואים מייד, אני לא ממש פוקר פייס. לא חושבת שיש לי פיצול כזה, אבל גם קשה לי לצערי לראות משהו מעבר למשיכה, גם מבחינתי וגם מבחינת הצד השני (כביכול).

את מתכוונת לחששות, לקושי לתת אמון שעוצרים מבעדך לראות משהו מעבר למשיכה מינית? ממ, אני מאמינה שגם אצלי יש עניין של שקיפות למרות שאני בהחלט מנסה לכפות על זה ב"פוקר פייס" ובהתנהגות כזו, אבל בעיקר מתוך פחד להפגע ומתוך ניסיון לבחון כל הזמן. וגברים כבר מרגישים את זה-שהם במבחנים אצלי, זו בעיה. :/

הלוואי והיה לי מעט שקט כבר כמה ליליות מתעוררת מבוהלת רועדת מפלאשים חדשים אני אהיה בת 50!!!! בעוד פחות משבועיים עד מתי יחזרו פלאשים חדשים??????? ככ צריכה שקט יש ככ המון בעיות בכאן ועכשיו ואני לא ישנה ואני לא מתפקדת לא יכולה לעזור למי שאני אוהבת העבר הארור הזה לא מרפה ממני מוכנה להרחיק לכת כדי למצוא שקט וזה מפחיד אותי דמעה

היי יקרה, צר לי, כתבת מילים מאוד טעונות. :/ עד מתי? גם אני שואלת את עצמי, ואצלי העבר הזה שאת מדברת עליו היה לפני שנה ואפשר לומר שהיו פגיעות נוספות כי תפסתי לחלק מהזמן שאחרי גם תפקיד של קורבן בניסיון גם לתקן, ליצור חוויות מתקנות... אבל אעזוב את זה, אולי זה גם בסדר לאפשר לעצמך להניח לדברים, לבלגן בבית או כל מיני סידורים ולכתוב פה, להקדיש לעצמך זמן, לברוח למקומות שאת יכולה לברוח אליהם... בתוך הלחץ מהמטלות ביומיום, לפנות זמן נטו בשבילך ובשביל להכיל את עצמך והמכאובים שלך. ולעשות דברים שעושים לך טוב, כי מגיע לך, מגיע לנו. תשמרי על עצמך ואולי גם תתני לאחרים לעזור לך...באיזושהי דרך שנראית לך. אצלי זה בא בגלים ואני רואה שגם אצל אחרות כאן, ואיך שכתבו כאן כבר "גם הגל הזה יעבור, צריך רק לחכות שיגיע גל חדש, יותר טוב וחזק, ותחזקי אותו כמה שאפשר. שיהיה לך יום שליו, נטול דברים שליליים כמה שניתן.

עצוב לי לשמוע שככה את מרגישה מה לאחל לך ?איך לעזור?מה לכתוב? לא יודעת אמנם יש לי עוד המון שנים להגיע ל50 לא יודעת אם אגיע אבל גאה שבך שאת שם את חזקה נשמעת ככה אל תתני שזה יפיל אותך אל תגיעי לשם.

רטצה לומר לך יקירתי שאין גיל,,,,,,,לצערי יודעת שזה לא מנחם לדעת זאת אבל כך זה עובד ונכון שזה שוחק נפשית מוראלית ובכל צורה אפשרית אם עולים דברים סימן שיש סיבה נכון? יודעת שזה מאוד קשה עוברת תקופה כזו בעצמי מעבר לכל שאר הדברים היומיומיים תחזיקי מעמד בסוף גם זה יגמר מחבקת ברכות מאמי חטולית

להזכיר לך כמה כוחות יש לך כמה את חזקה כמה את יכולה ומצליחה וזה קשה זה צף ועולה אבל מתנקה ומתנקה וכן זה ממשיך ולא נגמר זה רק מראה כמה הדחקנו כמה הנפש ספגה וצלחה ....והיום בגיל 50יש לך את הכוח לצלוח ולעבור ולהגיע אוהבת שולחת חיבוק עדין

בלתי נסבל לי עכשיו נותרתי ללא מילים דמעה

:( אם תרצי לשתף

בשבילי איך לא להיראות "שקופה" או לא ליצור מצב בו בוהים בי? אז אני מבינה, יש גברים שאוהבים לבהות, ויש הרבה כאלה (יחסית), אז איך למנוע את זה? אזי ש את השיטות השונות להימנע מבהייה, אך זה רגעי. אני היחידה שחושבת שהם חולי נפש? זה מפריע לי ברמות הדבר הזה.

אך את מסתכלת על עצמך? האם את רואה את עצמך? את הצרכים שלך? האם את שמה עצמך במקום ראשון? מטפלת ומטפחת מרגישה שאת שווה? כאן מתחילה העבודה... לגבי הבהיה בך... אני מבינה שלא נוח לך מה קורה לך כשזה קורה? האם את נבוכה? משתבללת נעה בחוסר נוחות אולי הדרך פשוט לומר עם בטחון אני מבקשת... מה דעתך? איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות בנפגעות תקיפה מינית

מטפחת?

מכירה את התופעה, בהחלט. לא נעים, מביך גם, בעיניי הרבה פעמים מרגיז... ממ, השאלה באמת איזה תחושות זה מעורר אצלך? לפעמים עוברות לי מחשבות בראש שאלה מבטים עם כוונות/רמיזות מיניות, לפעמים אני תוהה אם אני מגזימה עם המחשבה הזו (בגלל מה שעברתי...) אם זה מעצבן אותך ואת מרגישה שזה מוגזם, אני חושבת שזכותך להעיר...אם אלה סתם אנשים ברחוב שאת חולפת על פניהם, אז אולי לנסות להתעלם. אני מסתכלת על עצמי, מנסה להיות מרוכזת בעצמי וברצון שלי לשדר ביטחון ולהתעלם מאותן בהיות. וכבר הספקתי להגיד למישהו מסויים כמה פעמים בחצי צחוק חצי עצבים כשבהה בי לא מעט זמן, ועוד במצב של ישיבה=סטטי (ולא תוך כדי הליכה) "לא צריך להסתכל עליי כ"כ הרבה, אני לא טלויזיה"... ומאז הזכרתי לו את זה ש"אני לא טלויזיה". לדעתי, זה הביך אותו וזה לאט לאט גרם לו להפסיק ולהתייחס אליי יותר ברצינות. שיהיה לך יום נפלא :)

להבין את המח הגברי ואז אפתור את זה (אןלי). מה שעבד אצלי חלקית זה לקרוא עיתון כך שהוא לא רואה אותי וזה עבד לכמה זמן. עשיתי עוד דבר - הסתכלתי על גבר אחר (בחור צעיר) בהערצה מזוייפת, זה גם עבד לרגע. לצערי זה לא החזיק, כי הוא פסיכופט.

אני כזאת טיפשה מושיטים לי יד ואני דוחה אותה ודוחפת רק כדי לא להרגיש רק כדי להשאר לבד רק כדי להיות בשליטה רק כדי להשאר מתה חיה. משבר אמון דני ליטני מילים ולחן: דני ליטני קיים ביצוע נוסף לשיר זה למה את אף פעם לא שמחה אין לך מנוחה תמיד רוצה הכל בבת אחת למה את נבהלת מכל שטות פוחדת מטעות תמיד את מוכרחה להיות בטוחה אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות אני אדע לפחות שעשיתי הכל בשבילך כן, אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות אני אז אדע, עשיתי הכל בשבילך סיפרת שמילדות את כבר דפוקה רצית להיות מלכה תמיד נשארת הבת של השכנה ממול לקחו אותך תמיד די בקלות חיכית להזדמנות איבדת את הראש סיפור נדוש אז אתן לך אותי... עכשיו את יכולה להיות שמחה קחי לך מנוחה אני איתך עובר את המסע נסי לתת בי קצת יותר אמון נמצא את הכיוון הדרך ארוכה ואת מלכה אז אתן לך אותי... זה בעצם מה שאמרה לי אתמול המטפלת אנחנו יחד במסע ומה אני את לא אמא שלי ולא אחותי תישמרי מרחק אני צריכה את המרחק על תיתקרבי ככה באלה המילים במו פי החכם .העיקר שלא תיראה שלא תרגיש אותי בחולשתי ברצון הזה שיאהבו אותי שיהיו איתי . האם יש אפשרות שאני אלמד שיכולים לאהוב אותי מבלי שינצלו אותי מבלי שזה יכאב יאהבו אותי בגללמ מי שאני בגלל התכונות שיש לי . האם אני אלמד פעם לתת למישהו להתקרב ולאהוב אותי מבלי שהרגש שלי שתקוע לא מווסת בגיל הילדות לא יהרוס לא ישמיד . אוף אוף לפחות כאן למדתי שמותר לי להרגיש . אין לי כוח יותר זה כבד מידי ..עייפה עייפה

היי יקרה, אני הכי מבינה את מה שאת אומרת, בתוך כל זה בעצמי. יחד עם זאת בקשר למטפלת, היא צריכה להיות שם איתך, לתמוך בך ולעזור לך לצעוד במסע שלך, אבל היא לא צריכה לאהוב אותך כי היא באמת לא אמא שלך ולא אחותך ותפקידה לא להיות במקומן בחיים שלך. זה לא נכון, זה יפרוץ את הגבולות שלך, וזה מפחיד אותך ולכן כל כך מטלטל. וזה ברור שזה כך כי הגבולות שלך צריכים להשמר בטיפול כדי שלא תפגעי, ולכן המטפלת באמת לא אמורה לאהוב אותך. מי שאמורים לאהוב אותך הם המשפחה שלך, מי שיכול לאהוב אותך ולא יפגע בך באהבתו הן החברות שלך. פשוט כי החברות הקרובות שייכות למעגל הקרוב שלך והן לא סמכות בעלת תפקיד כמו המטפלת. הדבר האחד שאני יודעת הוא שאני מאד אוהבת אותך בזכות מי ומה שאת ומקווה שאהבתי לא תפגע בך לעולם, לפחות עד כמה שזה תלוי בי זה לא יקרה. את לא לבד, אני איתך. חיבוק אוהב מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

קשה לי לכתוב יותר כדי לא לחשוף את עצמי . אני עובדת פועלת מתוך ההגיון ולא נותנת מקום לרגש בכלל , המטפלת בסה"כ הסבירה לי שמבחינתה אנחנו יחד במסע ושאני לא צריכה לשנות את ההתנהגות שלי כדי שהיא תהייה איתי. שיא הכייף של כל מטופל אבל אני במקום לחטוף את זה בשתי ידיים דחפתי אותה הצידה , מבינה את ההתנהגדויות שלי לטיפול אבל זה קשה. לצערי המשפחה שלי לא אוהבת אותי בכלל גם היום וחברות פגעו בי הרבה בשל תמימותי והרצון שיאהבו אותי אז כן יש את הפחד רק שברור לי שדווקא היא לא תיפגע בי וזה לטובתי . בכל מקרה יש הרבה עבודה ...

כל כך קשה לתת אמון כל כך קשה לקבל להבין שמותר שמגיע לי שזה לא פוגע ולא בכדי לקבל זה לוקח זמן ללמוד שמגיע... ואפשר ומותר לקבל... יש לתת בכדי לתת ולקבל בכדי לקבל יקרה דברו ועבדו על כך זה עובד ומצליח איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

ומובן והגיוני אבל מפחיד ומלחיץ ואני נלחמת ולא בורחת אבל ....לא נותנת וזה קשה ומביך ואפילו משפיל ... אני אסור לי לרצות ....אז איך משתחררים מהבושה . דבר שטיבעי כל כך לאנשים נורמלים שיש מערכות יחסים ויש אינטרקציות ויש ..אצלי זה מביש ומלחיץ ..רק מהמחשבה על כך אני מתהפכת . בכל מקרה תודה לא מתייאשת ..מנסה

הדבר האחרון שאפשר להגיד עלייך זה שאת טפשה זה שאת פוחדת זה סיפור בפני עצמו וזה שיש לך סיבות לא מעטות לפחדים שלך גם זה לגמרי מובן מי אמר שזה צריך להגיב כמו שמצפים ממך? אני לא יודעת שיש לך כפתורים כאלה שלוחצים עליהם ואת מגיבה בהתאם,,,,, לא מכירה מי שכן מצפים ממנה והיא עונה על הצפיות אז תרגיעי בבקשה ותאפשרי לעצמך לא להיות מריונטה כי אינך כזו והמטפלת שלך תחכה לך בסבלנות דווקא הבית האחרון של השיר מבטא את כל מה שאת צריכה להכניס פנימה לאמץ את המילים לחבק אותם אלייך ולנשום עמוק בסוף עוד תחשבי שהגעת לגן עדן ח-ח-ח אוהבת חטולית

האחרון זה בדיוק היו המילים שלה אני איתך במסע ...ואני חבל"ז וזה לא היא זאת אני . ואני כן טיפשה ודפוקה ועזבי עוד הרבה כאלה ...ואני גם אמיצה וחכמה וטובה וןעוד כאלה . מה שלומך יקרה התגעגעתי

שיכורה רע לי

הרבה כאב יוצא בזמן ... מקווה שאת יותר טוב עכשיו שולת לך חיבוק, סמויה

כל כך מבינה תנסי להוציא קצת מהכאב ....אני כאן

מקווה שהוטב לך. מקווה שתוכלי לפרוק חלק מהכאב כדי שירווח לך קצת. שולחת חיבוק וכוחות. שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? אך את? מקווה שאת יותר טוב עדכני כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

עכשיו הבנתי למה קראו לה רצפה. היא מחברת רצף של צעדים, ולי כבר אין חיבורים עבר הווה עתיד למעלה למטה שמאל ימין אני חושבת שזאת טעות היתה לבוא לעולם אין לי כוח יותר להשפלה הזו, לעלבון לזעם האינסופי לכאב הבלתי נסבל לתחושת האינצדק השרירותית הזו וניסיתי ניסיתי ניסיתי כמה שניסיתי שנים שניסיתי בנאדם לא יכול לשאת את הכל את אוסף השחזורים הפוגעים האלה פגשתי בחיי יותר התעללות מנדיבות וגיבשתי מסקנה אני לא רוצה יותר פגיעות וגם לא רוצה יותר נדיבות אני לא רוצה יותר דבר תניחו לי

יקרה! מבינה את הכאב הגדול שלך מול אוסף שחזורים פוגעים לעיתים כולם מציפים יחד ואין מנוס מהם ככ מוכר.. שולחת לך חיבוק והמון כוחות שלך,סמויה

תוציאי תשפכי תקיאי הכל החוצה ...את כל הכאב וההשפלה ההתחסדות ושאר הרעות הנלוות . אני כאן שולחת חיבוק אוהב לעידוד

זה לא מגיע לך, תני לעצמך מרגוע, צרי לעצמך את השקט שאפשר, במקומות שאת אוהבת, עם אנשים שאת סומכת עליהם, עם אנשים שמאמינים לך, שרוצים לתמוך בך ואוהבים אותך. את לא צריכה להוכיח, את לא חייבת כלום, אין כפייה, אין כפייה מרצון! נשמע שעברת שנים קשות של ניסיון להוכיח, מגיע לך שנים ארוכות עוד יותר של טוב, של קבלת סיוע, אוזן קשבת ואמונה במילים ובתחושות שלך. מאחלת לך שתמצאי את כל אלה בקרוב, ותרפי, תני לדמעות לצאת ולפנות מקום לטוב. לילה טוב ומחזקת אותך!! :)

אני לא חושבת שאת באמת רוצה שיניחו לך. אני חושבת שאת רוצה להרגיש מוכלת ולהרגיש בטוח, כדי שתוכלי סוף סוף לנוח קצת ולנשום עמוק. כאן את לא לבד וכאן אף אחד לא יפגע בך. תמשיכי לכתוב במינונים שנכונים לך. איתך מחבקת אם את מרשה, שלך - מציאות אחרת

את צודקת מגיע לך הרבה יותר ומבינה שניסית... אבל אם תחליטי לשים עצמך במקום ראשון להבין ולהאמין שמגיע לך ושאת הכי חשובה! כאן מתחיל השינוי אני יודעת נשמע דמיוני אבל עבודה קשה ואמונה שמגיע לי הטוב ביותר מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

כן, זה לא מצב פשוט. אבל אני כל כך בספק שיום אחד אחשוב לעצמי כי עדיף שידעו. אני מקווה שזה לא יקרה... בכלל במשפחתי המצב לא פשוט, מורכב מדי ויש לי הורים דתיים ונוטים להיות שיפוטיים. אני מאוד חוששת ממצב שזה ייחשף. לא נעים מה שאימך אומרת אבל אני מאמינה ש"התרגלת" לזה ואת פחות נפגעת...או לפחות מקווה. זה קצת לא נשמע לי הגיוני, אבל זה מזכיר לי חברות שאמרו לי שקרה להן משהו דומה, אבל שם הייתה להן חויה אחרת, לא טראומטית, לא של אובדן שליטה, לא של חוסר אונים, לא של קיפאון ופחד עצום, לא של אשמה ובושה... :/ אני לא מזלזלת בתחושות קשות אחרות שחוו אותן בנות, אבל עובדתית, יש פלאשבקים מחורבנים (סליחה על המילה), יש דברים שמזכירים ומעוררים בי בחילה, יש תחושה של פיצול, יש דברים שמציפים ומחזירים את התחושות הקשות. נכון שאפשר להתמודד ונכון שצריך להתגבר ולקבל את התמיכה שאנו זקוקות לה, אבל שישתקו כל אלה שלא מבינות מה עובר עלינו. :/

לילה טוב.. אני מאוד מבינה את הסיטואציה בה את מסתירה מהורייך את פוחדת על רגשותיהם את פוחדת מהביקורת שלהם אני ככ מבינה את זה כי גם אני הייתי במקום הזה מול אימי ופחדתי שהיא "תשתגע" והנה הפלא ופלא! לא קרה לה שוםםםם דבר.. אז איפה פאקינג הייתי ככ הרבה זמן בפינה הזאת, לבדי. *שנים* אני מבינה שהורייך דתיים. ואת הבושה הכרוכה בכך ומה? אז את עכשיו ב א ר ו ן! ומשלמת מחיר כבד ויקר מידיי של בדידות! וזה לא מגיע לך וזה לא מגיע לך! לא משנה מה יקרה אם הורייך אם יידעו זה כבר שלהם לא שלך לא שלך את- הותקפת מינית חייך התהפכו ברגע נורא אחד ועדיין יש ויהיו לזה השלכות לכל אורך חייך מגיע לך לעמוד מול משפחתך ולספר שנאנסת גם אם הורייך לא יהיו שם בשבילך (כאימי) זה עדיין שווה את זה! למה בנוסף לכל מה שעברת את גם צריכה להסתתר בתוך ארון? למה?! ותבזבזי אנרגיות מיותרות במקום לצעוד קדימה להחלמה שלך? כדי להמשיך הלאה את צריכה להתגבר זה קשה אבל מנסיון אומר לך שהשד בסופו של דבר לא כזה נורא כפי שאנו חושבות עובדה מוכחת- אימי לא השתגעה לא קרה לה כלום! ואני גם לא יודעת אם עד כדי כך אכפת לה את מאמינה?! תראי, כמה תוכלי להעמיד פנים מול הורייך שדבר לא אירע? ושהכל בסדר? במוקדם או במאוחר זה יצוף שיר יקרה. ומגיע לך שיכירו בך כנפגעת בתוך משפחתך ללא שיפוטיות וללא ביקורת אבל אם הם יבחרו אחרת חמודה, ההפסד כולו שלהם! באשר לחברות שאומרות שעברו דברים דומים לטענתן, כן? קצת מוזר שזה לא היה טראומטי עבורן ושאין לזה השלכות אני לא קונה אמירות כאילה משום היותן לא אמינות ולצערי קשה לי מאוד כאשר אני יצאתי מהארון וסיפרתי לה על הפגיעה היא קטעה אותי פתאום צצה לי עם סיפור משלה ו..אמרה אז מה, גם לה זה קרה "חמור פי אלף משלך" לדבריה, נאנסה עי השכן עד גיל 12 "אז מה?" "מה שהיה היה" אירועים שאותם היא זוכרת היטב אבל הפלא ופלא כמו חברותייך אין לה פלאשבקים אין לה סיוטים אין לה חלומות אין לה כלום? ובכלל למה להתעסק בזה כאילו משעמום, רק מי שלא עובד יש לו עם מה להתעסק כך נוזפת היא בי "למה את נזכרת בזה?" זה שייך לעבר, לילדות מי זוכר? קצת קשה לי עם זה כי בקשר אליי אם היא לא רואה את עצמה אז היא בטח לא רואה אותי! ועדיין זה מוזר לי שכל העניין הזה לא גרם ללה לשום טרואמה החיים ממשיכים כרגיל ובעיקר שהיא זוכרת מה קרה לה וזה לא מודחק איך זה פקינג ייתכן?!? עכשיו, עם הסיפור שלי היא גמרה להתעסק ולהתעניין וזאת משום שהיא גילתה שסיפרתי לפניה לבת משפחה אחרת "אני מרגישה מרומה!" וזהו. מבחינתה זה מת. אז סבבה מה סבבה?!?!??!? בא לי שוב להיכנס בה ולנער אותה ולקרוע מעליה שוב את מסכות השקרים והצביעות אבל אי אפשר! היא מתחכמת לי בכל דרך אבל אם היא רוצה ללכת בדרך הזו שלה איתי אז בטח שהיא איבדה אותי כי זה לא ככה. כי כמו שאמרת עובדתית יש את כל הדברים "הנחמדים" שבאים בעקבות ה... גם לאחר שהוא הסתיים זה לא נגמר שם אצלנו זה רק מתחיל ואם כבר הזכרת פיצול אז זה נושא כאוב כאן לכולנו וכל מילה מיותרת אז מרגיז אותי כל הצדקנים למינהם שמנסים להבין ולשפוט ולהיגד גם לי זה קרה ולשפוט את ההתנהגות שלנו שהתעסקות שלנו בזה היא מיותרת ופסולה כאילו יש לנו בחירה כשזה מציף אז הכל נעצר זה דוהר בראש כמו רכבת בלתי ניתנת לעצירה למה מכריחים אותנו להתקדם הלאה?! כאילו כלום לא קרה זה בעיני - *מעוות* אני אתעסק עם זה כמה שאני רוצה וצריכה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות! (מצטערת על האורך) שאני מוצפת אני יכולה לכתוב מגילות ויש לי הרבה מה להגיד.. (: שלך, סמויה

את, אני אוהבת לקרוא את התגובות שלך, למרות שהיה לי קשה עם הניסיון לעודד לספר למשפחה, כי אני נמצאת כעת בשלב שאני לא מאמינה בזה שזה יטיב לי- בכלל לא. אבל גם נכון לומר שלא קל לשמור, שאני מוציאה על זה אנרגיה. אלא שכעת אני מעדיפה להוציא את האנרגיה הזו מאשר אנרגיה הרבה יותר גדולה משאצטרך להוציא אם וזה ייחשף. בשבילי כרגע זה מפחיד לחשוב על האפשרות הזו. אבל רציתי להגיד לך, תודה. שאת כאן בשבילי ובשביל השאר. שיש לך את הכוח לתמוך ולהבין ולשתף, זה עושה לי טוב. ואת צודקת, שישתקו כולם, נתעסק ונדבר על זה כגודל הצורך שלנו. זו הבריאות הנפשית שלנו ואנחנו חפצות בה, זו הסיבה שאנחנו עוסקות בזה, מתוך השאיפה שזה יקל עלינו. כך אידה התייחסה לזה גם באחד מכיתוביי פה. לילה טוב, שלך שיר :)

בנות יקרות, שמי מעין, בעבר התנדבתי במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בנגב. קשה לי לקרוא את הדברים שאתן כותבות ובכל זאת אתן אמיצות בעיני! בימים אלו אני סטודנטית לעבודה סוציאלית ועושה את העבודה החשובה ביותר בתואר (העבודה הסמינריונית) בנושא של תקיפה מינית והתהליך המשפטי. בחרתי בנושא זה בגלל שהוא חשוב וקרוב לליבי וחשוב לי לדבר על זה ולעסוק בזה. אני צריכה את עזרתכן. אם היית במשפט, ונתתן עדות ועברת חקירה נגדית ואת התהליך המשפטי, אני אשמח לראיין אותך. אני כמובן מתחייבת לשמור על סודיות מלאה! זה חשוב לי לספר את הדברים מנקודת המבט של מי שעברה את זה. חשוב לי להשמיע את כולן של נשים ונערות שנפגעו מינית. לכל מי שמעוניינת, מוזמנת לפנות אלי לאי מייל: [email protected] למי שהיית רוצה לשתף ולספר אך אינה רוצה להיפגש מוזמנת לשלוח לי את סיפורה למייל. אני חוזרת ואומרת כי הסודיות מובטחת! שלכן, מעין.

היי מעיין, לצערי לא קל להגיע לבית משפט...כך שהתהליך אצלי נסגר לאחר שהפרקליטות ראו קושי להוכיח אשמה בעקבות חוסר ראיות (המצב של עדות מול עדות ללא ראיות). זה דבר שכיח, כמו בשיר "החוק היבש לא נרטב אפעם אפילו מדמעה של ילדה". עברתי את תהליך הגשת התלונה, החקירה, העימות עם התוקף, ראיון בפרקליטות, ניסיון לגשת לבית דין אזרחי-מס' פגישות עם עו"ד. ובינתיים החלטתי לעזוב את העניין ולא לנסות עוד, כי כואב וקשה ועוד יותר כשאת מרגישה שלא מספיק מאמינים לך לכאורה, סוג של מטילים עליך את האחריות למה שקרה. אם זה רלוונטי לעבודתך אשמח לסייע לך ולהרחיב מעבר. בהצלחה בעבודה! :)

על הדעת, שאם אין הוכחה חד משמעית, אז הרי את "משקרת" ו... "חף מפשע". אני בטוחה שאפשר היה להבין לפי ... ש... לא חף מפשע. במקום להגן על נפגעות, גורמים להן לעוגמת נפש, כי זה לא פשוט ככה להעיד וכ"ו (לא שאני מבינה בזה), והופכים שוב את ... לגיבור. חבל לי להגיד את זה, אבל מדינת ישראל פשטה את הרגל מזמן. לא פלא שיחסית הרבה עוזבים.

כשיש כל כך הרבה בעיות ובמה במי לטפל קודם שום הרגשה טובה לא מחזיקה יותר מכמה שעות צריכה להתפצל לשניים אין ברירה אחת שמתמודדת בפגיעה ובחיפוש הדרך המהירה ביותר לשים אותה בכל מקום מלבד בזכוני והשניה שצריכה להתמודד עם אמא אני רעב מה יש לאכול ועם בעיות בבית ספר עם כאב תמידי שאין לי מספיק בשום פרמטר לתת להם ושכולי אני הם הבית הכל בור ללא תחתית ובעיות ובעיות ולבד ולבד ומחר דיון גרושין נוסף והמחשבה על זה עושה לי רע רק מעצם זה שאצטרך לראות את אביהם שהתעלל בי בילדיו ואחרי הכל נטש כמובן בלי לדאוג לפרנסתם ומזל אלהים שיש לי אותם כי אם לא הם ......... רות רות

היי רות מקווה שתרגישי טוב יותר תהי חזקה מחר.

חיוביות למחר . ויקרה נכון שאולי לא מחזיק הרבה זמן מעמד אבל תמיד צריך לזכור שהוא ישנו כי לשם אנחנו נגיע עם לא היום מחר ועם לא מחר אז מחרתיים . חיבוק אוהב ועוטף ומכיל , את הולכת כמו גדולה מחר עם המון כוחות כי יש לך כי יצאת מטופת לאור גדול ואת חזקה ויכולה . אני מאמינה בך וגאה בך על הכל

נשמע שמאוד לא קל לך להתמודד עם המצב בימים האלה. איך היה בדיון? אני מקווה שזה הוריד אבן מליבך, כי הנה התקדמת עוד צעד בעניין, עברת עוד שלב שהיה לך קשה וזה מקרב אותך להיות מאחורי העניין (אני מקווה). בתוך כל הדברים שאת צריכה לעשות ולדאוג גם לאחרים, תני מקום גם לעצמך. הדברים שיכולים לשחרר ולו במעט מהכאב שלך, אני אישית בטיפול...וזה עושה לי טוב. מקלחת ארוכה, ללכת לשבת בבית קפה עם חברה שאת סומכת עליה. לעשות משהו כיף עם הילדים. פשוט לאפשר לעצמך גם לקבל מהאחרים שיכולים לתת לך ומעצמך הכי חשוב. כי מגיע לנו טוב. וגם לבכות, זה משחרר. תרגישי טוב רות, וכולנו פה כדי לתמוך אחת בשנייה.

על התגובות היה יום קשה במיוחד כשאתאושש אוכל להרחיב שוב תודה על הנוכחות

שלצבוע מאוורר לוקח שלושה ימים?! יום ראשון (מהבוקר עד הערב) - מורידים את החלודה מהרשתות עם נייר זכוכית וצובעים אותן. יום שני - עושים תיקונים לצבע מאתמול (במקומות שהתפספסו) וצובעים את הפרופלור. יום שלישי - מגרדים את כל הצבע מאתמול מהפרופלור עם מברג, כי הכל מתחיל להתקלף יחד עם השכבה של הצבע המקורי בגלל החלודה שמתחת, משייפים עם נייר זכוכית וצובעים מחדש. נראה לי שבפעם הבאה עדיף פשוט לקנות מאוורר חדש כי בתכלס, במחיר שעלה הצבע, בכיף אפשר לקנות מאוורר :))))))))))))))))))) שבוע טוב ומחוייך שיהיה לכן שחף

והמאוורר טוב שאת יצירתית

צודקת לגמרי, אבל אולי הזמן שהתעסקת עם המאוורר חסך מימך מחשבות על דברים אחרים שמהם בעצם התאווררת ונחת... :) חיבוק, שלך - מציאות אחרת

ככ הרבה עבודה ואין תמונה ????:) התגעגעתי דמעה

איזה צבע? נשמע שזה חלק מהתרפיה... יותר מקנות חדש... היה שווה בשביל החיוך :-)))))))) אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

הרשתות כסופות והפרופלור כחול בהה

לא חלום מפחיד בכלל לא! חלמתי שאני שוב שם.. ליד הבית של החבר של אמא, לשעבר ותוקף אותי צורך עז להיזכר היכן הכניסה האם אני באמת זוכרת? אז אני סורקת תמקום ומחליטה על הכניסה שאני חושבת שזה זה. (כבר לא בטוחה..) קצת מתביישת כי בכניסה נשים מבוגרות ומתביישת שישאלו אותי מה אני עושה פה. בכניסה לבניין יש דלת יפה ומעוצבת (פעם זה לא היה) אני נכנסת לא שואלים אותי שאלות.. עולה במדרגות קומה א' קומה ב' וכך הלאה עד לקומה הרביעית םונים ימינה דירה אחרונה הנה הדירה! הדלת נעולה לא גר שם יותר- וזה אני יודעת גם מהמציאות על הדלת חרוטים דברים שקשורים לזה שזה הדירה שלו הילדים שלו כתבו לו את זה (כיום יש לו ילדים, התחתן לפני שנים) אפילו שהדלת נעולה יורדת חזרה במדרגות ושמחה שהצלחתי לעלות לכניסה הנכונה ושזכרוני לא בגד בי ושאני עדיין זוכרת. עכשיו זה חלום מעניין אם אני אלך למקום כמו בחלום ואעלה באותה כניסה וזה יהיה אותו הדבר ואגיע לדירה הנכונה? מעניין לנסות את זה פעם..

שמחה שיש בך האומץ והיכולות להסתכל על זה בעניים חיבוק אוהב

בהרגשה שלי החלומות האלו נועדו להמחיש לך ולחזק לך את האמון בעצמך, ובזכרונות שאת זוכרת שהם בעצם האמת שלך. החלומות כאילו מחזקים את הזכרון ולעיתים גם מפשטים אותו וממלאים אותו בפרטים שאולי במציאות את לא בטוחה בהם.... טוב שזה לא היה סיוט. חיבוק, שלך מציאות אחרת

זה היה חלום מאוד מציאותי לפרטים שחזור של מקום זה הכל.. לא יודעת למה בא לי ללכת לשם לעלות במדרגות עד לדירה ההיא.. סמויה

למרות הכאב הגדול בהתמודדות עם הפגיעה הארורה הזו למרות המלחמה היומיומית בלא לפגוע בעצמי למרות הליך הגרושין הקשה והמתיש למרות המצב הכלכלי הרע למרות הקושי עם ילדיי האהובים למרות הבדידות מרגישה יותר טוב משהו בטוח שלא ניתן להסביר עכשיו מסוגלת לחשוב ,איפה ניתן לעזור לעצמי ולמשפחתי. לגבי הטיפול אתמול היתה פגישה טובה כזו שמטפטפת טיפות של רוגע ובטחון חוץ מזה התקשרתי למרכז הרב תחומי ואולי גם הם יוכלו לעזור מעודד לא??? רות

שמחה לדעת תודה על השיתוף איזה התקדמות מדהימה שאת עושה כמה כוחות את נהדרת

שמחה בשבילך שלמרות כל הקשיים הרבים את חושבת צעד קדימה ובכיון של לעזור לעצמך. את מיישמת את מה שאומרים, שהחיים ממשיכים ושצריך תמיד להמשיך לזרום איתם, לא לעמוד במקום אלא תמיד תמיד לנוע ולזוז. כל הכבוד לך. שלך - מציאות אחרת

הם עוזרים אבל הם יושבים במרכז הארץ ככה שמי שלא באזור יותר קשה לעזור לה אבל שווה שלנסות הם נחמדות מאוד

על התגובות פניתי לרוח נשית לפני כמה חודשים ,היום אתקשר שוב. שבוע טוב רות

כתבו פה הרבה על הלבד המעיק הזה. האמת היא שכתבתי כבר על הכאב הזה, והתחרטתי ברגע ששלחתי וביקשתי למחוק את ההודעה..... חסר לי המון אומץ לכתוב ואני מנסה להעיז שוב. משתבללת בתוך עצמי, בתוך הלבד ובתוך כאב ומועקה. מרגישה לבד בעולם מנוכר שאני לא חלק מימנו, לא שייכת לכאן, מעיקה, אי אפשר להכיל אותי, אני לא מכילה את עצמי. כבר קרוב לחודש וחצי שאני מתענה ולא מעיזה לדבר על זה, בעיקר כי אני מרגישה שהכל מגיע לי, שהם לא אהבו כי כנראה לא הייתי ראויה, ובעצם על מה אני מתאבלת? מי צריך אהבה מיצורים כל כך מעוותים? לכן זה שזה כואב הוא הזוי ועושה אותי מעוותת בדיוק כמוהם, מבקשים אהבה ממי שיודע להרגיש ומבין מה זה אומר ולא מי מי שאני טוענת שהם מעוותים, ולא אנושיים.... ובלי זה מרגישים סתם כלום, סתם בועה, וואקום, -א-פ-ס-.... מציאות אחרת

מקווה שאת מרגישה עכשיו קצת פחות לבד כאן איתנו ומקומך כמובן פה, איתנו ואת לא מעיקה טוב שאת כותבת על כך ופורקת מה שמציק לך מצטערת על האהבה שלא קיבלת ממי שככ רצית אנחנו בכל מקרה מאוד אוהבות אותך! ולא חושבות לרגע שאת אפס ואת כן ראויה לאהבה זה שהם לא.. הבעיה אצלם לא אצלך יקרה! בגללם יש לך תפיסה מעוותת של האני שלך אבל זה כי לא שאת הלא בסדר אלא זה שהם, הם הפוגעים, המעוותים ואם תרגישי ככה את תתני להם להרגיש על הגובה, בדיוק כפי שהם רוצים שתרגישי אבל לא! יודעת? אני מחזיקה את חיי חזק על שום כך שאני עושה דווקא למשפחתי! כדי לא לתת להם תענוג מכך שאני נופלת הם לעולם לא יקבלו את זה ממני בשביל לרכל..בשביל לרחם? ולהיפך, כל פעם שאפגש איתם זה יהיה בשיא האנרגיות החוצפניות שלי וההצגות והמסכות שלי אני..לא אראה חולשה בטח לא להם למי "שדואג" לי לא! זאת הנקמה הכי מתוקה תאמיני לי , לנפנף בהצלחה מול... הייתי אומרת שזה אפילו חוצפה וזה בדיוק כך אני רוצה להתנהג מולם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ובשביל זה אני רוצה גם עבודה להוכיח שאני איזה מסכנה, גם אני מסוגלת! חחח (: סמויה

תודה רבה על המילים המחבקות והעידוד. אני יודעת שאחד מהאינסטינקטים ההוריים הבסיסיים הוא לאהוב את הילדים אהבה ללא תנאי, ואהבה ללא תנאי היא אהבה הורית ורק אהבה הורית. כל שאר האהבות הן אהבות אחרות, לא בכל מצב, לא בטוחות וקבועות כמו אהבה הורית. לכן שום דבר לא יכול למלא את הבור הזה, שום אהבה אחרת וזה חסר וכואב מאד, ואישית קשה לי לקבל את זה ולהשלים עם זה. בהאשמה עצמית יש מישום הקלה מסויימת על הכאב הזה, אבל עדיין זה לא פותר ולא יכול לשנות את העובדה הזאת. מיזדהה איתך בחשיבה של לא לתת להם את התענוג של לראות אותך בחולשתך, ולהיות תמיד "חוצפנית" לידם. זו בהחלט דרך טובה להחזיר לעצמך את השליטה על המצב. זו הייתה גם השיטה שלי כשהם היו בחיים ובעיקר בעת הפגיעה. מעולם הם לא שמעו מימני כאב או שאני סובלת. שנים ומגיל 3 לא בכיתי למרות הסבל שהעבירו אותי. יחד עם זאת הם עדיין ניצחו כי היו מצבים שבהם התעלפתי מכאב. אמנם לא הוצאתי הגה, אבל גם לא יכולתי לסבול והייתי מתעלפת במקום לצעוק או לבכות וזה שימח אותם.... באשר לראויה לאהבה. כבר אין לי את מי לשאול, כך שאני לעולם לא אדע בוודאות. צורם מאד להגיד שההורים לא אהבו, מבייש, משפיל, מעמיד אותי במבוכה ועוד.... שוב תודה, שלך - מציאות אחרת

חושבת לפחות לעצמי שכן יש את הרצון הזה להיות נאהב אז ועכשיו ולא אהבו .אבל לצורך ההרגשה הטובה מריך להאחז במה שקורה עכשיו . ללמד את עצמך לאהוב אותך את מי שאת לעשות רשימה של דברים טובים תכונות טובות . את חושבת שאין לך תקשיבי לאחרים לילד שאומר אמא אני אוהב אותך לשאול אותו באותו הרגע מה אתה אוהב , חברה מכרה כל אחד שאומר לך משהו שנעים לך לחקור ולבדוק ולחזק את האני הנכון והלא מעוות שלך . אני למשל אוהבת אותך מאוד את מוזמנת לשאול אותי למה ? חיבוק אוהב

תודה יקרה על המילים החמות, ואני דווקא חושבת שיש בהן המון חוכמה וחשיבה בונה. לבדוק ולשאול הוא משהו חכם לעשייה ולניסיון לשנות תפיסה מעכבת. קשה לי לאהוב את עצמי, לא מוצאת מה לאהוב בי. הרבה יותר קל לי לאהוב אחרים, הרבה יותר נכון וגם מחמם את הלב שלי ואולי גם שלהם. עדיין הכאב הגדול הוא שאין תחליף בשום מקום ובשום צורה למה שאיבדתי ולמה שלא היה לי, וצריך לחיות בלי זה. בשלב הזה שבו אני נמצאת זה רק נורא נורא כואב, מרגיש לי בלתי אפשרי, מנטרל אותי מחיים מלאים ומהחיים בכלל, כי המנוע של החיים הוא האהבה הזאת שלא קיימת בי... תודה על הנכונות ותודה שאת אוהבת. זה המון המון ולא מובן מאליו. וגם אני מאד אוהבת. חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

טוב שאת משתפת עכשיו, מבינה את הקושי והפחד מהחשיפה.. להרגיש פגיעה כל כך... וגם עכשיו זה לא קל... כל אחד מגיע וזקוק לאהבה צורך בסיסי להתפתחות ולגדילה וזה מאוד עצוב וכואב להבין - להרגיש לא אהוב והשנים החולפול אינן מנחמות או מקלות הלבד צורם.. לשתף אולי במעט זה פחות לבד? כאן איתך מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה שאת כאן בשבילי ותודה על המילים החמות, זה כל כך המון בשבילי... מעבר ללהרגיש חשופה ופגיעה קיימת גם המון המון בושה בלגיד שהם לא אהבו מעולם, בעיקר בגלל שמדובר בשני הורים, בעיקר בגלל שהם ידעו לאהוב, רק שבעניים שלהם לא הגיע לי, ולאחרים כן. חיות הם אהבו ופינקו ואני לא הייתי ראויה, וזה חסר הגיון מטורף אבל עובדה.... שמחה שאני נמצאת פה בין אנשים טובים, מחמם את הלב, אבל אין תחליף או משהו במקום מה שחסר לי, ובהרגשה שלי אני לעולם לא אצליח להרגיש או להיות שלמה.... שוב תודה רבה, שלך - מציאות אחרת

מכירה את הצורך להיות אהוב ללא תנאי ומרגישה איתך כמה קשה למלא את בור ההזדקקות שנדמה לפעמים שתחתית אין לו. חיבוק גדול מחזקת את ידיך רות

תודה על המילים החמות. וכן לבור הזה אין תחתית והוא רק גדל ומגדיל את עצמו כל הזמן. כל מה שאני מרגישה בהקשר הזה מאד מורכב ופרוץ ורק הולך ומתעצם. לא מבינה עדיין איך מתמודדים עם זה ובעיקר איך ממשיכים הלאה בלי לשקוע לתוך זה ולהתקע שם. תודה על החיבוק ושולחת לך גם חיבוק בחזרה. שלך - מציאות אחרת

רציתי להתייחס לאחד השרשורים למטה, שם רשמת שתא מקווה שאותו מה שמו סובל איכשהוא. אני בטוחה שהוא סובל, כי הוא מלא רעלים בפנים, אולי כלפי חוץ הוא משחק אותה גיבור העולם והכל בסדר ואני גבר גבר וכאלה, אבל אני חושבת שאנשים כאלה, ממה שיוצא לי להתרשם\ הם אנשים קטנים, עלובי החיים, והם אנשים מאוד ממורמרים, כי הם מלאים רעל, כמו שאמרתי. אז הם מחפשים על מי להפיל את הזבל הזה. הם לא אנשים מאושרים, הם אנשים מיוסרים תמידית. תקחי למשל את הנשיא לשעבר, שלא אזכיר את שמו כי הוא לא שווה התיחסות אפילו. הוא נראה לך אדם שמח? רשום לו מירמור על המצח. ההבדל בין הטפיל לקורבן, שהטפיל לא מבדיל בין טוב לרע וממשיך בסרט שלו עם המרמור והסבל "קדושים" שלו, הקורבן יודע להבדיל בין טוב לרע (במקרה הטוב, אוקי?), ושואפ/ת להרמוניה עם העולם, וזה כל ההבדל.

מממ, אני מאמינה, אני מקווה... אבל מה שכתבת מזכיר לי שבעימות עם הבן ז' הוא התחיל לומר שאני לא יודעת כמה היה לו קשה ביסודי ובלה בלה בלה, ומשהו על הצבא ואין לו תעודת בגרות... אז אמרתי לו בצעקה, אז מה אתה חושב שאני ארחם עליך? מה לעזאזל??? לא מגיע להם רחמים, לא מסוגלת לחשוב עליו כעל בנאדם. המטפלת פעם אחת שאלה אותי עליו משהו והשתמשה במילה "בחור", שאלתי, מי??? לא הבנתי על מי היא מדברת, אמרתי לה, אני לא יכולה לקרוא לו "בחור", אז היא שינתה ל "פוגע". וזה בעדינות לעומת איך שאני קוראת לו... ואת יודעת, אבל אני לא רוצה לקלל פה בלי סוף. כן, תודה לאל, שנתן לי לב טוב, ואת השאיפה להיות אדם טוב יותר. אבל גם, אחרי המקרה אני קצת מאמינה ב"רוע"...טיפה רוע, כי הטוב מדי ששאפתי אליו מתחבר לי עם התמימות שנפלתי בגללה... שבת שלום :)

בורחת תמיד בורחת לא נשארת לא מתקרבת בורחת מפחדת מבוהלת לא כאן לא שם בשום מקום בעולם לבד בלי כוח בלי שמחה רק כאב לבד די.. התעייפתי די שבעתי לא בטוח מסוכן לא מוגן לא מוכל לא מובן בשום מקום בעולם

בוחרת מובחרת מבינה אותך יותר מאשר מעיזה להודות מזדהה איתך כמעט בכל מה שכתבת גם זו אחת מהסיבות שלא נכנסתי בתקופה האחרונה אל תוותרי לעצמך אל תוותרי על עצמך גם הגל הזה יעבור שולחת חיבוק אם זה עוזר אוהבת אותך חטולית

מה עם הבן מה איתך שתפי וחיבוק לעידוד ועוד אחד כי אני אוהבת

3> אנחנו הכי ביחד פה, אני חדשה וכבר מרגישה את זה וכבר פותחת את הדף פה כמו מספר הפעמים שאני פותחת את הפייסבוק. :) בזכות תחושת הביחד וההבנה והיכולת לפרוק... כמו שכתבה לך חטולית, אני, רק אתמול הרגשתי חרא והכי נורא שאפשר (סליחה על מילים גסות שיצוצו מדי פעם בכיתובים שלי), היום כבר מרגישה יותר טוב, רגועה, מסוגלת לשמוח מדברים משמחים, באמת ולא בזיוף כמו שלעיתים נדרשת- שלא יראו עליי חלילה, ששוב משהו רע עובר עליי ולא יבינו או ישפטו. אנחנו כבר יודעות, אחרי הגועל, הבכי והתחושות הקשות, אנחנו יכולות גם לחזור להרגיש טוב. זה יעבור הגל הנורא הזה, אני אוהבת מקלחות וגם לבכות תוך כדי (ככה לא שומעים, ככה הדמעות לא מלכלכות לי את הפנים), לנקות את כל הגועל, לישון. למחרת אני חוזרת לעצמי בערך ומקווה שלא יחזור הגל הזה יותר (אבל הוא חוזר, לצערי, כבר הבנתי, כבר הפנמתי וכאבתי...) ומקווה שאני הדומיננטית החזקה רק תתגבר אצלי, אצלך, אצל כולנו :)

מהר בקושי נותנת לכאב מקום מומחית בלשים בצד וכדברי הגברת סקארלט אוהרה "מחר תזרח השמש" אבל זהו שאני מנסה להיות בכאב להרגיש להוציא וזה לא הולך וזה נורא מבחינתי לכתוב כאן על עצמי זה חדש זה מפחיד ברמות זה פשוט לנסות להוציא מחוש אחד החוצה . אז לא גם כאן אני לא מרגישה בטוחה וזה לא קשור אלכן זאת אני

מצטערת ככ שמרגיש לך ככה מקווה שאת חשה יותר טוב עכשיו מחבקת אותך, יקרה אכתוב לך יותר מאוחר צריכה ללכת לרופאת ילדים עם הפעוט (קוצר נשימה..) אז, קראתי אותך ושולחת לך מכאן כוחות להתמודד וחיבוק על הכאב שיוצא אוהבת סמויה

כאן זה המון בשבילי תודה

אוהבת אותך ואיתך בכל מצב, תמיד תמיד. שולחת חיבוק אוהב ועדין. שלך - מציאות אחרת

טוב לראותך כאן ... קצת נעלמת גם כן... מצטערת על הכאב והלבד העצב והבריחה לחפש מקום המוגן הבטוח וזה מה שכולם צריכים ומחפשים את המקום הזה- הבטוח המחיר הוא לפעמים לברוח מעצמך להיות לבד מחיר כבד איתך יקרה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית לא פגיע

מאמינה שזה עוד שלב שצריכים לעבור כדי לחזור ולמצוא את המקום הבטוח בתוכי . תודה שאת כאן בנתיים עם פנס להאיר את דרכי בחשכה

בא לי להקיא את כל התחושה המעיקה הזו, בא לי להקיא את כל מה שיש לי בפנים, בא לי להוציא את כל הדמעות לכל החיים מהשק דמעות, שלא יהיו יותר דמעות כאלה, שלא יהיה יותר כאב כזה, אחחחח, אוף, כואב לי כל כך. למה זה קורה כל פעם מחדש כשמשהו מציף את התחושות ניצול והפגיעה הקשה? לא רוצה את זה, אוף, הלוואי שהוא ימות הבן ז..... :/ היא לא ידעה לבכות מתחושת ניצול, היא רק בכתה מלב שבור, עכשיו בוכה כפליים, וכואבת...מתקשה להתנהג כרגיל. שוב, לפחות ליום-יומיים, עד שההיא הדומיננטית, החזקה, תחליט לשוב ותגאל אותה.

מצטערת שאת עכשיו מוצפת ברגשות ככ קשים וזה הרי טבעי עברת תקיפה חמורה מקווה שהוא יבוא על עונשו במלוא החומרה! אני שולחת לך חיבוק גדול והרבה הרבה כוחות להתמודד מול הסערה הזאת עכשיו, את מרגישה מוצפת וחלשה וגם כאילו יש בתוכך שתיים: אחת חלשה שבוכה ואחת חזקה שמתמודדת למרות הפיצול שבעקבות הפגיעה הקשה זה הכל את!! והכוחות המופלאיפ שקיימים בך וזה בסדר לבכות! ולהוציא את הכאב מקווה שההקלה תבוא במהרה! איתך, סמויה

תודה רבה סמויה, כל כך עוזר לי, לקבל תגובות ממך ומהבנות פה, שמבינות ולא שיפוטיות... את צודקת, יש לי כוחות, בי...אני רוצה להיות תמיד כזו, בלי ליפול, אפשר?! חברה כתבה לי "את חייבת להמשיך הלאה" והרגשתי בטון שלה למרות שהוא רק היה כתוב שהיא כועסת עליי, כאילו אני בכלל רוצה את כל ההתמודדות הזו. פאק. מאז המקרה אני נוטה לקלל יותר בחופשיות, הזוי.

כל כך מוכר .שולחת חיבוק אולי יפיג את הכאב

כמה כאב בכיות שלא מסתיימות ולב שבור שמסרב להתאחות אייך לא תרצי להקיא מתוכך את כל התחושות הקשות האלה רוצה לומר לך יקרה שגם אם ההוא ימות כבר לא ישנה לך כלום כי צריך לרפא את הפגיעה שולחת חיבוק עדין כמובן אם לא מפריע לך חטולית

תודה, אני שמחה שנכנסתי לפורום הזה ולא נשארתי לבדי בלי יכולת לשתף אחרים שמבינים מלבד המטפלת (שגם זה לקח זמן להגיע אליה). נכון, תחושות מגעילות, התקשיתי לאכול באותו יום (אתמול)... אני רגועה הרבה יותר עכשיו...וכן לצערי את צודקת, לא כ"כ חשוב מה יקרה למניאק הבן ז', אני עדיין אצטרך להתמודד... אבל גם חשוב לי להאמין שלפחות לא טוב לו, שמשהו רע לו, ושלא נדפקתי פעמיים ולבד והוא צוחק לו. תודה חטולית, אני דווקא מחפשת את החום במגע, אבל לא אשקר שגם נרתעת הרבה יותר מכזה שאני לא כ"כ רוצה...אפילו משל אמא. שבת שלום :)

מזדהה איתך, עם כל מילה שכתבת. הלוואי ויהיה כוח כזה בעולם שיוכל לבוא ולקחת את הכאב והדמעות לאלתר ולצמיתות, הלוואי. אבל אין כזה, והכל מתייצר ומייצר את עצמו שוב ומחדש בכל הזדמנות. יש חיים אחרים מעבר לפגיעה. הם נמצאים שם, צריך רק להחליט שרוצים לראות גם אותם ולהכיל גם אותם. החיים הם עצב ושמחה, צער והנאה, כאב ואושר. הכאב והשמחה ירדו לעולם כרוכים זה בזה, ובעצם לחיות זה להרגיש את שניהם. אי אפשר לבחור מה להרגיש. כשבוחרים להרגיש בוחרים להרגיש את הכל.... שולחת לך חיבוק, שלך - מציאות אחרת

תודה על החיבוק, ורק שיהיה לנו טוב ונוכל תמיד להחליט לראות את הטוב הזה כמו שהגדרת אותו ברגש. אני בוחרת להרגיש, גם את הרע כשהוא מגיע, להרגיש ולשחרר אותו, שיתחלף ויפנה מקום לרגשות האחרים, חיוביים. שבת שלום :)

זה הזמן להתחיל להוציא לשחרר להקיא הכל... כאן בטיפול לאט לאט בקצב שלך אל תשארי לבד עם כל הדברים הקשים שבפנים... היגע הזמן לשחרר את כל מה שצף כל הכאב אל תשארי לבד... "קל יותר לפחד ביחד...." כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

היינו בים המלח עם חברים וילדיהם(השכנים שלנו) היה מזה צחוקים וכיף כמובן טיול ועשינו על האש בחוף ושוב פעם זה מביא אותי לנק' שכשאני נמצאת עם אנשים שהם לא נפגעים אז נהיית כמותם ושוכחת מעצמי קצת התבאסתי מזה שאיני ובכן רזה כפי שאני רוצה להיות וזה קצת הפריע לי להינות אבל בגדול אי אפשר לומר שלא נהנתי! חזרנוהבייתה עייפים גם בגלל החום ונרדמנו יחסית מוקדם כולם ואז..לפנות בוקר שוב פעם החלום המעצבן הזה העלילה: מתכוננים בארץ למלחמה מכינים מסכות וחדרים ממוגנים אני יוצאת לרחוב למשהו מסויים ואז מהעבר השני רואה איש ובידו- אקדח מבין כל האנשים שיש ברח' )(יום, רח' הומה אדם) הוא יוצר קשר עין דווקא איתי! מראה לי תאקדח שלו, מרחוק והוא משכנע אותי לחצות את הכביש ולבוא להסתכל באקדח שלו מראה לי- הוא ריק מכדורים והאקדח אכן ריק, אני רואה זאת מרחוק אבל אני לא משתכנעת שבאמת האקדח לא טעון ושהאיש לא מנסה לעבוד עליי ולא רוצה לבוא! לא אוהבת אקדחים מה הוא רוצה דווקא ממני?! טוב, מפה מרגישה שהאיש כועס רוצה לנקום בי על כך שלא נעניתי ואני מסתלקת הוא רודף אחריי מתחיל איום, רדיפה אני נמלטת אבל אוי! שוב פעם אני משותקת, לא יכולה לזוז מנסה.. אי אפשר פאק! אז איך נמלטים בכז? מנסים להתעורר מהחלום ה-מ*ז'* הזה עכשיו! אבל אין לי כוח עכשיו מתחילה מלחמה אמיתית ואין לי סיכוי לנצח כי לא יכולה לזוז בכלל! אז אני שוב צועקת לבעלי שלא שומע ושוב עד שהוא שומע ומזיז אותי. זהו נגמר ממשיכים לישון.. בבוקר בא הפיצוי- אחרי לילה כה חייב קצת פינוקים, קצת עוגות עם הקפה. למה לא? עבדתי קשה בלילה.. חחח (: בוקר, צהריים טובים לכולן.. סמויה

כואב לי לשמוע, חלום מזעזע. אני שמחה שמישהו מעיר אותך ממנו!! בתור ילדה, הרבה פעמים חלמתי שאני בורחת, בד"כ מסוג של רודפים באיזו מלחמה, הרבה פעמים נפלתי ולא הצלחתי לקום. זה גורם לי להרהר, מה היה שם בילדותי, אם יש משהו שאני לא זוכרת. אני רק זוכרת שזה היה נורא מפחיד כל פעם מחדש, מבינה אותך כל כך. ועם זאת, שמחה שנהנית בחג :)

נעים מאוד.. ובכן, החלום המזעזע הזה חוזר על עצמו נמאס לי ממנו! העלילה משתנה אבל זה על אותו עיקרון הפעם, הייתי בטוחה שזה אחר ולא קשור ל.. כאילו, הפעם זה היה על אקדח נו אז? ורציתי לכתוב שחלמתי על מלחמה כאילו וואט דה .. אבל אחרי שניסחתי תהודעה פתאום היה לי ככ ברור! הרי אקדח הוא כלי נשק והוא גם סימבול ל-איבר? אקדח גם יכול לפגוע אופס, זה ט' מידי *מספיק סמויה!* הייתי אומרת עוד דברים אבל קראתי אותך קודם ואני לא רוצה לגרום לך ט' גדול מידיי מספיק מה שכתבתי מצטערת, הייי חייבת. לגביי זה, שחלמת ככה על רדיפה אולי ומאוד ייתכן שזה מצביע על משהו מודחק ולכן, אם את בטיפול חשוב שתעלי את הזיכרון של החלום מול המטפלת וביחד תבדקו מה זה מעלה אצלך מה שאת זוכרת מצריך בירור רדיפה , גם אם בחלום אינה דבר קל ועוד דבר.. שקראתי על הסבל שלך ומה שעברת ממש נורא! וזה מאוד מאוד קשה שמחה שמצאת לך כאן פינה איתנו לשתף בכל כי אנחנו הכי מבינות אחת את השנייה ו..מאחלת לך הקלה בימים הקשים ו..אנחנו כאן לרשותך שלך, שולחת חיבוק סמויה

העיקר לזכור שהיום זה רק חלום אולי בלעות אבל חלום ולא יותר . אוהבת ומחבקת

אוי, כמה ט' אני מביאה לכאן בזמן האחרון.. מצטערת.. אני בסדר גמור (: זה באמת רק חלום אבל בכז, זה חלום על שיתוק שמרגישים אותו במציאות בעצם, בין לבין כי עובדה שאני יודעת לצעוק לבעלי ולאותת לו במודע מתוך החלום! והאיום- למשל בחלום הספציפי ההוא, אותו איש שכועס עליי עכשיו רודף אחריי ורוצה לירות בי! עם הקדח שלו. והשיתוק והפעלת הכוח נגד כמו נוצה שמנסה להזיז סלע אי אפשר! והכאב שמתלווה לשיתוק אי'פשר להסביר למה זה דומה בכלל במציאות אולי זה כמו יד או רגל שנרדמת עכשיו תכפילי את זה פי כמה וכל הגוף! בזרם חשמלי כואב שהולך ומתגבר ככל שלא זזים הגוף לא מקבל את השיתוק הזה אולי מתוך הגנה על הנשימה שלא תשתתק גם באמת!. פאק איזה חלום מפגר! מקווה שלא יופיע עוד לעולם. אתמול בלילה לא הופיע.. (: אז הכל סבבה... אגב, מה שלומך את? סמויה

עצוב שאת חולמת כל הזמן שאת נרדפת שמאיימים עלייך שאת בסכנה בלי סוף מאוד מקווה שזה לא יעורר פתאום עוד איזה טריגר חבוי עוד משהו מהעבר שעדיין לא התגלה כואב לי כי גם אצלי החלומות הקשים התבררו בסוף כאמיתיים הרי בגלל זה חזרתי לטיפול אולי תנסי לשקול שוב טיפול ומה עם העבודה שלך? מאמוש-חיבוק גדול חטולית

התגעגעתי!! וואיי רציתי לכתוב לך בבוקר ולא יצא מיהרתי לקופ"ח עם הפעוט לקבל טיפול אגב, מה שלום הבן? איך הוא מחלים? איך את מרגישה? איזה כיף שאת כאן.. (: לגבי החלומות- אני מבינה שגם לך חלומות קשים שהסתברו עם הזמן כנכונים אילה דברים כנראה שהדחקת שולחת לך חיבוק! ורוצה לומר לך שבקשר לחלום שלי הפעם זה היה איש עם אקדח אף פעם ככל הידוע לי לא רדף אחרי מישהו עם אקדח! וזה לא מודחק פשוט זה לא קרה! מה שכן, החלומות מדברים אלנו בשפה קצת שונה בסמלים ובכן..לא צריך להסביר מה הפוטנציאל של אקדח גם במשמעות המינית ט'- כלי זין הם כלי נשק והם מתקשרים לאלימות גברית האיש עם האקדח מסמל משהו קצת אחר אני לא פותרת חלומות או משהו אבל זה כזה ברור בהקשר שלי, כמובן. לאחרונה שמעתי שיש "טיפול ממוקד" אז ביררתי פרטים כדי להיפטר מהחלום הזה שחוזר על עצמו חשבתי שהוא התקף חרדה נאמר לי משהו אחר- שהחלום הוא לא הבעיה אלא מצביע בבירור על בעיה לא פתורה ולכן, כל עוד לא נלך לבעיה החלום ייחזור על עצמו בכל מיני וריאציות כפי שהוא נוהג לעשות ואי אפשר לטפל בו בלי לטפל בבעיה. זהו, בגדול עכשיו אני מבינה יותר מזה החלום הזה וכדי לטפל אצטרך ללכת לטיפול וכדי לקבל טיפול אני צריכה למצוא עבודה כי אני רוצה את הטיפול שאני רוצה ולא ברירת מחדל כי אצלנו אין מרכזים ואין מטפלות כמו שלכם יש איזה מקום ...שמיועד לטיפול באלימות במשפחה עם מישהי אחת בלבד במקום הזה שהיא מטפלת בנפגעות בחורה מאוד נחמדה וניסיתי שם אבל זה לא זה.. והחלטתי שאני שמה את זה למטרה למצוא עבודה כדי לממן לעצמי תנדרש לקבל כמו שצריך ולא סתם.... כי מגיע לי יותר! אבל בינתיים אני תקועה ): שתהיה שבת שלום, אוהבת סמויה..

מאד מיזדהה איתך. החלומות האלו הם ניסיון להחזיר לעצמינו את השליטה שאבדה לנו ועדיין הם ממחישים את התחושות שעוברות לנו בראש במשך היום, גם אם רק בתת מודע, של אנחנו לא יכולות לשמור על עצמינו לבד ולא משנה כמה רחוק נברח. כילדה היה לי חלום שחזר על עצמו בכל מיני ווריאציות ובו הייתי בורחת מימנו כדי שלא יפגע בי וניכנסת לבור עמוק, באר, פיר, כל מיני כאלה והוא היה מוצא אותי ולא יכול להגיע אלי. הפרדוקס הוא שהייתי צריכה לצאת מישם מתי שהוא והוא היה מחכה עד שאצא..... הייתי מתעוררת בבעתה כשהוא היה תופש אותי בדרך החוצה מהבור..... בקיצור, צריך לחזק את האימון בעצמינו, בכוחות שלנו, ביכולות שלנו, בחוזק שלנו, כדי להשתחרר מהחלומות האילו. מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב, חיבוק, שלך - מציאות אחרת

החלום שלך במידה רבה מאוד דומה לחום שלי הרדיפה, הבעתה היקיצה המאולצת ההקלה שזה נגמר מקווה שהחלום הזה כבר לא חוזר לך אולי כי את מטפלת בבעיה שקשורה לחלום.. שולחת לך חיבוק ושבת שלום ורוגע.. סמויה

בבקשה אל תשכחו לכתוב טריגר על הודעות קשות תודה דמעה

צודקת בהחלט יקרה! מה שלומך?? אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מקבלת תגובות אפילו שלא מכירים אותי מילים מילים ולאן הגעתי .......?

היי רות, אני אשתדל לענות לך על כל הדברים שכתבת בכל התגובות שלך עד כה.וכדי שתביני. הדברים שכתבת הם דברים מאתגרים שלעניות דעתי כולן מתמודדות איתם, והם קשים וכמו לוחצים על הכאב שמימנו כל אחת מאיתנו רוצה להתפתר ולא להרגיש יותר. בנוסף גם היה חג שהוא עוד אירוע מאתגר לאנשים כמונו, כל מה שקשור למשפחתיות וכד'. נפלת על ימים כאלה שאנשים לא ממש נמצאים בפורום אלא יותר עם עצמם ובוודאי שאין כאן שום דבר אישי נגדך. זה מנקודת מבטי..... אני מבינה את הפחד שהתבצר בתוכך, מן הסתם, פגיעה כזו מערערת את כל אמות הסיפים בכל אחת ואך לגיטימי להרגיש כך. את כותבת שאיבדת את האימון בכולם ושלא הרגשת את שעתיד לקרות, שסמכת ובסוף ניפגעת וגם שלא יכולת לשמור על עצמך ולמנוע את הפגיעה. אנחנו כולנו בני אדם שהאינסטינקט הבסיסי שלנו אומר שאף אחד לא רוצה לפגוע בנו ולכן אנחנו מאמינות. ואז זה קורה והכל מתערער. זו לא את האשמה שמישהו פגע בך. האמנת כי אין סיבה שמישהו ירצה לפגוע בך, ולא מדוייק להגיד שלא הצלחת לשמור על עצמך כי זה יכל היה להגמר גרוע יותר ועשית את כל שיכולת. גם מר עולם לא יכול לעצור פגיעה כזו ברגע שהתחילה כי מרוב אימה ותדהמה ובושה הגוף נכנס לשיתוק ולא יכול לזוז.... באשר לתחושת הלכלוך, לא את המלוכלכת אלא זה שפגע בך. שום דבר בך לא השתנה למרות ועל אף הפגיעה. מי שפגע בך מלוכלך והליכלוך כולו שלו, את לא אשמה. הוא המעוות ולא את. אם תקחי יהלום ותזרקי אותו לתוך ביצה של רפש, ברגע שתוציאי אותו ותנקי אותו, תיווכחי שהכל ירד ושום לכלוך לא נדבק בו. כך גם בך, הכל ירד וכלום לא נידבק בך. הכאב הוא רגשי ואותו צריך לעבד כדי להרגיש טוב יותר. בטיפול זה אפשרי. ובאשר להקאות ולתחושה שלך שאף אחד לא ירצה להיות במחיצתך, שאת כואבת ובגלל שניפגעת, ההקאות הן עוד ניסיון לנסות להתנקות. זה לא עושה את העבודה כי העבודה היא במישור הרגשי, והפן הפיזי לא עוזר כאן. עבודה איטית בטיפול יכולה להביא תוצאות טובות. התחושה שלך שאף אחד לא ירצה להיות במחיצתך בגלל שניפגעת היא תחושה שלך. הפגיעה לא פגמה אותך בשום צורה, היא לא פסלה אותך, את נישארת בדיוק כמו שהיית לפני. כל מה שחסר לך בעצמך קבור עמוק עמוק בתוכך, מכוסה בשכבות עבות של כאב. ברגע שתפרקי את הכאב הזה, תגלי שהכל נמצא בתוכך ושאת עדיין בדיוק כמו שהיית לפני הפגיעה. מקווה שעזרתי. שלך - מציאות אחרת

סליחה אם זה נשמע ציני, אבל שמתי לב שאת מאוד פעילה פה ושמגיבים, חוץ מזה גם מי שלא מגיב, זה לא אומר שאינו קורא :) העיקר שנוציא פה מה שרע לנו, נשתף... היה כואב לי לקרוא מה שכתבת. לפעמים אני גם מרגישה את החוסר שקט הזה שבאיזור החזה והגרון שמרגיש כמו כאב פיזי נורא מציק, כמו עכשיו... כואב. אני נעזרת בנשימות עם ספירה, המטפלת שלי הסבירה לי איך לעשות את זה, זה באמת מרגיע, לפחות אותי. אני חושבת, בלי קשר למה שעבר עלינו, אם נשדר משהו שלילי לחברה נקבל פידבק בהתאם והפוך. מה את אוהבת בעצמך, למרות הדברים הקשים שכתבת? שיר :)

לך לגבי אחת מהשורות האחרונות שרשמת. כתבת שאם נשדר משהו שלילי כלפי חוץ, אז נקבל אותו הפידבק. זה נכון, רק אם האדם מולך נורמלי, אם הוא פסיכופט, זה לא יעבוד. נגיד ככה, יצא לי לחייך לאנשים זרים, ולפעמים לא במתכוון, אני פשוט אוהבת לחייך, את חושבת שכל אחד חייך אלי בחזרה? אם דיברתי בנימוס ובכבוד, את חושבת שקיבלתי תמיד פידבק חיובי? יש אנשים שלא יודעים להתנהג, ושמבחינתי הם לא נורמלים. ועוד משהו - גם אם אני נראית על הפנים והכי מיואשת ומדוכאת שיש, אדם טוב לא ינצל את זה לרעה, אלא יחזיר לי חיוך. הדבר הכי פשוט שאני יכולה לחשוב עליו שהרגיז אותי לאחרונה, זו נהגת חדשה שהחליטה שהיא לא נעצרת בפסי זברה ורצתה להמשיך לנסוע כשעברתי. ואם את רוצה פאנצ' ליין, אז הכל מתחיל בחינוך! זה עוד יותר הכעיס אותי, כי היא בחורה.

בפן המיקצועי של חיי ובהתנהלות הכללית אני משדרת לעולם את כל מה שהוא רוצה/צריך לשמוע. ברור לי שלא לזה התכוונת,אבל בכל זאת בביתי הפנימי וגם בפורום מסוג זה אני רוצה לשדר רק את מה שאני ,מספיק שנים שיקרתי את עצמי גם בנוגע לזה . דברים שאני אוהבת בעצמי?????? שאלה טובה לא מוצאת כאלה כרגע שורדת חיה מתפקדת נחשב???

את חייבת למצוא כוחות כדי להרים את עצמך. תעשי ספורט, זה ממש חשוב. את חייבת לעשות דברים שיעזרו לך, כדי שתהי יותר אופטימית.

גם מי שכאן בימים אלה לא ממש כאן ,מצטערת אין לי מה לכתוב לך קראתי ומאוד קשה לי להגיב לך מצטערת על הכאב ותחושת הלבד .חיבוק לעידוד .

גם אני נעדרתי מכאן למשך זמן,,,,,, למען האמת כל הדברים שכתבת רק מראים לי שהטיפול עובד גם עובד וכל המאמצים שאת עושה נושאים פרי איפה רות מלפני ,,,,,,,,,,כמה חודשים אחורה ואיפה את היום? אני פשוט לא מאמינה איזה שינוי גדול את עוברת ובטח תגידי לי לא , מה פתאום אבל כן ואת חזקה , ומצליחה גם אם זה כואב בגרון גם אם זה כואב בחזה גם אם את עדיין לא יכולה להפסיק להקיא את עומדת על הרגליים מתפקדת ושורדת אחראית זה מעט בשבילך? זה מובן מאליו? זה ברור שכך תתנהלי? שתינו יודעות שהתשובה היא לא נחרץ!!! אז למה שלא תקחי את עצמך ותגידי כל הכבוד לי!!! אני נלחמת בכל הכוח להצליח לשנות דברים אני מצליחה לשנות דברים וואלה , מגיע לי שיעריכו אותי ואת יודעת מה? אני מאוד מעריכה אותך ואת המלחמה שלך לשרוד ולחיות קבלי חיבוק גדול חטולית

תודה תודה על המילים,ברגע זה אני יותר מתחברת אליהן אבל כשרע ,את יודעת הכל נראה שחור. חיבוק בחזרה רות

לפעמים אני מרגישה כאילו יש לי split באישיות... זה קצת מפחיד, אני רוצה להיות משהו יציב. לפעמים שמחה ומי שהייתי לפני, לפעמים מדוכדכת, קצת כבויה, פוחדת, קצת חסרת הנעה, וכועסת על עצמי ש"התחלפתי". אני רוצה את עצמי, את זאת שאני אוהבת, זאת ששמחה ואופטימית ויש לה מוטיבציה, זאת שיש לה ביטחון עצמי, זאת שלא פוחדת כי היא לא יודעת שאולי צריך לפחד לפעמים ולהסתכל בעיניים קצת חשדניות על אנשים בעולם. ובעיקר אני רוצה לחשוב על עצמי שאחרי כל זה, אני עוד נורמאלית.

אני מצליחה להזדהות. לא יודעת אם זה ממש קשור, אבל לפעמים אני נמצאת ליד אנשים ובא לי לתת להם כאפה שהם כ"כ חסרי חיות ושמחת חיים, ואני לא מדברת עליך, פשוט זו תחושה כזו שאני חיה בין אנשים בלי נשמה, בלי יכולת או רצון להראות איזושהיא חיבה או אנרגיה חיובית. לא אומרת שכולם כאלה, אבל יש תחושה שאנשים איבדו את האנשויות שלהם במירוץ הדורות. משהו מלאכותי כזה, לא נגיש.

תודה על תחושת ההזדהות, שעוזרת לי להרגיש פחות אשמה על כל ההתחלפות הזו... אם זה קשור? אני שמתי לב שמאז המקרה אני זקוקה ומחפשת יותר חום, אהבה והבנה מאנשים. אני רוצה שכולם יהיו נחמדים אליי, אני רוצה שיאהבו אותי, שיוותרו לפעמים, שיחייכו אליי תמיד בחזרה, שידברו אליי גם בלי שאפנה ולא רק שיביטו. את גם מרגישה ככה? לפעמים אני מזכירה לעצמי שלא כולם חייבים לי את זה, ושבאופן כללי פשוט לא כל האנשים נחמדים כמו שאני משתדלת להיות. ולדעתי כן, יש משהו בחברה שלנו המודרנית שהפך את האנושיות לחצי ביונית, אנשים פועלים "על אוטומט", גם בשיחה עם מכרים, כמעט כולם שואלים אותו דבר, כמעט לכולם אין זמן, כמעט לכולם לא בא לשמוע על צרות של אחרים, לכולם יש צרות משלהם ולחצים משלהם, אז הם לא רוצים עוד. וזה קצת כאילו האנושיות מהם והלאה. לפעמים אני מעירה לאנשים או רומזת, אם לא ענו לי ל"בוקר טוב", אני אגיד שוב בקול רם יותר ואחייך... :)

וד.א ברוכה הבאה ומצטערת שלא מגיבה יותר .לא כאן ממש והאמת שלא בשום מקום ממש . בכל מקרה ברוכה הבאה וחבל שהיית צריכה להגיע . סה"כ אנחנו מאוד נחמדים ותומכים .

מצד אחד חייכתי, מצד שני כאבתי... אני מרגישה שזה פורום מאוד חיובי, למרות כל הכאב והעצב שיוצא פה. אני חושבת שכל אחת פה נותנת ומקבלת בחזרה. ומה שבטוח, נותנת ומשתפת, הכי אמיתית שיש, מקום עם אמון, הבנה ותקווה אישית וקבוצתית. תודה לך ולכולכן פה בפורום! 3>

כך את מרגישה וזה דוקא כי את אכן נורמלית יש חלק שרוצה לחיות להנות ויש כאב גדול וצריך לתת מקום לני הצרכים לתת מקום לכאב ומצד שני לא לוותר והמשיך הלאה לתת מקום גם לשמחה והצחוק זה כוח כוח מרפא איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה אידה, איך נותנים מקום לעצב בלי שיפגע לי בתפקוד ובמצב רוח כ"כ? לבכות? פשוט, איכשהו אחרי יום-יומיים אני נרגעת ואז גם לפעמים לא מבינה איך קרה לי שנפלתי שוב, ולמה נפלתי? כי כאילו אני מרגישה בסדר... זו התחושה של הspilt שאני חווה

לא לפחד לא לפחד לא לפחד הכל יהיה בסדר לאט לאט לאט לאט.....

יש לך את הכוחות את האומץ להסתכל לפחד בעניים להתגבר להתרגל לטיפול ולגבולות החדשים לחפש מה עבד ומה עדיין חסר איתך יקרה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני, בשנות ה20+ שלי, לפני שנה וקצת עברתי תקיפה מינית. כתבתי "היא"- כי קשה לי, למרות שאני בטיפול כמה חודשים, אני עכשיו רוצה לברוח, בכיתי כל כך הרבה כל התקופה מאז, אני מעדיפה לומר שזה קרה ל-היא... היא בורחת מלב שבור כמו שהייתה רוצה לברוח מאונס. היא מרגישה שהמגע גם אם הוא רק חיבוק ונשיקה דומה לזה שהיא חוותה וכה רוצה לשכוח. היא מרגישה שהתקשורת צריכה להיות נחוצה לבחור שמכירה ואם היא לא, ניצלו אותה. כי בטח כל החיבור שהציג לה, התמקד בחיבור לצורת גופה, כאילו נפשה שקופה ואישיותה נסתרת, למרות שהיא פתוחה ואמיתית. היא מרגישה שכה פוחדת להזכר ולכאוב באותה עוצמה לאחר המקרה וכשהוא צף, היא גם חושבת ובטוחה שזה לא מגיע לה, כי היא טובה. למזלה, היא נזכרת באקס שלימד אותה להעריך עצמה, לפני האונס היא למדה שאפשר לראות את פנימיותה. היא בוכה הרבה, גם ההורים שלה, הם בכלל לא מתכוונים להבין אותה, הם מתערבים יותר מדי בקשרים שלה עם בחורים או חברות, שיפוטיים לגבי כל מה שהיא ובחירותיה ומתעלמים מהכאב שלה והם בכלל גם לא יודעים ולא ידעו מה הכאב הכי גדול שלה, והיא בוכה, היא מתעייפת וישנה הרבה כשיש לה זמן, לא תמיד בגלל הגוף, אלא בגלל הנפש, היא נפצעה באונס והיא בורחת מכל תחושה דומה. מה היא אשמה?? מה היא אשמה?? בסך הכל הייתה ילדה תמימה, מה היא לא עשתה, כמה היא ניסתה, אבל החוק לא שומע לליבה והיא בוכה. היא לא יודעת למה, אבל כל כך רוצה לצרוח את מה שמרגישה, אנסו אותי, דפקו אותי, הכאיבו לי, אני פצועה! אלוקים, בבקשה תחזיר לו נקמה, תפצע אותו בחזרה, או שתיקח מכאן לעולמים. היא לא נרגעת, רק מדחיקה, כואב לה בכל פינה רק שמא זה יתפוצץ שוב באותה עוצמה, כ"כ רוצה להאמין שזה יכול להימחק, שלא רק אפשר להתרחק, שזה יכול להיעלם ולא רק שזמנית אפשר להתעלם. בלילה חשוך, ביער סבוך, ליד ביתה, ילדה תמימה עם לב שלם, בלילה חשוך, בפחד, בקיפאון, בבילבול, בניתוק, בדמעה, בביעות, בתקווה שישים לב לכאב שלה ולחוסר רצונה, באין אונים, בלבדה, במכונית שלא שלה, איש רשע, שהיא רוצה שהוא ימות, אנס ופצע את ליבה ותמימותה.

הי, אני שולחת לך שיר שמסתדר לי בהקשר הזה, בבקשה: http://www.youtube.com/watch?v=6l5AEqjICes&feature=related

אני מניחה שאת מתכוונת שאנחנו באותה סירה? (בהקשר ללינק ששלחת לי). זה עצוב ומפליא אותי גם יחד לגלות שהרגשות שלנו כ"כ דומים. אני קוראת דברים שרשמו כאן ומתחברת, יותר מדי. לפעמים קצת מרגישה כאילו כלום, אפשר להדחיק, ולפעמים הקושי מציף, דוחה, כואב עד שהדמעות זולגות. ואנשים בחוץ, באמת לא יבינו אפעם, אני לא מאחלת להם גם שיבינו זאת כמו שאנחנו מבינות. אבל כשזה מציף, זה פשוט נורא.

מצטערת כל כך הרבה כאב ופחד אני שמחה לשמוע שאת בטיפול לאט לאט מטפלת בפצעים המדממים וכן זה כל כך קשה תודה ששיתפת במה שכתבת מוזמנת להיות חלק מהפורם להמשיך לשתף בקצב שלך כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מנית

תאמיני לי אני יודע מה זה שהבן אדם שהכי היה אמור ללמד אותי על החיים זה החולרה הכי גדול שאפשר לדמיין. אל תפחדי להתמודד עם המצב. את שווה הרבה יותר ממה שאת מדמיינת ויש לך הרבה יותר כח ממה שאנשים חושבים- את צריכה לנסות 'בכח' כדי לראות שזה נכון. הפיצוי זה החיים הטובים שיהיו לך כשכבר תתחילי לצאת מזה. תלמדי את עצמך איך כן להאמין באנשים (לא כל הגברים רעים). את מבולבלת ואני זוכר את עצמי לפני 10 שנים כשרק התחלתי להבין מה קרה שהייתי אותו דבר. תצעדי צעד צעד. צעדים קטנים 'כל גבעה שנכבשה לא מוחזרת'. דברים שנראים לחברה שלנו טריווילים ובשבילי היו כמו תינוק שלומד ללכת. אל תפחדי וכל הזמן תגידי לעצמך- 'אני לא אשמה', אני לא אשמה' עד שתדעי שמה ששטפו לך את המח שאת לכלוך לא נכון. תגידי לעצמך שזה לא נכון ואת יכולה הרבה יותר. צעדים קטנים קדימה בלי לשים על מי שצוחק עליך. בסוף החשבון שלהם יגיע. יש הרבה אנשים בארץ שאין להם כלום והם מחפשים על מי לצחוק. מתי שאת תהיי טובה, עם עבודה טובה שתצליחי, עם בית משלך כל מי שצחק עליך יבוא על ארבע שתשימי עליו. ואז יגיע יומם של הכלבים שצחקו עליך שאת לא תשימי עליהם. תזכרי את כל מי שצחק עליך- כי היום של הכלבים בא יבוא!!. אצלי הוא מתחיל לבוא שאבא שלי מתחנן שאשים עליו וזה לא יקרה גם אם אני אמות!. תהיי חזקה. 'גבעה שנכבשה לא מוחזרת'

אבל בכל זאת - ניתן להוריד את שם האב מתעודת הזהות באופן חוקי?

אני..לא ממש יודעת אבל תנסי לךשאול במשרד הפנים או לברר דרך האתר שלהם http://gov.il/FirstGov/TopNav/OfficesAndAuthorities/OAFList/OAMoin/?gclid=COSeuY2H26gCFQEKfAodm09Ztw ויש/ שם מצד שמאל לשונית: פניייה ישירה למשרד הפנים אולי אפשר לשאול שם. בהצלחה, סמויה

ניסיתי גם. הם אמרו שאי אפשר. מה שכן, זו הייתה הפקידה ואולי אם פונים יותר גבוה כבר יהיה על מה לדבר. המון הצלחה. אם יש משהו חדש ששמעת אשמח אם תעדכני.

בעצם המעשים המופרעים של סמויה: שבוע שעבר יום רביעי בצהריים האמת גם לי יש דברים נחבאים שלא יכולים לבוא ביטוי מסיבות מסויימות גם אני רוצה וזה מכאיב ופוצע ו..אני יגלה יום רביעי שעבר צהריים התעצבנתי על עצמי בגלל סיבה ספיציפית ,בגלל משהו שנפתח בבוקר של אותו יום אחרי פגישה מסויימת שהייתה לי בבוקר בה נפתחו דברים שלא היו אמורים להיפתח אז שחזרתי הבייתה מפה לשם בשירותים לא יכולתי לשלוט בעצמי אבל ממש! ומזמן מזמן לא עשיתי את זה אז.. *טריגר, זהירות* פצעתי את עצמי עם הציפורניים בזרועות שוב ושוב בכעס ואני לא מרגישה כאב באותו רגע של הדחף רק להמשיך ולהמשיך אחכ כל הידיים שלי היו זרועות פצעים ומגרדות וכואבות ונפוחות באיזור הפצעים אבל לא היה כפת לי שכנה שלי באה בהפתעה ושאלה (הייתי עם גופייה) מה זה?! אתמול זה לא היה! הכל היה חלק אז איך מאתמול להיום? שאלה אמרתי- עקצו אותי בלילה יתושים אמרה- מההההה?! זה לא נראה יתושים! אבל לא העלתה בדעתה ש.. כי אני מזה לא נראית אחת ש.. וזה גם לא בלקסיקון שלה הדברים האילה ממש לא מכירה את העולם הזה... אז התעקשתי שזה יתושים וזהו. ברור ש..התביישתי להודות שזה אני לא יודעת איך תקבל את זה יום יומיים הכל נרגע והגליד עכשיו זה שוב כזה חלק. קצת צלקות בקטנה- נשתזף על זה . שבוע עבר מאז עבר.. טוב, פה אני יכולה לכתוב על זה או ש... עכשיו תקבלו פן של- סמויה-המופרעת (: מזכיר לי את מועאמר קדאפי "בית בית סמטה סמטה דירה דירה .." סתם..בצחוק, סמויה

סמויה יקרה, מבינה אותך ומיזדהה איתך. כשכל כך כואב, רוצים רק להחליש את הכאב ולא חושבים על שום דבר אחר, רק שהכאב הזה יחלש. מעולם לא פגעתי בעצמי בדרך הזאת, אבל לפעמים כמו עכשיו אני ממש חושבת על זה, על לעשות משהו קיצוני רק כדי שהכאב יחלש. הייתי מרעיבה את עצמי, הגעתי למשקל מסוכן ולא הזיז לי.... אני יודעת שיש שם כאב נורא גדול ואשמה, וביחד זה בלתי ניסבל. אין לי מילים מנחמות מעבר ללהגיד לך שלא מגיע לך לסבול בשום צורה, וזה היפותתי כי זה כואב והכאב מביא אותך וגם אותי למחשבות האילו של להעיף כבר את הכאב הזה..... שולחת לך חיבוק וכוחות. מן הסתם אני לא משהו בעצמי, כך שלא יודעת אם עזרתי, אבל ניסיתי. שלך - מציאות אחרת

הרעבה עצמית היא גם צורה נוספת של פגיעה בעצמך אצל כל אחת זה מתבטא בצורה אחרת מקווה שאת לא במקום ההוא יותר שהוא גם מקום מסכן חיים! פציעה כמו שלי היא "בקטנה" קוסמטית רק פוצעת וכואבת ומכערת את הזרועות ופעם, גרמתי ככה נזק כמעט בלתי הפיך לפנים לפעמים כבר לא אכפת לי! וכמובן שרק איתכן יכולה לדבר על זה בפתיחות בכל מקום אחר לא יכולים להבין.. שמחה ששיתפת גם ושולחת לך חזרה המון חיבוקים וכוחות אוהבת, סמויה (:

באמת מכל הלב . אין לי מילים חכמות לכתוב רק יודעת שגם אני משתמשת באוכל כדי לסמם את הכאב מבינה את הכאב הזה . חבל שאנחנו צריכות לעבור בתוך הגהנום אבל כנראה שאחר כך נהייה בגן עדן . חיבוק אוהב

מאוד מבינה אותך גם לי יש את הקטע של "התקפת עוגות" וזה משפר מאוד את מצב רוחי (וגם את משקלי) חחח (: לאחרונה כבר לא בא לי גם על זה .. עושה לי בחילה אולי זה טוב שאני מאבדת עניין באוכל הלוואי! שולחת לך חיבוק ויומעצמאות הכי שמח! שלך,סמויה

לבד עם עצמי בתוך בדידותי וחושך לי ושקט ורע בנשמה אין איש אין שקט אין נחמה יש ספוג שמלא ומרוב שמלא לא נשמע לא מוכל לא מתרוקן ומפחיד וקר ועצוב לבד

בוחרת יקרה! באמת תהיתי היכן בימים האחרונים אך לא רציתי להעיק מקווה שאת מרגישה עכשיו פחות לבד מבינה את השקט המעיק הבדידות קשה ומוצף.. מקווה שתצליחי לרוקן כאן מעט מהכאב כולן כאן בשבילך ואני שולחת לך חיבוק יקרה וכל מה שתצטרכי לרשותך.. אוהבת סמויה

קצת בשבלול אבל קר שם ולבד ואמנם רגילה אבל כבר לא רוצה ...אז ניסיתי ברגע האמת לשחרר ולהוציא כאן כי לא רגילה ולא נותנת לעצמי לצאת מהשבלול כשכואב. ועצוב לי וכואב וכבר לא יודעת מה ואיך והראש מלא עד כדי כך ששום מחשבה לא באה מן אטימות וכאב עמוס לי מידי ופשוט מרגישה שהכל נהרס לי מסביב . תודה שאת כאן ..ומה שלומך דרך אגב.

מכירה את ההרגשה של להיות לבד, מקרוב ובהווה שלי. מכירה את הרצון להשתבלל ולבודד את עצמי, כדי להיות לבד עם הכאב, כדי לשלוט בכאב. בהרגשה שלי, יש שלב שאנחנו מכילות את הלבד ומצליחות לנהל אותו ולהתנהל איתו, מרגישות שיכולות לבד. ומגיע הרגע שבו ההרגשה היא שהלבד מכיל אותנו ובעצם כבר איבדנו מזמן את השליטה עליו. זה המקום שבו מבינים שקר שם בלבד, והרבה יותר חמים בביחד. וכמו תמיד לכל בחירה שלנו יש מחיר. והמחיר הוא להיות לבד ולהרגיש קר ומנוכר אבל בשליטה, או להיות ביחד ולהרגיש חום אנושי ולפתוח ולדבר על הכאב מבפנים. הדרך השניה יותר מוצלחת אם כי מאטגרת, כי בסופה הכאב מקהה את עצמו ונשארים בביחד. שולחת לך חיבוק אוהב מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

אתן חסרות לי, ואני מאד אשמח אם תשמיעו קול קטנטן, רק לדעת שאתן בסדר. ולכולן שבת שלום וחג שמח. שלכן - מציאות אחרת

שבת שלום יקרה מה שלומך? גם אותך הרבה זמן לא ראינו, למרות שאת דואגת להכנס ולהגיב היה קצת שקט מה איתך? אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על המילים החמות ועל הדאגה וההתעניינות. בתוך כאב גדול כרגע, אבל גם עוד הרבה רגשות אחרים, והכל בתנועה. לא מסוגלת להחשף בשלב זה, עמוסה ומתביישת בהכל, לא יכולה להשלים עם... או לקבל את. חג שמח ושוב תודה, שלך - מציאות אחרת

ראיתי כתבה על פדופיל מחולון שצולם בחדר מדרגות אמיתי, במצלמת הבניין עכשיו סורקים אחריו ש..שיכנע מס' ילדים לשחק איתו מחבואים- עפי עדותם של הילדים. אחכ בודד את בת החמש כדי ל.. ולצערי, הצליח עכשיו מראים את האמא של הילדה מתראיינת וזה נגע לליבי בנקודה הזאת אם צעירה איך היא עם הילדה שלה כואבת את הכאב שלה ומספרת עליו בתקשורת כי הילדה לא יכולה ל.. ומספרת מה זה עשה לילדה שעכשיו אומרת שצריך להרוג אותו עם סכין! את האיש הרע הזה והיא לא רוצה לראות יותר סרטים של ילדים. רק חדשות! כי היא חושבת שהיא לא מספיק הייתה חכמה.. והאמא מספרת את זה וכואבת את הכאב של הילדה שלה. ועכשיו אני רואה את זה וחושבת איך אמא שלי התעצבנה עליי אחרי שהשוטר שהיה בבית הלך שום אמפתיה שום כלום להיפך, כעס עליי! אפילו לא הבנתי מה עשיתי רע באותו היום? שלא נדבר על כך שלא הבנתי תסיטואציה! אבל בכלל לא! ופתאום הכעס הזה עליי משום מקום פתאום שמה את הפוקוס עליו וגם היום כבוגרת אינני מבינה מדוע הכעס עליי! איך זה ייתכן שאמא שומעת ככה על הבת שלה, שקרה ובמקום לכעוס על התוקף היא כועסת עליה זה לא נתפס וגם אחרי שהיא מבינה ונרגעת ומשנה את היחס ולא כןעסת יותר.. אז גם עוברת לסדר היום כאילו כלום לא קרה וגם זוכרת אותי ממשיכה ללכת לגן בלי לווי! כי זוכרת שאחת השכנות ראתה אותי שוב בדרך לבד עצרה אותי עד היום זוכרת את זה, אותה עומדת לי מול הפנים ולא נותנת לי ללכת ופוקדת עליי "לכי ישר לגן!" למה את מתעכבת? ?? ממש צעקה עליי, זא בטח מדאגה מדאגה כאילו האשמה הייתה בי ואני ככ התביישתי משכנה הזאת והרגשתי אשמה ובושה שאני הבאתי את זה עליי בכך שלא הלכתי ישר לגן שעשיתי משהו לא בסדר שהלכתי עם האיש ההוא במקום ללכת ישר לגן. ואיפה אמא שלי הייתה בתמונה? עסוקה בחברותיה ובעבודה למה שתשים לב יותר מידיי עדיין זה לא נתפס שאני רואה איך האמהות שקורה ככה לבנות שאני רואה בכתבות איך הן מגוננות ונלחמות וכועסות על התוקף אני לא מבינה לא מבינה ובעיקר ובעיקר שאמא שלי סיפרה על ילדותה אני עוד יותר לא מבינה!!! איך היא אטומה לכאב הזה כאילו היא לא מכירה אותו בכלל זה אומא שהיא היא לא יודעת על היא מדברת זאת הסיבה שלא אכפת לה אני לא מבינההההההההההההההההההההההההההההההההה!

סמויה יקרה, מאד מזדהה איתך ועם התחושות שלך. ובעצם ההתנהלות של אימך כמו גם ההתנהלות של הורי במקרה דומה מנציחה את העיוות ואת החולי וחוסר השפיות שלהם בהשוואה להתנהלות נורמלית של הורים שבתם ניפגעת כל כך. גם אצלי במקום שיתמכו ויקלו עלי כאשר ניפגעתי ע"י פדופיל, במקום כל אילו הם היכו אותי מכות רצח ועשו עוד כמה דברים יותר גרועים שאפילו גימדו את המכות, ובנוסף האשימו אותי בזה שניפגעתי עד יומם האחרון. מבינה מאד עד כמה זה כואב, ואין מילים מנחמות כי כלום לא יכול לשנות ולהקל על הכאב הזה, למעט להפנים ולהאחז חזק חזק בכך שזה הכישלון של אימך ולא בגללך או באשמתך. היא לא ידעה לנהוג נכון ולפעול נכון, ואת לא אשמה בכך בשום צורה ובטוח שאת לא אשמה שקרה מה שקרה. איתך - מציאות אחרת

אני ככ מצטערת שהיכו אותך בגלל זה! ככ בלתי נתפס ועוד הענישו אותך ככה אי אפשר להבין מצטערת אין לי תובנות או ראייה למה כי גם אני נקלעתי לסיטואציה כל מה שנותר לי הוא לשלוח לך חיבוק! אותי לא היכו אבל חוויית הכעס צרובה בזכרוני וגם חוסר האהדה ושאני רואה איך אותה אמא כואבת את כאב ביתה זה פשוט גורם לי להרהר שובושוב אצלי, מדוע?! שאלה שאין לה מענה ותשאר לא פתורה. כמובן אם אפנה אל אימי היא תכחיש הכל! ותאמר שאיני זוכרת נכון יש עוד כמה דברים לא סגורים שאין להם מענה כמו- מדוע התנגדה אימי לטיפול, לעזרה גיל התוקף- סתם זכור לי שאמרו בן 14 אבל ייתכן וזה אינו נכון משום שאני בחווייה שלי, מעיני בת 5 זוכרת איש "גדול". כי גם בן 14,15,16 לילדה בת 5 נראה כמובן ,איש. אני צריכה לדבר עם אמא שלי אבל לא ממש בא לי כי היא שוב תספר לי סיפורים כמה היא הגנה עליי ושמרה ועזרה ותמכה ומה לא והסיפור הידוע במקרה הזה איך השוטרים באו בערב לקחת אותנו לתחנת המשטרה, לדבריה של אימי. והיא לא הסיכמה שהם ייכנסו לתוך הבית במדים! כדי שלא אבהל מהם. אז היא אילצה אותם ללכת ולהחליף על אזרחי וטרטרה אותם למעני. זאת הייתה הדרך שלה לשמור עליי מטראומה. וגם להדחיק את הכל ככה כנראה חשבה שזה הדרך הכי טובה להתמודד עם כאילה דברים. פשוט לעשות כאילו כלום לא קרה. הכל בסדר! ולשכוח מהם. וזאת הייתה הדרך הככ לא נכונה! אבל ככ לא. כפי שאמרת נכון, כישלון. שולחת לך שוב, חיבוק ושבת שלום סמויה

אתמול הראו קטע מכתבה ששודר אתמול או שאולי ביום אחר ישודר, לא בטוחה. בכל מקרה, בכתבה הזו מספרים על כנופיות פירטיות של חרדים שעום אמבושים על אנסים, סוגים נוספים של פושעים ונשים שסרחו, שגם הם מבני הקהילה החרדית. ה"צ'יפ" שלהם סיפר שאחרי שאנס פוגש אותו ו"מטפל" בו, הוא לא חוזר יותר לאנוס. אני לא מתחברת לקהילה החרדית מתוך האמונה הדתית וכו", ובכלל, זה שהם חיים באופן כ"ש מגובש וצפוף. בכל מקרה, הכנופייה הזאת פועלת בניגוד לחוק, אבל עושה עבודה מבורכת, מה שנקרא את העבודה המלוכלכת. לא מצדיקה את מה שעשו לבחורה שהתנפלו עליה רק בגלל שהסתובבה עם הרבה גברים, כי זה כבר באמת משהו אחר, היא לא הזיקה לאף אחד, אולי ל"רושם" בקהילה. בכל מקרה אני חושבת שסחטיין עליהם שהם ככה מבינים את המשמעות של הפסול באונס ועושים את העבודה עם האנשים הנלוזים האלה. הלוואי והיה אפשר לעשות דבר כזה גם בחברה החילונית. פשוט אצלם הכל מוסתר ולכן "לגיטימי", ופה הכל פתוח ודמוקרטי וחייב להיות גלוי וידוע בחסות החוק. זאת הבעיה. פשוט בקהילה החרדית עושים מה שמערכת המשפט לצערי בארץ לא עושה בצורה טובה. החלום שלי זה להיות שופטת בישראל, אבל בעיקר בגלל זה. חראם על הנאשמים שיקבלו ממני גזר דין :)

בהחלט מעניין לשמוע! ואני אברר לגבי התכנים אם תשודר וגם אצפה.. יפה, את מביאה לכאן דברים מעניינים.. תודה שלך, סמויה

אתמול הייתי מוצפת ו... היום רוצה להתייחס יותר לעומק לגבי כנופיית החרדים: (אין ספק שאצפה בזה אם אדע מתי התכנית) ובכז: אני נגד שיטותיהם של החרדים "משמרת הצניעות" ומשמרות אחרות באשר הן.. נכון, במקרים מסויימים הם מענישים "כצדק" אנסים ועברייני מן אך תחת הכותרת הזאת נכללים גם- נשים "שסטו" מן הדרך, אולי גם הומואים , לסביות ומי יודע כמה חפים מפשע נרמסו תחת הכותרת המצטדקת לכאורה של "עשיית צדק" בעולם. אני לא בעד. למרות הכאב הפרטי שלי אני נאלצת לשלול את הדרך בה הם פועלים אין להם שום זכות לקחת חוק לידיים זה מאוד מסוכן ללכת בדרך האלימות הזאת שאינה יאה לחברה נאורה דווקא צריך להוקיע את הקבוצות הללו כי הן מנציחות את החשיכה! עם זאת, מתבוננת יקרה אין ממני מבינה לליבך הזעם וכעס הרצון לנקום, מקווה שנצליח לנצח את הכאב הפרטי שלנו גם בדרכים אחרות וגם שמערכת המשפט בארצנו תעבור מהפכה. למשל, חוק ההתיישנות בדבר עבירת מין יש מקרים שבהם האדם מגלה שנפגע בילדותו רק אחרי 20 30 שנה (הדחקה של האירוע) עכשיו יש חוק התיישנות מבחינת הענישה בכר אין מה לעשות אבל האבסורד הוא שהכאב - לא מתיישן!!!! לכן, הלוואי והיה אפשר לתבוע ללא הגבלה של מס' שנים הקבועות בחוק. כי איזה דבר מצחיק מה, אחרי נניח 20 שנה שקבעו בחוק אז זהו? הקורבן החלים מהעבירה? לא. אבל עבריין המין יוצא נקי ואין למי לבוא בתביעות. זה מע' המשפט בארץ שקבעה את המושג חוק התיישנות. בדיחה. סמויה

הכאב הגדול והתסכול על אמא לא מודעת שלא ידעה לשמור ולהגן על הילדה הקטנה שחשה פגועה עד היום... פגיעה וכעס המון רגשות אשם לילדה הקטנה שמלווים עד היום ויש עצב על ילדה קטנה אחרת קנאה על ההגנה שמקבלת כעס אם תרשי... מחבקת את הילדה אותך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה על החיבוק אידה וההבנה. לא שמתי לב ש.. הילדה הקטנה שבי.. גם רוצה הגנה ,חיבוק והבנה שלא קיבלה כמו כולנו פה, בעצם מחפשות משהו שככ היה חסר! מעריכה זאת המון.. סמויה

מוזר. עכשיו חשבתי על זה שלרצפה יש דימוי של קרקע יציבות וכו' אבל לא לזה התכוונתי, ממש לא, התכוונתי לזה שאני אפילו לא הפלסטלינה שצריך לגרד עם שפכטל, אני מתחתיה, אפילו מתחת למרצפות ואני מתכוונת בדירת קרקע, לא כזו בבניין עם שכנים וממש לא בא לי לערוך התבוננות ממעוף ציפור באחד השכנים כשאני עושה חור בתקרה מתרסקת כמו טיל למטה, אני פשוט מתכוונת סתם לרצפה כזו מנומשת כמו שהיתה פעם ואין לה יותר תחתית ואולי יש קינים של נמלים וג'וקים מתחתיה לא יותר ובטח אין מאגרי גז או נפט או כל מיני אוצרות, אולי במקרה הטוב איזה קבר מצרי עתיק עם איזו קללה עתיקת יומין שהחליטה לפתוח את הג'ורה שלה דווקא בעידן שלי.

היי, אהבתי את הניסוח.

מצטערת על הרגשה הקשה תחושת הרצפה ועוד מקומות חשוכים.. מוזמנת להיות חלק מהפורום לשתף בכאב ובכל דבר להיות פחות לבד ואולי להצליח גם לעוף למקומות טובים השמיים הם הגל אל תסתפקי ברצפה. כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אשמח לדעת מה דעתכן על מה שהפרופסור טוען, הנה: http://www.youtube.com/watch?v=xIEjoR_PLQ4

לא הצלחתי עד הסוף הוא מקומם אותי מה את חושבת על דעותיו? דמעה

כל דבר שקורה לא קורה סתם. לכל דבר יש סיבה. כל אחד כנראה בוחר להתנהג אחרת, וזה בהתאם למבנה אישיות. ומצב נפשי כזה או אחר הוא רפלקס ממשוה אחר שגרם לכך. הוא גם אמר שמי שלא יגיב לטראומה, הוא הפסיכי.

ואף חושבת שזה- תמוה ביותר ?????????????????????????? פרופסור מומחה להפרעות אישיות... מוזר.. אבל אולי לא הבנתי נכון לא מומחית בכז, לא מסיכמה עם דעותיו אפילו מקומם. לא ברור סמויה

האם אפשר לשלוח שאלה ושהיא לא תופיע בפורום? יש מייל?

[email protected]

ברוכה הבאה לא יודעת מה בדיוק את רוצה לדעת. רוצה קצת לפרט? לתת כיוון? שלך - מציאות אחרת

סתם בדקתי אם זה נשלח ככה אבל אם כבר אז תודה זכרונות מציפים מחכה כבר ליום הטיפול . נ.ב לא נוהגת להכנס לפורומים וכאלה אבל חשבתי לנסות אולי זה קצת יעזור.

מה להגיד לך, במיוחד שלא אמרת שום דבר. אני שולחת לך שיר, שגם מתאים לכינוי שלך, ורוצה הלגיד שממש הערצתי ואהבתי את עופרה חזה ז"ל. הנה הקישור: http://www.youtube.com/watch?v=1u-OwhRxAk8

לא ממש יודעת מה לכתוב כאן מה לנכון ומה לא? למה לא כותבים על פגיעות גם מצד נשים?

תפילת יזכור לחללי השואה י?ז?כ?ו?ר י?ז?כ?ו?ר א?לו?ה?ים א?ת נ?ש?מו?ת א?ח?ינו ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ח?ל?ל?י ה?ש?ו?א?ה ו?ג?ב?ו?ר?י ה?, נ?ש?מו?ת ש?ש מ?או?ת ר?ב?בו?ת א?ל?פ?י י?ש??ר?א?ל, ש?הו?מ?תו? ו?ש?נ??ה?ר?גו? ו?ש?נ??ח?נ?קו? ו?ש?נ??ק?ב??רו? ח?י??ים, ו?א?ת ק?ה?יל?ו?ת ה?ק?ו?ד?ש ש?נ??ח?ר?בו? ע?ל ק?דו?ש?ת ה?ש??ם. י?ז?כ?ו?ר א?לו?ה?ים א?ת ע?ק?ד?ת?ם ע?ם ע?ק?ד?ת ש?א?ר ק?דוש?י י?ש??ר?א?ל ו?ג?ב?ו?ר?יו מ?ימ?י עו?ל?ם ו?י?צ? רו?ר ב??צ?רו?ר ה?ח?י??ים א?ת נ?ש?מ?ת?ם. ה?נ??א?ה?ב?ים ו?ה?נ??ע?ימ?ים ב??ח?י??יה? ם ו?ב?מו?ת?ם ל?א נ?פ?ר?דו. י?נו?חו? ב??ש?לו?ם ע?ל מ?ש?כ??בו?ת?ם ו?נ?אמ?ר א?מ?ן.

http://tc.sisma.org.il/school/igal-alon/memorysite/DocLib/%D7%A0%D7%A8%20%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F.gif

רות החדשה רות שלא זקוקה לאוזן של אף אחד רות שלא צריכה שיחבקו או ישמרו עליה רות שיודעת להראות לעולם את מה שהוא צריך רות הנעימה השקטה והלא מעיקה רות שלא מבקשת שמישהו יושיט יד באמת כי היא כבר יודעת שאין רות שיודעת לסמוך רק על עצמה וחבל כל כך חבל שרות הישנה שבעצם עד לפני כמה שנים ידעה מאוד טוב ופתאום אופס תקלה מוחית ששכחה הכל רות הישנה ביקשה נפלה התפוררה בכתה התעקשה וכל זה בשביל מה? אין אדם חבר/אח/מטפל שהוא מחוייב למישהו והאמת שאני באמת אדם מעיק וכנראה זו הסיבה שגם המטפלת שלי החליטה לקץץ בשעות הטיפול כי זה מה שהיא יכולה עכשיו. ויש לי מטפלת טובת לב שהרימה אותי בידייה שנייה לפני שהפסקתי לנשום קיבלה אותי ועקב המצב הכלכלי הקשה שאני שרויה בו החליטה לקבלני לטיפול ללא תשלום וכמובן שבהתחלה התנגדתי לקבל זאת אך מפעם לפעם חילחלה בתוכי תיקוה הרגשתי שנפתח לי מקום אוהב והיום אחרי שנתיים פוריות מאוד אני מכבידה כבר ודי זה כבר לא מה שהיה ונכון שמותר לאנשים להתחרט וזה בסדר אין בי שום כעס רק אהבה גדולה על מה שרצתה לתת לי . ועכשיו שהמרחק בינינו הולך וגודל _(כי פגישה אחת אינה מספיקה וגם כי נראה לי שזה עוד צעד בלהראות לי את הדלת) לא אוכל להמשיך זה גורם לי לעצב גדול ובשבועות הקרובים אלך כדי לחזק את רות החדשה ואולי גם להזכיר לה איפה היא לא רצויה כזו היא רות הישנה אוהבת שדורכים עליה אחרת היא לא מבינה. כך או כך אין כסף לחשוב על משהו אחר אז מה שנותר הוא להחזיק חזק חזק חזק חזק לשנן כל יום את המציאות כדי שלא אשכח אותה ולהתפלל שמע אלהים אלהי אתה הכל יכול נתת לי את חיי נתת לי הכל עשה שאתחזק כי לא נותר בי כח........... רות

לא ממש יודעת את טיב היחסים שלך ושל המטפלת שלך. אם את מרגישה שאת מעיקה עליה ושאת לא רצויה בפניה, אל תהי שם, במיוחד שתא מרגישה נטל כלכלי עליה, או משלא יהיה. את יכולה לפנות לאחת מקופות החולים ולקבל טיפול פסיכולוגי או טיפול בנושא הזה בחינם, אני יודעת שזה קיים. התהליך יותר ארוך כי תמיד יש תור - רשימת המתנה, אבל בסוף תוכלי להשתבץ בטיפול וזה הלכ בחינם. למה להיות אצל מטפלת שתא מרגישה שתא גורמת לה לאי נוחות? מספיק שתא חושבת ככה, זה לא משנה אם זה נכון או לא, זה צריך לגרום לך להבין שמגיע לך את היחס הטוב ביותר ולא להתפשר על זה וגם לא להתפשר על חיבוק ואהבה מאחרים, כי זה דבר שאת יכולה לקבל מהאנשים הנכונים, בוודאות!

אני שומעת אותך נמצאת במצוקה גדולה ובכל זאת אל תמהרי לשבור את הכלים ולטרוק את הדלתות זה נכון שקשה לעבור לטיפול שהוא פעם בשבוע כשאת רגילה ליותר אבל זה יותר טוב מכלום ומניסיון שלי, אפשר להתרגל ואין לי ספק שאת זקוקה לטיפול אל תוותרי על עצמך!!! החיים הם לא שחור או לבן לא הכל או כלום יש גם גוונים באמצע וחבל לוותר על מטפלת טובה שאת מתחברת אליה דברי עם המטפלת שלך שתפי אותה ברגשותייך אל תישארי עם זה לבד היא תעזור לך להתחזק ולהתמודד עם המעבר לטיפול של פעם בשבוע שחף

מבינה מאד את כל מה שאת מרגישה מול המטפלת שלך. מבינה שאת מרגישה שהיא רוצה להעיף אותך מהטיפול. ובכל זאת הייתי מציעה לך לבדוק את זה איתה ולבחון יחד איתה מה באמת מסתתר מאחורי ההחלטה שלה לאפשר לך להגיע לטיפול רק פעם בשבוע. אולי יש לזה תשובה אחרת מימה שאת חושבת ומרגישה, ומניסיוני למדתי שעד שלא שואלים לא יודעים אלא משערים השערות, ומספרים לעצמינו סיפור שאולי בכלל לא קשור. לפעמים מטרת המטפלת להראות לך שאת כבר מספיק חזקה ויכולה יותר בכוחות עצמך. לפעמים המטפלת בוחרת להראות לך שאת יכולה לפרוס כנפיים ולעוף בכוחות שלך וכבר לא צריכה שהיא תדחף אותך כל כך. יש סיפור על פרפר שבהיותו בתוך הגולם הסתכל עליו ילד וראה עד כמה קשה לו לצאת. הוא החליט לעזור לו וחתך עבורו את הגולם. הפרפר יצא בקלות מהגולם, אבל לא יכל לעוף עד סוף ימיו, כי באותו מאמץ שהיה צריך להשקיע בלצאת בכוחות עצמו מהגולם, המאמץ הזה היה כדי לחזק את כנפיו כדי שיוכל להשתמש בהם בחייו. ברגע שהילד גדע מהפרפר את הצורך הזה להתאמץ, הכנפיים שלו לא התחזקו והוא נישאר נכה עד סוף ימיו. תחשבי על זה. אולי המטפלת שלך רוצה להראות לך שהתחזקת ואת יכולה כבר יותר בכוחות עצמך, ויחד עם זאת היא עדיין איתך. ובאשר לתשלום, אני מאמינה שאם תשלמי סכום סימלי וקטן, אבל תשלמי משהו, תהיה לך הרגשה טובה יותר בקשר לטיפול, כי את תהיי במקום של המטפלת איתך בזכות ולא בחסד, שאת לא "מנצלת" אותה אלא משלמת לה כמו כולם.... שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

שונאת את המצב הזה. שונאת את ה"לופ" הזה של נפילות חוזרות ונישנות. וההתרסקויות האלה כל פעם כואבות יותר ויותר ונרגע. ואחר כך שוב ולא יודעת כיצד לצאת ממצב הזה. נמאס לי לומר שרע לי בטח גם לאחרים ה נשמע כך ממש אבל ממש לא אוהבת שאני כך ולא יודעת לנהוג אחרת

גם לי נמאס בגדול מעצמי דמעה

מבינה את ההרגשה שלך, אבל את ממש לא נמאסת על אף אחד. קשה לך, כי ההתמודדות הזו קשה וצריך לעבור דרך הכאב כדי לנצח, אין קיצורי דרך ואין ברירה אחרת. רק כך זה עובד. לוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה והדרך שלה והמסלול מפותל ולא קצר או פשוט. ויחד עם זאת יש אור בקצה המנהרה, וגם אם את לא רואה אותו כרגע, האור שם נמצא, ומחכה לך שתעברי דרכו. שולחת לך חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

hate to feel- mortal love "My heart is still broken Forever my soul is frozen Still watching the rain to fall Forever standing in the cold all alone I'll stay here to the end Another day to start Another day to break my heart ... The fragile pieces of my soul ... I hate to feel I wish I couldn't feel at all Don't ask why I have to leave Don't know why I still breathe Don't understand why I'm still hiding All my thoughts from you, Once again I'm living inside myself" דמעה

שיר עוצמתי וכואב. עצוב שאת מרגישה כך. מאמינה שיש עליות וירידות. את בירידה עכשיו ואפילו הרבה זמן שם, אבל את עוד תעלי, כי אחרי ירידה יש עליה. תעטפי את עצמך ורק תחשבי על כך שיש עולם גדול ומלא שם בחוץ, ויש בו המון טוב בשבילך, שאת צריכה רק לבחור לקחת. חיבוק יקרה, שלך - מציאות אחרת

היי, אני שולחת לך שיר, בובה, מקווה שזה יעזור קצת. אני יודעת, בחירה לא צפוייה :) http://www.youtube.com/watch?v=iickQXOjE38&feature=related

את רוצה לשתף?? לפ מה עוב עליך להשאר פחות לבד?? כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה לך מתבוננת יקרה על השיר . אור הדבר שאני הכי רוצה בעולם הוא לשתף ולהוציא הכל ממני קשה לי לסחוב הכל לבד כואב לי מידי כל הזמן יש לי מחשבות רעות הדבר שאני הכי רוצה זה לפגוע בעצמי כל כך קשה לי . :( סליחה

מצד אחד התעייפתי לשבת בבית בלי עודה ומצד שני קשה לחזור לעבודה אחרי שבוע וחצי בבית

החשוב הוא שיש עבודה ויש לאן לחזור. השגרה לפעמים מבורכת, כי יש מסגרת ויש סיבה ומטרה לקום בשבילה בבוקר, מטרה אחת, ואני מאמינה שיש עוד סיבות טובות לקום. שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? אך החזרה לשיגרה? כבר שבת שוב... אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

זה עושה לי טוב :) אוהבת לבוא לעבודה שלי העבודה ההכי טובה שהיתה לי אי פעם

כדי לשמור על הגחלת אני מבקרת אצלם פעם בכמה זמן הם שניהם מבוגרים וחולים,אז משהו בי מרחם לא סולח הייתי שם אמא שלי בזמן האחרון עברה כמה אירועים מוחיים היא בבית לא אושפזה וביום שישי שוב כנראה עברה עוד אחד למרות התרופות היום שנפרדנו היא נישקה אותי כמה פעמים שוב שוב כאילו משהו בה לא רצה להפרד כאילו מרגישה משהו חזרתי חזרה הביתה עם תחושת מועקה בלב כאילו אני הולכת לאבד אותה זה לא אופיני לה להפרד ככה כאילו שהרגע הזה לא יגמר מחשבות מתרוצצות במוחי מה יקרה אם אייך אני אתמודד עם זה אייך בכלל מאבדים אמא עצוב לי אני רואה אותה בזקנתה פוחדת מהרגע הזה יודעת שזה דרכו של עולם אבל משהו בי ממאן להבין ממאן לעזוב

גלוש יקרה (: תראי כמה זה מדהים איך למרות הכל היא אמא שלך ואת הבת שלה ולא משנה מה היה , מה חלף בחייכן ברגעים הקריטיים של החיים מחלה, זקנה היא בעצם אוהבת אותך מנשקת אותך בלכתך ואת אותה- פוחדת לאבד אותה והיא אותך ואת חשה כמה זה הולך להיות קשה למרות הכל לא משנה הגיל כמה זמן עבר ומה עבר עדיין זה אמא ובת קשר בלתי ניתן להתרה לא בחיים ולא במוות ואמרת נכון, משהו בך ממאן להבין ולעזוב וזה תמיד יהיה כך געגוע לאמא ישאר תמיד.. שלך, סמויה

אני יכולה להגיד לך מנסיוני שזה מסוג הדברים שאין שום אפשרות להתכונן אליהם, מישום שברגע האמת יש התמודדות שיכולה להתקיים רק ברגע הזה וכל מה שהיה לפני כן שונה. שמחה בשבילך שאת הולכת אל הוריך מידי פעם, ושמחה בשבילך שיש אינטראקציה טובה בניכם. זה יכנס לתוך מלאי הזכרונות הטובים שבהם תיאחזי מאוחר יותר, וזה חשוב. זה משהו שכמו שאמרת הוא דרכו של עולם ואין שום דבר שאפשר לעשות כדי לשנות אותה, לכן חשוב לחיות את הרגע ולהעצים את מה שיש עכשיו, כי הרגעים האילו כמו מן הסתם כל הרגעים בחיים לא יחזרו על עצמם ולא יחזרו שוב. שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? אך עובר החג? אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

ב..חלום שהיה לי לפנות בוקר כנראה בגלל מה שכתבתי בלילה שהוא ט' ומחקתי אני אצל דודה שלי בחולון יוצאות לדיסקוטק (כמו שהיינו נערות) אחכ אני הולכת לבד יש שתי דרכים ברח' שתיהן עם ערפל אחת יותר ואחת קצת פחות ישר, ושמאלה בוחרת בישר הולכת על הכביש לילה פתאום קולטת שאני הולכת לבד! אין כלום ברחוב אפילו לא מכוניות! רק כביש ערפל פנסי רחוב ואני הולכת חושבת בחלום: מה פתאום אני לבד?! *סכנה* ויודעת שאני בתוך חלום אבל לכודה לא מצליחה להתעורר ממנו לא רוצה את החלום הזה! *לא רוצה להיפגע בו* ט' *בטוחה שמישהו הולך להיצמד אליי מאחור* מרגישה את זה הולך לקרות בחלום רוצה להתעורר אבל לא מצליחה לזוז מנסה להזיז את היד משהו כלום! טוב , מפה מתחילה בהלה מרגישה שאני ימות אם אני לא יתעורר עכשיו! עכשיו! אז מתחילה לצעוק לבעלי מהחלום למציאות נשמע הזוי אבל אמיתי! אה! לא שומע אה! לא שומע אה! לא שומע אה! לא שומע בסוף הוא שומע במציאות התעורר והעיר אותי, ממש ניער וזה מה שרציתי להשיג נגמר החלום ממשיכים לישון.. שוב שקיעה לתוך "תרדמת" סתם קיפאון שממנו אי אפשר לזוז הפעם,, בלי עלילה רק אותם תחושות כקודם שוב אי אפשר לזוז שוב קוראת לו כמה פעמים לא שומע ישן בסוף שומע שוב מזיז *נגמר* מסתובבת לצד השני וישנה עוד כמה שעות אחכ שוכחת מזה עד שנזכרת...

סמויה יקרה, אני לא יודעת להגיד לך אם החלום הזה הוא סתם חלום לא נעים, או שהוא חלום בעל אופי של שחזור. מן הסתם רק את תוכלי לדעת את זה. אני כן יכולה להגיד לך שלי היו חלומות שחזרו על עצמם בדיוק מופתי במשך הרבה שנים, ולימים הפכו להיות חלק מהפאזל של הזוועות שעברתי... בקיצור זה יכול להיות חלום שמכיל את הפחדים שלך במשך היום גם אם בתת מודע, והוא יכול להיות סתם חלום. שולחת לך חיבוק עדין. שלך - מציאות אחרת

קודם כל חג שמח (: לגבי החלום הזה עכשיו נופל לי האסימון (רק עכשיו) כיוון שהוא שנים חוזר על עצמו בכל מיני וריאציות והנושא שלו הוא אחד ויחיד בכל העלילות: *תחושת קיפאון בלתי נסבלת* שיתוק- שאי אפשר לזוז לפעמים זה גם מגיע עם כאב הרצון לברוח מהחלום אבל אי אפשר כי אי אפשר לזוז תחושות של פחד ממש פחד למות בתוך החלום כי החלום הוא בהקשר של פגיעה שאינני יודעת מה יהיו תוצאותיה אם אקלע לה זה פשוט חוזר על עצמו כל הזמן חשבתי שזה סתם שיתוק בשינה שחלק מהאנשים סובל ממנה יש כזה דבר שמתעוררים ואז אי אפשר לזוז ולא התייחסתי לזה אבל פה זה בא בהקשר של חלומות שחוזרים על עצמם בהקשרים של רדיפה מ... וכמו שאת מתארת אצלך - בסדר מופתי במשך הרבה שנים. אותו חלום , רק בעלילות שונות אבל הכל זה אותו הדבר, אותן תחושות. עכשיו נופל לי האסימון אבל לא משנה העיקר שאני מצליחה להילחם בו ולצאת מהשיתוק המפחיד הזה כמה כוח צריך להשקיע כדי להוציא קול, אה, כי אי אפשר לזוז כמו להזיז סלע! אבל יש לי כוח אני נלחמת חזק ו.. בסוף בעלי שומע אותי! מתעוררת, וכך בורחת מהסיטואציה. מבינה שאצלך זה גם חוזר לפעמים בחלומות אי אפשר להתחמק מזה וואלה כל החג הזה רק צחקתי נהנתי ועשיתי חיים ושכחתי מהכל אבל ממש! אפילו שנכנסתי לפורום אחרי החופשה התחלתי לקרוא קצת ישנים כדי לרענן את הזיכרון כאילו, למה אני שוב פה?? ופתאום משום מקום בא לו חלום שמזכיר תחושות, ומשחזר ולא מניח כאילו אומר: "תהני, תהני, תשכחי תשכחי, אבל חכי חכי... כי לכל שבת יש מוצאי שבת.." חחחחח (: שולחת חיבוק סמויה

הפחדים שזוחלים לשינה ומתפרצים בחלום... חוסר האונים והשיתוק הרגשה נוראית מה שעוזר את מבינה שזה חלום תזכירי לעצמך...זה חלום ואל תלחמי תני לזה לעבור תרפי את השרירים תנסי לזמן תמונות אחרות חלום חדש וכל הזמן תזכירי לעצמך זה חלום לא אמיתי אל תלחמי זה מיד עובר זהו עבר לילות רגועים וחג שמח אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני צוחקת כי.. כי זה אמנם חלום לא אמיתי אך כל עוד אני בתוכו הכל אמיתי האיום הרדיפה השיתוק התחושות הפיזיות, הכאב אי אפשר להסביר אפילו מזה-זרם חשמלי? ????????????????????????????????? זה משהו שלא דומה לכלום במציאות אבל זה כואב. שככל שאני שוקעת לתוך השיתוק כי אין כוח לזוז אז הכאב הולך ומתגבר . וגם הסכנה בעלילת החלום מתקרבת ולכן אני חייבת להילחם בשיתוק! כדי לא להיפגע לא מסוגלת להרשות לעצמי להיפגע אפילו לא בחלום! לא! הרי ככ הרבה זמן עבר והיום יש לי את הכוח להילחם נגד אז למה לא? גם בחלום אני ילחם! לא מוותרת ולא מרפה שרירים כוח עצום! גם, אי אפשר להרפות את השרירים כי אז נכנסים לשיתוק עמוק יותר ומפחיד יותר שגם הנשימה תשתתק. כי כל השרירים מתחילים להפסיק לזוז. וכנראה שהכאב הוא בעצם מנגנון התראה לא לשקוע לקום, עכשיו! או שזה משחזר סיטואציות אמיתיות של חוסר יכולת לזוז וגם לספוג כאב בו זמנית. יש מצב. היום, אני לא ייתן לזה לקרות גם לא בחלום מטופש! ו..בעלי שאל אותי היום עם מי אני רבה ככה בחולומות שלי היתממתי, אמרתי שאני לא זוכרת שאלתי : זה נראה שאני רבה עם מישהו בחלום? אז הוא אמא שכן, שזה בהלה ורואים את זה.. וזה ברור לו האמת, זה נכון אבל אז מה, יש אקשן.. סתם צוחקת.. מה אני יגיד לו שאני רבה עם שיתוק? חחחח (: סמויה

אפשר?

בודאי שאפשר סמויה

ברור שאפשר. הפורום הזה פתוח לכולם וכולם מתקבלים פה בברכה. אז ברוכה הבאה... שלך - מציאות אחרת

ולבובה על חוט שוב שלום, ונעים מאוד רציתי לומר לך שהכינוי שלך כמעט זהה לכינוי של כותבת ותיקה בפורום "בובה על במה" ואנו מקצרות ל- "בובה" אז תחשבי על כינוי נוסף שלא יבלבל בינכן... כי מבובה על חוט למרות ששונה מבובה על במה קל לקצר לבובה ובובה כבר ישנה אז.. אפשר לחשוב על משהו ו... ברוכה הבאה! סמויה

מוזמנת בהחלט לשתף ולהיות חלק כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני לא בדיוק טובה בכינויים מצטערת אם הכינוי הזה מפריע למישהי אני מצידי אל תקראו לי בשם תקראו לי אויר או משהו כזה סליחה ... ותודה שקיבלתם אותי פה