פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

לעבוד כל יום והרבה לדאוג לשלם משכנתא וחשבונות לגדל 3 ילדים לבד להאבק במוסדות הרווחה כדי להגן על ילדיי להדוף כל פלשבאק שחלילה לא אתפורר להקיא להקיא ושוב להקיא כדי שהרעש בראש יפסיק להחזיק בטיפול שניתן לי ללא תמורה כספית טיפול שהיה זמין ועכשיו המון שינויים להודות לאלהים שיש את זה כי גם זה הרבה מאוד בשבילי למרות שלא מספיק מוכרחה להתמקד בלשרוד מחקתי את הטלפון של המטפלת שמה חלילה בשעת משבר אסמס לה (מה שהיה אפשרי עד לא מזמן)לוקחת את הכדורים בקפידה ומתפללת לאלוהים שישמור שלא אאבד את שפיותי לגמרי

את נישמעת לי כמו לוחמת מהאיכות הגבוהה ביותר, הכי חזקה, הכי נחושה, עם מטרות ויעדים. כל הכבוד לך, זה לא מובן מאליו. ואגב הכל בחירה שלך, אין חובה על כלום ולא מובן מאליו שאת נחושה לעמוד ולהתמיד במטרות שלך. תעריכי את עצמך, ניראה שקורצת מחומר של מנצחים, ואת תנצחי בסוף כדי לחיות את החיים ולא לשרוד אותם. שלך - מציאות אחרת

כל כך עלוב אחרי כל מה שכתבת למעני

חג אביב שמח לכולן מאחלת לכן חג שיביא עימו את השירה בלב פתח לדרך חדשה של צמיחה ופריחה הצלחה בכל אשר תבקשו מכל הלב אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה אידה יקרה! מאחלת שפע של אושר לך ולכולן באהבה וחיבוק (: סמויה

כל כך לא מובן מאליו , את כל כך יודעת לתתת הרגשה שאנחנו לא לבד ,תודה שאת כאן איתנו מאחלת לכולן שפע של יכולות ועשייה שפע של שלווה שפע של שמחה ואושר עם המון אהבה

תודה רבה על הברכות והאיחולים. תודה על ההשקעה שלך והנחישות להיות כאן בשביל כולן, לחזק ולחמם את הלב. זה המון ומוערך ולא מובן מאליו. חג שמח גם לך והרבה לבלוב פריחה וצמיחה פנימית לכל יעד וכיוון שנכונים לך. שלך - מציאות אחרת

I am a rock- Simon and Garfunkel "…I've built walls, A fortress deep and mighty, That none may penetrate. I have no need of friendship; friendship causes pain. It's laughter and it's loving I disdain. I am a rock, I am an island. Don't talk of love, Well, I've heard the word before. It's sleeping in my memory. I won't disturb the slumber of feelings that have died. If I never loved I never would have cried. I am a rock, I am an island. I have my books And my poetry to protect me; I am shielded in my armor, Hiding in my room, safe within my womb. I touch no one and no one touches me. I am a rock, I am an island. And a rock feels no pain; And an island never cries." אני סלע בניתי קירות חומה עמוקה וחזקה שאף אחד לא יכול לחדור אליה אין לי צורך בידידות ידידות מביאה כאב אני בזה לצחוק ולאהבה אני סלע אני אי אל תדברו על אהבה טוב, שמעתי את המילה בעבר היא ישנה בזיכרון שלי לא אפריע למנוחתם של רגשות שמתו אם לא הייתי אוהבת לא הייתי בוכה אני סלע אני אי יש לי את ספריי ואת שיריי שמגנים עלי אני מוגנת בתוך השריון שלי מסתתרת בחדרי בטוחה בתוך הרחם שלי אני לא נוגעת באף אחד ואף אחד לא נוגע בי אני סלע אני אי וסלע לא מרגיש כאב ואי לא בוכה אף פעם http://www.youtube.com/watch?v=PKY-smJ6aBQ דמעה

http://www.youtube.com/watch?v=05eNtZnzfFk&feature=related עצובה דמעה

עצובה ,מבולבלת ומרוקנת עד תום. מה קורה איתך עכשיו? הערב? אם רוצה ספרי

אוי דמעונת... מצטערת שמרגיש לך עכשיו כמו סלע שהתנפצו עליו כל חלומותיו http://www.picshare.co.il/view_picture_heb.asp?pic=74815&FromG=subsubject&subsubject_id=43 סלע הוא גב יש לו כוח לשאת את כל מה שמתנפץ עליו בזעם והוא מתאפק ומתאפק שלא להרגיש את סערות הים אך שדמעה קטנה חודרת לו באיטיות ללב הוא נשבר ומתפורר גם. רואה- גם סלעים בסוף נשברים כי אי אפשר לברוח מהכאב גם בדמות סלע איתן לא לבכות אף פעם ולא להרגיש כאב- הוא רק שאלה של זמן שולחת לך חיבוק, יקרה וכוחות לשחות בים הסוער שלך ולהתמודד עם הכאב בלי סלעים ובלי חומות שלך,מחבקת סמויה

הבחירה שלך להיות סלע מאד מובנת וברורה לי, אבל היא לא מאפשרת לך לזוז אלא רק מקבעת אותך במקום של סבל מודחק ובולם. רוב שנות חיי הייתי הסלע הזה. כלום לא כאב לי, כלום לא נגע, לא הרגשתי כלום, אפילו את ילדי גידלתי כמו רובוט, ממלאה להם את כל הצרכים בלי שום טיפת רגש, שומרת שלא יפגעו וזהו. העניין הוא שהמחיר הוא מאד מאד כבד. לא בכיתי מעל 40 שנים, לא הזלתי ולו דמעה אחת והכל עבר לידי. וכן כאשר בחרתי לצאת מהבונקר הזה, היה צריך לבחור גם לתת לכאב את מקומו, לקבל אותו ואת הפגיעה וללמוד להשלים איתם. מה שלא הורג אותנו מחשל אותנו. את שרדת את הפגיעה ולכן ברור שתשרדי גם את הכאב שבהתמודדות עם הזיכרון של הפגיעה. וכן זה כואב מאד, אבל בחוויה שלי עדיף לתת מקום לכל הרגשות, וגם לכאב ולא להיות מנותקים מכל הרגשות. חיבוק אוהב יקרה, איתך, שלך - מציאות אחרת

לא יכולתי לכתוב לך עד עכשיו כי זה כל כ מה שאני מרגישה זאת אני . לא מסוגלת לצאת מתוך השריון וכשהכאב יוצא אני ישר אוספת את עצמי אין סיכוי שמישהו יהייה איתי גם לא חברות לא יכולה זה כאילו אני במערומי אני במצב הכי נמוך שאפשר לראות חייבת להיות לבד כדי לעלות למעלה חזרה כדי שאני יוכל לראות את הפריחה ואת היופי בעולם אני חייבת להיות לבד . רק אז אני מצליחה לאסוף את עצמי ולהיות לא בתוך הכאב . התהליך שאני עוברת מראה לי עד כמה קשה לי לבקש עזרה והאמת שדי ביקשתי השבוע וכן הראתי לחברות ולמטפלת שאני במצב עגום וכואב ויחד עם זאת לא הצלחתי להרגיש את היחד שמישהו איתי ובגלל זה כתבתי שהיום זאת בחירה שלי לראות כי יש לי ילדים ומשפחה וחברות ובכל זאת אני לבד לא מרגישה את החיבוק את ההכלה שאני כואבת . אוהבת אותך ומצטערת שלא יכולתי להיות שם בכאב שלך ולתת לך להבין שאת סלע יקר אבל גם סלע יכול להשבר ולנוח ,יקרה אני יודעת כמה כאב יש בך וכמה קשיים את חווה אבל אל תישברי תמשיכי להאחז בתקווה בויטליות של החיים ומקווה שהחיוך שוכן לו שם לצד הכאב האין סופי .

גאווה/ דליה רביקוביץ' "אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים" דמעה

קוראת כל מילה אך אין לי מילים לתגובה קשה לי מידי דמעה

איתך גם בשקט ובלי מילים. חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

הינה עוד רגע והוא פה אם תסתכלו בשמיים תראו עכשיו ירח עגול מלא מלא עוצמה ואור אומרים שלא במקרה חוגגים את חגי ישראל באמצע החודש כשהירח מלא... האנרגיות בעוצמתן ומה איתכן? מזמינה כל אחת לחלוק כיצד מרגישה לקראת בוא היום... החג שלא לכולן הוא חג כאן בשבילכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

הזכרת לי מקודם התחברות לאנרגיות של פריחה- וככ צדקת! איך לא שמתי לב לכך.. קצת לפני פורים ועד עכשיו השדות מסביב לבית שלי הולכים ומתמלאים בפרחים שזוקפים ראשם בגאווה באור השמש מראה מהמם שאי אפשר להשאר אדיש כמה צילמתי! כך כנראה בלי לשים לב, התחברתי לאנרגיות המדהימות של שדה פרחים פראי כי אין יפה מזה בעיניי.. בדיוק בתקופה הזאת עברתי שינוי סיפרתי למשפחה מחר אני הולכת להיפגש עם כולם כולי מלאת אנרגיות של צחוק לא מצליחה להפסיק לצחוק היום.. לא יכולה לומר עדיין שהשדות שלי פורחים במלואם אבל כנראה, אני רוצה כמותם באביב לפרוח, גם. מקווה שאוכל ומאחלת את זה לכולן ! ורק אנרגיות של שמחה, התחדשות ופריחה באהבה סמויה

יש בי עצבות שלא מכירה יש מקום לכאב של אני לבד מבינה שהיום חלקו ממקום של אני בוחרת בלבד אבל זה עדין לבד . תמיד אופטימית ושמחה שאפשר להיות אופטימי עם הכאב פחדתי שזה יעלם ..והפריחה הצהוב המדהים הזה זה חלק שמחזיק ומחזק אז חג שמח וכשר ושליו ונעים לכולנו

שמחה בשבילך על האופטימיות שלך שבעצם לא וויתרת עליה ואת נותנת לה את כל הבמה, לא נותנת לשום דבר לגעת בה או לפגום בה. זה המון ולא מובן מאליו, וגם מחזק. ויחד עם זאת את אומרת שאת בוחרת בלבד ויש מקום לכאב. בהרגשה שלי, את בוחרת בלבד כי את לא מוכנה לשחרר את הכאב ולתת לו לצאת, כי אם תעשי זאת תאבדי את השליטה על עצמך וזה הדבר הכי מפחיד, לכן את מוכנה אפילו לשלם את המחיר של להיות לבד, ובלבד שהכאב יהיה תחום בתוכך, תחת שליטתך ולא יצא החוצה. זה מחיר שאת משלמת בתמורה לרצון שלך לשמור על עצמך ובטוחה שזו הדרך. מניסיוני, יש המון המון כאב, וגם אם תאפשרי לכאב לצאת, את לא תתרוקני מיזה, ישאר עוד כאב, וגם יתייצר עוד כאב, והאופטימיות שלך היא מתנה שתעזור לך למלא את המקום שנוצר אם תשחררי כאב, בעוד אופטימיות. את מרגישה שאת יכולה לבד, ושאת לא צריכה לשחרר כאב כי את יכולה גם בלי, ואת עדיין אופטימית, אבל אם תקשיבי לגוף שלך ותסכימי לשמוע אותו ואת כמה שהוא צורח, אם תסכימי להתייחס לצעקה שלו ולשחרר, אולי הגוף שלך יצעק פחות. מה את אומרת? אם נגעתי בך וזה בסדר, מצויין ואם אמרתי שטויות, זרקי לפח. בכל בחירה שלך, אני איתך, אוהבת אותך, ומחבקת בכל ליבי. שיהיה חג שמח. שלך - מציאות אחרת

וזהו!!! הכאב כל כך גדול ונמאס לי להלחם כל הזמן-אין לי כוח כבר לכלום- רוצה לברוח ואין לאן-ואני לכודה בתוך עצמי-בתוך הסיוטים-בתוך האין סוף של חושך- ואומרים שפסח זה חג של גאולה- והסבל ממלא לי את הנשמה-לא נותנת לי לנשום-לחיות-אני לא מבקשת הרבה-רק קצת שקט בפנים ואין וכל כך רע לי נורא!!! סליחה

ראשית אין לך על מה להתנצל. זה מה שאת מרגישה ומותר לך להרגיש ולבטא בדיוק את מה שאת מרגישה. פסח הוא אחד החגים הקשים שמעצימים את האין משפחה וממילא את הכאב על מה שעברנו. והלבד תופש את כל הבמה. החדשות הטובות הן שאם הכל ולמרות הכל, אפשר גם להרגיש יותר טוב. זה לא בלתי הפיך. אפשר לזוז מהכאב. אפשר להשלים עם הכאב ולקבל אותו כחלק מאיתנו ולבחור לשים אותו בצד ולראות גם את הטוב. סתכלי על הפרחים והפריחה, בטוח פורח ליד הבית שלך או בסביבה. סתכלי על השמש החמה והאור שהיא שולחת, תני לחמימות של השמש לחמם את ליבך. נסי לא להלחם בכאב אלא להתיידד איתו, כי מה שקרה בלתי הפיך אבל את יכולה לשנות את מה שקורה לך עכשיו ולתת לדברים טובים יותר להכנס אל ליבך ולתפוש שם מקום. נסי, אני יודעת שזה לא קל, והחיים שלנו לא קלים, אבל אפשר. אפשר להחליט לזייף את ההרגשה הטובה, לשחק בכאילו שאת מרגישה טוב, לחייך, ולנשום עמוק. נשימה עמוקה תביא אולי דמעות, אבל גם תביא איתה מרחב פנימי, במקום הצפיפות של הכאב. חיבוק אוהב שלך - מציאות אחרת

מאחלת לכולן חג שמח, שיתן הרגשה של שחרור מכל מה שמעיק, מציק, מפריע. שנצליח לנשום עמוק ולהרגיש שימחה ולו לרגע, העיקר ההרגשה. החגים האילו בשבילי מעצימים את האין משפחה, ואת הלבד. אבל למדתי שלפעמים גם אם מוקפים בהמון אנשים אוהבים הלבד יכול לתפוש את כל הבמה, והביחד של כולם לא נוגע. ולפעמים כאשר נמצאים לבד לגמרי בלי אף אחד לצידינו, אפשר להרגיש שאנחנו עולם ומלואו לעצמינו, ושאנחנו מספיקות לעצמינו. בקיצור מאחלת לכולנו להרגיש שלמות בכל מקום שבו אנחנו ניהיה בחג הזה. באהבה מכל הלב, מציאות אחרת

אני יודעת שקשה וטעון שולחת לכל אחת מכן חיבוק איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

עשיתי מעשה בשבוע האחרון. ואת.... התרגשת וראיתי את זה. ואמרת כמה ..... את גאה בי וכמה המעשה שעשיתי אמיץ הוא, (אינני מצטטת אבל אלה היו פני הדברים) אז... למה אינני מרגישה כך... ולמה השבר פתאום כל כך גדול... והפחד- הכי מפחיד שהיה אי פעם ומאז אינני יכולה לחשוב ברציונליות והדמעות זולגות מעצמן ואני אינני בוכה רק לא שולטת בהם מרגישה שמשהו לא בסדר ........................בי מרגישה שצריכה... מרגישה שרוצה... ולא יכולה!!! כל כך רוצה ויודעות מה אומרת את זה (אם זה בסדר) ולא רוצה לוותר. לא מוכנה לוותר... והכי כואב לא יודעת איך לקבל. בסופו של שבוע זה הפוגע שלי הגיע לבייתי יחד עם אחי. ביקשתי ממנו לא לבוא יותר וכשאחי שאל למה? הסברתי... והשבר כל-כך גדול וכל כך לבדלי עכשיו זה בסדר ששיתפתי????

וואוו וכן זה קשה . וכל כך מבינה לי אין את האומץ הזה עדין לא מסוגלת להגיד ולאמר בנתיים רק בורחת . אני גאה בך יקרה כל הכבוד לך . המון חיבוקים לעידוד ובטח שזה בסדר אנחנו כאן כדי לשתף

כל הכבוד לך!!!!!!!!!!!! על המעשה האמיץ כל כך! על כך שהצלחת להגן על עצמך על כך שהצלחת לומר ... זה לא מובן מאליו צריך המון כוחות וזה לא פלא שאת מרוקנת עכשיו. נסי להתמלא להבין את גודל המעשה! להיות גאה בעצמך ו...כל הכבוד ותודה ששיתפת גם זו גבורה מחזקת ומחבקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

כל הכבוד?, מעשה אמיץ? הצלחת? גאה בעצמי? כל הכבוד? סליחה על מה שאומר.... אלה סופרלטיבים חיוביים שלא יכולה לקבל... שלא יודעת לקבל... שלי עד עכשיו אסור היה לקבל הדגש הוא על עד עכשיו, העיניים מלאות דמעות. ואני רוצה כל-כך לראות, להבין, ולא לוותר. חברה אמרה לי היום שאינני אותה אחת שהתחילה את התהליך לפני כ-10 חודשים שאני אחרת!! ואני אינני רואה זאת, ורק פוחדת יותר ויותר מלפגוש את עצמי שלא אדע מה לעשות ואיך אגיב לתחושות ,ההרגשות, ולהבעות שאינני אוהבת מישהו דיבר איתי על לנצח? אותו? את עצמי? נראה שהסתבכתי תןדה

את הכי אמיצה בעולם שהצלחת להגיד לפוגע שלך שלא יבוא יותר. כל הכבוד לך על שבחרת לעשות את מה שטוב לך ולעמוד על זכותך לא להתקל בו בביתך. ובעצם זה שעמדת על דעתך ושמרת עליך, וזה שחשפת את הסוד, הוא הדבר שכל כך מפחיד, כואב ומטלטל. עד עכשיו שלטת בסוד שלך ורק את ידעת אותו, ועכשיו עוד אנשים יודעים, והפחד שמא ישתמשו בזה נגדך, לא יאמינו לך, או יאשימו אותך, מציף וכואב כל כך. בנוסף, זאת מציאות חדשה שבעצם את עדיין לא מכירה ולא יודעת להתמודד איתה. כל זה יתאזן בהמשך, ובלבד שתחזיקי חזק חזק באמת שלך כאילו היא האוצר הכי גדול שלך ולא תתני לאף אד ושום דבר להזיז אותך מהאמת הזאת ויהי מה. זה יתן לך את הכוח להתמודד עם זה שחשפת את הסוד ובעצם להחזיר לעצמך את השליטה על חייך. כל זה מניסיוני. אולי זה גדול עליך עכשיו או לא מתאים או לא נתפס אבל מניסיוני אני יודעת שזה כך. שיהיה קל יותר במהירה. חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

לי רוצה בלי מסכות בלי כלום סתם לכתוב סתם כי רע סתם כי לא טוב להיות יותר סתם. אין לי כוח להלחם יותר פשוט לישון ולא לקום סתם לא להיות , למה כותבת לא יודעת אולי כי יש מי שקורא סתם הכל שטויות סתם סתם סתם

וחושבת שבטח את לא סתם! ושיש סיבה שאת כותבת עכשיו גם אם בעילום שם ולא רוצה להזדהות זה בטח לא שטויות. הכאב שלך בין המילים הוא גדול, ומורגש ומודגש לפעמים נמאס מהמסכות וטוב שאת מראה מה יש עכשיו מתחתן כאב עצום מצטערת שככ רע לך עכשיו אני.רוצה להושיט לך יד ולתת לך חיבוק וגם לומר שלכולנו יש ימים כאילה שמרגישות ..... (כפי שאת מרגישה עכשיו) וזה בסדר לבוא ולשתף וגם לקבל חיבוק כי מגיע לך, יקרה אז... תמשיכי לפרוק ולשתף כי זה ייקל עלייך, מניסיון סמויה

אני סתם . סתם פשוט כלום אפס אחד גדול שכולו מסכה ועוד מסכה ועוד ועוד ועוד . ופשוט סתם כל כך סתם סליחה באמת סליחה

אני יודעת שאת לא סתם וגם לא סתם סתם!!!!!!! אז נמאס וזה בסדר להתעייף זה בסדר לנוח מכל המאבקים והמסכות זה בסדר אנחנו כאן בשבילך איתך יחד איתך להחזרת הכוחות כשתוכלי אידה עו"ס MSW טיפל בנפגעות תקיפה מינית

קלטתי היום שחב' הכבלים החליטו לבדר אותנו לכבוד פסח בכך ששמים כל היום קומדיות מצחיקות בדרכ סתמיות אבל היום לא חשבתי שמשהו יצחיק אותי בטח לא הקומדיות המטופשות שלהם בערוץ הסרטים.. סיימתי לנקות את הכל הכנתי ארוחת צהריים התינוק נרדם אחריי האכלה ישבנו לאכול וברקע יש סרט כזה "מצחיק" הילדים שלי רואים תוך כדי הארוחה לא ממש מתעניינת בשטויות של הילדים אוכלים אוכלים פתאום הבן שלי אומר: "איכסססססססססססססס!" לא הבנתי מה, מסתכלת בסרט עכשיו אנחנו באמצע האוכל אחד החוצנים שהגיבורים נלחמים בהם כנקמה על זה שנלחמים בו הפך להיות ענן ענק עם רקטום ומתנפח ומתנפח לענן של גועל שמפליץ ואחכ גם מתפוצץ! פשוט אפשר לתאר, מי שחשב על זה זה..לא יאומן כמה הוא דביל בטוח -גבר לא מאמינה שאישה הייתה רעיונות כאילה וגם המחישו את ממש יפה ואנחנו בדיוק באמצע האוכל ממש הסרט המתאים וזה היה ככ מצחיק בגלל המומנט שפשוט נפלנו הרצפה מרוב צחוק כאילו מרוב גועל זה היה ככ מצחיק! ברכות לבמאי המוכשר! וואלה ,עשה תעבודה לפחות הצחיק לכבוד החג פסח קורע חחחח (: סמויה

את מצליחה בזמן האחרון לצחוק מקומדיות גם עם טיפשיות . אני שמחה שאת נהנית עם הילדים והמשפחה חיבוקים ונשיקות

אין אין עליה.... זו את!!! שיהיה חג אביבי מלא צחוקים אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

חחחחחחחחחחח עכשיו אני עוד יותר צוחקת (: כי..הייתי בטוחה שיכעסו עליי שאני כותבת כזאת הודעה בפורום פחדתי שזה אולי ט' או לא יודעת מה.. הופתעתי! ושמחה שלקחתן את ההומור ברוח טובה כי זאת הייתה הכוונה מאחלת לכולנו, שנתחבר כל חג לאנרגיות של צחוק כי הוא יפה לבריאות (: סמויה

הלבד הזה כבר גמר אותי. עכשיו אהיה לבד גם בליל הסדר. אף אחד לא רוצה אותי. זה כואב להיות לבד בחג כשמסביב כולם ביחד.

אני מזדהה עם הכאב שלך מאוד קשה לבד עכשיו תקופת החגים פתאום מתחילים להרגיש את כל ההצפות נוכח המשפחתיות המתחייבת הזאת שחג- זה עם המשפחה לא חשוב שביום יום אפחד לא מרגיש תצורך אבל בחגים פתאום כולם רוצים להתלכד החזרה למשפחה או הניתוק ממנה דווקא בחגים הם מאוד קשים ומציפים וכל התחושות מתחדדות ומתעצמות רוצה לומר לך שאת מאוד יקרה וגם אם לא הוזמנת לליל סדר עם משפחתך זה לא אומר שאף אחד לא רוצה אותך!! זה אומר רק שהם- לא הזמינו וההפסד כולו שלהם אפשר אולי לחגוג במסעדה רק עם מי שאת אוהבת אפילו משהו קטן לפעמים לא צריך יותר מזה העיקר לעשות משהו כדי למלא את הלב במשהו שככ חסר ולא למלא את הראש והלב במחשבות של אפסיות שולחת לך חיבוק סמויה

לכתבה מעניינת, לגבי אלטרנטיבה לליל סדר, וכולן יכולות לבוא, בלי הבדלי נטייה וכאלה, חופשי לכולם. בסוף הכתבה יש לינק ליצירת קשר איתם וכל הפרטים, בבקשה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4057404,00.html

מקווה שימצא פתרון אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מבינה את הכאב שלך, אבל זה לא בגלל שאף אחד לא רוצה אותך. לא יודעת מה קורה אבל כנראה שלא מסתדר אחרת. על כל פנים יש בכל אזור מגורים מקומות ציבוריים שחוגגים ליל סדר לכל מי שאין לו מקום אחר לחגוג בו ואולי תוכלי גם למצוא לעצמך מקום כזה, וכאשר תהיי עם עוד אנשים, תחושת הלבד תשתנה. לפעמים תחושת הלבד היא משהו שמרגישים מבפנים, וגם כאשר נמצאים סביבך הרבה אנשים קרובים, עדיין מרגישים לבד, ולפעמים להיות לבד עם עצמך בלי אף אחד, נותן תחושה של שחרור וחופש ולא מרגישים לבד אלא שאת לעצמך עולם ומלואו. זה משתנה תמיד בהתאם לאיך שאנחנו מרגישות. בדרך כלל לאנשים כמונו קשה תקופת החגים כי הרבה פעמים זה כואב באותה נקודה שבה אנחנו מרגישות שאין לנו משפחה או שהמשפחה שלנו מקולקלת. מאחלת לך שתמצאי לעצמך את המקום הכי נכון עבורך ושיהיה חג שמח. שלך - מציאות אחרת

את צודקת , זה כואב מאוד צורם להרגיש שאף אחד לא רוצה אותך מבינה שלא הוזמנת לליל הסדר לאף אחד מצער מאוד לשמוע מה את אוהבת הכי הכי לעשות שמרומם לך את המצב רוח? אם אינך הולכת לשומקום אולי תעשי לעצמך משו טוב ונעים נכון שזה אף פעם לא כמו להיות ביחד עם,,,,,,,, אבל כשהמצב כזה תנסי להנעים לך את החיים בדרך אחרת מקווה שיהיה לך איזה שהו רעיון חוצמזה-עדיין יש סיכוי שלא תישארי לגמרי לבד אולי ישנה עוד חברה שגם היא לבד אולי תעשו ביחד? חטולית

מה קורה איתך מחר? אכן לבד? מצטערת לשמוע מקווה שנמצא פתרון ללבד של החג איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מכירות את ההרגשה זהו שמשהו קטן בא, ומציף הכל? אז זהו, שדווקא אז, למרות שאני מוקפת בהמון אנשים שאוהבים אותי, כך או אחרת, אני לבד. ויש את ההרגשה הזו שאף אחד לא יכול להכיל את זה. זו לא רק הרגשה, זו המציאות. מאוד קשה לאחרים להבין את כל האספקטים של זה. וכשאני מנסה לשתף, ולהגיע מסביב, אני נתגלת בתגובות שסוגרות את הגולל, והכל נכנס רק עמוק יותר. בסופו של דבר, אני נשארת עם זה לבד. וזה מבאס. אני מנסה לקבל את זה באהבה, בהבנה. אבל היה חשוב לי שזה יהיה כתוב. אז הנה, זה כתוב. ואני כאן. ויש כל כך הרבה אנשים טובים מסביב, אבל זהו.

מבינה אותך היטב שולחת לך חיבוק סמויה

מבינה מאד את ההרגשה שעליה את מדברת. בשורה התחתונה באמת כולנו בסוף לבד, באותה מידה שגם ניפגענו לבד. ובעצם כל אחת מרגישה אחרת מול מה שקרה לה ובגדול מרגישה רע בגלל מה שקרה לה. זה שאת מודעת לכך שיש הרבה אנשים אוהבים מסביבך, זה המון ולא מובן מאליו בכלל. ונכון שקשה לאנשים להבין את התחושות שלך, בעיקר בגלל שאנשים שלא חוו את זה על בשרם, בטוחים שאם זה קרה בעבר, צריך לעזוב את זה ולשכוח מיזה ולהמשיך הלאה בחיים. לא מבינים שאי אפשר לעשות את זה בשום צורה, בגלל האופי הפולשני של פגיעה כזאת שמשאירה את חותמה על כל תחומי החיים ועושה בהם שמות. אני חושבת שכדאי שתתרכזי באהבה שהאנשים שסביבך נותנים לך ותתחזקי מימנה, ובאשר לפגיעה, דברי על הכאב במקומות שיכולים להבין ולהכיל אותך, כמו בטיפול או כאן בפורום. כך לפחות לא תשארי מתוסכלת. זה בערך כמו שאת לא תוכלי ללכת לרופא שמטפל בכתף כאשר יש לך בעיות בגב. כל אחד והתחום שלו. ואם עוזר לך לכתוב, תמשיכי לכתוב. כאן בשבילך, שלך - מציאות אחרת

סביבה חמה ותומכת שאינה מצליחה שהתגובות שלה יהיו מה שאת זקוקה זה בדיוק -להיות לבד לצערנו ברוב המשפחות התגובות כאלה אל תכעסי עליהם כי הם אינם מבינים על מה את מדברת הם אינם יכולים להיות ברגש שלהם\במקום שאת זקוקה להם הכחשה של,,,,,,,,מה שקרה -היא לגמרי טבעית כל אחד רוצה להיות במקום שלו שלא יפריעו לו חיות שלא ישנו לו את החיים כי להתערב בתוך מה שקרה איתך אומר כל מה שהם אינם רוצים סליחה , מצטערת שכותבת זאת בצורה כזו אבל לצערי כך הם פני הדברים הלבד , הבדידות הנילוות לכל זה לפעמים פשוט בלתי אפשריים אז מה דעתך להכנס לכאן ולכתוב כל מה שעל ליבך ונוכל לפחות להבין אותך לתמוך בך פחות לבד-הרבה יותר קל מאחלת לך חג שמח חטולית

ולא עוד אחת כי את יחידה ומיוחדת מצטערת על תחושת הלבד המון מסביב ובלב בפנים לבד אני חושבת שכאן כולן מכירות את ההרגשה ולכן אנחנו כאן כדי להרגיש פחות לבד עם מי שעברה דברים דומים שמבינה על מה את מדברת על ההרגשה הכל כך מסויימת מקווה לראותך איתנו מרגישה פחות לבד כאן בשבילך אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

רציתי להודות לכן, שהקדשתן את הזמן לקרוא את הדברים, ושהיה חשוב לכן להגיב. אני מאוד מעריכה את זה. נקווה שלכולנו יהיו ימים טובים ונעימים, ושתמיד יהיו שם האנשים הנכונים מסביב. מאחלת לכולכן חג שמח. הצלחתן לעודד אותי :)

עם כוס קפה כמו כל יום חמישי ליד המחשב הספקתי לקרא מעט מאוד וגם להגיב מעבר לטיפול בבן שלי-כבר עברו שבועיים הפכנו את כל הסדר של הרהיטים בין הסלון לפינת האוכל כדי שיוכל לשבת גם בכיסא הגלגלים שלא ישכב כל היום במיטה לא ממש עוזר כי אין הרבה מקום אז הקביים ,,,,,,,, אתמול הוצאנו אותו מהבית לטיול קצר ישבנו בטיילת שיתאוורר לא פשוט להתחיל להעמיס כיסא גלגלים וקביים לפחות שינה קצת את האווירה ויש גם אורחים שמבקרים צריך גם להם לתת תשומת לב ויש גם את שאר המלאכות שצריך לסיים לקראת הפסח,,,,,,,,,,,, טוב , אני כבר לקראת סיום אז עוד קצת וגם זה יסתיים ויש גם כמובן את ההכנות לשבת עושים לא מה שיכולים אלה כל מה שצריך העייפות מדברת-פיברו חוגג וביום ראשון נלך להוציא תפרים להוריד את הגבס לבן שלי ולהמשיך בהכנות לחג הפסח מה אתן מכינות לחג? מארחות? מתארחות? אני כהרגלי בקודש-מארחת מקווה שאוכל להכנס שוב לפני ערב החג במידה ולא אז מברכת את כולכן לחג פסח חגיגי ופורח כמו האביב שמתדפק עכשיו על הדלת ליל מנוחה חטולית

חטוליתי מתוקה, שמחה שבתוך כל הלחץ של הבן והפסח הצלחת להכנס ולעדכן ולהשמיע קול.... מקווה שלאחר שיוציאו את התפרים ויורידו את הגבס, יהיה כבר יותר קל מכל הבחינות. מניסיוני העבודות שלקראת החג הזה מסתיימות עם כניסת החג. זה פשוט ככה, לא משנה כמה מוקדם התחלתי וכמה התקדמתי בניקיונות, תמיד ניזכרים בעוד דבר ועוד אחד, ויש את הדברים של הסוף, והסוף בסוף הוא הרבה דברים של הסוף..... מצטערת שהפיברו מדבר, ומן הסתם הגוף שלך צועק באותם מקומות שאת שותקת. הגוף ירגע כאשר המודע שלך יסכים לגעת במה שמציק לגוף שלך ולהכיל את הדברים. אני אמנם לא סובלת מפיברו, אבל הלילות המסוייטים והלילות הלבנים הם באותו עניין. לא מרגישה טוב עכשיו בענק, לכן המילים שלי לא משהו. מאחלת לך ולמשפחתך חג פסח שמח ומשחרר. חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

את צודקת , כל מה שאני לא אומרת הגוף צועק למעשה הוא כבר לא צועק הוא צורח המילים שלך הם משו משו למה את מפחיתה מערכך??? לא צריך תמיד לכתוב מגילות כמה שורות קצרות ומתומצתות עושות גם את העבודה מצוין מצטערת שאת עדיין מרגישה כ"כ,,,,,,,,, אולי המנוחה בחג הפסח תתן לך מנוחה נפשית ומשוחררת תצליחי לאגור כוחות ומשם,,,,,, חג פסח בלי עבדות חיבוק לפינוק מאמי חטולית

איך ידעתי שאת מארחת.. באמת כל הכבוד לך עם הפיברו והבן ככ הרבה הכנות, נקיונות ,קניות את מבשלת לכל הסועדים? מתי תגיע לך מנוחה בשבילך? הא, שנה הבאה סדר בבית מלון ! תשבי לך רגל על רגל קפה וסיגריה.. והפורום.. חחח (: אני צוחקת בשעות אילה שקט לי ואני נהנת מהשקט סביבי והזמן הוא לעצמי שכוללללם ישנים... אז ככה, ודודה שלי גם רוצה לדבר איתה על ענייני עבודה אז צריכה להיפגש בקיצור, גם רוצה להפגין נוכחות זה המקום שלי, גם אני חלק מהמשפחה. שכחו אותנו.. בקיצור הם סגרו בסוף שכל משפחה תביא לעצמה את האוכל לפי מס' הסועדים שלה. למשל אמא שלי- אז לכל בני המשפחה שלה וכך הלאה. וכך זה יכסה את כולם עכשיו , אמא שלי יצאה בהכרזה שאנחנו אורחים.. טוב, אמרה כך ליד אחותה יש דברים שלא משתנים ולא ישתנו.. בא הטל' "בוכה" כך וכך עלה לה הקניות מנגנת לי על המצפון חבל שהסכמתי לבוא! למה אני צריכה להעמיס? לתפוס מקום? רציתי לבטל ותביאו חלקכם בבשר כדי שהיא לא תצטרך לקנות הרבה אין בעיה נביא צידנית עם בשר באמת, זה ממש לא הבעיה אני לא מבינה למה היא מסוגלת פעם אחת להזמין מכל ה--לב לא להרגיש מנוצלת על ידי, כאילו פריארית שלי שהיא תקנה בשר גם לנו כאילו אני לא הבת שלה גם כי כל משפחה קונה לכל הילדים שלה! ככה זה אצל כולם ככ טבעי ומובן מאליו אפילו לא חשבתי ש.. אבל עובדה. אך לא משנה. אני לא ייתן לזה לקלקל לי ולחשוב שוב שאני שייכת זה סתם הרגשה שהיא נותנת לי שאר המשפחה מתים שאבוא, הם התקשרו וגם רוצ לראות את סבתא שלי. והם רוצים שאחזור לחיקם. וסליחה שאני אומרת- אני לא מתגעגעת לאמא שלי ככ בטח לא אחרי האמירה "הלוואי והייתי עוקרת אותך מליבי!" בטח לא אחרי ששמעתי שזה נאמר במכוון אליי שהיא זרקה לי אתת זה בפנים. שום חג ושוןם בשר ושום כלום לא יכולים לכפר על כזאת אמירה שנאמרה אליי בכזאתת ... סתם אמרה לי את זה ככה , התארחתי אצלה עם הילדים, הכל היה בסדר, לא רבנו.. ופתאום אמרה ככה בפנים בשיא הנחרצות. לא יודעת מאיפה האומץ והחוצפה לזרוק לי כזה הערה וגם לא להסביר והייתי בטוחה שלא מתכוונת בטח לא אליי! ועכשיו אני יודעת שכן זה משהו שאיני יכולה למחוק ולעבור הלאה אבל עם שאר משפחתי? למה שלא אתפוס איתם מקום? אני גם חלק, לא?

אכן כן מארחת -כולם אצלי בליל הסדר אף אחד לא משתתף בהכנות של הסעודה חוץ מאמי שמביאה גפילטע -דג ממולא טעים כל השאר באים רק לאכול את מה שאני מכינה אף אחד מהם לא מצליח לחכות בבישול אלה דברים ייחודיים לי אז ,,,,,,,, כשרוצים שיהיה טעים צריך להשקיע נשמה יקרה מותר לי להזכיר לך אייך את תמיד חוזרת משם? לא כי אני חלילה רוצה להוציא לך את הרוח מהמפרשים אלה רק כדי שלא תלכי עם צפיות גבוהות מידי ותחזרי שוב פגועה וכואבת הלוואי והלוואי שהלילה הזה יהיה באמת טוב כ"כ כמו יציאת מצרים עבורך שיגיע שינוי שמכיל המון אהבה ואכפתיות רק כי מגיע לך!!! בלי שום קשר לזה שלא רוצה שתיפגעי ובלי שום קשר לזה שאני אוהבת אותך ואכפת לי ממך מאחלת לך כל הטוב שבעולם כי את טובה ומקסימה חטולית

בבקשה בבקשה בלי ציפיות היא עוד פעם תעליב ועוד פעם תפגע כי היא כזאת ואת אשה כל כך עדינה ואצילית . בכל פעם שתרגישי נעלבתתיראי את האפרוחים שלך ותחשבי טוב למרות הכל הצליח לי ואני מאושרת אל תיתני לה להוריד אותך למטה ביד שלך לחתוך את המשקולת שלה ואז לא יהיו כוח למילים הדורסניות שלה . אוהבת ומחבקת

קישור לפורום של פיברו http://www.doctors.co.il/forum-3679

למדתי לחיות איתה בשלום באיזון באהבה . האמת שזרקתי את כל הכדורים ואני מעדיפה לכאוב מאשר להתמכר לעוד ועוד כדורים . רק שבתקופה הזאת המתח המשפחתיות עודף העבודות בגלל הפסח בשילוב שינוי מזג האויר הורג ברמות . תודה יקרה וחיבוק

כבר נכנסתי בעבר לפורום הזה לא יצאתי משם עם כלום לא עזר לי אבל כמה שאת נפלאה חושבת , בודקת , טורחת ומתאמצת לעזור אין כמוך חיבוק לפינוק חטולית

http://www.mouse.co.il/CM.shows_item_show,761,208,26288,.aspx גמני אהיה שם..

בובה יקרה, כל הכבוד על שפרסמת כאן את הקישור הזה. כל הכבוד על היוזמה להיות שם. שיהיה מוצלח, זה אכן חשוב מאד. שלך - מציאות אחרת

אייך היה? בטח היה מאוד מרגש עם המון אנשים והמון תורמים אייך הרגיש לך להיות במקום כזה בארוע כזה? מקווה שלא עורר טריגרים או פלשים אם בא לך לספר,,,,,,,,,,,,,,,,,, אשמח לדעת פרטים כל הכבוד לך!!! ליל מנוחה

סליחה שברחה לי ההודעה.... קראתי את השרשורים החדשים ואין לי כוחות להגיב. חשוב לי להגיד שאני כאן, רק במצב רעוע פיזית ורגשית, ופשוט אין לי מילים. לא רוצה להגיב סתם ולסמן וי על התגובות, זאת לא דרכי. לכן כשאני אתאושש קצת אני אגיב לכולן, עד כמה שזה שווה אם בכלל. כבר לא יודעת כלום, רק רוצה להגיד שאני לא מתעלמת מיכן. סליחה על הבלבול בכתיבה, אין לי כוח לכלום. מציאות אחרת

מציאות יקרה, במקרה כאן עכשיו..

שולחת לך חיבוק והרבה כוחות! תרגישי טוב.. סמויה

מצטערת מאוד לשמוע שמצבך כל כך רגיש מאחלת לך התאוששות מהירה יקירה שולחת כוחות ואנרגיות לחיזוק ליל מנוחה

תודה מתוקה על העידוד והמילים החמות. מרגישה לא משהו בכלל, סערת רגשות משתוללת מבפנים, אחרי מעל שבוע של בעיקר המון דמעות וכאב. עוברת המון, לא ממש מסתדרת ובעיקר מרגישה לבד עם הכל, כי בשורה התחתונה זה באמת ככה, כי אי אפשר לעזור לי. אני חייבת לעזור לעצמי, ושום דבר ואף אחד לא יכול למלאות את הבורות העמוקים שניפערו בתוכי. גם אני לא. זה בלתי הפיך. צריך ללמוד לחיות עם זה ובהרגשה שלי, אי אפשר לחיות בלי זה, זה פשוט לא חיים אלא השרדות. המנוע של החיים לא קיים בי, נגוז ונעלם ממיזמן. מרגישה שאבוד לי.... מחבקת אותך ומאחלץ שןב חג שח והרבה בריאות בעיקר לך ולבנך. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

מצטערת, שזה מציף אז זה מציף וככה אני רגילה לכתוב על זה פה למרות שהבטחתי לעצמי לנצור את לשוני *אני לא יכולה, זה חזק ממני* סתם עוד זיכרון ישן, דהוי גיל בין עשר לאחת עשרה שעות הערב אולי אחרי שמונה כבר חשוך יוצאת מבית דודתי, אחות של אמא לכוון ביתי תמיד הולכת ברח' מוארים, בדרכים מוארות לא פוחדת. פנסי הרח' דולקים יש עדיין אנשים הולכת.. באחת הכניסות, של השכ' היותר חדישות על הספסל יושב איש נראה נחמד זוכרת אותו לבן , אומר ממוצא אשכנזי עם עיניים כחולות נחמד מאוד לא יודעת איך בדיוק נקלעת לשיחה איתו הוא איש נחמד שמקשיב לי ולשאלות שלי ילדה שמחפשת נואשות תשומת לב מכל רק מי שמוכן להקשיב לה ומדברים ומדברים על עניינים ברומו של עולם זוכרת אותו איש אינטיליגנטי שמספק את הסקרנות הילדותית שלי זוכרת שיחה על החלל ועל גלי מוח ועל כל מה שעניין אותי בגיל הזה כגון חחחח (: טלקינזיס, הזזת חפצים באמצעות המחשבה, אורי גלר גלי מוח, קריאת מחשבות איך זה פועל?. זה מה שעניין אותי בגיל הזה, נואשות! והנה, מצאתי איש מבוגר שמוכן לענות על השאלות שלי. אולי יספק לי תשובות לכלללל מה שאני מתעניינת. וכך אני זוכרת באמצע השיחה הוא שואל לא פחות ולא יותר: *ט'* אם אני רוצה לעלות איתו לדירה שלו. ומנסה לשכנע אותי, ככה יפה לא הכריח או משהו לא יכל גם הרחוב היה מואר ועוד עוברים ושבים מזל! שתמיד הולכת בדרכים מוארות אה, חשבתי הוא רוצה ממני משהו ובכן, אני זוכרת שהתחלתי להילחץ מבפנים, רציתי ללכת הבייתה! ידעתי מה הוא זומם כבר הייתי ילדה גדולה שמבינה אבל הרגשתי לא נעים והתביישתי להגיד שאני רוצה ללכת. והמשכתי להיות בנימוס אך סירבתי לעלות עימו לדירתו. הבנתי טוב מאוד מה זה אומר , לא ילדה תמימה בכלל - דיי קרימינלית! רק לא ידעתי איך לסרב להצעה.. ממשיכים לדבר ואז שוב הוא שואל אותה שאלה ואמרתי שלא! לא רוצה כמובן! אז הוא אמר לי: אפשר לפחות לתת לך נשיקת לילה טוב? כן, הסכמתי מפחד, לא מרצון רק שייתן ללכת הושטתי את ראשי והוא נישק אותי במצח נשיקה תמימה לחלוטין נשבעת! כך זה היה וכך הלכתי הבייתה ולא סיפרתי לאמא שלי כלום שלא תאשים אותי למה שוחחתי איתו והרגשתי מטומטמת ששוחחתי עם האיש הזה שניסה לשכנע אותי לעלות לדירתו למה עצרתי לדבר איתו? אין לי מושג איך.. פשוט איש שהתחיל איתי או שאני איתו?! ושוב אני אומרת, התופעה הזאת של חובבי ילדים זה פשוט קיים בכל מקום זו עוד עדות קטנה לתופעה ומימדיה שאני חוויתי אותה, באמת ופתאום נזכרתי בזה אין לי מושג איך יופי, עוד עדות לאוסף כמה נחמד חחח (: סמויה

סמוינות יקרונת, אני נזכרת בכל השרשורים שלנו.... זה נורא,זה מזעזע,זה איום וזה מחריד! ללא שום ספק!! ואנחנו שואלות את עצמנו שוב ושוב את השאלה,איך אפשר? ומי אשם? ואולי אלו אנחנו הפתייניות מלידה שמושכות ומזמנות לקרבנו אנשים סוטים ומלוכלכים שיציעו לנו הצעות מחרידות שיחריבו את עולמנו אותו מאז,מגיל הילדות...הגיל בו אנחנו צריכות לשחק משחקים של ילדות קטנות ותמימות בלי להפעיל יותר מדי את מנגנוני ההגנה שלנו. ולא,זה לא אנחנו...זה הם חולי נפש סוטי מין המזהים אותנו-הקורבנות עוד מרחוק,מעלים אותנו על הזבח...ואולי לא,אולי סתם יש כאלו בכל פינה,רק שבפינה הספציפית הזו אנחנו נמצאות בטעות לגמריי.. מי יודע? והאם נדע? אני לא יודעת. כל מיני זכרונות שקופצים מהגיל הזה..מוכר,בעיקר חוסר ההבנה,המוח שלא ממש מתערבב טוב עם הזכרון...אותו הגיון שפיתחנו.... מה שלומך יקירתי? שולחת אלייך חיבוק וגעגועים ציפור נפשי

היי ..גם את ערה נוכח ההצפה הפתאומית ירדתי להכין לי קפה מלא בקצף לפינוק לא בא לי לישון מה שלומך יקרה? גם אני התגעגעתי אלייך ותהיתי היכן את בימים האחרונים.. מקווה שלא עשיתי לך ט' מצטערת פתאום זה בא לי לא חשבתי על זה אפילו! והנה זה נרשם.. פתאום נזכרתי בסרט על תופעת הפדופ' וזו עוד דוג' מוחשית לא תאמיני! אדם איניטליגנטי, רגיל נחמד מפתח שיחה רגילה ופתום ההצעה הזאת כלפיי ילדה קטנה זה משהו בלתי נתפס ייתכן ורק רצה לכבדני בכוס שוקו עם עוגיות ולשוחח עימי לתוך הלילה על נושאים מרתקים כגון: כיפוף כפיות, גלי מוח ,החלל שמסביבנו (: מי יודע? הרי לא עליתי איתו לדירה כפי שרצה נשאיר זאת לדמיון.. אך ברצינות, בתוך כל הסיטואציה "הנחמדה" הזו של כלום לא קרה חשתי באיום, רצון ללכת אך הרגשתי לא נעים מאותו איש נחמד ולא ידעתי איך חשתי לכודה בתוך השיחה התמימה הזאת ידעתי שעשיתי משהו אסור דיברתי עם זר בניגוד לאיסוריה של אימי שובבה שכמותי נכנסתי לשם אך לא ידעתי איך להפסיק את זה למזלי, הוא נתן לי ללכת לא פגע בי הפעם ידעתי להגיד לא! ואת אומרת, אולי אנחנו ה"מתחילות"? הרי איך ייתכן שמשכנו את התשומת לב לא פעם ולא פעמיים מכאילה? ספרתי - כמה תקריות שונות, בסיטואציות שונות באף אחת מהם, לא זכור לי שחיפשתי משהו כזה אולי תשומת לב, כסף ממתקים, צמאון לידע אין לי מושג מה הם ראו בנו מעבר לילדות קטנות ייתכן ושידרתי מיניות לא מודעת אולי בגלל הגנדרנות שלי, אולי בגלל האופי-- ילדה קצת (הרבה)שובבה וסקרנית לגביי דברים אסורים. וזה הדליק אותם! איני יכולה להבין את הצד השני *ה-תופעה ומימדיה* (: זמויה

מה שהרשים אותי במה שכתבת זו הכולת שלך- אפילו כילדה- לשמור על עצמך את צריכה להיות מאוד גאה בילדה שהיית שככה ידעת לשמור על עצמה...עליך... לא ללכת איתו למרות הצורך הנואש בתשומת לב כל הכבוד לך ולילדה הקטנה ההיא מחבקת דמעה

התחלתי להבין ולשמור על עצמי ומאז לא.. בעצם, חוץ מתקרית שהיה לי אחרי צבא באיזור המרכז איפה ששכרתי דירה עם חבר אבל זה כבר הייתי בחורה ובמקרה הייתה שם גם מישהי זרה לחלוטין שהחליטה לשמור עליי ואולי הצילה אותי עכשיו פתאום נזכרת בזה וגם פה במזל, לא קרה כלום בזכות אותה בחורה שהלכה אחרי ואחרי מישהו שנטפל אליי ונצמד אליי באמצע הרחוב. ככה סתם צץ משום מקום. ולא רצה ללכת. בחור צעיר, גבוה שרירי במשקפיים שחורים במסווה של "להתחיל" אבל פה זה הפך ליותר מזה כי הוא ממש נטפל אליי וכולי קפאתי מבפנים. והכי מפחיד שהוא קלט את זה וזה יותר הפחיד אותי שהוא קורא שפת גוף ועוד שאל אותי למה אני ככה. וקולט שאני ככה אבל לא רוצה לעזוב אותי. ממשיך ללכת איתי אותה מישהי הלכה אחרינו כל הדרך עד לבית שלי שם נעצרנו והוא ניסה לשכנע אותי לעלות איתו לדירה שלו . שוב, שכנועים. "יש לי דירה..שמה" ואינני רוצה יש לי חבר! והוא לא מקשיב. וסירב ללכת קרציה! ובזכות אותה בחורה שקלטה את התמונה שאינני יכולה לברוח מהסיטואציה כי זה היה מקום שקט מאוד וריק מאדם!!! ממש חורשה. והיא הייתה שם מאחורנו ולא הלכה! בסוף הוא התייאש כי לא יכל לעשות כלום לידה. והסתלק אחכ היא שאלה אותי אם קלטתי שמשהו מוזר בבחור והתביישתי להגיד אפילו שכן שנתתי לזה לקרות שנתתי לאחד כזה להתחיל איתי אמרתי- סתם בחור שהתחיל איתי הכל בסדר אבל בפנים ידעתי שזה לא בדיוק היה ככה ושאם היא לא הייתה הולכת אחרינו ייתכן והיה מושך אותי למקום צדדי כי זאת הייתה חורשה והיא קלטה כמוני את כוונות הבחור ושזה כבר מעבר ללהתחיל אבל מזל שזה נגמר ככה ותודה לאותה בחורה!!! סמויה

יקירתי ,פדופילים קיימים מאז ומעולם גם בילדות המוקדמת שלי הם היו שם למזלי לא נפגעתי מאף אחד מהם תמיד הייתי עסוקה ב-לברוח תהי גאה בעצמך שהיית מספיק חכמה ולא התפתית זה בכלל לא מובן מאליו אני בכל מקרה גאה בך ליל מנוחה

איזה כיף שאת כאן אחכ אענה למעלה... יותר מאוחר היום.. זה לא ככ חכמה שלא הסכמתי כי גיל 11 כבר "בחורה" קטנה שמבינה עניינים ומסוגלת להתנגד בניגוד לילדה בת 5 או 6 שלא מבינה כלום ולא מסוגלת להתנגד יש הבדל עצום! זה כבר כפול בגיל לכן, אין מצב שהייתי עולה איתו לדירה וגם מיד קפאתי במקום ששמעתי את ההצעה וחיפשתי דרך לברוח מזה בעצם כמו כל- אישה, בחורה כמו בסיטואציה עם זה שניסה להתחיל איתי. אין הבדל. העיקר שלמדתי לשמור על עצמי וזה מהלך חשוב בחיים שלי. אה, ולא סתם אמרתי פעם שאינני רוצה בת עכשיו להתחיל לשמור על הבת- מפחיד אותי ומבינה שגם בחייך היו.. למינהם כן, השרצים הללו קיימים בכל מקום ובכל תקופה הם לא נגמרים לגביי זה שהצלחת לברוח מהם האמנם? האם באמת הצלחת? לא בדיוק פשוט.. בכל מקרה אני שמחה בשבילך שידעת גם לשמור על עצמך ולהתנגד ושוב, יש פה גם עניין של גיל אין מה לעשות.. שתהיה שבת שלום, והרבה מנוחה עם הבן והחלמה סמויה

מוותרת לעצמי על הכל על הבריאות ועל הטיפול ועל האפשרות לעבוד מוותרת לא נלחמת על חיים טובים יותר לא רוצה יותר קל לא לעשות כלום ולתרץ את זה בזה שפגעו בי אני "מסכנה" אני "קורבן" אני לא צריכה לקחת אחריות על כלום כל העולם לא בסדר כי אף אחד לא מבין כולם דורשים שאקח אחריות אשה בגילי צריכה להתבגר כבר ואני לא רוצה רוצה לשבת על התחת ולא לעשות כלום מה קורה לי?? מתי נעשיתי וותרנית כל כך???? מרגישה הכי לוזרית שאפשר דמעה מחוקה

הקושי את הכאב את המקום הזה שדייי אין כוח יותר כי בן כה וכה לא זז כלום . שולחת לך ים של אנרגיות כדי שלא תוותרי לגמרי ,קצת מנוחה ומקווה שתימצאי את הכוחות כי זה בטוח יש לנו עם עברנו את הכל עד עכשיו . אוהבת ומחבקת

אמרתי לעצמי שלא אפול שוב ל... ושוב אני.. מרגישה אפס מזדהה המון עם התחושות שלך שכן כל מה שאת מתארת זה בדיוק- אני לא נלחמת על טיפול לא נלחמת על עבודה כדי להשיג דברים שאני רוצה- מזמן וויתרתי וגם לא מרגישה שיש לי כבר מה להציע לעולם אז אין לי שום דבר מי כבר ירצה להעסיק אותי \זה קשור גם למראה עם משקל עודף עליי מתבאסת להסתכל בראי ואפילו לא נלחמת בזה מרגישה תקועה ככה אמרתי לדודה שלי שרוצה לחזור לעבוד אז היא מגגשת לי שם, איפה שעבדנו רק זה ייתן לי פוש וטעם לחיים במקום להציע את עצמי אז אני מחפשת דרך דודה שלי כבר לא אכפת לי כי: שכחתי לגמריי מזה ראיונות עבודה שכחתי כמה הייתי לוחמת פעם שכחתי כבר מזה לעשות רושם ולעבור ראיון כמו גדולה שכחתי מזה להראות טוב ולבוא לראיון ולהיות בטוחה בעצמי שזה שיושב מולי אני לוקחת אותו בקלות וכמה דברים השגתי לי איך נלחמנו על הבית מול קבלן רמאי! וניצחנו כל זה היה לפני הגילוי ומאז הדברים הלכו והתבאאסו עליי אבל אני לא מוותרת עוד לא איבדתי תקווה בגלל זה, למה הייתי צריכה ל.. נטרפו לי כל הקלפים אבל עדיין מחכה.. שיבוא לי קלף טוב שיישנה לי את כל העניינים וואלה, אני לא מוותרת! עדיין.. מבינה אותך המון, דמעה יודעת כמה קשה לצאת מהמקום בו אנו נמצאות לעשות לעצמנו שינוי גם אני מחכה לזה.. מקווה שיבוא לנו בקרוב שולחת חיבוק, סמויה

את חייבת זאת לעצמך למצוא עבודה לפנות לטיפול את יכולה ומסוגלת זה שהיית בבית אחרי לידה זה התאים...אבל זהו את זקוקה לאנרגיות ואווירה אחרת ואת יודעת זאת אני זוכרת את האנרגיות מעבודות קודמות אז קדימה... וטיפול.... את יודעת כבר מה צריכה לעשות... בהצלחה!!!!!!!!!! אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

את שואלת מה קרה... לאן נעלמו הכוחות האנרגיות להזיז דברים מתי נעשית ותרנית... יקרה אל תוותרי גייסי כוחות את יכולה ואני מאמינה בך!!! בהצלחה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

http://www.youtube.com/watch?v=8pOKjfpK7M4 חוץ מזה בא לי רק לשתוק דמעה

כל הזמן צריכה להילחם מצטערת שמרגיש לך לוותר במלחמה הקיומית שלך מאז היותך ילדה מצטערת שנאלצת לעבור כל זאת ובכל זאת, שרדת דברים קשים מאוד ולא היה לך מאום מצד שני. רק זה ובכז, הגעת עד הלום ועל כך המון כבוד! ולמה אני אומרת זאת? חשבתי על כך מה השונות שבהתמודדות שלנו, המשותפת מול פגיעות בילדות הרכה.. אצלי אני חושבת המזל הוא שזכיתי לגדול 4 שנים יפות ומאושרות בבית נורמלי, ביתה של סבתי שתרם רבת לעיצוב אישיותי וגם אחרי שנאלצתי לעזוב אותו תמיד הוא היה פתוח בפניי וינקתי ממנו המון חום ואהבה ספגתי בו ערכים של בית יציב ושפוי ואילו את ככ מוקדם הכל נלקח ממך החום, אור השמש ,השמחה נלקח, ולא קיבלת מאום בחזרה לכן אני מבינה למה את תמיד עצובה- דמעה מגיע לך לקבל את האור, השמחה וכל מה שנלקח ממך תני לעצמך את הכבוד ששרדת למרות.. היגעת לאן שהיגעת וזה המון! מקווה שיעלה חיוך על פנייך בקרוב, יקרה (: סמויה

http://www.youtube.com/watch?v=uiCRZLr9oRw In this proud land we grew up strong We were wanted all along I was taught to fight Taught to win I never thought I could fail No fight left or so it seems I am a man whose dreams have all deserted I've changed my face I've changed my name But no one wants you when you lose Don't give up 'Cause you have friends Don't give up You're not beaten yet Don't give up I know you can make it good Though I saw it all around Never thought that I could be affected Thought that we'd be the last to go It is so strange the way things turn Drove the night toward my home The place that I was born, on the lakeside As daylight broke, I saw the earth The trees had burned down to the ground Don't give up You still have us Don't give up We don't need much of anything Don't give up 'Cause somewhere there's a place where we belong Rest your head You worry too much It's going to be alright When times get rough You can fall back on us Don't give up Please don't give up Got to walk out of here I can't take anymore Going to stand on that bridge Keep my eyes down below Whatever may come And whatever may go That river's flowing That river's flowing Moved on to another town Tried hard to settle down For every job, so many men So many men no Don't give up 'Cause you have friends Don't give up You're not the only one Don't give up No reason to be ashamed Don't give up You still have us Don't give up now We're proud of who you are Don't g

אני לא מאמינה שאת לוזרית לפעמים אין את האנרגיות הדרושות ,,,,,,,,,, החיים לא קלים עבורך נכון שמאוד קל לשבת על התחת ולא לעשות שום דבר לדעתי מגיעים למקום הזה כשאין כוח להמשיך להילחם אתנחתה היא לא מילה גסה מותר לך גם להשתמש בה ומותר לך גם לאמץ אותה ליל נוחה

מאד מאד מבינה אותך ואת המקום אליו ניקלעת. מאמינה שזה זמני למרות שזה מרגיש לך כמו מדרדר מרגע לרגע ואין סופי. לפעמים החיים שלנו נחווים בענינו כמו מגדל קלפים רעוע שאם הנגיעה הכי קטנה בו כולו מתמוטט וכמו הכל קורס. במצב הזה רוצים רק שקט, להכנס מיתחת לשמיכה לתוך החמימות הזאת ולשכוח ולהתעלם מכל מה שקורה. מותר לנוח, ולפעמים צריך את המנוחה הזאת וההפסקה כדי לצבור כוחות ולהמשיך להתמודד. את קיימת יקרה במלוא מובן המילה ובמובן מסויים הפגיעה גרמה לכך שחלק מהחיוניות שלך התפוגג, כך זה אצל כולנו בדרגות שונות. הפגיעה מאחוריך כבר ולכן אני מאמינה שיבוא הרגע שבו תכנסי בחיים האלה עם כל מה שיש בך ותשיגי את ההקלה שלה את זקוקה. אם שרדת את הפגיעה, את יכולה לשרוד גם את הנפילה הזאת. איתך יקרה שולחת חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

אמ לא משהו ... כותבת מאי פון כי יש תקלה באינטרנט. שבוע שעבר הייתה לי שיחה עם בעלי. גרוע מאז שיגעתי את קו החירום נראה לי ימצאו לי כבר טיפול. בעלי אומר שאין לי כלום סתם מתעסקת בשטויות לא חסר לי כלום אז מה אני רוצה וזה נמאס לי שלא רואים אותי תמיד היה לי בעיה כזאת שמבלות אני נראית הכי בסדר מה אני צריכה לעשות כדי? בקו החירום מתייחסים אליי ברצינות . היום בבוקר קמתי עם סימן שטף דם גדול בולט בזרוע.עשיתי זאת לעצמי מתוך שינה או מה אין לי מושג.. אולי גרדתי אבל עד כדי כך? יש לי כוח לא מודע. בקו חירום אמרו שאני לא מטפלת נכון בבעיה שאני כל הזמן בתמיכה וירטואלית וזה נוח אבל לא פותר שום בעיה. כמו כן הועלתה נק שבמידע שלי הוידויים חשופים לכל. עובדה שיכולים לשמש נגדי והם שימשו. ועליי להפסיק עם זה אבל אני לא יכולה. אני רגילה לדבר לא טוב וזה טעות כי כולם רואים. כך הסבירה לי וגם נתנה לי טל של מרכז טיפולי ששם. לא יודעת אני בספק אך מוכנה לנסות כי נמאססס ליייייי

אולי בנתיים תכתבי אבל תישלחי לעצמך או לבעלך במייל וככה גם תוציאי וגם בעצם לא תחשפ]י את עצמך למקומות מסוכנים לך .

בחרדה- מנסה לתפקד- לעבוד- להתעמל- לעשות כל מה שצריך- אבל יש רעש בפנים- אי-שקט-פחד-אימה- ואני רוצה לברוח ואין לאן ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי- נלחמת- לא רוצה להרגיש כך- אבל מרגישה רדופה- אין מנוח-

ינשוף יקרה, אני כאן איתך, מחזיקה לך את היד. את לא לבד. שולחת לך כוחות ומחשבות חיוביות. הכל בסדר. נסי לנשום עמוק, בטח יגיע גל של כאב או דמעות, ואת תשתחררי מהמועקה. חיבוק עוטף שלך - מציאות אחרת

שכך את מרגישה מבינה אותך לא יכולה יותר להגיב

מצטערת שקשה כל כך האומץ והכוחות שלך אומרים ודוחפים קדימה לא לוותר אני יכולה אני אצליח החרדה תוקפת הפחד והאימה לא נותנים מנוח.... גייסי את האומץ ותזכרי עוד מעט זה יעבור גם עם יגיע עוד גל זה יעבור מחזקת אותך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אין סוף של גלים של טירוף-סיוט-מצוקה- אני רק נושמת כמה נשיפות אויר- ושוב הכל מתחיל מחדש- יש לי מאמנת בתוכנית של 12 צעדים-והיא שאלה אותי למה אני תמיד "בוחרת" ללכת ל"שמה"- ואני מרגישה שזו לא בחירה- אבל אולי היא צודקת- והתרגלתי להיות בטראומה- כהרגל- אני כל כך מבולבלת -לא יודעת בכר מה לחשוב- סליחה

מצד אחד ממש ממש לא רוצה לחגוג את פסח לא רוצה להיות בארוחת הסדר זה חג משפחתי וזה מחדד אצלי מאוד את ה"אין" ומצד שני זו הזדמנות לאכול ארוחה מבושלת משהו שבמצבי הכלכלי אני לא ממש מרשה לעצמי עכשיו אז לא יודעת האם להצטרף לאיזה סדר ציבורי ולאכול ארוחה טובה אבל להרגיש מנוכרת ולא שייכת? או לוותר דמעה

מאמינה שבסוף תחליטי בדרך שהכי נכונה לך ואולי תחליטי שגם עם אנשים זרים את יכולה להרגיש שמח ויחד . אוהבת ומחבקת ושולחת אנרגיות למצב טוב יותר

אני חושבת שאת צריכה לקבל החלטה ולבחור, האם את רוצה לשים את האין הכל כך כואב בצד ולבחור להיות בשמחה עד כמה שאת יכולה ולאכול ארוחת חג מבושלת, אפילו במקום ציבורי. להיות חלק שם ולשים את הכאב בצד, או לחוות את הכאב ולהחצין אותו ע"י וויתור על הארוחה הזאת ולהשאר עם עצמך בבית. כל אופציה היא אפשרית. לכל אחת מהן יש רווח והפסד ואת היחידה שיכולה לבחור ולדעת מה הכי נכון לך. איתך שולחת כוחות וחיבוק, שלך - מציאות אחרת

זה כבר לא ממש משנה לא יהיה לי כסף להגיע בכל מקרה לשום מקום והאמת כל מה שבא לי לעשות זה להכנס למיטה עם שמיכה על הראש ולא לצאת משם לנצח... דמעה

לא טוב היות האדם לבדו מקווה שתחליטי וימצא הפתרון שתוכלי לא להשאר בחג לבד איתך יקרה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא רוצה לפרט כאן אבל כלום לא מסתדר לא נורא דמעה

בחרתי בחיים ואני אמורה לחיות אותם. כדי שזה יקרה אני חייבת להיות מחוברת לרגש כל הזמן, כי חיים עם רגש ולא בניתוק. כי להיות בניתוק זה לחיות על טייס אוטומטי. וזה בעצם לא חיים אלא להיות זומבי. אז אני מחוייבת להיות מחוברת רגשית, וזה כואב, ומרסק כל חלק בי, ואני כבר מותשת מהתהליך הזה. מי צריך את זה? אם המשמעות של לחיות זה לכאוב ככה, מוטב לא להרגיש ולהיות על טייס אוטומטי, זומבי לכל דבר. איזה מן חיים אילו, זה סיוט, סבל וכאב ברמות לא הגיוניות. בשביל מה לסבול ככה? ומן הסתם אני אפילו לא מצליחה להתנתק. תקועה עמוק עמוק בכאב שאין לא מענה ואין לא פיתרון, והוא רק מחסל אותי ומתיש. אין לי כוח לסבול כך יותר, ואם זאת המשמעות של חיים, אז לא תודה, בא לי לוותר ולחזור לנישה הבטוחה של לא להרגיש כלום ולא לדעת כלום ושהכל יעבור לידי ולא בתוכי. מצטערת שנפלתי עליכם, לא היה לי איפה להוציא את זה. וגם להוציא לא עוזר. נגמרו לי הכוחות, נגמר לי הכוח לבכות והדמעות לא מפסיקות, כי צריך לעבור דרך הכאב, עד הסוף כדי שזה ישתחרר רק שאין לי כוח יותר זה קשה מידי.... רק כשהכאב ישתחרר אפשר יהיה להתחיל לנשום, רק שהכאב הזה לא מראה סימנים של סוף. סליחה, מציאות אחרת

אין לי ככ מילים אבל שולחת חיבוק ופרח דמעה

תודה על החיבוק והפרח. מחמם את הלב ובדיוק מה שהייתי צריכה. חיבוק גם לך, שלך - מציאות אחרת

בחרת במסלול המהיר עם כל האומץ וידעת שתיצטרכי המון כוחות . כן זה קשה ואת מסתכלת לכאב שבתוכך מתוך אומץ יש בך כוחות וחבל שאת עדין לא רואה אותם תזכרי לנשום ולצחוק ...ותזכרי שגם אלו רגשות ואחרי שיעבור הכאב את תחושי שמחה ועצב וכאב ואת כל קשת הרגשות אוהבת ומחבקת ומאמינה בך מכלל הלב

הבנתי כבר שאני חייבת לעבור דרך הכאב הזה ודרך הכל כדי לנצח את הסיוט הזה. הפעם זה קשה יותר מהכל. בשבילי הפגיעה כולה מתגמדת ליד הכאב הזה, והוא אכן כאב על המהות שלי שניגזלה מימני ושאין לה תחליף. שום דבר לא יכול להחליף את החסך הזה ואין שום דבר שיכול למלא את הריק הזה. צריך ללמוד לחיות עם זה ולהשלים עם זה, ואני לא מרגישה שאני מסוגלת, ומצד שני מרגישה לא בסדר עם ההרגשה הזאת שאני לא כולה. תודה על המילים החמות. תודה שאת איתי ומאמינה בי. אוהבת ומחבקת, שלך - מציאות אחרת

אני כל כך מזדהה איתך- וגם לי אין תשובות על למה את -אני -וכולנו צריכות לסבול כל כך- ואת מותשת וכואבת כל כך ושום דבר לא מנחם- רוצה להגיד לך שאני איתך- את לא לבד- את תעבירי את זה- וכן-יהיה סוף לכל הסבל הזה-שלך-ינשוף

תודה רבה על המילים החמות. מצטערת שגם לך קשה כל כך. מקווה שיעבור כבר. זה פשוט מטורף לכאוב ככה. אין כוח. שיבואו ימים טובים יותר, חיבוק, שלך - מציאות אחרת

מה שלומך היום? האם ישנה הקלה??? מצטערת שכך את מרגישה אנחנו צרכים להתאמץ כל בוקר לראות את השמש הזורחת. להציב לנו מטרות שנוכל לשאוף ולהגשים להעפיל על הכאב לתת משמעות כדי שתוכלי לענות לעצמך למה??!!! כי יש סיבה להמשיך ולא לוותר אל תאבדי את התקווה איתך מחבקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני עדיין באותו המצב, ללא שינוי, מרוסקת. המהות של הבן אדם היא האהבה. האהבה היא המנוע לחיים. היא זאת שנותנת את הכוח לנוע ולזוז. אני מרגישה שאין לי את המהות הזאת או את המנוע לחיים. העובדות מדברות בעד עצמן. אין לי את הכוחות לייצר את זה, זה היה אמור להיות מושרש בי כמו בכולנו. בלי זה פשוט אין משמעות לשום דבר. הכל ריק ומרוקן, אני ריקה לגמרי. סליחה לא מדוייק, אני עמוסה בכאב, ואין מקום לשום דבר אחר. החיים אמורים להיות גם וגם. שמחה וכאב,אושר ויגון. כרגע יש בי פיצוץ של כאב גועה שעולה על גדותיו. לא מרגישה שום דבר אחר. אין אפילו מקום לאוויר. חייבים לעבור דרך הכאב, כי אין קיצורי דרך. אני עוברת בתוכו, כבר "חרשתי" שם וזה לא נגמר. ועד שה לא יגמר, אין מקום למשהו אחר. פשוט מטורף לעבור תהליך כזה מיתוך בחירה פנימית לא להתנתק, כי כבר אין לי שליטה על זה. כאילו רוצה להתנתק קצת כדי לנוח ואי אפשר, לא מצליחה. פעם הייתי מתנתקת כמו שנגעתי בקצה של הכאב..... סליחה על ההשתפכות, תודה על המילים החמות. שלך - מציאות אחרת

פיזית מרגישה איום ונורא אבל .... תוך כדי כתיבת שתי המילים הראשונות שראצי לכתוב הבינותי שאני נותנת למעשה את התשובה לעצמי. אני אסביר, בתקופה האחרונה משהו משתנה לי, בטיפול עצמו, בתקשורת האישית שלי בהבנה של דברים מסויימים בפגיעה ו..... מרגישה שקרסתי!! קשה לי לתפקד כי הבנתי שזו אני שם שמדברים עליה בטיפול כי הבנתי שאני כועסת כעס גדול מאוד ובניגוד למצופפה על עצמי!! למה לא מתגברת ולמה נתתי לזה לקרות? ובטוח שזו אחריות שלי למה שקרה !!בטוח! ולמה זה עולה רק עכשיו? ולמה ההלקאה העצמית הזו? ולמה? והכל בסיכומו של דבר מופנה כלפי. ברציונל כשאיני מוצפת ויכולה לחשוב מעט יותר בהיגיון מתוסכלת מאוד מעצמי השבוע בטיפול הבנתי כי עד כדי כך כועסת על עצמי ומפנה כעס זה כנגד אפיל כנגד המטפלת.... והבנתי שזקוקה לטיפול כמו אויר לנשימה ושלא יכולה בלעדיו וגם על זה כעסת על עצמי שלא יכולה לבד לעיתים מקנאת ונואשות בבנות אחרות שיש להן יכולת ביטוי לפגיעה שלהן שהן מדברות את הפגיעה ואני שוב כועסת על עצמי השבוע גיליתי רגש השבוע -יותר מזה גיליתי שיש לו שם השבוע גיליתי ..... השבוע מבינ שנמצאת בתהליך שהדבר היחיד שיודעת עליו שיצאתי לדרך אהה!! ויודעת גם שאני ביחד.. האמינו לי הדבר אינו פשוט עבורי לכתוב כאן אולם יושבת ליד המחשב וכל בגוף כואב והדמעות מבצבצות מהגילוי תוך כדי הכתיבה אבל אני אמשיך לכתוב ולא אפסיק ולא אמחוק אני רוצה נורא הכל בעיקר - להמשיך בתהליך שאת סופו איני יודעת נשמע לכם נורמלי. ככה זה קורה לכולם?, לחלקכן? מצטערת על החפירה

מבורך , קשה כן אבל מבורך וזה ממש פריצת דרך בתהליך , זה החיבור לעצמך חיבור לגוף שאת לא מתייחסת אליו אז הוא כואב. תני לעצמך זמן ואני למדתי שהגוף ממש כואב לי הנפש צועקת בשקט . מחבקת ומעודדת אותך להמשיך בתהליך ואת לא לבד אנחנו כאן איתך

מבינה מאד את הקושי שעליו את מדברת. החלק של להפנים שזה קרה וקרה לך הוא קשה מאד וכואב מאד, ויחד עם זאת הוא חלק חשוב בתהליך שאת עוברת, כי רק כך תשתחררי מהכאב הזה. החלק של האשמה הוא בגלל שמי שפגע בך לא לוקח את האחריות למעשיו ומן הסתם הפיל אותה עליך, או שהיות ומישהו צריך לקחת אחריות והוא לא עושה זאת, נשאר שאת תקחי את האחריות, ולכן מתקיימת הפגיעה העצמית והכעס על עצמך. העניין הוא שלעולם הפוגע הוא האשם והאחראי על הפגיעה ואף פעם לא הנפגעת ובתהליך שאת עוברת עכשיו את תפנימי בדיוק את זה. חייבים לעבור דרך זה וזה לא קל וגם אי אפשר לבד, אבל זה ישתנה, ולא לתמיד תהיי תלויה בטיפול או במטפלת.... איתך שולחת לך כוחות, שלך - מציאות אחרת

שלום לכולם, זאת פעם ראשונה שלי כאן, אני נמצאת במקום של אי וודאות כיצד להתמודד עם משהו שחברה טובה שלי סיפרה לי. שהייתי בת 16 אני והחברה הכי טובה שלי ירדנו לאילת, במקביל לכך חבר שלה יחד עם שתי חברים שלו. באחד הערבים חברה שלי הייתי עם חבר של בחדר ואני עם החברים שלו במרפסת של החדר המלון שלהם. אחד מהם הוציא בקבוק טקילה והתחלנו לשתות ושיבנו צחקנו ולא ראיתי שזה משפיעה עלי כ"כ , לאחר כמה כוסות קמתי לשירותים והייתה לי סחרחורת והבנתי שכאן זה נמגר אין אני לא יכולה לשתות יותר ושחזרתי הרמתי עוד כוסית אחת וזהו לא יכולתי יורת הקאתי את הנשמה והרגשתי אח"כ יותר טוב. חברים שלו פרסו מיטה מתנפחת בחוץ והלכנו לישון, אני זוכרת שאמצע הלילה זזתי ואיכשהו הגעתי למצב שאני ישנה בין שנהם.וזהו מכאן אני לא זוכרת כלום. למחרת בבוקר התעוררתי והכל היה בסדר רק משומה הרוכסן של המכנסיים הקצרים שלי היה פתוח אך, לא ייחסתי לזה חשיבות. סיפרתי זאת לחברה שלי וזהו. באותו יום הבנתי שקרה משהו ואני לא זוכרת מה חברה שלי גילתה זאת ואני לא רציתי לדעת ידעתי שזה חמור וזה יגע בי אז החלטתי פשוט לא להקשיב וחוסר הידיעה תקל עלי. וכך זה קרה במשך 4 שנים לא רציתי לדעת ולשמוע מה היה שם נמנעתי מזה כמה שאפשר. לפני מספר ימים הייתה לי שיחה עם אותה חברה טובה ואיך שהו נפלת לה מה קרה שם. אז ברגע ששמעתי זאת חרדו אוזני ,השתתקתי , הייתי בהלם לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. היא סיפרה לי שהם הכניסו לי הצבעות, ולכו תדעו אולי מעבר פשוט לא סיפרו לה. ברגע ששמעתי זאת פשוט רציתי לפרוץ בבכי לא האמנתי. הרי בפעם הראשונה ששכבתי עם משהו לא ירד לי דם רק כאב בגלל זה יש הסקתי מסקנות אולי אני טועה? בכל מקרה אני כבר שבוע הולכת עם ההרגשה כי ניצלו אותי מינית בעצם זזה ניצלו אותי מינית/אנסו אותי אני לא יודעת , מה שאני בטוח שזאת ההרגשה הכי נוראית שיש. הייתי שמחה אם משהו יוכל לעזור לי או אולי לא יודעת אני פשוט לא יודעת מה לעשות כיצד להגיב, כל היום הראש שלי עסוק בזה למרות שחלפו ארבע שנים. תודה רבה,

אני מצטערת לשמוע על החויה הנוראית לפני 4 שנים והגלוי הנורא כיום אני מבינה את הרגשתך הקשה, אם מותר לי לשאול, אך חברה שלך יודעת? היא הייתה שם? ספרו לה? ראשית אל תשארי לבד עם הדברים, התחושות והרגשות וכל מה שעובר אלייך, תספרי ושתפי גם כאן, האם את יכולה לשתף את אימך? את יכולה להתקשר למרכז סיוע בכל שעות היום.מספר 1202, לשתף והתייעץ. לשקול פניה לאיש מקצוע. לשתף לדבר , לא להיות לבד ולחשוב מה נכון עבורך? אפילו גםברמת של הגשת תלונה בכל דבר אני כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מעצבןןן מצד אחד מפחדת להחשף ככ מפחדת שאם היא תכיר אותי בלי המסיכה אני אעוף כמו טיל מהטיפול אז אני משתפת אבל טיפה טיפה ואתמול היא אמרה שאני לא נחשפת מספיק לא עובדת וככה אי אפשר להמשיך אז עכשיו מפחדת להחשף ומפחדת לא להחשף כמו ללכת על חבל דק לא יודעת איזה מינון של חשיפה ישמור על הטיפול ולמה אני בכלל זריכה לעשות כאלה תרגילי חשבון??????????? נמאס דמעה

אני חושבת שלכולנו יש בעיה או יותר נכון פחד לתת אימון באנשים, וזה בא לידי ביטוי בעיקר בטיפול, כי שם אנחנו צריכות לדבר על הדברים הכי אישיים שלנו, הכי כואבים ואולי גם הכי משפילים. אני חושבת שאם תפתחי איתה בכנות את הסוגיה של הפחד הזה שעליו את מדברת, ותעבדו עליו ותעבדו אותו, היא תבין אותך טוב יותר ותעזור לך לבנות איתה מערכת חזקה יותר של אמון והבנה, ובדרך הזאת יהיה לך קל יותר להמשיך איתה ואחר כך גם להחשף. דבר נוסף הוא להגיע עד למקום שכאשר תדברי על הדברים תשארי מחוברת ולא תתנתקי, כי אנחנו יכולים להיות מאד אותנתיים כאשר אנחנו מדברות מיתוך חיבור לרגש, גם אם החשיפה לא גדולה, ומיצד שני יכולות לדבר כמו על רשימת מכולת בלי טיפת רגש מאחורי המילים, כאשר אנחנו מנותקות. לכן אם תשמרי על עצמך מחוברת היא תרגיש אותך יותר וזאת תהיה בעצם ההוכחה שאת כן עובדת. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

דמעה יקרה, אני מאוד מבינה את הקושי שלך להיחשף מולה בעיקר שאינך בוטחת בה מספיק ובטיפול בגלל זה אני אומרת שאין מה למהר, עדיין. וזה יקרה לאט כאשר תבטחי בה מבחינתי למה למהר? (: (טוב איני מבינה את הצד הטיפולי ומניעיו, זא של המטפלת) ואת צריכה לשתף אותה כמו שמציאות שאמרה בחששותייך. שאת עדיין לא מספיק בוטחת שהיא יכולה להכיל כל מה שיש לך מתחת למסכות. ושיש לך עוד דברים רק עדיין מהססת מה יגרום לך לבטוח מולה? זה טיפול חדש? הרבה בהצלחה ! שוחת חיבוק סמויה

את צריכה לעשות את החשבון הזה . למה נראה לך שעם תחשפי יותר היא תעיף אותך , למה בכלל המחשבה שהיא תעיף אותך היא שם בשבילך . לא מבינה גם את הגישה הזאת שעם את לא עובדת אז אין מה לעשות מה זאת אומרת כל אחד בקצב שלו בטיפול לפעמים לאט לפעמים מהר יותר . כולנו מרגישות קושי לתת אמון עם המטפלת לי למשל יש מטפלת מדהימה שאני מאוד סומכת עליה ובהגיון יודעת שהיא שם בשבילי ברגש זה עדין מרגיש כמו ליפני רופא שיניים . בקיצור לדעתי במקומך במקום לפחד היייתי פותחת את מה שאני מרגישה ולא ממשיכה בטיפול עד שדברים יסתדרו זה מה שאני עושה בדרך כלל עם המטפלת שייהיה בהצלחה

הבעיה היא שזה מקום ציבורי ויש שם הגבלה של זמן ולכן היא לוחצת האמת שאני לא ממש מרגישה שהיא איתי לא יודעת כבר מה לחשוב דמעה

אבל התביישתי לשאול אם זה ציבורי או פרטי לא רציתי לשאול אותך מידי אבל גם אני ניסיתי במקום כזה והיה לי משהו דומה היא רצתה שאספר לה יבש כמו רשימת מכולת כאילו מהר מהר ו..התחלתי בסיפור עם הנערות וששוב פעם סיפרתי את הסיפור מזווית אחרת למה הסיפור הזה היה חשוב לי בתור פתיחה ולא הספקתי לספר בו הכל זה הרבה לפגישה 1 אז היא אמרה שהיא כבר שמעה את זה קודם ורוצה כבר לתקדם הלאה האמת משכתי הרבה בפגישות הראשונות על כל מיני ועד שהגעתי לנושא העיקרי אז על הנערות אני מספרת חחחח (: עייפתי אותה בסיפוריי ועוד לא התחלתי בכלל! חחחחחח זהו. מפה נגמר לי לא יכולתי ועפתי משם אמרתי לה בטל שלא רוצה יותר לא יכולה לא צריכה לא כלום וזה נכון מעדיפה להיות עם עצמי ולחזור על הסיפורים שלי מאה פעמים מכל הכוונים ולא.. זה יותר מתאים לי איזה קטע מטורף דמעה, זה דיי דומה. תגידי יש מצב שתוכלי לבחור במקום הזה מישהי אחרת?

חשוב שתשתפי מדוע קשה לך להפתח. ןספרי ושתפי על החששות והפחדים שלך, אולי זה יפרוץ דרך לאמון. מחזקת ואיתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

על הבוקר - קשה :( אין זמן לפרט כי צריכה לצאת לעבודה רק להגיד, שלא אוהבת בקרים כאלה!!! :(((

מחבקת ומקוה שהיום ילך וישתפר דמעה

הכל בסדר? (: מקווה שזה לא משהו לא במקום שאמרתי.. בכל מקרה, שולחת לך חיבוק ושהיה יומטוב סמויה

יש ימים כאילו שקמים ומרגישים כאילו שהשמים נפלו עלינו ושגם עבר עלינו טנק. ואולי דווקא בימים שכאילו כל דבר קטן מקפיץ ומיצד שני כשקורה משהו קטן וטוב, כאילו כל העולם מחייך אלינו. אז אני מקווה שיהיו דברים טובים בתוך שגרת היום הזה, וההרגשה שלך תשתפר במהירות. שולחת חיבוק, שלך - מציאות אחרת

מרגישה הרבה יותר טוב . שהצלחת לראות את האור בקצה המנהרה אני כאן בשבילך שולחת חיבוק ואנרגיות

אך את בסוף היום? אולי בעצם כבר בתחילתו של יום חדש? סופ"ש? איתך אידה עו"ס MSW טיפול בפגעות תקיפה מינית

אתמול ההרגשה השתפרה היום יום קצת ללא תכלית אבל מרגישה בסדר רק קצת שפוכה

שזה לא קשור לפורום הזה אחד לאחד, אבל אני שוחלת קישור לסידרה הדוקומנטרית "מחוברות". הצלחתי להזדהות עם כמה דמויות. לא מצאתי שם איזכור לנושא הפורום, אבל עדיין, מצאתי את הסידרה הזאת מאוד מעניינת ואפילו מעשירה. אז הנה, אני שמה לינק, בבקשה: http://hot.ynet.co.il/home/0,7340,L-7540,00.html

לא מכירה את הסדרה אשמח להתרשם... מה חיבר אותך? אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

נותנת פרופורצייה להתרחשויות החיים ומאפשרת להסתכל על סיטואציות מוכרות מהצד, ואז כשאני רואה את זה מהצד, הראייה שלי יותר אובייקטיבית, גם אם אני מזדהה, אבל זה מאפשר לי להזדעזע פחות, כי אני רואה בסידרה את עצמי בעצם, אבל בראייה נטרלית יותר, כי זו לא אני שם. הזדהיתי בעיקר עם חנה וליאת. זה לא שעכשיו הכל יהיה מושלם, אבל זה גרם לי לחשוב לע הרבה דברים ואפילו לשנות גישה במידה מסויימת, למרות שההפנמה עדיין לא קלה.

בבית כרגיל אני לא רוצה שילדיי יפגעו מהדברים שלי הולכת איתם לכל מקום שהם צריכים שיעורים לימודים חברים הכל משתדלת בכוח לתקתק ולתפקד כאילו מנהלת חיים כפולים בביתי ופה אבל לפעמים...ואני מתייסרת בגלל זה אכח למשל, העוזרת- סידרה לי מחדש כל המטבח לפסח איזה ארגון יש לה יד מסודרת מדהימה בארונות, במדפים פשוט תיק-תק! ככ חסר לי היד הזאת בקיצור, עכשיו התינוקת שלה כבר במעון אז היא די ממהרת סוף היום לתחנה שמסיימת עולים לאוטו, נוסעים לכוון באמצע הדרך אני נזכרת: "אוי, שכחתי את הכסף במטבח!" אוף..עוד הפעם? לא נעים לי. הנערה זקוקה לא רוצה לדחות אותה עושה פרסה, חוזרים לבית נכנסת לבית מחפשת תתיק אין תיק! איפה התיק אולי שכחתי בסופר? עולה יורדת מתחילה להזיע איפה התיק אין תיק בא לי לבכות ההיא מחכה, התינוקת שבמעון חוזרת לאוטו שואלת אותה "טלי לא מוצאת תתיק!" למה היא כל הזמן עוקבת אחריי ואומרת לי, הנה המפתחות שלך זרוקים, הנה פתחת פה ולא סגרת שימי לב..ככה וככה אני לפעמים כולי מבולבת שואלת ראית את התיק נאבד לי התיק הכסף לא יודעת איפה היא: " את נכנסת עם התיק לאוטו שמת אותו מאוחרה.." מסתכלת וואלה, הנה התיק, שם הכסף סתם חזרתי חזרה והתעכבנו לחינם פספסה בגללי תאוטובס של 15:00 ... בושות! אבל אמרה לא נורא כי יש לה זמן עד 16:00 ובכז זה לא היה צריך לקרות

ותודה שאת משתפת , כל כך מבינה את הבלבול את המועקה את ההרגשה של התפקוד על האוטומט . מבינה יותר מהכל את הבלבול והנסיעה המיותרת ועוד יותר מהכל מבינה את הקושי של לחזור לשגרה כאילו לא קרה כאן כלום . אבל איפה עוד יבינו אותי כמו כאן . אוהבת אותך ומחזקת את ידייך

יקרה, לפעמים אני כותבת דברים ומשתפת בנועזות כל מיני ואני אחכ מתביישת בעצמי שאיני יכולה לפתור לעצמי את הדברים כמו גדולה ובאה להתבכיין פה שוב ושוב ושוב אני לפעמים מדברת עם עצמי להפסיק ולהתגבר אבל פתאום משתלט עליי צורך בלתי נשלט להיכנס שוב ולכתוב ולהיות פה, שוב תוך כדי שאני קוראת את האחרות. ואז אני ..שוב. האמת, זה מקל עליי. מה אני יעשה.. תודה שאת מבינה וכן, קשה לפעמים לחזור לשגרה כאילו הכל בסדר אז אולי בגלל זה מתחילים להתבלבל דברים ובגלל זה אני אומרת לעצמי שאולי אני צריכה להפסיק להיכנס לעולם שלי ולוותר על המקום הזה כדי שאוכל לתפקד במאה אחוז אבל אני לא שולטת בזה! ובאה שוב וכן רוצה להיות כאן במקום שמבין אותי הכי בעולם ורק בו אני יכולה להיות הכי אני בלי העמדות פנים. תודה על ההבנה וגם הסברתי מאיפה זה נובע הצורך פשוט מצטערת שצריכה ככ הרבה סמויה

כשמתוך עומס נפשי הכל מתבלבל ומתבלגן וכמה שזה מתסכל! גם לי זה קורה המוןןןןןןןןןןןן

לא ידעתי שזה קורה לך גם.. חשבתי שרק לי קוריים הדברים המוזרים הללו יודעת כמה את זקוקה לסדר ושליטה שולחת חיבוק.. ובאותו יום גם הלכתי למסיבה עם הילד בדקה ה-90 שהבייביסיטר באה לא מוצאת את ה-פון ולא זמין צריכה גם בשביל לצלם ואין! נעלם. שוב מתחרפנת, עולה יורדת מחפשת אין בסוף מצאתיו זרוק באוטו סתם יצאתי מהבית בלחץ כזה ששום דבר לא הולך לי היום אך לפחות המסיבה הייתה מהממת באמת ! רק שהייתי כבר מאוד עייפה ומותשת וכשיבתי בכסא בהמתנה עיניי החלו להיעצם והרגשתי שצריכה להילחם על ההיערנות. וכמובן שחייכתי לכל עבר, למורות לאימהות שישבו לידי לילדים שמבפנים היה לי ככ ........... ומחשבותיי נודדות לא מחוברת לקרקע אך מעמידה פנים היטב לא נורא, בשביל הילד חייבת להעמיד פנים ויהי מה! לא רוצה שייפגע והוא מאוד נהנה במסיבה וקיבל מתנות נהדרות וזה הכי חשוב. שיהיה לנו יום טוב ומאורגן (: סמויה

אני חושבת שלכולנו כאן יש זכות לחשוב מה שאנחנו רוצות ולהביע את המחשבות שלנו. הכל בצורה נעימה כדי לשמור על הביטחון של כולנו. ויחד עם זאת אף אחת לא צריכה להכנס לנישה של רובוט וקלקולציה ולשמור על כולן, להגיב לכולן ולהכיל את כולן. אף אחת לא יכולה לעמוד בזה כי זה מתיש. לכן החשוב הוא שכולנו, כל אחת לעצמה, תשמור על עצמה, ותדאג להחלמה שלה, ובמקביל שתהיה אינטראקציה חיובית עם שאר הכותבות על פי המינונים הנכונים לכל אחת, בצורה של לשמור על לא ליפול לתוך בורות שמפילים אותנו. כך ישמר הביטחון של כל אחת מאיתנו ומימילא גם הביטחון בתוך הפורום. שלך - מציאות אחרת

אני לא ממש יודעת מה לכתוב.. שלום לכולם אני בת 25, מוסיקאית במקצועי. עברתי תקיפה לפני 11 שנים וזה השפיע לרעה על החיים שלי בכל כך הרבה מובנים. אני לא אלעה בכל הפרטים, אבל זה הביא אותי אחרי 7 שנים למצב של התקף פסיכוטי ואשפוז.... רק לפני חודשיים הגשתי תלונה נגדו. מה שיהיה , יהיה. העיקר שאני אנסה. אני פוחדת שהתחושות לעולם לא יעברו אני פוחדת שיחסי מין עם בעלי לעולם לא יהיו נורמלים מבחינת הרגש שלי. תודה למי שיקרא את זה שיהיה רק טוב ואושר לכולנו.

היי איימי לי, ברוכה הבאה לפורום. זה נשמע אולי צורם בשל הסיבה שבגללה ניכנסת לפורום, הפגיעה, אבל כולנו כאן בתוך אותם דברים. לכן מקווה ומאחלת שתרגישי כאן מוגנת, מוכלת ובטוחה. כל הכבוד לך על האומץ לכתוב כאן, ועל האומץ להגיש תלונה. זה מראה על רצון חזק להחזיר לעצמך את השליטה על חייך. האם יש לך תמיכה מבעלך? האם הוא יודע שעברת תקיפה ואיתך בעניין התלונה? מקווה שאת בטיפול, ואם לא כדאי לך ללכת על זה ולמצוא לך מטפלת טובה שתלווה אותך בתחושות הקשות ובתהליך של התלונה וכל מה שנילווה אליה. באשר לתחושות, ברגע שתעבדי אותן הן יחלשו. אפשר לעשות את זה בטיפול. כך גם היחסים עם בעלך, שאפשר לרכך את הרגשות המטרגרים סביבם.... תמשיכי לכתוב במינונים שנכונים לך, ושיהיה בהצלחה בכל הצעדים הגדולים שאת עושה. שלך וכאן איתך ובשבילך. מציאות אחרת

מצטערת לשמוע על הפגיעה והטראומה שמשפעיעה עלייך לאורך השנים עד היום. נקודת השבירה ואישפוז עם זאת אני שומעת אותך אמיצה מאוד לא פשוט להגיש תלונה!!! מקווה שהיום את בטיפול מכיל , תומך שנותן מקום לכל אשר עברת לחששות לפחדים ולהתמודדיות. מוזמנת לפורום שלנו להיות חלק לשתף ולשתלב ובעיקר להיות פחות לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מצטערת. שאלו הנסיבות שהביאו אותך לכאן . מעריכה את האומץ להחשף ולתבוע אותו. האם את בטיפול? מאמינה שאחרי טיפול טוב התחושות ישארו אבל הכאב יכהה קצת ולא יהייה כל כך חזק . השארי איתנו קצת להוריד את הרגשת הלבד , שתפי מתי שיהייה לך נוח .

תודה לכן על התגובות אני אכן בטיפול, כבר שנים.. אני משערת שרק לפני שנה הבנתי כמה הדחקתי את כל העניין הזה והחלטתי לנקוט פעולות התמודדות כמו להגיש תלונה. כמובן שבעלי יודע ותומך. הוא גם באמת רגיש ומנסה לעזור בהכל, ועל כך אני מודה לו. זה גם יוצר בעיות מסויימות אצלנו... מצד אחד לא תמיד קל לי לקיים יחסים. מצד שני אני נגד שהוא יראה פורנו, כי זה עושה לי קונוטציה שלילית של השפלה.. אין לי בעיה שיראה כל עוד אני לא יודעת- אבל הוא מסרב כי הוא יודע שזה עושה לי רע. מעבר לכך אני בבית לרוב, ויצא לי לקום משינה ולראות את זה וזה פשוט זעזע אותי. באמת, אולי זה טיפשי, הרי פורנו זה חלק מהמציאות של גברים.. אבל ככה אני מרגישה כלפיי הנושא. מה שמשאיר את כל העניין המיני באמצע ללא פתרון אמיתי. חצי מהפעמים אני פשוט עושה את זה כדי לספק אותו. בלי קשר לזה.. רוב הבנות בטח מרגישות טוב כשמקבלות מבטים או מחמאות ברחוב. אני לא . אני מרגישה פחד, אתן מבינות? המבט לבד גורם לי להבין מה יש לו בראש וגורם לי להרגיש קטנה ומושפלת. טוב אני מצטערת שכתבתי כל כך הרבה, זה מרגיש טוב לשתף דברים שאי אפשר לשתף עם כל אחד...

אנחנו משתדלות לסמן טכנים קשים כטריגר , ומין וזוגיות הם די טריגר עבור כולנו . כמו שאמרתי לך קודם כל הכבוד על האומץ ואני מניחה שאת עובדת על ההבטים בטיפול . גם בזוגיות עם בעלך מאמינה שעם אוהבים והקשר הנפשי עמוק ניתן לעבור הכל בחיים . תמשיכי לשתף אנ כאן איתך

מבינה אותך הפחד של ממבטים ברחוב זה לא מחמיא, זה מלחיץ אל תתביישי זה טוב שאת משתפת כאן כי זה בדיוק המקום אני שמחה לשמוע שיש לך בעל תומך בעניין הזוגי האינטימי אתם יכולם לפנות למטפל זוגי בענייני המיניות לאור הפגיעה המינית שלך אינני יכולה לייעץ לך לגביי הפורנו רק יכולה לומר שפורנו היא לא חלק ממציאות של כל הגברים. יש גברים שלא ... ויש גברים שכן מחבבים אינני יודעת מה הייתי מרגישה ביחס לזה בהקשר של בעלי. רק יודעת שבעלך צריך להיות קשוב ורגיש אלייך ועדין איתך בכל הנושא המיני ולהתכוונן אלייך זה דורש ממנו איפוק, סבלנות ייתכן שאינו מודע לכך שיש לך קשיים ולכן ממשיך כרגיל בהקשר של בעלי (טוב, בעלי גדול ממני כמעט בעשור!) והוא היה ממש גבר שהיכרנו ואני דיי צעירה ביחס אליו לא יודעת אם יהיה נכון לומר עליו - גבר אבהי כי אולי זה ט' פה לחלק מהבנות סילחה אבל כן, היכרתי גבר אבהי שעד היום הוא מסתכל עליי הרבה פעמים בהקשרים שונים של החיים כעל ילדה, בת. ובאמת אין בזה מעוות פשוט זה ככה. ו הוא מייד חש בדברים כלפיי למרות שהתביישתי להגיד והרגיש בקשיים ושכואב לי כל הזמן ולא נהנת לא ברור מאיזה סיבה גם לי לא היה ברור עם הזמן הבעיה לדברים התגלתה הוא למד והתכוונן והכל ועכשיו אחרי מס שנים בנישואין טוב ולא כואב ואפשרי. גם אני לא האמנתי שאפשרי אבל עובדה באופן יחסי מבחינתי זה הישג כי רחוק מלהיות הדבר ה- .... והבין יבין אבל לי זה מספיק והבעל לא לא לוחץ אותי לכלום אז סבבה. טוב, מקווה שלא סיבכתי אותך והיה לי נחמד לשוחח על ענייני מין אני פתוחה בהכל מקווה שזה לא טריגר לאף אחת אלא רק שיתוף נשי להית' סמויה

יום נפלא אנרגיות חדשות וטובות תוכניות ליום טוב והגשמות קטנות למען עצמי איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה שאת כאן מחזירה אותנו לשלווה מאחלת לכולן יום ניפלא של פריחה ושימחה יום של עשייה יום של שלווה יום עם הרבה נתינה וקבלה יום של אהבה

תודה רבה אידה על האיחולים והברכות. תודה שאת כאן בשבילינו, תומכת מפייסת ומרגיעה. יום ניפלא גם לך. ולכולן יום עשיר בדברים טובים, ושמחה. שלךכן - מציאות אחרת

יום טוב ומבורך

זה מה שמרגישה. רע לי

את יודעת.. מבינה את כל מה שאת (לא) אומרת וכמה כאב יש בחלל הריק הזה שהוא כלום כביכול הכאב גדול אך המילים אינן ואין דרך לפרוק מקווה שלאט לאט יימצאו המילים לכאב הנורא שבפנים מוכנה להכיל כל מה שיש לך לשפוך אוהבת, סמויה

מצטערת שכך מרגישה יודעת שהדברים לא פשוטים, צריך הרבה כוחות וסבלנות להלחם ולא לוותר, לפעמים נראה שנגמר אבל זה ממקום שקשה לראות את העוצמה שיש בך... רוצה לחזק ולהזכיר כמה כוח אומץ וחזק יש בך ושאני איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מנסה לכתוב ..באמת מנסה לכתוב את מה שאני מרגישה ואת הכאב שלי וזה קשה ואפילו קשה מאוד. לא יודעת לכתוב את הכאב שלי אף פעם לא היה לו זכות וגם עכשיו מרגישה שאין לו זכות. לפני הכל תודה ענקית לאידה על מי שאת ועל כל מה שאת עושה למען המקום הזה ולמענינו , זה לא מובן מאליו ..רציתי לשלוח לך אימל ולבקש שלא תסגרי את המקום הזה בטח לא עכשיו לפני החג הזה וכל מה שקורה כאן לאן נלך ...ואז הבנתי שאני נוקטת שוב בדפוס הרגיל כואב בורחים .. אז לא בורחת כותבת לך כאן ....אידה בבקשה אל תסגרי את המקום הזה מאמינה שזה מספיק חשוב כאן לרובנו כדי שנשמור ונגן על המקום הזה . כל חיי לא נתתי מקום לכאב שבי וגם עכשיו בטיפול לא נותנת מקום לכאב שלי , ולמעשה בזה אני מתעסקת בחודש האחרון ..בטיפול האחרון כל כך כעסתי על עצמי שאני מחזיקה בשליטה את הכאב שלי אפילו מהמטפלת אז למה אני הולכת .... ולמה זה קשור לכאן בשבועות האחרונים מאז המשפט של קצב ותכנית הטלויזיה על הפדופילים מצאתי את עצמי - מבחירה או מדפוס - במקום שתמיד מכיל שנמצא כאן כדי להגן מקום של אשה חזקה שלה לא כואב כלום וגם עם הכנסתי הודעת כאב חוץ ממציאות אף אחת לא הגיבה והבנתי שקשה לכן וזה בסדר . בקיצור מקום של מי שמגן על הבית . מקום של מי שבוחר להחזיק את הקירות כדי שלא יפלו עליו וכשהיה נראה לי שהצלחתי בום טראח עוד סערה עוד מלחמה עוד מריבה ....וכן בחרתי ללכת בשקט בלי גלים פשוט להעלם . אבל לא לגמרי ואיפה שהרגשתי שצריכים חיזוק השתדלתי לתת באימלים בטלפון וכאלה . בחרתי לברוח כי כבר לא יכולתי להכיל את המריבות ואת האין מקום בשבילי כאילו עוד פעם אני שקופה כמו טפט העיקר שיחזיק את הקיר. ואתמול ממקום של עייפות נוראית - חוסר שינה משוועה , פיברו שלא מפסיק להציק, הגיחה לה משום מקום הרגשת המסכנות והקרבנות ,של בן כה וכה אני לא חסרה כאן ואף אחד לא רואה אותי באמת - הבנתי שזאת אני שבוחרת להיות חזקה ואף אחד לא ביקש אני זאת שבוחרת לכתוב לכן הודעות מרגיעות ולדחוס את הכאב שלה הצידה בדיוק כמו בחיים שלי , במשפחה שלי כל חיי וגם אתמול לכבוד הפסח מצאתי את עצמי במשך שעות מדברת עם אחותי אמא שלי ואחי לסרוגין מנסה לפייס ולהרגיע והשיא מבחינתי היה חצי שעה שיחה עם אמא שלי לעודד אותה שהיא לא כזאת אמא נוראית כי עובדה ש4 ילדייה רבים לעשות איתה את החג וכמה כולם אוהבים אותה ורוצים אותה ....בולשיט רציתי לנער אותה ולצרוח ולהגיד לה הרבה דברים אחרים אבל כל מה שאמרתי היה לחזק את רוחה ולהנמיח את רוחי . ואז הבנתי לא מוותרת על הבית שלי כאן לא מוותרת על הזכות שלי להרגיש ולהגיד את מה שכואב לי לא מוותרת על עצמי יותר אני לא שקופה ולא אתן לעצמי להיות שקופה יותר . אז כן אוהבת את כולכן כמו שאתן עם כל המחלות והתוצאות של התקיפה שעברתן ויודעות למה כי אתן מתמודדות כל אחת ודרכה . ההודעות הכוזבות המשונות המקפיצות הורגות אותי ומשגעות אותי . מצאתי את עצמי אתמול לא מאמינה לאף אחד . זכותכן לכתוב מה שאתן רוצות להגיב לתמוך במי שאתן רוצות וזה נהדר ..........אבל תחשבו גם על השני לפני שאתן מגיבות עם באמת לכולכן חשוב הבית הזה כמו שאתן כותבות . אז לפני שאתן לוחצות אנטר תחשבו אולי זה טריגר תסמנו אולי ניתן לשנות מילה אולי בכלל אפשר לקרוא את ההודעה שכל כך הרגיזה אותי אחרת לא ישר להוציא . אז יופי שרובנו כאן אימפולסיביות כי ככה למדנו להגיב לפני שיהייה מאוחר מבקשת תנשמו עמוק ולא מהמקום של לישמור לכן על הבית מבקשת באמת מהמקום שלי .......לא יכולה לסבול מריבות הם הורגות אותי לאט לאט . אז אם אכפת לכן ממני תבינו שכל פעם שאתם רבים כאן אני נגמרת ...אוהבת אתכן ותמשיכו לשמור על הבית הזה

יקרה, את פשוט מלכה. לא יכולת לתאר טוב יותר מיזה את מה שגם אני מרגישה כאן בתוך הפורום ברגע זה. ההודעות הסוערות והמקפיצות האילו מטרגרות גם אותי ומשתקות אותי, לא מוצאת את המילים, לא בנויה למלחמות, לא רוצה אותן יותר בחיי. מוצאת את עצמי מנסה לכבות שריפות, להרגיע, ועד שנרגע ת סערה אחת שוב מישהי קופצת עם עוד הודעה שמקפיצה ומטלטלת את כולן, ובעצם עוברים מסערה אחת לסערה חדשה. הכל באותו עניין, לעורר את הפורום לכך שכמה שיותר אנשים יכתבו. אלא שאנשים מטורגרים מימה שניכתב וכותבים כל אחד מהמקום הכואב שלו, מה שמגדיל את הסערה, ומי שלא יכולה להכיל את המלחמה והסערה הזאת פשוט נידחקת אל מאחורי הקלעים או אל מיחוץ לפורום בכלל. וכאשר לא משתתפים בדרמה, ההרגשה היא שנעשים שקופים ואפילו לא חלק מהבית הזה, כי כאילו לא איכפת להם וההפך הוא הנכון. יש אנשים כמוך וכמוני, שסבעים ממילחמות ולא רוצים יותר את המלחמות האילו, ולהגיב לתוך הסערות האילו משמעותו היא שוב להיות מאולצת לעשות את מה שאני לא רוצה לעשות יותר ועשיתי כל חיי, לבטל את עצמי למען כווווווולם כדי שלכולם יהיה טוב, ואני, אני לא מרגישה כלום ולא כואב לי ובעצם אני לא קיימת ולא נראית בכלל, כמו שאמרת, שקופה. והנורא הוא שרובן קופצות לתוך הסערות האילו וזורמות עם הזרם הסוער, אבל לא משתפות פעולה עם להביא לרגיעה, כי הסערה מטרגרת וצריך לפרוק את המטענים העודפים שנוצרו, ורגיעה אומרת לקחת צעד אחורה, ואני מאמינה שלקחת צעד אחורה מקבל משמעות של חולשה לאור העבר, אבל בחיים זה בעצם מה שמחזק ונותן את הכוח.... וגם אני כמוך מקווה שהפורום לא יסגר, ומרגישה שהעיתוי עכשיו לפני החג הוא ממש לא טוב... ומקווה שכל אחת מאיתנו תקח אחריות על מה שהיא כותבת ואומרת, כדי לשמור שלכולם יהיה מקום כאן וכולם ירגישו בטוח.... אוהבת אותך ואת כולכן ומחבקת. מציאות אחרת

רוצה להגיב אבל אין לי את המילים- אני הולבת/הלכתי לאיבוד כאשר יש יותר מדי עומס- ואני לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שקורה כאן ובכלל בחיים שלי כולו. אני מרגישה אבודה בתוך עצמי ולא קשורה לשום-דבר- מנסה להתחבר-פה-שם- אבל בגדול- מרגישה לא שייכת-לא מחוברת. בכל זאת מדי פעם אני נכנסת לפורום וקוראת את ההודעות של הבנות- והידיעה שהפורום קיימת עושה לי קצת נחמה- אני יודעת כאשר אני אצטרך לשתף -אתן תהיו כאן-אני אסירת-תודה לאידה וגם לכן-

ועל החיזוק זה ממש חשוב לי . באמת תודה שאת כאן בשבילי , אוהבת

תודה על המילים החשובות זה טוב לשמוע ולדעת מקווה שהסופה מאחוריינו ואתן מרגישות יותר טוב איתכן אידה

מצטערת על תחושת השקיפות שנוצרה לך מזדהה עם כל שכתבת ומאמצת אליי רוב דברייך ושולחת לך חיבוק יקרה.. יודעת כמה מאמצים עשית כדי לשמור את כולן קרובות ולדרוש בשלומן. עם זאת, אומר שמעל לויכוחים למריבות נוצר מצב שדרש מלחמה על הבית אני בכל אופן הרגשתי צורך ולהט רב להגן על כל מה שאני תומכת ומאמינה בו ועל העקרונות שלי שהבית הזה הקנה לי על האהבה החום והמסירות של הבנות המדהימות נכון, הביטחון התערער באפן זמני אך ראי מה קרה? כולנו מחוזקות כולנו בוחנות עכשיו מחדש את הדברים מתחת למסכות ו..הכי חשוב כולנו כאן יחד באמת למודות לקחים.. הקרב על הבית חחח (: לא היה פשוט לאף אחת מאיתנו אבל יש לי הרגשה שניצחנו? אני בכל אופן, עמדתי בחזית מול מתקפה ביקורת קשה מול לחץ נפשי איום ולא נשברתי. טוב, אני סמויה בת מזל קשת ה-קשתית The Archer (: אבל באמת, מאמצת את דברייך ואוהבת סמויה

תודה על ההתיחסות ועם זאת יכול להיות שתגובתי תכעיס אותך מבקשת שתביני מאיפה זה בא זה בא עם המון כאב . כשכתבתי שאני בחרתי לתמוך כדי שיהייה טוב זה היה מתוך המלחמה על הבית . כשהלכתי זה היה מהמקום שראיתי שכל כמה שאני מתאמצת יש כאן קרב חרבות של אגו כשכל אחת חושבת שהשנייה נגדה ושהפגיעה שלה גדולה יותר. חייבת להגיד שלפני שהלכתי עדין נלחמתי על הבית הזה והפנתי את אידה לכאן . - הלכתי כדי לשמור על נפשי . כל מה שאני מבקשת שתבינו כולכן שגם עם אתן מרגישות מותקפות , אתן צריכות להבין שזאת בחירה שלכן להעלב ושקודם כל זאת הרגשה סובייקטיבית שלכן מהמקום הנמוך אליו הגענו כולנו , כן כל אחת מאיתנו מגיבה אחרת מהמקום הזה . וזאת מדיה ואין את הטונציה ואנחנו קוראות את הדברים עם הטונציה שלנו . לכן יקרה לא חושבת שהיינו זקוקות כאן ללהט רב וזה לא חשוב עם הצלחתי לענות או לכופף משהי כי בשורה התחתונה כולנו חשובות ואף אחת לא מלאך וכולנו כואבות והמטרה היא לתמוך זו בזו . כל הזמן ולא רק כשיש סערה גם סתם ביום רגיל כשרע לי להתעלות מעל עצמי מעל האגו ולהגיב לאחרת כי רע לה זאת תמיכה וזה הבית שאני רוצה . וכן אני עדין מבקשת מכולן בכל פעם שאתן כועסות מהודעה מסויימת קחו אויר תעשו סיבוב , תכתבו לעצמכן את כל מה שאתן רוצות על דף או בוורד מרשה לעצמי גם לאמר תשלחו לאידה אימל כואב ...ואז עם עדין רוצות להגיב בכעס תזכרו איזה מחיר כולנו משלמות כאן והאם זה שווה שאחר כך נגיד אבל נלחמנו על הבית ....סליחה מה שהיה כאן השבוע היה קודם להרוס ואחר כך לשמור .לדעתי חבל לי זה משאיר עקבות ...לא מרגישה בטוחה כאן לא מרגישה אפילו רצוייה או חשובה כאן והאמת פחדתי לבדוק לכמה זמן אני יעלם עם מישהי בכלל תרגיש בחסרוני ....ומכאן תחושת השקיפות . מעולם אבל מעולם לא חשבתי שבקרב נפגעות כמוני אני ארגיש שקופה וזה כואב ממש כואב . אוהבת אותך ומקווה שלא תיכעסי או תיפגעי זה לא בא ממקום של להטיף מוסר זה בא ממקום שזה כואב .

אני מרגישה שצריכה להתנצל כי קצת ניצלתי את האווירה המעורערת כאן אני לא כתבתי כאן לאחרונה ומה שהחזיר אותי לצערי היה המקרה החצי טרגי חצי עוד לא הבנתי מה של ציפור... או של הטרול או של לא יודעת מה... החיים שלי בכאוס מטורף הכל כל כך ... (אני לא מצליחה למצוא מילה מתאימה) כשאני נכנסת לכאן זה כמו להסתכל במראה זה להתעמת עם המציאות להפסיק לברוח אולי בגלל זה תקופות שלמות מפסיקה לבוא לכאן נעלמת נאלמת נכנסת למן בועה של שקט... רק לא לראות לא לשמוע לא לדעת "ניצלתי" את הכאוס הזה שהיה כאן כדי לא להתחבר לעצמי כדי לא לתת לעצמי אפשרות לכתוב באמת כדי להישאב לכל מיני מאבקים שאני לא יודעת על מה הם מדברים אבל הם כוחנים והם משעשעים אותי הכל משעשע כשאת מנותקת אז סליחה אם פגעתי במשהי סליחה אם דיברתי בשפה לא ראןויה סליחה אם הרשתי לעצמי מה שאני רוצה איך שרוצה סליחה שאני בריכוז עצמי מתמשך סליחה שאני לא מצליחה להיות חלק מהקבוצה הזאת כבר הרבה יותר מידי זמן סליחה שאני מפחדת להתקרב סליחה שאני לא מאפשרת סליחה שאני עוקצת סליחה שאני לא תומכת סליחה על כל כך הרבה בעיקר סליחה שאני לא מצליחה להיות ילדונת שהייתי או שאני רוצה להיות.

ילדונת -חומד שלי עושה רושם שלפחות קצת יצאת מתוך הבועה לכולן יש תקופות כאלה של חוסר שליטה על מה שקורה על מה שמרגיש על קושי להתבונן לאמת בעיניים -אז מה? את נכנסת וכותבת מתי שמתאים לך מגיבה כשאת מרגישה שזה באמת מה שנכון לך זה הקסם הכי גדול כאן בפורום הזה אין מחויבות לשום דבר ולאף את אולי אם היית נכנסת יותר משתפת יותר היית פחות בתוך הבועה הזו שמשתקת אותך אולי גם לא היית מרגישה "לא חלק מ-,,,,," אף פעם לא חשבתי או הרגשתי שאת לא חלק מ,,,,,,, זה רק בהרגשה שלך חומד ואת יודעת מה? תמיד יש אפשרות לשנות דברים הכל תלוי רק בך אולי באמת תיכנסי , דברי , שתפי ,,,,,, את היא זו שצריכה לתת מקום לעצמך ואת יודעת זאת טוב ממני אולי הכאוס שלך-יוכל לקבל מימד אחר הרי יש לך כאן חברות בפורום עוד מלפני שאני בכלל הגעתי לכאן את יודעת שאת צריכה להשקיע בעצמך יותר ממה שאת עושה אז קדימה לדרך הבמה כולה שלך שולחת חיבוק חטולית

מצטערת על הכאוס בחייך מבינה את הצורך לשליטה קשה לך בזה מרגישה מנותקת , תלושה באת לכאן ופה היה בלאגן ומיותר להמשיך מה נהייה מעל לכל, אני שמחה שהתבוננת לתוך עצמך ובחנת את הדברים מחדש והגבת הפעם כמו שהגבת מהמקום של ילדונת האמיתית שאת ככ רוצה להיות והנה, בנק' הקריטית הזאת, דווקא כן הצלחת להתחבר אליה ולהבין מה היא באמת מרגישה וחושבת בעצם, איך את באמת מתחת למסכות ותודה שחשפת ושיתפת ונתת גם לנו להבין ולראות את ילדונת.. מקבלת את זה מאוד כל מה שאמרת (: מאחלת שתשיגי את השליטה בחייך! סמויה

מבינה אותך ומבינה לגמרי על מה את מדברת, לעיתים מרגישה כמוך לא שייכת ולא מחוברת לשום מקום ולשום דבר ואף אחד. במצב כזה סוער כמו שנוצר כאן, קורה שנישאבים פנימה, כי בעצם המהות של מה שעברנו היא סערה ענקית שכזאת שהורסת וממוטטת, ובמקום כזה ההרגשה היא שאפשר להתחבר, כי שם אנחנו שורדות, והעובדות מדברות בעד עצמן, אנחנו כולנו כאן, וכולנו ניפגענו.... מניסיוני אני יודעת ומשתדלת כל הזמן להזכיר לעצמי, שתחושת השייכות היא משהו שנמצא בפנים בתוכינו. אם ניהיה מוקפות בהמון המון אנשים מסביבינו שיחבקו ויעטפו, נוכל להרגיש שייכות רק אם נרגיש את זה מבפנים, ואם לא נרגיש מבפנים כל המסה הזאת של האנשים לא תגרום לנו להרגיש שייכות.... ככה זה עובד. ובעצם כל מה שאנחנו מרגישות מועצם מבפנים ואינו תלוי מה שהסביבה משדרת לנו, כי אנחנו מרגישות את מה שמרגישות, את האמת שלנו, מבפנים ולא מיתוך מה שאחרים אומרים לנו. שלך - מציאות אחרת

זה בן הדברים הבודדים שעשו לי טוב השבוע זה לראות שאת כאן , למרות הכל . ויחד עם זאת עצוב לי שאת שוב במקום קשה וכואב ובתוך הבועה ומקווה שכמו שעכשיו הוצאת קצה חוט החוצה תמשיכי להוציא את יופייך אל העולם . מקבלת אותך כמו שאת , אוהבת ומחבקת

נשבעת! החתולים לא רגועים בגלל זה.... ככה גם בפורום ככה גם אצלי בפנים (בלי קשר למה שקורה בפורום)

כן....ממש ממש מה יכול לעזור? להרגיע? לחמם? כוס משקה חם? קפה? שוקו? אח לחימום? חיבוק איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

בתקווה שאכן יעשו את העבודה.... כי אחד לא הורגש בכללללללללללללללל

כבר חשבתי שהחורף מאחורינו מסתבר שלא מה איתך מאמי אייך מתקדמת עבודת ה,,,,,,,,, אייך קראת לזה? פסח? ליל מנוחה

אני ממש לא קוראת לזה פסח אף פעם לא סידרתי או ניקיתי במיוחד לפסח ואמת גם אני מעדיפה בשלב זה לעצור אם אצליח כי יש דברים יותר דחופים לעשות

אתן באמת יקרות ! בימים האחרונים אני מתלבטת האם לסגור לתקופה את הפורום, עד יעבור זעם ואצליח להחזיר את הכל לשגרה. אבל אני גם יודעת כמה הפורום הזה חשוב להרבה בנות. ולא סתם המילה בית חוזרת לא פעם. אם זאת יש מי שזקוק לגבול ברור אני יודעת ששהפגיעה כאן בפורום נעשהתה ממצוקה! אני יכולה להבין לא בטוח שלקבל!!! שיפגעו בבנות היקרות של הפורום. כמו שלא אוכל לקבל מי שפוגע...כי פגעו בו... סליחה על השוואה ...אולי היא טריגרית אבל מי שפגעו בו ופוגע שיפנה לטיפול!!!!!!!!!! זה היה החלק הראשון של הבלגן החלק השני היה כעס ופגיעות לטריגר האשמות ועלבנות אני מבקשת לא להסחף לפגוע ולערער את הפורום זה נעשה מספיק לא הוגן להצביע על מי שכאן כל עוד דבר לא ודאי לא הוגן לפגוע בדברים שבנות נלחמות בו כל יום כל רגע כל מאוד רגיש מאוד נוגע יתכן שגם הודעה זו תעורר כעס אולי תפגע אני מתנצלת מראש אין כוונה לפגוע להפך להרגיע להחזיר את הבטחון איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מבינה את ההתלבטויות שמלוות אותך עקב כל מה שקרה לאחרונה לדעתי הצנועה -הפורום לא צריך להיסגר לא לתקופת צינון ולא בכלל זה יהיה עוד יותר פוגע בבנות שרגילות להכנס בכל רגע נתון אפילו רק כדי לכתוב,,,,,,,,, כל אחת לפי הצרכים שלה כבר עברנו תקופות קשות בפורום עם כל מיני סוגים של טרולים ועם כל מיני סוגים של הפרעות זה נראה כאלו אחת לכמה -זמן, שנים או לא משנה,,,,,,, שיש תקופת ירידה ונפילה בפורום גם הפורום עובר פוסט טראומה כל הזמן נמצא תחת איומי סגירה , או סגירה חלקית או כל דבר אחר בסך הכל -בגדול גם זה יעבור אני כתבתי והיצעתי פשוט לא לענות ולא להתיחס לשום הודעה מתלהמת לא חשוב מי כתבה , מה כתבה,,,,,,,,, ברגע שלא עונים להודעות מהסוג הזה העוקץ הופך לכהה ולא משפיע וכמובן שגם אפשר למחוק תמיד את ההודעות האלה לדעתי , אחרי שיראו שאין שום תגובה להתגרות גם זה יעבור אחרת מה נעשה? כולן תברחנה בגלל שמישהי כתבה משו שלא מוצא חן בעיני אחרות אז שלא יענו לה שיתעלמו ממנה ולא חשוב מה היא כותבת כל עוד זה לא פוגע באף אחת כאן בפורום אפשר להוריד את המים-(כמו בשרותים) ולהמשיך הלאה כבר היתה תקופה כזו פעם וזה עבד יכול להיות שאת תצטרכי להכניס הודעה כזו לכאן ופשוט לעמוד על זה בלי לוותר למחוק הודעות וכו' מה כבר יש להפסיד ? תמיד יש עוד קצת זמן לפני שנוקטים פעולה דרסטית כזו-כשל סגירת הפורום זו לפחות דעתי הצנועה מקווה שגם שאר הבנות יסכימו ואם לא אז עשי כטוב בעינייך ליל מנוחה חטולית

אני מאד תומכת בדבריה של חטולית, כי לסגור את הפורום מרגיש לי צעד דרסטי מידי. כל החיים זה ככה, סוגרים בפני לפחות את כל מה שעשוי או עלול להקל ולהפחית מהעומס והקושי. אני מבינה גם שדברים ניכתבו מיתוך מצוקה מיתוך כאב וכד', ובכל זאת שום דבר לא מצדיק יצירת סערות כאלה. יחד עם זאת כל אחת מאיתנו אחרת וכל אחת מתמודדת בדרכה, לכל אחת רגישויות משלה וכל אחת מטורגרת מדברים אחרים, וכולנו כאן בתוך מקום אחד שאמור להכיל את כולם. אני חושבת שכאשר נכתבת הודעה תוקפנית, זה כמו לזרוק ניצוץ לתוך הפורום, ואת הניצוץ הזה צריך להדליק כדי שהוא ידלק ממש. כל תגובה של אנשים לניצוץ כזה מדליקה אותו יותר, אבל אם לא יגיבו להודעות כאילו ויותר מיזה הן גם ימחקו, הניצוץ הזה לא יבער והבעיה לפחות תקטן, כי מילים שנאמרו ופגעו הן לא משהו שאפשר להחזיר לגביו את הגלגל לאחור ולאמר שלא היה ולא קרה... בקיצור קצת סבלנות ואורך רוח, לנשום עמוק והדברים יסתדרו. על כל פנים, מאד מודה לך שאת עושה כל כך הרבה כדי לאפשר לנו להרגיש כאן בטוח. שלך - מצאות אחרת

זה חשוב לשמוע אותכן... את דעתכן והרגשתכן וגם חזקות אופטימיות ומלאות אמונה וזה נכון צריך סבלנות, איפוק ואורח רוח והינה עוד מעט זה מאחוריינו כאן עבורכן ואיתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

הבן שלי שוחרר הביתה , תוך פחות מ-24 שעות מאז שנותח למרות שהניתוח היה קשה ומסובך-דברי הרופא אני למעשה מעדיפה אותו כאן בבית מאשר לנסוע כל יום לבית החולים יש לו בנתיים תרופות לימים הבאים מקווה שיעזור לו לנוח וגם לישון ההחלמה העיקרית נעשית כמו אצל התינוקות-בהמון שינה תגידו לי - למי לא מתאים עכשיו המון שעות שינה רגועה ולקום ליום חדש ? גם לי מאוד מתאים מקווה הלילה לישון חסרות לי כמה שעות מנוחה והמון ש--ק--ט מאחלת גם לכולכן לילה שקט ורגוע ליל מנוחה חטולית

שמחה בשבילכם נשמה שהילד חזר הבייתה. וזה נשמע מאד מעודד שזה קרה כל כך מהר וסמוך לניתוח. זה אומר שההחלמה שלו משביעת רצון והוא עושה את זה יפה. ברור שעדיף שהוא בבית בפינה שלו ובנוחיות שלו, וליד אמא טובה ומפנקת כמוך. שיעבור לילה רגוע, והמון שקט, שלווה ורוגע. חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

שמחה שהניתוח כבר מאחור והבן בבית החלמה מהירה מקווה שתשנו היטב הלילה והשינה תרפא ותחזק בריאות וחיבוק איתך אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

באמת זקוקה לכמה שעות של שקט ומנוחה ליל מנוחה

מבינה שהבן שוחרר הבייתה אחרי הניתוח ותוך פחות 24 שעות מהניתוח נשמע מטורף איך שחררו אבל זה שיקול הרופאים...בעניין הזה ומצד שני, הוא בבית איתך ומי תטפל בו טוב יותר מאשר את? בבית שקט ויש מנוחה ופרטיות לא כבבתי חולים ציבוריים ואולי זה עדיף וגם הביטחון שהוא צמוד אלייך ואת איתו ערה למצבו ואינך צריכה לנסוע כל יום ולחזור ולתהות מה קורה איתו שאינך שם במחלקה ואם מטפלים בילד כראוי דאגה של כל אמא! אז עכשיו אתם נחים שמחה שהכל רגוע ומאחלת המון בריאות והחלמה הכי קלה שאפשר ולך, הרבה מנוחה כי מגיע לך! שולחת חיבוק סמויה

מאחלת לך מנוחה נעימה ולבנך החלמה טוב שהוא כבר בבית אין כמו בית! :)

משהו שדי הוציא אותי מדעתי. הלכתי לי בשכונה דרך איזו גינה ציבורית. ראיתי שם איזה ילד קטן עם תחתון מוסר, אם אני לא טועה, ובהמשך ראיתי בני נוער בני 14-15, ואחד מהם הסתכל על התינוק. אני לא אוהבת התגודדויות של "פושטקים" צעירים. נאלצתי ללכת בקרבת אותם בני נוער. כנראה שהרגשתי לא בנח עם נוכחותם ושידרתי זאת, כי הלכתי ונעצרתי לשנייה והמשכתי ללכת לקראתם ואיזה אחד עמד עם סיגריה ואז תקע גרפס לא רחוק ממני, איזה חבר אחד צחק איתו על זה והמשכתי ללכת והוא המשיך להשמיע קולות, להפחיד אותי. עכשיו, אני לא בגילם, בלשון המעטה, וזה חורה לי שאני מתנהגת כמו שהיתי מתנהגת בצעירותי, ובכלל זה שהוא העז להתנהג ככה. לא יכלתי לסבול את זה, אז יצאתי מהבית וראיתי שהם שם, אז הסבתי את תשומת ליבו מרחוק וסימנתי לו אצבע משולשת. הרגשתי טוב, אבל היתי מוכנה לשתק אותו לריצפה ולחנוק אותו. חתיכת חרא.

טוב שספרת ושתפת אותנו, מבינה את ההרגשה הנוראית לעבור ליד בני הנוער האלה הגסות ,ההשפלה, הגועל הפחד! רוצה לחזק אותך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

נכנסתי מקודם וראיתי את כל הסערה שמתרחשת כאן, לפחות לא קשורה אלי....אבל קשורה למקום שאני הכי מרגישה בית בעולם. לא ממש קראתי את הכל אבל הבנתי בערך,ובערך גם לא ממש הבנתי. אני רק רוצה לומר לך תודה על כך שאתן בחיי בצורה הכ"כ מיוחדת ואמיתית,שתמיד שחוזרים הביתה מקבלים אותי בחיוך ובחיבוק גדול...כמו שאתן עושות. סמויה מה שלומך? וחטולית,כאב לי לקרוא על הדאגה לבן שלך,ואני מקווה שמצבו משתפר והוא כבר יותר בסדר.. מציאות יקרה, אני אוהבת אותך ומתגעגעת מאוד להתכתבויות בנינו, את חשובה ויקרה לי!!! אולי נארגן פגישה מציאותית? מה אתן אומרות? שיהיה לכן יום טוב וקל, אני אוהבת אתכן גם את כל מי שלא הזכרתי שלכן באהבה אמיתית, ציפור

יקרה לי איך מרגיש לך? בימים אלה,קראתי אותך ורק יכולה לומר שאת גיבורה אמיתית . היי חזקה אוהבת לחבק אינני יכולה

אני..מצטערת שדווקא לך איני כותבת היום מלפני שעה כבר קשה לי לנשום שוב צריכה להירגע מכל מיני מיותרים שהכנסתי עצמי להם והתחושה המעיקה הזאת באה מאוחר יותר , בעקבותיהם, כנראה אבל, יעבור הכל בסדר , יקרה! ואנחנו כאן מחכים לך ואני, שיהיה לי כוחות אשוב לשרשורינו העמוקים כרגע חסרה לי נשימה עמוקה עוד אשוב כמה כיף לשמוע ממך, ציפור (: גם את חזרת גם שחף גם דמעה כמו בזמנים הטובים מחייכת...

שמחה שאת כאן ושמחה שאת מרגישה שיש כאן בית :) שולחת חיבוק שחף

כייף לשמוע שאת מרגישה כאן בבית למרות הכל גמני מרגישה בבית למרות הכל כי בית לא נמצא רק לזמנים טובים אלה גם לזמנים שקורים דברים לא נעימים אם נשווה את זה לבית רגיל של משפחה רגילה גם שם ישנם ימים טובים יותר וימים סוערים ומריבות ומה לא אז מה-כולם עוזבים את הבית עצמו בגלל זה? נכון ששם גרים אנשים וחיים ביחד כאן בעולם הוירטואלי למי שלא מוצא חן-יכולה גם לא להמשיך לדעתי זו טעות כי אפשר רק ללמוד מכל מה שקורה ולנסות להימנע להבא ממצבים לא נעימים מכל מיני סוגים אפשר גם לסלוח ולהמשיך הלאה ולגבי הבן שלי-כן , צריך זמן החלמה אני מאוד שמחה לראות אותך כאן התגעגעתי המון כשלא היית כאן חיבוק גדול מאמי חטולית

שמחה שאת נישמעת אופטימית יותר ובהחלט מעריכה את הכוחות והאומץ שלך. שמחה שאת כאן. באשר לאימיילים, מוזמנת לכתוב לי, אני אשמח. שיהיה שבוע טוב, לך ולכולנו, ושיחזור השקט למקום הזה.... שלך עם חיבוק, מציאות אחרת

כמו שאני תמיד אומרת על האומץ והכוחות שלך כל הכבוד גאה בך!!! שמחה שאת איתנו מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית מתנצלת מחקתי חתיכה שלך ושל שחף מההודעה מעדיפה הפרדה תודה על ההבנה

בוקר עם התינוק יוצאים לחצר לפני ארוחת הבוקר סיפרתי לכן שיש לי כלב, זכר ע צ ב ן!! אז אנחנו משחקים בכדור מסירות אני והפעוטי ופתאום אני רואה ושומעת את הכלב במתקפה של החיים! הלב שלי צנח לכמה רגעים חשבתי מחבל מסתער לנו על השער אני מסתובבת בבהלה ומה אני רואה? בסה"כ את הדוור כולו מכווץ מפחד! מסכן חחחח (: חייכתי אם הכלב מסתער ככה כולה על הדוור אז מה יקרה שיבוא באמת מחבל? סתם...בצחוק אמרתי לכלב: " שתוק יעצבן!" והוא בתגובה הביא לי ליקוק ישר לפה איככככככככככססססססססססססססססססססססס איכסססססססססססססססססססססססססססססססס פויייייייייייייייייייייייייייייייי אבל כמה אהבה והגנה נותן כלב! וזו חוויה מתקנת בשבילי שכלב שומר עלינו בחצר זה גורם פשוט לי להיאנח מאושר ורציתי לשתף זאת איתכן.. שיהיה לנו שבוע בטוח ומלא הגנה כאן שמרו על עצמכן.. האו, האו, (:

אחח סמויה יקרה, איזה פיספוס. את מנסה להכניס שמחה לפורום, אבל לפחות אני לא מרגישה שמצליחה להכיל ולהרגיש את זה עכשיו, אחרי ועם הסערות הגדולות שמשתוללות כאן. מחכה כל כך לרגיעה, לשקט, להתמודדות עם החלמה למלחמות על פיסה של טוב וללא מלחמות אחת בשנייה. סליחה שמשביתה את השמחה.... כך אני מרגישה, עייפה.... שלך - מציאות אחרת

רגעים קטנים של צחוקים מאריכים את החיים הכלבלב שלך מאוד שמח לכן הוא נובח טוב שהוא לא אדיש יש גם כאלה והדוור-כבר בטח שכח מהנביחות של הכלב שלך מי יודע כמה כאלה קורים לו,,,,, הכי שמחתי שזה גרם לך לחייך סמני לך-לייק :-) בתאריך הזה סמני בכל פעם שמשהו גורם לך לחייך תאספי אותך לסיפורים קטנים-קצרים בסוף עוד תופתעי,,,,,, חחיבוק לפינוק חטולית

מאחלת שהבטחון יחזור למקומות שהיה וימלא בחלקים החסרים וכלב בהחלט מצליח לעשות זאת מקווה שעוד אנשים יכולים יוכלו לעזור לך להכניס את הבטחון איתך מחזקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה לך נשמה על התמיכה ועל ראייתך הנבונה והמעמיקה את הדברים ואת מה שקורה פה באמת מתחת לפני השטח. מעדכנת שניסו לפרוץ לי את תיבת המייל, אבל לא הצליחו וגם לא יצליחו לפרוץ את הסיסמא שלי לעולם!כי לא יודעים עלי מספיק פרטים ע"מ לעשות זאת! בכל מקרה, הגשתי היום על הבוקר תלונה רשמית במשטרה בנוסף לשאר הפעולות שגיסי נוקט כמו האזנה לקו הטלפון, נסיון לאתר את המחשב ממנו נכתבות ההודעות הנבזיות האלה וכ"ו. זה באמת עניין רציני ולא צחוק כפי שהבנות פה חושבות ואני בטוחה שאם זה היה קורה להן הן היו מגיבות בדיוק כמוני, אבל יאללה נניח לזה. שמחה לשמוע שהניתוח מאחוריכם וכל הכבוד לבנך על שהוא חזק פיסית ונפשית ומרגיע אותך. כשכתבתי שיהיה בסדר לא התכוונתי כמובן שבגלל שאם הוא גדול אז את לא דואגת אלא ניסיתי לומר של"ילד" גדול יש יותר כוחות פיסיים להתמודד מאשר ל"ילד" קטן. אהבה של אמא זו אהבה של אמא ודאגה של אמא זו דאגה של אמא שמרגישה את הכאב של ילדיה בליבה פיסית ונפשית. מקדישה לך את השיר המרגש של זהבה בן המרגשת וגם את הקישור (הוא מתוך אתר של צילום אז מלווה בכל מיני הערות טכניות, אבל לא הצלחתי לשלוח את הצילום בלבד). חיים שלי אני נושמת את העור שלך, חיים שלי נושמת עמוק אל תוך הלב רוצה לשמור אותך קרוב אלי, חיים שלי להגן עליך מצל של כאב אני טועמת את הדייסה שלך, חיים שלי כמו חלה של שבת מתוקה שתמיד אקדם אותך, חיים שלי עם עוגה וחיבוק ונשיקה כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא רק אמא שלך אני חולמת את החיוך שלך, חיים שלי חולמת שתמיד תחייך מה לא הייתי עושה בשבילך, חיים שלי כדי שממני אף פעם לא תלך כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא ואין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא ואין בעולם מי שיאהב אותך כמו אמא רק אמא שלך http://www.kramery.com/forum/forum_posts.asp?TID=10296 איחולי החלמה מהירים וקלים. אני

היי מישל אפשר וצריך לפתור כל בעיה בדרך הכי מתאימה טוב שעומדים מאחורייך עוד אנשים שתומכים בך תודה רבה על השיר המרגש אוהבת את השיר הזה מאוד אני מתארת לעצמי שלא היתה לך כל כוונה ,,,,,,,,, כמו שהשיר אומר תודה על איחולי ההחלמה שולחת חיבוק חטולית

אני מאוד ותיקה בפורום הזה עוד מלפני התקופה של אידה אני מכירה חלק מהכותבות כאן גם מחוץ לפורום היו כאן בעבר תקופות לא פשוטות עם התקפות אישיות עם השמצות ובכל זאת הבית הזה החזיק מעמד עכשיו מבחינתי הקירות התמוטטו תוקפים כאן מישהי שאני מכירה ולא רק מכאן וזה כואב ובו זמנית ככה על הדרך תוקפים גם אותי כי לא מזמן חשפתי כאן משהו מאוד אישי שלי ועכשיו משתמשים בזה לתקוף כאן מישהי אחרת מי שמכיר אותי בטח יבין אז לא מרגישה כבר נוח כאן בבית שלי וחבל דמעה

את מאוד יקרה שמרי על כוחותייך זה עדיין הבית שלך ושל רבות שזקוקות לו יהיו האמירות קשות ככל שיהיו אסור לתת לזה למוטט שום דבר כי אז הפוגעים ינצחו ויקלקלו את הטוב וחבל יש פה בנות נפלאות עמוד תווך של החיים! ופה הן נפגשות בבית הנפלא הזה אז בגלל... ויכוח על דעות בגלל מלחמה מיותרת ומ מש על כלום ניתן לזה לקלקל לנו את הטוב שהיה לנו ביחד? ואת זוכרת איזה שרשורים מעמיקים של החיים בילינו כאן יחד? זוכרת? וכפי שאמרתי יקרה,, לא ניתן לאיש לקלקל את החוסן שביננו כאן אחת עם השנייה אומר שחבל שנגזרות חולשות של מי מאיתנו ומשמשות למתקפה זה לא היה ככה אף פעם ביננו ולא יהיה! ולא ניתן לזה לקרות בל ניפגע! דמעונת, בואי נמשיך הלאה כרגיל שולחת לך המון אהבה וחיבוקים וחוזק משלי סמויה

תמיד תמיד אבל תמיד קוראת את הודעותייך תמיד תמיד אבל תמיד מבינה את כאבך תמיד תמיד תמיד קשה לי...לענות לך כי.... לי נאלמות המילים. כבר כתבתי לפני מספר ימים זה הבית שלנו. נקודה. לי לך לנו לכולנו בית אחר............ אין. כאן מחבקים אותנו,אוהבים אותנו ,כן גם כועב=סים עלינו מעירים לנו כי זנ טבעו של בית. בכל בית ןבכל מערכת יחסים בין בני משפחה ישנן תקופות יותר טובות וכאלה שפחות. כרגע גם לי מרגיש שמשהו התערער אבל... אנחנו כולנו..... סמויה ,חטולית,בוחרת,מציאות,שחף,מישל,ילדונת,מתבוננת,ציפור נפשי,בובה שלי ואני ואת משפחה.וזהו. יהיה טוב אוהבת אותך ואת כולם

גם לא הספקתי לכתוב כלום וגם ברח לי מצטערת יפה שלי את צודקת המצב התדרדר ולא נעים ממש כל מה שקרה כאן שרדנו כבר זעזועים קשים מאלה ואם נאפשר הם ימשיכו לקרות לדעתי הצנועה-במקום לברוח ולא להיות צריך פשוט לא להענות להזמנות של התלהמות מראש מבינה אותך לגמרי רק בקשה קטנה לי אלייך כדי שהבית לא יעלם גם אנחנו לא יכולות להעלם כי לא תהיה אף אחת שתחזיק את קירות הבית אל תעלמי כי זה לא יפתור שום דבר אוהבת חומד שלי חטולית

את הרבה הרבה יותר וותיקה מימני, אבל כל מילה שאמרת משקפת את מה שאני מרגישה. מרגישה נורא כשלוקחים נקודות טורפה של אנשים או נקודות של כאב ומשתמשים בהן ככוח. לכולנו עבר כואב וקשה והווה שכולו נסיון למצוא את שביל הזהב להרגשה טובה יותר עם עצמינו ובתוך העולם הזה שהוא מבחינתי לפחות עולם מלא אכזריות ורוע. עברנו מספיק מיזה וכולנו רוצות מקום שיהיה כחממה לכל אחת ואחת כאן. וכדי שזה יקרה כולנו צריכות לקחת אחריות על זה ולשמור על עצמינו לא להשחף ולא להלבין פנים של אף אחד. בהרגשה שלי, באותו אופן שכולנו עובדות על קבלה עצמית של עצמינו עם הכל, כך צריך לקבל את כל המשתתפות כאן, כמו שהן ועם הכל. וסליחה אבל למעט זאת שאחראית על ההודעות השקריות כאן, כי לגבי "אחת" זה לא תופס לדעתי, כי היא זקוקה לאשפוז דחוף לצמיתות..... ולדעתי אי אפשר לעזור לה כאן. שלך - מציאות אחרת

אני יודעת כמה הפורום חשוב לך!! וכמו שאמרת כבר עברנו כאן משברים ימים טובים יותר ופחות ולא פעם הייתה דילמה מה עושים??? ועבונו וזה נעלם והינה חזר וגם עכשיו אני מבקשת לתת לזה לעבור ולהשאיר מקום יציב ובטוח. אני יודעת שחשפת משהו מאוד אישי מבינה שנפגעת מדברים שנאמרו לא חושבת שזה היה מולך אבל יודעת שזה פגע ערער אותך תנסי להיות שלמה עם עצמך תיהיה גאה בעצמך על מה שאת עם הקשיים שאת מתמודדת עימם כי את מתמודדת ולא בורחת מחזקת אותך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני נפגעתי מהמילים של מישל לסמויה מאוד נפגעתי מפחיד לכתוב כאן עפות כאן האאשמות גם ככה קשה לי אין לי כוחות למה שקורה כאן דמעה

דמעונת יקרה! כתבתי כמה חסרה את אני שמחה לשמוע אותך דמעה , את עדינה באמת, אל תיפגעי מכך הכל בסדר יקרה מבינה שאין לך כוחות לא פשוט שולחת לך חיבוק יקרה (: סמויה

הניתוח כבר מאחורינו רק בשעה 5 וחצי הורידו את הבן שלי היום לניתוח הניתוח היה לא פשוט , כמו השבר המסובך,,,,,,, הצלחתי לדבר עם הבן שלי רק בסביבות 23 ו,,,,,,משהו הוא לא רצה שאבוא להיות איתו למשך הלילה כיבדתי את הבקשה שלו , אז אני כאן בסוף זה היה כמו שהרופא אמר פלטה עם חמישה ברגים ושיפוד -מצמרר אותי רק מלדעת מה שנאלצו לעשות רק כדי לנסות להציל את מה שנשאר מהקרסול שלו ועל כל זה גבס עד מתחת לברך הוא התקשר להרגיע אותי ולומר לי ,אמאל'ה שבוע טוב" תיקח משכחי כאבים כדי שתוכל לעבור את הלילה אמרתי לו מחר אסע אליו , למה כבר לא מחר??? אני יודעת מה שמצפה לו,,,,,,,,לצערי אייך מעבירים במתיים את השעות האלה??? לא מצליחה לישון ,הכל עובר לי בראש,,,,,, אמרו לי היום -שהשביתה התבטלה ולכן הם התחילו שוב עם הניתוחים זה נשמע לכן הגיוני??? ואם לא היתה מתבטלת השביתה? מה אז? לא רוצה אפילו לחשוב על זה,,,,,,,, מקווה ומאחלת לכולכן שיתחיל שבוע טוסט מדהים חטולית

היי נשמה, שמחה שאתם כבר אחרי הניתוח ושהפרק הזה עבר בשלום. וההחלמה תעבור גם היא ויהיה בסדר. חשוב לי מאד להגיד לך שאני מצטערת אם הבנת מדברי בשרשור למטה שבגלל שהוא ילד גדול אין סיבה שתדאגי. ממש ממש לא התכוונתי לזה ולא חושבת ככה. יודעת בדיוק מה זה לב של אמא, ומה זה ילד של אמא וילד שכואב לו, גם לאמא שלו כואב. גם כשהילד בן חמישים אמא תדאג לו, תמיד אמא דואגת. בקיצור יודעת ועברתי ניתוחם עם הילדים שלי, יודעת בדיוק מה את עוברת, ותמיד תמיד איתך, בל ובמחשבות. אוהבת ומחבקת בכל ליבי, מאחלת החלמה מלאה וקלה. שלך - מציאות אחרת

יודעת ומבינה שכל הכוונות שלך ושל שאר הבנות היתה לנסות להוריד ממני כאלו את הלחץ כי הוא לא ילד קטן שאז גם כל השאר משתנה ,אני פשוט רק חשבתי והרגשתי את הכאב,,,,,,,,,,,, כמישהי שמנוסה בכאב מהסוג הזה לא יכולתי לקשר את זה שהוא גדול -עם הכאב אין גיל לעוצמת כאב , ואם כואב לו כואב גם לי כמו שאמרת , לאמא תמיד כואב אולי גם עכשיו אני לא מצליחה להבהיר את מה שאני רוצה לומר אבל אני סומכת עלייך שאת תביני כבר למה שאני מתכוונת לומר גם אם אני כותבת מבולבל , נכון? ליל מנוחה נשמה יקרה מצטערת שעדיין לא עניתי לך למייל חטולית

מקווה שהכל יסתיים בשלום הניתוח עבר מאחלת לכם המון החלמה וקלה ככל שתהיה סמויה

אני עוקבת אחר ההודעות כל היום ומשותקת, לא מצליחה להגיב. כולנו סוערות בגלל האירועים האחרונים, ההודעות ההזויות, שבאמת הוציאו אותנו משלווה, ועירערו את הביטחון של כולנו כאן. יש לנו מנהלת אמיצה וחזקה, שנמצאת איתנו, תומכת ורוצה בטובתינו, והיא תשיג את השקט שהלך לאיבוד ותחזיר את הפורום למצבו היציב. ובנתיים בבקשה, תרגעו ותפסיקו להלחם אחת בשניה. אף אחת מאיתנו לא יודעת בוודאות מי אחראי לסערה שהייתה פה סביב הסיפור של ציפור. לכולן יש השערות ואחת מאשימה את השניה. לא מספיק שכולנו נלחמות על החיים שלנו? לא מספיק הסבל שכל אחת מאיתנו עברה ועוברת? למה להוסיף עוד סבל ועוד כאב. תינשמו עמוק ותנסו כל אחת לשמור רק על עצמה ועל המקום שהיא רוצה כאן, על הביטחון שכל אחת מאיתנו כל כך זקוקה לו. כולנו כאן כדי לשפר את ההרגשה שלנו, להתקדם למקום יותר טוב בחיים שלנו. כולנו רוצות שיהיה כאן בטוח, לכן כולנו צריכות לשמור שישאר כאן בטוח, לקחת אחריות ולהבין שכולנו באותה סירה וכולנו נפגענו וכולנו רוצות חיים טובים יותר ושמחה בחיים. שמרו על עצמכן ושיהיה שבוע טוב, מחבקת את כולכן, שלכן - מציאות אחרת

בזאת מתנצלת שתרמתי חלקי באי היציבות שקרתה במקום לעמוד בצד קפצתי למים הסוערים בלי לחשוב פעמיים כמה לא חכם מצידי.. להבא מבטיחה לנשום יותר עמוק ולעמוד איתנה מול סערות שקורות ולא להיסחף סתם למערבולות ): לא תרם שום דבר שמחה ש.. השמש שוב מאירה שיהיה כך כל השבוע (:

כולנו סוערות וכולנו עברנו טלטלה לא פשוטה כאן וגם בחיים. הכל מקרין על הכל. אל תקחי על עצמך את כל האחריות על מה שקרה כאן, ובמקום תקחי אחריות רק על ההחלמה שלך ועל הרצון להרגיש כאן בבית בטוח. אם כולנו ננקוט בדרך הזאת אני חושבת שיהיה יותר בטוח כאן. שלך - מציאות אחרת

לא צריכה להפסיק להילחם על דעתך, רק כי למישהי זה לא מוצא חן. ככה לא בונים חומה! מה את חושבת, שכל חברת כנסת מקבלת יחס אוהב מחברי כנסת גברים? לא!, אבל אם היא לא היתה שם, מצב הנשים כיום היה רע יותר, אני מאמינה, והיא גם שם בזכות אנשים שמאמינים בה. אל תתנצלי על הבעת עמדה, זה שהיא לא מבינה אותך וכועסת? אין מה לעשות, לא הכל מושלם, אז את יכולה לבחור לא לענות לה יותר, אבל אל תרגישי לא בסדר.

מעריכה וגאה על המילים אל כך שאתן לא מוותרות על המלחמה שלכן...מתמודדות... וראות את הפורום כמקום חשוב להחזיר את השקט מחזקת אותכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אולי לא במינונים הגדולים כמו שנהגתי בעבר אבל בכ"ז להשמיע קצת יותר את קולי אני לא יודעת אם יש לכך קשר להתרחשויות האחרונות כאן בפורום ואני גם לא יודעת אם הרצון הזה לחזור ולכתוב יחזיק מעמד זמן רב אז פשוט אנסה לחיות את הרגע.... במקביל לסערות שהתרחשו כאן הן הופיעו גם בחיי התלבטויות ודאגות בקשר לעתיד שלי ניסיון לגבש החלטות חשובות וגורליות לעשות שינוי מהותי להתקדם עוד צעד אחד קדימה לקראת השגת המטרות והגשמת החלומות במקביל לכך הופכת את כל הבית עוברת על כל הבלגן שהצטבר במהלך השנים בארונות ובשידות ממיינת, זורקת ערמות על גבי ערמות של זבל ישן מפנה מקום, מסדרת, מארגנת מרגישה כאילו שאיזה שד נכנס לתוכי לא מסוגלת לעצור נראה לי שלא ארגע עד שאהפוך את כל הבית עד הפריט האחרון מקווה שזה עוזר לי גם לעשות סדר פנימי סדר ברגשות, במחשבות, ברצונות, בהחלטות.... אני מניחה שיש עוד הרבה מה לכתוב אבל נראה לי שמספיק לעת עתה שיהיה לכולנו שבוע מואר, רגוע ואופטימי שחף

ככ התגעגעתי לקולך כמו שמש מאירה הופעת כאן אחרי הסערה וזה יפה מצחיק לי לומר את כמו "אחות גדולה" שמכוונת ומייעצת והקול שלך ככ חשוב ותומך והמון המון דברים וראית שבעיתות קשים כמה הוא היה חסר כן, סדר והיגיון שייכים לקול שלך התבונה שמחה שאת עושה סדר במדפייך והדברים מתארגנים להם בחייך כמה טוב לשמוע ואת קולך כאן שוב אין לי מילים לתאר כמה היה חסר פשוט הפתעה נעימה (: סמויה

זה נשמע ממש ממש טוב. לא יודעת להסביר אבל הרגש שאני מרגישה לאור מה שכתבת הוא שאת עובדת על לשחרר את עצמך מהעול הישן, מהעבר הכואב, ולצאת לחופשי. פסח בדרך והחג הזה מסמל את היציאה מעבדות לחירות, ומרגיש לי שזה מה שאת עושה כרגע. אמנם זה במימד הגשמי, אבל בתחושה שלי זה גם סדר פנימי.... והניק שלך, "שחף" זו ציפור חופשיה שתמיד הייתה בעיני סמל של החופש..... :) חיבוק ובהצלחה בדרך, שלך - מציאות אחרת

אהבתי מה שתארת על השם "שחף" סמל החופש ציפור חופשייה אשמור לי בסוד למה (: לא מגלה אך שחף יודעת ובאמת שחף שהיא כאן זה מורגש יש לה אנרגיות טובות וה מקרין על כולנו כאן וגם עליי "ה-מופרעת" ומוציא ממני דברים טובים וכוונים אחרים מוארים (:

איזה יום טוב לראות אותך שוב כאן יש לי המון דברים לומר לך רק שזה לא יוצא ברוכה השבה השווה חיכינו לך המון זמן כמעט גלות שלמה חטולית

מקווה שאכן אצליח לחזור ושזה לא יתגלה כאיזה דחף רגעי :)

נכוחותך ותרומתך לפורום חסרה אוד מקווה לראותך כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תהיי "גבר" ותחשפי את עצמך. אל תסתתרי מאחורי הניקים שלך - קלטתי אותך! אני לא פראיירית את יודעת? ואין צורך לומר לי בטלפון שאני נשמעת הרבה יותר נחמדה ועדינה מאיך שאני נשמעת בפורום. אמרתי לך בשיחה בינינו שכשדורכים לי על היבלות אני יוצאת למתקפה.. לא רק את. את חושבת שאני טמבלית? עשית לי תחקיר רציני בטלפון, כיון שרצית לתהות על קנקני ולנסות לפגוע בי פיסית, אבל כל מה שאמרתי לך בטלפון בדוי!!!!! אני לא גרה היכן שאמרתי לך שאני גרה, אני לא עובדת במה שאמרתי לך שאני עובדת וכ"ו... תשמרי את האיומים שלך לעצמך, כיון שאני בהחלט יכולה ללכת ולהגיש תלונה. ואת יודעת מה ? אני באמת אדם מאד נחמד, אבל לא לפסיכופתים.. ד"ש לכל ה'אחרות' שלך......

היי חומד-שבוע טוסט :-) נכנסתי עכשיו לפורום , קראתי את כל מה שקרה למטה והודעתך זו-הכי מזעזעת מכולן מה זאת אומרת שמישהי איימה על החיים שלך בטלפון? אסור לך להישאר אדישה היא מכאן , מהפורום? אני ממש שמחה שנתת לה פרטים לא נכונים מאיפה נפלה עלייך? אני דוקא מהכרותי אותך מכאן בהחלט יכולה לומר שאת אדם חם ואמפטי אם היא תשוב לאיים עלייך אל תהססי לפנות למשטרה שיהיה שבוע טוסט-עם קולה חטולית

צר לי לומר, אבל היא בהחלט מכאן!!!! אני ממש מחזיקה את עצמי בשיניים לא לחשוף אותה, אבל חלק כבר יודעות מי היא וגם אידה. אז כל אלה שטוענות שאני ממציאה שימשיכו לחיות בדימיון.. אני לא דואגת ולא מפחדת וכמובן שאני גם לא טיפשה ליפול בפח ולתת על עצמי פרטים מזהים. דבר אחד כן אומר - שאם אראה מהצד שהיא מפילה עוד אנשים בפח אזהיר מראש ואחשוף גם אחשוף!!! במרומז רק עוד אומר שהיא נמצאת כאן בימים האחרונים, אמנם בקטנה ובתמימות, אבל נמצאת, אז אנא שימרו על עצמכן- את ועוד כמה היקרות לי כאן. אל תתנו אמון בכל אחת ואל תתנו לעולם, אבל לעולם פרטים מזהים שלכן! אל תתפתו למסכנות (נקודה בתוך ה'ו') ואל תתנו את מספר הטלפון שלכם למי שאתן לא מכירות! אני אמנם הזדעזעתי מההתבטאות הקשה עבורי גם אם לאחר מכן היא פרצה בצחוק ואמרה: סתתתתתתתתתתתתתתם, אבל אני הבנתי בין השורות שזה איום לכל דבר וניסיון נואש לגרום לי לעזוב את הפורום. אני כנראה מהווה משום מה איום מאד גדול עבורה. כאילו גזלתי את מקומה פה או את תשומת הלב שהיתה רגילה לה, אבל אני לא מודאגת - למזלי בעלה של אחותי הוא איש בטחון ביחידה מובחרת והוא כבר התחיל בנסיונות איתור יחד עם כמה מחבריו ליחידה. אני מניחה שהיא תיעלם ותצוץ תחת שם אחר, אבל אני אזהה אותה מיד. בכל מקרה, נעזוב את זה ונשאיר מאחור. רוצה לדעת מה שלומך ומה שלום בנך? האם נותח כבר? ואיך הוא חש? מה הצפי של ההחלמה? ואיך את כמובן? בטח עייפה ורצוצה מדאגות וריצות. צר לי שהפורום הספיק להיהרס ולהתערער בגללי ב-24 שעות שלא נכחת כאן. שלך, אני

איך רופא עושה דברים כאלה.. בת כמה את ?

אה ואני בת 43 !! בת מזל טלה ולא מביישת את הפירמה... ובת כמה את? ושאר הדמויות שלך? האם כולכן באותו הגיל??? הרופא אומר שאני דוקא מאד נורמלית ואין לי שום בעיה כי אני לא חיה בדמיון ולא מנותקת ולא מתנתקת. אני חדת לשון זה נכון ויש לי אינסטינקטים בריאים גם ואת? מה הרופא אומר עלייך ועל הפיצולים שלך? יש לזה תרופה? יש תקווה? שלך, ב"אהבה" - מישל

למי מופנית השאלה שלך???

מילה טובה יהודית רביץ אפילו בשרב הכי כבד ידעתי שהגשם עוד ירד ראיתי בחלון שלי ציפור אפילו במשב סופה וקור. לא פעם זה קשה אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה.

וקראתי... ו... הדמעות מבצבצות סורי

שתקתי שתקתי, הבלגתי הבלגתי אבל עד כאן!!!! קראתי את כל ההודעות המרומזות כלפיי בימים האחרונים, ספגתי עלבונות ואיומים ולא אשתוק יותר!!! גם אני בן-אדם, גם אני נפגעת מינית וגם לי מותר להתבטא באופן ובצורה שמאפיינים אותי גם בחיי הפרטיים. אמנם אני לא "הורגת" אף אחת ע"מ למשוך תשומת לב, אבל משום מה דוקא התנהגותי צורמת כאן לחלק או יותר נכון לרוב, מאשר התנהגויות מניפולטיביות כאלה ואחרות. אני אדם שמדבר ישר ובפרצוף ולא הולך סחור סחור וגם מספיק אינטיליגנטית ע"מ להבין מתי מדברים עלי ומכוונים את הדברים אלי. אז אני בניגוד לאחרות לא אלך סחור סחור כי אין לי כוח למשחקים של כיתה א' ולכל מיני היעלבויות מדומות: סמויה - מספיק עם הרמיזות, כולנו מבינות על מי את מדברת - עלי כמובן! אז למה שלא תגידי את זה ישר בפנים הוירטואליות שלי? ממה את מפחדת?? בגללי את לא כותבת, בגלל שכתבתי שאגיב רק לחלק, בגלל שאת כביכול מרגישה מחוץ לעניינים, אך בעיקר משתמשת ב"חולשתך" ככוח!!כוח להדיר את רגליי מהפורום! מתבוננת - קראת לי כמה וכמה פעמים 'מתלהמת' אבל אני מוצאת את הודעותייך לא פחות מתלהמות ותוקפניות כלפי כל מיני בנות בפורום שדעתן אינה זהה לשלך! ואחרי שמגיבים לך באותו המטבע את רושמת: אולי קצת אמפתיה? את לא יודעת מה עובר עלי.. (ציטוט). אה, אז לך מותר לתקוף וצריך לתת אמפתיה, אבל למי שנפגע ממך אסור חלילה להיפגע או להגיב או לתקוף בחזרה כי עליו לא עובר כלום והוא לא זקוק לאמפתיה... הבנתי.. אני בן-אדם ישר וכן ואמיתי ולא צריכה לכתוב בכמה ניקים ואף להתכתב ביני לבין עצמי ע"מ לקבל אמפתיה, יחס ותשומת לב. אבל אני רוצה להגיד לכל אלה שתקפו ותוקפות אותי משהו אחד מאד ישיר גם אם קשה: כולנו הרי תחת אותו הגג, תחת אותה המשבצת של נפגעות פגיעה מינית ובכל אחת הפגיעה הותירה צלקות ושיבשה את ההתפתחות ויצרה בנו הפרעות כאלה ואחרות וכולנו משמיעות ושומעות, תומכות ונתמכות, כולנו נזקקות בצורה נואשת לשיחזור מתקן לילדותינו ההרוסה, כולנו צמאות לאהבה אמיתית וזכה ומקבלת מההורים שלא היו לנו ומהסביבה. חלקנו מפוצלות, חלקנו בולימיות, חלקנו אלכוהוליסטיות, נרקומניות, אנורקטיות ומה לא ולכולן יש לנו אמפתיה וסימפטיה כי כולנו יודעות שלא שפר עלינו גורלינו ואנחנו שורדות בשיניים וכל אחת זקוקה למשהו, לאיזשהוא "כלי עזר" ע"מ לשרוד ולהקהות את החושים. אבל מה קורה כשאנחנו - אתן נתקלות בהפרעה מסוג תוקפנות, חשדנות וכ"ו?????? או אז נגמרת האמפתיה, הסימפטיה, הרגישות והרצון לתמוך ולעזור. אז כולכן (סליחה רובכן) נאטמות וחוברות יחד ע"מ "להקיא" נפגעת כמוכן מתוככן ע"מ שתוכלו להמשיך ולהתנהל בשקט ו"בשלווה" שהתרגלתן אליהם. ע"מ שתוכלו להמשיך ולהתבכיין ולהגיד: רע לי ומר לי ואני מסכנה ואני רק מפוצלת אז סליחה שהרגתי מישהי או את עצמי ואז מתקבלות טונות של תגובות אמפטיות ורכות ומחבקות, אבל אני שאני חשדנית ותוקפנית ומתלהמת כתוצאה ישירה של הפגיעה ומתוך חוסר יכולת להתמסר מבלי להכיר ולתת אמון - לי אין מקום כאן!!!! אז גבירותיי - אני לא צבועה ולא חלקלקה ולא הולכת סחור סחור ורכיל ותתפלאו אבל אני לפחות אוהבת את עצמי כמו שאני ומקבלת את עצמי כמו שאני ולא מתכוונת לא עכשיו ולא בעתיד להתנצל על כך!!! וכל מי שמכיר אותי באמת ובחיי הפרטיים יודע שאני סברס - קוצנית מבחוץ, אך רכה ומתמסרת ואוהבת ולוחמת ונלחמת עבור כל אחד ואחת שזכויותיו נרמסות ולא מתאפשר לו להתבטא. וחלק מאלה שכאן יודעות זאת כי לחמתי עבורן בעבר גם במחיר של לוותר על מקומי! אז איך כתבתי כבר פעם? כל מי שלא נאה לה ולא יאה ואני לא נראית לה שתקפוץ לי!!!!!!!! ואני לא כותבת במרומז בכלל - מתבוננת, סמויה וכל הכינויים הנוספים בסגנון של: אין שם, יש שם, שום שם, לא בא לי שם וגם זו שלא כותבת שם אלא רק כמה נקודות...... ומשתמשת במילים קשות ובקללות - זה מה יש!!!! ואם לא הייתי כזו מתחשבת לא הייתי מאפשרת לכן לסלק אותי מכאן אבל כמו שאומרים: עם ידידים כאלה מי צריך אויבים... כל אלה שנקבתי בשמן, רוצה רק להגיד לכן עוד שני דברים אחרונים: 1. אין לכן בעלות על כל נפגעות התקיפה המינית ותפסיקו לחנך את כל מי שלא מתאימה לכן ויש לה דיעה משלה והתנהלות שונה משלכן! 2. אתן עושות מניפולציות זולות ואולי חושבות שמצליחות לעבוד פה על אנשים וגם בחוץ בחייכן הפרטיים, אבל אתן רק עובדות על עצמכן ובחיים לא תגיעו לשינוי שאתן מייחלות לו כ"כ. אתן משתמשות ב"חולשה" שלכן ככוח. הופכות את היוצרות ולא שמות לב כלל וכלל שאתן ה"חזקות" ואתן לא פתוחות מספיק ע"מ לקבל את מי ששונה מכן! מצחיק לחשוב שבכל חברה שאמורה להיות הומוגנית יש את השולט ואת הנשלט, את המוקצה, המאוס, הדיקטטור.. אני חושבת שאילמלא אידה שעשתה פה קצת סדר לאחרונה הפורום הזה לא היה מחזיק מעמד. צריך איש מקצוע שיבין ויראה את כל מה שקורה פה מתחת לפני השטח ויתווה קוים וגבולות ברורים. יכולתי לשחק את המשחק של כולן ולהמשיך להגיב בהודעות אמפתיות לכל המניפולטיביות שמשחקות בלהיעלב ובלהיפגע, אבל זה לא הסגנון שלי (כפי שאתן כבר ודאי יודעות..) - אני לא צבועה ולא מתחנחנת ותמיד, אבל תמיד כותבת מרחשי ליבי האמיתיים ולא המדומים!! אני לא שותה אלכוהול ולא צורכת סמים ולא מתאבדת סידרתית ולא חותכת את עצמי ולא בולימית ולא אנורקטית ולא משתמשת במין ע"מ להפיג את הפחדים והחרדות, אבל כן, אני רואה את האמת ואומרת את האמת ואני לפעמים תוקפנית ולפעמים יורה ולפעמים מתלהמת, אבל זו אני וזו ההפרעה שלי ולפחות לא מתים ממנה!!!!!!! מקסימום נשארים לא מובנים ומושכים הרבה אש ויש עלי הרבה עין רעה, אבל זה המחיר שאני משלמת ואני שלמה איתו בכל ליבי!!!!!!! אז תאכלו את הלב ותתפוצצו - לא הרגתן אותי ולא העלבתן אותי ואני לא פגועה ולא מתבכיינת ואני גם לא מאלה שמאיימות בעזיבה! אני אעשה מה שנכון לי מתי שנכון לי ואם ארצה להיות כאן אהיה כאן על אפכם וחמתכם!!!!! ועוד משהו אחרון למתבוננת "חברתי היקרה" שקיבלה אותי כאן בזרועות פתוחות וחמות - דנה ספקטור היא לא דוגמא בריאה לשום דבר נורמלי בעולם הזה!!!גם היא עושה דברים רק ע"מ לקבל עוד ועוד ועוד ועוד תשומת לב ע"מ שתוכל להגיד לעצמה שהיא חיה, שהיא קיימת וללא תשומת הלב הזו היא נובלת וקמלה - פאתטי!!!! חומר למחשבה ולהתבוננות מעמיקה לתוך עצמך לסוף השבוע. מוכנה לכל התגובות שלכן. אף אחת לא מבהילה אותי ולא מפחידה אותי ולא מלחיצה אותי. שבת שלום לכווווווווווווווווווווווווווולן ובעיקר לי!!! ודרך אגב, להפרעה שלי קוראים: הפרעת אישיות גבולית. תתפלאו, אבל גם זו הפרעה שאופיינית לנפגעות פגיעה מינית, אבל כפי שכבר כתבתי היא לא הורגת ובעינני היא עדיפה על פיצולים כאלה ואחרים ושאר חיות.... יאללה, תתחילו להגיב - אתן רואות אפשר להכניס לפורום "חיים" ואקשן גם מבלי להתאבד ולהספיד את עצמך..

מישל יקרה אני מצטערת מרגישה שאת כל פגועה ומי שמדברת עכשיו זו אותה הילדה הפגועה שלא מוכנה שימשכו ויפגעו בה היא שולפת ציפורניים ומתגוננת אני כאן יקרה אל תתדאגי אני שמחה שאמרת את הדברים ומקווה שהתגובות שתקבלי יהיו ממקום מכיל ומבין מזכירה לכולן למה אנחנו כאן תימכה מהמקום המשותף והפגוע דיי למלחמות בואו נחזיר את הפורום למקום הבטוח איתך יקרה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני לא יכולה להכיל כאילה אמירות וזו לא מניפולציה דיי למלחמות? איך אפשר להתנהל תחת ביקורת כזו? לא מקבלת דברייך מצטערת ושוב, זו לא מניפולציה על חשבונך, על חשבון המקום הזה ועל חשבון הבנות אנני יודעת מה לעשות מצטערת תגידי לי את תפקדי עליי לא יודעת מצטערת לא יעכולה להכיל ולהבין סליחה שנעלבתי סליחה שדיברתי על רגשותחיי אני..

את אינך מכירה אותי מה שאני כותבת על רגשותיי זה לא מניפולציות אני לא משחקת אותה נעלבת, כואבת, פגועה כאשר אני כזאת באמת אני נכנסת לכאן וכותבת כל מה שיש על ליבי כי כאן זה הבית שלי, הבית של סמויה ושאני שמחה ועליזה אני כותבת ושאני אני כותבת אני לא משחקת משחקים כן, לפעמים אני מתחבאת כמו ילדה קטנה בפינה אבל זה הכל בא מדמות אחת שקוראים לה- סמויה והרגשות של הדמות הזאת אמיתיים ממש לא מניפולציות הלוואי שכל זה היה מניפולציה הייתי עכשיו צוחקת...\ (: אההה קשה לי לנשום (לא מניפולציה!* טוב, נושמת עמוק סמויה, תירגעי אנני נעלבת ממך באופן ספציפי וכן יש כאן עוד כותבים שדעותיהם דומות לשלך אנני חפצה בדיקטטורה בבית הזה אני רוצה לומר את דעותיי ורגשותיי בעקבות מה שנכתב כאן לא כי את מישל או מישהי אחרת, אלא בעקבות מה שנכתב ואיך אני מרגישה ביחס לכך מצטערת שפוגעת בך בדעותיי אני לא פניתי אלייך באופן ספציפי רק התייחסתי למה שנאמר ובאמת לא אישי! אבל אם את רוצה שאהיה גלויה וגם אני לא מפחדת אז אומר לך שההתבטאות שלך "כל מי שלא נאה לה ולא יאה ואני לא נראית לה שתקפוץ לי!!!!!!!!" לא אוהבת מילים- שתקפוץ לי לכל אחת דעה משלה לא איימתי בעזיבה, בהתאבדות רשמתי מה שהרגיש לי! ואילהנ רגשוטת אמיתיי ם וזה מכעיס אותי שמיהו יכול לכתוב שאילה מניפולציות על חשבונך מה את חושבת לעצמך שזה משחק? פאזל? חשבת שלסמויה אין רגשות? שהיא כותבת את הדברים מתוך ניצול ציני של המקום כאשר לא הייתי צריכה את המקום הזה לא הייתי כאן בכלל למרות שנכנסתי ואם אני כאן אז גם אני צריכה בדיוק כמוך ולא זקוקה לאמפתיה ממך או לאישור אילה הם רגשותיי! לא מניפולציות זולות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

2. אתן עושות מניפולציות זולות ואולי חושבות שמצליחות לעבוד פה על אנשים וגם בחוץ בחייכן הפרטיים, אבל אתן רק עובדות על עצמכן ובחיים לא תגיעו לשינוי שאתן מייחלות לו כ"כ. אני הייתי מתביישת! קצת טאקט!

שחשובה וחייבת ולהגיב עליה ולא בתוקפנות או בצחוק כי לא צוחקים על דברים כאילה.. אבל מה קורה כשאנחנו - אתן נתקלות בהפרעה מסוג תוקפנות, חשדנות וכ"ו?????? או אז נגמרת האמפתיה, הסימפטיה, הרגישות והרצון לתמוך ולעזור. אז כולכן (סליחה רובכן) נאטמות וחוברות יחד ע"מ "להקיא" נפגעת כמוכן מתוככן ע"מ שתוכלו להמשיך ולהתנהל בשקט ו"בשלווה" שהתרגלתן אליהם. ע"מ שתוכלו להמשיך ולהתבכיין ולהגיד: רע לי ומר לי ואני מסכנה ואני רק מפוצלת אז סליחה שהרגתי מישהי או את עצמי ואז מתקבלות טונות של תגובות אמפטיות ורכות ומחבקות אם יש ביננו מישהי שהיא מפוצלת אני לא יודעת מה וההודעות נכתבו מתוך הפרעה, פתולוגיה אז אני באופן אישי! למרות מה שקרה והזעזוע והכל מוכנה לסלוח לה על כך לגמרי!! ואני לא מקיאה אף אחת לכל אחת יש חלקים שנקרעו ממנה בגלל הפגיעה ואני ממשיכה להתייחס אליה כרגיל כי אם לא מדובר בניצול ציני אלא בהפרעה שקרהתה דמות ששוטטה צריך להיות סובלניים ולהכיל גם את זה ואני לא מדברת פה על עצמי!!!!!!!!!!!!!!!!!! או על איזה דמויות שלי זה לא אני והפפרעות שלי אצלי זה לא מגיע לכזה דבר באחריות! אני מוכנה לסלוח על כזה דבר משום שאני מבינה את ההפרעה החמורה והשלכותיה וראיתי על זה תכנית בערוץ 8 וזה רק בהנחה שקרה כזה דבר וייתכן שהיה פה רוע וייתכן שלא אנחנו לא יודעות אבל מעל הכל אנחנו צריכות סובלנות במקום הזה להכיל אחת את השנייה על כל האפל והנורא ולא לשפוט בחומרה כל דבר שהדברים הם לא פשוטים הם מורכבים אני אישית- מוכנה להכיל זהו בזאת אחתום את ההתכתבויות שלי בנושא. שתהיה לכולן שבת שלום (:

שתפסיקי לכתוב בנושא כי את רק מפילה את עצמך יותר ויותר. יש לך אמפתיה לכולן ואת יכולה להכיל ולסלוח על הכל נכון? קללות כמו סססססעמק זה סבבה וביטוי קל ורך, אבל 'תקפצו לי ' זה קשה ותוקפני... כמה שאת מכילה... לגבי אמת ושקר - אני תמיד דוברת אמת, את יכולה לחשוב שהמצאתי את האיום, אבל מוחי לא מעוות עד כדי כך... דרך אגב, השיחה מוקלטת? רוצה לשמוע? שאצרף קובץ? ועוד דבר אחרון - אני מישל ואכתוב תמיד תחת הניק הזה! אני לא זקוקה למאתיים כינויים ע"מ להגיד משהו ולהוציא כל מיני חלקים שונים מעצמי: not me , סמויה, ציפור, אחת, מתבוננת, הודעות באנגלית וכיוצא בזה. אני תמיד אני - תודה לאל שלא יצאתי עד כדי כך מופרעת כתוצאה מהפגיעה.. אם ארצה ולהמשיך ולכתוב פה דברים, אפילו רק לעצמי, תמיד אכתוב תחת מישל כי אני לא מתביישת בעצמי ואין לי מה להסתיר!!! דרך אגב, דוקא די הזדהיתי עם כל הודעותייך שדיברו על הקשר עם אמך. אני עוברת דברים די דומים. אינני יודעת איך אני זו שהפכה להיות האויבת הכי מרה שלך פה. אולי כדאי שתרדי ממני ומאמא שלך ותתבגרי קצת?? יש דברים שלא ניתן כבר לשנותם בחיים. יש אנשים שכבר לא ישתנו בגיל מאוחר (הכוונה לאימך), חבל שאת נתקעת במקום אחד ולא מתקדמת הלאה - אמא שלך לא תבין אותך לעולם כי היא לא רוצה להבין אותך!! ואת כל התוקפנות שלך כלפיה את מוציאה עלי כי זה יותר נוח וקל.. ולא צריך לרשום תמיד אלפי הודעות אחת אחרי השנייה באותו העץ - זה די מייגע...ומתיש... שבת שלום גם לך - כל הכבוד על הסובלנות!!!!

זריקת תשומת לב, האגו שלי בשמיים עכשיו, תודה :)

את רואה יותר תשומת לב מהודעותייך שאף חד לא מגיב עליהן, נכון???? את יודעת איך זה עם הערבים? הם כולם מאוחדים בשנאה שלהם כלפינו וזאת ע"מ לגשר על הפערים והשנאות הפנימיות שלהם בינם לבין עצמם. כשאסד צריך להתמודד עם ההתמרדות נגדו ונגד שלטונו הוא אומר שהכל באשמת האויב הציוני.. שטיפות מוח את יודעת.. פה נעשה אותו הדבר - מצאתן לכן אויב משותף ע"מ להתגודד סביבו ולפתע כולכן באותה הסירה אוהבות ופגועות, אבל בעצם אתן לא מלוכדות בכלל, זה רק למראית עין אחרת לא היית זקוקה לכזו תשומת לב תהומית נכון?????? והנה השגת אותה בזכותי - תודי שעזרתי לך יותר ממה שעזרת לעצמך...עכשיו כולן "יאהבו" אותך ויתייחסו סוף סוף להודעות שלך, זה עדיף מלהתאבד ולשוב לחיים כ"כ מהר... איך כותבות כולן? באהבה.... חיבוק..... ממני

אני לא יודעת מי את... ויסלחו לי כולם עכשיו אבל את מלכה!!!! חבל לי שבסופו של דבר את נפגעת כאן.. ואבכל זאת קחי דברים בפרופורציה ... אחרי הכל חבל על הכאב שלך... אין לאף אחד מונופול על כאב ואני אוהבת את מה שאמרת... כי אני מעבר להכל חושת שזה נכון... (ואני לא מתכוונת לכינויי ספציפי כזה או אחר, אני חושבת שזאת ההתנהלות התמידית לצערי... רק האנשים מתחלפים...) בכל מקרה.. בטח הסתבכתי עם מה שניסיתי להגיד אז אני מצטערת שלא כזה מובנת

לפחות את מודעת מאיזה מקום את מגיבה כאן לכולם.... ותכלס הרי אם תקחי אוויר תנשמי קצת תעשי סיבוב ותחזרי דברים יקבלו מימדים אחרים.... הקלות הזאת שאפשר להיסחף לתוך כל החוסר פרופורציה הזה... תנשמי, הכל בסדר לא נראה לי שמישהו מנסה להוקיע מישהו אם זה עבר להטרדות ממשיות , את יכולה להגיש תלונה... (אם את צריכה עזרה אני מכירה כבר תתהליך :) ) המקום הזה הוא פורום פתוח לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.... ואני באמת לא חושבת שמישהו נמצא כאן כדי לפגוע... (נוציא את טרולים המתחלפים) כולם כותבים כאן מממצוקה פנימית אישית מחוסר אונים כל אחד מביע בדרך אחרת כאב. אחת חותחת ואחת מקיאה ואחת שותקת ויש כאלה שכל הזמן בדיכאון ובוכות ויש כאלה שחיות מצחוק לצחוק הבא.... כל אחד מצא לו דרך לשרוד... אין לנו זכות לשפוט שורדים.... אני יכולה להעיד רק על עצמי אבל ללוא כל ההפרעות שלי לא הייתי שורדת עד היום.. אז כמה שלכל אחת ואחת יש את המפופרעוית שלה. אלה פשוט מנגנונים שעזרו לנו לשרוד.... אז במקום מסויים צריך להודות על היותנו מופרעות... זה הופך אותנו גם לאנושיות יותר...

רציתי לומר שלא קל לי כרגע, אפילו מתסכל ומדכא, אבל אני לא מאבדת תקווה, כנראה שאני פשוט כזו, שלא מוותרת, טוב, זה באמת נכון. לא משנה כמה אני מרגישה לבד הרבה פעמים ולא מובנת, וזה יכול להרוס אותי לגמרי, אז עדיין, אני לא לבד לגמרי, אחרת היתי יוצאת מדעתי, או שלא, גם ככה יש כאלה שחושבים שיצאתי מדעתי כבר מזמן. היתי אמורה לצאת היום ובסוף לא יוצאת וזה מבאס, אבל לא נורא, גם ככה אל באמת רציתי. אנשים מאוד צבועים הרבה פעמים לצערי. ומסכימה עם דנה ספקטור שאמרה שאדם שמעדיף חברה של כלב על פני חברה של בת אדם, או בחור, לא חשוב, יש בו משהו דפוק. יותר נכון, אדם שמתייחס יפה לכלב יותר מאשר כלפי בן אנוש, משהו לא בסדר אצלו בקופסא. היא נתנה לזה הסבר, לא חשוב כרגע, בכל מקרה מסכימה איתה מאוד, ואני מאוד אוהבת כלבים\ אבל יודעת מה חשוב יותר.

מבינה שלא קל שיש ומרגיש לבד עמוק בפנים וכל נפש הייתה כעת עוזרת ותומכת ואכן כלבים עושים זאת טוב אך לא במקום הנפש האנושית הקרובה שנותנת בטחון שכולנו זקוקים לה מקווה שבבוקר תתעוררי ליום טוב יותר שבת שמשית שתחייך לך... ותמלא את ליבך תחזק את נפשך שמחה שאת איתנו איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

שבת של שלווה ומנוחה , שבת של שמחה ואהבה שבת של אור ושירה , שבת של מחשבות חיוביות ואנרגיות טובות שבת של נתינה וקבלה שבת שכל רצונתינו יתגשמו , שבת שתהייה לנו נכוחות בה שבת שנבחר להרגיש עד כמה אנחנו שוות וחשובות אוהבת אתכן בנות יקרות ותודה שאתן איתי במסע . ובשבילכן - שולי רנד , נקודה טובה http://www.youtube.com/watch?v=zYoyiRSUCQE ממני באהבה ותאמינו לי השלווה והשקט עוד יגיעו אלינו גם .

הם המון שקט שלווה ואהבה... גם ממני (: סמויה

בנות יקרות מאחלת לנו שבת שקטה ושלווה וחזרה לשיגרה בטחון אחווה אכפתיות ביחד!! לכל מי שנפגעה ובטחונה התערער כאן בואו ניתן לגל הזה לעבור נשמור על הביחד איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

היי לכולן לא נכנסתי , לא הגבתי הראש נמצא במקום אחר מקום כואב הבן שלי מאושפז מאתמול בבי"ח שבר את הרגל במקום מאוד רגיש כף הרגל שלו מנותקת מהעצם שמתחברת לעצם השוק הכל התרסק בנפילה שלו בחדר המדרגות החליק על נייר פרסומות חלק מאוד ביחד עם תיק העבודה שלו בדרך לעבודה ריצות מבי"ח אחד לבי"ח אחר במטרה להביא אותו למקום הכי טוב שרק אפשר נראה שמחר בבוקר רק ינתחו אותו ואני מתפללת רק שהכל יעבור בשלום הרופא אומר שהניתוח מסובך קצת מדבר על מסמר , ברגים , פלטה,,,,,,,, כאילו שמדובר בנגריה שלמה היום הייתי אצלו -הזכיר לי את האישפוז שלי מלפני 4 שנים כשאני שברתי את הרגל את הסבל שעברתי התאפקתי כל כך לא לבכות כדי לא לשבור אותו תחזיקו לי-לו אצבעות שהכל יעבור בשלום תודה-חטולית

מחכה כבר הרבה שעות שתעלי לאתר לספר יודעת "הילד" הוא גבר חזק הוא יתגבר מחזיקה אצבעות מחבקת ככל שיכולה

זה אכן נישמע ניתוח קצת מורכב, אבל נשמה, הבן שלך הוא גבר צעיר וחסון. הוא לא בגילך לפני ארבע שנים כשאת שברת את הרגל. הגיל מאד משמעותי וההחלמה שלו תהייה קלה משלך. כל הכבוד על הכוחות שלך להשאר חזקה בשבילו, זה המון ולא מובן מאליו. תחשבו שהוא בידיים טובות ויהיה בסדר. מחזיקה לכם אצבעות, ומאמינה בכל ליבי שיהיה בסדר. חיבוק עוטף ועדין מכל הלב, שלך ואיתך - מציאות אחרת

באמת שאין לך רגע דל, אחרי כל האישפוז של אבא שלך. מאד מקווה שהניתוח יעבור בשלום ורק ע"מ לנסות ולהרגיע אותך קצת, אומר לך שאמנם פלטינות, מסמרים וכ"ו נשמע מאד מפחיד, אבל בימינו זה דבר מקובל. הרבה פצועי מלחמה למשל עוברים את הפרוצדורות הללו וחוזרים לתיפקוד מלא והרפואה של היום זו לא הרפואה של פעם. לא יודעת באיזה בי"ח בנך מאושפז ומי ינתח אותו, אבל הייתי ממליצה לעשות כמה בירורים ולנסות להגיע לכירורג מומחה שיש לו נסיון בניתוחים מסוג זה. אני חושבת שמה שצריך בעיקר ללמוד מהמצבים הללו זה שבסופו של דבר מה שהכי חשוב בחיים זו הבריאות!!! עד כמה שזה יישמע קלישאתי זו האמת וכמו שהסבתות היו אומרות: העיקר הבריאות!! לכן מאחלת לך, לבנך ובכלל לכל בני משפחתך ולכל מי שיקר לך הרבה בריאות, בריאות, בריאות ועוד בריאות. בטוחה שבנך חזק ויצא מזה. תמשיכי לעדכן כשתהיה לך אפשרות וזמן. אני לא דתייה ,אבל יהודיה מאמינה וממליצה לך להדליק מחר נרות שבת ולבקש מאלוהים שיחזק את בנך. השמיים נפתחים בזמן הדלקת הנרות וזמן זה מאפשר דיבור ישיר עם אלוהים. מחזיקה לכם אצבעות. בהחלט מגיע לך קצת שקט. שלך ואיתך - אני

איזו נפילה לא פשוטה! ממש מסוכן מקווה שהניתוח יעבור בשלום וההחלמה כמה שיותר מהר יעמוד על הרגליים מקווה שנפלתם על מנתח ווב ובכז הוא צעיר וההחלמה היא אחרת שהכל יעבור בשלום מחזיקה לך אצבעות ושולחת לך גם חיבוק את דואגת ככ הרבה סמויה

שהבן כבר אחרי ונשארה רק ההחלמה. הוא צעיר וזה יהייה הרבה יותר קל מאשר את עברת מתפללת לשלומו ולשלוותך , אוהבת ומחבקת

תודה לכולכן בנות יקרוץ מפז על התגובות החמות שלכן על מילות העידוד שלכן הניתוח נידחה כנראה למחר,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, זה כבר מרגיש -גובל בהתעללות כמה ימים צריך הבנדם לחכות????????????? בדבר אחד כולכן צודקות הבן שלי כבר "ילד גדול" -אז מה? זה הופך את בכאב , המתח , הלחץ וכל השאר לפחות? זה ממש לא לאמא אף פעם לא חשוב גיל הילד שלה חשוב שהוא-הילד שלה היא לא יכולה להפסיק לדאוג לו גם כשהוא כבר נשוי ואבא לילדים , לפחות אני כזו אני לא אומרת את הדברים האלה חלילה מתוך כעס או תרעומת פשוט , כזו אני אמא מפסיקה לדאוג , לכאוב , להרגיש וכו' רק כשהיא כבר מפסיקה להתקיים ברור שזה לא מושלך על כל האמהות אבל שוב , כזו אני מישל מתוקה שלי תודה על עיצתך להדליק נרות שבת בהחלט את צודקת ,אני מדליקה כל שבוע יפה שחשבת על זה סמויונת שלי מצטערת לשמוע שהבטחון שלך התערער יכולה לומר לך בוודאות מוחלטת שמציאותי , בוחרת , עכשיו גם מישל ואני תמיד נמצאות כאן עבורך מקווה שגם שאר הבנות ,,,,,,,,, בכל אופן את לעולם לא לבד שולחת לכולכן חיבוק גדול וחם כי אתן מדהימות !!! איפה עוד אפשר למצוא אנשים נפלאים כאלה??? תודה רבה מאוד גדולה גם למי שתומכות בי מחוץ לפורום אוהבת את כולכן-וסליחה אם נשמעתי לא טוב , זו רק הדאגה,לא אתן בתקווה גדולה -שהשבת תעבור לכולכן רק בטוב חטולית

סליחה שדילגתי על שמך כמובן שאת חלק בלתי נפרד מכל מה שכתבתי

ואולי לא מובן מאליו בהתחשב מאיפה שבנו . הכוונה לצעיר זה לא למה את דואגת זה להזכיר לך שהעצמות וההחלמה מהירים וטובים יותר . ולא הבנתי למה מחכים חשבתי שהוא כבר אחרי הניתוח . שלחתי לך מייל ומכל הלב עם תירצי אני כאן חיבוק לעידוד ולכוחות

כל כך מצטערת לשמוע! מקווה שהניתןח יעבור בשלום וההחלמה תהיה מהירה וקלה עד כמה שניתן שבת שלום יקרה שולחת חיבוק גדול גדול

מה שלומך??? אני כל כך מצטערת לשמוע... איזה ביש מזל אני מקווה שבנך יעבור את הניתוח בהצלחה! בקלות האפשרית והרגל תחלים במהרה. ואת אמא ואישה מדהימה שברור שתדאג לבנה וילד...תמיד ילד לא משנה בן כמה הוא.... ואמא תמיד אמא.... מחכה לבשורות טובות אמן איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

ומי ששכחתי מה שלומכן מה קורה איתכן השמיעו קול שאני אדע שאני לא לבד

היי כאן , בימים טורפים בעבודה אין סופית בלי טיפול ו.. חולה.. אני נכנסת ורק קוראת.. אני כאן.. תודה יקירה

תודה על האכפטיות- בזמן אחרון לא נכנסת- מותשת-פיזית-נפשית-

בוחרת יקרה ): לא יודעת מה נכון לי לעשות לו יכולתי לכתוב באמת.. אך זה לא אפשרי כפעם חופש הביטוי שהיה לי פחת עד כדי ירידה למחתרת מרגישה כמו האנדר-דוג בגלל סיבות מסויימות, כותבים מסויימים ו..אני מאוד אוהבת להיות חופשייה בביטוי שלי דווקא באינטרנט נכון, אני לא שם ולא פנים לאנשים רבים אבל לא אומר שאיני קיימת ההרגשה שלא קיימת גורם לי להרגיש מחוקה וזה הרגשה נוראית וט' עבורי שאיני יכולה לסבול דווקא כדמות וירטואלית- ככה אני אוהבת להתקיים במלואי עם כל היכולות שלי! הן באות כולן לידי ביטוי רק במרחב הוירטואלי. כי במציאות יש דברים שאיני יכולה. אז מה הפלא שאני ככ אוהבת להיות דמות בפורום? הביטחון שהתערער כאן ויצירת הקומונה: "עם מי שרק מכירים אז מדברים" ודברים שמתרחשים מאחורי הקלעים לא ככ מתאים לי אני לא אוהבת קומונות זה מרחב ציבורי ויש פה מקום לעוד הרבה קולות גם אם אני לא מכירה אותם וגם אם מישהו ניצל בצורה צינית את המקום עדיין זה לא אומר שכולם ככה כל עוד הכותב לא פוגע מבחינתי הוא נקי אני לא חושדת בכותבים אני בוטחת בכולם גם באילה שאינם פנים עבורי וכפי שאמרתי, מי שפגע יטופל עי גורמים מה אפשר לעשות זה מקום ציבורי ו..לרוב זה לא קורה וזה היה חריג דווקא זה לא מה שעירער את בטחוני למרות הזעזוע. ולציפור נפשי, אני מצטערת שאנני כותבת לך מצטערת את בילבי אך אינני יכולה לכתוב לך מצטערת ואני מתגעגעת לדמעה אך היא איננה כאן ולעוד כותבים שמפעם היה לנו טוב יחד.. וזהו (: סמויה

לקול של שחף כי מהתחלה שהייתי פה (דווקא אני!) היה לי רק איתה בהתחלה ביטחון שכל מה שאני כותבת כל מה שאני עושה גם השטויות המופרעות שלי גם הבלגאן בכלל כל מה שאמרתי בשיא הנועזות והפתיחות היה מקובל אני מתגעגעת לקול שלה כאן ולתרומה שלה הגדולה לפורום לקול שהיה עבורי ועבור הרבה אחרות ! עמוד תווך כמה חסר לי הקול הזה עכשיו. רעוע לי אין מי שיחזיק מצטערת סמויה

אני חושבת שהמקום נשאר אותו הדבר . נכון שיש את החשש והקושי אבל שוב זאת מדיה . לא חושבת שנוצרו קומונות שקודם לא היו מטבע הדברים יש כאלה שאת מתחברת לכתיבתם יותר ואז עוברת לפסים אינטימים יותר כמו אימל או טלפון ובוחרת בהם להיות לך רשת ביטחון . ושוב מטבע הדברים יש כותבים שיותר מטרגרים אותי ועלהם יהיהה לי קשה יותר לענות מאשר לאחרים זה גם ברור . בקיצור יקרה מתי ואיך ועם מי שנוח לך אני כאן בשבילך מתי שתירצי ומאמינה שגם האחרות .

אין עלייך!!! צריך סבלנות ונחזור לשיגרה הבטוחה לאט לאט אם לא נוותר על הביחד נצליח איתך אידה עו:ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

I want to be here the same as usual but I can't I wish this place was was the same as before but it's not How I miss a few people here But they are gone Feel I do not belong here anymore but it's my home Wish I've never known this place but I do ???How can I be gone forever Time will say I promissed myself to be gone but I'm still here ?Why am I still here I guess I ca'nt help it Crazy... Not-Me

המקום שלך כאן איתנו תעזרי לנו לחזור לשיגרה למקום הבטוח גם אם יש סערות תמיד נוכל לעבור את הסערה יחד ולדעת שיש דברים חזקים יותר אמונה תקווה ביחד! איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית