פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

לילה טוב לכולן חלומות נעימיםhttp://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/iloveshoko/images/28427_2577391_1.jpg איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אידה תודה תודה

אמנם לא הצלחתי לפתוח את הקישור, אבל מודה לך על היוזמה והנסיונות לתת לנו הרגשה טובה יותר. תודה שאת כאן איתנו/איתי. שלך בהמון הערכה, מציאות אחרת

:))) תמזגי לי גם

מתייחסים אליו ומכבדים אותו, ואדם צנוע שמתנהג יפה ולא עושה רעש יותר מידי, מקבל יחס מבזה. ככה אני מרגישה.פשוט אמא שלי בלתי נסבלת. אני מעדיפה לנתק איתה קשר, היא פשוט מזיקה לי, ואני לא כבר ילדה קטנה. חבל שאין רישיון להורות, זה כ"כ לא מתאים לה להיות אמא. אישה חומרנית ודוחה ולא אכביר במילים. בא לי להקיא עליה.

צודקת במאת האחוזיפ יקרה, ואני אוסיף שאדם שלא עושה שום דבר למען מישהו אחר ופעם אחת עושה משהו קטנטן מקבל הערכה כאילו ברא עולם ומלואו ומישהו אחר שמשקיע ונותן לכולם את נישמתו באופן קבוע מקבל יחס מזלזל..... מוכר וכואב מאד, ואני חושבת שאנחנו מקבלים את היחס מהאחרים בהתאם לאיך שאנחנו מתייחסים לעצמינו. אם אני מזלזלת בעצמי, גם הסביבה תזלזל בי. אם אעריך ואחשיב את עצמי כשווה, כולם יחשיבו ויעריכו אותי. זה פשוט ככה וצריך רק ללמוד לעשות את זה. שלך - מציאות אחרת

מצטערת על האכזבה הקושי הגדול עם אמא שלא יכולה להיות שם בשבילך ואת זקוקה לה כל כך מפנטזת שיהיה אחרת והיא... היא בשלה בעולמה הפרטי הרחק ממך את מוזמנת לשתף לפרוק הכל את אשר על ליבך כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מרגישה שאת מסוגלת לשתף?

בחרת את השם גל. הגלים נשברים תמיד אבל חוזרים ומתחדשים.מקווה בשבילך שתרגישי מהר יותר טוב. אני גם מבינה שיש דברים שאי אפשר לעבור בלי להשבר ולהסדק. השבר לא יעלם, לצערי, אבל אולי יתחדשו הכוחות. לילה טוב דמעות

מבינה ומכירה את הכאב הזה, ולפעמים אין מילים לתאר אותו, רק מרגישים כך, ושום דבר לא יכול באמת לתאר את ההרגשה, כי הכל שבור ומנופץ. כאילו שגם המילים צריכות לצאת שבורות על מנת לתאר את ההרגשה ואין כזה...... איתך לצידך בלי מילים, אם זה בסדר. שולחת חיבוק עדין ורגיש, שלך - מציאות אחרת

אהבתי את דברי דמעות קחי אותן איתך... ואת כמובן מוזמנת לשתף איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מנסה לשתף הניתוקים שהייתי בהם מולו מתחילים להשבר אמירה אחת בוטה זרקה אותי אחורה וזה היה לא פנים אל פנים אלא בטלפון וזה מראה שהוא רואה אותי עדיין מינית ושגם אני שלו לא מצליחה לא להרגיש יותר וזה כואב מאוד גם בעבודה אני לא מצליחה להסתדר עם זאת שעובדת איתי ואני כבר חושבת לעזוב מבחינתי מהיום למחר וגם מישהי יקרה לי במקום שאני נמצאת בו עוזבת וזה משאיר חלל כבד הסיבות הגיוניות הראש מבין למה אבל הרגש מרגיש נטישה מרגיש שזה כבר יהיה אחרת בלי שהיא תהיה שם היא כמו אמא שם האמא שלא היתה לי מרגישה שאני מתמוטטת לא מצליחה להחזיר את עצמי למסלול רצף דברים שמרגיש לי שהקרקע לא יציבה

מבינה מאד את ההרגשה שלך שהקרקע מרגישה לך לא יציבה מתחת לרגליך, ובמובן מסויים אני חושבת שכולנו, כולם, ניפגעות וגם אנשים שלא ניפגעו חווים לפעמים את התחושה הזאת. יחד עם זאת הבנתי שכדי שנרגיש שהקרקע מתחת לרגלינו יציבה אנחנו צריכות ליצור אותה לעצמינו בצורה כזאת שלעולם הקרקע מתחת לרגליים שלנו תאחז אך ורק בנו, ושום גורם חיצוני לא יוכל לערער לנו אותה. והעבודה היא על לבנות אימון בעצמינו, שאנחנו יכולות לסמןך על עצמינו ולהרגיש בטוח רק עם עצמינו. זו עבודה קשה, ואני לא אגיד לך שאני טובה בזה בעצמי, אלא שגם אני עובדת על זה. בהרגשה שלי להרגיש בטוח בי ובעצמי, יתן לי את התחושה שאני בטוחה תמיד, לא משנה מה יקרה מסביב. והכוונה היא להגיע לתחושה מבפנים שגם אם ניוותר לבד לגמרי בכל העולם, יהיה לנו תמיד את עצמינו, ותמיד נוכל להאחז בעצמינו ולהרגיש בטוח. שתמיד נהיה העוגן של עצמינו.ובמצב כזה, לא תלחצי מההוא שרואה אותך עדיין מינית כי מה שיעניין אותך הוא איך את רואה את עצמך, הבעיות בעבודה לא ילחיצו כי אם לא טוב לך שם תדעי שאת יכולה למצוא לעצמך עבודה אחרת שתהיה יותר טובה לך ותרגישי בה טוב, ובאשר לאותה בחורה אימהית שעוזבת, את תהיי אמא לעצמך, וזה יתן לך את היציבות שלה את זקוקה. זו עבודה קשה כי במובן מסויים בעת הפגיעה לא יכולנו לשמור על עצמינו ולכן הביטחון שלנו בעצמינו התערער, אבל אף אחת לא יכולה לשמור על עצמה ולמנוע פגיעה כשהיא כבר קוראת. היום כשאנחנו למודי ניסיון אפשר אולי להצליח ולהמנע מלהכנס למצבים שיכולים להביא אותנו למצב פגיע, אבל זה הכל ולא מעבר. מקווה שנתתי כיוון ולא העקתי עליך יותר, ואם כן זרקי לפח, וננסה לחשוב על משהו אחר. שיהיה קל יותר.... שלך - מציאות אחרת

הדמעות בעיניים כבר מהבוקר. ושום דבר לא יוצא. רוצה כל כך לבכות על הפרידות שעברתי. על מה שפגעו בי ועל שלא מאמינים לי. רוצה לבכות על מה שאני מפסידה בחיים בגלל הפגיעה וגם על האדם שהפכתי להיות בגלל הפגיעה. אני נפרדת כעת מדמות חשובה בחיי, מפחדת שהיא תעלם לגמרי, אבל מאוד מאוד רוצה לשמור אותה לצידי. אני מנסה לכעוס על הפוגע ועל מי שלא מאמין לי ובמקום זה רק רוצה לבקש סליחה מכל מי ששיבשתי את חייו. כן, אני יודעת זה לא אני זה הפוגע ששיבש. אבל אני גם... אני רוצה לבכות, לכרית, למחשב, ובעצם רוצה לבכות לאמא. מרגישה אבודה בין כל הכאבים, דמעות

דמעות יקרה, מבינה את הכאב הגדול שלך, מבינה מקרוב, והאמת היא שזה כואב ואין מילים מנחמות, על הפגיעה שעברת ושלא הגיע לך לעבור כי זה לא מגיע לאף אחד, על שלא מאמינים לך, על תחושת האובדן של דמות אהובה, לא חושבת שיש לך על מה להתנצל, כי הבושה גרמה לך להסתיר את הסוד והפגיעה גרמה לך להתנהל באופן שבו את מתנהלת ואת לא אשמה בשום דבר מכל אילו, וכאב התחושה של חסך באהבה והבנה וקבלה עולה על כולם. יחד עם כל אילו רוצה להגיד לך שאל לך להצטער על הבן אדם שאת גם אם את מרגישה שאת כזאת בגלל הפגיעה, כי הפגיעה עשתה אותך רגישה וטובה, עם לב ענק ורצון לעזור לכולם. והחסך באהבה, הוא משהו שצריך למצוא אותו בתוכינו לעצמינו. אם ההורים לא נתנו לנו, אנחנו צריכות לתת את זה לעצמינו, וזאת זכות שמגיעה לנו מעצם היותינו. נכון שהיית מוכנה להיות אחרת ובלבד שלא תצטרכי לסחוב יותר את כאב הפגיעה, אבל אי אפשר לשנות את מה שקרה וחייבים למצוא את הטוב כדי להתגבר על הרע, ויש בך המון טוב שהוא בכלל לא מובן מאליו. מאחלת שיבואו ימים טובים יותר במהירה, ושולחת לך כוחות ואנרגיות חיוביות יחד עם חיבוק עדין ועוטף, שלך - מציאות אחרת

תודה, מה שכתבת אכן מחבק ועוטף. אני מבינה בימים אלו ששום דבר לא יחזיר את האהבה שחסרה לי אז, תובנה כואבת אבל הכרחית. מה שלומך? דמעות

יכולה לומר לך שבהחלט מרגישה את הצער והמועקה שעוטפת אותך ,מבינה אותך את יודעת , אצלי למשל הדמעות אף פעם לא באות כשאני רוצה לפעמים אני אפילו צובטת את עצמי ממש חזק כדי שיכאב אבל זה לא עוזר לי בכלל אין לי כיום יותר הרגלים לפגוע בעצמי רק כדי להרגיש כאב כדי שאוכל לבכות , הדבר היחיד שכן עוזר לי זה לנסות להתחבר ממש, אבל ממש ולגמרי למקום שהכי כואב לא לחשוב על כלום חוץ מהדבר המסויים הזה ועל מה שזה גורם לי להרגיש , וגם אז לפעמים זה עובד ולפעמים,,,,,,,, אולי יעזור לך לדבר כאן על,,,,,,,,מה שתחליטי? חטולית

תודה על מה שכתבת, ועל ההזמנה לדבר. אני מתקשה להבין מה שקורה לי. מתח בין הטיפול ובין המשפחה הלוחצת שלי ובין החלטות שאני צריכה להחליט בעבודה שלי. לילה טוב דמעות

מותר לך לבכות לשחרר את הכאב גם על זה שאמא לא שם... יש כל כך הרבה כאב וסבל תובנות חדשות וחשבות על אחריות שלא שלך לפגיעה ואחריות שלך מה לעשות מעכשיו למען עצמך... כאן בשביל יקרה שולחת חיבוק אם את מרשה... אידה עו"סMSW טיפול בנפגעןת תקיפה מינית

אני שמחה לקבל חיבוקים וירטואלים, והאמת שגם אמיתיים... דמעות

אם ילד נמצא לבד עם מבוגר בחדר סגור. יום אחרי יום במשך תקופה. עדיין לבימ"ש זה לא אומר שהמבוגר ביצע בילד מעשים. אני התלוננתי על תיק כזה, ונאמר לי שאין וויכוח שהייתי איתו לבד. הרבה אנשים ראו אותנו לבד בחדר סגורים. אבל חשבתי על זה: בשירות הצבאי היו לי כמה מפקדים שאמרו שאסור להם להיות לבד עם חיילת בחדר, או חדר נעול, משהו כזה. כלומר יש איזו פקודת מטכ"ל כזו (וטוב שכך). והרי אף הורה לא יכול להסכים שהילד שלו יהיה לבד עם גבר, זה מחריד וזה מסוכן. אז למה שלא יהיה חוק כזה? מה דעתכן?

היי לי, השאלות שלך מאד נוקבות וקשה לענות עליהן בצורה חד משמעית שלא משתמעת לשתי פנים. ברור שזה נישמע לא תקין בעליל להשאיר ילד סגור בחדר עם מבוגר ולבד. יחד עם זאת והיות וזה בחדר סגור אין עדים ולכן זו מילה של הילד מול ילה של המבוגר, וכל אחד מהם צריך להוכיח את אמיתות דבריו. יש סימנים בילד שעבר פגיעה מינית, ניתן להסיק אם הילד עבר משהו או לא מהאופן שבו הוא מתנהל. עדיין זה לא מוכיח שהמבוגר פגע בו ולא מישהו אחר.... בקיצור אילו דברים שאפשר להוכיח אבל גם קשה להוכיח, וכן מערכת המשפט עובדת באופן מאד איטי ולא ממהרת ללהוציא מישהו חייב בדין בעניין של פגיעה מינית..... כל מה שכתבתי הוא מניסיוני, וזאת דעתי. כמובן שאין חובה לקבל את דעתי. שלך - מציאות אחרת

אין תשובות, ואין מה שינחם לילד שנפגע. וכשבית משפט לא מאמין זה עוד יותר מחריד, מפחיד ומערער אמון. אם הגעת למקום שבכלל הגעת לבית המשפט סימן שאת אמיצה מאוד!!!! דמעות

השאלה -מי מספיק אמיץ/ה מחבר המחוקקים שיעיז להרים את הכפפה ולהפוך אותה לחוק? אם יש לנו במדינה נשיא שהוא אנס (לשעבר נשיא) וגם שם הכל קרה בחדרי חדרים,,,,,,,,,,,, אולי צריך לצאת לרחובות ולהפגין , לעשות המון רעש לא יודעת מה, כדי לזעזע את אמות הסיפים של הכנסת על כל יושביה ,מי יודע? חוקים במדינה שלנו לא עוברים כ"כ מהר רק אם זה קשור להעלות את משכורתם של אותם מחוקקים חטולית

להלן סיפור דמיוני: נגיד שילד עובר התעללות. מינית, אלימות, כרגע זה לא משנה. ונגיד שהמורה שלו יודעת ורואה, או למשל יש עו"סית שיודעת ורואה. אז: הן (או כל אדם אחר שרואה ויודע) צריך לדווח למשטרה לפי חוק חובת דיווח, מי שלא מדווח יכול לשבת בכלא 3 חודשים!!! ונגיד שהן רואות את זה כל הזמן, במשך חודשים. ויום אחד המקרה מסתיים, למשל הפוגע עובר לעיר אחרת, או משהו כזה. אז: המורה, או העו"ס לצורך העניין עדיין צריכה ללכת למשטרה, אבל היא לא הולכת כל הזמן, כי היא יודעת שזה יסבך גם אותה. והשנים עוברות: והיום אפשר להגיש תלונה על עבירות מין עד גיל 28 אין התיישנות. אבל על חובת דיווח יש התיישנות, כמו חוק רגיל. בקיצור- מה דעתכן? זה לא קצת מעוות כל הדבר הזה שלעבירות מין יש התיישנות, אבל לחובת דיווח אין?? (הרי חובת דיווח הולך ביחד עם עבירות מין). ויש לי שאלה נוספת, אבל עוד מעט אכתוב אותה בהודעה נפרדת, כדי לא לבלבל.

מגיבה . אבל האמת שאין לי תשובות לא יודעת . יודעת שכל החוקים הם הזויים וסתומים ואף אחד לא רואה את הנפגעות באמת . . וגם אנחנו כדי לשרוד מחפות ומסתירות ודי מבלבלות את המערכת . אוהבת ומחבקת וגם שולחת אנרגיות שאולי יעשו לך טוב יותר

טוב לראותך! מה שלומך? בעיה כואבת בהחלט, אנשים מפחדים? מעדיפים לעצום עין? לא לדעת?? המחיר כבד וגורלי עבור הילד. לגבי הליך משפטי איני בקיעה בנושא, החוק על חובת דיווח נחקק לפני כ15 שנה, כלומר אם זה קרה לפני כן אז לא היה חוק עדיין. מצרפת קישורית http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2985582,00.html אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הי לי, גם לי אין תשובות. אבל אני מסכימה איתך שזה מקומם. לפעמים למרות ההתיישנות אפשר לתבוע לא את האדם הספציפי שלא דיווח אבל את המסגרת לשכת רווחה/ בית חולים/ מדינה וכו' היו מיקרים כאלו. דמעות

את בהחלט צודקת לי זה לגמרי מעוות שלחוק הדיווח יש התישנות פעם קראתי לא זוכרת איפה שהחשיבות של חובת הדיווח נחקקה בכדי שאפשר יהיה לאסוף ראיות מהמקרה-עד כמה שאפשר סמוך למקרה שקרה , אם עובר הזמן זה כבר הופך ללא רלבנטי כי אי אפשר להוכיח את הפגיעה,,,,,,,,מה שזה לא יהיה למשל כמו שכתבת שכן היו אנשים שידעו ושראו ולא דיוחו ואז הפוגע בכלל עבר למקום אחר , זה רק מסבך להם את התיק במשטרה שוב, בגלל שקשה או בלתי אפשרי -בגלל חובת ההוכחה שהיתה פגיעה מי מבין אותם בכלל ? בטוח שישנם אלפי תיקים מהסוג הזה שאי אפשר לעשות איתם כלום וכמה שנגיד "כמה חבל" או כמה כואב , וכמה שזה לא הוגן,,,,,, ממש כבר לא עוזר לכלום , לצערי! באמת מצטערת , אבל לצערנו זה המצב חטולית

http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=185 ככה אנחנו נראות ממש נורא אוהבת שבוע מקסים לכם

היי יקרה, האמת היא שגם אני צחקתי, אבל השיר הזה מרגיש לי שמאד מקצין את התחושות שלנו כלפי המטפלת ושאנחנו לא באמת מרגישות את כל זה, אלא יותר פוחדות להחוות ככאלו.... זה שיר שבהרגשה שלי ניכתב מתוך בושה על שאנחנו מרגישות כל כך חלשות ואולי גם פתתיות מול מול המטפלת בעיקר באותם רגעים שצריך לגרד אותנו עם שפכטל מהריצפה. כתבתי בהכללה כי ככה יצאו המילים מיתוכי ואני לוקחת את הכל אלי ומדברת רק בשמי. בבקשה לא להפגע מימני, זאת רק אני ורק עלי כתבתי.... שלך - מציאות אחרת

מה יש עוד אנשים שמרגישים כמוני? חשבתי שאני הדפוקה היחידה. גם תלותית וגם אובססיבית וגם מפחדת שהיא תעלם.... אבל טוב לקחת את הדברים בהומור....

מצטערת שאת מרגישה בושה וחלשה אולי פתתית מול המטפלת.... אני חושבת שזה שיר שמבטא את המקום המרכזי בחיי המטופלת- השרה, זו תקופה...לפעמים קצרה לפעמים יותר אני מקווה שתוכלי לחוש חזקה ועם כוחות שאת יכולה לגלות את החולשות, הסודות מול המטפלת זה מקום של כוח מקום של צמיחה איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אהבתי מאוד מאוד וצחקתי כי לא משנה אייך זה נראה או נשמע עדיין זה מצחיק דוז-פואה :)))) תודה שהבאת תביאי עוד חטולית

נחמד! גם אני קבלתי וצחקתי... תודה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מאחלת לכולכן שבת שלווה ורגועה. שהשמש תצליח לחדור אל לב כל אחת ואחת מכן, ולחמם ולהאיר את ליבכן בהרבה אהבה.... תודה שאתן פה.... בהמון אהבה, שלכן - מציאות אחרת

שבת מדהימה

שבוע טוב ומבורך מתוקה שלי שמחה שהצלחתי להעלות חיוך וגם צחוק יודעת כמה רגעים ומצבים קשים בבת אחת בטיפול לכן נסיתי עלייך את הטיפול המחייך שלי קיוותי שבאמת אצליח , ושמחה שהצלחתי על כל השאלות שלך יקירתי שהו לגטימיות לגמרי לא תזדקקי עוד לשאול אף אחת כי תגלי אותן בעצמך אני לא מבטיחה שזה יקרה מיד או-מחר-או-מחרשתיים (מחרתיים) אבל זה יקרה , באמת , את רק חייבת לשחרר את הקיטור שלוחץ מבפנים , כשדבר אחד משתחרר הוא מפנה מקום לדבר אחר סבלנות מאמי , יהיה בסדר שבוע קל יותר מתוקה ואני כאן איתך חטולית

ההפרעות בשליחת ההודעות קיימות גם אצלי זה מהפורום הזה

שהתכוונת בהודעתך אלי, אבל כתבת לבוחרת, ואני לא רוצה להידחף אם בכל זאת התכוונת לבוחרת, לכן לא מגיבה, אלא אם תגידי שהתגובה הזאת אכן אלי..... אוהבת ומחבקת את שתיכן. מציאות אחרת

במובן מסויים יכול מאד להיות שאת צודקת בדבריך ושבסופו של דבר אני אמצא את כל התשובות לשאלות שלי בעצמי, אבל מרגיש לי שיעבור עוד המון המון זמן וגם אז לא בטוח שזה יקרה. קשה לי להסביר אבל זאת התחושה שלי כי הכל, כל מה שקשור לצרכים שלי ולרגשות שלי נחסם הודחק ובעצם כמו ניקבר בתוכי כנראה ולא מיחוצה לי, אבל לא מאמינה שיהיו לי מספיק כוחות לשחרר את זה. בעת הפגיעה שלי שהייתה מאד ארוכה (שש עשרה וחצי שנים, על בסיס יום יומי ומגיל אפס) להרגיש ולרצות היו דברים שסיכנו את חיי באופן ממשי ביותר. הייתי בסכנת חיים אמיתית כי הוא היה מטביע אותי והיות ואני לא דג שיכול לנשום מיתחת למים, בעניין של דקה מתחת למים יכולתי למות..... לכן יש בי פחד שמתרגם למצוקה ופחד קיומי לגעת בתחום הזה ולכן לא יודעת אם אי פעם זה יקרה. ובשבילי, לא ידעת איך ממשיכים ככה. איך חיים בלי רצונות, שאיפות, אהבות, אהבה ללא תנאי. שורדים אולי אבל לא חיים וזה כרגע אחד הדברים הכי נוראיים וכואבים בשבילי. זה מרגיש לי כמו תגלית שכולם יודעים אותה ואני לא נועדתי לדעת, זה לא נועד להיות ולא בשבילי.... ובאשר ל"טעות" שטויות, זה יכול לקרות לכולנו ואין צורך להתנצל. לא ניפגעתי, אני רק משדלת לא להכנס באמצע של שיחות בין אנשים. אפילו שאתן אומרות שזה בסדר. זה כך גם עם טלפונים. לא מסוגלת להתקשר כשזקוקה לעזרה, בדרך כלל גם לא מסוגלת לשלוח סמס, לא יודעת משהו מאד משובש בי.... אוהבת אותך המון יקרה, שמחה שאת כאן איתי וגם אני איתך. שלך - מציאות אחרת

כבר כמעט אמצע השבוע שימשיך בהנאה לכולן תוך הסתכלות על חצי הכוס המלאה אור ואהבה אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

הייתה לי פגישה עם המטפלת, וסיפרתי לה את כל מה שכתבתי לכם למטה, ובגדול מה קורה לי מולה, למה אני פוחדת מימנה ובורחת מימנה כשקשה במקום לנסות להתמך בה. בין היתר אמרתי לה שבחרתי בחיים, וברגע הזה הכל היכה בי ומוטט אותי ברמה של לבכות את כל הפגישה עד הסוף, בלי להצליח להשתלט על עצמי או על הבכי. פשוט הזוי ובחיים לא קרה לי דבר כזה. תמיד שלתטי בדמעות ואף פעם לא נתתי להן לצאת, למעט עם המדריכה שזה גם חדש, וקרה רק בשנה האחרונה. המטפלת הפצירה בי לקחת תישו ולא הייתי מוכנה, כאילו הרגשתי שיוצא מימני ליכלוך שיטמא את כל הסביבה. כל פעם שאני חושבת על הדברים וגם עכשיו בכתיבה. "בחרתי בחיים", איזו קלישאה יפה. אני כמעט בת 49 וכל חיי יודעת ומאמינה באמונה שלמה במה שהשרישו בי מגיל אפס, שמגיע לי למות ולא מגיע לי לחיות. עד לפני שנה ובמשך כשנתיים לבשתי רק שחור כמו באבל, לא יכולתי לשים עלי שום בגד צבעוני, עד כדי להכנס להתקף של רעד מיזה. כשרוב הזמן חשבתי שאני מתאבלת על הילדה הקטנה שבתוכי ועל מה שעברה. אחרי הנפילה הגדולה הבנתי שבחרתי לחיות אבל שלא מגיע לי, שבעצם התאבלתי על שלא מגיע לי, ועבדתי קשה מאד כדי לנטרל את הקולות שלהם, והם אכן כמעט כבר לא מדברים אלי. אבל, וזה האבל הגדול, לא יודעת מה זה חיים, מה זה אומר לחיות, מה צריך לעשות, איך זה מרגיש????? לא מבינה את זה בכלל, עד להרגשה שגם אם משהו שמשמעותו חיים יחבוט בי בכל הכוח, אני לא אזהה אותו. חסר לי המנוע לחיים, ובהרגשה שלי, אהבת הורים שמעולם לא הייתה לי ולו במרומז, בפליטת פה, בטעות, פשוט לא הייתה לי, היא הכוח לחיים שחסר לי, שבלי זה אי אפשר לחיות ואין חיים. יותר מיזה, אדם אמור לדעת מה הוא אוהב, רוצה, צריך. לא יודעת כלום מאילו לגבי, לא יודעת מה זה אומר בכלל, כנראה כי הכל כל כך מודחק בפנים שזה כמו לא קיים. וכשקשה, אנשים מחפשים איך להרגיע את עצמם ועושים כל מיני פעולות להסיט את המחשבות מהכאב. ניסיתי, וכלום לא עושה לי את זה, למעט אם אני מצליחה לצחוק את הכאב החוצה.... (צחוק ובכי עושים את אותה העבודה)..... מוסיקה מטרגרת אותי ברמות כי עברתי את החלק הכי קשה בפגיעה עם מוסיקת רקע, לא יכולה לרקוד, להיות במכון כושר, להתאמן, ללכת לים או בריכה, להליכות וכד', כי הכל עבודה עם הגוף, והגוף שלי בהרגשה שלי מרוחק ולא קשור לראש שלי בכלל. אין לי קשר עם הגוף שלי, כאילו הוא לא חלק מימני, כאילו אני לא רוצה אותו. ועם כל זה, לא נישאר לי עם מה להרגיע את עצמי, ובנתיים גם אין לי את המטפלת איתי. בקיצור לבד עם הכל. אידה, את גאה בי, אני לא מרגישה שמגיע לי. ובוחרת יקרה, אני רוצה לחיות אבל לא יודעת איך ומה זה. שלכן - מציאות אחרת

מציאות יקרה, טוב שכתבת. אני אנסה גם להגיב למרות שעדיין אני מרגישה טרייה כאן... קראתי שוב ושוב מה שכתבת. נראה לי שהבכי האין סופי הוא התחלה טובה ללהרגיש את עצמך. אני חושבת שלבחור בחיים זו החלטה אמיצה. ובאמת חושבת שיש לך הרבה אומץ וכוחות. אני רוצה לשלוח לך חיבוקים ולומר אלף פעם שמגיע לך כל הטוב שבעולם. מה שלא מגיע לך זאת הפגיעה שפגעו בך והכאב שהאכאיבו לך כל כך. זה מה שלא מגיע לך

ראשית והכי חשוב, תודה על העידוד והמילים החמות, באשר לכתיבהכאן, תרגישי בנוח לכתוב כאן כמה שאת רוצה וכמה שנכון לך. הותק בפורום בכלל לא משחק תפקיד. מי שוותיקה ומי שחדשה לכולן יש את אותן זכיויות בעניין הכתיבה, מותר לתמוך ומותר להתמך כמה שרוצים, לכולם מותר באותה מידה. אני יודעת שלא מגיע לי ולאף אחת/ד להיפגע מעצם היותינו בני אדם. הפגיעה הזאת לא אנושית בעליל. ויחד עם זאת זה קרה והנזק הוא אדיר, ואמנם אפשר להתגבר על הכל וכולן יכולות להתגבר, רק שזה קשה ויש המון תקיעויות וכאב ועבודה קשה שלפעמים לא רואים את הסוף, פותרים דבר אחד וצצים כמה חדשים, זזים צעד קדימה ועשרה אחורה, פשוט הזוי ולפעמים מרגיש ממש הזוי. תודה על החיבוקים וחיבוקים גם לך. שלך - מציאות אחרת

פיזית אבל לשבת ולהגיד אני רוצה לחיות זאת רק ההתחלה . לי ונראה נלי שגם לאחרות כאן יש רטואל קבוע אני חיה משמע עושה שני דברים למען עצמי ואז הורסת כדי להרגיש קצת רע כי ככה אני יודעת . על הציר שבן החיים למוות יש גסיסה ושם אנחנו תקועים לא מת לא חי הרעיון הוא למשוך לכיוון החי ובכל פעם משהו אחד מפרגן וזה לא חייב להיות דברים שאחרים עושים גם לשלוח ס.מ.ס למטפלת זה ללכת לכיוון החי לא לבטל פגישה ללכת לסדנא כל אלה בחירה לחיים לעומת זאת לבטל פגישות לחשוב שלא מגיע לי להיות במקומות שרע לי זה לבחור במוות . אוהבת אותך יקרה ועשית דרך ארוכה על תייסרי אתעצמך ועל תהרסי לעצמך דווקא עכשיו שאת לומדת לתפוס מקום ולסלק את הנצלנים מחייך . את נשמעת וניקראת הרבה יותר חזקה תמשיכי ככה תגיעי רחוק ואת חייבת לי קפה בקצב הזה זה יהייה עם עוגה .

תודה יקרה על הפרגון והחום שבמילים, זה כל כך המון.... ממי שלי, את אומרת לעשות לעצמי שני דברים טובים, וזאת הנקודה בדיוק, אני לא מבינה את זה. לא מבינה מה עושה טוב, מה יכול להיות טוב בשבילי, לא יודעת להרגיש את זה.... אני גם לא מבינה מה לעשות כדי למצוא את זה או להבין את זה, כי במובן מסויים כמו שמתי חומה מסביבי שלא מאפשרת לי להרגיש את הטוב או לזהות אותו. אני כן מזהה את הרע ומתקשה בלהזיז אותו מימני. זה קורה רק כאשר הגיעו מים עד נפש, כשזה עובר את גבול היכולת שלי לשאת, ורק אז אני מזהה שיכולתי להפסיק את זה קודם אבל חיכיתי לפיצוץ כדי להפסיק את זה. זה כאילו הפערים נורא גדולים, יש רע או טוב, אין באמצע ואני נידבקת לרע...... הסתכבתי עם זה לגמרי. באשר לקפה עם עוגה, עלי, גרמת לי לחייך.... :) אוהבת אותך המון ושוב תודה, שלך - מציאות אחרת

זהירות -מוזגת לך גם , הקפה מאוד חם , מהביללל את יודעת כמה חשובה היתה הפגישה שלך אתמול עם ומול המטפלת שלך? אני מרגישה חגיגה ,הצלחת לומר לה ישירות דברים ככ חשובים גם את חגגת , עם ים של דמעות , הלוואי עלי ,,,,,,,,, חסר לך מנוע לחיים , את צודקת ,המנוע מורכב מהמון חלקים חלקם גדולים יותר וחלקם ממש קטנטנים כמו ברגים ,ספרי לי מאמי מתי סיימת את הקורס להרכבת מנועים? את רק מתחילה להכיר את חלקם של החלקים שמרכיבים מנוע , וכבר את רוצה לנסוע,,,,,, ככה לא הולך יפתי , ממש לא ,את השאר את כבר יודעת ,וגמלי לא כדאי להמשיך לפני שיפלו גם לי כמה ברגים ,מבטיחה לך שהכל עוד יתבהר לך בהדרגה , ולפני שתספיקי בכלל להבין כבר תהי בתוך התהליך שלך ללמוד כל מה שאת זקוקה לדעת ,את יודעת שאת ממש מפתיעה אותי בכל פעם מחדש ,אם יש משו שאני בהחלט מוכרחה לראות במו עיני כדי להאמין זה-"אין לי קשר עם הגוף שלי" זה אומר שקודם את הולכת ואחר כך הגוף שלך מצטרף אלייך? כי כתבת שהוא לא חלק ממך ,לא ככ מבינה אייך זה מסתדר , אם את לא רוצה את הגוף שלך , תשאירי אותו בבית כשאת יוצאת לך ,,,,, לאן שזה לא יהיה סתםםםםם ,כתבת למטה לבוחרת "שבמובן מסוים כמו שמת מסביבך חומות שלא מאפשרות לך להרגיש את הטוב ולזהות אותו" חומד שלי , עד כמה שידוע לי אף אחד לא מסוגל לראות שום דבר או להרגיש שום דבר כשמסביבות חומות , אבל ,,,,,,,, אם יכול לעזור לך - אני מוכנה לתקוע בשופרות הכי חזק שרק אפשר כדי שהחומות האלה יפלו , אם חומות יריחו נפלו בלי לגעת בהן , גם החומות האלה יפלו , רק מזהירה אותך מראש שתכיני אטמי אוזניים ,לא תגידי לי אחר כל שבגללי נחרשת,,,, טוב חומד , עד כאן היה הקטע של בדיחות הדעת כדי שאולי אצליח לגרום לך אולי לחיוך קטן , כדי שתביני שעם כל הכאב ועם כל מה שעובר עלייך , את בדרך הנכונה ,כשאת אומרת בחרתי בחיים , מבחינתי זה אומר המון , ואני כמובן תמיד איתך את יודעת נכון? אוהבת אותך מתוקה ויקרה שלי חטולית

מבינה טוב את ענין הגוף , אני הייתי מנותקת מהגוף שלי ורק עכשיו אני עובדת על החיבור אלי . מעולם לא ראיתי את הגוף שלי אין לי מראות בבית יש אחת בחדר של הילדים . כשמדברים איתי ראיתי רק עניים ופה אף פעם לא ידעתי מה לבשו שמנו רזו יכולתי לאמר לא היה לה מצב רוח וזהו גם שירדתי במשקל 50 קילו לא חגגתי את הרזון שלי כי לא הרגשתי את זה . ומה שלמדתי בזמן הטיפול שהחיבור הוא מאוד חשוב כי איך את אומרת את לא משאירה את הגוף בבית לכן צריך לעבוד על החיבור בן הגוף לנפש כדי שנרגיש אחד . אוהבת וכל טוב לך

ריגשת אותי נשמה וברור שגרמת לי לחייך, אפילו לצחוק, אהבתי את הרעיון שקודם אני הולכת ורק אחר כך הגוף שלי מגיע, וברצינות של העניין, אני לא מרגישה שהגוף שלי איתי בכלל. אני לא אוהבת אותו ולא מרגישה נוח איתו. שוב חזרה ההרגשה של הליכלוך ששום דבר לא יכול להסיר אותו, גם לא מקלחת במים שורפים... אני יודעת שמשהו חדש מתעורר, לא גילוי חדש אלא רגש חדש, שכנראה אני לא רוצה להרגיש, או שאני בטוחה שקיים שם ולא רוצה שירגישו בו... על כל פנים, אמנם דיברתי על הדברים עם המטפלת, עד כמה שהייתי מסוגלת, אבל בהחלט יצאו דברים. ניראה לי שהיא לא ידעה בדיוק איך להגיב בגלל שהכל היה מאד טעון סביב זה שלא יכולתי להשתלט על עצמי, והיא לא ידעה איך להגיב כדי לא להלחיץ אותי עוד יותר או לא לםגוע בי. לכן גם אין כל כך תגובות מימנה אני לא ממש יודעת איפה אני עומדת. ובאשר למנוע של החיים, כנראה שאת צודקת, כי את התנסית בעניין, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת לזהות את הדברים שבזכותם אפשר להגיד על בן אדם שהוא חי במלוא מובן המילה, אז איך אני אדע אם זה יקרה? מה אמור לקרות? מה מרגישים? מה צריך לעשות כדי שזה ישאר? איך רוצים את זה ואיך משיגים את זה? בקיצור מלא שאלות ולא יודעת לענות עליהן. ואחרי זה, איך אני יודעת מה אני אוהבת? ניסיתי המון דברים ולא הרגשתי כלום, לא יודעת מה עוד לנסות.... אין לי עוד רעיונות, איך מוצאים רעיונות? לכל אחד טוב משהו אחר, אז מה טוב לי? בקיצור מורכב ומסובך לי מידי, כאילו אני לא מוצאת לזה תשובות כי אולי מאוחר מידי בשבילי? עד כאן, כתבתי יותר מידי והפצצתי יותר מידי בעיני. אוהבת אותך נשמה בכל ליבי, ומקווה שאת שומרת עליך ומרגישה כבר יותר טוב, דברי איתי אם נכון לך. חיבוק עוטף מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

אני באמת גאה בך! יש כל כך הרבה כאב , יסורים מעט נקודות אור ובכל זאת את עושה הרבה אך לא מעריכה או רואה את העבודה שלך... נסית לשבת ולעשות רשימה של שאיפות? מה אני רוצה? בינה כמו שכתבת על הצחוק....ומה דעתך על סדנאת צחוק? מחזקת ואיתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

את צודקת ותודה, ואכן נירשמתי ל- 4 סדנאות צחוק. כבר הייתי בכמה סדנאות כאלה והן היוו בשבילי פריצות דרך ענקיות. יחד עם זאת כרגע זה 4 סדנאות אחת לשבוע וזה מאד אינטנסיבי כי הסדנאות מאד מאד עוצמתיות וגם בסדנא אחת שחלה אחת לחודש היה לי קשה להתאושש. פשוט השינוי בעקבות הסדנא הוא מטלטל וחזק ואני מרגישה לבד, לא בטוחה בעזרה של המטפלת כי אני לא נותנת לה להתקרב, כאמור פוחדת מימנה, פוחדת משידור חוזר של מה שכבר עברתי עם המטפלת הקודמת, ובאותו עניין. פריצות הדרך מהסדנאות האילו בדיוק שעליהן המליצה המטפלת הקודמת, גרמו לכך שהמטפלת חוותה כניראה נפילת אגו ודרשה מימני לבחור בין הסדנאות לבינה, ולכן עזבתי את הטיפול. ובאשר ללערוך רשימה של שאיפות או רצונות שלי, אילו רק ידעתי מה אני רוצה הייתי במקום מצויין, אין לי מושג, פשוט אטום, אין כלום..... תודה על המילים החמות, החיזוקים וההבנה... שלך - מציאות אחרת

להודעות אבל קוראת כל יום משהו קורה לי צד אחד שלי רוצה להחלים וצד השני כאילו מתנגד בכל תוקף הגוף שלי משתגע הכל כואב לי קשה לי בבית וקשה לי בעבודה ובחוץ הכל משתגע אוףףףף מצטערת שאני "נופלת" עליכן פעם בכמה זמן ,יש לי המון מה לומר אבל .... הגרון שלי כמו המוח שלי חסומים לפעמים.

אני ממש מזדהה עם ההגדרה שלך, ואהבתי את מילותיך. גם אצלי יש צד שדורש ונותן כוחות וצד שרוצה לשקוע ולגמור עם הכל.אני חדשה כאן וגם אני לרוב רק קוראת. את רוצה לפרט לגבי הקשיים בבית ובעבודה? דמעות

קראתי גם למטה יותר על הסבל נפשי והגופני שאת עוברת והגבתי לך , לא מוצאת את התגובה אז אכתוב לך כאן חומד , יקרה שלי , מאוד כואב לקרא כמה את סובלת וכמה הסבל שלך משפיע עלייך גם בעבודה משהו קורה לך,,,,,,,,המשהו הזה נורמלי והגיוני וגם כאבי הגוף שאת סובלת הם נורמטיביים מבינה אותך מאוד יקירתי לפני כחודשיים חזרתי לטיפול לאחר הפסקה של יותר מ-4 שנים , מאז שסיימתי את הטיפול בפעם הראשונה ועוברת גם כאבים והתכווצויות בכל הגוף אחרי כל טיפול מה לגבי טיפול תרופתי ? עוזר במשהו? אולי צריך לעשות שינוי כל שהו בכדורים שאת מקבלת אל תצטערי , את לא נופלת על אף אחת זה המקום שלך להכנס כשאת צריכה חומד הלוואי ויכולת לשתף מה עובר עלייך , היה מקל במידת מה כנסי תמיד ולא חשוב מה,,,,,,,,, אנחנו תמיד כאן , איתך ובשבילך שולחת חיבוק רך עדין חטולית

שאני משתגעת הכל עלה למעלה ואני מוצפת . בעלי נמצא בצו הרחקה כבר שנה וחצי אינו רואה את הילדים ואינו משלם מזונות,מאוד קשה לי להתנהל מבחינה כלכלית ובכלל ואיפה הראש שלי בכאב גדול שהרג אותי לפני המון שנים כל החיים שלי קורסים ואני כואבת נזכרת חולמת משחזרת ומתה כל יום מחדש אין לי כח אבל גם אין לי ברירה אז מתפקדת כרגיל בקושי אבל כרגיל

מה שלומך? זה בסדר לא להגיב בטוחה שכולן מינות מה איתך אל תשארי לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בהפגעות תקיפה מינית

מידי, אבל היתי מעדיפה להיוולד כאוטיסטית, סוכרתית, וכל מחלה אפשרית אחרת, מאשר להיוולד "נורמלית", ואז לקבל סטירת לחי מצלצלת לכל החיים.הרי אני כבר לא "נורמלית", כל הפוטנציאל הלך לפח.

כמתנה מאותה סטירת לחי קיבלתי מספר מחלות והם לא נעימות . וקשה החיים עם הסטירה אבל להבדיל מהמחלות על הסטירה אפשר לעבוד ולשקם ולבחור בחיים . אני מאמינה שיש לנו אפשרות לבחור בן להיות שורדת לבין לחיות ועם בוחרים בחיים מנצחים בגדול את אותה המכה . יקרה מאחלת לך שיהיו בך הכוחות והאומץ לעבור באש הכאב ולצאת מנצחת לאור שבצד השני בנתיים מחבקת ושולחת ים אנרגיות חיוביות לעידוד

לפעמים מרגישים שאילו יכולנו להחליף את הכאב שלנו במשהו אחר, משהו פיזי ההתמודדות שלנו הייתה יותר קלה. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת את זה בוודאות, למרות שמרגיש לנו שכאב פיזי הוא קל יותר ופתיר, אנחנו מרגישות את הכאב הרגשי ולא מכירות את הפיזי, לכן זה לא בהכרח נכון. והכי חשוב יקרה, את נולדת נורמלית ואת עדיין נורמלית ותשארי כך עד יומך האחרון. מה שלא נורמלי הוא הפגיעה שעברת. ואפשר לנצח את הפגיעה, זה אפשרי עם המון נחישות ועבודה קשה ובעיקר לרצות את זה, לבחור בחיים כמו שאמרה בוחרת. העבר והפגיעה ניכפתה עליך ולא הייתה לך שם בחירה, אבל היום את בוחרת את הכל ומחליטה מה את רוצה שיהיה ואיך את רוצה שיראו חייך. ועוד דבר שלמדתי, הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה.... שיבואו ימים טובים יותר, שלך - מציאות אחרת

אני נחבלתי נפשית, ולא אפרט מעבר לזה. אבל כולם סביבי חושבים שאני מטורללת, טוב, לפחות הרוב.

איך זה להוולד עם אחת מהמחלות שציינת או כל מחלה אחרת ואז גם להיות נפגעת! נראה לך שזה עדיף???? אל תאחלי לעצמך דברים שאת לא מבינה בהם כלום- זה מעליב את מי שצריך להתמודד עם מחלות בנוסף לסיוט היומיומי של הפגיעה. שיהיה לך סוף שבוע נעים בו תנסי אולי להעריך את מה שיש לך במקום לקנא באנשים חולים

גם כאן. לא מזלזלת באנשים חולים! פשוט אומרת שמעדיפה את מצב א' מאשר מצב ב' אותו ציינתי, ולא לקחתי בחשבון את מצב ג' (אותו את ציינת). למזלי נולדתי עם סגולות פיזיות. אבל היי, את לא יודעת איזה בעיות יש לי, ותאמיני לי שזה מספיק בשבילי, זה די והותר. אז אל תזלזלי בבעיות שלי יש שאין לך מושג וחצי מושג אודותם! ושוב, באתי לפה במטרה להרגיש טוב ונינוחה ואת באה אלי ומנחיתה לי לטמה לפנים, לא מתאים לי! ושוב סליחה, אונה,(לא את) לא התכוונתי להעליב אותך, את אחלה!

זה נראה שהיית רוצה להכנס לבועה??? להתרחק ולהרגיש מוגנת בעולמך... אל תרגישי מותקפת... מניחה שזה מוך דאגה לך וכל אחד מהמקום האישי שלו איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

תודה למי שהקשיבה למי שתמכה למי שניסתה לעזור תודה לכולכם על הכל מאחלת לכולם זמנים טובים יותר אני לוקחת פסק זמן מהכל דמעה

מחכה לך שתחזרי יפה שלי כשתחליטי,,,,,,,,,

מאחלת לך גם, הרבה מנוחה ושהיה טוב! סמויה

מאחלת לך שתמצאי את השלווה, שתצליחי לנוח ולצבור כוחות, ושיבואו ימים טובים בשבילך. היי טובה אל עצמך הכי שאת יכולה. מחכה לך שתחזרי וכבר מתגעגעת, חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

מחכים לך כאן מקווה שהפסק הזמן יהיה קצר ויעיל עבורך אנחנו כאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

שלום לכולן, שנים רבות לא נכנסתי לכאן וגם עכשיו מהססת מאד. רואה בנות יקרות ומוכרות.. עברו חלפו להם שינויים רבים. חלקם היו טובים חלקם לצערי הרבההההההההההה פחות. אני מניחה (כמו שאני מכירה את עצמי) שלא אשאר כי פורומים זה נושא כאוב בפני עצמו עבורי. חשוף ופוגעני לפעמים.. אבל..רק רציתי לרגע אחד להרגיש פחות לבד ובשעה זו של הלילה זה במקום היחידי שחשבתי עליו.. אני אפילו לא זוכרת את הכינוי שהיה לי כך שמי שמכירה אולי תזהה לפי הניסוח ואם לא אולי עדיף.. אני.

יקרה שתפי עם מתאים לך כשיתאים לך על הדברים הטובים ועל הרעים את לבד אני איתך ושמחה שנכנסת כשקשה לך

לא מסוגלת.. לא רוצה להיחשף. רק לא להיות לבד. תודה לך שהגבת וכך לא נשארתי לבד אני

שמחה שנזכרת בנו בשעה לילה זו, שעה חשוכה ובודדה מקווה שתמצאי מקום כאן איתנו תרגישי פחות לבד ואולי תסכימי- תרצי להשאר איתנו... שינויים הם חלק מחיינו... מצטערת על הפחות טובים אך האם ניתן לומר שמה שלא הורג אותנו מחשל אותנו? האם ניתן לצמוח מהם? לקחת את המקומות הקשים ולמנף אותם למעלה...גבוהה? מקווה שאת מרגישה כך מוזמנת לשתף...במה שמתאים ובקצב שלך כאן בשבילך מקווה לראותך איתנו כאן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

מסכימה איתך. מה שלא הורג אותנו אכן מחשל. אך למה צריך לעבור תופת כדי להתחשל?? אני יודעת שאפשר גם אחרת, חוויתי את זה וזה חמק לי בין הידיים. עד שהגעתי למקום טוב בחיי, הכל התרסק שוב. אני יודעת שאקום אך כרגע הכל שחור לי ועצוב והקימה נראית ככ רחוקה.. כל יום שעובר אני מבינה פחות ופחות את העולם הזה וחושבת כמה עדיף אולי העולם הבא.. שם לפחות מבטיחים לנו שקט,שלווה.. מי יודע. תודה שאתן כאן אני

רק קפצתי להגיד שלום :) ולתת חיבוק גדול מקווה שדרך הפורום זה לא יהיה מדבק ;) (חולה :( )

וחיבוק גדול חזרה. העלית לי חיוך. זה שווה כל הידבקות.. לא הצלחתי להסתתר טוב אה?? :-)

מה המצב? אייך את מרגישה , יש שיפור? אייך השפעת שלך מרגישה?:))) שולחת חיבוקי חטולית

ללא הייתי כאן שנים רבות, ברוכה השבה ונעים להכיר. :) וכן הפורום הוא מקום שמאפשר להפיג את הלבד ונותן כוח. שחף יקרה, מאחלת לך החלמה מלאה ומהירה, שמחה שניכנסת. :) מציאות אחרת

לאחרות עדיין למרות שקוראת ככ הרבה נדחס לתוך היום עכשיו יש בעיות בביהס עם הילד האמצעי ב א' בעיות רגשיות קשות מתחבא בכל מיני פינות בביהס מתחת לשולחן אם המורה מעירה לו על טעות לא מקבל! אם יש 99 במבחן מבחינתו זה לא מספיק ולבסוף הביא את ה-100 במבחן המחצית בחשבון (לא ידעתי מתי המבחן ולא כוננתי אותו, אופס) ובכל זאת, הביא 100 ועם זאת, בוכה בכיתה משתטח ברצפה נצמד לשולחן ועוד ועוד התנהגויות לא נורמטיביות שלא נדבר על מתפרע וצורח הילדים כבר שמים לב לחריגותו יש ילד שמציק שם זה ביהס לילדים עם יכולות יש סינון וקבלה המון מנסים להתקבל הזעיקו אותי לבהיס כבר מס פעמים גם ככה לא בא לי להראות פרצופי יותר מידי ועכשיו אין ברירה! מפגשים עם היועצת והפסיכולוגית של בית-ספר הילד לא משתף בקשייו רק אומר בבית שמקצוע מדעים - וזה הראשי כמובן משעמם "מלמדים שם דברים שכולם כבר יודעים" רוצה ללמוד מדעים עם כיתה ח'! אין לי מושג כך הוא אומר בסהכ ילד היום הייתה לי שיחה עם הפסיכולוגית ממש שיחה מעולה! יצאתי עם המון תובנות איזה מדהימה היא! ועם ביטחון עצמי ומפה לשם אמרתי "זהו, היום אני פונה חזרה למכון להתפתחות הילד" בעבר, השארתי הודעה למטפלת לגבי תמיכה רגשית לכיתה א' הייתה לי הרגשה שזה לא יילך חלק למרות שמבחינתם הוא סיים אך המליצו על המשך תמיכה רגשית וגם אני הייתי אופטימית ודחיתי את הצעתם להמשיך אך למחרת התקשרתי כי התחרטתי והייתה לי הרגשה שהוא זקוק אבל לרוע המזל, הפסיכולוגית כבר לא חזרה אליי ולהודעה שהשארתי לה. וכך זה נשאר אז היום תפסתי אומץ כבר שבוע אני מנסה להשיג ואין גם יש שם מענה קולי עד 11:30 ואם פיספת זהו, חכי למחרת אז קפצתי לשם בעצמי וחיכיתי לה אני במסדרון עד שנתקלתי בה! (ככ לא אופייני לי, יש לציין) מפה לשם אמרתי לה סתם, שלא באתי במיחוד "רק עברתי בסביבה.." כן כן טוב, מכיוון שהפתעתי אותה והיא הייתה עסוקה ביקשה שאשאיר אצל המזכירה פתק עם פרטיי והיא תתקשר אליי וציינתי כמובן שיש בעיות נראה אם תסכים לעזור או לפחות להפנות כי ייתכן והילד כבר גדול לשם אבל שם מכירים את הילד והכל לכן פניתי לשם לפחות שתייעץ מה לעשות בהמשך נראה אם בכלל תחזור אליי זהו בינתיים.... מקווה שיהיה יותר טוב

סמויה יקרה, אכן יש עליך המון עומס בבת אחת ולא קל בכלל. הדאגות האילו הן אב כל רע כי החוסר וודאות שאליו מתלווה גם חוסר אונים מתיש כל כך. מאמינה שהדאגה שלך לילד וזה שאת רואה אותו וכל כך תומכת בו, יביאו בסוף אל התוצאות הטובות ויהיה בסדר. בגדול להרבה מאד ילדים יש קשיי הסתגלות במעבר לכיתה א' ואחר כך גם לחטיבה, בעיקר בגלל שהם היו כאילו גדולים... בוגרי הגן שעולים לכיתה א', וכמגיעים לבית הספר הם שוב הקטנטנים... זה עושה להם משהו ולפעמים הם מגיבים קצת קשה, אבל זה יעבור. בנתיים רק שמרי עליך ותכתבי כמה ומתי שנכון לך. שלך - מציאות אחרת

תודה גם לך שאת איתי חיבוק, לך... סמויה

טוב לראותך ואני יודעת שכולן מבינות כל אחת נמצאת במקום שלא מצליחה להגיב מסיבות שונות. אמא כל הכבוד לך איזו אמא שדואגת מחפשת תשובות זה אכן קשה מאוד ומבלבל והדבר הנכון ביותר הוא לקבל יעוץ והכוונה. וכמובן עזרה לילד אני סומכת עלייך את לא תוותרי איתך אידה טיפול בנפגעות תקיפה מינית

(: גם אם במכון לא יחזרו אליי (ועוד לא חזרו..) נכון, חבל שהיא לא מתייחסת לפנייתי ברצינות ועוד באתי לשם גם אחרי שלא נענתה להודעתי ממקודם ולא התביישתי! כי בשביל הילד אני מוכנה להשפיל את עצמי שכנה שלי אומרת: "אם לא תחזור אלייך שוב, אל תתביישי תלכי אליה שוב פעם!" אבל אני חושבת שזה כבר יהיה מוגזם אני אפנה למקומות אחרים וזהו. מה אני לחוצה? הרי בסוף זה יסתדר סהכ ילד מקסים הוא עוד ידביק את הפער הרגשי צריך זמן (:

מגיבה לא מגיבה העיקר שזאת את כמו שאת תמשיכי להיות אמא מדהימה ולוחמת זה לא מובן מאליו

חמודה! תודה על המילים החמות שלך אליי בהחלט מחזק תודה שאת איתי (:

את אשה מדהימה בעיני כרגע את רק בלחץ תני לעצמך רגע אחד של מנוחה וקחי אוויר הכל יהיה בסדר אל תתרגשי יותר מידי מהתגובות של הבן שלך את מכירה אותו הכי טוב מכולם אולי זה רק משהו קטן שיעבור מהר הרי הבן המקסים שלך כזה רגיש וגם קטן , אולי גם קצת מפחד אני יודעת שתמצאי עבורו את מה שהוא צריך תמיכה , טיפול , מה שזה לא יהיה רק לפני הכל -את -חייבת להרגע אז לצלצו מבית הספר , אז מה? מחובתם לדווח להורים על דברים שקורים הם לא יודעים מה לעשות אז הם מכניסים אותך לתמונה יותר נוח להם להלחיץ אותך מאשר למצוא פתרונות בעצמם מאמי , קחי את הדברים בפרופורציה נכונה לא קורה שום דבר מבהיל או מפחיד שאין לו פתרון למה כולם שוכחים שילדים קטנים מגיבים בפחד מכל דבר שהם אינם יודעים אייך להתמודד איתו הוא כנראה זקוק גם בביה"ס לחיבוק חם ומעודד של אמא לליטוף ומילה טובה מה הכניסו לך לראש בעיות רגשיות קשות? את תראי שבסוף הכל יפתר בצורה הכי טובה רוצה לומר לך שיש לך ילד חכם מאוד ילד משגע , חכי חכי שיגדל עוד קצת הוא יראה להם מאיפה הדג,,,,,,,,,,,, תנסי להרגע נשמה , כי אם הילד לחוץ את שם בשבילו אם את תהי לחוצה מי יהיה שם בשבילך? חטולית

את קלעת שאמרת שהילד קצת מפחד זה מה שפסיכולוגית אמרה בשיחה שיש פה רמה של חרדה וזה טבעי לילד בכיתה א' אם כי היא ממליצה על הכוונה מקצועית כדי להוריד את רמת החרדה שהוא שונה מהאחרים שאולי בביהס הרגיל ההתנהויות הללו לא היו בולטות מנסיונה, הרי יש בכיתה רגילה ילדים עם כל מיני התנהגויות פי כמה וכמה יותר בעייתיות אך, בביהס למדעים זו כיתה הומוגנית שנבחרה לפי קריטריונים שלהם ולכן כל סטייה נראית להם !וואוו! ויוצא שהוא השונה במסגרת הזאת אולי במקום אחר לא המזל הוא שהישגיו הלימודיים מצטיינים אחרת היו מגיעים למסקנה שהוא לא מתאים ותדעי לך שבעלי חושב כמוך שצריך לתת לילד זמן ולא צריך להילחץ והמערכת מאוד מלחיצה וכמובן שבמקום להתמודד הם מזעיקים אותנו והלחץ מתגבר אני באמת אקח את העצה לא להילחץ הזמן גם יעשה את שלו תנקס האני! אוהבת, סמויה

קשה לי לנשום המטפלת שלי עוברת ניתוח והיא לא תהיה 3 שבועות ההרס העצמי שלי מרקיע שחקים אוכלת ומקיאה שוב ושוב עוצרת את הנשימה כדי לא להרגיש שהרעש בראש יפסיק ואם זה לא מפסיק מתקלחת במים רותחים הכל כדי להרוס להרוס להרוס את מה? אותי מתי יבינו כולם שאני מתה גם ככה בלי לעשות כלום

3 שבועות זה אכן הרבה זה באמת קשה מעציב... אבל יש לך הזדמנות לקחת את עצמך בידיים וליישם את מה שאת מקבלת בטיפול עשי זאת עבורך עבור ילדייך המקסימים עבור שעוד 3 חודשים תחזרי מחוזקת מההפסקה. אל תרמי ידיים את יכולה! מחזקת איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

היי רות, אין לי הרבה מילים מנחמות, רק שלא מגיע לך שתפגעי בעצמך. מבינה את הקושי בגלל העדר המטפלת, אבל היא צריכה לטפל בעצמה ובבריאות שלה. ובמקביל היא נשארת איתך ותמיד שם בשבילך, היא לא נוטשת אותך אלא עוברת הליך רפואי והיא תחזור. נסי להיות טובה אליך ולנוח ולעשות דברים שאת אוהבת שיקלו עליך. באשר לתחושת המוות מבפנים, מכירה אותה וחייתי איתה כ15 שנים, אבל היא יכולה לעבור וזה יכול להשתפר. זה קרה לי ויכול בהחלט לקרות גם לך. שיבואו ימים טובים יותר, שלך - מציאות אחרת

יש הרבה מה לעשות ותאמיני לי זה אפשרי . בנתיים פשוט להגיד לך שאני אוהבת אותך כמו שאת מכילה ומחבקת עוטפת אותך כולך באנרגיות חיוביות .

אין לי אויר והכל כל כך כואב חיה על משכחי כאבים חזקים כבר שבוע . שונאת אותם שונאת ואפילו לשנוא לא נותנים לי צריכה מחר לסוע לאמא שלי ולחייך כאילו כלום כי אני שותקת כבר 35 שנים שותקת כדי שלכולם יהייה טוב ורק לי רע רע ובנוסף לזה הוזמנתי בשבת לחגוג לאח המתוק שלי ולילדיו ללאח השני ובנו יום הולדת משותפת ...בעעעע והוא עוד מעיז להגיד לי שאני יהייה כינה איתו איפה נוח לי יותר . חתיכת חרא קטן (סליחה על המילים אבל חייבת להוציא )על מה כינות על זה שהרס לי את החיים הרס לי את מערכות החיים השאיר אותי עם פוסט טראומה לכל החיים עם כל מה שמשתמע מכך . תקע אותי בדרייק של החיים בלי כוחות לקום בעוד הוא ואשתו היפה חוגגים שמחים נוסעים ומבלים על מה להיות כינה מה אכפת לי איפה תעשו לא רוצה לראות אותכם שונאת אותכם וחייבת להמשיך בהצגת חיי כדי שכולם יהיו מרוצים כדי שלילדים שלי תהייה משפחה נורמלית כדי ש...........דייייייייי לא יכולה יותר פשוט נחנקת אין לי אויר מצטערת שאני שופכת עליכם אבל אין לי מקום אחר ולא יכולה יותר לסבול את זה . ואחותי אומרת לי לא מבינה מה יש לך עם אחייך ואני אומרת לה זה לא לטלפון בהזדמנות אחותי ואני לא חושבת שאת רוצה לדעת והיא בשיא השלווה מה היה שם גילוי עריות . כן הייתה שם אחותי המקסימה ואף אחד מכם לא ראה כי אף אחד לא ראה אותי אף פעם ולאף אחד לא אכפת ממני ועם לפני השיחות איתכם הצלחתי לאסוף את עצמי ולהפתיע את בעלי ביצירה מיוחדת הצלחתם בשתי דקות להרוס לי אז כן משפחתי היקרה שונאת אותכם אבל ממשיכה להיות הבת והאחות הטובה בעעעעעעעלי

מצטערת , אבל העיניים נעצמות לי אענה לך מחרכך ליל מנוחה נשמה

ואלהה ....טוב שיש מוזיקה בעולם

מכירה מאד את הכאב הזה של להרגיש שאנחנו מרצים את כולם ועושים עבור כל המשפחה על מנת שיורגש שכביכול המשפחה נורמלית ורגילה ולא קרה שום דבר, בעוד שכולם מרגישים עם זה מאד נוח והיחידה שמתהפכת על זה ומשלמת על זה מחיר כל כך יקר היא כמו תמיד זאת שניפגעה עוד קודם מהמשפחה הנורמטיבית הזאת. יודעת עד כמה הכאב הזה כמו חותך בבשר החי. אין על זה נחמה ואין לי מילים שיכולות לקחת מימך את הכאב, כי בגדול כל ההתנהלות בתוך המשפחה היא להיות חלק בעוד שאת מרגישה שם כמו נטע זר כי לא ראו אותך אף פעם ובמובן מסויים גם לא רואים אותך היום. הדבר האחד שאפשרי הוא לעשות עימות עםמי שפגע בך כדי שכולם ידעו מה קיים במשפחה, וגם זה לא יוריד את הכאב.... מחבקת בכל ליבי ואיתך, שלך - מציאות אחרת

ריצוי ועונשו ככל שמרצים אותם יותר כך העונש שלנו גדול יותר הסבל הנפשי מעצים ומקבלים פוסט טראומה מתנה לכל החיים מה שווה הכנות? עוד תחפושת לפורים הבא עלינו לטובה במקרה הטוב , ובמקרה שיגרתי בחיי היומיום תלוי במי מדובר יקירתי כי אני מאמינה שעדיין ישנם אנשים שאיתם שווה לדבר בכנות על פוגעים בטוח אי אפשר להסתמך כי מי רוצה שיוכיחו אותו על הפגיעה ? נשמה כואבת ואהובה , את יכולה לשפוך את כל זעמך כאןןןן את הרי יודעת שזה המקום הפרטי שלך להיות את וכל מה שמתאים לך את עדיין מצפה שהם יראו אותך? מה זה בשבילם גילוי עריות? עוד שיחה שמדברים עליה כאלו אז מה אם השמש לא זורחת כרגע , מה הסיפור? כואב בנשמה יקירתי , מאוד כואב ואם אין עם מי לדבר ולחלוק מה הטעם בקשר? איזה סוג של קשר זה בכלל? ואת אלופה שלי תתחילי לשרוק את המנגינה שאת הכי הכי אוהבת לפחות זה יגרום לך נחת חבל לבזבז אנרגיות טובות על רפש חבל שהסירחון ידבק אלייך הרימי ראש וזקפי צאוור כי יש גם מחר אוהבתותך חטולית

מצטערת על הכאב המסכות התמודדות הכואבת ובלתי נגמרת מול מי שפגע והרס וכל שיחה ופגישה איתו המעוררת את הר הגעש שבעצם גועש ומבעבע כל הזמן כואב וצורב קחי המון אוויר ותבחרי לעשות מה שנכון לך! רק למען עצמך יודעת כמה קשה את יכולה ואנחנו כאן בשבילך אל לך להתנצל על דבר זה המקום לשפוך איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

"מושאל" (מהשכן של אמא )ולא יודעת מתי הוא התנתק . יקרות תודה על העידוד והתמיכה ואני יודעת שאתן כאן בשבילי . אני במצב הרבה יותר טוב היום אחרי שיחה עם המטפלת . והחלטה שאני יושבת עם אחותי דיברתי איתה שעתיים וזהו לפחות מישהו אחד במשפחה יודע ולי ירד חלק מהסוד שנמשך כבר 35 שנים עכשיו נשאר לעבור את מחר עם אמא בבית חולים .(ושאלוהים יתן לי סבלנות ) ולעבור את היום הולדת בשבת (אלוהים יהייה איתי ) לא יכולה לא ללכת נכון שעושה מה שטוב לי אבל כדי לחנך ילדים נורמטיבית מה אומרים לא רוצים ללכת כשאח מזמין ליום הולדת מה יש לי נגד האחיינים המקסימים שלי שאני כל כך אוהבת . בקיצור אני במקום אחר וקדימה החיים מחכים לי עוד קצת עבודת שינוי ובסוף עוד אני יוכל להרגיש שאני לא אצטער על העבר ולא ירצה לסגור עליו את הדלת

כל הכבוד לך! שמחה שאת יותר טוב שאת משקיעה ולא מוותרת ויש תוצאות גם בהרגשה שוב כל כבוד! גאה בך על השיחה עם אחותך ובכלל איתך אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא יודעת מה זה אומר לכל אחת מכן ואייך זה מרגיש לכן בכל מקרה לכולכן מגיע שיאהבו אתכן בלי יוצאת מן הכלל שולחת לכל אחת פרח אחד מתוך הזר http://i.start.co.il/cfs-filesystemfile.ashx/__key/CommunityServer.Discussions.Components.Files/201/8664.hart.gif מכל הלב ומקווה שבאמת תרגישו אהובות חטולית

חטוליתי את באמת נשמה ענקית עם לב ענק. מאחלת גם לך שתרגישי אהובה בכל יום, שעה, דקה ושנייה משארית חייך. מאחלת גם לכל שאר הבנות.... בשבילי להרגיש אהובה הוא בגדר פנטזיה והחסך באהבת הורים ולו במרומז הוא משהו שמייסר וכואב לי יותר מההההההכל, אולי אפילו יותר מהפגיעה עצמה. לא מרגישה שאי פעם אצליח לוותר על האובדן הזה ולהרגיש שלמה..... שלך - מציאות אחרת

עוד יבואו ימים טובים יותר השיר הזה הוא כאן בשביל כל החולמים הבזים ליאוש, הבוחרים בחיים שמעזים לשרוד בעולם גס ואלים לזהות את האמת מתחת אלף שקרים בצעד אחד אל מחוץ לשורה להפנות את הגב לאותו עצב נורא כמו יוצאים למסע ממנו אין חזרה בארץ לא מים, בארץ זרה. עוד יבואו ימים טובים יותר שקט גדול אחרי ים סוער וגם אם הכאב לא באמת עובר הכל יהיה אחר, את תראי... תודה לך על כל המילים החמות שלך מאחלת אותן גם לשאר הבנות כאן חטולית

המוח מחוק ואין לי אויר ולא זה יום אהבה שתיכננתי . מזל שהספקתי להכין ולפנק לפני שהמשפחה שלי הרסה לי אותו כרגיל אבל אני אתגבר כמו תמיד . לפחות הדבר היחיד שטוב בזה שזה מעצים את הקשר שלי עם בן זוגי והיכולת לראות שהוא שם בישבילי באמת . ולזכור ולדעת שיש לי כוחות לאהוב את עצמי אוהבת אותך יקרה ושתהייה לך את כל אהבה שמגיעה לך ממליצה לכל לשמוע http://www.youtube.com/watch?v=smwD3Jm4w0E מייק ברנט שר על אהבה

נכון שכתבתי למציאותי שהשיר בשבילה כי מחר יש לה טיפול ורציתי לחזק אותה כל מי שהשיר מתאים לה או מתחברת אליו הוא גם בשבילה ונראה לי שגמלך מילות השיר לא יזיקו בהמון אהבה חטולית

מאחלת לכולן שהאהבה תקיף ותמיד תיהיה סביבכן אהבה פנימית לילדה לילדה הגדולה הרבה אהבה איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא ראיתי אותך מזמן

מצטרפת לבוחרת היקרה

האמת היא שתפסתן אותי על חם באחד המקומות הכואבים ביותר שלי וההכי מפחידים. מתהפכת כבר מספיק זמן ולא מעיזה לכתוב על זה כי זה מפחיד אותי אפילו בכתוב, ומחר בשבילי סוג של להחשף למקום הכי פגיע וחלש שלי ולהיות כמו נתונה לחסדי המטפלת שלא תנצל את זה. ואני אסביר. הגעתי למטפלת הנוכחית שלי אחרי שעזבתי טיפול בגלל שהמטפלת הקודמת ניצלה את היותי תלויה בה וניסתה לאלץ אותי לוותר על מדריכת סדנאות שעזרה לי להתמודד ופרצה איתי מחסומים שהמטפלת לא הצליחה לפרוץ, בצורה של לדרוש מימני לבחור בניהן. עזבתי אותה ובמקביל המדריכה הזאת שהעניקה לי המון אהבה החליטה פתאום שאני לא צריכה את זה יותר ויכולה לבד וזרקה אותי למים, להתמודד לבד. הייתי תלויה ברגש הזה וזו הייתה המכה השניה רצוף שבעצם הביאה אותי לנפילה קשה ביותר, למעשה אובדני. לא יודעת איך הצלחתי להוציא את עצמי מהמקום הזה ולבחור בסוף בחיים, אבל החלטתי שלעולם לא אהיה יותר תלויה יותר בשום מטפלת ובשום דבר, רק בעצמי. לימים המדריכה חזרה להיות בקשר איתי וזאת אחרי שהבנתי שהיא בעצם הראתה לי שאני יכולה לבד והביאה אותי למצב של להבין שאני כן רוצה לחיות ובכך הצילה את חיי, כי תחושת המוות מבפנים שאיתה חייתי כל חיי נחלשה, והבחירה בחיים נעשתה הדומיננטית. הבעיה היא שהרבה פעמים נשארתי לבד עם הכל ולא נתתי למטפלת הנוכחית להתקרב אלי. אמנם התלות ברגש מהמדריכה נגמרה אבל המטפלת היא מישהי שאיתה אני בטיפול קבוע ולא אחת לכמה חודשים. יותר מיזה, ביטלתי הרבה פגישות כי ברחתי מימנה כשהיה הכי קשה, אבל בעצם לא התמודדתי עם הקושי אלא הדחקתי, ואני מפוצצת כבר מרוב עומס. בקיצור זה הסיפור ואחרי הפגישה האחרונה שלחתי מייל למטפלת בו כתבתי שאני פוחדת מימנה ובעיקר מלהיות תלותית בה ולכן בורחת כל הזמן. ביקשתי שלא תיתן לי להתחמק מלדבר על זה, ומחר צריך לדבר על זה. מתה מפחד, לא יודעת איך לעמוד בזה כי זה מרגיש לי לעמוד מולה במקום נורא חלש שנתון לחסדיה. לא רוצה להתלות בה בשום צורה וגם לא רוצה להשאר לבד יותר עם כל העומס, כי אני מתמוטטת. זה הסיפור ורק מלחשוב על מה מחכה לי מחר, דבר שקורה כבר כל השבוע, רק מלחשוב על זה כל הגוף שלי מתכוץ והבטן כואבת כמו שצריך מרוב לחץ. סליחה שנחתתי ככה עליכן דווקא ביום האהבה... וסליחה על המגילה והבריחה שלי גם מדבר על זה כאן... שלכן - מציאות אחרת

הי, אני חדשה ועדיין לא השתלבתי כאן בשיח. אבל רציתי לשתף שפגשתי את אמא שלי ביום שבת. לא דיברנו על שום דבר מסובך, ולא הזכרנו את הפגיעה. פשוט היה רגיל פתאום ואפילו הלכנו לקנות תמונות... כאילו לא נפגעתי אף פעם. ולרגע אני שמחה כי חזרנו פתאום לקשר נורמלי ולרגע אני כועסת שהיא חושבת שהחיים נמשכים ככה. ערב טוב דמעות

היי דמעות יקרה שמחה לקרא שאימך יודעת על הפגיעה זה בכלל לא ברור או מובן מאליו ככל שזה קשה לך-את שחווית על עצמך את הפגיעה גם לאימך בטוח קשה שהבת שלה נפגעה בצורה כזו כואבת אני בטוחה שמאוד כואב לה כל מה שקרה וגם לה לא קל לדבר על אייך שהיא מרגישה יתכן והיית רוצה לדבר איתה יותר על הנושא כדי לקבל ממנה יותר תמיכה ? יותר חיזוקים? אולי חיבוק עוטף חם ואוהב? אני מבינה שגם לך לא קל לדבר על מה שקרה ואני לא מתכוונת דווקא לפורום , אלה בכלל אייך מערכת היחסים שלך עם אמא שלך-בכללי? אל תכעסי אם אומר לך -לצערי , עולם כמנהגו נוהג והחיים אכן ממשיכים את מסלולם-פשוט ככה וזה בכלל לא אומר שאימך מתעלמת ממך או ממה שקרה לך כל אחד צריך את הזמן שלו ואת הקצב שלו כדי להפנים דברים , לעכל אותם , להבין,,,,,,,,וכו' חטולית

אני מנסה לראות את המקומות שאמא שלי כן דואגת לי בהם. אבל הקטע הזה של תמיד להראות שהכל "כאילו בסדר" משגע אותי.זה יותר חשוב ממה שקרה לי, וזה מה שעצוב. לילה טוב, תודה לך על התגובה דמעות

אמא מצד אחד צורך בסיסי הצורך בקשר, ביחס, בנתינה באהבה והכעס שלא ניתן להעלים ולקבור אותו זה ברור שאת זקוקה לקשר וזקוקה לתמיכה לכתף שלה בכל הקשור בפגיעה שתגן ותכיל את הכאב כשיש קשר טוב שנבנה אפשר גם לפתוח עם אמא את הצורך שלך לדבר לקבל את התמיכה לא להיות שם לבד איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

אני חושבת שכל אחת מכן, (את ואימך), באה מעולמות שונים ואני אסביר. אמא שלך מכירה בעובדה שניפגעת וקשה לה כאמא להתמודד עם זה כי במובן מסויים זה בתחושה שלה כשל שלה שהיא לא ראתה בזמן ולא הגנה עליך מספיק. לכן כמו שאמרה חטולית בכלל לא קל לה, והדרך שלה לעזור לך עכשיו היא לעשות איתך פעילויות רגילות כאילו שכלום לא קרה, אבל להיות שם איתך בדרכה. היא רוצה להעלים את מה שקרה ולשפר את המצב, לאפשר לך להרגיש טוב יותר. את באה מכיוון אחר. ניפגעת ואת רוצה שאימך תכיר בפגיעה ולא תתעלם מימנה וכאילו תתמוך בך עכשיו כפיצוי על מה שלא עשתה בעת הפגיעה. ואת לא רוצה שהיא תעלים את זה אלא שתתייחס למה שקרה, ובעצם אליך. בהרגשה שלי, ומניסיוני, אני יודעת כמה את זקוקה לחיבוק הזה או להכרה בך שניפגעת, אבל שום דבר לא יכול לשנות את העובדה הזאת בין אם אימך תתמקד בפגיעה שלך ובין אם לא. לכן אולי כדאי לעבוד על חיזוק הקשר בניכן ולא להתמקד בפגיעה אלא בהווה ובעתיד מעבר לפגיעה. אי אפשר למחוק את מה שקרה ואת הכאב על מה שקרה, גם אם אמא שלך תתמוך בך במכוון ללנטרל את החסך שאת מרגישה מימנה בעת הפגיעה, זה לא ישנה את זה..... רק תחשבי על זה. שלך - מציאות אחרת

הי, כתבתי לכן בתגובה על תגובתכן, ועכשיו אני לא רואה שזה נקלט. עוד לא ממש הבנתי כנראה איך טכנית הדברים כאן עובדים. בכל מקרה תודה רבה על תגובתכן, הזדהתי עם הרבה דברים, ונכון מאוד שהמסכה מצילה אותי הרבה פעמים ובזה אני יכולה להבין את אמא שלי, תודה. לגבי החסך, נכון וכואב כל כך!!!! שום דבר שאמא שלי תעשה עכשיו לא ישנה את מה שקרה לי לילה טוב דמעות

שבת שלום שבת שקטה ושלווה של כוחות ותקווה איתכן אידה אולי כבר מכירות ובכל זאת... פאזל החיים: מדען אחד ישב ועבד, כשלפתע ניגשאליו בנו בן ה-7 נחוש לעזור לובעבודתו.המדען,עצבני בגלל ההפרעה, ניסהלבקש מבנו שילך למקום אחר, אךכשראה שזה לא הולך,חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה.הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפתהעולם, גזר אותה לחתיכות קטנות, ונתןלילד יחד עם גליל נייר דבק."אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח אתהעולם המפורק ונראה אם אתה יכוללתקנו! בכוחות עצמך".המדען חשב שייקח לילד ימים רבים, עדשיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעותלאחר מכן,שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא,סיימתי, הצלחתי להרכיב הכול".בהתחלה, לא האמין המדען: " זה לאייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיבמחדש מפת העולם שמימיו לא ראה!!!!!"אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו,כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודהמבולגנת...להפתעתו, המפה הייתה מושלמת וכלהחתיכות היו במקומן."איך עשית את זה?" שאל המדען אתבנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם"."אבא", ענה הילד, " אני אמנם לא ידעתיאיך נראה העולם, אבל כאשר תלשת אתהדף מהחוברת, ראיתי שבצידו השני ישתמונה של אדם.כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אבללא הצלחתי. אז הפכתי את כל החתיכותוהתחלתי לתקן את האדם.כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אתהדף וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם... תחשבו על זה.... השב העבר

מצטערת אידה אין לי כוח להיות נחמדה או שמחה או מושיעה או מעודדת ובאמת לפעמים מצטערת שהתחלתי בכלל הפאזל הזה מורכב מידי . בכל מקרה שהשבת תהייה שלווה ושמחה ותודה שאת כאן איתנו

מהמקום שלנו קשה לנו למצוא תשובות חיצוניות לכאב שלנו בגלל שלא מצליחות לתקן את הפנים הפגוע שניפגע מהמון גורמים חיצוניים. כל אותם גורמים חיצוניים חדרו את הגבולות שלנו, שלי ומיתוך כך עבודת הניקוי היא קשה במיוחד, כי כל הדפוסים והחשיבה שלי מנוהלים מבחוץ פנימה במקום מבפנים החוצה. מכאן גם ניראה לי שהמסר שאני משדרת כלפי חוץ מושפע וכפוף לכל אותם דברים חיצוניים לי שמשפיעים עלי ועל ההתנהלות שלי, ובעצם האני העצמי שלי קבור עמוק עמוק בפנים ולכן אני גם לא יודעת מי אני, מה אני רוצה, מה אני אוהבת ולא מרגישה כלום כלפי עצמי..... זה מהרהורי ליבי ומה שהצלחתי להבין ולהוציא מיתוכי. שלכן - מציאות אחרת

אבל מאוד אופטימי וקלישאתי, כמו כל המיילים מהסוג הזה. זה כ"כ לא מציאותי. הדברים לא עובדים ככה. אני יכולה להשתדל "לשפצר" את עצמי, ואז התפישה שלי את המציאות ואת העולם תהיה יותר חיובית ויותר "נכונה", אבל זה לא מה שיגרום לאדם רע להיות טוב פתאום, פשוט ההתייחסות שלי אליו תשתנה והוא לא יפריע לי, הוא יהיה כמו אבק חול עבורי.

הי, שבוע טוב לכולן. תודה שוב על קבלת הפנים. אני כאן כי עברתי פגיעה מינית, קצת קשה לכתוב את זה כאן, שחור על גבי לבן. אבל זה כנראה מה שקרה לי. נסגרתי על השם דמעות וסליחה שכתבתי גם בשם רוצה לבכות, לא ראיתי שההודעה שלי נקלטה אז שיניתי שם כי חשבתי שאולי השם הזה תפוס ולכן ההודעה לא נקלטה. לילה טוב דמעות

קחי לך את הזמן שלך ורק כשתהי מוכנה שתפי במה שאת יכולה חומד בנתיים את יכולה גם להשתתף ולענות,,,,,,,,, כמובן אם בא לך אם מתאים לך בלי לחץ שיהיה לך אחלה שבוע טוב חטולית

אכן סיפור יפה וגם ישן אני שמחה שמידי פעם את חוזרת ומעלה אותו כדי להזכיר לנו שרק אנחנו יכולות לגרום לאותם שינויים שאנחנו מאוד רוצים שיקרו לנו בחיים האחריות היא עלינו -בלי תרוצים! שבוע נפלא לך ולכולן חטולית

אוהבת אותך ...

מבינה שאין כוחות וזו נראת משימה קשה ולפעמים אף בלתי אפשרית. אבל המסר הוא שכל אחד יכול לשנות ולתקן- לשנות רק את עצמו אין לנו את היכולת לשנות את האחר או את העולם. הרבה פעמים אנחנו כועסות ובצדק על דברים ואנשים קרובים יקרים וגם לא אהובים אולי שנואים מותר לכעוס וכדאי גם לבטא אבל לשנות נצליח רק את עצמנו התקווה שהשינוי שלנו יעשה גלים חיובים ועם כל אחד יהיה מסוגל לעשות את השינוי...לקחת אחריות אז עולמנו יהיה אחר ... בתקווה איתכן אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לא מסוגלת להגיב נעלמת נאלמת אין לי כבר מילים או קול אין לי כבר כוח או חשק עושה הפסקה מהכל רק משך השבת לא חושבת לא מרגישה מתנתקת מנסה לנשום ונראה מה יום ראשון יביא.... שבת שלום דמעה

איתך יקרה גם בשקט, אם את מסכימה. קחי את הזמן שלך, נוחי ורק תהיי טובה אליך כי מגיע לך טוב והמון. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

אין על מה להצטער הכל בסדר מקווה שתרגישי טוב יותר כבר בשבת וראשון יביא עימו בשורות טובות שבת שלום אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות קיפה מינית

בלי מילים בלי מגע רק להיות שם איתך

מאוד מבינה אותך ואת מה שעובר עלייך את יודעת שלא משנה מה אנחנו תמיד איתך נכון? גם עכשיו וגם תמיד אוהבת אותך יפה שלי חטולית

ימים לא פשוטים בכלל עוברים עלי בתקופה האחרונה עד כדי כך שעברתי התקף חרדה שלא מהעולם הזה, הייתי בטוחה שאוטוטו אני מקבלת גם התקף לב ,לקח לי שבוע ימים לצאת מזה ועדיין הפלשים רצים בראש כאלו מתחרים בינהם מי ישגע אותי יותר מהר , מי חזק מהם יותר ,,,,,,,,,,,,, אז כתבתי , ועדיין זה שם , מחפשת משו להרגיע את הטרוף הזה לא מצאתי משהו משלי כדי לומר זאת לפחות במילים אייל גולן-אם יש גן עדן יש רגעים נגמרות לי המילים רק הראש מלא תמונות רעשים ודמיונות רגעים נגמרים ההסברים רק הלב עובד שעות לכסות את הדמעות אם יש גן עדן או מקום מסתור עכשיו חבקי אותי ואת פצעי וקחי אותי אליו אמא אני רוצה בנפש פנימה לחזור הביתה, אל ביתי כמו שהיה בילדותי קורא לך - אמא אני רוצה בנפש פנימה לחזור אלי ואל דמותי שלא אצא מדעתי יש רגעים לא יודע מה עושים מול עיניים אדומות מול גבהים ותהומות רגעים שהכל נשבר בפנים וכולם אומרים תפילות ואני מלא קללות אם יש גן עדן או מקום מסתור עכשיו חבקי אותי, את כאבי וקחי אותי אליו אמא, אני רוצה..... גם אני מאוד רוצה אבל,,,,,,,,,,,,,,,, רוצה לברך את כולן כאן לשבת שקטה ונעימה אומרים שיהיה קר וגשום אז יש סיבה טובה מאוד להתכרבל מתחת לפוך לשתות משהו חם מהביל לחימום הנשמה לקרא ספר טוב ששוכב שם ומעלה אבק ובכלל גם סתם-לא לעשות כלום רק לנוח ולהנות מהשקט והשלווה כמובן-למי שזה מתאים http://cafe.themarker.com/media/t/183/104/8/file_0.gif אוהבת אותכן חטולית

חטוליתי יקרה, מבינה אותך, מזדהה איתך ועם מילות השיר לגמרי ועוטפת אותך בהמון חום ואהבה, ובחיבוק עדין, כי זה מה שמרגיש לי שירגיע את הנפש שלך שכל כך פצועה עכשיו. נשמה, את הנעשה אין להשיב והוא כואב בטרוף, אני יודעת יקרה, מי כמוני יודעת, אבל יש עתיד ויש תיקווה והכאב יקהה את עצמו בעיקר ברגע שתקבלי אותו ותביני מבפנים שמה שלא יהיה ומה שלא קרה שם, וגם אם זה הכי נורא שיכול להיות, לא גרע מי מי שאת ומי מה שאת במאומה ואת בעיקר נשמה ענקית עם לב ענק ואוהב, ואהובה וראויה לטוב תמיד ויהי מה. תוציאי יקרה את כל הרעלים האילו מתוכך כי הם של מי שפגע בך ואת לעולם תשארי נקיה וטהורה כמו שאת. מאחלת לך שהפחד והחרדה יהפכו לעוצמה וכוח, כי את יכולה להם ולהכל. ואני יודעת ומכירה את העוצמות שלך. שבת שלום גם לך ולכל האנשים בפורום. אוהבת אותך יקרה ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

כל כך מבינה אותך כל כך פוחדת מהשלב הזה שאני פשוט לא מוכנה אפילו לנסות לחמול לה לאותה ילדה לאהוב ולחבק כי כשאני יעשה זאת אני פוחדת שגם השדים והרוחות של ילדותה יגיעו וגם ככה אני כבר לא יודעת מי ומה אני . אוהבת ומחבקת שתהייה שבת טובה ונעימה

חטולית יקרה, התקף חרדה בהחלט לא נעים די מפחיד האמת מצטערת שהיית צריכה לעבו ר זאת שולחת לך חיבוק ושהשקט ישוב לשגרת יומך .... אצלי, השקט הנעים הזה שמתגנב לפני ארוחת השבת בני הבית מתרחצים בשקט ויש לנו גם אורח חמוד (: עייפתי מעמל המטבח בטח גם את עבדת היום תנוחי הרבה! מאחלת לכולנו שבת נעימה וכיפית! סמויה

השבת עברה התחיל שבוע חדש תודה על התגובות החמות שלכן בוחרת מובחרת יקירתי כל דבר מגיע בזמנו המתאים מה שעכשיו לא מתאים -נימודו (לא חשוב) אל תילחצי הכל יהיה בסדר , באמת תני לזמן את הזמן שיעשה את שלו חטולית

אבל חייבים לעשות פעולות ...לשינוי אחרת הוא לא יגיע לעולם .

כמה שזה קשה... אני יודעת... ורק רוצה לומר לך שאת גיבורה! מחבקת אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

הי אני חדשה כאן, בחרתי בשם רוצה לבכות כי אין לי מקום לבכות בו. לילה טוב

לבכות ולצחוק לשתוק ולצעוק ללמוד ללכת צעדים ראשונים כאדם חופשי ומאושר אנחנו כאן יקרה בזמנך החופשי כשתרגישי נכון תיבכי ותצחקי ותשתפי באשר על ליבך

את מוזמנת להכנס לבכות לדבר לשתף להתייעץ בקיצור כל מה שבא לך מה שעוזר לך להיות את חטולית

בטוחה שתמצאי כאן כתף תומכת עם הבנות הנפלאות שיש כאן..

הי תודה על קבלת הפנים, אני רוצה לברר משהו. ואולי זו שאלה למנהלת הפורום. אם אין סיסמא שצריך לכתוב כל פעם שנכנסים אז בעצם כל אחת יכולה לכתוב כאן בשמה של משהי אחרת? כי אני נכנסתי פעם אחת בשם דמעות ופעם אחת בשם רוצה לבכות, בטעות כי לא ראיתי שהודעה בשם דמעות נקלטה. ואז הבנתי שאני יכולה לכתוב כל שם וזה יקלט? האם אין דרך לעשות לי סיסמא? תודה רוצה לבכות

ברוכה הבאה לפורום. מאמינה שתרגישי טוב כאן ושהדמעות יהפכו לצחוק, כי יש כאן אנשים טובים שיגרמו לך לחייך ולהרגיש בטוח. יש לך כאן מקום מכיל עשיר באנשים חמים, מקבלים, מכילים ואוהבים. שלך - מציאות אחרת

תודה על קבלת הפנים, אני לא בטוחה לגבי הצחוק... אבל מאוד רוצה להגיש בטוח.

מוזמנת להיות חלק מהפורום לשתף, להתייעץ וגם לבכות כאן איתנו אנחנו כאן בשבילך אין לנו ססימא כאן אבל אם תחליטי להשאר (מה שנשמח כמובן) תגלי שכולם מכירים אותך בכינוי שלך והסיסמא פחות חשובה! ברוכה הבאה מקווה לראותך כאן איתנו אידה עו"X MSW טיפול נפגעות תקיפה מינית

נכנסת לכאן כל יום ולא מוצאת את עצמי, וכך גם בחיים בחוץ. לא מוצאת את עצמי בשום מקום. לא שייכת לשום מקום, לא מתחברת, כמו ניבעטת החוצה, לא קשורה. הכל בורח לי מבין האצבעות, מרגישה שלא יכולה לאסוף את עצמי וגם לא את כל השברים שמסביב. נופלת בכל פח ששמים לי. מאמינה יותר מידי ובסוף מתבדה, משקיעה יותר מידי ובסוף נישארת מרוקנת, מחפשת את הקרבה ומרגישה שאין דבר כזה בשבילי באמת. אין אהבה אמיתית בשבילי, זה רק אם.... אז..... לא יודעת להסביר, אבל אני בגדול כלום אחד גדול. מרוב רצון לא נישאר שום דבר להשען עליו. וגם לבד אי אפשר. וגם בבית אי אפשר, ועם המטפלת אי אפשר. מרגישה חלשה ואסור לי להיות במקום הזה מול אף אחד כי זה מה שהרס לי את החיים וזה מממש את עצמו תמיד באדיקות, פעם אחר פעם. לא יכולה עם.... וגם לא יכולה לבד, נופלת באמצע. יודעת שהכל יצא מבולבל, וזה בערך כמו איך שאני מרגישה..... סליחה שאני ככה... לא יודעת להגדיר, להסביר... מציאות אחרת

מתוקה שלי קראתי אותך מרגישה אותך עם כל מה שעובר עלייך רוצה לגבש משהו יותר מכמה מילים,,,,,,,,, רוצה לחבק אותך במילים שיכאב פחות להגיד לך שמבינה אותך יותר מאשר מילים מסוגלות להביע כואבת איתך ומזדהה איתך מבינה אותך ויותר מהכל אוהבת אותך לא מצליחה לומר יותר מזה שולחת חיבוקים בשפע מכל הלב חטולית

אמרת הכל ממי וזה המון המון בשבילי, מחמם את הלב, וכל כך יקר לליבי. במיוחד כשאת עצמך כל כך כואבת עכשיו. וגם אני אוהבת אותך בכל ליבי, שולחת חיבוק חם עדין ואוהב. שלך - מציאות אחרת

את בדרך ענקית למציאות אחרת את עושה דברים ענקים עבורך ובדרך זה קשה וכואב תמשיכי ככה עוד יגיעו ימים טובים ויפים

ברור שאני יודעת ואפילו מרגישה וזה המון. וכן הדרך קשה ומלאת מהמורות ומכשולים, צעד קדימה ושמונה מאות אחורה, אבל מי סופר, העיקר שאנחנו צועדים עדיין, גם זה משהו. אוהבת אותך יקרה ומקווה שגם את יודעת. חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

שאנחנו לא לבד

כאן מדי פעם נכנסת ויוצאת... לילה טוב

גם אני כאן... תכף למיטה שיהיה לילה טוב נעים חם ושקט (: סמויה

גם אני כאן, אוהבת, שלך - מציאות אחרת

מה קורה חומד ? רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך מצטרפת בהדרגה יקירתי

על עצמך לשחרר ללמוד לא להיות לבד גם כשמקבלים עזרה ולא למלות את הלבד בנתינה . יודעת מה אני אומרת כשלומדים לקבל עזרה לומדים לקחת מקום לעצמך ומשם זה בעצם ההבדל בן להיות או לשרוד . אוהבת מחבקת ושולחת אנרגיות ומקווה שלא מעיקה מרוב כוונות טובות .

בוחרת מאמי שלי לא מסוגלת לשחרר כרגע כלום מרגישה כמו בונקר אלמד גם לקבל ,לתת מקום לעצמי בנתיים שורדת המון תודה על האנרגיות החיוביות אינך מעיקה , להפך מרגישה את החיבוק שלך אוהבת ומחבקת נשמה יקרה חטולית

דברים לעיתים "נתקעים" עד שמגיע זמנם להשתחרר מחכים לך בסבלנות, יקרה עם המון אהבה והקשבה כי מגיע לך בחזרה חיבוק-גדול סמויה

מרגישה כמוך יקרה ומבולבלת לגמרי. מקווה שתצליחי להרפות ולשחרר, ולהוציא את הרעל מיתוכך. שולחת לך חיבוק עוטף ואוהב מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

היי מה קורה? אני התחלתי ללמוד טיפול בהבעה .. ריגשית זה לא פשוט + עובדת ועסוקה. הלימודים דורשים ממני מאמץ רגשי מכוון שאני אדם קצת נחבא על הכלים \ ביישן וכו מה שקצת מקשה עלי אבל אני עובדת על זה. אני שוקלת לשים את הטיפול על הולד אבל לא בטוחה שזה רעיון מוצלח כי לימודים האלה דורשים גם להיות בטיפול.. מקווה ששלומכם טוב

היי עלמה מה שלומך שמחה לשמוע עסוקה ועובדת מאמינה שתוכלי לשלב את הלימודים העיסוקים וכל השאר ביחד עם הטיפול מה גם שאת אומרת שאת צריכה להמשיך בטיפול בהצלחה ואל תרימי ידיים חטולית

התגעגענו... טוב לשמוע ממך וגם בשורות טובות. מזל טוב ובהצלחה בלימודים אני יודעת שהלימודים דורשים עבודה עצמית רבה ועמוקה. אפשר בקלות לשקוע ולא להבין מה לעשות עם מה שעולה. ולכן ממולץ להיות במקביל בטיפול כך גם כמטפלת תיהיה מודעת יותר. בהצלחה גאה בך אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

זהו זה קורה לבד, מאליו נתק מוחלט לא ברוגז לא פיצוץ לא ריב סתם נתק חלל גדול ריק שנשאר אין יותר מה לומר יש המון שנאה קנאה יריבות בכל תחום ו.. על כל דבר בחיים כן..לצערי זה גם עד שזה מגיע לילדים שפלות תת-רמה אז אולי עדיף ככה לחוד נמאס! נ.ב על מי לעזאזל אני מדברת? על חברה? על שכנה? לא, על אמא כן, על אמא כך זה בחיי זכיתי!

מתוכך .חבל שתשאירי את הרעלים האלה בפנים . אוהבת ומחבקת עם זה עוזר

מבינה מאד את הכאב הזה שעליו את מדברת, כי אמא יש רק אחת, ואת רוצה רק את אמא. זה כל כך מובן וברור וכל כך כואב. והדבר היחידי שאני יכולה לומר לך הוא שהכשל הוא של אמא שלך ולא שלך. את ראויה לאמא ולאהבה שלה, ולא זכית למה שאת ראויה לו בזכות ולא בחסד, בגללה ולא בגלל שיש בך איזה שהו דופי. לא יודעת אם זה מנחם, כי אין תחליף לאהבת אם אבל נסי את להיות אמא לעצמך, כי את לגמרי ראויה לאהבה. נסי לאהוב את עצמך כמה שאת יכולה וכמה שיותר כי בהחלט מגיע לך מעצם היותך. תהיי טובה אל עצמך. שולחת לך חיבוק עדין ועוטף. שלך - מציאות אחרת

הדבר הזה אוכל אותי מבפנים טוב שאני מוציאה הבעיה היא שזה מאוד עמוק ובלתי פתיר אבל אם אני מדברת על זה סימן שאני צריכה להוציא כי קשה להתמודד עם זה לבד. מה אומר, זו בעיה שהשורשים שלה נעוצים עמוק בעבר וואוו אם אני ירחיב יישפכו פה "מגילות" שלמות סתם דוג' קטנה מהיום היא התקשרה לפני כשעה לשאול מה עם הניתוח של התינוק ואיך יצא והאם הצליח? עכשיו הניתוח היה כבר ב- 16.01!! פתאום שיחה על...שאני יבין תרמז "חורף, גשמים, בלה בלה בלה בלה..." תירוצים ותירוצים ואני... לא אומרת כלום כן..כן אני אומרת ונאכלת מבפנים אין למי לדבר לומר "תפסיקי לבלבל לי את המוח עם שקרים!" די את כבר משקרת גם לעצמך! ובעיקר אותי וזה פוגע כל השקרים סתם ובנוגע לילדים כל דבר שאני מתגאה בו באופן טבעי לאמא שלי היא לא מסוגלת לשמוע! "אל תפרסמי! טפו טפו" ולא רוצה לשמוע יותר מה זאת אומרת אל תפרסמי? את אמא שלי! אני לא משוויצה לאדם זר להיפך, את צריכה להיות אפילו יותר ממני בכל מה שקשור לילדים! ודווקא איתה אני הכי לא יכולה הייתכן שזה נובע מ.... לא רוצה לאמר זאת אפילו ומכיוון שפניה אינם לשלום היא מיד קוטעת היא לא מסוגלת נוצרת מיד תחרות עם מה אחי הקטן- הילד שלה בן השונה וחצי מנישואין שניים מסוגל לעשות או היה מסוגל לעשות בגיל הזה והזה ועל כל דבר היא ורוצה להוכיח שהוא, הילד שלה יודע יותר והיא בודה סיפורי סבתא וגוזמאות מצוצים מהאצבע שאינם נכונים!!!! בפנים שלי! זהו בינתיים... (:

כל כך מבינה אותך על העוגות אבל חבל שאת משלמת מחיר על הרגשות שלך עדיף שתוציאי כאן הכל ותביני שאת לא קרבן של אמא שלך יותר ואין סיבה שתאכלי את עצמך . אוהבת ומחבקת ומכילה ואיתך

אמא שלי בכמה במילים , בשיחת טל' , מרחוק בשלט רחוק מסוגלת ל.. להפוך לי את החיים וגם למרר שהיא רוצה ובקיצור גם לסובב אותי איך שהיא רוצה טוב, היום כבר לא כל כך אבל.. את קולטת את העוצמה שיש לה?! היא יודעת היטב את נק' התורפה שלי ובכלל היא אדם מאוד מתוחכם לא בליגה, מה שנקרא אי אפשר על כזה דבר כי ההפתעה יכולה לבוא מכל כוון וכמה שאני לא נזהרת זה בא לי מכוון אחר הרגשה של חוסר אונים משקרים לך בפנים ובו זמנית גם מכניסים אותך לפינה שאת לא יכולה להגיד זה שקר למרות שזה ככ שקוף ולא נותר לך אלא להגיד כן ולהסכים כמו בובה.

ואולי עברי לידר "אמרו לה לגשת, אמרו לה לשכב לחצו לה בבטן, הרביצו בגב אמרו לה ילדה, את פנים אחרות מכולם אמרו לה ילדה, אין לך מקום בעולם אמרו לה תראי, את חושבת אחרת וגם כשגדלת את עדיין זוכרת נשברת ועפה לשמיים שלך ואולי במקרה יגמרו החיפושים ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים ואומרים לה לשמוח, רוצים שתאהב רוצים שתצחק, שתחיה ועכשיו אבל איך בחלום, היד מתרוממת זה נראה אמיתי והנה היא שוב משחקת איתם והם נחמדים אוספים ממתקים ושומרים שאולי במקרה יגמרו החיפושים ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים ואיפה החיים שלך היום, הא? מערכת ויתורים גדולה זה לא האמיתי שמחפשים זה רק הרגש שחוטף מכה דירה יפה בעיר קרה, רחוק מכאן כל כך רחוק עכשיו, רחוק מכאן ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים ואיפה החיים שלך ואיפה חברים שלך" קשה לי דמעה

נשמה יקרה, לגמרי איתך ולגמרי מבינה את הכאב והקושי. אל תוותרי על עצמך ועל הטוב שיש לעולם להציע, כי יש טוב וגם את תזכי בו, אם רק תסכימי לראות אותו ולהיות בטוחה שמגיע לך. שולחת לך חיבוק חם ועוטף, את לא לבד יקרה, ולא הכל קר ומנוכר. שלך - מציאות אחרת

בהרגשה ,מזדהה עם הרבה ממה שכתוב הלואי והייתי יכולה לאחוז בידך כך שתיינו לא היינו נשארות בלבד הגדול הזה חיבוק רות

כבר אין לי כוחות או מילים על הבוקר טלפונים עיקולים על חשבון הבנק לכי תתמודדי עם הפלאשים ווהזיכרונות והבעיות עם הילדה והחשבונות והסכרת ואין אוויר ואין כסף והכל מפחיד ולי רק בא ללכת לים לשבת על החוף בקור לשבת עד שפשוט אקפא כי באמת שכבר נשברתי ובכל יום יש "הפתעות" חדשות דמעה

מה אומר לך.. בהחלט תקופה לא קלה התמודדיות לא פשוטות והכל בא בבת אחת כים סוער שמאיים להטביע אומר שמבינה אותך מאוד מאוד שולחת לך חיבוק ותהיי חזקה! סמויה

שולחת כוחות ואנרגיה חיובית ותפילה שיחלפו הקשיים

ימים קשים ימים אפורים מצאתי כמה מילים -לא שלי שאולי ינסכו בך תקווה לימים טובים יותר עוד יהיו לנו ימים טובים איילה לוי עוד יהיו לנו ימים טובים עם השמש בשמיים אז נשכח מהכל חברים ונחזיק חזק ידיים נביט בעיניים ונראה את היופי והטוב תמיד כאלה נהיה לעולם לא נפסיק לאהוב עוד יהיו לנו שמחות ורגעים של התרגשות נברך המון ברכות ונבקש יפה רשות להמשיך ורק לשמוח את זה אנחנו אוהבים אלוהים תן לנו כח כי להמשיך כאן חייבים אתך תמיד יפה שלי חטולית

מישהי שמעה על מקום שנקרא רוח נשית? ניסיתי למצוא מקום כמו ביתך ושחך אבל לצערי ביתך עובר מקום ולא מקבל כרגע ושחף עולה הרבה כסף כך שהם ירדו מהפרק ,לגבי או אי זה קצת המוני בשבילי אני זקוקה למשהו יותר אינטימי ושקט אז מצאתי את רוח נשית אם מישהי מכירה אשמח לשמוע עוד דבר,אני מנסה למצוא את הפוגעים ידוע לי שמותיהם הפרטיים והמקום שהיה מאוד ידוע ומרכזי בעיר כמו כן הם היו בכלא (לא בגללי)והיתה כתבה בעיתון .למרות כל מאמצי לאתר משהו אני לא מצליחה אני רוצה ללכת לשם והאמת משהו לא ברור גורם לי לרצות לעשות את זה (לפעמים אני רוצה להיות בטוחה )וגם קשה לי שאני לא מצליחה לזכור את הפנים שלו בבירור כי היה חושך רוב הזמן אוףףףףף לא יכולה להיות לבד לא יודעת מה לעשות הכל דפוק כמוני

רוח נשית היא עמותה שעוזרת לנשים נפגעי אלימות למצוא כלים כלכליים ולהגיע חעמאוצ כלכליתץ מצפרפת לך לינק עם רשימה של אפשריות לטיפול בהפרעת אכילהץ http://www.doctors.co.il/forum-3431/message-6703#message-6703 בהצלחה דמעה

שבת שלום ותודה על הפורום . אני בת 32.בגיל 17 עברתי תקיפה מינית . הייתי שנה בטיפול שמאד עזר לי. יש לי בעיה שמאז כל בדיקה רפואית מטריפה אותי כי זה מצב שאני לא 100 אחוז בשליטה . היום זה מציק לי מאוד מאחר ובעלי ואני בטיפולי פוריות בגלל בעית זרע זה אומר מעקב זקיקים והזרעות . כלומר בדיקותרפואיות 3-4 פעמים בחודש. כלבדיקה כזו מלחיצה אותי מאוד ויותר מזה בגלל הלחץ כנראה גם כואב לי . בכל מקרה כדי לשלול בעיה רפואית אני אקבע תור לגניקולוגית-סקסולוגית . רציתי לשאול ... התגובה שלי לבדיקות רפואיות , הדפיקות לב , הפחד הלא רציונלי זה נורמלי או שמשהו לא בסדר אצלי ? רציתי להתיעץ אם לספר לרופאה מה שעבר עלי לפני הבדיקה ? תודה

היי דפנה, ראשית ברוכה הבאה לפורום. אני עצמי מתנהלת בדיוק כמוך כשצריכה לעבור בדיקות רפואיות. לחוצה מאד לפני כל בדיקה, והאמת היא שאם אני לא ממש חייבת כי מצבי מחייב טיפול, אני לא הולכת בכלל. לאחרונה נאלצתי לעבור בדיקות גניקולוגיות והלחץ שלי היה מעבר לכל גבול הגיוני, כי זה מאד טירגר אותי. בקיצור אין שום דבר לא תקין אצלך, והתגובות שלך לגיטימיות לחלוטין ומובנות, לאור מה שעברת. מה שעברת הוא הלא נורמלי, לא את. באשר ללקבוע תור הייתי מציעה לך לקבוע תור אל רופאה שיודעת לעבוד עם אנשים כמונו שניפגעו כמו שניפגענו. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

ברוכה הבאה לפורום מוזמנת להיות חלק לשתף, לחלוק או רק להתייעץ הכל בקצב שלך אני מצטערת על הפגיעה הטראומטית שעברת, שמחה שעברת טיפול מוצלח שעזר, אך כנראה שהגוף לא שכח הוא לא שוכח כל כך מהר, בדיקות, טיפולי פוריות, כניסה להריון ולידה הינם טריגרים לטראומה. וכך הגוף מגיב...בפחד הוא חש סכנה הכל טבעי ונורמלי! כדאי לשתף את רופאה, זה מאוד יכול לעזור, יתכן שתזדקקי לעזרה ותמיכה בתקופה זו וכדאי לחשוב על עזרה מקצועית, טיפולי פוריות הם לא הליך פשוט, בטח כשיש טראומה ברקע. בהצלחה וכאן בשבילך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

הרגיע אותי שקראתי שכתבתם שזה טבעי ונורמלי התגובה של הגוף לבדיקות פיזיות . האמת שזה מתסכל אותי שהגוף שלי לא מסונכרן עם הראש . הרי ברור לי שאני לא נמצאת בשום מצב של סכנה . זה כאילו שהגוף שלי "בוגד" בי . דוקא בתקופה שאני צריכה להיות רגועה בבדיקות הגוף מתחרפן , הלב דופק בכל בדיקה מהר מאוד , לפעמים יש לי בחילה ולפעמים כואבת לי הבטן מרב לחץ . שמתי לב שכואבת לי הבטן כמעט בכל בדיקה . זה נרגע אחרי איזה שעה .אני בטוחה שזה מלחץ ולא תופעות לוודאי . הטיפול הוא על בסיס מחזור טיבעי . אני לא מקבלת הורמונים שגורמים למיחושים שונים .( יש לנו בעיית זרע ). אידה אני חושבת שאת צודקת שכדאי לשתף את הרופאה לפני הבדיקה .אני אעשה את זה למרות הקושי לספר . אני אלך לרופאת נשים שהיא גם סקסולוגית . אני לא יודעת אם לספר לרופאה על הכאבי בטן בכל בדיקה . אני מפחדת שהיא תשלח אותי לבדיקות ... כדאי לספר ? חשבתי על עזרה מקצועית ואני לא רוצה עזרה בשיחות . לא בא לי לחפור . אני רוצה רק להרגיע את הגוף . הגוף שלי חייב להבין שאני לא במצב של סכנה . חשבתי יותר בכיוון של טיפול ברפואה משלימה אבל אני לא ממש סגורה מה יעזור. אני לא יכולה גם לקבל כל טיפול ברפואה משלימה . למשל עיסוי על ידי אדם שזר לי אני לא יכולה .גם אצל אישה לא . אם יש לכם רעיון אשמח אם תשתפו אותי . תודה

התגובות שלך לגמרי נורמליות וכן , בהחלט רצוי לדבר עם הרופאה לא רק על מה שעבר עלייך לפני הבדיקה אלה גם על הפגיעה שעברת כדי שתוכל להבין מדוע את מגיבה כמו שאת מגיבה

שבת שלום שבת שלווה וחמימה אנרגיות חיוביות וטובות אידה עו"ס msw bpdgu, ,ehpv nhbh,

תודה אידה על האיחולים. תודה שאת תמיד כאן. שלך - מציאות אחרת

-

טיפול אדלריאני? האם זה עוזר? האם זה יכול לשנתו נטייה מינית?

מתבוננת יקרה אני שומעת אותך מחפשת פתרונות...מחפשת עזרה.. אנסה לענות טיפול אדלריאני הינה גישה שפותחה ע"י אלפרד אדלר , הפסיכולוגיה של האדם השלם, ההוליסטי. זוהי גישה פסיכולוגית חיובית, הומניסטית קוגניטיבית ערכית וחברתית. אדלר האמין שלאדם יש חופש בחירה, ושמעצם היותו יצור בוחר, הוא אחראי על האופן בו הוא יוצר את חייו ואת מערכות היחסים שלו. יש הרבה גישות טיפול וכמעט כולן עוזרות, יש הרבה משקל להתחברות לגישה, למוטיבציה לעבוד קשה , הקשר עם המטפל ועוד. לגבי היכולת לשנות נטייה מינית....לא בטוחה שאפשר לשנות.... אולי לבדוק את הנטיות להתגבש ולהרגיש שלם עם הנטייה המינית. מקווה שהצלחתי לענות אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

נפגעתי פעמיים ע"י בחור וע"י גניקולוג שגרם לי נזק חמור לנרתיק. קיבלתי בבית החולים תשובות חצופות לפגיעה שנעשתה לי. מי יכול לתת לי הגנה משפטית? מוציאה הון לטיפולים פסיכולוגיים והרופא הברוטלי הזה ייצא לו עוד מעט לחגןג בפנסיה

ברוכה הבאה לפורום מוזמנת להיות חלק לשתף לחלוק לקבל תמיכה הכל בקצב שלך מצטערת לשמוע על הפגיעות הטראומטיות שעברת אני מציעה שתפני למרכז סיוע 1202 יש להן את מאגר העו"ד העוסקים בתחום ויכלו להפנותך. כמו כן הם יכלו ללוות אותך בתהליך כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מצטערת שלא נכנסת אני לא אני כל כך או בכלל בתקופה הזו הטיפול מאוד קשה לי יש לי מטפלת מקסימה (לאחר שהכרתי אותה) ויש לי גם עומס רגשי שלא היה לי אף פעם בטיפול הקודם מחפשת מילים -הן נעלמו לי הכל מסתובב לי עכשיו בראש לראות דברים שקשה לראות להאמין שזה באמת נכון זה קשה מלתאר זאת במילים במיוחד כשהפוגע הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות רע לי ומאוד קשה לי מנסה להתמודד עם זה כפי יכולתי מרגישה חבולה ופצועה נפשית כמו שלא הייתי מעולם אין ממש מילים כדי לנחם , לעודד לחבק ולהיות איתכן אוהבת אתכן מאוד ואתן חסרות לי מאוד שולחת המון חיבוקים מכל הלב חטולית כואבת

אז זהו יקירה כמו שכתבתי לך למטה . לא צריך להכנס רק כדי לתמוך אפשזר גם כדי להתמך זה בסדר . אוהבת אותך אנחנו כאן

ראשית והכי חשוב, ובעיקר מקווה שתפנימי כי זו האמת ואין לי שום סיבה להגיד לך משהו שהוא לא אמיתי. מה שלא יהיה ולא משנה איך את מרגישה, את עולם ומלואו ויש לך לב ענק, ויש לך מקום פה שהוא שלך בזכות ולא בחסד, גם אם את מרגישה רע וגם אם קשה לך. אוהבים אותך בכל מצב וכמו שאת בכל רגע נתון. לכן בבקשה, אל תישארי לבד עם הכאב, אלא כנסי לכאן ותכתבי, כי כולנו איתך ואני מרשה לעצמי לדבר בשם כולן כי אני משוכנעת במאת האחוזים שכולן מסכימות איתי. הגלגל מתהפך לפעמים ולפעמים אנחנו מרגישות טוב ולפעמים מרגישות רע, לפעמים קשה לנו מאד ולפעמים פחות קשה. מי שעושה אותך הוא לא רמת הקושי וההרגשה הרעה שלך והכאב, אלא היותך בן אדם במלוא מובן המילה, משיכמך ומעלה. אני מבינה מאד את הכאב שבתוכו את נמצאת כרגע, כי ברמת העיקרון את מגלה שוב שמעלו באימון שלך ובמיוחד שזה מישהו מהמציאות העכשווית וזה כמו שאת אומרת פוצע ומחבל בנפש ובנשמה ואכן אין מילים. ויחד עם זאת, זה תמיד נישאר הקלון והבושה של מי שפגע בך ולא שלך. טוב שהמטפלת מקסימה, לפחות יש לך תמיכה נאותה, וגם כאן כולנו מחזקות את ידיך. תמשיכי לכתוב יקרה ולעשות את כל מה שיכול להקל עליך. אוהבת המון ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

למה ילדים כ"כ אוהבים את קירבתי ולמה אני תוך שנייה יוצרת איתם חיבור, כאילו יש בינינו כימיה בשנייה ומשהו מיוחד שלא קורה עם אנשים אחרים. אפילו אחד הילדים אמר לי פעם שאני כמו ילדה. זה קצת העליב אותי האמת באותו רגע. אבל עכשיו אני מבינה גם למה ילדים תופשים אותי ככה וכ"ו. לא פעם אמרו לי שאני לא בוגרת. אני לא מסכימה, אבל מודה שאני גם ילדותית קצת, אבל לא במובן הרע.

המקום שלא שכח לשמוח כמו ילד ולאהוב את הכל ...תמשיכי ככה זה לא עושה אותך לא בוגרת

גם אני חושבת כמו בוחרת בשינוי, ובכלל זה ממש טוב שאת יכולה להתנהל עם אנשים בהתאם להתנהלות שלהם. כלומר לדבר עם מבוגרים כחלק מהקטגוריה הזאת ולדבר עם ילדים ולשחק איתם כאילו גם את ילדה. זה ניקרא להיות איתם באותו ראש ובגובה העיניים. זה מעולה, ולא כל אחד יכול..... שלך - מציאות אחרת.

זה מקסים!!! רוב האנשים מאבדים את היכולת להיות ילדים, ולך יש יכולת להתחבר ולחבר את הילדים אלייך... קחי זאת כיתרון שלך, תתחברי לילדה שבך ופנקי אותה איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

איפה את יקרה ומה שלומך? מתחילה לחשוב שמשהו לא טוב ועוצמתי מידי עובר עליך כרגע. אל תישארי עם זה לבד, ואם את יכולה ונכון לך, השמיעי קול קטנטן. אוהבת ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

מציאות אחרת הפורום הוא לא רק מתי שחזקים הוא גם ברגעים קשים . חומד לא תמיד צריך לחזק מותר גם לקבל חיבוק וחיזוק מאחרים אוהבת ומחכה

כתבתי למעלה אוהבת אתכן על האכפתיות שלכן חטולית

מנסה לשתף אותכם ואותיי מבולבלת לא יודעת מה קורה לי בתוך המכלול של גוף ונפש מרגישה לא טוב מרגישה כבוייה רגילה לחיות לשמוח להיות ופתאום הכל על קונטרול לא יודעת על מה זה יושב אבל ...יודעת שכבר יומיים מחפשת אוכל הגוף לא נשמע לי וכל מה שאני רוצה זה שקט ולישון נכון שגם מחלות החורף מבקרות אותי אבל האם זה לא משהו שזימנתי לעצמי ...לא יכולה לנשום רע לי ויחד עם זה לא מטפלת בעצמי מזלזלת בגופי שטויות זה יעבור אז זהו שלא אתמול עברתי חוויה מוזרה קראתי מאמר של תרפיה הוליסטית ויש שם תיאור של בחורה ששכבה מקווצת ורועדת ומדברת על נטישה ופתאום התכווצתי והבנתי שגם עם לא ננטשתי פיזית וכל הזמן יש לי כאילו הורים אבל הם לא שם באמת ולא ראו אותי וזה סוג של נטישה נהייה לי קר וניכנסתי למיטה ובאמת הרגשתי עצובה על הילדה הזאת (אני ) שלא ראו אותה . אין לי כוח יותר לכלום המטפלת שלי רוצה שניפגש פעמיים בשבוע וזה נכון כי זה ארוך לי כל השבוע אבל בקושי שאני עומדת בפגישה אחת ובכלל כאילו חיי נעצרו והם תקועים רק בטיפול ואין שום כלום אחר השאר זה על קונטרול הרגשה נוראית .... אני עייפה רוצה לשים את הראש מקופלת עוברית עטופה בשמיכה ומחובקת ושקט הס ..

היי יקרה לי, אניחושבת שזו אחת הפעמים הראשונות שקודם כל את מתחברת לילדה שהיית אז ממקום של אמפטיה והכלה וקבלה, ולא ממקום מאוכזב או אפילו כועס, וזה לבד המון. את גם חווה לראשונה אולי את האמת האמיתית שלך ומבינה שלמרות שחיית מתחת קורת גג אחת עם ההורים, הם לא באמת היו שם איתך, וזה להסתכל לאמת בעיניים ולדעת שזאת האמת שלך ושאי אפשר להתכחש לה יותר, וזה נורא כואב כי בעצם כל מה שהאמנת בו עד היום, גם אם ידעת שכלום לא היה מושלם שם, האמת היותר חזקה מתפוצצת לך בפנים עכשיו ואת מרגישה את הלבד שהיה לך שם בהרבה מובנים. התנוחה העוברית שטירגרה אותך היא בעצם תנוחה של להרגיש נורא חשופים ולא מוגנים ולרצות להגן על כמה שיותר איברים כדי להפגע כמה שפחות. זו תנוחה מגוננת שבתוכה יש הרגשה של חוסר ביטחון נורא גדול, וחוסר אונים, ואלי בגלל זה את מרגישה ככה. ההתכרבלות הזאת או ההשתבללות מראה אולי שאת מזהה שהיית שם בפחד לפחות בחלק מהזמן ועם תחושה שאין מי שיגן עליך. במאמר מוסגר, באופן אישי השתמשתי המון בתנוחה הזאת בעת הפגיעה כדי שהמכות החזקות שלו, (באמצעות כל מיני אביזרים), יפגעו בכמה שפחות חלקים מהגוף שלי...... מקווה שלאט לאט הכאב יחליש את עצמו. אוהבת אותך ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

כל כך מבינה אותך גמני נמצאת עכשיו במקום הזה מרגישה כמוך בכל מה שתארת גם אם אמי שתחיה היתה שם נוכחת בחיים שלי היא אף פעם לא באמת היתה נוכחת שם את צודקת לגמרי זה בהחלט במרגיש נטישה הצורך הקיומי הוא להרגיש חום,קירבה,אהבה מה שאף פעם לא היה שם רק הרבה מאוד לבד תמיד לבד אוהבת אותך חטולית

היא שורדת וככה חינכה אותי והפכתי להיות שורדת וככה גם עברתי את הפגיעות . אבל אני לא רוצה להיות יותר שורדת אני רוצה להרגיש לחיות להיות ובגדול בענק . תודה יקרה על היותך את

היתה שם בחורה אחת וגבר שלא הפסיקו להווכח, הסתכלתי בהם בתימהון, בסוף הגבר ניגש, סיפר שהיא כנראה עברה התעללות (הוא הכיר אותה רק היום), אומר שהיא משוגעת, חולת נפש, ועוד כמה דברים. רציתי לגשת אליה, אבל לא היה לי נעים, סה"כ אני לא מכירה אותה. בסוף גם לפי צורת הדיבור הבנתי שהיא קצת "המונית", אז פחדתי בכלל לגשת :)במיוחד שהיא דיברה בטלפון ואמרה שיש פה באוטובוס איזו אחת שמסתכלת עליה והיא התכוונה אלי. אבל זה מרגיש כמו פספוס, אולי יכלתי לעזור לה.

מקסימה אחת יפה שאת רואה אחרים וחושבת עם יכולת לעזור יחד עם זה שמחה שלא ניגשת את לא מכירה ולא יודעת ועדיף להיות זהירים במיוחד במצבינו שקשה לנו לזהות אנשים שעלולים לפגוע בנו . אוהבת ומחבקת

גם אני חושבת שטוב שלא ניגשת אל האישה הזאת, כי בעצם את לא מכירה אותה ולא בטוח שהיא הייתה במצוקה. על כל פנים מרגיש לי שאם לא מכירים והבן אדם שמולינו לא מבקש עזרה במפורש ולא ניראה כמו מישהו שזקוק לעזרה במובן של להיות בסכנה ממשית, עדיף לא לגשת כדי שלא ניקלע למצב שנינזף בגלל שהאדם הזה בעצם לא זקוק לעזרה או לא רוצה אותה מאיתנו מי מישהי זרה לחלוטין..... אנחנו מאד רגישות ולפעמים כמו במצב כזה הרגישות שלנו יכולה לעלות לנו ביוקר.... שלך - מציאות אחרת

הלוואי ולא הייתי מדברת בכלל הלוואי והמילים היו נעלמות ולא הייתי מספרת.... לא רוצה להאמין יהודה מסס "עכשיו נפער הפחד והחושך מתכנס אל תוך שברים של מה שהיה מוטב שלכת מרעש שמהדהד בקול אבק העבר מכסה תוכניות אבודות פתאום האופק רחוק ממקומות מוכרים והחיים הפשוטים הופכים למסע ארוך לא רוצה להאמין ובא לי לצרוח מה עוד מחכה ומאיפה עוד כוח מה עוד יוכל להפר את מה שכבר קרה עכשיו הרגע ללכת ולעמוד אל מול שקיעה דועכת ובה כל האור לבדוק אולי כבר ידעתי ואין שום הפתעות אולי השקר ילך וישאיר את הסוד" דמעה

דמעונת יקרה, מאד מתחברת אל השיר ואל הרצון לשתוק, שהכל ימחק שוב ויעלם ושלא יצוצו עוד הפתעות ועוד דברים שלא מכירה. הגוף מוציא מיתוכך את הדברים כי את כבר יכולה להתמודד איתם, וככל שיותר דברים יהיו מיחוצה לך, ויעברו עיבוד את תרגישי נקייה יותר לפחות מהסוד שהוא מועקה נורא גדולה לפנים שלך. וכן יקרה זה כואב נורא, אבל עם הזמן הכאב יקהה את עצמו, רק סבלנות ותאמיני בעצמך שאת יכולה. חיבוק עדין מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

כל הזמן יש זיכרונות חדשים עד שאני מרגישה שאיכשהו הצלחתי להתמודד עם דבר אחד מיד צץ משהו חדש ואני מרגישה מלוכלכת יותר מידי קשה לי באמת הלוואי שיכולתי לחזור ללפני שזכרתי ללפני שדיברתי דמעה

מתפללת שנימצא את המנוחה ואת השקט ואת ה"נורמליות" שכל כך חסרה בחיינו . חיבוק עדין

וגם כל האחרות שנעדרות מכאן כבר כמה ימים.... שיהיה לכולן/ם שבוע טוב, שלכן - מציאות אחרת

ובוקר טוב למי שכאן למי שרק קוראת ולמי שאיננה מסיבותיה שבוע טוב בנות

כאן שבוע טוב וחיבוק אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כמה כאב יש באדם אחד בלבד כאב גדול שלא נותן מנוח כאב שלא מרפה גם כשאת יודעת שהכל עבר כאב שהולך ומתגבר עם הזמן עברתי כבר שואה אחת , מספיק לי למה לעבור שואה נוספת ? אני מרגישה כמו צל שלא רואים אותו שהוא רק צל שמשתקף מהחלון הדק והמפחיד צל שלא רוצה להרפת מימך , רצה להשתקף בתוכך. מתי הכל יהייה מאחורי , מתי החורים בזיכרון יסתמו ואזכור כל פרט ופרט . זכרונות שלא זכרתי שהייתי קטנה באים ומציפים אותי כאילו אין מחר , זיכרונות מפחידים לפעמים אני שואלת את עצמי אולי זה לא קרה לי? אולי זה קרה למישהו אחר ואני רק צופה מהצד כמו איזה סרט אימה שאני רואה . או אולי אני צריכה לעזור לבחורה הזאת לעזו רלה שלא יחזור קדמוו אותו כאב שלא מרפה ורוצה להשאר ולהכאיב יותר. כאב חזק , חזק אחרי ההסתכלות של כאב לי כואב לי למטה כאילו זה קרה לי כאילו זאת אני אבל אולי זאת לא אני זאת מישהי אחרת או אולי סרט שאני צופה בו כאילו לא היה בודדה ובודדה אני מרגישה אף אחד לא מבין מה קורה לי אולי אני משוגעת שמתחרפנת לה אולי אני חולת נפש שלא יודעת מה קורה איתי אבל בסופו של דבר אני יודעת מה קורה לי ורוצה שלא יקרה מדחיקה את זה אבל זה קרה לי זה כאב לי נורא או כאב לחלק מימני חלקים שנוצרו בעקבות הטראמה שעברתי חלקים מבולבלים שלא יודעים מה זה טוב או רע אני לא יודעת מתי זאת אני א לא אני , אני רק ידעת שאחרי שזה קורה למרת שזה כבר לא קורה אלה רק במחשבה או רק בחלקים כואב לי נורא איך איבדתי כל כך הרבה שעות בכל יום יום אני מאבדת שעת ולא זוכרת מה עשית בשעות האלה אלה רק יודעת שכואב לי למטה חזק חזק שאני לא מצליחה להתגבר על זה . איך לא סיפרתי את זה שהייתי קטנה מאוד רק בת שנתיים האמנתי לדוד שלי האמנתי לו הוא נתן לי הכל נתן לי ממתקים התנהג אליי ונתן לי המון אהבה חשבתי שכל אחד ככה זה קורה לו כנראה שטעיתי לגבי זה זמנים עברו ועוד מנים עברו ואחר כך הכל היה בצורה אכזרית אבל בכל זאת הלכתי בצורה הזאת המשכי להיות איתו כמו שפחת מין ככה הייתי כבר אין לי תקוה לכלום אין למה רק שהגעתי לגיל 18 ואושפזתי בבית חולים ואז גילו הכל ניסיתי להסתיר את זה וגם הי הרבה דברים שאני לא זוכרת בכלל , בהתחלה לא הבנתי אחרי זה שנאתי אותו אחרי זה התרגלתי ועכשיו אני לא יכולה בלי אני רוצה אותו חזרה אליי אבל הוא מת נפטר לפני שנה אבל אני רוצה לחיות את החיים שלי כמו שחייתי עבר ולא כמו עכשיו שהכל עולה והכל קשה ואני לא יכולה לתפקד ויש בי המון חלקים קולות שאת רובם אני לא מכירה אלוהים תעזור לי שזה כבר יגמרררר

מיצד אחד את מדברת על סבל נוראי וכאבים רגשיים ופיזיים נורא קשים והסבל לא ניגמר לך. מיצד שני הוא ניפטר ואת רוצה אותו בחזרה? לא מבינה למה את רוצה בחזרה את מי שעשה לך כל כך רע. לא מגיע לך לסבול מימנו ולא מגיע לך סבל או כאב בכלל. למה את רוצה את זה? את ראויה לטוב ולא לפגיעה חוזרת בך. שלך - מציאות אחרת

ברוכה הבאה לפורום מצטערת לשמוע על כל הכאב הטראומה, הבלבול וחוסר האמונה בעצמך מבינה את תחושת הטשטוש הספקות שקרה או לא הלוואי שלא מאמינה שכך היית רוצה להתעורר מהסיוט לדעת שחלמת- דמיינת? וכל מה שאת מתארת מאפיין מי עברה פגיעה מינית חשוב שתביני שכל התגובות שלך נורמליות למצב הלא נורמלי שהיית שרוייה בו... שאת בסדר אבל צריכה לטפל בעצמך בפצעים צריך הרבה אומץ לשתף אל תשארי לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אינני עומדת בזה יותר. לא ברור לי מה עשיתי ש.... לא מצליחה שכלום לא מצליח לי. כל כך רציתי שדברים כן יעבדו עבור - בנותי.. בעלי... ובעיקר בעיקר - עבור עצמי..........??? רע לי. לא יודעת מה בא לי סליחה

היי מרום יקרה. לא מבינה מדבריך מה לא מצליח לך או מה רצית שיצליח ולא הצליח. לפעמים כשאנחנו רוצים שמשהו יקרה או יצליח וזה לא קורה, זה מעצים את עצמו וגדל לכדור שלג ענקי שאולי לא באמת תואם את המיימדים האמיתיים של מה שלא הצליח, ותואם יותר את גודל האכזבה או הציפיה שלנו שלא התממשה. מקווה שהלוף של הכאב שבתוכו את נמצאת כרגע יקהה את עצמו והעוצמות שלו כמו גם ההקף שלו יקטנו. שלך - מציאות אחרת

מרום יקרה קבלי את עצמך גלי יותר סבלנות לאט לאט זה הכי בטוח איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הכל קרה בעבר, וההווה כולו מושפע מימנו, כי דפוסי החשיבה שלי מושפעים מישם. ויש המון המון חסכים שהם בלתי הפיכים. טכנית בגלל שהם כבר ממיזמן מתים ומעשית גם אם הם היו בחיים שום דבר לא יכול לשנות עובדות ודברים שקרו, והם גם לא היו משתנים. מעולם לא הייתה לי ילדות, ומעולם לא הייתי ילדה. אולי רק ניראיתי ילדה בגלל הגיל והגודל...., כל חיי איחלו לי שאמות ואמרו לי שלא מגיע לי לחיות, וכל חיי האמנתי להם. והאמנתי לכל שאר הדברים שהם אמרו, לא שווה, לא ראויה, רעה ועוד, ניסיתי להשתפר תמיד אבל היום אני מבינה שלא היה לי סיכוי, כי שום דבר לא היה מרצה אותם. שדדו מימני את הנשמה, והרסו את האני העצמי שלי. והכי כואב בשבילי הוא שמעולם לא הרגשתי אהבת הורים, מעולם לא אהבו אותי אלא העצימו את השינאה אלי במילים ובמעשים ובכל. לא רוצה שזה ישמע כאילו אני מאשימה אותם במצבי אבל כלום מיזה לא הפיך, אי אפשר לשנות דבר מהעובדות האילו, וכל מה שאומרים לי הוא להרפות. להרפות מהכל, אבל צריך משהו להאחז בו, ואני מרגישה שלא נישאר כלום. והתשובה המתבקשת היא להאחז בי. אין דבר כזה בי, אין אני, אני מרגישה שלא נישאר כלום מימני למעט גל הריסות. אז במה להאחז???? בהרס, בחורבן, במה. עד לא מיזמן הרגשתי שהדבר היחידי שחי בי הוא המוות. ואני יודעת שזה רק מודחק ולא באמת השתנה. אז במה להאחז, מה יכול להחזיק אותי אם אני מרגישה שאני כלום ואין בי כלום? סליחה על המגילה וההישתפכות. מציאות אחרת

הי מציאות, מה שלומך? בד"כ אני משתדלת לא להגיב כי אני קוראת את הדברים מתוך הזדהות מוחלטת בלי שיש לי איזשהי יכולת באמת לקחת צעד אחד אחורה ולומר משהו חשוב. בד"כ מצפים בפורומים כאלה שאנשים יעשו את זה באופן אפילו מלאכותי כדי לתת תקווה לאחר (אפילו שדקה לפני כתבו דברים די דומים בעץ אחר...). נראה לי שיותר קל לתמוך באחר מאשר לתת תקווה לעצמך- לא בגלל שאתה מקרה יותר מורכב אלא בגלל שזה אתה ואין לך באמת פרספקטיבה. מתוך הזדהות אומר לך שגם אני מרגישה שהדבר היחיד שחי בי הוא המוות, אבל הייתי רוצה שמישהו יאמר לי דברים אחרים. את הדברים האחרים תמיד הדפתי כי הם תמיד נראו לי מופרכים וטבולים בהרבה סוגסטיה מתוך מטרה לשמר אותי יצרנית כשחלילה לא אפול איזה יום אחד חסרת אונים על הסביבה. אבל כשמישהו אחד מכיוון בלתי צפוי לחלוטין העז סוף סוף לומר את הדברים כפי שהם- משמע שאין לי באמת תקוה- זה שבר אותי ברמות שאי אפשר לתאר. הזלזול הזה שלאנשים כמוני נטולי תקווה אין זכות קיום הרס אותי- כי זה נראה לי לא הוגן. לכל אדם גם על הסף מגיעה איזו ישועה. וזה שהעדר הפידבק החיובי בהכרה בך, בחשיבות שלך בתוך עולם החיים לא הגיע בשלבים הראשונים האלה זה מאוד מעציב ומקומם. כ"כ מכירה את זה לצערי. אבל זה עדיין עיוות של הסביבה ברשלנות בגידול שלך ולא משהו מהותי שלך, למרות שזה נצרב כ"כ עמוק שאת מרגישה שהפגם הוא שלך. כי אם חושבים על זה אם היית בטוחה במוות לא היית כותבת את מה שאת כותבת, כי באופן אולי לא מודע רצית שיגיבו אליך בפידבק שרואה גם את החיים וקצת מתווכח עם הנרטיב שלך... זהו, מקווה שלא קילקלתי או משהו.

האמת היא שכתבתי את הדברים מיתוך מחשבה שאולי עוד מישהי מתמודדת עם אותם דברים ומצליחה להתמודד. לכתוב לי שאילו הייתי בטוחה במוות לא הייתי כותבת את מה שכתבתי הוא שגוי בעליל מבחינתי וגם מאד שיפוטי, כי אני לגמרי בטוחה שחיתי כל חיי עם תחושת מוות מבפנים, כי כך באמת הרגשתי ויש לי את כל הסיבות להרגיש כך. השאלה המתבקשת היא איך אפשר להרגיש אחרת בנסיבות הקיימות? ובאשר לשאר הדברים שכתבת, אני יודעת שכל מה שעברתי לא עברתי בגללי או בגלל שזה הגיע לי, למרות שזה מה שהם אמרו וכאמור האמנתי לכל מילה שלהם. יחד עם זאת גם אם הכל קרה שלא בגללי או באשמתי, זה לא משנה את העובדה שזה קרה. הסיבות לא כל כך משנות, וגם אם אין סיבה דבר שכניראה הוא הדבר הכי נכון להגיד, זה לא משנה את העובדות. ומה שקשה לי הוא להתמודד עם העובדות ולא עם הסיבות ואפילו לא עם זה שאני כבר יודעת שלא הגיע לי לעבור את ה שעברתי..... שלך - מציאות אחרת

יודעת למה כי את לא במקום שהיית אתמול ולפני שנה לאט לאט עם תיתני לזה צאנס תימצאי בך את הדברים שהם לא לקחו . זוכרת שדיברנו על אהבה לילדים תיראי איך זה בה לך טיבעי לא את הכל הם הרסו כי את כל כך נהדרת ולא מפלצת . אוהבת אותך חייבת לעוף עכשיון ומקווה שתיתעודדי אני אדבר איתך מחר חיבוקים ים

קודם כל מתנצלת אם הנימה שלי נראתה ביקורתית, זאת בטח לא היתה כוונתי... מה שהתכוונתי לומר שלפחות אצלי, גם שידועות לי העובדות (שהאשמה לא בי ואין לי חלק במה שקרה) הקונטרה של הסביבה- כמה שהיא יכולה להיות הרבה פעמים בנאלית וחזרתית- יש בה משהו מנחם- לא בגלל שהיא משנה את ההכרה שלך במה שקרה אלא בגלל שהיא מפיגה את הבדידות הזו של להיות בתוך מסגרת שעושה לך רע ואת לא יכולה לעשות דבר. אני הרבה פעמים הייתי מדמיינת את קבוצת התמיכה שלי עומדת מולו. קצת מאוחר מדי, קצת אירוני אפילו אבל איכשהו נותן איזה תחושה אפילו זמנית של כוח מולו. כמו בית משפט שמממשיכים לחזור על הגרסה שלך שוב ושוב גם שאת יודעת אותה כבר בע"פ. אולי עשיתי השלכות מעולמי הפנימי וייחסתי אותם לך מתוך איזשהי הזדהות- כך זה בכל אופן פועל אצלי ואת יכולה בהחלט לא לקחת את הדברים. אבל גם בתבוננות מהצד בכתיבה שלך יוצאים המון עוצמה וכוחות חיים- כך שאני מאמינה שזה יותר הקושי לראות ולהכיר בזה מאשר העדר קיומם באמת. וכן, אני כמעט בטוחה שבכל תחושת מוות יש גם שאיפה לחיים גם אם היא סמויה ומוחלשת. אבל גם את זה את בטח יודעת. להתראות מיה

אני יודעת שאני בן אדם אוהב. קל לי לאהוב אנשים, מקבלת את כולם באהבה וברור שאת הקרובים לי, ילדים וחברות אני הכי אוהבת. זה לא ממלא את הבור שבתוכי. בעצם אי אפשר למלא אותו. אני רק לא יודעת איך חיים עם הכאב הזה. הוא ממוטט אותי כל פעם מחדש. ולהגיד לי לאהוב את עצמי..... אני לא יכולה, אין על מה. אוהבת אותך, שלך - מציאות אחרת

אולי היגע הזמן לתת מקום לילדה? לשאול אותה ולערוך רשימה מה היא אוהבת ולהתחיל לעשות עבורה??? מקריאת ספרים? שוקלד ? גלידה וטיול בגן משחקים?? חשבי על כך איתך אידה עו"ס MSW הפגעות תקיפה מינית

זאת בדיוק הבעיה שלי, אני לא מוצאת שום דבר, לא יודעת איך זה מרגיש כשאוהבים משהו.... מרגישה מטומטמת לכתוב את זה אבל זאת האמת. אוכל על כל סוגיו לא מדבר אלי, (אני אנורקסית אמנם במצב טוב עכשיו, אבל עדיין).... לאכול זה אילוץ. הדבר האחד שהייתי עושה זה ללכת למספרה כשממש ממש רע לי, ועכשיו עם כל מה שעברתי גם זה לא היה אפשרי, זה גם לא משהו שאפשר לעשת כל הזמן.... לא מבינה איך בודקים, ובעניין של ניסוי ותהייה, לא יודעת מה מחפשים. לא מתחברת לזה ולא מבינה את זה, ואני אתחרט שכתבתי את הדברים האילו, זה מרגיש לי פתתי כי אני כבר מבוגרת ובעניין הזה גם תינוק יודע יותר טוב מימני מה הוא רוצה ומה הוא אוהב. פשוט מרגישה חסומה ואטומה בעניין הזה, לא מבינה.... תודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת

לא ברור למה אבל יש לי דחף גדול ללכת לשם ,כבר הייתי שם (מרחוק כמובן) והתפרקתי לגמרי ובכל זאת משהו מושך אותי לשם כאילו שם התמונות יותר ברורות לי ואני יכולה לראות את הפנים שלהם יותר בברור . המטפלת שלי אומרת שזה חלק מההרס העצמי שלי שנוסף להקאות ולחיפוש אחרי מידע כלשהו שיוביל אותי לדעת יותר איפה הם היום קצת דפוק יש לי דחף לשחזר ,דחף מטורף אני מסתובבת סביב עצמי והראש שלי עמוס במראות ואני מוכרחה ללכת כדי לראות בטח לא הבנתם כלום,טוב גם אני לא ממש מבינה וזה די מתסכל וגם מוריד את הרצון לסייע לי רות

אני יודעת שזה לא ממש שייך, ולי אין חצי מושג בבולמיה ואנורקסיה. אני לדוגמא הלכתי לדיאטנית, לא שיש לי בעיית משקל, ממש לא, רק רציתי לדעת איך לאכול נכון. ואני פשוט עושה מה שרשום שם. אני קוראת לזה משמעת עצמית, אבל כשזה מסודר בדף זה יותר פשוט לבצע את זה, לפחות לי. את גם יכולה ללכת לדיאטנית. היא תוכל לתת לך תוכנית לאכילה נכונה והיא לבטח תוכל להמליץ לך על מסגרות אחרות אם צריך.

אני מתחברת לדחף הזה מהמקום האישי שלי. חוויתי את זה בעצמי, ולהגיע למקום שבו הדברים קרו בעיקר באותם זמנים של השחזורים כשלא זכרתי הכל והדברים התחילו לצאת היה כדי להוכיח לעצמי שאני לא מדמיינת שום דבר, ושהכל נמצא שם. שהדברים מבוססים ויש להם מקום במקום גאוגרפי מסויים, שהדברים הם לא באוויר או בדמיון שלי. להיות במקום מאד מציף, אבל גם מחבר את הזכרונותלקרקע ובעצם למציאות. שלך - מציאות אחרת

הכאבים בגוף הורגים אותי הלבד שובר אותי ומצמצם את יכולת החשיבה שלי לאפס מה יש לי אלהים ? מה יש לי? למה אני לא מצליחה להניח לזה אני יודעת שזה קרה אני זוכרת הכל אז למה א ני לא מרפה. המטפלת שלי אומרת שאני מתסכלת אותה שההרס העצמי שלי גורם לה להרגיש שאני לא רוצה לעזור לעצמי... ולי בא לצרוח תעזרו לי תשמרו עלי תחזיקו אותי ומי בכלל יכול להבין.....

יכול להיות שאת מחפשת לחזור לשם בכדי להחזיר את השליטה שאבדה שם? לנסות ולבדוק? אולי לתקן? איתך יקרה אידה עו"סMSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית

לדעתי בעלה אידיוט, פנאטי כזה, בא לי להגיד לה את זה, אבל לא נעים לי, די חסר טאקט האמת, אם היתי אומרת. כנראה שיש אנשים שאוהבים להיות בזבל.

היי מתבוננת יקרה. לא הבנתי מדבריך למה הבחירה של אחותך כל כך מפריעה לך? למה את כמו פגועה על שאחותך בחרה לעצמה בן זוג לא לטעמך? ואולי זה פוגש אותך באיזו שהיא נקודה ולכן כל כך מפריע לך? אולי את מרגישה שהיא חוזרת על טעות שקרתה לך? לא יודעת אפילו אם אני בכיוון, סתם העליתי השערה. שלך - מציאות אחרת

אני חושבת שהוא לא כ"כ מחבב אותי, ולמעשה הוא פשוט לא מכיר אותי! אבל גם לא מתחבר אלי, לאופי שלי, לטעמי. הוא לא רואה מעבר לאף שלו, לא סובלת כאלה! חושב שרק הדיעה שלו נכונה. בנוסף, חושבת שהוא לא מתאים לה, מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהם. אומרים שמתחתנים גם עם המשפחה, אז כן, היתי מעדיפה שבן זוגה היה קוסם לי, ולצערי זה פחות המצב. אגב, אמרתי לה את זה.

אחרי הרבה זמן שלא.. מוזר שוב לכתוב ושוב להכנס לבועה שלי ושוב לא להגיב לאף אחת שקשה לה .. אנוכית! אבל באמת שכבר לא יודעת מה לעשות יש אם מי לדבר אבל לא יכולה לדבר אז לא מדברת ונשארת לבד לא ככ מבחירה כי אני מאוד רוצה לדבר עם חברה אבל לא יכולה. לא יודעת להסביר בדיוק למה .. אולי אם אכתוב זה קצת יקל עליי - טריגר (?) אתמול העלבתי את אמא שלי היא נפגעה והתחילה לטרוק דלתות לבכות והיום היא אמרה לי שהיא הרביצה לעצמה ואני שכבתי במיטה לא יכולה לזוז נזכרת בפעם.. לפני שאבא היה בא להרביץ איך אני בורחת מסתתרת מאחורי הרגליים של אמא הגוף משתתק אוף אני מרגישה נורא! אלוהייייייייייייייים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היי בובה יקרה, אני חשבת שבמקרים כאלו דיבור יכול לעזור כי אז ניתן להבין יותר בקלות מה באמת קורה. לכל פעולה שאנחנו עושים יש סיבה ויש מחיר. גם אם הסיבה לא ממש ברורה לנו היא קיימת בפנים. ואולי, רק אולי, ישבך כעס על אמא שלך שלא הגנה עליך בילדותך ועכשיו את ממתנקמת בה או מראה לה שאת כועסת וכואבת על כך. מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב, שבת שלום, מציאות - אחרת

ההמלצות שנתתן לי לקבוצות תמיכה היו טובות אבל אחת מאוד יקרה ואחת עוברת מקום אז לא מקבלת מטופלות חדשות אני די מיואשת ,כל כך זקוקה למקום שאוכל לבוא אליו בזמן האחרון אני לא שולטת בהקאות ובכלל יש לי דחף שאין ביכולתי להסביר ללכת לשם למקום שבו הכל קרה הראש שלי מפסיק לעבוד כאילו הם קוראים לי ואני הולכת נדפקתי לגמרי ,אני לא מבינה את עצמי אני יודעת שזה לא טוב שאלך אפילו שאני לא נכנסת אוףףףף כלום לא מספיק לי רות

את לא ציינת איזור גאוגרפי, איך אפשר לעזור ככה?

מאיזור ראשלצ והסביבה

מרגישה מפורקת ממוטטת מטומטמת מרגישה עזובה נטושה אבודה לא שייכות לשום קבוצה לא חלק משום דבר בתוכי תהום חלל עצום אי אפשר לכסות אותו אי אפשר לבנות גשר שיחצה אותו ריק ענק של חסך בתוך ראשי ילדה קטנה צורחת בוכה מתייפחת רוצה את אמא רוצה אמא לא חשוב איזו אמא רק שתהיה מישהי שמחבקת שאומרת שהכל בסדר מבולבלת מנותקת הולכת במעגלים סביב עצמי ללא כיוון ללא מטרה מחפשת אור קטן בחושך המפחיד רוצה לשרוד ורוצה למות רוצה לחיות ורוצה להעלם רוצה מרגוע רוצה כאב לא יודעת כבר אולי לא רוצה כלום.... זהו דמעה כמעט שקופה

http://www.youtube.com/watch?v=mL7fnwbrH84&feature=related על הגשר הישן רמי קלינשטיין "שנים שלא שמעתי שום דבר ממנה רק לפעמים ממרחקים דרישת שלום היא עסוקה מאוד והיא איננה ובחיים החדשים שלה אין לי מקום פתאום מכתב, עכשיו היא אמא מסופקת ומגרשת ענפים מתנועעים והיא מוצאת מסדרונות של שקט בעיר שהיא מנזר או בית משוגעים. בנית לך בית וחצבת אותו בנצח אני מכיר אותך מאדאם, לא מאתמול הכל נכון מאוד אבל בעצם יש לך חוזה עם מנהל קרקס גדול ובשבילו את מתאמנת מרוכזת מוכרת שואו מן הדברים הכי כמוסים כי את ליצן את בולעת אש נועזת אשה מגומי שנולדה לקרקסים והם לוקחים את כל הטריקים שהמצאת ואין שום רשת שתציל מי שמעז גם את יודעת מה מחיר הפירואט שאת עושה שם, שמה למעלה בטרפז. לכי חפשי את אלוהים כל סוף שבוע ותתרפקי על קיר מאבן ששומר פתקים בסך הכל את ילד שנשאר פגוע נרגעת רק כשהאורות סביבך דולקים. .. אני נשאר פה לא החלפתי כתובת והחיים שלי ראי סדוק ומעושן כשתחפשי מקלט ממה שאת אוהבת אני אהיה כאן על הגשר הישן."

להרגשתי את מדברת על בליל שלם של כאב שחלקו עבר וחלקו הווה. ההווה שלך מן הסתם כמו של כולנו מושפע מהעבר והכל ביחד הוא סלט גדול ובעיקר נורא כואב. הדבר האחד שאני מבינה מניסיוני הוא שאת העבר ומה שקרה שם אי אפשר לשנות הוא ניכפה עליך מבלי שניתנה לך זכות הבחירה או הזכות להחליט על עצמך. ההווה יותר נתון לשיקול דעתך ולשליטתך. בהווה יש לך אפשרות לבחור ויש לך זכות למצוא לעצמך את החיים שאת רוצה לעצמך. למצוא את מה שאת אהבת ועושה לך טוב ולנסות לממש את הרצונות שלך. זה לא קל אבל אפשרי. הסיבה שהכל מתערבב לך ואת לא רואה את האור היא שהקולות מן העבר, הדברים שנאמרו לך עדיין מנהלים אותך, את שומעת אותם ומאמינה למה שאת שומעת. הדרך לצאת מיזה היא לנטרל את הקולות האילו כי הם לא קשורים אליך ולא שלך אלא של מי שפגע בך. את יכולה לייצר לעצמך קולות אחרים יותר מכילים ומאפשרים ובעיקר להפסיק להאמין להם כי הם מעוותים והחשיבהה שלהם חולה ולכן לא אמיתית. ברגע שתצליחי לעשות את ההפרדה ותפסיקי להאמין להם יהיה לך קל יותר להאמין בעצמך ולהתקדם אל עבר החיים הטובים שלהם את ראויה. שלך - מציאות אחרת

שבא לי להתפרע בכתיבה. המצב על הפנים, מבינה ש"חברים"לא באמת כאלה. אז התחלתי לנתק קשרים בבת אחת. מתנהגים איתה כאילו אני שקופה, כשהאמת היא שאני יותר חכמה ממה שחושבים, ואפילו יותר מאותם "חושבים". בחיי, מעדיפה להיות כלב מאשר לקבל יחס כזה.

מתבוננת יקרה, ראשית מיצד אחד, טוב שאת שמה לב לקשרים שלא טובים לך ודואגת לעצמך וללא להשאר במקום ועם מי שעושה לך לא טוב. יחד עם זאת אני לא מבינה מדבריך עד כמה אותן חברות או אנשים שעליהם את מדברת מכירים אותך ואת הסיפור שלך.זה חשוב כי לפעמים אנחנו מנותקות רגשית ומה שקורה הוא שכשאנחנו נמצאות עם חברות במצב הזה או עם אנשים בכלל, אותו ניתוק משודר החוצה כאילו אנחנו לא ממש שם, כאילו אנחנו אפטיות ולא קשורות, ואצל מי שלא מבין מאיפה זה בא ומן הסתם גם לא יודע על מה שעברת, זה מתקבל ונחווה כאילו את שקופה, כאילו את לא באמת נימצאת שם ונוכחת, והיחס מיתוך כך יכול להגיע לידי כך שידברו עליך כשאת נמצאת שם, כאילו שאת לא נימצאת או לא מבינה על מה מדברים. ומה שאני מנסה לומר לך הוא שתבדקי עם עצמך אם את באמת נוכחת כשאת עם אותם האנשים שמתייחסים אליך כשקופה או שאת מנותקת רגשית. לנתק קשרים תמיד אפשר, השאלה היא, האם את מנותקת והאם את יכולה להתחבר יותר לרגש בחברתם כדי שיחוו אותך שאת אכן נמצאת שם ולא יתייחסו אליך כשקופה. לא יודעת אם קלעתי ואם אכן אני מדברת על מה שאליו את מתכוונת. זה מה שהבנתי מדבריך ומניסיוני. אם זה לא מתאים לך איתך הסליחה וזרקי לפח.... שלך - מציאות אחרת

אני פשוט כנראה משדרת שלווה יתרה או רכרוכיות, חוסר אסרטיביות, חוסר עליזות ומצב בו אני גורמת לכולם לכוון עלי את תשומת הלב.וזה לא מדויק כי זה קורה מתוך חוסר הערכה, חוסר הכרות מעמיקה, יש אנשים שכן מתייחסים אלי בכבוד ומנהלים שיחה כרגיל, ואף מביעים התלהבות, אני פשוט מופנמת ובאמת שרוב האנשים לא יודעים מה יש לי להציע, ואז כשהפוטנציאל יוצא, לפעמיםזה עלול להפתיע את אותם "חברים", ולגרום להתלהבות לנטרלים בסביבה, תלוי באישיות. אני פשוט לא יודעת איך להכנס לדינמיקות חברתיות הרבה פעמים, אבל לפעמים יש רגעי "קסם".