פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

מלא בחלומות רעים. כאלה שתופסים לך מקום במוח, וכל כך כואב למוח עד שהוא מעיר אותך. ועכשיו לעבודה. מרגשה קצת מרוקנת מכוחות...

מצטערת לשמוע חומד שולחת לך אנרגיות בכל הכוחות שנשארו לי מקווה שבלילה הבא תישני טוב ללא סיוטים חטולית

מה שלומך? אך עברו הימים האחרונים? חג של הרבה אור חג שמח איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מרגישה כאלו שאין לי שליטה על המחשבות שלי לא מצליחה להתרכז בכלום לא מרגישה כלום עפופה במין שום דבר מוחשי כמו תלושה מהמציאות ימים עוברים שבועות עוברים ואני-כלום כמו לא קיימת הצבתי לעצמי כמה מטרות כדי להעסיק את עצמי אפילו לחפש עבודה וכלום לא קורה קמה מהמיטה בבוקר-או לקראת הצהרים בגלל חוסר שינה בלילות או בגלל לילות לבנים היום נהפך ללילה והלילה ליום בוהה בקירות הלבנים ולא מוצאת את הכוח לקום לעשות משהו מרגישה גם שלא ממש אכפת לי שלא עושה כלום הפסיכיאטרית שלי אומרת -את שוב בדכאון עמוק מה עושים איתך אמרתי לה -כלום , זה הכי טוב , לא ? היא רוצה שאלך לקבוצת תמיכה שאינה קשורה לנפגעות טוענת שזה מפיל אותי יותר לעומק שאני לא מפסיקה להיות במקום שמזכיר כל הזמן את הפגיעות אולי היא צודקת אין לי כוח לחשוב על זה אולי מחר יהיה יום טוב יותר מי יודע ? זהו סיימתי לבלבל לכן במוח ליל מנוחה יקרות מפז כולכן חטולית

חטולית יקרה- כל כך מבינה אותך ומזדהה איתך-את הקושי להתרכז-חוסר -שינה--חוסר שליטה במחשבות- הבילבול- רציתי שתדעי שאכפט לי אליך-שאני איתך בלב ובנשמה- ינשוף

תודה מכל הלב נשמה אני בטוחה שאכפת לך ממני גם אני איתך בלב ובנשמה עניתי לך בהודעה שלך למטה תקראי מאמי שיהיה לך אחלה יום בלי עצבים חטולית

אכן נשמע כמו דיכאון קשה לתפקד ככה אני יודעת יאללה בואי נמצא איזו שמיכת פוך עבה ומפנקת ונתחפר מתחתיה עד שהכל יחלוף... גם אני מסתובבת ימים שלמים ללא תחליט מה שעוזר לי לצאת מהמיטה בבוקר זה הידיעה שיש לי בת שזקוקה לי באמת שאם לא הייתי מרגישה עד כמה היא זקוקה לי הייתי מזמן מוותרת ופשוט נשארת במיטה לנצח שולחת לך חיבוק עוטף ומקוהה שהימים הקרובים יביאו לך עיניין ושלווה אוהבת דמעה

את צודקת מאוד לא רק שקשה לתפקד בצורה כזו זה כמעט הופך לבלתי אפשרי ויש ימים שזה לגמרי אפשרי הפסיכאטרית אמרה לי שהשילוב של סכרת ופיברומיאלגיה זו " פצצה מהלכת " מבחינת דכאונות שיש יותר נפילות מעליות לכן המנונים של הכדורים צרכים להיות בהתאם-גבוהים אחרי שסיימתי את הסיפור עם הכדורים של הויאפקס ונשארתי עכשיו רק על ציפרלקס 10 מ"ג נראה לי ששוב תעלה לי את המינון , עד שנמצא משהו שיאזן את הדכאון הזה שלא עוזב אותי כבר כמה שבועות טובים כמה טוב שיש לך סיבה טובה לקום בבקרים אצלי יום כזה קורה רק כשאני אוספת את אספי שלי מהגן וזה יקרה רק מחר מרגישה כאלו שלא סובלים אותי כשאני במצב נפשי ירוד כזה אצלי בבית , לכל אחד יש הערות כאלה ואחרות שמפילות אותי יותר לקרשים , גם זה יעבור , אף אחד לא אוהב כשיש אנשים דכאוניים מסביבו דמעונת מאמי תראי איזו שמיכה חמודה מצאתי לנו כדי להתחבא http://www.shermtex.com/image/users/52910/detail/big/555707.jpg תודה יקירתי על חיבוק עוטף -כבר מרגיש לי טוב יותר אוהבת אותך מאוד נשמה חטולית

ראשית את לא מבלבלת לי במוח אף פעם. את כותבת על עצמך, כותבת את מה שאת מרגישה וזה טוב שאת כותבת ובעיקר זה אנושי. לפעמים הפגיעה הזאת מרגישה לי כמו שביטלה את האנושיות שבי כי כל מה שקשור לפגיעה כזאת הוא לא אנושי, מעוות והזוי. לעומת זאת רגש וכאב הם דברים מאד אנושיים, ולכתוב ולהביע אותם הם אותם הדברים שמזכירים לנו שלמרות הכל ואף על פי כן אנחנו נשארנו אנושיות. מעבר לכך אני רוצה להגיד לך שהפרחים הכי הכי יפים גדלים על הרבה הרבה טינופת וזבל. לכן יקרה לא משנה איך את מרגישה ועד כמה רע לך, הפרח שאת הוא הפרח הכי הכי יפה. את תמיד כותבת לכולם ותומכת בכולם. ולפעמים את זקוקה באותה תמיכה גם לעצמך. אנושיות כבר אמרתי? זה לתת לעצמך ביטוי ומקום גם כשרע ןכואב, ולדעת שיש ימים כאלה, וגם אם זה מרגיש אין סופי ונימאס כבר וכד', הם יחלפו ויבואו ימים אחרים במקומם, ימים יותר טובים. ועוד דבר, אני חושבת שלמדתי אותו מימך.... אם לא הולך בדרך אחת, לא ממשיכים בה אלא מנסים למצוא דרך אחרת, כי רק זה יוכל להביא את השינוי, ומחפשים עד שמוצאים. זו מטרה שיכולה מאד להעסיק אותנו.... מצטערת אם הכתיבה שלי נחווית נטולת רגש... אני פשוט כל כך מוצפת מבפנים ועוברת כל כך המון בבת אחת, שהכל מודחק ואני לגמרי מנותקת. ובכל זאת כתבתי מכל הלב ובהמון אהבה. אוהבת ומחבקת, שולחת ים של חיבוקים עוטפים ועדינים, שלך - מציאות אחרת

את צודקת בכל מה שכתבת האמת ? לא חשבתי שלימדתי אותך בכלל משהו אני כותבת כמו שאת אומרת מכל הלב והנשמה בלי לחשוב תומכת בכולן כי אני אוהבת את כולן וכשמרגישה שיכולה לתת אני בפול גז יודעת שהימים האלה גם יחלפו רק עד שזה יקרה בנתיים לא מצליחה להשתחרר מהמצב המציק הזה יפה שלי -את נשמעת מאוד מאוד מחוברת למה שאת כותבת את חווה את הכתיבה שלך כך משום שזה מה שמרגיש לך עכשיו וצר לי נורא שמרגיש לך גרוע כל כך מה קורה עם הטיפול והמטפלת שלך ? יש איזה שהו שינו לטובה ? תודה מאמי על חיבוקים עוטפים ועדינים-הם מרגיעים תמיד בזמן-אוהבת מאמי חטולית

איך את אומרת שאת מבלבלת את המוח כולנו כאן באותה ביצה. מבינה אותך אבל את הכוח לעשות ולקום תימצאי רק בעצמך . אולי תצטרפי לאיזה חוג למלאכה ותכיני דברים לאספי ,גם תהני מהעשייה וגם תעשי דברים לנכד המתוק שלך . את יכולה גם לנסות להוציא נכות ואז לבקש לימודים לשיקום וזה יוציא אותך קצת מהבית . אוהבת אותך ומחבקת אין לי הרבה מילים חכמות או מנחמות עכשיו .אני .

צודקת -את הכוח צריך למצוא מבפנים רק שעדיין לא מצאתי את הכוח הזה לגבי נכות-יש לי כבר נכות 100% מבטוח לאומי בגילי המתקדם הם אינם תומכים לשיקום לשום סוג רק קיצבה וזהו אין לך הרבה מילים חכמות ? ואייך את קוראת לכל מה שכתבת כאן ? את תהי בסדר מאמי , אני משוכנעת בזה כתבתי לך למטה מחבקת מתוקה חטולית

מאוד מעניין אותי מה את מרגישה? מה את חושבת? האם באמת התעסקות בפגיעה מעוררת את הדכאון? האם אפשר להתעלם הכל יחזור להיות טוב? כמובן כשמדברים וחושבים אז כואב וקשה... האם כשלא מדברים זה לא כואב וקשה? אני כן חושבת ומאמינה שאת צריך למצוא עוד עיסוקים שממלאים, גורמים להנאה ...מקלים מקווה שתרגישי טוב בקרוב איתך יקרה אידה

כמה עצוב לשמוע על הרגשתך הרעה על מחסור בכוחות ואנרגיות כל כך מכירה את זה על עצמי ויודעת איך זה מרגיש הלוואי והמצב כבר ישתפר אצלך! מחבקת אותך יקרה בכל החום שאני רק יודעת אוהבת אותך שחף

תודה נשמה על חיבוק חם גמני אוהבת אותך יפה שלי חטולית

מסוגלת רק לתת לאחרים לדבר בשמי... ערבה שותקת - ליאור יאדו "התמימות נשברת בין הקירות מבטים אפורים יבשים שביל של כאב רסיסי זכוכיות צעדים זהירים לא בוטחים השמחה זולגת מעיניים סדוקות זרעים של פחד הופכים שורשים להבת הבריאה רועדת ממך השברים עד האופק פזורים המדבר הזה אין בו תקווה לגשם גם לא תפילה עיקשת או כוונה שממה רק ערבה שותקת חולות של תעתוע בלי אמונה בצל גבעות השמש מתכנסת שלום עלטה מתוקה ארץ מקלט ומסתור מבקשת רגע של שלווה דקה אך המדבר הזה אין בו תקווה לגשם ..." דמעה ללא מילים

דמעונת מתוקה שלי לא יודעת מה לומר לנוכח חוסר התקווה הזו רק שאני כאן איתך מאמי מחבקת ברכות ומחכה איתך לכמה טיפות של גשם כמה טיפות של תקווה חטולית

הייתי זקוקה לחיבוק הזה הוא גם סוג של גשם... דמעה

לפעמים צריך לנוח ולתת למילים להתייצר שוב מחדש. הן נמצאות שם רק שהעוצמה שלהן כל כך גדולה שהן מודחקות. להזדהות עם מילים אחרות היא דרך טובה למצוא בחזרה את מילותיך שלך. ומה שעוזר לי למצוא אותן לפעמים הוא חיבוק עוטף ומרגיע. שולחת לך המון חיבוקים כאלו. שלך - מציאות אחרת

תודה על החיבוקים הם עוזרים ככ! שולחת בחזרה דמעה

אני לא יודעת למי לפנות ומה לעשות אני כבר תקופה ארוכה סובלת מהעיניים הגדולות של הבוס שלישהוא גם הבעל של אחותי פשוט מגעיל אותי לדבר על זה רק רוצה לדעת ממי אפשר לקבל ייעוץ בבקשה תעזרו לי

לדעתי הכי טוב שתפני לאחותך, תדברי איתה על זה. אין כמו כנות בין אחיות, לא? אם היא אחות טובה, היא תגיב בצורה רציונלית ותהיה אמפטית כלפיך. היא צריכה לדעת איזה בעל יש לה. לדעתי עדיף שתחפשי לך עבודה אחרת, או מקסימום לעבור מחלקה. מה הוא עושה חוץ מלהסתכל אליך בתאווה?

טוב זה באמת התחיל לפני כשנתיים נשארנו לבד בעבודה והוא אמר לי אני חייב להגיד לך משהו, השדיים שלך אני לא יכל להפסיק להסתכל (איכס גועל נפש)ואז הוא ראה שאני בהלם אז הוא אמר לי טוב אפשר רק חיבוק ואני כולי קפואה לחלוטין אחרי כן רצתי לאוטו ועפתי משם ואח"כ הזמן עבר ואני גם העברתי את זה אבל בזמן האחרון זה בלתי נסבל אני עוברת לוחמה פסיכולוגית הבן אדם לא עוזב אותי אנשים מדברים איתו והוא בגלל שהוא עסוק בדברים אחרים שואל את אותן שאלות מיליון פעם אבל הגרוע מכל קרה לי ביום חמישי האחרון שהוא עקב אחרי עם האוטו כשנסעתי מהעבודה לבית פה נשברתי נפשית בכיתי המון אני יודעת שהוא חולה בראש המבט שלו כמו של רוצח (רוצח נפשות סידרתי) אין אצלינו בעבודה מחלקות, וכן סיפרתי לאחותי אבל היא בעצמה מרוסקת נפשית ממנו ביום שישי האחרון עזבתי את העבודה בשעה הראשונה וכך גם היום. מצטערת על האורך בבקשה עזרו לי להתמודד

לאחר שסיפרת לאחותך ולא מצאת שום פתרון לענין גיסך לדעתי החלפת מקום עבודה יהיה פתרון טוב יותר מאשר להשאר במקום שאת נמצאת בו , לסבול הטרדות מיניות מגיסך ואחר כך גם לא תוכלי להסתכל לאחותך בעיניים כי לכי תדעי מה הוא מספר לה -"הגירסה שלו " יכולה להיות הפוכה משלך ובסוף את זו שסובלת - תהי זו שגורמת לשברון משפחה לכן עצתי לך- התרחקי משם וחפשי עבודה אחרת חטולית

אני מצטערת לשמוע... עבודה זה דבר חשוב מאוד צריך לשמור, להתגמש,לדעת להסתדר, להיות חכמה וכ"ד אך לא בכל מחיר ולא במחיר של ויתור על עצמך ולא במחיר של הטרדה מינית... את לא נשואה לו אין הליך ארוך ומיגע את פשוט צריכה להחליט לקום וללכת אני בטוחה שאת חרוצה ויעילה בעבודה ותמצאי עבודה הולמת ומכבדת יותר אותך! אל תשארי במקום שפוגעים בך... מחזקת אותך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

למה את לא פותחת את זה בפני אחותך??? אני יודעת שזה נושא רגיש אבל היא צריכה לדעת. יש לך אמת. לכולנו יש. ולפעמים האמת הזאת מכניסה אותנו למצבים לא נעימים. לפעמים היא גורמת לנו להיראות שקרניות. אבל האמת היא פנימית והיא מציקה למי שלא מכבד אותה. יש לך אמת, והאמת היא כואבת כי בעלה של אחותך הוא פשוט (אדיוט) . את לא צריכה להיגעל ואת לא צריכה להיבהל. את צריכה לדבר. וזה קודם לדבר איתו ולהגיד לו שזה פסיק, ואם זה לא עוזר אז לאחותך. ואם זה לא עוזר אז עם עורך דין. אין סליחה להטרדות מיניות בעבודה, במיוחד לו כשהם מ"קרוב משפחה" סלחה אם הייתי בוטה זה פשוט נושא שמציק לי שיש אנשים שמרשים לעצמם להתייחס ככה לבחורות. רק אהבה, פני.

הנה מונח מולי מאמר ממורקר הנה קובץ וורד פתוח במחשב עם כותרת מוכנה אבל איך? איך מתחילים לכתוב?????

בתהליך הכתיבה,תנסי ליצור אוירה נעימה שתעזור לך זה מה שאני הייתי עושה מוסיקה שאת אוהבת אור נעים משהו מתוק שמתדלק

לתת גמול של אוכל כל כמה עמודים, מילים, פסקאות.

אני מניחה שהגעתי אלייך באיחור אולי כבר פתרת את הבעיה של אייך ומאיפה להתחיל אולי יושבים עלייך יותר מידי מחשבות וטרדות שלא מאפשרות לך להתרכז , אולי כדאי להתייעץ עם חברה ללימודים שכבר התחילה את העבודה ,,,,,,,אולי כדאי קצת לחזור על חומר הלימוד שרשום אצלך לרענון הזכרון ? את בטח כבר תמצאי משהו שיתאים לך כדי להתחבר ליל מנוחה מאמי-ובהצלחה חטולית

לאט לאט אני מנסה כל פעם טיפה בים אבל בסוף אני אצליח להיכנס לזה :) שחף

מקווה שהשבת עוברת בנחת מנוחה פינוקים ניחוחות נעימים שבת שלום לכולן אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית הלאה מילים: קובי לוריא לחן: יצחק קלפטר קיים ביצוע נוסף לשיר זה : באתי מעולם מלא ספקות ודאגה, כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע. השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום, אבל אני עוד מחפשת מקום. מבקשת דרך בין שבילים מפותלים, בתקווה שיום אחד אבין את הכללים, הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה, רק דבר אחד ידעתי יפה: הלאה! צריך ללכת הלאה, לטפס למעלה, ולא להרתע. הלאה! עוד ללכת הלאה, רק ללכת הלאה, ולא להכנע.

מנסה לשאוב כוחות מהשיר "הלאה! צריך ללכת הלאה, לטפס למעלה, ולא להרתע. הלאה! עוד ללכת הלאה, רק ללכת הלאה, ולא להכנע." וזה כל כך קשבה לצאת מהתקיעות וללכת הלאה חשבתי שברגע שאני אתחיל לעבוד זה יתן לי כוחות ויעזור לי להתקדם וזה עזר בהתחלה לכמה ימים וזהו... אחרי זה שוב נתקעתי :( ואני חייבת ללכת הלאה!!!!!!

בזמן הרחוק-קרוב.יש לי אפשרות כזו, בזכות כספים שקיבלתי, נחשו מאיפה. אומרים ש"משנה מקום, משנה מזל"? הלוואי! ועדיין, נניח שאגור במקום חדש, סביבה חדשה, אווירה חדשה, אגור לבד, ועדיין, אי אפשר לחמוק מהעבר ואי אפשר לחמוק ממי שאת, אי אפשר להתנתק מהמשפחה. יש כאלה שאולי כן מתנתקים מהמשפחה בקלות, ויצא לי להתנתק בעבר מהמשפחה, אבל בסוף הקשר חודש, כי זה קשה. זה גורם לי להתנתק מאנשים שאני אוהבת וזה כאב לי שבחרתי להתנתק בגלל אדם אחד ובסוף איבדתי כל קשר עם השאר, לכן גם חזרתי להיות בקשר רציף עם המשפחה. אז אם אעבור דירה, זה עדיין לא הופך אותי לחסינה ממצבים לא נעימים. כי פסיכים לא שולטים בעצמם הרי, ולהתנתק שוב מהמשפחה טוטאלית לא נראה לי פיתרון סביר ולא פיתרון שאפיק ממנו תועלת כי יחסרו לי אנשים מסויימים בקירבתי. אבל ברגע שאני שומרת על קשר, כמו עכשיו שאני עדיין לא גרה לבדי, אז אני בעצם מצדיקה את היחס המבזה כלפי? קיבינימט, נמאס לי!

מתבוננת יקרה החלטה אמיצה מאוד! אבל לא חייבים לבחור בשחור או לבן את יכולה לבחור עם מי לשמור על הקשר ועם מי לא... מי תורם לך בקשר ומי פוגע... נכון גם אם תעברי דירה לא תתנתקי או תברחי מהעבר.. וגם במקום אחר תצטרכי לשמור על עצמך! לטפל ולדאוג לעצמך! תוכלי להתחזק... להתמודד לפול ולקום והעיקר לא לוותר כי מגיע לך להיות בסביבה בטוחה ולא פוגע מגיע לך לעשות את הבחירות שלך לפתוח דלתות חדשות מגיע לך הטוב ביותר זה מפחיד ודורש הרבה אומץ אומץ להיות נאמנה לעצמך בהצלחה!!!!! מחזקת אותך אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

הדבר האחד שאני רוצה להגיד לך הוא שאין לאף אחד זכות לפגוע בך, לבזות או להשפיל אותך בשום צורה ובשום מצב, בין אם עברת דירה או לא, ובין אם את שומרת על קשר עם בני משפחתך או לא. המשוואה שלך שאומרת ש להיות בקשר עם המשפחה = הרשאה לבזות ולפגוע בך. היא לא נכונה. היתך בקשר עם אנשים יקרים לך לא נותן לגיטימצה לאף אחד לפגוע בך, ואם זה קורה יש לך את מלוא הזכות לא להסכים לזה ולא לאפשר להם. את קובעת עם מי להיות בקשר ועם מי לא, ומן הסתם מי שעושה לך רע לא ראוי שאת תתייחסי אליו או תאפשרי לו לפגוע בך. מקווה שנתתי כיוון וזה יסים ואפשרי עבורך, ואם טעיתי, זרקי לפח. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

סליחה שאני שואלת קצת לא מובן לי הענין הזה של -אם עדיין לא גרה לבד, אייך זה קשור ליחס מבזה שאת מקבלת ? נשמע לי טוב מאוד הענין שחזרת לקשר עם אנשים שחשוב לך להיות איתם בקשר -כי יותר מידי לבד זה באמת לא לענין , אין צורך לנתק קשר עם אנשים שאינם מזיקים לך בחיים , להפך ,חזקי איתם את הקשר שלך את זקוקה לאנשים בחיים שלך , בלי שום קשר לזה שאת גרה בבית ההורים או גרה לבד , מי מבזה אותך ? אל תמהרי לעשות דברים שאת עדיין לא בטוחה שזה הזמן לעשות אותם גם אם זה נראה לך הפתרון המושלם למראית עין קחי את הזמן שלך שאת צריכה ותפעלי בשיקול דעת כבוגרת-מה שאת באמת ואל תפעלי רק בגלל לחץ פסיכולוגי יודעת שאת מסוגלת לזה , את צעירה וחכמה -כעס אינו יועץ טוב בשום זמן לאף אחד חומד חטולית

ושאני נמצאת בקרבת בני משפחה, לא אומר שטוב לי על כל אחד מביני המשפחה. מוזר לי קצת שלא הצלחת לקרוא בין השורות. בכל מקרה, זה לא משהו שאני רוצה לפתוח פה, כי אי אפשר לדעת מי קורא את זה וכבר יודע מי אני. בשביל זה צריך ללכת לטיפול רציני במסגרת ולא לחשוב שקצת רישומים בדפי הפורום יעזרו לי כי זה לא, זה רק כדי להוציא קצת. אני לא תינוקת ואני כן בוגרת ואני מודעת לעצמי. לא טוב לי בבית, עכשיו יותר מובן? ובלי כל קשר לזה, אני צריכה את העצמאות שלי.

גרמה לי להיזכר במשהו שפתאום הציף בחודש האחרון. משהו שלא הרהרתי מעולם עד הסוף אולי בגלל היותי די צעירה ולא ממש מבינה. היום , בגלל הגיל אני מבינה יותר. זה סתם סיפור על היותי אחרי צבא עבודה מסודרת במרכז אמא שלי מבקשת ממני חתימה בבנק להלוואה עבור אחי (אז נשוי) ולא ממש בקשר איתי ובכל זאת.. "אתם אחים, את צריכה לעזור לו.." לא שואלת יותר מידי ניגשת לבנק, חותמת על הלוואה 50% אני 50% דודה שלי. אם דודה שלי חתמה, ואמא שלי ביקשה אז.. חולפת אולי 4 שנים התחתנתי משום מה נרקם קשר חברי בין בעלי לאחי שאינו בקשר איתי.. לא מוצא חן בעיני אבל זורמת.. מפה לשם מתברר שאחי ובעלי בקטע עסקי של הלוואות. יותר נכון, בעלי המלווה ואחי המחזיר. עד מהרה בעלי הרגיש בנוח להלוות לאחי כספים ואחי תמיד הקפיד להחזיר.. על פניו הכל בסדר.. ובכל זאת משהו קצת לא ברור לי איך זה שאחי שלא בקשר איתי "בחוצפה" מתחבר לבעלי מאחורי גבי כאילו משהו לא ... אבל הכספים מוחזרים אז אין מה לדאוג האמנם? יום אחד (אני כבר עם ילד שני) אימי מתקשרת "בוכה" שאחי הסתבך עם משהו וזקוק בדחיפות לכסף ואם אפשר לבקש מבעלי ו.."אם היה לי הייתי נותנת לו אבל אין לי!" ואל תדאגי הוא יחזיר כמו שכל הזמן "אני ערבה!" אני: "די, אמא מספיק עם ההלוואות הללו, לא נראה לי" מתחיל ריב עם אמא שלי איך אני לא מתביישת, וזה אחי ומה אכפת לי ומה אני מתערבת. היא נחושה לבקש את הכסף מבעלי! חשבתי שזה כבר ממש חוצפה. והיא לפני שניתקה לי את הטל בעצבים באיום : " עכשיו אני מתקשרת ל.. להלשין ולהגיד לו שאת זו שלא רוצה להלוות! ואני יספר גם את כל מה שאמרת" יעני, להשמיע אותי ברבים להוציא אותי *....*! האיום עבד ועוד איך עבד! יום למחרת התייצבה אישתו לשעבר של אחי והתחננה לקבל את הכסף. ואתם חושבים שלא נתתי? דיברתי עם בעלי, הוא הסכים ולמחרת נסע אליו ונתן לו את כל הכסף במזומן! (בגלל ההיסטוריה של ההלוואות וההחזרות הוא לא חשד). טוב עוברת שנה. קנינו בית. בקושי רב כי הייתה לנו דירה באיזור הכי לא מבוקש! לא הצלחנו למכור שנה. לבסוף נפלה עסקה. מזל. חיים סבבה. יומחד עוברת בדואר ומוצאת מכתב מוזר של הוצאה לפועל!! מה? התעלמתי. אין לנו חובות.. חודש לאחר מכן שוב מכתב. ואחכ הוצ' לפועל באה אליי הבייתה. מנחשים? אחי היקר שחתמתי לו פעם על הלוואה מזמן מזמן.. לא שילם אותה והבנק משלא קיבל את כספו פנה לחייבים. בהחלה לדודה שלי שחתומה ראשונה. משלא נענה פנה אליי. החוב בבנק הלך ותפח מהקרן המקורית. עברו שנים. פניתי לאחי. אמר "אין בעיה אני אשלם!" אל תדאגי. חודש אחרי זה, שוב הוצ' לפועל לא שולם ולא נעליים. החוב עבר אליי. פניתי למשפחתי, לאימי, לעזרה שידברו איתו. שום דבר! עכשיו נופל לי האסימון שלאף אחד לא היה אכפת!!!!!!!!!!!!!!!!!!! הוצאה לפועל הייתה אצלי בבית! כמה פעמים. בושות! ולמשפחתי - לא היה אכפת! ובסוף? בלית ברירה הלכנו לאיזה חור בב"ש עסקת פשרה עם משרד הגבייה. רצו להגיע לפשרה על כל החוב במחיר מופחת אבל דודה שלי לא הסכימה להשתתף! אז, בעלי שילם את הקרן המקורית של 50% מההלוואה אבל במחיר מלא של החלק. לא הייתה לנו ברירה..אפחד לא הסכים לשתף פעולה .פחדנו כי קנינו בדיוק בית ופחדנו שיעקלו לנו ויסבכו לנו, לזוג צעיר את החיים. אזשילמנו. חוב שלא שלנו! ובכן, הכסף הלך... אבל הצלקת הפנימית הכאב נשאר שאני הייתי בצרה שהוצ' לפועל באה אליי הבייתה ולמשפחתי לא היה אכפת! בטח לא לאמא שלי! שלא עשתה דבר! התחננתי שתדבר עם אחי ש..לא יודעת שתכעס עליו! אבל היא עשתה את ההיפך כדי להתקרב אליו על חשבוני. אה, ודודתי החייבת השנייה יצאה מזה חלק היא הרי חד-הורית חיה על כספי ביטוח לאומי מאיפה היה לה את הכסף לשלם?! אני בטוחה יותר מ100% שלה אחי הביא את הכסף אחרת מאיפה היא שילמה? ולדבר העברה הזה אמא שלי גם שותפה ומשקרת לי בפה מלא שהיא שילמה במקומו. ועוד מספרת לי סיפורי סבתא איזה דודה מקסימה היא שהיא לא הסתכסכה איתו למרות ששילמה במקומו (כאילו לא כמונו) וואוו סיפורי סבון פה! אגב, עד היום, לא ההלוואה של הבנק ולא הכסף במזומן הוחזרו.. ואמא שלי? טוענת שמעולם לא שידלה או ביקשה ממני להלוות עבור אחי. זה בעיה שלי שאני הלוותי לו.. מה היא קשורה לזה? "אני אמרתי לך?..." מה פתאום! החיים הזויים! אל תאמינו לאף אחד בחיים!

וגם.. סורי זה יצא ארוך לא הצלחתי לתמצת או לייפות את הכתיבה כי כתבתי בסערת רגשות ויש לי עוד מלא מה להגיד על זה! עוד כתבתי בתמצית..

אני לא יודעת לפני כמה זמן זה היה ועם גמרתם לשלם אבל זה מרגיז . יש לי אמא וחמישה אחים עם אף אחד מהם כמעט ואין לי קשר אני פשוט לבד ,וכל כך מבינה אותך והיפה שהאח שפגע בי כן בקשר עם חלקם ואף אחד לא יודע את האמת רואים את ההתנהגויות שלי שהם לפעמים כמו ילדה קטנה ושופטים ובא לי לצעוק אבל למי למה . מקווה שזה לא עשה לך רע מידי יקרה ואת צריכה לזכור שזה היה ולא עכשיו כן אנחנו נוחות לניצול עד שאנחנו מודעות ויש לך כבר את המודעות ובעל אוהב ,מקווה שהדברים ישתפרו לך .

וזה ממש היסטוריה אבל לעיתים הכאב ששוב, לאף אחד במשפחתי לא היה אכפת ממני ונזכרת אך שוב באידיבות משפחתי היקרה הייתי ממש קרובה לסכנה - הוצ' לפועל כבר פתחה נגדי בהליכים ולאף אחד לא היה אכפת! לא לאחי- שלא שילם ולא סידר את חובו. אגב, לדודה שלי החתומה השנייה הוא דאג יפה. כי אחרת, איך זה שהיא ביחסים מצויינים איתו עד היום? וגם עם אישתו לשעבר. זה פשוט לא הגיוני שהיא שילמה עבורו את 50% החוב! הרי היא חד הורית בקושי יש לה ממה לחיות..בטוח הוא דאג לה. ולי? אותי פשוט זרקו לכלבים! מיותר לומר שכל יום חוב להוצ' לפועל גורר אחריו ריביות וכל זה אך בסוף העוד מטעם ההוצ' שבאנו לפגישה ראתה שאנחנו אנשים הגונים שהסתבכו עם * * אז הם הורידו לנו לשלם רק את הקרן המקורית. הם- אילה שעזרו לנו בסופו של דבר. ואילו משפחתי לא היה לה פקינג אכפת מה יעלה בגורלנו. והייתי נואשת- התקשרתי, איימתי, בכיתי צעקתי מה לא! רבנו עם אחי שישלם אבל כלום! לאף אחד לא היה אכפת! עליי לחרוט את זה על מצחי ולזכור את זה היטב! כי עד היום הם טיטאו הכל מתחת לשטיח כאילו כלום לא קרה. לכן, יקירתי- אל תתני לאף אחד לשפוט אותך! בטח לא לאילה שלא מקשיבים לך ואל תבטחי בהם שוב, לעולם! אוהבת, סמויה

כל כך מיזדהה עם התחושה שלך ש"זרקו אותך לכלבים ולאף אחד לא איכפת" וכל כך מבינה אותך מיתוך דברים דומים שעברתי בעצמי. לפני יותר מ- 24 שנים כשהייתי בהריון בחודש תשיעי עם בתי הבכורה הורי הסתכסכו על חלקת אדמה וביקשו את עזרתי. הופתעתי שבקשו מימני עזרה ורצתי לשם עם בעלי וניסיתי לפתור להם את הבעיה, בלי לדעת ש"עלייה וקוץ בה", והם עשו הפוך מימה שאמרתי. הגענו להסכם עם השכן והם הפכו אותו. אני זוכרת שישבנו איתם ועם השכן עד לשעות הקטנות של הלילה מספר פעמים. בסופו של דבר ניכנסתי מיזה לשמירת הריון ואף ללידה מוקדמת של פגית במשקל נמוך כ- 3 שבועות לפני הזמן, והם הורי "היקרים" שעשו את הכל הפוך באו לצעוק עלי בבית חולים שאני אשמה בכל הבלגן, לאחר הלידה וניתקו איתי את הקשר עד ללידת בני השני כ- שנתיים אחר כך. לאף אחד לא היזיז שילדתי פגית בלידה מוקדמת בגללם, הם אפילו לא התעניינו בנכדה שנולדה להם. וכשהילד השני היה בערך בן שנה וחצי פרצה מלחמת המפרץ הראשונה באמצע הלילה. התקשרתי אליהם כדי להגיד להם שהמלחמה פרצה ושישימו מסיכות, והוא (אבי) החליט שאני ממעיטה בערכו ושוב ניתקו איתי את הקשר לעוד כשלוש וחצי שנים ועד חודש לפני לידת בני השלישי. וחודש לפני הלידה אחי ניכנס לניתוח מוח קשה במצב שקרוב למוות. כשזה קרה הם הודיעו לי ואני רצתי לבית חולים, מרחק של 3.5 שעות נסיעה מהבית לכל כיוון כשאני בשמירת הריון. אחי היה אז בצבא והם קיבלו מונית שלקחה אותם הלוך וחזור. ביקשתי לנסוע איתם, דבר שהיה חוסך לי שעה וחצי מהזמן בדרכים לכל כיוון, והם סרבו למרות שידעו שאני בשמירה, והמשכתי לנסוע 3 עד 4 פעמים בשבוע לבית החולים עד שיצא מכלל סכנה. שבוע אחרי זה ילדתי. אחי השתחרר ונעשה אלים כלפיהם בגלל הניתוח. הם בקשו להעיף אותו מהבית במצב הזה ואני התחננתי שלא יעשו זאת. שוב ניתקו איתי את הקשר לעוד כשנה ומשהו, כשאבי גסס, הוא פתאום רצה קשר איתי והתחיל להתנהג אלי יותר יפה. הם תמיד ניתקו איתי את הקשרים עד ללידה הבאה. בכל ברית הם נכחו כמו הורים רגילים ורק אני ידעתי כמה שינאה יש בהם, עד כמה הם מעוותים ומזוייפים, ובכל זאת הפגיעה הייתה מודחקת לגמרי בשנים האילו כמו גם כל הרגשות שלי. הייתי כמו גופה בתוך רובוט מתפקד עם בטריות אנרגייזר שלא מתקלות... וכשהוא התחיל להתייחס אלי קצת יותר יפה, התחילו לצאת זכרונות ראשונים של הפגיעה. רציתי להתעמת איתו אבל מצבו הבריאותי לא איפשר והוא ניפטר לפני שהספקתי, מה שהוביל אותי לאנורקסיה קשה ולסכנת חיים ממשית. בקיצור, גם אני תמיד הייתי לבד עם הכל, ותמיד המשיכו וניסו לפגוע בי, בלי שאי פעם ראו אותי, בלי שלמישהו היה איכפת מימני. סליחה על המגילה ועל שניסחפתי, פשוט נשפך מימני. שלך - מציאות אחרת

לא נסחפת בכלל! טוב ששפכת את כל זה. לא פשוט בכלל. אני רשמתי את הסיפור הזה לא ככה פתאום. פשוט לפני כחודש דיברו אני והשכנה על כל מיני.. והיא סיפרה לי על משפחה בחו"ל שרב שהיה אוכל ושותה אצלם בבית עקץ אותם ומוטט אותם כלכלית. ואז מפה לשם אם אני נזכרתי בכל זה ופתאום זה פרץ ממני החוצה ב-בום. הסיפורים הללו סוחפים לכל מי שהיה קורבן לעוקץ כספי. בעקר מהקרובים שלנו. שפה לא מדובר רק בכסף אלא באמון ועוד במשפחה! אגב, לא רחוק מהסיפור הזה עם אחי הסתבר שגם הקבלן שקנינו ממנו את הבית ניסה לרמותנו. אבל פה זה היה אחרת נלחמנו בו עם עו"ד בלי שום סנטימנטים וניצחנו. אבל עם אחי זה היה אחרת יכולנו לתבוע אותו באמצעות עו"ד עם הכספים ששילמנו לחובו בבנק אך בעלי לא רצה רצה להגיע לזה. וכן להפעיל עליו גם אמצעים אחרים אילולא היה אחי... הוא היה רב איתו! אך מפאת כבודו למשפחה הוא לא נכנס לנישה הזאת בכלל ועזב אותו לנפשו. עד היום טעם מר בלב של בגידה באמון ואמא שלי? התנערה מהסיפור חלק היא מעולם לא ביקשה עבור אחי כלום... להכחשה יש זיכרון קצר קנתה את אמון בעלי בקלות רבה אין לי מושג איך! לא מזמן התקשרה "בוכה" שצריכה שנשלם עבורה חוב בכ. אשראי. השאירה אותי במצב לא נעים נוכח הבקשה היא פשוט דורשת! ומביאה אותך לפינה שאינך יכולה להגיד לא. לא פשוט! לא שואלת איך אנחנו החודש אם זה אפשרי לה יש חוב לנו כרטיס אשראי אז מה הבעיה? בעלי שילם. אבל אני הפעם לא נתתי לה להרגיש בנוח עם זה וכל הזמן שאלתי מתי יופקד הכסף קרציה שכמותי. ולא התביישתי למרות שבעלי כעס עלי שאני מנדנדת ושזה לא יפה. חשבתי שזו חוצפה שעוד אחרי כל מה שקרה שוב בקשה. גם היא לא ממלאת את תפקידה אלי בכלו כברשנים לא כאמא לא כסבתא לא עוזרת לי במאום! להיפך מתנערת ממני אז אני מרגישה מטרה נוחה לניצול פתאום שהיא צריכה משהו אז היא עוד פונה אליי אחרי הכל! לבסוף, הכסף הופקד חזרה. כי די נמאס לי להיות שוב....... *קורבן*? נ.ב וגם בפעם הבאה מקווה שכוחותיי יעמדו לי להתנגד

עצוב לי לראות עד כמה משפחה זה רק במילה ולא במהות קראתי כמה פעמים את מה שכתבת יש לך משפחה משלך שבנית במו ידייך הם שיטבעו במיץ של עצמם קל להגיד את זה אבל זאת הדרך תלכי לפי האינטואציה שלך אני חווה את זה עכשיו מכיוון אחר לא של הלוואה אבל משהו שגם נותן לי להרגיש שאני לא חלק מהם ושלמעשה אני מחוקה שם מחבקת אותך לליבי

מאמצת את חיבוקך לליבי! ומאחלת לך שבמקרה שלך יהיו בך הכוחות להילחם במשפחתך על מה שנלקח ממך. זכרי איך נלחמת מול הב. הלאומי יודעת שמול משפחה מתערבבים המון המון רגשות כואבים שמערפלים את יכולתנו לעמוד על שלנו. בתוך המשפחה זה הרבה יותר קשה מאשר מול גורם זר. תחשבי על עוד משהו- אולי זה מה שהניע אותך להילחם כל כך ביעילות מול הביטוח. הצורך הבלתי מסופק הזה עוד מילודתך אולי זה מה שנתן לך את הכוחות ולמרות נצחונך, אין בו בו סיפוק אין בו אושר עד שלא תנצחי במקום הנכון אצל משפחתך!

כמה טוב להכנס ולראות אותך כאן יפה שלי נראה לי שלא מעט האנשים חווים סיטואציות מהסוג הזה לצערי גם אנחנו חווינו מצב כזה של חתימה על הלוואות ושנאלצנו בעצמנו לשלם ,,,,,,,,,,,,,,,, כן , זה מאוד כואב אין ספק שזה משאיר טעם מר מאוד בפה אני שמחה בשבילכם שיצאתם מזה ושיותר מהכל שלא נהרסה הזוגיות שלכם בגלל ,,,,,,,,,, גם זה קורה במשפחות יקירתי ליל מנוחה חטולית

האוירה בשבת היום אני לא אופטימית . נמאס לי מהכל בחיים אני לא יהייה נורמלית על מי אני עובדת כל חיי אני יהייה אשה עם שריטה רצינית האמת די נמאס לי מזה פשוט . היום נסעתי לאמא שלי לשבת תמיד שאנחנו נוסעים חייבים לריב נו כבר התרגלתי שאני ובעלי רבים חלק מחיי . אבל היום מילא רבנו מילא החלטנו שחוזרים אחרי שעה שהיינו שם מרחק 2 שעות נסיעה . אמא שלי היקרה במקום לחבק אותי במקום להגיד מילה כל מה שהיה לה בראש זה שאני אקח את המעדנים שהיא קנתה לילד אתם מבינות פקינג מעדנים זאתת אמא שלי גם כן אמא זה מה שחשוב המעדנים והשטויות האחרים כשהבעל שלי נואם לי ואני בוכה והילד באמצע אלוהים מה רק רציתי קצת אהבה אז עם אני בן כה וכה לבד בחיים עדיף להיות לבד באמת רחוק מכולם . מרגישה שאני יורדת מהפסים לגמרי .... כבר לא מעניין אותי הריב שלי עם הבעל שלי כל מה שיש לי בראש זה היוגורטים האלה ,נראה לי בחיים הם לא יכנסו אלי הבייתה. לא הייתה לי אמא ביותר ילדה וכנראה אף פעם לא תהייה . נוסף לכך כמובן שאני הייתי זאת שהתקשרה אליה כדי לראות שהיא בסדר נו ילדה הוריתאו לא , מי ידאג לי אלוהים שלי היום מאחורי הבראש אין לי כוח לכלום רוצה לברוח מצידי לישון ביער אבל לא להיות דיייייייייי אין לי כוח לכלום . יודעת שכמו תמיד זה יחלוף ואני אמצא את הכוחות שבי להרים את עצמי אבל כמה אפשר עד הפעם הבאה . אלוהים אני כל כך לבד בא לי לכתוב לאחי תודה שהוא הרס את חיי אבל לא יודעת מה יהייה מזה ולא רוצה לעשות שטויות רק מעצבים . אמא כל כך צריכה חיבוק ושקט כנראה שלעולם יהיו לי את הימים האלה אז לא כדאי פשוט לחדול ..... מחכה לטיפול ביום שלישי אבל כמו תמי אני אגיע אחרי שעיבדתי את הדברים עם עצמי ואני יבוא כבר בסדר לא שבורה אין סיכוי שאני אגיע מפורקת אז אולי כל הטיפול שלי הוא סוג של אחיזת עניים הנה אני עושה ומשפרת שבעצם נשארתי אותה אחת שרוטה לגמרי . מסכנים הילדים שלי עם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום לא הייתי מביאה ילדים לעולם אני סתם עושה להם נזקים בתגובות הפוסט טראומות שלי אוהבת אותכם סתם שפכתי לפחות יש עם מי לדבר .

היי יפתי, ראשית את לא מעכירה את האווירה של שבת או בכלל, ושנית לאנשים כמונו אין חגים ושבתות או ימים מיוחדים שבהם צריך להיות "שמחים". כל יום ביומו הוא יום נוסף של התמודדות והשרדות. יותר מיזה, אני חושבת שכל האנשים בעולם הזה שרוטים במידה כזאת או אחרת, כולנו, וזאת מישום שכולם עוברים דברים בחיים ורשמיהם משאירים בנו שריטות כאילו ואחרות. כולנו נולדים כמו דף חלק וישר לחלוטין, ובחיים אנחנו עוברים כל מיני דברים שמקמטים את הדף הזה. כולנו עסוקים בליישר את הדף הזה בעצם כל החיים, אבל עד כמה שאנחנו מתאמצות, דף שהתקמט לעולם לא יחזור להיות ישר כשהיה. לכן לכולנו יש סריטות, עמוקות יותר או עמוקות פחות, אף אחד לא נישאר דף חלק..... מבינה מאד את ההרגשה של אין אמא ואין אהבה, וזה כאב חותך בבשר החי שאין שני לו ואין כואב מימנו, אבל למה מגיע לך עוד עונש על הכשל של אמא שלך בעניין הזה? למה שתמותי בגלל שאמא שלך לא הצליחה להעביר לך את האהבה שלה את ראויה מעצם היותך? מגיע לך לחיות נשמה, זאת זכות בסיסית שלך ואף אחד ושום דבר לא יכול למנוע מימך את הזכות הזאת. את אמא טובה ודואגת ובעצם גם כהורים אנחנו טועות לפעמים. והטעויות נובעות מכך שאנחנו עושות דברים... הדרך האחת לא לטעות היא רק ע"י להכנס לתוך וואקום, לא לזוז ולא לדבר. רק כך אפשר לא לטעות. המשנה הוא עד כמה את משתדלת, ובעצם זה מה שניקלט ע"י הילדים, הם רואים עד כמה את מתאמצת ומשתדלת בשבילם והם רוצים אותך ולא מוותרים עליך, גם ואפילו אם עשית טעויות.... כולנו עושות. ולגבי אחיך, יקרה לי מאד, הבנתי שגם אם הייתי הורגת את הורי במו ידי כנקמה על שהם הרסו לי את החיים, גם אם הייתי מצליחה לנקום בהם בצורה הכי כואבת ומענה שאפשר ואפילו יותר גרוע מימה שהם עשו לי, זה לא היה מוריד מהכאב כהוא זה. הכאב היה נשאר בדיוק כמו שהוא כי אי אפשר לשנות עובדות ואי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. החשוב הוא שתשמרי עלייך ותצרי לעצמך את ההווה ומיתוך כך את העתיד שאת רוצה, כי העבר ניכפה עלייך ואי אפשר לשנותו. חבל לבזבז אנרגיות על אחיך, בקום תחשבי רק על עצמך. מחבקת בחום מכל הלב ושולחת חיבוקים חמים ועוטפים. שלך ואיתך - מציאות אחרת

אוהבת אותך .... לא מדברת על טעויותת מדברתעל ההתנהגות שלי כשאני בלחץ וכואבת שהיא התנהגות הסטרית תואמת פוסט טראומה ותואמת סריטות עתידיות אצל הילדים שלי בקיצר אז מה לא תפסיק השרשרת . תיראי את בעלי בגלל הפוסט טראומה של אבא שלו איזה דפיקויות יש לו . בקיצר הילדים שלי חווים שני הורים עם תגובות של פוסט טראומה ולא חשוב מה הטריגר זה לא נעים . אתמול זה היה על קלטת מטומטמת ונגמר במשקפיים שבורים של בעלי וחזרה הבייתה . כמובן שהתקשרתי לאמא שלי הבוקר לראות מה שלומה היא עצובה אבל כמובן שלא תדבר האשה הזאת בעצמה אשה מוכה ולא יודעת לדבר עוד סיבה לא להביא ילדים עד שאתה מטפל בעצמך כי הנזקים הם עצומים . וכמו שאמרתי אתמול אני יודעת לאסוף את עצמי . וגם אתמול לא הייתי הורגת את עצמי הכוונה היא פשוט לקום וללכת מהבית ומכולם להיות עם עצמי לבד כי גם ככה אני לבד אף אחד לא רואה אותי .

האווירה בשבת היתה לא משו נכון ולהיות נורמאלית זה ענין של אייך את רואה את החיים שריטה זה לא אות קיין אני לא מאמינה שישנם הרבה אנשים שאפשר לומר עליהם שאין להם שריטה כזו או אחרת , אז מה ? את חושבת שלילדים שלנו או של אחרים אין שריטות ? זה לא בהכרח קשור אלינו ולאייך שגידלנו אותם גם להם יש את האופי שלהם -אופי שאתו נולדו אל תאשימי את עצמך במה שאינך אשמה מכירה מצבים ששני ההורים הם אנשי רפואה פסיכיאטרית רגועים ונינוחים והילדים שלהם-שלא תדעי מצרות גם אם מרגיש לך שאת יורדת מהפסים -אז מה ? יש לך הזכות להרגיש כל מה שנכון לך להרגיש כשתתעשתי הכל יבוא על מקומו בשלום ומותר לך גם לא להיות אופטימית כל הזמן תני מקום לרגשות שלך למה שעובר עלייך-שלא תתפוצצי אחר כך הייייי-את לא חייבת להיות הכי בסדר תמיד!!! מותר לך להיות כל מה שבא או מרגיש קחי אוויר ותפסיקי להיות רעה אל עצמך חטולית

לא סומכת על אף-אחד- אף אחד!-אפילו על עצמי- שזה הכי קשה- טיפול זה מלחמה אחד גדולה- מטפלת אומרת משהוא אחד- אני משהוא אחר- ולא מצליחים להתקדם- זה רק ילך עם אני אזרום עם דעתה-ואני לא יכולה- מנסה-מנסה- וכל כך הרבה מחסומים- בא לי פשוט לעוף את המטפלת- כל כך שונאת אותה- תגידו לי שזה חלק מהטיפול-לתת אימון וכו" אבל אני לא יכולה- לא מאמינה שאף אחד באמת אכפט לה ממני- ובא לי למות- ינשוף

ינשוף יקרה, מכירה מאד את ההרגשה הזאת של להרגיש שלאף אחד לא איכפת, כולל המטפלת. את מרגישה כך בגלל שאת לא סומכת עליה. אילו היית מצליחה לסמוך עליה היית מרגישה גם שאיכפת לה מימך. יחד עם זאת אולי היא לא מתאימה לך... זה משהו שרק את יכולה לדעת ולקבל החלטה בהתאם. אם את בטוחה שהיא לא מתאימה לך, חפשי לעצמך מטפלת אחרת, אבל אם זה כך בגלל שאת לא סומכת עליה, צריך לעבוד איתה על זה בדיוק כדי לפתור את הבעיה הזאת. אנשים כמונו שניפגעו כל כך איבדו את האימון בעצמם, כי לא יכולנו לשמור על עצמינו, לעצור את הפגיעה... קל וחומר לא סומכים גם על אחרים כי הפגיעה היא מעילה ענקית באימון, לכן קשה לנו לסמוך על אחרים. ובכל זאת, יש גם אנשים טובים באמצע הדרך.... לא כולם רעים יקרה, תזכרי את זה ותחשבי על זה. שולחת לך חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

כי לא יודעת מה להגיד . לא יודעת כמה זמן את עם המטפלת הזאת ומה קורה בניכם אבל בטוח כמו שמציאות אמרה לך היא שם בשבילך היא לא סתם בחרה במקצוע הזה ובטח לא סתם יושבת איתך . מצד שני היא לא אלוהים והיא יכולה לטעות לדעתי הכי חשוב לפתוח את הדברים בצורה הכי אמיתית שלהם . ויקירה את צריכה לבדוק באמת עם זאת היא או את עם זאת היא תחליפי מטפלת עם זאת את תהיי שם עד שזה יגיע בסוף זה יגיע אוהבת יקרה בהצלחה

ותראי אם יש הבדל אני עברתי עשרות מטפלות ותמיד חשבתי שאני לא בסרר עד שהיגעתי לשלי וזהו !!! קשה אבל טוב לי אני

ללמוד לתת אמון זה בהחלט חלק מטיפול אבל... וזה אבל אחד גדול!... לא נראה לי שכאן הבעיה היא בלתת אמון זה נשמע שהמטפלת לא מתחשבת בצרכים שלך ומנסה להכפות עלייך משהו שאינו מתאים לך וזה לא משהו שאמור לקרות בטיפול המטפלת אמורה להתאים את עצמה למטופלת ולא להפך!!! זה נשמע שיש כאן היפוך תפקידים תנסי להיזכר בשיחה מלפני כמה מפגשים ותחשבי שוב על הדברים.... שחף

לי אכפת ממך וכואב לי על אייך שאת מרגישה אני כבר כמה זמן רואה שהמטפלת הזאת לא מתאימה לך בהתייחסות שלה בהתנהגות שלה ונכון לוקח זמן עד שנוצר אמון וזה תמיד הולך על חבל דק אולי תנסי לבדוק טיפול במקום אחר אני לא יודעת אייך זה בעיר שאת גרה אולי יש מרכז טיפולי כזה צריך אומץ לעזוב מטפלת ולא תמיד יש את הכח לעשות את הצעד הזה אבל את צריכה מקום בטוח ומכיל ושישמעו אותך ושתרגישי ביטחון מחבקת אותך

את לא סומכת על אף אחד -זה נשמע די נורמלי לא סומכת על עצמך ? למהההה? את הרי יודעת מה טוב לך ומה לא טוב הנה שאת כותבת כאן בדיוק מה עושה לך רע והכל נכון אז מה קרה ? למה לא סומכת על עצמך ? אם כל כך רע לך עם המטפלת שלך ואת מרגישה שאת רוצה להעיף אותה כי רע לך איתה מכל סיבה שלא תהיה , לפני שאת עושה משהו קודם דברי איתה -וספרי לה אייך את מרגישה כל מה שכתבת כאן , ואם לא תצליחו להגיע למקום שתרגישי טוב יותר תמיד את יכולה להחליף מטפלת לא כל שיטת טיפול מתאימה לכל מטופלת אולי השיטה שלה לא מתאימה לך את לא יכולה להגיד שלא אכפת לה ממך רק בגלל שהשיטה שלה בטיפול מעצבנת אותך ובטח שלא תגידי שבא לך למות נכון שמאוד קשה להיות במצב כזה אבל את חכמה מאוד מאוד ואני בטוחה שתמצאי את הדרך הנכונה לפתור גם את הבעיה הזאת שולחת לך חיבוק גדול מאמי-ותרגעי בבקשה חטולית

זה התחיל בחוג בגן היא דיברה איתם על רגשות ובניהם הפחד והיא שאלה את הילדים ממה הם פוחדים וכל אחד אמר ואז היא אמרה שהיא פוחדת מרעמים וברקים ואז אבא בא למיטה ומרגיע והוא בא למיטה כי הוא מפחד בעצמו וזה זרק אותי אחורה בזמן כמו פלאש בפרצוף אחרי העבודה נסעתי למערך להופעה של מישהי ובאוטובוס לא היה מקום ועמדתי בליית ברירה ואנשים נצמדים אליי נוגעים בי הרגשתיח שעוד רגע אני יוצאת דרך החלון החוצה רציתי כמה פעמים לרדת בדרך הייתי עם אוזניות וזה לא עזר הרגשתי אייך הכעס עולה וגואה בהופעה היו טריגרים שזרקו אותי לגמרי וברחתי בבכי החוצה נתתי לעצמי ללכת עם הבכי קשה לי לבכות ליד אנשים אני מרגישה מכוערת שאני בוכה ומרגישה שתשומת הלב ממוקדת בי אז ברחתי והסתכלתי לשמים וראיתי את הכוכבים וביקשתי מנועה שתיקח אותי אליה ושהיא בטח כוכב שם למעלה והרגשתי אייך הכל יוצא החוצה כל הסערה שלי ולאט לאט נרגעתי וחזרתי לשם אני תשושה ולא מצליחה להרדם

ראשית והכי חשוב, טוב שסוף סוף יצא והשתחרר הכאב והבכי שהיה חסום בתוכך. מקווה שאכן עכשיו קצת יותר קל לך ופחות מעיק ומקווה שימשיך להשתפר. הזמן מקהה את הכאב, אבל לא מעלים אותו. הזכרון עושה את הכאב לאפשרי לנשיאה, כי את זוכרת את הדברים הטובים וזוכרת אותה בליבך, לכן גם אם פיזית היא לא לידך, היא תמיד לידך בלב. ברור שהכאב הזה מתיש, וגם במובן דומה השחרור, כי הכל סוחף ושואב ולכן זה כל כך קשה. שנית אל תתייחסי להודעות לא קשורות, להודעות של אנשים שלא מבינים את המשמעות של הכאב שלך. והאמת היא שניזהרתי מאד בלשוני כדי שההודעה הזאת לא תימחק.... אחרת הייתי מתבטאת מאד בחריפות אל ההודעה של "די" שפשוט לא הולמת את הפורום הזה ואת האנשים שפה, וזה מאד בעדינות... שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

הבכי הקל במידת מה תמיד אומרים שהבכי משחרר זאת גם תקופה של הרבה דברים ורגשות שהצטברו ויום שני הקרוב זה גילוי המצבה שלה כבר חודש עבר והזיכרונות חקוקים לנצח כל מקום מזכיר אותה אחרי הבכי באמת ישנתי הרבה כמעט כל השישי שבת מוכנה לשבוע סוער ועמוס תודה על התמיכה והמילים החמות

רציתי לומר לך שאני מאוד מבינה את הט' העצום שעלה בעקבות הסיטואציה באוטובוס את הרצון לבכות והבושה שלא לעשות זאת מול אחרים. ובכלל, להחניק בכי , לרצות לבכות אבל צריך להתאפק זה דבר נוראי ומאוד מאוד כואב לכשעצמו שולחת לך חיבוק גדול וחם! סמויה

ולגבי הסיטואציה באוטובוס זה היה יום טעון במיוחד שהתחיל בעבודה אני מנסה להמנע לעלות לאוטובוס עמוס אבל הייתי חייבת להגיע בזמן אני מקוה שבמשך הזמן אני אוכל לאפשר לעצמי לבכות מול אנשים ולא להרגיש לא בסדר עם זה אני התחלתי עכשיו קבוצה ושם זה האימון הכי טוב אמרתי גם למנחות על הקושי הזה תודה על החיבוק ויופי לראות אותך מתגעגעת אלייך

שמחה בשבילך שהבכי יצא . איך את מרגישה היום? שתפי אותנו ומי שלא נאה לא שלא יקרא את מה שאת כותבת אני רוצה שתשתפי . חיבוקים מעודדים יקרה

היום אני מרגישה הקלת מה מנסה לתדלק את עצמי לשבוע חדש שבחלקו טעון גם ואני אמשיך לשתף ותודה על התמיכה והחיבוקים

דפיקה בדלת. אני קופצת. זה ידיד של אמא שבא לשאול איזה פנס של אופנים. אבל זה לא משנה. זה השלוש שניות עד שאני קמה לדלת שמדאיגות אותי. חטפתי קצת מכות. לא כאן. בארץ אחרת. ביבשת אחרת. הוא ברח כמה דקות אחרי זה ומאז אני סתם עוקבת בפייסבוק. משותקת. מתי הוא חוזר לארץ. אם הוא יודע איפה אני גרה. אמא יצאה עם חבר, והבחור המקסים שלי מגיע עוד שעה. ויש דפיקה בדלת. אני מדמיינת את זה. איך אני מסיתה את הוילון ורואה את הקוקו הבלונדיני שלו. אני מדמיינת את המרחק לטלפון ואת המרחק לסכיני המטבח. אני זוכרת שאני גרועה בכל הקטע של להקליד בטלפון נגיעה, ואני קולטת שאף אחד לא באמת יענה בזמן. לשלוש שניות הלב שלי ירד לתחתונים. אני מסיתה את הוילון. גבוה, שחום, שיער קצר. זה לא הוא. זה בסה"כ שכן טוב שרצה שניה פנס של אופניים. אני והפראנויות שלי. הוא אמר לי שאני תמיד יכולה להתקשר. הבחור החדש. ואני מתקשרת. אחרי כמה דקות של השכן בבית שבהן אני משותקת ולא מסוגלת לדבר, אני מתקשרת. הוא לא עונה. חוזר אח"כ בהודעת SMS ששואלת מה רציתי??? אני מתקשרת. הוא צוחק. אבל שלחתי הודעה, הוא אומר, לא הבנת שאני קצת עסוק??... הוא אוכל. או בדרך לאכול. חזר מהעבודה. ואני כאן עם התקף לב בתהליכים מחשבת כל הזמן את המרחק מהסלון לסכיני המטבח. אני אומרת שהכל בסדר. ואומרת שוב. ושוב. וחוזרת. ומשכנעת. בסוף. מדליקה טלויזיה ומחליטה לראות את המשחק של מכבי נגד קאחה. ומקווה שבפעם הבאה שתהיה דפיקה בדלת, לא תהיה מאחוריה קוקו בלונדיני. מצטערת אם זה מפורט או מכאיב למישהי. רשמתי טריגר למעלה. פשוט רציתי קצת לפרוק. לספר למישהו. תודה אם קראתן עד כאן.

כל טריקת דלת כל דבר מקפיץ אותי ומבהיל אותי והמעניין שזה רק בזמן האחרון מאז שיוצאים דברים החוצה . אני קופצת בבהלה שזה מפחיד שאני לא אקבל התקף לב. והזכרת לי עכשיו שהייתי ילדה וההורים לא היו בבית הייתי לוקחת סכין חזאת נשהייתה תלויה על הקיר להגן עליי

על הכל, על שלא מצליח לי "להעביר את המסר" על שרואה את הפלאשים את האירועים המחרידים האלה מהעבר ולא מצליחה לספר עלהים ואותם והכל אבל הכל נשאר בתוכי ומשתגע לי על שלא מצליח לי להרגיש רגשות שונים... על שלא מצליח לי לכנותם בשם המתאים. על שלא מצליחה להביע כמה - רע לי? כואב לי? מתסכל לי? אומרים לי לכתוב את מה שמרגיש,לצייר את מה שרואה והנתק בין החשיבה ליכולת הביצוע מוחלט יושבת בטיפול ורוצה לצרוח,לצעוק,לדבר,לכתוב לצייר מה שמרגיש ובמקןם זה- מסתכלת בה בכאב ולא יכול לי כלום שמישהו יואמר לי מה אני עושה לא בסדר לא טוב לא נכון שכלום לא עובד לי ואפילו לבקש ממנה הצילו כבר אי-אפשר מצרה שאני ככה

מרום יקרה, ההתנהלות שלך מובנת וברורה ולגיטימית. קשה נורא לשחרר את הכאב הזה, קשה נורא להשלים עם כך שזה קרה, ולתת לזה ביטוי בכל דרך שהיא משמעותו בעצם להודות בזה שהדברים קרו. כל עוד את לא מבטאת אותם והם תחומים בתוכך, עדיין לא הודת בכך שהדברים קרו... הפחד להודות משתק, וזה מה שקורה לך. כך אני חושבת וכך קרה גם לי. באשר לרגשות, הם מודחקים כי להביע אותם אומר לבטא את הכאב ובטא את הפגיעה ולהודות בה. אל תתייאשי, זה עניין של תהליך ובסוף הדברים יצאו במינונים שיהיו נכונים לך. זה לוקח זמן והמטפלת איתך בתהליך, עד שתהיי מוכנה להרפות ולשחרר ובעצם להגיד או לבטא בדרך שנכונה לך את הסערה שבפנים. מבינה אותך לגמרי, ואין שום דבר שאת עושה לא בסדר, זה רק לוקח זמן, לאט לאט זה יגיע. שולחת לך חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

בטח שלא בטיפול. שקלת להגיד את זה למטפלת שלך?? להראות לה את זה?? תכתבי לה. ברגע נקי ולבד- פשוט תכתבי לה. ספרי לה איך זה מרגיש. ספרי לה שאת כן רוצה להתגבר. אין דבר שאת עושה לא בסדר. קשה לקבל את זה אבל יש דברים שהם פשוט ככה. ולא תמיד אנחנו אחראים על החיים שלנו. עצוב, אבל נכון. אבל יש סוג של אחריות שאת כן יכולה לקחת. וזה לקבל עזרה בכל דרך. גם הפשוטה ביותר- מכתב. את הרי מספרת לנו את הכל כאן בפורום, לא? את חולקת רגשות תחלקי גם עם המטפלת. ואם זה בנתיים לא עוזר אז אנחנו עדיין כאן.

מציאות אחרת כתבה לך הכל כל כך נכון ומדויק את חייבת להתאזר בסבלנות ובסובלנות אין דרך אחרת הדברים צרכים להגיע לידי הבשלה והכרה נפשית שכלית וקוגנטיבית אולי זה קיים אצלך רק שכלית מפני שאת הולכת לטיפול השאר עדיין לא בשל כדי לתת אור ירוק להשתחרר החוצה מרגיש כאלו את מנסה להאיץ בתהליך שעדיין לא מוכנה לו אני שמחה שלפחות נכנסת לכאן והצלחת לכתוב את מה שכואב ומעיק עלייך אל תשכחי שהנתק הוא מנגנון שמגן עלייך ריגשית מלהתפרק הדבר היחיד שאת עושה לא טוב לדעתי שאת מאיצה בעצמך להיות במקום שאינך מוכנה לו עדיין ליל מנוחה יפה שלי חטולית

לא לקרוא אם אתם לא במצב משהו הפעם הראשונה אמורה להיות רומנטית ומיוחדת לא? אמורים לחכות עד שפוגשים מישהו שבאמת אוהבים ואז זה משהו נפלא כזה לא? מה אני טועה? אבל מה קורה שלא שואלים אותך ולוקחים לפני שאת בכלל מבינה מה את נותנת? מה קורה שאת בכלל עוד לא גדלת ורק באותה השנה שמעת בפעם הראשונה שאולי החסידה היא לא זאת שמביאה ילדים לעולם? מה קורה אם מחליטים בשבילך שלא חשוב שאת קטנה את אמורה כבר לחוות את זה? פשוט לוקחים. לא חושבים על הנזק ולא אכפת להם. לא חושבים שהם הורסים נשמה שברירית והורגים אותה. מה ועושים כשהפעם הראשונה מכאיבה ומבלבלת ובכלל לא מובנת? כואב לי שיש אנשים שלא חושבים אלא פשוט לוקחים בלי לעשות חשבון. שתי דקות אולי פחות וזה נעשה ואין דרך חזרה ואין להשיב את מה שנלקח בכוח וברוע. עצוב לי

לא רוצה להזדהות יקרה, רק מהניק שבחרת לעצמך אפשר להבין עד כמה את ממשיכה לשמור את ועל הסוד ועל כל מה שקרה לך. התחושה הזאת מלאת הכאב על כל מה שקרה ברורה ומובנת ובגדול אני מאד מזדהה איתך, נראה לי שכל מי שניפגעה מרגישה כך. ההרגשה שמה שנלקח הוא משהו אישי ופרטי שלך והשליטה עליו, הבלעדיות עליו הייתה צריכה להיות רק שלך. פלשו לתוך המרחב שלך וגזלו את מה שרק את היית צריכה להחליט אם לתת או לא, למי ומתי. וכתוצאה מיכך מרגישים שהגוף הזה כבר לא שייך לנו אלא הפך להיות נחלת זה שלקח בכוח, בשבילי נחלת הכלל כי כל כך הרבה פוגעים לקחו בכוח. זה אמנם בלתי הפיך, אבל בכל זאת הגוף ממשיך להיות שלנו למרות הכל. בתחושה הוא כמו מת או גופה לפחות בשבילי, אבל למרות הכל רק אנחנו יכולות לבחור אם להחיות אותו ולראות אותו, או לתת למי שפגע בנו לנצח ולהיות הבעלים של הגוף שלנו... חמלה כלפי הגוף יכולה מאד לעזור, ואני יודעת עד כמה זה קשה וכואב. רק תחשבי על זה ותשתמשי ביצירתיות שלך ומה את יכולה לעשות למען הגוף שלך כדי להרגיש יותר טוב במחיצתו... שלך - מציאות אחרת

ואין לרוב שום דרך להתמודדות מלבד להשלים עם זה. עד כמה שזה כואב ואכזרי. כל אחד חי על העולם הזה עם הברכות שלו והקללות שלו. ולכל אחד יש את האבל הזה, על משו. חלק אבלים על מות בטרם עת או נכות. אנחנו אבלות על מוות לא מוות. או אולי חיים לא חיים. ואין צודק או צדק. לא תמיד. לא כרגע. אבל מה שמחזיק אותי זה קארמה. בעיקר. זה אמונה שהגלגל מסתובב וכל מעשה חובתו בתגובה. מאחלת לך לילה שליו וסופ"ש רגוע ממחשבות וגדוש באוכל וחברים טובים.

אתמול הייתי בפגישה דווקא טובה . רק שאולי עשיתי טעות כאחת שרק עכשיו לומדת להכיר שיש לה גוף כמו תינוק התחלתי לשים לב שכשאני רואה אנשים אני רואה רק אנרגיה ורגש לא גוף . מכוון והמטפלת שלי מומחית לשפת גוף ביקשתי מימנה שתשמש לי מראה לאיך שאני נראית . ,וואוו שתי דקות שיקפו לי מישהו לא נחמד בכלל שפת גוף לא נעימה לעין נוקשת מתוחה גברית משהו פשוט לא נעים ,כשהבנתי אחר כך שהניתוק מהגוף שלי וגם של אחרים כאילו גוף זה דבר לא קיים זה מכך שהגוף אשם וכנראה נחשפתי אליו בצורה לא נעימה . בקיצר מאתמול לא מוצאת מנוחה ולא שקטה משהו מפריע לי ואפילו אני לא מצליחה להבין מה רוצה לבכות וכמובן שכלום לא יוצא . נמאס לי מהירידות האלה גם עם הם מגיעות לצורך עלייה . הרגעים האלה מבהירים לי שלעולם אני אשאר שרוטה ולא אשה רגילה ונורמלית נמאס לי בגדול

אני מאד מזדהה איתך ומבינה בדיוק על מה את מדברת. לא מסתכלת על עצמי במראה כמעט רק כשחייבים ואין ברירה. לפני כשנה כשעוד הייתי בקשר טוב עם המדריכה, הלכתי להרצאה שלה וישבנו באולם שכל קירותיו היו מראות. רוצה או לא רוצה ניתקלתי בעצמי במראה ונבהלתי. אני זוכרת ששאלתי אותה איך היא יכולה להתקרב אלי? איך היא לא נגעלת? והיא פשוט חיבקה אותי... אני חושבת ומרגישה שאנחנו מנותקות מהגוף שלנו כי הוא מסמל עבורינו את כל הזוועות שניספגו בו. התחושה היא שהגוף הזה טמא ומחולל ואני לא רוצה אותו, אלא שמה לעשות והגוף הזה מחובר לראש ותוחם בתוכו את הלב? וכאשר הראש החושב מתחבר ללב המרגיש בהקשר הזה, נוצר קצר... אני יודעת בשכל שכל הרשמים והליכלוך מהפגיעה כבר מיזמן לא דבוקים בגוף שלי, ובראש אני יודעת שאני לא אשמה וגם הגוף הזה לא אשם במה שעבר עליו. אבל אצלך הראיה שלך את הגוף שלך ואת השפה שו יוצרת הצפה, אצלי אני לא יכולה לראות אותו וגם לא להזיז אותו, הוא כמו לא חלק מימני ולא נישמע לי, לא מקשיב לי, כי לגוף חשיבה משלו והגיון משלו. בקיצור, אני חושבת שהעבודה היא לנקות את האנטי מהגוף כדי לא לפחד יותר מהגוף ומהתפקוד שלו.... שולחת חיבוקים עוטפים, שלך ואיתך - מציאות אחרת

לא יודעת כלום . יודעת שאני רוקדת מול המראה כבר תקופה ארוכה וזה לא מציף אותי להפך לומדת להכיר את הגוף שלי והשיקוף שהיא עשתה היה קשה לעיכול כאילו משהו זז שם ויצר אי נוחות וכאב עצום . לא יודעת זה יכול להיות באמת החוויה הזאת של לראות את מה שאני לא אוהבת בגוף של מישהו אחר מולי . היה לי קשה לראות איך הגוף הנינוח והנשי שלה הופך ברגע למשהו נוקשה סגור מתוח גברי שזאת בעצם אני . כל חיי הייתי טום בוי ואולי הייתי רוצה להיות קצת יותר אשה . גם יכול להיות שהמקום שאני השקופה פתאום רואים אותה אבל ממש בדיוק בהוויה של איך שאני נראית ואיך שאני מרגישה . וכמו שאמרתי לה מול מראה אמיתית אני יודעת שהיה לי קל יותר זה שהיא שיקפה ממש בזמן אמת ולא אחרי את כל התנועות שאני עשיתי אבל בדיוק והצליחה להעביר את המסר אלי זה היה מפחיד מבאית ממש

ראיתי את הודעתך בשרשור ורציתי לענות אבל פשוט לא היה לי מספיק זמן. תקופה מאוד לחוצה. ה-לימודים אין לך מושג כמה ש"ב מקבלים. אז ככה- יש לי ילד אחד (הגדול) עם קשיי למידה אך למידתו מתאפשרת רק בעזרת מורת הוראה מתקנת פרטית פעמיים בשבוע אחהצ אני מסיעה, מחזירה וכל זה וגם יש פעמיים בשבוע מטעם ביהס ועדיין זה לא מספיק! אחכ צריך להכין איתו שיעורים. זה אני. ופה אני צריכה להיות ממש יצירתית אבל ממש! מה לא המצאתי.. חחח סתם למשל, האות ך (כ סופית) הם צריכים לכתוב אותה עם ניקוד ובכתב גדולים. וכמובן שכל זה היה קשה לו. ופה אני נכנסת לתמונה. אמרתי לו שך סופית היא בעצם מקל סבא עם סוכריות. אז פתאום הוא מסוגל ולא מתבלבל. או למשל צ' סופית בכתב גדולים- היא צורת עץ והפא סופית ף בכתב גדולים היא - נחש שמתפתל על העץ ונושף לבטן שלו.. הא בכתב גדולים - של קשתות של אלוהים. וזו רק דוג' קטנה ממש טעימונת "ממהמצאות" שלי כדי לעבוד איתו. לא הייתה לי ברירה איך לגרם לו לזכור את כל זה בכיתה א'. והנה כיום , כיתה ב' הילד קורא! כותב יפה! מחשב לא ציפיתי! ועדיין זה לא קל בכלל בכלל! עם הרבה עבודה הוא מצליח ככה להיות על ה 70 80 . ושוב עם המון המון מאמץ! כי בשבילו הלמידה לא מובנת מאליה. שלא נדבר שבלי עזרה היא לא הייתה בכלל אפשרית. אבל הנה, היא מתאפשרת.. והבן השני למרות יכוליו, למרות הקלות, המובנות מאליה והוא מדהים בקטע ישנם קשיים בתחום הרגשי. הוא פרפקציוניסט! ושלא מצליח לא משהו בכיתה והמורה מעירה על טעות הרי הוא רק בכיתה א'! אז הוא פשוט מסתגר, מסובב לה את הגב ועושה "ברוגז" כך ששני הקצוות שסוטים מהממוצע לכאן או לכאן הם בעצם- שניהם בעלי צרכים מיוחדים. אגב, הבן שלי השני, זה שקל לו גם נהנה "ממהמצאות" שלי ונעזר בהן. כי הן מדברות אליהם, לילדים. ולפעמים גם מצחיקות אותם. למשל ג בהריון עם הבטן קדימה.. לא משנה העיקר שזה עוזר להם לזכור. בקיצור אנישוב בכיתה א' ושוב בכיתה ב'. מתי חופש חנוכה? מתי? (: זהו, ככה זה אצלי עכשיו.

סמויונת שלי -איזה כייף לראות אותך יששששששש אני ככ שמחה שנכנסת מה אכפת לי שאת מגיבה רק עכשיו העיקר שנכנסת יפה שלי -טופחת לך על השכם כמו תמיד את מדהימה רוצה לומר לך שגם הבן הצעיר שלי הוא לקוי למידה ואני ישבתי איתו עד סוף כיתה יוד ולמדנו ביחד מעבר לזה כבר לא יכולתי אז קחי אוויר מאמי שלי הדרך עדיין ארוכה לפנייך אבל אני סומכת עלייך גם לי היו השיטות שלי אייך ללמד אותו אחר כך הגיע גם שיעורי אנגלית אני יודעת כמה שזה קשה וכמה המון סבלנות וסובלנות צריך להשקיע כדי לראות נקודה אחת קטנה של אור את לא יודעת כמה התגעגעתי אלייייייך את חסרה לי המון מתוקה שלי מה קורה עם הטיפול שלך מה קורה איתך נשמה חופש חנוכה בשבוע הבא אם אני לא טועה בנר שני של חנוכה ומה שלו בונבוני מתוקי אייך גודל ומתפתח המתוק הקטן ? שולחת ים של חיבוקים חטולית

גמני התגעגעתי אלייך אבל מאוד קשה לי בזמן האחרון. הבונבוני גדל ועכשיו הוא כבר לא תינוק אלא פעוט! מטפס לעמידה בעזרת כל רהיט, הולך מסביב לשולחן, הולך לממיר למכשירים החשמליים, לוחץ על כפתורים, פותח מגירות, הופך כל מה יש בפנים. צריך להשגיח בשבעים עיניים!!!!!! תוך שניות רץ למדרגות, כבר טיפס מפלס אחד! רודפת אחריו לכל מקום. "עכבר" קטן ושובב זריז ממני כפליים! והוא כזה בונבון מקסים! ממתק קטן חברותי וחייכן שובה לב של רואיו בחוץ משתגעים עליו כל מיני זרים.. חולה על אחים שלי ולהשתולל איתם שהם באים מב"יהס קורא לי "אמה" אמה-מה מה קורא לכלב האו לחתול מיאו יאוו.. ולאבא א-בא לאוכל- הם! בקיצור פעוט קטן נמרץ ושמח אני חולה עליו! נצטרך השנה כבר לעשות לו תיקון פזילה בניתוח כי העין השמאלית שלו פוזלת פנימה וזה לא משתפר ככל שהוא גדל. הראייה שלו תקינה ברוך השם רק צריך לחזק את השריר שלא יהפוך לעין עצלה. רוצים לעשות ניתוח באופן פרטי אצל מומחה דרך הביטוח של הקופה אבל ככה יש לו עיניים יפות עם ריסים ארוכים ולחיים שמנמניות בקיצור זה מושך לתת "ביס בלחמנייה העגולה" (: נ.ב הטיפול הוא ממש הסטוריה ישנה אני אדבר על כך בהזדמנות אחרת צריכה להשגיח על השובבון הקטן ביי בינתיים, סמויה

את כזאת אמא מדהימה! כל כך משקיעה כל כך יצירתית אין עלייך!!! טוב שקפצת לכתוב קצת מאוד התגעגעתי!

מיותר לומר עד כמה התגעגעתי גם אני אלייך וברגעים של מחשבות כן, הייתי חושבת מעניין מה שחף הייתה אומרת על זה ואם היינו מתכתבות מעניין מה הייתה מייעצת לי. אבל כל פעם שרציתי לכתוב משהו אחר צץ בבית. הזמן שלי לעצמי הצטצמצם למרווח צר מאוד בערב. ויש לי עכשיו עוזרת. כי קשה לי לטפל בבית ולעשות הכל. וזה מקל. היום הייתי אמורה ללכת לקניות ובמקום זאת החלטתי לנוח בבית. גם הילד מקורר עם קוצר נשימה. שיניים. נזלת. חגיגה. שולחת לך המון חיבוקים בחזרה! מקווה שאצלך רגוע... אוהבת סמויה

have sweet dreams think good thoughts live laugh and love hugs annie

The song is for you .... Sending it to you with a smile First, listen to the silence then, listen to the low beats of drums afterwards, all the rest will come I'm having a feeling that it will rise a smile upon your face as it did to me... All yours, http://www.youtube.com/watch?v=y1fNlMpTD3k

חזרה תקופה שכל דבר נהיה לי טריגרי פרצו לי לבית. חדרו לי לפרטיות. לא רוצה להשאר פה עוד. חבל שזה לא כזה פשוט לעבור דירה.  כל רעש קטן בלילה משגע אותי. שינה זה רחוק ממני. הירדמות לשעות מעטות בלבד זה מה שמחזיק אותי חסרה לי הרגשת ביטחון, ההורים. ומצד שני עדיין בא לי לברוח רחוק הלואי שהכל יידחק שוב כמו שהיה בתקופה האחרונה

ברוך שובך אדם יקר איפה התחבאת עד עכשיו ? לא שמענו ממך כבר יובלות שוב פרצו אצלך גבולות , חדרו לפרטיות שלך לדירה שלך המקום המוגן שהוא רק שלך בהחלט מפחיד מאוד לצערי מכירה את ההרגשה המפחידה הזו אולי כדאי לשקול החלפת מנעול כולל משהו בתוך הבית בדלת לפני שאתה שוקל לעבור דירה? אני שונאת לעבור דירה זה מרגיש לי כאלו נשארתי בדירה שעזבתי ובדירה החדשה לא בטוח לי כי צריך להתרגל מחדש ל-4 קירות שאני לא מכירה מצטערת שאתה מרגיש רע כ"כ בנדם תחשוב על ההצעה שלי אולי יכול לעזור להחזיר לך את הבטחון איתך תמיד חומד שולחת חיבוק ענקקק לחיזוק חטולית

מעריץ אותך על התמיכה. גם אם לא תמיד מגיב. תמיד קורא ולפעמים אפילו יותר מפעמיים. פחדתי להכנס לבית לבד היום. עד שנכנסתי הייתי בקריז. חתכתי כדי להרגע לא רציני אבל שורף. כבר הרבה זמן לא עשיתי את זה אני כועס שעשיתי אבל ... יעבור?

הגשתי תלונה במשטרה לפני מעל שנה. מעולם לא יצרו איתי קשר, מקסימום דרך 1202 שטרחו לעדכן במשהו. לתשומת לב העולם- פדופיל מסתובב חופשי, ללא שום הגבלות. כעת עם שביתת הפרקליטים גם הערכת מסוכנות (שנמשכת משום מה 5 חודשים כבר...) לא מגיעה לסיומה. אולי אם הייתי מתלוננת על ניצב בר לב, מישהו היה מתייחס. אבל אין- המשטרה מיועדת רק לאזרחי V.I.P רק למי שמתלוננת נגד נשיא המדינה, או משהו כזה, יש התייחסות. אם את סתם מישהי שחיה פה במדינה, אין טעם שתגשי למשטרה.

מצטערת מצטערת שקולך לא נשמע שלא קבלת את מלוא ההתייחסות והרצינות לתלונתך... תחושה קשה היית אמיצה ופנית למשטרה... ולא קבלת את ההתייחסות הראויה! ברוכה הבאה לפורום מוזמנת לשתף...בקצב שלך...מה שמתאים אנחנו כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מצער מאוד מה שאת מספרת אך יודעת שזה מאוד נכון אולי צריך לגשת לשם לנדנד להם כל כמה זמן ולבדוק אייך מתקדם הענין אחרי הכל -אין יום שעובר ולא שומעים בחדשות על כל הזוועות שמתרחשות ולמשטרה אין מספיק כוחות כשרים לטפל בכל התלונות שמגיעות ואני בכוונה אומרת כוחות כשרים כי גם שם הבלאגן חוגג!!! אולי תקחי יוזמה ותגשי מידי פעם לראות מה התחדש ? כמו שאמרת בדייקנות מירבית אנחנו לא אנשים חשובים רק סתם אזרחים הגונים מהשורה הראשונה חטולית

הגוף דרוך הראש לא מפסיק לחשוב המילים מתערבלות לא מצליחות לצאת סערה פנימית מערבולת שסוחפת חנוקה מדמעות שתקועות

מקווה שלבסוף הצלחת למצוא קצת מנוחה הלילה. נגבי את העיניים וצאי ליום חדש. רק אהבה.

אולי שוקו ירגיע? מקווה שהלילה יהיה רגוע יותר שהדמעות ישתחררו איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

נכנסתי באיחור מקווה שהלילה ישנת טוב יותר מכירה לצערי המון לילות לבנים כאלה יודעת מה עוזר לי במצבים כאלה תפילה לבורא עולם - לדבר איתו ולספר לו מה כואב לי הדמעות באות בכמויות שאי אפשר לעצור אותן תנסי , אולי יעזור גם לך איתך תמיד-גם אם באיחור מאמי חטולית

עדיין לא מצליחה לבכות למרות ששומעת שירים עצובים עדיין לא מצליחה לישון בשקט מתעוררת המון פעמים וגם מחכה להרדם שמתחיל האור וככה אני כל היום סוחבת עייפות לא יודעת מה עובר עלי מרגישה בתוך מערבולת ושותה שוקו להרגע וזה לא עוזר משהו שם רוצה לצאת משהו שם רוצה לצעוק

.."there's so many things that I can't touch I'm torn..." ככה אני מרגישה דמעה

יודעת שקשה רק להגיד שאני איתך מחבקת ובשבילך תמיד

(((((((((((((((((((גל)))))))))))))))))))) דמעה

מצטערת שכך מרגיש לך תקופה לא פשוטה עבורך יקירתי כאן איתך ובשביל שולחת חיבוק רך ועדין חטולית

מקווה שהיום כבר יותר טוב ויותר נושם ומאוורר מבפנים. מקווה שהתחושות הקשות החלישו את עוצמתן. שולחת לך חיבוק עוטף. שלך ואיתך - מציאות אחרת

פה לפחות כמה פעמים בשבוע. יצא לי לקרוא פה לא מעט על בחורות שנמצאות בטיפול, ושיש להן תחושות קשות בעקבות הטיפול, או שהן מאוד כואבות ובמצב נפשי איום או שהן לא סומכות על המטפלת. אני עדיין לא התחלתי טיפול כזה, ולאור מה שקראתי, אני חוששת מזה מאוד. לא רוצה להגיע למצב אובדני או למצב אחר רע, כי גם ככה קשה לי להגיד כיום שטוב לי, אז זה רק יוסיף לסבל.אולי באמת עדיף לא לדעת, זה פחות כואב.

מבחינתי טיפול זה פעם ראשונה לעשות משהו למען עצמי . כן יש רגעים קשים שעולים דברים ואז יש את הפורום המקסים והתומך הזה שאפשר ורצוי לשפוך כאן ולהמשיך . החיבור למטפלת כבר תלוי בהרבה דברים . לי למשל יש חיבור מדהים למטפלת ואני מרגישה שיש עשייה ,והיו לי רגעים שלקחתי דברים קשה החכמה כמו בזוגיות לפתוח עם המטפלת את הדברים ולעבוד על מה שעולה כי ברוב המקרים כעסים מול המטפלת אלו דפוסים שלנו שגם במקומות אחרים בחיים עולות . בהצלחה לך

כן זה נשמע אולי נדוש אבל הפגיעה נשארת בפנים כמו פצע ישן ואחרי תקופה יש הרגשה כזאת שאולי נוצר כבר גלד ואם נעזוב את זה זה פשוט יפסיק לכאוב ואז אפשר בלי טיפול שרק כביכול מגרד את הפצע הבעיה היא שהפצע מלא במוגלה הגלד מכסה דלקת ונכון קילוף הגלד כואב ויש פעמים שנדמה שזה טעות אבל בסופו של דבר הפצע נחשף לאוויר ונוצרת צלקת שאולי תשאר איתנו לתמיד אבל כבר כואבת פחות זה בעיניי החשיבות של טיפול דמעה

טיפול זה אכן תהליך מורכב מורכב וגם כואב לגעת בשדים שבפנים זה לא פשוט, אבל את לא לבד! הטיפול הוא הרבה פעמים תהליך ומערכת יחסים שלך עם הסביבה- החברה- המשפחה שלך... הוא כמו מעבדה שם מותר לגעת לדבר לטפל.. הוא מאפשר מקום בטוח להיות מי ומה שאת כשיש מי שמכיל ומקבל כך קורה שכועסים על המטפלת יש משברי אמון וכ"ד בד"כ לפגעות אין אמון....באנשים, בעולם וקשה גם מול המטפלת אז לומדים מחדש לתת אמון אני ממליצה בחום על טיפול זו הדרך לגעת בעצמך...להתחבר לילדה...לעצמך בהצלחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית כדבר משמעותי שיביא לשינוי

יכולה מאד להבין את הפחדים שלך, ובעיקר את הפחד מכאב שיעלה דווקא בתוך התהליך הטיפולי. לפעמים המשפט "מה שלא יודעים לא כואב" נכון אבל לדעתי לא בקטע של בחירה בין האם אני רוצה לדעת כל מה שעבר עלי או לא. זאת מישום שראשית יש טריגרים שמעוררים דברים ואז אין לנו שליטה על כך בעוד שבטיפול זה יכול להיות מתון יותר ומגובה בתהליך טיפולי ושנית חלק גדול מההתנהלות שלנו מושפע מהפגיעה ונוכל לשנות רק כאשר נבין מה גורם לנו להתנהל כך, ומדובר בעומק הדברים ולצורך כך צריך טיפול. באופן אישי עברתי המון בטיפול גם בהקשר של הזכרויות וגם בהקשר של קשיים עם מטפלת, אבל רק בעזרת הטיפול ובזכותו ניפתח לי צוהר לרגש, ויכולתי לאפשר לעצמי להרגיש, דבר שלא היה לי קודם. התנהלתי כמו רובוט כי בשבילי להרגיש היה שווה ערך ללמות. חשוב מאד בעיני להיות מחוברים לרגש ואת זה יכולתי להשיג רק באמצעות טיפול, וזה אומר להרגיש לגבי עצמי ולהרגיש לגבי סובבי... לכן בעיני טיפול למרות הקשיים הוא חיוני מאד עבורינו. שיהיה בהצלחה, שלך - מציאות אחרת

כבר עם המנטרה שטיפול הוא התשובה לכל, תנאי הכרחי לכל התקדמות וכו'...? טיפול יכול גם להזיק ויש מספיק עדויות לכך. חשוב לומר את הסיכונים ולא לשווק איזה רעיון שכולם כבר ממלמלים אותו כמו איזו תפילה בלי לחשוב הרבה. כולם מתחילים להשמע כמו איזו מקהלה. קצת כנות והגינות לא תזיק פה.

מבינה לגמרי את החששות שלך למען האמת כל מה שכתבו לך יכול להיות נכון או לא נכון עבורך יכולה בהחלט לומר לך מנסיון שלי-שהטיפול שלי ערך 4 שנים היו נושאים יותר טעונים ונושאים פחות טעונים הגישה שלך היא זו שקובעת אני למשל לא הסכמתי להרפות משום נושא שעלה -מה שנקרא עד זוב דמעות שלצערי לא היו נדיבות כלפי-הדמעות-בזמן הטיפול , תמיד בכיתי רק אחר כך ולא בגלל שלא היה לי מקום בטוח לבכות אלה כי כך היה אז בנוי האופי שלי הייתי בדכאונות -אין ספק ,קיבלתי טיפול תרופתי כדי להתייצב הכל נכון , אני לא אתיימר לומר שזה פיקניק מפני שהכאב שלנו בתוכנו הוא כאב של פגיעה אנשים מגיבים יותר קשה או פחות קשה לטיפול -כל אחת לפי אייך שמרגיש לה רוצה לומר לך שעם כל הכאב שיוצא בטיפול -לא מצאתי דרך אחרת אייך ואיפה לתת ביטוי לכל מה שעברתי ,אחרי 4 שנות טיפול התחלתי לחיות , להרגיש להיות ולא לחדול מלהיות ! הכל תלוי רק בך יקירתי , אם את עדיין מאוד חוששת -יתכן ועדיין אינך בשלה להכנס לטיפול , אל תמהרי , הכל ממתין לך לזמן הנכון לזמן שאת תרגישי שזהו זה , עכשיו אני כבר יכולה להתמודד! ואני איתך , כאן כדי לתמוך בך שולחת לך חיבוק גדול חיזוק חטולית

קודם לא התכוונתי לההכעיס ובטח לא לפגוע, הרגשתי אולי צורך לנער איזה הנחות יסוד, אולי זה יצא טיפה קשה מתנצלת. שנית, אני מניחה שאתן דנות בטיפולים פסיכודינמים מילוליים בעיקר, והיתה חסרה לי הנימה הביקורתית כלפיהם משום שבפועל אנשים שעברו טראומה כ"כ קשה עלולים בהסתברות מסוימת להנזק- ועל כך יעידו גם אנשי מקצוע שונים. זה לא שאני לא בעד טיפול, אבל כששולחים נפגעת תקיפה מינית מתכוונים בעיקר לגישה הפסיכודינמית שמחוללת לעיתים נזקים וחשוב לקחת את זה בחשבון כשממליצים. אף אחד לא בדק שאם חופרים מספיק עמוק מגיעה באמת הישועה- זה איזשהי סכמה שגדלנו עליה ויש לה חלופות הרבה יותר מוצלחות במקים אלו כמו טיפולים בגישה קוגניטיבית התנהגותית שמחזירה את החיים למסלולם או טיפולים העוסקים בגוף- נפש או אחרים. אני מכירה הרבה נפגעות תקיפה שנפגעו עוד יותר בטיפול ומצבם הורע עד חוסר תפקוד והדרדרות תלולה. ולא צריך לציין את מספר השנים הרבות וההצדקה הכביכול תאורטית לתהליך כ"כ ארוך שלא תמיד מניב תוצאות. יש בטיפול דינמי בעיני סוג של הימור ואני לא הייתי לוקחת את הצ'אנס הזה כי יש לי רק נפש אחת וחיים מאוד קצרים.

כמה שנים אחרי המקרה חל חוק ההתיישנות?

היי מתבוננת פעם שמעתי שזה שבע שנים חוק ההתישנות לא בטוחה שזה נכון יתכן וכל מקרה לגופו את יכולה גם לברר את זה בקו של הנפגעות 1202* חטולית

המס' של הקו סיוע זה בלי כוכבית רק 1202

ימים עוברים- מסתגרת בתוך עצמי- בתוך החושך שכל כך מוכר לי-בתוך ה"לבד" הטוטלית. לא יודעת לאן לפנות- לאן שאני פונה מוצאת עוד קיר- מחסום! אני כל כל עייפה מלשרוד -מלהציג- מלחייך לכל העולם- לעשות"כאילו" רוצה לרפות- לנשום בחופשיות-אבל מרגישה כל כך לכודה בתוך עצמי- לא רואה את הדרך החוצה- הכי קשה - שאני מרגישה כל כך לבד עם זה- שאך אחד לא מבין ולא יכול להכיל אותי-תודה שאתן כאן-ינשוף

ינשוף יקרה, האמת היא שאני מרגישה בדיוק כמוך, לכודה בתוך עצמי ולבד לבד עם הכל.וכלפי חוץ כמו מתפקדת כרגיל, בולעת את הרוק וממשיכה כאילו החיים הם אושר צרוף... יחד עם זאת במובן מסויים כוווולנו לבד. כולנו צריכות להתמודד לבד ורק אנחנו יכולות להתמודד עבור עצמינו, כל אחת לעצמה. אני לא יכולה להתמודד במקומך ואת לא יכולה להתמודד במקומי, ככה זה. אנחנו חייבות למצוא את הדרך החוצה לבד ובעצמינו, כי לכל אחת מתאים רק מה שמתאים לה ולאף אחת אין דרך שתתאים למישהי אחרת. ובאשר להכיל, אנחנו היחידות שצריכות להכיל את עצמינו, כי בעצם אם מישהי אחרת תכיל אותנו זה לא יעזור לנו. אפשר להקשיב ולהבין, אבל את הפעולות כל אחת יכולה לעשות רק לעצמה. בכל נפילה יש גם עליה אחר כך, עד לנפילה הבאה... מאחלת לך שיבואו ימים טובים יותר. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

מבינה אותך מאוד הלבד -מאוד מאוד קשה מה קורה עם הטיפול ? את ממשיכה עם המטפלת שלך ? צודקת מאמי , מאוד קשה שאף אחד לא מבין קשה מאוד שצריך להתמודד עם הכל כל כך לבד אבל אני מאמינה בך אולי זו רק תקופה קשה שתעבור איתך תמיד חומד שולחת חיבוק גדול ועוטף חטולית

רק להגיד תודה על מה שנתת לי זה ריגש אותי מאוד זה הולך איתי עכשיו שמרי על עצמך הלוואי ויוכלתי להקל על התחושות של החושך הלבד הקיר מדליקה לך את האור בחדר הפנימי

ינשופית יקרה הלבד הוא הקשה ביותר לבד בחושך הוא אוייב משתק בואי תדליקי אור אל תשארי לבד מקדישה לך... בוא נפזר את מסך הערפל בוא נעמוד באור ולא בצל עד מתי נמשיך לברוח אל משחקים של כוח מותר לך לבכות לפעמים כשמשהו נשבר בך בפנים ספר לי קצת על רגעי הפחד קל הרבה יותר לפחד ביחד איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אסירת-תודה שאתן בחיי- כל אחד מכן חשובה לי-מאוד! אני מנסה למצוא את הכוחות להמשיך- לתפקד- למצוא תשובות לשאלות שאין להם תשובות- מתמודדת עם המון פחד-פחד משתק- תמונות-סיוטים- והרבה חושך- מחנק בגרון-תחושת חנק-שמישהוא חומק אותי ולא משחרר את ידיו מהגרון - עוד מעט הולכת להתעלף- להתפרק למיליון חתיכות הכי קטנות- שאי אפשר לאסוף -לא יודעת איך לחבר את עצמי בחזרה- מפורקת לגמרי-ינשוף

אני עוברת המון בבת אחת עכשיו ולא מרגישה טוב עם המטפלת. אני גם לא יכולה לחזור למטפלת הקודמת כי היא לא רוצה שאחזור אליה. היא טוענת שהיא כבר לא מתאימה לי. לדעתי זה כנראה בגלל שהייתי כבדה עליה בעיקר בגלל שאני נוטה למחשבות קשות.... לא חושבת שלהחליף מטפלת יעזור לי, כי אני זאת שתוקעת את הטפול. אני לא מאפשרת למטפלת להתקרב ומתרחקת מימנה בעצמי בעיקר כשקשה מידי. פוחדת להרגיש תלויה בה ולהפגע אחר כך כמו שכבר קרה לי. זו הסיבה היחידה שאני מוצאת לתקיעות שלי בטיפול, ואם זה אכן כך זה יקרה לי עם כל מטפלת כי אני זאת שלא סומכת ובנתיים אני גם לא מצליחה לשנות ומיתוך כך לבד עם הכל למרות שלא הפסקתי ללכת לטיפול. ולעשות משהו עבור עצמי, אני כל כך משתדלת להחזיק, מן הסתם כמו תמיד לא רואים את זה, כי בשורה התחתונה אני כאילו כמו כולם. רק שעולה לי בדם להיות כך ולהחזיק מעמד. מה שרואים זה את התוצאה הסופית, לא את העבודה שאני עושה כדי להיות במקום שבו אני נמצאת. ואנם המקום הזה לא משהו, אבל אילו לא הייתי מתאמצת כמו שאני מתאמצת ממזמן לא הייתי פה, עוד הרבה לפני שבכלל הגעתי לפורום הזה.... כל כך הרבה שופטים יש לי, כל כך הרבה ביקורות שליליות, אבל מצד שני גם אף אחד לא באמת יודע מה אני עוברת. לא בנויה למלחמות, לא יודעת להלחם ומנת חלקי בעולם הזה היא רק מלחמה ועוד אחת ועוד... כל ההתנהלות שלי מושפעת מימה שעברתי, אני קורבן בהתנהלות שלי עד היום ודי, נמאס לי להיות במקום הזה מול כולם ואני גם לא יודעת אחרת. האכזבה הזאת צורבת בכל רמ"ח אברי. יכולה להבין אותי. מרגישה שעשיתי סלט ענק מכל מה שקורה לי. בגדול מנסה לשמור שלא הכל יתמוטט לי ובכל זאת זה קורה בעל כורחי. עברתי חרם ענק עכשו בבית בגלל שהכי קל להאשים אותי בכל, את הקורבן ההכי זמין שיש להם. זה עבר להם במובן מסויים אבל הצריבה בתוכי עדיין כואבת כי הכי קל להגיד דברים ולהאשים וכד', אבל כשמגלים אחר כך שסתם האשימו, אף אחד לא לוקח את המילים בחזרה. הכל קבור בתוכי, בתוך הפח שאני שמכיל את הזבל של כולם..... סליחה אם פגעתי, זאת לא הכוונה. מציאות אחרת נ.ב. העתקתי את התגובה שכתבתי לך חטוליתי כי אם לא הבנת אותי נכון אולי מאד פגעתי בך. כשאני כותבת על שופטים, אני לא מתכוונת לאנשים בפורום אלא לאנשים שסביבי, בבית שלי....

איך את מצליחה בכל פעם מחדש לבטא את מה שגם אני מרגישה כל כך בבירור? אני כל כך מזדהה אין לי מילים מנחמות גם אני במצב דומה מאוד יכולה רק לשלוח חיבוק ולקוות שיהיה יותר טוב בהמשך תחזיקי מעמד אישה יקרה דמעה

תודה על המילים החמות וההבנה. מקווה שאכן יבואו ימים טובים יןתר במהירה. איך הסתדרו לך העניינים הבירוקרטיים עם החברות למיניהן? מקווה שלא ניתקו אותך משום דבר.... שמרי עלייך יקרה. תודה על החיבוק ושולחת בחזרה חיבוק עוטף ומכיל בשבילך. שלך - מציאות אחרת

מתוקה שלי לא הגבתי לך עדיין להודעה שלך לא בגלל שחלילה וחס פגעת בי ממש אבל ממש לאאא פגעת בכלל! פשוט מצבך ככ כואב וקשה שלא יכולתי לחשוב על תשובה הולמת לכאב שלך ,לא רציתי סתם רק לכתוב כמה מילים רציתי לענות לך תשובה מכל הלב כמו שאני תמיד רגילה הלוואי והייתי קוסמת סמויה שיכולה אפילו כך מרחוק לומר כמה מילות קסם ולקחת ממך את הכאב הגדול שבו את חיה כל הזמן ,הבנתי שאינך יכולה לחזור למטפלת הקודמת אם מרגיש לך שלא נכון להחליף שוב מטפלת -יקרה ומתוקה שלי את תהי חייבת לשנות גישה בפגישות שלך עם המטפלת הנוכחית כדי שתוכל לעזור לך ,כדי שתוכלי להתקדם בטיפול ,ונכון, שזה לא הולך להיות קל או פשוט ,אבל חייב להיות מקום שבו תוכלי סוף סוף להמשיך לטפל בעצמך ,מרגישה שרק החרדות שלך מונעות ממך להפתח ולהוציא את מה שאת ככ פוחדת לתת לזה שם, זו לא רק המטפלת אלה את שלא תדעי אייך לחיות עם עצמך אחרי שתוציאי את הסודות הכואבים האלה החוצה , לגמרי נורמלי וטבעי לפחד ,להרגיש שכאלו הקרקע נשמטת מתחת לרגליים ושוב נופלים כמו בצניחה חופשית לתוך -שום דבר טוב שמשם קשה לקום ולהמשיך כאלו כלום לא קרה והחיים היפים פשוט ממשיכים להם ,,,,,,,,,,,,,, אני יודעת חומד מה החרדות האלה עושות לנשמה שלך ושהן אלה שגורמות לך להמשיך לשתוק את הכאב ואת הסוד הגדול והנורא מכל , ושבתוך כל אלה גם חיי היומיום לא משו רוצה לומר לך שהפחד שלך הוא האוייב הכי גדול שלך וביום שתחליטי לא לשתף יותר פעולה עם הפחד הזה אלה תבעטי אותו הצידה מלידך -תוכלי להתחיל לחיות , לנשום ,להרגיש ולהבחין ,תתחילי ללמוד מי היא מציאות האמיתית ,,,,,,,,,, יקירתי - בכלל לא חשבתי כשכתבת שופטים -שאת מתכוונת לכאן הייתי בטוחה שאת מתכוונת לקרובים אלייך , כמה חבל שהם לא רואים אותך , את מי שאת באמת וכמה המונים את שווה !!! אנחנו כאן -בתוך העולם הוירטואלי כבר למדנו להכיר ולהוכיר אותך בתור אדם נפלא , עיניהם סומות וליבם אטום אולי כי השפיעו עליהם לנהוג בך בדרך כזו,אני לפחות מאוד אוהבת אותך מאוד כואבת אותך ,ובחיים לא שופטת אף אחת -תמיד מנסה להיות בתוך הנעלים של מי שאני כותבת לפני שאני כותבת ,לפעמים אולי זה יכול להשמע כמו מתגוננת מאמי אבל זה בא רק מהמקום של להיות במקום של,,,,,,,, מקווה שהבנת אותי ואת הכוונות שלי שהן תמיד איתך ובעדך מחבקת ברכות איסופית חטולית

יקרה, כל כך ריגשת אותי במילותייך, כל כך נגעת בכאב האמיתי ההכי דומיננטי אצלי, שאני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות. וזה טוב, זה היה חסום בתוכי יותר מידי זמן. הייתי צריכה להיות מאד תפקודית בתקופה האחרונה ועדיין, לתמוך בבנים שלי, כל אחד בתורו, ועכשיו בבת שלי, שכל זה ביחד אילץ אותי להדחיק את הכאב האישי שלי כי אי אפשר להתמודד בכל החזיתות בבת אחת. אני יודעת שבעצם אני האוייב הכי גדול של עצמי. מתורגלת בלשמור חזק חזק את הסוד הכי הנורא ובכלל את הסוד כולו כדי לשמור אותי בחיים, ואולי זה הסימן שאני כן רוצה לחיות ופוחדת לזוז מהמקום שבו אני נמצאת כרגע כי הטריגר הוא שזה תמיד איים על חיי, ואולי הגוף שלי מתוכנת על לבלום אותי בדיוק בנקודה הזאת שפעם אם הייתי פותחת אותה היא באמת הייתה עולה לי בחיים. זאת כנראה הדרך שלי להחזיק את עצמי בחיים מאז ומתמיד ואכן אני פוחדת לשנות, פוחדת פחד מוות.... יודעת שהיום אני במקום אחר, אני לא שם ובכל זאת ובגלל שהייתי שנים רבות בסכנת חיים יום יומית אמיתית וממשית, אני כל כך פוחדת היום, הגוף שלי מנהל אותי. אני יודעת שחייבת לשנות, שחייבת לתת למטפלת להתקרב, שחייבת לסמוך עליה כדי להציל את עצמי, אבל כנראה שזה רק מסקנה שכלתנית ושזה עדיין לא הופנם לרגש, ואני לא יודעת איך להפנים לרגש, איך לייצר מיתוכי את הבטחון הזה ולזוז, כשכבר עשיתי את זה פעם וסמכתי על מטפלת בכל כולי והיא קירבנה אותי (בדיאבד בטעות שמן הסתם כשזה קרה לא ידעתי את זה), ועוד אחת אחרת שברור לי שרצתה בטובתי, אבל היא ברגע אחד אהבה אותי כמו אמא ללא תנאי ורגע אחד אחר כך זרקה אותי למים לשחות לבד, תוך שהיא מתנתקת מימני לגמרי, דבר שכמעט עלה לי בחיים כי זה הביא אותי לנסיון אובדני. מבינה, הפחד הוא ממשי ואני הכי גלויה שאפשר כדי לנסות למצוא פתרון לבלגן הזה. פשוט אין לי כוח להחזיק יותר, הכל כמו נשמט מימני, וכן זה מפחיד בטרוף. נאחזת בכלום בעצם, אבל פוחדת לזוז, כי תזוזה אחת לא נכונה מרגישה לי כמו הסוף שלי. לא יודעת לאן הולכים מיפה, הולכת לאיבוד.... תודה על המילים החמות ועל התגובה הכל כך מושקעת כתמיד. אוהבת אותך המונים ומחבקת בחום, שלך - מציאות אחרת

זה בדיוק טיפול כל הבלבול הכאב לבנות אמון להיות מודעות ולומר בקול שאת קורבן בהתנהלות שלך....ואת לא רוצה להיות שם...זה אמיץ מאוד אמיץ ומוכיח היכן את וכמה מודעת בתהליך... אל תמהרי להרים ידיים ולחשוב על חזרה למטפלת הקודמת.. תשקעי בטיפול בפתיחת כל רגשותייך בפני המטפלת! סומכת עלייך מאמינה אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

ראשית תודה על המילים החמות ובעיקר על האימון שאת נותנת בי. אני מרגישה שאני משתדלת לתת ביטוי לרגשותי בפני המטפלת, ויחד עם זאת אני פוחדת מאד, ומה שקורה הוא שאני אומרת את מה שאני מרגישה ממקום די מנותק, כמו מקריאה או מצטטת את עצמי. והיום הרגשתי לראשונה בטיפול שלמרות שמה שהרגשתי יצא בצורה מדוקלמת, המטפלת הצליחה לעשות עם זה משהו ובעצם הצליחה לגעת בי במקומות הכי אמיתיים והכי כואבים, וזה כאב נורא, אבל גם היה שם משהו של חיים, כאילו יצאתי או קילפתי עוד קליפה ויכולתי להרגיש את הדברים שהיא אמרה ולכאוב אותם. כבר לא הייתי בתוך הבועה הזאת שמנטרלת את המטפלת, והיא כאילו הצליחה לחדור לתוך המרחב שהיה חסום בפניה עד עכשיו. מרגישה שמתחיל לקרות משהו חדש ואחר, וגם משהו מאד כואב.... שוב תודה על הכל, שלך - מציאות אחרת

אני מבולבלת. חבר שלי מנסה לשכנע אותי ללכת לטיפול. אני מנסה לשכנע אותו להפסיק לגרום לי להרגיש שונה. אני מרגישה שכל זה שהוא מתעסק בבעיות שלי רק גורם לי להרגיש יותר וותר מסומנת או דפוקה או איזה חלק בסטטיסטיקה. ועדיין אני שוקלת את זה. מבחינה כספית אין בכלל אופציה כזאת עכשיו. בקוש יש כסף להתגלגל ממקום למקום ובטח שלא כסף למטפל. וזה לא שאני מבזבזת על דברים אחרים. זה פשוט יהיה טיפול או שניים בחודש במקום אוכל כרגע. מה גם שאני מרגישה שזה לא תקופה נכונה לטיפול. טיפול מגרד את השכבות של הפצע, ומנסיונות קודמים כל תחילת טיפול הייתי מותשת נפשית, מסיימת פגישה עם דמעות בעיניים ותחושה שאני צריכה יומיים לישון. ואני לא יכולה להכנס לתקופה כזאת בימים אלו שאני מתחילה לעבוד ולהתאפס על עצמי. מה אתם חושבים???? אשמח לשמוע דעות והצעות והכוונות אתם בטיפול?? הייתם? זה עזר??

פני יקרה אחד הדבריפ הטובים והחשובים שתעשי למען עצמך! תהליך קשה וגם כואב... כן, לגעת בפצע... לפעמים לחטט ללכת אחורה.. זו הדרך...כי זה לא יעלם... חשבי על כך ההחלטה ללכת לטיפול היא חצי הדרך אמממ....ויש מקומות ציבורים ללא תשלום... תתקשרי ל1202 הן יפנו אותך. בהצלחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אני פשוט לא יודעת אם עכשיו זה הזמן לזה. אני חזרתי לבית של אמא שלי לפני כמה ימים ואני לא חושבת שמכאן אני מסוגלת לעבור את זה. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק ככה כשאני מתחילה עבודה חדשה וכשאני צריכה להתאפס על עצמי. ואני לא יכולה להגיע לשום תוצאה אמיתית שאני גרה בבית הזה שלה. ואין לי כסף כרגע לעבור. זו הדילמה.

אני חושבת שאת כל מה שכתבת כאן שמרגיש לך נכון או לא נכון את פשוט צריכה להגיד לו באופן ישיר ואם כבר אמרת לו והוא עדיין מתעקש תסבירי לו את כל המניעים שלך כולל הכספיים כולל כל מה שכתבת כאן הוא יהיה חייב להבין שמי שקובעת מה מתאים ומתי מתאים זו את דרך אגב -לא יודעת למה את אומרת שהטיפול רק מגרד את הפצעים , למה לא נשארת להמשך טיפול,,,,,,,,,, אולי היית מגיעה רחוק יותר ? נכון שטיפול טוב גורם לך להרגיש , גם את מה שאת כבר לא רוצה להרגיש אם את מרגישה שזה לא הזמן תסמכי על תחושות הבטן שלך הן לא מאכזבות שבוע טוב חטולית

זה התחיל במרפאה לבריאות הנפש ביפו. שם הלכתי לשני מפגשים כדי לקבוע (מבחינתם) עד כמה המצב שלי חמור. התחלתי לדבר על דברם ולהיפתח והכל, עם מטפלת מדהימה. ואז קיבלתי מהם טלפון שאני עוברת למטפל וזה יהיה בעוד חודשיים, בנתיים- כלום. נשברתי. שוב הייתי לבד עם כל זה. ואז בכלל התגייסתי. הקב"ן שהסכימו להביא לי אחרי שלושה שבועות של תחנונים ישב במשך שעה מולי כשאני בוכה ולבסוף הסתכל עליי ואמר: טוב, אני צריך לעוף מכאן הביתה, אם את רוצה לצאת מהבה"ד אני אחתום לך. חתם לי והלך. אותו דבר קב"נית אחריו. אחר שעה שלמה היא אמרה לי שאני אדם אמיץ מאוד ואיחלה לי הצלחה רבה בהמשך הדרך. עד שקיבלתי התחלה של טיפול כלשהו לבסוף- שחררו אותי. ומאז זה שנתיים של מאבק לצוף למעלה. דירה לבד, עבודה בחו"ל, מלא דברים. זה תמיד היה לגרד, זה אפפעם לא עזר.

הנה חלפה לה עוד שנה והיום יש לך יום הולדת מאחלת לך ימים מוארים וקסומים כמו הקסם שלך שהאור והחום יעטפו אותך שהדרכים יובילו אותך ושחיוך יעשיר אותך והרבה שפע בהכל בריאות והגשמת משאלות לבך

רק אושר אהבה ואור חיבוק http://www.youtube.com/watch?v=xVzIGMqRznk&feature=related דמעה

מאחלת לכולנו שנה נפלא מחבקת וכאן בשבילכן אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

קולולולו ליומולדת שלך ההה,,,פצ'י שתזכי להמון ימים מאושרים ונפלאים מכל הלב http://www.youtube.com/watch?v=t4-Z8vVMRBs&feature=related מיאוווווווו שבוע טוב

יום הולדת שמחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!! http://www.songlegacy.com/images/StandardLyricSheets/HappyBirthdayToYouTodayLyrics2_450.jpg http://www.hydepark.co.il/upload0708/081113_192407-1_1_90806447.gif

שפע של אור ואהבה שפע של שלווה ושמחה שפע של נתינה וקבלה שפע של בריאות ופרנסה שפע של חברים וחברויות שפע של יצירה ויצירתיות שפע של טוב ותקווה בקיצור שפע מכל מה שאת רוצה ... שתהייה לך שנת יום הולדת קסומה

מצטרפת לברכות ומאחלת לך מזל טוב ליום הולדתך. הרבה נחת וסיפוק מכל מעשי ידייך, אושר בריאות ואריכות ימים. שתגשימי את כל חלומותייך ומשאלותייך, ותהני מכל רגע בחיים תמיד ולתמיד. שלך - מציאות אחרת

מצטרפת לאיחולים המון מזל-טוב! המון הצלחה בחיים בעשייה הנפלאה שלך שהפרחים הכי יפים יבשמו לך את הדרך שהפרפרים הצבעוניים יקשטו לך בשלל צבעים שאור השמש יחדור פנימה מכל החלונות ו... שהמלאכים הטובים יגשימו לך את החלומות המון מזל- טוב סמויה

איפה את נעלמת לגמרי מהמפה ומהחיים שלנו -שלייי מה קורה נשמה למה את לא נכנסת יותר התגעגעתי אלייך נוראאאאא את כל כך חסרה לי את בסדר מאמי שלי הבנתי נכון שהפסקת טיפול ? אני בין לבין כשהמחשב שלי עובד או לא עובד משתדלת להתעדכן אבל נעלמת וזהו יכולה להכנס ולעדכן מה קורה איתך ולמה נעלמת ??????? אוהבת אותך יפה שלי חטולית

מזל טוב אידה!!!

מי ייתן וכל אחד ואחת מאיתנו נזכה לשבת של שלווה, רוגע, כיף וחיוכים. שיין קידוש ישמח לבב אנוש ושלאף אחד ואחת לא יהיו חלומות רעים. רק אהבה, פני.

פני יקרה וכולם/ן, תודה על הברכות ושבת שלווה ורגועה גם לך. הרבה שמחה וכוחות, רק כדי שננצח במאבק הזה... שלך - מציאות אחרת

שבת של מנוחה ושלווה שבת של אור ואופטמיות שבת שלום איתכן אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

שוב תחנונים מול חברות שרק מחכות לנתק אותי מכל מיני שירותים חיוניים ושוב ההשפלה ומדברים איתי כאילו אני זבל לא מסוגלת כבר להמשיך ככה לא רואה שום אופציות לא רואה כבר כלום דמעה

תעצמי עיניים. תראי רק את עצמך לרגע. המבחנים שהחיים מעניקים לנו כדי לבדוק את החברים שלנו לפעמים באים ברגעים לא נכונים. וזה רגע כזה שגם אם מישו יגיד לך- טוב שגילית עד כה החברים של אמיתיים- זה עדיין לא יעזור. כי לפעמים עדיף חיבוק מזוייף מאשר לא חיבוק כלל. או שלא. תלוי איך מסתכלים. את לא זבל. אל תושפלי. תרימי ראש ותתעלי. קשה אבל מתגמל בסוף, כשתסתכלי על כולם מגבוה ותדעי שניצחת. אם את צריכה עוד לפרוק אני כאן בנתיים

תודה על התגובה האמת לא התכוונתי לחברות כאלה אלא לחברת חשמל- סלקום- עיריה- וכדומה שכוולם רוצים לנתק אותי מהכללל ביום ראשון אבל עכשיו סוף שבוע ואני מסרבת לשקוע בחרדות אז אתמודד שוב ביום ראשון בבוקר שיהיה לך סופש שקט דמעה

אני מקווה שהדברים יסתדרו בקרוב אל תתני להרגשה הזו להשתלט או להיות קיימת המצב קשה אני יודעת אבל להרגיש מושפלת זה קשה עוד יותר... קחי זאת כתקופה שתעבור. אל תוותרי ותמשיכי לחפש עבודה מתאימה. אין סיבה שלא תמצאי משהו. מחזקת שולחת חיבוק אידה עו"ס MSW נפגעת תקיפה מינית

המון חיבוקים לחיזוק . ותימסרי את הקשיים ליקום בתקווה עם המון תפילה שיפתח לך

מאמיל'ה , מעריכה אותך כל כך את מסוגלת לשים דברים בצד ולחשוב עליהם ביום ראשון כדי לעבור שבת בשקט זה פשוט גדול מהחיים יש אולי אפשרות לחלק את התשלומים לחלקים קטנים יותר ? כדאי לבדוק בכל אופן כדאי גם לא להרים ידיים ולהמשיך לחפש עבודה אשתף אותף במשהו שלא כתבתי כאן אף פעם לפני המון שנים , כשהיו לי רק שני ילדים קטנים ותינוק עבדתי כמטפלת לילדים במשך היום ואחר הצהרים עבדתי בנקיון משרדים ובנקים עד שעות הערב המאוחרות יצאתי מהבית בשעה שבע בבוקר וחזרתי בשעה תשע בלילה היו זמנים קשים !!! עבדתי כך במשך 5 שנים -עד שבעלי קיבל התקף לב והעבודה הלילית נפסקה כי עבדנו ביחד בנקיונות לא יכולה לומר לך מה טוב לך ומה מתאים לך לעבוד אבל אולי כדאי לך להתחיל עם משהו , לא משנה מה רק שיכנסו כמה שקלים כל חודש ומשם כבר הרבה יותר קל להמשיך למקומות אחרים בחיפוש אחר עבודה שבוע טוב יפה שלי חטולית

מה שלום הבת ? כבר עברה את הניתוח ? אייך היא מרגישה ? אייך את עם הכוחות ? החלמה מהירה מאמי חיבוקים חמים חטולית

חטוליתי מקסימה, תודה יקרה על הדאגה ועל שאת תמיד חושבת עלי. הילדה עברה את הניתוח חלק וקל. התאוששה מימנו ממש מהר. שעתיים אחרי הניתוח (מתוכן שעה בהתאוששות)היא כבר קמה מהמיטה... היא הפתיעה גם אותי. זה כבר לא הניתוח הראשון שלה, ובקודם שהיה די דומה היה לה הרבה יותר קשה, לקח לה שבוע להתאושש, הפעם היא כבר התאוששה ביום הניתוח עצמו כאילו לא עברה כלום.... לגבי לא יודעת, הדחקתי המון כדי לתפקד בשביל הילדה.... וההרגשה היא של סערה ענקית מבפנים שמאד משתוללת, וניצוץ אחד קטן שחסר כדי שהכל יתפוצץ. כרגע כמו שקט כלפי חוץ אבל בפנים צונמי. מה איתך יקרה? איך את עם הכוחות וההצפות שלך? נרגע קצת או שעדיין מוצף? חיבוקים עוטפים וחמים גם לך מכל הלב, שתהיה שבת רגועה. שלך - מציאות אחרת

איזו בשורה טובה שהילדה כבר התאוששה מהניתוח העיקר שתרגיש טוב מאמינה לך שהיה לך מאוד קשה במקום שדברים ילכו וידאכו הם רק מתווספים לך אחד ועוד אחד מה הפלא שמרגיש לך בפנים צונאמי ? מאמי , מה קורה איתך בנוגע לטיפול ? לא הבנתי אם הפסקת ללכת אליה או מה ? אם כ"כ רע לך איתה למה לא תחזרי למטפלת ההיא זו שכן הרגשת טוב ובטוחה איתה ? קדימה , קחי החלטות ועשי משהו למען עצמך לא מספיק לך שאת מרגישה את הצונמי צריך גם לתת לו לפרוץ את מעדל השפיות שלך ? עד איפה תמתחי את הגבול ? שולחת חיבוק עוטף ומכיל מאמי איתך תמיד חטולית

טוב... מה חדש? התחלתי ללמוד {yay } יום בשבוע מצאת החמה עד צאת הנשמה.. עמוס.. רגשית ואינטלקטואלית ..אבל הייתי מוכנה לזה. ו חוץ מזה.. תקופה מבולבלת חלומות מוזרים חלקן טריגרים הפסיכולוגית איכזבה אותי ואני לא יודעת אם בא לי לחזור אליה. משום מה היא התקשרה לאימי כי הייתי מוטרדת באיזה סשן שלנו.. לפני שנה ורק עכשיו סיפרה לי על זה. (נדמה לי שכבתי על זה כאן) מרגיש לי שהיא לא מאמינה שאני מספיק חזקה להתמודד וזה מעלה לי תהיה מה המטרה בטיפול אם לא לחזק את היכולת להתמודד עם החיים. העליות והירידות. אחרי 8(+-) שנים היא לא מאמינה שאני מסוגלת לעמוד על הרגליים שלי לבד? מטריד..

היי עלמיתה טוב לראות אותך כאן שמחה שאת קופצת מידי פעם לעדכן בשעה טובה ומוצלחת -להתחלת הלימודים נכון , כתבת על זה שאת מאוכזבת מהמטפלת שלך ושאת לא יודעת אם תחזרי אליה בגלל מה שציינת עכשיו אך אמרת גם שאת זקוקה רק לכמה שיחות חיזוק לא לחזור ממש לטיפול כמו אז למה את לא שואלת את המטפלת שלך ישירות אם היא מאמינה או לא לזה שאת מסולת לבתמודד,,,,,,,,,,,,וכל השאר למה את מחזיקה בבטן ואוכלת סרטים ? תקבעי איתה פגישה ותלבני איתה את כל מה שמפריע לך פעם אחת ולתמיד במקום להשאר מוטרדת חטולית

קבעתי פגישה עם הפסיכולוגית, למרות שאני לא בטוחה אם אני באמת רוצה בזה. הלימודים האלה ממש עמוסים רגשית לא יוד אם יש לי כוח גם לעסוק בניתוחים נפשיים גם בטיפול . חוששת שזה יהיה אובר .. אבל מצד שני דווקה שאני עוסקת ב"חפירות" אולי כדאי שיהיה לי מקום משלי עצמי כדי לפרוק . הקיצר .. לא יודעת מה גם שיש לי די אנטי כרגע בנושא טיפול בגדד שהיא מעלה באימון שלי. צריכה לחשוב על זה

חוסר אמונה של אנשים בנו לפעמים יכול לגרום לנו להרגיש ככישלון או להתאכזב. או אולי נבחר לראות את זה בתור דאגה של מישהו אחר. שהוא לא מוכן שאנחנו נחזיק בחיינו אנו, כי אנחנו יקרים לו מידי. אני לא חושבת שהכוונה שלה רעה. אבל אם האמון שלך נפגם אז אין מה לעשות והטיפול לא יצליח. אמון זה דבר מאוד חשוב במטפל ואי אפשר להחליף את זה או להתגבר על מה שעברנו בלי לבטוח באדם שמעביר אותנו את זה. חלומות על טריגרים זה אפפעם לא נעים. אבל לפעים זה עוזר לפענח דברים. שבת שלום, פני.

תמיד שאת מתגעגעת תבואי... אנחנו תמיד שמחים לראותך! אני רואה שהמשבר עם המטפלת לא חלף... האם דיברתן על כך? אולי כדאי לבנות חוזה חדש ביינכן... שיהיה ברור מה את מצפה ומה אפשר במסגרת הטיפול. בכדי שיהיה ברור...שהאמון יחזור טיפול זה דבר מורכב...לא תמיד קל אבל חשוב חשוב לך! א תשארי לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

סוחבת דיכאון כבר מס' שנים, מטופלת בשיחות (קשר טוב עם המטפל) ולעיתים תרופתית. יועצת חדשה בבית הספר, מעריכה שמדובר במקרה של תקיפה מינית מסוג כלשהו. הילדה לא מוכנה לספר מה מעיק עליה, יש לנו הרגשה שהיא מנסה להגן עלינו ההורים. ברור לנו שיש חור שחור גדול בנשמה שלה, וברור שיש סוד נורא, איך גורמים לה להפתח בפני מישהו, לספר, לשתף, האם כעת בשלב החשש שקרא משהו, יש לגשת למשטרה, אב מודאג מאוד

קודם כל תרשה לי לומר לך תודה, בשמי לפחות, על זה שאכפת לך כל כך מהבת שלך. להרבה הורים שם בחוץ לא אכפת לטפל בזה גם כשהם מודעים לבעיה. יש כל כך הרבה שיטות לגרום למישהו להיפתח ולספר. אבל התוצאות שלהן זה מה שמפחיד את כולנו. איך לעשות את זה בלי ללחוץ יותר מידי, ואיך לדאוג שהעניין יסתיים בזה שהיא תרגיש בטוחה איתכם אחרי שהיא חולקת את המידע הזה. אם אכן המקרה הוא של תקיפה מינית אז אני מאחלת לכם את כל הכוח להתמודד עם זה. באשר להיפתחות... אני לא יודעת מה גורם לאנשים להיפתח. אבל אצלי זה פשוט היה כשזה הכביד עליי יותר מידי לבד. סיפרתי את זה לאדם הקרוב ביותר אליי בתקופה הזאת- החבר שלי. לגשת למשטרה לפני שהיא משתפת לא יעזור. כי יש סיכוי שתלחיצו אותה מידי והיא תיסגר לכולם ותרגיש כאילו הכל כנגדה. כנות זה המפתח הכי טוב לדעתי, בכל גיל. נסה לדבר איתה בכנות. תסביר לה שמה שלא יקרה ומה שהיא לא תגיד אתה תאמין לה ותקשיב לה לגבי איך לטפל בזה. נסה לשדר לה מצב כזה שאם היא מספרת אז היא לא תיפגע בסוף. מקווה שהבנת קצת מהבלגאן שניסיתי לומר. פני.

ראשית מחמם את הלב שאתם כהורים מנסים לעזור לילדה ולתמוך בה ולנסות להקל עליה. זה לבד המון המון ולא מובן מאליו. כל הכבוד לכם על זה. טוב שהילדה בטיפול, ושהמטפל טוב עבורה, אם כי אם מדובר בתקיפה מינית, לא בטוח שהיא תוכל להפתח בפני מטפל גבר. הרבה ניפגעות מתקשות לדבר על פגיעה כזאת עם גבר, אם כי יש גם ניפגעות שמטפל גבר מתאים להן. שווה לבדוק איתה אם היא יכולה להגיד למטפל שלה כל דבר או שיש דברים שבעצם היותו גבר מרתיעים אותה מלדבר. דבר נוסף הוא שאם אתם משוכנעים שהיא לא מספרת לכם כי היא רוצה להגן עליכם, לנסות לפתוח את זה איתה ולהגיד לה שאתם יכולים להגן על עצמיכם בכל מצב ושהיא יכולה להגיד לכם כל דבר, ושום דבר רע לא יעונה לכם כתוצאה מיכך. ליבדוק איתה האם מישהו מאיים עליה שיפגע בה או בכם, אם היא תספר, ולהרגיע אותה בעניין הזה, ובעיקר להגיד לה שהיא בכל מקרה לא אשמה בשום דבר בשום צורה. מעבר לכל זה, להציע לה את תמיכתכם תמיד ולחזק את הביטחון שלה, להגיד לה שאתם איתה ובשבילה ללא תנאי ובכל מצב, ואין שום דבר שתגיד שישנה את זה. לגשת למשטרה לדעתי מיותר עכשיו, כי היא תבהל יותר ולא תשתף פעולה, ותאבד לגמרי את האימון בכם. ובעיקר, אין לכם משהו קונקרטי לבסס עליו תלונה במשטרה כי הילדה לא מדברת ולא חושפת פרטים.... מאמינה שלאט לאט ועם המון סבלנות תוך יצירת אווירה נינוחה ובטוחה עבורה בלי לחץ, ללא תנאי ועם המון אהבה, היא תפתח. מעבר לכל זה אפשר להתייעץ בעניין הזה עם מרכז סיוע לניפגעות באיזור מגוריכם, בטל' - 1202 שלך - מציאות אחרת

כנפגעות מכל מיני סוגים של תקיפות רוצה לטפוח לכם על השכם כל הכבוד על שאתם לא מוותרים על הבת שלכם אמרת שהיא נמצאת בטיפול אצל מטפל ושיש בניהם קשר טוב אייך אתה יודע בוודאות שיש שם קשר טוב הבת שלך שיתפה אותך בענין ? כמה שנים היא כבר סוחבת את זה,,,,,,,? אם אתה בטוח שיש בינהם קשר טוב למה אתה מודאג ? מפני שאתה לא יודע מה קרה לה ? אני לא בטוחה שהיא מנסה להגן עליכם כהורים היא פשוט מתביישת מידי לשתף אתכם במה שקרה לה היא לא יודעת אייך תגיבו אולי היא פוחדת מתגובה לא נעימה כשאתה אומר " אייך גורמים לה להפתח בפני משהו לספר , לשתף " קרוב לוודאי שאתה מתכוון גם לעצמך מפני שאתה פוחד בעצמך ממה שהסוד הגדול יכול להכיל וזה לגמרי טבעי אני מאמינה שהמטפל של הבת לא יספר לך כלום מכל מה שנאמר שם בפגישות ,הוא מחויב לדיסקרטיות האם לא הבחנת בשום שינוי לטובה בהתנהגות של ביתך מאז שהיא מטופלת ? הייתי ממליצה לך לנסות לדבר עם המטפל עבור עצמך שיעזור לך להבין אייך מתמודדים על סוגיה כזו כואבת מפני שגם אתה זקוק מאוד למישהו שירגיע אותך למשטרה -בכלל אין שום צורך לפנות מפני שמי שאמורה להגיש תלונה זו הבת שלך , והיא אינה נמצאת כרגע במקום שיכולה לפעול נגד מי שפגע בה אולי כדאי גם לדבר עם יועצת בית הספר ולשאול אותה אייך עליכם כהורים להגיב ואייך להתמודד מורגש מאוד שאתם עוברים ביחד עם הבת שלכם טראומה קשה מישהו צריך להיות שם גם בשבילכם , להנחות , לייעץ לתמוך , וגם להבין מקווה שתמצאו במהרה את הפתרון המקצועי ואת התמיכה שגם אתם זקוקים לה ליל מנוחה חטולית

מצטערת לשמוע על ביתך החור השחור...הקושי והדכאון אולי פגיעה מינית? קבלת כאן נקודות חשובות למחשבה מבנות שיודעות מה היה להן עוזר במצב של ביתך וזה המקור הטוב והאמין ביותר הייתי מוספיה להיות איתה גם בלי מילים לא ללחוץ להעביר מסר שלא חשוב מה קרה ומה היה אתם איתה!!!! לא לשפוט ולא להאשים להיות קשובים למסרים מליולים ובלתי מילולוים לדאוג לזמן איכות איתה הרבה סבלנות עם דגש שאתם איתה! וכן הייתי ממליצה שיחה עם מישהו מקצועי גם עבורך אשמח לענות לעוד שאלות אם יש מחזקת אותכם אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שהרגשות שלי הם מוגזמים שזה רק קושי בוויסות רגשי שצריכה לרסן את עצמי ולא לפעול לפי הרגש כמו שברגע אחד הרגשות מציפים ככה ברגע לאחר מכן(אולי שעה, אולי יום) הם מניחים לי או לפחות נרגעים וכבר אפשר לחיות איתם אבל מה לעשות שכשהם מציפים בא לי לצרוח ובא לי לשבור את כל הכלים ואני לא לגמרי מסוגלת לחשוב בהיגיון אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה......................

שחפיתוששש מתוקה שלי אנחנו רק בני אדם לא תמיד נמצאים במקום שאפשר לזכור הכללל במיוחד כשקורים מצבים כאלה הזכרון הולך לאיבוד מהלחץ מרגישה שזה ממש מעיק עלייך מפריע לך אבל מה לעשות ? בטוחה שאם יכולת לשלוט בזה זה כבר לא היה בעיה מאמי שלי את מוזמנת להתקשר אלי ולצרוח כאוות נפשך איתך תמיד חטולית

אחרי ששוברים כלי אחד, זה עוזר. גם מבחינה מטאפורית, וגם מעשית. אין כמו לשבור כוח דמויית בדולח. רק לנקות אחרי זה אח"כ מעסיק לך את המחשבות לחצי שעה...

לא כל הזמן אבל חלק גדול מאוד מהזמן כבר המון זמן מתלבטת אם לכתוב את זה אבל איכשהו כל פעם אומרת לעצמי שלא כדאי לא יודעת למה אז זהו כתבתי רק שזה ממש עוזר להרגיש יותר טוב אה, סליחה, ותודה לחטולית ופני על התגובות שלכן כמובן

התכוונתי לכתוב שזה לא ממש עוזר

כן , אני כבר למדתי שאת מסוגלת לתת המון כוחות ותמיכה-------לאחרים וכשזה מגיע אליך-------- ישנם קיצוצים אמרת לי המון פעמים " דווקא כשכל כך קשה לך את לא נכנסת לכתוב ?" למה לא כדאי חומד גם אם זה לא תמיד עוזר מייידי לפחות זה לא נשאר בפנים ואני שמחה שכן נכנסת וכתבת עדיין הענין עם הכדורים ? מה יכול לעזור כדי שתרגישי טוב יותר ? אשמח לעזור בכל דבר שיהיה ליל מנוחה חטולית

הדבר האחד שאני יכולה להגיד לך הוא, שהרגשות הם חלק מכל מה שאנחנו מדחיקים בעת הפגיעה בגלל הכאב הגדול שהם יוצרים ולכן כל כך קשה לנו להתמודד איתם ברגע שאנחנו מתחברים אליהם. לכן מה שיכול להקל הוא לתת לעצמך להרגיש ולא להילחם ברגשות שעולים, אלא לתת להם את המקום שלהן ולא להשתולל אלא לנסות למצוא דרכים ללהרגיע את עצמך כאשר העוצמות של הכאב הן בלתי ניסבלות. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

זה נכון בתיאוריה אך לא תמיד כל כך קל ליישם בטח את יודעת זאת מהניסיון שלך

קשה השיר הזה עוזר... http://www.youtube.com/watch?v=gThK3eTNyMU חוץ מזה כבר ניגמרו לי המילים מחכה שיהיה כבר מעט אור דמעה

יפה שלי שולחת לך קצת אור ועוד קצת מילים http://www.youtube.com/watch?v=JsxOQ3zuZj0&feature=related בצרוף חיבוק חם איתך תמיד מאמי חטולית

פשוט לא יודעת לפתוח קישורים, לכן לא כל כך יודעת בדיוק במה מדובר. ובכל זאת מאחלת שתראי את האור בקצה המנהרה, שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

הרבה זמן שלא חשפתי את עצמי בצורה ככ ישירה וברורה.. גם אתמול וגם היום בטיפול. אומרים שזה טוב, התקדמות.. אבל מרגיש לי חשוף מידיי מרגיש לי מן צורך עז כזה להסתתר שוב לקבור את עצמי מתחת לאדמה. מבושה פחד שנאה כאב להכנס שוב לבועה שלי לא להראות את עצמי גם לא מה שיש לי בפנים וגם לא בכלל.. היה טיפול קשה ניתוקים כל הזמן חוסר הבנה שלי מולה תחושה של מפגרת שלא מבינה מה רוצים ממנה יצאתי משם מפורקת כמו שהגעתי . לא יודעת עוד מה לכתוב, להגיד או להביע את מה שמרגיש מתפרקת לאלפי רסיסים .. מפחדת ליפול שוב לפגיעה עצמית.. מחזיקה חזק חזק אבל מפחדת שמרוב שאני מחזיקה את עצמי חזק כדי לא ליפול לשם בסוף יפרוץ בי זעם גדול יותר.. שיקח אותו למקומות שהייתי בהם שלא רוצה לחזור.

בובונת יפה שלי תמיד חשיפה גורמת לתחושת פגיעות חוסר אונים , פחד,,,,,,,,,, מאמינה שאם לא היית מוכנה נפשית לחשיפה העצמית שלך זה בטוח לא היה קורה כמו שלא קרה עד עכשיו ניתוקים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך הטיפולי ולאו דווקא בגלל החשיפה מבינה את הרצון שלך לחזור לתוך הבועה רק לא בטוחה שהבועה באמת מגינה עלייך לדעתי היא רק אוטמת אותך מהכל זה כמו לוותר על החיים להתנתק מהחיים לצערי מבינה את ההרגשה ויודעת גם כמה תיסכול מביאה ההיסתגרות בתוך הבועה קורה גם כשאת מול המטפלת שלך ואין לך שום הצדקה להרגיש כמו מפגרת מצטערת שיצאת בהרגשה ככ רעה מאמי שלי -את יודעת שאת לא לבד דברי איתי תמיד איתך נשמה חטולית

אני יודעת שאת כאן וכל כך בא לי לדבר וכל כך לא רוצה להיות לבד אם זה אבל קשה לי לדבר ואין לי כוח כבר לדבר ושתיתי היום לא הרבה כמו פעם אבל שתיתי ובכיתי גם קצת מה שלא קרה כבר הרבה מאוד זמן רעעעעעעעעעעע לי טולי שלי, רע לי בנשמה מפחדת לעשות צעדים קיצוניים מפחדת מעצמי עכשיו מה עושים? אני כבר לא יודעת!!!!!!!!!!!!!!

שיניתי את שמי לא יודעת למה תמיד השם הזה ליווה אותי גם בנט וגם בציורים שאני מציירת וגם כי זה יותר קצר אז סתם שתדעו למרות שבטח זיהיתם {בובה על במה}

מכירה את כל התחושות האלו. לשתף אומר להשיל הגנות ולהכנס למקום יותר פגיע, מקום מועד לפורענות. זה מפחיד, הבושה אוכלת אותנו וקשה לעמוד עם ראש זקוף בפני מי שהאמת שלנו ניפרסה בפניו. הכל נכון, אבל לספר ולעמוד מאחורי האמת שלך הוא הדבר הכי חזק שיכולת לעשות. זה לא מעיד על חולשה אלא על המון כוח, חלק מימנו הוא הפחתה ברגשי האשם. אנחנו לא מספרות בין היתר מפחד שיאשימו אותנו ולא יאמינו. לספר אומר שלפחות חלק מהפחדים נעלמו, שהתגברנו עליהם, וזה מפחיד כי המקום הזה הוא מקום לא מוכר שמכניס לתחושת חוסר אונים, וחוסר אונים מטרגר אותנו לפגיעה... מקווה שזה ידבר אליך, חיבוק שלך - מציאות אחרת

זמן לכתוב, העבודה עושה לי קצת טוב כי אני קצת שוכח מכל התסכולים, מה שמעצבן שליפעמים בשעתיים האחרונות של היום אין מה לעשות ושוב כל החוסר אונים מהעבר חוזר, ואין לי אם מי לדבר,

היי גי'נגי' שמחה לראות אותך כאן שמחה מאוד לשמוע שאתה עובד לדעתי אם קורה לך שאין לך מה לעשות בשעתיים האחרונות של היום -אני לא יודעת אם מותר אצלכם בעבודה אולי תנסה לקרא עיתון , או ספר טוב אולי תנסה לפתח קשרים חברתיים עם העובדים שם אתה לא צריך לספר להם מה קרה לך רק סתם ככה לדבר על דברים של יום יום למשל מה שהיה בחדשות אולי על כדורגל , או כדורסל אם זה מענין אותך יש כל מיני נושאים שאפשר לדבר עליהם ואז הזמן עובר יותר מהר והנה נגמר עוד יום , אחרי הכל שעתיים יכולים לחלוף מהר אם יש לך עם מי לדבר אולי תצליח גם ליצור מערכת של חברויות מה אתה אומר ? למען האמת אני לא יודעת במה אתה עובד ואם בכלל כל מה שכתבתי לך מתאים לך ליל מנוחה חטולית

ויהיה כל כך טוב קצת לשכוח מהכל ולהתרכז תשע שעות במשהו אחר מאשר המחשבות. תמיד יש עם מי לדבר. גם אם זה דרך מחשב. אם בא לך אני כאן.

אחד לא ראה אותי . היום הייתה לי פגישה הזוייה קשה ולא נעימה . כן אני כועסת הייתה לי יועצת שמאוד אהבתי והיא נתנה לי להרגיש חשובה אבל בעצם בהרגשה שלי היא בעצם לא ראתה אותי וכן אני כועסת ופגועה וראבק איך לא ראו אותי . הייתי שמנה ומוזנחת צעקנית ויותר מידי טובה לכולם רק לעצמי לא . איך אף אחד מהמורים והיועצת שזה תפקידה לא ראו אותי איך ............ מילא בבית לא ראו אותי נו אפשר להגיד שאין הורים מושלמים . לא יודעת מבינה שזה בהרגשה שלי אבל אני פשוט גועשת בפנים ולא מבינה למה לא כועסת על אמא שלי כמו על אותה יועצת ..מה עוצר אותי מלכעוס עליה . אלוהים גם עכשיו אני כל כך לבד יודעת שאתם איתי ומרגישה את החום של כולם עוד לפני ששלחתן זה בסדר אבל ההתמודדות בסופו של יום היא שלנו לבד . שמחה שאני יודעת היום שאני יכולה לסמוך על עצמי . חייבת ללכת תודה שאתן כאן

בוחרת יקירתי כולנו נמצאות בתוך אותה קלחת מבעבעת אף אחת לא מסוגלת להבין את שאלת מיליון הדולר אייך אף אחד לא ראה ? ההנחה שלי היא -שלהורים שלנו יותר קל לנו לסלוח מפני שהם מה שהם וכועסות יותר על אנשי מקצוע שתפקידם היה כן לראות כן לאבחן וכן לפעול -וגם הם לא ראו -למה ? אשאל אותך שאלה היפוטתית יקירתי האם כיום במערכת החינוך כן רואים את מה שקורה מתחת לאפם של כל יועצי החינוך ? האם הם כן מצליחים כיום לאבחן את כל אותם ילדים נפגעים? האם הם עושים באמת כל מה שניתן לעשות למענם ? פעם כשאנחנו היינו ילדים המודעות היתה אפסית כיום במערכת החינוך יושבים אפסים שאינם יודעים מימינם ומשמאלם ! במה הדברים שונים ? אז לא היה ידע כיום אין תקציבים כמה אכפתיות באמת ישנה בתוך המערכת ? בהשוואה זו הגעתי לתוצאה של תיקו אפס לכל צד ! כך בדיוק נראים הדברים יקירתי -מאמינה לך שקשה לך לבלוע את חוסר ההבנה הזו נימודו -אין מה לעשות חטולית

אבל אני מאמינה שיש משהו אחר שם . שאולי הסתרנו הכל כל כך טוב לא מבינה שאלתי את המטפלת שלי אתמול איך ...עם הילד שלי היה כל יום אצל היועצת זה היה לא נורמלי כלומר ילד שהולך ליועצת ומסתובב לה בן הרגליים יום יום במשך שנתיים זה לא נורמלי אז איך... האמת לא מבינה רק רוצה ללמוד לשחרר את הכעס והאכזבה שעצורים בי כי זה ממשיך לפגוע בי תודה אוהבת

מצטערת על התחושות שאת מרגישה.. אין לי ככ מה לכתוב לך הלבד הזה כל כך מוכר בסופו של יום את לבד. אני כאן איתך למרות שלא הרבה מרבה לכתוב לך אבל איתך בלב.. מחבקת!!

כי כעס לא פותר כלום. הוא רק מקשה על דברים. והכי קשה זה לנסות להבין למה אתה כועס על אחרים ולאחרים סולח. וזה לאו דווקא עניין של חומרה. פשוט לפעמים אנחנו מעדיפים לסלוח אוטומאטית למישהו שיהיה קשה לנו לחיות עם כעס אליו. ואז פנים כעס יותר מידי לאדם שהגיע לו רק חלק בכעס הזה. פשוט כי עליו זה מותר לתת מודע שלנו לכעוס. כי אפשר גם בלעדיו. תקבלי את זה שאת כועסת על מי שמותר לך ועל מי שאת רוצה. ואולי תוכלי אח"כ לנתח את הכעס ולהבריח אותו. ולהישאר נקייה. ולהתחיל עם רגשות חיובים יותר.

מה יש לכעוס זה כבר עבר זה לא עכשיו . מבינה שהיא עשתה מה שיכלה ומה שהבינה ויכול להיות שהיא ניסתה ואני לא ראיתי . בכל מקרה המון תודה

כל כך מבינה על מה את מדברת ומן הסתם מזדהה מאד עם התחושות, אם כי אני לא כועסת כי לא מצליחה לכעוס על אף אחד, אפילו לא עליהם. הייתי מתעלפת שנים בבית הספר בעיקר בשרותים ותמיד היועצת או אחת המורות הייתה מרימה אותי, ואף אחד לא טרח ולא התעקש לבדוק למה זה קורה? זה לא הדליק לאף אחד נורה אדומה... הייתי מוזנחת ומוזרה בלבוש ובהתנהגות, ואף אחד לא חשב שמשהו מאד לא תקין עובר עלי.... השכנים זכו למופעי ראווה ובידור וראו איך הוא רודף אחרי ומכה אותי בחוץ לעיני כל ולאף אחד לא הזיז, כולם רק נהנו מההצגה. ונכון לא שיתפנו פעולה, אבל זה הסימן הכי חזק שמשהו אכן לא תקין, כי ילד במצוקה מרגיש מאויים ולכן למרות הסימנים הבולטים הוא יכחיש כל דבר... והעניין הוא שבסך הכל היינו ילדות, ובעצם מה ילדה קטנה מבינה, אז התייחסו אולי יפה, אבל בשורה התחתונה, כולם הלכו הביתה בסופו של יום ואנחנו הלכנו אל גוב האריות, לפחות אני הייתי במצב הזה. וכמו שחטולית כתבה, אז הייתה מודעות אפסית, והיום יש אפסים שלא איכפת להם, שמבחינתי באים לעבודה ולא לעבוד, ובטח שלא מוכנים לצאת מאזורי הנוחות שלהם ולעשות משהו מועיל ויעיל.... וממילא לא דברנו אז למה להתאמץ, הלא יצרנו ונתנו להם במתנה את הכיסוי והגיבוי להתנהלות האדישה שלהם. הם היו מכוסים ואי אפשר להתלונן עליהם בזכותינו, וזה הדבר הכי כואב והזוי בכל העניין, כי לאף אחד לא באמת איכפת מימה שחורג את הד' אמות שלו, וזה כך עד היום.... לכן מן הסתם אנחנו באמת לבד, תמיד היינו ותמיד ניהיה, כי זה ממש לא נוח ומכביד להתייחס לעוולות שמתקיימות בחיים האלה. מקווה שפעם אנשים יצאו מהעיוורון המאד נוח שלהם וישכילו להסתכל לאמת בעיניים ובאמת לעשות מששהו לפחות עבור ילדים קטנים וכל כך חסרי אונים שעולמם חרב עליהם. חיבוק עדין ואוהב, שלך - מציאות אחרת

גם אנחנו לא ממש רואים מה קורה לאחרים .

מרגישה שהולכת לאיבוד, טובעת בתוך ביצה של טינופת ואין לי טיפת כוח לשחרר ולתת לכל הליכלוך שבתוכי לצאת מיתוך כוונה שלא יחזור. הכל מציף אותי, מטרגר לדברים שעברתי כילדה שנראתה מלוכלכת ומוזרה כל הזמן, בגדים מוזרים התנהגות משונה, ואף אחד לא ראה ולא שם לב, ולא ניסה לעשות משהו. שאלו שאלות, לא שיתפתי פעולה, וזה בעצם האיתות הכי חזק שמיתוכו מבוגר אמור לדעת שילד נמצא במצוקה קשה.... וכלום לא נעשה. היום נתקלת באותה התעלמות ממצוקה של ילדים שלא רואים אותם ומשתגעת. ובנוסף כל שאר הדברים, ההתנהלות שלי היום בגלל הכל, חוסר גבולות שלי שמשאיר את הכל פרוץ בחיים שלי ושל סובבי, בעיות עם הילדים, בעיות איפה שאני רק מסתכלת, ודי, גדול עלי. אני לא אהיה ליד מחשב עד יום שישי, כי מתאשפזת עם הבת שלי, ובקיצור, לבד שם עם הכל וצריכה גם לטפל בה אחרי ניתוח.... המשך שבוע טוב לכולם שלכן/ם - מציאות אחרת

חיבוקים יקירתי מכל הלב http://www.kinbooks.co.il/htmls/PopupProd.aspx?C0=17604 מאחלת לביתך הצלחה בניתוח והחלמה מהירה נראה לי שיהיו לך מספיק שעות עם עצמך למחשבות אולי אפילו להסיק מסקנות לגבי נושא הגבולות שאינם דבר מאוד חשוב לדעתי מול כולם -ובמיוחד עם עצמך ביתך תהיה בסדר , היא תחלים מתי את תהי בסדר ותחלימי ? מתי תתני לעצמך את הצ'אנס הזה ?? מחבקת אותך ואת ביתך בחיבוק גדול ועוטף, חיבוק מגן תרפי קצת -חשבי על מה שכתבתי לך חטולית

תודה יקרה על המילים החמות והחיבוקים. כבר הבנתי שאני האויב הגדול ביותר של עצמי. רעה אל עצמי, שופטת, לוקחת על עצמי את האשמה להכל ולא מוכנה לחמול על עצמי או להפנים שאני עושה כמיטב יכולתי. כל דבר שמרגיש לי לא טוב אני הכי מלקה את עצמי, מתאכזבת ומתייאשת מזה שאני חסרת תקנה. לא יכולה אחרת כלפי עצמי, לא מאמינה שהעזתי לכתוב את זה. לא מודאגת מהניתוח, זה יעבור, ואני במילא לא יכולה לעשות שום דבר בעניין מלבד להיות שם בשבילה, ואני אכן אהיה שם רצוף כל הימים עד לשחרור.... אני הרבה יותר מפחדת מהלבד שם והמחשבות שיציפו אותי, ועוד יותר מי מה יהיה כאן בבית כשאני לא נמצאת. בעיקר דואגת לילד הקטן שמאד קשור אלי ומאד רגיש, וזה הדדי. ויש עוד המון על מה לדאוג, ואני לא יכולה להיות בכל המקומות בבת אחת.... ולהרפות, הלוואי וידעתי איך עושים את זה. אני אפילו לא יכולה להרפות מהעובדה שאין שום אפשרות שאני אהיה בכל המקומות בבת אחת, עם הילדים, כל אחד וסיפורו, עם הילדה, עם עצמי אחרי שעברתי טיפול היום.... פשוט הזוי. חיבוק עוטף גם לך, ותשמרי עליך. שלך - מציאות אחרת

אפילו באינטרנט. למדתי בחו"ל שאכן אפשר לחבק דרך מילים שחורות על מסך לבן. ומקווה שאת מקבלת את החיבוק בצורה הטובה ביותר. אני לא חושבת שצריך כוח כדי לשחרר. לי תמיד השחרור קורה ברגעים של אובדן כוחות. ומזה שואפים כוח. ההרגשה הזאת- איך אפחד לא ראה??? זו בדיוק ההרגשה שתתן לך להיות אמא טובה וחברה טובה. כי את כן תראי. כמוני כמוך. וצריך לראות את הטוב שבהכל. אנשים סביבנו לא תמיד מבינים מאיפה מגיעה הדאגה לזולת. אבל תנסי לעשות מזה משהו. אולי משהו בתחום החינוך או העבודה הסוציאלית. רפואה שלמה לך ולביתך, אני לא מודעת למצב אבל מאחלת לשתיכן את הטוב ביותר. החלמה מהירה ושהות נעימה עד כה שאפשר באשפוז. פני.

תודה על האיחולים והחיבוקים. אני אכן עושה, אני עובדת עם מערכת החינוך ונתקלת בילדים כאלה, וכל כך רואה אותם, וכל מה שהם צריכים זה להרגיש שרואים אותם, לא צריך מילים של מטפלת, רק הבנה ורגישות והם נמסים. אני רגישה מאד לילדי וגם לילדים אחרים בעניינים האלה של להרגיש שקיימת מצוקה.... ובאשר ללהרפות ולשחרר. כלום לא עושה לי את זה. נשארת ללא כוחות ובכל זאת הכל תחום בפנים, ואם יש עוד טיפת כוח זה כדי להחזיק ולא לשחרר. כאילו ההרגשה היא שאם אני אשחרר הכל יתמוטט, אני אתמוטט.... שולחת גם לך חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

מאחלת לבת שלך החלמה המירה שולחת מלא חיבוקים דמעה

תודה יקרה על האיחולים. עברנו את זה והילדה מרגישה טוב. מתאוששת מהר ובקלות, פשוט לא יאומן. היא עברה את הניתוח אתמול וכבר חזרה לעצמה. לא ניזקקה למשכחי כאבים בכלל, ולמרות שקבלה שבועיים לחופשת מחלה, היא כבר חוזרת ללימודים ביום ראשון הקרוב, כלומר ארבעה ימים אחרי הניתוח.... והניתוח לא היה פשוט, ובכל זאת. שולחת גם לך חיבוקים עוטפים. שלך - מציאות אחרת

שולחת לך חיבוק לימים שקטים ורגועים יותר.. אין לי הרבה מה להציע עכשיו אבל רק לאמר שקראתי ואני איתך יקירתי.. בובה

תודה יקרה על הכל, ותודה על החיבוקים. מאחלת גם לך ימים רגועים ושלווים יותר. שולחת גם לך חיבוקים עוטפים מלוא החופן, שלך - מציאות אחרת

תמיד הראש שלי מכין לי הפתעות ולא מהסוג הטוב כמו בור בלתי תחתית עוד ועוד זיכרונות עוד ועוד פגיעות ועוד ועוד פוגעים איך שרדתי בכלל?? עכשיו מבינה את גודל הנזק הזיכרון החדש שחזר אתמול קשה והוא חזר באופן אחר אחד הקולות בפנים סיפר לי עליו ובזיכרון הזה מככבת אמא שלי ובעצם זה זיכרו מעורבב עם זיכרון ואני לא ישנה כמעט ועייפה ואין איפה לדבר על זה הטיפול רק ביום רביעי ובינתיים זה מבעבע לי בנשמה ושורף רוצה שיהיה כבר סוף לבור הזה דמעה

יפה שלי כמה הייתי רוצה לקחת ממך את הזכרונות ולמחוק אותך מהמאגר נראה לי שאת מתחילה להבין את עצמך לתת מקום יותר של אני חיה ומגיע לי כי אייך שרדתי את התופת הזאת שלא נגמרת כל זכרון מהווה עוד מקור לכאב עוד משהו להתמודד איתו ואולי גם סוף סוף להבין את עצמך ? ויותר חשוב מזה לא לשפוט את עצמך! מנקודת המבט שלי -אני פשוט מעריצה אותך על האומץ שאת מתמודדת עם כל זכרון חדש שעולה ולא חשוב כמה זה כואב מבינה שאינך יכולה לשתף כאן תראי -היום יום שני כבר מחצית היום מאחורייך עוד יום נשאר לעבור-מחר והנה כבר מגיע יום רביעי את יכולה כמובן לפחות לכתוב כאן על אייך שזה מרגיש לך? כלומר -עצוב לי שאני מגלה שגם ,,,,,,,,,,?(דוגמה) או אני לא מאמינה ש,,,,,,,,(דוגמה) גם לבור הזה יש תחתית מאמי מקווה שקראת גם מה שכתבתי לך למטה איתך מתוקה שלי חטולית

את מחזקת אותי מאוד באמת מרגישה את מילותיך כמו חיבוק קשה לי עכשיו עם הזיכרון החדש אבל אני מתמודדת מחכה כבר ליום רביעי שאוכל לתת לזה מילים תודה שאת כאן דמעה

כי אין לי מילים אחרות עכשיו ...אבל אני איתך יקרה

תמיד שמחה לקבל חיבוקים שולחת בחזרה דמעה

יקרה, הזכרונות האלו יוצאים כאשר הגוף שלך מרגיש בטוח מספיק להוציא אותם. הם יגמרו באיזה שהוא שלב. הדברים שעברת נוראיים בעוצמתם ובנזק שהם עשו, אבל הם לא אין סופיים בכמותם, לכן זה יגמר. אי אפשר לדעת מתי אבל למרות שהתחושה היא של אין סוף, זה לא כך. היכולת שלך למלל את הדברים ובעיקר לעבוד על להשלים עם מה שקרה בלי להאשים את עצמך הם הדברים שיכולים להקל עליך. תכתבי עד כמה שנכון לך, העיקר שתפרקי מעליך את המועקה הזו ותעריכי את עצמך כי לא מובן מאליו בכלל ששרדת.... איתך יקרה, שולחת חיבוק עדין ועוטף. שלך - מציאות אחרת

זה מרגיש אין סופי אבל אני משארת שאת צודקת ומתישהו הם יגמרו אני שומעת שיר עכשיו של אריק אינשטיין יש שם שתי שורות "תיכף זה יעבור תיכף ידליקו אור" ממש מדבר אלי... מצרפת קישור: http://www.youtube.com/watch?v=gThK3eTNyMU&feature=related תודה על החיבוק דמעה

דמעה יקרה כשיש מקום הזכרון עולה כנראה שיש מקום לעלות יש לך גם את הכוחות.. ויום רביעי תוכלי לתמלל את הזכרון לעבד בכדי שלאט לאט ישאר מאחור... מחזקת איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מרגיש לי כאילו כבר אין מקום לעוד מרגיש כאילו די כבר כמה פגיעות כמה פוגעים מקוה שזה יהיה הזיכרון האחרון לילה טוה ותורה שאת כאן דמעה

אני זוכרת את ההרגשה הזאת. זה קרה לי בצבא כשישבתי בגימלים בבית וחיכיתי ללכת לקב"ן עוד יומיים. אבל זה לא בריא. את צריכה לשאוב כוח מהטיפול, לא תלות. את חזקה בזכות עצמך, ומטפל טוב הוא איתך בראש בכל מקום ובכל זמן. כי המילים שלו חרוטות לך בראש ואת רגיעה את עצמך איתן. תהיי עייפה כשאת הולכת לישון. עייפה כזאת שאין לה חלומות או מחשבות או זכרונות. תעייפי את עצמך, תראי סרט טוב עם סוף טוב. ותכתבי בפורום מתי שאת צריכה מקלדת קשבת :)

גלגלושיייי אייך מתרגמים לא מתרגמים פשוט נותנים להם לזרום החוצה כמו שמרגישים אותם חושבים על מה שמרגישים המילים עולות לבד נותנים למילים לכאב ולאובדן מילים שמרגישים חטולית

קשה לכתוב דמעות - אריק איינשטיין "הלב נצבט ובגרון מחנק והדמעות יורדות להן כמו גשם ולא רואים דבר מרוב אבק ומי יודע איך בכלל לגשת. רוחות קרות הביתה נכנסות אמת מרה טופחת על פנינו ובאוויר שתיקה קשה מנשוא וערפל בזויות עיניו כל כך קשה לכתוב דמעות קשה לשאת את הדממה כל כך קשה לשיר דמעות ומי יתננו נחמה וצל גדול יושב ממש מולך ענן שחור עוטף את הרקיע וטלטלה אוחזת את כולך אתה הולך, הולך ולא מגיע. שרק נמצא כוחות להתגבר שרק נמצא מילים בתוך האלם המון מילים רוצות להאמר וכל מילה בתוך דמעה נמהלת." תחזיקי מעמד גלוש דמעה

מילות השיר שדמעה כתבה הן הביטוי לרגש של מה שעובר עליך כרגע, כך לפחות זה מרגיש לי. המילים כאילו נכתבו על המצב שבו את נמצאת כרגע. אובדן הוא משהו שקשה נורא לתאר במילים ושכל אחד מרגיש אחרת מולו. לכן להתאמץ ולהגדיר מה את מרגישה הוא אולי חסר טעם ולא יעזור. ואולי הדרך היחידה היא לקבל את המצב כמות שהוא וברגע שעולות מילים ועולות תחושות ורגשות, להעלות אותן על הכתב. להרגשתי הכל כל כך מבלבל כי בכל רגע נתון ההרגשה משתנה ומרגישים עוד כאב שלא היה שם, או עוד ווריאציה לכאב שכבר נמצא.... תרגישי טוב, שלך - מציאות אחרת

ימים של שקט סתם כי אין מה לכתוב ימים של שקט אולי כי כבר אין כלום אולי הכל טוב אולי?? לא יודעת למה אין דבר כזה יותר טוב פשוט אין(!) נראה כי יש הרבה דברים שעוברים עליי אבל אני מעבירה את זה הלאה.. מנגנון הגנה? לא יודעת.. מותשת כל זמן שיש לי אני מנצלת בבריחה=שינה בלי כדורים פשוט נרדמת.. פשוט סתם פותחת הודעה אולי להראות שאני עדיין חיה.. בלע.. ימים של שקט מבחוץ סערה גדולה מבפנים..

בובה יקרה הכל סוער ובוער בפנים וכלפי חוץ הכל שליו החיוך.... ההומור... עסקים כרגיל ובכל זאת יש צורך לברוח...לישון... מאחלת לך ומאמינה שתגיעי לימים טובים רגועים שהשקט יהיה בפנים ובחוץ תמשיכי בדרך...בטיפול לכי בעקבות האור אל תפסיקי להאמין איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

ישנם הרבה ימים בחיינו לכל אחד מהם צביון משלו כמו שאומרות מילות השיר "ימים של כן, ימים של לא, ימים רבים של אולי, נושרים כמו עלי הפרח בלילותי " קחי כל יום ביומו כמו שהוא גם הסערה הגדולה שבפנים תפרוץ , ותרגע חטולית

אני חושבת שהבריחה שלך לשינה היא הדרך שלך להתמודד עכשיו עם הסערות שמציפות אותך. אולי כך את מרגישה שצוברת כוחות, שמוצאת קצת מנוחה ומרגוע לנפש שכל כך מתענה. כל דרך התמודדות היא טובה ובלבד שאת לא פוגעת בעצמך. הזמן יעשה את שלו ואת תחזרי לתפקוד שאליו את רגילה, אולי ממקום יותר מאושש ומאוורר.... שולחת חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

תודה על התגובה וסליחה שלא מגיבה לכל אחת באופן אישי כוחותיי ממני והלאה.. כל הזמן במיטה מהרגע שמגיעה לבית עד יום למחרת שצריכה לצאת לעבודה חרא לי בחיים נמאס לי הטיפול היום היה זוועתי.. אוף נמאס לי נמאס לי מהכל.. ה-כ-לללללללללללללללללללל

מאמי שלי מאוד מאוד מבינה אותך ימים כאלה מלאי חוסר אונים בלי אנרגיות בלי חשק לכלום את יודעת שגם עלי עוברים ימים די מחו,,,,נים ולפעמים מרגישה בכלל מחוקה ימי הטיפול -מן האמת שהם קשים מפילים ומוציאים ממך רק רצון שיהיה שקט אז מה אם את מאפשרת לעצמך לברוח אל השקט , יודעת כמה זה חשוב לפעמים להיות שם ימים קשים שיחלפו איתך מאמי שלי חטולית

קרה לכן פעם שפחדתן פחד שהוא לא הגיוני?? שאתן יודעות שהוא לא הגיוני?? זה קורה לי עכשיו. בימים האחרונים. אני ישנה עם סכין מתחת למיטה בפחד שחבר שלי לשעבר יגלה איפה אני גרה ויגיע. מעטים הסיכויים שהוא יעשה זאת. לדעתי- הוא יותר פוחד ממני ממה שאני ממנו. הוא לא זה שנתן לי את הסיבה לכתוב לכן כאן בפורום, אבל הוא עשה מספיק דברים אחרים. אני מתלבטת רבות אם להגיש נגדו תלונה על אלימות או לא, ואני עדיין לא הגעתי עם עצמי להחלטה. אולי הקארמה פועלת בדרך החוק ואולי בדרכים אחרות. אבל הפחד מציק לי ומפריע לי לישון. ספרים עוזרים. אבל סיימתי את הספר שהיה הכי מעניין ועכשיו חזרתי לנדודי שינה ולבקרים עם גב תפוס. עיצות?? :)

פני יקרה שוב ברוכה הבאה פחד...חסר הגיון? הפחד בא להגן לשמור עלינו להזהיר מסכנות כנראה שעברת מספיק דברים קשים מאיימים שתפחדי ותחפשי משהו שיתן בטחון...יגן האם התייעת לגבי הגשת התלונה? זה מעשה אמיץ ביותר ודורש הרבה מאוד כוחות להתמודדות את צריכה להחליט מה נכון לך! בד"כ קשה לבד... כדאי להתייעץ עם מרכז סיוע... המחלקה המשפטית? ואם את בטיפול...עם המטפלת... אל תשארי עם הפחד לבד כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הפחד בא להגן זה נכון, אבל מתי הוא נהיה יותר מידי?? לפעמים אני מרגישה כאילו הוא לא מגן אלא סתם משחק לי בחשבות. כאילו נהייתי פרנואידית ואני מפחדת מדברים שפעם היה לי כל כך הרבה בטחון בהם. בצבא לא פחדתי מכלום. היו לי כל כך הרבה טראומות לפני וזה לא הזיז. קפצתי למאבקים ולא פחדתי משום משימה ושום דבר. גם כשמסביבי אנשים חששו וקראו לי משוגעת. ועכשיו זה מנהל הכל. ואני מפחדת שהפחד יישאר ברמה הזאת, הלא הגיונית, להרבה זמן. אין לי מטפלת כי אין לי כסף לזה. אין לי שום שגרת חיים, ורק אתמול עברתי שוב. הפעם חזרתי לבית של אמא. שזה טראומה בפני עצמה. אני פשוט מקווה שלדבר כאן עם אנשים יגרום לי להרגיש בטוחה יותר.

לעניות דעתי אין דבר כזה שנקרה פחד חסר הגיון לפחד תמיד ישנה סיבה מפחידה מרגיש לך נכון לגשת למשטרה לבדוק אם יש לך עילה מספיק טובה כדי להתלונן עשי זאת אל תחכי לראות אם יהיה ומה יקרה ספקולציות לא עוזרות לשום דבר התייעצי עוד אם אנשים שאת סומכת עליהם כמובן שהם מעורים במה שקורה איתך עצם המחשבה שאת ישנה עם סכין מתחת למיטה אומר דרשני , וזה בכלל לא חשוב אם את לא בטוחה מי מפחד יותר את ממנו או הוא ממך במקום להשאר בספקות קומי - לכי בדקי את הדברים ותראי לאן זה לוקח אותך השקט והשלווה הנפשית שלך חשובים מאוד או לא ? חטולית

אני מפחדת שאם אני אגיש תלונה אז מה שיניע אותי זה השנאה והכעס ורצון לנקמה. ואני מפחדת שזה ישתלט עליי. אני מתחשבת יותר מידי אני יודעת, אבל אני כל הזמן מפחדת שאמא שלו וסבתא שלו ייפגעו מכך. הוא מטפל בהן ובלעדיו הן די אבודות. אני רוצה להניח לזה לא לנבור בזה עם אנשים עם מדים. מה גם שאם הוא ייצא זכאי ולא יקרה לו כלום אני פשוט אאבד את האמון שלי במדינה הזאת

ברוכה הבאה לפורום. (לא זוכרת אם כבר ברכתי אותך, אז מברכת שוב....). ברור לי מעל לכל ספק שאין דבר כזה פחד לא הגיוני. הפחד הוא מנגנון הגנה של הגוף, ולגוף חשיבה וזכרון משלו. האינסטינקטים הגופניים שלך מאותתים על סכנה ולכן את פוחדת. יחד עם זאת את לא מבינה מימה את פוחדת, אבל הגוף שלך הוא שפוחד, והוא שמעביר אליך את התחושה הזאת. החשיבה של הגוף לא בהכרח נהירה לנו ולכן לפעמים אנחנו לא מבינים. גם החלומות הם באותו עניין. לפעמים חולמים משהו שחוזר על עצמו כל הזמן, והוא מרגיש ברור לגמרי, אלא שהוא לא מתחבר לנו לשום דבר.... זו החשיבה של הגוף והפיענוח של הגוף את המחשבות שלנו ביום יום גם אם בתת מודע. לפעמים בסופו של דבר מזהים את החלום כעוד חלק מהפאזל ועוד חלק שלא זכרנו ממסכת הגהנום שעברנו... שלך - מציאות אחרת

בסוף הפחד והטריגרים משלימים את מה שעברנו, כשהזכרון כושל בלעשות זאת. תודה על הברכות:)

קרה לי בעבר, כי לי בעצמי, כידוע חסרה התמונה המלאה לגבי המקרה, ואפילו סיפרתי לה שקרו דברים שאני אכן זוכרת, בשנים האחרונות, שגם הם לא חייבים להתפרש כהטרדה מינית וכ"ו. בכל מקרה, היא לא מאמינה לי, היא חושבת שיש לי בעיה ושאני הוזה דברים ושאני צריכה לחזור לכדורים הפסיכיאטרים. אבל איך אפשר להתווכח עם תחושות?! ואני לא חולת נפש! זה פוגע שאחותי שאני כ"כ אוהבת, לא מאמינה לי שחייתי לצידה לאורך השנים. היא מעדיפה להאמין לצד אחד במשפחה מאשר לי. למה, אני פחות חשובה? היא תעשה הכל כדי לשמר את מבנה המשפחה, ולא משנה כמה אני סובלת?

גם אצלי במשפחה לא מאמינים לי ואף כועסים על הדברים שאני "ממציאה" ואני לא חושבת שאת לא חשובה לאחותך היא פשוט בהכחשה לא יכולה להודות אפילו לעצמה שיש צדק בדברייך לי קורה הרבה אפילו היום שאני פתאום מרגישה שהמצאתי או דימיינתי אבל כבר למדתי להלחם בהכחשה מחזרת את ידך ושולחת חיבוק אם זה בסדר דמעה

יש לי חור בראש של חמש שנים עם פלאשים בחלומות ופרטים שאני מנסה לחבר. וכל פסיכיאטר שאני רק מתקרבת אליו מסתכל עליי בחיוך כזה של- יש, מטופלת עם אמנזיה. כנראה שזה קטע נורא נחמד לכל אותם מלומדים לראות שיוכלו לגרום לילדה תמימה להיזכר. אני לא מחפשת שיאמינו לי. בטח שלא מהמשפחה. כי קשה לאנשים להאמין לדבר שאין לו פרטים ואין לו תאריכים ושמות ומקרים. וקשה להבין, כי לא תמיד רוצים. אולי זה קל יותר לאנשים סביבנו לחשוב שאנחנו חולים ושתרופה תסדר את זה, מאשר לחשוב שעברנו דבר כל כך נורא ומזעזע. אולי זו הדרך לאנשים להתמודד ולהראות אהבה. לפעמים בתור "הקרבן" אנחנו שוכחות עד כמה אנחנו יותר חזקות מכל מי שסביבנו, ועד כמה להם זה קשה להתמודד. אני לא מצדיקה את אחותך. אבל לכעוס עליה בסופו של דבר לא יעזור לך ולא יתרום לך בדבר. נסי לדבר איתה, להגיד לה שוב ושוב את מה שקרה, את מה שאת כן זוכרת. את התחושות, ולבקש שבמקום להגיד לך לקחת כדורים- היא פשוט תקשיב ותחבק. ברגע שאנשים יבינו עד כמה קל יכול להיות לעזור לנו ברגע נתון של הקשבה, אולי הם יפסיקו לנסות למצוא תחליפים, ויתחילו להאמין. נשמע לך הגיוני?? סליחה אם נסחפתי או אם משהו מדבריי פגע, זוהי דעתי הכנה ממה שאני עברתי בנתיים. שולחת אהבה ותמיכה מרחוק.

זה שאת אינך חולת נפש -לגמרי ברור! כואב מאוד שאין תמיכה מאף נפש חיה אחותך אינה מסוגלת להתמודד עם מה שסיפרת לה אני לא בטוחה שהמניע שלה בא דווקא מהמקום של שמירת מבנה המשפחה בכל מחיר לא כל מי שיקר לנו מסוגל לקבל את הדברים פשוטם כמשמעם נראה לי שאותה זה הפחיד ברמה די מזעזעת ולכן הגיבה בצורה כזו מבוהלת את אינך חשובה פחות מכל שאר האחרים , ממש לא כנראה שבתקופה שהיית מטופלת בכדורים התגובות שלך היו שונות היה נוח לכולם לדעת שאת מטופלת וכל האחריות ירדה מהם כעת כשאינך מטופלת תרופתית ואת חיה נושמת ובועטת הם לא מבינים , לא רגילים , לא יודעים אייך להגיב הייתי אומרת לך שתקחי את הזמן שלך ותחיי את החיים שלך בלי להיות תלויה בתגובות של הסובבים אותך ובלי להתיחס אליהם רק את עם עצמך , את מסוגלת לדחוף עצמך קדימה בלי עזרתם ? וכן לענות או להפגין את חוסר שביעות רצונך לחוסר אמון שלהם בלי לוותר לאף אחד ! בסוף זה יתחיל לחלחל איתך מתוקה -אל תרימי ידיים חטולית

למה כביכול? למה שתרצי....או בכלל מישהי תרצה להמציא או להזות... ובטח שאת לא חולת נפש! מי שחוותה טראומה כמו שלך מגיבה לטראומה ובטח שהיא לא חולה!!! לפעמים בני המשפחה אמא אחות וכ"ד צריכים "להגן על עצמם" להגן על שלמות שלהם של המשפחה גם במחיר כבד שלפגוע בך...שלתת לך הרגשה שאת לא בסדר..את "החולה" כי זה מאיים עליהם.... מפחיד!! את תצטרכי לעמוד על שלך! בעיקר מול עצמך!! ללכת לטיפול למצוא את האוזן הקשבת לך...את התמיכה את חשובה...בטח חשובה... אז שימי עצמך במקום ראשון!! מחזקת איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

חיה לי בין גבהות ותהומות מה כבר ביקשתי? קצת מישור? קצת איזון? http://www.public-domain-image.com/nature-landscape/cliffs/slides/kings-canyons-cliffs-mountains.jpg דמעה

דמעה יקרה, אחח האיזון הזה, זה הדבר הכי קשה שאליו צריך להגיע כדי להפוך את הקערה על פיה. זה כל כך קשה לנו כי המרחק בין הדברים שעברנו למציאות הנורמלית שאמורה להיות מנת חלקו של כל אדם הוא כאורך הגלות, כרחוק צפון מדרום, כמו שני קצוות שרק הולכים ומתרחקים. ויחד עם זאת רק ברגע שנחזיק בשני הקצוות הללו, בין מה שעבר עלינו לבין מה שאנחנו רצות להשיג ואל מה שאנחנו רוצות להגיע, רק ברגע הזה נוכל למצוא את האמצע ואת האיזון שיתן לנו שלווה ושקט. רק תחשבי על זה, ותראי אם זה מדבר אלייך.... שלך - מציאות אחרת

כן אני מסכימה עם מה שכבתבת רק לא רואה איך בדיוק מגיעים למקום הזה בינתיים אני אחרי לילה לבן לבן וזיכרון אחד חדש חדש וכואב מאוד מקוה שיהיה שבוע טוב דמעה

נסיתי יותר מחמש פעמים לשלוח את התשובה שלי דרך הכותרת שלך ולא הצלחתי לכן פתחתי הודעה חדשה מישור מילה כל כך קצרה שמתארת דרך כל כך ארוכה היא אומנם מושגת אך צריך לרדוף אחריה כל הזמן כי ברגע שחושבים או שמרגישים שהנה הגענו למישור זה נהיה כמו קו האופק ,,,,,,,,וזה לא באמת נגמר כי המישור משתרע על פני המון המון ,,,,,,מרחקים יפה שלי את לא מבקשת משהו שלא מגיע לך רק כנראה שישנם עוד כמה גבעות וקימורים בדרך שלך אל אותו מישור ,אל האיזון מחזיקה לך אצבעות שתמשיכי להחזיק מעמד הלאה עד ליעד המיוחל חטולית

מצטערת -לא יודעת אם זו בעיה במחשב או באתר נסיתי המון פעים לשלוח את התגובה שלי ובסוף כל מה שכתבתי לא הופיע אנסה אולי מאוחר יותר חטולית

מצפה לקרוא את מה שכתבת למה את בכלל היית ערה בשעות כאלה???? חבל שלא ידעתי יכולתי לארח לך חברה מאחלת לך שבוע טוב ורגוע דמעה

באמת שאינך מבקשת הרבה מישור מילה כל כך קטנה עם מרחבים עצומים עד,,,,,,,,,,, מרגישים שהנה עוד רגע כבר מגיעים לשם-למישור ככל שמתקרבים כך המישור מתרחק עד לאופק כמו משהו בלתי מושג ושוב חוזר על עצמו,,,,,,, לכן גם האיזון מרגיש כאלו הוא בלתי מושג כמו ללכת כל הזמן לאיבוד ולא למצוא את הכיוון הנכון יפה שלי -את לא מבינה כמה נהדרת וברורה את מביעה את עצמך מילים שבעבר היו רק בפנים חונקות אותך משאירות אותך בלי שום צלם נעלמת אי שם לתוך בועה וכיום את כאן מצליחה להביע בכמה מילים עולם ומלואו אני גאה בך כל כך שאין לך מושג מקווה שהצלחתי להסביר את המחשבות שלי לצערי אני די מעורפלת בגלל המעבר של הכדורים לא מרגישה הכי שפויה שאפשר רק יודעת שאת בדרך הנכונה האופק שלך פתוח לרווחה מאמי את לומדת לאט לאט מה שאת זקוקה ועל זאת את מקבלת ממני ים של חיבוקים וברכת שהחיינו והגיענו לזמן הנפלא הזה חטולית

מכורה לאופרה ווינפרי. היא פשוט ענקית. וגם ד"ר פיל. יש להם קטע כזה שהם נוברים בתוך הרגשות והפחדים הכי כמוסים שלנו. רק לראות כל כך הרבה אנשים שחולקים איתך את אותו הסוד. והם עוד מצהירים עליו כל כך בגלוי, בטלויזיה, מול כל עיני העולם. פני פליים היא שחקנית פורנו עם התמכרות למין. היא ועוד מספר חברים שלה סיפרו על תהליך של גמילה ממין שהם עברו. כל אחד וסיבותיו שלו. אבל היא, היא כל כך קלאסית שזה מפחיד. היא פשוט שקופה שם מול המסך. היא לא צריכה להגיד שהיא עברה התעללות מינית כשהצדקה לכל הגברים איתם היא שכבה. זה פשוט מובן מאליו. אולי בגלל זה בחרתי בה ככינוי שלי. הייתי בפורום דומה לזה לפני מספר שנים. היום הודיעו לי שהוא די גסס לו לאיטו, ואם אני אחפש שם את הנחמה והחברה אני אמצא רק מקלדת ריקה ואותיות שחורות עם תאריכים ישנים. השתמשתי שם בכינוי פני וזה הכינוי שאני מאמצת לי לכאן. לא רציתי לחזור לאותה מסגרת של השתפכות עצמית, אבל אני מרגישה שאני חייבת. מצאתי מישהו אמיתי. אמיתי מספיק בשביל לדאוג שאני לא אשאר "דפוקה" לתמיד. זה הרבה דברים וכשהם נפגשים אז את קורסת. וזה קשה. במיוחד כשאין את האוזן הקשבת שמבינה. במיוחד כשאני לא באמת זוכרת רוב מה שעברתי. קשה לי לסמוך, וקשה לי להאמין שלמישהו אכפת ברמה מספיקה כדי להישאר, למרות הכל. וזה כמעט נגמר, לפני שבוע בערך. קשר של חודשיים או יותר או פחות, תלוי ממתי סופרים. זה נשמע קצת, אבל בשבילי זה הרבה. זה אפילו חוצה יבשות. זה התחיל במדינה אחרת, בתקופה אחרת, בבית אחר, בעבודה אחרת. במצב שרק רציתי לברוח או לשרוד או להתנתק. וזה היה מולי, והלכתי על זה. וזה יותר מסובך ממה שחשבתי. ואני מגלה שאני צריכה תמיכה, למרות הכל. אני צריכה לדבר על מה שהיה ולדעת שזה בסדר, או שלפחות שמעתה ואילך זה יהיה בסדר. אני צריכה את הסביבה הזאת של הבנות והבנים שיבינו אותי ואת מה שעברתי. ואני צריכה ללמוד להיפתח. אחרת, אני אאבד שוב. אותו ואותי. ומזה אני מפחדת. בת 74 עם 13 חתולים. מישהו מפחד מזה גם??

מקוה שתשארי כאן איתנו מאוד מבינה את הצורך בתמיכה ויש דברים שרק מי שעבר אותם יכול להבין... גם אני אוהבת את התוכניות של אופרה ודר פיל למרות שהרבה פעמים יש שם טריגרים לא פשוטים שיהיה לך המשך יום טוב ושוב welcome :) דמעה

מקווה מאד שתרגישי כאן בטוח. שחה שניכנסת. מאמינה שאנחנו מפחדים רק מדברים שמטרגרים אותנו ומכניסים את הגוף שלנו למצב של מגננה. וזה קורה במצבי סכנה כשהגוף מאותת ומתריע על כך. גם אני רואה לפעמים את התכניות של דר' פיל ואופרה, ואגב אופרה עצמה עם סיפור חיים מאד קשה ומודל לחיקוי ולהשראה מבחינתי. תרגישי בנוח לשתף במינונים שנכונים לך.

תשתפי כמה ומתי שנוחח לך אני כאן להקשיב ולהיות כמה שאני יכולה איתך ...שבוע טוב

ברוכה הבאה לפורום זכותך לאהוב ולהעריץ את מי שבא לך אפילו את עצמך את מוזמנת להכנס לשתף לכתוב וכל מה שבא לך אייך שנוח לך וכמה שאת רוצה סיקרנת אותי בנושא הגיל שלך את באמת בת 74 ? עד עכשיו אני הייתי ה"זקנה" מכולן וזאת כמובן בנימה צוחקת וחתולים -למה שיפחידו ? חטולית

מוזמנת להיות חלק לשתף ולחלוק את נראת אמיצה מעצם בחירת הכנוי מעצם הכונות והרצון להיות במקום בו יש רגשות...וגם בפחדים כמו בתוכנית של אופרה... כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הנה משהו בשבילך "It is better to light just one little candle Than to stumble in the dark Better by far that you light just one little candle... All you need is a tiny spark" אני מתנדבת להדליק עבורך את הנר... שבת שלום דמעה

את מחממת לי את הלב- נותנת לי קצת אור בחושך -אוהבת אותך-שולחת לך מהאור-יש מספיק לשנינו-ינשוף

דקת דומיה צרחה אילמת כאב מפרק בקושי נושמת ידיים קבוצות כבר לא מוגנת רעב משתק ידי רושמת כותבת שורות כבר לא בורחת נותנת מילים לכל הפחד דמעה

דמעה יקרה, השיר עוצמתי ומאד כואב. ובכל זאת מרגישה שיש המון התקדמות ואת עושה צעדים ענקיים קדימה, למרות שעדיין מאד כואב. אנימרגישה מתוך השיר הזה שאת מתחילה לתפוס לך את המקום המכובד שלו את ראויה וכבר לא בורחת אלא נותנת מילים לרגשות שלך, ובעיקר הפתיחה של השיר שבה את מבקשת דקת דומיה. את מבקשת שיקשיבו לך, וזה בעיני המון המון, כי כשאת רוצה שיקשיבו לך, סימן שאת רואה את עצמך ומעריכה את עצמך... חיבוק, שלך - מציאות אחרת

איך את תמיד מצליחה לראות את הטוב ואיך את תמיד מצליחה להראות לי זוית אחרת יותר חיובית יותר מוארת תודה יקרה שבת שלום דמעה

לכתוב לתת מילים ולהסתכל בפחד בעניים המון אומץ עם הרבה כאב! מקווה שהכוחות ואומץ ינצחו עצם זה שיוצאות המילים איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אני לא רואה אומץ אני רואה אולי התמודדות הידיעה שאת כאן מאוד עוזרת תודה על מה שאת נותנת שתהיה שבת מוארת ושקטה דמעה

מעריצה את כוחות הנפש שלך דרך די ארוכה עברת כדי להגיע למקום הזה גם אם המצב עדיין די קשה לפחות יש בך כוחות לא לברוח חטולית

תודה על העידוד לפעמים אני לא מצליחה לראות לבד את ההתקדמות שלי תודה לך שאת מאירה לי את הדרך בפנס ובזכות האור אני מצליחה לראות טוב יותר שתהיה לך שבת שלווה דמעה

זה הדבר החשוב ביותר שנוכל לעשות. לתת לכאב ולפחד מילים. כי למה שיש מילה יש צורה ויש דרכי התמודדות. ואם לפחד יש שם אז אולי הוא פחות מפחיד. ככה אני מרגישה לפחות. שולחת שקט בקופסא מארץ רחוקה :)

תודה על השקט בקופסא זקוקה לו מאוד מאוד דמעה

יותר למטפלת ואני לא רוצה להפסיק . ירדה לי עבודנ וההוצאות גדלו ואני לא יודעת מה לעשות . נמאס לי ואני רוצה לבכות עד שאני עושה משהו בשבילי ...זה לא הוגן אבל אולי זה מה שצריך להיות . מוסרת לאלוהים את הקושי ומחפשת פתרון רצונו יעשה ולא רצוני תודה שהקשבתם

מצטערת לשמוע שהמצב הגיע לכדי,,,,,, יש לי חברה שעושה בייביסיטר כדי לממן את הטיפול לא יודעת אם מתאים לך לכולנו ישנם זמנים שהעבודה בשפל מקווה שהעבודה תתאושש חטולית

אני כבר עובדת בשתי עבודות ויש לי ילד שצריך המון עזרה כדי שישאר ברמה גבוהה בלימודים (שיעורים פרטיים וכ') שמצריך אמא שתיקח אותו . אני מסרתי לכוח עליון ומקווה לטוב , רצונו יעשה ועם אני אצטרך להפסיק זה כנראה לטובתי . בכל מקרה השבוע אני הולכת. ביקשתי להקדים ואמרתי שעם היא לא תוכל אני לא אלך , ברגע שכתבתי כאן ומסרתי את הדברים היא שלחה לי אס אם אס לבוא כנראה שכוח עליון רוצה שאני ילך . תודה על העידוד ,בתור "מסטולית "את אחלה ערנית התגעגעתי המון .

מצטערת לשמוע שירדה לך עבודה אחת ואת מוסרת לכוח עליון ואומרת, רצונו יעשה. הרבה פעמים כשניסגרת דלת אחת נפתחות הרבה דלתות אחרות, אז אולי מה שקרה זה לטובה ועוד מעט תמצאי לך עבודה אחרת יותר טובה. ההפסקה הזאת בעבודה היא זמנית. את תמצאי לעצמך עבודה חדשה ותוכלי להמשיך עם המטפלת. הפתרון כבר יגיע כי את לא יושבת בשקט ומחכה שהדברים יקרו אלא מזרזת אותם. מקווה שזה יפתר מהר ועל הצד הטוב ביותר. חיבוק עוטף מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

מצטערת... אבל מאמינה שיש משהו שאת כל כך רוצה וצריכה את תמצאי ויבוא הפתרון מתוכך מבינה את הקושי והצורך להתחלק בין כל כך הרבה... אבל טיפול זה בשביל כל המטרות חשובות שהזכרת לא רק בשבילך... תאמיני תחפשי ותמצאי את הפתרון איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

קשה שהכסף לא מסתדר ואיך אנחנו תמיד שמות את עצמנו בסוף הרשימה.. מאוד מזדהה ורוצה להזכיר לך שמגיע לך טיפול ומגיע לך לשים את עצמך ראשונה מקוה שיסתדר לך שתהיה לך שבת שקטה ושלוה ושתקומי ביום ראשון לשבוע טוב יותר דמעה

מוותרת ונראה מה יהייה . שמעתי שאולי אפשר לנסות לבקש החזר מקופת חולים ,בטענה שכבר התחלתי טיפול ולא יכולה להגיע לרופאים של קופ"ח מישהו שמע על זה ?

כשקראתי תהודעה שלך היו לי מן דמעות כאלה של הערצה לא יודעת להסביר אולי תביני... ככה בלי מילים למה אני מתכוונת.. כמה אומץ יש בך כמה כוחות. אני לא יודעת איפה את מטופלת... ואני מניחה שאת בטח לא רוצה להתחיל במקום אחר אבל יש מקומות מסובסדים. של מערך בריאות הנפש... ויש בחלק מן המקומות מטפלים נהדרים. אני גם לא יודעת מאיזה אזור את בארץ אז לא יכולה להמליץ... אבל אשמח לעזור במה שאוכל... עוד דבר אם יש לך סוג שלך ביטוח את יכולה לבקש החזר כשאת מגישה קבלות של הטיפול כנ"ל נראה לי בקופ"ח אבל זה תקף לדעתי לאיזה 10 פגישות אצלם (וזה אולי הרגע המצאתי או שזה 10 פגישות חינם פסיכולוגית שלהם אני מה לא זוכרת) עוד דבר פעם בשנה אפשר ללכת ליוץ פסיכאטרי מומחה לכל מי שתבחרי והקופה מחוייבת לתת החזר. ואני מניחה שיש עוד סעיפים קטנים כאלה שאף אחד לא יודע עליהם...

אבל....לפעמים גם חוף יכול להשבר כי נחל עזבו ... בנתיים עם המון כוחות תודה על העידוד חייבת להמצא דרך אני לא מוותרת בכזאת קלות ולא מחליפה מטפלת .

מטפלת שלי אמרה לי היום כאשר אני צועקה בטיפול והילדה שבתוכי יוצאת - היא לא יכולה להרשות לי - כי מה השכנים יחשבו?- יחשבו שעונסים אותי ואז...לכן אם "בא לי לצעוק"- אני צריכה לצעוק בתוך הכרית- רוצה להרוג אותה מטפלת-ממש- !! אין לי כבר כוח להלחם- לא יודעת מה נכון לי ומה לא-ינשוף

לשדה הפתוח . אבל האמת שבמקום לצעוק למדתי לשיר ולהתנועע . וחוץ מזה זה קצת מוזר שהמטפלת מפחדת מהשכנים אבל אני לא שם אז אני לא יודעת בכל מקרה ... את יכולה לצעוק כאן עם זה עוזר לך

אולי יש פיתרון ביניים למצב תבקשי מהמטפלת שתדאג לך לכרית או שתביאי איתך וכשאת רוצה לצעוק שימי את הכרית מול הפנים זה עוזר גם לצעוק ולבכות ולא מעמיד אף אחת במצב לא נעים חטולית

אבל אני מרגישה שסטמו לי את הפה שוב- כמו שהייתי קטנה גם אז לא יכלתי לצעוק- מרגישה אותו דבר-אבל הפעם זה בשם "גבולות"-ינשוף

שוב ההרגשה הנוראית שסותמים את הפה אסור אסור לדבר אסור לצעוק אני לא שם אבל אם תבקשי מהמטפלת לאפשר לך לצעוק? במקום פתוח כשהיא איתך כחלק מהטיפול? אני הייתי מציעה את הים? מרחבים? צריך לתת לה לצעוק וללמד אותה את המילים לבטא את עצמה אותה ילדה שקשה לה וכואב כל כך איתך עם הילדה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

היא אומרת שלצעוק כמו שהילדה שבתוכי מבקשת זה"שימוש"- כמו שימוש בסמים- היא טוענת שזה רק יגביר את הכאב ולא יהיה סוף לזה- כבר לא יודעת מה נכון - מנסה למצוא את התשובות אבל כרגע אין לי שום מוסג מה הכי נכון לי- כואב לי נורא בפנים!! תודה -ינשוף

המחשב חזר עכשיו מתיקון , למרות שהוא חדש בעיה בזכרון נראה לי שהצלחתי להדביק אותו גם בשיכחה-כמו בחוסר הזכרון שלי הפסיכיאטרית שלי , לאחר שהגדילה לי את מינון הכדורים הקודמים הויאפקס ,לא שמחה שאמרתי לה שאני מאבדת שעות במשך היממה , או שאני נרדמת לי ככה סתם בלי להרגיש או שאני לא זוכרת איפה אני ומה עשיתי האמת שזה הפחיד אותי מאוד גם להרגיש כמו מסוממת שהראש שלה ריק ולא מסוגלת לחשוב,,,,,,,,, החלטתי שאני לא לוקחת יותר את הויאפקס ושתגיד מה שהיא רוצה אז לא מצא חם בעיניה -אז מהההה מה אכפת לי שוב כדורים חדשים שוב להתרגל מחדש כלומר לוקחים שני הסוגים החדש והישן למשך עוד חודש עד שהגוף יתרגל לחדש נראה לכם ????? אז לא , ממש לא!!! זרקתי את הויאפקס ולקחתי משהו אחר שיש ברשותי בלי לשאול אותה וגם את החדש ,ציפרלקס 10 מ"ג שלא מגרד אפילו את ה,,,,,,,,, אז נכון שזה עושה לי תופעות לוואי של דכאון ושאני רוצה יותר לישון אז מה , למי אכפת לפעמים זה יכול להיות נחמד ללכת קצת לאיבוד עושה שקט בראש הרבה שקט ששששששש הולכת להביא את החיים שלי מהגן כבר הכנתי בשבילו פינוקים עד,,,,,,,,,,,,, כמובן אחרי שיאכל צהרים בנתיים אומר לכן להתראות לא לדאוג , עוד שבוע -גג -שבועיים המצב יתייצב חטולית מסטולית ח-ח-ח- אוהבת את כולכן

חטולית יקרה ...העיקר שחוש ההומור שלך לא הלך לאיבוד . אוהבת

התגעגעתי אליך המון ושמחה שקצת חזרו אליך הכוחות וחזרת.... שמחה שהמחשב גם תקין למרות האמניזיה... :) לגבי הכדורים אני חושבת שלפני הכל את אדון על הגוף שלך ואת מחליטה מה להכניס לתוך הגוף שלך. אם לא טוב לך עם הכדורים והם עושים לך הרגשה לא טובה, לא ממשיכים לקחת. באופן אישי אני נגד כדורים בכלל ובמיוחד הכדורים הפסיכיאטרים שעושים תופעות לוואי לא נעימות... אני באנטי כל כך גדול לכדורים האלו שבפעם היחידה שאילצו אותי לקחת ולהעלות את המינון עד לרמה שתשפיע העלו המון לרמה גבוהה והם לא השפיעו, כנראה כי הגוף שלי דחה אותם, מאז אני לא מוכנה לשמוע על כדורים ואף אחד לא מדבר איתי על לקחת. מבחינתי אילו סתם כימיקלים שעושים יותר נזק מתועלת. ובעצם מבחינתי אני מאמינה שאם עברנו את הפגיעה בלי כדורים ובלי שום התערבות חיצונית ושרדנו, הלא כולנו כאן לדבר על מה שעברנו, אנחנו יכולות לשרוד גם את הטיפול והעיבוד של הכל ובעצם אנחנו יכולות לשרוד את הזיכרון בלי כדורים. ובכלל לפחות בשבילי אחת המטרות היא להרגיש את כל מה שלא הרגשתי אז והדחקתי כדי לשרוד, כי רק כשנרגיש את הכאב עד הסוף נוכל לעבד אותו ולהתגבר עליו ומימילא גם על הפגיעה. מקווה שתחושת המיסטול תרד במהרה, ניראה לי שאת מרגישה כך בגלל ההשפעה של המשחק עם המינונים של הכדורים.... אוהבת ומחבקת, שלך - מציאות אחרת

בוחרת אופטימיסטית-נחמד לי שאת חושבת שטוב שלא איבדתי את חוש ההומור ,אולי זה באמת מה שעוד מחזיק אותי,,,,,,,, לא יכולה להגיד שפויה כי אני מזמן כבר לא שפויה רק שרוטה על כל הראש -ומה שנשאר ממנו אלה שרידים אחרונים של -משהו שאני עצמי כבר לא מזהה מציאותי שלי חומד שלי מצטערת לאכזב אותך אך כוחותי לא באמת חזרו הפורום חסר לי על כולכן לענין הכדורים , זה לא דבר חדש לי אני משתמשת בכדורים כבר 18 שנים כמובן עם עליות וירידות עד שהנושא לא צץ באופן די מפתיע באמת תיפקדתי כמו רובוט זו לא הייתי אני בכלל , היתה שם מישהי אחרת צעירה שהחליטה "להרוג " את הנפגעת ( אני ) ולא לתת לה שום דריסת רגל בחיים החדשים שבניתי וכמו תמיד משהו בא והעלה באוב את כל מה שקברתי בנבכי הזכרון האפל כולל כל הרגשות ,מכאן לא היתה כבר דרך חזרה , מאז הכדורים ואני צמודים כמו עובר לחבל הטבור שמחה בשבילך שאינך צורכת כדורים מה שרק מראה כמה את חזקה חטולית

לפעמים התקופה הזו שהכל מתרחק פתאום הרגשות הכאב מעומעם הרצון והצורך לישון קצת לברוח קצת לא להיות כאן... אולי משרת את הצורך בשקט בצורך להתרחק להיות בבועה בעולם משלי ??? יקרה אני מקווה שיעבור יותר קל ממה שנראה אני לא רופא אבל כמוך יודעת שתוך זמן...זה מתייצב צריך סבלנות איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית ...