פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

כן, איך אפשר לעזור?

בזמן האחרון אבל אנחנו כאן ..בצללים . אפשר לעזור יקרה ,רוצה לשתף אני כאן לשמוע ואולי לתת כתף וירטואלית זה לא הרבה אבל בכל זאת .... חיבוק לעידוד

מה שלומכן? דמעה

מקווה שקצת הוקל לך. בכל מקרה את לא לבד, פשוט באמת היה קצת שקט מידי כאן. באופן אישי אני על הפנים, ואין לי מספיק אומץ לכתוב על זה.... איתך, מחבקת, שלך - מציאות אחרת

מחפשת עבודה לא מוצאת חייבת איכשהו להשיג עד מחר כסף צריכה לשלם חשובונות לפני ניתוק הולכת לראיונות עבודה ואף אחד לא רוצה אותי התיאשתי כבר מהכל דמעה

כתוב על ילדה בת 12 שנאנסה על ידי שניים בני 18 הפרקליטה של אחד מהנאשמים אומרת: הוא ראה שהיא נותנת אז למה לא לקחת? מזעזע!!! ילדה בת 12 איפה אנחנו חיים??????????? דמעה

הכי מטריף אותי שזה נשים ...ראבק מחר זאת יכולה להיות הבת שלך או את . מה שלומך חוץ מזה . ותפסיקי לקרוא עיתונים

מישהי מכירה את בית אמיתי? זה נמצא בת"א האם מישהי שמעה על המקום? או שהייתה שם? זה ממש חשוב לי לדעת ולקבל חוות דעת תודה! מישהי

שמעתי שזה מקום מאוד חם ואיכותי באמת סוג של בית עם הרבה פעילויות וקבוצות ואנשים שאפשר לדבר איתם

http://www.yelem.org.il/yelem/article.asp?articleid=861&catid=69 לא באפן אישי אבל שמעתי דברים טובים אני סומכת עליהם על עלם שמפעיל שווה להתקשר לבוא לבקר להתרשם ולדבר עם הבנות שם בהצלחה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כבר לפני כמה שנים, אז אולי היה לי יותר קל. בגלל שחסרים לי פרטים לגבי דברים שקרו לי, אני לא יכולה להתלונן מול הממסד (אולי כן, לא יודעת). גם מפחיד אותי להכנס לטיפול, כי במידה ואגלה דברים שלא ידעתי בבירור, זה יכול רק להכאיב לי יותר. הורס אותי שאנשים מסביבי מצליחים, מתקדמים, ואני נשארת באותו מקום שנים. חשוב לי להוציא את האמת לאור, גם אם זה יגרום לפירוק משפחות. החיים שהקרבתי בגלל זה, שווים יותר, שאחרים יסבלו על חוסר תשומת לב, חוסר אכפתיות, חוסר אמונה בי, בדברים שהרגשתי וחוויתי. אם אני לא אנקום, אני לא אהיה שקטה לעולם, כי האשם מבסוט מעצמו והוא צריך להרגיש חרא פעם אחת.

היי חומד אולי תנסי לעשות סדר עדיפויות מה חשוב לך יותר לפי זה תחליטי אם למרות שאת פוחדת מטיפול וממה שיתגלה שם לפחות יהיו לך יותר כלים וזכרונות על מה לבנות תיק לתביעה וכו' חוצמזה את יכולה לבדוק במוקד 1202* אם ישנם שם יועצים או עזרה כלשהי חטולית

אף פעם לא מאוחר וטובה שעה אחת קודם את יודעת ומבינה את הצורך שלך בטיפול אל תוותרי על עצמך אל תגידי למה לא תאמרי לה כן חשוב ורצוי... האמת תצא לאור ברגע שתטפלי תדברי תשברי את השתיקה! הנקמה שלך תיהיה השיקום שלך ואם תחליטי ללכת גם למשפט תעשי זאת ממקום חזק ולא לבד לא בלי טיפול כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

היום קראתי פתגם באנגלית שדיבר אלי בתרגום חופשי: עדיף להדליק נר אפילו קטן מאשר לשבת ולקלל את החושך ואני חושבת על זה איך אני מדליקה לעצמי נר? דמעה

דמעה יקרה, הפתגם הזה אכן מאד חזק ומן הסתם מדבר גם אלי. אני חושבת שהדרך להדליק לעצמך נר היא לנסות להסתכל גם על הדברים הטובים שיש לך בחיים ולא רק על הרעים. להסתכל ולהגיד תודה על הדברים הקטנים ביותר, כמו שראית בבוקר כשקמת את הנץ החמה ואת האור שהיא מפיצה, שראית פרח פורח, לא כל אחד יכול לראות את הדברים האלה, עיוורים למשל... שאת יכולה להקשיב למוסיקה שאת אוהבת וכד'. כמובן תודה על הבנות שלך ועוד. אולי בדרך הזאת תצליחי לראות את אור הנר שהדלקת לך.... שלך - מציאות אחרת

שביום רביעי הקרוב אני מתחילה לעבוד אומנם במשפחה שאני פחות רציתי אבל העיקר שמתחילה! :)

מזל טוב והרבה הצלחה תמיד צריך להתחיל מאיפהשהו.... פתח קטן פותח דלתות נוספות... מאחלת הצלחה והנאה בעבודה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מזל טוב על העבודה החדשה, ושיהיה בהצלחה בכל. כל הכבוד לך שמצאת עבודה. שלך - מציאות אחרת

מאחלת לך המון הצלחה דמעה

יום רביעי הקרוב זה אומר היום או בשבוע הבא ? בכל מקרה שיהיה בהצלחה יקירתי שמחה שאת מתחילה לעבוד נקודה. חטולית

עוד מעט ויתחיל שוב שבוע חדש בלעדייך ואני אוגדת לי זיכרונות שלי איתך ונוצרת אותם בליבי כל המסע שלנו יחד מההכרות הראשונה ועד החודשים האחרונים רגעים מחייכים רגעים עצובים נופים מתחלפים רגעים של שיחרור רגעים של עומק מבט והקפאת התמונה ...הכנסת אותי לתוך משפחתך ואני זוכרת שאמרתי לך שבזכותך החגים המשמעותיים חזרתי לאהוב אותם כל כך קשה לקלוט שעכשיו המסע שלך במימד הזה הסתיים ואת הולכת במסע במימד אחר למדתי הרבה במסע שלנו יחד בכל דבר שנגעת יצרת עולם חדש אפילו שהכרתי אותך בפעם הראשונה דיברנו כאילו אנחנו מכירות שנים והחיבור שנקטע בינינו שהמוות לקח אותך ועכשיו אני כוותבת לך בדף שלך מסתכלת על התמונה שלך שמחייכת ...ומנסה לחיות עם המציאות הכואבת כל כך שאת כבר לא כאן לוקחת זיכרון זיכרון ושוזרת אותם לצרור כל כך יקר מלאכית עם כנפיים

משתתפת בצערך. טוב שאת מצליחה לפרוק כאן את כאבך. תמשיכי לכתוב, בתקווה שזה יקל עליך. חיבוק אם נכון לך, שלך - מציאות אחרת

שולחת תנחומים ומקווה שהזמן והעשייה שלך ינחמו איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מאז שנועה נפטרה לא יוצאת מההתקררות מרגישה כאילו נתנו לי בעיטה בבטן וכל הנשימה נעתקה לי לא מוצאת פינה שקטה הנפש שלי סוערת

טיפול- מסובך לי- קשה לי להתחבר לעולם החיצוני-לכאן ועכשין-לשתף אחרים במה שעובר עלי מכיון שזה אי אפשר לתאר במילים- אף מילה לא תוכל לתאר את התופת שאני חווה -יודעת שאתן מבינים אותי-לא צריכים הרבה מילים- בכל זאת בחיים היום-יומיים אני מרגישה מאוד מנותקת והכי קשה מהכל -לבד-. תודה שאתם כאך-ינשוף

אני מאד מבינה את הסחרור הזה שאת חווה. מיצד אחד את רוצה להוציא מיתוכך את כל הליכלוך המעיק הזה שלוחץ וכבד כל כך. מיצד שני את לא מסוגלת לדבר את הכאב ואת הרגש שנילווה אליו ונשארת בעצם לבד עם הכל בפנים בלי שום אפשרות לשחרר. מניסיוני הכל נובע מהבושה שלך בכל מה שקרה, האשמה עצמית וחוסר יכולת להשלים עם זה שכל כך הרבה קרה. מבחינתי אני חושבת שלדבר על הרגשות שלך ועל הכאב סביב מה שקרה בלי להכנס לפרטים, בלי בכלל לדבר על מה שקרה, אלא לדבר על מה שכואב לך, על הבושה והאשמה וחוסר היכולת להשלים עם זה שהדברים קרו, יוכל במובן מסויים לשחרר אותך ומיתוך כך גם להקל עליך... תחשבי על זה. שולחת לך חיבוק עוטף ועדין, שלך - מציאות אחרת

טיפול הוא תמיד קשה במיוחד אם עושים אותו נכון זה לא הולך בקלות אל תהססי לשתף לחלוק במה שאת עוברת כאן בשבילך אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

למרות שבתקופה האחרונה אני משתתפת שקופה כאן,אני קוראת מרגישה וכמעט כמעט מגיבה לכולכן,על כל פנים רוצה אבל .....זה לא כל כך יוצא. השבוע קרה לי משהו שונה. בטיפול. זה לא קרה לי מעולם זה גם לא שלילי אבל..... נורא ,נורא, נבהלתי. בעיקר מעצמי שיכולה לעשות זאת. לא יודעת מה לעשות אם התחושות . זה מטריף אותי וקשה קשה קשה לי להביע את השדים המתרוצצים בתוכי ואת התחושות האלה שעד היום לא חשתי ואולי קוראים לזה.....רגשות? אני פוחדת לברוח בעיקר מעצמי מדברת שטויות שבת שלום

נהדר מקסימה זה אומר שהטיפול עובד ,על תיבהלי תהיי לך הרגשה של היי שהצלחת ואחר כך דאון שיורד אבל בסה"כ זה אומר שהטיפול עובד ואת בדרך הנכונה

כמוך גם אני הייתי מנותקת מרגש רוב שנות חיי. מן הסתם ילד לא יכול להתמודד עם עוצמת הכאב הרגשי שפגיעה כזאת יוצרת. גם למבוגר קשה, וזה בעצם הקושי שאת חווה עכשיו והכאב שבצידו. טוב שהצלחת להתחבר לרגש, למרות הכאב הנורא, כי להתחבר לרגש מחזיר אותך לעצמך ולמי שאת עם כל מה שיש בך כולל הרגשות. הרגש יאפשר לך לראות תמונה מלאה יותר של עצמך ויראה לך המון דברים שעד כה לא יכולת לראות, כמו עד כמה גיבורה הייתה הילדה שבתוכך שהצליחה להחזיק מעמד בתוך התופת, אותה תופת שעכשיו כמבוגרת קשה לך להתמודד איתה. המשך יום נעים ורגוע, שלך - מציאות אחרת

טיפול זה צעד גדול למען עצמך והדרך היא קשה וגם כואבת חשוב לראות את מה שקורה את ההתקדמות להסתכל לפחד בעניים להרגיש לאט לאט איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

לבד לי עצוב לי מרגישה מלולכת צריכה יד צריכה חיבוק דמעה

דמעה יקרה, שולחת לך ים של חיבוקים, עוטפים עדינים ומרגיעים, מכל הלב. שתעבור עליך שבת רגועה ונינוחה. שלך - מציאות אחרת

ואין לי כלום חכם להגיד אז עוד חיבוק אחד

כל כך זקוקה לחיבוק במציאות חיבוק בטוח חיבוק עוטף חיבוק שנותן להרגיש מוגנת חיבוק שלא מרגיש מאיים כל כך כל כך זקוקה עכשיו לזרועות עוטפות מנחמות אוהבות ולא- לא רוצה ללמוד לחבק את עצמי! לילה טוב דמעה

לא יודעת מה לעשות עם עצמי קשה לי מידי אין עם מי לדבר לבד לבד לבד אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף דמעה

מבינה כל כך את הלבד הנוראי הזה, וכל כך מזדהה. כמוך גם לי הכי חסר חיבוק עוטף ואוהב בלי שצריך לשלם עליו מחיר אחר כך... ואין לי כזה, על הכל צריך לשלם ביוקר. גם על האין וגם על היש. הנסיון שלי לימד אותי שאם אין הורים אוהבים ומחבקים, שמחובתם לחבק לתת לנו את הדברים האלו, אם אין אותם אנחנו חייבות לתת את זה לעצמינו. גם לי קשה וגם אני לא יכולה. ומיצד שני זאת הדרך היחידה להתמודד ולעמוד על הרגליים שלנו בזכות מי ומה שאנחנו. רק אם נקבל את עצמינו כמו שאנחנו ונאהב את מה שיש. זו עיקר העבודה, ללמוד להיות תלויים רק בעצמינו ובמה שאנחנו נותנות לעצמינו ולהסתפק בזה. רק כך אפשר להתקדם ולהשתפר. מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב היום. המשך יום נעים ואת לא לבד, את כאן איתנו. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

חיבוק מקווה שכל החיבוקים עוזרים ומחזקים איתך אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

אני יורדת מהפסים נלחמת לא לפגוע בעצמי מרגישה פשוט לא טוב לא רוצה להמשיך ככה לא יודעת כבר מה לעשות דמעה

אני לא יודעת אם השאלה מתאימה לפורום הזה, אבל רציתי לדעת אם יש קשר בין גובה בבגרות לניצול מיני בילדות? זה יכול להשפיע על הפסק גדילה או בעיות התפתחות כאלה ואחרות? תודה.

אני יכולה רק להגיד לך את דעתי. זה לא משהו מבוסס על ידע רפואי, אני לא רופאה ולא מתמצאת מבחינה רפואית בעניין הזה. יחד עם זאת, אין קשר בין פגיעה מינית לגנטיקה. פגיעה מינית בילדות לא יכולה לשנות את הנתונים הגנטיים של הנפגעת. מכירה ניפגעות נמוכות וגם גבוהות. יחד עם זאת אם מתעוררת בעיה של אנורקסיה או בולימיה בגיל ההתבגרות הצעיר, מחסור באבות המזון וויטמינים ומינרלים בגוף שהם תוצאה של הפרעות אכילה מהסוג הזה, בהחלט יכולות לפגוע בהתפתחות הגופנית והפיזית. הפרעות אכילה הן סימפטום שהרבה ניפגעות סובלות מימנו ואחד הסממנים לפגיעה מינית אם כי הפרעות אכילה יכולות להיווצר גם בלי קשר לפגיעה. מקווה שעניתי לך. שלך - מציאות אחרת

יודעת שזה נורמלי יודעת שאלו פלאשבקים מבינה . לא נלחמת שמעתי שיר של חווה אלברשטיין וזה בא משום מקום יד גדולה על הפנים . הכרחתי את עצמי לשמוע את השיר שוב היו לי שוב רעדות בגוף הגוף זוכר שמעתי שוב תוך כדי שאני מתנועעת נותנת לאנרגיה לזרום ושמעתי שוב כשהרגליים על הרצפה נטועות חזק כאן ועכשיו והגוף נע קדימה עד כמעט נפילה וארוה והצדדים אני אומרת לגוף שלי שאני סומכת עליו ושהוא יכול לסמוך עלי אני יציבה חזקה ולא אפול אנחנו לא שניים אנחנו אחד אני והגוף שלי . עכשיו אני מבינה שאני התנתקתי מימנו . חייבת לנסות שוב ולהיות שם עם הגוף שלי ולהגיד לעצמי שאני סומכת על עצמי לא על הגוף שלי כי הגוף שלי זה אני אבל זה קשה ומפחיד פוחדת לעצום את העניים רוצה לישון מתכתבת עם עצמי ומתחלקת איתכם תודה שאתם כאן כדי לקרוא

עשיתי את זה שוב והפעם אמרתי לעמי שאני סומכת על עצמי ויש לי כוח ןאני יציבה המחשבות נדדו לחוף הים כשאני צפה על הגב בסוכות האחרון ...עכשיו אני יכולה לשחרר את לילי לכוח עליון וללכת לישון . ליל מנוחה לכולם

את לא רק בוחרת בשינוי את גם משנה...מתקדמת מחזקת אותך ושולחת חיבוק דמעה

מדהימה בעיני ההבנה שלך את עצמך ואת מה שהגוף שלך משדר לך, ועוד יותר הנכונות שלך ללכת עם הדברים ולאפשר להם לצאת למרות הפחד, תוך התגברות עליו. מחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

מה שלומך? זה אכן מפחיד אבל יש בך אומץ רב לחבר להלחם לא לוותר בטוחה שתצליחי זה קשה... ועם זה תצליחי בזכות האומץ והעקשנות! איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

לא פשוט ובכל יום אני מגלה מחדש דפוסי התנהגות שאני חיה איתם והם אני שהם תולדה של אז והבית שחייתי בו . להגיד שזה קל יהייה שקר אבל כל דפוס כזה שנעלם ומקבל תפנית אני במקום אחר , ועם זאת יודעת שגם דפוסים חיוביים באישיותי צמחו משם ואני מברכת על קיומם כמו הכוחות שבי שכנראה היו גם אז אחרת או שלא הייתי או שהייתי בבית משוגעים . המון תודה שאת כאן עבורינו

היום באוטובוס בדרך חזרה הביתה מטיפול בעיר אחרת אני יושבת במושב האחורי אוטובוס ארוך ארקורדאון ויש גשר מתעקל והגשר מפחיד אותי ואני נכנסת להתקף פניקה ולא שמה לב שמתישב לידי בחור ואני קמה ומנסה לצאת מהמושב רוצה ללכת קרוב יותר לנהג כי שמה פחות מפחדת אומרת לבחור סליחה אפשר לצאת? והוא אומר לא לא זז ואני בפניקה ממש רועדת מסובבת לו את הגב ומנסה לצאת מעל הברכיים שלו והוא תופש אותי במותן ומושיב אותי עליו מעלה יד אחת שלו לחזה שלי את לא הולכת לשום מקום לוחש ואני מנסה לצרוח ואין לי קול רועדת רועדת ואיכשהו מוצאת קול ללחוש תן לי ללכת או שאצרח והוא אומר טוב מה כבר קרה ונותן לי לקום ואני רצה לאורך האוטובוס עד לקדימה רועדת ואחרי חצי שעה כבר נרגעת ומגיעה הביתה ופתאום הכל חוזר מתחילה להקיא שוב ושוב רועדת קשה לי כאילו יש לי שלט על המצח טרף קל אוףףףףףףףףףףףףףףףף אין לי אוויר דמעה

ואני איתך ..חוץ מחיבוקים אין לי הרבה מה לאמר זה קשה וכואב . וכל מה שאני יכולה לאמר זה שאני איתך ומתפללת עבורך לשלוות נפש וחיוך אוהבת

....אני מצטערת כל כך אין לי מילים כמה שזה נורא בתוך כל זה קפאון... הצלחת...לעצור... לומר לו ...לרוץ והוא הבין... ידע לא להתעסק איתך אבל את נותרת עם התחושה שיש עלייך שלט עם הגועל הטראומה הבחילה וההקאות להוציא זאת ממך...מעלייך יקרה מקווה שתצליחי לישון טוב הלילה מחזקת אותך ושולחת חיבוק...אם תרשי... אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

מקבלת את החיבוקים באהבה מרגישה עדיין רע לא מצליחה לישון מרגישה את הידיים שלו עלי את הנשימות שלו על העורף שלי מריחה את הריח שלו וכל זה מתערבב לי עם זיכרונות אחרים תודה שאתן כאן דמעה

לא התנתקתי האלטריות בתוכי לא שמרו עלי אף אחד לא שומר עלי בדיוק כמו בעבר אני פשוט הפקר דמעה

מחבקת

לילה ללא שינה ואני צריכה את המטפלת שלי אבל היא עובדת במקום ציבורי וקווי הטלפון שלהם לא עובדים היום אי אפשר ליצור קשר מנסה לנשום דמעה

כל כך מבינה אותך, וזה כל כך מפחיד. ובכלל לעבור שוב את הכאב הזה של להפגע פשוט נורא. ויחד עם זאת יקרה, אין עלייך שלט טרף קל. זה לא קשור אלייך בכלל למרות צירוף המקרים הכל כך מזעזע. זה היה קורה לכל אחת אחרת במקומך שהייתה נתקלת בבחור הזה. היית שם וזה קרה לך, ובאותה מידה כל אחת אחרת שהייתה שם הייתה עובר את אותו הדבר. זה לא את ולא בגללך, הבחור הזה הוא שלא בסדר. ואת כאילו היית שם במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.... מקווה שאת כבר קצת יותר רגועה. מחבקת אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת

מנסה להרגע תודה על המילים דמעה

מילים מצמררות הכוכב הזה מת אבל רואים אותו כאן הוא כבר לא באמת אבל האור שלו לא נעלם הוא בדרך אלי רק לוקח לו זמן הכוכב הזה מת אני רואה אותו הלילה

איזה שיר חזק יודעת שקשה מחבקת דמעה

אין לאן לברוח- עם מי לדבר- כל כך מפחדת עם הלבד הזה ועוד יותר מפחדת לשתף- מרגישה לכודה בתוך החושך- מתי זה יגמר הסיוט הזה שנקרא חיים?

מבינה אותך ומיזדהה איתך לחלוטין. החיים האילו הם לא חיים, זה גהנום עלי אדמות, ואנחנו תקועות פה בעל כורחינו כמו גם כשניפגענו, שום דבר לא מיתוך הבחירה שלנו. ואולי עיקר העבודה בטיפול צריכה להיות ללמוד לבחור בשבילינו את הדברים שיעשו לנו טוב ולממש אותם. העבר ניכפה עלינו, הוא היה ואנחנו כבר לא שם. אנחנו כאן וכאן אנחנו יכולות לבחור בטוב ולבקש שילמדו אותנו מה זה.... חיבוק, בשבילי זה דבר טוב... שלך - מציאות אחרת

שמדליק נר שמדליק לפיד שידליק מדורה שכל אחד בתורו יברח יסלק את החושך לאט לאט בקצב מתאים בתוך החושך והאור הקטן שנדלק מושיטה לך יד.... אני כאן איתך מגרשת את החושך והפחד אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מנית

לא יכולה יותר, כל כך כואב ולבד וכל כך פגיעה. אין לי כוח להרגישאת הכאב הזה יותר. אין לי כוח להרגיש קורבן, אין לי כוח לסחוב את כל האשמה עלי, אין לי כוח לחרם, אין לי כוח לרצות יותר, אין לי כוח לסבול את עצמי, אין לי כוח לחשוב אין לי כוח להלחם יותר, לא יכולה לנשום, הכל חנוק לי הכל רדוד ונמוך בפנים, כמו מוות שבועט ורוצה שאני ארגיש ביומו. נשרפת מבפנים, נישרף לי הלב. שלך - מציאות

אני איתך וגם אני אוהבת המון. שלך - מציאות אחרת

מזדהה כל כך מחבקת בשקט דמעה

מצטערת שאת מרגישה כמוני, הלוואי שזה ישתנה לך במהירות. תודה על החיבוק וגם אני מחבקת אותך בחום. שלך - מציאות אחרת

מבינה ומזדהה עם כל מילה- יחד עם זה רק רוצה שתדעי שאני איתך בלב ובנשמה- את לא צריכה לרצות יותר- לעשות הצגות- איך שאת אני מקבלת ואוהבת אותך- מקווה בקרוב שתמצאי קצת שקט בפנים- שלך-ינשוף

תודה יקרה על המילים החמות, מחמם את הלב. כל כך רע לי, הכל כל כך כואב, אפילו לנשום כואב, בקושי יכולה לנשום, רק הדמעות, הברז שם נפתח ולא רוצה להסגר.... בא לי לצעוק, מרגישה שהלב שלי נעקר מהמקום..... רק שיגמר כבר הכאב הזה....... שלך - מציאות אחרת

את מרגישה שחסר כל כך הרבה... אויר כוחות להלחם לחשוב לקבל את עצמך כמו שאת לחבק ולנחם כואב מדיי...קשה מדיי הכל מרגיש סוגר אל תאמרי נואש הדרך ארוכה וקשה אך יש אור אי שם שמחכה לך תאמיני בעצמך ביכולות שלך להגיע לגעת באור איתך אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

תודה על האמפטיה והמילים החמות. לא יודעת להסביר, אבל איך שאני לא אסתכל על הדברים, בשורה התחתונה כולם תמיד בסדר, ואני תמיד אשמה בכל, גם אם לפעמים הדברים שאני רוצה והדברים שאחרים רוצים הם אותו הדבר.... לאחרים מותר לרצות ומגיע להם לקבל את מה שהם רוצים, ולי לא מגיע כמו לאחרים, אני לא בסדר שאני רוצה. רוצה שיכבדו אותי, שיתייחסו, שיראו אותי, ואולי קצת גם שיאהבו ולא מגיע לי, אבל לאחרים באותו קונטקסט בדיוק, ברור מאליו שמגיע והם גם מקבלים. לא סתם נפגעתי, ולא סתם אני קורבן כל חיי, זה הייעוד שלי בעולם הזה, ואני לא רוצה אותו. לא רוצה להיות לבד יותר, ואני לבד מגיל אפס וזה לא הולך להשתנות, לא רוצה להיות פח ושק חבטות יותר וזה רק הולך וגדל ומשתכלל, ובשורה התחתונה, כולם מתנקים ואני יונקת את הליכלוך שכולם זרקו..... לא רוצה יותר, ומן הסתם זה ממשיך וממשיך, כי זאת אני וזה מה שמגיע לי. לא רוצה יותר כלום, רק שיעזבו אותי כבר ויתנו לי מנוחה, אין לי כוח לסחוב את הכל עלי לבד, אין לי כוח לסחוב את עצמי..... תודה שאת כאן, ומה שיצא זה על קצה המזלג, אני נישרפת מבפנים, מכלה את עצמי ומתכלה... שלך - מציאות אחרת

עצמי. היום הייתה לי פגישה הזוייה ,כל הפגישה בירברתי סתם ובעצם רק אחרי הפגישה הבנתי עד כמה הפחד ששיתק אותי בפעם הקודמת ושאחריו היה לי פלאשבק עדין איתי . הגוף שלי מרגיש כאילו זה קרה שוב עכשיו אני לא מסוגלת לעשות כלום עברתי לגור בשירותים ואני מרגישה נורא . מרגישה שהחדר פחות בטוח לי ולא יודעת מה לעשות כדי לא להרגיש ככה . קבעתי פגישה נוספת ביום אחר בכוונה אבל כרגע מרגישה שלא יכולה לנשום . והמחשבות שרצות לי בראש מפחידות בטירוף ....פשוט הזוי ממשיכה במסע של חיי מאתגר מעניין מרתק ומפחיד אבל אני רוצה קדימה .....הייתי חייבת לפרוק כדי לתפקד אז תודה שאתן כאן כדי לקרוא ואולי גם להגיב חיבוקים

חומד שלי הפחד שמשתק את יודעת שהוא חלק מ,,,,,,,, נראה שעברת התקף חרדה תני לזה מקום אל תעשי כלום רק תנסי לנשום עמוק ולהזכיר לעצמך שזה לא הדבר האמיתי נכון ? זה רק הזכרון ואת נמצאת במקום ששם לא פוגעים בך איתך מתוקה שולחת חיבוק מרגיע חטולית

הפחד לא היה התקף חרדה, ברור שהפחד הוא לא מעכשין כי עם זכרון של רגש הפחד הקודם מהטראומה. אבל מה שקרה זה שהפחד נוצר בעקבות משהו שקרה אצל המטפלת ופשוט לא בטוח לי שם וזה מה שמלחיץ אותי אחרי שבניתי אמון איתה והתחילה להיות עבודה פתאום אני פוחדת להגיע אליה וזה מה שמלחיץ לי אוהבת אותך ותודה שאת כאן חיבוקים

אני מבינה לגמרי את הפחד ואת תחושת האין ביטחון שמלווה אותו, ואני חושבת שהפחד הרבה יותר מחובר וקשור לרצון אולי התת הכרתי שלך, כאילו אולי בשכל את יודעת שהפחד הוא לא מעכשיו אלא מישם אבל הגוף והרגש לא יודעים את זה ווהמלחמה שלך הפנימית היא הפחד לשחרר ולהרפות ולתת למה שעולה לצאת. לשחרר את הסוד. אולי כמו שהדברים רוצים לצאת באופן אוטומטי את מדחיקה אותם בלי לאפשר להם לצאת. שחררי, תשברי את השתיקה, את לא צריכה לשתוק יותר ואת לא לבד וכן מוגנת. איתך מחבקת מכל הלב, שלך - מציאות אחרת

חושבת לא הגיוני הזוי ולא נתפס . פשוט לא מקובל עלי וזה כן זז הצידה . את יודעת מה גם עם זה נכון אני לא מוכנה כרגע לקבל את זה אז עדיף לא לזכור

שוב חובות ושוב חשבון מעוקל ושוב צריך לחיות מהאוויר שאין ואין לי כוחות להתחיל לארגן את הדברים כבר לא אכפת לי התיאשתי מהכל לא יודעת איך להוציא את עצמי מהמקום של הקורבן לא יודעת מאיפה לגייס כוחות לשנות את פני הדברים בא לי רק לישון ולא להתעורר אני פטתית ממש דמעה

דמעונת שלי -נשמה כל כך מבינה אותך גם בענין החובות וגם בשאלה מאיפה לוקחים את הכוחות לארגן את החיים ,,,,,,,,,,,,,,,, יפה שלי גם אני נמצאת במקום לא יודעת מאיפה מגייסים כוחות ובא לי רק שלא יפריעו לי רוצה רק שקט בלי רצון להתמודד עם כלוםםם כמוך- גם אני עייפה את לא פטתית בכלל רק עייפה מכל המלחמות שלא נגמרות מכל הדאגות שנופלות חדשות לבקרים הלוואי ויכולת לצאת לעבוד זה היה משנה לך את הכל אני חושבת על זה כנסיון להציל את עצמי משקיעה מוחלטת אפילו לטפל בתינוק אצלי בבית משהו , לא חשוב מה שיעסיק אותי ויכניס כמה שקלים גם אם זה כל יום או לא כל יום מנסיון שלי -להוציא את עצמך ממקום של להרגיש קורבן אני סלחתי למי שפגע בי -רק למעני, והמשכתי לטפל בעצמי מהמקום שמגיע לי להרגיש טוב יותר לא יודעת אם מתאים לך לנהוג כך -שווה לנסות כמו שבטח הבנת אני די מזדהה עם מה שעובר עלייך מקווה שיבואו כבר ימים יותר טובים עבור שתינו אל תתיאשי מאמי , יודעת שמאוד קשה יש לך את הכתף שלי להניח ראש ולנוח איתך תמיד חטולית

את לא פתתית בכלל אלא צריכה להתמודד בכל כך הרבה חזיתות בבת אחת. המצב הכלכלי, העיקול, את עצמך עם כל ה שאת עוברת. זה הון וזה קשה, ואני כל כך מבינה וגם אני רק רוצה כבר שקט ושיעזבו אותי במנוחה. לא מצליחה לישון, ואיןלי מנוח.... מקווה שיבואו ימים טובים יותר במהרה... מחבקת יקרה בכל ליבי שלך - מציאות אחרת

זה לשלוח לך מלא אנרגיות חיוביות וחיבוק מקווה שיעזור

אמנם יש כביכול דברים שאני לא יודעת שקרו לי, למרות שמצד שני יודעת שכן קרה. בכל מקרה, אני נאבקת בין הרצון להוציא את האמת לאור לבין הניסיון לסלוח ולהמשיך קדימה. לא יודעת איך מפשרים על הפער הזה. אני חושבת שאם אוציא את האמת לאור ואלחם על הצדק, אני מאמינה שיהיה לי קשה נפשית כי אני מרגישה שאני נלחמת לבד, כי אף אחד לא מאמין לי, מצד שני,אולי זה יעזור לי להרגיש יותר שלמה עם עצמי. ועדיין הכל באוויר, כי אפילו אין לי "קייס". הרי בגלל "זה", לדעתי בכל אופן, אני במקום שבו אני כיום, במקום לא הכי טוב מבחינות רבות, ויש לי את הזכות המלאה להיאבק על העוול שנעשה לי, רק חבל שאני לבד במערכה.

בוקר טוב לך מתבוננת ברוכה הבאה לפורום נשמע שאת מאוד מתלבטת בין מה שמרגיש לך שכן מגיע לך וזה שיעשה צדק ומצד שני בגלל שאת לבד במערכה ולא מאמינים לך זה מרפה את ידייך האם את נמצאת בטיפול כלשהו ? לדעתי הצנועה כדאי לך קודם כל לטפל בעצמך ולדבר עם מטפל /ת שעוסקים בנושא של נפגעות בלי שום קשר למה שתעשי בהמשך דרכך במרכז לנפגעות טל'1202* תוכלי להעזר במציאת מטפל/ת תוכלי גם לשוחח שם באנונימיות עם התומכים של ולקבל הדרכה איך ומה כדאי לך לעשות , וגם לדבר על כל מה שאת מרגישה , אמרת שאין לך " קייס " -כדאי גם את זה לברר לא תמיד מה שחושבים או מרגישים -זו יכולה להיות רק התחושה שלך בכל מקרה בהחלט יש לך הזכות המלאה להאבק על כל מה שנעשה לך , על כל עוול ובכלל על עצמך , נסי לשים את עצמך במקום הראשון לפני כולם , הילחמי על מה שמגיע לך וטפלי בעצמך לפני הכל , את כבר לא לבד במערכה אנחנו כאן איתך ובשבילך לתמוך בך ולעזור לך בכל מה שרק אפשר כמובן אם מתאים לך , אם תאפשרי,,,,,,,,,,, את מוזמנת להכנס לכתוב ולשתף בכל מה שעולה על ליבך אייך שנוח לך בקצב שלך מה שטוב לך שולחת חיבוק -אם לא מפריע לך כמובן יום נעים חטולית

ראיתי שכבר נכנסת לפורום כבר לפני ,,,,,, מבינה שהפסקת טיפול והפסקת טיפול תרופתי האם הפסקת טיפול בגלל שגם המטפל לא האמין לך ? סליחה שאני שואלת אבל לאיזה תופעות לוואי את מתכוונת ? מהכדורים , מהטיפול ? כתבת שאת מרגישה גם נורא לבד ובדכאון ושישנן עוד סיבות מה דעתך אולי לפשט את הדברים שכתבת שם בהודעה הקודמת שלך כי זה די קשור למה שכתבת כאן מאוד רוצה לעזור לך רק שהדברים די התבלבלו לי מכל ההודעות שקראתי כמובן שלא באשמתך , ככל שירדתי מצאתי עוד הודעה ועוד אחת התחלת עם הודעה על הכאבים שאת מרגישה ,,,,,,,אם יש משו כזה בספרות,,,,,,אני מניחה שזה בגלל שהפסקת עם הכדורים בבת אחת אחרי כן דיברת על משהו שלא מסתדר לך עם החבר שלך ביחסים,,,, שם כבר הגבתי לך ,הפסקת טיפול פסיכיאטרי חודשיים אחרי שהתחלת כי היו לך תופעות לוואי ,,,,,,,,והשאר נמצא כאן למעלה אולי בילבלתי בין ההודעות ואולי גם לא הבנתי הכל מה שכן הבנתי שאת זקוקה לעזרה ,אולי כדאי לחזור לטיפול עכשיו כשאת ללא טיפול תרופתי ולראות אייך זה מרגיש לך היום מובן מאליו שהרגישות שלך עולה ואת מגיבה כמו לפני שהתחלת טיפול כי אין מה שיאזן את הרגשות שעולים , אין בכוונתי לומר לך שתחזרי לטיפול תרופתי אם זה מרגיש לך לא טוב ולא נכון,את מכירה את עצמך הכי טוב כדי לדעת מה מתאים לך ומה לא , זו החלטה שלך בלבד בכל אופן מקווה שלא בילבלתי אותך יותר מידי יומטוב יקרה חטולית

העוזרת המקסיקנית העוזרת המקסיקנית ביקשה העלאה במשכורת, הדבר הטריד מאוד את האישה ולכן היא החליטה לדבר עם העוזרת על כך. היא שאלה את העוזרת: אשה: "מריה, למה את דורשת העלאה בשכר" ?? עוזרת: "ובכן סניורה,ישנן שלוש סיבות מדוע אני דורשת העלאה. הסיבה הראשונה היא שאני מגהצת הרבה יותר טוב ממך". אישה: "מי אמר לך שאת מגהצת יותר טוב ממני??" עוזרת: "בעלך אומר כך"! אישה: "אה, הבנתי" עוזרת: "הסיבה השניה שבגללה אני דורשת העלאה במשכורת היא שאני מבשלת יותר טוב ממך". אישה: "איזה שטויות, מי אמר לך שאת מבשלת יותר טוב ממני ??" עוזרת: "בעלך אומר כך"! אישה: אה, הבנתי. עוזרת: "הסיבה השלישית היא שאני יותר טובה ממך בסקס ובמיטה". אישה (צורחת): "מה... גם את זה בעלי אמר לך... ??? עוזרת: "לא, את זה אמר לי הגנן" אישה: "כמה אמרת שאת רוצה... ???" אותי זה הצחיק -מקווה שגם אתכן ---------------------------------------------------------- מעבר לבדיחה בין אם היא מוצלחת או לא היום הייתי כל היום עם אספי שלי כאלו שהוא הרגיש שאני כמו שהוא אומר "סבתא אל תיי עצובה אני יתן לך חיבוק ונשיקה " קיבלתי ממנו המוני חיבוקים ונשיקות הוא מסתכל אלי ואומר לי את רוצה חיבוקי , אולי כואב לך הראש ונתן לי גם נשיקות בראש שיעבור לי יש בו רגישות מעלפת אייך אני לא אהיה חולה עליו ? העצבות שעוד נותרה בי עברה ואני כמובן אכלתי אותו בנשיקות רגעים קטנים של אושר שאינם בגדר של מובן מאליו זהו , רק רציתי לחלוק איתכם הלוואי עליכם כולכן כזה נכד ליל מנוחה חטולית

טוליתי נשמה, את הבדיחה אני אמנם מכירה, ובכל זאת לפתוח את הבוקר עם בדיחה זה תמיד נחמד. ובאשר למה שכתבת, אני חושבת שילדים ובעיקר ילדים אהובים, מאד רגישים וערים לאנשים שסובבים אותם. הם מאד כנים ויודעים לזהות מה מרגיש האדם שמולם במיוחד כשהאדם שעומד מולם הוא דמות אהובה וחשובה. הרגישות שלהם מדהימה ובגלל שהיא באה מתוך לב של ילד שהוא הכי כנה שיכול להיות זה גם מאד חודר ונוגע. עדיין אין לי נכדים, אבל בעיקר הילד הקטן שלי, קורא אותי כמו ספר פתוח והוא מאד רגיש ומאד רגיש אלי. כשהוא קולט שאני עצובה הוא מחבק ומנשק המון. הוא דואג לי מאד ולאחרונה כשהוא מזהה שאני עצובה, הוא מצייר לי לבבות, אחד סדוק - הגדרתו קצת עצובה, אחד שבור חלקית - הגדרתו עצובה בינוני, ואחד שבור לגמרי - והגדרתו עצובה מאד. הוא בא אלי ואומר לי להסתכל על הציורים ובסולם של מ- 1-10 למקם את דרגת העצבות שלי, ובהתאם לתשובה שלי הוא יודע כמה לחבק ולנשק וכד', להכין לי קפה ועוד.... כזה הוא הילד שלי, וגם אני מאד מאד אוהבת אותו.... שיהיה יום נעים, שולחת לך חופן חיבוקים עוטפים, שלך - מציאות אחרת

איזה כייף לך עם בן כזה גם הבנים שלי בגילם הצעיר היו תמיד מאוד רגישים שניים מהם עדיין מאוד רגישים נכד זה כבר סיפור אחר לגמרי חכי חכי כשיהיה לך אחד או אחת כזו החיים שלך ישתנו תני לבן שלך שתי נשיקות בלחיים וחיבוק רך עוטף ואוהב גם ממני , בהחלט מגיע לו מחבקת המונים יפתי חטולית

אין לי נכד אבל כשהילדים היו קטנים הייתי אומרת שאני צריכה חיבוק . השבוע הבן שלי רב איתי ואחר כך ביקש חיבוק כל כך התרגשתי ואמרתי לו שכל הכבוד שהוא יודע לבקש את החיבוק . אוהבת אותך ושמחה שמתאושש לך

אני יודעת שנעלמת ונאלמתי לאחרונה... סורי זקוקה לכן כרגע שתחזיקו לי אצבעות למחר שני ראיונות עבודה... לא במקצוע סתם בייביסיטר (קבוע חצי משרה) אבל יותר טוב מכלום שחף

איזה יופי לראות אותך כאן סוף סוף מאמי שלי מתוקה מחזיקה לך אצבעות גם ברגלים וגם את האצבעות של אספי ח-ח-ח-ח רק שיעזור ושתתקבלי לעבודה יודעת כמה מתסכל להיות בלי עבודה בכלל יפה שלי אל תהי בלחץ תהי רק מה שאת הכי טבעית שבעולם הפ בטוח יוקסמו ממך אם לא אז הם עיוורים תעדכני בבקשה,,,,,,, אוהבת אותך נשמה-בהצלחה חטולית

מחזיקה לך את כל האצבעות שיש לי. מקווה שתתקבלי לעבודה, ומאחלת לך בהצלחה. חיבוק לדרך, שלך - מציאות אחרת

טוב לראות אותך כאן מחזיקה לך אצבעות חזק חזק http://www.lauralikes.co.uk/images/level4/31_thumb.jpg חושבת עליך דמעה

האצבעות שלכן מאוד עזרו! :) במשפחה אחת רוצים אותי מאוד ובמשפחה השנייה יתנו לי תשובה מחר בערב או ביום חמישי בבוקר כי מחר הם מראיינים עוד מישהי האמת שזאת המשפחה שאני יותר רוצה לעבוד אצלם אז מחכה לתשובה שלהם אם יגידו לא, אז יש את המשפחה השנייה בכל אופן עבודה תהיה לי! :) הידד!!!

יששששששששששששששששש איזה יופי בשורה נהדרת עדיין מחזיקה לך אצבעות שתקבלי תשובה איפה שאת רוצה יותר הלוואי והלוואי מאמי שלי אוהבת אותך נשמה חטולית

שמחה בשבילך ומזל טוב שהתקבלת לעבודה, ואני מקווה שתקבלי את העבודה שאת רוצה יותר. בכל מקרה שיהיה בהצלחה בעבודה החדשה. חיבוק, שלך - מציאות אחרת

שלי יעזרו לך עכשיו אבל מקווה שהצליח לך ושמצאת את עצמך בראיונות

מצטערת אני לא כאן ולא שם ולא בשום מקום . שמחה בשבילך מחזיקה לך אצבעות על המשפחה השנייה

אני רוצה שיעירו אותי כמו מסיוט ויגידו לי שאת חיה שאת כאן שאת נושמת מחייכת זה היה כל כך לא הגיוני לעמוד ולראות אייך קוברים אותך ניסיתי לדמיין את הפנים שלך מתחת לחשוב שעכשיו שאני ארצה לבקר אותך אני אלך לקבר שלך השארת לי הרבה תמונות וזיכרונות והיתה בינינו חברות אמיצה רוצה ללכת למסע בעיקבותייך לצלם אצ המקומות שלנו שהיינו ביחד הרגעים הקסומים שנמוגו ככה ברגע בפיתאומיות הייתי היום אצל אמא שלך הכל שם כאילו לא הלכת מאיתנו כל הדברים שלך כאילו מחכים שתחזרי ןהכל נראה שעוד רגע נתעורר מסיוט ואת תהיי מרגישה פיספוס החמצה שלא זכיתי להגיד לך שלום אחרון שלא הייתי איתך ברגעייך האחרונים שלא אמרתי לך כמה היית יקרה לי כמה אהבתי אותך אמרתי לך היום ליד החלקה שאת שם ששמתי אבן ואני לא רוצה להתעורר ואני לא רוצה להאמין השארת חלל ענק ילדה של טבע וצבעים יהי זכרך ברוך את עכשיו עם המלאכים עכשיו כבר לא כואב לך נוחי חברה יקרה

גלגלושי מתוקה שלי משתתפת בצערך ובכאבך זה נורא כואב לאבד משהו שאוהבים מאוד שלא נראה עוד ושלא נחווה איתו עוד,,,,,,,,, תהי חזקה יקירתי איתך בליבי שולחת חיבוק גדול ומנחם חטולית

יותר מדי כאב אובדן חברה יקרה זה כל כך נורא קשה... איתך תנחומי אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כל כך מבינה את הכאב שלך וכל כך מזדהה. אני איבדתי בתאונת דרכים, את אח של בעלי, שהיה יותר מאח בשבילי בכל המובנים. היה בן בית אצלינו, כמו החבר הכי טוב של כל אחד מילדי וגם שלי. עד היום אני עוד חושבת שעוד רגע הוא יכנס כמו תמיד ויגיד "אני פה" ועוד כל מיני אמרות ומשפטים שהוא היה אומר באופן קבוע, וזה בלתי נתפס וכל כך כואב.ובעיקר שזה קרה והיה כל כך לא צפוי ובלי הכנה מוקדמת, כל כך הרבה דברים שלא אמרתי לו וכד'. אז אני מבינה כל כך מה עובר עליך, איתך בכאב הזה, ואין מה לעשות, הכאב הזה תמיד ישאר לנו בגוף, וכל היתר ממשיך הלאה. אין תחליף לבן אדם שהולך בשום צורה אבל יש המון אנשים מסביב.... חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

אני הולכת סהרורית ממאנת להבין ממאנת לקלוט היום שהייתי באוטובוס היה לי קטע מצמרר הנייד צילצל הצג הראה את השם של נועה לרגע הייתי בהלם לא הבנתי למה זה מצלצל ואולי באמת זה היה חלום רע על הקו היה אחיה היא כתבה שירים והוא ביקש שאני אשלח לו את השירים שלה כל כל רציתי שזאת היא תהיה על הקו אבל המציאות הכתה בי שוב אלוהים אדירים אייך אני אמורה לחיות עם המציאות החדשה בלי נועה כל נשימה שלי שורפת התמונה שלה מחייכת לא יורדת לי מהראש לא ראיתי אותה לקראת הסוף אמרו לי שהיא נראתה נורא המחלה הארורה הזאת ארבה לה בפעם השלישית ארבה וטרפה לה את החיים אין לי כח להתמודד עם האובדן שלה זה חזק

לא נכנסתי לעדכן שבוע שעבר הייתי חסרת כוחות. ביום ד' היה טיפול סוף סוף הבאתי את המכתב למטפלת. הייתי בחרדה ועמדתי למות מרוב התקפים חזקים מאוד.. הטיפול היה טוב וממש במקום. אחרי הפגישה, הרגשתי הקלה עצומה כל ההתקפי חרדה שהיו נמוגו עושה לי רע שאני נכנסת רק לכתוב וכן כבר אמרתם לי שזה בסדר.. אבל באמת שאין לי כוחות לכלום כרגע בקושי עכשיו נכנסתי לכתוב.. סתם מצב נאחס כזה....

בובה יקרה, שמחה בשבילך שהצלחת למסור למטפלת שלך את המכתב ושהטיפול היה טוב והתקפי החרדה נעלמו. כל אחת עושה כמיטב יכולתה. את ניכנסת לכתוב על עצמך כשיש לך כוח, אני לעומתך יכולה להגיב לכולם ואין לי כוח לכתוב על עצמי, בא לי להעלם ולהתאדות, כי גם כשאני כאן, (בסביבה הטיבעית שלי, לא בפורום או עם החברות), אני מרגישה לא מורגשת לא משמעותית, כאילו אוויר יותר מורגש מימני ובטח שיותר חיוני. שיהיה לילה טוב, שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

גאה בך על שהעזת לעשות צעד כזה משמעותי יודעת שלא היה קל לך בכלל לעשות זאת אך העזת והכל עבר בשלום מה שאומר יקירתי שאת חייבת לעצמך להעיזזזז גם אם התחושות הראשונות מאוד קשות כל הכבוד! מחבקת חומד שלי חטולית

שאת מעדכנת! חשוב לנו.... אני שמחה שההקלה באה אחרי השיחה הזו עם המטפלת... לא וויתרת... כתבת הסברת... ו..היא הקשיבה והבינה! כל הכבוד לאט לאט יחזרו הכוחות איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

מה איתי- אריק אינשטיין "מה איתי, מה איתי, מה איתי לא מסתדר עם עצמי מה איתי, מה איתי, מה איתי איפה שכחתי את שמי לא יודעת למה לא יודעת איך, איך ומה רק רוצה לברוח, מה זה קרה לי טוב לי או רע לי, תגיד לי..." יום לא פשוט בכלל רק בא לי להתכרבל בתוך עצמי ולהעלם בשקט ומצד שני בא לי לצרוח כל כך חזק עד שאקרע את גרון קרועה דמעה

מזדהה איתך ומזדהה עם השיר ומרגישה בדיוק כמוך, גם אני במקום הזה שרוצה לצעוק כל כך חזק עד שאתפוצץ ולא ישאר מימני כלום. אין לי מילים מנחמות, רק הזדהות, וחיבוק עוטף, שאולי יכול בכל זאת קצת להקל... שלך - מציאות אחרת

מצטרפת אלייך לשיר הישן שמדבר את עצמו כל כך טוב במשך שנים,,,,,,,,,,, מדבר גם אותי עכשיו לא יודעת מה איתי ומה יהיה עם עצמי גם לי מרגיש -לא ברור מה חיבוקי מאמי חטולית

מצטערת לשמוע שאתן במצב דומה אך מנחם לדעת שאני לא לבד מבולבלת כל כך דמעה

אני מקווה שהבלבול יתפזר הערפל הכל יהיה מעט ברור יותר אסוף יותר מחזקת אותך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

חושבת עלייך המון ומקווה שאת יחסית בסדר ומרגישה טוב. בכל מקרה חשוב לי שתדעי שאת לא לבד, שיש לך כאן מקום שהוא שלך ועבורך בכל מצב, לתמיד בזכות ולא בחסד. שאני איתך ושאת איתי בלב כל הזמן. מקווה לשמוע מימך בקרוב, רק אם זה מתאים לך.... אוהבת אותך ומחבקת בחום בתקווה שכל החיבוקים יגיעו עד אליך ויחממו את ליבך. שלך ואיתך - מציאות אחרת

תודה לך מתוקה ויקרה אני די במצב שלא יודעת מה איתי ומה מרגישה כאלו הכל סלט אחד גדול מתובל בחוסר טעם יותר ירידות מאשר עליות מן תקופה שכזות לא יודעת אם זה בגלל דבר מסוים אחד או בגלל אוסף של דברים שהצטברו תודה לך מתוקה על המילים החמות שלך ותודה על כל החיבוקים בזמנים כאלה הם עושים טוב בלב מחבקת בחום מאמי חטולית

מכירה את ההרגשה הזאת שהכל מרגיש על הפנים ובגדול בעצם לא מבינים מה מרגיש כך או למה. בתוך זה בעצמי, בתחושה שאיפה שאני נוגעת הכל מתרסק, וגם מתרסק בלי שאני נוגעת. רק חושבת על משהו ומוצאת גל הריסות מבפנים וגם בחוץ.... תחושה לא משהו בכלל, ואני רוצה להאמין שזה יסתדר מתי שהו בשאיפה לבקרוב, אולי כאשר נפסיק לנסות לסדר את כל העולם וניתמקד רק בעצמינו.... יש אמרה מאד חכמה שכרגע אני לא מוצאת אותה אבל אני אנסה לנסח אותה מהזיכרון. מדובר על נסיון חיים של איש מבוגר שאומר כך: כשהייתי צעיר ניסיתי לשנות את כל העולם ולא קרה כלום, לכן ניסיתי לשנות את המדינה שלי ולא קרה כלום, ניסיתי לשנות את העיר שלי ולא קרה כלום, ניסיתי לשנות את הקהילה בשכונה שלי ולא קרה כלום, ניסיתי לשנות את משפחתי ולא קרה כלום, ניסיתי לשנות את עצמי והצלחתי, ואז המשפחה שלי השתנתה, הקהילה בשכונה שלי השתנתה, העיר השתנתה, המדינה השתנתה ואחר כך גם כל העולם השתנה. והמסקנה של האיש, אילו ידעתי בצעירותי את מה שאני יודע היום הייתי מתחיל מההתחלה לשנות רק את עצמי וכל היתר היה כבר מושפע מימני ומשתנה אחרי. לא הייתי שורף כל כך הרבה שנים בניסיון לשנות את כל העולם ואישתו... ואולי זה בדיוק מה שאנחנו צריכות לעשות, להשתנות בקטן כל הזמן על מנת שיחול שינוי בהרגשה שלנו. מקווה שלא חפרתי יותר מידי.... יום נעים והמון חיבוקים עדינים ונעימים, שלך - מציאות אחרת

מה אני מרגישה . תחושה מוזרה מצד אחד רוצה לצעוק נמאס לי ודייייי ומצד שני מברכת על מה שעובר עלי . הדואליות הזו בן הגוף והנפש חדשים לי ומעניינים החוסר איזון ההקשבה לגוף שלי ולמה שהוא רוצה להגיד לי זה חדש ומרתק . מבינה עכשיו למה המטפלת שלי אמרה שהמסע הזה מרתק ומעניין ,ולא חשוב המקום שאני רוצה להגיע אליו חשובה הדרך . השבוע עברתי איזו דרך היא מעניינת ושונה והתגובות שלי מעניינות . ממקום שמשהו הפחיד אותי דרך התחלה של פלאשבק ,תוך עבודה על שינוי ובקשת עזרה ודיווח למטפלת באותו הרגע אחרי שיצאתי מימנה שהשיחה עשתה לי רע ועד נסיון לשמור את רגש הפחד והכאב מבלי לפחד תוך כדי עבודה עם אנשים ועד לרגע זה שאני לא מבינה מה קורה איתי מה נכון ומה לא . והתבונה שהכניעה ליקום וההענווה הם המקומות הכי נכונים עבורי אבל איך ? איך להניח ולשחרר שהדברים יגיעו בזמנם . והדבר שהכי מטריד אותי השבוע ? עם אני חלק מהגדול והגדול חלק ממני איך זה שאף אחד לא ראה שכאבתי ולמה אני לא רואה את הכאב של האחרים (יש כל כך הרבה כאב לא את כולו אני רואה ) סליחה שחפרתי כל כך הרבה זה מחשבות שרצות לי ואלי אני לא צריכה לעלות אותם אבל אין לי עם מי לחלוק את זה וזה נעשה כבד

היי יקרה, ראשית אין לך על מה להתנצל. המקום הזה נועד לכך שתעלי את התחושות והרגשות שנכון לך להעלות ולו רק בכדי לנטרל את הלבד שכל כך מעיק עלינו. ושנית כולנו כאן מתמודדות עם נושאים כאילו ואחרים ומיתוך כך יכולות להיזון אחת מהשניה ולתת ולקבל כוח ותקווה אחת מהשניה ואחת לשניה, מיתוך הניסיון של כל אחת מאיתנו.... לגבי השאלה שלך, אני חושבת שהסיבה לכך היא שלתמיד אנחנו רק יכולות להבין מה מישהי אחרת מרגישה, אבל אף פעם לא להרגיש מה היא מרגישה. וכדי להגיע להבנה הזאת הדרך היחידה היא לדבר על הדברים, כי אם לא אומרים לא יודעים. באותה מידה גם כאב פיזי מורגש רק אצל מי שכואב לו. מהצד אפשר לראות שבן אדם סובל מכאבים אבל אם הוא לא יצביע על המקום הכואב אפשר יהיה רק לנסות לשער מה כואב לו אבל לא לדעת בוודאות, אפשר יהיה לדעת מהסתכלות שהוא סובל אבל הוא יהיה חייב להגיד מה כואב לו כדי שנדע, ובכל מקרה אנחנו לא נרגיש שום כאב, אלא חמלה, אמפטיה וכד' כלפיהבן אדם שסובל. בכאב רגשי הלב נישבר ואם לא מדברים על כך אי אפשר לדעת, אי אפשר להרגיש מה ואיך אחר מרגיש... פשוט כי לב שבור הוא לא משהו גלוי לעין וכולנו רק אנושיים ולא על טיבעיים.... ובאשר לשאר הדברים, מה שלא נעשה ואיך שלא ננהג, הכל יגיע בזמן הנכון לו ולנו בכל מקרה לא תהיה ואין שליטה על הדברים כי הגוף שלנו הוא שמחליט וקובע מה לשחרר ובאיזה קצב לשחרר אותו. הדבר היחידי שאנחנו יכולות לעשות הוא להשתדל להקל על עצמינו באמצעות דברים שמשפרים לנו את ההרגשה ולהשתדל עד כמה שזה קשה לא להלחם בתופעות ובתהליך שמתרחש לנו בתוך הגוף. זאת מישום שלגוף שלנו חשיבה, הגיון והתנהלות משלו שבכלל לא קשורה לרציונאל ולהגיון שלנו, זה כמו שני חלקים שונים בתוך השלם שהוא אנחנו.... אוהבת אותך ומקווה שהזמן יקל על ההסתגלות למצבים החשים שפוקדים אותך עכשיו וגם על הכאבים שבהרגשה שלי לפחות חלקם נובעים מהפחד לשחרר כי לשחרר אומר להרגיש את הכאב במלוא עוצמתו, ואולי נגיעה חלקית בכאב כל כך כואבת ומפחידה שהגוף שלך נחסם בגלל הפחד. שולחת צרור גדול של חיבוקים עוטפים ועדינים, שלך - מציאות אחרת

את עוברת תהליך נהדר תהליך אמיץ שהוא גם.. קשה וכואב את המנצחת על התהליך ושל התהליך הרבה שאלות, תהיות, בלבול... צריך הרבה סבלנות והתוצאות מגיעות לאט לאט יש מתנות בדרך שימי לב אליהן למרות כל הקושי וכאב גאה בך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הלזה את קוראת חפירות ? הלוואי והיית נכנסת ומשתפת יותר במה שעובר עלייך נשמע שאת נמצאת במקום של גילויים חדשים ושאולי כן יכול להיות מסע מוצלח תני לזה להיות ולא חשוב מה שזה הכל חלק בלתי נפרד מכל המכלול חטולית

אני תמיד נמצאת במקום של גילויים הם כואבים ולא נעימים והפיברו רוצח אותי אבל ההבנה שהגוף צועק את מה שהוא זוכר עוזרת לי לעבור את הימים . אידה אני מניחה שיהיו מתנות בדרך אני משתדלת להשאר קשובה עובדת על עצמי לא להרגיש קורבן ולהנות ממי שאני בלי עשו לי אכלו לי זה קשה . מציאות חמודה היה קשה לי לקרוא הכל כי בגלל הפיברו המילים קופצות לי אבל בגדול את צודקת ותודה שאת איתי . תודה בנות מחכה למחר לשיחה עם המטפלת למרות שמתה מפחד אחרי המקרה שבוע שעבר ,אבל נתגבר בעזרת מחשבה מציאותית אחרת

בטיפול לפני שבוע- דברים עלו- מאז אני לא מסוגלת לדבר-להיות בקשר עם אף-אחד- עלה סוד- לא יכולה לסבול קירבה-יחס-כלום ! מרגישה שאני אתפרק לעוד יותר חתיכות - מפחדת לפתוח את הפה יותר- כל הזמן אני שומעת את המילים האלו:"תסתתי את הפה" אני סותמת-לכודה בתוך החושך -לא רואה שום פתח החוצה-

את צודקת יקרה ומה שקורה לך ברור לגמרי ובכלל לא מוזר. צריך המון המון אומץ כדי לשבור את השתיקה ולחשוף את הסוד. כל עוד הסוד תחום בתוכך, רק את יודעת אותו ולכן מרגישה בשליטה עליו. ברגע שאת מגלה את הסוד את כאילו מאבדת את השליטה והבלעדיות על הסוד. את התחלת לגלות ולהוציא את הסוד מתוכך בטיפול ונבהלת נורא ולכן את מרגישה ככה. אל תשתקי יותר, דברי שכולם ידעו.... וכך את תחזירי לעצמך את האימון בעצמך, שאת יכולה להתמודד עם הסוד בגלוי וזה שפגע בך לא ישאר מוגן יותר... כשאת שומרת על הסוד את בעצם מגינה על מי שפגע בך. כשאת מגלה את הסוד את שומרת על עצמך... כי מי ששומע תומך בך ואיתך. תחשבי על זה. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

לפתוח את הפה לשתף- אני בעצמי לא רוצה להתחבר לשם-לא בוטחת באף אחד לשתף -אני אפילו מפחדת שהמטפלת לא יכולה לאכיל מה שעלה- מרגישה אשמה והמון בושה-רוצה להתחבא במקום שאף אחד לא ימצא אותי לעולם. סליחה-

מסכימה עם מה שכתבה לך מציאות אחרת כל זמן שהסוד היה בפנים היה לך שליטה עליו עכשיו שהסוד נחשף את מפחדת ממליצה לך להמשיך לדבר על מה שזה עושה לך עם המטפלת שלך גם היא בטח תסביר לך שזו תגובה מאוד רגילה למצב שבו מאבדים סוד איתך יקירתי חטולית

זה מפחיד מאוד.... יותר אפילו זה הטיפול להוציא סודות כואבים שעדיף לשכוח... אבל אי אפשר הם צריכם לצאת לשחרר אותך את חזקה סמכי על עצמך לא לבד! איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מנית

בשיא הפריחה שלך המוות קטף אותך משאיר חלל אתמול בלילה רציתי לחפש אותך אבל המציאות הכתה בי שוב אייך אפשר לכתוב עלייך בלשון עבר אייך אפשר לכתוב דמעות

חייבת שנדבר

אני כל כך מצטערת לדעת על חברתך, באמת. אני מאוד מבינה אותך..מאוד יכולה להזדהות לפני שנה וקצת נהרגה חברה שלי בבום אחד,ללא הודעה מוקדמת לילה אחד מזעזע שאיש לא תכנן בהפתעה מוחלטת,עד היום אני מתקשה לעכל ואין באמת מילים שם,אני יודעת.. אין מילים מנחמות ואין מילים מרגיעות.. הכאב הוא כל כך גדול... אני הייתי הולכת אליה הרבה,אל חלקת האדמה שם רשום שם שמה הייתי מדברת אליה,גם כשידעתי שאני יכולה לדבר בכל מקום אחר והיא תשמע אותי הייתי כותבת לה ושמה לה את המכתבים שם,הרבה שירים גם... מחבקת אותך חיבוק אמיתי, ומקווה שתמצאי את הדרך המיוחדת שלך להרגיש אותה שלך, ציפור

הכאב הוא עצום.. רוצה לומר לך, שאיתך במילים ובלב שלך, סמויה

פה אם את צריכה אותי דמעה

מרגישה כאילו חלק ממני נתלש

שבת של שלווה וחופש שבת עם תובנות לא כואבות שבת של שחרור הגוף ונצחון הנפש שבת של אהבה עצמית אוהבת את כולכם שבת שלום

בוחרת יקרה לי, תודה על האיחולים והברכות, והלוואי שיתגשמו. וואו הכל כל כך רחוק מימני, אפילו לישון, צורך כל כך בסיסי, אפילו את זה אני לא יכולה לעשות. מוצפת, עולה על גדותי, כמו גאות, הכל משתולל ופורץ, ולהרפות מימני והלאה, לא יודעת איפה לשים את עצמי, במה להתחיל קודם, הכל בוער. סליחה שחפרתי ונידחפתי לתוך איחולים של שבת שלווה. אוהבת אותך ואת כולם, שולחת חיבוק עדין... שלך - מציאות אחרת

היום בבוקר חברה יקרה שלי נפטרה מהמחלה הארורה השבוע עוד דיברנו בטלפון ופתאום אין אפילו לא הספקתי להפרד ממנה זה היה כל כל מהיר היא ניצחה פעם ראשונה אבל בפעם הזאת כבר לא הראש ממאן לקלוט אני מסתכלת על התמונה שלה ואני לא רוצה להאמין שיותר אני לא אראה אותה אוהבת אותך חברה יקרה את תחסרי לי מאוד יהי זכרך ברוך

דמעות של מלאכים. דמעות שקטות דמעות יפות ועצובות. זולגות באופק דמעות ומחפשות... מה הן מבקשות? אהה... כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, אז בעולם הזה עצוב לנו יותר. דמעות של מלאכים. מדוע הם בוכים המלאכים? אולי בגלל שזה לא קל להיות מלאך, בעולם עצוב כל כך. כי כשהמלאכים בוכים... וגם אנחנו כאן רוצים לבכות יחד איתם מה לעשות? רוצים לבכות והדמעות אינן יורדות, הדמעות אינן זולגות.

אייך אפשר לקלוט בדף שלך קצת למטה יש עדיין את הברכות ליום הולדתך שהיה בחודש הזה והתודה שלך לכל המברכים איזה יום שמח יום של הפתעות העולם מלא בניסים ונפלאות כל כך חיה כל כך נושמת ועכשיו את אינך כל כך מהר כל כך פתאומי לא הספקתי אפילו להפרד ממך רק דיברנו בהתחלת השבוע והיום הלכת לעולמך ואני רוצה להתעורר ולחשוב שזה היה סיוט... ועוד רגע אני אתעורר מהמילים האלה שאת אינך אבל לא המציאות מכה כמו אגרוף בבטן אוהבת אותך וכבר מתגעגעת

אני רואה אותה מול העינים כל כך לא נתפס כל כך כואב מהמרחקים גלי עטרי והים לא נרגע, רק גאה וגאה את אוספת לאט את גופך אנשים שפגשת שהיו בשבילך ובן רגע נשארת מול צילך את היופי שלך, את הקסם שבך יהי זכרך ברוך נועה של הים

דוחפת את עצמי -את כל החרא בפנים ורע לי עם זה- עוד כמה זמן אני אצטרך לסחוב את זה?!! עוד כמה זמן אצטרך לעשות הצגות- לתת את הנשמה לאחרים ולחייך כאשר בפנים אני בוערת מכאבים- ?? נמאס לי מלברוח- רוצה להתחבר-להוציא את הכל ולחיות- אף אחד לא מבין עד כמה שזה מתסכל- אין לי כוח ליותר-אין לי!!

אני כאן בשבילך

אני מבינה לגמרי עד כמה קשה לסחוב את הכאב הזה בעיקר כשהוא מרגיש אין סופי ולא נגמר. זה לא ישאר לתמיד, זה יחלש ויקהה את עצמו, אלא שאין חוקיות ואין פרק זמן ידוע מראש, כלחד והקצב שלו, והדרך שלו, וההתמודדות שלו. ולבנתיים, להרפות ולא להלחם בכאב, אלא לתת לו להיות ולהבין שבסופו של דבר הוא ילך, כשעד אז נותנים לו את המקום שלו, יכול לעזור. ובעצם זה אומר לראות את עצמך ולקבל את עצמך עם הכאב וכמו שאת, ויחד עם זאת גם לדאוג לעצמך ולעשות למענך דברים שאת אוהבת ושנותנים לך הרגשה יותר טובה. איתך, מציאות אחרת

לא עוד אהבה על תנאי מנסה ללמוד איך לאהוב את עצמי את הילדה הקטנה שבי ללא תנאים מוקדמים לא ממש מצליחה אבל ממשיכה לנסות.... תהנו מהשיר. http://www.youtube.com/watch?v=DshgFXR6AQM&feature=related אהבה על תנאי - יהודה פוליקר "שוב אני נופל אל המקום הכי נמוך שבחיי אני מוכן אולי המריבות הצעקות והפחדים אני לא שומר בפנים יש בי כוח אני יודע אני לא נשבר ולא טובע משהו חזק בפנים לוחש לי די לא עוד אהבה על תנאי זה עוד לילה מאותם לילות שהמציאות רועמת בקולי קולות הרחוב סוטר על הפרצוף תמונות רעות באות רצוף שוב יש חושך בעיניים לא נופלים עליי שמים משהו חזק בפנים לוחש לי די לא עוד אהבה על תנאי אי אפשר לעצור את הגשם אי אפשר לעצור אהבה אי אפשר לעצור את הזמן אפשר רק להפסיק את השעון הנה שוב מחר הוא יום חדש זה שכבר נגמר כמעט נשכח לא עוד אהבה על תנאי עכשיו כשאין לי חשבונות לסגור או אשליות לפתוח אין לי חלומות לפתור או תירוצים למרוח יש עוד נפילות ביניים כמו חתול אני נופל על הרגליים משהו חזק בפנים לוחש לי די לא עוד אהבה על תנאי" דמעה

דמעה יקרה, מזדהה איתך מאד בהרגשה שכל אהבה היא משהו שיש לו מחיר, ושהמחיר לאהבה הוא כבד מידי. זאת בגלל החסך הגדול באהבה הורית שהיא האהבה היחידה ללא תנאי וללא גבולות שבעצם היותה כביכול פרוצה לגמרי,(חסרת גבולות) רק בגלל העובדה הזאת היא מאפשרת לנו להציב גבולות ולהיות מאוזנים ובטוחים מבפנים. כשאין אנחנו משוועים לאהבה הזאת והגבולות שלהם אנחנו הכי זקוקים כדי להתאזן בעצם ניפרצים לגמרי ובמובן מסויים מאבדים את האחיזה בקרקע, את הכוחות, הביטחון, החיות, ומה לא. כל כך הרבה חסכים בגלל החסך באהבה. ונכון בעצם אנחנו צריכות לתת לעצמינו את האהבה הזאת ללא תנאי, אלא שבמובן מסויים מרגיש לי שכנראה צריך לשבור לשם כך איזה שהוא מחסום שעוצר אותנו מלהתקרב אל עצמינו, כי להרגשתי כאילו אין מה לאהוב אם אין שם בפנים איזה שהוא גרעין של אהבה ללא תנאי. כאילו לא יודעים מה זה ולכן מה שאנחנו עושים כדי לאהוב את עצמינו כמו מזוהה בתוכינו כגוף זר ופשוט נידחה ע"י הגוף, לא מזוהה וניפלט החוצה. מקווה שנצליח לייסם ושהאהבה ללא תנאי שלנו את עצמינו בכל זאת תיכנס לתודעה שלנו מתי שהוא ותישאר בפנים. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

אחרי טיפול- הרבה כאבים- מנסה לדחוף אותו עמוק בפנים- סיפרתי למטפלת איך אני בורחת כל הזמן-לא יכולה להיות עם עצמי שניה אחת- שוב אני בורחת-וזה כבר לא נוח לי- זה כמו לבלוע הקאה- שצריך לצאת- אבל מה לעשות? צריכה לתפקד- דורש הרבה מאמץ רגשי להתנתק- לצעוד עוד צעד ועוד צעד- מרגיש לי כמו חנק בגרון- רוצה להוציא את הכל כבר ולהמשך לחיות- כואב לי כל כך הרבה בפנים!!!

והגוף כל כך כואב לי נמאס לי מהכל . שיגמר כבר בעלי אמר לי שעד שאני אגמור את הטיפול אני יהייה במזרע אולי הוא צודק אבל גם להשאר ככה היא אפשר. התיאור שלך על הקיא כל כך נכון . הגוף כואב לי כל כך אז חיבוק וירטואלי

בשביל ההזדהות ונחיבוק וירטואלי! שולחת לך גם!- אני רוב הזמן מנותקת מגופי- לא מרגישה בתוכה- כאשר התחברתי היום בטיפול- כל הכאבים עלו בחזרה- כמה שזה כאב- זה מבחינה מסויימת יותר קל מאשר להיות מנותקת ו"אפה"-אולי זה סדיסטי-אבל כל אני מרגישה- ינשוף

את נמצאת בתוך תהליך כרגע והכאב חוגג. מבינה אותך כל כך שאת רוצה שזה יגמר כבר... יחד עם זאת הכל עובד בקצב שלו, אין קיצורי דרך, והדברים קורים כשהם צריכים לקרות. לכן עדיף שלא תילחמי ותשתוללי מיתוך הלחץ של הכאב אלא תתני לכאב להיות למרות הקושי. זאת מישום שהתהליך הזה דומה לאפקט המערבולת. כשניקלעים למערבולת בים, אסור להשתולל כי ככל שמשתוללים יותר המערבולת סוחפת פנימה, הדרך היחידה להנצל ממערבולת היא לא לזוז. נסי להסית את המחשבות בדרך של להרגיע את עצמך בהליכה, מוסיקה, כוס קפה עם חברה וכד', כדי להתנתק מהכאב. שולחת לך חיבוקים עוטפים, שלך - מציאות אחרת

במילים שלך יש כל הרבה הבנה-עומק- בהירות! בשבילי להסית את המחשבות זה להתנתק- לא יודעת משהוא אחר- או להתחבר לגמרי עד הסוף או להתנתק לגמרי- אין לי דרך אמצעית- זה נורא מתסכל- הניתוק הזה- תודה שאת נמצאת בשבילי-חיבוק חם-ינשוף

אתמול היה לי מקרה הזוי אצל המטפלת שגרם לי לקפוא על מקומי . מאז אני בפחדים וכניראה פלאשבקים . מצד אחד לא רוצה להתנגד להם מצד שני זה מפחיד . הגוף משתולל ברמות בקושי אוכלת וכל הזמן רוצה להקיא כאילו רוצה להקיא את הדברים החוצה ..יחד עם זה צריך לתפקד ואני אמורה להיות כאן ועכשיו ולהנות מהתהליך לא בטוחה שאני יודעת איך לעשות את זה אבל אני מנסה אוהבת אותכם

קצת קשה להנות... אבל בהחלט אפשר להפיק וללמוד גם שקשה ולא מהנה ובעיקר להרגיש במקום בטוח בטיפול שם הכל יכול לעלות ולצאת את רוצה לשתף יותר?? כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

זה רעיון של המטפלת שלי שהמסע אמור להיות מרתק ומעניין והתהליך הוא שחשוב ברמת ההגיון ברור ומובן קצת קשה לי להרגיש הנאה או עניין בתהליך . קצת קשה להרחיב מעל גבי המחשב אבל בגדול היה מצב שהפחיד אותי כנראה שזה היה טריגר כלשהו ,הערב הייתי בהצגה עם בעלי ובאחד השירים הרגשתי שוב את הפחד הזה והרחתי ריח של סיגר או מקטרת . המטפלת ביקשה ממני להשאר בהרגשה ולנסות לא להלחם בכאב כדי לנסות ולתפוס את העניין . ברור לי שזה נפלא ואני בפתחו של התקדמות אדירה מצד אחד רוצה להמשיך ולהיות שם כדי שזה יעלה מצד שני מפחדת שזה יעלה כשאני לבד והרי אני כמו השורות הראשונות של השיר לא יכולה להתפרק או להפגע רק בשליטה מסובך ...

חדר משלי - ארכדי דוכין יש לי חדר משלי ובחדר יש אור זה כרגע לא אני או אני בשחור זה נמשך כמעט שבוע או כבר כמה ימים אם תשאל אותי מדוע זה עמוק בפנים תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיפגע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים לא לאטום אוזניים לא לעצום עיניים לא לעזוב ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים חדר משלי - ארכדי דוכין יש לי חדר משלי ובחדר יש אור זה כרגע לא אני או אני בשחור זה נמשך כמעט שבוע או כבר כמה ימים אם תשאל אותי מדוע זה עמוק בפנים תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיפגע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים לא לאטום אוזניים לא לעצום עיניים לא לעזוב ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים יש לי חדר משלי ובו אני נח כמה כל זה ימשך כמה שמוכרח בינתיים זה שבוע או כבר כמה ימים אם תשאל אותי מדוע זה עמוק בפנים תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיפגע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים לא לאטום אוזניים לא לעצום עיניים לא לאבד ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים אומר לי הקול, להיפגע וליפול כל אחד יכול מותר להיות חלשים לא לאטום אוזניים לא לעצום עיניים לא לעזוב ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיפגע וליפול כל אחד יכול לכולנו מותר להיות חלשים לא לאטום אוזניים לא לעצום עיניים לא לאבד ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים

תודה על השיר שהעלית לכאן. מאד מתחברת ללהיות חלשה, העניין הוא שאנשים מצליחים להתחזק ואני רק נחלשת יותר כל הזמן. ובשבילי, כמו בשיר, החדר אולי מואר אבל האור ניסתר מימני, לא רואה אותו ולא מרגישה בו. ולהחזיק חזק, כל הזמן נילחמת על זה אבל לאחרונה מרגיש לי שהאחיזה שלי מתרופפת, כי המקומות בהם נאחזתי קודם, מתרסקים ומתמוטטים אחד אחרי השני... כבר לא נשאר במה להחזיק, והלבד שקיים בשפע תמיד רק גדל כל הזמן ולא מחזיק, לא נותן כוח. שלך - מציאות אחרת

אידה תודה אלו השורות הכי מובנות לי "תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול להיפגע וליפול כל אחד יכול " לא מרשה לעצמי ליפול חייבת להתגבר לא לאבד שליטה חושבת עם הייתי מרשה לעצמי ליפול מה היה קורה מפחיד יותר מידי תודה על השיר

לא לעזוב ידיים גם בימים קשים אפילו בימים קשים איתך יקירה אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

נולדתי בתחילת שנות ה - 80. לפני חודשיים בערך הפסקתי עם הטיפול הפסיכיאטרי, בגלל תופעות הלוואי ובגלל שאני לא רוצה להיות תלוייה בתרופות, כי כשמפסיקים לקחת, מרגישים סוג של "קריז". בכל מקרה בימים אלה אני מרגישה את הקושי בלי התרופות ומצד שני מרגישה יותר חיות, אבל פתאום כל מציאות החיים נופלת עלי בבום. בלי התרופות הרגשתי שאני לא לוקחת אחריות על עצמי והיתי די אדישה ולא עשיתי כלום, פחות או יותר. עכשיו יש לי יותר חשק לעשייה ומצד שני חזרו לי הפחדים וחוסר הביטחון. אני יודעת שיש כאלה שיגידו לי שזה לא טוב שהפסקתי עם התרופות, אבל יותר טוב לי ככה, ואני נושאת בתוצאות, שלא תמיד נעימות כי חזרתי להיות סופר רגישה וזה יכול להביא אותי לתגובות קיצוניות, אבל אני מנסה לשלוט בזה. אני מרגישה גם נורא לבד ובדיכאון, ולא רק בגלל שהפסקתי עם התרופות, יש עוד סיבות.

מתבוננת יקרה, לא רוצה להשאיר אותך בלי תגובה, וראיתי את התגובה הזאת שלך בשרשור שלך. פשוט לא יודעת מה להגיד לך. תרופות הם משהו שרופא מחליט לתת וגם מחליט להפסיק. לא יודעת אם הפסקת על דעת עצמך או לא, לצורך העניין אני לא מתמצאת בתרופות ולא יודעת להגיד מה נכון ומה לא. באשר לרגישות המוגברת, אולי טיפול יכול לעזור לך, ואני לא יודעת אם יש לך מטפלת או לא.... ובאשר לתחושת הלבד, הרבה מאיתנו מרגישות לבד, גם אני, כי הלבד הוא תחושה מבפנים ואינה תלויה בכמות האנשים שסביבינו. לפעמים גם בתוך אולם מלא אנשים מוכרים אני מרגישה לבד... בכל אופן כאן את עם כולן ואת לא לבד לפחות הרבה כאן מרגישות כמוך. שלך - מציאות אחרת

רק את יודעת מה נכון לך! רק את מרגישה , כואבת - מתמודדת לקחת החלטה אמיצה עם יתרונות וחסרונות תיהיה עם יד על הדופק טיפול פסיכיטרי זה לא רק תרופות תיהיה במעקב... אני מקווה שאת בטיפול - פסיכותרפיה אם מי שממוחית בתחום! תקשבי לעצמך תוך שאת שומרת על עצמך ואל תהססי לבקש עזרה! כאן בשביל אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

חיפשתי עבודה כדי קצת להיות עסוק ולא כל הזמן לחשוב על מה שקרה לי,אתמול מצאתי עבודה ודווקא אתמול הרגשתי לא רגוע בלשון המעטה, היה לי אתמול התקף מטורף של חרדה הרגשתי נוראי, ואני כבר מתחיל לחשוב ששום דבר לא יעזור לי,אין לי מושג איך אתפקד בעבודה,הרבה אומרים לי ללכת לטיפול,אולי זה נכון אבל בתכלס אני לא עושה כלום אם עצמי ואני די מיואש מלעשות...., בקיצור אין לי כח להילחם

היי ג'ינג'י כל הסממנים שאתה מתאר מעידים על כך שאתה במצוקה כרגע, ורק בדרך של ללכת לטיפול אפשר ללמוד להסתדר עם המצבים האילו. רק איש מקצוע שמיומן בטיפול באנשים שעברו את מה שעברתה יכול לסייע לך. הפורום הוא לתמיכה נוספת מינורית, אבל כלים להתמודדות אתה יכול לקבל רק בטיפול, ואי אפשר להתמודד עם דברים כאלו לבד, אף אחד לא יכול, לא רק אתה. לכן הדבר האחד שאני יכולה להגיד לך הוא שתמצא לך מטפל/ת כדי שתוכל להתמודד עם הדברים וככל שתעשה את זה מהר יותר יוטב לך מהר יותר, אין קיצורי דרך וזאת הדרך היחידה. יש כל מיני סוגים של טיפול, וכדי לבחור לעצמך את הטיפול הנכון עבורך, מציעה לך להתקשר למרכז סיוע בטל' 1203 כדי שיכוונו אותך.... שלך - מציאות אחרת

אלך לטיפול

אתה מתמודד לבד וכל דבר חדש מעורר חרדה...והתקף וזה מקשה ומסבר מכבה את האורות לוקח כוחות ...ואת התקווה תחשוב על עצמך תחשוב על קבלת עזרה אל תשאר לבד אנחנו כאן בשבילך אידה עו"סMSW נפגעות תקיפה מינית

אני כבר לא יודע מה לעשות,כולם אומרים לי ללכת לטיפול,כניראה זה נכון אבל אין לי כח לעשות לזה,זה ניראה מפחיד,ניראה לי הזוי שניגפעתי כל כך הרבה פעמים,אולי אני סתם מדמיין את כל זה ,מי יאמין לי בטיפול שכל זה קרה לי,וחוץ מזה אין לי את הכוחות לעשות משהו אם עצמי,זהו אין לי עוד מילים.

לא נכנסתי כבר 10 ימים חסר לי,מרגישה מרוקנת כמו בור בלי תחתית קצת דכאונית -קצת מלנכולית-והרבה לא במים שלי הלכתי למיטה לפני כשעה ולא הצלחתי להרדם מחשבות , מחשבות ,,,,,,,,,,בלי סוף בשבוע שעבר הייתי עם אספי שלי שחלה שבת עברה בכלל לא משו והשבוע נרתמתי לעזור לזוג צעיר שהוא אחד מהמאומצים שלי המטפלת שלהם על כל משפחתה חלו ואין מי שישמור על המתוקה הקטנה להם כשאני עם הקטנטנים המטריפים האלה בדרך כלל מצליחה לשכוח אפילו את הזהות שלי הפעם זה לא כך הם רכשו דירה בבנין ליד איפה שאני גרתי בילדות שלי , ממש בנין אחד אחריו אני לא יכולה לומר שזה זרק אותי בכוח למקום ששם עברתי חלק מהפגיעות שלי אך בהחלט עלו לי פלשים בלתי נמנעים! גם עכשיו יש לי פלשים מאותן פגיעות שעברתי שם כאלו עד אתמול עוד גרתי שם נסיתי בכל כוחי לא לתת לזה להשפיע עלי במשך הימים והשעות שהייתי שם גם מחר אהיה שם גם מחר אסתכל על אותו בנין ואזכר במה שעבר עלי פשוט בלתי נמנע לא מנסה לברוח מהפלשים ולא מהזכרונות רק מנסה להזכיר לעצמי כל הזמן שאני כבר לא שם וגם לא גרה שם נכון שהזכרונות כואבים עדיין אך כבר לא באותה מידה כמו בעבר אחרי הכל עברו מאז 34 שנים הזמן עוזר להכהות את הכאב את התחושות ,את הזכרונות ובכל זאת -היום שוחחתי עם שתי חברות טובות שלי ולא יודעת למה לא סיפרתי להן על ,,,,,,,,,, רק יודעת שכנראה בגלל המחשבות האלה לא הצלחתי לישון מרגיש לי שאולי צריכות לעבור עוד 34 שנים כדי שאולי זה יעלם לגמרי -ימחק טוטאל מהזכרון מצד אחד יש לי דחף עצום ללכת לשם לעלות את 4 הקומות ולדפוק שם בדלת לראות מי גר שם אולי הקללה שרבצה עלי עברה לדיירים האלה מצד שני זו תהיה התעללות בעצמי לחזור למקום הפגיעות די , מספיק , אני כבר מתחילה לחפור גם זה כבר יעבור מחר יום אחרון שם מקווה שעם לכתי משם אוכל להשאיר מאחורי את כל מה שאני לא רוצה לקחת זכרונות ועוד זכרונות ועוד זכרונות אל תכעסו שלא נכנסתי להגיב להודעות שלכן לא מסוגלת עדיין תודה וליל מנוחה לכולן כאן שולחת המוני חיבוקים שמתגעגעים אליכן חטולית

אולי פשוט אלוהים מנסה ללמד אותך להרפות ולשחרר לא להיות ולעשות דברים שלא נעימים לך . יופי שהתנדבת אבל את לא הכל יכול ולכן עם היית אומרת לא היו מוצאים פתרון אחר אולי להביא אותה אלייך . בנתיים יקירה מקווה שאת מתמודדת עם כל הגיפה שעולה המוני חיבוקים רכים ועוטפים

הזכרונות והפלשים הם חלק בלתי נפרד מהעבר שלי, ממני במקום הזה שבו הייתי בימים האחרונים , כבר מזמן שיחררתי שנים שלא הייתי בסביבה הזו ובטח שלא בבנין הזה לצערי לא פשוט לשחרר ולהרפות מפני שלמרות שהפוגעים שגרו שם אינם גרים שם עוד , הם עברו לגור בכתובת אחרת וגם שם זה המשיך כאלו כלום לא קרה , גם בשנים האחרונות כך שברגע שדברים אינם נפסקים אלה ממשיכים להשתרע על גבי השנים , הניתוק אינו חד וחלק ! ולא יכלו להביא את המתוקה הקטנה אלי מפני שהיתה מאוד חולה וכן , אני מתמודדת עם מה שעולה ובהחלט מנסה לומר לעצמי שבכתובת הזו אין לי מה לחפש כדי לסיים פרק מסוים ולתת לו ללכת אני צריכה לשאול את עצמי מה את מחפשת כאן ? איבדת משהו ? ולצערי התשובה היא כן !!! איבדתי המון ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, טוב , אין לבכות על חלב שנשפך ואני מעולם לא בכיתי שם למרות שנשפך המון חלב יהיה בסדר , חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו זה לעבור בכל כמה זמן טלטול לא קטן כדי שיהיה לאן לחזור להווה ,וזה מה שעברתי תודה יקירתי שיהיה ליל מנוחה חטולית

אין לי הבוקר הרבה מילים אז רק שולחת חיבוק בשקט חושבת עליך דמעה

תודה על החיבוק הגיע ממש בזמן ממך זה כמו אלף מילים שלא נאמרו העיקר שאת כאן ליל מנוחה חומד חטולית

ראשית אני שמחה שניכנסת ושמחה שכתבת ופרקת קצת את מה שיושב לך על הלב. התגעגעתי אלייך מאד ובהחלט היית חסרה לי. שמחה שאספי החלים וכואב שאת עוברת כל כך הרבה עכשיו. יודעת מעצמי שכשאנחנו מרגישות שזקוקים לעזרתינו, אנחנו ישר מתגייסות ולא משנה מה יהיו התוצאות ואם או עד כמה זה יפגע בנו אחר כך, ואיזה מחיר נצטרך לשלם על העזרה שנתנו. אנחנו תמיד שוכחות את עצמינו או מדרגות את עצמינו במקום האחרון. צריכות ללמוד לדאוג לעצמינו, רק זה יפתור לנו המון בעיות... יקרה לי, הסיטואציה הזאת של לעמוד מול המקום שבו עברת פגיעות נוראיות היא קשה ביותר ומביאה איתה הצפות וזכרונות קשים וכו'. אני יכולה להגיד לך שעבדתי על לגייס מספיק אומץ, והעזתי לבקש מחברה טובה שכבר מכירה את הסיפור שלי לבוא איתי למקומות שבהם ניפגעתי, שזה בית הורי שהיום הוא שלי, (שיפצתי אותו והפכתי לגמרי, לא השארתי אבן על אבן, ואני משכירה אותו) וגם לעוד מקום שבו עברתי פגיעה קשה מי זר. ולעמוד מול המקומות האילו עם חברה עכשווית שלא הייתה איתי כשהדברים קרו בפועל, אמנם טילטלה מאד כמו שאת מטולטלת עכשיו, אבל גם מיקדה אותי בעובדה שמה שקרה קרה בעבר, ועכשיו למרות שאני עומדת ליד המקום שבו הכל קרה, אני כבר לא שם וזה כבר מזמן מאחורי וכבר לא קורה. זה נתן לי חיזוק לאומדן של הזמן ובהחלט עזר לי להתמקד בכאן ועכשיו ולדעת שהפגיעה מאחורי ושכבר עברו מאז 32 שנים. תחשבי על זה, ואולי תרגישי יותר טוב עם תקחי איתך חברה טובה ותעשי איתה את התרגיל הזה, כשתפקידה יהיה להזכיר לך שאת כאן ובעכשיו ולא שם ואז. זה מה שעשתה איתי חברה שלי, וזה הקל.... מה דעתך? ניראה לך שזה יכול לעזור לך? מקווה שהפלשבקים והתחושות הרעות יחלפו במהרה ותרגישי טוב יותר. לא יודעת להגיד לך אם אי פעם זה יעלם לגמרי, בשבילי זה לא קורה. לא ניראה לי שנוכל אי פעם לשכוח. אולי רק נצליח לחיות בצל הפגיעה במקום לשרוד בתוכה..... אוהבת המון ושולחת מלוא החופן חיבוקים עוטפים ומגינים ועדינים. שלך - מציאות אחרת

את לגמרי צודקת בכל מה שכתבת אני לא רואה את עצמי הולכת לשם עם או בלי חברה כדי לראות או לוודא זה עלול להיות הרסני מידי בשבילי כשקורים לי מצבים מהסוג הזה , רק אז אני מרגישה כמה אני רחוקה מאותה תקופה אך לצערי לא מאותו פוגע !! הצלחתי למשך כמה שנים להתעלות מעל עצמי ולא לתת לדברים להציף אותי או להטריד אותי , לפעמים אני נחלשת אך בהחלט לא חיה את החיים שלי כשורדת על זה אני ממש לא מוותרת , נלחמת בזה בשיניים ובצפורניים מקווה ומאמינה יקירתי שגם זה יעבור פשוט צריכה לעבוד על זה תודה לך מקסימה על כל המילים החמות ועל העידוד מקווה שגם את זוכרת את המילים שבעצמך כתבת המילים האלה מאוד חשובות חיבוקים מכאן ועד אלייך נשמה חטולית

מותר לך להיות בשביל עצמך מבלי להתנצל כולן מבינות וכולן נמצאות במקום הזה מדיי פעם.... ומה את עונה? עכשיו תאמרי לעצמך... יקרה מצטערת על הפלשים וכל הזעזוע שאת עוברת כעת... זה קשה מאוד ואת כל כך אמיצה... ועם מחשבות אמיצות! ללכת לבדוק להתעמת ולאמת...להתמודד ... אל תשארי לבד עם הדברים... דברי שתפי... זה קשה מדיי אני מקווה שאת כן ישנה עכשיו מתחילה לפחות להרגע.... שולחת לך אנרגיות לחיזוק איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

את לגמרי צודקת -כמו תמיד כולן עוברות תקופות כאלה וגם לי מותר אחרי כל השנים האלה כבר הייתי בטוחה שאני לא זוכרת אפילו אייך נראה הבנין אייך נראית השכונה כנראה שהטיפול שעברתי לא מיצה את עצמו! לא הביא אותי למקום שיכולתי לעזוב הכל מאחורי ולפתוח דף חדש וזו לא הפעם הראשונה שמרגיש לי כך לצערי אני בהחלט יודעת לעשות את העבודה הפנימית בעצמי רק שעזבו אותי במקום שהקצוות שלו אינם סגורים כמו שהיו אמורים להיות כך לפחות מרגיש לי 34 שנים אינם הולכים ברגל ו-4 שנות טיפול היו אמורים או לא להספיק ?? כיום מרגישה שיש לי המון חורים פעורים והמון פערים להשלים -כנראה בעצמי שוב לבד אני נותנת לעצמי את הזמן הדרוש כדי לעכל ולהכיל כדי שאוכל להמשיך מכאן הלאה תודה על כל המילים החמות שלך הן תמיד נוסכות כוחות של יש מאין וכפי שאת רואה אני עדיין לא ישינה מה שמענין - זה שאתמול והיום קיבלתי שטיפה רצינית אתמול מאמי והיום מבעלי שאני כבר יעזוב את מה שקרה אז,,,,,,,,,, וימשיך את החיים שלי הלאה מבחינתם -אין מקום להמשיך להרגיש הם רוצים אותי שונה לגמרי אחרת - תמיד מתפקדת וחזקה ועכשיו אני לאאאאא זה מפריע להם עייפתי מלשמש עמוד תווך לכולם על החולשות שלהם שלזה תמיד יש מקום כי אני שם בשבילי אין מקום כזה ליל מנוחה יקרה חטולית

לא יכולה יותר עם הלבד הזה, עם ההתנהלות ההשרדותית הכל כך פתתית שלי. עם החשיבה ההשרדותית שעושה רק קצרים כשהיא מתנגשת עם כל חשיבה רגילה של אנשים חיים. לא יכולה להרפות, לא יכולה לוותר על דם מדמי, מרגישה שהכל מתמוטט לי בפנים ובחוץ, אבן אחרי אבן. כל מה שבניתי וחשבתי שההפוך מימה שהיה לי יעשה את הכל מספיק חזק ושהפוך יכול להיות חזק ויציב ואיכותי, הכל נחרב, הכל נהרס ונופל כמו מגדל קלפים רעוע... ועם הכל גם הלב שלי מתרסק כל הזמן יותר ויותר, כבר הכל אבק שם, ועם קצת רוח.... והכל נגמר. והמטפלת רוצה בכוח ללמד אותי להתקשר. לא מסוגלת. לא יכולה לתפוס את המקום הזה כשכל כך רע לי. בקשה להתקשר, שלחתי ס.מ.ס במקום ואין תגובה כבר יומיים... לא יכולה "להאנס" יותר, לא טוב לי עם טלפונים במצב כזה.... למה אי אפשר לקבל אותי כמו שאני בדבר הזה? אני לא מצליחה לשנות, כוח לא עוזר כאן, גם הבעיטה המאיימת שבדרך לא עוזרת, זה רק מייאש ועושה את הכל פחות ופחות בטוח..... דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי עד מתי זה ימשיך ככה???????????????? דדדדדיייייייייייייייייייייייי סליחהההההההההההההה אין לי איפה לדבר על זה.... מציאות אחרת

SMS ולא ענתה , כי יקירה היא אפשר לקבוע מועד לפגישה במסרים חייבים לדבר זה לא להאנס את חייבת את זה בשביל עצמך . התגברת על קשה ממנו להזכיר לך ...וגם זה לא האמנת שתוכלי לעשות ועוד ליד אנשים . אוהבת אותך אני אנסה לדבר איתך מחר אחה"צ חיבוקים יקרה

אני יודעת שיש מחסומים שברמה כזאת או אחרת כבר הצלחתי לפרוץ למרות שהם ניראו לי בלתי אפשריים לפריצה, הכל אמת. ובכל זאת בקשר לטלפונים, לפעמים אני מגיעה למצבים שאני ממש ממש מייחלת ומקווה ומתפללת שמישהיא מהחברות שלי תתקשרנה אלי, וזה לא קורה ואני נשארת לבד עם הכל למרות שאני ממש זקוקה ומשוועת ללדבר עם משהיא. לא מסוגלת אפילו להתקשר לחברה טובה כשאני במצב כזה, אז איך אני אתקשר למטפלת? ולא משנה מה מטרת הטלפון. לא מסוגלת כרגע לעשות את זה, אני מתאבנת, משתתקת, המילים נעתקות מיפי, אני אפילו לא מסוגלת לחייג ולשתוק, לא מצליחה למרות שניסיתי מליון פעם, גם אם אני מאד רוצה הגוף לא נישמע לי, בועט, מהתל בי, עושה מה שבא לו.... לא מצליחה, ולשפוט אותי או להוכיח אותי על כך, לא להבין וכד' לא עוזר ולא פותר את הבעיה. אני עצמי לא מבינה לגמרי למה זה כך, זאת פשוט עובדה. זה עוד אחד מהמחסומים שלי שכלום לא שובר אותם. וכן האחד שעליו את מדברת נפרץ בנס, כי פשוט התפוצצתי עד הסוף וכל פרץ החוצה בלי שהייתה לי איזו שהיא שליטה על כך.... תודה על החיבוקים וההבנה, שולחת גם לך צרור חיבוקים עוטפים, שלך - מציאות אחרת נ.ב. ההודעה למעלה נישלחה לבד בלי שהספקתי לרשום את התוכן....

מבינה ומזדהה עם מה שאת עוברת- הדרך היחידה לעבור את זה הוא לתת את זה לבוא- אם תנגדי או תרפי זה כבר קורה- יקרה- מה שחשוב לדעת זה שאת לא לבד-למרות שזה מרגיש כך- אני איתך- בלב ובנשמה- מחבקת אותך-מנחמת אותך- עוטפת אותך עם כוח של "יחד"- לא יודעת עד מתי זה ימשך אבל זה לא יהיה לנצח- יהיה יותר קל-מאחלת לך שקט בנשמה- איתך-ינשוף

תודה יקרה על המילים החמות, על החיבוק והנחמה. אני מרגישה עכשיו שכל מה שבניתי מתמוטט, שהכל לא היה חזק מספיק ושאני מאבדת את הכל. לא שייכת כבר לכלום, לא מחוברת כי כל החיבורים מתנתקים. אפילו עם המטפלת אין לי חיבור, לא מרגישה שהיא איתי, שהיא מצליחה להבין אותי. בהרגשה שלי איכזבתי אותה, ואני חושבת שהיא חושבת שאני לא מתאמצת ולא עושה כלום אלא מחכה שהדברים יקרו מעצמם, בעוד שלמעשה אני נלחמת בכל כוחותי כדי לא להתמוטט לגמרי, וכדי לא לשקוע עד הסוף. בטיפול הקודם לא משנה כמה היה לי קשה, משיצאתי מפגישה כבר חיכיתי לפגישה הבאה, וכאן אני לא מחכה לטיפול, לא משנה כמה זמן עובר מפגישה לפגישה, גם אם עברו שבועיים או שלושה, ככל שהזמן לפגישה מתקרב אני יותר נלחצת ורוצה לברוח ולהעלם, פוחדת מהפגישות וגם מימה שהיא תגיד, פוחדת מהבעיטה, ומרגישה כל כך לבד עם הכל, לא ברורה ולא מובנת, וההערכה שלי את עצמי הולכת ויורדת מפגישה לפגישה... שוב תודה על המילים החמות וחיבוקים גם לך. שלך - מציאות אחרת

אני כל כך מצטערת אבל אין לי דבר חכם להגיד לך אני מאוד מבינה אותך גם אני מרגישה כמותך ואין לי משהו חדש וחכם להציע רק רוצה לומר לך שאני מזדהה איתך ושולחת לך חיבוק גדול וכנה, בתקווה שהיום קמת קצת טוב יותר, שלך, ציפור

תודה על ההבנה והמילים החמות. להיות לבד עם הכל זה דבר אחד. להרגיש לא בטוח מול המטפלת ושהבעיטה כל כך קרובה, זה דבר נוסף. הכל מתקיים אבל מתגמד מול מה שעובר עלי כרגע ולא קשור לזה בכלל. מה שעובר עלי כרגע הוא להיות לבד כשהכל מסביב מתמוטט ואני מרגישה שאיבדתי את הכל, את חוזק של המשםחה שהקמתי, את היקר לי מכל, את הלב שלי, לא נשאר על מה להלחם, אין טעם לכלום כי שום דבר טוב לא נועד להיות בשבילי. לא בנויה למלחמות, אין לי כוח להלחם מול רוע טהור של אנשים רעים וסטניים. לא יכולה יותר ולא עומדת בזה, אין לי כול לזה, אין לי כוח בכלל... לא רוצה יותר. לא רוצה גהנום יותר.רק למות, זה הפתרון היחיד. רק כך יגמר הסבל הזה. סליחה. מציאות אחרת

אמון בסיסי בטיפול במטפלת ? קיים??? זה ממש נראה ומרגש את לא סומכת עליה על הכיוןן שלה על האכפתיות שלה על כך שאת יכולה להיות מי שאת בטחון שהמקום שלך בטוח טיפול בלי אמון בסיסי...זה בעיה אולי בלתי אפשרי... ברור לי שקשה לך לתת אמון קשה לך לסמוך שנפגעת כך כך הרבה פעמים וגם בטיפול... אז אפשר לתת אמון... אבל זה לא רק חלק שלך הנושא הזה צריך להיות מטופל להיות על סדר היום של הטיפול... האם את יכולה להביא זאת לטיפול??? אני מאוד מקווה שכן את חיית להרגיש שאת יכולה להרגיש בטוחה להביא כל דבר!!! זה טיפול! גם אם זה בשלבים ובקצת איטי ליבי איתך יקירה אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

כתבת לי שאני לא סומכת על המטפלת, על הכיוון והאיכפתיות שלה, שלא בטוח לי. אידה אני חושבת שאף פעם לא היה לי אומץ לפנות מקום בתוכי כדי לבדוק האם באמת איכפת לה מימני... ניראה שפחדתי להרגיש בוודאות שלא והכחשתי והדחקתי את הכל. אני חושבת שזה בגלל שהיא אמרה לי לא אחת שאי אפשר לעזור לי, וכנראה שהיא אמרה את זה כי אני חוסמת אותה, זה מה שהתחלתי להבין עכשיו. אני רק לא יודעת איך אני עושה את זה ואיך לשחרר, ובמקביל לא רק שהיא רחוקה, אלא שאני גם מתרחקת, כמו למשל לבטל פגישה כשממש ממש קשה, במקום לרוץ לפגישה במיוחד כשכל כך קשה. הפחד להפגע שוב מנהל אותי ברמות, כמו שאומרים כשנכווים ברותחים, ניזהרים גם בצוננים... אני פשוט לא נותנת להתקרב ומצד שני כל כך צריכה את זה, כי רק קירבה וביחד יש בכוחם לנטרל את הלבד החונק הזה... לא יודעת איך להרגיש בטוח לעשות את הצעד הזה, איך לחשוף עד כמה אני מרגישה פגועה וחלשה, כשהפחד מלהפגע שוב משתק אותי, הפחד מלהגיד את הדברים ולא להיות מובנת ומיתוך כך שיפוטית או משליכה עליה דברים שבעצם לא שייכים לה. אני מבינה שמה שקורה לי עם המטפלת הזאת היה קורה לי עם כל מטפלת אחרת, בגלל שהכל קשור אלי ולפחדים שלי, ולא למטפלת... בקיצור הסתבכתי מעל לראש, וכבר אין לי כוחות לסבול את עצמי... סליחה, ותודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת

אני לא חושב שיש במה להיתגאות בשיר על טראומה אבל בכל זאת... "זה נפל עלי פתאום בלי להתריאה,בלי שום אפשרות של בחירה והכנה,נותרתי המום וקפוא לבדי,תיסכול נוראי רודף את נישמתי, שמש הביטחון ממאנת להתגלות,נכנסה לענן של יאוש עמוס בדמעות, נפלתי לבור חשוך ועמוק אין סופי,ירדתי למקום הכי נמוך ותחתי, קולות אמרו לי למה אתה בחושך ולא יכול להירגע,על מה אתה כועס כאילו אף פעם לא תהיה מחילה,אבל תדע לך שהרבה דברים גדולים ועצומים נולדו דווקא מתוך המשברים,תבכה ונקה את הכאב הנורא, יום יבוא והדמעות היתייבשו ותבוא הנחמה,כמו שגלי הים מתנפצים וחוזרים לפעמים סוערים ולפעמים רגועים,כך גם חייך לפתע יצבעו בצבעים אחרים" תודה על המקום שאתם נותנים לי.

היי ג'ינג'י, השיר שלך מדהים, נורא כואב, ועצוב ולבד, אבל יש בו גם מסר של תקווה למרות כל הכאב. "כמו שגלי הים מתנפצים וחוזרים לפעמים סוערים ולפעמים רגועים,כך גם חייך לפתע יצבעו בצבעים אחרים." וככל שתתמיד בתהליך שאתה עובר ובעיקר אם תפרגן לעצמך טיפול נאות כדי לא להשאר לבד עם כל העוצמות האילו, תוכל לממש את החיים הטובים שמחכים לך כי אתה ראוי להם למרות הכל ואף על פי כן.... שיהיה בהצלחה, שתמצא לך טיפול, ותמשיך לכתוב, שלך - מציאות אחרת

שיהיה בסדר.

לא מבינה מה קורה לי מרגישה לא בטוחה מרגישה חוסר בכוח באנרגיות הזמן כאילו בקושי עובר לא עושה כלום פחד משתק אותי ,לא מבינה יש איזה נושא שאני מדברת עם המטפלת עליו לא זוכרת מה אנחנו מדברות זה נראה לי כאילו עברה שנה שהייתי אצלה זה מפחיד בקושי שבוע ואני לא זוכרת מנסה לחשוב מה זה היה ואלו תובנות עלו כלום רק גוש ענק בגרון רוצה לבכות ולא יודעת למה . איזה סיוט מהלך ....רוצה לישון מרגישה שבורחת אבל מימה וממי אוף נמאס ליצעד קדימה עשר אחורה להנות מהתהליך אמרה לי המטפלת זה מפחיד לא מהנה אבל מילא אני משתדלתת להיות כאן ועכשיו ובקושי מצליחה לנשום . הגוף רוצה לברוח והנפש נעלמת ואיפה אני .. ובכלל מי אני די חפרתי הולכת לישון באמת

היי יקרה, ראשית לא חפרת אלא ניסית למקד את התחושות שלך כרגע, כאן ועכשיו. את עומדת לפני צעד גדול של שינוי שבעצם הוא לא ממש בחירה שלך, אלא צעד שבמובן מסויים ניכפה עלייך ומאלץ אותך לצאת מתחומי הנוחות ומהמוכר והידוע אל משהו חדש, לא ידוע ומתוך כך מפחיד. את פוחדת מהלא נודע ופוחדת שעולמך יחרב עלייך, כי הפחד משתק אותך, ועל הדרך את שוכחת את עצמך ואת הכישורים והידע והיכולות והניסיון הרב שלך. שכחת את עצמך ובמקום שיש בו חוסר וודאות גם איבדת את האימון בעצמך. שינוי הוא תמיד צעד קשה ומפחיד, ועוד יותר כאשר הוא בא בבום בלי שהיה לך זמן להתכונן לקראתו, אבל את יכולה, יש לך את הכל, שום דבר לא מאוחר ויש לך המון אופציות, הכל פתוח, ואולי המרחב הזה הוא ההכי מפחיד. לכן אולי תנסי להתמקד בדבר אחד ראשוני שבו את כן יכולה לעמוד ותעשי רק אותו. ברגע שתעשי את הדבר האחד, שיחת טלפון.... כל היתר כבר יזרום. כרגע זה מרגיש לך כמו לקפוץ למים עמוקם כאשר את לא בטוחה במים הרדודים, ולכן אולי להתחיל בקטן יפתח לך את כל מה שחסום וכל כך מפחיד. איתך, שולחת לך חיבוק אוהב, שלך - מציאות אחרת

ולגבי הטיפול פשוט לא יודעת בשבועיים האחרונים זה פשוט הזוי עד שאני מגיע אלייך אני כבר לא זוכרת כלום רק את השטויות מסביב. סתם מלחיץ הרעיון אבל בסדר זה מה יש ואני נהנית מהתהליך לילה טוב וחיבוקים

מאוד מוזרה לי הסיטואציה. אני מעדיפה בינתיים לא לפרט ורק כשארגיש בנח, אכתוב יותר. לא נראה לי שגם משנה לצורך העניין, בת כמה אני, אולי אפשר לקלוט קצת לפי סגנון הכתיבה. רק אגיד שעד עכשיו לא טיפלתי בעניין עד הסוף, למרות שכן נכנסתי לאיזה תהליך, אני פשוט כרגע ממתינה, ואני רק בתחילת הדרך בקטע הזה. לא אגיד יותר מידי, רק אגיד וזה נשמע נורא, שאני "מקנאה" במי שעברה פגיעה ויודעת בוודאות שזה קרה, כי יש מצבים בהם החושים מעורפלים ומנגנון ההכחשה מתחיל לעבוד ואז כאילו לא קרה דבר כשבעצם כן.

קודם כל ברוכה הבאה-אם אפשר להגיד כך- זה לוקח אומץ לכתוב-להפתח-לשתף-ואת עושה את זה-את לוקחת אחריאות על הריפוי שלך-כל מכבוד! מאוד מזדהה עם האי וודאות- אני בטיפול הרבה זמן-שנים-ועדיין יש לי פחד שאני ממציאה "סיפורים" וזה די מטריד אותי- מנסה להגיד לעצמי שזה בסדר- שלא צריך הוכחות כתובות- אבל כן- זה עדיין מציק-מנסה לקבל את זה כחלק מהתהיך-מקווה שתמצאי כאן מקום בטוח ותרגישי פחות לבד- איתך-ינשוף

ראשית ברוכה הבאה... ואני חושבת שאף אחת מאיתנו כאן לא גאה על שהיא כאן אלא כולנו מנסות להתמודד עם הדברים הנוראיים שהיו מנת חלקינו. לגבי הכתיבה אין חובה לשתף, את בוחרת וכותבת על פי רצונך ועד כמה שנכון לך, את לא חייבת כלום, רק מה שטוב לך. להרגשתי את אישה מבוגרת שמנסה לראשונה לגעת בדברים הקשים שמעולם לא נגעת בהם והיו מודחקים ומוכחשים עד כה. המנגנון הזה של הדחקה והכחשה הוא מנגנון הגנה של הגוף שבעצם שירת אותך נאמנה עד עכשיו, ועכשיו כנראה שאת מוכנה ובשלה להתמודד עם הדברים, ולכן הם מתחילים לצאת. אל תלחיצי את עצמך ותני לדברים לצאת בזמנם וכמו שהם בלי לשפוט את עצמך ובלי לדון את עצמך עליהם. הדברים יצאו במינונים שהגוף שלך יקבע, ובסוף את תדעי בדיוק מה קרה לך. זה יקח את הזמן שלו, ואין זמן מוגדר שיכול להצביע על כמה זמן זה יקח. כל אחת והקצב שלה, זה אינדיווידואלי לכל אחת ואין חוקים או חוקיות. אין צורך לקנא, כי גם את תגיעי לזה בזמן הנכון בשבילך.... שיהיה בהצלחה ופשוט אל תלחמי בעצמך, לאט לאט זה יסתדר. שלך - מציאות אחרת

מתבוננת לתוך עצמך? ונדמה שאת עדיין מתבוננת מרחוק כמשקיפה מהצד על הדברים עדיין, לא בטוחה אם עלייך לקחת חלק או לא שכן אינך יודעת עדיין בוודאות היה או לא היה? מאוד מזדהה עם דבריה של מציאות שזה לוקח זמן, כל אחת בקצב הנכון לה את נמצאת בתהליך כלשהו שמחה שיש לך מי שנותן לך יד במסע פנימה אל עצמך שהולך איתך בדרך זהירה ובטוחה שזה יהיה פחות כואב. אה, רוצה לומר לך שאני את הדרך לעצמי ולגילוי עשיתי לבד (בגלל איזה שהיא תקרית בטיפול שהסתיים) ו..לא היה משהו לצידי שיכוון, שיתבונן יחד איתי לאט לאט ולכן, זה היה מרסק, כואב ואפילו מאוד מסוכן! עברתי את זה היום אני יודעת הכל על עצמי. אבל עשיתי מהלך פרוע ומסוכן. ואת? לכן טוב שאת בטיפול בדרך זהירה לאט לאט יתבהרו דברים ויתחברו מאחלת לך שאי הודאות תתבהר וכמה שיותר עזרה לעצמך להתמודד. חיבוק, סמויה

נולדתי בתחילת שנות ה - 80. לפני חודשיים בערך הפסקתי עם הטיפול הפסיכיאטרי, בגלל תופעות הלוואי ובגלל שאני לא רוצה להיות תלוייה בתרופות, כי כשמפסיקים לקחת, מרגישים סוג של "קריז". בכל מקרה בימים אלה אני מרגישה את הקושי בלי התרופות ומצד שני מרגישה יותר חיות, אבל פתאום כל מציאות החיים נופלת עלי בבום. בלי התרופות הרגשתי שאני לא לוקחת אחריות על עצמי והיתי די אדישה ולא עשיתי כלום, פחות או יותר. עכשיו יש לי יותר חשק לעשייה ומצד שני חזרו לי הפחדים וחוסר הביטחון. אני יודעת שיש כאלה שיגידו לי שזה לא טוב שהפסקתי עם התרופות, אבל יותר טוב לי ככה, ואני נושאת בתוצאות, שלא תמיד נעימות כי חזרתי להיות סופר רגישה וזה יכול להביא אותי לתגובות קיצוניות, אבל אני מנסה לשלוט בזה.

חלק מהמכתב שכתבתי לנ' המטפלת שלי אני אמורה להביא לה אותו מחר .. תחזיקו לי אצבעות שהיא תבין ולא תשפוט.. בלע .. מפחדת.. החיוך שעולה פתאום בלי קשר לנאמר בימים האלה פתאום קפץ לי משפט מול העיניים: "חבר אמיתי הוא זה שרואה את הכאב בעינייך בזמן שכולם מאמינים לחיוך שבשפתייך" נכון, את לא חברה שלי, את המטפלת שלי- אשת מקצוע. אני חייבת לאמר לך שמאז שהמשפט הזה עלה מולי גרם לי להבין את מה שלא הבנתי עד היום בעצם. סיפרתי לך שזה לא פעם ראשונה שזה קורה לי גם עם הרופאה שלי, וגם עם הפסיכיאטר מבי"הח ובכל מיני סיטואציות! יש לי כמה חברות שגם להן יש ת'תופעה הזו וכן כואבות ודכאון ופתאום צץ חיוך החיוך שלהן לא קונה אותי! כי יש הרבה מעבר לחיוך.. החיוך הזה מאין הגנה. עוד סוג של הגנה שכנראה פיתחתי עם השנים..

המשך- עוד סוג של הגנה שכנראה פיתחתי עם השנים.. את יודעת, זה שלא האמנת לי , פגע בי מאוד. נראה שיותר ממה שאת נפגעת או ש"גרם לך להתרחק ממני" בימים האלה באמת לא הבנתי מה נסגר איתי. ואז עלו בי תמונות מלפני המון שנים גם כשנפגעתי לא הראתי כל השנים האלה הייתי מחוייכת כאילו כמו ילדה רגילה וכי איך היו מאמינים אם הילדה הכי מחוייכת בעולם פתאום מספרת ש X Y Z וכו'.... מזיינים אותה?! נ', זה לא מניפולציה רגשית, אלו דברים שיוצאים מתוך הנשמה אני רוצה שתאמיני לי .. שאת באמת מנסה לעזור , לנסות לשבור את החומות שבניתי , אבל את לגמרי לא יודעת "לקרא" אותי. ואיך קנית את החיוך המזויין הזה? ועוד עניין, עניין ה "גרם לי להתרחק ממך"- נ', מה עשיתי? ולא , אני לא שה תמים אבל , אני לא יודעת מה עשיתי שזה גרם לך להתרחק ממני... זה פגע בי, אלוהים יודע עד כמה בחיים לא אמרו לי את זה, ז"א אנשי מקצוע. שמהם אני תופסת הרבה. חוץ מאחת שאמרה ש"אני קשה לה מידיי" ! גאד דמט!! זו לא פעם ראשונה שאת אומרת לי את זה, גם על עניין החתכים אמרת , שכשאפסקתי לחתוך את מרגישה קרובה אליי. ועכשיו מה? את רחוקה ממני ואני זו שצריכה כביכול "לרצות" אותך כדי לזכות בקירבה שלך אליי כדי שאקבל טיפול יותר טוב כאילו מה זה אומר? מה משמעות הריחוק הזה? במה זה מתבטא/יתבטא? עוד דבר שנזכרתי וחשוב שאכתוב , שלא אשכח לומר לך אותו ביום ב'. ביום ד' בוטלה הפגישה הרגשתי רע בעיקר כי רציתי לדבר והיה חשוב לי להגיע , כשלא הצלחתי להביא מישהי במקומי התקשרתי אלייך (אחרי שהתקשרתי למרכז) ולא חזרת אלי.. יכולתי לחשוב שאת עסוקה ואין באפשרותך לענות יכולתי גם לחשוב שאמרת שעדיך לא לדבר בטל' אבל חשבתי.. מעניין, אם היא היתה מרגישה קרובה אליי, אולי היה אכפת לה יותר , והיא היתה חוזרת לראות מה איתי.. זהו חפרתי יותר מידיי לא יודעת עד כמה את מקבלת שכותבים לך ועוד מכתב ארוך אבל את כל זה היה קשה לי להגיד/להוציא וכנראה שבגלל זה כואב לי הגרון כבר יומיים אני באמת מנסה להוריד מסכות בפנייך לא רוצה ולא מבקשת יותר מידיי רוצה הבנה ותמיכה מקווה שזה לא גרם לך לשנוא אותי עכשיו ע' ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ בנות, לא יודעת למה שיתפתי אתכן בזה.. אבל תודה לכל מי שקראה עד לכאן.. (זה מקוצר מאוד!! )

כל הכבוד מאוד מאוד חשוב לשתף את המטפלת במה שאת מרגישה, גם עם זה קשה, כואב, לא נעים..... מאוד חשוב ובוגר מראה כמה את רוצה לעזור לעצמך כמה את נאמנה לתהליך- לטיפול אני מקווה ומאחלת שיחה פוריה שתצאי בהרגשה טובה ומסופקת איתך יום טוב אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

קראתי את המכתב. מזדהה עם מה שכתבת על החיוך שה סוג של הגנה שפיתחת עוד בילדות פשוט מפני שלא יכולת להתגונן מפני.. אז פשוט חייכת בנית לעצמך מסכה די יעילה כי לא יכולת לעשות כלום, בעצם.. חוץ מלהתבייש ולהסתיר ולחייך.. ובכן, זו מסכה מאוד ערמומית ומאוד מטעה וכמו שאמרת, רק יחידי סגולה ,הקרובים אלייך באמת יכולים לראותך מבעד למסכה, מבעד לחיוך את ה- כל-כך נורא שאת מסתירה. אגב, גם לי יש מסכות כאילה... לכן מזדהה וכעשיו, עד שאזרת כל כך הרבה תבונה ואומץ לכתוב לה היא אינה יכולה לקבל אותך אילוץ כואב כל-כך מבינה אותך כמה זה בוער לך מבפנים שאת מרגישה מתה, מחוקה מכירה את זה... יש לי רעיון! בגלל שאת נורא רוצה שהיא כבר תקרא וזה מאוד מאוד חשוב לך בטיפול שהיא תראה את המכתב אז פשוט תקבעי להיפגש איתה דחוף ורק תמסרי לה את המכתב או תשלחי אותו למרכז בו היא עובדת או תסרקי לה למייל עוד היום לפחות, היא תקרא את המכתב שלך ותגיב שהיא תוכל. ואז בפגישה הבאה הא כבר תהיה מוכנה ומצפה לך אחרי שהיא קראה ואז הפגישה הבאה תהיה מאוד משמעותית לשתיכן! תנסי ... ו..פתאום נזכרתי שזה מה שקרה לי עם המטפלת אבל אני אזרתי תושיה ושלחתי לה מכתב למרכז לא חיכיתי. כי, כל מיני בערו מבפנים ואז.. הטיפול קיבל תפנית מאוד חשובה ומשמעותית נק' ציון בחיי. שהיא שלחה לי מכתב חזרה שהדלת שלה פתוחה הופיע חלום שפתח דלת לכל מה שהדחקתי בכל ימי חיי. אז.. מבינה כמה זה חשוב לך לכן נסי שלפחות המכתב יגיע אליה עד הפגישה הבא... בינתיים, שולחת חיבוק גדול סמויה

באת רק לצרוח כי אין מקום בטוח אחר ששם אפשר פשוט לזעוקקקק אז אני מתנצלת מראש על הרעש... אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההה דמעה

מקווה שיעזור ישחרר ירגיש בטוח כאן בשבילך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

האמת שזה לא עוזר הלוואי והיה לי את האומץ לצרוח באמת בקול- ולא רק בכתב דמעה

שבוע של שלווה ואהבה , שבוע של חיבור לעצמינו ולזולתינו שבוע של נתינה מכל הלב וגם לא לשכוח לקבל שבוע של הקשבה ליקום ולכוח עליון שבוע של תובנות ופתרונות שבוע של שפע מהכל אנא חברים יקרים שלי פיתחו את ידייכם גדול היקום שולח לכם שפע של אושר ואהבה ופרנסה קבלו זאת באהבה זה בישבילכם אוהבת חיבוקים

שבוע של אור אנרגיות חיוביות לכולן איתכן אידה עו"ס MSW נפגעןת תקיפה מינית

תודה על כל האיחולים המרגשים. ומאחלת לכולם גם שיהיה שבוע של אחווה ושל ביחד, ללא תחושת הלבד והבידוד. שבוע של שייכות וחיבור ללא תחושת השונות, שבוע של שמחה בלב שתנטרל את הכאב. ושבוע של צמיחה והתקדמות ללא תקיעות ושיתוק... חיבוקים לכולן, שלכן - מציאות אחרת

אחד הדברים שעושים לי טוב זה לצלם וכל פעם אני מעיזה יותר אני מצרפת פעם ראשונה כאן לינק לצילומים שלי מקוה שזה יפתח http://www.facebook.com/album.php?aid=78408&id=1662663969&fbid=1535662365820

מאוד אהבתי כל הכבוד! דמעה

(: תמונות מדהימות כל כך מעבירות רגשות, רשמים ומסרים. לא ידעתי שאת צלמת כזו מדהימה עד שראיתי את התוצרים (: נ.ב אהבתי בעיקר את תמונות הלילח והחושך אפלות, מסתוריות ויפהפיות... סמויה

בסשן אתמול עם הפסיכולוגית היא סיפרה לי שלפני שנה בערך אחרי סשן לא קל היא התקשרה לאימי כדי שתשים עלי עין . היא סיפרה לי את זה שנה אחרי המעשה .. לא בגלל חשש מפגיע עצמית (שאני אפגע בעצמי) אלה היא רצתה שהורי ידעו שאני עוברת תקופה קשה. זה כלך פוגע! אם היא חששה לי למה לא דיברה איתי ?! אני בת 30 (ולא משהו) ראבאק!! יכלה לשלוח לי e mail יש לה את הנייד שלי!! לדבר עם אמא שלי?? בגילי?! מה עד כדי כך היא חושבת שאני חסרת יכולת תקשורתית?? לדבר עם אמא שלי ?? מילא חששה ל חיי אבל לא.. פשוט עוברת עלי תקופה קשה! מרגישה שנכשלתי במבחן המציאות בזמן קריטי היא פשוט לא יכלה לדבר איתי כאישה לאישה. אדם בוגר. :( אני מרגישה שלא סיימתי טיפול.. ואני לא מסוגלת להתחיל מחדש.. אני אצלה on and off יותר מ8 שנים !! מה זה שווה אם תקשורת בסיסית אין לנו כואב עלמה דרעק

היי עלמה, אני חושבת שהמטפלת רצתה בטובתך ועשתה את זה בדרך שהכי נראתה לה אז. היא עדכנה את הוריך אולי כדי לא להבהיל אותך ולהגיד לך שמצבך בכי רע. אמנם היא סיפרה לך אחרי שנה, אבל כעיקרון היא יכלה גם לא לספר לך בכלל ולא היית יודעת מיזה. לפעמים מה שמרגיש למטפלת כדרך הנכונה לא בהכרח נכון למטופלת, אבל יש צורך להפריד ולשאול את עצמך האם את בטוחה שהיא רצתה לפגוע בך בכוונת תחילה? או שהיא רצתה לטובתך ועשתה את זה בדרך שנראתה לה אבל לא נראית לך? לא חושבת שזה מה שגורם לך להרגיש שאין בניכן תקשורת בסיסית. הטיפול עצמו אחרי 8 שנים צריך להיות כבר בטוח ולהשאיר אותך בתחושה שהיא כאן בשבילך כדי לעזור לך. אם זה לא המצב רצוי לפתוח את זה איתה ולבדוק מה קורה... בכל אופן ומה שלא יהיה, את לא צריכה להאשים את עצמך ולקרוא לעצמך בשמות. גם אם המטפלת לא בסדר איתך זה לא בגללך ובטח לא בגלל שאת זבל (דרעק), אלא משהו אולי הפסיק לעבוד או שהיא הייתה נכונה לך ועכשיו כבר לא.... צריך רק לדבר על הדברים, ואת צריכה לפתוח אותם כי המטפלת שלך לא יכולה לדעת שאת מרגישה כך בלי שתגידי במפורש... בהצלחה, וברוכה הבאה, ואם נכון לך תמשיכי לכתוב ולעדכן. שלך - מציאות אחרת

אני לא צריכה שאמא תשים עלי עין. מה גם שהיא (הפסיכולוגית) אמרה בפרוש שהיא לא חששה שאזיק לעצמי אלה פשוט הייתי נסערת והיא חשבה שאני צריכה "צומי" . היא הייתה צריכה לדבר איתי (יש לה את מספר הנייד שלי וגם את המייל). היא אמרה שמכוון שאני טיפוס סגור ושומר דיסטנס היא לא חשבה על האופציה.. לדעתי זה כמו להגיד אוקי טעיתי אבל הריצפה הייתה עקומה. במקום לקחת "בעלות" על הטעות.

עלמה יקרה המטפלת סיפרה שדאגה והתקשרה לאימך היא עשתה מבחינתה את הדבר הנכון מתוך דאגה עבורך... משהו נשבר... האמון נשבר היא עושה דברים בלי לידע אותי... יותר מכך היא לא סומכת עליי.... כל כך קשה לתת אמון וכל כך קל לשבור אותו.... והכאב צורב אני מאמינה שצריך לפתוח זאת יחד עם המטפלת לדבר על מה שאת מרגישה בטיפול בעקבות משבר האמון... לחשוב יחד אך ממשיכים... בהצלחה איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

הלאה למרות הכל? כלכך חבל לי על מה שהיא עשתה כי לא ככה רציתי לסיים טיפול :(. לא מרגישה מוכנה לסיים טיפול לא עכשיו.. אבל מצד שני .. איך אני נותנת בה שוב אימון? עצוב לי

קשה להסביר- מאבדת את הקשר עם "בחוץ" . מרגישה לכודה- נורא לבד- מנסה לאחוז במשהוא- ולא מוצאת במה- לא יודעת איפה אני מתילה והשני נגמר- אני מדברת בהגיון? הכל נראה מטושטש- אני נמצאת בכלל? אני אמיתית? יודעת שכן- אבל לא מרגישה מחוברת- בכלל לא!

היי ינשוף יקרה, לפעמים עודף של מתח וכאב גורמים להרגשה שאין כוחות לשאת את זה ומגיעים לניתוק רגשי. במקום הזה של הניתוק מרגישים כמו שאת מתארת, לא מרגישים נוכחים וקיימים, אין רגש ובעצם לא מרגישים כלום. עד כמה שזה קשה, זה לפעמים חלק מההגנה של הגוף עלייך וברגע שהגוף יעשה את הסדר הפנימי שלו התחושות והרגש יחזרו אלייך. זה להרגיש כלואה בתוך גוף שלא נישמע לך, אבל זה יעבור ואת תחזרי להרגיש.... יודעת שתחושת הלבד נוראית, ובמצב כזה היא עוד יותר מתעצמת. זה יתאזן בהמשך, מקווה שכבר עכשיו יש שינוי לטובה, ומה שיכול לעזור הוא לעשות דברים מרגיעים שמסיתים את הדעת ממחשבות ומחשיבה, וכך לנוח ולצבור כוחות... שולחת לך חיבוק עדין, שלך - מציאות אחרת

בוקר טוב יקרה! יודעת שמילים שלך יש הגיון- אבל לא מצליחה להתרכז להבין אותם- עדיין מנותקת- מחכה שזה יעבור- תודה בכל זאת שאת כאן- ינשוף

זה לא נעלם אף פעם חמודה מנסיון אישי את יכולה לבקש טיפול דרך קופת החולים(טיפול פסיכולוגי+פסיכיאטרי)יש באשפוז יום כולל עם טיפול תרופתי באישפוז היום יש מגוון דברים בידקי זאת זה יעזור לך מעט

מה שלומך היום? מבינה את תחושת הניתוק תחושת טשטוש ובלבול... - לבד וזה הכי קשה וכואב ליבי איתך אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

אני מרגישה כבר כל כך עייפה לרצות להמשיך קדימה נמאס לי להתעקש מרגישה שכבר דיי לי אף אחד לא מתרגש מההצלחות הקטנות וגם הגדולות עבורי,אף אחד לא באמת כואב את הכאבים האלו של הבדידות הזו פשוט אף אחד. גם הפגישה עם המקומות בהם אני מצליחה כואבת לי,משום שאף אחד לא איתי שם,מתרגש ממני,מההשגיים,מהכאבים והנפילות בדרך ועם זאת העקשנות להגיע למעלה,קדימה. אז למה להמשיך? זה הרי מה שהחזיק אותי כל השנים,הידיעה שאם אפול ואראה לעולם שנשברתי,אז יתאכזבו ממני,יכאבו...כל הזמן נאחזתי בזה שהמטפלת שליוותה אותי 12 שנה תכאב אם אחליט לוותר,עכשיו כבר אין את זה זמן מה שאין את זה. קראתי את מה שבובה כתבה על כדורים,כדורים כבר לא אקח...אם ארצה לסיים את חיי,זה יהיה בדרך שכבר אין חרטה עליה,אעשה את זה בידיעה שאין לאן לחזור ושגם אם אתחרט בשניה האחרונה לא תהיה שום הצלה. ואז אהרוס את מה שכל כך התאמצתי..אשבר באמצע הדרך. אז מה? אפסיק את הכאב הזה ברגע אחד בום טראח ויגמר אין לי כוח. אלוהים,האם מותר לי להתפלל שאמות? המשא הזה כבד עלי אני מצליחה לשאת אותו כמה צעדים קדימה,מחכה לידיים אמיתיות מושטות,ורק נתקלת בכל מיני כאילו שלא באמת מצליח לחמם אותי אני לא יכולה לדרוש מהמטפלת שלי שתהיה אמא שלי אני לא יכולה לבקש ממנה שברגעים אלו שבא לי למות תבוא ותחבק אותי אני אפילו לא יכולה בזן פגישה לבקש שתחבק אותי למה? כי אני לא יודעת בכלל איך עושים את זה, ובכלל,נכחתי לדעת שלא באמת מגיע לי חיבוק..כל חיי אני מתפללת לחיבוק הבטוח והמוגן הזה,והוא לא מגיע.. אלוהים,מותר לי להתפלל שאמות? אני נלחמת ונלחמת,החיים האלו לבד קשים לי מדי אני מבקשת שתשמע אותי אני מתחננת אלייך בבקשה אני זקוקה לישועה מפני שהידיעה הזו של הלבד הורגת אותי הפחד הזה שאולי היה צריך לקונן בי שנים רבות יותר אך בעבר רק שרדתי..עוד ועוד קדימה,חייבים..אבל היום אני כבר מרגישה שותר מדי לבד יותר מדי תלושה יותר מדי הכל יותר מדי הייתי גיבורה שורדת אמיצה יותר מדי דיי לי

איך את מרגישה היום? מקווה שיותר טוב ,אחד הדברים הקשים זה הלבד אני זוכרת שפתאום הבנתי שאני לבד מהרבה סיבות ולא רק כי אני רוצה ,אבל למדתי לבקש עזרה לכתוב ולהיות קצת פחות לבד . מניחה שאחרי 12 שנות טיפול יש כבר המון דברים שהם אחרת שאת כבר במקום אחר . מאמינה שהרגשות האלה שבאים אלייך עכשיו הם יהיו מקום אדיר לצמיחה . לא הבנתי האם יש לך מטפלת חדשה או שאת בלי טיפול כרגע ? אוהבת אותך את לא לבד

מיצד אחד אני מאד מאד מבינה את תחושת הלבד הנוראית הזאת, שאין באמת עוד נפש חייה לחלוק איתה את ההצלחות לצד הכאבים שבדרך, את ההתקדמות והנפילות וכד'. המטפלת שלך נמצאת שם בשבילך כדי שתשתפי אותה בכל מה שמרגיש לך נכון גם בזה אם נכון לך. יחד עם זאת יש משהו מאד בסיסי ששגוי לדעתי בחשיבה שלך. כל המהלכים שאת עושה, כל הצעדים קדימה הם בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר. את מצליחה לעשות המון דברים והשיקול להמשיך בדרך הזאת לא צריך להיות תלוי התגובות שקיבלת. את צריכה להיות זאת שמפרגנת לעצמך וזאת שמודעת לכל ההשגים והקשיים. החיזוק לעולם צריך לבוא מתוכך ולא מגורמים חיצוניים. רק את נמצאת שם איתך כל הזמן. והפרגון החיצוני לא צריך להיות מה שיאמת לך את הידיעה העצמית שלך שאת מתקדמת. כל התקדמות היא שלך ועבורך וזה מה שחשוב, ולא מה חושבים אחרים על כך. והמניעים להמשיך הם רק בגלל שאת רוצה להתקדם בשבילך ולא שאת מתקדמת כדי שאחרים יראו. שתהיה שבת רגועה, שלך - מציאות אחרת

מילים כואבות... מילים של רגשות פנימים אמתיים- קשים, כואבים שכל השנים התחושה כי חזקה היא לבד להתמודד לבד יום יום...רגע רגע... ואם כל הקושי והרצון...לדיי אני שומעת אותך מקווה שיהיה אחרת תחזיקי חזק את התקווה האור יבוא בעקבותיו ליבי איתך מחזקת אידה עו"ס MSW נפגעות תקיפה מינית

קשה ממש קשה קמתי הבוקר הפוכה לגמריי בקושי עבדתי עד 16 היום אני קורסת, ובנוסף לכל, הגרון כואב לי ואני חלשה לא היה לי טיפול היום כי רצו אותי בעבודה והיה לי קשה בלי טיפול מרגישה חנוקה מי שראתה אותי אתמול "פורחת.. מחיוכת".. עכשיו 180 מעלות .. מכאן טריגר- בכל המצב השיט הזה שוב נכנסה בי המחשבה לבלוע כדורים לא אעשה את זה כי אם כן, לא הייתי כותבת כאן אבל שוב המחשבה הזו צצה לי בראש? שוב אני רואה כדורים מול העיניים גם בלי שהם מולי קשה לי קשה לי מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני פה... מבינה שאת סובלת מאוד עכשיו המצב רוח התהפך ל- סערה לפני שידרדר עוד אולי תתקשרי למטפלת? זה נשמע קצת לא טוב המחשבות הללו על.. למרות שאת לא תעשי.. אני דואגת לך! בובית! שולחת לך חיבוק ו

התקשרתי אליה היום כי זה כבר היה השיא שלי פעמיים היתה בממתינה והיא לא חזרה אליי כבר הבנתי לבד אז לא חזרתי אליה !! אין פשוט אין עם מי לדבר! כי אם לאנשים קשה איתי ואם אנשים "מרגישים שהם מתרחקים ממני" אז מה לי נותר לאמר על עצמי? אני לא התייאשתי מעצמי? אולי אז עדיף כבר לא להיות !! בלע!

איך את מרגישה. התקשרת למטפלת עוד פעם ? אוהבת אותך יקרה את לא לבד

לא יודעת איך מרגישה.. הימים האחרונים עברו עליי כמו סיוט שלא נגמר.. לא התקשרתי אבל כתבתי לה מכתב ארוך ארוך מאוד שאולי אפרסם אותו כאן. . נראה תודה יקירתי