פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אם יש גן עדן אייל גולן "יש רגעים נגמרות לי המילים רק הראש מלא תמונות רעשים ודמיונות רגעים נגמרים ההסברים רק הלב עובד שעות לכסות את הדמעות אם יש גן עדן או מקום מסתור עכשיו חבקי אותי ואת פצעי וקחי אותי אליו ..... יש רגעים לא יודע מה עושים מול עיניים אדומות מול גבהים ותהומות רגעים שהכל נשבר בפנים וכולם אומרים תפילות ואני מלא קללות.." יש ימים כאלה מתעוררת לדפיקות בדלת הלב מחסיר פעימה לרגע נדמה שאבא יצא מהקבר ובא להרוג אותי הרי לפני שניה הייתי בתוך חלום בלהות איתו אבל לא זה אל אבא זה חברת חשמל רוצים לנתק את החשמל התחננתי לא ינתקו היום מחר יום חדש ניסיתי לחזור לישון חלום הבלהות מחכה בפינה עוצמת עיניים והסרט רץ פוקחת עיניים ואיכשהו עדיין רואה את התמונות מצטערת שבכלל התעוררתי הבןקר לא רוצה יותר להתעורר דמעה

דמעה יקרה מאד, מבינה את הכאב שלך ואת המחשבות הקשות שפוקדות אותך. יקרה אני מאמינה ויודעת שעכשיו קשה ועכשיו כואב ורע, אבל הכל יתהפך ולא ישאר כך לאורך זמן. מגיע לך לחיות חיים טובים ומלאים, לא מגיע לך לסבול ככה וזה יגמר, רק קצת סבלנות. הכל בא בגלים ופעם אנחנו למעלה ופעם למטה, את תעלי למעלה עוד מעט. אביך כבר לא יכול לפגוע בך ולא מגיע לך למות בגללו. האחריות למה שקרה הא רק שלו והרצון שלך למות הוא לקיחת אחריות על מה שקרה לך. כמובן שגם הכאב עושה לך את זה, אבל יקרה, את רוצה רק שהכאב ילקח מימך, את רוצה לחיות בלי הכאב הזה. יקח קצת זמן, הגוף יעבד את הכל ואת תזכי לחיים הטובים שמגיעים לך. שחף יקרה את לא אשמה בדבר מכל מה שקרה, לא בחרת ולא רצית כלום מכל זה. זה לא שלך, האשמה כולה מוטלת על מי שפגע בך. מחבקת אותך בכל ליבי ואוהבת המון. שלך - מציאות אחרת

כתבתי בטעות שחף במקום דמעה בתוך הטקסט, סליחה, סליחה סליחה, התבלבלתי.... :( שלך מציאות אחרת

תודה על המילים אבל אני התיאשתי סופית זהו וויתרתי :( דמעה

כמה שאת צודקת יש ימים ויש רגעים שהכל נצבע בשחור ימים קשים אין ספק מצער מאוד לשמוע כמה המצב קשה האם התחלת כבר לעבוד מהבית ? יודעת שמאוד קשה ובכל זאת מקווה שכן מקווה לימים טובים יותר ולילות ללא סיוטים נשמה ,יש לך שלוש סיבות מאוד חשובות שלמענן את צריכה לקום יומיום השתיים הראשונות הן הבנות שלך והשלישית זו את שחשובה לא פחות מהן ! לצערי אין לנו את הפריבילגיה הזו שמאפשרת לנו לא לקום בבוקר מי ידאג לבנות אם לא את ??? אוהבת מאוד-חטולית

שלום לכם בנות יקרות!! ואידה היקרה!! שולחת לכם מעומק ליבי ונשמתי המון אהבה חיבוקים גדולים וחזקים ואנרגיות טובות. עם תרצו לדעת את שלומי אז אין ממש שיפור ניכר אני עדין חלשה ושבורה נפשית ופיזית.ומרגישה עדין לא טוב היתחלתי שוב לקחת את הכדורים והם גורמים לי להיות מעורפלת מטושטשת לגמרי לבין סוג של זומבי.לא קל לי קשה לי מאד מאד מנסה להמשיך ולזרום הלאה ולא ממש מצליחה,עדין מאד כואבת ומבולבלת ויש לי כל מיני פלשים רעים מהילדות ובכלל וזה מאד מכאיב וקשה לי.הכדורים גורמים לי הרבה פעמים ליתקל בקירות והגוף ניפגע לי יש לי פה ושם כחולים מהמכות שאני חוטפת, אני גם נופלת הרבה פעמים בגלל חוסר יציבות מזעזעת.סוטול חוקי אבל מאד לא נעים איכיס ): אני גם ישנה הרבה כי אי אפשר אחרת,הגוף עייף עצבני ומותש מהכדורים אני מאד מקווה שזה יעבור ויחלוף לי והגוף שלי שוב יתרגל לכדורים המגעילים האלה אני שונאת אותם נורא הם הופכים אותי לגוש זומבי עצוב סגור ומופנם . חטולית יקרה!! אני מקווה שלא הצטירתי לך כטיפוס אנוכי כאשר כתבתי שקשה לי ליקרוא לפעמים את ההודעות של הבנות היקרות מפז פה. (: פשוט אני לאחרונה במצב קשה נפשי עוברת המון תהליכים ומוציאה הרבה איכסה מהחיים שלי.וגם המון המון מוצפת בילבול וכאב הכל צף לי בנשמה עד כדי חנק שאין אוויר.אני מאד אוהבת פה ומעריכה את כל הבנות פה.כל אחת באשר היא נכנסה לתוך ליבי ונשמתי.פשוט לפעמים הן כותבות דברים קשים על עצמם אבל בגלל הרמה הגבוהה של ההיזדהות איתם אני מרגישה שהן חושפות רגשות פרטים שלי.(כאילו הם חושפות אותי באופן אישי קצת הזוי אבל ככה אני מרגישה.)תודה חטולית על כל האיחולים הלבבים שכתבת לי זה מאד מחזק אותי שולחת לך חיבוק ענק בחזרה.ינשוףומציאות אחרת היקרות! תודה לכם על הכל על המילים החמות והמעודדות על זה שאתן נותנות לי כוח וחום ונותנות לי להרגיש בבית עם הרבה חום ואהבה.אתן גדולות מהחיים שולחת לכם המון חום ואהבה והמון חיבוקים חמים וחזקים.אידה תודה גם לך על כל החיזוקים שאת תמיד נותנת לי ולא נותנת לי ליפול לתוך תהום ותמיד יודעת לומר את המילים הנכונות כאשר אני בנפילה תודה תודה לך יקירה.אוהבת אותכם בנות אוהבת אותך אידה שולחת לכם כוחות נפש ואהבה והמון חיבוקים חמים וחזקים. (: (: שלכם תמיד באהבה רבה רבה ילדה של אף אחד.

ילדה יקרה, תודה נשמה על המילים החמות והאהבה הגדולה ששלחת לנו. את גדולה מהחיים, את מרגישה כל כך רע ובכל זאת מוצאת את המילים החמות והכל כך מחזקות עבור כל אחת מאיתנו, פשוט ענקית. מאחלת לך יקרה שתתרגלי מהר לכדורים ועוד יותר שתרגישי טוב יותר במהרה ולא תזדקקי להם יותר. מאחלת לך את כל הטוב שיש לעולם הזה להציע, מגיע לך רק טוב. רוצה בשבילך שתהיי מאושרת ושמחה ושתרגישי שאת שייכת, שייכת בעיקר לעצמך וחשובה לעצמך, ושתרגישי שאת חלק מהעולם הזה, חלק חשוב, העולם הזה יפה יותר בזכותך. אוהבת ומחבקת בכל ליבי, שלך - מציאות אחרת

כמה אני שמחה שאת בחיי- את פשוט מחזקת אותי- זה מדהים אותי איך את מסוגלת לתת כל כך הרבה למרות כל מה שאת עוברת-!!! אני זוכרת כאשר גם אני לקחתי המון תרופות ומה שהם עשו לי- זוכרת את החוסר אונים מול החולשה הענקית והרגשת"זומבית"- תנסי לקבל את זה כזמנית- נכון את צריכה את התרופות עכשון אבל זה עוזר לך לסרוד את כל הכאב. תקבלי איפה שאת עכשיו- אז קשה לך לקרוא ולהזדהות עם הכל- זה בסדר!!- הכי חשוב - את מכירה את עצמך הכי טוב מה טוב בשבילך- אל תתיישי- הכוחות יחזורו ויהיו זמנים יותר טובים!!- אוהבת אותך מאוד!! כאן בשבילך מתי שצרצי!!!

באמת מצטערת לשמוע כמה קשה לך הכדורים מרדימים רק בתחילת התהליך שלהם עד שהגוף מתרגל אליהם אחר כך יהיה יותר קל וישפיע פחות על השינה אפשר לדעת איזה כדורים את מקבלת ? למה את חושבת שהצטיירת כטיפוס אנוכי ? מה פתאום ,אני יודעת שישנן הודעות קשות שמעוררות טריגרים ולא כל אחת מסוגלת לקרא אותן ולהגיב עליהן , בגלל זה כותבים טריגר ,את לא חייבת לענות לשום הודעה שאת לא מסוגלת אני מאמינה לך שאת מזדהה עם הכאב של מי שכותבת כאן כאלו שזה הכאב האישי שלך , לכולנו קורה אותו הדבר ,אני מבינה שאת נמצאת בטיפול עכשיו ושם את מצליחה לדבר על הדברים שהכי כואבים לך , כל הכבוד לך , רוצה להגיד לך שתדעי-כמה שתוציאי החוצה יותר ככה תתנקי יותר מהר , התהליך מאוד קשה ומאוד מתיש , הוא סוחט ממך את כל האוויר החוצה ומשאיר אותך כמו סמרטוט ,ואחר כך לוקח עוד כמה ימים להתאושש , לגמרי מבינה אותך , רק תהי עם הרבה סבלנות ותראי שלאט לאט תתחילי להרגיש יותר ויותר טוב , מבטיחה לך ! אני מבינה שקשה לך להגיב להודעות , אז תיכנסי לפחות מידי פעם כשאת מסוגלת ותעדכני לפחות מה המצב שלך , אני נורא אשמח לשמוע כשתרגישי כבר קצת יותר טוב ויותר קל שולחת לך חיבוק גדול וכולו בשבילך תרגישי טוב חטולית

ונכנסתי להגיד שלום. לחתולית המקסימה, דמעה אהובה, שחף, גל, וגם לבנות החדשות. ואידה כמובן... אני? כרגיל. בעצם לא רגיל. מעצבן!!! התקבלתי ללימודים, תואר ראשון, אבל אין כסף, לא לממן את הלימודים, ולא להחזיק בית במשך ארבע שנים. ללא פרנסה, כי הלימודים תובעניים מבחינת השעות. כל החיים התפספסו לי, מבאס. ליאור

מנסיון יקירה כממש רוצים מסתדרים , יש המון מלגות תבררי אל תוותרי את יכולה

מצטרפת אל בוחרת בשינוי ומקווה בשבילך שתילחמי על הלימודים שלך ותצליחי לממש אותם וללמוד את מה שבחרת. יש כל מיני פרוייקטים בתוך הלימודים כמו תנופה ועוד שמאפשרים בעניין של כמה שעות שבועיות לקבל השתתפות ומימון חלקי ללימודים ויש פרח שגם נותן תגמול כספי. יש אופציות ואפשר למצוא פתרון, רק אל תוותרי ואל תרימי ידיים. שלך - מציאות אחרת

ליאורוששששששש איפה את למה את נעלמת לטווחים כאלה ארוכים יואווו כמה התגעגעתי מאמי שלי-מה זאת אומרת להחזיק בית בלי פרנסה ? את לא עובדת ? פיטרו אותך ? בדקת אולי במחלקת הרווחה אם יש אפשרות לקבל מהם משהו ? נכון כתבה לך מציאות אחרת , תבדקי לגבי מילגות הילדים המקסימים שלך גדלים והם ימשיכו הלאה את חייבת לדאוג לעצמך גם -אם לא את מי ידאג לך ? למה שתחיי בהרגשה שהחיים התפספסו לך ? וזה שהלימודים תובעניים מבחינת שעות -אז מה תאצילי על הילדים תפקידים כדי שיעזרו לך איזה כייף שנכנסת , כמה אני שמחה לראותתותך כאן איפה צחת השמנת שלי ? מיאוווווווווווווווווו מאמי שלי -תכנסי יותר , את חסרה לי המון חטולית

התגעגעתי לכתוב כמה דברים קורים בבת אחת, הכל מתערבב לי ואני לא יודעת למה לתת תשומת לב קודם. הגשתי תלונה במשטרה ביום רביעי 7 שעות ישבתי שם ורק דברתי וספרתי המון תאורים פלסטיים שמעוררים בחילה, ידעתי שאני הולכת לכיוון זה, לכיוון תיאור כמעט מפורט של כל הגועל שנמשך שנים רבות מדי, כל הגועל שרק התעוות עם השנים, כל הגועל שלא יצא מתוכי מעולם. אז אמרתי, ותארתי, וספרתי, ועניתי על שאלות דוחות שמרגישות לא פעם כאונס פולשני על שולחן במשטרה, רכל הזמן הזכרתי לעצמי שזה לא כך, שאני באתי להתלונן. 7 שעות הוצאתי את החושך אל האור, הייתכן? אולי. מאז הגרון שלי מרגיש לי מוזר, מלבד התחושה יש גם צרידות ורגעים בהם נעלם לי הקול. כמה מפחיד זה לדעת ששם בתחנת המשטרה היה לי כוח כוח ברמה שאני עצמי מסוגלת להכניס אדם לבית סוהר על מעשיו המעוותים, אבל עדיין, עם כמה שברור ששם מקומו, עדיין זה קשה..עצם המחשבה ע"כ. ואז אני חושבת על מי שילדה אותי שחיה איתו ובעצם חולה, ואולי לא תצליח לבד אם הוא לא יהיה זו הטרגדיה הקשה ביותר שלי, עצם הנוכחות שלהם ביחד, עצם זה שהם המשיכו להיות ביחד טוב נו, מה זה ביחד כאן? היא חולת נפש והוא מטורף אז מה אני? האם יש לי כוח למה שיבוא בעקבות הגשת התלונה? אולי אני שואלת שאלה זו מאוחר מדי, אך תבינו..זו לא הייתה בחירה שלי להגיש את התלונה, זו לא הייתה בחירה, זו הייתה חובתי לעצמי אם רצוני הוא לא להשאר בחיים כבר לא נותרו לי ברירות מצטערת שאני נעלמת וחוזרת ואז מפילה עליכן כאלו פצצות מצטערת אני מנסה לאסוף כוחות כמה שאפשר,גם שאין לי מהייכן. אני עוברת לת"א הכל התבלגן לחלוטין הכל קשה מדי ומסובך מדי ולא ברור ולא הגיוני ואין סדר הכל קורה בבת אחת ואני רק מחפשת מישהו שיחזיק לי את היד לא מוצאת החשכה לפעמים...אוף החשכה הזו אולי מתוכה יצמח אור בוקע שלכן, ציפור

וואי ציפורת את ממש גיבורה! כל הכבוד לך!!! אני גאה בך!!! להגיש את התלונה זה כל כך לא פשוט ולשבת ולספר שעות על גבי שעות... וואו! איזה אומץ יש לך! כמה כוחות נפשיים!!! אם אני זוכרת נכון, את לא בטיפול כרגע? חשוב מאוד שכן תהיי בטיפול כי כל התהליך הזה מאוד לא פשוט וסוחט נפשית ומאוד חשוב שתהיי שם מישהי לידך שתתמוך, שתחזק שתוכלי לעבד איתה את כל מה שעובר עלייך כי כפי שאת בוודאי יודעת התהליך לא מסתיים בהגשת התלונה אלא רק מתחיל אז אם אני זוכרת נכון ואת באמת לא בטיפול תפני לטיפול בהקדם האפשרי קשה מדי לעבור את זה לבד יש בראשון מרכז לנפגעות שהטיפול הוא חינם וארוך טווח מרוב המקומות בת"א זה לא בעיה להגיע לראשון אם את רוצה יותר פרטים תכתבי לי למייל ואני אתן לך את הפרטים המייל שלי זה [email protected] ואין לך בכלל מה להצטער על כך שאת כותבת רק מדי פעם אנחנו תמיד שמחות לראות אותך כאן ולהיות איתך עד כמה שאפשר כל אחת כותבת מתי ואיך שמתאים לה ואם מתאים לך לקפוץ מדי פעם ולהוציא את מה שמכביד עלייך להניח לרגע ראש ולנוח כאן אז זה בסדר גמור אנחנו תמיד כאן בשבילך שולחת לך קצת רוגע ושלווה של שבת מחבקת ברכות שחף

אמיצה וגיבורה שלי את מקסימה ונהדרת מאושרת בשבילך שסוף סוף התחלת את התהליך המייגע את לא לבד אני כאן איתך לכל מה שאוכל הנה -כבר מחזיקה לך יד בחוזקה שלא תפחדי http://www.shengby.co.il/uploads/%D7%99%D7%93%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%90%D7%95%D7%97%D7%96%D7%95%D7%AA%5B1%5D.jpg המעבר לתל אביב יהיה לך קל יותר ? סבבה כל מה שהתבלגן עוד יסתדר סומכת עלייך יפה שלי ליל מנוחה מותק ובהצלחה רבה חטולית

עדיין כל יום החום עולה וכבר לא יודעת מה לעשות זה מתיש אותי כל ההתמודדות הזאת ביום ראשון סוף סוף הולכת לרופא אולי יוכל לשלוח אותי לאיזו בדיקה כדי לבדוק מה יש לי מה שהכי מפחיד אותי זה שמאוד יכול להיות שזה אך ורק על רקע נפשי ואז בכלל לא ברור לי מה עושים עם זה בעצם גם אם זה וירוס לא כל כך יש מה לעשות אני מנסה להיעזר בשמנים ארומטיים אבל זה בדיוק עוזר כי כבר תקופה ארוכה אני עם החום המעצבן הזה אוףףףףףףףףףף :(

התפספס לי ה*לא* בשורה השלישית מהסוף

היי שחפיתוש, אני מאוד מזדהה איתך עם העניין של החום, תחושת התסכול וחוסר האונים שזה מייצר, אצלי זה קורה גם כאשר החום על רקע בריאותי ולא נפשי, התחושה הזו שהחום עולה ואיך מה לעשות בנידון באמת. בכלל,זה שהגוף מייצר חום בעצמו.. בכל מקרה, נדמה לי שאני מדכאת אותך עם ההזדהות שלי בנוגע לחום, אבל אני רוצה לומר לך שבין אם זה פסיכוסומטי ובין אם לא, זה אכן עובר..אולי נסי לא להלחם בזה, עד כמה שזה נשמע קשה, פשוט לא להלחם. ואני מקווה שמחר כבר יהיה לך חצי פתרון ביד ואולי כאשר תדעי מהייכן זה מגיע, או לפחות מהייכן זה לא מגיע, אז תהיה לך יותר שליטה ופחות תסכול אגב, איך בעבודה? האם התחלת בסוף לעבוד? שולחת לך חיבוק ציפור

את בכלל לא מדכאת אותי להפך, ההזדהות שלך מאוד עוזרת זה תמיד עוזר שיש מי שמבין כי ככה אני מרגישה פחות לבד ואגב, עד כמה שאני מבינה כשזה פסיכוסומטי דווקא כן חשוב להילחם ולא לתת לזה להשתלט עלי ולנהל לי את החיים אחרת זה יכול להימשך לנצח כי זה משרת אותי במשהו   עבודה בסוף אין לי לצערי הרב מי שהבטיח לי הרים וגבהות כנראה התחרט ואפילו לא טרח להגיד לי פשוט התחמק מלדבר איתי כשניסיתי להתקשר כמה פעמים וגם לא חזר אלי בהמשך :(

היי יקרה, מה קורה? מה אמר לך הרופא? מקווה שכבר גילו במה מדובר ויודעים מה לעשות כדי לפתור את הבעיה. מאחלת לך החלמה מלאה ומהירה. כאן איתך, שלך - מציאות אחרת

הרופא שלח אותי לבדיקות דם ושתן ואמר שזה דומה למחלת הנשיקה מחר אלך לעשות את הבדיקות נראה מה יצא מזה....

נעלמת , אייך עברה החתונה,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, אני מאוד מקווה שהכל עבר בסדר לא נכנסת , דואגת לך בטח יש לך המון מה לעשות לקראת שבת חתן רק רוצה לדעת שאת מרגישה טוב שאת בסדר שבת שלום חומד חטולית נתראה במוצ"ש

איך היה בחתונה? איך הרגשת? ואיך את מרגישה אחרי?

יש לה שבת חתן . עם אורחים וכל השאר

תודה יקרה שחשבת עלי, ומצטערת מאד שדאגת לי. עבר עלי סוף שבוע ארוך ומרגש. החתונה הייתה מאד מרגשת אבל לצערי הייתי מנותקת רוב החתונה וממש לא חוויתי אותה. כתבתי בתגובה שלי לחטולית את כל מה שעבר עלי, לכן אני לא אחזור על עצמי כדי לא לשעמם. מקווה שזה בסדר לבקש שתקראי בתגובה לחטולית מה עבר עלי. בגדול מרגיש לי שיש לי חור בזכרון של היום הכי משמעותי בחייו של הבן שלי שמן הסתם הוא גם יום משמעותי בחיי, וזה נורא כואב אבל עובדה בלתי הפיכה.... שוב המון תודות על הדאגה והאיכפתיות, אוהבת המון, שלך - מציאות אחרת

היי יקרה, אני כל כך מודה לך שחשבת עלי, וכל כך מצטערת שהדאגתי אותך. הייתה לי שבת חתן בסגנון דתי, לכן לא יכולתי להכנס למחשב כל השבת. היו לי אורחים דתיים שגם ישנו אצלי והאחרונים הלכו לפני כשעה וחצי. החתונה הייתה מאד יפה ומאד מרגשת. אנשים סיפרו לי שהם מאד נהנו ושהיה מאד יפה ושמח. לצערי הרב קרה בדיוק מה שפחדתי מימנו ומה שלא רציתי שיקרה. ניסיתי לשמור על עצמי מחוברת והצלחתי פחות או יותר רק בשלב של קבלת האורחים בכניסה לאולם. כמו שהגיעו החתן והכלה התנתקתי קשות ומהרגע הזה, כולל החופה וההגעה לחופה ובערך כל החתונה כולה לא חוויתי כלום. לא יודעת מה היה ואיך היה, בקושי זהיתי את החברות שלי שכל הזמן ניסו להחזיר אותי לכאן ועכשיו. בעיקר הייתי כמו סהרורית, בקושי הצלחתי להתייחס לאנשים ולמצוא אותם באולם, ובקיצור הייתי שם בגוף ולא בנשמה, כנראה העומס עלי היה גדול מידי והמנגנון הזה פשוט גבר עלי בענק. היה רק שלב אחד שבו הייתי די מפוקסת וזה קרה ברגע שהזוג הנשוי נכנס שוב לאולם והחתן שר לכלה שיר דבר שריגש אותי מאד. השבת חתן עברה בין ניתוק לחיבור אבל הייתה כבר יותר נינוחה, ובגדול זה מרגיש לי כמו יום שלם של חור בזיכרון שהוא יום החתונה, שהתחיל מזה שהיה לי קשה לנשום, הגעתי לספר ורציתי רק לישון, כאילו הייתי מאד עייפה, הגעתי למאפרת עם עיניים אדומות, הגעתי בחזרה הבייתה מאופרת ומסורקת וחברה טובה כבר הייתה בבית ועזרה לי להתלבש, וכאמור אחר כך כל מה שקרה באולם. שוב מצטערת שהדאגתי אותך ומאד מאד מודה לך, אוהבת ומחבקת, שלך - מציאות אחרת

כמה מצער שלא הצלחת להנות כמו שצריך לפחות היו איתך חברות טובות וקרובות שלא השאירו אותך לבד וזה לא מעט וגם לא מובן מאליו אך הכל עבר על מי מנוחות גם שבת חתן שזה ארוע יפה בפני עצמו וזהו ודי , את מאחרי כל הלחץ והמתח וכל שאר ירקות עכשיו מתחילה התמודדות שלך מול המטפלת שלך נכון ? אז תשלפי את הכלים שלך ותראי לה בדיוק מי את ומאיזה חומר משובח קורצת אם יצליח מה טוב ואם לא יצליח לפחות תדעי שהחלפת מטפלת =הכרחי דחוףףף כי מגיע לך רק את הטוב ביותר , הבנת ? ליל מנוחה מתוקה חטולית

חופש ממחשבות שליליות והמון תיכנונים ומחשבות חיוביות שפע של שמחה ואושר אוהבת אני

שבת שלום גם לך מתוקה ונהדרת איזה כייף להכנס ולראות אותך פותחת לשבת שתהיה לך ולכולן כאן בפורום אחלה שבת מדהימה מקסימה עם שפע של בריאות ומצב רוח נפלא http://blog.tapuz.co.il/meshalim/images/333206_594.gif שבת שלום אוהבת חטולית

מקווה שתאהבו אותו שימו לב היטב למילים http://www.youtube.com/watch?v=CHEhwLpYLnE ועכשיו כן נפרדת לשבת שלום חטולית

עד לפני כחודש בערך הצלחתי לדחוף את כל ההתעוללות לפינה- רחוקה מהכרתי- בטח שזה עלה אבל תמיד הצלחתי איך שהוא לא לתת לזה משמעות מדי- רציתי להמשיך עם ההשליה של 'כאילו הכל בסדר. הכל השתנה לי מאז שהיה לי את הזיכרון של אמא שראתה את הכל ולא עשתה כלום- פשוט לא יכלתי להתעלם יותר כי כל הזמן היה לי את התמונה הזאתי מול העיניים. הפסקתי לדבר איתם- והם החזירו לי- כבר לא שולחים לי את המעט כסף שהיו שולחים -זה מכעיס אותי נורא- ויחד עם המטפלת החלטתתי שדי לספוג את כל המניפולציות שלהם- מחר אני הולכת להתקשר ולדרוש שישלחו לי את הכסף- מספיק לי להיות קורבן- אני כבר לא קטנה אפילו שאני מרגישה כך- אם הם ישלמו לי זה עסק שלהם- אבל אני חייבת להגיד את שלי- נמאס לי לשתוק- אני מרגישה חולה בזה שאני שותקת- בחודש אחרון כל יום יש לי בחילות ובא לי להקיא- אותם!!! תודה שהקשבתן

ינשוף יקרה כמה עוצמה יש בדברים שלך! את חזקה מלאה כוחות גם כשקשה...וקשה! את אמיצה ועובדת ועושה את מה שצריך.. עבורך עצמך עבור הנאמנות לעצמך...הדברים החשובים לך כל הכבוד! בהצלחה!! איתך אידה

את תמיד אומרת בדיוק מה שאני צריכה לשמוע- אין לי מילים-רק תודה!

כמה טוב יקירתי לשמוע אותך כל כך נחרצת מצוין להגיע להחלטות וגם לעשות אותם את צודקת שאת לא צריכה יותר לסבול את המניפולציות שלהם למעשה את לא צריכה לספוג מניפולציות מאף אחד !!! אני מאוד מבינה אותך כשאת אומרת שנמאס לך לשתוק הכאב נמצא שם בפנים ולא נותן לך מנוחה קשה מאוד לעכל את הדברים ולדעת שהיא ראתה ושתקה את צודקת מאוד ואני מאוד מזדהה איתך בהרגשה הזו יש לי רק משהו קטן להגיד אם אפשר את אומרת שהם שולחים לך כסף -אפילו מעט כסף אני לא מבקשת שתספרי לי למה הם שולחים לך כסף זה ענין שלכם , האם הם חייבים לשלוח לך כסף ? זה כנראה כדי לעזור לך להסתדר שיהיה לך יותר קל מה באמת תעשי אם הם יחליטו שזהו , זה נגמר , אין יותר עזרה כספית , אייך תסתדרי ?מה תעשי ? זה מה שמדאיג אותי יותר מהכל מתוקה שלי שולחת לך חיבוקים מכאן עד אלייך ליל מנוחה חטולית

תודה על תגובתך- אם ההורים יחליטו לא לשלוח לי יותר כסף- אני אתמודד עם זה- בשלב זה כמה שאני צריכה את הכסף לטיפול וכו"- הבריאות הנפשי שלי יותר חשובה- נמאס לי עם ההצגות כבר- זה לא שווה את הכסף- תודה על האכפטיות

זה צעד קדימה להחזרת השליטה על חייך נהדר. ותודה שהבנתי למה אני כל הזמן עם בחילות כמו שהייתי קטנה , תודה

סיפרתי לה שאני זקוקה לכסף- לטיפול- היא אמרה שהיא תשלח- אתן חושבות שאני מרגישה יותר טוב-לא ולא!! אבל אני מרוצה עם עצמי שהפעם לא שתקתי. אחרי השיחה איתה כואבת לי הראש ובא לי להקיא-היא מגעילה אותי עד הסוף!! לא סובלת לשמוע את קולה- האמת היא שאני רוצה שהורים שלי ימותו כבר- הכאס שאני מרגישה אוכל אותי!

קראתי את כל השרשור, ואני שמחה בשבילך על שהגעת להחלטה הזאת. ההחלטה הזאת אומרת רובה ככולה שאת לא מוכנה יותר שיקטינ אותך ובעצם את לא מוכנה יותר שלא ירא אותך. את מראה להם שהם לא שולטים בך יותר באמצעות הכסף הזה כי את יכולה לבד. ברגע שהחלטת שאת תסתדרי עם המצב גם אם הם לא ישלחו לך כסף יותר, ברגע הזה הראית להם שאת עצמאית ויכולה לבד, שאת כבר לא חסרת אונים כמו בעת הפגיעה ושאת יכולה לדאוג לעצמך ולא צריכה אותם יותר לצורך העניין הזה. זה בהחלט צעד ענק קדימה וכל הכבוד לך על האומץ והנחישות. זה ענק ולא מובן מאליו בכלל. יישר כוח וחיבוק גדול אם זה בסדר, שלך מציאות אחרת

אם אני לא טועה הבן שלך מתחתן הלילה -כלומר כבר התחתן אז איחולי הלבבים לזוג הצעיר החדש שיחיו רק בטוב ובהמון אהבה שיהיו להם חיים טובים מאושרים ומוצלחים תיכנסי כשתוכלי אם בא לך וספרי לנו כמה את מאושרת מחתונת הבן אייך היה ובכלל ליל מנוחה יקירה חטולית

חתולית יקרה תודה רבה על האיחולים ועל המילים החמות, מרגש מאד ומחמם את הלב. תודה שחשבת עלי. החתונה תהיה רק מחר והאמת היא שחשבתי לפתוח הודעה חדשה, והיות וכתבת לי אני מעדיפה לתפוס פחות מקום ולשתף בדרך של להגיב לך. אני אכן שמחה ומאושרת בשביל הבן שלי, על שמצא את האושר שלו ועל שהוא מצא את בחירת ליבו, ורוצה רק טוב בשבילם לתמיד ולכל החיים שיהיו מאושרים ושמחים ביחד. לגבי, מתמוטטת, קורסת תחת כל העומס, ןבעיקר מרגישה כל כך לבד עם הכל. לא יודעת איך אני אעמוד בחתונה מחר, כי אם אני אתחיל לבכות שם שזה הפחד הכי גדול שלי, אילו לא יהיו דמעות שמחה והתרגשות אלא דמעות של כאב ויגון, שאני לא אצליח להפסיק. פוחדת להתמוטט ברגע הכי מאושר של הבן שלי, לא רוצה שזה יקרה ומתה מפחד. אין לי גב של מטפלת, לא מרגישה שאיכפת לה מימני או שאני מעניינת אותה, מוצפת בחלק הכי קשה של מה שעברתי כבר יותר מידי זמן ולא מצליחה לשחרר את זה בשום מקום ובשום צורה. הולכת לאיבוד בתוך כל זה ומרגישה כל כך לבד, ומחר בחתונה זה יבוא לידי ביטוי בפיזי של העניין כי אין לי משפחה, רק שני אנשים מכל האנשים שיהיו שם הם קרובי משפחה שלי מיתוך כחמש מאות אנשים. בקיצור כואבת בטרוף, ועם כל זה איך אפשר להחצין את השמחה שלי על נישואי הילד שלי? בקיצור לא יכולה יותר והפעם ממש חסרת אונים מול כל זה. אני באמת לבד, לא רק בתחושה, לבד פיזית, אין משפחה, אין מטפלת, אין בעל תומך אלא להפך, ויש ילדים שלא יודעים מה עובר ומה עבר על אמא שלהם וגם לעולם לא ידעו, כך שאין אף אחד.... סליחה על הבלגן, פשוט אין לי שום מקום אחר לכתוב את הדברים האלה, וסליחה על המגילה הארוכה. שלך - מציאות אחרת

מצטערת נורא לשמוע על מצבך הנפשי ובכלל אולי יש משהו קטן שכן אפשר לעשות על מנת שתוכלי לעבור את הערב בשלום ישנם כדורי הרגעה שנקראים רגיעון יש ליום ויש ללילה אם תקחי כדור אחד של יום -בערב לפני שאת הולכת לארוע המשמח , אני מאמינה שתרגישי טוב בהרבה הכדור עשוי על חומרים טבעיים בלבד הוא לא ירדים אותך רק יתן לך תחושה של רגיעה ותוכלי לעבור את הערב בשלום ואולי אפילו להנות מה את אומרת ? רוצה לומר לך שגם אצלי הילדים שלי אינם יודעים,,,,,,,,,, אני לא בטוחה שאם הם ידעו -הם בכלל ידעו מה לעשות עם האינפורמציה הזות , זה לא כאלו שיש בידם לשנות או לעזור במשו , אני גם לא בטוחה שבכלל מתאים להם לדעת ,זה עלול להכניס אותם רק לחוסר אונים אז בשביל מה ? פעם -לפני כמה שנים התפרצתי בבכי וסיפרתי להם משהו קטן -אז הם הגיבו באותו הרגע באהדה מרובה וזהו , משם והלאה זה פשוט נעלם כאלו מעולם לא יצא ! אני דווקא מאוד שמחה שאת נכנסת ומוציאה כאן החוצה מה שיושב לך על הלב ,לפחות כאן אפשר לומר לך כמה מילים טובות -מילים חמות ולתת לך להרגיש שכן יש מישהו שאכפת לו מימך , שכן יש מי שמתענין במה שעובר עלייך את הנושא של המטפלת תפתרי מולה בפגישה הבאה את הגיהנום הפרטי שלך אם מותר לכנות זאת כך , יש לך את כל הבמה לרשותך , אל תבקשי סליחה , אין על מה , באמת ! זה המקום שלך להיות מה שאת ומותר לך להרגיש כל מה שמרגיש לך ! מבינה את הכאב הגדול שלך , הלוואי ויכולתי לעשות משהו למענך כדי שהכאב לפחות יפחת , אולי בכל זאת תשקלי את הענין של לקחת כדור הרגעה את הרגיעון יום , איתך מתוקה -שולחת חיבוק גדול לעידוד ולחיזוק חטולית

המון מזל טוב גם ממני! ומצטרפת לכל הברכות החמות :)

תודה יקרה על המילים החמות וברור שמותר לך להצטרף, :) הברכות להיום, הילד מתחתן היום. וכל כך רע לי, כתבתי על זה בתגובה שלי למעלה לחטולית. סליחה מציאות אחרת

את נהדרת מקסימה ומרגשת ואני אוהבת אותך המון המון

תודה יקרה על המילים החמות והמרגשות כל כך. גם אני אוהבת אותך מאד ואת חברה טובה טובה. בורכתי בך, אין מילים.... חיבוק ונשיקות, שלך - מציאות אחרת

איפה את חומד לאן נעלמת ? את בסדר , מרגישה טוב ? את חסרה כאן מקווה שתכנסי אוהבת-חטולית

היי חטלתולית האמת שהיו כמה ימים שלא הרגשתי טוב שוב הייתי חולה והמצב הרגשי היה על הפנים אבל אתמול והיום אני כבר בסדר סתם הייתי קצת עסוקה אז לא יצא לי לכתוב תודה על הכל אוהבתותך! אני

אני שמחה לשמוע שאת כבר מרגיש טוב יותר היית נורא חסרה לי כאן התגעגעתי אלייך אם את עסוקה סבבה העיקר שתרגישי טוב אוהבתותך מתוקה שלי חטולית

שלום לכולם. במסגרת כתבת תחקיר נרחבת שאני עורך בנושא המאבק בפדופיליה אבקש את עזרת הפורום בסיוע איתור אחר: 1. פדופיל נטול מסגרת כלומר משהו שהמשפחה שלו מחפשת עבורו מקום כי יודעים שהוא מסוכן והוא מסתובב בחוץ בלי השגחה. 2. לראיין פדופיל רשת 3. למצוא קורבן פדופיל רשת , מישהו או מישהו שהותקף מינית על ידי פדופיל באמצעות האינטרנט המון תודה על שתוף הפעולה אלעזר ערוץ 1

[email protected]

בשבילכן כאן אידה

לא שורדת רמי פז "בליבה היא מחפשת, פתרון לחלומות כי קשה עליה שנתה משתרעת לה בשקט, אפופה בזיכרונות מתחמקת אל תוך חלומה ואם מישהו שואל, היא וודאי לא תספר כמה שחסר אותו ליטוף כשהוא היה נוגע, אז הלב שוב התעורר מהנשמה ועד לכל הגוף היא לא שורדת, את הכאב הזה שבה ומתפתלת היא לא שורדת, אני חושב שהיא זקוקה למגע של יד חמה, שמלטפת היא לא שורדת, אני מוחה את הדמעה כמו בסרט והיא שותקת, גם הלילה לבדה את הוילון היא מסיטה, בחוץ שלכת היא לא שורדת, לבד בשקט..." אני ותל אביב שיר ביטון "זה לילה קר בתל אביב אני שותקת, כל אחד מסביבי נראה צמא לחום וחיבוק. זה לילה קר בתל אביב העיר זועקת, מסתירה את הכל במסווה של איפוק. מן יום מוזר בתל אביב אני נודדת, עד לסוף בן יהודה כבר אפשר לראות די ברור. זה יום אכזר בתל אביב אני שורדת מסתירה את עצמי בקצה ענן שבור. ... מקווה שהחורף יבוא וירים את הקיץ בעורף כמו חתול. ישטוף צלקות יאחה את שברי חיי תקשיב, אני ותל אביב..." קשה בלילות החלומות והשדים הכאב והבילבול מנסה לראות את האור דמעה

היי דמעה יקרה, גם אני מאד מבינה אותך ומאד מזדהה, כבר לא ישנה כמעט בלילות תקופה ארוכה. מישום מה כל השדים מתעוררים להם בלילה ולא מפסיקים להטריד ולהציק, לא נותנים לישון, הורסים את הלילה והלילות הלבנים מככבים וחוגגים. מניסיוני אני יודעת שכך הגוף שלנו מעבד את הטראומה. הטוב ביותר הוא לא להלחם בתהליך כי זה רק מחריף את עוצמות הסיוטים. זה לא ישאר כך וכאשר העיבוד יושלם הלילות יחזרו להיות רגועים יותר. רק קצת סבלנות ויהיה בסדר, את כולה. הדברים קורים כאשר הגוף מוכן ויכול להתמודד איתם. איתך, שולחת חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת.

את צודקת השדים באים רק בלילה ברגע שמניחים את הראש על הכר בלילה הם באים להציק להפריע את המנוחה להפריע את השינה ושלרגע לא יעלה בדעתך שזו מלאכה פשוטה בעבורם הם עובדים מאוד קשה עד שגורמים לך לא לישון וממך הם עוברים אחר כך למישו אחר וכן הלאה עד שהבוקר עולה כשאנחנו קמים -השדים הולכים לישון ובלילה שוב הם חוזרים וחוזר חלילה האם את לוקחת כדורים כדי לישון יותר טוב ויותר רגוע בלילה ? אני לוקחת כבר המון שנים לא יודעת אם מתאים לך לקחת כדורי שינה אפילו לא חזקים רק שתוכלי לישון כמה שעות ולקום בבוקר רעננה עלי הכדור כבר מתחיל להשפיע ואני הולכת כעת למיטה לישון מאחלת לך לילה לא חלומות-ושינה רגועה ליל מנוחה יפה שלי-אוהבת חטולית

דמעה יקרה החושך... מעורר... שדים...פחדים... את תנצחי את כל השדים לאט ובטוח לייל מנוחה איתך אידה

לא ישנה כמעט בכלל עייפה כבר כל כך מוקפת שדים אפילו ביום בא לי להכנע בא לילהגיד לפוגעים שהם ניצחו אני כל הזמן במלחמה מלחמת הישרדות מלחמה נגד הזיכרונות נגד הפלאשים נגד עצמי אין לי כבר כוחות רוצה להפסיק עם התרופות גם ככה יש מחלה שיכולה להרוג אז למה לא לתת לה וזהו? מצטערת על ההודעה הכבדה הזאת לפני השבת מסתובבת עם בכי תקוע שלא רוצה לצאת נאבקת לא לפצוע כמה אפשר להלחם???? דמעה

אני מריצה אותך על הכנות שלך- אל תתנצלי על אף מילה- הכי חשוב שתוציאי את מה שיש בפנים- כך מחלימים!! אני אוהבת אותך-כאן בשבילך-מתי שתרצי

היום נפל לי האסימון סופית שעד היום כולל היום אני ממשיכה בהתנהגות של שורדת . אחת שחיה את עכשיו והרגע , עם הפחדים והמחשבות של שורדת וזה מתבטא בכל מישורי חיי. ללא דרישות או בקשות מהחיים רק לעבור את היום בשלום אלוהים זה מפחיד מה אף פעם אני לא יהייה נורמלית

מאוד מזדהה גם אני צפה (כשאני לא טובעת) גם אני וצה לדעת לשחות לבחור לעצמי לאן אני שוחה ולא להיות תמיד מושפעת על ידי זרמי המים של העבר שלוקחים אותי לאן שבא להם קשה מאוד לצאת ממקום של שורדת למקום של חיה אבל מרגיש לי שיש לך את הכוחות למסע הזה שולחת חיבוק של בוקר דמעה

כמובן שאני מאד מזדהה איתך, וכן אנחנו שורדות, וזה לא מובן מאליו. לצערי לא כל מי שעובר את מה שעברנו מחזיק מעמד, לא כולם מצליחים לדבר, לא כולם מתפקדים או אפילו נשארים בעולם הזה, ובקיצור יכול להיות יותר גרוע. מכאן שלהיות שורדת נשמע אולי פחות מלהיות בחיים אבל מעיד על המון כוחות לא מובנים מאליהם. אני חושבת שכשורדת, ואני אדבר על עצמי, אני לא יודעת לזהות את הטוב כי אני לא יודעת מה אני רוצה. אני יודעת מה אני לא רוצה, ואני לא רוצה לסבול, לכאוב וכד'. לכן אם עובר עלי יום נטול סבל, עבר עלי יום טוב. לכן אני מסתפקת במה שיש וכאילו לשאוף לטוב הוא לא משהו שמוביל אותי, לא יודעת מה זה טוב, מתאמנת על לזהות אותו, אבל יודעת מצויין רק מה זה רע. ומבחינתי הרע במעוטו הוא גם טוב, בעוד שלמי שטוב באמת הרע במיעוטו הוא רע... מה שטוב לי הוא מה שיותר טוב מהרע שהיה לי. למישהו שטוב לא, גם זה רע וכד'. יודעת שלא עזרתי לפתור את זה אבל אולי חידדתי את הסיבה ללמה זה קורה לנו. אוהבת ואיתך, שלך - מציאות אחרת

אין לי . לא יודעת מי אני ולאן אני הולכת ....איך אפשר ככה לחיות

האם אפשר לענות לך בנימה לא רצינית-בצחוק ? היום נפל לך האסימון ? ראית במקרה לאן הוא התגלגל ? אני יעזור לך לחפש אותו ,,,,,,,, ועכשיו ברצינות יקירה- שורדת זו לא מילה גסה גם להתנהג כמו שורדת לא הופך אותך למשהו טראומתי חיית כל כך הרבה משנות חייך כשורדת שבמקום האסימון שנפל -במקומך הייתי תולה מדלית זהב עם יהלומים לאות כבוד , הערכה ,על התנהלות בחיים שהיו כמו שדה קרב מתיש לאין שיעור , שממנו יצאת בשלום !!! כמה שנים חיית כשורדת ? המון תוך איזה פרק זמן את מצפה שזה ישתנה ? מהיום למחר ? בלתי אפשרי , באמת , מנסיוני האישי !!! לוקח די המון זמן להתחיל לשנות את כל דפוסי ההתנהלות שלך בחיים , יקירה -לאן את ממהרת ? את בטוחה שאת כבר מסוגלת לעזוב את כל עברך מאחוריך -כאלו לשכוח או למחוק אותו כאלו מעולם לא היה קים ולהתחיל לצעוד בלי חששות ופחדים שליוו אותך במשך כל השנים ? הרי אם היית מסוגלת לעשות זאת -כבר היית עושה זאת בלאוו הכי מאחר ושרדת בכל תחומי חייך , את צריכה לדעת להפרד מהם לאט ובטוח בתהליך הטיפולי שלך -אז תקבלי את אותו ביטחון שאת מבקשת סליחה -האם אפשר לשאול שאלה ? מה פרוש -מה אף פעם אני לא אהיה נורמלית ? למה מה את היום ? מה פרושו מבחינת להיות נורמלית ? את הולכת ברחוב ורואה אנשים הולכים ,יושבים בבתי קפה סתם עומדים ומדברים ,מסתכלים בחלונות ראווה וכו' את יכולה להצביע בוודאות ולומר על כל אחד מהם זה נורמלי וזה לא ? צאי מהפחד יקירה-את בהחלט נורמאלית !!! אף אחד לא רואה איזה שק השני סוחב על הגב שלו זה הכי נורמאלי ליל מנוחה-עם חיבוק לחיזוק חטולית

את נורמלית !! תמיד היית! את יותר מודעת...נמצאת בתהליך של עבודה קשה! יותר בטחון בעצמך יותר אמונה ואהבה לעצמך! אני סומכת עלייך!!! אבל גם את צריכה... איתך מחזקת אידה

אנה משינה מילים: אורלי זילברשץ לחן: איגי דיין ויובל בנאי למה כולם את אנה עוזבים למה לאנה כולם נעלמים אנה לא, לא מציאותית אנה גומרת ברבע שעה יחסים שצריכים להספיק בשנה אנה שוב, שוב בודדה אנה מוכשרת המון פוטנציאל פעם היא תצליח אם ירצה הגורל אנה לא גומרת, אנה מאחרת למקום שאי אפשר אחרת אנה אומרת קשה לי לגדול אנה שואלת למה לסבול אנה לא, לא מבינה אנה חשבה שמותר לה לבחור וכך מן הסתם נשארה מאחור אנה פתאום נבהלה אנה מוכשרת המון פוטנציאל פעם היא תצליח אם ירצה הגורל אנה לא גומרת, אנה מאחרת למקום שאי אפשר אחרת http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=686&wrkid=372 וקצת מילים משלי- היום היה סוף סוף טיפול אחרי .. וואוו.. היה קשה בטירוףףףףףףף לכמה תובנות מטורפות הגעתי לגבי המשפחה הדפוקה שלי.. בלע.. להקיא לברוח להעלם ולא להיות כי סתם חבל להיות.. באמת שחבל!!

לא פשוט כשהמטפלת בחופש וגם לא פשוט שמבינים עד כמה דפוקה המשפחה יכולה להיות אבל לא מסכימה שחבל להיות את יקרה וחשובה ואני שמחה שאת קיימת לילה טוב דמעה

תודה על התגובה.. זה באמת מחמם את הלב

מבינה שזה כואב מאד לדעת שהמשפחה שלך דפוקה, יחד עם זאת זה לא אומר כלום עלייך, זה לא עושה אותך דומה להם וזה גם לא באשמתך. לא מגיע לך להענש או להעניש את עצמך על דפיקויות כאלה ואחרות של המשפחה שלך. מגיע לך לחיות ולחיות טוב כי את לא אחראית להתנהלות של המשפחה שלך, את אחראית רק על עצמך ומגיע לך לדאוג לעצמך ולמצוא את אותם הדברים שיעשו לך טוב, את הכי חשובה והמשפחה שלך לא יכולה לקחת מימך את הזכות לחיות גם אם את מרגישה שהיא דפוקה. שלך - מציאות אחרת

יש לך שם יפה.. אהבתי.. או כמו שאומרים בימנו Like .. את צודקת בכל מה שאת אומרת.. פשוט כל כך הרבה דברים ביחד שאני לא יודעת איך לא השתגעתי עד עכשיו כל פעם אני חושבת שאני על הסף של השיגעון.. כנראה שיש בי גם כוחות וגם שפיות.. אחרת מזמן הייתי באשפוז כפוי נראלי.. תודה לך יקירה..

עד כמה שזכור לי -ומשהו קטן זכור לי ( מפליא שזכור לי ) את כבר אומרת זמן רב שהמשפחה שלך לא נורמלית ,כולם משוגעים אין עם מי לדבר -משמע שהם משפחה דפוקה דבר אחד מכל אלה צריך אבל ממש בדחוףףףף לנחם אותך נכון שנולדת למשפחה הזו אבל אינך דומה להם בשום דבר !!! אם לא היית רואה את הדברים זה היה אומר שאת כמוהם תודה לאל שאת לאאאאא יכולה בהחלט להבין את חוסר המציאות בחיים האלה את הבדידות הקשה עם משפחה כזו למה לסבול ? את לא מבינה -באמת ? את אשה מקסימה עם המון פוטנציאל לא ממומש אני מאמינה שעוד יגיע היום ואת תצליחי יותר מהם-מכולם , בהכל רק בזכות שאת כזו מיוחדת יפתי - אם להגיע לתובנות גורם לך להקיא לברוח להעלם ולא להיות אבקשך בפעם הבאה לפני התובנות להודיע לי במיידי אולי אצליח לשנות את דעתך לפני ש,,,,,,,,,, חומד שלי-אוהבת חטולית

אחרי שסיימתי לדבר איתך הלכתי לשיחה עם אמא שבסופו היא חבקה אותי וירדו לה דמעות עוד יותר מרגישה רע שאני גורמת לה לבכות.. צער מאוד גדול.. אני אוהבת אותה. היא הסבירה לי שהיא אמרה את מה שאמרה בקשר למגוריי בעתיד שבגלל שאני לא אוהבת שמתערבים "בחינוך" של הילדים אז היא רוצה לתת לי את המרחב שלי.. לפעמים כשהילדים של גיסתי כאן היא לפעמים עושה שטויות.. שאני מתקנת אותה ואומרת לה מה צריך לעשות (אמרתי לך שאני סופר נני של משפחת V' ) ודיברנו על כל מיני דברים אין לי כוח לכתוב וגם השעה כבר הזויה לי.. בהתחשב בעובדה שאני צריכה לקום מוקדם.. אה.. עוד דבר שלא ציינתי.. בקריאת הודעתך בפעם הראשונה הרגשתי את המחנק בגרון מן בכי שרצה(ולא יצא, כמובן) להתפרץ מהתרגשות. אני אוהבת אותך!

עצבנית בטירוף ממלא את היום ככה שהיא אפשר לנשום העיקר לא לחשוב לא להרגיש הילד שלי הזמין ילדים ליום הולדת ואין לי סבלנות בקושי נסעתי לקנות לו חטיפים ודברים בלי רגש בלי כלום כאילו פתאום הכל מת לי בפנים . לא מוצאת מנוח לקחתי על עצמי עבודה קשה רגשית ולא יודעת אולי זה החגים ואולי תובנות שהבנתי בזמן האחרון שמשנות את הכל ואולי תמיד הייתי ככה רק עכשיו אני מרגישה שאני לא מרגישה כלום אוף ......תמיד אני מסתבכת עם עצמי אז זהו עם תימצאו אותי תגידו .

היי יקרה, ראשית באשר ללחפש אותך, אני לא צריכה ללכת רחוק, את אצלי בתוך הלב, עמוקעמוק בפנים, ואת עדיין שם, אני מרגישה אותך. אני חושבת שהעבודה שלקחת על עצמך אולי תובענית מידי, ובמקביל גם מאד חודרת פנימה ומאד מערערת את הביטחון שלך בעצמך. בשכל את יודעת שאת מוכשרת, ברגש זה מתערער לך עם הרגשות מהפגיעה ונראה לי יוצר בלבול. תעשי את ההפרדה, תאחזי במה שאת יודעת על עצמך, בקבלות שיש לך על היותך טובה במה שאת עושה, ושמרי על זה כעל החלק הדומיננטי והקובע, גם אם אנשים אחרים שלצורך העניין לא כל כך יודעים לשפוט מבחינה מקצועית, יגידו לך אחרת. כמובן שגם לחגים יש השפעה על המצב. מצד אחד אנחנו רוצות משפחה ורוצות להרגיש חלק, ומצד שני הכל כל כך טעון.... איתך יקרה תמיד, אוהבת ומחבקת. שלך - מציאות אחרת

משונה לי . תמיד הייתי מחוברת לאירועים דרך האוכל ככה ידעתי לפנק לעשות ופתאום אני לא באוכל ואני לא מחוברת ,כאילו טוב אז מה הילד חוגג 12 שנים כאילו מובן מאליו עולה לחטיבה אז מה השני הולך לשנת שירות כאילו דא ...זה מוזר . אז מה תמיד לא הייתי מחוברת ורק עכשיו אני מבינה . והמחשבות והתהליך הזה שהחלטתי להתפייס עם אחי בני לבין עצמי אולי מוקדם מידי ולא נכון אבל הבטן הפוכה . לא יודעת מה יש לי בראש כאילו כלום . תודה שאת איתי

חומד מרגיש לי כמו נפילת אנרגיות רצינית אך זו רק נפילה זמנית כשעושים מה שאת עושה בד"כ זה נעשה על מנת להתנתק לא לחשוב , לא להרגיש , לא להיות ועוד כל מיני לא,,,,,,, מרוב שלא,,,,,מרגישים כמו שהכל מת מבפנים אני מאמינה שלא לקחת את העבודה הזו סתם כך אלה מפני-שרק את יודעת מפני מה,,,,,,,,, יש בפנים את הסיבות אז נכון שלבן יש יומולדת והחגים דופקים בפתח והכלללל לוחץ כי כך זה בתקופת החגים כל דבר קטן יכול לערער איזון הכי עדין שיש את לא מרגישה מפני שאינך מאפשרת לעצמך להרגיש הכנסת את עצמך למתכונת הזו בכדי שלא תצטרכי להרגיש שתוכלי לעבוד כמו רובוט ובהחלט הגיוני שגם הגעת לתובנות שמשנות לך ,,,,,, אהה,,,,,סליחה שאני שואלת לפני כמה דקות ראיתי ליד הבית שלי זומבי אולי זו את ? (צוחקת ) בנוגע לרגש -אלון משו אתה אף פעם לא יוצא מ?ז??ה: הב?ו?ר הפ?עו?ר ב??תו?ך הגו?ף, המועקה ה?כ??ב?דה ב??ח?ז?ה והעצב ה?מתו?ח, ה?ח?ש?ו?ף. אך ל?פ?ע?מ?ים, כשה?י?או?ש מוחלט, אתה רואה עיניים ושומע אנחה ו?מ?ב?ין שהקו?ל ו?ה?מב?ט ש??י??כים ל?אותה מש??פ??ח?ה, וי?ש ל?ך? פ??ת?אום ס?יכ?ו?י ל?ר?גע מ?נו?חה, וי?ש ל?ך? פ??ת?אום ס?יכ?ו?י ל?צל ש??כ?ח?ה, א?פילו? ל?ש??מ?ח?ה. מקווה שהשיר יעודד אותך שולחת חיבוק עוטף ורך -וכולו בשבילך חטולית

אהבתי את הזומבי וואוו עשית לי את זה ותןדה על השיר מרגש . תודה שאת איתי .

שוב הכנות מטורפות.. כן.. בדקה ה... טסים לחופשה של שבוע ביוון עם השכנים שלנו יש ילדים באותו גיל ולהם קשרים והזמינו מלון חבל על הזמן הפכנו לחברים טובים מאז ש.. כן..זה מעניין זה מאז שסבתא שלי הייתה אצלי ובירכה אותי! לפני זה לא היה ככה.. כיף! טסים היום בלילה! לא ישנים... זהו.. לא אוכל לכתוב חייבת להמשיך להתכונן זה ממש מהיום למחר וואוו.. (: בטן-גב-בטן-גב-בטן-גב-בטן-גב[ אה, וגם מסאז'.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחח ביי ושבוע נהדר לכולן!

סמויה יקרה, שמחה בשבילך ומאחלת לך חופשה נעימה, שתאגרי הרבה כוחות, תנקי את הראש, תהני ממראות מרהיבים ופסטורליים ושקט נפשי, ובעיקר שתחזרי בשלום עם תחושת שלווה ורוגע אחרי מנוחה טובה. שיהיה לך שבוע מהנה, שלך - מציאות אחרת

סעי ותבלי כל רגע שתוכלי טיסה בטוחה וחזרה בטוחה אתגעגע אלייך חטולית

ךיךה של חלומות הערתי את עצמי בכוח כדי שזה יפסיק מרגישה הבוקר ילדה אבודה ילדה קטנה שהכל מסביבה מסוכן שום מקום אינו בטוח והלבד כל כך לבד ומפחיד להיות כל כך חסרת אונים מול הכל מול המקרר הריק מול המחלה מול חוסר הוודאות לא רוצה לקום ליום הזה אבל בשינה החלומות מחכים לי אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף למה לחיות ככה??????????.... דמעה

היי דמעה יקרה. מצטערת לשמוע שכל כך חנוק לך כרגע. מאמינה בך ובכוחות שלך שתצליחי להתגבר על הכל, רק קצת סבלנות, לאט לאט הדברים יסתדרו ויתאזנו. ובאשר ללבד, הוא כל כך מובן ובכל זאת את לא לבד, יש לך אותנו כאן איתך ויש לך גם את עצמך וזה המון, וזה עולם ומלואו. לפעמים נוכחות פיזית של המון אנשים מסביבך גם לא מפוגגת את הלבד, ולפעמים לבד בלי אף אחד מרגיש כמו עולם ומלואו. זאת רק ההרגשה הפנימית שלך ואיך שאת מסתכלת על הדברים ברגע זה. את עולם ומלואו לעצמך ואת מספיקה לעצמך כי יש בך כוחות ויש בך את כל מה שאת צריכה ורוצה... שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

מילים לא שלי-אך מביעות את מה שרציתי לומר לך -יקירתי לולה לכל לילה יש סוף תסתכלי בחלון לכל לילה יש סוף התחלה של יום לכל לילה יש סוף והלילה שלך עומד לחלוף עם חלומות ליל אמש כי באה שמש תראי את השמיים מחווירים למולך תראי איך קמות ציפורים לברך הן שרות לכבודך, הן שרות להודיע כי תם לילך, הבוקר מגיע. עינייך פקוחות מביטות אל האור קרניים חמות מפשירות את הקור מלטפות פנייך מחייכות אלייך טוב שחולמים רק בלילה ואפשר לקום לבוקר חדש כל יום מחדש שולחת חיבוק מתוקה איתך תמיד חטולית

לא שמתי לב

חוסר אונים מול חלומות חוסר ודאות קשה ומפחיד... שמרי על עצמך מחזקת ומחבקת איתך אידה

עכשיו יותר טוב בזכות הנדיבות של חברה טובה תודה שאתן איתי דמעה

היום הוא יום הנישואים ה- 27 שלי, איך שהזמן טס, ואיך שגלגל מתגלגל לו. לראשונה אפשר להגיד שעברו עלי המון שנים קשות והשנה הזאת, גם אם הייתה מאד קשה לי באופן אישי, בגלל אופי ההתמודדות שלי והנפילה הגדולה שעדיין מדברת בתוכי, החיים לצד בעלי היו יותר טובים השנה. והשנה נוסף עוד יום נישואין למשפחה ובעוד שלושה ימים הבן שלי עומד להתחתן. ואחרי החתונה אני מתכוונת לבוא אל המטפלת שלי ולפרוס בפניה את כל קשת הרגשות המעורבים שאני מרגישה מולה ולפתור את הבעיות איתה אחת ולתמיד. או שיצא מיזה טיפול או שאני אחפש מטפלת חדשה. במתכונת הזאת אני לא ממשיכה. רק רציתי לשתף, ויום נעים לכולכן. אוהבת - מציאות אחרת

מזל טוב יקרה וואו 27 שנים זה המון כל הכבוד דמעה

תודה על המילים החמות. וכן 27 שנים זה המון זמן ובמיוחד שרובן היו קשות מאד, אבל אנחנו מחזיקות מעמד גם כשזה לא יאומן ומרגיש הזוי... שלך - מציאות אחרת

עכשיו אני מבינה ............אוהבת אותך יקרה ואל תישכחי אני איתך

תודה על החיזוקים. אובהת אותך ותמיד איתך. שלך - מציאות אחרת

מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שתחגגו או תציינו את המאורע המשמח! למרות ההתרגשות ובטח הלחץ של החתונה.. קחי אחריות אל תחכי שיארגנו בשבילך... ותעשי את היום הזה שמח ומאושר עוגה וכל מיני מסביב...יכול לעשות את שלו! אני מאוד גאה בך על ההחלטה שלך לגבי הטיפול מגיע לך לשים עצמך במקום ראשון ולקבל את הכי טוב את מה שמגיע לך! אני סומכת עלייך שתקבלי את ההחלטות הנכונות עבור עצמך!!! שוב מזל טוב ובהצלחה כאן בשבילך אידה

מאד מודה לך על הברכות והאיחולים ובעיקר המילים החמות. לשים את עצמי במקום הראשון ולדאוג לעצמי הוא משהו שהיום אני מנסה לעשות ולעיתים מצליחה במינונים קטנים. זה משהו שמעולם לא חשבתי שיוכל להיות עבורי כי מעולם לא ניסיתי לתפוס מקום, הייתי הרבה יותר בכיוון של להעלם. היום במצבים טובים שלי אני מנסה, במצבים קשים זה בדרך כלל בורח לי למחוזות הלא שווה ולא ראויה, ומן הסתם לוקח לי זמן להתעשת ולחזור לעצמי עם החלטה של שינוי הקיים והפיכתו למשהו טוב יותר. זה בעצם גם מה שקרה עכשיו עד שקיבלתי החלטה לבטל את הפגישה השבוע ולשים את הכל על השולחן בפגישה בשבוע הבא. בעבר רק חשד בי שאני מנסה לדאוג לעצמי היה מסכן אותי בהתעללות הרבה יותר קשה וגם במוות, כאשר לאורך כל הדרך גרמו לי להבין שכשאני דואגת לעצמי, אני פוגעת באחרים, בעיקר בהם. זה היה בא לידי ביטוי כאשר הייתי במצוקה בגלל מה שהם היו עושים והייתי מתחננת שיפסיקו, יוותרו על יום אחד, יעזרו לי, יאהבו אותי וכד'. עד שהפסקתי לבקש וגם הפסקתי לדאוג לעצמי ובעצם התנתקתי לגמרי מרגש לשנים רבות בערך 40 שנים... שוב תודה רבה על הפרגון וההערכה, שלך - מציאות אחרת

כך עבר לו היום הזה, בלי שנפש חייה כל שהיא זכרה שזה יום הנישואין שלי. (כאן כתבתי על כך והאמפטיה והאהבה של כולן כאן מעוררת השראה). הבעל שלי לא אמר מילה ובעצם אף אחד לא זכר. בתחושה שלי אין לי מושג איך החזקתי מעמד כל כך הרבה שנים עם הבן אדם הזה, אבל זאת עובדה. לעשות משהו לעצמי? לא הרגשתי שיש לי חשק, שאני רוצה או שמגיע לי. מרגישה מידי ממוטטת כדי לפרגן לעצמי, ובקצב הזה לא יודעת איך אני עוברת את החתונה של הבן שלי... לא רוצה לשרוד יותר, ואני גם לא מצליחה לחיות... :( ניגמרו לי הכוחות והאנרגיות. מרגישה כאילו צריכה לבקש מהמטפלת שתהיה שם בשבילי, שלהגיד לה שהיא לא עוזרת לי ולא רואה אותי יחווה כהעברה ויפגע בה, כאילו הכל מקבל כיסוי של העברה, זאת לא העברה, היא לא רואה אותי כבר 9 חודשים... :( אני כלום בעיניה... אנחנו הכי יודעות מתי אכפת מאיתנו ומתי אנחנו סתם, אנחנו אלופות בזה. כך אני מרגישה, והאמת כואבת... מציאות אחרת

מתגעגעת, יש לי הרבה דברים בבטן, לא ככ' יודעת לדבר עכשיו, זה בסדר? סתם, רוצה להניח ראש על כתף... עייפה מהתמודדויות, ממאבקים בתוכי,מסביבי, מכמיהות, געגועים, מחלומות מנופצים לרסיסים.. מבקשת לתת אמון (פעם מזמן מזמן נתתי...) שלכן צדף.(סליחה על הטון הנוגה )

היי צדף, אנחנו אולי לא מכירות אבל אני מאד מזדהה איתך ועוברת עכשיו את אותו הדבר בקשר לסוגיית האימון שהיא כל כך מסובכת ומורכבת עבורינו, עם המטפלת שלי. כמו נמצאת בתוך סרט רע עם סוף יותר רע... וגם אני נתתי פעם אימון ושוב ניפגעתי ולכן הפסקתי... שולחת לך חיבוק של הבנה ואמפטיה, שלך - מציאות אחרת

צדף יקירתי שמחה לראות אותך כאן בכל מצב שיהיה ברור שזה בסדר לא לדבר אם לא יוצא לך יש לך אצלי כתף איתנה להניח את ראשך העייף אם תרצי גם להזיל דמעה,,,,,,,יש לי טישווווו עייפות ממאבקים וכל השאר לגמרי מוכר ומובן הכאב הזה שלא מרפה -עוד יגיע זמנו אני וכולנו כאן -כאן בשבילך יפה שלי תרגישי בנוח , גם לתת אמון ב-,,,,,,,,,,לוקח זמן וכשיבוא הזמן זה פשוט יקרה אל תתנצלי יפתי אין צורך מה רע בטון נוגה ? גם בזאת את רוצה שישנו אותך ? מה שהכי חשוב יקירתי הוא שתיכנסי כמות שאת עם מה שהבאת איתך ותרגישי ספיק טוב אפילו רק לומר , רע לי קשה לי " זקוקה לחיבוק " -מה שלא יהיה אוהבת -חטולית

טוב לראותך כאן התגעגענו....באמת חסרה כאן... וטוב שבאת לשים ראש לנוח קצת מוזמנת לשחרר להקל מהעומס איתך מחזקת אידה

היום יום נשואין רוצה לברך אותה ואת בני משפחתה לחיים עם בריאות טובה המון המון אהבה כוח נפשי כדי להתמודד המון סבלנות ומזל טובבבב שולחת המוני חיבוקים בכל מיני צבעים וריחות נפלאים בהמון אהבה חטולית-מיאווווו לך מותק

מצטרפת לאיחולים חמים- אוהבת אותך

המון מזל טוב יקרה שפע של אושר שמחה שפע של נתינה וקבלה בזוגיות

מצטרפת לאיחולים ומאחלת מזל טוב מכל הלב. שלך - מציאות אחרת

שיהיה לכם רק טוב ועוד הרבה שנים של אושר! (: אוהבת, סמויה

אם אומר תודה ,לכולכן, זה ממש לא יספיק, כשאומרים "קצרה היריעה......" נראה לי שמתכוונים אלי בזה הרגע נאלמו המילים מפי ואין באפשרותי להביע תודה להביע שום דבר. בימים אלה שכל כך כך קשה לי רגשית שהמראות והפלאשים חוזיםותוקפים ואני מוצאת את עצמי חסרת אונים אתם .... הנחמה שלי אחת,אחת חטולית,שחף סמויה ,ינשוףבחרת בשינוי ,מציאות אחרת תודה לכן לכןלכן שמהוות קרן אור ונחמה שאו ברכה מרום

מאחלת לך שכל מישאלותייך יתגשמו,שקט נפשי, בריאות,וכל מה שאת שואפת להגיע אליו יום הולדת שמח

מאחלת לך ולמשפתח אור ואהבה דמעה

להשקיע בגינה לטפל לעדור להשקות לנקש עשבים להנות מהפרחים... כך גם בחיי הנשואין הרבה הצלחה, אהבה ופרגון איתך אידה

אני רווקה. ומה שפתאום קורה לי זה שיש לי פתאום תאווה נוראית ומשוגעת להתחתן פתאום, כלומר לקי'ים יחסי מין ובגלל שאני לא נשואה בינתי'ים אני לא יכולה לעשות את זה, אז אני מחדירה אצבע לצוואר הרחם למשך זמן רב, רציתי לשאול למה פתאום יש לי את התאווה הזאת, איך להתמודד עם זה? והאם החדרת האצבע היא בסדר?

למה זה קורה לך ? כנראה שהגעת לגיל הבשלות המינית מה שאת עושה עם האצבע נקרא אוננות וזה לא צוואר הרחם זה הנרתיק את שומרת על עצמך עד שתתחתני האם את באה מבית דתי? אם כן , אז אוננות אסורה עלייך אייך להתמודד עם זה ? יש לך אמא -שאותה את יכולה לשאול מה לעשות במצבים כאלה? או אולי אחות גדולה מישהי בכלל ,,,,,,, חטולית

יום טוב

בס"ד, לחטולית היקרה, תודה רבה מאוד על התשובה, אכן אכן חרדית, ואין לי מושגים בדברים האלו, אז תודה שהבהרת את הדברים. אני באמת שומרת את עצמי עד שאני אתחתן, ובינתי'ים אין לי את מי לשאול איך להתמודד עם זה, אז אם תוכלי לי'יעץ לי אשמח מאוד, בתודה מראש, ושלא נדע כאלו בעיות.

אלמונית יקרה לא בטוחה שהגעת לפורום הנכון נסי פורום פסכולוגיה ומניות האישה וכ"ד בהצלחה אידה

רגוע שבוע מלא תובנות בונות וטובות שבוע של כוח ותקווה שבוע שבו נרגיש שמחה ואושר אמיתי שבוע שבו נהייה קצת יותר אנחנו ופחות מתחזים שבוע של עשייה ופעולה למען עצמינו  בקיצור שבוע טוב אוהבת

בוקר נפלא גם לך יקירה עם כל כך הרבה ברכות נהדרות על התחלת השבוע ממש עושה טוב בלב הלוואי שיחולו גם עלייך יפה שלי גם לך מגיע ממיטב הברכות שבוע נפלא לך חטולית

קצת באיחור.... שבוע טוב לכולן גם מימני. מצטרפת לכל האיחולים ומאחלת לכולם שבוע רגוע ושלו מלא הארות ופריצות דרך מקילות. בהמון אהבה, מציאות אחרת

אין לי כבר כוח- רוצה רק קצת שקט בפנים- נמאס לי לסרוד- מרגישה מאוד לבד עם הכל- מחכה שיהיה יותר טוב- אבל אוף!- זה לוקח הרבה זמן ואני חסרת סבלנות- מנסה להמשיך- אבל נגמרו לי הכוחות-

יקרה, מבינה אותך מאד. נסי להסית את המחשבות עם דברים שאת אוהבת ושיכולים להרגיע אותך, ובעיקר אל תילחמי בכאב, אלא תני לא להיות ותני לא את המקום הראוי לו. הוא יעבור לאט לאט רק קצת סבלנות. שולחת לך חיבוק אמיץ ועוטף, שלך - מציאות אחרת

שאת צריכה שקט הוא יגיע באמת ועד שהוא יבוא שולחת צרור חיבוקים רכים עדינים ועוטפים לקחת מימך את הכאב אוהבת תחזיקי מעמד

סבלנות היא מילת המפתח לכל מה שאנחנו רוצות להשיג נכון שלא תמיד אפשר לחכות הסבלנות לפעמים מתעייפים מלחכות בסבלנות אך אני לא מכירה דרך קיצור הדרך שאני מכירה היא בנתיים לשרוד את המצב-בסבלנות כוחות-מאיפה לוקחים כוחות ? מדברים קטנים שקורים לנו ביומיום דברים שגורמים לנו לחייך דברים שגורמים לנו פתאום לקחת אוויר אולי בשורה קטנה טובה מאנשים שאנחנו אוהבים ושהם אוהבים אותנו מחיבוק שמגיע פתאום ממקום בלתי צפוי מילה טובה שאמרו לנו מדבר מסוים שהצלחנו לעשות ואולי היה קשה כל הדברים הקטנים האלה ועוד,,,,,,,,,,,, יכולים בהחלט לגרום לנו להטעין את עצמנו בכוחות מחודשים שקט בפנים ? על זה צריך לעבוד מאוד קשה כי זה בכלל לא פשוט לנסות לראות את חצי הכוס המלאה ואני מאמינה שיש לך דבר כזה שולחת חיבוק עוטף ורך מתוקה ושיהיה שבוע טוב במיוחד חטולית

מבינה את הכאב העצום שלך. יש בך את הכוחות לשרוד כפי שעשית זאת עד עכשיו. אולי את פשוט קצת מנותקת מהם כרגע, זה הכל.. הכל נראה קשה וסוחף שולחת לך חיבוק סמויה

תחזקי מעמד את עושה עבודה נפלאה סבלנות....והרבה מחזקת אותך אידה

מאחלת לך ימים מוארים יותר,שולחת לך חיבוק כל כך מזדהה איתך

לגבי אישתי קשה לי להאמין שהיא תקבל את זה ...קל...אני פוחד לאבד אותה ...כליל....אם איבדתי אותה רק בזוגיות ...בנתיים כבר כמה שנים ...וזאת לאחר ה.. ילד השני שבו היא החליטה שסקס יותר לא בא בחשבון אצלה והיא החליטה להתמסר כול כולה בגידול ילדים בלבד ואותי היא הזניחה והשאירה לבד ומכאן......ועד שהבעייה חזרה אליי הדרך הייתה קצרה מאוד לא יכול לחיות בלי (אהבת אשה)זה משגע אותי או להכנס לתוך הבעייה ולהתערבב איתה .....או לבגוד באשתי

דודיק יקר על אחת כמה וכמה שאתה חייב ללכת לטיפול אתה אינך אשם בהחלטה של אישתך לגבי ענין הסקס תנסה קודם כל לטפל בבעיה שלך שהיא בעדיפות ראשונה עם הזמן כבר תראה מה לעשות עם אשתך בתוך הטיפול אתה גם יכול לדבר עם המטפל/ת על הנושא הזה באופן ספציפי יתכן ולא תצטרך גם לחשוב על-בגידה בכלל חטולית

בקשר ללספר לאישתך, מניסיוני זאת טעות. אצלי בשל מצבי הקשה בזמנו אילצו אותי לשתף את בעלי, והוא ממש לא קיבל את זה, למרות שהוא נחשף רק להגדרה של מה שעברתי. שילמתי על כך מחיר מאד כבד של כעס רב שלו שהופנה כלפי... לגבי טיפול, כדאי לא להשאר עם זה לבד, וטיפול אמור להיות חסוי לגמרי ולהשאר בינך לבין המטםל בלבד. שיהיה בהצלחה. מציאות אחרת

כשמשתפים במקרים רבים יש הבנה ותמיכה מה שכן, דודיק זה נשמע שמערכת היחסים שלך עם אשתך מאוד בעייתית ואף פוגעת בך ובהחלט יש מקום לעבוד על כך בטיפול הייתי ממליצה מאוד גם על טיפול זוגי על מנת שתוכלו להבין אחד את השנייה טוב יותר ולהגיע לזוגיות בריאה שמבוססת על הבנה ותמיכה הדדית

ראשית כדאי לשרשר את ההודעות שלך, ולא לפתוח בכל פעם הודעה חדשה. אך משרשרים? בהודעה האחרונה או כל הודעה שאת פותח יש הוסף תגובה... לחץ ויפתח חלון להוספת תגובה! לגבי הזוגיות שלך..אין ספק שהיא דורשה טיפול התייחסות... ממליצה ראשית לפנות לטפל בעצמך כמה שיותר מוקדם ולאט לאט למצוא את הדרך לשתף את אישתך. לגבי דיווח למשטרה...לא מובן לי מדוע? על זומנת למשטרה? האם חקירה נגדך או נגד הפוגעים? האם תרצה לשתף? כאן אידה

.....שלפני שנתיים בערך מצאתי את עצמי מול "פסכילוגית" לפגישה אחת ששמעה ממני הכל...... ולאחר מספר ימים התקשרו אלי ממשטרת ישראל .....וביקשו ממני שאופיע לדיון אצלם בעניין......ומאוד התבאסתי שהיא אפילו לא ניסתה לעשות משהו...למרות ששילמתי לה....מה? אין חיסיון לדברים כאלה? ביני לבין המטפל/ת...

שבוע טוב דודיק בדיוק סיימתי לכתוב לך בהודעה הקודמת שלך תראה ,הפסיכולוגית שדיווחה למשטרה -כנראה הבינה שאתה נמצא במצב של סיכון מידי ולכן דיוחה יש מחויבות לכל סוגי המטפלים/לות פסיכולוגים/לוגיות שבמצבים מסוימים חייבים דיווח למשטרה מה שאומר לדעתי שהיא אינה מתמחה בנפגעי תקיפות מניות למיניהם כי מתמחים -יודעים שצריך לבדוק את הנתונים היטב גם כדי לדעת אם מצבך נתון בסיכון מידי לא מחפשת לצאת בבקורת על אותה הפסיכולוגית , אך בהחלט מבינה את הרתיעה שלך מעצם הענין שקרה לכן ההמלצה שלנו היא לפנות למי שמטפל בנפגעים במיוחד האמת שגם אותי היה מרתיע או אפילו מפחיד גישה כזו ועוד בלי שתבדוק בכלל אם אני מוכנה לפנות בתלונה למשטרה זה לא כזה פשוט ובטח שלא מובן מאליו זה כאלו שהיא זרקה אותך לשם ושהם ימשיכו לטפל בך אז מה היא עשתה בזה ? לי לא מובן וכן , בהחלט חייב להיות חסיון , רק שוב אני אומרת שחסיון בדרך כלל מופר אם המטפל/פסיכולוג מרגיש שאתה נמצא בסכנה מידיית ולכן מדווח למשטרה יתכן וישנן עוד סיבות-אני לא מכירה עוד שבוע טוב דודיק יקר חטולית

אני פשוט רוצה לוותר ודי דמעה

את לא לבד-קשה -כל כך קשה לסרוד את החרא הזה- גם לי נמאס אבל אני מנסה להמשיך בכל זאת- מחזקת אותך -תחכי-זה יהיה יותר טוב-אני איתך-אחותי

אל תוותרי יקירתי זה לא יפתור לך כלום רק יכניס אותך למצב יותר קשה מצב שאת באמת לא רוצה להיות בו הבנתי שאת אמורה להתחיל עבודה מהבית גם אם היא לא קלה עבורך גם אם היא קשה לך יקירתי-אל תוותרי ואל תרימי ידיים כבר יצאת ממקומות יותר קשים מאמינה בך שגם הפעם תצאי מזה שאולי זו רק נפילה קטנה את תתאוששי מתוקה ואני תמיד איתך כאן ( אם זה עוזר במשו ) חטולית

מניסיוני אני יודעת שלפעמים אנחנו ניתקלות במצבים שמרגישים לנו כחסרי סיכוי ושאין מהם מוצא. שהכאב הוא קשה מנשוא ובלתי ניתפס ומרגישים שרוצים שהסבל הזה יגמר כבר, שהכל מקיף אותנו וקובר אותנו תחתיו. זה לא ישאר כך, הכאב יתפוגג למיימדים שניתנים להכלה ואת תהיי בסדר. מכירה את המקום הזה, הייתי בו וגם יצאתי מימנו, למרות שעדיין לא קל בכלל. יחד עם זאת הבנתי שמי שפגע בנו גרם לכך שנאמין שהכל קרה בגללינו, שאנחנו אשמות בכל, שאנחנו לא שוות ולא ראויות לחיים. ואנחנו לוקחות אחריות על הפגיעה ומאמינות להן. כך חייתי כל חיי. האמת היא שאנחנו לא אשמות בדבר, שמגיע לנו לחיות חיים טובים ומלאים, ושלאף אחד אין זכות לקבוע לאחר אם מגיע לו לחיות או לא. דמעונת יקרה, את עוברת עכשיו תקופה קשה אבל מגיע לך רק טוב, והדברים יסתדרו בסוף. יש לך זכות לחיות ודווקא כשתגיעי לחיים הטובים שמגיעים לך תצליחי להוכיח למי שפגע בך ובמיוחד לעצמך שניצחת אותן ושמי שפגע בך לא הצליח להרוס אותך. שולחת לך המון חיבוקים תומכים ומכילים, שלך - מציאות אחרת

את לא לבד מושיטה לך יד וחיבוק עדין ועוטף שלא יכאב , את חזקה ויש בך את הכוח אוהבת אותך יקרה ,תיראי הכאב יחלש ותבוא השמחה

מחזקת אותך אל תוותרי יודעת שקשה איתך אידה

רק להגיד שאני איתך שולחת חיבוק תשמרי על עצמך

לא מרגישה כלום כרגע יש הבזקים של כאב עצום ואז התנתקות מרגישה כאילו אני הולכת מתך שינה דמעה

תקופה מאוד קשה אפילו נאלצתי לעשות שינוי תרופתי בגלל שהמצב הרגשי ממש התדרדר אבל השינוי הוא הדרגתי והגוף צריך להתרגל לאט לאט לתרופה החדשה ובנתיים זאת טלטלה לא קטנה חלק מהזמן חסרת אנרגיות ומדוכאת מרגישה כבדות כזאת בגוף ובנשמה כאב עמום כזה שמחרסם אותי לאט לאט מבפנים ולפעמים מופיע כאב חד ועוצמתי כאב ששורף אותי מבפנים אבל יש גם שעות שמרגישה טוב עם עצמי שעות עם הרבה יותר אנרגיות שעות יקרות ומבורכות לא יודעת למה כותבת את זה אולי כי קשה לי כרגע להיות לבד

מצטערת לשמוע שקשה מושיטה יד ושולחת חיבוק דמעה

נעצבתי לשמוע שקשה לך ועצוב ): גם אני כאן אתך בכאבך.. מקווה שהתקופה הזאת של הטלטלה תחלוף במהרה והדברים ייתייצבו. שולחת לך חיבוק סמויה

מצטרפת אל הבנות ומקווה שלאט לאט הכל יתאזן ותרגישי טוב יותר. הכאב לפעמים מרגיש כמו שאין לא סוף, אבל הוא יקהה את עצמו ויהיה קל יותר בהמשך. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

מקווה שהכאב ירד קצת שפחות לוחץ כואב ושורף אוהבת אותך שולחת לך ים של חיבוקים לחזק לתמוך ולהיות שם איתך עד שהכאב התפוגג את לא לבד

מזדהה איתך יותר מדי-מה אני אגיד לך- אני איתך- רוצה להיות בשבילך עם תתני לי-את לא לבד!!!

שבוע טוב יקירתי מצטערת לשמוע על הכאב המעצבן הזה מקווה מאוד ומאמינה שיחלוף מהר לצערנו לפעמים עד שמגיעים למינון מדויק אנחנו סובלות מכל מיני תופעות לוואי אלה הם חלק מהתופעות לוואי הלוואי שיגמרו מהר בהחלט לא נעים ודי מעצבן מחבקת ברכות מתוקה שלא יכאב חטולית

תודה שאתן כאן איתי זה המון בשבילי שחף

תקופה קשה צריך לעבור תתחזקי מהחלקים הטובים שאת מרגישה טוב תאגרי אנרגיות בקרוב זה יהיה מאוחרייך מחזקת אידה

מחכה לשעות האלה בהן מרגישה טוב ובעיקר משתדלת להיעזר בסבלנות

לא מצליחה לכתוב הרבה,אבל רק שתדעי שאני חושבת עלייך וקוראת אותך שולחת לך חיבוק להפיג את תחושת הלבד

לפני חודש בערך עשיתי צעד הזמנתי אותם אצלי לראש השנה אמרו לי נחשוב על זה היום התקשרתי ושאלתי מה קורה ענו לי אנחנו עושים עם אחיך אמרתי להם אבל דיברנו לפני חודש ואמרתם שתחשבו אמרו לי שגם הם אמרו להם לפני חודש הבחירה שלהם זה למחוק אותי הבחירה שלהם זה שאני החוליה החלשה הבחירה שלהם בו ולא בי תמיד זה היה ככה מילדות הוא היה המועדף המוערך החכם ואני אני סתם שם קישוט זה כואב וזה מכעיס ההעדפה שלהם בו משפחה זה מה שרציתי משפחה אבל זה אשליה אשליה אחת גדולה ובא לי לצעוק עליהם שיראו אותי שגם אני צריכה ורוצה אבא ואמא וגם אני רוצה להיות שייכת וגם אני רוצה לעשות איתם את החג נשבר לי כל שנה לחפש מישהו שאהיה אצלו למה לעזאזל למה כל כך מסובכת המילה משפחה כל כך מכאיב כל כך פוגע כל כך לא פייר

מזדהה מאוד עם הכאב שלך משפחה זה לא דבר פשוט גם כשאין פגיעה כשיש פגיעה ברקע המצב נעשה בלתי נסבל הכמיהה הזאת למשפחה- לבית לאבא לאמא כמיהה טבעית ומובנת מאוד מחבקת אותך ומזכירה לך תביטי סביבך ותראי כמה אנשים יש בחייך שאוהבים אותך אני מנסה להגיע להשלמה עם זה שאין לי משפחה כבר זה מאוד קשה כי גם לי יש כמיהה להורים שולחת לך חיבוק גדול ועוטף ומקוה שהיום תרגישי פחות כאב דמעה

לא מרגיש לי נוח לא איתם ולא עם המשפחה של בעלי השנה אני בורחת לנופש , מקווה שאני לא עושה טעות אבל ככה נראה לי שיהייה לי שקט יותר בנשמה . חיבוקים , אני בטוחה שסביבך המון אנשים שכן אוהבים ומכילים אותך .. ועוד חיבוק בתקווה שיעבור לך הכאב

גל יקרה, מבינה ככ את הכאב שלך בנידוי המשפחתי החגים רק מבליטים ומקצינים דברים שהיו שם מלכתחילה זה טבעי לרצות את הורייך לרצות להיות בחיק המשפחה להרגיש חלק שייכת אהובה יודעת שזה קשה (גם אצלי ככה)- את צריכה להתרכז באושר עם האנשים שאיתך באמת. שקיימים שם בשבילך בצער ובשמחה. אני..הפסקתי לחפש כמו איזה... את קרבתה של אימי! דיי! והנה החגים בפתח ואני קצת מקווה למה?! הכל יהיה אותו דבר עם טעם מר אז למה?! ובכל זאת... יודעת שלא פשוט שולחת לך חיבוק סמויה

גל יקרה, מאד מאד מזדהה איתך בכאב הזה. משפחה היא אכן דבר מאד מורכב, וכאשר יש פגיעה ברקע זה עושה אותה לדבר עוד יותר מורכב. החגים הם סמל למשפחתיות ולאיחוד משפחתי ולכן בחגים הכאב הזה נעשה קשה מנשוא. רואים את כל המשפחות השמחות והמלוכדות וכואבים על שלנו אין, ובסך הכל מה ביקשנו? להיות חלק במשפחה? הדבר האחד שהבנתי הוא שהכמיהה הזאת לאהבת הורים ולמשפחה לעולם לא לתעבור ולעולם לא תתממש, לכן הפסקתי לצפות כי כגוודל הציפיה כך גם גודל האכזבה. וכן זה כואב מאד בכל מצב של איחוד משפחתי, הנידוי הזה הוא כאב נוראי כי לא מגיע לנו. אני בטוחה שיש אנשים מסביבך שכן רואים אותך וכן אוהבים אותך, ועד כמה שזה שורף מבפנים אומרים "עדיף שכן קרוב מאח רחוק". תאחזי בזה ואולי זה יקל מעט את הכאב. איתך שולחת חיבוק מכיל ומבין, שלך - מציאות אחרת

נשמה יקרה כבר אמרו לך הכל מצטרפת לכל הדברים הנכונים והכואבים שכבר נאמרו אין טעם להוסיף ולדוש במה שכבר נכתב רק יכולה לקוות בשבילך שאם הם לא באים אלייך אולי יהיה להם מספיק רגש להגיד לך שתצטרפי אליהם אין ספק שבלי משפחה בחגים הכל מרגיש קשה יותר לבד יותר והכי עצוב שיש מחבקת המונים יפתי חטולית

לא קל לי עכשיו זיכרונות חלומות המטפלת שלי בחופש כך שאין לי עם מי לעבד את מה שעולה לי הרצון במשפחה הוא אחיזה בקנה רצוץ אני שוכחת שאלה שאני רוצה להיות איתם מחקו לי את הילדות אני כאילו איתם מתנתקת כאילו אני מישהי אחרת מסיכה אחר כך זה מחלחל פנימה הרעל הזה ככל שהחג מתקרב אני מרגישה כמה אני תלושה מנסה לראות את האנשים סביבי אבל הכמיהה מכסה הכל

מצבי.....לא יכול להיות יותר טוב ממה שהוא כרגע(!!גן עדן ...ממש) אני נשוי לאשה (מלאך) יש לי 2 ילדים (מופלאים בת ,ובן) יש לי עסק "מבוסס-ומשגשג" עם עובדים(חבל"ז נהדרים)אך........אך קשה לי כמו (!!גיהנום!!) בצעירותי "נפגעתי"והיום זה עולה שוב.....ואני חי ומתפקד עם "העניין"....... וזה ומחרבן לי את החיים....אלוהים אני מת לצאת מזה אפ פעם לא ישבתי מול אדם או פסיכולוג או משהו כזה פשוט :אני ועצמיעם הבעייה אף אחד לא שותף בעולם האם כדאי לשבת מול הפסיכולוגיים האלה ולסמוך עליהם שיפתרו לי את הבעייה אני מוכן לשלם ביד רחבה אבל לא ניצול של המצב..... ביייי אשמח לקבל המלצות....

ברוך הבא לפורום! זהו! החלטת לא להיות עם זה לבד יותר! החלטת לשתף! זה צעד גדול מאוד...חשוב מאוד! מצטערת על החויה הקשה שעברת...על הגהינום היום התמודדות... שמחה לשמוע על המשפחה המופלאה שיצרת, אישתך, הילדים... האם אישתך יודעת? שיתפת אותה? מאוד ממולץ לשתף...לדבר וכן לפנות לעזרה מקצועית.. המטפל/ת לא יפתרו לך את הבעיה...וגם לא יעצימו את הכעיה... במטפל/ת תיהיה איתך...תעזור...תכוון..תתמוך.. תעזור לעבד את הטראומה...להתמודד... חבל לדחות... סמוך על איש המקצוע... תאפשר לעצמך לקבל עזרה.. מוזמן להשאר להיות חלק...לשתף ...לשאול..להתייעץ.. להיות פחות לבד כאן בשבילך אידה

לא יודעת מאיזה איזור אתה ולכן אין לי המלצות אולי עם תיפנה ל1202 הם ידעו להפנות אותך למטפלים באזורך . מנסיון שווה להתחיל טיפול זה קשה אבל פחות אוכל מבפנים . לא יודעת עם שיתפת את אישתך אבל חייבת לציין שאישית מאז ששיתפתי את בעלי נהייה לי יותר קל בנשמה ,כי זה פחות סוד הוא גם לא הפך עולמות כמו שהייתי בטוחה שיעשה ,יכול להיות שהוא בהדחקה אבל אני יכולה ללכת למטפלת מתי שאני צריכה ולא להתחבא וזה הרבה יותר קל מאשר להסתיר . בהצלחה לך

מצטרפת לכל מה שכתבו לך לפני יכולה להעיד על עצמי שטיפול שינה באופן משמעותי את חיי חשוב ללכת למטפ/ת שמתמחה בעבודה עם נפגעי תקיפה מינית אתה יכול לבקש המלצות למטפלים במרכז סיוע וטל' לגברים של מרכז סיוע זה 1203 אתה לא צריך להזדהות רק להגיד שאתה מחפש מטפל/ת שיהיה בהצלחה! ואשמח לראות אותך איתנו שחף

מצטרפת אל כולם ומברכת אותך בבואך. ואכן לכתוב כאן ולשתף הוא צעד ענק ומשמעותי ובהחלט צעד אמיץ. וכמו שהמליצו לפני, לפנות למרכז יוכל לעזור לך למצוא את הטיפול הנכון עבורך, ומומלץ בחום לטפל, כי קשה מאד לבד. שמחה בשבילך שהקמת משפחה ושטוב לך בחיים למעט הסיפור שמתעתע בך כרגע. שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחר... מציאות אחרת

אם כולן כאן ממליצות לך לגשת לטיפול זה לא בכדי כמו כן בהחלט רצוי מאוד שתשתף את אישתך היא יכולה לעזור לך ולתמוך בך במקומות שאולי אפילו לא חשבת עליהם , נסה להתייעץ איתה אולי גם לגבי ההליכה לטיפול -תראה מה תהיה התגובה שלה מבינה שגם אתה כבר הבנת שאני מצטרפת לכל הדעות שנכתבו כאן מעלי מכל הבנות המקסימות יש לך על מה לסמוך בלב שקט לגמרי שיהיה בהצלחה בכל החלטה שתיקח על עצמך נקווה שתבחר בדבר שהכי טוב עבורך חטולית

http://www.area.co.il/pin/98973images/%F9%E1%FA%2B%F9%EC%E5%ED2.gif רציתי להוסיף גם שיר אך לא הסתדר לי-לא משנה רוצה לברך את כולכן מקסימות ואהובות לשבת שלום ומבורך שבת של עונג כל אחת לפי דרכה ומה שמתאים לה אוהבת את כולכן חטולית

בכל זאת החלטתי להוריד את השיר בועז שרעבי לתת את הנשמה ואת הלב לתת, לתת כשאתה אוהב ואיך מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל עוד תלמד לתת לתת. לגלות סודות בסתר להתיר את סבך הקשר כשהלב בך נצבט מכל חיוך מכל מבט. אתה נזהר אתה יודע וחוץ ממך איש לא שומע פוסע בין הדקויות וממלא שעות פנויות. אתה לומד עם השנים לבנות ביחד בניינים לחיות עם כל השינויים לרקום איתה סיפור חיים ולעבור ימים קשים במצוקות וריגושים תמיד לדעת לוותר ואת הטעם לשמר. לראות בתוך הנפילה שיש מקום למחילה תמיד אפשר שוב להתחיל כמו יום חדש כמו כרגיל שבת שלום חטולית

לכולן גם מימני מכל הלב. שבת שקטה ורגועה. שבת של שקט פנימי. תודה חטולית שהרמת את הכפפה. :) מציאות אחרת

בית . תודה שאתן כאן בישבילי שבת שלום ומאושר לכולם

http://www.agenda.co.il/uploads/b2u1__.gif

מילולית על גבי האינטרנט. אשמח אם תגיבו לבחור משום שזה עובר כל גבול. מתקשה להבין איך המסך מאפשר זאת. http://www.doctors.co.il/forum-360#message-407259

בעיני אין שם הטרדה מינית יש שם גסות רוח וקללות אלימות מילולית אדם קטן, טיפש ונבזי כתב את זה וזה לא נשמע לי מישהו שניתן לדבר איתו בהיגיון להתחיל להגיב לו זה רק להוסיף אש למדורה ולהחמיר את המצב

גם אני מצטרפת לדעתה של שחף. אין טעם להתעמת איתו כי חבל לרדת לרמה שלו, וזה עלול להחריף את המצב. פשוט אל תהיי שם עד שהוא יפנה את המקום אם לא נוח לך, או שתתעלמי מימנו. אם לא יגיבו לו הוא יסתלק בסוף כי יהיה לו משעמם.... מציאות אחרת

הוא לא יצא מהפורום הזה כי יש לו קהל שרוף עליו ועל כל השטויות שהוא מוכר להם אין לו בכלל שום רגש שמו שהוא אוהב לומר הוא אוהב להפליץ שטויות ולזעזע כל מי שנכנס לדעתי בכלל לא מומלץ להכנס לשם טווח פגיעה בטוח לכל מי שתנסה לומר ולו מילה אחת חטולית

לצערי זהו האופי של הפורום הזה אין שם מנהל לפורום זה פשוט מקום שכל אחד יכול להכנס ולהשתלח בכל מי שבא לו מותר שם הכל המלצה אישית שלי אל תכנסי לשם שוב באמת מגעיל אולי יהיה לך יותר נוח להשאר כאן תתקבלי בברכה בלי שום השמצות ומילים מכוערות שאינך חייבת לסבול האם הבנתי נכון שאת נפגעת ,,,,,,,, תחשבי על זה שבת שלום חטולית

נכנסתי לשם פעם ראשונה לרגע והדברים שהאיש הזה כתב לנשים שם-ונמחקו ע"י הצנזורה- ממש מעודדים אלימות מינית וביזוי נשים. אני לא מבינה איך נותנים לבן אדם הזה להמשיך לכתוב שם. אסור שדברים כאלה יכתבו. אני לא ידעתי שקיימים כאלה פורומים שאפשר לדבר ככה חופשי בכזאת שפה נחותה אולי אני פשוט לא מספיק מכירה כי לא גולשת יותר מדי. ומעריצים? איך אפשר? האיש הזה ממש חולה.

שאני מבינה שזה לא אצלי בראש מה שאפילו יותר כאב

ברוכה הבאה, צעד ראשון. אהתי את השם שבחרת ובהחלט להכנס לאתר כזה הוא צעד ראשון מאד גדול ואמיץ. מאחלת ומקווה שתרגישי טוב כאן ופחות לבד. באשר לכאב, גם אם הוא מרגיש אין סופי הוא יקהה את עצמו ויהיה קל יותר להתמודד איתו. שולחת לך חיבוק אם זה בסדר, שלך - מציאות אחרת.

כשההכרה יורדת למקום ש "זה לא אצלי בראש " הכאב מתחיל לצוף ולעלות את מוזמנת להכנס לכתוב מתי שבא לך אייך שנוח לך בקצב האישי שלך את בוחרת במה לשתף והיכן את מציבה את הגבולות שמחה מאוד שהצטרפת לפורום ושוב ברוכה הבאה שולחת חיבוק -כמובן אם לא מפריע חטולית

ואכן את עשית את הצעד הראשון. וזה לא פשוט וזה קשה וכואב ,אבל את לא לבד שתפי כשיהייה לך נוח בנתיים עם לא אכפת לך שולחת לך חיבוק

להבין שזה לא רק אצלך בראש זה בהחלט גילוי כואב אך יחד עם זאת הוא יכול גם להקל כי לחשוב שזה רק בראש זה גם לחשוב שאולי את "לא בסדר" שאולי את הגורם למה שעובר עלייך וכשאת מבינה שזה במציאות את יכולה להוריד מעצמך את הספקות להוריד מעצמך את האשמה לא יודעת אם זה מדבר אלייך אבל זאת האסוציאציה שעברה לי בראש והכי חשוב שמכאן ניתן להתחיל לטפל ולשקם את מה שנהרס שחף

זה קשה מדיי את צודקת קשה להאמין להבין שזה יכול לקרות... אבל זה לא לא רק בראש... אף אחת לא ממציאה כאלה דברים בראש... מוזמנת לפורום להיות פחות לבד כאן בשבילך אידה

המילים כל כך הדהדו אצלי בנשמה... הנה המילים.... אייכה שולי רנד "ריבונו של עולם אם נדבר גלויות לפעמים אין לי כח בעולמך להיות אנה מפנך אסתתר? מה אטען מה אצטדק מה אדבר? חנון ורחום הן לפניך גלוי כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי נלחם בעצבות בייאוש המכרסם כתולעת השמחה נסתלקה ממני וגם הדעת קולות מהעבר לוחשים לי לעצור אבל אני מוסיף בחושך לחתור ושואל ומבקש, אייכה?! אותו זקן וכסיל שולח בי חיצים אני הולך וכושל הוא הולך ומעצים נשמה קדושה אל נא תבכי שבורת כנף הן תעידי עלי כמה הייתי נכסף כשסודות מהעבר פקדו עלי לעצור אבל אני מוסיף בחושך לחתור ושואל ומבקש, אייכה?! בסופו של יום הן אפלט אל החוף האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף ואז אצעק ואצטדק ואספר איך בחושך הזה הייתי חותר ושואל ומבקש וכוסף! אייכה?!" דמעה

ממש כך דימעה, מילות השיר מאד חזקות וכמו מדברות גם אותי בדיוק. לפעמים אני מרגישה כאילו אני חותרת בכל כוחותי מול הזרם בתוך החושך, והכל מרגיש כמו מאיים להטביע אותי. זה מצבי כרגע. מקווה שאת מרגישה יתר טוב מיזה ולא מזדהה איתי. תודה על שהעלית את השיר. שלך - מציאות אחרת

מרגישה בדיוק כמוך בכל שניה חוששת שיבוא איזה צונאמי ויטביע אותי אעלם פשוט בלי להשאיר סימן שבכלל הייתי שולחת חיבוק דמעה

לשולי רנד יש דיסק שלם של שירים מעולים מהסוג הזה יש לי אותו בבית , אוהבת להקשיב לשירים שלו לא פעם הם מדברים אמת כואבת תמיד יש בהם משו מהטוב ומשו מהעצוב כך בנויים גם החיים שלנו רק שהעצוב בולט יותר כי הוא הכואב הטוב תמיד נגמר מהר תודה יקירתי שהבאת את השיר לא חשבתי שיגיע גם לכוכב נולד שולחת חיבוק יפתי חטולית

שתהיה שבת מוארת ושלווה http://www.area.co.il/pin/215191images/8.gif דמעה

הבן שלי אוהב אותו ויש לו שירים רבים שהם כאלה נוגעים אוהבת שנת שלום יקירה

טעית בשם יקירתי זו לא סמויונת זו דמעונת סליחה ושבת שלום חטולית

ותודה חטולית שהארת את תשומת ליבי

מרגישה שהעומס הרגשי עלי הזוי... לא יודעת מאיפה להתחיל להתמודד עם כל זה. הבן שלי עומד להתחתן בעוד שבוע. החינה הייתה שלשום. אין לי משפחה ולעומת זאת לבעלי משפחה גדולה. בחינה אף אחד מהם לא טרח אפילו להגיד מזל טוב, רק צחקו על התלבושות. בחתונה יהיו 500 מוזמנים, מיתוכם 2 קרובי משפחה שלי, והמשפחה של בעלי מתנכרת אלי, בתוך זה אני אמורה לשמוח, וכן אני מאד שמחה בשביל הילד אבל קשה לי עם היתר. ובאשר למשפחה, בעצם אף פעם לא הייתה לי משפחה רק מספיק אנשים שרצו לעשות הכל כדי להתעלל בי בכל דרך אפשרית, שום טיפת אהבה, קבלה, רק התפללו למותי מאז שאני זוכרת את עצמי וגם מימשו וכל הזמן הרגו אותי עוד קצת... בעצם לא רוצה את המשפחה הזאת ובכל זאת האין הזה כל כך כואב. בנוסף חסומה עם פיצוץ של החלק הכי קשה והזוי במה שעברתי, לא מסוגלת לדבר עליו, לא יכולה לחשוף אותו ומשתגעת מבפנים. בורחת לשינה וכמו שבוודאי מורגש מהכתיבה שלי, בורחת לניתוקים. מרגישה כל כך לבד עם הכל... והכל כל כך מבולבל. מציאות אחרת

יקרה.. קודם כל מזל-טוב ענקי לחתונת הבן! מאחלת לך המון שמחה ונחת! קראתי אותך גם בתגובתך אליי, למטה.. גמני מתחברת להרגשות שלך כפי שאת אליי. הרגשת הניכור והבדידות בתוך המשפחה. אפחד לא מתחבר אליי שם חוץ ממשפחתו של בעלי אבל הקשרים הם דיי זהירים וממש לא..! אני עושה הצגות בכל מקום. יש לי מסכות לכל אירוע. מזדהה גם עם החלקים שאת שומרת בסוד מפני משפחתך גם אני בדיוק אותו הדבר. משפחתי לא יודעת עליי כלום פרט לאיזה דודה שחשבתי שהיא חברה פעם וברגע של משבר גיליתי לה פה ושם מאז היא לא ארחיב... חבל שסיפרתי. מה חשבתי לעצמי, מטומטמת שכמותי שהיא תביא לי תישועה? רק צחוק עשיתי מעצמי. ולדעתי היא כבר סיפרה לחצי משפחה רק שלאפחד לא ממש אכפת! (אה, ולא סיפרו לאמא שלי כי היא באמת דואגים לה, לא לי) זהו, אז אני רואה שבהרבה מקרים של... יוצא שאנחנו המנודות בתוך המשפחה. לכן, אני מבינה את העומס והלחץ הרגשי שיש עלייך לפני החתונה מאוד לא פשוט! יש לך עזרה מקצועית? תמיכה? אני חושבת שזה ייקל עלייך אל תסחבי הכל לבד לא מגיע לך! ככל שהשנים חולפות הלחצים הולכים וגוברים ולא נעשה קל לסחוב לבד את התיק... אולי עם הגיל הכוחות פוחתים.. מקווה שיהיה שם מישהו לתמוך בך ולהכיל אותך. שולחת לך חיבוק ושוב, המון מזל-טוב!

תודה על האיחולים והמילים החמות. ממש ממש מזדהה איתך, ומרגישה שיש לנו הרבה במשותף, בעיקר האין משפחה והניכור מהמשפחה. היום ילדי כבר גדולים, אבל כשהיו קטנים הייתי צריכה להתמודד עם הכל לבד ולא היה מי שיעזור לי. האמת היא שהייתי מוותרת על המשפחה שיש לי שגם ככה היא מאד מאד קטנה, ומצד שני הלבד הזה במיוחד שמצד בעלי יש משפחה גדולה ומלוכדת שגם מקיאה אותי החוצה מתוכם, הלבד הזה נורא כואב. לגבייך, זה שסיפרת הוא צעד גדול ואמיץ כי אפילו ולמרות שלא קיבלת את התמיכה שרצית מהם, זה בטוח עשה להם משהו. יש הבדל בין לדעת על מה שקרה לבין לא לדעת. גם אם ניראה שאין התייחסות זה בטוח עושה להם משהו... לגבי טיפול, יש לי מטפלת, אבל אני לא מרגישה גב מימנה או שהיא מכילה ומבינה אותי. לא בטוח לי אצלה, וזה הרבה יותר בגללי מאשר בגללה כי אני לא מצליחה לסמוך עליה ואולי מרחיקה אותה. יחד עם זאת היא הייתה אמורה להיות זאת שמנסה להתקרב כי אנשים שניפגעו כמונו לא סומכים בקלות. בקיצור הסתבכתי עם הטיפול הזה ואחרי שניפגעתי כבר בטיפולים קודמים, הרבה יותר קשה לי להפתח ולסמוך, ומכאן שאני לבד עם הכל... שלך - מציאות אחרת

כשאמרתי למטפלת שאני מרגישה לבד, שלא בטוח לי ושאין לי גב מימנה היא אמרה שההתמודדות שלנו היא לבד, שתמיד ניהיה לבד כי כולם לבד ושהעבודה היא עצמית. בקיצור חנקה אותי. אני יודעת שהעבודה וההתמודדות היא בעצם שלנו לבד וזה גם מה שעשיתי לאורך כל הדרך. העניין הוא שהדברים שאיתנו אנחנו מתמודדות הם קשים ומפילים וכרגע אני בצניחה חופשית למטה ולא מרגישה שהיא איתי. כל זאת כשעוד לא הצלחתי לדבר על מה שהכי כואב כרגע. בנוסף אני יודעת שצריכה להוקיע את הכאב מיתוכי, והוצאתי כבר את הכל, חוץ מהדבר הזה, כי הוא יותר מידי הזוי, לא מסוגלת להעלות אותו, אפילו לחיות לא עושים דברים כאלה. והכאב אכן מתעתע בי ואוכל אותי מבפנים. אני מרגישה שצריכה לשבת שיבעה על כל הביזוי וההשפלה ועל כל החלקים שבי שהיו קיימים בי שנילקחו ולא קיימים יותר ולעולם לא יהיו יותר. וגם שיבעה ימים לא יספיקו.... לגבי המטפלת, אני עדיין לא משוכנעת שזה בגללה או בגללי, ואם זה בגללי זה יקרה לי עם כל מטפלת... פוחדת להזדקק לה יותר מידי, כי במוצהר היא מדגישה שהיא לא יכולה בהכרח להיות זמינה. פוחדת ליפול עוד יותר עמוק ולא להיות מסוגלת להרים את עצמי... ובאשר לנושא הזה, הוא כל כך משפיל ומבזה שלהוציא אותו מרגיש לי שמיד אחר כך אני צריכה להעלם כי במילא אף חד לא יהיה מסוגל להשאר לידי, גם לא אני. קראתי כבר המון סיפרי פגיעה ואף לא אחד מהם דיבר על דבר כזה הזוי, לכן או שלא קרה דבר כזה או שלא מדברים על זה... ומכאן מה אני צריכה לעשות? ובאשר לכינוי מציאות אחרת, המשמעות שלו היא שחייתי במציאות שאין לה שום חיבור או קשר למציאות נורמלית. תודה על החיבוק ושולחת לך בחזרה. שלך מציאות אחרת.

יוצא לי להכנס די מאוחר לאחרונה הבנתי מכל השרשור שקראתי שלא רק את זקוקה למטפלת תומכת בין הטיפולים למען האמת נראה לי שכל מטופלת היתה רוצה כזו מטפלת מסתבר שיש מטפלות שכן נענות ותומכות במטופלות שלהן וישנן כאלה שעובדות רק למען הכסף זו הרגשה מגעילה ומכעיסה להרגיש שאת רק מקור כספי ולא בן אדם שיש להתיחס אליו עם מעט רגישות נשמע כאלו שנפלת על אחת כזו שכל מה שמענין אותה זה הכסף לא יתכן שאת טועה עד כדי כך ולא מרגישה את היחס האמיתי שלה כלפייך יש לך מספיק נסיון -כושל לצערי הרב כדי להשוות התנהגות והתנהלות של מטפלת כלפייך , באמת שיש לך המון דברים בעומס בלתי ניתן לשליטה להתמודד איתם והכל ביחד אני חושבת שאולי אם תנסי לבדוק , מה הבעיה הכי חשובה שיש לך לפתור עכשיו -ותנסי לפתור אותה , ואז תעברי לבעיה שניה בתור,,,, כלומר -לא להלחם בכל החזיתות בבת אחת , אלה כל פעם עם בעיה אחרת בנפרד יהיה לך יותר קל ופחות לחוץ -תחשבי על זה אולי כך יהיה גם פחות מתח לקראת החתונה של הבן ותוכלי להנות בקשר לנידוי מהמשפחה -מבינה אותך מאוד מאוד כן, גם אני הייתי מנודה ממשפחת אבי הביולוגי לא שעשיתי להם משהו -חלילה , רק בגלל שהורי התגרשו אחי הלך לאבי ואני לאמי -אז פשוט הפכתי להיות הבת "שלה " לא חשוב , רוצה לומר לך שיש המון ביפורים כואבים על מצבים של נידוי במשפחה וכולם כואבים !!! איתך בכל מצב מתוקה מחבקת ברוך חטולית

מזל טוב לחתונת הבן ארוע משמח ומרגש מאוד ועם זאת המון בדידות בדברייך... כיצד מגיב בעלך? האם הוא מודע לכך? מדוע מאפשר זאת? הם לא חייבים לאהוב אותך אולם כן לכבד אותך!!! לכבד את בעלך! צר לי על תחושת הבלבול הלחץ תקופה קשה עוברת עלייך וניכרת מאוד הבדידות מדברייך אפילו במקום שצריך להיות בטוח- חדר הטיפול- מול המטפלת שלך.. את חשה לבד יקרה! אני מתרשמת ממך כאישה אינטליגנטית מנטלית ורגשית עם הרבה כוחות ויכולות...אך חסרת אמון ואני רוצה לבקש להמליץ לך לקחת החלטה לפחות לגבי הטיפול כי שם מתחיל השינוי... אם אין אמון בטיפול בטח לא יהיה בחוץ זה לא חייב לכך!!! דברי עם המטפלת שלך... מחזקת אותך אידה

תודה על האיחולים והמילים החמות. החתונה אכן אירוע מאד מרגש ושמח ואצלי כל זה מתערבב עם המון כאב ועצב. המשפחה של הבעל שלי לא מודעת לסיפור שלי אבל יודעת שהמשפחה השורשית שלי הקיאה אותי מתוכם, שיש לי אח אחד שמתפלל ומייחל למותי... במצב כזה כשהמשפחה שלי לא מכבדת אותי למה שהם יכבדו אותי? הבעל שלי מאד מוערך על ידם. הם מסיתים אותו נגדי והוא מסית אותם נגדי ובנוסף הוא עוד סיפור שלם של פגיעה מתמשכת שניגמר לפני שנה וחצי... לא ראויה לכבוד, למה שיכבדו אותי? אני לא מכבדת את עצמי למה שאחרים כן יכבדו? באשר לטיפול, המטפלת לא מודעת לאותם דברים שעליהם אני לא מצליחה לדבר אבל יודעת את כל היתר, כן העזתי להיחשף בפניה ולא מצליחה בנתיים יותר מיזה. אני מתנתקת בתוך הטיפול בגלל עוצמות הכאב ובגלל הפחד לא להחזיק מעמד, ולא מרגישה כאמור גב מימנה. לא מרגישה שהיא מרגישה אותי או שהיא רגישה אלי, לא מרגישה שום רגש מימנה, שום רגש במילים. אולי אני מרחיקה אותה אבל היא עצמה לא מנסה להראות לי שהיא רוצה להתקרב, ואם תוכן של משהו שמרגיש לי שיגרום לה עוד יותר להתרחק (כל אחד יתרחק לא רק היא), כשהיא כבר מרוחקת איך אני אמורה להרגיש בטוח לחשוף אותו? אני מבועתת מהרעיון, לא יכולה כבר להכיל את זה בתוכי וגם לא יכולה להוציא. ניסיתי כבר כמה פעמים, המילים נעתקות מפי, לא מצליחה... זה לא הולך בשום אופן והורג אותי מבפנים. אני יודעת שבעצם הכל בידיים שלי, כנראה שאין לי מספיק כוח להציל את עצמי... שוב מאד מודה לך, שלך - מציאות אחרת

עייפות גדולה נפלה עליי אתמול בלילה.. לישון.. קמתי בבוקר רעננה. סוףסוף בעלי בחופש, בבית.. אז הלכתי לסדר ציפורניי (: מש שאני אוהבת (אבל בדרכ בקושי יש לי זמן לזה) היום הסתדר ו..בזז בזז הרטט של הטל' באמצע.. רואה מס' לא מוכר לא עונה ממשיכה שוב פעם הרטט מאותו מס עונה אמא שלי מהעבודה. מעניין..רק אתמול התקשרה להזמיננו לשבת חתן (של האירוע ההוא שהייתי- הבת של אחות של אמא התחתנה- מז"ט, רק בשמחות) מה קרה שהיא מתקשרת יום אחריי יום? נשמעת ככ לבבית ככ שמחה שחשבתי- וואו אמא שלי מתעניינת בי! ואז בום- הנפילה. "שומעת? השבת חתן שאתם מוזמנים יש בעייה אין מספיק מקומות בלה בלה בלה אז אל תבואו לשם". אני- "ברור, שלא... אין בעיה.. בכיף, אין דבר..לא קרה כלום"... לא חשבתי על כך יותר מידי רק שאיזה פדיחה שמזמינים ואחכ מתחרטים. לא נעים הרגשתי נדחפת חבל שבכלל הזמינו אותי ואחכ דאגו להיפטר ממני. באתי הבייתה הדחקתי את זה. אבל הסערה לא איחרה לבוא! והיא באה. טלטלה רגשית קשה. רבתי עם בעלי על דברים כביכול לא קשורים. בין היתר התנגדותו ל... ל... הליכתי ל.. (לא משנה זה מקום מסויים) שוב פעם חוזר התקליט לנגן.. למה את צריכה לא מסכים כל זה בא לי בבום אחד גדול "נמאס לי! כל הזמן להיות מושלמת ולתפקד כרגיל כאילו כלום לא קרה! זה לא פייר! נמאס לי! למה זה כל הזמן אצלי ככה! דווקא עלייי נכפה שאני צריכה להמשיך הכל כרגיל כאילו לא קרה כלוום! אין אפילו זכות להיות...! אין לי! תמיד תמיד! כמה שאני זועקת- לא אכפת! בעיקר לקרובים לי. בעלי לא מוכן בכלל לתמוך בי בזה בשום צורה. לא רגשית לא כספית- (לא מוכן לממן לי טיפול באופן פרטי. מוכן לשלם על כל דבר רק לא על זה!) טוב, לפחות השגתי לי טיפול בשירות ציבורי. וגם עליו אני צריכה להילחם! לא כלכלית- כי הוא בעלות נמוכה. אלא של זמן פנוי. אותה שעה, שהיא רק בשבילי עם המטפלת שלי איזה בדיחה.. נפתרה הבעייה הכלכלית אך גם זה בקושי אפשר! בייביסיטר ככ תלויה באחרים! אין לי משפחה תומכת לעזור מידיי פעם עם הילדים. יש לי רק- בייביסיטר. אבל אני נלחמת, לא מוותרת הטיפול שלי יתממש.. אה, הכי צחוק שבפעם האחרונה שהגעתי לטיפול עד שמצאתי בייביסיטר ובאתי.. על מה דיברתי? על הבגדים שאני קונה, על איפור שיש לי בבית על נעליים.. כמעט פגישה שלמה.. מקצתה הייתה היכרות על בעלי ושוב, כל מה שאמרתי בעיקר זה שאיזה כף ללכת איתו לקנות בגדים כי הוא יודע בעין בדיוק את המידה בול ולא טועה. ואחכ הרגשתי מזה מטמטמת אז למה באתי לשם לדבר על?

אין לי ממש מילים מנחמות למעט להגיד לך שאני מאד מזדהה עם כל מה שאמרת. מזדהה עם ההזמנה מהמשפחה ואחר כך הביטול, אצלי לפעמים הזמנה וחוסר התייחסות או שבכלל לא מזמינים. עם החדירה של הבעל והרצון שלו לשלוט על דרכי, עם הבריחה מלדבר על הדברים האמיתיים... ממש חווה כרגע בעצמי דברים דומים. שולחת לך חיבוק, שלך - מציאות אחרת

לא לעניין בכלל להזמין בן אדם לאירוע ואז לבטל לא עושים דברים כאלה! ובעלך... תגידי לו שאין לו זכות להסכים או לא להסכים!!! כי זה משהו שלא קשור אליו זה משהו שהוא רק שלך ורק את יכולה להחליט אם ללכת או לא!!! וזה ממש לא משנה אם זה מוצא חן בעיניו או לא! והטיפול... ככה זה בהתחלה... לוקח זמן לבנות את הקשר לפתח אמון ללמוד לסמוך על המטפלת להתחיל להרגיש מספיק בטוח בקרבתה כדי להיפתח בפניה תני לעצמך את הזמן אל תהיי כל כך ביקורתית כלפי עצמך עם הזמן זה ישתנה

כן..זה לא היה לעניין הקטע אותנו(אותי) אפשר לנפנף בקלות, מסתבר בלי להרגיש לא נעים.. זה ותר מרגיז אותי. בטוחה שאורחים אחרים, יותר נחשבים- ימצא להם המקום. והכי מרגיז שכמובן אמא שלי לוקחת על עצמה את התפקיד של המבשרת בכזה כיף! במקום שדודה שלי תתקשר ותתנצל. הייתי חשה את האי נעימות וסולחת כמובן אבל היא אפילו לא טרחה ל.. אמא שלי מתקשרת בחיוך זדוני לשמוח לאידי (לבשר לי את זה בכיף! להוציא לי לשון (אגב זה לא פעם ראשונה שזה קורה) שהם מוזמנים ואנחנו לא. לנפנף בזה בפניי. בחיוך. היא כמובן מוזמנת עם בעלה וילדיה. ועוד משישי בערב. כאמא, במקום להגיב קצת בכעס על הזלזול היא מתרצת את דודתי וכל זה. נו, מה חשבתי שאימי תתהיה לצידי?! אה?! כעס! הגלגל בחיים עוד יסתובב פעם.. והמבין יבין. ושוב לבעלי.. אני באמת מפנימה את מה שאת אומרת לי בנושא. אבל הוא משתמש בקלף חזק מידיי- התינוק שסובל בלעדיי. הוא בכה המון ומה זה אומר עליי? איזה מן אמא אני? התינוק שלי זקוק לי מרגיש שאיני נמצאת. איך אני יכולה?! שחפונת.. מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב, שולחת לך חיבוק.. תנוחי לך קצת.. (: סמויה

Mad World "All around me are familiar faces Worn out places, worn out faces Bright and early for their daily races Goin' nowhere, goin' nowhere Their tears are fillin' up their glasses No expression, no expression Hide my head I want to drown my sorrow No tomorrow, no tomorrow And I find it kind of funny I find it kind of sad The dreams in which I'm dyin' Are the best I've ever had I find it hard to tell you 'Cause I find it hard to take When people run in circles It's a very, very Mad world, mad world Mad world, mad world Children waitin' for the day they feel good Happy birthday, happy birthday Made to feel the way that every child should Sits and listen, sits and listen Went to school and I was very nervous No one knew me, no one knew me Hello teacher tell me what's my lesson? Look right through me, look right through me And I find it kind of funny I find it kind of sad The dreams in which I'm dyin' Are the best I've ever had I find it hard to tell you 'Cause I find it hard to take When people run in circles It's a very, very Mad world, mad world Mad world, mad world And I find it kind of funny I find it kind of sad The dreams in which I'm dyin' Are the best I've ever had I find it hard to tell you 'Cause I find it hard to take When people run in circles It's a very, very Mad world, mad world" לא מצפה לתגובות דמעה

שוב לילה לבן לבן שוב פלאשים שוב קטעי זיכרון קטועים ולא ברורים נוסעת הבוקר לטיפול עם הגרושים האחרונים בכיס חיה על לחם אחיד ורסק עגבניות- זול זול וטעים מצב מעצבן יכול להיות שקיבלו אותי לעבודה מהבית אבל העבודה היא טריגרית אולי אין ברירה כבר מצב ביש שרק מתדרדר מיום ליום דמעה

אפשר לשלוח לך חיבוק? http://thumbs.dreamstime.com/thumb_130/1173932603xZ7Qhz.jpg

השיר באנגלית מתאים למצב כיום תמיד יש באמתחתך שמפתיעים אותי מחדש מחזיקה לך אצבעות שיקבלו אותך לעבודה עוד כמה גרושים שנכנסים לא מזיקים לאף אחד ובטוח שיקלו עלייך זה באמת יהיה נהדר אם תעבדי מהבית יש בזה די מספיק מעלות הוואי והלוואי שכן רק אם לא מפריע לך תעדכני מה קורה איתך מי יודע אולי מזל הביש יתחלף למצב יששש שולחת חיבוק למזל ולשינוי טוב שיביא איתו עזרה חטולית

מה קורה איתך מותק ? לאן נעלמת ? את בסדר ? אייך בטיפול ???? מחכה לשמוע ממך את חסרה לי המון אוהבת חטולית

חטוליתוש.. יש עומס ... אדבר איתך בערב, מבטיחה!

ומה איתי? הכל פחות או יותא סביר. מצאתי עבודה זמנית ואולי גם לימודים (משהו בתחום טיפול בהבעה ויצירה). מקווה שזה יסתדר.. הטיפול ממשיך למרות שאני לא בטוחה שזה נכון לי. אבל מצד שני אין לי את האומץ להפסיק {איזה מזל שהתרפיסטית יוצאת לחופשת אוגוסט ;) ) מנסה לקחת כל יום ב baby steps לא להכנס יותר מידי לחלומות אלה פשוט לחיות one day at a time לילה טוב

היי לך עלמתי איזה יופי לראותותך כאן יופי של בשורות טובות הבאת איתך אני בטוחה שהכל יסתדר מה קורה עם הטיפול שלך המ הבלבלות שלך אם את מרגישה שעדיין לא הגיע הזמן לעזוב טיפול,,,,,,,,,,,, מישו גירש אותך מישם ? יפה לך לנהוג בזהירות לעולם לא מזיק יודעת שאפשר לסמוך עלייך את עשררר שולחת חיבוק גדול מתוקה שלי אשמח לראותותך כאן לעיתים קרובות יותר את חסרה לי חטולית

שמחה לשמוע ממך! איזה יופי שמצאת עבודה ולימודים!!! :) שיהיה בהצלחה רבה! וטוב שאת נשארת בטיפול חשוב שיהיה לך מקום לעבד את הדברים שלא תישארי לבד עם הכל ותקבלי תמיכה את נשמעת היום הרבה יותר אופטימית מאשר בעבר וזה מאוד משמח אותי! :) שולחת חיבוק גדול שחף

אני בחרתי בשינוי והחלטתי לטפל בעצמי . עד עכשיו הרסתי לעצמי את החיים עכשיו החלטתי שאני רוצה אחרת . השבוע הבנתי שזה שאף אחד לא ראה אותי זה מתוך ההתנהגות שלי שעשתה אותי שקופה .- כלומר אני אחראית זה שפגעתי בעצמי יותר שנים מכל פוגע - זה אחריותי כלומר בעצם אני אשמה ואני זאת שצריכה להשתנות כי זה מהות של שינוי . אני קצת לא מבינה את העניין ואיפה המקום של אחרים בעניין . ועוד הירהור בקול רם כשעולים בי כל מיני זכרונות איך אני יודעת לבטח שזה זכרון אמיתי ולא משהו שהנפש בוחרת כדי להרגיע את עצמי שהנה יש לי פתרון . זה בכלל מבלבל עם אני לא מאמינה לעצמי אז איך מישהו יכול להאמין ולמה לו בכלל להאמין . טוב ברור לכם שאני מאוד מבולבלת ודי מתוסכלת שבסוף בכל המשוואה הזאת אני זאת שיוצאת לו בסדר אז בעלי צודק (ולא משנה מה קורה ) אני אשמה . מזל שאני לא אשמה שנולדתי כי לזה אני בטח לא אחראית למרות שיש כאלה שאומרים שהנשמה בוחרת את ההורים שלה . אז כנראה שאני כן אשמה . אוהבת אותכם ותיסלחו לי על הבילבול

ראשית רוצה להגיד לך שאני באופן אישי בחרתי להסתכל על כל מה שעברתי כמשהו שאני לא אשמה בו, ומהמקום הזה אני יכולה לראות את הדברים אחרת, ומהמקום הזה אני אנסה לענות לך. יחד עם זאת אני יודעת שהבחירה שלי עדיין מתנדנדת ואני עדיין נופלת לבורות של האשמה בעצמי... מהסוף להתחלה, לא את לא אשמה שנולדת, הורייך בחרו להביא אותך לעולם, ואת היית קטנה מידי מלהיות יכולה לשנות משהו בהחלטתם. אני מעדיפה להסתכל על זה כך כי אחרת, יש עוד משהו שיש שמאמינים בו והוא שמי שעובר גהנום בחייו היה בגלגול הקודם שלו מפלצת והוא נענש בגלגול הזה על מעשיו שם. מעדיפה לא להכנס לנישה הזאת כי מעדיפה לא לדעת שהייתי מפלצת כזאת נוראית שהעונש שמגיע לה הוא הגהנום שעברתי... לגבי הזכרונות, הם עולים כאשר הגוף שלך מרגיש שהוא יכול להתמודד איתם. בשלב הזה הם עולים וגורמים לבלבול הזה, בשלב הבא את כבר תדעי מה אמיתי בהם והבלבול יתאזן ויהפוך להיות משהו מאד יציב וברור לך. לגבי השינוי, זה שבחרת לטפל בעצמך הוא צעד ענק קדימה, יחד עם זאת אני מאמינה שגם אם פגעת בעצמך, ועשית דברים מסויימים אפילו מרצונך וביוזמתך, כל אילו מעשים שמושלכים מהפגיעה ומהבלבול והעירעור שהיא יוצרת בתוך הגוף. מרגישים כל כך רע בגלל מה שקרה ומנסים כל דרך כדי להרגיש טוב יותר. נקודתית זה אולי עושה את העבודה, אבל מאוחר יותר זה מכניס לעוד לופ של בושה ורגשי אשמה. בכל מקרה ההתנהלות המסויימת שלך נובעת מההשלכות של הפגיעה עלייך, מהערעור של האני העצמי שהיא יצרה בתוכך, ואני בטוחה שלו לא ניפגעת היה קיים בך איזון פנימי שלא היה דוחף אותך למהלכים של לשנות את התחושה הרעה שהייתה לך מבפנים בכל דרך אפשרית. שולחת לך חיבוק עוטף, אוהבת המון, שלך - מציאות אחרת

אשמה אני מרגישה גועל , בושה לגבי הדברים שאני עשיתי . על זה שנתתי עד גיל 12 ויותר שיעשו בי מה שרוצים . אף אחד לא איים עלי חוץ מ:"אני אספר לאמא עלייך והשכן" . אבל גם זה היה דפוק אמא שלי הייתה צריכה לדעת מזה . אני הייתי צריכה לחשוב על עצמי , ואחר כך בצבא למה לא חשבתי על עצמי למה הרשתי לכל העולם ואשתו ....... גם אז איימו עלי .לא זאת אני ולא חשוב מאיפה זה בא זה לא משנה את התוצאות של הרפש שאני עשיתי לעצמי . וההרס העצמי הבריאות שלי הלימודים הפרנסה באמת ,זאת אני ולא נעים להסתכל במראה ולא משנה מי אשם לא מחפשת אשמים והזכרונות יש כאלה שהגוף שורף לי ומרגיש כאב נפשי מן אגרוף בבטן זה ברור לי שזה נכון אבל יש כאלה שבאים פתאום , שמות ריחות צבעים שלא יודעת עם הם נכונים . בקיצור יקרה אני מסתבכת עם עצמי עוד דרך של הצקה עצמית חוקית

בוחרת יקרה אני חושבת שמתבלבלים אצלך שני מושגים - אחריות ואשמה להיות אחראית למשהו זה עוד לא אומר להיות אשמה את אכן אחראית על איך שהחיים שלך יראו ומה תעשי איתם אך אינך אשמה בכך שמישהו הרס את חייך ע"י כך שהתעלל בך ההתנהגויות שלך מהעבר הם תוצאה של ההתעללות אלו היו דרכי התמודדות שסיגלת לעצמך כי לא ידעת אחרת, לא הכרת משהו אחר לא היית מודעת לכך שאת יכולה לשנות ועל כן, את לא אשמה! מה שפגע בך, הוא האשם!!!   לגבי הזיכרונות... את לא מצליחה לבטוח בעצמך, לסמוך על עצמך כי זה מה שהכרת כל החיים כי זה מה שלימדו אותך זה עדיין לא אומר שאחרים לא יסמכו עלייך באותו אופן אנשים שגדלו במתנאים אחרים יודעים לסמוך על הסובבים אותם יותר טוב מאיתנו אומנם לא כולם, אבל חלק לא מבוטל מהם אני חושבת שאצל כל אחת מאיתנו מתעוררת השאלה הזאת האם זה אכן קרה? האם זה באמת קרה? כי בין היתר, קיים רצון שזה לא יהיה אמיתי שזה יהיה רק חלק מחלום רע אך אין שום סיבה לכך שהמוח ימציא את כל הזוועות האלה ככה פתאום באמצע יום בהיר וגם... אם זה לא היה אמיתי אז מאיפה כל הניתוקים? מאיפה ההתנהגות של ההרס העצמי? מאיפה כל שאר הסימפטומים הפוסט-טראומטיים?! מאוד מקווה שהבלבול והתסכול יעלמו במהרה ואת מקומם יתפוסו רוגע, שלווה וביטחון שחף

וברמת ההגיון אני גם מבינה את זה אבל קשה לי להרגיש את זה , פשוט קשה לי לקבל את הדברים שאני שותפה עלהם . שלא כמו רבות אחרות אף אחד לא איים עלי אף אחד לא התעלל בי ולא עצרתי לא את השכן ולא את אחי ואחר כך גם לא רבים וטובים אחרים היתכן .... ובנוגע לזכרון את הפגיעה אין לי ספק שהיא הייתה הבעיה שאני כמעט ולא זוכרת כלום . אתמול באמצע הדרך טעיתי ועליתי על כביש שש (ניתוק) ואז כמו שלימדה אותי המטפלת ניסיתי לתפוס את זנבו וחשבתי על מה חשבתי למה ברחתי ונזכרתי שאח של השכן תפס אותנו בחוץ ....לא זוכרת מה היה שם וכבר לא בטוחה שזה זכרון נכון .זה מה שמבלבל אותי . ברמת הגוף אני מרגישה שעוד מישהו פגעו שהייתי ממש צעירה גיל 5-6 לא יודעת מה מי איך ולמה סתם תחושה כזאת וכל הזמן מחפשת מי זה היה . בקיצור לא יודעת המחשבות הורגות , תחושת הגועל מעצמי רק גוברת מיום ליום וזה נורא

בית פתוח לנפגעות תקיפה מינית בנות יקרות מוזמנות להצטרף לבית פתוח ביום שלישי 17/8/10 בשעה 19:45 לפרטים לפנות ל0544502605 אידה

חבל שזה רחוק כל כך

כל כך כדי- תנסי פעם אחת ולא תתחרטי!!

שמגיעות מאוד מרחוק :)

היא תמסור לך את כל הפרטים.. בפרטי

היי! נכנסתי רק לקצת ליקרוא קצת מה שכתבתם כרגיל קשה מאד קשה מנשוא.שולחת לכם מלאן כוחות ואנרגיות טובות ומאחלת לכן בנות בריאות והרבה כוחות נפש.קשה לי מאד אני מאד לא מרגישה טוב ואין לי כוח לכלום בעיקר לעצמי חלשה מאד נפשית ופיזית ומקווה לזמן יותר טוב ושמח.אוהבת ומחזקת מתגעגעת אליכן מאד, אבל אין לי כוחות נפשיים ליקרוא את מה שאתם כותבות זה מצער אותי נורא ומכניס אותי לפחדים וחרדות אין לי כוחות נפש להיתמודד עם שום דבר כרגע אלוקים שבשמים אנא מימך תעזור לי אני לא מצליחה להיתמודד עם כל הבלגן שיש לי בנשמה ובראש.והחרדות והפחדים פשוט הורגים אותי לאט ובטוח.ינשופית אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת אוייייייי קשה לי אוףףףףף.שלכם תמיד ילדה של אף אחד.

טוב לראותך כאן מצטערת שקשה כל כך יודעת שהכאב חזק לא פשוט ההודעות מעלות ומציפות יותר אנחנו מבינות מקווה לראותך איתנו איתך מחזקת אידה

כמה שזה קשה תנסי לקבל איפה שאת עכשיו-זה בסדר- כל דבר קורה בזמן הנכון-מבינה את הפחדים וחרדות כל כך טוב- את לא לבד- את אף פעם לא לבד יותר!!!- אני ובנות הפורום כאן בשבילך- אוהבת אותך-

היי ילדה, מאד מזדהה עם הכאב ועם הניק שבחרת לעצמך, זה אכן מרגיש כך. תחושת חוסר השייכות והכאב הבלתי ניסבל שמתלווה אליה. רוצה להגיד לך שאת כבר לא לבד יותר, את עם כולנו כאן, וכולנו ביחד זה המון המון אהבה וכוח.... איתך מחבקת, שלך - מציאות אחרת

את צודקת מאוד התכנים שכותבים מאוד קשים לא כל אחת יכולה להגיב עליהם וזה בסדר אם זה עוזר לך לשמור על עצמך עד רבה , תמשיכי לשמור על עצמך מאוד הצטערתי לשמוע שאת לא מרגישה טוב שולחת לך רפואה שלמה לגוף ולנפש הלוואי שתרגישי טוב במהרה תודה על האנרגיות החיוביות שאת שולחת שולחת גם לך אנרגיות טובות לבריאות טובה ולהחלמה מהירה מכל רע וחיבוק גדול וחם שיתן לך כוחות הנפש חטולית

שקוף חן אהרוני "לעמוד במקום להתקדם לחזור אחורה לדמיין לעצור את הכל ולהמשיך ולהרוס ולשקם להביט מהחלון להתעורר לצאת מהבית להעלם להוריד את הבגדים להשתנות לחסל ולבנות שקוף, אפשר לראות עלי הכל גם לא לראות אותי בכלל, שקוף. שקוף, אפשר לראות לי את הלב ולא לגעת לי ביד שקוף ולא עטוף כמעט חשוף תמיד שקוף לבחור בדרך הקלה ולטעות להרטיב את הדמעות להבין את המשמעות בין השורות להיות או לא להיות שקוף..." דמעה שקופה

שיר מאוד יפה מתאר לא פעם את הרגשות או המחשבות שמתרוצצות גם לי בראש להיות שקוף זה הדבר הכי נקי שאני מכירה רואים או לא רואים ואין מה להסתיר תודה שהבאת שולחת חיבוק עדין חטולית

תמיד כאן תמיד מגיבה לכל מה שאני כותבת כל כך מעריכה אותך תודה דמעה

מאד מזדהה עם השיר ועם תחושת הבלבול בלהרגיש שקופה. מיצד אחד כמו שנאמר בשיר להרגיש חלולה ושאפשר לראות דרכי פנימה ולראות את כל מה שעבר על הגוף הזה, או לא לראות אותי בכלל, ובנוסף תחושת הפגיעות הקשה, שאפשר לפגוע כל כך בקלות במי שנראה שקוף. ומצד שני כאשר נצליח להתייחס אל עצמינו ולראות אותנו, לקבל את עצמינו עם כל מה שיש בנו על אף כל מה שעברנו ולמרות הכל, השקיפות הזאת תהפוך להיות הניקיון שלנו... שלך - מציאות אחרת

מרגישה שיש בינינו הרבה קווי דימיון תודה על התגובה דמעה

אני אשמח אם תוכלו לקרוא את מכתב זה למרות שהוא מעט ארוך. לדעתיהוא סקופ,כי הוא מביא סיפור אישי קשה, מיוחד אבל טומן בחובו גם הרבה קושי. את לימודי התיכוניים, למדתי בתיכון מקצוע, סיימתי עם בגרות מלאה ובהמשך סיימתי לימודי הנדסאים,למרות שהיו קשיים ברורים, ולמרות זאת, למרות שהיו ברורים הופעלעלי מכבש לחצים בכדי לסיים בכל מחיר את הלימודים האלו. גוייסתי כמו שאר חבריי עם סיום לימודי אלו, ושובצתי בחיל האוויר, שרתתי שנה וחצי עד שיחרורי מצה"ל לאור פרופיל רפואי לא כשיר בשל מחלה גופנית. המצב הריגשי היה קשה עוד יותר, שנה לאחר מיכן, כאשר הוארך הפרופיל הזמני פעם נוספת בשנת 2002, ובמקביל נאלצתי להיפרד מחבר קרוב שנהרג בסמוך לשיחרורי הסופי מצה"ל, ומשירות סדיר בכלל. ההתאוששות הייתה ייחסית מהירה, ועד מהרה גיליתי שזו רק ההתחלה...... עם החלמתי, החלטתי לעשות את הבלתי ייאמן אולי (בימים אלו שנגע הסרבנות מתפשט כסרטן), ולהילחם על מנת לחזור לשירות צבאי סדיר - וקרבי. האמונה בצידקת בקשתי, והעקשנות השתלמה לבסוף. למרות שעברתי 7 מדורי גיהינום עד שבקשתי אושרה, הרי שקיבלתי תשובות שליליות רבות ודחיות רבות עד שהגעתי למעשה לצמרת הבכירה ביותר. גוייסתי לבסוף אחוז התרגשות רבה, מכל הסיבות שעולות, למרות שהאב היה נגד והיה נראה שהיה מוכן לעשות את הכל על מנת לעצור בעדי. גוייסתי בסמוך ליום בו נהרג אחד מחברי, כשאני משובץ למסלול קצונה ייעודי, עם קב"א מאוד גבוהה לאחר מבחנים חוזרים שאושרו לי. אבחון דידקטי שמצא כי אני דיסלקט, אותו עשיתי ללא מעורבות הוריי, שלא סיפקו הסברים "יצריתיים" משלהם לקשיים שלי, סיפק את ההסבר לקב"א הנמוכה מאוד שהייתה. על ידי הורי נקבע שהגורם האמיתי הוא חוסר רצון, עצלנות, ילדותיות, חוסר חברים ועוד ועקב כך, באותה הצורה בערך גם נראו שני האבחונים ועשרות המפגשים אליהם הם הובילו אותי פעם אחר פעם בשביל לנסות ולהוכיח את מה שאני לא, כדשהם מזכירים לי כמה הם הורים טובים "שדואגים". בנקודה זו אציין שלפי דעה של גורם מיקצועי, עברתי התעללות ריגשית קשה עשרות שנים. יש התומכים בדעה שייתכן ואף עברתי התעללות קשה יותר מזו אך לא לשם כך המכתב. במהלך סיכום האבחון נקבע גם כי אני נחשב למחונן עם פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה בהרבה מהממוצע ועם רמת EQ (אינטיליגנצייה ריגשית) גבוהה ביותר, דבר שהפתיע מאוד את ההורים, במיוחד נושא EQ, שהיה חלק מהקללות שהוטחו בי (חסר EQ מינימלי) והחליטו בשלב כלשהוא, להפוך אתהאבחון הזה להלצה. עם שיחרורי החלטתי שאת שעברתי בעברי, ובחיי בכלל אחר לא יעבור ופניתי לאתר חברתי גדול בבקשה להקים פורום תמיכה וסיוע בתחום מסויים.. האתר נעתר לבקשתי והפורום הוקם בניהולי, לפני יותר מ6 שנים. במסגרת הפורום הספקתי לסייע לעשרות ללא כל רצון לקבל תמורה כלשהיא ישירה או עקיפה. מאחר ואיני רוצה לחשוף עצמי יתר על המידה אוכל לציין שזכיתי באחרונה באות המלאכים ברשת, מטעם איגוד האינטרנט הישראלי ואין הדבר מאט את קצב העשייה שלי – או מסנוור אותי. אבל, כל הסיפור הזה, מסתיר בחובו סיפור חיים קשה. לא אדון בהזדמנות זו בהתעללות שעברתי בילדותי, לא ארחיב על כך שמשפחתי היא מהסוג שגורםלי לקנא במשפחותאחרות עם הורים מבינים,מתחשבים... אך הפיצוץ הגדול היה לפני כחצי שנה,זמן קצר אחרי שעברתי ניתוח קטן. . אוכל לציין רק כהקדמה, שבילדותי הוריי, ובדגש על אבי, עשו כל שניתן כדי להביא לאות קין משמעותית על עצמי, מספר הפסיכולוגים בהם עברתי, כילד, מספר הפסיכיאטרים ששוב ושוב הסבירו להם שאני בריא בנפשי, עד שהאחרון המליץ להם – ללכת בעצמם לייעוץ או אבחון,אך זה לא בוצע. המילה "בוצע" הייתה מילה שעד היום מהדהדת לי בראש כשהייתינשאל האם זה "בוצע" ההתייחסותא לי מצד אבי הייתה כאל חייל, למרות שבסביבות גיל צו ראשון "עזר"לי מאוד בכך שהוא ציין כי הוא לא משוכנע כלל שהצבא "ייקח אותך". זהקיבל ביטוי בהשתלטות על הטפסים לצו ראשון (מהצבא), על מנת "לעשות את הכל שאני לא אהיה קרבי, אם בכלל צה"ל יקבל אותך" – ציטוט שזכור לי מגיל 16 – 14 שנה אחריי. הסיפור על חיי וילדותי לא יכול להסתכם בשורות אלו הוא עמוק יותר משניתן לתאר, והוא לא נמצא במוח אלא גם בלב ועמוק. הטפסים של צו ראשון שהוא מילא בכתב ידו, תוך כדי שהוא כותב כי אני מקבל ונטולין - נמצאים אצלי, למרות שלא קיבלתי מעולם ונטולין באופן כרוני במועד מילוי הטפסים. כשקיבלתי את הפרופיל הקרבי אחרי שחליתי, לא הבינו בוועדה למה יש לי סעיף ליקוי על בעיית ריאות. הם גם לא הבינו למה עברתי כלכך הרבה אבחונים, דבר שכמובן צויין בטפסים של צו ראשון, וכמובן הקב"ן הצבאי, החליט שאני נמצא במקום הלא נכון, ושחרר אותי לדרכי עם פרופיל קרבי, ללא שום סעיף, כמובן, שדבר זההביא את אבי לאיום תמידי שהוא יפנה "לפסיכיאטר המחוזי" בכל פעם שמשהו לא היה מוצא חן בעיניו, בויכוח שפרץ וההטחות כלפיי שאם יקרה משהו לאבי זה יהיה בגללי, רק החלו בתקופה זו. למרות שעזרתי להוריי, כמה חודשים לפני כן, בעת שאימי הייתה בבית חולים לצורך טיפול רפואי כללה את עזרתי להורייה, עזרתי לאבי,הבאתו לבי"ח והחזרתו וכו' הם החליטו אחרי הניתוח להתעלם כליל מהמצוקה בה הייתי. הניתוח הביא לכך שבקושי הייתי מסוגל ללכת. אגב, הם החליטו שעזרתילהם הייתה בשביל הרכב, מאחר והביתחולים היה קרוב מאוןד למקום עבודתי, אך שכחו (במכוון?) את העובדה את השינוי בשעות ההשכמה והיציאה ע"מ לסייע לו. התירוץ, לאי ההתעניינות שלהם בי, הוסברה על ידי "חוסר ההתעניינות שלך בנו",אם כי יש לי הוכחות ברורות למצב ההפוך – כמה ימים לפני שאימי שוחררה מהבי"ח, בחרתי להשאיר להוריי את רישיון הרכב והמפתחות, מאחר וזו קבעה שכל העזרה שלי נובעת מאינטרס אחד וזה האוטו בלבד, נעלבתי באופן עמוק מאוד,ועלכן כך פעלתי. המצב החמיר,לאחר הניתוח, כשהיה נראה שחל זיהום במקום, ביקשתי את הרכב, אך האם סירבה. פרץ ויכוח במהלכו, לטענתי האב נתן עם מרפקו מכה בפצע הניתוח שהביא לכך שאחד הסיכות של התפרים נכנסה פנימה. התקשרתי למר"מ, להזמנת רופא, שזה המליץ לנסוע בדחיפות למיון,לאחר שבדק אותי, וציין את דברים אלו. מעבר לכך שהם דרשו "שקט" בזמן שהרופא היה, וראו TV בחדרם, כמובן שסרבו שניהם פה אחד לאפשר להגיע עם הרכב או לעזור בהגעה. עקב כך, במצבי הזמנתי מונית ועזרתי לעצמי הביקור במיון – נגמר באישפוז ומתן טיפול אנטיביוטי. כנראה שזה לא יהיה מפתיע אירוע זה אם אציין, שכמה חודשים לפני כן הציע לי האב להתאבד, קילל ואיים "להשתגע" / "לצרוח" / להתשלולל ואישתו הייתה מרגיעה אותו, על חשבוני. הויכוח שפרץ אחרי הניתוח היה רק דוגמא למקרה שעובדת סוציאלית התקשרה כדי לרסן אותה, שכן במשך יותר משעה היא עמדה מול דלת חדרי הסגורה וצרחה עליי כמה אני "זבל", "חרא אנושי" ועוד שלל מחמאות שמפאת כבודך אני מנוע מלכתוב את אותן פנינים, אותם אני שומע מגיל הגן. אגב, אותה עובדת סוצאילית, שלטעמי כל העת חשדתי שהיא אינה נייטרלית, החליטה יום אחד שהיא איננה מסוגלת לטפל גם בי וגם בהורים והחליטה לסייע רק להורים... כל ניסיונותיי ליצור עימה קשר לאחר מיכן,למספר שיש ברשותי הגיעו "לאחותה" ולאחר מיכן לאדם שאין לו מושג במי מדובר. בפגישה האחרונה היא כתבה לי על פתק, שם של מומחית לנפגעי תקיפה מינית,, ומכאן תמה חובתה המיקצועית, כאדם, כנראה לאו דווקא כאיש מקצוע לדעתי, כפי שזה נראה. נראה כי ההחמרה במצב, כך לפחות לדעתי, באשר לסבתא שלי, שזה הנושא לשמו אני בעיקר פונה, אך לא רק, קשורה גם לבחירת צד ואי נייטרליות מצד אותה גברת לא מכובדת לדעתי. ניסיונותיי להביא את ההורים לשיתוף פעולה עם עו"סית אחרת - כשלו מאחר ואלו דרשו שהיא תגיע אליהם הביתה וכי יש להם לספר הרבה מאוד עד כמה אני "פגע רע". הומלץ על מנוחה של כמה חודשים,ולהימנע מלהרים מסעות כבדים, אך ההורים קבעו שאני עושה את עצמי "ועושה את עצמו שכואב לו הפופיק". הרגשתי שאני לא מסוגל יותר ועזבתי את הבית, עברתי דירה.בתקופה זו הייתה לי חברה,אך זה לא החזיק זמן רב, מאחר והוריי הרסו גם את זה, סיפרו עלי כמה אני אדם רע,שלא מתחשב, אגואיסט..............והחברה, החליטה גם לנתק קשר. אשמח בהזדמנות, לשפוך אתכל מה שעברתי מהם, מאחר ובכוונתי לתבוע,ואני יודע שיש על מה. יש הוכחות, על ידי מסמכים, מייעוצים שונים שעברתיבעל כורחי,והעתקים נשמרים אצלי. המחלה של אימי הוטלה עליי,כאשם עיקרי והאב היה מטיח בי "הוא הורס אותנו", דברים קשים יותר שמעתי במשך יותר מ20 שנה. הדואר שהיה אמור לעבור לכתובתי החדשה, לא עבר. יש בידיי הוכחות לכך, אלא שהבעייה היא בקבלת הדואר, סוכם עם ההורים, שיורידו את הדואר כל חמישי,אלא שהיא עצמה אינה עומדת בכך ברוב המועדים וכל פעם שאני מנסה לברר זאת, הרי שאין על כך מענה, ותשובתה במייל הייתה שאני זקוק לטיפול ונראה שהיא שוב רואה בי כחולה נפש. יתרה מכך,אין בידיי שום ביטחון לכך שהיא אינה מסתירה דבריי דואר חשובים ובקשתי לשלוח מישהו מטעמי כדי לקבל את דבריי הנמצאים אצלה במגירה, כמו למשל פנקס חיסונים ישן, תמונות מילדות ועוד – נענו בשלילה. כמובן שלנושא הדואר ענתה בצורה מתנשאת כששומעים את בעלה אומר לה מה לענות. יש המאמינים, גורמים מקצועיים, שבעלה הוא זה שמסית ומחמם את האווירה, והיא שבוייה בידיו, שכן היא חוששת ממנו באם תעשה משהו שנוגד את רוחו. דעה זו הינה הדעה גם של סבתי. הבעייה כיום, וכאן אני מגיע למהות הדברים,היא סבתא שלי, אישה פיקחית, מבוגרת, כבת 87, שבעלה נפטר לפני כחצי שנה. היא צלולה ועירנית. ההורים, מצדם, בימים אלו מנסה לעשות את הכל כדי לנשל אותי מזכויות כלשהן,לגבי הרכוש של סבתא שלי. ידוע לי, שסבתא שלי רוצה להשאיר לי רכוש, בצוואתה, אך היא חוששת מאוד וביקשה ממני שאפנה אליה מישהו שיעשה צוואה בנושא. "אני לא רוצה להשאיר את כל הכסף להורים". לפני כמה חודשים, חודשים לפני שעזבתי את הבית, מצאתי במקרה בבית, במקום לא מוסתר, צוואה, שאחד ההורים כתב,בו הוא מציין בצורה מאוד מעוררת תהיות ותמיהות, כי כל רכושה של סבתא שלי עובר לידיהם. לא ידוע לי אם סבתי חתמה על זה, אך כן ידוע לי שלפני כמה ימים ביתה הודיעה לסבתי על מסמך שהיא רוצהלהחתים אותה, בו היא זכאית לקבל את כל רכושה וכספה. סבתי אמרה לי, בשיחה זו, ש"אני מסכימה שהיא תקבל הכל" וכי "כנראה בעלה רודף הבצע אומר לה מה לעשות". יש היגיון בדבריה, אגב. הניסיונות שלי לדברעם אחד מהאחים שלי עלו בתוהו, הם מנסים לפתור אותי בתשובה שהיא "פסיכית" כי הרי היא בת87 אך דו"ח פסיכוגריאטרי שאבחן את מצבה, מצא שהיא צלולה לחלוטין, הדו"ח לא נמצא אצלי. אני זקוק מאוד לעזרתך, זה משהו שיכול לעזור לי אישית. אם אכן תיהיה צוואה, אני דיי בטוח שהעושר יהיה גם האושר של אחרים, בני נוער בסיכון, במצוקה ואני אדם שכל חייו תרם, נתן ועשה למען אחרים. אני מבקש בכל לשון של בקשה את עזרתך. לטעמי מדובר בצורך דחוףו ומיידי,אם חלילה וחס יקרה לה משהו בטווח הזמן הקרוב, מפאת גילה. בשיחה שלי איתה היום היא אמרה לי מפורשות "אם לא תפעל ותעשה משהו לא תראה דבר". כל ניסיונותיי ליצור קשר עם אחד ההורים עלו בתוהו, המתבטא בניתוק הטלפון מייד כאשר היא יודעת שאני הוא המתקשר. ההתנהלות שלהם, עושה לי רושם של משהו חולני, אך את זאת אני סבור שיש לבדוק בשלב מאוחר יותר, לאחר שדברים בוערים יותר יבואו על פיתרונם. תודה

שלום לך איש יקר, קראתי בתשומת לב מספר פעמים את שכתבת, ראשית כל אתה כותב נהדר, יכלתי אני בעצמי להרגיש את העוצמה מדבריך ורצונך לשפוך את הדברים שכנראה נמצאים בשתיקה רבה מעורבבים אחד בשני. השאלה העיקרית שעולה לי מן הכתוב, איזו עזרה אתה צריך? בעצם אתה מפנה בקשה לעזרה כאן, ולצערי לא בדיוק הבנתי מה אתה מבקש, האם תוכל לציין בצורה יותר ברורה את בקשתך לעזרה? בנתיים, מברכת אותך על הפתיחות, הכנות ובעיקר האומץ על כתיבת דברייך ויכולתייך להתמודד עם מצב כה מורכב משפחתית שהשפיע על רבדים רבים בחייך ציפור נפשי

הסיפור שלך מאוד מרגש אין ספק שעברת התעללות נפשית מתמשכת לפעמים באמת קשה להשאר שפויים אחרי כל כך הרבה נסיונות להוציא אותך משווי משקל ומדעתך כואב מאוד שיש משפחה כזו שמחפשת את רעתך אייך אפשר לעזור לך ? שבוע טוב חטולית

השאלות שלך עשו קצת צמרמורת,לא באשמתך, חלילה. השאלות שלך הזכירו לי שאלות של 2 עובדים סוציאלים עימם נפגשתי. האחד, לבסוף, הפך להיות מעין משת"פ של המשפחה כפי שכתבתי במכתב למעלה ואילו השני היה נראה שהוא הולך באותו הכיוון והעדפתי להמשיך לחפש מושיע, מאשר למצוא מושיע שרק יכול להזיק לי יותר. הגעה אל ביתם של הוריי, אחרי שעשו לי מה שעשו כי אבי חולה, במחלה כרונית, עדיין לא מהווה ולא מספק תירוץ להתנהלות שלהם. יתרה מכך, ראוי וכדאי שעו"ס שמכיר את הסיפור הזה על כל רבדיו ועל כל היביטיו, יסיר מעצמו את גלימת "החננה" ויפעל בנחישות בדיוק כמו שהייתה עובדת סוציאלית שאני מכיר שהביאה לסבל רב אצל סבא שלי לפני שנפטר, עד כדי כך שלקה באירוע לב קשה, זמן קצר אחרי התנהלות לא ראוייהולא מיקצועית. איך אפשר לעזור ? להיות אמיתי. לעזור בשם המיקצוע. לעזור בשם השורש ע.ז.ר ולא בשם שטרות הכסף שמגיעים בעקבות כך. הקפיטליזם לא יכול לשלוט בהכל. במה הוא הוא שולט אנחנו מחליטים, לא הפוך.

הרבה כאב יש במכתבך... מצטערת על כל אשר עברת זה אכן כואב מקווה שתמצא את העזרה מחזקת אותך אידה

ויעשה עם זה משהו. היא מסריחה, אני יודע. אבל העובדה שאני חיי ובועט, נושם וזועק, היא ראייה לכך שמי שרוצה להצטרף למלחמתי בהוריי מוזמן לפנות אליי. תודה

sandseagull הוא בעצם לא כינוי חדש מלווה אותי מגיל 22 ערך סמויה של פעם אחרי צבא מחוץ לבית חיה במרכז אחלה עבודה שם פתחתי חשבון דואר ביאהו השם שלי בעברית- לא תפס, כבר יש באנגלית גם לא אז שרשמתי sandseagull זה תפס.. ומאז.. sandseagull וואוו איזה תקופה אחריי צבא חיה במרכז אחלה עבודה! אחלה חברים התנתקתי מהכל מהעבר שלי לגמריי! הייתי אדם ללא שום פגיעה. עבדתי ביליתי חייתי ונשמתי חופש.. עשיתי חיים,אהבתי את המרכז הכרתי שם אנשים שמעולם לא הכרתי בחיים חייתי חיים תוססים מי היה מנחש ש...?! עם זאת, היו מעט סימנים ש... התעלמתי מהם לחלוטין אולי בגלל גילי הצעיר למשל, חייתי עם שותפה. באחד הלילות היא נכנסה לחדר שישנתי בו לקחת משהו..לבקש משהו הדלת הייתה פתוחה לא שמה לב שאני ישנה היא התקרבה למיטה באותה שנייה קמתי בבהלה ובבת אחת נכנסתי כולי בדלתעץ של החלון שהיה פתוח ונכנסתי בקיר. אאוצ' אבל זה היה מתוך שינה אז אפילו לא כאב לי וכל זה היה מלווה ברעש בום בעוצמה שלי ושל החלון נכנסים יחד בקיר! ההיא מזה נבהלה מהסיטואציה אבל ממש! ברחה מהחדר ופחדה להיכנס יותר. אפילו לעבור ליד! ואני? חזרתי לישון מיד אחרי הבום ובבוקר לא זכרתי כלום! היא דיברה איתי על כך ומה קרה.. ואני חשבתי שזה היה בחלום זכרתי את הרגע שנכנסתי בחלון אבל חשבתי שזה היה בחלום!! ופתאום היא הפתיעה אותי שזה קרה במציאות וואלה? אני? כאילו דא?! בטח סתם.. אמרתי לה אבל, היא אמרה לי אז שזה מצריך התייחסות שזה לא נראה לה דבר סתם "נראה לי זה משהו מהילדות.." ממש ככה לדבריה אבל אני ממש לא התייחסתי לכך. כל מה שעניין אותי זה..דברים אחרים לגמריי. לא ייחסתי לזה חשיבות. האמת, קשה לי עם הכינוי החדש שוקלת להחזיר שוב לסמויה סמויה- זה אני גם sandseagull אבל סמויה זה... רוצה לחזור להיות סמויה הכי אני. אולי, אני אכתוב בכותרת מחבר סמויה ובחתימה האישית sandseagull נראה לי ככה יותר..

ניק חדש חדש .כזה שיתאים לאיפה שאת עכשיו מחפשת לעזור לעצמך הולכת לטיפול מרשה לעצמך לפרגן לעצמך . מקווה שאני לא מעיקה עלייך , אוהבת אותך בכל ניק שתיבחרי ובישבילי בחיים לא תהיי סמוייה . אוהבת מחבקת

to me- a seagull made of sand- all the potential to fly so high but right now made of sand. I love your name hug annie

אהבתי את הראיה שלך לגבי sandseagull שמחה לראותך אותך כאן מה שלומך? שחף

So nice to meet U again.. You made me think about the name- sandseagull It's such a beutifull name With such a big paradox Confusion Sand and Seagull What a beautifull combination Composed out of two different words Belongs to two different worlds sky and ground No wonder that,, * The seagull can't fly* Had been living all his life in such a big lie That it can take off high in the sky With wings made of sand Grounded well to the land So... THE SEAGULL IS SAD... Sand litted sandseagull is acually *SADSEAGULL* (: Do U see the pain and the smile in the same sentence? that's the sandseagull! Thanks for the hug Hugging back yours, sandseagull

ברור שאת רוצה שינוי מחפשת את המקום הנוח השם שירגיש נוח בטוח יביא התחדשות אולי הוא בעבר? אולי בהווה? אולי בעתיד? איתך אידה

נכון, רוצה שינוי אבל לא..לא נוח לי עם השם sandseagull הוא מקשה ומבלבל בכז, הוא חלק ממני אז אחתום בו לפעמים.. אבל- אני בהחלט סמויה! ולא נפרדת מהשם הזה, לעולם! לא יכולה (: תודה אידה יקרה...

היי לכולן, קוראת כאן כבר כמה ימים ובוחרת לשתף בקושי עכשווי שלי. התחלתי טיפול אצל מטפלת חדשה לפני כ- 8 חודשים, אחרי טיפול קודם שעזבתי.פוחדת לתת למטפלת החדשה להתקרב בגלל שנפגעתי בטפולים הקודמים, דבר שהפיל אותי מאד ובעצם נשארת לבד עם כל העומס. מנסה עכשיו לגעת בחלק הכי קשה בסיפור שלי שהוא סדיזם בגלל שזה התפוצץ ומציף אןתי ולא מצליחה להוציא את זה מיתוכי, לא מרגישה מוכלת או בטוחה בטיפול, פוחדת ליפול שוב ומיצד שני גם לא מצליחה לדבר ובעיקר לא נותנת למטפלת להתקרב, פשוט מתה מפחד, לא יודעת מה אני רוצה או צריכה כדי שזה יסתדר עם המטפלת, כמו איבדתי את הצפון. מוצפת ורע לי ברמות, מרגישה לבד... סליחה שנפלתי עליכן על ההתחלה. מציאות - אחרת

תמשיכי לכתוב על זה ותיראי שדברים יסתדרו לך . זאת תקופה קשה ולחוצה היא תעבור לך מבטיחה

תודה על המילים החמות. לבנתיים לא ממש יכולה לכתוב על זה אבל בהחלט יש איזה שהוא עיבוד בראש וקצת יותר ברור לי מה קורה. חיבוק

מוזמנת להיות חלק ואין צורך להתנצל אני חושבת שזה מצויין שאת בטיפול מבינה את המשמעות והחשיבות עבורך אבל עדיין לא סומכת... לא מרגישה בטוחה אני יכולה להבין את הקושי האנשים שסמכתי עלייהם הם הפוגעים... הם הפרו את האמון אז אך להאמין... אני חושבת שכדאי לבדוק מהיכן זה בא? האם אלה הפחדים שלך? האם משהו במטפלת בטיפול? האם אפשר לפתוח זאת בפני המטפלת? טיפול צריך להיות מקום בטוח האם הוא כזה עבורך? מחזקת אותך אידה

האמת היא שרק תוך כדי כתיבת ההודעה כאן הבנתי שהבעיה שלי היא שאני מתה מפחד.... מפחדת ליפול שוב כמו שנפלתי, (לניסיון אובדני) כי אני לא בטוחה שיהיה לי מספיק כוח לחלץ את עצמי שוב ממקום כל כך נמוך, כי הייתי לבד שם וזה כל כך טילטל אותי. אני לא נותנת למטפלת להתקרב, כי כשנתתי למטפלת הקודמת להתקרב עד הסוף, כאילו השלתי את כל ההגנות שלי בסופו של דבר היא הפילה אותי. והמדריכה שגם לה אפשרתי להתקרב עד הסוף, הביאה אותי באמצעות אהבה שהעניקה לי, לפריצת דרך ענקית ובסוף היא חתכה את זה בבת אחת כי בעצם זה לא היה נכון מלכתחילה וגם כי זה הוציא אותה מהאיזון האישי שלה, מן הסתם היא לא אמא שלי. בקיצור כשגם היא בעצם התנתקה באחת, נפלתי לתהום שכמעט לא הייתה מימנה דרך חזרה. אמנם עם היציאה מישם הגיעו המון תובנות ואני כבר לא שם ובמובן מסויים בחרתי בחיים, עדיין לא יודעת איך לחיות אותם, אבל לא עם מחשבות של למות כמו לפני הנפילה הגדולה הזאת. אחרי התנסות שכזאת אין לי אומץ לנסות שוב ולאפשר למטפלת להתקרב אלי כדי שזה לא יחזור על עצמו. מסתבר שהכל שלי ובגללי ולא קשור בכלל למטפלת. לא יודעת מה עושים עם זה, פשוט מתה מפחד, אפשר להגיד מבועתת.... תודה על המילים החמות, שלך - מציאות אחרת.

שמחה מאוד שהחלטת להצטרף אלינו לפורום הספקתי כבר לקרא אותך בכמה תגובות יותר למטה בשרשורים ,מרגיש לי שאת כבר בת בית את מוזמנת לכתוב כל מה שאת יכולה , מסוגלת מה שבא לך -הגבולות לשיתוף הם שלך שמונה חודשים בטיפול עם מטפלת חדשה לפעמים אינם מספיק זמן כדי לבטוח בה , לתת אמון כדי לשחרר,,,,,,,,,,, אומרת לך את זה מנסיון שלי , למרות שאינני יכולה לומר שנפגעתי משום מטפלת ,ברור לגמרי שיש בך את הפחד לתת אמון מחדש , אולי תשבי עם עצמך ופשוט תתחילי לכתוב כל מה שיעלה בדעתך -על הפגיעות שספגת ממטפלות/ים מה זה עשה לך , על כל הפחדים שלך , על הרתיעות שלך על המצב הרגשי שלך עכשיו , כך קודם כל את מעלה את הכאב על הכתוב ,זה מאוד מקל ומשחרר ,למשל בוחרת בשינוי כתבה למטפלת שלה ונתנה לה לקרא -זה מאוד עזר לשתיהן מאמינה שיעזור גם לך , גם אני הייתי עושה כך , יושבת בבית שעות וכותבת לא עמוד אחד או שניים , מעל 10 עמודים של פוליו ולפני הכניסה למטפלת הייתי מוסרת לה את כל מה שכתבתי כח מה שלא הייתי מסוגלת לומר במילים ,וזה מאוד עזר ברור שתהי מוצפת מפני שהכל נשאר בפנים , לא השארת שום פתח מילוט לברוח בגלל הפחד שלך ,אולי תנסי לכתוב ולתת לה לקרא ? בכל מקרה אין לך מה להפסיד , אולי יקל עליך ? שולחת חיבוק גדול וחם מכל הלב חטולית

תודה על המילים החמות וקבלת הפנים החמה. אני אנסה לאמץ את הרעיון ולכתוב למטפלת את מה שאני מרגישה, אם כי באיזה שהוא אופן כבר אמרתי לה שאני פוחדת ליפול שוב. מה שהיה חסר הוא שלא הבנתי שאני פוחדת לתת לה להתקרב בגלל שאני פוחדת ליפול, חשבת שזה בגלל שאני לא סומכת עליה עדיין ומסתבר שזה הרבה יותר מורכב מיזה. האמת היא שאני גם הרבה יותר רגישה ופגיעה כרגע כי אני לראשונה בחיי מחוברת לרגש מבפנים, ועומדת לחתן ילד בעוד שבוע וחצי, דבר שמאד מרגש אותי, וכאחת שאף פעם לא הייתה מחוברת לרגש אני קצת הולכת לאיבוד עם ההצפה הרגשית הזאת. זה פשוט הכל ביחד... שוב מאד מודה ך, תודה על החיבוק ושולחת גם לך חיבוק, שלך מציאות אחרת.

חתכתי ולמה אני בכלל מציינת את זה הרי אני לא כותבת על פגיעה עצמית בעיקר כשהיא לאורך שנים הפכה להיות משהו שכבר לא מייחסים אליו חשיבות לפרקים אפילו הצוות המטפל שלי נתן לי "אישור" כי הבינו שזה מחזיק אותי כאן יציבה מקורקעת.. אז למה עכשיו ולמה כותבת על זה שנה שלא חתכתי שנה שאני לא פוגעת בעצמי לא בדרך הזאת בכל אופן אז למה עכשיו? ולמה כותבת? עוד צעד אחורה... ועוד אחד... שוב שלא מצליחה לצאת מהמיטה לא מצליחה להתקלח כן נו דיכאון אני מכירה את המונח הזה מכירה את הסימפטומים שלו זה לא ממש מקל... שבוע קודם נאבקתי בעצמי בלא ליפול לשימוש הייתי קרובה מתמיד קבעתי עם אחד הסוחרים שלי ביטלתי חזרתי לתווך לאט לאט חוזרת להסתובב באותם מעגלים טיפול??? לא רוצים אותי בטיפול.... מה אני מנסה לכתוב? לא יודעת

נישמע שאת כואבת ברמות על ומחפשת כל דרך אפשרית להקטין את עוצמות הכאב. פגיעה עצמית מסיתה את הכאב הרגשי לכאב פיזי שקל יותר להכיל. שימוש מקהה את הרגשות וגם הוא באותו עניין. אנייכולהמאד להבין אותך, אבל לא מבינה למה לא רוצים אותך בטיפול... לא יודעת אם ניסית אבל אולי מרכז סיוע בטל' 1202 יכול לעזור לך. הם נמצאים שם כדי לעזור לאנשים כמונו. לבנתיים את לא לבד ואם נכון לך תמשכי לשתף. שולחת לך חיבוק עוטף, שלך - מציאות אחרת

סליחה שאין בי תמילים.. ברוכה הבאה?? אם אפשר להגיד את זה הלוואי ולא היה צורך בפורום כזה כל פעם שיש כינוי חדש.. עצוב לי אבל לפחות הגעת למקום שבו תיהי קצת פחות לבד...

תעצרי את הגלגל הזה! את כדור השלג שהולך לקבור אותך מתחתיו ולפני שאת שוב מתדרדרת סופית למקום ההרסני הזה תפני לסלעית! תשמרי על עצמך! שחף

לא ראיתי אותך כאן מה קורה חומד למה שוב,,,,,, שחפיתוש צודקת , תעצרי את הגלגל לא כדאי ליפול שוב לאותו מקום שבקושי נחלצת ממנו למה את שוב לבד ? למה לא רוצים אותך בטיפול יכולה אולי להכנס ולכתוב ? בא לך לשתף ? חטולית

אני לא יכולה לפנות לסלעית מבחינת אזור מגורים שהשתנה - ואני לא ארחיב על זה כאן. חשבתי אולי בכל זאת להיכנס לקהילה. יש לי אופציה לראיון בהוסטל נשים אבל זה גדול עלי להיסגר עכשיו לשנה. מעבר לזה המצב קקה :-/ היה צריך להיות לי אינטק במרכז יום להערכה מחדש ואולי לשנות תגזרה אבל הם ממשיכים לדחות אותי.... אז משם לא תבוא הישועה... כנראה... טיפול פרטי- כסף מיידי כסף מיידי= עבודה עבודה=דירות לחזור לדירות בשביל טיפול זה דיי מגוחח

כל יום זה מאבק חדש כל יום מלחמה אל תוותרי על הנקיון על עצמך! שמרי על עצמך איתך מחזקת אידה

שומרת.. משתדלת.. מנסה... שורדת בעיקר... רק להיום 16 יום ו3 חודשים.

לא דיברתי עם אמא כבר חודש כמעט-פשוט לא היתי מסוגלת- היום הכרחתי את עצמי להתקשר- היא כעסה שלא הייתי בקשר- בהתחתלה סיפרתי לה שהייתי מאוד עסוקה-שקר- אבל היא עוד יותר כעסה- אז אמרתי לה שאני לא הרגשתי טוב- ואז אתן יודעות מה שהיא אמרה?- שהיא קנתה לי זוג סנדלים חדשות והתחילה לתאר אותם- חשבתי שאני יוצאת מדעתי ואז אמרתי לה שאין לי כוח יותר לדבר- לא מרגישה טוב- ואז היא אמרה לי "זה עושה לי רע שאת מדברת כך"-מה אתן אומרות?-זה עושה לה רע-!!! אמרתי לה שהיא צריכה לכבד אותי וניתקתי- רע לי בנשמה-רע לי נורא- רוצה למות- רוצה להגיד לה שתעזוב אותי בשקט- כל הזמן יש אותו תמונה מול עייני- שהיא עומדת בפתח הדלת של חדרי-מביטה פנחמה -רואה מה שאבא עושה לי וממשיכה בדרכה- בא לי להקיא-אותה- פשוט רוצה למות!

אין לי מילים מה לאמר לך . רק שאני איתך ואוהבת ומחבקת ומכילה

אינני נכנסת לכאן לפןרןם בימים האחרונים. יודעת שכקשה לך לדבר את כותבת. מי שמכיר אותי יודע שכמעט ואינני בוכה...... עכשיו כן ומאוד.לרגע אחד בזמן קריאת ההודעה שלך ראיתי את...אמא שלי. גם היא הרגישה, גם היא ידעה, גם היא ראתה, הגרוע מכל הוא היא שיתפה פעולה ..... ואני עוד לא יכולה לכעוס עליה ואני לא יכולה להרגיש אליה כלום והכי הכי גרוע אני רוצה אמא אני רוצה כל מה שאמא אמורה להיות עבור ביתה שתפסיק לומר לי שאני אשמה שאני הכבשה השחורה של המשפחה שמגיעה לי עכשיו מרגישה שאין לי זכות להתקיים

קוראת כאן כבר כמה ימים וההודעה שלך פשוט חיברה אותי אל מה שאני עברתי. אמא שלי, הייצור הזה שמכונה אמא, הייתה איתנו במשך שבע שנים רצופות ומלאות וראתה את כל מה שהוא עשה לי ולא הזיז לה שאני מתייבשת מכאב, שאני סובלת. וגם אני כמוך כל כך מתייסרת על שלא הייתה לי אהבת הורים מעולם אלא רק המון איחולים שאני אמות ושלא מגיע לי כלום מלבד סבל והרבה. וגם אני רוצה אמא ואהבת הורים וגם אני לא מצליחה לכעוס, ובקיצור ממש מרגישה שמילותייך יצאו מתוך הלב שלי... הדבר האחד שאני רוצה להגיד לך הוא שמגיע לך לחיות ולחיות טוב, למצוא את השמחה בחיים ולחיות מיתוך שמחה, מגיע לך להתקיים מעצם היותך. לא עשית שום דבר רע, ניפגעת, פגעו בך ולא מגיע לך רע על כך, מגיע לך רק טוב. אין לאף אחד זכות לקחת מימך את הזכות לחיות. שלך - מציאות אחרת

תיכנסי מתי שטוב לך כשאת יכולה אמא מילה קטנה כל כך עם משמעות גדולה כל כך שיכולה להכיל ולאהוב ולהיות שם בלי תנאים או לא להיות ולחדול מלהתקיים כואב , שורף בנשמה ,חסר כמו אוייר לנשימה ועם כל ההסתיגויות רוצים רק אותה שתהיה , שתנחם , שתעטוף , שתלטף שתאהב ותגיד מילה טובה שרק תגיד -אני כאן איתך לטוב ולרע לדאבון ליבי לא תמיד זה כך הרבה פעמים זה נמצא רק בגדר חלום חלום רחוק וכואב , שאי אפשר להשיג אותו נכון , אמא היתה שם היא ראתה היא שיתפה פעולה היא ידעה אייך את רוצה לכעוס עליה אם אינך מרגישה אליה כלום ? הרגש הזה רדום אצלך את פוחדת לתת לו מקום את פוחדת להתפרק , להתרסק ואני לגמרי מבינה אותך היא כבר איננה מסוגלת לומר לך שאינך אשמה שאת אינך הכבשה השחורה של המשפחה ולא , בהחלט שלא מגיע לך להמשיך לסבול וכן יקירתי , יש לך כל זכות שבעולם להתקיים לחיות , לבעוט ,לכעוס לבכות ,,,,,,,,,,, וכל מה שרק מרגיש לך נכון את רק צריכה לתת לזה מקום להיות לא אכנס כאן לסיפור שלי רק רוצה לומר לך מתוך נסיון דבר אחד חשוב עשי כל מה שתעשי-רק עשי זאת למענך !!! למען מרום -הילדה - האישה , האמא , הרעיה שלה מגיע כל הטוב שיש בעולם אוהבת אותך מתוקה שלי חטולית

קחי אוייר , תספרי עד ,,,,,,,,,,שתרגעי את כבר מכירה אותה ואת המניפולציות שלה טוב ששמת מחסום כי זה מה שהרגיש לך נכון מבינה אתך מתוקה שרע לך נורא לא מרשה לך למות וכן את יכולה לומר לה שתעזוב אותך בשקט למרות שהיא אף פעם לא הקשיבה לך ולצערי לא נראה לי שכעת תתחיל להקשיב אם היתה מקשיבה בזמן הנכון הרבה דברים קשים היו נמנעים ואם מאוד בא לך-תקיעי אותה מתוכך קדימה , למה את מחכה שולחת חיבוק גדול יפה שלי ושבת שלום מתוקה חטולית

אני מאוד מבינה אותך, בכלל..נושא האמא הוא כל כך משמעותי, כל כך נורא בתכניו ובעיקר טרגי אני מזדהה אמא שלי חולת נפש היום אחרי כל מה שהיה היא נהייתה חולת נפש מחלה מקבלת זריקות פעם בשבועיים, היא ברחה והשאירה אותי לבד ברחה אל השיגעון ומאז הכל נהיה יותר טוב עבורה חיה איתו בשלום הוצאתי מהבית עשה לה טוב וקשה באותה מידה שאני רחוקה ולא קשורה ואולי מתה והיא בכלל לא יודעת רק שהוצאתי לתוך מהשפחה למשפחה שלה והיא נרגעה, מצחיק..למה נרגעה? הרי ידעה מאיזו משפחה באה משפחה של הכחשות שלא רואה דבר הקורה מתחת לאפם אז המשכתי לעבור התעללות מינית גילוי עריות מצידו בעלה מי שרשום לי בתעודת זהות תחת "שם אב". 16 שנה שאלוהים יסלח לי איש לא יודע 16 שנה שתקתי שתיקה שאף אחד לא שם לב עליה הסתרתי בכל הכיסויים שרק אפשר. אוי אני עוצרת את עצמי יקירתי התפרצתי לה להודעה על דיברים על עצמי ריכוז עצמי כנראה סליחה סליחה אני מצטערת. העלת לי את המציאות הדפוקה הזו. אגב, אני עדיין בלב בחיפוש אחר אמא.. לזו שהייתה אמא אני לא קוראת אמא מאז שהוצאתי מהבית וקלטתי מהר מדי מה מצבה הנפשי ואת המוגבלות שלה והטירוף הבלתי נשלט הייתי נותנת את נפשי וגופי על מנת שתהיה נורמלית לא נורמלית, אלא רק שתוכל להבין מה אומרים לשמוע להקשיב לדעת מה מדובר את מבינה? היא חולה לגמריי, אם אספר לה שעברתי התעללות מינית היא תצחק פתאום סתם ככה היא צוחקת מדברת על הכל כאילו זה סדרת טלויזיה או זוג נעליים או תחתונים או כל דבר חסר חשיבות אחר. עוד הפעם הכנסתי את עצמי ינשופית אני שומעת את הקול שלך ואת התמונות שעולות לך ואת הכאב על זה שראתה לא עצרה זאת ולא הגנה אלא המשיכה בדרכה תמשיכי לדבר להוציא לכתוב את כל אשר על ליבך אני כאן כדי להקשיב לשמוע להתחלק ולהזדהות אם תרצי בכך שלך ציפור

ינשופית אהובתי מתנצלת שהתערבתי לך בכאב שסיפרתי על הכאב הפרטי שלי במקום ששייך רק לך. חוסר האונים משגע אותי אני אתעשת ואדע מה לעשות ושוב סליחה

מבינה כל כך את הכאב הזה ומזדהה איתו בכל כולי, גם אצלי היא שיתפה פעולה וראתה הכל כל השנים ואפילו הייתה לידי בשעת הפגיעה בחלק מהזמן. הכאב הזה אוכל אותנו מבפנים והלב מדמם מרוב כאב, אבל יקרה את לא אשמה שנפגעת ומגיע לך רק טוב, מגיע לך לחיות ולהרגיש טוב עם עצמך, פגעו בך אבל את לא אחראית לפגיעה ולא מגיע לך שום דבר רע בגלל שניפגעת.והכאב, הוא יקהה את עצמו והעוצמות שלו יחלשו. מאמינה שאת רוצה לחיות והכאב הזה מתיש ומייאש אותך. שולחת לך חיבוק עוטף, מקווה שזה בסדר. שלך - מציאות אחרת

גם אני בחיפושים אחר אמא גם אצלי היא ראתה אצלי היא איבדה את שפיותה עזבה אותי איתו ונסעה הייתי בת 7 אחר כך התאבדה האשימו אותי אמא- מילה קשה דמעה

קשר להגיב- אבל תודה לכן-על ההזדהות ומילים מעודדות-אוהבת אותכן מאוד!!!

אני כל כך מזדהה איתך. אני חושבת שמיום שנולדתי האשימו אותי במצב של אמא שלי ורצו להתנקם בי על כך. היא ניכנסה לדיכאון אחרי שילדה אותי ונישארה בדיכאון עד יומה האחרון. אני הייתי האשמה האופטימלית במצבה וזה הדבר היחידי שיכול להיות סיבה לפגיעה בי. הם בחרו להביא אותי לעולם, התחרטו ואני הייתי אשמה בכל.... ובכל זאת עד היום, המון שנים כואבת על שמעולם לא היו לי אמא או אבא במובן הנכון והנרמלי של העניין... שלך - מציאות אחרת

התמודדות עם אמא של אז של היום שלא רואה לא שומרת לא עוטפת... והיא בכל זאת שואבת... גורמת לרגשות אשם לחוסר נוחות עם עצמך... ואת מתקשרת....שוב אותו הדבר... זה בסדר שניתקת... זה היה עבורך יותר מדיי... תרגישי גאה שיכולת לשים גבול לנתק אל לך להתייסר הכאב גדול מדיי איתך אידה

נמאס לי חושבת אולי עם אני אפסיק את הטיפול יהייה לי שקט בראש. יש לי רעש כל הזמן המחשבות הורגות אותי . עכשיו אפילו מקלחת זה לא כייף פתאום בכל מקלחת אני מתקרצפת כאילו זה קרה היום . אני עייפה רוצה לחיות נורמלי לחשוב על שנת הלימודים ולטפל בבן שלי כמו שצריך לבלות איתו לשמוח באמת . עצוב לי כואב לי ואני אישה עצבנית ולא נחמדה . אני יודעת שזה יעבור , קצת יוגה צחוק עם עצמי קצת מחשבות חיוביות ואופ אני על העגלה . אבל השינויים האלה ובעיקר הכאב והעצב .................. שתהייה לכם שבת מקסימה ללא מחשבות ועצבות .

בוחרת מתוקה את יודעת שכל התופעות האלה מאוד רגילות ומאוד נורמליות אם תפסיקי טיפול לא יהיה לך שקט בראש-להפך אם מרגיש לך צורך לקרצף -קרצפי לא מאמינה שאת לא אשה נחמדה רק אולי כן עצבנית ויש לך סיבות לכך הכאב והעצב -את יודעת שזה גם רק זמני שולחת המון חיבוקים רכים עדינים ועוטפים שתהיהי לך אחלה שבת בסבבה חטולית

את כל כך נפלאה מכילה ומבינה שלרגע אפשר לטעות ולשכוח שגם את כמונו עברת וחווית וגם לך רגעים של קושי. תודה לך שאת מוצאת את הכוחות עבורי זה לא מובן מאליו . בחיי שאני שורדת רק בזכות הפורום וחברה שאנחנו כל הזמן בטלפון תומכות אחת בשנייה . אני מרגישה שאני עומדת להשתגע . ולהתפוצץ .

אני חושבת מיתוך נסיוני שברגע שהדברים מתחילים לעלות ובעיקר כאשר נוגעים בהם בטיפול, הם עוברים עיבוד ורק ברגע שהם יעובדו עד הסוף בתוך הגוף והנפש שלך, עוצמותיהם יחלשו.גם אם תעזבי עכשיו את הטיפול, הדברים שכבר צפו לא ישתקו אלא אחרי שתהליך העיבוד יושלם. הטיפול חיוני לעיבוד הזה ולכן לא כדאי לעזוב באמצע התהליך.הטיפול רק יעזור לך לעבד את הדברים ולאזן את העוצמות בתוכך. שולחת לך ים של חיבוקים עוטפים ואוהבים, שלך - מציאות אחרת.

קודם כל חיבוק... להרגיע.. את בחרת שינוי השנוי מולווה בהרבה עבודה תהליך טיפול וזה כואב מכביד מעורר הרבה מחשבות הרבה כאב.. אל תוותרי את בדרך הנכונה! מחזקת אידה

שיר שאני אוהבת... http://www.youtube.com/watch?v=h_JCjHprcvw דמעה

וזה השיר שעולה לי... עד סוף הקיץ חוה אלברשטיין "ניסיתי להדביק את צעדיה, כתפה שוב בכתפי כמעט נוגעת. חיכיתי לעיניה, חיכיתי לעיניה, מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב? עד סוף הקיץ אדע את התשובה, את פשר הקולות אלמד, את כל החלומות, אפתור את הפחדים בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים. אני רוצה פתאום לחזור הביתה אבל צילה שוב בצילי כמעט נוגע. הנה אנחנו שתיים, שלובי צילי ידיים, מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב? עד סוף הקיץ... נדמה לי שראיתי את עיניה נחות עלי בדרך מול השמש באור בין הערבים היה לי רגע בית מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב" חלומות לא מתגשמים דמעה

יש לח שתי דקות בדיוק להדלקת נרות רוצה לומר לך שגם אני אוהבת את השיר הזה וחלומות -לא תמיד מתגשמים מאחלת לך מכל הלב שלפחות חלום אחד שאת הכי רוצה , כן יתגשם לך מגיע לך אוהבת-חטולית שבת שלום יקירתי

הגעגועים ממלאים.. לא עוזבים... מבינה אותך מחבקת סומכת עלייך איתך אידה

לא יודעת אם מחר יהיה לי זמן להכנס ולברך אתכן לשבת שלום ,לא רוצה לפספס http://blog.tapuz.co.il/zivan26/images/2581932_180.gif מאחלת לכל אחת ואחת שהשבת תהיה בדיוק כמו שאתן מייחלות כל אחת לפי מה שמתאים לה שולחת חיבוקים חמים ואוהבים לכולכן חטולית

מחר, אם יהיה לי זמן אכנס לספר למה בחרתי בכינוי החדש שלי sandseagull ו..זה לא כינוי חדש! יש לי אותו מגיל 20 וקצת בערך.. עכשיו אני עייפית אספר מחר .. שבת שלום חטוליתוש לכי לנוח.. יש לך הכנות למחר יקרה.. יש אורחים? לי יש.. ואני לא ישנה עדיין.. sandseagull

סגלית :)

בטוחה שיעבור לך ערב נפלא עם האורחים כן גמלי יש אורחים כבר סקרנית לדעת מה עומד מאחורי השם החדש שבחרת שבוע נפלא יקירתי חטולית

http://img297.imageshack.us/f/12256844vl1.gif/ וסוף שבוע נעים ומפנק לאוהבי הכלבים: http://blog.tapuz.co.il/karolin43/images/1948917_550.jpg לאוהבי החתולים: http://i57.photobucket.com/albums/g232/ssmith_2006/RelaxingWeekendCat.jpg שחף

תודה נשמה -על הכל-במיוחד על האמבט קצף לחטולית מתאים לי ח-ח-ח-ח-ח-ח אוהבת מותק חטולית

שבת שלום עונג ושלווה הרבה אהבה איתכן אידהhttp://www.youtube.com/watch?v=nheBoCDTAIs&feature=related http://blog.tapuz.co.il/mesecrets/images/2646486_16.gif

מקווה שגם עליכם עברה שבת שלווה עם המון מנוחה חטולית