פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

שקרנית מטומטמת זונה מגעילה מכוערת טיפשה אפס לא שווה זאת אני ומי שבאמת מכיר אותי יודע שזה נכון דמעה

כמשתתפת בפורום , אני לא רואה אותך ככזו ואני בטוחה שמי שמכיר אותך גם מחוץ לפורום בטח לא חושב עלייך ככה! סמויה

מה עקץ אותך ? מה נסגר עם הטיפול ? ממשיכה,,,,,,,,, לא מאמינה לאף מילה שכתבת אבל טוב שהוצאת קיטור איתך תמיד חטולית

אני מכירה אותך ואני יכולה להעיד שמה שכתבת על עצמך לא נכון יש בך כל כך הרבה דברים מדהימים ויש בך יופי פנימי ואת חברה אמיתית רוצה שאני אמשיך? חבל שאת לא רואה את זה בעצמך

מה עושים שיש חלום אבל הסיכויים להגשימו קלושים ביותר? מוותרים מראש {נאנחת} :(

עלמה יקירתי לצערי -ברוב המקרים לפחות אצלי חלומות אינם מתגשמים חלום שיש סיכוי קלוש להשיג אותו לפעמים צריך להלחם עליו יותר כמובן אם זה ממש חשוב

תואר שני לצאת מה מקום הזה שתוקע אותי והורס אותי סיכויים קלושים :( בוקר טוב ישראל

אני מאמינה שחלומות מתגשמים אם מאמינים אם חולמים אל תוותרי תאמיני בעצמך וביכולות שלך תפגיני עקשנות!!! לכי כל יום לפקולטה שיכרו אותך תשאלי מה אפשר ואך אפשר אם באמת תרצי....תתצליחי אין לי ספק!!! אני מאמינה בך... ואת? איתך אידה אם יש לך שאלות... אשמח לעזור....

וזה מחרפן לי את המוח ולא, זה לא מבחוץ זה מתוך הראש הדפוק שלי משהו השתבש לי שם סופית :/

אני חושבת שזה קרה לי פעם.. לא בטוחה.. מבינה כמה זה יכול לשגע כמו יתוש בראש! ואל תגידי ראש...! יש לך עומס, לחצים לא פשוטים.. שלא כל אחד יכול לעמוד בהם! בכל אופן אם זה יחמיר תפני דחוף לרופא שלך לבדוק.. עכשיו נזכרתי שזה קורה לי לפעמים מתוך שינה. אני "מתעוררת" ואז אני מגלה שאני לא יכולה לזוז ואז יש לי צלצלים חזקים באוזניים, זמזום חזק ואז מתחיל לי כאב בלתי נסבל בגוף, זרם חשמלי כואב ממש כואב , כמו אלף סיכות ננעצות לי בגוף , בעיקר במותן, כמו דקירה שאני חייבת להתעורר מממנו! הלב שלי דופק ברמות כי אני מרגישה שאני הולכת למות! ואז אני מפעילה כוח עילאי להזיז איבר ושאני מצליחה אז אני מתעוררת על אמת, מסתובבת לצד וממשיכה לישון.. היה לי לא מזמן חלום כזה בהקשר של בובה אחרי אחד מהשחזורים הט' שלי. הלומות האלה או שהם קשורים למצב נפשי או לאיזה בעיה נוירולוגית..מגיל 14 הם התחילו להופיע מעולם לא שיתפתי בהם איש. לא יודעת, שלא יגידו שאני משוגעת כי אפעם לא שמעתי על חלום כזה שחוזר על עצמו אצל אפחד. רק שאין לי איזה פגם נוירולוגי בראש.

זה סיוט נוראי החלום הזה! חלומות שחוזרים על עצמם זה דבר שקורה להמון אנשים אצלי אין חלום שחוזר על עצמו לפחות לא משהו שאני זוכרת אבל יש הרבה חלומות על אותו נושא הם קצת שונים אחד מהשני אבל על אותו עיקרון ותחושת שיתוק יש לי לפעמים כשאני מתעוררת ולא מצליחה להזיז שום עיבר בגוף במשך כמה רגעים ולפעמים אני חולמת שאני לא מסוגלת להזיז את הרגליים אני מנסה ללכת אבל הרגליים לא הולכות וכשאני מנסה להזיז אותן זה כואב בטירוף ואני בכל זאת מנסה להתגבר על הכאב ולהתקדם ולפעמים מתחילה כמעט לזחול או ללכת לאט לאט בכיפוף נמוך לפעמים מנסה להזיז את הרגליים עם הידיים נראה לי שזה עיקרון דומה לחלום שלך אומנם את לא מנסה ללכת אבל יש את המוטיב של השיתוק והכאב

לא נראה לי שיש לך פגם כלשהו באוזן לי זה קורה כשיש עלי עודפים של סטרס מקווה שכל מה שאת צריכה זה רק מנוחה מוזיקה עם אוזניות משפרת את התחושה את מוזמנת לנסות

איך את? מזמן לא שמעתי מה שלומך!... אומנם את מגיבה מדי פעם אבל לא כותבת על עצמך...

אין לי שום דרך ליצור איתך קשר מחוץ לפורום אז, אם זה מתאים לך... תשלחי לי מייל ל: [email protected] שחף

צודקת, על זה בדיוק דיברתי! ש..התחלתי פה *שחזורים* דיי ט' אחד יותר מעמיק מהשני.. ו..כתבתי אותם בלהט ו..פתאום בום טראח! משהו התנתק, רגשית, מבחינת זיכרון, צורך לכתוב, הלהט לשחזר דעך בבת-אחת ו..הופ- הנה! כאילו אין לי יותר מה לכתוב! משהו ניתק את הזרם לשם! חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ממש ככה. וב. קרה לי דבר דיי מבאס ): שלא יודעת אם.. זה משפיע עליי והייתי ישנונית נורא כאילו לקחתי מאה כדורי שינה. אבל עכשיו אני בסדר.. (:

היית רוצה לשתף במה שקרה לך? כמובן רק אם זה מרגיש לך נכון....

מה שעובר עלייך נורמלי לחלוטין אחרי ה-היי של ההתפרקות בכתיבה באה ירידה במצב רוח , כמו נפילה קטנה כי המון התרוקן -ונשאר במקומו חלל ריק עכשיו את צריכה את החלל הזה למלא עם דברים טובים -כל מה שעולה בדעתך וזה ימלא לך בחזרה את המצברים

מצטערת המחשב שלי לא בסדר כבה כל הזמן.. מקווה שיטופל ויחלים בקרוב... אפילו נסיתי לשלוח בבוקר את ההודעה הזו וסתבר שהיא לא עלה כלל. יום טוב מלא אנרגיות חיוביות אידה

החלמה מהירה למחשב!

לפעילות תיקנית כי בלעדיו את חסרה כאן

יושבת לי כאן בעבודה מעשית אין היום שום דבר באתי רק כי חשבתי שכאן יהיה יותר קל לכתוב את מה שלא מצליחה לכתוב בבית ולא מצליחה רדומה לגמרי לא מבינה אם זה מזג האוויר או שזה כתוצאה מהמצב הרגשי האמת שרגשית מרגישה קצת יותר טוב מאתמול אבל העייפות הזאת הורגת אותי לא יודעת מה יהיה יותר יעיל להמשיך לנסות לכתוב כאן או ללכת הביתה לישון קצת ואז לנסות לכתוב בבית

שחפיתי.. יכולה לאמר לך מה אני הייתי עושה, הייתי חוזרת לבית, נחה קצת ואז כותבת את העבודה.. כי יודעת שעם עייפות כמו שאת מתארת לא הייתי מצליחה להתרכז.. אז אני חושבת שכדי באמת לנוח קצת ואז לעשות את מה שאת צריכה.. הלוואי והיית כאן איתי.. ממ.. אולי תבואי לצפון?! .. חחחח *משעשעת את עצמי על הבוקר. בוקר טוב שיהיה לך יקרה

אז זהו, זה בדיוק מה שעשיתי חזרתי הביתה! תאמת גם אני הייתי מעדיפה להיות עכשיו איתך בצפון מאשר בת"א עם החום והלחות - ממש בלתי נסבל! אבל.... :( יש התחייבויות :/ אולי אני אחלום עכשיו על איך שאנחנו מבלות לנו ביחד בצפון :) יום טוב לך מתוקה תהני ותנוחי שם גם בשבילי :)))

חזרתי הביתה הולכת לישון ואח"כ נראה

שמחה לקרא את ההחלטה הנבונה שלך.. לאב יו

מעייף. והיום ממש חם נראה לי בכל הארץ.. מקווה שאת נחה עכשיו.. מנוחה כיפית שתהיה לך.. סמויה

האמת שכבר נחתי וקמתי אבל שוב עייפה אולי בגלל שלא הצלחתי להירדם אלא סתם שכבתי במיטה עם עיניים עצומות ודווקא הרגשתי שמאוד רוצה לישון כמעט נרדמתי על המקלדת לא יודעת מה נסגר איתי היום לא מצליחה להבין את עצמי

עדיין מחכה לתשובה מהמרכז -כדי לדעת אם בכלל אתקבל ובנתיים הטריגרים האחרונים שצפו ועלו להם מנבכי -השכחה חוגגים להם כבמסיבה של פלשים קשים -תמונות מזוויעות , ריחות ופרצופים שלא רוצה לראות ולא רוצה לזכור , למה הם קפצו להם מתוך השכחה ?אני לא הפרעתי להם , והם אינם נותנים מנוח בכל פינה שאני מסתכלת הפלשים שם ,במלא הדרם ובמלא מערומיהם מסתכלים לי ישר לעיניים , לתוך הנשמה ,שונאת אותם !!! משתדלת בכל כוחי להתעסק עם דברים אחרים כדי להסיח את הדעת , קוראת - טלויזיה , מדברת עם חברות ,שוב אוכלת,,,,,,,, רוצה שקט ולישון ,יודעת שזה סימפטום של דיכאון ומשתדלת להילחם בזה ,מקווה שיעבור כבר לא מתאים לי שזה ימשיך לכן לא נכנסתי ,קוראת אתכן , ואתן כאלה נפלאות , מקסימות איזה כייף להרגיש חלק מ-מקום כזה נפלא -שבו ישנם אנשים נפלאים כמוכם ,אז לא אומר שאני מצטערת -אבל כן-הייתן מאוד חסרות לי בימים שלא נכנסתי , בנות אתן מדהימות בובונת שלי-מתוקה שלי-נכון שקשה לריב בערב שבת אך מה זה כבר משנה ,,,,,הדברים היו צריכים לצאת ממך וזהו !!! חורה לי מאוד שנאלצת לנסוע ללא הסכמתך , בלי שבכלל יתיעצו איתך אם זה מתאים לך או לא את כבר נמצאת שם -אולי מעז יצא מתוק? תנסי לכוון את השעות שלך לבלות אותן אייך שאת היית רוצה- כמובן עד כמה שרק אפשר ,תיעלמי קצת,,,,,,,,לכמה שעות לכאן או ל.......ומקווה שזה יעזור סמויונת שלי-מתוקה ומצחיקה שלי לא צחקתי על הפלקטים שנאלצת ללמוד בע"פ אלה לתאורים שלך נסיתי לדמיין לעצמי אותך מגולחת ראש עם כובע וצינור מים ביד מנסה להבריח את הצרעות , זה עדיין מצחיק אותי , את מדהימה בכתיבה שלך , דמעונת מתוקה לא יודעת למה מרגיש לך רע בטיפול , למה מרגיש לך שלא רואים ולא שומעים אותך ,לא נראה לי שאפשר להתעלם ממך משו בהרגשה שלך -גורם לך להרגיש,,,,,,,זה נשמע כמו חוסר אונים ומשם הצניחה למטה ישירה ביותר , אז אולי בא לך לשתף יותר כדי שאפשר יהיה להבין למה מרגיש לך ,,,,,,,,, מרומושקה מתוקה שלי נראה לי שאת בכלל לא מודעת להשפעה שיש לך על האנשים שסביבך ולא מתכוונת לבני ביתך ,את מפחיתה מערכך עד כדי כאב הייתי רוצה להציב לפנייך מראה שבה תוכלי לראות אייך את נראית בעיניים של אחרים ולא דרך העיניים שלך ,לדעתי היית מופתעת מאוד לטובה ,אל תפחדי להיות , להרגיש ,את לא לבד שחפיתוששש שלי-מתוקה שלי מחזיקה לך אצבעות שעברת את המבחן ושהכל יהיה בסדר , מגיע לך אחרי כל ההשקעה שלך לעבור בלי בילבולי מוח ,מתי תקבלי תוצאה רשמית של המבחן ? מיתרית שלי-מתוקה שלי ממליצה לך בכל לב לא לפחד מהחיים , שהחיים יפחדו ממך באמת למה שלא תנסי את הקבוצה ? מה כבר יש לך להפסיד ? את חושבת שלתת סיכוי לעצמך-זה יותר מידי ?ואם לא עכשיו אז מתי ? עד מתי תתני לפחד לנהל אותך ?אם הבנות אומרות ואידה אומרת שזה מקום בטוח , למה שלא תנסי ?באמת -ממליצה לך בחום לקחת עצמך בידיים ולתת סיכוי -אפילו הכי קטן שיש ולעשות צעד אחד קדימה ,אחרי הכל שם אפחד לא יפגע בך !!! ילדונת מתוקה שלי החלטות קשות ,התלבטויות קשות ,למען האמת לא יודעת מה לייעץ לך איזו מסגרת הכי מתאימה לך ,לא מבינה בזה שום דבר אך בהחלט מאמינה בךךךך ,מקווה שהבנתי נכון שאינך רוצה להתחייב לשנה וחצי , ושהתנאים שם לא מתאימים לך מהסיבות שלך יתכן ודווקא במקום הזה שהוא יותר קשה מכל הבחינות-יכול כן להכניס אותך למסגרת שתעזור לך ,,,,,,,,בכל אופן -ממשיכה לספור איתך ימים של נקיון -שעליהם אני הכי גאה בך שבעולם גלגלושי -מותק שלי אם מאוד קשה לך כרגע להתחיל בתהליך של חיפוש דירה וכל השאר אולי תדחי את זה ל-אחרי שתסיימי את העבודה ותצאי עם כל הילדים לחופש הגדול ? ואז בלי שום לחץ תבדקי ותחפשי,,,,,,, חסרות כאן-צדףףףףף , חופיתוששש , ציפור נפשי וליזוששש בנות-השמיעו קול ,אתן חסרות -לפחות מיאוווו קטן ??? אוהבת את כולכן - ומקווה שבטעות לא שכחתי אף אחת חטולית

טולי שלי את עושה המון דברים כדי לא ליפול לתוך הפלאשים.. מעסיקה את עצמך המון וזה חשוב וזה טוב טולי שלי, תמיד כשזה בא תדברי לעצמך בתוכך ותזכירי לעצמך שאת לא שם יותר שעכשיו השליטה בידיים שלך עכשיו אף אחד כבר לא יכול לפגוע בך יותר עכשיו את כאן ולא שם יודעת עד כמה קשה הדבר שאיתו את מתמודדת כעת ואני יכולה לברוח ולך אין לאין.. וכואב כי רוצה להוציא אותך משם.. יקרה, אני יודעת עד כמה את מתייסת כיוון שדברים חדשים מציפים אותך אני בטוחה במאה אחוז שיחזרו אלייך מהמרכז ואת יודעת, את תמיד יכולה להתקשר שוב. לא יחשבו שאת נודניקית חסרת סבלנות.. תאמיני לי שלא.. את במצב שכרגע את צריכה תמיכה..טיפול.. את לא יכולה להתמודד אם כל זה לבדך יקרה.. ונכון, אנחנו כאן איתך ואני איתך שם.. אבל את זקוקה לעוד מקום שיהיה רק שלך.. תרימי שוב טלפון! אל תתיאשי! מגיע לך הטוב ביותר.. את מדהימה אותי כל פעם מחדש.. למרות שממש ממש קשה לך את מגייסת את הכוחות ותומכת בבנות אחרות לא מפספסת אף אחד ומתייחסת לכל מילה ומילה שנכתבת כאן. את מדהימה, כן.. מדהימה מאוד בעיניי.. ואני שמחה שיש לי אותך. **גמני לא מצליחה לישון..

לא יעזור להתקשר שוב ושוב כל זמן שהמנהלת לא נמצאת אין מה לעשות רק לחכות-( ואת התחת לכסות ) מקווה שיחזרו אלי כבר השבוע ועדיין לא נרדמתי עדיין ערה-טוב רק חצי ערה אולי אנסה לישון בכל זאת למרות ש............ מקווה שאת כן ישינה את שנת היופי שלך !!! שולחת חיבוק עוטף מיאוווו

עם כל הבלאגן שלך את לא שוכחת אף אחת.. מצטערת על כל הפלאשים שמופיעים ככה פתאום, מטרידים את מנוחתך.. מדהים איך את מצליחה להתמודד ולהמשיך לתפקד! אה, חטולית מה עם הטיפול במרכז, התחלת? אה, ובקשר לסיפור ההוא.. נו ברור שתצחקי, לא נפגעתי מזה שצחקת או משהו הרי כתבתי את זה בצורה עם הומור.. ובאמת כך הדברים קרו. אז זה לא היה בכלל נחמד ושחפוהת קלטה את זה מבעד להומור שלי.. אבל היום שאני מסתכלת לאחור זה באמת מצחיק!! כמו שאמרת עם הכובע..הצרעות..מנסה לבקש מטבח וכל מה שיוצא לי זה איזה קול צייצני "סליחה.. אתה יכול בבקשהה.." חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח בכל אופן, מאחלת לך שהרגשתך תשתפר, שהפלאשים הקשים ילכו וייעלמו ושתתחילי את הטיפול המיוחל שאת זקוקה לו... אוהבת אותך *חיבוקי-גדולי* סמויה

מדהימה שכמותך!!! איזה מזל ענקי שאת בפורום הזה!!!!!! הרגישות והטוב שלך....כייף לדעת שיש כאלה אנשים בעולם !!! כל פעם כשאני קוראת את שאת כותבת את מצליחה לחדור ללב ולעשות כל כך טוב !! שיהיה לך רק טוב בחיים !!!!

עדיין דואגת ותומכת בכולן למרות כל הקושי כל כך מצטערת לשמוע על הפלשים וההצפות כואב, קשה, מתסכל ופשוט לא הוגן - זה פשוט לא מגיע לך! מקווה שיחזרו אלייך כבר מהמרכז ואם לא חוזרים השבוע בכ"ז תתקשרי לברר מה נסגר איתם... שולחת לך חיבוק חם (אבל נעים כזה, לא רותח) ומאחלת לך ימים רגועים יותר שחף

מאוד כואבת אתך שעניני הבירוקרטיה לא זזים ומצד שני כל השדים האלה מתנועעים ולא מפסיקים כל התקיעות הזו מול הפחד שגובר- זה לא הוגן. ומעבר לזה שאני מודה לך על כל המילים אלי ואל כל האחרים כל הזמן והתמיכה האינסופית שלך בכל מצב אני רוצה שוב לשלוח לך את חרב הקסמים הזו להלחם בכל השדים שבחוץ ואלו שבפנים =======)===============================================> שלך יקרה, מיתר

ואם לא אמרתי מספיק פעמים אז אני שוב חוזרת ואומרת שאתן מקסימות ונפלאות והמון תודה על כל המילים החמות והחכמות ,על התיחסות -ובכלל על הכל !!! שולחת את כל החיבוקים האפשריים לכן חטולית

אני עייפה נפשית אין לי כח לחפש דירה,אין לי כח לארגן את הכל בקרטונים, לא יודעת לאן אני רוצה לעבור לאיזה איזור, מצד אחד רוצה לברוח רחוק לצפון ומצד שני פוחדת משינויי קיצוני כל כך רק רוצה להרים ידים רוצה לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח שנמאס לי כבררררררררררררררררררררררר מכל הנידודים ומחוסר מקום יציב אני באפיסת כוחות נמצאת במנהרה חשוכה

מבינה את החוסר יציבות שיש כרגע בחייך.. מקווה שתמצאי דירה במהרה, מקום יציב, פינה בטוחה לשים בה את הראש. לא קל.. את אוליי יכולה להיעזר במישהו לצידך כמו גורם מטפל?? מקווה שהכל יהיה בסדר.. סמויה

לעבור לצפון. אהמ.. יכולה לאמר לך שכרגע אני נמצאת בצפון אומנם לכמה ימים אבל.. אני מרגישה ככ רחוק מכולם ככ לבד. אז יכולה לאמר לך שאולי זה לא כדאי..

זה נכון שחיפוש ומעבר דירה זה דבר מעייף וצריך לגייס כוחות בשביל זה אבל תחשבי על כך שכשתעברי יהיה לך מקום משלך בלי שותפים במקום שיהיה לך נוח בו יותר וגם תקבלי עזרה בתשלום שכר דירה שזה בכלל נהדר! תחשבי על הצד החיובי שיש במעבר הזה לא על הצד השלילי תפנטזי לך על המקום שהיית רוצה שיהיה לך איך היית רוצה שהוא יראה איך תעצבי אותו פינה נעימה וחמה שכיף לחזור אליה אחרי יום עבודה ולגבי המעבר לצפון האם באמת היית רוצה להתרחק מכל החברים שלך שגרים במרכז? לעזוב את המרכז שבו את מטופלת? תחשבי טוב טוב על כל הפלוסים והמינוסים שיש במעבר לאיזור לגמרי אחר תעשי לך רשימה של הפלוסים והמינוסים שיש בלגור באיזור המרכז ושל כל הפלוסים והמינוסים שיש בלגור באיזור הצפון ואז תשווי את שתי הרשימות שיהיה בהצלחה שחף

כתבתי לך בכותרת שלי מעלייך

יש לי עזרה משתי נשים מקסימות בעמותה שהייתי בה גם מבחינת לחפש לראות להסיע בינתיים הכסף עוד לא נכנס מה שמעכב את היציאה מכאן ואני אשאר באיזור המרכז למרות שרציתי לברוח רחוק מכאן עדיין עייפה נפשית אבל מנסה להאחז פעם יכולתי לבד לעשות הכל ועשיתי אבל הפעם כאילו עבר עלי מכבש ולכן ביקשתי עזרה כי לא יכולה לבד תודה שוב על התגובות החמות

going... going... gone...

אפשר סימן חיים.. בבקשה??

??????????????????

מיתרי חוזרת וקוראת שוב ושוב בהודעותייך מהימים האחרונים. חוזרת ומזהה את קווי הכאב והרגש הכל - כך דומים בין שתינו. היכן את? נכנסת לפה לפעמים? רוצה / זקוקה למשהו ממני מאיתנו כולנו? מרום

מרומית, מודה לך שקראת לי, כשמשהו לא הולך אני מוותרת- כך קרה אתמול לא הצלחתי להכניס שום הודעת כתובה לאף אחד בגלל איזו תקלה טכנית- ומיד חשבתי לעצמי- אני בעצמי תקלה טכנית. זה בטח בגללי. אבל הראת לי שזה יכול אפילו להסתדר ואני מקווה שזאת שלי איכשהו תעבור. אני כרגע מתאוששת מאיזו דרמה שקשורה במאבק שלי לצדק. דורשת את מה שמגיע לי כדי שהתהליך יהיה הוגן כלפי. הדרמה התרחשה במייל מול איזה מטפל שהיה אחרי המטפל ההוא מהגיהינום ומן הסתם הכיר אותי. סרב לתת לי סיכום של הטיפול (שיש בו התרשמות ואיזה נקודת מבט...) אלא רק שלח לי תעתיק פגישות (שאי אפשר באמת להבין מהם הרבה). התמם נורא אמר אחר ודאי ידע מה לעשות עם החבילה הזו יותר טוב ממנו וצר לו אין לו שום דרך לעזור לי. עוד אמר שאין לי סיכוי ואפילו מקרים חמורים יותר לא קיבלו התיחסות רצינית בתלונות. שהוא לא ממליץ לי לעשות את זה. כעסתי וטענתי שהוא אומר את הדברים לדעתי לא מתוך רצון למנוע אצלי עוגמת נפש אלא מתוך ניגוד אינטרסים מקצועיים והעדפת אלו של עמיתו. הוספתי גם שבהמנעות הזו הוא משמר את קשר השתיקה מול קורבנות של ניצול מיני, לא מוכן להסתכן באיזו אמירה שאולי תבוא אח"כ נגדו. דיברתי על מוסריות ועשיית הטוב והחמלה שחסרה לי ממנו ועל תחושת ההפקרה. הוא הכיר אותי כ"כ הרבה שנים והעד היחידי שיכול לתאר אותי 'לפני' ו'אחרי'. בסופו של דבר התרחש מפנה דרמטי מדהים- לא יודעת מאיזה נסיבות- מצפוניות או פשוט פחד מהנחישות שלי . הסכים לשלוח ואפילו טען פתאום שבודאי שאין שום בעיה. הסברתי לו שכדי להחזיר את הקול האבוד שלי אני צריכה ייצוג של אחרים את 'מה הייתי ומה קרה לי' כי לי קשה לספר את הסיפור הזה לבד. משחיתים בקלות דימוי של מתלוננת והופכים אותה ל'מופרעת' 'הוזה' 'משחזרת' וכל הפנינים הקליניים האלה שרק אנשי מקצוע אמונים ועורכי דין טינופת יכולים להדביק לה כ"כ בקלות. לכן כדי לקבל צלם אנוש בחזרה צריך דיווחים מהימנים שיכולים גם לראות את החלקים האחרים שלך. והוא היה יכול אז למה לא? הוא מאוד אהב אותי וכעס עלי מאוד בסוף כשעזבתי, ממש התכחש לפרידה. לא רציתי יותר כי הבנתי שמשהו שם לא יוכל להיות אף פעם נקי עם הקשר הזה אליו והאמון לא יכל להתממש באמת. והרגשתי שהסרוב הזה קשור גם לזה. למה למה הכל צריך להיות כ"כ קשה, איפה הרצון הטוב של בני אדם. אני יוצאת לקרב. אין לי יותר רצון לחיות רק לנצח בקרב הזה. להוציא את הצדק לאור. ובשביל זה צריך שבני אדם בעלי השפעה וכוח יהיו מוכנים להתגייס ולהפגין אומץ. להעיד, לעזור. אני כל חיי עשיתי את זה עבור אחרים. אני מבקשת מכן הרבה הרבה כוח שיהיה לי להמשיך כי אני לא יודעת איך אמשיך. אבל מכל הסיפור הזה הבנתי שהכל אצלי הולך נורא קשה ולוקח המון זמן עד שדברים מסתדרים. אבל גם -שיש לי כוח להשפיע על המציאות ולשנות אותה. אני סובלת הרבה וההתרה מגיעה אחרי זמן רב מדי זמן רב מדי ואין לי כוחות לחכות. תודה מרום יקרה, לא חושבת שהייתי עולה היום אם לא היית קוראת לי. וכן יש מן המשותף הרבה... מיתר

כל הכבוד לך שאת עומדת על שלך ומגייסת אנשים שיעזרו לך! שולחת לך כוחות להמשך ההתמודדות הלא פשוטה הזאת ושיהיה המון המון בהצלחה!!! שחף

כבר אין לי כוחות.. או שכבר לא רוצה להיות חזקה יותר. פשוט ככ נמאס. היתה שיחה קשה עם אמא כן, לא מצאתי זמן אחר.. שולחן שבת.. וירדו לה דמעות ומה אני אעשה.. ?! דיי כבר נמאס לי. לא רוצה לכתוב ככ במפורט אבל המצב חרא! מחפשת מה לעשות.. מסתובבת סביב עצמי ישנה לרוב ישנה בורחת אבל נמאס לי מהכל. ככ שהיא דיברה אתמול.. ודיברה.. ודיברה.. ודיברה.. ודיברה.. רציתי רק דבר אחד.. ל*** ! ומחר בית מלון, למי יש חשק. זה נעשה בכפיה! בניגוד לרצוני. אז מה אם זה משו טוב.. ולא פוגע. אבל עדיין זה בניגוד לרצוני. סעמק נמאס לי מהעולם הZה כבר!

בובית! אני בדיוק סיימתי לכתוב פה למיתר על השפה של הנפש.. אז הנפש שלך בחרה להתפרץ דווקא בשולחן שבת! היא לא מבינה זיופים ומסכות היא לא יכלה כבר להתאפק (דייי כמה אפשר?) אז היא הובילה את הפה שלך לדבר דווקא שם! כמה שאת מנסה להביא את משפחתך למודעות את אימך כמה רעש שאת מנסה לעשות ושוב ושוב שיחות נפש שששששששששששששששששששש להשתיק את הכל כמה זה קשה בובית את מנסה לנער את כולם משלוותם מאדישותם מהשקט התעשייתי הזה אבל הם לא... אז הדרך ל.. ****************!! לא, בובית מקסימה! אנחנו כאן אוהבות אותך שומעות אותך תצרחי פה אצלנו הפוגעים המשיכו בדרכם כאילו כלום לא קרה אי אפשר להבין את זה לעולם! כולם בוחרים לשכוח שלא תיהרס שגרת יומם גם אצלי זה ככה אצלי בכלל לעולם לא יכירו בי וגם מה שסיפרתי לך שיודעים בדרך לגן האשימו אתי ואני..בכלל איפה אני מחוקה כבר שנים ורק עכשיו אני לומדת להיות מי שאני בלי מחיקות עצמיות לטובת האחרים לכן, טוב ונכון שאת לא שותקת! את לא מוכנה למחוק את עצמך לא מוכנה שהכל יעבור להם בשתיקה לא מוכנה לעשות להם את החיים קלים אבל מנגד בובית את צריכה לשמור על עצמך כי את יקרה לנו מאוד!!!! אני מבינה את הצורך שלך להעניש אותם לנצח אבל למה להעניש את עצמך? אני.. הייתי פשוט מתנתקת מהם וחייה את חיי הכי בריא ! כי להבין?אף אחד מהם לא יבין אותי. וביננו, אפחד מהם גם לא יצטער אלא לשם הצגה כי גם בחיי הם לא בקשר איתי ולא מתגעגעים אליי גם לא אמא שלי (עובדה כבר למעלה משבוע היא לגמריי "נעלמה" וגמני לא מתקשרת אליה!) לכן, הדרך שלי לנקום בהם היא דווקא לחיות! לפרוח! רחוק מהם.. ואני לא מתכוונת ל... ולעשות את החיים קלים להם. שיידעו שאני קיימת.. אבל לא בשבילם! זאת נקמתי. (אני רעה, נכון?) אוהבת אותך, בשבילך תמיד, סמויה

כרגע כבר באוטובוס בדרכי למלון.. המצב על הפנים מנותקת מכולם.. לא רוצה לדבר עם אף אחד.... מרוב שכל כך רע אבל כבר לא יודעת איך לבטא את זה. מה להגיד או מה לכתוב לפחות המחשב נייד איתי מרגישה קצת פחות מנותקת ממה שמוכר תודה סמויה על התגובה שבוע טוב שיהיה לך

כל היום לסירוגין יש בעיות עם הפורום פעם עובד פעם לא עובד :/

עושה שהוא לא נשלח ובפעם השלישית אחרי שאני משנה רק את הכותרת כי אין לי כוח כבר לפורום הזה גם אני מוצאת את ההודעה שלי כתובה כאן 3 פעמים. גם כן..

יש בעיות עם האתר או שזה שולח כמה פעמים או שזה לא שולח מובן מובן אל תדאגי בקשר לזה נשמה.. העיקר שהצלחת לשלוח הכי חשוב!!

בטוחה שחיי נגמרו מחפשת ישועה. אולי ניסיון אחרון לפני שאחליט לסיים את מה שהייתי צריכה לסיים עוד קודם. הבנתי שכמה מכן הולכות יחד לאותה קבוצה (של אידה?). אולי גם אני אצטרף? כ"כ פוחדת שלא אשתלב. אני לא משתלבת כרונית.ובכלל נורא מתביישת בעצמי, במה שקרה לי בזה שאני כלום, לא ראויה לכלום שונאת את עצמי כל כך. חוץ מזה אני נראית אדם מת ובטח תבהלו נורא. ואני במצב קשה שקשה לשאת. גם למקומות כאלה יש קריטריונים לא? אולי תעזרו לי להחליט. כי לבד אני לא יודעת להחליט שום דבר. ומה זה יעזור לי? איך זה יחזיר את הצדק לחיי? איך זה ישפיע על האדם שפגע בי במובן האובייקטיבי ולא רק הסימבולי? מה יכולה קבוצה כזאת לתת לי?

אני לא רוצה לחשוף את מי שמשתתף או מה קורה בקבוצה, ומבקשת גם מהמשתתפות שנמצאות בפורום....!!!! בית פתוח חייב להשאר מקום בטוח! בטח ובטח שאת מוזמנת להצטרף לבית פתוח בית פתוח זו קבוצת תמיכה לנפגעות קבוצה פתוחה שתאפשר להצטרף! אני אשמח אם תתקשרי לקבל עוד פרטים: 0544502605(לכל מי שמעוניינת בפרטים) ואני אומר בהמשך להודעתך למטה שאמשיך לאחל לך ימים טובים יותר כי אני מאמינה בך!!! וכאן בשביל לנסות להראות לך את האור הדולק!! שבת שלום יקירה אידה

תודה אני כ"כ מהוססת לא מסוגלת באמת לעשות את הצעד הזה. הייתי בעברי לוחמת- וזה מה שחסר לי היום לראות דמות כ"כ עלובה וחסרת כוחות כל משימה שאני מחליטה לבצע כדי לנסות להביא לעצמי איזה ישועה אני שוכחת ומוותרת עליה מיד ביום למחרת אין שום רצף, מוטיבציה, כוח רצון. זה פתאום נראה לי אשליה בכל להאמין שיש דרך. אבל אפ אני חושבת על איזשהו שיקום האפשרות של קבוצה פתאום נראית לסבירה יותר. העיקר לא להיות עם מטפל לבד בחדר כי אי אפשר לדעת מה יקרה. יש משהו שומר בקבוצה כי יש עדים. אין לבד, אין להיות מופקר לחסדיו של אדם זר. תשכנעי אותי שכן ותזכירי לי כי אני מאבדת כל רגע את הקשר עם המחשבות והתוכניות שלי- כאילו אין להן שום ערך והן מתפוגגות כמו שרק נרקמו. אבל החומר האנושי שיש פה גורם לי לחוש שיש עמ מי לדבר. שזה לא לגמרי שטח זר.

בטח שתבואי!!! אולי אפילו תופתעי לטובה בקשר ליכולת ההשתלבות שלך :) ואני בטוחה שאף אחת לא תיבהל ממך!

יהיה בסיידר מותק (:

תודה על ההזמנה יקרה, אני עדיין מהססת לא מסוגלת לעשות שום צעד, לא מסוגלת להוציא שום תכנית לפועל, כי כל מה שאעשה בטוח יסתיים בכשלון. שהמאבקים שלי נורא ארוכים ולא נגמרים ואין להם ממילא סיכויים. אני פוחדת אולי אפילו לסכן את המקום הוירטואלי הזה כשיהפוך לממשי. זה נורא מוזר. כי אם זה לא ילך לא אוכל אפילו להראות את פני כאן יותר. איך זה משתלב יחד? אני הרי מקצוענית של פיצולים צריכה לשמור עולמות נפרדים כדי שיהיה לי במה להאחז ואם העולם הזה יתפוגג אז מה ישאר... ושאלה לא קשורה- איך היתה הבחינה...?

נכון,לי מושיטים יד ואני אינני מושיטה את ידי חזרה. אינני מסוגלת אינני מאמינה שמישהו יעשה זאת כך סתם בשבילי שניה לפני...... אינני רוצה יותר דבר שיטיח בפני את עצם הזקקותי הנואשת ל.....הכל!!! את מטיבנ לתאר את הרגשותי ותחושותי אבל... יש דרך להשפיע אובייקטיבית ולא רק סימבולי אפילו אני יודעת את זה, אפילו שכרגע אני מוותרת על מס' דברים אני יודעת שככה אני לא אסכים להישאר חזקי יקרה מרום

את כן מושיטה יד בחזרה אולי אפילו מבלי לשים לב לכך... את מדברת, משתפת חולקת את כאבך עם אנשים שסביבך וזה לא דבר מובן מאליו!

אף פעם לא יצא לנו לדבר פה כי אני כזו שלא פונה ותמיד חוששת, אז אני שמחה שזה התרחש גם אם מתוך יוזמה שלך. אני נורא מזדהה עם כל מה שאת כואבת ואם הפקפוק הזה אם משהו בכלל יכול לעזור וגם עם השאלות הגדולות של במה צריך להשקיע בתהליך פנימי או באקטים מול המציאות שיחזירו את הצדק למסלולו. אני התחלתי תהליך חיצוני כזה עם סרוב מוחלט להתעסק עם הפנים למרות שניסיתי, כי לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה ופחדתי שזה יכלה את הכוחות שלי במלחמה. בסופו של דסר נגררתי לתוך ביקרוקרטיה מרושלת ומכעיסה קרוב לשנה ואני צריכה להתחיל את כל התהליך הזה מחדש באמת בלי כוחות. והרעיון של קבוצה נרה לי היה עוזר לי אז אבל לא הייתי בשלה לו. ואני מסכימה עם כל מה שכתבו לך שגם שאת נעזרת את עוזרת גם אם נדמה לך שלו. כי בתוך הכאב שלך את מספרת סיפורים של אחרות. יש המון מאפיינים דומים מתוך מה שראיתי ועוזר להרגיש לפעמים שאת לא איזו חיה זאולוגית משונה- וזה עוזר למאבק החיצוי כי זה עוזר לך לתת לעצמך כוח לייצוג עצמי. לקול שלך שנמחק. וגם לעזור לך לרקום איזה נרטיב שלך על מה שקרה. העלילה נורא חשובה, כי הכל מתערבל עם הזמן ונראה לא ברור מרוב אבק. אבל תראי אותי- משכנעהת אותך להמשיך ולהשאר, ואני אפילו לא בטוחה שאני מסוגלת להתחיל... שולחת לך כוחות רבים מיתר

המלחיץ - התבלינים "נמס מהחום ושורף בעיניים עוד לילה כזה ואני משותק שורף בגרון וצורב בשפתיים אצלי הכל כבר מנותק כואב לי הראש וצועק לשמיים מלוכלך מעצמי ומרגיש מטופש מנסה להחזיק את עצמי בידיים רואה הכל קצת מטושטש מזמן הכל כבר משובש אנ'לא רוצה להיות עוד אחד שהתפקשש לו אנ'לא רוצה לראות את עצמי על הרצפה אנ'לא רוצה לחצות את הגבול לאפלה מוחלטת אנ'לא רוצה ליפול כל כך ... אומרים: מטורף, לא רואה בעיניים סותמים לי ת'פה ועוצרים לי ת'דם תחושה של בדידות, כאבים ובינתיים אנ'לא חושב על זה ודי אנ'לא חושב שזה כדאי ... תקתוק השעון מהדהד באוזניים הזמן מתקרב ואני לא מוכן ניסיתי הכל, כך נראה, ועדיין ממשיך להיות לא מאושר ..." דמעה

הרבה פעמים מילות השיר הן כל כך חדות ומדויקות ומצליחות להעביר את הרגשותינו באופן מושלם ללא צורך בהסברים נוספים איתך בכאבך שולחת חיבוק וכולי תקווה שימים טובים יותר יבואו במהרה שחף

זהו שדי ונגמר. לא רוצה יותר...כלום פשוט לא מסוגלת להפסיק לרצות ש"זה" יגמר ואחרי יומיים איומים שכאלה יודעת ש"זה" לא יגמר לעולם פשוט להודות שניסיתי לשתף? לדבר? להגיד ? להקיא מתוכי? אבל שום דבר לא יצא 48 שעות רצופות של טראומה אחת גדולה ואיומה קיהלתי תמיכה מדהימה כאן בפורום ובדרכים נספות אחרות אבל מרגישה שכשדיברתי זה היה םרטים יבשים שהדיבור שלי היה מדוד ומושכל שלא באמת היתה בי הבעה כל שהיא והכי הכי גרוע לי שלא מרגישה שהצלחתילהעביר את המסר שלי שורף לי בנשמה שאין לי רגע אחד של מנוחה שתמיד פוחדת ולפעמים לא יודעת אפילו ממה בדיוק שמוכנה לעשות הכל ואפילו להזיק לעצמי כדי שזה יחלוף ולא קורה שום דבר אין לי הקלה רק נקודות שבירה של דמעות היורדות מעצמן כי אני אינני בוכה כי אסור כי אני לא יכולה להרגיש כי אסור וכבר שמישהי מאשרת אינני יודעת מה ואיך לעשות עם תחושדת העוצמה של ההתפרצות המתקרבת. אני כל ם כך רוצה לוותר אני כל - כך רוצה שמישהו יתתן לי אישור לכך אני בעצם לא יודעת כלום אפילו לא לכעוס אפילו לא לחבק כמו שצריך אני רוצה שמישהו יגיד לי שהכל יהיה בסדר שאוכל להנחי הראש ןלישון אני "משתגעת" פוחדת מעצמי וממצבים קיצוניים סליחה אם פגעתי במישהו

מרום יקרה, אין לך על מה להצטער! ואת כן דיברת ושיתפת וכן היה בך רגש לך אולי נדמה שלא אבל הצלחת לגעת ולרגש אני לא אוכל לשקר לך ולומר בביטחון הכל יהיה בסדר בשביל שזה יהיה בסדר את צריכה להילחם! בכל המישורים קשה, תחושה שהכל נשמט עצם הגעתך והשתתפותך את דיברת בלהט, התפרצות לא פחות ממני! ואת לא חייבת לחבק אף אחת אם קשה לך את צריכה להילחם על פירור אנרגיה של עצמך. שבא ממך על אותו להט שגרם לך לדבר גם עליו את צריכה להילחם שלא ידעך כי הוא מבורך ואת לא משתגעת! אני יספר לך בהזדמנות מה קרה לי ואיך השתגעתי שהחלקים האבודים הללו באו לידי ביטוי אצלי. גמני "השתגעתי". והנה אני כאן עדיין שפויה. לא נראה לי שתוותרי בקלות את מנסה בכל כוחך האפשרי לשמור על להבת החיים שלך בכל המישורים סופה קשה מתחוללת בחוץ מאיימת לכבות את הגיץ האחרון, אם לא תילחמי עלו הוא יכבה אני עוזרת לך לשמור עליו בשתי ידיי, בטוחה שהאחרות כאן יצטרפו אליי לעזור לך לכסות את הגיץ מפני הרוחה הקרה והגיץ יהפוך ללהבה ומלהבה למדורה וממדורה לאש חיה ובוערת! בדיוק כמו מרום שלפני.. איתך, סמויה

יודעת כמה קשה וכואב כמה בלתי נסבל הסבל הזה וכמה בלתי נסבלת תחושת הבדידות תחושה שאף אחד לא יכול להבין באמת מה עובר עלייך רוצה להזכיר לך שכולנו כאן עברנו מצבים דומים וגם אם זה לא בדיוק אותו הדבר כי כל בן אדם חווה את הדברים בדרך היחודית לו זה עדיין מאוד דומה וזה מאפשר לנו להבין אותך הרבה יותר טוב ממה שזה מרגיש לך כרגע פשוט כי היינו שם וחלקנו עדיין נמצאות שם בתוך הכאב הבלתי נסבל הזה לגבי השיתוף והרגש את רק לומדת לשתף רק לומדת להרגיש וכמו כל תהליך למידה זה תהליך שלוקח זמן תחשבי על כך שעוד לפני איזה חודש-חודשיים לא יכולת לכתוב מעבר ל- 2-3 שורות ותראי איך איך את כותבת עכשיו כמה את משתפת איך את מצליחה לתאר את הרגשתך ואותו דבר לגבי הדברים הנאמרים בקול רם והרגשות כבר נמצאים שם אחרת הדמעות לא היו יורדות אבל את עדיין לא יודעת לזהות אותם עדיין לא יודעת לתת שם למה שאת מרגישה וזה יבוא עם הזמן ואפילו נראה לי שזה יקרה די מהר כי את מתקדמת בצעדי ענק את לגמרי לא עומדת על המקום כפי שכבר אמרתי לך, את מאוד אמיצה!!! גם כרגע את לא יכולה לראות את זה כך ולא, אני לא מאמינה שמישהו יסכים להגיד לך שאת יכולה לוותר תמשיכי להילחם על עצמך!!! על חייך ועל נפשך!!! כי מגיע לך הטוב ביותר בעולם!!! שחף

אתמול התעלפתי בתחילת המדרגות, נפלתי ונפלתי ונפלתי.. התעוררתי על הריצפה מוקפת בהרבה אנשים, לא הבנתי מה אני עושה כאן בכלל, אלו הניתוקים, אני יודעת...יש לי סימנים מפחידים בגוף בכל מיני צבעים, במיוחד בגב, והראש עדיין כואב לי.. זה קרה בשעה עשר בלילה. רוצה לכתוב הרבה אבל אין לי כוח, כבר לא יודעת למה לחכות..כל יום ומה שהוא מצפה לי, מה שצפוי לי, זה יותר מדי עבורי? בטח שלא, הרי אני עומדת בהכל,תמיד בסוף (או לפני) קמה על הרגליים, מסדרת את הבגדים, בודקת שהכל בסדר וממשיכה קדימה והלאה, כמובן, לי אין זמן להעצר. לא יודעת מה להגיד לכן, אין לי כרגע תקווה ואור אם כי יש איזשהו אור גנוז באופק, אותו אני רואה מאז גיל ארבע, רוצה להאמין שיום אחד אוכל לגעת בו, רוצה מאוד להאמין אולי רק להתקרב אליו ולהנות מחומו רק שכרגע הכל נראה שחור מדי והלבד הזה הוא משהו ממוטט, לפעמים רק רוצה לברוח לשום מקום... פשוט ככה יום טוב לכל הנמצאות והלא נמצאות, ציפור

ציפור יקרה, זה נשמע מאוד קשה ליפול ככה במדרגות.. את כותבת שמיד אחריי סידרת את הבגדים והכל.. והמשכת כאילו כלום לא קרה. פה זו הבעיה "הכלום לא קרה" את צריכה ללכת, להיבדק לשלול בעיה גופנת אולי לחץ דם נמוך במישור הנפשי בטח ובאח לחץ לא חסר לך פחד נשמע מציאות מאוד קשה אני כל-כך מצטערת שככה אצלךאת צריכה ללכת להיבדק וגם לנוח ואם ה... מאיים עלייך איפה שאת נמצאת ו חייך בסיכון יש מקומות לנשים ב...סיכון את יכולה להתייעץ עם מטפלת או עובדת סוציאלית כדי לשמור על בריאותך ונפשך את חייבת להיות במקום יותר בטוח שיכיל גם את הניתוקים שלך כי הם נשמעים מסוכנים. אל תישארי עם כזה דבר לבד! זה כבר מסוכן ולא פשוט לך להתמודד כבעבר (מה שהיינו מסוגלות כילדות לא תמיד כבר עובד בשבילנו היום) תבקשי עזרה גם במישור "הבטחוני" המשטרה לא יכולה להימצא בכל מקום! לכן, יש מקומות יותר בטוחים לנשים ב.. פני לעזרה סוציאלית מאחלת לך את כל הטוב שבעולם וגם לשמוע שאת במקום בטוח ונחה ומבריאה שלך, סמויה

אייך את מרגישה עכשיו אחרי הנפילה הקשה והחבטות שקיבלת ? מה קרה שהתעלפת ? זה קורה לך לעיתים קרובות ? וואיי מתוקה שלי שולחת חיבוקים רכים ועדינים חטולית

זאת נשמעת חוויה כל כך מפחידה! ליפול ככה מהמדרגות ואז להתעורר מוקפת באנשים ולא להבין מה בדיוק קרה לך מזל שזה הסתכם רק במכות יבשות ובכאב ראש שלא שברת לך משהו אני לא בטוחה שזה הניתוקים יכול להיות שהגוף שלך מאוד נחלש מחוסר שינה וזה מה שגורם להתעלפויות אני חושבת שחשוב שתעשי בדיקות תפני לרופא המשפחה ותספרי לו על ההתעלפויות תשמרי על עצמך! שחף

בהקשר של מה שכתבתי למיתר.. אז ככה, זה היה בשירותי הצבאי. הגעתי לבסיס, מוצב קטן כקיבוץ חיילת קצת משונה קצת?? דומה האמת לחייל קטן עם קרחת! כן, עם קרחת! גלח שעשתה לי בשירותים אחת הבנות בטירונות. לבקשתי.. והייתי כל הזמן עם כובע צבאי בסקירה ראשונית אנשי הבסיס נראו לי מאוד נחמדים בלי בעיה כבר בערב הראשון נכנסתי כבן בית לחדר האוכל בשיא הטבעיות והביטחון "חוצפה" כאילו אני מכירה את האנשים כבר מליון שנה מס' בנות קצת היו המומות ממראי ונרתעו ממני עם פרצוף חמוץ ): לעומת זאת מייד התיידדתי עם כמה בנים בני גילי וגם הרגשתי כמו בן, גבר.. אחת משלהם. וצחוקים כל הלילה! כמו בטיול שנתי בביה"ס ובאמת זה לא היה.. !! אני בכלל לא הייתי במקום כזה. וזה היה מקום של ילדים טובים יחסית ותמימים. כולם! ורכשתי שם ידידים.. בשבוע ראשון לא כחדשה לא עושים תורניות.. רק מכירים את הבסיס, הכללים ובין היתר הכרתי את שני המפקדים שלי נחמד..לאללה ואז נגמר אותו שבוע.. והתורנות הראשונה הגיעה מהפמקד בבוקר בצורת רשימת מכולת של מטלות. איזה 15! עבודות רס"ר לצבוע גדר לנקות את בית הכנסת לגרף עלי לעשב לנקות ג'יפה מחוץ למטבח (זה ים בוץ של לכלוך שנדבק לרצפה עם הזמן) וצריך לגרד! ועוד..ועוד.. ולקינוח לצבוע את הפחים, הצפרדעים הירוקות הענקיות שמחוץ למטבח. אין בעיה סמויה ה חרוצה מיד מתחילה מתקתקת מטלה אחרי מטלה וביסודיות קירצפתי, עישבתי, גירדתי את כל הג'יפה ועכשיו לצבוע פחים.. מה הבעיה? מתקרבת לפחים ומסביבם מלא צרעות דוחות. עצבניות אש מהחום של המדבר לקחתי צינור מים חיברתי לברז וביקשתי מהטבח מרחוק לפתוח לי את המים המטבח דיי רחוק והוא- בכלל לא מדבר איתי כאילו ואני לא קיימת! בבקשה.. כלום! אולי הוא לא שמע אותי.. טוב, הולכת למטבח פותחת בעצמי את הברז חוזרת מתיזה הצרעות בשלהן.. לפתע עולים ממשמרת חבורה של חיילים שאני לא מכירה עדיין ובראשם עומד... ושר לי בקולי קולות "לשפשף לשפשף לשפשף!" וכל החברה נקרעים ואני תקועה עם הצרעות ואילה צוחקים! מסתכלת בשעון אוטוטו ארוחת צהריים ואני על מדי ג'יפה ועוד לא סיימתי מתה להתקלח מתה לשתות מתה לאכול מה אני עושה?! דמעות של ייאוש ועצבים עולות בעיני! ארוחת הצהריים מתחילה ואני? אוטוטו מתחילה לי גם משמרת אחרי הארוחה מה אני עושה?! עומדת ליד הברז במטבח מתחבאת ובוכה כמו תינוקת ואני לא רגילה בכלל לבכות! וגם פוחת את הברזים שלא ישמעו.. ובאמת אף אחד לא שם לב אליי המפקדים יושבים בראש השולחן אין לי כבר פרצוף להיכנס לחדר האוכל ככה, בוכה עם מדים מלוכלכים ומצד שני גם אין לי אומץ לצאת שלא יראו אותי אז מה אני עושה? עומדת ככה מתחבאת בתוך הכוך במטבח ומחכה..למה? שאולי יקרה נס וכולם מסביבי יעלמו ואז אני אוכל לצעוד בחדר האוכל בבטחה.. וזה לא קורה! כולם עסוקים בענייניהם אוכלים שותים צוחקים ונהנים ורק אני.. לבסוף הייתי חייבת לצאת ניגבתי את ה... לבשתי על פניי ארשת קשוחה שמתי עליי את הכובע, על העיניים ונגשתי למפקד "באומץ רב" ובקול כזה.. "הנה הרשימה רק לא סיימתי לצבוע את ה.." שלום! הסתובבתי והלכתי לכוון היציאה. לא עברו כמה שניות והוא מופיע אחריי "חיילת! עמדי בבקשה" אוףףף מסתובבת הוא מסתכל לי בפנים ובשיא הרכות הוא שם לי יד על הכתף אומר לי: "מה קרה, את בוכה??" ואני..בשיא החוצפה עונה "מה פתאום! נכנס לי משהו לעין!" מסתובבת והולכת ההוא עמד שם נבוך, המום שעניתי לו ככה וגם בטון מאוד לא סימפטי וגם סובבתי לו אאת הגב והלכתי הוא לא עשה לי על זה כלום.. ממשמרת עלתה החברה שמצאה אותי ככה מיואשת, לא אכלתי לא התקלחתי כולי בוכה מרוב ייאוש ואז היא מיד הודיעה למשמרת שאני יאחר הביאה לי אוכל, הרגיעה אותי וכל זה עבר.. אבל עדיין נשארו בי גליי שנאה לאותו "מפקד אכזר" ששם לי כל-כך הרבה מטלות שאי אפשר לעמוד בהן ממש שנאה חשתי כלפיו! הזמין אותי לשיחה שהפחים עדיין מחכים לי.. "אבל הצרעות.." שום דבר! מפקד אכזר! מפה לשם עימותים ביננו לא חדלו יומחד גם ניתקתי לו טל' בפנים! הוא ויתר לי למרות שהדגיש שהוא יכל.. ואיזה יום , שהייתי חדשה הסתובבתי לי בסיס בבוקר לאור יום! עם טיץ קצרים כתומים זוהרים וחולצה קצרה כמו על חוף הים.. והלכתי לבקר את החברה שבמשמרת ???????????????????????? הוא ראה אותי ככה מהחלון קפץ החוצה מיד בשאגה גשי הנההההההההההההההההההההההההההה! מה את עושההההההההההההההההההההההההה?! אופסס, שכחתי שאסור להסתובב בבסיס על אזרחי עד חמש בערב הוא קלט שאנ מעופפת.. התחיל לצחוק מרוב.. אבל נתן לי עונש לצבוע שוב את הפחים השנואים עליי מלאי הצרעות. מפה לשם על כל פדיחה קטנה הוא היה מעלה אותי למפקדה "מה נעשה בך??" לכי תלמדי עד הערב את הפלקט הזה והזה ותבואי אליי להיבחן. כולי שנאה כולי תיעוב כלפיו בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע מה הוא רוצה ממני?! הולכת לומדת בע"פ פלקטים שלמים משננת ובאה להיבחן ובזה הוא לא הצליח לשבור אותי כי באמת בתמימותי למדתי את הפלקטים בע"פ מטומטמת שכמותי.. אני פשוט לא שמתי לב שאולי הוא אוהב אותי! והוא מחפש את קרבתי בכל מיני דרכים בינהם להציק לי אבל העיקר שאני יבוא אליו כי איזה סבלנות הייתה לו לבחון אותי באופן אישי ככמעט כל יום מחדש.. ווהוא היה אומר "וואוו יש לך זיכרון טוב ..." עכשיו לכי שוב ותלמדי! יוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו איזה סיוט.. אבל שאני מסתכלת לאחור.. זאת הייתה התחלה של אהבה רק שפשוט אני לא הייתי בכלל בשלה וצפצפתי על כל האיתותים בסוף הוא עזב..לתפקיד אחר רק בדיעבד חשבתי והבנתי.. אני פשוט הייתי נורא לא בשלה ל..אהבה. מסכן, כמה הוא ניסה לשבור אותי עם שינו הפלקטים.. שינון בע"פ היה הצד החזק שלי.. הוא לא הצליח לשבור אותי..

נו, מהתיאור שלך אותי אני נשמעת ממש שרלילה, תסריט אמריקאי טיפוסי "הרווקה והטכנאי..." האמת לא קרה בינינו כלום וגם לא עם הקודם. לא מסוגלת להתקשרות מהירה כזו למרות שסיפורים דומים קרו לי בעבר גם אם באופן נדיר. וגם לי יש נטיה לא לשים לב לרמזים של משיכה בקרב בני המין השני ותמיד כעסו עלי איך לא ראית איך לא שמת לב? זה לא שיש לי בעיה לקלוט ולפענח רמזים לא מילוליים- אלא כשזה קורה מולי משהו בי מתנתק ומעביר את זה הלאה, מיתמם, כאילו לא יתכן שזה קורה באמת. אני...? איך יתכן? אני שום כלום. והדבר הכי מבלבל היה שרוב הרמיזות תמיד באו מבחורים אטרקטיבים במיוחד שלא הבנתי מהם רוצים דווקא ממני. פשוט מרגישה כ"כ רע עם עצמי תמיד שקשה לי לדמיין עצמי מעוררת עניין כלשהו אצל מישהו. אבל הרומנים שלי תמיד היו עם הטיפוסים האלה- מושכים ויפים באופן יוצא דופן- הם הבחינו בי ואני מעופפת אפילו לא שמתי לב. כשאני מתבוננת על זה מהצד זה נראה לי כמו איזו הזיה בלתי אפשרית. אין צורך לומר שכולם היו טיפוסים יצריים במיוחד ודווקא מולי- כ"כ נבוכה דיסוציאטיבית וחסרת נסיון. נראית ילדה טובה ומהוססת. שילוב די מוזר היה בינינו. לגבי מה שכתבת- המוטיב הזה של קשור אותי אהוב אותי- מאוד קשה לי איתו במיוחד בשנה האחרונה. על אהבה במסווה של התעללות. מאוד מכירה את זה מקרוב מדי. את מרשה לי לכעוס עליו במקום עליך שלא ראית את האהבה? כל קשר בעמדת סמכות הוא בעייתי ולא הוגן למרות שיש בו הרבה פיתוי. גם לי זכורה הצבא כתקופה חשוכה. לא מסתדרת במסגרות עולה המון למשפטים וכן- מקבלת את החמלה והרוך מהטבחים שאימצו אותי בחום. מיתר

מה פתאום שרלילה! בכלל לא בהקשר הזה!! בכלל לא!! דווקא להיפך, מה רע? מצטערת ש.. ועוד הכנסתי לכאן סיפורים על.. טוב נו בסוף יוצא שאני ה- ש'. אבל לא, זה סתם בקטע נורא תמים וצחוקים לגמריי סתם..שיחת נשים ותו לא! ובכלל אני מצטערת שיצא שאוליי הצגתי אותך כ.. אוי..סמויה ה..! בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע זו בכלל לא הייתה הכוונה הכל היה בצחוק קבלי את התנצלותי!

הרגת אותי מצחוק ח-ח-ח-ח-ח- את מדהימה ברמות איזה כייף לקרא אותך ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח-

כל התרחישים הנזכרים לעיל התרחשו במציאות.. פעם.. והיום רשמתי אותם.. אה, ואיך פעם הייחסתי לכל זה ברצינות גמורה ולמדתי פלקטים שלמים בע"פ חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה ממש מצחיק (:

אבל זה לא מרגיש לי כמו סיפור נחמד :( ומה שהפקד עשה לך מכעיס אותי ברמות! זו התעללות לשמה!!! וזה לגמרי לא משנה מה היו הסיבות להתנהגותו! שחף

הוא ממש היה מקשה..ומטרטר וגם על כל שטות או פדיחה או טעות גרם לי להרגיש דיי מטומטמת שצריכה ללמוד ולשנן כל הזמן וגם לבוא אליו באופן אישי להיבחן ושבעצם הוא לא סומך עליי כי אני כזאת מרחפת שעושה שטיות.. לאחרות הוא לא היה עושה את זה אבל לא חשבתי על זה כהתעללות.. המפקדים שבאו אחריו לא הציקו לי.. (:

והמילים קצת מתערבבות לי המון שינויים מאז שיצאתי מהאישפוזית החבר שהוא משתמש פעיל שהשארתי מאחור אני שלא ממש מצליחה להיות בתוך ההחלמה להיות בתוכנית אבל אני אסירת תודה על עוד יום נקי שהוא לא מובן מאליו בכלל ובכלל בחסד אלוהים רק להיום יש לי 46 ימי ניקיון

ילדונת, אוהבים אותך!!! כל הכבוד לך- על 47 יום נקיים שלא ברורים מאליהם.. ורק להיום, שיהיה לך יום נקי. מאחלת לך מכל הלבד, ושלאט לאט תרגישי את הנקיון הפנימי, אומרים שכל עוד אנחנו בדרך זו, אין לנו ממה לפחד.. אז תמשיכי לבוא ולהיות. מאחלת לך יום נקי וטוב, ציפור

איזה יופי -את מסוגלת לראות את הימים שבהם את נקיה ? מה קורה מתוקה השינויים שאת עוברת -אינם לרוחך ? מה מפריע לך להיות בתוך בתכנית להחלמה ? ישנם שם פיתויים מאוד קשים ? אבל את עומדת בהם ואת ממשיכה לספור ימים נקיים את לא גאה בעצמך על המאמצים שאת עושה ? והנה היום כבר 48 ימים שזה נפלא אייך אפשר לעזור לך לתמוך בך כדי להקל עלייך ? שולחת חיבוק עוטף מתוקה מאוד מעריכה את המאמצים שלך לא פשוט בכלל חטולית

אני יודעת שכל יום נקי הוא יום מוצלח וברגע הזה שאני מצהירה ימי ניקיון אני מתמלאת אור כי זה כל כך לא מובן מאליו בעבר הצלחתי להיות נקייה 15 יום.. והנה אני מצליחה עוד יום ועוד אחד. אבל אני תקועה איפשהו אולי זה כי אני כרגע בלי טיפול כי הכל בין הכסאות כל הבירוקרטיה והמעבר ערים והרווחה והמרפאת יום. ובעיר שלי קבוצת אנ איי יש רק פעמיים בשבוע. אז גם זה משאיר אותי חשופה. ובאזור הקבוצה הכי קרובה הלכתי לשם וזאת כל כך לא קבוצת החלמה ואני ממש לא רוצה ללכת רק בשביל לסמן וי. כי הם רק מורידים אותי בהרגשה. ואני לא מוצאת ספונסרית. ואני לא עושה צעדים. ואני מפחדת משינויים אז אני במקום מסויים מעדיפה לא לשנות ואני מתגעגעת לדירה שעזבתי ולחברים שהשארתי מאחור. ולבן זוג. ואני מתגעגעת לשימוש, אני כל כך מתגעגעת לשימוש לפעמים נדמה לי שאין לי דרך אחרת, רק את זה אני מכירה אני באה משם ואני אף פעם לא אצליח ללכת, אני חושבת על הסטטיסטיקה ואני יודעת שהיא מה זה לא לטובתי ולפעמים בא לי להאשים רק אותה. הדודה הזאת לא עוברת ואני שוכחת מאיזה גיהנום באתי. ואני מנסה להיזכר אני בכוח מנסה להיזכר במקומות הנמוכים שלי בשימוש כי רוב הזמן אני זוכרת את הסטלה הכיפיית. וחסר לי לצחוק וחסר לי לצלול וחסר לי לשבת עד הבוקר עם חברים ולנגן. חסרה לי הפינה שלי. אני מרגישה שוייתרתי על עולם שלם בשביל מציאות שאני לא מכירה. בשביל מציאות שאני מתפללת שתרגיש אמיתית. וכל מה שמקיף אותי כרגע לא מצליח למלא את החללים שנותרו בי. ואני מרימה טלפון לחברה מהעבר ומנתקת אני שומעת הקלטות של פעם רואה תמונות אני נקרעת אני לבד. אני עם עצמי. בו זמנית אני מלאה מלאה בשאיפות לאחרת מלאה באור של תקווה של אמונה אני מתפללת כי אין לי משהו אחר היום אני מנסה לחיות עם הרייקנות הזאת מלאתי את עצמי באוכל עד שזה עשה לי רע מידי... למזלי הייתי בתת משקל חולני וזה רק העלה אותי למשקל תקין אבל גם העלייה הזאת עשתה לי רע. כי אני מרגישה הר אדם. ופתאום כל מה שאני רוצה זה לצום ולחזור למידות שאני מכירה את עצמי בהם. ככל שעליתי במשקל ככה הערך העצמי שלי ירד. אני נקייה מסמים אני נקייה מאלכוהול אבל התעוררו בתוכי שדים אני שומרת הכל בפנים אני חייבת לחייך אסור לי לאכזב הפעם קיבלתי הזדמנות אחרונה מהמשפחה קיבלתי מתנה מאלוקים את החיים שלי שוב חזרתי לבית שממנו ברחתי לפני כל כך הרבה שנים... כל כך הרבה שלדים יש כאן אלי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים סליחה על חפירה

זהו, בטח מיד תסתערו על ההודעה הזו כמבשרת חיים. אבל לא רוצה שתתאכזבו כי כבכל הודעותי הצניחה מגיעה בסוף. צניחה ללא מצנח והתרסקות בואדי חשוך על שדה קוצים בשיא מסמריותם. אז מיד לפני רגע עזב טכנאי הכבלים את ביתי הקט. בחודשים האחרונים הגיעו לביתי שני גברים. המשותף ביניהם ששניהם טכנאים והם באו כי הזמנתי אותם לתקן את הכבלים. קצת כמו בליינד דייט ותמיד אני לבד בבית וחוששת. תמיד מתפעלים מביתי הפסטורלי והמיוחד ומזכירים לי כמה הוא מדהים ושכחתי את זה. הוא היה חמוד. גם הקודם. רק שהנוכחי היה מבוגר יותר ממני. דיבר אלי קצת כמו אל ילדה וזה מצא חן בעיני להיות נאספת כזו, הוא יוזם את השיחה ואני במבוכתי רק מגיבה. שאל במה אני עוסקת. התפעל ממקצועי המיוחד. נתן לי את הטלפון שלו למקרה של משהו שלא יעבוד. הוא בטח נותן אותו לכולן. כאילו הצרות שלי מתחילות ונגמרות בזה שהמכשיר לא יעבוד כאילו זה שח"ל טכנולוגי. אותי הוא לא יכל לתקן. התקלה במכשיר היתה זעומה סתם הגיע לשווא היה לי אפילו לא נעים על הטרחה שלו שאולי יכולתי לתקן אותה בעצמי. אבל הוא היה נורא חביב ומתעניין בי. ואני תמיד חושבת שאני כזו מפלצת שאף אחד בחיים לא יאהב אותי. ואין לי הזדמנויות לפגוש גברים אבל כשאני פוגשת אותם הם תמיד מחייכים אלי. במיוחד כשאני צריכה עזרה ואני בד"כ לא רוצה לקבל עזרה נורא נבוכה מזה. אבל חזרתי מולו שוב להיות קצת ילדונת כזו כמו שהייתי לפני הפוסטראומה האחרונה (נכון פוסטראומה נשמע כמו פסטרמה...? חשבתם על זה פעם?). הייתי אחת שגברים תמיד קורצים לה ומחייכים לה ומדברים אליה קצת כמו ילדה קטנה. ומה אני עכשיו? סתם מפלצת מילולית יורה מילים לכל הכיוונים ולא מסוגלת יותר להשתמש בתקשורת ראשונית פרימיטיבית של שפת גוף. לא קשר עין, לא שתיקות, הגוף כולו מכווץ ורוצה לברוח לא באמת להקשיב, לא להיות, מבועתת כולי. אבל הנוכחות שלו הזכירה לי שוב את העדרו של גבר בחיי ואולי את העובדה שזה אף פעם לא יקרה כי אני כבר מפלצת ולא יפה יותר ולא ילדונת יותר ובלי הכרה של המציאות ובלי יכולתת להרגיש ולחוות. אני אדם מת שעושה הצגה של חי. גוררת את הגוויה הזו כל בוקר מחדש ואין לי כוח יותר.

שובבונת שכמותך... (: עכשיו ברצינות- מיתר את אישה וקרוב לודאי אישה מושכת וכן..הם או הוא ניסו להתחיל איתך ובעצם למה לא? נכון היה לך כיף להרגיש ילדונת כזו כי גברים יקירתי (ולא משנה באיזה גיל אנחנו) מתייחסים אלינו כאל ילדות! ולפעמים כן זה כיף שהגבר מניף אותך וכל מיני.. ופוצי מוצי.. אני לא רואה בכך שום דבר רע וזה כיף גם להתיילד ליד הגבר זה גם עושה לו את זה (וחלילה אני לא גולשת פה לענייניי) הכל בתמימות.. ותרשי לעצמך להתפנק עליו.. למה לא מיתרי?? עינייני המשיכה מביאים אור לחיים בהזדמנוץ יש לי סיפור נחמד לספר קצת להוסיף פלפל.. להעיר את "המתות".. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח (: סמויה השובבה מופרעת, כבר אמרתי??

היי יקרה, בהמשך לשאר ההתכתבויות רציתי שוב לומר שהסיפור שסיפרת על הצבא נורא קשה. ואני מסכימה עם שחף. אהבה זה לא סכין.

אהבתי את המשפט שלך "לא יעבוד כאילו זה שח"ל טכנולוגי. אותי הוא לא יכל לתקן" , את יודעת , עכשיו נרגעתי , באמת ,,,,,,, תארי לעצמך שסתם טכנאי היה יכול לתקן אותך , מה זה היה אומר עליך ? למען האמת -לי זה מרגיש כאלו היית עוד סתם " בוק " כמו כל מכשיר טכנולוגי נוסף , ואישרת לי שאת לאאאאאאא אוףףףףףףף ף ירד לי בלוק מהלב ,,,,,,,, אז את לא זמינה כרגע לפלירטוטים -אז,,,,,,,, ונכון , העדר בן זוג בחיים -מרגישים את הבדידות פי כמה ומעבר לכל הרשימה שכתבת מה שאת כבר לא -את לא באמת הבנדם הכי מתאים כדי לקבוע ,,,,,,,,,מפני שאת נמצאת במקום שהוא לא מקום , במצב שהוא -לא ממש מוגדר - עושה כלום עבור עצמך ולכן מרגיש לך שאת אדם מת שעושה הצגה שהוא חי וגורר את הגוויה שלו כל בוקר מחדש , שגם זה השג לא מבוטל , אבל למה שתעיזי לראות משו חיובי בחיים שלך ? זה נראה לך מובן מאליו לגרור את הגוויה שלך כל בוקר ? אז לאאאאא ! אולי צריך להעלות על המאזניים את כל הפעילויות שלך מרגע שאת מתעוררת ועד שאת נשפכת לישון בלילה ולראות מה את כן ומה את לא ? יפה שלי -שולחת חיבוק עוטף אך לא חונק חטולית

מה שלומך...? נורא מצאה חן בעיני ניתוח נסיבות המוות שנעשה ע"י ראש המכון הפתולוגי באבו כביר... לא חשבתי שלגרור גוויה כל בוקר מחדש ראוי לצל"ש. באמת אני עושה את זה כ"כ הרבה שנים, במיוחד הבקרים האלה שאני לא מאמינה איך אצא מהמיטה. כל בוקר מקללת מהרגע שפותחת את העיניים- אבל ראוי לציין בקללות משתנות. אין לי נוסח אחיד כמו תפילה למשל. ואולי כדאי באמת שיהיה לי איזה משהו קבוע. את נורא צודקת שאני נמצאת במקום ללא מקום ועושה כלום למען עצמי וכלכן זה תורם לתחושה של מוות. כרגע אני עבד של מה שנדרש ממני- עבודה, לימודים וכל השאר נמחק. נמחק כי אין לי שום הנעה פנימית יצירתית לעשות משהו שהוא נובע ממני, כי אין יותר ממני. אין אני. אני אוטומט מהלך ומבכה על זה שהוא עדיין מהלך ולא מת. בינתיים יש לי בבית כבלים- ושוב אני מופעלת מבחוץ ולא מבפנים. תודה לך חטולית יקרה. מיתר

נראה לי שהטכנאי הזה דווקא כן הצליח לראות את מי שאת באמת ולא את מי שנדמה לך שאת הפכת להיות את פשוט לא מצליחה לראות את עצמך את הטוב והיופי שבך אבל הוא שם הוא קיים בך ולרגע הצלחת לראות זאת דרך עיניו של הטכנאי ששימשו עבורך מראה מאחלת לך לפגוש עוד הרבה עיניים כאלה של אנשים שדרכם תצליחי לראות את כל היופי שבך (הפנימי והחיצוני) ואז לאט לאט כבר לא תזדקקי לעיניים אחרות ותלמדי מחדש לראות את עצמך כמו שאת מקסימה, עדינה, חכמה, רגישה ועוד הרבה הרבה דברים טובים שחף

שברת את ליבי עם כל מילותיך. כי אני באמת רואה את עצמי דרך עיניו של מי שפגע בי (האחרון ברשימה), על היחס הפוגע הזה. אני עדיין מגדירה את הערך שלי ביחס למה שהוא חושב עלי- כמו איזה סמרטוט שאפשר להשתמש ולזרוק. אני מרגישה אותו צופה בי כל הזמן ואומר לי את לא שווה כלום, את לא שווה התיחסות, את לא ראויה לדבר, לא ראויה לחיים. תמותי תמותי תמותי כבר את עלוקה. מיותרת, ואת עוד מעיזה להתלונן עלי? הכל השלכות שלך לא קרה בינינו כלום המצאת את הכל שקרנית עלובה. זה מה שאני מרגישה שחפית. תודה לך על עוד זוג עיניים טובות. הלוואי ויכולתי לראות את הטוב הזה גם. כי הוא היה אמור לעזור לי אז איך זה קרה? אולי זה מה שמגיע לי באמת...

לא רואה מה הטעם בלהמשיך ממילא לא שומעים ולא רואים אותי ובתכלס מה זה כבר משנה? לא רוצה יותר כלום דמעה

אני רואה אותך, ואני בטוחה שהמטפלת שלך גם רואה אותך, כי אי אפשר שלא לראות אותך, גם בשתיקותייך את כאן, איתנו. ומה זה משנה? ברור שזה משנה, הרבה יותר ממשנה, את צריכה את זה, את המקום הזה עבורך, את חייבת את זה, מגיע לך, אל תעזבי בבקשה

מה מביא אותך לתחושה הזו שלא רואים ולא שומעים אותך ? ומה זאת אומרת , שבתכלס מה זה כבר משנה ? ברור שזה משנה !!! רוצה לדבר על,,,,,,,, איתך תמיד חטולית

רוצה קצת לשתף?

בוקר טוב הרבה הצלחה במבחן לשחף !!! הרבה בריאות כוחות ואנרגיות למרום! יום נפלא לכולן חתולית, בובה, סמויה, ציפור מיתר,דמעה,ילדונת,עלמה1,רות, ת', חופית, גל, צדף, תומי...מקווה שלא פספסתי... יום טוב אנרגיות טובות ובשורות טובוץ איתכן אידה

מצטרפת לאידה! כמובן הצלחה לשחפונת בריאות וכוחות למרום! וגם לכולן הרבה אנרגיות שמחות ויום טוב ומחוייך (:

יום טוב גם לך אידה הלוואי ויכולתי להצטרף לחגיגיות הזו בתוכי יש רק תהום אחת אינסופית וכאב גדול על שאני עדיין חיה אבל מודה לך על כל מילותיך אלי לכל אורך הזמן שאני פה. מצטרפת לברכות הצלחה לך שחף- את תהיי בסדר...

מקווה שתרגישי טוב בהקדם האפשרי שתוכלי להכנס ולעדכן לפחות בכמה מילים מה קורה איתך חושבת עלייך המון יקירתי את חשובה לי מאוד מאוד גם אם קשה לך להאמין שולחת חיבוקיישן וירטואלי איתך תמיד-דואגת לך באמת חטולית

מרום יקרה! מצטרפת לדבריי חטולית גמני חושבת עלייך ומאחלת לך המון בריאות וכוח בהזדמנות זאת רוצה לומר לך: תודה שפתחת לנו צוהר לתוך חייך! הקשבתי בעיניין רב לכל דברייך אנחנו אוהבות אותך ודואגות לך תרגישי טוב, סמויה

כבר מסטולית מכדור השינה אז לא ארבה במילים רק אאחל שינה בטוחה, שקטה ושלווה לכלולן ובעיקר לציפורי הלילה שבינינו למי שמתקשה להירדם.... זהו עפתי למיטה מחר המבחן ואני בקושי הספקתי לעבור על החומר לא נורא, זה מבחן אמריקאי אעשה איקס מיקס דריקס ובסוף יצא משהו.... חחחחחח

שינה עריבה לך יפתי ובהצלחה מחר במבחן גמני עפה למיטה העיניים שלי רוצות לישון חטולית

מקווה שישנת טובבבבבבבבבב :) שיהיה לך יום יפה ומואר שחף

העיניים פשוט נעצמות! 5 שינה זה לא מספיק!

אני מסטולית טבעית. נמרחתי שוב על הספה אומרת- תכף אני קמה לעשות קפה.. כולם כבר מזמן ישנים.. שששש הבית שקט עיניי נעצמות הנה תכף אני קמה לעשות קפה.. ו.. בלי כדורי שינה נרדמתי אתמול על הספה ככה: טלביזיה דלוקה כל התיק שלי הפוך, מתוכו נפל העודף על התיק ותכולתו על הספר מחזור שהתקמט ועל הגיפיאס עם הכבל!אאוצ' בחמש בבוקר הרגשתי דברים כואבים מתחתיי כאילו ישנתי על אבנים ! בלי שמיכה בחמש בבוקר קצת קררר.. אבל זה לא מנע ממני לישון כמו.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח וזאת הייתה אחלה שינה! בוקר טוב! (: והרבה בהצלחה במבחן שחפונת!! *חיבוקי*

ועשכיו יש לי אנרגיות.. האמת על הבוקר שמעתי שיר מזה מופרע והוא מתחבר לצדדים המופרעים שלי מקווה שהוא לא ט' Comung To Get You - Electra http://www.youtube.com/watch?v=E3iQh46LrWk

ששששששששששש................ אני צריכה להתכונן למבחן נא לא להפריע עם מוזיקה רועשת! זה מפריע לי להתרכז ;) (בצחוק, כן?....)

שוב פעם, כמו שאתן רואות..השעה הזו, ואני ערה.. ערה משעה חמש בבוקר שהתעוררתי אחרי חמש שעות של שינה...כאילו חמש שעות זה חריגה מהרגיל שלי, שבשבועיים האחרונים זה נע בין כלום לגג שעתיים. מאוד מפחדת אני צריכה לעזוב פו כבר לא יכולה להישאר,אף אחד לא צריך אותי ואין חובה לאף אחד לא בית משפט ולא כלום לא יודעת לאן לקחת את עצמי נורא כואב לי ועצוב לי בלב, להרגיש את כל האינים האלו, לפעמים אני תוהה למה מישהי שילדה אותי, בזמנו..לא יכלה להמית אותי עם כרית באף, לחסום לי את הנשימה לגמרי, הרי היא שמה לי יד על הפה ואמרה לי לשתוק, למה לא יכלה לשים על האף, לחסום את נשימתי ולהרוג אותי? למה לא? כל כך קשה לחיות בעולם הזה שהכל לבד ואין בית ואין כמעט כלום לאן הולכים? לאן? הדמעות האלו שאני לא מרשה לאן לרדת כי כל כך קשה להרגיש במצב הזה, לאפשר לרגשות פשוט להיות.. כל הזמן האין הזה, כל הזמן.. מה יש? יש הרבה, אני יודעת..הרבה גם אני ייצרתי ועשיתי,אני יודעת..אבל זה לא עוזר לתחושת התלישות ושאלת השאלות-הייכן אהיה? מצטערת שאני מאכזבת אתכן אולי, שאני ערה, מאמינה שהייתן רוצות שאשן בשעה כזו ואדווח לכן בבוקר.. יום מעייף ומתיש עבר עלי. אני מקווה שיעבור עליכן יום טוב... שלכן, ציפור שכרגע מצויה באבדון מוחלט

אינני יודעת מה לומר רק שביממב האחרונה מטיבות הכותבות בפורום ואת יותר מכולן לתאר את הרגשתי. שאף אחד בעולם המחורבן הזה לא יעז לומר לך שאת לא בסדר או שווה פחות רק בגלל ההרגשות האלה ובגלל מה שעבר עלייך את וגם אני שוות יותר אנו יודעות להעריך גם אם בקושי רב את ההרגשות ההפוכות את הדברים השונים ,האחרים,היותר חיוביים בחיינו. כתבי לי כמו שאת מרגישה ואל תחסכי במילים אני פה

מה שלומך? איך את מרגישה בימים אלה? אני שמחה לראות אותך כאן! מזמן לא כתבת.... ועוד יותר שמחה לראות אותך מגיבה! כי אני זוכרת כמה קשה היה לך עם זה שלא הצלחת למצוא מילים ולהגיב.... שיהיה לך המשך יום נעים ורגוע שחף

כל כך מצטערת ששוב לא הצלחת לישון :( לא הבנתי.... איפה את צריכה לעזוב? את המקום שאת גרה בו כרגע? יקירה אני יודעת כמה קשה התחושה הזאת של הלבד, של התלישות.... אני בטוחה שתצליחי בסופו של דבר למצוא פתרון ותמצאי לך מקום להיות בו אולי אם תשתפי בקצת יותר פרטים גם אנחנו כאן נוכל לעזור לך לחשוב על פתרונות אפשריים וברגע שהפתרון ימצא ולא יהיה חוסר ודעות גם תבוא הקלה רגשית ואולי סוף סוף תוכלי לאפשר לעצמך לשחרר את הדמעות ואת לא מאכזבת אף אחד מתוקה! כולנו אך ורק רוצות בטובתך ודואגות לך... מקווה שיעבור עלייך יום קל ונעים שחף

אני קראתי אותך כמה פעמים היום. רציתי להגיב אבל קצת נתקע.. בכל אופן דעי שאני איתך! ואני אכתוב לך מאוחר יותר.. החזיקי מעמד ציפור יקרה מאוד! (((((((((ציפורי))))))))))))))))))) סמויה

מה פרוש צריכה לעזוב פה כבר לא יכולה להשאר אף אחד לאצריך אותי ???? אפשר לדעת על מה את מדברת ????? את לא מאכזבת אותנו בזה שלא נרדמת פשוט לנו חבל עלייך !!! היינו מאחלים לך שכן תצליחי לישון בצורה נורמלית בואי יקירתי וצאי מהאבדון כי------ ציפור קטנה בים של חושך יבטיחו לך הרים ואושר אל תשכחי זאת יפתי ואם תטעי בסבך היער יציעו לך פרחים ושער ציפור קטנה אל תתפתי ציפור קטנה על כנף הרוח אשא אותך אל חוף בטוח אל תעלמי לנו בשום אופן שולחת חיבוקיישן חטולית

בכל פעם שאני נכנסת לכאן אני חשה עייפות מאוד גדולה בעיקר תוכדי כתיבת הודעה אחת תגובה אני כותבת וזה הולך נורא לאט ובסופה אני כל-כך עייפה, למרות כוס הקפה והעוגיות המתוקות אני נרדמת בעמידה שאני כבר לא מסוגלת יותר להתכתב או לייצר הודעות חדשות. זהו. משהו כיבה לי את הלהט. זוהי ההגדרה הנכונה אני כותבת כ"כ לאט........... ולא מציחה להתחבר לשום רגש!! שום כלום! במצב הזה אני יכולה פשוט ללכת מכאן ולחיות ככה בלי לפחות עוד שנה! אתכן הסליחה לעת עתה ואני מנסה להילחם בזה ומנסה שוב להתחבר לעצמי לא מצליחה הכל נשכח נשמט.. אני כל-כך עייפה ל-י-ל-ה ט-וב בינתיים (פיהוק גדול) סמויה

סמויונת התחושה הזאת לגמרי מובנת לכולנו יש תקופות שונות תקופות שכותבים יותר ותקופות שכותבים פחות וזה לגמרי טבעי ולגיטימי אל תחמירי עם עצמך ואל תמהרי להסיק מסקנות פשוט תרשי לעצמך להיות כמו שמתאים ונכון לך כרגע! גם לי יש ימים ותקופות כאלה שקשה לי לכתוב כאן ולהגיב לאחרות מכל מיני סיבות לפעמים כי אני מנוקת מדי רגשית ולפעמים כי אני עמוסה מדי רגשית ולפעמים כי פשוט אין לי מספיק זמן פנוי וכי אני עייפה מדי פיזית והראש לא עובד... מקווה לראות אותך היום... ואם יתאים לך גם לתת לך חיבוק :) שחף

ושמתי לק ורוד זוהר! אחלה צבע מאוהבת לא כבד ודוחה אותי כמו אדום אלא צבע קיצי ושמח.. (:

אחרי תקופה כזו של הוצאת דברים מעומק הלב , אחרי כל הלהט הזה תמיד באה הרגשה כמו נפילת אנרגיות אז קחי לך את הזמן שלך ( קצר בבקשה ) ותני לעצמך גם קצת ליפול זה מותר מתוקה , ולפעמים גם רצוי פשוט כדי להטעין את הבטריות מחדש ושלא תעיזי להעלם לשנה , ברוררררר מה נעשה בלעדייך ? חטולית

היי, מקווה שישנת היטב.. צחוקים: אתמול קצת נעלמתי (לא בכוונה!) הכל בגלל פספוס בפניה כולה לחנות ברח' ליד ואיך איבדתי כוון הזוי.. אבל לא נורא, תודה שהבנתן אותי שאני ובכן איך לומר את זה- ממש תותחית בהתמצאות במרחב! לכן..אצטרך עזרה מהבנות עד אני אלמד בע"פ.. ושאני אומרת שאני לא הכי בנהיגה וקצת פוחדת זה לא בלי סיבה! כי באמת יש לי קושי בהתמצאות במרחב בהערכת מרחק אני עד היום לא מצליחה לחנות בין שתי מכוניות וגם לא מנסה יותר מידי מה שקשה לי ונוהגת לאט ,הרבה יותר לאט מבובה לכן היא הספיקה את הרמזור ואני לא . ואז גם נעלמתי באיזה פינה. אני מודעת למגבלותיי לכן אני מאילה שלא עוקפים ולא עושים הרבה דברים על הכביש כי אני יודעת שאני לא.. אבל אני משתדלת..נורא והנה, מצליחה לנהוג בעצמי.

הזה נקטע כל פעם. כשאני לא כותבת אני גם לא נכנסת לפה ואז מרגישה שאני מאבדת את הקשר למקום. ההעלמות הוז גורמת לי להרגיש שמעולם לא הייתי ולא הכרתי אתכם (כמו שירו של מאיר אריאל "העגלה נוסעת אין עצור... קפצת ממנה היום חלפו שעתיים והנה נשארת מאחור...") שאני זרה ולא שייכת. כשאני כותבת יותר אני מחוברת קצת. כל מה שאני מפסיקה לעשות ולא נכנס לקונטקסט של שגרה יש בו ניתוקים וחוסר הרגשה שלדבר הזה יש איזה קשר אלי. כאילו הוא מומצא ווירטואלי. אז אולי בגלל זה אני כותבת יותר לאחרונה. היום אפילו חשבתי עליכם כשהלכתי ברחוב עם השמש הקופחת האכזרית.

מיתר יקרה זה נפלא שיש מקום שהוא בטוח עבורך...ולו במעט שמלווה אותך במשך היום..והלילה לפעמים. שאת מתחברת...ותחושת הזרות מתפוגגת מעט שאת יכולה להכנס לכתוב ולהרגיש מעט יותר טוב את חלק חשוב מהפורום... ואנחנו כאן בשבילך תרגישי בנוח להתחבר להיות פחות לבד!!! איתך אידה

מכירה את התחושה הזאת שברגע שמשהו מתרחק הוא כאילו מפסיק להתקיים עבורי אני מאבדת את הקשר הרגשי ואת השייכות שמחה מאוד עבורך שהצלחת למצוא את הדרך לשמר את הרצף, את תחושת השייכות! ומאוד מקווה שתמשיכי לכתוב ולהרגיש שייכת! לי אישית זה עושה הרגשה מאוד טובה כשאני רואה אותך כאן כותבת באופן קבוע ומשתתפת בשיחות השונות :) וכשאת לא כאן אני דואגת לך ותוהה מה שלומך... ותמיד מחכה לך כאן! שולחת לך חבילה עם פרח, חיבוק וחיוך :) שחף

את כותבת דברים נפלאים פשוט כך וזה מצלצל לי כמו מנגינה כזו נעימה שלא בא לי להפסיק לשמוע אותה תפרטי לי עוד על מיתרייך מתוקה כי נעמת לי מאוד ורק לחזק את מה ששחפיתוש אומרת כשאת לא כאן אני פוחדת שאת שוב נעלמת לך הולכת לאיבוד אי שם ולא אוהבת את ההרגשה הזו בבקשה קחי זאת לתשומת ליבך יקירתי שולחת חיבוקיישן חטולית

שלום רב. אני בן 24, וחברתי לחיים נפגעה מינית לפני 3 שנים בתוך המשפחה. היא בת 19. היחיד שיודע על כך הוא אני. אני אוהב אותה מאוד, משתדל לעזור ולתמוך כמה שאני יכול ולהיות קשוב לה תמיד. היא לא מעוניינת להתלונן במשטרה וגם לא ללכת לטיפול פסיכולוגי. היא בוכה כמעט כל לילה ולפעמים בוכה ללא סיבה (ז"א יש סיבה, אבל היא לא גלוייה לאף אחד חוץ ממני) בזמן שהיא בוכה היא אומרת לי דברים קשים כמו "אולי תמצא מישהי אחרת, מגיע לך מישהי יותר טובה ממני" ו"אני מצטערת שסיפרתי לך שאני עושה לך חיים קשים" ועוד ועוד. אני אומר לה שאין לה על מה להצטער, שהיא לא אשמה ושאני בחיים לא יעזוב אותה. אני באמת אוהב אותה והיא מקסימה. היא טוענת שזה תקע לנו את הקשר אני טוען שלהיפך שזה שהיא סיפרה לי גרם לי להיולת סבלני אלייה הרבה יותר. היא חושבת שהיא משוגעת והיא קוראת לעצמה משוגעת...ועוד דברים קשים... מה עוד באפשרותי לעשות? אני מאוד אוהב אותה ומוכן לעשות הכל בשבילה. תודה רבה!

אדיסו ברוך הבא אני מצטערת לשמוע על חברתך.. מרגש לראות את אהבתך ודאגתך לחברה שלך, כל הכבוד לך! אין לי ספק שהיא זקוקה לך מאוד ושביכולך לעזור לה רבות.. להיות שם בשבילה.. להקשיב... לשמור... אני ממליצה לשוחח עימה ולבקש את רשותה להתקשר עבורה למטפלת בתחום, להבטיח שהכל יהיה בשליטה ולא יעשה דבר ללא ידעתה או ללא רצונה, לבקש ממנה להגיע יחד איתה לפגישת הכרות. טיפול הוא הדבר שהכי הרבה יכול לעזור לה, וחבל שתמודד עם כל הקשיים והכאב ללא עזרה מקצועית. מחזקת אותך ואשמח לעזור אידה

מה להגיד לה שהיא אומרת לי את הדברים הקשים הללו? (תמצא מישהי אחרת שהיא לא משוגעת, יותר טובה ממני, או שהיא מצטערת שהיא סיפרה לי כי זה תוקע את הקשר) האם מה שאמרתי אלו תשובות נכונות? ("במקום") אני תמיד אומר לה שאין כמוהה שהיא היחידה שלי ואני בחיים לא יעזוב אותה בגלל דבר כזה אלא להיפך. אני גם מפחד לדבר על הנושא הזה כדי לא להזכיר לה את העצבות שבדבר... אני כל כך אוהב אותה...בחיים לא אהבתי מישהי כמו שאני אוהב אותה. ואני רוצה רק שיהיה לה טוב. שהיא בוכה אני ניקרע מבפנים. אני מרגיש חסר אונים שאני לא יכול לעזור. אם אפשר בבקשה לקבל עצות נוספות אני מאוד אשמח ותודה רבה רבה רבה רבה על העזרה זו עבודת קודש של ממש שאלוהים יברך אתכם!

אני קוראת אותך ופשוט מתפעלת מיכולת הנתינה שלך מהתמיכה והאהבה שאתה מעניק לחברתך אתה איש נדיר ויקר! אני משוכנעת שתמיכתך ואהבתך חשובים ביותר עבור החברה שלך ושהיא מעריכה את זה מאוד! היא רק לא מצליחה להאמין בכך שמגיע לה לקבל את כל הטוב שאתה נותן לה וגם מנסה להגן עלייך בפני הכאב שלה, בפני עצמה ומשם נובעות מילותיה הקשות.... מקווה מאוד שתצליח לשכנע אותה (בעדינות ובהדרגתיות) לקבל תמיכה ועזרה מקצועית זה יעזור לה, לך ולקשר שלכם שחף

התמיכה והעידוד מאוד עוזרים לי ורק עושים לי חשק לעזור ולתמוך בה עוד יותר, לתת לה פשוט הכל! תחזיקו לי אצבעות, ושוב תודה! אין הרבה אנשים טובים בעולם ובמיוחד לא בפורומים, אני מבין שזה מקום טוב! תודה!

בוקר טוב!! לשם שינוי עכשיו אני כבר אחרי השינה, אחרי שבוע וחצי ללא שינה, אתמול כבר זה היה בלתי נסבל, לא עצמתי עיניים גם לא לשעה אחת..לא היה לי בוקר ולא היה לי לילה. אז בלילה הזה כבר לא ייכלתי יותר...נכנסתי למיטה ברבע לשתיים עשרה ופשוט נרדמתי..וקמתי בשעה חמש לפנות בוקר. למה? לא יודעת..הגוף שלי התבלבל הכל התבלבל אבל איזה נםלא שלא ביליתי את הלילה בלהיות ערה.. אני כל כך רוצה לישון נורמלי ללכת לישון באחת עשרה ולקום בבוקר אף פעם לא הייתי אדם שישן הרבה..רק רוצה לישון בצורה סבירה, שעות נורמאליות, להרדם בשעה נורמלית, לא הגיוני שהיום שלי ככה..זה מרגיש כמו יום אחד ארוך ומסוויט שלא נגמר...ואצלי זה נמשך שבוע וחצי היום הזה.. רק שגם היום אצליח להרדם ככה....ואולי לקום קצת יותר מאוחר מחמש לפנות בוקר. וחטולית- עדיין לא קבעתי תור לרופא המשפחה, לא ייכלתי, דיברנו על זה ביום שישי...אתמול היה לי מלא סידורים והייתי גם מרוסקת, רציתי לקחת את עצמי לבית חולים בלילה..זה היה נוראי!! אבל אעשה זאת..אתקשר לקבוע תור לרופא ואנסה להסביר לו את הבעיה. מאחלת לכן יום טוב קל ומאיר, שלכן באהבה, ציפור

בוקר טוב גם לך ציפורי יקרה שבוע טוב רות

כל כך שמחה בשבילך שהצלחת להירדם מוקדם וישנת כל הלילה אומנם התעוררת מאוד מוקדם אבל עדיין... זה שיפור רציני לאומת השבוע וחצי שהיה! מאחלת לך יום מוצלח! כמו שהיה הלילה :) שחף

איזה כיף שהצלחת לישון טוב בלילה.. מאחלת לך המשך יומטוב.. ומקווה בשבילך שתצליחי לישון בלילה הזה גם..

בשורה נפלאה ביותר !!! הלוואי כל לילה !!! כל כך מאמינה לך שאת רוצה לישון נורמלי מי לא רוצה ? ואתמול,,,,,,היית מרוסקת בגלל חוסר שינה או שחלילה קרה משו אחר ? שמחה לשמוע שתקבעי תור לרופא חשוב ביותר שתוכלי לישון ולנוח כמה שעות בכל לילה ולילה !!! השינה היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום תראי אייך את מרגישה רק אחרי לילה אחד של כמה שעות שינה האושר נשמע בקול שלך שיהיו לך עוד המוני לילות עם שינה מתוקה וימים בהירים ומוארים ציפורי מתוקה שאת חטולית

היי בנות!! שמתי לב מאז שאני כאן, שכולן כותבת במין סדר כזה.. לא כמו מכתב ברצוף, אלא שורות מאוד קצרות בסוף זה נראה מרחוק קצת כמו שיר.. למה? כולן כותבות ככה כאן.... האם חשבתן על זה? או שמתן לב לזה? מדוע זה כך? סתם חשבתי על זה והייתי חייבת לשאול, אולי גם אני כותבת כך לפני, אך אני כבר שנים כותבת, ואם כאן מדי פעם אני כותבת כך, זה רק כאן. טוב, מאחלת לכן שבוע טוב, וגם לי...שבוע שקט וקל, ואני מקווה שאכנס למקום טוב יותר עם השינה, אני חייבת להתחיל לישון, זה לא עובד ככה! היום לא ישנתי בכלל, אפילו לא את השעתיים בבוקר, אי אפשר לתפקד במשך היום ואני מרגישה כאילו דרסה אותי משאית. שלכן, ציפור

אני הרבה פעמים חשבתי על זה והאמת, שאני כותבת כך מתוך בחירה מכיוון שכך הרבה יותר קל לקרוא מאשר לקרוא טקסט רציף עם שורות ארוכות זה גם מאפשר לחדד ולהדגיש מילים מסוימות ע"י כך שכותבים אותן בשורה נפרדת ולגבי השינה זה באמת בלתי נסבל אני מכירה את זה מקרוב שנים רבות סבלתי מבעיות שינה חמורות פחות או יותר כמו שאת עכשיו אפילו עשו לי בדיקות במעבדת שינה אך זה לא הועיל במיוחד הם אמרו שהמקור של בעיית השינה הינו רגשי ושלחו אותי בחזרה לפסיכיאטרית שלי היום מצב השינה שלי הרבה יותר טוב באופן כללי מכיוון שהמצב הרגשי השתפר מאחלת לך שבוע של רגיעה נפשית וכמה שיותר שעות שינה שחף

כנראה שזה יותר קל קריא לא מציף מקווה שאת כבר ישנה... רגועה ושלווה בתוך חלום מתוק איתך אידה

עשיתי רענון אחד אחרון לפני הסגירה ופתאום מצאתי אותך! :) וזה עשה לי הרגשה ממש טובה הפתעה נעימה! :)

למען האמת , בעבר תמיד כתבתי שורות שלמות ולא שמתי אפילו לב שזה השתנה במהלך הזמן לא יודעת להסביר למה זה השתנה , פשוט השתנה מאחלת לך שינה עריבה מתוקה ולילות שלמים של שינה חשבת כבר לפנות לרופא המשפחה בשביל כדורים או שהחלטת לרדת מהנושא בכלל ? מה שלא תהיה ההחלטה שלך שינה עריבה חטולית

בבלוג שלי לעיתים אני כותבת בשורות קצרות ולעיתים "חורגת" מהרגיל.. אבל בשורות בודדות למה? לא יודעת.. יותר נוח לי ככה יותר קריא.. שבוע טוב גמלך.. *חיבוק*

התחושה היא שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים כל מה שהיה קבוע ונתן תחושת ביטחון משתנה, מסתיים המון פרדות ברגע אחד או בהדרגה, אבל בפרק זמן מאוד קצר צריך לבנות חיים חדשים ולא ברור מה יהיה ואיך זה יסתדר ומה בעצם אני רוצה שיהיה? וצריך למהר לסיים המון דברים וזה לא הולך כמו שהייתי רוצה כי המצב הרגשי לא מאפשר.... וכל שינוי קטן במציאות שעוד הייתה אמורה להישאר קבועה מערער ומתיש ברמות לא הגיוניות אפשר בבקשה להירדם ולהתעורר רק כשהכל כבר יסתיים ויסתדר בפני עצמו?!

התחושה שהקרקע נשמטת מבין הרגליים- ממה זה נובע אצלך? פרידה? ממי? את מתכוונת ללימודים, למסגרת הבטוחה החמה והתומכת שהייתה לך עד עכשיו? מה שזה לא יהיה מבינה בהחלט את ההרגשה שמשהו קטן משתנה ומערער את הביטחון. ממש כאילו והקרקע נשמטת לך מבין הרגליים! וזה מאוד קשה שולחת לך חיבוק של יציבות וביטחון אנחנו עדיין כאן איתך תומכות בך מחזקות לך עם קורות ביטחון אפילו אם צריך.. הכל יהיה בסדר שחפונת יקרה ונפלאה! אוהבת, סמויה

ממסגרת הלימודים מהחברות לכיתה מהמרצות הקבועות שליוו אותנו לאורך כל הדרך ממקום עבודה מעשית מהמטופלים מהקבוצה של ימי רביעי ואז צריך לחפש עבודה חדשה ואני לא לגמרי יודעת איפה הייתי רוצה לעבוד ולא ברור איפה אני אצליח למצוא עבודה ואם זה יתאים למה שאני רוצה ואיך בדיוק מחפשים עבודה חוץ מאשר דרך לוחות דרושים באינטרנט וזה מלחיץ רצח בנוסף לכל הלחץ של סוף שנת הלימודים שזה אומר לכתוב עבודות, לכתוב דוחות ולהתכונן למבחן

מתוקה שלי פרדות הן לא נעימות במיוחד כשהכל נעשה בלחץ כפוי אך אין ממש מה לעשות חומד דברים הולכים ומסתיימים מה שאומר -שחלק די חשוב מסתיים ופרק חדש עומד להתחיל את מקבלת תואר -שעבורו הקדשת את מיטב שנותייך ימיך ולילותיך חרדות ופחדים שאיתם התמודדת המון דברים טובים עברו בשנים האלה , ולדעתי גם הקשיים שהיו לך בסופו של דבר היו דברים טובים שרק עזרו לך להתגבר על משברים להתחזק ולהתחשל , ולהיות מה שאת היום וזה לגמרי לא פשוט !!! אני יודעת שאולי כרגע את לא מסכימה או לא רואה את כל המכלול הנפלא שבהחלט עברת -ואולי את כן רואה את מסוגלת לתת לזה מקום ? בהחלט מקום מאוד מכובד ? הרי התהליך של הלמידה עשה לך שרות מעולה גם לטפל בענינים אישיים שלך גדלת , התפתחת ,החכמת ואת היום שונה מאותה שחפית שלפני הלימודים וכן מתוקה , גם דברים טובים באיזה שהו מקום מסתיימים אז יש לך עוד כ-חודש להתחיל להפנים שהתהתיל הנהדר הזה עומד להסתיים , ומשם את אשה מקצועית לכל דבר -והכל בכוחות עצמך !!! את זה את כן מעכלת ? את עוד תיזכרי בנוסטלגיה בימים העמוסים והמשוגעים האלה-דווקא ממקום נפלא ונהדר -זכרונות שלא תרצי להחליף בשום דבר אחר אז אולי זה אבסורד לומר -אך את חושבת שאולי את מסוגלת להגיד לעצמך שאלה הם ימי הלחץ החיובי האחרונים לפני שהכל מסתיים ?שאולי תתגעגעי עוד לימים האלה ? אז נכון שכלום עכשיו לא יציב את מסוגלת לעבור את זה כמו גדולה מאמינה בך !!! שולחת חיבוק -ודיגדוגים חטולית

אני מאוד אוהבת את הלימודים ומעריכה מאוד את כל מה שהם נתנו לי או את כל מה שלקחתי מהם למרות כל הלחץ שהיה בדרך אבל אגיד לך את האמת אני כבר עייפה מדי מהלחץ הזה ומהעומס הנפשי שנוצר לא רק מהלימודים אלא גם בעקבות השתתפות בשתי קבוצות טיפוליות במקביל בנוסף לטיפול הפרטני והפרדות זה אחד הדברים בחיים שהכי קשה לי להתמודד איתם זה קורע אותי מבפנים! יש לי חרדת נטישה איומה וגם קושי עצום בהתמודדות עם שינויים ועם חוסר ודעות ככה שכרגע אני לא מצליחה להתעודד מהצדדים החיוביים של סיום הלימודים

כל כך מכירה את התחושה הזועקת הזה, שהקרקע נשמטת מבין הרגליים, כאילו בכלל אין קרקע, מכירה יודעת מרגישה ומזדהה!! ופרידות זה הדבר הכי קשה לי בעולם, באמת שאין דבר יותר קשה מזה...אבל יש מקומות בהם יש אפשרות לא לעשות אותן קשות, אלא לעשות אותן בצורה טובה, היום כשאני מגיעה למקומות בהם אני צריכה לעזוב, להיפרד, אני משתדלת לעשות זאת בצורה שלא ארגיש שזה כמו "לחתוך" את זה, כמו ש"חתכו" לי הרבה דברים חשובים יקרים שלא ברור איך יש אפשרות לנתק בכלל, הניתוקים הפיתאומיים האלו נוראים שחפית, בגלל זה ההדרגה לדדעתי צריכה להיות לא רק משהו טכני, אלא גם בתוכך, לא להיפרד מכולם בתוכך, אלא לאט לאט לשחרר מקום ועוד מקום, לאט לאט, לא במהירות, ואז אולי הכאב לא יהיה נורא מדי, אולי, תחשבי על זה? אני בעיקר מזדהה יקרה עם הדקות שלפני, עם הרגעים האלו ממש, אלו שאת כותבת כאן, הפחד הזה מהפרידה, לפעמים הפרידה יכולה להיות ולעבור...רק שהפחד לפני שהיא מגיעה הוא כה משתק. טוב יקירתי, נדמה לי שיותר הזדהתי מאשר תרמתי ועזרתי, אך מקווה שזה גם משהו..שתדעי שיש מישהי שכ"כ מבינה אותך, באמת..ואני יכולה להרגיש ולהיות שותפה מלאה לכל אותן תחושות שאת מתארת, בנוגע לפרידה.. שולחת לך חיבוק אמיתי וקרן אור לשבוע שהתחיל, ציפור

תודה מתוקה זה מאוד עוזר לדעת שיש מי שמבין באמת זה משאיר פחות לבד עם ההרגשה

סוף פרידות רבות מחממה מכילה ובטוחה טוב ובטוח התחלות... צריך לגדול... לעלות כיתה אחריות זה באמת קשה...מפחיד... איפה המקומות הבטוחים שלך? שיעזרו בתהליך של השמטות הקרקע? מקומות בטוחים לנחיתה רכה? איתך אידה

טיפול בית פתוח אמא יורם חברות

למה?! נמאס! כמעט ולא מצליחה להושיב את עצמי ללמוד ובשבוע הבא מבחן וגם צריך להגיש עבודה ועוד המון דברים! אוףףףףףףףףףףףףףףף

אני כל-כך מבינה את המאמץ העילאי שאת עושה כדי לעמוד בלחצים של הלימודים תחת ההשפעה של השלכות הפגיעה.. זה כל כך לא פשוט! לאט לאט שחפונת אל תילחצי.. יש אפשרות לדחות את המועדים? מקווה שתרגישי יותר טוב במהרה ותגשי במרץ לעבודותייך.. אגב, כמה זמן נשאר לך לסיום?

האמת היא שנשאר עוד ממש טיפה שבוע הבא זה השבוע האחרון של הלימודים הרגילים ואח"כ יש עוד סדנה אינטנסיבית של 5 מפגשים שמתפרסת על שבועיים ועוד מפגש פרדה של הכיתה עם המנחה שמלווה אותנו לאורך כל הלימודים אז זה יוצא שנשאר עוד חודש בערך

אולי את עמוסה רגשית מחשבות טורדניות אולי גם עצם העובדה שיש מבחן וצריך להגיש עבודה הכל מלחיץ אותך כי הזמן קצר,,,,,, שולחת חיבוק מרגיע חטולית

אני בהחלט עמוסה רגשית יותר מדי! מכל הכיוונים.... מקווה היום להשלים קצת פערים עם הלימודים.... שבוע מצויין שיהיה לך שחף

הגדול ביותר שלי הוא שאני אהפוך בסוף לפסיכופטית כמוהו. שהרגש יתחיל להאטם מה שכבר קורה עכשיו ואני לא אראה יותר אף אחד סביבי. את עצמי אני כבר לא רואה. אוף כמה כתבתי אתמול והיום. לא יכולה לראות את השם שלי כ"כ הרבה. אולי הפכתי באמת כבר לפסיכופטית? אולי הוא הצליח להעביר בי כמו דבק את הפסיכופטיות שלו אלי? אני פסיכופטית?

את..פסיכופתית?! פסיכופתיה לא מועברת גם אם פגעו בנו כאילה אני לא חושבת שאף אחת מיתנו כאן היא פסיכופתית. פסיכופתיה מתקשרת לעבריינות חמורה למעשים אלימים לפגיעה בזולת ללא כל יכולת להרגיש אמפתיה לסבלו של האחר ואף אחת מאיתנו כאן היא לא. (גם אם בעבר הרגשנו קרימינליות או לפעמים היום זה עדיין לא..) מיתר יקרה את יכולה להירגע אני בטוחה שאת לא פסיכופתית!! במליון אחוז..

שאת לא רצינית שאת לא באמת חושבת כך אולי תשקלי שוב לגבי טיפול ? אהבתי את משקפי החנונים שציירת פסיכופטים לא מסוגלים להשקיע כזו עבודה על מנת להצחיק ח-ח-ח- שבוע טוסט חטולית

שאין לי כל כך מה להוסיף למה שכבר כתבו לך לפניי סמויה וחטולית... אז מחזקת את דבריהן ומזכירה לך כמה את רגישה, עדינה ותומכת - תכונות שמאוד תתקשי (בלשון המעטה) למצוא אצל פסיכופתים! אפילו את פנטזיות הנקמה שלך את כותבת בזהירות רבה ותוך כדי התנצלות גם רגשות האשמה, עליהם כתבת אתמול אינם מסתדרים כראוי עם המילה פסיכופת :) ולמעשה מקווה שהפחד שלך כבר עבר עוד לפני שהספקת לקרוא את התגובות... :) שחף

בטח שלא פסיכופטית... הרבה זעם... הרבה כאב.. וכן...לא רואה את עצמך מספיק.. מפחדת מעצמך... לא ממש סומכת על עצמך ואת צריכה להיות במקום ראשון בהכל אבל אני מאמינה בך מאמינה שתצליחי לשים עצמך מקום ראשון שתצליחי לרכוש את האמון בעצמך במי שאת במה שאת כולל יכולות וכוחות שלך מחזקת איתך אידה

אוך..שוב פעם זה קורה לי.. בעקבות מה שכתבתי לשחפונת.. ופתאום חשבתי על זה יותר לעומק הילד האמצעי שלי התקבל השבוע לביה"ס למדעים בהחלט בשורה משמחת אבל.. שבוע הבא צריך לגשת לשם להסדיר את הרישום תשלומים וכל זה.. אני בכלל מתביישת להראות את פרצופי שם במוסד החינוכי המכובד הזה אני ישלח את בעלי. שהוא יילך אני לא מסוגלת שיראו איזה אמא *מפגרת* ומעופפת ויבטלו את ההרשמה לילד. לא מסוגלת לעמוד בזה. בא לי ללכת לשם עם רעלה על הפנים חבל שאין רעלות הייתי מוכנה לשים עליי אחת כזאת בכיף וללכת.. אני כ"כ מתביישת!

סמויונת, מותק מה קרה שפתאום את מתביישת מעצמך את כזאת מקסימה כולם אוהבים אותך איך בכלל חשבת על דבר כזה? את הרי יודעת שאת תמיד מצליחה בראיונות קבלה לעבודה את עושה רושם טוב על אנשים ולרשום את הילד לבית ספר זה הרבה פחות מסובך אף אחד לא בוחן אותך שם מתחת לזכוכית מגדלת זה רק עניין טכני של לתת פרטים הכרחיים ולסדר את התשלום אין לך ממה לפחד מתוקה ובטח שאין במה להתבייש!!! ו.... שיהיה המון בהצלחה!!!! לילדון החכם והמוכשר שלך :))) איזה מרגש זה! כשהילד עולה לכיתה א' ועוד הולך לבית ספר למדעים! שולחת חיבוק לך ולילדון המקסים שלך שחף

היי סמויה יקרה, הילד התקבל לביה"ס למדעים בזכותך בזכות ההשקעה ההורית שלך. ורחפנות היא תכונה מומלצת ומאוד מוערכת על ידי ואין שום צורך להסתיר אותה ואותך ברעלה למרות שאם היא היתה פריט לבוש לגיטימי גם אני הייתי רוכשת אותה ומשתמשת בה מדי פעם. חוצמזה שמי שצריך לשים רעלה זה מי שפגע בך בעבר והייתי ממליצה אפילו על אחת כזו בלי כניסה של אויר- אם אנחנו כבר בעניין של נקמות מתוקות. ראיתי את מילותיך הטובות שם למטה...תודה. שולחת לך משקפיים של חנונים מיתר

החזרת לי את החיוך.. ז"א הרגעת אותי אני נתקפתי פתאום בושה ש..אני עם כל מה שאני מתחת למסכות יבוא לשמה ו..ייראו את זה שאני קצת שרוטה.. ועוד במקום כזה שפוי מתביישת לעשות בושות אז אני שולחת את בעלי לשם האמת- עניין התשלומים כבר סודר הוראת קבע כבר נפתחה רק צריך לבוא עם ת.ז ואישור בנק ו..קשה לי לעשות את זה! מעדיפה שבעלי יילך. רק אם לא תהיה ברירה והוא לא יוכל אז אני אלך *בלית ברירה* זה מזכיר לי את אותה בושה עמוקה שחשתי מהמורה שלי בכיתה א' שייצגה עבורי את העולם השפוי, החכם העולם שרציתי להיות חלק ממנו שפחדתי לעשות בו בושות אם היא הייתה מגלה עליי חלילה איזה מעשים קרימינליים אני עושה בסתר, בלי שאף אחד יידע. עולמי היה חרב עליי! וזה היה כל-כך נורא!לא רציתי שהיא תחשוב עליי משהו רע.. לפעמים ההרגשה הזאת חוזרת בעקבות אירועים שככה קצת מזכירים.. אבל זהו, מאז שקראתי את ההודעה שלך זה עבר לי אבל בכ"ז ליתר ביטחון מעדיפה שבעלי יילך. תודה על החיבוקי לילדוני את חייבת להכיר אותו בהזדמנות! אני חושבת שיהיה בינכם חיבור נמצויין והוא ילד..מאוד דעתני ואיזה דעות יש לקטנצ'יק! באמת הייתי רוצה שתכירי אותו. הלוואי...סמויה

מה אמרת ? את מתבייש להראות את הפרצוף שלך ,,,,,,,,??? למה ?? מה כבר עשית שאת מתביישת ? את מחפשת רעלה ? אני באמת לא מבינה אותך מה זאת אומרת אמא מפגרת ומעופפת ? מי אמר שאת כזו ? ולמה את חושבת שרעלה יכולה להסתיר " תכונות כאלה " אם אנחנו לא הבחנו שאת כזו למה שהם יחשבו כך ? מה קורה לך נשמה ? על מה נפל הבטחון העצמי שלך עכשיו ? מה פיספסתי בדרך ? מה פתאום את מתביישת כ"כ ? באמת השארת אותי מבולבלת שבוע טוב חומד חטולית

סתם לא יודעת מה יש לי ובאמת איך לא הבחנתן בזה עד עכשיו?! אתן מכירות ומבינות אותי האמת.. לאחרונה התחלתי להרגיש.. ששום דבר לא כואב לי! כאילו וונרפאתי לגמריי עכשיו מה שמפריע לי זה שאני *שמנה* ואני לא מצליחה לרזות. כן וגם בגלל זה לא כ"כ מתחשק לי להראות.. את מבינה- כל פעם שנפתר משהו בא אחר ומציק לי. שהייתי רזה אז לא הייתי מרוצה. החלטתי שאני צריכה לעשות ניתוח אף והייתי באה ובוכה לבעלי לא משנה מה תמיד יש משהו שגורם לי להתעצבן על עצמי ולהרגיש איכס מעצמי. לא משנה מה!

תיהיה גאה בבן שלך!!! תיהיה גאה בעצמך! תיהיה גאה במה שאת! כמו שאת! ואך שאתה! אין לך במה להתבייש או לחשוש.. תלמדי לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת תראי את כללללללללל המעלות את כל הדברים הטובים והמקסימים שבך תעבדי על... ותלכי את! לרשום את בנך... עם הרבה גאוה איתך אידה

תודה יקרה! בסוף עשיתי את זה בלית ברירה.. בעלי בסוף לא יכל ללכת לרשום נאלץ להגיע דחוף לעבודה וימי הרישום הם א' וב' ובד'-לא מתאים.. ומחר יש לי אירוע ומספרה.. אז לא הייתה לי ברירה! והשד בכלל לא נורא בכניסה שומר חביב ובמזכירות זה היה עניין של רבע שעה פרטים טכניים הצגת ת.ז והוראת קבע שום דבר ממה שחששתי לא קרה.. אמנם לא הלכתי בגאווה אלא בלית ברירה לגמור עם העניין וגם וידאתי שהמזכירה מיד מתפנה לאחר אחריי שהיא לא תספיק בכלל לזכור אותי..או לתת את הדעת עליי.. (: לילה טוב.. סמויה

ובדיוק שחשבת שהנה את כבר יודעת הכל זוכרת הכל פתאום צץ לו זיכרון חדש עם משיהו חדש יותר נכון מישהי חדשה ופתאום מה שחשבת שזכרת מסתבר כשקר והכל מתהפך ובדיוק שחשבת שהנה עכשיו יהיה קל יותר מסתבר ששוב הכל שחור ושוב התקוה נעלמה לה ובדיוק שחשבת שנהנה עכשיו תוכלי טיפה לחיות מסתבר שאפילו לשרוד אולי כבר לא תצליחי דמעה

אני מבקשת לא להתקשר אלי היום צריכה זמן ומרחב נדבר בהמשך אני בסדר דמעה

הכל כל כך מבלבל ובטח נורא מציף הזיכרונות החדשים והישנים שלא נותנים מנוח יודעת כמה קשה להתמודד עם הכל כשאת כל כך מוצפת והכל נראה שחור והחיים נראים כבלתי אפשריים תנסי לזכור שההצפה הזאת תירגע עם הזמן צריך לעבור רק הימים הקשים ואחרי זה תרגישי הרבה יותר טוב כמו שקורה כשחולים בשפעת... לי הידיעה הזאת תמיד מאוד עוזרת שולחת חיבוק שחף

לצערי אי אפשר למנוע את הרגשות הקשים האלה שמלווים אותך כעת בכל פעם שצץ משו חדש הכל עולה מחדש הכל מציף מחדש הכל בלאגן אחד שלם ושום דבר כבר לא ברור מבינה אותך יקירתי קחי את הדברים בסבלנות את הרי יודעת שכמו שזה עולה ומפוצץ כך גם הכל שוקע התהליך חוזר על עצמו בכל פעם מחדש שולחת חיבוק מרגיע חטולית

מצטערת... זה קשה וכואב עוד פצע נפתח... כנראה שגם הטיפול מאפשר לעלות ולשחרר להכיל את הכאב העצום אל תאבדי את התקווה שמרי על עצמך וזכרי שהאור עדיין נמצא... רק שברגע זה הוא לא נראה העננים החושך יתפזר... והשמש תזרח איתך אידה

שהייתי קטנה הייתי כותבת המון, מאז שלמדתי לכתוב, שזה אומר כיתה א'.. ולפני בערך שבועיים חזרתי לכל היומנים שכתבתי, לכל המכתבים שכתבתי שלא נשלחו מאוד, המון מכתבים גם לאלוהים שיוציא אותי... הרגשתי שבני האדם חסרי אונים במצבי, רק כוח גדול כמו אלוהים יכול להוציא אותי מהמקום הזה. וחשבתי לכתוב לכן מכתב קטן שכתבתי, כתב ילדותי ולא ברור..אם הייתי יכולה הייתי סורקת לכן אותו לכאן כדי שתבינו על מה מדובר, על הזוועה שכתובה בכתב של ילדה כ"כ קטנה, עם שגיאות כתיב, ומה הקשר למה שכתוב ולילדה הקטנה? אלוהים יודע. טוב, אז הנה... "ראיתי היום בטלביזיה משהו על ילדה קטנה ולא הבנתי ובעצם קצת כן, אמרו כל מיני מילים כאלו שפחדתי לשאול את ח' ואז חשבתי ששאל את ו' אבל גם פחדתי שהיא בכלל לא תבין. רציתי גם מה זה אומר שהוא עושה עלי פיפי ולמה הוא עושה את זה ולפעמים זה מגעיל אותי ואני מקיהה, אני מרגישה שזה אסור ורע, תמיד ידעתי. גם שהייתי ממש קטנה אבל אסור לי להגיד ואף אחד לא יאמין לי. אני מפחדת שע אגיד גם למישהו אז הוא יעשה משהו ל-א' כמו שהייתי קטנה ולא הצלחתי לשנות את זה. למה ראו בטלביזיה את מה שקרה לילדה וגם לי זה קורה ואף אחד לא שם את זה בטלביזיה?" אוקי, אז קצת הסבר- ח' זו דודה שלי שגרתי אצלה ו' זו דודה אחרת שאהבתי ו-א' זו מי שילדה אותי. זה נכתב כשהייתי בת שמונה וחצי בכיתה ג' ועכשיו- לקחת נשימה עמוקה ממש עמוקה לריאות. כל כך הרבה יומנים מלאים בכתב של ילדות קטנות, מלאים בכל ההסתרות שלי וכל הכאבים, וכל כך הרבה שאלות וחוסר הבנה ובעיקר-מתי זה יגמר? ואיך זה יגמר אם אף אחד לא יודע. זה יחסית מגיל מאוד צעיר, יש לי גם דברים שכתבתי יותר מאוחר..שיותר ברורים ויותר ארוכים.. שבת מבורכת, ציפור

ציפורי מתוקה רוצה לומר לך - שגם אני כתבתי יומנים מגיל מאוד צעיר זה לא הזמן ולא המקום להעלות באוב את מה שאני כתבתי אחרי שנישאתי -ירדתי עם בעלי לשרוףףף את היומנים כדי שאוכל להתחיל פרק חדש בחיים שלי -ולנסות להשאיר מאחורי את הזוועת ההם ,יכולה בקלות להבין אותך ,ואת הילדה הקטנה והחכמה , שראתה והבינה , שידעה שזה לא בסדר רק לא יכלה לשנות כלוםםםםם למעשה , מה זה עושה לך כיום כשאת קוראת את הזכרונות ההם ? ממחיש לך מחדש שאת לא שכחת עד היום ? את מבינה למה תמיד אני מזכירה לך כמה שאת חזקה ? שולחת חיבוקים מכאן ועד אלייך יקירתי שבת שלום חטולית

חטולית, אני מבינה למה את מזכירה לי כמה אני חזקה, אבל לפעמים החוזק הזה, והכוחות האלו מעייפים.. תודה על החיבוקים, הגיעו...שולחת לך חזרה, איך את? איך את מרגישה אחרי שבוע שעבר שלא היה לך קל? ציפור

זה כל-כך נורא! יחסית לילדה בת-הגיל שכתבה את זה למרות שגיאות הכתיב יש כאן התנסחות מאוד גבוהה יחסית לילדה קטנה כי הילדה הקטנה שבך התבגרה בעל כורחה נגזלה ממנה התמימות של הילדות ובמקומה יש עכשיו רגשות אשם, בושה ,מבוכה.. ילדה צריכה לכתוב ביומן שלה על.. לצייר ציורים ולקשט בפרחים בטח לא לכתוב ברמה יוצאת דופן שמגדר הרגיל על סודות אפלים ונסתרים! באמת שיתוף יוצא דופן מצידך לחשוף יומן נוראי כזה. זה תיקון לילדה הקטנה ששמרה בסוד שכתבה רק ליומן שלה והנה עכשיו, עוד ועוד זוגות עיניים מצטרפות לתוך היומן שלך. עוד ועוד זוגות עיניים מבינות את המשמעות הנוראית. את מלחמת ההישרדות היומיומית על שלמות נפשך וקיומך.. עוד ועוד זוגות עיניים יודעות.. דומעות..בשבילך עיניים טובות.. מסתכלות עלייך במבט רך של אהבה מביאות לעולמך אור ושלווה.. סמויה

סמויה יקרה, אכן יש התנסחות מאוד גבוהה יחסית לילדה כה קטנה, תמיד הייתי בוגרת וחכמה אני גידלתי את עצמי לבד, והרי ילדה לא יכולה לגדל את עצמה אני באמת שלא הייתי ילדה.. ביומן גם רואים את ההסתרות והתחבולות שהייתי עושה, כדי שאף אחד לא יגלה, תמיד כדי ש"אף אחד לא יגלה", מה שמחזיר שוב אותי לעמדת ה-אשמה. וכתבתי המון על הפערים, לא קראתי לזה פערים..אבל רואים שאלו פערים, כתבתי המון על החיים הנורמטיבים שניהלתי בתוך מסגרת בה"ס עם חברות נורמטיביות בעיר יפייפיה ששואפת למצוינות... תודה לך על העיניים.. אור ושלווה? אמן אמן שאזכה להם אנ נורא מייחלת לשלווה הזו.. המשך שבת נעימה, ציפור

אין ספק שכואב לקרוא מילים כאלה במיוחד כשנכתבו ע"י ילדה קטנה כואב שהילדה הייתה עד כדי כך מפוחדת שלא יכלה לספר לאף אחד מה עובר עליה כואב שנאלצה להתמודד עם כל השאלות האלה לבד כואב שנאלצה לעבור את כל מה שהיא עברה ילדה כל כך קטנה ונבונה ילדה שנלקחה ממנה הילדות, התמימות והנאיביות הילדית אותה ילדה שעדיין חייה בתוכך אך היום את נותנת לה מקום מאפשרת לה לדבר פותחת את הסוד הנוראי הזה הסוד איתו נאלצת לחיות שנים על גבי שנים אך לא עוד! גאה בך ציפורת מתוקה!!! צריך הרבה אומץ על מנת להפסיק לשתוק ולהתחיל לדבר, לצעוק! מחבקת אותך - הגדולה והקטנה, מכל הלב שחף

שחפית יקרה, תודה לך על המילים, על החיבוקים לקטנה ולגדולה.. תודה לך על הלב שנפתח עבורי..תודה. וכן, אני מאפשרת לה לדבר, מזכירה לעצמי לא לתלוש את שערותייה ולהכאיב לה כ"כ, מזכירה לעצמי שהיא לא אשמה ואני לא אשמה והיא לא הייתה יכולה לברוח ואני לא הייתי יכולה להחביא אותה או לגרום לה לברוח.. מזכירה לעצמי ששתינו היינו חסרות אונים משתדלת, לא קל...דורש כל הזמן תזכורת פנימית שלא תמיד יש לי כוח אליה.. שלך, ציפור

רואה אותך ילדה קטנה בוגרת לגילה שואלת שאלות את יומנה היקר הדבר היקר , האמין ביותר שהיה מוכן להקשיב ולספוג את לחץ ורעד העפרון ששחרר ליבך הקטן והכואב... והיום כמו אז עם כל כך הרבה אומץ וכוח לכתוב, לקרוא יומנים, להעתיק מכתבים להוצא... לשחרר...לדבר בלי סודות יותר איתך יקירה אידה

שמעתי התלהמות ומיד באתי. איזה תזמון יש לי לפעמים. מעבר ליאוש התהומי שלא אכביר בו מילים פנטזיות הנקמה בדמיון דווקא פורחות ומשגשגות. כבר הרבה זמן נוסעת באוטובוסים ורואה את כל הווים האלה למעלה שנועדו לידיים אוחזות. ואני כמובן חשבתי לעצמי שזה נראה כמו איזה מתקן תליה לעשרת הרוגי מלכות לפחות. וכל הזמן חושבת לשים את עצמי שם את הצוואר הזה שלי. ועכשיו חשבתי לעצמי למה שלא נשים שם (בדמיון כמובן אידה, כל הנקמות שלנו וירטואליות אנחנו אנשים מן השורה שומרי חוק וקוק) את כל הנבלות האלה שלנו??? אני כבר מוכנה לשים את שלי- המטפל מהגיהינום ועוד כמה מהילדות. אתן מוזמנות לתלות אלו שלכן. מיתר (אלת הנקמות- תראי מה עשית לי סמויה העברת אותי הכשרה מופלאה...)

מיתרית - אל תעלבי בבקשה אבל הרגת אותי מצחוק ח-ח-ח-ח-ח רוצה לומר לך שגמני לא פעם חשבתי על המתלים האלה באוטובוסים כעל חבל תליה -אבל לא בשבילי אלה בשביל,,,,,,,,,,כמו שאמרת למי שמגיע לו " אלת הנקמות " ???? את כזו רכה ומתוקה -מאיפה הבאת את זה ? כתבתי לך גם כמה שורות מתחתייך שבת שלום יפתי חטולית

אכן הקדמת אותי, מיתר יקרה.. את מקסימה והלוואי וכל מה שאת מתארת ברמה הוירטואלית היה יכול להתגשם מציאותית, לא בעד הריגה כזו מלאה בדם, אלא הריגה יותר פשוטה, שמחסלת ולא מותירה אף גופה מדממת דם מיותר. אגב, לי יש פחד כזה שיהרוג אותי בצורה מזוויעה הוא ניסה להרוג אותי תוך כדי חניקה חנק אותי ואמר לי "אני ארצח אותך, אהרוג אותך", והסתכל עלי בעיניים אדומות כאלו ומפחידות..ואני האמנתי לו, אני מאמינה שהוא התכוון לכך, הדבר היחידי שמנע זאת זה שהתעלפתי לו בידיים. אבל הכי קשה לי לכתוב שיהרוג אותי בדרך נוראית כזו, עם המון דם, אני מפחדת שהגוף שלי יתפזר לכל מיני מקומות ואנשים ידעו את זה, יכתבו על זה..אולי אז יבינו מה התכוונתי בכך שניסיתי לזעוק, ואתן-אתן תראו להם את כל ההודעות וכל הזעקות וכל הקריאות שלי...נכון? כדי שידעו שזה היה מציאותי ושאני ידעתי. טוב, לא רוצה להבהיל אתכן.. בסופו של דבר אני עדיין בין החיים. תודה לך מיתרי יקרה על הרצון להגן עלי, על הרצון לתלות את כל הפוגעים...אבל רק המחשבה על זה מעוררת בי בחילה איומה למדי. שבת שלום, נעימה ושקטה.. ציפור

אז מה.. שנסגור את מועדון העופות המוזרים ונפתח את מועדון הנוקמות-המתלהמות?? נראה לי יותר מתאים..

אף פעם לא חשבתי על זה... אבל באמת זה מזכיר מתקן תלייה.... נקמה... זה נשמע לא רע בכלל! יש בנקמה כוח חיים!!! ונשמע לי הרבה יותר מתאים לשים שם את מי שפגע בך מאשר את עצמך!

אני עונה לכן ביחד למרות שרוצה להגיב לכל אחת בנפרד. אלה שוב הרגעים שאני מתחילה לגסוס מבפנים ואז נגמרים הכוחות והמילים. תודה לכן כנראה שאני לא באמת נוקמת מקצוענית כי מיד אחרי מחשבות כאלה מגיעה אשמה. אבל אני שונאת אותם את אלה שפגעו בי וכל פנטזית נקמה מסתיימת בתחושה שאני פושעת רעה וקרימינלית ומתקשה לחגוג את זה עד הסוף, שאני הרעה והתוקפנית אבל זה בטח נורא מוכר לכן. פתאום עלה על דעתי שאנחנו קבוצה יחודית בתוך האוכלוסיה ויש לנו הרבה מן המשותף שזר לא יבין זאת. לא רק ברמת הפגיעה אלא גם הרבה מעבר לזה- בכל התפיסה הקיומית. לא שלא ידעתי את זה קודם אבל עכשיו זה לגמרי ברור לי. והכי ברור שפגיעה אחת אף פעם לא מסתיימת בפגיעה אחת אלא היא מנבאת שרשרת פגיעות נוספות וזה מצמרר לחשוב ככה, גם מבחינת הצדק הקיומי- מבחינת חלוקת הסבל סטטיסטית באוכלוסיה. עצוב לי. כי צדק הוא ערך עליון מבחינתי. שלכן מודה לכן יקרות מיתר

ממש בלתי נסבל העיניין הזה שאני לא ישנה כבר לא מצפה לזריחה וכבר לא כלום רק רוצה לעצום עיניים. במילא היום שלי כ"כ טעון וקשה, אז למה הוא מתארך כ"כ? אני רק רוצה לעצום את העיניים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היום שלי מתהפך לחלוטין, וגם כי אני לא יכולה לאפשר לעצמי לישון עד מאוחר, זה בלתי נסבל הדבר הזה!! אני כבר לא אוכלת גם בגלל זה אוף ורזיתי ופתאום רואים את העיגולים השחורים האלו ואני במילא בהירה אוףףף אני מצטערת שההודעה מדכאת כזו אבל זה אוף

ציפורי מתוקה את לא חייבת לסבול את המצב הזה של חוסר שינה תפני לרופא המשפחה שיתן לך כדורים לשינה על בסיס טבעי , כך גם תוכלי לישון וגם לא תתמכרי לכדורים מה כבר יש לך להפסיד ? הרי בלילה את נועלת את הדלת נכון ? אז ברור שאף אחד לא יוכל להכנס כך תוכלי לישון כמה שעות בלילה ותקומי רעננה ליום המחרת כדאי לך , באמת !! וההודעה שלך -לא מדכאת רק לצערי המצב הגרוע בו את נמצאת מדאיג , מוכנה לנסות ? חטולית

חטולית יקרה, איך את יודעת שיש לי בעיית התמכרויות עם הכדורי שינה הללו? הייתי הורגת את עצמי איתם, ואני לצערי לא צריכה לנסות להרוג את עצמי, יש מי שיעשה זאת בשמחה וששון, אז אני צריכה להיות במקום כרגע שקצת מנסה להגן על עצמי...גם מפני עצמי. אני לא יודעת לגבי כדורים טבעיים, אני יודעת שגם איתם יכולה להיות לי בעיה כי תמיד זה קשה עבורי,לקחת במידה שאומרים לי, אם זה אחד או שניים...מיד אני מרגישהש אני צריכה לקחת במינון הרבה יותר גבוה, וזאת משום שהייתי מכורה אליהם, אז נדמה לי שמנגנוני התפעול של ההרדמות אצלי נדפקו... אז מה זה אומר? שאני צריכה לדפוק אותם עוד יותר. לא יודעת..אוף תודה לך תמיד על הנסיון, אולי אעשה זאת? ואיך אסביר לרופא שאני מכורה אליהם? והאם הוא יבין? שבת שלום שתהיה לך, שקטה ורגועה ומוארת.. ציפור

מבינה את המתח והדאגה הקושי לעצם עיניים הפחד.. כבר אמרתי, תביאי לך כלב ככה רציני לא חלילה בשביל לתקוף.. רק שאז נראה אותו מעיז להתקרב *פחדן אחד עלוב חכם על חלשים* נראה אותו שיעמוד לו רוטווילר מול הפנים!! אם ירעדו לו ה...(...-ים) אה, ואגב רוטווילר הוא כלב מאוד חכם! קחי לך אחד כזה שמאומן לתקוף ישר את ה...עניינים.. אוקיי? מאחלת לו..

זו הדרך... אוהבת את ההתנסחות שלא משאירה הרבה מקום לדמיון... כן, יש כלבים עם רשיון להרוג (כלבים אחרים...) וטוב שכך. מאחלת לילה טוב ומוגן. מיתר המתלהמת (כשיש על מה).

אמרתי לך כבר שאני מתה עלייך? העלת לי חיוך כזה גדול שיצא ממנו אפילו קול צחוק, אמיתי כזה.. חיממת לי את הלב עם התיאור שלך..והכעס שלך כלפיו.. שבת שלום שתהיה לנו, תכף רושמת הודעה טריגרית במיוחד..כזו מההודעות האלו שנכנסות בכל האמת כולה. ציפור

קיבלתי תשובה מביטוח לאומי הגדירו אותי כהפרעה נירוטית דיספורית וקיבלתי נכות 100 אחוז אי כושר מישהי יודעת מה זה ההפרעה הזאת?

מצטערת, אין לי מושג מה זו ההגדרה הזאת אולי אידה יודעת אבל הכי חשוב שביטוח לאומי מכיר בך ותקבלי את הקצבה שמגיעה לך. מצד שני זה אומר ש..לא תעבדי??

כן הגיע הזמן שיכיר בי,אני אמשיך לעבוד אבל אני כבר לא מסוגלת עם ילדים אני גם רוצה לעבור לעיר אחרת ששם גם מרוכזים כל הדברים שלי ולעבוד בעיר הזאת אני יופנה ליועצת תעסוקתית מטעם המקום הזה ויחד נראה מה אני אוכל לעבוד אני כל הערב הייתי בסטרס מההתרגשות לא האמנתי עכשיו אני מנסה להרגע אבל לא מצליחה ואת מה שלומך

לא יודעת מה ההפרעה הזו אבל ,לך זה משנה במשהו ? העיקר שקיבלת 100% נכות על אי כושר עכשיו לפחות תקבלי סיוע כספי שבכלל לא יזיק לך חטולית

זה בדיוק הגיע במקום אני צריכה לעזוב כאן עד 22 ליולי אני מנסה לעכל מסתכלת שוב ושוב על המכתב לא מאמינה, זה יפתח לי דרך חדשה וסיוע בהרבה דברים ארנונה נסיעות שיקום שיניים סיוע בשכר דירה קיבלתי את ה100 אחוז קבוע, שזה קיצבה מלאה וגם עוד תוספת 232 כי אני 100 אחוז וגם רטרו 16 חודשים בשבועות השמים היו פתוחים התחננתי לאלוהים שיעזור לי והוא שמע אותי

אומנם אני כמעט ולא מגיבה אבל קוראת את התכתובות כל יום וגם את שלך ,מאוד שמחה בשבילך על ההחלטה וחושבת שלמרות הקשיים הגדולים מול המוסד הכי הזוי במדינה הצלחת להשיג את מה שרבים כבר היו נוטשים כל הכבוד ישר כח ,מקווה שעכשיו שעניין הכספי ירגע מעט תפני את כל תשומת הלב שהשקעת בלהשיג הכרה מביטוח לאומי בטיפול בעצמך. איתך רות

הייתי מול המוסד הזה עם עורכת דין לבד לא הייתי מסוגלת כי נדחתי פעם אחת לפני הרבה שנים והחברים שתמכו בי ונתנו לי את הפוש הראשוני ולא נתנו לי לוותר כי הייתי סקפטית בלעדיהם לא הייתי מתחילה

שמחה מאוד בשבילך שסוף סוף קיבלת מהם תשובה ושיתנו לך קיצבה מלאה והטבות נוספות באופן קבוע זה מאוד מאוד יעזור לך ויקל עלייך מבחינה כספית וגם מבחינות אחרות כי הרי בעולמינו הכל בסופו של דבר מסתכם בכסף לגבי ההבחנה הפרעה נוירוטית זה מונח רחב מאוד זה שם כולל להרבה מאוד הפרעות שבבסיסן נמצאת חרדה כך שההבחנה היא מאוד כללית ולא ספציפית מכיוון שלי מאוד עוזר לקרוא הסברים מפורטים - זה מוריד מרמת החרדה שלי, מביאה לך הסבר מתוך ספר "פרקים נבחרים בפיכיאטריה" בעריכת ח. מוניץ. (קחי בחשבון שהשפה היא רפואית ומגעילה! כי זה ספר בפסיכיאטריה... אז אל תתיחסי לניסוח בבקשה!): "נוירוזה מוגדרת כהפרעה נפשית מתמשכת או חוזרת, שאיננה פסיכוטית, ומאופיינת בעיקר ע"י חרדה.אפקט (רגש) זה מורגש, נחווה ומתבטא בצורה ישירה או שהחרדה משתנה בביטוייה בהשפעת מנגנוני הגנה, ואז היא באה לידי ביטוי באמצעות סימפטומים. מושג הנוירוזה כולל מגבן רחב של הפרעות עם סימפטומים רבים ושונים... ...הפרעות נוירוטיות הן תסמונת נפשית ללא גורם אורגני ידוע, אשר בהן הפרט שומר על התובנה שלו, על בוחן המציאות ועל השיפוט התקין. בדרך כלל אין הוא מבלבל את חוויותיו הנפשיות החולניות ואת סבלו הסובייקטיבי עם המציאות החיצונית. אף על פי שההתנהגות יכולה להיות מושפעת במידה ניכרת על ידי הסבל והסימפטומטולוגיה הנוירוטית, היא נשארת בדרך כלל בתוך הגבולות המקובלים בחברה. האישיות איננה לקויה ואיננה מגיעה למצב של דיסאורגניזציה. הנוירוזה מוגדרת על סמך הופעה של סימפטומים מסוימים או קבוצת סימפטומים, שמופיעים בד"כ יחד ויוצרים את התמונה הקלינית של נוירוזה מסוימת. יש סימפטומים שמופיעים בנוירוזות שונות, ומבחינה קלינית, הגבולות ביניהן מטושטשים ולעתים קרובות יש ביניהן חפיפה... הביטויים העיקריים של אנשים שסובלים מנוירוזות הם חרדה מוגברת, מתח, עייפות רבה, הפרעות בריכוז וביצירתיות, מגוון של סימפטומים חרדתיים ופוביים, התנהגות וחשיבה כפייתית לא נשלטת, מצבים דיסוציאטיביים ודיכאון. לעתים קרובות החולים הנוירוטיים מתלוננים על מיחושים מרובים ומגוונים, שגורמים להם סבל ודאגה, וזאת ללא מחלה גופנית."  דיספוריה הגדרה מתוך מילון "רב מילים": "תסמונת המתבטאת במצבים של חרדה, חוסר מנוחה, אי-נוחות ודיכאון."

תודה על המידע וההשקעה זה הבאיר יותר מה זה ההפרעה הזאת וכן חברים שלי אמרו לי שמרגע זה כאילו נפרש לי שטיח אדום הכל פתוח בפניי אני רוצה את העצמאות שלי בחזרה, קשה לי עם הנידודים עם המקום הלא יציב אני רוצה פינה משלי וזה יתן לי את השקט

היה אמור להיות היום בבוקר דיון והוא נדחה אני לא הייתי אמורה בכלל להיות בו, אבל ביררתי לגביו בצהריים ואמרו לי שהוא נדחה. אוף הייתי בטוחה שזו התחלה של הסוף של כל הדבר הזה כל כך רציתי כבר שאולי מישהו יתעורר הרמתי תפילה לשמיים שמישהו ישמע את קריאתי ויעצור את זה אחרת זה יגמר רע אני לא באמת רוצה שזה יגמר רע.. שלושה חודשים? כל כך הרבה זמן להפחיד אותי ואז לחסל אותי סופית אוף כל כך רציתי לפעמים בא לי לשים אני בעצמי סוף לסיפור המזוויע הזה אוףףףף זה כל כך מתסכל למה אף אחד לא קולט? למה אף אחד לא מבין? שאסור לעשות את זה מדינת ישראל נותנת אישור להרוג אותי ככה זה מרגיש

אני כל-כך מבינה את תחושת האיום והפחד. אני כל-כך מצטערת לשמוע שהוא מאיים על חייך ואין מה לעשות נגדו. זה מדאיג.. וזה פשוט מכעיס! אזלת היד של המשטרה.. ציפור, את חיה כיום בדירה לבד? ציפור, אולי תביאי כלב שמירה הבייתה? אפילו כלב תקיפה! משהו רציני. אין לך מושג כמה כלב יכול להעניק ביטחון וכמה הוא נאמן לבעליו. יש לי כלב, לא תקיפה אבל כלב שמירה העושה את מלאכתו נאמנה! כבר התרגלתי שרק אם הכלב בחצר שומר אז אני לא בפחד.. ולא שמישהו מאיים על חיי. ב"כז זה סוג של הגנה!וזה מרגיע את הנפש.. שיש מישהו בחוץ ששומר עלי.. שולחת לך חיבוק מגן ((((((((((((((((((((ציפור)))))))))))))))))))))))))) סמויה נ.ב מחזיקה אצבעות שיכלאו כבר את הפסיכו הזה לכל חייו!

היי סמויה, בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה "כלב תקיפה", האמת שאני משוגעת על כלבים.. הייתה לי כלבה 13 שנה....לפני שנה היא מתה.. וזה עדיין כואב לי ועצוב לי....ומוזר לי שהיא איננה, היא ליוותה אותי כל כך, באמת שהייתה איתי כל כך, בכל כך הרבה פעמים שלא יצאו לי דמעות, הייתי שמה את הראש עליה...וחנוקה, אבל היא הייתה שם עבורי, אולי יותר מכל אחד אחר שלא היה. אוףףף

על הבשורה המעצבנת הזו יש לך מושג למה היתה דחיה ? למתי דחו את המועד הבא ??? שוב המחשבות האלה שוב הלחץ הזה והחרדה את מתכוונת לעשות משהו כדי להגן על עצמך ? שולחת חיבוק גדול מאמי חטולית

דחו את הדיון לעוד שלושה חודשים.. ולי כבר אין מילים כבר אין. לא יודעת לחץ חרדה פחד תסכול כאב ובעיקר- עייפות. תודה חטולית על החיבוק

(הוא כבד דיי למטה אז..) תודה על האמפתיה ווהזדהות.. אכן כבר מאוד קשה לדעת, להבין למה הדברים התנהלו בצורה שכזו מדוע הדודה שראתה עמדה מנגד ולא הלכה להלשין.. אפשר לעוף עם זה לכל הכוונים. להגיד גם היא הייתה ילדה גם היא פחדה מאמא אבל לה אמא שלי לא הייתה מרביצה! אם כן מדוע באותה סיטואציה היא לא לקחה על עצמה את האחריות שהיא זאת שהשליכה את התפוזים כדי שאפחד מאיתנו לא ייענש. היא יכלה לעשות את זה! אבל היא לא.. עזבי סמויה, באמת חבל לנתח את זה לא יוצא מכך כלום שהרי כך הייתה המציאות אי אפשר לשנותה. זה קרה וזהו. ו..חייתי את המציאות הזאת שרדתי אותה.. אני נזכרת בוידוי של שחפונת על תחושת הזרות והשייכות שהיא חשבה שהיא אולי לקויית ראייה או שמיעה.. אז פתאום עכשיו אני נזכרת... איך הייתי נוהגת לדמיין ש..ט': מכיוון שלמדנו על השואה בביה"ס הייתי משייכת את עצמי לשם באופן מוזר למדיי ואפעם לא הבנתי למה.. הייתי מדמיינת שאני נמצאת במחנה ריכוז והאוכל שאותו אני אוכלת זה אוכל שמחלקים של לרעבים המסכנים האוכל שמחלקים לאסירים! זה היה מרתק את דמיוני. והייתי מדמיינת את עצמי בסיטואציה.. ושנים לא הבנתי למה.. בגלל פיצול, מנגונני הדחקה הרי מה.. אוכל יש בגדים יש משחקים יש ילדים יפים יש (אני יראה לך פעם תמונות ובכולן: או שאני מאופרת בפורים- אבל זה לא איפור "תמים" של ילדה אלא ממש של אישה! עם אודם אדום-סגול על השפתיים.., עם סרטים יפים, בגדי בלרינה.. ורודים קטנים וחמודים וכמובן- האיפור הזה.. או שאני בלי איפור אבל תמיד באיזה שמלה ) זה לא מחנה ריכוז! זו תמונה פסוטרלית ויפה אז למה קישרתי אותה אלי. ??

סמויה אני מבינה כל כך את התחושה הזו, שמגיעה מעצם הידיעה.. שמישהו נורמלי עומד ומסתכל, מביט ונשאר בשתיקה הנוראית הזו חלק מאותה שתיקה שמלווה אותנו כל כך החיים והתמונה הפסטורלית... גם אותה אני מבינה איזה יופי שאת במקום כל כך אחר סמויה זה נפלא זה מדהים יש לך היום משפחה, בעל וילדים, בית שלם...משפחה שלמה שהיא שלך אף אחד שעומד מנגד ומביט ברע שנעשה לך ושותק שתיקה רועמת אף אחד אני כל כך שמחה ומאושרת בשבילך, לדעת שהיום את במקום שאין אפילו סיכוי להשוואות אותו לעבר המזוויע בו התנהלה שתיקה אינסופית מצד כל האנשים...

השתיקה המסתורית שהתנהלה סביב הכל.. סבתא שלי וסבא שלי היקרים לא ידעו על המתרחש! שלוש וחצי שנותיי הראשונות בערך כמעט ארבע גדלתי בבית סבא וסבתא בית מלא אור ושמחה ישנם זכרונות תמונות חלקי תמונות של אושר של כיף לא הייתה אלימות משום סוג!!! להיפך, אני הייתי ה- "נסיכה" מפונקת עתירת תשומת לב הייתי הכי קטנה, כולם היו יחסית כבר גדולים פרט ל..בת הזקונים הכי קטנה שהייתה אז בת חמש ואני כמובן גנבתי לה את ההצגה.. מה גם שמספרים הייתי ילדה קטנה שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה.. בבית ובשכונה.. ויומחד זה נקטע. כל הזוועה התחילה ברגע שאחי נולד מחוץ לנישואין אחריי שהוריי התגרשו! אז, עברנו לדירה משלנו לחיות רק עם אמא.. אמא שהייתה (בואי נגיד זקוקה לטיפול!) כי לסבתא כבר לא היה מקום להכיל אם עם שני ילדים (כל עוד זה היה רק אני אז סבתא לקחה אחריות עליי וגידלה אותי כבת לכל דבר!) ואמא הייתה הולכת לעבוד..בשקט. ברגע שעברנו מהמקום השפוי , מלא החכמה מבית סבי וסבתי התחילו כל צרותיי. סבתא ידעה שאמא עצבנית אבל לא יודעת אם תיארה לעצמה את הטירוף. ואחות של אמא שראתה ושתקה לא יודעת מה היה מניע אותה אלינו כביכול לעזור ואז לצפות בהצגה היומית ולשתוק היום אותה דודה היא אישה נורמטיבית לכל דבר התקדמה הלאה בחייה והאמת? גמני. זה הניצחון שלי.. לכן ציפור יקרה, את עדיין צעירה מאוד החיים עוד לפנייך וגם את, תראי יומאחד איך הגלגל מסתובב לו. חכי בסבלנות החיים הם דבר מופלא! לא יודעת למה, גמני רואה אותך יומחד במקום טוב ומואר אני, שהייתי בחושך מוקפת בחומות של ייאוש אני שראיתי את מי שהציץ מעבר לגדר וראה את הזוועות ושתק אז, אומרת לך אני זאת בביטחון מוחלט שהכל יהיה מאחורייך ואת תבני לעצמך את חייך כפי שדמיינת ורצית לעצמך תהיי חזקה, ציפור ושוב, זה נשמע נדוש אני אמרתי לך את כבר אבל אני יגיד את זה שוב- איאל זילבר-מסך עשן "אנחנו במסך עשן מנותקים מסדר וזמן ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה נסירה דאגה, נסירה מועקה אנחנו במסך עשן מתנדנדים מפה לשם ואפילו שאני עיוור בחשכה אני הולך לי בדרכי בבטחה" תבטחי בעצמך ותחשבי שכמה שהוא לא ניסה ל... הוא לא הצליח! *נבלה* הלוואי שהוא .............. כבר!!!!!

נראה לי שהסיבה יכולה להיות שאת הרגשת שזו השואה הפרטית שלך את אומרת "זה לא מחנה ריכוז " אולי בהרגשה שלך זה כן היה ??? בגלל זה בחרת לברוח לדמיון ומשם לצייר תמונות פסטורליות אל תשכחי שהיית ילדה וכילדה הדמיון לקח אותך לכל מיני מחוזות אולי דווקא הדמיון שלך המחיז בצורה הכי נכונה את התחושות הפנמיות שלך מי יודע ? ובקשר לבת דודתך -שטיפלה בכם גם אם אימך לא הרביצה לה זה עדיין לא אומר שלא פחדה ממנה אפילו ברמה שהיא תשקר ולא תסתכן בקבלת מכות כמוכם ש "הייתם כבר רגילים לזה " אי אפשר לדעת אם דווקא במקרה הספציפי הזה -היא לא היתה חוטפת פחד עושה לאנשים זוועות בנשמה מי כמוך יודעת , נכון ? חטולית

זה רק מראה כמה אימי שלטה על העניינים ביד רמה ולא היה מי שיוכל לצאת נגדה! ואפילו היה מי שהצדיק את המעשים שלה! בתרוצים שהיא עובדת קשה, מפרנסת וכל מיני.. איזה אישה!! אומרות החברות.. ויש לה גם כמה וכמה חברות טובות פרט למלא אחיות.. נעים להכיר: אימי היא אחת הנשים הפופולריות והאהובות בעיר חצי עיר חברות שלה לכל מקום שהיא הולכת אנשים מתאהבים בה הולכים שבי אחריה ללא קשר למראה החיצוני שלה שהוא מראה פשוט למדיי..נטול יופי היא תמיד המקובלת, במרכז העניינים וסוחפת אחריה אנשים בניגוד אליי היא אישה חברותית מאוד היא עד היום לא מבינה איך אני חיה בלי חברות ולמה אין לי חברות. היא לא מבינה אותי ואני אותה. עם האחיות מנישואין שניים היא אמא אחרת לגמריי! איתן היא זכתה לפתוח פרק ב' בחיים זרקה מאחוריה את כל השאר כפסולת מיותרת והמשיכה הלאה..בחייה כאילו כלום לא קרה. היום, היא לעולם לא תודה שכל זה היה "מכחישי שואה" אנחנו העדות היחידה שנותרה לכל הטירוף שהיה. אנחנו הקירות ודודה שלי- שגם המשיכה הלאה לא מדברים על מה שהיה. ולא, היא לא מתחרטת על מעשיה!!!! זה שלפעמים היא "בוכה" זה לבדוק איתנו דופק מה אנחנו זוכרים ואם אנחנו באים נגדה בטענות. ממציאה לעצמה "חרדות".. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ממש, זה בנאדם עם.. אני רואה בנאדם עם ביטחון עצמי הכי גבוה שיש! ולא מזוייף! מרגישים שיש חולשה לבנאדם.. הלו..אני כבר לא ילדה מוצצת אצבע.. אי אפשר לסובב אותי כבעבר.. שהיא רואה "שהשטח נקי" אז היא ממשיכה הלאה בסבבה והיא לא שמה על אף אחד! וכן..יש לה יכולת לסובב את הסביבה... וזה בלשון המעטה. ואני לא מגזימה.

קראתי את כל השרשורים האחרונים שלך את כל הזיכרונות הקשים וכמה מדויקות היו הפנטזיות שלך בתור ילדה כי באמת זאת הייתה השואה הפרטית שלך סוג של מחנה ריכוז אישי שלך ושל אחייך תגידי, ומה היחסים שלך עם אותה דודה היום? יש לך אולי אפשרות לשאול אותה מה היא הרגישה אז מול כל הזוועות שראתה? ולמה שתקה? לא מהמקום של לבוא ולהאשים אותה אלא מהמקום של לנסות להבין אותה ואת הסיטואציה שהייתה יכול להיות שהתשובות שלה יעזרו לך להבין.... זה נראה לי הרבה יותר יעיל מאשר לנסות ולנחש.... כאשר אפשר פשוט לבוא ולשאול.... וקראתי גם על הנביחות :))) חחחחחחח מקסימה שכמותך איזה כיף לילדים שיש להם אמא כמוך! אין לי ספק שהילדים נהנו מכל רגע ורגע איתך באותו יום וגם בימים אחרים ואני כל כך שמחה שאת מרגישה מספיק בטחון כאן ושאת מצליחה מספיק לסמוך כדי לבוא ולשתף גם בדברים הקשים והכואבים וגם בדברים הטובים השמחים שקוראים לך זה לא מובן מאליו.... וזה מאוד משמעותי! גם עבורך וגם עבור כולנו כאן! שיהיה לך יום טוב ומואר שחף

תודה על כל המילים החמות, המעודדות. אני תמיד קוראת אותך בצמא.. (: לגביי דודה שלי.. אני..לא הולכת לשאול אותה כלום אין ביננו יותר קשר מאז שסיפרתי במשפחה.. ראיתי אותה במ. העיר (שאני לא גרה בה יותר)עם הבת שלה היא עשתה את עצמה כאילו לא רואה אותי ושקראתי לה אז היא לא באה בהתלהבות והייתה מתה ללכת.. מה לעשות.. אני לא באה אליה בהאשמות לא היא זו פגעה בי!! לא היא האשמה.. פשוט נזכרתי בה עומדת מהצד מסתכלת ובוהה ותהיתי מה עבר לה בראש באותם רגעים ולמה היא לא הלכה להלשין.. וסיבותיה..עימה.. וכן..כיום אני מרגישה כאן יותר ביטחון ואני מרשה לעצמי להיחשף יותר ולשתף גם דברים קשים מאוד תודה שאתן מקשיבות.. זה לא מובן מאליו בעיניי ושאני יצליח פעם לבכות אז זה יקרה איתכן בוודאי כי מי מכן בעולם, יותר מתאימות מלהכיל אותי בדמעותיי? (: תודה על מילותייך החמות לי כאם.. צחוק צחוק.. לפעמים שחפונת זה בכלל לא קל וגם מסובך.. שכחת שביליתי ביליתי זמן לא מבוטל בטיפולים פסיכולוגיים במכון להתפתחות הילד?? שבסוף טיפלו בי? לא פשוט.. אבל הם עזרו לי המון לחיים. ו..הנה השבוע קיבלנו בשורה משמחת הילד התקבל לביהס למדעים! עבר את המבחנים.. כ"כ מרגש. אותו ילד שהיה בטיפולים שבעצם הביא אותי לטיפולים.. לא פשוט.. בכלל לא.. אז שתהיה לך גם שבת נפלאה ומוארת שחפונת יקרה.. ו..תודה שאת מכילה אותי גם בגרסה הנובחת.. סתם בצחוק... (:---------------> סמויה

סתם, מישהי שמרגישה לבד, וקשה לה לישון למרות שהיא מתה מעייפות, ואולי גם רוצה להניח ראש על יצור אנושי שאפשר לתת בו אימון (מה זה??....) צדף.

אני כאן, גם מאוד מאוד רוצה למצא מישהו להניח עליו את הראש ולהרגיש בטוחה ומוגנת ושלא יפגעו בי לקבל כמה דקות של חסד כאלו.... אפשר? מה את עושה בשעות האלו בזמן שאת לא נרדמת? איך את מעסיקה את עצמך?

נסיון שלישי לכתוב לכן תשובה מאחר ולא מצליחה לשחזר מה שכתבתי שיר של יהורם גאון /ראש קטן עם ההשכמה מתנערת הנשמה ורואים הכל הכל קצת אחרת מאתמול יותר טרי או שקצת יותר בריא והרבה יותר ירוק או כחול ככה משמימים הלילות והימים מעגל שלא נסגר תמול שלשום היום מחר כשניפרד המסך הזה ירד ישאר פה רק ההד שיאמר: צא לרחוב בוקר טוב אם הדרך היא קשה תיזהר בבקשה ראש קטן או גדול שתשמור על עצמך קודם כל אז יקרות ומתוקות שלי קודם כל שמרו על עצמכן ליל מנוחה חטולית

כיף לקום (נרדמתי בסוף למרות הכל..) ולראות ד"ש חם ממך.. יום מקסים לך יקרה, חיבוק צדף.

לא, לקחו אותי לאברבאנל הכל בסדר אבל הפקח העירוני יכול היה לאסוף אותי היום בתור כלב.. כרגיל שמתי עליי את ה.. והחיוכים אחרי כל זה! מבחינתי תם עוד שחזור.. וזה הקל עליי. ויצאתי לקניות של כמה חסרים בעלי בבית בא לו על האש עושים אז החלטנו להזמין את הבן של השכנה שיאכל יחד איתנו ואז נזכרנו גם בבת ואז גם האמא הגיעה לאכול הזמינה את עצמה- בכיף למה לא! ופתחנו שולחן והילדים נהנו... וגם היא! וגם אני! והייתי חברותית והפעם באמת! אולי הייתי צמאה לחברה.. אז כל הצהריים בילינו יחד וצחוקים עם התינוקי ואח"כ לא נמאס לה אז החלטנו לקחת ברגל את כל הילדים וגם הבת של השכנה השנייה הצטרפה כי היא רוצה גם לשחק עם התינוק.. וצעדנו כולנו לפארק שבט שכונתי.. רחוק לאללה אבל מגניב לילדים. ושם נדנדות, מגלשות מדשאות הילדים נהנים אז אנחנו נהנות.. בדרך חזרה היה יותר כיף ישם ביתן לוטו והתעופפו ממנו לשיחים מלא טפסים ריקים אז הילדים אספו אותם בהתלהבות וגמנחנו.. והם בטוחים שהם יזכו.. שהגענו חזרה לרחוב שלנו כבר היה חשוך אז אני אומרת לילדים בואו נעשה קולות של תנים וזאבים נבהיל את כולם.. אז עשינו וזה יצא אוו אווווו אוווווו!!! בקיצור קולות של כלבים הילדים נקרעים מצחוק! כמעט על הרצפה וגמני.. אז אני אומרת להם שש.. עכשיו תשמעו איזה קטע- כל הכלבים של השכונה האמיתיים, לא אנחנו יצאו בנביחות תגובה לאילה שלנו.. אז התחלנו שוב פעם כולנו והכלבים אחרינו.. והכי צחוקים שלכנה שלי השנייה יש כלבה מהסוג המיוחד עם הפרצוף המעוך והיא נורא שמנה ומפונקת גם קשה להלנשום וגם בקושי יכולה לזוז אז אנחנו עושים לה אווו אווו אוווו האו האו האו והכלבה קופצת במקום עם כל המשקל שלה! ונובחתת באותה צורה אחרנו.. ואז רק מלראות את זה כולנו מרוחים על המדרכה מרוב צחוק! שנכנסנו הבייתה אמרתי לילדים "ראיתם איך הכלבים נבחו?" איך זה היה מצחיק? ואז הבן שלי אומר ברצנות גמורה: "אמא, וזה היה הרעיון שלך לנבוח!" רק שהוא לא יגיד מחר לגננת שאמא שלו התחילה לנבוח.. וטוב שהפקח העירוני לא היה בסביבה.. שם לי קנס דוח על כלב משוטט.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח עד עכשיו אני צוחקת!

אין עלייך... פשוט אין גדולה! אידה

את פשוט אשה מדהימה אוספת אלייך -כל דיצריך ייטה ויאכל,,,,,,,,,,,, אין ספק שגם שם אוהבים אותך גמני צחקתי ממה שסיפרת יש לך תאורים חזותיים -חבל"ז למה הפקח שם לך דו"ח על כלב משוטט ? ליל מנוחה נ.ב.-כתבתי לך למטה ממש לפני הפרסומת השניה חטולית

קטעים... התמלאתי באנרגיות חיוביות וזה דווקא טוב.. שיהיה בוקר טוב לכן ולכולן אל תשכחו- הצחוק יפה לבריאות! יום בריא ומחוייך לכולם (: אוו!אוו!אוו! סמויה

תודה שהיית איתי בשיתוף הקשה הזה.. גם לאידה היקרה כמובן תודה על ההכלה. לפעמים אני לא מאמינה שאני רושמת דברים כאילה לפעמים אני פוחדת שאסור לי.. לפעמים אני לא יודעת איך "יאכלו" את זה איך זה יתפרש ואולי זה ט' גדול מידי שעלול לערער.. אבל כן זה עוזר מאוד! תודה על המקום הזה שמאפשר.. תודה ענקית,מכל ה-לב סמויה.

הלב שלי פתאום התמלא חיבה לכולכן. אתן באמת משהו. ואחרי חיבה בא עצב ואחרי עצב כאב גדול, ואחרי כאב דמעות- זאת הפרוצדורה. אז אני אפסיק עכשיו.

להרגיש שמקבלים ,אוהבים, כמו שאת להרגיש חיבה להרגיש שהלב נפתח... מעט משתחרר להרגיש רגשות נוספים רגשות דרך הדמעות מה עושים עם זה? לא תמיד יודעים? לקבל...להרגיש...להיות שם אנחנו איתך יקירה תתרגלי ..לאט לאט אידה

כל-כך מרגש..לשמוע.. אבל מדוע אחריי חיבה בא עצב כאב ודמעות? קשה לך להיקשר? עם כל זה זה כיף להיקשר זה ממלא ונותן אור בחיים שולחת חיוך (: סמויה

את שוב בורחת שוב מתקפלת כשאת מתחילה להרגיש את פוחדת להרגיש חיבה ? אנחנו לא עוזבות אותך חומד אל תברחי חטולית

מתישהו צריך לוותר על הפנטזיה הפנטזיה שתהיה אמא אמא שמחבקת ומבינה ומנחמת צריך ללמוד שזה כבר לא יהיה זה אבוד צריך להשלים עם התהום בנשמה עם הריקנות הזאת של אין אמא צריך לוותר http://anipsiuletbulu.files.wordpress.com/2009/12/empty-heart1.jpg דמעה

אבל, תמיד מותר לפנטז ולחלום זה מה שמחזיק אותנו שפויות..

אולי יותר ...לקבל... אולי לבנות אותה מבפנים... מחבקת אידה

מסכימה איתך לגמרי חומד ליל מנוחה

רק נכנסת להגיד שלום וזהו ? מה קורה יפתי התגעגעתי כנסי וספרי מה איתך חטולית

מצטרפת לחטולית..

אני נעה בין הקצוות ברגשות אני מפחדת שמצפים ממני לדברים שאני לא יכולה ואולי כן יכולה רק מפחדת לאכזב אם זה לא יצליח ואני עושה דברים שבעבר ראיתי שמובילים למקום אחד וכל פעם נופלת בפח של עצמי בתקווה שהפעם זה יהיה אחרת אי שפיות= לחזור על אותן טעויות ולצפות לתוצאה שונה אני צריכה לשנן תמשפט הזה טוב טוב אני מוותרת לעצמי בקטנות ומשלמת על זה בנפילה בהרגשה אני מבריזה מקבוצה אני מוצאת את עצמי לילה שלם כואבת בדידות אני עושה קומבינות כאלה ואחרות בסוף אני משקרת רק על עצמי ובכלל באתי לכתוב משהו אחר אני היום חושבת ללכת לקבוצה בעיר שלי ו.. זה אומר שיש סיכוי לראות שם חלק מההם... השימוש שלי התחיל אז בגיל 12 עם אותם "חברים" שלו איתו אני לא יודעת אם מישהו מהם בחר לעלות על ניקיון ואם כן? אני חושבת על זה שכמה כאלה פוגעים הם בעצם מכורים חלקם מכורים נקיים את חלקם אני אוהבת על הניקיון שלהם בלי לדעת מה הם עשו בעברם אבל את אלה ספציפית.. גם להם אני צריכה לסלוח? כי הם מכורים כמוני? גם אותם לחבק בסוף המפגש? גם להם להקשיב ולדעת שהם סובלים להבין אותם בא לי לצרוח אני לא יכולה להסביר את התחושה הזאת מי שבוחר להיות נקי אז צריך לסלוח לו אני רוצה שיסלחו לי על דברים שעשיתי אבל אני לא אנסתי רק את עצמי וכמה מכל אלה שיושבים איתי בקבוצות פגעו מינית באחרים אני לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי אני רק יודעת שאני מפחדת לפגוש אותם.. בעיקר כי שנים שברחתי ממנו וב 3שנים האחרונות יש לי שקט הוא הפסיק להטריד אותי ואם הוא יגלה שחזרתי לכאן ואם הוא יבוא שוב? כי מה השתנה? אני פה אז אפשר.. זה מה שתמיד קרה... ואולי אני מתגרה בו בגורל בזה שיורדת לקבוצה כאן ואולי הגיע הזמן להפסיק לברוח....

הרבה לבטים , שאלות קשות מרגישים שקשה לך להחליט מה נכון לעשות ומה לא לא נראה לי שאת גם משקרת לעצמך כי על כל שאלה שלך ישנה גם תשובה דווקא נראה לי שאת לוקחת את כל המצבים האפשריים בחשבון ובהחלט יש לך החלטות קשות לעשות מי כמוך שמכירה את כל הסיטואציות יכולה לענות ? רק את !! באמת נראה שאת צריכה לנקוט משנה זהירות את לא חושבת שתצליחי ? נכון , המעבר לא קל ולשוב לפגוש את אותם ,,,,,,,,,אלה שאולי לא מתאים לך כבר היום לפגוש מכל סיבה שלא תהיה מה מרגיש לך נכון לעשות ? אולי רק הפחד מכתיב לך ? ואולי באמת זה לא מתאים אין לך מקום אחר ללכת אליו לקבוצה שתרגישי יותר בטוח ? את מרגישה מוכנה לפגוש את,,,,,,,,, ולהתמודד אתו ? זה באמת הזמן עכשיו להתמודד ? לא רואה בזה בריחה רק נקיטת אמצעים לבטחון שלך למקום שלא טוב לך שם או אולי אפילו שעלול לסכן את כל מה שבנית בעמל רב -בהמון כאב שולחת חיבוק גדול מאמי תחשבי היטב -רק את מחליטה חטולית

האם הלכת בסוף לקבוצה אתמול? פגשת שם מישהו מהם? מקווה שלא... מקווה שהכול בסדר! תעדכני כשתוכלי... דואגת... שחף

תודה על הדאגה

מרגישה שחשיפת הסיפור קושרת אותי ושחיי מאבדים שליטה מקיאה בלי סוף עם בולמוסים נוראיים והגרון שלי כמוהו הלב זועקים לשמיים אולי ממנו (אלהים) שעצם עיניים תבוא הישועה לבד רות

אני קוראת אותך ואת הסבל שלך ו..תדעי לך שאני מאוד איתך.. אבל ממש קשה לי להגיב מעבר לכך כי יש מלא דברים שמציפים לי את הזיכרון וגם אני מקיאה ומקיאה רק בדרך אחרת. ולא..זה לא נגמר! שולחת לך חיבוק ושאני יוכל אז אני אתמוך יותר סליחה.

לא כל כך מבינה למה את מתכוונת אך מרגישה שאת נורא סובלת הקאות בולמוסים אייך הולך עם התרופות שקיבלת לאחרונה ? עושה רושם שלא ממש עוזר לך כי את במצוקה קשה את יכולה אולי לפרט יותר איתך תמיד חטולית

נכון ,התחלתי טיפול תרופתי - פריזמה כדור ביום בינתיים לא מרגישה איזה משהו דרמתי בהרגשה אך אני יודעת שזה לוקח זמן. לגבי ההקאות והבולמוסים ,לפעמים אני מרגישה שזה חלק ממני והצורך הזה להוציא את "התכולה" ממני גדול ממני וגם רוב הפעמים אין בולמוסים שיוצאים לפעמים מספיק מים העיקר להתנקות. אני יודעת שזה נשמע אידיוטי אבל זה המצב. די קשה לי ,לא תמיד מרגישה שייכת מושיטה יד אחת כדי למצוא את השניה והכל נופל ממני לא חשוב תודה בכל מיקרה

לפתוח סוד להרגיש חשופה פגיעה.. תחושה של איבוד שליטה אבל את עשית דבר גדול הגנת על עצמך על ילדייך את מלמדת אותם להיות אימצים כמוך למרות הפחד והכאב לא להשאר במקום שפוגעים בך!! חזקי את עצמך שלטי בהקאות את יודעת שאת יכולה... תחליטי ןתחזירי אלייך את השליטה איתך מחזקת אידה

חלאס רוצה חיים רגילים ומשעממים די

עלמה יקירתי מה יהיה הסוף ? מה את מחליטה שיהיה הסוף ? מה כתוב בתסריט שלך ? מה את מתכוונת לעשות בקשר להמשך רק כך תוכלי לדעת מה יהיה הסוף יקירתי , את הרי יודעת שאת היא זו היחידה שמחליטה אז מה את מחליטה ? חטולית

מהמחשבות כדי לא לחשוב כדי לא להתמודד

את צודקת הכנסי עצמך לשירה שיגרה של טיפול... שיגרה של עבודה שיגרה של תמיכה חברות אל תשארי לבד אנחנו כאן איתך אידה

את לא התכוונת באמת שאת מתנתקת מכאן נכון ? אז מה קורה איתך ? איפה את ? למה את לא כאן ??? את חסרה לי חטולית

לא ממש רוצה להפריע אבל כן.. רק רוצה לומר לך היי!

נעלמתי וחסרה לעצמי! רוצה להיות כמו לפני ,זה לא מסתדר לי לא שולטת בכלום. חוסר אונים מושלם (בניגוד למה שאי אלו אנשים חושבים) כל כך עצוב לי