פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אתמול ישבתי לבשל עד -3- לפנות בוקר כדי שלא יפול עלי היום כל הנטל , ומההההה ? רק עכשיו יושבת לנוח , בקושי ישנתי 3 שעות -מה זה עייפה ,,,,,, וכל זאת למה ? כי היום נסעתי עם בת דודתי וגיסתי ואבא של בת דודתי -לביקור משפחה - כל אחד מהם במצב גריאטרי אחר , אח של אבי עם אשתו בבית אבות לא עולה הרבה - רק 10,000 ש"ח לחודש -בלי קניה של יחידת הדיור , איזה גזלללל ,אחות של אבי בכלל חולת אלצהיימר - לא מזהה את אף אחד כמעט -למעט בת דודתי ולפעמים את בעלה , איזו מחלה אכזרית , הסתכלתי על האנשים היקרים האלה שחלקם כבר עברו את גיל 80 וחלקם על סף גיל ה-80 -והרגשתי גל כזה גדול של רחמים אני מחבקת אותם , מנשקת אותם - ולא יכולה להמנע מתמונות שעולות לי בראש -הקולות שלהם מהעבר מהדהדים לי בראש הריק שלי וממלאים אותו טיפין טיפין במילים כואבות ,מילים שהפלו (הפליה ) אותי לרעה משאר המשפחה - בגלל שאני הבת של-אמא שלי , הם המשפחה של אבא שלי , וכשהורי התגרשו -המשפחה שלו התגרשו גם ממני , תמונות כואבות מהילדות על התנקרות וניתוק עברו לי מול העיניים ואוטוטו-עמדו לרדת לי דמעות , המילים הצורבות שהעליבו את אמי ואותי -חרוטים שם עמוק בתוך זכרון שישן -עד היום ,,,,,,,,,,,,והיום כשאני מסתכלת על אותם אנשים -אותה משפחה שבעבר,,,,,,,,,לא יכולתי שלא לרחם עליהם ,ואז עולה לי פתאום המחשבה - מה הם היו עושים אם הם היו יודעים שמתוכם יצא הפוגע הראשון שלי -כשהייתי בת 3-4 שנים ??? עשיתי סוויצ' בראש ובמקום לדבר - רק חיבקתי את גיסתי , עם מי אני אלך להתחשבן היום ? למי אני יכולה בכלל לומר איזו מילה כזו או אחרת ? יאללללללה - חטולית דפדפי הלאה , לכי ותדעי אם היום זו לא היתה הפעם האחרונה שבכלל ראיתי אותם בחיים , ואחרי הכל -הם אינם אשמים,,,,,,,,,, רוצה לברך את כולן/ם לשבת נהדרת שבת מפנקת רגיעה ושלווה או- לכל אחת/ד מה שמתאים,,,,,,,,,,, חטולית

שומעת את הכאב מבין המילים.. את העבר ששוב נכח היום בעוצמה גדולה את הטראומות את החוויה הכל כך קשה שהכניסו גם אותך לגירושין של הורייך כאילו יש לך חלק בזה כואב לי לקרא.. באמת שכואב.. על אותם אנשים חסרי מודעות.. אוף.. מצטערת שנאלצת לעבור את זה בתור ילדה וכיום המילים ..התמונות חקוקות אצלך עמוק בתוך הלב.. מקווה שאחרי שכתבת כאן ושיתפת את מרגישה טיפה הקלה .. אם המצב שאת מתארת שהם נמצאים באמת אין אם מי לדבר על מה שקרה בעבר.. אני מקווה שכיום את גם יודעת שאין בך טיפה של אשמה על ההתנהגות שלהם.. ואם כן, תגידי לי, אני אבוא "לנער" אותך מהאשמה שיש בך.. והנה אוטוטו שבת.. שבת מנוחה בובי שלי, מאחלת לך שבת שלום שלווה מנוחה מכל הבחינות (ואת יודעת למה אני מתכוונת) איתך תמיד תמיד!! בובעע

אין לי שום רגשות אשמה !!!!!!! וכן , יותר קל לי עכשיו תודה שאת תמיד איתי אוהבת -חטולית

חטלטולית, איזו גדולה מצידך ללכת לבקר את אותם אנשים (שהיום חולים ומבוגרים)! אותם אנשים שפגעו בך בילדותך ועוד בתוך הגירושין הטראומטיים וגם ניתקו איתך את הקשר. אני כל כך מבינה איזה תחושות קשות וכואבות עוברות לך בלב. וכילדה בטח תחושות נידוי ותחושות של מחיקה עצמית עקב הניתוק הטראומטי (על לא עוול בכפך) שזה הרגשה שאני לא מאחלת אותה לאף אחד. אנשים יכולים להיות כ"כ טפשים! כ"כ קרים! ועם זאת -זה החיים.. בכל אופן- חטלטולית יקרה אני מקווה שהצלחת להתגבר על התחושות הקשות ושאת מבלה לך עכשיו עם האנשים היקרים לך מכל- עם משפחתך.. וגם איתנו!! כן?.. להתראות במוצ"ש יקרה אוהבת, סמויה

הצלחתי להתגבר -כך נראה לי למרות שבמשך השבת עדיין חשבתי על הדודים החולים שלי אני יודעת שהם אינם אשמים כך שלא אליהם אני יכולה להפנות את הרגשות הקשים שהתעוררו מהפגיעה אך כן כואבת את הניתוק שחוויתי משום שזה -כאלו שהם התגרשו ממני כמשפחה ,,,,,,,,,,,,, ושבת עברה-סבבה וכן בהחלט גם איתכן !!! אתן הכתובת הראשונה שאני פונה אליה תמיד שבוע טוב יפתי חטולית

מצליחה למצוא מקום חם בלב בשביל כל יצור חיי גם אם האנשים החולים האלה נידו אותך בעבר עדיין באה לבקר, מחבקת, מנשקת.... רגשות מנוגדים, מבלבלים החום, הרחמים, הכאב על העבר הכל שם, הכל מציף.... הלוואי והחיים לא היו אמורים להיות מורכבים ומסובכים כל כך הלוואי והכל היה רק טוב ורגוע.... מחבקת אותך בחום חטלתולית אהובה ומאחלת לך שבוע נעים ורגוע שחף

תודה לך יקירתי אכן עושה מאמצים גדולים חייבת לנסות לפחות להתעלות מעל,,,,,,,,, אחרת תמיד אשאר תקועה בבור עמוק ושחור משחור ולעולם לא אפסיק להיות מדוכאת שולחת חיבוק אוהב גם לך ושבוע נפלא גם לך חטולית

כיוון שאני יחסית חדשה כאן בפורום ובכלל... לעיתים קשה ומאוד לומר ולהתבטא כל כך קשה עלי התקופה האחרונה וכמעט שאינני מסוגלת להכיל את כל המשמעויות הנילוות לכך. מוצאת את עצמי במצבים לא נעימים בתגובות קשות מאוד לטריגרים שונים ומשונים שפעם לפני שידעתי לא חשבתי ולו ורגע להתנהג כך התגובה של היום היתה קיצונית במיוחד בהתרחשותה ועל כך אני מאוד מאוד כואבת,כועסת,עצובה ו...... לא יכולה לבכות ואו להביעה מה אני מרגישה ומה הרצון האמיתי שלי בעקבות מה שקרה רואה אתכן את מרביתכן ביכולת הביטוי שלכן ביכולת שלכן לחייך לצחוק ואילו אני לא יכולה אפילו לדבר ולהגיד שכל כך חרה לי שכל כך אני רוצה להיות בסדר ושכל כך אני רוצה............חיבוק? ולא יכולה רואה את התייחסותכן האחת לשניה כאן בפורום ורוצה נורא נורא להיות חלק ולא יכולה ומרגישה חרה עם זה מצטערת שהילאיתי אתכן כשהתחלתי לכתוב החלטתי שהפעם אני לא מוחקת ואם זה נראה קצת שטותי אולי זאת אני וזהו לילה מחבק לכולכן

יקרה!!!!!!!! כל כך שמחה שלא מחקת ששלחת עוד צעד בשביל לא למחוק אותך.. תגובות לטריגרים- מוכר.. וממליצה לך שבשלב זה אל תכנסי להודעות קשות כדי לשמור עלייך.. ואל תשפטי את עצמך על כך שאת לא יכולה כרגע תני לזה את המקום שלו.. יכולה לאמר לך שיש לי ימים שאני לא קוראת אף טריגר כי לא יכולה ולא מסוגלת ויש ימים שאין לי מילים למול הכאב של האחר, אפילו שזה לא טריגר ויש ימים שאני לא מצליחה להשתלט על עצמי והמילים שלי אליכם זורמות בלי להרגיש.. וזה גם מפריע לי של אין לי מה לאמר.. ואין מילות חכמה כאלה .. אבל לאט לאט אני לומדת לקבל את זה שזה מה יש וזה מה שיש לי להציע כרגע.. וזה בסדר במקום הזה מקבלים הכל.. גם את השתיקות וגם את זה שאם כרגע את צריכה להיתמך ולא לתמוך זה בסדר.. אל תרגישי חרא עם עצמך.. גם ככה את סוחבת על גבך סיפור חיים קשה רוצה חיבוק? חיבוק וירטואלי אומנם.. אבל מכל הלב- בדרכו אלייך יקרה! ושוב, שמחה שכתבת שלא מחקת ושלמרות שקשה לך לבטא את עצמך עשית זאת כאן.. בצורה הטובה ביותר.. שוב חיבוק וליל מנוחה אני.

מרומי -חומד זה בדיוק כמו שאמרת את עדיין חדשה כאן אולי בכלל חדשה באיזה שהו פורום למה את נלחצת ? ישנן כאן ותיקות כמובן -שהן כבר מיומנות בתמיכה וישנן גם חדשות כל אחת מגיבה או לא מגיבה כפי יכולתה ואת לגמרי מוזמנת לכתוב ש-חרה לך לגמרי ושאת זקוקה לחיבוק וירטואלי בלי לחשוב פעמים מתוקה שלי , אולי לא שמת לב אבל את כבר חלק מהפורום !!! אל תצטערי -אין לך על מה כשתהי מוכנה לכתוב ,,,,,,,,,,מה שזה לא יהיה זה כבר יצא לך החוצה בלי להרגיש כמו שכתבת כעת מה רע בהודעה הזו שלך ? להפך -אני מרגישה שזו יכולה בהחלט להיות מה שנקרה יריית פתיחה נהדרת לא כתבת שום דבר שטותי -מבטיחה לך !! שמחה מאוד שלא מחקת - תמשישי ככה תראי שהתחלת משתי שורות לא ברורות לחלוטין וכעת את מבטאת את עצמך בבהירות אל תקחי את זה קשה ובטח שלא ללב ולאט לאט תראי שדברים מסתדרים להם במקומם הראוי שולחת בחזרה חיבוקים מלר החופן תני לעצמך זמן-והזדמנות חטולית

את חלק, באמת חלק! את כותבת ומשתפת והנה בימים האחרונים גם מצליחה לשתף הרבה יותר מצליחה להרגיש את זה? וגם אם את כותבת מעט קולך עדיין נשמע! ואנחנו כאן איתך שומעות אותך ומנסות להקל ולו בעט על הרגשתך הקשה האם החיבוק הוירטואלי מאיים קצת פחות האמיתי? אפשר לשלוח לך אחד? כזה עדין ומרגיע.... שחף

עוד שניה ואנחנו בסופ"ש.. מנוחה לגוף! לנפש-לא ככ.. אשמח אם תצטרפו אליי ברשימת דברים טובים שקרו לכם השבוע.. (ההשתתפות -לא חובה!) אתחיל : * נסעתי מירושלים למרכז.. מה שלא הצלחתי אפ'פעם לעשות התגברתי על הפחד מנסיעות ארוכות\מללכת לאיבוד.. עשיתי זאת, ולא רק אני הייתי גאה בעצמי.. * שרפתי תמונה של המניאק.. עשיתי מאין טקס שריפה. מלבד הפרצוף המכוער שלו, זרקתי למדורה גם קצת אשמה.. -ק-צ-ת! וגם את הרצון למות. . (אהמ..אהמ..) *בגן הילדים בו אני עובדת הבחנתי במטפלת שלא ממש מתייחסת יפה לילד-ולא היא לא מרביצה- שיתפתי את העוזרת טבחית של הגן, היא אמרה שהיא יודעת מזה אבל עדיף לשתוק. לשתוק? אני? אין מצב! אם כמה שהיה לי קשה לדווח כי זה פרנסה של בנא' ידעתי שבראש ובראשונה הילד הוא זה שחשוב כאן מי שלא יכול לדבר-אני אהיה הפה שלו.. וכך עשיתי ונגולה אבן מליבי.. זהו.. אוהבת את כולכםם אני.

א. לנסוע מי-ם למרכז... וואוו!!!!!!! ענקי! את לא מבינה איך אני מזדהה איתך בקטע!! ב. טקס השריפה- אני שמחה שזה לקח ממך קצת רגשות אשם אני רוצה שוב לומר לך יקרה שאת אף פעם לא היית אשמה בכלום!! אין לך מושג כמה אני איתך וכמה אני לא יכולה לראות בך פוגעת משום סוג! גם אם.. את היית ילדה ...את היית זקוקה לטיפול בגלל העוות הזה שנכפה עלייך. כמה את מודעת שזה לא היה בסדר.. כמה רגשות אשם.. כמה את לא היית אשמה!! כואב לי שאת פוגעת בעצמך.וזה שפגע.. ממשיך בחייו כאילו לא כלום (מדהים איך הם עושים את זה ואילו הקורבן משלם את המחיר- כ"כ מכעיס..) ג. בובית!! לא ידעתי שאת עובדת בגן!! וואי בטח איזה מטפלת חמה את.. אני בטוחה שהילדים משתגעים עלייך וממש מעשה נעלה שדיברת בשם אותו ילד.. נכון אמנם ההיא לא הרביצה אבל יש עוד דרכים לפגוע בלב כ"כ קטן של ילד חסר-אונים. גם שלילת אהבה או נתינת יחס לא ראוי זה גם יכול להשאיר צלקות.. טוב בובית, אני רוצה לכתוב לך למטה בהקשר של השחזור (זה משהו קצת קשה אבל אני בטוחה שנתגבר..) אוהבת, סמויה

תודה על הפידבקים.. ועניתי לך בשרשור למטה ובהחלט שנתגבר על כך.. ביחד, אפ'פעם לא לבד! ומה איתך? יש נקודות אור לשבוע שחלף? אשמח לשמוע יקרה.. תנסי.. למרות שיודעת שקשה למצא.. אבל אפילו הנקודות כוח הכי קטנות, נותנות המונים של כוחות חיבוק של לילה טוב

מל-כה! פגשתי היום איש שחוץ מהילדים שלו יש לו עוד בית ילדים, 13 מאומצים שהוא מגדל את כולם עד גיל צבא. ריגש אותי בלי שהתכוון אפילו. אני מאוד בעד אימוץ, יש הרבה שצריכים מסגרת משפחתית, ואין להם..

איזה מדהים לשמוע שיש לו בית ילדים.. הלוואי עליי.. חלום! ותודה ששיתפת אותי.. ומה איתך? יש נקודות אור לשבוע שעומד להסתיים? ומה שכתבתי לסמויה בקשר לנקודות אור תקף גם אלייך.. אשמח לשמוע ליל מנוחההההה.. איתך

היכן את? דואגת.. מחכה לסימן חיים ממך..

אכן יש לך כמה דברים טובים של נקודות אור ולפהי שאכתוב - מוכרחה לומר לך שאני גאה בך עד מעל הראש !!! בואי נראה-נקודות אור,,,,,,,,, שתי נקודות אור ראשונות הן הימים שאספי שלי היה אצלי מה עוד ?וואלה לא זוכרת אז יתכן שהיה ויתכן ששכחתי שהיה ח-ח-ח-ח אם אזכר אז אכנס להוסיףףףףף ליל מנוחה בובית יפה שלי

איזה כיף כמה כוחות הילדודס הזה נותנים לא ייאמן.. תודה ששיתפת

של דברים טובים אבל השבוע יש לי רק דבר אחד לכתוב: חשבתי לא ללכת לקבוצה של יום רביעי אבל בסוף הלכתי ודיברתי ומרגישה טוב עם זה שהלכתי בובונת, את ממש ענקית! כל הכבוד על הנסיעה למרכז!!! כמה שנים פחדת... ועשית את זה כמו גדולה! :) ולעניניי הטקסים.... טקסים זה דבר מאוד עוצמתי הם יכולים לתת המון כוח לעזור לשנות תפיסות ישנות יש להם אפקט טיפולי ומרפא עצום ודבר אחרון חביב - איזה מזל יש לילדון הזה שיש לו אותך! שאת דואגת לו ומגנה עליו... אין עלייך! שבת שלום שחף

שסבתא שלי באה לבקר אותי.. והיא חיבקה אותי פיסית-ובמילים והיא בירכה אותי וכל פינה בבית.. ו..שכחתי לספר שגם שהיא הייתה אצלי אז היא התחילה להרעיף עליי כל מיני כמו שאומרים לילדה קטנה.. למשל אמא שלי מתחילה לספר על התינוקות החדשות שנולדו במשפחה. אז סבתא אומרת בקול ובנחרצות גידלתי וראיתי את כל התינוקות אבל.. תינוקת כמו ..(אני) לא הייתה וגם לא תהיה!" "תינוקת מיוחדת..!" וכל מיני. וזה לא בשביל להשוויץ ככה סבתא רואה אותי. עד עכשיו אני מרגישה את האנרגיות הטובות שלה בכל מקום כאן.. ו..קרה דבר מעניין שכנה שלי אתמול "התחרפנה" נכנסובישלה לי סירים לשבת כי הייתי נורא עייפה ומפוזרת. נראה לי זה הברכות של סבתא.. כי גם אחרייי שהיא ייתה אצלי היא עד עכשיו (לפי אמא) לא מפסיקה לספר ולשבח אותי וגם איזה כיף היה אצלי וכל מיני דברים טובים. ופתאום היא עשתה תיאבון לכולם במשפחה להתעניין בי. ו..גם זוכריש שסיפרתי לכם על דודה שלי שחשבתי שהיא חברה וסיפרתי לה על.. והיא הגיבה אליי מזה מגעיל? אז היא פתאום מנסה ליצור איתי קשר והיא אמרה לאמא שלי שהיא לא מבינה מה קרה לה איתי ובזמן האחרון היא כל הזמן חושבת עליי! והיא רוצה לבוא אליי.. וזאת בעקבות הביקור של סבתא וכל מה שהיא סיפרה עליי אחריי הביקור.יש לי סבתא חכמה! שכנראה הרגישה את הבדידות שלי בתוך המשפחה. סבתא שרואה את האמת מעבר למסכות. וזה קורה לה עכשיו לעת זקנה כי שהיא הייתה יותר צעירה היא הייתה עסקה מידיי ועכשיו היא כ"כ מרגישה אותי ואת האמת מתחת לפני השטח. והיא באה אליי בדיוק למטרה הזאת! וגם לברך אותי. אז אני שולחת ברכות לכולם ואנרגיות טובות ושבת שלום והכל טוב..לכולנו.. אני מפזרת קצת כאן מאבקת הקסמים של סבתא שלי שתהיה בריאה ושתזכה לחיים ארוכים..

ומחה שהלכת לקבוצה ביום ד' ופרקת מעלייך.. אה, וגם שירשרתי לך למטה רציתי לכתוב אתמול אבל נרדמתי על הספה אחרי ארוחת ערב ושכולם הלכו לישון.. עייפות מצטברת של השבוע.. אז יהיה לך שבת שלום מלא אור אוהבת, סמויה

שוב זיכרון שמציף- שכבר כתבתי עליו אבל רוצה לכסות עוד פינות בסיפור הזה. סליחה שזה שוב חוזר בעקבות מה שכתבתי לשחפונת על כך שאמא שלי עיוורת לגביי גם לגביי המקרה עם ההוא שבדרך לגן..שזה סתם שולי.. וגם בגלל שהעזתי לצפות בפרק מוקלט של התכנית "מה אתם הייתם עושים" השבוע שבה ביימו סיטואציה של ילדה שהולכת עם... פה זה היה מבויים. אבל מה עובר לילדה בת חמש בראש: דבר ראשון הילדה בכלל לא מבינה כלום. היא רק רוצה לראות את מה שהובטח לה. בובות או סוכריות. היא מסכימה ללכת בלי לחשוד בכלום. וגם שהוא אמר לי לשכב על הדשא צייתתי גם אם זה היה נראה לי משונה. עדיין, אין מספיק הבנה בשביל להתנגד. או להבין בכלל שמשהו לא בסדר! גם אם היד נשלחת לרוכסן.. גם שהוא ברח אז הצטערתי שאין בובות..): למרבה המזל,כלום לא קרה (שכנה צעקה) ובכל זאת, בסופו של דבר זאת הייתה חווייה מפחידה מאוד ובכלל לא פשוטה גם אם כלום במזל גדול לא קרה. בכל זאת, הלכתי עם.. אם השכנה לא הייתה רואה.. אז לא הבנתי אבל בסופו של דבר, עם הזמן התמונה על כל חלקיה נצרבו בתודעה. ונשמרו אי שם באיזה מגירה. רק עכשיו יש לי אומץ לנער ממנה עוד אבק.. כל מה שאני זוכרת זה אדם נטול פנים. לא זוכרת את פניו! אלא רק: בדרך לגן אדם הולך אחריי, מבטיח לי בובות בדשא של המועדון שריק מאדם, שוכבת,יד נשלחת לרוכסן , שכנה צועקת ונעליים (שלו) שרצות. רק כאשר הוא ברח הסתכלתי (בלי מודעות כמובן) על הנעליים שלו. הצבע, הסוג אז לא היו הרבה סוגים של נעליים והיה גם אדידס בצבע כחול לבן או אולי בטח חיקוי.. פרט שזכרתי (עד היום אני זוכרת את תמונת הנעליים שלו) כי כשהוא החל לרוץ זה הסב את תשומת ליבי לנעליו הרצות. כנראה זה מה שגרם לי לזכור. והעדתי על זה. ואני מקווה שפרט זה הוא מה שהוביל ללכידתו כי אז זה נותן לי כוח בתוך הסיטואציה הזאת.. לפחות משהו.. אחריי שהכל נגמר הלכתי כרגיל לגן בלי להבין שמשהו רע קרה וגם בסוף היום נתתי יד לאדם שחיכה לי בחוץ "אבא שלך" אמרו הבנות (מסתבר- שוטר סמוי.) וככה בתמימות נתתי גם לו יד והלכתי איתי לבית שלי ורק אחריי שהוא הלך אמא החלה להעצבן ולקלל (אותי) למה הלכתי עם זר.. אז הבנתי שמשהו רע קרה שזה הדבר שבדרך לגן ורגשות אשם - למה הלכתי איתו??? אמא כועסת-ילדה רעה עשתה משהו-רע.. טוב, ההמשך ידוע.. המשטרה,העדות וכל זה רק שאני זוכרת עוד משו זה שהבת של שכנה של סבתא שלי ניסתה לחקור אותי מי זה היה ואיך הוא נראה ואני נזכרת שהיא נתנה לי דף לבן לנסות לצייר וכל מה שציירתי זה מחסניות של כדורים.. אח של אמא היה אז חייל והיה לו כזה דבר שמאוד סקרן אותי! אז זה מה שציירתי לה וגם אני זוכרת את השיחה שאמרתי שאיש אחד בא לגן וניסה להיכנס בלי רשות אבל הוא היה שיכור ואני (בשיא גבורתי) פשוט העפתי אותו כמו בלון בחזרה אל מעבר לגדר. הוא היה שיכור ואני שהייתי יותר חזקה ממנו כמובן, כי הוא היה איש שיכור מתנדנד אז העפתי אותו אל מעבר לגדר במכה! זה היה ניסיון לפיצוי על החוסר אונים והחוסר שליטה שהיה במציאות. ככה כילדה ניסיתי לפתור את זה. "שניצחתי אותו במכה אחת" ידעתי שאני משקרת לאישה וידעתי שהיא לא מאמינה לי וידעתי את המציאות פשוט כילדה זה זה כאב לי נורא ולא יכולתי להתמודד עם זה אז המצאתי לה את הסיפור על האיש השיכור כי לא יכולתי לבטא באמת את הכאב שנגרם לי שהאמנתי לאיש אחד שרצה לפגוע בי. והרגשתי כ"כ אשמה! זאת האמת הערומה.

סמויונת הזיכרונות האלה שלא נותנים מנוח שהולכים ומתחדדים זיכרונות קשים וכואבים אמא שלא מבינה, כועסת - עלייך ולא על מי שניצל - האשם האמיתי במקום לנחם ולתמוך בך והניסיון של הילדה הקטנה לדמיין שהיא חזקה ויכולה להגן על עצמה כי בתחושה שלה אף אחד אחר לא מגן כי אמא לא מגנה ורק כועסת ומאשימה מציאות כואבת ולא הוגנת זיכרונות כואבים.... שולחת חיבוק מנחם, תומך ומגן לסמויה הקטנה ולסמויה הגדולה אותו חיבוק שהיה אמור לבוא אז מאמא שלך ולא הגיע.... אז הוא מגיע עכשיו ממני אומנם באיחור של הרבה שנים.... אבל הוא כאן, חיי וקיים! שחף

בפגעת בנק' מרכזית בחיי- בעיקר בהקשר של הסיפור האחרון עם ההוא בדרך לגן.. כמה פרטים, כמה שחזורים וניתוחים אבל עדיין הדבר העיקרי חסר ה-חיבוק אותו מעולם לא קיבלתי מאימי ילד נפצע מקבל שריטה בברך רץ מייד לאמא לבכות אמא מנחמת מלטפת מנשקת את הפצעים גם אם זה רק שריטה קטנה. ופה? מישהו כמעט ( ) את *הבת היקרה שלה* לא קיבלתי שום חיבוק שום אהדה שום דאגה שום חיבה אני האשמה ואיך אפשר היה להאשים ילדה כה קטנה? אמנם הייתי ילדה "בוגרת", יודעת לטפל, להיות אחראית אבל עדיין משהו חסר בהבנה. אולי אמא לא הבינה את זה.. חשבה שזה בכוונה. אכן מציאות אכזרית וכואבת שהובילה אותי "לחיות רחוק" כנטע זר במשפחתי. ומשפחתי תעיד על כך ש.. (אני) תמיד הייתי כזרה גמורה בתוך חיי המשפחה. לא משלהם. גם על זה ביקורת, גם על זה אשמה. שחפונת יקרה.. תודה על החיבוק שלך , על אותו חיבוק יקר שמעולם לא הגיע מאמי . כל-כך יפה מצידך להקדיש לי אותו כמה רגיש מצידך כמה יפה.. תודה.. סמויה

קוראת וכואבת איתך על מה שנאלצת לעבור .. על האשמה על הכעס שלי אמא בך ולא במי שצריך.. ככ מוכר.. אין לי הרבה מה לאמר כרגע רק שאיתך.. ושקראתי את הכאב שיוצא ממך.. שמזדהה בכמה דברים וששולחת חיבוק.. ((((סמויה))))

אבל אני מרגישה איתך.. שאני יכולה לשתף. אז ככה. אמול בלילה אחרי ה*שחזור* הלכתי לישון למטה לבד על הספה(של שתיים) אני מתכרבלת שם עם שמיכה וכיף לי. בתקופות מסויימות שדברים צפים לי וכל זה אז אני ישנה בה ובעלי..ובכן.. הוא נותן לי ספייס ולא שואל שאלות. הוא יודע שאני אוהבת את הספה... אז ככה ירדתי לי , התינוקי בלול לידי ואני חושבת..איזה כיף להתכרבל על הספה איזה שינה מדהימה בטח תהיה לי.. עוצמת עיניים. ולפתע מרגישה שאני לא יכולה לזוז, משותקת עם זרם חשמל כואב ברמות קשות בגוף וזה כאב מוזר שאי אפשר לתאר זרם חשמלי חזק.. וואט דה פאק? מנסה לזוז מהמצב הזה ואי אפשר. הלב דופק בפראות.. הרגשה מפחידה ותוך כדי שאני לא יכולה לזוז וכואב לי פיסית ברמות בכל הגוף פתאום חולמת עלייך ועל ה*פוגע* שלך שאני רואה אותו כביכול.וזה היה חלום בלהה. זה כנראה נכנס לי לללב ולתת מודע ברמות קשות. והערתי את עצמי בכוח מהחלום הזה ומהשיתוק המפחיד הזה. שמתי את כל הכוח בשביל להזיז איזה איבר. וואי אני מזה מצטערת זה בכלל לא באשמתך פשוט אולי כל זה קרה בגלל השחזור כנראה קילפתי מעליי עוד מסיכה והלכתי לישון חשופה אולי השחזורים האילו לא עושים לי טוב אולי זה אסור מה שאני עושה אוליהסרתי מעליי מסכה שלא הייתי צריכה. אולי אני צריכה להשאיר את המסכות אולי אני מתחילה להגיע למקומות של "אין כניסה" מצטערת שככה חלמתי עלייך וזה בכלל לא משנה לי את הרגשתי כלפייך!!!מקווה שאת לא כועסת עליי. אני רק רציתי לשתף אותך. וחצמזה באותו לילה מפחיד נכנסו לי עוד כמה חלומות מפחידים אז פשוט בסוף נשארתי ערה וזהו. אבל היום היה לי אחלה יום ותפקדתי אותו מצויין והספקתי מלא דברים.. זה לא מפריע לי ביום. וזה יעבור.. אז סליחה בובית שככה חלמתי את זה זה אולי מתוך הזדהות איתך אולי לקחתי את זה קשה..

כל כך הרבה כאב המון רגשות אשמה על לא עוול בכפך ולא עוול בכפותייך הקטנות של אותה סמויה בת 5 נכון שנורא כואב שאין אמא שמחבקת וסופגת את כאבי הגדילה והצמיחה שלנו כילדים אני מאמינה שאמך עשתה מה שיכלה ומה שהבינה לנכון גם היא לא עשתה נכון גם וגם אם לא הבינה לנכון את המצב לאשורו , לפעמים הורים אינם מסוגלים באמת " לראות " את מה שמונח להם ממש מתחת לאף לא כי אינם רוצים , אלה כי החיים שלהם היו קשים מאוד ומורכבים מאוד , וכל מה שהעסיק אותם זה לעבוד ולהביא הביתה אוכל לילדים ,כן , כך הדברים התנהלו פעם יכול מאוד להיות גם שאימך אולי מעולם לא חוותה מחוות של חום מאמא שלה , או שלא קיבלה ממנה את אותה נשיקה אחרי שהיא נפלה ,יתכן וכל מה שאימך קיבלה היה-למעשה כלום וזה מה שהיה לה לתת , מי שלא מקבל גם לא לומד לתת היא עברה חוויות מאוד טראומטיות בעצמה -וכנראה שנאלצה להתמודד איתם בעצמה , זה הפך אותה אולי לאשה קשה יום , לאשה שלא יודעת להפגין חום ואהבה ,וזה בדיוק מה שהיה חסר לך ,לגבי מה שעבר עלייך -מאוד כואב לקרא את מסכת השתלשלות שעברת , ושוב זה חוזר אל אימך ואל כל מה שכבר כתבי לך כאן ,הורים לפעמים מגיבים בכעס כלפי הילדים שלהם רק מתוך זה שאינם מסוגלים לפתור את הבעיה שהילד מעלה , הפחד והתסכול עושים את שלהם , מחבקת אותכן שתיכן המקסימות -את וקטנטונת בהמון חום ואהבה חטולית

נמאס נמאס נמאס נמאס נמאס נמאס כבר אמרתי???????????? אין לי כוח לנשום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! דמעה

דמעה יקרה עוד מעט... עוד קצת.... תחשבי חיובי הכל יהיה לטובה מחזיקה אצבעות אידה

אני איתך הכל יהיה בסדר הכל יסתדר את תראי! מבינה שעכשיו קשה.... שולחת חיבוק (אומנם וירטואלי, אבל הכי אמיתי שיש!) שחף

לא יודעת מה לומר לך רק שאני כאן איתך חטולית

בוקר טוב.. לא ראיתכן עדיין מה שלומכן?? בובי.. "אל תבואי לי בחלום..." זה תקוע לי בראש. אממ.. זה היה כל כך גרוע?? מצטערת לא התכוונתי להפריע לך בחלום. ז"א ש.. "שלום, שלום ואל תבואי לי בחלום?" כאילו- גם בחלום וגם בחיים? את יודעת מה הכוונה.. את יכולה להגיד לי חופשי! אני לא יפריע יותר.. אני יודעת שאני.. (לא משנה, עזבי. ) חטלטולית... מה שלומך הבוקר?? עדיין ישנה? האמת, רציתי לכתוב אתמול משהו אבל נמרחתי על הספה וכל רגע אני אומרת אני אקום ואכין קפה וככה נרדמתי עליה עם הנעליים והבגדים עד לפנות בוקר שקמתי להאכיל את הממתקי שלי. עכשיו הוא ישני... ואני עדיין עייפה מאתמול. פיסית עייפה עייפה עייפה עכשיו הקפה של בוקר העיר אותי.. אז בוקר טוב לכולן ובוקר טוב אידה יקרה! הרבה אור שמש לכולנו.. סמויה

סמויונת מתוקה למען האמת לא ישנתי מה שכן עדיין הייתי ישנונית עם כוס נס קפה וסיגריה חכיתי לטל' מבעלי כדי לצאת לקניות ואת יפתי מה רצית לכתוב אתמול -לפני שנרדמת ? את עדיין יכולה לכתוב ,,,,,,,את יודעת ואני כבר מאוד סקרנית לדעת מה רצית להגיד אוהבת לקרא כל מה שאת כותבת ותודה נשמה על ההודעה הזו ושוב יוצאת להשלמת קניות ולקחת את החיים שלי-אספי מהגן אז להתראות בנתיים חטולית

חמודה על מה שכתבת(: תודה שאת אוהבת לקרוא אותי.. האמת, לא היה לי משהו מיוחד לכתוב רק שהיגעתי והכל בסדר.. כוס-נס וסיגריה.. סתם מתוך דאגה לך.. אני מקווה שאת שומרת על הבריאות ולא מגזימה עם הסיגריות.. חשבת להפסיק? לא שאני מטיפה או משהו גמני עישנתי מלא.. בגלל זה אני אומרת לך מתוך דאגה ותדעי לך שעכשיו שאני בלי (כבר שנה) זה הרבה יותר טוב לי! יקירתי.. שמחה שאת מבלה אחה"צ עם המקסים הפרטי שלך.. כמה אושר זה נותן.. ובטח גם הוא מאושר שיש לו אותך.. המון חיבוקים.. ולהת' בנתיים, יקרה.. סמויה

ואמא שלי לא נתנה לי ללכת מרגישה כזה פיספוס! שעכשיו אני מחוץ לחוויה המשותפת שלכן.... :(

באמת היית חסרה והבנות שאלו אני..קצת התביישתי.. לא להרגיש נדחפת לעיניינייך אבל בהחלט היית חסרה! חזרתי למקומי "הקבוע", הבטוח. והמקום שלך..מולי היה ריק וחסר אבל שמחתי שראיתיך כאן בפורום היום. הכל בסדר.. ואגב, לגבי אמא - היא מנעה ממך? למה? יודעת בפגישה השנייה שהתכוונתי לנהוג לבד(לראשונה שלי הוא הביא אותי) בעלי פחד לתת לי לנהוג (בגלל שכנהגת אין לי ניסיון מחוץ לעיר פרט למקומות מסויימים או צרכי עבודה שבעיר הקרובה אבל בטח לא לאיזור המרכז!!) ולקח לי מלא זמן לשכנע הוא אמר שהוא פשוט פוחד לקחת אחריות! וש..הוא רוצה להתקשר לאמא שלי!! לשאול מה היא אומרת .. אם היא מרשה לי לנהוג למרכז או לא! ולא הסכמתי לזה ולא הרשתי את זה בשום אופן.. אז שחפונת, מה קרה עם אמא שלך שלא נתנה לך ללכת למקום שאת כל-כך זקוקה לו? ספרי..אם את רוצה.. אה ו..אני ובעלי מסתירים מאימי את העובדה שאני נוסעת לבית! אם היא תדע הלך עליי! גם היא לא הייתה מרשה לי דבר כזה בשום אופן! בואי נתחיל מזה שהיא בכלל עיוורת לגביי שאני בכלל נפגעת.. גם לגביי מה שהיא יודעת על הסיפור שבדרך לגן. מבחינתה זה סתם.. דבר שולי.. ו..לגבי החבר שלה וה(ז) מלמטה זה דברים שהיא לא יודעת! אז היא בטח תתחיל לבכות ולהתעצבן מה אני עושה במקום כזה ולמה אני שוב פעם מזיקה לעצמי ומה חסר לי בחיים. אולי חסר לי בורג.

לאאאא לא התכוונתי שזה יתפרש ככה.. דווקא עשית לי טוב שבאת לי בחלום.. לא התכוונתי לאמר לך באיזשהי דרך או לפגוע בך.. את עדיין לא מכירה אותי אבל כשתכירי תדעי שאם יש לי משו להגיד שלא נראה לי אז קודם כל לא אעשה את זה לעיני כולם ודבר שני אגיד בצורה הכי עדינה .. אבל את יכולה להסיר דאגה מליבך אני שמחה שנפגשנו שסוף סוף דיברנו.. ואני בהחלט אוהבת אותך.. באמת! נשתמע שבוע הבא.. שולחת חיבוקים!! אני.

שמחה שהרגעת אותי למה.. המשפט הזה הדהד לי בראש..שוב ושוב.. ובטח אמרת אותו בהומור ולא חלילה התכוונת לפגוע.. רק שלצערי לא תמיד אני מבינה כזה הומור.. וצריך להסביר לי לפעמים את הגבול בין..לבין אבל בכל אופן, אני לא שמרתי את הספק בבטן מתוך כך שאת חשובה לי! והקשר איתך חשוב לי! ושגם אני אוהבת אותך ודואגת לך.. ותדעי לך שאם זה היה מישו אחר לא הייתי נפתחת אליו הייתי מתביישת אפילו לשאול פשוט מתחפפת לי לפינה. עם המחשבות שלי.. אבל בגלל שאני מרגישה ביטחון איתך אז העזתי לשאול כזה דבר. ובכלל אני מרגישה ביטחון עם כל הבנות ששומעות ממני כל מיני דברים הן עדיין איתי (זה לא יאומן!) זה פשוט..אני לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה שמרשה לי להיות באמת אני. ורק איתכן אני באמת אני! וזה מה שכיף ב...מקום הזה.. שזה אולי האפקט שיש לזה.. אז, ביי בינתיים מתוקית, הליצנית הכי מקסימה! שמרי על עצמך.. (((((((((((((((((((((בובה))))))))))))))))))))))) סמויה

תודה על המילים סמויה... מה שלומך? הצלחת לנוח?? הינה עוד לילה למנוחה.. לילה טוב אידה

גם על השוקו הטעים (רק ששמה הוא הכי טעים, בבית אני בכלל לא שותה..) משקה האלים חחחחחחחח בהחלט עושה טוב וחמים.. ו.. כן..עייפות פיסית שכזאת.. שחזרתי איתה הביתה.. אבל הספקתי לנוח היטב..היטב ליל מנוחה גמלך אידה יקרה ליל-כוכבים מנצנצים לכולכן.. סמויה

היו לי כמה ימים קשים אחרי הטיפול של רופא השיניים. נראה לי שזה עובר ואני מתחילה לחזור לעצמי. נפגש.

שולחת חיבוק רגע לפי שסוגרת את המחשב ורצה... שחף

את ענקית! כל הכבוד על ההתגברות על הרגשות הקשים.. בסופו של דבר למרות הפחדים (הכל-כך מובנים) הנה עשית את זה הלכת לרופא שיניים היה לך קשה אח"כ עם עצמך התגברת ואת שוב איתנו. אוליי גם מחייכת? פשוט נפלא! ((((((((((((((((((((((((ת')))))))))))))))))))))))))) סמויה

שמחה לשמוע שאת מתחילה להתאושש ומרגישה טוב יותר כנסי כשתוכלי מחבקת ברכות חטולית

ת' יקרה את גדולה כל הכבוד!!!! את מתמודדת עם אחד האתגרים הגדולים! והכל בגבורה ואומץ רב! כל התמודדות כזו היא צעד ענק בתהליך הלא פשוט כלל שאת עוברת! חזקי ואמצי ואנחנו כאן בשבילך! אידה

ובאתי הביתה וכל מה שהמתין זה אפטיות וזילזול ואני הגבתי בהתאם נמאס לי

אפטיות וזילזול - תגובות כל כך פוגעות, כל כך מכאיבות! יוצרות הרגשה שלא רואים אותך, שלא מבינים ואולי אפילו מוחקים זה משאיר אותך כל כך בודדה ופגיעה וזה יוצר צורך טבעי להתגונן להגן על עצמך ואולי גם "להחזיר אש" על האלבון והכאב שנגרמו לך כך זה הרגיש לי מתוך מה שכתבת לא יודעת אם זה מתאים לך.... הייתי רוצה להציע לך לשתף קצת יותר במה שקרה כדי להישאר פחות לבד עם הדברים אך יודעת שזה קשה עבורך.... אז איך שירגיש לך.... כאן איתך שחף

כמה טוב שהגבת.. במקום לשמור את הדברים עמוק בתוכך ולהמשיך לכאוב מבפנים. לפעמים צריך להגיב.. רק ככה זה פותר את הבעיות.. שולחת לך חיבוק ((((((((((((((((((((((((מרום)))))))))))))))))))))) סמויה

"זה קרה " ואת הגבת לאפטיות והזלזול שהפגינו כלפיך , כל הכבוד גאה בך שלא שתקת אין לי ספק שמזמן כבר נמאס לך שולחת חיבוק על אומץ לב חטולית

מצטערת... ההתמודדות היא כל כך קשה... כל תגובה כל רמז לדחיה או זלזול יכול לקחת את האנרגיות הכל כך חשובות! להותיר אותך עם הרבה כאב ולבד הכל נעשה קשה יותר אנחנו כאן יקרה אל תשארי לבד איתך אידה

יודעת שתחושת הלבד שלי איומה מאין כמוה רציתי להפיגה מעט ופשוט לשמור על עצמי לא לפגוע בעצמי קיצונית ויעצו לי ללכת לטייל להיות בין אנשים להתעודד מעט. וקרה בדיוק ההיפך נבהלתי מנגיעה ובכיתי נורא וצעקתי וקרה מה שלא רציתי שיקרה הלכתי הביתה בבושת פנים ואפיל לבכות לא הייתי מסוגלת וכל כך כועסת על עצמי שכן שעכשיו הפגיעה העצמית ניראית לגיטימית לחלוטין ולוץ לי נורא בחזה והפנים כואבות לי ולא יודעת איך להירגע אני צועקת צורחת שמישהו יעזור לי יכריח אותי ויקח את זה ממני אבל אף אחד לא שומע לילה..........שיהיה

כמה שלא גירדתי, טיחתי צבעתי- יום אח"כ הם שוב מופיעים כאילו כלום. לא יודעת למה אולי רטיבות ואין לי חשק אפילו לפנות לבעלת הבית, אני לא יודעת כבר לפתור בעיות שקשורות בתקשורת עם האחר, לא רוצה תקשורות וככה מתעקבים המון ענינים פרוצדורלים נוספים והפסדים איומים וחשבונות שלא משולמים ומשכורות שלא מגיעות אלי ואני טובעת בתוך הסיד הלבן הזה ונראית כבר באמת כמו משהו מת. לא מישהו אלא משהו. במקום לבדוק מה קורה שם בפנים אני אשים איזה סתם טפט ארור ואכסה את כל השדים האלה. וככה בדיוק חיי נראים- טפט מקולף שמסתיר את הפתח לגיהינום. ואני מצטערת שלא הגבתי לכן בסוף צדף, שחף וחטולית. זה פשוט כבר היה יותר מדי בשבילי הגעתי לנקודת שבירה. הרגשתי איזשהי נזיפה קולקטיבית על חוסר ההתמודדות שלי על הנפנוף שלי במוות וכאילו איזה השמת האחריות שלי על הסביבה. וזה לא מה שהתכוונתי לומר. היו לי טענות נגד נטישת הסביבה ברגע שהטראומה ממש התרחשה, במצב הפניקה החרדתי הנורא שאתה רועד כולך ולא מבין מה קרה. העדר התיחסות לגסיסה הנפשית הזו להתפרקות הזו. אני אחזתי אנשים במצבים האלה. זה היה מצב חריג- פעם ראשונה בחיי באמת ביקשתי עזרה וקיבלתי אותה מאוחר הרבה יותר רק שקצת התייצבתי וגם כן בקושי. אבל מאוחר מדי משום שהטראומה כבר נחרצה בתוך המוח שלי וסמוך לידיעה שלא הושיטו לי יד. וזה מה שדרדר אותי מטה והעצים את הדחף הזה למות. זה יכל להיות מתון יותר עם תמיכה. ונפגעתי מהאמירה כאילו האובדנות שלי זה באשמתי שאם הייתי באמת רוצה הכל היה נראה אחרת. הרי כל חיי לא שכבתי במיטה שבועות רבים, לא התאשפזתי, לא לקחתי סמים או סיכנתי את עצמי למרות שזה היה הדחף המיידי שלי. למדתי מקצוע והרחבתי את הידע בתחומים שונים, הצלחתי מאוד בעבודה, התנדבתי, תרמתי המון לחברה ולסביבה- מה יכולתי לעשות יותר מזה? דחיתי את הקץ כל פעם מחדש אמרתי ננסה נאחז בציפורניים אולי הטוב עוד יגיע, פעלתי וניסיתי וניסיתי וניסיתי וניסיתי וניסיתי לעזזל כ"כ הרבה שנים ניסיתי והמשכתי למרות שלא היו בי שום כוחות. ולשמוע תגובה כזו שאני לא מתמודדת ובוחרת בדרך הקלה זה פוגע כ"כ. יש כאב שלא ניתן יותר לסבול ואני לא מסוגלת יותר לשאת לא מסוגלת יותר, לא מבינה איך אפשר להרים אותי איך אני יכולה להרים אותי אם אין כבר אותי? אין לי היכולות האלה לחיות להחזיק מעמד באמת עשיתי כל מה שיכולתי הגנתי על צאצאים מפני הבאתם לעולם הגנתי על בני זוג פוטנציאלים מתוך תחושה מוסרית שהם ימנעו ממני את המימוש של המשאלה הזו כי אני לא רוצה לפגוע בהם, שלא יכנסו למשוואה הזו. נשארתי לבד אבל נקיה מצפונית לא העברתי את הרע לאחר. אז אני לבד ואפילו לא יכולה לאמץ כלב או חתול מתוך אחריות כלפיהם כי מרגישה שאין לי עתיד וזה לא הוגן כלפיהם. אני רק רוצה להפסיק את הכאב הנורא הזה את הגיהינום שלא מפסיק אפילו לשניה אז בבקשה אל תבקרו אותי הדבר האחרון שעוד נותר לי בעולם הזה זה לפחות הזכות להביע את הכאב לפחות להוריד את הפלסטר הזה מהפה בלי שיבקרו אותי על כשלון מוסרי, על המילים הקשות. אין לי יותר תקווה ואני לא מנסה לסחוט מכם שום אהדה באמירה הזו. מבחינתי אני לבד ואפילו צל כבר אין לי, לא השתקפות אלא רק שקיפות. ואני יודעת שאני אדם טוב ורוצה למות כשאני עדיין טובה, רוצה למות בכבוד. ואני לא בטוחה כבר שאתם כאן בשבילי רוצות אותי פה אבל הכתיבה עצמה היא סוג של סם הרגעה אז גם זה בסדר. עצוב לי שאני כבר לא מבקשת יותר עזרה מאף אחד כי אני כבר באמת לא רוצה. עצוב לי על הבחורה הזו שלא הצליחה באמת לממש את עצמה בחיים האלה אבל אפשר להגיד גם שלאור התנאים הבלתי אפשריים האלה אני אולי אפילו סיפור הצלחה למרות שאני מרגישה כשלון גמור, ושוב הדמעות ושוב הדמעות ושוב הדמעות רק בזה אני מומחית גדולה איך הן נשפכות משתחררות בלי שליטה בכל רגע והן לא משחררות אף פעם רק מזכירות לי שיש עוד מלאי אינסופי שמחכה, יכולה אולי להיות בוכה מושתלת בהלוויות או בטקסים עגומים קצת להעלות את מפלס העצב להזכיר לאנשים שיש להם יכולת כזו שישתמשו בה יותר, אין לי יותר עיניים נמחקו לי העיניים יש לי רק דמעות בוכה בכל מקום ברחוב באוטובוס, בסופר בהרצאות ובחצרות המלכות. איפה עדיין לא בכיתי לא יודעת. שוב סליחה שאני פה. וממש לפני רגע עוד מישהי ניסתה להחזיר אותי בתשובה- יאוש מזמין נסיונות רבים כאלה ואני צריכה להדוף אותם בעדינות (אולי כבר מספיק עם העדינות) רוצה להאמין בי ולא בו. לא אהבתי את התסריט שהוא כתב לי. אבל בעצמי לא יודעת לכתוב שום תסריט מוצלח.

צר לי שכך את מרגישה עם מה שכתבנו/תי לך אני לא חושבת שמישהי מאיתנו התכוונה לנזוף בך או להאשים אותך אני בכל אופן בטוח שלא הדברים נכתבו מתוך ניסיון לעודד, לתת תקווה לגבי מה שכתבתי על הדיבור בנושא המוות כתבתי רק את מה שאני מרגישה וחושבת בדיוק כמו שאת כתבת את מה שאת מרגישה וחושבת זה טבעי שלאנשים שונים יהיו דעות שונות וזה לא אומר שאחד מהצדדים מאשים את השני או נוזף בשני אני מצטארת שכרגע לא יכולה לכתוב לך יותר פשוט חייבת להתארגן ולרוץ ללימודים שולחת חיבוק שחף

תודה אני יודעת שהתכוונת לטוב ולעודד אבל נורא בקלות אני מרגישה בשנה האחרונה מכל כיוון אצבע מאשימה על זה שעדיין לא הצלחתי להתאושש כאילו כעס כמה אפשר כמה אפשר כבר להיות חסר אונים תקופה כ"כ ארוכה ועוד מישהי שהיתה תמיד לוחמת אמיצה. אבל גם לוחמים נשברים בסוף שמשהו לא אוחז בהם כמו העץ שבגינה לידי לא עמד בזה, ניסיתי לקשור אותו למעקה לא הייתי מוכנה לקריסה הזו, הוא עדיין חי. מה שאולי היה קשה לי האמירה כאילו באובדנות שלי אני מפקידה אחריות על האחר. הסביבה הקרובה יודעת שאלו המחשבות שלי אבל לא ציינתי שום מועד ומקום רק תחושה. והרגשתי כאילו אין לי זכות אפילו להביע אותה שאסור לומר לי אפילו שרע לי כ"כ. בעצם אני מסכימה לגמרי- כמה כוחות ואמפתיה כבר יש לסביבה? אבל זה השאיר אותי מאוד לבד כי זה הפך אפילו את הזעקה שלי לבלתי לגיטימית. ושוב זו בעיקר הרגישות שלי וכל דבר אצלי הוא טריגר והאמון נורא שברירי ומתפורר בקלות בשנה הזו. ואני שוב מודה לך וסליחה שכעסתי.

קראתי אותך ואת הסימבוליות שלך על הקיר שלך שכמה שאת לא מסיידת אותו וצובעת הרטיבות מופיעה והקיר מתקלף ואז את שוב צובעת וחוזר חלילה אין לך חשק לפנות לבעלת הבית לסדר נזילה פנימית שמתרחשת.. מיתר יקרה, אולי את מבזבזת זמן מיותר בלסייד את הקיר מבחוץ מאשר לגלות את שורש הבעיה ולפתור אותה? הקיר שלך הוא ראי הנפש שלך- מה ייתן לך את הכוחות הנפשיים ללכת לבקש עזרה יסודית? לחפש את מקורות הבעיה שמרקיבים מבפנים זו אמנם קשה יותר מאשר סתם צבוע את הקיר "מלמעלה" הכי קל זה לצבוע מבחוץ את הקיר אבל מה? למחרת הרטיבות חוזרת ואיתה גם הדמעות..והייאוש. שולחת לך חיבוק ((((((((((((((((מיתר)))))))))))))))))))))))))) ואם לא תוותרי תגלי שניתן לסדר כל בעיה גם אם היא פנימיתגם אם מאוד קשה לגלות אם רוצים- הכל אפשרי רק צריך כוחות סבלנות וזמן..

אני כותבת לך ושוב הדמעות הארורות האלה מציפות את עיני למה לעזזל אני לא יכולה להיות פעם אחת חזקה ולהתאפק למה כל הסכרים האלה עולים על גדותיהם. פתאום חשבתי בעקבות מה שכתבת שאולי גם הקירות שלי בוכים ואף אחד מהדיירים כל השנים לא נתן לזה את הדעת פשוט טייח וסתם להם את הפה. וכ"כ הרבה דמעות היו שם ואף אחד לא שמע אותו לא חשב לרגע שצריך לעצור רגע ולבדוק מה קורה שם בפנים בתוך הצינורות הפנימיים. ואני תמיד רואה את הפנים בכל יצור חי, בכל יצור דומם, משהו קורה שם ואני רואה אותו מנסה לתת לכל חפץ אצלי בבית את המקום שלו שירגיש בו הכי נוח כי לכל אובייקט יש נשמה. אבל אני גם רואה את הפנים החרב שלי ומרגישה אותו ובגלל שמרגישה אותו כ"כ טוב יודעת שאין לו כבר תקנה. יודעת את עצמי יותר מדי טוב ולכן כבר לא חושבת שמישהו יוכל להפתיע אותי יותר. הסימבוליות עכשיו בתוך ההכרה היומיומית שלי כבר עולה על גדותיה ולכן הדמעות לא מפסיקות כי לכל דבר יש משמעות לגבי- כאילו כל העולם הופך לסימבול אחד גדול שממחיז לי את חיי הפנימיים העלובים. אוסף של הקשרים ואסוציאציות עגומות אודותי. כמו חלום שמפרשים אח"כ אבל אצלי זה כבר קורה בערות. ומשהו בנפש מאוד מתרחב מצד אחד כאילו כל העולם נכנס פנימה אבל מצד שני אני חושבת שכל זה אולי סתם מקרי ואני רק עושה הקשרים פתטיים כדי לצאת מהבידוד שלי מול העולם. את מוכנה לחבק שק דמעות דביק? אני כבר רק עננה מטפטפת לא יותר מזה. אי לא יודעת מאין יבוא כוחי לעזור לי, לבקש שיעזרו לי. שוב דמעות דמעות דמעות. תודה לך סמויה על נדיבות לבך.

אייך עולה בדעתך שאנחנו נוזפים בך ? ממש אבל ממש לאאאא התגובה שלי באה ממקום שרציתי לעודד אותך בלבד להראות לך שאני כן מאמינה בך ובכוחות שלך לנטוע בליבך כוח נפשי כדי שלא תתיאשי כדי שאולי תרגישי שאת לא לבד , שאנחנו כאן כדי לתמוך בך ולתת לך כוחות להמשך התמודדות להרים לך את המוראל אחרי הנפילה שלך -(יומולדת ) כמו להגיד-אני משתמשת במנוף להרים אותך יותר גבוהההה שתראי את הדברים גם ממקום טוב יותר חיובי יותר , ממקום שאולי אפילו קשה לך להתחבר אליו, שכן יש טוב ,אך בשום פנים ואופן לא נזיפה מה פתאום ? מצטערת נורא אם כך הרגיש לך מתנצלת מעומק ליבי שולחת חיבוקים רכים וחמים חטולית

הרגישות שלי בזמן האחרון הופכת כל רצף מילים לטריגר. אולי כי מצאתי במקום הזה כ"כ הרבה נחמה זה היה לי מכאיב. למען האמת לא חשבתי להשאר פה לא חשבתי שאצליח להשאר באיזה מקום כ"כ הרבה זמן ואז כשמשהו הוא משמעותי אז יש יותר סיכוי להפגע ואולי זאת הסיבה שאני לא נוטה להשאר זמו רב. היו פשוט כמה ביטויים שהיו לי קשים לשמיעה ואני יודעת שהכל בא מכוונות טובות פשוט המסנניים שלי לא עובדים כמו פעם. אני לא זוכרת כבר מה נאמר אבל כאילו כשנאמר לי 'אם אין אני לי מי לי'- אני פירשתי את זה- 'הסביבה לא חייבת לך כלום את צריכה לעזור לעצמך, אל תצפי מהסביבה שתעשה את זה בשבילך'. וזה נורא פגע כי זה נתן לי הרגשה שאסור לי לצפות שיעזרו לי כדי להתרומם אני צריכה לעשות את זה בעצמי. והייתי נורא מופתעת משתי סיבות: אחת כי באמת אין אני לי- אין אני שתעשה את זה כי אני כבר לא קיימת יותר בשביל עצמי אין לי תודעה יותר. ושתיים כי אני לא יודעת איך עושים את זה. לכן זה השאיר אותי חסרת אונים ופגועה כאילו גם אתם כבר נואשתם ואומרים לי את מה שכל העולם מנסה לומר לי כבר שנים- אין לך תקווה. כי מאיין יבוא עזרי אם אין שום קולטן אחד אצלי שיכול להסתייע? מאיפה יהיו לי כוחות? בשביל לצאת מהתהום צריך איזשהו פרור אמביציה ואין לי. אני צריכה מישהו שילחם בשבילי כי חיי אינם חשובים לי יותר אי לא מצליחה לגייס כוחות מבפנים אני לא יודעת במה להתלות יותר, במה להאחז ולא מתוך איזו בכיינות ילדותית. אבל אני לא מאמינה כבר באף אחד לכן אין סיכוי לאף אחד גם שילחם עבורי. אני באמת לא יודעת מה לעשות חטולית אבדה לי דרכי ואני גרועה בניווטים. אבל תודה לך הרגישות והטוב המפעים שבך. זה באמת מיוחד במינו.

טוב לראותך כאן!!!! אז זהו החלטת כנראה להפסיק לטייח.... שמת את הקלפים על השולחן אולי פספסתי משהו? אני משוכנעת שאף אחד לא עברת על כלל בסיסי .... שפוטיות! ואני מאמינה לדברים שנאמרים כאן כולנו במטרה אחת... להיות אחת בשביל השניה.... לחזק ולתמוך... להיות פחות לבד ועם זאת את מרגישה נזופה...אולי דחויה? יקירה את חשובה ויקרה כאן מקווה שתבחרי להאמין לקחת את הדברים ולהמשיך להיות חלק מאיתנו אט אט להרגיש יותר בטוחה איתך אידה

רק עכשיו ראיתי אני מן מתנתקת כזו לא חושבת אף פעם שאחזור אבל... תודה לך אידה, אני לא ממש חושבת שאני מטייחת כי הכל כל הזמן בראשי כאילו ההכרה בפגיעה לא מפסיקה מהרגע שאני כמה עד שאני הולכת לישון ואז החלומות האלה. אני עדייין בזמן עבר לא בזמן שלכם אין לזמן שום משמעות אז אני דוחה את מה שלאחרים נדמה שהוא ההצלה היחידה. מי אמר למה אני צריכה להשתכנע בנרטיב הזה. אבל אולי מה שאני צריכה זה דווקא מטפל שמומחה באובדנות ולאו דווקא בפגיעה מינית. אולי רק מטפל כזה יוכל להתמודד באמת עם הדבר הזה שקשה כ"כ לכולם להכיל? שמחה שאת פה אידה יקרה לנסות לתת לי הרגשה שאני שייכת. אבל אני לא אהיה שייכת באמת לעולם.

לילה רגוע שקט חלומות פז משקה אלים לכולם/ן אידה

"לילה לילה מסתתרת הלבנה בפרחים אשר הנצו בגינה בפרחי היקינטון בגננו הקטון לילה לילה מסתתרת הלבנה... ואומרת הלבנה לעננים תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים שיפרח היקינטון בגננו הקטון כך אומרת הלבנה לעננים..."

ותודה על השוקו :)

מקווה באמת ללילה שקט ורגוע אפשר להחליף את משקה האלים שמכיל המון סוכר במשקה אלים-דיאט -חחחח חטולית

המטפלת שלי לוחצת עלי מאוד מאוד ללכת להפגש עם פסיכאטר כדי לקבל מרשם לכדורים .אני מאוד פוחדת מזה משתי סיבות אחת כי זה דרכה ואין לדעת מבחינתי אם היא תעשה בזה שימוש פעם (כשאמרתי שאני רוצה למות בחג היא נבהלה ואפילו איימה שתדווח )והדבר השני זו המשבצת הזו שלא בא ל להכנס אליה בסך הכל אני זקוקה לקצת או הרבה בעצם יחס . מרגישה בתוך טבעת חנק אומרת לעצמי כל פעם שאני לא ממשיכה והנה שוב אני הולכת כמה עלוב. כל הגוף כואב לי

היי רות שמחה לראות אותך את פוחדת להתחיל לקחת כדורים ? מבינה אותך , לא יודעת אם היא יכולה להכריח אותך לקחת כדורים וזה לא עלוב בכלל שאת הולכת לטיפול להפך , את עושה משו מאוד חשוב עבור עצמך זה יכול מאוד לעזור לך לא להרגיש את טבעת החנק חטולית

לא רות..זה בכלל לא עלוב זה ברור, כי את צריכה.. ולפעמים צריך כל כך הרבה, שכשנותנים מעט אז זה קשה, כאילו "לנגוע ולא לנגוע", וצריך הרבה..לא מעט, ואז המעט הזה מכאיב וצורב וכואב, לפעמים מרגיש שעדיף בלי..מכירה את זה, עדיין נלחמת רות יקרה, גם אני, נלחמת, עדיין, בעצמי וברצונות שלי. חיבוק שלא יכאיב בגוף הכואב.. אם תרצי, רק אפריח לך אותו באוויר.. ציפור

טוב לראותך כאן מה את חושבת? מה דעתך על כדורים? את חושבת שהם יכולים לעזור? להקל עלייך? והאם יש מקום לדאגה של המטפלת? מצטערת על רשימת השאלות... אני יודעת כמה קשה וכואב הכל... חשוב לא להכנס לסטיגמות בהקשר לתרופות וכדורים... לא פעם הם יכולים להקל ולתת מעט מנוח... את יודעת את התשובות ומה נכון לך מחזקת...וגם חיבוק אם את מרשה איתך אידה

מרום יקירה -מה איתך ? אפשר לשלוח חיבוק -מרחוק שלא תרגישי לא בנוח ? גלגלושייי מה איתך ? הכל בסדר אצלך ? דואגת שנעלמת תומיייי מה איתך ?????? לא שומעים ולא רואים אותך בסביבה בא לך לשתף מה עובר עליך ? ילדונת -מתוקה חכיתי ביום חמישי שתכנסי לכתוב ולא ראיתי אותך יש חדש ? ובובית שלי איפה את נעלמת ? מה קורה איתך ? השארתי הודעה במשטרה במדור חיפוש נעלמים שאתם וכל מי שציינתי את שמו גם בכותרת הקודמת -כולםםםםםם נעלמו,,,,,,,,,,, מי יעזור לי לחפש אותכם ???????????? אוהבת את כולכם חטולית

כאן על ה- ~ השקט.. תודה טולי שלי.. סמויה- חלמתי עלייך הלילה. לא רציתי לכתוב כאן רציתי לאמר לך מתישהו.. אבל אם אני כבר כאן.. חלמתי שאנחנו יושבות שם על המזרון ואנחנו מסתכלות אחת על השניה ואת אומרת לי :" אני סמויה, מהפורום.." החלום היה לא ברור כזה מעבר לכך לא היה דבר רק הסתכלנו אחת על השניה וחייכנו.. :) והתעוררתי..

כל כך רוצה לקבל וגם להחזיר..... ואינני מסוגלת צר לי הלואי שהייתי יכולה

האמת גמני לא ראיתיך כאן מס' ימים והיום התכוונתי לשאול.. אבל הזמן ברח לי היו מבין האצבעות לא יתואר וגם היה לי ביקור מיוחד היום ומרגש מסבתא שלי!! אני יכתוב על זה.. ואז לא נכנסתי.. מה קורה יקרה?? איזה קטע שחלמת עליי בסיטואציה של ה.. יש לזה אפקט חזק.. ה..מקום הזה.. אי אפשר להסביר למה זה פועל ככה זה גם חזק ממני.. אז אני כבר לא צריכה להציג .. את יודעת מי אני תשמעי..דברים מחלחלים משם לתוך התת-מודע מעניין מה פרויד היה אומר על כך חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ביי בינתיים מתוקי ושמחה לשמוע שאת על ה ~ השקט שולחת לך עוד גלים שקטים ורכים ~ ~ ~ ~בובה~ ~ ~ ~ ~ סמויה

היתושים היום בלילה אכלו לי את הלבלב, ואני עוד עם רשתות, אררררררר בכל מקרה הכל סבבה, המבחן מתקרב ואני מתחיל לחפש כיוונים ללמוד אליו באופן עצמאי. תקופה אחרונה סיפרתי לך במייל שיש קצת בעיות של בחילות ו... לא מאלכוהול אני מקיא, זה פשוט קורה, לא ברור ממה אין לי בעיות קיבה שאני מודע להם אבל בקטנה, אני לא בולמי ולא אנורקס למעשה קצת רחוק משם אפילו :) הקונטרולר שלי נשבר מה שאומר שאני לא יכול להתקדם עם הפרויקט שלי עוד לפחות בחודש הקרוב, גם ככה יש מבחן לשבת עליו ולהשקיע. והעבודה, אני רק נהנה בה, עד שאני אקודם ואז זה יהיה הרבה יותר כיף מה איתך חטולית? מה שלומך?

טוב לראות אותך כאן טוב לשמוע ממך בשורות טובות לשם שינוי ללמוד לקראת הבחינה , נשמע לי לא קל ללמוד לבד , אין לך עם מי ללמוד ? ולגבי הבחילות -אל תזלזל , לא חשבתי בכוון של אנורקסיה או בולמיה , הלכתי יותר לכיוון של אולקוס או גסטריטיס , אתה בטח מרגיש כאלו שאתה בעונש בגלל הקונטרולר לא יכול ליצור מוסיקה ובאמת שזה זמן טוב ללמוד למבחן -אולי משו שם למעלה החליט "לעזור " לך ללמוד כדי להתקדם ונהדר לשמוע שאתה נהנה בעבודה -כך אתה גם מצליח יותר אצלי ? יחסית אני בסדר הימים עפים לי באויר בלי להרגיש מתי מתחיל השבוע ומתי הוא מסתיים , ושבוע הבא גיסתי חוזרת הביתה לחו"ל ואני כבר מעכשיו חושבת כמה הפרידה תהיה קשה וכמה אני אתגעגע אליה שולחת חיבוק גדול חטולית

מההההה -מיתרית ? לאן מעלמת לי שוב ??? וצדף -שוב מכונסת בתוך הכאב ? הולכת לי שוב לאיבוד ? ות'-יקירה - אייך היה אתמול אצל רופא השיניים ? ראית אותי שם יושבת על הכסא הפנוי עושה לך פרצופים מצחיקים ? בטח יש לך עדיין כאבים , לא ? בא לך לעדכן מה איתך ? ורות יקירה - מה חדש אצלך ? את מרגישה טוב ? יכולה להכנס לעדכן ? אוהבת את כולכן חטולית

אין עלייך.... דואגת ומגבשת את כולן ספרי אך את? מה שלומך? איתך אידה

מי אני ? אני אוהבת את כולן/ם כאן , פעילים מדברים תומכים מעודדים , נמצאים כאן למען כולם זה קסם -קסם גדול שמרגיש כמו בית בטוח קרקע יציבה ונוחה -בגובה העיניים של כולם/ן ומה יש יותר טוב מזה ? אני עסוקה בין לבין בין אספי שלי שנמצא אצלי לפחות פעמים בשבוע בין גיסתי שמתארחת בארץ ויהיה לי קשה מאוד להפרד ממנה בשבוע הבא כשתצטרך לחזור , הזמן קצר מידי ובין שאר עיסוקים של בית וכל שאר ירקות,,,,,,,, ומוצאת לי גם זמן להכנס לכאן אני חושבת שאני די בסדר -יחסית למצבי הבריאותי עדין מסתובבת עם לילות לבנים כי לא חסרות דאגות מכל גווני הקשת בארץ ובחול משתדלת לקחת בקלות למרות שלא ממש הולך תודה לך אידה וליל מנוחה חטולית

כשקמתי היום ב-6 בבוקר ירד גשם ולא סתם כמה טיפות אלא גשם אמיתי חזק ממושך בכה את כל הדמעות של כל מי שלא מצליחה לבכות גם שלי....

כייף לך שראית את הגשם אני בזמן הזה עוד התהפכתי במיטה והמשכתי לישון עוד שעתיים ,,,,,,,,,, תודה שאת חולקת איתי גם את הדמעות שלי שלא יורדות כתבתי לך גם למטה חטולית

אך לומדים להוריד גשם?? אך משחררים את הדמעות את הכאב אך לנוזל המלוח הזה יש כל כך הרבה משמעות כוח...שיכול להפחיד כל כך לשחרר כל כך צריך ללמוד לאפשר אידה

גם כשאני לבד ורוצה לבכות פועל אצלי איזשהו מנגנון אוטומטי שחוסם את הדמעות רק כשהכאב הופך לבלתי נסבל אני מצליחה לבכות וגם אז חלק מהדמעות נחסמות

הרעיון שלך כל-כך יפה.. להביא לכאן גשם "שבוכה" את הדמעות שלי מי שביננו שלא שלא יכולות לבכות. באמת רעיון מקסים ו.. תודה על הגשם הזה.. הוא באמת נחוץ.. סמויה

http://www.youtube.com/watch?v=5sein6WnbY0&feature=related (צריך סבלנות להקשיב לזה זה לא נעים בהתחלה) הזיה שתלויה בזמן ובמרחב מוזר..מנוכר לא מובן מנותק מרגש המוסיקה רק מנגנת ומנגנת את אותו מונוטוני שחוזר על עצמו שוב ושוב לא מובנת לא הרמונית לא יפה ובכ"ז יש בה משהו מושך נעים, מלטף אני אוהבת את המוסיקה הזאת...

פינק פלוייד.... מתאר? מתחבר אלייך איפה? איפה צורם לך? מה מרגיש נעים ומרגיע? איתך אידה

חשבתי שזה יובן.. זה בעקבות מה שכתבתי אתמול-קיר העדויות ומה שזה גרם לי להיזכר התכוונתי לתאר איך שסמויה בת ה-6 הרגישה בזמן ה.. השיר הזה מביא לידי ביטוי פן מסויים שהיה שם ככה סמויה בת ה-6 הרגישה: הזיה שתלויה בזמן ובמרחב מוזר..מנוכר לא מובן מנותק , תלוש המוסיקה רק מנגנת ומנגנת ללא רגש ללא קשר עין עם אף-אחד ללא קהל באין מפריע רק לעצמה את אותו צליל מונוטוני שחוזר על עצמו שוב ושוב מוסיקה לא מובנת לא הרמונית לא יפה ובכ"ז יש בה משהו מושך נעים, מלטף ובכל זאת, מתי ייגמר? עכשיו זה יותר מובן? קצת על השיר אגב, השיר הזה לקוח מהופעה (פינק פלויד בפומפיי)שבאמת נוגנה אך ורק לעצמה. לבד ללא קהל! ארוכה כמו הזיה שתלויה בזמן ובמרחב.. *והמתיי ייגמר** תרתי משמע לאז והיום הכוונה של אז אני חושבת ברורה. מה שלילדה נראה כמו נצח משעמם הזוי ולא מובן ממש כמו המוסיקה בקישור והיום מתיי ייגמר כל מה שאני מסתכלת אחורה עוד ועוד ועוד ויש עוד!איזה מן שיר באמת הזייה שתקועה בזמן ובמרחב בדיוק כמו ה- אז ובדיוק כמו עכשיו מתיי יגמר?

היי, קראתי את תגובתך ושאלותייך.. קשה לי לוותר על אמא בחיי? לא יודעת, הרי כבר המון שנים...מגיל ארבע וחצי שהיא כבר לא בחיי. אבל שאלת גם לגביי הכינוי אמא? לא קשה לי לוותר על זה משום שאינני קוראת לה אמא, אלא בשמה הפרטי, אנו מדברות דקה כל יום, "היי מה שלומך, בסדר מה שלומך, נדבר מחר? כן, טוב ביי, ביי"-את מבינה? ככה כל יום, גם אם אגיד לך שעוד דקה אני תולה את עצמי, היא תגיד לי "אז נדבר מחר", החולי הוא קשה מכדי שההגיון יכול להבין זאת, לכן כמובן משתיקים את החולי במקרה שלה בזריקות כמטשטשות כבר שנים רבות את האדם שהייתה. כפי שכתבתי-היא מתה חיה, חיה מתה. לא יודעת למה..קשה לי עם התחושה הזו של ה"אינאמא"-לא יודעת למה..לא מסוגלת להשלים איתה וכאילו משהו בי כל הזמן מחפש אמא, לכן גם טיפול זה בעייתי עבורי, כי אז המטפלת נהפכת לאדם הכי קרוב ל"אמא", לתחושה שאני יכולה לייצר לעצמי שהיא כמו "אמא", אולי לפחות.. את מבינה? אצלי הסיפור עם ה"אינאמא" הוא קשה, בעייתי וכמעט בלתי ניתן לפתרון, לצערי אף נעשה קשה יותר ויותר עם הזמן ועם ההבנות העמוקות. ובנשימה זו אני גם אומרת תודה לכל מי שקראה אותי, בעינייכן הייתן איתי וזה המון מבחינתי, תודה על הסבלנות והיכולת שלכן לקרוא עד הסוף מבלי להתעייף. ורוצה להוסיף- גם אני הסתרתי. הוא עשה, הרס, עשה בי סימנים, ולא דאג למי יראה את זה ואיך אסתיר...הוא "סמך" עלי שאני אסתיר, וכך זה היה.. לא גדלתי איתו אגב, אם עדיין זה לא ברור. הוצאתי מהבית בגיל ארבע וחצי, מה שכמובן לא עזר לעיניין הפגיעה, אם כי אולי כן...כי לפחות זה כבר לא קרה כל לילה וכל הלילה. אגב, אצלי השנים הכי קשות בזכרון שלי זה השנים עד גיל ארבע וחצי, השנים שהייתי שם, למרות שבעצם הפגיעה המשיכה גם לאחר מכן. במקרה שלי אני גם מרגישה המון אשמה, כי בעצם למה הסתרתי? זה לא רק שלא ספרתי, אני גם כיסיתי את זה בהמון דרכים (כמו למשל הצטיינות יתרה בכל התחומים, חברתית ולימודית)..אבל האמת שגם לא היה כנראה את האנשים שרצו לדעת, שרצו באמת באמת לדעת, אחרת היו עולים עלי. אגב, משפחה שלמה, משפחה שלמה שהיא משפחתי נתנה את האישור, משפחה שלמה הסתירה את כל הגועל והאימה שעברתי, גם כאשר אינם ידעו, משפחה שלמה נתנה יד להתעללות של 15 שנים וחצי. משפחה שלמה. עצם הידיעה הזו היא לא קלה בכלל, רק הידיעה, אפילו..לאחר כמה שנים. אמן שיהיה לנו שבוע טוב, קל יותר... ושנזרע בו תקווה ואמונה,אמן. שלכן, ציפור

ציפור נפשי-יקירתי האינאמא -היא תחושה קשה ביותר שרק מי שחווה אותה יודע כמה התחושה קשה ,רוצה לומר לך ,שישנם מצבים שהאמא אינה חולה כמו אימך , אלה אמא בשר ודם שכן נמצאת בתוך חייך ביומיום ,ויחד עם זאת איננה שם לעולם כשאת כן נזקקת לה ! גם כאן מורגשת תחושת האין אמא למרות שיש אמא ,מצטערת נורא על אימך החולה , הלוואי שהיתה בריאה והיתה יכולה לתפקד כמו אמא בריאה לכל דבר שהיית נזקקת -ומי יודע -אולי בכלל לא היית עוברת את שבעת מדורי הגינום שעברת ,ויתכן מאוד שאז גם לא היית נזקקת לתמיכה של ה"משפחה " , מי יודע ? יקירתי -אמת אמרת , הידיעה כואבת מאוד , אך את כיום ברשות עצמך !!! אין לך ברירה אלה להתמודד עם מה שיש בשטח על כל צדדיו , ולענין המטפלת ,נראה לי שאת מספיק נבונה וחכמה כדי לדעת לעשות הפרדה ,פשוט לומר לעצמך שהמטפלת היא רק מטפלת ואי אפשר לעשות השלכות ולחפש בה את אמא מפני שהיא לא , ממש לא אמא , ולעולם גם לא תהיה , תעבדי על זה בתוכך ותנסי להשלים עם העובדות , אין ברירה אחרת ואז גם בטיפול יהיה יותר קל שיהיה שבוע נפלא חטולית

היי חטולית היא חולה קצת בגללי, תמיד ארגיש ככה מחלה ארורה, שהיא בטח מגנה עליה, ברור אני בטוחה.. נכון חטולית, אף פעם לא תהיה לי אמא עצוב לי להשלים עם זה..כמה שאני מנסה, נראה לי לפעמים שזה מה שהחזיק אותי בחיים, שאולי יום אחד תהיה לי..אבל לא, לא תהיה. זה לפעמים עצוב לי שזה נהפך לכאב העיקרי שלי

אהבתם את "נשימה" של חן אהרוני ואסתי גינזבורג? תקליקו כאן ותורידו את השיר צוללת אפרת בן צור "הייתי צוללת עכשיו למים הכי, הכי עמוקים לא לשמוע כלום לא לשמוע כלום. הייתי צוללת עכשיו ימים ימים, ימים ארוכים לא לדעת כלום לא לדעת כלום, הייתי צוללת וצוללת עד שהייתי שוכחת הכל..." דמעה

ימים קשים מבינה אותך לפעמים השכחה מבורכת

פרידה היא דבר קשה אך היא גם התחלה חדשה וצריך להכיר ולהתרגל ללמוד לאהוב לקבל זה קשה... אבל להאמין שהכל יהיה רק לטובה יכול לעזור אז משנה מקום משנה מזל בהצלחה אידה

קשה לי להיות/לחיות כמו אדם נורמאלי. קשה לי בלי הניתוקים היזומים (על הלא יזומים הייתי מוותרת ברצון) בלי "הדמויות" הדמויות העיקריות ודמויות המשנה. אני יודעת שזה לא בסדר ש"ההם" זה בעצם אני, שזו בריחה, שזה פסיכי ואנפנטילי לחלוטין. שזה לא מתאים לאישה בוגרת לאמא... היום אני צריכה ללכת לרופא השיניים, עצם המחשבה שאהיה שם חסרת שליטה וחשופה עושה לי בחילה ורצון למוות מיידי ומהיר. אז רק להיום אני אשתמש שוב במנגנונים הישנים והטובים/רעים עם קצת פחות רגשי אשמה, ורק כדי שלא יהיו פדיחות, כבר היו לי מספיק. שיהיה שבוע טוב לכולם/ך (תומי) אני קוראת את כולכן, אתן מדהימות.

רוצה לומר לך משו קטן -בלי שום קשר למה שזה עושה לך ללכת לרופא שיניים , גם הרופא שיניים שלי אמר לי שהוא לא אוהב ללכת לרופא שיניים כי הוא יודע מה מחכה שלו - ואצלו זה לא ט'- גם אנשים בריאים לחלוטין שלא עברו פגיעות מניות כאלה ואחרות -לא אוהבים ללכת לרופא שיניים אף אחד לא אוהב את רופאי השיניים ולא משנה מאיזו סיבה אבל בואי נודה על האמת -שאין מי שיעשה במקומם את העבודה שלהם ,,,,,,,,,,מותר לך להשתמש בכל שיטה טובה או פחות טובה אם זה מקל עלייך את הישיבה שם על הכיסא על מנת שתוכלי לטפל בבעיה שלשמה את הולכת ,לא חשוב אייך תקראי לשיטה שלך , היא עובדת ????זה מה שחשוב שאת לא תשימי את עצמך תחת מיקרוסקופ ותחפשי כל מיני כינויים כאלה ואחרים להדביק לעצמך כדי להציק לעצמך מעבר למה שכבר קשה לך , למי את עושה חשבון ? כל מה שטוב לך -זה מה שצריך לענין אותך נקודה וסימן קריאה!!! שיהיה בהצלחה -ואני איתך שם , יושבת על הכיסא הפנוי בלי שאף אחד יראה אותי , רק את , אני יעשה לך פרצופים מצחיקים ולא תרגישי אייך הזמן עובר חטולית

אני תמיד נזכרת אחרי,,,,,,, ענין הגיל שלך שהעלת ,,,,,, אז לא לענין , יודעת למה . כי יש כאן מגוון של נשים שהן בטח בטווח הגיל שלך וישנן גם מבוגרות ממך כאן ולמעשה אני הכי זקנעעעע מכולן כאן אני סבתא , ןכשכואב -אז כואב הכאב לא מתחשב בגיל של אף אחת וכל טריק שעוזר לשרוד מקובל ברורררררר - חטולית

אני מבינה את הניתוקים ויותר מבינה את הפחד שלך מרופא שיניים (לי אישית אין פחד כזה) אבל מבינה את החרדה בלתת את עצמך ככה חופשי.. ולהגיד לך את האמת- אני לא פוחדת מרופאים אבל לי תמיד מעירים למשל אצל הרופא, וגם זו שעושה לי רק ציפורניים! וגם בסה"כ במספרה. "תשחררי!" או תשתחררי יש בי כוח כזה ..יש בי משהו תפוס, במתח שלא נותן עד הסוף למרות שאני מבחוץ מחייכת וחברותית ובסבבה (אלק!) אז אני מאוד מבינה אותך וגם אומרת לך שבכל זאת כל-הכבוד לך שאת הולכת למרות הפחדים. וזה בסדר גם אם את כבר אמא זה לא אינפנטילי בכלל גם לא הניתוקים והדמויות. את בסה"כ מתנהלת כדי לתפקד ולשרוד. ואם את בכל זאת מצליחה למרות הקשיים אז את פשוט ענקית! שולחת לך חיבוק (((((((((((((((((((((ת')))))))))))))))))))))))))))))) סמויה

כל כך מבינה אותך בקשר לרופא השיניים אני רק מתיישבת בכיסא ישר חוטפת התקף חרדה או שבעצם הרבה פעמים אפילו עוד לפני ולגבי ההתנתקויות היזומות והדמויות הייתי בכיף לומדת ממך איך עושים את זה באופן יזום למרות שאני כבר ממש לא ילדה קטנה לפחות מבחינת הגיל הכרונולוגי בעיני כל מנגנון הגנה שעוזר - מבורך ובמיוחד כשיש אפשרות לשלוט בזה

כל מה שאת מתארת... אלה תגובות נורמליות למצב לא נורמלי! אם לא היית מפתחת את מנגנוני ההשרדות... לא בטוח אך היית מצליחה לשרוד ות' של היום הייתה אחרת... אלה מנגנוני ההגנה ששמרו עלייך ומה הפלא שקשה אצל רופא השיניים? לאפשר לטפל... לאבד שליטה... ת' יקרה תלמדי לקבל את עצמך כמו שאת להעריך את הכוחות והיכולות שלך! עם כל הקשיים...עם הכאב נלחמת ומנצחת! תאמיני בעצמך! איתך אידה

שבוע טוב

בעיות אינטרנט...מאתמול שבוע טוב אנרגיות חיוביות נזמן לעצמנו רק דברים טובים שולחת בתקווה.... אידה

גם אצלי היו בעיות באינטרנט אתמול בלילה כשנסיתי להכנס , אולי מספר המזל שלך הוא 10 ולא ידעת ? סתם סתםםםם מתלוצצת באמת זקוקה להמון אנרגיות חיוביות ורק דברים טובים שיגיעו כי אני עייפה מרגישה כמו עייפות כרונית מעצבנת שנדבקת ועוד שבוע עמוס לפני כך שבהחלט מתאים שיהיה שבוע נהדר גם לך חטולית

באמת היו בעיות שליחה ונראה שעכשיו הן הסתדרו.. עכשיו יותר קל.. שיראה ככה השבוע לכולן.. שבוע נפלא!! סמויה

אם אני אתרגם מרוסית זה נשמע בערך כך: "משוררים הולכים עם עקביהם על להב הסכין וחותכים עד זוב דם את נשמותיהם היחפות" לא יודעת למה המילים האלה לא יוצאות לי מהראש....

יקרה, מילים חותכות וכואבות, נפש "יחפה" חסרת לבוש והחגנה, מדממת. מאחתלת לך כל טוב, שהכאב ירפה היום ולו במעט. הייתי רוצה לעטוף אותך קצת, שלא תרגישי יחפה ופגיעה.

לפעמים שיר או בית משיר או אפילו כמה מילים מתוך שיר יכולים לחזור ולזמזם לנו בראש סתם כך גם בלי סיבה ולפעמים זה יכול גם להופיע אחרי מחשבה מסוימת או מחשבה מסוייגת , אחרי משו שנגע בנו עמוקות את מתחברת לזה ? כל זמן שזה לא פוגע בך ואת בסדר גמני רגועה שולחת חיבוק שיפריח ממך כל מחשבה עכורה חטולית

מספרות על כאב חותך בשר.. מעניין מה גרם לך להיזכר בשיר הזה עכשיו.. אולי הדברים שכתבנו? היו ט' בשבילך? מצטערת על הט' שולחת לך חיבוק יקרה (((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

...תחושה של משוררים או כותבים למינהם... מחיר הכתיבה שבאה מכאב עצום מזוב דם... אז למה? כותבת? שיר חזק אידה

כל מי שכותבת כאן...

נראה לי שאידה התכוונה לשאול אותך למה מרגיש לך ככה כמו במילים של השיר , כי השיר חזק והיא הדגישה וכתבה שיר חזק ומותר לך לכתוב יקירתי כל מה שעולה לך בראש וברגש בדיוק כמו שכולן כותבות כאן יפה לך לתרגם שירים -גמני נסיתי פעם לתרגם שירים מספרדית ויצאתי כזו מגושמת -שבסוף צחקתי על עצמי מהנסיון הכושל שלי , לא כל אחד/ת יכול לתרגם אשמח אם תתרגמי עוד שירים , יש לך את זה שולחת חיבוק גדול -לך מתוקה שלי חטולית

זאת הפעם ה15 שאני מנסה לכתוב שאת המצוקה שעלתה בעקבות הקריאה שם והניסיון לכתוב שם בעצמי. אני כותבת ומוחקת.. כותבת ומוחקת אבל המצוקה נשארה כן.. כתבתי שם (ולא שלחתי) את שלי. למה? כי קראתי אחרות ויש שם קווים שדומים לשלי וראיתי אפילו עדות דיי דומה בקטע הזה שהגדירו לילדה שזה "משחקים" והיא גם נולדה כמוני, כתוצאה מיחסיי כפייה והיה לאמא שלה חבר ש.. קצת דומה אבל מה השונה ומכולן שגרם לי לסגת? זה שאני בשונה מכולן ה-ס-כ-מ-תי ל-א ה-נ-ג-ד-תי שיתפתי פעולה באופן מלא וידעתי שאני בוגדת איתו באמא שלי ובכל הסתרתי את זה ומה אני אכתוב על עצמישהייתי (ז) ? מה?! ולא הייתה לי בזה אלימות הוא לא הכריח אותי אפילו בקטעים מסויימים הוא היה שואל אותי אם אני מרשה את זה ואת זה (דברים יותר נועזים)ושהייתי אומרת שלא אז הוא היה מפסיק באותו רגע וכן הייתה לי שליטה. הוא היה קורא לזה "משחקים" "כיף" ואני כמובן לא הבנתי מה בכלל אמור להיות משחק או כיף בזה וידעתי שזה משהו נורא אסור. ובכל זאת הייתי איתו ואהבתי אותו ועד היום אני לא יכולה לראות בו פוגע ולכעוס עליו כי הוא היה כל כך חביב וטוב אליי והוא סידר לי אצלו חדר משלי, וצבע לי את החדר למעני (עד היום הריח הטרי של הצבע..זכור באפי)וקנה לי מדבקות מזה לשים במגירות בספרייה החדשה שלי אצלו. הרגשתי על הגובה. חדר משלי !וכל הזמן היה נותן לי עוגיות לרדת למטה עם החברות והייתי מאושרת היה לי טוב. בשכונה ההיא היה לי חברים ואז מה אם היינו עושים דברים מוזרים שאסור לדבר עליהם? האמת- הרגשתי שאנחנו עושים "קקי" והייתי רואה תמונות מוחשיות של צואה לנגד עיני בכל מיני צורות. ממש כחלום בהקיץ .תמונות ממשיות אבל לא אמיתיות של..ככה המוח שלי תרגם את ה..דבר המוזר הזה שאין לא שם שהיינו עושים. אבל הוא אף פעם לא הרים עליי יד או כפה עליי בכוח ובאלימות הוא תמיד היה סבלני אליי ומדבר ברוך ובחום. וקונה לי משחקים דוקים למשל ומשחק איתי ומלמד אותי דברים ומצחיק אותי. איך הייתי אוהבת אותו. והייתי באה אליו מרצון שום דבר לא בכוח רק חביבות. לא היה כרוך בזה כאב. גועל כן אבל לא! ואז שאני קוראת אצל כולן- איך הנשמה נקרעה להן, איך הן פחדו, סתמו להן את הפה בכוח, כפו עליהן והם ידעו שזה אסור ולא רצו אבל..אז אני מרגישה שאני.. כי גם אני ידעתי שזה אסור וידעתי הרבה דברים ובכל זאת מזה לא מנע ממני... וגם לא ניסיתי להפסיק את זה. טוב, בשלב מסויים הוא ביקש ממני לשמור את זה בסוד. אבל אני גם לא ניסיתי.. ושמרתי היטב על הסוד! טוב סליחה שכתבתי את זה ככה בצורה מגעילה לפעמים קשה לייפות את הדברים. זהו זה ככה היה אצלי

ילדה לא יכולה לשתף פעולה עם פגיעה מינית ילדה לא יכולה להסכים לילדה אין את הכלים לגיד לא במצב כזה לי קרה משהו כל כך דומה ואני הייתי ילדה אבל לא ילדה קטנה ואני שיתפתי פעולה ואני לא ברחתי כשיכולתי לברוח ואני בחרתי לחזור שוב לאותו המקום כי משהו בפגיעה היה נעים ושנים נגעלתי מעצמי על איך שהרגשתי גם היום אני נלחמת לא ליפול שוב למקום הזה שרואה בעצמי זונה מאוד מבינה אותך ורצה שוב להזכיר לך ( וגם לי) רק הפוגעים אשמים....לא אנחנו מחבקת דמעה

סליחה שאני פוגשת אותך במקום כה נורא. במקום בו את ואני מצטלבות ה-חוסר התנגדות השיתוף פעולה הזיכרון שלא היה כואב שהיה (נעים?) אני שמחה שאת נמצאת היום במקום שאת מבינה את עצמך וסולחת לדמעה הקטנה שאינה אשמה תודה שאת סולחת גם לי לסמויה הקטנה שחשבה שהיא מבינה. תודה. מחבקת בחזרה (((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

היית צמאה לתשומת לב, לאהבה אל תשכחי שבבית לא קיבלת זאת והוא במסבה של אהבה ניצל אותך הוא ניצל את התמימות של הילדה הקטנה רוצה לומר לך שגם אצלי זה היה דומה מהבחינה הזאת שלא הייתה שום אלימות בעת הפגיעה ואני שיתפתי פעולה לגמרי ואפילו שאלתי את אבא אם יבוא אלי שוב בלילי במן הזמנה כזאת והייתי כבר בת 10 וגם אני הבנתי שזה אסור כי ברגע שהוא עשה משהו שלא רציתי שהיה כבר מעבר למה שיכולתי לשאת איימתי עליו שאני אעיר את אמא כלומר, היה לי ברור לגמרי שזה מה שיפחיד אותו שאמא תדע הילדים תופסים את המציאות אחרת ממבוגרים מאוד קל לשחד אותם ולנצל אותם ע"י כך שנותנים להם משהו שמאוד חסר להם הילדים תלויים במבוגרים המבוגרים הם אלה שמספקים להם את הצרכים הבסיסיים שלהם ולכן הם מוכנים לעשות הכל כדי לרצות את המבוגרים אם בתמורה הם יכולים לקבל חום ואהבה כי חום ואהבה הם צרכים בסיסיים לא פחות מאוכל ומים ובמיוחד כשזה חבר של אמא שזה עבור הילדה ממלא מקום של אבא דמות האב הייתה חסרה מאוד בחייך והנה יש מישהו שיכול להיות כמו אבא וכנראה שצריך לסמוך עליו אם אמא סומכת עליו וחשוב לזכות באהבה שלו לא משנה מה היא תצטרך לתת לו בתמורה גם אם זה דבר מלוכלך כמו קקי סמויונת אל תשפטי את הילדה הקטנה היא רק ניסתה לשרוד ולזכות במעט אהבה שהייתה חסרה לה

תודה על מה שכתבת לי.. ןכן סליחה גמימך שפגשתי אותך במקום הזה וכנראה שיש לנו בזה משותף עכשיו מרגיש לי בזה פחות לבד. כן.. גמני לא היחידה "ששיתפה פעולה" ושאני עוד חושבת על זה יכולנו בכלל לומר לא? לא. כנראה שלא. (((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))) אוהבת, סמויה

אני קוראת את מה שאת כותבת ורוצה לבכות. האיש הזה הרך והנעים הוא פשוט סוטה מתועב. מתועב ומתוחכם מעין כמוהו. הוא רצח את התמימות ואפילו לא השאיר לך את הזכות הקטנה והבסיסית לכעוס לשנוא את מי שגרם לך נזק כל כך כל כך נוראי, והותיר אותך אשמה בהרגשה שלך. הוא פיתה אותך, כל אשמתך היא שרצית תשומת לב ואהבה, ושהיית קטנה ותמימה. את לא אשמה, הלואי ותוכלי להסיר מעליך את ההרגשה הזו, זה לא היה באחריותך. אני חושבת שאת מאוד אמיצה, צריך המון כוחות לספר את הסיפור האישי, אמנם יש קווים משותפים, אבל זה אף פעם לא אותו הדבר.

אני תמיד כל כך אוהבת לקרוא את התגובות שלך הכתיבה שלך כל כך רגישה ומדוייקת במילים יחסית מעטות את מצליחה להעביר כל כך הרבה משמעות ומה שלומך? מזמן לא שיתפת... שחף

העלית פה נק' חשובה אותו אדם "סוטה-מדופלם הפושע- המושלם" הוא לא פחות מאשר: אדם משכיל משלמד במכון וינגייט שיש לו חגורה שחורה בקראטה שמעביר חוגים לילדים במתנס הקהילתי מורה לספורט אדם מעורה בחיי הקהילה היה הבנתי שהוא יישב בכלא על עברות (זה מהשנים האחרונו) אז באמת מדובר באדם מתוחכם שיכול להוליך שולל ובטח כל ילדה בגיל בו הייתי רק שבחוויה שלי אני תמיד יזכור כמה הוא היה חביב וטוב אליי והוא לא היה צריך לעשות הרבה בשביל תודה על ההזדהות שלך עם מי שפעם הייתי תודה שאת מבינה. מחבקת בחזרה.. סמויה

אני מקווה להצליח לשלוח.... ילדה קטנה שמחפשת מקום מיוחד שהוא רק שלה ילדה קטנה שמחפשת אהבה מחפשת תשומת לב אהבה... הכל מתערבב... אהבה , תשומת לב...אני הכי מיוחדת... ותגובות גופניות טבעיות.. תגובות גופניות שלא תואמות לגיל ולסטואציה אך זוהי דרך הטבע... הרבה- אולי רוב הפגיעות בילדות הן בהסכמה תוך ניצול התמימות הצורך והרצון באהבה...בפינוקים קטנים... כשהפוגע הוא אב, אב חורג, אדם קרוב ואהוב קשה לכעוס... לא פעם הרגשות מתערבבים אהבה שנאה כעס ולפעמים נשארת רק האהבה...ללא כעס...ללא שנאה הרבה מחשבות והאשמה עצמית הכל בסדר סמויה יקרה...הכל בסדר את מאוד אמיצה לאט לאט בצורה מחושבת את פוסעת פנימה ומשחררת ... גאה בך איתך אידה

כמה דברים כואבים נכתבו כאן -פשוט בא לי לבכות כמה מבינה את הסיטואציות למיניהן -שפשוט לא יתואר במילים כמה שאתן אמיצות !!! נהדרות !!! ויש לזה כותרת - לדעתי זה נקרא שידול ליחסים אסורים כיום קוראים לזה בשם ,,,,,,,,, מעדיפה לא לכתוב על מנת שלא לפגוע באף אחת רק אומר לכן-שאף אחת מכן איננה אשמה מחבקת את כולכן בהמון אהבה חטולית

כל החיים הם פרידות ומעברים אז למה זה כל כך כל כך קשה???????????????????????

דמעה יקרה, מה שלומך? אני מבינה את הקושי שלך...גם לי יש קושי עצום בפרידות, זה משתק אותי...פשוט משתק, אני נכנסת לעצב שאי אפשר בכלל להתחיל לתארו. ממי את נפרדת, אפשר לשאול? אולי תספרי קצת...?

הפרידות והמעברים יוצרים תחושה של חוסר יציבות שכל כך קשה להתמודד איתה כשאין יציבות פנימית מספקת וגם מהווים טריגר ומזכירים פרדות ומעברים טראומטיים מהילדות אפשר לשאול אותך מה מעורר את הקושי עכשיו? עוברת דירה? נפרדת ממטפלת? הבת שלך עוברת? אולי משהו אחר?

מי שחווה פרידות כואבות הזכרון מהפרידות האלה נמצא שם אם היה ניתן לעשות הפרדה בין פרידה כואבת לבין פרידה הכרחית אני מאמינה שהיה קל יותר יש מצב שתוכלי לעשות הפרדה ? כי אם זו פרידה הכרחית אולי יהיה יותר קל לשאת אותה בא לך לשתף ? שולחת חיבוק חטולית

מאז הבוקר ניסיתי . פעם אחר פעם ולא יכולתי, מניחה שבאבי הרב רק מלקרוא שורות ראשונות בעדותך אומר והרבה. לכל הבנות כאן בפורום לכולכן יחד ולכל אחת מכן לחוד תודה על ? המילים החמות הרצון להיות ולחלוק יחד עימי בכאב הענקי הזה שאני מתקשה לעכלו להבינו לפרשו (עדיין) הרצון לגעת פיזית/וירטואלית לחבק למרות שאינני יכולה לקבל ולהשיב לפורום אני נכנסת מידי יום ומספר פעמים ביום קוראת בעיניין וכאב את ההודעות ולא פחות בעיניין את התשובות המדהימות שלכן יודעת שלכל אחת מאיתנו המטען האישי האיום והנורא שלה לעיתים מקנאה נואשות ביכולת שלכם לשתף ולספר את העובר עלכים בעוד שלי זה כל - כך קשה. אינני יודעת מה לעשות איך לעשות מתי לעשות ועם מי מותר לשתף? ואת מי ? ולמה זה לא נגמר הפלאשים הארורים האלה שקורעים את נפשי ו..... הכל נשאר בפנים כי אסור לספר כי אסור לשתף כי אסור להרגיש שו דבר מת לי בפנים כל כך רוצה שיבקו כל כך רוצה לחבק כל כך רוצה להרגיש מכל רגש שהוא והכל בפנים שותק לי כל כך רוצה ש....... למות נראה כאופציה ליללה

הכוונה לציפור נפשי עלול להיות טריגר ולכולכן תודה

אני מבינה את ה - האיום שמתחולל לך בפנים. ועם זאת, את משתוקקת למגע לחיבוק לאהבה וזה טבעי כל-כך! למרות שקשה לך לקבל וגם שאת אומת שאת לא מרגישה כלום אני שולחת לך חיבוק ((((((((((((((((((((((מרום)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

לא רק שלא אסור לשתף אלא חשוב והכרחי לשתף את מי? את האנשים הקרובים אלייך אולי אמא אולי חברה קרובה אם את נמצאת בטיפול (וזה חשוב להיות בטיפול) אז את המטפלת וגם אותנו כאן בפורום לאט לאט בקצב שלך אל תישארי לבד עם כל מה שעובר עלייך זה רק מקשה עוד יותר על ההתמודדות

הזכרונות שעולים הפלשיים שמצפים הכל יחדכל כך קשה כל כך מפחיד ולפעמים אין ברירה הפחד מהפחד הוא יותר קשה צריך להסתכל לפחד בעניים זה קשה וכואב וזה קיים! לפעמים עדיף לדעת ממה כל כך מפחדים?! ולשתף לאט לאט על מי שאת סומכת מאמינה לנסות לשחרר... איתך אידה

כדי לברך את כולםםםםםםם לשבת שלום שבת שלווה ורגועה שבת של טרפיה נפשית חטולית

לך ולכולן ניפגש במוצ"ש... (((((((((((((((((חטולית)))))))))))))))))))))

שתהיה לכן שבת נפלאה!!! הרבה מנוחה לגוף ולנפש שחף

http://www.edut.co.il/Catalog/493.aspx

ניגשתי לדף המצורף קראתי את עדותך עדות קשה כואבת..פצועה..מדממת אבל חיה נושמת ומדברת! לא שותקת! לא עוד!! שולחת לך חיבוק..יקרה סמויה

קוראת אותך וכואבת אותך ואיתך מבינה אותך יקירה יודעת מה פרוש להיות פגועה מגיל -שלוש וחצי -ארבע אומנם לא כמוך שחווית את כל מסכת גילוי העריות ותאוות הבשרים הבלתי מסופקת מאביך מולידך עברתי דברים אחרים -שמרגישים די גרוע ולא מאבי , אם לאבי היה נודע -הוא היה מפרק את הפוגע כמו שמפרקים תרנגולת בקצביה בלי לקחת בחשבון שזה אחיין שלו אך אלו היו זמנים אחרים -ובכלל כל ההתיחסות לדברים מסוג זה בכלל לא עלה על דל שפתיים ,למען האמת -אני לא בטוחה שגם כיום הרשויות -הכוללות לרווחת הילד במשפחה עושות כל מה שנדרש,,,,,, מצטערת נורא על הכאב -שסבלת במשך כל חייך -ועל שאף אחד לא שמע את זעקתך האילמת , החרישית ,על שהשתיקו אותך ,על מוות כזה חסר טעם של הנשמה הקטנה שבכלל לא הבינה על מה ולמה מגיע לה את אותו גזר דין אכזרי ,לפחות בדבר אחד אני נתלית -שלא איבדת את הרצון לחיות , שהבנת שכן מגיע לך לחיות -שכן מגיע לך רק טוב ,שמגיע לך שיאהבו אותך , שיחבקו אותך , שלא תישארי שוב לבד אם אני טועה ואת אינך ציפור נפשי-בכל מקרה כל מה שכתבתי מכוון גם אלייך שולחת חיבוק גדול מאוד -עוטף ומכיל שבת שלום חטולית

סמויה היקרה- לא שותקת, לא עוד, לעולם לא עוד!! תודה לך.. וחטוליתוש- איך איך איך איך, תגידי לי איך? איך את יודעת? או שזה היה כל כך ברור..? וזו רק אני שלא יודעת שכבר מזהים אותי.. זה מזעזע, זה מותיר אותי לבד בעולם-זה מותיר אותי במקום כה תלוש. אין אבא, אין אמא. מעולם לא ביקשתי אמנם אבא, לצערי מגיל אפס הבנתי מה זה, מעולם גם לא קראתי לא "אבא", ואמא-אמא כן ביקשתי...אך לצערי קיבלתי משהו אחר..והיום-כפי שכתבתי, מתה חיה, חיה מתה. ואולי אף פעם לא אפסיק לרצות..שתהיה לי אמא, אולי..אני צריכה להשלים עם זה שהרצון הזה לא נעלם באמת, אולי? וכן, יש גם אופטימיות מסויימות בעדות הזו, וכמו תמיד-כל חיי הייתי קצת אופטימית, כי אחרת לא הייתי מגיעה עד הלום, אחרת לא הייתי שורדת..אחרת לא... תודה לך בננות יקרה, תודה לכן על המילים ועל החיזוקים ועל היותכן, שלכן, ציפור.

ציפור אמיצה! מילים קשות מילים מרגשות מילים אמיצות הבאות מהרבה כאב אחרי כל כך הרבה שנים של פחד וכאב היגע הזמן לשחרר לשחרר את הציפור לחופשי לאפשר לה לכאוב...לבכות.. לבנות חיים חדשים לבנות את מה שמגיע לך את מה שאת חולמת ולא מעזה לחשוב שזה אפשרי... תחלמי כדי שתוכלי להגשים הכי חשוב לא להיות לבד איתך יקרה אידה

טיול אוהלים 14 משפחות הילדים כל כך נהנו.. כל היום התרוצצו להם בחוף ואספו קונכיות וצדפים את "כל הצדפים" וחזרו הבייתה עם אוצרות זכרונות נפלאים מדברים נסתרים שרק ילדים יכולים לראות למשל, ישבנו באוהל במעגל וילדה אחת סיפרה שיש לה חברה הכי טובה בשם.. ומה אתן עושות בהפסקה? "אנחנו בלשיות!" "מה אתן חוקרות..? "אנחנו בלשיות של רוחות-רפאים.." יש רוח רפאים שמסתובבת בחצר בית-הספר.. נכון מעניין ? והכי מקסים לראות איך התינוק כזה קטן כמה נהנה שהוא בטבע כולו תענוג וחיוכים למראה הענפים המתנדנדים ברוח.. והקטן הזה ... כמה שהוא יודע למשוך אליו אנשים מחייכים והבנות "מתעלפות" ממנו- איזה גור! איזה ידיים של בובות! עובר מיד ליד ככדור ושלרגע לא שמים לו לב הוא מיד פוצח בצחוקים קולניים מה שמייד מקסים שוב את הסובבים.. וגם את אמא, כמובן.. והערסלים.. והקפה על גחלים ופיתות על הסאג' באמת חוויה והכל היה מושלם רק אם לא היו יתושים בעולם.. (:

מעורר בי כל מיני זיכרונות מהילדות זיכרונות ממש טובים וחלקם טובים פחות אני עייפה עכשיו הולכת לישון אגיב יותר מחר לילה טוב שחף

שתוכלי.. ספרי לנו קצת על זכרונות ילדות מעניינים.. על רגעים קסומים נפלאים לכולנו יש בארון פינות יפות ומקסימות של אור בלעדיהן לא היינו.. גם לי יש כמה בטוח! רק שעכשיו לא עולה לי משהו לשחזר.. אבל שיכתבו בטוח זה יחזור לי.. (: ליל מנוחה... סמויה

סמויונת מתוקה שלי כמה חכיתי שכבר תיכנסי לספר חוויות ועושה רושם שבאמת היה אחלה אני חושבת -שיותר ממה שבילדה מספרת על החוויות שלה כבלשית את מספרת את הדברים הרבה יותר מענין אי אפשר לעצור בשום מילה עד שמגיעים לסוף ומה מחכה לנו בסוףףףףףף ? היתושים ח-ח-ח-ח-ח כייף ותענוג לקרא אותך , שמחה מאוד שהכל עבר בכייף ולנסיך הקטן -חיבוק עדין-לא למחוץ אותו כייף שחזרת חטולית

כולי עקוצה מיתושים.. ): איזה מבאס ושמתי חומר ובכל זאת לא עזר הילדים למזלי לא נעקצו בכלל! התינוקי היה שמור בעריסה עם כילה והילדים..כנראה שהחומר היה יעיל ומזל שהם לא נעקצו בכלל כי זה נורא מגרד ולא נעים.. לא נורא...יעבור העיקר שהיה כיף.. (: לילה-טוב.. סמויה

איזה כייף.......... נראה שאגרת כוחות? אנרגיות טובות מהטבע... חויה רגוע בחיק המשפחה כמה נפלא ו...שיתושים יהיו הבעיות... הבאת איתך את האנרגיות לפורום! איתך אידה

בהחלט אגרתי כוחות וכיף להביא לכאן חוויות נעימות (: שכולן יהנו גם.. לילה טוב לך.. ולכולן חלומות נעימים, על רוח ים נעימה ועל גלי תכלת שקטים.. ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ סמויה

הנה חזרתי כדי לכתוב לך עוד קצת... :) לא ידעתי שיש בכינרת צדפים... חשבתי רק בים :/ אני זוכרת שאני בילדותי אהבתי לאסוף אבנים והייתי חוזרת הבייתה מהים (שזה היה רחוקקקקקקקק - צריך לטוס) עם שקיות ענקיות מלאות אבנים והקפה על גחלים הזכיר לי את המדורות בילדות זה ממש כיף לשבת סביב מדורה אני תמיד אהבתי מדורות במיוחד בילדות היה נהוג אצלינו במשפחה לצאת לטיולי אוהלים ארוכים (אולי חודש או משהו כזה) והיינו גם מבשלים על המדורה וגם עושים תה ומה לא... וסבא שלי מאוד אהב לדוג והיה לוקח גם אותי איתו בסירה לדוג באגם ואת הדגים שהיינו מביאים ישר היינו מתגנים ואוכלים והיה טעיםםםםםםם........ וגם הלכנו לקטוף פיטריות ופירות יער ביער זה היה ממש כיף חיים חוץ מהיתושים כמובן ;) וגם מה שהבנות סיפרו לכם שם הזכיר לי שכשני הייתי בבית ספר אז שיחקתי עם החברות שלי בבלשים מצאנו איזה פינקס טלפונים וחקרנו מה כתוב שם וגם היה איזה בית נטוש והרוס ליד ביה"ס אז נכנסנו לשם ועקבנו אחרי מישהו חשוד כביכול אני זוכרת במאורפל אבל זוכרת שהתייחסנו לזה ממש ברצינות היינו בנות 12 נראה לי או משהו כזה והתינוקי שלך הכל חדש לו, הכל מעניין איזה כיף לראות את הסקרנות של תינוק קטנטן וההרגשה שאת תיארת (יותר למטה) שאת כאילו עם כולם אבל לא ממש מצליחה להתחבר זה כל כך מוכר... הלוואי וזה מתישהו ישתנה ונרגיש אחרת... שתהיה לך שבת קסומה שחף

שבת שלום.. כמה נעים ומרגש לשמוע על חוויות הילדות שלך עם הסבים.. על ההנאה הקסומה מטיולי אוהלים זה חקוק לך בזיכרון עד היום.. כן והקטע עם בלשים.. אני זוכרת שאני וחברות שלי היינו מנסות להמציא "כתב-סתרים" , ומנסות לפענח סודות מוצפנים.. כן.. אצלנו זה היה בגיל 10 עם ילדה בשם מ' שהייתה מלכת הכיתה ומלכת השכונה.. וזה היה בשכונה של אמא של סבתא שלי שבחלק מהילדות גדלתי גם אצלה. וההרגשה שמלמטה? למה זה ככה? ותאמיני לי יש עליי ביטחון עצמי ואני "ידידותית" (אני ממש לא!) אבל זה יכול להיראות כאילו באמת (אני גם חוצפנית!) ואני גם עוברת ראיונות עבודה (שאני רוצה לעבוד) אבל מבפנים אני מרגישה לגמריי אחרת ממה שאני מציגה לאנשים. הרגשה ממש גרועה! אני..רוצה לשים על עצמי שמיכה כמו שאני ב.. אבל אני לא יכולה. ורק איתכן.. אני אני באמת וכל כך קל לי ונוח לי אבל למה זה ככה שחפונת? למה כל-כך קשה עם אחרים?מהכל-כך שונה. לא נולדתי שונה מאחרים! אני לא מבינה.

וגם לא איכפת לי מה תחשבו עלי שונאת את החגים האלה . דודה שלי הזמינה אותנו אז נסעתי עם הילדים והבן הקטן שלי התנהג זוועה ירק הרביץ התחצף השתולל נאלצתי לקום ולגרור אותו הכח החוצה בכיתי בדרך מעצבים ולא היה איכפת לי שהוא ראהלא היה איכפת לי ,השארתי את הגדולים וההורים שלי החזירו אותם הביתה כשהם חזרו גם לבן הגדול שלי היה מה לומר וגם הוא פתח את פיו והוציא מתוכו מילים רעות שלאחריהם הגיעו מליון סליחות אוףףףף אין לי כח לא נרדמתי בלילה המחשבות הרגו אותי פחדתי לעצום עין ונסעתי לשם ומקום שבו זה קרה אתן מבינות כמה מטומטמת אני שתיים בלילה חושך בקושי יש אנשים ואני יושבת באוטו מסתכלת מרחוק מבועתת לא יכולה לבכות נחנקת רועדת לבסוף חוזרת הביתה נכנסת למיטה עד יום למחרת בערב ולא יוצאת ממנה ושוב אין לי כחחחחח התקשרתי למטפלת שלי בוכה מספרת לה מה שקרה ומה שעשיתי ושאני רוצה לבלוע את כל מה שיש למות והיא נבהלה וכעסה על מה שעשיתי אני אשמה אני אשמה ביקשתי סליחה אבל זה לא יעזור היא חושבת שלמילים שלי (רוצה למות ) יש משמעות הרי לעולם לא אפגע בעצמי וגם איך אפגע אם אני מתה כך או כך בא לי להעיף את כולם ממני

היי שולי ברוכה הבאה לפורום וזו בדיוק נקודה טובה להתחלה את לא היחידה ששונאת את החגים , מרגיש לך רעעעע מאוד וקשה לך להסוות , להתנהג כאלו הכל בסדר , זו זכותך המלאה , ילדים בכל מיני גילאים מגיבים כך בגלל שהם מרגישים כאלו שהאדמה רועדת להם מתחת לרגלים, כשקורים מצבים של לחץ ומתח -באופן מיוחד , הם רוצים להרגיש שמתיחסים אליהם -שהם אינם שקופים , ולכן כל אחד מגיב בדרך שלו ,טוב לפחות שיש לך על מי לסמוך-ההורים שלך -שדאגו להחזיר את הילדים הגדולים הביתה ,להגיד לך משו , אני לא הייתי מסוגלת לחזור ל "זירת הפגיעה " ,זה לא הופך אותך למטומטמת זה עדיין חי שם בזכרון שלך ולא מרפה ממך , נכון אולי שלא נהגת בזהירות בגלל השעה המאוחרת והתנועה של האנשים בסביבה אך משהו חזק ממך משך אותך לשם ,לגבי המטפלת שלך , קרוב לוודאי שהיא נבהלה מזה שאמרת שאת רוצה למות מבחינתה זה מחייב דיווח לרשויות , היא לא יכולה לקחת בחשבון שאת נמצאת במצוקה נפשית קשה ולכן את אומרת ,,,,,,,הלא כבר היו לא מעט מקרים שזו היתה הודעה אחרונה של אנשים שמיד אחרי כן התאבדו ,מבינה אותך לגמרי כשאת אומרת שאת מתה כך או כך כי כך מרגיש לך , מבינה שמאוד קשה לך -גם לסובבים אותך קשה ,,,,,,,,,, אפשר לשלוח לך חיבוק ? חטולית

אני מאחלת לך שהגל העכור הזה יעבור, ושתרגישי יותר טוב. החג עבר, ויש עכשיו הפסקה די ארוכה עד החגים הבאים (אם לא לוקחים בחשבון את החופש "הארוך"). הילדים שלנו הם קצת כמו רדארים רגישים ביותר אלופים בקליטת הלא מודע שלנו והוצאתו לאור, מתנהגים את הרגשות הכואבים, יכול להיות שזה מה שקרה גם לכם. זה לא אומר שום דבר על החינוך או על האמהות.

נעים מאוד להכירך.. קראתי אותך.. וכמה שקשה לך עכשיו. וכמה שקשה לך עם הילדים (מאוד מובן שולחת לך חיבוק ((((((((((((((שולי יקרה))))))))))))))) מקווה שיהיה לך יותר קל..

את כל כך נסעת ומוצפת... לאט לאט... נשמי עמוק.. אני מבינה את את הקושי והכאב... את האכזבה שלך מעצמך... אבל את עושה מה שאת יכולה וכרגע...חגים זה קשה עבורך אין לך סיבה לכעוס על עצמך... אין כאן מקום לכעס.. ורצון שלך למחוק אולי להפסיק את הכאב מתורגם ל"רוצה למות..."?! אני אומרת ובעצם שואלת... שולי, את מוזמנת להיות חלק מהפורום לא להיות כל כך לבד אנחנו כאן בשבילך איתך כאן אידה

זו תקופה קשה עבורך ועבור הילדים את מביעה את מצוקתך בדרך שלך והם מביעים את מצוקתם בדרך שלהם דרך ההתנהגות הלא מרוסנת אני יודעת כמה זה קשה לעמוד מול התנהגות כזו של ילדייך במיוחד שגם ככה את מרגישה במצוקה אבל חשוב שתזכרי שהם לא עושים את זה מרוע לב או כי הם לא אוהבים אותך אלא פשוט כי גם להם קשה להתמודד עם המצב וכואב וזה שנסעת לאותו מקום זה משהו שהרבה מאוד נפגעות עושות יש משהו שמושך לשם אולי איזשהו ניסיון לסגור מעגל לעשות תיקון להיות עדה מהצד להבין את החוויה הטראומטית שעברת להיות במקום בלי להיות מעורבת מחדש במה שהיה אני לא יודעת אם אני כל כך מובנת פשוט כותבת אסוציאציות שעולות אצלי בראש בכל אופן, מה שאני רוצה להגיד בשורה התחתונה זה שאין לך שום סיבה לכעוס על עצמך בגלל שנסעת לשם וזה שהמטפלת שלך נבהלה זה טבעי היא מרגישה אחריות עלייך היא דואגת לך ולא רוצה שיקרה לך משהו רע שתפגעי בעצמך אני מקווה שעכשיו כשהחג כבר מאחורייך והחיים חוזרים לשיגרה הרגשתך תשתפר שתהיה לך שבת שלווה ורגועה שחף

Gravity Songwriters: Bareilles, Sara; "Something always brings me back to you It never takes too long No matter what I say or do I still feel you here 'til the moment I'm gone You hold me without touch You keep me without chains I never wanted anything so much Than to drown in your love and not feel your rain Set me free, leave me be I don't wanna fall another moment into your gravity .... You loved me 'cause I'm fragile When I thought that I was strong But you touch me for a little while And all my fragile strength is gone Set me free, leave me be ... I live here on my knees As I try to make you see That you're everything I think I need Here on the ground But you're neither friend nor foe Though I can't seem to let you go The one thing that I still know Is that you're keeping me down "You're keeping me down

חבל שאין לך מקלדת בעברית , היה יותר קל,,,,,,, לפחות את מצליחה לקרא את מה שכותבים לך בעברית ? אולי תנסי לכתוב במילים באנגלית שזה ישמע כמו עברית ככה אני מתכתבת עם אחיינית שלי בקולורדו -גם לה אין אותיות בעברית , אני יודעת שזה קשה אבל אולי בכל זאת תנסי והשיר שהבאת -יפה כך זה מרגיש לך ? שולחת חיבוק שלא תהי בדאון חטולית

מה שלומך? רוצה לספר לנו מה איתך? לספר על השיר? על כוח המשיכה? כאן איתך אידה

לא ממש יודעת מה לומר אז פשוט שולחת חיבוק http://www.giftsfromwales.com/images/Teatowel_EV_Hug.jpg שחף

.

לא יכולה להכנס עם הודעה חדשה גם אצלכם יש בעיה כזו ?

וחג ושמח וביחד פה לכולם שמסביב ורק.... לי כל כך..... וזה כאן ןעכשיו ולא מרפה בכלל כואב ולא רציתי שכך יהיה שכך אתנהג שכך אעשה אני רוצה להיות בסדר כמו לפני שזה התחיל הדלת של הכלוב פתוחה אני יודעת היא נפתחה השבוע קשה לי לראותה קשה לי לראות מעברה

מרום יקרה הניגודיות הזאת בין השמחה והביחד של החג לבין הרגשות הכואבים שמתחוללים בפנים כל כך צורמת והופכת את ההתמודדות הזאת לעוד יותר מכבידה וכמעט בלתי אפשרית ויחד עם זאת את אומרת שהדלת של הכלוב נפתחה השבוע וגם אם עדיין קשה לראות כבר קיים פתח, תקווה לשינוי תאחזי בתקווה הזאת היא זאת שתתן לך את הכוחות לעבור את התקופה הקשה והכואבת ולאט לאט יבוא גם השינוי תבוא ההקלה שחף

שנוי? לא עומדת בזה יותר שונאת את עצמי כשזה קורה שונאת להתפרץ כמו שקרה עכשיו הפחד לפגוע עצמי הולך ודועך חוששת מה יקרה כשהוא יעלם

קשה להיות לבד בין אם זה בחג או ביומיום האם פגעת בעצמך ? מבינה שאת רוצה להרגיש כמו לפני,,,,,,, האם את מטופלת ? הדלת פתוחה,,,,,,,את פוחדת לראות מה יש בעבר השני ? פוחדת לעשות צעד קדימה אולי כי יש שם משהו שמאיים ? איתך מתוקה

חג... מה שיכול להיות כל כך טוב יכול להיות גם קשה - רע הצפה של כאב אם באמת היה אפשר להחזיר את הגלגל לפני הגלוי... האם זה לא היה שם...? אולי בתפאורה אחרת? צבעים שונים.....? יותר הגנה? יקירה לאט לאט... כאן איתך אידה

חג השבועות מסמל סוף של תקופה אחת והתחלה של תקופה אחרת. סיימנו לזרוע, לגדל ולקצור עכשיו, מסתכלים קדימה ולא מביטים לאחור. מתחילים, באמירת תודה לאלוקים, על כל מה שצמח וגדל, חולקים עם אנשים אחרים, שיש להם פחות או אין להם בכלל. יש חגים ומועדים, בהם נהוג לתת מעשר וכשנותנים עשירית, מקבלים חזרה פי עשר. בחג זה נותנים ביכורים, קצת מכל דבר חדש, אז תקצרי את הפירות ולא לשכוח לחלוק, חג שמח אידה

אידה יקרה תודה על הברכה המרגשת חג שבועות שמח גם לך!

לחלוק זה הענין -ולא משנה עם מי וטוב שיש עם מי לחלוק אפטר חג שמייח , ומחר כבר יום חמישי ושוב הכנות לקראת שבת , הכל מתחיל מחדש , החגים נגמרו עד ראש השנה משהו כמו שלשה חודשים של שקט מחגים אז תהנו מהזמן והקיץ בפתח יאללללה ביייייי חטולית

מצאתי בבית מכתב אהבה ישן הייתי בת 17 ופגשתי נער בגילי שבא לבקר קרובים מחו"ל הכרתי אותו משך שבועיים לא היה בינינו קשר פיזי בכלל אבל כשהו החזיק בידי זה הרגיש כמו להבה וכמו בית זה הרגיש כמו מקום כל כך בטוח ומוגן ואז הוא נסע והקשר נותק אחרי כמה חודשים והנה מצאתי פתאום מכתב אהבה ישן ממנו עברו יותר מ 30 שנה ועדיין אני קוראת את המילים שלו ודמעות עולות בעיניי איך מישהו אהב אותי ככה? למה לא מצאתי שוב אהבה כזאת? סתם רציתי לשתף דמעה

אהבה של הנעורים אהבה שלא מומשה התאהבות תמימה וטהורה היא בעצם נשארת בגדר פנטזיה שמעוררת געגועים גם אחרי 30 שנה מבינה כמה עצב וכאב זה מעורר אבל למעשה שום אהבה שמתפתחת למערכת יחסים ממושכת יותר לא יכולה להישאר כה תמימה וטהורה כי תמיד יש פער בין הפנטזיה הראשונית של ההתאהבות לבין מערכת יחסים ממשית שתמיד הרבה יותר מורכבת ומסובכת זה לא אומר שהיא טובה יותר או טובה פחות היא פשוט אחרת.... אני חושבת שלא במקרה מצאת את המכתב הזה הוא נושא בתוכו מסר סמלי משמעותי עבורך הוא בא להזכיר לך שאת ראויה לאהבה שיש בתוכך את היכולת להרגיש בטוחה ומוגנת בחברתו של אדם אחר אם תצליחי לאפשר זאת לעצמך.... (ואני מתכוונת לא רק לקשר לרומנטי אלא לכל סוגי הקשרים עם האנשים) תודה ששיתפת שחף

לא מבינה למה את מתפלאת שאפשר לאהוב אותך ? מכתב נוסטלגי מרגש,,,,,,, למה לא מצאת שוב אהבה כזו ? מי יודע ? היית פנויה לאהבה חדשה ? תודה ששיתפת חטולית

זכרונות זכרונות מתוקים שגם כואבים כאב ההחמצה מתיקות של תמימות קשה וכואב היא מעוררת... געגועים שולחת חיבוק אידה

לא אוהבת חגים אבל רוצה לאחל חג שמח למי שכן אוהב.... http://www.youtube.com/watch?v=wpMdP5dT9zA דמעה

יודעת שחגים קשים עבורך.. גמלי למען האמת. תודה על האיחולים שולחת לך חיבוק ומקווה שיעבור בשלום

תצטרפי אלי לקוטג' עם זיתים? :) שיעבור מהר ובקלות שחף

כייף להכנס ולראות אותך כאן תודה על הברכות לחג רק עכשיו ישבתי אחרי גמר ההכנות ןהאפיה בהחלט חג טעים ומשובח מאחלת לך שקט ושלווה -והנאה מהם חג מדהים מתוקה חטולית

איך הייתה ארוחת החג? מקוה שעבר בטוב דמעה

ארוחת החג הייתה מצויינת וויתרתי על הקוטג' עם זיתים ובחרתי בטונה עם עשבי תיבול והחתולים נהנו מללקק את הקופסה בסוף :)))))))))))))))))))))

למרות שהיתה מצומצמת היתה טעימה להפליא ועברה בכייף אייך היה אצלך ?

חג-שבועות שמח לכולן! אני נוסעת עוד מעט לטיול אוהלים בכנרת ושם לא יהיה אינטרנט ): אז לא אוכל להיות לידכן.. אוהבת את כולכן חושבת עליכן נפלאות, יקרות כמו שאתן! אין תחליף! ((((((((((((((((((((לכל הבנות!)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

חג שמח תבלי יפה ותעשי חיים תתנתקי מהכלללללל ותחזרי אלנו עם כוחות מחודשים!! שולחת חיבוק אידה

אנחנו אוטוטו יוצאים.. (עשינו הכנות כמטורפים) כי רק היום בבוקר הודיעו לנו!!!! (: אבל זה כיף בצורה ספונטאנית כזאת.. שולחת לך, אידה יקרה ולכולן עוד חיבוקים.. סמויה

אני מתארת לעצמי שאת עושה בטן גב על שפת הכנרת.. אם רק הייתי רואה את זה אתמול, הייתי כותבת שתהני גם בשבילי אבל אני בטוחה שאת עושה את זה.... :} חג שמייייח

אני מקווה שאת לא חושבת על אפ'חד.. רק על עצמך(!) שוב יקרה, ~ת-ה-נ-י~

לבד לבד לבד מתביישת... לא יודעת לבקש, לא יודעת גם מה.. לא יודעת לעזור לצדף הקטנה, לא רואה אותה.. צדף.

צדף רגישה ומתוקה, כל כך צר לי על הרגשתך זו... מרשה לי להיות על ידך ??? את כל כך יקרה, רגישה ,איכפתית, איתך,חופית.

טוב לראותך? היית חסרה והתגעגענו.... מה שלומך? אידה

תודה, חיממת את ליבי. טוב לראותך כאן. צדף.

כמה רכות וכמה רגישות נדרש כדי לעזור לצדף הקטנה , כדי באמת לראות אותה ,אבל באמת לראות אותה , שזה אומר לתת לה מקום לא רק בלב אלה בתוך הנשמה , במקום הכי הכי עמוק ששם קבורים כל הרגשות , כל הכאבים , כל הפגיעות ,,,,,,,,,וכל מה שקשה או אפילו לפעמים גם בלתי אפשרי פשוט לתת לזה מקום ,את יכולה לעצום עינים ולנסות לדמיין אותה/ך כילדה קטנה -אפילו תנסי להעזר בתמונה שלך לצורך הענין ,ובשקט בשקט להגיד לה כל מה שמרגיש לך מבפנים , כמו למשל -שאת אוהבת אותה , שאת יודעת שהיא לא אשמה ב,,,,,,,,,שאת רוצה לחבק אותה חזק עם המון חום, לנחם אותה ,להגיד לה שאת מבינה אותה ,שאת מבקשת ממנה שגם לא תכעס עליך , שקשה לך לומר לה כל מה שאת מרגישה ,אולי בגלל שאת מתביישת ,אולי לבקש ממנה סליחה על,,,,,,,,,,,כל מה שעולה בדעתך ,אני במקומה מיד הייתי סולחת לך , ואת-יכולה לסלוח לה? חיבוקים רכים ועדינים מכאן ועד אלייך חטולית

את מקסימה, חכמה, רגישה, כל כך. תודה, חיבוק, צדף.

שולחת לך חיבוק ....אם אפשר? ועוד קרן אור שתעטוף ...תנחם אל תשארי לבד אנחנו כאן בשבילך איתך אידה

תודה לך, נגעת בי, ניחמת. חיבוק צדף.

אולי תרצי לספר לנו קצת על הצדף הקטנה? איך שאת זוכרת אותה... אולי זה מה שיעזור לצדף הקטנה להרגיש פחות לבד ככה תוכלי לתת לה קול... שולחת חיבוק כזה שעוטף ומחבר כזה שנותן להרגיש קצת פחות לבד וקצת יותר ביחד שחף

תודה,את חמודה. צדף הקטנה,וגם אני, מפחדות עדיין לשתף, למרות שעשיתי זאת בטיפול, אך כל פעם השיתוף מעלה רגשות ותחושות פיזיות כאילו זו הפעם הראשונה שמשתפת.. ואז מוצפת ולא יודעת מה לעשות עם כל זה.. אולי יום אחד.. בכל אופן תודה על האיכפתיות, זה מחמם. צדף.

מוכר. כמו שפעם כתבתי כלפי חוץ אנחנו לא לבד כי יש אנשים שאיתנו תמיד.. יש אנשים שהקרבה אליהם הרבה יותר גדולה שאיתם לא מרגישים לבד אבל למרות זאת הלבד הזה מורגש בעוצמות גדולות.. אז כן, כולנו וגם אני, כאן איתך בפורום מחבקות ומכילות במילים.. כולי תקווה שיום יבוא ותרגישי פחות לבד.. צדף הקטנה, אני רואה אותה.. רואה ילדה קטנה עצובה לא יודעת איך לבקש עזרה אבל יחד עם זאת העיניים מדברות המון כאב ואני כאן, יחד עם כולן מושיטות יד לצדף הקטנה שתהיה פחות לבד שומעת את הזעקה לעזרה.. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להקל? **איתך**

תודה לך יקירה, אני מרגישה את החום ,זה מנחם, עצם זה שאת יכולה לראות את צדף הקטנה, זה כבר עוזר לה כבר היא לא לבד,(לפחות ברגע שקוראת את דברייך) חיבוק צדף.

מעדיפים לאטום את האוזניים- כדי לא לשמוע את האמת לעצום את העיניים - כדי לא לראות את הכאב סערת רגשות מטורפות תקפה אותי הכל מסתובב סביבי הבעיות של הסביבה תופסות מקום עוצמתי ואני נדחקת לצד. בעצם אף פעם לא הייתי במרכז.. :\ בעצם מה אני כותבת? לא מרגישה שיש לי את הזכות לכתוב לדבר.. ולא, אל תגידו שיש לי מקום.. וכל זה.. מרגישה שרק דבר אחד יעזור.. זקוקה לעזרה אז הוצאתי את המילים שזקוקה לעזרה ואז מה? אוף כותבת ומוחקת צריכה לשקול מילים גם כאן שלא ידאגו לי יותר מידיי שלא ידאגו בכלל שלא יהיה טריגר שהמשטרה לא תדפוק אצלי בבית.. דיי נמאס כבר לשקול מילים נמאס כבר !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני בסדר.לא לדאוג.

בובה יקרה, אני יודעת שקשה ויש משהו עכשיו שמעצים את הכאב... במשפחה? שם הכאב הכי צורם? יקירה את יודעת מה יכול לעזור? מה יכול לעצור? להחליף??? דברי ודברי...שתפי ושתפי נסי קרח ספורט תפילה כל דבר שיסיט את הכאב שולחת לך קרן אור להגנה פנימית- חיצונית איתך אידה

המשפחה זה ה- מקום שעושה לי רע.. קרח.. כמה זמן לא שמעתי את המילה הזו.. והאמת שמאז.............. שאמרת לי , לא ניסיתי.. הגיע הזמן את אומרת?!.. כבר לא יודעת ככ מה יכול לעזור אולי פשוט להתנדף .. או פשוט לא להיות.. כי עייפתי. תודה על הקרן אור.. חג שמח..

מתוקה שלי כמה כואב שצריך כל הזמן להתמודד עם אנשים שסובבים אותנו ובפרט בני המשפחה שלנו שכל מה שמענין אותם זה "לאטום את האוזניים- כדי לא לשמוע את האמת לעצום את העיניים - כדי לא לראות את הכאב " הם אינם מסוגלים להתמודד עם מה שכואב לך , הם עסוקים בחיים שלהם ,מבינה אותך נשמה , מאוד מקווה שהמצב ישתפר בקרוב ,ושאת תוכלי לחזור לחיי השגרה שלך שבטח מאוד חסרים לך ,למה אין לך זכות לכתוב ולדבר ?כי,,,,,,,רק את יודעת מה שמעיק עליך , את לא משתפת , לא כותבת , נשארת עם הכל בפנים -ואז כמובן מרגיש לך שוב לא טוב ,יש עליך נטל לא קטן שאתו את נאלצת להתמודד בנוסף לדברים האישיים שטורדים את חייך , ובאמת מרגיש שאין לך כוחות להתמודד עם הכל -לבד ,מה אוכל להציע לך מתוקה אולי שתתאזרי עוד קצת בסבלנות ובסובלנות עד שגיסתך תחזור הביתה במצב טוב יותר , מחזיקה לך אצבעות שלא תיפלי ולא תשברי בדרך , כי אין לי ספק שמאוד מאוד קשה לך שולחת חיבוק מעודד ומחזק ועוד אחד-כי מגיע לך הלוואי שיהיה לך יום יותר קל חטולית

יד שתלך איתי יד שתוביל אותי יד שתלטף , תרגיע יד שתתמוך יד שתחבק שתכיל ואת עושה את זה הכי מכיל שאפשר. לא יכולה לבקש יותר מזה. תודה שאת כאן אהובה

כל-כך מבינה את המכאוב, את ההרגשה הבלתי נסבלת את המצוקה! מצד אחד אני דואגת נוכח מילותייך הכואבות אבל מצד שני יודעת כמה את אינטיליגנטית וחזקה ולפעמים מילים הם רק מילים כדי לשחרר את הכאב. שולחת לך חיבוק הכי גדול שבעולם, אוהבת אותך בובה נפלאה ילדה מקסימה טובה ואינטילגינטית! ((((((((((((((((בובה יקרה)))))))))))))))))))))))))))))) להת' בינתיים, סמויה

לא יודעת עד כמה חזקה אני.. ולפעמים מילים ,אומנם משחררות את הכאב אבל יכולות במקביל להדאיג אנשים ואני לא רוצה רק לאמר שזה בגדר מילים בלבד .. את מתוקה אמיתית.. באמת! תודה העלת חיוך..

הלוואי ויכולתי לבוא לשם ולנער את כולם לגרום להם לראות אותך לשמוע אותך החירשות והעיוורון שלהם גורם לך להרגיש שגם כאן אין לך את הזכות להשמיע את קולך ובעצם אולי לא רק כאן אלא בשום מקום... אבל אנחנו כאן כן שומעות אותך וכן רואות את הכאב הבלתי נסבל שלך ורוצות להיות איתך ולהקל ולו במעט על סערת הרגשות שלך שולחת לך חיבוק מלטף, מרגיע, אוהב מקווה שהיום סערת הרגשות תיחלש ושתוכלי להרגיש הרבה יותר טוב שיהיה לך חג לבן, טהור ושמח, אבל במת שמח!!! אוהבתותך ותמיד איתך (בכל מקום) שחף

תודה לך שאת איתי בכל מקום.. אני יודעת.. זה מרגיש לי גם כשזה מרחוק.. לא יודעת ככ מה נסגר איתי.. אבל........... יהיה טוב.. :\ .. :\ מתוקה, שיהיה גם לך חג שמח.. הרבה לבן, גבינה ודברים טובים אוהבת

לפני 11 חודשים נהרגה חברה, איבדה את נשימתה.. מחר הייתה אמורה להיות לה- יום הולדת.. ומחר עולים לקבר-משום שלפני 11 חודשים היא נהרגה ומה מאחלים לה, לה שאיננה? הייתי רוצה לכתוב יותר, אך הכאב שלי יכול למלא דפים דפים בשחור-שחור... עד כדי שתסתנוורו ואולי אף תתעוורו ואולי זו רק אני, שמפחדת על עצמי.. עוד שעה, יש לה יומולדת ובעצם- אין לה כי היא מתה

לא מוצאת כרגע את המילים לכאבייך רק לאמר שקראתי ושולחת חיבוק.. ואיתך

ציפור יקרה מצטערת על האובדן אובדן טרי כאב של פרידה בטרם עת רוצה וקשה לשתף? אנחנו כאן איתך אידה

מכירה את תחושה האובדן שעליה את מדברת -לצערי הרב מרגישה שעדיין קשה לך לעכל את האובדן שלה -מן הסתם היתה חברה מאוד טובה שלך , ואולי גם הייתן קשורות אחת לשניה בלב ונפש , אולי באמת זה יהיה רעיון טוב לקחת בלוק מכתבים -ולשבת לכתוב לה את כל אותם דברים שהיית רוצה לומר לה אך כבר בלתי אפשרי לומר כי היא כבר איננה , לספר לה ,,,,,,,,ואל תמעיטי במילים , תני לזה לצאת מתוכך , לזרום החוצה כמעיין המתגבר בלי לחשוב פעמים באלו מילים את משתמשת רק שיצא ממך ,מאמינה שזה יביא לך הקלה מסוימת שתהיה גם הקלה מבורכת , הרי לעולם לא תשכחי אותה כך אולי תצליחי להרגיש אותה שוב קרובה אלייך ,אולי תכתבי לה אייך החיים שלך מתנהלים מאז שהיא הלכה לדרכה האחרונה ,,,,,,,, שולחת חיבוקים חמים ומנחמים יקירתי חטולית

השתיקה שלה רועמת לי מדי לא רגילה אליה. מתגעגעת לצחוק המתגלגל שמילא אולמות שלמים ועמדתי היום מול הקבר שלה, ומה אומרים לה, לה שאיננה? מה האומרים ומה מאחלים? נתראה בשנה הבאה? ולפני שנה איחלתי מזל טוב והמון המון דברים, והיום.. היום אני רק רוצה לבקש חיבוק אחד אחרון..חיבוק אחד. ואין מילים ויש כאב שלא מוצא מנוח כי אין כאב המתשווה לכאב זה שמחסל את כל המילים ומכאיב בלב, ורק רוצים כבר לא להרגיש... והשמש הזה, החום הזה..בדיוק כפיש היה לפני 11 חודשים.. ותוך כדי השמש הזו אני מרגישה בפנים, י..צרמורת חודרת עצמות שלא מצליחה למצוא נקודת מפגש עם השמש הלוהטת ואותה זעקת אימים לשמיים שתחזור שתתעורר שתקום שתקום שתתעורר שתחזור והיא לא שוכבת לא זזה רגליים יחפות המציצות מבין הסדין הלב רוצה להסית מעט את הסדין, לראותה באמת..אך אסור ומאז, לא מאמינה שהיא שם, שכבה..ברגליה לא מאמינה שאלו היו כפות רגליה, לא מאמינה. לפני 11 חודשים ואז תהיה שנה ואז נתחיל לספור שנים. חודשים כל כך קשה לי לספור..לא מסוגלת לא מסוגלת ימים חודשים והיא איננה לא שומעת לא שואלת לא מדברת היא לא חוזרת

לא קל.. שולחת חיבוק סמויה

לא קל.. שולחת חיבוק סמויה

אין הרבה מה אוכל לומר מול הכאב העצום הזה מול הגעגוע רק יכולה לשלוח חיבוק עוטף איתך שחף

התפלק לי -ברח יפות שלי ,,,,,,, למה לא שומעים מכן אפילו מיאוווו אחד השמיעו קול נעלמתן ונאלמתן חסרות כאן חטולית

אני כאן, פחות כותבת..אך בדרך כלל קוראת ואיתך/איתכן.. מחבקת ואוהבת חופית

פרופ' רפי קרסו - כל מילה בסלע לבריאות טובה אהבו את עצמכם. פנקו את עצמכם והזכירו לעצמכם שאתם החשובים והאהובים ביותר בעולם כולו. אנשים שאוהבים את עצמם סולחים לעצמם, מרשים לעצמם להיות לפעמים גם לא בסדר והם בריאים יותר ומאושרים יותר. אנשים האוהבים את עצמם יכולים להעניק בקלות אהבה לאחרים. נסו להיות אופטימיים. אנשים אופטימיים מצליחים יותר, אהובים יותר ובריאים יותר. אנשים פסימיים ורואי שחורות מביאים על עצמם בעיות ומחלות, בחזקת נבואה שמגשימה את עצמה. בריאות טובה, חשיבה חיובית עוזרת בכל שטחי החיים. אנשים אופטימיים אהובים יותר בחברה, ואפילו הרופאים (האמינו לי) אוהבים אותם יותר. אל תרחמו על עצמכם. זכרו תמיד שיש אנשים עם צרות גדולות משלכם, מחלות קשות משלכם, בן/בת זוג ראוי פחות משלכם אם בכלל, ופחות כסף משיש לכם. אם שקעתם במצב רוח קודר או ברחמים עצמיים – שאלו סרט וידאו מצחיק או צפו בתוכנית טלוויזיה משעשעת. צאו מזה, ויפה שעה אחת קודם. ניתן לרפא מחלות או בעיות גופניות בעזרת מדיטציה ודמיון מודרך. אל תכניסו את עצמכם לעימותים ומתחים מיותרים. גם אם תזכו במשפט נגד מישהו שנוא – האנרגיה הנפשית שתשקיעו בו תגרום לכם נזק בריאותי ונפשי גדול יותר מהרווח במשפט. בריאות טובה, הימנעו ממריבות מיותרות ומסתם מצבי לחץ ומתח. עימותים, מלחמות וויכוחים מיותרים זוללים אנרגיה, מכניסים את הגוף למצב של דחק, ומדכאים את מערכת החיסון. הרשו לעצמכם להשתנות. הרשו לעצמכם להיות גמישים יותר, לוותר ולסלוח, להבין ולקבל ולנסות דברים חדשים. אל תתקעו בשל חשיבה מקובעת ומאובנת. חיים קלים הם נטל קטן יותר על מערכת החיסון שלכם. בריאות טובה - היו טובים לאחרים, עזרו לאנשים ללא שיקולי כדאיות. מעשים טובים שנעשים ללא ציפייה לתמורה יוצרים אנרגיה חיובית, והידיעה שעשינו משהו טוב עוזרת לתחושה הטובה שלנו עם עצמנו. יש המאמינים כי מעשינו הטובים חוזרים אלינו בחזקת "שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תמצאנו ". תנו לאנשים יותר ממה שהם מצפים, ועשו זאת בשמחה. טלו אחריות על בריאותכם. לתשומת לב הנשים, שימו לב! אם אתן אחרי גיל 45, סמנו לעצמכם תזכורת להיבדק לפחות פעם בשנה בדיקת ממוגרפיה, ואחרי גיל 50– גם בדיקת צפיפות העצם. בדיקות המעי הגס חשוב לערוך לפחות פעם בשנתיים גברים ונשים כאחד. פעם ראשונה בקשו מהרופא שלכם בדיקה שגרתית. לעולם אל תצחקו לחלומותיו של הזולת ואל תזלזלו בחלומותיכם שלכם. זכרו כי אהבות גדולות והישגים גדולים כרוכים בנטילת סיכונים. אל תתנו למריבה קטנה לפגוע בידידות גדולה. היו פתוחים לשינויים – אבל לא על חשבון הערכים שלכם. למדו את החוקים – והפרו אחדים מהם מפעם לפעם. מקווה שעזרתי לכם, מאחל לכם בריאות טובה ואריכות חיים. פרופ' רפי קרסו

וואווו - מדהים כמה נכון כמה מתאים אילו יכולתי הייתי מדפיסה את הכל ותולה את זה מול העיניים לקרא את כל הדברים הנפלאים האלה לפחות פעם ביום לדעתי יכול לחולל נפלאות תודה שהבאת אידה -זה נהדר חטולית

זה נשמע מתכון מוצלח לשבוע טוב, לחיים טובים. אלא שאצלי על ההתחלה הכל התבלגן, זה לא אומר שזה לא יצליח בסוף, אלא שבינתיים אני די גמורה. אני בזה לעצמי ובצדק. אני לא מבינה איך הבת שלי ילדה שעוד לא מלאו לה 8 שנים מצליחה להביא אותי לשפל המדרגה, להרגיש טיפשה, אפסית, ולפחד נוראי. כשחזרתי הבייתה אחרי שהשארתי אותה בוכיה מעבר לשער בי"ס, בא לי פשוט למות וזהו. זה לא רק בגללה כנראה, אולי זה גם שלב כזה בטיפול של רגשות משוחזרים. מהבוקר אני לא עושה שום דבר. לא הכנתי אוכל לילדים, לא סידרתי, לא ניקיתי כלום. אני צריכה ללכת לעבודה עוד מעט. מאחלת לכולן שבוע טוב ומקסים וחג לבן ושמח

את נשמעת מוצפת עד מעל הראש נכון שהשלב הזה של טיפול ברגשות משוחזרים מאוד כואב מאוד מעיק -חונק , יתכן וזה מה שגורם לך להרגיש כ"כ חסרת ערך ,אייך באמת ילדה בת 8 יכולה לגרום לך להרגיש רע עד כדי כך ? ואם הילדה בכתה -מבחינתך זה משו נורא ? את פוחדת ממנה ? רוצה לשתף בפחדים שלך ? מבינה שאת מרגישה מאוד מדוכדכת , למה את בזה לעצמך ? הילדים שלך קטנים כולם ? מאמינה שבכל זאת מאז שכתבת הספקת משו לעשות , שולחת חיבוק מעודד ומרגיע כנסי כשתוכלי איתך-חטולית

בכי של ילדה קטנה יכול הרבה פעמים לערער להשאיר עם הרגשה של חוסר אונים ובמיוחד כשזה מתערבב עם הבכי של הילדה הקטנה שבתוכך אל תחמירי עם עצמך את עוברת תקופה קשה שמרוקנת אותך מהכוחות תנסי לא להעמיס על עצמך להקל על עצמך תעשי רק את המינימום שאת צריכה תני לעצמך מקום להיות להרגיש לכאוב מקווה שבחג תהיה גם סיבה לשמוח :) חג שמח יקירה! שחף

אביתר בנאי/אבא אבא אני רוצה לעמוד מולך ולהאמין שאתה אבא טוב אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי ככה סתם אבא טוב אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי שלמסע הזה יהיה סוף טוב שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה אבא אני רוצה לחזור אליי ולמצוא אותך שם איתי במקור שלי אני טוב גמור , אבא ושם אני מאמין לעצמי כל מילה כאילו שלי- מלפני כמה שנים עד לפני כמה חודשים. עם כל החזרה בשאלה וההחלטות שלי בחיים. היום אני רואה כמה שהוא למד לקבל את זה יותר מתמיד. ואני.. אוהב אותו כמו שאף פעם לא אהבתי

תומי -נשמה השיר הזה מאוד מרגש חושבת שלא רק עליך השיר הזה יושב טוב התחברתי לשיר הזה מאוד בפרט אחרי שלא דיברתי עם אבי הביולוגי המון שנים -אבל ממש המון שנים , אצלי החיבור איתו נעשה משהו כמו לפני 6 שנים -ולאחרונה ממש יותר קרוב , מרגש מאוד גם מה שכתבת על אביך מכירה את ההרגשה וגם את החוסר של אב בחיים תודה , תודה שהבאת את השיר המרגש-אהבתי מאוד מחבקת-חטולית

בכיף מותק חיבוק חזרה

זה מרגש מאוד לקרוא את השיר מרגש יותר לדעת שאבא שלך למד לקבל אותך ואת בחירותך בחיים. מרגש לחוש את האהבה דרך המילים. האם אתם נפגשים באופן קבוע? מדיי פעם? האם אמרת לו את הדברים? שבוע טוב אידה

פעם בשבוע שבועיים בא לביקור בשבת, משפחה תקינה. להגיד לו? מה פתאום המקסימום שאני אגיד זה שאני מבסוט עליו בכלל לא משתמש ביום יום במילה הזאת אהבה, אני חולה-גוסס-מת על כולם.

אני כל כך שמחה בשבילך!... ובשבילו... בשביל שניכם ביחד! התמיכה והקבלה של ההורים זה אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחיים! ואיך אמא שלך? היא מצליחה לקבל אותך כמו שאתה? עם כל השינויים וההחלטות בחייך

לפעמים הכל נראה בסדר ולפעמים הכל כל כך כואב ככה פתאום בלי הודעה מוקדמת ואז מרגישה כל כך לבד עזובה ובודדה תלושה ונעלמת אי שם בתוך הכאב, בתוך עצמי ילדה קטנה שהולכת לאיבוד בתוך היער בתוך המבוך האינסופי וזקוקה למילים שיחברו אותי בחזרה לאנושות שיאפשרו להרגיש עטופה, אהובה ומוגנת זקוקה למילים שלכן.... שחף

יכולות להזכיר לך שיש מישהו מעבר לך שומע את המילים שלך ויודע שאת כאן בעולם לא לבד. מילים כמו איזו חליפה שתופרים אותה אצל חייט והן כאלה מתכווננות בדיוק אליך מתאימות בדיוק למידה שלך. אז קודם כל מודה לך על המילים שלך שהוציאי אותי קצת מהבידוד הזה שם למטה ובאו בזמן. ותמיד נדמה לי שלמילים שלי אין שום כוח כי אני חסרת כוח אז אני מתנצלת מראש על מילים שאולי יהיו לך מיותרות או לא מספיק מדויקות, אז אני שולחת לך מילים כאלה שאפשר יהיה למתוח אותן או לכווץ אותן עד שיתאימו בול לפיגורה הנפשית שלך. שלך מיתר

איך את יכולה להגיד שלמילים שלך אין כוח?! המילים שלך כל כך חשובות ויקרות! בדיוק כמו שאת עצמך - חשובה ויקרה!!! המילים שלך עוטפות ומלטפות ומגנות ולא רק כמילים בפני עצמן אלא כמילים שבאו ממך! עוד לא הספקתי להגיב לך למה שכתבת היום בעץ שלך... אבל קראתי ומבטיחה לך להגיב בהמשך אולי יותר מאוחר, בערב כי עכשיו חייבת לכתוב משהו שקשור ללימודים ואם אני לא אתחיל עכשיו אני כבר לא אתחיל לעולם... אבל חשוב לי שתדעי שני חושבת עלייך ועל הדברים שכתבת ובעיניי יש בהם המון עוצמה ואמת פנימית! שחף

לפעמים הכל נראה בסדר, איכשהו בסדר.. ואז בלי שום התראה חוזרת תחושת הבדידות, התלישות ושהיער נראה כה גדול, ושאת ילדה בסה"כ קטנה שלא מוצאת את דרכה חזרה הביתה...מבוך אינסופי שמנקודת המבט שלך, הכאובה והעזובה, נראה כאילו אין באמת פתח יציאה, או לפחות איזשהו מסלול עבורך.. אבל שחף, שחף יקרה!! ברור שיש מסלול עבורך..וברור שיש קרקע,והיא שלך..ומגיע לך ללכת בה.. את מביאה לפורום כל כך הרבה מעצמך, מההחלמה, מהכוחות, מהתקווה, לקום על הרגליים למרות הקושי ולהמשיך לתפקד, ליצור ולעשות.. הביטי בעצמך וראי את אותה אחת שאני מדברת עליה, בבקשה שחף..נסי, להסתכל על עצמך ולראות אותה, זו שקמה כל יום בבוקר כל כך מוקדם, הולכת ללימודים, עובדת, מתעייפת, מותשת, אך חוזרת חזרה אלינו וכותבת ומגיבה ונותנת ומשתפת מכל הכוחות שלך, והאור שלך.. שחף.. האם את באמת לא רואה את זה? וכמה נוכחותך בפורום כה חשובה וחיונית לנו? וכמה את בעצמך חשובה חיונית ויקרה לנו? לקבל את הלבד, לא לכעוס עליו לאפשר לו אני יודעת על עצמי ששנים לא נתתי לעצמי, להרגיש לבד הייתי הכי עזובה, הכי לבד, תלושה ונעלמת, ובעיקר-הכי ילדה ולא נתתי לעצמי, ובעיקר-להיות ילדה. אז איך אוכל לחבר אותך חזרה לאנושות? אולי להביט בך ולראות את כל החלקים המדהימים שיש בך את ההצלחה שאת צוברת ההצלחה האישית שחף..זו שמקדמת אותך, לא תוקעת אותך זו שמצליחה להתממש במציאות אך ורק בזכות הכוחות שלך והקסם שלך ש ח ף ?? את לא רואה אותם? אני שולחת לך חיבוק אמיתי, מהלב שלי ישר ללב שלך.. שיזכיר לך את מי אני רואה, כדי שתוכלי לראות אותה גם.. ואת הילדה הקטנה תאספי חזרה לחיקך, תזכירי לה שאת איתה, תזכירי לה שהיא לא באמת לבד, שאת נמצאת איתה, הבוגרת והגדולה, ושלא תשאירי אותה לבד..כי קודם כל יש לך את עצמך.. ובנוגע אלייך-הגדולה, אני יכולה להגיד לך שאנחנו כאן בפורום לא נשאיר אותך לבד, ובנימה יותר אישית-אני לא אשאיר אותך לבד, כך שלך-הגדולה כבר יש עוגן, ועכשיו הי את העוגן לעצמך-הקטנה. שלך, ציפור

תודה לך על מילותייך הנוגעות ללב ריגשת אותי - באמת! אני אף פעם לא מצליחה להאמין בעצמי עד הסוף וכל מילת חיזוק עוזרת לי להאמין קצת יותר... תודה לך על מי שאת! תודה שאת כאן! שחף

(הלכתי להכין אוכל לגברברים הקטנים שלי שחזרו מהים.. לאמא לא התחשק לצאת..) בא לי להיות כאן איתכן..לידכן.. שחפונת יקרה, איזה תיאור נוגה ונוגע ללב.. אני ממש יכולה לראות מכאן את הילדה הקטנה את שחף הקטנה שהולכת ביער לבדה.. בתוך מבוך אינסופי של הכאב כל כך עזובה כל כך לבדה איך פתאום את חוזרת לשם.. מסתכלת לאחור.. וכל-כך נורא מה שאת רואה ובכל זאת, מצליחה למצוא לכל זה מילים כל- כך יפות כל-כך נוגות.. ממש מילים שאפשר לחבר להן מנגינה חרישית שמתארות תמונה קורעת לב בצורה ציורית ונוגעת ללב.. זה מראה איזה נפש מדהימה יש לך את הרוך והעדינות שעדיין בשפע קיימים בך השפיות....צלם האנוש שנשארו.. אבל רק הכאב והעצבות עדיין לא נגמרו... שולחת חיבוק הכי רך ואימהי שבעולם- ((((((((((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))) סמויה עם זאת כל-כך טראגית ועצוב

תודה על החיבוק האימהי תודה על החום והרוך שלך לא התכוונתי להיות עד כדי כך טראגית וקורעת לב :( אולי רק קצת עצובה :)

מקווה שאת כבר יושנת בשעות האלה ,אני-לילה לבן עוזי חיטמן -לפעמים לפעמים אני עצוב ולפעמים - שמח. לפעמים אני זוכר ולפעמים - שוכח. לפעמים אני שבע לפעמים - רעב, לפעמים אני כועס ולפעמים - אוהב. אבל אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני! לפעמים אני גדול ולפעמים - קטן. לפעמים אני גיבור ולפעמים - פחדן. לפעמים אני ביחד לפעמים - לבד, לפעמים אני באמצע לפעמים - בצד אבל הכי חשוב יפתי שאת תמיד נשארת את תמיד נשארת את תמיד נשארת את איתך תמיד מתוקה ליל מנוחה חטולית

ואהוב עלי מאוד :) תודה חטוליתוש מקווה שעכשיו את ישנה ותוכלי לישון עוד כמה שעות טובות שיהיו לך כוחות להיום מחבקת אני

השיר אומר את הכל בעניי... ויש לנו ימים טובים וקשים יותר יש ימים בהם מרגישים לבד החוכמה היא לדבר לשתף.... לבקש... שולחת לך חיבוק מחזק שתרגישי פחות לבד אידה כולנו זקוקים לחסד נורית גלרון מילים: נתן זך לחן: אילן וירצברג כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום. כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח. כמו שמש שזורחת...

האם לכתוב בפורום נחשב ל"לדבר לשתף.... לבקש..."?

אני מקשיבה לך, ושומעת אותך ואת הילדה הקטנה, את הכאב והפחד.. אם הייתי מוצאת ילדה קטנה ביער מפחיד, הייתי מאמצת אותה בחום אל ליבי, מנסה להרגיע את הפחד הנורא,מושיטה לה את ידי מביאה אותה אל מקום ששם תוכל להרגיש בטוחה להרגיש שהיא לא לבד. הילדה הקטנה מזכירה לך שהיא קיימת שהיא עדין כואבת, שהיא צריכה חום הגנה ואהבה, מילים מנחמות ומחברות. אני מרגישה די עילגת וחסרת יכולת למצוא את המילים המתאימות, מלבד זה שאני מכירה ומבינה את התחושה, ולפחות בזה את לא לבד. נראה לי שהפורום הזה הוא בהחלט מקום בטוח, כאן את מוגנת.

עילגת ? את ? אחרי כל המילים היפות והחמות שלך ? ואת- גם את מרגישה שהפורום הוא מקום בטוח בשבילך ? הלוואי שכן שולחת חיבוק ענק וחם (וירטואלי כמובן ) למקסימה שכמוך חטולית

מילותייך כל כך נוגעות כל כך חמות ומנחמות אף פעם אל תגידי על עצמך שאת עילגת! כי זה פשוט כל כך לא נכון! תודה לך :)

אותי בבקשה שם למטה

כותבת אליכם מתוך המיני החדשה שרכשתי ואני בכללל לא טיפוס של מיני. היום נפגשתי עם חברה מהלימודים ישבנו באיזה בית קפה נורא שמחתי לראות אותה ושוב הזמנתי קצפת עם תותים. זה היום השלישי שאני אוכלת קצפת עם תותים. החלטתי ששבוע אני אוכל קצפת עם תותים עד שממש לא אוכל יותר להסתכל על זה וזה מתקרב. אח"כ הלכתי וקניתי בגדים, כ"כ הרבה מכנסיים שהתאימו לי כמו כפפה ואני אף פעם לא מוצאת מכנסיים מתאימים. בתוך תא המדידות שמחתי נורא. יש לזה משמעות כמעט קיומית עבורי למצוא משהו במידה שלי בסגנון שלי כאילו היקום מתכוונן אלי בתוך כל חוסר ההתאמות שהחיים האלה הזמינו לי. יש לי המון טענות נגד תרבות הצריכה ואני רואה עצמי בהחלט קורבן של כל הדימויים האלה, ושונאת את עצמי על שיתוף הפעולה הזה- אבל איכשהו אני מנסה להשתכנע שלא בחומרנות וחמדנות מדובר אלא בפנטזיה של חיות. בתוך הבגדים החדשים האלה נהיו לי קווי מתאר של בחורה נורמלית. יכולתי לדמיין את העתיד החדש לפני שהבגדים האלה יתבלו ויצבעו בשגרה האפורה ובסבל הקיומי היומיומי. לפני שהם יספגו את כל העיוות הזה שהחיים הקשים הטמיעו בי. לפני שהם יהפכו לאני. קצת להיות שחקנית באיזו תחפושת זמנית שבקרוב תהפוך למדי יומיום מרופטים. חזרתי עם רינה בלב ושקית מחזור מלאה בבגדים שאלבש. זו היתה קניה מוצלחת בלי יסורי אשמה על איך קניתי את זה. יום הולדת של יום אחד הוא מעליב והוא חומק בלי תמיד להשאיר איזה חותם משמעותי. למה באמת רק יום אחד? החלטתי שאצלי זה יהיה שבוע. אולי חודש, נראה מה יקרה. מה שעדיין לא ברור לי זה אם פיזור הכספים המטורף הזה קשור לחגיגת היווסדי או פשוט לחגיגת הסוף. אני לא מסתכלת יותר על המחיר של שום דבר פשוט רואה וקונה ואני ממש לא שרי אריסון. אפילו לא בכיוון. ואני גם לא רוצה להיות. יש לי תחושה שזה קשור לחוסר היכולת שלי לראות עתיד, בסוף אקיא מרוב גועל על כל החומר שאין לו מיכל וזה הכי מדכא אותי בעולם שלמשהו אפילו חפץ אין מקום ויש גבול לכמה העולם הזה יכול להכיל הצפיפות הזו והמחנק נורא מפחידים אותי ואז מתחילה האשמה על הרכישה. כרגע אין בליבי שום אשמה מה שבד"כ קורה לי אחרי קניות מטורפות בלי הכרה. היום יצאתי עם השקית האקולוגית המתכלה ואמרתי לעצמי "איזה קניה מוצלחת, איזה כיף שיהיה לי מה ללבוש מגיע לי פיצוי, מגיע לי לחגוג אחרי כל הסבל שעברתי". אבל גם המשכתי ואמרתי "אין לי באמת סיכוי לשיקום, הכל רק תפאורה, רק אחיזת עיניים" ובאמת הבנתי שכל מה רכשתי היה רק סם, סם ממכר שהשפעתו תחלוף בקרוב ותביא שוב את העננים השחורים האלה למשכני. ונהיה לי עצוב שזהו גורלי. שהתקווה שאני יכולה לתת לעצמי היא רק רגעית שלא יצרתי בקניה הזו שום תיקון אלא רק טיוח של היאוש, הסחת דעת קצרת טווח. ואני מתחילה לבכות עכשיו באוטוסדרדה כי באמת אני מרחמת על עצמי ומבינה כמה מצבי קשה וחסר תקנה. ואני לא יודעת איך לעזור על עצמי ויודעת שגם אף אחד אחר לא יוכל כי אני מתכלה בדיוק כמו השקית האקולוגית הזו. גם אני ידידותית לסביבה. תודה לכן אידה, צדף, שחף, חטולית- על ההשתתפות שלכן בשמחתי. נורא ריגשתן אותי שאתן ככה איתי מאמינות בי ולא עוזבות אותי. ואני מצטערת אידה על תכני המוות שלי- זה בעיקר כי אני מחפשת הקלה והמוות כרגע הוא משהו שהופך לכדור הרגעה. זה צורך בהקלה ובתקווה ואני חייבת לדמיין איזה פתרון לכאב הקשה. ואני מצטערת על ההעלמות שלי אחרי תכנים כאלה- אני פשוט נעשית כ"כ מדוכאת שלא יכולה להמשיך לכתוב ולעדכן. אני אשתדל להפחית במינון. וסליחה אם הדאגתי. תודה לכן שאתן פה יקרות כ"כ מיתר

מאמצת את הרעיון! :) זה רעיון נפלא ומגיע לך להנות גם חודש שלם ברצף וגם שנה שלמה וגם כל החיים!!! אני כל כך שמחה שאת פענקת את עצמך ושזה נתן לך הרגשה טובה! תשתדלי לא להרוס את הטוב עם מחשבות שליליות תסלקי אותן ממוחך! תעצמי את העיניים ותדמייני שאלו הם עננים שמגיעים וחולפים ולוקחים איתם את המחשבות ההרסניות הלאה ממך המחשבות בונות את המציאות וברגע שאת מתחילה לחשוב בצורה חיובית את מתחילה גם לפעול ולהרגיש בהתאם שיהיה לך סופ"ש נעים ומפנק שחף

אני חושבת שזה נפלא! באמת! כי לפנק את עצמך צריך לדעת לשים עצמך במקום ראשון... לפרגן לעצמך ועשית זאת! זה יכול להיות זריקת אנרגיה...דחיפה קדימה.... החלטה לשינוי... זה יכול להיות רק תפאורה... אבל זה תלוי בך.. מה תעשי עם השבוע הנפלא שבוע של קצפת ותותים. טיפול? אולי זה הזמן.. . לתת לעצמך צאנס... מגיע לך חויה אחרת... מגיע לך להרגיש אחרת... אני גאה בך מחזקת אותך איתך אידה

להודעה הזו התכוונת? אני נותנת לך את כלללל הבמה שמגיעה לך מיד מגיבה... אידה

תודה שהגבתן הרגשתי קצת לבד למטה. מודה לכן מאוד. השמחה הזו היתה רלוונטית לאז. עכשיו הכל נגמר. הלוואי ויכולתי לחשוב מחשבות חיוביות אני לא יודעת איך עושים את זה. וגם אני תמיד חיפשתי רגעי קסם כאלה של מפנה כאילו מפה הכל עומד להשתנות אבל זו כבר לא החלטה שלי יותר, משהו בתוכי שהוא לא אני כבר מנהל אותי אין לי כבר שליטה יותר על שום דבר בטח לא תכנון עתידי. אני חיה מרגע לרגע ומצטערת על כל רגע שאני חיה. וטיפול נועד למי שרוצה בחיים ואני לא מעונינת בהם יותר. נורא רציתי להמשיך את הקו האופטימי הזה להראות סימני התאוששות אבל אני שבורה כולי. ועכשיו הקניות האלה נראות לי חסרות טעם ומיותרות כי המשחק הזה מול המראה נגמר כי אין יותר אני ולכן אין יותר השתקפות של עצמי כאילו יש איזה כיסוי לעיניים שלי אני לא מסוגלת יותר לפקוח אותן אולי כי אני לא רוצה לראות אותי יותר כי אני כבר לא אני יותר, נלקחה לי הזהות. כל השנים הייתי אדם מדוכא אבל עם זהות, עכשיו גם את זה אין לי וזה משפיל נורא והכאב נורא גדול. אני פוחדת מאנשים ולא חושבת שיש לי סיכוי אי פעם להשתקם, היה לי באמת לפני שפגשתי את האיש ההוא לפני שנה האיש שהיה אמור לעזור לי. הפגיעה עברה גם לגוף והוא כבר לא יוכל באמת להשתקם נגרם לו נזק שאי אפשר לעצור. אני בוכה עכשיו כבר ארבע שעות ברציפות וכך זה היה אתמול וכך זה יהיה גם מחר. ואנשים ששיתפתי במצבי ניתקו איתי מגע כך שפקטור הסביבה הקרובה התומכת לא ממש פועל לטובתי, ולכך התכוונתי שהעולם פולט אותי החוצה ממנו משום שהוא לא רוצה אותי באבלי ולכן אני מתקשה ברצף הזהות שלי גם בגלל זה כי הוא מסרב לראות חלק כ"כ מרכזי שבי שנוכח כרגע יותר מאחרים. ואין לי יותר איפה לשחרר את הכאב הזה כי גם פה הדיבור על המוות הוא לא ממש מומלץ אז אולי אפסיק. אפילו בטיפולים עצמם הרגשתי תמיד המון תוקפנות גדולה ודחיה שמועברת מהצד השני בכל פעם שאני מעלה את הנושא של המוות, אכזבה כזו שלא עליתי עדיין על המסלול אז אין לי יותר שום מרחב שאני יכולה באמת להתקיים בו, וכאילו נגמר לי כבר האוויר הכל נהיה צפוף ואני לא יכולה לנשום ואני לא חושבת שאני יכולה לתרום כאן במשהו כי אני מנותקת נורא ולא מסוגלת באמת להיות חלק משום שאני כבר לא קיימת יותר. משהו בי נמחק ונמחק כמו הפסקות חשמל יזומות בתוך המוח וכל פעם נכבה לי אזור אחר, זכרון, תודעה, וכל יום אני מתאבלת על האני המתכלה הזו שלא נשאר ממנו דבר והוא היה עם כ"כ הרבה יכולות שלא מומשו. באמת חבל עלי אבל אני לא יכולה לעשות יותר דבר. אין לי מוטיבציה יותר לכלום בטח לא להניע את עצמי. ניסיתי כל מה שיכולתי. מתחילה להיות הצפה של המקשים בדמעות מלוחות ולא כדאי שתהיה עוד הפסקת חשמל אחת נוספת. אבל הכי כואב לי שהזמן לא פועל לטובתי, לא במקרה של פוסט- טראומה. הזמן הוא כמו לולאה שמתהדקת יותר ויותר סביב הצוואר, כמו איזה רקבון שאורב, כמו צבוע שעט על הפגרים. העבר הופך להווה כל הזמן. משהו השתבש בתוך הזמן הזה, אין יותר שום חלוקה, הכל משך אינסופי כמו איזה גיהינום נצחי. אני לא אדם יותר, לא מרגישה יותר כאדם אלא כגוף שתופס מקום במרחב. שוב מודה לכן מליבי אידה ושחף שאתן איתי כמו פנסים שנדלקים בין הפסקת חשמל אחת לאחרת. ושוב מצטערת על התכנים האלה, אבל זה מה שאני כרגע יכולה לייצר מתוך עצמי, לא יכולה לזייף רווחה נפשית. קוראת את כולן ולא מבינה למה העולם מייצר כזה סבל אצל נשמות שלא פגעו באיש. מיתר

החיים האלה,כל פעם צץ משהו אחר,הביטוח לאומי קורא לי לעוד וועדה לא מספיק ועדה אחת,בעל המחסן שאצלו מאוחסנים הדברים רוצה את הכסף ושאני אוציא את הדברים אז לתת לו כסף יהיה לי אבל לא יהיה לי מחסן לאן להוציא ולא הובלה ואני לא יכולה לנפות שוב את הדברים כי כעזבתי את הדירה ההיא עשיתי כבר ניפוי והשארתי רק מה שצריך זה בעיקר קרטונים המכונת כביסה בטח לא עובדת כי 3 שנים היא עומדת בלי להפעיל אותה בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

מצטערת על הטרטור שביטוח לאומי גורם לך כל-כך מתיש ומעיק.. ודווקא עכשיו שאת כל-כך זקוקה נואשות לכסף. יש לך פיתרון אולי לנסות לשכנע את בעל המחסן(המעיק הזה) שיחכה קצת ואז תשלמי לו מה שמגיע לו. תסבירי לו שאין לך לאן וזה רק עניין של כמה זמן עד שישתחרר לך הכסף. והוא יקבל בסוךף מה מגיע לו.. וואלה..חכם מה שאמר(ובעלי מצטט אותו כל הזמן) "אין ידיד נאמן מכסף מזומן" שולחת לך חיבוק(אם זה עוזר במשהו) ((((((((((((((((((גל של ים))))))))))))))))))))))))))

כל כך הרבה דברים קשים.. הלוואי ויכולתי לעזור יקרה הלוואי והיו לי פתרונות להציע כדי להציל את המצב.. אין מישו שיכול לעזור לך? מחבקת.. ואיתך בובה

מבינה כמה זה קשה כשכמה דברים נופלים עלייך בבת אחת זה יוצר תחושת עומס שקשה להתמודד איתו לגבי ביטוח הלאומי... לרוב הם מזמנים למספר ועדות בד"כ עם רופאים שונים צריך סבלנות... תחשבי על כך שבסוף התהליך תבוא ההקלה מאמצייך ישתלמו קרוב לוודאי תקבלי סיוע כספי כי כבר קיבלת קיבלת בעבר וזה אומר שמגיע לך לקבל גם היום! לגבי המחסן... תנסי לשאול מישהו מהחברים אולי יוכלו לעזור לך עם ההובלה עם הרכב שלהם ומחסן אחר אני מאמינה שלא תהיה בעיה למצוא... עכשיו שבת תנוחי לך, תאגרי כוחות ובשבוע הבא תעשי כל דבר בעתו לאט לאט בלי להילחץ שחף

מצטערת על כל הדברים שצצים...כולם יחדיו כנראה שצריך סבלנות... הרבה סבלנות לעבור דבר דבר... עוד ועדה ... וזה הסתיים בסוף תקבלי את מה שמגיע לך והכל יהיה מאחורייך מקווה שגם עניין המחסן יסתדר במהרה... מחזקת אידה

מבטוח לאומי אפשר לקבל בהתחלה רק המון כאב ראש ולחץ נפשי אל תדאגי מהוועדה הנוספת -תשתדלי להוסיף להם על הכאב ראש שלהם -אל תשכחי לןמר להם שיש החמרת מצב ושאת לא מתמודדת עם חיי היומיום ,שאין לך ממה לחיות , שאת גרה אצל חברה-את האמת שהציוד שלך מאופסן ,וכל הבעיות שיש לך , ותחזרי ותדגישי כל הזמן שאת בדכאון -שנמאס לך מהחיים האלה -כל מה שאת כותבת כאן זה רק יכול לעזור לך , מתי הועדה הבאה שלך ? תוכלי לסדר את ענין התשלום של המקום שסידרת לחפצים שלך עד אחרי הועדה ? למקרה שיבואו לבדוק ?ודרך אגב , מכונת כביסב שקודם עבדה ושוכבת בלי לעבוד 3 שנים -לא מוציאה את המכונה מכלל עבודה אם את רוצה - אתן לך את המייל שלי [email protected] את מוזמנת להכנס ולכתוב אולי אוכל לעזור במשהו שולחת חיבוק גדול חטולית

מי זוכר/ת איזה דברים טובים קרו השבוע ורוצה לספר עליהם ? כל חיי אבי טולדנו לו ניתן לי על חיי לחזור לסובב את הגלגל אחור, מה הייתי משנה? ההייתי משתנה? זו שאלה שלא אדע לפתור. כל חיי, חיי שוב חוזרים אלי ממסע בדרך רחוקה אני חי, חי, חי והשמש מעלי עוד תזרח על דרך ארוכה. לו ניתן לי על חיי לחזור לסובב את הגלגל אחור שוב לגעת, שוב לראות, לא לדעת, שוב לטעות - תמיד אותה הדרך אעבור http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/29534718.jpg מברכת את כולן/ם לשבת נהדרת מנוחה , פינוקים ופיהוקים מנחת חטולית

שבת שלום חטולית יקרה ושבת שלום לכולן ו..מה גורם לאישה להרגיש יותר אמיתית מאשר ללכת עם ה..של הבעל לקניות?? אז המוכרת אמרה לי- "השתוללת היום, הא?" כן..כן זה מה שגורם לאישה להרגיש יותר אמיתית בחיים. עד ש..הבעל מגלה את החשבונות.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח שבת שלום,,יקרה סמויה

גיהצת לו את הכרטיס -כל הכבוד איזו אישה באמת לא אוהבת קניות ? אולי אני-כי אני מוטציה -חחחחחח מקווה שהשבת עברה בכייףףף חטולית

שבת טובה ומבורכת לך שבת של מנוחה של אור ושמחה שולחת לך חיבוק מכל הלבלב שלי.. :\

מכל הלבלב ?חחחחחחח מה זה אמור להביע ? מקווה שהשבת שלך לא היתה קשה עם המשימה שלך לשמש -אמא-דודה -ומטפלת לאחיינית שלך ושהיה לך זמן גם לנוח שבוע טוב חטולית

לא ספרת לנו על הדברים הטובים שלך השבוע..... שבת שלום אידה

עכשיו כתבתי חטולית

מרימה את הכפפה... אומנם היה שבוע מאוד ארוך ומתיש אבל בטוח היה בו משהו טוב! *היו שתי קבוצות אומנם שתיהן מאוד קשות רגשית במיוחד הקבוצה השניה אבל נעשתה עבודה טובה וקבוצה שעובדת מביאה להתקדמות לאט לאט... צעד אחרי צעד... מילה אחרי מילה... מחשבה אחרי מחשבה... והרבה עבודה רגשית... בסוף הדברים משתנים לטובה! *הגיע סופ"ש וזה בהחלט טוב! זמן לנוח, ללמוד... *היום ניקיתי עם אמא את הדירה :) אני יודעת שלנקות את הדירה זה נשמע טריוויאלי... אבל לא בשבילי! :P *אתמול הייתי אצל הורי והיה די נחמד סיפרתי לאבא קצת על הלימודים שלי תקופה ארוכה לא קרה שאני מספרת לו משהו על עצמי והחודש זה קרה כבר פעמיים! *אתמול היה לי יום ממש קצר קצר בלימודים כי היה רק שיעור אחד והתחלנו יותר מוקדם אז היה כיף לצאת מוקדם מהסמינר ונשאר עוד יום שלם :) *ביום שני עשיתי הדרכת הורים ביחד עם חרבה שלי כי אנחנו מטפלות בשני אחים וזה היה די נחמד - חידוש מרענן :) זהו נראה לי... שבת שלום אני

השיר שהורדתי השבוע -של אבי טולדנו אז ככה -לו ניתן לי לחזור על חיי -עם הידע שיש לי היום,,,,,,, אז לא ידעתי ולא הבנתי הרבה דברים -כמו לדבר על דברים שכואבים ומציפים , אז כן , עשיתי זאת השבוע -פעמים , כן גרמתי לגלגל לחזור , זה מה ששיניתי , כל חיי, חיי שוב חוזרים אלי ממסע בדרך רחוקה אני חי, חי, חי והשמש מעלי עוד תזרח על דרך ארוכה. אשכרה - כל חיי חזרו ממסע בדרך ארוכה , מאוד ארוכה ועכשיו חשה את השמש מעלי -בזכות מה ששינתי בחיי , את התוצאות של הינוי שעשיתי -אראה כנראה בהמשך הדרך רק אומר שזה שינוי קיצוני של-180 מעלות ממה שהייתי למה שאני מכוונת להיות שיהיה אחלה שבוע לכולם חטולית

לא כל כך מוצאת מילים על הבוקר כנראה שעוד לא התעוררתי מספיק אז פשוט שולחת חיבוק ומרימה כוס קפה לכבוד השינוי שלך! :) יום נפלא שיהיה לך שחף

שבוע ארוך ועמוס לא יודעת אם לכם עבר מהר או לאט.... וכבר מגיע חג שבועות ואפשר להכריז על הקייץ רשמית שבת שלום שלווה הרבה אור ותקווה אידה

שבת שלום מבורכת גם לך אידה מקווה שתהנו מהשבת בכייף אכן היה שבוע עמוס וגדוש לעייפה וגם היום עדיין עמוס כי יש עדיין לסיים את ההכנות לשבת חטולית

עבר גם מהר וגם לאט תלוי איך מסתכלים... ובהחלט עמוס... עמוס מדי! טוב שיש סופ"ש לנוחחחחחחחחחחחחחח ולכתוב עבודות :)

כבר התחלתי במסע קניות אינטרנטי, אני שונא חולצות ונעליים בחנויות פה בארץ שכולם ברחוב נראים אותו דבר וממוסחרים בצורה זולה-יקרה. אני מתמסחר באיביי והשנה מצאתי חנות קטלנית לחולצות ספיישליסטיות וחג שבועות זה אד החגים, אין על האוכל החלבי שאמא שלי מכינה, אני כבר מצפה לביקור הזה בבית לחג חג לבן שמח לכולנו

צדף ובובה- שוב תודה לכן! על החיבוקים על הכל, על עצם היותכן איתי בהודעות גם שהן קשות וגם כשאין לכן ממש מה להגיד. סמויה...מה קורה איתך? בטיפשותי לא כל כך הצלחתי להבין מה קורה ומדוע החלטת לנטרל את עצמך? האם הכוונה מהחיים או מהפורום? מה פגע בך? את נורא חשובה כאן בפורום ולי באופן אישי, ההודעות שלך שתמיד שתמיד מזדהות ולא שופטות ומנסות לתת מקום למחשבה נוספת, כיוון נוסף, זווית אחרת, ראיה חדשה..ממש בזמן אמת מרגישה זאת ממך. ואגב, את לא זוכרת שהקמנו את קבוצת העופות המוזרים??? את לא יכולה ללכת ולהשאיר אותי כאן לבד, חייבת אותך... ואת בטח כבר הבנת שיש לי איזשהו פחד נטישה קשה ביותר, לא נכנסת לריכוז עצמי, רק מזכירה לך שאת חשובה לפורום ולי...ומקווה שתוכלי עם כוחותייך לדבר קצת אלינו ולומר.. אגב, אני יכולה להבין שאולי השיתוף הרב בשבוע האחרון הקשה עלייך פתאום ואולי גרם לך לחשוב שאת תופסת מקום, אני רוצה לומר לך שאני קראתי כל הודעה והודעה שלך ורק לומדת ממך, נפעמת ממך ולוקחת תקווה ואמונה עבור עצמי...אז בבקשה ממך. וחטולית יקרה- כן, ללא ספק סיפור חיי לא יבייש שום סרט אימה, מתח וכו'. החרדה והמתח הם לא המצאה שלי ותחושות שלי..אני גם לא מממש בחרדה ובמתח, משהו רגוע אצלי כי אני מבינה שזה המצב ואני מקבלת אותו למרות שלא קל, ממשיכה להתהלך רגיל בלי לחכות ולצפות לשום הפתעה, אך מתגוררת אצלי התחושה שיש מישהו אחד שרוצה במותי היום כפי שהוא מרגיש שאני כלי שלו, משום שהוא כנראה גרם לכך שאוולד..יהיו סיבותיו שיהיו, אינני מנסה לנתח אותו משום שהוא יצור נתעב מגעיל דוחה ורע, ואין מה לנתח ולהבין, אין פה ואין אצלו שום הגיון שיכול להיתפס ולהיות מובן. כדי להבין כמה נקודות פשוטות בכל הסיפור, צריך לעקם את הראש...כי כל כל כך עקום...שאין דרך אחרת. אני יודעת שקשה לך להבין ולהסכים עם זה שאין מה לעשות, היה בנינו אימות לפני שנה וקצת, שזה קרה..ואמרתי לחוקר שהוא לא מבין שאני בסכנת חיים, לפני האימות דיברתי איתו..והוא שאל אותי "ומה תרצי, שאצמיד לך חוקרים פרטיים? זה בלתי אפשרי"-וזו תגובה קשה אבל כנה ואמיתית, הוא לא באמת מבין שאחרי אותו אימות ייכלתי לצאת משם ולסיים חיי בלי להספיק לצרוח לעזרה, הוא לא מבין את זה ואולי טוב שכך.. בכל מקרה, חיי לא הסתיימו (אולי בעצם מעולם לא החלו) ואני עדיין חיה ונושמת, עם כל הקושי שבעיניין..ואני גם לא מחכה שהוא יפתיע אותי, אין לי כוחות לחיות בפחד, אני פשוט ממשיכה הלאה עם הידיעה..ומנסה לא לתת לה חשיבות..נשמע קצת לא הגיוני ושכלתני למדי, נכון? מניחה שכן, קשה לי להתחבר לרגשות שלי במקום הזה, הפחד במקרה של סכנת מוות מכוונת, משתק חטולית, משתק כל איבר וכל תחושה וכל כאב וכל דבר אפשרי שנושם בקרבי..ועל כן אסור לי להתחבר לשם, אחרת אהפוך לצמח עוד לפני שהוא יתקרב אלי... הסכנה קיימת והיא חיה, ברורה לי לחלוטין ולצערי הרב ממש לא רחוקה מהמציאות, שלי. לא מעלה את זה מעל פני השטח משום שיודעת שמי שנמצא מולי נמצא בחוסר אונים בעיניין זה, משום שאין מה באמת לעשות.. מלבד להגיד את מה שאת אומרת..וגם ממך הרגשתי חוסר אונים וזה ברור לי לחלוטין. חטולית, בבקשה..כל עוד אני פה תמשיכו לחבק אותי אני צריכה המון כוחות ואמונה ותקווה לפעמים נדמה לי שהתקרה מתרסקת עלי ואני פשוט מתכחשת לעיניין שלכן, בנשימה עמוקה לריאות משום שקצת נגמר לי האוויר פתאום, ציפור

רציתי רק שתדעי שקראתי אותך.. ועכשיו קשה לי להגיב ואני לא רוצה לכתוב סתם אלא רק ממקום כנה ומעמיק. אני קראתי וזה דברים קשים שאני צריכה זמן לעכל. סכנת חיים שמרחפת היא לא דבר פשוט. לכן אני אקח זמן כדי להירגע ממה ששורף לי בפנים ואז אני אוכל להיות איתך נטו. בינתיים, אני כמובן מחבקת אותך ורוצה שתשמרי על עצמך ושהוא למעלה ישמור וייגן עלייך- "אנחנו במסך עשן מנותקים מסדר וזמן ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה נסירה דאגה, נסירה מועקה אנחנו במסך עשן מתנדנדים מפה לשם ואפילו שאני עיוור בחשכה אני הולך לי בדרכי בבטחה..." (את מילות הבית הזה הייתי רוצה שתאמצי!) אגב, לי הן עושות צמרמורת.. שלך, סמויה

מסך עשן אריאל זילבר מילים: אריאל זילבר לחן: אריאל זילבר

קוראת את כאבייך. את מה שאת עוברת בימים אלו.. וליבי יוצא אלייך.. יש משו שאני יכולה לעשות כדי להקל ? מעבר לחיבוק כמובן.. אני כאן איתך..

מה קורה איתך יקרה? לא כתבת כמה ימים.. דואגת.. *חיבוק* אני.

אני כ"כ מצטערת! ניסיתי להסתיר להיות שקטה אבל..עלית עליי. האמת יותר מזה- לא יודעת, מרגישה DELETED (ברמות קיצוניות של ההרגשה) אז בהחלטה של רגע החלטתי לרשום על כל הודעה שלי DELETED או הודעת פלט שגיאה של המחשב. באמת החלטתי שככה אני עושה שיבינו שאני DELETED בסופו של דבר לא עשיתי את זה לא כי לא רציתי(ועוד איך רציתי! , אלא מתוך הרגשת זהירות ואחריות כלפיי אחרים שאולי יפגעו. ולא מגיע להם שאני אפגע בהם על לא עוול בכפם. אז החלטתי לנסות להתאדות.. ואז ראיתי הודעה מחטולית שהיא סולחת לי על משהו שעשיתי בלי כוונה. כתבתי לה בחזרה שתודה שהיא סלחה לי כדי שלא יישארו בינונו דברים פתוחים לפני שאני.. ואז..ראיתי עוד משו ועניתי ואז ואז ופתאום התחוור לי שאני לא יכולה לעשות את זה לאנשים בקור רוח. כמו הרבה אנשים בחיים שלי שעשו לי את זה בקור רוח (כולל אילה שגידלו אותי וגדלתי איתם וביליתי איתם חיים שלמים!). אח"כ נוצר חלל שאי אפשר למלא לא בניחושים לא בתהיות ולא בתירוצים. אני בכל אופן לא מסוגלת ראיתי שאני לא מסוגלת אבל אנשים אחרים כן יכולים ובקלות של הינד אפעף(ואנ לעולם לא יבין את זה). בובה אני מצטערת שזה התגובה שיש לי להגיד נוכח ההתעניינות שלך אני לא יכולה לזייף משהו אחר. בעיקר שזה מה שאני מרגישה. את יודעת, מתוך כך שאני אוהבת אותך לא יכולתי שלא לענות ושוב, מצטערת שזה מה שיש לי לענות *חיבוק* גם לך מתוקית ומקווה שלא עשיתי לך ט' ומקווה שאני לא פוגעת בך! סמויה מצטערת

היתה בי תחושה שליוותה אותי בקשר אלייך. . לא תמיד אני פותחת הודעות כאלה .. זה בדרכ' תפקידה של אמא חטולית שלי.. \שלנו. כששאלתי לשלומך ידעתי שהתשובה שלך תהיה אמיתית ואני שמחה שכתבת .. שהוצאת את זה.. וזה בסדר, לא עשית לי טריגר פשוט כואב לי שכואב לך והלוואי שהייתי יכולה להקל קצת.. אני מבינה על מה את מדברת ודואגת לך.. מאוד! גם אם תקחי כמה ימים של שקט.. זה בסדר.. מותר ואפילו לפעמים הכרחי.. אבל תדעי שתמיד משהו שדואג לך.. *אהמ.. אהמ..* אני! תודה שענית לי באמת שחיכיתי .. גמני אוהבת אותך, בובה ..

קראתי וקראתי והכל נשמע לי כמו ג'יבריש מה פתאום החלטת להתאדות ???? ממי קיבלת רשות ? ממני בטח שלא !!! את נשמעת מאוד פגועה , מבולבלת , למה ? את יכולה להסביר לי מה פרוש המילה-DELETED לגבייך ? מתוקה שלי-נראה לי שמשהו קורה לך ואת עוצרת ונוצרת את זה בתוכך ,למה ? מה דעתך לכתוב קצת יותר מפורט כדי שגם זקנה כמוני תבין על מה שאת מדברת ?כי מרגיש לי שאת מתכנסת לך בתוך שבלול ולא מעיזה להרים ראש ,ולדעתי לא ביצעת שום פשע כדי שתגיבי כך , שולחת חיבוקים בשפע -מחכה לתשובה ממך חטולית

ריגשתן אותי מאוד. אני כותבת ומוחקת ולא מוצאת מילים. גרמתם לי להרגיש. מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם.

שולחת חיבוק.. שתרגישי פחות לבד.. איתך

שמחה מאוד שכך את מרגישה ואת - את יודעת שגם לך מגיע רק הכי טוב שיש בעולם ? מה את מתכוונת לעשות עם מה שמגיע לך ? שולחת חיבוק וירטואלי ומברכת אותך ל-שבת שלום חטולית

אני באמת לא יודעת לתמצת את כל מה שקורה כאן כל יום זאת עוד כאפה למציאות שאני מקבלת עוד תובנה הבנה קבלה החלטה מטרה בחסד אלוהים והקבוצה אני נקייה 12 יום אני באמת לא יודעת לאן ממשיכה מכאן מרכז יום או לקהילה לשנה. כל כך הרבה שינויים בו זמנית כל כך הרבה אהבה חיבור כנות באמת לראשונה אני חושבת שמצאתי את עצמי בטיפול ןפתוחה לטיפול ושינוי ההמלצה היא קהילה כיוון שלדעתם אני לא במקום להתמודד בחוץ עם כל השלדים שלי אבל אני לא יודעת עדיין בעיקר כי מפחדת אני מקווה שעליתי על דרך ואני אשאר שם... אוהבת ומתגעגעת כל כך

בוקר טוב ילדונת מתוקה איזה יופי שאת נכנסת לעדכן אל תצחקי עלי -אבל חשבתי ששעת מחשב יש לך כל יום שעה לא פעם בשבוע , את כותבת -"לא יודעת לתמצת כל מה שקורה כאן " וכל מה שאת כותבת זה באמת תימצות של הדברים , לפחות את מתמקדת בעיקר -לי זה נשמע כמו חדשות טובות מאוד , קודם כל 12 יום נקיה -פשוט נפלא את פתוחה לקבל שינויים -נהדר סוף סוף מצאת מקום טוב לטיפול שאת גם מתחברת אני מאמינה שלא רק אני רואה את כל הדברים הטובים שקורים לך גם את רואה אותם - וגם כל מי שתקרא תראה,,,,,,,,, ההמלצה לקהילה לדעתי זו ה-החלטה הכי טובה בשבילך , למה את פוחדת ? כי זה שוב שינוי במסגרת ? הלוואי שהכל יסתדר לך על הצד הטוב ביותר שרק אפשרי בהחלט נראה שעלית על דרך שתוביל אותך רק למקום טוב ילדונת מתוקה-בבקשה תישמרי לי על עצמך שולחת המון חיבוקים לחיזוק מכל הלב ומחכה שתיכנסי שוב לעדכן -בהצלחה חטולית

אני שמחה לשמוע ..אין לך מושג עד כמה. מצטערת שלא מתקשרת אני בתקופה עמוסה למדיי .. אבל אני שמחה לקרא ולהתעדכן בנעשה איתך. חושבת עלייך הרבה!! אני.

טוב לראותך, לשמוע ממך חדשות טובות - את עובדת ,צומחת, מתמודדת, נוכחת. מאחלת לך הרבה הצלחה, מוחאת לך כפיים סוערות על 12 יום נקיים! את יקרה! כמה טוב שאת לומדת ומפנימה את זה. נותנת לך יד וחיבוק(אם אפשר) צדף.

כמה טוב לראותך מאמינה בטיפול שאת מקבלת זה צעד ענק! כמה טוב שאת זוכרת לבקר אותנו אנחנו כאן מחזיקות לך אצבעות סומכות ומאמינות בך!! את נמצאת בסביבה טובה ומוגנת שמרי על עצמך מחכה לעדכונים אידה

אני כל כך שמחה לשמוע ממך! שמחה שאת סוף סוף מצליחה להתחבר וממשיכה לגלות את עצמך מוצאת בעצמך את הרצון והיכולת להיות פתוחה לטיפול ולשינוי מאמינה שכשיבוא הזמן את תדעי להחליט מה הוא ההמשך הנכון והמתאים עבורך מבלי להיכנע לפחדים מהשינוי לי מכאן נשמע שהקהילה היא באמת ההמשך היותר נכון אך רק את יכולה לדעת מה באמת יקדם אותך בצורה הטובה ביותר וגם יתן מענה לצרכייך ותמיכה מספקת כל הכבוד על 12 ימים נקיים! או שבעצם עכשיו זה כבר היום ה-14?!... כל הכבוד על הדרך שאת עושה עם עצמך!!! שולחת חיבוק הכי אמיתי ואוהב שחף

זה פורום מרגש, שאין בו טיפת ציניות. אני בושה לומר שלפעמים אני מאוד צינית, מנותקת לחלוטין מרגשות. אני מרגישה לא ראוייה להיות שותפה שלכן, שלא אוכל לתמוך וגם לא ממש להיעזר בגלל חוסר אמון, וזהות עצמית לא כל כך מגובשת ולא רציפה עדין, למרות הטיפול הפסיכולוגי. אולי זה לא כל כך מתאים לפורום, אבל בכל זאת כדי שתבינו אותי יותר טוב אני אסביר למה אני מתכוונת - כתבתי בהודעה הראשונה "שלמיטב זכרוני", הזכרונות שלי הם סלט קצוץ, קטועים ומבולבלים. העובדות היבשות הן שהגיס של אמי פדופיל שישב בכלא (לא בזכותי), שכנראה קרה לי משהו כשהייתי ממש קטנה (שלוש ארבע) היה כואב והיה דם, וכן, גילוי קצת מביך, כשקיימתי יחסי מין בפעם הראשונה,לא היה קרום בתולין ואז נזכרתי בזיכרון לא זיכרון ההוא. אתן ודאי תשאלו - איפה הייתה אמא שלי? ובכן, הזיכרון הראשון אפשר לומר האנטי מכונן מאמא שלי: שהייתי בת שלוש בערך: אמא ואבא רבים אמא אומרת/צועקת שאני ימות, שהיא כבר רואה אותי בקבר ועוד כל מיני. כזו הייתה אמא שלי לעתים תכופות. נראה לי שבתור ילדה קטנה השלמתי עם מותי בטרם עת וזו הייתה החלטה נבונה לזמן ההוא משום שהיו גם פעולות בכיוון, קבלתי מכות רצח מגיל צעיר עפ"י עדות של אחותי הגדולה, את המכות אני לא ממש זוכרת, אני זוכרת חלומות חוזרים שאני צופה די באדישות מלמעלה באמא או אבא יושבים לי על הראש ומוחצים אותו בכל מיני צורות.הייתה הזנחה קשה, והתעללות רגשית ופיזית. היה מאוד רע ומשפיל להיות ילדה במציאות, אז ברחתי לעולם אחר, לדמויות אחרות. הייתי מנותקת ומפוזרת.ונשארתי כזו במשך שנים, ההפרעה הזו גרמה לי להיות לא עירנית וחשופה לפגיעות אחרות וגם מיניות , אבל מצד שני אפשרה לי חיים "נורמאליים" לפחות למראית עין. אני לא יודעת למה אני כותבת את כל זה, ומקווה שאני לא מכבידה. אם זה מאוד לא מתאים, אפשר למחוק את זה. ת'

נעים לי מאוד להכירך דווקא בפורום זה תגלי שאת לא לבד.. שיש לך כאן שותפות אמיתיות מתוך כך שעברו חוויות דומות. (לא אותן חוויות בדיוק- אבל על אותו עיקרון) באופן אישי- (אני לא יפרט) רק יאמר שיש לנו מן המשותף.. (לא בדיוק זהה, אבל משותף) ולכן הרגשתי צורך לענות לך. אז את לא לבד וגם אני לא לבד. שמחה שפחות מכביד עלייך (((((((((((((((((((((ת'))))))))))))))))))))))) סמויה

ת=תודה שהעזת לפתוח ולשתף בכאב הגדול שלך ת=תודה על הכנות שלך ת-תישארי כאן בכל מצב ולא חשוב מה ת-ראויה גם ראויה להשאר -אל תהי שופטת ותליינית של עצמך זה לא פורום של בית המשפט -ואת מעמידה את עצמך לדין משמעתי קשה מידי , קצת רחמים , חמלה ,חום ואהבה לא קיימים ? יקירה ,דבר ראשון אין דבר כזה שאת לא ראויה , באמת -מכל הלב - לגמרי מבינה את המגננות שלך ,את יכולה להכנס ורק לכתוב , את לא מוכרחה להגיב ,יודעת שבהתחלה מאוד קשה , את האמון תרכשי עם הזמן , את ממהרת לאן שהו ? אני לא ממהרת לשום מקום , תני לזמן את הזמן לעשות את שלו ,על מנת שלא תרגישי מבוכה מדברים שאת כותבת -את יכולה לציין בכותרת -טריגר -כך תהי חופשיה לכתוב בלי להיות מודאגת , כשאת מציינת טריגר זה נותן אפשרות למי שבוחר/ת להכנס או לא להכנס ולקרא את מה שכתבת , מזדהה עם דברים שאת כותבת , מבינה אותך , ולשאלה של איפה היתה אמא שלך - למען האמת אף פעם אין תשובה לשאלה הזו , תמיד עולים וצפים כל סוגי התשובות האפשריות שבעולם , יקירה ,זכרונות מאוד קשים מלווים אותך מילדותך, כאן בפורום הזה ישנן די מספיק נפשות פגועות שבקלות יכולות להזדהות איתך -שהמוות היה חלק בלתי נפרד בחייהן ביומיום מגיל צעיר ביותר , צר לי נורא על ההתעללויות הנוראות שעברת , מזדהה לגמרי עם הרגשתך , אין ספק שזה אפילו יותר ממשפיל -זה גומר אותך מכל כיוון אפשרי -ואז מה שנותר -להתחבר לעולם הדמיון , שם לא פוגעים לא משפילים לא רומסים ,,,,,,,,,,,,,,,,שם הכל טוב אז למה לא לברוח לשם ? אל תאשימי את עצמך על שהיית מנותקת מפוזרת וכל השאר -רק כך יכולת לשרוד , כל אחת שורדת בדרך שלה את לגמרי לא מכבידה -וממש לא למחוק את ההודעה למה את רוצה למחוק את הקיום שלך גם מכאן ? תנסי ותראי מה ואייך מתאים לך להכנס ולשתף מושיטה לך יד -תעזרי אומץ שולחת חיבוק גדוללללל -מפני שאת נהדרת ושוב רוצה לומר לך כל הכבוד על השיתוף , לא יודעת מה מרגיש לך -לי מרגיש -את גדולה חטולית

אמרתי לך כבר שאת נשמה?.. אני אוהבת לקרוא את תגובותייך, הן חמות, חכמות, רגישות,ומדייקות, יש לי הרגשה בטוחה שאת כאן,תודה שהסברת מה זה טריגר,לא ידעתי. תודה שאת קיימת. חיבוק. צדף.

שלום וברכה לך ת' יקרה, ראשית כל- כל מה שאת כותבת או תכתבי מתאים לכאן, הכל בסדר..אנחנו לא עושות סלקציה וגם אין באפשרותנו, רק אידה יכולה-והיא מהממת וגם היא לא תעשה דבר כזה, אלא עם דברייך פוגעים ומעליבים מישהי אחרת. את מתארת אלימות מאוד קשה כלפייך, בעיקר מצד הורייך שהיו אמורים לדאוג לך ולהכיל אותך, לאהוב ולעטוף אותך.. מאוד קשה להתחיל "לגלות" עכשיו כל מיני פרטים כאלו, לא ברור מה עדיף-לזכור או לא לזכור, להיזכר או להישאר בעלטה הזה המעורפלת לגביי העבר והזכרונות הכואבים וחסרי ההגיון. אני למשל יכולה לספר לך, לצערי גם מי שהיו אמורים להיות הורי-לא היו, מעולם לא היו, רק כאב וסבל הם גרמו לי, עד היום, כל אחד בדרכו המעוותת. הוא עם הפגיעות המיניות שהוא העביר אותי 16 שנה, והיא עם החוסר שפיות האמיתי שלה שנתנה לי להיות אמא שלה, ועמדה בחושך מוחלט בלי לראות את האמת ואף להתכחש לה כל עוד היא יכולה. ת' יקרה, צריך לטפל בזכרונות, גם אם את לא זוכרת..זה בסדר ואולי אינך מוכנה ומסוגלת להכיל את זה, בי אם זה כואב מאוד או פחות כואב, ברור שהתנהלות חייך מגיל צעיר הייתה רעועה ביותר, ועל כן היום את חווה את זה. מה שכן, הטיפול משמש סוג של קביים, בהם את תעזרי בתקופה זו, לא משנה כמה זמן תהיה התקופה, אבל היא תהיה תקופה של כמה זמן, ואת תצטרכי את הטיפול הזה..ושם בטיפול את תלמדי לרכוש כלים להמשיך, ויכולת התמודדות עם הכאב והזכרונות וכן- גם החוסר זכרונות והזכרון המעורפל והחלומות שכנראה מדברים את ה-חוסר. הדחקה משמעותה לא פעם להוביל בעצם לאותה הנקודה שחווית רק ממקום אחר, למשל עלולה להוביל אותך חס וחלילה להתחתן עם גבר מכה, אלים שיחזיר אותך לתחושותייך כשהיית ילדה, אך הפעם כאישה בוגרת. זה מגיע ממנגנון השחזור וההרגל. לשחזר לפעמים כדי לזכור את מה שאי אפשר, וההרגל-כי זה הדבר הראשון שראית, שאת מכירה, אולי אפילו הכי נוראמלי עבורך. וכן, אני שומעת ומרגישה נימה של ציניות כלפייך, אבל אני יודעת שזו הגנה, ומאמינה שעם הזמן אם תאפשרי לה ותרגישי בטוחה כאן, תוכלי להשתחרר ממנה ולפנות מקום לדברים אחרים. וכל עוד את מרגישה צורך להישאר איתה, כמובן ללא ספק זה בסדר גמור ומובן לחלוטין, זה שלך ואנחנו נקבל את זה. שלך, ציפור.

ברוכה הבאה, את אמיצה! (יום אחד אולי גם אני אוכל כך לשתף,..) וודאי שכאן מקומך! מצטערת שעברת חוויות ככ' קשות, ככ' הרבה כאב,בילבול,השפלה ,דחיה, אך למרות כל זאת את כאן, לא מוותרת על עצמך. איתך, מחבקת(אם אפשר) צדף.

ציניות באה לא פעם מכאב...אולי מקום מתגונן... אכן פורום מרגש...משתתפות יקרות מכל הבחינות... ואת בהחלט ראויה להיות חלק!!! כל אחת עם מען כבד.. וגם את מביאה סיפור חיים קשה ןכואב... אני באמת מצטערת על כל שעברת ובתוך כל הסבל והדחיה מצאת לך עולם משלך כדי לשרוד...לשמור על השפיות.. והיום את כאן, מנסה לחיות חיים נורמלים... וזה אפשרי ומגיע לך לבנות משהו חדש טוב ובריא יותר בעזרת עבודה קשה בטיפול תהליך ארוך ...כואב לא פען... אין סיה שלא תצליחי רק דעי וזכרי ככל שתאפשרי לעצמך להרגיש ראויה כאן... כך תרגישי ראויה לחיים טובים יותר! ותוכלי להגשים כל שתרצי... אבל צריך לרצות ולבקש.. איתך ת יקרה מקווה לראותך איתנו אידה

הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך זה שבכל כך הרבה דברים שכתבת את ממש מדברת אותי ואני מאמינה שעוד הרבה בנות מהפורום יכולות למצוא את עצמן במילותייך הציניות לא זרה גם לי אני חושבת שזאת אחת הדרכים שעוזרת להתמודד עם המציאות הכואבת גם אני בתור ילדה ברחתי לעולם הדמיון והייתי ילדה מנותקת ומפוזרת ובמידה מסויימת נשארתי כזאת גם היום אם כי עם השנים אני לומדת להתחבר יותר ויותר למציאות, לאנשים ואיפה הייתה אמא?... זאת השאלה הנצחית... אפילו יש סרט תיעודי על גילוי עריות שנקרא "אמא, איפה היית?" ועבור כל אמא התשובה היא שונה אבל איפשהו היא גם דומה לכולן ת יקרה את כל כך ראויה להיות חלק מהפורום! כמו כל אחת מאיתנו את בעה עם הסיפור הכואב שלך עם ההתמודדויות שלך כל אחת נותנת אמון במידה שהיא מסוגלת מאמינה שעם הזמן ועם ההיכרות היכולת הזאת הולכת וגדלה וגם לגבי היכולת לתמוך ולהיתמך כל אחת כאן נמצאת במקום אחר כל אחת מה שנכון ומתאים עבורה הכל לגיטימי מקווה שתישארי איתנו ותביאי את עצמך בדרך שתהיה הכי נכונה עבורך שתהיה לך שבת שקטה ושלווה שחף