פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

רוצה לומר לכן שאני באמת קוראת אתכן. מיתר- אני איתך, בכאב וגם בשמחה..גם ברגעים האלו שאת מצליחה למלא ולתת לעצמך..גם אם זה לרגעים קטנים ולאחר מכן את נותרת ריקה, עדיין איתך ועדיין מאמינה שרגעים ועוד רגעים יוצרים הרבה רגעים שמצליחים למלא מעט, ואז כמובן ינתנו לך הכוחות לבנות לעצמך משהו יותר ממושך ויציב ורציף, ולא רק ל-רגעים. ושהשנה יקרה עבורך הדבר שאת הכי רוצה, אמן, מרימה תפילה אמיתית עבורך. בובה יקרה- אני מבינה את התקופה המוצפת טריגרים שאת עוברת, את הקאטים האל שפתאום הכל חוזר ומציף ומאיים..ורק בא להכאיב לעצמך פיזית שהרי הכאב הפיזי הוא פחות מהכאב הנפשי...כנראה, אבל נסי..נסי מעט להגן על עצמך מעצמך. דמעה- מרגישה ממך את הלב והייאוש ובעיקר גם חוסר המילים, תחושה שכבר אין עוד מה לכתוב. לא יודעת איך לנחם אותך, רק לומר לך שבבקשה תמשיכי להיות, גם אם לרגעים, וגם אם למשפטים קצרים, גם בלי הרבה מיקוד...פשוט תמשיכי להיות.איתנו. מרום-הצרחה נשמעה גם מבעד למסך האילם, נשמעה והורגשה. מקווה שאט אט שאת מתחילה לשחרר אותה ממך, תוכלי להתנקות ממנה ושהיא פחות תבער בתוכך ופחות תשרוף. שחף-תודה לך תמיד על התגובות המוארות שלך, מצליחה לגעת לחמם ולעטוף..ולזכיר לי שיש לי כוחות למרות הכאבף ובאותה נשימה לא מבטלת את הכאב. סמויה- גם לך תודה תמיד על החיבוק שנשמע ממילותייך..מרגישה לא פעם שאין לך מה להגיד לי ושאני יוצרת לך תחשה של פשוט לחבק אותי..וזה מדהים בעיניי, שאני מצליחה לעשות דבר שכזה..לגרום למישהו פשוט לרצות לחבק אותי, תודה!!! צדפית- שולחת לך חיבוק אמיתי, אל תשכחי לעולם שיש לך מקום גדול אצלנו כאן בלב, בין האותיות והמילים.. ולחטולית האהובה והמקסימה- תודה לך גם על התגובות האמפתיות כל פעם מחדש אלו שמבקשות לדעת ולעזור ולשאול ולברר ולא לאבד תקווה. תודה שאת לא מאבדת תקווה בשבילי. כן, אני בסיכון תמידי ואין ממש פתרונות לצערי, מערכת החוק על הפנים ואין אפשרות להצמיד לי חוקרים פרטיים במשך 24 שעות ביממה, כך שאני נותרת לא מוגנת עם מטורף שמסתובב ומחכה רק להשמיד אותי, אך קודם כל דואג לגרום לי לסבול היטב, שחלילה לא אמות בשקט רב מדי, בלי כאב ובלי ייסורים, מטורף-כבר אמרתי זאת, לא? אידה- גם לך תודה אינסופית, על שאת כאן, איתי..מגיבה, גם אם לא מגיבה-אז קוראת ומורגשת בקריאתך... שאת לא מוותרת ומתייאשת ומתעייפת, מעצמי וממני. ולציפור- אני יודעת שאת עייפה מאוד..מחיה את עצמך בבלוני חמצן כל בוקר מחדש, אחרי מלחמת יסורים בלילה. יודעת שאת עייפה ורוצה להרפות, אך מזכירה לך שלא באמת מותר לך..שהדברים יכולים לצאת מכלל שליטה..אז אנא ממך, שמרי על מה שיש לך, אל תתני להכל לשקוע ולרדת לטימיון. נסי מעט להיות רכה עם עצמך ,לא לכעוס ולשפוט, אולי אפילו מעט...לקבל. נסי לעלות מין המקום שקצת שקעת אליו, אני מפחדת עלייך, שלא תשקעי עוד יותר..כבר אמרנו הרי שהתהום היא אינסופית עבורך, את חייבת לדעת לעצור עוד במקום שאפשר לעלות למעלה.. מבטיחה שאנסה להתייחס אלייך יותר, למרות חוסר הזמן שיש לי, והרצון להיות מנותקת מהרגשות שלי, שהרי את מייצגת אותם...אל תעלבי אל תרגישי בצד, אני זוכרת את קיומך, גם אם לפעמים נדמה לך שאני מתעלמת באופן אבסולטי ממך...יש לך מקום גם אם לפעמים אני מפצירה בך לברוח כל עוד נפשך בך. אל תעלמי, אנא ממך..השארי עימי. אני לא באמת רוצה ללכת פשוט מעט מדממת וכואבת והרי יש לי בעיית קרישה...זכרי זאת. ואולי יום אחד..אוכל לחבק גם אותך..לחבק אותך באמת, מבלי לתלוש נוצותייך ולהזכיר לך כמה מקוללת את.. שלכן, באהבה, אני

ציפור הנפש -יקירתי מכל מה שכתבת הכי ריגשת אותי בפניה שלך לציפור -הפנימית את מרשה לי לחבק גם אותה ? ללטף אותה ולומר לה שתשמור עליך ? אני מחבקת את שתיכן , וכמובן שכמו תמיד את לא עונה לי על שאלת המיליון שאני שואלת אותך , מי זה שמאיים על חייך ורוצה להשמיד אותך ? לא יכול להיות מצב כזה שחייך בסכנה מוחשית ואין מה לעשות בענין ,קשה לי לעכל את המצב הזה שלך ,לו יכולתי הייתי עוקרת אותך מהמקום המאיים הזה ומעבירה אותך למקום מבטחים שבו איש לא יוכל לעולם לפגוע בך או לאיים על חייך , מבינה שקשה לך לחשוף את,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,גם אם נמאס לך לשמוע -אומר לך שוב ושוב , יקירתי -מצבך אינו קל , נכון , אך כוחות נפש אדירים יש לך באמתחתך -רוצה להוסיף לך עליהם ולחזק אותך תדעי ותרגישי -שלפחות כאן -את לא לבד שולחת חיבוק ענק עוטף ומכיל-וכולו רק בשבילך-מגיע לך חטולית

מזדהה ומבינה יותר ממה שאת יודעת... מחבקת דמעה

תודה שאת מקבלת את החיבוק שלי.. תודה. סמויה

דמעה וסמויה- תודה על החיבוקים האוהבים ועל ההתייחסות והקריאה של דבריי! חטולית היקרה, שמחממת את ליבי תמיד עם התגובות הדואגות שלה, וזה לא כדי להדאיג אותך וזה לא כי אני נהנת להדאיג אותך, זה כי באמת מעולם לא דאגו לי, וזה מרגיש לי כל כך מוגן וטוב שהייתי מוכנה לקחת אותך אלי למציאות! אני באמת נמצאת בסכנה תמידית אליה כבר התרלגתי ואני לא הולכת מפוחדת ברחוב בשעות הערב והלילה, ממש לא, יודעת שזה נכון להגיד מקום מקום ולא נותנת לזה לנהל אותי, מאמינה שמה שיקרה-אמור לקרות ולי כבר אין שליטה על זה, אני כותבת "כבר" ומחייכת לעצמי, מתי בדיוק הייתה לי איזו שליטה?!??? 16 שנה הוא פגע בי, כשאני הפסקתי את זה, הוא החל במסע נקמה, היה לי סוג של שקט ממנו כמה זמן, לא יותר מדי זמן אבל, הוא ניסה להרוג אותי, קבעתי עם מי שילדה אותי בבית קפה, ולאחר מכן הלכתי לראות חברה שגרה באיזור, ויצאתי ממנה וראיתי אותו ברחוב הראשי, אז החלטתי "לחתוך" משם בדרך קיצור, שכנראה הוא ראה אותי..עקב אחרי, התחלתי ללכת מהר אך הבנתי שזה אבוד לי, הוא נתן לי סטירה והחל לחנוק אותי ואמר "אני אהרוג אותך", לא חדל לומר זאת..ואני הרגשתי כבר שזהו, נגמר הכל, ורק חשבתי על איך יכתבו זאת בעיתון...שנרצחתי, וכל כך הרבה אנשים שמכירים אותי לא יבינו דבר, הרי אינם יודעים דבר על חיי, אפילו על זה שלא גדלתי בבית, היו בטוחים שזה הבית הטבעי שלי, כמובן-ההסתרות שלי כדי להראות נורמאלית ובסדר ואף יותר מבסדר. סיימתי בגרויות עם ממוצע של 98 ומחאתי לעצמי כפיים על הצגה מדהימה מעייפת מתישה ונוראית שנשמכה כ-12 שנה. ואז הבנתי את הפערים העצומית והחלטתי לא להיות במסגרת חברתית, משום שתמיד אסתיר ואכסה..כי אני לא מסוגלת להראות את ה"אני" הפצוע והמדמם מפגיעות רבות כל כך, לא מסוגלת להרגיש במקום נחות ולא מובן ממי שנמצא מולי, הרי ברור..מי יכול להבין זאת? זה נשמע כמו סרט אימה חטולית, באמת. תודה שהיית רוצה להוציא אותי למקום בטוח ומוגן, מאמינה שגם כשהייתי בת ארבע וחצי רצו להוציא אותי למקום מוגן, בית משפט, אך הוא כשל בכך, ועוד ערך וועדות החלטה כל שנה מחדש ואישר את שהותי באותו הבית בו סבלתי מהתעלמות ששלחה אותי כל פעם לידיים שלו מבלי לחשוב שיש למי לספר, הרי ההתעלמות הייתה כה ברורה ואני חשבתי לעצמי- את מי זה מעניין? וזו אחת הסיבות העיקריות שנשארתי בשתיקה 16 שנה, לא שהיום יודעים...פשוט היום אני כבר לא נפגעת. תודה שאת רוצה שלא יפגעו בי וייאמו עלי, תודה שאת דואגת. את באמת באמת באמת יקרה לי, כל פעם מחדש בהודעות אני נזכרת בכך! שלכן, ציפור.

תודה על המילים והתמיכה ..

"..יש לי בלב ציפור קטנה, עם שתי גומות ומנגינה"..(יגאל בשן) מלטפת נוצותייך,ציפור מבורכת, חיבוק רך(אם אפשר) צדף.

תודה לך שאת כאן ועל מי שאת... שאת יכולה לתת וגם לקבל!!!! תודה על הפניה המרגשת לציפור זה הדבר הנפלא והמרגש ביותר שאת יכולה לעשות עבורה! לקבל אותה כמו שהיא לאהוב ולחבק להעניק לה וזו הדרך לטפל בנפש הרכה אל תוותרי תני לה הכל עד הסוף איתך מחבקת אידה

תודה לך שלמרות כל הקושיים שאת מתמודדת איתם את גם מוצאת מקום בליבך עבור כולנו והכי חשוב - עבור הציפור הקטנה שעברה כל כך הרבה וכל כך זקוקה לתמיכתך ולאהבתך מחבקת את שתיכן מכל הלב שחף

זה רק הולך ונעשה קשה יותר.חונק יותר........... בתי אפשרי יותר בבקשה די

היי מרום יקרה קוראת אותך ועדיין לא מוצאת מילים. מקווה שזה בסדר לך שאני מגיבה. מאוד מזדהה אתך עם הרצון לחידלון זה כנראה משותף להרבה מאתנו פה אבל נראה לי שהרצון להקלה במצוקה הוא יותר משמעותי. וכמו שכתבת בכותרת תמיכה יכולה גם להשיג אותו. וטוב שנכנסת לפה כי יש פה איכויות תומכות ומבינות שהצלחתי לגלות בזמן הקצר שלי כאן. מקווה בשבילך להקלה ולרגיעה מיתר

קוראת אותך וליבי יוצא אלייך רוצה לעזור , לתמוך , לומר משהו אך לא יודעת על מה את כואבת מהו אותו הדבר שחונק אותך אייך אפשר להקל עלייך את מסוגלת אולי לשתף ,,,,,,,,במשו ? שולחת חיבוק-כמובן אם לא מפריע ליל מנוחה חטולית

עדיין לא מבינה,את מה שקורה. ממה שכן רואה ומבינה פוחדת עד אימה שמישהו יקח את זה ממני

זה הולך וניהיה יותר קשה ובלתי אפשרי לבד יותר מדיי קשה אנחנו כאן איתך מחזקות תומכות איתך אידה

קוראת את כולם קוראת וכואבת ולא מוצאת מילים להגיב עמוסה מידי לנשום דמעה

דמעונת -חומד מה איתך מה שלומך-את רוצה אולי לפרוק מעט מהעומס,,,,,,,,,,,,,,,, איתך תמיד חטולית

תודה שאת תמיד כאן איתי שולחת חיבוק של יום טובhttp://4.bp.blogspot.com/_tIajTeP2AMA/SrzF6LUpU9I/AAAAAAAADyg/495LMC2BNzI/s400/hug+a+vegetarian+animals+dog+cat.jpg דמעה

את תמיד כותבת על העומס על אפיסת הכוחות אבל לא ממש משתפת במה שעובר עלייך... אני מאמינה בכל לבי שהשיתוף יכול להביא לך קצת הקלה כי הכי קשה זה לשמור את הדברים בבטן ולהישאר לבד עם ההתמודדות הלא פשוטה שלך שולחת חיבוק רך, נעים ופרוותי :) http://thumbs.dreamstime.com/thumb_130/1173932603xZ7Qhz.jpg שחף

מה שלומך? מה קורה עם הדירה? איתך אידה

אחרי ימים של שקט לימים של רעש כמו הר געש שהתנפץ הלהבות שורפים העשן מחניק נשימה ועוד נשימה.. ואין אוויר ובאים החתכים כמה שיותר אוויר חתך עכשיו רגועה.. לא יודעת למה כותבת אבל מרגיש לי חנוק מבפנים.. אבל מחייכת צוחקת .. ועמוק בפנים .. בתוך תוכי.. זה זועק הצילו.. הלוואי ויכולתי לתת צרחה גדולה שתוציא מתוכי את הכאב הזה שקט.. עכשיו שקט.. עכשיו רגועה יותר אוף, רוצה להוציא את מה שבפנים יושבת .. והמילים נתקעות לא רוצות לצאת ממני.. טוב דיי.. מסיכה.. לילה טוב וסליחה..

כאן איתך מחזיק לך את היד ומחבק

טוב לראותך מה שלומך??? אידה

את יכול לצרוח...לשחרר כמה שיותר כאב בשביל זה אנחנו כאן איתך מחבקת....אם אפשר אידה

להרגיש ולא לנשום או לא להרגיש ולא לנשום... כלומר להרגיש רק את המחנק הזה וחוץ מזה הכל כאילו בסדר ממשיכה לחייך... כאילו ששמה מסכה לא כלפי העולם אלא כלפי עצמי מסכה שמסתירה ממני את הרגשות של עצמי סתם מחשבות... בעקבות מה שכתבת מתוך הזדהות עם הרגשתך אך ממקום טיפה אחר ורוצה להזכיר לך (ולי) שכשמוציאים החוצה את המילים פתאום חוזר האוויר אומנם אח"כ הוא שוב נעלם אבל כנראה שזה אומר שיש צורך להוציא עוד ועוד מילים עד שהכל מתרוקן, עד שאין יותר מה לומר... איתך יקרה תשמרי על עצמך! שחף

כואב מאוד לשמוע כמה את סובלת מבינה מאוד על מה שאת מדברת יש לך כל הזמן שבעולם לתת לעצמך-זמן ומקום כדי להוציא את מה שחונק בדרך שלך ,,,,,ובזמן שלך ואני כאן תמיד בשבילך חטולית

יום אחרי טיפול המצב שלי לא משו.. הגרון כואב ואתמול שוב פגיעה עצמית.. בעיקבות טיפול מסעיר במיוחד.. חסרת כוחות הגוף לא עומד בעומס ובקושי מצליחה לתפקד.. תודה שאתם כאן

התעוררתי אתמול בבוקר עם הברכות המרגשות שלכן בלב באופן די מפתיע ובמזל כי שכחתי לכוון את השעון לעבודה. הייתי צריכה להתכונן תוך חצי שעה מה שבד"כ לוקח לי שעות. ישנתי נפלא, הלכתי לישון מוקדם הייתי הפוכה שבועות רבים מחוסר שינה צריך פשוט לתכנן ולהתארגן וכ"כ קשה לי לעשות את זה בזמן האחרון. לבשתי חולצה יפה ואיפרתי את העינים הגדולות העצובות והעייפות שלי. היה לי יום מפתיע בעבודה. לא ההצלחה עצמה אלא כל מה שקרה סביב בתקשורת עם האנשים. מקום עבודה שפנה אלי וניסה לגייס אותי לשורותיו זמן רב עד שהסכמתי בסוף. קבלת הפנים שלהם היתה איומה ואפיינה את כל התקשורת עימי שהיתה מלווה בסוג של שפיכת חומצה מכל כיוון אפשרי ושלא בצדק כי עשיתי עבודה מצוינת. מישהו אמר לי שם שזה קשור אולי בתחושת איום שתוך שלושה חודשים הצלחתי לבצע ולשנות ולהגיע לתוצאות מפתיעות מה שלקח לאנשים שם כמה שנים טובות. שאני עצמאית, ישירה, לא מתכופפת, לא מתחנפת ולא מנסה ליישר קו. המהירות הזו שלי הרגיזה אותם למרות שהייתי נעימה וענווה ומעולם לא נפנפתי בגלוי ביכולותי. אבל לא הבנתי למה ההתקוממות הזו הרי בגלל היכולות האלה שלי הם שכרו אותי לא? שאני אפילו עוזרת להם להעלות את איכות העבודה שלהם אז למה? הלב שלי כל הזמן דפק שם אהבתי את העבודה אבל היה לי קשה מאוד חברתית שם, ואלו תחושות שמאוד היו חדשות לי בתוך מקום עבודה. תמיד היו יחסים פוריים וחיובים, תמיד הייתי דמות מוערכת ומשמעותית. הרגשתי את העוינות כמו סכין, היו לי סלעים בלב, צוקים שלמים. ובכל זאת זה לא הפריע לי לבצע את אותה איכות של עבודה. אז באותו יום (הולדת) היה איזה מפגש מקצועי שהיה די מדהים ומשמעותי כי עובדות ההצלחה נאמרו ע"י האנשים הפעם בגלוי ואי אפשר היה יותר להתכחש אליהן ואז סר ממני האיום הזה כי ההישג קיבל לגיטימציה, אני קיבלתי הכרה פומבית ביכולותי, וגם הכרה על התרומה שזה הביא לאחרים. לא האמנתי שזה קורה, זה היה מרגש, כי משהו באמת הפשיר בתוך כל מסכת העמדות הפנים האלה. האמת נכנסה לשיח. כי מה שהופנה כלפיי האיבה הלא מוצדקת הזו היתה כמו איזה התעללות בחסר ישע- במישהו חדש שלא מכיר את הזירה החברתית הזו. ועכשיו זה ברור לכולם שאני כתובת, שאני כוח מסייע גם להצלחת עבודתם. ואסור להם יותר להיות לא הוגנים כלפי. איזה סיוט זה היה. זו היתה מתנה מפתיעה ונורא משמעותית ליומולדת ההקלה הזו שהגיעה אחרי זמן כה רב. חזרתי הביתה ובאופן מפתיע התקשר מישהו מחברת הביטוח והציע לי לעשות ביטוח בריאות. שאלתי אותו אם זה גם במקרים של מוות והוא אמר שלא. אז מה זה שווה אם המוות הוא הרלוונטי כרגע עבורי? הוא צחק איחל לי מזל טוב והייתי חייבת לרוץ. כדי לא ליפול לקחתי ריטלין לשיפור מצב הרוח כי יומולדת יש רק פעם בשנה (איזה מזל). נסעתי ללימודים עם תחושה של רגש חי שמפעם בי, המון עצבות וכמעט בכיתי בדרך מרוב חיבור לאנושות. פגשתי שם חברה והיא חיבקה אותי. אמרתי לה איזה מזל שיש אנשים נפלאים כמוך. בסוף היום כמעט בלילה החלטתי לקנות לי בדרך הביתה כמה מתנות קטנות. קניתי מבער לנר כזה מתוק, בהיר וחינני, סיכות לשיער, ואבני מזל עם אחריות לכל החיים. אח"כ קניתי קצפת עם תותים וקופסת גלידת וניל, ואננס ענקי קוצני שרק מחכה שאפלח אותו לחתיכות. באתי הביתה בודדה אך חיה, מחוברת. היה לי יום רגיל לא עשיתי שום דבר מיוחד ולכן זה שמר עלי שלא שיניתי את השגרה. שלא היו לי שום ציפיות ולא הרגשתי רע. פשוט הרגשתי. ואח"כ ראיתי את כל ההודעות המקסימות מכן שנתנו לי הרבה כוח. חשבתי עליכן ונתתן לי הרבה תקווה. אולי היום הזה התרחש כפי שהתרחש בזכותכן. בזכות נדיבותכן. אידה, חטולית, סמויה, ציפור נפשי, בובה על במה, שחף, צדף- תודה על ההשגחה הגעתן לי ישר ללב. ורוצה להגיד עוד הרבה. אבל קשה לי עם ביטויי רגשות (עדיין שייכת למחלקת הקפואים בסופר- חטולית...). לא רגילה לכתוב הרבה אבל הפעלתן לי את הדוושה. שלכן בחיבה רבה ולימים טובים מיתר

שיר של יום חולין /רחל שפירא .."אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט. אם יש בי דאגה ,היא חשופה כמעט. אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט. אם יש לי שורשים, הם מתארכים לאט. יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד. ובחסדו שורות אליך נכתבות. קח את ידי עכשיו, עשני מפוייסת. ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות." "נסעתי ללימודים עם תחושה של רגש חי שמפעם בי, המון עצבות וכמעט בכיתי בדרך מרוב חיבור לאנושות." (מיתר) "באתי הביתה בודדה אך חיה, מחוברת. היה לי יום רגיל לא עשיתי שום דבר מיוחד ולכן זה שמר עלי שלא שיניתי את השגרה. שלא היו לי שום ציפיות ולא הרגשתי רע. פשוט הרגשתי." (מיתר) מיתר יקרה , את מקסימה! זה מקסים! מאחלת לך להמשיך להרשות לעצמך להרגיש, לחיות, להנות, להיות..! חיבוק יומולדת(אם אפשר) צדף.

מיתר יקרה כמה טוב לשמוע!!! על המתנה הנפלא שקבלת בעבודה שהיא משמעותית מאוד...למרות שנשמע שידעת והערכת את העבודה שלך...קבלת הכרה ממקום העבודה.... כל הכבוד לך!!! נוסף לכך...למרות כל הרגשות הקשים הענקת לעצמך מתנה... את עצמך!!! הקדשת לעצמך... את היום את הדברים הקטנים... את האיפור המבער... ומגיע לך מגיע ומגיע הטוב ביותר מקווה שתקחי מכאן...ותמשיכי הלאה... האור מחכה לך! מיתר...יש לי בקשה... הכאב שלך גדול ...אני יודעת... וזה בסדר לכתוב ולשתף אבל לא פעם את מסיימת הודעות במוות...לפעמים נעלמת לכמה ימים וזה קשה...ומשאיר אותי דואגת מאוד...וגם את האחרות .. אני מחוייבת לדווח במקרים כאלה... אבל אני רוצה לסמוך עלייך שאת בוחרת בעצמך בחיים. אז מבקשת להמנע...ולא כי אני לא רוצה שתביעי את עצמך כי שוב אני דואגת... מקווה שתקבלי זאת בהבנה ומתוך הכוונה שזה נכתב כאן איתך אידה

כל כך התרשתי כשקראתי אותך! וואו!... המתנה הנפלאה הזאת שקיבלת בעבודה המתנות שאפשרת לך לקנות לעצמך היכולת להרגיש... להרגיש מחוברת! להרגיש חייה!!! "תצלמי" את היום הזה בנפשך שישאר חד ובהיר בזיכרונך כדי שתוכלי לחזור אליו ולהיעזר בזיכרון הזה בימים אחרים בימים בהם תזדקקי לתזכורת של הרגשות הללו את כבר יודעת שהם קיימים בך! ותמיד ניתן לחזור אליהם... והאמת... בהודעה הזאת את כל כך לא נשמעת קפואה!!! ההפך הוא הנכון!... ומכאן נשאר רק להמשיך ולצמוח!.... שחף

עבר עלייך אחרי הכל ושלא תחשבי אפילו לרגע אחד שאנחנו כאן מוותרים לך או מוותרים עלייך !!! יומולדת או לא -יקירתי החיים ממשיכים ואני מחכה לך בהמון סבלנות חומד הקצר החשמלי של מח' הקפואים עוד יגיע ואני אהיה שם כדי לתת לך יד ואם תרשי-אולי גם חיבוק חטולית

כותבת אליכם מתוך המיני החדשה שרכשתי ואני בכללל לא טיפוס של מיני. היום נפגשתי עם חברה מהלימודים ישבנו באיזה בית קפה נורא שמחתי לראות אותה ושוב הזמנתי קצפת עם תותים. זה היום השלישי שאני אוכלת קצפת עם תותים. החלטתי ששבוע אני אוכל קצפת עם תותים עד שממש לא אוכל יותר להסתכל על זה וזה מתקרב. אח"כ הלכתי וקניתי בגדים, כ"כ הרבה מכנסיים שהתאימו לי כמו כפפה ואני אף פעם לא מוצאת מכנסיים מתאימים. בתוך תא המדידות שמחתי נורא. יש לזה משמעות כמעט קיומית עבורי למצוא משהו במידה שלי בסגנון שלי כאילו היקום מתכוונן אלי בתוך כל חוסר ההתאמות שהחיים האלה הזמינו לי. יש לי המון טענות נגד תרבות הצריכה ואני רואה עצמי בהחלט קורבן של כל הדימויים האלה, ושונאת את עצמי על שיתוף הפעולה הזה- אבל איכשהו אני מנסה להשתכנע שלא בחומרנות וחמדנות מדובר אלא בפנטזיה של חיות. בתוך הבגדים החדשים האלה נהיו לי קווי מתאר של בחורה נורמלית. יכולתי לדמיין את העתיד החדש לפני שהבגדים האלה יתבלו ויצבעו בשגרה האפורה ובסבל הקיומי היומיומי. לפני שהם יספגו את כל העיוות הזה שהחיים הקשים הטמיעו בי. לפני שהם יהפכו לאני. קצת להיות שחקנית באיזו תחפושת זמנית שבקרוב תהפוך למדי יומיום מרופטים. חזרתי עם רינה בלב ושקית מחזור מלאה בבגדים שאלבש. זו היתה קניה מוצלחת בלי יסורי אשמה על איך קניתי את זה. יום הולדת של יום אחד הוא מעליב והוא חומק בלי תמיד להשאיר איזה חותם משמעותי. למה באמת רק יום אחד? החלטתי שאצלי זה יהיה שבוע. אולי חודש, נראה מה יקרה. מה שעדיין לא ברור לי זה אם פיזור הכספים המטורף הזה קשור לחגיגת היווסדי או פשוט לחגיגת הסוף. אני לא מסתכלת יותר על המחיר של שום דבר פשוט רואה וקונה ואני ממש לא שרי אריסון. אפילו לא בכיוון. ואני גם לא רוצה להיות. יש לי תחושה שזה קשור לחוסר היכולת שלי לראות עתיד, בסוף אקיא מרוב גועל על כל החומר שאין לו מיכל וזה הכי מדכא אותי בעולם שלמשהו אפילו חפץ אין מקום ויש גבול לכמה העולם הזה יכול להכיל הצפיפות הזו והמחנק נורא מפחידים אותי ואז מתחילה האשמה על הרכישה. כרגע אין בליבי שום אשמה מה שבד"כ קורה לי אחרי קניות מטורפות בלי הכרה. היום יצאתי עם השקית האקולוגית המתכלה ואמרתי לעצמי "איזה קניה מוצלחת, איזה כיף שיהיה לי מה ללבוש מגיע לי פיצוי, מגיע לי לחגוג אחרי כל הסבל שעברתי". אבל גם המשכתי ואמרתי "אין לי באמת סיכוי לשיקום, הכל רק תפאורה, רק אחיזת עיניים" ובאמת הבנתי שכל מה רכשתי היה רק סם, סם ממכר שהשפעתו תחלוף בקרוב ותביא שוב את העננים השחורים האלה למשכני. ונהיה לי עצוב שזהו גורלי. שהתקווה שאני יכולה לתת לעצמי היא רק רגעית שלא יצרתי בקניה הזו שום תיקון אלא רק טיוח של היאוש, הסחת דעת קצרת טווח. ואני מתחילה לבכות עכשיו באוטוסדרדה כי באמת אני מרחמת על עצמי ומבינה כמה מצבי קשה וחסר תקנה. ואני לא יודעת איך לעזור על עצמי ויודעת שגם אף אחד אחר לא יוכל כי אני מתכלה בדיוק כמו השקית האקולוגית הזו. גם אני ידידותית לסביבה. תודה לכן אידה, צדף, שחף, חטולית- על ההשתתפות שלכן בשמחתי. נורא ריגשתן אותי שאתן ככה איתי מאמינות בי ולא עוזבות אותי. ואני מצטערת אידה על תכני המוות שלי- זה בעיקר כי אני מחפשת הקלה והמוות כרגע הוא משהו שהופך לכדור הרגעה. זה צורך בהקלה ובתקווה ואני חייבת לדמיין איזה פתרון לכאב הקשה. ואני מצטערת על ההעלמות שלי אחרי תכנים כאלה- אני פשוט נעשית כ"כ מדוכאת שלא יכולה להמשיך לכתוב ולעדכן. אני אשתדל להפחית במינון. וסליחה אם הדאגתי. תודה לכן שאתן פה יקרות כ"כ מיתר

מעולם לא הגדרתי את עצמי "נפגעת תקיפה מינית", בשנות ילדותי מגיל צעיר ביותר היו לי כמה התקלויות מגעילות עם פדופילים,בתור נערה הותקפתי ע"י חבורת נערים, קשה לי לכתוב על מה היה שם אבל לא נאנסתי, והמקרה החמור האחרון אירע כשהייתי חיילת זה היה קרוב מאוד לאונס, זה היה מאבק קשה אך נאבקתי ולא נאנסתי. איכשהו המקרים נשכחו לקצת יותר משני עשורים, לא סיפרתי על המקרים לאף אחד ,עד לאחרונה במסגרת טיפול פסיכולוגי. בלי קשר, הילדות שלי הייתה נוראית, חיי היו מסכת של התעללויות בבית וזה היה רק עוד חלק מסאת הייסורים. מאחר ולא נאנסתי לפי מיטב זכרוני לא החשבתי את עצמי לנפגעת. הייתי אתמול אצל רופא השיניים, מאוד קשה לי להיות בסיטואציה הזו, זה קשה לכולם אבל אני נהיית ממש חרדה,ולפעמים מנותקת (נראה לי שהרופא חושב שאני קצת פסיכית) וזה עוד כלום לעומת ביקורים אצל רופאי נשים, חיי הסתבכו ביותר בשל ההימנעות מביקורים אל רופאי נשים ורופאי שיניים. גם רופאות נשים או שיניים לצורך העניין לא גורמות לי להרגע, גם לרופאים אחרים אני כמעט ולא פונה. האם יתכן שיש קשר בין המקרים להמנעות מביקורים אצל רופאים? האם זו תופעה שמאפיינת נפגעות תקיפה מינית? האם זה קורה גם לכן?

(מעולם לא הגדרתי את עצמי "נפגעת תקיפה מינית",) - את כתבת.. בחרתי להעתיק את זה כי גם אני חייתי חיים שלמים תחת הכותרת הזאת בדיוק!! היה לי איפהשהוא במודעות הרחוקה ש.. ככה וככה וככה ובחלקים מסויימים בחיים שלי אפילו שכחתי מהכל וגם שזכרתי זה היה נראה לי כ"כ שולי וחסר חשיבות וטפל! כי כמוך, זה לא התיישב לי בהגדרה הקלאסית של אונס. אז לא שייכתי את עצמי לזה בכלל! מה ללי ולזה?? ובחזרה אלייך- התקלויות עם פדופילים וניסיון לאונס הם לא דברים פשוטים! את חווית על בשרך כמעט..( )!!! אבל התנגדת נאבקת בטח היה פחד מוות.. לא מאחלת לאף אישה לעמוד גם בניסיון ל( )! למזלך הטוב זה נגמר ככה הדברים היו יכולים להיגמר אחרת.. ובטח שזה יכול לגרום לסיוטים , לחרדות ולכל מיני ובטח פחד מרופא ומרופא נשים.. אם תקראי כאן אז יש שפוחדות מרופא נשים (לא אני, למרות שממעטת בביקורים אבל יש כאן לא מעט שפוחדות גם. לאור מה שהן עברו זה הגיוני.

תודה על הדברים שכתבת, הם פשוטים נכונים ומחברים. אני חושבת שהפחדים והחרדות והניתוקים הם מחיר ההדחקה והשיכחה.

ברוכה הבאה מוזמנת להיות חלק למרות שהכותרת לא פשוטה. נשים נפגעות מינית ברמות שנות...על כל אחת זה משפיע אחרת.. לכולן יש פצע מדמם... יותר פחות חלקן ראות אחרות לא... לפעמים לוקח שנים לראות את הפציעה לקבל אותה... אבל זה בא לידי בטוי בתחומים שוני.. זוגיות אינטמיות פחדים חרדות חלומות פציעות חוזרות הצטיינות.. בריחה פחד מרופאים רופא שיניים פחד לאבד שליטה... לסמוך...להאמין כן יקירה.... אולי זה תגובה למה שעברת ואת תגלי...שאת לא בכך... מקווה לראותך איתנו אידה

אכן,יש לי בעיות ברוב התחומים שציינת, אבל כמו שכתבתי בהודעה הראשונה זה מורכב גם מהתעללויות אחרות, התקיפות המיניות הן חלק שנטיתי להפחית מהשפעתו, אולי עשיתי זאת בשביל להרגיע את עצמי.

גם ההמעטה בחומרת הפגיעה האמירה הזאת: "הרי לא נאנסתי, אז זה לא כזה נורא" וגם הפחד מרופאים. במיוחד מרופא/את נשים והבא בתור זה רופא שיניים לרוב חוטפת התקפי חרדה, לא יכולה לנשום וגם בכלל מגיעה לרופאים רק במקרים קיצוניים כשכבר אי אפשר לדחות חוץ מאשר כדי לקבל הפניה למבדיקות דם כי את זה הפסיכיאטרית שלי רוצה שאעשה ולא נעים לי ממנה אז אני עושה.... בקיצור, מבינה אותך ב-100% וזה משהו שמשותף לרבות מאיתנו שחף

ברוכה הבאה לפורום מנקודת מבט שלי -את מגיבה בדיוק כמו כל נפגעת של תקיפות מניות כאלה ואחרות , אני לא רואה בכלל שום שוני ההדחקה , הפחדים , חרדות ,,,,,,,,,,,, וכן , זה קורה גמלי ,עד היום אני תמיד מחפשת סיבות למה לא ללכת לרופא נשים , לא מרגיש לי בנוח למרות שאני מטופלת שלו כבר למעלה מ-20 שנה והוא הכי מקצועי שקיים, מעולם לא נתן לי סיבה או תחושה להרגיש,,,,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק-כמובן אם לא מפריע חטולית

תודה על השיתוף. זו עזרה ממשית מצדכן,לא כל כך פשוט לי להתחבר לחלקים הפגועים האלה, ולהודות שאולי גם אני כנראה... זה קשה, ומצד שני אני לא לבד, וכנראה שלא איזה חייזרית, או מוזרה. יש לי קצת בעיה עם מגע פיזי, אבל חיבוק דרך האינטרנט זה סבבה. שולחת לשתיכן חיבוק בחזרה. ת'

היה לי אוסף גדול של בובות לכולם נתתי שמות יש לי אפילו תמונות שאני מצולמת איתם היתה לי בובה אחת גדולה שמתנפחת ונראת בגודל של ילדה כל פעם שנפגעתי היתה לי בובה חדשה אבל הבובות שלי היו בלי רגלים בלי ידים כי תלשתי להם אותם חתכתי את הפנים שלהם במספרים קישקשתי על הפנים שלהם להסתיר אותם את כל הכעס שלי הוצאתי על הבובות שלי בלי לדעת למה היום אני יודעת

ילדים פורקים את הכעסים שלהם על הבובות והחפצים שלהם. ודרך אופן המשחק שלהם בצעצועים אפשר לדעת מה קורה איתם. ובקשר לבובות שלך- את השלכת את הרגשות שלך על הבובות.. זאת הייתה דרך הביטוי שלך להפגין את הזעם האצור בך (ובצדק!) רק חבל שלא ראו וטיפלו.. יו אני נזכרת.. לי היו בובות דרדסים חמודות מצפצפות ואני הייתי עושה איתן... "קרבות אכזריים עקובים מדם" הן היו נלחמות אחת בשנייה עד זוב דם ותמיד תמיד בסוף חלק היו "מתות" וחלק היו "בוכות". זה היה ריטואל קבוע.. כנראה זאת הייתה דרך לכעוס.. (הדרך היחידה).. שמחה שאת מבינה את עצמך יותר.. מגיע לך! (((((((((((((((((((גל של ים))))))))))))))))))))))))

זה מזעזע המתנות אלה תמורת הפגיעה זה פשוט לא נקלט!... בעיניי מה שעשית לבובות זה מה היית רוצה לעשות לפוגע ועשית זאת בצורה סימבולית ע"י השחטת המתנות שהוא הביא לך זה בדיוק כמו הפגיעה העצמית במקום לפגוע במי שמעורר את הכעס אנחנו מפנות אותו כלפי עצמינו ואת הפנת אותו אז כלפי הבובות שייצגו אותו כל כך כואב!... ותמיד עולה המחשבה: אם מישהו רק היה שם לב לכך אז ומבין מה זה אומר.... אבל לא היה מישהו כזה בסביבה :((( מחבקת אותך יקירה ואיתך שחף

אתמול בטיפול דיברתי על זה,זכרתי שאת הבובה שמתנפחת שנראת בגודל ילדה לא השחתתי את השאר כן כנראה כי היא היתה בגודל שלי כילדה אז הוצאתי את הכעסים בדרך הזאת על מי שפגע בי לא יכולתי לפגוע בו אז פגעתי באמת במה שמיצג אותו ואף אחד לא הבין למה השחתתי את הבובות ואת התמונות שלי הם חשבו שאני ילדה שהורסת הכל אם רק היו יודעים באמת לקרוא את המסרים שלי מטפלת אחת אמרה לי שאם היא היתה באותה תקופה היא היתה מוציאה אותי מהבית חבל כי אולי הייתי גדלה אחרת

רק יכולה לומר לך שאני איתך מבינה אותך תומכת בך לפני כמה זמן-אולי שבועיים (לא ממש זוכרת ) גם אני כתבתי כאן טריגר על בובות לכן יכולה כרגע רק להציע לך תמיכה מקווה שאת לא נעלבת חיבוק יכול לעזור ? חטולית

יודעת שאת איתי תודה על החיבוק

מרגישה התכווצות כזו כאילו עוצרת את עצמי לא לברוח לאיבוד רוצה לברוח לאיבוד.. שמעתי מקודם את הדבר האחרון שצריכים לומר לי בחיים, אבל הרי שכחתי- גם כל מה שקרה לי בחיים היה הדבר האחרון שהיו צריכים לעשות לי, אז....ההגיון לא נכלל בפונקציה של החיים שלי..יודעת, לפעמים עדיין מופתעת מהיכולת להכאיב לי מבלי לראות אותי בכלל. אני יודעת שאני כלום בסה"כ בעולם, קצת קשה אולי להסכים איתי..בטח לכן...הרי כולנו משהו, ולכולנו יש מקום. אבל..אני רק אני..אין כלום, לא מאחורי ולא מצדדי..לא הורים לא אחים לא משפחה, רק כאבים והרס. כואב לי להודות בזה, זה נכון מי מכו יאמינו לי ומי לא זו האמת, לפעמים בא לי לקבל אישור..אישור לכך שבאמת המצב אבסורדי לחלוטין וההתנהלות של חלק מהאנשים בחיי גם אבסורדית.. ולפעמים אני רוצה שתסכימו איתי כמה המצב בלתי נסבל ולא ייתכן לחיים יותר ככה, שעדיף שאפרוש... יש משהו בדינמיקה שלי ושל החיים שפשוט לא עובד ביחד, נשבעת לכן שרציתי לחיות, שעשיתי הכל על מנת להישאר בחיים.. היום עייפה יותר מדי אנשים מנסים להפיל אותי יותר מדי בורות ואני יותר מדי לא מבינה ויותר מדי כואב לי על הלב על הכל ביחד על זה שאף אחד לא מתעורר ועוצר את חוסר ההגיון אף אחד לא לוקח את השליטה לידיים ומפסיק את הכל ומה אני בתוך הכלום הזה? רק חלק מהכלום..מתמזגת שם ולא מורגשת גם לעצמי, כי מי אני בעולם? כלום, אין הורים אין אהבה וחום אמיתי...יש רק רצון אמיתי בתוכי שעדיין חי, שיום אחד יגיע משהו אמיתי עבורי. טוב, בטח לא הבנתן דבר, אני קטועה כל כך..יודעת לא יודעת איך להסביר לא יודעת מה לומר רק שכואב לי בלב כבר יותר מדי ואני לא מוצאת תרופה. הלוואי ומישהו היה שם כדי לדעת בדיוק מה לתת לי הלוואי והיה מישהו אחד כזה.... ציפור הולכת לאיבוד ציפור עייפה מנחיתות לא צפויות ציפור עייפה משנים רבות מדי לציפור כבר לא נותר דם מרוב המכות, ציפור רוצה מנוחה

יקירה המשפחה שלנו לא מגדירה את מי שאנחנו יש לצערי בעולם שלנו הרבה אנשים בלי משפחה או עם שפחה לא מתפקדת ופוגעת וזה עדיין לא הופך את האנשים האלה ל... "כלום" כל אחד הוא אדם בפני עצמו ללא קשר לאנשים שקיימים או לא קיימים בחייו וכך גם את! אל תתני לאמירות של אנשים להשפיע עלייך כל כך אנשים יכולים להגיד כל מיני דברים לא מתאימים, לא הגיוניים, פוגעים... את יודעת מה נכון עבורך ומה לא תסמכי על עצמך! והשליטה היא בידיים שלך! על עצמך, על חייך את בוחרת איך חייך יראו.... יודעת שההתמודדות היא קשה וכואבת שולחת כוחות ואנרגיות שיעזרו לך למצוא את את עצמך בחזרה שחף

בא לי רק לתת לך חיבוק.. ((((((((((((((((((ציפור נפשי)))))))))))))))))) קראתי את דברייך יותר מפעמיים ואני חייבת להודות שאת כותבת בצורה "מופשטת" מידי להבנתי. אני מבינה אבל גם לא מבינה. את אומרת המון אבל.. אולי את עצמך פשוט (לא) רוצה להגיד?! בגדול אני מבינה שיש המון כאב המון הרס המון עייפות טיפת הדם האחרונה נלקחה ממך.. אז אני פשוט, רק שולחת חיבוק סמויה

מה היה הדבר שאמרו לך שכל כך פגע בך מה היה הדבר שהפיל אותך למטה בצורה כזו ?

מה היה הדבר שאמרו לך שכ"כ פגע בך מה הפיל אותך בצורה כזו קשה מי מנסה להפיל אותך יש המון שאלות שבא לי לשאול יקירתי -לא יודעת ממי את מצפה שיבוא ויקח הכל הידיים שלו ויגאל אותך מההתמודדות , מהכאב יש לך צפיה ממשהו שאת מכירה שיכול לעזור לך והוא לא עוזר ? אייך אוכל לעזור לך

http://www.youtube.com/watch?v=T8YCSJpF4g4&NR=1 Noah and the Whale - Five Years Time Oh, well, in five years time we could be walking round the zoo With the sun shining down in every me and you And there’ll be love in the bodys of the elephants tool I’ll put my hands of your eyes, but you pick throught And there’ll be sun, sun, sun All over our bodys. And sun, sun, sun I’ll die in next There’ll be sun, sun, sun All over our faces And sun, sun, sun So, what the hell ‘cause i’ll be laughing around your silly little jokes And we’ll be laughing about how we use to smoke All those stupid little cigarretes and drinks to put wine ‘cause it’s what we need to have good times But it was fun, fun, fun When we were drinking. It was fun, fun, fun When we were drunk And it was fun, fun, fun When we were laughing It was fun, fun, fun Oh, it was fun. Oh, well, i look while you’re saying: “it’s the happiest that i’ve ever been” And i’ll say: “i love to feel that i have to be james dean” And you say: “yeah, and i feel a pretty happy too, and i’m always pretty happy when i’m just thinking about with you” And will be love, love, love Love throught our bodys. Love, love, love All throught our minds And will be love, love, love All over her face And love, love, love All over our minds. And i’ll remember all these moments suggesting my head I’ll be thinking about then and there’s lying in bed And i know that you believe that might not keeping come through But in my mind i’m having a pretty time with you Five years time I might not know it Five years time We might not speak And five years time We might not care about Five years time We might to prove it along Oh, there’ll be love, love, love Wherever you go There’ll be love, love, love

לא מבינה אנגלית **מפגרת, כבר אמרתי ? :) ** חח סתם.. חיבוקיי

מה פתאום *מפגרת?* גם לא בסתם! חוצמזה- לא חייב להבין את המילים של השיר אם תצליחי לפתוח את הקישור ביו-טיוב.. פשוט תקשיבי למוסיקה ותראי את הקליפ ותראי אם את מתחברת.. האמת, לא נעים לי להגיד זה שיר לאאלה "מפגר" כ"כ "מפגר" שהוא פשוט מקסים בעיניי! רק תראי את הקליפ ואז תביני.. סתם חשבתי להצחיק.. (אותי הוא מצחיק) עכשיו אני ה*מפגרת*.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח סמויה

שיר חמוד :)

שיר פשוט פשוט ושמח.. (: (מזכיר לי חלקים מסויימים בי..) ((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))

קראתי את השיר בשבילי יש שם טריגר אל תכעסי אבל לא בשבילי ואל תדאגי הכל בסדר

איזה קטע.. את חייבת להיכנס לקישור ולראות את הקליפ שיא לאללה נאיבי אפילו "מפגר"... וואי אם הייתי יודעת הייתי כותבת ט' בכותרת והכי קטע שאני חושבת שזה שיר נורא תמים.. סליחה ששלחתי שיר כזה לא חשבתי מספיק.. (זה אפילו היה נראה לי שיר מצחיק..)

מזמינה את כולכן להנות ממשהו מרגש,: חטולית,לליבך הרגיש ככ' והרחב, מיתר, ליום הולדתך, כמה טוב שנולדת ,את אחת ויחידה בעולם! אין מישהו שיוכל להיות תחליף לך. ציפור נפשי, תחבושת לכאבך, בובה על במה, סמויה, תומי, שחף, גל, דמעה, ליז,(לאן נעלמת?) רות,(לאן נעלמת?) ילדונת,(לאן נעלמת?) mrom, annie, חופית(לאן נעלמת?) ואידה יקרה, (לא יודעת איך שולחים קישורים) ביו טיוב, "האודישן של רוני גינוסר" (קיבלתי ממישהי אחת מקסימה ) מאחלת לכולכן הרבה חיוכים ויכולת לראות סיבה להם. :) חיבוק צדף.

תודה צדפית!!!! לא יכולה כרגע לשמוע *בעבודה* אבל תודה יקרה חיבוק אני

וואווו-צדף-כל הכבוד איזה קול מדהים יש לה אם היא לא היתה אומרת שיש לה אוטיזם סוונט (משהו כזה ) אי אפשר היה בכלל לחשוב היא מדהימה בכלל גם בהתנהגות שלה הייתי אומרת שהיא בקלות יכולה להתחרות על המקום הראשון תודה מתוקה שהבאת -וששיתפת גם אותנו חטולית

http://www.youtube.com/watch?v=iA1uUaKD45Q&feature=PlayList&p=5F054D0FD1477340&playnext_from=PL&playnext=1&index=8 וואו כל כך מרגש!!! הקול שלה והרגש - פשוט מדהים! תודה צדפית :) שחף

איזה בחורה מדהימה.. תודה צדפית.. סמויה

את המתנה שלנו... לפורום... ככה כמו שאת מקסימה.. איתך אידה

תודה אידה יקרה, מחמם את הלב, במיוחד שהוא מרגיש ככ' לבד.. לילה טוב צדף.

ההודעה הראשונה התעופפה לה כך לפתע... צדף יקרה בוקר טוב, קראתי -ובדרך כלל קוראת את מה שאת כותבת .מאוד מתרגשת ממה ואיך שאת כותבת ..את נוגעת מאוד עמוק ..נכנסת ישר ללב.. יש בך רגישות כל כך גבוהה לעצמך ולאחרים.. תודה על שאת קיימת !!!! נ.ב באמת מקסים !!!איך שהיא שרה...ממש מדברת לנשמה את משמעות המילים והמנגינה..היא מצליחה להכניס מימד נוסף לשיר... תודה לך על המתנה !!!

תודה על תגובתך החמה, טוב לראותך כאן שוב, צדף.

ברכות ליום הולדת-למרות הכללל -מקווה שאת לא כועסת מזל-טוב, עד מאה ועשרים! רציתי לאחל לך כמה דברים: שהשמש תחייך אלייך, שהקשת תגן עלייך, שהגשם יבכה בשבילך, והפרחים יפרחו למענך. http://www.ugot4u.com/IOS/Users/www.ugot4u.com/Albom/7022128233.jpg http://www.balimesiba.co.il/images/users/187/187_295_1162.jpg http://www.2all.co.il/uploads%5Cyad2%5C76.JPG מי עוד מצטרף/ת לברכות חטולית

מיתרית יקרה מאחלת לך להתחבר לתקווה למצוא בתוכך אמונה בכוחות וביכולות שלך להפוך את חייך למה שהיית רוצה שהם יהיו לשאוף ולהגשים חלומות מזל טוב יקרה!!! מכל הלב http://eilati.co.il/files/forums/676400.jpg http://www.agenda.co.il/uploads/9yvm_75Z_its_your_big_day1.gif http://i42.tinypic.com/21eq8sx.gif שחף

מתרית יקרה !! אני יודעת איך זה מרגיש ביומולדת.. הדכאון הזה שמציף פתאום גמלי זה קורה ויודעת גם שברכות מאנשים שקרובים לליבך זה מחמם את הלב.. אז יקרה, שיהיה לך מזל טוב וימים טובים ומאירים יותר הלוואי שתצאי מהחושך אל האור ושיהיה לך כבר טוב! איתך, מחבקת אני .

מיתרי- את הכי נפלאה בעולם! והיומולדת שלך- הכי נפלא בעולם! (((((((((((((((מיתר))))))))))))))))) סמויה

המון מזל טוב מי יתן ושנה הזאת תביא אותך לידי הגשמה עצמית

סדרת טלויזיה חדשה ביס טרה קוראים לסידרה אתמול היה פרק מבוא לסידרה לא ישנתי כל הלילה עשה לי טריגר חזק מפחדת להמשיך לצפות בסידרה אבל מרגישה חייבת יודעת שלא מובנת מצטערת דמעה

בוקר טוב דמעונת יקירתי את יכולה אולי לומר בכמה מילים על מה מדובר בסידרה כי לי יש כבלים של הוט-כמובן אם לא מפריע לך למה את לא מובנת ? קרוב לוודאי שתראי את הסידרה כי למרות הט' היא מושכת אותך יותר מאשר מפחידה אותך-אם הבנתי נכון יום נפלא מתוקה חטולית

מאוד יכולה להבין גם אני בד"כ נמשכת לכל מיני דברים טריגריים אם זה תוכניות טלוויזיה ספרים, מאמרים או כל דבר אחר פשוט הרבה יותר מתחברת לדברים האלה כי זה מדבר אותי במובנים רבים ומלמד אותי על עצמי כך שאת מובנת למרי!!! שחף

ויודעת על מה את מדברת.. מכירה את זה מקרוב.. מקווה ששלומך השתפר מעט.. חיבוק

אחרי ימים של שקט שקט רע לא טוב לא של נחת אלא של בלאגן מטורף בתוכי. הסיוטים שוב חזרו משבוע שעבר אני מוצאת את עצמי מתעוררת כל בוקר עם טעם מר עם הרגשה רעה וכך מתחיל היום שלי.. הסיוט הכי גדול, בכל הסיוטים זה שאני לא מתעוררת מהם ממשיכה לחלום את הזוועות רואה במוחשיות את הדברים שהייתי מעדיפה לשכוח שביום יום הם בגדר זכרון.. ואז יש גם את הפלאשבקים, בעיקר לפני שינה כשהכל חשוך ואני לבד .. שוב גיסתי בבית חולים ושוב לטפל באחיינית שלי הזכרונות שיש לי מגיסתי החיים המרים שהיא עשתה לי .. מנסה להעביר הלאה אבל לא יכולה כבר נמאס לי לרחם על כולם נמאס לי להבין את כולם ואותי? אותי משהו מבין? לא! רואים שהכל בסדר מחייכת.. לומדת.. עובדת.. מתנדבת.. אבל בתוך תוכי.. בלע אחד גדול. המשפחה חושבת שיופי, המשכתי הלאה.. חזרתי לשקט התעשייתי שקיים כאן בבית.. הם לא יודעים שאני מתמודדת עם זה כל שעה,כל רגע, כל שניה.. הם לא יודעים על מחשבות המוות שלי לא יודעים על החתכים שלי לא יודעים כמה רע לי לראות את הפוגעים לשמוע להזכר להיגעל בשבת האחרונה(אתמול) בא להתארח אחד הפוגעים נשיקות חיבוקים וכל ה.. מסביב בליל שישי לא יכולתי להרדם דמיינתי איך הוא בא ושוב פוגע דמיינתי אפילו איך אני נכנסת לכאן -לפורום וכותבת שהוא שוב פגע בי והדמיון התחזק ואז פלאשבק איך שפעם היה בא שולח ידיים וכואב הוא מכאיב ואני שוכבת שותקת לא אומרת מילה.. בטיפולים, מתעוררים השדים שמזמן חשבתי שקברתי הטיפולים קשים עליי כבר אין אוויר לנשימה יכולה להמשיך ולכתוב.. על מה שעבר עליי בשבוע וחצי האחרונים של השתיקה אבל עדיין חושבת שעדיפה היא השתיקה.. עדיף לראות ולא להראות.. עדיף רחוק מאשר קרוב עדיף לבד מאשר ביחד "עדיף לשתוק ולהחשב כטיפש.. מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון.." בלע.. לא יודעת בעצם כבר מה עדיף.. יודעת שצריכה חיבוק ושוב, אחרי הרבה זמן פגעתי בעצמי.. סליחה למי שהבטחתי ולא קיימתי סליחה שאכזבתי.. נראה לי שבעיקר את עצמי. (וגם אותך טולי. אבל נראה שזה היה צפוי..) אני יודעת שאיך שאשלח אתחרט וארצה למחוק.. .. אוף איתי. כבר אמרתי שאני שונאת את עצמי?

כמה זה קשה להראות שהכל בסדר כלפי חוץ שמבפנים הכל בוער. טוב שאת מוציאה כאן לפחות כמה כואב. המשפחה לא מבינה.. וזה קשה. את מפנה את הכאב כלפיי עצמך ופוגעת בעצמך. ((((((((((((((((((((((((((בובה יקרה))))))))))))))))))))) שמרי על עצמך בובה את חשובה ויקרה..

קודם כל חיבוק מחזק של אנרגיות ואור בתוך כל החושך הסיוטים הפחדים המסכות הפגיעה.. הכאב אני יודעת שזה בלתי נראה אבל תאמיני ואל תאבדי תקווה עוד יבואו ימים טובים יותר איתך אידה

ימים של שקט רע- באמת מבשרים רק על דברים רעים שקורים ומתרחשים עמוק עמוק בתוך הנשמה -סיוטים, הרגשה רעה , פלאשבקים ועם כל אלה -את ממשיכה בשתיקות שלך קשה מאוד לנעול את הכל בפנים ולהתנהג כאלו כלום לא קורה או כאלו שום דבר לא כואב , כמה זמן כבר אפשר להעמיד פנים? אייך מישהו מהם בכלל ידע מה שעובר עלייך -בזמן שכל אחד מהם עסוק עם החיים שלו ? מי בכלל שואל אותך,,,,,,,משו ??? נשמה - כואב מאוד כל מה שעובר עלייך-ושהם בכלל לא מרגישים בקיומך ולא מודעים ,,,,,,,,,וגם אם היו יודעים ? מה כבר היו עושים ? אולי סצנות של -אף אחד לא מאמין לך שזה כואב לא פחות ,,,,,,,, בזמן הטיפול מתעוררים השדים-את חשבת שהם נרדמו אך הם עדיין שם כי לא נתת להם לצאת החוצה , נראה שהגיע הזמן של השדים לתת את צעקתם לא מסכימה עם זה שאמרת שעדיפה השתיקה,,,,,,,,, את רחוקה מאוד מלהיות טיפשה ככל שאת מגדילה את השתיקה כך בתוכך את מעצימה את המערבולת שלך את הכאב שלך ואת הסבל שלך - כך את מגיעה שוב ושוב למקום שאת פוגעת בעצמך -הלוואי ולא היית פוגעת,,,,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק גדול עוטף ומכיל חטולית

בובה יקרה שאת, אני שומעת בעיקר את העייפות שלך..כאילו מהמצב הזה שהוא סוג של סטטוס קוו כזה, לא ממש משתנה, כל פעם נוספים דבר, נעלמים מדי דברים, אבל סוג של כרוניות כזו שאני מרגישה שאת כבר לא מוכנה לסבול. אני חושבת שאת עושה הרבה, ואולי גם בגלל זה את לא יכולה להמשיך לספוג יותר והדברים צפים ועולים לך ברמה כזו שאינך יכולה להכיל אותך ולהשתלט עליהם, הם תוקפים אותך בחלמות אולי מפני שאת לא נותנת להם מקום במציאות שלך היומיות? את מעדיפה לבד, ולא ביחד..ולשתוק ולא לדבר.. ואני אומרת לך בובה יקרה- אנא ממך, לשבור את קשר השתיקה המזוויע מאין כמותו, לאפשר לעצמך להיות, כי יש לך מקום..גם אם עכשיו נראה לך שאין לך, גם אם אולי בעצם מעולם לא היה לך מקום ממשי, בו הרגשת מובנת ובטוחה, בעיקר אהובה ועטופה..אין זה אומר שלא מגיע לך ושלעולם לא יהיה לך, זה אומר שיש קצר בתקשורת ושהדברים התנהלו קצת (כנראה לצערי-בלשון המעטה) שונה ולא בסדר הנכון, ואולי בצורה זוועתית ומחרידה, והיום כל כך קשה לשנות את זה. ואני יודעת בובה, אני יודעת כמה קשה זה לשבור את קשר השתיקה.. הרי הכל התרחש כביכול ב'חושך' (=>לא משנה אם באמת היה חושף משנה שאף אחד לא היה, זה לא הוצא לאור), בחדרי חדרים, בהסתרה, בסודיות, ושם שתקת..ואז השתיקה אפילו נהפכה למשהו מגן ועוטף, אולי בעצם הדבר היחידי שהיה מגן ועוטף..כי בעצם זו השתיקה, היא ערמומית, לא פעם מתחבאת מאחורי מסיכות של טוב ושל תורמת ועוזרת, מה שבעצם ממשיך את הפגיעה ועוזר לפוגע להסתתר מבלי כמעט להתאמץ ולעשות דבר, הוא ממשיך לפגוע כי קשר השתיקה הוא כ"כ נעוץ בנו..שאנחנו עושות הכ (הכללללללללל) כדי שאף אחד לא ידע, אפילו בלי מודע, עם מודע..זה כלל לא משנה, זה מעבר להכל, זה לא משהו הנעשה בצורה שכלתנית. איך אפשר להרגיע אותך? איך היית רוצה לשבור את השתיקה? איך היית רוצה להתחיל בכך..מה היית רוצה שיהיה שם, ולו רק בפנטזיה שלך..כרגע..? אני מרגישה שאת מוצפת ועייפה והשנאה העצמית עולה על גדותיה, נסי להקל עמך בנתיים, הרי במילא הסביבה כנראה לא ממש רואה ואז גם לא מקלה..ובכך גם מקשה... נסי לפחות את, לא להכאיב לעצמך כ"כ עד כדי פציעה עצמית, שאגב מובנת לחלוטין...כנראה הרבה יותר כואבת מהפציעה הנפשית. אבל נסי... ומקווה באמת באמת שמחר תתחילי את היום יותר קל, ובבקשה- אל תמחקי את עצמך לעולם!!!! כל עוד את יכולה, כי זה הצעד הראשון...לתפוס מקום, כמה שהפחד לתפוס מקום הוא גדול, לתת לעצמך לתפוס מקום!!! כי יש לך מקום והוא כאן והוא מגיע לך והוא שלך..ואני רוצה לקוות בליבי שלי, שאת יודעת את זה. שלך, ציפור נפשי שכבר עייפה ומקווה ללילה קל

תודה על התגובות המחממות את הלב לא מגיבה בנפרד כי אין בי ככ כוחות להגיב היום היה טיפול קשה .. יצאתי משם מפורקת לגמריי הכל מבולבל הכל ככ מורכב וכבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.... השתיקות לא טובות לי אבל לפעמים זה עדיף.. למרות ששתקתי הרבה והתוצאה של הכתיבה אתמול היתה מחניקה למדיי.. כבר לא יודעת מה עדיף מבולבלת, כבר אמרתי? בכל מקרה יקירותיי תודה רבה על התמיכה על המקום שאתן מאפשרות לי אלפי תודות. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכן.. באמת! תודה

חיבוק בדרך אלייך........ ארוך, אוהב, מנחם, מבין...... מבינה כמה קשה לך כמה מבלבל, כמה כואב כשהשדים מתעוררים יש הרגשה שכל העולם קורס ונופל על כתפייך וכשבתוך כל זה צריך עוד לתפקד להמשיך בשיגרת חיים זה גוזל עוד יותר כוחות ממה שבד"כ כי המאמץ הרבה יותר גדול ויחד עם זאת אולי מאפשר לא לקרוס סופית כי את לא כל הזמן לבד עם עצמך כואב כל כך כשהסביבה הקרובה לא מסוגלת להבין לא מסוגלת להגן ולתמוך.... ואולי זו בעצם הסיבה שאת מרגישה שעדיף לשתוק שעדיף לא להתקרב לאנשים כי מהמשפחה את למדת שזה לא משנה מה תגידי שום דבר לא יעזור אלא אולי אפילו יהיה רע יותר כי במלא לא יבינו וזה עוד יותר יכאב חשוב לזכור שיש אנשים שכן יכולים להבין וכן יכולים ורוצים להיות איתך ובשבילך! https://www.puzzleland.co.il/images%5Cimages%5C911784%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%94%20%D7%A4%D7%A8%D7%97.jpg מקווה שהפיה עם ההקשבה העדינה שלה תצליח להשרות עלייך רוגע ושלווה שחף

((((((((((((((((בובה-מותקית))))))))))))))))))))))

היי.. אני חייבת לספר לכן משהו... חלמתי בלילה על משהו שקראתי, אני כמעיט בטוחה שזו אחת מכן כתבה את זה.. על איזו שבת שחגגו יומולדת לנכד בן השנה, בפארק אם אינני טועה..והבן הזיז את השולחן ונשפכו מים רותחים על היד של אחת מכן..ואז התחושה הזו ששוב "אבא" חזר, ואז הליכה לשירותים מגעילים...והורדת המים שבאופן סימבולי הייתה להוריד אותו לתוך האסלה המצחינה. אלו בערך הפרטים שאני זוכרת.. רק מה שהיה מוזר זה שחלמתי על זה בלילה,על אחת מכן.. במצב הזה.. יכול להיות שזה נכתב לפני כמה שנים..כי אני כבר כמה שנים מדי פעם נכנסת וקוראת ולא מגיבה..ובלי קשר, דפדפתי אחורנית כשהתחלתי כן לכתוב.. בכל מקרה, היה לי נורא מוזר החלום..והתעוררתי במחשבה עליכן. אולי זו הייתה ליז.. ואגב, ליזוש- התגעגעתי, הייכן את??? שלכן באהבה, ציפור נפשי

ציפור נפשי-חומד איזה חלום ביעותים היה לך עד שאת כבר נרדמת זה מה שבא לך בחלום ? חבל שלא חלמת משהו משמח יותר עד כמה שאני יודעת לליז אין עדיין נכדים ואולי אני טועה ?? לי אמנם יש נכד בן שנתיים פלוס אך לשמחתי לא קרה שום דבר ממה שראית בחלום שלך את יומולדת של הנכד שלי-כשהיה בגיל שנה חגגנו בבית בכל אופן שמחה שחשבת עלי ומצטערת שההקשר של החלום היה מפחיד שולחת חיבוק מרגיע מתוקה

בובה היקרה והאהובה, תודה לך על המחשבה עלי ותודה לך על דברייך.. אפשר לחיות אחרי התופת שעברתי? אך אף אחד כאן עדיין לא באמת יודע מה כוללת התופת הזו, מה שאומר שאת חושבת שאפשר לחיות אחרי כל תופת שהיא לא משנה מה? יש לי ספקות לגביי זה....צריך קודם כל לדעת איך ומה היה שם, כדי להעריך באמת...יש נשמות שכבר אוויר לא נותר להם בכלל יש כאלו מרוב כל המכות, במקומות המודעים כבר לא נותר דבר.. ואז חללים חללים..כואב לי שכתבת את זה מבלי לדעת.. אבל אני עדיין אוהבת אותך מה שלומך את? ציפור

ובכן.. נכון, לא יודעת מה כל אחת ואחד עברו מה התופת מכילה.. אבל מכירה לא מעט סיפורים קשים וזוועות עולם.. שיודעת שלמרות הקושי, הצליחו לצאת מזה ויש כאלה שעדיין שם, (כמוני) ומצליחות לראות קצת אור.. כותבת את זה מהמקום שלי, מהתופת הפרטית שאני עברתי ועדיין עוברת .. ובכל זאת, אני כאן.. בשארית כוחות אומנם אבל כאן.. ונכון, החיים שאחרי התופת הם לא אותם חיים.. אף פעם לא נוכל להחזיר אלינו את החיים שאחרי התופת צר לי אם זה נגע לך בנקודות רגישות כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון ומדוייק.. אני? יעבור מתישהו.. עדיין בשתיקה שלי.. תודה

מאז שקראתי אותך, אני מוצאת את עצמי בחוסר שקט מטורף.. אומנם, אולי באמת פגעתי בנקודה רגישה.. אולי גם לא ממש הצלחתי להבין אותך יותר מיידי.. אבל אני חושבת שיש מקום לכתוב זאת בצורה יותר מעודנת.. את פגיעה לדברים גמני יקרה. אתמול, היה לי קשה להכנס ולכתוב אך היה לי מאוד חשוב להגיב לכולן להראות שגמני מתייחסת אלייך, אל כולם.. גייסתי את שארית הכוחות שעוד נותרו וכתבתי .. התייחסתי לכל אחת.. אז קצת עשה לי רע בלב שכתבת את מה שכתבת.. כי אומנם אני באמת לא יודעת מה עברת אבל יכולה לתאר לעצמי עפ"י הדברים הקשים שאת כותבת שאכן את נמצאת במקום מאוד מאוד קשה עכשיו ואני כולי מבינה אותך.. "כואב לי שכתבת את זה מבלי לדעת.." חשבתי שאולי זה יכול לעודד קצת.. מסתבר שטעיתי.. הדברים לא נכתבו בכעס אלייך אלה במטרה שתביני גם אותי.. כפי שאני אותך.. סה"כ זהו פורום תמיכה הבנה.. עידוד.. וכו'.. בכל מקרה, שיהיה שבוע טוב.

בובה יקרה, אני מצטערת, לא התכוונתי לגרום לך להרגיש רע..באמת שלא. לפעמים אני פשוט כותבת, אומרת...בלי לחשוב איך זה מתקבל אצל הצד השני..והבעיה פה היא גם שאת קוראת ומתקבלת לזה גם שפה שלך, לא רק שלי..להפך, אני קראתי את התגובה שלי ולא נכתב דבר שם כדי להתריס או לגרום לך להרגיש רע, ממש לא! כתבתי לך "בובה אהובה"-באמת התכוונתי, שאת אהובה, בעיניי, לי..ובסוף שאני אוהבת אותך..אלו לא מילים שאני משתמשת בהם בפורום אם תשימי לב... פשוט לפעמים הדברים לא פשוטים לי.. ולפעמים אני צריכה שמישהו יגיע לתוך התופת שלי עמוק עמוק פנימה כדי שיגיד לי אם יש לי אפשרות או לא..לפעמים נדמה לי שהמצד רואים רק את הכוחות שלי, אבל אף אחד לא באמת יודע מה היה שם, ומה קרה במשך שנים רבות מדי...רבות מדי בהם נהפכתי מתינוקת שנולדה לנשמה שנמחקת עם הזמן, שכבר לא נותר בה דבר, ולא קיבלתי את ההכלה הזו בילדות כדי שמשהו יצליח לבנות בסיס, כדי שמשהו יוכל -להיות-, אז אני די במבוי סתום, כאילו צריכה להוליד את עצמי מחדש..כי כאילו מעולם לא ילדו אותי. אוף יש מילים שכבר לא צריך לומר ויש תחושות שמותירות אותי בחוסר אונים למול המילים שקצרות וקטנות כדי להביע את הכאב ולהסביר לך את הדברים בהגיון שאת תצליחי להבין אותו. ויש דברים שכבר לא נותר להם מילים.... ואולי כדי שאחדול.. ואני יודעת שאת לא באמת צריכה לדעת ולהבין, וכל אחת והתופת שלה... ואני מבינה אותך בובה יקרה, אני באמת מבינה... לפעמים זה חוסר ההגיון שמשתלט עלי ולפעמים זו הקטנה שלא יודעת איך לדבר ולהסביר ולהגיד שכאילו רוצה לקחת לך את הידיים ולקחת אותך לשם טוב טוב, אני נסחפת..אבל לפעמים כל כך רוצה שמי שנמצא מולי יתן לה ידיים ופשוט ילך איתה, כדי שהיא לא תרגיש לבד, ושהיא תרגיש שמישהו באמת באמת יודע, יודע ובלי הסברים שכבר לא יכולים להאמר ולהתחבר להגיון שאפשר להבין אותו. בובה, אני מצטערת על כל תחושה רעה שגרמתי לך באמת באמת שלא התכוונתי את יקרה באמת. שלך, ציפור

מחר. היומולדת הכי עצוב הכי שחור הכי מתריס הכי מלגלג הכי לא הוגן. רציתי תקווה ותראו מה יצא. השנה הכי קשה בחיי. יומולדת הכי בודד התנתקתי מכולם לא רואה אותי יותר ואין מי שיראה אותי אין לי מבט של עצמי חבל עלי יכולתי להגיע רחוק. מצטערת כל כך שנולדתי סבל מתמשך ללא סוף מעט רחמים ואסונות בשרשרת בלי רגע אחד של מנוחה. עייפתי. החיים פולטים אותי החוצה. יומולדת אחרון בחיי מזל טוב לי מגיע גם לי סוף סוף לנוח, לחגוג את הסוף.

את כל כך נגעת לי בלב כי את יודעת.. במרץ היה לי יומולדת, וזה היה היומולדת הכי עצוב שהיה לי הייתי חנוקה, שאלתי את אלוהים למה...למה נולדתי וכל מי שאמר לי מזל טוב, רציתי לומר לו.. זה לא אשמתי..זה לא אשמתי שנולדתי.... אני נורא רוצה לומר לך משהו מנחם והלוואי והייתי יכולה לעשות למענך משהו שהיומולדת יהיה קצת פחות נורא.. את יודעת, אם נסתכל על זה יותר מקרוב ויותר עמוק ובאמת.. יומולדת, הרי כל יום הוא יומולדת..מה זה אומר? שנולדת לפני כמה שנים..נו טוב, כמו היום וגם עוד שבועיים עדיין יהיה אפשר לומר שנולדת לפני כמה שנים.. אנחנו מסתובבים סביב תאריך ועם שעון ביד, ושוכחים למה אנו כאן ומה אנו רוצים.. וסופרים זמן, כאילו מחכים בתור עד שהתור שלנו לעזוב את היקום הזה יגיע... ולמה? אני מושיטה לך יד כדי שביחד..נרצה משהו אחר מלבד לספור את הזמן ולחכות שיעבור, לכאוב על העבר שכבר עבר ועל ההשכלות שלו על היום לנסות, להתחיל...בדיוק מהמקום ש-את- נמצאת בו, פשוט להתחיל. ומיתרת...אני כואבת את כאבך באמת באמת והלוואי והייתי יכולה לקחת את שתיי ידיי ולחבק אותך לחבק אותך באמת איך אנחנו נתחיל מהמקום שאנו נמצאות כאן? נסמן משהו חדש להאחז בו ולהתחיל? פשוט ככה, עם כל כמה שזה לא פשוט... אנחנו הרי חיות על התקווה..ועל האמונה...לא? שלך, עם כל ההבנה הקיימת בעולם ציפור

הרבה כאב .. כל כך מוכר גמני בימי הולדת חווה את אותו הדבר. המשפט האחרון שלך דיי מדאיג אותי למען האמת.. אני מקווה שזה נשאר בגדר מילים בלבד ולא בא לידיי ביצוע.. דואגת לך מאוד! ולמרות הכל מאחלת לך שהלוואי והשנה הזו תהיה לך הרבה יותר טוב מהקודמת.. אני איתך יקרה..

זה לא חייב להיות כך את זו שמחליטה כיצד יראה היום הזה... אני יודעת אני יודעת שקשה ... ולא מפחיתה ממה שאת עוברת... אבל אני חושבת שמגיע לך יותר!!!!!!!!!! מגיע לך לקבל את עצמך לאהוב את עצמך! מגיע לך לחגוג ושזה יהיה היום שלך! תני ותעניקי לעצמך את היום הזה... תני לעצמך את ההזדמנות למשהו אחר... תני לעצמך את המתנה הזו! מקווה שתקחי את דברי יש כאן יד מושטת איתך רוצה לאחל לך את הכי טוב שבעולם... קבלי את הברכה? איתך אידה עוד משהו... "אם לא תתכנן את מהלך חייך בעצמך, רבים הסיכויים שמישהו יעשה זאת בשבילך. מוכן לקחת את הסיכון?" ג'ים רוהן

כך את רוצה שזה יראה ? הדודאים ובחיי ובמותי, בייסורי המלחמות והקברים באדמתי ואזכרת הנשמות ובני ביתך ובני ביתי בין רסיסי החלומות היום אני נשבע. ואני רוצה לראות את זה ככה גם אם ארוך מסע הפרך ואם רבים כושלים אחור, ביחד נמשיך ללכת בדרך אל האור. מתוקה-החיים לא פולטים אותך החוצה את פולטת את עצמך אל מחוץ לחיים באמת נורא מצטערת שכך מרגיש לך היומולדת שלך עצוב ורע , מועד שאינו משמח ואינו נועד לחגיגה ובכל זאת -לא חושבת שאת צריכה להספיד את עצמך! גם אם החלטת שיותר לא תלכי לטיפול בחיים זו עדיין לא סיבה למות מקווה שתחשבי כמה פעמים לפני שחלילה וחס תפגעי בעצמך כך לפחות זה נשמע לי אני יודעת שאצטער מאוד לא לראות אותך כאן

יומהולדת... עצוב... ((((((((((((((((((((((מיתר))))))))))))))))))))))) את חשובה לנו! וגם היומהולדת שלך.. היי, שכחת את החגיגות שלנו מלמטה?? סמויה

אייך עבר הסוף שבוע --הטיול על החברים בא לך לשתף חוויות,?,,,,,,,,,,,,,,

סופש הרים אותי לעננים יום ראשון היה היום די מפתיע, חבר אחד לצוות קודם, ומי שהייתה צריכה להתקדם איתו לא קודמה. לא רוצה לשמוח לאידה אבל.. משאיר לי מקום לשים גז כי בקלות אני נכנס במקומה לקידום הזה. כבר היום התחילו איתי את התהליך וקיבלתי לא מעט לקוחות לסגור איתם עסקאות ברמת מנהל. כמובן שזה עבודה של חודש כמעט ואני מקווה לעמוד ביעד שזה הצלחה של50% ומעלה בינתיים אני על 12.5% הצלחה. והדרך עוד ארוכה. תוך כדי זה אני משתתף בתחרות ולוקח תחתי נציג חדש מהקורס שהסתיים היום. ואני צריך לתת לו נחיתה רכה במוקד ויחד עם זאת ללמד אותו את כל השיטות והגישות להצליח למכור. סוג של סיפוק לקחת חומר שמעצב את עצמו ולתת בו את הנגיעות שלי. חוץ מהחיים בחוץ, החיים בפנים, בתוכי, כרגע די רגועים, לא היו טריגרים כבר כמה ימים ולא ראיתי חטופים השבוע כי חזרתי מהצפון סחוט.

תענוג לשמוע שנהנת מהסוף שבוע אני בטוחה שאתה לא שמיח לאידה של זו שהיתה צריכה לקבל קידום ושאתה מקבל את הקידום שמגיע לך , אחרי הכל אתה עובד מאוד קשה ונראה לי שאתה מצדיק את הקידום שקיבלת -ממש בשורה משמחת מאוד כל הכבוד !!! אתה בהחלט יכול להיות גאה בעצמך !!! אתה אומר,,,הדרך עוד ארוכה תאמין בעצמך שאתה תהיה מסוגל לעמוד במשימה ותראה שזה יסתדר אייך אתה מרגיש עם הנושא של התחרות ? אני בטוחה שתצליח לעצב אותו כמו שאתה מבין לנכון-נפלא !!! שמחה לשמוע שגם בתוכך אתה די רגוע , נראה לי שזה די יעזור לך לעבור את הימים הקרובים בצורה טובה מחזיקה לך אצבעות שתצליח בהכל -אתה מסוגל להפתיע גם את עצמך לטובה חטולית

כמאמר השיר "אינני בוכה אף פעם" אבל מרגישה כל כך מלאה מוצפת במה שאינני יכולה לשאת יותר וצריכה להיות בסדר כלפי הסובבים אותי התלויים בי הדורשים ממני גם אם לא בתובענות להמשיך ולתפקד ואינני יכולה לא עוד קוראת בכל הודעותכין בנות יקרות מדהימות מקסימות חברות תומכות וכל אותן המילים שעדיין אינני יודעתלהשתמש בהן וזה נהדר שאתן שם האחת עבור השניה ומנסות גם עבורי,ומצטערת שאינני יודעת שאינני יכולה שאינני מסוגלת לקבל זאת עדיין , בשום צורה שהיא לא יודעת איך לתאר להגיד להביע לומר את הכאב הזה את הקונפליקט הזה האמת כרגע מבקשת את נפשי למות

בוקר טוב מרום מילים לא שלי-רק כוונה לעודד אותך-שלי מרוב משפטים לא שומעים את המסר מרוב טיפולים לא רואים את השבר מרוב גבולות לא רואים את הגדר מרוב ידידות לא נותר לי אף חבר מרוב צדק לא רואים את החוק מרוב קירבה כבר אין יותר רחוק מרוב כבאים שכחנו מה בוער מרוב הסוואה שכחנו להסתתר את בסדר גמור-תאמיני לי הכל יבוא עם הזמן-אם תתני לזמן לעשות את שלו לגבי כל הסובבים אותך-מבינה אותך מאוד -באמת את לא צריכה לקחת הכל כ"כ קשה תמיד לסביבה שלנו יש צפיות גדולות מאתנו אז מה זה אומר ? שאנחנו צריכים לעמוד בצפיות של כולם ??? ומי עומד בצפיות שלנו ????? את לא יכולה לתאר את הכאב במילים ? פשוט מאוד-אל תחשבי יותר מידי תני לזה לצאת מתוכך כמו שזה בא תני לזה לזרום החוצה לא משנה מה יוצא העיקר שיצא ואם כרגע זה מפחיד אותך-גם בסדר כשזה יבוא -זה יבוא ובנתיים-ריטה,,,,,,,, האתמול מביט בך בגבך ואת מצידך לא שוכחת תמיד את משוחחת עם מה שהיה ארוכים שורשי הפחד את פוסעת בעולם לאט ובקוצים רבים את נדקרת האם זהו ורד או קוץ בבשרך שממנו את יוצרת? שמרי נפשך מן התהום ומן הגובה האיום מיאושך שמרי נפשך את שומעת שמרי נפשך ,,,,,,שמרי נפשך,,,,,,,,שמרי נפשך חטולית

להיות קצת לידך.. להיות שם בשבילך? אפשר להושיט לך ממחטה לנגב את הדמעות? אפשר להמתיק לך את הכאב המר באחד סוכרזית אוליי שתיים סוכר? בואי איתי יחד.. לעולם קסום ומתוק דמייני שדה ענקי מלא פרחים פרפרים חופשיים וציוץ ציפורים או תדמייני כרי דשא ענקיים אנחנו מתגלגלים (מצחוק) ומתגלגלים.. ויש עוד מלא מלא דברים.. הכל תלוי איך אנחנו מסתכלים.. בילדותי נהגתי לבקר דודים ביפו שגרים באחת השכונות הישנות מעל לבתי מלאכה. איזור תעשייה כל אחד עם רגליים על הקרקע ודאי יאמר איזה שכונה מכוערת.. או אולי דוחה. אבל אני (עד היום) חושבת אחרת הייתי מסתובבת שעות מוקסמת בין הבתים העתיקים והחצרות הישנות שעות על גבי שעות ומדמיינת שאני גיבורה מארץ ההרפתקאות לא ראיתי בזה שום כיעור אלא להיפך יופי מיוחד ונדיר ואם הייתי אומן הייתי מציירת מהנוף הזה תמונות מרהיבות. אולי אם תסתכלי, אם תתבונני עמוק עמוק אז תראי שיש עוד יופי בעולם שהוא מעל לכל כאב יופי ששווה לשאוף אליו ולשאוב ממנו כוחות. תהיי חזקה, (((((((((((((((((((((((מרום)))))))))))))))))) יש לך שם נשגב נעלה שיכול להסתכל מלמעלה על כל כאבי היום יום. סמויה

לאן נעלמת שוב ??? את בסדר ? מרגישה טוב ? אולי נשארת מוצפת מכל מה שעבר השבוע כאן ? דואגת -חומד תני סימני חייםםםםם חטולית

מצטרפת לחטולית ((((((((((((((((((((צדף של ים)))))))))))))))))))))))))

את חמודה, תודה אולי יום אחד אוכל לקבל מעגל אחד של חיבוק.. צדף

איזו רגישות יש לך ! זה נכון, נעלמתי גם לי, נראה לי גם בעקבות זה שלא התייחסו להודעותיי ז"ל.. (זאת לא האשמה של אף אחד!,יכולתי,אם רציתי,כמו גדולה להקפיץ שוב את ההודעה,אך לא הצלחתי, נפלתי שוב למקום של "אויר",זה מקום שלא רואים אותי ואז אני נעלמת גם לעצמי,ולא יודעת להיות בשבילי) וגם,נכון, הדברים שנאמרים כאן,...מציפים אותי.. אך חלילה למישהי כאן בעקבות דבריי להסס מלהביע את עצמה,! זה המקום לומר את הדברים הללו,ולהוציא אותם סוף סוף. תודה שאת רואה אותי למרות.. תודה שאת כאן, את נוגעת בי ,זה מנחם. צדף

על איזה הודעות לא ענו לך ? (ז"ל)??? מצטערת על ההצפה היתה לי הרגשה שהכל בא לך יותר מידי כשאת לא כאן את חסרה שמחה לראות שחזרת חטולית

רק להזכיר לך כמה את יקרה וחשובה כאן בפורום! לא מתכונות לוותר עלייך ומקווים שגם את לא... כאן בשבילך ואיתך אידה

*ציפור נפשי- כפי שכתבת "שאתן כאן".. אז כמו שכתבת, כן זו אני.. לא מגיבה לך אומנם, אך חשוב לי לאמר שקוראת אותך כל הזמן.. רואה את הכאב שיוצאת.. את הצעקה האילמת שנשמעת מהכתוב.. ממה שיוצא מליבך.. אפשר לחיות אחרי התופת שעברת.. נכון זה קשה, זה כואב.. זה צועק מבפנים.. אבל אפשר.. וכבר אמרתי שיש בך כוחות? *טולי שלי- שבוע טוב גמלך.. מקווה שעברת ת'שבת בטוב.. שהצלחת לנוח ולאגור כוחות.. אוהבת הכי בעולם!!!!!!!!!!!!!!! שבוע טוב שיהיה לך .. *annie- מה שלומך? מזמן לא כתבת כאן.. איך את מרגישה ? שבוע טוב שיהיה לך.. *רות- שבוע טוב לך יקרה.. איך עבר עלייך סופ"ש? *תומי- ואיתך? מה איתך? אז 216 לא חשבון הבנק שלך (שחף..הרגת אותי באותו יום) ובכלל.. איך עוברים עלייך הימים ? שבוע טוב שיהיה לך .. *צדף- מה שלומך? איך עבר עלייך סופ"ש? שבוע טוב שיהיה לך *סמויה- אין לי מושג מי דנה.. אולי היא היתה כאן בתקופה שלא נכנסתי.. מקווה שאכן יהיה מענה ממה ותוכלי לחדש איתה שוב את הקשר.. באשר למה שכתבת בשבוע שעבר, על הילדה.. הבובה.. הזכרון הכואב.. קראתי אותך באותו יום ששלחת, ולא היו בי הכוחות להגיב.. אבל כאב לקרא אותך .. כאב לי לקרא את מה שעברת.. מקווה שלא מאוחר מידיי, ושולחת לך חיבוק גדול מבין ותומך.. שבוע טוב שיהיה לך יקירתי.. * *כוכבית יקרה- ברוכה הבאה לך, אל ביתנו המכיל.. המקבל.. הצטערתי לקרא את מה שעבר עלייך בהיותך בת 15 ! האם כיום את בטיפול? יש לך תמיכה בסביבתך הקרובה? את מוזמנת לכתוב , ולשתף.. ולהיות חלק ממשפחה חמה ותומכת.. שבוע טוב שיהיה לך יקירה .. *marom - מה שלומך היום? איך עבר עלייך סופ"ש? האם קצת הוקל לך? מקווה שלא פגעת בעצמך.. חושבת עלייך יקרה.. שיהיה לך שבוע טוב .. * גל- אין לך על מה לבקש סליחה, כמו לך ..וכמו לי.. וכמו להרבה יש ימים לא קלים.. ימים בלי כוחות.. וזה מובן. אני שמחה שאת נכנסת ומעדכנת .. שבוע טוב שיהיה לך *שחף- איך עבר עלייך סופ"ש? ראיתי שעברו עלייך ימים לא קלים.. איך עכשיו? הצלחת קצת לנוח? לאגור כוחות מחודשים? דרך אגב.. גמני אוהבת אותך.. ומקווה לראותך השבוע .. כך שתוכלי לקבל חיבוק אמיתיייייייי :) שבוע טוב שיהיה לך יקרה שלי.. *ילדונת- שעת מחשב.. איזה כיף.. שיכול להכנס לכתוב ולעדכן בנעשה איתך.. מאחלת לך הצלחה בתהליך ..ומקווה לבשורות טובות ונקיות .. :) אוהבת אותך הכייייי .. שבוע טוב וקל שיהיה לך *דמעה - מה שלומך? איך עברת את סופ"ש? מאחלת לך שבוע טוב .. *מיתר- איך עבר עלייך סופ"ש? הרבה זמן לא כתבת איך עוברים עלייך הימים? שולחת לך חיבוק ושבוע טוב לך .. מקווה שלא שכחתי אפ'חד.. הצלחתי לאגור קצת כוחות להכנס ולכתוב .. השבת שלי עברה איכשהו.. היה את אחד הפוגעים שבא לשבת.. מעבר לפוגע הראשי שגר מתחתיי. ובלילה אתמול, היו סיוטים ורציתי לכתוב כאן אבל הייתי מנותקת .. לא יכולה להרחיב מעבר לזה רק לאמר שעדיין קשה ועדיין עדיפה השתיקה שלי.. שבוע טוב לכולם.

איזו השקעה! תודה לך יקירה :) גמני מחכה להיפגש איתך כבר! הפעם כבר לא אפריע לך לעשן עם גנבת השחטות ;) מצטארת לשמוע שעדיין קשה לך מתוקה רק לא הבנתי משהו אחד.... למה את חושבת שעדיפה שתיקתך? ולמי היא עדיפה? לי אישית בטוח שלא! כי את חשובה לי, אני דואגת לך ומאוד מתעניינת בשלומך.... לגבי... אני בסדר גמור נחתי קצת, הייתי במסיבת יומולדת של בת דודה שלי וגם עשיתי כמה דברים חיוניים רק לצערי לא הספקתי את כל מה שרציתי, כהרגלי.... אבל נורא, אשלים את החסר במהלך השבוע, אני מקווה מאחלת לך שבוע קל ומלא בחוויות חיוביות שחף

השתיקה לפעמים טובה יותר בשבילי.. כי למה לדבר? לא תמיד זה עוזר.. בימים האחרונים אני שקטה מופנמת יותר.. כואבת יותר ובשקט.. לא יודעת למה ושוב גיסתי בבית חולים מהערב ושוב אמא דודה במשרה מלאה .. רוצה לכתוב ונרתעת רוצה להוציא ממני את השתיקה של כמה ימים את הפלאשים את הרעל אבל משהו נתקע מונע ממני לדבר.. בלע ואלייך ילדה, ואוו .. הסרת דאגה מליבי לא תגנבי ממני סיגריות.. חחחח אבל העיקר שאראה אותך מאמי.. שבוע טוב לך יקירה.. אוהבת

שחהיה שבוע טוב לכולן שבוע של אור אנרגיות חדשות וטובות לכולן אל תשכחו לעשות משהו אחד לפחות טוב לעצמכן בכל יום!!! אתן מקום ראשון תשקיעו בעצמכן שבוע טוב אידה

גמלך אידה יקרה עם שפע ברכות כאלה לשבוע חדש מקווה שגם יהיה כך

די עליות וירידות כל יום הסופש היה רגוע להפליא, שתיתי כמו שלא שתיתי הרבה זמן ועישנתי כמו שלא עישנתי הרבה זמן, הייתי די אנפלאגד ויחד עם זאת עשיתי חיים טוב לך שאת מצליחה לאגור כוחות מדי פעם בכלל אני מחזיק ממך ומהכוחות שלך ובשבילך תמיד אני כאן או שם. תומי

אני שמחה שהשתחררת קצת .. ונהנת מהשבת . . . . למה לא השארת לי משו לעשן? לפחות זה היה משו טוב ? .. ואני? אהיה בסדר מתישהו.. תודה לך

מתייחסת לכולם לא שוכחת אף אחד.. דנה..הייתה כאן בפורום פעם. בתקופה שכנראה לא היית. בתקופה שאני הייתי חדשה כאן. פתאום נזכרתי בזה.. וזה מצחיק אותי! (סליחה) ובובית אל תדאגי, מה שכתבתי בשבוע שעבר זה *שחזור* בס"הכ שחזור של אירועים שקרו וארגונם בראש. איך אני זוכרת, מה אני זוכרת.. באיזה גיל, איפה.. ניתוח, הסקת מסקנות, לקחים תובנות. אין פה בכלל עניין של כאב! לא לכאוב, מתוקית.. שאני כותבת *שחזור* אז תביני שאין פה משהו רגשי. רק עובדתי עד כמה שניתן לזכור. אני כ"כ מצטערת לשמוע על הכאב שמציף אותך. קראתי גם על הפלאשבקים.. ואיך לא? את נתקלת בפוגעים.. מאוד מאוד לא פשוט ((((((((((((((((((((בובית)))))))))))))))))))))))))) נ.ב אני יגלה לך סוד? בחיי יצא לי להיתקל פעמיים בפוגע פעם אחת- במעבר חצייה הוא עצר ועשה לי מחווה נדיבה כזאת "תעברי" הוא הסתכל עליי ואני עליו (זיהיתי אותו!) ולא יודעת אם הוא אותי כי אני הייתי כבר בת 14. אבל לא שכחתי אותו!) ואח"כ אחריי צבא ראיתי אותו במרכז העיר והוא לא ראה אותי *וזה לא עשה לי פקינג כלום! פשוט ראיתי אותו וזהו. מי-הוא-בכלל?? מעבר לזה- לא נתקלתי בו יותר בחיים! וגם אם אני אתקל בו- זה מת, זה לא מזיז לי בכלל!!!!

אני יודעת שזה שיחזור. אבל השיחזור הזה , ככ כואב לקרא על נשים שעברו ועוברות.. על ילדות קטנות..תמימות.. שנפגעות על ידי חולי מין.. פדופילים.. תמיד זה יכאב לקרא את הדברים האלה .. זה זוועה .. זה עדיין לא נתפס.. שמחה בשבילך שעצם זה שאת רואה אותם לא עושה לך כלום.. ואת לא ממש מתייחסת אליהם.. את נמצאת במקום טוב, במקום בריא.. אני לצערי מוקפת ביותר מידיי סביבי וכלום לא עוזר תמיד במפגשים משפחתיים זה קורה והשבת כמו בשבתות אחרות הם נשארים לישון אצלינו לא נוסעים בשבת.. אז זה לא זמני ..ארוחת שישי וזהו זה לילה שלם! של סיוטים אין סופיים.. חוסר מנוחה.. וכל הבלע מסביב.. סמויה יקירה .. אוהבת אותך, שיהיה לך שבוע טוב .. איתך

לפני השבת- גיסתי שגרה בלוס אנג'לס הגיעה חארץ למשך 3 שבועות כדי לסעוד את אימה החולה , המסכנה מחוברת למכשיר -בלון חמצן 16 שעות ביממה ,אני שמחה מאוד שהיא הגיע אך לא שמחה על הנסיבות שבהם נאלצה להגיע , השבת עברה סבבה לגמרי , נחתי המון -ישנתי כמה שעות טובות ומקווה שהשבוע יעבור בטוב -כי השבוע הזה עומד להיות מאוד עמוס בפעילויות ויציאות מהבית -במיוחד עכשיו כשגיסתי נמצאת כאן , הערב קפצתי אליה לבית אימה כדי לבקר את שתיהן -היה כייף ומעבר לזה -למען האמת אין עוד שום דבר מענין אוהבת-חטולית

איזה יופי.. תהני איתה .. השבוע הזה הולך להיות עמוס.. אבל עמוס טוב.. כי.. כפרוני שלי.. אני אוהבת אוהבת אוהבת.. שבוע טוב יקרה

זה ככ' יפה ,מחמם, את אוספת אותנו אליך, וזה מפגיש אותנו עם היותנו ועם הידיעה שיש מסביבנו עוד ויש עוד כמה אנשים איכפתיים בעולם.. שיהיה לך שבוע מקסים. צדף

אין לי הרבה מילים.......תודה שאתן קוראות אותי.. שאתן מגיבות, שאתן כאן. קצת מפחדת מהכל לא יודעת אם באמת אפשר לחיות חיים לאחר תופת כזו עשיתי הכל כדי להגיע לאן שהגעתי, ופתאום נראה לי- שלא הגעתי לשום מקום. הרבה ויים.. תודה לכן, שלכן, ציפור נפשי

אני חושבת שברגעים שנדמה שלא הגעת לשום מקום יכול לעזור להסתכל על הדברים שיש לך בחיים לעשות ספירת מלאי של הדברים האלה מבלי לגעת בדברים שאין לשים אותם לרגע בצד.... מה את אומרת? רוצה לשתף אותנו במה שהשגת בחייך עד כה? שחף

הגעת בזכות האומץ והכוחות שלך הגעת כי את יכולה! כואב וקשה עכשיו זה נראה בלתי אפשרי.... תאמיני ואל תוותרי מאמינה בך! מחזקת אידה

אם הגעת עד לאן שהגעת תחת תופת כזאת אז את מסוגלת לעוד הרבה דברים בחיים! תמשיכי להיות חזקה! סמויה

כתבתי לך גם בשרשור הקודם וכותבת לך שוב גם עכשיו אל תפחדי מכלום החיים חזקים מהכל עשית הכל כדי להגיע לאן שהגעת וזה בהחלט לא מעט עכשיו יש לך משימה חדשה להמשיך מכאן והלאה לכיוון חיובי יותר עד עכשיו שרדת כדי להתחיל לחיות עכשיו בא החלק הכייפי-לחיותתתתתתת לתת מקום לחיים חדשים שאת תיבני במו ידייךךךך מחזקת אותך מתוקה

דנה בננה? אולי היא קראת אותי עכשיו? והיא רק מחכה שאני ישאל עליה.. הלוואי. דנה בננה דנה בננה דנה בננה התגעגעתי לשיגועים שלי איתך. איפה את דנה בננה.. אני מתגעגעת אלייך מתי תבואי.. באשר את (((((((((((((((((((((דנה)))))))))))))))))))))))))))))

אני זוכרת שהתכתבתן גם במייל אז נראה לי שיהיה יותר יעיל אם תפני אליה במייל.... כי לא זכור לי שראיתי אותה כאן מאז....

היינו מתכתבות תקופה ארוכה.... עד שיומאחד היא כבר לא הייתה גם במייל שהיה לי. והמייל הזה אבד בתיבת דואר ישנה שכבר פג תוקפה וחשבון הדואר הזה כבר אינו קיים עוד. אז חשבתי לפרסם מודעה כאן "אבדה דנה בננה" כל המוצא נא להחזיר לסמויה. סתם.. הקשר אבד.. חבל.

אני לא יודעת למה אני כותבת את זה, אני מניחה שאני פשוט רוצה שמישהו אי שם יקרא את זה, שמישהו ידע. לפני קצת יותר מחצי שנה נאנסתי. הייתי בת 15. הסתובבנו כמה חברים, חלק הכתי וחלק לא, שתינו, הייתי צריכ הלהשתמש בשרותים. הבית של אחד האנשים היה קרוב אז הלכתי איתו. הייתי שיכורה, מסוחררת, הוא הוביל אותי לחדר שלו שם הוא אנס אותי.

ליבי יוצא אלייך, (((((((((((((((((((((((*כוכבית))))))))))))))))))))))))) הייתי ממליצה לך להתקשר ל-1202 - כדי לקבל עזרה וכמה שיותר מהר. לא פשוט מה שעברת. את לא אשמה במה שקרה. בסה"כ יצאת לבלות וקרה דבר נורא. כל-הכבוד ששברת שתיקה. זה הדבר הכי טוב והכי נכון לעשות. סמויה

כל כך מצטארת לשמוע על הטראומה שעברת אני מבינה שעד היום בעצם לא שיתפת אף אחד? כל כך קשה לשאת את הזיכרון הנוראי הזה לבד! אני שמחה שבאת לכאן ושיתפת אותנו האם יש מישהו קרוב בחייך שאת סומכת עליו ויכולה לשתף גם אותו? מישהו מהמשפחה, חברה טובה, יועצת בביתה"ס, מורה.... חשוב מאוד שלא תישארי לבד עם הדברים! אם מתאים לך אשמח אם תשתפי אותנו איך את מרגישה בימים אלה? איך את מתמודדת עם מה שעברת? מקווה שתישארי כאן איתנו כדי שנוכל להיות איתך ולתמוך בך עד כמה שניתן מאחלת לך שבוע נעים ורגוע שחף

ברוכה הבאה לפורום מצטערת כל כך ... מי יודע על מה שעברת? האם סיפרת לאימך? משהו אחר קרוב אל תחששי לספר... אל תרגישי אשמה... אל תחושי את הבושה.. לאף אחד אין את הזכות לפגוע בך!! ולא משנה מה היה... ולא משנה אם היית תחת השפעתת אלכהול... הוא ניצל את מצבך הוא האשם... מקווה לראותך כאן איתנו איתך אידה

ברוכה הבאה לפורום שלנו שמחה שבחרת להכנס ולפחות לכתוב כדי שמישהו ידע כמו שכבת כתבו לך -לאף אחד אין שום זכות לגעת בך בין שאת שיכורה או מפוקחת בלי הסכמה שלך !!! כואב לקרא ולראות שעדיין קורים כאלה דברים -מבינה אותך הרבה מעבר למילים =באמת- , הענין הוא שככל שתמשיכי להסתיר את האונס כל יהיה הרבה קשה להמשיך להסתיר את מה שקרה לך ,מאוד רצוי ומומלץ לבדוק מי מתאים לך הכי הכי-כדי לקבל טיפול בנושא ככל שזה ימשיך להיות סוד -כך זה ילך ויכביד -עד שתכרעי תחת המאמסה-תחת הלחץ הנפשי ,על מי את הכי סומכת ? את מי את יכולה לשתף במה שקרה לך ?אל תישארי עם זה לבד-מאוד קשה לשמור הכל בפנים ולהתנהג כאלו לא קרה כלום שולחת חיבוק-כמובן אם לא מפריע לך חטולית

ויש הרבה פיצולים ויש הרבה ציפורים..ויש בעיקר אחת שכואבת על מה שאילצתי אותה לעבור ויש אחת שמדממת לתוכי ולפעמים מאיימת לחנוק אותי לפעמים אני רוצה לרצוח אותה ושלא ישאר ממנה זכר, כי היא מזכירה לי את כל הכאב שלה..ואותי לא מעניין הכאב שלה..כי החיים, החיים..הם חייבים להימשך ולה קשה להכנס לתוך ההצגה, ולפעמים נדמה לי שהיא צורחת "הצילו", שיצילו אותה מתוכי...ולפעמים אני מתחננת אליה שתלך..שתלך, שתלך...ולפעמים אני רוצה שתצא מתוכי שאוכל לחבק אותה ולהגיד לה שאני לא באמת נגעלת ממנה..שהכל בסדר... ואז.. יש רגעים בהם אני יכולה להתחבר אליה, ובא לי לתלוש לה את השיער...ואני מבינה שכבר לא נשאר לה שיער מכל התלישות האלו ולפעמים אני רוצה לתת לה יד ולחבק אותה ולהגיד לה שעכשיו שקט..שאף אחד לא יפתיע אותה וישים לה את היד על הפה, יכאיב לה, יגרום לה לדמם, שאף אחד לא יהרוג אותה שאף אחד לא יקח לנו את הנשמה, אני רוצה להגיד לה...אבל אני חושבת שהיא כבר לא שומעת, ואני גם חושבת שהיא כבר לא רואה ואני חושבת שקשה לה מדי אבל...אני אומרת לה, שאלו הם החיים...שיהיה בסדר, שהיא תעבור את זה כי החיים עוברים, שהכל זה שיעורים, וזה השיעור שלה...והיא לא מבינה על מה אני מדברת היא מחפשת מקום בטוח ואני מסבירה לה שאין שכולם יברחו לה שהאדמה תמיד תשמט לה מבין הרגליים והיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה.. אני מרגישה את הבהלה שלה ממני, אני מרגישה את הרצון לברוח עד סוף העולם ולמצוא מקום בטוח אבל אבל..אין, אסור לה להאמין....ואני מפחדת להגיד לה, להודות בפניה, שגם אני עוד רוצה..וגם בי יש איזו תקווה שנשארה קטנה..שיום אחד..שיום אחד ולפעמים אני מקבלת סחרחורת מכולן.. מבקשת דיי רוצה לצרוח על כולן. הן לא מבינות...שגם החזקה היא נשלטת, גם זו המסבירה לקטנה, היא נשלטת בידיי וכולן חסרות שליטה לחלוטין. ואז אני מזכירה לגדולה מבניהן, שאין לה מה לפחד ..שהכל בסדר....לפעמים גם אני מפחדת וכולן מחזיקות בזה, מי שולטת יותר, מי חזקה יותר ומי חזקה פחות..כולנו פוחדות למען האמת... וכולנו לא באמת רוצות ללכת.. כולנו מתבלבלות בתוך הרצונות אחת של השניה, האימה אחת של השניה.. כולנו עברנו כבר יותר מדי מי יותר ומי פחות. והקטנה, הקטנה לא רוצה ללכת..הקטנה עדיין בועטת, הקטנה עדיין מבועתת מכל אותם פעמים, הקטנה עדיין לא מאמינה שזה נגמר.. לפעמים אני לוחשת לה ברכות, לפני שאני מושכת לה בשיער..שאני לא באמת רוצה להכאיב לה, אבל היא לא מותירה לי ברירה..

ציפור נפשי יקרה, אני שוב כאן בלי מילים מולך כואבת את הכאב המדמם שלך רוצה להחטיף לזה שפגע בך בנפשך בציפור נפשך בציפורי נפשך מגיע להן להתקיים לכל אחת מהן ואולי פעם אפילו לשיר יחד במקהלה מחבקת

כל-כך הרבה כאב בציפור אחת קטנה ועדינה.. כמה כאב היא נושאת בגבורה! כמה כאב היא מפנה פנימה כאב שלא יכול לצאת אז היא פוגעת בעצמה תולשת לה את הנוצות כמה כאב יכולה ציפור להכיל? ציפור שכלאו אותה בלי רחמים לא ידעה מתי יהיה הסוף האם היא אי פעם תוכל שוב לעוף? (((((((((((((((ציפור-מתוקה))))))))))))))))))))))))))) סמויה

מרגיש לי שכל כך קשה למצוא סדר ברגשות, במחשבות.... כשיש כל כך הרבה קולות מנוגדים בפנים זה כל כך מבלבל, כל כך מציף.... מניחה שביום, בו תלמדי לקבל את עצמך עם כל החלקים וכל הקולות שבך תוכלי למצוא גם את השקט והשלווה בתוכך ועוד... מאמינה בכל לבי שכל אחת ואחת יכולה למצוא עבור עצמה מקום בטוח בעולם הזה מה שחשוב, זה לא לאבד את התקווה! להיות סבלנית ולהמשיך לחפש שחף

הישרדות: הרצון להפריד את הטראומה ...לבודד אותה על מנת לשרוד בחיי היום יום: תשומת הלב של הילדה קטנה מוסחת...היא עוברת למקום אחר... מקום לא כואב כך ציפור אחת הופכת לציפורים רבות כולן רוצות לשרוד אף אחת לא רוצה להשאר שם כל אחת מספרת את סיפורה ממקום אחר... אולי היגע הזמן לתת להן בטוי לתת מקום בכדי שיוכלו להתאחד כולן ציפור אחת יקרה שלא מסוגלת לראות כמה נפלאה ציפור יקרה תני בטוי אהבה לכולן אחדי אותן איתך-כן אידה

את מתיחסת לציפור ש"אילצת אותה " לעבור,,,,,,,אבל זה לא נכון! את לא אילצת אף ציפור לעבור שום דבר ! אילצו אותך לעבור כל מה שעברת פגעו, לקחו , ועשו לךךךךך !! בתוכך מערבולת של רגשות אשמה -על מה ? על שלא יכולת להתגונן ? על שלא יכולת להגיד לאאאא ???? מה כבר יכולה ילדה בת 4 לעשות ? גם כשהיית בת 14 כלום לא יכולת לעשות כל זמן שלא אפשרו לך לחיות -כלום לא יכולת לעשות תמיד ובכל מצד-כפו עלייך אייך לחיות ומה לעשות בכל אדם יש יותר מ-פן אחד אצלך מכל הפגיעות -נפגעו אולי כל ה-פנים האישיותיים כשתצליחי להפנים ששום דבר מכל מה שקרה לך -שמכל מה שעשו לך את לא אשמה ב--כ--ל--ו--םםםםם , אולי יהיה לך כוח ואומץ להתחיל לאסוף ציפור אחרי ציפור -ולתת להן את מקומן האמיתי ציפור אחת לילדה ציפור אחת לרגש ציפור אחרת להגיון ציפור נוספת ל,,,,,,,,,, וכן הלאה -לכל אחת יהיה שוב התפקיד שלה התפקיד שנועדה לחיות לשמו שולחת חיבוק עהק לנשמה גדולה כמוך

הכל כל כך כואב ולי זה לא מפסיק.ולו לו זהלא מספיק זה מה שכואב וכל כך קטנה וכל כך גדול ואי אפשר לי לא יכולה לצעוק הצילו,לבכות,לפחד,להגיב ,להגיד זה היה אז וכן גם היום בא לי למות מפחדת לפגוע בעצמי

הדואליות הזו מוכרת לי גם מרום.. עצם זה שאת מפחדת לפגוע בעצמך, לדעתי מראה על סימן חיובי שקודם כל את מפחדת על עצמך מה שאומר שאכפת לך מעצמך בתוך כל הכאב הזה...וזה כבר משהו..לא? איך את חושבת לפגוע בעצמך? ממה את הכי מפחדת? "סודות גדלים בחושך"- מה שאני מציעה זה לכתוב על הדברים שעוברים לך בראש..בין אם זהק לעצמך או גם נו.. אבל לכתוב, לשחרר זאת ממך כמה שפאשר..כמה שאת יכולה. בא לך לצעוק? אז יאללה- תצעקי, סוף סוף תני דרור לצעקה שיש לך בפנים...שחררי אותה ואת הילדה הקטנה שכלואה שם, הגדולה תהיה לך לעזר, הקטנה לא תברח לשום מקום...רק מעט תשתחרר. מקווה ליום קצת יותר קל עבורך, ציפור נפשי.

אל תתני לכאב להכניע... שמרי על עצמך נסי למצוא מקום אחר לפורקן הכאב... האם את בטיפול ייקרה? האם יש את מי לשתף? לדבר?? מי שנותן תחושה של פחות לבד??? מחזקת אם תרשי...מחבקת איתך אידה

מנסה לא לתת ןלשמור ולמצא ולשתף ולדבר ובסיומו של יום בימים האחרןנים נשארת בודדה ומתוסכלת עוד יותר שותקת וכעוסה מרבית הזמן הרצון הכי גדול להיכנס בין בכרים והשמיכות ולישון עד שהכל יגמר אבל היא השינה איננה באה וכשכבר מגיעה גם הוא מגיעה הוא והדברים שמכנה אותם החברים הטובים שלו וכל כך הייתי רוצה וכל כך מבקשת סליחה אבל אינני יכולה לקבל חיבוק אינני יכולה סליחה

הכאב שלך זועק לשמיים! ה-צ-י-ל-ו! כמו שחטולית כתבה לדעתי כדאי לך להרים טל' ל-1202 קו חם למצוקה.

הלוואי והיו לי את המילים שהיו יכולות להקל על כאבך.... הנה כאן את כבר צועקת הצילו ואומרת את המילים שכל כך קשה לך לבטא אותן את עושה זאת בזהירות, עם חשש, אך עושה! זה מה שאת יכולה כרגע.... וזאת כבר התחלה! אני מאמינה שעם הזמן תלמדי לומר את כל מה שהיית רוצה אך לא מצליחה היום.... תני לעצמך את הזמן.... שחף

על שאני לא מגיבה למה שאתם משתפות זה נוגע בי אני בתקופה חשופה שלי עכשיו, ולא מצליחה לכתוב כלום ואני רוצה לתמוך ואני לא מצליחה אני בקושי מכילה את עצמי דברים עולים שוב דברים חדשים צצים אני נמצאת בתוך מערבולת וסערה אני רוצה להגיד שאני קוראת ואני איתכם רק בלי מילים

גלגלושיי נעלמת לך ואני מאוד דאגתי לך מכירה את המקום הזה שעולים וצצים דברים חדשים כואב מאוד -קשה מאוד טוב לפחות שנכנסת עכשיו להגיד לפחות כמה מילים מתוקה - תיכנסי מתי שתוכלי אין צורך בסליחה את יודעת נכון מכבדת מאוד את המצב שלך כרגע ומקווה שתוכלי להתמודד גם עם מה שעלה חדש בהחלט לא פשוט רק תיכנסי מידי פעם כשאת יכולה כמו עכשיו שנדע שאת בסדר -בסדר ? שולחת חיבוק גדול יפתי איתך תמיד חטולית

עצובה לשמוע שהפרפר עדיין כלוא.. ): ((((((((((((((((((גל של ים))))))))))))))))))))))))))

גל יקרה את חייבת להתגייס למען עצמך לעשות מה שצריך לטפל לא לפחד עם כל הקושי ובלבול... אל תתני את המערבולת לסחוף אותך למטה... איתך אידה

אין על מה לבקש סליחה כל אחת מביאה כאן את עצמה איך שמתאים לה איך שהיא יכולה נכון לרגע הנתון יש מי שיותר מגיבות לאחרות ופחות משתפות יש מי שיותר משתפות ופחות מגיבות יש מי שגם וגם ויש מי רק קוראות בשקט מאחורי הכלעים הכל מקובל! הכל בסדר! שולחת חיבוק חם ועדין להרגיע את הסערה להאט את המערבולת איתך שחף

חטולית היקרה, קראתי את ההודעה שלך והרגשתי את הלב שלי כזה מתכווץ, ואת הדמעות מגיעות לעיניים ואט אט יורדות, ופשוט נחנקתי. מזמן לא הרגשתי ככה..חנוקה כזה, כאילו מישהו פשוט נגע בי כפי שהרבה זמן זה לא קרה. חטולית..כל כך קשה לי עם בני אדם :( באמת..יותר מדי פגעו בי..ואף אחד לא ראה איש לא ראה את ההתעללות הנפשית שעברתי שכבר הייתי אמורה להיות במקום בטוח, עו"ס שהקיפו אותי..אף אחד לא ראה אתה פגיעה שהוא המשיך לפגוע בי גם כאשר הוציאו אותי מהבית בגיל ארבע וחצי..ואף אחד לא ראה את ההתעללות הנפשית שעברתי בבית שכבר היה אמור להיות מוגן עבורי, משום שמי שלקחה אותי לא באמת רצתה אותי..זה היה רק כדי לרצות, והיא עשתה את זה, ריצתה..אבל לא לוקחים ילדה פצועה רק כדי לרצות, החיים של הילדה...חטולית...החיים של אותה ילדה...אווף. ותוך כדי הכתיבה לך אני עוצרת דקה, את המילים והמחשבות... ושואלת את עצמי, רגע..אני אותה ילדה קטנה בת ארבע וחצי שלא מבינה מה קורה כאן? מקבלת מכה ועוד מכה ולא יודעת כבר מה יותר גרוע...זוכרת את הסחרחורת שהרגשתי, זוכרת היטב את הרצון ליפול לתוך ידיים מחממות ועוטפות..זוכרת היטב שזה לא הגיע. זוכרת שהעולם נפל עלי, אני זוכרת היטב את היום הזה בו הרגשתי שהכל מתהפך לי ואני רוצה לבכות ואסור, זוכרת היטב את החניקה של הדמעות עד כדי חנק אמיתי בגרון.. זוכרת היטב את הבכי החרשי שבאיזשהו שלב חדל..כי הבנתי שדיי... זוכרת היטב את השיחות עם אלוהים, כי האמנתי שחייב להיות מישהו שמקשיב לי....אני זוכרת את הבקשות.. וזוכרת את התפילות. ורק רציתי שישהו יעצור כבר שזה יגמר שדיי והנה, כמו אותה ילדה קטנה בת ארבע וחצי שלא הבינה מה קורה, שרק רצתה דיי..שככול שהימים עברו הבינה שהסרט רע מדי ורק חיבוק שמעולם לא הגיע.... וידיים אמיתיות שלא יעזבו ואף אחד לא יכול להבין את פחד הנטישה הנוראי הזה שמקיף אותי.. אף אחד לא מצליח להבין..... שוב פעם חנוקה, כזה עד עמקיי נשמתי ושוב, תוהה אם מישהו יודע ומישהו שומע...את תיפלותיי ציפור

ציפור יקרה אנחנו כאן בפורום יודעים ושומעים את תפילתך אני שומעת בנות אחרות שומעות כי היום את כבר לא שותקת כמו פעם היום את משתפת! רוצה לעטוף את אותה הילדה הקטנה שעדיין חייה בתוכך להגן עליה מכל צרה להעניק לה חום ואהבה שלא קיבלה שולחת חיבוק רך ומלטף כזה שמרגיע ומנחם שחף

ציפור מקסימה! מזדהה עם כל מילה שכתבת כמה נורא שלא נשמעת שנים כה רבות.. לאלוהים כנראה תוכניות אחרות.. והנה.. אחרי 16 שנה שהיית בממתינה סוף סוף הוא שמע וזכית בחנינה. כמה שנים של סבל כפוי היו נחסכות מאיתנו לו אלוהים היה קצת יותר פנוי.. כמה שהתחננו ככה פעמים שמענו "המנוי אינו זמין.. אנא התקשרי במועד מאוחר יותר.. תודה!" ((((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))) סוף סוף שומעים אותנו!

כתבת מישפט מאוד חזק -רוצה להבין כשאת אומרת "מזמן לא הרגשתי ככה..חנוקה כזה, כאילו מישהו פשוט נגע בי כפי שהרבה זמן זה לא קרה " זה אומר שזה טוב או רע ? החיים של אותה ילדה -שלא היו חיים אלה מסכת ארוכה ומאוד כואבת של פגיעה מתמשכת ובלתי נסבלת ,מתוקה שלי -מבינה אותך גם מבינה ,מבינה גם את אותן ידיים שמעולם לא עזבו , מבינה גם שכן ראו ולא עשו כלום כדי שזה יפסק ,מבינה מתוקה את פחד הנטישה -את החרדה שוב להיות לבד ואז מה ? לחכות שוב למהדורה מחודשת , אני מאמינה שיש מי שיודע ויש מי ששומע את זעקתך החרישית ואת כל התפילות שלך -ורואה את כל הדמעות שלך -ויודע על כל החסכים שלך ,והוא גם האחד היחיד שעדיין שומר על השפיות שלך -ההוא שם למעלה במרומים יקירתי-שולחת לך חיבוקים מלא החופן -כולם שלך מכל הלב ליל מנוחה חטולית

שחף תודה לך...על שאת שומעת ומרגישה את התפילה שבליבי. סמויה יקרה- כן..כאילו אלוהים היה עסוק..את יודעת, כנראה הוא כל הזמן נמצא במישהו אחר, אולי בזמן הזה הוא טיפל בקושי של ציפור אחרת...ולצערי אני נשארתי לבדי בתוך אימה המון זמן, מה שכן- בטח שללא עזרתו לא הייתי מצליחה להגיע ולהיות ואת יודעת..להישאר בחיים! וחטולית יקירתי- את נגעת מאוד מאוד...ואת צודקת, יש מישהו ששמר על שפיותי..אחרת אין מצב שהייתי שפויה ועוד ברמה כזו היום..לפעמים גם המודעות והחוכמה וההבנה יכולים לשגע. אני ידעתי שמה שקרה לי זה לא בסדר, עוד בגיל ארבע כשהסתכלתי על הילדות האחרות בגן, ידעתי זאת..זוכרת את היום הזה שהבנתי את זה, בגן... ופחד הנטישה הוא משתק ברמות כאלו שאני יכולה למנוע מעצמי להתקרב לכל אדם בגללו..אני יודעת.. חוויתי יותר מדי נטישות, עזיבות, פרידות, קאטים לא הגיוניים. ואידה היקרה, תודה שאת קוראת ומגיבה..תודה גם לך על החיבוק שאת תמיד שולחת לי בכל מיני דרכים...תודה. שלכן, ציפור

אני בטוחה...יודעת ששומעים את מרגישה לבד.... אולי קצת פחות? אולי השיתוף עושה משהו... עכשיו יש לך משימה לעטוף את הילדה הקטנה לחפש עבורה מענה לתת לה בטחון לאפשר לה לבכות על כל מה שנלקח ממנה... היא חייבת אותך... את חייבת אותה תני לה יד... יש הרבה ידיים שמושטות אליכם לעזרה מחבקת... שבת שלום אידה

בכמה שהעות ספורות נאלצתי להתמודד עם 3 נושאים מאוד טעונים רגשית ובעצם כל אחד מהם מורכב ומסובך ונוגע לכל כך הרבה מקומות כואבים אצלי ואם להתחשב עוד בכך שישנתי הלילה רק 4 שעות זה היה די בלתי נסבל ולצערי היום עוד לא נגמר ויש עוד לפחות שני טלפונים לעשות וכל כך אין לי כוח לזה כל כך רוצה פשוט לנוח!!!

היי בובה.. אני שומעת את התשישות שלך מעומס הדברים, ומלבד העומס יש גם את המרכיב הנפשי המתלווה לזה, העומס הנפשי. מכירה היטב ומקרוב את הלילות ללא השינה..בין אם מסיבה מסויימת ובין אם פשוט כי אי אפשר... אבל, במצב בו את צריכה ללמוד ולקום בבוקר מוקדם ולתפקד...אני חושבת שלישון 4 שעות זה מאוד קצת..אני מכירה את עצמי בתקופות כאלו, וממה שאני זוכרת הייתי מגיעה לערב ופשוט מרגישה צניחה בהכל, רגשית ופיזית...וזה דווקא לא בדיוק עזר ללהירדם, אלא רק הכניס אותי לתחושת ריקנות. טוב לא רציתי לכתוב על עצמי, אבל רציתי להגיד לך שלדעתי את חייבת למצוא איזשהי דרך כדי כן לישון מס' יותר נורמלי, כדי לקבל אנרגיות ומנוחה לגוף ולנשמה. אגב, אפשר לשאול מה את לומדת? רק אם בא לך..מעניין אותי.. אני באמת מקווה שבסופ"ש הזה תוכלי לאגור כוחור ומלא מצברים.. וכן, נסי לנוח, לתת לעצמך פשוט מנוחה אמיתית... ואולי תוכלי גם להתחיל את השבוע יותר טוב, מרוממת יותר... שלך, ציפור

התכוונתי שחף... סלחי לי חיבוק אמיתי

יום עמוס, מתיש רגשית בעיקר שאת נתקלת בחומר לימודי שקשור ל.. זה מדהים אותי איך את מתגברת על הט' שכרוכים בכך איך את מפרידה בין הרגש למקצועיות האמת, נתקלתי לא פעם בחומר מקצועי (טוב לי מאוד קשה לשחות בחומר הזה ולהבין בו) אני מבינה מזה ממש מעט מכירה ת'משפט הידוע: "למדתי באוניברסיטה של החיים.." אבל את שאת לומדת באוניברסיטה ומבינה.. באמת כל-הכבוד! (וזה כיף ללמוד..) ((((((((((((((((((((((((((שחפחפית)))))))))))))))))) סמויה

האוניברסיטה של החיים זוהי האוניברסיטה ההכי טובה! אגב אני לא לומדת באוניברסיטה לומדת בסמינר פוחדת מאוניברסיטאות פחד מוות למדתי שנתיים באוניברסיטה וזה הספיק לי לכל החיים נראה לי!!! ובמקצוע שלי לא ניתן להפריד בין רגש למקצועיות אלו שני הדברים שקרוכים אחד בשני תארי לעצמך מטפלת שיושבת מולך נטולת רגשות עם פרצוף פוקר... :/ וזה הופך את הכל לעוד הרבה יותר מסובך....

היום הזה נשמע כמו שדה מערכה במלחמה טוב שכבר נמצא מאחורייך קרוב לוודאי שאת כבר במנוחה אחרי הכל ומחר מה ? יש לך אפשרות לנוח ? מנוחה עריבה מתוקה

היגע שישי... אך את מרגישה? את יכולה לנוח ? להרגע? להיות גאה על ההתמודדות שלך? שהיא קשה ולחוצה...אבל את מצליחה! שבת שלום איתך אידה

ועוד מעט הולכת להיום הולדת של קרובת משפחה ומתפללת שאבא שלה לא יהיה שם!!! כי זה הבן אדם שאני הכי שונאת בעולם!!!!!

כתבתי לך למטה אך מאחר ונראה לי שתפספסי את ההודעה הקפצתי אותה לכאן -מדובר בתשובה שלך לסמויה עם תיקונים קלים,,,,,,,, איזה יופי של מילים את כותבת על עצמך "שייכת למחלקת הקפואים שבסופר " אהבתי - מאוד אהבתי יודעת למה ???????????????????????????.. כי במחלקת הקפואים של הסופר משמרים רק סחורה משובחתתת של כל מה שנקטף ושמים בהקפאה כדי להמשיך לשמררר אותם לשמר את האיכותתתת שלהםםםםם כך תמיד אפשר להפשירררר אותם בהדרגה ולהנותתתת מהםםםםם האותיות ממש רוקדות להם מרוב קורררררר אז מתוקה שלי-אם התכוונת לומר על עצמך משהו שלילי הפכתי לך את היוצרות -קפואה משובחת שכמוך!!! את תפשירי לאט ובהדרגה -את -וכולנו נהנה מההפשרה שלך ואז -רק אז יתגלה לכולם לא רק כמה שאת משובחת אלה גם איכותית !!! שולחת חיבוק איכותי ועוטף חטולית

רציתי לכתוב לך תגובה עם קריצה לתגובתך ופתאום נתקלו עיני במה שכתבת על הטריגר עם הבובה (כן אני מן כזו מפספסת סדרתית, לא רואה, פזורה, אולי פוחדת לראות להיות מוצפת). הזדעזתי נורא כי יודעת בדיוק על מה את מדברת. לנצל כך תמימות של ילדה. פשוט גועל. גועל שבוראים כאלה בעלי בובות. יסורסו לאלתר כל בעלי הבובות האלה. לנצל אמון וחולשה. ובאמת גם מתקשר ליצור הקדמוני ההוא כשהייתי ילדה והוא היה בן משפחה וניצל לאורך שנים את העדר ההשגחה עלי, ארב כמו איזה צל טפיל לכל הזדמנות בו הוא יכול לגעת "בילדה היפה הזו שהכי אהובה עלי"- לא ידעתי שזה אסור מה שקרה כי תמיד קל להסוות תשוקה בחום 'אבהי' והוא הגעיל אותי ופיתחתי פוביה נוראית ממנו ולא ידעתי למה וכולם כעסו עלי שאני כזו מתחמקת ממנו הוא היה רע אלי ונחשי היה אומר לי כשלא רציתי לראות אותו "תודה לך על קבלת הפנים..." וכמובן שהרגשתי נורא אשמה. תמיד הסתער עלי בכל מיני ארועים הכריח אותי לרקוד איתו אמר לי כמה שמצטער שהוא לא בגילי. ככה שנים. כמו מטומטמת נתתי לו. לא הייתי שם בכלל כשזה קרה מרוב גועל. לא היתה באמת עדות. ובכלל בתור לוליטה שכזו היו תמיד גברים מבוגרים שהיו יכולים להיות אבותי שרצו להתקרב אלי, לקחת אותי לבי"ס באוטו שלהם כשהייתי הולכת לתיכון. נראיתי תמיד ילדה ולא הבנתי למה. יש כנראה משהו פדופילי מובנה במיניות הגברית. אבל למה להכליל. פשוט פגשתי יותר מדי. אבל אם נחזור לפינת הקפואים בסופר- רואים חטולית שאת תלמידה מצטיינת של טיפול ממושך... מדוע הפשט כבר יצא מהאופנה...??????? אי אפשר להגיד כבר יותר שום דבר חד משמעי בעולם הזה הא? (סתם בצחוק). אני בדרך לחתום על כרטיס אדי. בטוחה שמישהו אחר יצליח להנות יותר ממני מהקפואה הזו. אולי אם מישהו אחר יקח את הפוטנציאל שלי וישתמש בו אז שמי יוכל סוף סוף להשתבח... אני לא מצליחה להפשיר. תודה לך חטולי יקרה וסליחה על הכובד. איך אתן אומרות פה בפורום? טריגר... גם אני אגב שנאתי בובות תמיד העדפתי צעצועים של בנים. מיתר

צודקת כמה גועל באמת גועל וזה לרוב אופייני למין הגברי אין לי מושג למה הם נבראו ככה (אבל לא כולם כאילה יש גם גברים מקסימים) אבל המון המון זה ככה רובם? יש להם את ה" קפיץ" שטוענים שהוא לא מחובר לאף תא במוח בעצם שלא מחובר לאף מוח אבל האמת שמזמן כבר ידוע שבעצם הכל זה במוח. רק שלאילה אין שליטה וזה אומר - שכמשהו בראש מעוות קיצוץ הקפיץ יועיל רק במעט.

מצטארת לשמוע על ילדותך הכואבת על הנעורים הלא פחות כואבים אני חושבת שקיפאון זאת תחושה שמלווה רבות מאיתנו אך חשוב לזכור שאפשר גם אחרת!!! לילה טוב יקרה שחף

לא יכולת לכתוב משהו קצר יותר? ח-ח-ח מבינה שגם את עברת,,,,,ניצול די מתמשך הפוגע הזה אינו בעל הבובות-הוא אבא של התאומות אחת מהן שנפגעה ממנו-בזכות קשר השתיקה שלה קיבלה בובות מצרפת ,כמה שאת צודקת - הגבול הדק בין תשוקה של פוגע לבין "אהבה אבהית " דק כחוט השערה במיוחד לילדות קטנות ויפות -שבזכות מה שהן -הן הופכות להיות קורבנות של ,,,,,, כל כך מבינה על מה שאת מדברת -על התחמקויות -ובריחות פחדים וכעסים שאף אחד לא רואה??? וככל שאת בורחת כך כועסים עליך יותר ואז גם מפעילים עליך מניפולציה ריגשית,,,,,,,,, הכל מוכר -הכל נמצא שם הכל -אני לא תמיד נראיתי ילדה , להפך נראתי יותר בוגרת מכפי גילי , ואת חושבת שזה שינה במשהו?? לאאאאאא רבתי , ממש לא , אולי אפילו הלהיב אותם יותר גמני פגשתי הרבה מעבר ליותר מידי - אגב כרטיס אדי-יש לי כבר המון שנים רק שכבר כיום אינו שמיש יותר בגלל הסכרת שלי , את עוד תפשירי -תני לזמן את הזמן את ממהרת לאן שהו ?מה פתאום את מבקשת סליחה ? על איזה כובד את מדברת ? טריגר -מתוקה שלי כותבים בכותרת , ואני אהבתי המון ספרים , מן תולעת ספרים שכזות ליל מנוחה מתוקה

כלפי חוץ הכל נראה טוב מבפנים הכל רקוב הכל שחור מבחוץ זה ביחד מבפנים ככ לבד!

מה קורה ? את לא נשמעת טוב קרה משו ? אני כאן ובכל מקום את יודעת אוהבת חטולית

(((((((((((((((((((((((((בובה))))))))))))))))))))))))) אני יודעת שקשה לך לדעת שקשה לך לראות כמה את ילדה נפלאה טובה מקסימה חמימה אוהבת לתת מעצמך ולעזור עכשיו חשוך אז קשה לך לראות מחר השמש תזרח ותאיר כמה טוב יש בך. שולחת לך קרני שמש מאירות חמימות ומלטפות שלא יהיה חשוך שלא יהיה כל כך קר (((((((((((((((((((((((((בובית)))))))))))))))))))) סמויה

מבינה שקשה לך היום.... כמו גם בהרבה ימים אחרים שולחת חיבוק חם ואוהב מקווה שבסוף שבוע תוכלי לנוח ולצבור כוחות פיזיים ונפשיים שפחות יכאב שחף

משהו רייק ולבד... מה ימלא את החלל הזה? מה יכול לעשות את הדברים אחרת? מה יעזור? מה יתן לילדה הקטנה בטחון? אהבה? ביחד? איתך אידה

בשארית כוחותיי .. נכנסת לאמר תודה שאתן כאן תודה על התגובות.. אני מוצאת את עצמי נכנסת לפורום ויוצאת ושוב נכנסת ורוצה לקרא הודעות ולהגיב וכלום.. לא מוצאת כוחות.. היה חשוב לי לכתוב כאן היה חשוב לי שתבינו שאני קראתי אתכן ושאני כרגע ללא מילים וללא כוחות כרגע.. סליחה

הכל בסדר! חיבוקי... (((((((((((((בובית)))))))))))))))))))))))))

כל כך מבינה! מכירה את ההרגישה מאוד מקרוב כשתרצי ותמצאי בך כוחות אשמח לשמוע ממך מה עובר עלייך בימים אלה מה גורם לכאב וקושי כל כך גדול.... שולחת חיבוק אוהב ועוטף איתך (תמיד!) שחף

במעט זמן שיש לי רציתי להודות לכולם על התמיכה זה כל כך לא מובן מאליו מיי יתן ויהיה בכולכם הכוח לחיות ולא לשרוד את החיים האחלו.. וקצת על עצמי אני אסירת תודה על כל יום שעובר רק להיום אני נקייה 5 ימים. לראשונה בחיי אני חושבת שאני מתחילה למצוא את הילדונת שאבדה לה שם. אני מדברת משתפת נותנת לעצמי להשמיע קול.. מסתבר שהעולם לא מתמוטט אם נותנים הד לדברים... וזה בסדר להיות גם חלשה, חסרת אונים העיקר הוא לדעת לבקש עזרה... אני לא אגיד שהכל מדהים כאן אני עדיין לא מסוגלת לקבל את העובדה שאני מכורה אבל למדתי להכיר בזה. אני יודעת שעכשיו זאת רק ההתחלה והדרך עוד כל כך ארוכה הרבה יותר ארוכה ממה שדימיינתי לעצמי. אבל אני לומדת כל יום משהו חדש וכל יום משהו חדש בעצמי אולי אולי מגיע לי לחיות.... אוהבת ילדונת~

ילדונת מתוקה איזה בשורות טובות גם אני מתחילה לשמוע את הילדונת הנהדרת של אז,,,,,,,,,,, מה תעשי ? לא יכולה לשכוח אותה ! כמה נכון אמרת -לבקש עזרה תמיכה , לאפשר לעצמך להיות חלשה וחסרת אונים יקירתי -כל דבר בזמנו גם ההכרה בהתמכרות וגם הידיעה שיש מוצא לא חשוב הזמן-תני לזמן את הזמן רק תמשיכי כל יום לספור עוד יום נקיה -להיום איזה יופי -אני כ"כ שמחה בשבילך סוף סוף אני שומעת ממך ש----אולי ? אולי מגיע לך לחיות ??? לא יקירתי !!! לא אולי!! בטוח !!! אלף אחוזים בטוח שמגיע לך לחיות והכי טוב שרק אפשר!!! אוהבת-חטולית

קראתי אותך בצהריים אבל לא יכולתי לענות.. כמה יפה לשמוע שאת מצליחה להתחבר לילדונת הקטנה, האבודה שנשכחה לה שם בצד. (זה מרגש..) הילדונת הקטנה שזקוקה לעזרה. שלא קיבלה אותה מעולם. עכשיו זה הזמן לעזור לה גם ילדה אבודה שנתקעה אי שם בזמן.. (ואני מזדהה כאילו ואני כותבת את זה על עצמי..) הילדה הקטנה הפצועה שבך מחזיקה את המפתחות לשער ההחלמה שלך. צריך לתת לה זמן לבטוח צריך לתת לה יד גם בדיעבד. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם והרבה הצלחה והרבה כוחות לזרום בחזרה אל האור.. ((((((((((((((((((ילדונת)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

קראתי אותך בנשימה אחת יודעת שלא פשוט לך שם אך נשמע שמתוך הקושי הזה את מתחילה לצמוח! להתחבר לעצמך לחיים ריגשת אותי במילותייך! שיהיה לך המון הצלחה בהמשך התהליך!!! שחף

כל הכבוד ילדונת גאה בך! מאמינה בך! ולא מהיום... חזקי ואמצי תתמסרי לקבלת העזרה לילדה.. בהצלחה אידה

לא עומדת בעומס על סף שבירה דמעה

היי דמעונת מבינה שדברים לא הסתדרו לך ואין מי שיעזור, שיתמוך באמת קשה מאוד הלוואי שיכולתי לעזור במשהו כאן איתך תמיד

מה קורה יקרה? יכולה לשתף קצת יותר? לא טוב שתישארי לבד עם הדברים זה רק מוסיף להעומס הרגשי שחף

דמעה יקרה מה קורה? דברים זזים? משם העומס? הכל יהיה רק לטובה....סבלנות...זה יעבור איתך אידה

אני לא יודעת.. קצת בלי מילים, מרגישה שכבר אין למה. אני מרגישה שחשפתי את עצמי כל כך בימים האחרונים, כתבתי באמת מהאמת הפנימית שלי אשר הסתרתי אותה כל החיים. לא יודעת אם פשוט אין לכן מה להגיד או שמה? אני לא יודעת.. רק חווה את זה כפחד הנוראי ביותר שלי, הרי ששנים שתקתי ולא הגיבו, זה היה בסדר..כי שתקתי, כי פחדתי מהחוסר תגובה כאשר אספר, אגיד, אראה את הסימנים.. וזה מה שקורה כאן, דווקא בהודעות הקשות ביותר שלי, אני חווה את שתיקתן, יודעת שזו לא התעלמות..אבל נחווה כך. או שאולי זה איזשהו "עונש" על התגובה הלא נעימה לצדף? סליחחה אני באמת לא התכוונתי..רק רציתי להגיד שאידה לא עושה בכוונה. לפעמים נראה לי שרק כאשר אסיים את החיים, אשים סוף תקווה ולרצונת ולשאיפות, ולאמונות..אז אזכה, אזכה בכך שכולם ידעו שלא ייכלתי, יום שלם יוקדש לי... ומה איתכם? מי יספר לכם? אני אכנס לפני לומר, רק שלא בטוח שאראה את ההודעות שלכן.. לא יודעת אם אספיק.. טוב, זה הכאב הזה שכבר מרסק אותי לגמריי, אל תבהלו, נחסחפתי קצת, זה בגלל החשיפה, היא קשה לי.. במיוחד שאני לא מרגישה חיבק גדול ואמיתי טוב, אין לי גם כוח לעצמי ואני מרגישה את הדמעות חונקות לי את הגרון...ומה אני רוצה ממכן? תשומת לב? התייחסות? שונאת את הצרכים שלי ואת זה שבכלל יש לי דרכים? דיי מספיק מספיק ודיי

אני כל כך מבינה את ההרגשה שלך.. אין לך מושג.. את חושפת חלקים כואבים מעצמך.. ולא מרגישה חיבוק ולא מרגישה סימפטיה אין כואב מזה. מכירה את זה.. מהעיניים שלי- כולן כאן איתך לא כולן יכולות להגיב חלק לא כאן חלק נתונות בכאב גדול של עצמן אבל כולן- מחבקות אותך ואוהבות אותך. ו..תגובה לא נעימה לצדף?? זאת הייתה התגובה הכי טובה שאפשר אפילו אידה חיבקה אותך בחזרה.. כי כתבת בשבילה כל כך יפה. יקרה.. שולחת לך חיבוק גדול מתקן בטוחה שהאחרות תצטרפנה לשרשרת החיבוקים... ואני יודעת שזה לא בשביל סתם צומי זה בשביל שבאמת כואב!! מבינה אותך המון, סמויה

תודה לכן על התגובות. סמויה- תודה, לא יודעת למה ההרגיש לי שכתבתי לא ממש יפה לצדף...קצת בחוסר רגישות ונוקשות... וחטולית ושחף- כנראה שלאנשים יש עוד דברים, אתן צודקות.. פשוט זו אני שקשה לי לראות שאני פותחת וחושפת ככה ואז ההודעה נשארת די ריקה...כאילו רואים ומתעלמים, כמובן שזו רגישות מאוד גבוהה שלי, מפני שאני לא חושפת ולא מדברת על הדברים האלו בדר"כ בצורה נורמאלית וטבעית..וטוב שלא! בכל מקרה, תודה על התגובה, אני פשוט נמצאת במצב חרא, סליחה שאני אומרת את זה ככה, אבל אין לי כוחות לייפות את המצב במילים יפות. כמו שכתבתי...אני רוצה פשוט שהכל ייעצר או שאני ייעצר. שלכן, ציפור נפשי

ציפור יקירתי לפעמים קשה לאנשים להביע במילים את מה שהם מרגישים גם אם רוצים לתמוך-לפעמים המילים לא יוצאות תלוי כמה הנושא שעולה קשה למי שקורא או רגיש למי שקורא לפעמים לוקח לאנשים יותר זמן להגיב למה את חווה את זה כפחד נוראי ? בגלל שהעזת לחשוף את הכאב שלך ? אני לא חושבת שנכון לומר שדווקא בהודעות הכי קשות שלך את חווה שתיקה של הפורום , ברור שזו לא התעלמות ממך וממה שאת כותבת ועונש ? על מה את בכלל מדברת ?עובדה שאידה אפילו כתבה לך תודה על מה שכתבת ושלחת לך חיבוק ,בהחלט מבינה שהחשיפה שלך היתה קשה לך ושאת זקוקה לחיבוק ולחיזוק כדי לא להרגיש לבד עם כל הרגשות שעלו תוך כדי החשיפה ,כל אחת צריכה את החיבוק הזה כדי להרגיש שהיא לא לבד ,כל אחת רוצה תשומת לב , התיחסות אין בזה שום פסול ,גם אני חשפתי היום דברים לא נעימים כאן וגם אצלי לא כולם עזבו הכל ורצו כדי לכתוב לי,,,,,,,,,,, יש ימים כאלה ויש ימים אחרים גם , בואי לא נשכח שגם מי שלא מספרת - זה אומר שלא קורים לה דברים ,,,,,,,,,,, מבינה אותך באמת , מבינה שגם רצית יותר חיזוקים ,אייך אמרת בעצמך-שהשירשורים מתחלפים מהר ויורדים למטה שלפעמים אפשר גם לפספס הודעה -לא מתוך שום כוונה רעה ובטח לא כדי לפגוע שולחת חיבוק גדול עוטף ומכיל -לנשמה גדולה כמוך חטולית

כמה את רואה שכתבו ? מבינה ?

רוצה לחזק את מילותיה של חטולית ולהגיד שהרבה פעמים לוקח זמן עד שמגיבים מכל מיני סיבות יכולה להעיד על עצמי שאתמול היה לי יום עמוס מהבוקר עד הלילה ופשוט לא הייתה לי אפשרות להגיב פרט למילה פה - מילה שם כי לא הייתי בבית ושלשום בערב הייתי חייבת לסיים לקרוא מאמר ולכתוב כמה דברים להגשה ללימודים כך שהצלחתי להגיב להודעתך הראשונה אך לא לשנייה ובפעמים אחרות קורה שאני לא מצליחה להגיב בגלל עומס רגשי שלי כתבתי כאן על עצמי אבל זה נכון עבור כל אחת ואחת כאן בפורום וזה לא אומר שמתאלמים ממך או ממה שכתבת ומה שכתבת לצדף היה מאוד יפה ונכון בעיני כך שאין בכלל מה לדבר על עונש ובכלל זה לא מקום בו מאשימים מישהי על מה שכתבה אני חושבת באמת שהקושי שלך עם זה שלא הרבה בנות הגיבו להודעתך השניה נובע מכך שאת מרגישה מאוד מאוד חשופה בעקבות מה שכתבת כי את כל כך לא רגילה לחשוף את עצמך, לשתף ולכן הרגישות היא מאוד מאוד גבוהה מקווה שבעקבות התגובות שכבר קיבלת ושתקבלי בהמשך תוכלי להרגיש לפחות קצת יותר טוב עם כך שלא מייד מגיבים או שלפעמים מקבלים רק תגובות מעטות תזכרי שזה לא בגללך או בגלל מה שכתבת או נגדך אלא פשוט יש כל מיני נסיבות שלא תמיד מאפשרות להגיב או שלוקח כמה ימים כדי להגיב מאחלת לך יום מפוייס ורגוע שחף נ.ב. חייבת להתחיל להתכונן ליום הלימודים יש לי עוד איזה דף לכתוב שאצטרך להגיש היום ולכן קמתי כל כך מוקדם כך שגם עכשיו לא אוכל להמשיך ולהגיב להודעות

תשובה על ה-216 ,,,,,,,,,,,,,,,,,, מה זה אמור להביע ? שחף צודקת ?

זה היה בטעות, כי כתבתי הודעה שנמחקה ולא היה לי כח לכתוב שוב ולא ידעתי ש216 נשלח. 216 מטרים זה הגובה של הגשר בדרם אפריקה ולצערי, שחף זה לא הסכום שיש לי בח-ן בנק. זה לא מונע ממני לצאת לסופש מרגיע בצפון עם כמה חברים טובים, באמת טובים עבר יום לא פשוט היום, ובכלל על המקום עבודה שלי אפשר לעשות טלנובלה בתקופה האחרונה. העבודה טובה, אבל מאחורי הקלעים קצת מעצבן. זה משפיע מאוד על המצב רוח אחרי המשמרת, ולא תמיד יכול לדבר ואם כן לא ממש בא לי.

סוף שבוע טיול עם חברים טובים כמה גיטרות מצטרפות כדי להנעים את הזמן ועוד כמה בירות ? או משו יותר חזק ? לא חשוב , העיקר לנקות את הראש ולהרגע משבוע מטורף של עבודה , כך אפשר לחזור לשבוע חדש טעונים אנרגיות ומצב רוח טוב נשמע ממש כייף תבלה ותהנה כמה שרק אפשר ואם תרצה -ספר חוויות

איזה כיף לשמוע שאתה נוסע לצפון עם חברים טובים מקווה שתהנה שם מכל רגע מהאווירה המרגיעה מהחברים פסק זמן כזה זה דבר חשוב כדי לצבור כוחות ולהתחיל להרגיש יותר טוב שחף

תודה על כל המילים המשתפות ,הנןגעות קמעה,הכל כך רוצות להקל ולנחם ואני ביממה האחרונה רק איני מוצאת את נפשי וכבר נמצאת על הסף ואיני יכולה עוד מה אפשר לומר שמישהו יציל אותי שמישהו יקח את זה ממני בבקשה

יושבת על הסף,לידך, נותנת לך יד,אם אפשר, שומעת צעקתך, מברכת בואך אלינו, כאן, איתך צדף

אייך אפשר להציל אותך ?למה את זקוקה ? את מה את רוצה שיקחו ממך ? בבקשה רק תגידי אייך אפשר לעזור לך חטולית

נותנת לך יד להישען, כתף לבכות עליה.. כרית לשים את הראש ושמיכה להתחמם.. מקווה שיהיה יותר קל.. (((((((((((((((מרום)))))))))))))))))))))))))

איך את מרגישה היום? הנה מגיע סוף שבוע זמן לנוח להירגע לאסוף כוחות תפנקי את עצמך במשהו שעושה לך טוב! לילה טוב שחף

עשית צעד... מה שלומך? היום? לקראת סופ"ש איתך אידה

היום? הייתי עסוקה.בלשמור על עצמי על השליטה שלי שלא אתפרק,אתפוצץ,אעשה מעשה כלשהוא שלא בשליטתי שבעיקר אסור לעשותו כי אחרת נענשים......בלילה ולפעמים גם ביום.יואו זה כל כך כואב . גם עכשיו בעיקר עכשיו

רוצה לומר לך משהו ברצינות הבי גמורה שרק אפשר לעולם---אל----תעצרי-----את -----סמויונת-----שמעת ????? להפך------תני----לה-----את----כל----המרחב-----שהיא----רוצה וצריכה-----כדי -----לדברררר ------הבנת??????? הסיפור שלי מאוד ישן , נראה לי גם שמעולם לא כתבתי עליו כאן בפורום, לא יודעת -די מתלבטת , יכול לעורר שדים קשים גם אצל אחרים טוב -מקסימום אוסיף למעלה טריגר הייתי ילדה בערך בגיל-8-, הורי היו גרושים , סבי וסבתי מצד אמי גרו די רחוק מאיתנו (אמי ואני )הייתי מאוד קשורה אליהם נאלצתי בכל פעם לעבור כמה כבישים כדי להגיע אליהם ,בשבילי זה היה כמו ספורט יומי להגיע אליהם , מאחר והגעתי לשכונה שלהם כל יום צברתי שם המון חברים וחברות -שיחקנו את משחקי הילדות המוכרים-תופסת -מחבואים -קפיצה בחבל ,,,,,,,,היה כייף כי בנוסף סבתי היתה מפנקת אותי ומכינה לי כל מיני מאכלים שאהבתי -וסבי שהיה סנדלר היה תופר לי קבקבים -של פעם עם סוליה מעץ , סנדלים בקיץ , כל נעל יפה שהיו עושים אצלם -היה לי , אז למה שלא אבוא לשם כל יום ? ולמרות שיש לי עוד בנות דודות -תמיד נתנו לי להרגיש שאני המועדפת ,כך לפחות אני יכולה להסביר למה הייתי שם כל הזמן , בין הבנות שבשכונה היו גם תאומות , להן היה את אוסף הבובות הגדול ביותר מכל הילדות בשכונה לכן בילינו אצלהן כל הזמן , הבית היה פתוח ומזמין ,רוב הבובות שלהן הגיעו מצרפת הם לא היו עשירים -היו כמונו כמו כולם ,מאחר והתרגלנו לשחק עם התאומות כל יום , באתי אליהן כהרגלי לשחק עם הבובות שלהן בפעם הזו הן לא היו-רק אבא שלהן היה בבית , הוא הזמין אותי להכנס ולחכות לבנות שלו , שמחתי ונכנסתי כי הייתי רגילה רק למה שקרה אחר כך לא הייתי רגילה , הייתי עסוקה עם הבובות הוא יצא מהמקלחת לבוש חלוק רחצה כמו תמיד , אמר לי שישנה בובה חדשה שרק קיבלו אותה והיא עדיין באריזה -אם אני רוצה לראות אותה ולשחק איתה -אמרתי כן -בטח -תמיד שמרתי יפה על הבובות ואז הוא לקח את היד שלי דחף אותה מתחת לחלוק שלו ואמר הנה הבובה - תלטפי אותה -קפאתי ולא יכולתי לזוז -פחדתי מוות ולא יכולתי לפתוח פה ולצעוק -כך הוא המשיך לשפשף עם היד שלי את הבובה שלו עד שהיא "הקיאה " , ברגע שהוא עזב לי את היד-ברחתי משם הביתה -לא חזרתי אפילו לבית של סבתי - רצתי כמו אחוזה אמוק לא ראיתי כבישים , לא מכוניות , כמו עיוורת , גועל חנק אותי ברגע שנכנסתי הביתה הקאתי את הנשמה ,רחצתי את הידיים עם סבון כביסה של פעם ,וכשאמי נכנסה הביתה סיפרתי לה מה קרה -היא היתה בהלם ולמחרת רבה עם השכנה ובעלה -יותר לא שיחקתי עם התאומות עברו כ-20 שנים עד שפגשתי את האמא של התאומות ברחוב ושאלתי מה שלום הבנות -היא סיפרה לי שהיא התגרשה מבעלה כמה חודשים אחרי הריב עם אמי -כי הגיעו אליה עוד תלונות מהשכונה , ועוד יותר -גם מאחת התאומות ששמרה בסוד ------ולכן כל הזמן קיבלה בובות חדשות מצרפת , מיותר יהיה לומר שאני במשך כל הילדות שלי לא שיחקתי יותר עם בובות , רק עם בובת הסמרטוטים שסבתי תפרה לי , מבקשת מראש סליחה מכל מי שקורא/ת אם אני מעוררת טריגר כואב

אני יודעת שבתגובה לסמויונת כתבתי שאמי לא יודעת כלום עד היום , פשוט נזכרתי בזה תוך כדי כתיבה וגם בהמשך של כל מה שכתבתי גם נזברתי תוך כדי כתיבה ככה זה כשמזדקנים והזכרון -לא זוכר , או-פשוט מתעורר כי לא שכח , זו רק אני שתמיד בורחת מהזכרונות

מניאק... פגע לי בחטולה שלי.. בובי, אני יוצאת מהעבודה ואכתוב לך רק שתדעי שקראתי .. אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

כן, לא קל לי לקרוא דברים כאלו,... אני ככ' מעריכה אותך על היכולת לכתוב זאת, להקיא את זה החוצה, צר לי שהיית צריכה לעבור אירוע ככ' קשה ,מפחיד. שמחה בשבילך שאת מקיאה זאת כאן, מחבקת בחום, שמחה שאת כאן, צדף

מצטערת נורא שזה גורם לך להרגיש,,,,,,,,,, כל כך רעעעעע גם כך התלבטתי אם בכלל לכתוב באמת מצטערת

מתוקה שלי, יפה שלי! איזה בן-אדם דוחה! (לא נעים לי להגיד מה הייתי עושה לו, עזבי)טוב שהלשנת עליו לאמא שלך. מגיע לו. מצטערת מצטערת מצטערת על הט' שגרמתי לך עם "השטויות" שסמויה כותבת בלי הפסקה, בלי מנוחה. איו לה גבול כמו ילדה מעצבנת שלא רוצה לישון כל הלילה. יאללה- שתלך לישון כבר קרצייה! מה אני יגיד לך, חטולית- איזה .... יש בעולם הזה. פשוט לא להאמין! צריך פשוט ל..קצץ להם את ה..! אחרת מה? אני כל-כך מצטערת שכואב לך עכשיו בגלל כל הסיפורים שכתבתי פה (בשם סמויה) בשביל מה?! אולי אסור לכתוב דברים כאילה. ולא נעים לי להגיד- עכשיו שהכל פתוח- שאני עוד מעדנת ומרסנת את מה שסמויה יש לה להגיד. למה אם ישתחרר גם הרסן הזה- היא תעוף גם מפה. והיא מסוגלת להגיד דברים (אין לך מושג איזה) שהיא לא מבינה בכלל מה היא אומרת. אני מזה מזה מצטערת. סמויה עושה שוב בלאגן. ומציפה ט'. לא יודעת איך זה קורה. סליחה.

לא קראת את השורות הראשונות שכתבתי אלייך בכוונה ברורה ? יכולתי גם לא לכתוב ולא לשתף או שיכולתי אולי לצנזר -או לכתוב בדרך של רמיזה אין לך שום אשמה בכך שאני בחרתי לשתף כנראה שכך היה צריך לצאת -וכעת ,,,,,,,,, אולי הדירבון שלך דווקא עזר -להתנקות למה את ישר מאמשיה את עצמך ? למה שלא תראי בזה משהו חיובי -שעזרת לעוד חברה כאן בפורום להשתחרר -או כמו שאומרת צדפית -להקיא את הכאב החוצה ? את לא עושה דברים רעים בכתיבה שלך-להפך את נותנת השראה לקבל אומץ כדי כן להשתחרר פשוט לקחתי ממך דוגמה חיובית סמויה לא עושה בלגן סמויה אמיצה -חזקה -וכבר אמרתי לך פעם שאת מעוררת השראה לא? מי אמר שזה שלילי ? רק תבטיחי לי שלא תישתני -כי כך אני אוהבת אותך כנה ואמיתית ברור !!!!

חטולית יקרה כואב ומצער לקרוא... ובתוך החושך הזה יש כמה נקודות אור... את היית ילדה אמיצה ...רצת לאמא...סיפרת!!! אמא יצאה להגנתך... גרמה לזעזוע גדול האשה הבינה ולא הסכימה להמשיך לחיות עם הדבר הזה... הבת ...עבורה באה הגאולה- הסוד הנורא יצא לאור... היא יכלה להגיש תלונה... שרשרת דומינו.... כל אבני המשחק נפלו היה צריך לקום...להמשיך עם צלקת זכרון שנקבר כאב שמלווה... היום כמו אז.. את אמיצה כמו אותה הילדה הקטנה מעלה ומשתפת מנצחת! כיצד את מרגישה יקירה? מחזקת ומחבקת אידה

נכון -זכרון ישן שנקבר זכרון שעלה לא רק בגלל מה שסמויה כתבה אלה גם בגלל כל מה שעובר עלי בזמן האחרון היה חשוב לי להעלות את הזכרון על הכתב בדיוק כדי לומר -שזה רק זכרון אני בסדר , משתדלת להמשיך הלאה יש חיים אחרי הכלללל תודה על החיזוק ועל החיבוק ליל מנוחה

מהיכן מתחילים? לתת יד? לדבר? לי זנ לא קורה והכאב הזה אוכל בי. ואני בכלוב עם צרור מפתחות ענק ובכל פעם מנסה,מנסה עוד מפתח....שלא פותח ואני עדיין כואבת בטירוף ואף אחד לא שומע

מכאן יקרה לאט לאט... הנה כבר התחלת... איתך בקצב שלך אידה

ברוכה הבאה לך.. (לעיתים כשאני כותבת ברוכה הבאה.. אני תוהה לעצמי "ברוכה הבאה לאין"? למקום ככ כואב..) אבל בכל זאת.. את כאן איתנו.. מהיכן מתחילים.. מההתחלה.. ולאט..בקצב שלך.. את לא מחוייבת לכתוב הכל, רק אם מרגיש לך צורך לשתף בסיפור חייך .. בכל מקרה, אנחנו כאן איתך.. האם יש לך תמיכה מאשת מקצוע?

מהיכן מתחילים ? מהיכן שהכי מרגיש לך נכון מהיכן שהכי מרגיש טוב מהיכן שבכי מרגיש לך בטוח ברגע שתתחילי לכתוב כל מה שעולה בדעתך -כל מה שתחליטי תדעי שיש לך מפתח אחד פחות בצרור לנסות לפתוח את הכלוב את מוזמנת -הבמה כולה שלך לכל מה שתחליטי שולחת חיבוק חם -כמובן אם לא פמריע לך חטולית

שלום לכל משתתפות ומשתתפי הפורום, אחת מכל 3 נשים ואחד מכל 7 גברים נופלים קורבן לאלימות מינית. מרכז סיוע 'תאיר' פועל משנת 1998 למתן סיוע ותמיכה לנפגעות תקיפה ואלימות מינית באזור השפלה. המרכז יושב ברחובות, ונותן סיוע לכל פונה מנס-ציונה ועד אשקלון (כולל רמלה, לוד וכל יישובי הסביבה). כמידי שנה, גם השנה אנו עורכות בזאר גדול וחגיגי לקראת חג השבועות, שכל הכנסותיו קודש לילדות וילדים, נערות ונערים, נשים וגברים בכל הגילאים שנפלו קורבן לתקיפה, אלימות והתעללות מינית. הבזאר ייערך ב- 13.5.09, יום חמישי אחה"צ, באתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ברחובות (מול פארק המדע, ליד "שמיים כחולים" ו"טרזינה"). כולכם מוזמנים לבזאר המקסים והמגוון, לקנות, להנות ולתרום! לפרטים נוספים ניתן לפנות אלי: ליאורה סופר ע.רכזת פיתוח משאבים "תאיר" טל': 08-9496019 / 050-8441546 מייל: [email protected] http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/28069534.pdf

תודה בובה!

הרבה אור אנרגיות טובות אידה

שולחת לכולם פרחים מהשדות ופרפרים חופשיים וקרני אור מלטפות http://www.slidex.co.il/watch/582/יופיו%20המהמם%20של%20הטבע

למרות שכבר אחר הצהריםםםם

אין אני כבר כ"כ לעוסה-מאוסה כמו מסטיק ישן. שוב פעם!! שחזור!! (נראה לי שכתבתי עליו גם פעם) לא נמאס לך, סמויה?? לא, לא נמאס לי אני לא ירגע עד שאני יכתוב. והפעם זה בעקבות אותה תקרית עם הצעיר אתמול. מה אני חושבת על זה בכלל? גיל 4 או 5? גן טרום חובה (בטוח) בוקר, מתכוננת לגן אני שמחה וצוהלת אמא נותנת לי בובה לתת לגננת לתאטרון בובות יש..איזה כיף.. הולכת לגן אור יום אין נפש חיה בדרך לגן כאילו ואני עם עצמי לבדי בעולם. הולכת.. שומעת צעדים מסתכלת לאחור מישהו הולך אחריי ולא מסיר את המבט ??? ממשיכה ללכת מסתכלת שוב לאחור והוא עדיין אחריי. מגיעה למועדון הקהילתי ושם הוא פונה אליי ומתעניין בבובה שאני מחזיקה ביד סמויה משוויצה.. והוא אומר שיש לו עוד מלא בובות כאילה ואם אני רוצה לראות.. אני מיד מדמיינת את "המלא בובות" ומסכימה לבוא איתו. ואז מגיעים לחצר המועדון. לדשא. ושם, כמה מוזר.. הוא אומר לי "תשכבי כאן" אני מצייתת אני מסתכלת עליו הוא שולח יד לרוכסן מכנסיו ו..בדיוק בשנייה הזאת ממש שנייה לפני שהוא מספיק לפתוח ! שכנה שתולה כביסה צועקת הוא בורח. אז אין בובות.. ): סמויה קמה והולכת לגן.. בסוף היום?? בנות מודיעות "אבא שלך בא לקחת אותך!" אני יוצאת לשער ורואה איש לגמריי אחר. הוא נותן לי יד ושואל איפה אני גרה.. לוקחת אותו לבית. אמא שם. הוא מדבר איתה בצד בתוך המרפסת. אני לא בשיחה לא מבינה כלום. רק זוכרת ת.ז כחולה?? או תעודה כלשהי (לימים מסתבר שזה היה שוטר סמוי) הוא הולך. אמא מתחילה להתעצבן ממלמלת..מקללת הולכת חוזרת הולכת חוזרת סמויה חושבת "ילדה רעה שוב עשתה משהו רע" שותקת באימה. אמא לא מרביצה רק מקללת לעצמה.. בערב באים אנשים איש ואישה מאוד נחמדים אמא רגועה פתאום יוצאים בחושך והולכים. נוסעים. באמצע הדרך- פנצ'ר מחליפים גלגל (לא ישכח את זה בחיים!) ונוסעים.. לאן- למשטרה. לא זוכרת משם שום כלום מה שאלו, אם שאלו. דבר אחד אני זוכרת זה שלקחו אותי לחדר מוזר, כמו מרתף והשכיבו אותי על מיטה ואמרו לי להוריד.. ושמו לי משהו שורף ב.. וזה היה קר וזה היה אפל וזה היה לא נעים! הרגשה שלא שוכחים. פתאום אני נזכרת שכן שאלו מי היה ה.. וזכרתי את הנעליים שלו- נעלי אדידס כחול לבן (לא בטוח שזה נכון.. אבל ככה אני זוכרת את זה ומעניין שאני ידעתי מהם נעלי אדידס) הוא נתפס (טוב זה כבר דברים ששמעתי מהמבוגרים בגיל יותר מאוחר ומבין)מסתבר שזה היה כולה נער בן 14!! ו..גם יותר מאוחר בחיים שמעתי את אמא משוחחת עם.. שרצו לקחת אותי ל..טיפול כלשהו אבל היא התנגדה ועצרה את כל התהליכים. "לא צריך, היא תגדל ותשכח" איזה טעות! וברור לי היום שזה היה נער למה כי המקום שבו הוא אמר לי לשכב - ואני זכרת בדיוק איפה! עד היום. הוא מקום חשוף למדיי, לא מוסתר בכלל אז אני מגיעה למסקנה שאותו נער גם היה אדם לוקה בשכלו. כי זה לא הגיוני שהוא רצה לעשות דבר כזה במקום כל-כך חשוף, כאילו ממש באמצע הרחוב.. רק מפגר או לוקה ייעשה כזה דבר. מישהו "נורמלי" (אפילו נער בן 14 היה לוקח לפינה). אז כנראה שזה היה אדם גבולי. זה מתחבר לי קצת לפחד מההוא וגם לחלום על האנס שרדף אחריי במועדון זה כנראה זה. זהו- תם השחזור. עכשיו אני יכולה להירגע.

ציפ ציפ!! שלום לך.. מה שלומך אחרי שהוצאת את הזכרון הזה? הצלחת לגעת בי, בו...לא יודעת למה בדיוק. מעמקי הטירוף זה משהו שהוא לא ייאומן זה נורא חולני, ואני חושבת שכל כך קשה לדעת במודעות שמתקיים ביקום שלנו כ"כ הרבה חולי. הרבה חולי נפש, מוגבלים, עושים דברים בלי לדעת, דברים מזעזעים, והם באמת לא יודעים. וכן-יש מקרים בהם אותם חולי נפש ומובלים, נמצאים לגמריי במקום של הקורבן, ומתעללים בהם. אני מודה- יש לי חולשה לחסרי אונים, לא יכולה לשמוע או לחשוב בכלל על מישהו מוגבל או נכה באיזשהי רמה או צורה ושמתעללים בו, לא מסוגלת, זה מעורר בי זעם שאין לי רצון אפילו לתארו. במיוחד אלו שלא יודעים ושלא מבינים ושכבר נמצאים בשלב בוגר בחייהם, כיביכול, לכוארה. והילדה שבך שנפצעה, אני איתך..את יודעת.. טוב, נכנסתי חזק לקטע הזה שמתעללים בחולת נפש, יש לזה סיבה, אני יודעת. שלא תחשבי שאני לא איתך משום שסטיתי קצת מהמוקד העיקרי שזו את בעצם, אני לגמריי איתך ולגמריי שומעת את הכאב על אותה ילדה שאת, על אותה ילדה שהיית, על סמויה שנפצעה ואף אחד לא באמת נתן את הטון המתאים על כך. אני תוהה מדוע לא הלכת לטיפול.. האם יש לך פחד מכך? האם חשבת שזהו משהו שתעשי מתישהו? אני חושבת שזו עבודה שיכול להיות שפספסת ושווה לבדוק אותה.. אולי? אגב, ורוצה לומר לך באמת- תודה לך על החום שאת מקרינה לעברי, ותמיד על החיבוק השזור בין מילותייך.... שלך, ציפור

סליחה שקצת בלבלתי.. אני לא יודעת בוודאות אם אותו אדם שניסה לתקוף אותי היה מוגבל בשכלו או לוקה אני רק מעריכה את זה בראש מתוך שחזור כי המקום שבו הוא ניסה לתקוף פשוט לא הגיוני! ומזל שכך היה כי היה מי שראה ועצר את זה בזמן. ואני זוכרת בבירור את היד שלו נשלחת במהירות לכוון מכנסיו, לרוכסן או לכפתור. וזה נעצר כך. מזל גדול!!! שהיה את השכנה ההיא שתולה כביסה בחלון. מה שמוביל אותי למסקנה שבמקרים מסויימים- כשרואים כן מתערבים אנשים. רק הבעיה היא שרוב הפוגעים "הנורמלים" לא החובבנים, הילדים או המוגבלים עושים זאת היטב בחדרי חדרים. וכמו שחטולית כתבה לי פעם דבר חכם- אין עדות למעשי הזוועה שלהם רק להם ולקורבן.. מה שמוביל אותי לתקיפה מס' 2 בתור הפעם התוקף היה לגמריי לא חובבן המזל שלי לא נמשך הרבה זמן. לא עברה שנה..(הערכה) לא התאוששתי מההיא.. (טוב, בקודמת בנס לא קרה כלום.) ו.. לא למדתי לקח מהראשונה?? לכן זה חבל אם היה טיפול מהראשונה אם מישהו היה מסביר לי מה בכלל עבר עליי שזה אסור אף אחד לא דיבר איתי אמא דאגה לטאטא הכל מתחת לשטיח ולא לדבר על זה יותר אז מה הפלא שבתקיפה מס' 2- שתקתי ולא.. עשיתי כלום שזה ייפסק. טוב האמת שזה כבר היה משהו שונה אין מצב שהייתי יכולה לדבר על זה או לבקש עזרה. זה פשוט קרה וזהו. ובכל זה מתערבב לי הסיפו עם הז' והכסף שהיא הייתה נותנת לי בהסתר, בלי שאף יידע איך אני מקבלת אותו ממנה ומאיפה זה יוצא.. רק היא אני והקירות.. וגם אין לי מושג איך ואיפה זה נכנס בין שתי התקיפות.. אבל גם זה היה קיים. ציפור נפשי.. אני מזה מצטערת. קראתי אותך אתמול אפילו יותר מפעשם אחת וכל פעם שבאתי לתמוך פתאום נזכרתי ב..ועלה שוב צורך לשחזר את הדברים ולעשות סדר. את יודעת שליבי איתך גם כשאני לא כותבת ((((((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))))))))) אני עוד אכתוב לך יקרה.. סליחה שלא הייתי שם קפץ לי דברים באמצע סמויה

סמויונת מתוקה התקרית המצערת העלתה בך זכרונות כואבים מאלה שלא נמחקים שנשארים חרוטים אי שם בנבכי הזכרון כמו משהו וירטולי מכירה ומבינה את הסיטואציה שבה היית רק שאצלי לא כיכב נער בן 14 אלה אבא של זוג תאומות שהיו חברות שלי ולא היו בבית באותו הזמן עם אימן לא אכנס לפרטים כי נראה לי לא מתאים עכשיו מדברים עלייך עכשיו את זו שחשובה -ומכל הדברים הקשים שכתבת יכולה לומר לך שאני מזדהה איתך אפילו מעבר למילים אימך לפחות ידעה מה שקרה לך -אמי עד היום לא יודעת כואב יקירתי לדעת כמה נזק שנגרם לנו בימי חיינו הקצרים ושלא היה מושיע , המשפט " לא צריך היא תגדל ותשכח " היה שגור בפי כל ,אבל שוב , כך היה נהוג לפתור בעיות שלא ידעו חפתור אחרת , יודעת מה ? אני גאה בך המון על שאת נלחמת ולא מוותרת לזכרונות שלך - שאת מוציאה אותם החוצה ומתנקה מהכאב כל הכבוד מתוקה ליל מנוחה

זו פעם ראשונה שאני כותבת לך, קשה לי לגשת מיוזמתי אני מין קפואה שכזו, שייכת למחלקת הקפואים בסופר. רציתי קודם כל להודות לך על מילותיך החכמות אי שם בעצים למטה תודה ושוב תודה.נהייתה לי ממש צמרמורת מכל מה שכתבת כל האסוציאציות האלה שמתעוררות מאיזה טריגר. כ"כ מוכר. כ"כ מצטערת על מה שעברת, הדמות הזו האפלה, גם במצבו המנטלי אי אפשר לרחם עליו. תמיד אפשר לתת הצדקה אבל לא. אבל עשית תהליך כ"כ מרשים סמויה שניצחת את הדמות האפלה. אני גאה בך נורא.

על עצמי- כבר אמרתי הכל.. הכל? (כמעט..) יש עוד דברים שעברתי בחיי. ועשכיו אני רואה שבעקבות דבריי גם קפץ לך זיכרון מאוד כואב. ששווה התייחסות מעמיקה. האבא של התאומות. דווקא הייתי רוצה שנשים את הסיפור שלי בצד (לא לדאוג סמויה עוד תחזור אליו מכל הכוונים) אבל עכשיו..עלה לך זיכרון שתפי- הוא חייב תמיכה! אל תשאירי את זה בצד. ו..שאמרת שאימך אפילו לא ידעה. אז..הינה- אימי ידעה אבל לא נתנה לי שום עזרה (טוב לפחות היא לא הרביצה לי..גם סוג של נחמה) אבל לפי מה ששמעתי רצו לעזור לי מקצועית והיא מנעה את זה בכוח ולא נתנה את הסכמתה. (שמעתי את זה משיחה עם.. שגדלתי יותר). היא גם מנעה ממני עזרה נפשית שכל-כך הייתי זקוקה לה! כך היא ראתה את הדברים. לדעתי היא פשוט רצתה לחסוך מעצמה טרחה שבהגעה עם הילדה לטיפולים מפני שהיא הייתה אישה שעובדת במשמרות. ולהשיג כסף היה תכלית חייה אז כל "שאר קשקושים פסיכולוגיים" היו בגדר פינוק ומותורות. "הילדה תגדל ותשכח". זהו, הצרה היא שהילדה לא גודלת ולא שוכחת. די סמויה! (אני אומרת לעצמי) כבר התחרפנת .. מספיק עם זה. מישהו צריך לעצור את סמויה. היא לא מפסיקה.. סליחה.

זכרונות שמציפים.. מהעבר.. יודעת כמה שזה קשה.. למרות שכבר דיברת על זה זה עדיין שם.. אפ'פעם לא נשכח.. את תמיד מוזמנת לשתף.. אני.. כאן, ולא רק אני.. מחבקת חזקקקקקקקקקקקקקקקקק חזקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק קחי אוויר לאב יו

אני מצטערת על הזכרונות שעולים פחים חלומות פתאום מתחברים... מרגישה אותך מוצפת לאחרונה... דברים עולים מחשבות תובנות זכרונות יש משהו בך שמאפשר... כוחות...אומץ... מרגישה כך? איתך אידה

דווקא חשבתי שקורה לי תהליך בכוון ההפוך איזה סוג של הידרדרות אבל עכשיו שאת אומרת באמת ייתכן שהתחברתי לכוחות? לאומץ? וזה דווקא בכוון החיובי? איך לא חשבתי על זה ככה.. מה שכן- מצליחה לחבר דברים לקשר, לשחזר לארגןואז.. למצוא לכל זה מילים. וגם לעדן.. וזה דווקא עושה לי טוב. תודה שאת איתי אידה יקרה סמויה

קראתי אותך עוד מאתמול ולא היו לי מילים למול הכאב החזק שלך זה עורר בי דברים.. (אל דאגה אני בסדר חומד) באשר אלייך יקירתי. מתארת לעצמי את החוויה הקשה שעברת את ההשלכות.. הכאב שמציף אותך עכשיו.. יודעת שלא פשוט לך כרגע.. והלוואי ויכולתי להקל אפילו קצת . אני שמחה שכתבת.. ששיחררת קצת מעצמך אלינו.. את לא לבד יקירה.. איתך

שמחה שאת בסדר ולא מציפים אותך ט' קשים. וואוו- שחררתי לא מעט מעצמי. חלקים שהתביישתי בהם. לסמויה יש אומץ לספר אותם כאן. תודה שאת מקבלת ולא נגעלת ממני (האמת התחלתי להיגעל מעצמי היום - שכל ה.....איכסה הזה קשור דווקא אליי) כל-כך לא מתאים לי.כל-כך לא אני! ובכל-זאת... תודה בובית מתוקה.. שאת מבינה אותי ((((((((((((((((((((((((בובה נפלאה))))))))))))))))))))))) סמויה

צר וצער לי שעברת חוויות כאלו קשות, איתך מחבקת צדף

צדף- שם מקסים למישהי מקסימה.. צדפים מרשרשים כפעמונים צוחקים לי ברוח לאוספם.. אשזור לי מהם מחרוזת צלילים על צואר לנגן את שירת הים.. מחבקת בחזרה, (((((((((((((((((((צדף של ים)))))))))))))))))))))))) סמויה

תודה לכן על החזקת האצבעות, תודה לכן על המילים שחודרות ומצליחות לעטף מקומום כל כך קרים אצלי. נכון, 16 שנה זה באמת הרבה זמן..יותר מדי זמן. אני לא ניסיתי להרוג את עצמי חטולית, פשוט בכך שעצרתי את התופת הזו הסתכנתי במווות, שלצערי הסיכון נמשך עד היום... ולכאורה אני לא מפחדת ביומיום...לכאורה מעולם לא פחדתי, כי ממה עוד יש לי לפחד? ולחיות בפחד? זה לא,ממש לא...במילא כל חיי אני סוחבת פחד פחד ופחד...אז דיי, לפחות ברגעים שהאימה לא שוכבת מעלי, אני יכולה קצת להרפות מהפחד. לגביי סיכון חיי- אני לא מפחדת, כי אין ממה..אם הוא יצליח להרוג אותי, כנראה שזה מה שצריך להיות ולי אין מה להתווכח עם זה, יש מקומות בהם אני חסרת אונים, מודה. ולשאלותיכן- אני לא חיה איתו בבית, כבר המון המון שנים. הוצאתי מהבית בגיל מאוד קטן, אך לצערי המשכתי להיפגע ממנו, זה אחד המרכיבים של הטרגדיה הזו שלי, כי הרי כבר הייתי צריכה להיות מוגנת ושמורה, הקיפו אותי אנשי מקצוע, טיפול שנים רבות ביותר..אז איך בכל זאת הוא המשיך לפגוע בי? כי ניסיתי להראות ולא ראו, כי שתקתי כי זה היה מגיל אפס, כי אף אחד לא הסתכל לאותה ילדה קטנה בעיניים ומכך הסקתי שכבר אין מה לעשות.. וכי הפחד לשנות משתק יותר מכל, והפחד שמא הנסיון הזה לדבר יגרום לגרוע מכל להגיע...מלבד זאת שתמיד הוא היה כה יצירתי שכל כך פעם הראה לי הראה לי כמה האימה שהוא מסוגל להטיל עלי אינסופית ובלתי נגמרת, היצירתיות שלו רק השתבחה עם השנים....ואני היתי שם כניסוי לכל יצרותיו, ומחוקה לגמריי הייתי, ותוך כדי דואגת להצטיין בלימודים ולחייך יפה ולהיות מה שנקרא 'ילדה טובה', זו שכולם אוהבים, זו שיודעת מה היא עושה, זו שחכמה ולא צריך לדאוג לה.. ואם רק ה'קרובים' אלי היו נותנים לי להרגיש שמותר לי לדבר, ואם רק היו מנסים..ואולי אם מישהו חכם היה יורד על הברכיים לגובה של הילדה הקטנה ומבקש ממנה לדבר, אך לא לפני שהוא עוטף אותה בחיבוק חם, ואומר לה פעם אחת- הכל בסדר, הכל בסדר. אז לא היה...ומשם רק התופת גדלה, מערכת של שקרים יסורים שלא נגמרה..והמון המון המון שתיקה שעיבה את חיי כתמונה פסטורלית שאין כמותה. היום עייפה, מותשת מחיים שלמים חיים של מוות חיים שאף פעם לא ידעתי מה זה יסתיים ואיזו תקווה מרוחה בכאב לב ועצב אינסופי...שאולי יום אחד ואולי...

ציפורי המשפט שלך "לגביי סיכון חיי- אני לא מפחדת, כי אין ממה..אם הוא יצליח להרוג אותי, כנראה שזה מה שצריך להיות ולי אין מה להתווכח עם זה, יש מקומות בהם אני חסרת אונים, מודה " אייך בכלל יכול להתקיים מצב כזה ? לא ניתן לתפיסה בראש שלי !! אייך זה שעדיין חייך נתונים בסכנה למות ולך אין שום אפשרות לעשות כלום בנידון ? כמו מי שמוצא להורג בהסכמה ,,,,,,,,,, לא נתפס ,לא מבינה

קראתי אותך עוד מההודעה הראשונה שכתבת.. לא ידעתי ככ מה לאמר לך.. על הכאב.. הזכרונות.. נותרתי בלי מילים אבל אם חיבוק שמבין..תומך..ושאומר לך שאת לא לבד. כאן איתך

broken by leona lewis You can take away all my love What do I need it for You can take away all these words There's no meaning anymore You can take away everything Leave me lying on the floor All those sorry's we can't go back to the start You can't fix me, I'm torn apart I wanna run away from love This time I have had enough Every time I feel your touch, I'm broken Shattered all my pieces

אנני השבורה מאהבה אולי תוכלי להכנס ולכתוב בעברית כדי שיהיה יותר קל לי וגם לאחרים כאן ?

annie יקרה ברוכה הבאה לפורום מוזמנת להיות חלק לשתף ולחלוק את הכאב אנחנו כאן ננסה לעזור לאסוף את השברים... אידה

כל כך לבד מאז שזה פרץ ואינני מסוגלת יותר והכל שחור וכלום לא עוזר. ומכירה.

הלבד בתוך האפילה תחושה קשה מבינה אותך היטב. אפשר לתת לך..יד שלא תלכי כל-כך לבד בחשיכה?? סמויה

ברוכה הבאה לפורום לבד הוא אוייב שתוקף בכל הכוח כשלנו כבר נגמר הכוח יכולה -או רוצה לשתף ?

חטולית,סמויה תודה על היד הושטת של שתיכן, אני עדיין כל כך פוחדת מהפלאשים בכלוב הסגור הזה שאת המפתחות שלו אינני מוצאת ולמרות אני כמהה לכך אינני מסוגלת למגע

מוזמנת להיות חלק מהפורום להיות פחות לבד יחד נוכל לפזר את הערפל את החושך נאפשר לאור להכנס כאן בשבילך אידה

מה שלומך? איך עבר הדיון? ואיך את מרגישה כשזה כבר מאחורייך? שחף

מצטרפת לשאלה של שחף אם תוכלי לעדכן יהיה נהדר

מה שלומך? איתך אידה

תוך כדי שחיפשתי מאמרים לעבודת הגמר שלי נתקלתי במאמר שמשך את תשומת לבי והחלטתי להביא אותו לכאן "הרהורים על ההשפעות האפשריות של מצבי לחץ וטראומה מתמשכים וחוזרים" מעת יזהר שער – פסיכולוג ראשי בת.ל.מ ומנהל שפ"ח אשכול (2009) http://www.telem.org.il/?page=information&id=2&articleID=19

בעיקר אהבתי במאמר את הקטע על פולי הקפה,הגזר והביצה.. כל נפש מגיבה אחרת למצב טראומטי.. תודה,שחפונת..

"בהתייחסות לסיפור ניתן לראות איך מצב לחץ (מים רותחים) מיצר בו זמנית תגובות שונות בנפש האדם – תגובות בכיוון פוסט-טראומטי (כמו הגזר והביצה) ותגובות בכיוון של צמיחה (כמו פולי הקפה)."

לא הספקתי... אבל אני אקרא ואגיב אידה

לפעמים הייתי רוצה לרוץ עד סוף העולם ובחזרה ואז באמצע הדרך למצוא מקום יפה יותר... ההתנהלות של העולם קשה לי, לרוב לא מוצאת את קו החיבור.. היום כבר לא מחפשת למצוא... לפעמים הייתי רוצה שמישהו ישגר לי משהו נורמלי, כמו כולם... ובגלל שהכל היה בום טראח תמיד...אז הבנתי שהכל מעוות, שאין מקום בטוח, בשניה אחת לקחו אותי והוציאו אותי, בום טראח, ואז שוב הוציאו אותי-בום טראח. ואני רק חיכיתי ל-בום טראח הבא... אם הייתי יכולה הייתי מייצרת לעצמי חיים מחדש, לא יודעת אם הייתי מסתכנת בלהיוולד מחדש, כי אולי במקרה שלי הייתי נולדת שוב פעם לאותה מציאות, לאותם אנשים שיחריבו את נשמתי...יש לי סדקים שלא עוברים, מצבים מסויימים תמיד מחזירים אותי למקומות הפצועים. הרבה שנים....16 שנה שהוא הפשיט אותי, 16 שנים שכל פעם מחדש הוא דרך על נשמתי שכבר לא נותר בה אוויר, 16 שנה הוא החריב עולמי 16 שנה הוא חזר כדי להזכיר לי תמיד מהייכן הגעתי 16 שנה כדי שאזכור שאני שלו, רק שלו כלי צעצוע בידיו, ורק לספק את יצר המין, ורק לספק את יצרו שלו והעיוות שחגג והגועל בפנים והעולם שתק ולא ראה לא שמע את צרחתי וכל פעם מחדש- הוא הביס אותי וגמר על חיי וכל פעם מחדש כמו בובה על חוטים התרוממתי קמתי, כי צריך לקום להתלבש ולטפוח על לחיי קצת פודרה כדי שלא יראו את העצב, כי יש עצב כזה שכבר אי אפשר להסתיר, רק שאני שכחתי שאף אחד לא באמת רצה לראות, אז גם עכשיו אף אחד לא יתאמץ כדי ליישר מבטו ולהסתכל לי בעיניים. יום אחד עצרתי את זה יום אחד שמתי לזה סוף הייתי בטוחה שבלשים לזה סוף אני שמה סוף לחיי אבל לא, מאז...הוא מנסה להרוג אותי בכל דרך אפשרית אני הפסקתי התעללות מינית של 16 שנה, לא ברור מאילו- אני יודעת.. לא יודעת אם זה אומץ או שכבר אי אפשר יותר..כי כבר לא ייכולתי יותר מאז אני נעה בין פה לשם לא בדיוק יודעת איך אבל משתדלת ממשיכה להצטיין בכל מה שרק אפשר, כבר לא היום כבר לא מסוגלת נהיה לי מפחיד מדי התווהו ואהוו הזה שאני התנהלתי בו למופת העיוות הזה שחייתי בו ויותר מכך- הפערים האלו, עצם זה שהצלחתי לחיות בין הפערים, בין החלקים הריקים של המשבצות של חיי..הרי הם ריבועים ריבועים..זה בגלל ה"הפרד ומשול" שאני עושה תמיד, שאין לי ברירה, הייתי חייבת לעשות.. תודה למי שהגיע עד לכאן.. תודה שלכן תמיד, ציפור נפשי

ציפור נפשי -מתוקה שלי גם אם רציתי , לא יכולתי להפסיק לקרא אותך את הכאב הרב המייסר אותך את ההתעללות המתמשכת של 16 שנים התעללות גופנית - התעללות נפשית ורוחנית רמיסה גסה על עפר שלך מכל כיוון אפשרי את אומרת -אילו יכולתי הייתי מיצרת לעצמי חיים מחדש את יודעת מה ? אחרי כל מה שעברת ונישארת -ניצולת טראומות את יכולה גם לשקם את חייך כפי רצונך כפי הבנתך , כפי שליבך מבקש אינך צריכה שוב לרוץ עד סוף העולם אינך צריכה עוד לחפש מקום יפה בעולם את יכולה ליצור את המקום היפה הזה במו ידיך בכוחותייך העצומים -כוחות הנפש האין סופיים שיש לך שזה מתנה משמים ,ואז יירפאו הסדקים , יירפאו הפצעים לא תהי שוב כלי משחק מיני של אף אחד לעולם שוב לא תהי מריונטה של אף אחד את אומרת שמאז שנסית להרוג את עצמך הוא ממשיך לנסות להרוג אותך בכל דרך אפשרית -את יכולה להגיד לי למה את מתכוונת בזה? אתם גרים עדיין באותו בית נכון ? יואוווו - כמה שאני מכירה את התחושה הזו-כמה שאני מבינה אותך ומזדהה איתך לחלוטין ,אבל יקירתי, את שורדת ! כמוני גם את השתמשת בנשק הסודי שלך כדי לשרוד ,ושורדים הם אנשים חזקים -אמיצים -שלאו דוקא רצו להיות כאלה -אלה שנאלצו להיות ולחיות את הנסיבות הקשות האלה-אצלך היה הפרד ומשול -אצלי היה למצוא את הדרך לגדול מהר ולברוח משם -גם במחיר של איבוד הזהות -כן , גם במחיר של לבנות זהות חדשה וחיים חדשים שלא היו קלים בכלל , כמו שאת התנהלת בהתנהלות מופתית גם אני נהגתי כך , עד שנוצרה ההזדמנות פשוט לברוחחחחחח - ציםור נפשי-מתוקה ,אם תחליטי שאת מוכרחה לשנות -גם תצליחי לשנות , כוחות נפשיים יש לך -גם השאר בידיים שלך מאמינה בך וביכולות שלך -את מאמינה ? שולחת חיבוק גדול עוטף ומכיל חטולית

ציפור נפשי -מתוקה שלי גם אם רציתי , לא יכולתי להפסיק לקרא אותך את הכאב הרב המייסר אותך את ההתעללות המתמשכת של 16 שנים התעללות גופנית - התעללות נפשית ורוחנית רמיסה גסה על עפר שלך מכל כיוון אפשרי את אומרת -אילו יכולתי הייתי מיצרת לעצמי חיים מחדש את יודעת מה ? אחרי כל מה שעברת ונישארת -ניצולת טראומות את יכולה גם לשקם את חייך כפי רצונך כפי הבנתך , כפי שליבך מבקש אינך צריכה שוב לרוץ עד סוף העולם אינך צריכה עוד לחפש מקום יפה בעולם את יכולה ליצור את המקום היפה הזה במו ידיך בכוחותייך העצומים -כוחות הנפש האין סופיים שיש לך שזה מתנה משמים ,ואז יירפאו הסדקים , יירפאו הפצעים לא תהי שוב כלי משחק מיני של אף אחד לעולם שוב לא תהי מריונטה של אף אחד את אומרת שמאז שנסית להרוג את עצמך הוא ממשיך לנסות להרוג אותך בכל דרך אפשרית -את יכולה להגיד לי למה את מתכוונת בזה? אתם גרים עדיין באותו בית נכון ? יואוווו - כמה שאני מכירה את התחושה הזו-כמה שאני מבינה אותך ומזדהה איתך לחלוטין ,אבל יקירתי, את שורדת ! כמוני גם את השתמשת בנשק הסודי שלך כדי לשרוד ,ושורדים הם אנשים חזקים -אמיצים -שלאו דוקא רצו להיות כאלה -אלה שנאלצו להיות ולחיות את הנסיבות הקשות האלה-אצלך היה הפרד ומשול -אצלי היה למצוא את הדרך לגדול מהר ולברוח משם -גם במחיר של איבוד הזהות -כן , גם במחיר של לבנות זהות חדשה וחיים חדשים שלא היו קלים בכלל , כמו שאת התנהלת בהתנהלות מופתית גם אני נהגתי כך , עד שנוצרה ההזדמנות פשוט לברוחחחחחח - ציםור נפשי-מתוקה ,אם תחליטי שאת מוכרחה לשנות -גם תצליחי לשנות , כוחות נפשיים יש לך -גם השאר בידיים שלך מאמינה בך וביכולות שלך -את מאמינה ? שולחת חיבוק גדול עוטף ומכיל חטולית

בלי מילים. כואבת, עוטפת. מנגנת לך צליל.

כואבת יחד איתך את כאבך בעצם חטולית אמרה הכל ואין לי הרבה מה להוסיף אולי רק ששמחה שאת משתפת ואולי זה סימן ראשון לכך שאת מתחילה להאמין שיש בעולם אנשים שירצו לשמוע אותך את סיפורך, את כאבך מבלי לברוח ולעצום עיניים אלא להיות איתך להכיל, לעטוף בחום ואהבה ולאהוב אותך כמו שאת כדי שגם את תוכלי עם הזמן להכיל, לקבל ולאהוב את עצמך כדי שתחזרי לראות את כוחותייך המיוחדים ותוכלי לבנות מחדש את עולמך בדיוק כפי שאת היית רוצה שהוא יראה שחף

תודה לכן בנות יקרות... אני אחזור ואכתוב.. תחזיקו לי אצבעות. אוהבת אתכן, שלכן, ציפור נפשי

שיתוף כ"כ עצוב ונוגע ללב.. כל הכבוד שעשית כל מה שביכולתך כדי לעצור את המפלצת הזאת. ועצרת אותו. דורש המון אומץ, חכמה, וכוחות נפשיים. ((((((((((((((((((((((((((((ציפור)))))))))))))))))) איתך, סמויה

ציפור יקרה מצטערת לשמוע 16 שנה... בתוך סיוט שלא נגמר היכן מתחילה המציאות והיכן נגמרת... לחיות בסוד נורא חיים כפולים... כל כך הרבה כאב...מסתתר בפנים.. ילדה אמיצה..ציפור נפש.. שולחת לך חיבוק מחזק אידה

מה שלומך היום???? כאן אידה

שולחת לך חיבוק ו..גם פרח יפה ומקסים..מהשדה שלי. (((((((((((((((((((((מיתר))))))))))))))))))))))))))))) שיהיה לך פורח וצבעוני היום! סמויה

מילים לא שלי -רק כוונה לעודד אותך שלי הכל יהיה טוב עוד הכל עוד יסתדר הכל יהיה טוב עוד תראה שזה עובר הכל יהיה טוב הכל יהיה עוד טוב אסור לוותר על התקווה את לא לבד איתך תמיד מתוקה

אידה, סמויה, חטולית כ"כ שמחתי לראות אתכן פה קוראות לי כך בהפתעה לנעלמת שכמותי לחסרת הצורה הזו לעננה המתפוגגת כאילו לא היתה לראות שאני קיימת איפשהו. כ"כ עייפה העיניים נסגרות בערות ולא יודעת איך אחזיק עוד מעמד. מרגישה בת 300 לפחות מתה מבפנים ומבחוץ אי אפשר יותר לשקר. תודה לכן יקרות. אני צריכה טיפול ולא רוצה ללכת. כבר שנה מתלבטת מה הטיפול הנכון כדי לא ליפול שוב והזמן עובר והתקווה נגמרת והגוף מתפורר. אבל כ"כ פוחדת לא יכולה יותר לסמוך על אף אחד בעולם. סמכתי ותראו מה קרה לי. אבדו סיכויי. מרגישה מנותקת מהעולם מהחיים כ"כ רוצה למות. אולי טיפול בתליה זו התשובה.

ורוח סחפה מפרש בודד בסוף הפכה אותו בודד יותר מכל חלום ורחש מתעורר זה רק כל קמט שבעור נחרט שהיום הוא כבר בוער יותר מתוך שאין דרך חזרה כל עוד יום רודף לו יום ולילה לילה כל פצע שהגליד ושוב נפתח היום צורב יותר הוא מתאחה ומתחדש מעצמו ושוב פורץ הכל ומתגבר

גלגלוששש רוצה לכתוב לך משהו אפילו קטן לא מצליחה כרגע מקווה שמחר יהיה קל יותר שולחת חיבוק מתוקה

http://blog.tapuz.co.il/dakale40/images/%7BA932B624-C021-4166-807F-C4496A921B52%7D.jpg

מצטער שנעלמתי תקופה הייתי אומר שאני לא רוצה להעיק כי אני לא מרגיש עוזר יותר מדי יש משהי שידעה להגדיר את זה נכון, פשוט היה בא לי להיות לבד. הרעיונות המוזיקליים שלי בכל רגע פנוי יוצאים למקלדות וכבר יש שלד די חזק לפרויקט שלי שהולך להיות פתיח ועוד 3 טראקים לא קצרים בעליל. בשביל התקופות האלה נולדתי אין ספק, אבל אין לי כח להחזיק על עצמי מבחן שמחכה לי לסיום התואר ועבודה שמחזיקה אותי בסימן שאלה, ומצב כלכלי שלא נותן מרווח נשימה שזה נטו אשמה שלי שלא ניהלתי את עצמי נכון. והתקופה הזאת של אחרי לג בעומר מעמיסה עוד יותר כי רק בעשרה ימים הקרובים יש 3 חתונות. לפחות אני יודע שאחרי אוגוסט יהיה קצת יותר קל מהבחינה הזאת אני אוכל להגשים חלום לטוס לטייל, לאזור אומץ לקפוץ באנג'י מהגשר הגבוה בעולם וגם אם זה לא ילך והחבל לא היה קשור טוב אני רוצה מצבה בצורה של צ'לו במזוודה פתוחה עם קשת שבורה והכיתוב מתחת לשם והתאריכים יעורר תמיהה "קח כסא שב, מה יש לך לעשות פה?" נסחפתי, הלכתי לתלות כביסה לילה טוב

נסחפת....אכן באמת הרבה זמן לא ראינו אותך... והיית חסר... מעולם לא העקת... להפך... למה אתה מרגיש כך? כל אחד לפי היכולות שלו כשאפשר נותנים כשצריך לוקחים בשביל זה אנחנו כאן! ומחזקים אצבעות לפרוייקט... מצפים לשמוע... אידה

לפעמים מרוב שיושבים לנו דברים על הראש -מרוב שאנחנו רוצים להספיק,,,,,,,,,נדמה כאלו שהיממה קצרה מידי כי רוצים ורוצים וגם רצים אחרי מה שרוצים ומגלים שלפעמים נופלים גם מעייפות, הפרויקט שלך מתקדם יפה מאוד , אל תשכח שאתה גם עובד -זה לא כאלו שאתה יושב בבית כל היום ורק מנגן , בהתחשב בזמן שנשאר לך בין עבודה , חברים ומשפחה -גם הנגינה ,,,,,,,,,אתה מספיק לא מעט -מתארת לעצמי שהיית רוצה להספיק יותר - בתור בן אדם אחד- שנראה עסוק כל הזמן -אהה -ושכחתי גם לציין שאתה צריך גם לישון כדי להספיק ,,,,,,,,ומה עם המבחן ? מתי הוא נוחת עליך ? לגבי העבודה אני מאמינה שתסתדר איכשהו -ועונת החתונות נפתחת מה שאומר שצריך לתת מתנות ,,,,,,,,אולי תוכל לבקש ממשהו הלוואה זמנית עד שתתאושש , זו באמת מעמסה איזה כייף להגשים חלום -לטוס לחו"ל לטייל - באנג'י ? לא נראה לי שתעשה באנג'י -כך שכל מה שכתבת בהמשך הוא רק בגדר חלום רעעעע - טוב שהלכת לתלות כביסה -שם החבל קשור טוב ? חלילה שהכביסה שלך גם לא תנסה לעשות באנג'י ליל מנוחה (ח-ח-ח-)

הבוקר בזמן הקפה חשבתי על הבאנג'י שבחלום שלך לעשות למען האמת די פמחיד לחשוב על זה כי זה די מסוכן וכבר באמת קרו דברים מעולם כמו שכתבת -לכן גם כתבתי את מה שכתבתי , אבל אם זה באמת החלום שלך לעשות באנג'י בלי כל שאר התוספות , אז למה לא , מותר לחלום , מותר לנסות הלוואי ותגשים חלומות ותהנה מהם יומטוב

יום רגיל יום שגרה שעת צהריים אור יום שעה ארבע מקפיצה את הבן שלי למורה פרטית חונה בחנייה שכונה שקטה אין אף אחד בחוץ.. היא מגיעה אליי לקחת את הילד שיחה קצרה מחוץ לאוטו , הוראות על מה לעבוד היום פתאום אני קולטת שעומד ליד השיחים בחור צעיר שעומד ומסתכל במבטים מזה נוקבים ומפחידים עומד במקום ולא מסיר לרגע את המבט! משקיף על משהו, מתכנן משהו לגמרי לא ברור ומלחיץ! אני מסבה את תשומת ליבה היא מסתכלת ומאשרת שזה לא סימפטי ושואלת אותו "סליחה, אתה צריך משהו?" הוא לא עונה וממשיך להסתכל קשה לי להסביר אפילו איך. אבל זה היה מאיים. אני מתחילה להילחץ והיא ממשיכה לדבר אני כבר לא מקשיבה כל רגע מסתכלת לאחור. ההוא קלט שאני..נלחצת ממנו ואז הוא התפרץ והתחיל לצעוק: " מה הבעיה?!" "מה הבעיה?!" שתינו לא עונות ממשיכות לדבר ביננו ההוא קלט שאנחנו לא בעניין של לריב והלך. היא ממשיכה להסביר אבל אני לא מקשיבה בלחץ שהוא לא ייצא לי...מאיזה פינה אחרי שהיא תלך. וגם איזה מן מקום זה- אין נפש חיה ברחוב! אז ביקשתי ממנה (איזה בושות) שלא תלך עד שאני יעלה לאוטו. וככה היה. נראה לי צעיר שלוקה במשהו.. לא ברור (אני פוחדת מאנשים כאילה..)

באמת סיטואציה מוזרה טוב עשית שביקשת ממנה להשאר איתך עד שתעלי לאוטו שלך כך הרגשת לפחות יותר בטוחה למה בושה ? ממש לא טוב שזה נגמר בכך ולא באיזה סיטואציה מפחידה יותר

כשקראתי מה שכתבת רציתי לכתוב לך שהיית אומרת לה להשאר עד שתעלי לרכב.. זה הדבר הראשון שעלה לי בראש והנה עשית זאת.. לא בושות אלה צעד חשוב לשמור על עצמך. באמת סיטואציה מפחידה.. אבל שוב,עשית את הדבר הנכון ערב טוב שיהיה יקירתי

סמויה יקרה טוב שהסתיים כך כל הכבוד על השליטה ו"הקור רוח" סך הכל תפקדת מצויין בהתחשב למה שעבר לך בפנים... וטוב עשית שלא נשארת לבד וגם בקשת עזרה!!! הדברים הקטנים...שהופכים גדולים אם לא מתייחסים או לא שמים לב! גאה בך אידה

אידה בובה חטולית היקרות! תודה שהזכרתן לי שזה לא בושה לבקש עזרה האמת, חשבתי היום שאני.. "קוקו" (מה קרה לי פתאום, התחרפנתי??) ככה זה הרגיש לי.. כי לא רגיל לי לבקש עזרה. לכן, תודה שוב על העידוד. מאוד מחזק! שיהיה לילה טוב... לכולן! (כוחותינו עייפים.., יום מתיש) ובתקווה ליום חדש ומאיר לכולן סמויה