פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

אין כוח אין אוויר לנשימה לא שומעים אותי ולא מבינים אותי ונמאסתי על כולם אפילו על עצמי ואין לי כוחות לכלום וכל המקומות הבטוחים שלי נעלמו לי רע דמעה

דמעונת יקירתי מבינה שאת בלחץ -שממש קשה מי לא מבין אותך מי לא שומע אותך למה את חושבת שנמאסת על כולםםםם גם כאן אין לך מקום בטוח ? יכולה אולי לפרט,,,,,,,,,, כדי שאוכל לתמוך בך להבין אותך שולחת חיבוק עדין-לא לוחצת איתך תמיד

נראה לי שנמאסת על עצמך... שאולי את לא מבינה את עצמך... קבלי תאהבי תביני את עצמך תראי כמה הבנה וקבלה סביבך... למה את מרגישה כך??? מה קרה למקומות הבטוחים אנחנו כאן איתך אידה

קראתי את להיא לפיד מביאה ומאמצת את דבריה....: חמישה דברים פרטיים שאשמח לזרוק למדורה: 1.את הדאגות: דאגות שרובן טיפשיות ומיותרות, כי הן לא עוזרות בכלום.ולמחרת תמיד מגיע יום חדש, שבו הכלנראה פשוט יותר. 2.את הביקורת על עצמי: .את זושבה אני מבקרת את עצמי, שלא מניחה לי. להבין שמותר לי לטעות ומותר לי לפשל. 3.את הביקורת על אחרים: כמו שאני לא יכולה להיות כל הזמן נהדרת, אני ממש לא צריכה לרצות את זה מאחרים. 4.את הכעסים הקורבניים: וללמוד להגיד ולבקש. לבקש עזרה כשאני צריכה, והגיד שנפגעתי כשאני נפגעת, ולא לשמור בבטן. 5.את זה שאני שוכחת להודות : את זה שאני שוכחת כמה בת מזל אני ,ולא אומרת מספיק תודה שזכיתי בו....(או בדברים אחרים...) התחלתי אתמול להקליד...זה נשאר פתוח עד עכשיו... שולחת לא ברור מה באמת נשרף אידה

לפני המדורה לא הייתי חושבת -מה הייתי זורקת כי היה לי די ברור שגם על הדברים השליליים -לפעמים קשה לוותר , וצריך באמת לשקול מה כנגד מה , אחרי המדורה - עדיין לא בטוחה מה הייתי זורקת -כי לזרוק פרושו ויתור סופי ואין דרך חזור ,אז נראה מה כן אפשר באמת לזרוק בלי להתחרט - 1)סעיף הדאגות -בטוח שאפשר לוותר עליו 2)ביקורת עצמית ? לא בטוח שיכולה לוותר עליה -מותר לטעות ולפשל - נניח שכן-כי אני לא מושלמת -רחוקה מלהיות 3)ביקורת על אחרים-ויתרתי כבר מלפני ים של שנים-אחרים הם אלה שלא מוותרים לי ורוצים אותי מושלמת 4)כעסים קורבניים-אלה שהעלו ט' חדשים -עדיין אי אפשר לוותר עליהם -ועזרה - אני לא מתביישת לבקש ,להגיד שנפגעתי - תלוי מאוד מול מי אני עומדת -וכן - על שמירה בבטן של דברים -בהחלט הייתי מוכנה לוותר 5)אני משתדלת לא לשכוח להודות למי שמגיע להודות , את זה שאני בת מזל -נניח -ואם אני בת מזל למה להשליך ולוותר ? אידה יקרה את יודעת מה באמת נשרף ? מבחינתי -רק כמה אשליות שהתנפצו להם מול הפרצוף שלי ,וכל אחת אחרת רשאית להבין ולכתוב מה שמתאים לה כי אפשר להבין זאת בכל מיני צורות חטולית

להגיע לרמות כאלה.. טנקס

זוכרים את הלילה ההוא ששכבתי עם ידיד שלי? זוכרים את הפחדים? החששות? הכאבים? זוכרת ימים ולילות שבוע ועוד שבוע.. ספירה של תאריך המחזור שאמור להופיע.. ימים ולילות של כיווץ הבטן כמו פעם.. שהייתי קטנה, וחששתי שאני בהריון מאחי(!) וכל פעם מחדש כיווץ של הבטן חזק חזק שמה שמתפתח בתוכי ימות.... כמו אז כך גם בשבועות האחרונים הטריגר הזה הציף אותי ברמות מטורפות .. וקניתי בדיקת הריון, ויצא שלילי. אבל זה עדיין היה מוקדם ולא ככ בטוח יום שישי 30.4 צריכה לקבל ולא מופיע מכווצת חזק יותר את הבטן תמות כבר ! לא רוצה ילד עכשיו! ממנו, בטוח שלא.. נלחצתי יום 1 לאיחור.. אני מתה.. הבוקר, שבת.. כלום. פחד.. היסטרי מטורפת מכווצת חזק צהריי היום כאבי בטן זהו! זה הגיע.. כמה ששונאת את זה היום חיכיתי לו.. היום כמו בעבר.. הביצ(ית)ה התפוצצה ואין הריון נושמת לרווחה.. לוקחת כדור לשיכוך כאבים והולכת לישון.. נגעלת מעצמי כמו בכל חודש אבל יחד עם זאת מאוד רגועה.. אין הריון אפשר להמשיך לחיות.. עכשיו חזרתי ממשמרת במד"א.. קטטות, ילדים שיכורים.. ומלא גועל.. לא המשכתי עד הבוקר לא שאני עייפה פשוט כבר לא יכולתי יותר.. **סליחה שלא מגיבה להרבה הוד' שנכתבו אבל רוצה לאמר שקראתי הכל. את כל מה שנכתב פשוט לא מסוגלת להגיב רק לאמר שליבי איתכן יקירותיי...... שבוע טוב בוקר טוב לכן ולילה טוב לי.. ציפורים מצייצות יש חיים בחוץ מתי יהיו חיים בפנים עיניי נעצמות רוצה לישון פחות להרגיש סליחה

נלחץ לי קודם הודעה בטעות.. סוריי אני שמחה שאת כבר לא דואגת ל.. לא רצוי ושקיבלת. בובונת- אולי כדי להפחית את הפחד והט' הכל-כך נורא ממה שעברת מאחיך והפחד מהריון ממנו.. אולי תלכי לר. נשים לשקול אמצעי מניעה לטווח רחוק כמו- גלולות או טבעת כך שאם ייצא לך ל.... וזה לגיטימי! ונורמלי וטבעי!!!! אז החשש שלך מהריון והט' הכל כך נורא לא יופיעו כי את תהיי מוגנת. ואת גם תדעי את זה ולא תפחדי כל פעם ש.. לא מגיע לך. יש היום אמצעי מניעה יעילים (אני הייתי ממליצה על ט' ויש היום כזאת שמפחיתה גם את ימי המ') אבל כמובן, אני לא ר. נשים לכי אליו ויפה שעה אחת קודם. גם כדי להוריד את החששות והפחדים הפחד שלך הוא מאוד קשה.. וזה מובן (((((((((((((((((((((((((בובית)))))))))))))))))))

שמחה איתך בשמחתך ובא לי להשתטות אז קבלי את השטות שלי בהמון אהבה או אה מה קרה הביצית התפוצצה איפה -בבבטן של בובה הנפלאה סימן טוב ומזל טוב מזל טוב וסימן טוב סימן טוב ומזל טוב מזל טוב וסימן טוב מקווה שהצלחתי להצחיק אותך כי זה מה שהתכוונתי לעשות ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח

יפה לך השיר שחיברת עליי.. יש לך את זה בחיבורי שירים.. כפרוני שלי אוהבת אותך המון

שמחה שהדאגה הזאת כבר מאחורייך ובעניין אחר... נראה לי שאת סוחטת את עצמך ומרוב עייפות מרגישה עוד יותר רע רגשית יתכן שאם תעמיסי על עצמך פחות תרגישי הרבה יותר טוב שבוע נעים שיהיה לך שחף

טוב, האמת שכבר דיברנו על זה הבוקר. ויותר מזה אין באמת מה להוסיף.. אבל בהחלט אשתדל לא להעמיס על עצמי.. אוהבת הכי בובה

טוב שנרגעת.. לא יכולת לפרגן לעצמך בשום דרך... זה הפך להיות משהו מכביד ומאשים...סיוט.. ומה רצית? להיות כמו כולם... עם כל התחושות, רצונות ,תשוקות... אני יכולה להמליץ בחום על רופאת נשים שעובדת עם נפגעות. לא מאיימת ולא לוחצת....הכל בקצב שמתאים לך! גם אם רק באים ומדברים. אם תרצי...אני כאן! איתך אידה

לא יודעת אם אלך אליה שוב. בזמנו היא היתה מדהימה אבל.. בלע.. שונאת ככ שונאת.. אוף למה אני אישה? בכלל למה אני.. קיימת.. אבל כמו שאמרתי לך אם אצטרך מתישהו אפנה אלייך.. תודה

חיכיתי להתייחסות ממך לכתוב למטה ללללממממטההההההההה..... ..........אולי ,אכן,הרמת ידיים...? או,סתם,לא שמת לב? (שזה פי אלף גרוע) לא שאת חייבת לי משהו, אך נשאר טעם של אכזבה, כנראה אני בת אנוש, ומעצם זה (ואולי עוד כמה סיבות) - זקוקה לצומי.. צדף (בלתי נראית)

את חוששת משני מצבים- או שאידה הרימה ידיים או שלא שמה לב, שניהם מבחינתך כנראה לא טובים, אז כל שתענה לא באמת ישנה. מה שכן אני רוצה לומר לך, את בת אנוש כמו כולנו, וגם אידה בת אנוש, אדם ממש כמו כולנו. אנחנו מתכתבות בנינו ולא תמיד אידה מרגישה צורך גם להגיב ואולי לחזור על דברינו, מש שכן...השרשורים פה משתנים במהיררות ולכן ההודעות נתקעות איפשהו למטה. אני דווקא לא בעד לשים את עצמך במסגרת של "בלתי נראית" בגלל דבר כזה שבטח ובטח שאידה לא התכוונה אליו. אי אפשר להיות דרוכים כיד להספיק לענות לכל ההודעות...ואנחנו לא יכולות לכעוס על אידה כאשר היא לא עונה, אנחנו רק נעשה אווירה מלחיצה ככה ואז לפורום שלנו אין טעם...לענות בלחץ ובפחד שמישהי תעלב או תיפגע משום שלא ענינו. אני מניחה שכבר יש לך תיק של אכזבות, חבל לקחת אכזבה מהפורום הזה...ומאידה, זה לא זה, אין פה מה להתאכזב לדעתי... אני מקווה שתמשיכי לכתוב כי זה קודם כל בשבילך, מקום בו תוכלי להוציא..לא תמיד יענו לך כי לא תמיד יש מה לענות, יש דברים בהם המילים חסומות ואין מה להוסיף, אבל תמשיכי את להיות בלי קשר. שבוע קל וטוב שיהיה, ציפור.

תודה ציפור נפשי, על איכפתיות,לאידה ,לפורום,ולי, טוב שאת כאן , אכזבות , לא בהכרח מובילות לכעס, לפעמים מרגישים פשוט עצב ,שאין צורך לכסות אותו בכעס, וחויה של "בלתי נראית"-כמובן,לא נולדה היום, כמו כולנו כאן, אני באה לכאן עם ה"חבילה " שלי, ויודעת שרגישות גבוהה להתרחשות עכשווית - נוצרת,כיוון שהמקום רגיש ופגיע, ואולי מספיק בטוח כאן להרגיש זאת ולא לטשטש. להמשך פורה ומצמיח, צדף

(((((((((((((((((((צדף)))))))))))))))))))))))) אני מבינה את ההרגשה שלך גם לי זה קרה. ו.. את לא בלתי נראית קראתי אותך כאן כמה פעמים יש לך שם מיוחד שאני מאוד אוהבת צדף של ים.. הרבה הודעות נכתבו כאן ונפתחו שרשורים ודיונים לדעתי הכי טוב, שתקפיצי שוב את ההודעה שלך לראש הפורום בגאווה... סמויה

תודה, את חמודה. מרגישה את חום ליבך צדף

קראתי אתמול את ההודעה שלך והעיניים שלי כבר נעצמו מעייפות לכן לא הגבתי להודעה שלך-הסכרת שלי מפריעה לי בעיניים , כמי שמכירה את אידה כאן בפורום כבר זמן רב שאני כאן יודעת שאין מצב שאידה הרימה ממך ידיים , היא לא מרימה ידיים מאף אחת/ד ,בואי לא ננסה לחפש תרוצים ל-למה אידה לא כתבה לך תגובה וניתן לה לענות לך לבד , בטוח שזה לא משהו אישי נגדך ,לכולנו קורה שלא תמיד מגיבים להודעות שלנו וגם אידה לא תמיד מגיבה לכל הודעה , מה שכן -רוצה לומר לך שהיית מאוד חסרה כאן -והתכוונתי עוד ביום שישי לשים מודעה ולשאול אותך מה איתך , אבל הזמן ברח לי ולא הספקתי אולי הרעיון של סמויה דווקא טוב , תעבירי את ההודעה ההיא לכאן למעלה ואני שולחת המון חיבוקים-מקסימה שלי שמחה שאת כאן-באמת !!!

מצטערת לשמוע שאת חולה בסכרת, אך לא מופתעת.. המתיקות שבך מטפטפת לאורך כל תגובותייך בפורום, לב נוטף דבש,(ממממ..מממ) ותודה ששמת לב שנעלמתי, זה קורה לי הרבה, כי אז אני נעלמת גם לעצמי.. ולא שמה לב ,עד שמישהו שם לב.. אירוע על-טבעי אם זה אחרת.. תודה על היותך (יום אחד אדע לקבל חיבוק) צדף

תודה על הדברים... ומצטערת...לא ראיתי עדיין... חמושש וסופ"ש עמוסים...עם כניסות קצרות! אבל כל הכבוד לך!! אני גאה בך על הדברים! על כך שלא הסכמת להיות- להרגיש בלתי נראת!! אז לא הרמתי ידיים כמוך גם אני בת אנוש... שולחת חיבוק אם אפשר... אידה ותודה וחיבוק גם לך ציפור! אידה

תודה, על יכולת הכלה,למרות הפיתוי לעמדת התגוננות טבעית, תודה, על ראיה של דברים הסמויים ואינם נראים,אותם לב רגיש קורא בין השיטין, תודה על הערכתך את מה שאכן,איני יודעת כמעט לעשות, - להיראות, פשוט לי ורגיל להיות שקופה..או בעצם לא להיות כלל.. חריג לי לבקש זאת, נרגשת מתגובתך ומרגישותך צדף

תראי, באמת קשה לראות אותי כקרמינלית.. כי אני נראית 'ילדה' מאוד טובה, עם פנים מאוד טובות, ומאוד בסדר..ותמיד נראיתי כך. הקרמינלית שבי נולדה כאשר יצאתי מתוך הבועה של הבית בה התעללו בי, והייתי צריכה להעמיד פנים, והייתי צריכה להמשיך ספוג התעללויות ובתוך זה לקלוט שאסור לסביבה לדעת, ויותר מכך0הסביבה לא רוצה לדעת. אני סוחבת סיפור עצוב משום שיכלו להציל אותי, היו מעורבים אנשי מקצוע בתמונה..אך לצערי היו עיוורים מדי, זו הטרגדיה שבעצם גרמה לי לא לעשות סטופ לכל אותם התעללויות חוזרות ונשנות שעברתי...משום שהיו מעורבים אנשים והייתי צריכה להיות בשגחה של עשרת אלפים עיניים..רק שלא, אף אחד לא שם לב..ואז הבנתי שמה שנותר לי זה להמשיך להסתיר. למרבית הפלא עשיתי זאת בצורה ראויה לשבח, בצורה נפלאה שכנראה לא עוררה אף חשד...מרוב ההרגל למצב כבר לא היו צריכים לומר לי "אל תספרי, תהיי ילדה טובה", המבט היה מספיק, לפעמים גם זה כבר לא היה..כל כך היה ברור שלא אספר ואגן על מקום הפשע כאילו אני הפושעת הראשית. ואני נבלעתי בתוך ההסתרות של עצמי, לחזור הביתה למחות את הדמעות והכאב, להכנס להתקלח, לכאוב את הסימנים האדומים והכאבים בעצמות...להתנגב ולהמשיך הלאה, לקום בבוקר להגיע לספסל הלימודים ולחייך כאילו אני חלק מהסרט של אותן ילדות שחיות במציאות יפה מאין כמותה..להגיע לשיעור ולהיות התלמידה שמציעה ועונה על השאלות, לחייך כשצריך ולהיות חברת ילדים שלא רואה דבר. חברת אנשים שלא פוקחת עיניים להתעללות אכזרית של ילדה אחת שהלכה לאיבוד עוד רק שהגיעה לעולם. ואותה ילדה צריכה לנהל חיים שלמים תוך כדי, כי ההצגה חייבת להימשך...אז אמרת שאת לא רואה אותי כקרימנלית...זו בדיוק הטרגדיה, הפער בין הכל...יש המון המון פערים, כדי לשרוד הייתי חייבת להיות קרימנלית בראש ולדעת מה כן ומה לא, ואיך להסתיר ומה להסתיר ואיך להיות. זה חולני ורגטי להצטיין בכל תחום בחיים כפי שאני עשיתי כאשר הגעתי לכיתה א' והחלה לעלות הפקת הענק שלי.. זה טרגי לחיות ככה במשך 12 שנה זה טרגי כשאף אחד לא רואה מה יש מעבר לפסטורליה היוצאת דופן הזו. מה דעתך סמויה? את מכניסה אותי לרשימת הקרמינלים או שאצטרך לתת לך עוד כמה כוכביות אדומות? :) ובנוגע לטיפול- איך זה שאני מרגישה שאת מחלימה ועדיין לא עברת טיפול? משהו בטונציה של הקול שלך מרגיש לי ככזה..מעניין והיום את כן בטיפול? ציפור....

את לא קרימינלית. כמו שאני לא. אבל קשה לנו לשכנע אחת את השנייה זה האשמה והבושה שדבקו בנו. אני כ"כ מכירה את זה! היו אצלך אנשי מקצוע? אצלי אפילו זה לא! אף אחד לא ראה אף אחד לא ידע עד היום אני שואלת את עצמי- איך? וגם אני הייתי כמוך נראית מבחוץ הכיח נורמלית בכיתה- ילדה דעתנית. אמא שלא מפסיקה "לטפח" סרטים, שמלות ומלמלות אני הייתי חולה על "שמלות מסתובבות" אבל לפעמים זה היה מייאש כמה זמן אפשר להסתרק?! אף אחד לא יכול לנחש. וגם דברים שעשיתי מפעם לפעם לא הדליקו מנורה אדומה אצל אף אחד. כלום. כל כך חלמתי לעלות סוף סוף לכיתה א' ללמוד להרחיב את האופקים מגן טרום חובה אני עומדת בחלון מסתכלת על ביה"ס ועורגת ודווקא שהגיע הזמן הגיעו החלומות אל קיצם.. הכל נסגר הכל נאטם התכנס לתוך בועה. שממנה לחיים אין דרך חזרה. ו..כתבת לי משהו מעניין- איך זה שאת מרגישה שאני מחלימה ועוד לא עברתי טיפול? כן..זה באמת מעניין לא..לא חליתי אמנם התכנסתי בתוך בועה אבל לא חליתי עשיתי דברים קשים- כתגובה למצבים לא נורמליים אבל בגדול שרדתי והחלמתי. בלי שום טיפול- יש לי את עצמי. איך ולמה? לא יודעת זה סוג הילדה שנולדתי. היה לי מספיק דמיון בעצם "לעוף" רחוק ... הרי השם שלי שנולדתי איתו.. נתן לי כנראה את היכולת הזאת.. את "הרזרבה" הזאת בחיים אחרת איך זה יכול להיות (ועוד מה שאני מספרת פה עוד עובר הרבה סינון ועידון) אני מקווה שתמיד יהיה לי את הכוחות להחזיק כי מזה נפש של בנאדם? כל אחד יכול לחלות.. לפעמים מגיעים למצבים שאין יותר רזרבות בחיים. אין יותר מאיפה למשוך. מקווה בשבילי ובשביל כולן שתמיד יהיה לנו מאיפה לקחת ושניתן האחת לשנייה.. סמויה

לשמיים לכל מי שיכול עוד לשמוע לאא יכולה יותר לא יכולה לא יכולה להמשיך לסבול נגמרו הכוחות

מיתרי.... אני יודעת ושומעת את הכאב, אני שומעת את הזעקה הזו שאין לה אפילו קול את הקול העצור שתקוע בך, את התחושה הזו שהרצון שמי שישמע זה מעבר לבני אדם..אלו הם כבר יסודות הטבע העצומים, שהם ישמעו את הזעקה, שהם יתנו יד... והכוחות שתשו... הזעקה כה גדולה וכה עצומה שבני האדם אפילו לא יכולים לשמוע אותה, אני מזדהה עם ההרגשה הזו כל כך... אוף מיתרי מה אני אגיד לך? הייתי נותנת לך יד וצורחת יחד איתך את הצרחה הזו שאולי כבר לא יהיה אפשר להתעלם מזעקת הכאב והייסורים של שתינו. הלוואי והייתי יכולה לנחם אותך, לא רוצה להיות במסכה של צביעות ולומר מילים מנחמות שכרגע לא באמת נאמרות מתוכי. רק שתדעי, השורה הזו נכנסה לי ללב ועברה זיכוך יחד עם אותה צרחה ושרפה שבי. שלך, ציפור

אולי אוכל לומר לך את מה שאמרת לא מזמן לציפורי ממש כאן למטה יותר ,,,,,,,,,,קבלי כל עזרה שרק תוכלי ,את יכולה לצאת מזה,,,,,,,,,,, ומה איתך ? המילים האלה שאת עצמך אמרת -לא כוללות אותך ??? ככל שאת נשארת עם הכאב יותר זמן בלי טיפול זה רק הולך ונהיה יותר ויותר קשה גם לך מגיע שתרגישי טוב יותר את לא חושבת ? אני לא חושבת - אני לגמרי בטוחה !!! אז קחי מתוקה את כל האהבה המדהימה הזו שאת רוחשת לציפור נפשי ותייסמי אותה גם על עצמך! כך תצברי כוחות מחודשים לחיים חדשים שולחת חיבוק לעידוד

שולחת לך מעט משלי.. תהיי חזקה אנחנו איתך..

(ההודעה נעלמה לי....) עצוב לשמוע את הזעקה... עצוב לשמוע זקה בחלל שמרגיש רייק מרגיש כל כך לבד! אני מצטערת שכך את מרגישה... אני יודעת שקשה קשה לחזור לטיפול וזה לא חייב להיות כך.. תני לעצמך צ'אנס להיות פחות לבד... מושיטה לך יד כאן בשבילך אידה

תודה ציפורי, תטולית, סמויה ואידה. אתן יקרות מפז. תודה. (((((((((((((((((((( 00

כאשר ליבו של מיתר פוקע,- צלילו הדומם ,החד, בוקע, רקיע,- שם למים. ואנו, כאן, נישא סיבלו על כפיים. שומעת, כואבת, איתך, צדף

סליחה שפותחת שרשור חדש זה פשוט בנושא קצת אחר מקודם ולא רוצה לחבר ביניהם... קשה לי לכתוב את זה אבל מרגישה צורך להוציא את המילים האלה מתוכי ביום שסבתא שלי נפתרה ישבתי בערב אצל הורי ובכיתי ואבא שלי אמר שהיה רוצה לגעת בי כדי לנחם אבל לא יכול כי הוא הבין ממני ומאמא שלי שיש לי בעיה עם זה אמרתי שזה תלוי איך נוגעים והוא אמר שזה לא משנה שזה שהוא יודע שיש לי עם זה בעיה הופך אצלו את הכל בפנים ואמר שהוא היה רוצה שנדבר על מה שקורה בינינו לכאורה זה דבר מבורך מבחינתי אבל אז הוא אמר משהו שלא מאפשר לי להבין איך אוכל לדבר איתו הוא אמר שזאת הבעיה של הפסיכולוגיה הישראלית שהכל (כל מה שאני מרגישה וחושבת) זה באשמתם של המטפלים שלי שהם הכניסו לי את זה לראש ושאם נדבר לבד בלי שמישהו יתערב אמא שלי או מטפלת נוכל לפתור את הכל ולא אזדקק יותר לשום טיפול כל כך פשוט... להפיל את כל האחריות על המטפלים שלי!!!! אין לי מילים לתאר עד כמה זה מקומם אותי!!!! איך בדיוק מתחילים לדבר מהנקודה הזאת????..........

שחפונת, ובטח שמגיע לזה שרשור נפרד!! תראי, אני לא יודעת מזה יחסים עם אבא אבא שנתן לך חיים שבלעדיו לא היית קיימת ובו זמנית אבא נוגע אבא פוגע איך אפשר להכיל את שני הדברים?? וזה כן משנה איך נוגעים. מעניין מה גורם לו לחשוב שזה לא משנה איך נוגעים בבת?? למה הוא מערבב את הגבולות.. נשמע שאת רוצה לפתוח איתו בשיחה את אוהבת אותו, נכון? אז אולי כן, כן תטיחי לו בפנים פעם אחת ולתמיד שהוא פגע בך בצורה אנושה לכל החיים! ושלא ינסה להעביר את זה למטפלים שלך האחריות היא עליו! הוא היה אמור להגן ולשמור עלייך אבל הוא זה שפגע! ובכל זאת זה אבא שלך. אני.. הייתי מוכנה לדבר איתו אבל עם עוד זוג עיניים בחדר (אולי אמא שרק תשגיח) אבל לא יתערב בשיחה. אני מנסה לחשוב מה הוא כבר יכול להגיד לך שיפתור לך כזה דבר?? אבל אוליי שווה לנסות בהשגחה כמובן. כי אדם פוגע הוא אדם פוגע(אלא אם כן הוא עבר טיפול) ולא הייתי רוצה שתישאבי שוב לסיטואציה פוגעת או בוגדנית. ייתכן והוא מנסה עלייך מניפולציות רגשיות. ייתכן לכן, היזהרי (אני אומרת זאת מנסיון שאני יודעת שאימי היא מניפולטיבית, מסוכנת! יודעת לסחוט רגשית ולשקר בצורה שלא תאמן! ואני לא מפסיקה להיכוות ממנה) ((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))))))

מבינה לגמרי שזה מקומם אותך את צודקת ! לצערי מנסיון שלי-פוגעים משתמשים במילים כאלה בדיוק למטרה הזו-כדי לגרום לך להרגיש שהנה הם מוכנים לדבר בכנות -מה שיוצא בסוף -זה שהם בכלל לא אשמים בכלום , אבל את בהחלט יודעת את האמת כיום הוא לא יוכל לסובב אותך בכל מיני מילים כאלה או אחרות , ולמה שלא יערב את הפסיכולוגים בענין ? הרי הם עזרו לך לראות את האמת -אותה אמת שהוא לא מסוגל להודות בה ,מי יודע ? אולי יש לו פתאום רגשות חרטה על העבר והוא מנסה לפני שיהיה מאוחר מידי לנסות לפתור את זה איתך ? יכול להיות שזה שסבתך נפטרה -גרמה לו להבין שאי אפשר לדעת עד מתי הוא יחיה -והוא מנסה אולי להתפייס איתך באמת ?מה שהוא לא מבין-זה שאם את תזדקקי להמשך טיפול או לא -על זה רק את תוכלי להחליט ולא הוא ! אייך בדיוק מתחילים לדבר ? לא מכירה את אביך - אבל אני למשל הייתי אומרת לו קודם כל שאת השיחה נעשה בדלת פתוחה -והייתי יושבת די רחוק ממנו ומהידיים שלו -ואז הייתי אומרת לו למשל-אייך אתה חושב שאפשר לפתור " את הכל " כדי שלא אזדקק לטיפול ? על מה אתה רוצה לדבר ? ומשם-השמים הם הגבול , את הרי סומכת על עצמך-והדברים שתוכלי או תרצי לומר הם כבר בשליטה שלך , מה שנכון לך להוציא ולומר ולא חשוב כמה שזה כואב -או אולי כן , מה שתחליטי ,,,,,,,,,הכדור במגרש שלך תבעטי אותו כפי שתביני לנכון שולחת חיבוק לחיזוק ועוד אחד כי מגיע לך

עד כמה קשה לך.. אין לי הרבה מה להוסיף לדברים של קודמותיי אך אני איתך דרלינג.. ולא זה לא המטפלים זה מה שעשו לך .. מעניין שהוא לא מבין את זה הרי גם הוא פסיכולוג, לא? מחזקת ואיתך תמיד לאב יו

"הוא אמר שזאת הבעיה של הפסיכולוגיה הישראלית שהכל (כל מה שאני מרגישה וחושבת) זה באשמתם של המטפלים שלי שהם הכניסו לי את זה לראש" עכשיו בובה כותבת הוא גם..פסיכולוג?? אדם מלומד..משכיל עכשיו אני מבינה קצת יותר אז הוא לא אדם מהשורה! חשבתי שהוא אדם "רגיל" ומה זאת אומרת "פסיכולוגיה-ישראלית?" פסיכולוגיה זה דבר אוניברסלי המטפלים הישראלים לא המציאו את הקשיים שלך! להיפך הם מנסים לטפל בך ולעזור לך. שחפונת- אבא זה אבא אבל.. תפקחי עיניים אל תשאבי לכוחות אופל למניפולציות את ילדה חכמה תחשבי טוב טוב לפני שאבא יקנה שוב את עולמך.. תזכרי אותנו אנחנו כאן איתך ואני חושבת עלייך ודואגת לך מאוד! סמויה

לא כל כך מוצאת כוחות להגיב רק רוצה לומר שהוא כבר מזמן לא פוגע בי בצורה פיזית רק לפעמים במילים אבל בטוח שלא צריך זוג עיניים שומרות או דלתות פתוחות

אבא איזו מילה... מילה מילה מפנקת משחקת מילה מנחמת מילה תומכת מחייכת מילה קשוחה דורשת מילה כועסת דוגאת מילה אוהבת שונאת מילה שומרת ...מגנה מילה פוגעת לא משנה מה למד...מה ידע...מה חשב... אין חתך מייצג זה יכול... מגיע ופוגע בכל שכבה בכל משפחה זה מעורבב רגשית זה מכעיס ופוגע שונא וגם אוהב... וזה מה שעושה את הכל יותר מסובך כואב... אם את מרגישה שאת יכולה... תתני צ'אנס לשיחה... תכיני את עצמך להכל.. גם לכך שתיהיה אכזבה שלא יבין שהמילים יהיו כואבות ומתסכלות תזכרי שלא נוח לו שקשה לו המצב... הוא מחפש אותך גם אם אף פעם לא תקבלי ולא תסלחי ושום דבר לא מצדיק.... איתך יקירה... אידה

אני עוזבת המזוודות ארוזות אני מקווה שהפעם זה יהיה מוצלח באמת אני לא יכולה לדשדש עוד בכלום הזה אני קוראת את כל מה שאתן כותבות לי תודה על התמיכה הרצון לעזור אני לא מצליחה להגיב משהו בי חסום כל כך אבל תודה שאתן לא מוותרות תודה שאתן נותנות לי מקום תודה שאתן לא שופטות אוהבת

מאחלת לך המון המון הצלחה!!!! שולחת לך חיבוק אוהב ותומך לדרך שחף

מי אנחנו שנשפוט?? ומגיע לך מקום אני מבינה מזה להיות חסומה זה בסדר.. אז את נכנסת לגמילה ביום א'?? שיהיה לך המון בהצלחה! ורק הכי טוב שאפשר לבקש (((((((((((((ילדונת)))))))))))))))))))))

הלוואי שתחזיקי מעמד רק למענך שתרגישי טוב כי באמת מגיע לך הכי טוב שיש ותמיד אפשר להתחיל מאפס אל תרימי ידיים וכשקשה לך כנסי , אנחנו תמיד כאן שולחת חיבוק גדול

אנחנו איתך באש ובמיים לכי על זה המון בהצלחה מאמינה בך!!! מאז ומתמיד! איתך אידה

ט' רציני- היום צף לי זיכרון ממשי. שכונה שיכון עמידר שכנים: חד-הוריות, צעירים ששוכרים דירה, או אנשים די מבוגרים. ובקומה הראשונה גרה: ז' אמיתית! עם ס'(שעד היום אני זוכרת את השם שלו) היא ואימי היו מיודדות באופן כלשהו.. אני זוכרת שהן הלכו פעם ביחד למרכז לקנות לי- אופניים? וגם שהן היו אומרות "שלום"ומדברות פה ושם.. והיא הייתה אוהבת אותי וכל הזמן שואלת "מה שלומך" ומחייכת אליי תמיד. ואחי ואני הילדים היחידים הקטנים בבניין הזה וכנראה שהצלחנו לעורר רגשות רכים-אימהיים גם באנשים הכי נוראיים. הז' מקומה ראשונה- אני זוכרת שהייתי יורדת למטה ולפתע הייתי שומעת אותה קוראת את השם שלי הייתי באה אליה היא הייתה מסמנת לי לבוא לחדר פנימי. ואז לנגד עיניי ממש (אני הייתי קטנה לא עשיתי את זה במודעות) היא הייתה מורידה..ט'- חלק תחתון ושולפת משם כסף ונותנת לי "לכי מותק תקני ממתקים במכולת" ואני הייתי לוקחת את הכסף והולכת וקונה ממתקים במכולת ומחכה עד הפעם הבאה שהיא תקרא לי שוב. וה-ס' (שגדלתי הבנתי בדיוק מיהו..) שהיה רואה אותי היה צובט לי בלחי כדוד ונותן לי כסף לקנות קרמבו אבל אני נשבעת שהוא בחיים לא נגע בי לרעה! הוא רק היה חביב אליי הוא בחיים לא עשה לי שום דבר. הוא באמת היה טוב אליי! יומאחד, אימי ראתה אותי עם קרמבו ושאלה אותי בצורה נוקבת ממי זה?אמרתי לה בתמימות " מארמונד" שאלה " ארמונד של..?"(חברה שלה) "לא, ארמונד של..." והיא מזה רתחה! והזהירה אותי לא לקחת קרמבו מ..ועשתה לי שיעור ב.. רק הכי בדיחה שהיא לא ידעה שהבת שלה הקטנה כבר מזמן לא תמימה והיא יודעת טוב מאוד מזה קרמבו תמים ומזה קרמבו לא תמים. ולא, כבר לא צריך ללמד אותה שום דבר.. (הגרוע מכל כבר קרה). אז.. הייתה בי קרימינליות מסויימת הייתי אומרת.כי היה בי סוג של מודעות, של הבנה של מה שנורמלי, מה שמותר לעומת מה שלא. ובכל זאת... עשיתי את מה שאסור... אז, כמחזיקת תעודת יושר מהמשטרה(אמיתי!!) רק לכן אני מגלה איזה עבר פלילי עשיר יש לי..

סמויה יקרה זכרון כואב תמימות של ילדה שכל כך קל לפתה וזו לא את... זו כל אחת מאיתנו... את לא הקרמינלית... את לא עשית דברים אסורים... את... זו שנפלה קורבן ... למי שידע את מי לפתות... הוא הקרמינל...הפושע... הורידי מעצמך את האשמה... איתך מחבקת אידה

על ההבנה, (חשבתי שתכעסי עליי שאני כותבת כאילה דברים.) מחבקת בחזרה.. סמויה

סמויה- את ענקית!!!!!!! גם בי הייתה קרימניליות רצינית.. גם אני הבנתי מה רע...לא יודעת אם ידעתי מה טוב כי אני לא בטוחה שהרבה טוב היה, אבל ידעתי מה לא טוב. ידעתי גם שזה קורה רק לי...את יודעת, הכוונה היא שהסתכלתי על הילדות בגן וידעתי היטב, ידעתי שהן לא עוברות את מה שאני עוברת. י יום אחד צרוב לי מאוד בזכרון בגן, ואני יודעת שלעולם לא אשכח את היום הזה ואת הידיעה הכ"כ מוחלטת שנפלה עלי. אני גם יודעת שהסתרתי שכבר לא ביקשו ממני, מניחה שזה שילוב של כמה דברים ביחד, לא היה אף אחד שבעצם ידרבן לספר ממקום טוב ומבין ומכיל ומחבק..וגם היה לי נורא קשה המחשבה שישאלו ויחקרו מה אגיד ובלה בלה בלה. אז אני נהגתי גם לעשות מניפולציות הייכן הייתי..מדברת איתך על גיל שש!!!!!! היום מזכירה לעצמי לא לכעוס ולהלקאות את עצמי על שלא רק שלא ספרתי, אלא גם נתתי יד לפשע, זה מעבר ליכולת שלי לתאר ולהסביר את מה שעבר לילדה הקטנה בראש.... בואי נפתח דיון רגע על טיפול, טוב? תספרי לי על הטיפולים שהיית בהם? האם היית אצל הרבה מטפלים בטיפולים ארוכי טווח? איך סמכת? האם סמכת? מה היה שם? האם היה שם משהו עוטף ומחבק באמת? בבקשה אני צריכה לשמוע משהו מבחוץ... האם סיימת את הטיפול? איך סיימת אותו? האם את בקשר עוד עם המטפלת? האם זה היה טיפול פרטי..? מקווה שלא הצפתי אותך עם השאלות.. שלך, ציפור

לא יודעת מה עבר עליי השבת.. הגוף שלי כאן אבל הנפש נודדת לשם.. למקומות שמזמן הדחקתי. ונזכרת בעוד ועוד ועוד דברים כמו בור בלי תחתית אז עשיתי פסק זמן- ש.ב עם הילד-ים של שיעורים, מקלחות, האכלה, השכבה וכל זה.. אני נושכת את השפתיים ומתאפקת. לא רוצה שזה יבוא על-חשבון הילדים. (וחץ מזה לנו הנשים יש כישרון לעשות כמה דברים יחד.) אז לאמא יש זמן גם לחטט בנפש ובמקביל גם לעשות את עבודות הבית,לטפל בילדים ו..גם חיבוקים ונישוקים.. וכל זה במקביל ל..העיקר שלא מרגישים... אני מצטערת על הט' שיהיה לכן המשך ערב נעים.. אידה היקרה, שחפונת, ציפור תודה שהייתן לידי בשיתוף הזה סמויה

רציתי להגיב לך בנפרד.. על הדברים העמוקים שאמרת שגם את הרגשת קרימינלית בגיל שש. זה מצחיק .. קרימינלית?? איכשהוא אני רואה את עצמי קרימנלית ואותך לא ולא משנה מה עשית בגיל שש. אבל קשה לי להשליך את התובנה הזאת על עצמי. זה משהו שצרוב עמוק בחוויה.. טיפול פסיכולוגי?? הייתי בסוג של..משהו פסיכולוגי אבל לא. מעולם לא הייתי בטיפול. אחריי צבא נסיתי פעם מישהי ועזבתי מהר מאוד.. לא הייתה כימיה. לא אהבתי את הטיפול. המשכתי הלאה.. אבל בשלב מסויים של החיים זה חיכה לי ו..הנה אני פה. ו..לא הצפת אותי בשאלות זה בסדר, מקווה שעזרתי לך להבין יותר ((((((((((((((((((ציפורי))))))))))))))))))))))) סמויה

כרגע לא מוצאת הרבה מילים להגיב... רק מבקשת ממך לא לשפוט את עצמך!!! בסה"כ הילדה הקטנה רצתה קרמבו!... והשכנה שלך מלמטה היא בסה"כ אישה כואבת עם עבר טראומטי גם היא הייתה ילדה שהתעללו בה...

כן, מאוד ייתכן שאותה שכנה עברה התעללות שהיא הייתה ילדה. בחוויה שלי אני זוכרת שהרגשתי כילדה שהיא אוהבת אותי לא נראה לי שהיא רצתה להזיק לי. זה מה שהיא ידעה לעשות הכוונה שלה הייתה לפנק אותי מתוך מה שהיא יודעת לעשות עוררתי בה רגשות גם בס' שלה! הוא אהב אותי. הוא מעולם לא הזיק לי למרות שהוא היה יכול בקלות. אני זוכרת שהייתה לה בת יפהפייה שלא בחזקתה שהייתה באה לבקר אותה שמה איך היא הייתה אוהבת אותי גם. אני לא אשכח לעולם איך פעם היא עזרה לי שאמא.. היא הלכה לדבר איתה עד היום אני לא שוכחת את השם שלה. אבל לכי תדעי לאן היו מתגלגלים הדברים? ובכן היה לי מזל שאחרי תקופה (אולי שנה?) הם עזבו את השכונה. יכול להיות שעם הזמן היה נגרם נזק בכ"ז מדובר ב.. זה לא בדיוק השפעה רצויה. אפילו מסוכנת. מזל.

ולמה?! כי איזה דפקט מגיע לנחם את האבלים הוא היה אמור להגיע ב-3 והתכוונתי להגיע אליהם בערב אחרי שהוא ילך והיום בבוקר הוא פתאום התקשר ואמר שיגיע ב-6 ומרגישה רע עם זה כי רציתי להיות שם אבל מצד שני לא מוכנה למצוא את עצמי תחת מבטים צולבים מבטים שבוחנים אותי מראש עד כף רגל ובחזרה כאילו אני איזה חפץ נחשק שבוחנים אותו היטב לפני שמבצעים את הרכישה שונאת את ההרגשה הזו שונאת שלא יכולה להגיע לשם בגלל שההוא יהיה שם מרגישה ממש רע עם זה!!!!!!

ואת הרצון לברוח ממבטים "לא סימפטיים" את מרגישה שזה "קורע לך את הבשר" את רק רוצה להיעלם. יש לך אומץ לתקוע בו בחזרה מבט נוקב וחודר ישר לעיניים? כדי שיקפל את זנבו בחזרה ויילך? או פשוט להתעלם מהמבטים החומדים שלו ושימשיך לחלום בהקיץ.. אני מבינה אותך, זה לא קל.. אבל אל תמנעי מעצמך ללכת לבית ההורים בגללו. שימי עלייך מראש שריון ותתייחסי אליו כאל- אויר. ((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))) קבלי קצת ביטחון ממני.. סמויה

לא הלכתי למרות שהוא נשאר שם רק שעה כבר לא היה לי כוח ללכת

סתם.. קמתי לשבת מקסימה שמש בחוץ ציפורים מצייצות הכלב שרוע לו בגינה בתנוחת "סמרטוט- מבסוט -מהחיים" קפה של בוקר שוקו לילדים עוגיות ומעדנים.. לפתע סמויה נזכרת בזמנים קצת אחרים. ימים של אפילה. שני ילדים לבד בדירה אח ואחות על עצמם שומרים. אין בעיה אוכל יש בשפע במקרר, על השולחן אבל הם לא אוכלים! רזים כל הזמן עד העצמות כמו איזה שני שלדים מפחדים שאם יאכלו יותר מידי שאם יגמרו את המעדנים מה יקרה? לנסות את זה לא כדאי! אז הם ככה מהצד כל פעם מזנבים שלא ישימו לב שמישהו בכלל נגע בדברים. אמא חוזרת מהעבודה מניין תיפתח הרעה? ואז היא אומרת: "מה זה, למה אתם לא אוכלים?!" "סתם אני קונה והכל נזרק" והיא באמת מתכוונת לזה! אין בעיה עם אוכל..תמיד יש. אבל הצרה היא, שהילדים כבר מפחדים מכל דבר וכבר אין להם מושג מה אסור ומה מותר..

נכנסתי, קראתי עד הסוף ויצאתי מהאתר.. לא חשבתי להגיב.. אבל פתאום נזכרתי..כמה זה מוכר. גדלתי אצל דודה שלי ולא אכלתי..אמנם סבלתי מהפרעות אכילה קשות עוד מגיל חמש..שסתמתי את פי שהרי האוכל העיר את השדים שבתוכי, הרגשתי שעדיף שלא יכנס אלי דבר, כל עוד אני יכולה לשלוט בזה, לא אתן לדבר להכנס אלי..לדברים שבשליטתי לפחות. ואני זוכרת שגם שרציתי לאכול..פחדתי נורא, הרגשתי שאסור לי..הרי הבית לא שלי..תמיד הרגשתי ככה, בעיקר בתור ילדה קטנה, אני זוכרת שנורא היה לי קשה..מעבר לתחושה של הרעב שלפעמים תקף אותי..התחושה של להרגיש שאסור לי הייתה עוד יותר קשה, שלא מגיע לי, שזה לא שלי..שבעצם- מה כן שלי? ותארי לך שברגעים של הרעב רק רציתי תפוח, לא אוכל אוכל..וגם זה היה קשה לי, לא ייכלתי...אפילו לקחת תפוח. אוף הילדות הזו הורגת הילדה הקטנה שנצמדה עם הראש לריצפה מבלי שבכלל הבינה מה עשתה, אותה תחושה ליוותה אותי כל החיים. מסכנה הילדה הקטנה הזו..כואב לי על התחושות שהיא הרגישה, כואב לי על הפחד והלבד והבושה וחוסר ההבנה..והרצון לחיבוק אבל הידיים שלא הגיעו אף פעם.. אוף

אני כ"כ מזדהה עם התחושות שלך: "הילדה הקטנה שנצמדה עם הראש לריצפה מבלי שבכלל הבינה מה עשתה, אותה תחושה ליוותה אותי כל החיים. מסכנה הילדה הקטנה הזו..כואב לי על התחושות שהיא הרגישה, כואב לי על הפחד והלבד והבושה וחוסר ההבנה..והרצון לחיבוק אבל הידיים שלא הגיעו אף פעם" כ"כ מוכר ולא הוגן- הידיים שלא הגיעו אף פעם. שולחת לך חיבוק מתקן((((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))) מקווה שהוא ייקל על התחושות הנוראיות. מחבקת שוב- סמויה

מאוד מזדהה ומתחברת לשורות האחרונות שכתבת "אבל הצרה היא, שהילדים כבר מפחדים מכל דבר וכבר אין להם מושג מה אסור ומה מותר.." גם אצלי בבית זה היה אותו דבר לא משנה מה אני אעשה תמיד יסתבר שמשהו עשיתי לא בסדר מצטארת שאלו הם הזיכרונות שמתגנבים לתוך הבוקר המקסים של השבת וגאה בך שבנית לעצמך מציאות אחרת!!... לא קל לפרוץ את מעגל האימה ואת עשית זאת ובגדול! היום המשפחה שבנית לעצמך והילדים המקסימים שלך שגדלים עם אמא נפלאה, אוהבת ותומכת זה התיקון שלך לילדות האפלה שחווית.... איתך שחף

כן..גם אני מצטערת בשבילך על הזכרונות הקשים שכל מה שלא היית עושה אז זה לא היה בסדר. כל כך פוגע בביטחון העצמי.. בתחושת הערך העצמי וממש לא הוגן! ((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))) אהובה! היום אני כאן אבל אני גם הרבה שם נודדת לשם כך סתם בלי סיבה כחולמת בהקיץ ועד במודעות! ועכשיו עולה לי עוד זיכרון.. אבל נראה לי שהוא ט' מידיי אני מחפשת מילים לעדן אותו "לייפות" ולשפץ אותו.. אולי בכלל לא כדאי לשתף את זה אני מהססת.. אממ.. אני אקח נשימה ואני אספר את זה שזה לא יישמע כמו התפרצות ואז באמת זה יהיה ט'.. תודה שאת איתי, שחפונת חיבוקי גדולי...

ילדים שמפחדים מכל דבר כמה נכון ילדים שסובלים ממה שלמבוגרים הלך לאיבוד ואין להם מושג מה מותר ומה אסור -גבולות אמת-אינם יודעים מהיכן תיפתח הרעה הילדה הזות לא פחדה לאכול -היא פחדה שאם לא תאכל תאבד את השפיות -למרות הכל היתה רזה ולמרות הכל-תמיד היתה על המשמר -לה היו גבולות - להם לא היו גבולות ותודה לאל יקירתי-שהצלחת פי אלף מאימך ואת מגדלת משפחה לתפארת במו ידייך נותר לך רק להנות ממנה שולחת המון חיבוקים ושבוע טוב

הגבתי לך גם למטה יותרררר

מליון חיבוקים ואלף נשיקות ממני- אלייך.. ורציתי לומר לך ש-"ותודה לאל יקירתי-שהצלחת פי אלף מאימך ואת מגדלת משפחה לתפארת במו ידייך" הייתי נזהרת באמירה כזאת שכן אמא זו אמא זו לא איזה חברה שאני מתחרה איתה והיא עברה לא מעט בחיים לכן כבודה במקומה מונח. אני יכולה לכעוס עליה ועוד מלא דברים. אבל אני תמיד יכבד אותה כי זו אמא שלי, האישה שילדה אותי שהייתה בעצמה ילדה וסמויה לא הייתה קלה כבר מההריון (הלא רצוי בכלל ומיחסי כפיה לא מלאים!), עשתה לה את המוות וסבל ודימומים ומה לא..ובסוף נולדה בחודש 7 בלידה קשה ומסכנת חיים לאם. פג- אבל לפחות פג גדול יחסית שמסוגל לשרוד את הלידה הקשה. מקווה שאת מבינה קצת יותר.. סמויה

"..it's kinda funny it's kinda sad the dreams in which I'm dying are the best I've ever had"

מילים כואבות וחודרות עד העצמות מצטארת שכך את מרגישה תרצי לשתף קצת יותר? אנחנו כאן בשבילך שחף

המון כאב בכמה מילים ספורות רוצה לשתף ? לספר עוד משהו על עצמך? את מוזמנת,,,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק -כמובן אם לא מפריע

מוזמנת להיות חלק לשתף...לספר להיות פחות לבד עם הכאב הכבד כאן בשבילך אידה

בדיוק חודש עבר, לפני ארבעה שבועות צרחתי צרחה מחרישת אוזניים והשקט...השקט הזה שמלווה אותי, הדממה הזו בדיוק לפני ארבעה שבועות זעקתי שמישהו ישמע הרגשתי את העור יוצא ממקומו את הנשמה מתהלכת ומחפשת מקום לברוח, מאיימת לא לשוב יותר שכבר התרסקה לגמריי. היא לא הצליחה להתנתק ברגעים שהמוות היה מעלי, היא לא הצליחה. הרגישה את כובד הכאב. והיום..אני רוצה לחזור לבה"ח..כי אין לי דרך אחרת אבל מה אגיד להם? האם הם זוכרים את אותה ילדה-אישה שהגיעה אליהם פצועה וכמעט ללא נשמה? מה אגיד לאותן אחיות שהסתכלו עלי במבט כואב ומבולבל, שרוצה להרגיע אך נבהל בעצמו.. מה אגיד להן? שכבר חודש אין לי חיים? אבל הרי אין לי חיים מיום היוולדי..רק שחודש האמונה והתקווה בורחות לי, והן היו מקור הכוח.. שכבר חודש בא לי להגיד דיי.... לאן לאן לאן הולכים עכשיו? החשכה הזו מפחידה אותי........ מחזירה את אותה אימה שאחריי..אותה אימה שלא ידעתי הייכן לשים את עצמי ומה לעשות עם עצמי... מחבקת את עצמי בשקט..אך זה לא מספיק

שיהיה פחות חשוך..

לא יכולתי שלא להגיב לך ציפור. כ"כ מכירה את ההרגשה. אני כבר מעל לשנה במוות קליני נפשי. תקחי בבקשה כל עזרה שאת רק יכולה להציל את עצמך. מגיע לך להנצל.אפשר. אתך עוטפת...

סמויה יקרה, תודה על החיבוק המואר. ומיתר היקרה- תודה על המילים, תודה לך...על העטיפה, תודה שהגבת גם שהחלטת שלא. תודה לשתיכן תודה אמיתית וכנה ציפור

מבינה שכואב, כואב כל כך! ואת נואשת לעזרה, לתמיכה ומצד שני מפחדת לפנות לעזרה מתקשה לסמוך... תאפשרי לעצמך לקבל את מה שאת זקוקה לו! קשה מדי לשאת את הכאב לבד!... שולחת חיבוק עוטף ומגן ומאחלת לך ימים שקטים יותר שחף

תודה לך יקרה על המילים העוטפות ברגעים קשים שלך.. תודה לך על המחשבה עלי. גם אני מקווה לימים שקטים יותר.. עם פחות ריקנויות ונפילות כאלו. מקווה שיש לך שם מישהו המחזיק ידייך באבל בו את נמצאת, ובכלל..שיש אדם הנמצא ליידך ומחבק שאת צריכה. שלך, ציפור.

לא מצאתי מילים משלי כדי לעודד אותך קבלי בבקשה את מילות השיר הזה כדרך לעידוד לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית. מבראשית את עולמך בבוקר תמיד לברוא: האדמה, העשב וכל המאורות ואז מן העפר, בצלם אנשים לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית. שבוע טוב ומבורך

אני יודעת שקשה לך להכנס עכשיו רק רציתי לומר לך שאת מאוד חסרה !!! הפורום מת בלעדייך שולחת חיבוק

לא מרגיש לי שהפורום מת אתן כותבות אני מניחה ששבוע הבא אהיה כאן יותר השבוע אני פשוט לא הייתי בבית חוץ מהלילות שאר הזמן הפנוי הייתי אצל ההורים שזה היה גם הבית של סבתא והיום ישנתי כל היום - עד לפני שעה ועוד מעט שוב יוצאת להורים שבת שלום שחף

טוב לשמוע שאת לא לבד בימים של אבל... של פרידה כואבת... יש ביחד ותמיכה שלא תדעו צער שבת שלום אידה

סתם..לקחת את ההודעה הזאת למקומות.. (זה בצחוק..לא להיעלב) חטולית- פורום "מת"?? מת?? חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח מה, השירים של פינק פלויד לא לך עושים חשק לקולולו?? איך זה יכוליות? ואני חשבתי ש.. שזה יקפיץ אותך באויר.. יאללה בלאגן תנו בכפיים.. לצלילי הפינק-פלויד.. נו..למה אתם לא רוקדים?

ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח-חח--ח-ח עשית עבודה טובה הצחק אותי מאוד יש לך את זה וברור שלא נעלבתי פשוט כששחף לא כאן נראה כאלו כולם מתרחקים וצריך ממש בכוח ,,,,,,,,,,,, למען האמת יקירתי גם בלעדייך -שום דבר כאן לא אותו הדבר ועכשיו אני מוכנה לרקוד לכבודך וגם לתת בכפיים את עשר ח-ח-ח-ח-ח-ח שיהיה לך שבוע נפלא את מקסימה

http://img521.imageshack.us/img521/8673/2cy9iz5.gif תן לי כח -אריאל זילבר הו תן לי כח הו תן לשכוח מה מקבל אדם מה יש לו בעולם כשכל חייו הנם רגע שנעלם כי בן אדם שקם למי הוא עמל מה כבר קיבל חינם מה יקבל הו תן לי כח הו תן לשכוח אז מה אם אני זוכה אז מה אם אני בוכה כי מה שעתיד עבר מה מחכה לי כבר שבת שלום לכולם

עם הרבה אור ושמחה..

שבת שלום שקט נפשי שלווה וברכה לכל אחת ואחד מחר ל"ג בעומר.... מה אתן זורקות למדורה וממשיכות בדרך חדשה... ללא אותו הדבר שנשרףףףףףףףף ונעלם? ברגע שגילית איזו מכפות הרגלים היא הכף הימנית , כבר אין לך הרבה התלבטויות בקשר למי מהן היא הכף השמאלית . ואז נותרת הבעיה - באיזו מהן להתחיל לצעוד ... א.א. מילן מתוך פו הדוב שבת שלום אידה

אפשר לזרוק למדורה את עצמי??? שלא אצטרך להסתבך עוד עם הרגליים?....

ששירתה אותי בנאמנות שנים אני לא צריכה אותה יותר התחלתי להסתכל לחיים בעיניים עם אומץ ופתאום דברים(שלא יכולתי לדבר עליהם אפילו) לובשים צורה במחשבה שלי ואני יכולה לדבר עליהם כאן לעדן אותם, לסנן אותם ולמצוא להם מילים. להתראות בועה.. (אני לא שורפת אותך במדורה) אלא מעיפה אותך חזרה לשמיים.. להתראות בגלגול הבא סמויה

די די די די די פשוט די כבר

שומעת אותך לא מבינה רוצה לשתףףףף

קרועה בין שנח קולות הקול האופטימי והקול המיואש שרוצה לוותר...מצד אחד יש תחושה שאיכשהו יהיה בסדר אבל הכל כל כך מסובך וקשה ויש צד נוסף שממש ממש רוצה להגיד די ולהרים ידיים...מרגישה קרועה לשניים דמעה

נחמה- רחל שפירא ".... מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב שואל עדיין שואל מאין כן, מאין כוחות לשאוב..." דמעה

זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה לפעמים אני לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה.

שגיליתי על אבא שלי מה שהיה אני זוכרת שפתחתי את הסטריאו בעוצמה חזקה,שמתי את הדיסק של פינק פלויד וחרטתי על הפנים שלי עם הציפורנים עד זוב דם מרוב שלא יכולתי לבטא במילים את עוצמת ההלם והכאב אני גם מאוד אוהבת את המוסיקה שלהם ויש לי באם פי 3 שמחובר אליי את הדיסקים שלהם החומה והאוסף יש במוסיקה שלהם המון עוצמה והשיר שנתת לנו את הקישור אליו סמויה הוא האהובים עלי ביותר תודה

גלגלושייייי אייך את היום ? יש איזה שיפור ? מקווה שכן חיבוקי

היתה לי הצפה התחברתי לגל התחברתי לרגש שהיה מנותק יצאתי החוצה לכביש אחרי חציתי באדומים לא שמתי לב שתוך כדי גם שרטתי את עצמי הגעתי למערך חנוקה מדמעות ושם דיברה איתי העוסית ונרגעתי היה לנו אומנות וזה גם עזר לי להרגע שלשום נתתי לבכי לצאת החוצה שכבר הרבה זמן הוא היה עצור שם

אני אבודה בתוך עצמי הפסיכאטרית חושבת שאני משתנה לשנה לשנה ובכלל לדעתה עברתי שינוי לטובה בתקופות האחרונות הפסיכולוגית חושבת שבהחלט אני מתשנה משנה לשנה אבל כל שנה נראית גרועה יותר מהקודמת בעבר ברחתי למחלקה סגורה כדי לברוח מעצמי כדי שירסנו אותי פיזית נפשית כדי לא להיות אני היום אין לי לאן לברוח יותר אני מתגעגעת לסמים אני בחובות כספיים מטורפים מה שעושה לי לחשוב להבין שאולי בכל זאת זנות היא פיתרון אני רוצה למות כל כך למות ואני לא מבינה למה אני מחכה אני לא מאמינה שדברים ישתנו לטובה אני לא רוצה לקום לעוד בוקר שנראה כמו כל יום ויום בשנים האחרונות אני כבר לא יודעת מה עדיף להתעורר מבועתת בתוך הארון רועדות מפחד או להתעורר בכלום שיש בי עכשיו אני מקרה הצלחה למדתי לחיות עם כל השריטות שלי במקום להחלים מהם למדתי לחיות איתם אני עייפה אני רק רוצה להזריק מנה אחת לגן עדן...

אין לי הרבה מילים לזה.. אפשר..רק לתת לך פרח קטן שקטפתי בדרך? סמויה

ילדונת יקירתי פסיכיאטרים ופסיכולוגים ,,,,,,,,,,,,,,,המלחמה הבלתי פוסקת בינהם ובין ההשקפות שלהם נראות בדיוק כך , מה שצד אחד טוען השני בא וסותר אותו , השאלה -אייך את באמת מרגישה -אם יש שיפור או הדרדרות במצב -לדעתי זה משקף יותר את המצב האמיתי , כואב לשמוע שבגלל חובות את לוקחת בחשבון לחזור לזנות רק כדי לשלם אותם ,אין דרך אחרת ?יש לך לבטים מאוד קשים -מבינה אותך ומה עם לנצל כישורים אחרים שיש לך ?הלוואי שתחזיקי מעמד ולא תזריקי שום דבר -גם אם זה מרגיש לך גן עדן-האמת שזה גהינום גהינום שמשעבד אותך - שלוקח ממך כל חלקה טובה של שפיות -של חיות ,,,,,,,,את לא רואה את החיים ממטר וזה כואב חיבוק-חטולית

שלום לך ילדונת, אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות אם תרשי לי, האם יש מסגרת בה את מרגישה שאת מוכלת ועטופה? אני מרגישה ממך שהרבה מתחולל ומתוך ההרבה הזה את מחפשת את הבריחה, ויש כל מיני בריחות..כל אחת והכאבים שלה..בכל בריחה כזו אנו מאבדות כ"כ הרבה מעצמנו. האם שמעת על ארגון סלעית? האם אוכל לעניין אותך במשהו שיכול להיות לך ליותר מכתף תומכת, אולי אפילו חיבוק מכיל ובטוח, מחמם ופחות רוצה לברוח.. האם תרצי? אם תרצי יותר פרטים אולי נוכל לדבר בפרטי בדרך כלשהי כדי לא לחשוף פרטים כאן. מייל או כל דבר אחר את מוזמנת להציע..אם תרצי כמובן, אולי רק אפילו לשמוע כדי לקבל עוד אינדיקציה. בינתיים שולחת לך חיבוק, ציפור.

אני חוזרת לגמילה ביקשתי לחזור ולא ידתי אם יעיפו אותי מחדש לרשימת ההמתנה או יקבלו אותי קיבלו אותי אבל במקום לשמוח או להרגיש משהו... אני רק רוצה לדפוק לעצמי כדור בראש ויופי אני אחזור לשם ובעוד חודש אין לי אפילו דירה לחזור אליה כל פעם הקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים אין ליכוח למציאות הזאת לחיים האלה אני לא רוצה כלום באמת כלום רק למות אני יודעת שאם אני אנסה להתאבד אני רק יהרוס לי את האפשרות לחזור עכשיו לשם אבל אין לי כוח וכדי שמישהו ישמע אני צריכה כל פעם להקצין אותי יותר אני רוצה למות אני רוצה למות אני רוצה למות אני רוצה למות

לאט לאט, אל תחשבי בעוד חודש.. תחשבי על עכשיו הנה, התקבלת לגמילה זה הישג ומשם, כל הישג קטן יוביל אותך לאחר אל תתייאשי אל תותרי את לא צריכה להקצין- שומעים אותך היטב ומה שאת לא יודעת ששומעים זה- שאת (לא!) רוצה למות את דווקא כן רוצה לחיות! את פשוט לא יודעת איך להתחיל ומאיפה? אז קודם כל גמילה ובעוד חודש- זה המון זמן.. מקווה בשביך שהכל יסתדר.. סמויה

שמחה שאת חוזרת ביום ראשון לגמילה יודעת שיהיה לך קשה אולי גם בגלל שאת יודעת שיהיה קשה את מרגישה שבא לך למות יש לך אפשרות לברר במרכז הגמילה אם יש אופציות בשבילך לתום התקופה או שהם בכלל לא קשורים לענין ? ומה עם חזרה הביתה ? יש אופציה כזו ? שולחת חיבוק

18 ימי ניקיון ונפלתי :(

18 יום זה המון!!! זה הישג עצום! מותר ליפול... זה לא סוף העולם.... כי אחרי כל נפילה אפשר לקום ולהמשיך הלאה!... חשוב רק לא לשכוח את זה! בעיניי, את לוחמת, ואת נלחמת בגבורה!!! על עצמך, על החיים שלך! יודעת כמה קשה לך.... ומעריכה אותך על המאמצים שאת עושה לאורך כל החיים שלך... אוהבת אותך המון (באמת!) מחבקת בחום ואיתך בכל לבי אם אני יכולה לעזור במשהו רק תגידי.... את יודעת איפה למצוא אותי.... שחף

http://www.youtube.com/watch?v=JNsP-oRvQa0 חופשי ומאושר- אילנית "תן את השמים והשמש החמה תן לראות אותה מהנשמה תן לנפש שתבער תן להיות חופשי ומאושר שיר לנו שיר ושלח לנו אור תן יום בהיר וערב טהור צחק בנפשי לבן ומוהר בוא חופשי ולך מאושר יש ימים יפים שהדרכים בהם גדולות יש דברים טובים גם בלילות וכל מה שעוד נותר רק להיות חופשי ומאושר שיר לנו שיר ושלח לנו אור תן יום בהיר וערב טהור צחק בנפשי לבן ומואר בוא חופשי ולך מאושר עוד תפילה אחת אנחנו נבקש ממך עוד תפילה אחת נריע לשמך זכור אותנו גם מחר תן להיות חופשי ומאושר שיר לנו שיר ושלח לנו אור תן יום בהיר וערב טהור צחק בנפשי לבן ומואר בוא חופשי ולך מאושר " אמן דמעה

בהחלט אמן לא שמעתי את השיר הזה כבר יובלות תודה שהבאת דמעונת שיהיה לך אחלה יום

אשר מור-יוסף הנו פקיד בדואר ואחד מתפקידיו זה לטפל בדואר עם כתובות לא חוקיות. באחד הימים הגיעה אליו לטיפול מעטפה אחת כזאת.המכתב הופנה בכתב יד רועד לאלוהים.ללא כל כתובת. הרב אשר ניסה לעזור כדרכו וחשב שעליו לפתוח את המכתב ולראות במה מדובר והוא קרא: "אלהים היקר אני אלמנה אסתריה אזולאי בת 83 גרה במושב יושיביה שזה על יד שדרות. אתמול בערב מישהו גנב לי את הארנק היו בו 200 שקל שזה תאמין לי כל הכסף שהיה לי באמת האחרון. עד שאני אקבל ביטוח לאומי בחודש הבא בעזרת השם. איך אני אגיד לך שבוע הבא מתחילים החגים בע"ה והזמנתי שתי חברות לארוחת חג ובלי הכסף אין לי מה לקנות אוכל ושתיה אין משפחה לפנות אליה ולא שכנים ואתה הוא התקווה שלי היחידה תעשה לי טובה ביחייאת אם אתה יכול בקשה תוכל לעזור לי בכבוד רב אסתריה אשר מהדואר נרגש לקרוא את הבקשה וניגש להראות את המכתב לכל יתר עובדי הדואר בסניף אשקלון וכולם ניגשו לארנקיהם למגבית, וחזרו עם כמה שקלים שנאספו לסכום של 196 שקל הכסף הונח במעטפה ונשלח לאשה. במשך שארית היום הסתובבו פקידי הדואר עם מחשבות של רוממות רוח על המצווה שנקרתה להם בדרכם, ומהעובדה שאסתריקה תוכל לקיים את ארוחת החג שלה עם חברותיה. החג הגיע ועבר. כמה ימים אחרי החג הגיע מכתב נוסף מופנה לאלוהים מאותה גברת קשישא ושוב כל עובדי הדואר נאספו סביבו ופתחו את המכתב וכך קראו: אלהים היקר שלום רב איך אני אוכל אי פעם להודות לך על עזרתך? נכ"ח (נשמת כל חי) תברך יה בזכות מתנת האהבה שלך הייתי מסוגלת להכין ארוחת חג נהדרת לחברות היה לנו יום נחמד וסיפרתי להם על מתנתך הנפלאה ודרך אגב היו חסרים שם איזה שם 4 שקלים אני חושבת שזה הנבלות האלה מהדואר פעם אחרת אל תישלח לי בדואר. בכבוד רב אסתר אזולאי (לשעבר בוחבוט) מוקדש לכולםםםםם-בהמון אהבה חטולית

גדול תודה טולי..צחקתי..

דווקא היום שחשבתי ששום דבר לא מצחיק אותי.. פתאום פתחתי את ההודעה שלך.. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח תודה שהצחקת אותי.. סמויה

סתם עייפה נפשית ורע לי וככ אין לי כוח כבר לכלום. ומרוב עייפות, אפילו לילדה אין לי כוח.. לא רוצה לאכול, שלא תאכל.. רק רוצה שהיא תרדם כבר שאוכל להתקלח ולישוןןןן.. **גיסתי בבית חולים ..(אישתו של*******) אני שומרת על הקטנה מחמישי שעבר.. שזה כולל הכל.. ממש "אמא\דודה במשרה מלאה" היום היה יום לא קל פיזית ובעיקר.. איך לא, נפשית.. העיניים כבדות הגוף, כבר לא מרגישה אותו ואתמול היה טיפול לא פשוט.. הרבה רעל יצא משם. ומחר שוב .. ואני רק רוצה לנוח.. עייפתי מהכל ועוד אומרים שיש לי כוח.. כן כן

ברור שקשה לך אני חושבת שהמעמד הזה של לשמור על הבת שלו, למרות שהיא אחיינית שלך..מאוד מאוד קשה. אני לא יודעת איך את איתו היום.. אם תרצי, אולי תספרי..אם רק זה מתאים לך ונוח לך.. וזה טוב להוציא מטיפול רעל, שישתחרר החוצה... ונפלא שאת הולכת לשיחות פעמיים בשבוע, לדעתי זה מושלם- שני ורביעי... איך מרגישים לך השיחות פעמים בשבוע? תמיד אני תוהה....מה באמת עדיף פעם אחת בשבוע, או פעמיים. כי יש יתרונות וחסרות לשני האופציות לדעתי.. שלך, ציפור נפשי

אנחנו לא מדברים כבר כמעט 5 ש'.. וטוב לי עם זה.. קשה לי לראות אותו אבל אני לומדת לאט לאט להתייחס אליו כאל אוויר...... גם זה קשה .. אבל...........

יקרה המעשה שאת עושה הוא כולו חוזק נפשי. זה קשה, זה מחליש, וזה גם חסד גדול, את עושה את המעשה שאת מאמינה שהוא הנכוןואת בטח גם חולה על הקטנה הזו...נכון??? - אז תני קצת קרדיט לבובה........ אוהבתך

מה איתך ? מה חדש ? יש לך כוח לעדכן,,,,,,,,,,

גמני אוהבתותך

האמת-שאני לא מבינה למה את כזו עייפה ורק רוצה לנוח באמת -תראי , את סה"כ דודה ומטפלת על כל המשתמע מכך לאחיינית שלך ,היום היה לך יום לא קל בכלל מכל הבחינות ,גם אתמול היה לך טיפול לא קל ,ומחר שוב,,,,,,,,,,הכל מחדש ,,,,,,,,,,, תגידי לי סופרוומן -מה עוד היה צריך להוסיף לך כדי שהכל יהיה פשוט מושלם ? אולי גם ,,,,,,,,,,,,,,,,,ואת לא מבינה למה את עייפה ורוצה לנוח ? וזה לא מראה לך כמה כוח באמת שיש לך ? אההה נזכרתי מה חסר לך עוד -לסחוב כמה בלוקים על הגב כדי להשלים את התמונה ,בובונת - נשמה -את סוחבת גם סוחבת עול על עצמך שאינו שלך ועומס שאינו קשור אלייך מקווה שבזמן הזה את כבר יושנת -ליל מנוחה מתוקה

אני אוהבת טולי שלי

את לא מצליחה להרגיש.... בובה יקרה כל הכבוד לך על אימוץ הילדה בימים אלה... אני יודעת כמה היא חשובה וכמה את דואגת לה... אני מתארת לי כמה את משקיעה...אמא דודה וכ"ו... וזה דורש הרבה כוחות ...סבלנות...נתינה... ולך יש מה שלהרבה אין... ניקוי רעלים.... כל כך נכון... טיפול גופני כמו טיפול נפשי צריך לתת לרעלים להתנקז החוצה... אחרת... רעל יכול להיות קטלני... חזקי ואמצי!!!! גאה בך אידה

לא היה לי כוח לכלום אבל לא העברתי את זה לילדה.. כי היא לא אשמה. גם היא עוברת תקופה לא פשוטה.. אומנם בת שנתיים..אבל מבינה שאמא לא בבית וגם אמרתי לה שהיא בבית חולים.. סתם שאלה, נכון שאם היא לא רוצה לאכל לא צריך להתעקש איתה? מצד אחד, אני אומרת לעצמי שילד כשהוא רעב הוא יאכל.. אבל פתאום זה מביא לי את הצד של אמא שלי כשהיא דואגת שאני לא אוכלת.. פתאום הדאגה של אמא שלי מקבלת משמעות אחרת .. ערב טוב

תודה על התגובות.. אחרי שינה עמוקה היום.. עד לא מזמן הצלחתי לקום עם קצת כוחות מחודשים מה שגם גרם לנפילה אתמול זו הטרדה מינית שעברתי (שוב) ע"י בן של שכנים.. גבר בשנות ה 40 לחייו.. היום דיברתי על כך עם המטפלת, אבל לא רציתי להרחיב יותר מידיי.. בכל מקרה תודה על התגובות שחיממו ת'לב..

זה לא קל לשמור כל-כך הרבה ימים. באמת כל-הכבוד בובה זה מזה לא מובן מאליו למשל אני- יש לי בייביסיטר לכל מטרה, אני משלמת לה כך וכך לפי שעה.. נראה לך שמישהו במשפחה ייעשה את זה בשבילי? אז אני חושבת כמה את מקסימה ונהדרת שאת עוזרת ככה לגיסתך עם הילדים. באמת לא מובן מאליו. שולחת לך כוחות.. מבינה שאת כבר עייפה בשעה מסויימת של היום בהחלט מובן הילדה צריכה כבר לישון בשמונה, שמונה וחצי. אי אפשר כל היום עם כל האהבה שבעולם. אז ביי מתוקה, מקווה שיהיה לך יותר קל עם הקטנה.. קשה להיות "אמא"..

תודה מאמי על התגובה כן, לא קל גיסתי עוד בבית חולים לא ידוע מתי תשתחרר מקווה שבקרוב שולחת לך חיבוק יקירתי..

שונאת להרגיש חייבת ,שונאת לבקש ,שונאת להיות צריכה שונאת שונאת שונאת לעצום עיניים ולהרגיש שונאת לא לזכור מי הכאיב לי יותר שונאת לא לדעת שונאת את הלילה שמביא אותי להיות מותשת אוהבת את הגוזלים שלי מתפללת שאשמור עליהם שאעמוד זקופה וברורה בשבילם מחבקת אותם ולא מצליחה לחבק את עצמי כל כך דפוקה ועייפה מאוד אתמול היתה פקידת סעד בלעדיו והיה בסדר ביום שלישי הבא יש דיון ראשון גדול וחשוב מאוד איתו .אני מתה מתה מתה מפחד גם בלידיו הידיים רועדות לי אוףףף אלהים תעזור לי

רות היקרה, מילותייך תמיד נוגעות בי, מחלחלות על נימי גופי.. ואני מוצאת את עצמי תמיד רוצה לומר משהו יותר מסתם מילים, רוצה לומר משהו שאולי ירגיש כמו חיבוק חם ואמיתי שהמון המון רגעים רציתי בשביל עצמי. רות, אני נפעמת מהכוח העצום שלך למול הכל תוך כדי זה שאת מרגישה בודדה וצריכה להניע את העיניינים....ולדאוג לילדים ולהיות עבורם.. והלוואי והיית יכולה לחבק את עצמך, הלוואי שגם אני הייתי יכולה. את יודעת..בתור ילדה קטנה וקטנטנה תמיד חיבקתי את עצמי..לא משנה כמה שנאתי ותעבתי את גופי...עדיין הייתי עושה זאת..בדר"כ בלילה, הייתי יושבת ישיבה כזו עם רגלים מקופלות ומחבקת את עצמי ומלטפת לעצמי את הראש..ושם הייתי נשברת, הרבה יותר מבכי, דמעות חונקות כאלו שמחניקות את הנשמה וזועקות שמישהו ישמע.. כמה מדהים זה שאני כבר לא ילדה..לפחות בגיל, הכל היה כל כך גדול קשה ומפחיד מדי..היום יש מילים לתת..אם כי לא פעם אני גם נותרת חסרת מילים.. רות, אני מחבקת אותך חיבוק כזה אמיתי, אותו חיבוק שחיבקתי את עצמי ברגעי הבדידות וחוסר ההבנה של הלך החיים.. שלך ואיתך, ציפור נפשי

את עוברת ימים קשים ימים מתישים נפשית מותר לך לשנוא כל דבר שבא לך,,,,,,,,,,,,, הכי חשוב,,,,,,,,,,,,,,,שאת אוהבת את הגוזלים שלך , וכל מה שתעשי ותילחמי עליו זה בשבילם , אני בטוחה שתצליחי לשמור עליהם , אין סיבה שלא ,,,,,,,קשה לך לחבקת את עצמך ? אפשר אולי לשלוח לך חיבוק עדין ? למה מרגיש לך שאת דפוקה ? העייפות הרבה ? המתח , הלחץ , זה נורמלי -אולי אם תחבקי את הילדים תקבלי עוד כוח נפשי כדי להמשיך להתמודד עם מה שיבוא , ועד שבוע הבא -יש עדיין שבוע שלם לפנייך כדי להתחזק , כדי להכין את עצמך נפשית ומוראלית לדיון הבא ,מה יעזור לך אם תהי בחרדות כבר מעכשיו עד שבוע הבא ? תחשבי גם אייך החרדות שלך משפיעות על הגוזלים שלך ,אייך אמרת -לזקוף עצמך בשבילם ולהיות ברורה גם בשבילם -תנסי לראות אותם כל הזמן מול העיניים ולא את מה שזה גורם לך להרגיש , אולי יכול לעזור ? מבינה את הפחדים שלך ממנו -אל תשכחי שאסור לו עכשיו להתקרב אליכם ,או אלייך במיוחד תשדלי להעזר בכל מי שרק יוכל לתמוך בך ולא להשאיר אותך לבד ליל מנוחה יקירתי

כמה טוב לשמוע שאת אוהבת... אוהבת את הגוזלים שהם האור הם התקווה כמה חשוב שתוכלי לאהוב את עצמך לקבל את עצמך... לקבל את עצמך כמו שאת לקבל שקשה לבד ועכשיו צריך עזרה... וזה בסדר זה עדיין לא מוריד ולא פוגע... אני שמחה שעבר טוב המפגש עם הפקידת סעד! ומבינה מאוד את הפחד והחששות שלך... ועם זה תסמכי על עצמך! תזכירי לעצמך..מי את...מה הכוחות שלך... היכולות שלך... מה אנשים רואים כלפי חוץ... אישה חזקה, אמיצה , אצילית מלאה בכחות למען האור ...התקווה הגוזלים למענך!! איתך מחזקת בחבוק- אם אפשר כמובן אידה

יום טוב ונפלא לכולן-ם מלא ארגיות חיוביות אל תשכחו לעשות משהו טוב למען עצמכן היום!!! הסיכון הגדול ביותר בחיים הוא לא לקחת סיכון. אידה

יום נפלא גם לך אידה היום כבר עשיתי משו טוב למעני ישנתי עד מאוחרררר והיום עוד לפני,,,,,,,

צהרה טבה לכם טוב אין לי הרבה מה לאמר רק להראות שקיימת. יומטוב

יהיה זכרה ברוך http://www.netonews.co.il/var/2211/38393-%D7%A0%D7%A8%20%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%94%20-%20%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%94.jpg ;(

http://images.photolight.co.il/photo/2007-09-18/108177.jpg יהי זכרה ברוך! מחבקת בשקט.. בלי מילים... ((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))))))) סמויה

שחף מצטערת לשמוע ומשתתפת בצערך. יודעת איך זה מרגיש כשמאבדים מישהו קרוב.. איתך יקירתי..

ברוך דיין האמת שלא תדעו מצער עוד http://www.habore.co.il/big_pic.asp?prod=73 איתך

שחף יקרה ! מצטערת לשמוע.. על ידך בשקט ומחזיקה יד..

מצטערת לשמוע מחזקת אותך משתתפת בצערך איתך אידה כשתוכלי ותרצי..... ספרי לנו אליה ספרי מהי עבורך אך את מרגישה אידה

אני כל כך מצטערת לשמוע שולחת לך חיבוק גדול גדול ומנחם תשמרי על עצמך אוהבת דמעה

אין לי כרגע מילים מעבר לכך יום טוב לכן שחף

רןצה שתדעי שאני כאן בשבילך את יודעת איפה למצוא אותי מחבקת דמעה

אני קראתי אותך ולא ידעתי מה להגיד כי חשבתי אני הייתי רוצה שיגידו ואני חושבת שכל דבר היה רק מכאיב יותר, משום שאף מילה לא תוכל לעטוף באמת..ויש מילים שיראו כלא באמת מבינות..ורק שטחיות. אבל אולי תתני לעצמך להיות..לא רק חזקה, אלא ל ה י ו ת לתת לעצמך מקום לכאב, לעצב, לחוסר האונים שיש במוות של אדם קרוב תני לעצמך... חיבוק ציפור נפשי

מצאת מילים כל כך נוגעות! תודה

שחף יקרה, שולחת לך חיבוק ניחומים שלך - ליז

לוקחת את החיבוק איתי לדרך....

אמנם לא הכי פה אבל עדיין תמיד כאן בשבילך במייל

Shine On You Crazy Diamond- Pink Floyd בכל אחת ואחת כאן מבלי שהיא תהיה מודעת לכך זורח אור המנצנץ בגוון המיוחד רק לה וכך, במקום רחוק האורות נפגשים וביחד מאירים אפילה כבויה בעולמות נסתרים.. http://www.youtube.com/watch?v=tkUR0xe6Pmc&feature=related

אהבתי. תודה על מה שכתבת.. יום מאיר לך יקירתי..

קליפ מאוד יפה כבד -כמו שמתאים בדיוק לפינק פלויד תודה שהבאת-אהבתי

אהבתי תודה סמויה אידה

וכלכך מרגש תודה - סמויה

אף אחת לא תאהב את זה.. אבל בכ"ז הבאת את זה כי זה חלק ממני. ו..לא הבאתי את זה במקרה.. פינק פלויד הוא האהבה שלי מגיל 14 הייתי מעריצה שרופה יודעת בע"פ את כל השירים ה"כבדים" עד היום- פינק פלויד "מדברים אותי" הכי טוב.. מדהים, איזה מוסיקה עמוקה, עם תכנים כ"כ לא פשוטים האנשים הצעירים האלה (שהיו פעם) הצליחו ליצור. איך? מאיפה הם לקחו את זה? כאילו מאיזה כוכב.. מוסיקה- שאין מילים לתאר כמה שהיא ישנה תמיד היא נשמעת חדשנית לא ישכחו לעולם את הלהקה הזום שמחה שאהבתן..והתחברתן.. סמויה

להקת הפינק פלויד היתה הצלחה מסחררת אני חושבת שבזמן שלהם דווקא המוסיקה הכבדה שלהם היתה זו שהסעירה את הנוער ובכלל את כל מי שאהב סוג כזה של מוסיקה , ומה שנכון נכון -הם הקדימו את זמנם ביצירות שלהם ,אני לא חושבת שיש מי שירצה לא לזכור אותם -בלתי אפשרי

יש לי 13 ימי ניקיון... אז מה הבעיה?! אולי שבחרתי משם אולי כי נבהלתי אולי כי התעייפתי אני בחוץ אין לי הרבה מה לכתוב... מלבד זה שמאכזבת את כולם שאף אחד כבר לא מאמין לי או בי אני עייפה כל כך עייפה

יש כאלה שלא נועדו להחלים כנראה אני נמנת באחוזון הזה.... אם רק הייתי מצליחה לרצות לחיות חצי ממה שאני רוצה למות אולי הייתי מצליחה לשרוד

אני דוקא רואה את זה הפוך יש כאלה שנועדו להחלים ואת חלק גדול מהם!

בוביק חשבתי עלייך כל הזמן.. אני שמחה שאת כאן שכותבת.. את תמיד יכולה לחזור למקום הזה אל תוותרי ככ מהר בהתחלה זה תמיד קשה אבל את חזקה איתך יקירתי

לכתוב אני תמיד יכולה אבל הכתיבה לא משנה מציאות ואני בורחת מידי מהכל מעצמי אין לי אומץ ברגע שניהייה קצת קשה אני עוזבת נ.ב יש לך ד"ש מ(ג')

אל תלקי את עצמך... את עושה מה שאת יכולה יש לך עכשיו 13 יום נקיים תקפדי לכי לטיפול ביחידה בעיר שלך לכי לקבוצת תמיכה לכי לNA עשי הכל כדי לא להשבר אנחנו איתך מאמינים בך איתך אידה

העולם שלי בבלאגן רוצה להתאייד

גל יקרה מה קורה? מה שלומך? אך אפשר לעשות סדר בבלגן? איתך אידה

אפילו המילים שלי עייפות המילים שלי מתות

מאחלת לך ימים מוארים יותר

סמויה יקרה- תודה על המילים המבינות, תודה על ההקשבה ועל ההכלה.. אני באמת צריכה סולם אנושי, מורכב מכל כך הרבה ידיים..ואני כל כך עייפה ומותשת, זה נכון...האוכל לטפס במעלה הסולם? את שואלת..ואני לא יודעת, מה שכן-את לא יודעת שאני חייבת, אני באמת חייבת..רק שאני עייפה.. חטולית ושחף היקרות- תודה על ההצטרפות לסמויה, מרגיש פחות לבד, הרצון לבנות לי סולם....רק שלא אאכזב אתכן. רות היקרה והאהובה- זה נכון מה שאת אומרת..כל יום הוא מלחמה חדשה, כל יום הוא יום חדש...תמיד אמרתי שכל יום אני קמתי והמצאתי את עצמי מחדש, כל השנים...והיום, היום אין לי מהייכן להמציא, ואין לי כוחות..והתהום שקוראת י, הדבר היחידי שעוד משאיר אותי זה עצם הידיעה שהיא אינסופית...אינסופית ולא נגמרת באמת. חופית היקרה!!!!- אם היית יודעת כמה תקווה הייתה בי, כמה תקווה וכמה אמונה.. תקווה ואמונה היו האוכל והמים שלי, אלו הם הדברים בזכותם אני חיה היום לאחר גיהנום של שנים שלא באמת נגמר מעולם..והכל מסובך והכל רעוע והכל מפחיד מדי ולבד מדי.. ואני עדיין כאן..בגיל ארבע בלילה, לאחר הכאב הרגיל שתמיד הכאיב..ששתיק והיה מדומה לנצח, דמיינתי לעצמי מקום אחר..מקום אחר, בזמן שהזמן נראה נצח, מרגיש כנצח שלא מתכוון להסתיים בקרוב, קייותי, גיליתי את התקווה וציוץ של ציפור שצייצה והייתי בטוחה שהיא איתי, בצד שלי...אני זוכרת, בגיל ארבע..היא באה עבורי, כדי להזכיר לי שיש דרך יציאה..שיום אחד, שיום אחד אוכל לצאת..שזה לא לתמיד...רק שזה היה יותר מדי, וגם שיצאתי זה המשיך..ואף אחד לא ראה, וכולם אטמו ליבם ועינייהם למולי, כי ההיה קשה מדי לראות להודות ולהבין את הפער העצום.. אבל אותה ציפור זכורה לי..אותה ציפור שבאה כדי להגיד לי שזה לא לתמיד, שאסור לי לאבד צלם אנוש..כי רק בזכותה שהייתה אז התקווה בעצמה, רק בזכותה לא איבדתי צלם אנוש. תודה לכולכן על החיבוק שבמילותיכן, אני אוהבת אתכן ואתן בליבי, ציפורי נפשי

לא הייתי כאן כשכתבת אתמל אבל אני רואה שאת לא לבד וזה עושה טוב בלב איתך

וממשיכים להחזיק לך ידיים עד שתצליחי לטפס למעלה בסולם איתך, עדיין סמויה

אני מאמינה שתוכלי גם תוכלי לטפס למעלה כולנו כאן עבורך תמיד את מרגישה את זה נכון ? עכשיו רק תכווני את עצמך -באמת -לספוג את כל החום והאהבה שכולנו שלחנו לך מכאן עד אלייך לליבה של ציפור הנפש העדינה והמתוקה שכולנו אוהבים -שלא מוותרים עליך בשום אופןןןןןן שרוצים שלא תאבדי את התקווה והאמונה ושתביני אם תוכלי -שכל מה שקרה בעבר ניתן לטיפול רק כדי שלא תאבדי צלם אנוש

עם פקידת סעד במוקד סיוע שהתמנתה ע"י בית המשפט כתבתי לעצמי הכל שלא אשכח מקווה שיהיה בסדר . בהתחלה הם רצו שנבוא ביחד ואני הסכמתי בתנאי ששוטר מבית המשפט ילווה אותי וידאג לבטחוני כמובן שהם לא הסכימו לכן הפרידו בינינו הוא היה היום ואני מחר בבוקר ,כל זה כדי שהיא תוכל להכין את הדוח לדיון בשבוע הבא. אני יודעת שהוא יודע לדבר ולשכנע מקווה שיהיה בסדר בנתיים מרגישה גועל גדול ומבלה יותר מידי זמן בשירותים בנסיון להקיא אותו מתוכי אוףףףף שיגמר כבר על כל פנים לא אתן לזה לההרס גם אני יודעת לדבר וכל המסמכים מראים שאני דוברת אמת הכל יהיה בסדר חייב להיות רות

אני מחזיקה עבורך בתקווה שקיימת בליבי, באותה תקווה ואמונה שיהיה בסדר, שהכל יהיה כפי שצריך להיות עבורך, שתחושי הקלה אחרי... ואולי תוכלי לוותר על להקיא את הגועל מתוכך, כי כמה שאנחנו חושבות שהוא שם, מאיים ובועט, הוא לא.. זה רק הכאב שאין לו מנוח ולא יודע איזה שם לתת לעצמו.. אז מתבטא בצורת גועל..ואנו מקיאות אותו, ומכאיבות לנו עוד יותר על הפצעים המדממים, ועוד יותר בכאב... ודיי אני רוצה לומר דייי כבר, גם דיי אני. אני אחשוב עלייך מחר שלך, ציפור נפשי

הרבה הצלחה מחר... אני אחזיק אצבעות ... בנתיים שמרי על עצמך נסי לחזק את עצמך לקראת המפגש, אל תפזרי ותאבדי כוחות... אני סומכת עלייך!!! שתדעי לומר ולעשות את הנכון, פשוט תיהיה את! מקווה שהכל יעבור בשלום ואת תתחזקי... תוכלי להמשיך לעזור לעצמך....ובכך גם לילדים לבי איתך מחכה לעדכונים אידה

שיהיה בהצלחה מחר מחזיקה אצבעות.. את חזקהה ואת תעברי זאת מחכה לעדכון ליל מנוחה

מקווה שעונה לך ועדיין לא באיחור יודעת כמה קשה מפגש כזה טוב שרשמת לך מה שאת רוצה להגיד לה וזה לא משנה שהוא יודע לדבר גם את יודעת טוב מאוד מה יש לך להגיד בטוחה שגם את יכולה לשכנע לא פחות ממנו חומד-מרוב שאת רוצה להקיא אותו מתוכך עוד מעט כבר לא ישאר ממך כלוםםם את מזיקה לעצמך ופוגעת בעצמך הוא שווה את זה ???? את מסוגלת לעבור את זה ועוד,,,,,,,, יש לך את הכוח -אם לא תפני אותו למקומות לא נכונים איתך-מחזיקה אצבעות שתהי מספיק חזקה ותצליחי

סמויה, שחף חטולית ואידה המקסימות, תודה לכן, לכולכן, לכל אחת ואחת מכן באופן אישי..על התגובה, על החיבוק וההתייחסות. אני נורא צריכה אתכן ואת כל חברות הפורום.. באמת אני נמצאת ממש בין לבין ולפעמים הקולות שרוצים לחדול מהמסע ועייפים מהכל קוראים אלי.. להתנחם בידהם המלטפות...אלו שרוצות להשכיב אותי בשקט ולא לקום..והן קוראות אלי, אני שומעת את קיראתן כי זהו קול הייאוש שרוצה לחדול, שעייף ממלחמות.. אני לא רוצה לשקוע אך השקט המגיע מתוך התהומות האימתניות קורא אלי...ואני נלחמת בו אך מרגישה שוב את הרצון להרפות ולחדול... והעייפות שמשתלטת על כל רמ"ח אבריי.. ואל תוותרו עלי ולי בבקשה, אני מאוד מאוד רוצה, שנים נאחזתי בתקווה ולא ברור לי מהייכן נולדה..בעיקר מה"אין" הברור שהיה בחיי, אולי הדבר היחידי הברור שלא היה ניתן לערערו..וחוסר היציבות והקיום שלי. אל תוותרו עלי, ציפור נפשי, אל תוותרו עליה

אני..כאן קוראת אותך, מקשיבה לכאב הזועק שלך מקשיבה לעייפות שלך עייפות שנפלה עליי פעם אני מכירה אותה את אותה "עייפות" מתעתעת שמושכת אותך לתהומות למזלי, היו לי כמה חברים בבסיס, אז שמשכו אותי למעלה (בכוח רב..) לא וויתרו עליי, כנראה ואני לא ראיתי בהם חברים.. ראיתי בהם גורם שמפריע לי לצלול לתוך השקט.. איזה מזל שהם היו. ממתוך ההוויה הלא חברותית שלי רק היום אני מבינה כמה הם היו חברים שלי! אחרת הכל היה נגמר אחרת.. כנראה שהייתי אהובה עליהם. (מילה גסה בשבילי, אני אהובה?) היה אכפת להם ממני כנראה. ציפור נפשי, גם לנו אכפת ממך. הייתי רוצה להעניק לך את אותה חוויה שהעניקו לי פעם. שלא מוותרים עלייך.. אני לא מוותרת עלייך! אף אחד כאן לא. כולנו ואני כאן מושיטים לך ידיים בונים עבורך סולם אנושי מחבקים אותך בחום! מכל הכוונים, מכל העברים. (((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))))))))))) התוכלי לטפס למעלה?? מחכים לך לאט ובסבלנות.. סמויה

גם אני מצטרפת לסולם שהקימה סמויונת את כבר לא לבד אנחנו כבר שתיים יחד איתך מחכים שתתחילי לעלות

סמויה יקרה- תודה על המילים המבינות, תודה על ההקשבה ועל ההכלה.. אני באמת צריכה סולם אנושי, מורכב מכל כך הרבה ידיים..ואני כל כך עייפה ומותשת, זה נכון...האוכל לטפס במעלה הסולם? את שואלת..ואני לא יודעת, מה שכן-את לא יודעת שאני חייבת, אני באמת חייבת..רק שאני עייפה.. חטולית ושחף היקרות- תודה על ההצטרפות לסמויה, מרגיש פחות לבד, הרצון לבנות לי סולם....רק שלא אאכזב אתכן. רות היקרה והאהובה- זה נכון מה שאת אומרת..כל יום הוא מלחמה חדשה, כל יום הוא יום חדש...תמיד אמרתי שכל יום אני קמתי והמצאתי את עצמי מחדש, כל השנים...והיום, היום אין לי מהייכן להמציא, ואין לי כוחות..והתהום שקוראת י, הדבר היחידי שעוד משאיר אותי זה עצם הידיעה שהיא אינסופית...אינסופית ולא נגמרת באמת. חופית היקרה!!!!- אם היית יודעת כמה תקווה הייתה בי, כמה תקווה וכמה אמונה.. תקווה ואמונה היו האוכל והמים שלי, אלו הם הדברים בזכותם אני חיה היום לאחר גיהנום של שנים שלא באמת נגמר מעולם..והכל מסובך והכל רעוע והכל מפחיד מדי ולבד מדי.. ואני עדיין כאן..בגיל ארבע בלילה, לאחר הכאב הרגיל שתמיד הכאיב..ששתיק והיה מדומה לנצח, דמיינתי לעצמי מקום אחר..מקום אחר, בזמן שהזמן נראה נצח, מרגיש כנצח שלא מתכוון להסתיים בקרוב, קייותי, גיליתי את התקווה וציוץ של ציפור שצייצה והייתי בטוחה שהיא איתי, בצד שלי...אני זוכרת, בגיל ארבע..היא באה עבורי, כדי להזכיר לי שיש דרך יציאה..שיום אחד, שיום אחד אוכל לצאת..שזה לא לתמיד...רק שזה היה יותר מדי, וגם שיצאתי זה המשיך..ואף אחד לא ראה, וכולם אטמו ליבם ועינייהם למולי, כי ההיה קשה מדי לראות להודות ולהבין את הפער העצום.. אבל אותה ציפור זכורה לי..אותה ציפור שבאה כדי להגיד לי שזה לא לתמיד, שאסור לי לאבד צלם אנוש..כי רק בזכותה שהייתה אז התקווה בעצמה, רק בזכותה לא איבדתי צלם אנוש. תודה לכולכן על החיבוק שבמילותיכן, אני אוהבת אתכן ואתן בליבי, ציפורי נפשי

יודעת שהמשיכה לתהום נראת לפעמים חזקה מאיתנו ואני שומעת במילותייך שהמלחמה קשה אבל עצם הפנייה שלך לעזרה מראה שהקול השולט הוא קול ה ר צ ו ן . רצון לחיות רצון להעזר רצון להיות אהובה. יודעת שכל יום הוא מלחמה חדשה בא צריך לבחור מחדש שולחת את שתי ידיי כדי להיות לך רות

ציפור נפשי יקרה..(איזה שם יפה-ממש אפשר לשמוע את ציוצי התקווה שקיימים -אולי כרגע קצת קצת מוסתרים אך קיימים ,ובגדול...) (מאמינה שאנחנו בוחרים ניק שמאפיין אותנו במשהו...) ודאי שאת לא לבד.. אני גם רוצה /מבקשת להיות על ידך.. מסכימה ??

אל תוותרי על עצמך... אל תוותרי.... כי אנחנו בטח שלא נוותר עלייך אני מושיטה את ידי אל תחששי אל תשארי בחושך לבד אנחנו כאן בשבילך אידה

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אין לי אופי:אין לי אישיות. כל השבוע אני רוקמת תוכניות בראש מחשבת צעדים משחזרת אירועים מנתחת התרחשויות מסיקה מסקנות ה-ת-נ-ת-ק-ו-ת שבוע שלם התאפקתי שלא להיות בקשר והיום? אחותי מתקשרת בצהריים שרוצה לבוא וגם אמא (ישששש!) רוצה לראות את התינוק. כולי קופצת משמחה! אחרי ש.. לא יודעת מה תכננתי לעשות הלכו התוכניות! שכחתי פתאום מהכל.. וגם הלכתי למראה להסתדר לכבודם.. ו..הם הגיעו. כולם.. אחותי עם חבר ועוד חברה שלה אחותי השנייה ואחי הקטן ואמא. סמויה מיד מתחילה להשוויץ. בתמונות שהיגיעו מהצלם (ברית) בתינוק אמא מתלהבת סמויה שמחה. עולה למעלה ואז קולטת שאמא מדברת עם (חברה?) בטל' "... הכריחה אותי לבוא איתם,הכוונה לאחותי) שיגעה אותי, תיכננתי לישון בצהריים.. היא רצתה שאני יבוא..." אני ממשיכה לחייך כאילו ולא שמעתי. כנראה היה לה לא נעים מאחותי בגלל זה היא באה.. כדי לא להראות את האמיתי שלה- שממש לא אכפת לה אם היא תראה או לא תראה את הנכד שלה.. שבוע שבועיים או חודשים. לא חלפה חצי שעה- שעה והיא כבר הייתה לחוצה להתחפף. והלכה. ולא לפני שהעבירה עליי ביקורת נוקבת על הגבות שלי למשל.. המפגש הסתיים בביקורת על חוסר צורת הגבות שלי. ואני המשכתי לחייך בסבבה. גם אני- לא לכאן ולא לכאן רוצה לחתוך מצד אחד (בלתי אפשרי..) רוצה קשר מצד שני אהבה (גם בלתי אפשרי) אין מה לעשות שיישאר ככה. עד שנראה מה יכריע את הכף לכאן או לשם..

סמויונת כנראה שבכל זאת המשפחה חשובה לך ובין היתן אמא, למרות שכל פעם מאכזבת וזה בסדר לכעוס על המשפחה ועדיין להישאר בקשר אין צורך להתנתק! פשוט לקחת מהם את מה שהם יכולים לתת ולא לצפות ליותר מכך יודעת שקשה לא לצפות... אבל לצפות למה שהם לא יכולים לתת זה רק להכאיב לעצמך

צריך להיות על הקרקע ולהיות מוכנים צריך להכין את הלב למה שיש אבל הלב- אין לא היגיון ולכן זה כואב סמויה מפנטזת, בונה מגדלים מדמיינת כל מיני דברים אחרים קשה לי להיות הקרקע ולראות שככה צריכים להיות הדברים. אני חולמת על דברים פשוטים שהם בשבילי הכי קשים. אבל מתחיל ליפול לי האסימון היום למשל, זה חרה לי אבל כבר לא ממש כואב לי. אני רוצה ללהגיע למצב שבו לא יהיה לי אכפת. אבל זה לעולם לא יקרה..

כשראיתי את ה-חחחחחחחחחחחחחחחחחח חשבתי שהולכת להיות הודעה מצחיקה אבל לאאאאאא אייך את יכולה להגיד על עצמך שאין לך אופי ואין לך אשיות ? זה באמת מצחיק מותר לך לרקום תכניות ולחשבת צעדים , לשחזר , לנתח ךהסיק מסקנות ,,,,,,,,,אז מה ?? מה -עכשיו את לוקחת את התפקיד של אמא שלך -לקטול את עצמך ? עשית את הדבר הכי נכון שיכולת לעשות -ללכת ולארגן את עצמך לא למענם אלה למענך - כדי שאת תיראי טוב , כדי שאת תרגישי טוב מה פסול בכל זה ?ולמה שלא תשוויצי בתמונות של הברית ? מה יש גנבת משהו ממשהו ?למה את שמה דגש על מי אמר מה ולמי , ומי כן רצה לבוא או שהכריחו אותו לבוא או בכלל ? למה זה מטריד אותך בכלל ?מה את עושה חשבונות לאנשים אחרים ?שישברו לעצמם את הראש אני גאה בך על שהמשכת להסתובב עם חיוך-יותר טוב מזה לא יכולת לעשות , ואם לאמא שלך לא מוצא חן אייך הגבות שלך נראות -יאלללה שתתפוס פנצטה ותיישר לך אותן -ח-ח-ח-ח-ח , נעלבת ממנה - הצפיות שלנו תמיד יותר גבוהות ממה שקורה בשטח בזמן אמת לכן גם הנפילות באות בהתאם , מקווה שלא חתכת ,אולי אל תצפי לשום דבר טוב מהם וכך לא תתאכזבי חיבוק גדול-כי מגיע לך ועוד אחד-כי סתם בא לי

גם בשרשור למטההההה

אני מצטארת שבימים האחרונים אני לא כאן כדי לתמוך פשוט בזמן הפנוי מנסה להשטלת על הלימודים להשלים פערים ואני יודעת שאם אתחיל להתכתב כאן פשוט אשקע בפורום ולא אהיה פנויה לשום דבר אחר וכרגע אני לא יכולה להרשות זאת לעצמי נשארו בערך חודשיים וחצי עד סיום הלימודים ואני חייבת לקחת את עצמי בידיים להשקיע את כולי בכתיבת העבודות ובכל שאר החובות הלימודיים מקווה שאתן/ם מבינות/ים וסולחות/ים לי על כך למרות שאני לא מגיבה אני עדיין כאן איתכן/ם קוראת כל מילה ומילה שלכן/ם מזדהה, כואבת וחושבת על הדברים יחד אתכן/ם מאחלת לכולנו ימים קלים יותר ללא כאב, ללא הצפות, ללא התמודדויות סוחטות גם לי לא קל פעמים רבות בימים אלה ולפעמים הכאב הופך לכמעט בלתי נסבל אבל זה עובר וממשיכה הלאה הולכת לקבוצה לנפגעות שסובלות מהפרעות אכילה זאת קבוצה מעולה, שעובדת מצויין אבל זאת התמודדות לא פשוטה שסוחטת ומציפה יותר ויותר ככל שהעבודה נעשית אינטנסיבית ועמוקה יותר מקווה שיהיה בסדר ואני לא אתמוטט לגמרי בהמשך המשך שבת רגועה ושקטה לכולנו שחף

המצב של סבתא לא טוב יש לה בעיה עם הכבד והכליות הייתה בבדיקות בבית חולים ואומרים שהמצב ממש לא טוב היא לא אוכלת, לא שוטה חלשה מאוד, כמעט ולא מתקשרת בכלל כל פעם כשהמצב שלה מתדרדר (וזה קורה כל הזמן) זה כואב מחדש :( מחר אלך אליה לבית אבות בשבוע שעבר לא הייתי לא באה אליה מספיק זה קשה לי רגשית לראות אותה כמו שהיא עכשיו לא נשאר כבר כלום מהסבתא שהייתה לי רק זיכרונות....

הנוכחות שלך באמת חסרה שאת לא נמצאת רציתי היום לכתוב לך שאני מתגעגעת אלייך (באמת!) אבל התביישתי מאוד לעשות את זה למרות שרציתי אבל עצרתי את עצמי. כי.. לא רציתי להרגיש נודניקית ונדחפת בטח יש לך דברים משלך אז..שמרתי מרחק. בכל מקרה שמחה שאת שוב כאן ואני רוצה לומר לך שגם שאת לא נמצאת אז אני כותבת דברים וכאילו "יודעת" שאת קוראת אותם גם אם את לא מגיבה ולכן יש לי חשק לכתוב. אז זה מהנק' ראות האישית שלי. ו.. לגביי סבתא שלך- באמת זה מוזר וכואב האכזריות של הזקנה. מה שנשאר עכשיו מאותה אישה של פעם.. מה שיישאר מעכשיו לנצח זה רק הזכרונות. מקווה שיש לך רק זכרונות יפים מסבתא איך היא הייתה פעם?? ספרי, נחמד ומעניין לשמוע... ((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))) סמויה

נכון שהיית חסרה כאן אבל המטרה מקדשת את האמצעים ואם זה עוזר לך לרדת מהלחץ שיש לך להגיש עבודות אז ברור שהעבודות קודמות לכל ולכולם לגבי סבתך-באמת כואב לראות אייך אדם שהיה מאוד חשוב לנו בחיים הולך ונמוג לנו מול העיניים אני גם נשארתי עם המון זכרונות יפים מסבתי שנפטרה כבר מזמן ולדבר על סבתות כאלה נפלאות-רק עושה טוב בהצלחה עם המטלות שיש לך עוד להגיש שיהיה לך שבוע קל

מאחלת גם לך שבוע קל ורגוע מחבקת שחף

שבת שלום שבת אופטימית תקווה ושלווה אגירת כוחות אמונה בעצמכם בכוחות וביכולות שלכם איתכם אידה הכל יהיה בסדר לירז צ'רכי מילים: אסתר שמיר לחן: זיו קוז'וקרו עמוק בתוכי אני יודעת שהכל יהיה בסדר בין השורות נשמעת נעימת זריחה וככל שאני יותר נוגעת אני מכירה אותך עמוק בתוכי אני נרגעת כי הכל יהיה בסדר הסערות נראות מבעד חלונות אתמול ואני הולכת אליך לא נרתעת משום מכשול יש משהו בי שמאמין חדש

גם אותך לא ראיתי כאן מזמן... מה שלומך? אידה

אני יודעת שאני צריכה טיפול, אולי לכל החיים.. כל כך מפחיד אותי אבל שוב ושוב, להקשרולהפרד, כי תמיד נפרדים ויש לי פחד שאי אפשר לתארו אפילו מזה, מניחה שזה מאז, לפני שנים..מאותה פרידה ממה שנקראה "אמא" שלי. הפרידה הזו הרגה אותי, המיתה כל כך הרבה חלקים בי, והותירה פחד איום ונורא מכל האנשים שילכו והולכים...ולצערי, הלכו... כל כך הרבה שנות טיפול ואותה מטפלת נעלמה כאילו מעולם לא הייתה, כאילו אני מעולם לא הייתי, ואיך ממשיכים? ואיך סומכים? והאמת שיותר מהשאלות האלו, אני שואלת האם כדאי, האם כדאי לסמוך? ולאפשר? כי הרי כולם הולכים בסוף, אף אחד לא משאיר אותי אצלו בחיים.. אי אפשר לקנות אנשים שישארו באמת, למרות הסיפור המזעזע שלי שלא פעם לא מותיר מקום לנשימה, וחוסר ההגיון.. ואם מישהו היה יודע כמה כואב לי בנשמה הפרידות האלו שמרסקות אותי כל פעם מחדש.. דיי, אני רוצה דיי...אני עייפה מהכל מפרידות, מאכזבות, מהעזיבה של האנשים בחיי... מחוסר החיבוק האמיתי יש לי כאב בלב שאי אפשר להסביר אותו בכלל וכמה שאנסה, אשאר ריקה ממילים כאב כזה שחודר לכל עצמותיי, לכל נימיי, לכל איבר בגופי, מרעיד אותי ומטלטל ציפור פצועה ועייפה אני, בעיקר עייפה....

כל- כך מובן הפחד שלך מנטישה.. שולחת לך חיבוק אמיתי מהלב איתך.. סמויה

החיים לימדו אותך לא לסמוך לפחד מקשר עם אנשים מפרידות אבל אך נפרדים מהפחד? אך מתחילים לסמוך על העולם...על אנשים? אך לומדים לחיות בעולם שחלק מהטבע שלו הוא מעגל של פרידות והתחלות חדשות? רק קשר בטוח של אמון יכול לבנות את האמון בעולם שוב. לתת לך את היכולת לבנות חיים עם קשרים קרובים, אינטמיות ועוד. בהרבה מהפעמים הקשר הטיפולי נותן את המענה...ללמידה, מודעות ויצרת אמון ובטחון. איתך אידה

מאוד מזדהה איתך גם לי מאוד קשה עם פרדות זה אחד המקומות הפגיעים ביותר אצלי אני תמיד מתייסרת וכואבת ברמות שאי אפשר לתאר כשנאלצת להיפר מאנשים שאני אוהבת בטיפול חרדת הנטישה חוגגת אצלי בגדול ויחד עם זאת, לא מוכנה לוותר על הטיפול כי בלי טיפול זה נהיה עוד הרבה יותר קשה והרבה יותר לבד וגם, אם לא הייתי בטיפול לא הייתי מגיעה למקום בו אני נמצאת היום שזה מקום הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני מספר שנים מכל הבחינות

חרדת נטישה היא חרדה מאוד כואבת , ורק מהסיבה שצריך להפרד מאנשים שמאוד קשה להפרד מהם -עבור כל אחד זה יכול להיות משהו אחר , אצלך זה מהפרידה מאמא -שנפרדת ממנה בגיל-קטנה ביותר-כשנזקקת לה הכי ביותר ,אצלי זה היה הפרידה מאחי האחד והיחיד-כי הורי התגרשו , לא ידעתי אייך לחיות בלעדיו -הלכתי לאיבוד הייתי גם קטנה מאוד אולי בגיל 5-6 לא זוכרת בדיוק ,אפילו חליתי -במשך שנה שלמה הייתי חולה עם חום ולא מצאו מה קורה איתי , רק כשעליתי לכיתה א' וראיתי אותו שוב בביה"ס -שוב התחלתי לחיות , מבינה חומד ,תאמיני לי שאני לגמרי מבינה אותך כשאת מדברת על כאב בנשמה , בגוףףף ובכלל ,,,,,,,,, לא פשוט לתת אמון באנשים -בזרים ובכלל במיוחד כשמראש יודעים שהולכים בשלב מסוים להפרד ,עם זאת -חייבים ללמוד כן לתת אמון במישהו כדי שהחיים יהיו יותר נסבלים , אין מנוס מפרידות ,לפני כחצי שנה נפרדנו מהכלב של הבן שלי-הוא מסר אותו למשהן אחר לטיפול , את חושבת שעד היום אני לא מחפשת את הכלב כמעט בכל פינה לראות אולי אפגוש אותו ולו רק עוד פעם אחת בלבד ? גם זו פרידה שנעשתה בידיעה מראש -ומתוך מחשבה שזהו זה , ובכל זאת -פרידה היא פרידה , ומה שלא הורג אותנו -אומרים שרק מחשל אותנו , צריך לקחת את הדברים למקומות נכונים ולהבין שתמיד יהיה מישהו שנצטרך להפרד ממנו , כך החיים בנויים כך אני רואה אותך-ציפור חזקה ולוחמת http://www.bac.org.il/art_images/forums/f8_t0_%D7%A0%D7%A9%D7%A8%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99.jpg שולחת תיגבורת שלא תהי לבד http://blog.tapuz.co.il/upforgrasp/images/%7B0FA40BAC-16B6-479D-BC94-FF673A20F7A3%7D.jpg שולחת גם חיבוק ממני http://www.petking.co.il/petking/Services/FSPhoto/Index.php?Type=Animals&SType=3&T=gallery_animals&R=554 ליל מנוחה

אחרי יותר מחודש ללא טיפול אני מרגישה שדי יצאתי מזה אני מרגישה שככל שאני בתוך בועת הטיפול אני זקוקה לו יותר וכשאני לבד בסיטואציות גם העכשויות וגם מן העבר אני יותר בשליטה בכלל הטיפול עושה אותי נזקקת למטפלת נואשות ואני שונאת את זה תמיד ידעתי שלבד אני מתפקדת יותר טוב וגם אם אני מקיאה זה עדין בשליטה בזמן נבירה בדברים אני מקיאה ללא שליטה וגם זה לא עוזר לי להרים את עצמי אלא ההפך מכניס אותי עוד יותר לבלאגן בראש ואני לא מפסיקה ,זה יכול להגיע ל6-7 הקאות יזומות בשעה . אוף אל מי אני עובדת אולי בגלל הדאגה מהשבועיים הקרובים גם פקידת סעד גם דיון ראשון בבית משפט בנושא הגירושים .אני חייבת להיות מפוקסת חייבת אסור לי להתפזר. סליחה על הברברת רות

רק רציתי להודות לך על מילותיך הטובות שם למטה ולחזק אותך. בבקשה תשמרי על עצמך יקרה. אמרתי שלא אכנס לכאן יותר אבל לא יכולתי שלא להגיב.

אני מבינה את ההרגשה שאת מדברת עליה הפחד להתפרק בטיפול להיות תלויה להרגיש נזקקת... חלשה פחות מאורגנת.. ועכשיו את זקוקה לכל הכוחות למלוא הארגון והפוקוס להתמודד עם כל הרבה:פקידת סעד דיונים וכ"ד וזה מה שחשוב לך כעת! להיות בטיפול ישאב כוחות לעצמך...לדברים פנימיים... למערבולות, להגיע לטיפול זה פעולה של כוח זו פעולה שדורשת הסתכלות פנימית הסתכלות במראה והמראות לא תמיד קלים... להיות בתלות היא דבר טבעי בתחילת טיפול... גם יחסים של תינוק ואמא מתחילים בתלות...וככל שהילד גדל הוא זקוק פחות...הוא מוצא דמויות משמעותיות ותומכות חדשות. התלות היא זו שמאפשרת לגדול ולהגיע לעצמאות. הטיפול מאפשר מחד, להרפות ודורש גם התגייסות מלאה , מאידך בהצלחה בדיונים!!! מחזקת ואיתך אידה

בהצלחה עם פקידת הסעד ובבית המשפט תשמרי על עצמך! שולחת חיבוק שחף

הטיפול שלך הפסיק מיוזמתך ? או בגלל דברים שאינם קשורים אלייך תמיד בתוך טיפול מרגישים נזקקים למטפלת -זה הכי הגיוני מפני שככל שדברים עולים -המטפלת היא זו שמסייעת ותומכת אם טוב לך עכשיו בלי מטפלת -כלומר להיות בהדחקה כי ישנם דברים חשובים עכשיו לטפל בהם , מה שנוח לך , באמת צריכה לאסוף כוחות כדי להתמודד עם מה שבא ,לא פשוט בכלל להתעסק עפ פקידת סעד מצד אחר וגם עם בית המשפט בנושא הגירושין שהו די קשה מצד שני , לגמרי מובן שתרצי להיות מפוקחת כדי לטפל בשני הנושאים הקשים האלה , לא חושבת שאת מתברברת או מתפזרת -חושבת שדווקא עושה לך טוב לא להשאר עם הכל בפנים-ולבד - שזה מאוד קשההה , אז טוב שאת נכנסת כדי לתת מקום ולהוציא את מה שמעיק עלייך , ואני יכולה אולי מכאן לנסות לעודד אותך , לתמוך בך ,ואולי גם להיות בשבילך -רק שלא תהי לבד - שולחת המון חיבוקים לחיזוק ולעידוד ומאחלת לך -להיות חזקה מאוד =אין לך ברירות אחרות , כל מה שתשיגי לטוב יהיה לא רק עבורך אלה גם עבור הילדים , תעדכני מה קורה -איתך חטולית

לא זזה מותשת http://th09.deviantart.net/fs16/300W/i/2007/168/5/7/Tears_Lead_To_A_Broken_Heart_by_rejectedangel18.jpg

דמעה קטנה עם לב שבור דמעה כלואה בשבי עצבות מתגלגלת באינסופיות, מחפשת חום, בעולם של ניכור התזכה יומאחד לשחרור?? זה מה שהתמונה הזכירה לי.. שיהיה לך יותר טוב.. ((((((((((((דמעה))))))))))))))))))))) סמויה

מה שלומך? מקווה שבקרוב תרגישי מחוזקת יותר תתחברי למקומות שנותנים לך כוחות, תתחברי לאור שימלא אותך איתך אידה http://blog.tapuz.co.il/160483/images/271900_115.jpg תבכי לי עכשיו, תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר, תבכי במקומי, אני כבר לא יכול לבכות, אני, תפקידי- לנגב לך את הדמעות. שלמה ארצי

שולחת חיבוק גדול מלא תקווה שימצא כבר הפתרון שיהיה יותר קל

שולחת חיבוק בלי מילים.... שחף

בערוץ 2 יש את הפרומו לתוכנית שתשודר במוצ"ש בתוכנית הפעם "מישהו שם בתוך משקה של מישהי סם אונס ומתלהב מזה" (הכל מבויים) רוצים לראות את התגובות של האנשים לדבר הזה.. שעוד רגע והוא הולך לאנוס אותה. היו כאלה שהתערבו וניסו להציל והיו כאלה ששיתפו פעולה.. בטוחה שזה לא יהיה קל לצפיה אני כבר התעצבנתי מתגובות האנשים זה רק מראה באיזה מדינה אנחנו חיים.

בסוף הקטע מראים "כמה התערבו וכמה לא" בכל הפרקים שראיתי עד כה המצב היה מזעזע..

אבל אני לא אוהבת את התוכנית הזאת קשה לי להאמין שיש בשהו שמתערב(וזה לא מבויים) כי בחיים האמיתיים פועלים ללא מפריע כל העבריינים למינהם- ומי בכלל מתערב?! פתאום יש אנשים "צדיקים" - בטח, מול המצלמות אז איפה אני חייתי שנים? לא על הכדור הזה, אוליי לא בישראל קשה לי לראות שפתאום יש כאלה שכן מתערבים למה מנסיוני האלימות חוגגת ואף אחד לא עושה כלם כולל המשפחה אז קשה לראות ולהאמין לדברים האלה. סליחה שאני כועסת אבל יש לי סיבות לכעוס חיים הכט היקר! בוא אני יראה לך סיפורים אמיתיים מהחיים שאף אחד גם מי שידע ממש- שתק ואף אחד בעולם לא התערב!!!! אז לביים למצלמה ולאנשים ברחוב כל מיני סצינות מגוחכות..נו בטח שאנשים יתערבו..כי מביאים להם את זה לידיים, רק צריך לק'טוף..חיקוי עלוב של המציאות האמיתית. זה תלוש מהמציאות ועוד מביאים את זה מול פרצופם של אנשים ... חחחחחחחחחחחחחחחחחח חייםפ הכט נשמה! התרחישים האמיתיים מתרחשים בסתר באין מפריע! שמעת? באין מפריע! אז התכנית שלך שווה ל... סליחה בובה- אני לא כועסת עלייך מישו צריך כבר להגיד להם את האמת בפרצוף..

נראה לי שהמטרה של התוכנית היא לעורר אנשים מהתרדמת וההתעסקות רק בעצמם... מהאדישות... חוסר האכפתיות... הלו כל מי שצופה מזועזע... וחושב מה אני הייתי עושה? ואולי לפעם הבאה יסתכל וגם יגיב... גם על מה שקורה אצל השכן... אולי לעשות כזו תוכנית זו גם לצאת מהאדישות לעורר דברים... שבת שלום אידה

נעלמתם מהשטח מה קורה ? הכל בסדר אצלכם ? השמיעו קוללללל באמת דואגת לכולכם חטולית

מדהים שדווקה כשהחלטתי להכנס לראות מה קורה כאן אני רואה את השם שלי בכותרת האמת לא משהו בשבועות האחרונים אני מחפש עבודה חדשה כי בנוכחית לא ממש מבינים שאני רוצה קידום וכמה שמכירות זה סבבה אני רוצה יותר מזה כי.. המקרר די ריק והתחלתי לעשן מכל הבא ליד כדי להעביר תחושה של סוף יום עם בקבוק של מים בחיים לא חשבתי שאני אגיע למצב כזה אני מאמין שיסתדר תוך חודשים ספורים הכי נורא שכמו דברים אחרים שקורים לי בחיים גם עכשיו אני לא אספר ולא אשתף את ההורים או משפחה, אלה שאני כן בקשר איתם.

טוב לראות אותך כאן אין להם אפשרות לקדם אותך -או שאינם מעונינים ? לפעמים נוקטים שיטה כזו כדי לגרום לעובד להתפטר מהעבודה כדי שלא יצטרכו לשלם לו פיצויים ,יש לך אפשרות למצוא עבודה כזו במקום אחר ? אתה עוקב אחרי מודעות בעיתונים ? די קשה כשהמקרר די ריק , מצטערת שזה שוב הוביל אותך לעישון,,,,,,,שאלה-המצב עם ההורים קשה כ"כ שלא תוכל לבקש תמיכה זמנית ? או שאתה לא תרצה בכלל לפנות אליהם אני מניחה שבסופו של דבר תמצא כבר את הפתרון ההולם בשבילך חטולית

תומי נעלמת לנו קצת... טוב לראותך להמודד עם הכל לבד לא לבקש עזרה אני מבינה את הצורך... אבל זה משאיר אותך לבד.... אני מאוד מקווה שלא רעב... אין לי ספק שעם רצון והיכולות שלך אתה תצליח ותתקדם לאן שתרצה... אבל בנתיים מה יקרה אם תבקש עזרה? מה הדבר הכי גרוע? יגידו: לא? אז לא... אולי אפשר להמשיך בטוח יהיה מי שמח לעזור... וזה לא יפגע בך או בעצמאות שלך... לבקש עזרה זה כוח איתך אידה

לא ככ מרגישה טוב תודה על ההתעניינות.. אוהבת

מאחלת לך שהרגשתך תשתפר ותרגישי טוב יותר במהלך היום אוהבת

בהמשך לתכנית ההתנתקות פתאום מתחילים להתבהר לי דברים: על אמא שלי על המשפחה שלי. אמא שלי: אירעים עובדות: אם חד-הורית, קשת יום, עובדת במשמרות מהבוקר עד הערב כולל משמרות לילה, חגים ושבתות עובדת בעבודה פיסית ונפשית קשה אם שבאה הבייתה ומוציאה את כל העצבים על שני ילדיה אף אחד לא אשם בזה לא האם ולא הילדים התנאים קשים בכל זאת זה קורה. המשפחה: כולם במשפחה יודעים ושותקים אבל אף אחד לא מתערב מידי פעם סבתא מנסה לדבר עם אמא שלא תתעצבן שתיקח את הדברים "על אש קטנה" ו...שום דבר לא השתנה.. הילדים משלמים מחיר כבד בטוחים שכל זה באשמתם חושבים שאף אחד לא יודע מלבדם כשהם גודלים הם מבינים כמה הם טעו במבט לאחור, בשחזור הכל נראה אחרת, מכעיס למדי משפחה יקרה: מה בדיוק חשבתם לעצמכם?! אנחנו הילדים שתקנו אז זה נראה לכם פשוט? סתם? כולם ידעו ושתקו גם. כאילו והיינו סוג ב' לנו - היה מותר. והיום? החיים של כולם ממשיכים אמא שלי "בוכה" לאחיותיה כמה היא מצטערת על מה שקרה שיש לה חרדות (אלק!!!!) אחרי הכל היא עוד זוכה לאהדה וגם דואגת שהמסר יעבור אליי אני לא קונה שום דבר אני מרגישה שזה סתם אני לא מרגישה מהלב רגשות התחרטות רק רצון לנער מעליה את כל מה שקרה כדי שתוכל להמשיך הלאה בחייה בלי נקיפות מצפון כמו "מכחישי שואה" אני לא מרגישה שרע לה עם כל מה שהיא עשתה וגם אם היא לא שלטה בעצמה מכורח הנסיבות (שאפשר להבינן) המשפחה הייתה צריכה לקחת את השליטה לידיים ולדווח על מה שקורה שם! ולעזור במשהו אולי האם זקוקה לטיפול?? אכן הנסיבות לא קלות אבל מה שבטוח הוא שהילדים משלמים לחינם! משפחה יקרה- אתם לא פחות אשמים במה שקרה! כולם ידעו ושתקו. ועד היום אני לא מבינה- מה הייתה הסיבה. חוסר אכפתיות? למתוח את החבל עד שיקרה משהו נורא? אני לא מבינה, לא מבינה. אני עוד יחשוב אני יפצח את החתיכה הזאת בפאזל. לכל דבר צריכה להיות סיבה.

לך דודתי היקרה, את אחות גדולה לאמא וגם חברה את בנית לעצמך חיים כל-כך שונים מאמא החלום הישראלי הממוצע באותה עיר רק בשכונה אחרת אבא, אמא שני ילדים דירה, רכב בעל - בעבודה מסודרת אישה- חצי יום ילדים מפונקים חדר ילדים, צעצועים ספרים על מדפים חיים מסודרים מעוררי קנאה ובחופשים גם הייתה לך את סמויה ששומרת כל החופש באחריות ובמסירות עד שאת באה מהעבודה ואף פעם גם לא הייתה איזושהיא תקלה סמויה אהבה לבוא אלייך להרגיש חלק מחיי המשפחה המסודרים שלכם "השפויים" הייתם מודל לחיקוי והערצה בשבילה והאמת היא גם הצליחה לחקות אתכם לא רע. החיים שלכם, אז היו כמו חלום בשבילי שהצלחתי להגשים בשביל הילדים שלי בכ"ז יש לי שאלות נוקבות: לא ידעתם? לא ראיתם? מעניין מה התרוצים שלכם.. או שלא היה אכפת לכם הייתם כ"כ עסוקים בהגשמת עצמכם. כי מה היה אכפת לך יותר מידי מסמויה העיקר שהיא עושה בשבילך היטב את העבודה וגם לך, בעלה היקר יש לי מה לומר פשוט ניצלתם כהלכה שטח שהופקר!

את פשוט מעוררת הערצה את בכלל קולטת כמה כוחות נפשיים צריך בשביל להוציא את כל הרעל הזה החוצה מתוכך ? כמה אומץ לב נדרש כדי להתעמת עם הכאב הגדול שלך ? לכאורה נראה כאלו -עוד הודעה , אבל כשמתחילים לקרא -אי אפשר להפסיק , הכאב שלך צועק מכל שורה שכתבת , הכעס המוצדק שלך מורגש בכל מה שאת כותבת וגם העוול הגדול שנעשה לך - שניצלו אותך בצורה כזו מחפירה !!! רוצה לחבק אותך , להרגיע אותך,לומר לך -כל הכבוד !!! לי לא היה אומץ לנהוג כמוך , ראית כמה את אמיצה ?חכמה , חזקה -ובכלל מעוררת השראה , גאה בך בלי סוףףףףף מחבקת המון -ברכות ובנדיבות כי מגיע לך חטולית

נגמר הכוח - מרסדס בנד "נגמר הכח היא לא רוצה לנשום ואנשים כבר מדברים עליה כאילו זה הסוף טוב, מה בסך הכל יכול להיות היא מקווה מאוד שכל זה יפסק ובקרוב ימים רבים הפכו ללילות ניסתה לשמוח עשתה כמעט הכל אך בגרון יש חול וברחובות עברו מזמן להסתובב עם לבבות מבטון .... עומדת בחלון שכל זה ייפסק ובקרוב ימים רבים הפכו ללילות ולא נראה כאילו יש לזה סוף" דמעה

זמנים קשים אין ספק וימים שהופכים ללילות כי אי אפשר לישון דאגות בלי סוף ולא נראה שום פתרון ברקע ? מצטערת שלא יכולה להושיע -גם לא יודעת אייךךך איתך-תמיד חטולית

כבר לא ממש רואה את עצמי שורדת.... חייבת לישון דמעה

בנות, איפה אתן? כולכן ישנות ?.. "כולם נסעו לג'מבו..ורק אותי השאירו בחושך הגדול.." לללללל...לל.

צדף-את מתוקה גרמת לי לצחוק אייך שפתחתי את ההודעה שלך הבוקר בא -כבר כמעט צהרים -שיר של שושנה דמארי=ז"ל אור עולה בבוקר על אגם רחוק זוכרת כן אני זוכרת ולא אחדל ולא אשתוק אור - שמבשר את ההשכמה והזריחה זוכרת רק לראות עוד פעם .יותר מזה איני צריכה שמש הביאו שמש אם שמי מעוננים עוצמת את עיני .אבל השמש היא בפנים גם את כמו שמש באה נוגעת -זורחת ומאירה באור יקרות גם כשכל מלאכיה של הספינה נרדמו כולםםםםםם שיהיה לך יום נפלא ומואר חטולית

צדף יקרה זו הודעה ישנה.... כנראה פספסתי.... מה שלומך? מרגישה לבד בחושך? שולחת לך נקודת אור להאר את החושך... נקודה שתבריח את החושך לכל החורים בחדר איתך יקירה אידה

להשתתף יותר בשיח האנושי. אולי בגלל שהעולם הפנימי שלי קרס ואין לי יותר מה להציע, מה לומר. לא רואה יותר טעם לשתף או להשתתף גם במסגרת וירטואלית. איבדתי את היכולת להיות חלק מ, אולי זו באמת ההרגשה של אנשים מתים ואף אחד לא רוצה דיאלוג עם אדם מת. ניסיתי ולא הצלחתי.קרה לי אסון ואין כבר סיכוי יותר. ולכן אומר לכם שלום ותודה שהייתם פה בשבילי. מאחלת לכם רק טוב וצמיחה והרבה אמונה בטוב. אתם לא חייבים להגיב הייתי ולא הייתי, נפרדת מיתר

מיתרית -את לא הוגנת כלפי עצמך !!! אף אחד לא אמר שיהיה קל ישר מהרגע הראשון להתחבר את לא ממש נותנת לעצמך את ההזדמנות -להיות , לפתח קשרים גם אם העולם הפנימי שלך קרס -ואני מאמינה למה שאת מרגישה בריחה בוודאי לא תעזור לך ,מאוד כואב לי לראות שאת לא נלחמת על עצמך , שאת מוותרת על עצמך בקלות כזו -לא ראיתי שאין לך מה להציע -מה לומר , ראיתי אישה צעירה מאוד פגיעה -שקרה לה אסון-כמו שאת אומרת , ושקשה לה להרים את עצמה מהריצפה ,מכאן ועד להגיד שכבר אין לך סיכוי -לדעתי הרחקת לכת , תדעי שאני מאוד מאוד מאוד מבינה אותך ואת הקשיים שלך ,ואני אישית לא מוותרת עלייך , איך אוכל לשכנע אותך שאת טועה בגישה הכללית שלך לחיים שלך ולסובבים אותך ? לא רוצה להיפרד ממך ,את לא משאירה אפילו פתח אחד קטן למקרה ש??? יודעת מה ?יש לי הצעה , בואי נעשה דבר כזה , נכון אמרת שאולי תתחילי טיפול אלטרנטיבי או משהו כזה ,אז מה דעתך לא לסגור את הדלת ולהפרד ובמקום זה לאחר שתתחילי טיפול תיכנסי כל פעם ותעדכני אייך מתקדם הטיפול ? מה את אומרת ?ואני עכשיו יענה לך באותן ברכות שכתבת לנו רק שאני לא כותבת לך כדי להפרד אלה כדי-ש-יהיה לך רק טוב ,שתהיה לך צמיחה חיובית בטיפול שלך , הרבה אמונה בטוב ובעצמך במיוחד ,ואם לא בא לך להגיב - גם בסדר לא נפרדת ממך-רק מקווה שמידי פעם תראי סימני חיים-בהצלחה מיתרית מתוקה -וזכרי-שלעולם אינך מיותרת , להפך את פורטת במיתרייך ומנעימה כמו כל כלי מיתר אחר שולחת חיבוק ענק לחיזוק ועוד אחד -כי סתם בא לי חטולית

מיתר צר לי על התחושה הקשה של לא שייכת לכלום ולצערי אני שותפה לה ,מקווה שעכשיו יותר טוב חיבוק גדול דעי שגם אני פה מרגישה כמוך כך שאת לא לבד. חתולית אהבתי את התגובה שלך למיתר(אגב תמיד אוהבת) והרשיתי לעצמי לקחת אותה קצת גם לעצמי. האמת מרגישה פחות לבד שיש כל כך הרבה פה שמגיבות מבינות והכי חשוב לא שופטות. תודה

את מסוגלת אבל את בוחרת שלא... וזה בסדר אם זה מה שאת רוצה, מתאים לך ובוחרת אבל חשוב שתדעי ותזכרי שיש עוד אופציה כי החלק השני... כלומר אנחנו אני הפורום נשמח שתשארי וננסה בכל זאת לפתח שיח... במלים בלי מילים בדרך ביכולת שלך מה שתחליטי נכבד שמרי על עצמך ואנחנו כאן בשבילך אם תחליטי אידה

מיתר יקרה , בכל אחת מאיתנו,כנראה, ישנו חלק מת. וגם לו יש כאן מקום, אם בשיח, ואם בדממה. ישנם חלקים מדממים, חלקם משותקים , שותקים ברעם. אפשרי למיתרך להשמיע את הצליל אותו את בוחרת להשמיע , לשמוע, אשמח לזכות להיות בשבילך, איתך בניגונך השותק, צדף

מתנת חג הבוקר מבעלת הבית בסמס אם לא תשלמי אאלץ לפנותך בכוח מהדירה ואין לי והפחד מחלחל והאיום בכוח הוא טריגר ענק בגיל 16 פינו אותי מהבית בכוח כוח פיזי באו גברים ולקחו אותי פיזית עם מכות עם קללות ועכשיו שוב אותו האיום חג שמח כבר אמרתי?????? דמעה

בדיוק כתבתי לך אחרי ההודעה שלך לליזי והנה שאת כאן שונאת אנשים שעוכרי שמחות-ואני מתכוונת לבעלת הדירה שלך לא יכלה לחכות עם ההודעה לפחות עד שיגמר יום העצמאות ? ובכלל -זה מצב מאוד רגיש את מאמינה שהיא באמת מסוגלת לפנות אותך בכוח מהבית ? אולי תדברי איתה שתיתן לך הארכת זמן כדי שתראי אייך לפתור את הבעיה ?מבינה שגם אם תעזבי את הדירה -החוב שלך אליה בעינו נשאר ,יש לך למי לפנות כדי שיעזרו לך עם הנושא ? נסית אולי לפנות למשרד הרווחה ? אני יודעת שזה מרגיש לא טוב אבל לא עולה לי שום רעיון אחר כרגע ,,,,,,,,,, חטולית

מצטערת... אך יוצאים מהמעגל? לצד האיום והטריגר החזק... חוסר הבטחון אי הודאות הכל כל כך קשה... מקווה שהדברים יסתדרו ויגיעו בשורות טובות מחזקת איתך אידה

דמעה יקרה, אין לי רעיונות יצירתיים לפתרון המצב, אני גם מקווה שיש לך אותם, או תמצאי בקרוב, הדבר היחיד שיש לי עבורך : שני חדרים , שתי עליות, ופרוזדור,... בתוך ליבי. חיבוק. צדף

אז מה כל כך מיוחד בישראל? ענק! המטבח שלנו בטח לא ישראלי: הפיתה- עיראקית הקפה- טורקי הגבינה- בולגרית הסנדוויץ'- טוניסאי הפיסטוק- חלבי השוקולד- בלגי הלחם- צרפתי הוויסקי- סקוטי הזיתים- סורים ההמבורגר- ספרדי הבירה- אירית או גרמנית הלבנה- דרוזית המרק- תימני הסלט- ערבי המטבח דני האורז- פרסי השניצל- וינאי הקוסקוס- מרוקאי הפפריקה, הבלינצ'ס והגולש- הונגריים הגלידה- אמריקאית החפצים שלנו בטח לא ישראלים: המפתח- שוודי השעון- שווייצרי הסיגר- קובני התריסים- ונציאניים הפאה- נוכרית הפסנתר- רוסי הקרמיקה- איטלקית המכונית, החלקת השיער וסכין החיתוך- יפניים האנשים מסביבנו: המטפלת- פיליפינית המאהב- לטיני האימא- פולנייה הדוד- מאמריקה אז מה כבר השאירו לנו?? הדייקנות- יקית היופי- אקזוטי המוזיקה- אתנית החושך- מצרים הנחמן- מאומן הלחן- עממי אהה טוב.. רק החוצפה,ישראלית מקווה שאהבתם חטולית

ומצאתי קישור מקווה שיעבוד שאומר עוד משהו "קטן-קטנטן-שולי" על מי שאנחנו http://www.youtube.com/watch?v=h_UJn14n49E חג שמח לכל הנוכחות-ים בפורום - תודה, תודה שאתם מתחזקים את המקום החשוב הזה, הוא המפתח לעצמאות של כל אחד ואחת מאיתנו.

אייך את היום ? ישנה הקלה מסוימת ? שיר יפה אהבתי שולחת המון חיבוקים חטולית

שיר יפה ליז מתוקה, אהבתי. תודה "המפתחות בפנים"..:) צדף

מדליק ! ענק ! אוהבת. תודה חטולית מתוקה עם לב כל כך ישראלי, צדף

תודה חומד ומה שלומך היום ? יוצאת לאן שהו ? מקווה שתבלי בכייף היום שולחת המוני חיבוקים חטולית

ושכחתי להוסיף שכעת קיבלתי את זה במייל שיהיה לכולכם אחלה יום

כיף להתעורר ככה על "הבוקר" :) תודה זה עושה אווירה של יום עצמאות שבעצם תכף כבר נגמר.... חג שמח (מה שעוד נשאר מהחג) שחף

איך את היום-מקוה שהלבד של אתמול עבר בשלום חזרתי מלנפנף עפ המשפחה היה לנו ממש כיף שנמשיך כלנו לחתור לעצמאות מלאה וגם להגיע ביי יקרה

אין עלייך איזה כוחות יש לך... תודה ששיתפת אותנו וגרמת לכולן לחייך מחזקת אותך אידה

זה רק תודות לעזרה שקיבלתי בדיוק בזמן שהכי נזקקתי ואתמול בלילה -כמו בכל יום שני הלכתי לתפילת תיקון שמאוד עזרה לי ,יצא לי שילוב מנצח תמיכה נפשית ותמיכה רוחנית ותמיכה כאן בפורום , מה עוד אפשר לבקש ??? זה בהחלט נתן לי המון כוחות כדי להרגע -קודם כל , ואחרי יום העצמאות יהיה לי המון זמן לבדוק מה אני עושה עם עצמי אייך אטפל בעצמי -וכמובן בטריגרים שעלו המון תודה אידה חטולית

חייבת ללמוד לחיות עם ההבלחות האלו, מבינה שזה לא יעלם לעולם, רק יפחת... יטשטש... ובין לבין החיים ממש טובים, אבל עכשיו זה שוב כאן ולא יכולה להשאר עם זה לבד השיתוק הזה בין רגליי הרצון הזה העצמאישלהן להדבק חזק האחת לשנייה כך שלא יהיה אפשר לחדור, להגיע, להבקיע... השיתוק הזה שוב כאן ושום תנוחה לא מצליחה להשכיחו, הולך להיות לילה לבן.

יקירתי לפני שאני עונה לך רוצה להיות בטוחה שהבנתי אותך נכון ,את מתכוונת למשהו כמו פלשים , זכרונות שפתאום צצים משום מקום ? אני לא בטוחה שזה לא יעלם לעולם ,נכון שבתחילה זה יפחת ויתשתש ובמשך הזמן-במשך השנים זה הולך ונעלם לתוך התת מודע כי זה טופל , כי זה קיבל את המקום שלו בזכרון , כי כבר דובר עד כלות ולא נשאר עוד מה לומר,,,,,,,,,, השיתוק הזה שוב כאן ,יצא לך לדבר על זה עם המטפל שלך ? משהו קורה לך שהגוף מגיב כך ? או משהו ט' קרה לך לאחרונה . אייך עברת את הימים מאז פטירת אביך ז"ל ? את עדיין חושבת על הפוגע ? יצא לך לראות אותו לאחרונה ? משהו הפעיל את מנגנון הפחד שלך לכן את מגיבה כך , ואם הולך להיות לילה לבן את לא לבד -איתך מתוקה חטולית

נראה אחרי הכל שנרדמת ליל מנוחה נשמה

זה פלש בק תחושתי-אין תמונה , זה קורה הרבה, לרוב יוצאת מזה ע"י טכניקות שפיתחתי אבל הלילה... לא עבד, חזרתי אחורה ולא הצלחתי להעלים אותו לקחתי ת'פוך, עברתי לסלון, לקחתי חוברת תשבצים ופתרתי עד שהעניים נעצמו מעצמן, מזל שחופש היום ויכולתי להרשות לעצמי לקום מאוחר. תודה חטולית. חג שמח

אני מקווה שהתבדית וישנת היטב אפילו חלומות טובים תחושת השיתוק נעלמה עליות וירדות לפעמים קל יותר לפעמים פחות... מה עוזר לך ליז יקרה מה מחזק? מרים אותך? איתך מחזקת אידה

העסקתי את עצמי בפתרון תשבצים תודה אידה מה שמוזר זה, שזה הופיעה אחרי יומיים ממש טובים שבאו אחרי שבוע מלא עוררות רגשית שהטריפה אותי ומצאתי דרך להתגבר עליה באמצעות האמנות שלי- די הופתעתי שזה בא דווקא עכשיו בתוך השלווה שמצאתי לעצמי. אני בכל פעם מופתעת מחדש מכמה שהאחיזה של הטראומה הזו חזקה. אידה חג שמח-נדמה לי שזו פעם ראשונה מזה כמה שנים שאת חוגגת בארץ את יום העצמאות נכון? אז תחגגי ותהני ותודה שאת כאן בשבילנו

ליז יקרה, צר לי על כאבך החזק כל כך שמצריך להפעיל מנגנון שיתוק, מאחלת לך ימים טובים מלאי אור שימחקו זכרונות רעים, ולילות עטופים ברוך ורחמים מלטפים אותך בחלומות קסומים. מחבקת אותך צדף.

מקוה שנרדמת.... דמעה

את באמת כאן ? איזה כייף לראות אותך כאן מה שלומך ? אייך את מרגישה ? אייך את מעבירה את יום העצמאות ? כמה טוב שאת כאן שולחת חיבוק ענק חטולית

מצטערת בקשר לבית מקווה שימצא פיתרון המון כח ואהבה לך

חלום לעצמאות חיי: רוצה להתקשקש על הילדים, רוצה לקטר על הבעל, רוצה להתבכיין על הדירה, רוצה להיות אישה, כמו כולן... אולי הגזמתי..? צדף

הי, לא הספקתי להכיר אותך אבל אני יודעת דבר אחד בוודאות -לא הגזמת!!! אין אחד או אחת שלא מגיע לה להנות מהדברים הנ"ל, וזו ממש לא הגזמה לרצות אותם... הרצון הוא שלב ראשון, לאט לאט בעבודה סבלנית כשאת מפרגנת לעצמך את כל הדברים שנועדו בשבילך ושאת נועדת להיות - תשיגי את המטרה-לא להתייאש

מגזימה את מאוד ראלית ולמה שלא תרצי בעל ילדים דירה להיות ולהרגיש אישה הכי נכון והכי טבעי שיש מתוקה , תסמכי על עצמך , על החלומות והרצונות שלך את תגשימי אותם מפני שאת רוצה אותם וגם מפני שמגיע לך כל הטוב שיש בעולם , ויש המון חטולית

מי שלא חולם לא מגשים.... לא מקווה ולא מאמין לא עושה דבר למען החלומות שלו מגיע לך להגשים חלומות להאמין בהם להאמין שמגיע לך ואת תראי אך לאט לאט הם מתגשמים... השמיים הם הגבול אל תשכחי איתך אידה

אני קוראת אתכן, נרגשת ככ', עד דמעות, באמת. תודה לכן שכך אתן חושבות, בא לי לבכות.. לא יודעת למה.. צדף

לבכות זה טוב, זה מנקה את הנשמה, אל תעצרי את עצמך ותראי שאח"כ תרגישי הרבה יותר טוב לא לפחד ממה שעולה, לא מהפחד , לא מהכאב, לא מהצחוק ,ולא מהבכי.. מה שעולה עולה כי הוא מחפש דרך החוצה. אז פשוט תני לו מאחלת לך יום ניפלא והמנגל הזה של האהבה - איך עושה לי חשק. המון טוב לך יקרה כי באמת מגיע לך

שלעולם לא יהיה לך ספק שבאמת אבל באמת מגיע לך רק-כל הטוב שיש בעולם ויש המון -תהי אמיצה -מתוקה שלי וקחיייי כל מה שמגיע לך ואני אומרת קחיייי כי אף אחד לא עומד שם ומחלק מתנות לאף אחד , צריך פשוט לקחתתתת מקסימה שלי-זקוקה לכתף או טישו כדי לבכות http://www.kondor.co.il/upload/kgr-001.jpg חטולית

רק שתדעי אנחנו איתך כאן בשבילך אידה

מנגל אהבה שמתי גחלים לוחשות אהבה, הנחתי עליהן רשת של ביטחון, גם הברשתי מעט שמן - שלא יהיה דביק.. עתה הם מסודרים, אחד אחד, מתובלים,נימוחים, ומאד חמים, ... חיבוקים :) לככככווווווללללככככןןן ! חג שמח ! צדף

אחלה רעיון למנגל.. ואני מזמינה את כולכן למנגל של מרשמלואים מתוקים על האש. שיהיה לכולנו יום עצמאות מתוק ושמייח.. יאללה, תנו רעיונות נוספים למנגל משלכן..

מדורה עם קרטושקס! יאללה מי רעב - להיסתער חג עצמאות שמייח!!!!!

מנגל אהבה... אהבתי

אפשר אותם על שיפוד ? פשןט שיהיה יותר נוח להחזיק אותם ח-ח-ח-ח אחלה מנגל ליום העצמאות יאמי יאמי אני מזמינה,,,,,,,, וחיבוק ענק גמלך מתוקה חטולית

נשמה, בשבילך - מה שתרצי. גם אוסיף לך מרשמלו שיהיה לך מתוק בלב הענק שלך, חיבוקים משודרגים צדף

את שלי חיזוקים וחיבוקים חג שמח אידה

איזה כיף..! היה שוה לנפנף, להזיע, להסריח, תודה אידה חיממת את ליבי, חג שמח צדף

אני מתחילה להתנתק מהמשפחה שלי (לא המשפחה שלי שלי) אלא המשפחה שלי מצד אמא המשפחה שגידלה אותי משפחה שטיפחה ואהבה אותי טוב, מאז הגילוי ... עכשיו שאני חושבת על זה ההיה מישהו מהם לצידי?! אף לא אחד לא לחיבוק לא לנחמה לא לאהדה לא לכלום! אז איך זה שרק עכשיו נופל לי האסימון?! מחר שוב חוגגים כולם יחד אבל אנחנו הזמנו חברים גם בעלי פתאום לא מרגיש צורך או שייכות לשם וגם אני לא וכבר לא כואב לי.. אנחנו מתחילים לטפח קשרים אחרים עם חברים עם שכנים! שהם כמו משפחה. בפסח למשל- היו כ"כ הרבה ט' עם "זרים"- יותר כיף אין מתח ולחץ מרימים כוסית לחיים צוחקים נהנים המשפחה שלי, אולי אני כפויית טובה? בגלל זה ככה עורף לי מפנים? ילדה "אהובה", אלק שרק עזרה בבית, בטיפול בילדים אחות של אמא שלי חסכה מעצמה קייטנות במשך שנים,למה הייתה את סמויה שטיפלה לה כל חופש חינם בילדים. (למה זה עדיף פי מיליון על הבית שלה. עם כל הקשיים עם הבנים.) והם היו בנים בעייתיים, היפראקטיביים אז מה ה פלא שהיא כל כך "אהבה" את סמויה והזמינה אותה אליה כל חופש לכל החופש? לגור אצלה, ביחד עם הילדים שלה. וואו- איזה כבוד, איזה כיף.. סמויה חשבה שזה מאהבה ו איפה היא היום? אני חושבת על דודה שלי- איך בכלל היה לה אומץ להשאיר ילדה בת 8,9 עם עוד שני בנים?? לא היה לה פחד?? להשאיר עם ילדה? לא, כי סמויה כנראה לא הייתה ילדה כבר מזמן לא.

עצוב כשהמשפחה אינה תומכת אלא רק מנצלת ומאכזבת :( שמחה שיש לך את המשפחה שלך שבנית וחברים טובים שכיף לחגוג איתם! חג עצמאות שמייח ובתיאבון מחר :)

לאכול איתנו על האש.. מה יש??

כואב לקרא כמה ניצלו אותך כילדה ולמה שלא תחשבי שזה בא מאהבה כל ילד רוצה להיות מקובל וזו בדיוק ההרגשה שנתנו לך -תוך כדי שניצלו אותך טוב שירד האסימון עכשיו מה חשוב שירד רק עכשיו חשוב שאת כיום אשה חכמה מנוסה ומפוקחת שמסוגלת לראות דברים ולא ללכת שולל אחרי מילים יפות שמשפחה אומרת לך כדי לנצל אותך , טיש המון צדק בדבריך , לפעמים או חברים הרבה יותר קרובים ממשפחה אמיתית , כל שלא יצאת מופסדת ,בכל מקרה לא נשארת לבד , ואולי אפילו יצא לטובה כי נמנעים ממך כל הט' שבפגישות חוזרות עם אותם אנשים שקשה וכואב לפגוש , חוצמזה -למה לא להרחיב את מעגל חייכם כזוג ? עוד משפחות עם ילדים עושה טוב לא רק לכם אלה גם לילדים שלך ,ואני סומכת עלייך שאם כך את מחליטה כנראה שכך צריך להיות ,,,,,,,,,, יום עצמאות שמייח חטולית

קראתי לעומך מה שכתבת לי אך מנועה מלהגיב עכשיו..): בכל מקרה, מאחלת אני לך: יום מאיר יום בהיר חיוך שמחה בלב ושיהיה המון המון כיף שולחת לך מרשמלואים מהמנגל שלי וצרור חיבוקים מתוקים לא פחות, מהלב שלי סמויה

עצוב לגלות גלויים ותובנות כאלה על המשפחה התחושות הקשות ההתמודדות לבד בכל השנים ואולי זה רק מה שהם ידעו לתת? כמה טוב שאת יכולה לבחור ולהתפנק ולהרגיש בטוחה ועצמאית במשפחה שבנית לעצמך חג שמח איתך אידה

תודה שאת מלווה אותנו תמיד בכל ההתמודויות הקשות עושה לנו סדר ברגשות.. תודה! חג שמייח גמלך אידה יקרה ומרשמלואים על האש מוכנים גם בשבילך..

ואני מרגישה עצובה ובודדה תקועה לי בקורסה לבד מול הטלוויזיה עם המחשב על הברכיים ומחר כל עם ישראל יצא החוצה לעשות על האש ואני אשאר לי תקועה בקורסה לבד מול הטלוויזיה עם המחשב על הברכיים חג עצמאות שמח :(

בואי אלינו... נשתה יין אדום, נרים כוסית לחיים יש סטייקים, יש פרגיות.. מה בא לך שחפונת? אולי חיבוק?

בא לי כוסית, סטייקים, פרגיות וחיבוק :)))

מה שלומך? אך עבר החג? אני מקווה שהיה פחות בודד איתך אידה

הרבה שינה (עד 3) עכשיו מסיימת לכתוב עבודה שמגישה מחר היה לי מזל שהורידו לנו את כל בתי המנורות בחדר המדרגות כך שבלילה היה חושך מוחלט אז היום זכיתי לביקור של ה"חצי אקס" הוא בא כדי לעזור לי לסדר את האור ואז נשאר גם לקפה אז הייתי קצת פחות בודדה :)