פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

8543 הודעות
3454 תשובות מומחה
הפורום הינו במה לשיתוף ועזרה בין הגולשים.

אתמול הלכתי לבנק לדבר איתם לעזור לי והתוצאה ביום ראשון סוגרים לי את כרטיסי האשראי נגמר להתגלגל לשרוד מעכשיו גם לשרוד לא גם לחיות לא אז מה כן נשבר לי מעצמי נשבר לי מהעולם הזה

04/12/2009 | 17:25 | מאת: דמעה

כשאין כסף זה באמת מפחיד ממש תאמיני לי אני מכירה את היאוש והפניקה לפחות את עובדת ויש לך מקום להניח את הראש תחזיקי מעמד שולחת לך קרן אור קטנה http://farm1.static.flickr.com/49/111767644_f0a37c44ce.jpg וחיבוק גדול שבת שלום דמעה

05/12/2009 | 18:45 | מאת: גל

חבל שלחתיכת ניר יש כזה כוח להיות למטה או למעלה אז יש לי עבודה ויש לי מקום זמני להניח את הראש אבל אין לי את הניר הזה שיתן לי להתקדם כי אני לא במקום הזה של להתקדם אני מנסה להסתכל על זה כתוכנית הבראה על סגירת הברז בבנק של האשראי אני גם מגישה בקשה שוב לביטוח לאומי להחזיר לי את הקצבה כי היום החוק שונה אני כבר צוחקת על החיים שלי כי הם מצחיקים נאמר בציניות היאוש נעשה יותר נוח לא מילים שלי

06/12/2009 | 17:30 | מאת: אור הנפש

גל יקרה יש לך הרבה נסיון זה יכול לשבור לייאש אבל אפשר גם לחשוב שכל דלת שנסגרת פותחת עוד 10 נסי בנק אחר אידה

06/12/2009 | 17:34 | מאת: אור הנפש

היא נפתחת או נסגרת???? http://www.edu-negev.gov.il/matyaholon/%D7%93%D7%9C%D7%AA.gif

04/12/2009 | 07:55 | מאת: דמעה

יש בתוכי חלל עצום בגודל של מדבר סהרה http://cybertraveltips.com/images/africa/How-Hot-Is-Sahara-Desert.jpg ואני מנסה למלא אותו עם כפיות של חול... http://www.sxc.hu/pic/m/i/id/idemidem/125750_spoon_in_the_sand.jpg התיאשתי דמעה

שולחת לך חיבוק הלוואי והיה לי מה להגיד

06/12/2009 | 17:25 | מאת: אור הנפש

דמעה יקרהhttp://blog.tapuz.co.il/natalig/images/1063227_417.jpg אל תתיאשי גם אם החלל יתמלא לאט לאט אידה

07/12/2009 | 13:13 | מאת: דמעה

וזה בדיוק הקטע החלל לא מתמלא כי יש פצע פתוח כמו קרע ודרכו כל החול בורח שוב החוצה תעזבי אידה יש דברים אבודים מראש דמעה

03/12/2009 | 08:51 | מאת: דמעה

אין מקום ללא מחלות ללא סבל וללא כאב אז גם אי אפשר לברוח למקום כזה אם הייתי יכולה לברוח לאנשהו הייתי בוחרת מקום ללא מטפלות אני באמת חושבת שבסופו של יום הן עושות יותר נזק מטוב עצוב לי דמעה

03/12/2009 | 11:23 | מאת:

מה שלומך דמעה? אני שומעת אותך כואבת? מאוכזבת??עצובה מקווה שזה יחלוף ותקווה ואור יכנסו לחייך שהכל יראה אחרת אידה

03/12/2009 | 11:59 | מאת: דמעה

אני מאוכזבת ועצובה ומבינה שלא יהיה לי לעולם את מה שאני כל כך צריכה נמאס דמעה

02/12/2009 | 10:38 | מאת:

בבקשה

02/12/2009 | 15:48 | מאת: תלתלית3

מה המייל שלך ? בב' טליה

[email protected]

06/12/2009 | 13:40 | מאת: תלתלית

01/12/2009 | 23:22 | מאת: פלוניתית

שלום לכולן אני בת 24, בת קיבוץ, עברתי ניסיון אונס בביתי ע"י חבר משפחה קרוב לפני כשנתיים. אותו אדם חולה בנפשו ולקה בהתקף פסיכוטי ולכן התיק שהגשתי במשטרה נסגר על "חוסר עניין הציבור" כיום אני ניצבת לפני תחילתו של משפט אזרחי מול אותו תוקף ומול הקיבוץ שנטש אותי ובחר לתמוך בו. רציתי לדעת האם מישהי כאן עברה הליך של משפט אזרחי? אני מאוד מפחדת ורוצה לשמוע ממישהי שעברה את זה... אשמח לתגובות..

02/12/2009 | 10:36 | מאת:

ברוכה הבאה מצטערת מאוד לשמוע על הטראומה הקשה שעברת... טראומה כפולה ...לא מספיק שחוית נסיון לאונס...חוית חויה קשה לא פחות מהתגובה של החברה שאליה השתייכת, וסגירת התיק במשפט, אין לי ספק שאת בעלת כוחות רבים וכל משימה שתציבי בפנייך תעמדי בה אני ממליצה בחום לא לעשות זאת לבד, אלה במקביל ללוי של מרכזי הסיוע וכן טיפול, הרבה בהצלחה חזקי ואמצי ונשמח לראותך איתנו כאן בפורום אידה

29/11/2009 | 08:36 | מאת: דמעה

תגובות tiesto - knock you out להורדה סוף הראל סקעת "... וזה מפחיד אותי לחשוב על מצוקות לא מוצדקות שלא עזבו אף לדקה שלא נתנו להפרד אמנם הרשו לי לאהוב רק לדקות ספורות ואז חזרו אלי קרוב ולא נתנו להתקרב בחדרים ובדממה אני מצאתי לי מקלט כדי לברוח אני לא מוצא מקום אחר והם הקשיבו לקולי הם היו לי למפלט היום אני יודע שם למדתי לדבר" סתם קשה דמעה

29/11/2009 | 10:10 | מאת:

שיהיה שבוע נפלא מלא באנרגיות טובות ומחודשות איתך אידה

וואוו אידה..אני כל כך שמחה שחזרת..כל כך חסרת לי..גם דאגתי מאוד..וואוו תודה!!! תודה גם על הסיפור לשבת שמרגש,מצמרר,ומעורר חומר למחשבה. תודה גם לדמעה על השיר היפה ועל ההמלצה לספר שגל שלחה.. בכלל אידה אני מרגישה תודה בלב להרבה אנשים בעולם..אז מאיפה ולמה ההרגשה הכל כך חזקה שלי שאני מיותרת בעולם וסתם מכבידה.. אידה, אכן לא כתבתי הרבה זמן בפורום, למרות שאני קוראת את המכתבים השונים ..הרגשתי פתאום גם פה מיותרת ,מכבידה ואולי כדאי שאפנה מקום ואלך לי מהעולם.. אידה אני לא יודעת מה קורה לי..אולי השתגעתי??אולי תמיד הייתי משוגעת ועכשיו זה הופך להיות גלוי יותר??? ואולי אני סתם התערערתי לחלוטין בגלל שראיתי את ההוא שפגע בי כשהייתי בת 10 ??? אידה, אין לי יותר כח לחיים, רוצה להרפות ולתת למלאכים לתת לי נשיקה חמה ולאסוף אותי איתם בנוצות כנפיהם..

29/11/2009 | 10:09 | מאת: אור הנפש

טוב לראות אותך כאך חלילה אל תרגישי שאת מיותרת או מכבידה כאן ממש לא! להפך!!שמחים לראותך כאן! בכל פעם. אבל אני יכולה להבין מהיכן זה מגיע... חוסר הערכה עצמית , חוסר באהבה עצמית, לא מוצאת את המקום הנוח והבטוח... אז ....בטח שלא מגיע לי... אם אני לא אוהבת ומקבלת את עצמי אך יכול להיות שהסביבה תאהב ותקבל אותי... ואולי זה אכן מורגש יותר עם המפגש עם הפוגע... כי הוא גרם לך להרגיש כך... חסרת ערך... אבל את שווה ורצויה הרבה יותר ממה שאת מרגישה כלפי עצמך! קחי עצמך בידיים תחליטי לעשות דברים למען עצמך! היה לך יום הולדת החודש? נכון? אז תני לעצמך מתנה את עצמך!!! תעשי דברים טובים לעצמך בניהם....טיפול אז אני מחכה שתספרי משהו אחד שעשית למען עצמך היום?? שבוע טוב אידה

29/11/2009 | 10:11 | מאת:

אבל...זו אני

29/11/2009 | 15:53 | מאת: חופית

אידה מקסימה!!! קראתי את שכתבת, פעם,ועוד פעם, ועוד פעם..והרגשתי איך לאט לאט מפלסות להן טיפות הדמעות את דרכן מהעיניים ,מרטיבות ומנקות. כמו המים עם הווישרים את השימשה הקדמית שאחר כך אפשר לראות טוב יותר את הדרך... מרגישה טיפ טיפ טיפ טיפונת יותר טוב... ו...כן עשיתי משהו טוב לעצמי היום...כתבתי לך וגם קיבלתי ממך מתנה..נו..אז עשיתי משהו טוב לעצמי היום נכון ???

28/11/2009 | 16:08 | מאת: גל

שלום לך מסה הקטנה שכתבה ניצה סקולניק, ספר חזק על אישה שבגיל 52 יצאה למסע להודו, ושם היא מתפייסת עם רוחות הרפאים של עברה ומוצאת תשובות לשאלה מי אני ספר מרתק לא קל לקריאה השפה מאוד ישירה והיא עומדת מול הדברים בלי כיסויים קראתי אותו בהפסקות כי זה קשה

29/11/2009 | 09:51 | מאת:

תודה גל רשמתי לפני... אידה

28/11/2009 | 15:25 | מאת: דמעה

עוד יאיר עלי- הראל סקעת - "כבר שמעתי וראיתי את הכל מזמן ניסיתי להתרגל היום רציתי אבל הכל היה לשווא את המחר שכבר בפתח עוד לא הכרתי אך הנצח ייקח אותו ואז לבטח לאתמול יידמה או שהיום הזה עוד יאיר עלי עוד יקרא אלי עוד יקח בשתי ידיו אל מקום חדש שעוד לא היה שלא באתי עד אליו שם יהיה לי טוב זה וודאי קרוב גם אם לא רואים עכשיו רק לאדמה יש כוח להצמיח ולשכוח אני כל כך רוצה לברוח אבל לא ממש ברור לאן אל מקום רחוק של אילו בלי כמעט ובלי כאילו שם אולי אותי יצילו ואראה לרגע איך היום הזה עוד יאיר עלי... עוד יאיר עלי עוד ייקרא אלי עוד יקח אותי אליו" http://www.youtube.com/watch?v=mgUOlU_jp7I דמעה

28/11/2009 | 15:59 | מאת:

שיר מקסים עוד יאיר עלייך.... שבת שלום אידה

28/11/2009 | 16:11 | מאת: גל

מאחלת לך שיהיה לך הרבה אור

28/11/2009 | 09:06 | מאת:

שבת שלום שבת נפלא לכולן מנוחה ושלווה אידה סיפור לשבת הכוח של מאור פנים ואכפתיות הוא עצום ורב. לאחרונה התפרסם סיפור אמיתי שארע ליהודי שעבד במעבדה בבניין משרדים ענק בארה"ב. יום אחד בשעת ערב מאוחרת הוא נתקע בתוך אחד המקררים שבמעבדה ולא הצליח לצאת. לאחר שצעק וצעק הוא הבין שכולם כבר הלכו והיה משוכנע שימצאו את גופתו הקפואה רק בבוקר למחרת. לאחר שעשה וידוי ואמר 'שמע ישראל' פתאום הגיע השומר של הבניין ופתח את הדלת מבחוץ. אחרי שאותו יהודי נרגע הוא שאל ''איך ידעת שאני פה?'' אמר לו השומר ''לא ידעתי שאתה פה. חיפשתי אותך'' ''חיפשת אותי?!'' ענה היהודי בתדהמה. השומר השיב: ''אתה היחיד מבין אלפי עובדי הבניין שאומר לי שלום בכל בוקר והיחיד שבחמש בערב מברך אותי ערב טוב. אף אחד חוץ ממך לא רואה אותי. אני מחכה לשעה חמש כדי לשמוע ממך ברכת שלום, והיום כשהגיע השעה ולא יצאת - החלטתי לבוא ולראות מה קרה לך. עליתי למעבדה, שמעתי אותך צועק ופתחתי את הדלת''.

29/11/2009 | 10:13 | מאת:

שיהיה שבוע טוב מלא אנרגיות חיוביות אידה

26/11/2009 | 21:52 | מאת: לירז

אם אני חושבת שהותקפתי מינית אך אינני זוכרת דבר מן האירוע, נמחקה לי שעה מהזיכרון, אני לא יודעת מה נכון ומה לא הייתי בהשפעה של אלכוהול... אני זוכרת הכל עד לרגע שבו נכנסתי לאותו מקום ואז יש לי מן חור שחור ודבר הבא שאני זוכרת זה שהייתי בהיסטריה ופחדתי ממש ואז לקחו אותי לבית חולים ושם הכל נמחק לי! מה אני יכולה לעשות כדי לדעת מה קורה לי? אני מרגישה שאני הולכת להשתגע...

27/11/2009 | 07:40 | מאת:

ברוכה הבאה לירז אני מצטערת לשמטע מה קרה... תחושה נוראית בודאי להיות בערפל עם תחושות כל כך קשות אני מציעה לך באמת ללכת לטיפול מקצועי, זה קשה מאוד וממש לא כדאי שתיהיה לבד. האם יש מי שאיתך? שמלווה? שאת יכולה לדבר ולשתף בתחושות הקשות? את מוזמנת להיות חלק מהפורום לשתף ולקבל תמיכה אל תשארי לבד אנחנו כאן אידה

26/11/2009 | 10:38 | מאת: אני.

מזל טוב ליום הולדתך, באיחור קל אמנם, אבל זוכרת.... אוהבת אותך באמת. ליאור

תודה ליאור! יפה שזכרת.... מה שלומך??? אידה

26/11/2009 | 07:37 | מאת: חופית

אידה, את חסרה לנו מאוד!!! אני שותפה לחששותיה של וותיקה באשר לאפשרות של התחזות. לצבע הכחול של מנהלי הפורומים אין משמעות ??אולי אחת הסיבות לכך זה לשם מניעת זיופים ??? לשם מה לזייף ?? שחף,ייתכן וקרה משהו יותר כללי בפורום לבריאות הנפש ??? אני ערה לכך שההודעות האחרונות של הפורומים למיניהן (אלו שרצות בצד שמאל ) שמתחלפות בתדירות גבוהה משום מה בימים האחרונים לא כל כך מתחלפות... בנוסף אם תכנסי לפורומים נוספים (לדוגמא,הפורום של אורלי בעניני אכילה,וכן אצל נוספים,)תגלי שאל חלקם מהתאריך של ה 15 לערך קיימת שתיקה רועמת של מנהלי הפורומים... יכול להיות שמדובר במשהו כולל יותר ,ולגבי ההודעה שנשלחה בשם אידה ,ייתכן שמישהו רצה להרגיע.. אני חושבת שאידה נהדרת !!!,מקצועית ואחראית ואם אידה לא עונה כנראה שקרה משהו...

27/11/2009 | 07:33 | מאת:

חופית יקרה אני כאן והכל בסדר מה שלומך את???? גם אותך לא ראינו הרבה זמן... שבת שלום אידה

22/11/2009 | 19:56 | מאת: אף אחת

הי לכולם מצטערת שלא הגביתי והשתתפתי הרבה זמן אני לא במצב הכי טוב ואשמח לשאלו את דעתכן אל משהו נוסף התחילו אצלי התקפים דמוי אפילפסיה שמעתי על עוד בנות אם במצב דומה לשלי שזה קורה להן אמא שלי ראתה את זה אתמול ונרא נבהל אני לא יודען לאן לפנות אם זה??

שלך? הכי בטוח לפנות כדי לעבור בדיקות מקיפות לא חושבת שיש כאלהתופעות לא בטוחה תבדקי הכל כולל ניורולוג . תהיי ביראה חיבוק ממני

27/11/2009 | 07:54 | מאת:

אחת יקרה אני מציעה לך לפנות בהקדם לרופא תעדכני אותנו מה קורה תרגישי טוב אידה

20/11/2009 | 10:52 | מאת: איה

הזמנה להשתתפות במחקר מעניין וחשוב אמא יקרה, שמי רחל גצלר-יוסף, ואני המנהלת הקלינית של מרכז "קול הלב" ומומחית בטיפול בנפגעות טראומה מינית. במסגרת לימודי לדוקטורט באוניברסיטת חיפה, אני עורכת מחקר העוסק בחוויות האמהות של נשים נפגעות התעללות מינית, ואשר כיום יש להן ילדים בגילאי 10 עד 18. המחקר כולל שתי פגישות בנות שעה, שיתקיימו במקום ובמועד הנוחים לך. במפגש הראשון, אבקש ממך ומבנך/בתך להשתתף באינטראקציות משותפות. האינטראקציות יצולמו בוידאו, ובסיום אבקש להראות לך קטעי טלויזיה מתוך הפעילות שלכם, ולשוחח איתך עליהם ועל חוויות האמהות שלך מחיי היומיום (בחלק זה בנך/בתך לא יהיו נוכחים). בסוף הפגישה, אבקש ממך להשיב על מספר שאלונים קצרים. במפגש השני, ניפגש לשיחה אישית (ללא נוכחות ילדייך), בה תתבקשי לדבר על החוויות אותן עברת בילדותך, כולל התייחסות לסיפור הפגיעה המינית. בשום שלב כמובן, לא תתבקשי לחשוף את החוויות הללו בפני בנך/בתך. כל המידע שנאסוף ביחד איתך ישמש אך ורק לצרכי מחקר, תוך התחייבות לשמור על דיסקרטיות מוחלטת ואנונימיות. אמהות שהשתתפו במחקר קודם שערכנו תיארו את ההתנסות כמעשירה עבורן: הן ציינו את ההזדמנות במהלך חיי היומיום העמוסים לשבת ולשחק עם הילד ולהיות עימו נטו; את ההזדמנות לדבר על האמהות, על הילד שלהן, ועל הרגעים היפים, הקשיים והתקוות. יתרה מזאת, השתתפותך במחקר תאפשר לנו להבין טוב יותר את עולמך ואת עולמן של נשים רבות שורדות פגיעה מינית. ידע זה יאפשר לשפר את הטיפול והסיוע הניתן לכל הנשים הללו. במידה ואת מעוניינת להשתתף במחקר, צרי עמי קשר טלפונית או במייל: [email protected] 052-2411964 רחל (אשמח לענות על כל שאלה).

22/11/2009 | 09:23 | מאת: ותיקה

לא כל נפגעת, ואולי אפילו רובם בוחרות לא לשתף את ילדיהם בחוויות הקשות שעברו. חבל, כי התנאי הזה גורם להסתייגות מהמחקר.

19/11/2009 | 07:40 | מאת: דמעה

למה ההתעקשות הזאת להתעורר כל בוקר??????????????. נמאס

27/11/2009 | 07:56 | מאת:

כנראה שיש משהו חזק יותר יותר מהכל נסי להתחבר למקום הזה לזהות ולהכיר אותו מה שלומך דמעה? שבת שלום אידה

17/11/2009 | 01:35 | מאת: גל

כמו מתוך הבועה שלי דיברתי עם הרכזות שלי שאני צריכה יום חופשי הם שאלו למה אני עם פנים זעופות וזה מה ששבר אותי כי הפנים שלי היו כאובות ואמרתי להם למה בחצי פה תוך כדי בכי פעם ראשונה שבכיתי מולם והם הבינו וקיבלו ורציתי בכלל לעזוב והם לא הסכימו אמרו שזה טוב לי לעבוד ולא להתנתק אז עכשיו פעם בשבוע אני ביום חופשי יודעת שזה יוריד לי מהמשכורת שגם ככה לא גבוהה אבל לא יכולה אחרת זה נותן לי דלק להמשך השבוע אני ממשיכה לנסוע לעבודה לא קל לי לצאת מהבית לפחות יש לי רכזות מקסימות שמאוד תומכות בי דברים חוזרים ועולים גם חדשים תקופה של ערפילים קשה לי להתנהל בחוץ

אחד הילדים נרדם על השולחן בהקראת סיפור,ולקחתי אותו על הידים להעביר אותו לספה הקטנה שיהיה לו נוח ואז קפץ לי פלאש והרגשתי רצון לגונן עליו לשמור עליו שלא יפגעו בו אייך בקלות אפשר לפגוע בתוך השינה וכמה חוסר אונים עמדתי לפרוץ בבכי אבל עצרתי את עצמי שמתי אותו על הספה כיסיתי אותו ויצאתי החוצה הרגשתי בחילה נוראית לא מסוגלת לשתף מה היה הפלאש אבל זה זרק אותי כבר לכל שארית היום

27/11/2009 | 08:02 | מאת:

מה שלומך היום? זה נפלא שמצאת מקום עבודה כזה שרגיש ומבין וטוב שיכולת להיות ערה לצורך שלך ולבקש יום חופשי לתדלוקים... דאגת לילד וזה הקפיץ פלש ומחשבות שיכלו לפגוע בילד שישן הדאגה שלך והעבר התערבבו וזה עורר בחילה אבל את יכולה לראןת שאפשר לדאוג גם בלי לפגוע חזקי ואמצי שבת שלום אידה

16/11/2009 | 23:43 | מאת: בובה על במה

עכשיו אסור לך ליפול ולהרגיש רע את מתחילה תקופה חדשה עבודה, לימודים ועוד עבודה.. גם אם יש נפילה תעברי את זה לבד לא עוד אשפוז ארוך טווח לא עוד ימים קצת קשים, ששוב תשארי בבית חולים צריכה להתחיל לפרוח.. אפילו אם בלב כואב ואין לך כבר כוח. תחיי את חייך כמו שרק שחקנית יודעת את בתקופת נסיון, הבוס כך אמר ועכשיו את צריכה להוכיח לכולם שאת חזקה רצינית אחרת גם את זה תאבדי. השבוע את צריכה להתחיל ברגל ימין אין יותר משחקים אין יותר ליפול "לקרשים" זהו.. משחק החיים החולניים נגמרו עכשיו את צריכה לשחק את משחק החיים האמיתי.. לחזור למסיכה השמחה לחייך לכולם להראות שהכל טוב,הכל מושלם אפילו שבלב הכל שחור ומרוסק אין מה לעשות, זהו כלל המשחק. עצוב לי לבד..

27/11/2009 | 08:05 | מאת:

בובה יקרה אני שמחה לשמוע שאת פותחת דף חדש צריך להמשיך ולתת לעצמך הזדמנות מגיע לך אך תתפתי ללכת עד הסוף ולא להשאיר מקום שאת יכולה להיות את עם הכאב הבכי והקשיים שמרי על עצמך והרבה בהצלחה איתך אידה

15/11/2009 | 21:56 | מאת: דמעה

רק למות כבר כי נמאס

16/11/2009 | 11:04 | מאת:

דמעה יקרה מה קרה? ספרי אך את? אך מתקדם? איתך אידה

16/11/2009 | 13:12 | מאת: דמעה

אין לי כוח לשתף

13/11/2009 | 21:26 | מאת: אושר

היום הלכתי לבדיקות בגלל שפעת אבל שוב ראיתי אותם אוףףףףףףףףףףףףףףףף רע לי נורא

14/11/2009 | 09:40 | מאת:

שלום לך אושר וברוכה הבאה! אני מבינה מדברייך שראית את הפוגעים????? אחד הדברים הקשים ביותר... מעוניינת לשתף? מה עשית כשראית? מה הרגשת? כל דבר שנוח לך לשתף ובקצב שלך! את מוזמנת להשאר ולשתף בקצב המתאים לך אל תשארי לבד אידה

14/11/2009 | 17:14 | מאת: אושר

כן ניתקלתי בהם בתוקפים ומאוד קשה עם זה מרגישה אבודה בתוכי והכאב כל כך קשה כואב

12/11/2009 | 11:23 | מאת: 00000000000000000000000000000000000

אין מטפלת. הלכה מזמן... אי אפשר לחזור לטיפול, אפילו קצר. (במקום בו טופלתי, לא מחזירים לטיפול... אין מקום???) האמת שגם לא ניסיתי לבקש... פעם מזמן ניסיתי לחזור לתקופה קצרה. למרות שהמטפלת אמרה בפרוש שהטיפול לא הסתיים. והמנהלת שם אמרה לי שהמטרה היא לא להפוך את המטופלות לכרוניות במערכת..... יש חוק התיישנות לכאב??..... האמת שבשנתיים האחרונות מרגישה הרבה יותר טוב, מודה שעברתי תהליך מצויין... רק מדי פעם.... נפילות פה ושם.... ולא מוכנה לשתף, לא מספיק בוטחת.. יהיה בסדר... ליאור

12/11/2009 | 22:36 | מאת:

ליאור יקרה ברוכה הבאה...טוב לראותך כאן. גם כשמסתיים טיפול, תמיד יש נקודות שאנו זקוקים ליד התומכת, המכוונת, המקבלת, מנחמת וגם נותנת את האנרגיות להמשיך.... להאמין..... לעיתים הדרך הפשוטה היא להגיע לפגישה או סדרת פגישות..."לתדלק" ולהמשיך הלאה... כשזה לא אפשרי ניתן לדמיין את דמות המטפלת שהפנמת..לחשוב להתנחם במילים שהייתה אומרת...באמונה שלך בך...בארגז בכלים שנתנה לך... ואם זה לא מספיק: לפנות לגורם חדש...להגדיר מספר פגישות... לפנות, לדבר להתמלא שוב... הכי חשוב ליאור שתזכירי תמיד מי את... תאמיני בעצמך! אל תאבדי את התקווה... אל תשכחי לשמור ולדאוג לעצמך! ואל תשארי לבד מחזקת אידה

08/11/2009 | 14:22 | מאת: חופית

אידה יקרה! לא יודעת מה קורה איתי.. נראה לי שאני יוצאת מדעתי ולא יודעת אם אחזור אי פעם.. מרגישה כל כך הרבה כאב,עצב, הלב שלי עוד מעט מתפוצץ מרוב כאב ועצב.. ביום ראשון הבא יהיה לי יום הולדת..ככל שמתקרב יןם הולדתי אני שוקעת ביאוש יותר עמוק...בכלל לא רוצה להגיע ליום הזה... כנראה שיש בי בכל זאת איזה זיק של תקווה ,שאם לא כן אני חושבת שלא הייתי כותבת כאן.. אידה .אני כל כך צריכה חיבוק פשוט, רך,חם ,תומך, מבין ואוהב.. זה כל כל הרבה מה שאני מבקשת ?????

09/11/2009 | 18:38 | מאת:

קודם כל אני שולחת לך חיבוק... שינחם וירגיע את הכאב שיעטוף ויעניק בטחון להמשיך להתמודד ולנצח! ו................. היי .....מזל טוב יום הולדת זה זמן נפלא להעניק לעצמך מתנות לפתוח תקופה חדשה תקופה שתכניס לחייך הרבה אור ואנרגיות חיוביות וטובות! תחשבי חיובי תחשבי ותאמיני שמגיע לך מגיע לך הטוב ביותר מגיע לך את עצמך!!! חופית ראי בכך כוח וסימן לעצמך לפתיחת פרק חדש פרק בו עכשיו את מקום ראשון. תעניקי לעצמך כאן בשבילך אידה

07/11/2009 | 18:24 | מאת: שחף

פעם שישי-שבת אלו היו הימים ההכי קשים כי היה בהם יותר מדי זמן להיות עם עצמי אח"כ למדתי להיות עם עצמי ימים שלמים בלי להרגיש רע ולאחרונה איכשהו שוב שכחתי והפיתרון שמצאתי זה לישון יום שלם אבל לפעמים זה לא מתאים אתמול למשל הלכתי לישון בסביבות 10 בלילה אז ישנתי היום עד שלוש - 17 שעות בסה"כ וזה היה כבר יותר מדי אז קמתי, ראיתי סרט ונשאר עוד מלא זמן עד הלילה ויש דברים שאני צריכה לעשות אבל ממש אין לי חשק לעשות כלום ומצב הרוח על הפנים ומצד אחד זקוקה ליום הזה ומצד שני לא יודעת להפיק ממנו את המיטב אני מצטארת אני לא בנויה לחיים האלה :(

07/11/2009 | 18:35 | מאת: שחף

שוב פעם השם שלי מופיע יותר מדי פעמים יורדת בחזרה למחתרת

07/11/2009 | 19:55 | מאת: חופית

שחף מקסימה! השם שלך לא מופיע יותר מדי פעמים כפי שאת חושבת ..,אולי ההיפך הוא הנכון... המילים שלך ,כפי שהן..עם הכאב ,הצער, העצב, הבדידות, וכל היתר..כל כך נוגעים ללב...כל כך רוצה לחבק אותך ולהגיד לך: את לא לבד בסירה ..כולנו כל אחת מאיתנו בלבד שלה... אולי נשזור איזו שרשרת ומי שתרצה תצטרף לשרשרת הבדידות... וכך עדיין כל אחת תשאר בלבד הקיומי שלה אך יהיה משהו מרפא בביחד שבלבד...??? שחף יקרה! הרגישות שלך לעצמך ולאחרים כל כך נוגעת, מחברת...למילים הטובות והרכות שלך יש כח מרפא כל כך מרגיש ממש כמו ליטוף עדין של כנפי שחפים שבשמיים.. שחף,בבקשה,אל תרדי למחתרת, השארי כאן ובגדול ! את הרי הצבע הסגול שבקשת שבשמיים,הלא כן ??? חופית.

09/11/2009 | 19:25 | מאת:

שחף יקרה אנחנו מאוד שמחים לראותך כאן נסי לתת לעצמך לאפשר לעצמך את המקום שמגיע לך אל תעשי לעצמך מה ששאחרים עשו לך! מקווה שתרדי מהרעיון לרדת למחתרת איתך אידה

07/11/2009 | 09:40 | מאת:

הרבה אור ואנרגיות חיוביות שבת שלום אידה

07/11/2009 | 18:26 | מאת: שחף

תודה אידה :)

03/11/2009 | 16:29 | מאת: אף אחת

כבר כמה ימים לא מסוגלת לעשות כלום......... אני כול הזמן פוחדת ולא יודעת,למה??? אני צריכה עזרה רק לא יודעת לאן לפנות??? הכול מתפרק מולי ואני לא יודעת מה לעשות???

03/11/2009 | 20:58 | מאת: שחף

אחת יקרה אפשר לשלוח לך חיבוק? אחד כזה חם, מכיל ומגן... איפה את עכשיו? השתחררת מהאישפוז יום? לאיזה סוג של עזרה את זקוקה? אולי זה משהו שנוכל לעזור לך למצוא....

03/11/2009 | 22:28 | מאת:

מה שלומך??? טוב לראותך היית חסרה.... אידה

04/11/2009 | 11:30 | מאת: אף אחת

ראשית תודה, אני סימתי אם האישפוז לפני פחות מחודש אני מחכה לדיור מוגן ולבנתיים אני בבית של ההורים למרות שטענו באישפוז שזה לא רצוי/ מסוכן בשבילי. שבתי לאקדמיה וחלקי עבודה אני עמוסה בטירוף מילימודים ואחרי אישפוז מאלה אני מרגישה מחוסרת תמיכה וכיוון הימים נעלמים לי כימעט לחלוטין אני לא מצליחה ללמוד כמו שצריך לא יודעת לאיזה פח אשפה לזרוק את עצמי

03/11/2009 | 22:27 | מאת:

אחת יקרה לפעמים יש תחושה שנגמרו האנרגיות אין כוח לעשות כלום הפחד משתלט... ועוצר או אפילו מקפיא... גם כשנגמרים הכוחות זה זמן לנוח... לא להשאר לבד תמיד קל יותר ביחד מחזקת אותך וכאן בשבילך אידה

02/11/2009 | 09:11 | מאת: ילדונת

לנוח קצת וזה לא שעושה הרבה אולי זאת הבעיה שלא עושה דבר באתי לנוח כי כל כך מפחיד לי התובנות שבאות עם השנים עושות ללב שלי להתכווץ מפחד וזה טוב זה מ"מ קדימה וזה מעיר שדים ואני מסתכלת במראה מסתכלת על מי שהפכתי להיות ומבינה כמה אין לי שליטה על ההתנהלות הזאת ובו זמנית כמה יש לי... כמה בחרתי באתי רק לנוח כי יש כל כך הרבה דעות שמנסות להחליט על גוף אחד וזה אמור להיות הגוף שלי שלי שלי ואני רוצה לצרוח ואני לא מרגישה חלק לא מהגוף הזה לא מהנפש הזאת לא ממני אני רוצה להחליט נכון לא כי כפו עלי לא כי רצו עבורי לא כי חלמו במקומי אני רוצה כי אני בוחרת... אבל לבחור זה לחבר כל כך הרבה חלקיקים קטנים ולחבר כל כך הרבה פיסות וגזרים של מה שנקרא גוף, ועתיד ועבר ונשיות וילדות. סעמק אני שונאת מראות... באתי רק לנוח באמת.. סליחה שתפסתי מקום.

03/11/2009 | 20:50 | מאת: שחף

היי ((((((((((ילדונת))))))))))) יש כאן עודף מקום כבר תקופה ארוכה אז תודה שעזרת ולקחת ממנו קצת אני חושבת שהשאלה העיקרית היא מה יכול לעזור לך לחבר את כל הפיסות הקטנות? או אולי אפילו מי יכול לעזור? וגם... האם את מוכנה ורוצה להיעזר? ו/או לעזור לעצמך? מקווה שלא הפרעתי למנוחתך בכך שהגבתי לך... שחף

03/11/2009 | 22:23 | מאת:

ילדונת יקרה כמה טוב שבאת... כמה טוב לראות אותך.. טוב שבאת...לנוח איתנו! תמיד שמחים לראותך כאן ואף פעם לא צריך להתנצל כאן על תפיסת מקום!!! מקווה שאת מתחזקת לצד התובנות שאת מצליחה לבחור ולבחור מה שנכון עבורך מחזקת ומחבקת מרחוק אידה

01/11/2009 | 13:23 | מאת: חופית

אידה יקרה, כל כך הרבה עננים אפורים בלב ,שכמעט ולא רואים אותו ,כמעט ולא מצליחים להרגיש אותו.. ואני מבקשת מהעננים:בבקשה תמטירו כבר גשם..בבקשה..אתם לא מרגישים איזה כובד אתם על הלב??? ואולי אם תצליחו להמטיר גשם ,אולי פעם עוד יצמח משהו ???? בבקשה ענני הלב האפורים, הרימו את העיניים כלפי מעלה, הסתכלו על העננים שבחוץ, ראו את המטר שמצליחים הם להוריד,הריחו את ריח אמא אדמה היונקת טיפות אלו, הוציאו את לשונכם ותנו לטיפות אלו לחדור פנימה ולגעת בפצע שבלב...ואולי זו התחבושת שאמא של אהוד בנאי שמה על "הילד בן 30 יש לו חום גבוה"... ואולי גם לי יש חום גבוה...?? ואולי צריך רק להסתכל למעלה ולראות את העננים האפורים שממטירים להם גשם ???? ולמה כל כך עצוב לי בלב ????

03/11/2009 | 21:10 | מאת: שחף

חופית יקרה הכתיבה שלך מאוד נגעה ללבי הנה עברו להם יומיים גשומים ביותר אולי העננים שבחוץ שמעו אותך והחליטו לעזור לך לשטוף ולפוגג את העצבות ומה שעכשיו נשאר זה לצאת החוצה בימים הקרובים להסתכל למעלה על השמיים הבירים ולתת לשמש להכניס קצת חמימות ושמחה ללב שחף

04/11/2009 | 14:04 | מאת: חופית

שחף מקסימה, הרגשתי שקבלתי ממך נשיקה רכה בדיוק במקום שכאב כל כך.. תודה לך!!! גם המילים שנשזרו למשפטים חמים, נוגעים ומרגשים שכתבת לחברות האחרות היו ממש תחבושת גדולה למצח שקדח... ואיך את מרגישה היום??? לפני מספר ימים הרגשת לא טוב.. אני מחבקת אותך אם זה מתאים לך ואיך שמתאים לך.. חופית.

03/11/2009 | 22:11 | מאת:

חופית יקרה אני מבינה את העצב שבלב שמאיב ומלווה.....לא מרפה.... עננים אפורים וכבדים.... כשיגע הגשם ....תבוא ההקלה וגם הקשת בענן, תאמני... אל תאבדי תקווה.. הדרך ארוכה...וגם קשה.... אבל יש מתנות בדרך שמחזקות.. שבזכותן הכוח! מקדישה לך את השיר: http://www.youtube.com/watch?v=RBrU2-N4zu0 גשם - מאיר בנאי גשם, רד כבר גשם כי צריך לשטוף הכל לא רוצה לראות הכל כשבא הגשם רד כבר גשם כי העיר כבר עייפה היא פוחדת מעצמה רוצה לנשום זכרונות, אפלה שוב שואל, אין תשובה אני צועק בכל העיר שיסתכלו עלי, רק עלי איתך אידה

04/11/2009 | 13:55 | מאת: חופית

אידה מקסימה! אני קוראת את שכתבת, ותוך כדי אני מרגישה טיפונת ו..עוד טיפה אחת ועוד אחת..עוד מעט וזה יהפוד ממש למטר..פורץ לו מענן אפור אחד,מרטיב את הלב.. אולי מרווה אותו..מאפשר ללב לנשום מעט.. והנה פס דק..דקיק זהוב של שמש מציץ לו פתאום ,קורץ ללב ואומר לו "הי לב קטון, יכול אתה ,כן יכול, למרות השבר שבמרכזך..הצץ למעלה וראה את הקשת במרכז השמים, זוהרת היא בכל הצבעים שבעולם.. צבע תכול בדמותה של אידה הרגישה ששלחה לך שיר שחדר מיד פנימה וזיעזע את כל העננים שבעולם..צבע סגול בדמותה של שחף המדהימה שהצליחה לתת נשיקה רכה בדיוק במקום שכל כך כאב ..(עדיין כואב ,אבל טיפ טיפה פחות ממה שכאב..) אל תפחד לב קטן..הבט למעלה ואולי תצליח לראות עוד המון ,המון צבעים יפיפיים שקיימים ונמצאים בקשת בענן..כל מה שאתה צריך לעשות זה פשוט להסתכל ולראות... אז למה שוב חוזר לו העצב הזה???

28/10/2009 | 03:02 | מאת: שחף

מזמן לא פתחתי כאן הודעה חדשה..... מרגישה כמו אורחת.... לילה לבן.... שני החתולים ישנים שלווים על הספה התוכי ישן בכלוב ואני מחפשת לעצמי תעסוקה לא מצליחה לישון למרות המזרון החדש והמפנק שלי עוד שעתיים וחצי צריכה לקום טוב נו, אפשר עוד שלוש שעות לא הבדל גדול העיקר שלא ממש נשאר זמן בשביל לישון סתם מעבירה את הזמן מול המחשב עד שארגיש מספיק עייפה ורגועהה בשביל להירדם לילה טוב עולם...............

28/10/2009 | 20:16 | מאת: שחף

אני :( לא משהו מיוחד סתם מצב רוח נאחס עצובה הגיע הזמן להשלים שעות שינה נראה לי

30/10/2009 | 01:37 | מאת:

שחף יקרה אני מקווה שהצלחת להשלים שעות שינה... וגם עכשיו את בתוך חלום מתוק לילה טוב ושולחת שוקו חם אידה

שהיא נסעה וכתבתי משהו בלילה שחושך בחוץ אז מתחילות המפלצות לצאת בריקוד נוהמות לוכדות את גופי והמוח מתחיל לפתוח מגירה מגירה ומוציא את הזיכרונות משם והטעם מר והפחד נגרר לתוך ההוה ואני כאן ואני שם מעבר להווה מהווה לעבר והריקוד המושחת לא נגמר בלילה הצללים מרקדים על הקירות הפסיעות הקולות והגוף מתכווץ ורוצה להעלם והשקט פועם בלב הסואן ושוב יושבת מאובנת בפינה מחכה רק רוצה להצמד לזויות בקיר להבלע והחושך עוטף בידיו הגדולות וחונק נשימות והשקט מלחיץ ומקפיץ ומעוור את המבט הס ילדה אבא ושתיקה וצעקה ודממה

גל יקרה מה שלומך? אני מקווה שאת ישנה עכשיו.... שהצלחת לנטרל כל מחשבת מטרידה... שאת מרגישה יותר טוב....שהילדה מרגישה יותר טוב.... לילה טוב הזכירו לי שפעם חלקנו שוקו למי שהיה לו קשה להרדם אז שוקו חם בשבילך הולך? אידה

25/10/2009 | 20:36 | מאת: רות

הגשתי תביעה לגירושים הייתי משטרה הגשתי תלונה על מה שהוא עשה על האיומים וההפחדות הכל ועכשיו הוא לא בבית הוא מורחק ביום רביעי הקרוב יערך דיון שמטרתו להרחיק אותו מהבית לשלושה חודשים. אני מתה מפחד אם לא אצליח לשכנע את השופטת ומה אגיד בכלל אלהים והוא הרי יודע לדבר כל כך טוב הלואי והיא תאמין לי אני לא יודעת מה אעשה אם יחזור הביתה אני צריכה שמישהו יחזיק לי את היד אני צריכה שיעטפו אותי אני פוחדת להילחם איתו יש לי שלושה ילדים לחשוב עליהם מה אעשה? הכל חוזר לי המחשבות הפלשבקים הכל כואב מידי מה שהייתי צריכה לעשות ולא עשיתי לפני 20 שנה אני צריכה לעשות עכשיו אלהים לא מוותר לי.

26/10/2009 | 06:54 | מאת:

רות יקרה כל הכבוד את ממש אמיצה זה קשה מאוד ומבינה את הפחד שלך, לא פשוט לעשות כזה צעד! את עשית משהו כל כך חשוב עבור עצמך בשביל החופש שלך מי איתך? מי מלווה? אני מאוד מקווה שאת לא לבד מחזקת אותך אידה

22/10/2009 | 20:53 | מאת: דמעה שקופה

נעלמת הכל בסדר? דמעה

23/10/2009 | 01:56 | מאת: שחף

הכל בסדר גמור חוץ מהגב שגם הוא גמור :) ימים עמוסים בקושי נכנסת למחשב וכשכבר יש זמן פנוי אז ישנה או נחה מול הטלוויזיה שתהיה שבת נעימה שבת של מנוחה לגוף ולנפש שחף

בלתי נסבלים אני לא מסוגלת שישבו לידי ,אני עצבנית ורוצה לתת מכה לזכוכית שמישהו יושב אני קמה ועומדת ואז נוגעים בי שעוברים לא פעם ירדתי מהאוטובוס ורציתי לחזור לבועה שלי קשה לי להתנהל בעולם של המבוגרים אני מאבדת את השפיות הזעם שלי שעצור בפנים יוצא על עצמי

22/10/2009 | 20:53 | מאת: דמעה שקופה

מזדהה מאוד מאוד מקוה שעם טיפול תבוא הקלה מחבקת דמעה

26/10/2009 | 02:18 | מאת: גל

גל יקרה מה שלומך?? מצטערת לשמוע על הקושי וטריגר הקשה נסיעה באוטובוס, מוניות, תחבורה ציבורית מהווה מפגש " צפוף " עם אנשים,חלקם תמימים וחלקם מופרעים. הצפיפות , הנגיעות טריגר בלתי נפסק. האם ניתן לבחור מקום בטוח יותר? אולי תחילת האוטובוס? המושב החיצוני? מחזקת אידה

21/10/2009 | 08:55 | מאת: דמעה

לא יודעת מה אני מרגישה http://www.danschmoyer.com/wp-content/uploads/2009/09/Confused-Pic.jpg דמעה

28/10/2009 | 06:55 | מאת: אור הנפש

דמעה יקרה מצטערת,לא הצלחתי להכנס ללינק מה קורה איתך??? מה שלומך? אידה

20/10/2009 | 22:55 | מאת: חופית

...אני חדשה, ..רוצה לצעוק , אני בכלל לא שייכת למקום זה, עזבו אותי במנוחה... חוטפת שיתוק בכל הגוף.. רוצה לשכוח, פשוט לשכוח... מה שהיה בגיל 10 לא רלוונטי יותר... הראש כואב .. פלשים.. ושוב פלשים.. אז מה אם עברתי אינצסט.. מליוני אנשים עברו... תעזבי , תשכחי ודי...אבל הגוף בוגד לא מוכן לשכוח...וואוו, בשביל מה להכנס לפורום כזה בו אני כאילו מודה .כן , עברתי אינצסט...הגוף בוגד... לא מוכן להתקרב לגבר ,הגוף זולל וזולל ללא הפוגה, איזה פחד...

20/10/2009 | 23:36 | מאת:

מצטערת על הטראומה בגיל 10, על הפלשים, הלחץ והכאב ... קשה להאמין, קשה להכיר ולקבל... שזה לא סרט- לא חלום...זה אמיתי... עד כדי שזה חיי עד היום. אני מאמינה שכמעט כל מי שנכנס לכאן בפעם הראשונה , מרגיש את הפחד הזה...הפחד והכאב. אבל הצלחת! הצלחת להכנס...לכתוב... שוב ברוכה הבאה את מוזמנת להיות חלק לשתף, להתייעץ לקבל תמיכה... להיות פחות לבד עם כל מה שעברת כאן בשבילך אידה

21/10/2009 | 14:08 | מאת: חופית

...השיתוק לא מרפה..זה מרגיש כאילו מישהו לופת את גרוני בידיו.. אין אויר, והאצבעות מצליחות להקיש על המיקלדת אך בקושי...זו הרגשה מבעיתה להודות ולומר, כן עברתי אינצסט...הרבה יותר קל, פשוט ומרגיש מוגן להמשיך לחיות בפנטזיה..בעולם שבנית לעצמך. ועולם זה יפה וטוב ,עולם מוגן, חם, תומך, אוהב, עולם יפה בו אין חזקים וחלשים,פוגעים ,מנצלים ופגועים .בעולם הפנטזיה הכל אפשרי ויפה...מי צריך את המציאות???(יש בכלל דבר כזה שקוראים לו מציאות??, וכסף, וכבוד ויוקרה הם לא פנטזיה????)בשביל מה, בשביל מי אני צריכה לחזור ולהעלות מאוב את האינצסט שעברתי מגיל 10 ??? אידה,תודה על קבלת הפנים החמה והתומכת שלך ..קבלת פנים זו בשילוב החיבוק החם ,האמיץ והתומך של ילדונת המקורית מאפשר אולי להמשיך...תודה!!!

21/10/2009 | 04:07 | מאת: ילדונת המקורית

אני יכולה להגיד לך רק שעם הזמן זה נהיה קל יותר הכניסות לכאן ומנחם יותר ומעודד יותר ובית אמיתי... וכשקשה גם אחרי הפוגות של שנים תמיד את יודעת שיש לאן לחזור.... הפורומים האלו הצילו לי את החיים הגעתי לפורומים כשהייתי ממש קטנה... והרבה בזכות האנשים כאן אני בחיים היום.. אז ברוכה הבאה.. עצוב שזה מה שמקרב אנשים אבל זאת זכות גדולה להכיר אנשים מיוחדים באמת... (ואני כבר לא כותבת כאן תקופה ארוכה) ורק רציתי לשלוח לך חיבוק... יום אחד את תדעי שהחיבוק הוא מעבר לחיבוק וירטואלי.. ילדונת

21/10/2009 | 14:23 | מאת: חופית

ילדונת המקורית,תודה! תודה! ושוב תודה על חיבוק פשוט וכל כך נוגע... את כותבת שעם הזמן זה נעשה קל יותר להכנס לפרום מפחיד זה??? כרגע רק המחשבה שאני כותבת כאן ומודה כן, עברתי אינצסט משתקת בתוכי כל נים ונים.. אם מותר לשאול אותך (כמובן תעני רק אם מתאים לך...) עם הזמן נעשה קל יותר גם עם החויות שעברנו??? כל אחת וחויותיה שלה ,אך תחושות של השפלה, רמיסה, אפס ואפסיות ,בושה, אשמה.. אולי הן לא רק שלי ???? מחבקת אותך ומודה לך שוב חופית.

אניבזמן האחרון לא מרגישה טוב והיום לאחר שירשור ענק בפורום מסוים הבנתי שאני חיייבת להתנתק ממה שקשור לאונס כל הדברים בגלל שמזכירים אונס די אנ יעושה לעצמי ניתוח ללא הרדמה והחולה מת ואין מה להמשיך הלאה היום אניקרסתי טוטאלית לא יכולה לזוז התקפות כאב בחזה שורף מאוד ואז לקחתי על עצמי לצאת מכאן מצטערת בנות מצטערת אידה אניחייבת לעזוב כדי לתת לעצמי אני לא יכולה להמשיך כך הפכתי ל היות נאנסת רגילה שפוצעת את עצמה ומנסה להתאבד בעקבות התעללות מינית שהבן שלי עבר אנישרופה יותר המטפלת שמטפלת בי דיברה איתי על המ יהיה בל הכאב והגיע הזמןשאגד לכן תודה שהייתן שם למעני תושה אידה על הכל שעזרת לי הכל הכל תודה

תור יקרה אני מכבדת את החלטתך... חשוב שתעשי מה שנכון וטוב לך בכל מקרה את יודעת שאנחנו כאן תמיד כשאת צריכה או רק לומר היי לא מוותרים עלייך ומחכים לך אם ובזמן שיתאים לך בהצלחה רבה מחזקת סומכת עלייך...ומקווה שגם את.. אידה

19/10/2009 | 11:09 | מאת: צדף

לא מצליחה להוציא את הסוד החוצה. מדי פעם מצליחה לטמון אותו עמוק באיזו מגירה. למדתי שלסוד רצון משלו, הוא לא מניח, מטריד, תוקע, חסר משמעת ורוצה לצאת החוצה. אז הנה, לפני שאתחרט, מתוך תקווה שאולי אם אכנע לו לרגע, אתן לו לצאת החוצה בפעם הראשונה הוא יתן לי מנוחה. כשאומרים לי שאני יפה, מושכת, סקסית אני מייד מסתגרת. למרות שההגיון אומר לי: עצרי רגע אולי קיבלת מחמאה, הרגש תופס פיקוד ואומר לי: את לא בסדר, את משדרת "תפגעו בי", את אשמה, תברחי כמו מאש. בגלל שהייתי ילדה יפה, נערה יפה ואומרים שגם אישה יפה הבאתי את הצרות על עצמי. כילדה עברתי הטרדה מינית יותר מפעם אחת. בגיל 18 עברתי אונס ומה שאני הכי זוכרת היה המשפט שלו אחרי: "למה שיקרת את בכלל לא היית בתולה". יומיים אחרי זה דיממתי וכאבתי. עד היום אני כואבת. כאשה עברתי התעללות נפשית ופגיעה מינית ממי שהיה הבעל שלי. מה לכל הרוחות לא בסדר איתי? היום אני גרושה, מנסה לחבוש את פצעי. מנסה לבנות חיים חדשים, רוצה זוגיות אבל תקועה. לא יודעת איך לצאת ממעגל הקסמים הזה. לא יודעת לקבל את הנשיות והמיניות שלי. צדף.

19/10/2009 | 19:56 | מאת: אף אחת

צר לי לשמוע אל מה שעברת מקווה שיהיה לך טוב יותר ברוכה הבאה

19/10/2009 | 21:35 | מאת: צדף

ברוכה הנמצאת

את צריכה לדבר על כך עם איש מקצוע ממש כך את צריכה לשנות א תהחשיבה שלך על עצמך וזה לא קל כי את משדרת שאת פרוצה לכל אדם הווה אומר מותר לעשות בך מהשרוצים וזה לא נכון ממש כך הגיע הזמן לחזק את האני שלך הפגוע במקום לשדר את זה לשדר המ שהוא אחר אני חזקה אף אחד לא יפגע בי ממש כך אבל זו עבודה שפורום לאיוכל לתת לך מענה 1202 תתקשרי היעזרי בהצלחה

חבל שאת פורשת. תודה על התגובה. אני ממש לא משדרת פריצות או משהו כזה. אני תמיד מקפידה להתלבש צנוע, לא מחשופים, לא צמוד, לא שקוף, ועוד רשימה ארוכה של לא. תודה בכל אופן על העצות.

את צריכה לדבר על כך עם איש מקצוע ממש כך את צריכה לשנות א תהחשיבה שלך על עצמך וזה לא קל כי את משדרת שאת פרוצה לכל אדם הווה אומר מותר לעשות בך מהשרוצים וזה לא נכון ממש כך הגיע הזמן לחזק את האני שלך הפגוע במקום לשדר את זה לשדר המ שהוא אחר אני חזקה אף אחד לא יפגע בי ממש כך אבל זו עבודה שפורום לאיוכל לתת לך מענה 1202 תתקשרי היעזרי בהצלחה

את צריכה לדבר על כך עם איש מקצוע ממש כך את צריכה לשנות א תהחשיבה שלך על עצמך וזה לא קל כי את משדרת שאת פרוצה לכל אדם הווה אומר מותר לעשות בך מהשרוצים וזה לא נכון ממש כך הגיע הזמן לחזק את האני שלך הפגוע במקום לשדר את זה לשדר המ שהוא אחר אני חזקה אף אחד לא יפגע בי ממש כך אבל זו עבודה שפורום לאיוכל לתת לך מענה 1202 תתקשרי היעזרי בהצלחה

19/10/2009 | 23:38 | מאת:

מצטערת לשמוע על הדברים הקשים והנוראים שעברת, קשה מאוד לחיות עם סוד כל כך גדול וכבד, קשה מאוד...ועכשיו הצלחת לפרץ ולפתוח פתח לסוד הנורא... כל הכבוד לך על האומץ והכוח לעשות זאת לטאומות השלכות קשות על מהלך החיים... החשיבה...התנהגות... הבחירות ...זה פולש לכל חלקה... היום עשית צעד גדול וחשוב עבור עצמך, את מוזמנת להשאר, לשתף בקצב שלך,להתייעץ ,לקבל תמיכה ובעיקר להשאר פחות לבד עם הסוד הנורא. עם הזמן אני ממליצה בחום להתחיל לחשוב על קבלת עזרה מקצועית, עברת הרבה בחיים ועשית צעדים חשובים ומשמעותיים למען החופש שלך! זה הצעד הבא מחזקת וכאן בשבילך אידה

20/10/2009 | 19:44 | מאת: צדף

תודה על קבלת הפנים החמה. לגבי עזרה מקצועית, לא בטוחה שכרגע מוכנה. כשאהייה מוכנה אשמח לקבל הכוונה. לא קל לדבר...גם כשזה כתוב. יחד עם זאת נידמה שלפעמים הדברים רוצים לצאת החוצה, לא נותנים לי מנוח, יש להם רצון משל עצמם.

18/10/2009 | 18:54 | מאת: דמעה

נגמרת דמעה

18/10/2009 | 22:40 | מאת: שבלולית

עצוב שאת ככה אין לי הרבה מילים אז שולחת לך חיבוק לעידוד

19/10/2009 | 19:45 | מאת: אף אחת

הלואי שהיה לי כוח לתת לך לאט לאט צריך לגרור את החיים ואולי יהיה איי פעם קצת יותר טוב

19/10/2009 | 23:40 | מאת:

דמעה יקרה אל תוותרי את בדרך... מחזקת אידה

17/10/2009 | 13:11 | מאת: אף אחת

בבוקר היום ציפיתי לשיחה והיתה אתי עוד משהיא שחשבה הינה זאות השיחה בשיחה הפיעה משהוא שמתריד אותי בטלפון אם גניחות וכו... אז היא אמרה צריך לעשות נגד זה משהוא ואני תמיד חשבתי שאין מה לעשות זה מה יש. לאחר מכאן הבנתי כמה דברים איך שאני שוב מכניסה את עצמי למצב קורבן אני שונאת את עצמי כמו מגנת לסוטים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עידף לזרוק לפח יצור שכול כך לא מסוגל להגן על עצמו נראה לי שגם זונה מוסגלת להגן על עצמה יותר אני ממש כמו בובת מין מי שרוצה בא ולוקח

וכן יש מה לעשות אם מטרידים לנתק להם את הוטלפון לא להיות שם יש שוקר חשמלי גז מדמיע לשנות תפיסת חשיבה ואני עייפה מצטערת אף אחת אם תרצי יש מייל

17/10/2009 | 23:04 | מאת: אף אחת

אולי בעמט יש נטיה של קורבן (לאזאזל כמה שאני שונא להסביר את המצב ככזה) אם מוחי המטומטם חשבתיע שזה קורה לכולם ואין צורך להיחס לזה. הסעבה שראשמתי בובת מין כי יש אצלי דמות כזן שניתן תמיד לקבל ממינה מין וכתוצאה ממנגן ההגנה לפי הסבריה הרבים והמעורכים של הפסיכולוגית יש לי פטונציאל גבהה יותר להפגע אני מנותקת ולא מבינה למה יש תופעות מוזרות עכשיו צריך להעלים מכדור הארץ יצורים כמוני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! [email protected]

17/10/2009 | 21:38 | מאת:

אני בטוחה שאת רוצה להפסיק את המצב הזה בטוחה שהחלטת המון פעמים אבל כנראה שזה מאוד... מאוד קשה קשה לצאת מהמקום הזה מקום קשה... אבל מוכר אל תוותרי מגיע לך להיות במקום בטוח מגיע לך הטוב ביותר את רק צריכה להאמין בכך תאמיני אידה

17/10/2009 | 09:09 | מאת: דמעה

קמתי עכשיו וקראתי בנט על המשפחה שנרצחה בלילה קראתי על אב שדקר למוות אץ בני משפחתו כולל 2 ילדים ואחר כך שרף את הדירה כל זה בראשון ברחוב נורדאו מכירה את הרחוב ביקרתי שם לא מעט בעבר הדי רחוק מזעזעעעע מה שקורה בעולם הזה ומה הילדים אשמים בכלל??????!!!!!!!!!!!!! דמעה

17/10/2009 | 21:28 | מאת:

אכן מזעזע אין מילים אידה

14/10/2009 | 20:09 | מאת: דמעה

רוצה חיבוק שלא עולה כסף רוצה חיבוק עוטף ומגן ןרך רוצה להרגיש בטוחה רוצה חיבוק מתוך אכפתיות רוצה אבל מה לעשות? סתם רע לי היום דמעה

14/10/2009 | 22:59 | מאת:

מגיע לך בהחלט מגיע לך מאחלת לך שתזכי בקרוב לחיבוק אמיתי חיבוק אכפתי בנתיים שולחת לך חיבוק ורטואלי אידה

15/10/2009 | 06:25 | מאת: דמעה

לא כנראה שממש לא מגיע לי

17/10/2009 | 11:36 | מאת: שבלולית

דמעונת מבינה אותך מאד גם אני רוצה חיבוק, אפילו שיעלה כסף, אם כי לא חשבתי על זה שזה מקלקל והופך את זה לקצת פחות אמיתי.. ועדיין אני חולמת.. והגבולות לא מאפשרים.. וגם כמות החום לא מספיקה, ודי נמאס.. קשה בעולם שבו החסכים ככ גדולים שלעולם לא מתמלאים, כמו בור ללא תחתית מאחלת לך שתקבלי את החיבוקים להם את מייחלת, את החום ואת תחשות הביטחון את הכתף להישען עליה כמה שצריך.. ובנתיים שולחת לך הרבה חיבוקים וירטואלים שבלולית

18/10/2009 | 18:53 | מאת: דמעה

כן יש חסך ענק אבל זה אבוד אין סיכוי לחיבוקים שאני צריכה... תודה על התגובה מה שלומך? דמעה

בנות, נתקלתי בכתבה הבאה : http://www.mako.co.il/women-fitness/Article-34eb8bc79043421006.htm מה אתן אמרות הייתן הולכות עם דבר כזה?

כן הייתי לובשת אחד כזה והייתי אומרת לך יותר מזה כש הייתי יותר צעירה הלכתי עם שרשרת ברזל ע להיד שלי כי לא רציתי שיתקפו אותי וכן גם סכין להגנהעצמית יש לי בבית אפילו שוקר חשמלי לא תוקעת חשבון אותי לא יאנסו יותר שלוש פעמים יותר מידיי אפילו שלא מדברת על הכל

12/10/2009 | 10:59 | מאת: דמעה

אתמול נסעתי באוטובוס שעת לילה מאחורי מתישב איש חרדי הנהג מכבה את המזגן החרדי נשען קדימה מעלי נוגע בכתף שלי ופותח עבורי את החלון אני אומרת תודה כעבור כמה שניות אני מרגישה את האצבעות שלו נוגעות בגב שלי אני נשענת קדימה הוא לוחש לי באוזן תשעני אחורה מיידעלה יהיה לך נעים יותר הוא מסריח אני קמה ועוברת למושב אחר הוא אחרי שוב שולח אצבעות שם אצבע מתחת לחזיה אני שוב זזה למושב אחר הוא שוב אחרי בסוף אני קמה ונעמדת מאחורי הנהג החרדי יורד מהאוטובוס ואני חושבת שאני בסדר מגיעה הביתה מנסה לישון ואז מתחילה לרעוד בחילות הקאות לילה לבן ומשהו בתוכי קול מעצבן שאומר טוב תגידי תודה שמישהו בכלל רוצה לגעת בך... קשההה לי דמעה

12/10/2009 | 13:47 | מאת:

דמעה יקרה מצטערת לשמוע זה פשוט מכעיס כל כך נורא לשמוע...לא מבינה מאיפה... האומץ החוצפה החולניות הזו.... ואני מבינה את התגובה הקשה שלך שולחת לך כוחות שתפי אל תשארי לבד מחזקת אידה

12/10/2009 | 19:35 | מאת: אף אחת

מצטארת נוראה אל מה שקרה עד כמה שזה מעצבן לשמוע היה לך כוח להגן אל עצך וקמת תגיד לקול המעצבן שמי שנוגע בך כשאת ואיך שאת רוצה צריך להגיד תודה שמרי אל עצמך מכל הלב

12/10/2009 | 23:49 | מאת: גל

מנוול זה מה שיוצא לי להגיד מנווללללללללללללללללללל העיקר שיש לו כיפה על הראש מחבקת אותך חזק אם את מרשה ומקווה שיותר לא תצטרכי לעבור את זה

14/10/2009 | 20:06 | מאת: דמעה

11/10/2009 | 20:06 | מאת: אף אחת

רוצה לצרוח אך לא יודעת איך? הכול כואב בתוכי!!! עצוב לי ואני לא מסתדרת בחוץ בתחנת בניים בין הגרועות שיש הבית של ההורים((( השתחררתי בעמצאה סוכות מהאישפוז ואני בקושי מתרגלת לבחוץ מה יהי איתי???

12/10/2009 | 00:32 | מאת:

אחת יקרה מה שלומך?? קודם כל את מוזמנת לצעוק ולשחרר כמה שאת רוצה ויכולה כאן... שחרור מאישפוז...זה סימן טוב...לא?!! כן טוב אבל כל כך מפחיד כמו תהום... חושך ומה עושים עכשיו.... נראה לי שהכי חשוב....לא להשאר לבד שיהיה עם מי להיות לשתף לצעוק לבכות ואט אט להתרגל לחיים בחוץ לגלות שזה אפשרי שאת יכולה מסוגלת להאמין בעצמך זה תהליך קשה....אבל את בחורה אמיצה עם הרבה כוחות תאמיני כאן בשבילך אידה

11/10/2009 | 18:14 | מאת: ד.

הייתי בעיסוי של כל הגוף בחו"ל. מרב שהייתי רגועה ומשוחררת בטיפול נרדמתי. כשהתעוררתי בפתאומיות הרגשתי עירפול כבד וגיליתי שהמטפל מנשק אותי, נוגע במקום צנוע ונמצא עם הכלי שלא בחוץ. האם יתכן שתוך כדי העיסוי הוא נגע לי בנקודות תורפה מסויימות שגרמו לי להיות מעורפלת? תודה

12/10/2009 | 00:20 | מאת:

ד' ברוכה הבאה מה שלומך? מצטערת לשמוע על החויה הקשה שעברת איני מכירה ויודעת אם יש נקודות תורפה שכאלה שמערפלות, אך ללא ספק מצבך והאמון שנתת ל"מטפל- מעסה" נוצל לרעה בצורה הנוראית, האם שיתפת מישהו במה שקרה? יש מי ששותף ל"סוד" אל תשארי לבד מוזמת לשתף כאן בשבילך אידה

12/10/2009 | 22:22 | מאת: ד.

שלום אידה! תודה על התמיכה! שיתפתי את חברותי הקרובות במה שקרה. אני שוקלת לפנות לספק שמשווק את המלון בו נעשה המעשה על מנת לגרום למלון להבין שהם מעסיקים מטפל חולני ואולי למנוע בכך את מזימתו הבאה..

זיכרון חדש שעלה ומראה את העיוות של הפגיעה רגע פגיעה ורגע הכל בסדר צריך להמשיך לחייך למצלמה עם הפוגע צריך לשיר לכולם רק בת 4 5 מעניין עוד כמה זיכרונות יצוצו להם מפחיד ללכת בתוך אפילה של סוד

גל יקרה כמות האנרגיה והכחות לאטום ולדחוק את כל הזכרונות הקשים אינם מצליחים לעשות זאת באמת... הזכרונות עולם וחוזרים...מכאבים בפלאש, בחזיון, באותות בגוף, התנהגות ועוד תסמינים לא ברורים, זה לא מרפא ואכן מפחיד נסי להדיק אור באפלה... ותמיד עדיף לא לבד איתך אידה

שזה תמיד יחכה בדלת האחורית שזה פוגש את הזיכרון בכל מקום גם לטפל זה מפחיד כי שזה יוצא קשה להכניס את זה חזרה, ויש הצפה וזה יגרום לי לשנוא אותו ואני לא יכולה לשנוא כי יש בי גם אהבה אליו בדימיון אני רוצה להכאיב לו שירגיש את הפחד שאני פחדתי שירגיש את חוסר האונים שאני הרגשתי זה חולני לפגוע ואחרי זה להתנהג כאילו הכל בסדר הכל רגיל בזמן האחרון אני מרגישה זעם ואני לא מצליחה להוציא את זה

09/10/2009 | 04:12 | מאת: שחף

רק היום הרגתי 21 יתושים!

11/10/2009 | 23:57 | מאת:

שחף!!!! זו כותרת נורא מפחידה.... אבל חייכת....נכון?! שהיה לילה וגם יום טוב אידה

מצחיקה אחת בחיי כל הכבוד לך הצלחת שחפונת !

08/10/2009 | 20:57 | מאת: ילדונת

אז ככה.. היום גיליתי עד כמה אני באמת חלשה הסיפור התחיל לפני שנה כAהייתי עוד ילדה של ממש עד Aהכרתי אותו הוא גדול ממני בכמה שנים טובות אבל החלטנו ללכת על זה לתת לזה צ'אנס העיניינים התגלגלו.. זה התחיל בנשיקה והיום אנחנו כבר שוכבים הבן אדם הזה הבטיח לי עולם שכולו דבש CVתחלה התייחס אלי כאל נסיכה כיבד אותי דאג לי חיבק תמך.. הבטיח Aלא יהיה בינינו מגע עד שאעבור Tת גיל ההסכמה.. ובכלל עד שארצה זאת וארגיש מוכנה אבל זה לא היה כך הכל היה דיבורים. הוא ידע בדיוק איך להוציא ממני את ה"כן" הזה כדי לגעת בי בלי שזה ייחש לאונס מבחינת החוק אז כן.. נכון כל סוג של מגע שהיה לי איתו היה בהסכמתי מדהים איך הוא תמיד ידע להוציא את זה ממני אמר מילים יפות קצת לחץ הבטיח הבטחות ואני תמיד הייתי ותמיד אהיה ילדה תמימה כזאת שחושבת שהכל וורוד כמה פעמים החלטתי שזהו מנתקים איתו את הקשר ומתחילים לחיות כמו ילדה בגילי אבK VVחלטה הזו לא החזיקV זמן רב אומנם כשהייתי איתו פיזית הרגשתי רע.. ההסכמה שלי ועצם העובדה שנשארתי שם ונתתי לו לעשות כרצונו הכל היה מתוך אהבה שלי אליו.. כי ככה בטעות עוד לפני שגיליתי מה הוא באמת ככה סתם התאהבתי בו. היום נפגשנ ואני מצטערת על זה כ"כ פשוט מגעיל אותי איך יוצאים מהמעגל הזה?

10/10/2009 | 18:07 | מאת: ילדונת של פעם

זאת לא הודעה שלי... שחף.. תודה שהארת את תשומת ליבי.. אוהבת אותך... ואני אספר יותר במייל.... ילדונת

12/10/2009 | 00:00 | מאת:

ילדונת של פעם... ילדונת של היום יקירה...מה שלומך??? מקווה לשמוע בשורות טובות אידה

11/10/2009 | 23:43 | מאת:

ילדונת יקרה מצטערת על התחושות ורגשות הניצול לא ברור לי בת כמה את כיום, באיזה גיל הכל התרחש וכן מה היה גילו של הבחור, מבחינת החוק :אם היית מתחת לגיל 14 גם אם קיום היחסים היו בהסכמה זה נחשב כאונס, וכן במידה והיית בגיל שבין 14-16 והפרש השנים היה מעל 3 שנים, אני מניחה שאם הגעת לפורום נפגעות תקיפה מינית זה לא במקרה וכך את מרגישה למרות שאת מציינת שהדברים נעשו בהסכמה, לפיכך אני כן ממליצה לפנות ליעוץ מקצועי ולשקול יחד את הצורך תחילת טיפול, מוזמנת להשאר כאן , לשתף לשאול ולהתייעץ כאן בשבילך אידה

03/10/2009 | 09:46 | מאת:

מתנת החשיבה החיובית- הבן שלי הביא מבית הספר, קראתי וחשבתי שזה מקסים ואני מאוד רוצה לשתף אותכם, שיהיה חג שמח עם הרבה חשיבה חיובית באהבה אידה מתנת החשיבה החיובית / אשת לפידות –שרי פ. גוטליב ה?כ?נ?ו? ל?כ?בו?ד?כ?ם מ?ת??נ?ה ק?פ?ס?ה מ?י?ח?ד?ת ב??מ?ינ?ה?. ה?ס?ירו? א?ת ה?ע?ט?יפ?ה ו?ה?ב??יטו? ב??תו?כ?ה? א?ר?ב??ע ה?פ?ת??עו?ת ל?כ?ם מ?ח?כ?ו?ת. כ??ל א?ח?ד מ?ן ה?פ??ר?יט?ים, י?ע?ז?ר ל?כ?ם ב??מ?ה?ל?ך? ה?ח?י??ים. ה?פ?ת??ע?ה ר?אש?ו?נ?ה : א?מו?ן ע?צ?מ?י א?מו?ן ע?צ?מ?י ה?יא ה?ש???יט?ה ש??ל??נו? יו?ם יו?ם מ?ע?נ?יק?ה עו?צ?מו?ת ו?כ?חו?ת ג??דו?ל?ים ע?צו?מ?ים וכבירים. ה?א?מ?ינו? ב??ע?צ?מ?כ?ם ו?הו?כ?יחו? א?ת י?כ?ל?ת??כ?ם. ה?פ?ת??ע?ה ש??נ?י??ה : לא ל?פ?ח?ד כ??ל?ל א?ם ח?ש??ש? או? פ??ח?ד ל?ל?ב??כ?ם נ?כ?נ?ס?ים ג??ר?ש?ו? או?ת?ם ל?מ?קו?מו?ת א?ח?ר?ים. חשבו ר?ק ע?ל ד??ב?ר?ים ח?י?ו?ב?י??ים ש??י??ה?פ?כו? ל?כ?ם א?ת ה?ח?י??ים ל?נ?פ?ל?א?ים. א?ת??ם ב??ק??צ?ב ש??ל??כ?ם מ?צ?ל?יח?ים ו?ב?כ?ל יו?ם עו?ד צ?ע?ד מ?ת?ק?ד??מ?ים. ה?פ?ת??ע?ה ש??ל?יש??ית: ק?ב??ל?ת ה?א?נ?י ה?ע?צ?מ?י ל?כ?ל??נו? י?ש? צ?ד?ד?ים, ש??א?נו? ל?א כ??ל כ??ך? או?ה?ב?ים. ק?ב??לו? א?ת ע?צ?מ?כ?ם, ו?ת?אה?בו? א?ת מ?ה ש??ה?נ??כ?ם. א?נו? כ??ל??נו? ש??ל?ם ו?ל?א מ?ש??ל?ם כ??י א?ין א?ד?ם מ?ש??ל?ם ב??כ?ל ה?עו?ל?ם. ה?פ?ת??ע?ה ר?ב?יע?ית : ה?מ?ש??יכו? ל?ה?ת?א?מ??ץ ל?מ?רו?ת ה?ק?ש??י כ??ל פ??ע?ם ש??ק??ש??ה ל?כ?ם, א?ל ת??ר?ימו? א?ת י?ד?יכ?ם עו?ד ו?עו?ד ה?ת?א?מ??צו?, ו?כ?ך? א?ת ה?ה?צ?ל?חו?ת ת??ק?ר?בו? ו?או?ת?ן ב??בו?א ה?י?ו?ם ת??ק?צ?רו?. ל?ל?א מ?א?מ?צ??ים, ב??מ?ע?ל?ה ה?ה?ר ל?א עו?ל?ים ו?ל?פ??ס?ג??ה ל?א מ?ג??יע?ים. את ארבע ההפתעות, החדירו ללבבות זכרו את ההפתעות, לקחת אתכם לכל המקומות שכף רגלכם בהם תדרוך.

03/10/2009 | 13:45 | מאת: שחף

ועדיף פשוט לא לחשוב

10/10/2009 | 15:09 | מאת: אף אחת

02/10/2009 | 06:20 | מאת: תור

זקוקה מאוד לפני שגם אני אתפרק טואטאלי ועכשיו אני הבנתי המון דברים שהמטפלת אומרת אבל אני אל רוצה לשמוע היא צדקה בכל כך הרבה דברים אם תוכלי לעזור לי אשמח לא יכולה יותר

03/10/2009 | 08:55 | מאת: אור הנפש

אני כאן אשמח לעזור חג שמח אידה

07/10/2009 | 08:03 | מאת: תור

אנ יאחרי שלושה שבועות רעים המון הצפות הכרתי גבר שרק היה לו בראש סקס ואנ יהיכן אני? הילדה הקטנה עלתה בי האונס מחדש צף והבכי הוא התלט על חיי אני אחרי נסיון של התאב.....ואניכואבת הגבר שלי עזב אותי האשים וברח עשה רע כל כך רע אנ ימראש השנה עפ התקפי חרדה אנ יבמצב רעוע מאוד אני כב ר על כדורי שינה כ יאני רוצה לישון אין לי כל כך היכן לפרק היום רע אתמול רע שלושה שבועות רעים מאוד מאוד די לא יכולה יורת מתפרקת זהו אניכבר לא כאן הצילו מי היה מאמין שאניאכתוב לךזאת אחרי ראש השנה באמצע סוכות הצילו אותי אני אל יכוהל יותר ואני עוד............לא משנה אנ יהבטחתי ואני אשחרר את הכל מי תתן לי יד מכאן בנות פורום יקרות?

03/10/2009 | 08:55 | מאת: אור הנפש

אני כאן אשמח לעזור חג שמח אידה

11/10/2009 | 20:25 | מאת: תור

אני אחרי מקרה התאבדות יום רבעי הזה היו כאן מהמשטרה את מכירה את החברים מרמלה ? יחידה לאיתור מתאבדים ברשת? היהקטסטרופה עוד כעסו עליי למהאני רוצה להתאבד לפני הנסיון הזה אנ י פצעתי את עצמי לא שזה עזר להפחית את הכאב ממש לא אני קיבלתי מייל היום מהבן אדם ששאל אותי מי נהנה מאונסממשכל והשווה את העניין שעדיף כבר לאונן זה מאוד הרגיז אותי הכאיב לי ואניבטריגר רציני מאוד הצילו ולא לקרא למשטרהבבקשה לי היה מספיק מהם

02/10/2009 | 02:06 | מאת: שחף

יש כל כך הרבה דברים שאני לא מרשה לעצמי להגיד או לכתוב. אבל זה לא מונע ממני לחשוב אותם. וזה מתסכל. בכלל לאחרונה אני מרשה לעצמי להגיד פחות ופחות. וגם אם כבר אומרת משהו בסוף מתחרטת על כך שאמרתי. מרגישה שמתלוננת יותר מדי. מרגישה כמו ילדה מפונקת ועצלנית. כל דבר, אפילו הכי קטן, קשה לי. כל הזמן עייפה. שונאת את עצמי! שונאת ממש!!! כועסת על עצמי כל כך!!! וגם עכשיו מצנזרת כל מילה כותבת ואח"כ מוחכת חצי ממה שכתבתי עד שכבר הרשתי לעצמי לכתוב משהו...

03/10/2009 | 09:17 | מאת:

שחף יקרה תני לעצמך יותר קרדיט על כל שאת עושה וגם מה שאת לא עושה נסי לקבל כל דבר באהבה להבין שאין מושלם יש שחור ולבן וגם המון צבעים באמצע, נראה מדברייך שאת זקוקה לעשיה ויתכן שהיא יכולה לעזור לך נסי להתחיל בקטנה הצבי לך מטרה קטנה ברת ביצוע , לכל יום מטרות שיגרמו לך להרגיש טוב מחזקת חג שמח אידה

03/10/2009 | 13:44 | מאת: שחף

אני לא זקוקה לעשייה כלומר, יש לי מספיק עשייה בזמן האחרון מה שמתסכל זה שכל דבר קשה לי ולא זה שאני לא עושה אני עושה למרות שקשה