פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

יום חמישי ,שקט בלתי מוסבר רוגע כזה ,מחליטה לעשות שינוי לצבוע להסתפר להראות ולהרגיש טוב ,כולי מלאה בעשייה מכינה אופה מבשלת והכי חשוב מחייכת. כולנו נוסעים לדודתי עד כאן הכל נפלא כולם מחמיאים לי על התסרוקת החדשה כמתיישבים לאכול דודי (בעלה של אחות אימי) נזכר פתאום ואומר אני זוכר כשניכנסתי למשפחה את הייתי הבובה של כולם ניהלת את הבית היית ילדה בן אבל מפונקת כולם קירקרו סביבך ,הסתכלתי עליו ועל אימי ולא הוצאתי מילה כולם דיברו מסביב לשולחן והעלו זיכרונות מטומטמים ואז דודי הוסיף ואמר כשהיא (אני) התבגרה הכל התהפך ,למה שלומך? היא לא היתה עונה ושוב הסתכלתי על אימי והרגשתי שהיא יודעת והרגשתי שגם לה עולים דברים והרגלים שלי כאבו ובקושי קמתי נכנסתי לשירותים והתאפקתי לא לבכות התחשק לי לצאת ולצעוק אז איך איך לא אמרתם כלום איך לא ראיתם כזה שינוי בילדה בת 10 איך???? יצאתי החוצה ישבתי שם והם המשיכו לנושא אחר, הם דיברו על בריכות שחיה בקיץ ושוב שמי עלה ואמא שלי סיפרה שאני ידעתי לשחות מצויין ותמיד הייתי נכנסת עם אבי לעמוקים והייתי כזו אמיצה ואני לא זוכרת כלום ממש כלום ,היום לבריכה אני לא נכנסת אני פוחדת אני מרגישה שאין לי אויר שם ואני מאבדת שליטה. לא נרדמתי באותו לילה רציתי שמישהו יהיה לידי יתן לי יד ויזכיר לי שהכל עבר ולא יקרה שוב שיחבק אותי ואת הילדה הקטנה שהשתתקה בגיל 10 ואף אחד לא שם לב אליה רציתי ורציתי ורציתי וביום למחרת שלחתי למטפלת שלי הודעות והיא לא הגיבה בטח גם היא שונאת אותי עכשיו אוףףף אין לי כח

בטח שהיא לא שונאת.... את גם יודעת זאת ואם לא תשאלי...שתפי ברגשותייך. מצטערת על החג שהעלה והציף כל כך הרבה דברים קשים טריגרים... שנשאר לבד עם כל מה שעלה... אך את מרגישה היום? אידה

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה דמעה

משיר של ליאונרד כהן... I'm standing on a ledge AND your fine spider web Is fastening my ankle to a stone דמעה

עוד יבוא ימים טובים האמת שגם לי עכשיו קשה להאמין בכך

דמעה יקרה מה איתך מה שלומך?? עדכני...למרות שאני רואה שקשה מאוד אידה

ישנתי בקושי 3 שעות והתעוררתי שבת היום!!!.... לא אמורים לישון עד מאוחר?!

http://www.2all.co.il/web/Sites/makcim/9492_(516).gif http://good_morning-fixb-w500-h500.s3.amazonaws.com/722776573_1201505881_image0002.jpg http://blog.tapuz.co.il/hope555/images/1110871_394.gif

מהבוקר לא הצלחתי לשלוח הודעות ועכשיו סוף סוף מצאתי פיתרון צריך לכתוב את כתובת האי מייל שלכן בשורה המיועדת לכך (השורה מתחת לשם) וההודעה תישלח

לא רואים אותו בהודעה שנשלחה

אומנם באיחור קל כי ההודעות לא נשלחות מהבוקר ואומנם זה רק וירטואלי אבל ארגנתי לך מסיבת יום הולדת הכי שווה ושמחה :) הבאתי לך עוגת יום הולדת עם נרות ובלונים ומתנות שוקולדים ויין ופרחים וגם המון החברים שמחים http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1390111/YE0232278_wa.jpg http://www.chocotop.co.il/images/morechoco/morechoco_img.jpg http://www.tzivoni.co.il/var/1174/72320-%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%97%D7%92.jpg http://blog.tapuz.co.il/shiran2510/images/2767991_1.gif http://img.123greetings.com/eventsnew/birth_balloons/1008-012-27-1042.gif מזל טוב!!! ויום הולדת שמחחחחח!!!!!!!!! http://img105.imageshack.us/img105/1741/birthday6xf4.jpg שחף

גם אני לא הצלחתי לשלוח הודעות אז מאחלת לך שמיום ההולדת הזה יתחילו לקרות לך דברים טובים שכל הדברים והקשיים יסתדרו שחום ואור יציפו את עולמך ויתנו לך הגנה שכל משאלותייך תתגשמנה שתתחילי דרך חדשה אוהבת ומחבקת http://dl5.glitter-graphics.net/pub/263/263945e027571uuj.gif

http://www.orianit.org/gan/forum/uploads/images/C19_%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A8%D7%91%D7%94.jpg תודה דמעה

http://www.zwani.com/graphics/thank_you/images/1.gif :))))))) דמעה

דמעה היקרה מזל טוב ליום הולדתך http://www.orianit.edu-negev.gov.il/ganshlomokg/cp/homepage/Images/%D7%99%D7%95%D7%9D%20%D7%94%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA%20%D7%A9%D7%9E%D7%97.gif מאחלת לך שהרבה אור ושמחה יכנסו לחייך בשורות טובות בריאות והתחזקות לביתך הרבה כוחות ותקווה חיבוק יום הולדת אידה

רוצה חיבוק אמיתי ולא וירטואלי.... תודה על הברכות... דמעה

מזל טוב כל הטוב שאפשר לאכל לך ועד מימנו מכל הלב

אני פוחדת מהכול.... המצב עכשיו שמשהו יקרה יש לי סיוטים בליליה שאני מענה ילידם קטנים ואני הילד הקטן בגילאים שונים ואתו צחוק מראשה של אבי שאני שבה למקום שבו משהוא שתקף אותי מינית מופיעה שוב ושוב ותקף

רוצה להעילם אבל גם זה לא אפשרי הצילווווווווווווו מה לעשות

הסיוטים שלך נשמעים מאוד מפחידים ואולי גם מבלבלים? פולשים מבחינת ההרגשה למציאות? יש משהו במציאות היומיומית שלך שמעורר את החלומות האלה? אולי טריגר כלשהו?

זה היה ביום שבו נעלצית ללכת אם אבי מה קרה באותו יום אני לא זוכרת הפסיכולוגית שלי דיווחה לי על שיחה שבה היא דיברה אם ילדה קטנה שבי שחובה בשלבים אלה את העינויים לאחר מכאן היא סיפרה לי אל כך בטיפול ואני הרגשתי שאני רעה כלפי אבא ושאסור היה לי להגיד את הדברים האלה כי בעצם הוא גם בעצמו קורבן במלחמת ששת הימים בגלל הוא עינה אנשים ואני לא זוכרת הרבה וגם לקחל לי המון שניים לקשר בין השניים אל המקום השני הוא בצפוןותדרכתי לפני כן כמה אנשים אל מקומת יפים ואפשרוית לטיול שם

חלמתי בלילה שראיתי אותה... הולכת על המדרכה... כל כך קרובה.. ובחלום נושטתי לה יד... אבל לא הצלחתי לגעת... והיא התרחקה.. ונעלמה.. ובבוקר נזכרתי במילים של שיר שמתאריםאת ההרגשה בחלום.. מביאה לכאן את החלק של השיר שמדבר אלי... עד סוף הקיץ - דני ליטני "ניסיתי להדביק את צעדיה, כתפה שוב בכתפי כמעט נוגעת. חיכיתי לעיניה, חיכיתי לעיניה, מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב? .... אני רוצה פתאום לחזור הביתה אבל צילה שוב בצילי כמעט נוגע. הנה אנחנו שניים, שלובי צילי ידיים, מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב? נדמה לי שראיתי את עיניה נחות עלי בדרך מול השמש באור בין הערבים היה לי רגע בית מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב?" מתגעגת אליה בטירוףף שיפסיק כבר לכאוב... דמעה

דמעונת חלום עצוב :( מבינה כל כך את הגעגועים והכאב שלך שרק מואצמים בגלל הבדידות שאת מרגישה מול כל ההתמודדויות שלך בהרגשה שלי מה שיכול לעזור לך זה טיפול חדש שישכיח ממך את הטיפול האחרון יקטין את תחושת הבדידות וירגיע את הגעגעים בזמנו אמרת לי שיש לך אפשרות לקבל טיפול בחינם האם האפשרות הזאת עדיין קיימת?

זאת בדיוק הבעיה לא מצליחה להתחיל טיפול חדש הקודם לא הסתיים טוב ואני לא מצליחה להמשיך הלאה. הגעגוע כל כך מציףף קשה דמעה

אני חזרתי היום הביתה אחרי אישםוז של טירוף דיסוצטיב. ועכשיו כימעט ואין לי תרופות לפגוע בעצמי ואי פוחדת עד לאן הטירוף יגע אם זה לא משהוא אחר חלק בי תמיד מחפס איך להרוג אותי ולפגוע ואני לא יודעת מה הולך להיות ואני פוחדת מזה...

אחת יקרה קודם כל אני שמחה שאת חזרת הביתה מקווה שזה אומר שמצבך השתפר ושעכשיו את מרגישה יותר טוב נראה לי שזה טוב שכמעט ולא נשארו לך תרופות ואולי צריך לדאוג לכך שגם בעתיד לא יהיו הרבה תרופות בהישג ידך על מנת שלא תוכלי לפגוע בעצמך אם את פוחדת ממה שאת יכולה לעשות לעצמך תנסי לדאוג לכך שהסביבה שלך תהיה עד כמה שאפשר יותר בטוחה ומוגנת אני חושבת שחשוב לנסות בעזרת המטפלת ללמוד לזהות מצבים כאלה שבהם את מסוכנת לעצמך תמיד יש סימנם מקדימים לכך ואם תלמדי לזהות את הסימנים המקדימים תוכלי להתכונן לכך ולבקש עזרה על מנת שזה לא יגיעה לפגיעה עצמית מאחלת לך ימים שקטים ורגועים יותר שחף

כל השכנים לבושים בגדי חג חולצות לבנות באים והולכים מגיעים אליהם אורחים חג שמח... נטושה ואבודה בעולם של חגים בעולם של חברים בעולם של משפחה לא נשאר כסף לחגוג מחר יום הולדת לא עושה כלום תעזבו סתם התקף של רחמים עצמיים חג שבועות שמח לכולם דמעה

חג שמח אני מקווה לכול הפחות יותר משלי אני מקווה שילתך תרגיש טוב יותר והמצב יהיה פוחות או יותר יציב אם אפשר לשפעוף לזה

תודה איך את היום? דמעה

חג שמח לכולן http://www.hadassah.org.il/NR/rdonlyres/3C0C61E8-EAD3-40D7-A9B6-B0F32C6B740F/9792/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA.jpg חג של תחילת הקייץ שיביא לכולן את הכוח והשחרור להצלחה צמיחה וגדילה אושר, שמחה ובריאות אידה

עדיין מבלה את רוב היום בבית החולים מרגישה לבד עם כל המעמסה הזאת אין ממי לבקש עזרה סתם לבד לי ושוב חג בפתח ובחג הזה יש לי יום הולדת ואין משפחה אין כלום סתם חרא לי דמעה

היי דמעה, שיהיה לך המון מזל טוב . שיום ההולדת יהווה פתח להתחלה של דברים טובים - בעיקר בריאות ,שמחה והרבה אנרגיות חיוביות. מבינה שאת עם בתך בביה"ח? - מאחלת לה רפואה שלמה ומהירה וימים טובים ובהירים יותר. היי חזקה.

תודה טל מה שלומך? דמעה

דמעה יקרה מצטערת על הלבד וכל הקשיים שאת מתמודדת עימם, מותר לשאול מה עם אבא שלה? אני מאחלת לך את יום הולדת הכי מפתיע מבחינת הדברים הטובים שיקרו ןיפתחו בפנייך פתח של תקווה ותקופה חדשה של צמיחה ופריחה מזל טוב יקרה וחג שמח מחבקת אידה

תודה על האיחולים... מתגעגעת דמעה

מזל שרוב השבוע אני עסוקנה בלימודים ובעבודה ואין לי זמן לעצמי אלא אם כן אני מפנה אותו - פשוט מבריזה :) אבל ברגעים שאני נשארת לבד זה לא נראה טוב נהייתי אימפולסיבית ואובססיבית ברמות מחשבות תורדניות נמצאת במין סחרור רגשי כזה אפילו קשה לי להסביר אותו זאת לא נפילה זה יותר קרוב למצב של היי אבל לא בדיוק לא מאוזנת ולא מאופסת הרגשה של אי שפיות זמנית וזה מפריע לי לתפקד כי במקום לשבת ולכתוב עבודה אני לדוגמא כל היום יושבת מול האינטרנט וחוקרת על סיגריה אלקטרונים בכל האתרים האפשריים קוראת פעם אחר פעם את אותם הדברים קונה באימפולסיביות סוג אחד למחרת מתחרטת וקונה סוג אחר בכוונה לבטל את ההזמנה הראשונה אך עדיין מבלי לבטל אם נכנס לי ג'וק לראש שום דבר לא יצליח לעצור אותי אני לא אוכל לחשוב על שום דבר אחר כל עוד זה לא יהיה אצלי ביד וזאת רק דוגמא אחת מהתקופה האחרונה למזלי רק קניה אחת בסופו של דבר בכסף שאין לי אומנם בתשלומים אבל עדיין זה יצור אצלי קשיים כספיים ושאר הדברים זה סתם סיחרור רגשי ומחשבות תורדניות שלו ברור מאיפה הן צצות למשל לפני כמה ימים היתי נורא מותרדת מאיך שהתנהגתי עם מישהו לפני כ-10 שנים אלוהים, איך בכלל נזכרתי בזה פתאום??!!! מה זה משנה מה היה לפני 10 שנים הוא בטח כבר מזמן לא זוכר שאני קיימת למה לעזאזל זה פתאום מתריד אותי??? מרגישה כל כך לא מאוזנת נלחמת בשיניים לשמור על שאריות השפיות לא מוכנה לחכות יותר עד שזה יתאזן בפני עצמו אין לי את הלוקסוס הזה לחכות יש לי התחייבויות בלימודים שצריכה לעמוד בהן וכמו שאני עכשיו שום דבר לא הולך מעלה בחזרה את המינון של הריספרדל לפחות לכמה ימים כדי שהמוח הדפוק הזה ירגע ויחזור לעצמו

שחפית מבינה אותך מאד מאד, העומס, המתח, האובססביות, ההברזות.. מוכר לי.. אין לי ככ עצה כי עוד לא מצאתי אותה בעצמי הדיטאנית שלי הציעה לי ללכת ברגל כדי לשחרר מתח (שמתבטא אצלי בדומה מאד אליך אבל קצת אחרת) חבל שאת לא גרה קרוב אלי, אולי יכולנו לעשות משהו יחד.. בנתיים שולחת לך חיבוק גדול ומזכירה לך שאוטוטו השנה נגמרת והעומס ירד משמעותית (ואיתו אני מקווה כל הסימטומים שמסביב..) אני כבר מחכה.. :-) עוד חיבוק שבלולית

היי שחף, כתבתי לך והכל נמחק.. אז אנסה לשחזר - התחושות שלך מאד מובנות ומוכרות לי מקרוב... חושבת שכדאי במידת האפשר לא להיות לבד ובעיקר לשחרר את ה"צריכה" וה"חייבת" ולנסות להעסיק עצמך בפעילות (לגוף ו/או לרוח) שאת אוהבת לפחות לאיזשהו פרק זמן שתבחרי ביום. איתך, טל.

שאני נזכרת בכל מיני דברים שאמרתי או עשיתי בעבר וזה הופך להיות המחשבות של היום ואני חושבת רק על זה... אשכרא מחשבות טורדניות. סתם בלי סיבה אני פתאום מודאגת ממש מדברים שכבר עברו מזמן.. אנשים שהתווכחתי או רבתי איתם בעבר. וזה מעסיק וממלא אותי כל היום.. המוח משתולל על זה! אבל זה קורה בתקופות מסויימות ועובר.. מקווה שיהיה לך גם בסדר בקרוב.. חיבוק((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

חייבת להודות שזה קצת מרגיע לדעת שלא רק אני חווה את הדברים האלה תודה ששיתפתן אני עכשיו קצת נרגעתי לא 100% אבל יותר בסדר שתיגמר כבר השנה הזאת!!! שיהיה קצת זמן לנוחחחחחחחחחחחחחח

היום עבדתי ממש יום מלא חזרתי עם כאב ראש קשה לי עם הלוח זמנים החדש יודעת שהגוף צריך להתרגל לשעות החדשות משש וחצי בבוקר אני על הרגלים בבוקר עם הילד ובצהרים עם הצהרון לפני חצי שעה צילצל הסלולרי האמא שלו על הקו שאלה אייך היה היום סיפרתי לה והיא אמרה שזה בדיוק מה שהגננת אמרה לה היא אמרה לי שהצלחתי לגרום לילד שלה להיות שמח כי ימי הולדת היו בשבילו בלאגן והיום שהייתי לידו,והוא הצליח לשבת עם כולם הוא אמר לאמא שלו אחר כך שהיה לו כייף ביום הולדת והיא אמרה לי שהוא לא אמר אף פעם כזה משפט וגם הוא מדבר על שיתוף פעולה כי אני מלמדת אותו מה זה והוא לומד לשתף פעולה עם הילדים האמא רצתה לשתף אותי בזה והיא אמרה שאני מצליחה להגיע לילד שלה זה ממש ריגש אותי ונותן לי אנדרנלין להמשיך הוא ילד שובה לב גם הגננת מרוצה רק אייך זה יכול להיות אני מכירה אותו רק כמה ימים וכבר כאלה פידבקים זאת לא אני לא יכול להיות

גלוש החלטתי לצאת מהקונכיה שלי לקצת אני קוראת כאן בשקט רוב הזמן, יש תקופות שבכל יום ויש תקופות שקצת פחות לאחרונה אני קוראת אותך ונדהמהת ממך, איזה יופי!! איזה כיף לשמוע אותך ככה, לראות את הצמיחה המדהימה שלך, את ההצלחה , את השמחה וההנאה, אני כולי מלאת שמחה עבורך, כל הכבוד לך!! תמיד דיברנו על היכולות המדהימות שלך, כנראה הגיע הזמן והבשלות המתאימה לתת להן את המקום ולהמריא תמשיכי ככה ותבואי למסנגר חיבוק גדול גדול מתגעגעת שבלולית

ואני מרגישה שאני בתקופה של צמיחה ומהשבוע נכנסתי ליום עבודה ארוך וגם שבוע הבא מסיבת הסיום של הילדים שלי בצהרון אז בכלל אני בהילוך גבוה אבל בתוך בתוך הפחד מכרסם שפתאום הכל יפסק שהאנדרלין שמניע אותי עכשיו יפסיק כי תמיד שנגעתי באושר משהו התקלקל שם חיבוק בחזרה ואני אבוא למסנגר

גל יקרה כל הכבוד לך!!! זה ממש מרגש לשמוע על ההצלחה שלך בעבודה עם הילד ובטח שזו את! ובטח שזה יכול להיות! הרי זאת כבר לא הפעם הראשונה שאת מקבלת כאלה פידבקים נהדרים מהסביבה... פשוט יש לך את זה!!! את מאוד טובה בעבודה עם הילדים! ומה שנשאר לך זה לקבל את זה ולהמשיך להיות כמו שאת - מדהימה ונהדרת!!! בלי לחשוש ובלי לפחד שמשהו יתקלקל כי אין סיבה לכך!!! שחף

אני יודעת שאני טובה עם ילדים ואני יודעת שיש לי את הנתונים להצליח אבל הפחד הזה וההרס העצמי תמיד מכרסמים שם ומנסים להכשיל הפחד מהטוב הזה שהגיע העבודה מאתגרת כבר נפגשתי עם הפסיכולגית של הגן ועם הקלינאית תקשורת וצפיתי בטיפול אחד וזה תחום נרחב ומרתק והילד שובה לב וכל כך אני רוצה לעזור לו אבל שוב השדים האלה רועשים לי מידי מנסה לגרש אותם מנסה לא להתיחס אליהם ההצלחה הזאת מלחיצה אותי הייתי בהיי שהתקבלתי ואז מגיעות החרדות למה אי אפשר להנות ממה שהגעתי אליו?

כשהגעתי לטיפול לפני שנה הייתי גוף בלבד ,הכל היה ריק ,הייתי קמה בבוקר "ומעבירה" את הגוף הפיסי שלי ממקום אחד לשני ,היום אם הייתי צריכה לסכם את שנת הטיפול, הייתי יכולה לומר עליה שזוהי השנה הכי מקדמת שהיתה לי . הטיפול עזר ועוזר לי למלא חללים גדולים מאוד שהיו בתוכי . אני מרגישה שישנם מקומות שקל לי יותר להבין לשלוט ולבחור ולשנות וישנם מקומות (בעיקר מקומות של הפגיעה) שאני לא יודעת איך. הייתי בטיפול אתמול קשה במיוחד ,החלטתי לטפל בכאב מסוים שיש לי בגוף שבה והולך ,התחלנו והיא ביקשה שאצייר אותו . למרות הקושי ,למרות שהרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק מהר והידיים שלי שוב מתחילות לרעוד ציירתי ,והיא שאלה ולא יכולתי לענות אז הראתי לה עם הבובות שהיו בחדר ,והזדעזתי ממה שעשיתי פתאום הכל נתקע ואיך איך בכלל זה קרה לי ,נאטמתי לגמרי לא יכולתי לדבר תקפה אותי סחרחורת והרגשתי שאני נחנקת למרות שהיא ניסתה לא הייתי מסוגלת להסתכל על זה או עליה רק רציתי לברוח לקח זמן ובסוף קמתי והלכתי . בקושי הגעתי הביתה והרגשתי נורא ,הרגשתי שזה לא בסדר מה שעשיתי רציתי שהיא תהייה איתי הרגשתי רע שהשארתי את הבובות מונחות על המיטה והחלטתי להתקשר לדבר עם המטפלת שלי . בשיחה היא אמרה שהיא מבינה ואוהבת ותומכת ומאמינה ,אך באותה נשימה אמרה שאולי אני צריכה מישהו יותר מיקצועי ואני נחנקתי אני לא מבינה איך איך היא לא רואה כמה אני מתאמצת כמה התקדמתי כמה אני רוצה להצליח כמה הנפילות שלי לא ארוכות כמו פעם איך אני יודעת לאסוף את עצמי מהר .ומצד שני אני מבינה אותה התנהגתי כמו משוגעת והיא פחדה שאעשה לעצמי משהו (שאגב לעולם לא יקרה) הסברתי לה בטלפון את כל זה אני מקווה שהיא מבינה והכי חשוב מאמינה בי ולי . הדאגה לא יוצאת לי מהלב המטפלת הזו היא רשת הבטחון הכי גדולה שהיתה לי אי פעם ורק בזכות המקום הזה צעדתי קדימה ועכשיו אני כל כך דואגת וזה משאיר אותי כל כך לבד אני משתדלת ואלהים עדי שכך אז אלהים אל תהרוס את הדבר הזה שנתת לי אחרי כך כך הרבה שנים תעזור לי רות

רות היקרה, כל כך נגעת בי עם הצעד האמיץ שעשית בטיפול. עם הכאב העמוק כל כך, החונק.. ובכל זאת זה לא מנע ממך לעשות את מה שיכולת למען התקדמות בטיפול ובעצם למענך. את יכולה להיות גאה בעצמך, גם אם הפסקת באמצע כי היה לך קשה.. ואני בטוחה שהמאמץ נראה על ידי המטפלת וטוב שדיברתן על זה אח"כ. ורק מציעה , אם זה מרגיש לך נכון, להדפיס את שכתבת ולתת זאת למטפלת לקריאה - כי זה הכי אמיתי. זאת רק דעתי.. חזקי ואמצי.

רות יקרה אני חושבת שהיית מאוד מאוד אמיצה למרות הקושי הכל כך גדול למרות שלא יכולת לדבר הצלחת להראות את מה שרצית לומר בעזרת הבובות זה דורש המון אומץ וכוחות נפשיים אבל כנראה שזה היה קשה וכואב מדי עבורך ובעקבות מה שעשית נכנסת להתקף חרדה זה טבעי שאחרי זה לא יכולת לדבר ולא יכולת להסתכל על המטפל או על מה שעשית כי פשוט לא היית מסוגלת להכיל מעבר לכך את עשית ובכך אמרת מעל ומעבר עשית את המקסימום שיכולת מעבר לכך זה כבר היה בלתי אפשרי עבורך יש לך את כל הסיבות להיות גאה במה שהצלחת לעשות!!! אני חושבת שהמטפלת שלך אומרת את האמת היא באמת מאוד מבינה ואוהבת אותך מאמינה ביכולות שלך ובטח גם מעריכה אותך על המעמצים שאת עושה ועל התקדמותך הרבה ויחד עם זאת היא כנראה חושבת שאין לה מספיק כלים מקצועיים על מנת לעזור לך בצורה הטובה ביותר אני זוכרת שכתבת שהיא לא מתמחה בעבודה עם נפגעות וזאת כנראה הסיבה לכך שהיא אמרה שאולי את זקוקה למטפל מקצועי יותר ובכלל לא בגלל שהיא חושבת שאת לא מתאמצת מספיק

שלום, אני במבוכה נוראה,ולא יודעת את מי לשאול. יש לי 5 ילדים ו- 9 נכדים, אני מטלפת בהם הרבה כך שאני מודעת שכל אחד מתנהג שונה ובעל אופי שונה. אבל נכדתי בת השנתיים מדאיגה אותי מאוד, עבר המין שלה נראה רגיש מאוד, לפעמים נראה מגורה והיא נרתעת שמורחים משחה, היא כורעת ועושה נמרצות תנועה של חיכוך האגןבמיטה או על הרצפה, לא אוהבת לעשות אמבטיה משותפת אם הילדים הקטנים האחרים, ממש בוכה וצועקת שמנסים לעשות זאת, ולפעמים גם מתנגדת בבכי להיכנס לאמבטיה לבד. אנחו משפחה שמתראה הרבה, אבל בניגוד לנכדים האחרים היא מאוד "דבוקה" לאמא (בתי)ולא מוכנה שמישהו אחר יטפל בה. ביתי היא אם מסורה ובסוף הריונה השני, חתני הוא אדם נחמד ולבבי וקשה לי להאמין שהוא עושה משהו שלא כשורה. אני לא יודעת אם אני סתם חשדנית או שיש כאן נורה אדומה.חוששת להעלות את הנושא לפני בתי מה עושים ? תודה.

שלום למודאגת, מציעה שתנסי להיעזר גם בפורום פסיכולוגיה של הילד. טוב שאת עירנית וחשוב שאת נעזרת. בהצלחה!

מה קורה? יש חדש? איזו התקדמות? מקווה לבשורות וחדשות טובות ממך אל תוותרי איתך אידה

אין חדש "מבלה" שעות ארוכות בבית החולים אין שיפור למה לא לוותר? כמה אפשר לצוף על פני המים כשמוקפים במערבולות?? אידה אני טובעת http://2.bp.blogspot.com/_N8ff7784vh4/ReilQfkGBGI/AAAAAAAAABY/zt_hqo6lYM4/s320/whirlpool.jpg דמעה

את יכולה לכתוב מה דעתך על טיפול תרופתי? שאלתי אותך למטה, כנראה שלא שמת לב... מרגישה במלכודת בנוגע לדילמה הזאת - איך מחליטים כשהבעיה הבסיסית שלי (דכאון?) גורמת לקושי להחליט?! לפעמים בא לי שיאשפזו אותי וזהו. אין לי יותר כוח!!!!!!!!!

לא שכחתי אותך חלילה, לא הצלחתי לשלוח את ההודעה אני עונה למטה

על המזל-טוב לגבי העבודה החדשה. אבל, בגדול אני מאוד מאוד חסרת ביטחון.. למרות השמחה והכל. מלאת חששות דווקא היום חשבתי לוותר מראש ולבטל הכל. אבל החלטתי ב"ז להגיע מחר כי התחייבתי. המשרה נראית לי תובענית מידי משרה מלאה. וגם אני חסרת נסיון. ו..בחצי שנה הראשונה ישלמו לי בהתאם לכך. פתאום לעזוב את הבית והילדים. בשביל?? אני לא צריכה לפרנס. העבודה היא סתם מן השלמה קטנה בשבילי. כי אחרי כל ההורדות, הצהרונים, הבייביסיטרים לא יישאר לי הרבה. גם במקום הקודם היה אותו הדבר למרות שהמשכורת הייתה גבוהה בהרבה. בכ"ז היו לי יותר הוצ' סביב העבודה בגלל המרחק. יותר דלק, נסיעות ועוד..וכאן העבודה קרובה לבית וזה יתרון. ועכשיו אני חושבת אולי זה מיותר, למה לי להתאמץ לשים את הילדים בצהרונית. אני הולכת בלב כבד. רגשות לא טובים. ובכל זאת, אני מוכנה לנסות ליום אחד. לא נראה לי פתאום. למה הייתי צריכה לקפוץ על ההצעה הראשונה שנתנו לי במקום לבדוק עוד מקומות. אגב, גם לחץ חברתי/משפחתי תרם לזה לא מכוון בעלי. יותר אמא שלי לוחצת ואומרת שאישה צריכה לצאת לעבוד. מה יש לעשות כל היום בבית. צריך לצאת ללמוד, להתפתח. לא יודעת. אני ילך מחר כרגיל ואם משהו לא ייראה לי אני עפה משם. לעזאזל מה אני פקינג רוצה מעצמי?! מצטערת להרוס לכולן את הקולולו מהשרשור הקודם. מקווה שתתמכו בי בכל החלטה ושלא אאכזב אתכן. אחרי שהכרזתי ככה על הצלחה... פתאום נפילה...

את קול החרדה מדבר מתוך גרונך וגם אני חווה אותה עכשיו. אני עוברת בדיוק את אותו הדבר. הפחד מהנפילה או מעונש על כך שקיבלנו משהו טוב כל כך מוכר ותופס אותנו דוקא אחרי ההצלחה. החוסר ביטחון כל כך טבעי וגם החששות לפני עבודה חדשה. זה בסדר סמויה. מותר לפחד. מותר גם לנסות ואחרי שבוע להתחרט. אבל לפחות תני לעצמך את הצ'אנס שכן יהיה לך טוב ותרגישי סיפוק מהעשייה ומהעובדה שאת מרויחה כסף ומכניסה כסף הביתה. תהיי רכה עם עצמך. לא קרה כלום. הכל בסדר. את פוחדת לאכזב וגם אני מרגישה כך. כל כך התלהבו מאיתנו והיינו בהיי ושמחנו ועכשיו צריך לספק את הסחורה... להצדיק את הציפיות וזה לא קל. אבל אני בטוחה שיש לנו מה להציע. נסי לחשוב חיובי. תני לעצמך הזדמנות. שלך מאי

ברור שיהיו חששות.... אני מבינה את החשש להפסיד את החופש שיש לך עכשיו וגם את רגשי האשם עם הילדים, אבל תני לעצמך צ'אנס ולא ליום אחד....תני לעצמך לפחות חודש חודשיים... לראות מה קורה ואך את מרגישה אם לא טוב תאמרי שלפחות נסית ולא תיהיה בתחושת פספוס, לגבי השעות שווה לנסות לבקש לסיים מוקדם יותר...בגלל הילדים... תחכי לזמן שיהיה מתאים מבחינת תזמון כשאת מתחילה...או שכבר מכירים אותך ולא רוצים להפסיד אותך, בכל מקרה תסמכי על עצמך!! על היכולות והכישורים שלך אין לי ספק שאת יכולה להצליח בגדול... אז לפני שאת מוותרת...והפחד מכניע אותך.... תני לעצמך צ'אנס לא בכל מחיר.... אבל תנסי... לעזוב תמיד אפשר!!!! במה שתחליטי...שחהיה בהצלחה ואני איתך לא מאוכזבת רק את יכולה לדעת מה נכון לך אידה

אז ככה... היום בבוקר הלכתי כרגיל. עם צפייה לעזוב באותו היום. באתי בבוקר "חמוצה" משהו. אמרתי בוקר טוב והכל.. אמרו לי לחכות מעט וחיכיתי... ואז הפתעה! המנהל (שהיה נראה לי בהתחלה קשוח)הביא לי כמה חפיסות שוקולד- מהצוות...שיהיה מתוק להצלחה. כמה מקסים! וזה עשה לי את הבוקר. מייד התחלתי לחייך ולהרגע שהכל בסדר... אה.. שכחתי לספר גם שעברו לי סרטים בראש שיטרידו אותי מינית ושאני יסתבך במשהו כזה וזה גם תרם ללחץ האדיר בנוסף לשאר הדברים שדאגתי מהם. אבל הכל בפנים אופן ספייסים שקופים ויש מלא בנות שעובדות אחת מול השנייה. כך שאין מצב להתבודדות עם המנהל או משו כזה לא במקום. נרגעתי. התחלתי לקלוט את החומר. וגם הפתעה! אותן מטריצות נתונים כמו במקום עבודה הקודם שלי!לא ייאומן! מייד התחלתי להזין נתונים. וגם לגבי אנגלית - אין לי הרבה בעיה. המנהל מקריא ואני כותבת חופשי.. אבל זה לא אומר עדיין שאין לי מה ללמוד!! הוא אמר שעבודה מצריכה למידה לפחות של חצי שנה. לכן רק אחרי חצי שנה המשכורת תעלה בהתאם. והאנשים נראים לי טובים, בחורות ממש נחמדות.. ויש עוד ייתרון למקום- זה מקום עבודה מפנק.. הכלכלה בקפיטרייה קפה לכל סוגיו ממכונה, עוגות, ארוחת צהריים מלאה היא על חשבון העבודה. הכל חופשי! וגם מכונת ברד יש שם.. כייף! סתם..לא מתוך קמצנות, אבל יש לציין שבעבודה הקודמת כלכלה אישית עלתה לי הרבה כסף. כל הזמן הייתי צריכה מזומנים לקפיטרייה.. לפחות 30 ש"ח ביום לכל הפחות... איזה צחוקים- מחר עושים שם על האש.. אני לא אוהבת בשר אבל הבחורים הגיבו בהתלהבות. אבל, פתאום הבנתי שטעיתי בגדול. לא סתם התרשמתי לחיוב ממקום העבודה אנשים ממש טובים. וגם זו שעושה לי חפיפה מקסימה.. ונראה לי שאנ אהנה לעבוד איתה כי היא ממש אימהית ורגועה והכל בסבלנות..

כלואה בתוך פחד והפחד מכתיב לי את חיי הפחד משתק והפחד מקפיא הפחד חונק והפחד מחליש אני כל הזמן מפחדת חבל רק שאני מפחדת גם למות אחרת כבר כל כך מזמן כבר לא הייתי קיימת דמעה

דמעה יקרה ממה את מפחדת? מה את מפחדת שיקרה האם הפחד מוגדר? האם יש שיפור התקדמות במצב הכלכלי? מה שלומך ביתך??? שולחת לךמלאך שומרhttp://www.sciencemusings.com/blog/uploaded_images/angel-718605.jpg איתך אידה

את חזקה ולאט ולאט תמשיכי לשרוד כפי שאת עושה את זה יפה עד עכשיו

או לפחות להפחית בהרבה את כמות הסיגריות שאני מעשנת ליום הזמנתי לי באינטרנט סיגריה אלקטרונית http://www.e-ciggy.co.il/indexinfo.htm תאחלו לי בהצליחה...

ברגע שזה בא ממך להפסיק או להפחית את העישון זה יהיה יותר אפקטיבי כל הכבוד שחף על ההחלטה נשמע רעיון מהפכני הסיגריה הזאת נכנסתי ללינק שצירפת מאחלת לך הרבה בהצלחה כי זה לא פשוט להגמל אבל הרוחים שתרויחי מזה גדולים גם בבריאות וגם בכסף מה גרם לך להחליט לעשות את הצעד הזה?

כל הכבוד על ההחלטה, החלטה מצויינת מאחלת לך בהצלחה רבה צריך כוח לא להשבר יש לך לך אל תוותרי אידה

מאכלת ללך המון בהצלחה לאט לאט ואם לא מצלחים תמיד אפשר לנסות שוב

עוד החלטה חשובה... בהצלחה!

בהצלחה!!! איזה יופי לשמוע כל הכבוד!!

איזה הזוי!!!!!!!! ספרתי שאני מחפשת עבודה. ועל ההמלצה שלא קיבלתי אותה ובכן, יום לפני הראיון עשיתי שמניות באויר וקיבלתי אותה. הראיון נקבע למחרת בשעה 11 על-ידי הבחורה מכ"א. בגלל שאינני מכירה את המקום החלטתי להגיע ב-10 ולחכות בתור. אז מפה לשם ראית רכב ציוד משררדי נכנס למקום והבנתי שזה שם, הכל היה סגור ובזכות אותו רכב הצלחתי להיכנס. מפה לשם כמה עובדים שהיו בחוץ הפנו אותי למראיינת. אמרה לי להמתין במשרדה כי השעה מוקדמת. ואז טל' מכ"א -והמנהלת מכ"א אומרת לי שהראיון בכלל למחר-מה אני עושה שם?! הדם אזל מפניי. הרגשתי מזה סתומה. אבל בכ"ז הראיינתי. נוכחתי לדעת שזה מקום על רמה, אנשים מאוד אינטליגנטיים, חברה בצמיחה עולמית. אולי זה לא לי? אבל סליחה עבדתי קודם בחב' אמריקאית בתוך אינטל ועשיתי את זה ואהבו אותי אז למה אני חסרת ביטחון? בסף הראיון אמרתי- עשיתי את הפדיחה בטוח לא אתקבל זה לא בשבילי גם התפקיד גדול עליי ואין נסיון בזה בכלל. אבל זה לא מנע ממני להציג את עצמי וכו'. הלכתי הבייתה אמרתי לא נורא סמויה, ראיון ראשון, בפעם הבאה ילך.. בסוף מוצאים. ביום ב' וג' לא התקשרו. אתמול בעלי שיפץ כל מיני דברים בבית, הכנסתי תרכב למוסך הייתה לי פעילות מהגן עם הילד ולא שמתי לב שבשעה שמונה היו לי טל' וסמסים ממקום העבבודה. גם בערב ניקיתי את הבית עד מאוחר מהבלאגן.. בבוקר בעלי שם לב שאני עייפה ולקח בעצמו את הילדים לגן. ואני...ישנתי עד 11! פתאום אני שומעת טל' זה אחרי זה ירדתי למטה ורואה מס' שאיני מכרה ובכ"ז חזרתי- המנהל הודיע לי שהתקבלתי!!! מתחילים ביום א'. המנהלת מכ"א התקשרה אליי גם ואמרה לי שקיבלה עבורי תשבה חיובית ושתינו צחקנו על אי ההבנה שקרתה ואמרה שהיא לאא תשכח את המקרה שלי בקלות הרבה זמן...וכן שאני כבר לא שייכת לכ"א אלא ישרות לחב' החל מיום הראשון. עכשיו אני צריכה להחזיר לו תשובה חיובית עד יום שבת לגבי ההתחלה ביום א' כי אני צרכה לסדר את הילדים במסגרת. לפתע מטרידות אותי מחשבות שאתקשר אליו הוא פתאום יתחרט מסיבה כלשהיא והשמחה שלי מוקדמת מידי. זה נשמע יותר מיד טוב מלהיות אמיתי. נסיון ראשון ראיון ראשון אי הבבנה מטומטמת מצידי וגם חוסר נסיון בתפקיד שהם רוצים וציינתי את זה בראיון! לא שיקרתי. המנהלת בכא אמרה לי שלמרות חוסר הנסיון ברגע שהם זיהו פוטנציאל (והם אמרו לה את זה)- גמרנו הם מוכנים ללמד. היא גם אמרה שלמרות הכל, פשוט הייתי במקום הנכון בזמן הנכון... עדיין, עדייין יש בי ספק שאתקשר ביום שבת להודיע שאני יכולה להתחיל(ביקש שאתקשר גם בשבת הוא לחוץ על תשובה) הבחור יתחמק ממני או לא יענה למה? כי שהוא התקשר להודיע על קבלתי בכ"ז הקשתי עליו ושאלתי לגבי ביטוח מנהלים ותנאים סוציאלים........ למה הייתי צריכה להעלות את זה בשיחה הזאת? בכל מקרה אמר שיש רק יסבירו לי על כך ביום א'. אולי הוא יתחרט בגלל ששאלתי שאלות לאאאאאא לעניין?????????? איזהההההה סתומה למה בכלל דיברתי על זה???

הי סמויה איזה כיף לשמוע! אני מאוד שמחה בשבילך ושמחה שאת משתפת אותנו. ואני גם שמחה כי גם אני התקבלתי היום למקום עבודה שבכלל לא ציפיתי להתקבל אליו... התפקיד שהכי רציתי- בפיתוח תכניות לימוד במוזיאון!! אני כל היום מברכת את אלוהים ומודה לו ורוצה לקפוץ משמחה... יקרה, מגיע לך והנה קיבלת! הם זיהו את הפוטנציאל- תאמיני להם. יש בך את כל הכישורים שצריך. זה לגמרי בסדר להעלות את נושא הזכויות שלך. זה במקום.זה מגיע לך גם כן ואלו דברים שצריך לברר. אנחנו כל כך רגילות ל"אסונות", למצב שבו הטוב ילקח מאיתנו ולא מאמינות שהוא נועד עבורנו. הפחדים האלה מאוד טבעיים על רקע מה שעברנו אבל אני מאמינה שהתקבלת בזכות ולא בחסד. אני בטוחה שזה נועד לך. אני בטוחה שאת תעשי עבודה מצוינת. אני כל כך שמחה ועכשיו השמחה כפולה! הלואי ויכולנו להרים כוסית ביחד...

מזל טוב לשתיכן לך סמויה ולך מאי על העבודה ובמה שרציתן תאמינו בעצמכן,וזה הרגשה נהדרת לעשות מה שאוהבים וטובים בו גם אני התקבלתי לעבודה נוספת והיום התחלתי שילוב ילד בגן בעיר אחרת האמא רצתה אותי ועשתה הכל שזה יהיה מהר אני עוד לא הספקתי לעכל את זה אני כבר שלושה ימים במירוץ, הראיון, יום אחרי לראות את הילד, והיום התחלתי לעבוד איתו האמת שחששתי בהתחלה כי אין לי הרבה נסיון בתחום הפי די די ואמרתי לה את זה אבל היא התעקשה שהיא רוצה אותי וזה בית ספר טוב בשבילי להמשך כי אני רוצה ללמוד טבע תרפיה ולטפל בילדים אני מרגישה שזה הכיוון שלי זאת עבודה מערכתית להיות בקשר רציף עם הרבה גורמים שהילד מטופל בהם מה שאני אוהבת אני לא מאמינה על עצמי צריכה לצבוט אותי אז נרים כוס יין לחיי חיים טובים יותר, לכולם (ישראל בר און) בהצלחההההההההההההההההההה לנוווווווווווווווווווווו

לחיי ההצלחה...לחיי התפקיד שהתקבלת אליו...זה מגיע לך בהחלט, את למדת ויש לך כישורים טובים.. מאחלת לך את כל ההצלחה!!

איזה יופי!!!! מזל טוב לשלושתיכן על עבודותיכן החדשות! שיהיה בהצלחה רבה רבה רבה!!! מקווה שתהנו בעבודה החדשה בקרוב גם אצלי :) אצטרך להחליף את מקום העבודה מתישהו בסוף הקיץ

תודה שחף אני כבר מתחילה להנות להרגיש שאני עוזרת למרות שזאת הההתחלה וזה טיפה בים אבל יודעת שהעבודה קשה אבל מאתגרת אני רואה את עצמי עכשיו עם הצהרון איזה משוב קיבלתי מההורים לא מאמינה שזאת אני שם עכשיו התחלתי לעשות עם הילדים חזרות למסיבת סיום ואני רואה אותם שם שרים ועושים את התנועות ואני מרגישה כמו אמא גאה והדמעות חונקות אותי משמחה זה השכר האמיתי אני מרגישה שעליתי על השביל הנכון מאחלת לך שתמצאי עבודה מאתגרת ושתהיה טובה לך בסוף הקיץ דרך אגב בזכות הלינקים שצירפת לי פעם על מקומות לחפוש עבודה מצאתי את העבודה החדשה אז המון תודה לך בזכותך עזרת לי למצוא

מזל טוב סמויה כל הכבוד העקשנות משתלמת תזכרי שכל דבר שתרצי ותבקשי עבור עצמך תצליחי!!! תמשיכי להיות עקשנית עבור עצמך אידה

האם גם לכן זה קורה? כשאני במחזור כמו עכשיו אני סובלת לא רק מכאבים, בחילות, עייפות, עצבים ודיכאון אלא זה גם איכשהו גורם לטריגר ואני כבר לא יודעת להבחין אם קשה לי בגלל הפגיעה או בגלל שהבטן שלי הפכה למכונת כביסה... הגועל הזה יחד עם החום הבלתי נסבל. אני באמת לא יודעת מה גורם למה...

גם עבורי המחזור זה סוג של טריגר ואני יודעת שכך זה עבור הרבה נפגעות לא מסוגלת לראות את הדם זה מרגיש לי שהמחזור הופך אותי למלוכלכת ומזוהמת אולי בגלל שהמחזור מדגיש את הנשיות שלי אולי בגלל שזה מתקשר למיניות ולפוריות תנסי לחשוב על כך שזה רק כמה ימים ושזה עוד מעט יעבור מן נפילה זמנית כזאת

מחזור מדכא, ארוך וקשה. שבוע ימים של באסה. כדי להדחיק את הכל אני משתמשת בטמפונים כי מרגיש לי מלוכלך עם כל ה.. אז אני מעדיפה שזה יהיה בפנים. וזה מקל עליי.

אני מקווה שהוקל לך עכשיו, ואת מרגישה יותר טוב אני יודעת שתקופת המחזור הינה טריגרית להרבה נפגעות, כפי שנאמר הדימום תשומת הלב, הכאבים, חלקן אף נפגעו דוקא בתקופה זו, אני חושבת שיש צורך להיות קשובה לעצמך ולגוף שלך לנוח כמה שאפשר להיות מודעת לצרכים ולאפשר לעצמך אידה

אין לי כח לכלום לא מצליחה להפסיק לבכות הבעיות שלי הם כלום לעומת הדברים שאני שומעת במשפחות שאני עובדת איתם אז על מה הדמעות , הרי המצב היה הרבה יותר גרוע מהיום למה אני לא מקבלת את הדברים כמו שהם מתעקשת כמו תינוקת אוףףףףף רות

הי רות אין מידה אחידה לכאב. ולכן אין טעם להשוות. הכאב שלך לא פחות משל אף אחד אחר. יש נפילות בדרך והן כואבות. נסי לקבל את הנפילה ולא לברוח ממנה. נסי להתבונן בדבר שקשה לך לקבל. פגיעות כמו שלנו הן קשות לעיכול ומעוררות רגשות קשים. ההתעקשות שלך כנראה נובעת מסיבה מאוד אותנטית ופנימית. אל תתנגדי לה. נסי להבין אותה ותהיי רכה כלפי הילדה הפנימית שבתוכך בבקשה...

היי איך את מרגישה היום? אני חושבת שזה לא נכון להשוות בין הבעיות האובייקטיביות הנוכחיות של האנשים מה שחשוב זה החוויה של כל אחד את המצב ולא המצב עצמו בגלל העבר הכואב שלך היום הרבה יותר קשה לך להתמודד עם מצבים שעבור אחרים אולי נחווים קלים יותר אבל עבורך הם קשים ביותר מכיוון שאת נושאת מטען רגשי כבד ההתמודדות עם החיים עבור אדם שעבר טראומה היא הרבה יותר קשה מאשר עבור אדם אחר ואולי הדמעות שלך הן לא רק על מה שאת עוברת עכשיו אלא על מה שעברת מבהלך כל החיים ההתמודדות היא לא פשוטה אך אני מאמינה שבעזרת הטיפול את תתחילי לחוש הקלה עם הזמן אל תשכחי שאת נמצאת בתהליך והתהליך הוא ארוך העיקר זה לא לאבד את התקווה ולהמשיך להאמין שהשינוי הוא אפשרי

רות, את מרגישה שכוחותייך אוזלים אולם את ממשיכה ולא מוותרת דוחפת קדימה ולא נופלת....לא בוכה אף לא דמעה אחת לא מרגישה שיש לך הזכות? שיש מי שסובל וכואב עוד יותר??? תני לעצמך מקום... מקום לבכות..לכאוב... לשחרר את הכאב....לאבד את הכוחות ולחדש אותם שוב סמכי על עצמך אל תחששי אפשרי לעצמך אידה

חשבתי שמי שחי כל חייו בגיהנום מגיע לו לחיות גם קצת בטוב.. חשבתי שמי שהלך כל חייו בחושך מגיע לו טיפה לחיות באור... אז חשבתי... הייתי מטומטמת.. הגהינום לא נגמר.. והחושך אין סופי... ואין כבר מה להגיד דמעה

דמעה יקרה, שולחת לך חיבוק ואור בקצה המנהרה.. ((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))

דמעה יקרה זה לא מטומטם לקוות ולהאחז בתקווה ובאור. בתקווה שיהיה יותר קל. בהחלט מגיע לך לחיות באור ושיהיה לך טוב. אני מבינה שאת מרגישה שהכל רק מתדרדר. קשה מאוד לצאת מבורות כאלה או אחרים- כלכליים, נפשיים וכו' וכו'. נסי למצוא את הכוח שיש בתוכך ולא לוותר על התקווה ולהמשיך לחפש את האור. אני מאמינה שיש מוצא ופתרון למצב אבל קשה לך לראות אותו כי את לבד והכל חשוך ומפחיד. שתפי אותנו במה שאת מרגישה נוח לשתף. לפעמים צריך להעיז לבקש עזרה, לדפוק על כל הדלתות עד שאחת מהן תפתח... איך עוד אפשר לעזור לך?..

אני מאמינה בכל לבי שמגיע לך לחיות בטוב ולראות את האור! ואני גם מאמינה שזה עדיין אפשרי למרות כל הקשיים האובייקטיביים שקיימים למרות החושך שאת נמצאת בו עכשיו ניתן גם לצאת ממנו כשיש תקווה ואמונה הכל נהיה אפשרי תנסי למצוא אותן בתוכך תנסי לראות את הכוחות שקיימים בך הם אלו שיאפשרו לך להתגבר על החושך שחף

גם ככה לא רגועה וזה מצב שקשה בו להירדם ועוד היתושים משתוללים סביבי ולא נותנים לי לישון והכי מעצבן שבכלל לא אכפת להם מהתבליה עם ריח נגד יתושים ששמתי במכשיר ומהחומר נגד יתושים שמרחתי על עצמי הם מתאלמים מזה לגמרי!!!

צודקת!!! הפתרון הוא לא לתת להם להכנס! מקווה שאת ישנה ורגוע עכשיו, לילה טוב אידה

להדליק מקלון קטורת, אני מושכת יתושות כי הם לא צריכות לעבוד קשה כי יש לי דם מדולל ואני מדליקה וזה עובד כמה מדהים תנסי שיהיו לך לילות נטולי יתושות

אני לא משתמשת בו כי הוא באמת אכזרי. לבעלי ישששששששששש מטקה שמחשמלת אותם בבום! כל לילה אני שומעת קולות נפץ. עוד יתוש התפצפץ לעולמו... מצד אחד, אין לי לב לחשמל אותם ומצד שני, לא אכפת לישבעלי עושה את העבודה וכככככככך הלילה עובר לו חלק ונקי מיתושים מעצבנים...

מה שלומך?

הי שחף, לא בטוחה שהתכוונת אלי , או שיש פה עוד מישהי עם כינוי דומה? לא רגילה ששמים לב לקיומי/לחסרוני. בכל זאת אענה לגבי עצמי (מקווה שלא אביך את עצמי..) - ממש מבולבל לי ואפילו לא יודעת מה לענות לשאלתך הפשוטה. מנסה לא לחשוב ולא להרגיש. במעין תרדמת... ובכל זאת סובלת מכאבי ראש תכופים.. אפילו לקרוא אתכן, מנסה.. - כל יום נכנסת אבל לא ממש מצליחה להתרכז ולקלוט. סליחה . ממש באאוט.. באמת לא יודעת מה עובר עליי ולא מובנת לעצמי. סליחה על התסבוך . מקווה שאת בטוב.

היי טלוש התכוונתי בהחלט אלייך אין בפורום עוד מישהי עם כינוי הדומה לשלך יכול להיות שדווקא הניסיון שלך לא לחשוב ולא להרגיש הוא זה שגורם לכאבי הראש ולתחושת האאוט? אני יודעת שלפחות אצלי זה תמיד עובד ככה כשאני לא מאפשרת לעצמי לחשוב ולהרגיש (בעיקר להרגיש) זה תמיד חוזר אלי בבומרנג בסימפטומים גופניים והרבה פעמים גם תחושת אירפול מסויימת

את נשמעת כל כך מבולבלת כל כך עמוסה אל תשארי לבד אנחנו כאן בשבילך בלי התנצליות...עם כל מה שמרגיש כאן איתך אידה

הייתה לי שבת בעע! סתם רבתי עם בעלי על כל שטות אפשרית וגם אמרתי לו דברים מגעילים סתם הצפה רגשית ועשכיו שהכל עבר לי אני מתחרטת על כל הדברים שאמרתי לו לא יודעת מאיפה הוצאתי את כל זה?!?!? ושהכל נרגע אז הוא גילה לי סוד- שהוא יודע היטב מה אני עושה באינטרנט ומתכתבת עם כל מיני חברות וירטואליות באתר הזה (של נפגעות, רק הוא נמנע מלומר ישירות את המילה). בעצם קרא לזה "אתר של מסכנות". סליחה שככה הוא אמר הוא לא רע בכלל פשוט הוא לא מבין. הוא לא מבין למה אני צריכה לעשות את זה. מה בדיוק אני משיגה בכך. שאין לי חברות "בשר ודם" ואני מסתפקת בקשרים וירטואליים. לדבריו- "מהכוכבים". הוא מתכוון לך שבעיניו זה לא ממשי ואני לא אכפת לי מה הוא אומר ולא אכפת לי שיראה מה אני כותבת. אני לא עושה שום דבר רע הוא יודע את זה. אמרתי לו שאני מתכתבת עם בנות במצבי ואנחנו תומכות אחת בשנייה. וזהו. הוא קיבל את זה. הוא צריך להשלים עם העובדה שאישתו היא גם.. וזה מהמציאות לא מהכוכבים! אבל קשה לו באיזה מקום לקבל ולעבד את המשמעות של זה עד הסוף. למרות שהוא יודע ולמרות שהוא תומך בי. אבל האם הוא מבין עד הסוף את כאבי?? לא חושבת..

זה בסדר סמויה. יכול להיות שגם הוא מצטער על מה שהוא אמר. כשכועסים יוצאים לנו כל מיני דברים שלא תמיד התכוונו אליהם. זה בסדר גם שקשה לו לעכל את מה שעברת. ככה זה לאנשים שלא עברו את זה. הם לא ממש יכולים או רומים לרוב להבין ולהתחבר לכאב הזה. זה מאיים עליהם. מצד שני מחובתו לכבד את החוויה שלך ואת הצורך שלך בתמיכה גם אם וירטואלית.

עכשיו יותר טוב.. יש לי אפילו חיוך על השפתיים.. הלכתי סף סוף לחפש לי עבודה ויש משו נחמד באופק שלחתי קו"ח. ובכן.. למה שדיברנו אתמול.. בעלי מכבד את העיסוק שלי בתמיכה הוירטואלית. אמנם הוא עלה על מה אני עושה והיכן אני מסתובבת אבל הוא לא ממש ירד לפרטים מה בדיוק אני רושמת. רק כזה בגדול. הוא השמיע לי את דעתו על כך וזכותו לחשוב מה שהוא חושב.. אבל הוא לא מונע ממני לעשות את זה כי הוא יודע שאני זקוקה לתמיכה. ודרך אגב, גם אם היא וירטואלית היא מספקת אותי היום. זה גרם לי היום לקבל ביטחון לדבר מול המראיינים בכוח אדם, לחייך להיות רגועה, להישיר מבט ולחייך. וזה המון!

מישהו מכיר או יודע איפה אפשר לקבל הלוואה??? לא מוצאת בשום מקום פניתי לכל גורם אפשרי ואין... נואשת כבר לגמרי דמעה

לצערי אין לי מושג לא לוקחת הלוואות כי אח"כ צריך גם להחזיר אותן ואין לי ממה אז לא מתמצאת בכלל

מוכנה לעזור לך אנא כיתבי למייל שלי את מכירה אותו לא ? [email protected] אנא ממך מוכנה לעזור לך בבקשה כיתבי כתובת למשלוח בבקשה

מוכנה לעזור לך אנא כיתבי למייל שלי את מכירה אותו לא ? [email protected] אנא ממך מוכנה לעזור לך בבקשה כיתבי כתובת למשלוח בבקשה

דמעה יקרה אני מבינה את הקושי הקיומי רק אל תתפתי לדברים שיפגעו בך הלוואות מפוקפקות דואגת אידה

???? ???? ?? ?? ????÷ ???? ???? http://www.freeloan.org.il/hebrew/homepage/ ?????? ??????? ????? ?? ???? ????? ???????? ???÷ ????? ?? ??÷?? ?? ???? ?? ????? ?? ??? ???? ????????????????????????????

מנסה לכתוב שוב יש מקום בירושלים ששם נותנים הלוואות ללא ריבית מקום ידוע שהמליצו לי עליו פעם הלוואי ויכולתי לעזור לך יותר תזהרי ממקומות כמו שוק אפור או מקום לא מוכר בהצלחההההההההההההההההההההההה http://www.freeloan.org.il/hebrew/homepage/

למה אני מעסיקה את עצמי במחשבות שאינן רלוונטיות עבורי נכון להיום? למה מהיום אני מתחילה כבר לדאוג בקשר לעבודה שאני אצטרך לחפש בעוד שנה אחרי שאסיים את הלימודים? היום אני צריכה לחשוב על כתיבת העבודה שאני צריכה להיפתר ממנה כמה שיותר מהר ולא על זה שאני לא אצליח למצוא את מקום העבודה שיהיה לי מעניין לעבוד בו ושלא אצליח להרוויח מספיק כסף ושמהגרושים שאני ארוויח אצטרך גם לקנות הדרכה אם אני רוצה שתהיה לי מדריכה טובה שאני אוכל באמת ללמוד ממנה ראבבק זה לא מה שאמור לעניין אותי עכשיו! כשנגיע לגשר נחצה אותו אבל זה לא יוצא לי מהראש!.........

היי שחף אולי הדאגה היא כי כבר היית במצב דומה בעבר ? אולי זה טריגר למה שהוא ? מקווה שלא חיטטתי לך בפצע . נכון את צודקת כש תגיעי לגשר תעברי אותו ואיך שאני מכירה אותך מעולה את תעברי אותו . אז למה את מקדימה את המאוחר ? זה נמצא בך הדאגה הזו . ובקשר לעבודה שאת צריכה לכתוב על מה היא ? אפשר לעזור לך במה שהוא ?

היי שחף אולי הדאגה היא כי כבר היית במצב דומה בעבר ? אולי זה טריגר למה שהוא ? מקווה שלא חיטטתי לך בפצע . נכון את צודקת כש תגיעי לגשר תעברי אותו ואיך שאני מכירה אותך מעולה את תעברי אותו . אז למה את מקדימה את המאוחר ? זה נמצא בך הדאגה הזו . ובקשר לעבודה שאת צריכה לכתוב על מה היא ? אפשר לעזור לך במה שהוא ?

שחף חרדות הן עניין מוכר וכן יש בהן אלמנט רציונלי של התבוננות לעתיד. על תכעסי על עצמך על הדאגות. רק תנסי לשים במקומן מחשבות אופטימיות. להתרכז במה שיש ולא במה שאין. לשנן מנטרות חיוביות ולנסות לא לתת לחרדה מקום. לראות את היכולות והחוזקות שלך ולדעת גם שהסטאז' הוא רק שלב בדרך למטרה שלך והיא להיות מטפלת. חשבי על החזון החיובי שלך, על מה שאני מתחברת אליו ומי שתהיי כשתעברי את השלבים האלה- מטפלת טובה, ראויה, נהדרת שיש לה המון מה לתת למטופלים שלה. תדמייני חופשי את החזון שלך, תכתבי אותו, תראי אותו בעיני רוחך, תראי את עצמך מצליחה גם כלכלית וגם בכל מובן. בסוף את תמצאי את הדרך לשם. תני לעצמך חיזוקים חיוביים. אל תתיאשי. שלך מאי

האמת שזה כבר עבר זה בא והולך בתקופה האחרונה עכשיו מנסה להתקדם בעבודה יקח לי בטח עוד 2-3 סופי שבוע אבל בסוף אני אעשה את זה

את דואגת לעתיד שלך ולקריירה שלך וזה טבעי ומובן. לפעמים, אנחנו קופצים כמה צעדים קדימה לפני הזמן ומודאגים אם נצליח.. ובסוף כשאנחנו מגיעים לשם אנחנו כן מתמודדים ומצליחים ואח"כ צוחקים על עצמנו כמה היינו מוטרדים לחינם וכמה הכל היה נראה מבהיל וגדול.. לאט לאט ... התמקדי בהתחייבויותייך העכשוויות ללימודים.. זה קשה, לעיתים נמאס שלא רואים את הסוף ואין סבלנות לחכות להיווכח מה יהיה. כמו שאני מכירה אותך את תמשיכי בעקשנות עד שתצליחי להשיג את כל מטרותייך...ומאחלת לך תשיגי אותן בסוף! סמויה

מחשבות מטרידות...טורדניות את מבינה את ההגיון אבל יש דברים חזקים ממך... מה יכול לפרוק את הלחץ? להסיך את הדעת את מהחשבה מחשבות למקום אחר?? איתך אידה

באימון, למחשבות האלה קוראים קופצנים,כרגע את צריכה לעמוד במטלות של כאן ועכשיו כל דבר יגיע בזמנו ככה אימצתי לעצמי את האמירה הזאת כי ראיתי שזה גרם לי לבלבול בהכל כי הקופצנים שיגעו אותי אני מאמינה שתצליחי למצוא עבודה בתחום כי תמיד צריך ויש לך גם ניסיון עם ילדים אייך אומרים שנגיע לגשר נחצה אותו

כך אני מרגישה כל הזמן. תקועה מול הקיר הזה. כאב עמוק תקוע בגרון וקשה כל כך לדבר על זה. אני בטיפול אבל מתוסכלת ממנו, מחוסר היכולת להרגיש, לספר, להשען ולבקש את מה שאני צריכה. אני קמה בבוקר עם כאב וכל יום מחדש קשה לי להוציא את עצמי מהמיטה ולהתחיל את היום. המועקה בפנים ענקית. לא יודעת מאיפה להתחיל לספר דברים שאני עצמי בקושי זוכרת. מבינה יותר ויותר שקשה לי להאמין שאוהבים אותי או שאני ראויה לאהבה כי החוויה שגדלתי בה היתה כל כך שונה. אמא שלי היתה מאוד מתוסכלת מהקשר עם אבא שלי והיה לה קשה כל הזמן. הוא ניצל אותה כלכלית ולא עזר לה בכלל לגדל אותנו ורק הכניס אותנו לחובות מתמשכים. המצוקה היתה קשה ואם היו לי בעיות למרות שתמיד היתי ילדה טובה ומופנמת שלא משתפת בקשיים, אולי כדי לחסוך מאמא שלי ולהוסיף לה עול. לא היתה לה יכולת להכיל ולתמוך כי היא היתה עסוקה במאבק ההשרדות שלה וגם כי ככה היא. פעם אחת סבלתי מהתנכלות של ילדות בשכונה. זה היה בערב שישי וחזרתי הביתה והן התקשרו והציקו בטלפון. אם אני זוכרת נכון אמא שלי נתנה לי סטירה וצעקה עלי על כך שאני מביאה את הצרות שלי הביתה. ואני היתי בעצמי במצוקה והיתי זקוקה לה. וכך זה היה תמיד. עם כל בקשת עזרה היא צועקת עלי איך אני מעיזה לבקש. לפני כמה שנים טובות ביקשתי עזרה לממן את הטיפול והיא שוב כעסה ואמרה לי שהיא משלמת את ביטוח הטוסטוס של אחי... מה אני אמורה להבין מזה? שהוא יותר חשוב? שהטיפול פחות חשוב? היום אני כמובן מבקשת מעט מאוד ועצמאית. אבל רגשות האשמה על כל בקשה הם עדין שם. כשהיתי בת 18 ואמא שלי החליטה להתגרש מאבא שלי- זה היה הטריגר שבגללו נזכרתי במה שהוא עשה לי כשהיתי ילדה. ושוב מתוך הרגשה שאולי זו הסיבה לגירושין. מדהים איך הם מצליחים להפיל עלי את כל האחריות על הפשלות שלהם. וכמובן ששנה וחצי אחר כך כשסיפרתי לאמא שלי על מה שהיה- מצד אחד היא לא האמינה ומצד שני שאלה אותי למה לא סיפרתי לה קודם- אולי זה היה מקל על החלטתה להתגרש... כלומר, הם רואים רק את עצמם ואת הצרכים שלהם. אפילו הפגיעה הנוראית משרתת אותה ואת הצורך שלה בלגיטימציה להשתחרר ממנו. כואב. לא התכוונתי לכתוב את זה אבל היתי חיבת לפרוק. זהו הסיפור שלי. חלקו לפחות. אני כבר לא כועסת על אמא שלי. אבל גם קשה לי לאהוב אותה. עם אבי אני לא בקשר למרות שהוא מחפש קשר. קשה לי להאמין שלמרות מה שעברתי אני עצמאית היום, חיה ופחות או יותר מתפקדת אם כי בקושי רב. אני מודה לאלוהים על מה שיש לי וחלק מהכוחות הם גם בזכות אמא שלי.. שנשאה את העול של גידול המשפחה. קשה לי שהאחים שלי היום במקום אחר. אחד מתחתן בקרוב. השני כבר נשוי. אין להם קשיי תפקוד כל כך גדולים. קשה לי שלפעמים המסר מהם ומהסביבה הוא- תמשיכי הלאה, למה את כל הזמן עסוקה בזה... אבל עמוק בתוכי אני יודעת שאין לי ברירה אלא לטפל בפגיעות האלה ולטחון אותם ולהעלות את השדים ממקום רבצם... למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? למה זה כל כך קשה וכואב כל יום? לא יודעת אם יש תשובות. אבל הדרך היחידה שלי לאסוף כוחות היא להסתכל על מה שיש לי, על נקודות האור בחיי ובתוכי ולקוות שיהיה יותר טוב... מאי

קראתי אותך ואני חייבת לומר לך כל הכבוד לך שאת הצלחת לבנות לך חיים עצמאיים. כל הכבוד לך שהחלטת להיות אחראית ולטפל בעצמך ובפגיעה ללא עזרת אימך ובכוחות עצמך. זה לא פשוט בכלל! להיכנס לטיפול ולממן אותו. טוב שהיית רגישה לעצמך בסביבה אטומה שלא התייחסה ועדיין לא מתיייחסת לצרכייך. אימך מעדיפה לממן את הביטוח של הטוסטוס של אחיך מאשר לעזור לך בטיפולים. אולי קשה לה לראות את צרכייך מתוך נסיון הכחשה והדחקה שלה ופשוט..לברוח מהתיק. הכי קל.. אם כך, התיק הוא כולו על כתפייך, יקירה ואת נושאת בעול. אבל את סוחבת באומץ בנחישות ובאחריות! שבת שלום, סמויה

סמויה יקרה תודה על העידוד. זה באמת לא פשוט להתמודד עם הכל לבד. ויש לציין שגם פרנסתי את עצמי לאורך שלוש שנות לימודים קשות ומתישות שגם הן עלו לא מעט. אני עדין משלמת חובות מהתקופה ההיא ולזכות אמי יאמר שהיא עזרה לי עם ירושה קטנה שקיבלה. מה שכואב זה ההתעלמות הרגשית, ההזנחה הרגשית, היתמות. הזכרונות האלה עולים ומציפים אותי ואני לא יודעת מה לעשות איתם. אני חושבת שהתחלתי להבין למה לא מצליחה ליצור מערכות יחסים טובות. אני פשוט לא יודעת מה זה לקבל אהבה ללא ניצול. אני מחפשת במקומות הלא נכונים או כמו שחברה שלי פעם אמרה "בזבל". ההתנערות של כל המשפחה ממני ומהסיפור שלי מכאיבה לי מאוד אבל אני פשוט מוותרת על כל ציפיה. זה מה שיש. אני לבד וזה כואב אבל לפחות אני כבר לא מחפשת מהם מה שלעולם לא יתנו לי... קל להם לחיות מציאות שקרית ונוחה. להגיד לי להמשיך הלאה כאילו אפשר לשכוח. גם האחים שלי לא טורחים לשאול אותי אם אני בסדר ומה קורה איתי. פשוט מתעלמים. אבל הבנתי שכנראה אין טעם לצפות. כעסתי ונעלבתי ועכשיו אני פשוט מקבלת את זה ככה ומחפשת תמיכה במקומות אחרים. הלואי והיה קצת יותר קל. ....................

את אומרת שקשה לך להרגיש ולספר דברים ואני מאוד מבינה את זה יש דברים שהם מעבר למילים שהמילים לא מספיקות כדי לבטא אותם וכשלא מצליחים לתת ביטוי לאותם הדברים הרבה פעמים קשה גם להתחבר לרגשות ניסית פעם להיעזר באמנות? האמנות מאפשרת להביע את אותם הדברים שלא ניתן לתת להם מילים בצבע, בקו, בקטם, בצורה מצויירת או מפוסלת הדימויים הרבה פעמים עוזרים מאוד לספר את הסיפור ודרכם בהמשך ניתן גם להתחבר לרגשות ולהגיע למילים ואני בטוחה שיש לך כל כך הרבה דברים לספר ולהרגיש סיפור חייך הקשה הבדידות הדחיה ההשפלה הכל נמצא בתוכך ומחכה לפרוץ החוצה את כותבת גם על הרבה כוחות ויכולות התמודדות שקיימים בך יש בך מודעות ומוכנות להשקיע ולטפל בעצמך אני בטוחה שתצליחי להגיע לכל מה שתרצי שחף

מאי יקרה אך שוברים את המסך הזה? אך פורצים אותו? מה הכלים שצריך? דמייני את המסך- קיר... דמייני מה צריך דמייני את את עושה זאת?! שוברת פורצת מתחילה לנשום..... כל כך הרבה כאב לבד אחריות שמועברת אלייך פגועה ולא מוגנת ממי שציפית שיהיה שם בשבילך אז.....וגם היום כל כך הרבה מגבלות...לתת לך...לראות אותך אולי המסך גם אצלם... מתוך כאב? פגיעה? קשיים...בעיות? למרות שאת יקרה, אהובה, ורצויה... המסך כבד ועבה כל כך ואת מנסה לפרוץ את שלהם...? אולי? מקווה שתוכלי לפרוץ את המסך בטיפול לדבר לשתף לבקש ולקבל את מה שאת זקוקה לו כל כך בהצלחה איתך אידה

אין לי כבר מילים חוץ מזה כמו שכתוב בשיר " מילים לא אומרות מאום"

מבינה שקשה לך מאוד מה קורה לך בימים האלה? רוצה לכתוב מייל מה בדיוק לדבר בטלפון את יכולה ורוצה לפרט יותר ? מה בא לך ? חיבוק ענק ממני תגעגעתי אלייך

הבת שלי השתחררה מבית החולים וקשה לה בבית מרוב נסיעות לבית החולים נשארתי שוב בלי גרוש ממש ממש כלום לא יודעת איך לחיות מאוויר דמעה

היום היתה לי פגישה עם המטפלת שלי כשהגעתי לפגישה הייתי עמוסה רגשית ,לא ידעתי מה אני מרגישה ומה בדיוק כואב לי ,אומנם הייתי שקועה עמוק בתוכי אבל הנשמה שלי רק חיפשה יד כדי לצאת. הכל התחיל בשבוע לא קל ,שבוע שבו כל כך הייתי צריכה שמישהו יטפל יאהב ויחזיק ולצערי הרבה מאוד פעמים אני לא מצליחה להביא את הקרובים אלי להיות נוכחים ברמה הכי פשוטה (פיזית) סתם להיות ואני יודעת בתוכי שלא אני ביקשתי את נוכחותם אלא היא הקטנה שלא עוזבת אותי שגורמת לי להתייסר לבכות ,לאבד את הכוחות שאני כל כך מתאמצת לאסוף אבל כשהיא מגיעה הכל נושר ממני ואני נחנקת. אני רוצה להצליח אני חייבת לעצמי ולה . אני רוצה לדעת איך להכיל אותה /אותי עם הכאב אני רוצה שהיא תאמין שמותר לה לקבל גם דברים טובים מהעולם הזה. יצאתי היום מהפגישה אוחזת חזק את הכוח שניתן לי ואולי כל פעם יהיה עוד קצת וכשהיא /אני יגיעו עם הפחד והכאב יהיה מספיק כוח כדי לעמוד מולו ולהאבק על שפיותי רות

הילד שבי ביצוע: דני בסן מילים: רחל שפירא לחן: יזהר אשדות הילד שבי מסתכל בגבי לרגע איתי ולרגע נגדי הילד שבי הילד שבי כבר כמעט מחונך פוחד במיוחד להיות מגוחך עד כדי כך רוצה להעיז, לא תמיד מסוגל חושש להגיד מה שלא מקובל ואם תעמדי לצידי אם תביני ולא תלעגי אם תכירי, קבלי את הילד שבי. הילד שבי מסתכל בגבי עוקב אחרי ברחוב הצדדי זה הילד שבי בורא לו עולם במגרש הפרטי כשהוא משחק, המשחק אמיתי אל תצחקי. הילד שבי מצפה לאישור נמשך לפעמים גם למה שאסור ואם את תעמדי לצידי אם תביני ולא תלעגי אם תכירי, קבלי את הילד שבי. אם תסכימי להיות בעדי אם תביני ולא תלעגי אם תכירי, קבלי את הילד שבי.

שולחת יד לילדה הקטנה שבך. לרות הקטנה שמפחדת וכואבת.. היא חלק בלתי נפרד ממך כמה טוב שאת מקבלת כוח בטיפול להכיל לאותה שהכוח ייתן לך להמשיך! (((((((((((((((((((רות))))))))))))))))))))))))))

רות יקרה כמה נלחמת ומתעקשת בגבורה, גם כשאת חשה חסרת כוחות....את מצליחה כך הצלחת לקבל כוחות בפגישה...וכעת עלייך לשמור עליהם עבורך ועבור הילדה... כל הכבוד לך על היותך איתה, על הרצון לקרב אותה לתת לה להבין כמה היא חשובה וכמה מגיע לה...לשתכן! בהצלחה אין לי ספק שלמרות הדרך הקשה תצליחי אידה

הבת שלי מאושפזת כבר כמעט שבוע אני רוב היום בבית החולים אני בצרה כלכלית ומחפשת הלוואה אבל לא מוצאת... בבקשה תחסכו ממני את ההרצאות על כך שאני חייבת למצוא עבודה אני יודעת כרגע אני לא מסוגלת זהו דמעה

אולי תנצלי את האשפוז לצורך שיחה עם העובדת הסוציאלית של המחלקה בה היא מאושפזת ובקשי ממנה עזרה. זה רק יכול לעזור.

יקרה אני כל כך עצובה לשמוע על מה שאת עוברת.. אני מתארת לעצמי כמה כוחות זה דורש וכמה את מרגישה לבד מול זה. רוצה להושיט לך יד ולא יודעת איך. בטח יש איזושהי כתובת לפנות אליה. אם את אם חד הורית אולי תוכלי לקבל עזרה מביטוח לאומי. בטח בויצו או בנעמת מישהו יוכל להדריך אותך ולתת לך הכוונה... אם יש לך מכרים וחברים תשאלי אם הם יודעים על משרות שמתפנות. אם יש עוד משהו שאפשר לעשות למענך- תכתבי. אם את רוצה לדבר את יכולה לפנות אלי במייל ואתן לך מס' טלפון. את תמיד יכולה להתקשר לערן 1201 או לקו סיוע לנפגעות 1202. מחזקת אותך ושולחת לך המון חיבוקים אני

((((((((((((((דמעונת))))))))))))))) הלוואי והיו לי את המילים הנכונות הלוואי ויכולתי לעזור איכשהו מבינה עד כמה המצב קשה עד כמה קשה לך להתמודד עם הכל איזה עומס רגשי עצום יש עלייך לצערי כל מה שאני יכולה להציע זה להיות איתך ולנסות איכשהו לתמוך להקשיב ולדבר לא מבטיחה שתמיד אני אמצא את המילים הנוכות ואני מתנצלת אם לפעמים המילים הן לא בדיוק אותן המילים שהיית רוצה לשמוע מה לעשות, אני בסה"כ בן אדם ויכולה גם לטעות בבחירת המילים זה לא נעשה בכוונה תחילה או מתוך חוסר אכפתיות אז אם תוכלי לקבל אותי, גם אם המילים שלי לא תמיד פוגעות בול אני כאן איתך ובשבילך שחף

דמעה יקרה אני יודעת כמה קשה המצב הבת המאושפזת... הדאגה הלבד בודאי הרייקנות בביית והמצב הכלכלי תבדקי טוב ואל תתפתי לפנות לעזרה מקומות שאת יכולה להפגע מהם, מחזקת ומחבקת אידה

השכנה מלמעלה חולה, עולה חדשה, עם קרובים שגרים רחוק, והבן שלה שגר איתה. בחור בן חמישים, עם פיגור קשה ואינטיליגנציה של בן 3. גם הבוקר כמו בבקרים אחרים הגיע ניידת טיפול נמרץ. השכנה חולה, אומרים שסרטן במעיים. וכל אשפוז שלה, כשהבן נשאר ללא השגחה, עושה את צרכיו במדרגות, זורק אוכל מהחלונות. ואני הכי סובלת, אני גרה מתחתם. ואז חוזר ריטואל קבוע, בו מתאספים השכנים בבניין, כשהשכנה הרופאה מוליכה את המהלך, וביחד מבקשים לאשפז אותו במוסד. אני לא רוצה להשתתף. אני כמו כולם יודעת שאמא שלו, נאחזת בשיניים בקיצבה שלו, קיצבה אשר מאפשרת לשניהם קיום מינימלי... בלי הקצבה אין להם כסף לשכירות או לאוכל. ואם יאשפזו אותו? לאן תחזור.? עכשיו יש אוכל אצלי על הגז, עוד מעט כשיהיה מוכן, אעלה אליו ואשכנע אותו לפתוח את הדלת. הוא לא יפתח, אני יודעת מנסיון. אבל אחר כך יפתח ויאכל. סליחה על האורך. לא יכולה להתעמת עם השכנות. לא נתפס איך אנשים , שברובם עולים חדשים שעברו על בשרם את חוויות הקליטה הקשות, מפנים כך עורף בצורה מרושעת? לאוניד המסכן הוא המראה שלהם? הם לא רוצים להתבונן? ואני מתבוננת? אני במקום אחר? שואלת את עצמי.. דווקא כאן.

ומזעזע שאדם במצבו לא נמצא במסגרת המתאימה לו בגלל שהכסף שלו אמור לתמוך באימו החולה. האדם הזה מאוד מסכן, חסר ישע לחלוטין וחסר שליטה. לדעתי זה מסוכן להשאיר אדם במצבו לבד. תראי, מצד שני אני יכולה להבין את השכנים שסובלים מהצרכים במדרגות זה בלתי נסבל יש ילדים בבניין וזה מפחיד אולי המסכן הזה עלול להזיק למישהו? ואם לא לאדם אחר אז לעצמו? אני מבינה את הרחמים שאת מגלה כלפי אימו. אני לגמרי מזדהה עם זה אבל תנסי אולי לחשוב על פיתרון שיעזור לשניהם. אולי פשוט לערב פקידת סעד, לא בקטע חלילה של רוע ולהלשין. אולי פקידת סעד תבוא לראות מה קורה בבית הזה, ייקחו את הבן למוסד שמתאים לצרכיו וגם ידאגו לאימו. יכול להיות מצב כזה? כך או כך בסופו של דבר לשכנים האחרים יימאס ועם התנגדותך או בלעדיה הם יינקטו צעדים ואז זה יהיה חמור יותר. כי זה יבוא בקטע של הלשנה כדי להיפטר מהמטרד ולא בקטע כמוך של רוצים לעזור. לצערי אני אומרת- לשכנים לא אכפת מלאוניד המסכן. וכן זאת המראה שלהם. אין מה לעשות. החיים אכזריים. לכן, אם את רואה את הדברים אחרת ורוצה מאוד לעזור תחשבי גם את על לאוניד המסכן שנשאר לבד בבית, היום הוא זורק אוכל מהחלונות ומחר? אולי הוא יזרוק את עצמו? האדם חסר הישע הזה נשאר לבד בבית כילד בן שלוש. כי מבחינה מנטלית הוא כבן שלוש! מסכן!

היי ליאור כל הכבוד לך שאת עוזרת ודואגת! אני חושבת מה היה קורה אילו לא היית מביאה לו אוכל.... הוא היה נשאר רעב? אני מבינה את העניין הכספי שאת מדברת עליו ומצד שני אני חושבת על כך שהאישה חולה מדי בשביל לטפל בו מתאשפזת הרבה וזה בן אדם שאינו מסוגל לדאוג לצרכים הבסיסיים שלו לפי מה שאת מתארת ואסור להשאיר אותו ככה לבד בבית זה יכול להיות אפילו מסוכן בשבילו אני חושבת שעליהם לפנות לרווחה ולבדוק איך פשר לפתור את הבעיה הוא זקוק למוסד, הוא צריך שתמיד יהיה שם מישהו שיטפל בו היתי אומרת שזה אפילו חוסר אחריות להשאיר אותו ככה לבד וצריך לבדוק מה אפשר לעשות כדי שהיא לא תישאר בלי דירה ובלי כסף להתקיים אם תשים אותו במוסד כי כמו שזה עכשיו לא נראה לי שיש אפשרות להמשיך

אחרי זמן לא קטן בטיפול המטפלת הראתה לי שיש בי עוד כמה דמויות כנראה אישיות מפוצלת... תמיד היו זמנים שנעלמו לי ולא ידעתי מה קרה בהם או מקומות שלא הבנתי איך הגעתי לשם והנחתי שזה נורמאלי לשם הפרדוקס... מאז הגילוי יש לי תחושה מאוד מוצפת חוסר יכולת להשטלת אל הבלגן שכבר מקודם היה מאוד מבולגן... שבוע שעבר פגעתי בעצמי בצורה מטורפת שהצריכה מיון ובכלל לא היתי מודעת לכך שעשיתי את זה...זה מפחיד אותי מאוד לא מספיק שני הדירות שבהן אני גרה ואני תוהה באיזה מתעללים יותר ואחד מהאשנים שפגעו בי מינית גר כנראה כמה רחובת מעל בית הורי עכשיו גם אני בלי לדעת!!!!!!!!!! באופן פרדוקסלי אני עשמה בהכול ובלי לדעת

את לא אשמה בכלום!! פשוט יש בך חלקים מפוצלים בגלל כל הדברים הרעים שעברת..ועדיין עוברת.. עצוב לשמוע שפגעת בעצמך לא בשליטה ובמודעות.. הטיפול עכשיו חשוב לך מאוד. מקווה שבמהרה השליטה, הביטחון והרגע ישובו בחזרה אל חייך.. תהיי חזקה!! ושמרי על עצמך, את חשובה מאוד! סמויה

כבר הכינוי שלך מעיד על רצון למחוק את עצמך.. ואולי לכן ההתנגדות באה ב"הופעה" של דמויות שהן חלקים בתוכך ובעצם נמצאים בכל אחד מאיתנו - חלקים שונים, מנוגדים לעיתים. התופעה שבה כאילו נעלמו לך זמנים, נראה לי שנקראת - דה פרסונליזציה - חושבת שזה יכול לקרות בתגובה לחוויה קשה, של משהו שקשה מאד להכיל. וזו תגובת הגנה עצמית של הנפש העדינה שלך. אז בודאי שאת לא אשמה בחוויות האיומות שחווית. ולא כדאי להיתפס לאבחנות ולכותרות , אלא לנסות במלוא האמפתיה לעזור לעצמך בדיוק כפי שאת עושה בעצם ההליכה לטיפול .

אחת יקרה אני מבינה עד כמה זה מפחיד ומבלבל יש תחושת של חוסר השליטה? אני חושבת שקודם כל הכי חשוב לזכור שאת לא אשמה במה שעובר עלייך! כפי שטל כתבה לך, הניתוקים שאת חווה זה מנגנון הגנה של הנפש לחוויות שהנפש מתקשה להתמודד איתן ואני חושבת שהמודעות למה שעובר עלייך תעזור לך להתמודד עם זה ברגע שיעבור השלב הראשוני של ההלם

אחת יקרה הטראומה הקשה והמתמשכת שעברת הביאה אותך להתמודד עם מצבים קשים ופוגעים, בדרך שלא להיות שם, פשוט להתנתק ולעבור למקום אחר... זו הייתה כנראה הדרך היחידה... כיום את ממשיכה להתמודד בדרך שאת מכירה ושגם עוזרת לך, הידעה עכשיו קשה... אבל הידע הוא כוח וכך את יודעת עם מה להתמודד , וגם אך להתמודד. אפשר להתמודד ואך לצמצם ולהעלים את התופעה, העבודה בטיפול תעזור לך מאוד. כמה מילים על מה שקורה לך: זה נקרא:דיסוציאציה ועוד בלינק הבא: http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/iden.htm תסמכי אל עצמך ואל תדאגי יש ך הרבה כוחות להתמודד בהצלחה אידה

מכירה מקרוב את מה שאת מתארת... אשמח לדבר איתך אם תרצי המייל שלי:[email protected] דמעה

נעלמתי קצת.... עברו עלי כמה ימים לא קלים לא הרגשתי טוב היתי זקוקה לזמן מנוחה להיות לבד עם עצמי ולא לחשוב על כלום עכשיו אני מרגישה יותר טוב חוץ מהגב שנתפס אבל מקווה שגם זה יעבור בקרוב שבוע טוב לכולן שחף

איך להחזיר לעצמי את הכוחות, את האנרגיות? מרגישה מרוקנת מבפנים לא בנפילה פשוט חסרת כוחות נפשיים לפני שבוע התחלתי לעשות הליכות כל יום שעה אומרים שזה עוזר למצב הרגשי אבל אני לא ממש מרגישה שזה עוזר לי אולי אני פשוט צריכה לתת לזמן לעשות את שלו.....

איזה יופי לך שאת עושה הליכות.. בא לך לצאת לסיבוב ביחד?? סתם..צוחקת.. למרות שאת עדיין לא מרגישה שינוי, נסי להתמיד בכך.. שיפור מגיע קצת לאט.. אבל הוא יבוא.. והליכה דוווקא עוזרת להתאוורר.. בהקשר קצת אחר של ההליכה, אוף אני מתה לעשות הליכות סמויה דווקא משמינה בזמן האחרון וסמויה אוהבת להיות רזה. היום הייתי ביומולדת ולא התאפקתי ואכלתי עוגה מזה שמנה ובוקסים וחטיף לא יודעת מה עובר עליי אולי זה פיצוי עצמי. אבל לאכול כאלה שטויות ואח"כ להצטער.. שכנה שלי רוצה להתחיל לעשות יחד הליכות וכל יום אני אומרת לה היום..מחר ולא עושה כלום סמויה השמנה..

תחשבו על זה :הפרופסור החל את השעור ע"י הרמת כוס עם מעט מים. הוא החזיק את הכוס לוודא שכולם רואים אותה ושאל את הסטודנטים: "כמה לדעתכם הכוס הזאת שוקלת?" "50 גרם !" ... "100 גרם!" ..." 125 גרם!" ... השיבו הסטודנטים. "אני באמת לא יודע. על מנת לדעת כמה היא שוקלת עלי לשקול אותה." אמר הפרופסור. "אבל השאלה שלי היא: מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך למעלה כמה דקות?" "שום דבר" .... אמרו הסטודנטים. " OK . מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך במשך שעה?" שאל הפרופסור. "ידך תתחיל לכאוב" אמר אחד הסטודנטים. "זה נכון. ומה יקרה אם אחזיק את הכוס כך יום?" "ידך עלולה להתאבן, אתה עלול לחוש מתח עז בשרירים ואולי שיתוק ובודאי תיאלץ להתאשפז בבית חולים" אמר סטודנט אחר וכל הסטודנטים צחקו. "טוב מאוד. אך במשך כל הזמן הזה האם חל שינוי במשקל הכוס?" שאל הפרופסור. "לא" ... הייתה התשובה. "אז מה גרם לכאבים בזרוע ומתח בשרירים?" הסטודנטים היו נבוכים, תמהים. "מה עלי לעשות על מנת להשתחרר מהכאבים?" שאל הפרופסור. "תניח את הכוס" אמר אחד הסטודנטים. "בדיוק!" אמר הפרופסור. "בדומה לכך הן בעיות החיים. תחזיק אותן כמה דקות בראשך וזה נראה די בסדר. תחשוב עליהן הרבה זמן ואתה מתחיל לחוש כאבים. אם תמשיך הרבה יותר זמן הם מתחילים לשתק אותך. לא תהיה מסוגל לעשות כל דבר. טוב לחשוב על האתגרים או הבעיות בחייך, אבל מה שחשוב יותר הוא להניח להם בסיומו של כל יום לפני שאתה הולך לישון. כך אתה לא נלחץ, מתעורר כל בוקר רענן וחזק ויכול להתמודד עם כל אתגר, כל נושא שמזדמן בדרכך! ובכן, אנא, ידידיי, תזכרו... "להניח את הכוס היום!" --------------------------------------------------------------------------------

אצלי זה כאוס מוחלט בימים האחרונים אצל הבונבונירה שלי הכל צף מחדש הכל עולה התעללות מינית שעבר הכל כל הכעס על האידיוט ואני איך אני יכולה להניח את הכוס של הפרופסור ????????????? איך מחזקים ילד שעבר התעללות מינית תעזרי לי בבקשה הצילו אותי מהכאב הכעס ועצמי ובטיפול זה לא יעלה עד שלא אחוש בטוחה שגם זה סיפור בפני עצמו בבקשה אידה זקוקה לעזרה שלך לא יכולה לבד זה יותר מדיי בשבילי הצילו

שולחת לך לבן שלך חיבוק גדול.. תני לילד כמה שיותר אהבה וחיבוקים . את חייבת להחזיק את עצמך בשבילו, הוא רק ילד ואין לו כוחות.. והוא חווה טרואמה לא קלה.. אני מאחלת לך שתמשיכי לאחוז בחוזקה ובאומץ ביד של הבן שלך כפי שאת עושה. אל תשברי, רק למענו, הוא זקוק לך. שולחת לך כוחות בשבילך ובשביל הקטן.. שתהיו רק בטוב! סמויה

רק שיתחיל להיות כבר חם נורא קר אצלנו בימים האחרונים.. מתה שהקיץ כבר יתחיל.. שולחת לכולן ימים נעימים חמימים וקייצים.. עם הרבה אור שמש.. שיהיה אפשר לצאת לטייל ולהתאוורר.. סמויה

אנשי דת מאמינים שאמונה היא תפילה האומנם? בכל אדם יש אמונה וכולנו באשר ניהיה מתפללים למשהו ,נאחזים במטרה שמישהו למעלה ישמע אותנו ויעזור לנו למצוא את הכח שאנחנו זקוקים כדי לקבל לשרוד או להשיג משהו. לאורך השנים מאז היותי ילדה התפללתי ,עוד הרבה קודם המקרה התפללתי שמישהו יתייחס אלי (גם אם לא אני לא בוכה) התפללתי להיות תלמידה טובה ,כדי שהורי יתגאו בי והתפללתי שיאהבו אותי כך סתם כי אני זו אני ואין טובה ממני (להורי כמובן) . כשקרה המקרה בפעם הראשונה (אני חשה בזה כאילו קורה עכשיו) התפללתי לאלהים והבטחתי להשתפר להתאמץ הכל ,היתה בי אמונה שאם רק אתאמץ עוד קצת זה יפסק , כך לאורך הימים הייתי מתפללת ומתפללת שוב ושוב אותה תפילה מבטיחה שאהיה טובה שלא אספר שלא אכאיב לאימיולאבי שאהיה שקטה עד שפשוט הפסקתי ,הפסקתי להתפלל ולהאמין ש... הפסקתי לנשום כשהסיוט פסק הרפתי מהכל נכנסתי לבועה של עצמי ושכחתי מהאמונה כי ליבי קפא כשעברו השנים והצלחתי ע"י מוחי בלבד להתרומם לעשות את מה שצריך ראיתי שכולם סביבי היו שמחים הורי מורי חבריי כולם . בשנים האחרונות ,אחרי שילדתי שלושה ילדים ,בית עבודה כמו כולם נפתח משהו שלא יכולתי לסגור ,הכאב חילחל לליבי שהיה קפוא זמן רב ואיתו חזרו התפילות ,התחלתי טיפול שבו שעורר הכל גם את האמונה ורציתי כך כך רציתי שיאהבו אותי ובכל זאת קפצתי בין מה שמצפים ממני למה שאני רוצה וצריכה כדי לאזן את עצמי ואת הצרכים שעולים מליבי. היום איבדתי שליטה נתתי לליבי לשלוט במוחי ובגופי ואני מתפרקת יודעת שאמונה היא גם היכולת להיות סבלני ולדעת שכל דבר בזמנו ואולי לא בגלגול הזה אולי תפילותי יענו בגלגול הבא. אני מרוקנת ובכל זאת מתפלללת שאמא "תתעורר" למרות היותי בת 35 ותגיד לי כמה היא אוהבת אותי ,תהיה איתי ולא תעזוב אותי ויהי מה כל כך צריכה שיחבקו אותי עכשיו עצוב לי הלואי שאפסיק ואמצא את מה שעזר לי פעם להתרומם הלואי שהראש יתחיל להניע אותי מחדש הלב הספיק לי רות

את יכולה לבקש מאמך חיבוק? אפילו שאת בת 35? זה לא נראה ולא נשמע מוזר תנסי מה יכל להיות ? נסי . בקשר לאמונה שאלה טובה אין לי כרגע תשובה חיבוק ממני

אנו נזקקים לאהבה בכל גיל.. לכן גם בגיל 35 את זקוקה לזה מאימך.. לפעמים, אני רואה לפעמים בנות עם האמהות שלהן ואיזה סבתות הן. ואני מה יש לי ואין לי ברירה אלא להסתפק בזה- סבתא שאפילו לא טרחה לקנות מתנה לנכד שלה בן החמש או טרחה בכלל להתקשר להגיד מזל-טוב.. זה משקף בגדול את חוסר האהבה וחוסר האיכפתיות שלה קודם כל כלפיי. כי אם היה לה רגש אהבה אליי אז ברור מאליו שגם לנכדים שלה. אז כן, אנחנו זקוקות לאהבה בכל גיל. לכל גיל יש את האהבה שלו. למשל, כשאת ילדה קטנה אמך אוהבת רק אותך ושאת גודלת ומתחתנת ומביאה ילדים אימך אוהבת גם את הנכדים שלה לעיתים אפילו יותר ממך..אבל האהבה לא נעלמת אלא מחליפה צורה..ועדיין כיף וצריך לקבל אותה. אני..כבר נמאס לי להתפלל ולבקש. איזה אהבה ואיזה נעליים... אז אני נושאת את עיניי למה שיש לי בפועל ונותן אהבה- הילדים שלי. איתם אני אטפח את הקשר ואותם אני יאהב!

אני חושבת שעבור כל אדם אמונה זה משהו אחר אני אישית לא מאמינה באיזשהו כוח עליון ולכן לא מצפה שמישהו למעלה ישמע את תפילותיי עבורי הדבר שעוזר לי יותר מכל זה להאמין בעצמי, בכוחות וביכולות שלי אני מאמינה בכך שאם אני אתאמץ מספיק אוכל להגיע לכל מקום שאחפוץ בו ולכן אני עובדת קשה בטיפול, בלימודים ובחיי היומיום על מנת לקדם את עצמי כמובן שאני לא עושה זאת לבד אני נעזרת באנשים שסביבי בחברות ובאנשי מקצוע כי לבד זה בלתי אפשרי אבל אני גם יודעת שלא כל דבר תלוי בי יש דברים שלא אוכל לשנות לא אוכל לשנות את האנשים שסביבי לא אוכל לשנות את עובדות החיים אבל כן אוכל לשנות את ההסתכלות שלי על הדברים אוכל להתאים את הציפיות שלי למציאות אוכל לווסת טוב יותר את הרגשות שלי ולבסס את הגבולות הפנימיים שלי ואני חושבת שזה נכון עבור כל אחד ואחת מאיתנו

אני שמחה להיות פה למרות שאני לא מאוד עקבית ותסלחו לי על כך. שחף, אני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב היום. רוצה לפרוק קצת את מה שאני מרגישה. חוסר אמון וחוסר תקווה ויאוש כזה ואפתיות. קשה לי כבר להאמין שמשהו ישתנה בחיים שלי. שום דבר לא מספיק חשוב. אני ישנה המון. לא בא לי לעשות כלום. מרגישה מרוקנת. אבודה, שאין לי מה להציע ואני סוחבת את עצמי בקושי לעבודה. מרגישה מיותרת וחסרת ערך בעולם. לבד מאוד. אני מתביישת שאני קמה כל יום בעשר. עובדת כמה שעות וחוזרת הביתה ושוב ישנה אחה"צ. ככה עבר כל השבוע. אין לי מוטיבציה לעשיה. מרגישה שאין לי עתיד ואין לי כיוון. אני מתחילה פרויקטים ותמיד קשה לי לסיים אותם. משהו כואב ועצור בפנים וגם הטיפול לא ממש משנה. נמאס לי להתקיים ככה. לא מאמינה שיש פתרון למצב. סתם תקועה ...

יקירתי אין לי הרבה מילים כרגע... רוצה לומר לך שקראתי אותך..... ואני מבינה אוך... שולחת לך חיבוק.. שבת שלום, סמויה

זה נשמע שאת באפיסת כוחות כרגע מן נפילת אנרגיות כזאת ואולי את זקוקה לשינה המרובה הזאת על מנת לנוח ולצבור אנרגיות חדשות זה שכרגע אין לך כוחות, לא אומר שזה ימשך ככה לנצח יש עלייך עומס רגשי מאוד גדול הקושי להתמודד עם הפרדה אך זה יעבור ותקומי עם כוחות מחודשים ואז העתיד יראה הרבה פחות מאורפל זה שאת בנפילה כרגע לא מוריד בשום פנים ואופן מערכך כולנו עוברים תקופות כאלה זה טבעי תני לעצמך זמן להתאושש

אין לי כח ושום דבר לא קרה שהביא או קדם לזה פשוט אין לי כח אני עייפה ואני לא מצליחה לישון אוכלת אוכלת ולא מצליחה להקיא מצד אחד לא יכולה להיות לבד ומצד שני יודעת שאין מה לעשות ואין מי שיספק את רצונותי "המשוגעים" כי כלום לא מספיק לי ,אני כמו שואב שלא מתמלא לעולם אוף.....נמאס לי רוצה להיות מחובקת ואהובה רוצה לשמוע ולהרגיש את זה לא רוצה לומר לעצמי ולא איכפת לי שאומרים שקודם אני צריכה להיות בשבילי כדי שאחרים יוכלו לעשות משהו ולתת ,כל כך פטתי ועלוב ועוד לאישה בגילי שיודעת שלא מה שרוצים מקבלים בחיים האלה. הראש ,הראש חייב להתחיל לעבוד שוב אני חייבת לעשות הפרדה כבר ,כל השנה בטיפול אני מתאמנת בלהרגיש ואני טובעת מרוב רגשות איך מפסיקים ?איך סוגרים את כל הבארות האין סופיים האלה איך? קשיקשתי מספיק רות אין לי כח ושום דבר לא קרה שהביא או קדם לזה פשוט אין לי כח אני עייפה ואני לא מצליחה לישון אוכלת אוכלת ולא מצליחה להקיא מצד אחד לא יכולה להיות לבד ומצד שני יודעת שאין מה לעשות ואין מי שיספק את רצונותי "המשוגעים" כי כלום לא מספיק לי ,אני כמו שואב שלא מתמלא לעולם אוף.....נמאס לי רוצה להיות מחובקת ואהובה רוצה לשמוע ולהרגיש את זה לא רוצה לומר לעצמי ולא איכפת לי שאומרים שקודם אני צריכה להיות בשבילי כדי שאחרים יוכלו לעשות משהו ולתת ,כל כך פטתי ועלוב ועוד לאישה בגילי שיודעת שלא מה שרוצים מקבלים בחיים האלה. הראש ,הראש חייב להתחיל לעבוד שוב אני חייבת לעשות הפרדה כבר ,כל השנה בטיפול אני מתאמנת בלהרגיש ואני טובעת מרוב רגשות איך מפסיקים ?איך סוגרים את כל הבארות האין סופיים האלה איך? קשיקשתי מספיק רות הה אין לי כח ושום דבר לא קרה שהביא או קדם לזה פשוט אין לי כח אני עייפה ואני לא מצליחה לישון אוכלת אוכלת ולא מצליחה להקיא מצד אחד לא יכולה להיות לבד ומצד שני יודעת שאין מה לעשות ואין מי שיספק את רצונותי "המשוגעים" כי כלום לא מספיק לי ,אני כמו שואב שלא מתמלא לעולם אוף.....נמאס לי רוצה להיות מחובקת ואהובה רוצה לשמוע ולהרגיש את זה לא רוצה לומר לעצמי ולא איכפת לי שאומרים שקודם אני צריכה להיות בשבילי כדי שאחרים יוכלו לעשות משהו ולתת ,כל כך פטתי ועלוב ועוד לאישה בגילי שיודעת שלא מה שרוצים מקבלים בחיים האלה. הראש ,הראש חייב להתחיל לעבוד שוב אני חייבת לעשות הפרדה כבר ,כל השנה בטיפול אני מתאמנת בלהרגיש ואני טובעת מרוב רגשות איך מפסיקים ?איך סוגרים את כל הבארות האין סופיים האלה איך? קשיקשתי מספיק רות

זכותך להיות נאהבת ואוהבה זכותך את טובעת מרוב רגשות תני לרגש להציף זה חלק מתהליך שאת עוברת וזה בסדר . בסדר לומר קשה לי בסדר לומר לא טוב לי זה בסדר לרצות להיות נאהבת מחובקת זה כל כך טיבעי ואנושי לבקש .

לא מבינה את עצמי איך ממשיכה לגור עם אב מתעללנפשית!!! עם סיכון מתמיד לאלימות פיזית (יש לו פוטנציאל..), עם הפחדות והשפלות. כבר מבוגרת ולא הקמתי משפחה משלי. כילדה, הגבולות לא היו ברורים ביחסים בין אב לבת/בעל לאישה - מה שבעיקר התבטא מילולית. לא זכור לי מגע פיזי. היתה תקופה שחשדתי שאולי היו דברים (לא אונס) שאני לא זוכרת. רציתי היפנוזה אבל פחדתי...ומה זה משנה בעצם.. הבעיה שגדלתי להיות "נכה" - חסרת ביטחון מינימלי ומפחדת מכל דבר בעצם. זוגיות לא חוויתי מעולם. ועכשיו תקועה איתו במקום לברוח ממנו. גרתי לבד תקופות אבל כל פעם כשקשה חוזרת לבית שלהם ולא מצליחה למצוא לי פינה משלי - פיזית ורגשית. גם במקום העבודה חסרת סיפוק ומרגישה לא מוצלחת. המוות נראה לי פתרון קוסם , אלא שאין לי האומץ לשים לזה סוף. (גם פה אני כשלון. ניסיתי פעמיים לפני הרבה שנים וממש מצטערת שלא הצלחתי) . ועכשיו זה כל כך פתטי בגיל 40 ... הלוואי שהטבע יעשה את שלו ואמות במהרה מדום לב או משהו קצר ומהיר. כבר אין לי כוח. (בטיפולים רגשיים כבר שנים שלא הועילו מעבר לפתרון "מצבי חרום"). יש אנשים חסרי כשרון לחיות.או אולי זו רק אני..

את פיתחת תלות באבא שלך.. אבא שלא מפרגן לך ואת חסרת ביטחון.. והנה סיפרת שיש לך עבודה וזה המון.. העבודה הזאת למרות שאינך מסופקת ממנ, יכולה לתת לך קרש קפיצה לחיים משלך. נסי לשכור לעצמך דירה ולממן את עצמך. יהיה לך קשה לבנות זוגיות אם את עדיין חייה בחסות אביך.. את נמצאת בטיפול?? חוץ מזה את רק בת 40 , עדיין צעירה (לא בת 20 אמנם אבל החיים עוד לפנייך) ותמיד אפשר לפתוח דף חדש.. ואגב, אני מכירה נשים שהביאו ילדים גם אחרי גיל 40 (אמא שלי, ושכנה שלי, למשל). ואנשים פתחו דף חדש גם בגיל 60. תראי מה קרה לסוזן בויל, אני חושבת שהאישה המדהימה הזאת פתחה תקווה לעוד הרבה נשים במצבה. אם אינך מכירה את השם תקליקי בגוגל את השם שלה ואז תראי. יקירתי בואי תראי איך שכנה שלי מתלבשת ונראית בגיל 47 ומרגישה שהחיים עוד לפניה...ומלא צעירות חברות שלה.. אז זה הכל עניין של איך את מרגישה עם עצמך.. ולא פספסת עדיין את הרכבת.. את עדיין יכולה להפתיע את עצמך ולהצליח.. ולגבי זכרונות ילדות לא ברורים- אל תתני לזה לגרום לך לשקוע עוד יותר. גם אם קרה פני לטיפול, תצאי, תתאווררי, תתלבשי. גאד, את עדיין צעירה! יש לך את זה! סמויה

יודעת שתלויה בו רגשית. כלכלית אני עצמאית מזמן. גם כשגרתי לבד, התלות הייתה קיימת.היום מרחמת עליו ורואה כמה שהוא חלש. לא רציתי זוגיות בכל מחיר ומתוך המודל עליו גדלתי, פחדתי שאמשך דווקא לגברים אלימים.. בכל מקרה תודה על התגובה.

חשובה מאוד אצלנו כולם חשובים, ובטח את שמרגישה לא חשובה!!!! אצלנו את הכי חשובה! מקום מוכר הרבה פעמים מרגיש בטוח גם אם הוא פוגע ומתעלל, הפחד לצאת אל הלא נודע , מקפיא ו"תוקע" וכך בנות- בנים נשארים במקום הכי לא בטוח כי הוא הדבר המוכר והידוע! אני מבינה שכרגע את לא בטיפול, אך יש לך נסיון וחויה מטיפול שלא הועיל, אני חושבת שאין ברירה את זקוקה לטיפול טוב! עם תובנות , אך בעיקר מעשים, מקווה לראותך כאן איתנו אידה

הן הזיות מעל לכל דמיון... בשבוע שעבר שמתי את הילד הגדול בן 6.8בגן חובה (השארתי אותו שנה)... חיכיתי מס' רגעים..לראות שהוא נכנס לגן. הייתי בלחץ איום כי צריכה לשים את הקטן השני בגן שלו ולהספיק ללשכה בעיר לחתום. ממולי אני רואה אמא אחת ממהרת, כמעט מועדת.. יום חמישי לחוץ לכולם כנראה...חשבתי לעצמי כולם ממהרים.. אבל אותה אמא הפתיעה אותי היא התקרבה דווקא אליי לאוטו ביקשה שאפתח את החלון.. ביקשה טרמפ לעיר..אם אני מגיעה כמובן.. לא יודעת מה קפץ עליי באותו בוקר, חוסר נחמדות, לא יודעת איך הייתי כזאת רעה ופשוט שיקרתי ואמרתי לה שלא. ובדרך כבר התחרטתי שאולי אתקל בה בעיר ואיך אסביר את עצמי בדיוק? טוב, לא פגשתי בה והכל עבר חלק.. ולא נפגשתי איתה יותר בגן... החל מאתמול ושלשום פגשתי אותה שבאתי להוצי את הילד והיא תמיד מולי! והפעם מסתכלת עליי.. מעניין חשבתי רק שהיא לא נוטרת לי טינה על אותו בוקר שהייתי סתומה לגמריי! לא יודעת מה עבר לי בראש. אגב, אני נמנעת מלקחת טרמפיסטים כי גם ככה יש לי חוסר ביטחון בנהיגה ואני לפעמים מתביישת שיראו זרים איך אני נוהגת אני לא מי יודע מה בנהיגה ושאני לבד אני יותר בטוחה ועושה את הדברים לאט..מנחשת בחניות עוד פעם ועוד פעם עד שאני מצליחה. אבל שיש משהו באוטו שמסתכל עליי אני עלולה לעשות את הדברים מהר מבושה וזה לא טוב.. אז אני נוסעת רק עם מי שיש לו סבלנות אליי. היום פגשתי אותה בלשכה!!!!!!!!!! עשיתי ת'צמי לא רואה אותה בכלל.. והיא ראתה אותי! עכשיו היא יודעת בוודאות שאני חותמת בימי חמישי ושאכן הגעתי לעיר בשבוע שעבר ושיקרתי לה בפנים... שלא נדבר על זה שהייתי כל- כך לא סימפטית.. איזה פדיחות אני עושה לעצמי, רק לי זה קורה!

שום דבר לא ודאי. ואולי בשבוע שעבר, נסעת קודם הביתה? או למקום אחר? ורק אחר כך נסעת העירה ובאמת את לא חייבת לאף אחד דין וחשבון . גם לי לא תמיד יש חשק לחברה/לשאלות/או לתחקירים, או סתם אין מצברוח. וטרמפיסטים הם כמו אורחים לא צפויים בביתי - (ואצלי אורחים תמיד מודיעים מראש).

סמויונת מותק את לא חייבת לאף אחד ממש כך . אם את מרגישה לא טוב ולא נוח בנהיגה זה בסדר לא לקחת טרמפיסיטים ממש כך . את לא עושה פאדיחות את מגנה על עצמך וזה בסדר . חיבוק ענק ממני . יש מצב שתוכלי לשנות את היום שבו את חותמת בלישכה אצלכם כדי למנוע אי נעימות או שתבואי קצת יותר באיחור כדי להסיח דעת מה שנקרא?

תודה לך, לקחתי את דברייל לתשומת ליבי.. שבת שלום יקרה, סמויה

סמויה יקרה זה הכל בראש שלך את שואלת, עונה, מפרשת אין לך באמת מושג מה היא חושבת באמת.... מרגיש לך לא נוח? דברי איתה....שברי את תחושת האי נעימות שלך! שבוע טוב אידה

הפרדות או הפחד מהפרדה שתבוא זה המקום החלש ביותר אצלי מקום שאני הכי פחות יודעת להתמודד איתו כשמדובר באנשים משמעותיים עבורי היום נודע לי שהמורה שלי חולה בסרטן זאת לא סתם מורה זאת מישהי שמלווה אותנו לאורך כל שלושת השנים של הלימודים הדמות המשמעותית והקרובה ביותר בלימודים האלה והגבול בין המורה לטיפול באומנות לבין המטפלת הוא דק יחסית כי חלק גדול מהשיעורים שלנו גובל בטיפול קבוצתי אז הקשר איתה הרבה יותר קרוב ואישי מסתם מרצה ועכשיו היא חולה במחלה המפחידה הזאת ואני כל כך מפחדת שיקרה לה משהו מפחדת לאבד אותה עכשיו היא צריכה להתחיל סדרה של טיפולים וככל הנראה לא נראה אותה לפחות בתקופה הזאת מחר היה אמור להיות לנו שיעור איתה ויהיה במקום זה שיעור עם מישהי אחרת ורק המחשבה על זה גורמת לי לבכות לא מתארת לעצמי איך אני ארגיש כשאשב שם יצא לי לבכות הרבה היום כמה שעות ברצף וגם עכשיו מדי פעם זולגות להן הדמעות ודווקא היום כשהיא באה לספר לא הגעתי ללימודים לא יכולתי אפילו לחדבק אותה ולהיפרד ממנה כל מה שיכולתי לעשות זה לשלוח לה סמס אח"כ סיפרו לי שכל הכיתה פרצה בבכי ואני בכיתי לי לבד בבית אחרי שחברה התקשרה אלי וסיפרה לי ואח"כ היתה לי קבוצה וכל הדרך לשם בכיתי באוטובוס ועכשיו אני לא מצליחה לישון למרות שלקחתי שני כדורי שינה ועוד איזה 3 וחצי שעות צריכה כבר לקום ללימודים אצלינו יותר מרבע הבנות מהכיתה איבדו אנשים קרובים בגלל הסרטן או לפחות היו קרובים לכך אמא של מישהי נפתרה מסרטן כשהיא הייתה בת 4, אבא של מישהי נפתר מסרטן כשהיא הייתה בגיל 10, אמא של מישהי אחרת נפתרה לפני 3 שנים, חמותי נפתרה לפני 4 שנים, חמותה של מישהי נלחמת בסרטן בשנה האחרונה, ואחותה של מישהי היתה חולה בסרטן והחלימה אז מעבר לכך שזאת המורה האהובה שלנו הנושא הזה מהווה טריגר ברמה הכיתתית וכל העוצמות הרגשיות מתעצמות וההתמודדות הופחת לעוד יותר קשה וזהו... פשוט הרגשתי צורך לשתף.... קשה להיות עם כל זה לבד

בעצם אני חושבת על זה ופתאום קולטת שסבא אחד שלי נפתר מסרטן כשהייתי קטנה וסבא אחר חלה בסרטן ובגלל ההקרנות שעשו לו פיתח הרבה מחלות ונפתר בסופו של דבר מתופאות לוואי של ההקרנות איכשהו הדחקתי את זה היום כשחשבתי על הנושא

עצוב מחלה קשה ואכזרית... ובטח מפחידה אבל ציך גם לזכור שהרבה אנשים מנצחים את הסרטן! מחלמים וחוזרים לחיים, אני בטוחה שזה מה שהיא רוצה... נקווה ותאחל לה החלמה והרבה כוחות להצמודדות, מצטערת על הסבים שהיית ובקלות הדחקת את סיבת מותם... זה קשה מדיי קרוב מדיי מאיים מדיי הפרידות הן חלק מחיינו... כולנו היינו שמחים לוותר על חלק מהן... אבל צריך להבין ולקבל... לעבוד ולהתחזק חזקי ואמצי אידה

אני קצת הסתבכתי מה עדיף, להרגיש או לא להרגיש? מצד אחד לא להרגיש זה לא טוב זה קצת כמו להיות מתה רגשית ומצד שני כשמרגישים אז נופלים וזה עוד יותר גרוע וצריך ללמוד לשלוט ברגשות כדי לא ליפול לסלק את הכאב כדי להרגיש טוב אבל זה אומר להתכחש לרגשות והכחשה זה לא טוב בקיצור הסתבכתי

את מעלה כאן שתי שתי קיצוניות- מצד אחד- לא להרגיש בכלל מצד שני- להרגיש בעוצמות.. הקיצוניות שבדברים היא ההרסנית לנפש לא הרגשות עצמם שהם חשובים לתפקוד ולשלמות. צריך למצוא את הפשרה והאיזון באמצע. יש מקרים שנותנים טיפול תרופתי לאזן את המע' הרגשית וזה עושה רק טוב לאדם ומניח לו לתפקד. זה המצב האופטימלי. אני חושבת שלא סתם בא האדם לעולם עם מע' רגשות. יש לה תפקיד חשוב בגוף שלנו. (סתם ניקח מצב פיסי- כשאת דורכת על משהו חד מיד מרגיש כאב ונזהרים) מהבחינה הרגשית זה יותר מורכב.גם הכאב הרגשי הוא חשוב ובא לאותת שמשהו לא בסדר קרה. הנה דוגמא לקיצוניות השנייה- מה קורה "שלא מרגישים" : בילדותי הדחקתי לגמרי את הפגיעה והעלמתי אותה ושכחתי אותה ולא כאב לי כלום. האמת למרות שידעתי שמה שקורה לא בסדר אבל נאלצתי לשתוק. כדי שאוכל להמשיך לשתוק בשקט בחרתי לא להרגיש כלום. הנפש לא יודעת לשקר,עמוק בפנים היא מרגישה שמשהו לא תקין התרחש ואי אפשר להמשיך כאילו לא קרה דבר. שילמתי על כך מחיר כבד. עשיתי דברים לא הגיוניים ולא צפויים כמו שתלשתי לעצמי גבות וריסים יום אחד, שעשיתי קרחת, סתם ככה לא יודעת למה התחלתי לחפש "שחורים" בפנים ומפה לשם זה עבר מהר מאוד לפציעה עצמית חמורה עד שהרסתי אותם. אח"כ התחרטתי נואשות והתביישתי על הנזקים החמורים שגרמתי לעצמי ורק מזל גדול ומכון קוסמטיקה ידוע הביא לך שהכל החלים כאילו ולא קרה כלום. שילמתי על הפנים הרבה כסף. אין לך מושג איך התביישתי ללכת לעבודה עם פנים פצועות ששום מייק אפ כבר לא הצליח לכסות על מה שעשיתי להם. וגם אחרי הטיפול לקח לזה שנה להחלים! אם הייתי חשה כאב נפשי ומעבדת אותו אז אולי לא הייתי צריכה לעשות את הדברים הללו. והקיצוניות השנייה- "להרגיש בעוצמות": זה קרה שנפגשתי עם הכאב ממש במקרה בטיפול ההוא שהיה לי. בהתחלה התרסקתי ממנו. הרגשתי אותו בעוצמות מסוכנות ולא מאוזנות. (את זוכרת איך נראו ההתכתבויות הראשונות שלי ואיזה מילים קיצוניות!) ולא יכולתי להדחיק את הכל בחזרה כמו שעשיתי בילדות כי הכל עלה לרמה של מודעות. למרות זאת, עכשיו אני יודעת טוב שחשתי אותו לראשונה בחיי כי הוא גרם לי להתנקות ממנו ולהחלים יותר טוב. עכשיו אני מרגישה מאוזנת, באמצע, לא לכאן יותר מידי ולא לכאן. וזה משהו שלמדתי מהמטפלת ההיא כי היא דיברה איתי על קיצוניות ודברים כאלה. אז שחפונת,באמת שאלה מעניינת אני עניתי לפי נק' מבטי. באמת מעניין מה שאר הבנות יגיבו.. יום נעים, סמויה

אני מסכימה איתך בקשר לקיצוניות בעצם שום דבר שהוא קיצוני אינו טוב בכל דבר דרוש איזון הבעיה היא שכאשר חשים כאב עוצמתי הרבה מאוד שנים ברצף נוצר סוג של התמכרות לכאב ויש קושי להישאר בטוב תמיד יש נטיה לגלוש לרע, למצב דכאוני כי זה משהו מוכר וידוע והטוב, בגלל שהוא לא מוכר, הוא מפחיד ובמצב כזה צריך להתאמץ בשביל לשמור על הטוב כי זה לא בא בטבעיות וכאן נוצר הצורך לשלוט ברגשות השליליים ולהילחם בהם כדי שהם לא ישתלטו על החיים ומכאן באה השאלה שלי ששאלתי קודם מה עושים במצב כזה נותנים לרגשות להיות שם או מנסים לשלוט בהם?

היי. כבר עניתי למטה על חלק מהשאלה. ורק רוצה להוסיף שהכל עניין של טיימינג ומינונים - כלומר משתנה בהתאם למצב, לאדם, לעיתוי ,לעוצמת הרגשות ולמשך הרגשות. וגם - זה לא: או - או.

שחף יקרה, את באמת לא יודעת את התשובה? תחשבי לפני 5 שנים נגיד כשהיה קורה משהו....או רגשות היו מצפם בעקבות טריגר... מה ואך היית מרגישה? ואם היום יקרה אותו הדבר.... מה תרגישי? האם הכאב, התסכול , הבושה...כל רגש אחר...יהיה באותה עוצמה? כשאנו מרגישים אנחנו וגם מדברים על הרגשות....לא בורחים.... אנחנו גם מאמנים את עצמנו להרגיש... גם עם תמיד יש כאב...הוא אחר....אולי שונה...אולי פחות ממוטט...אולי לא משבית... מה את חושבת? אידה

בודד לי, אני לא יודעת מה נכון לעשות, האם ליצור שוב קשר עם המטפל? התלות הזו שנוצרה אני לא רוצה בה - אבל היא לא ממש שואלת אותי. הלב שלי והגוף כל כך זקוקים לקשר ההוא לתחושת הביטחון שהיתה שם. והמוח שב ומספר לי שצריכה להיות מסוגלת להתגבר על זה, ולהתחיל ליצור לי את הדבר ההוא בחיים האמיתיים... אבל עם מי, לא קיים הבן אדם הזה שישב ויקשיב לי וממש ממש יתעניין ויתן לי הרגשה שאני ניפלאה אלא אם כן אשלם לו... וכבר שיכנעתי את עצמי שזה בסדר לשלם למישהוא בשביל זה. כמו שכשאני רוצה להתפנק אלך למסעדה טובה, או אקנה לעצמי בגד, או שאלך לספא. בכל המקרים הנ"ל אצטרך לשלם למישהוא שעישה לי טוב, שיפנק, או יפרגן לי. זה לא הופך את זה לפחות טוב... אבל האמת שכרגע אין לי כסף - לא לשמלה, לא למסעדה, וגם לא למטפל.

היי ליז לפעמים את כותבת מילים שנדמה כי יצאו מהלב שלי החיים האמיתיים? מהם בכלל תחושת ביטחון ,תחושה שיש מישהו שמקשיב ושומר ככה פתאום לדעת שיש מישהו כשנופלים מישהו שאפשר לרוץ אליו והוא יכיל את כאבינו, אחרי שכבר יש בלתי רפשרי כמעט אחרת וכן זה בהחלט ממכר ותלותי והלואי והיה איזה כפתור שיפסיק את זה מפסיקה להלחם מפסיקה ומה שיהיה יהיה תלות או לא, לא איכפת לי ליזוש ,בואי נאמץ את האמונה שאם אחרים הצלחו גם אנחנו ניהיה שם והליווי הזה שאנחנו מקבלות היום הוא זמני . שולחת לך קצת מהאמונה הקטנה שיש לי בעצמי רות

כל כך צודקת, גם חשבתי עלייך כשכתבתי וקיוויתיבתוך ליבי שהדברים שאני כותבת לא יקחו ממך את שארית התיקווה כשתקראי אותי במצב כזה. ורציתי להוסיף משהו מחזק אבל היו בעיות בפורום ולא הצלחתי להכנס שוב... אז הנה עכשיו ההמשך: כשכתבתי את זה רציתי להוסיף אחד השירים שכתבתי בזמנו-כשהייתי שקועה עמוק בטיפול. חשבתי שהשיר ההוא ייצג את אותה התחושה, וכשקראתי את השיר, וראיתי את העוצמות, הבנתי שמה שכתבתי לך בשירשור מוקדם יותר, ש"זה אמנם לא נעלם אבל העוצמות של הכאב והגעגוע נחלשות". אכן נכון. ראיתי לבן על גבי שחור ש"אני כבר ממש לא באותו מקום" כך שאני יכולה בהחלט להעביר אלייך את התיקווה והאמונה שזה משתפר, שההתמודדות לאחר שעוברים תהליך טיפולי מוצלח בהחלט נעשית קלה יותר. תודה שאת כאן, תודה על העידוד, וממליצה לשמור את כל הדברים שאת כותבת ותראי בעוד שנה שנתיים את ההבדל. (הטיפול שלי נפרס על כמעט 3 שנים - בהחלט צריך המון אמונה והתמדה ובעיקר אומץ - כדי להגיע לנקודה שבה אפשר להסתכל לאחור בסיפוק-זה ממש לא קסם)

היי ליזוש מצד אחד היתי רוצה להגיד לך שאם הצורך עדיין כל כך חזק זה אומר שכנראה עדיין משהו לא הושלם שעדיין יש בך את הצורך הראשוני הזה בתלות שעל מנת שהוא יחלש את צריכה להיות בתוך התלות ולאט לאט להגיע מתלות לעצמאות בתוך התהליך הטיפולי זה תמיד קורה כשבתור ילדים אנחנו לא מקבלים את אותה התמיכה שלה אנחנו זקוקים כשהצורך הזה בתלות לא נענה בילדותנו ומצד שני, כשאין כסף זה כל כך בעייתי ומתסכל ובעצם אין אפשרות לקבל את מה שאת זקוקה לו מחבקת אותך ומקווה שהמצב הכלכלי ישתפר ותוכלי לבחור את מה שמתאים לך לא מתוך האילוצים הכספיים שחף

עצוב לי לשמוע שבודד לך.... מקווה שיהיה לך יותר טוב.. סמויה

שלמרות הקשיים הכספיים תנסי לחזור לטיפול אם את מרגישה צורך בו. זה מאוד חשוב לנפש שלך. אם רק כסף זה הבעיה תנסי לדבר עם המטפלת שלך על הנחה או דחיית תשלומים. אולי היא תוכל להתחשב בך ובנסיבות העכשוויות. אני יודעת שיש מטפלים שמתחשבים. הרי אנחנו עכשיו בתקופה של מיתון. אולי הגיע הזמן שיורידו קצת את התעריפים.. אז, שיהיה רק טוב ושתצליחי להתגבר על הקשיים... סמויה

ליז יקרה, אני שומעת אותך מתייסרת, מחזיקה חזקלא להזדקק לבקש עזרה זו חולשה ואני שואלת ...למה בעצם? למה לא לתת לעצמך את מה שאת צריכה? למה לחכות למשבר? להגיע לתחתית כשאי אפשר יותר? להפגש עכשיו עם המטפל עבורך...יכול להיות כמו לקחת ויטמין או חיזוקית...(גם פעם בשבועיים-שלושה) ולזכור תמיד שבקשת עזרה זו לא חולשה...להפך זה כוח, לגבי התשלום.... יש דברים שצריך אדם נטרלי בעל מקצוע... אף אחד לא יוכל לתת לך כמו בעל מקצוע וזה שיאצו, רפלקסולגיה, מסג', ספר, מניקור, איפור, רופא.... ובטח טיפול נפשי... אז למה לפחד מהתשלום...זו לא מילה גסה.. בעל מקצוע שמשקיע בעצמו, במקצוע ובלקוח יתן את הכי טוב!!! ולא בגלל הכסף תאמיני שזה אמיתי!! תפני לעצמך.... אידה

איך אפשר להבין את זה? מאתמול אני מרגישה בסדר גם יום כשקמתי הכל היה בסדר ועכשיו מתחילה להסתובב לי בראש המחשבה "לא טוב לי" וכרגיל מנסה לסלק את המחשבה מהראש ולהגיד לעצמי שהכל בסדר שזאת סתם מחשבה ושאני לא אתן למחשבה אחת קטנה להרוס לי את היום אני לא רוצה ולא מוכנה להרגיש את מה שעומד מאחורי המחשבה אני בסדר!!! אני רק לא מצליחה להבין האם המחשבה הופיעה בעקבות משהו שהתחלתי להרגיש או שהרגשות מופיעים בעקבות המחשבה?

להתחיל לנשום ולהעיף את הדמעות מהעיניים!

באמת מבלבל מה קדם למה הביצה לתרנגולת או ההיפך.. המחשבה להרגשה או ההרגשה למחשבה. בגדול, לא טוב לך עכשיו, את נסערת. מצב רוח הוא דבר משתנה יותר גרוע ממזג אויר. ואיזה מזג אויר היה אתמול כאן. מזכיר לי איך שאת מרגישה עכשיו. אתמול היה כל-כך אביך ואיום. ערפל מאובק בכל פינה ומקום רק לעת ערב האובך שקע ונעלם אבל השאיר אחריו, למזכרת כמויות של חול כמו בים. ואני לקחתי צינור מים גדול שטפתי וניקיתי הכל והלוואי שיגיע עוד גשם מחר, שישטוף אחריו את כל מה שנשאר.. אז את רואה, הדמעות שעולות עכשיו בעינייך מבקשות לשטוף את הסופה המאובקת מעלייך. קבלי אותן באהבה ואל תעצרי אותן היום שינקו היטב את הכאב ותוכלי שוב לנשום... ((((((((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))))) סמויה

יכולה להבין ללבך ,הקושי הכי גדול שאין הסבר לנפילות . מקווה שכבר עכשיו את מרגישה יותר טוב . רות

לעיתים התחושה של חוסר שליטה על מצבי הרוח שלנו היא בלתינסבלת. אבל אני חושבת שמה שחשוב, זה לא להילחם במה שאת מרגישה וזה אולי גם לא משנה מה קדם למה, אלא מה שאת מרגישה ברגע זה (ומקווה שאולי כבר השתפר?). ונתת לעצמך את התשובה - להתחיל לנשום - ולאפשר לעצמך להרגיש וגם לבכות אפשר, כמו שרות אמרה - זו עוד דרך לניקוז, כדי לאפשר לרגשות אחרים טובים יותר , לעלות. איתך - טל.

משהו מציק לך ואולי צריך לתת לו מקום ולא להתנגד ולהאבק. קשה כשמצבי הרוח משתנים ויש תחושה שאין לך שליטה עליהם. שאולי קשה לסמוך על המצב אם הוא נתון לשינויים... מקוה שתתני לזה לחלוף כמו שזה בא.

האמת שאני לא לגמרי בטוחה מה יותר נכון לתת להרגשה הרעה להיותר או לנסות לשנות אותה כי מצד אחד אם ההרגשה נובעת ממחשבות שליליות זה הופך לכדור שלג שרק גדל וגדל ומאיים לסחוף אותי יחד איתי זה מתחיל ממחשבה קטנה או מתחושת אי נוחות קטנה ואז המחשבות הולכות ומתעצמות ואיתן המצב הרגשי הולך ונעשה יותר ומתחושה קטנה זה מגיע לנפילה ובעזרת שליטה במחשבות ניתן לשלוט גם ברגשות אם אני עוצרת את המחשבות השליליות אני מונעת את ההתדרדרות הרגשית מונעת את הנפילה ומצד שני לא לאפשר לעצמי להרגיש זה גם לא טוב כי זה אומר להיתכחש לרגשות והכחשה זה לא משהו טוב אולי זה שונה במצבים שונים אולי זה תלוי מאיפה ההרגשה הרעה מגיעה או מה העוצמה הראשונית של ההרגשה נראה לי בכל מקרה שלא נכון בכל פעם ללכת בעקבות הרגשות כי אז יש סיכוי למצוא את עצמי רוב הזמן בנפילה וזה חשוב למנוע את הנפילות חשוב גם להרגיש טוב כי זה עושה את החיים יותר פשוטים ויותר איכותיים בכל אופן אתמול הצלחתי לעצור את המחשבות השליליות ולבלום את הנפילה ורוב היום בסופו של דבר הרגשתי

די כבר, אני מנסה להכניס לעצמי לראש.. שיהיה כבר די עם השיגעון הזה.. אולי אתן זוכרות שסיפרתי לכן שהיתי בקשר עם מישהו שיצא מהתמכרות לסמים.\ הקשר הזה נגמר לפני יותר מחודש. נגמר בפיצוץ כזה, והכל היה מסובך ולא פשוט. אני דפוקה אני יודעת אבל אני מוצאת את עצמי פתאום מתגעגעת אליו. יודעת שזה לא לטובה. יודעת שלא יצא מזה כלום ובכל זאת הרגשות פתאום חוזרים. איך פתאום אני שמה בצד את הבלגן שלו, החוסר יציבות, רכבת ההרים הרגשית שעברתי איתו וזוכרת רק את האהבה העצומה שהוא נתן לי... את הזמן ביחד. לא, לא, לא. לא יכול להיות שאני עוד מרגישה משהו. מאיפה זה בא פתאום? אולי כי שוטטתי בפייסבוק שלו וקראתי שהוא במערכת יחסים? ומשהו נצבט לי בלב, ומצד שני חשבתי איזה מזל שעכשיו הוא משגע מישהי אחרת ולא אותי.. גם הוא עבר תקיפה מינית בילדות ושנינו בכינו ביחד ונחמנו אחד את השני ונכנסנו אחד לשני מתחת לורידים. אוףףףףףףףףףףף. אני לא מצליחה להתאפס ולעשות כלום כבר שבוע. אני לא יודעת איך לעשות משהו מהחיים שלי. הכל נראה לי טעות אחת גדולה. אהבתי אותו.

כן, אני זוכרת שסיפרת לנו על הקשר הזה זה נשמע שזה היה קשר עם רגשות עוצמתיים מאוד ואני חושבת שכשמרגישים כל כך חזק קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי להשאיר את הרגשות בצד תוך תקופה כל כך קצרה הרי חודש זה זמן מאוד קצר בסה"כ יש לך עם מי לדבר על מה שאת מרגישה? עם מי לעבד את הרגשות? אני לא יודעת אם זה מדבר אלייך אבל לי אישית מאוד עוזר להוציא את הרגשות בציור ובפיסול זה עוזר לי להרגיע את הסערה הרגשית מאוד ממליצה לך לנסות

מצטערת לשמוע שהחיים שלך מבולבלים וסוערים עכשיו.. הייתה לך מע' יחסים מורכבת. מצד אחד, מתוקה מאושרת ותומכת ומצד שני, ההתמכרות שלו לסמים ,חוסר היציבות הרגשית והתלותיות שלו בך. הוא גם עבר התעללות בילדות , כמוך ,ואפשר להבין אותו. אבל הבחירות שהוא עשה עבורו הן לא הבחירות שלך. בסופו של דבר גם את עשית את הבחירה שלך ונפרדת ממנו. אולי הבנת שבמע' היחסים הזו יש גם אפלה, תהום שמבלי לשים לב, גם את עלולה ליפול בטעות לתוכה . לכן, טוב שהתרחקת. אבל את לא קרת לב ,יש לך רגשות והלב שלך נקרע. בכל-זאת לא המשכת.. ההגיון שלך גרם לך להבין שבמע' יחסים מורכבת כזאת את לא יכולת למצוא את החיוביות והאיזון שאת כל-כך זקוקה להם בחייך. באמת, הגיע הזמן שתמשיכי גם את הלאה. זה המרפא הטוב היותר. קשר חדש, דף חדש. גם הוא המשיך הלאה כפי שנוכחת לדעת. אז יאללה, קדימה עכשיו גם את! אני שולחת לך המון כוחות להתחזק !! ((((((((((((((((((((מאי)))))))))))))))))))))))))))) סמויה

להמשיך הלאה. שנינו כבר נפרדנו וחזרנו כמה פעמים קודם. אני לא חושבת שנחזור שוב, אבל בכל פעם שאני מנסה להתחיל משהו חדש אני נזכרת בו. אני יודעת שזה חסר טעם. אני יודעת שזה לא עבד ולא יעבוד. אני מקוה שאשתחרר מזה. פשוט כבר לא מאמינה בקשר. כלומר, אולי אף פעם לא האמנתי. מילדות. ואני כל כך צריכה ורוצה אבל לא מסוגלת.. ממש עכשיו חזרתי מדייט חדש. מישהו שמאוד מעוניין וזה נחמד אבל זה מעצבן אותי משום מה. הבהרתי שאני פוסט-פרידה, שאני לא לגמרי זמינה רגשית, שאני מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה.. אמרתי לו שלא כדאי לו לסמוך עלי ושאני כרגע רוצה רק ידידות.ושמעבר לזה אי אפשר. יש לו נטיה קצת ללחוץ והוא אמר שהוא היה רוצה שלא יהיו מגבלות או מעצורים. אמרתי שכרגע זה המצב. סתם, היתה לי תחושה לא נעימה.לא נוחה. לא מסוגלת להיות לבד ולא מסוגלת להתקרב. מן מצב תקוע כזה. וכואב. תודה על התמיכה. אוהבת אותכן מאי

מאי יקרה! המערכת יחסים שאת מתארת יכולה להיות מאוד הרסנית עבורך, קל מאוד להכנס למערכת יחסים שהיא פוגעת והורסת אותך לטפל ולהציל...את האחר... בזמן שאת בעצמך זקוקה לעזרה ותמיכה... והאם את באמת מתגעגעת אליוך או מתגעגעת לא להיות לבד? תחשבי אם לא עשית צעד נכון ובונה עבור עצמך? את זקוקה לקשר יציב שיחזק ויתמוך בך אל תאבדי את התווה תאמיני שמגיע לך!!! מגיע לך הטוב ביותר!! אידה

http://docs.google.com/gview?a=v&attid=0.1&thid=1210515fdb351b64&mt=application%2Fvnd.ms-powerpoint 2 בחירות יש לנו בכל בוקר............. שבוע נפלא אידה

אני לא מצליחה לפתוח את הקישו:-(

(עליסה בארץ הפלאות)לואיס קארול "התוכל לומר לי, חתול יקר באיזו דרך עלי ללכת מכאן"? פנתה עליסה לחתול המחייך. "זה תלוי מאוד במקום שאיליו את רוצה להגיע", השיב לה, "אין זה כל חשוב לי לאן..." אמרה עליסה, "אם כך, אין כל הבדל באיזו דרך תלכי", אמר לה, "העיקר שאגיע לאן שהוא",הוסיפה עליסה דברי הסבר, אין כל ספק בכך שתגיעי אם תלכי די זמן..." יקרות, אל לכן להתייאש כל אחת תגיע אם תלך די זמן, ולכל אחת הזמן שלה והקצב שלה - המון כח.

אוי כמה שאני אוהבת את האגדה הזאת! זאת יצירה פשוט גאונית! יש עוד דיאלוג אחד שאני מאוד מתחברת אליו כשאליסה מדברת עם הזחל והוא שואל אותה: "מי את?" והיא לא ממש יודעת מה לענות כי היא כבר לא בטוחה מי היא כי היא כל הזמן משתנה ככה אני הרבה פעמים מרגישה שאני כבר לא ממש יודעת מי אני ולמה לצפות מעצמי כי אני כל כך השתנתי עם השנים ועדיין ממשיכה להשתנות

יפה, ואיזה מזל שאנחנו כל הזמן משתנות, לדעת שזה אפשרי }{ ליז

תודה על המילים המחזקות ששלחת.. בחלט משהו שכדאי ונכון להצטייד בו להמשך הדרך תודה, וחיבוק (((((((((((((((((ליז))))))))))))))))))))))))))

אין לי כלום הכל אשליה חוץ מילדי שהם שלי בליבי ונשמתי אין לי כלום הכל אשליה שכל פעם מחש מתפוצצת בפני אני לבד הנשמה שלי מבקשת בעצם לא חשוב אני לא צריכה אף אחד שכחתי לב אני הכי חזקה איך נתתי לעצמי להאחז במשהו שהוא אפילו לא שלי באמת רות

הי רות, כל כך מבינה לליבך זה לא בדיוק כלום... והבנות - הבנות הן הרבה יותר מכל דבר אחר. תזכרי שזה ההרגל הזה של לסמוך רק על עצמי. ועכשיו, כשהתחלת לחלוק, ולהעיז לסמוך על האחר, הלבד הקיומי ההוא צועק. הוא צועק כי הוא רגיל להגן עליך, לשמור עליך מפגיעה. אבל את כבר לא אותה נערה /ילדה/אישה פגיעה היום את יכולה להגן על עצמך, את מוכנה ויכולה להתמודד. זה קשה, וכואב לגלות כמה מידרת את עצמך. אבל זה גם הזמן להיבנות מחדש להגיד - די, אני לא יכולה לבד, וההזדמנות הזו להתאמן בחדר הטיפולים, במקום בטוח, להיות לשם שינוי - תלויה באחר, נזקקת, חלשה, אל תזרקי אותה לפח-התמכרי אליה, נצלי אותה עד הסוף ותאמיני לי שתצאי נשכרת - חייבים להעיז כדי לצלוח את המיכשול הענק הזה שבנינו סביבינו. שם , אצל המטפלת אנחנו עושות את הסטז' לקראת החיים האמיתיים. אם את מוכנה לקבל - שולחת לך חיבוק אל תפחדי לחוות ולהרגיש עד הסוף- זה מרפא למרות תחושת הבדידות העמוקה - האמיני שזה אפשרי. ליז

זה לא הפחד לחוות ולהרגיש ע הסוף זה הפחד שזה יעלם ,הפחד שלא יהיה יותר ופעם באמת לא יהיה יותר ,וכשלא יהיה אז מה... הפחד הגדול הוא האפלה שמחלחלת לנשמתי בשקט וגורמת לי לשכוח שהיום אני גדולה ויכולה להגן על עצמי ונכון שהמקום אצל המטפלת שלי הוא מרפא אבל אני שואבת שכמוני אין לי גבול ושאלת השאלות שוב עולה עד מתי? או מתי היא תפסיק להיות סבלנית אוהבת ומכילה כי אם את עצמי אני מצליחה לאכזב ולהתיש אז היא... לא יודעת ממש לא ברור איך זה לא קרה עדיין,עולה בי המחשבה שאולי בכל זאת זה אמיתי ולא טיפולי לא איכפת לי ,בעצם כן אוףףףף הראש כואב לי והגרון שורף לי מחוסר ההצלחה שלי להוציא את מה שכבר לא צריך להיות בגוף נמאס לי רוצה שאמא תהיה שם תשמור ותטפל בי רוצה שתהיה שם מישהי שתקבל אותי ללא תנאי תאהב את כל החבילה ומצטערת אני כל כך כועסת זה לא עובר לי ואולי כדאי שאפנים כבר שזהו המצב . רק רוצה שיחבקו אותי כל הזמן כל היום שלא יעזבו אותי שלא יתנו לשום מחשבה ליפול לתוכי. רות רות

אני חושבת שזה שיש לך את עצמך זה הכי חשוב אבל אף בן אדם לא יכול לשרוד בעולם בני אדם הם יצורים חברתיים ככה בנה אותנו הטבע ואנחנו זקוקים אחד לשני על מנת לשרוד זקוקים לעזרה, לתמיכה ולאהבה וזה חשוב לדעת להיאחז באנשים האחרים בין אם הם אנשי מקצוע ובין אם הם חברים או קרובי משפחה כבר יצא לך לדבר עם המטפלת שלך?

ילדים זה המון... את לבד...וזה קשה אבל יש לך את עצמך אל תפחיתי מערכך!! ברגע שתעריכי , תקבלי ותאהבי את עצמך... שאר הדברים יגיעו לאט לאט מחזקת אותך אידה