פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

ושוב יש לי תיק בהוצאה לפועל ושוב מתחילה תקופה של פחד שוב נגמר הכסף והחודש רק התחיל.. ושוב סיוטים ושוב ושוב ושוב.... אין לזה סוףףףףףףףףף אני לא רוצה לחיות דמעה

ואיך הגעתי איכשהו מנקודה א-"את יכולה לספר לי הכל" לנקודה ב- "עופי מכאן את לא ראויה לטיפול"?????? למה זה מגיע לי???? למה אחרי 7 חודשים זה עדיין כל כך כל כך כואב????????? דמעה

זה כואב כי את נשארת לבד, בלי טיפול הכל נשאר לא מעובד כי לא היה לך עם מי לעבד את מה שקרה זה כואב גם כי זה נופל על המקום ההכי פגיע שלך ולא פשוט להתגבר על זה וכרגע את כל כך זקוקה למטפלת שתהיה איתך שתוכל להקשיב, להכיל ולתמוך ומכיוון שאין אחת כזאת בנמצא את נשארת רגשית עם המטפלת האחרונה שלך מתגעגעת וכואבת את הפרדה, את הנטישה הלוואי ויכולת למצוא לך מקום שיהיה אפשרי לקבל שם טיפול בחינם את כל כך זקוקה לזה כרגע!

לא מגיע לך... הלבד קשה... תחושת הדחיה שמלווה כבר 7 חודשים...כואבת, ההשרדות הכלכלית קשה ומכבידה, מקווה איתך לבשורות טובות מחבקת אידה

אויש דמעונת אני כל כך מצטארת לשמוע! מה קרה? למה הוצאה לפועל? את באמת לא יכולה לחיות ככה.... את חייבת למצוא דרך לפרנס את עצמך ואת משפחתך!

......

http://img127.imageshack.us/img127/713/ftext236m2d0827ebf0.gif דמעה

http://rg.ramat-gan.info/NR/rdonlyres/823FEB93-27B3-4365-8F48-F08A25212EC7/0/%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94.gif

תודה :) מחבקת בחזרה

הי שחף, מקווה שחל איזשהו שיפור אצלך מאז שכתבת..(?) אצלי פיזית השתפר ורגשית - עדיין שקועה בתוך תהליך של חיפוש ובדיקה עצמיים.. ייתכן שמערבבת ציפיות ואכזבות מדמויות משמעותיות בחיי ומשליכה אותן בטיפול. או במילים פשוטות , "לוקחת ללב" ובאופן אישי דברים שלא בהכרח קשורים אליי. ויש לי נטייה כזאת (נרקסיסטית אולי)... למשל בקשרים עם חברות, רואה בכל דבר דחייה אישית ולקח לי זמן להבין , שלעיתים יש סיבות אחרות - - שלאו דווקא קשורות אליי. נכון שגם קשה לי לתת אמון וזה שילוב קטלני בקשרים. כשאומרים לי שאוהבים אותי ורוצים להיות איתי, יכולה להאמין "על בסיס רגעי" בלבד ואח"כ חושדת שיש אינטרס/שנאמר מתוך נימוס/רחמים וכו' והדבר הטוב, החיובי - לא מחזיק לאורך זמן. מקווה שבעזרת מודעות ועבודה בטיפול זה ישתפר... זהו , מקווה שלא הלאיתי אותך. ומאחלת לך לילה רגוע ושבוע נפלא

היי טלוש שמחה שפיזית את כבר מרגישה יותר טוב לא כל כך מוצאת כרגע מילים אז רק אומר לך שאני מאוד מקווה בשבילך שתדעי לעשות את מה שהכי נכון עבורך ושתהיי שלמה עם כל מה שאת עושה שיהיה לך שבוע מקסים שחף

היי שחפונת אני פה אם בא לך לשתף חיבוק גדול רות

תודה רותיש אין כל כך במה לשתף סתם נפילה לא מוצאת כוחות או אנרגיות לכלום לא מצליחה להזיז את עצמי מעבירה את הזמן בלא לעשות כלום בורחת לשינה אפטית ובלי מצב רוח מקווה שיעבור בקרוב מחבקת בחזרה שיהיה לך שבוע טוב חיובי ואופטימי יותר מהקודם שחף

שחפונת, מה קורה איתך?? יש גם ימים כאלה...מעצבנים.. אני מקווה שעכשיו את הרבה יותר טוב! (((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))) שיהיה המשך שבוע נפלא.. סמויה

תודה סמויונת כן יש גם ימים כאלה מקווה שיעבור מהר שיהיה לך אחלה שבוע שחף

אני מרגישה כאילו שמתפרקת לחתיכות קטנות בלי שום סיבה מוצדקת סתם ככה כי נגמר הדלק....... :(

http://api.ning.com/files/Vohv8aypktVAKl2y-yey*gn-IqtnNn3M8FLz1QJLB1jrr*P5AI0IBDyOSUOcqY-uR4JdwlYqndw1*9Tkp6RDEuPQOtQKqY3a/Closedheartcopy.jpg אהההההההההההההההההההההההההההה דמעה

תמונה קשה... היא מזכירה לי איזו תמונה שאני ציירתי בשנה שעברה אומנם מה שציירתי היה אובסטרקטי לחלוטין אבל הרעיון היה מאוד מאוד דומה http://www.geocities.com/veraloni/threat.jpg שחף

ציירתי את זה בהקשר של הקורס משפחות בסיכון היינו אמורות לצייר איך מרגיש הילד במשפחה שיש בה אלימות והתעללות ובעצמם הילד הזה ממשיך לחיות בתוכנו ואנחנו ממשיכות להרגיש כך לאורך כל החיים חלקנו רוב הזמן וחלקנו רק בתקופות מסויימות אך תחושת האימה הזאת מול העולם לא נעלמת אף פעם עד הסוף ולפעמים המילים לא מספיקות כדי לתארת את תחושת הפחד והאימה וציור יכול להעביר את התחושה בצורה מדוייקת ביותר

http://www.2all.co.il/web/Sites/makcim/9492_(718).gif שבת שלום שלווה בטחון רוגע אידה

שבת שלום http://eliad.org/uploads/1222474281.gif וסוף שבוע נעים :) http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/10806570.JPG ועוד משהו לקינוח :))) http://blog.tapuz.co.il/karolin43/images/1948917_928.gif שחף

http://msp331.photobucket.com/albums/l464/QU33NANG3L/144677657294.gif http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/27474126.gif תשמרו על עצמכן..... דמעה

אני יספר לכן דברים טובים: ביום שישי חגגנו לבן שלי הקטן יומהולדת 5 בגן. האמת, יש מן אבקת קסמים כזאת שנדבקת לאוירה של שבת מהיומולדת של יום שישי..ולוקח לה זמן להתפוגג.. אז אני שולחת לכן קצת "אבקת קסמים של יומולדת" כפי שהיא מצטיירת מעיניו של ילד קטן.. וגם: עוגה ע-נ-ק-ית שאי אפשר לגמור אף פעם עם מלא קצפת וסוכריות בלונים צבעוניים הפתעות אז שתהיה לכולן שבת מתוקה ועליזה.. סמויה

מזל טוב לקטנצ'יק!!! איזה כיף שגם לנו נשאר מהעוגה ומאבקת הקסמים ושאנחנו יכולות לחגוג ולהנות יחד איתך ואיתו! :) תודה שצירפת אותנו לחגיגה! שתהיה לך ולכולן שבת קסומה http://blog.tapuz.co.il/lizicb/images/24948_1.JPG http://www.partybag.co.il/images_att/63980ae69a2e94f6ea6f871995329263.gif שחף

ו... גמני חגגתי בשישי :-) מממ... תודה על העוגה באה לי בדיוק בזמן

http://exchangehostedservices.info/ManHangingOnBrickWall.jpg דמעה

הרגשה מפחידה!... פורשת מתחתייך רשת הצלה על מנת שתגן עלייך http://www.ufiyona.co.il/image/users/39834/ftp/my_files/%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%97%D7%91%D7%9C%20%D7%A6%D7%A4%D7%95%D7%A4%D7%94_resize.jpg שחף

שולחת לך מלאך שישמור שלא תפחדי שתרגישי בטוחה וחזקה יותר http://i265.photobucket.com/albums/ii226/rebel47_2007/guardian%20angel/d61a.jpg איתך אידה

זאת פשוט הרגשה של פחד.. פחד לזוז פחד למצמץ פחד לנשום תזוזה קטנה ביותר ועפים למטה ולמרות הרשת ולמרות המלאך אין באמת מי שיתפוס ואין באמת מי ששומר העולם הפך מקום בודד ומפחיד וחשוך חשוך מידי דמעה

דמעה יקרה מקווה שקצת יותר טוב מפחיד לחיות כך כל הזמן על פי תהום יש תרגילים כאלו שבהם את מחפשת תמונות של מה שהיית רוצה שיהיה לך, של מקומות שנותנים הרגשה טובה, של דברים שאת אוהבת. ואז את גוזרת אותם ובונה לך מין פנטזיה על בריסטול ובתוכה שמה תמונה של עצמך- וכך את יוצרת לך תמונה חיובית של מצבך, בוהה בה, ונושמת אותה, עד שהיא הופכת למין זיכרון כאילו אמיתי. ואת תמונת הזיכרון הזו את מעלה בכל פעם שבאה תמונה שלילית ומחליפה מחשבה שלילית במחשבה חיובית. וואי וואי איזו קשקשנית אני... מקווה שזה תורם לך ולו במעט. שבת שלום יקרה - ליז

לא קשקשנית בכלל.... תודה על הרעיון... מה שלומך? שבת שלום דמעה

רוצה לדבר עם מישהו שהוא לא וירטואלי נמאס לי , עכשיו אני צריכה עכשיו! אתמול היינו עם המשפחה ולמרות שבטלפון אני ואמא שלי מדברות רגיל והכל לכאורה בסדר,אתמול כשנפגשנו לא יכולתי להשיר מבט ולהסתכל לה בעיניים אני כל כך כואבת כל כך כועסת כל כך לא מבינה ולא רק על דברי העבר אני אומרת שאני מקבלת אבל זה כל כך עמוק שאין לי שליטה לפעמים אני לא יכולה להיות לבד יותר אני צריכה קצת שקט הלוואי והייתי יודעת איך לעצור רות

מצטארת שהתחושות הן כל כך קשות והבדידות היא כל כך גדולה ובלתי נסבלת אין אף חברה שהיית יכולה לדבר איתה? גם לא אחות? פעם שאלתי אותך, אך לא הגבת... ניסית פעם לדבר עם אמא שיחה אמיתית כזאת בארבע עיניים? להסביר לה בדיוק איך את מרגישה ולמה את זקוקה ממנה? אני מבינה שאמא לא מצליחה להבין אותך אך יכול להיות ששיחה כנה יכולה לקרב ביניכן ולאפשר לכן להבין טוב יותר אחת את השניה

שיחה כנה ,בלתי אפשרי היא לא מסוגלת להבין ולהכיל זה קשה מידי ניסיתי כבר הרבה פעמים ולא הלך היה לי יום גרוע אתמול ,אולי בגלל זה עלו הדברים אין לי חברה שיכולה לעמוד איתי יש לי את עצמי ופעם זה היה מספיק המטפלת שלי היא באמת עושה מעל ומעבר ,אבל אתמול שלחתי אולי 15 הודעות והיא לא ענתה לי ,מאוד קשה לי ,זה לא קרה אף פעם שהיא לא הגיבה, חשבתי להתקשר אבל אחרי כל המילים שכתבתי (לא שאני זוכרת מהם) לא בטוח שהיא תרצה לדבר איתי ובצדק! צריכה רק שמישהו יחבק אותי זה הכל

רות יקרה יש הרבה ציפיות מאמא, אחת מהן שתיהיה שם בורנו, תקשיב, תתמוך...תחבק...תגן כנראה שאת מצפה ממנה משהו שהיא לא מסוגלת לעמוד בו, יתכן שזה נובע מהרבה סיבות ואף אחת מהן אינה מתוך חוסר אכפתיות או חוסר אהבה כלפיך, אני מניחה שחוסר היכולת להקשיב ולהיות איתך נובע ממקום שלה - שהדברים קשים ומעלים בא רגשות קשים מדיי אולי אף טריגר עבורה, יתכן שזה מחוויות העבר,הילדות? אולי טראומה? נסי לחשוב מה כן היא נותנת??? מה את כן מקבלת? האם את יכולה ללמוד לראות ולקבל זאת? יודעת שזה קשה מחזקת אותך אידה

בדיוק אתמול בניסיון להסביר לעצמי את תחושת הגעגוע , הצורך בקשר עם המטפל רשמתי את המילים הבאות: תלישות מוזר הגעגוע הזה. הכאב, תחושת האבדן על- דבר אשר מעולם - לא; היה לי, היה- שלי. הקשר עם המטפלת ממלא את החסך הזה שאת (אני) מרגישה כלפי אימך (אימי-הורי) אבל היא לא אמא כמו שאנו מבינים שאמא צריכה להיות - תמיד זמינה, תמיד מכילה, תמיד נכונה להיות בשבילינו. יש ימים שאני מצליחה יותר למלא את עצמי בעצמי ולא זקוקה לקולות החיצוניים שיגידו לי כמה אני ניפלאה ומיוחדת, שיתרגשו מהעוצמות שבי, שאני אפילו לא ידעתי שקיימות - אבל מידי פעם אני מתרוקנת ומשוועת לקשר, לחיבוק, לאינטימי הזה... ואז שולחת הודעות ומצפה בכיליון עיניים לתגובה. המון כוח ואל תיבהלי מהנפילות תזכירי לעצמך שזה התהליך, שזה טיבעי. שבת שלום ליז.

לא יכולתי לתאר את זה יותר טוב זו בדיוק הרגשתי אולי אפשר להתנחם בעובדה שקודם לא היה כלום ועכשיו לפחות יש את זה. רות

לא יכולתי לתאר את זה יותר טוב זו בדיוק הרגשתי אולי אפשר להתנחם בעובדה שקודם לא היה כלום ועכשיו לפחות יש את זה. רות

אתמול היינו בדרך לפיקניק משפחתי ביער. בעלי נהג. פתאום באחת הצמתים, בעלי דוהר לירוק על הנתיב השמאלי. מימין בהפתעה גמורה נהג חמור אחד שם וינקר וישר חתך אותנו בצורה מאוד מסוכנת בפראות. בעלי האט מיד ונתן לו לעקוף. חשבנו שזה צעירים... ממשיכים בנסיעה, בעלי על השמאלי ואז שוב אותו רכב מופיע חותך אותנו שוב באותה צורה! לא ברור מה מפריע לו?!?!? מה בדיוק עשינו לו?!?!? אולי הפריע לו שאנחנו נוסעים מהר ממנו? מה אכפת לו? שוב בעלי כזה מאט ונותן לו לעבור. אבל הפעם הוא מתחמם ורוצה לריב איתו על הכביש. עניין של כבוד. נכנסתי לפניקה. התחלתי לצעוק עליו שיעזוב אותו וייוותר לו. זה לא שווה את זה. רק שנתרחק ממנו ודי.והוא אמר שאם אנחנו לא היינו איתו באוטו הוא היה זורק אותו לואדי תוך כדי נסיעה. בינתיים ההוא עבר על פנינו אבל זה לא נגמר... איכשהוא תמיד מצאנו את עצמנו לידו- האידיוט הזה נטפל אותנו כל הנסיעה. אני בפחד וסכנה מה המטומטם הזה ייעשה עכשיו ואיך בעלי יגיב הפעם. ומסתבר שזה לא אוטו של צעירים אלא אדם מבוגר שנוהג עם משפחתו מאחורה. מה הוא בדיוק חושב לעצמו?!?! בצומת ראשית עצרנו והוא לפננו. רציתי לצאת מהאוטו ולצאת אליו ולצרוח עליו מול המשפחה שלו איך הוא מעז לסכן אותנו ואותם. אבל התאפקתי ולא עשיתי כלום. בדיעבד חבל שלא עשיתי את זה. כי באמת היה מגיע לו. מאחלת לו רק רע- מטומטם!

אויש, הנהגים האלה!!! צריך לשלול את הרישיון מהאנשים שמתנהגים ככה בכביש! ואחר כך עוד מתפלאים שיש כל כך הרבה טעונות דרכים.... מתארת לעצמי כמה זה מפחיד להימצא בסיטואציה הזאת כשיש איום אפילו משני הכיוונים מצד אחד הנהג המשוגע הזה ומצד שני הפחד שבעלך יתחיל להתנהג בדיוק כמוהו אני חושבת שטוב עשית שלא נכנסת איתו לעימות כי זה היה יכול לעשות רק יותר גרוע הוא היה מתעצבן עוד יותר ואלוהים יודע איך זה היה נגמר עדיף להיזהר מטיפוסים כאלה ולשמור מהם מרחק כמה שיותר גדול

לפעמים עדיף להיות חכם ולא צודק וכך נהגת וטוב שכך חבל על בזבוז אנרגיה אנרגיה שלילית אמצי מחשבות טובות טוב שהכל עבר בשלום אידה

לפני די הרבה שנים בנסיעה משפחתית כשעמדנו בפקק של רמזור ראינו אדם חותך מישהוא ודוחק אותו לשוליים אח"כ יוצא מהרכב ומאיים עליו באקדח - כאן בארץ, משהו שאז ראו רק בסרטים או שמעו שקורה באמריקה האלימה. בקיצור מאז אני לא מתעסקת עם נהגים. לכי תדעי אם זה לא אחד כזה שגם מחזיק אקדח. בקיצור טוב שלא יצאת ושאת כאן לספר :-)

הרגשתי רע ופריארית שלא יצאתי על אותו נהג עכשיו אני מבינה בעזרתכן כמה טוב שהיינו אנחנו הצד המתאפק והלא מגיב אחרת מי יודע איך זה היה עלול להיגמר. ו..הנקמה המתוקה באותו נהג מטומטם כמו שליז אמרה זה שאני כאן לספר.. (:

לפני די הרבה שנים בנסיעה משפחתית כשעמדנו בפקק של רמזור ראינו אדם חותך מישהוא ודוחק אותו לשוליים אח"כ יוצא מהרכב ומאיים עליו באקדח - כאן בארץ, משהו שאז ראו רק בסרטים או שמעו שקורה באמריקה האלימה. בקיצור מאז אני לא מתעסקת עם נהגים. לכי תדעי אם זה לא אחד כזה שגם מחזיק אקדח. בקיצור טוב שלא יצאת ושאת כאן לספר :-)

לא מזמן הייתה לי תקופה ממש גרועה ומה שעזר לי לצאת מהתקופה הזאת זה העלאת המינון של אחת התרופות שאני לוקחת האמת שהייתי צריכה להעלות את המינון באופן זמני לשבוע - שבועיים אבל מכיוון שפחדתי להוריד אותו בחזרה פחדתי שאני שוב אתדרדר למטה נשארתי עם המינון הגבוה יותר במשך חודש וחצי אם לא יותר ולפני כמה ימים סוף סוף הורדתי את המינון בחזרה ועכשיו אני שוב מפחדת שזה ישפיע לרעה על המצב הנפשי שלי זה אף פעם לא קורה מיד לוקח לגוף זמן להגיב להורדת המינון בנתיים אני לא מרגישה שום שינוי אבל מפחדת שאתחיל להרגיש בהמשך לא מתאים לי לחזור להיות מוצפת כמו שהייתי!

שחפונת, הלוואי והייתי יכולה לייעץ בנושא תרופות אבל אני ממש לא מבינה בזה. האם את מורידה או מעלה את המינונים לפי הוראות הרופא שלך או באופן עצמאי לפי איך שאת מרגישה? לדעתי עדיף שתספרי לרופא שלך איך הרגשת עם המינון הגבוה ושאת חוששת עם המינון הנמוך למרות שבינתיים זה בסדר. החרדה הזאת סביב מה יקרה לך בהמשך תורמת עוד יותר למתח נפשי. ואת עלולה להיות מוצפת גם בגלל זה ולא רק בגלל התרופה. לכן חשוב שתהיי רגועה, תני לגוף שלך להסתגל למצב החדש. טוב מאוד שאת עירנית וזה חשוב אבל דריכות יתר עלולה להוביל למתח מיותר. אל תדאגי, רק שימי לב לכל שינוי ומייד פני לרופא שלך שזה לא יחמיר להצפה. מאחלת לך שתרגישי רק טוב עם המינון החדש. יום נהדר, סמויה

תודה סמויונת אני לא עד כדי כך מפחדת כדי שזה יציף אותי סתם חששות מינוריים ואני תמיד שואלת את הרופאה ומתייעצת איתה לא חושבת שזה טוב לשחק עם הכדורים על דעת עצמי לילה טוב שיהיה לך שחף

שחף יקרה כמו קודם סמכי על עצמך לכי עם התחושות שלך אם את פוחדת, חוששת...חכי לשעת כושר שלא ישבש לך דברים כגון לימודים ועבודה אספי אנרגיות, חשבי מחשבות חיוביות ואני מקווה שהכל יעבור בשקט וגם שלווה אידה

תודה אידה לימודים ועבודה תמיד יש וגם אם זה מוגדר כחופשה אז צריך לכתוב עבודות ככה שהחלטתי שאין טעם לחכות יותר מקסימום, אם אראה שזה משפיע עלי לרעה אעלה את המינון בחזרה אבל אני מקווה שיהיה בסדר :)

שחף יקרה את ידעת מה לעשות כשהרגשת מוצפת רק תזכרי שאת מכירה את הסימנים ושיש לך את הכלים וגם אם יגיע - כשיגיע את כבר יודעת מה לעשות. איש אחד חכם צוטט לי את פרויד שהצהיר באחד מכתביו, ש"הצלחה בטיפול, הופכת נוירוזה לסתם עצב קיומי..." זה מה יש. המציאות היא לא משהו, יש גם וגם וזה לא דרך שכולה כייף והתרוממות רוח. אני רואה אותך, וקוראת אותך, ואת בהחלט מצאת את הדרך להדס בין העצב לשמחה. להיות לעיתים במקומות הנמוכים ולעלות מתוכם מחוזקת. והכי חשוב שאת מודעת לעצמך ובעיקר לחוזקות שלך. שולחת חיבוק ליז

ליזוש כמה טוב לראות אותך כאן ולקרוא את תגובתך :) גם אם יש לי את הכלים והיכולת להתמודד אני לעתים שוכחת מכך תודה שאת מזכירה לי את זה הדרך המיוחדת שלך להסתכל על הדברים והיכולת שלך להכניס את הדברים לפרופורציות היו מאוד חסרים לי כאן לעתים אני יודעת לעשות זאת כשאני מגיבה לאחרים אבל שוכחת את הרוב מהר מדי כשמדובר בי ובהתמודדות שלי עם החיים תודה שאת כאן להראות לי את מה שאני לא מצליחה לראות כשמסתכלת יותר מדי מקרוב ומה שלומך? מהתגובה שלך לרות, הבנתי שאת חזרת לטיפול? או שאת התכוונת לטיפול הקודם שלך? סליחה אם מחטטת יותר מדי... כמובן שאת לא צריכה לענות אם לא נוח לך עם השאלה שלי שחף

אני משתגעת אני לא אצליח,אני חייבת לדבר עם מישהו איזה בן אדם אני רק אתמול הייתי רק אתמול

טה-דה! מופיעה כאן בבת אחת- לא להיבהל, זה לא מפלצת, זה רק אני סמויה- סתם בצחוק..עכשיו ברצינות- את לא משתגעת... אל תייסרי את עצמך! מצב רוח הוא דבר משתנה. גם אם היה טוב אתמול היום זה יכול להיות אחרת.. וזה טבעי ביותר.. צריך לתת לו לחלוף...אני מבינה שחשוב לך לדבר עם מישהו.. זה אכן קשה להישאר עם הרגשות הרעים הללו לבד.. אז הנה, הצצתי לכאן ואני קוראת אותך.. קו-קו! את לא לבד! חשבתי על משהו שיגרום לך להרגיש יותר טוב כאמש.. תעצמי את עיניים ותנסי להיזכר כמה טוב היה לך אתמול ומה בעצם גרם לך להרגשה הנפלאה הזאת..ואיך היה כיף נכון? ושמחנו בשבילך..כמובן.. תחזרי לכמה מן ההודעות הללו, ששלחנו לך בנושא בצירוף האהבה שלנו אולי הרגשתך תשתפר... רוצה עוד אהבה? אז יש לי פריחה מקסימה של שושנים מהממים בגינה. ענקיים, משיים מבושמים. איזה צבע את הכי אוהבת? יש מלא באדום יין עמוק, יש מלא אדומים כהים שנוטים טיפה לורוד עתיק ו... יש בפינה אחד ויחיד קטן צהוב חיוור, מסכן, גם בפינה וגם אין לא ממש ריח. למרות זאת, בעונה הוא תמיד מחדש פורח. ליד אחיו הבשרניים והשמנמנים הוא ממש קמל מבושה ובנוסף לכל צרותיו אני מתייחסת אליו תמיד, בהתעלמות נחושה. ולמרות זאת, את עלולה לבקש אותו הפעם, ולא אחר.. ולי משום מה (מוזר ביותר), דווקא עליו, לפתע, קשה לי לוותר! אבוי לי.... סתם רותי'לה- אני ממש צוחקת איתך.. שולחת לך מכל הלב ובאהבה איזה ורד מדהים שתבחרי שייבשם לך את הלילה וייפה לך את המחר... לילה טוב עכשיו..יקרה סמויה

אני כאן, אם תרצי... רוצה לשתף במה שעובר עלייך עכשיו? מה את מרגישה? את אותו בן אדם שהיית אתמול רק רגשותייך השתנו החיים מטבעם מלאים בעליות וירידות ולפעמים יש צורך לרדת למטה כדי לצבור כוחות מחודשים ולעלות שוב למעלה אם לומדים את חוקי הטבע ולומדים לקבל אותם הירידות מתחילות להיראות הרבה פחות מפחידות ואפשר לעבור אותן ההרבה יותר בקלות ומה שחשוב זה לזכור שאחרי כל ירידה תבוא גם העליה שחף

מתי זה כבר ייגמר כל העצב הזה???!!! מרגישה לא מוכלת ולא מוחזקת בטיפול. לא יודעת אם זו תחושה נצחית שלי - שאף פעם שום דבר לא מספיק לי. שלא מסתכלת על מה שיש? מרגישה לא אהובה . שקשה לטפל בי. והיא? היא לא מכחישה. היא מודה שאני קשה.. גם כאשר משלמת למישהו שיסכים להיות איתי, לעזור לי(!) זה מוגבל וכמעט בלתי אפשרי. (מטפל קודם סירב, בתואנה שאני צריכה יותר ממה שיכול לתת). רק זה(!) גורם לי לרצות לעזוב את עצמי.. אין לי חוט שדרה. ואולי נמשכת דווקא ל"לא נחמדים", לאלה שדוחים אותי, ש"מתעללים" בי בדרכם. כי את זה אני מכירה! או שזה לא הם . אלא משהו בי פשוט גורם להם להתנהג כך אלי!? כבר מפחדת מקשרים. שיכירו ואז - ידחו. מה יש בי שהוא כל כך מרתיע, מגעיל, ודוחה???? (מרגישה מפלצת)

טל יקרה, את צריכה מי שיהיה איתך , יכיל אותך... יקבל אותך כמו שאת עם הזמן ועבודה שלך הצרכים ישתנו יתאזנו כעת יש חסך גדול את צריכה שיהיה מי שאיתך, שתוכלי למלות את החסך שתוכלי להאמין בעצמך לאהוב את עצמך להרגיש אחרת להבין שאת לא דוחה, מגעילה אף אחד...זה רק אצלך כשתשני את היחס לעצמך...תרגישי אחרת תפחדי פחות ותביני שמגיע לך ותוכלי גם לאפשר לעצמך קשרים... שטובים ובריאים לך איתך אידה

איך אני מתנתקת ממי שאני כל כך תלויה בו? (כל כך תלויה בה והיא כל כך פוגעת..) איך מנתקים ושוברים את התלות הזאת? להתחיל במקביל טיפול עם מישהו אחר? ומי ירצה אותי אחרי שיכיר אותי?

במשך שנים ארוכות מאוד אני חיה עם הפרעת אכילה ,אוכלת ומקיאה שנים זה היה בסדר ,הרבה מהתקופות זה היה על אוטומט של הקאה רגיעה ,זאת היתה הדרך שלי . בזמן האחרון אני לא מקיאה הרבה אבל גם כשאני רוצה מאוד ואני אחרי בולמוס עומדת מעל השירותים ולא מצליחה שותה עוד מים שוב דוחפת ידיים לגרון ונחנקת זה לא עושה לי טוב כי אני נשארת עם כל "הזבל" שהכנסתי לתוכי (כבר עליתי שתי קילו) ואני לא מצליחה ,פשוט לא מצליחה. סיפרתי אתמול בטיפול ,והמטפלת שלי אמרה מיד להתקשר אליה רגע לפני הבולמוס והסכמתי ,אבל בלב אני כל כך פוחדת רק את זה אני יודעת/ידעתי לעשות 20 שנה של הקאות איך? כואב לי הראש מלחשוב על זה,אולי כדאי שאפסיק סה"כ אני מרגישה טוב ,לא יהיה חכם מצידי להרוס. אני כזאת מתוסבכת לפעמים אוף...... רות

מצטערת...אין לי מילים...הנושא הזה הוא טריגר חזק עבורי.. תרגישי טוב דמעה

רות יקרה הגוף שלך מנגד לפגיעה בו כנראה היגע הזמן להקדיש לו זמן, מחשבה, אהבה דיי לפגוע ולהזיק כדאי להחליט ולהתחיל לעבוד על שינוי החשיבה ההתייחסות לגוף.... לעצמך ממגיע לך יותר בהצלחה אידה

כל שינוי הוא מפחיד גם כשזה שינוי לטובה עכשיו את לומדת לחויות בשלום עם עצמך משנה את דרכי החשיבה וההתנהגות רוכשת כלים חדשים להתמודדות וכנראה שהגעת לשלב בו דרכי התמודדות הרסניות כבר אינן מתאימות לך את עדיין מנסה להיעזר במה שהכרת רוב החיים אבל זה כבר לא מצליח כי יש בך את החלק השני שמתנגד לכך שתמשיכי לפגוע בעצמך מפחיד לוותר על המוכר והבטוח אבל תנסי לחשוב על כך שכבר יש לך דרכי התמודדות חילופיות ושבעצם את כבר לא זקוקה לדרכים הישנות שחף

צודקת הדרכים ההרסניות לא מגיעות ממש בקלות אני לא תמיד מצליחה לעמוד שם להקיא את כל מה שמזהם אותי אז אולי זה כבר לא מתאים ,אבל רק את זה אני יודעת לעשות אני כזאת משוגעת אוףףף המטפלת אמרה תתקשרי מליון פעם אני פשוט לא מסוגלת אני אפילו מרגישה שלא מגיע לי היא כל כך מאמינה בי וגם זה מפחיד אותי בשביל מה כל האמונה הזו ,השביל הזה שהייתי בו לא שלי אני לא יודעת איך להיות שמחה כל כך וגם לא איכפת לי אנילא צריכה אף אחד רות

האם שווה לחיות את החיים בהמנעות מהכל? בהתחפרות? מוקפת חומות ובלי יכולת להעזר? בלי יכולת לקבל חיבוק? בלי יכולת לראות עתיד? כלואה על ידי העבר? האם שווה לחיות ככה? אפשר בכלל לקרוא לזה חיים? לא נראה לי לא חושבת שיש טעם נמאס לי לנשום דמעה

אני חושבת ששווה לנסות לחיות אחרת לא לאפשר לעצמך להימנע מהכל להפסיק להתחפר להתחיל להיעזר באנשים שסביבך ואז אולי יהיה ניתן להציץ לתוך העתיד והחיים יראו שווים מספיק בכדי לחיות אותם שחף

שחפונת אם רק ידיעתי איך.... אבל בעצם... אין לי כבר אנרגיות לשנות.. או אפילו לנסות... אני מתגעגעת למטפלת הקודמת ברמות של אובססיה ממש.. אני רדופת סיוטים... לא רוצה ככה יותר... תודה שאת כאן דמעה

יום העצמאות... עצמאות היא מצב שבו מדינה אינה תלויה בגורם חיצוני לצורך קיומה הפיזי והכלכלי, הגנה על גבולותיה ושמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. אחד הערכים שמגילת העצמאות מושתת עליהם, הוא שוויון, כלומר: העדר אפליה בין בני-האדם, מעמד זהה לזה של אחרים, תנאים זהים לכול, זכויות זהות לכול וכן גם חובות. ביום זה, בין שאר המחשבות, ההרהורים, הזיכרונות, אני מציע לכל אחד להרכיב את "משקפי העצמאות" האישיים שלו ולחשוב לעצמו: מה הוא יום העצמאות עבורכן? מה אני עושה כדי להטמיע את ערך העצמאות בחיי? בחיי הקרובים לי? כיצד בא ערך זה לידי ביטוי בחיי? האם וכיצד אתן מרגישות כי יצאתן לעצמאות? מה עזר? מהיכן הכוח?? ומה עוד בדרך? אידה

שוויון זכויות? שוויון חובות!!!!!! את לא כאן (בישראל) כבר מזמן... אבל יש כאן את ליברמן, שאומר ובצדק, "אין נאמנות? אין אזרחות" בלי קשר, חג שמח יקירה.... ומתגעגעת אלייך... אגב הילדים שלי מבלים עכשיו, מי עם חברים, מי עם אבא שלהם הפוסטמה, ואני? ערב אחד שקט לבד. כמה זמן לא הייתי לבד בבית. הולכת להדליק עם ריבלין משואה, לתפארת מדינת ישראל....חחחחח.... חג שמח.

אז ככה. נכון להיום עצמאות = בדידות. עצמאות בשבילי תמיד היתה ערך עליון. לא להיות תלויה באף אחד. - איזה כייף.. העניין שזה כנראה טוב רק מבחינה כלכלית. מבחינה רגשית - תלויה יותר ממה שרוצה בתגובות האנשים והן לא ממש בעדי ולכן מצבי בהתאם...... יום עצמאות שמח לכולן.

בשבילי העצמאות היא קודם כל לא להיות מנוהלת ע"י העבר שלי ולמרות כל הקשיים להמשיך ולהתקדם בחיים לא להמשיך להיות קורבן להתפתח ולצמוח להאמין בעצמי וביכולות שלי ולא להניח לפחדים לעקב את ההתקדמות שלי ובעצם זה אומר מאבק יומיומי על החיים אולי אפילו מלחמה יומיומית מלחמה שאני לא מעוניינת ולא מתכוונת להפסיד בה חג עצמאות שמח לכולן שחף

הגבתי לך בשרשור למטה. מצבך מדאיג אותי. כשתוכלי, עדכני קורה איתך, מה התפתחח. אני תומכת בך במאה אחוז בכל משבר. תהיי חזקה לעבור את מה שאת נאלצת לעבור עכשיו... דואגת לך, סמויה

קראתי את מה שכתבת לי תודה על התמיכה אני כרגע עייפה נפשית במצב של אכלנית יתר כפייתית ממש כך אני רק רוצה לישון כל הזמן באל"י עם לבנה יש בלאגן אדיר היא טירפדה לי טיפול בשביל הבן שלי ממש כך . הפקידי סעד לא יורדים ממני עורך הדין איטי כמו צב וזה מעצבן אותי כי אני מהירה מאוד ורצה לסגור את הענין כמה שיותר מהר . אני כרגע לא כותבת בשום פורום כי אין לי כוח נפשי לכלום אני מטופלת בעוד מקום לא רוצה לכתוב מה ומי ואיך כדי לא להסגיר את עצמי אבל מוציאה מון אנרגיה נפשית כרגיל השינה שלי לא טובה ואני במצב רע לא עוברת ניתוח כואבת לאחר תאונה אני לא יודעת מה יהיה איתי אני לא רוצה לקרוס אבל אם לא תהיה לי ברירה אני שוב אקרוס אני יודעת זה מה שהמדינה רוצה אבל שיניחו לי לטפל לאני ובבן שלי מה ביקשתי? אין לי תיק ברווחה אני לא נתמכת רווחה בגללכל מיני סיבות חלק מהן זה העניין שהם לא רוצים לקחת אחריות על מה שקרה במרכז קשר את יודעת כמה פשעים קורים בשם הרווחה והמדינה? במקום לעצור את זה העניין לא מפסיק את יודעת למה ? כי יש איומיים על הורים במרכזי הקשר ממש כך מי יפסיק את השואה שמתרחשת אצלנו כאן בארץ??????? דיברתם כאן על יום הזיכרון אצלי כל השנים זה היטלר שואה ושרפת גופות מצטערת כך אני מרגישה ממש כך אל תיפגעי ממני סמויונת לא זו הייתה הכוונה שלי ממש לא וסליחה על כל המילים שנכתבו כאן אבל כך אני מרגישהבמקום שחד הוריות יתאגדו ויעשו מה שהוא נגד הרווחה נגד ההלשנות שהורסות חיים וזה מה שחשוב באמת אז זמה עושים כלום רק בוכים נמאס מהבכי סומויה הגיע הזמן לעשות ממש כך וזה עצוב שיש הלשנות גם פ אני מכירה את הנושא טוב טוב מקרוב ממש כך . את יודעת לא קל להיות חזקה כש את מותשת ואת צריכה לעשות כי אין ברירה ואת פוחדת שיקחו לך את הילד את יודעת איך לחיות כך? אסון מהלך ממש כך. מה שלומך חוץ מזה ? איך הבנים והבעל ? מה איתך מצאת עבודה חדשה ? קראתי על הפאקים שלך הולכת להגיב לך אבל בגלל שכתבת כאן אז יש סדר נכון ? אני עם חיוך עכשיו מה שהוא קטן למענך. תודה על התמיכה והדאגה ממש תודה

נכתב לזכר תם פרקש ז"ל על ידי אחותו בת ה 17 והיא גם שרה. שיר מדהים חזק ועצוב... לא יודעת למה בדיוק אבל הרגשתי צורך לחלוק אותו איתכן... http://www.youtube.com/watch?v=dFFwxowAqGE דמעה

תודה שחשבת עלינו והבאת לנו את השיר! המילים שלו כל כך פשוטות ויחד עם זאת כל כך עמוקות ונוגעות ללב עצוב שהוא היה צריך להיכתב....

http://www.youtube.com/watch?v=OCD_gZnrVIo מדליקה נר זכרון לזכר 22,570 חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, עצוב אידה

אני כאן, מצטערת על השבוע... הרחק מהבית,ימים עמוסים, בלי מחשב צמוד.... מבטיחה להשלים פערים יותר מאוחר במשך היום... איתכן מצטערת אידה http://vimeo.com/moogaloop.swf?clip_id=2539741

קליפ מקסים ומרגש!! ובאמת מה שאנו צריכות, (ואני מרשה לעצמי לדבר בשם כולן) - שתעמדי לצידנו ואם אפשר, בתדירות יותר גבוהה. תודה!

אידה יקרה תודה שאת כאן, לצידנו, איתנו.... תודה שאת מעניקה לנו את הבית החם הזה בלעדיו החיים היו הרבה יותר בודדים וחשוכים

לצערי אין לי את האנרגיות הניפלאות של שחף להיות כאן ולתמוך בכל אחת, כל הזמן. אבל המקום הזה מאוד יקר לי, ועזר לי בימים ממש ממש קשים. ובכל פעם שאני מבקרת, ורואה בנות חדשות שמצליחות להפתח ולהתקדם בטיפול ולהעזר באנשים שכאן ליבי מתרחב. אני רוצה להאמין שהיציאה שלך על שחף לא הייתה ברמה האישית וגם ראיתי שהגבת לה ש"לא הכל מסתובב סביבה" - אם תוכל/י להגיב כאן שוב ולהבהיר . מקווה שהדברים שלי לא יגרמו ליותר בלגן כי זו ממש לא הכוונה - אמרו לי פעם שאם יש טרול בפורום הדרך הנכונה לטפל בו היא ע"י חוסר תגובה ובכך מנטרלים את הצורך שלו לתקוף... אבל יש לי הרגשה שאת/ה לא טרול אלא אדם שכואב ומדבר מאמת ליבו אז אנא דבר/י את האמת שלך מבלי לפגוע. תודה , ליז

אין לי כלום עם שחף. זה לא אישי. מאצבן אותי רק שהיא סמה את עצמה כאן כאילו היא מנהלת. וגם שהמנהלת עצמה לא כאן יותר. אני לא טרול.

שחף היא אחת המשתתפות כאן כמו כולנו ואנחנו בשום אופן בשום צורה לא חוות אותה כמנהלת הפורום כאן. למה כל-כך חשובה לך מנהלת הפורום?? את זקוקה לתמיכה ממקור רשמי?? אני בטוחה שכשמנהלת הפורום תתפנה היא תגיב לך. יש לי הרושם שהכעס שלך אינו אישי כלפיי שחף אלא כלפיי הדמות הטיפולית שהיא כביכול מייצגת בעינייך. זה נשמע כאילו ואת תוקפת את הפסיכולוג שלך או משהו. יותר בסגנון של התקפות המשתתפים בפורום לפסיכולוגיה קלינית על הפסיכולוגים המנהלים שם. שיהיה לך ברור, שחף אינה פסיכולוג והיא בטח לא יכולה לספוג עלבונות, זה חודר לנשמה הפגיעה שלה גם ככה פוגע בה. כאן מתוקה, לפגוע זה לא מתאים. אנחנו קהילה קטנה של בנות שהפורום מהווה להן בית חם. וכל אחת כותבת כאן בסגנון שלה ואיך שהיא מוצאת לנכון. אנחנו לא פוגעות כאן אחת בשנייה ומעבירות ביקורת! במקרה של היותה של שחף משתפת בפורום היא גם לומדת אבל אין כאן קטע של פסיכולוגית ומטופלות. את לא מכירה את שחף ואת לא יודעת איזה לב רחב ונדיב יש לה. ואנחנו לא ניתן למישהי ככה סתם לבוא ולהרוס לה את האמון הרב ותחושת החמימות שהבית הזה נותן לה. דבר נוסף הוא שעדיין איננו מכירות אותך. אין לך כינוי ברור וסיפור שאנחנו יכולות להתחבר אליו. איננו יכולות לתמוך בך ככה, ויותר מכך איננו יכולות לעמוד מנגד הביקורת הנוקבת שלך והבלתי מוצדקת כלפי אחת החברות הותיקות והאהובות כאן. את סתם עושה עוול. מי שלא תהיי, את יכולה להמשיך לחשוב מה שאת רוצה רק התקפות על משתתפות אינן ראויות כאן! אם יש לך בעיה מסויימת פני למנהלת הפורום באי מייל או למנהלי קהילות דוקטורס. ו..אל ישארי במקום שאינו מוצא חן-בעינייך. לא חסרים פורומים אחרים ברשת. אני בטוחה שמשעמם להם בלעדייך.

אני לא שמה את עצמי כאן כאילו אני מנהלת וגם לא פעם הבהרתי שאני משתתפת בפורום כמו כולן אני משתפת בחוויות אישיות שלי כותבת על מה שעובר עלי בחיי היומיום שלי ומבקשת תמיכה מהבנות היתה באמת תקופה שמעט מאוד כתבתי על עצמי ורק הגבתי לאחרות ובדיוק באו הרבה בנות חדשות ואז באמת נוצר הבלבול וההרגשה שאני מן איזו דמות "מטפלת" כאן אבל מאוד השתדלתי להסביר שאני לא זה שיש לי הרבה ניסיון בטיפול (אני בטיפול כבר הרבה מאוד שנים ועברתי כמה וכמה מטפלים) וגם לא מעט ידע מקצועי (כי מה לעשות אני לומדת מקצוע טיפולי) ואני חולקת את זה עם הבנות כי אני רוצה לעזור בכל מה שאני יכולה עוד לא הופך אותי למנהלת פשוט את כל הדברים הטובים שקיבלתי בחיים אני רוצה להעביר הלאה ולא להשאיר אותם רק לעצמי ואני מאוד מקווה שלא עשיתי טעות בכך שכתבתי לך את זה ושלא אקבל עוד איזו אמירה צינית ופוגעת על הראש

היתי בטוחה שארדם היום מוקדם בגלל שבלילה הקודם בקושי ישנתי והנה כבר קרוב ל-4 ואני עדיין ערה :( טוב לפחות שמחר לא צריכה לקום מוקדם למרות כל התמיכה וכל המילים החמות שקיבלתי כרגע לא מרגיש לי מספיק בטוח כאן פתאום.... :( פתאום מרגישה צורך לשקול כל מילה ממיינת יותר מתמיד מה כן אפשר לומר ומה עדיף להשאיר לעצמי עצוב לי שכל כך קל לערער אותי עצוב לי שאני נותנת לדברים שוליים להשפיע עלי שאני לא מצליחה לשים בצד את כל מה שלא שווה התייחסות רצינית שאני לוקחת את הכל באופן יותר מדי אישי יש יתרון גדול בלהיות רגישה אך יש בזה גם חיסרון כל כך גדול כי זה הופך אותי ליותר מדי פגיעה והלוואי והיתי יכולה לבחור מי יוכל לקרוא את זה ומי לא....

שחף יקרה, זה כל כך טבעי, לצערי אני יכולה להעיד על עצמי שבמצב כזה אחרי כזו מתקפה, הייתי נעלמת מהפורום לתקופה. אני מקווה שזה לא יקרה לך כי את העוגן שלנו כאן אין מילים אחרות לתאר את הנוכחות שלך בפורום את התמיכה את ההתמדה למרות כל הקשיים ולא משנה מה מניע אותך התוצאה הסופית היא שכולן כאן נהנות אוהבת ומפרגנת על כל דרך שתמצאי לנכון להתנהג כרגע.

אני מאוד מבינה אותך...גם אני ברחתי מכאן לאחרונה ואני ממש מבינה גם את הפגיעות שלך...הרגישות שלך זה מה שעושה אותך מי שאת...אכפתית...תומכת...מדהימה...אל תתני לאף אחד לערער את זה... שולחת חיבוק דמעה

זה בסדר גם להעלם לתקופה מצטערת שאין סינון מי יקרא אותך ממש כך . זה קורה גם לי ההתקפות עליי וזה בסדר נעלמת לכמה ימים לוקחת אויר וחוזרת במלוא הכוח והאון שבי לי . מה שלומך? מה קרה עם אור הנפש? למה היא עזבה ? לא הייתי כאן המון זמן ואני מבטיחה לקחת חלק ולתת מעצמי כמה שאוכל כרגע תקופה רעה ועייפה ממש כך אבל אשתדל . חיבוק ענק ממני תהיי חזקה נכון קל לי לכתוב לך את זה . צנזרה צנזורה שלי עצמית

שחף יקרה, את צודקת, זה אך מעיד על רגישותך הרבה. (שזו תכונה מקסימה). אם רק היינו יכולים(וכאן אני "מדברת" מתוך הזדהות) - לשלוט ברגישות הזאת ולסנן אנרגיות שליליות של אנשים, המקרינים אותן מתוך מירמור וקנאה בלבד. מקווה שתשכילי לבחור להתייחס לכל הטוב שיש כאן , שהוא רב יותר מהערה צינית אחת , המעידה אך ורק על האומר אותה.. את מקבלת כאן הרבה אהבה שמגיעה לך!- בזכות מה שאת. ו.. בבקשה אל תשתני.. לא יודעת אם זה ברור לך, אבל פראקטית, את עמוד התווך של הפורום. אני חושבת שזה היתרון בפורום סגור , שהוא מוגן יותר ולא מאפשר העלאת הודעות פוגעות. החיסרון של פורום כזה הוא עיכוב העלאת ההודעות ובכך גם- עיכוב העלאת הודעות תמיכה מהירות לכותבות. ואגב, איפה את אידה?? הכל בסדר אצלך? את חסרה כאן כבר הרבה זמן, הדמות המאירה, החמה והתומכת - גם אם מרחוק.. ובעיקר חסרה התחושה שיש פה דמות סמכותית חזקה ומגנה על כולנו.

אני כל כך מבינה את הכאב שכל זה מסב לך. הלוואי והייתי כולה לפזר את הערפל בבת אחת ולומר "לא חשוב מה אחרים אומרים. בכל זאת, זה חודר לנשמה ופוגע. וגם אני יכולה להעיד שלא ישנתי בלילות בגלל משהו שמישהו אמר. אבל את יודעת מה? את יכולה לקחת את הנסיון המר הזה ולהתחשל ממנו ולהתגבר במקום להשתבלל ולהעצר. כי הרי כמטפלת (הכי נהדרת שיש) בעבודתך עם אנשים לא הכל יהיה "דבש. אנשים שאינם מכירים אותך לא יעשו לך הנחות. עלייל להגן על האני שלך מפני זה שאינו מכיר אותך. לומר לעצמך "זה שטיות הרי לא מכירים אותי באמת! למה שאקח ללב" ותוך כדי לתת קריצה שובבית וחיוך לאני שלך וגם חיבוק כי מגיע לו! תמיד תתני לאני לשלך להתרווח במקום שלו בדרך הטבעית והנוחה לו ביותר. אל תכווצי אותו רק בגלל שזה מפריע לאחר, מי שלא נוח לו, שיסתלק ומהר! ממני, סמויה ((((((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))) רציתי לומר שאת כל זה כתבתי וששלחתי זה נמחק ואז נאלצתי לשחזר שוב..

אני אמנם גם לא נמצאת בפורום באופן רצוף אבל גם אותי הכעיסה מאוד ההערה והאופן המכוער שבו היא נכתבה. זה לא לעניין וזה שקר מוחלט כל מה שהיא כתבה. גם העובדה שהיא לא כתבה שם או כינוי מעידה על כך שהכוונות שלה הן לא כנות. אני יודעת שזה פוגע כי כאן אנחנו חושפות חלקים פגיעים וכואבים וכי פתאום המקום הזה לא מרגיש בטוח. אני מאוד מבינה את מה שאת מרגישה. פגיעות במקום כזה הן ממש מתחת לחגורה ויאין לאף אחד זכות לעשות את זה. את נהדרת. את מקסימה כמו שאת. את לא צריכה לשנות שום דבר, ואני יודעת את זה אפילו שמכירה אותך מעט. יש בך המון אהבה וטוב ואת זה שום הערה ואף אחד לא יוכל לקחת ממך. מקוה שהלילה תשני יותר טוב. מאי

זה עשה לי כל כך טוב על הבוקר לקבל מכן כל כך הרבה תגובות תומכות וחמות רק שלא היה לי זמן להגיב אבל קראתי כל מילה ומילה שכל אחת מכן כתבה לי ואפילו יותר מפעם אחת המילים שלכן כל כך חשובות לי ומחממות את הלב! אני כבר התאוששתי נראה לי חוץ מזה שעדיין מתקשה להשתמש במילה מרגש אני לא משתנה ולא נעלמת הפורום הזה וכל אחת מכן באופו אישי חשובות לי מדי אני לא יכולה סתם ככה להיעלם!

עכשיו הגעתי הביתה ,והופתעתי לראות את התכתובת הארוכה על מה שכתבתי הכאב התסכול והמירמור מביאים אנשים להגיב בצורה כזו אחרת הבחירה שלנו לבחור מה לקחת מהתגובות של הכותבות הפורום אני בוחרת לקחת את תגובתך האמיתית ואת תמיכתה של סמויה שתיכן נמצאות בליביואלהים עדי שתמיכה זו עוזרת לי לסדר את המחשבות מרגיעה ותומכת מאוד. כשהיא תחליט לשתף /לקבל עזרה אולי האנטי לעולם ירד תודה על התמיכה הגדולה רות

לרות, מאחלת שימשיך כך, והכי חשוב - לנצור את השעות הניפלאות האלו כדי שבימים של הנפילות שעוד תגענה (כך זה עובד לצערי),תוכלי להסתכל בפרספקטיבה חדשה ולהאחז בהם ברגעים הניפלאים שנצרת בליבך בדימיונך ונפשך ולהגיד לעצמך:זה אפשרי , כבר הייתי שם. המון הצלחה לך בהמשך הדרך. ואל המילים שלך לשחף אני מצטרפת במלא האהבה והערכה - תודה ליז

רות יקרה, לשמוע את מילותייך החמות ולהתרגש מהן... ובעיקר שהתמיכה עוזרת לך להרגיש טוב. באמת כיף לשמוע וכמובן שזה עושה טוב על הלב הדואב.. מצטרפת שוב למילותייך לשחף.. בעיניי זה מאוד חשוב להעריך את הנתינה של האחר. בכל צורה שלא תהיה העיקר הכוונה.. הרי.. לכל אחת מאיתנו יש את הדרך הייחודית לה להביע את אהבתה. האחת נותנת פרח, השנייה תמיכה, האחרת שיר. כל אחת נותנת משהו אחד ומקבלת משהו אחר. ובסופו של דבר, קיבלנו כפי שנתנו, לא פחות ולא יותר. מפני ש.. "האהבה שאתה נותן שווה לאהבה שאתה מקבל".. מתוך "תזיזו ת'רגליים" או באנגלית "Happy Feet"- סרט מדהים! אז הייתי "לצעוק" לשחף שוב את המשפט : ראית? "האהבה שאת נותנת שווה לאהבה שאת מקבלת" כי כך אנחנו חוות את זה כאן איתך. מכל הלב, סמויה

תודה לכולכן! אתן מקסימות!!! :))) הולכת לישון עם המילים החמות שלכן בלב ואני בטוחה שהלילה אחלום חלומות נעימים :) תודה שאתן כאן ותודה שאתן מי שאתן אכפתיות, רגישות, אוהבות, מפרגנות, יודעות לתת ולקבל... לילה טוב לכן שחף

סמויה, נהדרות המילים שלך - תודה ולכל הבנות בהמשך למה ששחף כתבה: אין כמו לתת , ידוע שהנתינה מחזירה לזה שמעניק את מלא השכר ואף מעבר. אבל צריך, וחייבים ללמוד לקבל. לדעת שמגיע לנו לקבל: תמיכה, אהבה, מילה טובה, לשמוע אותן- לנשום עמוק, מבלי להרגיש צורך להתנצל, או לחשוב שזה לא באמת בשבילי, או שלא הבינו את מעשי נכון. וכמובן גם לבקש. כן, לדעת לבקש את התמיכה , את העזרה - כי מגיע לכל אחת. מתוך רקמה אנושית אחת מילים: מוטי המר כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע את האיבה, אם רק נדע. אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט) על אף עלבוננו, לומר סליחה. אם נדע להתחיל מהתחלה. כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו אה.. כן - עוד קצת ויום העצמאות - הוא עובר דרך הרבה כאב ועצב, אבל כך נקנת העצמאות מסתבר. מאחלת לכולנו, שנמצא את הדרך לעצמאות ולאור - ליז

מישהי נמצאת? מחפשת מה לעשות כדי לשמור על עצמי יום שישי היה יום שמזמן לא היה לי יותר מיום של שקט נפשי היה יום של אושר בלתי מוסבר כאילו העולם מבין אותי ואני מבינה אותו ואחרי כמעט יומיים כאלה ,קצת פוחדת לאבד את זה כי החיים שלי עדיין לא כמו שאני רוצה והעולם ממש לא מבין אותי עדיין ואני לא אותו ,ואני כל כך רוצה שההרגשה הזו לא תברח ראש נקי ,אנרגיות טובות ולב שקט ואוהב זה יהיה שלי בסוף (הכוונה להרגשה כמובן) משתדלת להחזיק. רות

זה כבר שלך! אולי עוד לא כל כך מוכר אולי עדיין לא ממש יציב ואת מפחדת לאבד את זה אבל זה כבר שלך! תנסי לחשוב מה עזר לך להגיע למקום הזה? דברים שעשית... מחשבות שחשבת... ופשוט תמשיכי לפעול באותה דרך... מאחלת לך שהשבוע החדש יראה וירגיש לך נפלא בדיוק כמו היומיים האחרונים :) שחף

גם אני מאוד מאוד שמחה בשבילך!! מאוד כיף לשמוע.. זה נהדר זה נפלא וזה גם מרגש בדיוק כמו ששחפונת אמרה. שימשיך ככה... יום נפלא! סמויה

ממש ללמוד מכל תגובה שלך ומיכולת הנתינה האישית שלך לכל אחת. ואני עדיין מחפשת את הדרך... דווקא חושבת שביבליותרפיה מתאימה לי.. ובהקשר להודעתך האחרונה אליי- את יכולה להזכיר לי את שם המחבר/ת של הספר 'הילד שבך'?

ממש ללמוד מכל תגובה שלך ומיכולת הנתינה האישית שלך לכל אחת. ואני ..עדיין מחפשת את הדרך.. דווקא חושבת שאולי ביבליותרפיה היא הדרך בשבילי..(?) ובהקשר להודעתך האחרונה אליי, את יכולה להזכיר שוב את שם המחבר/ת של הספר 'הילד שבך'? ואם אפשר למצוא אותו בספריות רגילות - עירוניות? תודה ושיהיה לך ערב נעים ושבוע נפלא (-:

זו בהחלט שיטה טובה לעשות קצת בלגן.... אולי זו דרך לכעוס או להביע כעס אליי שקצת נעלמתי... אבל אני כאן בד"כ אתן תומכות אחת בשניה כל כך ברגש, אכפתיות נותנות כוח אחת לשניה להמשיך וכוח שאתן נותנות אחת לשניה חזק יותר מכל דבר או אחד אחר יה זאת, אני נותנת לכן את הבמה ובלעדי כל אחת מכן הפורום לא היה קיים!!!!!! אני חושבת שלכל אחת יש מקום כאן לתמוך,לכאוב, להתרגש, לומר ולשתף את אשר על ליבו.... גם אם יש דברים שמפרעים- ניתן לומר או להביע, אך בשום פנים ואופן אין לפגוע, (על כן הסתרתי את ההודעות הפוגעות,) כל אחת מהפורום עברה דברים קשים, מערכות יחסים של פגיעה והשפלה, אל לנו להשתמש בשפה שפגעו בנו, אל לנו לפגוע ולדחות , גם אם לא נראה, לא מתאים...זו לא הדרך, כולן היו כבר בסרט הזה, בואו נבנה משהו חדש....אחר! הדרך שלנו כאן בפורום היא קודם כל - כבוד, שחף נותנת (כמו רוב המשתתפות) כבוד לכולם, תומכת ומחזקת ואין מקום לפגוע בה וכמובן גם לא באחרות, פגיעה במישהי אחת כן פוגעת בכל הפורום!!! אני מעריכה את השתתפות והתמיכה שלך שחף ומקווה שתוכלי להמשיך הלאה, לגבי///// יש כאן בהחלט מקום להתנצלות, ואם יש מה שמפריע, כואב , מכעיס...יש גם לכך מקום, אני בטוחה שזה אפשרי, יום טוב לכולן אידה

רוב היום היתי קצת כמו מתה מהלכת מן קיפאון זמני כזה מרוב העייפות של כל השבוע בערב יצאתי עם מישהו שהייתי איתו בקשר לפני שנה במשך חודש בערך בדיאבד זאת היתה טעות להיענות להזמנתו אבל לא משנה, מה שהיה, היה.... ועכשיו מנסה להתאושש ולהחיות קצת את עצמי ואיכשהו זה לא ממש הולך לי :( לא ממש מצליחה לפזר את הערפל שסביבי זקוקה לאיזה ניעור טוב שיעיר אותי

אז בסוף הניעור הגיע בדמות מנה וחצי של ריטלין ואפילו במשך חצי יום הצלחתי לשבת כמו שצריך על הלימודים וההספק היה לא רע בכלל והיום בבוקר החתולים לא נתנו לי לישון :( התעוררתי ב-4 וחצי בבוקר לא יודעת אם בגללם או סתם אני הרבה פעמים מתעוררת באמצע הלילה הבעיה הייתה שמאז לא הצלחתי להירדם בחזרה בעיקר כי החתולים היו לא רגועים ועשו יותר מדי רעש :( עכשיו כבר ממש לא מרגישה שיש לי סיכוי להירדם עוד אז אצטרך להיסתפק ב-4 שעות שינה שזה ממש לא היה בתיכנון שלי היום טוב, נו, לפחות יהיה לי יותר זמן בשביל ללמוד עד שאלך לעבודה בסביבות 3

תמיד ניתן למצוא מילים אפשר למשל פשוט לנסות לשתף במה שעובר עלייך בחיי היומיום בדברים שאיתם את נאלצת להתמודד בימים אלה דברים שדורשים ממך להשקיע הרבה אנרגיות נפשיות פשוט לשתף אותנו בחייך מה את אומרת? רוצה לנסות?

דימעונת - לפעמים לא צריך מילים בימים כאלו, אני מחפשת לי דבר ניפלא, ציורי, איזה שהו דימוי שאוכל להעלות בדימיון,דימוי של משהו, או מישהוא אהוב.(לכל אחד יש בר כזה). עוצמת עיניים רואה את הדימוי בעני רוחי, נושמת נשימות עמוקות-נשימות רגיעה, ונשארת כמה שניות או דקות בעולם קסום עולם שכלו טוב. היכולת הזו להנתק לכמה שניות או דקות מהמקום של העצב מחזקת מאוד. שולחת לך כח ותיקוה - ליז

דמעה יקרה מה שלומך???? הייתה לי הרגשה שמזמן לא שמענו ממך ודאגתי... מה קורה? אידה

האנרגיות עולות וממש טוב לי היום הרבה מאוד זמן לא הרגשתי ככה ועוד בסופ"ש מאחלת לכולכן שבת נעימה רות

שימשיך כך!!! שיהיה סוף שבוע נפלא תהני מכל רגע! שחף

רות....איזה כייף לשמוע... הודעה כזו נותנת אנרגיות לכל הפורום שימשיך כך אידה

געגועים לדמיון- עמיר בניון " געגועים לדמיון יש צורך להתרחק מעט מהמציאות הזאת הבועה הקיאה אותך מתוכה וכבר נכנסת לאחרת הדרכים אל המבצר ששמר אותך פחות ברורות לעיניך כבר מזמן אותו החופש שאמור היה להיות כאן בשבילך נדמה כי חדל להיות קיים ציורים עוד מקשטים את הדממה שלך שיהיה אפשר בה להביט אם אי אפשר לשמוע געגועים אל הפחד לאומץ הזה כבר אין גבולות כמו לשיגעון השתיקה הוציאה אותך מתוכה וכבר את שוב שותקת הדרכים אל המקלט כבר מלאות משוגעים הם סוגרים עליך" משתגעת דמעה

שיר עוצמתי! משאיר אותי קצת בלי מילים... אז רק אומר לך שאני כאן... מקשיבה לדממה שלך מביטה פנימה לתוך הבועה רואה ושומעת... לא משאירה אותך שם לבד! שחף

כבר שנה לא הייתי במספרה והיום אחרי הלימודים הלכתי להסתפר ולעשות גוונים ואני לא כל כך אוהבת את מה שיצא :( כלומר התספורת בפני עצמה יפה אבל איכשהו מרגיש לי שזה לא שלי לא יודעת, אולי עם הזמן אני אתרגל לזה ויהיה בסדר אבל בנתיים אני לגמרי לא שלמה עם מה שיצא עכשיו צריכה לחכות עוד שנה עד שיגדל בחזרה :(

שיער בסוף צומח ואחרי שנה כבר בכלל שוכחים.. וזה מפי סמויה המשוגעת שפעם הלכה למספרה בסטיבל ערד ועשתה קרחת הכי מכוערת שיש. אז גוונים?? עוד חודש תצבעי בחזרה לצבע שאת יותר אוהבת והתספורת ככה תתפוס קצת אורך ותתייפה.. לפעמים (מנסיון) התספורת פתאום נעשית יפה רק אחרי מס' שבועות שהשיער קצת גודל. ואז תהיי חתיכה מושלמת! :) (:

את צודקת בטח בעוד שבוע-שבועיים אני אתחיל להנות מהתספורת :) והגוונים דווקא בסדר יחסית קצת לא מספיק טבעי אבל אני אתגבר על זה :)

היי שחפונת כמו כל דבר חדש אולי ,בטח עוד כמה ימים זה יראה לך אחרת וחוץ מזה כמו שיער גודל ,אז תמיד אפשר לחזור למה שהיה. רות

תודה :) אגיב לך למטה בהמשך היום עכשיו צריכה לרוץ ללימודים!... שיהיה לך יום מקסים, מחוייך ומלא אנרגיות! שחף

היום קיבלתי המון מחמאות על התספורת :) כל הבנות אמרו לי שזה מאוד יפה לי :)) היה נעים לשמוע אותן :))) ועדיין כשמסתכלת על עצמי במראה זה נראה לי מוזר ולא שייך לי כאילו שזה מערער איכשהו את דימוי הגוף שלי שגם ככה לא מי יודע מה יציב ושלם

נכון שהקשר עם המטפלת שלי הוא טוב (אפילו קשה לי לקרוא לה מטפלת ,אני יותר אוהבת את איך שהיא מכנה את עצמה מלווה). אתמול הייתי אצלה כמו שכתבתי למטה ,והיום בצהריים עלה בי צורך לא ברור לבקש לבוא שוב (קרה כבר הרבה פעמים שהייתי במצב לא טוב) די הייתי מוכנה לתשובה של לא פנויה השבוע או משהו כזה ולהפתעתי היא הסכימה ככה סתם ,(לא הכל ורוד אבל גם לא שחור )ופתאום הרגשתי כל כך טוב רק מזה שאמרה כן (קצת ילדותי מצידי אבל לכן בנות אפשר לספר ) ולמרות שרציתי לכתוב לה שזה בסדר ותודה לא יכולתי לסרב ,טעות? מקווה שלא טעיתי. אני יודעת שזה עשה לי טוב ,אני רק לא יכולה (כמו תמיד) שלא לחשוב שאולי אבל רק אולי ימאס לה לתת כל כך הרבה ועוד לי. רות

את מכירה כבר כל כך טוב את המחשבות האוטומטיות האלה של עצמך המחשבות השליליות שתמיד מתגנבות לראשך תנסי כל פעם שמחשבה כזאת מגיעה אליך לסלק אותה ולהגיד במקום זה לעצמך את הדבר ההפוך תהפכי את המשפט השלילי לחיובי אל תתני למחשבה לשלוט בך - תשלטי את במחשבה!

זה בדיוק מה שעשיתי והיתה פגישה מצויינת!

אתמול התחלתי השתלמות שזה 3 מפגשים שהשיא שלהם יהיה בכנס ארצי כמה הזוי במעלה החמישה של כל הצהרונים בארץ ומכל צהרון בחרו אחת ואני נבחרתי מהצהרון שלי ההשתלמות היתה לא פשוטה דיברנו על המושג אושר שאליי לא ממש דיבר וגם על תחושת שייכות משפחה ילדים הרגשתי ממש מחוץ למסגרת הזאת היינו קבוצה גדולה ואחר כך התחלקנו לקבוצות קטנות שתשאר באותו הרכב כל ההשתלמויות עד הכנס מצד אחד מרגישה גאוה שהנה אני באמת יכולה להצליח ומצד שני מרגישה האוט סיידר בגלל הנושא שכל כך כואב ומורכב אצלי אושר משפחה ילדים שייכות אהבה

אני מאוד שמחה על ההצלחה החדשה שלך.. את צריכה להיות גאה בעצמך, עובדה שאת נבחרת מכולם! והאושר.. כן.. הוא בהחלט מגיע לך. מאחלת לך שתוכלי להנות מכל רגע של ההצלחה שקטפת למרות הקשיים. ניכרת הכמיהה הכל-כך טבעית שלך לאהבה ושייכות שמתורגמת אצלך למשפחה וילדים. אבל אני חושבת שהאושר בחיים קיים שם בשבילך גם בצורות אחרות שאינן מוכרות לך עדיין. למרות הכאב והתסכול שחווית בחייך, אפשרי לקני השמש לחדור ונצלי בהנאה כל שעה של אור. סמויה סמויה

גלוש סמויה אמרה כבר את הכל אין לי משהו להוסיף על מילותיה היפות והמקסימות מאחלת לך שתמשיכי להצליח ולצמוח ותמצאי את הדרך היחודית לך להיות מאושרת שחף

כל כך גאה בך כל הכבוד אולי הצעד הבא להתחיל לעבוד עליו ההחמצה...האושר שלך.... כיצד ממלאים את החלל, את תחושת ההחמצה שמלווה אותך וממלאים אותם באושר מסוג אחר, בכדי לחוש יותר טוב עם מה שקיים, עם מה שיש... ויש הרבה... בהצלחה כל הכבוד אידה

ואפילו לא מבינה למה! אתמול ושילשום הכל היה טוב! והיום פתאום שוב נהיה קשה, בלי סיבה נראת לעין :( זה עצוב :(((

כתבתי לך גם למטה.. מבאס לראות אותך עצובונת... יש נפילות פתאומיות במצב הרוח "ללא כל סיבה"... תנסי לחשוב אולי על משהו ששימח אותך פעם, שגורם לך הנאה אפילו סתם משהו פשוט מהיום יום כמו דבר מצחיק שהחתול האהוב שלך עשה או איזה כיף לבוא הבייתה אחרי יום מפרך ואז ללטף את החתול ולחוש את הרכות המפנקת שלו והפרווה החמימה שלו. את יודעת, אתמול דיברתי עם הבן הקטן שלי על דברים עצובים ואמרתי לו שכל פעם שאמא עצובה היא חושבת עליו ואז זה משמח אותה מחדש. ואמרתי לו את זה כמובן בדרך ילדותית שהוא יוכל להבין. כי באמת לחוש אותו בזרועותיי, את השמנמנות הילדותית שלו והרכות זה דבר שממלא אותי אנרגיות טובות, ששווה לקום בשבילו כל בוקר מחדש.. בכל מקרה, אני מקווה שעד הערב תשתנה הרגשתך לטובה ותחושי הקלה.. שולחת לך ורד אודם מהמם עם בושם מהגינה שלי... ((((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))) סמויה

איזה כיף לך שיש לך כזה בן מקסים ומתוק שגורם לך להרגיש כל כך טוב ובעצם, נראה לי כל ילד עושה את זה לאמו או לפחות כמעט כל ילד :) הורד ששלחת הוא מקסים! הריח והמראה שלו עושים לי טוב על הלב :)

שחף חמודה, מקווה שהיום היה לך יום יותר קל ואפילו נעים וכייפי(?) ויש לזכור שתמיד יש את המחר:'ומחר תזרח השמש'(-:

אתמול באמת היה יום טוב יותר :) הבנות אצלינו בכיתה עשו לנו סדנת צבעים וזה היה ממש כיף ונהנתי היא מאוד שיפרה לי את מצב הרוח מה גם, התרגשתי מזה שהחלטטתי אחרי הלימודים ללכת למספרה :) וכך עשיתי!

אני כל כך אוהבת ללכת למטפלת אני אוהבת להיות בחדר שלה הכל כל כך מוגן אני אוהבת לשמוע כל פעם מחדש כמה אני חשובה ובכלל הדברים החשובים לי פתאום צצים שוב והרצון להתקדם ולהצליח ויהי מה כי כלום לא ישבור אותי אני כבר לא לבד והיא מבטיחה וממלא את הבור שבתוכי במילים עוטפות של לא אעזוב ותמיד אהיה בשבילך וכל זה בקצב שלי אז מה אני צריכה יותר מזה? אומץ וכח להחזיק את כל זה ,לא לשכוח לא להכנס להרס עצמי ואם ירדתי מדרגה אחת במצב הרוח לא לדרדר את עצמי למטה עד הסוף כי אני מסוגלת גם אם לפעמים נדמה לי שלא. למה זה קורה בכלל ? למה אני עסוקה בלנתח דברים שברוב המקרים לא קימיים אפילו למה אני מורידה את עצמי למה אני חושבת שלא יכול להיות שיהיה מישהו חוץ ממני שיאהב אותי ובכלל האם אני אוהבת את עצמי? שנה שלמה המטפלת המדהימה שלי אומרת שוב ושוב ושוב שלא תנטוש אותי שאני חשובה לה ושתעשה הכל כדי שאתקדם עוטפת אותי במילים הקשבה ואהבה ועדין קשה לי להאמין שזה יכול להיות למרות שבתוכי אני יודעת שהכל אמיתי אני פשוט כאילו שוכחת ופתאום נראה לי שלא מגיע לי בכלל ואני פוחדת שאם ממש ממש האמין זה יעלם . רות

רות יקרה תחשבי במשך כמה שנים האמנת שזה לא אפשרי בכלל שלמישהו יהיה אכפת ממך באמת, שתהיי חשובה למישהו במשך כמה שנים קיבלת יחס אחר לגמרי מהסובבים אותך והפנמת אותו זה כל כך מובן שעכשיו לוקח לך זמן להפנים משהו הפוך שלוקח לך זמן ללמוד להאמין עד הסוף שזה אפשרי ובכל זאת, גם אם לא עד הסוף, את כן מאמינה אחרת לא היית מרגישה בסביבבתה של המטפלת שלך כל כך בטוחה ומוגנת וזה לא דבר מובן מאליו לא כולם מצליחים להגיע ליכולת הזאת כל כך מהר ואני מאמינה ואפילו בטוחה בכך שעם הזמן היכולת שלך לסמוך על אנשים והאמונה שלך בכך שמגיע לך יחס חם ואוהב רק תלך ותגדל! שחף

זה לא אמיתי אז אל תאמיני- כמו שכתוב בשיר. מצטארת אבל אני לא מאמינה שמטפלת באמת אוהבת. זה הכל הצגה אחת גדולה כדי שהטיפול יצליח ולא יותר מיזה. מצטארת לנפץ לך את הפנתזיה.

זה מה שאת חושבת וזה לא בהכרח נכון אני לגמרי לא מסכימה איתך!

רות יקרה כל כך טוב לשמוע על הטיפול המכיל שלך, המטפלת שמחזקת ונותנת לך תחושת הגנה, כל כך חשוב שיש בקום כזה...מקום בטוח! אני בטוחה שתרגישי שאת אוהבת את עצמך תאמיני שעוד יכולים לאהוב אותך, ושאת אכן ראויה לאהבה, אני בטוחה שאת בדרך הנכונה אידה

את בדרך הנכונה....קשר טוב עם מטפלת יכול לתת המון כוחות ואני יודעת שקשה להאמין לפעמים שאנחנו באמת חשובות למטפלות שלנו אבל לי אין ספק שזה נכון, למרות החוויותת הלא פשוטות שהיו לי עם טיפול. דמעה

מעודד לשמוע. אני ממש מרגישה איזה אוצר גדול יש לך. מטפלת כזאת שמכילה ועוטפת.. הלואי עלי.. בדיוק השבוע חשבתי על כמה שהיתי רוצה לדעתי שאני חשובה לה, לדעת שאני אהובה, אפילו שזה גם מפחיד להיות אהובה.. הערות או מחוות קטנות של הגנה אני אוספת ונאחזת בהן. כשהיא מזהירה אותי מפני אכזבה כזאת או אחרת... קשה מאוד להאמין שקיים עבורנו אדם שדואג ומבין, אבל לי זה ממש מחמם את הלב ומרגיע לשמוע את מה שאת מספרת עליה...

שחף יקרה כאשת מקצוע את וודאי מבינה בהעברה. רק רציתי להזכיר לך שגם בפורום יתכן ותיווצר העברה. שימי לב.

דבר ראשון, אני לא כותבת בפורום כאשת מקצוע אלא כמשתתפת רגילה, כמו כל שאר המשתתפות ולא מתיימרת לטפל כאן באף אחת! דבר שני, אני לא אוהבת את הגישה הדינמית שרואה בהעברה את הכלי הטיפולי העיקרי אני הרבה יותר מזדהה עם הגישות ההומניסטיות והבין-אישיות שרואות בקשר הטיפולי האותנטי והאמיתי את הבסיס לעבודה הטיפולית בראיה זאת המטפל הוא קודם כל בן אדם אמיתי! לא שונה בהרבה מהמטופל...

אם זה מעניין אותך מצרפת לכאן חלק תיאורטי מהעבודה שכתבתי בנושא חשיפה עצמית של המטפל שמדברת על התייחסותן של הגישות הטיפוליות השונות לנושא את מוזמנת לקרוא... http://www.f2h.co.il/1252829646

תודה על מילות ההרגעה והעידוד. אצלי השתפר ומקווה שגם אצלך ? רק מפחדת מה"נפילה" הבאה... שיהיה לך ולכולן שבוע קל. ושוב, תודה על הכל.

אני כל כך שמחה שהשתפר אצלך! מקווה שהשיפר יחזיק מעמד לאורך זמן!.... הנפילות הן חלק מחיינו ואין מה לעשות עם זה אם נלמד לקבל אותן ולא להתייסר מעצם זה שנפלנו יהיה הרבה יותר קל להתמודד איתן והן יהיו כואבות פחות כי כשאנחנו כועסות על עצמינו שנפלנו, זה רק מוסיף לכאב שממילא קיים וכמו שהנפילה באה, כך היא גם הולכת וצריך פשוט לחכות בסבלנות ולהניח לה לחלוף, בידיעה שהיא לא נצחית אפשר גם להתכונן אליה מראש ולהכין ארגז כלים של התמודדות כשאנחנו יודעים איך נוכל לעזור לעצמינו להתמודד עם הנפילה זה הופך אותה לפחות מאיימת שבוע קל גם לך יקרה ויותר מזה - שבוע מוצלח ומהנה לילה טוב שחף

היי שחף יקרה, (אהבתי את הכינויים 'טלוש' ,'טל-טל' ....) עונה פה כבר לשתי ההודעות יחד. את צודקת , זה היה טפשי מצידי לחשוב שאת קצת "כל יודעת" ואולי גם "כל יכולה" כי יש לך את הכלים המקצועיים , או לא משנה מה הסיבה. ברור שאת בנאדם וגם נמצאת במקומות שזקוקה ורוצה להיעזר. פשוט מההתחלה שלי בפורום, הייתה לי הרגשה שאת עובדת כאן עם אידה... לגבי ה"נפילות"- בגדול זה נכון שכדאי להיות מוכנים אליהן כדי לרכך אותן ככל האפשר. אבל השאלה איך את מגדירה "נפילה"... אצלי יש נפילות "קטנות" - שנכנסת לסערת רגשות, לבלבול ולא מסוגלת להתרכז בשומדבר אחר. וכאן אולי המקום לנסות למנוע או להתכונן אליהן. אבל יש "נפילות ענק"- שבהן אני כאילו מאבדת קשר עם המציאות. אני רואה הכל שחור ורוצה רק למות, (לא באופן אקטיבי) מתפללת שזה יקרה באופן טבעי ושלא אקום בבוקר, כי לא רואה שום דבר חיובי בעבר/בהווה/בעתיד ובעיקר מהן אני מפחדת. כי אז כאילו מאבדת שליטה על עצמי.. (רק "לדבר" על זה מפחיד אותי). אז למה בעצם נכנסתי עכשיו לזה?? כרגע באמת במצב יציב שמקווה שיימשך לאורך זמן. הבעיה שגם כשטוב - מפחדת שאוטוטו הוא נגמר ותיכף יגיע "הרע" צריכה לעבוד על עצמי לא לפחד ולבטוח שמה שצריך לקרות ממילא יקרה.. יש יתרון גדול בפורום, קודם כל בשמירה על פרטיות/אנונימיות שגם כאשר לא נענית - לא חשה בדחייה כמו שמרגישה כשחברה לא מחזירה לי טלפון או קוטעת אותי באמצע דבריי כי צריכה לסיים. ומי שאני משעממת/מעייפת אותו, יכול פשוט לדלג עליי ולא לקרוא אותי. וגם בד"כ אין כאן עוקצנות או ציניות, שחשה כשמדברת עם אנשים . לכן מה הפלא , שמעדיפה הרבה פעמים לתקשר כאן במקום בעולם החיצון?? אולי זו בריחה ואולי התמכרות? אבל כרגע לא אכפת לי. שוב מתנצלת על האורך (אם הגעת עד לכאן?)..

היי שחף יקרה, (אהבתי את הכינויים 'טלוש' ,'טל-טל' ....) עונה פה כבר לשתי ההודעות יחד. את צודקת , זה היה טפשי מצידי לחשוב שאת קצת "כל יודעת" ואולי גם "כל יכולה" כי יש לך את הכלים המקצועיים , או לא משנה מה הסיבה. ברור שאת בנאדם וגם נמצאת במקומות שזקוקה ורוצה להיעזר. פשוט מההתחלה שלי בפורום, הייתה לי הרגשה שאת עובדת כאן עם אידה... לגבי ה"נפילות"- בגדול זה נכון שכדאי להיות מוכנים אליהן כדי לרכך אותן ככל האפשר. אבל השאלה איך את מגדירה "נפילה"... אצלי יש נפילות "קטנות" - שנכנסת לסערת רגשות, לבלבול ולא מסוגלת להתרכז בשומדבר אחר. וכאן אולי המקום לנסות למנוע או להתכונן אליהן. אבל יש "נפילות ענק"- שבהן אני כאילו מאבדת קשר עם המציאות. אני רואה הכל שחור ורוצה רק למות, (לא באופן אקטיבי) מתפללת שזה יקרה באופן טבעי ושלא אקום בבוקר, כי לא רואה שום דבר חיובי בעבר/בהווה/בעתיד ובעיקר מהן אני מפחדת. כי אז כאילו מאבדת שליטה על עצמי.. (רק "לדבר" על זה מפחיד אותי). אז למה בעצם נכנסתי עכשיו לזה?? כרגע באמת במצב יציב שמקווה שיימשך לאורך זמן. הבעיה שגם כשטוב - מפחדת שאוטוטו הוא נגמר ותיכף יגיע "הרע" צריכה לעבוד על עצמי לא לפחד ולבטוח שמה שצריך לקרות ממילא יקרה.. יש יתרון גדול בפורום, קודם כל בשמירה על פרטיות/אנונימיות שגם כאשר לא נענית - לא חשה בדחייה כמו שמרגישה כשחברה לא מחזירה לי טלפון או קוטעת אותי באמצע דבריי כי צריכה לסיים. ומי שאני משעממת/מעייפת אותו, יכול פשוט לדלג עליי ולא לקרוא אותי. וגם בד"כ אין כאן עוקצנות או ציניות, שחשה כשמדברת עם אנשים . לכן מה הפלא , שמעדיפה הרבה פעמים לתקשר כאן במקום בעולם החיצון?? אולי זו בריחה ואולי התמכרות? אבל כרגע לא אכפת לי. שוב מתנצלת על האורך (אם הגעת עד לכאן?)..

היי שחף יקרה, (אהבתי את הכינויים 'טלוש' ,'טל-טל' ....) עונה פה כבר לשתי ההודעות יחד. את צודקת , זה היה טפשי מצידי לחשוב שאת קצת "כל יודעת" ואולי גם "כל יכולה" כי יש לך את הכלים המקצועיים , או לא משנה מה הסיבה. ברור שאת בנאדם וגם נמצאת במקומות שזקוקה ורוצה להיעזר. פשוט מההתחלה שלי בפורום, הייתה לי הרגשה שאת עובדת כאן עם אידה... לגבי ה"נפילות"- בגדול זה נכון שכדאי להיות מוכנים אליהן כדי לרכך אותן ככל האפשר. אבל השאלה איך את מגדירה "נפילה"... אצלי יש נפילות "קטנות" - שנכנסת לסערת רגשות, לבלבול ולא מסוגלת להתרכז בשומדבר אחר. וכאן אולי המקום לנסות למנוע או להתכונן אליהן. אבל יש "נפילות ענק"- שבהן אני כאילו מאבדת קשר עם המציאות. אני רואה הכל שחור ורוצה רק למות, (לא באופן אקטיבי) מתפללת שזה יקרה באופן טבעי ושלא אקום בבוקר, כי לא רואה שום דבר חיובי בעבר/בהווה/בעתיד ובעיקר מהן אני מפחדת. כי אז כאילו מאבדת שליטה על עצמי.. (רק "לדבר" על זה מפחיד אותי). אז למה בעצם נכנסתי עכשיו לזה?? כרגע באמת במצב יציב שמקווה שיימשך לאורך זמן. הבעיה שגם כשטוב - מפחדת שאוטוטו הוא נגמר ותיכף יגיע "הרע" צריכה לעבוד על עצמי לא לפחד ולבטוח שמה שצריך לקרות ממילא יקרה.. יש יתרון גדול בפורום, קודם כל בשמירה על פרטיות/אנונימיות שגם כאשר לא נענית - לא חשה בדחייה כמו שמרגישה כשחברה לא מחזירה לי טלפון או קוטעת אותי באמצע דבריי כי צריכה לסיים. ומי שאני משעממת/מעייפת אותו, יכול פשוט לדלג עליי ולא לקרוא אותי. וגם בד"כ אין כאן עוקצנות או ציניות, שחשה כשמדברת עם אנשים . לכן מה הפלא , שמעדיפה הרבה פעמים לתקשר כאן במקום בעולם החיצון?? אולי זו בריחה ואולי התמכרות? אבל כרגע לא אכפת לי. שוב מתנצלת על האורך (אם הגעת עד לכאן?)..

סרקתי עבורכן את התחלת הספר "הילד שבך" של לוצ'יה קפצ'יונה ספר, שאני ממליצה לכן בחום לקרוא את כולו ומה שסרקתי יתן לכן טעימה קטנה ממנו מצטארת על איכות הסריקה - יצאה לא משהו אבל זה המקסימום שהצלחתי להשיג זה בקובץ של אקרובט 8.1 אם אינכן מצליחות לפתוח קרוב לוודאי שהאקרובט שיש לכן לא מעודכן וצריך לעדכן אותו מצרפת לכן את הקישור לקובץ: http://www.f2h.co.il/248895899 הקובץ כבד יחסית ויכול לקחת זמן להוריד אותו שבת שלום שחף

קראתי פה ושם... אני למשל מאוד פוחדת להתחבר לילדה שבי. בחג השני התארח אצלי אחי הביולוגי שקטן ממני בשלוש וחצי שנים. שגרם לי לט'. שנים- יש ביננו נתק. וכעסים ושנאה לא פתורה מילדות. כילד (כאחות גדולה) אני שנאתי אותו ממש. והוא סבל ממני. נאלצתי לשמור עליו מגיל מאוד קטן- בגיל חמש ככה אימי כבר היתה משאירה אותו לטיפולי. ממש נאלצתי לעשות את הבלתי אפשרי. ועשיתי. אבל לא עשיתי את זה מאהבה אלא מכפיה כי הוכרחתי לשמור עליו שאמא בעבודה. וכמובן נאלצתי לספוג את כעסה של אימי אם משהו לא היה כשורה בבית( בד"רכ בגללו. והוא לא היה שומע בקולי בכלל מלכלך, שובר הורס. הייתי משתגעת ממנו איך הוא לא לומד לקח איך הו לא מפחד ?כי אח"כ שנינו היינו חוטפים על זה מכות בנסף לכל שאר הדברים. אני תמיד הייתי האחראית והבוגרת שיודעת לעשות דברים בבית, לסדר,לטפל לשמור ולהיות אחראית. אבל הוא היה מן "שד משחת" שאוהב להשתולל. אז שהוא היה אצלנו בחג אחרי שנים של נתק - (יש גם חוב כספי שהלווה לפני מס' שנים ולא החזיר ונאלצנו לשלם במקומו בגלל איום הוצ' לפועל) נדמה היה "שסלחנו" גם על החוב. אבל אז הוא אמר ככה ליד כולם איזה אחות רעה הייתי שהוא זוכר שכשהיינו ילדים הוא ישב בשקט במטבח ואני באתי סתם ככה ובעטתי בו. ואז נפל לי האסימון שכל "החוב הכספי" הזה שאגב, אניו מוכן להחזיר עד היום הוא בעצם מן נקמה בי על השנאה הלא פתורה מהילדות ואכן יש לו הרבה מה להתחשבן איתי. כי באמת הייתי אחות רעה אליו וכיום אני מכה על חטא בגלל זה. הלוואי ולא הייתי ילדה בכלל! למה אני צריכה את האשמה הזאת בכלל?? שאגב, אני לא מאמינה שאי פעם הוא יסלח לי עליה. למרות שהייתי ילדה אבל מנקודת מבטו הייתי "הגדולה", הסמכות שאחראית עליו, האמא המחליפה. ובמקום לתת לו אהבה, רכות אימהית שהיום אני נותנת לילדיי בשפע נתתי לו שנאה. אני כל הזמן חושבת- למה הייתי צריכה לשנוא אותו בכלל?? מה הוא כבר עשה לי?? למה כילדה לא חשבתי על התוצ' ולא התאפקתי לשמור אתת רגשותיי לעצמי?? כיום כמבוגרת אני יודעת איך להתנהג עם ילדיי וגם שאני כועסת עליהם אני משתדלת לשמור את הרגשות בפנים חזק כדי לא לגרום להתפרצות. אני יודעת היטב מה תוצאותיה של אלימות ויש לי מנגנוני הגנה חזקים מאוד מפניה ואני מאוד מודעת וחושבת המון. אבל כילדה לא ידעתי איך להיות אמא, לחשוב קדימה, לחשב. והנה, עכשיו אני צריכה לשלם את המחיר בדמות שנאתו של אחי הקטן אליי. ממש לא הייתי רוצה לחזור לילדה שבי. ממש לא. סליחה, סמויה

סמויונת להתחבר לילדה שבך זה לא אומר לחזור להיות ילדה שהיית במלוא מובן המילה את תמיד תישארי בוגרת עם יכולת לחשוב ולשים לעצמך גבולות אך הילדה תמיד חייה בך, בין אם את רוצה בכך או לא לפעמים היא כואבת וכועסת ולפעמים היא שמחה ועליזה לקבל את הילדה שבך זה להיות מודעת למגוון הרגשות הללו שקיימים בך לא להתאלם מהם, לאפשר לעצמך להרגיש ולקבל את עצמך עם כל הרגשות שקיימים בך ברגע שאת מקשיבה לרגשות הללו ויכולה לקבל אותם את יכולה להפוך להורה של עצמך יש בך גם את החלק של הילדה הפנימית וגם את החלק של ההורה הפנימי ואחד התפקידים של ההורה זה גם לשים לילדה שבך את הגבולות ולא לאפשר לעצמך, בין היתר, לפגוע באחרים להיות מסוגלת לבטא את מה שאת מרגישה מבלי לפגוע רק חשוב שהגבולות לא יהיו נוקשים מדי ולא ישתיקו את הרגשות של הילדה הילדה שבך עברה הרבה דברים כואבים זה לא דבר טבעי שהילדה תטפל במישהו היא לא אמורה לדעת להיות אימהית היא זקוקה לכך שיטפלו בה ויגנו עליה ולכן זה טבעי שהיא תכעס ותתמרד אז לא היו לך הורים שטיפחו אותך והגנו עלייך וזה הדבר שהיית זקוקה לו היום את יכולה לתקן את זה ע"י כך שתטפחי ותגני על הילדה שבך ע"י כך שתקבלי אותה עם שלל רגשותיה שתאהבי אותה ותתמכי בה היא חייה בתוכך והיא זקוקה לך!

לסמויה היקרה סליחה שאני מתפרצת בפתאומיות. לא היתי כאן זמן רב אבל אני מקווה שאת זוכרת אותי... קראתי את מה שכתבת והרגשתי צורך להגיב כי יש לי תחושה של בלבול עצום ואי צדק כלפייך. יקירתי, את בכלל לא היית אמורה לשמש בתפקיד אמא שלו ולכן אין לו שום זכות לכעוס עלייך. כיום הוא אדם מבוגר וצריך להבין שמי שפגע והזניח אותו הוא הוריכם ולא את. הם היו אחראים עליכם והם הטילו את האחריות עלייך- וזה היה תפקיד גדול מאוד, מעל מידותייך,שהוא לחלוטין מעוות. חוץ מזה מה איתך? בתור ילדה גם את היית זקוקה לאמא... תחשבי על ילדה קטנה שצריכה לשאת בעול כזה כשהיא בעצמה צריכה לגדול ולהתפתח. זה היפוך תפקידים מזעזע. וכל הסיפור כואב מאוד לשמוע. גם לי קשה לחזור אל הילדה שבי. גם לי יש כל מיני עניינים עם אחי וההורים שלי השתמשו בו כדי לרדת עלי.. בקיצור- הסיפורים מוכרים ועצובים. אבל אני איתך ומקווה שתביני שאת לא אשמה בכלום... מאי

כואב.... אתמול והיום.... לא כל הזמן רק ברגעים מסויימים עכשיו פתאום מאוד מתקשה לנשום ההרגשה היא שהאוויר פשוט לא נכנס פנימה אבל אני עדיין בסדר יחסית עוד לא צונחת לתהומות מקווה גם שלא אגיע לשם שאצליח להחזיק מעמד ולהתאושש הייתי רוצה להמשיך לכתוב אבל לא יודעת מה אז אני אסיים בנתיים ואחזור ללימודים מקווה שהספר ינתק אותי קצת מעצמי.....

שולחת חיבוק מקוה שיוקל לך בקרוב מזכירה לך אני כאן את יודעת...נכון? דמעה

תודה דמעונת אני אהיה בסדר בשביל חיבוק צריך שניים, נכון? אז מחבקת בחזרה :)

אני לא מבינה את עצמי מרגישה שכל כך זקוקה כרגע לאנשים וכל הזמן מחפשת אם עוד מישהי כאן כתבה או הגיבה אז למה אני לא התקשרתי לחברות שלי, לאמא שלי?! למה אני מחפשת רק את הקשר הווירטואלי? כאילו אין לי כוח לדבר.... למה כל כך קשה לדבר? למה כשאני כותבת זה מרגיש לי אמיתי יותר? איכשהו כשאני מדברת, אני לרוב שמה מסכה קל לי יותר להוריד את המסכה כשאני כותבת ואז הקשר מרגיש לי אמיתי יותר אבל זה לא אמור להיות ככה!..... כי יש סביבי אנשים שיקשיבו, שיבינו, שיתמכו ואני יודעת שמותר לי לדבר וזה כל כך נדיר שאני עושה את זה כאילו שבראש יודעת שיש על מי לסמוך והנפש לא מצליחה להפנים את זה עד הסוף אני לא אגיד שלא התקדמתי התקדמתי מאוד פעם בכלל לא שיפתי בכלום גם לא את האנשים הקרובים ביותר עכשיו מדי פעם אני כן משתפת לפעמים בראשי פרקים ולפעמים ממש מדברת על מה שאני מרגישה אבל זה עדיין מעט מדי, נדיר מדי לרוב מסתגרת בבית מול המחשב לא מוצאת את האנרגיות לצאת מהקונכיה למרות שיודעת שאם אעשה מאמץ ואציץ החוצה זה רק יעשה לי טוב כמה פער יש בין להבין משהו לבין לפעול לפי זה!..........

עכשיו גיליתי את הודעתך שלעיל... ממש מזדהה עם מה שכתבת. מוצאת את עצמי יותר משתפת בפורום מאשר ב"מציאות החיצונית" - מרגיש לי יותר נוח, פחות שיפוטי ופחות חושפני. בכל פעם שנמנעת מחשיפת סערות רגשיות אצלי - אני שמחה שהצלחתי לבד ומנעתי מעצמי מבוכות. בניגוד אלייך אין לי הרבה אנשים עליהם סומכת ושלא חוששת שברגעי חולשה שלהם יחזירו לי את הדברים ב"בומרנג"... ואולי אני סתם חשדנית ופרנואידית. אבל לא תמיד הייתי כזאת. זה רק לאחר ש"נכוויתי" מאנשים קרובים . אז מה יש לי לצפות מהרחוקים? רציתי לנסות לתת לך איזו עצה , אבל נראה לי שאת יודעת יותר טוב ממני מה נכון לך ובכלל (קשה לייעץ למישהו מקצועי) מקווה שלא עייפתי , בכתיבה על עצמי... סליחה אם כן ומאחלת לך לילה רצוף שינה ארוכה ומרגיעה

יום שבת יום מנוחה ולי אין כח ואני לא רוצה לנוח ,לא רוצה לא רוצה כלום רוצה שיתנו לי יד שיהיו איתי רוצה שקט מתפללת לאלהים מנסה לעצום עיניים והכל כך כך ריק שם ואני מסתובבת בתוך הריק הזה מחפשת משהו שלא יהיה לי אף פעם.

אני קופצת לפה מדי פעם בהפסקות בין הלימודים אז אני איתך כאן אומנם זה ממרחק ורק בצורה וירטואלית אבל בהרגשתי זה מאוד אמיתי אני באמת מרגישה שאני איתך! והיד שלי מושטת אלייך.... במה היית רוצה למלא את הריק הזה? מה היית רוצה לראות כשאת עוצמת את העיניים? את יודעת, היו תקופות שגם אני חשבתי שהריק הזה יהיה שם לנצח שבחיים לא אוכל להגיע למקום בו רציתי להיות והאמת היא שטעיתי הכל כל כך השתנה בשנים האחרונות אני מרגישה את השינוי ואת ההתקדמות משנה לשנה כל שנה אני מגלה שאני כבר לא אותה שחף שהייתי בשנה שעברה ואני זוכרת שכתבת שגם את מרגישה שבשנה הזאת של הטיפול השגת הרבה, מאוד התקדמת אז למה לך לחשוב שהריק ישאר שם לנצח? שאת מחפשת משהו שלא יהיה לך אף פעם? ירי יש לך מטפלת מקסימה שיש לך איתה קשר יוצא דופן ביחד אתן תצליחו למלא את החללים הריקים בכל מה שתרצי!!!! וגם ביותר מזה....

הייתי רוצה להיות שוב ילדה ילדה רגילה ,ילדה אהובה ילדה מחובקת ילדה שלא פוחדת שיכעסו עליה ילדה שלא פוחדת לספר כי אם אז.... ילדה שיודעת שאמא תהיה שם ויהי מה רוצה להיות שוב ילדה בלי סודות לא רוצה לשמור כלום והריק הזה מגיע משם הריק הזה הוא בודד מאוד ושום דבר לא מרצה אותו אני עוצמת עיניים מחפשת ולא מוצאת כלום כזאת אני כלום לא שמחה מכלום הכל שקרים הדבר היחיד האמיתי בחיי אלו שלושת ילדיי ולפעמים גם אצל המטפלת שלי זה מרגיש אמיתי ,אבל עדיין כמה אפשר לשמוע אותי ,גם אני כבר לא יכולה לשמוע על הלבד שלי ועל כמה אני צריכה שיאהבו אותי ,ממש מגעיל כבר. רות

בוקר טוב שחפונת ,מקווה שבכל זאת הצלחת להרדם ושגם ברגעים אלה את ישנה . מאחלת לך יום טוב רות

בוקר טוב שחפונת ,מקווה שבכל זאת הצלחת להרדם ושגם ברגעים אלה את ישנה . מאחלת לך יום טוב רות

תודה :) נרדמתי קצת אחרי 3 מאחלת לך שהיום שלך יתבהר ושתצליחי למצוא מנוחה לנפשך העייפה שחף

גם אני כבר ראיתי לפחות 10 פעמים ולא יכולה להפסיק לצפות בזה שוב, ושוב, ושוב. זה פשוט עושה לי מצב רוח נהדר, ופתאום חשבתי עליכן חברות יקרות שלי ואמרתי לעצמי "למה שלא אשים את הקישור כאן לעשות קצת שמח לכלנו שנחלוק יחד ועם כל העולם רגעים של אושר נדיר". והנה הקישור :http://www.flix.co.il/tapuz/showvideo.asp?m=3165320 שבת שלום - ליז

לא, לא ראיתי את זה עד עכשיו.... וואוווווווו, היא מדהימה!!!!!!!!!!!! תודה רבה לך שהבאת לנו את הקישור!!!! שבת נפלאה שתהיה לך שחף

הייי, משהו להרגע איתו - ומגיע לך עם כל העבודה הקשה שאת עושה. ברבו על סיום העבודה שולחת לך כוח לסיים גם את האחרונה. שבת שלום

גם אני חשבתי עליה, על האישה המדהימה הזאת היום. כולם מדברים עליה... איך לגלגו עליה בהתחלה וזלזלו אבל כשהיא פתחה את הפה לשיר כולם נשארו פעורי פה.. אני עוד אכנס לקישור הזה שוב- כי הקול שלה מרתק אותי...

עברתי מהמקום ההוא שלקח לי הרבה כסף שאין לי, לסגור את החשבונות וגם לסדר את המראה ששברתי בלי כוונה למקום זמני אצל האישה המבוגרת,כרגע נמצאת בגלל פסח כבר עשרה ימים אצל חברה עד מוצאי שבת הזאת אחר כך חוזרת לאישה לחודשים ושוב צריכה למצוא מקום אחר וגם משהו נוסף איפה שהיה מאוחסן שאר הציוד שלי אצל המחסן של חברים הם עוברים דירה ביולי ואני אצטרך להוציא את הדברים משם ובדירה החדשה אין להם מחסן למטה אז שוב צריכה לנדוד אין לי מושג איפה בדיוק אני אשים את עצמי איפה אני אשים את הדברים שלי איפה אני אהיה בכלל צפון דרום מרכז נשבר לי כבר מהמצב הזה כל הזמן עם תיקים ומקום לא יציב מרגישה בתוך הנפש כמו בצחנוק שסוגרים עליו כל הקירות

האי יציבות הזאת היא בהחלט מאוד מתישה וסוחטת אבל אני בטוחה בכך שבסופו של דבר הכל יסתדר והיציבות תחזור לחייך! צריך רק לגייס סבלנות ולעבור את התקופה הקשה להתקדם מיום ליום ולא לחשוב יותר מדי רחוק שבת שלום שחף

הייגל יקרה טוב לראותך מבקרת כאן, מצטערת על כל המעברים , כל כך קשה, אני מקווה שתמצאי בקרוב מקום נחמד שיתאים לך מכל הבחינות, אולי בשכונה הקודמת שהתגוררת בה? בשורות טובות והרבה כוחות איתך אידה

סוף סוף סיימתי את העבודה השלישית שלי!!!!! :))))))) עכשיו נשארה לי רק עוד אחת!!!!!.........

מבחינתי, יש לך כבר תעודה - תעודת סיום בהצטיינות

בטח מרגיש לך מזה כיף שסוף סוף סיימת... משתתפים בכל לב בשמחתך... אנחנו גאות! סמויה

עכשיו הכוחמה היא להושיב את עצמי ולהתחיל לכתוב את העבודה האחרונה....

יומיים של לבד ,של יאוש ,של אי ידיעה איך להמשיך של מה יהיה ,מחשבות על איזה אדם אני בכלל ומה עושה דבר כזה לילדה בת 10 שרואה יום אחרי יום את המוות בעינייה איזה אדם נהייתי אחרי 24 שנה כמעט של הדחקה וכל זה על מנת לשרוד ואיזה אדם אני היום ,אמא לשלושה ילדים שהם כל חיי ובכל זאת אשה לא מאושרת שעשתה בחירות שלא הטיבו עם חייה בחרה בן זוג לא מתאים ,בחרה להתבודד ולא להיות במגע עם אנשים ועכשיו כמעט ולא יודעת איך,אשה עם עצב גדול בלב שמופיע גם סתם כך בלי שום סיבה (אולי בגלל שהוא כל כך גדול) אשה ילדה שצריכה חיבוק שצריכה שמישהו ישמור ויגן יעטוף ויאהב אותה כל הזמן. רציתי ותכננתי לספר היום את סיפורי בלי להשאב לכאב ,לספר כאילו היה רק סיפור ואני ,אני בקושי מצליחה לומר משפט וכמו דומינו אחד נופל והשאר הסטוריה ובכלל איך אפשר לספר על ילדה בת 10 שמישהו כל גדול שוכב עליה ,שוכב והורג אותה קורע את גופה לחתיכות קטנות ולא משאיר כלום בנפשה מלבד את חותמו ,וככה יום אחרי יום. והיום ממרומי גילי מנסה לאסוף את חתיכות נפשי ולחברן ביחד לחברן כדי שיוכלו להכיל אותי , אותי הקטנה שמתחננת שמישהו ישמע אותה והיום יש מי ששומע שמחבק שמקשיב שאומר לה שישמור ויגן והכי חשוב לא ינטוש אז התודה כנראה למטפלת שלי שלא מתייאשת ממני ובכל גורמת לי לא לאבד תקווה ומלמדת אותי שגם מתוך הכאב הכי גדול יכולה לצוץ שמחה רות

זה לא מסובך

סליחה

כל כך הרבה כאב במילים שכתבת... כאב שאי אפשר יותר להדחיק שאי אפשר לנעול אותו בחזרה במעמקי נפשך אני אספר לך משהו על סיפור שלא מרגישים את מה שעומד מאחוריו סיפרתי את הסיפר מספר פעמים למספר מטפלים בלי להיות מסוגלת להתחבר לרגשותי כאילו היה סיפור על איזו ילדה אחרת - לא ממש עלי אגיד לך את האמת - לא היתה בכך הרבה תועלת לא יכולתי להתקדם לשום מקום כל עוד לא הצלחתי להרגיש את כל הכאב שטמון בתוך המילים שאני אומרת רק סיפור שנושא בתוכו את כל המטען הרגשי שבו יכול בסופו של דבר להביא להחלמה מכיבן שמה שחשוב זה העיבוד הרגשי של הטראומה והוא לא יכול להיעשות כל עוד המילים לא מחוברות לרגשות והבחירות שעשית... אף פעם לא מאוחר לשנות אותן תמיד ניתן לבחור מחדש ניתן ללמוד להתחבר לאנשים ניתן ללמוד לאהוב מחדש מחבקת את הילדה העדינה והכואבת שבך ילדה שסבלה כל כך הרבה ועדיין סובלת... שחף

איך לשנות ? מחפשת את התשובות ולא מוצאת עושה את הדרך שעוברת דרך הראש והדרך שעוברת דרך הלב קשה ומפרכת אני יודעת שאפשר לבחור מחדש אבל אני פוחדת ,פוחדת שלא אצליח והכי מכל שאשאר שוב לבד להתחיל מחדש עם 3 ילדים,להכיר אנשים חדשים ,לחפש מישהו שיאהב אותי האמיתית מאוד קשה ואין לי מושג איך להתחיל ומה לעשות. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לקחת החלטה כרגע ולעמוד בה אני צריכה עוד זמן ,מן ללכת לטיפול להרגיש מוגנת ונתמכת לספר ולהוציא אותה (הילדה)מתוכי כדי שאני (האישה)תוכל למצוא את עצמה, ואת האומץ להתחיל מחדש. רות

לוקח ת'זמן/ עופר בשן "כבר יומיים אני לא חייכתי כבר שלושה ערפל בעיניי אנשים עוברים דרכי דרך גופי, דרך ליבי ודרך בגדיי והגשם עוד מעט מתחיל לרדת אני רוצה להתנחם בחום גוף רגשות כבר עשו בי שמות אני רגיש, אני שביר, אני שקוף" מרגישה לא קיימת דמעה

מה אפשר לעשות כדי לעזור לך להרגיש יותר קיימת?

אין מה לעשות אני אבודה זהו נגמר לי האוויר דמעה

מסמנות את סוף החג הזה-חג מוזר שנקרא חג החרות ושבפועל משעבד אותנו כמה שבועות לפני בניקיונות ואחר-כך בהכנות ובישולים ואירוחים ומחויבויות משפחתיות... ורק כשהוא מסתיים מרגישים באמת חרות. אז עכשיו הזמן לברך - חג חרות שמח לכלכן, אני באה לפה הרבה אבל לא מצליחלה להגיב העצב שמציף אותי ומעלה את הכאב גורם לי לשיתוק אז אני מתנצלת שאני לא כאן בשבילכן בפיזי- חושבת עליכן המון ומתפללת שיהיה לכלן הרבה יותר טוב. רציתי לדווח גם למי שקראה אותי בפעם האחרונה שהתשובות לבדיקות שלי היו שליליות שבמקרה הזה זה טוב - אז עכשיו יש לי שקט מהבחינה הזו. אוהבת - ליז

חג שמח גם לך, יקרה! אני כל כך שמחה לשמוע שהבדיקות יצאו שליליות!!! מאוד דאגתי לך!.... אני אישית מתעלמת מכל המחויבויות של החג אבל אני משועבדת בכתיבת העבודות :( אם הייתי כותבת בקצב נורמלי כבר מזמן הייתי אמורה לסיים עם הכל אבל מכיוון שפיתחתי קצב של חילזון מצוי השיעבוד הזה פשוט לא נגמר ועלול להימשך עד סוף הסמסטר ואז כבר נקבל את העבודות הבאות :( נ.ב. הגבתי לך גם למטה...

עברתי כאן... חוגגת את המימונה, לכן אני עוד לא ישנה וידי עוד נטויה הלילה... כל-כך שמחה לשמוע שהבדיקות הן שליליות!! ממש חדשות שמחות, העלו לי חיוך על השפתיים... יש אצלי מופלטות עם דבש שהשהכן שלנו הביא איזה נחמד מצידו! מממממממ.. טעים לאללה.. בא לך עם כוס תה חם ונענע??? אז לרגל המימונה ובכלל שיהיה הרבה מתוק עם המון דבש... סמויה

ומה, אני לא מוזמנת למופלטות עם התא? :-( ;-) לא יפה!... נו, נו, נו לך.... ;-) (אני מקווה שאת מבינה שאני צוחקת.... :))) )

חנוק לי ולא יודעת למה.. וזה הכי מפחיד. מה קורה לי?? בגלל הלילה? בגלל החושך? בגלל החזרה לשגרה מחר? הרי הייתי אמורה לחוש הקלה משהסתיימו להם החגים הקשים (הראשון, השני והשבתות תוך כדי) אני כזאת מוזרה , שאפילו אני לא מבינה את עצמי!

גם לי הלילה הרבה פעמים גורם להרגיש לא טוב הרבה פעמים קורה לי שבערב הכל בסדר ואז פתאום בלי שום התרעה מוקדמת כשנהיה קצת יותר מאוחר אני נהיית עצובה, מדוכאת ונסערת הכאב מציף אותי ואני מרגישה שכל העולם שלי מתמוטת השעות של הלילה הינן הקשות ביותר עבור רובינו ולגבי החזרה לשיגרה... אומנם מאוד לא פשוט להתמודד עם הזמן הפנוי ועם הלבד בחגים והשבתות כי יש יותר מדי זמן לחשוב ולהרגיש ויחד עם זאת גם החזרה לשיגרה איננה פשוטה מכיוון שצריך לחזור לתיפקוד המלא ולהשקיע הרבה מאוד מאמצים ואנרגיות בעבודה, באינטראקציות עם האנשים, בלהראות לסביבה שאת בסדר ומתפקדת כמו שצריך.... כך שאת בכלל לא מוזרה! הרגשות שלך מאוד מובנים, טבעיים ומשותפים לרבות מאיתנו מקווה שעכשיו את כבר שקועה בשינה רגועה ושלווה וכידוע, בבוקר שוב תזרח השמש ותביא איתה אנרגיות חדשות שחף

עדיין לא ישנה... שמחתי לראות שענית לי. הגדרת במדויק את הדברים מהם אני חרדה - בשגרה. מפחדת מהתפרצות רגשית ליד אנשים, ואפילו מהתמוטטות-עצבים. לאחרונה מאד קרובה לזה ומפחדת מעצמי.. תודה שאת מבינה. זה מאד מרגיע. לא נעים לומר אבל גם מרגיע לדעת שאני לא היחידה... אז, תודה ולילה טוב

חייבת לציין שיפו,זאת עיר הלא צפויה והמוזרה ביותר! רגע אחד אפשר לשמוע מהחלון מוזיקה ערבית ורגע אחרי זה האוזן לפתע מבחינה בצלילי אופרה ואז עובר ברחוב איזה רכב שנשמעים ממנו צלילים של שיר מזרחי בקולי קולות ובלילה סטודנטים מארגנים על הגג מסיבת טרנס קולות של מואדזין מתחלפים בצלילים של פעמוני הכנסיה לקינוח שומעים את הצעקות של האוהדים שמגיעים מהאצטדיון בימי הפסטבלים ניתן גם להבחין בצלילים שמגיעים מההפועות המגוונות ביפו העתיקה אסור גם לשכוח את הצעקות בעברית, בערבית ומדי פעם גם ברוסית שנשמעות מתחת לחלון צפירות של מכוניות באמצע הלילה והנביחות של הכלבים הבומים של הנפצים ושל הזיקוקים הבלתי נגמרים (לא מצליחה להבין למה הערבים עד כדי כך אוהבים זיקוקים) ומשום מה גם רעש של אליקופטרים שהשד יודע מאיפה הם צצים בקיצור, מה אני אגיד לכן.... לא משעמם לגור ביפו!!!

אהה, כן, ושכחתי את צלילי הפסנטר שנשמעים מהשכן למטה :) ובטח יש עוד משהו שפיספסתי בדרך....

צליל הנדלן-מאוד אין היום ביפו

ממש קשה היום ממש לא טוב

הנה החג הארוך הזה סוף סוף נגמר מחר חוזרים לשיגרה מקווה שזה יביא הקלה

היה לי מאוד קשה לישון שם. כל שנייה קמתי מבהלה. מגעיל אותי להיות שם. תודה לכל מי שקראה והגיבה. לא אהיה ליד המחשב בשעות הקרובות, ולא מבטיחה שכשאהיה אכנס לפורום, נראה.

אני כל כך מבינה אותך לא בטוחה שאני הייתי מסוגלת לישון באותו החדר כבר בבוקר למחרת... נראה לי שהייתי בורחת לישון בסלון למשך כמה ימים ואיך התוכנית לגבי הפרק? יצאה לפועל? הצלחת קצת להשיח את דעתך וללמוד קצת?

ושוב חלומות יותר נכון סיוטים לא ברורים שינה של כמה שעות התעוררתי כל חצי שעה וקמתי עם ההבנה שאני כלואה כאן בארץ לא אסע לשום מקום עד יום מותי כל זה בגלל הפחדים שמנהלים את חיי ובגלל הבריאות שלי שמתדרדרת מיום ליום היום בא לי ללכת לים להכנס למים עם כל הבגדים וללכת וללכת עד שהמים יכסו את ראשי מזל שאין לי כסף להגיע לים... או אולי חבל שאין לי כסף להגיע לים... שום דבר כבר לא אמיתי לא מאמינה בכלום לא סומכת על אף אחד חג "שמח" כבר אמרתי?? דמעה

החיים מלאי הפחדים והסיוטים הם בהחלט לא קלים והלחצים הנפשיים משפיעים גם על הבריאות הפיזית וכמובן שזה עוד יותר מקשה, מתסכל ומכאיב גם אני עברתי תקופות ארוכות בהן ייחלתי להיבלע בתוך הים אך זה לא חייב להימשך לנצח היום אני רואה רק את היופי שבים הוא מרגיע אותי ומשרה עלי תחושה של שלווה ומההיכרות שלי איתך אני יודעת שגם לך יש תקופות כאלה בהן את מצליחה לראות את הצדדים היפים שבחיים ומצליחה להנות מהם ואני מאמינה בכל הלב שתקופות אלה עוד יחזרו אלייך! והחג... הנה הוא כבר נגמר!... :) שחף

הגעתי למסקנה שעדיף לי לנצל את הלילה לכתיבת העבודה במקום לבזבז אותו על השינה כי במהלך היום אני כמעט ולא מצליחה לכתוב ומשום מה בלילה זה הולך לי הרבה יותר טוב אז אל תתפלאו אם תראו אותי כאן בשעות המוזרות ביותר כמו עכשיו למשל:)

גם אני צריכה ללמוד... כל הזמן דוחה למחר למחר למחר... אפילו בדקתי עכשיו בחדשות באינטרנט מה יהיה מזג האוויר מחר, חשבתי ללכת ללמוד בפארק, כי פה כבר לא הולך...

זו כבר הפעם השניה שיוצא לי להגיד היום בקשר ללימודים: "צרת רבים חצי נחמה" עכשיו אני מרגישה הרבה פחות לבד :) רק שלצערי אם אני אלך לפרק אין סיכוי שאני אצליח להתרכז :( אז אני תקועה כאן בבית עם עצמי ועכשיו אני אגיד לך בפעם האחרונה להיום לילה טוב ואפרוש לישון כי אני כבר ממש נרדמת

עוד לא התחלתי לכתוב פה וכבר יש לי "בעיה"... (גם לי קוראים ליאור, רק באנונימי בא לי להיות פה רק לי... מרגישה פה מוזר...).

הרבה פעמים קורה שבמקום אחד נפגשים שני אנשים (או אפילו יותר) עם אותו שם. למשל אצלי בכיתה יש שלוש בנות שקוראים להן מיכל ובעצם למה ללכת רחוק... גם כאן בפורום יש מישהי שקוראים לה שחף רק שזה השם האמיתי שלה והיא בחרה לכתוב תחת כינוי אחר ועבורי שחף זה כינוי ויש עוד שתי בנות שהכינוי של אחת מהן כמעט זהה לשם של השניה זאת המציאות תמיד ובכל מקום ותמיד מוצאים דרך להסתדר במקרה שלך, מכיוון שאת בחרת להיקרא כאן לי, אף אחד לא יתבלבל בינך לבין ליאור השנייה הסירי דאגה מליבך :)

יש הספק?

הייתי ערה עד 4 והאמת היא שההספק לא משהו :( לא יודעת מה עובר עלי תמיד הייתי איטית בכתיבת העבודות אבל בחודש האחרון הקצב שלי פשוט שואף לאפס נאלצת לסחוט מעצמי בכוח כל משפט ואחרי כל משפט מרגישה שהאנרגיות נגמרו ולוקח לי זמן עד שאני מצליחה לאסוף את עצמי ולהתחיל עם משפט הבא אני כבר לא יודעת מה לעשות עם זה :(

מה שלום כולן? אנסה להכנס יותר.... ככל שאוכל.... דמעונת יקרה, מתגעגעת אלייך.... ואידה בניכר.... וכל הבנות כאן... אוי, התרגלתי לישון מאוחר... איך אחזור לעבודה? והראש בכלל עם הילד שיוצא לבלות עם חברים... ועוד לא חזר עד עכשיו... לילה טוב.

ברוכה השבה לך :) בטח שזוכרות! למה שלא נזכור?! חג שמח גם לך ליאורוש! מה שלומך בימים אלה? מה חדש? אל תדאגי לבנך... אני בטוחה שהוא בסדר גמור! תחשבי על זה שהוא נהנה ועושה חיים :) ולחזור לעבודה תמיד לא קל אחרי החופשות מאוד מבינה אותך ומזדהה איתך רק שבמקרה שלי זה לחזור ללימודים כי עבודה יש לי נון סטופ שיהיה לך לילה טוב שחף

מה שלומך ליאור? טוב לראותך כאן! שתיהיה חזרה רכה לעבודה...עוד מעט חופש גדול... חג שמח ותקפצי לבקר אידה

מה שלומך? ומה שלום הילדים? מכירה את הדאגה לילד שיוצא לבלות עד מאוחר... אצלי היא יוצאת בחצות... וחוזרת עם אור הבוקר.. צריך פשוט לסמוך עליהם שיסתדרו... שיהיה לך חג שמח http://cafe.themarker.com/nodes/t/394/484/file_0_original.jpg דמעה

יש מקום גם בשבילי?

ברוכה הבאה הביתה! :) את מוזמנת להצטרף בקצב שלך לשתף, לתמוך ולקבל תמיכה... ללחוש, לצעוק, לבכות, לצחוק, לשיר, לרקוד... וכל דבר אחר שיתאים לך! http://www.bluebonnetvillage.com/welcome.jpg שחף

אני לא רוצה שישלחו לי "חיבוקים" וירטואליים. היה לי מאוד קשה פעם בפורום אחר, למרות שגם ביקשתי שלא יכתבו לי "חיבוקים". זה פשוט מגעיל אותי (טריגר). גם קרה לי בפורום אחר (אותו פורום שכתבתי בו) שהתחילה איתי בחורה לסבית, והייתה עוד מישהי שניסתה ליצור איתי קשר (ואין לי שום דבר נגד הומואים ולסביות, רק אני סטרייטית), ואז כבר הרגשתי שם ממש לא רצויה. איך אדע שפה מקום בטוח? בוודאי שרוצה לשתף, ויחד עם זאת להיזהר שלא להתמכר לפורום (מכירות את זה?). לילה טוב, לי

מהתוקפנות שלי, אפילו לא אמרתי תודה. אז תודה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

את מוזמנת להיות חלק מהפורום, יש שפע של מקום עבורך! כל הכבוד שאת יודעת מה נכון לך , יודעת לבקש ולהציב גבולות, מכבדת את בקשותייך וכמובן מקווה שעם הזמן תוכלי להרגיש כאן בטוחה ובבית חם, ברוכה הבאה כאן בשבילך אידה

הוא עושה ממני סמרטות מרדים אותי ולוקח ממני את כל האנרגיות הראש שלי כבד כמו אבטיח, האף סתום והעיניים יבשות ושורפות שיעבור כבר!!!

יכול להיות שגם אני הייתי מתה עליו אם הוא לא היה עושה אותי חצי חולה