פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

שוב כאן שוב לבד מצטערת שלא כאן תמיד אני באשפוז יום אז יש ת'חצי יום שלא לבד ובחצי השני, לא יודעת כמה מה לעשות. דכאון שלא עוזב. ואני לבד אין מי שיתמוך אין אם מי לדבר.. נותרתי לבד וגם זה קשה. אתמול טיפול קשה לקחתי 3 קלונקס שהפילו אותי ונשארתי לישון כמה זמן במיון אין לי כח לחיים האלה. באמת שאין לי כח!

היי. רק רוצה לעודד.. התלבטתי אם בכלל להגיב כי מרגישה דומה לשאת מרגישה - (היעדר כוחות) ופחדתי שמהמקום הזה לא אצליח לחזק. אבל רק שתדעי שאת לא לבד , אם זה עוזר... הכותרת שלך , הזכירה לי את השיר ששלחתי למטה - בובה ממוכנת. שיר שאני מאד אוהבת ומזדהה עם תוכנו... בטוחה שעוד מעט תקבלי עזרה קצת יותר מקצועית. ובכל זאת בינתיים...

בובה יקרה טוב לראותך כאן מצטערת על התקופה הקשה והלבד שלך, חוסר הכוחות והאנרגיה האם חצי היום הראשון נותן כוחות להמשיך?? מה כן יכול לעזור? יש איזשהי תעסוקה? וחברות? תמיכה? שולחת חיבוק מחזק אל תשארי לבד אידה

עצוב לי לשמוע שכל כך קשה לך אני זוכרת שפעם העבודה וההתנדבות במד"א מילאו לך את היום והקלו על ההתמודדות אני מבינה שעכשיו כבר אין לך את זה? האם יש דברים אחרים שאת אוהבת לעשות שיכולים לשפר לך את ההרגשה? או לפחות להעביר את השעות? שולחת לך חיבוק עוטף ואוהב מתגעגעת שחף

אני רוצה למות באמת. מדום לב או ממשהו קל ומהיר ללא סבל. לא רואה שיהיה סוף יותר טוב לסיפור חיי אז עדיף כך. מיואשת. טיפול פסיכולוגי רגיל לא מניב התקדמות. מרגישה מבריחה ומבהילה למרות הכל וגם שם?!??! זהו. סוף לסיפור.. גם האמת גם הבדיה מה שהיה כמו לא היה ימוג כהרף עין...

אל תאבדי את התקווה! הכל אפשרי, באמת! גם אני היתי במקום השחור הזה ולא האמנתי שאפשר אחרת אבל עובדה שהיום אני במקום אחר לגמרי ואני מכירה עוד הרבה בנות שעם טיפול טוב הצליחו למצוא את מקומן בחיים האלה הצליחו להגיע למקום הרבה פחות כואב והרבה יותר מהנה וזה מוכיח שאפשר אחרת!!! ושאין שום סיבה שאת לא תוכלי מגיע לך לקבל מהחיים את הטוב ביותר!!! צריך רק להאמין.... ולעשות הכל כדי לקחת מהחיים את מה שמגיע לך!

טל יקרה, הכל כל כך קשה וכואב נראה חסר תקווה ובכל זאת אי שם יש אור... את מסוגלת לראות? להרגיש את הקרניים? את האנרגיה שקוראת לך? אם תחליטי תוכלי לראות - להרגיש אל תרימי ידיים.. תרימי את עצמך מצאי לך טיפול טוב ונכון לך... טיפול שיראה לך את האור זה אפשרי איתך...מחזקת אידה

לשחף ואידה היקרות, מקדישה לכן שיר של דליה רביקוביץ ז"ל: בובה ממוכנת. בלילה הזה הייתי בובה ממוכנת ופניתי ימינה ושמאלה, לכל העברים ונפלתי אפיים ארצה ונשברתי לשברים וניסו לאחות את שברי ביד מאומנת. ואח"כ שבתי להיות בובה מתוקנת וכל מנהגי היה שקול וצייתני, אולם אז כבר הייתי בובה מסוג שני כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת. ואח"כ הלכתי לרקוד בנשף המחולות אך הניחו אותי בחברת חתולים וכלבים ואילו כל צעדי היו מדודים וקצובים. והיה לי שיער זהב והיו לי עיניים כחולות והיתה לי שמלה מצבע פרחים שבגן והיה לי כובע של קש עם קישוט דובדבן.

שיר כל כך נכון שכתבה דליה רביקוביץ... משוררת נפלאה שהתאבדה... גאווה "אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים. " נשברת דמעה

נשארת בלי מילים מול הכאב שלך... מבינה עד כמה כואב וקשה ולא ממש מוצאת מה לומר :( מחבקת אותך ושולחת לך כוחות מרעננים מחר יום חדש פחות אפור יותר אופטימי שחף

שיר מדהים עם מילים מלאות עוצמה וכל-כך נכונות לגבי חיי הרגש של המשוררת. בהחלט אפשר להתחבר לרגשות הללו אבל לא לגמרי אלא עם הסתייגות. אני מקווה ומאמינה שאפשר גם אחרת. כי השיר "הכל-כך נכון" בסה"כ משקף הלך רוח מסויים של הכותבת ובמקרה מתאים גם לרגשות הקשים שלך עכשיו. אבל דמעונת, הכותבת הזו וויתרה בסופו של דבר. ואילו את, יש בך מספיק נחישות כדי לא להישבר מול אף סערה. זה מחבר אותי למשפט בהקשר של הניק שלך "אין טיפת המים (דמעה) חוצבת בסלע בשל כוחה אלא בשל התמדתה" מה שאומר דמעה- שיש בך את הכוחות הראויים להמשיך ולהילחם ולא להישבר יום אחד בהפתעה. סמויה

דמעה יקרה כל כך הרבה כאב ואני מחפשת ...מה יתן לך את הכוח היום לא להשבר? מה את חושבת? מה היה עוזר לך היום? מה היה מחזק? נותן תקווה מחבקת אידה

היום היה לי מקרה חירום רפואי והרגשתי לא טוב והייתי חייבת לנסוע במונית לקופת חולים וחברה נתנה לי שטר של 100 שיספיק גם לכמה ימי נסיעות ונהג המונית ראה שאני כמעט מעולפת ושיקר ואמר שיש מכונית תופת בעיר וכל הרחובות סגורים ועשה סיבוב ענקי ועלה לי 70 שקלים ובדרך עוד דיבר אלי כאילו רצה להתחיל איתי ואני הרגשתי לא טוב וחשבתי שהוא נחמד אלי איזו פתטית... כמה קל לעבוד עלי כמה מחמאות וישר אני מאמינה שונאתתתתת את עצמי באמת באמת באמת כבר לא רוצה יותר להיות לא רותצה דמעה

את בכלל ללא פתאטית!! מצטערת שזה קרה לך וגרר רגשות קשים.אני יודעת, זה לוקח זמן להתגבר על הרגשות שנלווים לסיטואציה שמשהו שיחק אותה נחמד אלייך עבד עלייך, ניצל את תמימותך והיסח דעתך לטובתו(גם אם זה לא משהו מיני, עדיין זה גורם לטטריגרים איומים). אני מזדהה עם הרגשתך בעניין. הנה אני יספר לך על משהו לא מיני אבל גם גרם לי להרגיש מה זה רע! לפני כשנתיים היה לי מקרה קצת דומה עם נהג מונית (מקרה מטופש שקשה לי לשכוח!) שסיכמתי איתו מחיר למושב הקרוב- 25 ש"ח. בדרך הוא היה נחמד, דיבר איתי וצחק איתי כאילו חברי משכבר הימים. וזה הסיח את דעתי. אני ישבתי במושב האחורי, כמובן. במוניות תמיד אני מאחור! ואפילו זה גם גורם לי מתח. בסוף הנסיעה נתתי לו שטר של 100 וכשירדתי הוא החזיר לי 25 ש"ח. חיכיתי ל-50 נוספים שמגיעים אבל הוא רק עזר לי להוריד את הדברים. חיכיתי עוד קצת אולי יחזיר אבל כלום! ואני..לא אומרת כלום, מתביישת להוציא מילה מהפה אבל החמישים אצלו! מחכה שיחזיר. בסוף אגרתי כוחות נפשיים ממש ככה! זה לא בא לי בקלות אפילו ששמתי לב לטעות הרגשתי כל-כך לא נעים! לא בא לי להתווכח. ואמרתי לו בעדינות והוא לא התייחס מייד כאילו לא שמע- שנתתי לו שטר של מאה (והתחלתי לחשב בלב אולי אני טועה?)בסוף שראה שאני מתעקשת אפילו לא התנצל שטעה אבל החזיר לי את החמישים בסוף. למרות זאת, הרגשתי גם כל-כך פתטית כמי שקל לעבוד עליה אולי נראתי לו סתומה, מעופפת שלא תשים לב לכן הוא העז. ועוד הרגשתי רע כי הוא היה כזה נחמד אליי וסחבק. מסתבר שזה היהאולי להסיח אותי? כל כך התביישתי בעצמי!!! וגם שהתביישתי לומר לנהג ולהתווכח איתו זה גרם לי לנקיפות מצפון איזה מטומטמת אני שככה קל לעבוד עליי ואני עוד מתביישת להגיד! גם אחרי כמה ימים המשכתי לחשוב על זה וזה עשה לי רע והרגשתי מטומטמת שאפשר לעבוד עליי בקלות וגם אם אני שמה לב אני מתביישת להגיד מייד. האמת, פעם הייתי נוסעת מלא במוניות כי הוצאתי רשיון מאוחר רק בגיל 28. והסיטואציה הזאת שלי עם נהג מונית זר שנואה עליי ביותר וגורמת למתחים רבים כל הנסיעה כל השרירים שלי נמתחים "להיכון". לא מרגישה בנוח בכלל! גם אני במושב האחורי. בכלל שונאת לדבר עם הנהג, שונאת את זה שהם כביכול נחמדים וצוחקים איתך ומדברים. אני לא אוהבת לנסוע במוניות!

דמעונת את בכלל לא פתטית! זה היה יכול לקרות לכל אחד אם נהג מונית היה אומר לי שהרחובות סגורים אין לי ספק שהיתי מאמינה לו כי למה לו לשקר לי בעצם? ואת עוד הרגשת כל כך לא טוב בטח שלא היה בראש שלך לחשוב אם הוא משקר לך או לא אני מאוד מבינה את ההרגשה הרעה שנשארת איתה אבל באמת שהתגבובה שלך היתה טבעית לחוטין לא יודעת, לי לפחות זה נראה טבעי לגמרי להיאמין לאדם נחמד את לא צריכה להרגיש רע עם עצמך בגלל זה

דמעה יקרה אך את מרגישה? זה בהחלט יכול לקרות לכל אחד ואחת... אני מצטערת...זו חויה שבהחלט יכולה לא נעימה אבל גם קשה, לאן זה לקח אותך? אל תשנאי,אל תאשימי ואל תשפטי את עצמך, לא מגיע לך... שתפי , מה את מרגישה איתך אידה

אני מרגישה רע עם עצמי כמה קל לנצל אותי זה מזכיר לי איך אבא היה משכנע אותי שזה "בסדר" הרי את הנסיכה שלי היה אומר ככה אני מראה לך כמה אני אוהב אותך ואני תמיד האמנתי אני תמיד חשבתי שאיזה כיף לי שהוא אוהב אותי אני הייתי ונשארתי דפוקה ומטומטמת ואני שונאת את עצמי ולא בא לי להיות כבר דמעה

אוףףףףףףףףף עד מתי? הלכתי מיוזמתי לטיפול ,כדי ש"הסוד"לא יהיה סוד וסיפרתי וחשבתי שזה יספיק לא אני רוצה עוד,עוד לספר ולדבר ולדבר ולהקיא עוד עוד ע שהכל ישטף ממני החוצה ,אף אחד לא מבין כולל המטפלת שלי שחושבת שמשיחה על הנושא הזה שוב אני צוללת למקום שאין חזרה ממנו המטפלת ,אדם זר היא היחידה שיודעת כך שהסוד נשאר סוד לגבי אלה שחולקים את חיי . אין לי כח אני רק רוצה שיחבקו אותי כמה עלוב רות

המילים שלך כול כך מובנות

רות יקרה אני לא רואה שום דבר עלוב במה שאת מרגישה! לרצות שיחבקו אותך, שיהיו איתך בלי מילים זה רצון כל כך מובן כולנו זקוקים לחום, לאהבה, להבנה ולתמיכה ולפעמים אין כוח למילים וזה לגיטימי במיוחד שאת מדברת בטיפול וכנראה שלא נשאר כוח בשביל לדבר גם במקומות אחרים אני מאמינה שלכל דבר דרוש הזמן שלו כשתהיי מוכנה לכך נפשית כשתתחזקי מספיק אני בטוחה שבשלב מסויים את רגישי שאת מוכנה להתחיל לדבר גם מחוץ לטיפול בנתיים כנראה עוד לא הגיע הזמן ולגבי הצורך לדבר עוד ועוד בטיפול אני אישית מאמינה שזה כן חשוב מאמינה שחשוב להוציא מתוכך החוצה את כל מה שהצטבר בפנים במהלך השנים כדי שהפצע יתרפא צריך קודם כל להוציא ממנו את כל המוגלה אבל במגביל צריך גם לדעת לשמור על עצמך לדבר במינונים כאלה שיאפשרו לא ליפול לתהומות עמוקים מדי לשלב בין פגישות עמוסות רגשית ופגישות שמחזקות ומחזירות את הכוחות הנפשיים לדאוג לכך שהקצב לא יהיה מהיר מדי כל פעם לשחרר עוד קצת ועוד קצת ולא הכל בבת אחת כך שלא תוכלי לעמוד בזה היתי רוצה לשאול אותך משהו... אם זה בסדר מבחינתך... כשפנית למטפלת שלך, ביררת אם היא מטפלת בנפגעות? אני אגיד לך למה אני שואלת... הגישה שלה לגבי השיחות על הנושא נשמעת לי מוזרה במקצת...

,היי שחפונת נכון המטפלת שלי לא מתמחה בנפגעות תקיפה מינית לי אישית יש בעיה עם פסיכולוגית(ניסיון מר) ולכן בחרתי לעצמי סוג טיפול אחר (קניסולוגיה) הייתי אתמול בטיפול וכן קיבלתי את מה שהייתי זקוקה לו מאוד ואני יודעת שאני היום רות שונה מאוד ממה שהתחלתי את הטיפול א הטיפול עוזר . קשה לי מאוד כי הלבד שלי הוא ענק ולפעמים כשאני לבד מידי אני רואה רק שחור מול העיניים והכל הופך קשה וריק. שאלת השאלות מה עושים איך שוברים את המעגל הזה איך ? אני נשואה אבל כשעשיתי בחירה,בחרתי לעצמי בן זוג שלא מסוגל להיות איתי לא פיזית (חוזר מאוחר ועובד גם בסופ"שים) ולא ריגשית וכמובן שאינו יודע דבר על הפגיעה ההקאות התחושות הצורך הגדול הזה שמישהו יחבק יקשיב או סתם יהיה לידי וישמור . כך שלפעמים אני נרגישה שידי כבולות רות

רות יקרה כל כך ברור...הצורך בחיבוק כל כך לא עלוב אני מצטערת שכך את מרגישה, שכך את מרגישה בטיפול.... נשמע שאין מי שיקשיב , מי שיבין, מי שיכיל את כל הכאב את כל מה שעברת ואת נותרת לבד ...שוב עם הסוד....הכאב....וכל המתלווה, אם את מרגישה צורך שהכל ישטף....אז צריך לשחרר... וגם אם תצללי...חשוב שיהיה שם מי שאיתך... מחזיק..תומך ...מחבק... שולחת חיבוק אידה

אמא שנוצלה מינית כשהייתה קטנה אמא שתמיד אמרה לי לשתוק אחרי כל דבר שקרה אמא שאמרה בפרצוף שעדיף את אבא אל פני אמא שבגיל 15 ראתה אותי כאמא שלה אמא שאחרי כל נסיון התאבדות ובתקופה האחרונה זה קורה כול שבועיים באה אלי מרביצה ובוכה ואני צריכה להרגיעה אותה אני לא יודעת איך לבלוע את זה מצד אחד מרחמת ורוצה להבין ולסלוח מצד שני אני כועסת ולא מסוגלת להיות כל כך צבוע כלפיה כלפי עצמי

אחת יקרה זה נורא מה שאת מתארת! איך אפשר לסלוח לבן אדם שעדיין ממשיך להתעלל בך?! זה לא רק דברים שקרו בעבר זה ממשיך עד היום! כואב כל כך לחשוב שזה מה שאת עוברת! :( למה את ממשיכה להיות בקירבתה? למה את לא עוזבת את הבית? זה שהאלימות ממשיכה רק מחמיר את מצבך! לא ניתן באמת להחלים כל עוד נשארים בסביבה המתעללת הרי עד כמה שזכור לי יש לך אפשרות לקבל דיור מוגן תבקשי מהם שיתנו לך! אני דואגת לך! תשמרי על עצמך!!! שחף

מצטערת אל כך שזה טיגר כלפיך שחף האמת בכול פעם שיש תגובה ממך זה גורם לי לחשוב יש לי כמה חברים דתים יותר והם תוענים שברגע שאני אסלח למי שפוגע בי אני ארגיש טוב יותר והאמת אני מצד אחד אני רוצה ומבינה את מצבה בגלל מה שהיא עברה רוצה לעזור לה רק לא יכולה הסיבה שאני בקרבתה זה הטלות שלה בי ובטח גם שלי בה טלות שהיתיה שמחה לפרק אני לא עוזבת את הבית כי אני פוחדת לגור לבד וגם במעונות כשאני גרה רע לי לראות את הדיור מוגן הלכתי אם אמא בגלל הראיה שלי ואיך שהיא תיארה את זה, זה נראה מפחיד אני באמת לא יודעת לאן לפנות כבר????? אני ממתינה שוב לאישפוז בגלל הניסונות האובדנים שלי ולא יודעת מה יהיה הלאה

אחת יקרה אמא שלא יכלה להיות בשבילך... אחד הדברים שאני מאמינה וממליצה... מלבד העבודה על הקשר עם אמא....הוא גם לצרף את אמא כחלק בטיפול... לפתח תקשורת להבין לקבל.. זה תהליך ארוך של שני הצדדים אך בהחלט משתלם אידה

לא רוצה להתקשר ל1202 אם יש מידע ישיר שאפשר להשיג על רשימת טלפונים של מטפלות שמאפשרות בהתחלה קשר טלפוני בלבד (אני ממש פרנואידית) לפחות רק לשלב ההתחלתי. בבקשה?! אני לא יכולה לסבול יותר. לא רוצה יותר להמשיך כך. אם יש לך שחף או לך אידה טלפון שדרכו אוכל לקבל את המידע? (דרך אימייל מרגישה יותר מדי חשופה)

לצערי אני לא מכירה שום דרך אחרת חוץ מלהתקשר למרכז סיוע ולבקש מהם רשימת טלפונים וגם שם לדעתי לא יוכלו להגיד לך מי מהמטפלות יהיו מוכנות להתחיל את הטיפול דרך הטלפון לדעתי צריך פשוט להתקשר למטפלות ולשאול אותן באופן אישי אם זה אפשרי מבחינתן אבל דברי עם אידה אולי היא תוכל להמליץ לך על מטפלות

אם את במקרה מאיזור תל אביב והסביבה אז יש את מכון אנימה http://www.anima-clinic.com את יכולה לנסות שם יש שם מטפלות מצויינות

תודה על האינפורמציה. כל כך מפחדת ולא יודעת ממה... קשה לי לעשות את הצעד הזה. ואיזה טיפול זה בדיוק? פסיכותרפיה? או משהו יותר ספציפי? הפחד משתק אותי

צט'ים שאפשר סתם לדבר והם יכולים להפנות אותך לעזרה אפשר לפנות בעילום שם סה"ר http://www.sahar.org.il/ ער"ןhttp://www.eran.org.il/ מקווה שזה יעזור

אני רואה דם - היהודים "כבר אין לאן ואין זמן אין לי אויר לנשום אויר לנשם ... ואין לאן ואין זמן אני ממשיך לישון ממשיך לישון אני לא יודע אני רואה דם רק רואה דם בכל מקום דם אני רואה הדמעות דם אז כמה עוד דם נמשיך לראות כאן אני שואל כבר אין לאן ואין זמן הנה עבר היום עוד יום אני לא סולח לך ואין לאן ואין זמן אין לי את מי לישאול את מי לשאול אני משתגע" דמעה

אין לי הרבה מילים לומר לך.... יכולה רק להיות איתך בתוך הכאב... כדי שתרגישי קצת פחות לבד מחבקת באהבה ושולחת אוויר צח לנשימה שחף

שחף תודה אבל לא מגיע לי חיבוק ולא מגיע לי שתהיי איתי כי אני חלאה אני זבל של בת אדם אני לא שווה כלום אני כל כך כועסת על עצמי וכל כך שונאת את עצמי מגיע לי שאין לי אוויר לנשום אין לי מילים חזקות מספיק לתאר כמה אני אפס מאופס איכסססססססססססס דמעה מגעילה ומטומטמת מאוד

וגם היום התכוונתי להתחיל לכתוב עבודה ומה עשיתי במום זאת? - ראיתי טלוויזיה! בהתחשב בכך שבעוד שבועיים אני צריכה להגיש אותה ויש לי רק את סופי השבוע כדי לכתוב מצבי לא מי יודע מה האמת שהיתי אמורה להגיש אותה כבר בשבוע הבא אבל קיבלתי דחייה של שבוע ולמה אני כותבת את זה כאן? האמת שאני לא יודעת... אולי פשוט הרגשתי צורך לכתוב כאן משהו ולא כל כך משנה מה אני מקווה שמחר סוף סוף אצליח להושיב את עצמי ואז בטח אכתוב כאן יותר מדי כי זה מה שקורה כשאני יושבת שעות על גבי שעות מול המחשב אני פשוט בורחת לכאן אז נתראה מחר בבוקר שחף

יודעת שאם לא אלך לישון בשעה נורמלית יהיה לי קשה לקום בבוקר ויהיה קשה להתחיל ללמוד ובכל זאת דוחה ודוחה את הרגע הזה של להיכנס למיטה מרגישה התנגדות איומה שקשה לי להיתגבר עליה כאילו שאם אשב עוד שעה-שעתיים והלילה יעבור כבר לא יהיה צורך בללכת לישון היתי מעדיפה באמת לעבור את הלילה וישר להתחיל יום חדש בלי להיכנס למיטה מי צריך לישון בכלל?! זה לא דבר מיותר??? פשוט בזבוז מוחלט של הזמן!!! מרגישה כעס עצום כלפי הבן אדם שהפך עבורי את הכניסה למיטה לכל כך בעייתית ומעוררת חרדות והתנגדות (שבמקרה זה אבא שלי :-/) השינה בלילה צריכה להיות כל כך נעימה ומרגיעה להיכנס ליטה, להתכסות בשמיחת הפוך זה יכול להיות כל כך נעים ומפנק... אז למה אני אמורה לסבול מזה לאזעזל?!

היי שחפונת מקווה שבכל זאת נרדמת וישנת טוב ושהבוקר יחזיר את הכוחות ותוכלי להיות מרוכזת בעבודה שלך . את נותנת כל כל הרבה כח ותקוה לבנות פה אז תקחי קצת מהכח האדיר שיש לך וקדימה . חיבוק גדול רות

ציפור לילית קטנה.. אני מזה מצטערת לשמוע ששינה שאמורה לספק מרגוע ומזור לנפש בלילה הופכת לך לסבל.. אומרים שההתכנסות בתוך הפוך במיטה מדמה את מצב העובר המוגן ברחם.. אבל חלק מאיתנו גם שם לא מוגנים. כשהייתי קטנה (לא היום) גם אני החייתי פוחדת לישון בגלל הסיוטים המפחידים. אפילו שמעתי בשכונה שצריך לשים סכין מתחת לכרית. איזה מופרע זה ..הא?? אבל אז זה נשמע כל-כך הגיוני.. כיום, שאני ממש עייפה או לחוצה נפשית או מבואסת אני מתכרבלת עם שמיכת פליז בספת העור למטה וישנה שם. בעלי משתגע איך אני בכלל יכולה לישון שם בסלון, איך לא נשבר לי הגב?? איזה כיף זה.. הספה היא קטנה (מעדיפה את של השניים), רכה, ספוגית מכל הצדדים, מעור קטיפתי טיפה צונן ומזה.. מכילה! אף פעם לא זכור לי שהיה לי סיוט בספה אלא רק במיטה הגדולה משום מה פקדו אותי כמה וכמה...ולצד בעלי! מה שגורם לי לפחות לצעק מתוך שינה ואז הוא שם לב ועוזר לי להתעורר (היום לפנות בוקר היה לי משהו כזה וצעקתי לו והוא התעורר) לפחות זה, לא כמו בילדות שהייתי שבויה בתוך הסיוטים הללו ללא מוצא. אולי.. תנסי לבדוק לך ערסל או ספה - לא מעץ עם ריפוד אלא כולה מעור או מבד איכותי אחר (לא דמוי עור!) אולי זה יעלה יותר אבל זה שווה וזה ישבור לך את החוויה של כניסה למיטה כאילו את נרדמת במקום אחר, לא במיטה, ככה בחטף על הספה הרכה..לתוך שינה מתוקה מתוקה... סמויה

אתמול כשכבר נכנסתי למיטה אבל עדיין לא הלכתי לישון אלא שיחקתי לי טטריס בנייד כדי למשוך עוד קצת את הזמן פתאום שמעתי רעש מוזר ולרגעים ספורים הייתי בטוחה שזה הרעש של המפתח במנעול שזה אבא שלי פותח את דלת הכניסה שלי ותכף הוא יכנס, יבוא אלי לחדר ויפגע בי הלב שלי החסיר פעימה והנשימה נעצרה קפאתי במקום כשאני מצפה לגרוע מכל הרגשתי שזה הסוף שלי אבל כפי שכבר אמרתי זה נמשך רק רגעים ספורים הצלחתי להתנער מהמחשבה הנוראית הזאת ואמרתי לעצמי שזה בכלל לא הגיוני שאין סיכוי שהוא יבוא ככה בסתר לדירה שלי ועוד באמצע הלילה ואז הבנתי שהרעש המוזר הזה זה רק החתול שלי שהחליט לו להשחיז ציפורניים באמצע הלילה - ממש מתחשב מצידו :-/ לקח לי עוד כמה דקות להירגע מהחוויה הנוראית הזאת שכרגיל המחישה לי את מקור הקושי שבללכת לישון זה לא הפחד מהסיוטים, ממש לו!.... זה הפחד הבלתי הגיוני הזה מכך שאבא יבוא אלי בזמן שאני ישנה ויפגע בי כאשר אני חסרת שליטה, חסרת אונים ולא יכולה להגן על עצמי והתחושה היא שהוא לא סתם יפגע בי אלא שהוא ירצח אותי באכזריות

ממש ממש כואב :((( ולא מצליחה להזיז את הכאב הצידה כדי להיות מסוגלת ללמוד כמו שצריך מיואשת :(

רוצה אוויר :(

הי שחף, את נותנת כל כך הרבה וכל כך צר לי שאת מרגישה כך. אבל, זה מעיד על תעצומות נפש מדהימות. לגבי שינה, נושא מוכר וכאוב. לי עזר כאשר התחלתי ללמוד סוג של מדיטציה שבה חוזרים על מנטרה. אני לא ממש מבינה איך זה עזר ואיך פתאום זה איפשר לי להרדם, אך פתאום משהו השתנה, לטובה. אני חוששת, שבחילופי הדברים שהיו לי קודם, רק העליתי התנגדות, אבל אני באמת רוצה ורציתי לתת ממה שעזר לי. אז, מאחלת לך שתעזרי בכל ההצעות הנפלאות ובמיוחד אלו שאת בעצמך נתת לפורום, אלה

בוקר אור. יש אפשרות ליצור איתך קשר טלפוני?

יש אפשרות, אבל זה מעבר לים, אני נמצאת כרגע בארצות הברית שלחי לי מייל ונקבע כיצד לעשות זאת אידה

עדיין חוששת להיחשף אפילו במייל. סליחה... אולי קצת פרנואידית... לא מובן אפילו לעצמי. אולי כשתחזרי? בקרוב? בילוי נעים!

מוזר שרק עכשיו ראיתי שענית לי אתמול בערב. ואני כל כך רציתי וחיכיתי שמישהו יענה ובסוף ביקשתי מאידה... זה רק מבטא את הבלבול שלי בזמן האחרון. אז גם אם באיחור , תודה על תשובתך המרגיעה. כנראה שבנוסף לחרדות (אגב יש המלצה לשילוב עם טיפול תרופתי? - עוד משהו שמרתיע אותי) יש בי גם בלבול, אם אני בכלל "מתאימה" לקריטריונים שלכם. אם באמת נפגעתי רציני או שזה רק אני שלוקחת הכל כבד? (גם דיכאון?). שאולי סתם מנסה לחפש סיבות למה אני כל כך תקועה ולמה בגילי המופלג לא מצליחה להגיע לאינטימיות עם גבר? זה אפילו דוחה אותי . נתקעתי אי שם בגיל 7... נלחמת בייאוש.

טל יקרה לא מדובר כאן בקריטריונים ולא בסוג הפגיעה אלא בדרך בה הפגיעה משפיעה עלייך באופן אישי באיך שאת חווה אותה ולפי מה שאת מתארת הפגיעה השפיעה עלייך מאוד על הרגשתך עם עצמך על הדרך בה את תופסת את העולם ואת החיים על אופן ההתנהלות שלך מול האנשים בכלל ומול הגברים בפרט מה שחשוב זאת החוויה הסובייקטיבית שלך לגבי הטיפול התרופתי זה דבר שיכול לעזור במקרים רבים אך זה לא משהו הכרחי ובמקרים רבים אין צורך בכך

האם לאירוע חד פעמי של מגע-עיסוי באזור אינטימי אצל ילדה, יש השלכות לגבי העתיד של אותה ילדה, יכולתה ליצור קשר אינטימי וכו'? תודה מראש על התשובה

איני יכולה לומר או לתת תשובהודאית ומדוייקת אם כך או כך משפיע על ילדה כשמתבגרת, בד"כ כשיש פגיעה מינית, יש השלכות , גם לא זוכרים את ההארוע, תמיכה,ליווי ,הגנה וטיפול סמוך לפגיעה, בהחלט יכול לעזור ולמזער את השפעה. מוזמנת לשאול לשתף , אל תשרי לבד כאן בשבילך אידה

נמאס נמאס נמאס לא רוצה יותר לא רוצה דמעה

דמעה יקרה כל מבינה אותך ובכל זאת אין ברירה אם רוצים אחרת ואם רוצים להתחיל להיות ולא לכאוב אז חייבים פשוט חייבים למצוא את הכח והאומץ הרבה אומץ לעשות שינוי לקחת החלטות והכי חשוב לאהוב את עצמינו. ישנן הרבה נפילות והפחד הוא כל כך גדול שלפעמים הוא חזק מאיתנו אבל עם הנפילות באות גם עליות שצריך לשאוב מהם כח שאני בטוחה שיש לך. אנחנו לא מכירות אבל קבלי חיבוק ענק ממני רות

מצטרפת לרות כאן איתך מחזקת שולחת חיבוק מקווה שהזמן יביא פתרונות וירפא איתך אידה

שלום. אמנם שחף המקסימה התייחסה לחלק משאלותיי , אך התוכלי גם את, לתת לי מענה על 2 הודעותיי האחרונות? (וגם להתייחס לשאלת טיפול בהיפנוזה וטיפול טלפוני?) תודה.

בהחלט!!!! מצטערת שעדיין לא יצא לי אידה

מישהי נמצאת?

כי חסרות לי הרבה שעות שינה ומחר צריכה שוב לקום מוקדם ללימודים מה שלומך?

מבולבלת מחפשת להשען על מישהו מחפשת את המילים המתאימות כי לדבר עם המטפלת שלי שהציעה מליון פעם שאתקשר אליה ואני פוחדת ,כי בעצם אני רק צריכה שהיא תתן לי יד נמאס לי להיות לבד שנים ללא חיבוק ומגע היו בסדר גמור בשבילי והיום כל כך צריכה שיעטפו אותי איפה רות שלא צריכה אף אחד איפה היא אני לא מוצאת אותה כי רות שנמצאת פה משוועת שמישהו יציל אותה שמישהו יחבק ויבין בשקט ללא מילים רות

שלום שחף ולכולן, נשאלתי כמה שאלות לגבי שיטת ה-EMI Eye movement Integration therapy וברצוני לענות עליהן. כזכור EMI היא שיטה שנועדה להקל על תסמינים פוסט טראומטיים בעזרת הזזת עיניים. לגבי שאלתך שחף, ההבדל בין השיטות EMI לבין EMDR הוא באופן שבו הן מתנהלות. ב-EMDR מנחים את המונחים לעקוב אחר תנועות עיניים מהירות מאד ובעיקר לכיוון אפקי. ב-EMI המנחים מתאימים את קצב תנועות העיניים למהירות שמתאימה למונחה והמהירות היא איטית יותר ומכוונת למקומות שונים בשדה הראיה. מאחר שכנראה יש השפעה בלתי אמצעית לתנועות העיניים על המוח, הטיפול מעורר אומנם את הזיכרון הטראומטי, אך נלווה אליו עוד מידע. לעיתים המידע הזה מקנה נחמה גדולה. למשל, אישה שהגדירה את עצמה כחסרת מזל (עברה התעללות בילדות וגם אונס בנערותה). היא סיפרה שלאחר האונס היא עצרה טרמפ בשעת לילה מאוחרת ועלתה על המכונית הראשונה שנעצרה לידה. במכונית היו שלושה גברים. רק כ-14 שנה לאחר האונס, בטיפול, היא הבינה פתאום שהיה לה מזל גדול שהיא לא נאנסה שוב ע"י מי שעצרו לה טרמפ. מאחר שהשיטה עובדת על המוח ומפעילה אזורים שונים, יש עבודה על מערכות שונות. למשל, מצד אחד יש תובנות שכלתניות כמו בדוגמה מלמעלה, אך גם יש עבודה ריגשית ויש עבודה על החושים. מאחר שכל טראומה נחוותה מאספקטים שונים, למשל אם יש ריח מסויים או צליל מסויים שגם שנים לאחר הטראומה מזכירים את האירוע ההוא וגורמים להתקף חרדה, העבודה עם תנועות העיניים יכולה למתן את התגובה. למעשה ה-EMI מזכיר לי את המצב הזה שבו אני נתקלת בבעיה במחשב ובחיבורים לאינטנט ואין לי מושג מה בדיוק קורה שם, ואיך לפתור את הבעיה ואז כשאני מתקשרת לנציג שירות התשובה הראשונה שלו היא: ניסית כבר לכבות את המחשב? ואחרי שאני מגמגמת שלא, ומכבה ומדליקה, המחשב פתאום פועל בסדר. לא אהיה כנה אם אגיד לך שאני יודעת בוודאות למה הזזת עיניים בקצב מסויים ולכיוונים מסויימים עוזרים. חשוב לי בעיקר ליידע שקיימת שיטה כזו ושיש אנשים שהיא עזרה להם מאד.

שלום אלה תודה רבה על ההסבר אומנם אני מבינה שכוונותייך טובות ואת רוצה לעזור אך אידה ביקשה ממך לא לעשות כאן פירסום כי הפורום זה לא המקום המתאים לכך הפורום מיועד אך ורק לשיתוף ולתמיכה אני אודה לך מאוד אם תכבדי את בקשתה של מנהלת הפורום כי לי אישית זה מאוד צורם שיהיה לך לילה טוב שחף

אני מבקשת בפעם האחרונה בהחלט להפסיק לפרסם את עצמך ולהציע טיפולים כאלה ואחרים, במחירים סמליים או בחינם! אני לי כוונות למחוק וערוך בכל פעם את ההודעות שלך, לכן בפעם הבאה אחסום את השתתפותך, התנהלות שלך כלל לא ראויה,ואינה מעידה על רגישותך לטיפול בנפגעות, צר לי שאני צריכה להגיב כך, אך לא הותרת לי ברירה! אידה

ההגיוני שבשל מעשה מגונה בגיל הילדות, אישה נמנעת מיחסי מין עד גיל בגרות ואולי עד בכלל?

לצערי את מתארת תגובה מאוד הגיונית ומאוד נפוצה לטראומה שחווית בילדותך נפגעות רבות (ואני ביניהן) נמנעות ממגע מיני וממערכות יחסים אינטימיות עם גברים הטראומה משאירה חותם עמוק בנפשנו ונפגעת היכולת לסמוך על אנשים ובמיוחד על גברים אינטימיות ויחסי מין נתפסים כמסוכנים מכיוון שהם נחווים כפלישה ופגיעה בגופינו אני רוצה להאמין שבעזרת עיבוד הטראומה בטיפול ניתן לעשות תיקון ולמצוא אמון מחודש בגברים אני מקווה שתישארי איתנו ותמצאי כאן בית (וירטואלי כמובן :) ) מזמינה אותך לשתף בחוויותייך, ברגשותייך, במחשבותייך ובכל מה שנכון עבורך קבל תמיכה ולתמוך בקצב המתאים לך שחף

ברוכה הבאה טל למרבה הצער, מעשים כאלה שנראה כי התגברנו עליהם או שלא היו משמעותיים... מתגלים כטראומה שפשוט הודחקה, שלא רצינו לדעת על קיומה, אבל הטראומה והשלכותיה משבשים את תפיסת העולם לגבי מין,מערכות יחסים,אינטמיות אמון ועוד מחלחלים ופוגעים בכל כך הרבה תחומים שלעיתים כויכול אינם נראים, לעיתים תפיסות ותגובות הסביבה גורמות לנפגעת לחשוב שלא קרה דבר נורא ואפשר להמשיך לדלג הלאה, אם החלטת להכנס לפורום לשאול ותהות לגבי התגובה, כנראה ויש בעיה, תמיד ממולץ לפנות לעזרה אל תשארי לבד אנחנו כאן בשבילך מוזמנת להיות חלק אידה

רציתי להסביר שוב שמעולם לא היו יחסי מין (חלקיים/מלאים) ואני כבר לא מאד צעירה. וקצת לא מבינה את עצמי... הרי לא חוויתי אונס אבל כל ניסיון למגע "רגיל" (לא מיני)עם גבר, זה חווה לי כמו אונס ואני מגיבה בצורה לא ממש נורמלית

היום נתקלתי בשיפוטיות.. למה אנשים חושבים שהם יודעים הכל? למה אנשים חושבים שאם הם קוראים על משהו בספרים אז הם כבר מבינים את כל התמונה?? עד שלא ילכו כמה קילומטרים בנעליים שלי אף אחד לא יכול לשפוט אותי או את ההחלטות שאני מקבלת. מאוד קל להסתכל מהצד ולהגיד שאני לא בסדר... הרבה יותר קשה להבין מה באמת קורה.. נמאס לי לא מאמינה יותר באף אחד דמעה

דמעה יקרה אם את מתכוונת למה שאני כתבתי לך היום (לא כאן) אני מקווה שתכתבי לי את הדברים באופן אישי במייל כדי שתהיה לי אפשרות להגיב לך באמת את יודעת, לפעמים דברים כתובים מתפרשים אחרת ממה שמי שכתב אותם התכוון לומר.... ולפעמים יש צורך לבדוק מה באמת היתה הכוונה בכל אופן, אני מרגישה שאני כותבת קצת באוויר ובקודים בדיוק כמו שמה שאת כתבת כתוב בקודים ואני לא לגמרי יודעת אם אני מבינה נכון את הכתוב ולכן גם לא באמת יכולה להגיב ונראה לי שאני פשוט מסתבכת עם עצמי ומנסה למצוא את היציאה מהמבוך בעיניים קשורות.... והדרך הזאת מרגישה לי כלא נכונה... אז אני אפסיק כאן....

דווקא זה לא קשור אליך... לילה טוב שחפונת דמעה

אני איתך, שפוטיות היא מחוץ לתחום, ניתן לחלוק , לא להסכים, לא לקבל...זה לגיטימי, אך שפוטיות היא קשה יותר וכמו שהרגשת יש בה משהו מתנסה, ואת דמעה נפגעת וחבל, נסי לדבר עם אותו/ה אחת איני מכירה את הפרטים, אך אולי אפשר לבדוק ולברר ואפילו לראות דברים אחרת, איתך אידה

אני חושבת שעד שהבת שלי תחזור ביולי מחו"ל יש סיכוי סביר שאני כבר לא אהיה קיימת... לא יכולה להמשיך ככה פשוט לא יכולה דמעה

היאוש שלך מאוד מובן ויחד עם זאת רוצה להזכיר לך שכבר עברת תקופות דומות והצלחת לשרוד ולעלות למעלה אין סיבה שגם עכשיו לא תצליחי!!! אני איתך מחזיקה לך אצבעות למחר... ושולחת חיבוק מגן ומרגיע לילה טוב שחף

תודה שחף זה לא היה ככה בעבר כי הבת שלי הייתה עוזרת לי ועכשיו היא רחוקה.... מיואשת דמעה

דמעה יקרה זה קשה...אני יודעת הגעגועים? הדאגה? הלבד? יש בך כוחות עצומים, אני בטוחה שתצליחי לעבור זאת, נסי להתמקד בחשיבה חיובית בדברים שנותנים כוח מחזקת ומחבקת, אידה

זה כבר לא הגעגוע או הלבד.. זאת העובדה של האין אין כסף אין אוכל וחוסר האונים מול האין הזה אם הבת שלי הייתה כאן היא הייתה עוזרת אבל היא לא כאן והבת השניה שלי לא עוזרת בכלום ויש איתה המון המון בעיות אין לי כוחות בכלל דמעה

http://www.molsa.gov.il/MisradHarevacha/Females/Teenagers/SexualAssaultVictims/ בדף הזה למטה יש את הכתובות ואת פרטי יצירת הקשר

http://www.macom.org.il/rapehelp.asp

משום מה לא יצא קישור, אבל אפשר לעשות COPY&PASTE תודה שוב שבוע טוב אידה

כמה אפשר להיות לבד ,להתמודד להחזיק להיות היו תקופות שחשבתי ששכחתי שלא חשבתי על זה בכלל מה קורה לי? אני נשאבת ואני לא יכולה להיות עם התחושות שמציפות אותי לבד אלהים תעשה שמשהו יקרהכבר ושהכל יעצור רות

רות יקרה אני חושבת מה יכול לעזור, להקטין את תחושת הלבד ומה שעולה בדעתי, זה ללכת לקבוצת תמיכה לנפגעות לי זה מאוד מאוד עוזר להיות עם נשים שעברו חוויות דומות שמבינות אותך שמקשיבות ותומכות ובעיקר להרגיש שאת לא לבד בעולם הזה!

לצערי אין אף קבוצה שנפתחת בקרוב המטפלת שלי נתנה לי את רשותה להתקשר מתי שאצתרך אבל אני אף פעם לא מצליחה לומר דבר היא מושיטה לי יד ואני לא מצליחה להחזיק בה את יודעת לא תמיד יש מה להגיד לפעמים אני רוצה רק לשמוע את קולה ושהיא תהיה איתי כדי שלא אמות מעצב. רות

רות יקרה, מצטערת שאת מרגישה כל כך לבד, מאוד קשה להתמודד עם הכל לבד, במיוחד עם החויה הטראומטית וההשלכול שלה, ההתמודדות הימיומית, יש מישהו שאת כן יכולה לשתף במה שעובר עלייך??? מה עם טיפול??? המפגשים עם המטפלת שוברים את הלבד , יש מי שאיתך, יודע,תומך ומבין אותך, במקביל לטיפול , כשיש מוכנות לכך מומלץ לפנות לקבוצה טיפולית או תמיכה, כפי שהמליצה שחף, אנחנו כאן רות, את מוזמנת לשתף במה שעובר עלייך, לפרוק מעט מהכובד שרובץ עלייך, אידה

ולא רואה שום דרף החוצה... אין לזה סוף מה הטעם? דמעה

הדרך החוצה היא בלהילחם במחשבות בלא להיכנע להן בלא להסכים להישאר בתוך הבור בלהחליט שזה לא מתאים לך ושאת יוצאת משם לעשות דברים ולא לשבת ולחכות עד שהבור יתפוגג לו לבד להאמין שאפשר אחרת אני לא אומרת שזה פשוט זה קשה אבל אפשרי

דווקא אני לא בבור בגלל המחשבות הרעות.. אני בבור כי הסתבכתי ממש ונשארתי בלי גרוש ובלי אוכל ועם חוב לחברת חשמל ולעיריה ולבנק והרשימה אין סופית ואני לא יושבת ומחכה שהכל יהיה בסדר אני מחפשת פתרונות יוצאת והולכת שעות ברגל לחפש עזרה הולכת עם הסחרחורת הדפוקות שלא עוזבות אותי מחפשת הלוואות מחפשת ולא מוצאת כלום כבר ממש אובדת עיצות לא יודעת מה לעשות דמעה

דמעה יקרה מצטערת לשמוע שאת שוב שם, מצב כל כך קשה, האם זה אמור להסתדר בקרוב? כספים צריכים להגיע? לא יודעת אם יעודד אבל שולחת חיבוק איתך אידה

תודה על החיבוק אידה ולא זה לא אמור להסתדר כי אני כבר כל כך עמוק בבוץ שאני צריכה סכום כסף רציני כדי לצאת משם... לא רואה שום פתרון דמעה

מאחלת לכולכן יום נפלא מלא אנרגיות טובות של או והתחזקות אידה

יום נפלא גם לך

הכאב שתופס בבטן הרצון להרוג את עצמי ולסגור סוף סוף את הסיוט הזה עם תחושת חיה מתה עם המסיכות עם השקר והזיוף עם העולם המגעיל הזה עם ההשרדות, לא רוצה יותר

גל איני נוהגת לכתוב כאן אך אני קוראת כאן לעיתים קרובות למדי. אני רוצה לאחל לך שהאובדן יעשה קל יותר. היי חזקה

הנה עבר היום הקשה והיום כבר יום חדש נעים יותר, טוב יותר תצאי קצת להתאוור תהני מהשמש הרכה ומפנקת תשאבי ממנה כוחות ואנרגיות חיוביות ותרגישי איך לאט לאט החיים חוזרים למסלולם שיהיה לך יום נעים ואופטימי שחף

גל יקרה מצטערת על הכאב שאינו מרפה יום קשה...אני יודעת, מקווה שתוכלי להתחזק במהרה, לעבור את התקופה לחזור ולשמור על אופטיות איתך אידה

אחרי שנה וקצת של סיוט, הגשת תלונה במשטרה שכשלה, איומים על חיי, נסיון לשוחד, התרחקות מהחברה בה גדלתי, משפחה וחברים ובגדול- מלחמה, מחר אני נפגשת עם העו"ד החדש על מנת לברר על האופציה לתביעה אזרחית. ברור לי שכסף לעולם לא יפתור אה מה שקרה לי, (למרות שבכל מקרה אני אתרום אותו בע"ה) אבל אני חייבת להעניש אותו!!! לא יכול להיות שהוא לא יענש ולא במקצת על מה שעשה לי...ואם כסף זו הדרך היחידה- אז כך יהיה!! הוא חייב לשלם על שהרס לי את החיים!!! אני מתפללת וחולמת שאוכל לבצע את התביעה (הן מבחינה משפטית והן מבחינה כלכלית) ואולי אפילו לנצח אותה! אני מרגישה כאילו אני מתגייסת שוב לצבא- רק הפעם בתור לוחמת אחושילינג קרבית... אף אחד לא יודע מהצעד הזה ולכן הרגשתי צורך לחלוק אותו איתכן- מי שיבינו אותי ואת הרצון לנצח!!! מאחלת לעצמי המון כוחות וכמובן בהצלחה ולכל אחת ממכן- שתמשיך להיות לוחמת חזקה ולהילחם על החיים! יום טוב!

את ממש אמיצה!!! ריגשת אותי! אני מאחלת לך הצלחה רבה!!! מחזיקה לך את כל האצבעות שיש לי (גם ברגליים) שתצליחי להשיג את מטרתך ולגבי הכסף... בתקווה שבאמת תקבלי אותו לא הייתי ממליצה לך לתרום אותו את תזדקקי לו בהמשך הדרך הטיפולים זה עסק ממש לא זול וסביר להניח שתזדקקי לכמה שנות טיפול על מנת לשקם את עצמך ואת חייך שוב... בהצלחה רבה!!! מחבקת אותך חיבוק תומך ומעודד שחף

איזה כייף לי איזה עידוד איזה הערכה! בדר"כ כשאני מספרת למישהו על הצעדים שלי בעניין הזה אני מקבלת תגובות של "לא כדאי לעזוב את זה כבר??" "למה את עדיין מתעסקת בזה??" "תעזבי כבר את המסכן הזה" וסוף סוף תגובה אחרת! תודה רבה!!

פלונית יקרה כל הכבוד בהחלט צעד ענק צעד לא פשוט כלל וכלל יש מי שאיתך? תומך ומלווה בתהילך...? תהליך קשה עם הרבה טלטלות... בטוחה שלבסוף תצעי רק מחוזקת, לכן חשוב הלווי להיות מוכנים להכל אף פעם לא ניתן לדעת כיצד יתגלגלו הדברים, אם הצדק יצא לאור גם משפטית, מחזקת אותך אידה

אידה היקרה קודם כל תודה על התמיכה והעידוד. ברור לי שיש לפני תקופה לא פשוטה, אבל הרצון להביא את הצדק חזק ממני, חזק מהכל. ולשאלתך- כן, יש מי שילווה אותי, לשמחתי, הדבר הכי טוב שקרה לי מאז המקרה הוא הבן זוג המדהים שלי שהכיר אותי רק חודש לפני שזה קרה, ומאז מוכיח את עצמו כבן אדם חזק ומדהים ומלא אהבה, מאחלת לכל אחת... תודה על התמיכה!

מרגישה שיש בתוכי שתיים , אני שצריכה להחזיק את כולם הילדים הבית העבודה ואותה ההיא ששוכנת בתוכי ,מדממת ואף אחד לא שומע אף אחד לא מחפש ואף אחר לא שואל קשה לי איתה אני בקושי גוררת אותה איתי לפעמים אני מספיק חזקה כדי לסחוב אותה ולפעמים מתפרקת יחד איתה היום הזה ארוך מידי הלואי שלא אזדקק יותר אבל אני כל כך צריכה שמישהו יתן לי יד מישהו שיהיה רות

אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה הזאת גם אני מתחלקת ל-2 יש אותי הבוגרת והחזקה שיודעת להתמודד ולתפקד ויש בפנים את הילדה הקטנה שצורחת ובוכה וכועסת ועצובה היא בועטת ולא מוכנה להקשיב לי וכל כך הרבה פעמים מפריעה לי לתפקד ואני יודעת שאני צריכה לקבל אותה צריכה להגן עליה ולאהוב אותה להבין ולנחם אבל היא כל כך מפריעה לי לחיות!!! והרבה פעמים אני כל כך כועסת עליה!!! ורוצה להרביץ לה ולהרוג אותה פעם כתבתי עליה שיר: אתם שומעים? זאת הילדה הקטנה, שבוכה בתוכי... אמרתי לה: - אני רוצה שתלכי!!! היא אמרה שלא מבינה והסתתרה לה בפנים. אתם רואים? אלו דמעות שלה, שזולגות מעיניי... מחיתי אותן וצעקתי: "דיי!!!" אך היא נבהלה, והבכי רק העצים. אתם מבינים? היא משתלטת עלי, בלי להרגיש שום בושה! אני לא מצליחה להבין, איך נפשי נלכדה בנפשה, ואיך זה שכל חיי בלעדיה אינם שלמים?! --------------------------------------- אבל עכשיו הילדה הקטנה רגועה ואני יכולה להיות כאן איתך בלי שהיא תפריע לנו אני מושיטה לך ידי ואת אוחזת בה ואנחנו הולכות ביחד בשביל ומגיעות למקום שלו, מוגן ובטוח ונשארות בו.... עד שהסערה תחלוף.... שחף

אני גאה בבית האחרון הוותרני, הסלחני והאופטימי כלפיי הילדה הקטנה ואת- שניתן לחיות בשלום אחת עם השנייה, למרות הפגיעה ולצעוד יחד למקום מואר, שקט ובטוח.. מעבר לזה שהשיר כל-כך יפה ומרגש מהלב יש בו הרבה מסר מעודד כלפי עצמך בעיקר ולאחרות שזה אפשרי להתגבר על הסערות. אני שמחה לקרוא שיר שלך.. יש עוד במגרה??? אשמח לשמוע..

השיר גורם להרבה דמעות ליפול מעיניי ,אומנם את כתבת אבל זה מרגיש כאילו עלי. תוה שהושטת יד, אני מחזיקה בה חזק רות

רות יקרה ברוכה הבאה לפורום, זה נשמע קשה כל כך לטפל בכולם, כולל הילדה....לדאוג לה ולהתמודד עם הכאבים והדימומים, כל זה בעצם לבד??!!! בלי לשתף? בלי לשחרר את מה שעובר עלייך?בלי לקבל תמיכה ובעצמך.....מטפלת? כאן בשבילך מושיטה יד שלא תיהיה כל כך לבד מקווה לראותך אידה

אני מרגישה שאני ממש מציפה את הפורום צריכה לחשוב מה אני עושה עם זה

לפעמים יש חללים שקשה להשאיר אותם ריקים.. לפעמים אפילו לא רוצים.. לפעמים אוחזים שם במקום לאחוז במקומות אחרים ולפעמים זה גם אוחז אותנו במקום ליפול לתהומות מפחידים. אופוריה.

השם שלך מופיע כאן הרבה לא כי את מציפה אלא כי את תומכת... את לא משאירה כאן אף אחת לבד... כל הכבוד לך... בלעדיך אני לא בטוחה שהפורום הזה היה מחזיק מעמד.. חג שמח לך דמעה

התמיכה שלך והמילים שכתבת הצילו אותי השבוע הצפה זו מילה ממש לא מדויקת תמיכה הבנה והתייחסות אלו מילים הרבה יותר נכונות. אני מאוד מקווה שלא תחליטי להעלם או משהו כזה רות

הכל בגלל בחור שפגע בי מינית, ילדה בת 13 שבקושי התחילה להתפתח מינית - הוא נגע בי בכל הזדמנות בציצים שבקושי בקושי התחילו להתפתח - ואני לא הבנתי מה קורה לי... אינני מאשימה אף אחד אך זו התוצאה- כיום- אני כמו "ילדה" פוחדת לגדול, רוצה להשאר ילדה. אני סובלת מאנורקסיה - הרצון להשאר בגוף של ילדה. שטוחה ולא מפותחת. זה נשמע תינוקי -אני לא כזו, אך אני אחת שמפחדת להתמודד עם החיים. אני עוד מעט בת 20 ומרגישה שהחיים גדולים עלי. היה לי קשה לקבל את המחזור הראשון - הרגשתי קטנה ולא בשלה ופתאום ילדונת בת 13 שנהפכת לאישה ! הירידה שלי במשקל ביטלה את הסימנים האלו שמעידים על גדילה. כשנהייתי בת 18 הרגשתי זעזוע - בגלל שגם לפי החוק חושבים שאני מספיק גדולה ויכולה להיות אחראית לעצמי. ( ויכולה לשבת בבית סוהר אם עשיתי עברה על החוק) אני לא יכולההההההההההההההההההההה! אני עדיין קטנה! חשוב לי להדגיש -בחיי היום יום אני עצמאית ובכלל לא תלותית, אף אחד לא חולם שאלו המחשבות שלי, אך הן קיימות, ואני מנסה להלחם נגדן בכל הכח. כיום אכן אני נראית ילדה בת 15, אך זה לא נותן מענה לפחד האמיתי שלי. אינני רוצה לגדול, אך אנני יכולה להלחם בחוקי הטבע, עלי לקבל את זה! אני רוצה לעשות דברים בחיים שלי, להתחתן, ללדת ילדים - זו תכלית חיי אבל פוחדת! פוחדת להיות אחראית לשלומם של ילדיי , לחינוכם, לאושרם וכן בכל דבר! אני מקווה למצוא את הכח לממש את שאיפותיי בחיי סתם מחשבות...... מחשבות שחיות בתוכי ומנתבות את חיי...

כרגע אני צריכה לצאת אגיב לך יותר בערב כשאחזור מהעבודה בנתיים רק רוצה להגיד לך שקראתי ושאני מאוד מבינה ומזדהה שולחת לך חיבוק אומנם מרחוק, אבל אמיתי, מכל הלב שחף

לא פשוט לחיות את החיים עם הפחד הזה לגדול, לקחת אחריות אני חושבת שמה שיכול זה להתחיל לשתף את האנשים הקרובים במה שאת מרגישה כדי לא להיות לבד מול הפחד הזה כדי לקבל תמיכה לפחות זה מה שאני משתדלת לעשות וזה מה שעוזר לי אני כבר בת 32 והחיים עדיין נראים לי גדולים עלי ואני חושבת שכל עוד את תמשיכי להילחם ברגשות האלה הם לא ישחררו אותך כדי שמשהו ישתרר צריך קודם כל לתת לו מקום לחיות אותו, לעבד אותו ואז לאט לאט יהיה ניתן להניח אותו בצד כל עוד מנסים להילחם עם הרגשות הם מחזירים מלחמה הם מנשארים חזקים ומנתבים את חיינו לכן השלב הראשון זה לנסות להרפות להפסיק להילחם בהם ולקבל כל עזרה ותמיכה אפשרית שחף

בשורה השלישית התכוונתי לכתוב אני חושבת שמה שיכול לעזור

מצטערת לשמוע על הפגיעה, ניפוץ וניצול התמימות, ואת כל כל רוצה להשאר לחזור לאותה תמימות, לתקופה שהרגשת מוגנת, שלא נפרצו עוד הגבולות, מצטערת שאתנאלצת לפגוע בעצמך בכדי ל"היות שם" בתקופה הזו שבעצם נותנת לך בטחון.... האם סיפרת למישהו באותה תקופה? אמא? אחות? דמות שיכולת לסמוך עליה? האם היום את מספרת? או רק שומרת על פסדה שהכל טוב??? אני מברכת אותך על הצטרפותך לפורום ומקווה לראות כאן שתרגישי בטוחה מספיק לשתף, לקבל תמיכה במה שמתאים,בקצב שלך, כאן בשבילך אידה

שבוע חגיגי ביותר היום יום האישה מחר פורים שיהיה שבוע נפלא http://i35.tinypic.com/i5aohz.jpg

http://www.geocities.com/veraloni/purim.gif http://www.geocities.com/veraloni/purim2.gif

שחפונת יקרה!!! חזרתי אתמול מהחרמון... מוזר ביותר.. היה שלג וחם! לא היינו צריכים את המעילים, צעיפים וכל השאר. אז השכרנו לוקרים לשים שם את כל המטען שהבאנו מהבית.. בעלי הסתובב שם בחולצה קצרה ואני בבגדים בכלל לא חמים והיה לי מזה חם! התחלתי לזרוק על עצמי שלג..כדי להתקרר. נכון שזה מוזר????

לקראת סופ"ש...כבר... ופורים כבר מעט נגמר מישהי אפשרה לעצמה לחגוג? להיות מישהו אחר ליום אחד?? המשך יום טוב אידה

מישהי נמצאת?

מה שלומך?

היי שחף לפני שהתחלתי טיפול ,כל כך האמנתי שאנני זקוקה לאיש התחלת הטיפול היה רק צורך בלספר את הסיפור לעוד מישהו בעולם כדי שלא אמות ,הרגשתי שזה אוכל אותי והחלטתי ללכת לספר למישהי שלא מכירה התחלתי לספר ונשברתי נפלתי התרסקתי והיא היתה שם בשבילי כל הזמן והתחלתי להאמין התחלתי להאמין שאיכפת לה ונרקמה מערכת יחסים שיש בה אפילו מעבר ליחסי מטפל מטופל. עכשיו שסיפרתי לה על נושא ההקאות ועל כמה קשה לי להחזיק את עצמי היא הציעה שאתקשר אליה כל פעם שזה קורה ,כל השבוע החזקתי חזק מאוד ושמרתי על עצמי ביום שישי הרגשתי שזה חונק אותי החלטתי להתקשר והיא לא היתה פנויה . אנני מאשימה אותה היא לא חייבת אבל עכשיו שוב אני לבד ואין סיכוי שאתקשר או אשלח הודעה אני לא רוצה להפריע שבסוף לא ימאס לה ממני לגמרי אוףףףףףףף אין לי כח ועד הפגישה הבאה גם לא יהיה לי אויר. רות

ערב טוב (עד כמה שאפשר) האם המדינה עוזרת לנו הנפגעות במימון טיפולים ? משהו? איך אני אמורה גם לנסות לשרוד וגם לממן טיפול?

מאז המקרה אני לא מצליחה להחזיק בשום עבודה, הבכי מציף ובקיצור אתן יודעות למה אני מתכוונת, אני כבר חודשיים לא עובדת ואני גם סטודנטית ככה שכסף זה בהחלט בעייה, רציתי באמת לדעת אם יש מקום שניתן לפנות אליו לעזרה כלכלית? בטיפולים פסיכולוגיים? עורכי דין? עבודה? ההרגשה הזאת שהנטל הכלכלי כל כך התעצם מאז המקרה היא נורא מתסכלת, מה אני אשמה במה שקרה לי? אשמח לעצות... תודה

קושי מוכר מאוד לצערי.... :( אם אני לא טועה במרכזי סיוע יש עו"ד שאפשר לפנות אליהם אבל על זה אני לא סגורה אולי יש רק בחלק מהערים מה שאני יודעת בוודעות זה שבחלק ממרכזי סיוע יש אפשרות לקבל טיפול חינם צריך לבדוק בכל עיר ספציפית אני יודעת גם שבבית חולים איכילוב יש מרכז טיפולי לנפגעות והם נותנים טיפול חינם לשנה שזה מעט מאוד ולא מספיק אבל לפחות משהו אבל התור שם מאוד ארוך ואפשר לחכות גם שנה עד שמקבלים טיפול אני מניחה שיש עוד מקומות מסוגים כאלה בארץ אני פשוט מכירה רק מה יש באיזור המרכז אפשר לקבל טיפול גם בתחנות לבריאות הנפש אבל לדעתי זה לא מומלץ כי בד"כ אין שם מטפלים שמתמחים בעבודה עם נפגעות ומאוד חשוב שהמטפלת תהיה מהתחום הספציפי הזה יש גם מקומות שבהם אפשר לקבל טיפול מוזל אבל כרגע אני לא זוכרת שמות של מרכזים ספציפיים אני חושבת שאפשר לברר דרך מרכז סיוע איזה אופציות קיימות בכל איזור לגבי עזרה כספית הדרך היחידה שאני מכירה מתאימה רק במקרים קיצוניים כשיש אובדן ממשי של כושר עבודה וזה להוציא נכות נפשית ואז אפשר לקבל קיצבה זמנית אבל זה רק במקרים פסיכיאטריים קשים מי שעדיין יכולה לתפקד ונחשבת לנורמטיבית לא זוכה לשום עזרה מהמדינה עצוב, אבל זה מה שיש

אני מרגישה שהעבודה הזאת שאני כותבת כל כך מדברת עלי אפילו עוד בלי החלק האישי רק התיאוריה אין משפט שאני לא רואה בו את עצמי כל מה שקשור לתחושה של גבולות הגוף כל מה שקשור לקשר של זה להפרעות האכילה וכל הפרשנויות שקשורות לקשר עם האנשים הצורך בהתמזגות מול הפחד להיבלע, להימחק תחושת המצאות בחלל ריק והריק הפנימי כשנשארת לבד מעתיקה לכאן חלק מסויים כי אולי זה ידבר גם אליכן גם בלי קשר להפרעות אכילה אלא פשוט כי גבולות הגוף של כל הנפגעות נפרצים ונשארים לא יציבים מיליה מדברת על כך, שההתעללות, בין היתר מינית, בילדות מלווה בפגיעה חוזרת ונשנית בגבולות הגוף והעצמי, אשר גורמת לפגיעה בדימוי הגוף והדימוי העצמי ולקושי להפריד בין עצמי לבין האחר. נפגעת התחושה של שלמות הגוף ונוצר פיצול העצמי, עקב הגנות דיסוציאטיביות. הגבולות הגוף אינם מתפתחים כראוי ונשארים מטושטשים. הדבר גורם להופעת פחד מפני פלישה והיבלעות. (מיליה, 2000). לוונס מרחיבה את הדיון על בניית גבולות הגוף ומתייחסת לתרומתן של גבולות הגוף הלא מפותחים להתפתחותן של הפרעות האכילה. לדבריה של לוונס, גבולות הגוף והעצמי מתפתחים בתהליך של היפרדות מהאם, היווצרות ראיית האם ובהמשך כל אדם אחר, כנפרד מהעצמי ויכולת הכלה של העצמי. דימוי הגוף כולל בתוכו את הנפש ואת כל מה שנובע מהגוף, כגון: קול, ריח, נשימה והפרשות. בעת שהגבולות אינם מפותחים דיים וקיים קושי להבדיל בין העצמי לבין האחר, העדר האחר המשמעותי (במקור האם המניקה) נחווה כהעדר של חלק מעצמי. נוצרת תחושה של חורים בגוף או ריקנות פנימית, המלווה בצורך עז למלא אותה באמצעות נוכחות פיזית של אדם אחר או חומר כלשהו. צורך זה גורם להתפתחות של תלות קיצונית במערכות יחסים או בחומרים, בין היתר מזון וחומרים כימיים, אשר קיימת אצל הסובלות מהפרעות אכילה. ההתנגדות לאכול נובעת מהצורך של המטופלת הסובלת מהפרעת אכילה להגן על הגבולות הלא יציבים והפגיעים שלה מפני פלישה מבחוץ, אשר מאיימת למחוק אותה לחלוטין. הגנה זו מושגת ע"י שליטה נוקשה על מה שנכנס לתוכה ומה שיוצא החוצה ממנה. הרגשת הרעב מהוות עבורה איום נוסף, מכיוון שהיא מעמתת את המטופלת עם העובדה שיש משהו חיצוני לה שהיא רוצה בו, ולכן גם היא אדם נפרד. נפרדות זאת נחוות כריק, היא דומה למוות ואכילה או הכנסת חומרים כימיים לגוף יוצרת חוויה סמלית של קשירות לאם. היעדר התפתחות תקינה של גבולות הגוף גורמת לאופי מקוטע ולחוסר לכידות בדימוי הגוף, אשר אינו יציב ומשתנה בקלות. הדבר גורם לפחד ממשי מפני מגדילה. המטופלת מנסות ליצור לעצמה גבולות ע"י בולמוסי אכילה, אשר מותחים את הקיבה ומאפשרים להרגיש גבול פיזי של הגוף. גבולות הגוף המטושטשים יכולים ליצור תחושה של נוזליות הגוף, שמקורה בדימוי גוף הינקותי והראשוני, אשר מאפשר לתינוק לחוש התמזגות עם האם או "בליעתה" לתוכו. באופן דומה, גם המטופלת הסובלת מהפרעת אכילה משתוקקות להתמזג עם האחר על מנת להרגיש אחוזה. הרעב לאוכל מטשטש את הרעב לאובייקט והאוכל עצמו מחליף את הרצון להתמזגות. מצד שני ההתמזגות מאיימת, מפני שהיא עלולה להציף, ונוצר צורך מנוגד של היפרדות. האוכל, שמסמל את האם, נתפס כמסוכן מפני שהוא נכנס פנימה והופך לחלק מעצמי וכך מאיים על הנפרדות. (לוונס, 1999).

שחף תודה רבה. את צודקת לגמרי, מצטרפת. זה פשוט קולע. את מוכנה לתת קצת יותר פרטים על שני הספרים בבקשה. תודה, אלה

מיליה, ד. (2000). טיפול באומנות באנשים שפוצעים את עצמם – יצירה אלימה. (י. אבישי (עורך) וא. רבינוביץ' (מתרגמת)). קריית ביאליק: אח. לוונס, מ. (1999). הפרעות אכילה ושליטה מאגית בגוף - טיפול באמצעות תרפיה באמנות. (ב.-ש. מנס (מתרגמת)). קריית ביאליק: אח. ויש עוד מאמר מצויין שממנו לקחתי אבל לא מופיע כאן: זומר, ל. (2004). "עולמה הפנימי של נפגעת גילוי עריות: איורים בצבע ובצורה מתוך תהליך של טיפול באמצעות יצירה". בתוך: זליגמן, צ., וסולומון, ז. (עורכות). הסוד ושברו – סוגיות בגילוי עריות. (עמ' 104 - 124). תל אביב: הקיבוץ המאוחד. יכולה גם להמליץ על ספר מצויין נוסף: הרמן, ג., ל. (1994). טראומה והחלמה. (א. שאלתיאל (עורך) וע. זילבר (מתרגמת)). תל אביב: עם עובד.

שבת נעימה לכולכן רות

שבת רגועה ושקטה בלי הצפות בלי כאבים רק מנוחה וצבירת כוחות http://www.2all.co.il/web/Sites/makcim/9492_(891).gif

אם זה לא יצליח אפשר פשוט להעתיק לשורת הכתובת ולפתוח http://www.2all.co.il/web/Sites/makcim/9492_(891).gif http://www.area.co.il/pin/98973images/%F9%E1%FA%2B%F9%EC%E5%ED2.gif

ביקשתי מאידה שתמחוק את כל מה שכתבתי גם את השיר גם את התגובות שלי לא התכוונתי להגיב ממקום כל כך כועס ואני מצטערת שחף לא חשבתי שאני פוגעת בך שוב ושוב כדברייך אבל אם כן אני מתנצלת דמעה

עצוב לי שביקשת למחוק את השיר :( עצוב לי שנפגעת זאת לא הייתה הכוונה ואת לא פוגעת בכוונה תחילה אני מניחה את פשוט לפעמים מגיבה ממקום לא טוב וכועס ואז משתמשת במילים ציניות שפוגעות כמו אתמול

דמעה יקרה אני לא רואה סיבה למחוק את ההודעות שלך, הדברים שאת מביאה תורמים לפורום , כמו השיר המקסים ודברים אחרים שנאמרים, אם יש אי התאמה או חיבור לדברים זה בסדר ולגיטימי, אנו יכולים רק ללמוד ולצמוח מכאן אני חושבת שאת חשובה כאן וכן גם דברייך אם תרצי בכל זאת שאמחק אעשה זאת , אך איני רואה סיבה לכך!!! אידה

לא חשבתי שאסור להביא לכאן פעם במאה שנה משהו טיפה אופטימי.. שכחתי שכאן חייבים להשאר תמיד בקושי.. ואם רואים טיפה אור פעם ב אז באמת צריך לשתוק ולא לשתף כי אני מעוררת בכך את כל הציניות של כולם.. לי מאוד קשה עכשיו והיו לי היום כמה רגעי חסד והרגשתי צורך לשים שיר טיפה אחר ממה שיש כאן תמיד אבל שכחתי שאין כאן מקום לטוב כנראה חוזרת למקום המוגן שלי חוזרת לרע לא התכוונתי לרגע לצאת משם אל דאגה זה לא יקרה שוב מצטערת על עוגמת הנפש דמעה

ציניות זה דבר מאוד תוקפני אני יודעת כי אני מאוד צינית... לא רוצה להרגיש מותקפת... דמעה

כדי להזכיר לך... מעתיקה לך את מה שכתבתי בסוף ההודעה: "ודמעונת, אני לא כותבת את זה כביקורת על כך שהבאת את השיר זה שיר באמת יפה ואני שמחה שיכולת להתחבר אליו אני רק משתפת במחשבות וברגשות שהמילים של שיר הזה מעוררות בי" ומנסה להגיד את זה שוב במילים אחרות הציניות לא מכוונת כלפייך!!! אלא כלפי המילים של השיר זה שאת התחברת אליו מהמקום החיובי זה מצויין!! אף אחד לא אמר שזה לא מקובל על מישהו להפך, זה מאוד משמח אבל אני מרגישה אחרת כלפי השיר וחשבתי שזה בסדר לכתוב את מה שאני מרגישה ואני באמת לא מבינה במה חטאתי? מה לא בסדר בכך? זה שאני מרגישה אחרת? או זה שאני משתפת במה שאני מרגישה? אשמח מאוד אם תסבירי לי על מה בדיוק הכעס שלך...

אומנם אני מאוד השתדלתי להגיב בצורה עדינה עד כמה שאני יכולה על ההודעה הראשונה שלך אבל אם כבר ההודעה שלך מאוד צינית והציניות הזאת מופנת ישירות כלפי מי שהגיב על השיר שהבאת ובין היתר כלפי ואני חייבת להגיד לך שאני מאוד נפגעתי!!! מלא עוד הייתי תוקפת אותך ואז אולי היה מגיע לי שתתקפי אותי בחזרה אבל אני הבהרתי בהודעה שלי שאין לי שום כוונה לפגוע או לבקר אותך ובאמת שלא מגיע לי שתתקפי אותי!!! ואני חייבת לציין שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה ואני תמיד דואגת להגיב מהמקום המבין והמרגיע גם במקרים שאני נפגעת אבל הפעם כנראה זה הקש ששבר את גב הגמל יש גבול לכמה אני מסוגלת להכיל ואני מאוד מבקשת ממך להפסיק לפגוע בי כי באמת שזה לא מגיע לי

סוף החודש הזה אני אמורה לפנות את החדר שגרתי בו ואין לי לאן ללכת, הרווחה לא עוזרים,ניסיתי לבדוק בכמה גופים ולכולם יש תשובה כל עוד שאני נורמטיבית לא עוזרים עוזרים רק למי שמוגדר נרקומן אלכוהולסיט חוסר תיפקוד או בעיות נפשיות. אני יכולה להיות ברחוב ואף אחד לא יראה אותי עדיף כבר לא להיות בכלל יש לי רק משאלה אחת, למות לא לחיות יותר ככה לא לחיות בכלל חיים דפוקים זה מה שהם אלוהים נתן לך במתנה השיר שרותי שמת ממש מתנה זה סיוט החיים האלה

סתם היו לי כמה שעות שהרגשתי טיפה אופטימית.. סורי.. דמעה

ומאחלת לך להרגיש הרבה אופטימיות וזה בסדר

אלוהים נתן לך במתנה - חני פירסטנברג ואיתי טירן " אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול, דבר נפלא אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה נתן לך את הלילה והיום אהבה תקווה וחלום קיץ, חורף, סתיו, אביב נשמה טובה להביט סביב נתן לך שדות ירוקים פרחים ועצים מלבלבים נהרות, נחלים וימים שמים, ירח, כוכבים אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול, דבר נפלא אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה נתן לך חגים ושבתות את ישראל ארץ האבות ידיים וראש להגשים חלומות נתן לך את כל הנפלאות נתן לך דברים כל כך יפים ... להאזין לשירים, לראות צבעים הו, מה רבו מעשיך אלוקים..." להקשיב לשיר המקסים הזה http://www.youtube.com/watch?v=NMPEX3rp1zE

אם הוא היה נותן במתנה גם בריאות נפשית המתנה שלו הייתה יכולה להיות באמת שווה הרבה אבל כמו שהמתנה שלו נראהת עכשיו עבור רבות מאיתנו זה יותר עונש מאשר מתנה וצריך לשיר את זה ככה: אלוהים נתן לך כענישה דבר גדול, דבר "נפלא" אלוהים נתן לך כענישה את החיים על פני האדמה סליחה על הציניות אבל מי שכתב את השיר היפה הזה לא קרא את מה שאנשים כותבים בפורומים של תמיכה נפשית ודמעונת, אני לא כותבת את זה כביקורת על כך שהבאת את השיר זה שיר באמת יפה ואני שמחה שיכולת להתחבר אליו אני רק משתפת במחשבות וברגשות שהמילים של שיר הזה מעוררות בי

שיר מקסים בעניי, תודה לך דמעה שהבאת אותו, אני חושבת שיש בו המון אופטימיות ויכולת לראות את מה שיש לנו, את מה שיש מסביב את האור את המתנות שאנו מקבלים, לא תמיד אנו מסוגלים לראות את חצי הכוס המלאה, בעיקר כשקשה או כשנמצאים בבור שחור, כשיש כעס ועוד מצבים שמסנוורים... יתכן שחף שייש משהו בך היום שמונע ממך לראות את המסביב את המתנות וכיצד אפשר להעזר בהן, מה את חושבת שמונע מבעדך? מה מונע להתחבר אליו היום? יום נפלא ואופטימי לכולן אידה

סליחה אם שכחתי עוד מישהי מהחדשות אני כל כך שמחה שהצטרפתן לפורום! כל כך משמח לראות כאן "פנים" חדשות :) יש לי איזו תיקווה או אולי משאלה שאולי ביחד נוכל קצת להחיות את הפורום כי מאוד היו חסרים לנו כאן אנשים לאחרונה לכל החדשות והוותיקות למי שכותבות כאן בקביעות ולמי שמשמיעות את קולן רק מדי פעם וכמובן גם לכל מי שרק רק קוראות אותנו ואנחנו לא מודעות לנוכחותן שיהיה לכולנו יום מקסים!!! עטוף בחום ואהבה חיוך ותקווה הבנה ותמיכה ושנמשיך להיות כאן אחת עם השניה ואחת בשביל השניה שלכן שחף

http://farm4.static.flickr.com/3267/3148476596_86e4655b7d.jpg

שחף.. איזו נדיבות יש בך!! ראויה לציון.. זה רק אומר כמה כח יש בך :) עוד מעט ערב.. לכן אמשיך את ברכתך החמה ואאחל לכולן ערב טוב.. עדין.. נעים.. מכיל.. חיוך, מבט רך, אופוריה.

לא ידעתי עד כמה... :( :( :( :( :( :( :( :( :( :( :( :( :( :( דמעה

איתך כאן ושם כדי להחזיק לך את היד כדי להקל ולו במעט על הקושי, על הכאב, על הפחד... http://www.co.multnomah.or.us/dchs/images/Holding_Hands/Holding_Hands.jpg שחף

חברה חכמה הציעה לי לעשות משהו שיסיח את דעתי וניסיתי אבל אני לא מצליחה להפסיק לבכות.... וואי למה זה כל כך כל כך קשה???? דמעה

דמעה יקרה את חזקה...ויש לך כוחות הזמן יעזור ויחזק והואיעבור מהר סמכי על עצמך מחזקת אותך אידה

מישהי יכולה? אני נשברת

בעדינות וברכות כל מה שנשאר לך, זה רק להושיט את ידך לעברי ולאחוז בידי http://comps.fotosearch.com/comp/STK/STK008/adult-hand-reaching_~DCP1016.jpg שחף

רות יקרה איך את מרגישה היום? מצטארת שאתמול לאף אחת מאיתנו לא הייתה אפשרות להגיב לך במהלך היום אני למשל פשוט לא הייתי בבית כל היום וחזרתי רק בלילה מקווה שהיום יעבור לך הרבה יותר טוב מאתמול שהשמש תחייך אלייך ואת תחייכי אליה בחזרה http://www.ani3.dk/vejr02/vejr000/s10.gif http://albums.timg.co.il/userFolders/111/1649430/small/1649430200896165249.jpg שחף

היי שחף שלומי הרבה יותר טוב ותודה ששאלת מקווה שהמשך השבוע יהיה נטול בולמוסי זלילה והקאה שיתוף - הטיפול שלי נמשך כבר כמעט שנה שבהתחלתו סיפרתי וסיפרתי התפרקתי לגמרי ואז המטפלת שלי החליטה שדי מספיק ושאני יותר מידי חלשה ושהסיפורים מביאים אותי למקום שאין ממנו תקומה ,אז החלטנו להתעסק בדברים אחרים שקשורים לכאן ועכשיו וכמו שאת מתארת לעצמך יש ויש מספיק על מה לעבוד ובכל זאת הזכרונות חיים עדין בתוכי ,אמנם זה מגיע בעוצמות פחות קשות מהעבר אבל עדיין . הייתי רוצה להמשיך ולספר ואני פוחדת להיות מוצפת שוב ,אני בוכה רק מעצם הכתיבה ואני לא ממש יודעת מה לעשות ,מה שכן ברור לי שלהקאות יש חלק נכבד בחיים שלי בגלל מה שעברתי בילדותי . שולי

מחיקה את עצמי כבר יומיים לא להקיא מחזיקה את עצמי יומיים לא להשאב לזיכרונות לגיהנום שיש בתוכי קשה לי הייתי בטיפול שלשום ודיברנו קצת על ההקאות ועל איזה צורך הם עונות ,ניסיתי להסביר 20 שנה של להקיא 20 שנה של כאב שחייב לצאת איכשהו 20 שנה של לבד 20 ועוד שנים של רצון להגנה השתוקקות למישהו שיגיד שיאהב והכי חשוב שלא ינטוש אני צריכה שמישהו יתן לי יד אני מבקשת מתחחננת ובעיקר חולמת שאולי באמת יהיה שם מישהו בשבילי. רות

היי רות - אנחנו פה. את לא לבד. מה גם, אני בטוחה במיליון אחוז שהוא גם מחכה לך שם ומשתוקק למישהי כמוך שתפנק אותו ותתני לו להרגיש גבר... תחשבי לרגע ותבדקי כמה מהבחורות שאת מכירה נשארו לבד בחיים... את לא תמצאי הרבה כאלו, נכון?! גם אני משתוקקת כבר לאהוב מישהו ושמישהו יאהב אותי בחזרה וששנינו לא נפסיק לאהוב. אבל קודם אני צריכה לפרק את הכאב שבי, את כל מה שאספתי במשך השנים. את כל הכאב שהשאירו בי אלו שהיה קשה לי לתת להם להיכנס ללב ואז, עד שנתתי, הכל הפך שוב לכאב... ועכשיו שוב לבד - לילות כהים מלאים בשקט, כל רעש קטן הופך את הבטן ומדגיש את הקור ואת המיטה הריקה. כולי מלאה בכאב ואני לא מצליחה להוציא אותו החוצה. הלוואי והייתי יכולה להקיא את כל הכאב החוצה... אבל אני לא יכולה. מה שכן אני יכולה ואני גם עושה, זה להתמודד עם הכל, כל רגע מחדש, גם שזה נשאר בפנים ומרגיש כאילו זה חייב לצאת. כשאני חייבת להוציא משהו - אני מתחברת לאינטרנט ומקיאה את כל מה שיש לי להגיד בכל מיני מקומות - וככה הרע שהוצאתי מעצמי, הופך למשהו טוב לאחרות... אולי זה יכול לעבוד גם אצלך - ואם את כבר כאן - את כבר בחצי הדרך... מאחלת לנו רק טוב.

היי שמש אני מרגישה הרבה יותר טוב היום ותודה שהגבת נעים לקבל משוב ממשיהו גם אם הוא וירטואלי רות

הייתה ישיבת צוות מוצלחת בעבודה המעשית ואח"כ משמרת מאוד קשה בעבודה ושוב אין לי כוחות להתמודד עם העולם שבחוץ בא לי להסתגר בבית היו לי כמה ימים טובים אבל זה נגמר די מהר איך זה שכל כך מהר שוב לי אין לי כוחות לכלום? לפחות לא לדברים שדורשים ממני לעזוב את הבית :(

שחף יקרה.. קודם כל נגע לליבי האיכפתיות שלך והמענה לעצים שחיכו שיתנו להם קצת מים.. עכשיו אני פה כדי להשקות אותך קצת.. ...מרשה..? בטח את יודעת.. יש ימים שלהיות בבית זה מקום קשה עמוק ומסורבל.. ויש פעמים שאפשר (עדין) גם להיות בבית, גם להיות במקום לא קל, אבל גם להרגיש קצת יותר מעורסל.. אם היו לך מספר ימים טובים ועכשיו קצת פחות טוב לך, תני לעצמך את המנוחה שמגיעה לך.. נכון, התשישות יכולה הרבה באה ממקום של עוד גל שבא.. אבל גל תמיד יתנפץ.. ועד הגל הבא נושמים עוד כמה נשימות עמוקות.. אני שולחת לך כח ותחושת עירסול של חורף.. גם כוס שוקו חם את תרצי..

'..התשישות יכולה הרבה לבא ממקום של עוד גל שבא..'

תודה לך על תגובתך המערסלת והמחבקת התעתפתי לי בה והרגשתי בטוחה ומוגנת והשוקו המתוק והמפנק חימם אותי מבפנים והרגיע עם השנים למדתי מאוד לאהוב את השוקו החם הוירטואלי המוגש מדי פעם כאן בפורום למרות שבמציאות אני אוהבת את הגירסה הקרה :) אגב, כבר מאוד הרבה זמן אף אחת לא הציעה כאן שוקו חם הזכרת לי נשכחות... :)

שחף, לפעמים אני מרגישה שאת חיה את החיים שלי שם בחוץ... חווה את כל מה שאני חוויתי ואפילו הדברים המוזרים שקורים לך, בדרך כזאת או אחרת דיי מזכירים לי את מה שקורה לי... העניין הוא שאני כבר הרבה זמן לא עבדתי (כמה חודשים) ומתה מפחד מלצאת שוב לעולם האמיתי - ואת כן עושה את זה - ואני בטוחה שאת עושה את זה בגדול... את מראה לכולם שם כמה את טובה במה שאת עושה... אני טועה?! אז אני מתפללת שלא יגמר לך הכח ושכל פעם שההרגשה הזאת של "למטה" תגיע, יקרה משהו ויעיף אותך שוב למעלה... אמן...

תודה לך שמש יקרה אוי כמה חסר לי עכשיו האייקון של שמש :) הכל טוב בפורום הזה, אבל המחסור באייקונים מעציב אותי עד מאוד :( את יודעת, אני מאוד מבינה את הקושי שלך לחזור לעבוד היו בחיים שלי כמה שנים טובות שלא עבדתי רוב הזמן למדתי ופשוט ולא יכולתי לשלב עבודה במקביל למרות שהיו כאלה שכן עבדו במקביל ללימודים אבל לי לא היו מספיק כוחות כדי לשלב שני דברים ביחד והייתה גם שנה אחת של משבר רציני בה ישבתי בבית ולא עשיתי כלום ואחרי הלימודים החזרה לעבודה הייתה מאוד קשה עבורי עדיין זה מאוד קשה לי בקושי מחזיקה מעמד בכל עבודה שאני מנסה ועכשיו אני גם לומדת וגם עובדת אומנם עובדת מעט מאוד אבל גם זה קשה לי מאוד יחד עם זאת אני חושבת שלא לעבוד ולא ללמוד ופשוט לשבת בבית זה רק מוסיף לקושי הרגשי לצאת מהבית, להיות עסוקה, לפגוש אנשים זה נותן את המסגרת ועוזר לצאת מתוך המערבולת הפנימית של הרגשות והמחשבות שנשאבים אליה כשנשארים לבד בבית העיסוק והמסגרת עוזרים להחזיק את הראש מעל המים

שלום אני קוראת אתכם כבר הרבה זמן אני קוראת ומרגישה את כאבכן כאילו היה שלי כל כך הרבה דברים להתמודד איתם כל הרבה תחושות לפצח קשה ומתיש מתיש אותי להלחם בעצמי כמעט כל יום על שפיות דעתי מתיש לדעת אין עברו להם כמעט חיים שלמים בגיהנום גדול מאוד מתיש להיות לבד כל כך מתיש לאכול בלי סוף ולהקיא מתיש לרצות להקיא כדי להרגע ,כדי לנתק את הכאב והלבד ממני כדי לא להרגיש. מתפללת כמו כל יום וגם היום רות

שלום לך רות יקרה ברוכה הבאה לפורום כמו שאת קוראת אותנו ומרגישה את כאבנו כאילו היה שלך כך גם אני קוראת את מילותייך ומוצאת בהן הרבה מעצמי מרגישה את כאבך שומעת את זעקתך כל כך מכירה את המלחמה הבלתי פוסקת והמטישה הזאת כל כך מבינה על מה את מדברת אבל הנה, את כבר קצת פחות לבד את פתחת את ההודעה שלך כאן ושיתפת חלקת איתנו חלק ממה שעובר עלייך חלק ממה שאת מרגישה אני מקווה שתמשיכי לכתוב ולשתף ואנכנו נהיה איתך ונשתדל לתמוך ולעזור עד כמה שמאפשרת המדיה הווירטואלית הזאת שחף

עוד יומיים היא נוסעת להמון זמן ואני שתמיד בטוחה שהיקום רק רוצה לקחת ממני פוחדת שיקרה לה משהו היא נוסעת רחוק כל כך ומאז שהיא נולדה לא נפרדתי ממנה ליותר מכמה שבועות והיא תחזור רק באמצע הקיץ אוףףףףףףףףףףףףףףףף לא רוצה שהיא תיסע.... מפחדדדתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!! דמעה

אני חושבת שאצל כל הורה נסיעה ארוכה של הילד/ה למקום מרוחק מעוררת פחדים כי כשהילד נמצא בקרבת מקום יש הרגשה שאפשר להגן עליו וכשהוא מתרחק ההרגשה הזאת נעלמת ומתחלפת בהרגשה של חוסר יכולת לשלוט במה שמתרחש אך אין מנוס מכך כשהם גדלים הם מתרחקים הם זקוקים ליותר למרחב לחיים יותר עצמאיים ובמקרים רבים זה כרוך בנסיעות ממושכות הרחק מהבית אני מציאה לך לנסות לחשוב על כך שהיא הולכת להנות שם הולכת להכיר עולם חדש אולי גם להכיר יותר את עצמה אם היא נוסעת כנראה שהיא זקוקה לכך אין סיבה שיקרה לה שם משהוא רע זה יעשה לה רק טוב תסמכי עליה ועל היכולת שלה להתמודד עם החיים בכוחות עצמה

יודעת בראש אבל בלב... לא מצליחה להרגע לא מצליחה להפסיק לפחד פשוט לא מצליחה דמעה

עכשיו אני צריכה לעזוב את הדירה עד סוף החודש היא הודיעה לי היום אין לי כבר כוח לחיים האלה שוב המרוץ עם הזמן דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

באמת מצב מלחיץ מאוד אבל אולי תמצאי לך משהו שיתאים לך אפילו יותר ממה שיש לך עכשיו תנסי לחשוב בצורה חיובית

לא כל כך מאמינה שאני פותחת כאן הודעה חדשה... אני מודה, אני מציצה כאן רק לפעמים, קשה לי לכתוב כאן מכל מני סיבות, אבל לפעמים אני רוצה להתעדכן ולראות מה קורה איתכן... בכל מקרה, אם כבר פתחתי הודעה חדשה בוודאי יש סיבה.. אז מחר יש לי מבחן בקורס נשים ונערות במצוקה. כל הסמסטר הזה לא היה פשוט בכלל, והיו תכנים כלל לא פשוטים בקורס הזה. הרבה הוא לא חידש לי, הכרתי הכל כבר מעצמי או מחברות כאלו ואחרות.. אחד הנושאים שאנחנו נבחנים עליו ושהיה מאוד פופולרי בקורס הוא גילוי עריות. אני מודה, אלו היו מהשיעורים הבודדים שהייתי מרוכזת בהם.. איך אני יכולה שלא? לפעמים רציתי לקום ולהסביר להם כמה דברים ממקור ראשון. ולפעמים השאלות שעלו בכיתה פשוט שיגעו אותי.. לא יודעת למה בעצם אני כותבת את זה כאן עכשיו... אני הרי כבר איזה שנתיים לא כתבתי כאן, וגם כשכתבתי זה היה מעט מאוד. פשוט ידעתי שאני לא צריכה להסביר כאן הרבה. מספיק שאני כותבת שמחר יש לי מבחן על הנושא הזה ואתן יכולות להבין.. מוזר להיבחן על זה... לא יודעת... אני נמצאת במקום כל כך אחר בחיים שלי, עובדת כל כך קשה על עצמי.. כל כך משתדלת לא להתייאש, להאמין בעצמי... ולהאמין שאני יכולה לשים את זה בצד. לא מאחורי כי זה תמיד יהיה חלק ממני, אבל בצד, בלי שזה יפריע יותר מידי בחיים. רוצה להאמין שזה כבר בצד, שזה כבר לא משפיע כמו פעם, שלא כל דבר מקפיץ אותי. לפני כמה זמן, שבועיים או שלושה, דיברתי במסנג'ר עם מישהו שיצאתי איתו לפני שנה בערך. זו הייתה הפעם הראשונה שלא שנאתי את עצמי אחרי שנתתי למישהו טיפ טיפה להתקרב. פעם ראשונה שהרגשתי טוב ואפילו האמנתי שמגיע לי... אבל זה לא ממש התפתח לשום מקום.. כשדיברנו במסנג'ר לפני שבועיים או שלושה נכנסו לשיחה רצינית כזאת.. ואמרתי לו שאני כל כך רוצה למצוא בן זוג, שזה כל כך חסר לי... ושאני מפחדת שזה בחיים לא יקרה לי.. ומפה לשם אמרתי לו שאני דואגת להרחיק את כולם. ואז הוא שאל למה זה קורה... וזה כל כך מעצבן אותי. הפחד הזה, כל המעצורים האלו... זה מבחינתי השלב הבא, לדעת קצת לשחרר את המעצורים ולא להימנע כמכל מגע שהו רק בגלל שזה קצת קשה לי... וואוו... קצת נשפחתי כאן... ועוד יחסית לזה שאני לא ממש כותבת כאן... כנראה שהייתי צריכה את זה.. וממש לא מצאתי מקום אחר לכתוב בו... תודה למי שקראה עד כאן, וסליחה על ההתפרצות...

דברייך נוגעים ללב.. בהחלט ידעתי על מה את מדברת, עם תחילת המכתב.. מתפללת בשבילך שתמצאי את הכח לעבור את יום המחר, בהצלחה.. (נפשית) ומחזקת אותך מרחוק.. שולחת לך מלאך לבן.. טוב ועדין כזה.. עם כנפיים שלמות :) שיעזרו לך במעוף, שאת כל כך רוצה..

כנפיים יקרה אני מאוד שמחה לראות אותך כאן שמחה שאפשרת לעצמך לבוא ולשתף אני כל כך מבינה את מה שאת מרגישה בקשר לקורס הזה הלימודים שלי רווים בנוסעים מסוג זה רק שבמקום מבחנים יש לי עבודות ואז אני צריכה לכתוב גם על ההיבט האישי ושם אני יכולה להביע את כל מה שלא מתאפשר לי להגיד מול כל הכיתה אני מניחה שהמבחן לא יהיה קל עבורך רגשית אבל אני בטוחה שאת תצליחי בו יותר טוב כל אחד אחר בגלל שאת יודעת כל כך מקרוב במה מדובר! ולגבי הקושי לאפשר את הקירבה.... אני מאמינה שעצם הרצון שלך בקירבה זה כבר שלב חשוב ואת כבר יודעת שזה אפשרי כי פעם אחת כבר אפשרת לעצמך והרגשת שזה מגיע לך לכן אני מאמינה שתצליחי לאפשר זאת לעצמך גם בהמשך בהצלחה לך במבחן היום! ואשמח אם תשתפי איך היה.... שחף

בכל פעם שאני רואה שאת עוצרת כאן פותחת הודעה ומשתפת... אני כל כך שמחה, ואז... מתגעגת עד לפעם הבאה... אז אל תרגישי לא נוח או מתפרצת חלילה לצד הדברים הטובים...כמו הלימודים, התנסיות חדשות יש הרבה התמודדיות לא קלות קורסים שמלמדים את החויה הקשה שלך ואת מרגישה....ואולי לא...שם כל התמודדות כזו מלמדת וגורמת לצמוח.... למרבה הצער מהכאב כך מהלימודים וכך ההתנסות שלפני שנה (תוכל להוביל לזוגיות), את אמיצה ועקשית לא מוותרת ומשיגה מה שאת רוצה ומחליטה... זכרי זאת!!! קבלי מכך את הכח להמשיך ולצמוח... רק כך הכל יגיע אני מאמינה בך מקווה שגם את אידה

שלום לך אידה. תודה על התגובה וההתענינות. היא חשובה לי. אז ככה; אני לא בדיוק מרגישה משהו. זה הגיוני..?? אני חושבת שאני הייתי שותפה ולא התנגדתי אז מי אני שיתלונן בכלל או שיכעס..? אבל את אומרת שזו כן פגיעה ואני לא סגורה אם זה כן או לא כי אני לא אמרתי לו לא. הייתי צעירה, ללא נסיון בכלל, ומבולבלת.. אז מה קרה שם בדיוק.. אני רואה שאני כן חושבת על זה הרבה. מה ז-ה אומר..?

אבל בכל זאת מרגישה שרוצה להגיב לך עצם העובדה שאת חושבת על זה הרבה ושעולה בך השאלה האם זאת הייתה פגיעה מינית מצביעה על כך שאת מרגישה לא בנוח עם מה שקרה זה מתריד אותך, זה מציק לך זה מעורר בך תחושה של חוסר נוחות אך את לא מאפשרת לעצמך להרגיש משהו יותר ברור כמו כעס למשל כי את חושבת שזה לא ליגיטימי וגם כי הרגשות העוצמתיים יותר הם מפחידים אך מאוד יכול להיות שהם נמצאים איפשהו שם מתחת לפני השטח זה שאת לא אמרת לא, לא אומר כלום את הרי אומרת שהיית מבולבלת וכנראה שבגלל זה לא היית מסוגלת להגיב במקרים רבים בעת הפגיעה נוצר מצב של קיפאון וחוסר יכולת להגיב או להתנגד וחוסר תגובה עדיין לא מבטלת את העובדה שהוא ניצל את מצבך ופגע בך ויש לך את כל הסיבות לכעוס עליו

אופרי יקרה הגבתי לך ומשום מה ההודעה נמחקה, את לוקחת על עצמך את האשמה למרות שניצלו ופגעו בך... אם את זוכרת ... שלא הנגדת עדיין לא אומר שאת אשמה ושזו לא פגיעה, את היית במצב שלא יכלת להתנגד בגלל זה למרבה הצער המצב הזה נוצל ואת נפגעת כנראה שיותר מדיי קשה יותר מדיי כואב בשביל להרגיש הדרך שלך כנראה כרגע היא לא להרגיש בנית לעצמך מחסום עם חומה מסביב בכדי לא להרגיש מחזקת אידה

פשוט מפחדת מהכל דמעה

אין עוד יום " סתיו ברחובות עובר רוח ערב מפזר שלכת ילדים באור שקיעה מפרקים בחוף טירה הקיץ תם ובין כל מראות התום שם באופק הכתום, סופה רועמת משהו אפל וקר מתלקח ונשבר כבר מאוחר כי אין עוד יום, אין עוד דקה זה מה שאת אומרת אין עוד יום, אין עוד דקה תמיד ידעת שכבר אין מקום לאהבה ואת ... מוותרת על כל יום, ועל כל דקה עננים של מלחמה מתקרבים בקול אימה ורעם ציפורים עפות מהר מחפשות מקום אחר - להסתתר ורק ענן אחד לבן מבקש למצוא סימן לקשת ואני חושב עכשיו שאפשר וזה הסתיו - האחרון כי אין עוד יום, אין עוד דקה זה מה שאת אומרת אין עוד יום, אין עוד דקה תמיד ידעת שכבר אין מקום לאהבה ואת ... מוותרת על כל יום, ועל כל דקה כי אין עוד יום, אין עוד דקה ואין סימן לקשת אין עוד יום, אין עוד דקה תמיד ידעת שכבר אין מקום לאהבה ואת ... מתחרטת על כל יום, ועל כל דקה" נגמר לי הזמן... דמעה

אני פוגשת אותך כאן, אותך בכאבך, ולא יכולה שלא לשתף אותך במה שאני חושבת, למרות שאני עדין לא 'מכירה' אותך. זה נראה כאילו לך עכשיו אין עוד כח.. ואני חושבת שאם לך קשה להחזיק בתקווה, אז אני רוצה להחזיק בתקווה, בשבילך. לפחות לעכשיו.. עד שתהיה חזקה יותר. אס אני מחזיקה בה חזק חזק ושומרת עליה מכל משמר. במחשבה עליך. היי חזקה, דמעה.. אופוריה.

שבת עונג מנוחה שלווה והרבה אור ובשורות טובות לכולן ברוכות הבאות לכל המצטרפות החדשות , מקווים לראותכן כאן איתנו אידה

שבת מוארת ושלווה גם לך, אידה יקרה http://www.cs.huji.ac.il/~yonadav/images/happy_flower.jpg שחף

שלום לכולן. שמי הוירטואלי יהיה אופוריה. נעים מאוד. יש לי שאלה: אם פעם הייתי שיכורה במועדון ומישהו ניגש אלי והתחיל לנשק אותי בלי לשאול אותי והחדיר אצבעות גם בלי לשאול אותי ואני הייתי מבולבלת ושיכורה אבל לא התנגדתי - האם זה נקרה פגיעה מינית..? אגב, המקרה הזה הוא לא אופוריה. זה קרה באמת. אופוריה זה סתם שם ניגודי ומבלבל. קצת גם כמו שאני.

מצטערת על החויה הקשה שעברת. זו בהחלט פגיעה מינית, שכרות ואף הסכמה במצב של שכרות אינה קבילה, מצבך המעורפל נוצל לרעה ...למרבה הצער, כיצד את מרגישה? כיצד משפיע עלייך? כאן בשבילך אידה