פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

לראשונה הם ילמדו בנפרד, כל אחד בכתה אחרת. הלב שלי קפץ לשמיים.... התרגשתי, כאילו זאת הפעם הראשונה.... וההורים האחרים ממש חירפנו אותי. התעקשו להשאר בכתה. שיגעו את האלוהים של המורה, עם שאלות של ילדים מפגרים.... והמורה לא ידעה איך להרגיע, אז אני עם הפה הגדול שלי, צעקתי "הורים שלללוווםםםםם, לא יאכלו לכם את הילדים כאן, אל תדאגו.... החחחחחוווווצצצצהההההה.... וכל האמהות הצפוניות קריריסטיות הסתכלו עלי בכאלה מבטים...חחחח..... והמורה הסתכלה עלי בהכרת תודה..... ואין לי כוונות להיות בוועד . תודה.....

יש לך תאומים??? בהצלחית להם.וגם לך ומכירה את ההורים האלו שעושים את עצמם עוזבים ולא מסוגלים ומשחקים משחק כזה עד שהילד מתחיל לבכות ואז אומרים "אוייי כל כך קשה לו..." אבל אם היו נותנים לו כבר מזמן היה נפרד כמו שצריך. תודה על האיחולים למטה וכיף שאת באה כשאת יכולה

בשורות טובות המון מזל טוב ובהצלחה להם...וגם לך, שנה טובה ותמיד טוב לראותך כאן אידה

אוטוטו החתונה של הבן, ויצאתי למסע קניות, והולבשתי מכף רגל ועד ראש עבור כל הארועים הכלולים : חינה, חתונה, שבת חתן... קוללולולווווווווו................ כל כך נהנתי - זה מה זה לא אני להנות מקניות. אז אולי זו - האני החדשה - ואולי הלגיטמציה שזה לכבוד הבן בכל מקרה, הרשתי לעצמי לחגוג כל הדרך אל האוברדרפט, בלי שמץ של נקיפות מצפון. והאני החדשה - תהיה לבושה שמלת ערב שעלולה לגרום לאנשים להסתכל עליה, ובמקום שזה ילחיץ, זה מעורר, ומרגש. וכשהיא (האני הישנה) אמרה למלבישה שאולי לא כדאי כל כך נוצץ... כי אני אמשוך תשומת לב, אז המלבישה ענתה - אז מה... והתשובה נעמה לאני החדשה והאני החדשה הוסיפה ואמרה לעצמי .. אז מה, איזה יופי, תנצצי, תהני מהתשומת לב. ופעמיים בחנות - הקונות הסתכלו על האני החדשה מודדת וביקשו את אותו הדבר.. מממ.... האני החדשה מרשה לעצמה להראות, והיא ניראת מהממתתתת.... איזה שוויץ :-)

יש לך על מה.. תתלבשי, תראי במיטבך תשמחי שכולם יסתכלו, מה יש.. המון המון מזל טוב!! רק בשמחות סמויה

ממש, אבל ממש זקוקה לחיזוקים האלו... כל כך לא יודעת לפרגן לעצמי תודה יקרה בשמחות :-)

מגיע לך, תהני..... שתזכי לראות בנים ובני בנים... אמן! התגעגעתי, ונכנסת כשאני יכולה....

כמה נהינתי לקרוא אותך :) ממש עשית לי לחייך, ולא רק חיוך על הפנים, אלא גם בלב.. וזה תמיד טוב, במיוחד עכשיו.. הולם אותך המצב רוח הטוב והחיוך :) המון מזל טוב לך ולזוג המאושר ותהני מכל רגע... (((((ליז)))))

טוב לראותך התגעגעתי מה איתך? מה שלומך? ספרי....עדכני אידה

ממש כמו שאמר אברהם לינקולן: "חייך אל העולם והעולם יחייך אילך בחזרה" תודה יקרה, כיף לראות אותך בהצלחה בלימודי שנה ב' נשמע מעניין ומאתגר.

המון המון מזל טוב שיהיו רק שמחות וארועים טובים ומשמחים פשוט נפלא ובהחלט מרגש תהני מעצמך מהארוע ומכל המסביב אידה

כבר יומיים לא מרוכזת לא מצליחה לשבת וללמוד בכלל ובכלל מרגישה כמו סמרטות כנראה מתוך הזדהות http://jworld.files.wordpress.com/2007/01/picture1-hug-end.jpg

מקוה שאתם מתאוששים ושהיום כבר הרבה יותר טוב ((((((((((((((((שחף)))))))))))))

שולחת לך ליטופים לחתול החמוד הקטן.. שיבריא במהרה... מסכנון

מה שלומו של החתול? מה אמר הוטרינר??? בריאות והחלמה מהירה אידה

החתול בסדר הוא כבר מרגיש טוב בסוף הסתבר שיש לו רק דלקת בדרכה השתן ואין חסימה, שממנה פחדתי אבל הוא צריך עוד כמה פעמים להגיע לוטרינר לזריקות של אנטיביוטיקה

נזרקת מפה לשם... מתנגשת בקירות העבר... אין שקט אין רוגע קמה ונופלת שוב ושוב ושוב אין מקום מוגן אין מקום בטוח הכל פרוץ הכל מסוכן הילדה הקטנה צורחת מצחננת להגנה ועצוב לי והדמעות תקועות להן ולא יוצאות קשה לי לא רוצה כבר להרגיש ככה לא רוצה כבר להרגיש כלום דמעה

http://i237.photobucket.com/albums/ff69/KTQ_Sue/Gaia/Hugs/hug.jpg http://media.superpimper.com/glitter_graphics/Hug/hug-22.gif ועוד משהו, שאולי יעלה חיוך על שפתייך :) http://i11.photobucket.com/albums/a197/mic_corbi/_img/hug_certificate.jpg

כן...העלית חיוך על שפתיי... מנסה עכשיו לא להרגיש... להכנס לתוך בועה... נראה אם אצליח דמעה

דמעונת יקרה, המון כוח - תסתכלי על התהליך , קבלי כוחות מהידיעה שאת בהתקדמות וגם הנפילות כמה שקשות, פחות קשות מבעבר. שולחת חיבוק לחיזוק - ליז

מקווה שתצילחו את והילדה למצוא ולבנות מקום בטוח כל כך קשה ומתיש בלי... שם ימצא השקט הרוגע שם תוכלי להתמודד בבטחון בכל מה שעולה מחזקת אידה

כבר שבוע שלם שאני חולה ,בגלל דלקת באוזן -מתהלכת כמו זומבי ,ורק שלשום קבלתי אנטביוטיקה כמו החתול של שחפיתוש -מאחלת לו החלמה מהירה לקטן ,(אחוות חתולים ) לא יכולה להרים ראש , כאלו חצי ראש לא שלי -אולי שייך למישהי מכן ? והחום הכבד לא עוזר שלא נדבר על רמת הלחות שמשאירה אותי בלי אוויר ,אוףףףףףף , שבוע מנחוססס שחפיתוש אייך את מתקדמת עם העבודות ? מחזיקה לך אצבעות שתצליחי לסיים הכל ולהגיש כמו שאת רגילה דמעונת -אל תרימי ידיים , יודעת שקשה לך מאוד ואת לא רואה שיפור ולא רואה התקדמות , פשוט לוקח זמן , וחייבת לתת לזמן את הזמן , סמויונת -יש לי תחושה שלמרות שבעבודה הכל מתקתק לך בצורה נפלאה את מרגישה מאוד חנוקה במישורים אחרים , כן פרויד או לא פרויד ,את סוחבת נטל רגשי שאין לך איפה לפרוק , אולי את מרגישה שזה מאיים להטביע אותך ? אולי בכל זאת תפני לטיפול ? גם אם המטפלת ההיא מכל סיבה שלא תהיה לא מטפלת בך - מרגיש לי שאת זועקת פשוט לעזרה ,כמה זמן עוד תוכלי למשוך ולסחוב את העגלה ? עד שתיפלי ? אולי הגיע הזמן לעשות משהו ?משהו רק בשביל עצמך , למענך , למען נשמתך החנוקה ? עמיתוש - כל כך כואב לקרא כמה כאב עברת ומה שאת סוחבת איתך ,נורא קל לבוא ולהגיד לך מה כדאי לעשות , כשהאמת היא , שאין לי בכלל מילים שיכולות לגרום לך להרגיש טוב יותר , כמה סבל כמה כאב , יכולה רק לקוות בשבילך שאת נמצאת במקום שמטפלים בך עכשיו ואת מרגישה טוב יותר ,תחזיקי מעמד זהו , התגעגעתי , עשיתי מאמץ ובאתי , תשושה לגמרי אחרי סופ"ש עם אורחים כי היה לבעלי יומולדת ,עכשיו הכל שקט ורגוע ואני כנראה הולכת להתחפר שוב במיטה כי מחר הולכת לאספי שלי שגם הוא מקורר ועם נזלת , כבר הבאתי להם מכשיר לאדים חמים ומכשיר לאדים קרים עכשיו הוא צריך הנהלציה ,מחר יגיע אליהם גם אינהלטור ואני מאוד מקווה שאוכל לישון בלי כאבי אוזניים - כמו ילדה קטנה -מה פתאום דווקא עכשיו באמצא החום הגדול דלקת אוזניים ? אל תשימו לב אלי , אני כבר מדברת שטויות , כנראה הזמן שלי עבר ליל מנוחה לכולכן - תישנו טוב ושיהיה אחלה שוע טוב לכולכן אוהבת המונים חטולית

היי חטולית מקווה שהאנטיביוטיקה תעזור לך מהר ותרגישי כמו חדשה שתהיה לך החלמה מהירה! מחבקת בחום שחף

חטולית יקרה זה ממש מיותר... מצטערת על האוזן מקווה שהאנטביוטיקה כבר עובדת ויש הקלה וגם ירדה בחום הרבה בריאות אידה

יקירתי, מאחלת לך החלמה מהירה מקווה שתשובי לאיתנך במהירות.. דלקת אוזניים זה כל כך כואב אי אפשר להתרכז בכלום.. את יודעת, הרופא ילדים נותן לי כל חורף מזרק 5 סיסי של חומר שנקרא 5% עזרקאין. אומר שנותנים את זה בחדר מיון בזמן דלקת חריפה וזה טוב שיש בבית נגיד בשבת או בלילה. מטפטפים כמה טיפות בעדינות מהמזרק לתוך האוזן לוקחים כדור משכך כאבים ו.. הפלא ופלא בבוקר הכל נעלם כלא היה. ויש לי ניסיון עם הילדים שחטפו התקפים באמצע הלילה. למחרת בוקר הילד רגוע לגמרי ולא בוכה שכואב לו וגם זה מחלים יותר מהר מאודיטין ואנטיביוטיקה ששותים כל השבוע. גם לבעלי פעם שמתי וזה עזר. בכל אופן- כמובן שלפני שלוקחים תרופה כלשהיא קודם עדיף להתייעץ עם הרופא המטפל אולי הסוג הזה דווקא לא מתאים לך ויכול להחמיר את המצב אבל לאור זה שזה עובד אצלי תנסי להתייעץ איתו זה ממש טוב. ולא צריך לשמור את החומר במקרר הוא לא מוצר רגיש. רק צריך לשמור אותו במקום חשוך ועטוף שלא יכנס למזרק לכלוך ואבק. בלי זה בבית אני מרגישה שחסר לי משהו...וכמובן אני מציינת שזה חומר אנטיביוטי אז אם יש רגישות לאנטיביוטיקה- אסור להשתמש בזה בכלל! אוי והזכרת אינהלציה לקטנצ'יק- אז גם אצלי הקטנצ'יק סובל מליחה וקשה לו לנשום אז אני כל לילה בעונת המעבר עושה לו אדים אחרת הוא ישתעל ויבכה כל הלילה. מסכנון קטן. אבל אחרי טיפול כזה באדים הכל מסתדר והוא חוזר לישון כמו מלאך קטן.. ובקשר לחלומות-- את צודקת ייתכן מאוד והם מנסים לאותת לי שאני סוחבת נטל רגשי גדול מידי ושאני זקוקה לטיפול. גם הפסיכולוגית ההיא המליצה בסוף הטיפול לי- בפני בעלי שאלך לזה דחוף. ולא עשיתי כלום אמרתי מה היא מקשקשת.. אם הסתדרתי לבד עד עכשיו אני אתגבר. ולמרות המשבר לאחרונה שוב התגברתי- בעבודה, בחברה, יש לי שמחת חיים והכל אבל בלילה...הכל צף בחזרה בצורות חלומות משונים שמחזירים אותי לשם ומזכירים לי שצריך לטפל יותר מזה שבתקופה האחרונה ברח לי פיפי פעמיים אחרי סיוט?? ובכל זאת, אני קמה בבוקר מתקלחת מתלבשת יפה ושמה איפור ואני מתעלמת מכל האיתותים ומזניחה את עצמי לטובת העבודה, הילדים והשגרה. אני לא מרשה לעצמי להזדקק הקטנים זקוקים לי בכל שעה ביום אז אצלי זה עבודה-בית. אני לא הולכת לישון עד שהכל מתוקתק בלילה. את יודעת- לעבור על האסלות, כביסות, לראות שהכל נקי ליום המחרת. וכך..עובר לו עוד יום שאני לא עושה דבר למען עצמי. אני נותנת את הנשמה לבית ולעבודה ולבעל כמובן שכבר לא נשאר ממני כלום מעבר.אני צריכה לשים לי פתק ולהזכיר לעצמי - סמויה, מספיק את צריכה ללכת דחוף לטיפול..אבל אני לא עושה את זה אז זה חוזר אליי בחלומות. החלומות הללו לא באים סתם יש להם משמעות ומסר- שאני שמה עליו את הפס הכי גדול בעולם... העיקר בשבילי זה לשרוד את היום.. וזה לא איכות חיים משהו ככה..

אחרי אספי ואחרי האנטיביוטיקה .. בעצם, אספי הוא האנטיביוטיקה של הטבע, לא ככה?? מקוה שקיבלת בחזרה את הפנים שלך ושהרבה יותר טוב עכשיו מחבקת - ליז

אני מזעירה מראש,כל מה שרשום כאן הוא טריגר אחד גדול אבל רושמת מעומק הלב,מה שיוצא החוצה יוצא,מה שנישאר ביפנים ישאר... אז קיבלתי הודעה לפלפון,מעיימת ,מפחידה,ורק אני ואלוהים יודעים מה רשום שם,בסוף לא דיברתי,לא דיברתי כי אולי גם קצת הישלמתי. יש אנשים שיש להם גורל אחד,ויש כאלו שיש להם שניים,ויש שמשנים ויש שניתקעים,ובסופו של דבר ההחלטה בסוף ניקבעת,זה לא משנה כבר מה אני רוצה לרשום בכל זה,יש אנשים ויש אנשים... בחיים שלי אברתי את הדברים המזעזעים של חיי,כל אחד וזעזעו שלו,לכל אחד יש את הסיפור שלו.. כמה ימים אבור,כמה ימים שבהם ההיתי למטע בתחתית שלי,עמוק שם במקום הלא מוגן,המקום שאני מקירה ויודעת... קצת ליפנאי הגרוש שלי גרתי ברחובות,שלושה חודשים אולי קצת יותר,מי שמקיר את הרחוב יודע אל מה אני מדברת,שולשה חודשים של גענום,ומה יותר גרוע? הבית או הרחוב? אני לא ממש ידעתי,קיבלתי תשובות בזמן שחיי מרצדים מול עיניי,ככה לבד,אני ותיק,תיק שיש בו בגדים,שניי יומנים אישיים,וסיגריות... שמקירים אנשים ברחוב זה לא כמו שזה נישמע בבית החם שאנשים יושבים בו,זה לא רק גרים בחדר מדרגות ,זה לא רק ישנים במיקלטים מטונפים,זה מאבר,הרבה מאד מאבר לכל זה,יש אנשים ויש אנשים ויש אותי ואותי זה הרבה,זה באמת הרבה וזה בחוץ כלום,הרבה הרבה כלום,ליפעמים זה ככה וליפעמים זה אחרת,מעטים יודעים אל החיים שלי בחוץ,לא הרבה אנשים יודעים מה אברתי שם,ושלושה חודשים ,קצת יותר של לסרוד או למות,כל אחד רועה את זה אחרת,ככה או ככה זה להיות בתחתית,שם ההיתי ירושלים,חיפה,טבריה,תל אביב,ויש משקיפים,אנשים שרואים אותך,כמו שאת ,חסופה לא יודעת מה קורה שם בחוץ,בורחת ממשפחה אומנת כי הבן שלהם אנס אותי בלילה ונתן לי בפעם הרישונה סמים,ואני והתיק,ואני והבית של ההורים ואין לאן לחזור כי כל מקום הוא נורא,כל מקום הוא איום וכל מקום הוא סיוט, אז מקירים אנשים ברחוב,כיכר החטולות,את יושבת איפה שאומרים לך,ואת יודעת שהבחור הזה שנותן לך את העבודה הכי מסריחה של החיים שלך,רק כדי שיהיה לך מקום להניח בו את הראש,במיזרן מעופש שמי יודע כמה ילדים סמו בו את הראש שלהם, יש לך עבודה,עבודה בשביל לאכול ולישון,אני לא יודעת לרקוד,אני לא יודעת לשיר,אני לא יודעת לעשות פעלולים,אני יודעת לתת את הגוף שלי,וזה היה וככה היה,הבחור העבריין הזה סם אותך ברחוב הזה.. ברחוב שהשוטרים לא רועים אותך,ורכב אוצר ואת כבר ביפנים ואין לך מוסג מה הולך ליקרות לך עכשיו,הפעם הרישונה של החיים המסריחים שלך בחוץ,בורך הבא ילדה לעולם האמיתי של לסרוד או למות,ברוך הבא היתקבלת ,והוא אונס אותך ואו אונס אותך,כמה אנשים כבר אברו אלייך? כמה אנשים ?????????????? והכסף בכיס והבחור ששומר אלייך,ממש!!!! אומר לך יופי ארבחת טוב ההוא יהיה מרוצה ממך, ואת בוכה את הדמעות הכי גדולות של החיים המסריחים שלך וכבר את לא חייה,ואת לא יודעת מה את עושה עכשיו,וכבר את בחיפה ושם ברחוב ההוא,העצמעות את יושבת לא רחוק מהקיוסק הקטן ההוא,והשומר שלך משכיף אלייך ואת? עושה את העבודה שלך ובלילה מאוחר חוזרים לתל אביב, כל החיים שלך כבר לא עוברים לך מול העיניים,ואת מקירה אנשים יותר צעירים ממך בהרבה וכבר את יודעת שאין להם סיכוי לחיות יותר,מחוררים ממזרקים ואדון הנכבד ההוא אומר לך.. ונותן לך להרגיש מיוחדת כי העיניים שלך כל כך יפות בשבילו,ואת מביע יופי כסף.... ועכשיו אני כאן ,אחרי שהקארתי את החבר שלי,את מר בחור שלי אדון גרוש שלי,שהעולם של הפשע עצלו זה כמו משחק, והוא מכיר ויודע ואת ציפור קטנה,הכי קטנה שיש,אם שניי ילדים שאחד מהם הוא והשני היא .... ואומרים החיים ממשיכים,ואת כבר לא צריכה לסרוד יותר כי עכשיו את מוגנת,אבל גם מכאן זורקים אותך,בגלל ש... וזה כבר לא משנה מה אני ירשום כי אני יודעת שזה הסוף שלי,וזאו פשוט זאו.... כלום אנשים ממשיכים לחיות את החיים שלהם,ממשיכים ממש כאילו כלום ויש עוד צדדים שם בעולם,גם אם לא רוצים לראות אותו,יש צד כזה,מסריח,כואב,מעיים....

וככה הגלגל ממשיך להיסתובב,הילדים האם,הילדים או נכון להגיד נערים? בשבילי תמיד הם היו ילדים,המבט בעיניים,צריך לראות כדי להאמין,היתה לי חברה אחת שם,ברחוב הזה חיים בודדים,לא יכולים לסמוך אל אף אחד וכי מי לימד אותי לסמוך אל מישהו,חברים וחברות זה לא נושא בכלל,זה לא המקום,אין דיבורים אל בית,אין דיבורים אל משפחה,הכל וכלום,ממש ממש כלום,אבל היתה ילדה אחת,ילדה שהזכירה לי קצת אותי,את המבט בעיניים,את החיוך בחצי פה,שהחלפנו מילים מידי פעם,כשהיה אפשר,כשלא ממש עבדנו, אני זוכרת אותה וחושבת אליה,חושבת מה קורה איתה היום? איפה את ילדה אובדת?????? זה לא רק מראות,זה לא רק רגשות,זה דברים שמאבר,מאבר למה שאפשר להרגיש בכלל ולא יודעת אים יש לזה מילים... חשבתי שאפשר למחוק את האבר,חשבתי שאפשר למחוק אותו ,כמו שראובן רשמת,כמו שפז חיבקה,כמו ששיר אמרה ו... יש דברים שאם נישארים אצלך בלב,נישארים וקימים שם,לא סתם אני רושמת את הדברים האלו,לא סתם,פעם מישהו אמר לי שכל מילה שלי היא שווה אמון,כי עד שההיתי מדברת הנשמה היתה יוצאת,ככה הוא אמר וככה באמת היה,חזרתי "לבית" אחרי שהמשטרה מצא אותי,עד היום יש לי את התמונה שלי בעיטון גזורה וזרוקה,לא זוכרת איפה,תמונה של ילדה בת 15 אולי קצת פחות,וזה הפגיש אותי אם מה שקרה לרוז הקטנה,התמונה שלי היתה באיתון,אני זוכרת את מה שרשום שם,נערה כבת 15 רזה ניראתה בחיפה בפעם האחרונה,לבושה חולצה בצבע שחור ומיכנס שחור.... האמת זה לא שההורים שלי ממש חיפסו אותי,יותר נכון זה היתה הרווחה,הפקידאת סעד שלא הקשיבה לי,שהיום האמון שלי באנשים הוא כימעט אפסי,וצריך מסננת לאבור דרכה,אבל היום זה היום, ולא,אני לא יכולה להיתעלם מדברים שקראו באבר,אני לא יכולה,אז כל הכבוד למישטרה,ממש כל הכבוד,החזירו אותי הביתה,והעבריין הזה וההוא הזה... דברים שרצים אם החיים שלי הרבה מאד זמן,הרבה מאד זמן ולחזור לבית,ממש בית,אף אחד לא שמע אותי? אף אחד לא יכל לישמוע,ואבא אונס את הבת שלו,ואבא מוציא חגורה,ומי ששואל את עצמו איך מחזירים ילדה לבית כזה? אז התשובה מדינת רווחה חרה, לא יודעים איך להיתמודד איתי,לא יודעים מה לעשות איתי ועוד ועוד ועוד סיבות שממש לא רוצה לרשום כי אין לי כבר כוח... אז נכון אני רושמת את הדברים האלו,אני רושמת אותם כי כואב לי כל כך,וקשה כל כך ויש אם הרבה דברים להיתמודד ואלוהים יודע כמה ניסיתי וכמה אני מנסה,ואלוהים לא שומע את התחנונים שלי בלילה,או לא יכול,הוא עסוק כרגע דברי אם המזכירה שלו,הכל ציני,הכל שחור.... הגרוש שלי חבר של האנשים מהרחוב,לא פלא שמצאו אותי שההיתי במקלט ,שום דבר או לא פלא,אין דבר כזה,אז מי שאומר לי לחיות את החיים שלי עכשיו הרגע,זה כל כך מיותר,כי אין לי חיים,אין לי דבר כזה . הודעה אחת שמפוצצת לך את הכל בפרצוף,את כל החיים שלך היא מעמידה אל 4? שיהיה... מעמידה אותך בלחץ עצום,בפחד נוראי. לא סתם אני אדם בלי חברים,לא שלא רוצים ,אלה אני פוחדת ,אנשים בעישפוז אומרים לי "עמית,את לא צריכה להגיד כלום,את לא צריכה לדבר ולעשות רעש,הכל רועים לך בעיניים" יכול להיות שזה נכון,אולי אפילו בתוח,אני מרימה ידיים,אני חושבת שרוב החיים שלי נילחמתי,רוב הזמן חיים בהיסרדות יום יומית ומה שנישאר לך בסוף ,שאתה יושן וסם את הראש אל הכר,זה לא מנגינות נעימות,זה לא חלומות אל אתיד,זה לא מתקרב לזה,כי מה שאתה ראיתה ומה שאתה חביטה זה החיים עצמם. אז כן אני מקנע בהרבה אנשים,ואני מעריצה אנשים שאוהבים לחיות,אני יצרתי חיים,שניים,שניים שלמים ומלאים ויפים וכל כך טעורים,אבל .... הילדים שלי אברו אמון,והיו להם פרדות והיו להם מקלט והיה להם מרכז חרום,ועד היום אם מטופלים כי הם סבלו,ואני ילדה ואישה ואמא מוטשת,מותשת

עמיתוש מאוד לא פשוט מה שעברת... אבל רוצה להזכיר לך שכן הצלחת לשרוד.. ושאת בדרך הנכונה עכשיו... מתקדמת בכיוון הנכון עבורך ועבור הילדים שלך.. מחבקת... תחזיקי מעמד דמעה

עמית יקרה עצוב וכואב לקרוא אותך אין מילים מנחמות למה שעברת ודאי עוברת היום יש בך כוחות עצומים..את לא מרגישה את שורדת ונלחמת אסור לוותר ואסור להתעלם ממה שאת עוברת המשיכי בדרך אל האור אל הילדים שלך הם מחכים לך!!!!! מחזקת ומחבקת אידה

קראתי את עברך הכואב וכל הסבל שעבור ועוד עובר עלייך בהווה. לא נותר לי אלא לומר לך שתמשיכי להיות חזקה ושורדת ואור הנסיבות, שתמצאי את הכוחות להמשיך במאבק העיקש שלך לשחרור מהגרוש הנורא שלך ולזכות שוב בילדייך היקרים ושתזכי לפתוח דף חדש וחיים חדשים עם ילדייך במקום אחר טוב יותר שלא מתעלל בך. לא מגיע לאף אישה שיתעללו בה ככה אבל המזל לא האיר לך פנים את היית ילדה שנאלצה ללכת לרחוב בגיל צעיר איזה טוב כבר יוצא מזה. אבלל עכשיו את אישה בוגרת ומודעת ויודעת מה את רוצה ומציבה לעצמך מטרה נחושה להשיג את ילדייך בחזרה. מאחלת לך שזה יקרה במהרה.. סמויה

ספק דלקת, ספק חסימה בדרכי השתן והוא כל היום לא רגוע ובוכה כמות תינוק מסתכל עלי ומיילל כאילו רוצה להגיד לי, להתלונן על כך שהוא לא מרגיש טוב עצוב לי וכואב לי לראות אותו ככה :( הוא קיבל עכשיו אנטיביוטיקה וצריך להמשיך לתת לו במשך שבוע מקווה שזה יעזור לו והוא יבריא ולא יהיה צריך לעשות ניתוח, כמו שעשו לחתול של בת דודה שלי

מאחלת לו החלמה מהירה... ושולחת לו ברכה... http://www.hannahwood.com/images/getwella.jpg דמעה

וחסר אונים... מקווה שהאנטיביוטיקה תעזור לו במהרה... איחולי החלמה לחמודון הקטן... בא לי ללטף אותו.. ולהרגיע אותו.. אני מתה על חתולים בייחוד הפרוותיים...

הוא לא ממש מצליח לעשות פיפי אתמול הוטרינר אמר שזה או דלקת או חסימה כפי שזה נראה היום, זאת חסימה וזה מסוכן :(

בריאות לחתול.... מיץ חמוציות עוזר....לדלקת בדרכי השתן לא נראה לי שיאהב החלמה מהירה

טוב אצלי הכל הזוי.. אתמול בלילה נשארתי ערה עד 3:00 וראיתי סרט "הכי טוב שיש" על ההוא עם ה- הפרעה או.סי.די אני מתה על הסרט הזה.. בבוקר התעוררתי כזה "מצוברחת" ואז פתאום נזכרתי בחלום ההזוי בלילה.. אולי יש קשר לסרט?? לא נראה לי.. חלמתי שאני בטיול מאוגן כלשהו בבריכה שוחה, נהינת מהמים... מסביבי כולם צוחקים ומסתלבטים. לפתע בין האנשים אני קולטת צעיר מוזר ומפחיד עם הפרעה כלשהי, פיגור כלשהו, נראה מעוות בקיצור לא אדם רגיל. אני חוששת ממנו אבל מה לי ולו בכלל. ואז הוא ננעל דווקא עליי. ותוקף אותי במים. תופס אותי בכוח ומטביע אותי במים ותופס לי את הגרון וחונק אותי עד לנק' שנגמר לי האויר ואז עוזב ואז שוב ממש חונק אותי חזק ואני חושבת שהוא הולך להרוג אותי. בנק' שאני עולה מהמים אני מחפשת קשר עין עם האנשים שיעזרו לי כי אף אחד לא שם לב שהוא חונק אותי כי זה קורה מתחת למים ומתחת לאפם של האנשים. אז אף אחד בכלל לא שם לב אליי ולמה שקורה. אח"כ הוא אומר לי לבוא אחריו למקום כלשהוא עם דשא ואם אני לא יעשה את זה את הוא יחנוק אותי שוב אז אין לי ברירה ואני הולכת אחריו וזה כל כך משפיל שהוא שולט בי ואני לא יכולה לעשות כלום. ואז בנק' הזאת שהגעתי עם האדם הזה לדשא התסריט נעצר לגמריי והאדם הזה נעלם איכשהוא לא זוכרת איך אבל אני נשארתי בחלום עם ההרגשה הנוראה שאדם שאני לא מכירה תקף אותי לאור יום ולא עשיתי דבר להגנתי והרגשתי אשמה ודפוקה לאללה בגלל זה. ואז החלטתי להתלונן בחב' הזאת שארגנה את הטיול לפחות אני יעשה את זה . איך לא חשבתי על זה להתלונן למשהו? איך שמרתי את זה בבטן כל היום ולא סיפרתי לאף אחד?? ואז אני מוצאת את עצמי מספרת את מה שקרה לאחת המדריכות שלהם שלא בדיוק מבינה אותי ורוצה לעזור כי זה פגיעה במוניטין של החברה שלהם או משהו, או שהיא צעירה מידי ולא מבינה אותי ובכלל מה אני רוצה ממנה ואני מוצאת את עצמי חופרת לאדם הלא נכון ומתנצלת ומסבירה שהוא הכריח אותי לבוא אחריו שזה כמו שאדם מצמיד לך אקדח לרקה זה בדיוק אותו דבר.. ואז התעוררתי בבוקר.. וזהו.. אבל ממש חלמתי איך הוא חונק אותי עם הידיים ולא ידעתי לאן כל זה יוביל וזה היה די מפחיד..

חלום מפחיד וקשה! יש בו כל כך הרבה חוסר אונים, סכנה קיומית, פחד ועטימות רגשית של הסביבה, חוסר מוכנות להבין ולעזור אלו הם רגשות קשים, שאת הרבה פעמים מדברת עליהם כנראה זה מה שהרגשת כשהיית ילדה קטנה, כשנפגעת והרגשות האלה ממשיכים ללוות אותך בחיי היומיום ובסיוטים מקווה שהלילה יעבור בלי סיוטים! שחף

החלום הזה ביטא רגשות קשים יש לציין שמעולם לא חוויתי במציאות חניקה פיסית ע"י מישהו אבל בחלום זה היה אמיתי ממש. אבל מאז לא היו לי עוד חלומות לא נעימים הכל כזה רגוע.. כיף לי בעבודה בחצי השנה האחרונה הכל השתפר בעבודה, שונתה השיטה שעל-פיה אני צריכה לעבוד ועכשיו אני יכולה לעשות זאת כמו שצריך בלי עזרה הכל כל כך מהר ואני מתקתקת בלי בעיה ומשתלטת ומנצחת על הכל כמעט באפס טעויות וזה נותן לי ביטחון ואני כל הזמן צוחקת ומחייכת בעבודה וגם רואים את זה כולם שפתאום יש לי אויר וכיף לי ואני נהנת מהעבודה ולא כל הזמן פוחדת שאני לא מספיקה וגם עושה מהר בלי להסתכל מה שיצא יצא. עכשיו אני בטוחה במה שאני עושה ויודעת לעבוד ולנהל את הקטע שלי כמו שצריך ולתת תשובות בביטחון לאנשים ולתפוס סמכות.בכלל אי אפשר להשוות לאיזה רעוע זה היה בהתחלה. וחשבתי שזאת אני בסוף מסתבר ששיטת העבודה על-פיה עבדו בפרוייקט הקודם בכלל לא מתאימה לסוג ולכמות העבודה בפרוייקט הנוכחי. ולכן הכל קרס בשיטה ההיא אבל מאז ששינו הכל- אני על קרקע יציבה ובטוחה.

בא לי לצעוק אבל זה לא יעזור בא לי ללכת לקבר של אבא שלי ולוודא שהוא עדיין שם ולא יצא משם איכשהו בא לי לאבד את הזיכרונות הקשים בא לי לא להיות "שורדת גילוי עריות" בא לי להחזיר לעצמי את הילדות שנגנבה ממני נלקחה ממני בכוח בא לי לישון במיטה אמיתית עם מזרן אמיתי ולא על הספה מרוב פחד ממיטות בא לי לישון בחושך בא לי לישון ולא לחלום ולא להתעורר 10 פעמים כל לילה מתוך סיוט בא לי לא להיות אישה בא לי לצורוח בא לי לשתוק בא לי לחבק בא לי לבעוט בא לי לחתוך ולאכול קילו של שוקולד בא לי חיבוק סתם עצוב לי http://msp59.photobucket.com/albums/g308/polito_2006/Sad_Face_by_hornsholdmyhalo.jpg דמעה

מאוד מבינה ומזדהה איתך, דמעונת הרגשות האלה משותפים לרבות מאיתנו אך, לצערי אין אפשרות לשנות את העבר מה שכן, אפשר לשנות את העתיד....

לא מצליחה לראות עתיד.. לא מצליחה להסתכל קדימה בכלל.. http://www.fotosearch.com/comp/ART/ART454/man-standing-front_~200023479-001.jpg דמעה

http://www.zix.co.il/viewer.php?id=1090788112.JPG הימים לא פשוטים שלא נדבר על הלילות. סיוטים אין סופיים.. הכל חוזר שוב. סליחה שלא כאן בשבילכן.. ב.

מצמרר.... מאחלת לך ימים קלים יותר דמעה

עבודה כואבת, שותקת, זועקת.... לדעתי, באומנות קיים הרבה יותר כוח, מאשר במילים היא מאפשרת להביע בעוצמה רבה ובאותנטיות, את מה שלא ניתן להביע במילים איך את מרגישה היום, בובונת?

השבוע זה עובר כל כך לאט אין לי עצבים... דמעה

זה מהר מדי בשבילי לא מספיקה כלום ממה שהייתי רוצה להספיק

אני מוכנה להתחלף איתך... מרגישה תקועה וכלום לא זז מסתכלת קדימה ורואה שכלום לא משתנה הכל נשאר אותו הדבר לא רואה את עצמי מצליחה לשנות דבר מתחשק כבר לוותר להרים ידיים להגיד או קיי נלחמתי והגעתי עד הלום ומה עכשיו? מה הטעם בלהמשיך ולהילחם? סתם מרגישה לא טוב דמעה

כמה חבל שלא חשבתי להכנס למחשב אתמול בלילה... הייתי ערה עד כמעט 5... יכולנו להעביר יחד את הזמן.. בכל אופן... בוקר טוב... שיהיה לך יום נפלא.. http://images.nana.co.il/upload/112005/IsraBlog/161969/posts/4061452.JPG http://www.bsh.co.il/Forums/Files/בוקר%20טוב%20ל(2).jpg דמעה

כשאני כל כך לחוצה בזמן אני מחפשת מאמרים, שלא קשורים לעבודה ומבלה שעות בפורום עדיין לא התחלתי ללמוד מהבוקר!... מה יהיה איתי???!!!! אני פשוט חסרת תקנה :(

רציתי לעשות לי פרוסה עם גבינה צהובה והיתי צריכה להכניס את הפרוסה מהפריזר ל-20 שניות למיקרו כדי שתפשיר ובמקום זה שמתי במיקרו ל-20 שניות את החבילה עם הגבינה הצהובה אז עכשיו יש לי פרוסה קפואה וגבינה צהובה מחוממת :))))))))))))))

עמוד אחד מסכן מתוך 8 העמודים של העבודה :( זה פשוט מייגע כשצריך לעבור על כל כך הרבה מאמרים, כדי להוציא מהם את מה שאני צריכה וזה סיוט אמיתי, כשאני קוראת כל כך לאט :(

אך הייתה הפרוסה??? סבלנות ובטחון בעצמך תעמדי בהכל

תודה לכל אחת ואחת שהגיבה לי. מחממם את הלב, באמת! מצטערת שאין הרבה מילים. אני באמת באמת מצטערת. אבל ..אין בי כוחות. אזלו.. אומרים שאלו הם החיים רק תגידו לי מתי הם נגמרים כי נמאס נמאס כך לחיות רוצה כבר לא להיות. ולמה נגע הילד כשידע שאסור ולמה התקרב האיש לתחום האסור אם היה אפשר לשנות אולי היה אפשר לחיות לחיות טוב יותר לחיות בלי לוותר וכאבי הלב כבר לא היו איומים וכאבי הלב כבר לא היו כואבים וכאבי הלב כבר לא היו נוראיים אך, זה רק בחלום כי צבטו אותי- והתעוררתי פתאום ואז הבנתי כי זו המציאות מציאות מרה מציאות רעה מציאות כה נוראה וכאבי הלב רק גברו וכאבי הלב רק הלכו והתעצמו.. והנפש הכואבת והנפש המיוסרת והנפש המותשת כבר לא יכלה עוד ואני .. רק שחור רואה רק שחור מרגישה ופתאום נשמעה הלחישה הלחישה המפחידה שהנה הוא מתקרב- הוא בא ..... ולמה נגע הילד כשידע שאסור ולמה התקרב האיש לתחום האסור ....הגוף בוגד בי פתאום.. הכל כואב לי .. פיזית.. נפשית..

בובונת אני מבינה שהכל עולה ומציף שהזיכרונות לא נותנים מנוח שהכאב מסרב להרפות תנסי אולי להיזכר בתקופות הטובות יותר בחיים שלך בתקופות, בהן החיים נראים אחרת בהן הזיכרונות לא כל כך קרובים לפני השטח בהן יש חיוך אמיתי על שפתייך תנסי להיזכר, איך בתקופות האלה את מצליחה להרחיק את הכאב? מה עוזר לך? ומה חסר לך עכשיו? מה מעורר את ההצפה הרגשית הזאת? ואולי אם תצליחי למצוא תשובות על השאלות האלה תוכלי לעשות משהו כדי לשנות את ההרגשה תמצאי את הכלים, שיעזרו לך להרחיק ממך את הכאב גם היום מחבקת אותך בחום, חיבוק אוהב ותומך, חיבוק של ביחד שחף

אבל הוא היה... היום חגגנו יום הולדת למישהו מהמשפחה שלי ובאו הרבה אנשים שלא ראיתי אותם כבר המון זמן והרגשתי שם די זרה ולא כל כך במקום שלי למרות שרובם היו מהמשפחה שלי וכשאני רואה אותם אחד על אחד זה מרגיש לי בסדר ואני אוהבת להיות איתם אבל היו יותר מדי אנשים ביחד ולא עם כולם אני בקשר טוב וממש הלכתי שם לאיבוד עד לשלב מסויים עד שהבן דוד שלי הגיע ואז יכולתי להיות איתו ועם אמא שלי ישבנו בצד ודיברנו וזה היה מאוד נחמד אבל החלק הגרוע ביותר היה שהיה שם מישהו שאני ממש שונאת לא מסוגלת להימצא בקירבתו הוא עושה לי ממש בחילה האקס של בת דודה של אמא שלי זה אחד מהאנשים שפגעו בי בעבר ואותו אני רואה הכי הרבה בסיוטים שלי אז בהתחלה כשראיתי אותו נהיה לי ממש רע ברחתי מכולם והתיישבתי בפינה אחר כך הצלחתי לחזור ופשוט להתאלם ממנו אבל בהתחלה הנוכחות שלו עשתה לי ממש רע הלוואי שלא אצטרך לראות אותו יותר לעולם!!!

כל הכבוד שהצלחת להישאר שם ופשוט להתעלם ממנו.. גאה בך... קחי חיבוק ממני... (((((((((((((((((((((((((((((שחף)))))))))))))))))))))) לילה טוב דמעה

תודה דמעונת

אני שונאת את כל הגברים, שגרמו לי להתבגר מהר מדי אני שונאת את כל הגברים, שבגללם הילדה הקטנה נשארה כלואה בתוכי אני שונאת את כל הגברים, שראו בי אישה כשהייתי עדיין ילדה קטנה אני שונאת את כל הגברים, שחשבו שמותר להם הכל אני שונאת את כל הגברים, שחשבו שגופי נמצא ברשותם המלאה אני שונאת את כל הגברים, שהביטו בי, שנגעו בי, שרצו אותי כשעדיין שיחקתי בבובות אני שונאת את כל הגברים שפרצו וערערו לי את הגבולות שלי אני שונאת את כל הגברים, שגרמו לי לשנוא את גופי אני שונאת את כל הגברים, שגרמו לי לשנוא את היותי אישה אני שונאת את כל הגברים, שבגללם העולם הפך עבורי למסוכן ומפחיד אני שונאת את כל הגברים, שבגללם אני מתקשה לסמוך על אנשים אני שונאת את כל הגברים, שבגללם הלילות שלי מלאי סיוטים אני שונאת את כל הגברים, שבגללם חיי הפכו למלחמת הישרדות מתמדת אני שונאת את כל הגברים, שבגללם אני נאלצת לעתים להיאבק על השפיות אני שונאת!!!!........................

שחפ, שונאת איתך ביחד את כל הגברים!! מגעילים דוחים נבלות אז- תהיי רגועה כי סמויה נקמה כבר בכמה כאלה- ומגיע לכל אלה שפגעתי בהם כי הם רצו ממני כמובן- להגיע ל... זה מגיעעעעעעעעעעעעעעעעעעע להם שימותו כ אלה שרצו ל... איתי אבל לא הם לא הצליחו!!!!!!! עשחתי להם את המוות אללה יסטור ולהקתו!!!!!!!!! מגיע לכם שמעתם?? אני לא מתנצלת על כלום!!! בסוף לא הצלחתם להגיע לזה איתי.. פעם היו לי נקיפות מצפון אבל עכשיו לא! וכל מי שניסה להתקרב אליי מינית- קטלתי ורמסתי אותו! מגיע להם!!! רק דבר אחד כל אלה רוצים ואח"כ לזרוק.. (רק בעלי אוהב אותי באמת בלי קשר ל..) אבל כל אלה שרצו אותי לדבר אחד שהוא..- מגיע לכם חשבתם אני תמימה וחמודה ויפה וקטנה ובסוף- כל זה התפוצץ לכם בפרצוף כי סמויה רעה אל תתקרבו אליה תתרחקו ממנה כמו מאש תזהרו היא מסוכנת שמעתם???? וגם מתוחכמת שהיא רוצה.. תיזהרו!

מפגשים עם הפוגע , הם מפגשים קשים, מפגשים של כוח והרבה אומץ כל תגובה של התעלמות עד התעמתות היא התמודדות אמיצה ומכשלת.... עם הרבה כאב, זכרונות ורגשות צורבים, עמדת בערב זה בכל כך הרבה אתגרים כואבים התמודדת עם כל כך הרבה כאב, כעס וזעם האם היה שם באותו הערב מי שהיה איתך? מי שידע מה עברת? ובפני מה את עומדת ומתמודדת באותם רגעים?? אני מקווה שיכול להרגיש לא לבד ואת הכוח והחוזק שבך!! חזקי ואמצי אידה

אמא שלי ידעה והבינה והיתה שם איתי

נמאס שהכל מלחמות.. זה הילד שבך - יהודה פוליקר "יש שם איזה שיא, יש איזה כאב אתה שורף שעות מתות ועיתונים בערמות כל סופשבוע תמונות משפחתיות של אחרים בחלונות שורפות אותך אתה יוצא כשזה כבר חושך לבוש בשחור אתה נוסע ונוסע במהירות האור כאילו יש שם איזה שיא שרק אתה יכול לשבור אתה מסתיר את המכות, פצעים פתוחים וצלקות שלא הגלידו אתה זוכר פרטים קטנים שאחרים לפני שנים כבר שכחו לפעמים אתה שוקע וסופג את הכל לפעמים אתה פוגע ביקר לך מכל כאילו יש איזה כאב שרק אתה יכול לסבול יש שם איזה שיא שאתה לא שברת ויש איזה כאב שאתה כבר הכרת יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור אבל יש בחוץ חיים שאתה לא הספקת ויש עוד אהבה שאתה לא אהבת יש איזה כפתור שאף אחד אף פעם לא יסגור הילד שם הוא איש אבוד מרגיש נטוש דחוי שדוד חולם בחושך והוא נרדם ומתעורר שולח יד ולא זוכר, שאין שם אף אחד ובחלום צונח ילד קשור מאחור, וזה הילד שבך אבל קוראים לו לחזור, כאילו יש איזה כפתור שרק אתה יכול לסגור " לא נאבקת יותר בכלום... ממילא כלום לא משתנה... מצטערת שככה... דמעה

איך את היום? מצטארת שלא יכולתי להיות בשבילך כאן אתמול :( את יודעת, לפעמים על מנת שהדברים ישתנו, צריך קצת להרפות לאפשר לרגשות להיות שם ולא להילחם

אל תוותרי.... אל תכנעי... יש בך הכוח להתמודד... לבנות עתיד חדש, לוותר על כל מה שלא עוזר... על מה שבאמת מיותר... אהההה.... רגע לא לבטל...

החיים שלי עכשיו בסטנד ביי בכל המובנים בכל הכיוונים לא יודעת מה אני אעשה בספטמבר שאין לי כסף לשלם שכירות אחר כך זה כבר יהיה אחרת נקוה אין לי כבר כח לנדנדה הזאת לחוסר בהירות הזאת בקשר לפיצויים יש בעיה עם זה לא יכולה לפרט דמי אבטלה כרגע לא אקבל כי צריכה לחכות לתלוש של אוגווסוט שיהיה מגוחך אז חודש ספטמבר מינוס הכנסות לא דמי אבטלה לא פיצויים ודמי הודעה מוקדמת מגוחכים נשבר לי להיות ועדיין לא מחוברת למחשב מרגישה מנותקת נכנסת ממחשב של העמותה כרגע

גל יקרה פיצויים??? אין? דמיי אבטלה ...לוקח זמן... ומה עם עבודה? כבר יש בפתח? מקווה שימצא פתרון בהצלחה ותמיד טוב לראותך כבר אידה

כבר כמה ימים שאני מנסה לכתוב כאן. אני כותבת- והמחשב קורס לי. בדיוק כמוני. קורסת כבר כמה ימים.. אבל לא תמיד נותנת לאחרים לראות את זה. ואיך שיצאה השבת- אני פשוט לא מצליחה לעשות שום דבר .. כי פשוט נורא לי.. היו לי פלאשבקים מטורפים בשבת. ועכשיו אני רק מחפשת איפה לחתוך ..וכמה לחתוך.. אבל אסור לי להשבר. החזקתי את עצמי חזק- ככ הרבה זמן שאסור לי ליפול בזה. רק לא בזה. מתחבאת בתוך עצמי. כי זה מרגיש קצת חוצפה לבוא לכאן אחרי הרבה זמן ולכתוב כאילו כלום. האמת, שאני שומרת מרחק מכל מקום אפשרי, כי כל המקומות מפילים אותי, ולא עושים לי טוב. אני נכנסת לכאן - לעיתים קוראת.. ולעיתים סתם בוהה בדף האתר. מנסה להתנתק, אבל לא יכולה- כי חשוב לי לדעת מה איתכן.. רציתי לכתוב את הכינוי שלי ב"מחבר", אבל מרגישה צורך להתחבא בתוך עצמי. רע לי .. פתאום נהיה רע. רע כזה שלא היה מזמן. תמיד שאגתי לשמור על עצמי אבל עכשיו אני מרגישה ששוב הכל קורס לי מתחת לרגליים. אין קרקע יציבה עכשיו. ואני נופלת. אין לי כוחות ולא אוויר לנשימה. אוף נמאס לי כל כך.. חוסר כוחות מוחלט כן זו אני, בובה על במה. . (מצטערת שלא כאן)

גם בקושי כאן וממש לא חוצפה את לימדת אותי שזה המקום גם אם לפעמים זקוקים לניתוק תמיד הוא כאן סבלני סופג מקבל מכיל אוהבת ושולחת כוחות - ליז שמרי על עצמך ...

תודה שאת כאן. התגעגעתי. (חיבוק)

בובית יקרה...מצטערת לשמוע שכל כך קשה..רוצה להזכיר לך שזה בא בגלים...ואם מצליחים לשרוד בכל פעם את הגל הרע אז אחריו באה הקלה...צריך לנסות לזכור שזה יעבור למרות שכשנמצאים בתוך זה ההרגשה היא שטובעים ואין כוחות כבר לצוף.. שולחת חיבוק וירטואלי למרות שיודעת שזה לא ממש מספק אבל זה מה שאני יכולה כרגע.. ((((((((((((((((((((((((((((((בובית)))))))))))))))))))))))))))) תחזיקי מעמד.. http://img.photobucket.com/albums/v104/jazzie1/KN_HappyPooh_Hugs.gif דמעה

היי לך (((((((((((((((((בובונת)))))))))))))))))) התגעגעתי!!! המקום שלך תמיד שמור לך כאן השבת הרבה פעמים עושה לא טוב יותר מדי זמן פנוי יותר מדי זמן להיות לבד עם עצמך מחר מתחיל שבוע חדש אני מקווה שאיתו תבוא גם ההקלה והרגיעה שולחת חיבוק מפנק ואוהב שחף

טוב לראות אותך איתנו וטוב שיש לאן להגיע כשכואב טוב שיש איפה לבהות...לדפדף.... וגם לכתוב אז אל תתנצלי ואל תתחבאי את תמיד רצויה ומתקבלת בברכה ואנחנו כאן להיות איתך לחזק לומר לך להזכיר ימים טובים של כוח שאפשר ואת יודעת אחרת שמרי על עצמך כי את יקרה וחשובה כאן מאוד עצוב וצר שככה קשה... שצריך לפגוע... כדי לחפש הקלה ו ישועה . נסי להשתמש במה שכבר למדת כאן איתך אידה

הי לכולכן מצעטרת שלא הגבתי בזמן האחרון איך שהוא האוויר יצא לגמרי מהגלגלים בצורה שאני כמעט כבר לא מתפקדת מקווה לשוב בקרוב

איך עכשיו? מקוה שיותר טוב... שולחת מעט אוויר לנשימה http://www.musicforgifts.com/Relaxation/Breathe.jpg דמעה

אחת יקרה אנחנו כאן מחכים מתגעגעים ושולחים כוחות , הרבה אויר ואנרגיות טובות ומחזקות איתך אידה

http://blog.tapuz.co.il/56737/images/455050_18.gif http://blog.tapuz.co.il/dodkedi/images/1133550_2711.jpg דמעה

http://visibility911.com/blog/wp-content/uploads/2008/02/silence.jpg

מאחר ומחר כנראה לא יהיה זמן להכנס ולברך אתכן לשבת שלום ,אברך אתכן עכשיו כל השבוע אנחנו רצים ,מתרוצצים, לחוצים לעבודה עם בוקר, ממהרים אחר-כך עושים סידורים משלמים חשבונות מחפשים פיתרונות אוהבים, רבים, מתווכחים, מתוחים מטפלים בילדים עם מנהל הבנק מתמודדים דואגים, נוהגים דוהרים בכביש לעוד יום מתיש. "הוי אלוהים", כמה כאב ראש- אבל אז מגיע יום שישי הקדוש יש שהולכים לבית קפה או למסעדה ויש כאלו למספרה ואפילו להרקדה יש גם ברי מזל שנוסעים לבית מלון אבל רוב עם ישראל ביום שישי, נימצא בקניון ויש כאלה , מה לעשות כמוני- מבלים במטבח אבל תודו כך או כך יש תחושה של חופש באויר הכל פיתאום נעשה ברור ובהיר השעון כאילו נעמד- לא להאמין מנהל הבנק נהייה נחמד פוגשים אנשים- שמחים ומחייכים שלווים ופחות ללב לוקחים. אז בקשה לי קטנה בלב שאלוקים הגדול מלמעלה יתערב שישחק עם המטה שלו או אם יש לו כבר היום שלט- ויעצור את הטירוף, שיהיה לנו שבוע שכולו שישישבת. אמן. רציתי לומר מילה קטנה, מילה שאומרת המון, ועטופה כל כך באהבה. מילה שמעלה חיוך על הפנים וגורמת טוב בלב להרבה שנים, מילה בעלת 4 אותיות, שעל הלב חורטת... מילה אחרת מכל המילים, מילה שונה, שאומרת - תודה! תודה לכן שאתן כאן תמיד מחזקות ותומכות ותמיד עם מילה טובה בכל מצב ,אוהבת המונים חטולית-שבת שלום ומבורך

תודה חטולית שאת כאן, מאירה לנו את המקום אני קצת נהפכתי לאורחת של סופ"ש כאן . מרגישה שצריכה כדי להגן על עצמי לשמור מעט מרחק ומצד שני כל כך אוהבת אותכן שקשה לי ממש להפרד . אז כאן כמו בשבוע שעבר כדי לאחל שבת שלום ושהשבוע הבא יביא עימו ברכה ואהבה לכלן. אוהבת ליז, שגם מצטרפת לחטולית (את סולחת לי על הגנבה) באמירה ה - תודה על הכל

לפני שנכנסת למטבח כדי להמשיך בהכנות לשבת רוצה לומר לך ליזי שלי - שכל התגובות שלך לשמירה עצמית ברורות , שמחה שאת נוהגת כך כי אומר שאת משתמשת בכלים שלך, יש דבר חשוב משמירה עצמית ? ברור שאת חסרה כאן המון אבל מבינה אותך לחלוטין ,ובענין ה"גנבה " חחחחחחחחחח שבת שלום לך יקירתי חטולית ---טסהההההההההה מכאן

ממש כך... כל הריצות של השבוע... כמה טוב שיש שבת מקווה שנחת ונהנת השבת וגם לך מגיעה תודה גדולה! אידה

שלום, אני מקווה שזה בסדר שאני רושמת כאן, ושבכלל זאת שאלה שמותר לשאול, אם לא אני מתנצלת. בכל מקרה, לפני כמה ימים עברתי אירוע, ולא ממש חשבתי עליו עד שלאחרונה בשל סיבות שונות הוא הציף אותי קצת, מה שכרגע מטריד אותי בעיקר, זה שאני לא יודעת להגדיר אותו לעצמי, אז אם זה בסדר, אני רוצה לספר מה היה, ולדעת אם באמת היה משהו, או לא, מבחינה אובייקטיבית, לא סובייקטיבית. בכל מקרה, לפני מספר שנים הייתי חיילת, ועשיתי פריסה בבסיס, אחד הקצינים (לא קצין שלי( לא יכול היה להגיע, והוא אמר שהוא יקפוץ אלי בערב כדי לאחל לי מזל טוב, חשוב לי לציין כי ראיתי בו ידיד אך לא שום דבר מעבר, לא נמשכתי אליו, למעשה אפילו התין הקשרתי למפקד שלי שהיה חבר של אותו קצין, כדי לוודא שהקצין לא רוצה ממני כלום רומנטי. בכל מקרה, הקצין הגיע בערב, והכנתי לו ארוחת ערב, הייתי לבד בבית, שותפה שלי היתה בבסיס, במהלך הארוחה הוא התחיל לדבר בצורה גסה ומלוכלכת, ולא ממש ידעתי איך להגיב, עד אותו יום לא היה לי חבר רציני, והדבר הכי רציני שעשיתי היה להתנשק עם מישהו בתיכון. מעולם לא דיברו אלי בצורה מלוכלכת לפני, ולא ידעתי בדיוק איך להגיב. בכל מקרה, הארוחה הסתיימה, ואמרתי לו שאני רוצה ללכת לישון, הוא הודיע לי שהוא עייף מכדי לנהוג לבסיס וביקש להשאר לישון אצלי כי אחרת הוא יכול לעשות תאונה. באותה תקופה בחיי, היה לי מאוד קשה להגיד לאנשים לא, ומאוד פחדתי לפגוע באנשים. אז הסכמתי, ואמרתי לו שהוא יכול להשאר לישון על הספה, הוא בתגובה הודיע לי שהספה לא נוחה לו ושהוא רוצה לישון איתי במיטה, לא הרגשתי עם זה נוח, אבל לא ידעתי איך להגיד לו לא, והסכמתי. במהלך הלילה כשהוא חשב שנרדמתי, הוא התחיל לגעת בי באיבר המין, להוריד לי את התחתונים ולהתחכך בי, ולנסות להחדיר את איבר מינו, אני ממש לא ידעתי מה לעשות ואיך להגיב, והגבתי בצורה אידיוטית, ניסיתי כל הזמן להתהפך "כאילו מתוך שינה", ולנסות להרחיק אותו ממני, תוך שאני אומרת כאילו מתוך שינה "לא", והוא אכן הפסיק לכמה דקות, ואז המשיך שוב, וחוזר חלילה. חשוב לי לציין, שאני בטוחה ב- 99% שאם הייתי אומרת לו מפורשות לא, ולך מפה.. הוא היה הולך, לא הופעל שום כוח, וכנראה זה חלק מהקושי שלי להגדיר לעצמי מה בדיוק היה שם, האם זו אשמתי, האם זו בכלל תקיפה מינית? אני לא יודעת למה, אבל פתאום חשוב לי מאוד להגדיר לעצמי במילים מה היה שם, לא בתחושה שלי, אלא מבחינת העולם האובייקטיבי. בתודה מראש.

היי יעל חוויה ממש לא נעימה בכללללל לדעתי זו הטרדה מינית , הוא ניסה משהו ולא הלך לו , מזל שלא הפעיל כוח ועשה משהו אחר מפני שכך זו כן היתה תקיפה מינית שנקראת אונס , מצטערת מאוד בשבילך שעברת חוויה כזו,,,,,,,,,ולהגיד שאת היית אשמה ? נראה לי שטוב ליבך וההתחשבות שלך בו היתה מוגזמת !!! אולי הוא פירש לא נכון את התגובה שלך כאלו את מזמינה אותו למיטה ויש לו למה לצפות ,אולי לכן הוא ניסה,,,,,,,, מקווה שעזרתי לך להבהיר את מה שקרה חטולית

נתחיל מזה שהוא היה קצין ואת חיילת - אם הבנתי נכון זה היה המקרה, ולכן זה נקרא ניצול מרות. גם אם הוא לא פיקד עלייך לעשות את הדברים את מבחינה היררכית היית נחותה ממנו והקושי להגיד לא במצב כזה הוא קשה פי שניים. הוא בהחלט ניצל אותך ואת הבילבול שהיית בו . לפי דברייך הבהרת היטב מה עמדתך . ואין פה אפשרות לפרש אחרת - המשפט "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" הוא המצאה של גברים - מאוד נוח לעשות דברים אסורים "תחת עירפול" לתת לך תחושה כאילו לא באמת התכוונת להגיד לא, אני יודע מה טוב בשבילך , מה את באמת רוצה. ואם את אומרת - שעכשיו זה התעורר בעיקבות דבר אחר שקרה לך- זה הסימן לטראומה שחווית אז, זה הסימן לכך שאז הארוע נחקק במוחך בצורה שלילית ביותר, והעובדה שלא התעסקת עם שה אז אינה אומרת דבר על החוויה של אותו הרגע זהו האינסטינקט הגנתי שלנו .ההאלמות, הצורך להדחיק, זו ההשרדות. כשהמוח מרחיק את החוויה שכל כך מערערת את הסדר הטוב שהיה קיים עד כה בעולם שלנו, על מנת שנוכל להמשיך לתפקד בחיים. אם זה מייסר אותך, ומשפיע על היחסים שלך עם בני אדם, אני מליצה לך לטפל בזה וללמוד להיות מודעת באיזה מקומות בחיים שלך זה מופיע ומשפיע. עצם המודעות מאפשרת את היכולת להפריד בין - מה שאת היום (הבן אדם הבוגר, עם יכולות להגיד לא, ולעמוד על שלך) לבין - הילדה שהיית אז, חסרת עמוד שידרה שעמדה מול מפקד. כשתצליחי להפריד תוכלי גם לזהות ולהגיד לעצמך - זו תגובה ששייכת לעבר היום אני לא צריכה אותה. מצטערת שעברת כזו חוויה , מאחלת לך המון טוב.

המון תודה על תגובתכן ועל המילים החמות.

בטח שאפשר לשאול בשביל זה אנחנו כאן, מצטערת על חויה הקשה שעברת! מצטערת שטוב ליבך ותמימות נוצלה לרעה! יש כל כך הרבה פעמים שאנחנו יודעים שצריך לומר לא ולא מצליחים, פעמים שיש קול שאומר לעשות כך ואנו עושים ההפך, זה קורה לכולם בכל מני תחומים, לשמור על הגבולות שלנו, הבית המיטה גבולות הגוף שלנו אין ספק שהוא פרץ את הגבולות התעלם גם כשהצלחת לומר לא! יתכן ועלו בכך רגשות קשים נוספים שהצלחת לדחוק ולא להרגיש, קשה מדי את מוזמנת לשתף אותנו בכל אשר עולה אידה

מתחבר לי עכשיו... זה לא הסוף - יהודה פוליקר " ימים קשים אני יודע אלפי סיבות להתלונן ואם היה אפשר אחרת אז מה היית מתקן. אתה כבר לא צעיר כמו פעם ולא הכל אתה יכול לא תמיד תיפול על ארבע אבל בטוח שתיפול. על מה אתה חושב בחושך ולא יכול להירגע, על מי אתה כועס כאילו אף פעם לא תהיה סליחה. אף פעם, אל תגיד אף פעם הלכנו דרך ארוכה ואל תשכח מאין באת תמיד יש מי שמחכה לך. זה לא הסוף, אבל זה רק נגמר פתאום אולי עוד ניפגש ונדבר מתוך חלום, בסוף היום זה לא נגמר עד שהכל נגמר פתאום. תסלח לי, אם אני מפריע זה רק מרוב געגועים תרגיש חופשי תרגיש בבית תרקוד כאילו לא רואים. תהיה אתה, תחיה כל רגע כאילו לא יהיה מחר, תאהב כאילו לא נפגעת כאילו כלום אף פעם לא נגמר. זה לא הסוף... ואם אתה מרגיש לבד תרצה אז תתקשר בכל מקום בכל שעה ונדבר. זה לא הסוף..." פורום קצת שומם... עצוב דמעה

שיר שמדבר בהמון מילים - אהבתי וכן , נראה שומם , כנראה כולן עסוקות תראי מתי אני מגיבה להודעה שלך אחרי יותר מ-24 שעות , סופ"ש , אתמול קניות לשבת , היום התחלת הכנות ובישולים , תיגונים , כביסות ומה לא ,,,,,,,,,,,,,,,, מחר לא יהיה זמן לנשום בכלל כי הילדים באים,,,,,,,, מקווה שתישני טוב יותר הלילה מה שלומך ???? חטולית

את נשמעת עסוקה מאוד וזה כיף... מאחלת לך שבת קסומה.. ומה שלומי? לא יודעת... וגם אין לי הרבה מילים... דמעה

יקרה, מצטערת שלא כאן מספיק, אבל חייבת את זה לעצמי כרגע. זה מה שנכון לי. אם זה קצת עוזר אספר לך שנכנסת יותר ממה שכותבת, ומזדהה, וכואבת, ואוהבת, ודואגת... באמת - עם כל הלב. אני לפעמים חושבת שאם קשה לי להיות פה אז אולי הטיפול לא עזר כמו שצריך ואז אני חושבת.. בעצם , עצם העובדה שאני יכולה להגיד לעצמי "זה לא טוב לך כרגע תתרחקי" זו ההתקדמות עצמה. ועדיין נראה שעם כל הטיפולים בעולם ועם כל צעדי ההחלמה שאעשה עדיין אשאר פגיעה . ולכן לדעת לשמור על עצמי זה הכי חשוב, ונראה שזה באמת מה שאני לומדת היום לאחר שפתחתי את הטראומה ,וחשבתי שהעולם עומד להחרב, עכשיו אני יודעת שאפשר להיות פגיע ולהשמר באותו הזמן. אוהבת המונים ומחבקת לך ליז

אני שמחה לשמוע שאת שומרת על עצמך... טוב שאת עושה מה שנכון לך ועצם זה שאת מזהה מה נכון לך ומה לא זה ענק... מקוה שתחזרי כשתרגישי שטוב לך לחזור התגעגעתי דמעה

תבונות חשובות והכי חשוב שתשמרי על עצמך שמי עצמך ואת צרכייך המקום ראשון! בלי רגשות אשם אידה

לא נשמע סתם בכלל..... מילים שאומרות המון! אידה

וזהו רק לצרוח ואני יודת מידי צורחת כאן בזמן האחרון ונמאס לכם גם לי נמאס אבל אין לי מקום אחר לצרוח סורי דמעה

מי אמר לך שלנו נמאס ???. אל תחליטי בשבילי לפחות - חומד , מרגישה שממש רע לך וקשה כפליים , לצרוח זה נפלא , בכנות , השאלה היא אם זה עוזר לך ????. זה משרת את המטרה ? אם כן בואי ותצרחי כמה שמרגיש לך הכי טוב , נראה לי שלך מפריע , זה לא המקום כדי לפרוק ? אז היכן ,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק אדיר וכוח כדי לצעוק את עצמך כמה שרק תעיזי חטולית

לא ממש עוזר לי לצרוח אבל כרגע לא מסוגלת לעשות יותר מזה... אפילו לישון אני לא מצליחה... תודה רבה שאת כאן איתי דמעה

יש כאן משיהו?? מרגישה מוקפת בשנאה.. ולבד... ויודעת בראש שזה לא נכון אבל בלב...בנשמה...זה מרגיש ככה.. בכל אופן רציתי לאחר לכן בוקר טוב http://i210.photobucket.com/albums/bb218/commentsjunkie/jsdl/GoodMorningDolphin.gif http://www.zanyimages.com/Everyday/Good%20Morning%20Dude%20!!.jpg דמעה

עכשיו כבר צהריים.. אבל מאחלת לך יום מוקף באהבה ((((((((((((((((דמעונת))))))))))))))))))))))))))) ו..את לא לבד.. כמובן סמויה

לילה טוב מתוקה מקווה שהתחושות שליוו אותך בבוקר עברו ושאת מתכוננת עכשיו לשינת לילה , הלוואי שיעבור לך לילה טוב ורגוע ליל מנוחה חטולית

יושבת ערה מול המחשב כמו איזו מטומטמת.. דמעה

קיוויתי שהלכת לישון.... :(

תעזבי... לילה מורט עצבים... הייתי ליד המחשב עד אחרי 5.. נרדמתי מ 5:30 עד קרוב ל7... חיכיתי כל הלילה לשמוע ממישהי... ובסוף היא ניסתה ליצור קשר ב 6 וכמובן אני ישנתי... תעזבי שחף...היקום לא לטובתי לאחרונה.. מקוה שאת ישנת ומאחלת לך יום רגוע וטוב שולחת חיבוק של בוקר http://mspmg.photobucket.com/albums/v643/Kaatjecoupe/Plaatjes/Good20Morning2C20Hugs.gif דמעה

מפוחדת לא יכולה לשתף רק זקוקה נואשות לחיבוק מרגיע

הלואי והחיבוק שלי היה מצליח להרגיע אותך עכשיו, ובכול זאת מחבקת חזק ומחזיקה אותך, יודעת כמה צריך את ההרגשה שמישהו יחזיק אותנו בחתיכה אחת. הלואי ותרגישי טוב יותר ומהר.

קודם כל חיבוק גדוללל (((((((((((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))))))) אני יודעת שיהיה בסדר... ואני איתך... תמיד דמעה

מצטארת שאין לי מילים מעבר לכך...

היי מתוקה שולחת המוני חיבוקים חמים ונעימים , מרגיעים מקווה שהיום את מרגישה טוב יותר זוכרת מה אמרת לדמעה ? אם לא מדברים הכל נשאר תקוע עמוק בפנים ובטוח לא עוזר , אז אולי תעזרי אומץ ושתפי במה שעובר עלייך ? חטולית

תודה חתולית אני מדברת פשוט לא כאן כאן לא מתאים....

אלוהים... אני פשוט בלתי נראית... בלתי נשמעת... http://www.harispuru.com/var/harispuru/storage/images/child_family/invisible_child/489-2-fre-FR/invisible_child_small.jpg דמעה

זה מדהים, דמעה בדיוק היום נזכרתי איך הייתי בלתי נראית כילדה. מה שלא עשיתי אף אחד לא ראה אותי. אז יום אחד נתקלתי בחופש הגדול של גיל עשר בסדרה של הבי בי סי אני חושבת "ילדי צ'וקי ". משהו על מדע בדיוני. אז התאהבתי בזה נואשות וזה ריתק אותי בטירוף והשתוקקתי גם להיות ילדת צ'וקי. הייתי חולומת בלילות על הצ'וקי הזאת מהחלל החיצון. והייתי מדמיינת שהיא באה אליי ומשתוקקת שהיא תאמץ אותי גם עם כל הילדים המיוחדים הנבחרים שלה, בעלי הכוחות העל-טבעיים. והתחלתי להאמין שיש לי כוחות על טבעיים.שמשפיעים על הסביבה. וכמובן שזה לא היה נכון אבל הייתי מתפללת ומשתוקקת שאלמד לקרוא מחשבות ולהזיז כפיות בכוח המחשבה ואיכשהוא האמנתי שיש לי כוחות כאילה שאני רק צריכה להתרכז ולמצוא את הדרך לשם. ושמעתי לראשונה את השם טלפתיה ואורי גלר והתעניינתי בגלי מוח באנציקלופדיות וכל מיני כאלה. כן, בגיל 10. והייתי פשוט מדמיינת שיש לי כוחות על-טבעיים! ומאמינה שיש לי! ומתרכזת ומנסה כל מיני דברים בגיל 12 זה עבר. נדמה לי שכל זה קרה בגלל הבלבול- שהיה לי מה להסתיר והסתרתי בהצלחה ( בתת מודע כמובן )אז כילדה דמיינתי שיש לי כוחות כאילה מיוחדים שיכולים להשפיע על הסביבה על המורים המבוגרים וכו'. מה שלא ידעתי שאני פשוט "חולה בראש...." מזל שבגיל 12 זה חלף.. כלא היה אחרת היו מאשפזים אותי. בכל מקרה, שכילדה לא רואים אותך ואת "שקופה" את מתחילה להאמין שאת רוח רפאים אולי (אה.. גם זה נושא שריתק אותי אז...), שיש לך כוחות מיוחדים כמו ילדי צ'וקי וכל מיני שטויות.. אה.. והכי מדהים שבדיוק שנזכרתי בזה היום את דיברת על הקטע של בלתי נראית ונשמעת וגם התמונה שהבאת ממש ממחישה ת'מצב בו הייתי. אז ככה זה התחבר לי להודעה שלך..

זה מדהים, דמעה בדיוק היום נזכרתי איך הייתי בלתי נראית כילדה. מה שלא עשיתי אף אחד לא ראה אותי. אז יום אחד נתקלתי בחופש הגדול של גיל עשר בסדרה של הבי בי סי אני חושבת "ילדי צ'וקי ". משהו על מדע בדיוני. אז התאהבתי בזה נואשות וזה ריתק אותי בטירוף והשתוקקתי גם להיות ילדת צ'וקי. הייתי חולומת בלילות על הצ'וקי הזאת מהחלל החיצון. והייתי מדמיינת שהיא באה אליי ומשתוקקת שהיא תאמץ אותי גם עם כל הילדים המיוחדים הנבחרים שלה, בעלי הכוחות העל-טבעיים. והתחלתי להאמין שיש לי כוחות על טבעיים.שמשפיעים על הסביבה. וכמובן שזה לא היה נכון אבל הייתי מתפללת ומשתוקקת שאלמד לקרוא מחשבות ולהזיז כפיות בכוח המחשבה ואיכשהוא האמנתי שיש לי כוחות כאילה שאני רק צריכה להתרכז ולמצוא את הדרך לשם. ושמעתי לראשונה את השם טלפתיה ואורי גלר והתעניינתי בגלי מוח באנציקלופדיות וכל מיני כאלה. כן, בגיל 10. והייתי פשוט מדמיינת שיש לי כוחות על-טבעיים! ומאמינה שיש לי! ומתרכזת ומנסה כל מיני דברים בגיל 12 זה עבר. נדמה לי שכל זה קרה בגלל הבלבול- שהיה לי מה להסתיר והסתרתי בהצלחה ( בתת מודע כמובן )אז כילדה דמיינתי שיש לי כוחות כאילה מיוחדים שיכולים להשפיע על הסביבה על המורים המבוגרים וכו'. מה שלא ידעתי שאני פשוט "חולה בראש...." מזל שבגיל 12 זה חלף.. כלא היה אחרת היו מאשפזים אותי. בכל מקרה, שכילדה לא רואים אותך ואת "שקופה" את מתחילה להאמין שאת רוח רפאים אולי (אה.. גם זה נושא שריתק אותי אז...), שיש לך כוחות מיוחדים כמו ילדי צ'וקי וכל מיני שטויות.. אה.. והכי מדהים שבדיוק שנזכרתי בזה היום את דיברת על הקטע של בלתי נראית ונשמעת וגם התמונה שהבאת ממש ממחישה ת'מצב בו הייתי. אז ככה זה התחבר לי להודעה שלך..

זה מדהים, דמעה בדיוק היום נזכרתי איך הייתי בלתי נראית כילדה. מה שלא עשיתי אף אחד לא ראה אותי. אז יום אחד נתקלתי בחופש הגדול של גיל עשר בסדרה של הבי בי סי אני חושבת "ילדי צ'וקי ". משהו על מדע בדיוני. אז התאהבתי בזה נואשות וזה ריתק אותי בטירוף והשתוקקתי גם להיות ילדת צ'וקי. הייתי חולומת בלילות על הצ'וקי הזאת מהחלל החיצון. והייתי מדמיינת שהיא באה אליי ומשתוקקת שהיא תאמץ אותי גם עם כל הילדים המיוחדים הנבחרים שלה, בעלי הכוחות העל-טבעיים. והתחלתי להאמין שיש לי כוחות על טבעיים.שמשפיעים על הסביבה. וכמובן שזה לא היה נכון אבל הייתי מתפללת ומשתוקקת שאלמד לקרוא מחשבות ולהזיז כפיות בכוח המחשבה ואיכשהוא האמנתי שיש לי כוחות כאילה שאני רק צריכה להתרכז ולמצוא את הדרך לשם. ושמעתי לראשונה את השם טלפתיה ואורי גלר והתעניינתי בגלי מוח באנציקלופדיות וכל מיני כאלה. כן, בגיל 10. והייתי פשוט מדמיינת שיש לי כוחות על-טבעיים! ומאמינה שיש לי! ומתרכזת ומנסה כל מיני דברים בגיל 12 זה עבר. נדמה לי שכל זה קרה בגלל הבלבול- שהיה לי מה להסתיר והסתרתי בהצלחה ( בתת מודע כמובן )אז כילדה דמיינתי שיש לי כוחות כאילה מיוחדים שיכולים להשפיע על הסביבה על המורים המבוגרים וכו'. מה שלא ידעתי שאני פשוט "חולה בראש...." מזל שבגיל 12 זה חלף.. כלא היה אחרת היו מאשפזים אותי. בכל מקרה, שכילדה לא רואים אותך ואת "שקופה" את מתחילה להאמין שאת רוח רפאים אולי (אה.. גם זה נושא שריתק אותי אז...), שיש לך כוחות מיוחדים כמו ילדי צ'וקי וכל מיני שטויות.. אה.. והכי מדהים שבדיוק שנזכרתי בזה היום את דיברת על הקטע של בלתי נראית ונשמעת וגם התמונה שהבאת ממש ממחישה ת'מצב בו הייתי. אז ככה זה התחבר לי להודעה שלך..

מפחיד.. רק הזכרתי את צ'וקי והנה הודעה ששלחתי פעם אחת הכפילה את עצמה..שלוש פעמים מעניין איך זה קרה.. אני מרגישה נוכחות... היא באה אליי.. אולי היא בפורום???

סמויונת...מאוד מוכר לי מה שאת מספרת... גם אני בתור ילדה דימיינתי שיש לי כוחות על טבעיים...רק שאני הגזמתי וחשבתי שיש לי את היכולת להשפיע ממש על החיים של אנשים בצורה מאגית... מצטערת שרק עכשיו אני מגיבה פשוט עוברים עלי ימים לא פשוטים ... מה שלומך? מקוה שטוב דמעה

היי יקירה ה קורה? מה איתך? ימים קשים? לבד? שולחת חיבוק מחזק אידה

כן ימים קשים מתעטפת לי בשתקיה דמעה

אני בטוחה שלא הפכת לדני דין הרואה ואינו נראה זו תחושה מאוד קשה להרגיש בלתי נראית ובלתי נשמעת יכולה לשתף ? חטולית

מסתגרת נאלמת נעלמת לתוך השתיקה המילים ממילא לא שוות כלום הדיבור ממילא לא משנה דבר.. דמעה שותקת

סבלנות יקירתי היא מילת המפתח , לאט עם הזמן הכל יקבל יחס ופרופורציות , סבלנות וכמובן שינה טובה חטולית

אין טעם באמת שכבר לא משנה שום דבר לא ישתנה שם גם עם כל הסבלנות בעולם אני מוותרת דמעה

תודה לכל מי שהיה איתי נראה לי שאני צריכה לשתוק עכשיו להסתגר לאסוף כוחות מרגישה מרוקנת מרגישה כמו אפס אפס שלא רואים אז מתרחקת קצת מסתתרת קצת ותודה לכן על הכל באמת תודה דמעה

זה דבר קשה... לגעת ולחפור בכאב לטפל ולחטא את כל המוגלה אנטביוטיקה במינון נכון פועל ומקל אט אט אל תשכחי את הימים הטובים יותר שיהו ועוד יהיו איתך אידה

אני רואה ששוב עבר עלייך לילה לבן מתארת לעצמי כמה את מותשת ומתוסכלת :( את חייבת לטפל במצב הזה ולהסדיר את השינה שלך באמצעות כדורי שינה אני יודעת שקשה לך עם כדורי השינה אבל חוסר השינה משפיע לרעה על כל תחומי החיים ומחבל בבריאות הנפשית והגופנית שלך מקווה שעכשיו את כבר ישנה וצוברת כוחות ליום חדש מחבקת חיבוק מרגיע ומרדים שחף

תודה שחפונת... ישנתי אולי שעתיים...בהפסקות.. צריכה לשקול ברצינות כדורי שינה כי אי אפשר להמשיך ככה... זקוקה נואשות לקצת חופש רחוק מהבית.. שיהיה לך יום מלא באור ושקט נפשי דמעה

כמה אפשר לא לישון????????? שכבתי ערה רוב הלילה... ראיתי את הזריחה...ועכשיו לא מצליחה להרדם... והשקט הזה של יום שבת שקט לי מידי.... מאחלת לכולכם יום מקסים שקט ורגוע... דמעה

לראות זריחה זה יפה, אבל לא שווה על חשבון השינה :( אני יודעת שקשה לך עם כדורי השינה אבל את ניסית רגיעון לילה, שהמלצתי לך עליו כבר לפני כחודש? זה לא כדור שינה, הוא לא מפיל אותך ככה הוא בעיקר מרגיע המרכיב העיקרי שלו זה פסיפלורה

לקחתי ב 3 ומשהו רגיעון לילה...זה הרגיע אבל לא עזר לי לישון... לא יודעת מה יהיה עם השינה.. איך את היום? מקוה שהכל טוב.. http://i73.photobucket.com/albums/i223/LadyEnchanted/Gifs%20and%20Tags/creddy.gif אני צריכה לנקות את הבית אבל... http://www.carla-online.com/ebay/fun/tg8107.jpg דמעה

כן... שבת שקטה מדיי יכולה להיות קשה כשאין את מתגעגעים לקט כשיש... מתגעגעים להמולת השבוע... שבוע נפלא

לצרוח מתסכול? ומכאב? מותר רק לצרוח ולצרוח... בלי להסביר? בלי לפרט? מותר? דמעה

אם זה מה שהכי עוזר נכון לעכשיו, אז בטח שמותר! למרות שאני מאמינה שבטווח הארוך יותר, הרבה יותר יעזור לשתף אבל כמובן, שזה תלוי במה שמרגיש לך הכי נכון ומתאים עבורך...... שולחת לך חיבוק מרגיע ואוהב שחף

מסוגלת במידה מסוימת אבל ההרגשה היא שאיכשהו... אם לצטט שורה משיר שאני מתחברת אליו מאוד... "I’m so sick of speaking words that no one understands" דמעה

פשוט מסתובבת עם ההרגשה שאני לא יכולה לסמוך על כלום...אפילו על עצמי אני לא יכולה לסמוך..אפילו על מה שאני זוכרת...יש לי תחושה שאני מדמיינת דברים שקרו...ולא דווקא בעניין הפגיעה..לא יודעת...קשה דמעה

לא כל כך כאן ורציתי להגיד שבת שלום ולשלוח המון אהבה לכלכן אולי לקראת שבת אספיק שוב להכנס ולהגיב חייבת לזוז - המון המון טוב לכן יקירותי.

אני קצת השתתקתי בימים האחרונים לא מצאתי בי את הכוחות להגיב ולתמוך ובכל זאת אני כאן איתכן מאחלת לכולכן שבת שלווה ורגועה שבת של מנוחה וצבירת כוחות שחף

שבת שלום ושלווה לכולכן אני- סמויה המשוגעת...

כמה נפלא לראות אתכן כאן ביחד , לשמוע אפילו כמה מילים שהכל בסדר , ולומר שאני מתגעגעת לראות אתכן כאן כל הזמן , לא יכולה להיות אנוכית כי גמני לא תמיד כאן , אבל תמיד מתגעגעת בלי ספק , אז מקווה שעברה לכן שבת נפלאה ונחתן והשכל עבר בסדר , מחברת לכן המון מכל הלב חטולית

שגיעות שלי והשכל=ושהכל מחברת-מחבקת

אתמול הייתי " בוועדה משלימה " אצל רופאה פנימאית , לא זו שהיתה בפעם הקודמת ורק בזכות זה שהתלוננתי אצל הרופאה האורטופדית שלא התיחסו למסמכים שהמצאתי , במקום לומר ועדה חוזרת הם קוראים לזה ועדה משלימה ולשם שינוי היתה רופאה שכן התייחסה למסמכים שהגשתי ואפילו אמרה שאני צודקת שביקשתי לחזור לועדה פנימאית כי ישנן שם בדיקות שדורשות תשומת לב מיוחדת ,מסתבר שישנן עוד בדיקות שעלי לערוך או לחדש ולהגיש אותן לביטוח לאומי , אני הולכת לשלוח להם מייל שלא יזמנו אותי עדיין לועדה מסכמת כי עדיין לא סיימתי עם כל הבדיקות ונראה מה יצא מזה , חוסר הוודאות -עד היכן הם יכולים להגיע משגע אותי ויש לי כזו מועקה שלא נותנת לי לנשום ,שום כדור לא מצליח להרגיע אותי , מרגישה כמו זומבי , לא מרוכזת בשום דבר והראש לא עובד בכלל שלא נדבר על כאבי הראש שלא עוזבים ,אני בטוחה שזה רק מהלחץ והמתח הנפשי ובכל זאת ,,,,,,,,,,לא מצליחה להרפות , כנראה שאצטרך לחכות עד שהכל יגמר , רק שלא ציגמר לי הסבלנות , אין כוח ,מה עושים ?????? חטולית

זה באמת יכול לשגע כל הניירת והיחס הזה... תנסי קצת להתרחק..קצת להתנתק מזה... מחר שישי ואחרי זה שבת...הם סגורים ..תנסי להוציא אותם מהמחשבות לפחות עד תחילת שבוע הבא... שולחת לך אוויר לנשימה וחיבוק דמעה

כן , אני אשתדל גם כך יש לי הכנות לקראת שבת ובכלל את השבת נעשה אצל אמי עם אחי ואשתו , לא נשארים לישון רק לארוחות השבת , אז באמת מקווה שאוכל להתנתק תודה נשמה על האוויר לנשימה באמת זקוקה מאוד ותודה לך שאת כאן שבת שלום יפתי חטולית

כמו חתולה,בטוחה שגם הפעם תנחתי על הרגליים... ברורררר.... אני רואה שיש לך מחשב וזה כבר יותר טוב ולעשות שבת בתור אורחת זה בדיוק מה שמגיעה לך עכשיו אז קחי פסק זמן, אפשרי לעצמך לנוח, לנקות את הראש כהצעתה של דמעה. ותזכרי שהשלב של להיות תלויה באוויר הוא קשה אך אי אפשר להשאר בו לעולם וכאמור את תנחתי נחיתה של חתולה, רכה ואלגנטית - שבת ש'ה יקרה

צודקת מאוד , עברתי שבת כייייפית לאללה עם אחי וגיסתי גם הילדים שלי היו שם ואספי כמובן אז בכלל , וכן , להתארח מידי פעם אצל מישהו אחר בהחלט עוזר להסיח ת'דעת , את גם צודקת שאי אפשר להשאר תלויים באוויר המון זמן ,מקווה באמת לנחות נחיתה רכה ושהכל יסתדר על הצד הכי טוב , ומחשב , עדיין נכנסת מהמחשב של הבן , אז בנתיים כאן איזה כייף לראות אותך כאן , היית חסרה , את יודעת חטולית

הלוואי וחוסר הוודאות הזה יתפוגג כבר... באמת אפשר להשתגע מזה כמה סבלנות כבר יש לבן אדם?? מחזקת אותך יקרה ושולחת לך כוחות להמשך דרך צלחה בקטע! חטולה תהיי חזקה ואל תוותרי! שולחת לך מלא חיבוקים!! מסמויה המשוגעת- שכבר על הבוקר השתגעה וחשבה שאיבדה את הויזה במהלך הקניות שלל אתמול ובזבזה בוקר שלם בחיפושים ושיגעה את הקופאיות בסופר ו.. בסוף מצאה את זה על המקרר וכמובן ששגעתי את הבעל שיבטל אותה ושננו נלחצנו. אה.. והרגשתי מן חוסר ודאות רציתי לומר לו- שאני אישה לא כשירה ואם נמאס לו ממני אז שיתגרש ממני כבר אני אישה משוגעת לא אחראית לא שפויה מאבדת דברים איזה מן אישה אני וכמעט שאמרתי לו את זה אבל הוא הקדים אותי בטל ' ורוצה להזמין אותי היום למסעדה הקבועה שלנו משהו מיוחד- מסעדת שף - איזה חמוד! חשבתי שהוא כועס עליי ושנמאס לו ממני כבר..כי אני כל הזמן מאבדת דברים ושוכחת ומה לא.. ואם ככה לא נמאס לו ממני אז אני הולכת לשתות לי יין טוב ולשכוח מכל העולם..

אכן יש לך בעל מקסים וכל מה שעובר לך בראש , כל הסרטים והפחדים , יפתי את יכולה להתמודד איתם , ואם במשוגעים או בחסרי שפיות עסקינן , אז את אחת הנשים הכי מחוברות למציאות והכי יציבות שאני מכירה, מותר להילחץ , מה יש מה קרה ? לאבד כרטיס ויזה עם כל מה שקורה כיום , לגמרי נשמע לי הגיוני , אז בבקשה ממך פליני , סרטי אימה רק בקולנוע כי בחיים יש לך שחקן אלוף שמככב לצידך ואוהב אותך המוןןןןן לכי מתוקה ותהני איתו והכי חשוב - ת-ר-ג-ע-י חטולית

לכל מי שרצתה לדעת מניין המקור לכתבה אז הכתבת היא: אביבה לורי פורסם בעיתון הארץ מצורף הלינק http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=41074

לא יודעת למה וזה לא בכי טוב זה בכי חונק ומפחיד וחסר שליטה ואני מפחדת כל כך לבכות בקול אז משתדלת לבלוע את הבכי ונחנקת מפחיד לבכות מפחדת שיגיע העונש ששוב ישימו לי כרית על הפנים ששוב אחנק ששוב לא יהיה אוויר ויודעת שזה היה אז והיום אני מוגנת וזה לא עוזר קשה לי לנשום מרוב בכי די כבר ליילל תינוקת מסריחה שכמותך!!! תסתמי כבר דמעה דפוקה!!! אוף סליחה דמעה

אני באמת חייבת ללמוד לסתום את הפה שלי... דמעה

דמעונת..... את יודעת קודם כתבתלך משהו ארוך אבל את לא חייבתת בכלל להגיב על זה או להתייחס כי זה כאילו וכתבתי את זה לעצמי.. ו..אמרתי שאת גורמת לי להיפתח בנושאים שהחבאתי אותם ולא העלתי אותם בשום טיפול או בפני אף אחד כולל עצמי... אז ... אני בכלל לא הייתי רוצה שתימחקי מפה- הדברים שלך נוגעים מאוד וחשובים אני לא הייתי רוצה שתסתמי! ההרגשה של חוסר אויר לא באה לך סתם כי חווית את זה ממש וזה ממש קשה למחוק את ההרגשה הזאת למרות שכיום את מוגנת. דמעונת.. שולחת לך חיבוק... וכרית רכה רכה לשים עליה את הראש ולא כזאת שמאיימת מפחידה וחונקת.. תמיד תזכרי שיש גם כריות טובות, רכות, מלטפות.. שולחת לך כזאת...בצורת לב..

אני לא מכירה בכי לא טוב אני מכירה סיבות מאוד כואבות שגורמות לבכי אל תבלעי את הבכי , תני לו מקום תני לו קוללללללל אולי אם תשמעי את עצמך בוכה בקולי קולות תוכלי להשתכנע שאין שום כרית שבאה לסתום לך את האוויר ולהשתיק אותך ורק לידיעתך נשמה , לא רק תינוקות בוכים , גם אנשים גדולים ובכל הגילאים בוכים , יש אנשים שמתים לבכות ולא יכולים , את יודעת , ביום ראשון כשהייתי בוועדה אצל הפסיכיאטר ממש הייתי חנוקה כמו שאת מתארת עכשיו , לא יודעת מאיפה , תוך כדי נסיעה חזרה הביתה עם בעלי פתאום התחלתי לצרוח , למרות שזה נשמע יותר כמו תרנגולת שחוטה ואחרי זה באו דמעות שלא ממש הקלו כי המתח והחרדה עדיין היו שם , הלוואי ויכולתי לבכות בכי חזק עם מלא דמעות כמו שלך כדי להרגיש אחרת אבל זה לא קרה , די להגיד תינוקת מייללת כי לתינוקת היו כל הסיבות שבעולם ליילל ולבכות , אולי במקום זה תחבקי אותה ותרשי לה את מה שלא הרשו לה פעם ? את לא דפוקה דמעונת שלי , את רק פגועה מהזכרונות וכשהכאב עולה,,,,,,,,,, לא למחוק אותך דמעונת , לא למחוקקקקקקק חיבוק עוטף מתוקה חטולית

תודה על התגובות מאוד מעריכה שאתן כאן דמעה

שתרגישי טוב יותר.. ותדעי לך שאני מעריכה את אצלך את התכונה של הרגש, היכולת לבכות. אצלי כל זה מחוק, חסר לכן אני לא בוכה אף פעם כי גם אצלי אסור בכלל היה לבכות ואני למדתי להתגבר על הבכי. להיפך- אני אמנם יכולה לצחוק עד דמעות אבל לבכות? לא, אף פעם. יש בי משהו נוקשה כברזל באישיות לעיתים גם על אנושי. אני לא בוכה וגם לא מתאבלת הבכי אצלי הוא סמל מובהק לחולשה ואני כביכול ניצחתי את זה מזמן... אבל את יודעת שזה לא אנושי.. לכן אל תשתיקי את הבכי, תני לו לזרום החוצה והלאה לגרוף החוצה את כל הכאבים שלא יישארו עמוק בפנים. אצלי זה נכנס פנימה ויש שם הרבה הרבה לבה אני חושבת עד שיום אחד אני מתפוצצת- הולכת עושה קרחת, סתם ככה משחיתה את הפנים בלי להבין מה אני עושה ולמה( טוב שלא שפכתי עליהם חומצה פעם) כל זה אולי בגלל אי היכולת לבכות וכשהכל נכנס פנימה וכביכול נעלם זה לא נעלם וזה יותר הרסני....

זה נשמע לא טוב למחוק אותך לבטל אותך את מה שאת מרגישה, עצוב לקרוא את הכאב.. חוסר היכולת לשחרר אותו.... להשאר חנוקה מפוחדת מצטערת שכך וכאן מותר מותר לבכות לבטא את הכאב כאן אנחנו בשבילך אידה

ככה היום שלי התחיל חשבתי שהכל כשורה אחרי שהתלבשתי לעבודה אחרי התקרית.. אבל היום קרה לי דבר הזוי ביותר! ידידה לעבודה מופרעת לחלוטין..כן.. שחשבתי שנורמלית באה בבוקר להגיד שלום. בסוף המתחם ישב עוד מישהו אבל המקום היה ריק.. כולם הלכו לשטח. אז מפה לשם בשיחה חברית היא שאלה אותי מה דעתי אם היא תלך בלי חזיה כי היא מציקה לה מהבוקר. אמרתי לה שתוריד אם זה מפריע לה כי הגופייה שלה לא הייתה שקופה. לא תארתי שתעשה זאת כאן ועכשיו.. אבל במהירות יחסית היא שלפה אותה מתחת לחולצה בלי שאף אחד לא יראה כמובן והכל היה תקין.. בכנות אמרתי לה שזה מעט שקוף ובולט אז עדיף שתחזיר. ואז פשוט לא האמנתי למראה עיניי. בשניות היא הורידה לגמרי לגמרי את החולצה ונשארה עירומה תוך כדי שהיא יודעת שיש בחור בסוף שכורה אוזן למתרחש.. וקלט שהיא... אבל לא העיז לגשת רק אמר משהו.. והיא צעקה עליו שלא יתקרב.. וחוץ מזה זה מקום ציבורי כל שנייה עלול להיכנס מישהו.. ומזל שלא.. אבל הבחור שקלט מה קרה כמובן סיפר לחבר'ה בקטע של צחוקים..אני לא התכוונתי לספר אבל הוא כבר הלך עם זה קדימה.. וזה איבד שליטה.. וכשזה הגיע אליה אז כמובן היא האשימה אותי שבגללי היא עשתה מה שעשתה! שאני אמרתי לה להוריד או גרמתי לה לכך.. אני בסה"כ אמרתי לה שזה שקוף ובולט אבל לרגע לא חלמתי שהיא תוריד את זה כאן ועכשיו כדי ללבוש בחזרה את החזייה , חשבתי שתלך לשירותים או משהו והכל קרה כל כך מהר ובכלל לא בשליטה שלי. מה הקטע של ההתפשטות הזאת בפניי, לא שהסתכלתי ממש אלא ברחתי לצד.. האם אני אשמה במשהו?! אמנם בהתחלה זה הצחיק אותי עד כדי "עילפון" כל הסיטואציה המביכה הזאת של ההתפשטות במשרד וזה נשמע מצחיק וההפתעה וכל זה כמו מתיחה אבל עכשיו שנופל לי האיסימון - זה בכלל לא מצחיק זה ממש מטומטם ולא היה צריך לקרות..

את לא עשית שום דבר לא בסדר!! היא נשמעת כמו אחת שאוהבת להתגרות ולקחת סיכונים...אולי משעמם לה..לא יודעת...את היית בסדר גמור...רק ניסית למנוע ממנה אי נעימות...וזה באמת לא מצחיק כי זה השאיר אותך עם הרגשה לא טובה... מקוה שהמשך היום יהיה טוב יותר... חיבוק דמעה

האמת, רציתי לכתוב על זה משהו מצחיק והומוריסטי.. על כל הסיטואציה של.. מה היה קורה אם הבוס היה נכנס באותו רגע.. ובאמת, בהתחלה זה גרם לי לצחוק עד כדי דמעות וחנק והבחורה השנייה אמרה :מעניין מה היה קורה אם ה...תחתונים גם היו מפריעים לה.. " ובכלל שאני נזכרת בזה אני מתחילה לצחוק לבד בלי שליטה כי יש בזה משהו מצחיק- אמנם זה ילדותי מאוד ותינוקי מצידי בכלל מה אני מתייחסת לשטויות כאלה?? וגם אף אחד לא צחק מזה בצורה שאני צחקתי מזה או התרגש יותר מידי אנשים פשוט אמרו שהיא כנראה שרוטה לגמריי, או מפגרת או כנראה מחפשת ריגושים כמו שאמרת והיא אכן טיפוס הרפתקני בטירוף. רק לא תארתי לעצמי שעד כדי כך! כנראה שהיא באה אליי עם הפרובוקציות האלה כי היא יודעת שאצלי זה מקבל במה ותשומת לב (מה אני יעשה אני גם ילדותית) ואילו האחרים לא ממש מתייחסים אליה יותר מידי או נותנים לה בכלל חשיבות. אז איתם היא לא מעזה.. בעצם זה שאני צוחקת ממנה ככה ומתרגשת זה מעצים אותה. לכן היא באה אליי עם כל השטויות האלה. אולי אני צריכה להתבגר ולא לצחוק מדברים כאלה ובכלל לסנן אותם כי זה לא לעניין בכלל! ותת רמה לגמרי ואני לא עד כדי כך טפשה כדי לרדת לרמה הזאת. אני אתרחק ממנה לגמרי ואני לא אתן לה במה יותר או אצחק ממנה יותר אסור לי להתרועע בכלל עם טיפוס כזה- השפעה שלילית שלגמרי יכולה להיות מסוכנת בשבילי. אני תמימה מידי לטיפוס כזה - מורכב, הרפתקני, פלפל ובכל זאת היא מחפשת אצלי משהו- למרות שאני ההיפך הגמור- מה היא מחפשת אצלי?? כנראה זו הבמה שאני נותנת לה בהתלהבות הילדותית שלי מהבדיחות "קקי-פיפי" שלה שילדים בני חמש מתלהבים מהם.. סמויה - תתבגרי! את עלולה להסתבך עם...אנשים לא נורמלים עם הפרעת אישיות בגלל השטויות הילדותיות שלך הפעם וזה יכול להיות מסוכן..בהזדמנות אני אספר- פעם (אחרי צבא ) הסתבכתי בגלל דבר דומה וזה כמעט עלה לי בחיי.. נשבעת.. כי נתתי במה בצורה דומה למה שקורה יום והתלהבתי ממשהי שאף אחד לא היה יורק לכוון שלה מטומטמת לגמרי אבל היא הצחיקה אותי וזה העצים אותה אבל איך שהסתבכתי איתה לא ידעתי שהיא לא נורמלית וגם אלימה מאוד ושוב- זה היה ככה קרוב ל.. אני לא רוצה אפילו לחשוב.. מה היה קורה אילו זה לא נעצר בזמן. אני אספר על זה בהזדמנות- מקווה שלא תחשבו שזה הזוי אבל זה קרה ואף פעם לא פתחתי את הנושא גם לא באף טיפול ממש קברתי את זה. כי מרגישה שזה באשמתי.. כי נתתי למטומטמת הזאת במה וזה איבד שליטה..לגמריי. דמעונת סליחה ששיגעתי אותך.. חלק מזה כתבתי לעצמי.. את יודעת את גורמת לי לפתוח נושאים שלא הייתי מעיזה לדבר עליהם אפילו בטיפול וגם לא העזתי! תודה!

יוצאים אם חברות ומבלות וכאילו הכול נחמד אבל אני בתוכי רוצה להיות לבד אפילו אם אפשר גם להעיף אותי כביחול סטודנטית טובה והכול המחקר תקועה המעבדה הפוכה ואין איש אחראי ואחרי 7 שנות אקדמיה אני לא יכולה לעסוק המקצוע שלמדדתי בגלל העיניים שנגלו לפני שנה אין לי כוח ללימודים אין לי כוח לראות אנשים לריצות של המחקר והכול כביחול משלמיה טוב אם הרעיון שהטיפול אצל אחד הפסיכולוגים הפסיק עקב כך שהוא לא יכול מסיבות תכניות ובעצמי לא יודעת איך אני מרגישה אם זה כביחול צריך לשמוח יש ועדה לסל שיקום אבל האמת אני מתה מפחד ולא יודעת כלום ומרגישה מאוד חסרת תמיכה בנדון מיואשת לחלוטין וכבר די לא יודעת איפה לזרוק את עצמי שלא יכאב שהמחשבות אל דברים שקרו והסיוטים כבר יפסיקו לי די נימאס מהכול

כביכול,,,,,,,,,,יכולת אולי לנסות לזרום ביציאה עם החברות ולתת לעצמך לא לחשוב ,,,,,,,,,,אולי היה מסיח את דעתך מכל מה שמפיל אותך ? לא הבנתי למה הכוונה שלך -העיניים שנגלו לפני שנה , יש לך בעיות בראיה ? אז בטוח שקשה לך לקרא ולהתמקד גם בכתיבה ,אני חושבת שאולי , רק אולי אם היית יכולה לשקוע בלימודים או במחקר , היה גם עוזר להסיח את הדעת , היה מקל עלייך , ומה זאת אומרת שהפסיכולוג הפסיק טיפול מבחינה טכנית ? רק אותך הוא לא מקבל או הפסיק לעבוד בכלל ?נראה לי שזה כן משפיע עליך ואפילו מאוד , מה זה סל שיקום ? ממה את בדיוק מפחדת ? מצטערת ששואלת הרבה שאלות , אבל את נשמעת ממש תלושה מהמציאות , כאלו ברחת ואת מתחבאת " מתחת למיטה " כדי שלא ימצאו אותך , יש מישהו שיכול להיות שם בשבילך ? אולי אפילו חברה ? אייך אפשר לעזור לך ? חטולית

אתמול בערב היה נורא נחמד...עשינו על האש בגינה בערב.. מין אידיליה משפחתית אנחנו..הילדים ו..הכלב.. לראות אותם מתרוצצים בגינה ומשתעשעים עם הכלב וחוטפים עוד שיפוד.. מרגיע ועושה נחת.. אז... ככה בקטנה לגמתי עם בעלי בירה...חצי כוס.. כולם עלו לישון ואני נשארתי למטה בסלון לארגן עוד כמה דברים אחרונים.. אז שכבתי לי לכמה שניות של מנוחה ו..נרדמתי שם..כמו אבן.. היה לי חולם מוזר- לא סיוט אבל מן חלום שמונחה ע"י צפייה בתמונות אלבום משפחתי הישר - אל הילדות שלי בכל מיני מצבים ומקטעים. פעם לפי התמונה הזאת..ופעם לפי תמונה אחרת.. וככה הלך החלום..חזרתי לגיל עשר.. וראיתי כל מיני דברים הזויים לחלוטין.. אחרי הצפייה באלבום בחלום עברתי למקום אחר- פתאום אנחנו מתארחים אצל משפחה של בעלי. הם אנשים מאוד מכובדים במציאות - האם- מורה ותיקה בתיכון והאב משהו גדול באחת מחב' המחשבים הגדולות בארץ (די גאון). ולהם ארבעה ילדים מוצלחים מאוד בגיל תיכון.. ואחד קטן בן 4. אז אני חולמת שאני משתכרת בביתם ומתחילה לעשות בושות ליד ד' האם- מצחקקת בלי שליטה, המכנסיים קצת יורדים למטה, החולצה נפרמת והאיפור שעל פניי נמרח בצורה מכוערת וזולה. אני אשכרה רואה את עצמי מהצד ככה ונגעלת איזה מן דוגמה אני משמשת לילדהם המצויינים של בני המשפחה הזאת שמארחת אותי..ואיזה בושות אני עושה שם..אבל אין לי שליטה על עצמי כי אני די שיכורה..אח"כ משם נסעתי לבית דודים אחר בחולון לישון. ובבוקר קמתי מאוחר ואני צריכה להגיע לעבודה! וברור שיש פקקים איך אני עושה את זה? איך הגעתי לשם?!?!? מה עשיתי למה ישנתי שם?!? ו..אז התעוררתי כמובן בביתי בסלון ונשמתי לרווחה שכל זה היה חלום.. אבל פתאום אני מרגישה רטובה. מסתכלת ורואה שבעצם ברח לי פיפי. זאת פעם שנייה שזה קורה לי.. אחרי חלום..הפעם בעלי לא יודע כי ישנתי בסלון.. מהר מהר כיבסתי את כל הבגדם, ניקיתי את הסלון, זרקתי את הפסולת לפח התקלחתי התאפרתי, התלבשתי יפה לעבודה.. ויצאתי..כאילו כלום לא קרה..אישה גדולה כמוני עושה פיפי בלילה כמו ילדה קטנה... מה נסגר איתי?!?

מרגיש לי מאוד חזק שאת לא מפסיקה לשפוט את עצמך , את חוזרת למקומות ולזמנים שבהם לא היה לך שום שליטה על מה שקורה , על מה שזה עשה לך , על רגשות שנכפו עלייך וכאלו את מחפשת לעצמך הצדקה קיומית , מתוקה , את לא חייבת שום דבר לאף אחד !!!! אם תצליחי להפנים שחוסר שליטה היה מצבך , שהיית ילדה קטנה ואת לא אשמה , לא יציפו אותך רגשות אשמה וכל מיני חלומות מהסוג הזה ,לא אחרים שופטים אותך , זו את שלא משלימה ולא סולחת לעצמך על העבר ,לדעתי כדאי מאוד לטפל בנושא ולו רק כדי שתוכלי לחיות עם עצמך בשלום , ולענין ההרטבה , לא הייתי מייחסת לענין חשיבות , יכול להיות שהיית שקועה בשינה מאוד עמוקה וזה ברח , חטולית

הפחד הכי גדול כנראה.... לאבד שליטה לשתות להשתות לצחקק להראות טיפשה זולה להפגע פחד............ואז... איבוד שליטה בשינה...כשאין שליטה... צריך להיות כל הזמן בשליטה? ומה קורה אם לא? מחזקת אותך יקרה אידה

קשה לי עם עצמי כרגע ולכן גם קשה לי להגיב...מבקשת סליחה ממי שהגיבה לי שאני לא מגיבה בחזרה...ומאלה שכתבו ואני לא מגיבה... אני במקום ללא מילים עכשיו.... וקשה לי שם... ונלחמת עם עצמי לא להתרחק ולא להסתגר... בינתיים יותר בטוח לי בשקט... תשמרו על עצמכן... אתן יקרות לי אחת אחת דמעה

אחרי הכל- דנה אינטרנשיונל "ואחרי הכל גם אני רוצה שלווה להעלם בתוך בועה להתערסל כמו תינוק ואחרי הכל גם אני רוצה קירבה להתחבא בין זרועותיו, של מישהו מתוק וכשאני נרגעת אני לרגע שוב שוכחת את כל הכאבים, שיושבים אצלי בלב כשאני נרגעת אני נוסעת ובורחת מנטל החיים, והם פתאום צל חולף של מישהו מתוק שאחרי כל הלבד אלמד שוב לאהוב ואחרי הכל גם אני צריכה מבט שישיר פניו אלי שיביט בי עד הסוף ואחרי הכל מתפללת הלוואי שאחרי כל הלבד אהיה איתו קרוב" דמעה שלא ממש מאמינה שיום אחד זה עוד יקרה...

דמעונת יקרה... אין לך בכלל על מה להתנצל... לא תמיד אפשר ויכולה להגיב לכל הנושאים שעולים כאן.. לא תמיד אפשר לתמוך וזה בסדר גמור.. בעיקר שקשה לך בעצמך.. מקווה שיהיה לך יותר קל בקרוב ותצאי מהמקום המסוגר והקשה הזה שאת נמצאת בו עכשיו אבל אם לא בטוח לך כרגע... אז תלכי לפי איך שאת מרגישה ולא בכוח נגד הלב שלך.. שולחת לך חיבוק ומקווה שיהיה לך יותר טוב בקרוב..

אין צורך בהתנצלות יקירתי כולנו פחות או יותר נמצאות במקום הזה לפעמים וזה לגמרי מובן !!! רק אל תעלמי מותר בלי מילים מותר להרגיש רע לא מותר לוותר עלינו - זו נפקדות !!! חטולית-איתך תמיד

הרעש בתוך הראש שלי מבלבל אותי... בא לי לצטט למטפלת שלי 3 שורות משיר של להקת evanesscence "I am so sick of speaking words that no one understands ... I can hear you in a whisper But you can't even hear me screaming" דמעה..

הייתי ממליצה לך לצטט לה השאלה -אם היא תבין מה את רוצה ממנה ליל מנוחה יקירתי חטולית

מרכזי הסיוע הארציים הוקמו ע"י מתנדבות לצורך מתן סיוע רגיש ומיומן לנפגעי תקיפה מינית ואלימות. אפשר לפנות לקווי החירום הארציים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. השיחות בקו אנונימיות והסודיות מובטחת. בנות-1202 בנים-1203 את לא לבד!

לדעתי קווי החירום הללו טובים בעיקר לתקיפה שקרתה בכמה ימים האחרונים למשל חלילה במקרה אונס שאז מלווים את הנפגעת וכו'- וזו עבודת קודש. אבל, שהם שומעים על פגיעה מלפני שנים זה קצת מרגיש שאת מבלבלת להן את השכל כאילו והן חיכו לשמוע בקו השני : "נאנסתי אתמול.." וכשהם שומעים על סיפור ישן זה סתם לבלבל את המוח במשהו שאי אפשר לעזור ועל חלק הרגשתי שהן מאוכזבות כי הן רוצות לעזור בפועל אבל אם זה משהו ישן אז..מה כבר אפשר לעשות. וגם.. מרגיש כאילו יש רק מוקדנית אחת במשמרת שמעבירה את השיחות לבית שלה ומחכה לשיחת חירום ושאת מתקשרת בקשר לקשיים אז זה כאילו את תופסת זמן של מישהי שאולי זקוקה לעזרה בזמן אמת.. לכן בכלל לא מרגיש לי נוח להתקשר לקווים הללו. נפלתי על כמה תומכות מדהימות צעירות וגם על כמה... והייתה אחת ממש.. שהשאירה עליי רושם זוועה שבגללה אני לא מעיזה יותר להתקשר. היא עשתה לי קטע ממש מגעיל. ובגלל חוויה זו לא הייתי רוצה ליפול בטעות שוב על דבר כזה. לא אוהדת, חסרת סבלנות, עצבנית, מדברת אלייך כאילו את מתחזה ומתה לחפף אותך ומרגישים את זה בקול החסר סבלנות והלא סימפטי שלה. זהו. מצטערת אבל היא השאירה בי רושם לא טוב. ומאז אני פוחדת להתקשר לשם.. בשביל מה?

לצערי כשהעזתי בעצמי להתקשר גם חוויתי את התחושה הזו כאילו המוקדנית רק רוצה להשתחרר ממני, והעבירה אותי למשהיא מאיזור אחר שאותה לא תפסתי בכלל יותר לא ניסיתי אני מאמינה שהרוב הגדול עושה עבודה טובה ואני מבינה שזה בהתנדבות מקווה שרוב הפונות זוכות ליחס אמפטי סבלני וסובלני

ילדה ושמה שז מאת אביבה לורי שז, עד היום משוררת פרובוקטיווית ולסבית ומוצהרת, עושה צעד קדימה בחשיפת הגיהנום המשפחתי שלה וצעד אחורה בהגדרת זהותה המינית. הרומן הראשון שלה היה צריך לצלוח הרבה מכשולים נפשיים ומו"ליים שז. כל העולם משתף פעולה עם ההורים, ואת נשארת כל כך מבודדת צילום: מיכה בראון-ברוורמן לפני שנה וחצי, כשיצא לאור ספר השירים של שז (אפרת ירושלמי), "ריקוד המשוגעת", נחשפו לראשונה פרטים מזעזעים על ילדותה ועוררו רעש תקשורתי גדול. לא פלא. בהקדשה לספר היא כתבה: "לאמי המתה - עדה ירושלמי/ לאבי - אברהם ירושלמי/ ולאחותי - רונית ירושלמי-מילר/ שעל אף כל עינויי הגוף והנפש שעינו אותי/ ספר זה רואה אור". אחרי הקדשה ישירה כל כך, הביקורת נחלקה לשניים: במישור הספרותי זכתה שז להגדרה הנכספת של משוררת מוכשרת והיו מבקרים שאף כינו אותה "יונה וולך החדשה". במישור האישי יצרה לעצמה דימוי של לסבית פרובוקטיווית ומוחצנת ועוררה תגובות-נגד בוטות, חלקן שוביניסטיות ומקוממות. כמעט כולם אהבו לשנוא אותה. השירים שלה תרמו לכך. הם מקוממים, בוטים ואלימים ולא משאירים אפילו סדק צר לרגשנות וחמלה. "שמו עלי תווית של סטריפטיזאית", היא אומרת עכשיו. "כשאנשים אחרים, שלא חוו דברים דרמטיים כל כך, כותבים על חייהם, לא אומרים עליהם 'איזו חשיפה'. אצלי אמרו את זה בגלל שהדברים היו קיצוניים כל כך, מעשים שנגזרת עליהם שתיקה. 'אל תדברי על מה שאמא עשתה לך, אל תדברי על מה שאבא עשה לך, תסגרי הכל, תיראי כמו כולם'". עכשיו הולכת שז צעד נוסף קדימה בחשיפת עצמה - "להחזיר את הפיות לארץ ישראל", רומן אוטוביוגרפי בהוצאת ספר ומודן. בפרוזה לירית רזה מגוללת הילדה אפרת/שז ילדות קשה מנשוא של התעללות גופנית וגילוי עריות מצד שני הוריה. בספר אין אמנם תיאורים ישירים של ההתעללות, אבל הזוועה נמצאת בכל מלה. "אני לא חשפנית", אומרת שז, "אני אמן יוצר, ואני לא רוצה שיגנו אותי על זה שנדרשתי על ידי נסיבות חיי להיות אמיצה. כי אם אני לא אהיה אמיצה ולא אסדר לעצמי מחדש את תמונת העולם, לא אצליח ליצור בדרך אמיתית". ואילו לא היית אמנית? "אני לא יודעת. בחיי האישיים, כאשר אנשים מזכירים את אמא ואבא, אני שותקת. לא מזכירה את הילדות שלי ולא מדברת על העבר. אנשים די קרובים אלי גילו על עברי רק אחרי שפירסמתי את הספר הראשון. יש חוסר רצון וקושי אדיר אצל אנשים לשמוע את זה. ואני נקרעת בין מה שאני לבין מה שאני לא רוצה להיות". הילדה שבספר חצי שנה אחרי שספר השירים יצא לאור מת אביה של שז, אברהם ירושלמי, מהתקף לב (אמה מתה לפני שנים רבות מסרטן). את הרומן החדש היא לא הקדישה לאביה המת; עשר שנים של טיפול נפשי אינטנסיווי עשו את שלהם ושז זקוקה פחות לנקמה ישירה. היא אף מעיזה לספר שבצד הקלה גדולה, יש לה קמצוץ של רגשי אשמה על מותו של אביה. ולפעמים נדמה שמאחורי הפוזה התקשורתית של לסבית פרובוקטיווית, של אשה שלא מנסה להיות נחמדה, שתעשה הכל כדי שלא יחבבו אותה, מסתתרת בעצם ילדה מבוהלת. ברומן משתמשת שז בשמות הוריה האמיתיים, עדה ואברהם (אברם), ומתארת את היחסים בבית מנקודת מבטה של הילדה הקטנה שהיא היתה, מנקודת מבטה של הילדה שהיתה רוצה להיות, של פרפר, של הכלב ג'ק, של שני הוריה, כל אחד מהם בנפרד ושל שז האשה הבוגרת. לשם מה כל כך הרבה הגנות? "גם ככה כמעט השתגעתי. הדמות הזאת, של הילדה-האשה הזאת שעומדת שם במרכז הספר, היא דמות שלא יכולה להפנים מה שקורה לה. זאת ידיעה שהיא בלתי נתפשת. זאת הטראומה שהלב האנושי וההיגיון לא מסוגלים לתפוש. הילדה הזאת, אם היא תתפוש את מה שאבא שלה באמת עושה לה, ואת מה שאמא באמת עושה לה, היא תשתגע לגמרי. היא לא תחזיק מעמד ולא תוכל להמשיך לחיות. ילד שיחשוב שאמא שלו רעה, ימות. ילד מרגיש כשמנצלים אותו ולא אוהבים אותו. תמורת מיליונית של אהבה מאמא שלה, הילדה בספר מוכנה לעשות אפילו מסז' לאבא שלה". שז מקפידה לומר "הילדה בספר", למרות שברור לה שברור לכל האחרים, שהילדה בספר זאת היא. שאת המסז' לאביה היא עשתה אחרי שאמה ביקשה זאת ממנה ולא לפני שזיכתה אותה בחיבוק קטן. כיונה וולך, גם שז נולדה בקרית אונו, אך להבדיל מקרית אונו האידילית של וולך, זאת של שז היתה גיהנום. "אני נמצאת כאן מתוך ידיעה שאני הולכת עכשיו להיכנס שוב לכאוס של העבר שלי. לרדת לשאול - מקום קטן ושקט שבו כולם הכירו את כולם והשכנים תמיד אמרו, עדה? היתה אשה זהב. לכולם היא עזרה". היא למדה בבית ספר בקרית אונו, היתה תמיד "התלמידה עם הפוטנציאל הלא ממומש". ילדה מעורפלת ולא ממוקדת, שצרכה מגיל צעיר כדורי הרגעה. "לא אהבתי ללמוד ולא הייתי בבית ספר. עד גיל 11 בערך היו לי התפרצויות זעם, ואחרי זה התחלתי להתאבד. רציתי להיעלם. לא להיות במציאות הזאת. לא יכולתי לשאת את החיים האלה יותר, אז לקחתי כדורים, חתכתי את עצמי, פגעתי בעצמי. אז ההורים שלי הלכו לפסיכולוגית פרטית והיא, במקום לשלוח את ההורים לטיפול על זה שהם פגעו בי, רשמה לילדה כדורים. זה הרבה יותר קל". כמו הלם קרב בתיכון היא למדה תיאטרון בתלמה ילין. בסוף י"א זרקו אותה מבית הספר והיא המשיכה ללמוד לבגרות אקסטרנית. כשהיתה בת 16 מתה אמה. לאביה היתה מסעדה ואחר כך היה נהג מונית. "הוא היה סתם אחד", היא אומרת. בצבא היא שירתה בתותחנים בשבטה, ושוב ניסתה להתאבד. "זה היה הניסיון הרציני האחרון שלי. לקחתי כדורים שאספתי במשך חצי שנה ויצאתי לשדה מוקשים. אבל הניסיון הסתיים בצורה פתטית. התעוררתי באמצע הלילה, היה לי קר, הייתי יחפה, חשבתי שאני מתה, אבל הייתי צריכה פיפי, אז הלכתי והגעתי לאיזה מאהל ושם התמוטטתי, איבדתי את ההכרה". את מצטערת? "תלוי במצב רוח. היום אני לא רוצה שיחשבו עלי כעל איזה מתאבדת סדרתית. אני יציבה מאוד כרגע בהחלטה שלי להישאר בחיים, אם כי אני לא מוותרת על זה כעל מפלט אחרון". מה חשבת לפתור במותך? "היו לי פנטזיות נוסח פנחס שדה, שאמא שלי תעטוף אותי בשמים באהבה אינסופית והכל יהיה טוב. הייתי מאושרת שאני הולכת להתאחד אתה. יכולתי לפנטז כמה היא אמא טובה ונהדרת כי היא כבר לא היתה בחיים ולא זכרתי כמה היא בכלל לא שמה עלי. אחר כך היה רגע שהתבקשתי להחליט על החיים שלי. אחרי ניסיון ההתאבדות הציעו לי להשתחרר מהצבא אבל אני נורא נאבקתי להישאר, כי הבנתי שזה הצ'אנס שלי לחיים. אז החזירו אותי לשירות והייתי באה הביתה בסופי שבוע, ואבא שלי היה שם, והייתי מתחילה להשתגע. ממש יורדת מהפסים. אחרי אחת הפעמים הלכתי להתאשפז מיוזמתי. הלכתי לתל השומר ואמרתי, תאשפזו אותי, אני לא יכולה יותר, אני משתגעת. ובמיון פגשתי פסיכיאטר אחד שאמר לי, 'אם את רוצה, אני אאשפז אותך, אבל תדעי לך שיתנו לך כאן כדורים ותיכנסי למעגל כזה שלא תצליחי לצאת ממנו. לכי הביתה, תשלימי עם אבא שלך, ותחזיקי מעמד'. וזה מה שעשיתי, ואני מודה לאיש החכם הזה". אחרי שחרורה מהצבא היא עזבה סופית את הבית וניתקה קשר עם אביה ועם אחותה ועם עברה, ועלתה על מסלול חיים של חתול אשפתות שמנסה לשרוד. "הרגשתי כמו סמרטוט רצפה. ניסיתי ללכת ללמוד אבל לא הייתי מסוגלת. עבדתי כמגיהה, כתבתי קצת ב'על המשמר', הסתובבתי, עבדתי כעוזרת בית, היה לי בבית פנסיון לכלבים, וגם היום אני מטפלת במספר כלבים מובחרים כשבעליהם נוסעים לחו"ל. קצת עבדתי בעיתון 'דבר', בהוצאות ספרים. היו שנים שלא תיפקדתי, עד שהתחלתי לפני עשר שנים בטיפול נפשי. זה כמו הלם קרב. עד שאת לא תיכנסי לשם, את לא באמת תצאי, וכשאת נכנסת, זה עניין לשנים, ואז כשאת בתוך זה, את מנוטרלת. זה חוזר שוב ושוב. תמונות מהעבר רצות לך במוח כמו בווידיאו. את חייבת להתפרק בשביל לאסוף את עצמך שוב. רק בשנה וחצי האחרונות אני יכולה להגיד שאני מתפקדת. אני חושבת שאהיה כל חיי בטיפול, ומאמינה שכמה שלא יתקנו אותי, ולא ידביקו, אני כבר אף פעם לא אחזור להיות בובה שלמה". אמא לא היתה שם את השם שז נתנה לעצמה בגיל 25, בזמן שניסתה להיפרד מעברה. אחרי כמה שנים עשתה ניסיון לחזור ולהתחבר לשם אפרת, "כי נורא קשה לחיות בלי שורשים. אבל אז היתה הצגה שכתבתי לפסטיבל עכו, קראו לה 'שרשרת פנינים לבנה', גם על גילוי עריות, והבמאית שאלה אותי מה זה שז. כשאמרתי לה 'שם זמני', היא אמרה שחשבה שזה 'שתמיד זוכרת', ואז שוב פתאום התחברתי לזה וחזרתי להיות שז". אחרי פסטיבל עכו היא כתבה עוד מחזה, "הביתה", לתיאטרון הסימטה. במשך שנים היא מפרסמת שירה וסיפורים קצרים בעיתונים ספרותיים וגם מופיעה, שרה ומלווה את עצמה בגיטרה וקוראת משיריה. היום היא גם מלמדת כתיבה מונחית בבית ספר לעיצוב "ויטל" ובסדנאות כתיבה. שנים רבות עברו עד לפרסום ספר שיריה הראשון. ספר בוטה, רווי שנאה, סבל, אומללות, תוקפנות, רחמים עצמיים, שבו היא קראה לילדותה "אושוויץ", לאביה "היטלר" ולאלוהים "לסבית יפהפייה ונבונה", ולפעמים "זין". התגובות היו בהתאם. "מנחם בן צילצל לאבא שלי לשאול אם זה באמת קרה, אבל אבא שלי ניתק, לא רצה לדבר איתו. יצחק לאור כתב שאני היסטרית. אלה עוד התגובות הטובות. הרעות היו כתובות נאצה בחדר המדרגות בביתי, 'חולת נפש אאוט', ובכיכר רבין כתבו 'מוות למשוררת שז'. אשה אחת התנפלה על עוזי שביט מהוצאת הקיבוץ המאוחד, על זה שהוא הוציא את הספר לאור, ומישהו השחית את הספרים שלי בחנויות הספרים. תגובות קלאסיות של האשמת הקורבן. אני מדברת על החיים שלי ואנשים שואלים, 'זה באמת קרה לך? ואם זה כבר קרה לך, לא יכול להיות שיצאת מזה בסדר. משהו בטח דפוק אצלך, או שמלכתחילה משהו אצלך היה דפוק ובגלל זה קרו לך הדברים האלה'". את יכולה להגיד מה הוא עשה לך? "אני לא מסוגלת להגיד את זה. עדיין לא. אני צריכה לכתוב ספר על דמות בדויה. עדיין לפעמים אני חושבת על עצמי כעל משוגעת, שאולי זה בכלל לא קרה ואיך אני מעיזה ככה להאשים את ההורים שלי, ואחרי שאבא שלי מת, את חושבת שאין לי רגשי אשמה?" מתי הבנת שאבא שלך עושה לך דברים אסורים? "זה היה איזה רגע אחד שנפל לי האסימון ופתאום הבנתי. אני זוכרת את כל הילדות שלי ואת הנעורים בתוך גל מטושטש, שספק הייתי ערה בו, וספק ישנה. הילדות שלי זה רצף תמונות. אני לא יכולה לדבר על הילדות שלי. זה משהו שהדיסקט שלי לא מסוגל לעכל". לא צרחת? לא ניסית לברוח משם? "צרחתי, אבל אף אחד לא בא. למי יש לך לברוח? מישהו בכלל קונה את הסיפור שלך ומאמין לך בתור ילדה? לפני עשר שנים דיברתי עם מישהי שהיתה שכנה שלנו, מטפלת שלי, שאמרה 'את הרגת את אמא שלך בזה שניסית להתאבד'. שאלתי אותה, וכשניסיתי להתאבד בגיל 13, לא אמרתי לך כלום? אז היא אמרה שהיא ניסתה לשאול אותי, אבל לא אמרתי כלום. עכשיו אני מבינה למה לא אמרתי כלום: אם אחרי עשרים שנה היא מאשימה אותי שהרגתי את אמא שלי, אז למה שאני אגיד משהו? "נפשית הילדה לא יכולה לברוח, כי היא תלויה באהבה של ההורים שלה. זה כמו שכן שלי, שהיה קושר את הכלב שלו כל היום והכלב היה בוכה ומיילל ויום אחד הוא ברח משם עם כל השרשרת ובערב חזר. יש לו לאן לברוח? שם הוא מקבל את טיפת האהבה ואת האוכל שלו. זה הבית שלו. גם הילדה לא יכולה לברוח. היא לא מכירה מציאות אחרת. ואם היא מורדת, כמו שאני מרדתי, שילמתי את המחיר כי סיממו אותי בכדורים. עירפלו לי את הילדות. ואת, ילדה אחת קטנה, נאבקת מול כולם. ומה שכותבים הפסיכיאטרים בחוות דעת זה שאת ילדה נקמנית. צרחתי, ברחתי מהבית, ניסיתי להתאבד. היו לי התפרצויות זעם. על מה ההתפרצות? סתם? כל העולם משתף פעולה עם ההורים, ואת נשארת כל כך מבודדת. כל מי שעבר את זה פעם, לא מסוגל לאפשר לאיזשהו ליטוף של העולם להיכנס לתוכו ולנחם אותו ולהרגיע". מה אמא שלך עשתה כשאביך פגע בך? "אמא לא היתה שם. היא הלכה להדיח כלים". געגועים למה שלא היה למרות ההצלחה של ספרה הראשון, על הרומן החדש שלה לא היו קופצים. להיפך. כל ההוצאות הגדולות החזירו לה את כתב היד. "ידעתי שזה מה שיהיה. שנים אף אחד לא רצה להוציא את כתבי היד שלי. חשבתי שאולי מנחם פרי עשה טעות, ואולי יהודית קציר, הלקטורית, עשתה טעות, אבל עם הביקורות המצוינות שקיבלתי הצלחתי לבנות לעצמי איזה הערכה עצמית. ואחרי שעבדתי על הרומן הזה שנתיים, ונקרעתי עד שכמעט איבדתי את שפיות דעתי, ידעתי שזה דבר נורא חשוב, לא איזה רומן רומנטי. ואז שוב כולם חזרו ואמרו, 'אין לנו עניין'. חלק נימקו, חלק לא נימקו. אחת אמרה שאם אני אכתוב את זה מחדש, הם יהיו מוכנים לדון בזה". למה הספר כל כך חשוב? "זה חלק מתהליך במאבק שלי, רק טיפה בים. לקח לי המון שנים להתחיל להאמין לקטעי הסרטים שרצים לי במוח, שאני אוכל להגיד לעצמי, לא סתם את חולמת שאבא שלך אונס אותך. שנים ניסו למכור לי מציאות שקרית, ואיך ילד יכול להאמין שמה שהוא זוכר באמת קרה? כדי להאמין, צריך הוכחות שהדברים קרו, ואם אין הוכחות, אי אפשר להאמין. עד שאני מצאתי את הפסיכולוגית שלי, היא היתה הבן אדם הראשון שהאמין לי". את שונאת את אבא שלך? "תמיד הרגשתי כלפיו שנאה עזה, שהיתה מהולה בה אהבה וגם געגועים. כל השנים שלא הייתי אתו בקשר, הרגשתי גם געגועים". געגועים? "געגועים למה שלא היה, וגם למה שכן היה. כמו שכתבתי באחד השירים: 'להתגעגע ליד שמצליפה. להתגעגע לריח שלו כשהוא מאמץ אותי נגד רצוני אל גופו. גופו שהוא גופי. גופי שהוא גופו. אמי שהיא אשתו. אשתו שהיא אהובתי. הורי שהם שונאי. שונאי שהם היחידים שמוכרים לי. רק את הריח שלהם אני רוצה. רק לליטוף הזה שלא בא, אף פעם לא בא, אני משתוקקת כל הימים האלה שאני קוברת ואומרת, אולי בכל זאת די יהיה בפרח אם אמצא לפחות פרח אחד'. אני לא יכולה שלא להתגעגע. זה מקום האינטימיות הראשון. אם אבא שלי היה אויב, היה קל מאוד. הייתי מזהה, ממקמת ויורה, או עוקפת והולכת למקום אחר, או מבקשת עזרה. אבל הוא לא היה אויב, וזאת הטרגדיה. אני רוצה להקים מוסד חדש: יום זיכרון לנפגעות אלימות במשפחה". יום זיכרון זה רק למישהו שמת. "והילדות האלה לא מתו?" בית מנוחה קבוצת מטפלות המתמחה בטיפול בטראומות מיניות, החברות בעמותת "בית משלך", מנהלות עכשיו משא ומתן עם עיריית הרצליה ומחפשות משאבים לפתיחת בית מנוחה לנשים הזקוקות לכך בזמן טיפול בטראומות מיניות מהילדות. לפי הסטטיסטיקה העולמית, שישראל היא חלק ממנה, 18% מבני האדם הם נפגעי מין במשפחה, בדרך כלל גילוי עריות. אומרת עירית עופרי, עובדת סוציאלית מעמותת "בית משלך": "בזמן פתיחת טראומה מינית נשים מתחברות לזיכרונות הקשים שעולים ומציפים כל כך, עד שכבר אי אפשר יותר לשאת את זה. בזמן הזה יש ירידה בתפקוד, ניסיונות של פגיעה עצמית וחוסר יכולת לישון בלילה, והן זקוקות להשגחה. היום הן מתאשפזות במחלקות לבריאות הנפש".

מדהים !!! לא יכולתי להפסיק לקרא , בקושי נשמתי כמה דברים משותפים עם שז -פשוט לא להאמין חשבתי כבר מזמן לכתוב אבל לא העזתי , לא יודעת אם יש לי את האומץ לכתוב כיום ,לא יכולה להרשות לעצמי להתפרק,,,,,,,,, אולי יבוא יום , מי יודע ,,,,,,,,,,,? תודה סמויונת חטולית

איפה פורסם? אני מצדיעה ומלאת יראת כבוד לכל מי שמוזכרת בכתבה, כולן גיבורות בעניי, שז והמטפלות שפותחות את "בית משלך" אידה

הכתבה התפרסמה לפני כמה שנים בעיתון הארץ... הנה הלינק: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=41074 לפי מה שאני יודעת "בית משלך" לא נפתח בסופו של דבר...וחבל... כמו הרבה דברים אחרים שקשורים לתחום הזה היו שם המון דיבורים והמון כוונות טובות אבל תכלס לא יצא מהם כלום... דמעה

אבל לצערי אין לי את המקור איפה זה פורסם רק כתוב בהודעה מאת: אביבה לורי העתקתי את זה מהודעה בהשתתפות אחד הפורומים. שם גם לא מצוין המקור מאיפה העתיקו. ייתכן ואתקל בזה מתישהו אז אעדכן.. יום טוב לכולן סמויה

תודה שהבאת את הכתבה.. מה שלומך? דמעה

בשבוע שעבר הייתי בועדה רפואית ,הבודק הביטחוני כבר מכיר אותי ובצחוק שואל אותי , מה יש לנו פגישה גם היום לא שמתי לב , מרוב שאני מגיעה לשם לעיתים תכופות גם הוא כבר מכיר אותי וצוחק , מה הם רוצים ממך ? לא מצצו לך מספיק את הדם ? כמה עוד ? כן , גמני שאלתי את אותה השאלה , אתן מבינות , יש להם שיטה כזו מעצבנת , אומרים יפה שלום , את גברת ,,,,,,,,ת.ז. בבקשה ,,,,,,,, ואז מתחיל סבב של שאלות שלא תמיד נותנים לך מספיק זמן לענות כי הם רוצים לגמור מהר וללכת הביתה , וכשאת עונה או שואלת שאלה הם מתחילים לבלבל אותך בכל מיני מונחים שהם כמובן לא טורחים בכלל להסביר מהם !!! ואז אני שוב חוזרת למה ששאלו ושוב נכנסים לי לתוך הדיבור והכל כמובן בצורה " מנומסת " שאני שוכחת מה רציתי לומר - בנוסף לכך שבלאו הכי אני כל הזמן לא זוכרת מה אני רוצה לומר כי הכל חייב להיות מהר , בחוץ מחכים עוד מסכנים כמוני ,,,,,,,,ואז הרופאה הפנימאית אומרת , אה כן כן אם יש לך עוד מה לומר אז תעשי זאת בוועדה הבאה ששם היא מסכמת את כל התיק שלך ,,,,,,,,,אבל רק רגע ,,,,,יש לי עוד משהו לומר,,,,,אז תגידי להם,,,,,,,,,,,ובוועדה הבאה הרופאה היא בכלל רופאה אורטופדית שכל השאלות שלי בכלל לא קשורות אליה,,,,,,,,,,,ובמין חיוך כזה מתחת לשפם שאין לה היא אומרת לעוזר שלה ,,,,,,,,,,תרשום בבקשה שלא התייחסו לסעיפים ,,,,,,,,,,,,ושיזמנו אותה לועדה חוזרת ל,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,ולי היא אומרת , באמת , חשבתי שאת מאוד מעוניינת כבר לסגור את התיק ולסיים עם התביעה שלך ולא להתעכב על כל פרט ופרט, ככה עובד ביטוח לאומי , אם אני למשל לא מתיחסת לכל הפרטים שהעלתי לדיון ,,,,,,, הם בטח לא מתיחסים מה שכמובן מוריד מהניקוד-מהאחוזים שהם בכל מקרה לא אוהבים לתת , הם אוהבים להפחית כמה שרק ניתן ואם לא שמים לב הלך עלינו, הם תמיד יכולים לומר , אם יש לך מסמכים כאלה וכאלה למה לא דיברת בזמן הוועדה ? מי מונע ממך ? אז באמת , מי מונע ממני ? רק הרופאים בוועדה הרפואית , כי יש להם אינטרס לא להתעכב להפוך כל דבר רציני למשהו פשוט או בכלל להוריד מערכו , היום הייתי בועדה אצל פסיכיאטר כי עמדתי על זה שהייתי מטופלת במרכז לנפגעות במשך 4 שנים חוץ מטיפולים אחרים שעברתי במשך השנים ,הפסיכיאטר שואל שאלות אני עונה והוא עושה , אההה , אהההה , אההה , ומה היה , אההה , אההה השבוע עוד וועדה חוזרת לפנימאי - מקווה שלא תהיה אותה רופאה שנפנפה אותי בפעם הקודמת , מקווה שזו תהיה האחרונה לפני המסכמת , זהו , רוצה לומר לכן בנות שרק מי שיש לה סבלנות של ברזל - שתגיש תביעה כי אם לא חבל לכן על העצבים שלכן , הם יודעים בדיוק איפה להפיל את האנשים כדי שיצאו משם בלי שיוכלו כמעט לומר אף מילה , לפחות מחר הולכת לאספי שלי שכבר לימדתי אותו לנפנף ביד לעשות שלום , ולעשות פרצופים מצחיקים , ובסוף השבוע מתאספים כולנו לשישבת אצל אמי לפני הנסיעה של אחי וגיסתי חזרה הביתה , הבן שלי כבר חזר ואני מפריעה לו ללכת לישון , אז ליל מנוחה לכולכן מקסימות שלי ואחזור כשאוכל אוהבת -חטולית

חטולית קרה זה נשמע מתיששששששששששששששששששש.......... אוף... איזה יחס ...משפיל... לא באמת מקשיבים לא באמת מבינים את המצוקה מאחלת שזה יסתיים מהר ותתעקשי על מה שמגיע לך אל תשברי אידה

חתולה. בהחלט נשמע מתיש לעבור את כל מסכת העינויים הזאת. לא פשוט בכלל.. והנה את כמו גבורה גדולה- עושה זאת- למרות ההשפלות .. הלחץ.. שאת עוברת שם. לא מוותרת - ונלחמת למען הזכויות שלך ! ואני גאה בך. שלמרות הכל- את לא מתייאשת. כי כמו שאמרת, צריך כח של ברזל בשביל "השטויות" שלהם! הלוואי .. הלוואי שהפעם זו תהיה הוועדה האחרוננה, המסכמת.. שכבר יחליטו! סופית! בלי לזמן אותך לעוד "קישקושים" שלהם. תיהיי חזקה. הסיוט הזה עוד יגמר.. לא להתייאש בסוף. מזל שיש את הבעל שתומך. שאת לא לבד בתהליך הזה. אני.

חטולית... הגעת עד לשם...בתהליך המפרך הזה והארוך. וזה ראוי לכבוד.. אני מזמן הייתי מתייאשת... יותר נכון- גם אם אני רוצה- ויתרתי מראש. כמו שוויתרתי על הלימודים שלי. חלק מזה בגלל- עמידה בתור למכונת צילום.. כן תצחקי.. סטודנטים בתור יכולים להפוך ל"חיות".. ולרמוס.. ולי קשה לדחוף ולהידחף בתורים ובמקומות האלה צריך ואני תמיד נשארת מאחור. פעם הייתי צריכה משהו מביטוח לאומי אחרי הלידה- אז כמובן שבעלי בא איתי לשם "להחזיק לי את היד". ושתי נשים שלא ספרו אותי כמעט לקחו לי את התור ככה באלגנטיות אבל בעלי שקלט את התמונה מראש נדחף קדימה בביטחון ועשה להן "פרצוף של רוצח" והן נרתעו ועשו לי כבוד.. חחחח ברור שאם הייתי לבד הייתי רועדת מבפנים רק מהמחשבה שאני צריכה להתווכח עם מישהו. אז..תמשיכי להתעקש אל תרימי ידיים אל תוותרי להם.. מגיע לך לקבל את זכויותייך. ואם כבר הגעת עד לשם..אז תמשיכי להתעקש.. אל תהיי פריארית כמוני! דרך אגב, בעלי מזה מעריך נשים שיודעות לעמוד על שלהן במיוחד במקומות האלה והא מאוד היה רוצה שגם אני אלמד להתערבב בקהל ואהיה יותר פלפלית בחיים ופחות תלותית בו- בחיי היומיום ואלמד כמוהו לעשות פרצוף של רוצח למי שמנסה לגנוב את הזכויות שלי או לטפס עליי ובכלל להיות יותר חזקה בחיים ובאופן כללי. אז אני מאחלת לך מכל הלב- שתמשיכי להתעקש על המגיע לך ובסוף גם תקבלי.. אל תתני להם לרמוס אותך...ולגרום לך לוותר...

תודה על המילים והעידוד תודה שאתן כאן נרדמת בישיבה -כמעט כי אתמול לא הצלחתי להרדם אחרי הועדה עם הפסכ' , הולכת לישון מוקדם כי מחר מחכה לי חתיך עם שיער ערמוני וזוג עיניים כחולות שמימיות , אייך אני נמסה רק מלחשוב עליו -חיים שלי - אספי שלי , וזה שעוד לא סיפרתי לכן על התאונה הביתית שקרתה לו עם הסבתא השניה , לא עכשיו כי אני לא מרוכזת ובמקום לכתוב מה שצריך יצאו לי רק שטויות , אז מקווה שיהיה לכן ליל מנוחה ושינה עריבה , ושימו אטמי אוזניים כי אני מתחילה תכף לנחוררררר חטולית

לא בא לי ללכת לישון בזמן לא בא לי לקום בזמן לא בא לי לכתוב עבודות לא בא לי ללכת לעבודה לא בא לי לאכול לא בא לי לקחת תרופות אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ובכל זאת הגיע הזמן ללכת לישון..... כי מחר צריך לקום מוקדם בבוקר וללמוד..... ואחר כך להתארגן וללכת לעבודה.... ולא לשכוח לאכול.... ולא לשכוח לקחת תרופות.... ושוב פעם אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף :((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((

מבינה כמה נמאס לך מכל השגרה המעצבנת , לא רק לך הנה לך שיר שאומר כמה נמאס , מקווה שיעלה חיוך נמאס לסבול צעירי תל אביב בואו נחליט שנמאס לסבול, ננגב דמעה נשכח את אתמול מה שהיה שייך לעבר ויום חדש טרי יזרח לנו מחר. באמת דבר פשוט, עניין של החלטה את ואני והיא אתם וגם אתה. פזמון: בוא נשנה זווית נכה את השיטה זרענו ובכינו עכשיו נקצור את החיטה בוא נחייך אפילו כשהכאב בועט אם נעשה כאילו, אחר כך זה יקרה. כן זה תלוי רק בנו המצב הוא רק עכשיו אפשר להילחם או לעמוד בצד הבחירה קיימת, אני רוצה לבחור ובצבעים חמים למחוק את השחור לא רוצה לברוח רוצה להישאר מחר יעלה האור על יום חדש אחר מקווה שמחר תרגישי טוב יותר ושאולי יהיה לך כוח לשנות דברים חטולית

מחר יום חדש בוקר ואור ימלא את היום את השבוע יום טוב שבוע נפלא אידה

שולחת לך חיוך... ((((((((((((((((((((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

המילים שלך כל כך מתאורת את המצב של אחשו אני כל כך יכולה להבין אותך שולחת לך הרבה כוחות

http://armish.linux-sevenler.org/blog/wp-content/uploads/2007/09/solitude.jpg לבד... הולכת לישון... לבד... חולמת לבד מתעוררת לבד מרגישה לבד לבד לבד סתם דמעה

דמעה מקסימה ואהובה! זה מאוד עצוב להרגיש כל כך לבד חלק כל כך גדול מהזמן :( אבל בכל זאת, לא לבד לגמרי.... כי אני איתך! ובטח לא רק אני.... שיהיה לך לילה טוב עם הרבה פחות תחושה של לבד שחף

יש לי רק 5 דקות לפני שהבן שלי חוזר , ומצאתי שיר חמוד בשביל שלא תרגישי לבד את לא לבד יגאל בשן לחן: יגאל בשן אם הלילה בא וקשה לך לישון אין לך שום סיבה להרגיש דכאון מה איתך אל תהיי עצובה יש כמוך עוד הרבה בסביבה אחד על בטוח נמצא בסביבה הקרובה אם נשארת לבד כשהלילה נגמר יום חדש נולד זה עוד לא מאוחר למה את מאבדת תקווה כל אחד מחפש אהבה אחד על בטוח נמצא בסביבה הקרובה את לא לבד את לא לבד את לא לבד חיבוק גדול מתוקה -את לא לגמרי לבד חטולית

דמעה יקרה הלבד הוא קשה ביותר כל דבר הוא קשה יותר כאשר הוא לבד שולחת חיבוק אידה

דמעה יקרה הלבד הוא קשה ביותר כל דבר הוא קשה יותר כאשר הוא לבד שולחת חיבוק אידה

שלום לכולם, אני לא אוהבת מכתבי שרשרת אבל נאלצת ליצור אחד כזה. על מקרה שעברתי אני אישית.סיוט שלא אשכח לעולם!!! היינו בתורכיה בעיר קמר,במלון "מדר ריזורט" מלון יפיפה והכל התחיל בטוב עד שבלילה מאוחר חזרתי עם אחותי לחדר ושניות אחרי שנכנסנו לחדר האורות כבו והיה חושך מצרים,אחותי פתחה את הדלת ומחוצה לה עמד עובד המלון עם מברג ביד [!!!] [מה שאח"כ נתן לנו להבין שזה הוא זה שהוריד את החשמל ושאל אם אנחנו צריכות עזרה. מרגע זה ואילך הפכו חיי לסיוט שלא יישכח לעולם. אחותי נכנסה למיטה להתכסות כי פשטה את המכנסיים בכדי להתקלח בדיוק לפני המקרה,ואילו אני הכנסתי אותו פנימה. העובד אמר באנגלית עילגת שהוא זקוק לאור ונתן לי פנס,בשלב הבא הוא הצמיד אותי לקיר ורכן מעליי כאילו שהוא מסדר את החשמל בלוח הבקרה,כל הזמן הזה הוא השתפשף עליי וניסיתי להדוף אותו אבל הוא תפס אותי חזק ביד. קראתי לאחותי לעזרה אבל היא התמהמה כי חיפשה משהו ללבוש [והרי הכל היה חשוך] הכל קרה כ3-4 דק' שנראו לי כמו נצח.ברגע שהיא הגיעה אליי היא משכה אותי ממנו והוא התכופף לרצפה והמכנסיים שלו קיבלו שני כתמי זרע. העובד הצליח לברוח אבל אחרי 3 שעות של חיפושים [ללא שיתוף פעולה הוגן מצוות המלון] מצאנו אותו במלון והתלוננו לאבטחה שלא עזרה כ"כ [ברור,אנחנו תיירים שהיום פה ומחר עוזבים,העניין יישכח מהר מאוד והסוטה ימשיך לעבוד שם]הם לא נתנו לנו לערב משטרה בתירוץ שזה מלון חדש [רק 4 שנים] והם לא רוצים שיהיה בלגאן, הסוטה כמובן שהחליף את המכנסיים והכחיש כל קשר לעניין, רק לאחר 3 שעות שלא ויתרנו לו אז הוא הודה שהיה אצלנו בחדר וגם שהחליף מכנסיים,אבל משום מה כשביקשנו לראות אותם הוא "לא מצא" המלון רצה להשתיק אותנו והעבירו אותנו לעיר אחרת רחוקה בנסיעה של כשעתיים מהעיר קמר, לא ידענו איך להגיע למשטרה וברגע שהגענו לגבולות ישראל נאמר לנו שכבר אין מה לעשות בנידון. אני פונה לכולכם בבקשה גדולה להפיץ את מכתב זה ומצרפת תמונה של הסוטה המנוול שהשאיר לי טראומה נוראית ובעיקר הרגשה של השפלה לכל החיים, בנוסף יש בידי תמונה נוספת שצולמתי ובה סימנים כחולים בזרועי שמעידים על כך שתפס אותי חזק. ומבקשת מכל אדם שחושב שיוכל למצוא לי דרך להעניש את הנבלה הסוטה הזה או שיהיה מעוניין לשמוע את הסיפור במלואו, מוזמן ליצור קשר במייל ואתן את כל הפרטים. אני מתחננת ! אל תעצרו את השרשרת,העבירו לכל אדם שנמצא לכם ברשימת התפוצה. תודה ענקיתתתתתתת R המייל שלי: [email protected]

מצטערת שלא יודעת אייך לעזור לך , אם אמרו לך כשחזרת ארצה שאין מה לעשות , אולי זה נכון , אולי תפני לשגרירות תורכיה בארץ ותבררי אם יש אפשרות לעזור ? לא עולה בדעתי דבר נוסף , הלוואי שיוכלו לעזור חטולית

מצערת על החויה הנוראית שעברת את ואחותך, מצער שאף אחד לא רצה באמת לעזור לכן, נותרתן לבד, חסרות אונים, יש בהחלט מקום לתלונה גם מול המלון שלא עזר ותמך בפושע, אנחנו כאן בשבילך אם תרצי לשתף ברגשותייך ובכל דבר אחר איתך אידה

מצערת על החויה הנוראית שעברת את ואחותך, מצער שאף אחד לא רצה באמת לעזור לכן, נותרתן לבד, חסרות אונים, יש בהחלט מקום לתלונה גם מול המלון שלא עזר ותמך בפושע, אנחנו כאן בשבילך אם תרצי לשתף ברגשותייך ובכל דבר אחר איתך אידה

אבל מדברות אותי יפה.... ולמה אי אפשר אף פעם!!! להשאר בטוב????????? משוגעת - דנה לפידות "במקום שאין בו קיץ טבע היום המרחק הפך עמוק כשהוא בינתיים, מתבלבל במקום הריק בינתיים בונה קירות מחפשת לעצמי הגנה אתה .. חושב עלי שאהיה בסדר וזה כל כך מוזר שהחולשה נשארת שוב לבד כמו משוגעת שורטת קירות .. משוגעת אני, חוצה את הגבולות נוטפת געגוע, נסגרת בשתיקות במקום בו שעת ביניים נפל היום השחור של הרחוב משתכר אתה... בטוח שאהיה כלואה בשקר וזה כל כך מוזר שהעוצמה פוחדת מעצמה" דמעה

פשוט יפה... קצת אופטימי בשבילי כרגע אבל בכל זאת נכון... בין האש ובין המים - גלי עטרי "עננים קטנים של אושר מתגנבים אל חלונך סימנים קטנים של יושר מתגלים בתוך ליבך כשכואב אתה בורח, מסתתר בין אנשים כשמח אתה צורח מתפזר לריגושים בין האש ובין המים אתה נזרק ומגלה שבעצם טוב בינתיים אז בוא תגיד מה אתה רוצה את האומץ, את הכוח לרפא מבלי לשכוח מה רציתי, מה ניסיתי, מה נגעתי ונשרפתי את הקשת שצבעיה השתקפו בי כמעיין את השקט לאהוב רק את הטוב אצל כולם תאמין לי רק רציתי לנקות מבפנים בשניה שבה גיליתי שאנחנו די דומים" דמעה

דמעונת שלי שני השירים יפים בעיני , בכל אחד מהם הסיטואציות שונות הלוואי ותוכלי להיות ולהרגיש מעט אופטמיות בכל מה שעובר עלייך , מחבקת לך ברוך חומד שבת שלום חטולית

אהבתי את השירים מעניין לשמוע אותם אני שמחה שבתקופה זו עם קשיים יש אופטימיות... תקווה... חזקי ואמצי עוד יגיעו ימים של שקט אידה

הכול בתוכי כואב הלילות בלתי נסבלים יש מסביבי אנשים (הם יודעים וקשה לי לשתף ולהסביר את המצב) ועדין נוראה רע לי לא יודעת לאן לזרוק את עצמי אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להחצק מסכת חיוך שהכול בסדר אבל בתוכי הכול כואב איך אפשר להפתר מהכאב הנורא הזה

מזדהה מאוד עם מה שכתבת... מקוה שעם הזמן הכאב קצת יעבור.. בינתיים שולחת חיבוק דמעה

ככל שתשתפי יותר ותסתירי פחות מהסובבים אותך, כך גם פחות יכאב מסכת החיוך רק מכאיבה לך עוד יותר

מעבר למילים ,,,,,,,,,הזמן צריך לעשות את שלו,,,,,,,,, סבלנות היא מילת המפתח , עם הזמן , וככל שתעיזי להוציא את הכאב , הכאב יעזוב , לאט ובטוח , התהליך אינו פשוט כלל וכלל שבת שלום חטולית

נסי ללמד את עצמך לשתף קשה לדבר כתבי מכתבים קצרים, ארוכים ציירי השתמשי בצבעים בכל דרך יצרתית המסכה לפעמים גם עוזרת אבל צריך גם להוריד אותה מדיי פעם זה מכאיב ומכביד איתך אידה

זהו נגמרה תקופה פוטרנו מהעבודה כולנו הודעה מוקדמת לא קל לי למרות שצפיתי את זה הולכת עם עצב גדול בלב אתמול זה היה היום האחרון שם מנסה לעכל שזהו אין לי מקום עבודה עכשיו, יש לי באופק אבל רק אחרי החגים הכל זר לי עכשיו גם הדירה החדשה ולהיות עם שותפה ועכשיו גם העבודה נגמרה קשה לי עם שינויים לא מצליחה לעכל אחד מגיע השני זה שינווים חיובים אבל כרגע רואה את זה כסוף תקופה פרק בחיים שום דבר לא מוכר לי יותר הולכת כמו זומבי עכשיו

זה באמת מאוד לא פשוט להתמודד עם כל כך הרבה שינויים בו זמנית טוב לפחות שכבר מצאת לך עבודה חדשה ואת יודעת שלא תישארי בלי עבודה לתקופה בלתי מוגדרת בסה"כ את כבר במשך תקופה מאוד ארוכה תיארת את המצב הבלתי נסבל ששרר במקום עבודתך תחשבי על כך שניצלת מהאווירה המרעילה שהיתה שם מקווה שתסתגלי מהר לבית החדש ותצליחי להתחבר אל השותפה שלך יתכן שעוד תהפכו לחברות הכי קרובות :) שיהיה לך סוף שבוע מחוייך שחף

היי גלגלוש מצטערת לשמוע שקשה עכשיו , בואי נקווה שהכל יהיה רק לטובה , התחלות חדשות וברגל ימין , גם אני בלי מחשב ניצלתי את ההזדמנות שהבן שלי לא בבית כדי להכנס לכמה דקות מאחלת לך שתצליחי בנתיב החדש ואל תפחדי , את מסוגלת מאמינה בך מאוד שבת שלום חטולית

אויי.... הכל יחד.... ספרי מה את זוכרת מהעבודה הזו? מה היא נתנה לך? מה לקחה ממך? זה בטח לא קל לא משנה אך עוזבים עבודה וכמה מוכנים לעזיבה ולסיום זה עצוב וכבד. בטח אחרי התקופה שאת עבדת שם אבל נסי לחשוב שהכל יהיה לטובה פרק חדש בית חדש עבודה חדשה סביבה חברים? מאחלת לך המון הצלחה מחזיקה אצבעות חזקי ואמצי נצלי את הזמן בשביל עצמך אידה לימודים?