פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

סמויה הטפשה! כשבא שהגילוי על התקיפה בעקבות הטיפול בדיוק התחלתי עבודה חדשה ומבטיחה. וסיפרתי לכן שדודה שלי אחות של אמא עובדת כאן. היא זו שסידרה לי את מקום העבודה. זה לא בקטע של פרוטקציה עברתי ראיונות כמו כולן והמנהל התרשם דווקא ממני כי יש לי אנגלית מאוד טובה יותר מכל אלה שראיין עד כדי רמת תרגום ברמה גבוהה. ומן הסתם התקבלתי. כי זה מה שצריכים כאן. אה.. רק לפני כמה ימים ביקשו ממני לתרגם לעברית את ברושור החברה..שמנוסח בעברית גבוהה ובשבילי זו לא הייתה בעיה. אני עושה את זה תוך כדי עבודה..ובזמן קצר. טוב, אבל סמויה טפשה ברמות! אז לא יודעת איזה משאית דרסה אותי אז שסיפרתי לה, לדודה שלי (פעם ראשונה שסיפרתי את זה למישהו מהמשפחה) על זה שא' תקף אותי שהייתי ילדה. והיא הייתה בהלם וכביכול הייתה לצידי. לפחות ככה זה נראה. וזה היה הסוד שלנו חשבתי שהיא חברה שלי מעבר להיותה דודתי בגלל שאנחנו עובדות יחד. לא תארתי לעצמי שהיא תשתמש במידע הזה נגדי. בהתחלה הייתי תמימה. אבל עכשיו אני מרגישה ענן מרחף מעל לראשי. המכשפה הזאת כבר הרבה זמן עושה לי קטעים מגעילים בעבודה, מנצלת אותי לאינטרסים שלה, מדברת איתי רק שנוח לה,יש ימים שלא אומרת לי שלום ורק שהיא צריכה טרמפ לאןשהוא ולא אכפת לה שמעכבת אותי והיום הייתי המומה- ביקשתי חופש מהבוס למטרת נופש השבוע והיא דווקא היא עשתה את הכל לסכל לי את זה ופרצופים של תשעה באב שהיא חלילה לא תצטרך להחליף אותי אפילו לא לשעה. ואחרי כל הטובות שאני עושה לה ואני צריכה להתרפס בפניה וללקק לה את הנעליים כי היא יודעת שאני דפוקה, היא יודעת את הסוד שלי. היום הגברת החליטה שהיא ברוגז איתי כי ביקשתי חופש ואישרו לי, כמובן. אבל אף אחד לא יודע מה מתחולל מתחת לפני השטח.ומחר שיהיה לה נוח למטרה כלשהיא היא תשיג אותי כמו טטלה- הרי אני קלה להשגה! ממש לא בעיה רק זורקים לי חיוך ואני באה. סמויה יכולה להיכנס בה ברמות קשות אבל..היא יודעת את הסוד שלי! לכן משחקת בי ומתייחסת אליי כמו לאיזה אחת זולה. מה בדיוק חשבתי לעצמי שבטחתי בה?? עכשיו היא רק משחקת עם הקלף שהיא שומרת את הסוד מאימי אז היא עושה לי טובה. מגיע לכולם שאני יריב איתם אחת ולתמיד ושאני יצפצף עליהם. אני פוחדת שאם אני אריב איתה זה יגמר ממש לא טוב למרות שאין לי בעיה להגיד בפנים שעם המידע שהיא יודעת עליי מצידי שתלך ותספר גם לבוס אם היא רוצה. והיא מסוגלת לבייש אותי.ו.. יש לי הרגשה לא מבוטלת שהיא הלכה מאחוריי גבי וסיפרה לבוס. תגידו שאני משוגעת..די נמאס לי כבר שהדבר הזה הופך אותי לדפוקה אחת שאפשר לנצל ולדרוך עליה. הנבלה הזאת שוללת ממני זכויות שמגיעות לי בעבודה - כמו הזכות לחופש ואני כן מפחדת ממנה. לכן אני עושה הכל כדי לבוא כל יום. אף פעם במשך שנה וחצי שאני כאן לא לקחתי חופש מחלה! זה מצחיק. היא סוחטת אותי ומשתמשת בי למטרות שלה ושלא נוח לה היא עושה פרצוף ונגמר. אני לא סובלת אותה אני שונאת אותה. בא לי להיכנס בה אבל אני לא יכולה. ידיי קשורות. בא לי לקחת מפה את הדברים שלי כנקמה בה והיא תצטרך לשבת במקומי ולעשות את העבודה שלי וכל הקייטנה שהיא עושה כאן על חשבוני תיגמר לה. ומגיע לה אבל, אם אעשה דבר כזה זה ייגמר לי רע מאוד. היא תלך ותספר לאימי בלי היסוס. וכולם ינדו אותי. גם ככה בטח מלכלכים עליי. בסדר. הפנמתי. סמויה עוד תמצא דרך להתנקם בה .

סמויונת, את נמצאת בסערת רגשות וכשאת בסערת רגשות הרבה פעמים את מרגישה שכל העולם נגדך כמו שקרה עם המטפלת לשעבר שלך וכמו שקרה מספר פעמים בפורום אני מציעה לך לדבר עם הדודה שלך ולשתף אותה בעדינות ברגשות שלך בכך שאת מרגישה שהרבה פעמים היא מתאלמת ממך יתכן שאם תצליחו לפתח שיחה כנה, תגלי שהדברים אינם כה נוראיים, כמו שאת מרגישה עכשיו וחוץ מזה, מה יקרה אם היא תספר למישהו? למה את מפחדת מזה כל כך? סודות זה דבר הכי מרעיל שקיים!!! למה לך להמשיך לשמור סודות? סבלת מספיק מהסוד שלך במהלך החיים.... תני לו לצאת, תשחררי אותו! אל תתני לו להמשיך להרוס את חייך!!!

סמויונת חומד אני מצטרפת לכל מה שאמרה לך שחפית לדעתי הפחדים שלך עושים לך הרבה יותר רע ממה שבאמת המצב עלול להיות ,זה נורא ואיום שהיא מתיחסת אלייך בצורה כזו מחפירה , את בטוחה שהיא נוהגת כך רק בגלל שהיא יודעת את הסוד שלך ? אולי ישנם מהיעים שונים להתנהגות שלה ? לכן אולי באמת לעשות איתה שיחת הבהרה , בכל מקרה גם אם המקרה יתפוצץ , לך נשמה אין במה להתבייש את היא זו שנפגעה , ומי יודע , אולי תקבלי דווקא תגובות יותר אוהדות ממה שנדמה לך ? היא לא שווה שתחיי בחרדות כאלה ממש ממש לאאאא !!!!!! קחי עצמך בידיים ותתעשתי , את מסוגלת לטפל במצב הרבה יותר טוב ממה שנדמה לך , רק אל תילחצי ואני מאוד מקווה שתהני כמו שצריך מהחופשה שבת שלום חטולית

שחפונת... חזרתי מחופשה.. אפרט אח"כ... זה נכון.. את צודקת.. מי שמכיר אותי לעומק מהר מאוד קולט שיש לי דפוס חשיבה קיצוני שחור/לבן (כך גם לפי הפסיכולוגית ההיא שהגדירה לי את זה). הדברים במציאות לא כל כך קיצוניים כפי שאני מתארת אותם ובייחוד בעת סערת רגשות שאז מתערבב לי השחור עם הלבן ואז אני גם מאיימת להתנקם וכל מיני דברים. ובטח שאני לא מתנקמת בסוף באף אחד.. חחחחח זה סתם חלק מדפוס החשיבה הדפוק שלי שהולך עד לקיצוניות הזאת בלי שליטה. וככה אני בסערת רגשות פתאום מתחילה לתאר דברים בצורה הכי קיצונית עליי אדמות- ככה ה נראה לי באותם רגעים. וכמובן, אחרי שהכל נרגע והט' חולף- אז אני חושבת שוב על הדברים ורואה שלא סוף העולם כמו שהיה נראה לי. הבעיה היא שתמיד רודפת אותי הרגשה של נידוי בכל מיני מצבים. ועם כל מיני אנשים. תמיד איכשהוא זה מגיע לשם- לנידוי.יש לזה מעט בסיס אבל כל הבום שבא אח"כ הוא סתם שקרי הוא ט'. אני שמחה שקלטת את התמונה באופן טיפולי. ולא נסחפת לסערת הרגשות שלי. סתם.. שוב פעם דימיינתי ניצול, נידוי, וכל מיני שטיות.. אבל חשוב לי לציין משהו- למרות דפוס החשיבה הקיצוני שלי והכל מה שסיפרתי על הפגיעה שלי הוא אמיתי ז"א לא דמיינתי את זה וחשבתי בקיצוניות והכל כאילו דמיוני והבנאדם ההוא לא עשה לי כלום וסתם העללתי עליו מהדמיון שלי כי ככה זה נראה לי. זה דווקא כן אמיתי במלואו. אז אם יש לי דפוס חשיבה קיצוני אז בעצם יכול להיות שסתם העללתי על הבן אדם ההוא? איך עושים את ההפרדה בין דמיון למציאות? למרות דפוס החשיבה הדפוק שלי אני עדיין מתעקשת שזה קרה בדיוק כמו שסיפרתי שזה קרה..

סמויה יקרה???? מה קרה לך? מה פתאום טיפשה? זה שבטחת בה? זה שפגעו בך? את זו שצריכה להתבייש ולהסתתר? מה פתאום!!! אולי ההתנהגות שלה היא צרוף מקרים? אולי נבהלה? אולי לא יודעת כיצד להגיב? ואולי לא קשור אולי היא פשוט כך? את תמשיכי, תיהיה גאה ובטוחה בעצך וביכולות שלך, ואם זה לא יהיה סוד זה אולי אפילו יקל עלייך אל תפחדי סודות הם הרבה יותר מפחדים ומקשים מחזקת אידה

אולי אני סתם רוצה לברוח מכתיבת העבודה ואולי אני רוצה להרגיש פחות לבד רוצה להיות בקשר עם האנשים רוצה שיכתבו לי משהו ואני אענה למרות שבעצם אני לא תמיד מוצאת מה לענות אז מה אני אכתוב לכן? אכתוב לכן שהיום ההורים שלי חוזרים מחו"ל הם היו שם רק 10 ימים אבל אני כבר מחכה לראותם אותם התגעגעתי במיוחד לאמא ואתמול שוב היה לי קשה לנשום אחרי שיותר משבוע נשמתי טוב ושוב מתקשה להירדם בימים האחרונים היום נרדמתי בסביבות 5 בבוקר וגם אתמול הבאתי לקבוצה את עבודות היצירה שלי אומנם הם ראו אותן בתמונות, אבל זה בכלל לא אותו דבר והם מאוד התרשמו אבל היה לי מאוד קשה שהעבודות שלי שם בחדר קטן וכולם מסתכלים עליהן הרגשתי יותר מדי חשופה זה עשה לי סחרחורת וצמרמורות זה מוזר, כי כשאני מראה את העבודות שלי לאנשים אחרים זה בכלל לא קשה לי ודווקא בקבוצה הגבתי ככה, למרות שהקבוצה מאוד מקבלת ותומכת ומכילה כנראה בגלל הקונטקסט פתאום הרגשתי את כל מה שהעבודות מכילות בתוכן את כל הכאב הנפשי ששפחתי לתוכן ובמקומות האחרים אני כנראה מצליחה יותר להתרחק ולהשאיר את הרגשות בתוך העבודות טוב, יאללה, אני חייבת לזוז לכתוב את העבודה יום נעים ומוצלח לכולכן שחף

מצטערת לשמוע שאת מרגישה לבד... את לא..את יודעת...נכון? אולי קשה לך להראות את העבודות בקבוצה כי את מרגישה שהמשתתפות האחרות יכולות לראות בעבודות את כל הכאב ששם? כי בגלל הקונטקסט הן רגישות יותר? לא יודעת... בהצלחה עם כתיבת העבודה...ועם הנשימה.. ואני איתך...לא לשכוח בבקשה דמעה

לא שוכחת :) ולגבי העבודות, אני גם חושבת ככה ולא רק שהן יותר רגישות באופן כללי אלא גם שבקבוצה הכל יותר פתוח, חשוף ופגיע כי מדברים על כל הנושאים הקשים הם מונחים על השוחן וגם יש יותר אינטימיות והמקום קטן והכל נראה צפוף ומרוכז יותר

סתם ביזבוז זמן..... :~/

חבל שלא חשבתי להדליק את המחשב בלילה...היינו מדברות :) גם אצלי השינה בלילה הפכה למיותרת...לצערי... דמעה

באמת חבל.... מקווה שהתקופה הזאת של חוסר של שינה תעבור כבר לשתינו!!! האמת שאצלי זה כבר הסתדר ועכשיו שוב התבלגן :( אם הייתי מצליחה ללכת לישעון בשעה קבועה ולקום בשעה קבועה זה לא היה קורה אבל הצלחתי לעשות את זה רק במשך שבוע וחצי ועכשיו שוב התחלתי לזייף :) אבל אני אשתדל להשתפר!

בפגישה האחרונה אם הפסיכולוגית דנו מצבים שונים בשביל להבין את זה דרך הראש אני סיפרתי אל מצב שאין בגוף אף אחד לי זה קרוה אחרי מצבים קשיים משהיא מכירה את זה? לאחר מכאן ניזכרתי במייל שרשמתי בעבר לפסיכולוג שאיתו הקשר ניגמר לא מזמן וזכרתי שם את הדוגמא של יום שבו איבדתי את הזיכרון לחצי יום באותו יום חזרתי מהמכולת אם סוכר ביד ולא זכרתי דבר מלילה לפני כן בערב במקלחת גילתי על הגוף וועל החלק הפנימי של הירחיים סימנים כחולים ואני כמו אידיוט לא עשיתי דבר לא רציתי דבר אז לא היה שם אף אחד גם לא שירגש רעב או כול דבר אחר, במשך כמה ימים לאחר מכאן היה אפשר לשחק איתי כמו בובה בסוף היתי בדירה שכוללת הרבה סמים לא נגעתי בהם אבל איך לאזזל הגעתי לשם. ואחשו האסימון נפל ותחושה של כעס למה הזיכרון הזה כל כך דפוק איפה הראש שלי היה אז לאזזל ?????? אני פשוט מגעילההההה שונאת את עצמי אל הקטעים הללו לא נראה לי שיש דרך בכלל היות אי פעם נקיה

את מתכוונת לומר שהרגשת ריקנות מבפנים כאלו שאת לא לא מרגישה כלום , או שאת מתכוונת לומר שהרגשת שאת זו לא את , שאת סתם גוף בלי רגשות ??? אני בהחלט מתחברת למה שאת אומרת שבגלל מצבים קשים את שוכחת איך הגעת למקומות מסויימים , אייך המוח מתנתק ו "כאלו " לא זוכר כלום , פשוט הכל חוזר בשלב מאוחר יותר והזכרונות מתחילים להציף ולא מבינים מאיפה זה בא ,הזכרון שלך לא דפוק בכלל ,לאט לאט יעלו תמונות או פלשבקים מכל מה שקרה , וחוץ מזה אולי בכלל לא היית בשליטה כשכל זה קרה לך ,וזה עדיין לא עושה אותך מגעילה !!! אין לך מה לשנוא את עצמך , תנסי לחשוב שהיית חסרת אונים במצב הזה ומשהו ניצל את המצב שלך , ותאמיני לי שיש דרך להרגיש ולהיות נקיה מהכל , את רק צריכה לעבוד על הכל בטיפול , כשהטיפול יסתיים , תרגישי אחרת לגמרי , תתאזרי בסבלנות כי התהליך לא פשוט , שולחת חיבוק לחיזוק -וכולו רק בשבילך חטולית

אחת יקרה אני מאוד מבינה ומכירה את ההרגשה הזאת של חוסר האונים בעקבות השכחה זאת הרגשה קשה של חוסר שליטה במה שעובר עלייך תחושה של חוסר יכולת להגן על עצמך הזיכרון שאת מתארת הוא מאוד קשה וכואב את התנתקת מעצמך בעקבות פגיעה שעברת כנראה שבאותו רגע לא יכולת להתמודד עם הזיכרון של החוויה הטראומתית ולכן הדחקת אותה חוסר היכולת להרגיש משהו לאחר מכן היה סוג של מנגנון הגנה ככה לא יכולת גם להרגיש את הכאב העצום ואת שאר הרגשות הבלתי נסבלים, שהתלוו לפגיעה את פשוט לא יכולת להתמודד עם כל אותם הרגשות, לא יכולת להכיל אותם ולא להרגיש ולא לזכור כלום הייתה האופציה המועדפת עבורך אל תכעסי על עצמך, זה מה שהיית מסוגלת באותו רגע את בכלל לא מגעילה!!!! זאת תגובה מאוד נפוצה ואופיינית זה מה שקורה לנפגעות רבות מאוד הרבה פעמים שוכחים את המצבים הטראומטיים למשך שנים אני למשל לא זכרתי את הפגיעות במשך יותר מ-10 שנים כי כנראה שבשנים האלה לא יכולת להתמודד עם אותם הזיכרונות וגם אני הרבה פעמים לא מסוגלת להרגיש שום דבר מרגישה כמו זומבי מהלך בצבים שהרגשות שקיימים בפנים קשים מדי ואני לא מצליחה להכיל אותם מה שכן, המצבים האלה קורים לי פחות ופחות ככל שאני לומדת להתמודד עם הרגשות שלי ולהכיל אותם ככל שתדברי יותר על הטראומות ותעבדי אותן וככל שתתחזקי נפשית, גם מצבי הניתוק ילכו ויפחתו בהדרגה מחבקת אותך בחום ושולחת לך כוחות להתמודד עם הזיכרונות הקשים שחף

אחת יקרה זכרון קשה... אני מבינה שהיית מעדיפה לא לזכור... ועכשיו יש כעס...גועל...אשמה...בושה הרבה רגשות קשים... רובם אם לא כולם מופנים כלפייך.... זה הכי קל אבל זה לא מגיע לך!! סיפור חייך מוביל אותך למקומות הקשים את לא אשמה , לא מגיע לך שתתיחסתי לעצמך כך את כבר נקיה את רק צריכה להרגיש את זה! תמשכי לעבוד עם הפסיכולוגית של הזמן , הכוחות שלך, והעבודה יעשו את שלהם לא לוותר מחזקת אידה

אך אין לי מחשב , הוא שבק חיים כנראה לכל חי ,,,,,,,,,, זה מהמחשב של הבן שרק חזר מתיקון אז בנתיים רק סימן חיים שאני -יחסית בסדר בין הריצות לבטוח לאומי בין הוועדות הרפואיות , בין אספי שלי ובין האורחים שלי מחו"ל קשה לי בלי המחשב וקשה לי נורא בלעדיכן , מתגעגעת נורא אתן חסרות לי מלאן מלאן , מקווה שאוכל להכנס שוב בקרוב , בנתיים להתראות ליל מנוחה לכולכן חטולית

גם אני עצובה שאין לך מחשב :( את חסרה כאן המון מקווה שהמחשב יקום לתחיה בקרוב! אני לא מאמינה.... עדיין ריצות לביטוח לאומי וועדות רפואיות?! מה הם חושבים להם?! הם מתכוונים מתישהו לעזוב אותך בשקט כבר???? אני ממש מקווה שזה לפחות לקראת הסוף כבר!!! טוב שיש את אספי ואת האורחים מחו"ל כדי לשמח אותך! :) שיהיה לך יום מצויין מחבקת חיבוק ארוך ארוך - עבור כל התקופה שלא היית כאן שחף

מקוה לראות אותך כאן שוב בהקדם.. תשמרי על עצמך אל תתיאשי מהביורוקרטיה של המוסדות... זה יסתדר בסוף...את תראי שולחת חיבוק דמעה

את חסרה כאן מאוד מה שלומך? יש התקדמות? בין כל הריצות??? מקווה שיהיה לך מחשב תקין בקרוב, מחכים לך אידה

היום לפני 4 שנים בדיוק אבא שלי מת... הייתי ממש לידו כשזה קרה.. לא אשכח בחיים את הזעקה האחרונה שלו.. את המבט שלו...שניה לפני... ורגשות האשמה שמסרבות להרפות... ואפילו געגוע... הדחקתי את התאריך... רק עכשיו כשלא מצליחה לישון נזכרתי... ה4-8-2004 וצריכה לעלות לקבר... יום השנה... ולא רוצה לבד... רגשות מאוד מעורבים... ודווקא עכשיו בא לי להגיד לו שינוח בשלום זזכרונו כן לברכה ושאני איכשהו סולחת אולי כי ממש מאוחר עכשיו ואני לא יודעת מה אני מרגישה או שאולי אני באמת מצאתי מקום בתוכי ססולח.. לא יודעת... אז לילה טוב אבא יהי זכרך ברוך דמעה

דמעה יקרה שנתך נודדת ומביאה זכרונות שהעדפת לשכוח... אך אם זאת גם מחילה ואני מקווה שהיא תביא הקלה אין ספק שזו התקדמות עצומה!!! לילה טוב שינה רגועה אידה

(((((((((((((((((((דמעונת))))))))))))))))))))))))))))

דמעונת כמה אני מבינה אותך, כמה הפרטים דומים.. אני שמחה בשבילך שמצאת מקום לסלוח, זה יקל גם עליך משתתפת בצערך שולחת חיבוק שבלולית

אין לי הרבה מילים כרגע רק לומר שאני איתך..... שחף

דמעה נהדרת, הסליחה מביאה עימה רק טוב את באמת עושה צעדים גדולים בתקופה האחרונה והמכתב הזה הוא עדות נוספת לכך חיזקי ואימצי יקרה בהוכרה והערכה רבה - מחבקת - ליז

היום עבר... גם הלילה איכשהו עבר... ועכשיו שוב בוקר.. מנסה להסתכל קדימה ולא אחורה... שיהיה לנו יום טוב שקט מואר http://www.wrcc.dri.edu/PhotoGallery/Sunrisesunset/images/Sunlight_jpg.jpg דמעה

היי מתוקה היום - אתמול כמובן - לפני -4- שנים , אז היה מאוד קשה לסלוח כיום , יש מן תחושה שכן רוצה לסלוח , מבינה אותך לגמרי , פשוט עשי מה שמרגיש לך הכי נכון בלי נקיפות מצפון , לא פשוט לסלוח ואת גם סולחת לעצמך את יודעת , שזה מאוד משמעותי

ואני מרגישה חנוקה... לא מדברת... שותקת במקום לצרוח.... וצריכה חיבוק... הגוף צורחחח כל כך חזק שהוא רוצה חיבוק... ואני מפחדת... מפחדת לקבל חיבוק... מפחדת לא לקבל חיבוק... וממי יש לי לבקש בכלל???? ורואה את עצמי ככה לבד כל החיים.. כמה שנים שעדיין נשארו לי...לבד... ומתגעגעת למגע... מתגעגעת לליטוף.. לנשיקה.. לחיבוק.. להרגשה הזאת שיש מי ששומר עלי.. ושיהיה בסדר... ואין לי סיכוי לזכות בזה.. עצוב לי מאוד מאוד דמעה דומעת

מכירה כל כך טוב את התחושה מוסרת לך מכול הלב חיבוק חם ואוהב ולא פוגע

מכירה את ההרגשה הזאת שכבר רוצה חיבוק אמיתי? כזה שמרגישים בגוף? עד שזה יקרה...וכנראה שזה כבר לא יקרה...אני מודה על כל חיבוק...גם וירטואלי.. דמעה

אין דבר שעומד בפני הרצון!!! אם תחליטי שאת באמת באמת רוצה, תוכלי גם להתגבר על הפחד ותעשי את הכל כדי להשיג את המטרה זה אפשרי! צריך רק לקבל החלטה אמיתית, להתחייב למטרה זה בידיים שלך!!! ברגע שאת אומרת שאין לך סיכוי לזכות בזה, את מראש מוותרת, אפילו לא מנסה את כאילו מקבלת את ההחלטה ההפוכה - לא לנסות ולא להשיג ובכך את בעצם אומרת שאת לא רוצה... לא רוצה מספיק, לא רוצה עד הסוף, לא רוצה ב-א-מ-ת רוצה קצת, אבל לא מספיק כדי לעשות משהו בשביל זה..... ואני מאוד מבינה את זה, כי אני נמצאת במקום מאוד דומה כרגע..... זה מאוד קשה לקבל החלטה ולהתחיל לפעול אבל אני מאמינה שזה אפשרי.... שיהיה לך לילה טוב ורגוע שחף

לא קשור לרוצה לא רוצה... קשור לפחד... ויותר מזה קשור לעובדה שמי לעזעזל ירצה בכלל לחבק אותי???? לא מאמינה שקיימים כאלה בעולם... חוץ מהבנות שלי... ואלי עוד מישהי... וגם איתן אני תמיד מרגישה שאולי מחבקים אותי מתוך משהו אחר...לא מרצון... לא יודעת.. ואולי יותר קל לוותר מראש מאשר לקחת סיכון ולחטוף דחיה... שיהיה לנו לילה שקט וטוב. דמעה

דמעה יקרה מצטערת שמרגישה כך כל כך לבד.... לבד...עד אין סוף בלי גבולות לא אמנת בעבר שאי פעם תיהיה מסוגלת לחיבוק... והינה כבר למדת לקבל ורטואלית ובמציאות אז לאט לאט תאפשרי עוד יגע היום תאפשרי גם לאהבה להכנס לחייך בנתיים חיבוק מרחוק אידה

איך את הבוקר?

יקירתי הפחד הוא אויב מסוכן !! רק את יודעת למה את פוחדת מחיבוקים דיברת על זה בטיפול עם המטפלת ? אולי יש לה הצעות רלווניטות שיוכלו לעזור לך להתגבר על המכשול הזה שנקרא פחד , ומה זאת אומרת , כמה שנים שעוד נשארו לי להיות לבד ??? את עדיין צעירה מאוד , המון דברים טובים עדיין יכולים לקרות לך אם תצליחי לעבור את מחסום הפחד מחזיקה לך אצבעות יקירתי שתוכלי להתגבר ובנתיים שולחת המון חיבוקים חמים -לך הנהדרת חטולית

התגעגעתי... עובדת על הפחד... זה לא קל אבל יש לי כל מיני תובנות לאחרונה.. ומה שלומך? דמעה

1. לא טוב לי רע לי כואב לי בא לי לבכות אני מרגישה עייפה אין לי כוח לכלום 2. מה לא טוב לך?! מה רע לך?! עזבי את השטויות שלך ותמשיכי ללמוד כמו בן אדם!!!!!!!!!! אין לך שום סיבה להרגיש לא טוב או להיות עייפה!!!!!!!! את סתם מתבכיינת!!!!!!!! הקול השני מנצח ואני שמה את הכל בצד וממשיכה ללמוד אבל כל כמה דקות המלחמה הפנימית הזאת מתחילה מהתחלה ואני לא סתם מתבכיינת כי באמת קשה לי וכואב לי ובא לי לבכות רק שאני לא יודעת למה ואם אני לא יודעת את הסיבה, אז ההרגשה היא שאין סיבה ואולי הסיבה היא שכבר נמאס לי מכל העבודות האלה, שהתעייפתי ואין לי כוח יותר ואולי הסיבה היא אחרת אולי כל מה שהצלחתי ביעילות כזאת לדחוף פנימה בשבוע האחרון, שוב עולה למעלה ומתחיל להציף באמת שאני כבר לא יודעת :(

מכירה מקרוב קולות כאלה...קולות שמושכים לכאן ולכאן...וטוב שאת מצליחה להקשיב לקול היותר חיובי למרות הקושי... מקוה שבקרוב יהיה קל יותר... ובינתיים שולחת חיבוק...אולי זה יעזור... דמעה

האם קשה להשאר במקום הטוב? למה בעצם צריך את הרע? האם משרת משהו? אן שמשהו אכן חסר? יודעת מה זה? למחשבה אידה

הרע יכול לשרת לבריחה מהעשיה אבל הוא לא משרת כי אני לא נכנעת לו רע יכול לשרת להשגת תשומת לב ותמיכה אבל אין לי ממי לקבל תשומת לב או תמיכה, כשאני בבית עם עצמי אז גם לזה הוא לא משרת מה שנשאר, זה שמשהו אכן חסר ההורים שלי חסרים, כי הם בחו"ל חסרות חברות, כי אני לא רואה אותן מספיק חסר בן זוג, כי אני אפילו לא מנסה לחפש חסרים הלימודים בסמינר, כי אנחנו בחופשה וגם שם זה המפגש עם האנשים בקיצור, חסרים לי אנשים אבל מצד שני אני נפגשתי יחסית הרבה עם האנשים בימים האחרונים אז מה שחסר זאת התחושה של ההמשכיות ברגע שמשהו נגמר, הוא נעלם בשבילי, מפסיק להתקיים נשארת בעולם של בדידות וריקנות ואין לי שום אפשרות לשנות את זה לא עוזר לחשוב על מה שהיה או לנסות לדמיין אותו זקוקה למשהו אמיתי, מוחשי, שעובד על כל החושים ואז לא משנה כמה אני נפגשת עם אנשים זה אף פעם לא מספיק זה בור ללא תחתית, שאי אפשר למלא אותו

האם למישהי מכן יש רעיונות נוספים מה הרע יכול לשרת? ליזוש, דיברנו פעם על התמכרות לרע מהכיוון של התמכרות על בסיס ביוכימי - הפרשת חומרים מסויימים במוח, שלהם מתמכרים אולי משהו מהכיוון הזה... מה שעולה לי כרגע זה התמכרות להצפה רגשית אבל יש הרי גם את המצבים של היי שגם להם אפשר להתמכר גם זה סוג של הצפה אז למה מתמכרים דווקא להצפה של הרגשות השליליים?

היא עברה דירה ובינתיים אין לה אינטרנט אז היא איננה כאן. היא לא רצתה שתחשבו שהיא נעלמה לנו...:) דמעה

בשעה טובה והרבה הצלחה אידה

בעקבות היכולות להרגיש, לכעוס, לשנוא, להגעל, במקום סבלנית, מקבלת, סלחנית, מבליגה, אני עצבנית, מגיבה בחוסר סבלנות, לא נחמדה אל אהובי, בעצם גם אל עצמי אני ממש איומה. קשה לי עם העצמי החדשה - לא נעים לי בגוף הזה והכי גרוע שהאיש שלי חוטף את כל הריקושטים הטיפול באבא שלי קשה לי כל כך ושלא תחשבו שאני נמצאת איתו יום וליל פשוט כל מפגש איתו מעורר כל כך הרבה רגשות - כשאני איתו אני מרגישה שכל הזמן אני כועסת וכל הזמן אני מתאפקת ורוב הזמן אני נגעלת ... אוףףףףף אין כח וזה הורס את הבית

הוי.. ליזי גם אני לא אישה משהו.. ובן זוגי סובל מהשטויות שלי, מהילדותיותת שבי, מחוסר הביטחון שלי במקום להיות לצידו כאישה גאה ובטוחה בעצמה אני מתביישת בחברה ולדעתי הוא נפגע מזה קשות למרות שלא אומר לי את זה. אבל הוא אבהי כזה וסולח לי על הכל. אני כל כך מצטערת שפגעתי בו לפני יומיים שהלכתי בלעדיו עם הילדים למפגש חברתי. כל כל מטומטם מצידי. הוא צריך להיות הכי חשוב לי ומקום ראשון יותר מכל האחרים ומה הם יחשבו ואם הוא ימצא חן בעינהם או לא. מי שלא נאה לו- שיתחפף!!!!!!!! בכל מקרה, מקווה שהמפגש עם אבא יהיה פחות טעון ומציף רגשית.. ודרך אגב, זה לא פלא שאנחנו מתנהלות בצורה גרועה מול בני הזוג שלנו שטובים אלינו- ואנחנו כפויות טובה ולא נחמדות אולי זה בגלל הקשר עם האבותל שלנו שהיה בעייתי. אומרים שבת- מפנימה את הדמות של האב ואח"כ שהיא גדלה היא מעדיפה ללכת על אותו הקו. דמיון חיצוני, אופי תכונות לי לא הייתה דמות אב והגברים שבחיי התחלפו כמו גרביים ואחד מהם אפילו פגע בי. אז הפנמתי דמות מזיקה והפכתי לפוגעת בגברים ולא מאמינה שיש דבר כזה גבר טוב. עכשיו- שיש לי גבר כזה טוב, נותן, מרעיף אהבה אני "בועטת בו" וכפוית טובה אליו אשכרא לא מגיע לי!! ואם היה בא גבר רע שמתעלל בי - בטוח שהייתי חולה עליו ומעריכה את זה. ככה זה לצערי. בכל מקרה אני עושה ניתוח מצב תמיד ומפיקה לקחים ומשתפרת זה התקווה שלי- יכולת התיקון העצמית וההבנה והצמיחה מתוך משבר. אני כל הזמן משתנה, כל הזמן בתנועה ולומדת תוך כדי.אני לפני חצי שנה זה לא אני של היום.. אז זה התקווה שלי בה אני נאחזת יום יום.. שאפשר לשנות ולהשתנות

יש רגשות שפשוט צריכים להרגיש אותם...מכירה ממש טוב את המקום הזה של לטפל באבא חולה...זה כל כך לא פשוט..אל תכעסי על עצמך...פשוט תנסי לקבל את מה שאת מרגישה...בלי אשמה.. מחבקת אותך דמעה

למה את כועסת על עצמך? למה את לא מבינה? עם כל מה שאת עוברת, טבעי שאת תרגישי ואפילו תתנהגי כך,,,, מה שנראה שבן זוגך כן מבין ואת לא?? אולי דרוש יותר הדברות? שיתוף ושחרור כל מה שעובר עלייך? אולי גם התצלות ובקשה להביו...וזה יעבור??אולי זה יעזור? יקל מעט? אידה

ליזוששששש באמת מה קורה לך אההה ? את מעיזה להרגיש ? את מעיזה לכעוס ?? את מעיזה לשנוא ??? וואוווו , את מעיזה להיגעל ????? באמת ??? אני לא מאמינה שאת מעיזה סוף סוף להתחיל לחיות , אייך את מעיזה לעשות דברים כאלה ????? נו נו נו לך , ילדה מקסימה שכמוך -חחחחחחח ולא , אני לא צוחקת עלייך באמת לא נעים להרגיש שאת מתייחסת לא " יפה לאישך אהובך " ובמיוחד אל עצמך !!!מה כבר עשית לעצמך ??? מה לעשות , שבדרך לצמיחה - לפרישת הכנפיים יש גם כל מיני תופעות לוואי ? אין שום תהליך שלא מלווה בכל מיני תופעות כאלה או אחרות , אני מאוד מאמינה שיש לך סיבות משלך כדי להרגיש את הרגשות שיש לך לאביך -אז בבקשב נא ממך יקירתי לא להכות על חטא !!!!! יתכן ובשלב כלשהו זה יעבור ותרגישי אחרת כלפיו , אולי אפילו תוכלי לסלוח לו על ,,,,,,,,,,,,מה שגורם לך להרגיש את הכעסים האלה כמו שקרה אצלי , ועם אישך היקר גמני חושבת שכדאי שתשבי איתו ותשוחחו על מה שקורה לך על מה שעובר עלייך , כך לפחות הוא יבין למה הוא חוטף ממך את כל הריקושטים , זה יהווה לו מעין שחפ"ץ , את זוכרת אייך היית בזמנים שהיית סבלנית ,מקבלת , מכילה ומבליגה ???? אייך הרגשת ?? באיזה מקום היית ???? מה זה עשה לך ???? רוצה לחזור לשם ???????? אם היה לך שם טוב , אז זה רק ענין של זמן עד שתחליטי לחזור לאותו מקום , ואם לא היה לך שם טוב , אז מה בעצם את מחפשת ? למה את בעצם מתגעגעת ??? תחשבי על זה יקירתי !!!! חיבוק חם ומרגיע לך - את המקסימה חטולית

זה כבר כמה חודשים ברצף שהיום הראשון של המחזור זה ממש סיוט אני גם ישנה יום שלם גם זוללת ועדיין נשארת חלשה ומרגישה על הפנים מנותרלת מכל הבחינות האפשריות בעבר, כשלקחתי גלולות זה לא היה ככה בקושי הרגשתי בשינוי כלשהו אבל כבר הרבה שנים אני לא יכולה לקחת גלולות בגלל הכדורים שאני לוקחת ליצוב מצבי הרוח ואי אפשר לקחת אותם ביחד אז נאלצת לסבול מהמחזור הדפוק הזה זה הדבר הנוראי ביותר שהטבע סידר לנו!!!!!!!!!

מזדהה לגמרי.... קללה רצינית הדבר הזה... שולחת חיבוק ללילה טוב דמעה

כמה אני זוללת- שבוע לפני אני כמו פרה מחפשת כל היום מה לאכול וכל הזמן רעבה! אח"כ שזה מגיע יומיים אין לי תאבון אז זה מסתדר ואני לא עולה במשקל בעקבות הזלילות המטורפות. וגם מרגישה חלשה ועל הפנים והכל כואב לי ואני מנטלית יותר חלשה- דוכאת עצבנית(יכולה להרוג בןאדם) כל דבר מפריע לי. אני בלתי נסבלת! בא לי ללכת לעשות טבעת מירנה שמפחיתה את הימים למה כי אצלי זה- שבוע שלם! נניח- מיום ראשון ליום ראשון אף פעם לא היה לי פחות. אז שבוע כזה בחודש +השבוע לפני של כל הסמפטומים זה בלתי נסבל. אה.. וגם אני אתמול ישנתי יום שלם! והייתי מדוכאת- שהבית שלי נראה פתאום מכוער, הגינה מכוערת לי פתאום בא לי להחליף את כל הרהיטים הדוחים השיער שלי - גועל בא לי להחליף גם אותו. הבעל- שמן ופתאום לא נראה טוב בעיני ולא בא לי לבלות איתו בחוץ.אני שמנה ומכוערת לא בא לי להסתכל על עצמי במראה- דוחה! בטח כולם צוחקים עליי מאחוריי הגב. ווהכי מטורף- לא התחשק לי להביא את הבעל לבריכה עם כל החברה מהעבודה. למה? כי חשבתי לעצמי שכולם יצחקו עליי מאחורי הגב איזה בעל יש לי (כולם שם צעירים ויפים ובעלי ...גדול ממני ב-10 שנים). אח"כ שהגעתי לשם כאב לי שאנחנו לבד בלעדיו והתגעגעתי אליו בטרוף. וחשבתי שחבל שהוא לא שם איתי כי אני בעצם אוהבת אותו ומה אכפת לי מה אחרים יחשבו? אז מה אם הוא לא יפה אבל הוא כזה גבר! אף אחד לא שווה אותו. אבל אני כל כך רוצה להיות מקובלת ופחדתי שידחו אותי בחברת הצעירים בגלל שבעלי כזה מבוגר ביחס לכל הצעירים ואף אחד לא ידבר איתי ביום א'. אני כזאת מטומטמת! מה אני בכלל חושבת לעצמי? מה אני עושה חשבון לאחרים?? ועוד זרים? מה בכלל אכפת לי מהם?שיגידו מה שהם רוצים. זאת אחת הסיבות שאני שונאת חבר'ה! עדיף בלי אבל כל כך כיף עם..

מסכימה כל כך, מי צריך אותו בכלל. גם אני אסור לי גלולות בגלל שהיה לי בעבר סרטן ואין להשוות בין החיים עם גלולות לחיים בלעדיהן. מחבקת במעט כח שנשאר לי - ליז

דברים חכמים וחשובים אולי נצליח לקחת משהו וליישם שבת שלום אידה קטע מאלף שכתב חנוך דאום במעריב מ-10.6.05 : קבעו לכם דייט חודשי קבוע עם כל אחד מילדיכם. הקדישו אותו לדרישה אמיתית בשלומם. הקשיבו להם באמת. דברו איתם. השיאו להם עצה. אחת לחודש, בלי חיפופים ותירוצים, קיימו את הדייט הזה. גם אם אתם גרים באותו בית. גם אם נדמה לכם שאתם פוגשים בהם בכל יום. כתבו מכתב שבו אתם מסבירים לאדם קרוב מדוע אתם אוהבים אותו. אל תתקמצנו במילים. נמקו. רדו לפרטים. כתבו לו על כל מה שטוב בו. על כל מה שיפה. ספרו לו כמה הוא חשוב לכם. כמה הוא יודע להקשיב. כמה הגון, מעניין, מתחשב ומשעשע הוא. ספרו לו כי הוא חשוב לכם. ולבסוף, גם אם הוא שכן, בן משפחה, או עמית שאתם פוגשים כל בוקר בעבודה, שלחו לו את המכתב בדואר. כתבו מכתב כזה גם לעצמכם. אל תקראו עיתון כאשר אתם אוכלים. אל תראו טלוויזיה. אל תעמדו ותאכלו מהסיר. כאשר אתם אוכלים, אכלו. התלבשו לארוחה, חממו אותה, סדרו אותה יפה בצלחת, הסתכלו על האוכל בטרם הוא נכנס לפיכם. לעסו היטב. טפלו בחשבונות אחרי הארוחה. דברו בטלפון אחריה. כאשר אתם אוכלים, אכלו, השאר יחכה. הקדישו לעצמכם חצי שעה ביום. קבעו את זה בפגישה ביומן. פגישה עם עצמכם. עצמכם זקוק לזה. עצמכם נואש לזה. מגיע לו. צאו מהבית, צאו מהמשרד ושבו חצי שעה בחוץ, בלי גג או קירות. שבו בחוץ, על ספסל ציבורי, על אבן נוחה, על גג משרד גבוה, על דשא ירוק עם מעט צל. שבו והשקיפו על העולם וראו את דמותכם משתקפת בו. אל תחשבו על המשך היום. אל תחשבו גם על ראשיתו. חשבו רחוק. הפליגו עם מחשבותיכם אל מקום בלתי נראה, בלתי מושג. נסו לחלום, לייחל, לקוות. את רוב חייכם אתם מקדישים לאחרים. חצי שעה ביום הקדישו לעצמכם. רק לעצמכם. נסו ליצור, נסו לצייר, לפסל, לכתוב שיר, נסו לרקוד. נסו לנגן בחלילית או בפסנתר. הרכיבו פאזלים. התמודדו עם משחקי חשיבה חמודים. נסו לבנות קערה מחימר. לא נולדתם כדי לנייד עכברי מחשבים. יש לכם שימושים נוספים. גלו אותם. לכו. לכו שלא על מנת להגיע. לכו שלא על מנת לקבל פרס. לכו שלא על מנת לרזות. לכו כדי להרגיש את הרגליים. לכו כדי ללכת. לכו להנאתכם. לכו. פשוט לכו. קנו ערסל. הרשו לעצמכם להתערסל בו. הרשו לעצמכם להתרכבל בו. הרשו לעצמכם לשקוע בו באמת ולחזור למצב העוברי שבו החלו חייכם. יש הרבה מטלות ומשימות כבדות בחיים הללו, אבל ישנם רגעים שבהם כל מה שצריך כדי להסתדר, זה לשכב בערסל ולהנדנד. הרשו לעצמכם להיות פחות זמינים. כבו את הסלולרי כאשר אתם בבית. כבו את הסלולרי כאשר אתם במשרד. כבו אותו בנסיעות. היו פחות קלים להשגה, קשה לחשוב, להרגיש, לתכנן, לקוות, לאהוב ולחיות כאשר הסלולרי מייבב בהתמדה. כבו את הסלולרי ותמצאו שיש חיים. בחרו ערב אחד בכל שבוע שבו הטלוויזיה מכובה. הוציאו אותה מהשקע ושימו עליה כיסוי. ערב אחד בשבוע התייחסו אליה כאל טלוויזיה מקולקלת. ערב אחד בשבוע פנו לעצמכם את כל השעות הארוכות הללו. ערב אחד בשבוע דברו עם בני משפחתכם כאשר פניכם מופנות אליהם ולא אל המסך. ערב אחד בשבוע, רק ערב אחד בשבוע, חפשו את ההתרחשות בדמיונכם ולא במכשיר הטלוויזיה. סמנו את קיומה של השבת. תעשו קידוש בליל שישי. הדליקו נרות. ערכו ארוחה משפחתית. סמנו את זכותכם לקיים ערב לא שגרתי אחד בשבוע. לא משנה אם אתם שומרים או לא שומרים שבת, תנו לה לשמור עליכם. הכינו רשימה מפורטת של כל הדברים הטובים שיש לכם בחיים. הבריאות, המשפחה, הבית, מזג האויר, יכולות הבישול של חמותכם, הכדורגל ביום שישי, בעל המכולת שמסביר פנים. כל דבר שגורם לכם רגע של נחת. כל דבר שנותן לכם תקווה קטנה לעתיד סגול. קראו בה ועדכנו אותה מעת לעת. הוציאו מאה שקל מהכספומט, חפשו עני הפושט ידו ברחובה של עיר, גשו אליו, לחצו את ידו ותנו לו את השטר. העני ירגיש טוב, אבל זה כלום לעומת איך שאתם תרגישו. בכו. כאשר עצוב, בכו. כאשר לחוץ, בכו. כאשר קשה, בכו. כאשר אתם רוצים לבכות, בכו. אל תחסמו את זה, אל תתביישו בזה, אל תנסו לגבור על זה. אם יש דמעות שרוצות לזלוג, צריך לתת להן לעשות זאת. זה מזכך. דברו על מה שכואב לכם. אל תטייחו. אל תנסו להתמודד לבד. אל תחשבו שאיש לא יאזין לכם. אל תחששו להיראות חלשים. אל תחששו להטריח. גשו לחבר קרוב, לבן משפחה אהוב וספרו לו מה כואב. שתפו אותו במה שקשה. חלקו איתו את מה שטורד, שרודף, שמאיים, שמטלטל, שמפריע לישון. אל תתמודדו עם הכל לבד. איש לא יתן לכם תעודת הצטיינות על כך שלא בקשתם עזרה, שלא התייעצתם. מותר להיות חלשים. רכשו כורסה חדשה או כיסא נוח מתנדנד ושימו אותו בחדר השינה שלכם. לא בסלון, לא במרפסת, לא בשום מרחב ציבורי בבית. בחדר שלכם. איכשהו, כאשר אנחנו נהיים הורים, החדר שלנו הופך להיות מקום אפור של מבוגרים, בעוד חדרי הילדים נעמסים בכל טוב. הפכו את החדר שלכם למקום שנעים להיות בו גם כשלא הולכים לישון. שתו הרבה מים קרים. בקרו את סבתא שלכם. אל תסתפקו בשיחת הטלפון השבועית. סעו לפגוש בה, בקרו אותה, לא כדי לעשות עימה חסד. בקרו אותה כדי לעשות טוב לעצמכם. כדי להיכנס לפרופורציה. כדי להיזכר שהחיים לא תמיד ממהרים. שעה עם סבתא היא המדיטציה הטובה ביותר. הכינו לעצמכם דיסק אוסף פרטי. שימו בו את השירים שלכם. רק את השירים שלכם. הכניסו לדיסק את השירים שמעוררים בכם עצב מתוק, שירים שמזכירים לכם איך פרחה בכם האהבה, שירים שיחזירו אתכם לימים של חופש. זה לא יהיה עוד דיסק אוסף, זה יהיה פסקול, פסקול המורכב משירים שאוצרים זכרונות. פסקול שדוקר את לבכם. פסקול החיים שלכם. ותגלו שלא כל כך נורא פה. שבת שלום לך, שבת של מנוחה ונחת.

עיצות טובות... קשות לישום...אבל יש למה לשאוף... מאחלת לך שבוע טוב...למרות שאצלך עדיין סוף שבוע... ואם כבר הזכרת ערסל.... http://www.starstore.com/acatalog/hammock-2-l.jpg לילה טוב דמעה

ילדים עדיין אין לי וספק אם יהיו לא מסכימה לגבי האוכל לאכול בעמידה מתוך הסיר זה הכי כיף שבעולם!!!!!!!!! עיתונים לא קוראת בכלל קורסה נוחה ומתנדנדת לחדר שינה כבר קניתי לפני 4 חודשים אין לי תקציב לעוד אחת..... מציירת, מפסלת, כותבת שירים מבקרת את סבתא לגבי כל השאר.... כרגע לא מתחברת......

והייתי עושה רק רבע ממה שכתוב שם.. אבל אנסה ליישם...

אני הוא היצור הכי שפל שיש אני לא בן אדם אני זבל שמתאלך ביננו בני האדם אני צריכה להיות בכלוב כלוב של חיות שם הוא מקומי אני צריכה למות מהבושה שאני סוחבת אליי אני מריחה את הצועה שמרחו אליי אני לא יכול להיות אני,כי אין יותר אני כזה... מה אני כן? כל מה שרשמתי מעליי כל מה שמצויין תתיחסו אלי כמו שמגיע לי תתיחסו אליי כמו שרק לחייה ואיפלו לה מגיע יחס אוגן. אני מפחידה אני גועלית אני טיפשה ברמות שאין כמותם בעולם הזה. אני המבקרת הכי טובה של עצמי הכי טוב לחיות לבד בעולם הזה לא צריך עזרה של אף אחד. זורקת את הכל לפח,שם הוא שייך אל תחבקו מפלצות אל תנסו לתקשר איתי אל תתיחסו אליי חופשי תמחקו אותי כל פעם שהשם שלי מופיע... תוכלו לזעות אותי לפי הריח,לפי השגיעות כתיב. תוכלו לזעות אותי לפי השקט שיהיה לכם כאן ממני... אני כבר בחיים לא יהיה אני ולכל מי ששואל מה קרה??????? אז התשובות תוכלו לבחור אותם בדימיונכם. "עמית המפגרת ,עמית הבת זונה" תמיד שמעתי את זה ותמיד אני ישמע את זה

מה זה דימוי עצמי? לאראיך אפשר וס אותו בצורה כל כך גדולה? מי אני בכלל? ולמה לי לאמשיך לחיות ככה? לחיות בכלל? מי אוהב אותי באמת? מי מכיר אותי באמת? הכל שטויות גיבובים של שטויות וחוסר יחס וחוסר כבוד... אני לא רועיה לכלום אני לא שווה כלום אני לא מצפה יותר לכלום רובם אותו דבר למי אני יחסר? מי ירגיש בי? כל מי ששונא אותי ימשיך לשנוא כל מי שחשב שאהב אותי יפסיק לאהוב. אני והדימוי שלי נצעד יחד בשבילים חדשים,אתם יכולים לראות אותי צועדת יד ביד עם דימוי עצמי? נישמע מצחיק נכון? בכל מיקרה יש לו צורה ויש לו שם ויש לו רגש והרגש שלו בסופו של דבר הוא של ילדה קטנה שמנסה לאגן על עמצה אבל לא מצליחה,אותה ילדה קטנה וחסרת ישא,שאף אחד לא לימד אותה מה זאת אהבה נכונה,מרשה לעצמה לתת לאחרים ליפגוע בה כי היא כל כך רגילה לזה שאנשים דורסים אותה,רומסים אותה,משפילים אותה,מתיחסים אליה לא בכבוד,עוד ילדה קטנה שמטפסת אל עצמים ועושה לעצמה מחנה לבד,אתה יכול לראות את התמונה הזאת של ילדה בת 10 אחריי שקיבלה מקות מי אבא שלה ואמא שלה מסתכלת לה בעיניים ולא עושה כלום,רק מסננת בין שינייה מגיע לך... כזאת אני,יצור קטן שעדיין לא גדל אני שבוייה עדיין בילדות הארורה הזאת וכן יש לי שניי ילדים קטנים ולא משנה שהילדים האלו אברו והם אברו דברים בחיים שלהם,אני לא איתם ולא שם איתם ומי יתן לי לגדל אותם? מי יתן? אז אינה אני חסופה ופגועה כל כך ,נשארת מדממת אל דפים לבנים כאן בפרום ושום דבר ואף אחד לא יכול באמת לתת לי את החיים שאני רוצה,את היחס השווה הזה. המציעות שלי מרעה לי יום יום אחרת,שוב אני שואלת את עצמי מה זה הדימוי העצמי שלי ואיפה או? אל ידי מי הוא מנועל? מי מושך שם בחוטים שלי? אני כבר היבדתי את השליטה כנירה רק מדרדרת למטע הכל יפה כלפיי חוץ,אינה נתתי את מה שהלב מרגיש,הנחתי אותו כאן מדמם ופצוע ואני רק צריכה עכשיו שהנפש שלי תשתחרר מכיבלי העזיקים שסמו אליה,משהו מצליח לראות את התמונה כמוני? הכל מדממם לב מדמם נפש מדממת שוב ניזרקת אחורה,ילדה ואבא,אמא ואבא ,משחקים,אלק משחק תמים,ממש... היה לי תסביך של אלוהים פעם,העמנתי שאם אני יגיד יותר מי 100 פעם שאני אוהבת את אלוהים אז לא יקרה כלום,כל פעם קרה משהו,כל פעם קרה,הענשתי את עצמי,אמרתי לעצמי שאלוהים לא אוהב אותי,פחדתי ממנו כמו שפחדתי מאבא שלי,היום אני לא מעמינה בכלום. לא יפה לא רעוייה לשום דבר והמילים הם מילים קשות הם מילים פוצעות אני חצוייה לגמריי מנותקת לגמריי שונאת את העולם שבו אני חייה.... במקום שבו אנו חיים.... בגענום שלי ברוך הבא

עמית יקרה עצוב לקרוא אותך את הכאב והסבל שעברת לאוך הילדות ...הבגרות כאב שהביא אותך למילים כה קשות כלפי עצמך מלים כואבות אני מקוה שיגע היום ותוכלי להעריך את עצמך את כוחותייך להעריך ולקבל את הילדה שתצעדו יחד גאות ובטוחות תאמיני תני לעצמך את ההזדמנות מגיע לך הרבה יותר איתך אידה

אין לי הרבה מילים כרגע... רק רוצה להזכיר לך שאת לא לבד... שולחת חיבוק דמעה

אל תוסיפי לכאב שלך במילים הקשות והפוגעות כלפי עצמך עברת מספיק השפלות בחייך כעת יש בידייך את הכוח לשבור את מעגל הפגיעה אל תצטרפי לאלה שפגעו בך המטרה שלך עכשיו היא ללמוד לאהוב את עצמך רק ברגע שתצליחי לאהוב את עצמך תצליחי גם לזהות ולקבל את אהבתם של הסובבים אותך וכאן כנראה נכנס המקום של הדימוי העצמי כי ברגע שהדימוי העצמי שלך יעלה תפתח בפנייך האפשרות להתחיל לאהוב את עצמך שולחת לך מלאכית שומרת שתגן עלייך ותעניק לך תחושה של רוגע ושלווה http://i121.photobucket.com/albums/o207/bicfomh/gg01/angel/angel026.gif שחף

(((((((((((((((((((((((((((((((עמית)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שתרגישי יותר טוב..

בא לי לצרוח ולצרוח ולצרוח ולצרוח עד שיגמר הקול (הכל)... דמעה

מצטערת שאין הרבה מה לתת. הלוואי ויכולתי יותר. קבלי חיבוק.. מקווה שהמצב ילך ויוקל לך .. בובה

מקווה שהצעקה הנוראית תחלש בהדרגה ותתחלף בצלילים שקטים ורכים.. בציוץ של ציפורים.. שולחת לך חיבוק מרגיע סמויה

ובינתיים... רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע רע כנראה שהתחרפנתי סופית... רע רע רע רע רע רע רע רע רע נקודה. דמעה

דמעה יקרה אם זה יעזור.... שחררי.... אנחנו כאן אבל בלי לאבד את הכל רק להרוויח מחבקת אידה

כבר סידרת לעצמך את השינה אז מה את עושה מול המחשב ב-2 בלילה???!!! את רוצה שהכל ישתבש שוב?????? ששוב לא תצליחי להירדם בשעות סבירות ואז תשני חצי יום? זה מה שאת רוצה?! יאללה למיטה!!!!!!!!!!! ותשאירי את כל המחשבות בצד הן לא יברחו לשום מקום תוכלי לחשוב אותן מחר על הבוקר!!! קדימה, תסתלקי מפה!!!!!!!! סליחה, נדמה לי שהתחלתי לדבר עם עצמי :) או יותר נכון לצעוק על עצמי..... לא נורא, זה יעבור לי.... לילה טוב לכולן שחף

לילה טוב בוקר טוב מקווה שישנת טוב!! וגם שהיום יהיה מוצלח ונפלא

לדבר.. לצעוק.. העיקר שלא ישאר אצלך.. מקווה שהצלחת להרדם אחרי ההודעה.. שבת שלום

מקווה שאת ישנה עכשיו שינה מתוקה מתוקה.. ואם לא עכשיו לפחות הלילה ובלילות הבאים.. ((((((((((((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))))))))))))) שולחת לך אור חרישי ומנגינת לילה טוב... שני היטב סמויה

לא יעזור כלום... נולדתי מטומטמת.. גדלתי מטומטמת.. ואמות מטומטמת... בקיצור... לא לומדת אף פעם... כי אני...נכון...מטומטמתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!! איכסה דמעה

תיגשי, בבקשה, למקרר ותקראי מה כתוב לך על הזכוכית הכחולה עם הלב..... ועכשיו ברצינות.... מה קרה, דמעונת? מה עורר בך כזאת סערת רגשות? וכזה התקף של שנאה עצמית?

אני מבינה שהמצב לא טוב... רוצה לספר מה קרה? מה הצית את התחושה הנוראית הזו? יעזור אם אני אגיד לך שאת רחוקה שנות אור מלהיות מטומטמת? חיבוק גדול אני

אני מצפה מעצמך מתאכזבת ומרגישה שאת נופלת... קבלי את עצמך את האישיות המקסימה ההתמודדות המרשימה היכולות הכוחות וגם הטעויות..... איתך אידה

אני חוזרת שוב ושוב על אותן הטעויות.. למרות שיודעת לאן זה יוביל.. למרות שבכל פעם זה מוביל לכאב ולרע... ובכל זאת עושה את אותה הטעות שוב ושוב... אז באמת מטומטמת... מרגישה היום :( המחזור טריגר נוראי עבורי.. בכל פעם מחדש... וכל השנאה העצמית הזאת לא עוזרת... בא לי למות... דמעה

מזדהה איתך .. מצטערת לשמוע .. קבלי חיבוקים שבת שלום

סתם.. בא לי לשתף.. פעם היה לי שיער ארוך ומלא ויפה מאוד שכולם אהבו אבל אני שנאתי אותו בטירוף. תיעבתי אותו. אז יום אחד השתגעתי ועשיתי קרחת של בנים.. אחרי מס' חוד' הארכתי.. כי אימי שנאה את זה ובכתה על זה ואז..שוב שנאתי את עצמי ובשירותי בנות של הבסיס ביקשתי ממישהי שיש לה סכין לגלח את מה שהספיק להתארך.. וכך היה.. במשך שירותי הצבאי הייתי קצוצה כחייל.. יום אחד שוב התהפכתי- והחלטתי להאריך. אבל הפעם השיער הידלל ויופיו אבד. אז התחלתי להעזר במספרות, גוונים, פנים למנהם עד היום.. והוא לא חוזר למה שהיה.. אז היום נכנס לי ג'וק לראש- הפעם הפוך.. בא לי ללכת לעשות שזירת שיער שיהיה לי שיער ארוך . סליחה על השטחיות - אבל זה כל מה שסמויה חושבת עליו השבוע.. כן, פתאום בא לי שיער ארוך כבר לא בא לי על קצוץ של בנים ושטיות כאילה.. נראה לי שהבראתי..

אני מאוד מכירה את שיגעונות השיער האלה אומנם אף פעם לא עשיתי גלח אבל יצא לי פעמיים לקצץ שיער ארוך וחוץ מזה יש תקופות שאני מתחילה להשתגע ולצבוע את השיער בכל מיני צבעים פעם בלונדיני, פעם ג'ינג'י, פעם גוונים אדומים, פעם סגולים וכו' המון פעמים כשאני מאוד לא רגועה נפשית אני מוציאה את העצבים על השיער אולי כי יש לי הרגשה שאם אני אעשה שינוי בשיער, אז גם משהו אחר, יותר משמעותי, ישתנה במקום "משנה מקום - משנה מזל" יוצא "משנה שיער - משנה מזל" ואם בא לך הפעם על ארוך, אז למה לא?...... תלכי על זה! :) אגב, מה בשבילך המשמעות של השיער הארוך?

סליחה על העיכוב פשוט היה לי שבוע עמוס שבקושי יצא לי להיכנס.. אני מזה מבינה את שגעונות השיער האלה- שיער זה יופי נשי, יופי חיצוני. אבל יש לו משמעות קצת יותר עמוקה. השיער ידוע כבעל כוח השפעה ומשיכה. למשל, בחברה החרדית נשים מגלחות ושמות פאות שיופי שערן לא יבלוט וימשוך. יש היום תעשייה שלמה של פאות והארכת שיער. מה גרם לי אז לרצות לאבד את השיער ולכער את עצמי בכוח (לדברי אימי הבוכיה אז)- "למה ילדה כמוך כל הזמן רוצה לכער את עצמה בכוח.?!כל הבנות עושות הכל כדי להראות טוב ותמיד את עושה את ההיפך אני לא מבינה!" ועכשיו קורה לי ההיפך פתאום! וואו את לא מאמינה עשיתי ציפורניים בגוונים של בורדו ופתאום כל הזמן בא לי להיות נשית ויפה ולטפח את עצמי גם את ציפורניי הרגליים פעם בחודש. כן, למה לא? עכשיו אני אוהבת את עצמי. וכן שיער ארוך מטופח יפה ונשי בהחלט עושה לי את זה ויתרום לי להרגשה שאני אישה נשית השואפת להיות מטופחת ונשית. אישה לכל דבר. ואני נהנת מזה פתאום! פעם הייתי עושה את הכל הכל כדי להתכער- קרחת של בנים, בגדים רחבים בטירוף שמטאטאים את הרצפה, בגדים שחורים בעיקר. וגם בגדים קרועים. אה.. ויום אחד התעצבנתי על הפנים שלי אז מה שעשיתי להם.. יום אחד פצעתי אותם בהדרגה(עסקתי בפציעה עצמית- דווקא בפנים ) ואחרי מס' חודשים.. נראתי כמו מפלצת.אח"כ התחרטתי על זה והלכתי למכון קוסמטיקה רציני בת"א שם תיקנו לי את כל הנזקים(למזלי הרב כיום פניי חלקות שוב )וגם אחריי זה לא נרגעתי.. יום אחד החלטתי שאני משמינה עד כדי עוות. לא רוצה להיות רזונת יותר. אז הגעתי למימדים... שיכולתי אז באמת בלית ברירה רק ללבוש שחור. והחלטתי שזהו ככה אני נשארת שמנה. ואימי הייתה בוכה למה קילקלתי את כל היופי שלי והפעם לתמיד לא חבל?! לא לא חבל יותר טוב חשבתי לעצמי. אבל בדיוק בתקופה הזו פגשתי את הפסיכולוגית מהמכון ומתחילת הטיפול באופן לא מודע התחלתי לאבד בטירוף ממשקלי באופן לא מודע בהתחלה כדי למצוא חן בעינה כי אהבתי אותה עד שהגעתי שוב למשקלי המקורי- ועכשיו אני מתלבשת ומה לא ונהנת מזה ונהנת לשמור על עצמי ורוצה לקנות בגדים ולטפח את עצמי.. אז כן.. הרצון להראות טוב אני חושבת נובע מהרגשה פנימית חיובית. שמקרינה מן הפנים אל החוץ. ושאנחנו מרגישות טוב- אז אנחנו גם נראות טוב מן הסתם.. שבת שלום לכולכן יקרות ושתמיד נרגיש טוב מבפנים.. זה הכי חשוב..

היי סמויה אני שמרנית ומרצה מידי כך שלא העזתי אף פעם להתפרע עם השיער אבל אני מאד מאד מבינה אותך השיער שמייצג משהו נשי מתפאר קצת בדומה לטווס שפורס נוצותיו ואז לקיצוניות השניה לביטול מוחלט של הנשיות ע"י קצוץ השיער לקרחת כמו חייל.. אני שמחה שבא לך עכשיו על שיער ארוך ועל תחושת ההחלמה מאחלת לך שרק ימשיך כך ממני שבלולית

שולחת לך בחזרה חיבוק .. אמרת נכון- דיברת על קיצוניות. אכן אני טיפוס קיצוני שלא יכול באמצע.. פעם קיצוץ עשיער עד הסוף ועכשיו פתאום רצון לשיער ארוך - בדיוק הקיצוניות השנייה... אבל עדיף זה מאשר את הקיצוניות השלילית כי זה הרבה יותר חיובי.. מאחלת לך שבת שלום שקטה סמויה

שינויים חיצוינים באים ממקום פנימי.... מה עובר עלייך שם בפנים? מה הציפיות? תוכניות? יש? אידה

אכן שינויים לטובה.. מקווה שימשיך ככה.. אתמול גם הוזמנתי לבריכה לשחייה לילית עם כל החב'רה מהעבודה ופעם ראשונה הסכמתי לבוא גם למפגש חברתי של אחה"צ והבאתי את הילדים וכל כך נהננו וצחקנו והילדים היו מאושרים מאמא החברותית. והפעם לא רעדתי מול האנשים והייתי חופשייה. ולא התחבאתי בצד אלא ישבתי עם הנשים של החבר'ה והכל היה פתוח וכיף.. וזה הקרין על הילדים שכל הזמן השתוללו בחופשיות וצחקו. וגם היה לי נחת מהקטנים שזללו בתאבות פרגיות על האש בשעה די מאוחרת של הערב..זה כל כך עשה לי נחת! רק בשביל שהם יאכלו ככה- היה שווה לצאת! כיף..

העיקר שתאהבי את עצמך.. למרות כל "שגעונות שיער" שיש לך.. שבת שלום

שבת שלום גם לך.. וחיבוק..

מאוד מאוד מכבדת את המקום של להיות רק עם עצמי להתרחק מהפורום - הרבה עושה את זה בעצמי מברכת את כלן בטוב ואהבה - שקט ושלווה ו- שלא נזדקק למקום הזה אמן

שולחת חיבוק... בשקט... ובטוב... דמעה

תודה ליזוש :) האמת שאני מרגישה שהמקום הזה הוא כמו בית וירטואלי איך אפשר לא להזדקק לבית?

להזדקק ממקום טוב לא של מצוקה וכאב מאחלת רק טוב אידה

זה מאוד מקל , ליז. אני לא מרבה להכנס לכאן.. וסליחה מראש על כך.. אבל - זה עוזר .. אהמ............. קצת. מאחלת לך שקט ושלווה .. שבת שלום

היי כולם מזמן מזמן לא כתבתי כאן מרגישה קצת חצופה לבוא ככה פתאם אבל נראה לי שזה המקום כמעט היחיד שיבין .... רע לי נראה לי שאני על סף משבר שיוביל לניתוק מהפס' שלי אני כועסת ומאוכזבת ועייפה וכואבת מרגישה לבד, מאד לבד :-( לפני שבוע בדיוק עברתי ניתוח + 3 ימי אישפוז דיברתי איתה יותר מחודש על הניתוח הזה קבלתי התראה של מהיום למחר. הרופא אמר לי להתיצב למחרת בבית חולים היא פספסה אותי בענק סביב ניתוח הזה היא לא הבינה את הגודל שלו והמשמעות הטכנית שלו היא לא הבינה שזה כולל אישפוז 3 ימים ואולי אפילו יותר.. חשבה שזה משהו קטן בבוקר וחוזרים הביתה בערב איך אפשר לפספס ככה?? זה משהו ככ גדול ומרכזי עכשיו שלא לדבר על המשמעות הרגשית שיש לו :-( אתן חושבות שאני מגזימה? אני רותחת עליה וכל תחושת הלבד שדיברתי איתה עליה בפגישה האחרונה לפני הניתוח רק מתעצמת עכשיו אולי אני משחזרת איתה את הקשר שלי עם אמא שלי אולי נמאס לה ממני אולי היא שחוקה ועייפה וזו התוצאה לא יודעת רק יודעת שרע לי :-(

שבלוליתוש עצוב לי מאוד שככה את מרגישה נטושה..... נבגדת....... קודם כל אני שמחה לדעת שכבר חזרת הביתה!!!!! איך את מרגישה פיזית אחרי הניתוח? התאוששת קצת? ולגבי הפסיכולוגית שלך אולי.... רק אולי..... זה מה ששידרת לה? זה שהיא לא הבינה, אולי זה אומר שלא הסברת לה מספיק? את דיברת איתה על כל הפרטים? הסברת לה שזה ניתוח מסובך ובמה הוא כרוך? אמרת לה כמה זמן תהיי מאושפזת? אמרת לה במפורש מה המשמעות הרגשית של הניתוח עבורך? אני לא יודעת..... אני רק שואלת שאלות.... מנסה להבין מה יכל להיות המקור של אי הבנה כזאת ביניכן.... היה כאן איזשהו נתק בתקשורת וזה בד"כ דו צדדי לא רק משהו שלא הובן, אלא גם משהו שלא נאמר עד הסוף.... האם ניסית לברר את זה מולה? אני חושבת שרק בדיאלוג ביניכן תוכלי למצוא את התשובות למשמעותו של הנתק הזה ולסיבות שהובילו אליו שחף

תודה מתוקה אני בסדר, מתחזקת לאט לאט, יחסית עברתי אותו הרבה יותר קל מאחרים שעברו ניתוח כזה , זו היתה הפתעה נחמדה. חברה שלי אומרת שנתתי רושם כאילו אני הולכת לרופא שינים בערך P-: אז יכול להיות.. דיברנו על הניתוח חודש שלם והמתקדתי בכל הלחץ של ההתמודדות אחרי והלחץ עם הסטנד ביי לגבי התאריך.. אני לא זוכרת אבל כנראה שלא אמרתי לה על האישפוז כן הסברתי לה מה עושים בניתוח הזה לפחות פעם אחת, כנראה זה לא עבר ונבלע בתוך דברים אחרים. אין ספק שהדברים האלה דוברו מעט מאד אם בכלל אבל, אז היתי מתוחה מידי מכדי לחשוב על זה ונראה לי שגם היא אמורה להתעניין יותר.. היום אני נפגשת איתה שוב, מקווה שהענינים ירגעו תודה מתוקה מה שלומך?

כיף לראות אותך כאן... קודם כל מאחלת לך החלמה מהירה... ובקשר למטפלת.. אני מכירה ממש טוב את התחושות שאת מתארת. כשזה קורה לי אני מנסה לברר עם עצמי אם באמת העברתי לה את מה שאני צריכה ממנה כמו שצריך או שציפיתי שהיא איכשהו תדע לבד..לא תמיד מסתבר שהיא הבינה אותי בכלל... בכל אופן אני מקוה שזה יפתר ביניכן בהקדם ותחזרי להרגיש טוב בטיפול... שולחת חיבוק של החלמה מהירה דמעה

תודה מקסימה את צודקת , לא העברתי לה את הדברים כמו שצריך בכלל העברתי מסר שאני הולכת למשהו סמלי וקטן (והוא ממש ממש לא..) זה היה המנגנון שלי להתמודד עם חרדות מהניתוח הזה.. לא פלא שהיא לא הבינה... עכשיו הענינים נרגעו, אני קצת מרגישה שגם וויתרתי אבל אני גם מצליחה להבין אותה ואת הטעויות שלי. תודה על התגובה האיחולים והחיבוק מקווה ששלומך טוב מחבקת בחזרה שבלולית

שבלולית יקרה קודם כל מה שלומך? אך עכשיו? נשמע שהניתוח היה מורכב, כולל אישפוז...ואך ההחלמה? יש מי שעוזר? תומך? דבר שני עם ההרגשה שלך אי אפשר להתווכח, היית שם לבד עברת חויה קשה ומפחידה ולבד... והלבד הוא אולי הכי קשה בכל מה שעברת... אני בטוחה שהיא לא שכחה ממך ושאכן אכפת לה והיא דואגת... אבל התאכזבת אולי כמו שאמרת .... בדרכך שלך...אולי בלא להעביר את כל הפרטים וההרגשה שלך שחזרת את היחסים עם אמא??? את מנסה ובודקת מצפה שתבין , תכיל וגם תדע באופן מסטי כמו ש"שאמהות יודעות ויכולות" מה עובר עלייך אני מבינה שהוקל לך אחרי השיחה מבינה את המגבלות... אני איתך אידה

אידה המקסימה הניתוח הוא לא מאד מאד מסובך אבל בהחלט לא פשוט אני אושפזתי 3 ימים זה המינימום ונחשב לקצר, מכירה מי שאושפז גם שבוע.. ההחלמה טובה, כבר אין כאבים והוציאו את התפרים ושאר הציודים שהיו עלי עכשיו נשאר להתחזק ולחזור בהדרגה איטית לשגרה בנתיים אני נחלשת בקלות מכל יציאה הכי קטנה מהבית אבל יכולה לצאת לקצרים. תודה על ההבנה על הלבד ועל האכזבה הפחד לתפוס מקום כנראה שוב ניהל אותי וככה יצא שלא ביקשתי לא רמזתי ולא אמרתי מספיק פרטים, ככה זה התפספס אני מבינה את הצד שלה ומבינה את הטעוית שלי אבל גם מרגישה שקצת וויתרתי אולי חסרה לי ההבנה את החוויה שלי, אולי אני טועה לגביה לא יודעת.. בכל מקרה מה שהיה היה ואי אפשר להחזיר לכד את החלב שנשפך נשאר לחיות עם זה.. מקווה שזה לא ישב עלי.. תודה על התגובה המקסימה החמה והמבינה שבת נעימה שבלולית

אני שמחה שבסופו של דבר הדברים הובנו בינכן. זה חשוב להמשך הדרך שלכן. מאחלת לך רפואה שלימה ושבת שלום.

שתהיה גם לך שבת נעימה וטובה

משהו לחשוב עליו.... איש ,עץ, נערה, ושועל טורף בסיפור משעשע ומחכים על בחירה... מספרים על אדם בן 40 שמאס לו בחייו והחליט ללכת לאלוהים ולבקש ממנו חיים אחרים. בדרכו הוא פגש עץ יבש ושאל אותו: איך החיים? ענה העץ: על הפנים, אני מתייבש המים לא מגיעים אליי. אני הולך לאלוהים, השיב האיש, ואדבר איתו גם בשבילך. באמצע הדרך לאלוהים פגש האיש בחורה עצובה יושבת ליד בית גדול. איך החיים? שאל אותה. מאכזבים, השיבה, אני יושבת לבד ושום בחור לא מגיע. אני בדרך לאלוהים ואדבר איתו גם בשבילך, הבטיח לה. לקראת סוף הדרך פגש האיש שועל כחוש, שהתלונן שאין מה לאכול. גם לו הבטיח האיש שידבר עם האלוהים בעניינו. הגיע האיש לאלוהים ושטח לפניו את טענותיו. אמר לו אלוהים: אני משנה לך את המזל, אבל תהיה מספיק חכם לתפוס אותו. אלוהים גם צייד אותו במכתב לכל אחד משלושת האומללים שפגש בדרך. האיש מגיע לעץ היבש ומגיש לו את המכתב מאלוהים, העץ מעיין במכתב ואומר לו: אלוהים כתב שלא מגיעים אלי מים כי יש שקית מלאה ביהלומים שתקועה בין השורשים לבין המעיין. אולי אתה מוכן לעזור לי לחלץ את השקית? אני מצטער, משיב האיש, אין לי זמן, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל ואני חייב למהר לתפוס אותו בהמשך דרכו פוגש האיש את הבחורה שאומרת לו: אלוהים כותב לי שהגבר הראשון שיסכים להתחתן איתי יזכה בכך שאלוהים יהפוך את שנינו לעשירים ומאושרים. אולי אתה מוכן להיות בן זוגי? אני מצטער, משיב האיש, אלוהים אמר לי שהוא שולח לי את המזל אני חייב לרוץ לתפוס אותו. ואז פוגש האיש את השועל ומוסר לו את המכתב שלו, השועל מעיין במכתב ותופס את האיש בגרון. רגע לפני שהאיש מאבד את הכרתו, הוא רואה את מכתבו של השועל ובו נכתב : " כשיגיע האידיוט תאכל אותו". כולנו באים לעולם בלי שישאלו אותנו, להורים שלא בחרנו, ולתרבות שאנחנו הופכים להיות חלק ממנה והיא תורמת לזהותנו. אפשר לקרוא לנסיבות של תחילת חיינו בשם גורל אך נתינת הערך לחיים תלויה בסופו של דבר רק בנו לא פעם שאנו שואלים אנשים מה נשמע? איך החיים? אנו מקבלים תשובות בנוסח: מתגלגלים, סוחבים, החיים בזבל ואפילו החיים במיץ של הזבל... יש אנשים שחווים את חווית חייהם מעמדה פנימית של קורבן. אין להם הרגשה שיש להם אפשרות ליצור חוזה עם החיים באופן שיבטא את הרצונות ואת השאיפות שלהם, והתחושה שהם יכולים להשפיע על "המזל". זיגמונד פרויד אמר כי בתכנית בריאת העולם אין אושר ומי שבונה ציפיות מהחיים מזמין לעצמו אכזבות, לעומתו,הפסיכולוג אלפרד אדלר ראה את החיים אחרת, "הכול יכול להיות אחרת" הוא אחד מהמשפטים המפורסמים שלו. בניגוד לפרויד, אדלר טען כי לאדם יש את היכולת לבחור בכל רגע מחייו לעשות אחרת. אנשים רבים חוששים ליזום שינויים בחייהם, לעשות חשבון נפש אמיתי, לפעול אחרת ובעצם בעצם העובדה שהם לא פועלים הם למעשה בוחרים שלא לבחור, ולכן הם חיים את החיים בהרגשה ש'זה לא זה' אך עם חוויה של שיתוק פסיכולוגי שמונע מהם להשפיע על חייהם. עלינו לפעול באופן אחראי ולהשפיע בצורה חיובית על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו על מנת להרגיש כל יום מחדש שמותר לטעות ואפשר לתקן.

באמת חומר למחשבה דמעה

שבוע מבורך אידה תודה על המשל המקסים

ברשותך אני מעתיקה אותו לקומונה שבה אני משתתפת יום טוב @->--

בטח איזה כייף לראות אותך מה שלומך???

סיימתי לכתוב את העבודה!!!!!!!!!!!!! נשאר רק לסדר את הביבליוגרפיה, את הנספחים ואת תוכן העניינים אבל זה כבר שטויות...........

נושמת לרוחה איתך :-)

http://www.wpclipart.com/education/awards/good_job_blue_ribbon.png כל הכבוד!!! ידעתי שתעמדי בזה דמעה

זה כזה כיףףףףףףףףףףף לדעת שכבר 4 עבודות מאחורי ביום רביעי נוסעת לסמינר להגיש את שלושת העבודות של סוף יולי וגם לקחת בספריה ספרים לשתי עבודות נוספות אבל עד יום ראשון הבא אני לא נוגעת יותר בלימודים!!!!!!!!! זהו ח-ו-פ-ש ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! מהלימודים ל-5 הימים הקרובים נו מינימום 4......... כי אולי ישעמם לי בשבת ;-)

נו.... תאמיני... כל הכבוד!!!!! מזל טוב עכשיו חופש??? אידה

חופש של כמה ימים ורק מהלימודים חוץ מזה ימים די עמוסים

איזה כיף :-)

תודה לכולכן :)

:((((((((((((((((((((((( דמעה

איך את הבוקר? הצלחת לישון קצת בסוף? מקווה מאוד שכן וגם מאוד מקווה שהיום תרגישי הרבה יותר טוב מאתמול שחף

אך מרגישה??? מקווה שיותר טוב אידה

שוב לא מצליחה לישון.... עייפתי.. דמעה

לפעמים נדמה שהנה הכל יותר טוב... שהנה יותר קל... שאפשר להרגיש טוב ולא לשלם מחיר.. לפעמים נדמה.. אבל זאת אשליה... לפחות עבורי... צונחת... ואין מצנח.. גם לא רזרווי.. ואין זרועות שיתפסו אותי... האדמה מתקרבת במהירות רבה... ובום... התרסקות כואבת... מרגישה כאילו יש לי שבר בנשמה.. דמעה

יש ונדמה - רחל " יש ונדמה הזיכרונות אך הבל כי ערפל קורן עוטף בלאט מחוז העבר האושר והסבל כאב הפצעים ונחת המקלט. הלא חלום איוותה פינה נסתרת דבקות ליבי בלב קרוב וער ויום בהיר וקר ואח בוערת ורחשי הזך והנוהר. יהי כל עברי חלום נראה אי פעם אך במדבר חיי הוא נחל לא אכזב אכרע אליו דומם בלי מרד ובלי זעם לרוות בו צימאוני בלהט השרב." דמעה

((((((((((((((((((((דמעונת)))))))))))))))))))) מצטארת על הנפילה הכואבת ובכל זאת רוצה לומר שזה לא נדמה שיותר טוב כי באמת הרגשת יותר טוב וזאת הייתה אשליה! וזה שיש עכשיו נפילה לא אומר שאת משלמת את המחיר על כך שהיה טוב אלא פשוט החיים תמיד ואצל כולם מלאים בעליות וירידות וחלק מהזמן מרגישים יותר טוב וחלק פחות וזה טבעי וגם את אתמול הרגשת יותר טוב והיום פחות טוב ואחרי זה שוב תרגישי יותר טוב ועם הזמן גם תלמדי להשתמש במצנח שלך ביעילות רבה יותר זה לא שהוא לא קיים בכלל את פשוט עדיין לא השתלטת עליו עד הסוף אל תתיאשי מעצמך כל מיומנות בחיים דורשת למידה ותירגול זה יבוא! שחף

??????? ?? ??????... ??? ???? ???... ???? ??? ?????.. ???? ?? ?????? ???.. ??? ????? ????? ????? ??????.. ?? ?÷ ???? ????? ?????.. ????

אל תשכחי את הטוב זו לא אשליה ובחיים לפעמים יותר ולפעמים פחות נסי לשמר ותעד את הטוב לרגעים קשים ואז תראי שם ידיים שומרות ורשת בטחון מצנחים ועוד אל תשכחי אותם הם משתדלים כל כך להיות שם אידה

מנסה.. באמת דמעה

לא להרגיש לא לזכור לא לחשוב להיות ממוקדת בעבודה רק שהנשימות הכבדות מזכירות גורמות להרגיש מאלצות לחשוב חרא של חיים!!!!!!!!!! זה מה שנותר לי להגיד........................... :(((

איתך....תמיד... דמעה

יקרהההה ((((((((((((((((((((((((( 3> )))))))))))))))))))))))))))

אךמתקדמת העבודה? מקווה שהיא תסתיים יחזור האויר בהצלחה אידה

העבודה בשלבי סיום נשאר עוד פרק אחד לא ארוך במיוחד וסיכום והיום דווקא היה לי אוויר אל תשאלי אותי מה היה היום שונה מאתמול שאפשר לנשום כי אני לא יודעת!!! מבחינתי הכל היה אותו דבר........

תחושה מוזרה כזאת...כאילו קפצתי ממטוס ונמצאת במין היי כזה...מרחפת באוויר בכיף שלי ובטוחה שהמצנח יפתח...ואיפהשהו פוחדת שהוא לא יפתח ותהיה נפילה כואבת ממש...זאת תחשוה של נפילה אבל לא נפילה מפחידה...וזה מה שמפחיד אותי..איך אפשר לסמוך על מצנח שיפתח??? לא יודעת איך להסביר כמו שצריך... והיה לי סיוט נוראי אתמול בלילה.. חלמתי שמישהו נכנס אלי הביתה..החזיק ארגז כזה אדום של סופר על הכתף ולא יכולתי לראות מי זה..ואז הוריד את הארגז וראיתי שהוא זר לי וניסיתי לצרוח ולא הצלחתי להוציא קול...והבת שלי רצה לחדר ונעלה את הדלת ואני מנסה לצעוק לה להתקשר למשטרה ולא מצליחה להוציא קול...מתאמצת כל כך...עם כל הכוח...ולא יוצא קול...והוא מנסה לשבור את הדלת של החדר של הבת שלי...ואני מנסה ומנסה לצרוח...והתעוררתי...צרודה לגמרי...עם כאב גרון נוראי...והתחושה הזאת של להיות בלי קול לא עוזבת...ובכל זאת...איכשהו מרגישה טוב עכשיו...הזוי לגמרי... כנראה מאבדת סופית את השפיות שגם ככה לא הייתה משהו עד עכשיו... דמעה

הסיוטים מהסוג הזה מאוד מוכרים לי הרבה פעמים יצא לי לחלום, שאני מנסה לצעוק, כדי לקרוא לעזרה, ולא מצליחה להוציא אפילו לחישה, הופכת לאילמת לגמרי.............. תחושת חוסר אונים נוראית!!!!!!!!!!! ולמה את חושבת שאת מאבדת את השפיות? אולי את פשוט לאט לאט לומדת שהרע לא חייב להיות מוחלט לא חייב לתפוס את כל המקום בחייך שליד הרע קיים גם טוב ושהם יכולים להתקיים אחד ליד השני ואולי את גם לומדת לאט לאט שפתיחת המצנח היא בידיים שלך ושאם באמת תרצי בכך, תצליחי לפתוח אותו בעת הצורך ולמנוע את הנפילה ואם מצנח אחד לא יפתח, אז תמיד יש מצנח רזרבי כלומר, אם לא תצליחי לבד, תמיד יהיה מישהו לצידך, שיעזור

איזה דברים ניפלאים את אומרת לדמעה - ריגשת אותי

דמעונת, תהני מכך שמרגישה טוב, אל תנסי לפרשן כל הרגשה - תרשי לעצמך. האין קול הזה לצערי כל כך מוכר, וגם החוויה של פעולה שנעשית תוך כדי חלום ומשפיעה פיזית ממש ממש כשקמים מהחלום המסוייט - מאחלת למרות הכאב תמשיכי להרגיש בטוב .

דמעהיק יקרה אולי דוקא את החלק הטוב הצלחת לשכוח אך את ההרגשה הטובה לא.... היא עדיין מסתובבת בגופך! ואולי כדאי להתחיל לסמוך על עצמך? על כנפי הצניחה שלך על המצנחים שלך הקבועים והמשתנים? שבוע טוב אידה

השלישית ונשארו עוד יומיים וחצי עד לתאריך ההגשה, כדי לסיים את העבודה הרביעית אין לי שמץ של מושג, איך אני מצליחה לכתוב את העבודה הזאת ביומיים וחצי אבל אין לי ברירה אני חייבת!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףף שאלוהים ירחם עלי......... ואחרי זה יש עוד שתי עבודות וזהו......... רק שהזהו הזה עוד לא כל כך מורגש :(

קודם כל כל הכבוד על סיום העבודות שכתבת עד עכשיו...זה בכלל לא מובן מעליו...ובקשר לעבודות שנשארו...מאמינה שגם בהם תצליחי לעמוד.. שולחת חיבוק לימודי.... אם תצטרכי אותי אני כאן דמעה

התקדם משו, יש אפשרות לקבל דחיה בזמן ההגשה? המון כח לך יקרה ושבוע ניפלא

שום דחיה כתבתי כבר קרוב לחצי. קצת פחות ויש לי עוד יום וחצי אני חייבת לסיימת את העבודה הדפוקה הזאת ואז ישארו עוד 2 לאוגוסט שאחת מהן היא כעיקרון קבוצתית ויש לי את החלק שלי לעשות ואז נצטרך להיפגש ביחד אחרי שכל אחת תכתוב את החלק שלה ונארגן את הכל ביחד ועוד עבודה שאצטרך לכתוב לבד אני עוד מעט אשתגע כבר מהעבודות האלה זה הדבר שהכי סוחט אותי בלימודים האלה

שחף יקרה כנראה זקוקה ללחץ של הרגע האחרון ואז זה זורם לך אז תזכרי את כל הפעמים שהצלחת ותסמכי על עצמך בהצלחה איה

תודה , אז ככה: ממ... מרגישה חצופה להעיז להתלונן נראה שהחיים בסדר, אבל... ממממ... איך אגדיר את זה??? יש איזה חוסר שקט תמידי זאת אומרת לא ממש תמידי כשאני עסוקה הכל בסדר אבל בשניה שאני מתיישבת לנוח או כשהמוח שלי פנוי מהיום יום.. מיד חוסר השקט הזה מרים ראש הוא מופיע בלב, ובבטן ובתחושת לאות. מרגישה עייפה ואז אומרת לעצמי אולי אלך לישון קצת אבל האידיוט לא מאפשר לי להרדם ואז קמה ועושה כמה דברים בבית ושוב ברגע שמפסיקה הלב מתחיל להשתולל כל היום אני מתרגלת נשימות הרגעה, וזה עוזר אבל אחרי כמה דקות שוב צריכה לתרגל. עייפתי ! ! ! ! ! גם בזמן האחרון יש שוב סיוטים ופלש בקס - אמנם פחות מבעבר ובעצמה פחותה אבל הם חזרו וגם היה לי חלום - אני חושבת שהוא חלום ניפלא אבל הוא עובר דרך הרוע. הגעתי למלון עם חברה לכל אחת היה חדר משלה והאמת שפחדתי לישון בחדר לבד אבל לא העזתי להגיד לה אני נכנסת בפחד אל החדר ומיד נועלת את הדלת ואז צונחת בתחושת הקלה על המיטה אלא שבאותו הרגע המניאק מופיע ומתנפל עלי אני נאבקת ומנסה להגיע את הנייד כדי להתקשר לעזרה מצליחה להדליק אותו אך לא לאחוז ומקוה שמה שקורה בחדר ישמע ע"י מי שיענה ואז ניזכרת שהדלת נעולה וגם אם ישמעו לא יוכלו לעזור לי מצליחה איכשהו להתחמק מהאחיזה של הבן אלף רצה אל המרפסת ונעמדת על המעקה באותו הרגע המחשבה שלי בוחרת לקפוץ כי זה עדיף על להיות שוב קורבן ואני פורסת ידיים ודואה אל המרחב וזה נעים כל כך... אני מרחפת ומרגישה את החופש ואז אני רואה את האדמה מתקרבת אלי ולא חשה שום סכנה משנה את התנוחה לתנוחה של ישיבה ונוחתת בזרועות של מישהו והנחיתה רכה ונעימה אני מסתכלת והאדם שאוחז בי ומחבק אותי הוא אישי - אהובי הוא היה שם לתפוס אותי להציל אותי... סוף התעוררתי עם תחושה טובה והמון מחשבות מוזרות .. ועכשיו כשאני כותבת את זה כאן באה אלי איזו הארה... בן זוגי הרבה פעמים העיר וחקר בעניין הקשר שלי למטפל ואני לעיתים חשה חוסר נוחות מהקשר החזק והגעגוע אליו (אל המטפל) והנה קיבלתי תשובה - בחלום ברגע מצוקה כשהייתי זקוקה לתמיכה הכי גדולה בחרתי בדמות של האיש שלי - הוא הופיעה ולא אף אחד אחר והוא שגרם לתחושת השקט והשלווה. שבת שלום יקרות - שבת של שקט ושלווה

שמעתי את השיר הזה של רוי אדרי ברדיו קוראים לו אור מקוה שהקישור יעבוד http://www.youtube.com/watch?v=RR1XKNn1dkk&feature=related שבתש'ה לכלכן יקרות

ליוש, תודה שיר מקסים נותן המון אנרגיון וכוח

כל כך מכירה את החוסר שקט הזה שמשתלט בכל רגע פנוי מזדהה עד עמקי נשמתי אצלי זה מתבטא בקוצר נשימה בתקופה האחרונה מעייף ומתסכל!!!!!!!!! ולגבי החלום שחלמת.... אני חושבת שהוא מראה את הכוח שלך את היכולת להתגבר ולנצח את העבר ואת לא לבד בזה, יש לך המון תמיכה מסביב יש מי שישמור ויתפוס ברגעי הנפילה אני חושבת שהנפילה היא מאוד סימבולית היא מסמלת את תקופות הנפילה הרגשית שלך כמו עכשיו כשהעבר משתלט עלייך בסיוטים ובפלשים ואת זקוקה עכשיו לכל התמיכה וההגנה מצד האיש שלך את זקוקה לכך שיהיה איתך, שישמור עלייך, שיכיל אותך אני מאוד מקווה שהוא באמת שם בשבילך וכמובן גם אנחנו כאן איתך ויש לך כאן את המקום לפרוק את הנטל של העבר ושל היומיום כדי להיות פחות לבד עם כל מה שעובר עלייך ולקבל מאיתנו את התמיכה, שאת זקוקה לה כל כך מחבקת בחום, חיבוק כזה עוטף ומגן...... איתך שחף

אךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך איזה חיבוק נעים - אוהבת חיבוקים מאנשים טובים תודה שחף זה היה ממש במקום :-)

ליז יקרה נשמע מלחמה מתמדת למען השקט הנפשי במציאות ובחלום אבל למרות זאת את בשליטה גם בחלום את מוצאת הפתרון נרגעת ונהנת מהמצב החדש זה מצויין זכרי וקחי איתך את תחושת השליטה אולי כדאי לך לקנות איזה דיסק להרפיה.... ברגע של חוסר שקט וחוסר יכולת להרדם??? בהצלחה אידה

שמצאתי דירה אני נכנסת אליה ב1 לאוגוסוט וגם התקבלתי להדרכה אחרי סדנת מיון שעברתי בתחום טבע וסביבה במסגרת בית ספרית מקוה שבעוד 3 חודשיים המצב הכלכלי שלי יראה אחרת בינתיים חיה על הקצה משתדלת להתגלגל בתוך ים של הוצאות מצטערת שלא פה כמעט ואני לא על המחשב כי הוא לא שלי מאחלת לכולם סוף שבוע שקט וטוב שולחת חיבוק

מגיע לך פעמיים מזל טובבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את רואה, בסוף הכל מסתדר.......... יש לך דירה וגם עבודה חדשה :) מקווה שאחרי תקופה קצרה של התאקלמות תוכלי להרגיש סוף סוף את הרוגע והשלווה, שכל כך היו חסרים לך בתקופה האחרונה בהצלחה!!!!!!!!!!!!!! שבת שלום שחף

גמני :-) בהצלחה ונדוש אבל ... סבלנות, דברים מסתדרים ויסתדרו בהמשך - אמן שבת שלום

גלוש מזל טוב על הדירה...ועל העבודה...גאה בך מאוד.... תמשיכי ככה דמעה

זה נפלא.... עלית על הגל הנכון המון בהצלחה שמחה כל כך בשבילך גל יקרה אידה

סימני שאלה במקום אותיות .... מוזר ביותר גם אצלכם???

כן.. גם אני נתקלתי בהודעה של אישה למטה שהכל ????? סימני שאלה. ולא ברור מה כתבו. נדמה לי ששחפונת הגיבה על זה. סימן שהיא הצליחה לקרוא. שחפונת תוכלי לשחזר?

÷??... ???? ÷??...??? ?? ????? ????? ????.. ??????..

?????????????????????

אני רואה 3 הודעות עם סימני שאלה 2 של אידה: בשירשור הזה ובשירשור מתחת ועוד אחת כאן שגם בשם וגם בכותרת יש סימני שאלה

תודה על התגובה לשירשור בתחתית הדף... לשם שינוי גם אני גאה בעצמי... וכמובן בבנות כאן... מתגעגעת דמעה

???? ?? ????? ??? ???? ?? ???? ?????!!!! ????

מה קרה???? הכל בסדר???? דמעה

את יכולה לכתוב שוב את התגובה שלך? אי רואה רק סימני שאלה תדוה דמעה

שלום לכן יקרות, אנו מספר נפגעות תקיפה מינית בגילאי העשרים ומעלה, הרואות את הצורך הגדול של נפגעות בטיפול נפשי המותאם רק להן. נפגעות תקיפה מינית אינן מקבלות את מלוא התמיכה וההכרה להן הן ראויות. לכן, אנו מעוניינות להעלות למודעות הציבורית את ממצאי השאלון שחובר על ידינו לצורך זה, בכדי להביא לשינוי ביחס החברה והממשלה לנפגעות, ולהציע מודל חדש. אנו מנסות להקים מסגרת שתסייע לנפגעות בגילנו, ופועלות בנידון בימים אלו ממש מול גורמי הממשלה והארגונים השונים. אנו מבקשות את שיתוף הפעולה שלכן במילוי שאלון זה, ומקוות שהשאלות לא יהיה יותר מדי קשות עבורכן. כאשר אתן עונות על השאלון, אנו מבקשות שתדגישו את התשובה שבחרתן בצבע (או בכל צורה בולטת אחרת הנוחה לכן). מילוי השאלון אורך כ-10 דקות, הוא אנונימי לחלוטין, והסודיות מובטחת. נשמח לענות על כל שאלה שתתעורר בכן. על מנת שמילוי השאלון יהיה דיסקרטי יותר, אתן מתבקשות לפנות אלינו לכתובת המייל הבאה: [email protected] לקבלתו. חשוב לציין כי במידה ושם השולחת יופיע, הוא יימחק מיידית, ולא ייעשה בו כל שימוש. *השאלון עשוי להיות טריגר* אנו מבקשות מכן להשמיע את קולכן, ולעזור לנו להקים מקום שיהיה בטוח לכולנו. אנו מודות לכן, עזרתן לנו מאוד. שמרו על עצמכן.

ממלאת את השאלון. מקווה שיעזור.

שלום לכן יקרות, אנו מספר נפגעות תקיפה מינית בגילאי העשרים ומעלה, הרואות את הצורך הגדול של נפגעות בטיפול נפשי המותאם רק להן. נפגעות תקיפה מינית אינן מקבלות את מלוא התמיכה וההכרה להן הן ראויות. לכן, אנו מעוניינות להעלות למודעות הציבורית את ממצאי השאלון שחובר על ידינו לצורך זה, בכדי להביא לשינוי ביחס החברה והממשלה לנפגעות, ולהציע מודל חדש. אנו מנסות להקים מסגרת שתסייע לנפגעות בגילנו, ופועלות בנידון בימים אלו ממש מול גורמי הממשלה והארגונים השונים. אנו מבקשות את שיתוף הפעולה שלכן במילוי שאלון זה, ומקוות שהשאלות לא יהיה יותר מדי קשות עבורכן. כאשר אתן עונות על השאלון, אנו מבקשות שתדגישו את התשובה שבחרתן בצבע זוהר (או בכל צורה בולטת אחרת הנוחה לכן). מילוי השאלון אורך כ-10 דקות, הוא אנונימי לחלוטין, והסודיות מובטחת. נשמח לענות על כל שאלה שתתעורר בכן. על מנת שמילוי השאלון יהיה דיסקרטי יותר, אתן מתבקשות לפנות אלינו לכתובת המייל הבאה: [email protected] לקבלתו. חשוב לציין כי במידה ושם השולחת יופיע, הוא יימחק מיידית, ולא ייעשה בו כל שימוש. *השאלון עשוי להיות טריגר* אנו מבקשות מכן להשמיע את קולכן, ולעזור לנו להקים מקום שיהיה בטוח לכולנו. אנו מודות לכן, עזרתן לנו מאוד. שמרו על עצמכן.

שלום לכולכן, רק רצינו להגיד לכן תודה על ההיענות הרבה, מקוות שאכן, בעזרתכן, נצליח לחולל שינוי. אתן מוזמנות להמשיך ולמלא את השאלון, שנוכל להקים צעקה גדולה עוד יותר. מקום_בטוח

ועכשיו עוד נפילה רצינית בדרךךךךך, מרגישה אותההה, ובלי טיפול!!!!!!!!!!!!!!!! ואין מילים לחזק, לא את עצמי ולא את הבנות כאןןןן. ואין סבלנות למה שקורה לי. ועובדת כמו חמור כדי לברוח.... גם מהבית........... אוי אלוהים כמה שאת חסרההה........... אין על העיניים המרגיעות שלךךךךך איןןןןןןןןןןןןןןןן מרגישה מפגרת בגלל הגיחות האלו שלי לכאן........... ועוד יותר על מה שאני כותבתתתתתתתתת עייפה מאד. מתוסכלת.... כשלון....... מדרון................................................................

מה איתך? ספרי מה קורה? מבינה שאת בטרוף של עבודה, בית, ילדים ואין ממש זמן לעצמך?? קשה וכואב? מחכה לשמוע ממך איתך אידה

ולא ממש יכולה לפרט..... רק הוואקום הזה שמשתלט עלי כך פתאום.... הרצון הזה לישון ושהחיים יעברו כבר, ואראה את הסוף של העול הזה....

יודעת כמה קשה... ונכון...אידה באמת חסרה... אבל בינתיים יש לך אותנו...אותי.. אני איתך...כמו תמיד תחזיקי מעמד... יהיה בסדר דמעה

זה כבר כמה ערבים שנגמרים בתקף חרדה או פלשבק האמת של אז זה כבר בה יחד ואני כבר לא יודעת מה לעשות אם זה ???

אין לי עצת הוקוס פוקוס זוכרת תקופות כאלו מאוד מתישות כואבות בתהליך הטיפולי לאט לאט מצאתי אותן מתקצרות. שולחת לך כח לעבור את התקופה הקשה אם יש לך מישהו/יא להיות איתו בבית בימים אלו לחלוק לקבל חיבוקי תמיכה זה גם יכול לעזור

אחת יקרה נסי לא להיות לבד דברי שתפי מה קורה לך נסי לעבוד על נשימות עם עוד משהו או לבד שטפי פנים במים קרים.... איתך אידה

עדיין נמצאת במין היי כזה מהטיפול היום.. מפחדת שתיכף תגיע הנפילה.. איך לעזעזל שומרים על ההרגשה הטובה הזאת???. לא רוצה להשאר בהיי אבל לפחות להשאר עם ההרגשה הטובה...עם הרוגע... כרגע ממש טוב לי דמעה

לצערי אין לי טיפים איך לשמר את ההרגשה אך אני מקווה שהיא תחזיק הרבה מאוד זמן בשבל ומי יודע אולי יום אחד לנצח

יווווווווו איזה כיף לשמוע (לקרוא) אותך במצב רוח טוב כזה!!!! איך שומרים? אולי קודם כל לא חושבים על הנפילה שתבוא? אולי כותבים את כל הדברים שגורמים לך להרגיש טוב היום מדפיסים באותיות גדולות ותולים במקום בולט שבכל רגע אפשר לחזור ולקרוא את מה שכתבת זה יזכיר לך בכל רגע שהטוב קיים ולא רק בתיאוריה, אלא גם בחיים שלך זה מה שבא לי לראש כרגע אולי לבנות אחרות יהיו עוד רעיונות שיהיה לילה לא פחות טוב מהיום ושתשני בנעימים וברוגע ומחר תקומי ליום נוסף עם מצב רוח טוב ואנרגיות חיוביות שחף

קשה להגיד שעדיין טוב לי... יש לי בעיות עם הבת שלי וקשה להשאר רגועה ובמצב רוח טוב כשהיא כל כך כועסת וצורחת... ובכל זאת אני עוצמת עיניים וחשובת על הטיפול ומשהו מהטוב חוזר... מקוה שיהיה לילה שקט דמעה

נפלא פשוט נפלא לשמוע.... וזה בזכותך בלבד נתת לעצמך צ'אנס.... וזכית כל הכבוד לך אידה

לא רק בזכותי.. גם בזכות המטפלת החדשה.. אבל כן...גם בזכותי..:) דמעה

מבקשת סליחתכן על שלא מגיבה צריכה קצת עם עצמי לבד מקוה לאסוף אנרגיות שיהיה לי מה לתת מחבקת - המון טוב לכלן

אין לך אל מה להיצטער המון כוח

ליזוש זה בסדר גמור.. לא תמיד יש כוחות לתמוך.. תודה בכל אופן על הודעתך למרות אי יכולתך להשתתף כרגע.. בכל זאת מראה על דאגה..ואכפתיות מצידך.. מקווה שתשובי במהרה.. סמויה

ליזי יקרה הכי חשוב שאת איתנו לזה יש משמעות אדירה בפני עצמה! חזקי ואמצי איתך אידה

משהו הזוי לחלוטין עדיין קשה לנשום ועכשיו עוד משהו חדש מדי פעם כשאני מנסה לקחת אוויר זה גורם לי לרפלקס הקאה נראה לי שהגוף שלי החליט שהוא רוצה להרוג את עצמו אם הוא מנסה להקיא החוצה את האוויר שגם ככה חסר לו

רצון להקיא בזמן לקיחת אוויר.. זה באמת מרגיש לא טוב.. שולחת לך חיבוק וכוחות לנשום. לאט לאט.. מקווה שהרפלקס הזה ייעלם. זה נשמע מדאיג. נסי לבדוק אצל הרופא אולי יש סיבה פיסית. ואולי כמובן נפשית- עומס יתר, מחשבות מטרידות.. מנסה לנשם יחד איתך.. סמויה

שחף יקרה מה מצב האוכל ? אוכלת? את בלחץ ומחשבות רבות.... נסי לקחת פסק זמן, זה באמת מה שאת צריכה רוגע מחשבות מרגיעות שולחת חמצן נקי לגוף לנפש אידה

אני אוכלת משתדלת כמה שיותר ופסק זמן...... איך אני לוקחת פסק זמן מהמחשבות הקשות?

אני רוצה להחליט שהיום אני ארגיש הרבה יותר טוב אני רוצה להחליט שהיום אני לא ארגיש מתה מבפנים אני רוצה להחליט שהיום אני אהיה מרוכזת ואצליח לעמוד די טוב במשימות שהצבתי בפני אבל איך עושים את זה כשכבר על הבוקר אני צריכה להתאמץ כדי לנשום?! איך עושים את זה כשהצלחתי לישון רק 4 שעות?! אני לא יודעת איך........ אבל אני בכל זאת אנסה!!! כי אחרת הדבר היחיד שאני ארצה זה להרים ידיים ולהיעלם מהעולם הזה ולא נראה לי שזה יעזור לי במיוחד.........

היום תרגישי הרבה יותר טוב היום תקומי לתחיה מבפנים היום תהיי מרוכזת ותעמדי בכל המשימות שהצבת לעצמך היום תנשמי חכי ותראי מאחלת לך יום שיהיה בדיוק כמו שאת רוצה מחבקת ואיתך...תמיד דמעה

כיף לשמוע אותך אומרת: "אני בכל זאת אנסה" יש בך נחישות לעמוד בכל הקשיים לעמוד במאמצים כבדים אבל הנה את עושה את זה.. שיהיה לך יום נפלא ואוויר לנשימה... (: (: (:

הייתי זקוקה לחיזוק הזה על הבוקר! :)

האם יש דברים מעשיים שאת רוצה ויכולה ליישם? דברים שיעזרו? יקלו? יפתחו דלת חדשה? אידה

לעשות יותר דברים מחוץ לבית (חוץ מהעבודה) יותר להיפגש עם החברות יותר לדבר על הדברים שקשה להתמודד איתם למרות שמצד שני זה גם מקשה, אבל אולי זה יעזור לנשום

אהההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההה הההההההההההההההההההההההההההההההההה סורי אין לי יותר מילים עכשיו דמעה

העיקר שאת כאן כשיהיו לך יותר מילים אשמח גם לשמוע מה שלוך מעבר לכך שכואב לך עד שבא לך לצרוח את יודעת, פתאום חשבתי שלצעקה יש הרבה כוח צריך המון אנרגיות נפשיות כדי לצרוח גם אם זה רק על גבי הפורום לי כרגע אין כל כך כוח לצרוח :(

עדיין בלי מילים... בואי נצרח ביחד... רוצה? דמעה

דוד לא נמצא בפורום השבוע. כנראה עדיין במילואים.. בטח יחזור ביום שני הבא.. אבל את יכולה לנסות אצל השניים אולי ימצאו חן בעינייך. אני כמובן, מעדיפה את... רק במקרי חירום שאני ממש צריכה מענה אני כותבת במשמרות לא של דוד. תאמיני לי, הוא ימצא חן בעינייך.. לא יודעת למה- הוא כל כך מוצא חן בעיני. אני מאוהבת וירטואלית.. סתם בכאילו בא לי להשתעשע במושג אהבה... לא שבמציאות זה בכלל יכול אצלי רק במשחקי דמיון השטות הזאת מציתה לי את הדמיון.. וואלה, לא משעמם כאן אצלי לרגע..

הרגעת אותי...

האמת ששלחתי שאלה אתמול בלילה והיום קיבלתי תגובה מדרור ואחרי זה גם התפתח דיון בנושא ושאלתי עוד שאלה באותו שירשור, אבל בטח את התשובה אקבל כבר מחר

איך אפשר לסביר תחושת בטן של פשוט פחד שיקרה משהו זה היה גם באחד המיקרים בעבר צירוף מיקרים כזה התקשרתי לפסיכולוג ואמרתי לו פשוט "אני פוחדת שיקרה משהו" הוא ניסה להרגעיה ובסוף שוב קרה משהו אני פחודת נוראה אני בחמשבות של מעיין בקשה לא איכפתי לי לחתוף מכות מאבא לא ממש אכיפת לי משאר הדברים (יש לי מיבחן השבוע ועוד שני עבודות) רק שאף אחד לא .... אני בטוחה שזה ישמע לכן מטרוף הפחד הזה

הפחד שלך הוא מובן הטראומות שעברת יצרו אצלך את התחושה שהעולם הוא מסוכן הפחד הוא מנגנון הישרדות אם לא נפחד, לא נדע להגן על עצמינו מפני סכנות וכשהעולם נחווה כמסוכן, הפחד לא עוזב אותך לרגע זוהי חרדה כללית מפני סכנות אפשריות אשר לא בהכרח אמיתיות וצירוף המקרים שעליו את מספרת, רק חיזק את הפחד שלך מכיוון שהוא היווה עבורך הוכחה לכך שהפחד שלך מנבא את מה שבאמת עלול לקרות אך תזכרי, שזה היה רק צירוף מקרים והפחד מפני אסון לא באמת מעיד על כך שהאסון יקרה

לך זה נשמע מטורף? לי לא? אחת יקרה הטראומות שעברת הרגילו אותך להיות על המשמר כל הזמן , לפתח חושים ולהיות מוכנה לכל דבר, אם את מרגישה לא בטוחה יותר מהרגיל, אולי כדאי שתערכי לכך, תנסי לנקוט באמצעים שיגנו ויתנו לך את הבטחון, דברי שתפי, קחי איתך חברה או מישהו אחר שנותן הגנה, סמכי על עצמך אידה

אתמול סיפרתי בפעם הראשונה לפסיכולוגית שלי,וגם רציתי לקבור את עצמי שם. אני חייה עם זה כבר פחות או יותר 9 שנים. קברתי אותו יחד עם אמא שלי,היא היתה שוטפה לסוד נורא. איך חיים אותו? ולמה דווקה עכשיו הוא עולה ככה ? עוצמה כל כך חזקה סוד של שלושה אנשים,אמא ,אבא,ואני אלוהים,זה לא רק מה שהוא עשה לי,אני לא מדברת אל זה,אוףףף אני לא יודעת איך לחיות?

עמיתוש עשית צעד חשוב מאוד ששיתפת את הפסיכולוגית... סודות ששומרים בפנים הם כמו חומצה...פוצעים את הנשמה... מקוה שתרגישי יותר טוב עכשיו ששיתפת מישהי בזה... מחבקת חזק דמעה

כשהסוד מפסיק להיות סוד כשמשתפים בו ועוד אנשים יודים וככל שמדברים עליו יותר ויותר ומעבדים אותו ומקבלים תגובות מבינות, תומכות ומכילות לאט לאט הוא הופך לפחות כואב כל הכבוד לך על האומץ לספר מתארת לעצמי כמה זה היה קשה עבורך וכמה כואב עכשיו מחבקת בחום שחף

גאה בך שהצלחת לחשוף סוד שקשה לך מאוד היה לחיות אתו , המטפלת שלך תעזור לך לעבד את הנתונים ולעבד את כל מה שקרה שם ,עכשיו כשהסוד יצא ממך גם לך יהיה יותר קל כי זה לא שוכב לך יותר על הנשמה , יש לזה קול , כוח ומקום לטיפול , תשמחי שהצלחת לשתף רק לטובתך חטולית

זה כואב מידי,זה גדול מידי,זה קשה מידי,מצוקה מצוקה מצוקההההההההההההההההההההההה,אמא כלבה אחת,אני שונאת אותךךךךךךךךךךךךךךךךךך, אבא אני שונאת אותךךךךךךךךךךךךךךךךך,חתיחת אפסססססססססססססס,אאאאאאהההההההההההההההההה

את אמרת שיש איזה פורום פסיכולוגיה שאת אוהבת את התגובות של הפסיכולוג שם אני פשוט רוצה לשאול איזו שאלה ומתלבטת למי לפנות זה הפורום פסיכולוגיה קלינית בדוקטורס? או פורום במקום אחר בכלל?

זה הפורום פסיכולוגיה קלינית כאן- בדוקטורס. יש שם פסיכולוג בשם דוד - אני מתה עליו, אני "מאוהבת בו".. וירטואלית כמובן.. הבנתי שבהכשרה שלו הוא מגהה אבל יש בפורום את הרזומה שלו. בעקרון יש שם שלושה שמתחלפים במשמרות. נדמה לי שהיום זה המשמרת שלו- כותבים שאלה וזה לוקח זמן עד שזה עולה ובסוף הוא נותן תשובה.

עכשיו אני נזכרת- חלום מזה הזוי! חלמתי שמודיעים לי בעבודה שאני מפוטרת. לקחו אותי לשיחה בבוקר- ו..העיפו אותי. ואז פתאום מצאתי את עצמי בת"א איפה שעבדתי פעם..לבד בעיר הגדולה לא יודעת מה לעשות עם עצמי בלי עבודה. ומתוסכלת אז חשבתי לחפש לי משהו אחר. והרגשתי מזה על הפנים.. ואז פתאום אני מקבל ממך הודעה בפורום- שאת מתחת אותי ועבדת עליי והשגת דרך לעשות כאילו מפטרים אותי דרך טפסים שיש לך. והכל כמובן בדיחה וזה לא אמיתי אני לא מפוטרת באמת.. איזה חלום מטומטם! ואז בבוקר התעוררתי והייתה לי מזה הקלה שזה היה חלום בסה"כ כי הוא היה כזה סיוטי ומעצבן. ומזה שמחתי לקום בבוקר ולהתכונן לעבודה במציאות.. איזה "מפחיד" זה היה בלילה..

תודה סמויונת שיהיה לך אחלה יום

"ואלה הסודות של חייך את לא תגלי לעולם כל עוד תכסי את פנייך איש לא יראה את השריטות המתחבאות מתחת לסודות" מתוך השיר הסודות של דנה עדיני

מחר יש לי תור לרופאת נשים.. היא מקסימה ומתמחה בטיפול בנפגעות ובכל זאת אני מפחדת ממש... ואין לי ברירה..חייבת ללכת... לא מצליחה לישון דמעה

אין ספק שזה מלחיץ ומפחיד וגם מוסיף לקשיים שיש לך עם השינה אני מאוד ממליצה לך לקחת כדור שינה ולתת לעצמך כמה שעות טובות של מנוחה

לפי איך שאני רואה את זה..... לאט לאט את מתחילה להוריד את הכיסוי מפנייך ומתחילה לגלות את הסודות לאט לאט........ ו...... תקני אותי אם אני טועה..... להרגשתי זה משאיר אותך פחות לבד ממה שהיית בעבר

מקווה שהלילה עבר טוב ושהצלחת בסוף לישון מצטרפת לדברים ששחפית אומרת לגבי המסכות הלוואי שיהיה נכון , גמני הייתי אתמול שוב בוועדה רפואית אצל רופאה פנימאית כך קוראים היום לרופא פנימי - עבר מהיר - וכמו תמיד -שוב שכחתי לומר דברים שהייתי צריכה לומר - לא יודעת מה נסגר עם חוסר הזכרון שלי , מקווה שהבדיקה שלך תעבור בקלות-יחסית כי נראה שאת די סומכת על הרופאה , ושהבדיקה תהיה בסדר חטולית

ויוצר מסה אפרורית לא מוגדרת ביצה טובענית, שאני נעלמת בתוכה ובנוסף לזה כתיבת העבודה על פגיעה עצמית אלוהים, מי מבקש ממני לבחור בנושאים כאלה קשים???? ומצד שני, רוצה ללמוד, רוצה לדעת, רוצה להבין יותר לעומק...... כי איכשהו נראה לי שזה יכול לעזור

איך עכשיו? מקוה שכבר קצת יותר טוב... מושיטה לך יד לצאת מהביצה הזאת... איתך דמעה

תודה דמעונת אני בסדר יחסית מנסה ללמוד אבל הולך לי מאוד מאוד לאט ולא נשאר לי עוד הרבה זמן עד למועד הגשת העבודות אז אני די בלחץ מזה

איזו מקסימה את שואלת שאלות ועונה עליהן לבד מי ביקש ממני ,,,,,,,,,,, ומצד שני ,,,,,,,,,, זו את שמבקשת מעצמך לבחור בנושאים הקשים האלה אולי כדי לצאת בעצמך מתוך הביצה הטובענית הזו ??? כנראה שהסיבות חזקות מהמציאות הכואבת ואת מנסה בכל דרך ובכל הכוח לדעת ולהבין כי זה מספיק חשוב לך וזה קשה מאוד , לגמרי ברור , חטולית

לשלוט לשלוט לשלוט לשלוט לשלוט......... בחיים, בשינה, ברגשות, במחשבות, באוכל....... הצורך החולני הזה בשליטה השליטה נותנת הרגשת ביטחון וכשלא מצליחה לשלוט במשהו אחד זה בא על חשבון שליטה מוגברת במשהו אחר ואז המצב משתפר ומרגישה יותר טוב עם עצמי איך להיפתר מהצורך החולני הזה? איך להשיג את תחושת הביטחון בדרך אחרת? האם זה אפשרי בכלל? הלוואי והיו לי את התשובות............ יודעת רק שכרגע השליטה מחזירה לי את השפיות.........

מאוד מבינה אותך...הצורך הזה בשליטה קיים גם אצלי..זה כנראה תגובה לשנים של תחושות של חוסר אונים מהעבר... מנסה להזכיר לעצמי שבעצם שום דבר לא בשליטתי חוץ מאיך שאני בוחרת להגיב...לא תמיד מצליחה לזכור את זה אבל משתדלת... מאחלת לך יום עם תחושה של שליטה... איתך מחבקת http://images.etsy.com/all_images/d/df8/9b6/il_430xN.8759963.jpg דמעה

שחפונת... לאור מה שעברת הצורך בשליטה הוא לא צורך חולני אלא נורמלי וטבעי.. הרי עברת משהו שלא הייתה לך שליטה עליו, וכיום ההצפות באות בלי שליטה. וזה כל- כך קשה להשיג סדר בכאוס.. אבל הנה, את מצליחה להחזיק במושכות.. ואת שפויה לחלוטין גם אם לפעמים נדמה לך שאת הולכת לאבד את זה.. אני לא פריקית ל שליטה אבל בכל הנוגע למיניות- כן. תמיד נזהרתי שבעתיים לא להיסחף יותר מידי ולהגיד "לא!" ואכן זה עבד מעולם לא קרה לי שמישהו המשיך בניגוד לרצוני. אבל מצד שני שילמתי מחיר יקר שלא חוויתי זיקוקי דינור והתאהבות מינית עד כלות החושים. נשבעתי שבחיים זה לא יקרה לי, לא צריך את את זה בשביל מה.. אז תמיד עצרתי ושמתי מחסומים על גבי מחסומים.. בעיקר לגבי מה שנוגע למיניות.עד כמה שנהנתי בבילוי עם בחור בחיים לא מצאתי את עצמי בלילה אחד בחדרו של אחר כדי שלא ייצא שמשהו ינצל אותי לאותו לילה. או שייצא לי "שם" של אחת זולה.. זה גם דבר שקשה לי לעמוד בו.. אז אף פעם לא העמדתי את זה למבחן. תמיד פחדתי מזה ומעצמי בעיקר שאני לא אסחף לדברים שאני יודעת מראש שקשים לי. והחברות היו מספרות איזה כיף זה להיסחף ללילה אחד, אפילו שהוא לא יגיד שלום יותר אז מה.. "מה את ילדה קטנה??" מה אני יגיד לך- יותר מזה- מעולם לא יזמתי קשר עם בחור מעולם לא יצא לי "להתחיל" עם משהו ככה בספונטניות ולפתות אותו כמו שרוב הבחורות עושות באופן טבעי ונהנות להחזיק במושכות ולא לוקחות את זה קשה אם זה לא מתפתח למעבר לאותו לילה.. אבל העיקר שהן התחילו, שהן יזמו בשובבות...קשר מיני עם אחד שמוצא חן. בחיים זה לא קרה לי. תמיד התחילו איתי וניסו בטבעיות כדרך הטבע ליצר קשר ואז זה הפך לעינוי סיני בשביל הצד השני. ובסוף ל..סיוט.. ולדבר קשה מנשוא. אבל הנה דבר מעניין- כל הבחורים הצעירים האומללים שהייתי איתם- התאהבו בי נואשות למרות הקשיים הרבים שהערמתי עליהם. בעיקר אם בסוף התהליך הרשתי ללכת עד הסוף. כי אחרי שסוף סוף זה קרה דווקא אני זאת שלא רציתי אותם(ולא הם אותי אחרי ש...) וסילקתי אותם ממני ברוע ופגעתי בהם קשות. ותמיד הייתי גאה ביכולת הזאת שאני שולטת בעצני ולא נסחפת ברגשות ולא נקשרת ולועגת "לחלשים" שנסחפים אחרי הרגש..ונשברים. אני נזק איום לחברה ולציבור! כי אני תופעה! ומה אני יגיד לך- רק בעלי שמבוגר ממני בעשר שנים יכול עליי כי הוא אדם חזק וגבר גבר הוא היחיד שהצליח להתקרב אליי מהר ובו זמנית לנטרל את היכולת שלי לפגוע בו. כי גם בו רציתי לפגוע רק שלא הצלחתי. הוא חזק ממני..והוא יודע את זה אבל הוא היה אומלל בטירוף אם הוא לא היה חזק מספיק. הייתי רומסת אותו בלי לחשוב! וואלה, רק הוא יכול.. והוא יודע את זה לכן הוא לא חושש ולא מקנא לי למרות..היותי צעירה ממנו ומושכת. הוא יודע מה מסתתר מאחוריי ושהמיניות לא בדיוק תקינה..אבל בשבילו אני בסדר כמו שאני ואז הוא רגוע לחלוטין..בקטע..אני לא נמשכת אחרי מין הזוי, הא? ובכן.. זאת השליטה שלי..ואני רעה לגמריי בקטע הזה!

אני לא יודעת אם זה עניין של שליטה או של פחד או שזאת שליטה שבאה מהפחד גם אני לא בדיוק מאפשרת להתקרב אלי אבל לא בגלל שאני לא הייתי רוצה אלא בגלל שאני מפחדת מפחדת להיפגע מהצד השני ואז עדיף אפילו לא לנסות ואם אני בכל זאת מעיזה לתת למישהו להתקרב תמיד יוצא שבסופו של דבר אני נפגעת - רגשית לא מינית ואז אני שוב לא נותנת לאף אחד להתקרב במשך תקופה ארוכה חודשים או אפילו שנים אבל הצורך בשליטה מהסוג הזה פחות מפריעה לי כי היא לא פוגעת בי, אלא שומרת עלי לאומת זאת שליטה בדברים אחרים, כמו אוכל למשל, היא פוגעת בי אבל אני לא מוכנה לוותר עליה כי היא גורמת לי להרגיש טוב יותר עם עצמי

באמת לא מבינה מה מפריע לך אחרי הכל את לא פוגעת באף אחד עם הצורך שלך " לשלוט " ונותן לך את הבטחון שאת כה זקוקה לו ואת השפיות שאת זקוקה לה , אז ,,,,,,,,מה הבעיה ? אלפי אנשים חיים בצורה כזו ולא מפריע להם בכלל , עושה לך סדר בחיים ואת תמיד יודעת היכן דברים עומדים , אולי מעייף אותך להיות בשליטה כל הזמן ? היית אולי רוצה שמשהו אחר יקח ממך את המושכות ויגיד לך מה לעשות ? אייך באמת היית מרגישה אם המצב היה הפוך ? אם היית כפופה תמיד למשהו או למישהו שיגיד לך מה לעשות ואייך להרגיש .,,,,,,אייך להתנהל ,,,,,מה לעשות,,,,,,,,,וכו' ??? תחשבי אייך היית מרגישה אם לא היה לך שליטה על כל הדברים שכתבת ,מה באמת מפריע לך ???? והנה לך התשובות לכל מה שאת רוצה לדעת חטולית

אני לא פוגעת באף אחד חוץ מאשר בעצמי השליטה נותנת רק אשליה של ביטחון ושל סדר וזה לא עניין של לדעת מה לעשות ולא שמישהו יגיד לי אני לא ממש יכולה להסביר כאן, מצטארת אבל לא מדובר בשליטה כזאת שאת מתכוונת אליה מדובר במשהו הרבה יותר קיצוני

אבא של חברה ניפטר - ואני מקנאה אבא של החברה - היה נערץ עליה ועל ילדיה ואני מקנאה אבא של החברה - לא איבד מכבודו במחלתו, היה פרודוקטיבי עד היום האחרון - אני מקנאה אבא של החברה ניפטר והם, לא יהיה עליהם עוד את העול הזה -אני מקנאה אני מרגישה רעה, חסרת רגישות, אגואיסטית, על המחשבה הזו שאבא שלי - עדיף היה לו/לי/לכלנו אם היה ניפטר כבר. הוא לא פגע בי - הוא גם לא היה שם בשבילי כשהייתי כל כך זקוקה - היום הוא זקוק ואין לו שום בעיה לדרוש את זה ולהיות תלותי אין לי איליו שום רגש של אהבה - רק חובה מוסרית לטפל בו, באבא שלי וזה כל כך קשה כשאני לא יכולה להתפנות איליו תמיד עוברת בראשי המחשבה - מה את עושה? למה את לא יכולה להתפנות? מה... את מענישה אותו? את משחזרת את ההתנהגות שלו אליך??? ואני שונאת את עצמי על הרגשות האלו על כך שבכלל הן עולות , על החויה שלי את עצמי אישה רעה, חסרת סבלנות, שלא מסוגלת להכיל את אבא שלה.

יש פעמים שאני מצטערת אחרי שכותבת משהו ואז די מעצבן שאי אפשר להכנס למחוק - מגעילה שכמותי. הולכת לישון ומקווה שהקישקוש הזה שכתבתי לא יציק לי יותר מדי ושאצליח להרדם. וסליחה על זיבולי המוח.

אני לא חושבת שזה לא קישקוש ולא זיבולי מוח אלו הם הרגשות והמחשבות שלך, שמתרידים אותך ומקשים עלייך ואני לא חושבת שהרגשות שלך הופכים אותך למגעילה התמודדות עם הצורך לטפל באבייך היא לא פשוטה בכלל וזה ברור לגמרי שזה יעורר בך הרבה רגשות לא פשוטים מישהו שנטש אותך כשהיית זקוקה לו כעת זקוק לך ואת מרגישה מחוייבת להיות שם עבורו זה טבעי שהדבר יעורר הרבה כעס והתנגדות ורצון שזה יגמר כבר אני חושבת שמה שחשוב זה שתתחשבי קצת יותר בצרכים שלך לא תמיד את באמת יכולה להיות שם עבורו וזה ליגיטימי שיהיו לך גם הצרכים שלך אל תכעסי על עצמך על כך ואל תחמירי עם עצמך תעשי רק מה שנכון לך יש גבול למה שאת יכולה להעניק שיהיה לך לילה טוב שחף

כל כך כל כך מזדהה עם מה שכתבת...אבא שלי היה חולה באלצהיימרס..את השנתיים האחרונים שלו בילה בבית אבות סיעודי...ביקרתי אותו אולי פעם בכמה חודשים...במקרה הטוב...וחיכיתי שימות כבר כי העול היה כבד מידי..את לא אישה רעה...כל כך לא...קשה להכיל מישהו במצב כזה...אל תרגישי רע עם עצמך.. שולחת חיבוק דמעה

יש לך רגשות אשם על זה שלא התפתח שם קשר רגשי בינך לבין אביך הביולוגי. שאין לך שמץ של רגש כלפיו כמו שמור להיות כדרך הטבע. במקום זה יש שם חלל עצום של ריק. עד כדי כך אזה לא משנה אם ימות. ואםימות ייטב, שכן הוא לא יהיה יותר נטל על כתפיך שלא מסוגלות להכיל. זה טבעי מה שאת מרגישה לאור העובדה שרגש אין שם.. הקשר לא נוצר. אביך כזר גמור שוכב לו שם חסר אונים. ולך אין רגשות לגרד בעבורו. אין שם כלום. וזה לא מרוע. כך הן הנסיבות. וזה הופך את זה לכל כך קשה..כי מצד שני יש רגשות אשם שמציפים למה אני לא מרגישה כלום? למה מעדיפה שימות? זה מבהיל האמת כי את בוחנת את עצמך ואת אומרת- מה.. כזאת אני רעה? למה אין בי חמלה אמפתיה? אבל כך הנסיבות יצרו את המצב. אני יגלה לך סוד- כשאבי הביולוגי נפטר- לא היו לי כלל רגשות וזה הפחיד אותי והרגשתי אשמה בטירוף... היום אני מבינה שהנסיבות לא אפשרו קשר רגשי ביננו. הוא עזב, נטש בהיותי תינוקת. ובא לבקר לעיתים רחוקות או שולח עם אנשים חב' של ממתקים בעבורי וזהו.. זה מה שהיה שם. ורגשות- גם אני לא הצלחתי לגרד.. עד היום אני מנסה.. ו.כלום.. אני הולכת לבית העלמין לשטוף את המצבה כדי להסיר נטל אשמה מעליי- שיצאתי לידי חובה מבחינת הכבוד שאני חייבת לאב הנפטר. אבל זה לא בא ממקום עמוק של רגש, של רצון להתייחד. אבא סליחה, אין לי מה לתת לך מעבר למעט כדי לצאת לידי חובה זה לא שלא הייתי רוצה מתפללת שהיה אחרת מקווה שאתה לא שונא אותי וכועס עליי שאני לא מכבדת אותך מספיק ובאה לבקר אותך יותר ועם רגש אבל אני תמיד יבשה מדמעה כמו קרש כי גם שם במותך, מתחת למצבה הקרה אתה זר ומנוכר כאילו לא נמצא שם במותך כמו בחייך מבקשת את מחילתך.. בתך.

חלמתי שאבא שלי נפתר וכולם בכו וכאבו ואני הסתובבתי ביניהם ולא הרגשתי כלום לא בכיתי ולא היה איכפת לי בכלל להפך, הרגשתי הקלה ואני הבנתי שזה לא בסדר והרגשתי מאוד אשמה אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום לא יכולתי לשנות את מה שהרגשתי והרגשות האלה ליוו אותי גם כשהתעוררתי אבל אצלי זה קצת יותר מסובך כי למרות הכל אני עדיין אוהבת את אבא שלי ולא רוצה שיקרה לו משהו רע אבל במקביל לכך אני הרבה פעמים מרגישה שהיה לי יותר קל אם הוא היה נעלם מהחיים של וכשאני מוצפת וכואבת אני מרגישה שאני רוצה להרוג אותו או לפחות להכניס אותו מאחורי הסורגים רוצה שהוא יענש על מה שעשה והאמביוולנטיות הזאת גורמת לי להרבה רגשות אשם

תודה על השיתוף על ההזדהות וההבנה זה בהחלט נותן כח להתמודד תודה יקרות

באמת שהבנות מרגשות גם אני לא הרגשתי כלום לאבי הביולוגי ,,,,,,,,,,עד לא מזמן אם היה חי או מת ,,,,,,,,,מבחינתי היה אותו הדבר תלמדי לעשות הפרדה בין מה שהיה בעבר לבין מה שאת כיום , אם תהיי מסוגלת לתת מה טוב ואם לא ,,,,גם טוב הוא לא שמר עלייך , משהו צריך לעשות זאת לא ? יש מישהי טובה ממך כדי לשמור על עצמך ? אל תילחמי במה שאת מרגישה , אי אפשר להוציא יש מאין מחבקת יפתי-חטולית

הנה התהום... מתנדנדנת על הקצה... מצטערת... סתם מעצבנת... דמעה

http://www.theactmapleridge.org/site_assets/www.theactmapleridge.org/images/dynamic/Standing%20on%20the%20EDGE%20Greencoverwebpage.JPG דמעה

שולחת לך מלאכית שומרת שתשמור עלייך שלא תפלי

מחזיקה חזק שלא תיפלי http://www.shengby.co.il/uploads/ידיים%20אוחזות%5B1%5D.jpg חטולית

הנה אחד לפי ההזמנה..... http://www.lefthandedtoons.com/toons/justin_hugs2.gif אופס, סורי :)...... תיקון טעות.... http://www.planetdeb.net/pix/RescuingHug.jpg http://www.sillydogs.net/wp-content/uploads/2007/11/polar-bear-funny-dog-death-hug.jpg http://img.photobucket.com/albums/1003/musicalcats/Graphics/Cats/hugs60.gif http://media.superpimper.com/glitter_graphics/Hug/hug-23.gif http://cache.valleywag.com/assets/resources/2008/03/puppylove.png http://www.anonymousspace.com/albums/userpics/112625/The_Tiger_Hug.jpg http://www.gosmelltheflowers.com/wp-content/uploads/2008/02/hug.jpg http://tothsmithphotography.com/catalog/images/bear_hug.jpg http://pethugfund.org/ http://allabouthugs.tripod.com/sitebuildercontent/sitebuilderpictures/hug14.gif http://www.glasbergen.com/images/mar20.gif http://icanhascheezburger.files.wordpress.com/2008/03/funny-pictures-bunny-wants-hug.jpg יאללה...... מספיק להיום..... שבת שלום אני

http://img.auctiva.com/imgdata/1/5/0/8/1/2/webimg/83744960_o.jpg

גרמת לי לחייך... תודה דמעה

אני שמחה :))) זאת הייתה בדיוק הכוונה...

שחפיתושששש מאיפה לך כל כך הרבה חיבוקים כאלה נהדרים ? אני לא מצליחה אף פעם לאסוף כזה אוסף כל כבוד לך - נהדרת שכמוך חטולית

שחפיתושששש מאיפה לך כל כך הרבה חיבוקים כאלה נהדרים ? אני לא מצליחה אף פעם לאסוף כזה אוסף כל כבוד לך - נהדרת שכמוך חטולית

רק מהגוגל :)

הבאתי לכאן נושא קשה וטעון..וגרמתי לכן להכנס למקומות כואבים שלכן כדי לתמוך בי...אני מצטערת... דמעה

מתוקה. אין לך על מה .. הבאת נושא קשה, כתבת טריגר בנושא. אני אישית- נכנסתי.. התחלתי לקרא, ויצאתי! ברגע שאת מזהירה שזה טריגר- אנחנו מחליטות אם להכנס לזה.. ובנות נכנסו להגיבו לך מאוד יפה ........... מה שאני רוצה לאמר, שכל אחת עוד את הבחירה הנכונה לה. כך, שבאמת את לא צריכה להרגיש רע אם עצמך המקום הזה נועד לדברם מסוג זה ואני שמחה שאת משתפת אותנו בדברים אינטימיים .. קשים וכואבים. מקווה שאוקל לך, ומאחלת לך טוב שבת שלום לך

אין בכלל על מה להתנצל- כבר אמרתי שזאת הייתה הזדמנות נדירה בשבילי לדבר על מה שמעולם לא העזתי.. אני שמחה שפרקתי את העול הזה מעליי. פעם חשבתי שרק אני כזאת כי משהו מעוות בי אבל לא היו לי רגשות אשם כבדים כי שמרתי את הסוד לעצמי ו חשבתי על עצמי קצת דברים רעים . אבל מימלא אני יודעת שאני "שובבה" וגם "מופרעת" אז שמרתי זאת לעצמי בחיוך שובבי. אבל עכשיו אני יודעת שזה נורמלי. שיש עוד שמרגישות ככה שזה קרה להן. וכולנו נורמליות לחלוטין! סמויה

קודם כל באמת כל אחת באמת יכולה לבחור עבור עצמה למה מתאים לה להיכנס ולמה לא ואם מתאים לה להתייחס או לא ואם להתייחס ברמה שטחית יותר או להתייחס ברמה מאוד אישית ולשתף בחוויות שלה זאת האחריות האישית של כל אחת ואחת מאיתנו ואת לא צריכה לקחת את האחריות הזאת על עצמך אני למשל הרבה פעמים לא מגיבה להודעות כי אני יודעת שאני לא יכולה לעמוד בזה רגשית ברגע הנתון, שזה קשה לי מדי ולפעמים מגיבה כעבור מספר ימים, כשאני מרגישה שאני מוכנה לכך רגשית ודבר שני, זה שאת באמת סיפקת לנו הזדמנות נדירה לדבר על הדברים, שלרוב אנחנו נשארים איתם לבד ואני חושבת שבדיוק בשביל זה נועד הפורום - כדי שנוכל לשתף אחת את השניה בדברים הקשים ולהרגיש עם זה פחות לבד אז בעצם, בכך ששיתפת בקושי שלך, את למעשה תמכת בנו בזכותך יכולנו להרגיש שאנחנו לא לבד בעולם, שמה שאנחנו עוברות זה משותף לרבות מאיתנו, שאנחנו לא שונות ולא מוזרות ואני שמחה ומודה לך על ההזדמנות הנדירה הזאת שנתת לי - לשתף בדברים הקשים שאני מתמודדת איתם ולא להרגיש שונה או מופרעת ככה שבאמת אין לך על מה להתנצל!!! מחבקת אותך, יקרה ומקווה שבקרוב מאוד תוכלי להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך, בין היתר בזכות האומץ שלך לבוא ולשתף שחף

דמעה יקרה, קראתי רק עכשיו - ורוצה לחבק אותך על האומץ לשתף ובאמת אין מה להוסיף, הבנות כבר אמרו הכל. רק אשתף אותך בכך שבטיפול שלי זו היתה אחד התגליות המבהילות ביותר. ההבנה שתחושת הנאה מתחברת אצלי לפגיעה. ורק כשהפנמתי וסלחתי לעצמי, וקיבלתי את הפרוש שככה גופינו ומוחינו בנוים ואין כאן בכלל בחירה. רק אז התחלתי להרשות לעצמי לחוות הנאה - מבלי הצורך להתנתק בכל פעם שסימנים שלה החלו לבצבץ. תמשיכי להוציא ולדבר ולהעיז לעשות את כל מה שנכון לך על מנת להחלים זה הזמן שלך להבריא, לשחרר את הטראומה שבת שלום לך ולכל באי הפורום אוהבת - ליז

הרגעתן אותי... אפשר לבקש חיבוק? דמעה

בבקשה, הנה אחד גדול בשבילך: http://craftsforfun.co.uk/catalog/images/Bear-Hug.jpg

דמעונת יקרה הלוואי והיה לך האומץ להוציא עוד דברים שקשה לך להתמודד איתם , הרי לשם כך אנחנו כאן , רק כשמביאים דברים כואבים על הכתוב ומבקשים תמיכה אפשר באמת להיפתח , כל הכבוד על שאפשרת לנו לרגעים בודדים , הצצה לתוך הכאב הפנימי העמוק שלך ,מקווה שיצאת מחוזקת ומרגישה כמה באמת את אהובה כאן על כולן חיבוק ענק חומד -חטולית