פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

http://img.123greetings.com/eventsnew/gen_morning/1012-016-22-1042.gif דמעה

יווווווווו איזה בוקר טוב מקסים :))) !!!!!! איפה השגת אחד כזה? http://www.area.co.il/pin/98973images/%F9%E1%FA1.gif שחף

שמחה שאהבת דמעה

השבוע הזה היה עמוס ובסופו של דבר די התיש אותי אבל אלו היו דברים טובים ומהנים שעשיתי הייתי יומיים שלמים בסדנת ציור קצת עבדתי הייתי פעמיים אצל הורי נפגשתי עם חברה וגם קיבלתי מאמא תלושים כדי שאוכל לקנות לעצמי קצת בגדים חדשים אז ביליתי איזה שעתיים במדידת מכנסיים וחולצות ובסוף יצאתי מהחנות מרוצה ומאושרת עם שקית מלאה בבגדים קיציים וכיפיים ועדיין לא נגעתי בלימודים...... מקווה שמחר אני סוף סוף אתיישב ואעשה משהו מועיל.......

שחפונה יקרה! היום אני מתרגשת.. אמא שלי (טוענת שהתקשרה אלפי פעמים לפלא' שלי במשך השבוע ולא עניתי משום מה..) טוב נו, זה הרי ידוע שאני אסטרונאוטית..מנותקת.. היא רוצה שנבוא לחג שני אצלה וכל המשפחה תהיה גם! איזה כיף.. חשבתי שהיא לא חושבת עליי בכלל ו..הנה- היא טוענת שאני זאת שמנותקת ולא עונה.. ואני חשבתי.. בקיצור- כן חושבים עליי!! וזאת נק' אור בשבילי..

אני מאוד מאוד שמחה בשבילך!!! תהני בחג עם המשפחה! ואחרי זה תבואי לספר איך היה..... :) שחף

סתם.. אני פתאום נזכרת. שבין כיתה ה' ל-ו' (סוף השנה) בית ספר יסודי. שעה חופשית. זמן פנוי. סמויה- שתמיד ילדה שקטה מאוד וטובה מחליטה לעשות מעשה קונדס רע מאוד. (מתביישת לספר מה..) פתאום היא כוכב ההפסקה. ילדים משתאים מתגודדים סיביבי. אני מרכז תשומת הלב. ממשיכה בשלי. ואז.. ילדה אחת "גדולה" מכיתה ו' רצה לחדר המורים להלשין עליי ולהזעיק מורה. אני נלקחת לחדר המורים. מורה אחת אחראית משמעת נוזפת בי בחומרה. יותר נכון, צועקת עליי ומשפילה לפני כולם. המעשה הזה- בכלל לא מתאים לסמויה. המורים מוכי הלם- משתאים. בכלל לא מסתדר להם. סמויה חוזרת הבייתה מפחדת.. יודעת שזה יגיע לאמא. איך היא תגיב.. בינתיים אמא בעבודה. וסמויה בחצר השכונה משחקת לבד. ופתאום בנות מהכיתה מבשרות מרחוק: " המורה אמרה שמזמינים לך פסיכולוג!" סמויה שותקת, בולעת ולא עונה בחזרה. אין לה מה לענות. יודעת שאשמה. ממשיכה לשחק. הבנות הולכות. סמויה מתביישת שכולם בכיתה יודעים שיש לה שיחה עם..פסיכולוג. כולם יודעים, מורה אחת אמרה להם. אבל אל תדאגו - סמויה הקטנה ו"התמימה" (שבעצם כבר לא ילדה ממזמן) הצליחה להערים יופי יופי על הפסיכולוג הזה. איך אני זוכרת את השיחה! איך במודע ממש בחרתי מילים כדי ל"הקסים" אותו להרשים ולחייך אליו ולדבר בכוונה קול מתוק יותר וזוכרת שבחרתי להתלבש ממש יפה באותו יום. חליפת טורקיז. סמויה בעצם לא ממש הייתה ילדה אלא מודעת היטב למה שהיא עושה ואיך היא מתנהגת ומתמרנת את ה- הפסיכולוג הזה- וזה עבד לי! שיחה אחת קצרה עם סמויה - והוא לא חזר לבדוק יותר שוב. בעצם..אף אחד לא. וגם המורים עזבו את העניין אחרי השיחה עם הפסיכולוג. מי יודע מה היו תוצאותיה.. כנראה שנסגר שהכל בסדר עם סמויה.אני מנחשת שהוא חשב בתום לב שסמויה סתם ילדה סקרנית שמנסה לחקור דברים ויצא לה משהו בטעות. בכוונה הובלתי אותו לחשוב כך. ע"י ששאלתי שאלות כביכול מזה תמימות של ילדה. ועכשיו אני שואלת את עצמי- איזה מטומטמת! אם לא הייתי עסוקה בלהקסים את הפסיכולוג הזה (וואלה הייתי רוצה לעמוד מולו שוב ולומר לו- מה בדיוק ראית?) או אילו היתיי אני האמיתית- לא המזוייפת הוא היה חוזר לבדוק אצלי שוב ואולי היה מציל אותי. אבל הנה- אף אחד לא ראה אותי באמת. גם על איש מקצוע כילדה הצלחתי להערים. וזה מראה איזה טקטיקות היו לי כילדה די מתוחכמות, הייתי אומרת כדי להתחמק ולהסתיר. והצלחתי בכך מאוד - אבל חבל , הייתה לי הזדמנות. איש מקצוע ראה אותי. אבל הוא לא ראה כלום והעניין נסגר. ואז שנה אחרי זה- התפרסם השיר שלי בביה"ס וגם .. לא.. אולי אני מהחלל.

אני חושבת שלמדת להסתיר כל כך טוב מכיוון שזה מה שציפו ממך אף אחד לא ראה ולא רצה לראות מה עובר עלייך אז זה הפך לדרך שלך לסרוד וכמובן שחבל שההזדמנות ההיא לקבל טיפול התפספסה אבל עכשיו יש לך הזדמנות שניה את עכשיו בן אדם בוגר ומבין וזה בידיים שלך אז פשוט לכי על זה!....

המעניין הוא שבסוף מי ששם לב זאת הפסיכולוגית ההיא מהמכון שכלל לא בטחתי בה. אפילו חשבתי שהיא רוצה לפגוע בי ולהזיק לי. בגללה הכל פרץ החוצה- אם לא הייתי נתקלת בה זה היה ממשיך להישאר בפנים. עליה לא הצלחתי לעבוד. למרות שגם עליה בהתחלה ניסיתי לעשות רושם. כי ככה אני רגילה אבל היא עלתה עליי. הבעיה היא שהייתי רוצה שהיא תהיה המטפלת שלי. גם בעלי אומר שהוא בוטח בה ואם כבר לשלם כסף לאיש מקצוע (מה שהוא לא מעוניין בכלל) אז בטח שהיה משלם לה בלי לחשוב פעמיים. גם הוא מעריך אותה מאוד למרותשהוא לא סובל להגיע לשיחות איתה. נראה לי אני אציע לה- לשלם לה באופן פרטי כי רק בה אני בוטחת. וכמובן שאם התשובה תהיה שלילית( מה שסביר להניח שיקרה אז אני לא "אתאבד" על זה, לא קרה כלום )- אני אשאר עם תקווה למצוא עוד אשת מקצוע כמוה ואולי יותר מבוגרת עם יותר ניסיון מקצועי.. בכל זאת , אני מעריכה את זה שלמרות שהסתיים הטיפול עם הילד ואין זה בכלל מחובתה- כי אמור להיות לה אכפת מהילד ולא ממני בכלל . זה הפתיע אותי בגדול ש היה אכפת לה ממני- שאני אלך לטיפול. ועוד אני בטפשותי חשבתי שהיא רוצה לפגוע בי..

שלום,אני לא נפגעת תקיפה מינית (עד כמה שידוע לי,למרות שהמטפלים רומזים אחרת)אני מרגישה אבל שאת יכולה לעזור לי בדברים אחרים (לא יודעת מה,סתם מלקרוא עלייך באינטרנט)אבל אני לא מצליחה להשיג אותך אני במצוקה גדולה ופתאום מרגישה מעט תקווה,אם תוכלי לפרסם מספר טלפון,או מייל עדכני אני ישמח תודה

שרון ברוכה הבאה אשמח לעזור צרי קשר במייל: [email protected]

http://bettyrocker.blogs.com/photos/uncategorized/2007/07/18/475pxinverted_question_mark_alterna.png דמעה

עסוקים......

כן...עסוקים...לאנשים יש חיים...לא כמוני יושבת לי ושוקעת ולא עושה כלום.. לא פלא שכבר לא מגיבים לי דמעה

מול המחשב בידיים רואדות,אני רושמת לכם לכל אחת ואחת תודה שאתם קוראות אותי ומגיבות,לא תמיד אני מצליחה להגיב ואני מקווה שזה לא מכאיס אף אחד,הימים האחרונים,אבר שבוע וים מאז המיקרה גמרו אותי לגמרי,אתמול שלשום אחנתי לולעה לנסות ולהיתעבד,כל כך כאב לי וכואב לי שאני מנסה לברוח,לא ראיתי ולא רציתי לראות את הילדים שלי,הכאב הוא עצום,אני יושבת ובוכה,בוכה אל מה שנילקח ממני,את השליטה של אפילו כניסה לשירותים היא טראומטטית,אני לא מצליחה לעשות פיפי,אני לא מצליחה .... בגלל שהוא הכניס לי סיגרה דולקת לפי הטבעת ואני פוחדת לנסות אפילו,אני דוחה ומגעילה,אפס כוחות,אפס גדול שמרגיש מושפל ועייף מהכל,המשטרה עוד לא תפסה את הבן זונה הזה,ושוב רוצים שאני יעשה שיחזור וכל כך מפחיד לי אם כל זה,אני אל כל כך הרבה כדורים,מפחדים מאידס,צהבת וכל המחלות הזיעומיות שיש,נתנו לי כל כך הרבה כדורים שאני לא יודעת כבר איך אני בכלל חייה את הכל,אני בוכה בלי הפסקה וזה ישמע רע,אבל אני מצטערת שיש לי ילדים,התקשרתי לקו סיוע אתמול ליפנאי שאני טולה את עצמי,הבחורה שם עזרה לי,אבל אני במצוקה,מצוקה נוראית.... אתמול אמרו לי אל חבלות שרואים אכשיו בלסט,הוא כימעט שבר לי אותה,והעיניים נפוחות,ואני עדיין מרגישה איך הוא סורף אותי,איך הוא דוחף את הסיגרים לשם,איך הוא רושם אליי זונה בגדול,איך הוא אונס אותי ואונס אותי ואונס אותי ואונס אותי ואלוהים אין לי כוח להרגיש עוד יום אחד... שוב מצטערת שלא תמיד מגיבה,לא תמיד גם נכנסת למחשב,אני רוב היום במיטה ורוב הזמן מנוטקת,אלה אם כן בתי חולים ומוסיפים לי כדורים להחזיר אותי לאיזה מצב יציב יחסית. סליחה מכולם,לא יודעת ממש אל מה מטנצלת ,אבל מרגיש לי צורך ותודה מכולם כי כולכם לא מובנות מאילו בשבילי. עמית

לפורום אחר,לא יודעת מי את,לא יודעת למה עשית את זה,רק רציתי להגיד ,שהמקום בשבילי לא בתוח,כל כך לקחת ממני את הטיפה שליטה שנישארה לי,למה לעשות דבר כזה??????????????? רק אומר שאין להאמין לאיש...

אל תתייחסי לדבר כזה! ייתכן שזה בטעות קרה למישהו או סתם משהו משועמם גזר הודעה והדביק. אם זה בכוונה לא ברור מה ניסו להשיג בזה. עדיף להתעלם..

אני מצטארת לשמוע שבנוסף לסיוט שעברת ובנוסף לכל ההתמודדויות הכואבות המטישות שלך עוד נתקלת בתופעה המכוערת הזאת שקיימת בפורומים לצערי זה משהו שקיים ברשת ואין דרך למנוע את זה וזה בהחלט מכעיס ופוגע מקווה שהמעשה הטפשי הזה של מישהו חסר רגישות לא יגרום לך לוותר על הדברים הטובים שהכתיבה בפורום יכולה לתת לך

עמית יקרה מצטערת... אף אחד לא יקח ממך יותר את השליטה! תבקשי ממנהל הפורום למחוק את ההודעה ואל תתני לזה להשפיע עלייך! אנחנו כאן איתך אידה

איזה שהוא סוג של צורת חיים נחותה ודוחה הסתובבה (מסתובבת) בעולם,בחופשיות,ולצערי נתקל בך.הדבר הזה שעשה לך דברים כל כך לא אנושיים הוא אפס,כלום עלוב ואומלל,והוא ימשיך להינמק ולהירקב בעולם הזה (בין תקיפה לתקיפה,עד שייתפס)והוא ייתיסר בסוף,כמו שמגיע לו,אני מבטיחה לך.באמת.אבל בינתיים למה את צריכה לעזור לו להרוס אותך,להרוס את העתיד שלך,ואת הילדים שלך, לדעתי (וברור לי שקל להגיד)את צריכה דחוף דחוף לשנות את הכינוי שלך מסתם זונה אשמה ל"האישה הכי מדהימה בעולם שלא הגיע לה שום רוע בכלל"ואת צריכה לנסות ללמוד מחדש איך מרגיש מגע אוהב ובטוח,של ילדייך,של מטפלת,של אנשים שאוהבים אותך,וכשהצלקות הפיזיות יעלמו (בתקווה שכמה שיותר מהר)תעשי אמבטיה כיפית ומסז ושוב תלמדי מחדש כמה המגע הבטוח נעים,כמה את יפה ונשית ושאין בזה שום דבר פסול,תבלי עם הילדים שלך,את מוכנה לתת לו את הקשר עם ילדייך בנוסף להכל?אל תתני לבן זונה הזה את כל החיים שלך על מגש של כסף. ואם את מרגישה שאת רוצה דחוף שיתפס אז אולי לא כדאי לסמוך על המשטרה ולפנות לגורמים אחרים.. אני אוהבת אותך,באמת,ואם את רוצה ליצור איתי קשר אני ישמח,אני לא יודעת עד כמה בחורה בת 21 כמוני בלי שום ניסיון יכולה לעזור,אבל אני מאוד מאמינה בעזרה עצמית,הדדית,שתחזק את שתינו לילה טוב

http://www.naturalnews.net/wordpress/wp-content/uploads/2007/06/shout.jpg http://static.flickr.com/105/301382392_4f119491f1.jpg :((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( דמעה

http://www.jerusalemshots.com/i/uploaded3/0616055644.jpg

אני יותר ככה כרגע.. http://shortyblog.files.wordpress.com/2007/06/img_0716a-border.jpg דמעה

http://www.learner.org/channel/workshops/engagingliterature/images/alice2.jpg מוקפת מטפלות ואף אחת לא איתי...שונאתתת את החג הזה בו כולם נעלמים... דמעה עזובה

זקוקה עכשיו לחיבוקים...מאוד דמעה

נכנסתי לכאן שוב הערב ופתחתי את ההודעות האחרונות שלי שוב.וחשבתי לעצמי- אם אני אלך לטיפול אני סתם אעשה בושות לעצמי כי המטפלת בטח תחשוב לעצמה שאני משוגעת ואוליי תמליץ על אשפוז בגין פנטזיות או לא יודעת מה. כמו שבעלי אומר שכל זה קרה לפני המון המון זמן. אז מה ייתן להתעסק עם זה. אולי אני בכלל דמיינתי את הכל? הרי בגיל חמש (כמו בגיל של הבן הבכור שלי)- יש מלא מלא המצאות וסיפורים ופנטזיות. איך בכלל ייתכן שאני זוכרת את פרטי הפרטים כאילו וזה היה אתמול וכמו שאני יודעת עובדות- כמו למשל- הלימון חמוץ, הסוכר מתוק וכו'. וזה לא נמחק מהזיכרון שלי בכלל? נכון שזה נשמע מופרך ומפוקפק? וגם לא הגיוני? אני מנסה לחשוב אולי כילדה המצאתי לעצמי סיפור בדיוני וזה הלך איתי לאורך כל הדרך. ואז מפה לשם שתלתי לעצמי זכרונות בדויים שכלל לא קרו. ומצד שני אני יודעת שזה קרה אין לי אמנם הערכת זמן אם זה נמשך שנה או יותר או בכלל כמה זמן? אין לי מושג!הרי כילדה בטח שלא ספרתי את הימים כי בגיל הזה אין הערכת זמן. אבל בטוח המטפלת תשאל כמה זמן זה נמשך. וואלה לא יודעת. אז איך אני בכלל נשמעת אמינה?! כזה הזוי ובדיוני. אבל זה תקוע בראש שלי ולא נמחק כמו עובדה. עובדה שיש לי עיניים דבש-ירוקות, למשל. עובדה שאני זוכרת איך קראו לגננת שלי בגן חובה ומי הייתה מלכת הגן. אז בעצם גם את זה אני זוכרת בדיוק כמו את השאר. שנה אחר שנה זה הלך אחריי בזיכרון, עקב אחריי גדל איתי . מלא דברים נמחקו לי מהילדות אפילו מי זוכר מה אכלתי אתמול אבל זה- לא. כמו שאמרתי קודם- זה כמו קללה שנדבקת כמו קרציה. כמו איזה דיבוק שאי אפשר להסיר. נראה לי אני בכלל לא שפויה. אולי זה ההסבר הכי הגיוני שיש לכל זה.

סמוה יקרה את יותר מדיי שפויה....יותר מדיי נורמלית.... מגיבה בצורה הכי נורמלית לכל המצב הלא נורמלי שעברת.. את חייבת להאמין לעצמך.... אין לך שום סיבה להמציא דבר כזה... הרצון קיים...שהכל יהיה דמיון ולא מצאות, אך למרבה הצער - לא המצאת דבר הזכרונות שלך הם זכרנות... והחוסר בזכרון הוא בדיוק מאותו מקום קשה וטראומטית... מטפלת שיודעת את עבודת לא שולחת לאישפוז ולא שואלת שאלות כאלה... תסמכי על עצמך...תסמכי עליה... תני לעצמך את הצ'אנס לעזור לעצמך ולטפל בחויה הקשה שעברת וכל כך משפיעה עלייך. מחזקת אותך אידה

תודה אידה על החיזוק. כל-כך הייתי זקוקה לו נואשות. כל החג זה ישב לי כמו יציקה על הלב. ממש הרגשתי מועקה שלא עוברת. וזה בגלל שהייתי בחופש מהעבודה. היום אני בעבודה. ומסתבר- שהעבודה מסיחה את דעתי יופי יופי. איזה כיף -ממש כמו סם שמקל. אבל ברגע שאין עבודה ושאני "חסרת מעש" בבית- ההשפעה פגה. ואז שוב זה מתחיל להציק ולהעיק. תודה על התמיכה בחג- בטח זה גוזל זמן של מנוחה ושל בילויים. ממש מעריכה את זה! מחר אנחנו הולכים לעשות עם כל המשפחה של בעלי על האש.. אז בטח יהיה כיף! מאחלת גם לך המשך חג שמח והרבה בילויים ושמחה.

מנסיון קצת מריר שלי וגם מגיל יותר מבוגר מחפסים סימנים ולאט לאט מגילים שזה באמת קרה ויש רצון נוראה להאמין זה לא קרה איך יכול להיות שלא היתי שם? והאמת הפסיכולוגית היא לא בלש או חוקר פרטי היא תרצה להבין את רגשותיך לגבי המקרה ואולי אף יותר רחשוב איך זה משפיע אליך אחשו לפי דעתי מאוד כדי לך לגשת לטיפול אצל משהיא שמבינה בתחום מחזקת

לאף אחת- שהיא בעצם מישהי.. תודה על החיזוק. המשך חג נעים..

אז ככה, מרוב הכנות לחג, קניות ובילויים שכחתי מהכל.. ו.. אפילו לאחל חג שמח גם לכל מכריי בחיי היום יום. אני לא מגעילה אבל פשוט לא התחשק לי השנה לאחל. למה? כי ככה אני - מעופפת כזאת- כולם כבר יודעים את זה ממזמן. השנה כמו כל שנה חגגנו ליל סדר עם משפחתו של בעלי שברוך השם מונה הרבה בני משפחה ובייחוד אני מחבבת את אחיותיו שהן אוהבות אותי כאילו והייתי ילדה שלהם. ובעיקר את אילנה שהיא אמהית מאוד מאוד אישה כזו גדולה(הרבה אישה). בעיניי היא יפה ומצחיקה וחמה ואיכשהוא לידה אנשים מעירים שאני נראית כמו ביתה הקטנה. כן אני מתוודה- עד כדי כך אני ילדותית והיא גדולה ממני כולה בעשר שנים וקצת. ואני כל כך נהנית בחברתה. היום היא דאגה לי שאני מרזה מידי לאחרונה בלי לשים לב בהגזמה אבל בכל זאת עדיין מפרגנת לי שאשמור על הקיים ולא אמשיך ואעבור את הגבול.. מכל מקום, קיבלתי שם הרבה חום תשומת לב ופינוקים ועם זאת,, היה קשה לי עם העובדה שאימי העדיפה לקיים את ליל הסדר עם כל בני המשפחה שלי(אחי מאותו האב ואחיותיי למחצה ובעלה וכולם אצל אחותה - חוץ ממני . גם השנה כמידי שנה לא הוזמנו לשם. אחותה לא ממש אמרה במילים מפורשות שלא נבוא אבל גם לא ממש הזמינה אז הבנו את הרמז..- הרי אנחנו אף פעם לא מוזמנים לעשות איתם חג. בכל זאת, אני ובעלי קנינו לאימי מתנה ובאנו לברך לפני ליל הסדר והיא הייתה כל כך לחוצה שבאנו בזמן לא מתאים כי היא כבר צריכה ללכת לעזור בהכנות לאחותה- ואנחנו תקועים לה עכשיו כמו עצם בגרון. למה בכלל הפרענו? מכל מקום, התעקשתי לעכב אותה ולרדת לאוטו ולהביא את הבגדים החדשים שקניתי ולהתלבש אצלה כדי שהיא תראה כמה אני יפה בבגדים החדשים שקניתי. סתם..התחשק לי להשוויץ כמו ילדה קטנה שקנו לה שמלה חדשה ורוצה שיגידו לה כמה היא יפה. ולמרות ההתלהבות ממהופעה שנועדה להסיח את דעתי מהעובדה שהם הולכים למקום אחר ואני למקום אחר, בסופו של דבר לא עזרה הרבה כי למרות שנהנתי מאוד אצל משפחת בעלי, כל הזמן ברחתי לפינה הסתגרתי ושיחקתי בשערות שלי. כאילו וקיים בי חסר שאי אפשר למלא עם כל הכל טוב והפינוקים שהונחו לפניי- זה לא השביע אותי! כמהתי להיות בצד השני שבו אני לא רצויה . . כל הזמן הצבועים האלה: "נו מתי תבואי עם הילדים, אני כל כך מתגעגעת.." אבל בחגים המשמעותיים כשכולם מתכנסים אני איכשהוא בכלל לא נכללת. מרגיז שאימי (למרותשהיא היא לא המארחת) הייתה צריכה לעמוד על כך שכולנו נהיה יחד בחג גם אם זה אצל אחותה וולא להסכים בשום אופן להתארח רק עם חלק מבני המשפחה.במקרה זה- בלעדיי, כרגיל. כי אם זה היה הפוך והיא הייתה בצד המזמין את אחותה אני בטוחה שהיא לא הייתה מעיזה לדלג על אחד מילדיה אחרת היא -אחותה הייתה נעלבת עד עמקי נשמתה ולא מוכנה להסכים לכך אפילו במחיר של ביטול הגעה. אבל .. לאימי כנראה אין בכלל בעיה לדלג עליי. מסקנה מהסיפר הארוך הזה: כמה שלא יאהבו אותי בחוץ ויפנקו אותי וידאגו לי וירצו בי ויגידו לי שאני יפה זה לא יספק אותי. כי אם אני דחויה בבסיס ע"י אימי שום דבר לא יכול לפצות על החסר. אפילו לא בעלי הכי קרוב אליי שנותן ונותן ונותן - וזה לא ממלא את הבור. והוא נשאר מתוסכל. מה לא עשה בשבילי - עובד קשה,בנה לי בית את החלומות, קונה, מפנק, פרחים בכל הזדמנות, טיולים, מסעדות יוקרה, תכשיטים, משפחה אוהבת ומה לא! אבל עדיין זה לא! אז מה חסר לי?!?! עוד מסקנה- הגיע הזמן להתנתק מהתלות בלרצות מאימי- הרי אני כבר לא ילדה אז מה היא בכלל חייבת לי לעזאזל?! למה אני בכלל מצפה? הרי היא לא חייבת לי כבר כלום. אז מה אני רוצה ממנה בכלל???? מה, רק היא תוכל למלא את הבור?

הזמינו? לא הזמינו?.... העיקר שהיית במקום שטוב לך בו ואת רצויה..... טוב, גם קנית בגדים חדשים שזו גם סיבה לאופוריה...חחח..... אני ? איך חגגתי? כרגיל...... לא חגגתי, כל שנה שעוברת והילדים שלי גדלים, הם מבינים יותר ויותר מאיזה קטסטרופה הגעתי.... ומגלים אנטי מובהק יותר למקום הזה... זה צורם מצד אחד, מצד שני ממלא אותי בגאווה.... חג שמח יקירה... התגעגעתי, תשתדלי להשאר בסביבה.....

טוב לראותך יקירה! מה שלומך? איך את מרגישה? מזמן לא היית כאן.. מקווה שהכל טוב.. מעניין באמת לשמוע שיילדייך מודעים לרקע שלך בילדותך.. ילדיי עדיין קטנים מאוד עדיין ואני מעולם לא חשבתי שבעצם יום אחד הם יגדלו ואולי אפשר יהיה לשתף אותם? צריך? האם הם יהיו במחנה שלי? הלוואי והיה בכלל אפשר לשכוח מזה אחת ולתמיד. כך או כך- אי אפשר יהיה להסתיר את זה לנצח. אשכרה זה כמו קללה או בדיחה גרועה של החיים שרודפת אותי שנדבקה אליי ואי אפשר להסיר אותה. או הכי גרוע- ילדיי בכלל לא יהיו בצד שלי אלא של משפחתי שמתעלמת ממני וקרוב לוודאי מסתודדים עליי שאני ממציאה ומשוגעת. אחרת, למה כולם שם ואני פה? זה ההסבר הגיוני היחיד. וואלה אני כל-כך צריכה להעריך את בעלי- כי הוא מכל האנשים שיודעים (וכבר הסוד נחשף בערך לפני שנה אני חושבת שהגעתי לכאן וחלק יודעים)- הוא היחיד שנמצא לצידי ומעולם לא סובב לי הגב. החיסרון הוא- שהוא לא מודע לחומרת הבעיה ולא רואה כל צורך שלי להזדקקות לטיפול נפשי. הוא לא ממש מבין. מכל מקום- זה אכן הכי נכון לשים פס. האמת בזמן האחרון קיבלתי מן ביטחון (בהשראת מטפלת משפחתית- פסיכולוגית-יועצת) שזה לא משנה מה חושבים עליי. ובאמת הגיע הזמן- להתבגר ולשים פס. אבל זה לצערי לא פשוט. בימים אילה אני שוקלת ברצינות טיפול אצל פסיכולוג קליני. משהו ארוך טווח. אבל אני צריכה להביא את בעלי לידי מודעות לטענתו - חבל על הכסף, את לא צריכה, זה היה מזמן, זה מת, תמשיכי הלאה וכו' וכו'. לא יודעת.. אולי כדאי באמת להתקדם הלאה? כי מה הטעם מה שהיה מת ואי אפשר להחזיר לאחור את הגלגל. אז למה לבזבז על זה זמן יקר ומשאבים?!? איזה תסבוכת..

סמויה יקרה מבינה את הקושי שלך , את האכזבה... קשה לוותר על הציפיות מאמא...קשה להבין שהיא לא מסוגלת, אני שמחה שיש כל כך הרבה אהבה ותמיכה סביבך...אני יודעת שזה לא מספק, ולא במקום אותה אהבה שאת זקוקה מאמא... אני חושבת שאולי מה שיכול לעזור לך הוא להבין שאמא מוגבלת...מהסיבות שלה - היא לא יכולה לתת יותר. ובטח יש דברים שכן אפשר לקחת ממה? יכולה לחשוב? מה כן היא נותנת??? לעשות רשימה לעצמך? ולהבין שאמא היא בן אדם...שזו הדרך שלו לאהוב וזה מה שיכול לתת... אולי דברים עוד ישתנו , אבל בכלל לא בטוח. הקשר הזה חשוב לך...נסי לבדוק מה כן אפשר לקבל ממנו...מה יתן לך להרגיש יותר טוב עם עצמך ועם הקשר... בהצלחה מחזקת אידה

נכון את צודקת. לאימי היו נסיבות חיים לא קלות בכלל שמתוכן נולדתי אני- לאמא בגיל שש-עשרה או אולי חמש עשרה וכל הילדות נלקחה ממנה. מכאן התחיל הכל. וזהו. זה מה שיש לה לתת. האמת עם כל הקושי יש גם צדדים נפלאים באימי - שאתם בד"כ היא מגלה לאחרים (לא לי). ובכל זאת לעיתים היא יוצאת מגדרה ובאה לבקר ונותנת את כולה אחת ל..מליון. סתם הייתי חולמת על אמא- סבתא לילדים שלי שניתן לסמוך עליה ולהישען עליה. ובינתיים אין מה לעשות אפילו מהנכדים היא לא מתלהבת כי הלב שלה לא מאפשר לה יותר. אולי איזה מפגש פה ושם על כוס קפה וסיגריה או איזו עצה מועילה בטל'. ובד"כ אני זו שנדבקת. ו..נכון- כנראה שזו הדרך שלה לאהוב. וזהו.

לאחרונה אני מרגישה שאני עושה סיכומים מעניינים של השבועות שלי עם הרבה דברים חיוביים ביותר וזה די נראה כאילו שהכל מושלם בחיי ועל הדברים הפחות נעימים פשוט מדלגת והם נבלעים בין נקודות האור והאמת זה אכן עובד כשאני מסתכלת אחורה על השבוע ומסכמת אותו רק מהצד החיובי זה גם מה שהולך איתי יותר בזיכרון והחיים נראים חיוביים יותר בסה"כ לא האמנתי שזה באמת יכול להשפיע ככה על תפיסת העולם ועל תפיסת החיים על תפיסה שלי את עצמי זה פשוט תירגול של הדברים ושל ראיה אחרת של כל החוויות ברגע שאני נותנת יותר מקום לדברים החיוביים בכתב ופחות מקום לדברים השליליי גם התפיסה שלי לגביהם משתנה זה משהו טכני שגורם לשינוי מעשי בתודעה רק שזה משהו שבאמת צריך להתמיד בו ולתרגל אותו במשך חודשים ממליצה לכולם בחום לנסות!!!! כי זה אכן עובד!!!

שאתמול באתי לכתוב הודעה ממש אחרת התכוונתי לאזן את נקודות האור שלי ולכתוב את החלקים הקשים של השבוע שעבר ובסוף זרמתי לכיוון אחר לגמרי עם הכתיבה ויצאה הודעה אופטימית :) איכשהו תוך כדי הכתיבה החלקים הקשים פתאום נראו מזעריים לאומת החלקים הטובים......

חג שמח שחפית יקרה איזה יופי חג שמח לכלם

בהחלט צודקת! הכלקשור באיזה צד מסתכלים על העולם!! אבל זה לא תמיד פשוט......ולא תמיד קל..... לפעמים צריך דרך ארוכה בכדי להגיע לשם... לא מובן מאליו! את עשית דרך!! חג שמח והרבה חשיבה חיובית אידה

כאילו כאן - בועז מעודה "זה קשה, זה קשה כשגעגוע מול ירח כאן לרגע ובורח אחריו רודף הבכי .... לא אור כוכב אתה עכשיו איתי, איתי, כאילו אמיתי כמו אז מזמן" סתם רע דמעה

איך את עכשיו? בוקר טוב, מקווה שיהיו לך ימים טובים בהמשך השבוע גם.... יהיה טוב, ליאור

טוב לראות אותך כאן... אני לצערי על הפנים...יש בלגן לא קטן... ואת? איך את? איך הילדים? דמעה

מילים לא.... אבל כך את מרגישה... ואפשר להרגיש את הלבד??? מחזקת ומחבקת אידה

הייתי אצל המשפחה של החבר של הבת הגדולה...משפחה גדולה וחמה..קיבלו אותי עם נשיקות על הלחי...חשבתי שאני מתה במקום...היה לי ממש קשה לא לברוח משם..וישבתי בשקט..ואכלתי..הרגשתי לא שייכת אבל חימם לי את הלב איך שהם כולם אוהבים את הבת שלי. בסך הכל אני שמחה שהלכתי לשם למרות הקושי. ואיך היה לכם? חטולית? אידה? גל? ליז? ושחפונת...את כבר כתבת... ואם שכחתי מישהו.... דמעה

ליאורי, מנותקת ועמית..וגם את בובה... סורי דמעה

היה לי קשה,קשה מידי,האמת ההיתי כבר ממש אל הקצה,לעבור את הגבול האדום,לאבור את הכל,לא לזעות אנשים,לחיות בפחד,יום שני בסוף לא יהיה שיחזור של האונס,אני לא מסוגלת להיות שם נפשית,הרופא בבית החולים עזרה לי,עשתה לי סדר קצט בכל הבלאגן,היה לה קשה לישמוע את כל מה שאובר,אבר אליי,נו מה הפלה? אבל דיברתי,מחר אני צריכה להיות בשניי בתי חולים כדיי לאמשיך לקבל טיפול,אני מקווה שיהיה בסדר. חג שמח לכולם,אוהבת עמית

דמעה אני כל כך שמחה לשמוע.... טוב שהלכת ושמחה שנהנת... למרות הקושי... היה שווה... אני חגגתי כמה שעות אחריכם... פסח שני בגולה... היה נחמד... מלא בישולים שעמלתי עליהם... אורחים...הגדה...שירים.... חג שמח אידה

גולה? מעורר אסוציאציות מהתקופה שלפני קום המדינה..... רוסיה הקומוניסטית.... רומניה של של תקופת הכיבוש ההוא.... יהודים גלותיים שהגיעו לארץ מחוסרי כל...... להמשיך??? מיטות של הסוכנות מברזל, עם מזרונים בפסים כחול לבן..... הסתדרות... בן גוריון.... גולה? את? את במקום כייפי לאללה.... תהני... לפני שאת חוזרת לפרובינציה כאן.... חג שמח יקרה, לך ולאוהבייך, איזה כייף למי שטעם מהמטעמים שלך... אוהבת תמידדדד

והיה מאוד לא קל להיות שם כי ראיתי את סבתא שלי (היא גרה עם ההורים ששלי) בקושי מצליחה להזיז את הרגליים בקושי מצליחה לעשות משהו עם הידיים היא כל הזמן מתדרדרת לאט לאט אבל בחצי השנה האחרונה ההיתדרדרות נעשת יותר ויותר מהירה ובשבוע האחרון נעשה עוד הרבה יותר גרוע ממה שהיה קודם כל הגוף כואב לה ברמות בלתי נסבלות והיא בקושי מצליחה לזוז מרוב הכאבים כואב לה כל הזמן, בלי הפסקה והרופאים לא יכולים לעזור וכואב לי לראות אותה ככה סובלת ונעשת יותר ויותר חסרת אונים לא יעבור עוד הרבה זמן עד שהיא בכלל לא תוכל לעמוד עוד על הרגליים ומה אז? איך יהיה אפשר לטפל בה בבית? איך יהיה אפשר לקחת אותה לרופאים שהיא חייבת להיות במעקב קבוע אצלם? מה יהיה איתה? כואב ומפחיד לחשוב על העתיד שלה

:((((

שולחת חיבוק שקט (((((((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))) דמעה

מצטערת לשמוע על סבתא... הקושי והלקים הקשים בחיים... כאבים... תחושה נוראית של חוסר אונים... אחד מהחיים לראות את מי שהיה חזק ואיתן...מי שטיפל והיה עצמאי אחראי... הופך לחסר אונים... הופך פתאום לילד ... מקווה שתיהיה הקלה בכאבים חג שמח אידה

הורסת לכם את אווירת החג.. לא רוצה כלום יותר מאף אחד רק מתאכזבת כל הזמן רק חיה שוב ושוב ושוב את העבר תקופה מזופטת עכשיו אשתוק זהו נמאס מתרחקת כי לא יודעת מה עוד לעשות כדי להקל על עצמי כאילו שיש משהו שיכול באמת להקל עלי סליחה מצטערת חופרת כרגיל דמעה

מה קרה דמעונת מי שוב איכזב אותך? בעקבות מה חזרת שוב לעבר? אל תדאגי, את לא הורסת לנו..... אולי "הורסת" לעצמך?.... וזה מה שקשה כל כך? קשה שאחרים באווירת החג כשאת בנפילה? אולי אפילו מכעיס?

לא יודעת חזרתי עכשיו מהסדר והיה נחמד לא יודעת מה בדיוק אני מרגישה אנסה אולי לישון לילה טוב דמעה

* חופששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא עשיתי השבוע כלום שקשור ללימודים בסמינר. חוץ מהעבודה המעשית שהייתי צריכה ללכת לשם. * הייתי השבוע 3 פעמים בשיעורי ציור שונים. פעם אחת הקורס הרגיל שלי ופעמיים סדנה אצל מורה פרטית. לא היה פשוט ויחד עם זאת היה גם מאוד טוב. * סוף סוף התחלתי לעבוד עם הילד. בנתיים עם המנחה, שאמורה ללמד אותי את שיטת העבודה. היא התלהבה ממני חבל על הזמן וגרמה לי להרגיש ממש טוב עם עצמי. ובכלל טוב לי שם. ההורים של הילד מקסימים. נותנים הרגשה חמה. אני מגיעה לשם ומרגישה כמעט כמו בת משפחה. * חברה טובה באה אלי אתמול ומאוד נהנתי להיות איתה. אני מאוד אוהבת כשהיא באה אלי :) * ה-X שלי הגיע אלי אתמול עם פרחים, בקבוק יין וגבינות לכבוד החג. ממש התרגשתי. לא ציפיתי ממנו לדבר כזה...... * דיברתי אתמול בסקייפ עם חברת ילדות שלי שגרה כבר שנים בארה"ב. עבר המוווווןןןןןןןןן זמן מאז שדיברתי איתה בפעם האחרונה. והיה לי כיף לראות אותה ולדבר איתה. האמת שזה היה קצת הזוי כי שתינו די התקשנו למצוא מילים כי היא רגילה לדבר אנגלית ואני עברית ודיברנו ברוסית וכל הזמן נתקענו כי היינו צריכות להיזכר איך אומרים את זה ואת זה ברוסית וזה לא היה פשוט.

נשמע שבוע מעניין מאוד!!!!!!!!!!!! נפלא שיהיו עוד אורות אידה

עם הרבה חוויות חיוביות ולמרות שהיתה נפילה די רצינית באמצע השבוע סה"כ הוא היה מוצלח כל הזמן בין אנשים היה רק יום אחד בתחילת השבוע שהייתי לבד עם עצמי וזה היה יום די מת ואני הייתי קצת מתה :-/ אבל שאר הזמן היה מלא בפעילויות שונות ומשונות והשבוע ממש טס לו לא הספקתי למצמץ והוא כבר עבר וכבר התחיל שבוע חדש ומחר שוב הולכת לעבודה לשעתיים וביום שלישי ציור מהבוקר עד הערב בפעם האחרונה ואז נשאר רק לסיים את הקורס ציור שלי וזה אומר בעוד חודשיים אסיים את כל החובות שלי מבחינת שעות האומנות לא יאומן, 600 שעות אומנות!!!!!!! ואוטוטו זה יהיה כבר מאחורי איזו הקלה!!!!!

http://www.guistyles.com/wp-content/uploads/2006/12/Another_Lonely_Winter_by_JsoNsw_7.jpg לא טוב דמעה

www.guistyles.com/wp-content/uploads/2006/12/Another_Lonely_Winter_by_JsoNsw_7.jpg

למה שמשהו ילך כמו שצריך?????????????????!!!!!!!!!!!!! דמעה מיואשת

כשלוחצים על הקישור התמונה עולה אז אל תהיי כזאת מיואשת..... למרות החג.... ואולי בכל זאת יש בחג כמה דברים טובים? קצת חופש? קצת מנוחה? אולי עוד משהו.....

לא רואה כרגע טוב נמצאת בנפילה של ממש בכל אופן תודה שאת כאן http://www.yaps.org.au/graphics/TitleThanks.jpg דמעה

מבינה את ההרגשה... שמניחה שהשתפרה מאז... החג מלחיץ וקשה...אני יודעתובכל זאת יש נקודות אור.. שיהיה טוב אידה

ההרגשה השתפרה זמנית...ושוב אני בנפילה..והתמונה משקפת במדויק את מה שאני מרגישה...שוב.. עדיף לא להרגיש יותר טוב כי הנפילה שתמיד מגיעה כואבת יותר אחרי הרגשה טובה.. צוללת...כרגיל... דמעה

גם ממני :)............. http://www.ics4u.com/holidays/passover2007 שחף

אני בסדר, מעט חולה עכשיו...... הבטן..... מקיאה כבר יומיים אפילו מים שאני מעיזה לשתות... שומרת לא להתייבש... אל תדאגו.... אולי יש קשר לחג? מכל מקום חג שמח לכולכן,,,,,, ולך אידה, אהובת נפשי.......... תחזרי במהרה, מתגעגעים אליך כאן...

טוב לראותך ליאור יקרה חג שמח והרבה בריאות אידה

http://img127.imageshack.us/img127/174/58822052004703449pc.gif חג שמח חג של חרות נקיון פנימי פריחה ןלבלוב הרבה אושר לכן בנות יקרות אך אתן התארגנתן? מה מרגישות לקראת החג? זהו לא חג קל.....אני יודעת?! אידה

השנה דווקא נחמד לי עם החג יש כל מיני הפתעות נעימות פוגשת אנשים שלא תיכננתי מראש לפגוש בעצם לא תיכננתי כלום לחג די התעלמתי ממנו והוא ככה בא מעצמו באופן ספונטני, רגוע ונעים היום בערב הולכת להורים מקווה להנות גם שם :) וכרגיל מתפללת ששום דבר לא יהרס.......

אינ מבולבלת...... שונאתתת להרגיש ככה http://finifenmaa.files.wordpress.com/2007/04/confused___by_mushy_pea.jpg דמעה

האמת שאני רוב הזמן מבולבלת תמיד מוצאת איזה משהו שאפשר להיות מבולבלת לגביו רוצה לשתף בקשר למה שמבלבל אותך? אולי יהיה אפשר למצוא פיתרון לבילבול הזה ביחד...... שחף

תודה על ההצעה לשתף אבל אני לא יכולה.. שיהיה לילה טוב ושקט דמעה

http://www.orianit.edu-negev.gov.il/ronit/sites/homepage/chetzronit/Images/untitled(1).GIF http://www.geocities.com/fmisrael/passoverlily.jpg דמעה

http://www.orianit.edu-negev.gov.il/ronit/sites/homepage/chetzronit/Images/untitled(1.GIF

חג שמח גם לך דמעונת! אוהבת שחף

כך אפשר לקחת את עשרת המכות ולהפוך אותם למשהו טוב.....!! שלא תצטרכו לירוק דם וגם לא לבלוע צפרדעים שתגרדו את הצמרת (אבל לא כינים ...........) שגם עכשיו וגם בערוב ימיכם תדעו רק שמחה ושלא יקרה שום דבר שיעצור את ההצלחה שלא תדעו מצרות כמו שחין ו ברד ושתקבלו ארבה אהבה מכל אחד שתזכרו שאחרי כל חושך נדלקים האורות ושלא כל סיפור נגמר במכת בכורות שיהיה לכולנו חג פסח כשר ושמח, עם הרבה אביב ושמחה, טיולים ופריחה

תודה אידה יקרה חג שמח גם לך וליקירייך דמעה

איזו ברכה מיוחדת תודה חג שמח גם לך!

ההיתי שם יותר משמונה שעות, היה כואב,היה ממש ממש כואב,אני רוצה חיבוק,לא חיבוק כואב ,כי הגוף מסומן בכחולים סגולים,אני רוצה לחיבוק שיכול להכיל אותי. השעות האלו בשני בתי חולים,וכדורים וזריקות ובדיקות פולשניות והרכת האונס הזאת,ובדיקות כרוגיות ועוד כדורים לבלוע,עוד זריקה לעשות,והכל אובר יחד למשטרה,כל האדויות שנלקחו משם,אחרכך בית חולים אחר,מקום לבדיקות זימועיות,והאמיסו אליי כדורים לחודשים שלמים,כואב לי מידי,כואב לי ואני פוחדת,עשיתי צעד חשוב,אבל היומים האלו לקחו ממני הרבה כוחות,האדות במישטרה,הצליומים של כל החלקים בגוף שלי,הכל כל כך מביך וקשהההההההההההההההה אני מרגישה רע,רע מאוד,פיזית ונפשית לא טוב לי,אפשר חיבוקים, מילים מנחמות?

לא יודעת כבר מה להגיד לך.. מקוה שתרגישי טוב יותר בקרוב.. תשמרי על עצמך דמעה

מצטערת ,ממש מצטערת שככה אני אני לא רציתי את זה,החבר שלו,של הגרוש שלי,מצה אותי אחרי שהחזרתי את הילדים שלי,אני לא רציתי את זה,אני לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא יופ שני יש שיחזור וזה מפחיד אותי אני מבינה שהרמת ממני ידיים מצטערת מכולם,האמת גם אני הרמתי ידיים אני לא שווה כלום,אני לא שווה שום דבר,אני סתם חרה של בן אדם,לא שווה להיתיחס להודעה הזאת,לא שווה כלום להיתראות

מחבקת לאט ובעדינות לא להכאיב אני מבינה כמה קשה וכואב הכל.... כל כך הרבה כוחות צריך... היכן את עכשיו? מי איתך? מקווה שלא לבד שמרי על עצמך אידה

מאתמול ומהיום רק חבל שהצילום מעביר לא מדוייק את הצבעים :( http://www.myg.co.il/uploads/phpAoXSUK.jpg http://www.myg.co.il/uploads/phphYOikq.jpg

כמה כוח יש בציורים שלך... כישרון אמיתי... אהבתי... דמעה

מלא עוצמה ספרי לנו עליהן,,,,

יודעת רק שזה מה שמתחולל בפנים כאוס פחד כאב המון כאבבבב שצץ לו מאי שם בלי סיבה נראית לעין............

עליות וירידות מטורפותתת..... רוצה לצרוחחח כל כך.... כמו להיות על רכבת הרים ריגשית...עולה ונופלת חזק... קשה http://pro.corbis.com/images/42-17661137.jpg?size=572&uid=%7B8323D1FA-CED6-4397-9AE0-921C02A3CF32%7D דמעה

ההיי דמעה מה שלומך? נשמע תלתלה קשה... מתיש... חזקי ואמצי אידה

האמת אין לי מושג כבר מה שלומי עייפה דמעה

רק ציורים וקולאז'ים המילים נעלמו מזמן הלכו לאיבוד היום עשיתי איזו עבודה שאמרו לי שזאת עבודה אפוקליפטית צועקת וזועקת (מחר אולי אביא אותה לכאן) אבל לאן נעלמו המילים? למה אני לא מוצאת מה להגיד? אני זקוקה למילים כדי שבאמת ישמעו ויבינו אותי!!! כדי שיהיה אפשר לנהל דיאלוג!!! האם ניתן להוציא את המילים מתוך דפים, דיקטים ובדים מלאים בצבעים??? האם הן מסתתרות איפשהו שם בפנים, בין כתמי צבע ודימויים???

לפעמים המילים נעלמות...יש תקופות כאלה...איזה כיף לך שיש לך דרך אחרת להביע את הכעס...את הכאב. לא לכל אחד יש כישרון כזה כמו שלך. אני בטוחה שהמילים יחזרו לך ובינתיים הן כנראה באמת מסתתרות מתחת לצבעים... http://www.airgallery.org/images/Catalog/product_photo/4126_photo.jpg מחבקת דמעה

להביע בצבעים...זה המון! אבל את מרגישה חנוקה... אולי תנסי לתאר לנו את הצבעים.... מה לפני מרגישים? בזמן? ואחרי? יש מחשבות? אידה

ממש קשה עכשיו :(

מה קורה חומד ???? היה טיפול היום ? בא לך לשתף ??? חטולית

לא היה טיפול. פשוט ממש קשה ממש ממש קשה אני צריכה קול מבחוץ. שיוציא מזה. אני לא מצליחה לבד. צריכה קול מבחוץ שיחזיר לכאן. לעכשיו. לא מצליחה לנשום לאט

כאשר לגבר אין אישה מגיל 16 ועד 28, אין מין ואין אהבה, כלום. שאלה - מה הוא עושה כאשר מתבגר? תשובה - מסתובב לו הראש והוא עונס את הילדים שלו ומרביץ לאישתו. הכל פשוט. עוד 10 שנים כל גבר שלישי יהיה ענס. תברחו מהארץ.

שלום לך בחור אני מאוד מופתעת מדרך החשיבה שלך אייך הגעת למסקנות שהגעת רק אתה יודע !!! לא מסכימה איתך בכלל מי שלא היתה לו אישה מגיל 16 עד גיל 28 ולא היתה לו גם אהבה ולא חיי מין לא הופך באופן מידי לאנס של הילדים שלו ולא מכה אותם ולא את אישתו -כשהוא כבר מקים משפחה הוא הופך לאדם נשוי , אם הוא מגיע למקום שהוא אונס ומכה סימן שמשהו אצלו לא בסדר בראש !!!!!!! ישנם המון בחורים בישניים שלא הולך להם מהר עם בחורות , זה הופך אותם לאנסים ולאלימים ????? ממש לא !!!!! כל מה שאתה אומר בכלל לא פשוט !!!!! ומי אמר שבעוד -10 שנים כל גבר שלישי יהיה אנס ????? אתה יודע מה באמת חשוב ? שאתה תהיה בסדר , שאתה תתנהג כמו שצריך !!!!!! שלא תסיק מסקנות ותאמץ אותם !!!!!! תדאג שאתה לא תהיה חלילה וחס עוד נתון סטטיסטי שלילי קח דוגמה ממי שחיובי ותאמץ !!!!! יש לך אולי משהו שאתה מעונין לספר או לשתף במקום לגרום לנשים לחשוב שכבר הגיע סוף העולם ? ודרך אגב , מי אמר לך שבמקומות אחרים המצב טוב יותר ???? לאן אתה מציע לנשים לברוח ????? שיהיה לך לילה טוב וחלומות נעימים חטולית

פשוט?????????????? שגבר לא שולט על הצרכים שלו? שחושב שנשים וילדים אמורים לספק את הצרכים ע"י אונס? יותר חשוב שגבר כזה ילך לטיפול דחוף!!!!!!!!!!!!!! לבדוק למה אין לו אהבה ומאיפה העיווט?

הכל מתפרק לי דמעה

מה קורה? מה איתך אני רואה ויודעת שקשה אני כאן אנסה לעזור לאסוף שלא ישבר שלא יתפרק איתך מחבקת אידה

אז ככה , בשבוע שעבר הבנים שלי צבעו לנו את הבית ביום שישי , קדמו לזה הכנות שלושה ימים ובין ההכנות גם נותק המחשב לכן לא נכנסתי -זאת אומרת שזה תירוץ ראשי חוץ מהכרב ראש שלא עוזב , אז הבית עכשיו נראה לבן ונקי פשוט תענוג , ומחר,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, גם יומולדת של אבא שלי בן 73 - וגם נדע אייך או אם הצליח הניתוח של אספי ברגליים ,מקווה שנקבל תשובה חיובית שהכל בסדר כי בזה תלוי המשך הטיפול ואני הולכת לקחת עוד שני אופטלגין כי לא יכולה עם הראשששש הזה יותר , יש אולי למישהי ראש להחלפה חחחחחחחאפילו משומש במצב טוב ????????????????????? בוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם מתפוצץץץץץץץץ לי הראש

(((((((((((((((חתלטולית)))))))))))))) עצוב לי כל כך שאת לא שומרת על עצמך ומביאה את עצמך למצב שהראש שלך כבר לא מסוגל לסבול אותו ומתפוצץ מהמחשבות ומהכאב :( תורידי קצת את ההילוך תאפשרי מנוחה לגוף ולנפש וחוץ מזה.... אם כבר יש כאלה כאבי ראש.... תשיגי לך איזה כדור נגד מיגרנות יש כדורים מיוחדים הם צריכים להיות יותר יעילים מאופטלגין תתחדשי על הצבע החדש של הדירה זה מאוד נעים גם אני זקוקה לכך שמישהו יעשה אצלי בדירה איזה ריענון ומה שלום אספי? איך הניתוח? מקווה לשמוע ממך בשורות טובות!!! דואגת שחף

אם יש גן עדן -אייל גולן "יש רגעים נגמרות לי המילים רק הראש מלא תמונות רעשים ודמיונות רגעים נגמרים ההסברים רק הלב עובד שעות לכסות את הדמעות ... יש רגעים לא יודע מה עושים מול עיניים אדומות מול גבהים ותהומות רגעים שהכל נשבר בפנים וכולם אומרים תפילות ואני מלא קללות .." נשברתי דמעה

מילים חזקות ומדוייקות מחבקת אותך ברוך בלי מילים....

חומד , מה דעתך שהשיר יהפוך להיות " השיר שלנו " כי נראה שבחרת בקפידה ( כמו תמיד ) את המילים שגמני חושבת ומרגישה בתקופה הקשה שאני עוברת עכשיו , וגם שחפית כתבה ,,,,,,,,,, ואני,,,,,,, עדיין עם כאבי ראש שלא מרפים ולא עוזרים הכדורים , לא עוזר כלום , יש לי מזל שאני לא מארחת החג אלה הולכת להתארח אצל אמי ובעלה -לא חושבת כרגע אייך יהיה , יותר מידי בשבילי הראש מתפוצץץץץץץץץץץץץץ

מאוד מדאיג כאבי הראש הלחץ שאת נמצאת בו לא מרפא ולא נותן מנוחה לגוף ולנפש אני יודעת שהטיפול הסתיים מזמן אך אולי כדאי לפות לעזרה למספר פגישות יותר מדיי דברים משפעים עלייך ואני לא בטוחה עד כמה שאת מאפשרת לעצמך לשתף ולפרוק מעלייך בצורה סדירה נכונה ומשחררת חשבי על כך ברצינות רבה דואגת אידה

מצטערת שכל כך קשה שההרגשה כה כבדה שאי אפשר גם לשאת תפילה לראןת את האור ולקוות לטוב יש רגעים.... אני מקווה גם אחרים... רגעים של אמונה של איסוף השברים מחזקת אותך יקרה יחד נקווה רק לטוב אידה

אצל מורה פרטית יש לה סטודיו נחמד עם אווירה חמה וביתית ובגלל שהמקום לא גדול אז גם באים לא יותר מדי אנשים לשיעור אני מאוד נהנתי להיות שם וגם המורה אישה מאוד נעימה ואהבתי את הגישה שלה היא לא נותנת משהו כללי לכולן כל אחת עושה את מה שמתאים לה היחס שלה מאוד אישי והיא מאוד זורמת עם כל אחת ואחת נראה לי שאני אמשיך לבוא אליה מדי פעם גם אחרי שאסיים את כל החובות שלי לסמינר מבחינת שעות האומנות חשבתי לעשות היום שילוב של קולאז' עם צבע ובסוף יצא רק קולאז' כנראה שבפעם הבאה (ביום חמישי) אעשה כבר את השילוב הנה מה שיצא (זה בגודל חצי גיליון) http://www.myg.co.il/uploads/phppO4yab.jpg

היי , מוכשרת , איזה כייף לך ,,,,,,,,,,,,,,,, גם מורה כייפית שמשרה אווירה נוחה ונעימה גם הכשרון שלך צף לו ,,,,,,,,מרחף ועולה בשקט ושלווה ואיזה כייף שאנחנו יכולות להנות מהכשרון שלך ומהעבודות שאת יוצרת , מקסימונת -אהבתי

תודה חתלטולית כמה נעים לקרוא תגובה כזאת מפרגנת :)

אולי להתחלה מצטרת אל זה שקצת לא כתבתי בזמן האחרון ולא עניתי לכן למרות שרציתי אני די חולה ריאות כליות אפשר לארגן אצלי חגגית חידקים והאישפוז המטופש הזה שבו אפשר לדון אל דברים רק בתוך האישפוז וניסתי למרות כמה רעינות מטומטים מצדם בדיקת חתכים ע"י הפשטה זה בהחלת היה חכם לעורר את כל הדברים שסגרתי עמוק בתוכי.... היום בבוקר נסעתי באוטבוס וזה בטח ישמע מטפש שאני כל כך נלחצת מכאלה דבריםבחור היתישב לידי והתחיל לגעת בי ולשרוק ולהסתכל בי בצורה מגעילה כל כך אני שונאת את הגוף שלי !!!!!!!!!!! למה תמיד גברים מסתכלים לאו כמו אל איזה מין כלי משחקים וזורקים?????? לא יכולתי לעשות כלום פשוט קפאתי במקום..... לאחר מכאן הגעתי לאישפוז המפגר הזה אני זכרתי שהפגישה אם הפסיכולוגית בשעה מסוימת בעוד שזה היה אחרת ובאמת זכרתי כך. לאחר מכאן פרצתי בבכי וברחתי משם והמשכתי עוד זמן רב לבכות באיזה שהוא שלב הסתכלתי אל הכדורים וחשבתי אלוי דיייייי בעולם המשוגע הזה אני בחופשה בגלל בחינות סוף סימטר שאלהם אני לא מצליחה ללמוד בכלל חולה ולא יודעת כבר מה לעשות אני כל כך מנסה ובמקביל מקבלת אגרוף מיואשת רוצה למותתתתת

אחת יקרה כנראה שהמצב הנפשי הקשה שלך משפיע גם על הבריאות גוף ונפש אחד הם מקווה שאת מטפלת בעצמך! לא הבנתי לגבי האישפוז.... מה זאת אומרת שאפשר לדבר רק על הדברים בתוך האישפוז? אי אפשר לדבר על דברים שמתרחשים בחיי היום יום? אני מבינה שכל השדים יוצאים שם החוצה? וזה מקשה עלייך עוד יותר..... אבל האמת היא שזאת הדרך היחידה שיכולה להביא להחלמה.... דברים שסגורים בפנים אינם נעלמים וחשוב לדבר עליהם ולעבד אותם אחרת הם לא יפסיקו לחרסם כל חלקה קטנה בנפשך ולגבי הפגישות עם הפסיכולוגית אולי כדאי לך לכתוב מתי אתן קובעות להיפגש כדי שלא יקרה יותר מצב שתתבלבלי אל תחשבי שזה מטופש איך שאת הגבת באוטובוס על התנהגותו של הבחור ההתנהגות שלו היתה מגעילה ומרושעת הוא פרץ את הגבולות שלך לאף אחד אסור לגעת בך ולהטריד אותך ואני יודעת שנשים רבות מאוד היו מרגישות כמוך בסיטואציה הזאת ואני יודעת שזה קשה אבל חשוב שתחשבי איך את יכולה להגין על עצמך במקרים כאלה אולי לדרוש שלא יגעו בך אולי פשוט לקום ולעבור מקום אולי להתלונן לנהג שהוא מטריד אותך ונוגע בך כדי שיסלק אותו תחשבי מה יכול להתאים לך ותכיני את עצמך מראש לצעדים שתנקטי בהם במקרה הצורך ולגבי הבחינות..... אולי כדאי לדחות את הלימודים?.... לבקש שנה של חופשה בגלל מצבך הנפשי..... אני יודעת שאנשים עושים זאת כי לא נראה לי אפשרי לעמוד בבחינות כפי שאת עכשיו זה מוסיף הרבה מאוד לחץ נפשי שגם ככה עצום קודם כל חשוב שתטפלי בעצמך ותגיעי ולאיזון כלשהו כדי שתוכלי בהמשך להתפנות לדברים אחרים עכשיו את פשוט לא פנויה ללימודים..... שתהיה לך רפואה שלמה ותשמרי על עצמך שחף

נשמע לי מוזר שלא תוכלי לדבר על מה שאת מרגישה צורך אלה על מה ש,,,,,,,,,אולי בגלל שקשה לך לפתוח דברים ולדבר עליהם יש להם דרכים משלהם כדי לעזור לך לדבר מה קורה עם הראות והכליות שלך ? ממתי את חולה כל כך? ולגבי המטריד באוטובוס , אני לגמרי מסכימה עם שחפית !!! אין לאף אחד רשות לגעת בך בשום צורה שאת לא מסכימה ולא מרשה , קחי לתשומת ליבך שאת חייבת להגן עלייך כי לא נראה שמשהו עוזר לך לשמור על עצמך

טוב לראותך כאן איתנו מצטערת שהיית חולה והיה עלייך לעבור חויות קשות כאלה, חויות של מחלה ןחויות נוראית באוטובוס התחושות הנוראות הקפאון וההאשמה שלא יכולתי לעשות דבר הבילבול ופספוס שמה שהיית צריכה הכי הרבה את השיחה עם המטפלת, כך נשארת לבד עם הכל.... יאווש גועל חוסר אונים הכי חשוב לא להיות לבד נסי לקבוע שיחה עם המטפלת אל תוותרי את זקוקה...זה יותר מדיי מחזקת ומחבקת אידה

כשהבוקר יבוא - אבנר שימשי "תבכי בשבילי על אובדן המילים על נטל שתיקות מתארכות. תבכי בשבילי על חוסר אונים על ימים מתרוקנים משעות. סלחי לי כעת על מגע מתעצל על חרש ימים אחרונים ותבכי בשבילי כי אני פוחד מדמעות, מסופים. תבכי בשבילי עוד לילה אחד כשהבוקר יבוא שוב נהיה לבד. ... תבכי לי עכשיו על אובדן התמימות ועל מה שאותי משתיק. סלחי לי על מגע מתעצב על חרש ימים אחרונים ותבכי בשבילי כי אני פוחד מדמעות, מסופים... " מפחדת כל כך...מהכל...מרגישה חסרת אונים לחלוטין..ואף אחד לא מבין.... דמעה

ואולי כן מבינים? רק לא יודעים מה אפשר להגיד שיכול לעזור?

אף אחד לא מבין מה,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,? אייך אפשר לחיות בחוסר אונים לחלוטין ? אייך הלב כואב בגלל הבדידות,,,,,,,,,,, אייך הנשמה כמהה למגע , חום ואהבה שאינם תלויים ב,,,,,,,, אייך הפחד בא בשקט בלילה , מזדחל לאט לאט ומשתלט על הישות ,ומזכיר כל מה שרוצים לשכוח ? ופשוט אין כבר כוח להילחם בו , אז נכנעים לכאב,,,,,,,,,,,,,,,

אני יושבת כאן מול המחשב,האמת באפיסת כוחות הגוף שלי רואד,הידיים כואבות,המיטה שצירך כימעט כל יום להחליף מצעים המפחד,הפחד הזה שמשטק טת הגוף,שאין לי שליטה אל השטן והכל בורח החוצהץ. היופ ההיתי צריכה להיפגש אם הבחור הזה ,שעטפתי את העו'ס שלי והיא לא הירשתה לי לצאת, היא אמרה לי שאני חייבת לאגן אל עצמי ושיש לי שליטה ואני פוחדת,פוחדת לנשום מרוב שזה כל כך קרוב אליי,אני מקווה שהוא לא יודע איפה אני נמצאת,שהוא לא יודע איפה אני אכשיו... היה לי לילה קשה,כמו רוב הלילות שלי,אני משוטקת והסיוטים חוזרים אליי,הבחור הזה היה באבר החבר של הגרוש שלי,הגרוש שלי היה אומר לו לישמור אליי ליפעמים שהוא לא בבית,וזה אומר שהוא היה עושה "מסיבה" אל חשבוני,הוא היה אונס אותי ואונס אותי ואונס אותי ו........ הגרוש שלי היה חוזר הביתה וידע הכל,הוא נתן לו את האישור לעשות בי מה שהוא רוצה,אחרכך ביקשתי להיתגרש והוא עשה לי מסיבת פרדה,7 חברים אנסו אותי אחד אחרי השני ואני הרגשתי רק את ההתחלה,היום אני זוכרת יותר,היום זה בה לי בגלים של מי ומה ואיך ומה קרה שם,ההיתי זרוכה אחרכך במקום שהיה המלונה שלי,ההיתי הכלבה שלו והוא הכין לי מין מקום שבו אני ישן זרוכה אל סמרטוטים,ההיתי שם ימים,לא זכרתי איך קוראים לי ומי אני,את הילדים שלי לא זיעיתי,כמה זמן זה נימשך?כמה זמן ההיתי ככה זרוקה בלי עזרה רפואית,מדממת ופצועה.... אחרי כמה זמן התחלתי לזעות את היום ואת הערב לפי הקולות שבחוץ,מסעית זבל אמרה לי שבוקר,השקט אמר לי שלילה,וכל כך כואב לי אכשיו לרשום את זה,כואב לי שאין לי את הביתחון הזה ,שהוא חזר ככה לחיים שלי,שילמתי לו פעם שאברה,ליפנאי שלושה שבועות,נתתי לו את הגוף שלי,והיום הוא רצה שוב,אני פוחדת,פוחדת לא יוצאת מכאן,יושבת רואדת ובוכה,אלוהים כך אותי כבר כי לי אין כוח להיתמודד..... עמית

רק לקרוא את מה שכתבת בשורת הכינוי עשה לי צביטה בלב!...... המילה מפחיד לא יכולה לתאר את מה שאני מרגישה מול החוויה המזעזעת שעברת היית זרוקה שם בין חיים למוות לבד בלי אף אחד מבלי שמישהו יכל לעזור לך..... קשה לי לתאר את החוויה זה סיוט!!!!!! למה הוא בא עכשיו? איך הוא יכול לדרוש משהו ממך? את אמורה להיות מוגנת!!!! אל תלכי אליו בשום פנים ואופן הגוף שלך שייך לך ורק לך אל תתני למישהו שיכול לפגוע להתקרב אליך!!!!!!!!!! הוא חייב לך המון את לא חייבת לו כלום!!!! אולי אפשר להגיש נגדו תלונה במשטרה ולהוציא צו הרחקה! תחשבי על זה...... אל תתני לאף אחד לפגוע בך!!!! זה שייך לעבר! זהו!!!! תסלקי את כל שרידי העבר מהחיים שלך!!!! עכשיו את מספיק חזקה כדי להגן על עצמך ויש סביבך אנשים שמגנים ותומכים שעוזרים להתנתק מהעבר כרגע תסמכי רק עליהם......

עמית נותרתי בלי מילים מול הכאב העצום שלך...חשוב שתזכרי שעכשיו את מוגנת...שעכשיו חשוב שתתני למי שיכול לשמור עליך לעשות את העבודה ובאמת לשמור עליך... אל תצאי לבד...יודעת שזה קצת חנוק אבל זה יותר טוב ממה שיקרה בלי ההגנה הזאת... תחזיקי מעמד דמעה

עמיתוש, באמת קשה לקרוא את הזוועה שעברה עלייך. לא מאחלת לאף אחת!!! לחוות אלימות קשה כזו! קשה לתאר.. כאישה, שלוחת לך חיבוק. באמת סליחה - זה מכעיס אותי אישית לשמוע על גברים אלימים. קראתם את הכתבה בעיתון על האקס של לורנה בוביט? גבר אלים וגם אנס שאישתו שסבלה ממנו החליטה לילה אחד ל.. את ה..... המסכנה איבדה את השפיות. כיום החלימה וחיה חיים רגילים רחוק מבעלה האלים.. בכל זאת- מדובר בטריגר אז למי שקשה לא הייתי ממליצה.. ולמי שלא- וואלה אותי הכתבה מזה הצחיקה אותי לקראת שבת- צחקתי בטרוף! טוב, אתן יודעות כבר שאני "חולה".. מה לעשות..

מזעזע !!!!!! השארת אותי בלי מילים , רוצה לחבק אם את מסכימה מקווה שלא נפגשת איתו ושביקשת עזרה ממשהו שיגן עלייך

פשוט נורא... ללקרא...להבין את מה שעברת... כל כך הרבה דברים קשים....משפלים... רצח!! פעם אחר פעם ואת גיבורה! גדולה מהחיים! נאבקת מתלוננת לא מוותרת אני יודעת שימים קשים עוברים עלייך שמרי על עצמך עמית יקרה את חשובה ויקרה מאוד אידה

לילה טוב - הכבש השישה עשר "טוב, ליל מנוחה וחלום כבר מאוחר ומחר נקום ונראה איך שמגיע היום בסוף כל לילה טוב, חושך נפל על הרחוב רק הירח משאיר את אורו הצהוב צרצר מצרצר צירצורו שר - לילה טוב... " שיהיו רק חלומות טובים דמעה

מה שלומך דמעונת?

* ביום ראשון היה את השיעור הראשון של הקורס טיפול בארגז חול ומאוד נהנתי בו. מצפה בחוסר סבלנות להמשך! * אחרי הלימודים הגעתי לאמא לעבודה, כי לא רציתי להיות לבד ובדיוק הגיע אליה ילד שהיא עשתה לו אבחון. היא אמרה לאמא שלו שאני סטודנטית שלומדת להעביר איבחונים חחחחח...... אז ישבתי שם בשקט וצפיתי. היה מאוד מסקרן לראות איך אמא שלי עובדת. אף פעם לא ראיתי. ומה שהיה הכי משעשע, זה שברגע שהילד נכנס לחדר ישבתי והתאפקתי לא לצחוק. הסתבר שזה ילד שאני הכרתי אותו היטב לפני 4 שנים. הוא היה בגן טיפולי שעשיתי בו עבודה מעשית בתואר הראשון. אז לא שרק הכרתי אותו, אלא גם עבדתי איתו במשך שנה שלמה. (הוא לא זכר אותי). היה מאוד מעניין לראות את השינויים שחלו בו בשנים האחרונות, לראות במה הוא השתפר ובמה עדיין יש לו קשיים. * ביום שלישי שוב היתי אצל הילד וצפיתי בטיפול נוסף בו עם המטפלת השניה שלו. * סוף סוף קבעתי עם המדריכה של התוכנית הטיפולית ימי הדרכה לשבוע הבא. היא תלמד אותי באופן מאורגן איך לעבוד עם הילד. * ביום רביעי היה שיעור נחמד של ציור. ניסיתי לסיים את הדיוקן של אמא שלי, שהתחלתי אותו לפני שיעורים. עדיין לא הצלחתי לסיים אבל אני מתכוונת לעשות את זה בבית בסוף השבוע הזה. היה לי נעים ורגוע בשיעור הזה. כל שאר הבנות עשו תרגיל אחר. ואני עשיתי את מה שהתאים לי באותו רגע. * אתמול בסמינר עשינו במה לתיאטרון בובות בשביל ששת הבובות הקטנות שעשינו בשבוע שעבר. בשני שיעורים הבאים כל אחת תעשה הצגה עם הבובות שלה על הבמה שעשתה. זה אמור להיות משהו לא מתוכנן, ספונטני. יש לי הרגשה שזה הולך להיות מאוד נחמד ומשעשע :) * לא נתנו לנו הרבה עבודות לחופשת פסח! יש רק משהו קטן להגשה ועוד שני מאמרים לקרוא וזהו. אומנם יש עוד עבודה קצרה שאני מתכוונת לעשות, אבל זה לא לפסח כעיקרון. מועד ההגשה הוא שבועיים אחרי פסח. פשוט אני רוצה להעיף את זה כמה שיותר מהר, אם יצא לי. * משהו ששכחתי לכתוב בשבוע שעבר - בקבוצה שאני צופה בה באברבנל קיבלתי המון מחמאות מהבנות שמשתתפות בקבוצה. הן אמרו שאני מאוד מאוד מאוד! נחמדה וגם אמרו שהיו רוצות שאני אעביר את אחד המפגשים של הקבוצה. וכשהמדריכה שלי הסבירה להן שהדרישה של הסמינר שאני לומדת בו, שאני רק אצפה בקבוצה ולא אעביר מפגשים, הן היו מאוכזבות. זה מאוד חימם לי את הלב וישבתי שם עם חיוך מאוזן לאוזן :))))) האמת שהרגשתי גם קצת במבוכה... והיו רגעים שלא לגמרי היתי בטוחה אם הן באמת מתכוונות למה שהן אומרות או שהן מסטלבטות עלי. אבל בסוף השתכנעתי שהן כן מתכוונות לזה. * השבוע בעבודה המעשית המדריכה שלי מאוד שיבחה אותי על העבודה שאני עושה עם עצמי כשאני כותבת את היומנים. היא גם שאלה אותי אם בשנה הבאה אנחנו צריכים להחליף את מקום העבודה המעשית וכשאמרתי לה שכן והסברתי למה היא אמרה שהיא מבינה ושזה נכון אבל אמרה גם שיהיה לה מאוד עצוב שאני כבר לא אהיה המודרכת שלה. * והאחרון אחרון חביב - התחילה חופשת הפסח של שבועיים וחצי!!!! הידד!!!!

מאוד נהינתי לקרוא את נקודות האור שלך ועל הלימודים והחוויות שלך... נשמע שממש טוב לך שם ושאת לומדת ונהינת מזה :) אני מחכה כבר להכשרה המעשית בשנה הבאה- אך גם חייבת להודות שמאוד חוששת... ואיך חופשת הפסח הזאת מתאימה עכשיו, נכון?? באה בול בזמן :) הידד!!! שיהיה לך חג שמח ומלא אור והמשך לימודים מהנים :)) אני :)

איזו הפתעה נעימה לפתוח את הפורום ולראות אותך כאן :) אני מאוד מבינה את החששות שלך אני כל פעם חוששת לפני כניסה למקום חדש בעבודה המעשית ואת האמת שלגבי השנה הבאה אני ממש פוחדת פחד מוות כי אצטרך כבר להתחיל לטפל וזה מלחיץ בטירוף!!! ומהלימודים אני בהחלט נהנת, אבל מצד שני זה גם מאוד מאוד קשה רגשית כי אני כל הזמן נפגשת עם המקומות הכואבים ביותר אצלי ומה שלומך? איך הלימודים שלך? ואיך החיים בכלל? חג שמח גם לך יקרה שחף

בסך הכל יש לך המון במה להתגאות , כל הכבוד יפה שלי , כל ההשקעה שלך מתחילה להניב פירות , חשוב שתראי את זה ותהני מכל המחמאות הנפלאות שקיבלת - בזכות כמובן זוכרת ? רק בזכותך , גאה בך מלאן תלאפים

ולחזור הביתה ב-11 וחצי יש רק בעיה אחת שמחר אני צריכה לקום ב-6 בבוקר ללימודים והיום אני לא מצליחה להירדם בשום דרך!!!! וככה זה כל לילה בין רביעי לחמישי מאז שהתחיל הסמסטר מזל שצריכה להחזיק מעמד רק עוד איזה חודשיים ואז הטירוף הזה יגמר בקיצור עכשיו משעמם לי ורוצה לישון ולא נרדמת :((((( ואולי בעצם כבר הספיקה לי שנת הצהריים עם כל הסיוטים שקשורים לעבודה המעשית ולמלחמת ההישרדות בחיים האלה האמת שאלה היו סיוטים די אסיסיים לא יודעת מה פתאום נזכרתי בהם עכשיו תוך כדי הכתיבה אולי זאת גם הסיבה לכך שאני לא מצליחה להירדם?.......

מבואסת :(

מקוה שהיום שלך עבר טוב ושאת כבר לא מבואסת... שולחת לך חיבוק של לילה טוב... http://i170.photobucket.com/albums/u267/aceglitters/navigation/Good%20Night/freeimage07_400x318.gif חלומות מתוקים דמעה

מסתובבת כבר עם המיגרנה מלפני הניתוח של אספי , חשבתי שאחרי שהכל יגמר הכאב יעבור אבל לא ,לא מסוגלת להרים ראש ושום כדור לא מרגיע ולא עוזר , ואם זה לא מספיק אז עכשיו עם העיצומים של לשכת העבודה נדחתה הוועדה הרפואית שהיתה צריכה להיות לי היום שם , וכל הריצות שלי להשיג את כל המסמכים לבטוח לאומי לאבטלה לא מספיקים , הם רוצים שאמציא להם עוד,,,,,,,,,לא יודעת כמה ,ובנוסף לא בטוח בכלל שאחרי הכל יאשרו לי דמי אבטלה , בירוקרטיה מחורבנת - סליחה על ההתבטאות הגסה , אבל זו מדינה גסה שמצליחה להוציא ממני רק את מה שהכי מכוער ,אז שוב ריצות ושוב להשיג מסמכים רק בשביל כמה גרושים עלובים שאולי יתנו לי בסופו של דבר " אם יגיע לי בכלל " ,מי מבין אותם בכלל ??? כדי לקחת ממך כסף , הפרוצדורה היא כהרף עין , לא מספיקים אפילו למצמץ פעם אחת וכדי לקבל , מוציאים לך את המעיים ,כל הלחץ הזה משפיע לי על הלחץ דם שלי ועל הסכרת , מזה המיגרנה ,לא יכולה להגיב לכן כעת ,מצטערת באמת חטולית על הפנים

תנשמי עמוק....הבירוקטיה המטורפת במדינה הזאת יכולה לשגע פילים...אל תתני להם לפגוע בבריאות שלך...זה ממש לא שווה את זה...יודעת מנסיון כמה מתסכל לנסות לקבל מהם כסף..וכמה קל להם לקחת..זוכרת בזמנו את הסיפורים שהיו לי מול ביטוח לאומי ומול ההוצאה לפועל ועד היום זה עושה לי רע... מחזקת אותך ושולחת חיבוק... יהיה טוב דמעה

חטולית יקרה את כל כך מוטרדת וכל כך יש לך על הראש והכתפיים.... שזה לא פלא... אבל זה מדאיג , כי את חייבת להרגע ולשמור על עצמך, אני מקווה ומאחלת לו בהצלחה והרבה בריאות... וגם לך בריאות שתמשכי לשמור ולדאוג לעצמך וגם לאחרים.. תרגישי טוב אידה

חטוליתוש מצטארת לשמוע על המיגרנה אולי את צריכה קצת יותר לנוח, לישון, לתת לעצמך להירגע כי כנראה שזאת התוצאה של הלחץ הנפשי שהצטבר מכל הריצות אחרי המסמכים וכל מה שכרוך בכך ומדאגות לאספי אני יודעת כמה זה מלחיץ כל הבירוקרטיה הזאת.... גם כשהיתי צריכה לסדר רק משהו אחד קטן ולא מסובך זה ממש הכניס אותי ללחץ וכשזה משהו מסובך, כששולחים אותך להביא עוד ועוד מסמכים ולא ברור מה יצא מזה בסוף.... זה בקלות יכול לגרום למיגרנות..... מאוד מקווה שבסוף הכל יסתדר ושזה יקרה מהר!!! תרגישי טוב יקרה שחף

מפחדתתתת מאודדדד!!! גם מהבדיקה כי היא כרוכה בחצי עירום ובנגיעות וזה מאוד מפחיד אותי וגם מהתוצאות כי אני אל מרגישה טוב ושי לי תחושה שמחכות יל בשורות רעות...ואולי לא...אולי אם אלך עם האמונה שהלב שלי בסדר ככה גם יהיה... תחזיקו לי אצעבעות ושילחו לי בבקשה המון אנרגיות חיוביות דמעה

איך עבר? מקווה שבסדר....

עבר... הבדיקה עצמה הייתה מפחידה אבל עברתי אותה והתוצאות תקינות...יש בעיות אחרות אבל הלב בינתיים בסדר...תפו תפו תפו... דמעה

רוצה ללמוד לבחור אחרת..רוצה להפסיק לחיות בעבר...להפסיק לתת לכל דבר קטן להפיל אותי.. יום שלם בוכה...לא מצליחה לעצור את הדמעות...מצלצל הטלפון...עוצרת את הדמעות לרגע כדי שלא ידעו...ושוב מתחילה לבכות אחרי שמנתקת.. נמאסתי על עצמי דמעה

דמעונת זה בסדר ומותר לכאוב וזה בסדר ומותר לך לבכות אבל למה להסתיר? למה להשאיר את עצמך לבד מול הכאב? ככה זה כואב לך ומציף אותך עוד יותר תשחררי תשתפי את האנשים הקרובים תורידי מעצמך חלק מהעול תפתחי פתח הצצה בחומות שאת בונה סביב עצמך אני אפילו לא אומרת דלת לא אומרת חלון רק פתח הצצה קטן.....

אל תתני לעצמך את ההרגשה הזו הרגשה של מעוס בעצמך את יקרה וחשובה ועם הזמן את גם מרגישה שחלק מהדברים את מרגישה אליהם אחרת... ועל חלק עוד צריך לעבוד.. איתך אידה

ואז שבועיים וחצי חופש מהלימודים!!!!! (חוץ מהעבודה המעשית, שכנראה תהיה גם בשבוע הבא) איזה כיףףףףףףףףף!!!!!!!!!! כמובן יהיה מה לעשות בבית.... ויהיה גם ציור ורישום אבל זה אחרת מללכת לסימינר.... מאחלת לכולכן (וגם לי) שבוע נעים ורגוע שחף

http://www.myg.co.il/uploads/php3mLcSw.jpg http://www.myg.co.il/uploads/phpSlnXQD.jpg זה מה שבניתי היום בארגז החול (זוכרות, גנבתי בשביל זה חול מהים ;-) האמת שהארגזים גם ככה היו כבר מלאים בחול, אז סתם סחבתי את כל הכובד הזה) קראתי לזה אגדת החול ממש נהנתי לבנות מחול זה היה סוג של משחק בשבילי אבל משחק ששיחקתי בו מאוד ברצינות החול מוציא מהנפש הרבה דברים וזה עוד מתעצם כשמוסיפים לזה חפצים שונים - דברים מהטבע, מיניאטורות זה מזכיר לי במשהו את העבודה עם החימר יש משהו במגע הזה עם האדמה - הדבר הבסיסי ביותר (לפי יונג האדמה מסמלת את הרגשות) לחפור באדמה זה כמו לחפור בנפש ותוך כדי החפירה הזאת מתגלים הדברים הנסתרים, החבויים, הלא מודעים

ורוצה להמשיך לשחק עם החול רוצה עוד שיעור כזה ועכשיו אני פתאום מתבאסת מחופשת החנוכה כי זה אומר שאצטרך לחכות עוד חודש שלם לשיעור הבא ואני לא יכולה ללכת לשחק על חוף הים כי זה לא אותו דבר יש משהו מגן בתוך ארגז החול הזה זה מיכל שמכיל ושומר וזה שונה לגמרי ממרחב הפתוח של חוף הים מה גם, שבחוף הים יש עוד כל מיני אנשים זרים מסביב והם גם יכולים לבוא ולהפריע ולדרוך ולהרוס בכל זאת בכיתת לימוד האווירה הרבה יותר בטוחה ומוגנת

מנסה לישון עוצמת עיננים קצה של זיכרון אני קטנה ממש שוכבת במיטה הדלת נפתחת לאט לאט אני רואה יד ואצבעות על הדלת.. מתכסה בשמיכה מציצה לכיוון הדלת הדלת ממשיכה להפתח תחושת אימה מרטיבה את המיטה ולא מצליחה לזכור את ההמשך מנסה שוב לישון מנסה להמשיך את הזיכרון מה קרה? מי זה היה? לא מצליחה לראות לא מצליחה לזכור והפחד חוזר מרגישה את עצמי מתכווצת מפחד... מה היה שם שאני לא זוכרת? אחרי כל כך הרבה זיכרונות כל כך קשים מה כבר היה עד כדי כך נוראי שאני לא מסוגלת לזכור?????????. מפחדת שוב לנסות לשיון דמעה

דמעה יקרה זכרון נורא לילדה קנטנה, פחד, אימה בריחה מהמקום... ותחושת הבושה... מחבקת מזכירה שזה זכרון.... שבחוץ השמש כבר זורחת ובקרוב תזרח גם אצלך איתך ילדה אמיצה אידה

בהתחלה הלכתי עם אמא לגנוב חול מהים :) ביום ראשון אנחנו מתחילים ללמוד על עבודה עם ארגז חול אז ביקשו מאיתנו להביא חול ים ומיניאטורות שונות הייתי בטוחה שאין לי בבית בכלל שום מיניאטורות וכשחיפשתי בכל מיני פינות נסתרות מצאתי מלאאאאאאאאאאאאאא יש עוד כל מיני דברים אפילו מימי הילדות ויש גם כאלה שהתווספו מפה ומשם במהלך החיים אבל את אוסף הדרקונים שלי אני לא מביאה כי אני מפחדת שישברו לקחתי רק איזה 2 שהם לא שבירים אז זהו אחר כך ישבנו לנו בבית קפה על חוף פיטפטנו ונהננו מהים וממזג האוויר הנעים ובערב יצאתי עם האקס שלי למסעדה נעימה, טעימה ולא יקרה בקיצור, היה יום מוצלח ביותר!!! רק חבל שכל מיני מחשבות לא נעימות ומטרידות ממשיכות ללוות אותי גם ביום כזה נעים :(

איזה כייף.... תשלחי לי קצת חול ורייח ים http://www.tiuli.com/American_colony/tel_aviv_beach.JPG http://www.kinderland.co.il/var/142/47852-rishon-beach.jpg

סובלת

מה קורה עמיתי? רוצה לשתף קצת יותר?

כאם איתך מחבקת ספרי מה קורה אידה

בלי מילים,רק ההרגשה.... ביצוע: מוניקה סקס מילים ולחן: יהלי סובול כל החבר'ה עברו בתוכך כאילו שאת רכוש ציבורי אבל הם לא מהסוג שהולך לכלא הם מהסוג שהולך לקרבי הם מהסוג שמרים את הדגל בטקסים בבית ספר ובתנועה הם למדו בצופים איך לקשור את החבל והרבה יותר קל לקשור בחורה כל החבר'ה חוזרים כל לילה לביקור בתוכך הרופאים מקשיבים אם משהו זז בבטן אבל הם לא מקשיבים ללבך כי אין תרופה לאבן בנפש לזה אי אפשר לעשות הפלה הרופאים מרוצים הניתוח הצליח ומעכשיו את לא חולה כל החבר'ה הביעו צער שכל הסיפור הסתבך וחרטה וכל החרא אז למה הם לא מפסיקים לחייך כי השופט הקל את העונש כי לא צעקת ולא היית בתולה החוק היבש לא נרטב אף פעם אפילו לא מדמעה של ילדה

אני לא בטוחה אם יש.... אולי זה שהסתפרתי ועשיתי גוונים ביום ראשון? זקוקה לעזרתכן תעזרו לי להביא קצת אור לפורום!

יפה שלי , רק לראות אותך כאן כבר יש המון המון המון אור ומה עם המאמר הנפלא שהבאת לנו על ארמה בומבק חולת הסרטן ,והלכת גם לראות אייך מטפלים בילד אוטיסט לא ? את שוכחת שעשית דברים טובים למען אחרים ? גם שוכחת את עצמך ? והפורטרט הנהדר שלך , מה הוא בטל ב-60 ? אלה דברים נפלאים שעשית ואת צריכה להיות גאה בעצמך בהישגים שלך !!!!!! ממש לא מובן מאיליו , מבינה ?כל נושא צופן בחובו עומס ריגשי ומנטלי , עמדת בזה יפה מאוד , אייך את לא רואה את זה ? ואת נקודת האור שלי אכתוב אחרי זה ,בנפרד חטולית

יש לי נקודת אור גדולה מאוד סוף סוף והיא,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, אנחנו כבר אחרי הניתוח של אספי שלי ,אחרי כל המתח והלחץ אחרי כל החרדות שליוו אותנו בשבועיים האחרונים ,ביום רביעי בבוקר ב-7 כבר הייתי עם הילדים שלי בבי"ח אסף הרופא כדי להיות איתם וללות אותם , לתמוך בהם נפשית ורוחנית בזמן שאספי היה בניתוח ,הניתוח היה קצר - רק 40 דקות , ואחר כך עוד שעה וחצי התאוששות ,ומשם חזרה למחלקה ,טיפסנו על הקירות עד שהניתוח נגמר , ואני התייבשתי בחוץ בחדר המתנה לבד עד שהם יצאו אז קראתי בנתיים תהילים , מענין שביום רביעי כמעט כל הפרקים היו שיר מזמור לאסף - במחלקה היה לו חדר משלו עם מיטות להורים ,כל הזמן הרגשתי כאלה רעידות בלב חשבתי שהנה מגיע התקף חרדה , גם כדור הרגעה לא עזר , רק כשהוא הגיע לידיים שלי וחיבקתי אותו , הרגשתי אותו , מסכני שלי , כמה בכה ואיתו גם אמא שלו ,הרדמתי אותו בידיים שלי כדי שהילדים יוכלו לנוח ולאכול משו -לשתות , גם חוסר מזון ושתיה במצבי לחץ מאוד משפיעים על ההרגשה ,הוא ישן כמו מלאך קטן תוך כדי שהוא משמיע אנחות קצרות שלי בכי חנוק, הצעתי לידלים ללכת הביתה לישון כמה שעות , לנוח , להתקלח כי בלילה הקודם לא ישנו בכלל והם כמובן לא הסכימו , אני הגעתי לשם כבר מצויידת עם בגדים להחלפה ונעלי בית לשהות שם כל הלילה , מאחר ולא הסכימו לקחתי את אספי לעגלה ,הוצאתי את כולם מהחדר כדי שהם לפחות ישנו כמה שעות ואני-( הצולעת ) בלי המקל יצאתי איתו להליכה בתוך כל פרוזדורי המחלקה , באמת לא יודעת כמה סיבובים עשינו עד שהוא נרגע ,עד 6 בערב טיפלנו בו גם בעלי וגם אמא שלה כדי שהילדים יוכלו לישון כי לא ידענו אייך יעברו את הלילה הראשון אחרי הניתוח ,היום הוא שוחרר , תודה לאל שהכל עבר בטוב וגם הלילה היה יחסית יותר קל גם כי הם לא היו כבר עייפים ואני מאושרת כי גם מחר הם יבואו לביקור בטח בצהריים כדי לקחת את הכלב שלהם שנמצא פה כבר מיום שלישי וגם כדי לראות את הנשמה שלי , את אספי ,כמובן שלא כתבתי כאן הכל , העיקר שאנחנו כבר אחרי , עכשיו אפשר לנשום לרווחה ולחייך ולחשוב על שבת ומנוחה , ומאחר ומחר יהיה יום עמוס אז נכנסתי עכשיו כדי לכתוב ולשתף בנקודת האור הכי גדולה שלי - והלוואי שלכולכם יהיו נקודות אור אפילו קטנות שתוכלו לשתף בהם אז ,,,,,,,,,,שיהיה לכולכן שבת שלום ומבורך , הרבה שלווה ובריאות והמון אושר , אם אוכל אכנס גם מחר , אם לא ,,,,,,,,,,, חטולית

חטולית בהחלט צודקת.. ואני מתארת לעצמי שיצא לך יפה !!

http://virtualsolar.com/library/2bigstockphoto_Happy_Sun_103457.jpg כל כניסה שלך שחף יקרה ליז המדהימה חטולה המקסימה בובה שמזמן....לא ראינו מנותקת שלאט לאט נותנת צאנס... עמית האמיצה שזוכרת שיש אור בקצה המנהרה דמעה המקסימה סמויה נפלאה גל....שגם מזמן לא ביקרה מי יודע מה עם ליאור? כנפיים? שדה? ועוד חברות ??? שבת של אור אידה

הלכתי אתמול בלילה למיון. כי היו לי מחשבות אובדניות ממש חזקות, ופניתי למיון, לבד, עם עצמי, כדי לקבל עזרה. כדי לא לפגוע בעצמי. כי זה הפחיד אותי ונבהלתי ולא סמכתי על עצמי. אז "אספתי" את עצמי וניגשתי למיון. "לא חשוב" שהאחיות שם לא הבינו מה אני רוצה ובשביל מה באתי, והפסיכיאטר שראה אותי (שביקשתי שייראה אותי) לא הבין במה הוא יכול לעזור לי, ושלח אותי הביתה לעשות מקלחת חמה ולנסות ללכת לישון. "לא משנה" שכל מה שהיה חסר, זה שהיו צוחקים לי בפנים, שם במיון, כי זה מה שהשתמע מהיחס שלהם כלפיי. "לא חשוב"...פניתי לשם כדי לא לפגוע בעצמי..כי הרגשתי ממש ממש קרובה לזה, וזה הפחיד אותי. נקודת אור?

נקודת אור גדולה לזכותך מתוקה, כל הכבוד לך, על האומץ לגשת לקבל עזרה. ועל כך שלא פגעת בעצך יקרה! כל הכבוד

בטח שזאת נקודת אור וגדולה מאוד!!! אני חושבת שעשית קפיצת מדרגה!!! את עושה מאמצים גדולים כדי לשמור על עצמך וזה בהחלט ראוי להערכה!!!! כל הכבוד לך!! אני באמת באמת גאה בך!!!! רק חבל שיש אנשים שלא מבינים ולא יודעים להאריך את זה וכשבעלי מקצוע נמנים בין האנשים האלה, לדעתי, זאת בושה וחרפה!!!! ואיך את מרגישה היום?

עסוקה! פחות מתמקדת על מה שקרה .. הטיפולית שלי בחופשת מחלה של 12 יום. ואני מצליחה להתמודד -ברוך השם- בסדר.. מתנדבת במד"א- וכל כך טוב לי שם.. למרות המקרים - הלא פשוטים שאני רואה .. וזה לוקחת ממני קצת מהכוחות שיש (מבחינה נפשית כמובן) פיזית- זה אכן מעייף, אבל זה טוב מאשר לשבת בבית ו.............. אהמ.. ונראה לי שזהו! שבת שלום..

בובונת טוב לראות אותך כאן!!! איזה יופי שאת עושה את מה שתמיד רצית לעשות ונהנת מזה נשמע שזה ממלא לך את החיים כל הכבוד לך!!

גם אני מתה להסתפר ולעשות גוונים.. לכבוד פסח.. אבל לא מוצאת זמן. הספר שבא אליי קבוע הבייתה נסע לחודש לרוסיה. ואני אוהבת רק אותו! אז אני עם שורשים..ושיער אסוף כדי להסתיר.. אה.. איזה כיף לך.. בטח את נראית נפלא!! איזה כיף מרגיש אחרי תספורת, הא? ופן.. הכל כל כך מסודר ובמקום.. בכל אופן לי זה עושה טוב.. למשך מס' ימים.. עד שהפן מתחרב.. ואח"כ שוב מרגישה שנראית זוועה ו..חייבת עוד פן אבל אין לי זמן ללכת למספרה אז מסתפקת בשיער אסוף.. עד הפעם הבאה.. תתחדשי! אה.. ושכחתי לספר לך - יש כאן בנות שפוחדות ללכת לרופא שיניים. אז אצלי זה "פחד" מהספר שנוגע לי בשיער. אני מנסה לחייך והיות משוחררת כי אני מתביישת שישימו לב שאני לחוצה פחד מבפנים אני מתכווצת עד סוף התספורת (מה הוא בכלל "נוגע" בי ומה כולם מסתכלים עליי?!) וגם לא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג ובכלל כל האנשים האלה שיושבים שם ממש חנק! בטח הם רואים שאני לחוצה אז הם חושבים שאני חולת נפש. מתה לעוף משם! מה אני בכלל עושה שם? מרגישה כזה מוזר כאילו הרגליים שלי מתנקות מהקרקע ואני מתחילה לרחף.. הרגשה בכלל לא נעימה. ובכלל ההרגשה שבטח מן הסתם מסתכלים עליי כי אני בעצם קיימת כלקוחה שם בכלל עושה לי זוועות. .. אז גייסתי לעצמי ספר-בית ואני ובעלי מסתפרים יחדיו מה שמוריד 50% מהלחץ הנפשי. אבל עדיין קשה לי עם זה. עצם הסיטואציה במספרה- שנואה עליי! גם אם זאת ספרית בת! סליחה שקילקלתי לך את החוויה מהמספרה- אבל הנה זאת פעם ראשונה שאני בכלל מדברת על זה עם מישהו - כל הזמן התביישתי בזה!

וואללההה עכשיו כשאת מספרת את זה, אני חושבת שבעצם גם אני די לחוצה במספרה לא ברמות כאלה שמפחדת להיות שם אבל כל חפיפת ראש מלחיצה אותי וקשה לי ורק מחכה שיסיים כבר לחפוף ורק מתפללת שכמה שפחות יגע לי בראש, שאני כמה שפחות ארגיש ובד"כ תמיד חוששת שיקצר יותר מדי את השיער ובהתחלה זה בסדר, אבל ככל שעוד ועוד שיער נופל על הרצפה זה יותר ויותר מלחיץ אותי לא אכפת לי מזה שהאנשים מסתכלים עלי אבל עצם זה שיש במספרה הרבה אנשים לא מוכרים גורם לי להרגיש לא בנוח שם אז כשצריך לחכות אני תמיד מעדיפה לברוח החוצה לחצר ולחכות שם - יש שם ספסל ושולחן עם כיסאות ואפשר לשבת שם זה בקשר ליחס שלי למספרה ובקרש לפן, אז אני לא אוהבת פנים אני תמיד אוהבת שהשיער מתייבש באופן טבעי כי יש לי טלטלים וגם כשכמה פעמים עשו לי פן, שנאתי את זה, כי זה שורף וכואב אז אני מוותרת על ה"תענוג" הזה ובקשר לשורשים, אז אני חופשי הולכת עם השורשים לא צבועים אני עושה גוונים פעם בחצי שנה - שנה וזה בכלל לא מפריע לי

סליחה שאני חופרת! אבל סתם הגעתי הביתה ושוב נכנסתי לנושא המספרה- המראות האלה במספרה.. שמכריחות אותך להסתכל על עצמך גם אם את ממש לא מעוניינת. אני שונאת לראות את עצמי במראה (פרט לזו שבבית בשירותים האישיים שלי).סליחה שאני נשמעת משוגעת- רק במראה שבביתי אני מעיזה להסתכל על עצמי. בחוץ אני מרגישה כל-כך מכוערת! ועוד המראות האלה במספרות של כל הגוף לא רק הפנים. איכסה..למה התלבשתי היום כל-כך מכוער ואיזה שמנה אני ואיזה דוחה פשוט בא לי להקיא עליי! לא פלא שאני קונה בגדים יפים ואיפור יקר וקונה וקונה - אבל זה בכלל לא עוזר לי. יום אחרי הבגדים הללו נראים כבר כמו סמרטוטים. והאיפור- בסוף היום יורד וואני מואסת בהכל. ואז הולכת לקנות שוב בגדים חדשים ואיפור חדש- יש לי סופר פארם שלם בבית. מה אני רואה במראה- כ י ע ו ר מושלם! ואם יש דבר ששנוא עליי אז זה להצטלם. אח"כ אני מרגישה סכין בלב שאני רואה כמה אני מכוערת. בנות- שוב סליחה זה לא בשביל תשומת לב זה באמת מה שאני מרגישה. והיום אני מרגישה דוחה יותר מתמיד וגם במראה שבבית.. טוב, הנה הצד האפל שלי והמכוער שלי צץ ומתגלה היום בפורום.. אני לא אדם שטחי אבל מרגישה שהחיצוניות מפצה אותי לפחות על מה שאני מחביאה מבפנים. ואם אומרים לי שאני נראית טוב ויפה ובעיקר אם אני רואה שמסתכלים עליי-אז אני מרגישה ניצחון שהנה הצלחתי שוב לרמות את כולם. או שמשתמשת בזה כדי לנקום- הנה לדעתכם אני יפה אבל אתם לא מצליחים להשיג אותי ולא תצליחו לעולם! בעיקר זה מופנה למין הגברי. זאת הנקמה המתוקה שלי- כלפי כל הגברים באשר הם. ולנושא בעלי- הוא אמנם הצליח להשיג אותי והרשתי לו להשיג אותי אבל גם בשבילו אני מסתורית ורחוקה ממנו אלפי שנות אור גם ברגעים הכי אינטימיים -אני לא שם בכלל! והוא קלט את זה עוד מהתחלה סתם.. לא יודעת איזה משאית דרסה אותי היום ומה עובר עליי שאני מספרת שטויות כאלה. בעצם דברים מאוד אישיים וסליחה שאני כל כך כבדה.

הרבה אנרגיות והפעות טובות ליום זה > שיעור לחיים > > יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה שירשמו את רשימת שמותיהם של >התלמידים האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר , בהשאירם רווח ליד כל שם. אז >היא ביקשה מהם לחשוב על הדבר הנחמד ביותר שביכולתם להגיד על כל אחד ואחד >מחבריהם לכיתה ולרשום אותו. במשך כל הזמן שנותר מהשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם, ובעוזבם את הכיתה, מסר כל אחד מהם למורה את הדפים > > באותה השבת, ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף, וכתבה >את כל מה שהתלמידים האחרים אמרו עליו. > > ביום שני נתנה המורה לכל תלמיד את הרשימה שלו/שלה.. לא לקח זמן >רב, וכל הכיתה חייכה. "באמת?" היא שמעה את הלחישה. "מעולם לא ידעתי שהייתי >בעל/ת משמעות למישהו!" ו- "לא ידעתי שהאחרים אוהבים אותי כל-כך". אלה היו >מרבית התגובות . > > אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה בכיתה שוב. היא מעולם לא >ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם, אך זה לא היה חשוב . >התרגיל השיג את מטרתו. > התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל האחרים. > > עברו שנים, התלמידים בגרו והמשיכו הלאה עם חייהם. מספר שנים לאחר >מכן, אחד מהתלמידים נהרג במלחמה והמורה הוזמנה להשתתף בלווייתו. > > זאת היתה הלוויה הראשונה שנקראה להשתתף של אחד מתלמידיה לשעבר. >רבים השתתפו בלוויה חבריו. אחד אחרי השני, חלקו לו כבוד אחרון. גם המורה חלפה >הייתה ביניהם. > > אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת את הארון, ניגש אליה. "האם את >היית המורה שלו למתמטיקה?" שאל . > היא הנהנה : "כן ". > "הוא דיבר עליך רבות", אמר לה החייל . > המורה היתה נבוכה. > > לאחר הלוויה, הלכו מרבית חבריו לביתו לנחם את הוריו. גם המורה >הלכה לביתו - לומר כמה מילות תנחומים להורים הכואבים. > הוריו של המנוח המתינו לה. "ברצוננו להראות לך דבר מה", אמר אביו >והוציאו מכיסו את הארנק. "הם מצאו את זה עליו כאשר הוא נהרג. חשבנו שאולי תזהי >את זה ." > בפותחו את הארנק, הוציא בזהירות שתי פיסות נייר מהוהות שנראה >שקיפלו אותן חזור וקפל מספר רב של פעמים. המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות >הנייר הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד >מחבריו כתב עליו . > "אנחנו רוצים להודות לך כל-כך על שעשית את זה," אמרה אמו של >המנוח. "כפי שאת יכולה לראות, הוא שמר על זה מכל משמר ." > > > > חבריו לכיתה לשעבר החלו להיאסף מסביב. > > אחד חייך די במבוכה ואמר, "אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה >העליונה בשולחן שלי בבית". > אשתו של אחר אמרה, "בעלי ביקש ממני שאשים את שלו באלבום החתונה >שלנו." > " גם לי יש את הרשימה שלי," אמרה אחרת." היא בתוך היומן שלי." > חברה אחרת לכיתה, הושיטה את ידה לתיק שלה, הוציאה את הארנק >והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה. "אני נושאת את זה תמיד איתי," וללא >הנד עפעף הוסיפה ואמרה: "אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו ." > > ברגע זה התיישבה המורה והחלה לבכות. היא בכתה על המנוח ועל כל >חבריו שלא יוכלו לראותו עוד לעולם . > > > צפיפות האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו נוטים לשכוח >שהחיים יגמרו יום אחד, ואנחנו לא יודעים מתי היום הזה יגיע. > אז בבקשה, הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם, שהם מיוחדים >וחשובים. אימרו להם , לפני שיהיה זה מאוחר מידי . > זיכרו, אתם פורמים את מה שאתם תופרים, מה שאתם שמים בחייהם של >האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם . > מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי שהנכם. > ולסיום: זכה המנוח ששמע את שיבחו בעודו בחיים! הלא תמיד נשמעים >השבחים מאוחר מדי - כשהוא כבר לא שומע... > > - בחרתי לומר לכן היום - אני באמת מעריכה כל אחת מכן, יש לי הכבוד לנהל ולהיות חלק מהפורום התומך והאמיץ הזה. מוזמנות יום נפלא אידה אידה

אידה... איזה דבר מקסים הבאת לנו היום תודה יקרה - גם לך המון תודה על שאת מאפשרת לנו את המקום הניפלא הזה

סיפור מרגש ביותר עם המון מוסר השכל , תודה אידה על שהבאת ועל שאת כאן , ותודה גם לכל הבנות ולכל מי שנמצא כאן בפורום הנפלא הזה ,ואני ,,,,,,,לעולם לא שוכחת להזכיר לכל יקירי ולכל מי שאני אוהבת כמה הם יקרים לי ומשמעותיים בחיים שלי , מייאוווווווווווו

קראתי זאת קצת באיחור.. וגם אני רוצה להביע את הערכתי לפורום הזה שהוא כמו בית.. שתומך גם שיש קשיים וגם שטוב.. אז שיהיה שבוע טוב.. לכולן..

וזה מה שיצא..... http://www.myg.co.il/uploads/phpYuaLdo.jpg

ספרי לנו יותר... מה עבר עלייך מה חשבת... הרגשת.. אוהבת את התוצאה? לי זה נראה מדהים התהליך והתוצאה יום טוב אידה

חזק , כואב, צועק, שותק .... WOW לא מקנאה בך בטח בכל פעם שאת מוציאה עבודה כזו הקישקס שלך מתהפכים מכירה מהטרפיה שלי - אבל לזכור כל הזמן את ההזדככות שתבוא בעיקבות מחבקת לך המון.

לספר יותר....... האמת שהייתי די מפורקת הרגשתי ממש רע עם עצמי היתה המון שנאה עצמית וגם כאב, בלבול, בדידות והרגשתי גם שאני חייבת לשתוק, להשתיק את עצמי כי אם אדבר זה יפגע בי בעקיפין וארגיש אחרי זה עוד יותר רע בגלל התגובות שאקבל הרגשתי שאין לי שום כוחות לעשות משהו מדוייק היינו צריכים לקחת דיוקן ולפיו לעשות קולאז' בשילוב של צבעים ולא הייתי מסוגלת לזה אז פשוט לקחתי עיתון, כמה תמונות ממגזינים ובריסטול שחור ואחר כך גזרתי, קרעתי, הדבקתי, קצת צבעתי ניסיתי לשים על הדיקט את כל מה שהרגשתי (זה קולאז' על דיקט) ואני לא בטוחה אם אני אוהבת את התוצאה אני לא בטוחה אם זה מעביר את מה שרציתי להעביר כלומר אם מסתכלים על החלקים השונים של העבודה אז אפשר לראות ולהבין אבל לא נראה לי שהעבודה בשלמותה מעבירה את ההרגשה

אני מודה !!!! אני בור ועם הארץ בפיענוח של פורטרטים !!!! מה שכן ראיתי , המון עצב בעיניים , חלל במבט עיניים חולמניות חוסר יכולת לדבר את,,,,,,,,,,,ותהיות ? אם לא קלעתי לכלום אז צדקתי שאבי בור נכון ? בכל אופן ריגש אותי מאוד - לא יודעת למה חטולית מחבקת בחום

פתאום חום משום מקום...ככה סתם.... נמאס לי דמעה

בתוך אגם קפוא - רונה קינן "היום נגמר לי ואין לי חשק לשמוע מה אומרים אומרים לי כל הזמן הכל עובר ו- ומסתדר ו- בסוף יגיע יגיע גם תורך לנשום בשקט למרות החושך למרות כל מה שמכביד אותך לשם בתוך אגם קפוא אני רואה תמונה שלי לפני שנים אני לא מזהה תיבת צעצועים שאין בה אף סודות הכל יכול להיות הכל יכול להיות עבר שבוע עברו שנתיים המחשבות שלי במעגל סגור חיכיתי כל החורף חיכיתי כמו תינוק לשמוע רק מילה והיא לא נאמרה בתוך אגם קפוא..." דמעה

"היום נגמר לי ואין לי חשק לשמוע מה אומרים.... חיכיתי כל החורף חיכיתי כמו תינוק לשמוע רק מילה..." אז... לא יודעת אם מתאים לך שאגיד לך מילה או לא מתאים.... ואולי פשוט אקווה בשבילך שמחר החום כבר ירד ותרגישי יותר טוב!!!! ואת כבר תחליטי מה מתאים לך אם לראות בזה משהו שאני אומרת לך או שלהתייחס לזה כאל משהו שאני אומרת לעצמי שתי האופציות פתוחות בפנייך.... שחף

דמעה יקרה אך את היו? יש שיפור? שמרי על עצמך... נפש וגוף.... הרבה בריאות לשנהם אידה

http://images.google.co.il/imgres?imgurl=http://www.zerli.co.il/Images/Store/28/p_632779394230000000s.jpg&imgrefurl=http://www.zerli.co.il/Store.aspx%3Fcat%3D101%26sid%3D28%26lang%3Dhe&h=150&w=150&sz=11&hl=iw&start=6&um=1&tbnid=YOKas8VOa35VYM:&tbnh=96&tbnw=96&prev=/images%3Fq%3D%25D7%25A8%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%2590%25D7%2594%2B%25D7%25A9%25D7%259C%25D7%259E%25D7%2594%26um%3D1%26hl%3Diw

סתם מרגישה חרא עם עצמי צריכה להתאפס לקחת את עצמי בידיים ולא לבלבל את המוח לא לעצמי ולא לאף אחד אחר

בלבלי אותנו אל תעשי לנו חשבון, בלבלי אותנו לא לדאוג נוכל גם לישון בלבלי אותנו כמו שבילבלת את עצמך, בלבלי אותנו בלבלי. לילה טוב - ליז

תודה ליזוש אבל האמת שכרגע מרגישה שיותר כדאי לי לשתוק

שחררי יקרה כמה שאפשר אנחנו כאן אידה

לא חושבת שאת מדברת יותר מידי שטויות בכלל ובטח לא לאחרונה , לא חושבת שבכלל את מדסרת שטויות , משהו אחר מציק לך ,,,,,,,,,,, חטולית

מקווה שהפעם יצליח http://www.zerli.co.il/Images/Store/28/p_632779394230000000s.jpg

חזרתי עכשיו מהפסיכולוגית. ממש מרוקנת מכוחות. הייתה שיחה ממש עמוסה. וכרגע כל מה שבא לי זה רק להיכנס למיטה ולישון ולא לחשוב על כלום. לברוח לקצת מהכל. הקטע הוא שרוב הזמן זה מה שבא לי לעשות, לא רק אחרי השיחות עם הפסיכולוגית. פשוט אחרי השיחות זה מועצם ובא לי ממש להיעלם ושאף אחד לא ייראה אותי. כי ממש בלי אנרגיות. שמעתי היום בדרך הביתה שיר ב-mp3, שיר של רונה קינן, ויש שם שורה שאומרת- "לרצות לבכות 20 שעות ביום בממוצע", נראה לי שככה זה כתוב בשיר. לא יודעת למה כתבתי את זה עכשיו..אולי כי זה מסוג המשפטים שזה מרגיש כאילו כתבו את זה עליי, כי ככה בדיוק בדיוק אני מרגישה. אני הולכת לישון קצת. או לפחות רק לשכב קצת ולנסות לא לחשוב על כלום. נראה לי שהיה לי יותר מ"עמוס" בפגישה היום.היה לי עמוס מדי. מציף מדי. לא יודעת מתי לעצור כשזה יותר מדי בשיחה. לא יודעת מתי להגיד לה לעצור כשזה קרוב לי מדי וצפוף ומציף כל השאלות שהיא שואלת. ורק אחר כך, אחרי השיחה, מרגישה כמה שזה היה לא מותאם ויותר מדי. אני צריכה להיעלם לקצת. אולי להרבה. מתי זה יעבור כבר?

מאוד מבינה אותך גם אני בתקופה האחרונה מבלה המון זמן במיטה כשאני נמצאת בבית ואת האמת אני ממש לא אוהבת את זה כי אני מרגישה שאני סתם מבזבזת זמן יקר שהיה אפשר לנצל אותו לדברים מועילים יותר מקווה שתקופת המיטה הזאת תעבור מהר גם אצלך וגם אצלי תרגישי טוב שחף

מנותקת יקרה נשמע שמתחיל להתקדם...בטיפול, מקווה שתוציא ותשחררי כמה שצריך תחושי את הטוהר שבך... זה קשה , אני יודעת... זמן ועובודה... ובעיקר לא לבד!!! חזקי ואמצי אידה