פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

מה קורה.... יש לי הרגשה שאולי.... אמרתי משהו מוקדם יותר שהרחיק אותך אם כך - אני מבקשת להתנצל. מקווה שאת מרגישה יותר טוב היום, אוהבת ליז

חומד השמיעי קול , את בסדר ?

אני בסדר...סתם תקופה מגעילה ונגמרו לי המילים דמעה

עם מה אתן מתחילות את הבוקר? קפה? תה? תפוזים? יוגורט? פרות? גרנולה... ארוחת בוקר ישראלית(יאמי...) נחוחות של טוסטים? לחמים? לחמניות? פיתות? קדימה להשקיעה בעצמכן... שיהיה בוקר של כייף מלא אנרגיות טובות והרבה בריאות אידה

קפה סיגריה בננה והכי הכי חשוב - כדורים :-/

מים, קפה, בריכה ,חדר כושר, קפה :-) נשמע רציני.. אבל היום למשל התעצלתי, וכמתי מאוחר ישר לקפה וטוסטים עם מרגרינה ודבש ותכף מקלחת והחוצה - אולי במקום לסוע - אלך לעבודה. בוקר טוב - אדווח כשאחזור לגבי מה שהתפתח ואם הצלחתי או אם העזתי ללכת עד הסוף ולהתפטר (פרטים בתגובה לחטולה בנקודות אור ששחף שכחה) יום ניפלא לכלן

הבוקר מתחיל עם- נס קפה נטול קפאין וסיגריה כמובןןןן כלים למדיח , כביסה למכונה , אוטוטו - ארוחת בוקר - ב9.45 פרוסת לחם עם גבינה וסלט ירקות טרי ועוד נס נטול ולאחר מכן ,,,,,,,היד נטויה כי צריך להתחיל עם עבודות של פסח , ו,,,,,,,,,,,,,,,,סוף סוף , נשארו רק כמה מילימטרים עד להחלמה מלאה של העצם העקשנית , הרופא אמר שיקח כנראה עוד חודש בקצב הזה , מה שאומר בדיוק שנההההההההה , לא להאמין , כשאמרו לי חשבתי שלא יתכן , אך דברים מוכחים בשטח שאמנם לוקח שנה ,אני מדדה בבית וכבר הולכת גם בלי מקל ההליכה למרות הכאבים שלא עוזבים , אך בחוץ,,,,,,,,, מוכרחה את המקל עדיין , מילא , צריך סבלנות חטולית

בימים האחרונים שוקולד...והרבה.... דמעה

לאידה ולכולכן שיהיה יום נפלא.. כאן די נעים לא קריר ולא חם מידי ואני בחולצה לבנה קיצית מרגישה די נעים.. ושמעתי שהשבוע הולך להתחמם.. אישה כיף..

כי זאת גישה שאני מכירה רק בתיאוריה אני הולכת לעבוד עם ילד PDD (הספקטרום האוטיסטי) בגישת ABA (גישת טיפול התנהגותית) וצריכה ללמוד איך עושים את זה אז זהו, צריכה להיות שם מוקדם ובשביל זה צריכה לקום ב-6 בבוקר וכהרגלי, לא נרדמת אפילו עם כדור שינה :( מבאס :(((

בהצלחה אידה

בהצלחה... מניסיוני בטיפול באחרים לא משנה כמה שאני עייפה ברגע שמגיע המטופל אני נכנסת לעניין ובסיום הטיפול מרגישה מלאת אנרגיה - אין כמו הנתינה בשביל קבלה לעצמך - את במקום הנכון, המון טוב לך שחפית אהובה

מאמינה שיהיה לך מאוד מענין ומאוד מאתגר ,גם מאמינה שמהר מאוד תשכחי את העייפות שלך כי את הולכת לראות הלכה למעשה את המעשה שמאחורי מה שלמדת , אז,,,,,, שיהיה לך אחלה יום והמון הצלחה בלימוד המעשי חטולית

היה נחמד ומעניין באמת לא הרגשתי עייפה רק בדרך לשם ובדרך משם באוטובוס עכשיו חזרתי הבייתה והייתי רותה לנוח אבל אין כל כך זמן כי עוד שעה צריכה שוב לצאת אבל לא נורא אנוח אחרי זה

בּהוקרה ל?חוֹד?שׁ ההיסטוריה הנ?שׁית ולזיכרון א?ר?מ?ה בּוֹמ?בּק שנ?ח?ל?ה תבוסה בּמ?א?ב?ק?הּ בּמחלת הסרטן. הרי לכן "מלאך" שנשלח לשמור עליכן. לוּ יכולתי לחיות את חיי מחדש-מאת ארמה בומבק (נכתב לאחר שנודע לה שהיא גוססת ממחלת הסרטן). ·הייתי הולכת לשכב במיטה כשהייתי חולה במקום להעמיד-פנים שהעולם יתמוטט אם לא אהיה זמינה במשך יום אחד. · הייתי מדליקה את הנר הוורוד בצורת ורד ומניחה לו לבעור עד הסוף במקום שיימס בּאָרוֹן ·הייתי מדברת פחות ומקשיבה יותר. · הייתי מזמינה חברים ל?ארוחה אפילו אם השׁט?יח? מוּכ?ת?ם או הס?פּה ד?הוּי?ה. ·הייתי אוכלת פופקורן בּחדר-האורחים ה"טוב" ודואגת הרבּה פחות בנוגע ל?ל?כ?לוּך? כאשר מישהו היה רוצה להדליק את האש בּאָח. · הייתי "מ?ר?שׁה" לעצמי את הזמן להקשיב ל?סבא ש לי "מ?בּר?בּר" על נ?עוּר?יו ·הייתי שותפה ל?מ?יד?ה רבה יותר מ?האַח?ר?יוּת שבּע?ל?י נושא על כּת?פ?יו. · ל?עולם לא הייתי מתעקשת שיִסגרו את החלון בּמכונית ביום קיץ חם בגלל שזה עתה חזרתי מהמס?פּר?ה. ·הייתי יושבת על הדשא למרות שהוא מכתים את מכנסיי. · הייתי בוכה פחות בזמן שאני צוֹפ?ה בּטלוויזיה ויותר בזמן שאני "צוֹפ?ה" בּחיים. ·ל?עולם לא הייתי קונה דבר-מה רק בגלל שהוא פרקטי או אמוּר להחזיק מ?ע?מ?ד ל?תמיד. · במקום ל?ר?צוֹת שהה?ר?יוֹן ייגמר כבר, הייתי נוֹצ?ר?ת בּ?ליבי כל רגע ומבינה שהפּל?א שג?ד?ל בתוכי הוא הסיכוי היחידי שיהיה לי בחיים לסייע ל?אל לעשות ניסים. · כשהילדים שלי היו מתפרצים בּס?ע?ר?ה ומ?נ?שׁק?ים אותי, ל?עולם לא הייתי אומרת, "אחר-כך. עכשיו לכו לרחוץ ידיים שנוּכ?ל כבר "לגמור" עם ארוחת-הע?ר?ב ". היו יותר "אני אוהבת אתכם", יותר "אני מצטערת". · אך מ?ע?ל ל?כל, לוּ היו נותנים לי עוד "סיבוב" בּ?חיים, היית תופסת כל רגע... מביטה בו ורואה אותו בּאמת. חיה אותו ולא מחזירה אותו בּחזרה ל?עולם. · תפסיקו "להזיע" בגלל העניינים הקטנים!!! אל תדאגו מי לא אוהב אתכם, ל?מי יש יותר או מי עושה מה- במקום, בואו נוקיר את מערכות-היחסים שיש לנו עם אלו שכּן אוהבים אותנו. בואו נחשוב על מה שהאל בּר?ך? אותנו בו, ומה אנחנו עושים בּכל יום כדי ל?ק?ד?ם את עצמנו מבחינה מנטלית, פיזית, רגשית. אני מקווה שיהיה לכם יום מבורך.

בהוקרה לחודש ההיסטוריה הנשית ולזיכרון ארמה בומבק שנחלה תבוסה במאבקה במחלת הסרטן. הרי לכן "מלאך" שנשלח לשמור עליכן. לו יכולתי לחיות את חיי מחדש-מאת ארמה בומבק (נכתב לאחר שנודע לה שהיא גוססת ממחלת הסרטן). ·הייתי הולכת לשכב במיטה כשהייתי חולה במקום להעמיד-פנים שהעולם יתמוטט אם לא אהיה זמינה במשך יום אחד. · הייתי מדליקה את הנר הוורוד בצורת ורד ומניחה לו לבעור עד הסוף במקום שיימס בארון ·הייתי מדברת פחות ומקשיבה יותר. · הייתי מזמינה חברים לארוחה אפילו אם השטיח מוכתם או הספה דהויה. ·הייתי אוכלת פופקורן בחדר-האורחים ה"טוב" ודואגת הרבה פחות בנוגע ללכלוך כאשר מישהו היה רוצה להדליק את האש באח. · הייתי "מרשה" לעצמי את הזמן להקשיב לסבא ש לי "ממברבר" על נעוריו ·הייתי שותפה למידה רבה יותר מהאחריות שבעלי נושא על כתפיו. · לעולם לא הייתי מתעקשת שיסגרו את החלון במכונית ביום קיץ חם בגלל שזה עתה חזרתי מהמספרה. ·הייתי יושבת על הדשא למרות שהוא מכתים את מכנסיי. · הייתי בוכה פחות בזמן שאני צופה בטלוויזיה ויותר בזמן שאני "צופה" בחיים. ·לעולם לא הייתי קונה דבר-מה רק בגלל שהוא פרקטי או אמור להחזיק מעמד לתמיד. · במקום לרצות שההריון ייגמר כבר, הייתי נוצרת בליבי כל רגע ומבינה שהפלא שגדל בתוכי הוא הסיכוי היחידי שיהיה לי בחיים לסייע לאל לעשות ניסים. · כשהילדים שלי היו מתפרצים בסערה ומנשקים אותי, לעולם לא הייתי אומרת, "אחר-כך. עכשיו לכו לרחוץ ידיים שנוכל כבר "לגמור" עם ארוחת-הערב ". היו יותר "אני אוהבת אתכם", יותר "אני מצטערת". · אך מעל לכל, לו היו נותנים לי עוד "סיבוב" בחיים, היית תופסת כל רגע... מביטה בו ורואה אותו באמת. חיה אותו ולא מחזירה אותו בחזרה לעולם. · תפסיקו "להזיע" בגלל העניינים הקטנים!!! אל תדאגו מי לא אוהב אתכם, למי יש יותר או מי עושה מה- במקום, בואו נוקיר את מערכות-היחסים שיש לנו עם אלו שכן אוהבים אותנו. בואו נחשוב על מה שהאל ברך אותנו בו, ומה אנחנו עושים בכל יום כדי לקדם את עצמנו מבחינה מנטלית, פיזית, רגשית. אני מקווה שיהיה לכם יום מבורך.

כל כך נכון חבל שצריך לחלות בכדי להעריך את הדברים הקטנים....

וואווו , שווה בהחלט לאמץ , אהבתי תודה שהבאת , תמיד טוב להזכר בדברים טובים שיהיה לך אחלה יום

בשבועות האחרונים אני מרגישה נורא,טריגרים,כאבים,זכרונות, עובדן ,דברים גדולים שקוראים לי, אני כואבת ומרגישה נורא,האמת אין לי מוסג כמה עוד אפשר להחזיק מאמד,כמה עוד כוחות נוטרו לי. החסיפה הגדולה אל החיים שלי,אל זה שאתם יודעים ממה קורא איתי ומה אני אוברת,יש פעמים שאני ממש מצטערת שהכל יוצא החוצה בכאב גדול מידי,אני מוטשת,ממש ממש מוטשת,לא מצליחה לישון,לא מצליחה לאכול,נראת כמו שלד של עצמות שאני במו ידי גרמתי לכח. אני מרגישה אשמה ומושפלת,אני מרגישה שאני מפלצת שיש לה קרניים,קורבן של החברה,קורבן של האנשים שהתלוננתי אליהם באבר,קשה לחיות שם,קשה שניפגשים אם האבר ואם האתיד ורצף של ארועים קשים שלא מספיקים לנוח מהם,הקצב של הדברים שקוראים בחיים שלי הוא נוראי,האשמה שאני מרגישה,הבושה,החולשה,הכל שכל כך מציף וגורם לי לטבוע או להיכנס לכונכיה... בחיים שלי גיליתי כמה אף אחד לא נתן לי להתפתח למקום חיובי,שצריך ללמוד בגיל 28 את מה שאחרים מגלים בגיל 14 15 16 וכ'ו... אני לא מצליחה להחזיק את הכל לבד,אם כל השיטוף שאני נותנת כאן,כמה שרוצים לעזור,אני עדיין גוססת,קרובה לעצמות של אמא שלי, כל כך קרובה. יש שאתם אומרים שאני לא אשמה, יש שואמרים כל כך הרבה דברים ואני מרגישה ליפעמים כמה קלישאטי זה בשביל החיים שלי,כמה בעצם הכל קשה למימוש. אני שוכבת במיטה וקמה,רוח רפעים אמיתית,רוח רפעים וצל נוראי שנירה בדמות של עמית,דמות של מוות כואב לי לרשום אכשיו,כואב לי לרשום את מה שקורא איתי,את העצב הנוראי הזה,הדמעות כואבות,הגרון סורף,אין לי כבר עיניים ,רק עיגולים שחורים,מפחיד אותי לראות אותי,זה לא אני,זה לא אני. לא יודעת מה אני אומרת בזה,לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלכם, נכנסת לחיים של אנשים ומנסה לאדוף את כולם אכשיו,מנסה שיגידו לי שאפשר להניח את הראש ויומרו אליי כדיש,"ידגדל ויתקדש..." כואב לי,כואב לי,כואב לי,כואב לי ואני צריכה עזרה,ולא יודעת כבר להגיד איזו,ואם בכלל אני רוצה אותה. אתם שומעים אותי נכון? אתם מרגישים את הכאב שלי? תקופת זמן של חיים בתוח הפורום, נירה לי ששנה,שנה שלמה שיש בהם גם רגעים יותר טובים,יותר קלים, אבל מאז גם אברו וניהיו נפילות גדולות וכואבות,זיכרונות של אמא, אני רוצה חיבוק של אמא,חסר לי כל כך, אבא מתעלל, גרוש מתעלעל,ילדים שלי שלא איתי,מחלה ,אישפוזים,חתונה של אחי,פגיעות בגוף שלי,חברים של הגרוש שלי.... אני בובת סמרטוטים,זונה של החיים, אפשר לעשות בי קרצונם,כי אני כנירה מזמינה את זה,ושוב אשמה... הגוף מסוחרר,הראש מסתובב,הרחם כואבת,הצלעות מסומנות, אחים שבקושי רב מדברים איתי,חוסר במשפחה ומה אני בסך הכל רוצה? שיואבו אותי באמת,שיחבקו אותי באמת,או מנגד שישבו אליי שבעה, אני חושבת שאני כבר התחלתי...

עמית היקרה כל כך כואב לקרוא את כל הסבל שאת עוברת החיים כל כך יקרים וכל כך שבריריים תשמרי עליהם טוב טוב כולנו נמות בסוף כולנו נהפוך לאפר ועפר הגוף אני מתכוונת הנשמה היא נצחית תחשבי על כל היסורים שעוברים עלינו כאן כעל מכונת כביסה ענקית שבה אנו מתמרקים מכל עוונותינו.כדי למרק את הנשמה שלנו יקרה.את אולי חושבת שאת חלשה וחסרת כח.אך מי שקורא טוב טוב מבחין כמה שאת חזקה ואמיצה.אל תוותרי תחשבי על העתיד על הילדים שלך מגיע להם אמא חזקה ובריאה ואוהבת. אני מאוד מבקשת ממך שתקחי את עצמך בידיים אני מתפללת בשבילך שהשם ישלח לך הרבה אור ושעוד תדעי הרבה שמחה ואושר בחיים שלך. ממני :)

עמית - אני יודעת מזה להרגיש מנודה ובודדה וכל שאר הרגשות שנלווים לכך.. עד כמה שזה נשמע קלישאי- האם יש איש מקצוע שעוזר לך? את מתארת סבל נורא בהווה שהוא המשכיות של העבר. את ממש סובלת.. ורואים במכתבייך כמה קשה לך וכמה הסבל הוא נורא. הלוואי שתתקלי בעזרה הנכונה אולי של איש מקצוע לא ממש יודעת כי אני בעצמי צריכה לא שאני מתנשאת או משהו. הלוואי וגם אני אמצא.. אולי זה יביא לשיפור באיכות החיים. מאחלת לך בהצלחה ותהיי חזקה!

עמיתוששששש חומד הכאב שלך זועק לשמים , שומעים אותו בכל מקום , יפתי , את נמצאת בטיפול , שם, בטיפול , כל הכאב יוצא החוצה , שם כל הפצעים יתרפאו לך עם הזמן , נכון שזה מלווה בהמון המון כאב של זכרונות ,אבל רק כך תוכלי להירפא ממנו ולחזור הביתה אל הילדים האהובים שלך שמחכים לך בהמון סבלנות , זכרי שאת עושה ה כ ל , אבל ממש ה כ ל למענם וגם למענך כי גם לך מגיע להרגיש אחרת ולא כמו זונה של החיים ,מגיע לך הכי טוב שיש , ומגיע לך להרגיש אהובה ורצויה , ומגיע לך להרגיש אמא שאוהבים אותה , כדי שתוכלי להרגיש כל מה שמגיע לך את חייבת לעבור דרך כל הכאב הגדול שאת עוברת עכשיו כי רק אחרי שהכל יצא מתוכך ,תוכלי להרים ראש בגאווה , תוכלי באמת סוף סוף להבין שכן מגיע לך , לא בחסד אלה רק בזכות, מאמינה שעם כל הכאב שקורע אותך עכשיו יש לך כוחות הנפש לעבור את הכל , השם לא נותן לנו לעמוד בשום נסיון שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו ,תחזיקי מעמד חומד , עוד מעט הכל יהיה כבר מאחורייך , הכל יהיה היסטוריה ואת תרגישי אחרת לגמרי שולחת המון חיבוקים חמים מכל הלב מתוקה ומחזיקה לך אצבעות שהכל יעבור ויהיה עוד מעט מאחורייך , תחשבי כל הזמן על הילדים הם יתנו לך את הכוח לעבור את הדרך הלא קלה , חטולית

יום אחד,רק עוד כמה שעות דיברתי,אמרתי שאני צריכה עזרה שאין יותר כוחות לסבול,כי קשה מידי מפחיד אותי,אבל מחר אני כנירה אולחת להיתאשפז,ליפנאי שיהיה מאוחר מידי,המחשבות האובדניות פעילות,הכאב הוא עצום,ורצו היום,אכשיו,אבל מפחיד לי להיות שם בלילה,מפחיד לי שאני מאחזבת את כולם,את הילדים שלי,את הצוות כאן,אבל... הסבל הוא נוראי,כבר אמרתי שאני נראת כמו מוות מפחיד לי,באמת מפחיד לי... תהיו איתי מחר? תחזיקו יחד איתי את היד?

עמית יקרה עמית אמיצה ,כל כך הרבה כאב, סבל.... פחד השפל ותחושות קשות של חוסר ערך.... הפציעה עמוקה...כואבת ועדיין מדממת... עדיין יש לטפל... להפסיק את הדימומום... את הדלקת הקשה... לאט לאט יחלימו הפצעים....יגלידו... תיהיה רווחה- הקלה... אך תשאר צלקת... שאפשא לחיות איתה איתה ולא בתוכה חזקי ואמצי אל תתייאשי עברת דרך ארוכה באומץ רב בגבורה ואין דבר שימנע ממך לנצח איתך אידה

זה לא יאומן.... כנראה שהמצב שלי באמת התדרדר אם שכחתי כזה דבר!!!! ולמה אף אחד לא הזכיר לי?!! אז ככה.... *מצאתי עבודה!!!!! טפו טפו טפו.... שהכל ילך בסדר!!! *ביקרתי חברה ואת התינוק שלה שבדיוק היה בן שבועיים :) זה היה מאוד מאוד מרגש!!! *עשיתי בדיקות דם והתוצאות היו בסדר חוץ מ-2 חריגות קטנטנות שלא נראה לי שזה משמעותי כי זה ממש על גבול הנורמה *נרשמתי לכמה שיעורי אומנות בחופשת פסח וזה יכסה כבר את כל החוב שלי ולא אצטרך לקחת קורס נוסף בקיץ *היום מצב הרוח יחסית סביר זהו מספיק להיום.....

איזה אור... שחפית נזכרה למרות הכל לרשום לנו את נקודות האור שלה תודה יקרה

http://www.villagevets.net/sitebuildercontent/sitebuilderpictures/.pond/scarecrow.jpg.w300h378.jpg

ומה איתך נשמה ? אייך מרגישים לך הימים מגמר הטיפול ? מחבקת המון חטולית

לי אין שום נקודת אור השבוע ובכל זאת נכנסתי רק כדי לברך אותך על מקום העבודה החדש שמצאת , ולשמוח איתך שהבדיקות דם שעשית יצאו בסדר ,ומעבר לקורס שנרשמת בשעה טובה גם יצא שיש לך מצב רוח משופר אז על אחת כמה וכמה מקווה שהתחושות הטובות ימשיכו ללוות אותך גם בהמשך כל השבוע ואפילו מעבר לזה שבוע טוב-חטולית

כל הכבוד אידה

עיגולי השמחה מאת דסי רבינוביץ זהו השיר שכתבה דסי רבינוביץ' מעט זמן לפני מותה, היא ביקשה להעביר את השיר לכמה שיותר אנשים... לכל אדם יש עיגול בלב,עיגול שמחה לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול... כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים. ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד - ...לעזור לו לגדול. ודאי שואלים אתם "איך ?" כל אחד מאתנו חושב על דרך אפשר להביא לו סוכרייה לתת לו פרח, לשיר לו שיר או אפילו לומר לו: "בוקר טוב ,מה שלומך היום " והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה,מכל הלב. שאלה : כיצד ניתן להגדיל את עיגולי השמחה שלך ?

שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל.

http://www.sharonv.co.il/image/users/19337/departAlbum/19337/small/138991.jpg

העיגול הכי הכי יפה ומקסים שיכול לגרום לי לחייך הוא עיגול פניו של אסף שלי שהשבוע כנראה יעבור את הניתוח ביום רביעי , מקווה שלא יהיו עוד עיכובים , שיגמר כבר ואוכל לראות את פניו המחייכות

מקווה שיתחילו לפעול - ושהרעש שהתעורר הוא רק התחלה - די לסבל של הילדים קישור לכתבה : http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,3524564,00.html

אין ספק שמזעזע , יש ספק אם משהו יעשה בנדון !!!!!! כמו שאנחנו מכירים את גורמי הבטחון לשלום הילדים ולא משנה תחת איזה כותרת הם יושבים , הם ימשיכו לשבת ומשם לא יעשה כלום כמו שלא נעשה עד היום כלום ,הם צועקים עצמם באמצעי התקשורת כדי שיראו " שהם חרדים לשלום הילדים " כשלמעשה הם חרדים רק למקום מושבם-מרבצם על כסאות נוחים ויושבים במשרדים ממוזגים - ועושים המון -כלום

אנשים עדיין מעדפים להכרש לתופעה ולחשוב שדברים כאלה לא קורים... או רק במשפחות הרוסות...משפחות פרמטיביות...רחוקות מעולמנו... זה מדהים ומרגיז האטימות!!!!!!!!!!!! הלוואי ויהיו בשורות טובות בקשר לטיפול בעניין אידה

או שאני רדומה וישנה ימים שלמים או שאני בקושי מצליחה לישון כמו שהיום התעוררתי לפנות בוקר היה לי יום עמוס ועכשיו לא מצליחה להירדם עוד מעט אהיה ערה כבר יממה שלמה מן הסתם זה תואם גם את הקפיצות במצבי הרוח דייייייייייייייייייייי התעייפתי כברררררררררר לא מסוגלת ככה יותר הצילווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם לליטיום לא היו כאלה תופעות לוואי איומות, היתי מבקשת כבר לנסות לעבור לליטיום וזהו כי אני רוצה שמשהו כבר יציל אותי מזה שמשהו ייצב אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יקרה, את משקיעה המון בלימודים הן מבחינה מעשית והן מבחינה נפשית לא פלא שאת כל כך עייפה. מקוה שבאמת רק זה העניין, וככה תוכלי להתעודד שלפחות העייפות נגרמת ממאמץ חשוב והתחייבות שלקחת על עצמך ובנתיים לפי התוצאות המאמץ משתלם. תזכירי לעצמך שזה זמני, שזה מחיר של השקעה בעניין שמאוד חשוב לך, ותנסי לראות בעיניי רוחך את סוף התהליך. את עצמך לאחר סיום הלימודים, את עצמך מתפקדת בתור מטפלת - בטוחה שזה יתן לך כח להמשך. מחבקת ליז - ושכל הבדיקות תמשכנה להיות טובות ו.. אה, כן- בהצלחה עם העבודה החדשה. מאחלת לך שבת מנוחה, שבת של שקט ושלווה.

היי שחף יקרה קודם כל שתהיה לך שבת שלום! מבינה כמה זה קשה עכשיו בשבילך מקווה לשיפור במצב..בהקדם יש גם ימים נוראים כאלה.. הלוואי וזה ייפסק במהרה החזיקי מעמד ו.. חיבוק...

נדמה לי שאני לא אעמוד בלימודים האלה שזה גדול עלי אבל בעצם זה לא שהלימודים גדולים עלי כל דבר שאני עושה בחיים האלה גדול עלי אני עומדת בהכל בסופו של דבר אבל המחיר שאני משלמת על כך גדול מדי אולי אני צריכה להיות פשוט עקרת בית ולגדל ילדים בלי לנסות למצוא את המקום המקצועי שלי בחיים למרות שגם עקרת בית בעצם לא תצא ממני כי אני נכשלת גם בלנקות ולבשל זה תמיד גוזל ממני יותר מדי כוחות אולי אני פשוט לא נועדתי לחיות בעולם הזה......... אולי זאת טעות שאני כאן בכלל...... עזבו, אל תתיחסו סתם נפל עלי מצב רוח דכאוני ברור שזה יעבור.....

שחף יקרה, הלימודים היו קפיצה למים עמוקים... הרבה פחדים...התמודדיות ועמדת בהכל הצלחת לשחות בכל הכוח והאומץ, לא לוותר, לחתור חזק ולהגיע בכל פעם לחוף מבטחים אבל הרבה יותר מותשת...מפעם לפעם... ועכשיו את מרגישה זאת הכי הרבה... מציעה שתתני לעצמך זמן תדרשי מעצמך רק מה שאת יכולה תנוחי ואגרי כוחות... ותשארי לפעמים גם במים הרדודים, איתך אידה

תודה אידה האמת שלא דורשת מעצמי כמעט כלום כבר איזה שבועיים עושה את הכי מינימום שאפשר אבל איכשהו לא מצליחה למלא את המלאי של הכוחות :(

http://stormcloudi.files.wordpress.com/2007/05/depression_by_thirsty5.jpg

איתך בלי מילים רק מחבקת בשקט

דמעונת, רוצה לשתף אותך בחוויה שלי אותך מהתקופה שאני בפורום. אני רואה את העצב, אני רואה את הקושי, אני חווה איתך את התחושה שלפעמים נראה שזה לעולם לא יעבור . אבל - זוכרת אותך בזמנים אחרים, שנדמה שההתמודדות היתה הרבה יותר קשה, הרבה יותר מייאשת. ובתקופה האחרונה - כמה חודשים, את נשמעת (ניקראת) הרבה יותר נינוחה , הרבה יותר מקבלת, נראה שאת עשית תהליך עם עצמך שמביא אותך להרבה רגעים טובים ,הרבה יותר כח, מקווה שגם את חווה את זה מה שיכול לתת לך את הכח להאמין שזה אפשרי, שאת לא נידונת רק לסבל, שאת האהבה שאת מעניקה מגיעה לך גם לקבל. תפני את הזרקאור אל הרגעים האלו , הרגעים של ההתעלות , של החזרה לתיפקוד טוב . תאירי אותם , תעריכי אותם, ואותך על היכולת להיות בהם ותעזרי בהם בימים קשים מחבקת בהערכה ואהבה רבה -ליז המון כח לך יקרה

אופס , ברח לי , אני דואגת לך , לא נכנסת כבר כמה ימים , את בקו הבריאות ? מקווה שלא קרה לך או למשהו מבני ביתך משהו חלילה וחס חטולית

הכל בסדר , תודה לדאגה, אני נכנסת כל יום.....המחשב מתיש אותי.... זקןק לשדרוג.... אך לא רוצה להשאר בלי... אבל בעצם זה כבר כמעט בלי... מבטיחה להשלים... אידה

עושה היום על הבוקר בדיקות דם וצריכה להיות בצום 12 שעות מותר רק לשתות מים אפילו אי אפשר לשתות את הקפה של הבוקר :( וזה מעצבן!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני לא טובה בזה כשזה לא בא ממני כשזה נכפה מבחוץ ואפשר לעשות את הבדיקה רק בעוד שעה וחצי אוףףףףףףףףףףףףףףףףףף וחוץ מזה הולכת היום אחרי הלימודים לראיון עבודה תחזיקו לי אצבעות אני חייבת כבר להתחיל לעבוד!!!!!! כי עוד מעט כבר לא ישאר לי כסף בכלל :((((((( כבר חודש וחצי אני לא עובדת לא מוצאת לי משהו מתאים כי אני ממש מוגבלת מבחינת הימים שבהם אני יכולה לעבוד אז זה ממש חשוב לי שיקבלו אותי לעבודה הזאת!!!!

בשעה שאני עונה לך את כבר בטח אחרי בדיקות דם ,המלצה שלי ,,,לקחת איתך כריך עם משהו שאת אוהבת ל-אחרי הבדיקה זה מפצה במשהו קטן על הקושי של צום -12 שעות ,מקווה שאת בסדר עכשיו , ומחזיקה לך אצבעות ממש חזק שתצליחי גם בראיון עבודה , שתחזרי עם תשובה חיובית וחיוך גדול ,קשה מאוד להתנהל שכהתקציב הולך ואוזל , בהצלחה רבה חטולית

תודה יקרה לקחתי איתי רק בננה וקפה לאחרי הבדיקה אבל כן פינקתי את עצמי ונסעתי במונית ללימודים בעצם גם סיימתי את הבדיקות קצת יותר מאוחר ממה שתכננתי וכנראה שגם הייתי מאחרת אם הייתי נוסעת עם אוטובוס ואני שונאת להגיע ללימודים בלחץ אני אוהבת שיש לי כמה דקות לפני שאני נכנסת לכיתה לשבת עם סיגריה וקפה, לפטפט עם הבנות ולהירגע וזהו לקחו לי איזה 5 מבחנות של דם וכבר קיבלתי את התשובות ספירת הדם והברזל היו בסדר וחשבתי שזה יהיה לא תקין ובגלל זה אני כל הזמן עייפה וישנה ימים שלמים יש איזה 2 תוצאות גבוליות אבל זה לא דברים שיכולים להסביר כזאת עייפות צריכה לחזור לרופא ולשאול אותו אם יש לו איזה רעיון נוסף מה עוד אפשר לבדוק וחוץ מזה בשבוע הבא הולכת לפסיכיאטרית שלי לדבר גם איתה כי יש עוד כל מיני דברים שמציקים אז אולי גם לה יהיה מה להציע כי ת'האמת כבר אין לי כוח להמשיך לתפקד כשכל כך הרבה דברים מונעים ממני את התיפקוד התקין זה כבר הופך למלחמה קשה מדי בקושי עומדת על הרגליים וזה כשעוד לא התחלתי לעבוד מה יהיה כשבעוד שבוע - שבועיים אצטרך להתחיל לעבוד 3 ערבים בשבוע בנוסף למה שאני עושה עכשיו?! אגב, קיבלו אותי לעבודה!!! בלי לחשוב יותר מדי רק שהמשכורת בהתחלה תהיה לא משהו אבל בהמשך יעלו לי אותה אז נראה לי שאפשר לומר שאחרי חיפושים ארוכים סוף סוף מצאתי עבודה! טפו טפו טפו..... רק שלא ישתבש גם כאן משהו.... כי אז זה יהיה אסון! לפי התיכנון שלי היתי אמורה להתחיל לעבוד כבר לפני חודש כבר היה לי משהו וזה לא הסתדר בסוף ואולי עדיף ככה כי מה שמצאתי עכשיו הרבה יותר מתאים לי זהו, די לקשקש..... סתם משעמם לי עייפה בטירוף כי התעוררתי ב-4 וחצי בבוקר והייתי מחוץ לבית 12 שעות (בדיקות דם, לימודים, ראיון עבודה, סופר...) ועכשיו לא מצליחה להירדם :(

כתבתי את זה לחטולית כשהתעניינה בשלומי אבל זה מיועד לכל מי שנמצא כאן לכן עשיתי העתק הדבק- באהבה ותיקווה שהמסר יתן השראה לכלן/ם אהובות/ים ויקרות/ים. אז ככה: מרגישה צורך קצת להתנתק, להשקיע אנרגיה במציאות היום יומית - בהבדל מהוירטואלית מרגישה לפעמים שהמחשב בולע אותי אז אני תופסת מרחק - אבל לא לגמרי, ומקפידה להכנס לראות מה שלומכן, ואם יש לי משהו ממש מואיל להגיד אני כותבת. לפעמים ... ויש ימים כאלו שזה יותר - אני לא כל כך מוצאת מילים וכואבת בשקט ומתפללת לטוב שיגיע לכל אחת ואחת - לא מגיע לאף אחד/ת בעולם הזה לסבול כך. ולצערי פחות מדי אנשים מסוגלים להבין את עומק הכאב, מה שגורם להרבה נפגעים לחוש לא נורמליים שזו ממש טעות . רוצה שכל מי שקוראת אותי עכשיו וחושבת לעצמה את המחשבות האלו תבין ותפנים " לא נורמלי זה מה שעשו לנו - מאוד נורמלי להגיב בכאב העצום הזה על ההתנהגות הסוטה שספגנו - לא להתבייש לבקש עזרה, ולהלחם לחזור לחיות את החיים שמגיע לכן". במסגרת ההתרחקות שלי ותהליך סיום טיפול גם כתבתי מילות פרידה בבלוג שלי מקווה שהבלוג הזה ייתן השראה כשהקוראים בו יראו תהליך החלמה והתפתחות - מה שכתוב בבלוג זה השלב הסופי של הטיפול, חשוב לזכור שלפני היה תהליך ארוך. במקרה שלי של שנתיים עד שהגעתי למקום בו אני מרגישה שאפשר להפרד - כל אחד/ת עובר תהליך אחר - עצמת הפגיעה, התדירות שלה, אם היא נעשתה ע"י אדם מוכר, או ע"י בן משפחה, וכן הרקע התרבותי - כל אלו כמובן משפיעים על אורך ועצמת התהליך, האמינו שזה אפשרי , לימדו לאהוב את האדם הניפלא שאתם, האני האוטנטי - בקשו ממנו שילווה אותכן/ם בדרך הקשה ויזכיר לכן/ם מי אתם, ומי נועדתן/ם להיות, וכמה אתן/ם ניפלאות/ים. ליז - http://blog.tapuz.co.il/sos1

קראתי והגבתי לך למטה -בהצלחה

בהצלחה ליז יקרה אני בהחלט מקווה לראותך כאן בקצב הנכון לך ובנתיים כל הכבוד וגם מגיע לך http://hydepark.hevre.co.il/upload08_2/060602_164853-792_כפיים.bmp אידה

מה דעתכן , למי יהיה עדיף ללכת- למטפל גבר או למטפלת אישה? אוף אני מזה מבולבלת- לא יודעת בכלל איך מחפשים פסיכולוג ואיפה למצוא ומי טוב או לא אין לי שום המלצות. חשבתי שהיועצת שלנו תסדר לי מישהו אבל כנראה ירדה מזה מסיבותיה שלה. אולי בעצם אסור לה לפרסם, סמכתי עליה שתסדר לי ובסוף אני לבד בקטע. חלמתי בכלל שתנדב לי את עצמה אבל.. חלומות לחוד ומציאות לחוד. זה- בטח לא יקרה. עכשיו בצחוק- יש מתנדבת בקהל שמוכנה.. להיות פסיכולוג שלי? אני רוצה אבל לא מוצאת למי ללכת. אוף!

היי מתוקה תראי , אני טופלתי אצל מטפלת אשה והייתי מאוד מרוצה , לא יודעת אייך מרגיש עם מטפל גבר , ליז כן מטופלת אצל פסיבולוג וגם היא היתה מאוד מרוצה , אני חושבת שמה שחשוב זה שיהיה מטפל/ת שעוסקים בנפגעות ,,,,,,,,לא כל אחד יכול ולא כל אחד מוסמך ,לדעתי כדאי לפנות למרכז לנפגעות 1202* ולבקש מהם שמות וכתובות כי הם יודעים בוודאות מי כו מומחה לטיפול בנפגעות , מקווה שעזרתי לך מתוקה , וגם אחרי שתקבלי כתובות תבקשי פגישת הכרות וכך תוכלי לדעת אם מתאים לך או לא חטולית

לדעתי, אבל זאת רק דעתי האישית, עדיף ללכת למטפלת אישה, כי יותר קל לדבר איתה על נושאים מסויים, בעיקר על כל מה שקשור לפגיעה ומסביב לזה נושאים שיכול להיות יותר מביך לדבר עליהם עם גבר

מאמינה שקודם כל זה הכימייה שנוצרת או לא, אני חושבת כבר מהמפגש הראשון. שנית ההחלטה לעשות את זה , לתת אמון ולשחרר באמת הכל, בלי פחד (טוב לא ממש הפחד קיים אבל מתוך אמונה שהפתיחה של הפצע תרפא וששווה לגרד אותו לפעמים ממש ממש חזק עד שיורד דם ולדעת שאז תבוא הקלה) ולגבי המטפל הגבר - היו רגעים שהתחרטתי , שהגענו לדבר על דברים ממש אינטימיים ומצד שני אמרתי לעצמי - זה בעל מקצוע , אני פוגשת אותו בטיפול ואחר כך אנחנו לא מכירים, הוא מתור בעל מקצוע מחויייב לשמור על דיסקרטיות, ועוד משהו : זה משהו שהוא אמר וכמו כל דבר שמטפלים אומרים הוא נכון במידה והמטופל מקבל אותו - " אני מאמין שדוקא העובדה שאני גבר , נותנת לך את האפשרות ללמוד על העולם הזה של הגברים ממקום חדש ממקום של תיקון , ויכול ללמד אותך מחדש לתת אמון בעם הזה שאני מייצג" (הוא אשקרה אמר שהוא מרגיש שהוא מייצג את העם של הגברים וכמה הוא מתבייש מכך שקיימים אותם אלו שעושים להם כזה נזק תדמיתי - לא בדיוק במילים אלו אבל זה היה המסר. תחליטי לבד אם זה נראה לך. אם תחליטי שכן ותגיעי לטיפול אצל גבר בגישה הזו ועם אמונה כזו ותעיזי להתמסר לטיפול וללמוד את העולם הזה דרכו מחדש זה יהיה ניפלא לך - השאלה אם את כרגע מוכנה למקום הזה). את רואה מתחילות מחדש??? (כרגע תוכנית בחופשה) שם רואים את זה כל הזמן איך שהן לומדות מחדש לסמוך על גברים דרך החוויה המתקנת שהן חוות עם הפסיכולוג הגבר של התוכנית - סתם משהוא שכרגע חשבתי עליו. סמויה יקרה בהצלחה במה שתבחרי וכמו ששחף וחטולית אמרו - הכי חשוב לבדוק אם הוא/יא עבדו בעבר עם נפגעות תקיפה מינית ואם היו להם הצלחות - אני הגעתי עם רשימת שאלות בעניין הזה, שאלתי את מה שעלה בדעתי בלי להתבייש, ובמשך הטיפול בכל פעם שהתלבטתי שוב שאלתי. זה הזמן שלך לעשות עבודה בשביל עצמך ואת חייבת לעשות אותה כשאת שלמה ובטוחה וידע /מידע זה הכלי הכי חשוב בהצלחה יקרה - שבת שלום

שיהיה לך יום נפלא http://i210.photobucket.com/albums/bb218/commentsjunkie/jsdl/GoodMorningDolphin.gif דמעה

אנחנו מתואמות על הבוקר כתבנו אחת לשניה באותה דקה :) מאחלת גם לך יום נפלא יום נעים ורגוע עם מצב רוח טוב בלי כל הכאב שמציף אותך לאחרונה שחף

מה מתואמות על הבוקר?? אנחנו תמיד מתואמות..לא?? :)))))) דמעה

כלום. ריק.

זה לא פשוט כשהמילים נעלמות..... אצלי לרוב זה יוצר תחושה של חוסר אונים ותיסכול ואיך את מרגישה כשאת לא מוצאת את המילים?

חנוקה. מצד אחד הכל נשאר בפנים. וזה מציף. ולא מצליחה להוציא. מצד שני מרוב שזה לא יוצא, אז יש כבר ריקנות גדולה בפנים. וכאילו כבר נעלמתי מבפנים. ועכשיו רק צריכה להיעלם גם מבחוץ. פיזית. כדי שלא יהיה כל כך כואב בפנים ומציף. כאילו שמרוב שהכל מציף, אז זה חסום בפנים ולא יכול לצאת.

ובכל זאת ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,????? זה נשמע כמו צעקה אילמת , כשהמילים לא יוצאות , לא באות לידי ביטוי ,הן חונקות בגרון ומוחקות את כל מה שלא יכולים לראות , להרגיש או לומר,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, איתך חומד , מחבקת ברוךךךך חטולית

תודה. וסליחה.. אני לא יכולה, לא יכולה שיהיה חיבוק עכשיו. אמיתי בכל מקרה אין. אבל גם לא להגיד את זה. לא יכולה לדמיין את זה ולא לחשוב את זה. זה קשה מדי עכשיו, לחשוב שמישהו יתקרב. לא מסוגלת. למה אני ככה דפוקה? למה?? בשביל מה זה טוב??.. אין לי מספיק אוויר.

מה קורה ? נעלמתן ונאלמתן דואגת ומתגעגעת - השמיעו קול

פשוט קצת נעלמו לי המילים בימים האחרונים היו כמה ימים לא פשוטים בעצם נראה לי שביום ראשון כתבתי ואתמול היה נחמד ביקרתי חברה שילדה לפני שבועיים וראתי את הקטנצ'יק :) הוא כזה מתוק!!! :)))

היייי , מזל טוב לחברה שלך , איזה כייף שנולד תינוק נכון ? בכל מקרה היית חסרה לי כאן , העיקר שאת בסדרררררר חטולית

מה??? את לא מרגישה את הרוח שלי??? :-) מרגישה צורך קצת להתנתק, להשקיע אנרגיה במציאות היום יומית - בהבדל מהוירטואלית מרגישה לפעמים שהמחשב בולע אותי אז אני תופסת מרחק - אבל לא לגמרי, ומקפידה להכנס לראות מה שלומכן, ואם יש לי משהו ממש מואיל להגיד אני כותבת. לפעמים ... ויש ימים כאלו שזה יותר - אני לא כל כך מוצאת מילים וכואבת בשקט ומתפללת לטוב שיגיע לכל אחת ואחת - לא מגיע לאף אחד/ת בעולם הזה לסבול כך. ולצערי פחות מדי אנשים מסוגלים להבין את עומק הכאב, מה שגורם להרבה נפגעים לחוש לא נורמליים שזו ממש טעות . רוצה שכל מי שקוראת אותי עכשיו וחושבת לעצמה את המחשבות האלו תבין ותפנים " לא נורמלי זה מה שעשו לנו - מאוד נורמלי להגיב בכאב העצום הזה על ההתנהגות הסוטה שספגנו - לא להתבייש לבקש עזרה, ולהלחם לחזור לחיות את החיים שמגיע לכן". במסגרת ההתרחקות שלי ותהליך סיום טיפול גם כתבתי מילות פרידה בבלוג שלי מקווה שהבלוג הזה ייתן השראה כשהקוראים בו יראו תהליך החלמה והתפתחות - מה שכתוב בבלוג זה השלב הסופי של הטיפול, חשוב לזכור שלפני היה תהליך ארוך. במקרה שלי של שנתיים עד שהגעתי למקום בו אני מרגישה שאפשר להפרד - כל אחד/ת עובר תהליך אחר - עצמת הפגיעה, התדירות שלה, אם היא נעשתה ע"י אדם מוכר, או ע"י בן משפחה, וכן הרקע התרבותי - כל אלו כמובן משפיעים על אורך ועצמת התהליך, האמינו שזה אפשרי , לימדו לאהוב את האדם הניפלא שאתם, האני האוטנטי - בקשו ממנו שילווה אותכן/ם בדרך הקשה ויזכיר לכן/ם מי אתם, ומי נועדתן/ם להיות, וכמה אתן/ם ניפלאות/ים אוהבת ליז - http://blog.tapuz.co.il/sos1

ליזי מקסימה שלי קודם כל שמחה שהראת סימני חיים דבר שני , גמני לפני שנה ושמונה חודשים הייתי במקום שלך ומבינה אותך לגמרי ,גם אני נזקקתי אז לזמן והתרחקתי , כדי שאוכל לעכל את גודל התהליך שעברתי ,כדי שאוכל להפנים את כל המשמעויות של מה שעברתי ונזקקתי לזמן כדי לקחת אוויר להמשיך הלאה ,לא פשוט לגמרי ,מסכימה עם כל מה שכתבת כאן ,שמחה שאת יכולה לראות ולהרגיש ולהבאמין שכל התהליך הקשה היה שווה אחרי הכל עם כל הקשיים שהיו כרוכים בדבר ,עוד יותר שמחה שכיום את מבינה כמה את אדם נפלא שאת -זוכרת שתמיד כתבתי זאת ? נשמה טובה ,קחי לך את הזמן שאת זקוקה לו , קחי המון המון אוויר ,תני לעצמך את מה שמגיע לך וחזרי אלינו כשתהיי מוכנה , אני מחכה לך כאן בסבלנות עד שתוכלי לחזור , ובהזדמנות זו רוצה גם לברך אותך על גמר טיפול עם כל הקושי שבו , יודעת שקשה לא פחות מהטיפול עצמו , מחבקת אותך המון יה שלי - עשית זאת , את כבר אחרי ,,,,,,,, אוהבת המון חטולית

מצטערת שלא ממש מגיבה רע רע רע רע רע רע דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי כמה שצועקת זה לא עוזר.... אולי כי צועקת בדממה... צועקת ללא קול ללא מילים אההההההההההההההההההההההה דמעה

אז אולי הגיע הזמן להתחיל לצעוק עם קולללללללללללל כן אולי באמת הגיע הזמן להתחיל להרעיד את אמות הסיפים ולתת לכאב הזה לצאת מתוכך ,לצעוק אותו החוצהההההה שלא יחנוק יותר , שלא יכאב יותר , שלא יתפוס מקום מיותר שיפנה מקום אפילו לריקנות כי ריקנות אפשר אחר כך למלא עם דברים חדשים שבוחרים , שאוהבים , מוכנה לתת לך יד ללכת לאן שתרצי לצעוק את עצמך לכל כיווני הרוחות רק שתרגישי טוב , מוכנה ? איתך תמיד נשמה חטולית

מפחדת לצעוק בקול מפחדת שיהיה מחיר עונש מפחדת להתפרק לבכות הכל כל כך מפחיד דמעה

אני חושבת על סוג אחר של צעקה שיכול להחליף את מה שכל כך מפחיד אותך אבל יחד עם זאת יכול לעזור להוציא קצת אחוצה לפרוק מהאול אולי את יכולה לנסות לכתוב שיר שיצעק אותך שיצעק את הכאב העמוק ביותר לי זה הרבה פעמים עוזר עבורי לכתיבת שירים יש הרבה יותר עוצמה מאשר למילים הרגילות שנכתבות או נאמרות

שחפונת זה רעיון טוב... אנסה דמעה

סיימתי לעבוד ב10 בלילה וחיכיתי לאוטובוס שאמור היה להגיע ב10 ורבע היו איתי עוד שני אנשים בתחנה חיכינו וחיכינו ולא בא אוטובוס זה אוטובוס ראשון מתוך שניים ואני תלויה בו כדי להגיע לתחנה מסוימת בעיר אחרת ואז לוקחת את האוטובוס השני לאיפה שאני גרה עכשיו היה כבר 11 בערב ואז הוא בא האוטובוס שעובר מהתחנה שאני יורדת לקחת את האוטובוס השני עובר ב11 עשרים וחמש הנהג אמר לי שנגיע ואין לי מה לדאוג הגענו לעיר ב11.28 והאוטובוס עבר כבר זה האוטובוס האחרון ירדתי וחיכיתי למוניות שירות ושום מונית שירות לא חלפה התחלתי ללכת עברה מונית רגילה ורצו סכום מטורף להגיע לאיפה שאני גרה המשכתי ללכת כבר היה חצות ההרגשה נוראית גם פחדים גם כל מיני אנשים בגינה הסתכלואחד בא לקראתי עמדתי ממש קרוב לכביש כי זה היה סמוך לגן בשדרה לא ידעתי מה לעשות אין שום מקום בעיר או בעיר סמוכה שאפשר לישון שם הרגשתי כמו הומלסית וזה תחושה נוראית הרמתי טלפון לדודה של האקס אמרתי לה שאני תקועה והיא באה ולקחה אותי היה לה יום עמוס ועוד אני עכשיו עם זה שנתקעתי הגענו באחת הביתה, אני לא מוכנה יותר לעמוד במצב כזה אני אצא שעה קודמת מהעבודה למרותשזה יפגע לי במשכורת אין לי ברירה ביקשתי מהמנהל שלי לבוא שעה קודם ולצאת שעה קןדם והוא לא מוכן מקום מזופת נהיה שם מנסים לשבור ותאמת נשברתי אתמול אין לי רצון ללכת לשם יותר למקום שאחרי שאאני הרבה זמן שם לא מוכן ללכת לקראתי אבל אין לי הרבה ברירה חיים בזבל יותר נכון במיץ של הזבל

גלגלושי באמת חוויה מאוד מפחידה , אבל התעשתת די מהר לשמחתי כמה טוב שישנם עוד אנשים טובים באמצע הדרך שמוכנים לתת שכם ולעזור גם בשעות לילה מאוחרות כאלה ,עכשיו כשהכל מאחורייך מקווה שנרגעת ושהכל בסדר ,ובקשר למקום העבודה שלך , באמת מבאס מאוד שלא מוכנים לבוא לקראתך ,מקווה שתמצאי לזה גם פתרון חטולית

את כל השיער שלי שהיה ארוך כדי להיות מכוערת ומגעילה ולא להיות מושכת

הצציתי בפרום כבר כמה פעמים וכל הזמן רצתי לכתוב.... אבל המילים לא באות.... רציתי להגיב להודעות שלכן אבל לא ממש יכולתי ..... הכול בתוכי כואב ומבולבל לא מצליחה למצוא את הידיים והרגלים שלי.... מצד אחד אמרו לי שאסור לי לחתוך מצד שני אני לא מסוגלת.... הזמן הזה והחג הזה שכול כך מזכירים את העבר.... הכול כואב בתוכי ואני לא יודעת מה לעשות אם זה... אתמול בערב קיבלתי התקף חרדה וזה היה נוראה ... אני לא מצליחה לישון(אני פוחדת כל הזמן שמשהו יקרה).... וכשאני נרדמת תמיד החלומות הנוראים האלה... וכל הזמן כעס כעס נוראה גדול אל עצמי!!!! אני פשוט שנואת את עצמי בכול!!!!

תרגישי בנוח , את לא חייבת לעשות משהו שאת לא מסוגלת , אם זה יבוא , שיבוא בזמן שיהיה מתאים ף קחי לך את הזמן כולם אומרים שאסור לחתוך , לא יודעת , נראה לי שזה אקט לא רציונלי , לא משהו שמתכננים בראש , זה פשוט קורה לא ? באמת חבל שאת חותכת ולא משנה מאיזו סיבה , אני מאמינה שיש לך מספיק סיבות לחתוך כדי לא להרגיש כאב אחר , כל אחת מתמודדת אייך שיכולה ,תנסי אולי להבין למה כל הכעס על עצמך ולמה השנאה ואולי תגלי שהם לא באמת על עצמך אלה על,,,,,,,,,,-מאחלת לך לילות שקטים וללא חלומות לילה טוב

הנה, את מצאת את המילים..... מצטארת לשמוע שכל כך קשה יודעת כמה זה קשה להימנע מלחתוך כשהכל כל כך כואב ומציף כמה קשה לעמוד בלילות ללא שינה, בסיוטים.... את מקבלת את העזרה שציפית לה? קיבלו אותך לאישפוז יום?

ואחרי שלושה ימי חופש שהיו בהם הרבה דברים טובים וגם לא כל כך טובים אבל בעיקר הרבה מנוחה לגוף ולנפש מתחיל לו שבוע חדש של לימודים והאמת שמתחיל לא כל כך טוב עם איזושהי מצוקה כזאת בפנים על הבוקר מקווה שישתפר במהלך היום מאחלת לכולנו שבוע נעים ואופטימי שחף

מרגישה מוצפת וחייבת להוציא את זה..... :( ביום שישי בלילה היתי אצל ההורים שלי והיו שם גם חברים שלהם - זוג נשוי אז הבעל מאז שהגעתי התחיל לפלרטט איתי לא משהו רציני די תמים רק שבשלב מסויים הוא התחיל לגעת חיבק אותי בכתפיים ואחר כך במותניים התכופפתי קצת קדימה והוא נראה לי הבין שאני לא ממש מתלהבת מזה והוא הפסיק עם זה גם התיישבתי אחר כך במקום אחר ובתכלס לא קרה שום דבר נוראי אבל הבעיה היא שזה זרק אותי אחורה לגיל 11-16 תקופה שנגעו בי בצורה מינית אנשים שלא היו צריכים לגעת בי בני משפחה מבוגרים וזה הוציא ממני את התגובות של אז כשזה החמיא לי וגם השתוקקתי לכך שחברים של ההורים ירצו אותי אז הייתי מפלרטטת איתם והיה לי גם סוג של רומן מפוקפק עם אחד מהחברים שלהם בגילאי 16-18 היתי מאוהבת בו במשך כמה שנים טובות הוא היה מבוגר ממני כמעט ב-30 שנה אבל זה לא נתפס בעיני כפגיעה ונגיעות של אחרים כן נתפסו וזה צף היום על הבוקר בצורה חזקה מדי אתמול עוד איכשהו הצלחתי לשים את זה בצד ועכשיו כבר לא :( וזהו.... ככה אני יוצאת ללימודים!!! :((((((((

זה קשה כשהעבר מציף ככה כמו איזו מערבולת ששואבת פנימה....היום בניגוד לעבר את יודעת לשמור על עצמך ולבחור מה טוב לך ומה לא...וזה לא מובן מאליו..מאחלת לך יום טוב בלימודים דמעה

שחפיתוש מעצבן שאנשים לא יודעים מהם גבולות ,מבינה את ההצפות שלך אין ספק שהנגיעות עושות את שלהן ,,,,,,,,,ואת הגבת להן בדחיה משהו שאולי לא עשית בעבר ? את לא מרגישה שאת למדת להגן על עצמך ? מה עושים במצב כזה של הצפה ? נותנים לזה מקום , מעבדים את התחושות ומגיעים למסקנה שאת לא אשמה כי לא עודדת למעשים מהסוג הזה , וכמובן , לדבר את כל מה שעולה לך עם הרגש ועם מה שזה עושה לך , פשוט להוציא החוצה , חיבוק גדול מתוקה וסליחה אם אני לא הכי כאן , גם עייפה מאוד אייך עבר לך היום ? מקווה שעכשיו את יותר טוב

נראה לי שהמועקה באה בגלל הלחץ הצפוי,,,,,,, מאמינה שיסתדר מתוקה שבוע נפלא גמלך

האמת שהיום עבר על הפנים על ההצפה שהיתה התווספה עוד הצפה נוספת מהלימודים די דיברנו על ילדים של מכורים ובכלל על הילדים שגדלים במשפחות בסיכון ואחר כך על אלימות במשפחה כשדיברנו על הילדים באיזשהו שלב כבר הרגשתי כל כך רע שרציתי לצאת מהכיתה אבל רציתי גם לשמוע כי המרצה גם דיברה על היבטים בטיפול באומנות אז בסוף לא יצאתי וכל היום היתי עם קוצר נשימה ומוצפת רגשית ברמות שקשה לתאר היו כבר יותר מדי דברים ביחד אז כבר לא היו מחשבות כמעט נשארו בעיקר רגשות עכשיו טיפה יותר טוב אבל לא בהרבה :( מקווה שמחר ישתפר..... לילה טוב שחף

מחר בבוקר ב8 הניתוח יתכן ולא אהיה כאן כמה ימים רוצה לברך את כולן לשבוע טוב שבוע מבורך , וקחו את הכל בקלות חטולית

שיעבור בהצלחה ובקלות עד כמה שניתן!!!!!!!!!!!! מחזיקה אצבעות.....

חטולית יקרה...שיעבור מהר ובקלות...אני איתך דמעה

בוטל באופן יוצא מהכלללללל כמה הכנות נפשיות , מתח ולחץ ובסוף הרופא חלה ולא הגיע לנתח בכלל עכשיו מתחילים הכל מחדש כשנקבל תור חדש תודה שחפית ודמעונת על התמיכה חטולית

אני רוצה למות אני לא מתכוונת לעשות משהו בעניין אבל אני רק רוצה למות למות למות למות ודי וזהו דמעה

דמעונת שלי מה קורה ???? למה את רוצה למות ???? מבינה שמשהו רע עובר עליך , מאוד קשה ,,,,,,,, מה ?,,,,,,,,,, חטולית

איך את מרגישה היום בבוקר? קצת יותר טוב? שולחת לך חיבוק חם http://i125.photobucket.com/albums/p62/NecroNinja/hug_a_cat.jpg שחף

זה רק הולך ומתעצם לא רוצה יותר כלום התעייפתי התיאשתי בוחרת לשקוע דמעה

ב2 לפנות בוקר הבת שלי חזרה הביתה שיכורה...לא הבת הגדולה...אני שביליתי את הילדות המוקדמת שלי עם אמא אלכוהוליסטית מתקשה להתמודד עם שיכורת...קשה לי...מרגישה את עצמי מתרחקת לגמרי מהבת שלי..לא רוצה להיות לידה...למה הכל תמיד צריך להיות כל כך קשה??? נמאס לי...נשברתי... דמעה

יכולה להבין גם אותך ואת הקושי שלך וגם אותה היא נערה ומתנסה עכשיו בכל מיני דברים וזה דבר לגמרי טבעי ונורמלי היא לא יכולה להישאר לנצח הילדה הקטנה של אמא וכנראה שתאטרו למצוא איזושהי שפה משוטפת חדשה ביניכן

טוב

שוב לא שקט, שוב מתוח ובועט, מין גיל כזה, כל אחד עובר את זה, צא מזה, מה איתך, אמא מבשלת בשבילך. אז אולי תפסיק עם העולם לריב, אז אולי תרגיש הרבה יותר יציב. זה קשה אני יודעת... נסי למרות הכל להיות איתה להזהיר מהסכנות והשאר אחריות שלה לא הכל בשליטה שלנו אידה

לצערי כל הנוער כיום מתנהגים כך , והיא חזרה ב-2 לפנות בוקר . אז היא חזרה מוקדם , הם בדרך כלל חוזרים אחרי 4 לפנות בוקר ולפעמים גם מקיאים , מבינה אותך מאוד , כל הנושא הזה של שתיה ושכרות מגעילים גם את מי שלא טיפל בהורים אלכוהולסיטים ,תנסי לא לעשות השלכות על הבת שלך כי היא לא כזו , סתם חזרה מבילוי ושתתה , אם תתרחקי ולא תגיבי , אולי כן עלול לצוץ מצב שאחר כך יהיה בחוסר שליטה כי היא תבין שזה בסדר מצדך , מה שאני בטוחה שאת לא מעונינת , על אם אלכוהוליסטית לא יכולת לגבור , היית ילדה , אולי לבת שלך את כן יכולה להציב גבולות ולעצור אותה בזמן שלא תיגרר , את זו שחייבת להיות חזקה נשמה ואת מסוגלת לזה , סומכת עלייך !!!! חטולית

החתול שלי הכניס לי זבוב מת לתוך נעל הבעל :-/ מה הוא חשב לעצמו שהוא עושה?!!

החתול שלך שובב אם זה מה שעשה , ומה הוא חושב לעצמו ? שאולי הוא החתול במגפיים והלך לדוג זבובים ? חחחחח חטולית

לפעמים לשניה אחת נדמה לי שיהיה בסדר...שאני בסדר...שלא הכל שחור...ולא הכל אבוד...ואפשר לבנות חיים...ואפשר לנשום...אבל אז השניה עוברת ואני חוזרת למציאות... http://ourworld.cs.com/invertedhearts/wasteofpaint01.gif דמעה

היא המציאות?!......... ומה שבא אחר כך אלה רק החרדות והדיכאון...... הכל שאלה של השקפה!!!!

לצערי... דמעה

אולי אם תנסי לחשוב על זה יותר מאשר לרגע אחד או שניים אולי אם תנסי לתת לזה מקום יותר רחב של כמה שעות , ואז לכמה ימים ,,,,,,,,המצב עשוי להשתפר , תנסי , זה עובד \ פשוט תני למחשבות ללכת קדימה ולהאחז בזה שבוע טוב חטולית

למה התחפשתן? למה חלמתן? מה רציתם ואכזב? הדבר שהכי רוצות ליום אחד חג שמח פורים שמח, מקווה שהפורום יסתדר??????????????מבררת אידה

קודם כל חג שמח גם לך אידה יקרה...את לא עונה על השאלות? :) אני לא התחפשתי...הייתי רוצה להתחפש למשהי שלא מפחדת מכלום...מה רציתי ואיכזב? הרשימה אין סופית לצערי...מה אני הכי רוצה ליום אחד? שקט..חיבוקים בלי סוף.. אני מתגעגעת אליך דמעה

חג מאוד שמיייח דמעונת יקרה לי מאוד אפשר להציע לך משו ? חלילה וחס בלי שום כוונה לפגוע , מה דעתך לצאת מתוכך ולהיות רק את בלי כחל וסרק , בלי העמדת פנים ולדעתי תופתעי לראות איזו אשה נפלאה מסתתרת מאחורי,,,, אשה חזקה ושורדת , אשה שכולה ,,,,,,ש ש ש , את לא זקוקה לתחפושת , את זקוקה להיות רק מה שאת - כל כך נפלאה ואת בכלל לא מודעת ,,,,,,,,נכון ? וחיבוקים (וירטואליים ) יכולים לעזור? אם כן , קבלי כמה שאת יכולה - שולחת , מכל הלב חג שמייייייייייח מתוקה חטולית

חג שמייח מאוד מאוד מאוד אידה ואני חשבתי שיש תקלה אצלי במחשב שהפורום לא נפתח , למה התחפשתי ?חחחחח אני עוד צריכה להתחפש ? אני כבר נראית מחופשת לסבתא זקנה עם מקל לא ,,,,חחחחחחח מה חלמתי ? אני עדיין חולמת שהניתוח של אספי ביום ראשון יעבור בקלות ושמשם כבר הכל יהיה קל יותר מה רציתי ואכזב ?אמממממ - המון דברים שלא כדאי להזכירם היום כי חג פורים שמייייייח לא ? הדבר שהכי רוצות ליום אחד ? שקט !!!! שלווה !!!!רגיעה מלחצי כל השבוע!!!!!!! וכמובן את אספי צמוד אלי חחחחחחח חג פורים שמיייייייח ומאושר לך אידה ולכל בני ביתך חטולית

"התחפשתי" לאישה משוחררת בעלת שמחת חיים ומפתה לא חלמתי על כלום, האמת רציתי סתם לנוח מהחיים הלחוצים האלה רוצה באמת באמת לשכוח מכל המעצורים אבל זה לא ממש יוצא :(

אני מאוד אוהבת את פורים ומתאים לי שיהיה כמה שיותר בכדי שאוכל... להתחפש למשהו מפחיד שיוציא ויבריח את כל הפחדים, יום אחר להתחפש לילדה ג''ינג'ית עם שתי צמות -שובבה שיוציא ממני את כל השובבות.... ועוד יום לליצן מצחיק שצוחק כל היום וגם... לאריה אמיץ.... שהרגיש שאין דבר שעומד בפניי... ארנב חמוד... מלכה ליום אחד... וכך אחרי כמה ימים כאלה... הרגיש מלכה שובבה, אמיצה עם פחות פחדים והרבה צחוק ושמחת חיים.... מה אתן אומרות... אני הייתי שם... ואתן חג שמח אידה

הימים שאוברים אליי הם ימים קשים,אני מתנדנת בין חיים למוות,אולי בהרגשה שלי אני כבר מתה,לא חייה כל כך,נושמת בקושי,הימים האלו של זכרונות שגדולים אליי,אבא שלי,אמא שלא היתה לאגן עליי אף פעם,זה נורא להיות בודדה במצב הזה,לא להיות בחתונה של אחי בגלל שאבא שלי שם,הילדות שלי היתה ילדות שנורא היה קשה לחיות בה,זה יותר לסרוד אכשיו את הילדות הזאת הרבה דם של בטולים בגיל 7 שלקחו אותם בכוח,שלקח אותם בגועל ובכאב. זה התחיל בנגיעות``רק רוצה לגעת בנסיכה שלי,נכון את רתובה בגללי? אני יודע שזה ככה,ואיך הוא היה מריח את היד שלו ואני ההיתי משתינה מרוב פחד,כואב לי אכשיו,קשה לי לנשום,זה היה רק נגיעות,תגעי בי,זה כמו נחש מפלצתי שהיה תמיד מפחיד אותי,והרגליים שאולחות ליד הדלת,אמאאאאאאא,איפה את? עד ליפנאי שלושה חודשים הוא פגע בי,היום אני כבר לא ילדה,אבל עדיין מרגישה את החוסר עונים הזה,כואב לי הלב,הוא מפורק ושוקע,אני שוקעת אני לא יודעת כבר במה אני יכולה להאחז.... בשלב מסוימם התחתנתי,נפלתי לרע מסוג אחר,הגרוש שלי היה מתעלל בי ובילדים שלי,היה פוגע בי לידם ,היה עונס אותי לידם ו``אבא למה אתה עושה כואב לאמא`` הכל כואב לי אכשיו,אני נופלת לתהום ענקית שאין בה תחתית,אני רוצה לנוח מהכל,רוצה שאלוהים יכח אותי כבר,אני פוחדת מאבא שלי,פוחדת מהגרוש שלי, הםרדה מהילדים שלי והכאב חד כל כך. אני נמצאת היום בשיקום,ולא מצליחה להישתחרר מהכאב הזה,אל תיגע בי,אל תפגע בי,אני לא רוצה יותר,מילים שלי והוא לא היה מפסיק,חדר המבטיה,שלא יכנס,והוא היה מרים לי את הרגליים כמו בובת סמרטוטים,ושוב עונס אותי,עונס אותייייייייייייייי לא יוכלה לנשום יותר אני בוכה אכשיו,לבד אכשיו ורוצה חיבוק שיעזור לי לשכוח.... כמה חודשים ההיתי באישפוז אחריי שהוציעו אותי מהבית הנורא הזה,באישפוז גילו שאני בהריון,היה לי מפלצת ממנו,פעם שנייה,ואני מפלצת מזועמת,מפלצתתתתתתתת אתם בתח תגעלו ממני,אני נגעלת מעצמי הוא השאיר לי את המחלות שלו,הוא גרם לי נזק כל כך רציני,ולהיתמודד אם כל זה אני לא יכולה יותר,מישהו בבקשה שיתן יד אני נופלת זה חלק מהחיים שלי,חחלק נוראייייייי לא יכולה יותר אכשיו זה כבר היום החמישי שלא אכלתי ושוב להתעלף,רוצה להרגיש נקייה ואני לא,אוייייי כואב לי מידי

עמית יקרה זכרונות קשים...כואבים כל כך מצטערת על שעברת... 3 חודשים זה כלום והמון אני שמחה שאת מוגנת....למרות שלא תמיד את מרגישה כך...את מוגנת! יש ימים של קושי וכאב פלשבקים ותמונות חיות.. כאב חזק, אני יכולה רק לחזק ולחבק מרחוק לעריץ אותך גיבורה על הכוחות האומץ שלך חזקי ואמצי אידה

עברת גהינום...ואת שרדת...את עדיין שורדת..אני יודעת כמה קשה...מושיטה לך יד ושולחת חיבוק ענק...תחזיקי מעמד...אני יודעת שאת מסוגלת... דמעה

עמיתוש יקרה נדמה שהמילה גיהנום אינה מספיקה כדי לתאר את מה שעבר עלייך , כואב , כל כך כואב לקרא ולהבין את מסכת הייסורים הכאב וההשפלות שעברת , ולאאאאאאא , ממש לאאאאאא את לא מגעילה אותי ,להפך , כל מה שאני מרגישה זה רצון גדול מאוד להיות שם לידך , לחבק אותך בעדינות ולהרגיע אותך , להחזיק לך את היד ולומר לך שכל התהליך שאת עוברת עכשיו יביא להבראה מלאה שלך ,עכשיו הכל כואב כי הכל עולה ואת שוב מרגישה ,,,,,,,,,אחרי שהכל יצא ממך תהיי כמו חדשה חיבוק ענק מתוקה ומקווה שתוכלי קצת לשמוח בחג הפורים הזה חטולית

אני מצטארת אבל עכשיו אני עייפה מדי ואני הולכת תכך לישון אבל אני אכתוב את נקודות האור מחר חייבת רק להגיד שיש לי מצב רוח טוב שכבר מזמן מזמן לא היה לי.....

* ביקור אצל חברה טובה...היה ממש כיף ושיפר לי מאוד את מצב הרוח...וקיבלתי משלוח מנות מדהים עם דברים טעימים ללא סוכר שמותר לי לאכול:)))) *שיחה במסנג'ר שהייתה חשובה לי ועזרה לי להכניס את הבלגן בראש שלי לפרופורציות נכונות יותר... וזה לבינתיים חג שמח http://www.knesset.gov.il/lexicon/images/porim.jpg דמעה

איזה כייף דמעונת , מאחלת לך שתמיד יהיה לך משהו שמח לכתוב והעיקר שנראה אותך כאן פורים שמיייייח חטולית

מקווה שכבר התעוררת ליום חדש ושמחה לשמוע שיש לך מצב רוח טוב , מקווה שאוכל להכנס שוב במהלך היום לקרא את נקודות האור שלך , ואם לא אז,,,,,,,,,,,כבר יהיה בשבוע הבא ,ונקודות האור שלי ? למען האמת לא זכור שהיו לי כאלה במשך השבוע וגם אם הייתי רוצה לקרא משהו שכתבתי , בלתי אפשרי כי הפורום נפתח לי עכשיו רק 7 שורות וכל השאר נעלם ולכן גם לא יכולה להגיב אם היה רשום שם משהו ,,,,,,,,, נקודת אור שלי אחת היא שהערב יגיעו כולם ויהיה שמייייייח כי גם אספי יבוא ( נשמה שלי ) ואני חייבת לגמור להכין את " המשתה " של חג פורים חחחחחחח יין אני לא שמה כדי שלא ישתו ויצא הסוד חחחחח לא רוצה לשמוע סודות אז,,,,,,, חייבת לרוץץץץץץץץ עוד עבודה רבה לפני וחייבת לסיים לפני כניסת שבת חג שמיייייייייח והמון אהבה לכולכן יקרות ואהובות חטולית

הלכתי לרופא שיניים, עברתי את הטיפול. עם כל הקושי שכרוך בזה. אפשר לומר אני חושבת, שנקודת אור נוספת, היא שנפתחתי יותר מול הפסיכולוגית השבוע. אבל כתוצאה מכך, הפגישה הייתה ממש קשה, ואפילו בכיתי שם (ואני אף פעםםם לא בוכה מול אנשים. לא מתוך עיקרון. רק שזה פשוט לא קורה). תוצאה נוספת כנראה של הפגישה עם הפסיכו', היא שאתמול אחרי שבאמת באמת ניסיתי להחזיק- בסוף שוב חתכתי:( זאת ממש לא נקודת אור, אלא ה"מצד שני" של ההודעה. זהו. שיהיה חג שמח. ההורים שלי נסעו היום עם אחי לים המלח ויחזרו רק מחר בערב. לא נסעתי איתם כי הייתה לי משמרת בעבודה ולא היה מי שיחליף. אני אנסה לעשות את היומיים האלה רגועים כמה שאפשר, בלי נפילות ומערבולות שאחר כך קשה לצאת מהן. מקווה להצליח, כי השקט הזה שבבית ממש מדגיש את ה"לבד", וזה קצת קשה, ועכשיו עוד רק הגעתי הביתה מהעבודה. מקווה שזה לא יחמיר. אז שוב- חג שמח..

אני אתחיל מהסוף להתחלה.... * אתמול היה יום חופש מהלימודים והחלטתי שאני נותנת לי לעצמי את החופש מהתחלה עד הסוף ולא נוגעת בשום דבר שקשור ללימודים!!! * בבוקר באה אלי חברה טובה והיה לי מאוד נעים להיות איתה. היא לא באה אלי הרבה, אז זה היה ממש אירוע מיוחד ואפשר לומר חגיגי :) * בערב יצאתי עם ההורים שלי לפאב והיה לי ממש כיף ונעים איתם. ישבנו ופיתפתנו ושתינו בירה והיה לי מצב רוח טוב עוד מהבוקר ונהנתי מכל רגע. מה שכן, קצת לפני שהיתי צריכה לצאת מהבית הרגשתי פתאום מתה מעייפות וכדי להתאושש לקחתי ריטלין. והשילוב של ריטלין עם בירה היה די קטלני. בסוף השתכרתי יותר מדי וחזרתי הביתה חצי מעולפת. בגלל זה גם לא היה לי אתמול כוח לכתוב את נקודות האור. * קיבלתי השבוע בדואר שני ספרים שהזמנתי מחנויות יד שניה (ספרים שכבר אין להשיג אותם חדשים, כי הפסיקו להדפיס אותם כי הם ישנים מדי). אין יותר כיף מלקבל את הספר שקשה להשיג ושממש בא לך לקרוא אותו! אחד מהם אני רציתי כבר כמה שנים טובות! * השבוע כמעט ולא למדתי בבית. כתבתי רק בשני יומנים וחוץ מזה לא עשיתי כלום! ופשוט ניצלתי את הזמן וקראתי ספר להנאתי. * גיליתי שבמהלך חופשת פסח אני אוכל להשלים את שעות האומנות החסרות בסדנה מרוכזת. וזה גם יוצא ממש זול! וככה זה פוטר אותי מלקחת קורס אומנות נוסף במהלך הקיץ. וזה ממש טוב! כי גם הקורס בקיץ מתקיים פעמיים בשבוע ואי אפשר לדעת אם יהיה משהו שיתאים לי מבחינת הימים (שלא יתנגש לי עם העבודה). וגם בקיץ אני אצטרך לכתוב הרבה עבודות, אז לא ממש תהיה לי סבלנות ללימודי אומנות. ומה שאני יכולה לקחת בפסח, זה אצל מורה פרטית שאחת הבנות מהכיתה שלי למדה אצלה ומאוד המליצה עליה. היא אמרה שזאת מורה מעולה! * מצאתי עבודה, שאם זה יסתדר, זה הדבר שיותר מתאים מזה לא יכול להיות! ביום חמישי הבא אני הולכת לראיון עבודה..... תחזיקו לי אצבעות! * והנקודה האחרונה לשבוע הזה.... הצגת העבודה המעשית בכיתה ביום ראשון. שזה יצא מוצלח בצורה יוצאת דופן! וזהו..... התעייפתי לכתוב..... חג פורים שמיייייייייחחחחחחחחחחח לכולכן! שחף

הצלחתי אתמול ביעילות רבה להתחמק מדוח על חציית הכביש באדום!!! עמדתי מול השוטר עם פרצוף אבוד כזה ואמרתי דברים בסגנון של אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני בכלל. לא שמתי לב. אין עלי מסמכים כי יצאתי לשתי דקות מהבית ובכלל אין לי כסף לשלם דוחות כי אני סטודנטית עניה. בסוף הוא שיחרר אותי :)

http://farm2.static.flickr.com/1183/1411137037_206223f47a.jpg פשוט מוצפת דמעה

בשבילך , את המיוחדת http://artfiles.art.com/images/-/Salvador-Dali/Rose-Medidative-c1958-Print-C10048825.jpeg מכל הלב http://www.matarbooks.co.il/covers/1436_120.jpg חיבוק שלא תהיי לבד http://www.wondercliparts.com/hugs/graphics/hugs_graphics_02.gif ליל מנוחה מתוקה חטולית

http://www.wondercliparts.com/hugs/graphics/hugs_graphics_02.gif

ושוב לילה ללא שינה...לא נרדמת...לא יודעת כמה אפשר להחזיק מעמד ללא שינה...:((((( דמעה מותשת

אם את לא מצליחה לישון באופן טבעי, את חייבת להיעזר במשהו! אחרת את סתם עושה נזק לעצמך!.....

מסופר שלפני אלפי שנים בממלכת פרס האדירה חי אדם בשם משה מועלם , יום אחד הלך משה לקרקס הגדול של הווזיר הגדול , בהופעה הראשונה בקרקס הופיע לו פיל אדיר מימדים ,הפיל הרים גזעי עץ , תלש ברזלים שהוכנו מראש ,וכיבה מדורות עם רגליו האימתניות והגדולות ,לאחר ההופעה לקחו את כל החיות למנוחה , משה התגנב לו מאחרי הקלעים והבחין בפיל העצום שלתדהמתו היה קשור ליתד ברזל קטנה ועלובה ,לצד הפיל הבחין בכמה מליצני הקרקס ושאל אותם " אייך יתכן שפיל כזה גדול ועצום לא מנסה להשתחרר מיתד כזאת קטנה ?" אמרו הליצנים " הו הו ! הפיל הזה נולד אצלנו , ומאז שהיה קטן הוא קשור לאותה יתד ,כשהוא היה קטן , לא היה לו מספיק כוח לעקור אותה , הוא ניסה וניסה פעמים רבות במשך זמן רב עד שלבסוף התייאש , מאז ,למרות שהפיל כבר גדול ומסוגל בקלות לתלוש את היתד , הוא לא עושה זאת כי התייאש ובטוח שהוא לא מסוגל ,,,," , עשייה דורשת יוזמה , היא מוציאה מהאדם כוחות נפש בדרגות שונות של מאמץ ,האדם מטבעו אינו אוהב לטרוח , ולכן מאמץ של עשייה עשוי להידחות על ידו ,על האדם לזכור שבסופו של דבר חייו חולפים ביעף , בהגיעו לגבורות , כוחותיו כבר לא יעמדו לו כבימי צעירותו , שאיפותיו הופכות להיות חלק מחלומות רבים שהיו מנת חלקו בימי חלדו , ושנשארו בגדר חלום , אלא שהפעם תחושת ההחמצה אינה מפסיקה לכרסם בתוכו ,הוא ממשיך עד יומו האחרון לחיות עם אותה מרירות , תוצאות אי הצלחתו , ניתן לסכם במשפט אחד ממצה : " לא המציאות קובעת את הצלחת האדם , אלא האדם יוצר מציאות של הצלחה , על ידי המודעות לכוחות הנפש האדירים , המטרות שהוא שם נגד עיניו , והיוזמות שהוא לוקח לידיים , הוא קובע לעצמו את מידת אושרו ואיכות חייו " יצא ארוך והיה קשה להביא לכאן כי לא עשיתי העתק הדבק אלה כתבתי הכל לבד , מקווה שתהנו ושיצליח לתגבר את כולן ולתת כוח ותקווה שזה אפשרי , אוהבת -חטולית

גם אני קראתי את המאמר בגיליון הידברות, והכותב הזה פשוט גדול, יש לו ספר בשם "אני הרוח והנפש שבי", אבל עדיין לא השגתי אותו, אמרו לי ששווה כל שקל.

לא חושבת שאתן מודעות לכמה היה לי חשוב לקרוא את התגובות האלה ולדעת שמישהו מעריך את המאמץ הזה ולא "מרים גבה" על זה. זה קצת צבוע מצדי להגיד, כי אני לא ממש מגיבה בפורום, אבל כבר כתבתי על זה פה בעבר, ו"הרגיעו" אותי שזה בסדר, שכל דבר מגיע בזמן שלו. בינתיים- היה לי ממש חשוב לקרוא את התגובות שלכן. מצד אחד הרגשתי טוב אחרי הטיפול, מבחינת הרגשה, כי זה באמת משהו שנראה כאילו שעומד להיות קטסטרופלי, וזה לא קרה ככה. אז למרות הכאבים הפיזיים שהיו אחרי, ההרגשה הכללית הייתה טובה. ומצד שני, הרגשתי קצת דבילית, כמו איזה ילדה קטנה שמבסוטית מעצמה שעברה את הטיפול אצל הרופא שיניים מבלי לעשות יותר מדי בעיות (ושלא תבינו לא נכון, אני רק כתבתי פה על החלק המוצלח יותר והמאורגן יותר של הסיפור הזה. לא ציינתי כמה הייתי בחרדה לפני הטיפול, איך בכיתי, ממש בכי, מהפחד לעבור את זה, למרות שבאתי עם המאמר ביד). וההרגשה הדבילית הזאת היא לא סתם, כי העובדה היא שאף אחד בסביבה שלי (הלא ווירטואלית, תסלחו לי, כן?) לא שם לב לזה. ולא חיזק על זה. ותכלס כי אף אחד סביבי לא קלט את המשמעות של זה. שזה משהו שהיה לי ממש קשה לעשות (ופה בפורום אפשר יותר טוב להבין למה) ובכל זאת עשיתי אותו. ונסעתי לשם לבד. קצת חבל לי שאין את החיזוק הזה, מהסביבה הקרובה, מההורים למשל. הם פשוט לא רואים את זה, או שלא רואים אותי אולי. לא יודעת. אבל כנראה שצריכה להיאחז במה שיש, ולא במה שאין, עם כל האכזבה שבזה. מזל שיש את הפורום הזה. ואתכן. אז שוב, תודה.

אני ממש מעריצה אותך עלך האומץ ללכת לרופא שיניים...אני סובלת מבעיות קשות בשיניים כבר שנים...סובלת משבירת שיניים...דלקות...וכאבים כל יום ועדיין לא מסוגלת ללכת לרופא שיניים ולטפל בזה....וואי...כמה כוחות יש לך...כל הכבוד דמעה

חומד לעולם אבל לעולם אל תרגישי דבילית בגלל שום סוג של קשיים שאת מתמודדת איתם , באמת חבל שהסביבה הרגילה שלך לא רואה ולא מבינה עם מה את מתמודדת , אין לי מילים עליהם ולגמרי ברור כל החרדות הפחדים הבכי שעברת , לי נשמע הכי אמיתי שרק אפשר ,ודבר נוסף מתוקה , מותר לך בהחלט להרגיש כל מה שמרגיש לך גם אם זה להיות ילדה קטנה שמבסוטית מעצמה שעברה טיפולי שיניים בלי לעשות בעיות , אבל שכן מרשה לעצמה להרגיש כל מה שהרגשת לפני ההליכה לטיפול אז אל תחמירי עם עצמך ,תרשי לעצמך לשם שינוי להיות ולהרגיש כל מה שנכון לך בלי פרשנות יתר מבינה ? ותפרגני לעצמך בהחלט עם טפיחת שכם חמה כי מגיע לך !!!!!! ואנחנו כאן איתך ובשבילך את יודעת נכון . אייך את היום עם הכאבים ? יש הקלה מסוימת ?תרגישי טוב מתוקה חטולית

בשבוע הבא יהיה קשה כי מנתחים את אספי , הוא צריך לעבור ניתוחים בשתי הרגליים , למרות שזמן הניתוח קצר בכל זאת הוא עובר הרדמה מלאה , ואז יהיה קשה כי יהיו לו כאבים ועל הניתוח יהיה לו שוב גבס לחודש ימים ואחר כך נראה מה עוד תמיד יש חשש מסוים בהרדמה מלאה והוא קטן , כזה פיצי רק בן שלושה חודשים כמעט ,בנתיים אני משתדלת להרגיע את כלתי שתרד מהלחץ , עוד לא אמרתי לה כלום אבל אני חושבת לנסוע לבית החולים מהבוקר ביום הניתוח ולהיות איתה שם ללוות אותה ולתמוך בה ולראות מה אפשר לעשות כדי שהכל יעבור בסדר , מחר גם אני נוסעת אליו , התגעגעתי , לא ראיתי אותו כבר שבוע ,אוףףףףףףףף למה כל הסבל הזה , אני לא סבלתי כבר מספיק גם בשביל הילדים שלי וגם בשביל הנכדים שלי לדורי דורות ???? אני חושבת שכן !!!!!! ובכל זאת , מה ???

קטנצ'יק מסקן :( בטח שזה קשה ומלחיץ לכולם...... אני אחזיק לכם אצבעות שהכל יעבור בשלום! מקווה שאחרי הניתוח וההחלמה הכל יסתדר! שולחת חיבוק מחזק ומרגיע שחף

לא פייר - באמת מאחלת שיעבור בשלום הניתוח ותקופת ההתאוששות ושגם סבתא תצליח להרגע ולא לכאוב כלכך את כאבם של כולם אוהבת -ליז

מצטערת לשמוע על המתח והדאגה סביב הקטנצ'יק.. ועל הניתוח שהוא צריך לעבור מקווה שהילד יעבור את הכל בשלום ומתפללת לשלומו ובשבילך חטולית - תהיי חזקה ואופטימית מחזיקה לקטן אצבעות ומחכה לבשורות טובות סמויה

בהחלט נשמע לא פשוט....שולחת לך אנרגיות של שקט ורוגע ומחזיקה אצבעות שיעיבור הכי טוב שאפשר.. מחבקת... דמעה

תודה בנות על כל המילים החמות והמנחמות ותודה על כל החיבוקים , באמת תחזיקו אצבעות שהכל יהיה בסדר חטולית

לישון ללא סיוטים ללא פחד ...לא להתעורר כל רבע שעה אני עייפה מאוד מאוד מאוד ולא מצליחה לישון שונאת את עצמי ואת מה שוקרה איתי הייתי בצהריים בראיון במרכז סיוע עם 2 מנחות של קבוצת תמיכה...הן אמורות להחליט אם אני מתאימה להשתתף בקבוצה שלהן...אחרי ששמעו עלי הן אמרו שהן לא בטוחות וצריכות לחשוב...נו ברור...למה שאני אהיה טובה מספיק להיות חלק מהקבוצה הזאת? יודעת בראש שלא כל אחת מתאימה לכל קבוצה אבל בלב...בנשמה אני יודעת שאני זבל וברור שלא רוצים שזבל ישתתף בקבוצה...רע לי מזה...מרגישה כבר דחוייה למרות שעדיין לא דחו אותי... רק רוצה לישון...לא לחשוב והכי חשוב לא להרגיש דמעה

מגיע לך לישון לישון היטב ללא הפרעות לחלום חלומות נעימים!! אולי שווה לנסות לשים לך CD של הרפיה?!! אולי זה יעזור לגבי הקבוצה.... אז קודם כל בקבוצה שלנו את כבר שייכת מוקבלת ואהובה אף אחת חלילה לא חושבת קמצוץ מהמחשבות שלך על עצמך!!! שנית כל הכבוד שהיגעת לראיון! באמת!!! ושלישית אם יחשבו אחרת ולא תתקבלי.... זה כנראה שהן לא מספיק טובותבשבילך ולא ההפך!!!! ואת זה ...אני ממש לא סתם אומרת!! אז חזקי ואמצי ובהצלחה אידהי

קמתי הבוקר ללא מצב רוח...עייפה מאוד...והמילים שלך גרמו לי לחייך...תודה...הייתי כל כך זקוקוה לכמה מילים טובות...תודה אישה יקרה שאת כאן איתי דמעה

מקווה שבכל זאת הצלחת לישון קצת יודעת כמה זה קשה בלי שינה.... ולגבי הקבוצה גם אם בסוף תקבלי תשובה שלילית זה רק אומר שאת שונה במשהו מהאופי של הקבוצה ובשום פנים ואופן לא אומר שאת פחות טובה! אני לא מסכימה שתדברי ככה על עצמך!!! אני אוהבת אותך וחושבת שאת אישה מקסימה! ואני לא מוכנה שמישהו יעליב אותך!!! גם לא את!!! שחף

תודה שאת כאן...ושאת איתי...אני מעריכה את זה מאוד דמעה

הדברים של אידה מקסימים בעיניי את כאן שייכת ואהובה ואם שם לא תתקבלי זה פשוט משום שהם קטנים עלייך ו...כן גם מה ששחף אומרת - בונים סיגנון של קבוצה וצריך שתהיה איזו שהיא התאמה וצריך שהמנחות תהינה בעלות כישורים מתאימים לעבוד עם הניפגעות המסוימות ועם סוגי הפגיעה כך שאם הן לא מוכשרות לטפל בקושי שאת ניתקלת בו עדיף שלא תשלנה אותך או שתטפלנה בצורה לא מתאימה. חיבוק ומקווה שהלילה תצליחי לנוח מעט

תודה על החיבוק...שולחת לך גם... דמעה

אני החלטתי שאני לא רוצה להצטרף...לפחות קיבלו אותי...תודה על התמיכה דמעה

הצגת המקרה אתמול בסמינר וההכנה לכך מוטטו אותי לגמרי אחרי זה ישנתי היום עד 5 בערב ואחרי ההתמוטטות שלי בשבוע שעבר עברו רק יומיים טובים ואז שוב יומיים קשים שהובילו לאפיסת כוחות בקצב כזה לא יקח עוד הרבה זמן עד שאני אמצא את עצמי מאושפזת במקום בו אני עושה את העבודה המעשית יום אחד פשוט לא ישחררו אותי משם הביתה :(

(((((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))) זאת תקופה לא קלה וזה יעבור...תחזיקי מעמד...מקוה שעכשיו את ישנה וצוברת כוחות.. מחבקת דמעה

שחף יקרה זה אכן קשה ואת עובדתקשה עוברת דרים קשים....אך מתמודדת בגבורה אין שום סיבה שתגיעי לשם...! רק שמרי על עצמך איתך אידה

שחפונת עייפית שלי בהחלט יש לך כל הסיבות שבעולם להיות עייפה ומותשת , את לא נחה על זרי דפנה ,את עובדת וגם לומדת ומשקיעה את כל כולך 100% נטו בכל מה שאת עושה וזה מתיש , אבלללללל,,,,,,,,,, כשתסיימי את הלימודים ואת כל התהליך המפרך הזה , מי תצא עם תעודה לתפארת שתוכל להתגאות בה ? רק את , כן , רק את ותוכלי לזקוף רק לזכותך את כל ההישגים שלך כי לא קיבלת כלום במתנה מאף אחד , תמיד תדעי שכל מה שהישגת בא תודות לכל המאמצים הקשים שאת משקיעה עכשיו ,לכל התהליך שאת עוברת עכשיו , אז אולי יהיה לך יותר קל אם תסתכלי צעד שניים קדימה ותראי איפה תהיי כשהכל יסתיים וכמה גאה תהיי בעצמך !!!!!!!! אני גאה בך כבר מעכשיו , וכמו שתמיד אומרת לך ,מאמינה בך וביכולות שלך לעבור גם את המשוכה הלא פשוטה הזו , יפתי בשבילך השמיים הם הגבול ,ואף אחד לא אמר שקל להגיע לשם - מחבקת המונים כדי לחזק אותך ולעודד אותך , שיהיה לך יום נפלא חטולית

קראתי אותך בבוקר ו... לא היה לי האומץ לענות ולעודד. מי אני? מה אני מבינה? רציתי לשלוח תמונה ולא מצאתי את מה שחיפשתי - כזו שפעם שלחת אלי כשהייתי זקוקה לאנרגיות אז.. מממ..... אני שולחת מילולית - עיצמי עיניים - דמייני כדור אור גדול מתקרב אלייך - הוא ממלא את גופך באור - נכנס דרך ערובות העיניים - אל חלל הראש (נשימה עמוקה והרפיה) - מחלל הראש אל הצוואר - אל הכתפיים - לנשום אותו אל בית החזה - הבטן מתמלאה אור - לנשוף - לנשום אותו אל חגורת המותניים - הגב העליון- הגב התחתון - לנשוף - איזור המותניים מואר כולו העכוז המיפסעה - לנשום ולנשוףףףףף -אל הירכיים -הברכייים - השוקיים -עד לכפות הרגליים - האצבעות זוהרות באור יקרות ומפיצות אלומות אור לכל אבר -לשחק איתן - להצביע לכל הכיוונים - לנשום - לנשוף ולהתחיל למשוך את האור חזרה באותו המסלול עד הראש - לנשום לנשוף - לתת לאור לחזור מהראש דרך הצוואר אל הכתפיים - אל הזרועות - אל האמות - אל כפות הידיים - לפרוס אותן ולשחרר את האור דרך האצבעות - לראות אותו עולה בקשת לשמיים ולהפרד - לנשום - לנשוף - לנשום -לנשוף --------- ליל מנוחה יקרה.

שזה לא כל כך מובן מאליו לאור התרחשויות האחרונות, וגם הלא אחרונות לצורך העניין... ההתרחשויות האחרונות זה החתכים, שממש פחדתי שהרופא יראה (ואין מצב שהוא לא היה מבחין בזה, כי זה די בולט לצערי), ובאופן כללי ובהקשר יותר לפגיעה - ההימנעות שלי מלטפל במה שכואב, בעיקר פיזית, כי מפחדת. ביעקר כשמדובר ברופאי שיניים. נכון שלכל אחד קיים הפחד הזה ואף אחד לא אוהב ללכת לטיפול שיניים (אני לפחות לא מכירה אנשים שנהנים מזה..), אבל זה מעבר לזה. זה חרדה כזאת מלשבת שם ולהיות בלי שליטה ובמצב של חצי שכיבה על הכיסא ולדעת שעוד רגע ייכאב כי התהליך של הטיפול מכאיב, זה יותר מדי מעורר תחושות שקשורות במה שקרה, ולכן גם יצא שנמנעתי מזה ודחיתי את זה, למרות שהיו כאבים. אז היום לא נמנעתי. כי הייתי חייבת להגיע אליו בגלל הדלקת שהתפתחה והחמירה בינתיים (כי הייתי אמורה להגיע עוד בשבוע שעבר ולא עשיתי את זה..) באתי אליו עם עותק של המאמר מהאתר "מקום", זה שמדבר על נפגעות תקיפה בילדות והקשר לפחד מטיפול שיניים (מעבר לפחד ה"רגיל"), כי אחד הדברים שהציעו במאמר, זה להדפיס אותו ולהביא לרופא השיניים לקרוא, על מנת שהוא יוכל להבין יותר טוב במה מדובר. אז הוא קרא, והיה ממש בסדר איתי. ממש הייתי לחוצה מזה כל המשמרת בבוקר בעבודה. לא הפסקתי לחשוב על זה, ולא בכוונה, זה פשוט הלחיץ אותי. הוא גם ראה את החתכים. בהתחלה הוא לא אמר כלום ואחר כך הוא רק ציין שאת הג'ל הרגעה שאני צריכה למרוח על החניכיים איפה שהוא עקר, שאני אמרח בחניכיים גם איפה שיש חתכים. בקיצור, הוא היה ממש בסדר איתי. שמחה שזה מאחוריי... והאמת ש...אני אפילו קצת גאה בי על זה שהלכתי היום (מוזר לי להגיד את זה..), שהבאתי לו לקרוא את הכתבה והצלחתי לעשות את זה לפחות טיפה יותר מרגיע (נאמר, מאשר אם לא הייתי אומרת כלום ורק יושבת/שוכבת שם בחרדות והרופא כנראה היה משועשע מזה, כי תכלס כולם מפחדים מטיפולי שיניים, זה לא כזה יוצא דופן, אולי רק בעוצמות של הפחד). למרות שהבאתי לו לקרוא את המאמר ולמרות שהוא ניסה להיות ממש מרגיע (עד כמה שרופא שיניים עם מכשירים חדים ומזמזמים ביד יכול להיות מרגיע), היה לי די קשה כל הסיפור הזה, וזה גם לקח זמן, זה לפחות נראה כמו נצח באותו רגע, והיה לי סוג של התקף חרדה תוך כדי, שהיה לי קשה לנשום ולחץ כזה בחזה, שרק התגבר כי אסור היה לי לזוז בגלל שהוא היה באמצע הטיפול. אז עשיתי לו סימן עם העיניים והוא הפסיק למרות שהוא היה ממש באמצע ושאל אם אני אצליח להחזיק עוד כמה רגעים עד שיסיים, אז עשיתי לו "לא" עם הראש עד כמה שיכולתי והוא הפסיק ונתן לי להתאושש. בקיצור...אני שמחה שזה מאחוריי...אני אלמד מזה להבא להשתדל לא לדחות דברים שבלתי נמנע לטפל בהם, כי אז זה רק כואב עוד יותר ומחמיר.

וואוווווו ,טיפולי שיניים זה באמת קשה ביותר ,את בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך שהלכת לטיפול ועמדת בו בגבורה רבה מאוד זה בכלל לא מובן מאליו ,והרעיון של המאמר , אהבתי , כל הכבוד שהעזת , שעשית , וכל הכבוד לרופא שהיה בסדר גמור איתך ושהתחשב בך , ישנם כאלה שאומרים : נו , באמת , אין לי זמן לדברים האלה ,כבר שמעתי גם על זה ,גם אני גאה בך מאוד כל הכבוד !!!!!!!!!!! ואת יודעת מה , אני חושבת שיש לך נקודת אור ליום שישי להכנס ולכתוב , מי יודע , אולי עד סופ"ש יצטברו עוד דברים , הלוואי שיקרו לך עוד דברים טובים כמו היום ,ו,,,,,,,,, תרגישי טוב , אחרי הכל עקרו לך שן ,אז מן הסתם שגם יהיו כאבים כמה ימים חטולית

תודה....אני אכניס את לשירשור ביום שישי... לא יודעת אם אני רוצה שיקרו עוד "דברים טובים" בדיוק בדיוק כמו היום, כי זה כרוך בהתמודדות לא הכי פשוטה, ומעדיפה לנוח מזה קצת. תודה על התגובה, זה חשוב לי:)

מנותקת יקרה כל הכבוד לך על האומץ! מסכימה עם כל מילה ומילה של חטולית זה בהחלט לא מובן מאיליו אני מכירה אנשים שמפחדים בדיוק כמוך אבל לא עושים את המאמץ ולא מטפלים בכלל ובסוף נשארים בלי שיניים.... כמו דוד שלי, למשל אז יש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך!!! שלא נכנעת לפחד שלך, לא נתת לו לנהל אותך..... זה מראה כמה כוחות יש לך! שעומדים לרשותך כדי להתמודד גם עם הדברים הקשים ביותר אל תשכחי את זה אף פעם!!!! מחבקת בחום ובהארצה שחף

תשמעי..... כללללללללללללל בכבוד לך!!! wow איזו יכולת התמודדות... התאגנות במצב לחץ וחרדה כזה את בהחלט יכולה וצריכה להיות גאה בעצמך כל הכבוד אני גאה בך אידה

הי מנותקת קראתי אותך אתמול והתרגשתי עד דמעות זה צעד ענק - נראה שתוכלי לאט לאט לוותר על הניתוק היכולת לשתף את האנשים שנוגעים בחייך במקום להכנס למקום של חוסר תיפקוד היא פשוט ענקית - תנצרי את הרגע הזה, את ההשפעה שלו על אותו ארוע שהיה יכול להפוך לקטסטרופה והפעם היה רק מאוד לא נעים תזכרי שזה היה בזכותך, בזכות ששיתפת היתה- ידיעה , הבנה, קבלה ,התחשבות, זה לא העלים את התחושות לגמרי אבל הן התרככו. תזכרי כשקשה ותשתמשי בכלי הזה זהו את לא לבד - שולחת לך חיבוק ענק.

הכאב גולש ממני כמו חלב שרותח בסיר...גולש ללא שליטה ואני אפילו לא מצליחה להבין על מה...על מה הדמעות? על מה הכאב הצורב הזה? העבר כבר איננו אז למה אני לא מצליחה לשים אותו מאחורי? וכל הזמן הראש שלי שואל...אולי את ממציאה ולא היה ולא קרה? אולי התמונות משקרות? אולי הוא לא נגע...ולא הכאיב...ולא קילל ולא היכה? אולי אני סתם רעה או משוגעת והוא היה אבא נפלא? לא סומכת על הזיכרונות אבל מוצפת מהם...איפה ההיגיון?? ורק רוצה להכאיב לעצמי כדי להפסיק לכאוב...ואז מה אם הוא נגע? מה כבר קרה? אולי אני מגזימה בתגובות שלי? אז נגעו בי אז מה? אפשר לחשוב...ביג דיל...יש בי צורך להגיד את כל הזיכרונות...ברצף...אחד אחרי השני עד שיגמר לי האוויר ואין למי להגיד...רוצה לספר הכל הכל ולהרגיש הכל הכל לא ממקום מנותק אבל אז אבכה ומי בכלל ירצה לשמוע אותי כשאני בוכה וחלשה ומגעילה??? דיייייייייייייייייייי נמאססססס ליי כברררררררררררררררר דמעה

אני איתך כאן, מעבר לפינה דברי איתי מחבקת שחף

קשה לי לדבר...קשה לי להודות שלא הכל בסדר... תודה שאת איתי דמעה

אני מוכנה להקשיב לכל מה שאת רוצה לספר , ולבכות , ולחבק כשאת חלשה , את יודעת לאן ,,,,,,,, איתך יקירה שלי , קדימה חטולית

תודה...כמו שכתבתי לשחף באמת קשה לי לדבר...אני מעדיפה את המסיכה שלי וקשה לי כשהיא מתפרקת לי ככה...אותי לימדו שתמיד תמיד עדיף לשתוק כי אם לא... דמעה

דמעה יקרה מצטערת שקשה מציף כל כך כואב הלוואי והכל היה דמיון אבל זה צורב...אמיתי מדיי לספר, לבכות... להיות חלשה זה כוח כוח להרשות לעצמך לא לפחד... להתגבר לנגב את הדמעות ולראות ש... אנחנו עדיין כאן איתך מעריצה ומחזקת אידה

הבכי..הנכונות לדבר ולשתף ולקבל נחמה...כל אלה הם חולשה עבורי ועל חולשה נענשים...אינ יודית בראש שלי כמה זה לא נכון אבל בלב...בבטן...בנשמה קשה לי לקבל את זה...יש שיעורים שמרוב שהם כואבים כבר לא נשכחים לעולם.. תודה שאת כאן דמעה

דמעונת יקרה.. אין לי הרבה מילים כרגע אבל..שולחת לך חיבוק.. שתרגישי יותר טוב יקירה בקרוב.. זה יחלוף.. הלוואי במהרה..

סתם .. כותבת.. למי? בכלל בעיקר לעצמי. לא יודעת מה בכלל אני רוצה מעצמי לאחרונה- חשתי שעברתי את הכל.. הייתי עסוקה עד מעל לראש בעבודה ו..שכחתי שבכלל הייתי כאן פעם.. ימים רבים חייתי באופוריה.. נהנתי.. בזבזתי ים של כסף בבוטיקים על בגדים. ג'ינסים אופנתיים. קטנים ויותר קטנים וזה עשה לי עוד יותר חשק לרזות ולהראות טוב. וכולם מסתכלים, נהנים ומחמיאים.. אה.. וגם נעליים.. אין כמו זוג מגפיים יקרות במיוחד שכשאת הולכת איתן את מרגישה בעל-הבית של העולם.. ו.. חגורות מעור ו..תיקים.. וג'קטים ומעילים.. ובתוך כל התחפושת הזאת אני..כולה אני מסתובבת לי בביטחון עצמי רב בקניונים ובעבודה... .. "עם האף למעלה למעלה" ועל האף משקפיים שחורים גדולים..שמסתירים אותי היטב מהעולם והם סופר אופנתיים ויקרים מאוד ועל כל זה זה.. בזבזתי 4000 ש"ח בחודש אחד..(וזה רק מהחודש האחרון) ועוד ועוד.. מחפשת כמה שיותר לנסות להסתיר את הרעד שלי מבפנים כשמישהו שאני לא מכירה מעז להסתכל עליי או לפנות אליי במשהו תמים לחלוטין סתם שיחת חולין.. בקפיטריה שבעבודה..או ברחוב.. גם אם זו בת למשל. אני לא מסוגלת להחזק מעמד בשיחה כי אני כזה רועדת מבפנים מתה מבושה מי אני בכלל שמישהו ירצה לדבר איתי הרי אני מפגרת לגמרי תכף יגלו את זה ויברחו ואז אני עושה את עצמי כזו "גזעית" וחמודה שבעצם אני מתה שיסתלקו ממני וישאירו אותי לבד פן תתגלה האמת עליי. אני והקפה שלי והמחשבות שלי מגיע לי להיות לבד למרות כל ההשקעה החיצונית שלי אני לא שווה פרוטה. אה.. וכל כך יופי הנה זה בא- הפסיכולוגית -יועצת שלנו הגיעה למסקנה שאין טעם להמשיך בטיפול. אז.. זהו .. הודיעה לנו רשמית שזה הסוף פרט לכמה שיחות לפני כהכנה. בעלי- מת על זה גם ככה הוא לא ממש אוהב את השיחות ייעוץ הללו. אבל אצלי זה מקבל משמעות קצת אחרת. מכל מקום.. היא השאירה לי מקום לתקווה להתרפק עליה- בהתחלה חשבתי אחרת אבל כן.. היא היחידה שרואה אותי מבעד לתחפושת החדשה שלי. יש!! סוף סוף מישהו רואה אותי. היא ממליצה גם בפני בעלי ומשכנעת שאקבל עזרה. שאלך לפסיכולוג..אולי תמליץ לי על אחד.. שהיא תברר למעני.. זה משמעותי בשבילי מפני שכולם כל הזמן עסוקים באיך שאני נראית טוב ומתלבשת בהתאם. ו.. הנה סוף סוף מישהי שרואה אותי מעבר ויודעת שהכל העמדת פנים. הצגה אחת גדולה. מעניין שכל כך לא בטחתי בה בייחוד לאחרונה וחשבתי שהיא רוצה להזיק או משהו (ולא סיפרתי לה בכלל על הפגיעה המינית למרות שרציתי אבל לא יכולתי דמיינתי שתנחש זאת לבד ) מכל מקום, למרות שהיא עוזבת אותי הגעתי למסקנה שכנראה זה כי באמת אכפת לה ממני והיא משחררת אותי "מהסופר נני" הזה מהתלות שלי בטיפול הלא מועיל איתה כדי שאהיה פנויה לקבל טיפול מסוג אחר. בשבילי שיועיל קודם לי לא עם הילדים לא בשביל הילדים כדי שאהיה אמא יותר טובה להם לא עם הבעל- אני- טיפול רק בשבילי ואך ורק אני. מי היה מאמין! אני בטוחה שבסוף אמצא מטפל או מטפלת טובים אבל חבל לי אני מרגישה שהחמצתי עם הפסיכולוגית הזאת שחבל שנפגשנו דווקא כך באופן אקראי במכון להתפתחות הילד. איזה חוסר מזל! הייתי חולמת.. שהיא תהיה המטפלת שלי. מרגישה שרק היא יכולה איתי לא אף מטפל אחר.. ככה זה אולי נדמה לי..

קודם כל שמחה לראות אותך כאן שוב!!! התגעגעתי!..... נשמע כיף כל התחפושות האלה גם אם אלה עדיין רק תחפושות לא הייתי מתנגדת ;-) ועכשיו רק נשאר למצוא לך מטפל או מתפלת טובה רק תדאגי לכך שזה יהיה מישהו שמתמחה בטיפול בנפגעות! כל הכבוד לך!!! באמת..... שאת סוף סוף מרגישה שאת מוכנה לטפל בעצמך זה לא צעד פשוט.... אבל חשוב ביותר! אז שיהיה המון בהצלחה!!! ותעדכני..... ומה קורה עם העבודה? כבר יש לך עוזרת? קצת ירד ממך הלחץ?

שחפונת.. דמעה.. חטולית ואידה- גם לי היה מאוד מרגש לקרוא אתכן בחזרה.. אידה - היה מרגש לקרוא בחזרה את דברייך.. ו..תודה ענקית.. מותר גם חיבוק? לשחפונת- מה שלומך יקרה? מקווה שמסתדר לך יותר קל בלימודים- מבחינת העבודה יותר קל כי הביאו לי עוזרת שתתייק וכו' בדמותה של ילדה פרחחית בת-22 אבל מה זה ילדה- (לא יכולתי לסבול אותה בהתחלה רציתי להעיף אותה כי נראתה לי חוצפנית ולא ממושמעת ועכשיו התרגלתי והתחלתי לאהוב אותה) בת 22 -כמו בת 15 איזה גיל יפה וחסר דאגות.. יום מגיעה לעבודה ויום- עושה לי פנצ'רים על ימין ועל שמאל.. וכל היום משגעת אותי אם כדאי לה לחזור לחבר הקודם או להתנשק עם ההוא וכו'.. וכל היום מדברת עם אבא'לה שביא לה כסף לפלאפון כי יש לה חוב ועומדים לנתק.. ואבאלה כל היום דואג ומתקשר חזרה.. וטל' לחברות מהצבא- איזה שיחות שטותיות מצחיקות.. אה.. ובארבע יש לה "בובות" באינטרנט. באמת- אני מתה מצחוק מהשטויות שלה ומהביטחון העצמי השופע שלה- ביטחון עצמי אמיתי (קצת מדביקה אותי) - אני רואה מהצד מה זה ילדה שאין לה מסעות כבדים לסחוב ואני מרגישה עליה שזו לא העמדת פנים אלא באמת ככה היא. אין משהו מעבר.. וזה נחמד לראות שגם אני אולי הייתי יכולה להיות אדם כזה..אילו הייתה לי היסטוריה אחרת.. ו..חטולית מההמצב סבתא חטולה? איך הילדון? מביא אושר לחייך? מגיע לך כל טיפה של אושר כי את אישה נפלאה מלאת חמימות ואור ומקרינה זאת על כולנו כאן.. ולדמעונת יקרונת- תודה על ההבנה וההזדהות הרי מי כמוך יכולה להבין אותי יותר טוב? מאחלת לכן פורים שמח ומבדח.. אה.. למה בא לכן להתחפש השנה?

סמויונת - מברוק על כל שלל התחפושות החדשות שקנית לך לאחרונה , ולא חשוב כמה עלו כי זה רק כסף , הלוואי שתעביר אותך באמת לטיפול של מטפל או מטפלת שיהיו מוכשרים מספיק כדי לקלף מעלייך את כל אותן תחפושות ישנות שעטופות בתחפושות חדשות כדי שתוכלי להנות מכל מה שקנית כבגדי המלכה החדשים והמלכה אינה עירומה , אלה היא לבושה במיטב מחלצותיה , חטולית

סמויה יקרה המילים והכנות שלך מרגשים לא קל לחיות כל הזמן תחת מסכה... לרעוד מבפנים... לברוח... לפחד... כולנו עם מסכות....מתגוננים בחומת מגן כזו או אחרת... אך לעיתים חשוב להניח להם.... לתת לעצמך לצאת....להיות את... להיות גאה בעצמך כי את אדם ואישיות מקסימה... אבל גם מפחדת מעצמך מהסביבה מחזקת אותך ובהצלחה בטיפול אידה

מזדהה איתך..מבינה כל כך את הכאב....טוב לראות אותך שוב כאן דמעה

לא רגועה בכלל התעוררתי ב-4 בבוקר ולא הצלחתי להירדם יותר היום אני מציגה בכיתה את העבודה המעשית שלי הולכת לדבר על הקבוצה שבה אני צופה הדברים שאני הולכת לדבר עליהם מאוד קשים לי רגשית אבל מה לעשות, מדובר בקבוצה קשה עם סיפורים קשים ועם תכנים קשים שעולים ואני מאוד מתחברת לתכנים האלה ברמה האישית אז לדבר עליהם זה קשה ומציף גם לכתוב את הדברים שאני הולכת לדבר עליהם היה מאוד קשה מקווה להישאר שפויה אחרי כל זה :( שחף

איתך....מחזיקה את ידך... בטוחה שיעבור בשלום מחבקת דמעה

בהצלחה מלאכית

נו.. איך היה בטוחה שאחרי זה נראה אחרת ראיתי את הרישום למטה הוא מדהים וגם את והדרך שאת עושה ומתמודדת - חיזקי ואימצי אוהבת ליז

אך עבר? מקווה שהיה בסדר, שהצלחת להתארגן.... ואל תשכחי .... את עושה מה שאת יכולה איתך אידה

חזרתי הביתה סחוטה רגשית ופיזית התגובות שקיבלתי היו: תודה, היה קשה אבל מעניין, מדהים, מעלף.... בנות באו וחיבקו אותי אמרו לי שהן לא מבינות בכלל איך אני מצליחה לעמוד בזה (בלהיות בקבוצה הזאת בעבודה מעשית) אפילו המרצה הודתה לי ואמרה לי שהעברתי בצורה הכי חדה, מדוייקת וברורה שרק אפשר את עולמם הפנימי הסוער והכואב של הנערים והנערות בקבוצה ואת החוויה של להיות נוכח שם בתוך הקבוצה האמת שהיתי בהלם מהתגובות לא היה לי מושג בכלל איך זה יצא כשחשבתי על מה שאני הולכת לדבר פחדתי שזה יצא יבש ומשעמם ומסתבר שלא.... ואולי זה בלתי נמנע, כי לדבר על עולמם של הנערים האלה זה לדבר גם על העולם הפנימי שלי, על החוויות שאני עברתי כי אני כל הזמן מזהה את עצמי בתוכם ולכן כנראה זה יצא כל כך חיי ומרתק זהו, עכשיו זה מאחורי אפשר קצת לנוח....

מתחבר לכמה רגעים ושוב מתנתק כך שרוב הזמן אין לי אינטרנט מקווה שביום ראשון יבוא טכנאי ויסדר לי את הבעיה בנתיים אני לא ממש כאן :( שחף

הרבה בריאות

החלפה מהירה יקירתי ,חזרי מהר

לא החליפו את המודם אבל סידרו משהו בחיבורים עכשיו צריך להיות בסדר!

אני היום בת 17 ובמשך שנה וחצי מגיל 15 עד 16 וחצי נוצלתי ע"י גבר בן 45 . סיפרתי פה כבר את כל הסיפור אז אני לא אספר שוב.. היום אני ממש נמשכת לבתולים..לגברים-נערים כמה שפחות עם ניסיון..לפני כמה זמן שמעתי שחבר שלי לא בתול וזה ממש הגעיל אותי ורצתי להקיא.. זה כזה לא ברור אני לא מבינה מה קורה איתי..בבקשה עזרהה אני אודה לכן מאוד!!

אבודה יקרה מצטערת לשמוע על הניצול והטראומה שעברת, אין לי ספק שזה פגע ועיוות את כל ההתסכלות על יחסים זווגים יתכן כי בחור עם נסיון מאיים ואצל האחר ללא הנסיון את מרגישה שליטה. ממליצה לך מאוד לפנות כעת לטיפול ולא לחכות, הדברים לא נפתרים מעצמם...להפך הם מסתבכים ומשתרשים , בהצלחה אידה

אידה לקחת לי את המילים מהפה , זה פשוט מצב קלסי של הקצנה ,אם את לא רוצה להיות בודדה ומבולבלת , את חייבת טיפול ולא מחר אלה אתמול , לא מגיע לך לעבור עוד כאב

אני רוצה לשאול אם יש תמיכה לאנשים עם בעיית בתולות?

כל השבוע הייתי חולה...עדיין לא לגמרי בסדר.. התחיל ביום ראשון (בלילה בין שבת לראשון) החמיר במשך יומיים ורק אחר כך ועם מינון כפול של אנטיביוטיקה (בהוראת רופא) התחיל להשתפר. רק שבמקביל לזה, גם התפתחה לה דלקת "קטנה" בפה, בחניכיים, וזה משהו שקורה לפעמים ועובר בדרך כלל אחרי יום. אז הפעם זה לא עבר. ורק התפתח וזה די מלחיץ אותי, יש שם חלק שלם שנראה לבן, כנראה מאינפקציה ואני מפחדת ללכת לטפל בזה. כאילו שלא מספיקים הדברים האחרים אז עכשיו גם זה קורה. לא יודעת מה לעשות עם זה. קמתי היום עם חוסר נשימה כזאת, כאילו שאין לי אוויר. חלמתי שמישהו ניגש אליי ברחוב ועושה לי סימן עם היד שאני אביא לו את התיק. וכשלא הסכמתי בהתחלה ולא הבנתי מה נראה לו שהוא בא ורוצה את התיק שלי, אז הוא שלף סכין ואמר לי להביא לו כבר את התיק. ולא, זה לא נגמר בזה..בחלום הזה אני מביאה לו את התיק ואז הוא מתחיל לברוח, וברגע הראשון אני עוד עומדת שם קפואה, ואחרי כמה רגעים ואחרי שהוא התרחק קצת, אני מתחילה לרוץ אחריו ולצעוק "משטרה משטרה" ולקוות שאולי יש ניידת איפשהו באיזור ומישהו יתפוס אותו. לא זוכרת מה היה לי בתיק בחלום הזה, אבל זוכרת שהיה משהו חשוב שבדרך כלל לא נמצא איתי כשאני יוצאת מהבית. משהו אישי או חשוב או לא יודעת. אחרי שאני רצה אחריו קצת ומשום מה הרגליים נגררות לי ולא ממש רצות והוא תופס כבר מרחק רציני ממני, אז אני רואה ניידת שנוסעת במקביל אלינו וחוסמת לו את הדרך על המדרכה. אז הוא נעצר, זורק את התיק ומתחיל לרוץ חזרה לכיוון שלי ואני מתחילה ללכת אחורה ומפחדת להסתובב עם הגב אליו ורק מנסה לרוץ אחורנית איכשהו ולהתרחק ממנו. השוטרים בינתיים יוצאים מהרכב וכאילו "לוקחים את הזמן", וממש לא ממהרים אלינו. והוא בינתיים מוציא אקדח מהכיס ומכוון אליי ומסתכל אחורה לכיוון השוטרים ואני מנסה עם היד לפחות להסתיר את עצמי (לא שזה מה שיעזור, אבל זאת תנועה אוטומטית כזאת, כמו שנופלים וישר זורקים את היד קדימה כדי לנסות לעצור את הנפילה) ואז הוא מתחיל ללחוץ על ההדק וכל הדם בגוף שלי נעלם לי (לא באמת, אבל בהרגשה, כשממש ממש לחוצים/מפחדים ומחווירים ואי אפשר לנשום) וזהו. ואז אני מתעוררת. עם נשימות קצרות כאלה ושטחיות ולקח לי המון זמן להירגע.

אווי....איזה חלום ארוך...מתיש...מפחיד... אין פלא שהתעוררת כך.. אין לי ספק שהמחלה שלך ובמיוחד הפצעים בפה הם ממצבך הנפשי, מקווה שיגעו ימים טובם בקרוב שתוכלי לנוח , להרגיש רווחה איתך אידה

תגידי , היה לך חום גבוה כשחלמת את החלום המפחיד והמעייף הזה ? את חייבת לטפל בזיהום שנוצר לפני שהוא יתפשט הלאה והמצב יחמיר , הרופא חייב לראות ולתת טיפול , תרגישי טוב חומד , החלמה מהירה ובלי חלומות מפחידים חטולית

@#$%^&**&^%$#@ אין לי מילים אני מצטערת שמתרחקת דמעה

באמת ומקרוב -מוקי "מה החיים האלה בלי לאהוב באמת ומקרוב עד שלא יהיה ללב מקום בין הצלעות, עד לנחמה, עד שיהיה נסבל לחיות אדם צריך לחיות בשביל אחרים ולא רק בשביל עצמו, לחפש ולמצוא, להתקרב ולבוא אבל האדם - אין שלום בתוכו ואיך ישיט את ידו לעוד שכמותו? בל יתחפר בשתיקתו, אל יתחבא בה אל לו לעצום עיניו, להתמכר אליה לעמוד מנגד כשהאור גווע רק נמצא, אבל לא נוגע מה החיים האלה בלי לאהוב... כל הזעם השקט הזה שאין לו איך לצאת מעוור מלראות ועוצר מלתת מה צריך לקרות כדי שנבין שאי אפשר יותר לשאת את הבדידות הזו שרואים על הפנים כתובה בעיניים, כתובה בעור חריצים עמוקים, קורעת את הנפש חתכים חתכים בור גדול בבטן שכולנו מכסים " מעכשיו שותקת...ממילא אף אחד כבר לא מתיחס אלי... תשמרו על עצמכן... דמעה

אמרת כל כך הרבה וזה דוקר בבטן שולחת לך חיבוק חם - ליז

מצטערת שלא נכנסת בשבת , דברים השתנו אצלנו , ואת אל תנסי אפילו לחשוב על בריחה מכאן או על התרחקות שומעת !!!!! מה זאת אומרת שאף אחת לא מתיחסת אליך? ומה אני ?? עזזזזזז???? לא מסכימה לך בכלל , הבנת ? באמת שמבינה אותך ומבינה שקשה לך , אבל להתרחק אומר שיהיה עוד יותר קשה ,מבינה נשמה , אז סגרנו שאת כאן ???? כן , סגרנו !!!!! חיבוק ענק רק בשבילך חטולית

רע לי

תרצה/י לשתף? זה יכול לעזור

מוזמנת להיות חלק לשתף להיות פחות לבד ואולי יהיה גם קצת פחות רע???? אידה

שולחת חיבוק רך - מתאים ?

תודה רבה לך פחד - איריס פרחי " אני לא שונה יש ים של אנשים שבורחים אני רק מחפשת מקום מקום שיש בו אלוהים ולפעמים נדמה שכולם נשמות חופשיות ואני נפש לכודה אבל הבדידות מכירה אותי לא איכפת לי להיות אבודה אז תודה רבה לך פחד שבחרת דווקא בי להרתיע את ליבי האם צריך לברוח או להישאר לנסות או לוותר לנסות לא לוותר אני לא צריכה עזרה יש הרבה אנשים שלא חיים חיי שגרה אני רק מחפשת מקום שיש בו חום ואהבה ולפעמים נדמה שכולם נשמות חופשיות ואני נפש לכודה אבל הבדידות מכירה אותי לא איכפת לי להיות אבודה אז תודה רבה לך פחד שבחרת דווקא בי להרתיע את ליבי האם צריך לברוח או להישאר לנסות או לוותר לנסות לא לוותר" דמעה

איכססס להקיא ממני... :(((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((((( דמעה

שיר כואב ואת נפלאה אל תדברי אל עצמך כך...!!!! מקווה שהפחד ילך ואיתו גם הכאב ואהבה גדולה תגיע ותחבק איתך אידה

לא מאמינה באהבות גדולות..ובטח לא באהבות מחבקות..כאלה שנשארות איתי ושומרות עלי...אני מכירה ומאמינה באהבות נוטשות...אהבות פוגעות...כואבות...ותודה על המחמאה אבל אני רחוקה שנות אור מלהיות נפלאה..יודעת שאת מנסה לעודד אותי..תודה... דמעה

איך את מרגישה? מקוה שיותר טוב... תשמרי על עצמך דמעה

תודה דמעה אני מעוכה קצת - לא ממש במצב רוח - כתבתי למטה בנקודות אור

משלוחי מנות?... אנחנו בכיתה סיכמנו שביום ראשון הקרוב נביא משלוחי מנות ומכיוון שאנחנו עוסקות באומנות ראיתי לנכון לעשות משלוח מנות יצירתי אז הנה, זה מה שיצא לי :) http://www.zix.co.il/images/z-24280865.jpg

איזה יצרתית ממש חמוד 3 בלילה זה גם יצתרתיות

גם אני רוצה כזה!!:))))) דמעה

תודה.... ונארגן לך!!!!! :)

אפשר להזמין אצלך שניים כאלה למשלוח מנות ?? אהבתי מאוד מאוד

השבוע היו לי שתי נקודות אור: * שיעור הציור של אתמול שממש נהנתי בו והוא די הוציא אותי מנפילה שהיתי שרויה בה. אגב, זה היה השיעור הראשון עם המורה החדש וזה הולך להיות אחלה קורס. המורה מעניין ורציני ומלמד גם דברים לא שיגרתיים שאני מאוד אוהבת. יהיו לנו שיעורים שנעשה בהם קולאז'ים ואסבלז'ים ועוד כל מיני דברים שכבר מתקרבים לפיסול. ונעבוד עם כל מיני חומרים לא שיגרתיים. וזה הרישום שלי מאתמול: http://www.zix.co.il/images/z-108390180.jpg * השיעור של היום שעשינו בו בובות מעיתונים, תחבושות גבס ובדים. ואחר כך התחלקנו לזוגות ואז בת זוג אחת הייתה צריכה לראיין לעיתון את הבובה של בת זוג השניה. ואחר כך התחלפנו. זה היה כיף לא נורמלי והעלה לי את מצב הרוח. וזאת הבובה שאני עשיתי: http://www.zix.co.il/images/z-87984308.jpg שחף

את מוכשרת בטירוף!!! אין לי השבוע נקודות אור...זה היה שבוע לא טוב...אתמול הכספומט בלע לי את הכרטיס ונשארתי תקועה במרכז תל אביב כלי כסף לחזור הביתה...נכנסתי לפאניקה של ממש..בקיצור סוף מתאים לשבוע מגעיל.. בעצם....הייתה נקודת אור אחת...שיחה במסנג'ר שמאוד חיכיתי לה....מקוה למצוא יותר נקודות אור בשבוע הבא.... תודה שאת מביאה את השירשור הזה בכל שישי.... דמעה

מצטארת לשמוע על אתמול :( ובכלל זה עצוב מאוד כשהשבוע כולו מרגיש חשוך מה שכן, משמח וגם מאוד חשוב זה שבסוף כן מצאת את נקודת האור שלך! וזה אני חושבת העיקר בלחפש ולכתוב את נקודות - לראות ולהפנים שגם כאשר הכל נראה חשוך, למעשה זה לא ממש נכון ותמיד אפשר למצוא משהו שהיה טוב, אפילו אם זה משהו קטן ואני חושבת שככל שמתאמנים בזה יותר, ככה לומדים יותר ויותר לשים לב לדברים הקטנים האלה, לא לפספס אותם, לתת להם את המקום והמשמעות שלהם

אז אך הסתדרת? זו היתה טעות? או מכוון? שבוע נעים וחמים מלא אור אידה

מדהים שחף...מדהים שבוע של אור גדול בהצלחה אידה

שחפיתוש מדהים , העבודות שלך כל הזמן רק משתפרות ומפתיעות רואים שאת אוהבת את מה שאת עושה , כייף לך -מגיע לך כפיים על המאמצים שאת עושה , כל כבוד לך יפתי ודמעונת מכירה לצערי מצבים כאלה קשים ומביכים , קרו לי גם אי שם בעבר , מקווה שבסוף הסתדרת , וגם שיחה במסנג'ר שחיכית לה ובאה בטח שימחה אותך אז אחלה שהיתה נקודה אחת אפילו קטנה של אור ,וכייף שהבאת אותה לכאן ואצלי ,לא משו , לא זוכרת אם היו נקודות של אור חוץ מהביקור שלנו אצל אספי , הנשמה הקטן שלי , הוא עכשיו כשבועיים בלי הגבס וזה נסיוני כדי לראות אם הפיזיאוטרפיה יכולה לעשות איזשהו שינוי חיובי ,עבדתי איתו אולי כמחצית השעה ובסוף המלאך הקטן נרדם לי בידיים וישן למעלה משעה , מחרתיים יבדקו לראות אם הוא ילך לניתוח ומתי , ולי נראה שכן , יש לי עומס ריגשי מכל הנושא , מקווה שהכל יהיה בסדר , שבוע טוב לכולכן חטולית

יש נקודות כמו שאמרת... קטנה כגדולה! לפי מיטב הבנתי מהתיאור שלך זהו ניתוח נפוץ??? אבל ניתוח! עם כל החרדות המתלוות בטח לא קל אבל את חייבת לדואוג לעצמך!!! באמת חתולה, את דואגת לכולם!!! כמעט כל הודעה שלך את דואגת לכולם וזה יפה ומרגש אבל מה איתך??? אותי..... את מדאיגה לכן בבקשה... שמרי על עצמך! שבוע מלא אור בריאות ובשורות טובות אמן אידה

מרגישה את עצמי טובעת בים שחור...אין אור...הכל חשוך...אתמול דיברתי עם מישהי ממרכז סיוע לגבי הצטרפות לקבוצת תמיכה...היא שאלה שאלות מפורטות על הפגיעות שעברתי וסיפרתי לה ממקום די מנותק אבל אחרי שניתקתי את הטלפון פתאום הכל הציף והרגשתי שאני אבודה...שבחיים לא אחיה כמו שאני רוצה לחיות...זהו...שברו אותי ואי אפשר כבר לתקן את הנזק...וכל מה שבא לי לעשות זה להתנתק...להתרחק...מרגישה כמו איזה כד מזכוכית שהתנפץ שוב ושוב ושוב וכבר שברי הזכוכית קטנים מידי ואי אפשר להדביק וליצור שוב כד שלם...כמו אפשר לפגוע בילדה קטנה אחת??? כמה פעמים אפשר לנפץ נפש עד שלא נשאר כלום?? עצוב לי http://www.sapphireblue.com/dangerousart/shards.jpg דמעה

http://sweetnostalgia.files.wordpress.com/2007/08/4714-phsh-broken-heart.jpg דמעה

אני לא חושבת ששברו אותך לתמיד זאת רק עוד נפילה שבאה בעקבות האלעת הזיכרונות וההצפה הרגשית שמתלווה לכך וכמו כל נפילה אחרת, גם הנפילה הזאת תעבור ואת תקומי ממנה עם כוחות מחודשים מחבקת אותך בחום שחף

חומד , אף אחד לא הבטיח לנו שטיפולים הם שיא הכייף , שיא האושר בשלבי הטיפול האלה או האחרים , נהפוכו , הם קשים כשאול , סוחטים , מפרקים אותנו ומנפצים אותנו ואת כל הרגשות , את כל האשליות שלנו על,,,,,,,,,,אייך החיים שלנו אמורים להיות , להרגיש , לחיות , לצפות , אני גאה בך מאוד מאוד שאת שוקלת את האפשרות להצטרף לקבוצת תמיכה , אני הייתי , והיה קשה מאוד כי צריך לדבר עם עוד אנשים , זה כבר לא רק המטפלת שיודעת את הסודות הכי כמוסים , הכי כואבים , הכי משפילים אלה עוד נשים , וכשאת שומעת מה שהן עברו , אייך הן מתמודדות עם כל הכאב והחור השחור שנשאר להן במקום שקוראים לו לב , וכמה הנשמה שלהן נרמסה , את יכולה להבין כמה את לא לבד !!!!! למרות שזה אולי לא ינחם אותך , מה שכן , לי זה נתן המון כוח נפשי להמשיך להתמודד עם הכאב האישי שלי ,ואין ברירה יקירתי , חייבים לדבר את הכאב , לדבר אותו עד שיגמרו המילים , כשיגמרו המילים תתחילי לחיות את החיים כמו שלא הרגשת לפני כן - מתוך נסיון , אני מחזיקה לך אצבעות חזק חזק , שתעיזי ללכת , שתשתתפי , שתשתפי , שתתמכי ותקבלי תמיכה , שתעיזי לתת לעצמך מקום בחיים האלה -ותלמדי לאהוב את עצמך כי זה מה שהכי מגיע לך בחיים , ותאמיני לי שאם תתני לזה צ'אנס , תצליחי לאסוף ולאחות את כל השברים אפילו הכי קטנים וליצור את הכד הכי יפה והכי מדהים שראית אי פעם בחיים שלך ,אפילו יותר מושלם ממה שהיה אי פעם , איתך תמיד נשמה חטולית

תודה חטולית על התגובה...אני קצת ללא מילים כרגע... דמעה

זה צעד ענק להגיש תלונה....וזה גם צעד מפחיד מאוד. אני גאה בך על האומץ. תחזיקי מעמד... מחבקת דמעה

אינ מרגישה מגעיל והכל כל כך מפחיד אותי,היה לי סיוטים כל הלילה ולא יכולתי לישון ואד שנירדמתי קמתי מסיוט נוראי ופחד שעיים לערוג אותי והמיטה נירטבה,ואז שוב הרגשתי כמו ילדה קטנה,ששוב ושוב פוגעים בי,הכל מתערבב עצלי,נמאס לי כבר להתמודד רוצה לגמור את החיים שלי