פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

כתבתי משהו למטה בכותרת שכתבתי לא מתנצלת אבל אשמח אם תגיבו למה שכתבתי שם לילה טוף מתוקות חטולית

תודה רבה על התגובות שלכן , שמחתי לקרא שלמעשה אני כן פועלת בצורה נכונה , הוריד לי אבן מהלב , לא יודעת למה תמיד אני מלאת חששות " האם אני עושה את הדבר הנכון " אולי זה בא מהמקום שאף פעם אף אחד לא היה שם בשבילי טוב , כמעט , ונאלצתי לקבל החלטות כמו כולם ,,,,,,,,רק שהרגשתי כל כך את הלבד,,,,,,,והבדידות היא לא חברה יועצת ,,,,,,,,,בכל אופן , תודה לכן , נרגעתי וזה מה שחשוב חטולית

אמא, שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי, לאן אברח, לאן? אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן. אמא, לא אוכל להימלט מכישופך, עיני חשכו פתאום. אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום. אמא, הו אמא, איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה. אמא, הו אמא, את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה. אמא, איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי, אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי. אמא, אין לי בית בחדרי, במיטתי, ואין לי מנוחה אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה. למה הכל כל כך דפוק? ;-( למה היא לא מחבקת? בכי לא טוב. מציף ולא נגמר. כואב לי ממש הראש. למה אין לי מקום בשום מקום?:( ככה ההרגשה. שאין. שלא יהיה. שזה כבר לא משנה. אני צריכה לצאת מפה מרגישה כמו בגיל 7. כמו ילדה קטנה. ממש קשה עכשיו אסור להרגיש אסור כלום אסור לכעוס אסור לבכות אסור להיות כמו שאני. אסור לי להיות מתפוצץ לי ממש הראש

שיר יפה ועצוב , מאמינה שישנן עוד בנות שהיו מאמצות את השיר הנוגע ללב הזה אליהן בדיוק כמוך ,ישנן שאלות שאפשר לשאול רק אותה ,רק את אמא אין מה לעשות , אולי אפילו התשובה שלה יכולה להפתיע אותך , מותר לך להרגיש מותר לך לכעוס מותר לך לבכות מותר לך להיות כמו שאת מה שאת פשוט להיות את , את כבר לא בת 7 את אשה צעירה שעומדת ברשות עצמה !!!! ואת מחליטה לבד מה מתאים ומה מותר ולא אף אחד אחר במקומך!!! חטולית

אמא מילה טעונה הרבה ציפיות הרבה אכזבות הדמות המגנה, השומרת, האוהבה ומחבקת..... הדמות הכי משמעותית לא מצליחה להיות בשבילך לחבק לנגב את הדמעות לתת לך מקום ואם אין מקום אצל אמא אך אמצא את המקום שלי? השייכות. הבטחון.? קשה אבל אוי כדאי להוריד צפיות לקבל ממי שיכול לתת? שולחת חיבוק מחזק אידה

קשה לי מאוד עכשיו לא מוצאת סיבה להמשיך המעבר יצר ים של הוצאות הנסיעות מכאן לעבודה מאוד יקרות ואני מרגישה שלא אוכל לעשות את שלב ב הכל כל כך שחור אתמול הגעתי מאוחר מהעבודה כי אוטובוס אחד איחר ובעקובתיו איחרתי לאוטובוס השני וזה דרך לא מוכרת וחשוך ומפחיד הייתי ממש על סף בכי מרגישה בקיפאון אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

יודעת כמה קשה לך עכשיו...תנסי להאמין שתגיעי לאן שאת רוצה...רק צריך לעבור את התקופה הקשה הזאת. אני איתך, את יודעת דמעה

יום מזופת תקופה מזופתת גם היום הנפילה מסחרחורת בדרך מהעבודה הביתה כולי שריטות ומכות יבשות לא יודעת אייך אחזיק מעמד בטירוף הזה

שאלה שעלתה לי ואני מחפשת תשובה, שאולי יכולה להביא לענישת העבריינים שמשתמשים בסם האונס. השאלה היא: האם ע"י היפנוט?

השאלה שלך לא מובנת , רוצה אולי להבהיר מה את שואלת ?

מצטערת אבל לא הבנתי אידה

נמאס לי מהלבד המחורבן הזה דמעה

הימים עוברים- ריקי גל " הימים עוברים ובכל יום קורה רק דבר אחד רע וזה מחוץ לאסונות הגדולים הימים עוברים ובכל יום אדם בגילך יושב בכורסא שלו ומחכה - למה? הימים עוברים הימים עוברים וגם אתה, גם אתה וגם אתה הימים עוברים ובכל לילה נחלם רק סיוט אחד וזה מחוץ לסיוט הגדול המתרחש סביבך הימים עוברים ובכל שיר אתה חייב לשרוד ולרקוד לפחות עד השיר הבא הימים עוברים הימים עוברים וגם אתה, גם אתה וגם אתה" "קורבנות הם תמיד קורבנות ניצולים נשארים אשמים וחזן מתורגל ברגש, שר אל מלא רחמים." ריקי גל- ראש השנה שלך לא במקום טוב דמעה

אפילו בשרב הכי כבד ידעתי שהגשם עוד ירד ראיתי בחלון שלי ציפור אפילו במשב סופה וקור. לא פעם זה קשה אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב רק מילה טובה או שתיים לא יותר מזה ופרח קטן איתך אידה

ואולי זאת בדיוק הבעיה....שמרוב לבד ומרוב התרחקות אין לי ממי לשמוע את המילה הטובה..ורק אני אשמה בכך כי אני לא מאפשרת קרבה...זה כל הזמן לדחות קרבה ואחר כך לבכות שאני לבד...תכלס מגיע לי דמעה

זה אף פעם לא קורה לי, לא ככה. קורה לי פעם במיליון שנה שאני פיזית חולה, ואז כנראה שהגוף שלי נכנס להלם כי הוא לא רגיל לזה, ונהיה חולה "עד הסוף". ואני סתומה שהלכתי לרופא רק אחרי יום שלם שהייתי ככה. חשבתי שרק התקררתי ושזה משהו של 24 שעות. איבחנתי את עצמי..יופי... וכשכבר הלכתי לרופא אז הוא נתן לי אנטיביוטיקה לדלקת גרון ואמר שאני אקח היום מנה כפולה וממחר (שזה היום) מינון רגיל. והוא ממש הגזים, כי בגלל המנה הכפולה הזאת קמתי באמצע הלילה עם צמרמורות וסחרחורות מטורפות, והזעתי כמו לא יודעת מה, כאילו שלקחתי סמים או משהו ואני על טריפ ממש ממש רע. וזהו. כל הכבוד לרפואה המודרנית..זה באמת הרגיש כאילו לקחתי מנת יתר של משהו (וזה לא כאילו, באמת לקחתי סוג של מנת יתר, של אנטיביוטיקה). מקווה שזה יעבור בקרוב. בינתיים רק החום ירד, אחרי יומיים שהוא היה גבוה, וכל השאר נשאר עדיין. שיעבור כבר. סתם נכנסתי לקטר קצת. אני צריכה צומי, לא יודעת..לא כיף ככה במיטה..

כמה תשומי לתת לך ק''ג שניים טונה? אני גם צריכה בשביל זה נכנסתי אל תשכחי לקנות אצידופילוס לקחת שעה אחרי שבולעים אנטיביוטיקה

מקוה שתרגישי טוב כמה שיותר מהר שולחת לך סיר מרק חם... http://www.bctree.com/images/photos/apple-grilledcheese.jpg דמעה

זה בהחלט לא נעים להיות חולה ועוד כשמפוצצים אותך באנטיביוטיקה אז בכללללללללללללללל............................... מקווה שתוך יום - יומיים תתחילי להרגיש הרבה יותר טוב! http://shop.floriq.co.uk/images/Get_Well_Soon_Bear.jpg http://www.quotehug.com שחף

תודה...הייתי צריכה את זה...נורא שקט פה בחדר..ואני אמורה להעסיק את עצמי איכשהו או לנוח (כמה אפשר לנסות לישון כשכל פעם שבולעים רוק, שזו פעולה טבעית שלא חושבים עליה, אז צורב בגרון?) הבטחתי לעצמי שברגע שזה עובר לי ואני ארגיש יותר טוב- אני אנסה לא לחזור ל"שיגרת מיטה" שהייתה לי. שהייתי חוזרת מהעבודה בצהריים ונכנסת ישר למיטה. אני אנסה לצאת קצת, לעשות משהו כייפי. אולי לרדת לים לשבת שם קצת. בכל מקרה, אז שוב תודה. האנטיביוטיקה הזאת מערפלת אותי לגמרי. זה ממש אידיוטי שדווקא כשלוקחים תרופה, במטרה שתרגיע, אז היא עוד יותר מעוררת תגובות בגוף, כמו שהיה אתמול בלילה...איכס לא רוצה לחשוב על זה...

הגוף זקוק למנוחה... טפלי בעצמך תשתי מיץ תפוזים עם ויטמין C תרגישי טוב אידה

מקווה שהיום את מרגישה טוב יותר וזה בכלל לא רע להכנס ולקטר כמה שבא לך ולקבל צומי - מגיע לך , למה לא ? תעריכי את עצמך על שאת מאפשרת לזה מקום להיות ומאחלת לך החלמה מהירה חטולית

מהתחלה עד הסוף? היום דווקא הרגשתי יותר טוב מהשבוע האחרון הייתי יותר ערנית והכל היה בסדר אז למה בערב הכל חייב להשתבש? מאיפה צצה לה פתאום ההרגשה הרעה? למה התחיל לכאוב פתאום? מה, יש איזה חוק כזה? שאי אפשר להרגיש בסדר כל היום? זה פשוט לא פר!!!

את לגמרי צודקת , באמת , למה שיום שהתחיל בטוב יגמר אחרת ? ברור יקירתי שאין שום חוק שכזה , כנראה שישנם דברים סמויים שקרו במהלך היום שאולי לא היו משהו ואת הדחקת אותם וכשחזרת הביתה , היית לבד הדברים האלו פשוט צפו להם אל מערכת הרגשות ודרשו לקבל מקום , יכול להיות ? ואולי גם הצתברות של כל מיני לחצים כאלה ואחרים תרמו את שלהם , אולי יש לך עוד ענינים לא פתורים , ויתכן שהכל ביחד עם הלבד ,,,,,,,,עושים לך להרגיש כאב , אני מאמינה שאת עייפה מידי כעת לנבור ולחפש על מה ולמה , אז אולי תגידי כמו סקרלט אוהרה ב"חלף עם הרוח " אחשב על זה מחר ? לפחות תוכלי לישון משהו הלילה במידה וזה לא יטריד אותך מידי ליל מנוחה מתוקה - בלי חלומות - רק שינה רגועה חטולית

ככ מבינה אותך נשמה, מכירה את הימים האלה שהכל בסדר, ופתאום הכל הופך לזוועה. מקווה שהצלחת להרדם, ושהיום יהיה לך יותר טוב.. אוהבת ענבל.

תדביקי את ההרגשה על הדף בכל היצרתיות שאת יודעת קבלי .... ושמי בצד ציירי את ההרגשה של הבוקר הטובה... המרעננת... תסתכלי תרגישי נסי להחיות אותה אידה

ושוב אין לי ילים משלי ושוב אני באה לכאן וחפרת לכם בטח כבר נמאס... כל מבט - דידי ארז " כל מבט הוא סכין בלב שלך, כל מבט, סכין בלב. כל לחישה היא סטירה בפנים שלך, כל לחישה, סטירה. הייתי נותן הכל, הכל, הכל, הכל לא לחשוב יותר, לרגע אחד שקט. לנשום. לא לחשוב יותר. לרגע אחד שקט לנשום. כל שמועה היא טיפה בים שלך, כל שמועה, טיפה בים. כל תקווה מובילה ליאוש שלך, כל תקווה, יאוש. הייתי נותן הכל... כל מבט הוא סכין בלב שלך, כל מבט, סכין בלב. " עייפה כל כך.. עייפה עד יאוש דמעה

איתך בשתיקה , בשקט , רק מחבקת בחום עוטף ורך חטולית

איך את מרגישה היום? אותי תקף עצב תהומי...לא מצליחה להוציא את עצמי ממנו... דמעה

לא יכולה להזיז הרבה את הידיים , כנראה שיש ענין אחר ולא מהכדורים שהפסקתי לקחת כבר לפני חודש ימים , מהכתפיים והצוואר ועד לקצות האצבעות , ממש עד לצפורניים הכל פשוט נרדם לי , מאבדת תחושות מפחיד ,לכן לא יכולה לכתוב ולא לשתף לתמוך ולהיות כאן היום התחלתי פיזיאוטרפיה סוף סוף אז יש קצת תחושה של אצבעות וידיים ,וכל פעם אושה עיסוי שהתחושה לא תיעלם ,ושאר הענינים עדין זוחלים , אין שום התפתחויות חדשות ,עצוב לי ומבאס לי להיות במקום כזה ובהרגשה כזו ,הבן שלי האמצעי התחיל דרך חדשה , כנראה שזה לא יהיה רק שמירת שבת אלה ,,,,,,,,,,,,לא יודעת מה , נחכה ונראה , אז יש עכשיו עוד משהו חדש להתמודד אתו ולא יודעת אייך הולכים הדברים להראות , ממש לא פשוט !!!!! האמת שלי לא מפריע אבל אני לא היחידה שגרה כאן בבית ,,,,,,,,,,קשה מכל הבחינות עכשיו , ואוףףףףףףףףףףף ,לא מצליחה להזיז כלוםםםםםםםםם, עד מתיייייייי נגמר לי הכוח , התעייפתי למען האמת , כבר לא יודעת על מה לחשוב קודם , נמאס ליייייייייייי ,אז אל תכעסנה , אני אכנס כשאוכל להשתמש עם הידיים הנרדמות שלי שוב ,,,,,,,,,,,,,, חטולית - על הפנים

מצטערת לשמוע שכל כך קשה עכשיו...מכירה טוב את העניין של איבוד תחושה בידיים...אני חיה עם חוסר תחושה באצבעות...בידיים...ברגליים...ואצלי אין ממש מה לעשות עם זה אז למדתי לחיות כבר ככה..שמחה שאצלך הפיזיוטרפיה עוזרת ושולחת לך אנרגיות של ריפוי ושל רוגע... אם עדיין יש לך את מספר הטלפון שלי את מוזמנת להתקשר...אם לא תשלחי לי מייל ואשלח לך את המספר אם תרצי[email protected] מקוה שתרגישי יותר טוב במהרה ויודעת מניסיון שכשמרגישים יותר טוב פיזית הכל נראה יותר חיובי.. מחבקת חזק דמעה

תודה מתוקה לא יודעת כמה זה יעזור בהמשך , יכול להיות שזה מהסוכרת ? לא מבינה מה קורה לי בגוף , כל פעם צץ משהו חדש ,ואני די מאוזנת רוב הזמן - כמובן חוץ מחריגות שבהן אני מרשה לעצמי "לזלול " משהו שאסור , וכן יש לי במייל את הפרטים שלך , תודה חומד ותודה על החיבוק בא בדיוק במקום חטולית

מצטערת לקרא שהכל בלגן את יודעת שמותר לך גם לפעמים קצת להתייאש לא חייבת לסחוב את כל העולם על הכתפיים. מאחלת שבקרוב הטיפולים יעזרו והעניינים עם הבן יתבהרו ותרגישי הרבה הרבה יותר טוב מה שלום האפרוח??? טעמת לאחרונה מהשיקויי הזה??? בטוחה שהוא משכיח הכל :-) חיבוק חם לך יקרה - ליז

האמת שכל הבלגן הזה עכשיו קצת מוציא אותי מהאיפוס וגם בלי להתכוון אני מרשה לעצמי להיות מיואשת , כנראה פועל יוצא של -מותר לי - ואני מאפשרת והקטצי'ק מהמם ,עבר כבר שבוע מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה ואני מלאת געגועים אליו , טוב שיש לי כמה תמונות שלו על המחשב אז מתנחמת ,לבד קשה לנסוע אליהם כי זה שני אוטובוסים ובעלי עייף , אני די תלויה בזה שיסיע אותי אליהם , עושים מה שאפשר ,מקווה לימים טובים יותר ותודה על החיבוק יפתי חטולית

ממש עצוב לי לשמוע :( מקווה שבקרוב ישתפר!!!!!! זאת בטח אמורה להיות חוויה די מפחידה כשככה פתאום נעלמת תחושה בידיים הרופאים יודעים להגיד לך ממה זה נובע?

הרופאים לא מדברים עכשיו על כלום , למען האמת זה קשור לרופא האורטופד ,אני צריכה להגיע אליו ב-17 לחודש ואז נראה מה יגיד ,וזה בהחלט די מפחיד שפתאום נעלמת התחושה בידיים ,למזלי לא קרה עדיין שום דבר חריג או שעדיין לא נופלים לי דברים מהידיים בגלל המצב הזה , מקווה שלא יקרה , יש מצב שזה החמרה של דלקת הפרקים שממנה אני סובלת כבר כמה שנים , מחכה לתור כדי לבדוק את הדברים מול הרופא -כתבתי למטה בעץ של נקודות אור , תקראי אם בא לך חטולית

חתולה יקרה תמיד שמחים שאת איתנו ומצטערים שאת לא.... אבל בטח לא כועסים! נשמע קשה המצב שאת נמצאת בו.... אני מכירה את התוחשה של ידיים נרדמות אולי מסיבות אחרות....אבל אולי כיוון לבדיקה... אצלי מצאו מחסור בויטמין B12 ואחרי תקופה שלקחת תוסף זה השתפר. חוסר אונים מול הגוף... ההרגשה בפנים כזו והגוף מסרב לעמוד בקצב. מאוד מתסכל...מקווה שתרגישי טוב בקרוב. לגבי הבן.... תמיד אומרים כשהם קטנים הבעיות קטנות...כשגדלים הבעיות גדלות... אז יש להם רצונות, בקות ובחירות....שלא תמיד משתוות לנו.... ואנו כהורים מצופים לקבל באהבה.... ובקבלה כל דבר... אבל זה קשה ....קשה מאוד ... בטח במצבים מנוגדים וקיצוניים לנו... מקווה שימצא האיזון תרגישי טוב יקירה אידה

תודה אידה על מילות הנחמה , דווקא נעשתה לי בדיקה לראות אם חסר לי B12 והרוםא לא ציין שום דבר לגבי הבדיקה אז אני מניחה שלא זו הבעיה , אני פוחדת שזה לא החמרה הדלקת הפרקים שאני סובלת ממנה , מקווה שביום שני יהיו לי יותר תשובות והבנה אם יש מה להבין ,אני הולכת שוב לאורטופד, ועם הבן שלי , משתדלים לזרום איתו וללוות אותו בדרך שלו עד כמה שאפשר , אני לא יודעת אם אני עושה נכון או לא אבל הבן שלי מושפע מאוד לטובה מאחי שחזר בתשובה כבר לפני המון שנים , אז אני מדברת עם אחי כל הזמן בטלפון לחו"ל ומעדכנת אותו כל הזמן במה שקורה כדי שיוכל להשפיע עליו ולאזן אותו במקומות שנראה לי שהוא נסחף , ולחזק אותו במקומות שהוא מבין שזה בסדר , אני מאוד סומכת על אחי ולפי התגובות של הבן שלי -הוא מספר לי כשהוא מתקשר לאחי ואני לא שואלת על מה דיברו , רק עושה לי טוב לשמוע שאחי "עושה לו סדר בראש ובמחשבות " ונותן לו את כל התשובות שהוא צריך , הוא מאזן אותו , כך אני רגועה יותר , אז זה נורא אם אני מדברת עם אחי מאחורי הגב של הבן שלי ומספרת לו מה קורה ? פשוט לא יודעת מה לעשות , מרגישה אשמה כאלו שעשיתי משהו לא טוב , משהו לא נכון ,יש כמובן עוד דרכים , גם לנו יש המון שיחות על הכל וגם על התהליך שהוא עובר , ואני כמובן מעודדת אותו להתקשר תמיד לאחי ולהתייעץ אתו , לא פשוט בכלל כל המצב העכשווי , מקווה שאני פועלת נכון , אשמח אם תוכלי לענות לי מה דעתך בענין חטולית

עכשיו זה רשמי: החברות שלך טובות לבריאות! מחקר אמריקאי מוכיח את מה שאנחנו מרגישות באינטואיציה כבר מזמן: לחברות שלנו יש ערך בריאותי. אל תזניחו את החברות. מחקר מהפכני שנערך באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג´לס, ארה"ב, קובע כי חברויות בין נשים משמעותיות יותר ממה שנהוג לחשוב. במחקר התברר, כי נשים מגיבות למתחים באמצעות הפרשת שורה של חומרים כימיים במוח, ואלה גורמים להן ליצור ולתחזק חברויות עם נשים אחרות. החוקרים סבורים כי בילוי עם חברות יכול לשמש תרופה של ממש למצוקות הגופניות, שנגרמות לרובנו כתוצאה מלחצים בחיי היומיום. גברים בורחים, נשים מתחברות. "הסברה המקובלת בקרב מדענים, עד לפרסום תוצאות מחקר זה, הייתה שאנשים חווים מתח נפשי ואז מפריש גופם הורמונים שגורמים להם להילחם או לברוח במהירות האפשרית", מסבירה ד"ר לורה קזין קליין, מרצה לביו-התנהגות ובריאות באוניברסיטת פן האמריקאית ואחת מעורכות המחקר. "זהו מכניזם עתיק שנועד לעזור לנו לשרוד עוד בתקופה שבה רדפו אחרינו חיות טרף". אלא שסברה זו הסתמכה על המחקר הקיים בנושא השפעות המתחים הנפשיים, ש-90% ממנו נערך על גברים. מהמחקר החדש עולה, כי לנשים יש רפרטואר התנהגותי רחב יותר. "למעשה", אומרת ד"ר קליין, "נראה כי ההורמון אוקסיטוצין המשתחרר בגוף האשה בתגובה ללחץ ומתח נפשי, ממתן את הדחף להילחם או לברוח. במקום זה, הוא מעודד את האשה לדאוג לצאצאיה ולחבור בו בזמן לנשים אחרות. כשאשה מגיבה בהתאם – מטפלת בילדיה וחוברת לנשים אחרות – מופרש בגופה עוד אוקסיטוצין, שמוסיף להילחם בתחושת הלחץ והמתח ומרגיע אותה . בגלל זה נשים חיות יותר המגמה אותה אתרו ד"ר קליין ועמיתתה למחקר, ד"ר שלי טיילור, מספקת הסבר לכך שנשים חיות עד גיל מאוחר יותר מגברים. במחקרים רבים נמצא, כי קשרים חברתיים מפחיתים את הסיכון לחלות במגוון מחלות , משום שהם מסייעים להורדת לחץ הדם, קצב הלב ורמות הכולסטרול. באחד המחקרים הללו, למשל, נבדקו במשך חצי שנה אנשים שחיו ללא קשרים חברתיים, ונמצא כי סיכוייהם למות ממחלה גבוהים בהרבה מאלה של אנשים שקיימו קשרים חברתיים מסועפים. אין ספק, אומרת ד"ר קליין, שחברות עוזרות לנו לחיות יותר. חברויות מסייעות לנו גם לשפר את איכות החיים. מחקר של בית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד מצא, כי ככל שיש לנשים יותר חברות, הן נוטות פחות לפתח מחלות ומגבלות גופניות כשהן מתבגרות, וחייהן טובים ומלאי שמחה יותר. למעשה, התוצאות היו כה חד-משמעיות, שהחוקרים הסיקו כי היעדר חברות קרובות ונשות סוד הוא דבר מסוכן לבריאות ממש כמו עישון או משקל עודף. המסקנה: בזמן שאתן מתמרנות בין הקריירה, הילדים, בן הזוג, הניקיונות והבישולים – אל תזניחו את החברות. זה חשוב לבריאות!

היי מקסימה אני בהחלט בעד המאמר שהבאת ומסכימה עם מה שנאמר שם לגבי החברויות , באמת , מחיי היומיום זה מוכח שחברות אמיתית היא דבר נפלא ובאמת עוזר להתמודד עם המון מצבים קשים - תחשבו לרגע , זה כמו קצת להיות ב"טיפול " ולהוציא את כל מה שיש עם תמיכה והבנה שלפעמים אפילו מטפלת לא יכולה לתת כי זה בא מהנשמה , אז אני מאוד ממליצה לשמור על חברות צמודה עם מישהי שבאמת שווה ותודה לך מקסימה שהבאת את הכתבה לכאן -אהבתי חטולית

ממ... אין לי כרגע סבלנות לקרא עד הסוף אחזור מאוחר יותר אבל... ברוררררררררררררררררררררררר...................... חיבוקים ופרחים לך חברה נהדרת @~>~> }{ <~<~@

תודה

כל השבוע אפשר לומר לפעמים קצת יותר לפעמים קצת פחות מעניין מתי אני אתאושש סוף סוף.......

ואפילו קצת לפני...... :( החתולים האלה...... סתם ככה התחילו להשתולל לילל ולרוץ בכל הדירה מזל שהלכתי אתמול לישון מוקדם כי הייתי סחוטה אחרי ניקיון הדירה אחרת בכלל הייתי תולה אותם על העץ הקרוב!

שחפונת מקוה שהיום פחות קווץ'.... http://www.clipartof.com/images/clipart/thumbnail2/4595_happy_dragon_couple_hugging_each_other.jpg דמעה

נהר האהבה - אוהד חיטמן " על גדות נהר האהבה, אני יושב ומחכה - מתי תבוא האהבה שאליי תתחבר. בידי אוחז חכה, כך עוברים הם הימים, הנהר נשאר אכזב, ואני תמים. תינוק גדול צועק מתוכי בקול תסתכל על עצמך, איך אתה רוצה שיאהבו אותך? תינוק מגודל, מתי תתבגר כבר, תתאהב כבר, כי אי אפשר לספור את הדמעות, שאבדו בנהר.. ... על גדות נהר האהבה, אתה אמור למצוא סיפוק, כי הסיפוק הוא התקווה להישאר שפוי. אתה לומד את השפה, אבל תמיד נשאר אילם, רוצה להתקרב ואת הרגע לצלם. ... תינוק מגודל, מתי תתבגר כבר, תתאהב כבר, כי אי אפשר לספור את הדמעות, שאבדו בנהר... על גדות נהר האהבה, כששום דבר לא אמיתי, לא מצאתי שום סיבה, להמשיך אותי..." דמעה

שיר מקסים! תרצי לפרט יותר? מה מתחבר? אידה זה הבן של....?

מזג האוויר החם חזר....אוףףףףףף...נכנסתי שוב לחרדות שלי בקשר לג'וקים...בחורף כשהיה קר הייתי רגועה ועכשיו אני שוב בלחץ של ממש..פוחדת לכבות את האורות...פוחדת ללכת לישון...פוחדת לפתוח חלון או לצאת מהבית...אוףףף למה כבר חם?!!! שונאתתתת את הפחד המשתק הזה!!! דמעה מפוחדת ממש

יש מכשירים כאלה שמחברים לחשמרים שזה דוחה ג'וקים.... אולי שווה לנסות אידה

חיפשתי כאן בארץ ולא מצאתי לצערי :( דמעה

לא רציתי להשאיר את הפורום בלי נקודות אור אז בנתיים אני כותבת רק אחת אין לי כל כך זמן לחשוב כי צריכה תכף לצאת בטח אוסיף עוד משהו במהלך היום * השבוע קצת הרפתי מהלימודים ונתתי לעצמי יותר לנוח בימים האחרונים

נקודת אור יחידה שהייתה השבוע.. באה לבקר אותי חברה טובה והיה ממש נחמד.. חוץ מזה השבוע לא היה טוב... מקוה לשבוע מואר יותר בהמשך דמעה

כי גם אני נפגשתי השבוע עם חברה טובה ;-)

אחרי חודשיים שכמעט ולא ניקיתי את הדירה חוץ מכמה דברים קטנים פה ושם היום עם אמא עשינו ניקיון יסודי ועכשיו הכל נקי! :) אני כבר שכחתי איך זה..... קשה לי לתאר לכן באיזה מצב הדירה הייתה לפני זה!......

לי יש שתי נקודות אור - אחת משבוע שעבר שהביאו לי את אספי לביקור והיה כייף עם הבונבון , מתה עליו והשניה -זה הפיזיאוטאפיה שהתחלתי היום אם זה נחשב , אהההה , כן משהו שכרגע חשבתי עליו וזה בכלל לא פשוט או מובן מאליו ,,,,,,,,אמא שלי התחילה פתאום להתיחס אלי ממש ברכות ולדבר אלי בנימה שונה מאז השיחה ההיא שלנו ,לא להאמין , וגם קיבלתי המון זוגות גרביים חמות מאוד שאבי הביולגי שלח לי מחו"ל , כאלה של עושי סקי כדי לחמם את הרגליים , חחחחחחחח , פתאום נהיו ארבע נקודות אור בלי להרגיש ,כמה נחמד , וכמה נהדר עוד יותר לראות כאן על העץ גם את דמעונת הנהדרת שלנו ואת אף אחת , הלוואי שיתווספו עוד , שחפונת מקסימה שלי , מה היינו עושות בלעדייך ??????? חטולית

מה יהיה איתי ???????????? היום היתי בראיון קבלה לאישפוז יום וכמעטת בנימה עדינה הפסכאטר הראשי אמר שלא נראה לי שנוכל לעזור לך את מקרה מסובך מידי....... זאת בדיחה או מה קורה כאן????? לא יודעת מה לחשוב........... לא יודעת מה לעשות........... לפעמים נראה לי לאזזל אילו רק היתי מצליחה למות. מיואשת :(

אחת יקרה האם מישהו הפנה אתך? לשכת הרווחה ? מישהו שידבר עבורך? מכיר אותך יותר טוב?? שהתשובות יהיו יותר ברורות? האם התשובה הזו סופית? יש אפשרות לנסיון? הרבה שאלות אידה

הפיסכאטרית שלי הפנתה אותי וומכיון שזה אישפוז יום יש נה סלקציה כנראה לא קטנה וני מסתבר פסיכית מידי לשם.... האמת אני בעצמי לא יודעת עד כמה אני רוצה..... אבל לא נראה לי שלפחות אמא ונראה חבל לי אליה תסכים אם אני לא אנסה לפחות ואשתדל להיראות שפויה כחול שזה אפשרי לבית המשוגעים..... אני מיום ראשון מתחילה תקופת נסיון של 10 ימים ... זה מהבוקר עד אחת ונראה איך זה יהיה....

אני לא מסוגלת להרגיש יותר לא רוצההההההההההה למה אני? למה ?

((((עמית)))) קחי חיבוק חם ומרגיע

חיבוק חם ואוהב אם כל התמיכה שהוא יכול להכיל

עמית יקרה שולחת לך חיבוק תרגישי טוב איתך אידה

שולחת לך חיבוק עוטף יודעת כמה קשה לך...תחזיקי מעמד... דמעה

איך אפשר לעבוד עם אנשים שפוצעים את עצמם ולא לדעת דבר וחצי דבר בנושא???!!!! היום בקבוצה בעבודה מעשית עלה הנושא של פגיעה עצמית ואחרי הפגישה אלה שמנחים את הקבוצה (מטפלת ומורה) דיברו ביניהן על כך שזה נובע מהרצון להשיג תשומת לב...... נו באמת?! וניסיתי להגיד את מה שאני יודעת על הנושא, אבל הן לא נתנו לי לדבר הן המשיכו לדבר ביניהן והרגשתי שסותמים לי את הפה בסוף התעצבנתי והתפרצתי בכוח לדבריהן אמרתי שזה מרגיע, שיש לזה הסבר פיזיולוגי המטפלת עוד איכשהו הקשיבה לי אבל המורה פשוט הסתובבה והלכה, כאילו שלא הייתי שם בכלל אז חזרתי הביתה והדפסתי חומר כתוב על פגיעה עצמית ואני מתכוונת להביא להן לקרוא את זה כי זה פשוט לא יתכן דבר כזה, בורות כזאת!!!!!!!!!!!! ועברו כבר מלא שעות מאז שחזרתי הביתה ואני לא מצליחה להירגע ולהניח לזה

חוסר הבנה ויכולת לקבל דעה של אחרים לנושא.. ממש מעצבן, הייתי אומרת! לא כיף לקרא מה שעבר עלייך,אני מתארת לעצמי איך את מרגישה .. מקווה שאחרי שיקראו את זה, יבינו יותר בנושא! מחבקת

כנראה שיש לך תפקיד חשוב כאן? בהצלחה אידה

((((שחף)))) גם אני מקווה שאחרי שהן יקראו הן יבינו חבל שהן לא הקשיבו , זאת בורות ואטימות מצידן מה שלומך היום?

התבטלה השבוע:( לא חשבתי שזה עד כדי כך ישפיע עליי..אבל ממש חיכיתי לשיחה איתה...הטיפול עדיין בשלבים ראשונים ולא מרגישה שהוא מביא לי הקלה...רק בעיקר מעלה דברים שכבר התחלתי לשים בצד, אבל צריכה להעלות אותם כדי שהפסיכולוגית תדע עליהם, שתכיר אותי, את כל התמונה. אז זה רק הופך אותי עוד יותר. אבל עם כל השבוע האחרון שהיה...ניסיתי להיאחז בזה- בשיחה הזאת שתהיה איתה, עפ הפסיכולוגית...והיא התקשרה ביום ראשון להגיד שהיא נאלצת לבטל השבוע. ניסינו לקבוע שעה אחרת בהמשך השבוע, אבל אין כי היא יכולה רק בבקרים, ורק ביום מסויים, ואני עובדת באותו יום בבוקר ולא מוכנים לשחרר אותי מהעבודה. אז אני רואה אותה רק בשבוע הבא. ביום שלישי. זה נראה ממש רחוק...עבר שבוע ויום, ועכשיו יש עוד 6 ימים בנוסף..זה הפרש של שבועיים בין הפגישות, כשבשבועיים האלה קרו יותר מדי דברים. לא יודעת איך להחזיק עד אז. זה נראה ממש רחוק:( ולא רוצה להתקשר אליה כי זה לא נראה לי מתאים עכשיו. הסיבה שהיא הייתה צריכה לבטל זה כי היה לה מוות במשפחה והיא בשבעה. אני לא אתקשר עם הבעיות שלי עכשיו, כי זה ממש לא מתאים. לא יודעת במה להיאחז. מנסה לבנות לעצמי סדר יום. מטלות קטנות כאלה כשאני חוזרת מהעבודה, משהו שאני אצטרך לעשות ולא אוכל להיכנס ישר למיטה ולהיות שם כל שאר היום. ולא מצליחה. אני באמת מנסה:( זה לא הולך. מרותקת למיטה הזאת, וחוץ מהכמה שעות ביום שיש לי משמרת ואני חייבת להוציא את עצמי, חוץ מזה- אני לא מצליחה.

מצטערת לשמוע .. קשה שמטפלת מבטלת טיפול.. מכל סיבה שהיא.. אני מקווה שתעברי את הימים הללו .. כמה שיותר מהר, ובטוב ואנחנו תמיד כאן , כדי להקשיב. שלך בובה

מנותקת יקרה מצטערת...זה בהחלט מאכזב...ולא מאפשר לצור קשר ולתחזק ממנו מקווה שהשבוע יעבור מהר ובקלות, אידה

נתן לי אנטיביוטיקה וגימלים במשך שבוע מרגישה על הפנים תודה על התגובות המקסימות שלכם בעץ הקודם חיממתם לי את הלב, עדיין לא מעכלת את הצעד שעשיתי מרגישה כמו חייזר שמפעיל אנטנות ובודק את הסביבה שהוא נמצא בה מתגעגעת למקום שעזבתי

תרגישי טוב... תנוחי הרבה ותנסי לא לחשוב על כלום....רק תתרכזי בלהחלים... שולחת חיבוק... http://study.haifa.ac.il/~sdaw/pics/get-well.jpg דמעה

תרגישי טוב גל יקרה.

תחלימי במהרה מקווה שיהיה לך טוב

תרצו תרגום תגידו..:) i'm not afraid to fall" it means i climbed up high to fall is not to fail you fail when you don't try i'm not afraid to fall i might just learn to fly and i will spread these wings of mine if i get up i might fall back down again so lets get up c'mon if i get up i might fall back down again we get up anyway if i get up i might fall back down again so lets get up c'mon if i get up i might fall back down again and i might fall back down again and we'll just jump AND see even if its the 20th time we'll just jump AND see if we can fly i'm not afraid to fall and hear i told you so don't want to rock the boat but i just had to know just a greener side or can i touch the sky but either way i will try .. i'm not afraid to fall i've fallen many times they laughed when i fell down but i have dared to climb i'm not afraid to fall i know i'll fall again but i can win this in the end if i get up i might fall back down again so lets get up c'mon if i get up i might fall back down again we get up anyway if i get up i might fall back down again so lets get up c'mon if i get up i might fall back down again and i might fall back down again and we'll just jump AND see even if its the 40th time "we'll just jump AND see if we can fly דמעה

אהבתי! :) יאללה אני פותחת חלון ובודקת אם אני יכולה לעוף...... סתםםםםםם שיהיה לך יום נהדר עם מעוף נפשי שחף

איך עבר היום שלך? מקוה שטוב... דמעה

גם אתה תעבור : חוה אלברשטיין " לעוף לזחול לצוף לצלול לקום ליפול לנטור לחמול בטח כבר ניסית לטעום מהכל יש דקות של שמחה בשעות של כאב המנוחה רחוקה הייאוש מתקרב ובכל זאת נושמים ובכל זאת חיים ממשיכים כל הדרך לפעמים מנגנים נעורים הם בדידות וזקנה היא בדידות ובין זה לזה מחפשים ידידות בטח כבר ניסית לחפש ידידות התהום עמוקה והגשר הוא צר מימין יש דליקה ומשמאל יש נהר אך אסור להאט ואסור לעצור אם אני כבר עברתי גם אתה תעבור החיים מדכאים ופגישות המחזור מוכיחות לי שכבר אין יותר לאן לחזור בטח כבר ראית אין יותר לאן לחזור כשהחושך יורד והפחד גובר אל תצעק - "חושך כמה" בוא תדליק איזה נר לפעמים זה עוזר כשהחושך גובר לא לצעוק - "חושך כמה" להדליק איזה נר לעוף לזחול לצוף לצלול לקום ליפול לנטור לחמול בטח כבר ניסית לטעום מהכל התהום עמוקה והגשר הוא צר מימין יש דליקה ומשמאל יש נהר אך אסור להאט ואסור לעצור אם אני כבר עברתי גם אתה תעבור" דמעה

"הדרך ארוכה, מי זה יגיד לי את סופה מי זה יאמר לי מה יהיה, מי זה ידע?"

פעמיים כי טוב... פתחו חלון נשמו עמוק.... הרגישות כיצד אתן מתמלאות באנרגיות חדשות... אנגיות של יום טוב אחלו לעצמכן דברים טובים דבר אחד........... יום נפלא אידה

אני מאחלת לעצמי לעשות את כל מה שלא הצלחתי לעשות אתמול או לפחות את הרוב אם לא אספיק את הכל

חסרת אנרגיות לחלוטין חסרת מצב רוח חסרת מוטיבציה מינימאלית לא עשיתי היום כמעט שום דבר לא היה לי כוח לכלום ודווקא היו לי תוכניות להיום התכוונתי לעשות כל מיני סידורים ורציתי לקרוא את המאמר שאני אמורה לקרוא עד יום חמישי ופשוט לא הצלחתי להזיז את עצמי סתם יום מבוזבז ומיותר :( שחף

היי...לא לכעוס על עצמך.... את זקוקה גם למנוחה..... ואם את לא נותנת....הגוף לוקח לבד... שמרי על עצמך ומקווה שמחר תרגישי יותר רעננה... משהו כמו ... תפוז מתוק????! אידה

מאתמול אני במקום החדש היו הרבה סיבוכים ותקלות אבל בסוף בחריקות הכל עבר, מה גם שאני חולה משבת בברונכיט עם חום גבוה ואני עכשיו סמרטוט מהלך אז מעדכנת בינתיים

מזל טוב על סיום השלב הראשון של התוכנית תרגישי טוב http://www.aish.com/hebrewSite/graphics/articles/HebCompleteHealing2_230.jpg שחף

מזל טוב לאמיצה!!!! כל הכבוד בריאות....והחלמה מהירה כנראה את מותשת.... תנוחי שכוחותייך יחזרו אלייך... ובהצלחה אידה

גאה בך מאוד גלוש.... כל הכבוד על הנחישות ועל העשיה.. תרגישי טוב.. מחבקת דמעה

לילה ללא שינה... אני מותשת לא הצלחתי להרדם בכלל... רוצההה לישוןןןןן דמעה

מצטערת לשמוע דמעה .. מקווה שעכשיו לפחות תנוחי.. האם את לוקחת כדורי שינה? זה יכול לעזור לך.. נראה לי. קשה להתמודד כך בחיי היומיום.. איתך.

לא לוקחת כדורי שינה..הם מפחידים אותי...מקוה שהלילה אשן...ואיך את? איך הייתה השיחה עם הפסיכיאטרית? הוקל לך? דמעה

דמעה יקרה זוכרת שתמיד אני אומרת... אחרי החושך בא האור.... מקווה שהשלמת שעות שינה...והלילה יותר טוב!!!! לילה טוב וחלומות מתוקים, אופטימים ומחזקים איתך אידה

תודה על התגובות...לצערי גם אתמול בלילה לא ישנתי...והבוקר קמתי עם קוצר נשימה..ביליתי את כל הבוקר בקופת חולים אחרי שבדקו ומצאו שלחץ הדם שלי מתקדם בצעדי ענק לקראת ה200 על 110...בקיצור אחרי שיחות הרגעה עם הצוות שם הנשימה התייצבה ולחץ הדם ירד ושלחו אותי לביתי..לא ברור למה זה קורה לי...מרגישה חרדה אבל לא ברור מה המקור... מנסה לשמור על אופטימיות זהירה (וזעירה) דמעה

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1204684&passok=yes

משהו רע עובר על המטפלת שלך ואת משלמת מחיר גבוה ומאוד מאוד לא הוגן.. כואב לי לקרוא את המילים שלך... רוצה לחזק אותך ולהגיד לך שאת לא עשית שום דבר שיכול להצדיק יחס כזה מצידה...את בסדר גמור... שולחת לך חיבוק ענק...תחזיקי מעמד ואל תשכחי כמה את שווה באמת וזה המון... http://images.jellymuffin.com/images/hugs/images/565.gif דמעה

תודה רבה לך דמעה יקרה. חשוב לי לשמוע את הדברים. אני צריכה לדבר עכשיו עם הפסיכיאטרית, מקווה לטוב. תודה בובה.

בובונת מבינה כמה קשה לך עם התגובה הזאת שלה נראה שנוצר בלגן רציני בכל מערכת היחסים ביניכן היא כנראה לגמרי לא מצליחה להבין את מה שאת מרגישה ומפרשת את מה שקרה באופן מעוות ורק מחריפה את המצב בכך שמבטלת לך את הפגישה ואחר כך עוד מאשימה אותך בזה שאת פועלת מתוך רוע מאיימת עלייך בכך שלא תתקשר גם ביום חמישי בתור עונש איזו מן התנהגות זו? ככה אמורה להתנהג מטפלת?! לא נראה לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! התגובות שלה מעוררות בי כעס עצום ואפילו זעם עליה להרגשתי היא לגמרי ירדה מהפסים

הבעיה שהיא לא מרגישה את זה. וכולם מרגישים את זה.. זה הכי .......................אוף! עצוב! מקווה שכשהיא תתקשר אליי .. היא כן תרצה להפגש איתי!!

בובה יקרה אני ממש מצטערת... אבל אני רוצה לבקש ממך שאולי ישמע בלתי אפשרי... לנסות לקחת את עצמך ביידים לא לפגוע בעצמך, עשית כברת דרך עד עכשיו!! נסי להשתמש בכלים שיש לך... לא להסכים שיפגעו בך כך! (כבר הצלחת לעשות זאת בעבר!!!!) ולא להסכים שזה יגרום לך לפגוע בעצמך! אני יודעת שמאוד קשה לך ...ובצדק.... אבל ההתנהגות המענישה הזו לא הוגנת כלפייך.... היא פוגעת, בלתי מתחשבת ואפילו יותר מכך... ואני חושבת שנפגעת מספיק בכדי שיפגעו בך כך ועוד בטיפול שצריכה להיות חויה מתקנת..... את באמת לא עשית שום דבר רע... טיפול הוא לעזור... לשקף... לשקם... אני מקווה שתאמיני לי..... שתאמיני שאת באמת בסדר... את מתמודדת.... ואת יכולה לעצור זאת! שולחת חיבוק אידה

תודה לך על התשובה את יודעת מה הבעיה, שכולם חושבים כמוך שגמני מסכימה איתך אבל היא- לא רואה את זה ככה נראה לי שהיא רוצה להציב לי גבול (?!) שאלמד לפעם הבאה לא לצאת מהחדר לא להשאיר לה משהו לקרא לא יודעת אני מסכימה איתך, ואני מתכוונת לאמר לה את הדברים אבל כפי שהיא נשמעה בטלפון- היא כל כך עומדת על שלה! וחושבת שזה נכון היה לעשות לי את מה שהיא עושה לי עכשיו.. פאק איתה!

אני מיצטער לאכזב אותך בובה על במה,אבל תחשבי קצת על הצד של מהטפלת שלך. היא יודעת שבעבר הרחוק פגעת במישהו ואין לה שום אינדיקציה לדעת שגם היום את לא עושה את זה. נכון? תחשבי על משהו אחר,מחר את פותחת עיתון וקוראת על בחורה שפגעה מינית בילד,נכון שלא יעניין אותך בדיוק אם היא בעצמה נפגעת תקיפה מינית או לא? נכון שזה לא יוריד מחומרת מעשיה? לא שאני בא להאשים אותך חס וחלילה,כי באמת שאני לא יודע מה היה שם כשהיית בת 11. אבל פגיעה זה פגיעה. ומי כמוך/כמוני/וכמו שאר הכותבים/ות יודע זאת. וכל עוד שהמטפלת שלך יודעת שאת עובדת בגנון,היא חייבת לדעת שהכל בסדר. במקרה הזה יש עליה חובת דיווח מלאה אם היא יודעת שיש קטין שנפגע,הלוא כן? אני מקווה שאת מצליחה להבין את מה שאני מנסה להעביר לך. לא מנסה לפגוע בך כי מספיק נפגעת,רק חושב שאת צריכה לשים את עצמך במקומה. היי בטוב.

לפגוע זה לעשות לבנא' רע בכוונה תחילה! נראה לך שילדה בת 11 יכולה להבין מה זה פגיעה? ואולי זה "משחק ילדים" מטופש, שאותה ילדה בת 11 למדה מגיל 4 שככה עושים. שחשבה שככה מביעים אהבה. אם מגיל 0 לימדו אותך ,איך לאכול ואיך לשתות ואיפה לעשות את צרכיך (סליחה על המילה) איך מביעים אהבה, בחיבוק ונשיקה -על הלחי - וגדלת אם זה.. למדת שכך זה צריך להיות!! אבל אם יחד עם כל הדברים הללו, למדו אותך שלהביע אהבה זה דרך הגוף, אתה גדל עם זה. במשך השנים, לא פגעתי באפ'חד.. כיום אני גדולה אני מבינה שזו עבירה. אתה יכול להביע דעה, אבל לא כשאתה לא יודע מה מסתתר מאחורי זה.

אמרתי שזהו, שאני מרגישה שהגיע הזמן לסיים - היה ניסיון להציע לי לטפל עוד בזה, ובזה, אבל בעיקר היתה הקשבה, והכלה שלי, ושל המקום שהגעתי איליו בהמון אומץ ועבודה קשה. והמשימה שקיבלתי לפגישה הבאה היתה לסכם בשביל שאצליח לראות את התהליך. אני קוראת במחברת ורוצה מהר לסגור - אין לי כח לכל הכאב הזה ואז ניזכרתי בימים שהייתי מקבל כח מהטבע שניגלה לעיני בדרך לפגישות ואמרתי לעצמי אתחיל לסכם דרך הרשימות שבהן אני מתרשמת מהטבע ומקשיבה לו. הנה זה מה שכתבתי - מאמינה שיהיו עוד רבדים ועוד נקודות תצפית חלקן בטח פחות פסטורליות ואפילו כואבות אבל התחלתי מהמקום היותר קל - מוזמנות לבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/Blog/ViewEntry.asp?EntryId=1204188 שבוע מלא אור ותיקווה לכלכן

זה נשמע לי מאוד לא פשוט לחזור ולהתבונן בכל התהליך המורכב והכואב שעברת זה דורש המון אומץ וכוחות נפשיים רבים ויחד עם זאת זה מאפשר עיבוד נוסף ומעמיק של הדברים מאפשר לראות את כל התהליך בכללותו, כרצף אחד מאפשר להתבונן על התהליך ממרחק מסויים ואולי אפילו להגיע לתובנות חדשות זה קצת מזכיר לי את העבודות שכתבתי לאחרונה :) רק שאצלך מדובר בתהליך ארוך ורחב יותר חזקי ואמצי! שחף

ליז... הכתיבה כל כך מרגשת...יפה... יכולתי לנסוע איתך באוטובוס עם המחשבות שלך.... אני חוזרת על עצמי... אבל כל הכבוד אני מקווה שאת גאה בעצמך על הדרך האומץ לסיים... להפרד. על מה שהיה ועוד כל התוכניות שבדרך בהצלחה אידה

ישנתי היום 3 שעות כי רציתי להספיק לקרוא איזה מאמר באנגלית אז גם אתמול הלכתי לישון אחרי 12 ונרדמתי כבר אחרי 1 וגם היום קמתי ב-4 וחצי בבוקר :-/ ואני מבינה שלא היה קורא כלום גם אם לא הייתי מספיקה לקרוא את הכל אבל ממש רציתי לעמוד באתגר הזה זה היה ממש חשוב לי! אני מקווה רק שהיום אני אהיה בסדר במהלך היום ומחר אוכל קצת להשלים את שעות השינה שלי

מקווה ששוב הוכת לעצמך כמה שאת גדולה אולי קצת מותשת , אולי עייפה, לפעמים מרגישה שזו מישנאימפסיבול אבל עושה את המשימת ומתקדמת ומתקדמת ומתקדמת... קצת אפילו מקנאה בך על שפיספסתי את השנים האלו - מי יודע אולי עוד אכבוש את ספסלי האוניברסיטה . מה שבטוח שאת נוטעת בי תיקווה - שזה אפשרי מחבקת לך המון -ליז

היום עבר איכשהו בלימודים הייתי די חסרת מוטיבציה ולא ממש היה לי כוח לשיעורים האלה אבל סחבתי איכשהו ואח"כ נפגשתי עם חברה טובה וזה הפך את היום למאוד נעים כי התגעגעתי אליה ותמיד טוב לי איתה :) וחוץ מזה יש כל מיני דברים שמתרידים שלא בא לי להיכנס לזה כרגע.... אבל הם לא קשורים למחסור בשעות השינה :)

מקווה שהצלחת... שמרי על עצמך את זקוקה לאפשר לעצמך לאגור כוחות אידה

זה מטפוש אבל זה חלק מהמעט שאני זוכרת הידים שנסגרו לאגרפים כשגררו אותי שהיתי קטנה והם לא יכלו להגן אלי.... והרבה שנים לאחר מכאן אדם אחר שהלואי והיתי מרגישה אילו כעסת היה סיוט של חצי שנה.... ואז שוב הידיים נסגרו לאגרופים ושוב לא ממש הגנו אל איש הם הוי סגורות כל כך חזק עד שנשערו תמיד סימנים... לא יודעת למה וכנראה גם לא מבינה הרבה אבל התמונה הזאת פשוט משגעת אותי.... אותם דברים שכלאים בי כל כך הרבה שנים פשוט צפים ואני לא יודעת מה לעשות איתם כבר ממש עבדת עצות אל גבול הטירוף הפרדוקס הרע שאחשו רוב הסכנה חלפה ואחשו הכול מתפקר ולא מסוגל להחזיק עוד מעמד

זאת נשמעת חוויה מאוד מפחידה תחושה של חוסר אונים מוחלט תחושת שיתוק וחוסר יכולת להגן על עצמך וכנראה שעכשיו, כאשר צפים הזיכרונות יש את אותה תחושת חוסר האונים מולם מול הזיכרונות עצמם את אומרת שרוב הסכנה חלפה האם עדיין נשארה סכנה ממשית כלשהי? או שכרגע רק הזיכרונות מהווים את הסכנה?

אחד מהאנשים שתקף אותי גר במעלה הרוחב שהורי גרים בו ולעיתים גם אני מגיעה לשם (האמת כל סוף שבוע בגלל "עוף ביקורי במיון בזמן האחרון" פוחדים להשאיר אותי לבד)ובגלל בעית הריאה שלי אני אזהה אותו רק ממרחק קרוב לאפס... אבל אפר להתנחם שהוא לא נימצא מול תכנת האוטבוס שבה הייתי צריכה לעולת כמו שהיה בעבר.... או לא מול החלון שלי כפי שהיה לי אם משהו אחר שתקף אותי בעברי (לגור אז זה היה סיוט שעד היום חיי בי).... נחמה מוזרה אבל קיימת

אחת יקרה חוסר אונים מוחלט! תחושה קשה...נוראית... אז ...בידיים קפוצות... והיום... חוסר אונים כשאני לא רואה לא מזהה...ממרחק, הפחד שתמיד שם מה יכול לך לעשות להתגבר על חוסר האונים ? תחושת שליטה? מה יכול להחזיר לך ? לשתף....לספר למי שאינו יודע מהקרובים? לעבור שם לא לבד? מחזקת אידה

אני כבר הרבה זמן מול המסך של המחשב, מול "הוספת הודעה חדשה"..לא יודעת איך להוציא את זה.. יש לי הרבה מחשבות לא טובות. לא בא לי להיכנס לפרטים. לא בא לי שתגיע אליי משטרה הביתה עוד פעם. הרגשה כבולה כזאת. בלי מילים. הכל תקוע לי כמו גוש בגרון שחוסם ולא מוכן לצאת. נמאס לי מהכאב הזה. נמאס מהמחשבות. נמאס מזה שצריכה להילחם בעצמי כל הזמן. כל הזמן:( אין אף אחד אחר שייקח את המושכות, לפחות לקצת. שיידאג לי, במקומי. שיילחם בי במחשבות שיש לי, שיילחם עליי. במקומי. אין לי כבר כוח יותר. אולי בכל זאת יצאו קצת מילים..לא מצליחה יותר מזה

תיזכרי בנקודת האור שכתבת אתמול תנסי להיאחז בה תנסי לשאוב ממנה את הכוחות מחבקת שחף

ולא מצליחה.. זה לא משנה כבר..זה לא משנה נמאס לי להילחם. אין לי כבר כוח:-( הדמעות גם יושבות בגרון, עם המילים, עם הכל. ולא מוכנות לצאת. ולא מוכנות לעלות וגם לא לרדת משם ולעזוב אותי כבר. מתפרקת בפנים ולא מצליחה להסביר בחוץ. מבחוץ כאילו שהכל בסדר. אני סתם במיטה כל היום. זה סתם שאני לא יוצאת מהחדר וזה כאילו שאני לא בבית בכלל. סתם.. בפנים הכל מנופץ. לא מצליחה לסמוך. לא מרגישה ביטחון. לא יכולה להרפות. כי אם אני ארפה, אז אני אפול ולא יהיה לי במה לתפוס כדי לעצור את הנפילה. ואז אני רק אמשיך ליפול ובסוף אני איעלם. אני צריכה שמישהו אחר יחזיק. ואין את המישהו הזה. אין אף אחד. נמאס לי כבר להיות כל כך עמוק ב"לבד" הזה. טובעת בזה. לא יכולה יותר להיות ככה. זה מעייף. לא יכולה שאף אחד יתקרב. כאילו שיש שיכבת בידוד בלתי נראית שמכסה את כל הגוף. ומבודדת מכל העולם. וברגע שמישהו מתקרב יותר מדי, אפילו במקרה, אני נלחצת ולא מצליחה לנשום. פשוט מפסיקה לנשום. רק שלא יתקרבו ככה שלא יתקרבו ככה יותר:-( שלא ייכאב ככה:-( בוכה בפנים. מרוסקת בפנים. לא מצליחה להוציא. אני חוזרת לישון. לא יכולה להתמודד עכשיו. לא עכשיו. מרוקנת לגמרי. ומוצפת לגמרי. זה הגיוני להיות גם וגם? ככה זה מרגיש..

האמת שקצת קשה לכתוב אותן אחרי שקוראת את כל הכאב שקיים בפורום..... ואפילו אולי מרגישה קצת אשמה..... כאילו מה אני נדחפת עם נקודות האור שלי, כשלאחרים כל כך כואב?! אבל אולי דווקא בגלל זה כל כך חשוב שאני אכתוב אותן! כי אולי הן יוכלו להאיר קצת את הדרך.... למרות שאלה רק נקודות האור שלי אבל אני באה מאותו מקום חשוך ואולי זה שאני הגעתי היום למקום שאני מצליחה כל שבוע למרות הקושי לראות את האור יתן קצת תקווה לכל מי שעדיין לא מצליחה כלומר, בכך שאני מתעקשת לכתוב אני אומרת הנה, תראו, זה אפשרי! וגם אתן תוכלו להגיע למקום הזה!!! אז הנה נקודות האור שלי של השבוע האחרון: * אתמול סיימתי והיום הגשתי את העבודה השניה. ומסתבר שאני היחידה שכבר סיימתי. יש כאלה שאפילו עוד לא התחילו לכתוב * אתמול התקשרו אלי ואמרו לי שכנראה בעוד שבועיים בכל זאת יפתח קורס נוסף בציור. קורס של ממשיכים עם מורה אחר. אומנם לא הקורס של פיסול, שכל כך רציתי, אבל בכל זאת עדיף מלהיות פעמיים באותו קורס עם אותה מורה. כלומר, אני מאוד אוהבת את המורה שלי, אבל זה קצת מוזר לשבת עם כיתה שלמה שעוברת מהתחלה את אותו התהליך שכבר עברתי , ורק אני עושה משהו אחר... :-/ למרות שהים זה היה דווקא נחמד :) אבל הרגשתי יותר מדי לא שייכת.... * היום המורה שלי בציור אמרה לי שאני פשוט התעליתי על עצמי. עשיתי רישום של איזו תמונה מנשיונל ג'יאוגרפיק והמורה כל פעם ניגשה אלי ואמרה בכל שלב ושלב כמה שזה יוצא לי יפה. האמת, שהייתי ממש מופתעת מהתגובה שלה. לא הרגשתי שאני עושה משהו מיוחד. אבל אם היא אומרת.... וזהו..... חוץ מזה השבוע היה ממש קשה וכואב :( שתהיה לנו שבת מוארת באור רך, נעים, מלטף ומרגיע.... שחף

כל הכבוד שאת מתמידה ומביאה לכאן נקודות אור...זה באמת חשוב לזכור ולהזכיר שבתוך כל החשיכה אפשר עדיין למצוא נקודות אור...אז תודה על התזכורת :) נקודות האור שלי: * השבוע אני פחות חולה * הבת שלי השתחררה מצה"ל בשעה טובה וזהו בינתיים שיהיה סוף שבוע שקט דמעה

שמחה שיש אור בחייך :) ואני שמעתי ממך גם על עוד נקודה אחת שלא הוספת לכאן..... המחשב החדש! שחף

טוב לשמוע ולראותך בשרשור של האור.... שמחה שאת יותר טוב מקווה שזה ישפיעה גם על החלק הנפשי ומזל טוב ובהצלחה לביתך!!!! הרבה אור השבוע אידה

צדיקה את, נכנסתי במיוחד לקרא ולהוסיף נקודות אור וגם אני עברה לי בראש אותה מחשבה והדברים שאמרת ושדמעה הוסיפה נותנים לי את האומץ לרשום * היה שבוע ממש רגוע * בפגישה היום אמרתי שמרגישה שזהו, (הרי תמיד ימצא דבר חדש) אז קבענו פגישה לעוד חודש... אני באמת מרגישה מוכנה להפרד. * חזרתי לשחות אחרי 3 שבועות בהן ניסיתי להתאושש משפעת וגם הוספתי חדר כושר... עוד מעט אהיה כזו ביריונה וניראה מי יעז להתקרב אליי - שרק ינסה:-) אוהבת, מצטערת שלא תמיד מוצאת את המילים לעודד. המון כח לכלן, שבת מנוחה.

וואו את מסיימת טיפול?! אני כל כך שמחה בשבילך שהגעת לנקודה שבה את מרגישה שאת לא זקוקה יותר לטיפול :) שיהיה המון בהצלחה! ושחיה וחדר כושר.... הלוואי עלי..... אני עצלנית :( לפחות במובן של פעילות גופנית לפעמים מתחילה משהו ותוך שבוע - שבועיים נגמר לי המרץ ואז אני עוזבת את הרעיון ושימשיך להיות רגוע! שחף

כל הכבוד את צריכה להיות גאה בעצמך סיום טיפול תקופה נפלאה אך גם לא פשוטה... פרידה חששות בלבול ועוד... תסמכי על עצמך איתך אידה

לא יודעת איך זה ייצא עכשיו. אבל רוצה לנסות. נראה ש"נקודת האור" אצלי השבוע, היא שלמרות מה שקרה עם המיון ולמרות שניסיתי..אתם יודעים...איכשהו קרה שזה לא נגמר שם. איכשהו ברגע האחרון, אחרי שכבר עשיתי מה שעשיתי, נלחצתי מזה ושלחתי הודעת סמס לחברה, והיא הזעיקה משטרה אליי הביתה, שלקחו למיון, וזה בעצם מנע מכל המצב להתדרדר עוד יותר, ואולי אפילו להסתיים. תוך כדי שאני כותבת, אני כבר לא בטוחה אם זה כל כך טוב שהדברים התגלגלו ככה שבסוף נשארתי כאן ושאני עדיין נושמת. אבל כנראה אם אני כותבת את זה בשירשור הזה, אז אולי בכל זאת חושבת שזה משהו טוב. מצטערת שהגישה שלי היא עדיין כזאת שאני תופסת את עצמי כמשהו שאין לו מקום בעולם הזה. זה מצד אחד, ומצד שני אולי אני נחנקת פה ואין מספיק אוויר, אין מספיק מרחב שיכיל את מה שבפנים. אולי בצעדים קטנים (ממש קטנים, כי הכל קורה אצלי לאט..) אולי זה ישתנה פעם. לא יודעת...בינתיים אני פה. בין אם אני רוצה ובין אם לא.

קודם כל לראותך אותך בשירשור הזה זאת כבר נקודת אור! ונקודת אור נוספת היא לשמוע (לקרוא) ממך את המילים האלה וגם אם הן עדיין מהוססות וגם אם את עדיין לא בטוחה בעצמך אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאת אומרת מילים שיש בהם תקווה! תקווה לכך שעם הזמן דברים יכולים להשתנות ושיבואו ימים שתוכלי להרגיש טוב יותר עם עצמך וזה שאת כותבת בתור נקודת אור שהדברים לא נגמרו בצורה אחרת, כנראה שבתוך תוכך את בכל זאת מאמינה שיש לך מקום בעולם הזה או אולי יותר נכון לומר שאת נותנת לעצמך את המקום הזה! ואני חושבת ששני הדברים האלה מעידים על שינוי שכבר התחיל להתרחש בתוכך ככה שאולי הצעדים שלך הם לא כל כך קטנים, כמו שנראה לך.... ריגשת אותי! באמת! מחבקת אותך בחום וברכות שחף

גם אם את לא בטוחה אנחנו בטוחות שטוב שאת כאן איתנו ולא מבקרה בשרשור של האור שבוע של אור אידה

שחף יקרה חזקי ואמצי כל הכבוד העקשות וההתמדה שלך מרשימים ביותר רק אל תשכחי לשמור על עצמך אידה

בכל מבולבל אצלי בראש למודים כשאני לא בורחת מהם אני לא הכי מצליחה מאנשים אני בורחת פשוט רוצה להיות לבד... נמעס מהכול לאישפוז יום אני אמורה ללכת(לא ממש שאלים אותי אחרי שני טיולים בזמנים מאוד קרובים למיון) ואני פוחדת מרגישה כמו פסיכית דפוקה שלא יודעת להסתדר אם שום דבר בחייה נימאססססססססססססס רוצה למ-ו-ו-ת ודי ........

אני מבינה שאישפוז יום מרגיש לך עכשיו כמשהו מפחיד ומאיים אבל אולי זה דווקא מה שיעזור לך ויביא אותך למקום יותר טוב שם תקבלי טיפול אינטנסיבי וגם לא תהיי כל כך לבד תמיד יהיה לידך מישהו שאפשר להיעזר בו בעת הצורך ואל תלכי את עצמך על כך שלא הכל הולך לך חלק את נמצאת בתקופה מאוד קשה ומאוד כואב לך והכאב שלך לא משאיר מקום לשום דבר אחר בחייך הוא תופס את כל החלל של הקיום שלך ואת זקוקה לעזרה ולתמיכה מה שחשוב עכשיו זה קודם כל לצאת מהמקום החשוך הזה כדי שאחר כך תוכלי להתפנות לכל הדברים שרצית לעשות בחיים מאחלת לך שהשבת תעבור ברוגע תשמרי על עצמך! שחף

אחת יקרה את חייבת לשים עצמך במקום ראשון עכשיו חייבת לטפל בעצמך ולשים הכל בצד שום דבר לא חשוב, כמו שאת חשובה! הכל יחכה לך ,תוכלי להשלים, לעשות חשיבה מחודשת מה מתאים לך... מה יעזור לך תעשי מה שנכון לעשות עבור עצמך...מה שיחזיר לך את האור לחייך, את מקום ראשון הנפש הגוף זקוק למנוחה והתייחסות- לטיפול איתך אידה

לא יודעת גם איך לכתוב את זה. איך להוציא את זה החוצה. שייצא כבר החוצה:-( נמאס לי מכל הרעל הזה. לא יודעת כלום כבר. לא רוצה להגיע שוב לבית חולים ולא רוצה אישפוז יום, וכבר לא בטוחה שיכולה להתמודד עכשיו עם הפסיכולוגית. עם הטיפול. אני רוצה רק להיכנס למיטה ולא לצאת משם יותר לעולם. לא רוצה כלום:-(

אני מבינה שקשה וכואב והטיפול מאוד מציף אבל רוצה להזכיר לך, שגם כאשר לא היה טיפול הכאב היה שם כל הזמן והגעת למיון גם לפני שהתחלת את הטיפול אז אני לא חושבת שאם תוותרי על הטיפול זה יעזור לך להרגיש יותר טוב ויותר מכך, הטיפול זאת הדרך היחידה שתביא אותך למקום טוב יותר שתאפשר לך להרגיש יותר טוב בהמשך תשמרי על עצמך שחף

מנותקת יקרה הכי חשוב כרגע זו את והכי חשוב שתשקעי את כולך בטיפול שיעזור זו תקופה קשה מאוד אי אפשר לבד וכנראה שמה שיש עכשיו לא מספיק אידה

ושוב לילה לבן...ושוב הסיוטים..מרגישה את עצמי מתרחקת ומתנתקת..לא רוצה לדבר ...לא רוצה לשתף...נמאס להתגעגע למה שאין ולמי שלא נמצא...נמאס מפרידות...בגילי אני מורה להיות עם קריירה....אמורה לדעת איך לקחת את עצמי בידיים ולעשות משהו עם החיים שלי אבל אני נשארת ילדה קטנה וחבולה שלא מוצאת כוחות או רצון לשנות... http://www.msgr.ca/msgr-6/little-girl-crying.jpg דמעה

שקט - קובי אוז "שקט, הלכת מכאן, נשאר רק שקט שומע את עצמי בשקט, וזה מפחיד אותי מאוד. שקט, באות המחשבות בשקט ומעירות אותי בלילה ומתנפלות עלי ... אני הכי לבד בבית, שומע צעדים בחדר, ומגלה שהם שלי ואז פתאום פורץ הבוקר ובראי של המקלחת יש ליצן פרצוף של פוקר רואה אותי ומתעלם" דמעה

איתך כאן בשקט בלי מילים מחבקת ברכות

" בגילי " ? אין חיה כזות !!!! לא משנה מתי איפה ואייך , כולנו " אמורים " להיות בעלי קריירות כאלה ואחרות או בלי , הכל תלוי בחיים ואייך שהם מסתדרים או לא מסתדרים ,יש לי 4 חברות שבכל ימי חייהן לא עבדו אף יום אחד בלבד מכל מיני סיבות , שתיים מהן גם נפגעות מהבית , כל החיים שלהן סובבים רק סביב טיפולים פסיכולוגיים שההורים שלהם שפגעו , כיום משלמים במיטב כספם כדי להוציא אותן מהמקום שלשם הביאו אותן ושתיים מהן נישאו , הקימו משפחות וביום בהיר אחד הכל קרס להן , הכל עלה וצף ולקח אותן למחוזות בלתי צפויים, כמובן שאצל כל אחת מכל הארבע הסיפור דומה וגם שונה לכולן מכנה משותף -כולן בטיפול כבר המון שנים , אלה שעבדו והיו להן משרות די טובות ,בקושי מתפקדות , אפילו אחת מהן גרושה עם 4 ילדים ,בעלה לקח את הילדים תחת חסותו כי היא לא מתפקדת , רק בוכה כל היום לוקחת קלונקס , מה שרציתי לספר לך בכל הסיפור הזה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו או לא עושה כלום חוץ מאשר לטפל בעצמו ובפגיעות שלו ,ואת עדיין נמצאת שם במקום של " נשארת ילדה קטנה וחבולה " רק בגלל שעדיין לא גמרת לטפל בכל הפגיעות שעברת כילדה קטנה , וזה דורש ממך לתת לזה מקום וטיפול , אני מאוד מאמינה שביום שיגמרו לך כל המילים על הכאב שעברת תמצאי את הכוחות לעשות שינויים כאלה או אחרים כי תהיי כבר במקום אחר ועם אנרגיות חיוביות אחרות ,זה תהליך לא פשוט ולא קל , אולי בנתיים - כמובן אם מתאים לך תעסיקי את עצמך בלימוד של משהו שמענין אותך וזה גם יתן לך הסחת דעת זמנית ,את אישה אינטלגנטית וחכמה , מאמינה בך בכל הכנות , איתך תמיד חיבוק ענק מתוקה חטולית

טעות שלי- שתיים מהן כן עבדו עד ש,,

מה שלומך? http://upload.allbiz.co.il/Pictures/15942/70026_כדור_אור_אש.jpg בשבילך.... אידה

נופלת

מושיטה לך יד חזקה ותומכת , תחזיקי חזק , לא רוצה לתת לך ליפול , דברי עמיתי מה קורה ?

בדיקות ועוד בדיקות, ותשובות של בדיקות דם לא טובות,וירדתי במשקל עוד 8 קילו,אני כבר במקום מסוכן,ממש מסוכן,והדופק חלש ועובד לעט והרופא אומרת אין פלע שאת מטעלפת כל הזמן,הגוף שלך במצוקה,אני במצוקה,וטיפולים ותרופות ובתי חולים ולא רוצה את כל זה. אני מתפרקת לגמריי,הכל אני אשמה,אני אשמה ומגיע לי,מקום נגוע במחלה מפחידה,מקום אינטימי,כמה מתאים לי... תודה לאבא שלי ואמא שלי ממש תודה להם,אבא שמאביר אליי את החולי שלו ואמא שנתנה לי תורשה את הסרטן שלה ממש חיים בגן אדן ממש גן אדן. אני מתפרקת והצוות יחד איתי,מנסה לחזק ולעטוף אותי,אבל קשה,קשה מידי.... אלוהים אין לי כוחות למלחמה הזאת

הנה עוד יום עבר.... מה שלומך עכשיו? איך את מרגישה? מקווה שיותר טוב! שחף

מה שלומך עמית? שתפי מה קורה... אל תשארי לבד... פני לעזרה שתפי את הצוות.... שתפי אותנו. מחזקת אותך אידה

(((((((((((((((((((((עמיתוש))))))))))))))))))) הנה אני תופסת אותך כדי שלא תיפלי http://uapd.uark.edu/Graphics/Clipart/hands_helping.gif דמעה

((((עמית)))) כדי שלא תיפלי איך את היום?

נעלמת?

שאני לא אכתוב יותר. אני לא מגיבה פה. לאף אחד. קלטתי את זה רק בימים האחרונים. רק כותבת הודעות שלי ומקבלת תגובות ואף פעם לא מגיבה. קוראת אבל לא מגיבה. לא יודעת אף פעם מה להגיד. שום דבר שאני אכתוב לא נראה לי שיוכל לעזור, או שיהיה נכון להגיד אותו. לא הייתי כאן ו"נעלמתי" כי לא הייתי ליד מחשב. כי לא הייתי בבית. כי הגעתי שוב למיון. והפעם לא הסכימו לשחרר אותי כל כך מהר. זה מסובך ואין לי כוח לחשוב על זה או לכתוב על זה עכשיו. אבל זה נגמר. עד להתקף הרס עצמי הבא שיהיה לי. מקווה שלפחות זה לא יסתיים שוב בבית חולים. מעדיפה שזה כבר יסתיים וזהו. ודי. בלי הצלות. בלי משטרה ובלי מיון ובלי להישאר להשגחה בבית חולים. אולי עדיף שאני לא אכתוב כאן יותר. אולי עדיף כבר לשמור בפנים. בכל מקרה זה מתפוצץ לי בפנים אחר כך, בין אם אני משתפת ובין אם לא. מוצאת את עצמי במיון ולא זוכרת (באמת לא זוכרת) איך קרה שהגעתי לשם. איך הדברים השתלשלו והגיעו לזה שעושים לי בדיקות לראות איזה נזק עשיתי לעצמי, ונותנים לי מבט כזה, כאילו שאני מבזבזת להם את הזמן. שיכלו בזמן הזה לטפל במישהו שנפגע במקרה, בתאונה או משהו, ולא כי פגע בעצמו. לא משנה כבר. נראה לי שאני מוותרת על לנסות לצאת מכל המצב הזה כבר. לא רואה איך זה יקרה. לא רואה מתי יהיה אחרת, מתי יהיה טוב יותר ואני לא אהיה ככה. דפוקה. ההורים שלי מתכחשים אליי לגמרי. לכל המצב. לא יודעת איך להסביר את זה מעבר למה שכתבתי עכשיו. אבל יוצא שהעיקר שאמרתי שאני מפסיקה לכתוב, ועדיין כותבת. אז אני אפסיק פה. סליחה על החפירות. קרה הרבה בימים האחרונים.

חיבוק גדול אם את מוכנה לקבל הלואי שהוי לי מילים מנחמות לרשום לך אני כל כך מבינה את מה שאת רושמת

מצטארת לשמוע שכל כך קשה.... ומקווה שהחוויה הזאת לא תחזור על עצמה! שתצליחי למצוא בך את הכוחות להתמודד עם כל מה שעובר עלייך בלי לפגוע בעצמך.... ואל תרגישי לא נוח עם זה שאת לא מגיבה כאן כל אחת עושה את מה שנכון ומתאים לה וזה חשוב שתמשיכי לכתוב כאן כי את זקוקה לתמיכה אל תשאירי את עצמך לבד! שחף

מצטערת על מה שעברת... ושוב מיון.. המון כאב זעקה לעזרה.... אנחנו כאן בשבילך... וזה כלל לא משנה שאת לא מגיבה.... כרגע את זקוקה לעזרה ולכוח... בבוא הזמן תתפני ויהיה לך הכוח להיות גם עבור האחרות... עד אז.. אל תשאירי את עצמך יותר לבד... כולן מבינות כולן איתך ורוצות בטובתך רוצות לתמוך ולחזק.... כל אחת ע"פ הכוח והיכולות שלה... והכל בסדר אז מקווה להמשיך ולראותך איתנו לאט לאט... תתחילי לראות את האור איתך אידה

בהחלט מצטרפת למה שאמרו לך כאן אידה ושחפית מבינה שלא קל לך לעבור את התהליך , אבל לעבור אותו לבד קשה פי כמה !!!! אז עשי מאמץ וכנסי כל פעם שאת מסוגלת , כתבי לא חשוב מה , רק אל תשארי לבד עם כל מה שעובר עלייך , חיבוק גדול חומד חטולית

טריגר בקישור.. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1201798&passok=yes

בובה יקרה הבטן התקבצה לי שקראתי... מצטערת... מצטערת שחסמו ופגעו בך... באמון... שנשארת כו בודדה עם רגשות כל כך קשים וכבדים..... אך עבר הלילה? אך את מרגישה עכשיו? שמרי על עצמך אל תתני לתהליך שאת נמצאת בו להתקלקל... את לא אשמה זה רק מילים....אני יודעת... אבל כך אני מרגישה...יודעת אידה

חשוב לי היה לשמוע את דעתך. בתור מטפלת.. ממה שהבנת מדברייך, את מצדיקה אותי, גם את חושבת שהשאלה לא היתה במקום.. אידה, מה עליי לעשות כדי לעבור את השבוע הזה.. ? דיברתי איתה עכשיו.. והיא אמרה שאנסה להשים את הדברים האלה כרגע בצד. (כן - בטח!!) לא יודעת מה לעשות מרגישה חראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא וההרגשה לא עוברת!

בובית יקרה שלי לא הצלחתי לקרא היטב את כל מה שכתבת ולהגיב לך כי חצאי מילים חסרות בשוליים מצד ימין , אז אם תוכלי לסדר את זה , אקרא ואגיב לך

סידרתי מקווה שעכשיו יהיה בסדר

השאלה הזאת שהיא שאלה אותך נשמעת לי כי חוסר יכולת מינימלית להבין את מה שעובר עלייך כל כך לא מגיע לך יחס כזה! כואב לי שהיא רק גרמה לך להרגיש יותר אשמה ממה שהרגשת קודם הרי זה כל כך ברור שאת לא אשמה!!! היית רק ילדה קטנה לא הבנת בכלל שמשהו לא בסדר במה שאת עושה כי הרי ככה כולם התנהגו איתך זה מה שהכרת מאחרים איך יכולת לדעת בכלל מה פשר ההתנהגות הזאת?! בשביל ילדה קטנה זה היה רק משחק ילדים שלימדו אותה וגם זה שהיא השאירה אותך להתמודד לבד עם הכל..... אני לא מצליחה להבין יחס כזה של מטפלת! :( שולחת לך חיבוק גדול גדול שחף

שחפית, גם אני הייתי בהלם טוטאלי! היא לא כזו בכלל היא מבינה ..תומכת ונותנת הרגשה שהיא איתי ועכשיו.......... קיבלתי וואחד זבנג לפנים! תודה לך מתוקה

היום הצלחתי לקרא , אני לא מאמינה שהיא הציגה לך שאלה כזו ובדרת שהציגה אותה בצורה כזו חסרת טקט, היא שמכירה אותך כבר תקופה לא קצרה , ויודעת אייך הדברים האלה עלולים להשפיע עלייך ? אז מה אם יש לה מטופלת כזו , זה עושה את כולן לפוגעות ? אני לא מבינה באמת !!!! מזועזעת עד עמקי נשמתי בכלל ששאלה אותך !!!! גם אם זה אמור להיות חלק מהטיפול כדי לבדוק את המודעות שלך לנושא , עדיין אני חושבת שלא היתה צריכה לשאול אותך במיוחד כשרק התחלת לדבר על הנושא ובטח שלא בצורה כזו ברוטאלית , רוצה לומר לך יקירתי ,שמבינה כל כך לליבך הפגוע שמבינה למה הגבת כמו שהגבת , שאני גאה בך בלי סוף שלא חתכת , שטוב שהרמת טלפון למישהי שהיתה קרובה אלייך כל כך ושיתפת מידי בכל מה שעובר עלייך ,ולי לגמרי ברור שאת לא פגעת באף אחד !!!!! ילדים מחקים תמיד את התנהגות המבוגרים ,הם תמימים לחלוטין וחפים מכל פשע !!! ילדים הם הקורבנות של המבוגרים שעושים את המעשים ולכן אין בהם אשמה או הבנה או פגיעה !!!!!! בא לי לנער את המטפלת שלך ולתלות אותה עם הרגליים למעלה והראש ישר באדמה , ככה בבוםםםם על חוסר ההבנה שלה ועל חוסר הרגישות שלה , על האטימות שלה , ואותך רוצה לחבק והמון מתוקה שלי , מצטערת על כל מה שעברת ורוצה לחזק את רוחך ונפשך ,לדעתי , אחרי שדחפת לה את הדפים כדי שתמצא אותם היום , בשיחה הבאה שלכן את חייבת לעשות איתה ברור נוקב שבו היא תבהיר לך מעל לכל צל של ספק שהיא לא התכוונה להאשים אותך בפגיעה ושלפעם הבאה " כשבא לה לשאול דברים מהסוג הזה " שתהיה יותר עדינה , ושתבחר את המילים שלה יותר בקפידה ולא שתיתן לך תחושה שהיא מאשימה אותך כמו שעשתה עכשיו ,את יודעת שאני מאמינה לך ומאמינה בך ב100% נכון ? איתך תמיד נשמה חטולית

היי לך יפה! כמה זמן לא דיברנו. התגעגעתי האמת. תודה על תגובתך, היא מאוד חשובה לי .. לדעת שאני לא "פסיכית" או "פרנואידית" שחושבת על המטפלת שלי ככה.. אני רואה שיש הרבה שחושבות כמוני וכנראה שלא טעיתי בתגובה שלי הייתי חייבת לשמוע דעות נוספות על השאלה שלה ועל אופן התנהגותי לאחר מכן.. כי חשבתי שהגבתי בצורה קצת ילדותית.. אבל אז כששמעתי עוד דעות הבנתי שכל אחד היה נוהג כך. תודה לך ..מכל הלב

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1201765

עצוב ומזעזע מנסה לחשוב ,אולי זה לא באמת....? יכול להיות דבר כזה? מסתבר שעולם הפוגעים ויחס הסביבה אליו משתחזרר בצורה נוראית הלוואי ההחלטות יהיו אחרות תקווה אידה

נראה שאין מי שיגן עליהם , עלינו , ולומר עצוב ,בהחלט לא מספיק אך כנראה שככה זה ,אולי בבית המשפט העליון שבו יוגש כתב הערעור ( אם הבנתי נכון )ויהיו 11 שופטים , אולי שם כן יוכל להעשות צדק ואז לא יהיה עצוב , לא בטוח שיהיה שמח ,מערכת המשפט בארץ על הפנים כמו עוד רבים כמוה מקווה שיהיה לך המשך יומטוב מתוקה חטולית

ספק - ליידי די "חוק, כמה שתלכי רחוק, מה שתנסי למחוק, איך שתנסי לגעת ספק, רק הולך ומתחזק, מרוקן לך את הריק, ולוקח מה שיש שוב, לא יודעת מה חשוב, מותק את נושא כאוב, בלי לקום את כבר נופלת מספיק, כמה כבר אפשר להדחיק, זה מזמן שלא מצחיק, את הולכת לאיבוד ספק שם מעבר יש מי שצוחק לו אחרון, זה שוב הפחד המוכר שמשתק. שם בחוץ נולד כבר אור ראשון, זה שחשבת שנעלם או התחמק... " ממשיכה לחפש את האור אבל לא מוצאת :(((((((((( דמעה

תסתכלי בין העלים ויש תזהי אותו http://www.expoze.co.il/galleries/6/images/320.JPG

**מחייכת חיוך עצוב** איזו תמונה יפה... דמעה

שיר כואב מאוד , מצטערת שכך את מרגישה מתוקה http://www.louisesreiki.co.uk/media/reiki.jpe אור וחום לחמם את ליבך http://www.lunkersoutfitters.com/fireplace1.jpg ועוד אור http://balta.ikk.sztaki.hu/webshots/Forests/12241.jpg מקווה שישמח אותך ולו במעט חטולית

לא יודעת למה אני במקום כל כך חשוך... דמעה

יקרה היית חסרה בנוף המקומי... טוב שחזרת אליינו צר לי שכך את מרגישה כל כך קשה מפחיד... שולחת לך חיבוק מחזק אולי יעזור לראות מעט אור אידה

הדד ליין יום חמישי אני עוזבת את העיר שגרתי בה 16 שנה עצוב קשה וואני סחוטה נפשית ופיזית

שיהיה בהצלחה עם המעבר! עוד מעט תוכלי לנוח במקום החדש

גלגלוש תתעודדי , זה לא סוף העולם המעבר הזה , אולי זה אפילו טוב בשבילך להחליף מקום משנה מקום משנה מזל ואחרי שתעברי תוכלי לחבר שוב את המחשב אז לא תהיי מנותקת להרבה זמן , ואנחנו כאן -בהצלחה חומד חטולית

חזקי ואמצי הכל למען מטרה חשובה את!!!!! שוב פרידה סגירת מעגל סוף שהוא גם התחלה המון בהצלחה חזרי בהקדם מחכים לך פה אידה

הפסיקה לתמוך והתחילה להתפרק :( לא אוהבת את עצמי ככה :(((((((((((((((((((((((((

זה הזמן לחשוב על עצמך להשתמש בכל כוחות הנפש להרים אותך. " כל אחד מאיתנו הינו למעשה רעיון השחף הגדול, הוא רעיון החופש הבלתי מוגבל. והטיסה המדוייקת מהווה שלב בהתקדמות לקראת ביטוי טיבעינו האמיתי, עלינו להרחיק מעלינו כל המגביל אותנו..... מעופן של מחשבות עשוי להיות ממשי ממש כמעופן של הרוח והנוצה. גופנו כולו, מקצה-כנף עד קצה-כנף, אינו אלא מחשבתינו, בצורה אותה מסוגלים אנו לראות בעין. נתקו את כל כבלי מחשבתכם, וניתקתם אף את כל כבלי גופכם..." ג'ונתן ליווינגסטון השחף (ריצארד באך.) המון כח יקרה

זה אחד הקטעים האהובים עלי מהספר!

בקושי כתבתי שתי פיסקאות בעבודה צריכה לכתוב עכשיו את החלק התיאורתי על העבודה עם חימר ולא מצליחה להתרכז לא מצליחה לעשות סדר בראש לא מצליחה להבין איך לבנות את הפרק יש לי את כל החומר בו אני רוצה להשתמש צריכה רק לארגן אותו ולא מצליחה :( מקווה שמחר ילך יותר טוב......

מותר לך גם להתפרק וליפול ולהרגיש כל מה שמרגיש לך והכל בסדר אז מה ? את חייבת תמיד להיות הכי חזקה והכי תומכת ? לא !!! מותר לך להיות גם בצד שמקבל תמיכה , גם בחולשה יש חוזק , משהו שאת מרשה לעצמך להיות את ורק את ,אם לא לחוץ לך להתחיל את העבודה מיד אולי באמת כדאי שתקחי פסק זמן של יום יומיים למנוחה ואז יהיה לך קל יותר לגבש את הדברים קודם בראש ואחר כך ביצירה שלך , מחזיקה לך אצבעות נשמה חטולית

רק סופרמן כל הזמן חזק... ואולי .... גם לא... אולי גם לו רגעי קושי, כאב וחולשה מילים: יאיר ניצני לחן: מאיר בנאי מה אני, אני רק בן אדם אני חי ועובד כמו כולם ורואה עתיד וחושב תמיד שהכוונה נותנת אמונה. . ואם רק נסתכל אם לא נבהל ונראה לעולם שביחד כולם אז יחד כן ללכת יחד כן ללכת יחד אל האור יחד זה הזמן ביחד ואיתך ביחד לאהוב. אין לי פחד ויש לי תחושה שהדרך תהיה לי קשה ורואה עתיד וחושב תמיד שהכוונה נותנת אמונה ורואה עתיד וחושב תמיד שהכוונה נותנת אמונה.

החדשות הטובות הן: שקיבלתי 100 עבור העבודה הראשונה שכתבתי המרצה כתבה לי שלתת לי ציון על העבודה זה רק מוריד מערכה, אבל אם היא חייבת אז זה 100 והדבר הראשון שהיא כתבה לי היה: "ראשית תודה. תודה על שהיית מוכנה לשתף אותי בחיים שלך"... היא כתבה לי עוד הרבה דברים מחזקים ומרגשים בין היתר כתבה לי שנוכחותי בכיתה היוותה גורם חיובי ביותר והחדשות הפחות טובות הן: שאני מרגישה שמתקרבת נפילה כואבת עד עכשיו פה ושם היו חרדות פה ושם כאב אבל נקודתית והיום אני במקום של התגייסות טוטאלית כזאת כולי על קוצים היפרית רצינית בוגרת שקולה לא מפחדת מכלום מסוגלת הכל מלאת אנרגיות למרות שבקושי ישנתי הלילה בקושי אוכלת אבל כל זה מהמקום הלא טוב מהמקום של להמשיך לתפקד בכל מחיר סוג של מרטון רק לא להרגיש לא לדעת את מה שקורה בפנים ומדי פעם כל הגוף מתחיל לרעוד מבפנים ומדי פעם הרגשות מציפים רוב הזמן התבודדתי בהפסקות לא יכולתי להיות עם הבנות רציתי את הלבד החברה והעמדת פנים של חברותיות הכבידו עלי לא יכולתי לראות אף אחד וזה בסדר מותר לפעמים אבל אני מרגישה שזה קורה בגלל ההצפה הרגשית ואחרי זה שוב לוקחת אוויר ומצטרפת לכולם ומתפקדת ומלאת אנרגיות ואני כל כך מכירה כבר את המצבים האלה יודעת שלא אוכל להחזיק ככה עוד הרבה זמן זו הדרך שלי למנוע את הנפילה אבל אחרי זה גם תבוא נפילה חזקה וכואבת יותר וזה לא משהו שאני יכולה לשלוט בו כרגע אני לא יודעת איך להרגיע את עצמי איך להאט את הקצב מרגישה כאילו שרצה לקראת רכבת שדוהרת לכיווני ועוד מעט אנחנו נתנגש בבבבבבבבבוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

מתוקה - כלכבוד אני בטוחה שהיא התכוונה לכל מילה ואני חושבת שבין המילים האלו היא גם אמרה לך - שיש לך בית חם, ויש לך מקום, ולא רק בשביל לחלוק, ולשטף, אלא גם להתמך. תמצאי דרך לאפשר לזה לקרות, אל תפספסי, ואם להתפרק אז - תשתפי, תסבירי, שזה מה שקורה.ואני בטוחה שתחכה לך שם הפתעה ענקית אהבה ותמיכה אין סופית - את ממש ממש לא לבד - פרגני לעצמך את מה שניבנה שם. ואנחנו כאן כמובן - מחבקת - ליז

האמת שאני באמת מרגישה שכנראה אני אזדקק לתמיכה ועזרה לא ממש קולטת מה עובר עלי מרגישה שדי משתגעת ויורדת מהפסים לאט אבל בטוח ואולי זה סתם יום כזה נחס ואולי אני אקום מחר בבוקר והכל יעבור ואני אהיה בסדר ואולי לא....... לא משנה..... עזבי..... ואני שמחה שאת כבר יותר טוב :) באמת טוב לשמוע את זה!!!

ואין לי מילים...................................... פשוט איןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רק משתגעת לאט לאט או אפילו מהר מהר......................................

שחפונת...אני איתך...אין לי הרבה מילים אבל אני כאן... שולחת חיבוק.... http://www.happypawskennel.com/images/give%20me%20a%20hug.jpg דמעה

לא קל, אבל כבר לא מרגישה שאני משתגעת

אני חושבת שמחמאה כזו נפלאה או למען הדיוק כאלה מחמאות נפלאות, אחרי כל המאמצים שהשקעת בעבודה מגיע לך גם מגיע , לא לחינם קיבלת ציון 100 ולא סתם קיבלת אותם במתנה , נראה ברור לגמרי שזה יעורר בך את השדים הסמויים והכואבים ,שמת לב כמה התקדמת עם הטיפול שאת כבר מזהה מתי תבוא הנפילה ? אייך היא תהיה ,ובכלל , כל הזמן אני אומרת לך שאני מאמינה בך ואת פשוט ממשיכה להוכיח את האמון שלי בך , את נהדרת , כל הכבוד לך על הציון , על ההשקעה הגדולה והרצינית שלך בלימודים ולא משנה כמה קשה לך , את מדלגת יפה מאוד על כל המשוכות , ואני גאה בך הכי שבעולם ,אם יכולתי הייתי פותחת שמפניה לחגוג את הארוע ,ואת צודקת , למה לשים לב לאחרים כשיש לך את עצמך נטו ,מצטערת על כל הרגשות הקשים שעלו תוך כדי ,,,,,,,רק תראי כמה היה שווה , כמה את שווה ואם עדיין לא מאוחר מידי אז שולחת המון חיבוקים חמים מכל הלב חטולית

לא הספקתי להגיב אבל קראתי והייתי ...עדיין גאה בך כל הכבוד על התהליך קשה... כואב אבל גם עיקש!!! והרגשות הקשים הם כנראה תגובה לתהליך להרבה תובנת...תגובות...זכרונות איתך אידה

תודה אל העצות והתגובות של כלכן ושוב מצטערת שאני לא מגיבה לאחרים מקרוס אחד ברחתי השער הם די חובה ואני כבר במצב מיואשששששששש כל היום בבית אין כוח ללכת לאוניברסיטה אין לי כוח לכלום לא לאכול לא ללמוד והאמת גם לא לחיות זה יותר מידי בשיבילי.... סגורה בחדר תמונות כל הזמן חוזרות ועלות לי בראש את הראש אל הכרית אי אפשר להניך חותכת את עצמי כל הזמן ופוחדת שוב להגיע למיון אחרי אין ספור כדורים ומבט מטואב של רופאים בפסיכית.. הלואי שהיה לי מקום בטוח מקום שקט משום מה איך שהוא לבלוע הרבה כדורים ואלי הפעם לשם שינוי אני אצליח להגיע למקום בטוח............

למה לא תמצאי מקום בטוח בשביל להחזיר לעצמך את מה שהבן אלף גנב. את חייבת למצא מטפל/ת טוב/ה מקור לתמיכה לפני הכל- באמת שאי אפשר ללמוד כך מניסיון אישי - לקח לי המון שנים להבין מה מנע ממני למידה ואת- יודעת. אז אולי כדאי קודם לטפל במוגלה ורק כשתהיי נקיה תוכלי לפנות מקום בראש ללמידה. מה שקורה עכשיו הוא שאת מוסיפה על כל חוסר האונים, על חוסר הביטחון שנולד מהתקיפה,גם חוסר ביטחון חדש והוא אומר לך - את לא שווה, את אפילו לא יכולה ללמוד... וזה כל כך לא נכון, אבל את חייבת לסלק קודם את הדבר הזה שלא מאפשר...מתוך קבלה והבנה שזה מה שנכון כרגע - אולי כדאי להפסיק את הלימודים לטפל במה שצריך ולחזור כשתהיה מוכנה. אולי אני מציעה פה משהו קצת קיצוני-אבל, זה מה שאני מרגישה וחושבת וכמו שאמרתי ממקום של ניסיון אישי.ולא חס וחלילה מתוך ביקורת או זיזול מקוה שתקבלי את דברי באהבה

מבינה את הכאב שלך , רוצה לומר לך שלבלוע המון כדורים לא יביא אותך למקום בטוח ושקט אלה יביא אותך למקום של המון המון סבל ,פגיעה גופנית קשה ולאשפוז ארוך שאת בטח לא מחפשת , בטח לא שקט מהסוג הזה , או במקרה קוצוני יותר אם חלילה וחס יקרה מה שאת חושבת - אז כבר תהיי בנקודת אל חזור ,במקום שמשם אין דרך גם אם תתחנני לא למות יהיה מאוחר מידי , ואני חושבת שזה לא באמת מה שאת רוצה , את רוצה פשוט שיפסיק לכאוב כל כך וכל הזמן ,לכן ישנו הטיפול ולכן ישנם עוד אמצעים שיעזרו לך עם הזמן לגבור על הכאב , למגר אותו , להחלים ולהבריא , ולחיות בלי אותו כאב ,לחיות נורמלי כמו שאת רוצה ,מבינה שקשה לך מאוד מאוד , אבל אל תעשי משהו שאחר כך אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל ולהציל אותך , תעזרי לעצמך להציל את עצמך גם אם הכאב בלתי נסבל , רק את יכולה מתוקה , אל תרימי ידיים , אל תיכנעי -שולחת חיבוק גדול שיהיה לך יום טוב יותר וקל חטולית

אחת משלנו מקום שקט ובטוח את בהחלט זקוקה לו... להרגיש בטחון, הגנה בכדי לנוח...להרפות... ובעיקר להתחזק תאפשרי לעצמך זאת... ותרי על מקומות קשים... לא עוזר כרגע... מחזקת אותך אידה

חזרתי... הייתי חולה מאוד אבל עכשיו יותר טוב.... חוזרת לעצמי לאט אבל בטוח... דמעה

מזל וב טוב לראותך ולדעת שאת יותר טוב עכשיו כאן מחכים לך אידה

נשמע שגם את כמו המחשב שלך הייתם חולים , אולי הוא הדביק אותך במשהו חחחחחח סתם סתםםםםם שמחה שחזרת ואת מרגישה טוב יותר וגם שהמחשב שלך שוב עובד , כך שנוכל לראות אותך כאן שוב היית חסרה כאן המון , ולמה שעוד חסר לך כדי להבריא , הזמן ביד שלך , טפלי בעצמך כמו שצריך כשי שנוכל להנות ממך חטולית

בנות יקרות קראתי קצת את ההודעות האחרונות ומאוד היה לי עצוב לגלות שלא הרבה השתנה,ועדיין כואב לכן כל כך. טיפ קטן להיום ובכלל,היום החלטתי שלא מעניין אותי כלום שוכחת מהכל אני רוצה להיות שעה שמחה,שהכל יחכה.... :) יום טוב

מגיע לך יותר משעה להיות שמחה , למה שלא תקחי לך את כל היום ותנסי להפוך אותו למשהו שמח ושהכל יחכה למשך עוד יום ? מה זה כבר עוד יום בחיים שלנו ? בהצלחה

שעה יכולה להדביק שעות... להותיר הרגשה טובה ומחזקת להמשך היום שעהשמחה יום שמח אידה

עמוק בפנים איפשהו שם בתוך המבוך הנפשי ואם תשאלו אותי מה כואב אגיד לכן שאני ממש לא יודעת :( ומפחדת מפחדת מהחיים......

אפשר חיבוק גדול ועוטף ? חיבוק מגן שלא תפחדי ? ו,,,אמא שלי הפתיעה אותי בגדול , מה להגיד לך שיהיה שבוע אחלה מתוקה חטולית

לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב אורב אומר לך כך בינינו פחות אבל עוד כואב ................. ככה בשבילי החיים... מנסים לשכוח להעביר את הכאב... אבל יש רגעים כאלה שלבד... לפעמים הם קיימים יותר ופחות לפעמים הם כל הזמן הכאב הפחד הלבד שלנו מול כל זה... תחילת שבוע... לפעמים מדגיש רגשות כאלה... התגייסות חדשה לקראת שבוע מלא משימות... שיהיה שבוע טוב ומחוזק

לא כל כך כאן - ובכלל - ימים קצת מבלבלים כשהטיפול שוב מגיע לנקודה שלכאורה נראית כמו נקודת התחלה וההרגשה כאילו כלום לא קרה עד כה, ולא התקדמתי בכלל וצריכה אלף קולות חיצוניים שיאירו לי ויגידו לי שעשיתי התקדמות - שאני לא אותו אדם שנכנס לטיפול. שמה שעשיתי - שכל ההשקע והשקיעה והמאמצים להחלץ שווים ולא רק שובים. את מתנצלת שלא ממש כאן ומקוה לחזור לעצמי או למי שזו לא תהיה - הפעילה היצירתית. המון כח לכלכן - מחבקת בשארית כוחותי - ליז

אז מה עכשיו??? אני כבר לא מבינה כלום. כבר בכלל לא יודעת אם בשנתיים האלו משהו השתנה שונאת את הצעידה הזו במקום את חוסר הביטחון הזה את התחושה שאני אבודה, לא מבינה מה ועל מה. אלוהים אדירים כבר שנתיים עברו , שנתיים של טיפול אולי באמת הציפיות שלי מהטיפול הן לא ריאליות - עצוב לי בימים האחרונים מרגישה שזה בור ללא תחתית - שאולי התמכרתי אני באה, מקבלת מנה, נרגעת, וכמו מסוממת כשההשפעה של המנה פוחתת אני באה לקבל עוד. לפעמים המנה לא מספיקה ואז אני נכנסת לקריז ויש פעמים שהסם מלוכלך והמנה רק גורמת בחילה אבל כל אחד יודע שסמים זה לא טוב שהם נותנים תשובה זמנית בקיצור חייבת להתנקות - מעניין .. המילה להתנקות מכילה את המילה התנתקות.. אז זו המסקנה?? זה מה שאני צריכה??? להתנתק מהטיפול, מהמטפל, מהתלות הזו???

ליזייייי יפה שלי מה זאת אומרת מתנצלת אהההההה ? תסבירי את זה במשפט !!!חחחחחחחח ימים מבולבלים וטיפול שנראה כמו נקודת התחלה ( האם התחלת נושא חדש ?) אם כן זה מובן מאליו כי כך זה תמיד מרגיש כמו נקודת התחלה ,ובכלל תחושה מאוד הגיונית -אולי לא גמרת לסגור קצוות והן צועקות לך - היי , אני עדיין כאן , את צריכה אלף נקודות חיצוניים שיאירו ויגידו לך שעשית התקדמות שאת לא אותו אדם שהיית , שאין רק שקיעות אלה השקעות לטווח ארוך , האומנם ? את באמת לא רואה מה עשית במשך כל אותן שנתיים בשיחות שלך עם המטפל ? את באמת לא מרגישה שום שינוי בתחושות שלך ? את באמת באותן נקודות ציון התחלתיות מלפני שנתיים ? ומה עם כל המלחמות שלך בכל השדים שצצו בקרים לחדשות ? שנכנסת בהם , שנלחמת בהם ? ומה עם המכתב לפוגע שכתבת ועלה לך בדמים , בכאב , בהתקפי חרדה מה עם שיתוף בעלך והתמיכה שלו בך , והבת שלך ? גם הם נמוגו בעשן ? מה עם כל הדברים הנפלאים שכתבת בבלוג שלך של שוב בת 16 , לאן נעלמו כל הרגשות הקשים שליוו אותן לאורך הדרך וכעת הם מאחורייך ? אז מה באמת עשית במשך השנתיים האחרונות ? אני מרגישה שכל מה שעובר עלייך עכשיו נובע רק מסיבה אחת ומבינה אותך לגמרי , כשהטיפול מתקרב לסופו מרגישים כמו בגמילה מסמים , התלות שלנו במטפלים היא גדולה כי הם היו אלה ששמעו מאיתנו את כל האמת לאמיתה , את כל האמת הכואבת , את כל האמת המכוערת את כל הבושה שאיתה חיינו עד שהגענו לטיפול , הם היו שם למעננו לאורך כל הדרך הכואבת והמתישה , מתכו , עזרו , אמרו את המילים הנכונות , לחצו לנו על כל הכפתורים הנכונים בזמנים הנכונים כדי לעזור לנו להוציא את כל הכאב כל הרעל ששכן לנו אי שם בנבכי התת מודע והמושע כדי שנוכל להבריא , הם היו הכי נחוצים לנו כדי לעבור את התהליך ואת כל השלבים הקשים כדי שנוכל לעמוד על הרגלים בסוף בכוחות עצמינו , ועכשיו כשזה עומד להיגמר נראה כאלו סוף העולם הגיע , אייך נוכל להסתדר שם בעולם הגדול והאכזר בלי התמיכה החיונית שלהם ,כאלו שאין אפשרות לדמיין את החיים בלי הטיפול , עדיין מרגישה שצריכה שמשהו יחזיק את היד ויגיד שהכל יהיה בסדר , אז התנקות מסדר לך התנתקות ? לא , רק כשתהיי מוכנה להתנתק תתנתקי ואז כן תרגישי נקיה , ואני כאן יקירתי מוכנה להושיט לך יד בצעדייך הראשונים לאחר שתסיימי טיפול , את לא לבד ,גם אחר כך לא תהי לבד , אני תמיד איתך ,אל פחד , זה לא כזה מפחיד באמת כמו שזה מרגיש ואני יודעת שזה מרגיש כך , תאמיני לי שמתרגלים לזה די מהר ולפעמים אפילו מרגישים פתאום כזו הקלה שלא מבינים מאיפה זה בא , אז שחררי לאט ובבטחה ואת לא לבד חטולית

ליז יקרה אולי בהרגשה את לא כאן הרבה מתריד ומבלבל אך את תמיד איתנו... חלק מאיתנו... ולכן אין צורך כלל וכלל להתנצליות... תהליך טבעי שלא טיפול עצירה... חשבון נפש ובדיקה מאיפה...לאן... ומה עכשיו זה בסדר להיות שם... זה כואב קשה ומבלבל... אבל חלק מתהליך ואצלך נראה שהרבה.... ואולי זה אצלך גם תהליך? של ביקורת... חלילה שלא אעמוד במקום....? בהצלחה חזקי ואמצי אידה

פתאום השמים התבהרו, והכאב נעלם... לא יודעת לאן, אבל באופן מוזר וניפלא, נהיה טוב... הרבה יותר טוב ממה שהיה המון המון זמן. תודה לכלכן . אוהבת ומחבקת - ליז

לא יודעת עוד כל כך מה להגיד. זה מה שקורה לי עכשיו. מנותקת מעצמי. לא כל כך בשליטה על מה שעושה כרגע. אז מנסה להתעסק סתם במחשב. כדי לא לעשות משהו אחר. לא יודעת איך להסביר לא מחוברת

טוב שאת כאן ולא חשוב מה את כותבת , הכל טוב כל עוד לא תפגעי בעצמך , לפעמים לא צריך להסביר לפעמים מותר גם סתם להיות כאן בלי להבין , רוצה לשתף אולי מה עובר עלייך ? חטולית

מה קורה איתך היום? אך מרגישה? ימים קשים....קשים מאוד התמודדות ומבחנים אין סופיים... את יכולה... קשה...אבל יכולה יש בך הרבה כוחות שאינך מודעת להם עדיין... שמרי על עצמך אידה

אישה אחת אם חולצה אדומה ומכנסיים מתרומה מביטה אליי בחיוך מופלא עם עיניים עצובות ילדה קטנה שנוסאת את מבטה אל העופק הרחוק בעיניים גדולות וידיים קטנות... אשה אחת אם חולצה אדומה ומכנסיים מתרומה שרה ורוקדת במתבח ביתי מישירה אליי מבט אם חיוך בשפתיים ועצב בעיניים "עמית המפגרת,עמית הבת זונ... עמתי המפגרת עמית הבת זו..." וילדה קטנה מתבוננת בריקוד המטורף ועיניים בוכות וכואבות חושבת אל האישה הזאת ששרה לכבודי שיר מיוחד רק לי ויש ול מנגינה ויש לו מילים ויש לו כוח ויש לו טעם ויש לו ריח... אמא אחת אם חולצה אדומה ומכנסים מתרומה וכאב בעיניים וחיוך בספתיים שרה לכבודי כי כך מראים אהבה... והילדה כבר בת 10 ויש לה יום הולדת וההזמנות בכיתה חולקו לבושה בשימלה לבנה ורגליים חסופות רגליים רזות וקטנות ולא רוצה חסוף לא רוצה שימלה ואמא אחת שמסדרת שולחן לכבודי וחתיפים כבר בשולחן מסודרים יפה בצלחות מפלסטיק לבנות רק מחקים לידיים קטנות שיכחו אותם וחצי שעה אברה ואף אחד לא בא ואמא כואסת איפה כולם???? שום ילד לא בא שום ילד שום ילדה כי אין לה חברים,כי אין.. ואמא אולחת אם חולצה אדומה לכל הילדים בשכונה שלי,מוציא המבתים ילד בן 7,ילדה בת 11 ילדה בת 5 וילד בם 9 ואני??? אמא ואבא ועוגת יום הולדת "לעמית בת ה 10 מזל טוב" והשימלה הלבנה אם רגליים חסופות ואבא שיושב קרוב אליי ידיים של ילדים ובושה בעיניים אוחלים וכל כך מרוחקים ממני, ואבא לוחש"קניתי לך מתנה,הנסיכה היפה שלי בת 10 " וילדים אוחלים והשולחן מתבלגן ואבא יושב קרוב אליי ילדה עם שימלה לבנה ורגליים חסופות, עצבעות שלשות את ירחיי בכאב,נוגעות,מתחת לשימלה כבר לא לבן כבר לא לבן כבר לא לבן השימלה רטובה מהפחד ידיים קטנות אוחלות ידיים גדולות נוגעות אמא אם חולצה אדומה ומכנסיים מתרומה אם חיוך בספתיים וכאב בעיניים מחליפה את הפה השותק לכואס וצועק "ילדה קטנה ומפגרת" משתינה אל השימלה שכבר לא לבנה וכבר לא חדשה וכבר לא ילדה....

(((((((((((((((((((( עמיתוש ))))))))))))) קוראת אותך ובוכה , כל כך מוכר ,רק השחקן הראשי לא אבא אלה אב חורג !!!!! ולא רק בימי הולדת אלה כל ארוחה ( מגיל 12 כשהוא נכנס למשפחה ) וזה פשוט לא נפסק עד גיל מאוד מאוחר גם כשכבר הייתי אמא לילדים , ומעולם לא יכולתי לשנות את המצב כי שם היה המקום שלי בישיבה ,מבינה אותך כל כך , מבינה את הכאב שלך , אפשר לחבקת אותך ברכות בלי לפגוע חטולית

שלום חטולית צר לי להיזדעות אם מה שאת אומרת ימי הולדת זה רק יום שבו נזכרתי ועלה לראש בעוצמה גדולה מידי אל אמא שלא היתה ,אל אבא שפוגע אבא ממש,אני גם כמוך סבלתי ממנו עד ליפנאי כמה חודשים שבהם ממש ניפגעתי ממנו אכשיו אני במקום יותר מוגן,אבל כואב כואב להרגיש את הכל עולה וצף וחוזר בעוצמות שאי אפשר לסעת אותם אני מדתמודדת היום אם ההשלכות של כל מה שהוא עשה לי בריאותית אני מתמודדת אם מחלות שלו שבגללו בגללו אני חולה לא רק נפשית בדיקות חודרניות כל שבוע שאבר פחד מתוצעות פחד מכל מה שיהיה אני שונאת את החיים שלי שונאת לחיות אותם

עמית יקר כל כך עצוב לקרוא המילים והכתיבה מרגשים ואת עם כאב גדול על ילדה קטנה על אמא על חוסר אונים בושה והרבה פחד אני מקווה שיגיע היום וחגיגת יום הולדת שלך תוכלי לחגוג לך ולילדה ממקום אחר מהרגשה אחרת לעשות תיקון זה ארוך ורחוק... אבל יגיע... את בדרך הנכונה חיבוק מחזק לך ולילדה הנפלאה אידה

עמית כמה כאב - איזה מזל שאת במקום מוגן עכשיו, ושיש לך את חטולית שיכולה לשמש לך דוגמה והוכחה לכך שאפשר להמשיך הלאה, לעבור דרך הקושי, וליצור לעצמך חיים נהדרים למרות הכל. שולחת חיבוק המון כח ותיקוה - ליז

אצלי מתחיל ואצלכם כבר אפשר לומר שבוע טוב........ אז כמה דברים חשובים למי שלמד ולמי שצריך עוד לעבוד על חלק מהדברים: למדתי ש... אי אפשר להכריח אף אחד לאהוב אותי. כל מה שאני יכול לעשות הוא להיות מישהו שאפשר לאהוב. השאר תלוי בצד השני. למדתי ש... לא מה שקורה לאנשים הוא שחשוב, אלא מה שהם עושים לגבי זה. למדתי ש... לוקח לי הרבה זמן להפוך לאדם שאני רוצה להיות. למדתי ש... כדאי להיפרד מהאהובים עלינו במילים אוהבות, גם כשנפרדים לשעה. למדתי ש... אפשר להמשיך קדימה הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאפשר. למדתי ש... לסלוח זה דבר שתורם לי לא פחות מאשר לנסלח, אך קשה לסלוח – זה דורש תרגול. למדתי ש... כסף היא דרך גרועה לצבור נקודות בחיים. למדתי ש... לפעמים דווקא האנשים שאתה הכי פחות מצפה שיעזרו לך יהיו אלו שיעזרו לך לקום. למדתי ש... לפעמים אני כועס וזכותי לכעוס, אבל זה לא נותן לי את הזכות להיות אכזרי. למדתי ש... רק בגלל שמישהו לא אוהב אותך באופן שאתה מצפה לזה, זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך מכל הלב. למדתי ש... זה לא תמיד מספיק כשאחרים סולחים לך. לפעמים חשוב ללמוד לסלוח לעצמך. למדתי ש... הרקע שלנו השפיע על מי שאנחנו היום, אבל אנחנו אחראים למי שנהייה בעתיד. למדתי ש... רק בגלל ששני אנשים מתווכחים, זה לא אומר שהם לא אוהבים זה את זה ורק בגלל שהם לא מתווכחים, זה לא אומר שכן. למדתי ש... שני אנשים חכמים יכולים להסתכל בדיוק על אותו דבר ולראות משהו שונה לגמרי. למדתי ש... להיות חכם חשוב יותר מלהיות צודק. למדתי ש... לא משנה כמה אתה מגונן על הילדים שלך, הם גם יצטרכו ללמוד מהניסיון. למדתי ש... לא משנה כמה חברים טובים יש לך, חשוב שתלמד להיות החבר הכי טוב של עצמך. למדתי ש... כתיבה, בדיוק כמו דיבור, יכולה להקל על כאבים נפשיים. למדתי ש... להיות נחמד זה להתחשב בצרכים של אחרים, אבל בלי בהכרח לוותר על הצרכים והאמונות שלי.

כמה נכון , כמה חשוב ולמדתי גם שצריך להודות למי שמאוד משתדל להיות ולהקרין רק אור חיובי ולעזור ולתמוך , ולכן ,,,,,,,, תודה רבה לך אידה על שהבאת את הדברים האלה לכאן כדי לעשות לנו תזכורת שיש לנו גם עוד דברים ללמוד ושיש לנו גם על מה להודות שבוע נפלא לך חטולית

מחמם את הלב... ותודה גם לך תמיד צריך שני צדדים שבוע נפלא אידה

האמת שאין לי הרבה כאלה השבוע מצליחה לחשוב רק על 2: האחת זה שלמרות כל הקושי הצלחתי לתרגם מאמר מאנגלית והשניה זה שהתחיל הסמסטר השני עם קורסים חדשים ומעניינם ואני שוב נפגשת עם הבנות פעמיים בשבוע שזה ממש נחמד וזהו חוץ מזה סתם אין לי מצב רוח :(

הציור שלי - מודל, שמן על בד - יצא ממש לא רע. הייתי אומרת שבין הטובים בכיתה ואחר כך לא יכולתי להיסחב איתו באוטובוס ולקחתי מונית והנהג המסכן כמעט נחנק שם כי הציור הסריח לו את כל המונית ועכשיו הוא עומד לי מיד הארון ומתייבש ומסריח לי את כל הדירה חחחחחחח

הבטחתי ועל כן אקיים נכנסתי לסטודיו שלי ובניגוד למה שקרה לי בפעמים האחרונות לא הרגשתי הפעם צורך לברוח פרסתי בדים, הידקתי לקיר, ויצרתי יצירה חדשה שהרבה זמן תכננתי בראש לא ידעתי איך החומרים שאני מתכננת להשתמש בהם יעבדו לי - ומאוד אהבתי את התוצאה. אז כבר יש לי 4 עבודות מיועדות לתערוכה שאם יהיה לי אומץ כשאציג אותה אצהיר על התוכן שלה בלי מסכות ואם לא - אמשיך לתת כותרות סמויות אלא שהפעם לפחות לי ולקרובי יהיה ברור מה מאחורי התמונה. ועוד נקודה עשויה מ6-נקודות - ביתי, בני האמצעי וחברתו, הבן הקטן, בן זוגי, ואני, כלם ביחד השבת - ארוע נדיר חגיגי וכיפי . אז נישאר לי עוד לאפות עוגה וקצת לסדר ולנוח ולהנות. שבת שלום לכלן - 3>

איזה כייף לשמוע על הציור התערוכה שכבר יש מה להציג ושבת גיבוש... שבת שלום אידה

את מדהימה , כל הכבוד לך , -4- יצירות זה המון ותערוכה בבוא הזמן , פשוט אין מילים בפי אלה רק לשבח אותך על מה שאת , פשוט אדם נפלא ,יצירתי ואשה חזקה במיוחד ( בלי שום קשר לנפילות שהן לגמרי אנושיות ומתבקשות מאליהן ) , כמה תמונות צריך כדי להכין תערוכה , מקווה שתעדכני ונוכל לבוא ולראות , תמשיכי לעשות חיל אשת חיל , גאה בך מאוד שבוע נפלא לך חטולית

נקודות חשובות להוכיח שאת יכולה לתרגם שיהיה כייף עם חברות בלימודים וציור מוצלח...אני בטוחה... שבת שלום אידה

נקודות אור השבוע היו די מפתיעות למעשה ואולי לכן הן באמת נקודות של אור באופן שונה , אחת מהן היא השיחה שלי עם אמי ,למעשה היא די הפתיעה אותי ואתמול בזמן שזבל ישן היא טלפנה אלי כדי להמשיך להביע תמיכה בנושא השיחה הקודמת וגם כדי לומר לי שוב שהייתי צריכה לפנות אליה בכל נושא שקרה לי כי היא היתה מגינה עלי נגד כל העולם ולא חשוב מה, אולי לכן היא היתה במקום שהרשתה לעצמה להיות " חלשה " כי לא ידעה שהייתי זקוקה לה ,הפתיע אותי להרגיש בשיחה שלנו שהיא שולפת ציפורניים משהו שלא הכרתי אף פעם ,שמחתי נורא ,אני לא מצליחה לדמיין לעצמי מצב שבו אני אדבר איתה ואספר לה על בעלה ,אבל ימים יגידו כי זה יקח עוד המון זמן , אחרי השיחה היא הרגישה רע והלכה לקחת כדור הרגעה וכמעט היו לי יסורי מצפון שזה קרה לה באשמתי , שוב אותם רגשות אשמה,,,,,,,, והיום הלכנו לבקר אותם אותה ואת זבל , והיה די נחמד ,היא חיבקה אותי כאלו שלא התראנו לפחות,,,,,,,יובלות ולא רצתה להרפות , אני רוצה שתספרי לי הכל את שומעת ,ובעניים דומעות אמרה לי - אני אוהבת אותך יותר מאשר את החיים שלי , האמנתי לה כי הרגיש לי נכון וכנה מאוד , ואתמול היו לנו אורחים של הרגע האחרון לארוחת ערב , כל הילדים שלי באו ואורח הכבוד כמובן אספי שלי שלא ראיתי אותו כל השבוע , איזה ערב מהנה ונפלא שנגמר קרוב לחצות ,אייך הקטנצ'יק הזה מריח אותי שם ראש ונרדם ? אז גמלי היו רק שתי נקודות אור - אבל כמה אור לא ? אפשר להאיר את כל השכונה רק עם שתי נקודות כאלה , הלוואי שירבו , שבוע טוב ונפלא לכולכן חטולית

את רואה, חתולית, ואת אמרת שאמא שלך כבר מזמן לא שם, שהיא פשוט המשיכה הלאה והיא כן עדיין שם, איתך, בכל לבה!