פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

זה התחיל בצהרים שרצתי אחרי האטובוס לא לאחר לעבודה והוא רואה אותי וממשיך לנסוע ואז עצרתי הלב שלי דפק חזק מאוד מאיים לצאת מהגוף והרגשתי שאין לי אויר ואני עומדת להתעלף נחתי בתחנה ולאט לאט הקצב חזר זה היה מפחיד בערב עכשיו חזרתי מהעבודה ועמדתי בתחנה אז נטפל אליי שיכור ונגע בי ואני רק רציתי להתחפר שם ולהצמד לתחנה כאילו אני לא נראיית רק שלא ימשיך מרגישה מגעיל ובא לי להקיא ולחתוך את עצמי לא מספיק זה אני באה הביתה עכשיו והטלפון מנותק למרות שאמרתי להם ב28 לחודש שאני עוזבת את הדירה נשבר לייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי כבררררררררררררררררררררררררררר גל שרוצה להכנס לבועה ולא לצאת יותר משםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

זה אתמול... ואך את היום? מקווה שהסופ"ש יהיה יותר מעודד יותר מתוק חזקי ואמצי....אוטוטוטו.... אידה

מתוקה שלי את לגמרי מוצפת , בלחץ ממש קשה , את נשמעת מבועתת לא היה לך מספיק שמן להתרגל לכל השינויים ולכל ההחלטות שנאלצת לעשות בתקופה האחרונה , יחסית תקופה קצרה ואז השיכור המסריח הזה ,ונהג האוטובוס ונראה כאלו שהכל הולך נגדך אבל זה לא , פשוט את בלחץ ,לא נשאר לך עוד הרבה זמן להעברה למקום החדש מקווה ששם כבר תוכלי להרגע שיהיה מספיק זמן לעכל את כל המעברים ואת הנסיעה לחו"ל ,אם תכנסי לבועה לא תרוויחי מכך כלום חוץ מסבל נוסף !!! קשה להתמודד יפתי אבל כבר התמודדת עם דברים קשים מאלה , אז,,,,,,,קחי אוויר ואת עצמך בידים ומקווה שמאוד בקרוב דברים יתחילו להסתדר חטולית

לפני 4 חודשים היה לי ערב אחד, ביום שישי, שהיה לי פיצוץ עם ההורים שלי, והייתי נסערת, נעלתי את הדלת, צעקנו אחד על השני, אני ואבא שלי, דרך דלת נעולה, והוא אמר שהוא רוצה שאני אצא מהבית. ובאותו רגע הייתי כל כך נסערת ועל סוג של "אוטומט", שהתלבשתי, לקחתי את התיק, שמתי בו את כל הכדורים שהיו לי בחדר, פחית שתייה, שיהיה איך להוריד אותם בגרון, וסכין גילוח ומספריים, שיהיה לי איך לשבור את השוליים של הסכין, כדי להוציא את הלהב עצמה. בכל מקרה, פעלתי בלי לחשוב, בלי להבין מה אני עושה, ובלי איזה תכנית מסוימת. ויצאתי מהבית עם התיק ולא אמרתי לאן אני הולכת (גם בעצמי לא היה לי מושג לאן אני הולכת). אולי איפשהו קיוויתי שלמרות מה שיש בתיק ולמרות המחשבות כל הזמן על להיעלם ככה, אולי זה שאני יוצאת מהבית ירגיע בסופו של דבר. הרחוב שלי בנוי בעלייה כזאת. אז התחלתי ללכת, קיוויתי שהליכה עצבנית כזאת של כמה דקות אולי תפיג את ההרגשה ואת כל הכעס הזה, עליהם ועל עצמי. רק שבזמן שהלכתי, הרבה לפני שהתחלתי להירגע, עברה מונית ברחוב שלי, ולא חשבתי יותר מדי, עדיין הייתי על מעין אוטומט כזה, לא הכי מחוברת לעצמי. ועליתי למונית, וביקשתי שייקח אותי לים, שזה 15-20 דקות נסיעה מהבית. ואחרי רבע שעה באמת הייתי בים. הוא הוריד אותי בטיילת. ומשם התחלתי ללכת. השעה הייתה בערך 12 וחצי - אחת בלילה, משהו כזה, ותוך כמה דקות, כבר מצאתי את עצמי ממש לא בטיילת, אלא בחלק בחוף שכבר אין מסעדות או תאורה או כלום בעצם. רק חוף וים וחושך, באמצע הלילה, והרגשתי ממש אבודה בתוך כל זה. הרגשתי שאני לא יכולה לחזור עכשיו. שאין לי איך להחזיר את עצמי עכשיו ולמרות שלא סיפרתי להם לאן אני הולכת ואין להם מושג מה יש לי בתיק, עדיין הרגיש לי שעליתי גבוה מדי על העץ הזה וקשה לי עכשיו לרדת. ואולי גם אני לא רוצה לרדת. ובשלב מסוים הפסקתי ללכת. והתיישבתי על החול. ופתחתי את התיק. ועד עכשיו לא הייתה לי תוכנית מסוימת על מה עושים עכשיו. לטוב ולרע. ואז כן התחלתי לחשוב. אבל לרע. והחלטתי שמה שאני אעשה זה שאני אקח את כל הכדורים, יחד עם הפחית שתייה, אעשן איזה סיגריה, שגם היה לי בתיק בכל מקרה, ואז..ואז אני אכנס למים, ואתחיל לשחות. לעומק, לאיפה שאני כבר באמת לא אוכל לחזור אחורה. ואני אפסיק לשחות כשכבר לא יהיה לי כוח והכדורים יתחילו להשפיע. רק שבזמן שהוצאתי את הכדורים מהעטיפות שלהם, ותוך כדי כבר עישנתי , מהלחץ מכל זה. ממש רעדתי. בזמן הזה גם הספקתי לשלוח הודעה לחברה (שכרגע לא בארץ בכלל). שלחתי לה הודעה שאני בים. שלא טוב לי עכשיו. אחרי כמה חילופי סמס שבהם היא ניסתה להבין למה אני מתכוונת כשאני אומרת שאני הולכת לשחות (באמצע הלילה..), היא אמרה שהיא באה ושאלה איפה אני. אמרתי לה שלא תבוא ושאני לא יכולה להגיד לה איפה אני כי אין לי מושג בעצמי. ובכל מקרה זה כבר חלק ברצועת חוף שאי אפשר להגיע אליו עם רכב, כי זה לא איזור מסודר וחלק מהטיילת. בסוף כל הסיפור הזה נרגע. כי ישבתי שם עוד כמה זמן, איזה שעתיים ומשהו. ואמנם התחלתי לקחת כמה כדורים (שילוב של ציפרלקס ולוריוון, שזה כדורים שקיבלתי בזמנו מהפסיכיאטרית בקופת חולים, כשעוד הסכמתי לטיפול תרופתי. אחר כך אחרי שהפסקתי, אז נשארו לי כדורים). אבל נבהלתי נורא מכל הסיטואציה והפסקתי אחרי חמישה שישה, לא זוכרת בדיוק כמה. חברה שלי לא באה בסוף. בסביבות ארבע וחצי בערך הגעתי הביתה עם מונית, והלכתי ישר לישון. מלאה חול ועם עיניים אדומות מבכי ובעיקר בהרגשה שלבד עם זה. כי אני נכנסת לסיטואציות האלה, ואז גם צריכה להוציא את עצמי מהן, אם בכלל, וזה ממש ממש קשה. אני מספרת את כל זה, כי הסיטואציה הזאת זה הדבר הכי ממשי ומפחיד והכי קרוב שהיה לי שקשור במחשבות האלה שיש לי גם עכשיו. חוץ מהמשחקים בנשק שהיו בצבא, אבל זה משהו אחר. כי אז הנשק היה נגיש ועכשיו הוא לא. הסיטואציה הזאת שקרתה בים זה הדבר הכי קרוב שהיה לי ללעשות לעצמי משהו גם עכשיו, אחרי הצבא. משהו שלא מצריך נשק. ואני גם מספרת את כל זה, כי היום ממש רציתי להיות בנקודת אל חזור הזאת שוב. פשוט כדי להקל על עצמי את כל ההתמודדות. כדי לברוח. ומשום שלבצע דבר כזה זה גם לא פשוט מבחינתי ולא כזה קל, אז להגיע לסיטואציה הזאת שקשה לחזור ממנה, באיזשהו מקום מקלה על ההחלטה ובעיקר על היישום שלה, כי כבר קשה לחזור משם, אז פשוט לא חוזרים. הסיבה היחידה שלא עשיתי את זה היא כי הייתי מנוטרלת לגמרי בשביל לצאת מהמיטה בכלל. באותו ערב שזה קרה, פעלתי על אנרגיות אחרות, אנרגיות עצומות של כעס וזעם ופחד, והתנתקתי מאוד מעצמי. פעלתי על אוטומט ולא הייתי מודעת לגמרי למה שאני עושה. לא תכננתי להגיע לזה וזה פשוט קרה. והיום זה עלה שוב בראש, בקשר ישיר לשאר המחשבות להיעלם, שהיו מאוד חזקות היום. ואני מפחדת מזה. מפחדת שוב להגיע לנקודת האל-חזור הזאת באופן שהוא לא מתוכנן או צפוי, ולא להצליח הפעם לצאת ממנה. לא להצליח לחזור ממנה. זהו. מצטערת על האורך של ההודעה.... לילה טוב.

לא מצליחה לכתוב:( למה זה לא עובר כבר??? שוכבת פה משותקת מפחד ורק צריכה שזה ייעלם. לא מצליחה לזוז. לא מצליחה להזיז את הרגליים. לא מרגישה פה. לא כאן:( מרגיש כאילו שאני שם. עם אותו כאב של שם.לא יכולה להיות בזה יותר:( שמישהו ייקח את זה ממני. אני לא יכולה. לא מצליחה. לא מצליחה להירגע. זה אידיוטי שצריכה שיזכירו לנשום. אבל לא מצליחה להסדיר את הנשימות.

אין לי כל כך מילים כרגע..... :( יכולה רק לשלוח חיבוק חם עוטף מחמם ומרגיע תעשי מאמץ קטן תצאי מהמיטה תגיעי למקלחת זה לא כל כך רחוק כפי שזה נראה לך עכשיו תפתחי מים חמים ונעימים ותעמדי מתחת למים שהמים יפשירו וירככו את הגוף ואת הנפש זה תמיד מקל לילה טוב שחף

מנותקת יקרה הלבד שלך כל כך חזק כל התמודדות שלך היא לבד עם עצמך ובכדי לזעזע ולעורר מישהו... את מוכנה לסכן את עצמך... את החיים את השלמות שלך.. אבל הם בשלהם והמחיר יכול להיות יקר יקר מדיי כי את יקרה ואסור שיקרה לך משהו להיות בים זה מסוכן את יכולה להפגע במזל הכל עבר בשלום וחזרת הבייתה לבד עם כל התחושות הקשות... מקווה שישתפר שמרי על עצמך כאן בשבילך אידה

הכדורים האלה הם שילוב קטלני בעיקר לגוף כי הם פוגעים בכבד , ועם כל המערבולת שעברת יכולת בקלות ,,,,,,,,,,לגרום לנזק בלתי הפיך , מדברת מתוך נסיון , אם את לא צורכת אותם על בסיס קבוע טיפולי כדאי שתסלקי אותם מהמלאי שלך !!! יכולה בהחלט להבין את סערת הרגשות שעברה עליך ואת ה"אוטומט " שהפעיל אותך , מה דעתך להתחיל לחשוב עלייך לשם שינוי ולא רק על מה שקורה לך בטיפול ? ואני מתכוונת שתנסי לעשות הפרדה , תנסי לזכור שמה שמעלה הטיפול זה לא מה שקורה לך עכשיו אלה קרה בעבר , כעת את במקום אחר ורק מטפלת במצבים הקשים מהעבר , וזה כואב , כן מאוד כואב וצריך לתת לזה מקום להיות ולכאוב כי רק כך הטיפול עובד , ומעבר לזה תנסי להמשיך את חייך במישור היומיומי כמה שאת יכולה הכי טוב שאפשר , מחזיקה לך אצבעות שתצליחי חטולית

כבר לא יודעת מה אני מרגישה מבולבלת לא מבינה אם טוב לי או רע לי או גם וגם כבר יש את המטלות החדשות של הסמסטר ועוד לא סיימתי את כל החובות מהסמסטר הקודם וכרגיל לא מבינה איך אני אספיק את הכל היום בשיעור כבר אמרתי למרצה שלי שאין מצב שאני מסיימת את העבודה שלה ושהיא יכולה לשכוח מזה (בהומור כמובן) אחרי שראיתי כמה חומר צריך לקרוא לאחד מהקורסים החדשים ומצד אחד זה נחמד לחזור ללימודים ולראות את הבנות ולהיות בהרצאות מעניינות אבל מצד שני מרגישה איך העומס של כל המטלות מתחיל לחנוק כבר מהשבוע הראשון ובנוסף מתעוררות התלבטויות בקשר לשנה הבאה במה לבחור? איך לבחור? איך להתגבר על החרדות והפחדים? ואולי זאת גם הסיבה שלא מצליחה להגיב כאן בפורום בימים האחרונים מרגישה אולי שצריכה לשמור את הכוחות לעצמי כרגע אז אני מתנצלת.... וזה לא בגלל שלא אכפת לי, אלא פשוט לא מסוגלת כרגע.... אולי מחר זה ישתנה.... וזהו צריכה להתארגן לצאת לשיעור האחרון של הציור מציירים מודל על בד בצבעי שמן לא שיש לי אנרגיות לזה, אבל יאללה, שיהיה.....

אף קורס מאלה שפורסמו לא נפתח בסמסטר ב' חוץ מאותו קורס שלקחתי כבר בסמסטר הראשון וזה אומר שנאלצתי שוב להירשם מחדש לקורס שלקחתי והתוכנית תהיה אותה תוכנית רק שמי שממשיך עם אותה המורה יקבל תרגילים קצת שונים ו א י ן פ י ס ו ל : ' ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( ( (

באמת מאכזב לפחות המורה השתנה, כך שיכולה לתת רוח חדשה בקורס... בהצלחה והמטלות.... לאט לאט.... זה תמיד מפחיד בהתחלה אידה

הרבה זמן לא כאן. כבר לא נעים לי אפילו לכתוב את שמי ב"מחבר" מרגישה שאני חרא של בנא' רק שקשה לי אני כאן גם לאחרות כאן קשה, ואני לא כאן בשבילן. מצטערת, זה לא בכוונה! טריגר בקישור: מה שעבר עליי אתמול! http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1198135&passok=yes

בובית יקרה שלי את לא צריכה להתנצל כבר אמרנו המון פעמים נכון ?? צר לי יקרה שלי על מה שקרה לך אתמול , על החתכים ועל כל השאר , מבינה אותך בתחושה שלא שמרו על הפרטיות שלך , מרגיש כמו פלישה , מעליב אבל אין לצערי מה לעשות בנדון ,לפי מה שכתבת כבר המון זמן לא חתכת , אני רואה בזה שינוי ושיפור גדול לעומת פעמים אחרות שזה היה קורה בתכיפות הרבה יותר גדולה ,אז היתה לך מעידה או נפילה כמו שאמרת , חשוב שתראי גם את הצד הטוב שהוא התקופה מאז,,,,,,,,,ועד היום ומה קורה עם מד"א ? מתי מתחילה ההתנדבות שם ?הוצאת כסף על הקורס שם ומה הלאה ? אייך עבר לך המשך היום עם הקטנים ? אייך את עכשיו ? מחבקת לך המונים מתוקה חטולית

היי... אין לך מה להתנצל או להתבייש אנחנו כאן בשבילך תמיד ללא תלות ללא תנאים מצטערת על החוויה הקשה של אתמול... ארוכה ומייגעת נפשית ופיזית תרגישי טוב ושמרי על עצמך אידה

אי מרגישה ללא כוחות כבר הרבה זמן אני בקושי מחזיקה את עצמי לפעמים גם מזניחה את עצמי מבחינת אוכל ושתייה מרגישה נופלת , אין לי כח לעבודות למכללה בקושי לעצמי לפני קצת יותר משבוע הלכתי פעם ראשונה לעובדת סוציאלית בקופת החולים שלי שבסיומה היא אמרה לי שהיא כנראה תעביר אותי לטיפול חלקי או לא חלקי במסל"ן היא אמרה שהיא תודיע לי השבוע קיבלתי טלפון ממסל"ן שיש מישהי שכנראה תקבל אותי אבל היא חולה עכשיו , אז אני מחכה לטלפון ממנה אני מרגישה כל יום יותר ויותר נשברת ואני לא יודעת מה לעשות כדי להרגיש בנתיים טוב וכן לתפקד גם תכף אני מתחיל את הסמסטר השני ועדיין לא הגשתי חלק מהעבודות של הקודם איך לא חושבים על למות?

אייך לא חושבים למות ? נורא פשוט - אז ככה , קודם כל נגד , ולמרות רצונך את חייבת לאכול ולשתות כי יש לך המון סיבות טובות כדי לחיות , כי מגיע לך לחיות , כי מגיע לך את הכי טוב שיש ,והמצב הרע והקשה שבו את נמצאת כרגע הוא רק זמני ,נכון שקשה לחכות לטיפול כי זה דחוף ,ועם אילו כוחות את מתכוונת להגיע לטיפול נפשי אם חסרים לך כוחות הגוף ??? הטיפול אינו קל ולכן את חייבת לפחות לדאוג שהגוף יוכל לשאת את הנטל , את יודעת שגוף ונפש הן יחידה אחת בלתי נפרדת , אני לא אומרת לך להזמין שני מגשים של פיצה ולחסל אותם או לאכול חצי כבש על האש עם תוספות , רק לאכול דברים שיגרתיים כמו לחם עם גבינה , או משהו קטן מבושל ,הגוף לא צריך לקרוס בנוסף לסבל של הנפש ,תגידי , מה כן יכול לעשות לך טוב על הלב עכשיו , מה את אוהבת ? אולי אמבטיה חמה עם מלחים ככה משהו מפנק ? או לשמוע מנגינות רקע מרגיעות או משהו אחר (לא דכאוני ) ,לנסות אולי לעשות מאמץ בשבילך לסיים את העבודות שעלייך להגיש ,אולי יש לך חברה קרובה שאת יכולה לצאת איתה לקפה (או כל דבר אחר ) , או אפילו להזמין אותה אליך סתם לפיטפוטי נשים ,אולי לקנות לך משהו אפילו קטן שישמח אותך ,כי את זוכרת מה שאמרתי לך , מגיע לך הכי טוב שיש גם אם את כרגע לא מסכימה או מרגישה כך ,סתם לשבת על הגדר ולחכות לצלצול הגואל מהמטפלת יכול להביא אותך גם לטיפוס על הקירות ממתח ולחץ , אז אני ממליצה לך להתעסק עם כל מיני דברים אפילו קטנים שיכולים בנתיים להעביר לך את הזמן ותוך כדי שתעשי ,,,,,,,,,לא חשוב מה ,,,,,אל תשכחי לאכול ולשתות כי זה מה שיעזור לך להחזיק את עצמך על הרגלים ולהרגיש טוב יותר שולחת חיבוק מנחם ועוטף - חיבוק חם ומגן חטולית

תודה חטולית ((חטולית))) אני משתדלת באמת לפחות לאכול לפחות משהו קטן אבל לפעמים אני לא מצליחה לשכנע את עצמי אין לי כל כך עם מי לצאת ולבלות , לפעמים אני יוצאת להתאוור בתל אביב או משהו אני מנסה למצוא כל מיני דברים שיסיחו אותי אני גולשת לכל מיני בלוגים ואתרים ומנסה למצוא דברים שירוממו את רוחי אני מחכה כבר יותר משבוע לטלפון מהמטפלת אני חושבת אולי להתקשר לוודא שלא שכחו אותי חזרתי ללימודים בתקווה שאצליח לגשר על הפערים

טוב לראותך... מה שלומך היום? זה קשה כל כך הרבה משימות כל כך הרבה התמודדיות החלטה קשה וחשובה לקחת ופנית לעזרה אני מקווה שילך טוב עם המטפלת והטיפול אל תשברי את עושה רק מה שאת יכולה ואת עושה הרבה תאמיני אל תאבדי את התקווה כאן בשבילך אידה

היום אני טיפה יותר טוב תודה ותודה שאתן פה

כל מה שיש לי להגיד זה אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף פשוט אוף וזהו ישבתי עכשיו יום וחצי על תירגום איזה מאמר מאנגלית בשביל העבודה שלי וזה פשוט סיוט עבורי מזל לפחות שיש עכשיו את המילונים האלה במחשב יש לי אחד בסגנון של בבילון פשוט מסמנים מילה והמילון ישר נותן את התירגום שלה אחרת זה היה עוד יותר קטסטרופה כי אוצר המילים שלי שואף ל-0 טוב נו אני מגזימה כמובן, אבל הוא מאוד קטן וגם אם אני נתקלת באותה מילה 10 פעמים, אני עדיין רצה לבדוק אותה במילון כי אני אפילו לא זוכרת שכבר נתקלתי בה כאן אני כבר לא מגזימה ומה שעוד יותר מעצבן זה שאפילו את המילים שאני מכירה ומבינה, אני לא מצליחה להיזכר איך אומרין אותן בעברית אז או שאני מתאמצת מאוד ואחרי איזו דקה אני זכרת או שלא נזכרת ושוב רצה למילון ולפעמים אני נזכרת איך אומרים את המילה ברוסית במקום בעברית שלושת השפות פשוט עושות לי דייסה אחת גדולה בראש שזה גם לא ממש עוזר לי :-/ אלו הן שתי הבעיות שנובעות מלקות הלמידה שלי קושי גדול ללמוד מילים חדשות ובעיות של שליפה - המילה נמצאת אצלי שם בזיכרון, אבל אני לא מצליחה לשלוף אותה משם וזה כל כך מעצבן!!!!! לפחות אני מבינה טוב מאוד את מבנה המשפט ואין לי בעיה להבין מה שייך למה שזה עוזר לי מאוד בתירגום האמת שאת האנגלית היומיומית אני מבינה כבר לא רע יחסית אבל כשצריך לקרוא מאמרים מקצועיים זה פשוט אסון!!!! :( וזהו הוצאתי את הקיטור ועכשיו, שיהיה בוקר טוב לכולכן תנסו להנות מהיום החדש ואני עפה לעבודה המעשית!!! אם אשאר פה עוד דקה אני בטוח אאחר....

כמה קיטור ואוווווווו , יכולתי לגמור את כל הגיהוץ שלי עם כזו כמות , חחחחח סתם סתםםםםם ,רוצה להגיד לך שאת נהדרת וכמו שאני רואה את הדברים אז למרות כל הקשיים שיש לך את פשוט לא מוותרת , ולא משנה כמה פעמים את נתקלת באותם קשיים , את לא מרימה ידיים !!!! זו תכונה מדהימה שיש רק לאנשים מדהימים כמוך , כבר אמרתי לך שאת נהדרת ? כל הכבוד לך אייך שאת מתמודדת ומתעקשת לא לוותר , זה לא מובן מאליו כל המאמצים שאת משקיעה ,ואני גאה בך כל כך וגם את צריכה להיות גאה בעצמך ותמשיכי לקטר נשמה אם זה עוזר ,אוהבת המון שיהיה לך אחלה יום נפלא חטולית

חטוליתתתתת קרעת אותי מצחוק..... וכל הדברים שאמרת ברצינות אני מ'זה מסכימה איתך הומור, חיזוק חיוב,ונשים ניפלאות -מה צריך יותר בשביל להצליח יש שחפונת המון אהבה לך מסכמה כמו שאמרתי עם כל מילה של חטולית א-ו-ה-ב-ת.

קשה...אך משתלפ בהצלחה

זה מרגיש לי שם, כמו בכותרת, כאילו אני בנקודה הקטנה קטנה הזאת, שקשה לצאת ממנה, או להסביר מה קורה, או להיעזר בעוד אנשים כשכבר נמצאים בנקודה הזאת ולא יודעים איך להסביר. כבר אין מילים שם. אני מנסה בכל זאת, כי הלחץ הזה שיש בחזה לא עובר לי, וזה שאני אשכב פה ולא אזוז ולא אדבר עם אף אחד, זה לא מה שיעזור לי. למרות שלא יכולה ממש לדבר, להתקשר. לא יכולה. בא לי לזחול מתחת לאיזה אבן, לזחול לאיזה בור, ולמות שם. מותר? כי ככה זה מרגיש עכשיו. אני אחרי השיחה עם הפסיכולוגית וניסיתי בדרך משם באוטובוס למנוע את הנפילה הזאת. התקשרתי לחברה, לשאול אם אולי היא תוכל ורוצה להיפגש. אבל היא לא יכולה. אז נסעתי הביתה. ניסיתי לא להיכנס לחדר, להישאר בסלון לראות טלוויזיה או משהו. רק לא להיכנס למיטה. ועכשיו אני במיטה. לא הצלחתי. ובא לי באמת אבל באמת פשוט להיעלם. הייתה שיחה ממש קשה. ממש כבדה. עכשיו עוד כותבת את זה. פה. מעבדת את זה, אמנם רק קצת, אבל בכל זאת. אבל מפחדת לאבד שליטה. מפחדת שההרגשה תהפוך למעשים/לשטויות שאני לא צריכה לעשות, וזה ייכנס לסיחרור. לא יודעת להסביר את זה. זה משהו שקורה לי, ולא רוצה להיות בזה עוד פעם. לא רוצה. אז עכשיו מותר להתחפר עמוק מתחת לשמיכה ולדמיין שאני נעלמת שם ולא פה יותר? כי ממש בא לי.. :( סליחה על ההודעה המעיקה.

תמיד אחרי טיפול מרגישים כמו שמרגיש לך כעת , ולא , לא מותר לך למות כי יש לפנייך עוד כברת דרך לעבור כדי להחלים כדי לחיות כמו שמגיע לך , הכי טוב שרק אפשר גם אם ברגע זה זה נשמע מופרך והזוי ,השיחות כבדות וקשות כי התכנים לא פשוטים ,טוב שאת כותבת כאן את הפחדים שלך ואת מה שאת מרגישה, אז תתחפרי לך היטב מתחת לשמיכה ורק אל תפגעי בעצמך , רוצה פופ קורן חם וטרי שיצא בדיוק מהמיקרו ? חטולית

קצת מאוחר מדי:( כי חתכתי:( מטומטמת. דפוקה. הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ ושממש לוחץ בפנים. לא הצלחתי להחזיק:( דפוקה לא הצלחתי לא הצלחתי להחזיק

מנותקת יקרה את שופטת את עצמך יותר מדיי את כועסת ולא מקבלת את הקושי והכאב שלך את ההתמודדות הכל כך קשה שלך לא מקבלת את עצמך וזה כואב ומסתסכל יותר ויותר, זה טבעי לכאוב אחרי טיפול וניסית לעזור לעצמך ניסית להתקשר ולא הלך נסית לעשות הכל בכדי לא לפגוע בעצמך אל תכעסי על עצמך נסי לקבל את ההתמודדויות שלך אל תזלזלי בעצמך או בכאב או בהתמודדות אל תשתמשי במילים מעליבות ומזלזלות להפך שבחי את עצמך על שאת נלחמת על שאת הולכת לטיפול למרות הכאב הקושי והמועקה... את מתמודדת את גיבורה ואת תנצחי... תאמיני בעצמך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כאן בשבילך מאמינה בך אידה

ושוב בורחת אני מוקפת בקרטונים וזה לא נגמר כמה קשה רגשית ופיזית לעשות את זה לבד יום חמישי הבא אני עוברת לדרום ומשם אני עוברת לשלב ב של התוכנית כל הסידורים לנסוע כואב לי הראש מרוב לעמוד בלוח זמנים לדאוג לכל הדברים לבד מה שמוביל אותי זה המטרה שהצבתי לעצמי שהכל ירגע אני אוכל להיות יותר כאן וגם להגיב שמרו על עצמכן שולחת חיבוק לכולן

גלגלושיייי הכל שווה את כל מה שאת עוברת עכשיו, הקרטונים , האריזות הלחץ , כאבי הראש כי יש לך מטרה ותוכניות , -א- לעבור לדרום שזה רחוק ממקור הכאב הבלתי פוסק שלך , ומשם לשלב-ב- לבצע את המטרה שהצבת לפניך ,אז קחי את כל הבאסה בסבבה כי הכל הולך להשתנות לך לטובה !!! ונכון שקשה יותר לעמוד בכל המשימות לבד ולעמוד בלוח זמנים לבד אבל תחשבי לרגע שאת כל הדברים הנפלאים האלה את יכולה לזקוף רק לזכותך ולהיות ממש גאה בעצמך על היכולות שלך לתפקד במצבי לחץ נפשי קשים כמו שאת עוברת עכשיו ,אני מאוד גאה בך ומאחלת לך מעבר נוח ובטוח - חטולית

שיחה תמימה לחלוטין שניהלתי היום עם אמי על דה ועל הא התגלגלה לה בלי משים למקום בלתי צפוי לחלוטין זה התחיל מדיווח שלה על טלפון שקיבלה מהנכדה שלה מקולורדו , ואחר כך מאחי , ואז עברנו לדבר על בעלה וטיפולי השיניים שלו , על היציאה שלי היום מהבית כי היו לי סידורים לעשות , ואז פתאום דיברנו על ההרזיה שלי וכמה שזה גורם לה אושר ומשם,הופ,,,,,,,,(היא ) למה לקח לך כל כך הרבה זמן להגיע למקום הזה ,,,,,, השתפכות נפשית שלה ושאלה למה את לא מספרת לי מה עובר עלייך , מה קורה איתך ,ואני כמובן עדיין שומרת עליה , מה אני אתחיל לספר לה אייך מה למה וכמה ? היא בעצמה חולת לב מושתלת קוצב לב , כל יום הלחץ דם שלה עולה ויורד כמו ברומטר , הסוכר שלה גם כן , מה פתאום עכשיו ?? מה היא רוצה לדעת , אני עדיין מנסה לשמור ולהגן עליה ואומרת לה ,מה אני אתחיל לספר לך עכשיו דברים , מה את רוצה לדעת ? היא, הכל !!!! אמא , אלה דברים מהעבר שאת אפילו לא יודעת שעברתי אותם בשביל מה את רוצה לדעת עכשיו ???? רוצה לדעת !!!! רוצה להבין אותך !!! באמת ??????????????????????????????????????????????????????? לקחתי קיסם אוזניים כי נדמה לי שאני לא שומעת נכון ,ופתאום דברים מתחילים לצאת להשתחרר ,את זוכרת את החצאית הלבנה עם הפרחים הסגולים שתפרת לי ? היא , בטח , היית נורא קטנה , בת 3 ,( אני זכרתי בין 4-5) אז,,,,,,,,,המילים פורצות מפי בלי מחשבה , בלי שליטה ,על הבן דוד שלי שהיה הראשון שנגע,,,,,,,,ומשם אל הגברים שאיתם יצאה בזמן שהיתה גרושה , על האיומים שקיבלתי שאם אדבר לא תהיה לי אמא , על שני מעשי האונס , היא ידעה רק על אחד , ושם נעצרתי , היא היתה בשוק !!!! לא דיברה כמעט ,רק אמרה לי למה לא סיפרת לי אף פעם שום דבר מכל הדברים האלה ? למה לא שיתפת אותי ???? הייתי שוברת להם את הראש , הייתי הורגת אותם , מסכנה שלי , כמה סבלת לבד , כמה פחדת ואני לא ידעתי מכלום , לא הייתי נותנת לך לעבור את זה לבד , למה לא סיפרת לי כלום אף פעם ??? אני-איימו עלי שיהרגו אותך אם אני אדבר , הייתי קטנה ופחדתי שלא יהיה לי אותך , מה זות אומרת לא יהיה לך אותי , מי היה הורג אותי . את לא יודעת שאני חזקה ? אמרתי , לא ידעתי שאת חזקה , רק פחדתי ( אז אני הייתי אחראית על האושר שלה) ואז היא אומרת לי , אם אני חיה עם בן אדם (זבל לעוס ומאוס ) קשה כמו בעלי סימן שאני חזקה , ( ואיפה היית אז ???) ,סיפרתי לה גם על השכן שגר ממול הבית של סבתי ולא הוספתי עוד רק אמרתי לה שעברתי עוד המון מקרים ומצבים כאלה ושעדיף לא להמשיך בנושא , פחדתי שיקרה לה משהו ואחר כך יהיה על המצפון שלי ,גם כך יצאו ממני דברים רבים מבלי שיכולתי לעצור את הלשון הפטפטנית שלי ,כל הזמן שאלתי אותה אם היא בסדר והיא היתה בסדר ,עכשיו היא אומרת לי אני מתחילה להבין כמה דברים , ( האומנם ???) אבל אז כשרזית ונראית טוב כמו לפני החתונה- זה היה לפני 17 שנה , מה קרה שפתאום שוב עלית ככה ? אמא , באמת מספיק להיום , גם כך זה כבר יותר מידי ליום אחד , היא , לא , רק את זה אני רוצה לדעת , סיפרתי לה על מה שקרה לי עם הרופא בקופת חולים , שזה היה הקש ששבר את גב הגמל ומשם כבר כל העליה במשקל היתה יזומה לחלוטין רק כדי שאני ארגיש בטוחה כי מי שנראית דוחה אף אחד א שורק לה או מתעסק איתה ,פתאום היא היתה אמפטית תומכת , אוהבת , מבינה ומעבר לכל , היא לא אמרה מילה אחת שאני ממציאה , שלא יכול להיות , שזה רק דימיון שלי או משהו כזה , היא אפילו הזכירה לי שהייתי עושה בייבי סיטר לספרית שלה עם הבת שלה ואני באתי אלה וסיפרתי לה שהבעל של הספרית אמר דברים ועשה לי דברים,,,,,,,,,ומיד היא דיברה איתה ולא הסכימה שאלך אליה שוב , רק שמעתי שהם התגרשו ( מאמא שלי כמובן )ועוד כמה דברים מהסוג הזה שבאתי וסיפרתי לה ואחר כך זה נפסק , למה לא זכרתי את זה ?היא לא שכחה !!!! היא כן זכרה וכןןןןןן טיפלה בדברים !!!!! אז למה פחדתי לספר לה ????? אולי כי הפוגע גר בתוך הבית ???? כי חשבתי שהיא לא תאמין לי ????כי , לא יודעת למה ,אולי האיומים ???? במחשבה שניה , אני אכולת חרטה שבאמת לא סיפרתי לה כי אולי דברים היו יכולים להראות אחרת ,אולי היא היתה יותר שומרת עלי , אולי,,,,,, אני כבר לא יודעת מה לחשוב באמת , קשה לי עם זה כי נראה לי שהפחדים שלי רק הרחיקו אותי ממנה ומההגנה שלה , אולי היא באמת לא היתה חלשה כמו שאני כילדה לא הבנתי אותה או את המצב , כבר לא יודעת כלום , העיקר שהיא קיבלה את הדברים והבינה אותי , לא דחתה את הזוועות שסיפרתי לה כמעשיות מהדימיון ,(כמובן שכאן לא כתבתי כל מה שסיפרתי לה ) היא רק חזרה ואמרה לי מסכנה קטנה שלי , אייך עברת את כל זה בלי שאני אדע , בלי לספר לאמא , בשביל מה יש לך אמא ???ואני , עכשיו עם דמעות בעיניים שואלת את עצמי ,באמת ,איפה היית אמא ,אייך לא ראית כלום אמא , למה לא ראית אמא ???? התשובה מאוד פשוטה -הורים שעברו בעצמם התעללות במשך המון שנים לא רואים התעללות של אחרים , הם אינם מסוגלים לראות כי הם חיים בתוך התופת שלהם כמו אמא שלי עם אבא שלי הביולוגי ועם הזבל שאתו היא חיה כיום !!!!!!!! ובכל זאת - מגיע לה קרדיט וחיבוק ענק כי היום היא היתה שם בשבילי כמו שלא היתה שם אף פעם ,אני התעלפתי מהשיחה שלי איתה היום (הייתי בשוק ) מה אתן אומרות ??????? חטולית מבולבלת -מעולפת (שיחה מאלפת )

שכחתי רק לציין שכל השיחה היתה בטלפון ולא פנים אל פנים ,וכשבעלה חזר מה "טיול " עם המטפלת כמובן החלפנו נושא והיא ביקשה שאגיד שאני צלצלתי אליהם והעבירה לי אותו לטלפון -את הפגע הרע , חטולית

לילה בלי כוכב וקר בחדר על לובן הקירות מחול של צלליות ומחשבות צצות רצות בלי סדר בין תריסי חודרים עלי שלכת ורק שעון הקיר בתקתוקו מזכיר הזמן אינו פוסק לעד מלכת בלילה בלי כוכב הכל כמו נחרב רק עשן סיגר עולה אל על בלילה בלי כוכב בלילה קר של סתיו פתאום חבל פתאום חבל פתאום חבל פתאום חבל כשברי ספינה על פני המים צפים הזכרונות צפים מבלי לרצות ושוב חומקים להם חומקים בעצלתיים למה פתאום אני מרגישה כזו בדידות איומה ? ירח שחור תלוי בשמים מזיל דמעות -כמים טיפות שחורות מנצנצות טיפות מבהיקות טיפות כבדות תגיד לי למה -ירח אין לדבר שום טעם וריח אין אמון במילים נדושות אין אמון -הן גדושות האמת הנסתרת -ירח טמונה באמונה-כוכב זורח ספר לי סיפור -סוף טוב ואומר -לילה טוב בלי דמעות שחורות דמעות נוצצות דמעות כבדות דמעות מבהיקות סתם-לילה טוב חטולית-מלנכולית

חטולית יקרה ואהובה... עונה לך כשדמעות בעיניי. קודם על כל מה שעברת אח"כ על שאמך סוף סוף איתך ולבסוף על עצמי שלא אזכה. מאחלת לך שתצליחו לשמר את המומנטום ולהשלים את השיחה פנים אל פנים ושיהיה לכן תיקון גדול ו... אל תצטערי שרק עכשיו ולמה לא אמרת.. תשמחי עם הכאן ועכשיו מחבקת ליז

צודקת ליזוש אהובה ויקרה שלי , צריך לשמור על המומנטום כאן ועכשיו כי מחר היה יכול להיות כבר מאוחר ,ומקווה שבאמת נוכל להשלים את השיחה הזו פנים אל פנים ,כואב לי מאוד בשבילך שכבר מאוחר ,,,,,,,,מעומק נשמתי , חטולית

קראתי אותך והרגשתי איך נעצרת לי הנשימה, איך הדמעות עולות לי בעיניים.... קראתי בנשימה אחת את עברת כל כך הרבה והיית כל כך לבד עם זה כל השנים ואני חושבת שהשיחה הזאת, היא המתנה הגדולה ביותר שאמא שלך יכלה להעניק לך! וכן, כנראה שהיא לא הייתה מסוגלת לראות אז את מה שעובר עלייך אבל כשכן באת אליה וסיפרת לה, היא כן טיפלה בדברים והגנה עלייך וכנראה שהטעות שלה אז הייתה בכך, שהיא לא הייתה שם איתך רגשית או שלא הראתה לך את זה מספיק, אלא רק פעלה על מנת להפסיק את הדברים ולא דיברה איתך מספיק, לא אמרה לך שהיא איתך ודואגת לך, לא שאלה איך את מרגישה, לא ניחמה אותך ולכן כנראה את גם לא זכרת את זה שהיא בעצם עזרה לך ונשארת עם הרגשה שהיא לא הייתה שם איתך ובשבילך ושאת לא יכולה לפנות אליה והיום היא כנראה התבגרה והתחזקה רגשית, ונהייתה מסוגלת יותר באמת לדבר איתך ולהקשיב לך ולהעביר לך במילים את רגשותיה את זכית מחדש באמא שלך ואני מאמינה שבעקבות השיחה הזאת תוכלו רק להתקרב אחת לשניה יותר ויותר אני מבינה מאוד את העצב והכעס שלך על כך שזה לא קרה עוד לפני שנים רבות אבל העיקר שזה קרה!!! וכל הכבוד גם לך על כך שכן נענית לבקשת אימך לשתף אותה! כי גם עבורך זה היה משהו חדש ולא פשוט בכלל הרי יכולת כמו בעבר, פשוט לא לסמוך עליה ולהדוף אותה ואת לא עשית את זה את החלטת לנסות לסמוך עליה ולשתף אז כנראה שגם את היית יותר מוכנה לכך רגשית, מאשר בעבר כנראה זה השינוי שחל בשתיכן, שאפשר לכן את השיחה הזאת

בעבר , עוד בזמן שהייתי בטיפול , נסיתי לדבר איתה ולשתף אותה שאני בכלל נמצאת בטיפול והתגובה שלה היתה , "מה יש לך לחפש שם ??? מה קרה לך ???" למרות שהיא היתה מודעת לדברים מסוימים שאפילו אני שכחתי מהם ,אני חושבת שהיא אולי פחדה לעורר את השדים מהעבר , היא לא ידעה אייך להגיב ואייך לתמוך בי ואת זה אני לגמרי מבינה כי היא בעצמה עברה סוגים של התעללות ובכלל לא היתה מודעת להם , בשבילה זה היה דבר לגמרי נורמלי ,רק שלי לקח זמן בתוך הטיפול להבין את מה שעבר עליה ולהבין מדוע היא לא מגיבה אלי , גם לפני כמעט שנתיים נסיתי לדבר איתה והתגובות שלה עדיין היו קשות, אני חושבת שכיום כשהיא כבר יותר מודעת לסבל שלה ובעצמה מגנה את בעלה ,כנראה שנפל לה האסימון והיא היתה יותר פתוחה להקשבה , להבנה ,להיות אמא עם רגשות כמו שלא היתה מעולם ,ושתביני , אני דיברתי איתה רק על קצה המזלג , לא שיתפתי אותה בכל מה שעברתי כי תמיד ישנה אצלי החרדה שבגלל המצב הבריאותי היא לא תעמוד בלחץ ותקרוס , אם היא לא היתה מבטיחה לי שהיא באמת בסדר גם את מה שטיפטפתי לה לא הייתי מוציאה מהפה ,תמיד שנאתי שאמרו לי כמה אני ילדה יפה, זה מה שראו בי כי ידעתי מה יבוא אחרי זה , אז תמיד חיפשתי לברוח , הייתי עסוקה בבריחה תמידית מאנשים , ממקומות , ממצבים וממה לא , אבל כמו שאמרת , תמיד הייתי לבד , הבדידות היא אוייב גדול ומאוד כואב ,אז כןןןןןן , ובגדול היא היתה שלי כמו אז , באותם ימים שהיא הגנה עלי לפני הימים הנוראים שבעלה נכנס לחיים שלנו והפך לנו אותם על פיהם ,כמה התגעגעתי אליה מילים לא יכולות לתאר ,אני מאוד מקווה שהשינוי שבה יחזיק מספיק זמן מעמד כי יש לה נטיה לטאטא את הכאב ולהתנער ממנו אל מתחת לשטיח , שם לא רואים את "הלכלוך " משמע הוא לא קיים , צריך להמשיך הלאה כאלו לא קרה כלום-מה שמסמל את ההשרדות שלה האישית תודה לך נשמה על כל המילים החמות והמנחמות שלך , מרגישה שחיבקת אותי מכל הלב עם כל המילים שלך ,ומקווה , שאולי , מי יודע גם אלייך יגיעו ימים כאלה טובים שתוכלי לשבת עם אימך ולשוחח איתה שיחה כזו כנה וכואבת ושהיא תחזיר לך בהמון אהבה , נחמה והבנה , אוהבת המון חטולית

חטולה יקרה אני בטוחה שהרבה זמן את מחכה ומצפה לשיחה הזו.... בטוחה שעשית הרבה בכדי שאמא תוכל לראות את מצוקתך אותך אך היא הייתה עסוקה בשלה בכאב שלה בהתמודדויות שלה... ולא יכלה לראותך לא הייתה מסוגלת לראותך נפגעת כואבת והינה היום היה לה את האומץ להתמודד עם כל מה שידעה כל השנים ובעצם לא ידעה כלום.... לך היה את האומץ לספר לקבל את דבריה את הגנתה את החיבוק מעבר לטלפון מקווה שבקרוב תוכלו להמשיך את השיחה לקבל את החיבוק המגן שמחה בשבילך יודעת כמה זה חשוב איתך אידה

תודה אידה לא נראה לי ששיחה כזו תוכל להתקיים כי היא כבר עברה הלאה ,המשיכה את שיגרת החיים שלה כאלו השיחה עברה לה ליד האוזן והלאה משם , חטולית

שיר שכתבתי לפני חצי שנה בערך. בעיקר כדי לפרוק, ואחר כך יצא מזה גם שיר. יש לו גם לחן, רק שרוב הזמן אני לא מסוגלת לשיר אותו, גם לא רק לעצמי. כי הוא משחרר בכי, שזה דבר טוב, אבל לפעמים אני נבהלת מהבכי הזה, עד כמה שזה נשמע אידיוטי, אז מעדיפה בדרך כלל לא לשיר אותו. זה המילים של השיר, הוא נקרא "קרעים": קרעים, קרעים זה כבר לא אותו הגוף שהכרת קרוע לגזרים לקרעים בד ציור כבר לא אותו הבד מוכתם ונאבד בתוך המון אנשים צלקת מצולקת, משותקת, לא הולכת לשום מקום נכון שהיא מכוערת? אף אחד לא רוצה להיות עירום. לגעת, לדעת שזה יכול היה להיות אחרת ואפשר להרגיש...איך שהכל משתנה, הכל משתנה.. אתה רוצה או לא רוצה, זאת- צלקת מצולקת, משותקת, לא הולכת לשום מקום נכון שהיא מכוערת? אף אחד לא רוצה להיות עירום.

השיר שלך מדבר אותך - כואב אותך וקורע אותך לגזרים מרגישה מצולקת ומכוערת -הכאב שלך , את מרגישה עירומה וחשופה ואייך הכל משתנה , שום דבר כבר לא יכול לחזור להיות כמו שהיה כמו לפני מה שקרה מזדהה איתך לגמרי חטולית

מבינה בהחלט את הבכי הקורע שיוצא כשאת שרה על עצמך את המילים הקשות, העצובות, הכואבות הכל כך, אמיתיות ואוטנטיות - מחבקת ליז

שיר כל כך כואב הוא צועק את הכאב שלך הצלקות שבגופך ובנפשך לא ניתן להעלים אותך אך ניתן לרכך אותן עם השנים וצריך גם לתפור את הקרעים את הפצעים שעדיין נשארו פתוחים עבודה רבה ולא פשוטה בכלל...... אבל הגוף (שכולל בתוכו גם את הנפש) כבר ידע לרפא את עצמו עם העזרה הנכונה ככה אנחנו בנויים.....

שיר עצוב מרגש עם הרבה כאב זה טוב שאת יכולה לשחרר את המילים את הכאב בלשיר איתך אידה

אני מתרגשת! יש 4 קורסים חדשים וגם אני מגישה את אחת העבודות הגדולות שכתבתי ובכלל מתרגשת לחזור ללימודים למרות כל הקושי הטמון האמת שבכלל לא הספקתי להבין איך חופשת הסמסטר הזאת עברה אני מרגישה כאילו היא התחילה אתמול וכבר חוזרים ללימודים הייתי כל הזמן כל כך עסוקה, אז הזמן פשוט טס לי וכמובן שלא הספקתי לנוח בכלל :( אבל זה היה צפוי....

בהצלחה יקרה, איזה כיף לקרא אותך. שבוע נהדר לך

התעוררתי היום ב-5 בבוקר מרוב ההתלהבות :) התקוונתי לקום מוקדם, כדי להספיק לקפוץ לספריה וגם להדפיס את התמונות שמצורפות לעבודה - הדיו שלי מעפפן אבל לא התכוונתי שזה יהיה עד כדי כך מוקדם!

המון בהצלחה.... את עושה עבודה נפלאה אידה

בהצלחה בסמסטר

תודה ומה שלומך? מזמן לא שמענו ממך!!!! נעלמת ונאלמת.....

בהצלחה מתוקה , אני בטוחה שתעשי חייל עם כל הקשיים הנלווים , כבר הוכחת כושר וסיבולת ועמידה בלוח זמנים אז,,,,,,,,,,קדימה וברגל ימין חטולית

והסמסטר כבר התחיל אבל אני עדיין חורשת על העבודה מהסמסטר הראשון

אני כבר לא מסוגלת אם הכל ............ יש לי תחושה שכבר כולם הרימו ידיים מימני. שוב ההרצאות והלימודים החלו ושוב פלשבקאים וסיוטים מטלטלים אתוי לכול כיוון ואני אמורה להיראות "נורמאלית"..... יש אין ספור מטלות ואני לא עומדת בלחץ...... ההרצאות של פסיכופתולגיה לנגזרותהים כללת תיאורי מיקרה של טראומה והיתאבדות ואני לא מסוגלת לשבת בהרצאה ולשמע את זה ביחוד שבוע אחרי שנסיתי להתאבד....מההרצאה הזאת ברחתי באמצאה לא היתי מסוגלת לשמוע יותר זה היה יותר מידי קרוב יותר מידי מזכיר לי.... יום לאחר מכאן היתי הרצאה אל עיניים ולפי רופא העיניים שלי יש בעיה ואני אומרה לראות טוב יותר (האמת חסרות עוד כמה בדיקות) ושוב לא יכולתי להקשיב להזה ופלשבקאים כל הזמן באמצא ההרצאה אל דברים מגעלים אני מגעילה שקרו לי שוב אותם מראות ושוב אותם דברים ואין לי לאן ללכת.... אחרי ההרצה הזאת והשבוע המטרוף הזה בין פלשבקאים לסיוטים תוך האין ספור דברים בלימודים שמזכרים לי ואני עוד צריכה להעמיד פרצוף של אדם "נורמאלי" ואני לא סתם חייזר מגעיל. ישבתי לאחר הררצאה בחדר שכבר היה ריק מסטודנטים ומאיש ישבתי ופרצתי בבכי כמו ילד קטן ואז בנסיון להרגיע את עצמי חתחתי כשראיתי שזה לא עוזר בלעתי מספר לא קטן של כדורים(לא רציתי למוות רק להירגעה אבל אולי זה מגיעה לי)... ושוב קצת הרבה זמן לאחר מכאן מיוון אני שונאת את המקום הזה היחס של יוצר שחולה בנפשו... הורי שרצו ללכת משם למה לאזזל הפסיכולוג התקשר וסיפר לאמי לא יודעת מה לעשות לא מסוגלת לסיבול את החיים האלה לעשות הצגה של "נורמאלית" ולתפקד כמו שצריך אני לא מסוגלת ובמקביל בכול הרצאה יש לי משהוא שמזכיר לי ואם לא הפשלבקים גם בהצאות שלא קשרות לתחום מזיכרים לי ... והלילה הלילה שלא ניגמר.. הצילו!!!!!! מה אפשר לעשות ????? ברגעים אלה רק המוות ניראה לי פיתרון וגם לשם אני לא מצלחיה להגיעה:(

אחת יקרה זה נשמע באמת מאוד לא פשוט להתמודד עם הלימודים האלה, שבלי הרף מזכירים לך את החוויות הקשות מהחיים שלך כשכמעט כל הרצאה מהווה עבורך טריגר ומצד שני, אולי זאת הזדמנות לעבד את הדברים מזווית אחרת, להבין יותר את עצמך ללמוד להתמודד עם העבר וההווה שלך, דרך החומר שאת לומדת אין ספק שזה קשה ומכאיב אבל לא ניתן להגיע למקום טוב יותר מבלי לעבור דרך הכאב הזה אז אני ממליצה לך להסתכל על הלימודים מזווית אחרת, לראות בהם משהו שתורם להחלמה שלך, משהו בונה ולא משהו הרסני שולחת לך חיבוק מחזק שחף

זה נשמע באמת מאוד קשה, לא כל כך יודעת איך אוכל לעזור לך נראה לי שההצעה של שחף טובה - תקשיבי לה היא גם מתמודדת עם מצבים דומים. ומה שחשוב זה שתוציאי לעצמך מהראש את חוויה הזו שאת לא נורמלית ברגע שתקבלי את העובדה שאלו נסיבות חייך (גם אם לא מבחירה- כאלו הם) ובהתאם לנסיבות, מה שעובר עליך הוא בהחלט נורמליץ הגוף והנפש מגיבים כמו שהם יודעים במצבים אלו... אז תשחררי את עצמך מהסטיגמות , תפרגני לעצמך את המצבים האלו את: הפחד, חוסר האונים, הכאב... רק אחרי שתקבלי שהם חלק מהתהליך תוכלי גם בהדרגה להשתחחר מהם. כל עוד את מנסה לכלא אותם זה רק יחריף. שולחת לך כוחות - ליז

אחת יקרה למה את לומדת קורס שכל כך קשה לך?? קורס חובה??? אני מציעה לך להיות קשובה לעצמך ולמה שקורה לך ולקחת קורס- חוג שמתאים לך ולא משהו שמפרק אותך... זה נשמע לי אכזרי ולא פר כלפייך, במצבך את מותחת את החבל...וחבל זה כואב לשמוע כמה זה קשה ....והורס אותך... חשבי על כך שוב מלבד זאת את יכולה לנסות להיות בשיעור עם אוזניות ומוזיקה מרגיעה. דואגת אידה

אחרי כל הדברים הנפלאים שכתבו לך נשאר לי רק לאחל לך שתחזיקי מעמד במה שבחרת ללמוד ואם זה למעלה מכוחותיך ,אולי כדאי באמת להחליף למשהו אחר חטולית

פעם ראשונה שזה קורה לי ככה, שמופיע לי משהו בחלום שמרגיש כל כך קשור למה שקרה, ופעם ראשונה (אני חושבת) שאני קמה ככה מתנשפת ועם קוצר נשימה מחלום, וכמו ילדה קטנה מפחדת לחזור לישון. בגלל זה נכנסתי למחשב עכשיו, כי כשהרגשתי שאני מתחילה להירדם שוב, אז נבהלתי שאולי אני אחזור למה שהיה בחלום, שמזכיר את החוסר אונים כשקרה מה שקרה כשהייתי קטנה. ולא רציתי לחזור לזה. אז קמתי מהמיטה, כדי לא להירדם שוב. קמתי בסביבות שש בבוקר, אבל למחשב שלי לוקח זמן להעלות את עצמו..אז היה לי קצת זמן עכשיו להירגע רגע. זה החלום, אחר כל אני אסביר (מה שנראה לי מסביר)-סוגריים זה הערות שלי, בסדר?לא חלק מהחלום.. - בחלום אני בגיל תיכון או חטיבת ביניים, לא יודעת בדיוק, ואני באיזה קבוצת מעודדות כזאת (ממש לא אני במציאות, דרך אגב) ויש איזה משחק ואנחנו אמורות "לעודד", אבל אני ממש על הפנים ולא אומרת כלום אבל רואים עליי שמשהו לא בסדר, ופונה אליי הראש של הקבוצה, לשאול מה קורה איתי. ואז אני מספרת לה. אני מספרת לה שקרה לי משהו ממש לא טוב אבל אני לא בטוחה בעצמי מה בדיוק, כי אני לא זוכרת ממש, רק יודעת שחסר לי איזה משהו מהחדר (לא זוכרת בדיוק עכשיו) ולא יכול להיות שהוא חסר. ואז אנחנו פונות למשטרה (כן, זה קופץ ישר לזה, לא ברור למה), ואחרי בדיקות, "מסתבר" שנאנסתי (שונאת ממש את המילה הזאת, אבל אין דרך אחרת להסביר) ושהבן אדם שעשה את זה השתמש במחט עם זריקת הרדמה כזאת, כדי להרדים אותי ורק אז לעשות מה שהוא רוצה. אז מחליטים שאני ואמא נעשה "מארב" בבית (משום מה רק אני והיא בבית) ונהיה ליד הטלפון עם חיוג מקוצר לבלש משטרה, כי הבן אדם הזה אמור לחזור ואנחנו רוצים שייתפסו אותו. אחרי כמעט לילה שלם שאנחנו ערות ואני מנסה לפתור מין שאלון כזה אידיוטי כדי לא להירדם, ומנסה לשאול גם את אמא שלי שאלות כדי שהיא לא תירדם, ומשום מה, השאלון הזה הוא דרך הטלפון (כן, וגם תופס את הקו בינתיים, העיקר שאני לא מחבלת לעצמי בהתמודדות, נכון?), ופתאום יש חושך ואני לא רואה את אמא שלי, אבל שומעת צעקה שלה. ואז שקט. היא אומרת "כואב" ואז שוב שקט. ואז אני מנסה לחזור לטלפון להתקשר אבל הוא לא לידי, ואז גם אני מרגישה מין דקירה כזאת ברגל, בירך. ואז עוד אחת למטה ברגל. ואני מרגישה שאני מתחילה לאבד תחושה אבל לא רוצה להירדם כי זה הוא והוא שם ואני מנסה לחזור לטלפון ולחייג את המספר המקוצר ולא מצליחה. ואז יש שקט כמה דקות ואני מבינה שאף אחד לא לידי, גם לא אמא. אני קמה ויוצאתי מהחדר, חמושה בנעל ספורט ישנה שיש לי (אל תשאלו למה, כי אין לי מושג) ומנסה ללכת לסלון על קצות האצבעות אבל מהר, שלא ישמעו אותי, ורואה אותו מאחור, את הגב שלו, הוא ממש גבוה יחסית וגדול בגוף (מאיים משהו) ואמא שלי שוכבת לפניו, חסרת אונים והוא עומד לעשות לה את זה גם. ואני מנסה עם הנעל להכות אותו בגב (כי זה מה שיכריע אותו....אהבלה...) ואחרי מכה אחת הוא מסתובב אליי עם מחט והולך להרדים אותי שוב. ואז אני מתעוררת, כולי בלי נשימה ומפחדת לחזור לישון. אני יכולה קצת להסביר? יש עוד כוח לקרוא את ההודעה הזאת? היא כבר ממש מתחילה להתארך...פשוט בזמן שהמחשב עלה, היה לי קצת זמן להירגע ולחשוב איך נראה לי שהחלום הזה מתקשר לדברים..תנו לי לשחק בלנתח חלומות לרגע... אז ככה...זה שקרה לי משהו בחלום אבל בהתחלה אני לא ממש זוכרת מה בדיוק- זה הפוסט טראומה. ומגלים את זה רק כי יש סימנים, כי אני לא כהרגלי ולא שמחה, ולא כי באתי וסיפרתי. זה שבחלום האדם הזה משתמש במחט כדי להרדים קודם- זה קשור נראה לי לזה שקודם כל, מאז שזה קרה ועד לפני שנה, זה היה "מורדם" אצלי בתודעה. השפיע כל הזמן, על המון דברים, אבל הזיכרון עצמו היה מורדם. וחוצמזה, שבזמן שזה קרה (וכל פעם שיש פלאשבק של זה) אז הרגשתי משותקת, קפואה. ולא הגבתי. לא ברחתי משם. לא צעקתי. כלום. הרגשתי משותקת, ברגליים בעיקר (ואולי גם בגלל זה הדקירות בחלום הן ברגליים), כאילו אני נטועה בריצפה ואני לא יכולה לזוז. (חוצמזה, הקטע עם המחט לא הצריך דימיון מפותח מדי- כי זה כנראה מסידרת טלוויזיה שראיתי עד לא מזמן, עד שנגמרה העונה.."דקסטר" למי שמכיר- שם הוא תוקף את הקורבנות שלו עם מזרק עם חומר הרדמה בצוואר, וכשהם מתעוררים, הם כבר שוכבים על איזה שולחן, מרותקים אליו ולא יכולים לזוז). זה שאמא שם, איתי, זה כנראה כי במציאות היא לא איתי, ומתכחשת לזה לגמרי, לעובדה שקרה לי בכלל משהו. אפילו בחלום, בזמן שאני מתאמצת להישאר ערה ב"מארב", היא נרדמת לה ואני מנסה לעורר גם אותה, אבל לא מצליחה. זה שהוא גבוה ומאיים במראה שלו, זה כי למרות שאני כבר לא קטנה בגיל, אלא בערך בת 15 בחלום הזה, הוא עדיין מאיים ואני קטנה מולו ולא יכולה להיאבק בו. וזה שאני בכלל מנסה להיאבק בו בחלום- עם המשטרה והמארב וזה שאני מנסה להכות בו (אמנם עם נעל ישנה, אבל זה נחשב לתגובה), זה כי במציאות, בערך בגיל הזה, כבר כן עמדתי על שלי, על לשנות לעצמי את המציאות כדי שיהיה לי יותר טוב. בגיל 7 כשזה קרה, עוד לא ידעתי איך לעשות את זה. בגיל 14 (במציאות, לא בחלום), הייתי צריכה לפנות למחנכת שלי בבית ספר כי היה ממש לא טוב בבית ואבא שלי, איך לומר..מתחמם מהר..והיה מרים ידיים..וכשזה ממש החמיר אז פניתי בבית ספר, וזה הגיע לעובדות סוציאליות ולשכת רווחה וטיפול משפחתי (שההורים שלי ממש לא רצו ללכת אליו, וזה היה תנאי מלשכת הרווחה- או זה, או שמוציאים אותי מהבית). אמא שלי דרך אגב, יצאה נגדי בכל זה, הכחישה שמשהו מזה קרה, ואמרה שאני רק מנסה להרוס אותם ולהרוס לה את השם הטוב בעבודה (היא מורה ביסודי, ובאותה תקופה למדתי בחטיבת ביניים באותו בית ספר שהיא לימדה בו). וזהו. זה החלום. אלה ה"תובנות" שלי ממנו. וגם יצא לי לספר קצת על עצמי מגיל אחר, ממה שהיה כשהייתי בת 14. נראה רחוק עכשיו. ולא, הוא כבר לא מרים ידיים. הפנייה הזאת שלי די הפסיקה את כל זה. למשך תקופה ארוכה הוא החליף את הדרך הזאת בדרך מילולית, ובמשך משהו כמו 6 שנים, עוד לפני גיל 14, הוא היה אומר לי שאני פסיכית וצריכה להיות במוסד סגור (אפשר להבין למה בסוף באמת יצאתי פסיכית משהו). עכשיו ש"הוצאתי את זה מהמערכת" וכתבתי, אני יכולה לטוס להתארגן לעבודה כשאני קצת יותר רגועה. סליחה על האורך של ההודעה הזאת (ממש הגזמתי הפעם עם החפירות), ותודה על המקום לכתוב בו.לפרוק בו.

הרגשתי על עצמי שזה לא משהו שייגמר בזה, בלילה אחד עם חלומות רעים. חשבתי שלפחות כשאני כבר נרדמת, אז יש לי שקט מכל הדברים, מנוחה מהם. עכשיו אין לי:-( דחיתי אתמול את השינה עד שלוש בלילה, הייתי כבר מעולפת מעייפות, אבל..לא יודעת..פחדתי..זה נשמע אדיוטי, אני יודעת...ובסוף כשכבר נרדמתי וישנתי, אז התעוררתי בשמונה ורבע, וראיתי שהמיטה..אממ..שהרטבתי אותה:-( אני שונאת את זה. זה דפוק שזה ככה וזה בכלל לא מתאים לגיל. התקפי חרדה אני מבינה. מכירה מקרוב. פלאשבקים. בכי. לחץ. אבל את זה אני לא יכולה לקבל..ממש לא...זה דפוק שזה ככה:-(

מנותקת יקרה הלוואי והיו לי את המילים לנחם אותך אני מכירה כל כך מקרוב את הלילות הנוראיים האלה את ההתעוררויות באמצע הלילה מתוך הסיוטים, כשאין אוויר ותחושות האימה והפחד לחזור לישון את הפחד ללכת לישון והלילות הלבנים בעקבות זה ואני מאוד מבינה עד כמה קשה לך להתמודד עם זה עכשיו בקשר להרטבה לילית אני לא חושבת שיש כאן קשר לגיל זה יכול לקרות לכל אחד ובכל גיל כשהאדם נמצא במצב של אימה וזה מה שקורה לך עכשיו בלילות מהעבודה המעשית שלי אני יודעת שזה אחד מהסימפטומים הנפוצים, שקיימים אצל אנשים שנמצאים במצוקה נפשית קשה תשתדלי לא להאשים את עצמך או לכעוס על עצמך זה רק ביטוי למצוקה הנפשית, שבה את נמצאת בעקבות הטראומה שעברת והסיוטים זאת עוד דרך של המוח שלנו לעבד את החוויות הטראומטיות שעברנו והן חייבות להיות מעובדות, על מנת שמאוחר יותר יוכלו לתפוס פחות מקום בחיינו העיבוד שלהן זאת הדרך להחלמה דרך קשה וכואבת, שדורשת גיוס של כוחות רבים, על מנת לעבור אותה שדורשת סבלנות והתמדה, אמונה ותקווה מאחלת לך שהלילה הבא שלך יהיה הרבה יותר שקט ורגוע מהלילות הקודמים שחף

מנותקת יקרה אולי כדאי עכשיו להכין משהו כשזה קורה מה את עושה כשאת מתעוררת..? שותה? שותפת פנים? כותבת את החלום? מוזיקה? טלבזיה? משהו שעוזר לך???!!!! הניתוח והמודעות שלך באמת מרשימים... זה נשמע שלא רצית שזה ישאר סוד שיבואו ידעו יקשבו ילוו למשטרה יגנו יהיו איתך... חזקי ואמצי אידה

הסיוטים האלו והפחד ללכת לישון שיחזרו כל כך מוכר. וגם יכולה לספר לך שאחרי עיבוד וטיפול זה הופיע פחות ופחות עד שכמעט נעלם... כמובן שלא לגמרי אבל היכולת להתמודד השתפרה וכן היכולת להפריד בין הכאן ועכשיו בין החלום שמדבר על מציאות רחוקה שכבר לא קיימת להיום שאי אפשר כבר לפגוע בי. שולחת לך חיבוק והמון כח לעבור את התקופה הזו .

הורים לא תמיד יכולים /מסוגלים להגיב לצרכים שלנו כמו שהיינו מצפים מהם גם אני בעבר קיבלתי תגובה דומה מאמא שלי שלא היתה מורה ובכל זאת התביישה במה שקרה לי ( אונס ) ואפילו האשימה אותי שזה קרה בגללי , חלומות ביעותים תוקפים את כל מי שעוברת ,,,,,,,,,,ואת באמת לא פסיכית ולגבי ההרטבה , לדעתי זו תופעה כמו כל תופעה אחרת גם היא מזעזעת אותך הגוף מגיב כמו שהוא מגיב ,פשוט תנסי לא לקבל את זה קשה מידי , זה יעבור ואת תהיי בסדר חטולית

* מצאתי באינטרנט בחנויות של ספרים משומשים 6 ספרים שמאוד לא פשוט להשיג אותי ושניים מהם כבר אצלי בבית * סיימתי לעבוד במקום העבודה הקודם שלי וקיבלתי משכורת עד סוף פברואר, כלומר גם על הימים שבהם אני כבר לא אעבוד * סיימתי לכתוב את הפרק הראשון של העבודה השניה. נשאר רק עוד פרק אחד * קיבלתי במתנה ליום הולדת מסבתא שלי סורק חדש ועכשיו אני הולכת להתקין אותו. הישן החליט שלא בא לו לעבוד יותר ולא השתלם לתקן אותו * ציירתי היום בשיעור עם צבעי שמן ונורא נהנתי מזה. הם כאלה רכים, זורמים ונעימים. הרבה יותר כיף מאקריליק, שאליו אני רגילה מקורסים קודמים זהו, נראה לי שלא פיספסתי כלום :) שיהיה לכן סוף שבוע נעים וחמים מול איזה תנור מפנק או מתחת לפוך הרך והעוטף ולא מומלץ להוציא את העף החוצה, כי שם קרררררררררר ויורד גשםםםםםםםםםםםםםם שחף

יש אולי עוד מישהי שרוצה להצטרף אל הרשימה? זה עדיין לא מאוחר! שיהיה לכן שבוע מלא אנרגיות חיוביות שחף

שחף - שמקפידה לרשום כל סופ"ש את נקודות האור שלה ולא מתיאשת גם שאנחנו לא תמיד משתפות פעולה היא ממשיכה להראות לנו שזה אפשרי לראות את האור בין לבין תודה מקסימית ומבטיחה ללקט כמה לשבוע הבא 3>

נקודות מאוחרות של אור - עושה רושם שבתקופה האחרונה אני כל הזמן רק מאחרת אבל זה רק בגלל שאני פתאום שוב נהייתי עסוקה , אז מהן הנקודות ? 1, עברנו את החיסון של אספי שבעבר היה חיסון משולש וכיום נהיה מחומש לא יודעת למה,בשלום כי חום לא עלה והכל היה כמעט בסדר למעט כאבים שהיו לו מהזריקה , 2, עברתי כמה בדיקות השבוע ועדיין לא קיבלתי תוצאות -מקווה שהכל יהיה בסדר אני סתם מתנחמת רק בשביל לא לחשוב על בדיקות פולשניות או-ניתוח אפשרי אז החלטתי לא להכנס מזה לדכאון ובמקום זה לשבת ולכתוב לעצמי מכתב עידוד לא חשבתי מה לכתוב , ואחר כך קראתי את כל מה שכתבתי ואמרתי לעצמי שהייתי שמחה לקבל מכתב כזה ממשהו , אז אימצתי לי אותו ומצב הרוח שלי השתפר , או שאולי סתם ירדתי מהפסים חחחחחח הכל יכול להיות 3, הלכתי להרשם בלשכת העבודה שזה סיפור בפני עצמו , גם שם ישנה ועדה שצריך לעבור ומליון מסמכים שצריך להגיש אז צריך לרוץ בשביל המסמכים ולהשיג אותם , כך שאני לא רצה אבל כן דואגת להשיג אותם ואחר כך יגיע תור ביטוח לאומי אז תחזיקו לי אצבעות שיצליח לי 4, היום , ממש היום היתה לי שיחה מעלפת וספונטנית עם אמא שלי בטלפון שיצאתי ממנה מאוד שמחה -אם היתה לידי הייתי מחבקת אותה אבל על השיחה הזו אכתוב למעלה , שחפיתוש ,גם הבן שלי האמצעי מצייר עם צבעים אקרילים וגם עם צבעי שמן כי הוא לומד עיצוב תעשיתי , ואני רואה אותו שוקע בעבודות שלו כאלו שאין מחר , הוא לומד שנה שניה וקשה מאוד ,אין ברירה למי שרוצה להתקדם תתחדשי לך על הסורק ותהי ממנו , כייף לשמוע אייך את מתקדמת עם העבודות שלך ובשבת , באמת שכבתי מתחת לפוך ולא קמתי מהמיטה כי ביום שישי חזרתי מאוד מאוחר מהילדים שלי ועוד הייתי צריכה להכין ארוחת ערב שבת , הרגלים שלי לא החזיקו מעמד , קיבלתי עזרה , רק הרגל שלי קרסה מהלחץ ,,,,,,,,,עד היום שכבתי בגלל זה במיטה זהו להפעם , יאלללה ביייי חטולית חטולית

מה הייתי עושה בלעדייך?! כמה טוב שהצטרפת לשירשור! אין דבר כזה מאוחר אפשר להצטרף במהלך כל השבוע, עד שמופיע השירשור של השבוע הבא :) קודם כל מאחלת לך הצלחה ענקית עם לישכת העבודה והביטוח הלאומי!!! אם הכל יהיה בסדר תקבלי דמי אבטלה? אם כן, תבטיחי לי שהדבר הראשון שתעשי כשתקבלי את הכסף, תקני לעצמך משקפיים!!! זה מצויין לשמוע שהצלחת באמת לעודד את עצמך ולהעלות לעצמך את מצב הרוח עם מכתב העידוד! זה מאוד לא פשוט להגיע ליכולת הזאת!!! ותשתדלי לא לאמץ את עצמך מעבר ליכולת שלך! זה ממש לא טוב שאת מגיע למצבים כאלה, שהרגל שלך קורסת ואת לא מסוגלת לקום מהמיטה במשך יומיים... :( תשמרי על עצמך!!!

בלי מילים יותר אפשר חיבוק?

קיבלי חיבוק חם ועוטף ממני חיבוק אימהי כזה, מנחם ומגן http://iris.nyit.edu/~bchiches/images/Artworks/Watercolor%20Hug.jpg http://www.youtube.com/watch?v=TroAeYtRKWQ חיבוק במיוחד בשבילך שחף

מרגישה עכשיו כמו בהודעה ההיא שכתבתי, על הפגישה השנייה עם הפסיכולוגית ועל המחשבות שיש לי..לא בא לי להיכנס לזה ולהסביר, לא בא לי להדאיג אף אחד, לא בא להצטרך להסביר למשטרה שתגיע אליי אחר כך הביתה, למה כתבתי בהודעה מה שכתבתי. אז לא כותבת. אבל ככה מרגישה. לא רוצה לשמור בפנים, זה קשה מדי. ממש מנוטרלת עכשיו. כל היום במיטה, מאז שחזרתי מהפסיכולוגית. וזה כבר לא בגלל ההתמודדות מולה וזה שהטיפול רק התחיל. זה בגלל הדברים שדיברנו עליהם היום. הפיל אותי לגמרי, ברחתי למיטה איך שהגעתי הביתה. לא רוצה לראות אף אחד. לא רוצה לדבר. בגלל זה גם ההודעה הזאת נדחתה עד עכשיו. לבד. פשוט לבד. לא יודעת מה יש לי. הכל בבלגן בפנים. הכל הפוך. אני לא עושה לעצמי כלום. רק מבהירה את זה. כדי שלא יחזור על עצמו שוב המקרה שהיה עם המשטרה והמיון (לא קרה בגלל הודעה בפורום כאן, אבל מבהירה בכל זאת). לא עושה כלום אבל הלוואי והייתי עושה. הלוואי והייתי נעלמת מפה ולא מרגישה יותר לעולם. ולא היה קשה כמו עכשיו. כמו כל מה שהיה עד עכשיו. לא מצליחה לראות את זה שיהיה גם טוב פעם. לא מצליחה להיאחז בזה עכשיו. מרגישה מנוטרלת לגמרי. רק...לא יודעת...הלוואי ואחרי שאני אלך לישון היום, אני לא אתעורר מחר. וזהו. זה מה שאני רוצה עכשיו. אני מצטערת על כל השטויות שאני כותבת, אבל ככה זה מרגיש כרגע. אני מצטערת. לא מצליחה להוציא את המחשבות האלה מהראש. אין לי כוח כבר להילחם בהן. אין לי כוח לכלום עכשיו. וישנתי חצי יום אחרי שחזרתי מהפסיכולוגית, אז אין מצב שאני מצליחה להירדם עכשיו שוב כדי לברוח קצת. לא משנה כבר. סליחה על ההודעה האידיוטית הזאת. לא יודעת מה חשבתי לעצמי. אני הולכת "להיעלם" לפחות לקצת, מתחת לשמיכה. עם השמיכה עד מעל הראש, שתעלים אותי. שלא ימצאו אותי.שלא יראו אותי. לא רוצה כלום עכשיו. רק שקט. צריכה שקט מעצמי וזה לא יקרה. אני תקועה איתי. ושום טיפול לא יוכל לשנות את זה :(

היי מנותקת מבינה אותך בנפילה שלך , הכאב לא מרפה , המחשבות לא נותנות מנוחה , והכל עולה ומציף עד כדי שאת רוצה להעלם, כלומר , לא להרגיש את כל זה , אל תצטערי על מה שאת כותבת כך את יכולה לפחות לפרוק חלק ממה שמעיק וחונק , המחשבות לא יכולות לצאת לך מהראש כי הן שם עד שתדברי אותן , עד שתתני להן מקום, עד שתוציאי את הכל החוצה , זה רק תגובה טבעית , הכל בסדר באמת , מותר לך להרגיש את כל מה שאת מרגישה , כולל אם בא לך לברוח ולהסתתר מתחת לשמיכה מעל הראש כך שאף אחד לא יראה אותך כל כך כואבת , שלא תראי את עצמך סובלת כי התהליך הזה מאוד כואב , מאוד מתיש הוא סוחט ממך כל טיפת אנרגיה שיש בך , את מרגישה כך בגלל שאת עושה את כל התהליך נכון ,כואב ומפיל רק בגלל שהכל יוצא החוצה , וצריל לצאת כדי שתוכלי להחלים , אני יודעת שכרגע את לא מסוגלת לראות ולשמוע כלום , שכלום לא מענין אותך מעבר למה שאת מרגישה ואת צודקת ,תני לזה מקום , אל תפחדי מכל מה שאת מרגישה , כל הכאב ושאר התחושות שעוברים עלייך רק לטובתך , כך עובד הטיפול , ותנסי רק לזכור שזה מצב זמני כי את בטיפול שיביא אותך בהמשך הזמן למקום אחר וטוב יותר ,עיבוד התחושות רק מביא רווחה בסופו של דבר ואני יכולה להעיד על זה כי סיימתי טיפול כבר לפני שנה וחצי ,אז כנסי ושפכי את כל מה שאת מרגישה זה מצוין ,פשוט נפלא , ואני שולחת לך חיבוק גדול ומנחם אם זה בסדר מבחינתך חטולית

מנותקת יקרה מה שלומך היום? האם הוקל מעט?? עליות וירדות.... נפילות אחרי שיחה... תהליך קשה... לעיתים נראה חסר תקווה... והכל טבעי הכל חלק מהתהליך אני יודעת ומבינה כמה קשה, מבינה את הרצון להעלם לא להרגיש את כל הכאב אני מקווה שההקלה תגיע בקרוב אנחנו כאן איתך שתפי ופרקי מעלייך אידה

לא מצליחה לפרוק:( זה לא יוצא...ניסיתי לכתוב, ניסיתי לצייר, אפילו סתם לקשקש על הדף, רק שייצא משהו שיוריד מהמשקל הזה. לא חתכתי. לא רוצה להסתבך בתוך זה שוב, אני לא אצליח לצאת. אבל זה לא משנה, כי שום דבר לא יוצא עכשיו, הכל חסום בפנים. השיחות לא יכולות להיות פעמיים בשבוע כי זה ציבורי ודרך קופת חולים ויש גבולות קצת נוקשים בדברים האלה. אז זה פעם בשבוע. פעם בשבוע שהופכת אותי לגמרי ומשאירה אותי לבד עם זה והפוכה למשך שבוע שלם. הכל חסום אצלי:( אני חוזרת מתחת לשמיכה, לא יכולה להתמודד עם זה, לא מצליחה

מנותקת יקרה אני כל כך מבינה את הכאב שלך את הרצון להיאלם, לא להרגיש מכירה את זה כל כך מקרוב עוד לפני כשנתיים גם אני הרגשתי ככה אחרי כל פגישה עם המטפלת אני גם נהגתי להזדחל מתחת לשמיכה ולא לצאת משם שעות לברוח לתוך השינה במהלך היום אבל זה לא נשאר ככה לנצח אומרת לך את זה מתוך הניסיון האישי שלי ואני יודעת שעכשיו קשה לך להאמין בזה ובכל זאת, תנסי לזכור את זה גם אם כרגע את לא ממש מאמינה למילים תנסי להיאחז בזה מחבקת אותך בחום שחף

תבקשי מהמטפלת שברבע השעה האחרונה תעסקו בלהחזיר את השקט לגוף - להרגע שלא תצאי משם בסערת רגשות כזו - כך אני עשיתי כשראיתי שאני יוצאת לגמרי הפוכה מהמפגשים. אולי אפשר את הפעם בשבוע לעשות ארוכה יותר (פגישה כפולה) זה יתן תחושה יותר נוחה. מאוד מבינה את הסערה הזו ואת התחושה של סוף העולם- אבל גם יודעת שצריך לעבור דרך זה כדי להרפא את כבר לא יכולה להרשות לעצמך לעקוף כי את פשוט שם אז אין ברירה אלה להתמודד באומץ וזה מה שאת עושה. אני גם לקחתי בזמן הזה כדורים (משהוא טבעי) שאוכל קצת להרגע ולישון אפילו אם רק שעתיים . שולחת חיבוק - ליז

אני נמצאת כאילו קפאתי,את הנעשה אין להשיב כבר מצאו דיירים חדשים ועשו להם חוזה שקלי בכל מקרה לא הייתי יכולה להשאר כי הם כבר לא לוקחים דולרית וזה כבר 2000 שח קשה לי עם כל האריזות עם כל הזיכרונות אורזת קצת ומרגישה שאין לי אנרגיה להמשיך ובכלל נכנסו לי פחדים כי באפריל זאת שאני אהיה אצלה נוסעת לחודש כנראה לחול ואז אני אשאר לבד בדירה וזה קומת קרקע בית פרטי ולא ממש נעול שם יש כלבים גדולים אבל לא מרגישה ביטחון מרגישה שנכנסתי לתוך מנהרה חשוכה ארוכה אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

גלגלוש יקירתי לארוז את החיים לתוך מזוודה אחת או שתיים בהחלט לא קל לעשות מעשה כזה אמיץ פתאום באמצא החיים ממש לא קל התחלות חדשות ולא חשוב היכן הן לא דבר של מה בכך תנסי אולי לחשוב על דף חדש , דף נקי ,משנה מקום משנה מזל תאמיני בעצמך וביכולות שלך ,כאלו שקיבלת הזדמנות חדשה, הזדמנות נוספת להתאושש מתראומות החיים ולהיות מה שאת באמת יכולה ומסוגלת להיות בלי עבר , רק הווה ועתיד , לא כל אחד מקבל הזדמנות כזו וחבל שתחמיצי את ההזדמנות שלך אז נכון שגם הזכרונות יהיו בתוך המזוודות עם כל שאר הדברים כי אי אפשר למחוק את העבר , אפשר רק להניח אותו בצד ולהמשיך מנקודה אחרת , נקודת ציון חדשה עם תקווה ואנרגיות לעתיד טוב יותר , על התקווה אסור לך לוותר בשום אופן , ועם הכישורים שלך אני מאמינה שתצליחי למצוא גם עבודה , אולי אפילו אחרת מזו שעשית כאן ואז ,,,,,,,,,השמים הם הגבול , תחשבי על זה ולהיות לבד בבית במשך חודש שלם לדעתי לא צריך להוות בעיה כי כבר יהיה לך עד אז זמן להתרגל למקום החדש שלך , וכלבים , אין כמוהם ,גם אם כרגע את מרגישה שאת נכנסת למנהרה חשוכה וארוכה , זכרי שבסופה מחכה לך אור גדול , חיים חדשים , ליז צדקה שאמרה לך שתנסי להחליף את מילת המפתח פחד ותמירי אותו בהתרגשות ,מה דעתך לנסות ? זה רק יקל עלייך , מאחלת לך שתצליחי להשתחרר מכל המועקות שמלוות אותך ושתרגישי שהמון אנרגיות חיוביות ממלאות אותך , מציפות אותך , ממלאות אותך לקראת הנסיעה , חיבוק ענק מתוקה חטולית

שינויי יש בו הרבה מהפחד, החששות, דאגה, קפאון לפעמים המוכר גם כשהוא רע, הוא יותר "בטוח" אבל אם לא נתגבר על הפחד, לעולם לא נצעד קדימה , לא נגשים חלומות, לא נגשים את עצמנו... לעולם לא נדע מה הפדנו ולאן יכולנו להגיע... מקום חדש תמיד מפחיד ולוקח זמן להתרגל... בית חדש הזמן יעשה את שלו נסי לזרום אני יודעת ש/זה קשה... חזקי ואמצי איתך אידה

רציני עם ההורים שילדו אותי יצא הרבה רעל וארס בעיקר ממנו היא ישבה שם בשקט אחרי שבטח חיממה אותו כי אחרי השיחה איתה הוא התקשר הוא היס מן שלה היה תמיד ויהיה תמיד קשה לי לחזור על המילים שלו שהיו קשות זה רק מחדד לי את הרצון לנסוע מכאן רחוק ולא לחזור לפה יותר עדיין המילים שלו מחלחלות לי בכל הגוף אם היה לי אומץ הייתי מכאיבה להם כמו שהכאיבו לי

הוא לא מבין למה אני מנסה להוריד אותו מהידיים?! איך אני אסביר לו שעכשיו אני כותבת עבודה ושכרגע הוא מפריע לי? הרי בד"כ כשאני יושבת ככה מול המחשב, אין לי בעיה עם זה שהוא ישב עלי ואני מנסה להוריד אותו מאוד בעדינות אבל הוא מילל כאילו שאני עושה משהו שבכלל לא מתקבל על הדעת כאילו שאני מתעללת בו או משהו כזה וה"מיאו" שלו נשמע כל כך מתוסכל ונעלב שכואב לי הלב עליו :( בסוף איכשהו הגענו לפשרה הוא לא יושב אצלי על הידיים, אבל יושב לידי על הכיסא בחיים לא הייתי מעלה בדעתי שעל כיסא כזה קטן יהיה מקום גם בשבילי וגם בשביל החתול שלי! אבל מה לעשות, לפעמים צריך לדעת להתגמש ולהצטמצם.... טוב, נו, שוב אני בורחת מלכתוב את העבודה (השניה) :)

כמה פעמים אפשר לכתוב על אותו תהליך?! הרי בתכלס עברתי תהליך אחד בשני הקורסים ועכשיו אני צריכה לתאר שוב את אותו התהליך שתיארתי כבר כל כך יפה שכל כך התאמצתי לתאר אותו אז בסדר, אני צריכה לתאר אותו בהסתמך על יצירות אחרות מזווית קצת אחר עם דגש קצת אחר אבל זה עדיין לא עושה את התהליך שונה החלוקה של התהליך לשני הקורסים היא פורמאלית לחלוטין אני עברתי תהליך מאוד קשה והתיאור שלו הוא קשה למה אני צריכה לעבור את אותו העינוי פעמיים?! די!!!!!!! מיציתי את זה כבר!!!!!!!!!!!!

החתול שלך מפונק יקירתי וברור שהוא זקוק לתחושת החום והאהבה שאת רגילה להרעיף עליו הוא לא יודע שאת בלחץ של הגשת עבודות , שאת זקוקה לזמן כדי ללמוד , מבחינתו כמו שאמרת , בד"כ לא מפריע לך , את בלחץ והוא כן מפריע לך , את לא מתעללת בו כשאת לא מקדישה לו את כל תשומת ליבך , חוצמזה , אמרו לי שחתולים הם בעלי חיים מאוד אנוכיים ( בלי להעליב ) לי אין מושג אם זה נכון או לא ,ולגבי העבודה השניה שלך , אז קודם כל בהצלחה עם העבודה , וכשאת יודעת שיש הבדלים בהגשת העבודה גם אם התהליך דומה , אני ממש לא רואה אותך לא עושה אותה , ברור שזה לא עונש , וברור שזה מאוד שוחק , אבל איזו ברירה אחרת יש לך ? מקווה שבזכות מה שאת כן יודעת , אולי יהיה לך קל יותר התהליך , מחזיקה לך אצבעות חומד חטולית

אמממ הוא נשמע חמוד החתול שלך קצת חוצפן אבל מחמם את הלב.. לגבי העבודה אני חושבת שעבור התהליך שאת עוברת... זה דבר מצויין לעבד את הדברים כל פעם ברובד אחר... את מרוויחה תהליך ועיבוד שצריך עבורו הרבה משמעת עצמית אומץ וכוח בהצלחה אידה

ואני מחכה בחרדה לראות מה יקרה הלילה כי בשני לילות האחרונים לא הצלחתי לישון גם לא עם כדור שינה משהו שנעול אצלי בפנים מפריע לי להירדם ואני אפילו לא ממש יודעת מה זה בדיוק כי אין איזה שהן מחשבות שמפריעות לי לישון פשוט לא נרדמת וזהו לר רגועה, לא שקטה באופן כללי למשל עכשיו בא לי לבכות ולא יודעת למה פשוט לא יודעת וזהו סתם לא טוב לי וזה מצב הכי מעצבן כשאני לא יודעת למה בדיוק לא טוב לי ובטח יעברו עוד כמה ימים טובים עד שאני אבין את הסיבה אם בכלל..... כלומר יש כמה דברים לא פשוטים שאני מתמודדת איתם כרגע אבל אני לא יכולה להצביע על אף אחד מהם בוודעות שהנה, זה מה שגורם לי להרגיש ככה כרגע ואני די מדחיקה את הכל שמה את הכל בצד ואולי זאת בדיוק הסיבה להרגשה שלי שאני קוברת את הכל בפנים ולא מסוגלת להוציא החוצה עושה את עצמי ששום דבר לא באמת מזיז לי אבל כנראה שזה לא ככה במציאות טוב, סתם אני חושבת עם עצמי בקול רם..... ומבלבלת לכן את המוח סורי :(

את בטח יודעת... שמשהו תקוע את מרגישה את התקיעות וזה טוב שאת משתפת אותנו.. אולי כדאי לשאול את הילדה מה מציק לה? אולי להתכתב איתה בכתב או בציור? אולי יש לה תשובות לילה טוב אידה

ואללה... לקחתי את הרעיון שלך ונזכרתי שבאחד הסמינריונים כתבנו בשיטת זרם תודעה אז כתבתי בלי הפסקה כמה דקות פשוט את כל מה שעלה לי בראש בלי לצנזר, בלי לחשוב מה אני כותבת, פשוט נתתי למילים לזרום החוצה ודווקא יצא משהו.... לא יכולה ממש לפרט כאן, אבל זה קשור לפחד שמשתק, פחד מימי הילדות שמקרין על המציות של היום

חשבתי שאני הוזה לפני כמה ימים כשנעלם לי הפורום אבל ההעלמות שלו הייתה אמיתית ולא איזו הזיה, ואחר כך הוא חזר אבל המשיך להיות חסר בדף הפורומים. אז הנה ההוכחה: שלחתי תלונה וזו התגובה שקיבלתי: שלום רב, זה היה בשוגג. הפורום הוחזר לרשימת הפורומים תחת הקטגוריה "תמיכה. תודה על הפנייית תשומת הלב. שבוע טוב, צוות האתר. בקיצור גם אני קצת נעלמתי מתנצלת פשוט הייתי חולה ועדיין המוח לא ממש מתפקד ... השפעת הזו מוחקת אותו לגמרי עוד הרבה זמן אחרי שהחום נעלם והשיעול שוכח (לא ממש) אז מקווה בקרוב לחזור לאיתני ולהיות כאן יותר איתכן שבוע טוב

ליזוש, שמחה לשמוע, שאת כבר מרגישה יותר טוב כל הכבוד שפנית להנהלת האתר! עכשיו בזכותך אנחנו שוב קיימים על המפה :) והכי חשוב שאת חזרת אלינו אחרי חופשת המחלה שלך :)))

מכירה גם לי זה קורה לפעמים.. העיקר שתרגישי טוב תתחזקי השבוע נתנו לי מתכון: 2 שני שום טרי כתוש, דבש ולימון... אני נרתעתי מכמות השום, אך שמרתי לשעת חרום... הרבה בריאות אידה

ליזייייייי ברוך רופא חולים יפתי מקווה שאת מרגישה טוב יותר , ואת חסרה כאן המון ואני לא יודעת לגבי לפני כמה ימים מה קרה עם העלמות הפורום כי המחשב שלי חזר רק בסוף השבוע מתיקון , כמה טוב שאת כאן !!!!החלמה מהירה חומד חטולית

הצלחתי למצוא באינטרנט 4 ספרים, שכבר אין להשיג אותם בחנויות, מכיוון שהם ישנים מדי. וזה ספרים שכבר שנים אני רוצה לקרוא ואני גם אוהבת שהספרים שאני קוראת ישארו אצלי ולא אצטרך להחזיר אותם לספריה, כלומר, אני אוהבת לקנות אותם! וסוף סוף מצאתי אותם באתרים שמוכרים בין היתר ספרים ישנים ויד שניה ואין לכן מושג כמה אני מתרגשת מזה!!!! כי כבר חשבתי שזה אבוד, שאין סיכוי.... והנה, מסתבר שאם מחפשים בנחישות מספקת, אפשר למצוא כמעט כל דבר! ועכשיו יש לי גם רשימה לא קטנה של אתרים בהם אפשר לחפש את הספרים הנדירים יותר

:)

כלכבוד לסבלנות שמחה בשבילך שוב הוכחה לסבלנות ולעקשנות הבריאה והמשתלמת כל כך שלך. :-)

שחפיתוששששש את לא יודעת כמה את בת מזל , עקשנות היא לא פעם תכונה מאוד חיובית , ולמצוא ספרים ישנים שאת אוהבת פשוט נפלא לך , אני לא מסוגלת ממש לקרא ספרים עכשיו עד כמה שהייתי מאוד רוצה ,אז תהני לך מהספרים שמצאת , ותקראי אותם בכייף כי כייף לקרא ספרים , לי תמיד קראו תולעת ספרים כי לא משנה מתי , תמיד מצאו אותי עם ספר ביד חטולית

ולא מצליחה לחצות את הכביש מנסה ושוב הולכת אחורה,הודעתי לבעלי בית שאני עוזבת את הדירה ב10 למרץ תאריך מאוד משמעותי עבורי, כדי לחסוך לנסיעה לתפוח הגדול בסביבות יוני,קשה לי הפרידה מכאן מהמקום שהיה לי בית מהאנשים מתחושת הביחד מהתינוקות שאני מכירה ומטפלת בהם מגיל 0 שונאת פרידות מפחידה אותי גם הטיסה עצמה בכלל מפחיד אותי כל הצעד הזה למרות הרצון החזק של שנים לעשות אותו עכשיו שזה מתחיל לקרום אור וגידים זה עוד יותר קשה לי שהנה אני עושה צעד בראש וברגש לא מתחבר לי יש לי תוכנית ואני עושה אותה צעד צעד לקראת המטרה לקראת הגשמת החלום אבל מרגישה רגלים קרות ורועדות ואין דרך חזרה עכשיו כי כבר הודעתי שאני עוזבת כאן לא יודעת קשה לי להיות בלי יד מכוונת

את עושה שינוי רציני בחייך והפחד הוא מובן וטבעי פחד וכאב מהפרדות וגם פחד ממשהו חדש ולא מוכר ובכל זאת, נראה שהרצון שלך להגשים את החלום, הוא גדול מהפחד ואת עושה את כל הצעדים המורכבים והלא פשוטים על מנת להגיע למטרה הסופית ואני מורידה בפנייך את הכובע!..... חזקי ואמצי! ואל תתני לפחד לגזול ממך את החלום.... שחף

מחזקת אותך באומץ שלך תנסי לחוות את ההתרגשות ממקום חיובי תני לכל התחושות שם אחר במקום פחד=התרגשות את יודעת שזה מרגיש אותו הדבר ורק צריך להזכיר לעצמינו שהפעם התחושה הזו בגוף נובעת ממקום טוב. מחבקת - ליז

באמת מפחיד... וגם כואב.. הפרידה אבל אני בטוחה שכמו שהם משמעותיים לך את להם, ואם כך אז זה לא לכל החיים תוכלי לשמור על קשר מכתבים לבקר ואולי לגור שם או מספיק קרוב חזקי ואמצי אידה

יותר טוב לסלוח - שירי מימון "... יותר טוב לסלוח, לוותר על הכאב שטורף את המוח ואוכל לך את הלב ולא נותן לגל הבא לבוא ולאהוב אותך את לא נותנת לו... אם תרצי אם לא זה לא יעזור לך די עם הדמעות זה גומר לך את הכוח... ... כי גם ללב שלך יש גבול והוא זועק לנוח כמה הוא יכול לסבול ומה עם קצת לשמוח כל מה שעושה לך טוב מחזיר לך את הכוח קחי לך כמה שצריך כדי לסלוח יותר טוב לסלוח... " עדיין כאן דמעה

דמעה יקרה כנראה שהמילים נשמעות רחוקות ממך אבל הן מדברות אלייך.... יודעת מה מדבר אלייך? לי נראה שיש הרבה הקלה בסליחה דרך ארוכה אליה דרך של בשלות של מצוי בגרות וההשלמה ולהמשיך הלאה אידה

אידה יקרה...מקוה שבקרוב יהיה לי שוב מחשב ואוכל לכתוב כאן יותר..הייתי מאוד רוצה להיות מסוגלת לסלוח...באנגלית לסלוח זה FORGIVING ןבתרגום מילולי בשביל לתת...ואני מאמינה שכשסולחים נותנים לעצמנו מתנה...רק שאני עוד לא יודעת איך לעשות את זה... שיהיה סוף שבוע טוב דמעה

הרבה אור שבת חמימה מבפנים וגם מסביב שבת שלום אידה

מסביב דווקא התקרר היום היו כמה ימים ממש נעימים ושמשיים אבל היום שוב מעונן ואפור לפחות הספקתי לעשות את כל הכביסות לפני שהשמש ברחה :) שבת שלום שחף

שבת חמימה ונעימה גם לך אידה , יש אצלכם עכשיו שלג ? חטולית

לא כל כך- שלג כדור הארץ מתחמם... למרות שבארץ נראה שאחרת... שבת שלום

לאו דווקא מהעבודה שכתבתי אלא בכלל, מהחיים מזה שצריכה לעשות הרבה דברים בו זמנית יש את הלימודים בסמינר והעבודה וגם לימודי אומנות אני מקווה שבשנה הבאה לפחות כבר לא אצטרך לקחת קורסים באומנות שהשנה אצבור את כל השעות החסרות אבל אלה הם רק הדברים החיצוניים ואולי אני מותשת יותר מכל ההתמודדות הזאת עם רוחות העבר ואני יודעת שבסופו של דבר זה יביא אותי למקום טוב יותר שזה מה שגורם לי להתקדם ולצמוח אבל זה כל כך לא פשוט! זה לוקח כל כך הרבה אנרגיות!

את כזו מקסימה , אומרת הכל , יודעת הכל , רואה הכל ונוסף לכל גם מנחמת את עצמך , אז מה נשאר לי לכתוב לך ? יפתי את פשוט צודקת בכל מה שכתבת , ואני שולחת לך המון אנרגיות חיוביות עם המון חום וחיוך ענק מאוזן לאוזן גאה בך המון !!! חטולית

תודה חתלטולית הלוואי והייתי מצליחה להגיד את הכל הבעיה היא שבתקופה האחרונה אני מצליחה רק לכתוב את הכל ולפתוח את הפה ולהגיד - לא הולך לי בכלל זה מרגיש לי כמעט כמו אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) כשצריכה לדבר המילים נעלמות והקטץ' הוא שאי אפשר להתגבר על זה בלי לדבר על הבעיה וזה בדיוק מה שאני לא מצליחה לעשות חחחחח מבינה לאיזה מצב ביש נכנסתי?! :(

שחף יקרה לא בטוחה שהאמנת פעם שאת מסוגלת לכל כך הרבה דברים כל כך הרבה דברים יחד... וזה נכון זה מתיש כנראה בשביל זה הומצאה השבת למנוחה לגוף ובעיקר לנפש תפחי את הנפש תני לה את השלווה שהיא זקוקה לה את החופש והמנוחה ובעיקר תיהיה גאה! שבת שלום אידה

* חגגתי השבוע יום הולדתוזה יום מאוד נחמד :) ומחר אני שוב הולכת לחגוג - אצל ההורים * סיימתי לכתוב את העבודה הקשה ביותר שכתבתי אי פעם. * נרשמתי לקורס פיסול לסמסטר הבא. מקווה רק שהוא יפתח... כי בנתיים עוד לא נרשמו מספיק תלמידים... * בחודש האחרון חיפשתי עבודה חדשה והיום משפחה אחת הודיע לי שהם רוצים שאני אעבוד אצלם. רק שלא יתפקשש שום דבר! כי אין לי אופציות נוספות...

נשמע מאוד עמוס ולחוץ וכל הכבוד שעמדת בלחץ , נקודות אור ? המחשב חזר מתיקון שזה חשוב מאוד קניתי לאספי המון בגדים חמים לחורף ועוד שמיכות ומצעים כבר לחורף הבא למיטה שלו כי עכשיו הוא ישן בעריסה שלו ,והדברים של התינוקות כאלה יפים שאני רוצה לקנות הכל אבל ברור שאני לא עושה זאת , סוף סוף קניתי לי בגדים חדשים היום בכמה מידות יותר קטן ולא האמנתי שזה עולה עלי, גם הבנים שלי צחקו עלי ושאלו אמא , זה באמת שלך ? ועניתי בהמון גאווה כןןןןןןןןןןןןןןןןן כנראה שאני ארשם לקורס- להסבה מקצועית כי עבודות פיזיות כבר לא מתאים לי , צריכה לקבל תשובה מקווה שתהיה חיובית ואחר כך למצוא עבודה חדשה ולחזור למעגל החיים עם הרגל הצולעת ועם המקל , נראה אייך יתפתחו הענינים זהו בנתיים , ושבת שלום לכולכן המון חיבוקים חמים לשבת חמימה מתחת לשמיכה עם משקה חם ופוך עד האף חחחחחחחח חטולית

יווווווו חתלטולית תתחדשייייייי!!!!!!!!!!!!!! איזה כיף זה לקנות בגדים חדשים ועוד קטנים בכמה מידות..... זה בכללללללללללל........... וכל הדברים לתינוקות.... אךךךךךךךךך תענוגגגגגגג........ מזל שיש לך למי לקנות :)))))))) לאיזה קורס להסבה מקצועית את מתכוונת ללכת? אני סקרנית.... :) שיהיה המון בהצלחה!!!!! מחזיקה לך אצבעות שהכל יסתדר בדיוק כפי שאת רוצה!!! מקווה שבאמת חם ונעים לך עכשיו מתחת לפוך.... :))) אני גם תכף מתכוונת להזדחל לשם :) חיבוקקקקקקקק ארוךךךךךךךךך ארוךךךךךךךךךך כזה עוטף ומחמם....... שחף

כל הכבוד... הרבה כוח רצון צריך בכדי לרדת במידות... והרבה הצלחה בהסבה המקצועית... זה נשמע מצויין ואיזה כייךף זה בגדים של תינוקות.....כייף שיש למי לקנות... הרבה אור לשבת ולשבוע הבא אידה

שוב מזל טוב נפלא שאת נותנת לעצמך מקום לחגוג וגם כל הכבוד על העבודה והמון הצלחה בפיסול...(איזה כייף לך) ובעבודה הרבה אור לשבת ולכל השבוע אידה

ואני הפוכה לגמרי..... זה לא הולך ככה...שונאת להיות ככה במיטה ולא יוצאת. ולא בדיוק מבחירה. פשוט לא יכולה. לא יודעת, לא יכולה לא חשוב

זה נשמע שכרגע הפגישות עם המטפלת החדשה סוחטות ממך הרבה כוחות נפשיים ולא נשארים לך הכוחות הדרושים כדי לצאת מהמיטה אולי אפשר לדבר איתה על כך? למצוא ביחד איזושהי דרך לעזור לך להתמודד?...... רוצה לשתף בנתיים אותנו? במה שכל כך קשה שם..... במה שמוציא ממך כל כך הרבה כוחות ואנרגיות.....

אני צריכה להילחם בהמון מחשבות..מחשבות להיעלם...וזה ממש קשה, כי כרגע לא בא לי ממש להילחם בזה..בא לי להרים ידיים ולוותר. אבל אני יודעת שצריכה איכשהו להילחם בזה, רק שזה שיודעת לא הופך את זה לקל יותר, אלא רק מקשה. ואמרתי לפסיכולוגית על המחשבות האלה, והיא כמובן ישר ניגשה ל"מלאכת הבדיקה" של עד כמה זה חמור ועד כמה זה רציני. זה מרגיש רציני, ואני לא יודעת למה לא אמרתי את זה ככה, בסוף יצא שאמרתי לה שעם הפסיכולוגית הקודמת היה לי את המספר שלה והתקשרתי כשהיה לי ממש ממש קשה וכשזה לא יכל לחכות לפגישה. והיא שאלה אם גם עכשיו זה ככה. אמרתי שלא. לא יודעת למה. אמרתי לה שנראה לי שבינתיים אני יכולה בלי ושאם זה ישתנה או יחמיר אז אני אעלה את זה. וזה כבר היה סוף הפגישה אז היא רק הציעה שנחשוב על זה שתינו ובשבוע הבא אני רואה אותה ביום שלישי (כי שינינו את היום של השיחות) ואז נדבר על זה שוב. בינתיים רק ברחתי מעצמי כל היום. נרדמתי בארבע וחצי אחר הצהריים, עד שמונה וחצי, והתעוררתי עם אותה הרגשה בדיוק. זה לא השתפר בכלל. רק שעכשיו אני גם לא אצליח להירדם בלילה, כי ישנתי כל היום. ממש נפלא. רציתי להגיד עוד משהו, אבל אני לא מאופסת בכלל. הראש שלי לא מאופס. הפגישות האלה קשות לי כרגע. אני לא מוותרת עליהן כי אין לי ממש ברירות ואני יודעת שאני צריכה את הטיפול הזה עכשיו, אבל כרגע זה מרגיש כאילו אני צריכה ללכת לטיפול שורש פעם בשבוע. וזה ממש לא כיף לי. זה מפיל אותי ממש. גורם שוב למצבי רוח ולנפילות שהיו פעם. אין לי אנרגיות לזה. הלוואי והיו לי אבל לא מרגישה שיש לי.

תהליך של טיפול מלווה בהרבה קושי כאב ובלבול לבנות קשר לתאם ציפיות לתת אמון להרגיש בטוחה במקום בטוח כשיש אמון ובטחון אפשר לנסות לדבר לשחרר ולהשאיר בחדר לפחות חלק מהבלבול והכאב... עד שבוע הבא עד הפגישה הבאה תחשבי על כך ומקווה שתאפשרי לך זאת בקרוב אידה

סוף - סוף!!!!!!!!!!! באיחור של כמה ימים, אבל סיימתי לא איחור מבחינת ההגשה, אבל האיחור מבחינת הזמן המתוכנן כי תיכננתי השבוע כבר להתחיל את העבודה השניה, אבל כנראה שזה לא יצא כבר כי יש לי לכתוב עוד משהו נוסף בסוף שבוע הזה משהו קטן יותר לא משנה מה שחשוב שהעבודה הזאת כבר מאחורי!!!!!!!!!!! הידד!!!!!!!!!!!! איזו תחושת הקלה!!!!!!!!

איזה יופי כל הכבוד לךךךךךך , רואה שהמאמצים שלך משתלמים ? את לא מוותרת , מתעקשת ומצליחה !!!!! ישששששש גאה בך , יודעת שממש לא פשוט ושאת עושה מאמצים גדולים כדי לעמוד בלחץ , יפה לך פשוט כך , חטולית

כל הכבוד לגיבורה!!!!!!!!!!!!1 מסע ארוך מפרך וקשה עברת בטוחה שמניב תוצאות... בהצלחה אידה

היום אחר הצהריים חזר המחשב מתיקון סוף סוף , התיבשתי וכמעט שנחנקתי עד שהוא חזר , מקווה שהפעם לא תהיינה בעיות לתקופה ארוכה כי,,,,,,,,,החליפו לו כמעט 90% מהחלקים שלו שהיו שרופים "משום מה " אולי זה גם בזכות השכן הנחמד שמאוד רצה לעזור ולא הצליח לו כי אחרי ה "עזרה שלו " יצא עשן מהמחשב חחחחח, הוא ברח כמו טיל מפחד ואנחנו לא היינו בבית אז,,,,,,,,לא חשוב , גם זה כבר מאחורינו, ואני ,,,,,,מה לומר לכן , מסתבר כנראה שסוג מסוים של כדורים שקיבלתי עשה לי את הצרות עם היד השמאלית ובהמשך גם המון כאבים בכתפיים ובצוואר וגם ביד הימנית, הידיים שלי פשוט התחילו להרדם לי ולא הרגשתי אותן , האמת שכבר התחיל להיות מפחיד ,והרוםא האורטופד שלי עלה על הענין של הכדורים , וזה כמובן לא מספיק אלה מה , לא תאמינו שלאחר 9 חודשים הרגל שלי עדיין לא החלימה , היא מתנפחת לה בקצב איטי וקבוע , הרופא אמר לבעלי לקנות לי מקל יפה מעץ שיהיה לי משהו קבוע במקום המקל מיד שרה , כי יש לי עוד " המון זמן " אם בכלל המצב ישתפר ,,,,,,,,, חוצמזה , לפחות אני מתנחמת בעובדה שאני כל שבוע נמצאת עם אספי שלי לפחות פעם ליום או יומיים , מטפלת בו , אוכלת אותו ,מנשקת ומחבקת אותו , אוהבת אותו צמוד וצפוף גם אם זה כרוך בהתעוררות בלילה כדי לטפל בו , וכדי להקל על הבן שלי, כך הם פני הדברים מה לעשות , התגעגעתי המון אל כולכן ועניתי רק עד ליומולדת של שחפיתוש כי הבן שלי כבר יושב לי על הווריד שגם הוא רוצה את המחשב , אז זהו להפעם , חטולית-כבויה משהו , אבל אהיה בסדר ( אני מקווה )

אין לך מושג כמה שאת היית חסרה פה!!!!!! ממש, אבל ממש התגעגעתייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!! מצטארת לשמוע על הרגל וכל השאר...... מקווה שעכשיו לפחות חוץ מהרגל הכל הסתדר?.... איזה כיף שיש לך את אספי הקטנצ'יק! :) נראה לי שהוא עושה איזון לא רע לצרות הבריאותיות מזמן לא יצא לי לשלוח לך חיבוק....... אז קבלי אחד גדולללללללללללללללללללל, שמפצה על כל התקופה שהיית חסרה :) ואל תתני יותר לכל מיני שכנים להתקרב למחשב שלך!!!! שחף - עייפה, אך מרוצה :)

היי חומד איזה כייף לקבל את החיבוקים שלך נשמה , את פשוט לא מבינה מה זה בשבילי להיות בלי מחשב ,ואספי שלי , הוא קרן האור הכי מדהימה שבחיים שלי , בואי נגיד ש,,,,,,אם אני אתו אני " שוכחת מכל השאר , לא שלא כואב ולא שזה נעלם פשוט משאירה את הכאב למתי שאני חוזרת הביתה ואז מרשה לעצמי להתפרק , ולגבי המחשב , למדנו את הלקח ,את יודעת אייך אומרים , היו לו לשכן כוונות טובות , כמו הדרך לגיהנום שגם רצוף בכוונות טובות , מלאן חיבוקים לכל התקופה שנעדרתי , התגעגעתי שחבל על הזמן חטולית

חטולית יקרה היית חסרה ומחשב מקולקל זה דבר מתסכל בימיינו אנו....מאוד מאוד מתסכל תלות שלנו במחשב... אני שומעת אותך מתנדנת מנסה להתחזק לשמור על תקווה להנות מהחדש אבל יש קושי ...משהו פנימי.....לא לגמרי.... הכאב והמגבלות הפיזיות משפיעות על הנפשי הנפשי משפיעה על הפיזי... כך בין כאב כזה ואחר את מחייכת בתקווה אולי גם מספרת בדיחה שומרת על כולם ומשהו בפנים..... לא מניח... כך זה נראה בעבר למסך.. למילים שלך איתך אידה

לא משנה כמה אני יודעת. מבינה. קראתי.למדתי. אמרו לי. אומרים לי. שום דבר לא יכול לקחת ממני את התחושה הנוראית הזו של הבגידה. של ההחמצה. של משהו שהיה יכול להיות יפה ונהפך לגהינום השני של חיי. כאילו לא מספיק שהיה רע פעם צריך היה להיות רע עוד פעם. אז אפילו אם אומרים שלי שבסך הכל צריך להסתכל הזה כעל חוויה לימודית וללמוד מזה איך לא יקרה לי שוב. אז מה! זה קרה. זה עדיין כואב כאילו זה קרה אתמול. בהתחלה לא האמינו לי. מי יאמין למטופלת? אחר כך, כשסוף סוף האמינו לי כבר היה מאוחר מדי. לפעמים חשבתי שזה רק חלום ובכלל לא קורה באמת. שהכל בראש שלי. כי לפעמים הוא היה כל כך נחמד אלי. כל כך טוב. שלא יכולתי לא לחזור. לתת לו עוד צ'אנס. להשתפר ולהיות עוד יותר טובה. ואחר כך היה תמיד השוק הזה - מחדש. עוד פעם להתאכזב. ואז המבט הזה בעיניים שלו. אל תלכי. עצוב לי. תשארי. אני לא כועסת על עצמי. בכלל לא. אבל זה עדיין כל כך כואב.

היי ליאה לא הייתי כאן כמעט חודש ולא קראתי את השתלשלות העינינים , רק רוצה לומר לך שלא לחינם אומרים שהזמן עוזר להשכיח את הכאב ,אז תני לעצמך את הזמן שאת זקוקה לו כדי להתגבר , שמחה לשמוע שאת לא כועסת על עצמך , קרוב לוודאי שאת יודעת היטב מה נכון לך להרגיש ואייך להתנהל עם כל מה שקרה , חזקי ואימצי !!!!! אני מאמינה לך ששום דבר לא היה רק בראש שלך בלי שום קשר להתנהגות שלו , חיבוק לחיזוק חטולית

יש סוגים של כאב, שהזמן לא מצליח למחוק.... וצריך למצוא דרכים נוספות, כדי להפחית את הכאב, להפוך אותו לנסבל יותר אני זוכרת, שאמרת פעם שהתביעה לא באה בחשבון ועכשיו, כשאני חושבת על זה, נראה לי שהתביעה דווקא כן יכולה לעזור יכולה לתת לך כוח, הרגשה שאת עושה משהו כדי שיעשה צדק, סוג של תיקון אולי לתת פורקן לכעס, שיעזור להתמודד עם הכאב

היי שחף אם הייתי מאמינה באמת שהצדק יעשה - כפי שאת כותבת - הייתי שוקלת את האפשרות הזו. תלונה לועדת האתיקה או תביעה משפטית כרוכה בהיחשפות שלי ומעל לכל למילה שלי נגד המילה שלו וכמו שאת בוודאי מבינה קשה מאוד להוכיח. יושבים שני אנשים בחדר ודברים שנעשים או נאמרים והם אינם מתועדים. הוא יכול לסובב את הדברים כרצונו. תהליך כזה הוא קשה. מתיש ולא תמיד מנקז את הכאב החוצה אלא לפעמים מוסיף כאב על כאב. בדקתי את הנושא ואין לי את הכוחות להכנס לזה. אני רק יכולה לומר לך, מבלי להכנס לפרטים, שמשהו כן נעשה. אבל לא ברמה של תלונה לגוף כלשהו.

ליאה יקרה את מדברת על אמון אמון שנתת שוב ושוב נסית להאמין...לבטוח והתאכזבת למדת שאסור להאמין אולי לא כדאי... אומרים לך דברים ואת לא מאמינה ואת אומרת שגם לא האמינו בך... למטופלת...??? ואת עם הרבה כאב ואולי גם הרבה לבד כי את לא מאמינה כי פגעו באמון שלך בעצמך באנשים מסביב... אולי? זה מה שחסר שיחזיק הרבה זמן?? מחזקת אותך אידה

תודה על התמיכה... תודה שהייתן כאן איתי... תשמרו על עצמכן... מעכשיו אני שותקת.. ומקוה להעלם...בשקט... דמעה

היי מתוקה את לא יכולה לעשות לי את זה דווקא עכשיו כשסוף סוף המחשב שלי חזר מתיקון לא פייר !!!!! ואני אפילו לא יודעת למה ומה קרה לך ,אז כנסי אלי לפחות לומר שלום כי התגעגעי המון , טוב ? המון חיבוקים יפתי חטולית

מקווה רק שלא באמת תעלמי אלא רק תסתתרי לתקופה קצרה..... עד שיחזרו המילים..... תשמרי על עצמך! שחף

בכל זאת מה שלומך? אנחנו תמיד כאן את יודעת אידה

חלמת על אהבה, חלמת על בית חלמת על משפחה וחום אך יד רעה הגיעה אל שפתייך ובלי מילים גדעה את החלום. מלאך, אם מרחף, הוא לא הופיע את קול המצוקה הוא לא שמע ולא הייתה שם יד אשר תושיע כשאת צללת לשחור של הדממה. לדמעות שלך יש פה והן רוצות לצעוק לדמעות שלך יש פה הן לא רוצות לשתוק אז ספרי, ספרי הכל אל תשמרי בלב כי הדמעות העצורות מרות מכל כאב. את יכולה להיות יפה ומפורסמת או נערה עם ג'ינס ותלתלים או רק ילדה שאת עיניה לא עוצמת כי בלילות חוזרים שוב הצללים. (את הבית האחרון לא העתקתי לכאן, כי אין הוא אומר שיש מי שישמור. אבל אין.. לא מרגישה שיש מי שישמור...)

מי ייתן ותמיד יעמוד לצידך המלאך השומר -------------------------------------------------------------------------------- מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך השומר לצדך משגיח על כל מעשייך בכל אשר תלכי מזכיר לך להאמין שעוד יבואו ימים טובים יותר מוצא למשאלותייך ולחלומותייך דרכים להתגשם נוסך בלבבך תקווה בהירה כשמש מעניק לך את עוז הרוח ואת שלוות הנפש בהדריכו אותך בדרך מי ייתן ותמיד תזכי לאהבה, לנוחם ולביטחון מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך השומר לצדך נחלץ לעזרתך ותומך בך כאשר את מועדת אוחז בידיך ומוליך אותך בדרכים הקשות כל ימינו נמצאים חיינו בהשתנות מתמדת יש זמנים של צער ודמעות ויש רגעים של שמחה וצחוק מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך השומר לצדך לאורך הדרכים במסע הארוך מי ייתן והמרחקים יהיו רצופי שמחה ולא רצופי בדידות שהחיים יעניקו לך את היפות במתנות בן זוג לאהוב וחברים שאפשר לסמוך עליהם שתופיע למענך הקשת בענן אחרי כל סערה שאמונתך תחזק את תקוותיך ומשאלותיך יתגשמו מי ייתן ותמיד יעמוד המלאך לצדך המלאך השומר!

ערב טוב לך מנותקת אחד השירים שאני מאוד אוהבת של שרית חדד , בכיתי איתו המון וגם עזר לי "לפתוח את הכאב " ששתק שם המון שנים מצטערת לשמוע שאין מי שישמור עלייך , אז,,,,,,,,בזמנו גם לא היה מי שישמור עלי למרות שהיו אנשים סביבי , והבדידות היתה קשה מנשוא ,השיר הבא אולי יכול לתת לך כוח לחשוב קצת אחרת לראות את הכאב שרית חדד מילים: יוסי גיספן לחן: שמואל אלבז בשלכת עץ עומד לבדו ברוח אין לו רגע חם ואין לו צל לפעמים גם הוא רוצה להרגיש בטוח ולא כמו פרח שנובל ולפעמים הזמן בוחן אותנו מניח לרגלינו מכשולים אף לנו יש את הכוחות שלנו נראה לו שאנחנו יכולים לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים להיצמד אל החיים חזק לא לוותר להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב ושלמרות הכל אנחנו נתגבר אלוקים רואה הכל משגיח מלמעלה שלא נאבד את התקווה וגם אם לפעמים כואב צריך ללכת הלאה אין דבר הכל רק לטובה ולפעמים הזמן בוחן אותנו מניח לרגלינו מכשולים אף לנו יש את הכוחות שלנו נראה לו שאנחנו יכולים חיבוק לחיזוק חטולית

יקרה אף פעם אל תפסיקי לחלום... להאמין רקכך תוכלי למצוא את התקוה את ההגשמה שלך לכל חלום חזקי ואמצי איתך אידה

מצטערת שלא מגיבה...גם אין מחשב זמין וגם אין כוחות.... לשחפונת מזל טוב ליום ההולדת שהיה...מקוה שיהיה לך רק טוב... תקופה בלתי נסבלת עוברת עלי... מסתתרת מהעולם... דבש -ארי גורלי ורעות יהודאי "באה הביתה ולובשת פרצוף של כלום לא מזיז לי ... נועלת טייס אוטומטי שעון מחוגים הטיסה לעולם לא תצא כלום לא קרה דבש, הכל דבש כל יום אני משקרת אותי מחדש ... שנים אני ככה עוצמת רגשות מרדימה ת'כאב סיפורי אגדות ... החומות שלי נופלות נשאר רק לקוות דבש, הכל דבש כל יום אני משקרת את עצמי מחדש ..." מה אגיד לכם? הכל דבש דמעה

מה שחשוב, זה שאת בכל זאת באה לכאן מדי פעם ומשתפת ברגשותייך! לא נשארת איתם לבד לגמרי.... שיר עוצמתי!.... כואב.... וכל כך מוכר.... לא השיר עצמו, אלא מה שהוא מתאר... מה שחשוב, זה כן למצוא מקום כלשהו לפחות אחד שבו תאפשרי לעצמך להוריד את המסכות שבו לא תישארי לבד עם כל הכאב.... כי כל כאב רק הולך ומתעצם כשמתווספת אליו תחושת הבדידות וככל שמשתפים יותר, כך הבדידות הולכת ומצטמצמת והכאב נהיה נסבל יותר שולחת חיבוק גדול, בניסיון לצמצם, אפילו במילימטר אחד, את הבדידות שלך תמיד איתך אוהבת ודואגת שחף נ. ב. תודה על איחולי המזל טוב :)

מצטערת יפתי שלא הכל דבש , למעשה שאין אפילו טיפה אחת של דבש השיר שלך מדהים , אהבתי מאוד רק חבל שמשקף את מה שעובר עלייך , מקווה לימים טובים יותר עבורך , מחזיקה אצבעות ,,,,,,,, חיבוק מכל הלב חטולית

מצעטרת מראש אם ההודעה הזאת מדכאת מידי אחרי כמה שבועות מוצפים לחלוטין שהזמן היה מקביל למה שקרה בעבר וכל דבר קטן הציף אותי. ואידיוט אחד שקרה לי מותק בנמיה הפחות נמחדה שיש. היום התקשר רופא העיניים ואמר שבעית הראיה שיש לי היא כנראה אל רקע נפשי בדיעבד תמיד ניסתי לשאול את הפסיכולוג אם זה יכול להיות... אבל התחושה ונימה שבה זה נאמר זה היה כמו כל השבוע האחרונים של פחדנית יתר יותר מידי חרדה אולי תפסיקי לעשות הצגות משום דבר (זה מה שאמי אומרת לי המון פעמים על התגובה שלי לתקיפה ודברים אחרים) החלטתי שדי אני אוזובת את המקום הזה שבו אף אחד לא מבין אותי ואם אני פחדנית מידי אולי כדי לי לא לחיות. התקשרתי לפסיכולוג שלי כמו שקבענו ושלחתי לו הודעה שאני מתקונת להיתאבד ועד שהוא ענה אני כבר הספקתי לתת לעצמי לא מעט אלכוהל לכדורי שינה ואד שמשהוא קלט שהלוך כאן משהוא כבר לא היה אפשר לעשותש שטיפת קיבה סתם החיזוקו אותי במיון כמה שעות לקוח דם וכול הזמן בדקו שלב והנשימה לא מחליטים להפסיק אם כל זה שאני לא היתי מתנגדת שוחתי אם פיסכטאר לאחר שהרעלים פגו ונישלחתי הביתה שוב למקום שבו לא מקבלים חיזירים כמוני .... מיואשת וכבר לא יודעת מה לעשות אפילו למוות אני לא מצליחה:(

אחת יקרה מצטערת... עצוב לשמוע על הפתרון שבחרת לבדידות, הניכור וחוסר ההבנה שאת חשה להתמודדות הקשה... מקווה שתוכלי למצוא פתרונות בונים יותר חברה וסביבה מבינה ותומכת, קבוצה, טיפול משהו שיתן את התקווה עדכני אותנו מה שלומך היום? דואגת אידה

זה כנראה הכאב הגדול ביותר, כשהסביבה לא מבינה אותך ומזלזלת במה שאת עוברת כשהיא מבטלת ומוחקת אותך ואת הכאב שלך, באומרה שאת עושה הצגות והביטול הזה גורם לך לרצות להיעלם, את מתחילה להאמין להם ומבטלת ומוחקת את עצמך אני חושבת שמה שחשוב, זה שאת תדעי עם עצמך, שהכאב שלך הוא אמיתי, שלחרדות ולפחדים שלך יש בסיס, שאלו הן תגובות טבעיות לטראומה שעברת יש לך את כל הסיבות שבעולם להרגיש איך שאת מרגישה! ויש לך גם סיכוי אמיתי לרפא את עצמך בעזרת הטיפול שאת עוברת! ולמרות שהתהליך הוא ארוך וכואב, בסופו של דבר הוא מביא תוצאות נראות לעין! אל תוותרי על עצמך! אל תתני לאחרים למחוק אותך!!! כי מגיע לך הטוב ביותר!!!!! אם הם לא מעריכים את המאמצים שלך ואת הכוחות שלך שאת משקיעה בלחמה הזו למען הריפוי, אז הם לא שווים אותך.... מחבקת אותך ושולחת לך אנרגיות וכוחות להמשך הדרך שחף

ימים שכאלה , הלוואי שלא יחזרו עוד ,כמו שאמרו לך כבר אידה ושחפית אסור לך לתת שיזלזלו בך וימחקו אותך , את קיימת וחייבת להילחם על הזכות שלך לקיום ושיתיחסו אלייך כמו שמגיע לך !!!! כל הרגעים האלה של הנפילות הקשות הם באמת קשים ומהם עלייך לטפס ולהתאפס בחזרה , להילחם על עצמך כי את שווה אותם !!! את לא חייזרית בכלל , רק פגועה שזקוקה להמון הבנה , חום ואהבה מהסביבה שלך מאחלת לך שתרגישי טוב יותר ושתתחזקי , שתצאי מהמקום הקשה והרע שבו את נמצאת ותמשיכי את חייך טוב יותר חטולית

או שזה בא בעקבות ההי של אתמול או שזה כתוצאה מכך שהוצאתי מלא אנרגיות בכתיבת העבודה מרגישה ממש קווץ' ורוצה עוד לשבת היום על החלק האחרון של העבודה כי הזמן אוזל ויש עוד עבודות לכתוב שאחת מהן גם ממש לא פשוטה ופשוט לא יודעת איך אני מגייסת את הכוחות :(

היי שחף. קודם כל רציתי לאחל לך (אמנם באיחור מה) הרבה מזל טוב ליום ההולדת. חוץ מזה את יודעת שאחרי נפילת מתח תמיד יש חידוש זרימה. אין מה לעשות. חוקי החיים וההשרדות. מצטערת שאת מרגישה מרוקנת מאנרגיות עכשיו. מקווה שעם הזמן הזרם יתחדש. נשמע שמאוד קשה לך עם העבודות. נסי לקחת אויר לפני כל צלילה לעבודה. תזכרי שאת תמיד יכולה לעלות למעלה לנשום עוד אויר. אמרת שאת גם כותבת על עצמך. לכתוב בגוף ראשון זה הדבר הכי קשה. בוודאי מתוך חוויות אישיות. כל הכבוד לך! באמת! דרוש הרבה מאוד אומץ כדי לעשות את זה! קבלי חיבוקי... גם לכבוד יום ההולדת... ממני ליאה

הרבה נקודות אור שלווה ורוגע תקווה חדשה בשורות טובות בלימודים, כספים, אריזות ומעבר, טיפול חדש, בריאות,...ועוד שהכל יעבור בקלות אחלו לעצמכן איחולים לשבוע ותהנו מההגשמה שלהן שבוע טוב באהבה אידה

שבוע נפלא גמלך אידה למרות שהשבוע הזה כבר עומד להסתיים חטולית

וזה עושה לי מצב רוח טוב! :) משום מה, לא כמו בשנה שעברה, זה לא גורם לי לעשות עם עצמי ספירת מלאי אלא פשוט נחמד לי עם היום הזה :) ומה גם, אני מרגישה שאני יכולה להרשות לעצמי לא לשבת מהבוקר עד הלילה על העבודה, כי מגיע לי להנות ביום הזה! ואני מאחלת לעצמי שהשנה יהיו לי כמה שיותר ימים כאלה עם מצב רוח טוב!!! והאמת שלא רוצה הרבה חוץ מזה כי כשיש מצב רוח טוב, כל השאר נהיה הרבה יותר פשוט....

מזל טוב

המון מזל טוב ליום ההולדת שפע ברכות ואיחולים בלונים וזרים של פרחים שתצליחי בכל הדרכים והשבילים,בריאות וקרני אור שמאירות תחגגי זה היום שלך וכולו שלך תראי איזה יום שמש בחוץ במיוחד ליום ההולדת ((((((((((((((((((((((((((שחף))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

http://www.beitar-jerusalem.net/salat/admin/uploads/happy.gif מזל טובבבבבבבבבבבבבב שתמיד יהיה מצב רוח טוב, אושר פנימי שילווה, הכל יסתדר לפי בקשתך, והצלחה תיהיה חלק בלתי נפרד : בלימודים בחיים הפרטים ובנייך לבין עצמך מזל טוב מכל הלב אידה

זה נעים לקבל ברכות מומולדת :)))

מזל טוב - איזה כיף לקרא אותך נכנסתי לשניה רק כדי לברך - חטפתי שפעת אז לא ממש מתפקדת בכל מקרה מי שחשובה כרגע זו את שחוגגת ונהנת ואני כל כך שמחה לקרא על המטמורפוז שעברת משנה שעברה מחבקת מרחוק... שלא תידבקי :) ליז

כולם עכשיו חולים מסביב גם אמא שלי גם חברה טובה וגם הילדה והאבא במשפחה שאני עובדת בה מקווה שתרגישי טוב כבר בימים הקרובים שחף

שחפית פספסתי ביומיים , אבל עדיף מאוחר מאף פעם.. ממש כיף לקרא אותך, אני שמחה שהשנה היום הזה היה שמח עבורך, שיכולת להרשות לעצמך להניח את כל הקשיים בצד להנות מהיום הזה ולחגוג בו כי מגיע לך מאחלת לך שנה חדשה עם המון ימים נעימים וטובים, שנה של התפתחות וצמיחה התחזקות והעצמה. הגשמת משאלות, והרבה הנאה חיבוקים גדולים גדולים מזל טוב!! אוהבת שבלולית

הי... סוף סוף זמן להיכנס- ולראות שלשחף היקרה יש יומהולדת! ממש משמח!! המון המון מזל-טוב!!! בהצלחה בלימודים ושנה של רק דברים נפלאים שיקרו לך.. שהכל יהיה טוב! סמויה

שחפחפיתושששששש המון המון מזל טוב יקרה שלי ואני כמובן שמאוד מאחרת לברך אותך בגלל שהמחשב הגיע רק היום אחר הצהרים מתיקון ,ובכל זאת לא מוותרת , יום הולדת זהו יום שבו הקב"ה החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך יקירתי ליום הולדתך זה ולעוד רבים שולחת לך מיליוני אחולים שתיהי כמו הטבע רחבת אופקים כמו העץ שהכה שורשים כמו השיר צעיר נצחי שתזכי לכל הטוב שבעולם ותחושי את האושר המושלם שבכל בוקר תתעוררי עם חיוך על השפתיים ושיר בלב שכל יום בחייך יהיה מיוחד ומרגש ותפיקי את המירב מכל מה שיש שאושר ברכה שמחה מזל והצלחה ילוו אותך בהמשך דרכך אוהבת המון חטולית

ילדה קטנה נצמדת כמעט נמחצת בקרן זוית שבקיר כי הקירות לאט לאט סוגרים עליה והיא לא יכולה להזיז אותם היא רק מחכה שיסגרו עליה ויעלימו אותה

ישראל ברייט אדם צריך בית מי שלא אז לא איך הוא עובר, הלילות שלו חרדות מלטפות את קירות הבית מה זה בית? מה זה בית? המיטה, הכסא, השולחן, החלון העולם שמסביבו אדם צריך מישהו לדבר איתו איך הוא מוציא את החום שלו הלבד והזמן מחביאים ת'רגש מה זה רגש? מה זה רגש? המגע, הליטוף, הבנה, אהבה העולם שמסביבה אדם צריך דרך שתקח אותו איך הוא הולך לכיוון שלו קשיים, קשיים בעולם קשיים, קשיים בעולם בעולם

מתחילה לארוז מתחילה עם הניירת שהצטברה שנים קטעי זיכרונות של ביחד דברים משותפים ומרגישה מחנק בגרון על הכל שאבד עוברת נייר נייר מה שחשוב משאירה מה שלא זורקת אפילו מצאתי תעודה על העגלת תינוק של הבן שלי שהיה, זה השלב הכי קשה האריזות אבל יודעת שיש לי מטרה שאליה אני מתכווננת עכשיו מצד אחד קשה לי לעלות על השביל החדש שלא יודעת לאן יוביל ומצד שני לא יכולה לבטל את כל המטרה הזאת כי זה כל כך חזק כבר כמה שאני מנסה לרדת מזה זה לא מצליח כי זה התחושה של אין לי מה לחפש כאן רק זיכרונות כואבים צריכה שינוי ולהתרחק לטייל לבקר אולי לחזור אולי להשאר שאלתי את אלה שילדו אותי למרות הקושי שאם אני יכולה להיות אצלם עד הנסיעה ומה היתה התשובה כבר תבינו לבד מזל שיש חברים שהם יותר ממשפחה אפילו יש לי תאריך בראש שזה חודש לפני היום הולדת שלי וזאת המתנה הכי יפה שאני יכולה לתת לעצמי זהו ממשיכה לארוז ברקע מתנגן הדיסק החדש של ריטה רמזים שהוא מדהים וכל כך מתחברות לי המילים לו עכשיו מותר לבקש חיבוק שלא להרגיש לבד?

פחות צעדים אחורה נחושה להגיע למטרה לא אגיד שאני מתרגשת אבל גם פוחדת כי זה שינוי ענק וכל שינוי מפחיד אני כעיקרון עוברת לדודה של האקס ב 10 למרץ כמה מדהים זה בדיוק ביום שלקחו לי את מתן שלי סגירת דלת ופתיחת דלת חדשה ואז באמצע יוני אם הכל יסתדר אני אמורה לטוס ללונדון חניה של יומים ומשם לתפוח הגדול לחברים שלי כל פעם מגלה עוד ניירות יש לי אפילו את המכתבים שכתבתי ביום שרציתי להתאבד וגם השיר שכתבתי ביום הזה משתפת אותכם כתבתי אותו בחוף ילדותי שרציתי שם לסגור מעגל מסתכלת עלייך במרחק נגיעה בגל רודף גל ואתה שקט ואני סוערת וקצף לבנבן נושק רכות לסלעים וממתיק איתם סודות אתה שנתת לי את הכוח כילדה שהסתירה סודות בגלים שלך שרצתה שתיקח אותה רחוק אלייך בחיבוק גדול להפוך אותה לגל נשבר על הסלעים ואתה נשבר מולה ובוכה והיא רוצה להעלם בין גליך להשקיט את הכאב וסירות המפרש באופק כמו אומרות נוחי לך קטנה נוחי לך ילדה אבודה בין גליו האוהבים והמחבקים של אבא ים

לא מצליחה להתחיל לכתוב את החלק האישי של העבודה יש לי מן מחסום רגשי כזה חשבתי שאם אוכל לדבר עם מישהו על זה, אולי זה יעזור ניסיתי לדבר ב-ICQ עם ערן אבל מי שהייתה שם לא הבינה בכלל מה אני רוצה ממנה ואולי אני בעצמי לא לגמרי ידעתי מה אני רוצה ממנה בכל אופן, היא רצתה לעזור לי מהבחינה הזאת שאני אבין מה אני הולכת לכתוב מהבחינה הטכנית למרות שאמרתי לה שאני יודעת מה אני הולכת לכתוב. רק קשה לי להתחיל אז בקיצור, התאכזבתי :( נפרדתי ממנה בצורה מנומסת ונשארתי עם אותה הבעיה לבד..... :(

הצלחתי לכתוב את הכותרת של החלק האישי. קודם גם את זה לא הייתי מסוגלת.... וגם כתבתי לעבודה כולה, שכולל מעט מהפן האישי (בשתי מילים). גם תוכן העניינים והביבליוגרפיה מוכנים להדפסה זהו, אין יותר לאן לברוח! אני מרגישה לכודה!!! מה שנשאר זה "רק" להתחיל לכתוב את העיקר..... :(

אז הנה, אני עושה את זה..... כותבת את הכאב שופכת אותו על הדף שחור על גבי לבן אומנם חוסכת בפרטים, שומרת על הגבולות.... אבל הוא ישנו שם... במלוא העוצמה! לפחות בשבילי.... לא בורחת לא מתנקת רגשית לא מסוגלת לברוח מחוברת לכל מילה ומילה כל משפט, כל מילה, לוקחת ממני המון כוחות נפשיים ובכל זאת.... אני מצליחה להמשיך!....

http://www.sahar.org.il/friend.asp

מנותקת יקרה אני מבינה שהאנשים שנמצאים סביבך לא ממש יודעים לתת לך את המענה שלו את זקוקה אולי כדאי לך להדפיס את המאמר ולתת לקרוא למי שאת היית רוצה לקבל ממנו עזרע? כדי שידע למה את זקוקה באמת..... כדי שיבין שאת באה אליו בבקשת עזרה.... תנסי לבנות לעצמך רשת ביטחון תנסי לעשות את הצעדים שיעזרו לקרובייך להבין אותך יותר ולדעת לתת לך מענה הולם גם אם זה נראה לך קשה נכון להיום את רק תרוויחי מכך בהמשך טיפול הוא חשוב ביותר להחלמה אך הוא לא מספיק כי הוא לא יכול לספק לך את כל התמיכה לה את זקוקה בין פגישה לפגישה את זקוקה גם לתמיכה של האנשים הקרובים תנסי לעזור להם לעזור לך אולי חשוב שתדברי על כך גם בטיפול תעבדי על זה עם המטפלת שלך תהפכי אותה לשותפה בבנית רשת הביטחון שלך וכמובן שגם אנחנו כאן בפורום נשמח אם תשתפי אותנו וננסה לעזור ולתמוך עד כמה שנוכל מחבקת שחף

את כל הזמן אומרת שאת מרגישה מאוד לבד והבדידות הזאת מאוד מכבידה עלייך אז חשבתי שמה שיכול מאוד לעזור לך זה ללכת לקבוצת תמיכה של נפגעות מהניסיון אני יודעת שזה מאוד עוזר להימצא בחברת נשים שעברו חוויות דומות לשלך שיכולות להבין אותך באמת שמבינות מה בדיוק את עוברת, איך את מרגישה וגם את יכולה להבין אותן ולהזדהות זה נותן אפשרת להרגיש הרבה פחות לבד להרגיש שאת חלק מהקבוצה, שאת לא לבד בעולם שאת מתמודדת עם אותם דברים שגם הן מתמודדות איתם בדרך כלל בקבוצות מסוג זה נוצרים גם קשרים מחוץ לשעות הפעילות של הקבוצה נוצרות חברויות קבוצת תמיכה בנוסף לטיפול פרטני יכולה מאוד לתרום לך על קבוצות כאלה את יכולה לברר במרכז סיוע באיזור שלך בחלק ממרכזי הסיוע יש קבוצות בחינם בחלקם הן בתשלום אבל אני יודעת למשל שבת"א, למרות שהקבוצות בתשלום אם אין לך אפשרות לשלם, הם יקבלו אותך גם בלי תשלום שווה לברר ויש גם את בית אמיתי בתל אביב אם את זוכרת, בשבוע שעבר הם פירסמו כאן את את עצמם אז אם את מאיזור המרכז, אני ממליצה לך מאוד לבוא אליהם שמעתי עליהם דברים מאוד טובים הבנות שהיו שם אמרו שזה מקום מאוד חם ומקבל אני בעצמי רציתי מאוד ללכת לשם אבל אני כבר בת 31 והם לא מקבלים אותי, כי אני "זקנה" מדי עבורם :(

ולא, אני לא הולכת לפגוע בעצמי כרגע, רק מרגישה על הפנים..

מקווה שתשמרי על עצמך מתוקה, את חשובה להרבה מאוד אנשים, ובעיקר חשובה לעצמך.. אגב, אני מאוד שמחה לקרא שהתחלת טיפול, אני יודעת כמה ההתחלה קשה, עברתי 2 מטפלות.. זה לא פשוט, וזה נראה כמו סוף העולם אבל לאט לומדים להתרגל גם למטפלת האחרת .. תשמרי עלייך שבת שלום

מבינה אותך מאוד..... מחבקת (((((((((((((((מנותקת)))))))))))))))) שחף

קשה... בעיות קיומיות..ופחד.. איך לשרוד? איך להחזיק מעמד? וחודש פברואר... חודש של חשבון נפש... היה אמור להיות לי ילד...אולי ילדה...גדול...בן או בת 26! היה מור להוולד בפברואר של שנת 1982... אבל הייתי חיילת...ולא ידעתי מה לעשות... אז בחרתי להרוג אותו... עדיין מרגישה אשמה... עם כל המצוקות האחרות אין לי מקום גם למצקוה הזאת... http://209.216.62.84/artman/uploads/doll_in_the_ruins_-_photo_anne_gwynne.jpg דמעה

כואב כל כך........ מבינה מאוד את רגשות האשם שלך זה כאב שהזמן לא יכול למחוק וכשיש גם קשיי הישרדות קיומיים כל כאב מתעצם אבל חשוב שתזכרי שאת לא היית אשמה היית אז רק ילדה בגיל של הבת שלך עכשיו לא היו לך אמצעים לגדל ילד וגם לא היית מוכנה לכך נפשית אני מניחה שלא היית בוגרת מספיק לכך תנסי אולי להתנחם בכך שעכשיו יש לך שתי בנות מקסימות שגם אם הרבה פעמים לא קל לך איתן הן מעניקות לך הרבה אהבה וממלאות את חייך תנסי להתמקד בהן במה שיש לא במה שאין שולחת חיבוק אוהב שחף

וואוו דמעה, תמונה קשה מציאות בהחלט כואבת. הלוואי שהיה לי מה לאמר לך.. איך לנחם, איך לעזור.. יודעת שלא פשוט.. שבת שלום לך, מקווה שתרגישי קצת יותר טוב בובה

דמעה יקרה עצוב כל התחושות רגשות האשם ההשרדות המתישה הזו... היית צעירה...לבד...מה יכול לעשות? מי יודע אך מתמודדים במצב כזה? אך עוצרים הכל ומגדלים ילד? זה היה הפתרון הזמין עבורך, בטח זה מה שכולם המליצו... מי היה שם לתמוך? לעזור? אל תעמיסי על עצמך את מתמודדת עם כל כך הרבה , מחבקת אידה בשבילך... אשה לויתן עברי לידר מילים: עברי לידר לחן: עברי לידר עדיין חולמת ועדיין רוצה כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה ויש לה הסכם עם עצמה;תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר ומי זה אמר שאישה לוויתן זה דבר לא שביר ואולי החום יעשה את שלו, ואולי הקור יגמור אותי ויש בעולם מקומות נפלאים הייתי רוצה להיות שם, למצוא את עצמי שוחה חופשייה בעומקים מתאימים לי לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת בלי כוח לדחוף את עצמי מהדחף שלי לשחות אל החוף

האמת שהשבוע יש לי רק נקודת אור אחת, אבל היא ענקית! והנה היא: למדתי ממש טוב! ניצלתי את רוב הזמן הפנוי שלי ללימודים. ובזכות כך הצלחתי לסיים את החלק התיאורטי של העבודה. אומנם זה היה ממש לא פשוט, אבל עשיתי את זה כמו גדולה!!!! אני גאה בעצמי!

אני אחשוב קצת ואחזור יותר מאוחר להוסיף א הנקודות שלי ניפלא לך יקרה

החריימה על האש, העוגה מתקררת וצריכה להכין לה ציפוי ו... נקודות אור בטח יש אני רק לא מרוכזת וחייבת לעוף ... אז - שבת שלום -

*מחיאות כפיים* http://galim.org.il/purim/gifs/ribbon.gif http://www.bendigobank.com.au/public/community/images/clapping.jpg http://www.scouts.ca/media/images/Clapping.jpg גאה בך מאוד דמעה

כל הכבוד לך מתוקה.. לא ממש מוצאת נקודת אור השבוע.. : \ שבת שלום מתוקה נהנת לקרא אותך

ליזוש - את מוזמנת להוסיף את נקודות האור שלך במוצ"ש או ביום ראשון אף פעם לא מאוחר!!!! בובונת - מה עם השלג? זאת לא נקודת אור? הרי הלבן שמתפשט מאיר את כל הסביבה.... דמעונת - תודה מתוקה מקווה שהשבת תהיה לך איזו נקודת אור שתגרום לך להרגיש יותר טוב! שבת שלום שחף

תמיד תמיד יש מספיק שהשמש זרחה ונעים אז לראות את נקודות האור זו גם נקודת אור שבוע של אור לכולן אידה

נקודת אור גדולה שמכילה המון המון המון נקודות אור כל היכולת לעשות עבודה כזו דורשת המון תכונות ויכולות להתמודד ולגדול כל הכבוד אידה

מלחמה יומיומית - אביגיל רוז " המחשבות בראש - והראש כואב, מעדיפה לישון כל היום, כמה שזה מאכזב אבל בסופו של יום שקמת, ועשית, ועבדת ואכלת נכון, וצעד גדול לא לאנושות, לעצמי, הבן אדם היחידי שויתרתי לו, איזו שטות שמתי הכל בצד וחיכיתי שמשהו יציל אותי ותמיד ידעתי שהאדם היחידי שיכול, זה אני אבל למי יש כוחות להציל בן אדם אחד, בן אדם קטן, שלא חושב על אף אחד, שלא חושב על עצמו זאת מלחמה יומיומית, לקום מהמיטה, לאהוב את עצמך. אין לי איש מלבדי שיגיד לי מילה טובה, שיאמר שאני יפה החרטות בגוף - והגוף רועד, מעדיפה לשתות כל היום ולא להתמודד אבל בסופו של לילה שיצאת, וישבת, וחזרת ושכבת לישון, זה צעד גדול לא לאנושות, לעצמי, הבן אדם היחידי שויתרתי לו, איזו שטות שמתי הכל בצד, לא יכולתי כי ידעתי שמשהו מפיל אותי ותמיד זכרתי, לא יכולתי לשכוח שהאדם היחידי ששונא זה אני אבל למי יש כוחות, לספק אדם ששונא אותך, ששונא אותי, ששונא הכל, שלא יכול כבר לסבול זאת מלחמה יומיומית..." לא שורדת את המלחמה הזאת.. דמעה

עברת כבר הרבה רגעים קשים ושרדת אותם אין שום סיבה שלא תשרדי גם הפעם עם כל הכאב עם כל האכזבה אבל תשרדי!!!!! מבטיחה לך......

פגישה ראשונה...ועכשיו הכל מבולבל לי.. מוזר..מוזר לי שזה לא עם מיכל, הפסיכולוגית הקודמת, זה קשה עכשיו לקבל את זה. היא נחמדה, הפסיכולוגית שעכשיו, פשוט היה לי...מוזר..ומלחיץ בהתחלה, לא רציתי כל כך לבוא, וזה לא שאני לא רוצה טיפול, אני יודעת שצריכה וזה מה שמחזיק אותי כרגע, פשוט מוזר לי שזה לא עם מיכל. ממש בא לי שהיא תחזור... לא חשוב..לא יודעת מה אני מרגישה עכשיו..הכל מבולגן לי בראש

זה בהחלט לא פשוט להתחיל טיפול חדש ללמוד להכיר מישהי חדשה ללמוד לסמוך עליה ללמוד להיפתח בפניה זה תמיד מלווה בחששות ובבדיקות של מי שיושבת מולך ולצד זה, זה נותן תקווה חדשה ונותן כוחות להמשיך הלאה מה שחשוב זה שלא תהיי לבד יותר היא תהיי שם איתך ותלווה אותך בתהליך ההחלמה אז אני חושבת שמגיע לך מזל טוב! והמון המון בהצלחה!!!! שחף

תודה...

שיהיה הרבה בהצלחה והשינוי תמיד קשה ובטח עושים השואות.. לא בטוחים ולא תמיד מאמינים חוששים.. אבל תני צ'אנס לה ולעצמך אמון זה דבר שנבנה ולוקח גם זמן הבלבול יתפוגג לו בהצלחה איתך אידה

אני מאוד שמחה בשבילך מצטערת שאני לא יכולה להוסיף יותר אני בעצמי במצב קצת הרבה הפוך

ניאססססס לי מהכול אני מנסה ל"תפקד" כמו שצירך לשמור אל מסגרת ללמוד (לא שזה הי מצליח) לדאוג ולהתאמן אל פסנתר וכינור כמה שיותר רק לא להרגיש..... רק לא לחשוב..... אבל זה מגעיה ושוב מגיעה ביום ובלילה אני כבר לא מסוגלת יותר..... שוב מגיעה למצב של לחתוך את עצמי כל יום שוב מגיעה לאלכהול וכדורי שינה פשוט נימעסססס נראה כבר שכלום לא עוזר.... סליחה מראש אם ההודע הזאת מדכאת מידי

אחת יקרה ראשית אין צורך להתנצל! מצטערת שכל כך קשה, נראה כי.... זה מציף ורודף אחרייך לא משנה מה את עושה.... את מנסה לברוח כל המן לתחמק להתעסק ושוב זה תופס אותך ואת לא יכולה פוגעת בעצמך... מה יקרה אם תפסיקי לברוח? את תעמדי ותסתכלי ממה את בורחת? אם תסתכלי לפחד הזה בעניים? אולי הפחד ממה שרודף אותך הוא זה שכל כך קשה???? לפעמים העצירה...יכולה לעזור? כדאי לעשות זאת לא לבד...עם תמיכה ולווי מה את חושבת? מחזקת אותך אידה

חזר האינטרנט...אז כותבת מהמחשב של הבת... אין לי הרבה להגיד מוותרת לא רוצה יותר להלחם בוחרת לוותר וזהו מצטעתר שמאכזבת... דמעה

מזל טוב על האינטרנט וזה אומר שנראה אותך יותר?!!! זה כבר יותר טוב ספרי מה איתך? אך עברה התקופה האחרונה? דמעה יקרה אל תרימי ידיים עוד קצת תסתכלי לכיון האור איתך אידה

לאט לאט קוראת אותכן מגיבה לאט לאט נרגשת כואבת שמחה תמיד איתכן יום נפלא אידה ו..... סיפור ליום שלישי: פעמיים כי טוב פרדי הפינגווין ע "י ד"ר דניאל אמן, פסיכיאטר מומחה ב AD/HD שים לב לתכונות שאתה אוהב בילדיך מאשר לתכונות שאתה לא אוהב בהם. אין לך מושג כמה זה חשוב! אם תשים לב רק למה שאתה לא אוהב בילדיך, הם לא יאהבו את עצמם, ואתה לא תראה אצלם התנהגות טובה. חשוב לרגע על עבודתך. האם עבדת פעם בשביל מישהו שלא שם לב לביצועים הטובים בעבודתך? מה זה גרם לך להרגיש אצל בוס כזה? שאתה רוצה ללכת לעבודה? שמעריכים אותך? שאתה חשוב? ברור שלא! שנאת את העבודה! ילדים הם בדיוק אותו הדבר. אם לא תהיה ער לתכונות שאתה אוהב בהם, לא תזכה לראות פירות בעמלך. הרשה לי לספר משהו מוזר על עצמי, שאני מתלבט האם להיות נבוך מזה או להיות גאה בזה. אני אוסף בובות פינגווין, יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלוש ממטופל שלי. לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים אמר: "תגיד לי ד"ר אמאן, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?" כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא: פעם כאשר גרתי בהוואי החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים" שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים. הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת ואני חשבתי לעצמי – כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ. אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו. המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים, בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!" אז נדלקה הנורה בראשי בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי לא התייחסתי לכך אבל בכל פעם שלא ביצע הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה! מאז אני אוסף פינגווינים זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם. תגיד לי מה היה קורה לפרדי אם נניח בשל מצב רוח רע לא היה מביא למאמנת שלו את החפץ אשר בקשה? מה היה קורה אם המאמנת היתה אומרת לו את אשר הורים אומרים לפעמים לילדיהם, כמו למשל: "אני לא מאמינה שלא הצלחת לעשות זאת! אתה הפינגווים הכי מטומטם שפגשתי בחיי! אנחנו צריכים לשלוח אותך לאנטרטיקה להיות שם עם יתר המטומטמים!" איך פרדי היה מגיב? הולך לפינה ובוכה או נושך את אצבעה של המאמנת! זה בדיוק מה שקורה לילדים שלנו כאשר מבקרים אותם או לא מתייחסים אליהם ומקבלים כמובן מאליו את המעשים הטובים שהם עושים. אם אתה רוצה לגדל ילד בעל ערכים בריאים הוא צריך להרגיש בריא בתוכו. דומה הדבר לתוכנה, לעיתים קרובות אתה הוא זה ששולט בתוצאות ע"י מה שתתכנת בעצמך. השג לעצמך פינגווין שיזכיר לך להיות ער לדברים שאתה אוהב בילדך (ואולי גם בבן הזוג שלך) הרבה יותר מאשר לדברים שאינך אוהב בו. בעבודה שלי כפסיכולוג – אם אני יכול לגרום לאנשים לשים לב למה שהם אוהבים אחד בשני ולשים לב למה שהם אוהבים בעצמם הרבה יותר ממה שהם לא אוהבים בעצמם או באחרים, זו התחלת ההחלמה כך הם מתחילים להבריא, הדיכאון מתחיל להיעלם, החרדה פוחתת וכן הלאה. הייה ער למה שאתה אוהב.

אידה - תודה - יום ניפלא גם לך - ליז

אני שמחה! :) ואני היום תכננתי ללמוד ובסוף אני נאלצת ללכת לעבודה כמעט לכל היום :( וזה לא ממש מתאים לי....

קראתי ושוב קראתי..... והגעתי לתובנות שלא תמיד היה לי מושג...... לפעמים טועים בגידול הילדים, לא מרוע... אלא מחוסר ידע...... תודה על שהבאת הנה את הסיפור המאלף הזה..... מאמצת אוו בחום..... איישם אותו במהרה..... הארת את עיני יקירת נפשי. תודה שוב ושוב....

יום מחוייך

כשרק קראתי את החומר, איכשהו הצלחתי לנתק את עצמי רגשית ועכשיו, כשהתיישבתי לכתוב, אני פתאום מרגישה שזה גדול עלי אני מרגישה בחילה נוראית, כאב ראש ובמכלל מצוקה נפשית אני אמורה לכתוב כרגע על השפעתה של טראומה ממושכת בילדות על התפתחות הילד ועל חייו כמבוגר ואני לא יודעת איך עושים את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא, אני לא מוותרת, אני חייבת לכתוב את העבודה!!!!!!!!!!! אבל הייתי חייבת לשתף מישהו לפני שאני ממשיכה.....

את אמיצה כל כך - לא יודעת אם הייתי יכולה לעשות כזה דבר איזה ספרים בסוף בחרת? מאיפה החומר? יודעת שלא תישברי - ויותר מזה - יודעת שאת ניבנת עכשיו יום יום מכל ההתעסקות הזו כדי להתגבר צריך לעבור דרך. מי שכל הזמן עוקף, נשאר חלש ועייף מהמאמץ של הדרך. חיבוקון - ליז

תודה ליזוש אני בסוף הצלחתי להתארגן ולהתנתק מהפן הרגשי והולך לי די טוב בנתיים בחרתי ב-4 ספרים: הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות טראומה והחלמה להעיר את הנמר "מעולם לא סיפרתי על זה לאף אחד" - ניהול החשיפה הראשונית של זיכרונות התעללות מינית

זה טבעי לחלוטין להישבר מול חומר כזה. עד כמה שזה ישמע מוזר- אני דווקא אוהבת לנבור בחומר מקצועי בנושא וזה בכלל לא גורם לי לטריגר סתם מעניין אותי לפעמים לדעת מה אומרת הספרות המקצועית בנושא וגם למדתי דרך זה מס' דברים. אבל אני מבינה שיש בנות שקשה להן מול החומר הזה ועוד להכין ממנו עבודות בנושא כל כך רגיש.. באמת כל הכבוד על החזקת המעמד מול זה והיכולת להתרכז ולהפיק בסוף עבודה. באמת יוצא דופן.. זה אומר שאם תצליחי בלימודים הללו למרות עברך תוכלי בעתיד להפריד בין רגשותייך בנושא לבין המטופלים וכך תוכלי בעצם לטפל.. כי בעתיד אולי תתקלי במקרים דומים לשלך ותצטרכי להפריד לגמרי בין החיים האישיים שלך לבין זה של המטופל. וזה לא קל בכלל. אני אולי מסוגלת לבצע את זה כי אני מתנתקת בקלות מרגש (אולי אני קרה ובלי רגשות כמעט) אבל בכל זאת כדי לטפל צריך גם תכונות לגמרי אחרות שאין לי. לכן אני תמיד אשאר בחזקת מטופלת ונזקקת..

תודה על התמיכה :) אני כעיקרון גם אוהבת לקרוא את החומר התיאורטי אבל במינונים קטנים יחסית, כדי שלא יציף. וכאן אין לי מספיק זמן, כדי להקטין את המינונים :( צריכה לקרוא הרבה בבת אחת, לחשוב על הכל, לשלב בין כמה ספרים וכו' וכו'.... בקשר לטיפול, יש כאן סתירה. כי מצד אחד צריך להפריד בין מה שקרה למטופלת לבין מה שקרה לי, אבל מצד שני המנגנון של ניתוק מרגשות אינו אפשרי, מכיוון שצריך להרגיש את המטופלת. אז איכשהו צריך למצוא את האיזון העדין בין לבין....

שחף .. מצטערת לקרא את מה שעובר עלייך. אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה קשה זה יכול להיות.. אבל אני בטוחה בך שחפית. ויודעת שלמרות הכל- את תצליחי במשימה .. יודעת שקשה, מחזקת אותך.. ומאחלת לך הרבה הצלחה ובקלות ליל מנוחה בובה

לילה טוב גם לך

שחף יקרה אני מבינה שמשתפר... כבר התחלת לכתוב והולך אפילו דיי טוב, כל הכבוד!!! לקחת על עצמך משימה לא קלה כלל.... וזו רק ההתחלה... זו תהליך שעוברים בלימודים בדרך לטיפול... תהליך אישי מול תהליך מקצועי גיבוש ואנטגרציה של כל הדברים.... קפצת למיים...והינה את כבר שוחה... הרבה בהצלחה אידה

היי שחף. מקווה שאת מרגישה טוב יותר עכשיו. אולי פשוט תנסי להסתכל על העבודה הזו שאת מגישה כמין סוג של קתרסיס. בכל אופן, ראיתי את רשימת הספרים שכתבת, ויש ספר נוסף שהייתי ממליצה לך עליו שהוא מדהים והוא למעשה הספר הראשון שנכתב מנקודת מבט 'סיפורית' על מקרה אמיתי. הספר נקרא: סיביל (כתבה אותו: פלורה שרייבר). הוא מספר על בחורה צעירה בשם סיביל דורסט שהיה לה מה שקוראים היום: DID - הפעהת זהות דיסוציאטיבית (פעם קראו לזה פיצול אישיות). הספר מתאר את שנות הטיפול שלה אצל הפסיכיאטרית שעזרה לה מאוד ועל שנות הילדות הקשות שלה בצל אם סכיזופרנית שהתעללה בה באופן מחריד. בשנת 1976 צילמו גם סרט על הספר הזה שנקרא : סיביל. סאלי פילד שיחקה בתור הבחורה. קראתי את הספר הזה לא מזמן ומאוד אהבתי אותו. מאוד מאוד מומלץ. על אף הגשם (שאני דווקא די אוהבת) הלוואי שתזרח לך השמש שבפנים... ליאה

תודה לך ליאה הספר באמת נשמע מעניין ואשמח לקרוא אותו בזמני הפנוי לגבי העבודה, אני לא אוכל להשתמש בו, מכיוון שאני צריכה את התיאוריה ולא סיפורי מקרה מבחינת סיפור המקרה אני צריכה לכתוב את הסיפור האישי שלי שחף

צריכה המון כוחות בשביל לבצע אותה חושבת שאני מוכנה אבל... מרגישה את הגוש הזה שמתיישב לי על העורף ובלב, מנסה להסיט אותי מהתוכניות שלי להרחיק אותי מההחלמה.... אני רוצה להעיז לצאת עם תערוכת ציורים אולי משולבת עם שירים שתיגע בפגיעה ובתתהליך... מתחילה לעבוד על זה ... נראה - אולי אם אכתוב כאן זו תהיה עוד התחייבות ויעזור לי לממש בעזרת ה', בלי נדר... בעוד חצי שנה תקבלו הזמנות. הנה קישור לרשומה שלי שמתייחסת לעניין http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1180657

אחרי שקראתי את הרשומה שלך איזה מזל יש לך שיש לידך איש כל כך מקסים, מבין ותומך! ואיזה אומץ יש לך! מאחלת לך שתצליחי!!! זה בהחלט דורש הרבה כוחות נפשיים!

בהצלחה רבה כל הכבוד זה פשוט נפלא ההחלטה התמיכה והעקשנות שלך....למען עצמך! מאמינה בך אידה

המחשב שלי מת...ואין בכלל אינטנט כרגע בבית אז באתי לאינטרנט קפה כדי לבדוק דואר ולכתוב לכן כמה מילים...משמאלי יושב בחור וצופה באתרי פורנו..ונוגע בעצמו...איכססס...לא רוצה להיות כאן..רק חושבת מי ומה נגע במקלדת הזאת לפניי ובא לי להקיא... נראה לי שאני עפה מכאן...כבר התחילו לרעות לע הידיים... מקוה שבקרוב יחזור האינטרנט ואכתוב מהמחשב של הבת שלי... מקוה שכולכן בסדר.. דמעה

אוך , מה הבעיה של האנשים האלו.... צטערת דימעונת שעד שעשית מאמץ להגיע למחשב זה מה שהיית צריכה לראות - מחבקת , ליז

:(((((((( חייב להיות איזשהו חוק שאוסר אוננות בציבור!!!! מצטארת שהיית צריכה לעבור את זה מחבקת שחף

דמעה יקרה טוב לראותך... אין אופציה טובה מזו? ספריה ציבורית? אוניברסיטה??? מתגעגעים אידה