פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

http://www.upfree.net/7189661 http://www.upfree.net/972544 זה הדבר היחיד שמעלה לי קצת את מצב הרוח מאתמול בערב הורדתי אותם מ-emule כשהייתי קטנה היה לנו בבית תקליט עם השירים של אפריק סימון ומאוד אהבתי אותו וכשעלינו ארצה, לא לקחנו את התקליטים איתנו ואני תמיד מאוד התגעגעתי לשירים האלה והבעיה היא שאי אפשר להשיג דיסק שלו לא בארץ ולא בארצות הברית ניסיתי למצוא באינטרנט לפני איזה 7 שנים ולא הצלחתי ואחר כך שכחתי מזה ולא מזמן שמעתי בטלויזיה פרודיה על השיר שלו ושוב התחשק לי שיהיו לי את השירים האלה בבית אז אתמול סוף סוף נזכרתי שאפשר לחפש ב-emule ומצאתי שם כמה שירים נחמדים שלו

הורדתי את הכל ב-4 שקלים מצא חן בעיניי ואני רוצה לבקש המלצות של מוסיקה כי יש לי עוד כסף על החשבון ואני לא יודעת מה להוריד

באמת עושה שמיח - }{

שלום לך, אנו מזמינות אותך להכיר את "בית אמיתי". שירות של עמותת עלם עבור צעירות (נשים בלבד) עד גיל 25, נפגעות אלימות-מינית. הבית יחיד מסוגו בארץ, נמצא בצפון תל אביב ויש לידו תחבורה ציבורית. השירות אינו כרוך בתשלום. למי הבית מיועד ? צעירות, נפגעות תקיפה-מינית, עד גיל 25. • במצב תפקודי המאפשר הגעה עצמאית. • במצב נפשי המאפשר קשר עם הסביבה והנאה או תמיכה מחברה. • לא משתמשת לרעה בחומרים ממכרים (סמים, אלכוהול, תרופות). • בטיפול* או לא בטיפול. הדבר הייחודי שבית אמיתי מציע הוא "מרחב-תמיכה". אנו מציעות ליווי אישי-מקצועי לכל צעירה, אפשרות להשתתף בקבוצות מגוונות (אמנות, שיחה, כתיבה, סדנאות חוויתיות / פסיכו-חינוכיות) ולקחת חלק בחיי קהילה – אנחנו מציינות ימי הולדת, חוגגות חגים, מבשלות ואוכלות יחד ולעתים גם מבלות מחוץ לבית. *ההשתתפות בפעילות מושתתת על בחירה ודיאלוג בין הצעירה וצוות הבית תוך התייעצות עם גורם מטפל (במידה ויש). בנוסף לשהות ב"מרחב-התמיכה" ניתנים שירותים נוספים כתיווך לתעסוקה, ייעוץ משפטי, ייעוץ פסיכיאטרי, טיפול פרטני (מעט מקומות ולמשך שנה בלבד), תיווך והפנייה לשירותים בקהילה. הבית מוחזק ע"י נשות-מקצוע ומתנדבות. אנחנו מאמינות ביחס אישי, בגובה העיניים ומשתדלות ליצור אוירה נעימה והתאמה לצרכים והסגנון של כל צעירה. בנוסף, פרטיותך חשובה לנו ואנו מקפידות עליה. נשמח לפגוש אותך ולבדוק יחד האם בית אמיתי מתאים לך. את מוזמנת ליצור קשר בטל' 03-6486184 ולהשאיר הודעה, ואנחנו נחזור אלייך בהקדם. וגם אם לא ניפגש - תרגישי טוב ובהצלחה בהמשך.

ואם אני מעל גיל 25 ועדיין זקוקה למקום מסוג כזה?!

לא זוכרת כרגע פרטים אבל אם יש עניין אפשר לעשות מאמץ

אמרת שאת פה איתי...את יכולה להיות איתי? לפחות לעכשיו? לקצת? ממש קשה עכשיו...מנסה להחזיק את עצמי, לא לעשות כלום, רק לעבור את זה עכשיו ולא לעשות כלום לעצמי. זה קשה. פעם לא ניסיתי בכלל לעצור. עכשיו כשמנסה אז זה ממש קשה כי לבד עם זה. אל תעזבי, טוב? :(

תנסי לעשות משהו שישיח את דעתך..... מה עם ציור או פיסול?

ואין אף אחד:(

אני הייתי צריכה ללמוד אתמול והיום ולא למדתי לא מצליחה להושיב את עצמי פשוט לא! וכן, אני יודעת שבסופו של דבר אני איכשהו אצליח לכתוב את העבודות אבל אני רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר לא רוצה אחר כך להיות בלחץ ופשוט לא מסוגלת :'(

והיא נתנה לי לנסות סוג אחר של ריטלין במקום שאקח 2 כדורים של הרגיל בבת אחת כמה פעמים ביום אז קיבלתי ריטלין חזק שאמור לעבוד 8 שעות יופי, כאילו שזה מה שיושיב אותי ללמוד :( ובכלל היא אמרה לי שאני נראת מאוד עצובה מה, באמת?! לא ידעתי.... סתם עזבו, הציניות חוגגת אצלי לאחרונה :-/ אני לגמרי נטולת אנרגיות בימים האחרונים אפילו לא מצליחה להביא את עצמי להשקות את הצמחים אוכלת כבר כמה ימים עוגיות ממולאות שוקולד במקום אוכל יכולה לחסל חבילה שלמה ביום היום איכשהו הכרחתי את עצמי לזרוק איטריות למים רוטחים אז עכשיו יש אוכל טיפה יותר נורמלי לאיזה יומיים ועוד איכשהו גררתי את עצמי לראיון עבודה אחרי שהייתי אצל הפסיכיאטרית אני מקווה שלא נראתי שם כמו שאני נראת בבית מול המראה אחרת אין מצב שהם יתנו לי לטפל בילד שלהם

אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלת!!!!!!!!! אני מסוגלתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עכשיו אני אתיישב, אתארגן עם המחשבות ואתחיל לכתוב את העבודה!!!!!!!! ואני אסיים את החלק התיאורטי עד סוף היום!!!!!!!!!!!!!!!! אמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שחף

וואוו לא מאמינה.. אחרי כל כך הרבה זמן... התגעגעתי.. רק היום היה לי זמן לקרוא אתכן קצת..ועכשיו גם לכתוב.. את דמעה- מקווה לשיפור בבריאות את שחף- שמתמודדת בנחישות את חתולה- שתמיד מעלה לי חיוך על השפתיים.. ועוד.. סליחה מראש ממי שעוד לא הספקתי ככה להציץ.. אז כך ברפרוף עברתי על כמה הודעות פה ושם היו לי מלא עיסוקים ועבודה לחוצה פחד- כל כך פחדתי שיפטרו אותי כי אני לא מספיקה עד כדי כך שבאתי על דעת עצמי בשש בבוקר כדי שהכל יתקתק לא שאני בכלל חייבת למישהו אבל כל כך הייתי נחושה להוכיח שאני מסוגלת לבצע את העבודה הזו ולא להיכשל.. ובסוף (לאחר מאמצי על )זה השתלם.ועכשיו גם קיבלתי עזרה ואני מספיקה. פחדתי להתלונן שצריך עוד אחת אז לקחתי על עצמי הכל.. האשמתי את עצמי שאני לא בסדר וכישלון חרוץ אז התנדבתי לבוא במשך שבוע בקור העז בשש בבוקר! ואז אחרי יום חפש שנאלצתי לקחת המנהלת שלי שמה לב לעובדה שאני לא אשמה ועושה את המיטב פשוט זו עבודה לשתיים לא לאחת אז העריכו את מאמציי והיא הסבה את תשומת לב המנהלים והם הביאו לי עזרה ו..גם שילמו לי את כל השעות הנוספות "בהתנדבות" יכלותי פשוט לומר.. אני צריכה עזרה זו לא עבודה בשביל אחת- אבל התעקשתי לעשות הכל לבד עד שכמעט קרסתי! לא אכלתי טוב שבוע- רזיתי. ובשבת מנוחה התארחנו אצל אורחים והאכלו אותנו- רק שבמוצ"ש מסתבר קביתי הצטמקה מאותו שבוע אז.. המע' שלי לא יכלה לקבל את האוכל בכלל.. כמו בתת-תזונה.. איזה הרגשה לא נעימה.. קיוויתי שאולי דנה שעזבה התחרטה בינתיים ומחפשת אותי. אבל .. לא היא לא כאן. דנה- אם את קוראת אותי אז תדעי לך שקשה לי כאן בלי החמימות העוטפת שלך. היה לי טוב איתך ונפלא אבל גם את נעלמת.. אני מאמינה שעוד תחזרי..

סמויה יקרה אני שמחה לראות אותך כאן אחרי העדרות די ארוכה ושמחה שהמנהלת שלך שמה לב להיקף הגדול של העבודה שאת מבצעת ושעכשיו תהיה לך עזרה ומקווה שעכשיו יהיה לך קצת יותר זמן פנוי ונוכל לראות אותך כאן יותר תשמרי על עצמך! שחף

תודה שחף יקרה.. בזמן האחרון אני שקועה יותר מידי בעבודה הזאת חייבת להוכיח לעצמי ולסביבה שאני לא כישלון ואני אתאמץ ואעשה הכל כדי להחזיק מעמד בעבודה כזו. התחלתי לעבוד לא בגלל פרנסה בכלל אלא כפרנציפ בהתחלה לבעלי שרצה שאהיה עקרת בית ואטפל בילדים. ועכשיו שיש לי עבודה רצינית אני יודעת שזה למעלה מכוחותיי אבל אני - לוחמת ונאבקת בשיניים שאני מסוגלת לעשות את זה ועד שלא יפטרו אותי הם (אני תמיד חיה בהרגשת נחיתות שהנה או-טו-טו מגיע טל' מהבוס...אצלנו מפטרים דרך הטל' מהיום למחר ומשלמים את החודש) ו..אני חיה בפחד שמא יפטרו אותי בצורה כזו פתאומית וכל טעות קטנה בעבודה גורמת לי ללחץ שהנה היום זהו- מפטרים אותי..אומרים לי לא להגיע יותר למשרד.. ואז סוף היום כשאני עושה סדר במסמכים אני מגלה את מה שחסר נושמת לרווחה וממשיכה הלאה לעוד יום של חוסר ביטחון.. ממש חיה לי מיום ליום.. לא יודעת ם אני רצויה ונחוצה אולי לא נעים להם אז הם מחזיקים אותי? מעניין מתי יגיע הטל' שהם לא רוצים אותי יותר וכן הלאה.. אני כבר למעלה מחצי שנה בעבודה הזו.. מעניין מתי אחוש ביטחון.. בכל אופן, גם אם אין לי הרבה זמן פנוי לכתוב אני מאחלת לך כמתמודדת כמוני עם קשיי היום יום ובלימודים המון הצלחה ו..שתפתחי קליניקה לטיפול לדעתי תהיי מטפלת מצויינת את מאוד מתאימה לתחום הזה ותצליחי בו רבות..אל תתייאשי.. בסוף עוד תקצרי את פירות המאמץ ו..גם אנחנו המטופלים (גם אם לא אני באופן ספציפי) נזכה למטפלת כמוך..

טוב לראותך סמויה אני באמת מקווה שהעבודה הזו תוכל להעניק לך יותר בטחון לגבי עצמך שתוכלי ליישם את בקשת העזרה, ולא תצטרכי לבדוק את עצמך כל הזמן ותבני ותפנימי שמי שעובד גם טועה... זה טבעי ואנושי קבלי את עצמך ועם כל זה תמשיכי לקבל הערכה ותמיכה בעבודתך אידה

היי תודה.. אידה רק בעבודה שבחרתי ממש אסור לטעות וחייבים להיות סופר מדוייקים כי מדובר בדברים רגישים. אבל בכל אופן.. יביאו לי עזרה מישהי שתתעסק רק עם עבודת הניירת כך שאני אוכל לעבוד על המחשב בשקט ובריכוז. ועד שהיא תגיע זה לא אפשרי אז אני עושה את המכסימום בצורה אולי קצת לא אנושית - אפילו זמן לאכול בעבודה אין לי ואני מוותרת על ההפסקה כי אני יודעת שאם תתגלה טעות או שאני לא אספיק בזמן אני היה בצרות. למרות הקושי אני נלחמת!! לעשות גם את מה שקצת לא אפשרי אני לא אוותר בקלות! אני אשתלט על העבודה הזו!! אני לא מתכוונת לוותר עליה בקלות ולשבת כמו זקנה בבית! אני לוחמת! וגם.. אני אמרתי את זה לפסיכולוגית שמייעצת לנו מהמכון שלמרות הבית והילדים והקושי והכל אני אמשיך להילחם! למרות טענותיה שעבודה בסדר גודל כזה לא מתאימה לאישה עם ילדים קטנים וששעות ההיעדרות שלי מהבית (משרה מלאה) מזיקות לילדים ושצריך לעבוד עם הגדול לפני כיתה א' (והוא עוד מאובחן עם קשיים) וושאחפש משהו קטן אבל לא! אני עקשנית!!! זה עושה לי טוב לצאת מהבית ולהילחם ולהחזיק משרה רצינית כזו. לא בא לי להיות- נניח קופאית בסופר או מטפלת בילדים או.. אני לא מפונקת אני אעשה כל מה שצריך לעשות בשביל לשרוד. ולמרות שאיני צריכה לדאוג לפרנסה זה טוב שיש שתי הכנסות משמעותיות בבית כי אפשר יותר דברים ולדעתי זה טוב לילדים לא פחות מאשר שאמא כל היום תשרוץ בבית, תבשל, תנקה תכבס אבל תהיה מתוסכלת מוזנחת ושלוכית כזאת.. אבל לילדים יהיה טוב.. מה אתן אומרות??

ושוב בא נפילה והיא חזקה וכואבת צורחת בעוזניים שרק אני שומעת רק אני נחרשת ואין כלום מסביב... עיניים עיפות ולב כבד כבד לסחוב אותו להרים אותו צמוד אליי פועם ופועם ופועם... ילדה קטנה אוחזת בידי יד גדולה של אם אם שאוהבת,מחבקת ואוטפת את השברים ילדה קטנה שבשקט אומרת בשקט מבקשת עזרה. אני שומעת אותי צועקת בלב "אמא תעזרי לי" אומרת בלחש "אמא כואב לי... " הילדה שלי,זאת כבר לא אני והפה מדבר,אומר לאט את המילים הקשות המילים שמאורבבות בהם הדמעות והצער... ילדה קטנה שלי, רוצי והביטי בפרפרים שמתאופפים הביטי בשמים שפרוסים לפנייך כל כך גדול כל כך שלך. ילדה יקרה שלי,איך אני מגנה אלייך? מחבקת בחום את גופך הקטן והכל מתמוסס לנגד עיניי את לא כאן אל ידי אתה לא כאן אל ידי... שניי ילדים ,מופלאים שלי ואמא אחת שנישברת ונופלת למקום חשוך מקום שאני לא מסוגלת להחזיק בו מקום שחור....

עמית יקרה מחבקת אותך בחום ושולחת לך אנרגיות את תתחזקי יש לך המון כוחות את צריכה רק זמן וסבלנות שחף

עמית יקרה את בשבילה שם? בשביל הילדה? את יכולה לקבלה? לחבקה? להיות איתה כשקשה? היא זקוקה לך אל תאבדו את התקוה את האור שנמצא שם תמיד גם ביום גם בחושך האמיתי אתן הכי חשובות הכי אחת לשניה שמרו על עצמכן אידה

התגעגעתי .... קשה מאוד בלי מחשב נגיש דובר עברית... נסיתי כמה פעמים וזה היה מתסכל מאוד... אבל המחשב שלי יצא מטיפול נמרץ ועוד מעט הסתיימו טיפוליםהגדרות והתקנות אחרונות ... ואוכל לחזור להתעדכן ,להגיב ולהיות איתכן.... נתראה בקרוב מתגעגעת...אמרתי?!!!1שבת שלום לכולן אידה

התגעגעתי המונים!!!! הפורום נראה נטוש בלי הכחול שלך.... :( מחכה שתחזרי.... שחף

גם אני.... אני כותבת עם מקלדת באנגלית קשה ויש הרבה שגיעות נתראנ ממש בקרוב שבת שלום אידה

כשהייתי בטיפול אצל מיכל, הפסיכולוגית הקודמת, לא הצלחתי בהתחלה להגיד בכלל על מה שקרה, לא הצלחתי להסביר, והייתי צריכה שהיא תדע שזה קרה, שתדע בכלל שקרה משהו כזה. אז החלטתי לכתוב לה, להעביר אליה את הכדור ושהיא כבר תדע לטפל משם, כמה שאפשר. אז זה מה שכתבתי לפסיכולוגית כי לא יכולתי להגיד. זה לא המכתב הראשון שכתבתי לה. הראשון היה יותר כללי, כי לא הייתי מסוגלת עדיין. זה כבר יותר מפורט, אולי מתוך ניסיון להתנקות מזה. וזהו, היה לי די קשה עכשיו אפילו להעתיק את זה לכאן, למרות שזה כבר היה כתוב, כי זה בכל זאת גורם למחשבה לנדוד לשם, למה שקרה, וזה לא פשוט..זה מה שעולה בפלאשבקים- אני רוצה שנשב בחדר, את בכיסא שלך ואני בשלי. ואני אוכל לפתוח את הפה ולספר לך מה קרה שם. למרות שאת כבר יודעת, אבל אני רוצה להיות מסוגלת להגיד לך את זה, כי נראה לי שכמה שזה יהיה לי קשה, זה יעזור המון. אפילו בפרטים, כדי שהכל ייצא ממני, שיתנקה החוצה. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד לך שבזיכרון שלי, אני עומדת באמצע המקלט, הדלת מאחוריי, וגם השרת. עומד קרוב אליי מאחור (אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו), ומימיני יש מיטת קומותיים כזאת מברזל, כמו שיש בצבא, רק שזו בלי מזרונים. רק השלד של המיטה, ומולי- לא ישר מולי, טיפה שמאלה יותר, יש חלון מבוטן עם כמה מדרגות ברזל מתחתיו שמובילות אליו, והחלון סגור עכשיו. וקצת יותר שמאלה יש כיור כזה עם ברז מעליו. ואין ממש אור, רק חלוש כזה, האור של המקלט, זה שמפעילים עם מתג שמסתובב, עד ששומעים קליק. והוא עומד מאחוריי ואני בלי מכנסיים ובלי תחתונים (למה זה לא מרגיש לי מספיק מוזר בשלב הזה, כדי שאני אעוף משם כבר?! אולי זה כן מוזר אבל פשוט קפאתי ולא ידעתי מה לעשות). הוא עומד מאחוריי ועם היד שלו על הכתף שלי, יד ימין שלו על כתף ימין שלי, כאילו מייצב אותי, שאני לא אזוז. ואת היד השנייה הוא שולח למטה, בין הרגליים שלי וזה ממש מוזר לי (כמה פעמים אני אגיד ש"מוזר"?). הוא שם את האצבעות שלו, של היד שלו, אצלי, בפנים, באיבר מין. לא יודעת כמה לא הסתכלתי לשם, נשארתי קפואה. רק יודעת שזה ממש כאב ואני מנסה לזוז ממנו והכל בשתיקה. והוא לא נותן לי לזוז, הוא מחזיק אותי עם היד השנייה על הכתף. אחר כך, לא יודעת כמה זמן בדיוק אחר כך, כנראה כמה שניות, אולי חצי דקה, לא יודעת, זה נראה באותו רגע הרבה יותר. מרגיש הרבה יותר. אחרי הכמה זמן הלא ברור הזה, הוא מפסיק. מוציא את היד שלו משם ומסובב אותי אליו כך שאעמוד מולו. הוא גם בלי מכנסיים או תחתונים. עכשיו אני מגלה את זה. ומוזר לי לראות בן אדם מבוגר ככה מולי, לא לבוש. וכאילו אם כל מה שקרה עד עכשיו לא מספיק ואני לא מבינה בכלל מה זה היה ולמה הוא הכאיב לי, אז עכשיו הוא נעמד מולי והתחיל לאונן. לשחק עם עצמו. מולי. לא בטוחה אפילו איך להתייחס לזה. בשביל ילדה בת 7, בגובה של גיל 7, לעמוד מול בן אדם מבוגר שעושה משהו כזה, זה קורה בערך בגובה העיניים, וממש לא מובן. ולא נעים. ובעיקר מבלבל. ומשם אני כבר לא זוכרת, אין לי מושג איך יצאתי משם. כמו שאין לי מושג איך נכנסתי לשם ואיך הגעתי למצב של להיות בלי בגדים מהמותניים ומטה. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד לך את זה. להרגיש מסוגלת לומר את זה ולא רק לכתוב, ואני לא ממעיטה בערך של זה, של הכתיבה, כי גם הדף הזה לקח ה-מ-ו-ן זמן...אני לא רוצה להרגיש משותקת וכאילו אין לי אוויר פתאום, בכל פעם שאנחנו מדברות על זה קצת יותר לעומק. לא רוצה שזה יכאיב ככה יותר.

אני רוצה לשלוח חיבוק אם זה בסדר לך ולשתף אותך בכך שאני כבר שנתיים בטיפול ולהגיד.. (לא לכתוב או להקריא מהכתוב) להגיד - עדיין אני לא מסוגלת . ועשיתי המון דברים בלי ממש להגיד והטיפול מתקדם בצורה מדהימה היום אני כבר לא מרגישה עם זה שלא יכולה ממש לספר כל כך רע וחושבת שאולי זה אפילו בסדר לי להמשיך בלי זה - אבל לא מזמן כשנוצר מצב כשהמטפל ביקש שאספר וגיליתי שעדיין אינני מוכנה זה די הדהים אותי וגרם לי לחשוב שהטיפול לא שווה... אבל זה לא כך - הטיפול עבד בשבילי מצוין ועכשיו מרגישה שאפשר גם בלי ממש להגיד. מקוה שתצליחי להגיע למקום שזה לא יכאיב לך יותר עצם חוסר היכול להגיד - מקוה שתגיעי לנקודה הזו עם המטפלת שתאמיני מספיק שהיא מאמינה לך ואין יותר צורך ממש להגיד. אל תתני לעובדה הזו לחסום את ההתקדמות - מקוה שהידיעה שזה חלק מתהליך תעזור לך להתמודד אוהבת - ליז

כואב לקרוא את הסיפור שלך.... ועוד הרבה הרבה יותר כואב לכתוב אותו אני חושבת שעשית צעד אמיץ מאוד כשכתבת אותו! ועוד צעד אמיץ כשבחרת לשתף אותנו.... אני מאמינה שיבוא היום, בו תוכלי גם לספר אותו בקול רם לאט לאט, תני לעצמך זמן.... זה יבוא, כשתהיי מוכנה לכך נפשית.... מחבקת בחום שחף

מנותקת יקרה, אחרי ששיתפת את המטפלת רק"בכתב" אני כבר יכולה לשתף אותנו.... וזה כבר אומר שזה לא רק בכתב, אלא שזה המון, המון לחשוף, לתף ולא להיות יותר לבד עם הסיפור, התמונות, הזכרונות...הבלבול, הרגשות והתחושות בגוף... הרבה כוח ואומץ לספר לראשונה....להתמודד ולכתוב זאת גם בשניה.... גם כשאת יודעת כ ר מה זה אומר...ועל מה משליך... לכתיבה יש המון ערך....לא כדאי להמעיט מערכה והשפעתה על הטיפול ועל ההתקדמות שלך. כל דבר מגיע בזמן הנכון... בזמן שאת מוכנה לט שמרח על עצמך איתך אידה

אז... מזמינה את כלכן לטיול וירטואלי... במבוך של חיטה - בשדות ניר ירוקים, שם נימצא חטולה שובבה עם בובה משחקת עסוקה בלפרום לה את כל החוטים, וכשנביט למרום ניראה פיה נהדרת, ובידה מטה של קסמים - בו תיגע ברכות בכל כאב לב, ותהפכהו במהרה לזהב ו(לי)אור . מי באה??? ואולי צריך להמשיך בטיול כי חסרות כאן כמה פינות חמד שנישמטו מזיכרוני.... אז מוזמנות להוסיף אותן למסלול - שבת שלום שבת של שקט ושלווה. אוהבת - ליז

איך משלבים גם אחת מנותקת בטיול הזה?...לא מצליחה לחשוב בינתיים על רעיון..

שולחים שחף עליז לאויר לחפש דגים ושבלולית\ם בים. הוא ימצא על גל גאה גבוה עצה מנותקת וישלה אותה וישיאה אלי חוף, שם היא תזין במיטב סגולותיה את עמית(יו) ועל אף שיצא לדוג דגים אף אחת מהן לא דנה אותו או מע(א)ידה נגדו- על כך. מכיון שהביא לנו בסוף יום - מזון שכולו טוב..... ובבקשה, בבקשה.... לא להפגע אם נישמטה נשמה טהורה אלא פשוט להוסיף שורה או מסלול כדי שנהנה כלנו בטיול

הפיה תפיל דמעה שתשקה את האדמה, אשר תצמיח פרחים קסומים על גבעה ירוקה. וכולנו נצטופף סביבה ונתבונן בפ-ליאה...

והשמש, שהייתה עד כה סמויה מן העין, פתאום תציץ מבעד לענן ותחמם את ליבנו.

היום בסדנה פיסלתי את הרגשות שלי או יותר נכון רמות שונות של התחברות לרגש המשימה הייתה לעשות כדור ולעשות איזשהו מקום עבורו שבתוכו הוא יהיה מונח אז עשיתי כדור, משטח עגול עם גומה עבורו ו-4 קערות בגדלים שונים, שבעצם הם המכסים שהראשון מכסה את הכדור וכל השאר מתלבשים מעל אחד על השני הכדור זאת אני עם כל הרגשות שנמצאים בפנים המכסה הראשון, הפנימי ביותר, זאת הרמה הראשונית ביותר של הרגש כשמרגישים דרך הגוף. זה הבסיס שיכול בעצם גם להוות חלק מהרמה השניה והשלישית, אבל יכול לבוא גם בפני עצמו. המכסה השני זה כשאני מרגישה משהו, למשל כאב, כבר ברמה הנפשית ולא רק הגופנית, אבל עדיין לא יכולה להגיד מה בדיוק אני מרגישה, לא יכולה להגיד מה כואב. המכסה השלישי זה רגש שכבר אפשר לתת לו מילים, אפשר להסביר אותו, לתת לו היגיון והמכסה הרביעי זה כשנשארות רק המילים ואני מתנתקת מהרגשות ומה שעצוב הוא, זה שאני יכולה לשתף ברוב המקרים בעיקר כשאני נמצאת ברמה הרביעית, כלומר כשאני מנותקת מהרגש, יכולה להסביר מה הרגשתי קודם יש אנשים מסויימים או סיטואציות מסויימות ששם אני יכולה לשתף גם כשאני נמצאת ברמה השלישית, כשהרגש עדיין ישנו, וכשיש מילים שיכולים לבטא אותו וברמה השניה אני כבר לא יכולה לשתף, לפחות לא ברמה של להגיד מה אני מרגישה יכולה אולי לבטא את עצמי דרך האומנות - פיסול או שירים, אבל לא להגיד משהו מעבר לכך וברמה הראשונה רק הגוף הוא זה שמדבר. ועכשיו עצוב לי וקצת כואב לי, כי ההיזכרות בעבודה עם החימר מחברת אותי לרגשות, שתמיד משתוללים כשאני עובדת איתו.

קבלי חיבוק גם ממני.. מתארת לעצמי שמאוד קשה היה לעשות את זה.. ההרגשה שצפה פתאום.. מקווה שעכשיו את יותר טוב, בובה

נשמע מרתק ומרגש ו...קשה גם יחד.... עבודה מדהימה עשית... את מצילחה לבטא את עצמך בצורה חזקה ביותר... לא בוחלת ולא עוצרת... אומץ לגעת.. להתמודד כל הכבוד לך איתך אידה.

* נקודת האור הגדולה של השבוע זוהי סדנת החימר. זאת באמת הייתה חוויה חזקה עם הרבה רגשות, הרבה מחשבות, הרבה ריגושים..... והנחתה אותה מרצה מדהימה שלצערי היא לא תלמד אותנו יותר. הפרדה ממנה היום הייתה לא פשוטה בכלל. ואני אתגעגע אליה מאוד.... * היום בלימודים עבדתי בזוג עם מישהי שכמעט ולא משתפת אותנו במה שעובר עליה. היא מדברת לפעמים על הקושי, אבל אף פעם לא מספרת מה הוא, הולכת מסביב. והיום איתי איכשהו היא פתאום נפתחה ושיתפה אותי בדברים מאוד אישיים. דיברנו במשך חצי שעה וככל שעבר הזמן היא נפתחה יותר ויותר. תוך כדי השיחה שלנו היא קצת בכתה, אבל בסוף ואחרי שסיימנו היא הייתה עם חיוך כזה רחב ופתוח על הפנים.... היא נראתה ממש זוהרת. וזה עשה לי מה זה טוב על הלב :) הרגשתי שמאוד עזרתי לה, שהשיחה איתי עשתה לה ממש טוב. * היום בשיעור ציור עבדנו עם צבעי מים. ולהפתעתי גיליתי שיוצא לי בכלל לא רע. תמיד היהי לי מאוד קשה עם צבעי מים. אף פעם לא הצלחתי לנצל את השקיפות שלהם כמו שצריך. הם היו אווריריים ועדינים מדי בשבילי. והיה לי קשה גם עם הנזילות שלהם. והיום פתאום הרגשתי שאיכשהו כן סוף סוף קלטתי את הרעיון ואפילו התחלתי להנות. * בתחילת השבוע נפגשתי עם חברה טובה שלא ראיתי אותה יחסית הרבה זמן. הלכנו ביחד לים. אספנו צדפים. היה קר ומרענן. המים היו שקטים וצלולים לגמרי. כל כך נהנתי לטייל איתה שם ביחד. צריך לעשות את זה יותר! *אה, כן, ואיך השארתי את זה לסוף?! היה לי שבוע די טוב בסה"כ. רוב הזמן הייתי הרבה יותר רגועה ממה שהייתי בשבועיים הקודמים. יכולתי קצת לנוח מההצפות ומהכאב החודרני הזה.

בסה"כ שבוע רגוע... אני מתבוננת מסביב ואומרת לעצמי-רגוע לך, מה את מחפשת??? וקצת ניבהלת מהעובדה שרגוע כבר לא מספק אותי - רגילה לאקשן - הי,דאון,הי,דאון .... אז מצ'עמם אבל מצ'עמם מהסוג הטוב :-) שבת שלום יקירותי שחפונת וואיייי איזה יופי.... עכשיו תורי לקנא, רוצה גם סדנה כזו.

שחף מדהים כל הכבוד מתחבר לכל הדברים שכתבתי למעלה כמה נפלא לראות את נקודות האור! אידה

חברה שלי שלא וויתרה לי ולחצה שאני אנסה לכתוב קצת, שאני אנסה לעזור לעצמי. היא צודקת, למרות שלא הרגשתי ככה באותו רגע. הרגשתי שהיא יותר מדי מתקיפה וזה לא הרגיש נעים ורק התכנסתי עוד יותר בעצמי בהתחלה. אז זה מה שיצא אחרי שבכל זאת ניסיתי לכתוב, בזכותה- טיפה ועוד טיפה וזה מצטבר. חולשה כללית בכל הגוף, הראש מסתחרר. מרגישה, לא מרגישה, ושוב מתנתק. יום אחד אולי נפסיק להשתתק. זה משתק. מרתק למיטה. אי אפשר לזוז והכל רק נראה, רק נראה. הראש מתפוצץ, הסכר נפרץ, כל מה שנלחץ- לפינה, יוצא משליטה. תסתכלי במראה, את כבר לא אותה ילדה קטנה. שרוצה לברוח, להסתתר, רוב הזמן עצובה. "לא, זה לא רגיל, משהו איתה לא בסדר". רוב הזמן עצובה, מרוחקת, לא משתלבת, "איפה ההומור שלך? את לא יודעת לצחוק?". ודווקא עכשיו, כל כך הרבה זמן עבר, הרבה לילות וימים לבנים, כמה רגעים של אושר שלא הובחנו מספיק. לא הורגשו עד הסוף, כי הראש לא שם. הוא במקום אחר, ורק עכשיו מבינה איפה, וזה לא הופך את זה לקל יותר. אז עכשיו כשיש נפילה, כבר יודעת ממה, זה יותר טוב מכלום. כבר יש אבחנה, ויודעים מי האוייב. עכשיו רק נשאר לצאת מזה...שנייה... הסכר נפרץ, והכל ייקרע, לחתיכות קטנות עד שלא יישאר כלום. עד שלא יראו דבר. דברי, תגידי משהו, למה את שותקת? ? כל הפעמים שכעסת ויצאת משליטה..אה, זה..זה בגלל שאת מתבגרת, זה הגיל הזה, לא? אז קצת יותר קשה מאחרים, את בן אדם יצרי, בגלל זה כנראה, ועדיין...זה מרגיש שמשהו לא בסדר. ואחר כך, כשכבר לא בבי"ס, כבר צבא...אה, טוב נו, שם...שם זה כי היה לך קשה בתפקיד, ועם הנשק...זה הפחיד... ואחרי הצבא? אין לי כבר תירוצים...אולי פשוט את סתם דפוקה...ומשהו בך ממש אבל ממש לא בסדר. והכי דפוק זה, שעכשיו אחרי שיודעת מה הסיבה, עכשיו אחרי שקצת יותר מבינה, עדיין מרגישה שזה משהו בי שלא בסדר. אף אחד בחיים לא יראה מה שעשיתי לעצמי. הייתי יותר "חכמה" מזה, ולא חתכתי איפה שרואים. בהתחלה כן, כשזה עוד לא היה רציני, וכשהבנתי שלא שמים לב, ולא רואים, אז זה כבר לא שינה, אז עברתי לרגליים, ירכיים. שם יש סימנים. זה "הגיוני", זה גם קרוב יותר לאיפה שפגע. לא מצליחה אפילו לדבר על הגוף שלי ולהרגיש עם זה נוח. עלאק "איפה שפגע"..מה, כל כך מסובך להגיד איפה? כל כך מסובך להשתמש במילים כמו בן אדם נורמלי ולהגיד כבר? ? דפוקה. זה לא כעס. הדבר הזה שיש בי- זה לא כעס... זה זעם. וזה מפחיד אותי ממש. זה מסוג הדברים שלא יכולים לצאת החוצה. זה מרגיש מאיים מדי. כמו הר געש שאם יתפרץ, הוא ייקח איתו על הדרך את הכל. ישרוף ויכלה כל מה שנמצא לו בדרך. זה ממש מפחיד אותי.

שולחת לך חיבוק מגן ועוטף אשתדל להגיב לך יותר מחר שחף

תמשיכי יקרה, וגם כמו שהצעתי לך ברגעים שלא יוצא לזרוק מילים על הנייר ולאט לאט יבוא הסדר ותצליחי להרכיב מהן את הסיפור... הסיפור כואב אבל ההוצאה שלו מבפנים החוצה מאוד משחררת גם אם רק לזמן קצר. שולחת חיבוק מנחם לסופ"ש רגוע

אני חושבת שזה בסופו של דבר זה טוב שחברה שלך לחצה עלייך כי בכך היא גרמה לך לעשות משהו שנועד לעזור לך לפעמים כשלא לוחצים עלינו, אלא מציעים בעדינות, אנחנו לא משתמשים בהצעות האלה וחבל שכך.... את מתארת חוויה מאוד קשה שעברת לאורך כל החיים, הייתי אומרת שזאת חווית הנטישה כי בעצם כל האנשים האלה שלא הבינו וכנראה לא ניסו להבין מאיפה בא כל העצב וכל התקפי הזעם שלך, נטשו אותך במקום לנסות להבין, לתמוך, להציע עזרה, הם פשוט אמרו שזה יעבור, שזאת רק התקופה... ונכון, עצם ההבנה של מקור הבעיה עדיין אינה מביאה לריפוי.... אבל זה שלב חשוב והכרחי שממנו אפשר להתחיל להתקדם ולצמוח! ויש את הזעם הזה על כל מה שעברת בחייך שאת כל כך מפחדת להוציא אותו החוצה ולכן מפנה אותו כלפי עצמך, פוגעת בגופך ובכך למעשה ממשיכה את הפגיעה שמישהו אחר התחיל בה משתפת איתו פעולה מענישה את עצמך על משהו שמישהו אחר אשם בו ולא את אבל יש בך את הכוחות להפסיק את מעגל הפגיעה! לא מגיע לך להמשיך להיפגע!!! אפשר ללמוד לשלוט בכעסים ולהוציא אותם החוצה בצורה מבוקרת כך שאף אחד לא יפגע....

כשחזרתי בערב למעונות היה איזה לא יודעת איך להגידר שקרא לי מותק רוצה עזרה הנימה שהוא אמר את זה היתה כל כך מגעילה אני בחורה לקוית ראיה ונעזרת במקל נחייה של עיוורים המון פעמים אנשים מציאים עזרה חלקם באמת בטוב לב ואני כל כך נבהלת ומשתתקת כל פעם שתופסים לי ביד זה כל כך מגעיל אותי... הערב אחרי אותו בחור אני היתי כל כך מבהלת נעלתי את הדירה ובדקיתי שהיא נעולה מספר פעמים אני לבד אחשו בלי שותפות חתכתי את עצמי ושילבתי כדורי שינה אם אלכהול ואני עדין לחוצה לאזזללללל למה אני כאזת???????? נ.ב מצטערת שאף פעם לא אמרתי אבל אני מודה לכם אל התמיכה מצטערת שאני לא יכולה לתמוך יותר

אחת יקרה איך את עכשיו? המטח עבר? הבוקר החדש הביא איתו רגיעה? זה טבעי לגמרי שהמגע כל כך קשה ומפחיד עבורך במיוחד כשאת לא רואה מספיק טוב מי עומד מולך הפגיעה שעברת הפכה את העולם למפחיד ומאיים וגרמה לכך שקשה לך לסמוך על האנשים במיוחד על אלה שאת לא מכירה לנפגעות רבות מאוד ישנו קושי עם המגע והקושי מתעצם כשהמגע נכפה עליך מבחוץ ולא את היא זו שיזמת אותו אני חושבת שמה שיכול להקל עליך, זה שתבקשי מאנשים לא לגעת בך כי יש לך קושי עם המגע בטון רגוע ובטוח, לא תוקפני, כדי לא לקבל תגובות שליליות זה יכול להעניק לך תחושה של שליטה ואז אולי תרגישי פחות מאויימת ועוד משהו.... את לא צריכה להתנצל על כך שאת לא תומכת זה בסדר גמור!!! כל אחת עושה את מה שמתאים לה, את מה שנכון עבורה! יש כאלה שתומכות יותר ויש כאלה שפחות והכל לגיטימי! שיהיה לך יום נעים ורגוע שולחת חיבוק עדין, אם זה בסדר עבורך.... שחף

אחת יקרה תגובות נורמליות... למרבה הצער לטראומה שעברת תגובות נורמליות שנשים רבות מגיבות בגלל חויות מטרידות מגברים, תגובות לתחושת חוסר אונים... מצטערת שכך הרגשת והיית זקוקה לחומרים מבחוץ בכדי להתמודד עם הלחץ והפחד, אולי להבא אפשר להתקשר ל1202 להתחבר לפורום תמיכה מקווה שיותר טוב אידה

שלום,קוראים לי ליאת (שם בדוי).תחילה אספר את המקרה שלי ואח"כ אשאל שאלות.בגדול,עברתי תקיפה מינית ע"י שני גברים. ולהלן הסיפור: לפני כחודשיים,מצאתי את עצמי שיכורה ומסוממת עם שני גברים שפגשתי קודם לכן בחתונה של חברים משותפים,בסוף הארוע שאלתי אם יש מקום איתם ברכב לחזור הביתה,הם אמרו שכן אך בדרך התעקשו לעצור במועדון שאינני מכירה,בגלל שכבר הייתי איתם ברכב והם היו הטרמפ שלי הביתה הסכמתי להמשיך איתם למועדון. זה הרגע האחרון שאני זוכרת בבהירות,הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהתעוררתי כי כאב לי בחלקים מסויימים בגוף בחדר שלא מוכר לי, כאשר שני גברים אונסים אותי. צעקתי די,אמרו לי להמתין עוד רגע.כשזה הסתיים,נכנסתי למקלחת,וגיליתי סימנים כחולים על כל גופי כולל הפנים.שאלתי אותם איפה אני ואמרו לי שהייתי שיכורה ושכרו לנו חדר בלילה הקודם. אני לא זוכרת איך הגעתי למקום,איפה החפצים האישיים שלי נעלמו,ובכלל מה קרה באותן 5 שעות מהרגע שיצאתי מהמועדון עד לרגע שהתעוררתי. אני יודעת בוודאות שלא אני יזמתי שום דבר עם אותם גברים,לא רציתי בכך ויותר מזה מדובר באנשים שמכירים אותי שנים. לגבי שני הגברים האלו,מדובר בעבריינים (אנשי העולם התחתון),האחד ישב בכלא בארה"ב והשני ישב בכלא בארץ. ההיכרות שלי איתם היא דרך בית הספר שלמדנו בו ביחד בגיל צעיר.חשוב לציין שיום למחרת הצטלמתי כדי לתעד את החבלות על גופי. השאלות שיש לי הן: 1. אינני יודעת איך פועלים נכון במצב כזה ואשמח לקבל הנחיות ממישהי שהיתה במצב דומה.או יודעת מה לעשות. יש לציין, שאני מפחדת להסתובב ברחובות כיוון שמדובר באנשי עולם תחתון והם יודעים שעיכלתי מה קרה באותו היום ואני מבינה שהם אנסו אותי. אני חוששת לבטחוני האישי ולא יודעת האם כדאי להתלונן נגדם ואם כן,מהי הדרך הנכונה. בנוסף, בזמן הסיטואציה הייתי תחת השפעת אלכוהול וסמים שלקחתי מרצוני ועליתי איתם לרכב גם מרצוני.אך בשום שלב בסיטואציה לא רציתי שום מגע מיני.אינני יכולה לקחת סיכון שאנשים אלה ישתחררו מחוסר ראיות או ישתחררו עד סוף ההליכים מפני שהם יכולים ללא היסוס לרצוח אותי. 2.אני סטודנטית כרגע להוראה והייתי רוצה לדעת מה ההשלכות במידה ואתלונן לגבי עתידי המקצועי. 3.התחלתי ללכת לייעוץ פסיכולוגי דרך קופ"ח ושם נאמר לי שאני צריכה לשלם 100 ש"ח עבור כל מפגש,האם זה הדרך היחידה שאני יכולה לקבל טיפול או עזרה?מה עושים במקרה שאני לא יכולה לשלם עבור טיפולים כאלה? 4.בנוסף,קיבלתי הצעה לעבור תהליך היפנוזה בכדי לחזור לאותו זמן שאינני זוכרת כלל,האם זה מומלץ? הנני אובדת עצות לגבי כיצד לפעול בכל העניין הזה, ואשמח לכל תגובה/עצה/הכוונה שניתן לקבל. תודה.

שלום ליאת וברוכה הבאה, ראשית הייתי ממליצה לך לפנות למרכז לנפגעות תקיפה מינית. יש להם רשימות של מטפלים המומחים בתחום הזה. הפסיכולוגים העובדים דרך קופת חולים ברובם טובים אך לא כולם מומחים בתחום ולדעתי (וזו דעתי אישית) מטפל/ת שלא עברו הכשרה לטפל בנפגעים עלולים לפגוע יותר מאשר להואיל. המרכז לנפגעות יודע גם לעזור במקרים של הגשת תלונה במשטרה ואת בהחלט יכולה להפגש עם מתנדבת שלהם (השיחות חסויות לחלוטין) ולהתייעץ איתה מה לעשות. שולחת לך הרבה כוח ליאה

שלום ליאת -מצטערת על מה שקרה לך ורוצה לציין שחשוב מאוד באמת לטפל כמה שיותר מוקדם ולא לשתוק ניראה שאת עושה את זה ומוכנה לפעול למען עצמך - את כבר בדרך הנכונה לשיקום ליאה כתבה וגם אני מאמינה כך שחשוב להגיע למטפל\ת שמתמחה בתחום אפשר לברר את זה במרכז לסויע לניפגעי תקיפה מינית. מוסיפה קישור,http://www.1202.org.il/template/defauhttp://www.1202.org.il/template/ שם גם נותנים יעוץ משפטי ועוד אתר נוסף שעזר לי מאוד בהתמודדות ניקרא אתר מקום ויש בו מידע רב על תקיפה מינית, על הטיפול, על ההשלכות, ועוד ועוד הנה הקישורhttp://www.macom.org.il/ לגבי היפנוזה... נראה לי מוקדם מדי ולא בטוח שצריך להזכר. בכל מקרה אל תמהרי יתכן שטיפול טוב ישחרר אותך מהחוויה הקשה הזו שיוצר החלל של ה"מה היה ברגעים החסרים" הרבה שעברו חוויה כזו יש להן חללים בזיכרון אם בגלל שסיממו אותן ואם בגלל שבזמן הארוע הטראומטי הגוף והמוח מתנתקים מהמציאות הבילתי נתפסת. מאחלת לך המון הצלחה בריאות וכוח לעשות את הדבר הנכון עבורך - ליז

ברוכה הבאה לפורום מצטארת לשמוע על החוויה המזעזעת שעברת את מוזמנת להישאר ולהמשיך לשתף במה שעובר עלייך, להיתמך ולתמוך ופשוט להיות חלק מאיתנו בכל דרך שתתאים לך אני מצטרפת לכל מה שהבנות כבר כתבו לך ורוצה גם להוסיף שאם את מאיזור המרכז, אז את יכולה לקבל טיפול בחינם במרכז סיוע בראשל"צ שחף

ליאת ברוכה הבאה צר לי מאוד על החויה הנוראית שעברת ועל מה שאת עוברת כיום, כמו כן אני מצטערת ומתנצלת על ההודעה השיפוטית החצופה ולא לעניין שהייתה בשרשור, לאף אחד אין זכות לפגוע בך, ולא משנה אם שתית או לא,התלבשת, סמכת ואמת, אמרת או כל דבר אחר, פשוט אסור לפגוע בך! אני מצטרפת להמלצה להתקשר ואף להפגש עם מתנדברת מהמרכז סיוע. יש שם יעוץ משפטי והם יעזרו וילוו אותך בכל החלטה שלך, מצויין לטפל מעכשיו בטראומה, ההשפעת הטיפול המוקדם קרוב לטראומה טובים מאוד, לא להיות לבד עם החויות הקשות, וכדאי שהמטפלת תיהיה מומחית בתחום. את נפגעת פעם אחת, אל תתני להם לפגוע בך שוב, אם יש בכוונתך להתלונן , אל דאגה, הדבר לא יפגע בעתידך במקצועי...להפך....את תוכלי להיות דוגמא לקולגות ולדור הבא, (גם אם לא תחשפי) אני מקווה לראותך כאן איתנו בפורום, שתוכלי להתמך ולשתף בכל ...לאט לאט בקצב שלך, חזקי ואמצי אידה

שלום לכולם, לא כתבתי המון זמן ותודה על כול התגובות המחממות ששלחתן לי, זה נתן לי המון כוח..גם העובדה שמחכו את ההודעה של מי ששפט אותי ובכלל ההתייחסות של אידה שגרמה לי להבין, כי לא אני זאת שעומדת למשפט כאן - אלא אני הקורבן. מאז ועד היום עדיין לא התלוננתי במשטרה מהרבה סיבות, בעיקר מפחד מה זה יעשה למשפחה שלי, אם הם ירצו להתנקם, הפחד כי להם יש כסף ולי אין (בטח אם אני לא מתכוונת לספר להורים שלי) והיה ברור לי שהם לעולם לא יספרו את האמת, את מה שקרה,אלא גם בנו לעצמם גירסא שהם בעצמם כבר מאמינים לה, ידעתי שלי אין טעם לנהל איתם שיחה כי את האמת הם לא יספרו לי אלא רק ימציאו שאני רציתי את זה... מכול הסיבות האולו ועוד כמו החוסר אמון שלי במשטרה וחוסר הראיות שבתיק, היססתי...הייתי גם בשנה זו במהלך סיום לימודי התואר שלי..שלקחתי על עצמי ולא רציתי ששום דבר יהרוס לי אותם מלסיים כמו שצריך...עכשיו שביום רביעי האחרון סיימתי..אני מרגישה חופשיה ובעלת רצון ממשי להתלונן..עדיין מפחדת..מקווה לכוחות שייציפו אותי..השאלה שלי היא כזו..אם אני מתלוננת בשבוע הבא...האם בעוד חודש אוכל לסוע לחו"ל לכמה חודשים עד שזה יגיע לפרקליטות...על מנת לחסוך כסף לעורכת דין טובה...או שיש מצב שהמשטרה עלולה להחליט להוציא לי צו איסור יציאה מהארץ? במהלך חודשים אלו, עשיתי את שיעורי הבית שלי, תיעדתי כול שיחה איתם ויש להם גירסא שהם אינם יודעים אך היא מתועדת וכעת כול דבר שיאמרו בחקירה חייב להתאים למה שאמרו לי - זה רעיון גאוני, להקליט ולתעד ואגב זה גם כביל בבית משפט...לכול המעונינות ולמי שיש אפשרות... אשמח על כול תגובה ומענה לשאלותיי. תודה ולילה טוב ליאת המחוזקת

ואני מפחדת!.... פחדת מהנגיעה העוצמתית מדי בחימר שאמורה להיות מפחדת מההצפה רוצה לשמור על עצמי לא לגעת! לא להרגיש!!!!!! לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פשוט לא!!!!!!!!!!!!!!!

הי מתוקה נראה שזו הזדמנות ניפלאה לגעת עם כל הקושי - אני בוחרת בעבודה בחומר דווקא כשיש המון אגרסיות מודחקות כשמרגישה את הלחץ והעצבים -מרגישה שזה הכלי הכי נכון לי ללוש, להכות, לחתוך.... וכשנרגעת - יכולה ברגוע גם ליצור משהו יפה. יש לך מנחה שאת יכולה לשתף ,תהיה איתך במקומות האלו? אולי תעזרי במטפלת ? את מעלה את הקושי מול הקבוצה??? אני מאמינה שהן יכולות כל כך להתעשר מהחוויה הזו שיש להן אותך בכיתה. כנ"ל המנחה שמעביר את סדנת החימר-אל תשארי עם זה לבד... מחבקת - ליז

היי ליזוש אני כעיקרון מאוד אוהבת לעבוד בחימר זה החומר שהכי מתחברת אליו ושדרכו אני מצליחה לבטא את עצמי הכי טוב אבל יש הבדל אם עובדים איתו שעתיים או אם עובדים איתו שש שעות ברצף ויש הבדל אם מפסלים ממנו משהו או אם למשל מועכים אותו עם הרגליים או עוטפים בו את חלקי הגוף וכו' וכשזה כל כך אינטנסיבי כמו שזה בסדנה הזאת של יומיים שזה מ-8:30 עד 14:45 וכשאומרים לבוא עם בגדים נוחים ולא הכי טובים כי אנחנו הולכים לעבוד איתו עם כל הגוף אז בסופו של דבר זה מפחיד כי זה יכול להיות אינטנסיבי מדי ומציף מדי אבל בסופו של דבר הייתה לי חוויה מאוד חיובית היום! היו חלקים קצת יותר קשים והיו חלקים יותר מרגיעים ונעימים אומנם הרגשתי כמו על רכבת הרים כי מצבי הרוח שלי השתנו כמה פעמים מקיצוניות אחת לשניה ובסופו של היום כבר הייתי מותשת לחלוטין ודי מנותקת מהסביבה מרוב התשישות והיה חלק שבו הייתה לי בחילה נוראית ולא יכולתי לנשום וכמעט ברחתי מהכיתא אבל זה עבר ואחרי זה היה חלק בעבודה שמאוד הרגיע אותי והיה איזה רגע שאנחנו עבדנו עם הרגליים ועמדנו על האי שיצרנו מחימר והמרצה שלנו אמרה לנו שאנחנו על האי הזה בתור ילדים כאילו זה אנחנו, אבל ילדים והיינו צריכים לבדוק עם עצמינו איך זה מרגיש לנו ופתאום הרגשתי שכיף לי להיות ילדה התחברתי למקום החיובי של הילדה שבי למקום הנאיבי, האופטימי, השובב, השמח וזה היה ממש חידוש בשבילי כי בד"כ שאני מדמיינת את עצמי בתור ילדה זה מחבר אותי לחלקים הכואבים יותר ופתאום זה היה שונה היה חיוך במקום הכאב ואחר כך גם פיסלתי את עצמי הגדולה והקטנה יושבות ביחד מתחת לדקל על האי הקטנה נשאנת על הגדולה ושמה את הראש שלה על הכתף של הגדולה והגדולה מחזיקה את היד של הקטנה ומניחה את היד השניה שלה על הברך של הקטנה מגנה, שומרת עליה.... אבל שם, בפסל הזה, למרות שהוא בא ממקום מאוד טוב, כבר התחברתי לחלקים ההכי כואבים שבי כי שם זאת הייתה כבר הילדה שנפגעה שצריך לשמור עליה ולתמוך בה וגם זאת אותה ילדה שאני עדיין לא תמיד ולא לגמרי מבינה אותה ולא לגמרי יודעת איך לגשת אליה ואולי אנחנו יושבות שם ככה ביחד כי אנחנו צריכות לדבר כי אני צריכה ללמוד להבין אותה טוב יותר אנחנו צריכות ללמוד להתחבר טוב יותר אחת אל השניה

לא מצליחה להוציא. אין לי איך להגיד.

יקרה - קחי נייר (יותר טוב בלוק ניירות) ותתחילי לקשקש מה שהעיפרון רוצה לעשות - תני לו, בעגולים, בקוים, בנקודות, אפשר ברכות, אפשר בכוח, ואפילו בהמון המון כוח... כך שהנייר יקרע. לדקור עם החוד של העיפרון, לאפשר לו להשבר. לעבור דף, ואולי תצטרכי לעבור כמה דפים ביחד - בגלל הקרע הגדול שיווצר. ללא מטרה - ללא משמעות - ואחר כך אותו הדבר עם המילים... רישמי את המילים שעולות בצורה אינטואטיווית - גם אם אין שום קשר או משמעות לרצף המילים שיוצאות, תרשמי תרשמי תרשמי.... עד שפתאום תראי שזה יבוא, ויהיה לך סדר במחשבות, ותוכלי לאסוף את הכל לכדי מכתב שמספר את מה שעכשיו תקוע - רק לא לפחד לשחרר. מחבקת - ליז

חתכתי. לא מאוד רציני. לא נכנסתי לפה. התנתקתי מהכל. כתבתי הודעה ויצאתי מהמחשב. והתכנסתי בתוך עצמי. ועכשיו חתכתי. דפוקה...דפוקה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אף אחד לא ירצה אותך בחיים, בהמה, טעות, גועל נפש, חבל שנולדת, חבל על מי שמת וגם זה לא תמיד, אז לא חבל עלייך, אפשר לזרוק. אפשר לזרוק אותך לפח וזה לא ישנה כלום. שמישהו יעזור לי:(

שרק ישאר כך עוד ועוד ועוד... http://blog.tapuz.co.il/sos1

נעים לראות אותך חייה ונושמת במלוא ראותייך עליזה, מתרגשת ומרגשת אולי אני אפילו קצת מקנאה בך ;-) חיבוק שחף

תודה יקרה ו... מזל"ט - יום הולדת בט"ו בשבט - סימן לליבלוב צמיחה ופריחה. ולמדתי לא לקנא - מכירה את האמירה שלכל אחד יש את השק שלו ולא כדאי להחליף. כל כך קר שוב ושמחה שכבר קיבלת את המתנה שלך ונהנת ממנה בימים האלו המון ברכות ובלועזי נחגוג שוב :-) אוהבת - ליז

ליזוש כיף גדול לקרא אותך ככה מאחלת לך שרק ימשיך ככה עוד ועוד חיבוקים אני

תודה שבלולית מקוה שאצלך יותר טוב עכשיו מחבק - ליז

שיהיו הרבה כאלה אופטימים מאושרים רגעים של אושר ונחת אידה

בשבילי זה כבר לא חג http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1177248 מוצפת באשמה ובאלף רגשות מבולבלים :-(

זה לא רגשות האשמה זה "הרגשות" - הלהרגיש - שגורם לתחושת הבילבול. כי כשאבא האיש שאמור לאהוב ולכרבל - מכה ומתעלל הילדה הקטנה לא יודעת שזו התנהגות פסולה. ומנסה לרצות ומנסה אולי לאהוב . מחבקת אותך- ליז

תודה את צודקת.. אני גם יודעת את זה בראש, אבל לנפש כנראה יותר קשה לקבל את זה.. יום טוב מקסימה

היי שבלוליתי קראתי אותך היום בבוקר ולא מצאתי מילים כדי להגיב אני חושבת שזה מאוד טוב וחשוב שליד החוויה הקשה והמצמררת מהחג הזה יש לך גם זיכרון ילדות טוב שקשור לחג אני מאוד מבינה את הרגשות המעורבים שלך ואת הבילבול ואת רגשות האשם הם קיימים גם כשההורה הפוגע נמצא בחיים אבל כשהוא איננו, הרגשות האלה כנראה מתעצמים עוד יותר ואם אני אגיד לך שיש לי יום הולדת בט"ו בשבט לפי התאריך העברי..... אולי זה קצת ישיח אותך מהמחשבות המכאיבות? :) תנסי להתחבר יותר לזיכרונות הטובים שלך מהחג אולי זה יעזור.... שולחת חיבוק עוטף שחף

תודה שחפית זה באמת יותר מסובך כשהם כבר אינם כאן.. מזל טוב ליום ההולדת העיברי, אני אזכור את זה בחג הזה :-) חיבוק אני

שבלולית יקרה רגשת אותי בכתבתך הילדה הקטנה ריגשה אותי ...התמימות.... האושר והשמחה מהדברים הקטנים והמופלאים!!!! החלק השני קשה וטעון הרבה יותר מצטערת על הטראומה הנוראית....חוסר האונים והבדידות בתוך סטואציה כל כך קשה, מוות אבא שני נושאים שקשה לחשוב עליהם שלילי מבלי להרגיש אשמה.... מבלי להרגיש כובד ובלבול... רגשות של אהבה ושנאה שמחה ועצב... מה אני מרגישה? מה מותר להרגיש? מה מצפים שהרגיש? כיצד מגבים? יגיבו אם ידעו? ההוא מלמעלה וגם מלמטה? יקרה הרגשות הם שלך מותר לך להרגיש להיות שלמה עם רגשותייך... לא משנה מהם.. הם שלך וטבעיים לגמרי.. למרות שעבר שבוע אולי כדאי לשתול לך שתיל? לקנות לך עציץ? משהו לצמיחה שלך.. איתך אידה

אידה רגשת גם את אותי בתגובה שלך, תודה.. רעיון טוב לעציץ אולי אפילו זרעים של פרחים באדנית תודה על הרעיון, עשית לי חשק אני אקנה ואשתול ואגדל עד שמשהו יצמח תודה.. לילה טוב שבלולית

שיכולה לעוף בלי גבולות שיכולה לנחות איפה שהיא רוצה בלי אשרות כניסה או כרטיס שיכולה כל פעם להחליט לחיות במקום אחר בלי להסתכן בטיסה להחליט שהיא רוצה לעוף ולהתרחק מכל הרע ומכל האנשים שהיא לא אוהבת ומהזיכרונות הרעים למה נבראתי אישה

מבינה מאד מאד את הרצון והצורך, להיות ציפור נשמע נפלא למרות שהמסעות מיבשת אחת לשניה בגלל עונות השנה המתחלפות מאד קשות וגם ההישרדות בדיוק כמונו.., אולי לא במקרה בחרת דווקא בה http://www.firesidepoetry.com/postimage/bird_of_prey__vulture__seen_from_bottom__on_a_blue_sky.jpg חיבוקים גדולים אני

כל כך מבינה את כאבך - אבל לעולם אל תצטערי על מה שהינך שולחת חיבוק חם ועוטף - ליז

שוב תקופה של הרבה סיוטים ופלשבקים אוףףףףףףףףףףףףף נימעססססססס לי מהם ללכחת לישון אחרי שהכול נבדק מספר פעמים אם הכל סגור ועדין למרות כל כדורי ההרגעה שאני לוקחת אותה חרדה אני ישנה אם סכין לידי ולפני שהשינה חותכת את עצמי ואז שוב ושוב מתעוררת מסיוט מיואשת מכל המצב יש למשהיא רעיון מה לעשות??? לפני שהיאוש יהפוך להית גדול מידי ו..אז אצלי לרוב זה לא נגמר טוב הלואי שזה היה ניגמר כבר הלואי שהיתי מתה זה היה פותר את כל הבעיות

:( אל תגידי ככה...אל תגידי את זה, טוב? שהלוואי שהיית מתה, שזה היה פותר, זה לא נכון...לא יודעת איך לעזור:( אני אשאיר את העצות למי שכאן ומבין בזה, אני לא, אני מצטערת.. תרגישי טוב. סליחה

:( אל תגידי ככה...אל תגידי את זה, טוב? שהלוואי שהיית מתה, שזה היה פותר, זה לא נכון...לא יודעת איך לעזור:( אני אשאיר את העצות למי שכאן ומבין בזה, אני לא, אני מצטערת.. תרגישי טוב. סליחה

בראש ההודעה נמצאת גם התשובה, תזכירי לעצמך שזה זמני ושזה עובר ושיש תקופות טובות יותר. כשנמצאים בימים האלו קשה מאוד להתעודד ובכל זאת - תכיני לך משהו כתוב, תמונה, חפץ, כל דבר שמעורר אצלך זיכרון-חוייה טובה . שימי אותו ליד המיטה ותוציאי ברגעים האלו ותנסי להיות שם בחויה הנעימה - תחליפי זיכרון בזיכרון מקוה שהצלחת קצת לישון -שולחת חיבוק , אם תרצי לקבל - ליז

אחת ומיוחדת ההתמודדות קשה....אני יודעת. מבינה, ולהרגיע...לפרוק.... לפעמים הפציעה עוזרת.... ואז שוב...ושוב... את פוגעת פוגעת בעצמך בדבר הכי יקר את פוגעת.... הכי יקר נסי לחשוב... מתי זה קורה? (פחד?) למה את הכי זקוקה?....(בטחון?) מה יכול לתת לך את זה? לעזור לך? (חברה? שיחה? חפץ? כתיבה? ציור? טלפון?.....?) חוץ מפציעה, שתפי אותנו אם תרצי... כאן בשבילך אידה

עכשיו יושבת וחופרת בספרים על גילוי עריות וטראומה בכלל אבל מה לעשות שהעבודה אמורה להתבסס על מה שעברתי בשיעורים ורוב השיעורים זה מה שהעסיק אותי?! גררררררררררררררררררררררררררררררר נראה לי שאחרי שאסיים את העבודה מישהו יצטרך לגרד אותי עם שפחתל מהרצפה

ואוו שחפית, מאד לא פשוט לא קל בכלל את אמיצה מאד כנראה שההתעסקות עם זה היתה בלתי נמנעת.. שולחת לך חיבוקים לעבור את זה (((((שחפית)))))

שחףףףף ניראה לי מז'הה קשה מאחלת לך הצלחה - אוהבת -ליז

היום נראה לי עושה הפסקה.... הולכת להיפגש עם חברה

שלום לכולם! לפני שנה וקצת יותר כשהיתי בת 15 16 ניהלתי קשר מאוד צפוףף עם גבר בן 44 ..נפגשנו ואמרתי לו בפירוש שאני לא רוצה אותו ..הוא הביא לי לשתות אלוכוהול והרבה..אני לא בטוחה שזה היה רק אלכוהול..היתי ממש שיכורה...אח"כ עשינו כל מיני דברים אבל לא שכבתי איתו...למזלי! כל מיני דברים מגעילים גם כמו סאדו וירידות ואוראלי ואנאלי וכל מיני... זה לא עוזב אותי ..חשבתי שזה יעבור אבל זה לא עובר..המחשבות מציפות אותי..אני מפחדת מיחסי מין כלשהם עם מישהו..בהתחלה כשהיה לי חבר ראשון אחרי המקרה אני היתי ממש מינית וכל מה שעשינו היה מיני בקושי דיברנו.. עכשיו יש לי שוב חבר ואני ממש מפחדת מיחסי מין אני מפחדת שהוא לא בתול ושהוא ייגע בי בכלל אני נורא אוהבת אותו אבל אני מפחדת:\\ אני לא חשבתי שהמקרה הזה כזה יפגע בי אבל זה מה שקרה.. מישהי\ו יכול\ה לעזור לי אולי מישהי\ו שחווה\תה אותו דבר...או אפילו בלי קשר כי אני ממש אובדת עצות.. תודה רבהה!!! :*

שלום לך וברוכה הבאה לפורום את מתארת חוויה מאוד מאוד קשה וטראומטית שעברת לפני שנה הגבר שהיית איתו בקשר ניצל אותך ופגע בך בצורה מזעזעת התגובות שלך לאחר מכן, שאת תמארת, הן מאוד מובנות וגם מאוד שכיחות הוא פגע באימון שלך, ועכשיו קשה לך לבטוח בגברים אחרים, קשה לסמוך עליהם ולפני כן פשוט שיחזרת את החוויה שעברת עם בחור אחר אני חושבת שמה שחשוב עכשיו זה להתחיל לעבד את הטראומה שחווית על מנת לרפא את הפצעים ואי אפשר לעשות את זה לבד את זקוקה לעזרה והכוונה מקצועית חשוב שתפני לטיפול למטפלת שמתמחה בטיפול בנפגעות אפשר לקבל המלצות במרכז סיוע המספר שלהם זה 1202 את לא חייבת להזדהות האם סיפרת על מה שעברת למישהו קרוב? האם יש איתך מישהו שיכול להבין ולתמוך? האם החבר שלך יודע מה עברת ומה את מרגישה כעת? חשוב מאוד שלא תישארי עם הכל לבד! את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן ולשתף ואנחנו נהיה איתך לאורך כל הדרך ככל שנוכל... ולגבי מה שכתבתי בנושא ההודעה: טריגר זה דבר שעלול לגרום אצל קוראים אחרים רגשות קשים, לעורר פלאשבקים ולגרום להצפה. לכן, אם יש חשש שהכתוב יכול לגרום לסערת רגשות ולהעלות את זכרונות הפגיעה, מציינים בנושא ההודעה שזה טריגר כדי לשמור על הקוראים שחף

תודה:) אני כבר בטיפול פסיכולוגי..ולא ..לא סיפרתי לחבר שלי בשום אופן:S מאז המקרה יש לי דיכאון וחרדות ואני מטופלת עם כדורים ככה שאני לא אספר לאף אחד..שלא יחשבו שאני משוגעת.. אני מצטערת אם עוררתי איזה משהו לא נעיםם .. לא התכוונתי..אני לא אשמה במה שעברתי.. בכל מקרה אני מקווה שיהיה בסדר ושחבר שלי לא ימהר איתי כי אחרת אני אעזוב אותו. תודה רבה..!

לנורות חיסכוניות... ומה עכשיו?! חשבונות החשמל שלי יהיו יותר קטנים??? משום מה לא נראה לי.... בטח סתם הוצאתי כסף מיותר על הנורות היקרות האלה.... :(

נוקיע 6288 (דור 3) ולא אשלם עליו כלום!!! למי שמדבר מעל 80 ש"ח בחודש, מחזירים את כל המחיר (בסלקום, למי שמעוניין....) בעצם שידרגתי את הנוקיה הקודם שלי - 6280 זה דגמים מאוד דומים, רק שבחדש אין בגים של מערכת ההפעלה כמו בישן והוא יותר יפה - הזמנתי לבן מבריק (הרבה יותר עדין ונשי :) ) ובכלל הישן שלי כבר דורש שיפוץ רציני - בטריה נחלשה לגמרי וגם הפנל האחורי שסוגר את הסוללה לא נסגר עד הסוף כמו שצריך ועוד כל מיני בעיות שקשורות לתוכנה שלו טוב, נו, לא פלא.... רק בשבועיים הוא נפל כבר איזה פעמיים.... אז למה להתחיל לתקן, אם אפשר לקבל חדש?!

לא אוהבת את ההרגשה הזאת :( וגם טובעת ביותר מדי חומר תיאורטי לא מוצאת את הידיים והרגליים לא יודעת במה להתחיל, איך להמשיך ומתי לסיים.....

תתחדשי על הסלולרי החדש כיף :-) מבצע בהחלט שווה, חבל שלא התאפקתי אני ושדרגתי לפני שנה לפני שבכלל הסתיימה לי המחוייבות הקודמת ודי אכלתי אותה מכל ה"מבצע" שהיה להם אז לגבי החשמל, גם אני בנסיונות לחסוך אז לא משאירה אור דולק בשום מקום בבית שאני לא נמצאת בו וגם כדי להתחמם אני כמעט ולא מדליקה חימום אלה עם הרבה שכבות ובימים קרים מאד מאד משתמשת בבקבוקים וכריות חימום אבל בגדול, כדי לחסוך באמת צריך לעשות רישום מדויק של כל שקל שמוצאים כל יום ולראות אחכ במה אפשר לצמצם ומה היה מיותר יום טוב שחפית

לגבי הנייד, אגיד לך את האמת, לפני שנה וחצי קניתי חדש, בלי לשדרג אפילו ואז עוד לא סיימתי לשלם על הקודם אז עכשיו אני עדיין משלמת על זה שקניתי לפני שנה ואשלם עוד שנה וחצי סכום מכובד ביותר ולגבי ההוצאות עשיתי לפני כמה חודשים את הרשימות האלה כל יום וגם כמעט הפסקתי לקנות באשראי כדי להיות במעקב צמוד יותר על הכסף שאני מוציאה ואני כמעט ולא קונה דברים מיותרים אלא אם ממש בא לי להתפנק ואני קונה לי משהו טעים וחוץ מזה אני צימצמתי יפה מאוד את ההוצאות שלי ועל התנור אני לא מוכנה להתפשר יותר מדי אוהבת חימום של התנור זה חשוב לי מדי כדי להרגיש טוב עם עצמי

אני כל כך צריכה חיבוק אמיתי אכשיו ):

כאן דרך הפורום אני יכולה לשלוח לך רק חיבוק ווירטואלי אבל את יכולה להפוך אותו לחיבוק ממש אמיתי! תעצמי את העיניים.... ופשוט תדמייני תדמייני איך שאת מתעטפת בחיבוק הזה כאילו שהייתי ממש שם לידך והיתי מחבקת אותך בדיוק את החיבוק שלו את זקוקה כרגע יש המון כוח לדמיון! שחף

מסרב לזוז , והתכנאי שלנו עכשיו במילואים אז ,,,,,אני עכשיו ממקום אחר התפלחתי לשתי דקות רק לומר שאני מתגעגעת ושאני מקווה שבקרוב המחשב יתוקן ואוכל לחזור , חוץ מזה שגם הרגשתי לא טוב ועדיין יש לי בעיות עם יד שמאל , לא יודעת מה נסגר איתי , מאחלת לכולכן אחלה שבוע טוב -אוהבת את כולכן , ורק,,,,,,,סבלנות חייבת לפנות את המחשב אז,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,עד הפעם הבאה,,,,,,, חטולית

חתולית, איך אני שונאת כשזה קורה לי שהמחשב מתקלקל, רק בגלל זה שמרתי בצד את המחשב הישן, אם הנוכחי מתקלקל, ישר אני שופלת את הישן עד שיחזור הנוכחי מתיקון. כנראה שאי מכורה מידי.. מקווה ששלומה של היד ובכלל ששלומך כולך יותר טוב תרגיש טוב יקרה חיבוקים אני

עכשיו ראיתי את התגובה של שבלולית ופאום קלטתי שלא הגבתי לך :( התכוונתי ואיכשהו פיספסתי בסוף ואני כל הזמן מרגישה כמה שאת חסרה כאן!!! בדיוק היום בבוקר חשבתי כמה אני רוצה שכבר יסדרו לך את המחשב! אני הייתי משתגעת אם כל כך הרבה זמן הייתי נשארת בלי המחשב ובטח הייתי פונה לטכנאי אחר, אם שלי לא היה בשטח אז מקווה ששלך יחזור מהר מהמילואים ויחזיר את המחשב שלך לחיים עצוב לי לשמוע שאת עדיין לא מרגישה טוב :( את ניסית להתייעץ עם הרופא בקשר ליד? נראה לי שאם זה נמשך כל כך הרבה זמן, אז זה לא רק רגשי, כמו שחשבת בהתחלה מקווה לראות אותך כאן בקרוב בריאה ושלמה! אוהבת ומתגעגעת שחף

רוצה לקרוע פה הכל. בחדר. לקרוע הכל שלא יישאר כלום. לקרוע מהקירות ולשבור את מה שעוד עומד ולחתוך לקרוע את עצמי. שלא יישאר כלום:( כלום. לא מכירה את זה אצלי וזה ממש מפחיד. לא כועסת ככה, ולא מתפרצת ככה על כולם בהתקפי זעם כאלה. לא רוצה את זה. מה קורה לי?? זה ממש מפחיד. מבהיל. רק הורסת הכל. כל מה שסביבי, כל מי שמתקרב אליי. לא יכולה שיתקרבו אליי. מרגישה לכודה בתוך זה ואי אפשר לעזור כי אי אפשר להתקרב. ולכודה בתוך עצמי וזה לא מקום טוב להיות בו. שחור פה מדי. שחור ומושך למטה. שהכל ייעלם. שאני איעלם. זה ממש קשה להיות בזה עכשיו.

אני מאוד מכירה את ההרגשה הזאת שאת מתארת שבא לך להרוס את הכל שהכעס מציף מה שלי עוזר במצבים כאלה זה לעשות ספורט ריצות, כפיפות בטן, התעמלות העיקר זה להוציא את האנרגיה ההרסנית הזאת החוצה בדרך שלא תפגע או באחרים מאוד ממליצה לך לנסות אותי זה מאוד משחרר ומרגיע וכאן יש מידע על הכעס וגם דרכי התמודדות תיכנסי גם לכל הקישורים שמופיעים בכחול מקווה שזה יעזור http://www.macom.org.il/anger1.asp שחף

אני רוצה להיעלם. אני צריכה להיעלם לא מצליחה לצאת מהמיטה. לא רוצה להגיב ככה יותר. כולם רק כועסים פה עכשיו וזה בגללי ובגלל התגובות הדפוקות שלי ואיך שאני מאבדת שליטה. הכל בורח לי בין האצבעות ושונאת את זה. שונאת את זה. לא יכולה לצאת מפה עכשיו. רק במיטה. עם דלת נעולה. מפחדת מעצמי וזה הבהיל אותי קודם איך שהגבתי. לא רק את ההורים שלי, גם אותי. אז נעלתי את הדלת, הם לא מבינים גם ככה, רק כועסים עכשיו :( וייקח להם זמן להירגע. לא יכולה שייכעסו עכשיו, הם לא מבינים :( לכודה פה. עם עצמי. כל החדר שלי הפוך, זה נראה כאילו הייתה פה מלחמה. שונאת את זה :(

מישהי יכולה לספר לי על זה מההבט האישי? האם עוברים סוג של הדרכה? שב'ש

אני לא יודעת אם יש הדרכה במהלך ההתנבדות, אבל יש ראיון אישי לקבלה וקורס הכנה http://www.1202.org.il/template/default.asp?siteID=1&maincat=25&catid=193&keySearch=התנדבות

שלום עלמה מה שלומך? אני יודעת שיש אכן רעיון קבלה וקורס שאינו פשוט כלל למי שחוותה פגיעה מינית, בהמשל ישנה הדרכה. הכרתי בנות שעברו את הקורס והוא היה קשה וטריגרי מאוד עבורן ולא יכלו לעמוד בו, ואחרות חשו אתגר ותרפיה מעצם הנתינה. אידה

מה עושים כשעולות מחשבות לא טובות? מחשבות להיעלם...מחשבות שאולי יקרה לי משהו במקרה ואני לא אהיה פה, וככה יהיה קל יותר.. מחשבות שלא עוזבות ולא מרפות ולא משנה מה אני עושה כדי לא לחשוב אותן. לוקחת המון משמרות בעבודה כדי להתעסק במשהו אחר, ונלחמת בשינה כדי לא להירדם באמצע היום, כדי שאני אהיה קרועה מעייפות בלילה ואשן ולא יהיה עוד לילה לבן של מחשבות. לא משנה מה אני עושה, זה שם וזה לא מרפה, שחור כזה בפנים, בלב, לא יודעת. מעניין מתי אני אכנע לזה ואוותר, כי זה מרגיש שזה יקרה מתישהו, לא יכולה להמשיך עם זה ככה, ומתישהו זה ישתלט ולא על רוב החלקים או רוב התחושות, אלא על הכל. אני אלך בכל זאת לישון קצת עכשיו, לא יכולה להתמודד עכשיו וצריכה לברוח לשינה. לא להרגיש. ולא לחשוב.

אני חושבת שקודם כל מה שחשוב זה לשתף להוציא החוצה את כל הכאב בכל דרך אפשרית לא להישאר לבד עם הכאב הזה לדעת שיש מי שמוכן לעזור ולתמוך ואת מתחילה לעשות את זה לאט לאט כאן - בפורום וזה חשוב! מצאתי מאמרים שיכולים מאוד לעזור לך - על טכניקות התמודדות עם פלשבקים, מחשבות פולשניות, תחושות גופניות וכו' יש בהם הרבה רעיונות שתוכלי להיעזר בהם http://www.macom.org.il/grounding.asp http://www.macom.org.il/coping-with-flashbacks.asp http://www.macom.org.il/flashbacks2.asp אתר עם הקלטות של הרפיה - בפינה ימנית עליונה אני ממליצה לך לתרגל את ההרפיה עם ההקלטות ואחר כך תוכלי לעשות את ההרפיה בלי העזרע של ההקלטות בעת הצורך ותוכלי גם לשלב את הטכניקות שבהקלטות עם דמיון מודרך של המקום הבטוח http://www.baruch-elitzur.com/ טכניקות הרפיה וקירקוע יכולות לעזור לך גם בהתמודדות עם מחשבות אובדניות מקווה שהידיעה שיש דרכים שיכולות לעזור לך להתמודד והתירגול של הטכניקות יעניקו לך מעט תקווה ואופטימיות שתהיה לך שבת רגועה ונעימה מחבקת שחף

שלום למי שזוכר אותי ולמי שלא, אני זה שהוטרדתי מינית בכלא...עוד פעם זה פשוט נשמע לי שזה לא שייך לפה אבל בכל זאת. אז ככה אני די בטוח שאני נרתע לקשר ישיר עם אנשים, אני לא יודע להגדיר ספציפי איך זה מתבטא, בכל מקרה אני רוצה לשמוע ממישהו/י על איך בדיוק להגדיר את זה והאם זה מתבטא בכל מיני מקומות שכיחים וספציפים.

נשמע כמו המנעות מאינטימיות - אין ספק שזה קשור פחד ליצור קשרים, להתמודד עם רגשות שעלולים לצוץ בעיקבות הקשרים בעקבות קירבה - כעס, אהבה, משיכה, דחיה, יותר בטוח פשוט להתרחק כי הקירבה מעלה את כל אלו שהזכרתי וכל אלו היו בזמן הפגיעה - הפחד ההתרגשות המשיכה הרצון לקירבה התערבבו זה בזה ויצרו בלבול והבלבול הזה מפחיד כי הוא מחזיר לאותם רגעים נוראיים אז המח החכם שומר עליך כשהוא בוחר פשוט לא להרגיש ולא לאפשר לשום רגש לגעת. וזה אחד הדברים העיקריים שעוסקים בהם בטיפול - ללמוד מחדש להרגיש,, ללמוד לחוות אינטימיות, אלא שהפעם ממקום של בחירה ממקום בריא. מקווה שקצת הארתי לך - ברוך הבא לפורום מקוה שתקבל פה את מה שאתה מבקש שבת שלום - ליז

תודה ליז, כן הארת לי קצת את הדרך. אני רוצה לדעת על קבוצות תמיכה בראשון לציון לכאלה שעברו הטרדה מינית

וסוף שבוע מחוייך לכולם http://www.upfree.net/5956967 שחף

זהו עכשיו המחשב שלי לא עובד, מצטערת מקווה שיחלים במהרה. שבת שלום אידה

* הגשתי היום את העבודה ועשיתי את המבחן - זהו עמדתי בכל המטלות של הסמסטר! עכשיו צריכה להתחיל עם המטלות של חופשת הסמסטר.... והן הרבה יותר קשות :-/ *ביום שלישי הרגשתי יותר טוב משאר הימים, כי הייתי עסוקה בלהתכונן למבחן ודי הצלחתי להתנתק מהרגשות והמחשבות ברוב השעות של היום. כמה שזה נשמע עצוב, אבל אין לי יותר נקודות אור.... וגם מהנקודות האלה לא מצליחה להתנחם :( חשוך לי מדי וכואב :'((((

אז ככה - כל התפרים מהשפה שנחתכה נמסו\נשרו ונראה שאפילו לא תהיה צלקת המחשב הנייד תוקן כך ש... אתם בטח כבר שמתם לב -אני יותר מקושרת ו.... ממממ..... יש לי כמה החלטות חדשות - בתיקוה שאצליח להפוך אותן למעשים בנתיים הן רק החלטות אבל גם זה טוב - שלב ראשון... לא????? שבת שלום כלן - ושחפית את ניפלאה, איך למרות הימים הקשים פתחת לנו את השירשור תודה ועוד חיבוק לפני פרידה - ליז

איזה מזל שהמחשב שלך תוקן אחרת ממי עוד הייתי מקבלת כאלה חיבוקים מפנקים :) והחלטות.... זה הדבר ההכי חשוב! שמחה מאוד לשמוע שהשפה כבר נרפאה ולגבי השירשור... אני הבטחתי... לכן ולעצמי! ואני לא אוהבת להפר את ההבטחות שלי..... שתהיה לך שבת נפלאה שחף

גם הגעתי לגיל 24 .. וגם עברתי את הבחינות של מד"א.. אחלה של מתנה .. ממש סיבה למסיבה .. ועכשיו באה ההקלה ..

איזו מתנה ניפלאה ואת הענקת אותה לעצמך... בכלל ניפלא!!!!! כל הכבוד מזל"ט אושר ועושר אוהבת - ליז

עכשיו תהני מכל רגע שהתפנה לך מהלימודים מתי את מתחילה את ההתנדבות? בטח את מה זה מתרגשת :) אחלה מתנה ליום הולדת!!!!

מזל מזל....... טוב טוב מזל-טוב, עד מאה ועשרים! רציתי לאחל לך כמה דברים: שהשמש תחייך אלייך, שהקשת תגן עלייך, שהגשם יבכה בשבילך, והפרחים יפרחו למענך. שכל בוקר עם חיוך תתעוררי, שלשמוח ולצחוק לא תשכחי, שלעולם לא תפסיקי לחלום, ותמיד תשמרי על התום. שהרוח תביא בשורות טובות, והערפל ירחיק את הרעות. שהעצים יהיו עבדיך, והירח ישמור עליך. אידה

היום בשיעור היינו צריכים לצייר מנדלה וזה היה אמור להיות משחרר ומרגיע אז ציירתי את העיגול וצבעתי בפנים בכל מיני צבעים והרגשתי צורך שהצבעים יהיו חזקים ציירתי בפנדה והוצאתי בצביעה את כל האנרגיות שלי צבעתי באגרסיביות הפעלתי המון כוח וכשסיימתי והסתכלתי על זה הרגשתי שאני שונאת את מה שיצא לי והתחלתי להרגיש רע הרגשתי איך כל הכאב הכלוא בפנים מציף אותי ממר שרציתי לבכות אבל לא יכולתי אז כרגיל נהיה לי קשה לנשום יצאנו להפסקה ואח"כ חזרנו ודיברנו ואני סיפרתי מה זה עשה לי עדיין היה לי קשה לנשום ונשאר קשה במשך שעתיים בערך המורה שאלה מה הייתי רוצה לעשות עכשיו עם המנדלה אז אמרתי שהייתי רוצה לגזור אותה לפי הקווים של הצבעים השונים היא הציעה לעשות את זה אז גזרתי ונהיה קצת יותר קל כי לא היה יותר עומס של כל הצבעים ביחד נהיה יותר מרווח אבל לא הוקל לי להרבה זמן התחושות הקשות חזרו אלי ולא עזבו עד סוף השיעור זה לא יאומן עד כמה צביעה פשוטה בלי תוכן יכולה להיות עוצמתית עד כמה היא יכולה להוציא החוצה את כל הרגשות שמבעבעים מבפנים

וואו.... כל כך מזדהה איתך ועם מה שעבר עליך את לא תאמיני, אבל גיליתי שזו הסיבה שאני נמנעת מלצייר - פשוט לא יכולה להכיל את העומס וההצפה הרגשית שזה גורם לי. ואני החלום שלי היה להיות ציירת,,, בקיצור - זה במסגרת הללמוד להתמודד עם התרגשות, עם יצריות, עם כל מה שהחנקנו לאור ניסיון החיים הדפוק שלנו. כנראה זה יהיה הדבר הבא שאתמקד בו בטיפול - כי ממש בא לי לחזור לציור ואפילו לממש את החלום שלי. להצליח להתפרנס מזה וכרגע לא מסוגלת להשאר בסטודיו יותר מחצי שעה וכבר מרגישה את ההצפה. מקווה שנרגעת - ויתכן שהמודעות למה שזה יכול לחולל תעזור לך בפעם הבאה מחבקת - ליז

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה סליחה, פשוט בא לי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כואב לי לא רוצה שיכאב יותר לא מצליחה לקום מהנפילה הזאת :'(

אם זה שווה... כמה שזה שווה .. באיחור של כמה שעות..... חיבוקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק שהשבת תהיה שבת מנוחה ורגיעה אוהבת - ליז

אני כבר שלושה שבועות כאן,שלוש שבועות של שיקום,של למידה... אני מדברת כימעט כל יום אל דברים שבונים אותי,שבונים לי דרך לחיים יותר טובים,אפילו קצט שיהיה יותר טוב,אני לא מבקשת הרבה בנתיים,רק בנתיים... אבל יש לי את הימים שבהם אני רואה רק את הקושי ויש את הימים שבהם אני רואה מאבר לקושי ,לא מזמן היה לי כאן היתכתבות אם... שגם בה אצלחתי לראות את הדברים בצורות אחרות,אני רוצה לעבוד אל עצמי,רוצה לעבוד ומוכנה גם לעבוד קשה שיהיה לי טוב ושיהיה לילדים שלי טוב... אני יודעת מתי אני אומרת דברים בשביל צומת לב,אני גם אומרת למדריכים שלי או לעו'ס שלי שאכשיו זה כי אני באמת לא יודעת דרך אחרת,לא יודעת להגיד שאני צריכה עזרה אכשיו,שקשה לי ,שאני לא מרגישה טוב,שממש רע לי,במילים החוצה מהפה שלי ,זה קשה לי,אז במקום זה אני אומרת מה שאני רגילה וידעת להגיד ,אני רוצה למות,אני לא יכולה לסבול יותר,אני רוצה לקחת כדורים ו.... אבל יחד אם המילים האלו,אני גם ישר אומרת תלמדו אותי להגיד אחרת,תחזקו אצלי מילים אחרים,תתיחסו אליי... אולי זה מובן מאליו למי שקורא אותי אכשיו,אבל לי זה צעד שעשיתי כאן ועושה כאן,אולי אפילו זה נישמע ילדותי? אתמול היה לי שיחה כל כך מופלעה אם הילדים שלי,הבת שלי לא הפסיקה לומר לי כמה היא אוהבת אותי וכמה היא רוצה שניהיה כבר יחד,כאב לי האמת שהיא אמרה לי"אמא למה את לא לוקחת אותנו לישון אצלך? אז תבשלי לנו אוכל ונילח לים..." כואב לי בגלל שאין לי אפשרות לקחת אותם לשישי שבת,אולי רק לשבת,אין אפשרות כזאת בגלל שאין לי איך לקנות להם אכשיו אוכל,אין לי אפשרות כי אין לי כסף לנסיעות,וזה כל כך כואב לי,כואב שאי אפשר לטער בכלל,אני אמרתי לעצמי שלא משנה מה אני ינסה לעשות הכל כדי להיות אם הילדים שלי השבת הזאת, אני לא יכולה לשמוע את הבת שלי אומרת לי מילים כל כך אמיתיות ולהגיד לה שבגלל שאין לאמא שלך כסף אני לא ירעה אותך,זה הגיוני? זה כל כך אסור..... ביקשתי שבוע שאבר מהרווחה בעיר שלי שיעזרו לי,זה לא שאני לא עושה כלום,אבל צריך לחקות לקרן וגם אז זה לוקח חודשיים,אלוהים רק שזה לא ישבור אותי אכשיו אני שונאת לדבר אל מצב כזה,שונאת כי זה נישמע לי שאני מתבכיינת לכם,שלא יודעת מה תחשבו אליי,אבל אני רושמת את זה כי באמת כואב לי,ואולי הכתיבה תשחרר אותי קצט מכל זה

אין ספק שלכתוב משחרר, ואין ספק שכאן המקום המתאים , אני כותבת המון - קצת פה, קצת במחברת, קצת בבלוג, אני גם מציירת ומפסלת לפעמים בחומר - זו גם דרך ניפלאה לשחרר. וכן, גם אני מרגישה לפעמים כאילו שאני מתבכיינת... מישהו יקר לי ענה לי לגבי ההרגשה הזו - "באמת הגיע הזמ"ן. וכנראה שהוא צודק. את שוכחת את התקופה הארוכה שהיית חייבת להיות גיבורה , לא לבכות, לא להתלונן... ואולי עשית את זה והתגובה או חוסר התגובה גרמו לך להשתתק. אז עכשיו זה מותר וגם רצוי, להוציא את מה שמעיק לדבר על הדברים הכואבים - אל תתביישי, אל תמשיכי לחנוק את עצמך. מאחלת שהעניינים הרגשיים והכלכליים יסתדרו בהקדם שתוכלי להתחיל לנשום קצת. מחבקת - ליז

את לא מתבכיינת!!! את משתפת.... בקשיים וגם בהצלחות ואין דבר חשוב יותר מלשתף ויחד עם כל הקשיים והכאב את עושה עם עצמך עבודה נפלאה!!! את לא מוותרת לעצמך.... אני חושבת שיש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך!!! מקווה מאוד שימצא פיתרון גם לגבי הפגישות שלך עם הילדים ותוכלי להיות איתם יותר שתהיה לך שבת רגועה ונעימה שחף

http://news.msn.co.il/news/BusinessCommunication/EconomicsCommunication/200801/20080116191151.htm טוב מאוחר מלא כלום... ולמען אחרים ואחרות-הנפגעים ונפגעות מטוקבקיסטים מרושעים ורעים החודרים להם לרשות הפרט, מרכלים עליהם ברשת פומבית, מגנים אותם ברייש גלי בהוצאת לשון הרע נבזית..או קל וחומר מוציאים דיבת הגולשים תמימים לרעה!-לא עוד!!! שמחה שהתלונה שלי בשעתו במשטרה ושל עוד רבים ורבות אחרים/ות- פעלה את פעולתה במישור החקיקה לפחות... הבה נשתמש בכלי הכביר והמקסים הזה רק לחזק ולחבק- לתמוך ולהתחזק! אוהבת שדה ניר

שלום שדה יקרה מה שלומך?? מזמן לא ראינו אותך כאן אידה

שלום לכולם! שמי... אני הותקפתי מינית הרבה בחיים שלי לפחות 20 פעם כמובן אני לא יודע מה לחשוב אם אני אשם או שבגלל שאני יפה אבל זה המצב התחתנתי לפני 4 שנים יש לי 2 ילדים ויש לי בעיה רצינית שאני לא מאמין לאישתי שהיא נהנת ויותר מי זה אני מבקש ממנה סליחה אחרי שאנחנו עושים סקס ואני אף פעם לא יתחיל איתה כי אני בטוח שזה רע אבל אני יודע שזה לא רע זה מין בלאגן בשכל כזה אני לא יכול שנוגעים בי גם אם זה אישתי אני מראה לה רגיל אבל בפנים יש לי היתנגדות כזו אני לא מחליף לילדים שלי כי אני לא יכול ליראות איבר המין שלהם זה עוד שריטה וכמובן אני גם לא מחבק אותם ואנ י אוכל את עצמי מבפנים למה אני לא משתחרר מזה אבל אין לי מה לעשות זה היה תקופה של כמה שנים שפשוט ניצלו אותי וזה שינה לי את כל החיים אפילו שעבר הרבה זמן וזה ממש עצוב שאין עונשים מספיק חמורים לסוטים כאלה שפשוט רוצחים אנשים ומשאירים והנירצחים נישארים בחיים ( שלא תבינו אני ניראה רגיל מבחינה נפשית ממש אחלה אבל זה שריטות סמויות שעשו לי )

שלום לך, האם אישתך יודעת? האם יש לך עם מי לדבר? האם אתה בטיפול? הדברים האלו הם תגובה נורמאלית לאדם שעבר חוויות שאתה מתאר חשוב לשתף מישהו שאתה סומך עליו בנושא הקשר הזוגי אם תחליט שאתה רוצה לשנות את המצב ולהתמודד עם שדי העבר בהחלט ניתן לתקן או לפחות לשפר מאוד את מערכת היחסים האינטימית הן עם אישתך והן בקשר אינטימי בכלל כגון עם הילדים - בשביל זה כדאי לפנות למטפל\ת המומחה בתחום (לברר טוב טוב לפני שמתחילים הרפתקאה של טיפול, זה תהליך שדורש המון כוחות וצריך לבחור טוב טוב את המטפל\ת) אם תרצה בטח יש פה בפורום שיוכלולעזור לך עוד בנושא ואף לדעת לאן לפנות באזור שלך - זה כמעט בלתי ניתן לעשות לבד לכן אם אתה במקום הזה היום שמרגיש שהגיע הזמן להתקדם כדאי לך לפנות לטיפול ברוך הבא - מקוה שעזרתי במעט ואשמח לשמוע איך דברים מתקדמים וכמו כלם פה לתמוך לאורך המסלול הלא קל בכלל. אידה -מנהלת הפורום, נכנסת מדי כמה ימים ואפשר תמיד גם לפנות אליה דרך המייל וברגע שהיא יכולה היא מתייחסת- היא בעלת ידע וניסיון רב בתחום

ראשית צר לי ביותר להתבשר ממך שאף אתה נפגע תקיפה מינית בעברך... ותדע כי הסימפטומים שתיארת ופירטת מאד שכיחים וטבעיים לנפגעי ניצול ותקיפה מינת!!ממליצה לך בחום לגשת לטפל בעצמך ויפה שעה אחת קודם!למענך ראשית לכל ולמען עתידך ומשפחתך! הנך ככל הנראה סובל מהדחקה, דיסוציאציה ופוסט טראומה כתוצאה מהניצול המיני בילדות והתקיפות המיניות המתמשכות ולא יפלא שזה משפיע עליך בצורה אקוטית ואימננטית בכל תחומי החיים הריגשיים הפנימיים!!! ממליצה לך בחום לגשת לטיפול פרטני -לבדיקה, יעוץ וטיפול הולם לבעיתך ומצבך! ויתכן אף שתזדקק לטיפול זוגי ומשפחתי בשל ההשלכה הטיבעית של בעיותיך על בת זוגתך וילדיך!!! מחזקת את ידיך ומאחלת לך דרך צלחה שדה ניר

מצטעת לשמוע על הפגיעות הטראומטיות שעברת.... זה פוגע ומחלחל בכל תחום.... בזוגיות, אינטמיות ובחיי המין היחסים עם הילדים...והסביבה. אני בטוחה שאתה נראה ואכן נורמלי.... התגובות שלך נורמליות למצב לא נורמלי... אתה סובל ומתייסר מהחיים, מהנאות, מדברים ברורים שקיימים וגם אמורים לבנות אותך ומשפחתך... אין מנוס, אם אתה רוצה לעזור לעצמך , לעבור שנוי ולשפר את חייך... פנה לקבלת עזרה בקדם, פנה לטיפול אצל מומח/ית בתחום. אתה מוזמן להשאר ולהיות חלק מהפורום, אל תשאר עם הדברים לבד. אידה

קצת מושכת את הזמן לפני היציאה לעבודה מעשית אז אני אספר לכן שאתמול למדתי למבחן ישבתי מהבוקר עד הערב וכל הזמן למדתי עשיתי הפסקות כמובן אבל לא בהגזמה והספקתי לעבור על כל החומר בעצם הייתי חייבת כי היום היה אמור להיות יום עמוס אבל בסוף ביטלו לי את העבודה אז מ-1 אני אהיה פנויה ומה שחשוב זה שהצלחתי כמעט לנטרל את המחשבות ואת הרגשות פשוט התנתקתי לא לגמרי אבל ברוב הזמן והאמת שזה היה לי טוב כי התעייפתי כבר להיות מוצפת אבל היום איכשהו שוב קמתי הפוך לא כל כך מרגישה טוב מקווה שאצליח להתאושש במהלך היום כי לא בא לי להרגיש את הכאב

מקוה שבאמת השתפר במשך היום - ושמחה איתך על אתמול... }{ ליז

האמת שהיום עבר ככה ככה עליות וירידות אבל יהיה בסדר מחר סוף סוף מתפטרת מהעבודה והמבחן ומחילה דף חדש - חופשת סמסטר האמת שזה קצת מלחיץ אותי כרגע, אבל לא נורא, נעבור גם אז שיהיה לך לילה נעים שחף

בוקר טוב עולם, היום אגיד לעצמי: אני שווה אני עולם, עולם ומלואו... הגעתי לכאן כי יש בי משהו יחודי, יש בי משהו שרק אני יכולה להעניק. היום או?ה?ב, היום אתן את הדבר הזה לאדם או שניים (או הרבה יותר) היום אעניק מהדבר הזה וזה יגרום לי לאושר רב. כשאחזור הביתה אסתכל במראה ואומר: "הענקת משהו מיוחד היום". אנשום עמוק, אחייך לעצמי, אבחון את הרגשות והתחושות שזה הותיר בי, ואסכם ביני לבין עצמי... מחר או?ה?ב, מחר אתן את הדבר הזה לאדם או שניים (או הרבה יותר) מחר אעניק מהדבר הזה וזה יגרום לי לאושר רב יום טוב

ליז ....כמה את מיוחדת.... מכל הבחינות יום נפלא לך אידה

בוקר טוב עולם, מה שלום כולם? אני יורד מן החוטים אני כבר ילד אמיתי כמו כל הילדים האחרים שעלי צוחקים כמה טוב לחיות ולהיות ילד שאוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלב אז בוא נתקן, נכון שהיית מת שאני אשאר על החוטים אבל אני יוצא אל העולם הלא מושלם הזה שנראה שהוא עטוף בתוך צלופן אדום, נראה סופר-דופר מבחוץ. נכון? אז יצאה לי סטיגמה של טיפש בגלל כל הסיפור עם העץ אבל אני עדיין רואה, רואה היטב מה שקורה סביבי העולם הזה אינו עדיף אך אני מקווה למסגרות שהם לא אני הם מסתכלים עלי מוזר כי אין לי שיער כמו לכולם ואין לי אוטו חדש ואני לא גר בבניין הכי מפואר בצפון רמת גן אני נשאר כאן מסרב לעשות מרוני סופר-סטאר אז הפוזה הזאת של סוחף תן עולם אחר אתה נגרר ושואל: איך הגעת לכאן? איך הגענו לכאן? אתם נראים מופתעים בוקר טוב באמת, איפה אתם חיים?

ליזוש, אין כמוך! :) כל מילה נכונה לגבייך את באמת מיוחדת ומעניקה המון מעצמך לאחרים הלוואי והיה אפשרי כל בוקר להתעורר עם ההרגשה הזאת וכל לילה ללכת איתה לישון חבל שזה לא תמיד מצליח אבל אולי מספיק שיהיה רק יום אחד כזה בשבוע, שמצליחים להרגיש ככה ואז כל השבוע יהיה שווה את היום הזה (רק חושבת עם עצמי בקול רם :) ) שיהיה לך יום נפלא שחף

ריגשת אותי בכל מילה ומילה! רק לשמור ולזכור:-) את מקסימה! אוהבת אותך, שדה ניר

תודה שדה ניר טוב לראות אותך כאן אוהבת - ליז

להתנתק הפוך. להתנתק מהפלאשבקים, ולא מ"כאן ועכשיו". לגרום לזה ללכת, לפחות לקצת:( זה מרגיש ממש אמיתי כשזה עולה, מרגיש כאילו קורה באותו רגע, ככה הגוף מגיב לזה ואני לא רוצה:( לא רוצה! :( זה משתק לגמרי ואני לא יודעת כבר מה לעשות. זה מרוקן מאנרגיות, ממה שעוד יש, ממה שמנסה לאסוף מחדש כל פעם, מרוקן לגמרי. מנסה להגיד לעצמי שאני לא שם, כבר לא שם ושעכשיו בסדר. אבל זה רק בראש, הגוף לא מבין ולא נרגע ולא מצליחה להירגע לבד. זה קשה מדי לעשות את זה לבד. לא מצליחה. צריכה שמישהו אחר יהיה שם כשזה קורה, כשזה עולה, שמישהו ידריך החוצה מזה, החוצה משם.. ואין מישהו כזה. אין אף אחד ואני לא מצליחה לבד. לא רוצה את זה יותר:( קשה לי לנשום

בהחלט קשה מאוד לעבור את זה לבד אבל יש דרכים בהן תוכלי לעזור לעצמך, להפחית את התגובות הגופניות אלו הן בעיקר טכניקות של נשימות, הרפיה ודמיון מודרך הנה משהו די בסיסי: תשבי בתנוחה נוחה ומשוחררת על הכיסא, כך שהכיסא תומך בכל חלקי הגוף או תשכבי על הגב תעצמי את העיניים תשתדלי לנשום עמוק ולאט, דרך הבטן תרגישי איך האוויר נכנס וממלא את כל חלל הבטן תרגישי איך הבטן שלך מתנפחת בשאיפת האוויר ומתרוקנת בנשיפה אחרי שאת מרגישה שהתרגלת לנשום בצורה כזאת תתחילי בדמיונך לעבור על כל חלקי הגוף: כפות הרגליים, הרגליים (כל פעם רגל אחת), כפות הידיים, הידיים, האגן, הגב, הבטן, החזה, הכתפיים, הצוור, הראש תרגישי איך שלאט לאט כל חלק קטן בגופך (ברגע שאת עוברת עליו בדמיון) משתחרר ונעשה כבד ונינוח אל תשכחי להמשיך לנשום את הנשימות העמוקות לאורך כל הדרך כשעברת על כך הגוף תדמייני איזשהו מקום שמרגיש לך בטוח ושטוב לך להיות בו תדמייני את עצמך שם איפה ואיך את יושבת או שוכבת? מה את רואה סביבך? תחשבי האם את רוצה להזמין אלייך לתוך המקום הזה מישהו שיהיה שם איתך או שאת רוצה להיות שם לבד אם הזמנת מישהו לשם, איפה בדיוק הוא נמצא? ממש לידך? קצת מרוחק? תמקמי אותו בדמיונך איפה שהיית רוצה שיהיה תסתכלי מעט על שניכם ביחד נמצאים במקום הבטוח תרגישי את האוויר הצלול של המקום, תנשמי אותו תשארי שם זמן מה כמה שמרגיש לך מתאים עד שאת מרגישה שהפנמת את המקום והוא נמצא איתך וממלא אותך כל הזמן תמשיכי לנשום את הנשימות העמוקות בזמן שאת מרגישה שמתאים לך תפתחי את עינייך קחי לך כמה רגעים להתאושש ואז את יכולה לקום ולהמשיך את היום בהרגשה טובה יותר זה רק אחד מהתרגילים יש כל מיני תרגילים דומים שמבוססים על אותו עיקרון מקווה שיעזור לך שחף

בשבילי עוזר , כשאני בתוך התמונות להתמודד איתן זאת אומרת - בעיניים עצומות, כשאני ממש רואה את הדמות - להושיט יד, ולנסות לתפוס או להכות, ולבעוט בה - ואז כשהיד עוברת בתוך התמונה, זאת אומרת בתוך הכלום (בעצם חותכת את האוויר) את מזהה בצורה מוחשית שזה רק דימיון, תמונה של זיכרון, תרגישי טוב עמית יקרה

אני לא עמית. שמי נטע. אני נכנסת בדרך כלל בניק "מנותקת". גם בהודעה הזאת נכנסתי בניק הזה. תודה על העצה, אני אנסה, כי לא נראה שיש משהו אחר שעוזר כרגע. אני אנסה גם את תרגילי ההרפייה ששחף הציעה, לא יודעת כמה מסוגלת באמת להיכנס לזה ולהדריך את עצמי לבד, אבל אני אנסה. תודה לכן.

מנותקת יקרה מצטעת שכך וכל כך קשה....וכל כך לבד כי את באמת זקוקה לעזרה אבל, אל תשכחי שיש לך את עצמך...וכרגע את הזמינה ביותר, נסי ברגע שזה קורה לשטוף פנים...מיים קרים... נסי להחזיק קרח ביד... להדליק מוזיקה קצבית שאת מכירה והכנת מראש לרגע כזה.... תתקשרי ל1202 נסי כל דרך להוציא את עצמך משם ע"י משהו שחשבת ותכננת מראש בהצלחה איתך אידה

ראשית לכל חשוב שתתאבלי על כל מה שעברת..ותסתכלי לסיטואציה הקשה בעיניים עם כל הכאב העז שפוקד אותך באותו רגע!כי זה חלק מהדרך הקשה לעבד את החוויה הטראומטית-הנוקבת והכואבת על מנת להשתחרר ממנה ולאבד אותה במימד של ההשפעה על חייך העכשווים!!! ורק ברגע שזה כבר הופך לפלאשבק מתמשך ולסיוט מבעית שאין לו סוף..חשוב שבכדי שתתעוררי מהפלאשבק החזק שאת שרויה בו עמוק כאחוזת אמוק לנסות לההתעורר באמצעות דברים חיצוניים: להפעיל כתרגיל:מוסיקה רועשת או מרגשת שתגרום לך להתפרצות של בכי משחרר ומעורר! לי אישית מאד עוזר: לטלטל את הראש לכל הצדדים בזמן של שיחזור הטראומה באופן חודרני בכדי להפריד ולהבדיל בין חלום רע שהתרחש במציאות בעברי לבין המציאות האמיתית העכשווית!בין הפלאשבק הטראומטי לבין מצבי הנוכחי!ההפרדה הזאת הכרחית!!! כאשר תתרגלי זאת במוח את בעצם תתרגלי לשלוט בטראומות ולאט לאט תפנימי שכעת אינך בסכנה אמיתית לשלמות גופך ונפשך!!!ואת במצב בטוח ובסביבה רגועה ובטוחה לך!והכל רק מצוי בראשך!!! מקווה שהטכניקות הללו יעזרו לך להקל מעליך בזמן פלאשבקים חזקים!! אתך ומחבקת, שדה ניר

אני סיימתי את העבודה האומללה הזאת!!! שתבינו, כל הסיפור הזה היה עבודה מסכנה של עמוד וקצת.... :-/ אני מפחדת לחשוב מה יקרה כשאני אצטרך לכתוב בחופשת הסמסטר עבודות פי 10 יותר ארוכות :(

אמן...... לגבי החופשה תדאגי כשהיא תגיע ועכשיו יקרה קחי פסק זמן תהני ונוחי על זרי הדפנה. מאוד שמחה בשבילך ואחלתשהלילה יהיה לילה טוב ושקט.

איזה פסק זמן?! מחר צריכה להתכונן למבחן של יום חמישי :( והחופשה מתחילה בעוד חצי שבוע, אז אין לי כל כך זמן לנוח :(

אולי זה מה שמוגדר אצלך בתת המודע? לסיים עבודה יום יומיים לפני ההגשה?? בסך הכל את יודעת וסומכת על עצמך שתעמדי בכך? נכון! גם אנחנו אידה

אבל פעם זה לא היה ככה בשלושת השנים הראשונות של התואר הראשון תמיד הייתי מסיימת הרבה לפני ההגשה ואז המצב הנפשי שלי היה הרבה הרבה הרבה יותר גרוע מעכשיו לא זכור לי שעברתי תיכנות מחדש :-/ או שמישהו התגנב אלי כשישנתי ושינה לי את ההגדרות בתת מודע שלי?

וגיליתי שסיכמתי איזה 80 עמודים מתוך הספר על עמוד אחד! נשמע לי קצת הזוי.....

ומרגישה בהחלט שהתאוששתי מהארוע שליוה אותי בשבוע האחרון אז זו הזדמנות לשתף אותכן בפריצה הגדולה שלי... זוכרות שסיפרתי על כך שגיליתי את האני הקטנה, העצובה, הנעולה בתוכי. ושלא מצאתי שום דרך לשחרר אותה וכמה שזה העציב אותי... ובכן, זה היה בוקר שבת. אחרי רגעים ניפלאים עם אישי, נחתי לי ברוגע במיטה ו... פתאום היא צצה, יוצאת לה בחופשיות כזו מבית החזה שלי. קלילה, עליזה, מחייכת לכל עבר, כמו אפרוח שבקע מהקליפה. מפנה דרכה החוצה ומתחילה לטייל על גופי ולנשק ולחבק כל אבר ואבר. וכל הזמן חיוך נסוך על פנייה... והגוף שלה רוקד ושמח, היא מסתכלת עלי ואני מחייכת אליה חזרה. היא ממשיכה לטייל ולאהוב את גופי, ולתת לו רשות להיות. כך על כפות הרגליים, ובכל המקומות שהנחשים היו...וחוזרת כלפי מעלה באיזה שהוא שלב היא מתחילה ממש להשתולל - עולה על הזרועות שלי ומשתמשת בהן כמגלשה, מחליקה מטה מטה עד בית השחי ואני - מתחילה להתגלגל מצחוק - לא סתם צחוק בכאילו - בלב... צחוק אמיתי , בקול רם... את המשוגעת שרועדת במיטה החליפה משוגעת שצוחקת בקול רם מעצמה - מדברים שהיא מדמינת . אני אוהבת את המשוגעת הזו.... והמשוגעת הקטנה ממשיכה לטייל, ולקפוץ, ולעבור במעברים כמעט בלתי אפשריים ולגעת בכל מקום שיש בו שריר כואב ולרפא אותו. כשהיא מזהה צורך להגיע לגב - אני שואלת אותה אם היא רוצה שאני אתהפך והיא אומרת לי "לא אני מגיע בלי שום בעיה לכל מקום" - ופורסת חבל סנפלינג, וגולשת אל הגב בקלילות, נוגעת, ומנשקת, שולחת אנרגיות מרפאות... וואו... זו היתה חוויה מרפאה בהחלט כוחו של הדימיון הוא אדיר - וזכיתי ששלי כך יכול להראות לי. והכאב הזה שהיה קבוע בחזה שלי כמעט נעלם לגמרי. הלוואי וכל אחת ואחת מכן תצליח לשחרר את האני הכלואה שבה ותזכה לתחושת ההקלה הזו - מחבקת אותכן באהבה - ליז

זה מדהים לשמוע כמה כוח מרפא יכול להיות לדמיון! תשמרי על הקטנטונת.... כמו שהיא שומרת עכשיו עלייך.... מחבקת את שתיכן עם חיוך אוהב שחף

עכשיו את מבינה למה היה לי כל כך קשה לקבל את הנפילה ההיא חשבתי שאני נוגעת בשמים... שזהו, שום דבר יותר לא יפיל אותי. מסתבר שזה לא ממש הולך ככה ושהגיע הזמן שאני לא רק אדע בראש אלא שגם אפנים את זה ש - לא אוכל ממש להפתר מכל הדברים האלו ושיש עוד תהליך ארוך שבו אצטרך ללמוד איך ליצור את האינטגרציה בין הקטנה והגדולה, העבר וההווה - בין רגעי ההי והדאון ... לא פשוט תודה - איזה כיף שחזרתי לכאן למצות את התהליך, איתך ועם כל הבנות הניפלאות כאן.

ליזי יקרה תדפסי לך את מה שכתבת.... ו...תתלי במקום שתוכלי לראות ולקרוא.... גם ברגעים קשים כאלה...חסרי תקווה... בהם את אומרת..."אבל התקדמתי כל כך בטיפול .....אז אך זה...." תתחזקי מהחויה הנפלאה שהענקת לעצמך כל הכבוד לך אידה

ברוררר שזה כתוב כבר במחברת, רק ... את יודעת... באותם רגעים אני מזה מתבלבלת , ושוקעת, וחושבת - שכלום לא השתנה, וצריכה המון כוחות להזכר שבכלל יש משהו כזה ניפלא במחברת. אבל את צודקת - הרגעים יותר נדירים ומשכם אכן מתקצר תודה - המשך יום\לילה ניפלא לך

לא רוצה אותם יותר,לא רוצה אותם יותרררררררררררר.

((((((((((((((עמית))))))))))))))))) מצטערת שאת מרגישה כך... תחשבי על יקירייך על אהוביך ותזכרי שיש גם נקודות אור הרבה כח לך יקרה

תנסי אולי לחשוב על כך שעכשיו את בונה לעצמך חיים חדשים חיים טובים יותר חיים שתאהבי לחיות אותם זה יכול לעזור יש המון כוח לתקווה! מחבקת שחף

היי עמית יקרה עכשיו הכל נראה חשוך אך אחרי כל לילה בא הבוקר לכן זכרי ש... מחר בבוקר שוב תזרח השמש ותרגישי מחוזקת מלאת כוחות ואנרגיה מחודשת אפשרי לעצמך את היום - את הקשה שתוכלי להרגיש את המחר איתך אידה

מהעבר הקרוב והרחוק כל כך הרבה תמונות חוזרות על עצמן שוב ושוב בראש כאילו שמישהו שם על אוטומט את מקרן השקופיות והוא מסתובב לו ומריץ לי מול העיניים את כל הרגעים הכואבים מחיי ואני לא מבינה איך אני אמורה להכיל את כל הכאב הזה בבת אחת? ואיך אני אמורה להתמודד במקביל עם כל הכאב של היום? שעוצמתו נובעת מהכאב של העבר, אבל הוא נפרד ממנו, כי מקורו בארועים של התקופה האחרונה בחיי ואיך אני אמורה להישאר שפויה כשכל כך הרבה כאב מציף אותי בבת אחת?! איך???????

שחף... אולי תצא לטיול בשמש תמצאי לך מקום (אולי בית קפה) אולי בספריה של המקום בו את לומדת מקום שבו את לא לבד ובמיוחד לא לבד עם המחשבות אולי זה יעזור לך להתקדם עם העבודה . נראה לי שהשהיה בבית במקום של הדברים האישיים לא מאפשרת לך להרכז במטרה. מקוה שהבוקר את כבר יותר טוב ושצליחי לישם את המטרות שלך מחבקת - ליז

ליזוש, תודה על הרעיון ועל הניסיון לעזור לי אני יודעת שלהרבה אנשים קל יותר ללמוד מחוץ לבית אבל בשבילי זה כמעט בלתי אפשרי אני לא מצליחה להתרכז כמו שצריך כשנמצאים סביבי אנשים אפילו לקרוא ספר מחוץ לבית אני כמעט ולא מסוגלת כל גירוי חיצוני משיח את דעתי וללמוד בספריה זה בכלל עונש בשבילי אומנם יש שם פינות שקטות אבל אני מרגישה כלואה במקום סגור וזה משגע אותי לא יכולה לקחת איתי את כל החפצים האישיים וזה גורם לי להרגיש שלוקחים ממני את החופש שלי אז עם כל הקושי של המחשבות המשיחות אני מעדיפה ויותר מצליחה ללמוד בבית היום אני מצליחה קצת יותר טוב מאתמול לאט לאט, אבל מתקדמת מקווה שאצליח לעמוד במשימה ולסיים את העבודה

שחף יקרה, נשמע שאת בתקופה קשה מאוד. יש לך עם מי לדבר? לשתף? מישהו/י שאפשר להניח לו ראש על הכתף? לפעמים יש נפילות לבורות שצריך לטפס מהם אחר כך החוצה. לפעמים אפשר לבד לפעמים צריך יד טובה שאפשר יהיה להחזיק. שתעזור. מקווה שתרגישי טוב יותר ושאולי הבוקר החדש שהפציע הביא עימו תקווה... ליאה

המילים המרגיעות שלך כבר גורמים לי להרגיש שאני פחות לבד עם הכאב :) למזלי יש לי עם מי לדבר ויש סביבי אנשים שתומכים ומבינים פשוט אני כנראה צריכה קצת זמן עד שאצליח להתאושש מהנפילה הזאת צריכה להיות סבלנית ובנתיים מה שעוזר, זה לדבר ולכתוב את הכאב ולקבל את תמיכתן ואת תמיכתם של שאר האנשים שסביבי אז שוב תודה שחף

שחף יקרה הכל רגיש ומציף תקופה של לגעת שוב בעבר... הפעם כמטפלת לעתיד... נוגעת בכאב של עצמך בכדי שתוכלי גם לגעת בכאב של אחרים ולהיות איתם, מקווה שיעבור מהר ובקלות איתך אידה

תודה לכל איחולי המזל טוב. הייתי שם בשבת, היה נחמד אבל גם קשה.. היו אצלינו בבית אורחים לא ממש רצויים.. אז גם היה לי טוב לברוח.. השארתי את החדר שלי פתוח כי חשבתי שאחיינית שלי תישן כאן בסוף מתברר ש 2 מהפוגעים שלי ישנו כאן.. באתי הביתה , החלפתי מצאים. ולא יכולתי להרדם כשידעתי שבלילה הקודם הם ישנו כאן. תחושת בחילה נוראית . וגם ..רוב הסיכויים שפוגע אחר, יבוא לגור אצלינו.. בחדר ליד... אז בסדר, אני ינעל את הדלת כשהוא יהיה בביית.. בלילה/ביום. אבל עדין. אני גמורה נפשית אין לי כוח לכלום.. אפילו לא ללמוד למבחן הגדול שיש לי ביום חמישי. מכאן טריגר.. רוצה לחתוך כי קשה ורע לי אין לא בא שוב לחזור לזה הגמילה הורגת אותי הגמילה עוד יותר קשה לי אין לי כוח..

העיקר יקרה, לא לתת להם לנהל אותך.... שמרי על עצמך חיבוק - ליז

מצטארת לשמוע שככה הרסו לך :( ומה זאת אומרת יבוא לגור איתכם? את לא יכולה להגיד לאמא שלך שזה בלתי אפשרי בשבילך??? בסה"כ זה גם הבית שלך היא חייבת להתחשב גם בך!!!

שאימך חושבת על כולם בגלל הלב הרחב שלה ולא חושבת אפילו טיפה אחת עלייך !!! ואני מניחה שהיא לא יודעת כלום על הפוגע הנוסף שגם הוא פוגע ולכן ברוב נדיבותה שציעה לו מחסה , הלוואי שלא ישהה אצלכם זמן רב ושיעוף מהר כמו שהוא בא , לפחות שיהיה שקוף ולא יהיה בבית כל הזמן , צר לי עלייך אחותי , הלוואי ויכולתי לעשות משהו או לומר לך משו כדי להקל עלייך , יכולה רק לשלוח לך כמה חיבוקים חמים ללילות הקרים שמחכים לך

מה שקורה אצלכן זה פשוט נורא כל הפוגעים כל הזמן בסביבה ולישון אצלכם זה בכלל הגזמה.. יש מצב שתדברי עם אמא שלך על הדברים בגלוי ותסבירי לה למה קשה לך עם הנוכחות שלהם בבית שלכם? אני יודעת שזה קשה, אבל אולי זה יעזור ויקל עליך מאד בהמשך חיבוק ללילה רגוע שבלולית

לכל אחת ואחת מכן במיוחד!!! http://www.upfree.net/3288567

שחפית המון המון חיבודים גדולים וחמים גם לך בחזרה אוהבת אני

אז גמני מצטרפת לחיבוקים לכולכןןןןןןןןןן ליל מנוחה יקרות שלי חטולית

זאת העבודה שרציתי לכתוב אתמול ולא הצלחתי להוציא מעצמי כלום חוץ מהכותרת.... לא שגם היום הולך לי במיוחד.... אבל לפחות כבר התגברתי על פיסקת פתיחה ועוד שורה אחת (בשעתיים בערך).... כל כמה דקות מרעננת את הפורום לבדוק אם צץ פה אולי משהו חדש כן, אני יודעת.... בורחת.... מושכת את הזמן..... אבל לפחות אני מנסה לשבת.... ולכתוב.... כמה שאני מסוגלת.... זה יותר טוב מכלום, לא?.....

תעשי איזה תרגיל הדמיה שבו את מכניסה גל של אור לגוף ומנקה את כל הדברים שמפריעים, תני לו לעבור מהקצה של הקודקוד על לקצה האצבעות וחוזר חלילה. בכל מקום שיש מתח שיחמם וישחרר ורק אז ימשיך - לסיום וכמובן תוך כדי - לעשות כמה נשימות הרפיה וכשתפתחי את העיניים תהיי נקיה ממסיחים . בהצלחה יקרה.

נכנסתי הבוקר למרפאה בישוב ושאלתי: "יכול להיות שהרופאה שלי כבר לא מקבלת בסניף הקרוב אלינו"??? המזכירה הרפואית אומרת לי :" רק הבוקר משהיא אמרה לי שקבעה אצלה, זה לא יכול להיות". אני אומרת לה ש"האיש בזימון תורים אמר לי חד משמעית שהיא כבר לא עובדת שם.....בלה בלה בלה.... ". בקיצור - האיש שרות הזה אולי חדש ואולי אני לא יודעת מה... מה שבטוח שהוא לימד אותי שיעור והראה לי שלא כל כך מהר משתחררים מהטראומה - והכי חשוב , קבעתי אצלה תור והכל בסדר :-) רק צריכה לצאת מההלם של מה ששיחת הטלפון ההזויה הזו עשתה לי. שבוע טוב לכלם

מה את אומרת?! איזה יופי!!! אני כל כך שמחה בשבילך!!! כל הכבוד לך שהלכת לברר!!!! אני לא הייתי חושבת בכלל ללכת לשאול, אם כבר אמרו לי ש.....

אני מאושרת בשבילך !!!! גם לי קרה דבר כזה רק עכשיו עם רופא אחר מהקופה והיום נוכחתי לדעת שהוא כן מקבל אז רווח לי מבינה אותך נשמה

זה מזה מוזר, לא מבינה איך כזה דבר קורה. הרי הכל רשום במחשב. את יודעת מה גרם לי לברר? נכנסתי באינטרנט לאתר של כללי וראיתי שבמרפאה לבריאות האישה באיזור שלי שהיא רשומה עם ימים ושעות קבלה. אמרתי לעצמי " לא יתכן שלא עידכנו את הדף" אז נכנסתי לברר במרפאה שלי אם ידוע להן על משהו והמזכירה הנחמדה אמרה לי שלא יכול להיות, וגם מיד על המקום עשתה בשבילי את הטלפון, ביטלה את התור אצל הרופא החדש, וקבעה לי אצל הרופאה שלי. תודה, ושמחה שגם אצלך הסתדר- ערב טוב אהובה

איך כותבים את הכאב?.... איך כותבים את חוסר האונים?.... איך כותבים את היאוש?.... איך כותבים את הלבד?.... איך כותבים את האין מוצא?.... איך כותבים את הבילבול?.... איך כותבים את ההזדקקות?.... איך כותבים את עצמי?.... שכחתי!.... :((( זוכרת רק איך כותבים את המחשבות ואת הפירושים.... לא זוכרת איך כותבים את הרגשות!!!! :'(

מה קורה יקרה??? איך כותבים רגשות אם הייתה לי תשובה הייתי מניחה אותם (הרגשות) על הדף, וניפרדת מאלו המכאיבים המעצבנים המפחידים... אבל נידמה לי, שהדבר הזה שאנו כותבים - זה אכן רק המחשבות והפרושים שברגע שנכתבו על הנייר- אולי, לפעמים, מפנים מקום בגוף להכיל ולהתמודד עם הרגשות. מקוה שעכשיו קצת יותר טוב אצלך - מחבקת - ליז

ליזוש, תודה על התמיכה אני עדיין ככה ככה לא נורא יהיה בסדר מתישהו....

אוי, כמה פעמים הרגשתי בדיוק כמוך. אני עושה משהו שאני שומרת די בסוד לעצמי. זאת אומרת, לא מראה לאף אחד. אני כותבת סיפור על מישהי אחרת. בדיעבד אני תמיד יודעת שתמיד יש בה כל כך הרבה ממני אבל בכל זאת אני קוראת לה בשם אחר ומתארת מצבים בחייה. אחר כך אני קוראת את הסיפור (בזמנו עשיתי זאת עם המטפלת שלי) ומבינה לאט לאט מה בעצם אני מתארת. אני קוראת לזה לכתוב רגשות וכאב בגוף שלישי. כך זה לא מרגיש בהתחלה ממש שלי אבל אין טובה ממני לתאר את מה שאני מרגישה וחושבת. תנסי. מה יש לך להפסיד. זה שלך ורק שלך. זה לא צריך להיות טוב ברמה 'סיפרותית'. גם שירה הולכת טוב. אז תכתבי על מה שקרה לשחף אחרת... איך היא הרגישה/מרגישה. למה היא מבולבלת. ובעיקר - למה היא חושבת שאין מוצא.... גם אני שולחת לך חיבוק גדול את לא לבד. ליאה

כן, גם לי מאוד עוזר לכתוב סיפורים או שירים בעיקר שירים אבל זה לא תמיד הולך תודה על החיבוק תודה שאת כאן שחף

יפה שלי , אייך כותבים ? לכתוב אפשר בהמון מילים שמתארות את מה שאת מרגישה , כדי לתת למילים את העוצמה , את בכוח , את הרגש ואת הכאב או הבלבול שאת מרגישה , את רק צריכה להתחבר לאותו מקור שאותו את רוצה להביע ולתת לזה פשוט לזרום ממך החוצה בלי לעצור עד שניגמרות לך המילים , ולך נשמה טובה שלי אין בעיה מהסוג הזה ,את בהחלט מסוגלת להביע את עצמך כל כך יפה שתענוג לקרא אותך , חפשי את נקודת החיבור שלך כמו שקע ותקע ותראי אייך חשמל זורם בכפות ידייך , ובקצות אצבעותייך ,,,,,,,,,,,,את הרי עושה זאת כל הזמן , לא שמת לב ????

נשמע די פשוט :) רק להתחבר אל עצמי..... כנראה שזה כרגע כואב מדי..... :(

הגיעה משטרה, אחרי ששלחתי הודעה לחברה, הגיעה עם מד"א ולקחו למיון להסתכלות פסיכיאטרית ושטיפת קיבה. קודם שטיפת קיבה ואז הסתכלות פסיכיאטרית. לא רצו בהתחלה לשחרר אותי ורצו לעשות בדיקת דם. לא הסכמתי לדבר, לא הצלחתי להסביר וחשבו שאני בהשפעה של משהו והשוטרת שאלה כמה פעמים אם לקחתי משהו ורק עשיתי לא עם הראש. היא התכוונה לסמים, כשהיא שאלה לגביי כדורים, בדרך למיון אז לא הגבתי, ובגלל זה עשו שטיפת קיבה. רצו לעשות בדיקת דם כי חשבו שיש גם סמים אבל לא לקחתי משהו כזה ולא רציתי בדיקת דם. ממש לא רציתי:( לא רציתי כלום. לא רוצה כלום. זה היה ממש קשה. הכל. הבדיקה ואחר כך השטיפה וזזתי כל הזמן בבדיקה כי לא רציתי והאחות קראה לשוטרת שתעזור ולא רציתי והם לא עזבו אז שהסכימו לשחרר אותי ולא הסכימו בהתחלה. וכשהסכימו אז שיחררו אותי ללכת לבד הביתה. אחרי כל מה שהיה וממש חלשה עכשיו ולא מאופסת בכלל. לא רציתי שכל זה יקרה. לא שולחת הודעות יותר לפני שעושה משהו. לא שולחת יותר הודעות כאלה כמו ששלחתי. לא רוצה שכל זה יקרה יותר.

מנותקת יקרה , זה נשמע נורא.... מצטערת לשמוע את שעברת בבית החולים...זה נשמע טראומטי בפני עצמו. אני מבינה גם שהתקופה קשה... חשוב שתבקשי עזרה, אל תשארי לבד עם הדברים.. ויש לך כנראה חברה טובה שדואגת, למרות שזה היה קשה, זה רק מתוך דאגה ואכפתיות...אני בטוחה! זה הזמן...דוקא מהמקום הזה לעשות את השנוי, לנסות לעזור לעצמך, לפתוח לעצמך אופקים חדשים...בטיפול וכל דבר שיכול לעזור. אנחנו כאן איתך שמרי על עצמך אידה

שלא מגיע...ובינתיים לבד עם זה. עבר חודש מאז שהסתיים הטיפול שהיה ונגמר כי זה דרך קופת חולים ועכשיו אני בהמתנה לטיפול חדש, עם מישהי אחרת, ועבר כבר חודש ולפי מה שאמרו לי, יש לי עוד חודשיים לפחות לחכות. לא רוצה להגיע שוב למיון. מצד שני, לא מצליחה להוציא את המחשבות האלה מהראש. מנסה, מנסה לתפקד ומנסה להיות בסדר אבל לא מצליחה. אני לא בסדר. וכלום לא בסדר. פשוט פעם הבאה שזה ייקרה ככה, אני אדע לא לשלוח הודעות לאף אחד, כדי לא לגרום למצב כזה לקרות. לא רוצה מיון ולא צריכה משטרה ופסיכיאטרים ובדיקות שיבדקו שאני לא על סמים. אני לא על סמים, אבל לא צריך להקשיב לי או להאמין, לא..עדיף לעשות בדיקה שתוכיח, לא חשוב שזה היה לי ממש קשה עם זה באותו רגע וכל הסיטואציה הייתה ממש ממש מלחיצה. הכי חשוב שיש עכשיו בדיקה שתוכיח, נכון? יופי... לא רוצה להגיע לשם יותר..ולא מתכוונת להגיע לשם.

מצטארת שלא הגבתי לך קודם לא הרגשתי הכי טוב וגם הנושא לא פשוט עבורי לפני כמה שנים הייתי בסיטואציה די דומה גם מצאתי את עצמי בבית חולים עם שטיפת קיבה רק בלי המשטרה וגם היו סביבי אנשים שדאגו ותמכו אבל עדיין זו הייתה חוויה מזעזעת ופולשנית כך שאני יכולה מאוד להבין מה את הרגשת שם ועד כמה זה היה כואב בהתחלה הייתי די מאורפלת בקושי זכרתי מה ואיך קרה עם הזמן הרכבתי את התמונה מהבזקי זיכרונות וממה שסיפרו כשבבוקר חזרתי להכרה מאוד כעסתי על כולם על כך שהצילו אותי בכלל רצו לאשפז אותי באברבנל אבל סירבתי בסוף השאירו אותי לכל היום וללילה נוסף למעקב ולבדיקות כלליות בבית החולים לא אמרתי שום דבר לאף אחד לפני שבלעתי את הכדורים פשוט עשיתי את זה כתבתי סוג של מכתב פרדה ונשכבתי לישון בסלון בכוונה לא להתעורר בעלי כבר ישן ככה שיכולתי להירדם לי בשקט בלי שמישהו יבחין במשהו עד הבוקר מאוחר יותר הסתבר לי שכאשר הייתי כבר בקושי בהכרה הזדחלתי למיטה, איפה שישן בעלי, וביקשתי שיזמין אמבולנס כי בלעתי המון כדורים וכואבת לי הבטן מה שהבנתי אז, זה שלמרות שבאמת הרגשתי שאני לא רוצה לחיות ושהסבל הנפשי הזה גדול עלי ואני רוצה רק את השקט שבמוות איפשהו בתת מודע אני כן רציתי לחיות ושבעצם הניסיון האובדני הזה היה סוג של קריאה לעזרה ולכן כשכבר לא ממש הבנתי מה אני עושה, הערתי את בעלי וביקשתי ממנו להזמין אמבולנס ואני חושבת שגם את, בכך שכתבת לחברתך בעצם ביקשת ממנה שתעזור לך וזה מה שהיא עשתה ושהניסיון האובדני הזה הוא היה הדרך לקרוא לעזרה בקשר לבדיקת הדם שרצו לעשות לך יכול להיות שהם רצו לבדוק לא רק אם את השתמשת בסמים אחרי שבולעים כמות גדולה של כדורים נהוג לבדוק את תקינותם של כל המערכות בגוף וחלק מהבדיקה השיגרתית זאת בדיקת הדם חייבים למשל לבדוק את תיפקודי הכבד והלב כי הכדורים יכולים לפגוע בתיפקודם התקין יכולה להוסיף גם עוד משהו שאולי יעזור לך לשמור על עצמך ברגע שאת בולעת כדורים הסיכוי לכך שתצליחי באמת להתאבד הוא קטן כי צריך לדעת את המינון המדוייק ואף אחד לא יודע אותו כי כל גוף מגיב אחרת אם המינון הוא קטן מדי, את פשוט תרגישי רע כמה ימים ואם המינון הוא גדול מדי את תקיעי את הכל ותרגישי כאבי טופת בבטן מה שכן הכדורים יכולים לעשות זה להשאיר אותך נכה כי כפי שכבר אמרתי, הם יכולים לפגוע בתיפקודם של איברים חיוניים בגופך והנזק יכול להיות בלתי הפיך ועוד משהו שאומרים.... התאבדות זה פיטרון נצחי ובלתי הפיך לבעיה זמנית!.... דואגת לך מאוד!!! ומקווה שהרגשתך השתפרה לפחות במעט תשמרי על עצמך!!!! שחף

אידה, ליז, חתולה ושחף.. לא מצליחה למצוא כרגע דברים טובים להתעטף בהם, דברים שיסיחו את המחשבות...לא יודעת מה קורה איתי עכשיו, לא ממש מחוברת מרגישה מנותקת רוב הזמן, כאילו על אוטומט, לא יודעת.. סליחה שככה... :(

(((((מנותקת ))))) כבר היתי במצבך בעברי בלי שטיפת קיבה הגעתי מאוחר מידי אבל כמה טלפונים שאולי יעזרו לך 1201 ו1202 לי באופן אישי תמיד היה יותר קשה אם טלפון אז יש גם צט'ים http://www.sahar.org.il/ http://www.eran.org.il/main.asp מקווה שזמן ההמתנה לא יהיה ארוך במיחוד לטיפול הלאוי שיכולתי לשלוח לך משהוא מנחם יותר חיבוק חם אף אחת

http://www.upfree.net/872371 http://www.upfree.net/2541134 http://www.upfree.net/7194662 שבת שלום שחף

הסבר: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%95%D7%94%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%91 מצגת תמונות: http://www.upfree.net/830404 ועוד תמונות: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/links.asp?id=393&catId=2018

איזה יופי שהשבוע הזה יזהר גם לנו בצבעים מדהימים תודה שחף

תמונות מדהימות ביופיין תודה לך מקסימה שאת תמיד חושבת עלינו