פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

האם אתן יוצרות קשר עם המטפלת בין הטיפולים? אני מדברת על שיחות טלפון או קשר וירטואלי כשמרגישים במצוקה. אני עושה את זה אבל תמיד מרגישה בעמדת התתנצלות תמיד מרגישה שאני מתבכיינת ושונאת להשמע מתבכיינת גם החוויה הזו של תתחושת התלות חוסר היכולת להתנתק בין הטיפולים ההרגשה הפנימית, המשיכה של הנפש לקשר הזה מפחידה אותי. כמובן שביקשתי רשות ועדיין לוקח לי המון זמן עד שמחייגת גם עושה את זה מקסימום פעם אחת בין הטיפולים ולא קבוע אני מאמיינה שאין עוד מישהוא שמבין מה קורה לי בלב ובגוף ברגעים האלו כמו המטפל ומצד שני תמיד חושבת שבעצם גם הוא לא ממש יכול לדעת ושבטח כבר נמאס לו מהתקיעות שלי. קצת יותר טוב - אם כי די מתוסכלת ועצובה על הנפילה הזו בשלב הזה בחיי. ליז

שאלות ב 4 לפנות בוקר? אני מאמינה ששוב נחת עלייך לילה לבן. צ'טערת לשמוע מתוקה, המטפל מבין יותר טוב מכולם כי הוא יודע תמיד מה עובר עלייך ולמה זה עובר עלייך בצורה כזו קשה.. אני הייתי מתקשרת למטפלת במצבים קשים. כי לא יכולתי לשאת את הכאב לבד.. הוא יכול לעזור .. אבל לא הרבה .. וממש לא נמאס לו ממך.. אם מה שסיפרת לי בפון, נראה שבאמת אכפת לו ממך נשמה . גמני חושבת לפעמים שנמאס לה ממני אבל שבוע שעבר - אחרי טיפול לא פשוט היא חיבקה אותי והציעה לי לבוא איתה לאכול במסעדה .. זה ממש עזר לי - לא להרגיש לבד. כך, שאחרי כל מה שאני עושה לה- לא נמאס לה ממני.. ואם את רוצה להיות בטוחה, תשאלי אותו .. מקווה שתנוחי השבת.

מתגעגעת.... אפרופו געגועים..... יום הולדת החודש הזה? המון ברכות למפרע מתוקה.....

ליזזזזייייי כל כך מבינה...... עברתי את השלב הזה.... ועוד איך!! למטפלת שלי היה משיבון, זוכרת איך הייתי מתקשרת אליה בכל מיני שעות משוגעות, ואחר כך מתנצלת..... האמת הא היתה מעודדת אותי לזה..... אל תרגישי לא בנוח אם את מרגישה בצורך הזה..... נפילות הם חלק מהטיפול.... תתעודדי יקרה אני איתך תמיד....

אני תמיד יוצרת קשר עם המטפלת שלי בין הפגישות לפעמים כי קשה לי להישאר לבד עם כל הרגשות והמחשבות ולפעמים כי פשוט מרגישה שחייבת לדעת שהיא עדיין איתי אני בעיקר כותבת לה - במייל או בSMSים נדיר שאני מתקשרת אני בטוחה שלמטפל שלך אכפת ממך ואין מצב שנמאס לו מהתקיעות שליך כי את מה זה לאאאא תקועה את כל הזמן מתקדמת בצורה מדהימה והנפילות, מה לעשות, הן חלק מהתהליך וכל מטפל טוב יודע ומבין את זה וגם מוכן לעזור למטופלים שלו לעבור את זה ולהיות בזה יחד איתם ולא רק במהלך הפגישות אלא גם לתת את התמיכה הדרושה בין הפגישות את עוברת את התהליך הזה יחד עם המטפל שלך אתם שותפים בזה והוא מבין ויודע הכי טוב מכולם מה את עוברת כי בעצם אתם עוברים את זה ביחד וזה הכי טבעי שתזדקקי דווקא לתמיכה שלו בין הפגישות ואם לא תהיה תלות, התהליך לא יתאפשר תנסי לא לראות את הפניות שלך אליו כהתבכיינות אלא כשיתוף בקשיים ופניה לעזרה וזה טוב להיעזר קשה מדי לעבור את הכל לבד אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב מובן הנפילות מתסכלות ומעציבות יחד עם זאת חשוב תמיד לזכור שמותר לך ליפול ושזה חלק בלתי נפרד מהתהליך שאת עוברת מקווה שהשבת תעבור ברוגע ובנעימות מחבקת שחף

רוצה להודות לכלכן בובה, ליאור ושחף על השיתוף והחיזוק - עדיין לא במיטבי יודעת שמותר גם נפילות אבל העוצמה של זו - מאוד הפתיעה אותי, במיוחד אחרי הפריצה קדימה בשבועות האחרונים. ולכן גם היה מאוד קשה לפנות אל המטפל מה גם - שהפגישה הבאה היתה אמורה להתקיים רק בעוד שבועיים והיה לי ברור שאין לי שום קושי להחזיק עד אז - והנה באה ההתקלה הזו עם הרופאה שעזבה את סניף שלנו והרגשתי שאני מתפרקת כמו בימים הראשונים של פתיחת הפצע. תודה. נשיקות לשבת. מקוה לחזור במהרה לעצמי ולהיות מסוגלת להגיב ולהתייחס לכל אחת ואחת

* היום במסגרת שיעור הציור שלי הלכנו למוזאון וראינו שתי תערוכות עם מדריכה ואחר כך נשאר עוד קצת זמן עד לסגירה והסתובבנו קצת עם המורה שלנו. כל כך נהנתי. כבר כמה שנים לא היתי בשום מוזאון ושכחתי עד כמה אפשר להנות מזה. * קניתי לי אתמול תנור חדש - מקרן חום גבוה. כזה שנראה כמו מאוורר, רק במקום לרר הוא מחמם. וכל כיף לי איתו. הוא גבוה, אז החום ממש עלי וזה כל כך נעים ומפנק. בעצם סידרתי שזאת תהיה מתנה ליום הולדת מהורים שלי, כי לי לא היה כסף לקנות אותו. אז התקשרתי לאמא ואמרתי לה שאני רוצה אותו מבתנה ליום הולדת. וסיכמנו שאני אקבל אותו עכשיו, כמעט חודש לפני, כדי שאספיק להנות ממנו. אז אתמול הלכתי וקניתי ואמא אחר כך תחזיר לי את הכסף. ואני מרגישה ממש מאושרת, שיש לי אותו עכשיו. :)))))) * השבוע הצלחתי לשבת וללמוד הרבה יותר משבוע שעבר והתקדמתי יפה עם הספר. מקווה לסיים אותו מחר ומחרתיים לכתוב את העבודה. ואז בשבוע הבא אוכל בראש שקט להתכונן למבחן. * היתי אתמול בעבודה אחרי שבועיים חופש והילדה אמרה לי שהיא נורא אוהבת אותי :))) איזה כיף היה לשמוע את זה! :))) * נשאר רק שבוע אחד עד לחופשת סמסטר. לא יאומן עד כמה שהזמן טס. רק התחלנו ללמוד וכבר עברה חצי שנת לימודים. מצד אחד זה מאוד עצוב, כי נגמרים לי שני קורסים מאוד טובים ומעניינים עם מרצים שאני מאוד אוהבת. אבל מצד שני תהיה לנו חופשה ויהיה מלא זמן פנוי ואני מקווה לנוח. למרות שבטח הלימודים בסמינר יהיו מאוד חסרים לי ואני מאוד אתגעגע, כי אני נורא אוהבת לבוא לשם. אוהבת להיפגש עם הבנות, אוהבת ללמוד. ממש מחכה לימים האלה של לימודים. וגם אצטרך לכתוב שתי עבודות יחסית גדולות. אבל זה דווקא משהו נחמד, כי זה עבודות שיהיה לי מעניין לכתוב אותן. למרות שגם לא פשוט. זהו נראה לי הפעם יצא יותר משבועיים הקודמים :) עכשיו תורכן שיהיה לכן סוף שבוע נעים תנוחו, תהנו מהחופש תפנקו את עצמכן ואני... אני אשב ואלמד :) שחף

היומיים האחרונים קצת מחרבים אבל כשאני מסתכלת טוב טוב... בצד המקצועי קורים דברים ממש טובים. אני מרגישה מאוד בטוחה בעצמי רואה התקדמות מאוד גדולה אצל מטופלים ביכוונים שלא עסקתי בעבר רואה שהקליינטורה מתרחבת ושזה לא מבהיל אותי - אין בי את הביטול העצמי, את המחשבה "מי אני שאטפל באחרים"? והחליפה אותה מחשבה "יש לי המון ידע, כלים, ויכולת לעשות את זה מצויין". שבת שלום יקרות והמון תודה על התמיכה וכמובן תודה מיוחדת ~<~@ שחף @~>~

נקודת אור : אתמול היה שיעור לידה (תמונות יעלו בקרוב בבלוג) וחשבתי שיהיה לי קשה עם הסיטואציה, והצלחתי להתגבר על כך.. ונקודת אור נוספת תגיע בהמשך.. :) (אחורי זה תבינו למה .. )

כל כך טוב ונעים לשמוע על ההתקדמות שלך בצד המקצועי הלוואי עלי הביטחון העצמי הזה והאמונה בעצמי אני תמיד כל כך מפחדת שאני לא מספיק טובה ולא אצליח :(

הכל חוזר... הבכי, תחושת חוסר האונים, הקיפאון ברגלים..... כל כך לבד... כל כך מתסכל

ובכלל כבר לא צריכה להיות במקום הזה כל כך התקדמתי בטיפול עשיתי עבודה נהדרת... לא צפיתי את הטריגר הזה בכלל אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

ליז יקרה מה איתך?מקווה שאת ישנה עכשיו יותר רגוע... בטח שהתקדמת בטיפול, אבל כנראה שזה גם חלק מההתקדמות... למרבה הצער הטריגרים עדיין קיימים....ואיתן מופיעים גם התופעות ותחושת חוסר האונים... אבל אני גם בטוחה שהם מופעים פחות... ולך יש יותר כלים, למרות שהתחושה היא של חוסר אונים- תזכרי את ההצלחות, את היכולת שלך להתגבר ... וגם שזה עובר.... את הזמן אי אפשר לעצור מחזקת אותך אידה

מקווה שהיום עבר יותר טוב מהלילה ושהצלחת קצת להירגע ולאסוף את עצמך כמה שזה לא עצוב אבל הטריגרים הם חלק מהחיים שלנו והם תמיד מופיעים משום מקום כשאף אחד לא מצפה להם וצריך ללמוד לחיות איתם ולשכלל את דרכי ההתמודדות אני מאמינה שלאט לאט, עם הזמן, את תתחזקי ותהיה להם פחות השפעה עלייך ואני מניחה שגם עכשיו את יכולה כבר לראות שינויים שהם פחות מפילים אותך מאשר בעבר שהתגובות שלך הן יותר מתונות או פחות ממושכות או גם וגם שיהיה לך סוף שבוע שקט ורגוע מחבקת שחף

מתוקה שלי, מצטערת לקרא שעבר עלייך לילה לבן וקשה. איך את עכשיו? מאחלת לך ערב נעים וחמים ואני בפלא' "איפ יו וונט"

לא הצלחתי להכנס כי הייתי עסוקה עד הראש ורק כרגע ראיתי את ההודעה שלך הטריגר של,,,,,, רופא הגניקולוג קם לתחיה , קשה להיות שם ולהרגיש שוב , לחוות שוב כאלו שלא דיברנו על,,,,,,,,,,,אף פעם ,זה חוזר לפרקים אך גם באותו צורה נעלם עם ההבנה שזה רק זכרון ולא הדבר האמיתי !!!! נכון שישנם כלים רק שלא תמיד ניתן להשתמש בהם ברגע הראשון , צריך קודם לזהות את הסימפטומים שזה בא מ,,,,,,,,,ואז לזכור שכרגע זה רק הזכרון של מה שקרה ,גם החרדה חולפת לאט עם ההבנה , ואת מאוד לחוצה בגלל הבדיקה אצל הגניקולוג , ממש פוחדת ממנה , יכולה להבין יפה שלי , מילים לא תמיד מספיקות כדי לגרום לנו לזוז משם גם ברגש ולא חשוב מה יגידו לנו , הגוף מדבר את עצמו , מחבקת לך המון נשמה , מקווה שהצלחת בנתיים להרגע חטולית

מה קורה איתך יקירה ? את בסדר ? נעלמת ונאלמת דואגת לך חטולית

זהב לבן את חסרה לנו כאן!!! השמיעי קול.... שחף

????

בהחלט.. זהבה.. עד שירד לי האסימון ש"זהב לבן" זו מישהי מקסימה שמזמן לא דיברתי איתה .. אני בהחלט מחכה לשמוע ממך אם לא ,שיחת טלפון מחר.. (אם לא אשכח) וזה איום.. (: אוהבתותך ומתגעגעת מאוווווווד בובה

היי, מחפשת תמיכה לתקופה, מחפשת פורום שיקבלו בלי לעשות מלא מבחני קבלה או שלא יגיבו כי הרבה זמן לא קראת והגבת או כי את רק כותבת ולא מגיבה לאחרות. האם זה בסדר? הקיסרית הילדותית

ברוכה הבאה -הקיסרית הילדותית מה דעתך לנסות את הפורום הזה ולהחליט לבד אם מתאים לך או לא ? אני אישית לא שמעתי על מבחני קבלה לפורום וכאן זה לא קיים וכל אחת מגיבה לפי מה שהיא יכולה ומתי שהיא יכולה אולי בואי ונתחיל מזה שלא יהיו צפיות גבוהות ונראה אייך מתפתחים העינינים ? את מוזמנת ,,,,,,,,,הבמה כולה שלך חטולית

מקווה שתרגישי כאן בנוח את מוזמנת לקחת איזה חלק שמתאים לך אם זה רק לשתף ואם זה גם לתמוך.... אם זה לכתוב הודעה פעם ב... ואם זה לכתוב כמה הודעות ביום.... איך שאת תרגישי שיהיה נכון עבורך בזמן ובקצב המתאים לך.... הכל מקובל ומתקבל בברכה אנחנו משתדלות לתמוך בכולם בלי להסתכל מתי, איך וכמה כותבים ועל מנת למנוע רגשות לא נעימים של דחיה ונטישה בהמשך אני רק אגיד שלא תמיד התגובות מגיעות מיד, לפעמים לוקח להן זמן להגיע מכיוון שלא תמיד לכולם יש זמן פנוי ולא תמיד כולן פנויות רגשית על מנת להגיב אז לפעמים צריכים להיות סבלניים ולא להתייאש מהר מדי בסוף התגובות יגיעו! http://www.bluebonnetvillage.com/welcome.jpg שחף

ברוכה השבה כאן אין חרמות ואין נידויים כל אחד\ת ניכנס\ת כותב\ת או מגיב\ שנכון לו\ה כמו ששחפית כתבה מעלי לפעמים נכנסים כמה פעמים ביום ולפעמים פעם בחודש לפעמים מגיבים ולפעמים רק משתפים - תלוי בזמן הפיזי והרגשי של כל אחד\ת בזמן הנתון. תחליטי אם מתאים לך - לנו עושה טוב על כל אחד\ת שמצטרף\ת לילה טוב - ליז

תודה רבה

ברוכה הבאה.. שמך מוכר לי.. לא זוכרת מאיזה פורום (לא שזה חשוב.. סתם כותבת מחשבות) בכל מצב, את תמיד מוזמנת לכאן. בידיים פתוחות יקרה בובה

התקשרתי לקבוע תור אצל הגניקולוגית שלי ומסתבר שהיא כבר לא עובדת במרפאה הקרובה לישוב שלי ובמרפאה שהיא כן עובדת אין תורים בחודשיים הקרובים יש לי כמה עניינים שבאופן מאוד אופייני דחיתי ודחיתי את הברור שלהם ולא קבעתי תור בזמן ועכשיו הם ניראים דחופים לכן נאלצתי לקבוע אצל קניקולוג זכר (אומרים שהוא טוב) אבל אני מרגישה איך ההיסטריה משתלטת עלי רק מהרעיון הזה להיבדק ע"י רופא גבר. צריכה יעוץ - איך להתתמודד - זה פשוט מציף אותי :-( ליז

ליזוש יכולה להבין אותך.. גם להבדק ע"י אישה, זה לא פשוט. אולי תגידי שזה ממש דחוף לך, ושאת לא יכולה לחכות אם זה. אני , בתור מזכירה רפואית, גם אם אין תורים לרופאה מקצועית, והמקרה ממש דחוף- אני מכניסה "בין לבין" מה שנקרא.. תנסי.. אל תעמיסי על עצמך בדברים שאת לא יכולה להתמודד איתם.. אל תוסיפי על עצמך עוד כאב .. כזה או אחר.. וגם אם בכל זאת לא הסתדר לך, תדאגי ללכת לשם עם חברה /בעל/ .... מי שרק תרצי. איתך

אני אנסה תודה יקרה ומה אצלך???

אני פשוט בהלם מעצמי איך הטלפון האומלל הזה שיבש את האיזון הניפלא שהשגתי אפילו לא הספקתי לספר כאן על התהליך המדהים שקרה - על איך שיחררתיאת האני הכלואה. מקווה שהסערה תחלוף מהר ואוכל לשתף - כרגע לא שם

ליז יקרה זה נשמע באמת קשה אבל אם אין ברירה ועלייך להבדק... כדאי לא להגיע לבד וגם לדבר לפני עם הרופא... אם עדיין לא נוח לך....קבעי פגישה נוספת... עם אותו הרופא או אחר אולי בכל זאת הרופאה חוזרת? תני לעצמך להרגיש שאת מחיטה ואת בשליטה. בהצלחה אידה

קצט מאתמול וקצט מהיום ברגשות מאורבים ,אני מרגישה יותר טוב,אולי כי גם הבנתי יותר ואולי כי גם אני שבועיים במקום החדש והוא כבר לא כל כך חדש,ומקירים את הצוות ונותנים אמון יותר. בלילה חשבתי אל דברים שאני מרגישה כבר כל כך הרבה זמן,אל המקום הזה שאני נמצאת בו שנים אל גבי שנים, את המקום הכואב והקשה,המקום הבוכה והמתסכל ,המקום שמרגיש רע ורוצה כל כך למות... אני עוד מאט שנה רושמת כאן בפורום,אני יודעת זאת כי עוד מאט יש לי יום הולדת... שנה שנתתם לי להרגיש שיש לי משפחה,שיש לי אותכם קרובים ומחבקים ונותנים בי אמון ונותנים לי כוחות,גם אם אני בועטת וצועקת ונשברת ונופלת ו... ההיתם איתי. המחשבות שלי רצו לדברים שקראו השנה הזאת,אל המעברים הגדולים שרובכם אבר יחד איתי,אל השנה הזאת שהיו בה הרבה נפילות חזקות,נסיונות אובדניים,גבולות אדומים שחציתי ביחס לגוף שלי ,ביחס לבריאות שלי ועדיין אתם איתי,לא ניגעלים,לא דוחים אותי,רוצים באמת ובתמים שיהיה לי טטוב ואל זה כל יום אני באמת מודה,שקימים אנשים אם קושי משלהם ויחד אם זה רואים את האחר,זה יותר ממקסים בעיניי. אני יושבת כאן במקום החדש ,אחרי האישפוז ודברים קשים שאברתי שם ועוד ליפנאי וחושבת איך לאט לאט אני מנסה לשחרר את כל זה ממני,לשחרר ולתת לו מקום אחר בנפש שלי,מקום קטן יותר... אולי בגלל שאני בעיר אחרת,קרובה לים שהאמת לא ממש מסמל בשבילי עדיין משהו מיוחד, אבל המראות אל הבוקר חזקים ויפים לי כל כך. אני לומדת כאן לתת לעצמי היזדמנות,עוזרים לי ממש ואני נותנת שיעזרו לי,נותנת לאנשים להיתקרב (אנשי צוות) נותנת אמון שאפשר אחרת. נותנים לי חיזוקים אל מי שאני ומה שאני ויכול להיות שבאמת כמו ילדה קטנה ההיתי צריכה את זה ועדיין צריכה את זה, להגיד לי שאני בסדר,שאני לא לבד, שלא משנה מה יהיה אנכנו כאן איתך נאבור את הקושי,שאולחים איתך יד ביד גם במקומות הרעים,מחזקים עצלי את המקומות הטובים ,היפים... אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה,אבל היום אני כבר מרגישה יותר טוב,שאני לא רוצה להיות מנוטקת כמו שבוע שאבר ,זה רק מרחיק אותי מהכל,רק מרחיק אותי יותר מהילדים שלי. ואל הילדים שלי המקסימים,אני לומדת שאכשיו אני לא יכולה לגדל אותם,שאולי האקשנות שלי והרצון שלי שהם יהיו איתי כי הם יתנו לי את הכוח זה לא נכון, זה אפילו לא בסדר,הבנתי שאני לא יכולה לחשוב שהילדים שלי היקרים לי כל כך יכולים לתת לאמא שלהם כוחות,הם הילדים שלי והם צריכים אותי והתפקיד שלי זה לתת להם את ההגנה והביתחון ולא אפוך,אני לא מוותרת אליהם,אני רק חושבת אל זה שיש מלחמות שניאלתי אם עצמי שלא ממש היו מכובנות נכון,אני רוצה לתת לילדים שלי את המקום שבו הם יכולים להרגיש בתוח ומוגן,הם יכולים לספר ולהיתמך בי,לחיבוקים יפים וטובים... את אבא שלי אני מנסה לאשאיר מאחור, אם כל הקושי שבזכרונות הלא רחוקים שלו,אבל אני משתדלת, אני מנסה לראות את הדברים האחרים,לתת לעצמי יותר מקום. אז לכל אחד ואחד מיכם אני שמחה אל המקום הזה שבאמת לימד אותי,שיותר נכון עזר לי ללמוד,שלא ארים ממני ידיים וכל כך היה לי חשוב לרשום את זה,לרשום לכם שהמילים גם אם וירטואלית חשובים לי כל כך. אתם חשובות אוהבת את כולם

עמיתוש מתוקה מרגש אותי מאוד לקרא את כל מה שכתבת , באמת מרגישים שאת מרגישה טוב יותר , איזה יופי !!!! אני כל כך שמחה בשבילך ,שמחה שאת מאפשרת שיעזרו לך , שמחה שאת מתחילה להרגיש שהמקום טוב ובטוח בשבילך שמחה שאת מרגישה שאת רוצה להשתקם כדי לטפל בילדים כי הם בהחלט זקוקים לך כאמא נהדרת שאני בטוחה שאת ,והם בטוח ישמחו כשאת תרגישי טוב יותר ותוכלי להיות איתם כבר לתמיד ,ולתת להם את האהבה שיש לך לתת להם , את הבטחון ואת ההגנה , את התמיכה שלך , את הכל , כל מה שתוכלי לתת להם ממקום ששם גם את כבר תהיי חזקה !!!! ולא חשוב כמה פעמים נופלים כל עוד את זוכרת שתמיד אחרי הנפילה את יכולה משם לקום ,אי אפשר למנוע נפילות , אפשר רק לזכור שכל מה שאת עוברת עכשיו הוא טיפול שיעזור לך לעמוד יציבה על שתי רגליים , ושזה רק מצב זמני ,עכשיו זה הזמן שלך לטפל בכל הכאב הגדול , בכל מה שגרם לך להיות במקום שאת נמצאת בו עכשיו , אני מאמינה בך עמיתוש , אני יודעת ומבינה שמאוד קשה לך אבל הקושי שלך עכשיו רק יביא אותך למקומות טובים יותר מאשר היית בהם קודם , אז תני להם לעזור לך , תעזרי להם לעזור לך כדי שתרגישי טוב ונהדר כמו שרק מגיע לך להרגיש , מחבקת בחום מתוקה - את אמיצה וחזקה , את עוד לא רואה את זה , יבוא עם הזמן חטולית

עוד משהו , את בהחלט יכולה להיות גאה בעצמך על המאמצים שאת עושה כדי לזכות בחיים טובים יותר , אני גאה בך מאוד , זה בכלל לא פשוט חטולית

כמה טוב לקרוא אותך פשוט מרגש אך מכל הקשיים שאת עברת ועוברת... את מוצאת את הכוחות העצומים האלה להתמודד , להבין וללמוד על עצמך וגם לכתוב ולשתף אותנו! תאמיני בעצמך ביכולות ובכוחות שלך ואת תגיעי לכל מקום שתרצי כל הכבוד לך!!!!! והרבה הצלחה וכוחות להמשך אידה

יום נפלא מלא אנרגיות ומחשבות טובות אידה ש י ע ו ר הפרופסור החל את השיעור ע"י הרמת כוס עם מעט מים. הוא החזיק את הכוס לוודא שכולם רואים אותה ושאל את הסטודנטים: "כמה לדעתכם הכוס הזאת שוקלת?" " 50 גרם !" ... " 100 גרם !" .."125 גרם !" ... השיבו הסטודנטים. "אני באמת לא יודע. על מנת לדעת כמה היא שוקלת עלי לשקול אותה." אמר הפרופסור. "אבל השאלה שלי היא: מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך למעלה כמה דקות?" "שום דבר" ... אמרו הסטודנטים. " OK . מה יקרה אם אחזיק את הכוס כך במשך שעה?" שאל הפרופסור. "ידך תתחיל לכאוב" אמר אחד הסטודנטים. "זה נכון. ומה יקרה אם אחזיק את הכוס כך יום?" "ידך עלולה להתאבן, אתה עלול לחוש מתח עז בשרירים ואולי שיתוק ובודאי תיאלץ להתאשפז בבית חולים" אמר סטודנט אחר וכל הסטודנטים צחקו. "טוב מאוד. אך במשך כל הזמן הזה האם חל שינוי במשקל הכוס?" שאל הפרופסור. "לא" ... הייתה התשובה. "אז מה גרם לכאבים בזרוע ומתח השרירים?" הסטודנטים היו נבוכים, תמהים. "מה עלי לעשות על מנת להשתחרר מהכאבים?" שאל הפרופסור. "תניח את הכוס" אמר אחד הסטודנטים. "בדיוק!" אמר הפרופסור. "בדומה לכך הן בעיות החיים. תחזיק אותן כמה דקות בראשך וזה נראה די בסדר. תחשוב עליהן הרבה זמן ואתה מתחיל לחוש כאבים. אם תמשיך הרבה יותר זמן הם מתחילים לשתק אותך. לא תהיה מסגל לעשות כל דבר. חשוב לחשוב על האתגרים או בעיות בחייך, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא להניח להם בסיומו של כל יום לפני שאתה הולך לישון. כך אתה לא נלחץ, מתעורר כל בוקר רענן וחזק ויכול להתמודד עם כל אתגר, כל נושא שמזדמן בדרכך! ובכן, אנא, ידידי, תזכרו "להניח את הכוס היום!"

בדיוק התלבטתי אתמול בערב אם לשים את הקטע הזה בפורום ובסוף החלטתי שלא, כי היה נדמה לי שהוא כבר היה כאן ועכשיו אני פותחת את ההודעה שלך ורואה אותו :) שיהיה לך ולכל הבנות אחלה יום שחף

יום נפלא גמלך אידה אהבתי ,לצערי לא תמיד אפשר להניח את הכוס בלילה כי המחשבות נודדות להן,,,,,,,,, חופשי חופשי בלי שליטה , בכל אופן שווה לנסות , תודה שהבאת היה מענין חטולית

הבכי הוא גדול וכואב אתמול רשמתי מכתב,מכתב אל דברים שנורא קשים לי,אל הילדים שלי ,אל העבר שלי,אל דברים שהיו ואל דברים שאני לא מצליחה לראות,היתה לי היתלבתות אם לרשום זאת כאן,אולי כי אני עדיין לא שלמה אם מה שרשמתי,אם השאלות אל החיים שלי או יותר נכון לומר אל המוות שלי. אני יודעת שיש לי שניי ילדים קטנים ומקסימים ,אבל מרגישה שאני צריכה להיפרד מהם ואז אני רואה את אמא שלי מול העיניים ומרגישה את הכאב ולא רוצה שילדיי ירגישו כך והכל שוב מתבלבל,אמרה לי הפסיכאטרית שלי לנסות ולנוח מהכל,לא להיות מוצפת,לא להיכנס למערבולת הזאת ופשוט להירגע,שאני לא יתמוטת,שאני לא יהיה במצב קשה כמו ביום חמישי שאבר,להיות מנוטקת והכל היה יותר מידי,אז אני מנסה,מנסה לנוח,מנסה להירגע ולא ליפול,אמרו לי לדבר במקום לשתוק,להגיד במילים את מה שהגוף שלי חונק כל כך חזק,להוציא החוצה ולא לשתוק, אבא שלי אמר לי לשתוק ואני ילדה טובה שוטקת כי אבא אמר, דבילי אני יודעת,ועצוב שאני רחוקה ועדיין מרגישה נשלטת בשלט רחוק אל ידי אבא שלי,הוא אמר,הוא עשה,הוא הפחיד והכל הוא והוא ושוב אני נעלמת לא מוצאת את עצמי. אסור להיות יותר מידי באומס ריגשי ,אומס נפשי,אבל איך אפשר? לא רוצה להיכנס להתכף פסיכוטי ,כי אמרו לי שמכאן אכשיו זה ממש לא בעיה ומה שקרה חוץ מניטוק זה פסיכוזה קלה,אני עדיין לא מצליחה להבין מה זה אומר,אני רושמת בכנות אל הדברים שקוראים לי,אל דברים שאני צריכה להיתמודד וזה נורא קשה,קשה לי להוציא את המילים החוצה,להוציא את המילים שנורא קשים לי לשמוע אותם,מה זה אומר? מה זה אומר כל הדברים האלו? אני פוחדת אני פוחדת מידי אני מרגישה שאני אולחת לאיבוד קשה לי באמת.... מה אני עושה אלוהים? מה אני עושה?

עמיתוש יקרה אל תחפשי נושא , את הנושא , עליך מדברים , על הרגשות שלך מדברים ועל כל מה שעברת , שבגלל זה את נמצאת במקום שבו את נמצאת , וזה לא דבילי בכלל שאת לא יכולה או פמחדת לדבר או לשמוע את כל המילים הקשות שאת צריכה לומר ולא מסוגלת ,אבא אמר , נכון , מילים קשות שנחרתות כל כך חזק בנשמה , בלב , ברגש ואת עדיין שם , במקום שאבא אמר ולא פשוט להוציא אותם ,הם אומרים לך לכתוב זה נהדר לכתוב מילים שקשה לדבר אותם ,הם אומרים לך לדבר , מאוד חשוב לדבר את הכאב החוצה ,אם את הולכת ומסתגרת בתןך עצמך הכאב רק מתגבר והפחדים ממשיכים להשאר במקום שלהם , את לא מתקדמת בטיפול ורק מרגישה רע ,תנסי כמה שאת רק יכולה לדבר או לכתוב את מה שקשה לך לומר במילים , את שומעת מילים שקשה לך איתם , תבקשי שיסבירו לך למה הם בדיוק מתכוונים ואולי כך לא תרגישי שאת הולכת לאיבוד , חיבוק גדול מתוקה -ותחזיקי מעמד חטולית

כואבת אותך לא קל להפרד מתחושת השליטה הזו - גם מרחוק כך הוא הרגיל אותך, בתיחכום רב הוא גרם לך להיות נישלטת. לאבד זהות לעשות את רצונו. זה הדבר ההכי נורא שהוא עשה לך, האדם שבאופן טיבעי ונורמאלי היית אמורה לסמוך עליו, שהיה אמור לספק את כל צרכייך, לתת לך כלים ללמוד, להיות עצמאית בעולם הזה, בגד בתפקידו, יצר את התלות הזו, לקח ממך את החופש. ועכשיו עליך ללמוד לאט לאט בסבלנות רבה לבנות לעצמך חיים עצמאיים חיים משוחררים מהפחד, משוחררים מכל מה שהוא גרם לך להאמין - כאילו שאין לך שום סיכוי לשרוד בלעדיו ולכן את חייבת לעשות כל מה שהוא מבקש. אז עכשיו יקרה את לא חייבת לו כלום , את במקום בטוח, זה הזמן לאפשר לעצמך לצמוח. תרשי לעצמך, אל תפחדי, יש לך עכשיו את התמיכה וכשתרכשי את הכלים האלו - תראי שעוד הרבה דברים יסתדרו - סבלנות יקרה , נפש לא מתקנים ביום וגם לא בשנה - אל תייאשי . מחבק -ליז

דברים מתחדדים מגלה כמה הכל מזויף כמה משפחה באמת רק במילה ולא במהות כמה אהבה יכולה להיות רק עם תנאים אני לא מרגישה את השלם מרגישה שיש לי חור בחיים חור ששום דבר לא יכול למלא אותו שום דבר לא משאיר אותי כאן,שום דבר לא משאיר אותי בשום מקום לא בחרתי להוולד לא שאלו אותי אם אני רוצה למה בעצם הביאו אותי אני נקודה בתוך החלל שלאט מתרחקת ונעלמת עד שלא תראה יותר תמיד הרגשתי את זה כילדה כמה היא אהבה אותו יותר כמה פירגנה לו יותר ואני סתם שם קישוט או לסיפוק מסתובבת בתוך ערימת זכוכיות חדות רוצה להרגיש שאני כאן שאני קיימת כי נעלמת גם לעצמי מילים כואבות,מילים מבולבלות,מילים פוצעות,מילים שחודרות את השיריון שלי אני מזויפת,אני מסיכה,אני לא קיימת,לא רוצה להיות קייימת,לא רוצה להיות בת של לא רוצה להיות ילדה של חבל שחבל הטבור שלה לא חנק אותי היא היתה צריכה לידה קרה תינוקת שלא נושמת יצאתי כחולה היא היתה צריכה לאהוב אותי כי כמעט איבדה אותי היא שונאת אותי ופגעה בי התעללה בי כי הכאבתי לה כי לא הייתי מה שרצתה כלפי חוץ משפחה למופת בפנים הכל מטורף חולני יש חור גדול בי חור שהכל נשאב אליו לא משאיר רגע להרגיש כי הכל נעלם גם אני נעלמת כבר ויש לי כל כך הרבה עוד מה להגיד ולא מצליחה כבר להגיד נאטמתי

http://www.water.gov.il/NR/rdonlyres/11170E7F-2DD5-4704-840D-F380837CCB9A/0/יובשאדמהסדוקה.JPG

מילים חדות של לילה נטול שינה ,לילה מעורפל לא ברור,מנסה להבין מה עובר עלי עכשיו כמה כל דבר קטן אני מאבדת שיווי משקל,הלכתי אתמול לעבודה יצאתי בזמן האוטובוס הקדים רצתי הוא ראה אותי והמשיך לנסוע מתעלם כאילו אני לא שם הרגשתי אייך כל הדם עולה לי לראש הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם החוץ חזרתי הביתה לא לפני שנכנסתי למכולת וקניתי מתוקים לפצות ושוב הסתגרתי , אני מרגישה שיש בי המון זעם גם בעבודה לא כלפי אלה שעובדים איתי אלא על האנשים שמבחוץ שמתקשרת אליהם אלה שנותנים לך להרגיש כמה את קטנה כמה אפשר לשחק איתך כמה הם יודעים שאת תלויה בהם כמה מטרטרים אותך עד שנותנים תשובה ועוד כועסים שאת נודניקית למרות שהם אמרו לחזור אליהם כמה שאני יודעת שככה זה וזה טבעו של אדם עדיין זה מכעיס אותי אין לי בעיה שיגידו לא זאת זכותם אבל לא לשגע לא לתת לך להרגיש שאת כלום שלמילה שלך אין משקל ומשמעות שונאת את העבודה שלי שונאת את האין מוצא שאני מרגישה עכשיו שהכל כל כך בלתי נסבל להמשיך מרגישה שרוצה לוותר להרים ידים שאני לא יכולה כבר להכיל לספוג להיות בתוך אני כמו במבוך שלא מוצאת את הדרך החוצה את היציאה יש בי המון כעס שיוצא עכשיו לא במקומות הנכונים מגלה כמה הכל כל כך שקרי כמה הכל צבוע ואינטרסנטי מרגישה לבד בעולם הגדול הזה השיחה עם דודה שלי הבהירה לי כמה התמונה המשפחתית מעוותת שאמרה לי דברים שלא רציתי להאמין להם וזה כואב לי כל כך עד שרוצה לא להיות יותר אני מיתר קרוע שפקע והמנגינה שתקה איתו

כואב לקרא אותך מקוה שעכשיו קצת יותר טוב מחבקת - ליז

כואב לקרא אותך מקוה שעכשיו קצת יותר טוב מחבקת - ליז

מבינה שעוברת עלייך תקופה מאוד לא פשוטה מאוד מאוד לא קל לעבור את הכל לבד מה עם החלטתך להיעזר במרכז לבריאות הנפש? את ביטלת שם תור.... קבעו לך תור חדש? את אמורה לבוא אליהם מתישהו? אל תוותרי על ההזדמנות הזאת! תעזרי להם לעזור לך!!!

עוברת עלי תקופה של המון דברים מכל מיני כיוונים ביטלתי את התור לפסיכיאטר תפסתי טרמפ על שהייתי חולה לא התקשרתי ולא התקשרו לתאם תור חדש בכל מקרה ב23 לחודש הזה יש לי שיחה עם פסיכולוגית שתפנה אותי למישהי קבועה אבל זה יקח זמן כי יש הרבה פניות אני אתחיל ונראה לאן זה יתגלגל

אני עומדת לכתוב עבודה בנושא "הקושי והצורך בשיתוף בהתמודדות עם טראומה" האם אתן יכולות להמליץ לי על ספרים שיש בהם חומר תיאורטי בנושא? זה לא חייב להיות ספר שכולו תיאורטי, אבל שיהיה שם לפחות קצת תיאוריה אשמח לקבל את עזרתכן שחף

טראומה והחלמה" מאת ג'ודית לואיס הרמן. היא מדברת על הכח של התמיכה לעומת חוסר תמיכה מיד לאחר ארוע טראומטי היא מדברת על כוחן של קבוצות תמיכה וכן על הקשר הטיפולי כקשר תומך בתהליך שהמטופל עושה בעצמו ועוד על המון היבטים "להעיר את הנמר" של פיטר לוין. מדבר על החויה הגופנית והפחד "שאני משתגע" ולכן הצורך בתמיכה ומתן אפשרות לעבור את אותן חוויות גופניות של שיחרור הפחד שלולא התמיכה והעידוד והתובנה שהלא נורמאלי הזה הוא הכי נורמאלי שיש -לא נעיז לחוות אותן בהצלחה יקרה

ספר מומלץ לנושא שלך: הסוד ושברו - סוגיות בגילוי עריות. יש שם סיפורים אישיים של שורדות בליווי תוצאות מחקרים ומאמרים של מטפלים מומחים מתחום הטראומה בארץ. ליאה

רוצה פשוט לגמור עם כל המועקות האלה ולהיות כבר אחרי ,,,,,, אנחנו אוהבים את הילדים שלנו ועושים למענם דברים שלא מדברים ולא מספרים לאף אחד, וכמו שאני תמיד אומרת -כגודל הציפיה כך גודל האכזבה , בא ומכה אותי על הפנים כשאני כמובן לא מוכנה , אני לא יודעת מה לגבי , אך בעלי הוא אדם שיש בו נתינה אין סופית עם המון אהבה , ולשמוע מילים כמו -" אני הסכמתי לוותר על הסנדקות לבעלך רק בגלל שאני מרחמת עליו " מכלתי שהיא בבת עינו , בת לכל דבר שרק אפשר , חתך אותי לאורך ולרוחב כמו סכין מנתחים ללא הרדמה ,לא שהיא ויתרה מתוך שמגיע לו על כל מה שעשה בשבילה ולא משנה מתי , אלה מתוך רחמים ,לא יכולתי לסבול את זה , הכאב היה גדול מאוד ,לא הבנתי למה זה מגיע לו ,ואחר כך , יום לאחר הברית , ההורים שלה הגיעו לביקור , ידעו שלא ישנתי בלילה בגלל ליל השימורים ואני עייפה , מתוך כבוד לא הלכתי לחדש השני וישבתי איתם , בשביל מה ? כדי לריב איתם אם לשים שמן על הברית של אסף או רק את המשחה האנטיביוטית שהרופא אמר ,והם כמובן שמבינים יותר טוב מהרופא ובכלל מכל העולם ואמשלו גם ,לא עזרו כל ההסברים שאלה הם הוראות הרופא ואין לעבור עליהם דבר אל המנורה -הם קובעים ומחליטים גם שלא צריך לרחוץ את הילד כי השעה כבר מאוחרת , כלום פשוט לא מדבר אליהם , עד שכלתי התחילה לצעוק ולצרוח על כולם שישתקו , היא נכנסה להיסטריה מפחידה ואני נשארתי עם פה פעור ,צעקות עד השמים שרק היא מחליטה מה לעשות ,נסיתי יותר מאוחר להסביר לה שכל המצב הזה רק מזיק לה , והיא שוב התחילה עם ההיסטריה שלה ,אז בסדר , אני מבינה שהיא היתה לחוצה מאוד ושזה לא מצב קל , אבל עדיין לא מצדיק את ההתפרצויות ההיסטריות שלה כי היא לא היתה לבד בשום מצב ,ולא נאלצה להתמודד עם שום לבד , עטפתי אותה בהמון חום ואהבה , עם המון ביטחון שהכל יהיה בסדר ושאני איתה בכל מצב מחזיקה לה את היד , למחרת אימא שלה התנפלה עלי בגלל שלבת שלה אין חלב להנקה ושאני צריכה לשרת אותה עד למיטה ולהגיש לה אוכל וכל מה שתבקש המלכה , שרק היא הכי חשובה יותר מכולם אפילו יותר מאסף ,היא טיפוס לחוץ ומלחיץ ,וכנראה חשבה שהבת שלה הפכה נכה בגלל הלידה , שהיא לא יכולה אפילו לרדת מהמיטה כדי לאכול ארוחת בוקר , נו , באמת, תוך חצי שעה היא התייצבה כדי לבשל , לנקות , והכל בהפגנתיות עצבנית ,אמרתי לה שאני עושה רק מה שאני יכולה ולא מעבר לזה ,התווכחנו , וכבר הרגשתי שאני רוצה פשוט לברוח משם , לא יכולתי יותר ,לא מגיע לי יחס כזה מכוער כמו שקיבלתי מהם , אם הם רצו אופרית (מטפלת צמודה 24 שעות )למה הם לא הזמינו אחת , אני לא יכולתי לטפל בעצמי כמו שצריך ובכל זאת לא ישבתי על התחת כל היום , להפך ,אז גם כל הציפיות שלהם ירדו לטימיון ,אז הם התחרעו עלי ,לא חשבתי שאשמח כל כך לחזור הביתה ביום שישי , אבל זהו ,אם הם ירצו אותי מעכשיו אני מציבה להם גבולות ברורים , ירצו בבקשה , לא ירצו שיקראו לאמא שלה ,היה לי מספיק פגיעות בשבוע אחד , מענין מאוד , אמא שלה כעסה עלי ברמות שלא עזרתי לבת שלה מספיק , והיום דיברתי עם כלתי בערב ושמעתי ממנה שהיא הולכת לשים כביסה לכבס -לבדדדד , וגם הולכת להכין ארוחת ערב לבדדדדד , כשאמא שלה כבר ביקרה אותה היום , אז למה היא לא עשתה את הדברים האלה בשביל הבת שלה ? היא הרי מלכה שאסור לה לעבוד וצריך לעשות בשבילה הכל לא ????? זהו , הכל יצא , אולי תחשבו שאני עושה סערה בכוס של מים ,אני אדם מאוד ריגשי וזה לא השתנה , אני רק יודעת שכשאני עושה משהו זה בא מעומק הלב , ועשיתי המון למענה באופן מיוחד ,לכן נפגעתי מכל ההתנהגות שלה והמשפחה שלה , זה עדיין כואב , יש דברים שאני לא אשכח להם ויהיה מה ,יש לי גיבוי מלא מהבית שלי , תודה על הסבלנות שלכן -מחכה לתגובות חטולית

ההורים שלה נשמעים לי אנשים כפויי טובה ונצלניים חושבים שהם יודעים את הכל הכי טוב מכולם ושכולם חייבים להם נשמע שממש אין שם עם מי לדבר אני במקומך הייתי משתדלת לשמור מהם מרחק ההחלטה לשים גבולות ברורים נשמעת לי מאוד נכונה כך תוכלי לשמור על עצמך וגם על יחסים טובים ורגועים יותר עם בנך וכלתך אני מאוד מבינה עד כמה נפגעת אי אפשר שלא להיפגע בסיטואציה כזאת זה מצב מלחיץ מאוד עבור כולם עכשיו מקווה שעם הזמן העניינים ירגעו ושתצליחו לחזור לשיגרת חיים הרבה פחות מטוחה מעכשיו תשמרי על עצמך!!! שולחת לך חיבוק אוהב ומנחם שחף

בוקר טוב שחפיתוש קיבלת את הרושם הנכון , הם אנשים מהסוג הזה , ואני בדיוק חשבתי לעצמי את ה שכתבת , לתפוס מהם מרחק ,,,,,,, היו עוד כמה דברים קטנים שלא ציינתי כי כבר לא היה לי כוח ופשוט הבלגתי עליהם , ולומר לך את האמת , המצב הופך למלחיץ רק ברגע שההורים שלה מגיעים , לא חשוב כמה היה לה קשה ורע , כשהיינו רק היא ואני לא קרה בינינו מצבים כאלה פוגעים , אפילו היא התלוצצה ואמרה שאם אמא שלה היתה איתה הסיטואציות מלחיצות כאלה איתה , היא כבר מזמן היתה מטפסת על הקירות ,לכן טוב לה איתי כי אני מרגיעה אותה כל הזמן ,ואני יודעת שאלו מצבים מאוד מלחיצים , רק בגלל זה הייתי שם כדי לתמוך בה נפשית ולתת לה כל עזרה אפשרית מבחינתי , למעשה, היא זו שביקשה ממני להיות איתה שם ולא מאמא שלה , אני מקווה שעם הזמן המצב ירגע וגם היא תרגע ואוכל לחזור למערכת היחסים החמה והאוהבת שהיתה לנו כמו קודם , תודה לך מקסימה על החיבוק החם והאוהב - הייתי זקוקה לו -שולחת בחזרה שיהיה לך אחלה יום חטולית

חשבתי שכך.... משהו שקשור לאסף- לכלה.... אבל זה ,נשמע מאוד מסובך.... הדברים שנאמרו מאוד מאוד פוגעים... כמובן שלא הוגנים אבל פה צריך להיות חכמים ולא צודקים ולא על חשבון הפרייר-ית! יש מצב חדש חדש לכולם יש לידה , הורמונים, פחדים והרבה לחץ יש זוגיות יש משפחה חמה, חם אמא ,אבא יש רצונות יש דעות שונות, תרבות, מנהגים שונים, ציפיות רבות ומרובות מכל הכוונים ועם כל זה.... כוללללללללללללללללם ביחד.... תשמעי... זה יותר מדיי אם רוצים לשמור על שלום בית עם כל היחדים וכל המשפחה כל אחד צריך להיות במקומו!!! ואם אין ברירה והילדים אצלך אז הרבה הרבה גבולות ואת צריכה לשמור מרחק.... כדי לשמור על עצמך ועל היחסים, זה פשוט כואב לשמוע שכך התפתחו הדברים... וחבל אני יודעת כמה את משקיעה...כמה את נפלאה.... אבל בצפיפות כזו... זה נבלע ונעלם זה ברור ולא מוערך! אני מקווה שימצא פתרון בקרוב וכל אחד יבנה לו את גבולות והפרטיות שלו. אם במגורים יחד או במציאת דירונת, אפילו חדרון... זה יתן המון אוויר לכולם. ואת חתולה יקרה שמרי על עצמך נסי להתעלות מעל הכל את יודעת מי את ומי בעלך נסי להבין מה קורה, שמרי על אצילות ואל תכנסי למקומות הלא נעימים האלה, איתך אידה

אידה בוקר טוב כל מה שאת אומרת נכון מאוד , יש פערי תרבויות ,ופערים גדולים גם בין מה שכלתי רוצה לעצמה ובין מה שההורים שלה מוכנים לתפוס ולהבין ,הם לא מבינים את זה שכל אחד צריך להיות במקומו , הם אנשים נדחפים ומשתלטים גם על מה שלא מאפשרים להם , גם בלי רשות ובלי שום הסכמה של הבת שלהם ,הילדים לא גרים אצלי , הם גרים בבית שלהם בראשון ,אידה , אייך אפשר להציב גבולות להורים שלא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל אותם ? ואני לא מתכוונת אלינו אלה להורים שלה, וגם לא מתכוונת שאני אמורה להציב להם את הגבולות אלה לכלתי ,אם היא אומרת להם משהו , לא משנה מה , שפשוט כך היא רוצה !!! והם מתעלמים לגמרי ממה שהיא אומרת ומנסים לשכנע אותה שהיא תמיד זו שטועה ושמה שהם אומרים כך צריך להיות ? הם נדחפים בצורה מעוררת דחיה ומשתלטים ,היו לה גם המון התפרצויות היסטריות עליהם בגלל מצבים כאלה ,הם לא נותנים לה בשום אופן להציב גבולות , לא מקבלים את זה , משהו כאן ממש לא בסדר !!! אני שומרת על גבולות ,ומנסה גם לשמור על עצמי ,אולי אחד מהגבולות האלה זה גם לא לאפשר לאחרים לפגוע בי או בבעלי , אם הוא היה יודע שהיא ריחמה עליו ושזה לא בא מהערכה , הוא היה נפגע בצורה מאוד קשה , ואתמול התקשרתי אליה המון פעמים עד שהיא חזרה אלי בערב , דיברתי איתה באותה נימה של דאגה , אכפתיות ואהבה כאלו לא קרה כלום , יצא לך לקרא גם את החלק הראשון שכתבתי למטה בתגובה לשחפית-בכותרת של חטולית אהובה ? על המחטף בברית ? בקיצור ,אני מאוד מקווה שדברים יסתדרו ,מחר הולכים לגבס לאספי את הרגליים , כל כך הייתי רוצה להיות איתם שם אבל זה לא מתאפשר , אני יודעת שזה הולך להיות בשבילה לא קל בכלל ,אבל בגלל המגבלה שלי היא תיסע עם אמא שלה ,נראה אייך יתפתחו העינינים , תודה אידה- שיהיה לך יום נפלא חטולית

את צודקת בהחלט אם כל מה שכתבת מאוד לא פשוט להקלע לתוך סוטואציה כזו. אני מתארת לעצמי עד כמה היה קשה לך.. סליחה?! הריון\לידה זה עדיין לא מחלה. והיא עוד יודעת שאת לא מתפקדת כולך ב 100% מה היא מקטרת חומד, אם אתמול היא קמה ..בישלה ותלתה כביסה (מזל טוווווווווווווווווווווווווווווווווווווובבבבבבבבבבבבב באמת) ואמא שלה אפילו לא עזרה לה, אז תעשי לי טובה חתולה, הכל צביעות של האנשים האלה .. חושבים שמגיע להם הכל על מגש של כסף.. חצופים ! נשמה שלי, אין לך מושג עד כמה אני כואבת לקרא אותך. יכולה לתאר לעצמי, כמה התאכזבת מהמשפחה .. מהכלה שלך.. אחרי שכ"כ חיכת לנכד הראשון שלך.. וכאילו הכל התפוצץ.. מה שאני יכולה לאמר לך מאמי שלי.. שאחרי כל מה שעברת שם, היום כבר גילית את פרצופם האמיתי.. (טוב מוקדם מאשר לעולם לא) ועכשיו את יודעת אם מי יש לך עסק ותדעי יותר להציב את הגבולות, במקומות הנכונים שם. ולהנות כמה שיותר מאספי הקטן שלך.. ולזכור תמיד שאת הכי בסדר מכל הסיפור .. (אהמ.. אפילו יותר מבסדר) אוהבת אותך ותזכרי זאת! מחזקת בובה

בובית מקסימה שלי את לגמרי צודקת , הפרצוף האמיתי שלהם נחשף במלוא מערומיו , והפרצוף נראה ממש מכוער , אבל זה מה יש !!! ועם זה צריך ללמוד לחיות וגם ללמוד לתמרן כדי לא ליפול שוב ברגשות ,ההורים שלה הם אנשים עם כסף , מכירה את האימרה בעל המאה הוא בעל הדעה ? אז כנראה שבגלל שהם עוזרים פה ושם עם דברים הם לוקחים בעלות גם על החיים של הילדים ,ובהחלט , להציב גבולות זה אחד הדברים החשובים שצריך לעשות איתם גם אם יהיה לזה מחיר !!! תודה מקסימה שלי - אוהבת גם חטולית

כל כך מצטערת שכך התפתחו הדברים הבילבול הרגשי של השמחה והאושר על הולדתת אסף היקר והנפילה לבור הכואב הזה של אינטריגות ומלחמות כבוד שולחת חיבוק מאמינה בך חטולה יקרה ורגישה , שתמצאי את שביל הזהב השביל שנכון קודם כל - לך ולבן זוגך, והוא יטווה את השביל הנוסף השביל שנכון לצעוד בו עם משפחתה של כלתך. בריאות לאסף ולך אהובה המון המון בריאות ושקט נפשי - ליז

כל כך מצטערת שכך התפתחו הדברים הבילבול הרגשי של השמחה והאושר על הולדתת אסף היקר והנפילה לבור הכואב הזה של אינטריגות ומלחמות כבוד שולחת חיבוק מאמינה בך חטולה יקרה ורגישה , שתמצאי את שביל הזהב השביל שנכון קודם כל - לך ולבן זוגך, והוא יטווה את השביל הנוסף השביל שנכון לצעוד בו עם משפחתה של כלתך. בריאות לאסף ולך אהובה המון המון בריאות ושקט נפשי - ליז

אני לא כאן, ולא מבחירה. אידה יודעת למה.... במקרה יש לי עכשיו כמה דקות של פרטיות אז מרגישה שחייבת איזה שהו הסבר ל " העלמות" שלי. לצערי מחקתי את הפורום מהמועדפים שלי, ואין לי אפשרות להכנס בלא להשאיר עקבות... אז רק להגיד שאוהבת אתכם....וחושבת עליכן המון... המון אהבה יקירותי, ואהבה גדולה במיוחד לאידה הנפלאה, אשר הפורום הזה הינו בבת עינה, ומשקיעה כאן המון, מתוך דאגה אמיתית לשלום הבנות, דאגה ואכפתיות לשמה.... אידה אהובת נפשי, מי יתן ואלוהים יגמול לך בבריאות ואושר על כל מעשייך הטובים, הנגלים והנסתרים כאחד, למען כל מי שזקוק לך. אוהבת אותך המון!!! ביי יקירותי, המון הצלחה ואהבה לכולנו אמן. ליאור דרך אגב נסיבות עזיבתי אינם קשורות לאף אחת מכאן..... אז בלי נקיפות מצפון, כן?

שמחה לקרא אותך, מנסה להבין כך בין השורות. . . . נראה שאת עוברת משו לא ככ פשוט. (עוקבים אחרייך.. קוראים אותך..? ) אהמ.. לא נעים.. בכל מצב.. אני מקווה שזה לא בגללי... נו סתאאאאאאאאאאאםםםםםםםםםםםםםם.... אוהבתותך מתוקה

תודה שנכנסת לעדכן עצוב לי לשמוע שאת לא יכולה להיכנס יותר את חסרה כאן! אולי תוכלי להיכנס דרך גוגל ואחר כך פשוט תמחקי כל פעם את האתר מההיסטוריה של האינטרנט? נראה לי שככה לא תשאירי עקבות או שהבעיה היא שמישהו פשוט מכיר את הפורום וקורא את ההודעות שלך? בכל מקרה, מקווה שהכל בסדר אצלך חוץ מזה שאת לא יכולה להיכנס לכאן.... מחבקת שחף

אנחנו לא מוותרות עלייך בקלות מקוה מאוד לראותך כאן כחברה ויתקה....או בכנוי אחר... כמו כן מקווה שהכל בסדר אצלך בעבודה ובחיים הפרטיים והכי חשוב שאת דואגת לעצמך איתך אידה

אני המומה מההודעה שלך ,מבינה שאת לא יכולה לפרט את הסיבות שבגללן את נאלצת לא להכנס לכאן ,וחבל שכך ,ראיתי שקיבלת הצעות מה לעשות כדי למחוק את העקבות שלך , נשמע מפחיד ,הלוואי שיכולת לספר לנו מה קרה בחיים שלך שהגעת למקום שבו את נמצאת , אם יש משהו שנוכל לעשות כדי לעזור באיזו שהיא דרך ,,,,,,,,,,את מוזמנת , היית חסרה כאן המון , מקווה שמצבך הנוכחי לא יארך המון זמן ותוכלי לשוב אלינו בהקדם ,כמו שאידה אמרה , אנחנו לא מוותרות עליך !!!!!! חטולית-כמה עצוב

הי יקרה, געגתי.... מקוה שהנסיבות יאפשרו בקרוב את חזרתך ושלא יהיה לך צורך להסתיר את מעשיך - שולחת חיבוק לך אהובה ומצטרפת לברכות לאידה - גם בהקשר של מעשיהה הגלויים והניסתרים - תודה על כל העזרה והתמיכה, ליז

לא שחף זה בסדר גמור- לגמרי הבנתי את זה שבטעות ה"לא" נשמט.. עכשיו אני זו שצריכה לבקש סליחה על ההתנהגות הדוחה שלי ועל הדברים הנוראים שאמרתי. האמת כבר מס' ימים אחרי שכתבתי את ההודעות בנושא פחדתי להיכנס יותר למחשב. למה? אחרי יום התחרטתי על כל העניין אחרי שפעלתי בלי שליטה. בואי נגיד שהכעס השתלט עליי פתאום כמו מפלצת עד שהפכתי בעצמי למפלצת ופגעתי באנשים ובעיקר בדמויות טיפוליות. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. תמיד אבל תמיד ובכל מע' יחסים גם עם פסיכולוג/ית איכשהוא אני נכנסת לנישה הזאת של הדחויה שמנדים אותה פתאום ומסובבים לה את הגב. זה כאילו ובגדו שוב באמוני רק שהפעם אני לא רוצה להיות יותר קורבן אז אני מפגינה כוח ושליטה ו..פוגעת בחזרה ז"א מפעילה את אש התותחים. אני זועמת ופוגעת במי שלא צריך בכלל לפגוע. ו..אח"כ מתחרטת ומתביישת ועם רגשי אשמה כבדים שפגעתי. אילו הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור.. אבל באמת אני מרגישה שזה לא מגיע לי שבכלל התייחסת אליי, שחף. ואם עשית זאת- למרות התנהגותי המבישה אז זה ראוי מצידי לציון לשבח. אני קצת בקיאה בקורותייך ויודעת שאת מתעתדת להיות מטפלת. את תהיי מטפלת שחבל על הזמן. את חכמה ורגישה ומבינה סלחנית ואמפתית ואם נתקלת ב"מפלצת" כפוית טובה כמוני (כי קיבלתי כאן אהבה ותמיכה ובכל זאת - הרסתי את הכל) למרות זאת, טיפלת בהצלחה ברגשותיי הקשים -זה סימן שעברת מבחן מעשי קטן מהחיים ב- ג -ד- ו -ל. את- המטפלת של העתיד. איתי- הצלחת (ואני לא ממש קלה). לא פעם איתגרתי דמויות טיפוליות- מי בכלל יכול עליי. אה..ובהזדמנות זו אומר שדבריי שמופנים אלייך מופנים באותה מידה לאידה. אידה- לא הערכתי אותך נכון. חשבתי עלייך דברים זוועתיים ונוראיים לאחרונה. דבר קטן וחסר חשיבות שעשית בלא מתכוון גדל ותפח אצלי לכדור שלג של בגידה באמון. את בסה"כ בשבילנו בהתנדבות ובזמנך הפרטי. לא יודעת מה עיוות לי את הראייה. זה פתאום קפץ עליי. אני במקומך הייתי מוחקת את כל ההודעות שלי אבל גם את היית סובלנית כלפיי גילויי כעסי המתפרצים וקיבלת את זה בהבנה והיית שם בשבילי ו..הפתעת אותי! למרות שלא היה מגיע לי. בין אם אתן ידעות מהי זהותי האמיתית (וסביר להניח שלא ממש קשה לנחש מי אני) ובין אם לאו, תודה לכולכן (בעצם לכל בנות הפורום הנהדרות שהיו עדות למחזה לא רק לשחף ולאידה) שלא חשפתן את זהותי האמיתית בצורה מבישה שהייתה קרוב לוודאי "נדונה לסקילה" תודה, אבן נגולה מעל ליבי. (בסוף מסתבר שאני זו שסקלתי את עצמי באבנים והענשתי את עצמי בנידוי וחרפה סתם). אבל אני באמת אוהבת אתכן...

שלום לך, קראתי את השרשור למטה. והתחושה החזקה ביותר שהיתה לי כשקראתי את הדברים שכתבת שאת חווית כאב עצום. תראי, גם אני פעם, לפני המון זמן, כתבתי הודעה באיזה פורום ולא ענו לי. הרגשתי נורא. ההרגשה של הדחיה מוכרת וקל מאוד להשתחל לתוכה מחדש ולהכריז בקולי קולות - הנה - שוב דוחים אותי. לאף אחד לא איכפת ממני. אני לא חשובה וכו'. במשך תקופה לא העזתי לשלוח הודעות בפורום מפחד שמא 'לא יענו לי'. הבנתי, במשך הזמן, איך לשייך את הרגשות האלו לעבר. כשאני נכנסת לסרטים האלה אני עוצרת ואומרת לעצמי - אני כבר לא אותה ילדה קטנה. המנהלת של הפורום היא לא אמא שלי שתרוץ אלי ותנשק אותי היכן שקבלתי מכה ותחבק אותי חזק. הציפיות מהסיטואציה הוירטואלית חייבות להיות ריאליות עד כמה שזה יכול לאכזב עד כאב. כנ"ל לגבי כל שאר הבנות האחרות. הן משתדלות להגיב באיכפתיות (כפי שאני חוויתי כאן) ובאותנטיות, מייעצות ומשתפות מנסיונן, מעודדות ומחבקות וירטואלית. אבל זה כל מה שפורום בעצם יכול לתת. זה לא מספיק לפעמים. זה נכון. ואז צריך להיעזר במקורות הרגעה אחרים. פורום תמיד יהיה מוגבל במה שהוא יכול לתת. כל פורום תמיכה שהוא! חשוב שכתבת את ההתנצלות. חשוב שאת מבינה את התנהגותך. דרוש אומץ לכתוב התנצלות כזו. אני מקווה שתמשיכי לכתוב כאן. ליאה

אז מה דעתך לפתוח דף חדש ולחזור ולקחת חלק פעיל כאן בין כולנו ? את יודעת שגם לתמוך נותן המון כוח נפשי , ופשוט תהיי סבלנית בעיקר כלפי עצמך כי מגיע לך , באמת !!! חטולית

קודם כל תודה על המחתמאות :) אני בכלל לא חושבת שאת "מפלצת כפויית טובה", כפי שכתבת אני חושבת שאת בחורה רגישה ופגיעה ושעקב הטראומות שעברת, רואה את המציאות בעיני אותה ילדה קטנה שננטשה קשה לך לסמוך על האנשים ואת מפחדת שינטשו אותך שוב וכל רמז של דחיה (גם אם הוא אינו אובייקטיבי) מעורר בך רגשות עזים והופך בעינייך לנטישה של ממש אני חושבת שמה שחשוב זה שתמיד תהיי מודעת לכך שאת עלולה להיכנס למצבים דומים לזה שהיה כאן וכשאת מרגישה שאת מוצפת, מרגישה דחויה וכועסת תבררי עם האנשים איך הם מצידם רואים את הדברים, מה הם מרגישים כי כמו כאן, יתכן מאוד שיתברר שהרגשת הדחיה והפגיעה זה משהו שהוא רק שלך ושהבן אדם שעומד מולך בכלל לא התכוון לכך שפירשת את מעשיו לא נכון ואם את מרגישה שאת מוצפת מדי ולא מסוגלת כרגע להידברות תני לעצמך זמן להירגע ורק אחרי שאת מרגישה שאת יותר רגועה ומסוגלת להקשיב לבן אדם השני ולהביע את רגשותייך בצורה לא פוגעת תנסי לדבר איתו אני מאמינה שברגע שתהיי מודעת לדברים עם הזמן גם תלמדי לזהות אצלך את הנקודות האלה וותהיי מסוגלת להתמודד עם המצבים הדומים ביתר יעילות בלי לפגוע בסביבה ובאופן עקיף גם בעצמך כל הכבוד על האומץ לחזור לכאן ולהתנצל זה דבר בכלל לא פשוט ואני חושבת שהיכולת הזאת לחזור ולנסות לתקן את הנעשה משמעותית ביותר אני מקווה שתוכלי לחזור להיות חלק פעיל מהפורום תמשיכי להיתמך ולתמוך באחרים ושבעתיד לא תפגעי יותר, אם לא תקבלי את כל התגובות הרצויות כי לא תמיד כולם פנויים להגיב אם זה מסיבה של חוסר זמן פנוי או שמישהו לא פנוי רגשית על מנת להגיב או כל סיבה אחרת תמיד תזכרי שזה לא משהו אישי נגדך שיהיה לך שבוע שקט ורגוע שחף

אני שמחה באמת לראותך כאן שמחה לקרוא את דברייך ואת התובנות שלך , נכון שהפורום הוא לא טיפול , אבל הוא יכול לאפשר הרבה דברים שכוללים תמיכה, הבנה וראיה אחרת של מצבים התנהגיות וכ"ד, כמו כן אני מאוד רוצה שתאפשרי לעצמך את החויה המתקנת....ללמוד שאפשר אחרת, שמקבלים אותך, מבינים מכילים אותך ואת הכעסים ורוצים בחברתך כאן. מאוד קל להכנס למקום הנפגע המקום של הקורבן...ואז להפוך אותו למקום של התוקף, זה קל, כי למרבה הצער את נוהגת כך מתוך חויות העבר, חויות קשות וטראומטיות... מקבלת את דברייך מחזקת אותך על שחזרת ואמרת את הדברים ומצפה לראותך איתנו ותזכירי שלא תמיד מה שאת רואה- מרגישה אני (כנראה גם האחרות) רואה ויודעת אם לא אמרת לי....במילים....לכן יש בהחלט מקום להשב את תשומת ליבי.... כאן בשבילך אידה

בו מופיע קטע מהספר "ללמוד מן המטופל" מעת פטריק קייסמנט מאמינה שהוא יכול לתרום לך http://www.upfree.net/8819246 שחף

תודה , (גם בשבילי ... נכון??? :-) .... יקרה , אין ספק שללמוד על התהליך הטיפולי יכול לתרום המון אפשר לחשוב שאם אני מבינה לאן חותר המטפל אז אני יכולה בכלל לטפל בעצמי אבל אני רואה את זה אחרת בזמן הטיפול אני משתדלת כמה שיותר להיות האני העצמי האוטנטית ובהסתכלות מהצד או אחרי הטיפול כשמסכמת לעצמי מה קרה מאוד נוח לי לגלות שהעניינים מתגלגלים לפי תאוריה מסויימת שזה לא רק אצלי שזה לגיטימי להרגיש כך שהמטפל יודע מה הוא עושה והכי חשוב, שיש דרך להשתחרר מהרגשות האלו תודה שחפית ובהצלחה לך ..... יקרה, בגילוי העצמי

כי לא היה לי זמן להכנס למחשב. וזה הסיבה לכך http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1166044&passok=yes מקווה שאחרי הכל, אני ירגע ויחזור לכאן הרבה יותר.. שבוע טוב

הייייי בובל'ה תמונות מגניבות לאללללללה ,מזל שמשה החזיק את עצמו אחרת חחחחח היית נמעכת לגמרי ,ולהציל חיי אדם עוד לפני שגמרת לימודים ולפני שקיבלת תעודה ,גאה בך מאוד מתוקה , זה רק אומר שיש לך את זה ולגמרי ברור שאת עומדת להצליח ובגדול , לא יזיק לך אם תאמיני בעצמך אני מאמינה בך !!!!! שיהיה לך שבוע קסום מקסימה

שכחתי לברך אותך במזל טוב סבתאל'ה.. חחחחחחחחחחחחחחחח כל כך שמחתי לקרא שנולד לך נכד אספי זה שם מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם המון נחת מתוקה שלי.

העיקר שהסיבות טובות - קידום אישי, לימודים, חוויות של הצלחה איזה כיף בובית יקרה

כן.. רק בנסיבות טובות.. ((((ליז)))))

העיקר שתצליחי ותהני! מחכה לראות אותך כאן יותר, כשתתפני קצת כל הכבוד על היוזמה וטיפול טוב ומסור בבחור שהתעלף ואחלה תמונות! :) מחבקת שחף

בובה יקרה זה פשוט נפלא כל הכבוד לך אין דבר שיעמוד בפנייך רק תחליטי רק תרצי ותגשמי כל משאלה שלך יש לך את הכוחות יש לך את היכולות סבלנות- הכל יגיע מגיע לך מגיע לך הטוב ביותר גאה בך אידה

חשבתי שזה עוד מקרה - התכוונתי שזה עוד אחד מהדברים הקשים ביותר שעברתי ותאמיני לי אני יודע למה את מתכוונת שאת אומרת שלא הייתי צריך להגיב יותר מזה כי מניסיון אני אומר אלימות לא רק בחיים אלא בכלא לא משתלם, אולי רק מתוך הגנה עצמית אבל זה גם כמו בחיים. וכן אני ימשיך להיות פה ולשתף אותכם בתהליך השיקומי שלי בעניין וגם בכלל אני מאמין שכל אחד/ת מפה עבר אירוע מאוד קשה וזה מאוד כואב לדבר על זה ולחשוף את עצמך אז אני מאחל לכולם המשך ערב טוב או לילה טוב והחלמה מהירה כי מי כמוני יודע שבריאות הנפש זה בדיוק אותו דבר כמו בריאות הגוף

אמרת דברים מאוד נכונים ומאוד חשובים ,בחיים לא משתלם אלימות כי זה מוביל אותך למקומות שאתה לא רוצה להיות בהם ושרק מסבכים אותך-או כל אחד אחר , ואין דבר חשוב מבריאות הגוף והנפש , ואין חכם כבעל נסיון - כמוך למשל ,נשמח אם תעדכן מה קורה איתך בהמשך וזכור , סבלנות-כי בלעדיה לא מגיעים לשום מקום וסובלנות -כי שום תהליך לא עובד בלי מעט סבל ,ואם אתה רוצה שהתשובה שלך תהיה מתחת למה שכבר כתבת , בהמשך , מה שאתה צריך לעשות זה רק לגלגל את הדף למטה יותר עם העכבר ואז מופיע לך טופס שליחת הודעה , תמלא את הפרטים שכתובים ולחץ על שלח רק פעם אחת , גם אם המחשב איטי זה יעבור, בהצלחה , דרך אגב , אולי תמצא לך שם נחמד במקום לכתוב שם בדוי , אתה יכול לבחור משהו שמוצא חן בעיניך-כמובן לא השם האמיתי שלך , ולכתוב אותו במקום שם בדוי , ושיהיה לך אחלה ערב ואחלה שבוע טוב

קודם אני רוצה להגיב למה שקראתי כאן על השבוע שעבר ואחר כך נראה מה עוד אני מסוגלת כי אני ממש מרגישה מוזר ,לא יודעת מה קורה לי עם יד שמאל , תחושה ממש מוזרה , כבר קרה לי ככה פעם השבוע לפני הברית ,טוב לא נורא נמשיך , ליזוש יפתי-נפילה דווקא סוף שנה תחילת שנה חדשה , משהו סימבולי -סתם מחשבה שלי-או פרשנות שלי-אחרי שנתיים של טיפול , משהו בילבול ,פתחת פה ודיברת , לא יודעת ה"החלקה " כמו הנפילה שלי של הרגל ,להחליק -לחלק עם מישהו ? מהפה שדיבר ושיתף ?כאלו קיבל עונש ?מבינה למה אני מתכוונת ? סתםםםם , אל תשימי לב אלי , ולגבי החלל שאת מרגישה בפנים ,תמצאי במה למלא אותו , למשל דברים שדחית על הסף שחשבת ש-לא מגיע לי- כי,,,,,,,,,,עכשיו את יודעת וגם מרגישה שכן מגיע לך נכון ? אז בבקשה לעצום עיניים ולאהוב את עצמך , לתת לעצמך רשות להרגיש כמה שזה נפלא גם ברגש לא רק במחשבה , אני אשה נפלאה , אמא נהדרת , רעיה מקסימה ומגיע לי המון אהבה ,פשוט לתת לזה לזרום פנימה דרך הוורידים,דרך העורקים , לנשום את זה פנימה עמוק ולתת לזה להישאר שם , אחר כך יבואו עוד דברים שתאפשרי להם להכנס ולהישאר ועד שתשימי לב כבר לא יהיה חלל ריק , המקום יתמלא וימלא אותך נפשית ,ואת תרגישי מלאה ושלמה עם עצמך ואת לא קשקשנית בכלל את נהדרת , שבלולית-איזה כייף לראות אותך כאן פשוט תענוג צרוף ,ומה שצרפת לגבי ה-סוד-האמת אהבתי את הרעיון ,רק כי זה עובד על שטיפות מוח זה מצליח , תמיד לחשוב בגדול ולחשוב חיובי עד שמאמינים בזה , גלוש-מאמינה בך ובכוח שלך לשנות דברים ,אל תתני לפחדים להסית אותך מהדרך שבחרת במיוחד אם את מרגישה שזה הדבר הנכון הבא לעשות , משהו חיובי למען עצמך , אל תיכנעי , תלחמי על החלום שלך גלוש ,את שווה והחלום שווה , אחת יקרה-קשה מאוד מה שעברת , ראי הנפש רואה , קולט , שומע הכל ,תמונות , רעשים , ריחות,תחושות ומאכסן הכל בזכרון , אותו זכרון כואב שעכשיו מתחיל לעלות מבינה מאוד יקרה ,רוצה לחבק אותך שלא תחשבי על המוות , ליאה- כן ,יצא לי דווקא להתעמת עם פוגע גופני , הראשון שנגע,,,,ונסע,,,,,ומה אני עושה עם הכעס ??? שאלה טובה ,מוציאה אותו לאוויר העולם כמו תינוק שרק נולד - כי בכל פעם יש כעס חדש על משהו חדש ,מתמודדת איתו ,לפעמים הולכת לחוף הים וצועקת אותו , בוכה אותו ,נותנת לו מקום לכאוב ומשלימה איתו ,הכעס הוא חלק בלתי נפרד ממני , הוא החלק שבלעדיו אני לא שלמה ולהשלים טיפול , הכעס הוא הקטליזטור שגרם לי לא לוותר על עצמי ועל מה שהרגשתי ,הכעס ממשיך איתי לכל מקום שאני שם, ושומר עלי מכל משמר , הוא נהדר , לעולם אינו נעלם ואינו מאכזב , הוא זה שתמיד מתריע ש,,,,,,,,,מי בכלל רוצה להפטר ממנו ?מה נעשה בלעדיו ? אייך בדיוק נרגיש בלי הכעס ??????קראתי את הכתבה שהורידה שחפית על מרד הפסיכולוגים , האמת מעלףףףףף -מכל בחינה , תודה לך שחפית נהדרת שחפיתושששש=משהו שוב תקוע בפנים-את יודעת תמיד במצבים כאלה אני מרגישה כמו קצת להיות בהריון ,קצת צירים ,והצירים ממשיכים עד שיש לידה , והלידה היא כשהכל צף ועולה למעלה וממלא אותך מחדש , ברגשות ,זכרונות , תמונות ומה שלא יהיה , זה כמו להיוולד כל פעם מחדש לתוך מצב חדש , וכל פעם מתווספים להם עוד ועוד כלים ,כדי להמשיך להתמודד עם מה שבא,,,,,,,ונראה שאת מושפעת ולא מעט מחומר הלימוד שלך , האחד נובע כנראה מהשני , או מושפע ממנו , תנסי לזרום עם מה שבא יהיה לך יותר קל ופחות מלחיץ ,ואת נקודת אור גדולה של הפורום הזה ,בכוח שאת נותנת ,בתמיכה שלך , במילים שאת כותבת , אייך שאת מבינה דברים ,לי אין ספק שתהיי מטפלת מעולה ,את מפתיעה אותי כל שבוע לטובה ולא מספיקה לעקוב אחר ההתקדמות שלך , לפעמים את אפילו נשמעת כמו אידה , אני פשוט מקוסמת ממך, ומקווה שאת כבר מרגישה טוב יותר עמיתוש- מקווה שגם את מרגישה טוב יותר , מגיע לך להרגיש טוב יותר , תהיי סבלנית חומד , גם זה יהיה עוד מעט מאחורייך , ולדמעונת כבר כתבתי , מקווה שלא שכחתי אף אחת ואם כן , אז סליחה , לא בכוונה , ואני , לא ממש במצב שחשבתי שאהיה , זו האמת , נקודת האור הכי גדולה שלי היא הנכד שלי החדש שנולד ,שמו הוא אסף ,(שמו אמיתי ) והוא מדהים ,על כאב ואכזבה עדיף לא לכתוב ממקום שיפוטי , כך אני מרגישה עכשיו כי נפגעתי וקשה ,וכשנפגעים שופטים את מי שפגע בנו בגלל הכאב ,אולי זה אפילו לא משקף את המצב האמיתי , לא יודעת , אני מבולבלת ,לכן כתבתי למטה לשחפיתוש שאני עדיין מעבדת נתונים , לא רוצה להיות לא הוגנת רק אולי כי לא הבנתי מצבים מסויימים בצורה נכונה ,אבל , כן בהחלט כואב , ובהחלט מאכזב ואת זה אני אומרת ממקום שאני כן יודעת אייך נראית האמת כי אני חיה אותה ומרגישה אותה ,ואני שוב עכשיו מרגישה לא טוב ,לא יודעת , יש לי המון רעידות בכל הגוף , וקשה לי לנשום משהו מזכיר כמו התקף חרדה או משהו דומה ,ושוב היד השמאלית שלי נרדמת לי בכף היד ,לקחתי קודם רסקוי רמדי מפרחי בך כמה טיפות וזה עזר לי להכנס ולכתוב עכשיו , כראה שההשפעה שלו חלפה אחרי שעה, זה מה שקורה לי בזמן של כעסים קשים מודחקים!!!!! לכן אני זקוקה לזמן לעכל,,,,,,,, מאחלת לכולכן אחלה שבוע נהדר , מבטיחה לשתף בהכל ,רק זמן,,,,,,,,, חטולית

אין לי מילים.... גם כשאת מרגישה לא טוב, את מוצאת בך את הכוחות לתת מעצמך לכולם לקרוא ולהגיב לכל אחת, לתמוך ולעטוף באהבה עצוב לי מאוד לשמוע על איך שאת מרגישה מאוד מזדהה איתך, במיוחד אחרי התקף החרדה שלי מאתמול בלילה והייתי מאוד רוצה לעזור לך להרגיש יותר טוב אני מרגישה שאת מאוד מוצפת רגשית וזה מה שגורם לך לכל התחושות הפיזיות הללו ואולי זה שאת לא מצליחה לשחרר החוצה את כל הרגשות מקשה עלייך עוד יותר אולי תנסי לכתוב אפילו במחברת בשביל עצמך את כל מה שאת מרגישה? יכול להיות שזה יעזור לך קצת להוריד מהמטח הרגשי ואולי גם יאפשר קצת לארגן את הדברים, לעשות סדר במחשבות וברגשות ומה שאני תמיד ממליצה לכולם זה מקלחת או אמבטיה חמה אותי זה כמעט תמיד משחרר ומרגיע וגם לעשות משהו נעים לעצמך, משהו שאת אוהבת, שגורם לך להרגיש טוב חשוב מאוד שתתני גם לעצמך, לא רק לאחרים ונראה לי שהרבה פעמים את שוכחת את עצמך, שמה את עצמך בצד אני מאוד מקווה שההצפה הרגשית הזאת תעבור לך כמה שיותר מהר ואיתה גם כל התחושות הגופניות הלא נעימות ו.... תודה לך על כל המילים החמות והמחזקות זה מצחיק, את לא הראשונה שאומרת לי שאני לפעמים נשמעת כמו אידה ואם הייתי שומעת את זה רק עכשיו, היתי חושבת שאני פשוט מעתיקה אותה, זוכרת את מה שהיא אומרת וחוזרת על המילים שלה אבל זה שאמרו לי את זה גם לפני כמה שנים, כשעדיין כמעט ולא הכרתי אותה, מרגיע אותי ומאפשר לי להאמין שזה משהו שבא ממני ולא מעתיקנות וחוץ מזה, אני בהחלט לומדת מאידה המון וגם מודעת לכך ולגבי הלימודים, אז רוב התהליכים שאני עוברת לאחרונה מתחילים קודם כל בכיתה וממשיכים אחר כך בבית ובטיפול. למעשה מה שאנחנו עושים בכיתה גובל בטיפול באומנות קבוצתי. הרעיון הוא שאנחנו נתנסה בעצמינו בתהליכים שעוברים בטיפול באומנות ומתוך זה נלמד את המקצוע.זה מאוד מעניין ומאתגר, אבל יחד עם זאת גם מתיש ומציף. מאחלת לך שבוע הרבה יותר מהנה ורגוע מהשבוע הקודם מחבקת חיבוק עוטף ומרגיע שחף

שחפיתושששש כשאני אומרת שאת תהי מטפלת מעולה אני יודעת מה אני אומרת , את מוכיחה זאת שוב ושוב ,גם אם אני אמרת שאת נשמעת כמו אידה זה כך , כמה נפלא ללמוד דברים טובים מאנשים שאנחנו מאמינים בהם נכון ? וזה שאת זוכרת וכותבת , מתוקה שלי , זה לא הופך אותך למעתיקנית אלה לתלמידה טובה שהמורה שלה היא במקרה מנהלת הפורום הזה ועוד דברים שלא נעמוד על טיבם כרגע נכון ? ומה טוב יותר מללמוד ממורה טובה שכל מה שהיא עושה זה רק לעזור ולתמוך ? כך שאת יכולה להרגע , לא כל מה שאת כותבת זה כמו אידה , ישנם המון דברים שבאים ממך ושפשוט תענוג לקרא אותך ,ולגבי , את לגמרי צודקת , אני עמוסה לעייפה ריגשית כמעט עד להתפוצץ , אז ככה , ביום ראשון בעלי נסע לאגודת יד שרה כדי להשאיל מהם ערכה של שאיבת חלב לכלתי כי אחרי הכל היא החליטה שכן תנסה להניק את אסף , וזה רק בגלל הלחץ שהבן שלי הפעיל עליה כי אין כמו חלב אם , וכלתי די מושפעת מחברה שלה שמכניסה לה כל מיני רעיונות לראש ,נסענו לשם אחרי הצהרים כדי שיוכלו להגיע הביתה בלי לחצים ולהתארגן עד שנגיע ,בזמן שהיינו שם רק הם ואנחנו שמתי לב שהבן שלי מאוד תשוש , היה חיוור כמו סיד וצהוב כמו לימון וגם כלתי היתה לחוצה מוות כי עד עכשיו הם יכלו למסור את התינוק כל פעם לתינוקיה בביה"ח והאחיות שם טיפלו בתינוקות , ועכשיו פשוט מתחילים החיים האמיתיים ואין שום חדר תינוקיה או אחיות כדי שיטפלו בילד ,מאחר וההריון שלה היה בסיכון גבוה כי חשדו שהוא לא תקין הם היו במשך כל ה-9- חודשים במרתון של בדיקות מכל הסוגים שרק קיימים , תודה לאל שהכל היה בסדר , הלחיצו אותם בבית החולים עם הניתוח הקיסרי - כבר כתבתי על זה לפני שבוע , ואז נולד אספי שלי -אור עיניים שלי ,החלטתי להציע להם להישאר איתם ביום ראשון ולישון אצלם כדי שלא יפחדו להיות לבד עם התינוק למקרה שהוא יבכה או למקרה שתתעורר כל בעיה כזו או אחרת , פשוט להיות לעזר , הבן שלי וגם כלתי שמחו עד השמים והבן שלי פשוט התחיל לנשום לרווחה , הוא אמר לי שברגע שהצעתי להם הוא הרגיש אייך כל המשא הכבד ירד לו מהכתפיים ושסוף סוף יוכל לנשום ולישון בלילה ,נשארתי שם עד יום שלישי בלילה , עזרתי בכל דרך אפשרית מצידי , ואל תשכחי שאני עדיין לא חזרתי לתפקוד נורמלי , עדיין נעזרת במקל של הטרי פוט , עשיתי סדר בבית , כביסות , טיפול בנכד שלי ולפעמים גם אחצתי כמה כלים , כל שכלתי עשתה רק חלק מהדברים שהיו ולא טיפלה כמעט באסף רק בנסיונות של הנקה ,אספי נולד עם כפות רגלים מכונסות - מה שנקרא בשפה רפואית קלאבפוט , יש לו תחבושות מיחדות כדי לעזור ליישר את כפות הרגליים עם הזמן , ואני יודעת שיקח בין שנתיים לשלוש שנים עד שזה יסתדר כי גם הבן שלי הצעיר נולד עם בעיה כזו אבל לא בדרגה כזו , גם בו טיפלתי והוא בסדר גמור ,בגלל הקושי עם כפות הרגליים כלתי פוחדת או יותר נכון פחדה לחטל אותו ,אז בליל שלישי בלילה חזרתי הביתה גם כדי להכין כאן את החברה לקראת הברית וגם כדי לנוח כי שם לא נחתי , לא ביום ולא בלילה והם היו זקוקים לי מאוד לאחרי הברית כי זה ליל שימורים , יש לה קטע מעצבן שהיא חייבת לדעת מה כל אחד לובש לארוע כדי שהיא תאשר אותו , מחוסר הבטחון העצמי שלה , אבל לא נורא הבנתי אותה וויתרתי לה , היא עשתה לנו את הקטע הזה גם לפני החתונה , רק שהפעם זה התחיל לעצבן אותי , כאלו שהיא לא סומכת על אף אחד וצריכה להיות בשליטה גם על מה שאחרים לובשים , היא כנראה פוחדת שייבישו אותה ,אין דבר , גם זה עבר ,הבן שלי החליט שבעלי יהיה הסנדק של אספי ועמד על כך , כנראה שהיה להם ויכוח לא קטן על הנושא , הדברים התחילו לטפטף לאט החוצה ויצרו מתחים בין שתי המשפחות ,לפי ההלכה זו זכותו של בעלי להיות הסנדק -זה שמחזיק את התינוק בזמן הברית ואני הייתי אמורה למסור אותו ,אבל הם , המשפחה שלה עשו מחטף ולא הודיעו לי שמתחילים , אני הייתי בלובי של האולם ולא קראו לי , אז הם לקחו את הילד ומסרו אותו לבן שלי והוא אחרי הברכות מסר אותו לבעלי , הברית נעשה , הארוע היה יפה ואנחנו נשארנו עם תחושה של-רימו אותנו ,ההורים של כלתי אפילו לא ברכו אותנו , לא התיחסו אלינו , חברה טובה שלי שהיתה איתי תמכה בי לאורך הארוע , ניסתה להרגיע אותי , הבלגנו והמשכנו כאלו כלום לא קרה , בשביל מה לעורר מהומות על מה שכבר עבר ולגרום לזוג הצעיר לעוגמת נפש ? הרי זה ארוע משמח וזה הנכד הראשון משני הצדדים , הכל נגמר יפה ומשם חזרנו לבית של הילדים שלי , מהרגע הזה עד יום שישי אחר הצהריים הנכד שלי היה בטיפולי האישי בלבד כי כלתי פחדה לגעת בו , להחליף לו ובכלל ,רק שאבה חלב כדי לתת לו , לי אישית לא היה אכפת לטפל באספי שלי , להפך , זה שגם לא ישנתי בלילות כמעט ורק טיפלתי בו גם לא הפריע לי , ולהמשיך לעזור לה עם שאר המטלות בבית גם לא הפריע לי ,עשיתי הכל מכל הלב ועם המון אהבה ,אבל היו דברים ששם הכאב והאכזבה פגעו יותר מהכל ,פשוט כרגע חייבת לעשות הפסקה כי הכל עולה לי ומציף אותי , מה שכן , התחושות הרעות שהיו לי הערב עברו , אני כנראה לא לקחתי בחשבון את הכדור לילה שלי שלא לקחתי כל השבוע כי נפלתי עייפה מאוד ונרדמתי גם בלעדיו ,יתכן מאוד שגם זה השפיע על העצבים שלי , ושכחתי לשתות במשך היום ,אז זה הוסיף וגם העצים את התחושות שלי , כי מדדתי לחץ דם והיה לי -160 שזה מאוד גבוה ,אז טיפלתי בעצמי , אכלתי , שתיתי , לקחתי כדורים כולל את ההוא ששכחתי ועכשיו אני מרגישה טוב יותר ,גם היד השמאלית שלי נרגעה ,וגם אני רגועה עכשיו , רק לא יכולה כרגע להמשיך על מה שכבר כתבתי וזה גם כך נראה ארוך , אז אמשיך בהמשך , חטולית

חתולה יקרה, מה שלומך? אך היה הברית? אסף - שם מקסים!!!! נשמע שאת מלאה- עמוסה מאוד רגשית מטוב וגם מפחות.... וזה כמובן משפיע גם פזית, אני שמחה שאת בוחרת במשהו טבעי....שיתפת מישהו?? בעלך? כדאי לשחרר במילים- את כבר יודעת זאת... כמובן בזמנך החופשי ובקצב שלך אנחנו כאן שבוע טוב ורגוע אידה

כנראה שכתבנו יחד יש משהו בדברי חתולית.... אני מסמיקה ומקבלת זאת כמחמאה שבוע טוב אידה

השם של הנכד שלך שם מיוחד מאוד אוהבת אותו הוא לומד להיות נכד ואת לומדת להיות סבתא וזה קשר מדהים וזה אוסף של נקודות אור שיוצרות את השמש ולגבי עיבוד נתונים אז בהתחלה זה קלט עיבוד ופלט כמו במחשב וכל שלב לוקח את הזמן שצריך וקחי את הזמן שלך לשתף בהכל כמו שכתבת יש רגעים של אושר כמו הנכד שנולד יש רגעים קשים כמו הזיכרונות והתחושות הקשות כל דבר בעיתו כמו בשיר מאחלת לך למצוא רגיעה ושקט נפשי ולגבי מה שכתבת לי החלום שוב נגוז וכבר אין לי כח לחלום יותר אבל תודה על האמונה בי והמילים

למה חומד , מה קרה שהכל התנפץ בצורה כזו ? אל תישארי עם התחושות והכאב לבד את רואה שגם אני נגנסת ומשתפת , שופכת הכל החוצה ואת הרי לא חדשה אז קדימה מתוקה שפכי את הלב החוצה , כך כואב פחות איתך תמיד גלוש חיבוק חם מכל הלב

כמה שאת חסרה וכמה כיף שאת באה תודה חתולה יקרה, אני אעשה את זה כמו שאמרת: אתן לזה לזרום פנימה דרך הוורידים,דרך העורקים , אנשום את זה פנימה עמוק ואתן לזה להישאר שם , א-מ-ן ומה איתך??? שוב לא בסדר הבריאות??? על מה הבילבול והכעס ??? נראה שאני צריכה לקרא קצת לאחור ולהתעדכן בפרטים שרצו כאן בסופ"ש בכל מקרה המון ברכות לאסף -שם מקסים - תהני ממנו, תסניפי חופשי, ורוב הצרות והכאבים יחלפו... אין כמו הסם הזה - "ניחוח תינוקות". אוהבת - ליז

גמני חושבת שאסף הוא שם יפה מאוד ואני מסניפה אותו חופשי הכל רגע נתון באמת אין כמו ריח של תינוק , משו משו

שלום אני מקווה לקבל את התמיכה שלכם למרות שהסיפור קצת נשמע הזוי. אני אספר את הסיפור חייםש לי בקצרה ואז איגש לעניין - זה רלוונטי. אני נפגע נפש,אבחנו אותי לפני שנה וחצי. עכשיו זה מתחיל שהמחלה עצמה התחילה בגיל 14(הערכה של המשפחה) ובגיל 17 התחלתי להשתמש בסמים "קלים" ושהמחלה התפרצה ולא היה לי את היכולת לשלוט בעצמי(בגיל 18 וחצי-בצבא) נהייתי אלים כלפי המשפחה ונכנסתי לכלא על "אלימות במשפחה" למשך 8 חודשים ,הייתי באיזה מוסד פסיכיאטרי דרך הכלא ושם החליטו שאני כשיר לעמוד למשפט למרות ש3 חודשים אחרי שהשתחררתי החליטו שאני סובל מסכיזופרניה. דרך אגב אני לא לבד בסיפור שמעתי על עוד מקרים דומים. בכלא משום מה הייתי עם הערבים ולא עם היהודים ולילה אחד איזה ערבי בשם ברבר ניגש אלי למיטה אני הייתי חצי ישן ונגע בי למטה שהמכנסים שלי היו עלי אני ישר קמתי והוא חזר למיטה שלו.שאני קמתי מהמיטה אליו כדי להראות שאני לא פוחד ממנו הוא שיחק אותה ישן. עכשיו במסגרת השיקום שלי חושבים שאני סגור וקשה לי מאוד להיפתח הייתי רוצ הלשמוע דעה מקצועית בעניין ולדעת מה אני יכול לעשות כדי לתקן את המעוות. נ.ב תבעתי את המשטרה וזכיתי, העבר הפלילי שלי נמחק

שלום לך ,,, לדעתי זו הטרדה מינית מה שעשה לך הערבי ,ואתה הגבת לנגיעה שלו ,קמת עליו כדי להחזיר לו נכון ? לא כל אחד מסוגל להגיב במצבים כאלה ,כשאתה נמצא בשיקום, אתה יכול לנסות לדבר על מה שהרגשת בזמן שזה קרה לך, ואחרי הזמן שהוא נגע בך ?? פשוט לספר מה זה עשה לך ? אם תצליח להיפתח ולספר, יוכלו לעזור לך לתקן את המעוות , שיהיה בהצלחה

הסיפור שלך נשמע קשה וכואב.... מצטארת לשמוע על מה שנאלצת לעבור בגלל מחלתך מקווה שבמסגרת השיקום תצליח עם הזמן להיפתח ולשתף ברגשותייך אני חושבת שהדבר החשוב ביותר להתמודדות הוא לדבר, לשתף ולעבד את החוויות הקשות אם קשה לך לדבר, אתה יכול לנסות להתחיל לכתוב את ולהביא את מה שכתבת לטיפול שחף

מצטערת לשמוע כמה דברים קשים וטראומטים עברת חלקם בשל רשלנות וחוסר איבחון נכון של מצבך, אני חושבת שבחלט עברת פגיעה - הטרדה מינית, ולפי דברייך זה השפיע עלייך, הדרך הטובה ביותר לעזור לעצמך היא לדבר ולשתף על שהיה ועל רגשותייך אז והיום. אנחנו כאן אידה

תודה על התגובות עד עכשיו לא החשבתי את זה כהטרדה מינית אלא כעוד מקרה. קודם כל לדבר זה קל אז להיפתח זה לא אמור להיות כזה מסובך. אז ככה, אי מרגיש הרגשה של תסכול שיכולתי לעשות יותר,אני יודע שזה נשמע לא כל כך טוב. הייתי שם במצב פסיכוטי מאוד קשה, למי שלא יודע זה מצב שאי מודעות לגוף למה שקורה סביבך,לחפש אשמים אני לא יעשה כי זה לא יביא אותי לכלום אני מאשים את עצמי שלא הייתי צריך להגיע לכלא ואני מתנחם בעובדה שזה לא הגיע למצב יותר גרוע ושברוך השם עכשיו אני בריא לחלוטין ולא יעבור הרבה זמן עד שאני יגיע לתפקוד מלא. אני מניח שלשקם את עצמך מהחינה ההטרדה המינית זה תהליך ושצריך לתת לעצמך זמן ולהיות סבלן ולא להחמיר על עצמך.ומה שבטוח כבר העלתי את זה בפני המטפלת שלי ועכשיו יהיה לי הרבה יותר קל לגשת לבעיה ולהתמודד איתה במקום לברוח או סתם לשרוף זמן ולחכות.

רוצה לשתף במה שגורם לך להרגשה הזאת?

מה קורה חומד ?

היי גל יקה מה קורה? רוצה לשתף? אנחנו כאן אידה

רציתי לנסוע מכאן רחוק מעבר לאוקיאנוס לא טוב לי פה כל הדברים הכואבים אני אוהבת את הארץ את הנופים המיוחדים שלה את ההיסטוריה של כל אתר ואתרמלא סתם הלכתי להיות מדריכה לידיעת הארץ אבל אני לא אוהבת את האנשים שפגעו בי כאן זה ההורים שלי ואחי,זה הבעל לשעבר זה פקידת הסעד שלקחה את הילד שלי זה חד וכואב לי מידי ואני יודעת שהזיכרונות הולכים לכל מקום שאני אלך תמיד הם ילוו אותי אם ארצה או לא ארצה אבל לא מרגישה שייכת לכלום כאן בעצם שום דבר לא מחבר אותי לכאן אז בהתחלת התוכנית ראיתי את כל העץ אפילו עד צמרתו ושהתקרבתי יותר ויותר ראיתי כמה אי אפשר לראות את הצמרת שלו ואי אפשר גם להגיע אליה כי כל המרכיבים אחד אחד נפלו בדקתי אופציות בהתחלה זה נראה ממש שהולך ואז התמקדתי בכל פרט ופרט זה התחיל מכל נושא לעבור דירה אז איפה לאחסן את הדברים אז מצאתי שני מקומות אצל חברות אז ההובלה לשם עולה הרבה כי זה מקומות רחוקים מהישוב שלי אחד בדרום ואחד במרכז אחר כך הכרטיס טיסה שעולה יותר בגלל שאני לא לא יכולה לטוס טיסות ארוכות בגלל הבעיה הרפואית אז ביררתי עם עצירה בלונדון שהיה לילה אחד ולמחרת המראה שוב היה לי איפה להיות בלונדון חברה של חברה שלי הדברים הסתדרו כביכול ולא הסתדרו ואז כל נושא הוצאת הדרכון שוב והויזה ואז באה המציאות יש לי החזר הלוואה שלקחתי ואם אני לא אעבוד לא תכנס משכורת ההחזרים יחזרו ואני עוד אסתבך בתביעה משפטית עם הבנק לכן אמרתי שסופו של בלון להתפוצץ רוצה ללכת מכאן ואני לא מוצאת את הדרך ואם מוצאת את הדרך שוב היא מתכסה בסלעים שלא מצליחה להזיז לא טוב לי כאן אני מרגישה שנובלת פה

אולי יש עוד פתרונות למצב שלך שעדיין לא חשבת עליהם ? אני לא מצליחה כרגע לחשוב ואולי גם לא אמצא לך פתרון אבל מוכרחה להיות דרך שלפחות תקל עלייך את השהייה כאן לילב טוב מתוקה-תמיד איתך

מסר של אושו. (כל-כך נכון) אתה חושב שהמפתח טמון בכסף, יוקרה, כבוד, אך תראה גם אנשים עשירים מכובדים , בעלי כוח וגם הם מחפשים ... כשאתה ניכנס מבחוץ לתוך הבית- הכול חשוך בתחילה, ואז אט אט האפלולית מתפוגגת ומתחילים לראות אור . כך זה גם במדיטציה. בתחילה הכל חשוך אך לאט לאט העין השלישית מתחילה לראות את האור בתוכנו, והאור הפנימי הזה גורם לאושר וברכה פנימית . אנשים חיים את כל חייהם תוך אמונה במה שאחרים אומרים- מתוך תלות באחרים. זאת הסיבה שאנשים פוחדים כל כך מדעותיהם של אחרים . אם כולם חושבים שאתה רע, אתה נהיה רע . הם מגנים אותך ואתה מתחיל לגנות את עצמך. כאשר אתה תלוי באחרים אתה פוחד להיכנס "ללבדיות", כי ברגע שתיכנס יעלה בך הפחד לאבד את עצמך, אך בעצם אין לך את עצמך, כי גיבשת את האני העצמי שלך עפ"י דעותיהם של האחרים . עליך להיות אותנטי לעצמך. פירושו להיות נאמן לעצמך. אל תנסה לתקן עולם. אל תנסה ללמד אחרים. אל תנסה לשנות אחרים. אם אתה תשתנה- די בכך כמסר לעולם. כל הסביבה שלך תשתנה איתך ובכך תשיג יופי , אצילות, סיפוק. כל אדם הוא איש מכירות אם תקשיב ליותר מידי אנשי מכירות תצא מדעתך. אל תקשיב לאף אחד, עצום את עינייך ותקשיב לקול הפנימי שלך ולו בלבד. כאשר תחל להיות אותנטי לעצמך תראה כמה המנגנונים שלך אינם עובדים כי למדת להסתיר. כשרצית לבטא כעס- בלמת את עצמך. כשרצית לשנוא- נמנעת. ועכשיו אתה רוצה לאהוב- ופתאום המנגנון לא עובד. אך מה שעבר עבר, אל תתעסק בו ועל תשא כמעמסה על גבך אחרת לא תוכל להיות אותנטי להווה . אל תסתכל על האחרים תתבונן על עצמך. תן למה שבתוכך לצאת החוצה, יהיה הסיכון אשר יהיה . אין סיכון גדול יותר מדיכוי עצמי והדחקה . ברגע שאתה יודע איך להיות אמיתי זה כל כך מרגש , שאינך מוכן להתפשר על השקרי. ההחלטה תהיה שלנו אם נרצה להיות שקריים אחרי שטעמנו מהעולם של האמת .

חכם ואמיתי עד כדי כאב ואני נמצאת עכשיו במקום שיודעת אייך להיות אמיתית ואין לי ברירה אלה להחליט כרגע לחיות בשקר למרות שזה כואב ולמרות שזה גורם לי לרצות לבכות חייבת להדחיק את עצמי ולפעול אחרת לטובת אחרים מרגישה שנמצאת במקום שיפוטי - לשפוט אחרים וגם מאוד פגועה , לא יכולה לשתף כרגע מעבר לזה

דואגת לך!..... נשמע שלא טוב לך עכשיו בכלל בחיים :( מבינה שלא מתאים לך לשתף אולי מתישהו....

מקסים וחכם... איזה משפט הכי דיבר אלייך? אני אהבתי... "כך זה גם במדיטציה. בתחילה הכל חשוך אך לאט לאט העין השלישית מתחילה לראות את האור בתוכנו, ..." צריכה לבדוק זאת... שבוע נפלא אידה

יש שני משפטים שאני מאוד מתחברת אליהם: "כאשר אתה תלוי באחרים אתה פוחד להיכנס "ללבדיות", כי ברגע שתיכנס יעלה בך הפחד לאבד את עצמך, אך בעצם אין לך את עצמך" וגם: "אם אתה תשתנה- די בכך כמסר לעולם. כל הסביבה שלך תשתנה איתך ובכך תשיג יופי , אצילות, סיפוק."

שיהיה סוף שבוע של שלווה מחנוחה ורוגע... http://www.starstore.com/acatalog/Hammock-poster-l.jpg דמעה

וואי, כמה היה מתאים לי עכשיו להיום שם בחוף הים ולהתפנק בשמש :)

בכייף , אני כבר בדרך לשם חחחחחח

גם לך... את השלווה הנוף והשקט.. מה שלומך?? אידה

אחרי לילה גדוש בסיוטים שמאחד מהם אני התוררתי בבהלה באמצע הלילה וכמתי לאיזה חצי שעה וגם אחרי זה כנראה לא ישנתי טוב בכלל והיה עוד סיוט (לפחות אחד, שאני זוכרת פחות או יותר) בקושי התעוררתי קמתי עם ראש כבד כולי מקוררת ומצוננת אתמול נרטבו לי לגמרי הרגליים בגלל הגשם בדרך לשיעור הציור וכנראה שזה השפיע ולפי הסחרחורות עכשיו נראה לי שגם שכחתי לקחת את כל הכדורים שלי אתמול בבית קור איימים סגרתי את כל הדלתות שנפתחות מהסלון ופתחתי שם אם המזגן (יש לי מזגן רק בסלון) אבל המזגן כל הזמן מתנתק בגלל הטרמוסטת, אני גם פתחתי את מפזר החום ובבית חשוך ואפור ולא נעים אז פתחתי את האור והדלקתי את הדוד כדי להתקלח בקיצור, מנסה קצת להחיות את האווירה ולהתחמם מבפנים וצריכה ללמוד היום טוב טוב כי נשארו רק שבועיים עד סוף הסמסטר ועד אז אני צריכה להספיק לקרוא ספר, לכתוב שתי עבודות ולהתכונן למבחן ואחרי זה בחופשת סימסטר יהיו עוד שתי עבודות רציניות לכתוב ומרגישה כרגע די מטושטשת בגלל הסחרחורות והצינן מקווה מאוד שבמהלך היום ההרגשה תישתפר ואני אצליח לנצל את היום ללימודים יעילים זהו, היתי חייבת לשפוך את זה החוצה עכשיו אנסה לקחת את עצמי בידיים ולנסות להתארגן עם הדברים....

מקוה שאת מרגישה יותר טוב...ושתשני טוב הלילה....שולחת לך מעט חום... http://artisanparfumeur.us/store/images/warmth_pleasure_big.jpg http://thinkinginprogress.com/wp-content/uploads/2006/12/motivational-warmth.jpg http://www.worth1000.com/entries/219500/219625oTWs_w.jpg תהני דמעה

גרמת לי לחייך :))) אני כבר יותר טוב פחות מסטולית לקחתי שני כדורי ריטלין ועכשיו לומדת טוב!!! מרוכזת! כבר סיימתי את אחת העבודות וכתבתי יומן של השיעור האחרון מתקדמת מצויין! :)

הלילה האחרון היה ממש מטורף מפחדת ללכת לישון לא רוצה עוד סיוטים לא רוצה להתעורר מחר על הבוקר עם הרגשה כמו היום - כולי הפוכה, שפוחה ומסטולית כי השינה לא היתה ממש שינה, אלא חיקוי לא מוצלח של מה שזה אמור להיות מרגישה איך שמתחיל התקף חרדה מתחיל להיות קשה לנשום האוויר נכנס קצת בכוח וכואב באיזור הראות מנסה להירגע להשטלת על הנשימה חייבת ללכת לישון כדי לקום מחר בשעה נורמלית וללמוד בא לי לבכות כל כך מתוסכלת מההרגשה הזאת לפני השינה הלילה צריך להיות זמן של רוגע ומנוחה ולא זמן של מלחמה בכל המישורים

שחף יקרה, לכי תכיני לך ספל שוקו זה מרגיע תדליקי לך אור שלא יהיה חושך מוחלט שימי מוסיקה שאת אוהבת אולי אפילו תדליקי את המנורת מלח תנשמי נשימות עמוקות ולהכניס אויר מאחלת לך לילה שקט ונטול סיוטים ומחר תקומי לבוקר של הכנת המטלות ללימודים ((((((((((((((((((((((((((((חיבוק מרגיע)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))

היי שחף אך את מרגישה היום? אך עבר הלילה? נראה לי שאת כבר לפני עוד אחד אהבתי את ההמצלצה של גל... שוקו....עם קוביות שוקלד מריר איכותי בתוך כוס חלב חם....(גם מקופלת יוצא מדהים) לילה טוב אידה

הלילה עבר בסדר, בלי חלומות שאני זוכרת, למזלי אבל כשאני חושבת על הלילה עדיין נתקעת הנשימה אולי כי קמתי גם היום די שפוכה והיתה הרגשה לא נעימה בעקבות הלילה, למרות שאני לא זוכרת כלום ולגבי השוקו - לא אוהבת שוקו חם אוהבת רק את השוקו הווירטואלי שלך בפורום :)

ניסיתי מתוך יאוש להדליק שוב את המחשב שסירב בתוקף לעלות כבר הרבה זמן ולהפתעתי הרבה הפעם זה הצליח...לא יודעת כמה זמן זה יחזיק מעמד אבל כרגע אני כאן...קיבלתי בימים האחרונים חדשות טובות וגם לא כל כך טובות בקשר לבריאות שלי....לפחות יש איזון.... ול... שכתבה את התחושות הקשות שלה כלפי אידה...אני מבינה את המקום ממנו כתבת את מה שכתבת אבל חושבת שיש דרך לומר דברים ולא צריך לתקוף או לפגוע. אם נפגעת מאידה אני בטוחה שזה לא היה בכוונה. גם אני לפעמים נפגעת מאוד מתגובות או מחוסר תגובות של אחרים כלפיי אבל יודעת שזה קורה בדרך כלל בגלל איך שאני מפרשת את הדברים והרבה פעמים כל קשר בין הפרשנות שלי למציאות היא מקרית לחלוטין... חושבת שחשוב שתשארי כאן כי באמת יש כאן המון תמיכה...גם מאידה...אבל חשוב גם לא לפגוע... שתהיה לך שבת שקטה דמעה

היום אני בוחרת להקשיב ולא להתפרץ היום אני בוחרת להבין ולא להפגע היום אני בוחרת לראות את מה שיש לי במקום מה שחסר היום אני בוחרת להרגיש בסדר עם עצמי היום אני בוחרת להפנים שאני לא יכולה לשלוט בשום דבר חוץ מאיך שאני בוחרת להגיב... היום אני מבינה שהכל בעצם בחירה שלי... זה רק להיום..בינתיים... מחר יום חדש דמעה

אני אוהבת את הלהיומים האלו המון בריאות לך יקרה שמחה לשמוע שיותר טוב אצלך אמן שימשיך כך - מחבקת - ליז

וואו איזה בחירות מדהימות! אני חושבת שהן יכולות לשפר בהמון את הרגשתך להיום וגם בהמשך ואם תישארי עם הבחירות האלה.... ואולי זה לא דברים שאפשר להצליח בהם מההתחלה ב-100% כי זה דורש הפנמה והמון עבודה עצמית, אבל זאת בהחלט דרך נהדרת לשפר את איכות החיים ואת איך שאת חווה אותם ואת עצמך! בהצלחה!

קודם כל ברוכה השבה למחשב שקם לתחיה :))) ואני בהחלט מצטרפת למה שאת כתבת ל.... גם אני הרבה פעמים נתקלת אצלי בתגובות לא תואמות למציאות בגלל הפרשנות שלי את הדברים וחשוב להיות מודעים לכך שהפרשנות שלנו היא לא תמיד משקפת את המצב הנתון ולא להגיב בפזיזות, אלא לברר את הדברים לעומק עם האנשים, כדי לראות איך הם רואים את מה שקורה ומה הם מרגישים מצידם ואז זה יכול למנוע מאיתנו הרבה מאוד חוויות לא נעימות וסערות נפש לא הכרחיות

איזה כייף לאות אותך וניסים....זה נפלא בחירות טובות ונבונות.... שבת נפלאה ומחוייכת אידה

האמת שגמני מצטרפת למה שאמרה דמעה ושחפית ( כולל מה שהגבת לה בכל השרשור למטה ) אני לא מרגישה שישנה כאן איזו שהיא מגמה להפוך מישהי לכבשה שחורה , לא כאן בפורום שלנו , לא מתאים בכלל !!!! ודמעה מקסימה ,ניסים שיקרו לא חשוב מתי , העיקר שיקרו ,נהדר לקרא את הבחירות שלך , נהדר לראות אותך בנקודות האור של השבוע ,כמה תודה מגיע לשחפית שלנו על ההתמדה שלה נכון ?

וואו, השבוע זה הולך להיות ממש לא קל!!!! אנסה להתחיל מהסוף להתחלה... * היום בשיעור ציור גיליתי שאני ממש השתפרתי. התחלתי להיות הרבה יותר ספונטנית וזורמת ברישום, הרבה יותר קל לי עם פרופורציות, וכבר אפשר ממש לראות איזשהו סגנון קבוע שאני פיתחתי. פתאום יש חיים ברישום שלי. וכשאני עוברת לצבע, אז יוצא כבר ממש לא רע! * אומנם אני צריכה לחפש עבודה חדשה, אבל עכשיו יש לי יותר חופש והשבוע שוב בכלל לא עבדתי, אז היה מלא זמן פנוי. לא שניצלתי אותו כפי שהיתי רוצה, אבל זה כבר דבר אחר... אממממממ.......... נראה לי שלא מוצאת יותר..... :(((

שחפונת מוכשרת...בטוחה שהדברים יסתדרו לך...גם העבודה.. שבת שלום יקרה דמעה

* גיליתי שבעיה בריאותית שחשבו שיש לי בכלל לא קיימת.... * צפיתי בבת שלי עושה תרגילים מדהימים על זירת ההחלקה על הקרח...הרגשתי הרבה נחת :) * הרגשתי יותר טוב פיזית וגם נפשית משך כמה ימים רצופים וזה המון.. זהו בינתיים תודה שחפונת שאת פותחת בשירשור החשוב הזה בכל יום שישי דמעה

דמעונת, כל כך שמחה שסוף סוף הצלחת להרגיש יותר טוב כמה ימים!!! וזה מדהים לשמוע ששללו לך את הבעיה הבריאותית שלך! איזה כיף!!! ואין לך מושג כמה אני שמחה לראות שהצטרפת השבוע לשירשור! :) מקווה לראות אותך כאן גם בהמשך! כי זה נותן המון למצוא את נקודות האור ולכתוב אותן זה מאפשר לאזן את החוויות הפחות נעימות של החיים

אמנם רוב השבוע הייתי בבית בגלל חופשת מחלה אבל חופש זה טוב ואת היום האחרון ניצלתי לסדר כמה דברים שהזנחתי בזמן האחרון, הבוקר בשעה 3:00 חזרנו הביתה מיום בילוי לכבוד יום ההולדת של האיש שלי הילדים הניפלאים שלנו ארגנו לו\לנו יום כיף שהתחיל בארוחת בוקר משפחתית המשיך בספא זוגי מפנק, מסעדה וחגיגה עם כל המשפחה והחברים ביקב - היה שמח, לקח קצת זמן אבל בסוף הצטרפתי לרוקדים והצלחתי להרגיש זמן מסויים ממש ממש חופשי (הישג לא קטן) שבת מבורכת לכלכן יקרות, ולך שחפונת - תודה

קודם כל מזל טוב לבן זוגך! כמה נעים כשהילדים מארגנים כזאת חוויה מפנקת :))) מקווה שזה אפשר לך להתאושש סופית מהמחלה! שיהיו הרבה סיבות לכאלה חגיגות מדהימות....

להגיד לך משהו , את יכולה להיות גאה בילדים שלך גם לי אירגנו בשנה שעברה יומולדת הפתעה זוכרת עם ספא והכל וזה היה נפלא , אבל כשזה בא מהילדים שאוהבים זה אחלה ומזל טוב לבללך ( בעלך ) היקר , בהחלט מגיע לכם בפינוקים המון שנות אושר ונחת מכל המשפחה שבוע נפלא יקירתי

גם אם לא מצאת יותר זה בסדר כי בכל זאת ישנן נקודות אור וזה מה שחשוב מקווה שבשבוע החדש הבא עלינו לטובה יהיו לך נקודות אור חדשות אל תשכחי שכל נקודה מוסיפה לך לא רק אור אלה גם התקדמות אז הנקוד הוא כפול שבוע נפלא מתוקה

נקודת האור הכי גדולה שלי השבוע היא הנכד שלי המקסים הוא מפצה על המון דברים ,חבל שאני לא יודעת אייך להוריד תמונה שלו מהמחשב לכאן , אני בטוחה שכולכן הייתן נהנות לראות אותו אז שיהיה שבוע קסום לכולכן

http://www.abgraphix.com/gifs/images/fetes/nouvelan/nouvelan001.gif עדיין לא מאוחר לאיחולים לשנה טובה שנה של זריחות של חיוכים השגת מטרות שנה חברות שנה של שלום ושלווה פנימיים וחיצונים שנה של אהבה כלפנו לעצמנו לעולם מכל הלב אידה

שגם לך תהיה שנה נפלאה, נהדרת, מקסימה.... שתכלול את כל הדברים שאת זקוקה ומצפה להם שנה מרגשת ומלאה בשמחה ואהבה תודה שאת כאן שחף

שתהיה לך ולכולנו שנה עם המון אור.... http://www.spymh.com/pics/sunrise8.jpg דמעה

אמן, כן יהי רצון, שבת נהדרת לך - ליז

כמו תמיד באיחור - שנה אזרחית טובה לכל מי שנמצאות כאן בכל צורה ודרך ,שנה מוארת והישגית לכולן

אבל אני לא אזדהה כי אני לא באמת רוצה לפגוע כאן במישהי. אבל אלה תחושותיי- חבל בכלל שנכנסתי לפורום הזה מלכתחילה. אני בודדה, עזובה ודחויה. בהתחלה נתמכתי ועכשיו בכלל לא. אני ממש ממש מאוכזבת! בעיקר מ"תמיכתה" של נו.. קשה לי להוציא את זה ועוד בפני כולן. כי יש לי גאווה עצמית. אבל דווקא ממי שאמורה הייתה לתמוך הכי הכי התאכזבתי. לא לא מאחת הבנות אלא דווקא ממנהלת הפורום בכבודה ובעצמה- אני מאוכזבת מהפורום שלך!!!!!! ובעיקר ממך- כאחת שאמורה לתמוך. אז אני מאחלת לעצמי לעולם לא להישבר ולא לחשוב אפילו להיכנס לכאן יותר. בשביל מה? כדי לעשות לעצמי עוד יותר רע ולהיפגע?! דעו לכן- שדווקא הפורום הזה שאמור היה לתמוך ולעזור דווקא הוא הכי הכי אכזב אותי אבל- מה לעשות ככה זה באינטרנט אין למי לבוא בטענות. אבל לפחות- אמרתי את דעתי.

לא יודעת אם זו הרגשתך בגלל התוכן של התגובות או מכך שלא קיבלת תגובות מיד או לא קיבלת מספיק תגובות.... יכולה רק לומר לך שכל אחת מאיתנו כאן משתדלת להגיב... לפי יכולתה... ולא תמיד יש זמן פנוי על מנת להגיב, כי כולנו כאן עובדות או לומדות ולפעמים העיסוקים היומיומיים לא משאירים זמן למשהו נוסף.... ולפעמים אין מספיק כוחות נפשיים, כי כולנו כאן עברנו חוויות לא פשוטות בחיים וההתמודדות היומיומית היא לא פשוטה בכלל וגוזלת אנרגיות רבות.... ולכן לתגובות לוקח זמן להגיע וגם המנהלת, שעושה זאת בהתנדבות, משקיעה מזמנה הפנוי, ככל יכולתה, על מנת לתמוך בנו ולהגיב לכולנו, מתי שזה מתאפשר לה.... אז אם לא קיבלת תגובות כפי שציפית, זה לא בגלל שמתעלמים ממך בכוונה או בגלל שלמישהו לא אכפת ממך, אלא בגלל שלא היינו פנויות להגיב מסיבה זאת או אחרת.... מקווה שהרגשתך תשתפר.... ושתוכלי להמשיך להיעזר בפורום, למרות המגבלויות שלו/ שלנו.... שחף

מצטערת שאיכזבתי אותך כל כך כל אחד עושה רק מה שהוא יכול וכל אחד עושה את הבחירות שלו אני בחרתי להמשיך להיות, לתמוך וללוות את הפורום כבר במשך תקופה ארוכה מאוד(לפחות 4-5 שנים) למרות ודווקא בגלל הקשיים שעברו על הפורום... למרות ובגלל העומס שלי היפוך השעות ועוד הרבה דברים מסביב... אני כאן גם מעבר לים בשביל כל מי שבחרה להיות חלק מהפורום אני כאן כי אני רוצה!!! ואיכפת לי!!! וזה בסדר להרגיש כפי שאת מתארת שאולי אני לא מספיק כאן ואולי לא מספיק תומכת מצטערת מה שתחליטי אני מכבדת תעשי את הבחירות שלך ומקווה שתיהיה שלמה ומאושרת איתם אני תמיד אשמח ואקבל אם תחליטי אחרת! אידה

טוב מעניין שאת מגיבה על זה.. אבל, למרות זאת איתי נכשלת כישלון חרוץ ! ואין קשר לבנות המדהימות שיש כאן תודה לכן בנות. פשוט ממך שקוראת לעצמה- אור הנפש שמטפלת בנשים נפגעות ציפיתי מעט ליותר. ודווקא ממך- התאכזבתי ב ג ד ו ל בחיים לא ארצה להיות מטופלת שלך!!!!!!!!!!!! סליחה, מצטערת. ובהזדמנות זו אומר שאני מתחפפת מכאן סופית. ..... היה- וטוב שהיה...

אני לא יודעת מי את אבל אני יודעת שלא היגעתי לאף החלטה לא ללתמוך או לנדות חלילה מישהי כאן. לא הייתה כוונה כזו וגם אף אחת לא חשבה להפוך אותך לכבשה שחורה. ואם חשת כך זו הרגשה שלך בלבד, אם דלגתי או לא הגבתי לך זה נעשה ללא כוונה ובתום לב. ושוב צר לי ומתנצלת על כך. יש בהחלט מקום לומר ולהביע את הדברים את הדברים, (בצורה מתאימה ומכובדת), בעבר נאמרו לי דברים והסבו את תשומת לבי לדברים שנעשו בתום לב וזה בסדר!!! ...מה לעשות רק בן אדם..... אני מציעה לך בכנות, להשאר בפורום ולבנות לך חויה מתקנת ולא לשחזר חויות אישיות של פגיעה ודחיה. מקווה שתקבלי את הצעתי אידה

שולחת חיבוק מחזק ואנרגיות להטענת הכוחות שחף

מכירה את הימים האלה שולחת לך קרני אור חמימים ועוטפים לחיזוק והתחדשות וגם חיבוק (אם מותר) תרגישי טוב שבלולית

עמית יקרה חשוב חשוב שתדעי שאנחנו איתך יודעות עם כמה קשיים את מתמודדת כמה לא פשוט לך התמודדות היומיומית הזו חזקי ואמצי הזמן והטיפול יעשה את שלו כאן איתך אידה

תודה שההיתם איתי ועדיין איתי,אבל אין לי כוחות יותר אין לי כוחות לכ השינויים שיש בחיי,אני מרגישה שאני אל הקצה עוד רגע אומדת ליפול ממנו ולא להיות יותר,אני לא מסוגלת לחיות את החיים האלו ,דייי ניגמר לי הכוחות,אני צריכה אוויר ,רק עוד קצט אוויר לנשימה ואי אפשר לנשום אותו. אוףףףףף קשה לי מידי

ומפריע לי לתפקד ואולי המשהו הזה זאת רק החרדה מכך שצריכה לחפש עבודה חדשה כי צימצמו לי יום אחד וזה ממש לא מתאים לי כרגע כי צריכה לכתוב עבודות ולא לחפש עבודה לא פנויה לכך בכלל ואולי יש עוד משהו שלא מצליחה להוציא לא במילים ולא באומנות ואולי זה אותו דבר שהיה קודם, רק שנגמרו לי המילים ולא יודעת איך להמשיך להוציא וכל כך מתסכל אותי זה שאני לא מבינה איפה אני נמצאת, לא מבינה לאיזה כיוון ללכת!!!! http://www.2send.us/uploads/68320bc769.jpg שחף

הלוואי והייתי יכולה לקחת את זה ממך.. מכירה את התחושה של חוסר כיוון והתיסכול שהיא יוצרת יש ימים שהכל כל כך בהיר ואז שוב הבור שואב פנימה ולא ברור ממה צריך או איך צריך עכשיו להתנקות.... כי העבודה הזו על עצמינו לא נגמררת שולח חיבוק וברכה למציאת הדרך - שבעצם כבר מצאת רק לפעמים בלי לשים לב את שוכחת לקחת את הזמן וממהרת והיא מעלה אבק וקצת מטשטשת אז ,שענן האבק הזה יהוא זמני ועד מעט יעלם, ואז שוב הכל יהיה בהיר מחבקת ליז

אתמול ניסיתי קצת לנקות את האבק ע"י כך שישבתי כמה שעות עם הפוטושופ ובסוף הצלחתי לעשות רקע שחור לסימן השאלה שלי כך שהוא נהיה חד יותר ומביע יותר את ההרגשה נראה אם תהיה לזה השפעה על ההרגשה שלי היום

אמממממממ איזה סימן שאלה מעניין צבעוני מסקרן מה יש מסביב? את חושבת שאפשר גם להנות ממנו??? למרות החרדה של עבודה והמון מטלות אפשר להרגע ולזכור שאת יודעת להסתדר?? תמיד!!! ואולי זה בלבול ממקום אחר? מכל התכנים שנגעת בהם לאחרונה מה עשו לך? מה עשו לסביבה? את... והסביבה? נסי לצור עוד יצירה לפשט כל נקודה כחולה אדומה.... כמו שמתקרבים בזרוכית מגדלת ...מה רואים? מה קורה שם? מחזקת וסומכת עלייך שנה טובה אידה

היי, שאלה : מה אתן עושות עם הכעס העצום שכלוא בבטן על התוקף. האם מישהי מכן התמודדה מולו? התעמתה איתו? אני לא מדברת על מערכת משפטית (הגשת תלונה במשטרה וכו') אלא דווקא על ההתמודדות הישירה. אני חושבת יותר ויותר בזמן האחרון שהייתי רוצה לצעוק לו בפנים - שידע כמה הוא פגע בי. איך כל זה השפיע על החיים שלי. מישהי קראה את המאמר שהיה בעיתון הארץ לפני כמה שבועות שנקרא 'מרד הפסיכולוגים'? מאמר מרתק. חבל שלא ידעתי, אז כשפניתי אליו לטיפול, שיש מטפלים שמומחים בתחום הטראומה. בשבילי פסיכולוג היה פסיכולוג. לא ידעתי שיש שיטות טיפול שונות. האמנתי שהוא באמת יעזור לי. אני חושבת שחלק מהכעס הגדול שלי עליו הוא בכך שהוא הראה לי את הצד האפל של ה'טיפול'. איבדתי את האמון שלי בפסיכולוגים (גברים). אפשר לומר ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי... ליאה

לא קראתי את המאמר חבל, הייתי שמחה לקרוא אותו, נשמע מעניין ובקשר לעימות.... ההשפעה שלו יכולה להיות שונה מאוד תלוי מה תהיה תגובת הפוגע אם הוא יתכחש ולא יסכים להודות, אז ההשפעה שלו יכולה להיות מאוד קשה אם הוא יוכל להודות ולקבל על עצמו את האשמה, אז זה יכול להיות מאוד בונה ומשחרר אני לא יודעת עד כמה את מרגישה שבמקרה שלך העימות הוא באמת אפשרי ואם את חושבת שכן, אז תנסי לפני כן לחשוב טוב טוב עד כמה את תהיה מסוגלת לעמוד מול התגובות האפשריות שלו. תנסי לחשוב על כל האפשרויות ואולי גם תתיעצי עם המטפלת שלך אני חושבת שזה אפשרי גם דרך המייל הייתי מציאה לך כשלב ראשון לכתוב לו מכתיו שבו תוציאי את כל הכעס והכאב שהוא גרם לך להרגיש אולי זה אפילו יהיה רק מכתיו שתשמרי אותו לעצמך אבל זה יעזור לך להוציא החוצה את כל מה שאת מרגישה וגם במקרה שבאמת תחליתי להתעמת איתו, זה יארגן לך את הדברים שהיית רוצה להגיד לו ובקשר לשאלה, מה אני עושה עם הכעס.... בעבר היו לי איתו כמה עימותים והם די שיחררו אותי, אבל רק זמנית הוא קיבל את הדברים שאמרתי לו וזה נתן לי תחושה של כוח ותוקף לרגשות שלי אבל זה לא גרם לכעס להיעלם היום אני מוציאה את הכעס בעיקר דרך האומנות והשיתוף של האחרים ברגשות שלי והייתי אומרת שזה די עוזר....

מרד הפסיכולוגים בכירי הפסיכולוגים בישראל התאגדו נגד אנשי ממסד בריאות הנפש ומאשימים אותם בדרדור הפסיכולוגיה בישראל. שיטות הטיפול מיושנות, בחינות ההסמכה לא רלוונטיות והעומדים בראש המערכת הם גילדה סגורה שדואגת בראש וראשונה לשימור מעמדה. המונופול של הפסיכואנליזה הוא אנכרוניזם מוחלט, הם טוענים, למטופלים מגיע טיפול אחר. בנפשם הדבר לורי אביבה בשיגעון של ח' היה היגיון. בערך פעם בחודש, לפעמים פעמיים, הוא היה נתקף בחרדה קיומית ומדמיין את מותו ממחלה קשה: הסרטן היה מופיע אצלו במקומות שונים בגוף. במוח, בכבד, בריאות. "רק סרטנים רציניים הוא בחר לעצמו", מספרת אשתו. כל חשד לסרטן חדש היה מריץ את ח' לחדר מיון, לקליניקה של רופא פרטי ובסופו של דבר לסריקת מערכות כללית. התשובות השליליות לא הרגיעו אותו. אולי רק לשבוע-שבועיים. אחר כך שוב היה נתקף בדחף בלתי נשלט ומבקש הפנייה לסריקה מחודשת. רופאיו לא התנגדו לכך, כל עוד הוא שילם מכיסו הפרטי. אבל משפחתו עמדה על סף התמוטטות, בעבודה כמעט שלא תיפקד, ובחברה תיפקד כ מי שמובל על ידי אחרים. הכל התחיל לפני עשר שנים. ע' אשתו של ח', איש עסקים מוכר, הלכה לטיפול פסיכואנליטי ושכנעה גם אותו ללכת, "וזה מה שהרס אותו", היא אומרת. ח' תמיד נהג להתלונן על מחלות שלא היו ולא נבראו אבל אחרי שהתחיל את הטיפול הנפשי רמת החרדות אצלו יצאה מכל פרופורציה. "לאט-לאט הוא נעשה משוגע", מגדירה זאת ע', "היו לו התקפי חרדה שהוא הולך למות וככל שהוא היה יותר חולה, לדעתו - הפסיכולוגית שלו פרחה". יום אחד חברה הציעה לה לנסות שיטת טיפול קוגניטיווית-התנהגותית. "זה נשמע לי כמו עבודת אלילים", היא אומרת, "אבל באפריל השנה הוא כבר רצה להתאשפז בבית חולים לחולי נפש ולא ראיתי מוצא אחר". במאי השנה פנה ח' לד"ר צופי מרום, ראש התחום הקוגניטיווי-התנהגותי בבית החולים גהה ומאז, טוענת אשתו, הוא עבר מטמורפוזה. "קיבלתי בן אדם חדש, לא שהמחלה נעלמה אבל הוא יודע איך להתמודד איתה. הוא מקבל תרופות והכל בשליטה. הוא מתפקד, חי, עובד ושוב יש אבא לילדים". לדברי מרום "ח' סבל מהיפוכונדריה קשה מאוד ומדיכאון. כל כמה דקות היה בודק לעצמו את הדופק ובכל מקום היו מפוזרים אצלו מדי חום ומדי לחץ דם. מבחינה התנהג ותית לימדתי אותו להעלים בהדרגה את המרכיבים שמשמרים את ההפרעה, למשל לסלק את כל מדי הלחץ דם. הסברתי לו שבהתחלה יחוש חרדה אבל היא תעבור בהדרגה. אחר כך הצעתי לו לעשות ספורט ולא להפסיק גם כשהדופק עולה. הוא פחד שימות מזה, אבל המשיך עוד קצת - ונוכח לדעת שלא מת". "בתחום הקוגניטיווי אני עובדת איתו על המחשבות שיש לו ומלמדת אותו שלא כל כאב ראש הוא סימן לסרטן. ההסברים מאוד הגיוניים והעבודה נעשית בשיתוף פעולה". מרום מספרת כי בין היתר אסרה על ח' להתקרב למחשב. "הוא היה גולש באינטרנט, לומד שם על כל מחלה שיש, ומיד מחליט שלקה בה. היום הוא כבר יכול לגלוש באינטרנט כאחד האדם, ולהתייחס למחלות בצורה מבוקרת. בסך הכל מצבו השתפר מאוד בזמן קצר יחסית". טיפול קוגניטיווי-התנהגותי נוקט גישה של התערבות נקודתית בהפרעות נפשיות מוגדרות כמו דיכאון, הפרעה טורדנית כפייתית, הפרעת אכילה, התנהגות פוסט-טראומטית, חרדות חברתיות והפרעות התנהגות. בגישה הקוגניטיווית-התנהגותית המטפל והמטופל עובדים בשיתוף פעולה, ואת הטיפול ותוצאותיו אפשר להעריך בכלים מהימנים, אוביקטיוויים ומדידים, תוצאה של מחקרים רבים לאורך שנים. כך אפש ר לבקר אם הוא מתנהל כהלכה. המטפל פחות עוסק בשאלה אם המטופל מרגיש בטוב, ויותר בשאלה אם הסימפטומים הקשורים בהפרעה פחתו או נעלמו. על זכותו של הטיפול הזה לקבל הכרה ממסדית נאבקת עתה "אופקים", האגודה לפסיכולוגיה קלינית מדעית בישראל, קבוצה של כ-60 פסיכולוגים בכירים, ראשי המגמות הקליניות באוניברסיטאות, ראשי מחלקות בבתי החולים, פרופסורים, מרצים בכירים ופסיכולוגים מהשירות הציבורי. לראשונה בישראל התארגנו אנשי בריאות הנפש ושמו להם למטרה לשנות ולפתוח לגישות שונות את ההתמחות והטיפול הפסיכולוגי בישראל. "אופקים" התארגנה לפני כשנה אחרי שניסיונות ההידברות, בכתב ובעל-פה, עם הממסד הפסיכולוגי בישראל כשלו. אשר לח', האומנם חצי שנה של טיפול קוגניטיווי-התנהגותי עשתה את מה ששבע שנים של טיפול פסיכואנליטי לא הצליחו? "צריך להבדיל בין טיפול באנשים עם בעיות אקוטיות כמו דיכאון וחרדה, ובין טיפול באנשים שהולכים לטיפול כי הם רוצים להגשים ולהבין את עצמם", אומר ד"ר גארי דיימונד, פסיכולוג מערכתי-משפחתי, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בן גוריון, "הרבה אנשים הולכים למרפאות ציבוריות עם הפרעות מאוד ספציפ יות שפוגעות באיכות החיים שלהם, והיום אנחנו יודעים שאפשר לעזור להם בזמן קצר מאוד, יחסית. יש טיפולים ממוקדים שגם נחקרו מדעית, והם עובדים". אז טיפול פסיכואנליטי לא עובד? "אנחנו לא מתנגדים לכך שאנשים יקבלו טיפול פסיכואנליטי, אלא שיוכלו לקבל גם טיפול אחר". כמו ריפוי בעלוקות זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה פתח צוהר למעמקי הנפש האנושית, חשף בין השאר את התת-מודע והגדיר את דרכי הטיפול. המטפל הוא "לוח חלק", אמר פרויד, כלומר אישיותו והצרות שלו אינם באים לידי ביטוי בעת הטיפול. כדי שהמטופל לא יושפע מתגובותיו והבעות פניו, עליו לשכב על ספה, רצוי בעיניים עצומות. האנליזה הפרוידיאנית היא אינטנסיווית, נערכת כמה פעמים בשבוע, לאורך שנים בדרך כלל, ועולים בה הבזקים מנפשו של המטופל, באסוציאציות חופשיות. לטענת "אופקים" למעט שינויים בסידורי הישיבה - היום רוב המטופלים יושבים מול המטפל ולא שוכבים; וההכרה שהמטפל אינו לוח חלק אלא בעל תפקיד בטיפול - לא השתנה בישראל הרבה מאז פרויד. בניגוד למה שקורה בישראל, השינויים ברוב מדינות העולם המערבי בעשורים האחרונים היו מפליגים. מהגמוניה מוחלטת של הגישה הפסיכו דינמית מתמקדות האוניברסיטאות הנחשבות בעולם בלימוד גישות פסיכולוגיות רבות ומגוונות, ובראשן הגישה הקוגניטיווית-התנהגותית. הסיבה לכך היא מחקרים שהוכיחו את יעילותה של הגישה לטיפול בהפרעות נפשיות ממוקדות, בניגוד לגישה הפסיכודינמית שברובה לא הוכחה מדעית. במחקר שנערך לא מזמן על ידי החברה הפסיכואנליטית האמריקאית ב-150 מוסדות אקדמיים נבחרים בארצות הברית נבדקו 1,175 קורסים שונים שבהם מלמדים פסיכואנליזה. התוצאות שהתקבלו היו מפתיעות: 86% מהקורסים לא נלמדים במחלקות לפסיכולוגיה אלא במחלקות ובקורסים לאמנות, ספרות, פילוסופיה, קולנוע, היסטוריה, לימודי מגדר ועוד. במחלקות לפסיכולוגיה לעומת זאת מתייחסים לפסיכואנליזה כאל "ענף מיובש ומת", כתב ה"ניו יורק טיימס": "זה פריט היסטורי. מבקריה הרבים של הפסיכואנליזה טוענים שהיא שייכת היום לשורה ארוכה של פרקטיקות שנזנחו, כמו ריפוי בעזרת עלוקות". ד"ר יפתח יובל, פסיכולוג קוגניטיווי-התנהגותי, מרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חזר לפני שנתיים לישראל אחרי שגמר את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת נורתווסטרן, ואת הפוסט-דוקטורט וההתמחות בבית הספר לרפואה של הרווארד. "הגישה הקוגניטיווית-התנהגותית השתלטה כמעט לגמרי על האקדמיה בארצות הברית", הוא מספר, "מה שפה נחשב לשוליים שם שולט לחלוטין, אבל פה אנחנו מין פסיכולוגים מוקצים כאלה". ד"ר יופ מאיירס, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית, עלה מהולנד לפני 30 שנה כפסיכולוג בכיר "כבר אז הזרם המרכזי בפסיכולוגיה בהולנד היה קוגניטיווי-התנהגותי", הוא אומר, "וזה רק הלך והתחזק. היום, 99% מכל השירותים הציבוריים נוקטים גישה קוגניטיווית-התנהגותית או גישות דומות שיעילותן הוכחה מדעית". ההולנדים יודעים משהו שאנחנו לא? "לא רק בהולנד, במדינות סקנדינוויה, בבריטניה, גרמניה, וארצות הברית הזרם הדומיננטי הוא זה שהוכח מדעית". לרוב ישראלים דווקא אוהבים לאמץ אופנות מחו"ל. "הגוף שאחראי על ההכשרה עדיין לא מוכן לאפשר יחס שווה לטיפולים בגישות שונות", אומר מאיירס, "וזה בגלל שאותו גוף מעוניין לשמר את דרכי הפעולה שלו ולדאוג לפרנסה של חבריו ושל ותיקי המקצוע, רובם הגדול פסיכואנליטיקנים בעצמם. בכנס מקצועי שהתקיים לפני שנה אמר לי קולגה פסיכודינמי: 'אני לא נאיווי ואני יודע שזה מאבק על החיים ועל המ וות - או שאנחנו נהיה או שאתם תהיו'". מי צריך מבחן הגוף האחראי על ההכשרה והבחינות הוא הוועדה המקצועית שפועלת בסמכות משרד הבריאות ומועצת הפסיכולוגים. הוועדה מונה שבעה פסיכולוגים קליניים שעובדים בהתנדבות. "אופן ההכשרה וטיב הבחינות הם פררוגטיווה של שבעה אנשים", אומרת ד"ר ימימה גולדברג - הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות, שהיתה יו"ר הוועדה המקצועית עד 1996 - וכך מגדירה את עיקר הבעיה. התנאים להתקבל למקצוע הפסיכולוגיה הקלינית (הטיפולית) נקבעו לפני הרבה שנים: נחוצים תואר שני, לפחות, התמחות של ארבע שנים ובסיומן עמידה בבחינות ההסמכה. החלק הראשון במבחן שבודק את היכולת הטיפולית של הנבחן. כשהטיפול הפסיכולוגי ברובו הגדול, בארץ ובעולם, היה פסיכואנליטי, בכך עסקו גם הבחינות. היום, כשההתמחות של הנבחנים אינה בהכרח פסיכואנליטית, מותאם חלקה הטיפולי של הבחינה לדרישות המתמחה. החלק השני בוחן את יכולתו של הפסיכולוג לאבחן הפרעות נפשיות. בחלק זה חייבים הנבחנים להוכיח בקיאות באבחון של המטופל והוא נשאר כשהיה, מבוסס על השיטה הפסיכודינמית. גם אלה שלא למדו על פי שיטה זו חייבים להמציא 20 מקרים של מטופל ים ולאבחן אותם על סמך חמישה אבחונים (טסטים, בעגה המקצועית). בהם טסטים שתקפותם המדעית מוטלת בספק, או כאלה שאינם רלוונטיים כלל לחומר שלמדו. ד"ר משה אלמגור, פסיכולוג מערכתי-משפחתי, בעבר ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת חיפה, נכשל בבחינת ההסמכה הזאת. את התואר הראשון והשני שלו (קוגניטיווי ומשפחתי) גמר אלמגור בבר-אילן, דוקטורט עשה באוניברסיטת מיניסוטה שבארצות הברית, ואת ההתמחות בבית חולים במיניאפוליס. הוא חזר לישראל ב-1983. "הייתי הדוקטור הראשון שהיה צריך לעבור את בחינת ההסמכה, ונכשלתי. לפני, כל מי שבא עם תואר דוקטור מארצות הברית ועבר שם התמחות, לא היה צריך להיבחן". אלמגור משווה את הוועדה לגילדה סגורה, שעושה הכל "כדי לשמר את עצמה ולצמצם עד כמה שאפשר את מספר החברים הנכנסים. הביאו לכבודי לבחינה את בכירי הפסיכואנליטיקנים בארץ, אבל היו בינינו חילוקי דעות משמעותיים וקצרים איומים בתקשורת. הם לא הבינו על מה אני מדבר. בסופו של דבר הם נאלצו להתאים את הבוחנים להתמחות שלי וכשניגשתי בפעם השנייה - עברתי את הבחינה". יפתח יובל בחר כלל לא לגשת לבחינה. "אני מרצה באוניברסיטה העברית ולא עברתי את תהליך ההסמכה כי אני חושב שזו תועבה", הוא אומר, "הם דורשים ממני לעבור 20 בטריות של מבחנים ואני חושב שזה רק מביא נזק למי שאינו זקוק לכך, וממילא אף אחד לא משתמש בזה בפרקטיקה. ההתמחות שלי היא קוגניטיווית-התנהגותית אבל הם יגידו לי 'תהיה קודם כל פסיכולוג פסיכודינמי ורק אחר כך קוגניטיווי-התנהגותי'. בגלל הקיפאון במקצוע, אנחנו מפגרים ב-40 שנים לפחות אחרי העולם, וממשיכים להתנהג כאילו כלום לא קרה. יש אנשים שמתאים להם טיפול כזה ולאחרים מתאים טיפול אחר. בכל המקומות הכי טובים בעולם כבר הבינו את זה, אבל פה אנחנו לא נחשבים לפסיכולוגים קליניים, כי אנחנו לא יודעים להעביר את הרורשך (מבחן הכתמים המפורסם, שהוא אחד הטסטים הנדרשים בבחינת ההסמכה)". מי שאינו פסיכולוג קליני מוסמך אינו רשאי לחתום על אבחונים. ד"ר דני קורן, ראש המגמה הקלינית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, הוא דווקא פסיכולוג פסיכודינמי אבל הוא ממקימי "אופקים". "ירדתי מהגדר, מתוך תחושת אי-נחת מהאופן שבו הפסיכולוגיה הקלינית בישראל מתנהלת, ורצון לתקן עוול מתמשך", הוא אומר. קורן השלים באוניברסיטת בוסטון את הדוקטורט וההתמחות עש ה בהרווארד, בגישה פסיכודינמית, והיום הוא מלמד שם על תקן פרופסור אורח. אבל כשחזר לארץ לפני כעשר שנים, לא הוכר בוועדה המקצועית כמומחה, אף שהשלים התמחות בחו"ל, וגם בישראל. הסיבה, הוא אומר, אינה העדר ידע מקצועי. "בשנות התשעים באו לארץ פסיכולוגים בכירים, מומחים מובילים בתחומם, שלמדו באוניברסיטאות מצוינות בחו"ל, ובארץ מומחיותם לא מוכרת והם אינם מורשים להכשיר מתמחים בגישות שבהן התמחו. יש כאן מנהיגות מיליטנטית ולא חכמה של אנשים שמנסים בעיקר למנוע מפסיכולוגים בעלי התמחויות שונות מלהיכנס למקצוע". גם ד"ר עודד בן הרוש לא עבר את הבחינה. הוא עשה את הדוקטורט בבוסטון סקול אוף פרופשיונל סייקולוג'י ואת הפוסט-דוקטורט בהרווארד, והתמחה בבית חולים בקיימברידג' בטיפול קוגניטיווי-התנהגותי. "למדתי גם תחום פסיכודינמי אבל אני לא עוסק בו כי אני לא מאמין בזה ולא רואה את הרלוונטיות של השיטה הזאת לטיפול שלי". בן הרוש מתמחה בטיפול בהפרעות כפייתיות טורדניות (OCD). הוא חזר לארץ לפני שנתיים ופתח את המרכז הישראלי לטיפול במחלות כפייתיות טורדניות במושב מסילת ציון. "אני לא מאמין שכדי להגדיר סכיזופרניה, אני צריך להשתמש בסוללה של הטסטים האלה שלוקחת המון זמן ונכנסת לפרטים לא רלוונטיים לעצם הטיפול. אפשר להבחין בכך בראיון קליני של שעה אחת. לא ניגשתי לבחינה קלינית לפני הוועדה המקצועית כי אני לא רואה את עצמי פסיכולוג קליני בארץ, למרות שהדוקטורט שלי הוא בפסיכולוגיה קלינית. אני מתנגד למשמעות שהמושג הזה קיבל בארץ, שפסיכולוג קליני מזוהה עם פסיכולוג פסיכודינמי. לכן בארץ, מבחינת ההתמחות שעשיתי, אני בעצם לא קיים". החימוש הקדוש יופ מאיירס מכנה את חמשת הטסטים בחלק האבחוני של בחינת ההסמכה - "החימוש הקדוש". הם כוללים את מבחן כתמי הדיו, רורשך, מבחן תמונות (HTP), מבחן להערכת יחסים בינאישיים (TAT), ושני מבחני אינטליגנציה: וקסלר ובנדר. הוויכוח בקרב הפסיכולוגים על תקפותם המדעית של הטסטים, סוער ומחלק את הפסיכולוגים לשלוש קבוצות, מפרט פרופ' גולן שחר, פסיכואנליטיקן, שהיה עד לא מזמן ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בן גוריון: "קבוצה אחת חושבת שהם סתם שטויות ובזבוז זמן, ואין להם שום ביסוס מדעי, קבוצה שנייה חושבת שהרורשך זה מתת האל עלי אדמות, הרנטגן של האישיות, וקבוצה שלישית, קטנה יותר (שאני שייך אלי ה), חושבת שהרורשך יעיל באופן מאוד מוגבל ומצומצם, אבל יש תוקף מדעי לחלק מהאינפורמציה שהוא מספק; בקבוצה הראשונה מצויים מדענים טובים וידועי שם, שבדרך כלל לא עושים אבחונים בעצמם; בקבוצה השנייה יש מאבחנים ידועי שם, אבל כאלה שלא עוסקים במחקר". איך יתכן שעל אותו טסט חלק טוען שהוא תקף מדעית וחלק טוען שלא? "נעשו מחקרים ובהם בדקו יותר ממאה פרמטרים שמאבחנים באמצעות הרורשך, 95% מהם התגלו כלא תקפים מדעית, ורק 5% תקפים. הנקודה היא שבארץ גורסים שרורשך הוא מתת האל ומונעים מאנשים תואר, גם אם הם הגיעו ממיטב האוניברסיטאות בעולם, כי הם לא שולטים ברורשך. אין הצדקה להפוך אותו לאמת המידה של הפסיכולוגיה". והמבחנים האחרים? "HTP הוא לכל הדעות מבחן גרוע, ואפילו הוועדה המקצועית שוקלת לבטל אותו, אבל בינתיים משתמשים בו. התוקף המדעי של TAT קצת יותר טוב מהרורשך אבל לא בהרבה והוא לא מתאים לאבחנה של פסיכופתולוגיה. בנדר ווקסלר הם מבחנים מעולים לאינטליגנציה אבל אין להם תוקף מדעי בכלל, ובארץ משתמשים בהם כדי לאבחן אישיות ובהרבה מאוד מהשאלות האבחוניות. על סמך מחקרים שלי ושל אחרים, הנושא של האינטליגנציה כלל לא רלוונטי. נניח שילד בן 16 הוא גאון, אבל יש לו נטיות אובדניות, אז מה המבחן הזה בדיוק יעזור לו? האפקטיוויות של המבחנים האלה נעה בין 2%-5%, זה כמו לחייב כל רופא להיות מומחה עולמי ברנטגן, ועל סמך זה לתת לו רישיון. החיוב להיבחן במבחנים האלה הוא נואל, כי נגיד שיש להם תוקף מסוים, האם כל פסיכולוג קליני צריך להשתמש בהם? התשובה שלי היא לא. אם יפתח יובל, שהתמחה בהארוורד, צריך להפגין בקיאות ברורשך כדי לקבל רישיון בפסיכולוגיה קלינית בשעה שהוא יכול לעזור לעשרות בני אדם שסובלים מהפרעות חרדה קשות - זאת שערוריה. הדגש על הכלים האלה הפך להיות מנגנון בידי הממסד להדיר אנשים שלא שולטים בהם". בפרקטיקה הפסיכולוגים משתמשים בהם? לטענת שחר "ברוב המקרים לא. בפועל מעט מאוד אנשים בעולם מתמחים באבחון". ד"ר איוה גלבוע-שכטמן, פסיכולוגית קוגניטיווית-התנהגותית, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בר אילן, מסכימה עם שחר. "נוצר כאן עיוות מורכב", היא אומרת, "מלמדים שיטות אבחון במשך כמעט כל הלימודים וההתמחות ורוב הפסיכולוגים אחר כך לא משתמשים בשיטות האלה. זה בזבוז של ההתמחות ושל המון שעות הדרכה ולימוד והכ לים האלה להערכתי אינם עדכניים. זה לא אומר שבפועל הקלינאים לא עושים אבחון נכון". רק בלי הכלים האלה. "נכון". פרופ' חיים עומר, פסיכולוג מערכתי-משפחתי, מייסד ואחראי על מרפאה להדרכת הורים בבית חולים שניידר ומרצה באוניברסיטת תל אביב, מצטרף ביתר חריפות לדעת חבריו ואומר שתקפותם המדעית של כלי האבחון המקובלים בישראל מפוקפקת מאוד. "מגיע זוג שמתגרש לבית המשפט ויש שאלה של משמורת ילדים. יש כלים ברורים וטובים שמראים מי מההורים מתאים יותר לגדל את הילד, למשל זה שמגיע כל פעם לגן הילדים ומתעדכן, ברור שהוא עדיף על פני זה שלא מגיע אף פעם. עובדות סוציאליות הולכות לגנים לבדוק את זה. אבל בית המשפט לא פוסק על סמך בחינה כזאת, אלא מבקש בשלב מסוים חוות דעת של פסיכולוג קליני, והוא בא עם הבטריה של מבחן רורשך ודומיו ושני ההורים צריכים לשלם על זה כסף, וכך קובעים למי תינתן משמורת על הילדים. התוקף של המבחנים האלה הוא אפס, אבל על פי זה מכריעים בסופו של דבר. זה סקנדל. זה בלוף מוסכם. כל מתמחה חייב להעביר 20 בטריות של המבחנים האלה, וכל בטריה לוקחת 15 שעות עבודה, אז אלה כ-300 שעות מזמן ההתמחות, אבל כששואלים או תם בקליניקות הציבוריות אם 20 האנשים שנבדקו היו זקוקים למבחנים האלה, מתברר שרוב-רובם של המטופלים בכלל לא היו זקוקים להם". אם המטופלים לא זקוקים לטסטים, אז למה עורכים להם אותם? "כדי ללמד את המתמחים להעביר אותם". נשמע הזוי. "לא רק זאת, במקרים רבים המטופל כבר עזב את המרפאה כי סיים את הטיפול ואילו תוצאות האבחונים שלו עוד לא הגיעו כי הפענוח שלהם לוקח המון זמן". ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קוגניטיווי-התנהגותי מבית החולים הדסה עין כרם מתחרט עד היום על אבחון אחד שעשה במסגרת ההתמחות: "חתמתי על אבחון שהגיע בסופו של דבר לבית המשפט. זה היה מטופל פוסט-טראומטי שהפסיק לתפקד כתוצאה מפיגוע. כתבתי שהוא אדם לא בוגר, אבל לא ידעתי שבבית המשפט עורכי הדין ישתמשו בתוצאות האבחון נגדו, ויאמרו שהאיש מראש היה לא בוגר ולכן הוא לא מתפקד, בלי קשר לפיגוע. הרגשתי מאוד לא בנוח, כתבתי לבית המשפט והסברתי שדברי הוצאו מהקשרם. הבעיה נפתרה". לדברי מאיירס: "יש קבוצה של אנשים, פסיכולוגים קלינים ותיקים, שכבר הרבה שנים עוסקים רק באבחון ומרוויחים מזה המון כסף והם לא בקלות יוותרו על זה. בגלל ההתנגדות שלי לטסטים אני נחשב לטרבל-מייקר. פסיכולוג אחד אמר לי כבר שאני מקלקל להם את הפרנסה". חברות הביטוח בעד חברי "אופקים" הם פסיכולוגים כריזמטים ורהוטים אבל אולי התפיסה הטיפולית שהם כל כך מקדמים - הקוגניטיווית-התנהגותית - היא עוד אופנה אמריקאית. שיטה שבה הכל מתורגם לכסף ויעילות: כזו שמתאימה להפליא לחברות הביטוח ולשירותי הבריאות הציבוריים הקורסים, שמכתיבים טיפול כמה שיותר זול ומהיר, כזה שמטפל בסימפטומים בלבד, ולא בטוח שהוא יעיל לאורך זמן. "אם היה נכון שטיפול ארוך יותר טוב מקצר, הייתי מסכים", משיב מאיירס, "אבל יש הוכחות שטיפול קצר טוב כמו הארוך, אז אין הצדקה להציע טיפול ארוך. טיפול שנמשך חמש שנים הוא מאוד יקר ואם אין הוכחה שהוא יותר טוב מטיפול קצר, אז זה אפילו לא אתי להציע אותו. במקרה הזה האינטרסים של הציבור שמיוצג על ידי חברות הביטוח והממשלה, חופפים את מה שאומרים המחקרים". זה טיפול שמתאים לתרבות האינסטנט האמריקאית. "זה לא נכון שהטיפול הזה מקובל רק בארצות הברית, גם באירופה הוא מאוד רווח". אתה טוען שבמשך שנים אנשים טופלו באופן לא נכון? "לא מעט אנשים קיבלו טיפולים שהיו מיותרים ונמשכו מעבר לזמן הנדר ש". אנשי "אופקים" מבססים את טיעוניהם על מחקרים מדעיים, אלא שמחקרים שמתפרסמים היום מבטלים את המחקרים שרווחו אתמול. "מה שמאפיין את המדע הוא סקפטיות", אומר מאיירס, "וכל תוצאה היא תמיד זמנית. אבל מחקר הוא הכלי הכי פחות גרוע כדי ללמוד משהו חדש, יש כלים יותר גרועים, וחלק מהתיאוריות הפסיכודינמיות בנויות בצורה כזו שאתה לא יכול לחקור אותן ולהגיע לתוצאות חיוביות או שליליות, הן בנויות על אמונה, ועם אמונה אי אפשר להתווכח. עם תוצאות של מחקר - אפשר, ואפילו חייבים להתווכח". פרופ' גולן שחר "מאופקים" דווקא מזוהה בעולם עם ביקורת על הגישה הקוגניטיווית-התנהגותית. "אני חושב שהטיפולים שלה קצרים מדי", הוא אומר. "אבל הוויכוחים ביני ובין עמיתי מוכרעים באמצעות איסוף נתונים ובדיקה מדעית; לעומת העימות בינינו ובין המימסד, ששם הוויכוח מוכרע על ידי מי שיש לו יותר כוח". למה דווקא עכשיו הוויכוח הזה התעורר? "כי אנשים שדוגלים בשיטת ההוכחה המדעית תפסו עמדות מפתח באקדמיה, אחרת זה לא היה קורה, והאוניברסיטאות מעוניינות בפסיכולוגיה מוכחת מדעית". ולא בגלל שזה גל כל כך אופנתי באמריקה? "סוג כזה של טיעון הוא נוח אבל לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה אם יש טיפול, ואיך אנחנו קובעים אם טיפול הוא יעיל: האם בגלל זה שסבא שלי עבד ככה או כי הצטברו נתונים מדעיים. אני רוצה לדעת מי יילך לאונקולוג שלא יידע בדיוק להגיד אם יש לו או אין לו סרטן. הנקודה היא אם אתה מציע למטופל גישות שהן היום בשימוש, ושיש עליהן מידע". המטפל במרכז מהטענות של חברי "אופקים" עולה כי מתקיימת כאן קבוצה של פסיכולוגים שעוסקת בעיקר בלקיים ולשמר את עצמה. פרופ' שחר מעדיף להשתמש במונחים מעודנים יותר: "הפציינט לא תמיד ניצב במקום הראשון. יותר מדי מתחשבים במה שאני כפסיכולוג יודע ובאיזה כלים אני מטפל ופחות במה שהפציינט זקוק לו ומה הכי טוב בשבילו. לכן בהמון הפרעות, אנשים מטופלים באופן שאינו מתאים להם, וזאת שערורייה. הפכנו להיות במקצוע שדואג לעצמו ולא לפציינט, שעיקר עיסוקו טיפול בפסיכולוגים והדרכתם או הכנתם לבחינות, ולא חיפוש הטיפול הטוב ביותר למטופל". גלבוע-שכטמן טוענת שהבעיה המרכזית היא העדר פלורליזם במערכת, כולל בצורת החינוך הנוכחית שבה יש רק אמת אחת ומעט שיח. כראש מגמה את יכולה לשנות את פני הדברים. "ראש מגמה הוא תפקיד אדמיניסטרטיוו י, והאקדמיה בכלל לא קובעת את תוכנית הלימודים". אז מי כן קובע? "אנחנו ביחד עם מועצת הפסיכולוגים, כדי להכשיר את הסטודנטים לקראת בחינת ההתמחות. מועצת הפסיכולוגים שולחת הנחיות והמלצות ורוב חבריה שואבים אמונה גדולה מהפסיכולוגיה הפסיכודינמית. צורת ההסתכלות שלהם היא אחת: 'קודם תהיו פסיכולוגים פסיכודינמיים, ואחר כך אפשר להוסיף קישוטים ותוספות ואמונות אחרות. זאת מערכת אידיאולוגית שאין לה מנגנון של בחינה עצמית. לנו יש מחויבות להכשיר את הסטודנטים ואנחנו לא יכולים ללמד דברים מנותקים מהמציאות". מערכת בריאות הנפש הציבורית קורסת, ממשיכה גלבוע-שכטמן שהיא גם המנהלת את המרפאה לפוסט-טראומה לילדים ונוער בבית החולים שניידר. "אנשים שזקוקים לטיפול מחכים חודשים או שנים, או שהם פונים למערכת פרטית, או שאינם מקבלים טיפול כלל, כי ברוב המרפאות הציבוריות מקבלים טיפול פסיכודינמי ארוך-שנים, ולא בטוח שזה מה שהם צריכים". לדברי עומר הנזק שנגרם עקב המתנה ארוכה או במתן טיפול לא מתאים הוא עצום, במיוחד בתחום ההתמחות שלו, ילדים ונוער: "מכניסים ילדים עם הפרעות התנהגות, למשל, לטיפול פסיכודינמי של שנים, שאין לו שו ם יעילות מוכחת, ואף אחד לא חושב שצריך להסביר להם שיש טיפולים אחרים, יעילים יותר. יש ילדים שמגיבים רע מאוד לטיפול דינמי, וכשיש להם גם נטייה לעבריינות, זה ממש מחריף את הבעיה". למה? "כי טיפול דינמי פורס עליהם מטרייה של פרטיות, ומתברר שבמקרים כמו עבריינות, זה פועל פעולה הפוכה, והסיכון גדל. צריך להגביר את ההשגחה ההורית ולא לגונן עליהם. מטריית הפרטיות נובעת מבורות של מה שנעשה במחקר ב-40 השנים האחרונות. המטפלים בכלל לא יודעים שהטיפול שלהם מזיק". כמו דת העדר מחקרים תומכים לטיפול פסיכודינמי נובע מעקרון השמירה על הפרטיות והחיסיון לנאמר בחדרו של המטפל, כבסיס לבניית האמון בינו ובין המטופל. וכן, מסובך לחקור תהליכים המתנהלים לאורך שנים ומבוססים על אסוציאציות חופשיות, טענו כל השנים פסיכואנליטיקנים (אף שפרויד עצמו נאבק להציג את הפסיכואנליזה שלו כמדע). לעומת זאת חלק מהתהליכים הפסיכודינמים קצרי הטווח, נחקרו ונחקרים באוניברסיטאות חשובות בעולם, אבל לכאן גם זה עוד לא הגיע. "היום כדי שמישהו יהיה מוסמך בפסיכולוגיה קלינית", טוען עומר, הוא צריך להוכיח שהוא לא מתעניין במה שהתחדש בפסיכולוגיה הקלינ ית. הוא צריך להוכיח שהוא נקי מהשפעות שבאו מהמחקר ומהידע". מאיירס טוען שזה "בגלל שהמטפלים הפסיכודינמים לא האמינו בשיטות המחקר שבדרך כלל משתמשים בהן במדעי החברה. הם טענו שהן לא מתאימות לסוג הטיפולים שאנחנו מציעים, ושיש דברים מסוימים בתהליך הטיפולי שאי אפשר לחקור". קורן כואב את ההתנשאות המקצועית הבלתי-מוצדקת, לדעתו "המקצוע שלנו מתנהל בעיקר כמו דת, על בסיס אמונה שהדברים שאנחנו מציעים - יש להם מעמד של אמיתות מוחלטות. אנשים מאמינים שאנחנו עוסקים בדברים שמעל למדע, שהם כל כך גאוניים ונעלים שאי אפשר לבדוק אותם: 'מדע הוא קר ורציונלי, ואילו הפסיכולוגיה היא הומנית והוליסטית'. בשם התירוץ הזה מנהלים מקצוע שמצד אחד רוצה להתקרב לרפואה ומצד שני לגמרי לא מפוקח, ולא נדרש לצורך להעמיד את עצמו לבחינה ולבקרה". האמריקאים מאושרים? פרופ' גבי שפלר, פסיכולוג פסיכודינמי מהאוניברסיטה העברית ומנהל מרכז פרויד לחקר פסיכואנליטי, אומר ש"הפסיכולוגיה הקוגניטיווית-התנהגותית עדיין לא נותנת מענה לחלק גדול מהמקרים. אני לא בטוח שהאמריקאים כל כך שמחים שהשיטה הפסיכואנליטית התמוטטה. הפסיכולוגיה באמריקה הרבה יותר ר דודה ושטחית, אף שחלקה מבוסס על ראיות מדעיות". יוצא שאנחנו אחד המעוזים האחרונים של הפסיכולוגיה הפסיכודינמית בעולם. "הפסיכולוגיה בארץ מאוד שמרנית. אצלנו בכלל הכל הולך לאט, ויחד עם זה, נעשו הרבה מאוד שינויים במשך השנים". למה קשה לחקור גישות פסיכודינמיות? "יש קושי להתבונן באופן מחקרי בתהליך אינטימי בין מטפל ומטופל מכיוון שמספר המשתנים מאוד גדול ונוגע להרבה התנגדויות של מטפלים ומטופלים". טוענים כלפיכם שהתפיסה שלכם היא שאין מה לחקור, שצריך להאמין. "פרויד היה חוקר ומדען דגול. הוא עשה ניסיונות שלא כל כך הצליחו, הוא חשב על מדע נטורליסטי, פוזיטיוויסטי, כמו במדעי הטבע: שיש לך השערה והשערה נגדית, שיש לך קבוצה וקבוצת ביקורת. כשהטיפול הוא קצר, אפשר לעשות קבוצות ביקורת, בטיפול ארוך טווח, אתה לא לגמרי יודע איך הטיפול הזה עובד ומה ממכלול המרכיבים משפיע כגורם מרפא בטיפול". ד"ר שרה אבין היא יו"ר הוועדה המקצועית. היא תופסת את תפקידה כשומרת החותם של הפסיכולוגיה הקלינית בישראל. היא מודעת לביקורת שמושמעת נגד הוועדה ומספרת על הקמתה של תת-ועדה שתפקידה לבדוק את נושא האבחונים בתהליך ההכשרה, ההת מחות והבחינה. (תת-ועדה קודמת שבחנה את הנושא לא הגיעה להסכמה בין חבריה ומסקנותיה נגנזו). לתת-ועדה הנוכחית הוזמנו פסיכולוגים מתחומי התמחות שונים, בהם יופ מאיירס מ"אופקים". אבין אומרת כי "השנים מביאות איתן כל מיני שינויים ותמורות, יש תחומים שיותר נחקרים, יש כאלה שפחות ולכן הוועדה ראתה לנכון לבדוק את הנושא מהיסוד, כדי להתאים את זה למציאות". "אופקים" טוענים כלפיכם שאתם מאוד מתקשים בהטמעת תמורות וחידושים. "אנחנו עובדים לאט כי האנשים עובדים בהתנדבות". טוענים נגדכם שאתם מכתיבים גישה פסיכולוגית אחת ויחידה, הגישה הפסיכודינמית. "כואב לנו שיש כל כך הרבה רגשות לא מעובדים כלפי הוועדה ודברים לא נבדקים עד הסוף". כלומר? "אני לא מסכימה שיש הגמוניה של גישה אחת בלבד, זאת הטענה אבל אני לא בטוחה שהיא נבדקה. זאת הצגה לא מדויקת של הדברים. פסיכולוגיה זה דבר מגוון, עם הרבה מאוד טכניקות וזה טוב, כי בני האדם הם מגוונים וטוב שיש ריבוי גישות". אשר למבחנים שהמתמחים עוברים לקראת ההסמכה, ד"ר ימימה גולדברג, הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות, מאמינה שהם מספקים את האבחון הטוב והנכון ביותר ועונים על כל מה שהפסיכולוג הקליני אמור לדעת. ומה עם מי שלמד בחו"ל? "אם אני הייתי נוסעת לעבוד בארצות הברית לא הייתי מצפה שהם יעמדו שם דום לכבודי וישנו את המבחנים שלהם, אלא הייתי לומדת את מה שהם מבקשים". אבל זה לא קיבע בישראל גישה טיפולית אחת ויחידה? "זה לא נכון. אני לא חושבת שיכול להיות פסיכולוג קליני בלי רורשך, זה כלי בסיסי". רוב הפסיכולוגים אומרים שהם לא משתמשים בכלי הזה בפרקטיקה שלהם. "מה הם עושים בפרקטיקה, אני לא יודעת. אלה המבחנים הנהוגים, אתה צריך להגיש אבחון מסודר ורורשך הוא כלי מאוד-מאוד בסיסי שנותן מענה להמון-המון פרמטרים. נכון שלא קל ללמוד אותו, אבל הוא הכלי הכי מהימן שיש". חברי "אופקים" טוענים שהוא כלי לא מהימן מבחינה מדעית. "תלוי מי אומר את זה. אני יודעת שהוא אחד הכלים הכי תקפים ומהימנים שיש. בכל מקרה, התת-ועדה שהוקמה עכשיו תבדוק את כל הטסטים שוב". למה אין מספיק מתמחים ומדריכים לתחום הקוגניטיווי-התנהגותי? "אני לא מסכימה עם זה, אני רק חושבת שהשינויים לוקחים את הזמן שלהם ואין חסימה לשום דבר, זה ממש לא מדויק". חברי "אופקים" טוענים שבחירת החברים לוועדה המקצועית לא נעשי ת בשקיפות מלאה. "זה לא תפקיד של כבוד, אלה אנשים שעובדים בהתנדבות, ועובדים נורא-נורא קשה, יום בשבוע. החברים נבחרים מהשדה ומהאקדמיה, הרבה פעמים אנחנו מחפשים חברים לוועדה ואנחנו לא תמיד מוצאים". תחום הפסיכולוגיה בישראל סובל מקיפאון ומשמרנות יחסית לעולם? "אני לא חושבת שזה נכון".* [email protected] פורסם בתאריך-14/12/2007

היי ליאה הכעס אצלי הוא עסק עתיק ובעייתי בגיל ההתבגרות התפרציות בגיל 20 ומעלה ביטול הכעס לא כועסת לא מרגישה אדישה ואפטית בגיל 30 התחלתי לגעת בו לאט לאט, הוא יוצא לפעמים בלי שליטה לפעמים עדיין תקוע אבל משתדלת כמה שיותר בדיבורים מבינה לליבך על הקושי שולחת לך כוחות להתמודדות תרגישי טוב שבלולית

ליאה יקרה, מצטערת לשמוע על הכעס הגדול שיש בך טוב שהוא קיים אך השאלה שלך חשובה.... כי חשוב להוציא את הכעס הזה אחרת הוא יופנה למקומות לא רצויים ובעיקר בעיקר כלפי עצמך וזה מסוכן מדיי כי רק את תפגעי מכך. יש דרכים רבות לשחרר - להביע כעס יש מי שמוצאת עצמה מתעסקת בספורט ריצה- איירובי וכ"ד אומנות- יצירה שיחות - שיתוף טיפול מתאים!! כדאי שתצאי את הדרך הנכונה והטובה לך אך מעל לכל , אל תוותרי על הטיפול. אם פסכולוג מסויים איכזב אותך מצאי אחד או אחת אחרת בקשי המלצות פני למרכז סיוע שיפנו למי שמומחית בתחום. אההה....בטח שמת לב... גם פה אפשר לשחרר כעסים בשיתוף וכ"ד כאן בשבילך אידה

לשנה החדשה.... או סיום לישנה.... הימים האחרונים היו ימים מלאים בהתרגשות על הצלחה בשיחרור האני הקלועה זו שגיליתי שחיה בתוכי מכווצת כל השנים - היא פתאום יצאה החוצה... התחילה לרקד ולהצחיק אותי ולגרום לי להבין שכל התהליך היה ממש ממש שווה ו... אז באה פתאום ריקנות איומה. ומחשבות על עצמי ועל האם אני לא באמת מוכנה לשחרר? ממה אני מפחדת? שנתיים ויותר הייתי שקועה בתהליך הזה בציפיה שיגיע הסוף, ועכשיו מרגישה אבודה... במקום השקט המיוחל באה סערה - ולא יודעת איך להסביר את זה אבל כשאני מנסה להבין את מה שקרה לי אמש זה ניראה לי שזה עוד אחד מהsms ים שלו - זה שלא היה שם בשבילי אז ועכשיו משתדל לכפר-אלוהים (חייבת להגיד שיש לו דרכים משונות לומר לי שהוא אוהב) בקיצור: מה שקרה הוא שהחלקתי ופתחתי את השפה, בליתי את הקצה של 2007 במיון שם תפרו אותי והבטיחו שזה יקטין את הצלקת שלולא התפירה היתה מאוד גדולה. מה שמדהים זההתוצאה של זה - כל תחושת הביבול, האבדן, הסערה סביב "אז מה עכשיו"? בעקבות ההבנה שאני לקראת סיום הטיפול - נאלמה. נראה לי שבמאמץ הזה למזער נזקים - גם תפירת החתך שתוך שבוע יגליד (כך הובטח) אבל ישאיר צלקת - שתהיה שם להזכיר לי את התפר הזה בין 2007 ל- 2008 כזמן משמעותי ביותר בחיי, כהזמן שבו אני מתחילה באמת להבין שהצלקות תמיד תספרנה את העבר אבל גם תסמננה את היכולת לגבור, להתקדם, להתגבר, את היכולת החדשה שרכשתי להיות מסוגלת להסתכל בהן ללטף אותן ולהמשיך. ואתן שוב חייבת להודות לכן - חלק כל כך חשוב גדול ומשמעותי בתהליך הזה - תודההההה

קוראת את ההודעה ו.... אני הקלועה??? מאיפה זה יצא?? כנראה שגיאה פרוידינית על הקליעה שששזרו לי כשתפרו את החתך בשפה... ו.... אמשיך עם הגישה של להפוך לימון ללימונדה אם בעבר היינו ישויות ניפרדות הכלואה ואני, אז עכשיו אנו מחוברות שזורות במקלעת יפה. נכון שאני קשקשנית??? :-)

ליזוש, קודם כל מצטארת לשמוע על התפרים בטח זה כואב חבל על הזמן! וגם רציתי להגיד לך שאת פשוט מדהימה עם הראיה המיוחדת והמקורית שלך את הדברים

קשקשנית???? מה פתאום את מדהימה!! ואווי מצטערת על השפה, התפרים והכאב... חשבתי על כמה דברים בזמן שקראתי אותך.... הפחד להשתחרר ואולי לאבד משהו מוכר וקבוע.....שאת כבר יודעת כיצד להתמודד איתו.... למרות שקשה וכואב זה מוכר וידוע... ומה יהיה לאחר השחרור? אך מתמודדים עם חופש והשחרור???? ה לא מוכר? לא הייתי שם לזמן רב ??? אז מגיעה רייקנות גדולה.... רייקנות מפחידה סערה... ואולי בכדי לצאת משם.... בתת המודע.... היית צריכה להחלק???.. (סימן שאלה...) פציעה עצמית בלתי מודעת?(גם סימן שאלה) יקרה החלמה מהירה ורק טוב בשנה החדשה איתך אידה

הי יקרה, גם חשבתי על הזברים האלו גם שמתי סימן שאלה.... :-) זה מצחיק, הניסיון למצא הסברים ללמה קורים דברים והמחשבה שלכל דבר יש סיבה - גם כשלכאורה הוא ניראה כפגיעה. הרעיון הזה, המון פעמים נראה לי ... בואי נאמר, פלצני,או... מתחמק, וכמו שאמר המומחה - לפעמים נפילה היא רק נפילה וכו.... ובכל זאת אני מוצאת שהרעיון הזה, הגישה הזו,מאוד עוזרת לי ומאפשרת לחוות את החיים בצורה חיובית וכשאני מאמצת את הגישה הזו ובוררת בין ההסברים שהמוח שלי ממציא ל"למה זה קרה לי" דווקא את האפשרות הנעימה יותר - אין ספק שזה מרגיע את הנפש ומאפשר לעבד את התהליכים בדרך חיובית ובונה. תודה אידה שאת כאן - שבת שלום

לפתיחת השבוע - ע"פ הסוד: (למרות שהיום כבר יום שני, פספסתי ביום אבל לא נורא) כתיבת חזון שבועי – הבטחה לשבוע מוצלח ! בסוף כל שבוע או בתחילת שבוע חדש כתוב על דף נייר את הכותרת: מה יגרום לשבוע הזה להיות מוצלח ? מתחת לכותרת כתוב באופן כללי את המטרות שלך לשבוע הבא - לדוגמא : 1. בריאות מעולה ,תזונה נבונה. 2. ארגיש מוטיבציה ואנרגיה חיובית בשפע. 3. אלמד דברים חדשים ומעניינים. 4. אגרום לעסק שלי לפרוח ע"י שיפור השירות שלי. 5. חיוכים, שמחה וחוש הומור...וכו' בסוף הרשימה כתוב תאריך וחתום בכתב ידך. שים את הדף במקום שבו תוכל להבחין בכתוב לפחות פעם אחת ביום. במהלך השבוע אתה תבחין שמה שכתבת בדף מתגשם בטבעיות ובסוף השבוע עבור על הרשימה שוב והשווה מול השבוע שעבר,תתפלא לגלות שברוב המקרים הצלחת ליישם את הכול. שווה בדיקה לא? :-) שבוע טוב לכולם שבלולית

כל דבר שיכול להביא לשינוי לטובה כדאי לנסות :)

שוווה בהחלט :-) תודה

שמחה שאהבתם

רעיון מצויין!!! וזה עוד יותר נפלא לקבל אותו ממך! אני בעד בהצלחה לכולנו אידה

את הסיפור רשמתי לפני שנה בתקופה לא טובה שלי סיפור על משפט והנדון כאן הוא רגש הפחד והכאב העד עולה על דוכן העדים הזכרון התובע שואל :"האם באמת קרה משהוא?" זכרון עונה: " מן הזכרון לא קרה באמת דבר רק המשקפיים נשברו, היה מעט כחול, מעט רוק וידים לא במקום. לא קרה דבר" טובע שאול את הרגש :"אז למה הפחד?" רגש שותק... טובע שאול את הרגש :" תזכיר לי מה בקשתה" רגש עונה "הגנה" טובע שואל : "למה?" רגש מלמל.. זכרון עונה:" האמת אחד הינו צרכים לפגוש כול פעם שהגנו לתחנה, האדם השני ניסה שוב אך לא הספיק הוא היה קרוב והסתכל בחלון ומספר פעמים נוסף הוא ניסה להתקרב אך לא הספיק" הטובע שאול :"אז למה הפחד?" רגש שותק... הזכרון עונה :" הוא טען שהוא גר במעלה הרוחב לא רחוק מכאן" הטובע שאול "אז למה הפחד? הרי לא נאנסת, נכון?" הטובע מוסיף וטוען " הרי את לא נורמאלית כך לפחד, לחלום חלומות רעים ביום ובלילה, למה לפחד מכול דבר, למה לברוח בחרדה מגברים, למה לפחד מחלונות כל כך" הרגש רוצה למות ומתפלל שמשהוא כבר יהרוג אותו. הטובע שאול :"אל מה אתה חולם?" הרגש מספר:"אל קרית שמונה וחשוך, אל איש גדול שמופיע, אל 3 גברים הפורצים ותפסים ואחד הרבעי אונס, ולעיתם אל אבא אם האיש השמן או סתם מניח את היד" הטובע שאול: " וכול החלומות באמת היו ?" הזכרון טוען :" את אבא לא זוכר ולא מאמין, את 4 הגברים מזהה עם התחלה של רדיפה של מכונית, צחוק, תיק שנפס.. לא ממש את השאר קשה להאמין שזמן הקשה של הסיפור לא היתי שם(לבסוף הסיתבר לאחר שביררתי אם אנשים שהסיפור באמת קרה 4 גברים וילדה בת 13 כ"בובת משחק" )" השופט עולה אומר את הסיכום ופסק הדין:" מוזר הוא הרגש הפחד הרי לא נאנסת אין סיבה לפחד אין סיבה לבקש הגנה כי הפשע לא בוצע, אין סיבה לסבול מזכרון מוזר כמו שאת ומכוון שאת רוב הסבל את קבר חובה לבדך, ולמה? הרי כלא מפחד כבר יש לך...העונש היה פשוט כמעט לא קיים זריקת שקט ממיתה כאשר תפרי אותה ותפגיני פחד יופיע הזלזול ליגלולג ואי ההבנה וטענה שאת סובלת מעודף מכול דבר" הרגש שותק ומתפלל למותה הזכרון נעלם ולעיתים שב בכול הכוח ולעיתים בורח ולפעמים הוא לוקח לטיול בזמן למקומות שאינם או שהיו רק בעבר. ואז מצטרף חבר חדש המוות הוא מתפתל בין השקט הליגלוג וחוסר יכולת ההבנה ולופת את הקורבן שכלוא בפחד ומימנו לא משעיר דבר רק חי מת ללא שום סיבה. וכאשר החי מת מבקש להיות מת הבקשה נדחת ונדחת מספר פעמים לא קטן אולי כתפילה אל הרגש שמת והחי מת שמהלך שיבוא המלאך ויקח אותו להיות מת

היי אחת ממש לא אף אחת... מבינה את ההרגשה ומזדהה איתך מאד לכולנו יש את המאבק הזה בין הזכרון המתעתע לרגשות למשפט וכו למרות ההרגשה הנוראית הזו אני רוצה לקוות ולהאמין (עד כמה שקשה) שלפחות בטיפול אנחנו לא עומדות למשפט, שיש אמונה הכלה והבנה.. לקח לי המון המון המון זמן להתחיל להאמין שאולי היא מאמינה לי ועדיין אני בוחנת בזהירות עם טיפה קטנה של אמונה שהיא מאמינה, למרות שאני עצמי לא מאמינה וחיה במשפט הזה כל הזמן. מקווה שעם הזמן זה ישתנה לכיוןן אחד יציב וברור שולחת לך הרבה כוחות ואומץ להתמודדות שיהיה יום קל וטוב ממני שבלולית

השאלות לגבי היה או לא היה ומה היה השאלה האם מותר בכלל להרגיש חלקי הזיכרונות הסיוטים הפחד התחושה שאת חייה-מתה אני חושבת שהחשוב מכל זה לתת לעצמך ליגיטימציה להרגיש את עברת דברים קשים מנשוא ועכשיו את מרגישה את הכל, כאילו זה היה אתמול או אפילו היום הפחד שלך הוא הדבר הטבעי ביותר איך אפשר שלא לפחד אחרי מה שעברת? וגם אם את לא זוכרת את הכל בפרטי פרטים את עדיין יודעת שזה היה יודעת ברמה הרגשית הגוף שלך יודע ומגיב בהתאם תודה לך שבחרת לשתף אותנו באמצעות הסיפור שכתבת אני מקווה שהשיתוף כאן יוכל להקל עלייך, לפחות מעט שולחת לך חיבוק מחזק שחף

אני מבינה שעכשיו תקופה יותר טובה ושעשית תהליך לא פשוט בקבלה את עצמך עם כל האמיתות אלו שרק הזיכרון הריגשי מספר ואלו שיש בהם זיכרון חזותי ושהכאב פחת או לפחות נחלש אין ספק שהשכל הישר מסרב לקבל את האמיתות האלו את הזוועה הזו שבני אדם מסוגלים לחולל מחזקת ליז

אחת יקרה, סיפור מרגש חכם סיפור כואב רגשות זכרון פחד כאב אפשר להרגיש גם את האשמה ובושה תובע , הגנה שופט נראה שכל דבר מבודד בפני עצמו רגש- מחשבה זכרון פיזי- זכרון חזותי אף אחד לא מתחבר אל אחר אין אינטגרציה זה יותר מדיי קשה יותר מדיי כואב ויש מאבק בין כל הרגשות הזכרון האמונה שלך בעצמך ? במה שקרה? האם יאמינו לך? יגנו עלייך? כך הדברים נראים מכאן את מוזמנת להגיב מחזקת וכאן בשבילך אידה

תהיתי אם זה המקום הנכון לספר את מה שכתבתי פחדתי שזה יכאיב יותר מידי היה יותר מידי ציני ובולט לא יודעת מה גם לי לבסוף לספר את זה לצערי לתקופה לא קטנה בחיי זה היה האמת, אומנם שופט לא היה שם ואף לא טובע אך היה משהוא שכל הזמן ניסה ובחלקם אף הצליח לפגוע בי ולא היתיה לי שום דרך חוקית להגן אל עצמי... תיארת נוראה יפה את מה שהפסיכולוג ועוד כמה מחלקי בראיות הנפש מנסים להסברי לי שזאת הבעיה שלי שאני כל הזמן מנתקת דברים דיסוציטיבית. ..עד לשלב שהיום נעל ואת נשערת עם סימנים כחולים שלא ידוע מעין הם הגיעו אצלי אחשו די מתערבבים כל הסיפורים שקרו יחדו ועוד צרות בריאות שכאלה והזיכרון אחשו מתחלי לעלות ולהיזכר במה שקרה שהיתי ילדה כבת 13 (המראות , התחושות ..זה בלתי ניסבל) אני די במצב מיואש שכבר לא יודע מה לעשות אם עצמו לפעמים מוות נראה לי הפיתרון האידאלי למצבי זה יפתור את הכול

הלכתי לפגישה היום עם הפסיכיאטר השארתי הודעה ומקוה שלא יחזרו אליי עכשיו עליתי על שביל חדש ואם הכל ילך כשורה אני אסע סוף סוף לחברה שלי בחול חלום של שנים גם אטייל וגם אבקר אצל אחות של אמא שלי ואצל הבן שלה והמשפחה שלו , הפעם אני מרגישה שזה יצליח כי כל הדלתות נפתחות לנסיעה הזאת מה שלא נפתחו בתקופות אחרות שרציתי לנסוע ברגע שאני אקבל את הויזה הלוואי אני עוברת לגור עד הנסיעה אצל חברה שלי כך שאני אוכל לחסוך קצת כסף היא הציעה לי להיות אצלה עד שאטוס חלק מהדברים יהיו אצלה חלק אצל חברה אחרת מצד אחד מתרגשת מצד אחד מפחדת מהטיסה בגלל הבעיה הרפואית זה כאילו לגעת באור ולהכוות או להסתנוור ממנו מרגישה שצריכה שינוי מרגישה שרוצה לנסות כיוון אחר

גלגלית חבל שלא הלכת לפגישה.. מקווה שתמשיכי להרגיש טוב ושתגשימי את החלום שלך זה נשמע שזה ממש הולך ונרקם בהצלחה יקרה חיבוק אני

רוצה להתחפר ושוב הכאב לופת וחונק אותי ושוב המגע עם החוץ מכביד וקשה לי להתערבב וקשה לי שוב לחייך הנסיעה היום בדרך חזרה מהעבודה לא עומדת בזה יותר

ואל תתני לפחד לעצור אותך-הוא מין טריק כזה שתוקע לנו את החיים ואת צריכה טריק נגדי - תספרי לעצמך שוב ושוב את הלחש הניפלא הזה שעכשיו את על שביל חדש ואף אחד לא יעצור אותך. המון הצלחה גל יקרה - שנה אזרחית מלאה התפחויות חיוביות

בגדול - דברים גדולים קורים והגדול הזה קצת מבלבל ..כי מבהיר יותר ויותר שבאמת אי אפשר להפטר מזה. ועכשיו חייבת ללמוד למזג את זה בחיי מבלי שיגרום בכל פעם לטלטלה העזה הזו אוףףףףףףףף..... מעייףףףףףףף....... ומצד שני-מדהים, מרתק, לגלות את עצמי. אוהבת אותכן - שבוע מלא טוב, אהבה, שהשנה האזרחית החדשה תביא המון טוב .. בעיקר לנו האזרחיות.

עדיין בלי מחשב ביתי, כך שוב הנייד עושה לי בעיות ומעביר רק מסר חלקי והשלם - שבעצם בגללו נכנסתי- כדי להסביר שאני נכנסת כשיכולה וזה מעט מדי מבחינתי ויכולה זה - כשיש לי אפשרות פיזית להכנס ולהגיב ולא תמיד הפיזי מתחבר עם הרגשי וכשהרגשי למטה וזה קורה הרבה דוקא עכשיו כשאני גודלת ולומדת את עצמי והטלטלות האלו מעלות ומורידות - ו אני לא רוצה רק להתלונן.. כך שאם יוצא, שיכולה לתקשר שוב ושוב דווקא ברגעים הפחות טובים ... מעדיפה להתרחק קצת.

ליז יקרה הרפתקה נפלאה לגלות את עצמך לא תמיד קל אבל אני בטוחה שמספק... ואנחנו תמיד איתך כשאת כאן ולא... את תמיד חלק מהפורום שמבין ומקבל ומחבר בין הרגשי למעשי שנה נפלא של התגלות סיפוק והרבה אהבה אידה

ליזוש הגילוי העצמי תמיד מטלטל ומסעיר ויחד איתו מענין מרתק ומחדש לאט לאט הדברים יתאזנו והטלטלה תלך ןתפחת שתהיה לך שנה נפלאה חיבוקים שבלולית

תודה שבלולית 3>

שלב שבו הכל מיאוש שוב לראות את אותם תמונות שוב אותם חלומות תחשוה שיש משהוא שעוקב אחרי שוב להיזכר באותם חיים בפחד היתי רוצה פשוט לברוח מהכל להעלם לא להיות יותר

מבינה כל כך את הרצון לברוח, לא להרגיש, לא לראות מכירה את הרצון הזה מקרוב העצוב הוא שהדבר בלתי אפשרי והדרך היחידה להפסיק לחיות את תחושות והמראות האלה באופן יומיומי, היא להתעמת עם הדברים ולעבד אותם בטיפול התרופה היא לדבר ולדבר ולדבר.... כמה שיותר.... להוציא את כל הדברים הכואבים החוצה מתוכך וכתוספת לדיבור אפשר גם לכתוב, לצייר, לפסל... - כל דבר שמאפשר לך להביע את עצמך שיהיה לך לילה טוב ורגוע ושבוע נעים ושמשי שחף

אחת יקרה כמה קשה היא ההרגשה ההתמודדות עם התמונות החוזרות החלןמןת המציאות של היום ואתמול מתערבבים הופכים למציאות אחת.... בהרגשה היא לא משתנה ויש דרך לעזןר לעצמך להפחית את הכאב את הלבד לטפל... לשתף לשבור מעגל של כאב אנחנו כאן בשבילך אידה

דמעה ביקשה למסור לכן, שהמחשב שלה הלך לעולמו ושהיא תחזור לכאן ברגע שיהיה לה שוב מחשב רק שזה יכול לקחת הרבה זמן

לא מתאים עכשיו... מסרי לה שאנחנו איתה מחכים לשובה המהיר אידה

מקווה שתימצא דרך אחרת להכנס עד שיגיע מחשב חדש חטולית

מה דעתכם על שתיקה בטיפול? איך אתם מתמודדים איתה? נוח וטוב לכם איתה? אתם זקוקים לה? קשה לכם איתה? אני לא מבינה למה ההתעקשות על השתיקות האלה לי אישית זה ממש עינוי אני נכנסת ללחץ וחוסר שקט עצום מיד מרגישה נטושה וגם לחץ למלא את החלל , לרצות (מהמילה ריצוי) את המטפלת ולדבר, אבל בנתיים אני בבלאק אאווט ואין לי מילה להגיד מצד שני אם אני מדברת איתה על השתיקה ומבקשת להפסיק אותה, אני מרגישה שאני כופה את עצמי עליה. לא נותנת לה את המרחב שלה לעצמה ומכריחה אותה להגיב לי מהר כמה שאנחנו מדברות על זה אני לא זזה מהמקום הזה שלא יכול לשאת את השתיקות האלה וככל שעובר הזמן היא מגדילה את משכם ואת תדירותם מתעקשת עליהם ואני פשוט מתפגרת בפגישה האחרונה נכנסתי מעוכה ויצאתי עוד יותר מעוכה בגלל השתיקות האלה למרות שדיבנרו על זה בהמשך והוצאנו מתוך זה דברים חשובים ועדיין מאז אני מרגישה רע, מועקה קשיי נשימה וחוסר מצב רוח מה יהיה איתי? ולמה ההתעקשות על זה? S-:

אני זוכרת שבשנים הראשונות של הטיפול היה לי מאוד קשה לשאת את השתיקות הרגשתי כמו נמלה מתחת לזכוכית מגדלת, שמתבוננים עליה ובוחנים אותה בזמן השתיקה בשנים האחרונות למדתי להתמודד עם השתיקות והרבה פעמים מרגישה שאני זקוקה להן לא תמיד, לפעמים הן עדיין מעיקות זה מאוד תלוי במצב הרגשי בו אני נמצאת אבל אני מבינה את החשיבות שלהן הרבה פעמים בזמן השתיקות עולים כל מיני דברים שעליהם אפשר לדבר בהמשך ולפעמים אני מרגישה שאני רוצה לנוח מהדיבורים רוצה רק להיות שם, עם המטפלת, במקום הבטוח לספוג את האווירה ומה שחשוב זה רק לדעת שהיא שם, איתי לא תמיד צריך לדבר גם בזמן ששותקים מתרחשים תהליכים נפשיים שהם לא פחות משמעותיים מאלה שמתרחשים בעקבות השיחות

דייקת בתאור גם אני מרגישה כמו תחת זכוכית מגדלת, 2 עינים תוקעות בי מבט ארוךךךך ואני מתפתלת שם בכסא כמה זמן לקח לך עד שהתחלת להרגיש אחרת בשתיקות? מבחינתי התחשות שתארת זה ממש סינית, לא מצליחה אפילו לדמיין הרגשה כזו אבל אולי יש עוד תקווה..? S-:

השתיקה מאפשרת לעבד את הדברים שנאמרו עד כה

אמממממממ.... נושא חשוב מה כבר יכול להתחולל בשתיקה הזו? ולמה זה טוב? האם נוח? לי? למטפלת? מה הצפיה? איזה לחץ.............................. ובעצם יש בה כל כך הרבה... ממנוחה....התנחתה.... מחשבות.... עיבוד........ עיכול הנאמר..... תהליכים פנימיים שמתרחשים... למידה ויכול להכיל....את עצמי..... את הנאמר............את השתיקה........... להרגיש נינוחה עם עצמי עם שתיקה שלי... זו יכולת עצומה.....כנראה שנרכשת עם הזמן של הטיפול... מכירה מטופלות רבות שהשתיקה קשה להן... מרבותלדבר... לפעמים מוצאות את שביל הבריחה שם בשיחה... ואחרות....שרוב השיחה יש שיתקה ובכל זאת ההרגשה של התקדמות עצומה ..... כנראה שהיגע תורך לקבל את עצמך לסמוך על עצמך בזמן שתיקה ולאפשר........................................ להכל לעלות וגם לא.... בהצלחה אידה

תודה אידה קשה לי עם זה מאד למרות שמתעסקים עם הנושא הזה כבר שנים לפחות אני מתחילה להבין למה זה טוב אולי בסוף אני אגיע ליכולת להיות שם בלי להתכווץ ולהילחץ כ"כ בנתיים זה עוד רחוק.. תודה ... שבוע טוב @->-- שבלולית

בזמן הזה שבהתחלה מאוד הבהיל אותי לימד אותי המטפל שזהו זמן בו אני לומדת להוות - להיות נוכחת במלא מובן המילה בלי הבריחות , בלי המילים , עם כל הרגשות שצפים ועולים שכל השנים למדתי להדחיק ולא אפשרתי להן להיות. בקיצור - חוסר השקט הזה חשוב ללמוד להכיל אותו , לאפשר לו, כי חיים שלמים אנחנו בורחות ממנו והנה ניתנת לנו הזדמנות להתחבר איליו במקום בטוח-מותר לרעוד, מותר להסתחרר, מותר להבהל ולא יקרה כלום, זה רק הגוף שלנו חווה אותנו עם הפחד הזה מלהתמודד - ועכשיו יש מקום לשחרר אותו. מחבקת בשתיקה - ליז

אני באמת בורחת מדברים שצפים, מרגשות מחשבות וזכרונות.. לא חשבתי על זה נתת לי עוד משהו לחשוב עליו תודה על התגובה הרגישה והיפה שלך לילה טוב יקרה שבלולית

וואווווו , אף פעם לא חשבתי בצורה כזו לעומק על המשמעות של השתיקות בטיפול , למען האמת , אני לא זוכרת שחוויתי כאלה שתיקות בטיפול ,אולי רק ממש בהתחלה בגלל חוסר בטחון ובגלל הזכוכית מגדלת , אפילו פעם שאלתי את המטפלת שלי אם היא בכלל מאמינה לי שנפגעתי , ואם היא בכלל מאמינה למה שאני מספרת לה , כי לי עצמי היה קשה להאמין שאני בכלל מדברת , מספרת דברים ,משתפת ו,,,,,,,,לא יודעת , אני מניחה שלא ייחסתי לזה חשיבות אף פעם ,אולי השתיקות שלי באו לידי ביטוי בזמן שכתבתי את הדברים שלא יכולתי לומר ,ותאמינו לי שכתבתי המון , אם כל הדברים שכתבתי היו נשארים אצלי , סביר להניח שכבר היה לי ספר היום , ספר דוקומנטרי שמתעד,,,,,,,,,,,,כנראה שיש יותר מדרך אחת "לשתוק " מפני שהיה לוקח די זמן למטפלת לקרא את כמויות הדפים שכתבתי ולאחר מכן היתה שתיקה די רועמת שאומרת , בסדר , קראתי , ועכשיו ספרי לי במילים שלך את כל מה שכתבת , וזה היה קשה , אלוהים כמה שזה היה קשה ,מה שכן , השתיקות שלי כובדו , ולא פעם הרגשתי שהחלל סוגר עלי ,להעלם משם ולא להרגיש זו גם שתיקה , רק שאז לא יכולתי להבין שזה מה שזה ,אז אני מניחה שכולנו עוברות את זה כל אחת בדרך שלה ,או בדרך שמאפשרים לה , אני מאמינה שכל התחושות שלך ילכו ויעלמו להם ,רק תזכרי שזה בסדר להרגיש כך ושאת לא חייזרית , חיבוקים מלאן מכל הלב חטולית

גם לי היתה תקופה ארוכה שהיתי משוכנעת שהיא לא מאמינה לי גם למעט שהבאתי עכשיו אני בתקופת מעבר קצת מאמינה לה שהיא מאמינה לי וקצת חושדת עדיין.. לגבי השתיקה נשמע לי שאצלך דווקא הי הלך יותר נוח בשתיקה כנראה שאצל כל אחד זה אחרת לגמרי.. תודה על החיבוקים מקסימית והמון המון חיבוקים חמים בחזרה לילה טוב אני

מה שפיסלתי והבטחתי להראות לכן.... עם הרבה דם.... http://stage.co.il/story.html?preview=1&story=537282376

כתוב שהיצירה עדיין לא אושרה , לפחות אני לא יכולה עדיין לראות אותה כמו בפעם קודמת , אז צ'טערת , אין לי כרגע עוד מה לומר

שחפית עוד אין אפשר לראות מבטיחה להכנס יותר מאוחר בנתים חיבוק אני

זה אותו קישור, אבל עכשיו זה מופיע עם השינויים http://stage.co.il/Stories/537282376

http://www.2send.us/uploads/48af505f24.jpg

מה יש להגיד.... שניה לקח לי להבין שההודעה טריגר הפעם נוגעת לקישקס שלי ומיד סגרתי צטערת... ושמחה שאת מצליחה להפריד בין ההרגשה הזו לחיי היום יום - אין מחילה אבל יש דרכים להצליח להתעלות מעל ואת עושה את זה מחבקת - ליז

שחף יקרה יצירה חזקה...מזעזעת.... בדיוק כמו הפגיעה בילדה קטנה כל כך הרבה כאב.... חוסר אונים... כל כך הרבה כאב נשפך כל כך הרבה זמן.... אם תרצי לשתף יותר...את מוזמנת? האם יש הקלה בדימום? מה עוזר? מה יכול לעזור? איתך אידה

סוף סוף העלו את השיר האחרון שלי בבמה החדשה וכנראה הוא גם יפורסם באתר של מרכז הסיוע יחד עם תארוכת הצילומים ובמקום שאני ארגיש טוב עם זה, זה גורם לי פתאום לאיזושהי תחושת מועקה כאילו שזהו, אי אפשר יותר להתחבא מאחורי החיוך שלי, מאחורי המסכה עכשיו אני חייבת להתעמת עם כל הכאב, לעמוד מולו ולהסתכל לו לתוך העיניים כבר אי אפשר לברוח ממנו, לעצום את העיניים ולעשות את עצמי כאילו שהוא לא נמצא לא יודעת אם אני מצליחה להסביר בדיוק את ההרגשה כי הרי השיר כבר היה קיים גם קודם וגם אתן קראתן אותו וגם הקראתי אותו בכיתה אבל לא יודעת, הפירסום הזה פתאום מעצים את הכל, נותן יותר תוקף לדברים ועכשיו צריכה איכשהו לשים את כל הרגשות בצד ולהתחיל לכתוב עבודה! גררררררררררררררררררררררר

את צודקת , אין יותר לאן לברוח ואין מאחורי מה להסתתר , ואולי , רק אולי את כבר מוכנה להסתכל לכאב בעיניים ולתת לו מקום , להתמודד איתו ,לחוות את הפחד ואז לשחרר אותו סוף סוף ממך , לתת לו ללכת לדרכו לבלי שוב ? את אולי מרגישה שכעת לא רק את מכירה את השיר , ולא רק אנחנו ולא רק בכיתה , זה כאלו תופס פתאום תאוצה שאין לך עליה שליטה וזה מפחיד אותך שעוד אנשים יקראו וידעו ש,,,,,,,,וברור שזה נותן תוקף לדברים כי הם נמצאים שם , ישר מול העיניים , מולך , מבקשים רשות לצאת לאוויר העולם , לשחרר אותך אולי מהעול שלהם ? מחבקת המון מתוקה שבוע טוב

שחפית מצטרפת לדבריה החכמים של חתולה ושולחת חיבוק גדול וחם אני

כל הכבוד לך קשה להבין אולי.....אבל צריך המון אומץ לשם כך.... אומץ לכתוב אומץ לפרסם אומץ לא לשתוק יותר אין סודות....יותר קשה כשיש סוד....מועקה קשה כשמשחררים אותו....מועקה.... אבל יתכן שהיא זמנית... יתכן שאותה מעוקה של הסוד... תשתחרר ממך... כשתתרגלי לכך... יהיה יותר קל אידה

נקודת האור של השבוע ,רוצה לרשום ולא מצליחה ,לא מצליחה כי לא מרגישה שאני שם עדיין,לא מצליחה לראות את הנקודות אור שלי... אני אכשיו יושבת כאן בבית שלי,עורזת את הכל וזה עושה לי רע,טריגר אל החיים שלי. מחשבות ,תמונות ,זכרונות,לא רוצה להיות לבד בכל זה ומצאת את עצמי יושבת כך לבד,אני והארגזים וקשה לי. אני כבר נמצאת כמה ימים בשיקום וגם שם נורא קשה לי,להיות ולהקיר אנשים חדשים זה לא קל,הצווט חדש ואוף כמה אני רוצה לברוח מהכל. לא רוצה יותר להיתמודד,קשה לי מידי....לא יודעת עוד מה לרשום,יודעת רק שקשה אכשיו מאוד

המעבר למקום חדש הוא תמיד קשה רגשית הצורך להתרגל לאנשים החדשים לדינמיקה של המקום ובמיוחד כשאת צריכה לעשות את המעבר לבד.... אין מישהו שיכול לעזור לך? לארוז איתך ביחד? תנסי למצוא את הדברים שכן עושים לך טוב שם ולהתמקד בהם זה יכול לעזור לך להתמודד עם השאר מקווה שתצליחי להסתגל מהר למקום החדש ושתמצאי בו לפחות מעט מהרוגע והשלווה שאת כה זקוקה להם מחבקת בחום ובעדינות שחף

היי עמיתוש שחפית צודקת ,את עוברת למקום שאמור להיות לפחות טוב יותר מהמקום שבו את נמצאת עכשיו ,אני מאמינה שהשיקום יעשה לך טוב יותר , את רק צריכה לשתף פעולה , הם בטח ינסו לעזור כמה שאת תאפשרי להם , אז שיהיה לך בהמון הצלחה , ואת יודעת מה ? אולי כרגע קשה לך לראות את זה , אבל לדעתי , עצם זה שאת עוברת למקום אחר שבו אין מחשבות ,ת מונות , זכרונות וטריגרים זה כבר מקום של מוצא , נקודת אור קטנה ,אומנם נקודה אחת אבל גם משהו , תחשבי על זה שיהיה לך שבוע טוב חומד חטולה

1.אני סבתא כבר 48 שעות - ויש לי אוצר קטן ומדהיםםםםם 2.היה לי "המון אור" במשך הלילה כי מהתרגשות לא נרדמתי 3,קיבלתי מלא טלפונים מחברים ומשפחה שברכו אותנו גם על הצטרפותנו למועדון הסבים והסבתות וגם ליום הנשואין שלנו ,איזה כייף שיש סיבות לשמוח !!!! ובשבוע הבא כבר הברית אז חוגגים כבר ביחד ועם כל המשפחה המורחבת , אז,,,,,,,הולכת לעשות טיפול עשרת אלפים ולקנות משהו חגיגי ללבוש , http://www.zooloo.co.il/love/personal/Wise_story_About_AntCricket.asp מקווה שיצא טוב-( הלינק) שבת שלום לכולן חטולית

איזה נקודות אור שמחותתתת.... ממש תענוג לקרוא! :)))

* פיסלתי השבוע משהו שהיה תקוע לי בראש כבר שבועיים. אומנם זה משהו קשה שקשור לפגיעה, אבל אני רואה בזה התקדמות מבחינת היכולת שלי לדבר על הטראומה ולעבד אותה. זה עוד לא לגמרי גמור, אבל כשאסיים אני אראה לכם את זה. * קיבלתי השבוע חופש מעבודה בתשלום. * בקבוצה בעבודה מעשית הצלחתי לא לקחת את הדברים למקום שלי ולכן היה לי הרבה יותר קל מאשר בפעמים הקודמות.

שחפיתושש כל הכבוד נשמה ,נראה אחרי הכל שתמיד אפשר או יותר נכון רצוי בתוך כל הקשיים , למצוא את נקודות האור של השבוע , ואני כבר מצפה בכליון עיניים לראות את יצירת האומנות החדשה שלך , את הטראומה שקשורה לנושא כבר הצלחת לעבד בתהליך הטיפולי ? איזה כייף שיש חופשה בתשלום , מגיע לך למה לא ? ואת מתקדמת יפה מאוד עם הנושא שלך בקבוצת העבודה , הלוואי שתצליחי תמיד , מחזיקה לך אצבעות מתוקה

צעד גדול עשית שהצלחת לפסל משהו שקשור לפגיעה זה בהחלט התמודדות לא פשוטה לעמוד מול זה מחכה לראות את מה שפיסלת ואפרופו יצירתיות נכנסתי לבלוג שלך את כותבת מדהים ובכלל בכל מה שאת נוגעת בו כל חומר את מוציאה דברים מרגשים ונוגעים וגם השינוי שעשית בעבודה המעשית שלא לקחת את הדברים למקום שלך אלא למקום אחר זה גם צעד ענק וקשה שלא לקחת אבל זה הגבול של טיפול ומטופל וזה לא מובן מאליו

נקודות מדהימות של התקדמות מעולה כל הכבוד את בדרך הנכונה!

בהחלט אוצר הגור חתלתול שלך וזה כייף להתרגש ולא לישון מהסיבה הזאת שהברית תעבור בקלות ובשלום ותהני בשופינג מגיע לך להתפנק

היי גלגלושי תודה חומד , אני לא הספקתי לעשות קניות היום כי יצאו דברים אחרים באמצע אבל בהחלט חושבת שביום ראשון יצא לפועל ,ובמחשבה שבעוד שעה אני נוסעת לראות אותו ,את אוצרי היקר , אני לא מפסיקה להתרגש , כל הזמן הוא נמצא מול העיניים שלי ,כאלו רק חסר להושיט יד ולגעת , לקחת ולחבק , ללטף אותו ,להריח ולהסניף אותו , הבן שלי הוריד לי תמונות מהמצלמה למחשב , וכל דקה פנויה אני מסתכלת שוב ושוב בתמונות ,כן , בהחלט מגיע לי גם נחת וגם פינוקים , ואת , החלטת באמת , ברצינות לעזוב הכל ולנסוע לחברה שלך בחו"ל ? זה באמת נשמע כמו פרוייקט להתחיל לחדש מסמכים וכל מיני , אבל אני חושבת שהיום לא מחכים הרבה זמן לקבלת הדרכון ומה שצריך , משהו כמו שבוע עד 10 ימים , מה שקשה יותר , לדאוג למה שנשאר כאן , איפה לאחסן ולהחליט שזהו ,,,,,,,,,,, ואז טיסה נעימה ,מקווה שדברים יסתדרו לך כמו שאת רוצה על הצד הכי טוב שאפשר , שבת שלום מתוקה חטולית

מזל טוב!!!! איזה כיף, ומרגש!! תהנו מהפיצפון החדש, זה כיף גדול שבוע נפלא שבלולית

איכשהו כנראה שיש לי קושי לכתוב אותם לחשוב עליהם ולמצא אותם תמיד אני שוכחת מזה וגם קשה לי לשלוף אותם אבל מנסה לשם שינוי משהו בעבודה השתנה ועכשיו יותר נעים לי להיות שם, פחות בוער לי לעזוב ואני אוכל לחכות עד שהמקום (כנראה) יסגר ואני לא אפסיד את דמי הפיצויים אתמול ראיתי את הסרט הסוד וזה שיפר לי משמעותית את המצב רוח, היו לי כמה שעות מאד נחמדות וקצת תקווה לעתיד אתמול נסעתי לת"א לבקר את סבתא שלי עצם היציאה מהבית והטיול ברחובות ת"א עשה לי מצב רוח טוב, אני מאד אוהבת להסתובב שם בימי שישי בבוקר אממ זהו נראה לי שבוע טוב לכולם &#9788; שבלולית

השירשור הזה נמצא כאן לאורך כל השבוע ואפשר להצטרף אליו בכל יום, עד שמופיע השירשור של השבוע הבא אני מכירה את הקושי בלחשוב על נקודות האור גם לי לפעמים קשה עם זה במיוחד בימים שאני מרגישה פחות טוב אבל אני חושבת שחשוב לא לווטר ולעשות זאת למרות הקושי כי זה מאפשר תמיד לזכור שהאור קיים שם בכל מצב, גם כשקשה וכואב צריך רק לדעת לזהות אותו

http://www.bigcheesebadges.com/images/i_hate_myself_and_i_want_to_die.jpg וזהו דמעה

http://blog.tapuz.co.il/mystery/images/251851_46.gif איתך תמיד

ואני מאוד אוהבת אותך! ושולחת לך חיבוק רך נעים ומחמם תרגישי טוב שחף

הלוואי שיכולתי להקל במשהו שולחת לך חיבוק תשמרי עלייך תמיד בשבילך

מש שלומך היום? מבינה לליבך גם אני מרגישה ככה הרבה פעמים מקווה שמאז אותו יום משהו קצת השתפר והתחושה חלפה תרגישי טוב יקרה http://www.ursine.com.au/Images/2BearsHug.gif

http://www.haderech.co.il/Thirdeyechakra.jpg אנרגיות לחשיבה חיובית מקווה שתקבלי אותם אידה

שכחתי לגמרי שבימי חמישי אני מתחילה ללמוד מהשיעור השני נזכרתי בדיוק דקה לפני שהתכוונתי לצאת מהבית יכולתי לישון 6 שעות במקום 4 וחצי!!! :(((( איזה פיספוס והיום זה עוד היום הארוך שלי עם לימודי הציור בערב היה מאוד עוזר לי לישון היום עוד איזה שעה וחצי! לפחות יש לי איזה שעתיים בבית בין לבין אולי אז אוכל לישון טיפה....

שחפיתוש שש אייך את קוראת לעצמך טמבלית ? מבולבלת יותר מתאים את לא חושבת ? עם הלחצים שאת עומדת בהם לא פלא שאת שוכחת אולי כדאי לך לשים את מערכת שעות הלימוד במקום כלשהו קרוב למיטה , וכך כל לילה לפני השינה תזכרי מתי את צריכה לקום בבוקר ? אני עושה כך עם מערכת שעות הלימוד של הבן שלי וכך אני יודעת מתי להעיר אותו כל בוקר כי לא כל יום הוא קם לשעה הראשונה , מה את אומרת ? מקווה שיהיה לך אחלה יום שבעולם מתוקה למרות שמחכה לך יום עמוס לעייפה חטולית

זה קצת מצחיק לשים לעצמי מערכת שעות כי בסה"כ אני לומדת בסמינר רק פעמיים בשבוע ואני תמיד זוכרת מתי אני מתחילה חוץ מאתמול

בסוף כשחזרתי הביתה מהסמינר הלכתי לישון שעה ולא התעוררתי ללימודי אומנות אז לא הלכתי וחזרתי לישון עד הבוקר וזה דווקא השבוע, כשהיה לי הרבה חופש והיו אמורים להישאר לי יותר כוחות ליום חמישי הזה

שישה , לא בעצם חמישה ימים מאז שלא נכנסתי רק בגלל בזק ,בזק ממש נזק , אין עם מי לדבר אם אין לך קשרים שם , כל הזמן הפרעות בקליטה של אינטרנט , או שאין קליטה בכלללללל ,פתאום זה חוזר ואני שמחה , באה יושבת כותבת הודעות ארוכות כי רוצה לענות לכולכן על הכל , כי אכפת לי , כי אני אוהבת להיות כאן וכי ,,,,,,,,מכל סיבה אפשרית אחרת , לוחצת שלח,,,,,,,וזה נשלח חחחח רק אני לא יודעת לאןןןןןןן כי זה נעלם ,יום ועוד יום וכל התשובות שלהם , אנחנו מתקנים עכשיווווו , ממש כרגע אז תתאזרי בסבלנות , כאלו , כמה סבלנות כבר אפשר???????????? ואז בעלי חוטף ג'ננה ומתחיל לצעוק עליהם שאם לא יגיע תכנאי אנחנו מתנתקים !!!!!!!!!!!!!!!! ואז זה נמשך עוד יום ועוד מכתב לנציב תלונות הציבור וסוף סוף אתמול מגיע טכנאי ומחליף לנו את הראוטר כי הראוטר גם הלך לעולמווווו , נחמד לאאאא ,ואני שוב באה בצעדים קלילים אל המחשב לפני שהבן שלי יגיע הביתה ויתפוס לי אותו ולא תאמינו , מה עכשיו ? כלתי , הילדה המקסימה שלי בבית חולים , יש בעיות , היא עומדת לסיים את תקופת ה-42 שבועות , כולה פריחה , מסכנה קטנה שלי , כולה מתגרדת עד זוב דם ,בלי צירים , וכל רופא מגיע עם דיאגנוזה משלו , בוא נעשה לה מיד זרוז השני אומר מה פתאום , בוא נקבע לה תור לניתוח קיסרי , ופתאום הם מתחילים להתלחש בינהם , תארו לעצמכן , זוג צעיר בעמצע קלחת של חוסר וודאות וחוסר ידע, הריון ראשון , מה הם עושים כשהרופאים פתאום אומרים להם , אתם תחליטו מה אתם רוצים לעשות ,מה הם השתגעו ????? איזה חוסר אחריות ???? אייך עושים דבר כזה אם תהרגו אותי אני לא מבינה , והמסכנים מתחילים להריץ טלפונים לכל העולם ואמשלו גם כדי להתייעץ מה לעשות , אם היא תקבל זירוז ולא יהיו צירים מה יהיה ? לא חבל עליה ? יעשו לה קיסרי מיד , והעובר גדול , לפי הערכה שלהם מעל -4- קילו , אז יעשו לה לידת מלקחיים ויקרעו אותה לגזרים , למה ? שתישאר עם טראומה לכל החיים? אמרתי להם ללכת ישר על קיסרי ולגמור את הענין , כמה טלפונים לכאן וכמה לשם , עם קצת עזרה והיום סוף סוף הוא נולד ,גו'ניור יצא לאוויר העולם בניתוח קיסרי , במשקל 3700 ברוך השם , שלום לו וגם לילדה שלי העייפה ,כבר הייתי בבית החולים ועשינו הכרות , החזקתי אותו בידיים ואמרתי לו , שלום אוצר יקר שלי , בזכותך אני עולה מדרגה ועכשיו אני סבתא , כמה חכינו לראות אותך , להכיר אותך , ליטפתי אותו , חיבקתי אותו ,וסיפרתי לו בסוד שהוא פשוט מדהים , עם העיניים הכחולות שלו ושיער שחור ,גבוה ועם לחיים כאלה מלאות , הוא הולך להיות שובר לבבות , את הלב שלי הוא כבר שבה ,עכשיו אני מה זה עייפה , אך מה זה מרוצה ,הכל כל כך חדש ומרגש ,ואני כבר מתגעגעת אליו ,רוצה אליו שוב פעם ,בנות ,זה הקסם של החיים , דור ההמשך , ותגידו לי , איזו מתנה מדהימה קיבלתי ליום הנשואין שלי שיהיה מחר ? יש משהו טוב יותר מזה ???? סבתא חטולית-ומיאווווווו זה ד"ש מהגור החדש

אההה , כמעט שכחתי תודה לך מקסימה שהשארת הודעה לפני יומיים שאין לי מחשב רק עכשיו ראיתי מיאוווווווווו

כיף לו לנכד החדש שלך...את תהיי סבתא מדהימה!! http://web01.postil.com/wl.nsf/4/311.gif/$file/311.gif דמעה

ריגשת יקרה, מזל טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב יש לי דמעות של אושר בעיניים. מחשב שממהחשב העיקר הבריאות מחבקתתתתת ליז

גם לי יקירתי גם לי , תודה מקסימה

איזה יןפי... אז סבתא? אה?? המון מזל טוב המון בריאות ןנחת ו....גם ליום נשואים הרבה אושר אידה

מזל טובבבבבבבבבבבבבבבבבבב סבתא חתולה מסטולה.. יופי שהכל נגמר בשלום.. ו..עכשיו את סבתא מדהים.. מאחלת המון אושר בריאות ונחת וטיולים שטופי שמש בגינה עם הקטנצ'יק.. מזל-טוב..

תודה אידה על הברכות כן , סוף סוף סבתא צעירה יותר מאוחר במשך היום נוסעת אליו שוב היום אקח גם את אמי לשם, היא סבתא רבה זה הנין הראשון שלה יש לה עוד שלוש נינות בחו"ל שאותן היא לא רואה לפחות תהיה לה נחמה עם גו'ניור חטולה

של לימודים למבחן.. הייתי כל כך לחוצה עד שכבר התחלתי להיות קצת חולה בעצמי.. אתמול זה היה היה טיפה קשה ושאלות מכשילות.. אבל בסדר, עשיתי זאת. ט'. היום הייתי במרפאת שיניים. כל טיפול שם אני רועדת מפחד חרדה .. וכדו'.. כל טיפול אני בוכה. היום היא הזריקה לי הרדמה התחלתי לרעוד בלי שליטה .. התחלתי לבכות בלי הפסקה.. היא הבינה כי מזמן אמרתי לה שטיפול שיניים בשבילי זה כמו אונס. הפסקנו את הטיפול, לסייעת ולפקידות שראו אותי היא אמרה שלא הרגשתי טוב בגלל טיפול השיניים.. יצאתי לחדר אחר לבד.. פרצתי בבכי.. חתכתי קצת .. (לא הלכתי לתפור, כי לא היה לי כוח). אח"כ ישבתי באוטו כשכל החלונות היו סגורים.. איזה חצי שעה לא יכולתי לזוז.. סיוט מתמשך.. פחד מטורף כמו אחרי אונס היה קשה ישנתי עד עכשיו סוג של בריחה מן הסתם אין לי כוחות.. ועוד צריכה לצאת עם מישהו היום מיי גוד! סליחה..

אוי... מקוה שעכשיו הרבה יותר טוב ושתהני בבילוי הערב שולחת חיבוק לך יקרה

אולי כשתצאי זה דווקא יאוורר אותך קצת, ותרגישי יותר טוב.... ואיזו אמיצה את שלמרות כזה קושי עצום, את בכל זאת הולכת ומטפלת בשיניים שלך!!! זה בכלל לא מובן מאליו! אני מכירה אנשים שבגלל הפחד מטיפולי שיניים בכלל לא מטפלים ונשארים בסוף בלי שיניים גם לא נפגעות למשל לדוד שלי נשארו ממש מעט שיניים וזה נראה מזעזע ולמרות זאת הוא לא הולך לטפל בזה אז אני חושבת שאת ממש גיבורה, שלא נכנעת ומטפלת בעצמך!!! מקווה שבפעם הבאה זה ילך יותר בקלות, בלי התקפי חרדה כאלה עוצמתיים ואני שמחה שהמבחן כבר מאחורייך ושלמרות שהייתה לך תקופה קשה, בכל זאת הצלחת להתכונן ועשית את המבחן! אני בטוחה שתקבלי ציון טוב! מחכה לעידכונים.... תרגישי טוב שחף

היי בובונת מבינה אותך מאוד מתוקה , לימודים מתישים ובתוספת של טיפולי שיניים שמעוררים טריגר , אז בכלל ,,,,,,,,, שמחה לפחות שבטיפול התחשבו בך , חשוב מאוד , ולגבי המבחן , אני מאמינה בך בעניים עצומות שתעברי עם ציון טוב מי שלא מאמינה בעצמה זו את , אז מקווה שתתבדי המון הצלחה נשמה חטולית

שבוע מאמץ לקראת מטרה נעלה!!! כל הכבוד גם הלימודים זה לא דבר פשוט... מצטערת על החוויה הקשה... חוויה של איבוד שליטה... ההרדמה... הפחד... הרעידות מקווה שנרגעת קצת אולי כדאי ללכת בלווי פעם הבאה שיחזקו לך את היד שידברו ויסחו את דעתך בזמן הטיפול בהצלחה אידה

וואו איזה אומץ כלהכבוד לך שהצלחת להביא את עצמך לרופא שינים מצטערת על מה שזה העלה לך כל כך מכירה את זה אני בבדיקת שינים התפרקתי כולי כך שלא מצליחה להגיע לשם והשינים שלי כבר הרוסות וגם הצלחה במבחן יודעת שתעברי יש לך את זה

מישהו מכיר פוגעת מינית ממין נקבה?

כן...אני לצערי מכירה..אני נפגעתי מינית מכמה נשים בילדות...את/אתה מוזמן/מוזמנת להשאר לשתף אם תרצה/תרצי... דמעה

אכן...את רואה יש גם נשים שפוגעות למרבה הצער מצטרפת לדמעה ומזמינה להשאר ולשתףכאן בשבילך אידה

לעבודה מעשית מרגישה כאילו יוצאת לשדה קרב הקרב שלי עם עצמי להחזיק מעמד להיות חזקה לעבור את היום הזה ולא ליפול לתהום לשמור על הגבולות שלי להפריד בין מה שקורה שם לבין החוויות האישיות שלי לא פשוט בכלל.....

שולחת חיבוק מחזק ומקוה שיעבור בקלות יחסית... סומכת על הכוחות שלך... http://www.domania.us/BRATTROUBLE/CAT/DRAGON-HUG-KITS.jpg דמעה

שחפית נשמע לא פשוט בכלל אבל את בדרך הנכונה, ההפרדה מה שלך ומה שלהם חשובה מאד עוד תגיעי ליכולת הזו בלי הרבה מאמץ בנתיים שולחת לך כוחות להתמודדות חיבוק אוהב אני

היום עבר דווקא טוב כלומר לא כל היום היתה איזו שעה שפתאום התחלתי להרגיש מועקה אבל זה היה עוד לפני הקבוצה ובקבוצה הרגשתי בסדר בא מישהו חדש לקבוצה ששינה קצת את האווירה כלומר לא ממש שינה, אלא יותר נכון דילל עבורי את הדברים הקשים שנאמרו וגם הצלחתי לא לקחת את מה שהיה שם למקום שלי

כי היה לי היום חופש מהעבודה כשחזרתי הביתה הלכתי קצת לנוח אמרתי לעצמי שאשן איזה שעתיים ואז אקום ואתחיל ללמוד בטחחחחחחחחחחחח............ התעוררתי רק אחרי 5 שעות לא התייחסתי בכלל לשעון המעורר באסה עכשיו בקושי נשאר זמן למשהו :(

מתוקה שלי אם ישנת חמש שעות במקום שעתיים אולי תהיי מספיק עירנית כדי ללמוד עכשיו ואולי גם ילך לך יותר בקלות ? מחזיקה לך עצבעות חטולית

מה קרה? לאן כולם נעלמו? ובכלל יותר שקט כאן בימים האחרונים.....

קצת מתחפרת כי קשה אבל כאן כל הזמן גם אם שותקת לפעמים... שוב מביאה שיר שאומר מילים במקומי...אולי אצליח יום אחד להגיד גם מילים משלי שיגידו הכל... לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים - בועז שרעבי "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים לא בשביל לעוף רק בשביל לחסות בצילן לפעמים אני מרגיש שאני צריך עיניים רק בשביל לעצום אותן אני אנסה לעבור לעבור את היום ואת המחר כמו שעבר אברהם את הנהר כמו שעבר משה את המדבר והים אני אנסה לעבור איתם לפעמים אני מרגיש שאני צריך מרגוע לא בשביל לישון רק להאמין שאני נושם לפעמים אני מרגיש שאני צריך לנגוע בידו של אדם אחר לפעמים אני מרגיש שאני צריך עיניים עוד עוד ועוד כדי שאראה את שפעת האור לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים רק בשביל לעוף ולעבור" http://www.robinwood.com/Catalog/FreeStuff/Wallpapers/WallpaperGraphics/SoaringThumb.jpg דמעה

http://www.aspencountry.com/aspen/assets/product_images/product_lib/37000-37999/37616.jpg דמעה

עוד נדע ימים טובים מאלה מחבקת-ליז

המילים עושות לי משהו...סליחה שזה באנגלית... "I Wish I Knew How It Would Feel To BeFree" I wish I knew how it would feel to be free I wish I could break all the chains holding me I wish I could say all the things that I should say Say them loud say them clear For the whole wide world to hear I wish I could share All the love that's in my heart Remove all the bars that keep us apart And I wish you could know how it is to be me Then you'd see AND agree that every man should be free I wish I could be like a bird in the sky How sweet it would be if I found I could fly Well I'd soar to the sun AND look down at the sea And I'd sing because I know how it feels to be free I wish I knew how it would feel to be free I wish I could break all the chains holding me And I wish I could say all the things that I want to say Say them loud say them clear For the whole wide world to hear Say them loud say them clear For the whole wide world to hear Say them loud say them clear For the whole wide world to hear" דמעה

מילים.... גם אני לא ממש מוצאת אותן בימים האחרונים.... גם לא מילים של מישהו אחר.... אז אני מציירת ומפסלת רק שזה לוקח הרבה יותר זמן, מאשר להגיד את הדברים אבל המילים לא ממש מצליחות להעביר עד הסוף את מה שמתרחש בפנים

ממ... כאן אבל קצת בשתיקה כל כך רוצה להגיד שזהו, שהכל טוב ו... זה לא ממש נהיה רואה את השינוי ורואה דברים טובים, ובאותה הנשימה מבינה שזה לא יעלם ואכן ההשפעה של זה עלי פוחתת, העוצמות שלה לא אותן העוצמות אבל... בכל פעם שזה תוקף אני מופתעת מכמה שזה עקשני ושונאת להתלונן... אז שותקת. לילה טוב - ישועות ונחמות

ומחר יום חדש.... אולי הוא יהיה יותר טוב עבור כולנו.... אמן! לילה טוב, נעים ורגוע שיהיה ורק חלומות טובים ומחזקים שחף

מתגעגעת לניו יורק...ערב חג המולד...הרחובות מוארים באורות בכל צבעי הקשת..קר..שלג...כל חלונות הראווה מקושטים..בפינות הרחובות עומדים אנשים ושרים והנשימות שלהם הופכות לעננים לבנים באוויר הקר...אווירה של חג...מתגעגת לשם הרבה אבל היום במיוחד...למרות שזה לא חג שלי... http://www.dkimages.com/discover/previews/1051/141178.JPG לילה טוב דמעה

יכולה בהחלט להזדהות עם הגעגועים שלך אומנם לא לחג המולד ולא בניו יורק אבל גם אני מתגעגעת לסילבסטר ברוסיה את חג המולד לא היה נהוג לחגוג אבל במקום זה חגיגות הסילבסטר היו דומות מאוד לחגיגות חג המולד וזה חסר לי כאן במיוחד היה חסר בשנים הראשונות עכשיו כבר די התרגלתי לכך שזה לא קיים כאן אבל עדיין מתגעגעת

אף פעם לא היתי בניו יורק וגם לא היתי בחג המולד בחו"ל תמיד זה היה חלום שלי להיות בחג המולד במיוחד בלונדון או בארה"ב או מקום אחר שבו חוגגים את החג יכולה להבין את הכמיהה לשם ואת הגעגוע תרגישי טוב יקרה יום טוב אני

אף פעם לא חשבתי שכל כך מיוחד .... האוירה..השירים.. השמחה והתרגשות לפני החג... הכל באמת כל כך יפה כל כך מקושט.. בארץ זה היה מנוכר...לא שייך... טוב גם זה עבר.. המתכוננים לתחילת השנה החדשה 2008 שנה טובה אידה

הי אני חדשה כאן אז שלום לכלום כתבתי לפני כמה שבועות ולא היתיי מסוגלת לשוב ולכתוב בפרום (מצטערת) ואני לא מוצאת את ההודעה שלי אני תהוה מה לכתוב מרגישה שכולי כואבת הלואי וידעתי מה לעשות אם אותו כאב פנימי? נורא לבד אם זיכרות שצפים ושקט מסביבו שחונק זהו מקווה שאוכל לתקשר הפעם יותר בפרום הזה

אל תדאגי, זה בסדר שכתבת ועשית הפסקה אני מכירה את הקושי בלשתף גם לי יש כאלה תקופות וכשאת חדשה ועוד לא מכירה את הבנות, זה עוד יותר מקשה עלייך עכשיו לילה ואני מניחה שהכאב מתעצם, צובר תאוצה האם יש לידך מישהו שאפשר לדבר איתו, לשתף אותו במה שאת מרגישה, שיכול להבין ולתמוך? השיתוף והתמיכה בד"כ מאוד מקלים רוצה לשתף אותנו כאן קצת יותר? לדבר על מה שכואב?.... כבר מאוחר... אולי כבר הלכת לישון.... ואולי עדיין לא, אבל עוד מעט.... מקווה שתשני טוב ותוכלי לאגור כוחות ליום חדש ושמחר כשתקומי הכאב כבר יהיה פחות מורגש לילה טוב שחף

אולי זה החלק הרע שאני די לבד בלי אנשים לשתף הסיפורים שקרו לי לפימים כתרוץ אני תוענת שהם קרו כל כך מזמן... אבל אחשו הכל שב וצף כאילו הכל קורה שוב ואני לא מסוגלת לחיות אם זה... זה בטח נראה מוזר ומשונה שסיפורים כל כך ישנים אני רוצה לטעון משפעם כל כך אל האחשו... אם תוספו קטנות של הימים האלה זה לא מוסיף

מוזמנת להשאר לא לוותר להיות חלק מהפורום להיות פחות לבד עם הכאב עם ימים קשים מצפים לך אידה