ניקל במי שתיה - בר מים
דיון מתוך פורום בטיחות גהות ואיכות
יש לנו בר מים של תמי בר, לאחרונה שמתי לב שאיזור הפייה קיבל צבע כחלחל, הבנו שישנו ציפוי של ניקל סביב הפיה, בעיקרון המים יוצאים מקשית פלסטיק ויש מרווח של כמילמטר בין פתח היציאה והאיזור עם הניקל. אבל עצם העובדה שהניקל החליד מעלה את החשש שהמים באים במגע עם הניקל. כמובן שהחלפנו את החלק. אבל אני מאוד חושש האם יתכן שכל הזמן ישנה זליגה של הנייקל מהציפוי לתוך המים. במידה והמגע מיזערי, האם יש בכך סכנה? הילדים שותים המון מהמים הללו. לטענת החברה אין מגע אבל אני עדין חושש. קשה לבדוק אם המים נוגעים או לא. האם רק מגע בניקל ובחלודה עשוי להביא לחשיפה מסוכנת?
אם החברה אומרת שאין מגע אין לי מידע שונה. אם אתם חוששים פשוט תעברו לשתות מי ברז. הרבה רופאים ממליצים. לגבי מתכות כולל ניקל, אצל ילדים זו הצטברות, אצל מבוגרים זה כבר יכול להוביל לבעיות בריאות. כל חשיפה למתכות שהגוף שלנו לא צריך, גם בכמות קטנה מצטבר. יש שיפתחו רגישויות ומחלות ויש שלא יקרה להם שום דבר.
האם אצל מבוגרים זה עלול לגרום למחלות בגלל שמבהלך השנים הצטברה כמות גדולה? ושאלה נוספת, לבן שנלנו בן חמש, נשברה שן ושמו לו כתב כסוף מנרוסטה, אני משער שזה תהליך מקובל ויש הרבה ילדים עם כתרים בשיניים. ורופא השיניים הוא ממוחה ברפואת שיניים לילדים. אבל האם הנירוסטה גם כן עלולה לשחרר ניקל לגוף, אם זה כל הזמן נמצא בפה? או שרמות השחרור זניחות? השן אמורה להשאר בפה עד גיל 10-12, זה מאוד מלחיץ לחשוב שזה משחרר לו רעל לגוף.
ילדים יכולים להראות רגישות יותר גם בגיל צעיר. אם לא אז השלב הבוגר הוא הבעיתי בגלל ההצטברות של מתכות מסוכנות בגוף. כל אחד צובר. יש שלא יקרה להם שום דבר אף פעם ויש שעלולים לפתח בעיות בריאות שונות. הדבר נכון לכל המתכות המסוכנות ולא רק ניקל. אם הילד לא אלרגי לניקל לא בעיה. ולמה אתם מודאגים רק מניקל, מה עם שאר הרכיבים? בכל תרופה ובכל אוכל ובכל פעילות יש את האיזון בין התועלת מול הנזק. אז, כנאה עדיף כתר על פני שן רקובה ופגיעה בשיניים העתידיות ובכלל בבריאות הפה. ורק לסגור הנושא, לא ניתן להתחמק ממתכות כבדות במהלך החיים, יש אותם בהרבה מאוד דברים. חשוב לצמצם חשיפה, אך להמשיך ולחיות.
מנהל פורום בטיחות גהות ואיכות
