לורד קויפמן- למודי בטיחות בבתי ספר

ורד שלום, קראתי את הודעותייך בקשר לצורך בלימוד מקצוע הבטיחות בבתי ספר ואף כמקצוע חובה לבגרות.. לדעתי זה נושא חשוב אבל לימודים בבית ספר התועלת שלהם שואפת לכלום. נראה לי שאת אופטימית מדי באשר לתועלת בלימוד כזה מכיוון שהמציאות לא פשוטה, ולמה אני מתכוונת - קרה לי היום מקרה: הלכתי במדרכה, רץ לעברי כלב , נצמד אלי וכמעט קפץ עלי. אינ ני שונאת כלבים,, אבל מותר לי לפחד מכלבים שאינני מכירה, ובנוסף אינני מכירה את בעליהם. בעל הכלב הלך מספר מטרים רחוק יותר עם בתו בת כ-10 שנים. אותי הכלב הפחיד, נרתעתי, עצרתי וקפאתי על מקומי. הגבר הנחמד אמר: " אין לך מה לפחד, הוא לא עושה כלום.". אותי זה לא משכנע. אם הייתי קצת יותר מבוגרת, אז מרוב בהלה יכולתי בקלות ליפול.. אמרתי לו: "האם אתה יודע שעל פי החוק אתה חייב לקשור רצועה לכלב ? " (חסכתי ממנו את עניין המחסום לפה, שגם זה חלק מהחוק.) תשובתו: "אני מתנגד לחוקים" תגובתי: עם אנשים כמוך באמת אפשר לבנות מדינה תגובתו: פונה לבתו בת ה-10 ואומר "בואי, יש כאן אנשים רעים". ורד, את מבינה? אני האיש הרע, שמבקש לקיים את החוק. אם את סבורה שרק אחוזים בודדים מבין תושבי המדינה מתנהגים כך, את טועה. יש הרבה הרבה יותר מכך, וזה עצוב. הבת שלו, ברגע ששמעה את אביה שאומר שהוא מתנגד לחוקים, תזלזל בחוקים בדיוק כמוהו. זה לא ישנה דבר אם בבית הספר תבוא ורד קויפמן או מומחה אחר וירצה להם על בטיחות. היא תלמד מאבא שלה, מכיוון שהיא רואה זאת יום יום., ואבא שלה הרי הוא הדוגמה בשבילה. תסכימי אתי, כך אני מקווה, שהדוגמה שהבאתי קשורה לבטיחות, איכות חיים, גיהות . שבת שלום

ילד , מתבגר וכל אדם זנדרשים למה שמכנים: "כישורי חיים" בחו"ל ממש מלמדים אותם, בארץ זוכים ללמוד זאת רק חניכים ב"ניצן" ובבתי ספר מיוחדים. לדעתי, "בטיחות" היא חלק מכישורי חיים שלהם נזקק כל אדם כמו "לא לקבל סוכריה מדוד שלא מכירים", " לא לשתות עם החברה רק כי החברה שותים" וכו'. הנושא הטכני של הבטיחות האישית אינו מסובך וברובו הוא אינטואיטיבי ונוגע בלדעת לבחור את הבחירה הנכונה-והפשוטה. מאחר והעולם נעשה מורכב וגם מסוכן יותר צריכים קצת להרחיב את הידע מעבר לאינטואיטיבי והמובן מעליו אבל מכאן עד ל 5 יחידות בבגרות? תמהני!

דורון כתבת כל כך מדוייק ויפה, למה לקלקל בסוף? קראתי את מה שורד כתבה היא לא אמרה שכולם 5יעשו יחידות אלא מי שרוצה וחושב/ת שזה מקצוע לחיים או שמעניין לו/לה שיעשה אפילו 5 יחידות כמו שאמרת אלו דברים של החיים - לצעירים נלמד על סוכריה ושאסור לשחק בגפרורים ולדחוף ידיים לחשמל, כי כל הזמן יש עדיין תאונות כאלה אפילו שאתה ואני ואתה חושבים שלכולם זה ברור. אז לא. צריך ללמד. לנוער נרחיב לנושאים אחרים. אם יש תואר בנושא, אז אפשר ללמד לנוער בצורה מקיפה. אז תצטרף אלינו, ולא נגדנו.

שלום לכם! ורד, את נשמעת עדיין אופטימית וטוב שיש עוד אנשים אופטימים. אם את או אחרים יצליחו לעשות משהו , לשפר משהו , אז כל הכבוד יהיה לכם. אני בערך בגילך... ואתן לך דוגמה נוספת למה שפעם עוד העירו והיום כבר נמנעים מלעשות כן: אולי את לא נוסעת באוטובוסים, אבל אני כן. מוכרת לך התופעה של ברוב המקרים אלו בני נוער ששמים את רגליהם עם הנעליים שלעיתים מלאות בוץ ואבק על הספסל שממולם? פעם עו ד היה מצב שכמעט כל אדם מבוגר מתורבת שראה זאת, העיר לאותם בני נוער. (בבקשה, תוריד את הרגליים, אנשים צריכים לשבת כאן, או - ככה אתה יושב גם אצלך בבית?) גם הנהגים העירו. היום זה כבר נדיר הרבה יותר, ומדוע ולמה? - כי היום יש חשש גדול הרבה יותר מפעם שאותו אחד שמעירים לו, יקום וייתן לך אגרוף בפרצוף. לכן אנשים רואים ושותקים. הם מעדיפים להגיע הביתה בשלום!!! בקשר ללימודי כישורי חיים ש"דורון" הזכיר - גם אצל בני הצעיר ביותר ,עוד בבית הספר היסודי (בית ספר עירוני רגיל ומדובר כבר לפני יותר מ-10 שנים) למדו כישורי חיים כמדומני שעה או שעתיים בשבוע. בכיתה היתה קבוצה של מספר לא פעוט של תלמידים שההתנהגות הלא סמפטית שלהם (ואני מעדיפה שלא להשתמש בתאור המתאים..) וההצקות לילדים השקטים, לא הושפעה כלל מאותם שעורי כישורי חיים. לא פלא שהאופטימיות שלי נגמרה כבר מזמן. כאשר ראיתי שאצל הילדים שלי, כל אחד בשכבה שבו למד בבית הספר, המצב נעשה גרוע יותר מהגדול ועד הקטן, אני כבר לא מסוגלת להיות אופטימית. שבת שלום

שלום ל"אחת" והיחידה! אמנם בין שאר חסרונותי אינני איש חינוך אבל ככל שהבנתי משיגה הרי שכישורי חיים לא מיועדים דוקא למציקים אלא בעיקר לקורבנות הפוטנציאלים. המטרה היא ללמד את החברה איך לא להגרר, איך לעמוד על זכויותיך בלי לעורר אלימות. מזכרונותי שכנראה ותיקים מזכרונות שתיכן אני זוכר את תקופת ילדותי כתקופה די אלימה ולא קלה וללא כל הדרכה בנושא "כישורי חיים" ובטח לא בבטיחות. להיפך, המורה שלי לנגרות הנחה אותנו במפורש לשים את האצבע על קו החיתוך של המסור " אם לחתוך איפה שלא צריך-שתחתך האצבע". זאת היתה האוירה בבית הספר, בתנועת הנוער, במקומות העבודה ובצה"ל. כיום יש מודעות ואיני יכול להסכים לדברייך המזכירים לי את דברי השומר מפתח תקוה אברהם שפירא "זה נוער זה-זה חרא!" תסלחי לי על הבוטות אבל אני מצדיע לנוער של ימינו.

דורון, כישורי חיים זה בין היתר יחסי אנוש, יחסים בין אדם לרעהו. לדעת לקבל את השונה, וכן - גם לא להציק לאחר ... לא התכוונתי להכליל, ותמיד יש ויהיו בני נוער מצויינים. הבעיה היא שאלה שלא כאלו, מורגשים יותר ויותר גם באזורים שהיו שקטים במשך שנים. דוגמה: לידי יש פארק שבו בין היתר מיתקנים לילדים קטנים, פארק מקסים ונעים., בשכונה נעימה. במשך שנים לא היתה כל בעיה. בשנה שנתיים האחרונות החלו קבוצות של בני נוער "לאכלס" את הפארק עד השעות הקטנות של הלילה, ומילא, הרעש, הבלגן. אבל חוץ מזה הם משאירים אחריהם טינופת, בקבוקים שבורים לרסיסים, (בטיחות....) ובקיצור - הורסים את איכות החיים ומקשים על ההורים לבלות עם פעוטות במקום. זה נראה נחמד בעיניך ? אולי לך זה לא נראה חמור, אבל אני לא מאושרת מתופעה כזאת. מיותר לציין שאין טעם להתקשר לעיריה, למשטרה, מכיוון שאין להם כח אדם ומוטיבציה לטפל בכל מקרה כזה. יש כאלו בסביבה שניסו... שבוע טוב