סיפור על

בשנת 1939 גילה הכימאי השוויצרי פאול הרמן מילר (Paul Hermann Muller), תגלית שעליה נאמר שתציל את העולם מרעב, תחסל את מחלת המלריה, תמנע מזיקים, תקטול חרקים ותפתור בעיה של מחלות זיהומיות קשות. החומר נתפש כחומר פלאים שיושיע את האנושות מצרותיה. על הממצא המבורך הזו קיבל מילר את פרס נובל לרפואה לשנת 1948 מסע יחסי הציבור של החומר המופלא, עלה אל מעבר לכל דמיון. הקו המנחה של מערכת יחסי הציבור לחומר המדהים, שהוא משמש בכל העולם להדברת חרקים נושאי מחלות קשות כמו טיפוס, מלריה, קדחת צהובה ועוד. הנה בהודו לבדה, התפעלו היחצ"נים, צומצם מספר מקרי המלריה, בעזרת החומר הקסום, בתוך 10 שנים, משבעים וחמישה מליון מקרים בשנה, לפחות ממליון מקרים בשנה. ולא זו בלבד, אלא שחמישה מליון מקרי מוות בטוח הוא הציל, הם טענו. מלבד העובדה הזו, צמחה לה עובדה אחרת חשובה פי כמה, השימוש בחומר הפלאי שהפך מהר מאוד להיות חומר הדברה מועדף ראשון במעלה, הניב גידול תלול ביבולים והפחית את סכנת הרעב באזורים מועדים. מאות מיליוני בני אדם שנידונו לחרפת רעב, ישבעו לחם בשל ירידת מחירי הקמח והאורז, שמחיריהם הוזלו בגלל השימוש בחומר ההדברה היוצא מן הכלל הזה. הרעב בעולם ייעלם, טענו היחצ"נים. הפופולריות של החומר הנהדר אשר הפכה אותו לכל כך מבוקש, בחקלאות המתועשת, כמו גם אצל משקי הבית, היתה תוצאה של שילוב מספר גורמים. הוא היה חזק מאוד, זמין, זול ובעיקר "בטוח לשימוש". עובדות אלה שנתמכו חזק על ידי התעשיות היצרניות בגיבוי משרדי בריאות ברחבי העולם, הפכו אותו לחומר הדברה הנפוץ ביותר בעולם, חומר הדברה מספר 1, אשר העניק כאמור למגלהו, את פרס נובל לרפואה לשנת 1948. כל כך יפה ומושלמת היתה המתנה שהביא מילר לעולם, עד כדי מצב של "מושלמות יתר". מה שהביא למחשבה שניה אצל אנשי מדע וחוקרים, שמא הסיבה לכתרים שנקשרו לחומר המופלא, נובעת ממניעים שונים מאלו שאותם מבקשים אנשי יחסי הציבור לטעת בקרב הציבור. האם יתכן שמדובר בעצם ברווחים עצומים שמתקבלים ממכירות חומר ההדברה? האם יתכן שהסיבה לשמחה, אינה טובת האנושות, כפי שמנסים הפרסומאים להציג, אלא דווקא ההכנסות פרי הגידול התלול ביבולים, יבולים שצמחו להפליא ללא אימת מזיקים שהוכחדו לעד? מחשבה שניה זו גרמה למדענים משטחים שונים כמו למשל הביולוג קלרנס קוטם (Clarence Cottam) ואלמר היגינס (Elmer Higgins) לבדוק את החומר לעומקו, ולפרסם כבר בשנת 1946, שנתיים לפני הענקת פרס נובל, מאמרים המפקפקים בבטיחותו ואף להפנות אצבע מאשימה אל ההשפעות המסוכנות שיש לו על חייהם ובריאותם של יונקים, דגים, בעלי כנף וכמובן גם בני אדם. אולם נסיונות אלו עוקרו ופורקו מעוקצן כשנתקלו בחומה הבצורה של `התעשיות` ויחצ"ניהם שנתמכו ע"י "מדעני" הממשלות השונות ומשרדי הבריאות שלהן. עידן החומר המופלא הסתיים בעיקר עם עבודתה של הביולוגית והאקולוגית האמריקאית רחל קרסון (Rachel Carson), שכתבה את הספרים "הים שמסביבנו" ובמיוחד "האביב הדומם" שפורסם בשנת 1962, אשר העלו בין היתר את העובדה, שהכתרים שנקשרים לחומר, מקורם בעצם בגידול בהכנסות וברווחים הכספיים ואילו האמת דווקא הפוכה והנזקים הבריאותיים רבים מדי. קרסון הצביעה בעיקר על העובדה שהחומר פוגע בצפורי טרף וביניהם בסמל האמריקאי, העיט הקירח האמריקאי שמימדי ההתרבות שלו צנחו באופן מבהיל בין היתר בפני שהביצים לא שרדו די זמן כדי לבקוע עקב שבירתם מחמת קליפתם הדקה מידי. במתקפת נגד, לא בחלו חברות כימיקלים מסחריות וחברות ענק חקלאיות בכל תכסיס, יהא זה חוקי או אחר. אבל על אף זאת ולמרות רצח אופי שעשו לרחל קרסון ולחוקרים נוספים שתמכו בדעתה, הצליחו המדענים המתנגדים להשפיע על ממשלות שונות להוציא בסופו של דבר את השימוש בחומר ההדברה אל מחוץ לחוק, בעיקר לאחר שהתברר שהתוצאה של שלושים שנות חשיפה לחומר שבגללו הוענק פרס נובל לרפואה, היתה עליה בתחלואה במחלות מסוגים שונים, כמו מחלות סרטן שונות ובעיקר סרטן הקיבה אצל בני אדם. וזאת בהשוואה לגידול מדהים באוכלוסיות חרקים שפיתחו נוגדנים כנגד חומר ההדברה אשר פגע לעומת זאת באויביהם הטבעיים. החומר נכנס גם לשרשרת המזון וגרם להכחדת בעלי חיים רבים עד כדי כליון כמעט מוחלט. בגללו עמד כפי שטענה קרסון, העיט הקירח האמריקאי, בפני הכחדה. פגיעה שכזו בסמל האמריקאי היתה בלתי נסבלת ובשנת 1972 יצא החומר אל מחוץ לחוק בארה"ב, מה שגרם לסחף בארצות נוספות, עד שיצא משימוש בכל ארצות העולם המערבי. לעומת זאת נשאר הדי-די-טי (DDT) בשימוש בארצות המתפתחות, באיזורים הטרופיים במיוחד, לשם מניעת מלריה לכאורה. איסור השימוש בארצות המערב, הציל ככל הנראה את העיט האמריקאי ומינים נוספים מהשמדה. כמו כן מסתבר שמאז שנות השבעים הולך ופוחת מספר מקרי סרטן הקיבה בצורה דרמטית. זוהי למעשה מחלת הסרטן היחידה, שהולך ופוחת בה מספרם של החולים עד כדי 70 אחוזים ויותר בארצות מסוימות, בעוד שבמרבית מחלות הסרטן חל גידול תלול דווקא. חומר הפלאים הוא החומר הידוע והמפורסם ממשפחת האורגנוכלורינים (Organochlorine) חומצה כלורית אורגנית: דיכלורו-דיפניל-טריכלורו-אתאן (dichloro-diphenyl-trichloro-ethane) שידוע גם בשמות רבים נוספים ובעיקר בשם די-די-טי (DDT). הדי-די-טי כמו גם תוצרי הפירוק שלו הדי- די- די ודי- די- אי, רעילים מאוד לאדם כמו לכל חי. החומרים האלה מוכרים כיום על ידי מרבית משרדי הבריאות במדינות העולם כולל משרד הבריאות בישראל כקרצינוגניים הגורמים למחלות סרטן. מלבד זאת הם גורמים לפגיעה במערכות העצבים, הם פוגעים במערכות הרביה ופוגעים גם במערכות נוספות. כל כך מסוכן הדי-די-טי עד כדי כך שנקבע שכמות שאיננה מסוכנת נחשבת רק חלק אחד ממיליארד לליטר מים. ולא זו בלבד אלא שמשום מסיסות הדי-די-טי ותוצרי הפירוק שלו בשומנים, הם מצטברים בגוף החי ובמיוחד ברקמות השומן וכך קורה שבעלי חיים העומדים בראש שרשרת המזון וניזונים מבשר בעלי חיים, גורמים לפגיעה הולכת ונבנית, הולכת ומתגברת בבריאותם. כמו כן חשוב לציין שבגלל זמן מחצית החיים של הדי-די-טי, הארוך יחסית, הוא מצוי עדיין, למרות הפסקת השימוש בו, בכמויות כאלה ואחרות במזוננו. אגב, האם כבר הזכרנו שעל תגלית הדי-די-טי, בשנת 1948, שנתיים תמימות לאחר שכבר החלו לצוץ הקולות הראשונים שמחו נגדה. קיבל המגלה את פרס נובל לרפואה? האם כבר הזכרנו שהחומר עוד היה חוקי במרבית ארצות העולם למעלה מעשרים שנה לאחר שהתגלו הבקיעים הראשונים בבטיחותו. הדי.די.טי לא מעניין לכשעצמו. מה שחשוב הוא שצריך תמיד לזכור שיש חומרים - לכאורה לא מסוכנים, אפילו פרסי נובל חולקו בגינם - והנה הם מסוכנים ביותר והם אחראים למקרי מחלה ומוות רבים מספור. הדי.די.טי לא מעניין - מה שחשוב הוא למנוע את המשך התמימות של מרבית בני האדם שממשיכים להיות חשופים לחומרים מסוכנים בתוך כדי אמונה תמימה שיש מי ששומר עליהם. כתבתו של ד"ר אבני.

אילו היום היה 1939 והיה מגיע איש עם חומר שיפתור בעיה אסטרטגית עולמית היה חשוב שוב להעניק לו פס נובל. לכל תגלית ולכל דבר יש את מקומו בזמן והמרחב ולDDT (שרק בסוף הכתבה התגלה שמו) יש את חסד נעוריו. לפני זמן לא רב חזו רואי שחורות את קץ העולם בשל אי יכולת לייצר מספיק אוכל לכולם ושרחובות הערים יהיו חסומים מגללי הסוסים שינועו ברחובות. אז באמת שהגיע זמן להחליף את הDDT אבל במה? הגברה ביולוגית? אתה חושב שכולם מאושרים מזה? הרי מחלות מזיקים שיצאו משליטה יכולות להביא קטסטרופה לא פחות מהDDT והמזיקים ביחד.מילת הקסם היא שימוש מושכל ולא להפסיק לחקור ולמצוא פתרונות שיהיו אפילו יפים לשעתם.

זמן

מאיפה הקישקוש הזה? P2O5 זה תחמוצת זרחן שתוכל למצוא אותה או תולדותיה התמימות בקולה ובתוספי מזון ובעצמות דגים ובע"ח והיא חומר חשוב לגוף האדם ואינה רעילה במידה ואינה חומצית מידי. נכון שעודף פוספטים במיים מעודד התפתחות של סוגי חיים בים ומפר את האיזון האקולוגי, כנ"ל אם תשפוך לים מיץ תפוזים טבעי. DDT זה משהו אחר לחלוטין מבחינה כימית , מבחינת השימוש והאפקטים הביולוגים. לא כל השולל מה שלא צומח על העצים הופך לירוק, בטיחותי, מודרני ואיש העולם הגדול-להיפך.

פוספטים במזון ושתייה מאת: ד"ר חיים סדובסקי בדרך כלל כשהצרכן קורא את רשימת הרכיבים שבתווית המופיעה על עטיפת מוצר המזון שבידיו, הוא מוצא את המילה הסתמית "פוספאטים", מבלי להבין מהו "הדבר הזה". ובכן, פוספאט הוא כל מלח המכיל אטום של זרחן והופך לזרחה. תרגום המלה "זרחן" לאנגלית הוא "פוספור". ואילו תרגום המלה "זרחה" הוא "פוספאט". פוספאטים הם מלחים של אשלגן, מגנזיום, נתרן וסידן. לכן, מלח אשלגן של חומצה זרחתית, מלח מגנזיום של חומצה זרחתית, מלח נתרן של חומצה זרחתית ומלח סידן של חומצה זרחתית נקראים כולם פוספאטים, אשר עשויים להיות חלק נכבד מהחומרים המצויים במיני מזונות רבים. הבסיס לפוספטים היא חומצה זרחתית אשר עשויה להיות אחת משלוש תרכובות העשויות זרחן, מימן וחמצן. השכיחה שבהן ידועה פשוט כחומצה זרחתית (338 E ), המסיסה מאוד במים ומעט פחות באתנול. לכן גם בשל המסיסות המצוינת שלהם, מוספים הפוספאטים למזון, שם הם מגיבים למתכות המצויות בכמות זעירה ביותר, המכונה כמות קורט, ובתוך כדי כך קושרים אותן בחוזקה ומונעות את פירוק המזון. הפוספאטים משמשים בין היתר גם לקשירת המים למזון כדי שלא יתפרק ויתקלקל קודם הזמן הדרוש ליצרן המזון. כלומר, הם מסייעים להאריך את חיי המדף של מיני מזונות מעובדים ובעיקר כאשר מוספים להם מים. דוגמה טובה לכך - מוצרי בשר שונים המיוצרים עם מים, או בשר מעובד שמזריקים לתוכו מים, לכאורה כדי לרככו, ולמעשה כדי להוסיף למשקלו. הפוספאטים מצויים גם בסלטים תעשייתיים שונים, המעובדים מן הסתם עם מים. כאשר מכינים סלט ביתי כלשהו, נזרקים שאריותיו לפח בתוך ימים ספורים, עקב התעפשותו, פירוקו או קלקולו. לעומתו, הסלט שנקנה מוכן, מגיע עם תוית המעידה על תאריך תפוגה של שבועות אחדים ואף למעלה מכך. חיי מדף ארוכים אלה מוקנים להם בעזרת חומרים משמרים, נוגדי חימצון וכמובן הפוספאטים. הזרחן הינו מינרל חיוני לחיים ולבריאות. זרחן וסידן הם שני המרכיבים העיקריים בעצמות. יש לו תפקיד חיוני בממברנות התאים ובחומצות הגרעין שבתוכם. לזרחן תפקיד חיוני בתהליכים חשובים כמו תהליכי יצירת האנרגיה. בלעדי זרחן לא יתקיים הדנ"א. לא יתקיימו חיים. ברור אם כך, שהזרחן נחוץ וחיוני. אדם מבוגר זקוק בערך לגרם (1000 מ"ג) זרחן, כהספקה קבועה בכל יום. כמות זו, ניתן מדרך הטבע לקבל מהמזון. בדרך כלל אדם אינו חסר זרחן, עקב העובדה שאפילו תזונה לקויה מספקת פחות או יותר את הדרוש לו. עודף מסוים של הזרחן אינו פוגע בבריאות, אולם מידת עודף גדולה יותר עלולה לגרום לפגיעה באיזון שבין זרחן לסידן, וכתוצאה מכך לגרום למחלות קשות. וויסות הסידן והזרחן נעשה ע"י בלוטות הפאראתירואיד. בדרך כלל קיימות ארבע בלוטות קטנות כאלה. אצל כעשירית מבני האדם, יופיעו שתיים בלבד או לחילופין, אפילו עשר בלוטות השוכנות על התירואיד (בלוטת התריס). איזון המלחים הללו נעשה מן הסתם בעזרת המלחים המתקבלים מהמזון, כמו גם ויטמינים (כמו ויטמין D ), שומנים העוזרים להטמיעו ואפילו השמש שבעזרתה מיוצר ויטמין D על העור. שמירה על האיזונים חיונית, שהנה עודף יונים של פוספטים במזון עלול לגרום להיפרפוספטמיה (רמה גבוהה מהנורמאלית של זרחן לא אורגאני בדם). עליה כזו עלולה להפר את האיזון בין זרחן לסידן, לגרום לירידה ברמת הסידן בדם ועלולה אף לגרום לאוסטיאופורוזיס. לפוספאטים יש גם ככל הנראה קשר למחלות סרטן, וזאת מפני שבגוף מתחוללת פעילות בלתי פוסקת שעיקרה חלוקה, בניה ותמותה של תאים. והנה כשהגרעין מתפרק בעת חלוקת התא, נעשים מספר חלבונים בעלי רמת זרחן גבוהה אשר מקנה להם תפקיד מפתח בפירוק הגרעין וחלוקת התא. כאשר מושלם הגרעין החדש, בסוף המיטוזה (החלוקה), מורחקות קבוצת הזרחה ותא חדש נוצר. עודף פוספאטים במזון עלול לכן, לגרום לשיבוש תהליכי המיטוזה ולהמשך חלוקת התא ללא שליטה - ובעצם לגרום לסרטן. ואז, למרות שבגוף מצויה מערכת הגנה, מתברר שאין היא ממלאת תפקידה כהלכה מפני שגם מערכת החיסון שתפקידה לחסל תאים סוררים, עלולה להיפגע מעודפי הפוספאטים. שהרי אחד המינרלים החשובים למערכת זו הוא הסידן..... עודף פוספאטים במזון עלול לגרום לפגיעה באיזון שבין זרחן וסידן ולגרום למחלות קשות. התכווצויות שרירים ובמיוחד ברגליים (בלילה), הם מהסימנים הראשונים שעשויים על פגיעה באיזון. סימנים שאומנם אינם מרמזים על מחלה קשה מיידית, אולם מהווים תמרור אזהרה מצוין למחלה שעלולה להופיע בעוד שנים. "הזרחן יפה לבריאות ולמעשה הוא חיוני לחיים. כיצד אם כך, הוא עלול לגרום לבעיות בריאות"? יטען מי שיטען. ובכן, לא כל מה חיוני לבריאות ואף לחיים, יפה בכל כמות ומידה. גם חומר החיוני לחיים עלול להזיק כאשר עודף ממנו מפר את האיזון. לכן זהו המקום המתאים ביותר לספר על הרעלה הנגרמת בגלל חומר הדרוש במידה רבה בכל יום לכל אדם, מים טהורים וזכים. שהנה קיימת תופעה הידועה בשם היפונטרמיה - "הרעלת מים". תופעה נדירה של הפרעה במאזן הנוזלים והאלקטרוליטים בגוף, המתרחשת עקב הפרשה מוגזמת של הורמון שתפקידו לעכב מתן שתן. מתוך כך עולה כמות הנוזלים בגוף וכמות המלחים יורדת בהתאמה יחסית. אבל תופעה זו עלולה להיגרם גם בגלל שתיית מים מרובה באופן קבוע, מעבר לדרוש, הגורמת לדילול ולהפחתה ברמת המלחים ובעיקר נתרן, יחסית לנוזלים. זאת מפני שהגוף זקוק לאיזון בין מים למלחים, ועודף מים מסיבה כלשהי יוריד את רמת המלחים לרמה מסוכנת. כשמופיע מצב של היפונטרמיה, ניתן לצפות לבעיות בריאות שונות עד כדי אובדן הכרה ואפילו מוות. לפוספאטים שימושים רבים. החקלאות המודרנית תלויה בפוספאטים המשמשים כדשן. מלחי הפוספאטים משמשים לריכוך מים, נמצאים באבקות כביסה ועוד. וכמובן אין לשכוח את השימוש הרב מדי שנעשה בפוספאטים שבתעשיית המזון. והנה אנו כבר מבינים עד כמה חשובה שמירה על איזון. כמה חשוב שלא להפר את האיזון הטבעי שקיים במזון המלא הטבעי, הלא מעובד. שהרי אפילו מים זכים, עלולים לגרום למוות. שבעה עשר חומרים שונים נכנסים לקטגורית הפוספאטים והם מיוצגים בדרך כלל על ידי קודים עם האות E שלאחריה מספר בן שלש ספרות. ד"ר סדובסקי הוא מחבר הספר "לסלק את הקוץ". המדריך המלא לכל צבעי המאכל, החומרים המשמרים, המייצבים, משפרי הטעם, הממתיקים המלאכותיים ועוד. הספר מביא הסבר מלא על כל תוספי המזון. על המזיקים שבהם ועל אלה שאינם מזיקים. הספר מאפשר לדעת ממה להימנע בכדי להבריא ממחלה או בעיית בריאות מציקה שנגרמה בגלל חשיפה לתוספים הללו.

אני מאוד מכבד את עמיתי הדוקטורים למיניהם אבל לא ראיתי שיש קשר בין פוספט ובין DDT כפי שניסת לקשור באשגרך המקורי. בעוד שפוספט כמו כל דבר לדברי הרמב"ם טוב במידה ומזיק בהפרזה או בחוסר הרי שDDT הינו חמר רעיל שזכויותיו איתו להדברת מזיקים והצלת חיי אדם ממלריה ומרעב כמובן שDDT הוא מזיק לחי ולאדם. ציטוט מאמרים והפרחת סיסמאות בקשר לנושאים שיש בהם טוב אך גם רע אינו מוסיף דבר.

זמן צודק ב 100% לאטר טכנולוגיה ירוקה לטיהור מים וטיפול במתכות כבדות http://www.aqua-israel.co.il/

הדי.די.טי לא מעניין לכשעצמו. מה שחשוב הוא שצריך תמיד לזכור שיש חומרים - לכאורה לא מסוכנים, אפילו פרסי נובל חולקו בגינם - והנה הם מסוכנים ביותר והם אחראים למקרי מחלה ומוות רבים מספור. הדי.די.טי לא מעניין - מה שחשוב הוא למנוע את המשך התמימות של מרבית בני האדם שממשיכים להיות חשופים לחומרים מסוכנים בתוך כדי אמונה תמימה שיש מי ששומר עליהם. הדי. די. טי גרם לתחילת מגפת הסרטן. פוספטים במזון ומים מכילים גם מתכות כבדות. נכון "הערכים של המתכות הכבדות כתוסף לטיפול באבנית עומדים בתקן מי השתייה".