לטל היקרה

טל מעניין איך לזמן יש משמעויות שונות. זה היה נורא מזמן כשפגשנו אותך לראשונה אבל מאז הזמן לא שיחק תפקיד. העברנו אותו בבית החולים בין טיפול לטיפול. העברנו אותו בכייף בבילויים , מפגשים ואתם הצעירים גם בנסיעות לחו"ל וכיופים נוספים. הזמן, שיחק אז לטובתינו והיה חסר משמעות כי היינו כאן כולנו בימים טובים וגם בימים הפחות טובים. חשבנו בתמימות שהזמן ירפא הכל. האמנו שהזמן יחלוף ויקח איתו את כל תחלואות החיים שנדבקו אליכם שלא בזמן. פינטזנו על זמן העתיד שבו נפגש אנחנו, ההורים בפורום שלנו עם הנכדים של כולכם נדמה היה לנו שיש זמן... להכל. כי הלא אין שום משמעות לזמן בהווה כשאתם בטיפולים וסובלים יש משמעות לזמן העתיד שבו כל אחד יחזור לעיסוקיו הקודמים ויהיה עשיר יותר בחברים שרכש במשך התקופה ה"מסורטנת" אבל כפי הנראה לזמן יש חיים משלו. הוא לא מחלק את הזמן שווה בשווה בין הבריות. לזמן, מסתבר, יש העדפות ועדיפויות משלו הזמן, יש לו את השיקולים שלו, הנשגבים מבינתנו שיכולים להכריע מי יש לו זמן ולמי נגמר הזמן. לא ברור למה, טל יקרה ואהובה שלנו לא ברור כלל וכלל מדוע החליט הזמן הזה לתעתע בכולנו ולהחליט שעבורך הזמן אזל דומה, שהזמן מבקש קצת זמן לעצמו. הוא הבין שכולם אוהבים לחלוק את זמנם איתך כולם נהנים להיות בחברתך וכפי הנראה הזמן התקנא. הזמן נתן לנו להבין שהזמן שלנו איתך עבר ועכשיו הוא רוצה קצת. הוא רוצה קצת זמן להינות מהחיוך המקסים הוא רוצה שגם אותו תעטפי באהבה אין סופית ודאגה מתמדת הוא רוצה אותך קרוב אליו הוא בטח מתכנן כל מיני ארועים ויודע שאת הכישרון לכך הוא שמע ודאי גם על הרצון העז שלך לחיות, להיות איתנו כאן בזמן הווה, הוא שמע אבל החליט להתערב. אני בטוחה שאם גם שם פועלים כללי הזמן, אזי ה"זמן" ההוא ודאי ניצח. הוא יודע שאת תתני את כולך ואת ליבך למרות הכל. כן, הזמן, מאז אותו היום הזמן קצת עומד מלכת. קשה לנו להפנים וקשה יותר להבין ולהסכים. אבל, כנראה שאין לנו זכות ערעור. הכל מוחלט וודאי. נזכור תמיד את הזמן שבילינו במחיצתך ואין ספק, טל, שמתישהו בעתיד, כשהזמן יחליט נפגש שוב כולנו ואז... יהיה לנו המון זמן, את כל הזמן שבעולם להיות יחד שוב כולנו. אהבתי, אוהבת ואוהב תמיד שלומית סלע

קודם כל רציתי להגיד כמה זה באמת עושה לי טוב ומרגש אותי לראות איך זה אחר זה כל החברים משניידר (כולל שלומית, מרגש בפני עצמו),כתבו ושפכו את הלב ואת כל מה שהם מרגישים. אני ממש שמח שכולם מוצאים במקום הזה מקום משותף לכולנו כדי להביע את צערנו הכבד ולהגיד את כל אשר ליבנו,שתמיד תרגישו חופשי לכתוב ולהגיד את מה שרק תרצו. לליאור,טל,נועה,דנה,עמר וכל מי שרוצה תשלחו לי במייל תמונות או מכתבים או כל מה שאתם רק רוצים כדי שאקדם את זה ובאמת נעשה תפינת זיכרון לטלוש שלנו. כבר עבר שבוע והתחושות הן אותו תחושות והקושי להמשיך הלאה רק נראה לי יותר קשה,אני מרגיש כאילו יש לי חור בלב,מין ריקנות שכזאת,החיסרון שלך הוא כה גדול עבורנו וכל כך קשה להתאושש מהאבידה הגדולה הזאת. יש לי לילות שאני פשוט שוכב במיטה ורואה אותה מולי מחייכת וצוחקת וזה כל כך מרגיש אמיתי,ואז פשוט הגרון נחנק ויורדות לי דמעות, עדין ממש קשה לי,מקווה שהזמן יעשה את שלו ושלפחות הפעם הזמן יהיה איתנו ולא לרעתנו. אני רוצה לשלוח חיבוק גדול ואוהב לכל החבורה הזאת שלנו,אני בטוח שכולם צריכים אותו בימים האחרונים תמשיכו להגיב,תמשיכו לכתוב. מקווה שעוד נדע מתישהו ימים יותר טובים. אוהב אותכם מאד ואוהב אותך טלוש ומתגעגע כל כך