שאלה כואבת

דיון מתוך פורום  תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות

15/08/2005 | 15:19 | מאת: סתם אחת...

איך אפשר להתגבר על הצער, כשיודעים שמישהו שמאוד קרוב אליך עומד... למות.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, אכן שאלה כואבת שהמענה לה הוא לא מוחלט. אני חושב שאם תספרי מעט, את הרקע, נוכל להשיב. קשה לי אישית, להשיב בלי לדעת מה עומד מאחורי הדברים. בדרך כלל אני הייתי עונה להיות חזקים בכל שלב למען החולה. זכרי תמיד שלדעתי החולה היה רוצה שהחיים ימשכו כרגיל ככל הניתן, גם אם זה קשה וכואב. צריך לדעת להרים את הראש גם כאשר הדעת לא נונת לכך אך ההיגיון פועל לטובת העניין. אלון

15/08/2005 | 17:49 | מאת: מענה אנושי.......

לפעמים חלומות מתגשמים.........ומחלימים גם כנגד כל הסיכויים. ואם המצב ממש בילתי הפיך אז.... לבלות להצטלם לעשות כל מיני פעילוית של הומור על מנת לזכור את אותו אדם עם חיוכו היפה. להעלות זכרונות להשתדל להיות בחברתו ככול שניתן ולהגשים רצונותיו. מעבר לזה בריאות ולפעמים יש ניסים..........

16/08/2005 | 00:49 | מאת: מירון

שאלה שבאמת כואבת שאפילו "הפילה" לי את מצב הרוח. במצב של ידיעה שקרוב משפחה הולך למות, בין אם זה ממחלה ובין אם זה מזיקנה ההרגשה היא קשה בין אם זה מבוגר{מזקנה} ובמיוחד אם מדובר בעלם צעיר{ילד-נער}-ממחלה. התשובה שלי היא פשוטה מאוד תהיו איתו, תגרמו לו לצחוק, אל תראו לו את הכאב, למרות שהוא יודע את ריגשותיכם. אני יכול לומר לכם תהיו חזקים מכיוון שעצם הידיע שאותו קרוב מתקרב לסוף ימיו מעלה בי כקורא ניטראלי הרגשת עצב שעוד אחד הובס..., על אחת כמה וכמה אתם כמשפחה קרובה. אם תהיו חזקים נפשית, לפחות מול אותו וכמו שאמר אחד החברים תגשימו לו חלומות. מה שנותר לי לאחל. בריאות ושאותו קרוב יקבל את חיוו בחזרה. חשוב לי לומר אל תאמרו נואש, כי כמו שאומרים "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן" אותו קרוב יכול להחלים כאילו לא היה חולה... תמשיכו להראות לאותו קרוב, שאתם חזקים אל תבכו לידו על מנת שהוא לא יהיה עצוב. מאחל לכם חוזק נפשי. ולאותו קרוב נאחל רפואה שלמה ושה' ישלח לו בריאות ואריכות ימים.

17/08/2005 | 20:11 | מאת: סתם אחת...

מדובר בחבר שלי. אנחנו חברים בערך מכיתה י'... עכשיו אחרי 7 שנים ביחד אני לא מאמינה שאני הולכת לאבד אותו... אפילו חשבנו כבר להתחתן. מי היה מאמין שזה מה שיקרה בסוף. גילו לו את המחלה בשלב ממש מתקדם, הרופאים בעצמם אמרו שלא נותר הרבה לעשות. אולי לקוות לנס... עכשיו בעיקר נותנים לו משככי כאבים כדי להקל על הימים האחרונים.

18/08/2005 | 00:00 | מאת: שירן

"סתם אחת" יקרה: לא מזמן אבא שלי היה בהרצאה של פרופסור רפאל ל. קרסו.[יכול להיות ששמעת עליו] . דרך הטיפול שלו היא לגרום לחולים לצחוק. הצחוק דוחה את המחלה ואפילו מרפא אותה. הוא ניסה לטפל בחולים בדרך המיוחדת שלו וחלק מהם יצאו מזה[למרות שהיו במצב קשה]. אולי דרך זו תוכל לעזור לחבר שלך למרות שהרופאים אומרים שאין סיכוי. המטרה שלך היא לנסות לא לאבד תקווה. היו מקרים שבהם אנשים היו במצבים אנושים ובכל זאת הצליחו לצאת ממצבם[למרבה הפליאה של הרופאים.........] אני בהחלט לא יכולה להבטיח לך כלום אבל אני יכולה להגיד לך שיש ניסים בעולם ואני אומרת לך את זה בתור אחת שלא האמינה באלוהים.אני לא דתיה אבל אני מאמינה בניסים ושמצבים קשים יכולים להשתנות. אני מאחלת לך ולחבר שלך את כל הבריאות שבעולם ומקווה שהכל ישתנה על הצד הטוב ביותר. שלך, שירן.

יתכן וזו אינה התשובה שאת מחפשת, אבל אני לא בטוח שצריך להתגבר על הצער. הצער הוא חלק מהתגובות הטבעיות שלנו, ואחד מהשלבים במנגנון ה"נורמלי" של התמודדות עם אבל (אם לצטט את קובלר-רוס: הכחשה, כעס, התמקחות, צער, השלמה). שימוש בטכניקות שונות, כמו צחוק שהציעו פה, עשוי לפעמים לעזור, אך עם כל הרצון לשמור על אופטימיות לפעמים צריך לדעת לקבל את המצב, ולא להיתפס ל"תרופות אליל" ותקוות שוא. החשוב ביותר לדעתי- להישאר "בן אדם שלם", להמשיך להראות אהבה לחבר גם אם הוא גוסס, לשמור על השיגרה שעדיין ניתן לשמור (לדבר, לצחוק יחד), ולפעמים גם לבכות יחד.

מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות