חבר קרוב שלי נפטר מסרטן וכואב לי

שלום לכולם קצת קשה לי לספר את זה כי זה כל כך טרי אבל אני יעשה מאמץ בשביל כולכם. שלשום בצהריים נפטר לי חבר במחלקה ,לא סתם חבר,חבר קרוב, חבר שעבר איתי טיפולים באותו חדר,חבר שהיה איתי באילת בטיול, חבר שהמשפחות שלנו קרובות.חבר כזה שנפטר אז אתה באמת מרגיש תחלל הריק הזה בבטן-את האבידה הגדולה-את תחושת הירקנות. שלשום בבוקר עוד ביקרתי אותו,באתי אני עצמי לביקורת ונכנסתי אליו,הוא ביקש שאיך שאני יגיע יקראו לי אז באתי והוא לא דיבר ובקושי הרים את הראש אבל ידעתי שזה עושה לו טוב שאני לידו שאני קרוב אליו,אפילו שהוא לא דיבר איתי בכלל ואפילו שהוא רק הרים את הראש והסתכל עלי לשניה..הוא כבר בקושי נשם..כל הריאות שלו היה מלאות בגרורות. בצהריים חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי "לעידן לא נשאר זמן רב" כי הרגשתי,כי ראיתי שזה כבר הסוף בערב שאבא שלו התקשר ושאבא שלי שם תפלאפון שלו על רמקול ידעתי,הרגשתי ושהוא אמר נהיה לי תחור הזה בלב תחלל הריק הזה שאני מדבר עליו,שישאר לנצח אצלי. אז כל מה שנותר לי לעשות זה ללכת להלוויה,{היתה אתמול} ,להיות עם המשפחה שלו ולתמוך בהם ולהמשיך להזיל את הדמעות המרות האלה. כן,אובדן מישהו קרוב זה כואב,כואב מאד אבל אני יצטרך להיות חזק ולהתגבר ולהמשיך עם החיים כי חבר שלי "עידן" בן ה-15 כבר אינו איתי עוד! שלכם גיא

גיא זה העידן שגם אני הכרתי מהמחלקה ? שהיה איתנו באילת ? כולנו איתך גיא ואם המשפחה שלו . שלא ידעו יותר דברים כאלה בחיים בעזרת השם מפה שיהיה רק יותר טוב

היי. אני לא יודעת אם אתה ממש מכיר אותי,אני יודעת שראיתי אותך כמה פעמים ו...שעומר סיפר לך עליי-אני נועה,חברה של עומר נעים. בכל מקרה,אפעם לא הייתה לנו שיחה קרובה כלשהי. אבל כשעומר שלח לי את הקישור הזה,כלכך כאבבב לי לקרוא את זה עד שהגעתי למצב שבו אני קוראת והעניים מתמלאות בדמעות. אני כלכך מצטערת מותק. משתתפת בצערך. מוות זה הדבר הכי כואב ואפור שיכול להיות. פשוט משהו בא ולוקח אדם מאיתנו,אדם כלכך יקר וחבר כלכך טוב וקרוב. אבל,לפעמים כשאני חושבת על מוות של אנשים לעומק-אני פשוט מבינה,שאולי הוא חסר לנו וזה נורא נורא כואב,אבל..הוא סבל,והוא היה בייסורים בימיו האחרונים-אז אולי היה מוטב לו לצאת מהייסורים האלה,שמישהו יגאל אותו מכל הכאב הזה. מה שבטוח,שהוא מלאך-ושעכשיו טוב לו שם למלעה. יהי זכרו ברוך! תמיד כאן בשבילך[למרות הנפילה הפתאומית הזו בפורום שלך.פשוט העניין הזה ממש חשוב לי!],ומבטיחה גם לבקר כאן יותר. שיהיה לכולנו רקקק רקקק טוב! נועה.

קראתי את ההודעה שלך ובאמת כואב לי, אני אפילו יכול להזדהות איתך היזדהות חלקית, אצלי במחלקה היה עוד ילד, קצת יותר קטן ממני, והיינו משחקים יחד במחשב מדברים מידי פעם.{לא היינו באותם ימים בבית חולים אז הקשר לא היה הדוק, ככה שלא כל כך אפשר לקרא לזה חברות...}. יום אחד באה אלי אמא שלי ואמרה לי "אתה יודע ש 'שחר'{שם בדוי} מרגיש לא טוב", אמרתי "מה?" ואמרתי לעצמי נתקשר לברר.... התקשרתי וענתה לי בת השרות ששאלתי אותה מה עם 'שחר'{שם בדוי} היא אמרה לי שהיא בדיוק חוזרת מההלוויה שלו...שסיפרו לי שהוא נפטר זה ממש הרס לי את המצב רוח וכמה ימים הייתי מדוכדך וזה למרות שלא הייתי כ"כ קרוב אליו. ורצו לי כמה פלאשבקים ממה שאני זוכר. מוות הינה תופעה טיבעית החוזרת על עצמה יום אחרי יום, שעה אחר שעה, דקה אחר דקה. אין לנו לאן לברוח. כששומעים על הסבתא שנפטרה {או הסבא שנפטר}{או קרוב מבוגר אחר} מקבלים את זה מאוד קשה. בוכים, חולמים על הסב או הסבתא...מדמיינים שרואים אותם{אני הייתי שבוע אחרי מות סבי בטיול וראיתי בזמן השיט אדם שהזכיר לי מאוד את הסבא שלי... אבל מתנחמים בעובדה שהם הגיעו לגיל זיקנה, וכבר לא סובלים. אבל הדבר לא מונע ממך לומר אם יכולתי שהוא ישאר הייתי מעדיף, אפילו שאתה יודע שאותו אדם סבל נורא. כשחבר מאבד את חברו הטוב ביותר מסיבות שונות לאו דווקא סרטן, הוא יכול לקבל זאת בצורה ממש קשה והוא יכול לקבל זאת בקלילות, אני מכיר אחד כשחבר שלו נהרג בתאונה הוא הלך בלילה ליד בית הקברות בו הוא קבור{המקום לא נמצא באזור שומם} והוא ראה את החבר שלו עומד לידו ומסתכל עליו. שאדם מת ממחלה כגון מחלת הסרטן הדבר משפיע הן על המשפחה {הורים, אחים ואחיות, סבים, סבתות ושאר החברים} אחד הדברים שגורמים לכאב הם הזיכרונות, אתה תסתכל על הכיסא עליו נהג לשבת וזה יעורר בך צער, אתה תסתכל על המיטה שלו וזה יעורר צער, אתה תחשוב עליו וזה יעורר צער, אתה תראה את הבגד שהוא לא הספיק ללבוש וזה יעורר בך צער{כל דבר שקשור לאותו חבר יגרום לצער}. זה כואב. בניגוד למוות ממחלה מוות מזקנה כואב פחות, לדעתי, אני זוכר ממני שסבתי נפטרה, ביום הראשון ממש כאב לי {זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי}. למרות העובדה שהיא הלכה אחרי שנים של יסורים וסבל. אח"כ שיצאנו וכולם הלכו נשארתי שם עם 'האח' להישאר "ליד" הסבתא כמה שאפשר. הימים עברו והיום אני כבר לא מרשה לעצמי לבכות. גיא, אני מאחל לך שתתחזק ותתגבר על האובדן שלך. זה כואב לאבד מכר. קבל את תנחומי ושיותר לא תדע צער.

וואי גיא אמא שלי ספרה לי את זה לפני כמה דק' ועכשיו אני רואה את התגובו של כולם.. אני פשוט לא מאמין שזה קרה לו.. וואי אין לי ממש מה להגיד.. אני זוכר ויודע באיזה ילד מדובר.. הוא גם עבר איתי ביחד מספר טיפולים ואשפוזים.. אני זוכר שהוא היה ילד טוב..וילד שקט.. כל כך עצוב לי כששמעתי על זה מקודם.. חבל..:'(

יוואוו..אני עדיין בשוק אני פשוט לא מאמינה..גם אני מטופלת בשניידר והכרתי את עידן זכרונו לברכה.. וגם אפילו נסעתי איתו ללונדון..אני פשוט לא מאמינה שזה קרה לו..כל פעם כשמישהו מת מהילדים בשניידר שאני מכירה או לפחות אומרת להם שלום..אני מרגישה ממש עצובה ואומרת לעצמי אבל איךך? איך זה יכול להיות? ולפעמים אני ממש מפחדת כי אני עוד לא סיימתי טיפולים..ובכל זאת לא כולם ניצלים מהסרטן..וזה ממש מפחיד..גיא אני משתתפת בצערך ואני יודעת כמה הוא היה חשוב לך..אני מקווה שלא ימותו עוד אנשים שאני מכירה.. טל

גיא, זה קצט קשה לי אבל הרגשתי שאני חייבת לירשום לך משהוא... בהתחלה שאמרו לי שכתבתה מיכתב שקשור לאח שלי היתרגשתי ורצתי ליראות אותו וכשראיתי אותו היתרגשתי עוד יותר אפילו עם קצט דמעות בעיניים.... זה קשה אני יודעת, אני כלכך מיתגעגעת אליו הוא כלכך חסר לי פה איתנו ..הבאלגן שלו , השובבות שלו, המתיקות שבו ,השימחת חיים שהייתה בו והכוח להמשיך עם הכול גם אם זה כואב קצט הרבה... וכל התכונות האלו שבו חיזקו אותנו וגרמו גם לנו להאמין שהכל יהיה בסדר... אני לא ציפיתי לזה , לא ציפיתי לאבד אותו כלכך מהר.. לא ציפיתי לאבד אותו ביכלל!! זה הכול היה כלכך מפתיע, כלכך לא צפוי, וכלכך לא פייר! אין לי מילים לתאר אותו הוא פשוט גיבור, גיבור של כולנו! פיתעום היום ניזכרתי בשיר שהוא הכי הרבה אהב בעולם זה היה השיר שלו ושל אמא!! זה שיר של שרית חדד- שמע ישראל אלוהי... ושרתי את המילים עם המנגינה בסוף ופיתעום שמעתי את המילים שהיא שרה בסוף: "עשה שייגמר כי לא נותר בי כוח" וזה היה קשה ... זה כאילו אתה שומע אותו מיתפלל לאלוהים שיעזור לו אני מתארת לעצמי שאתה מכיר את השיר הזה ואת שאר המילים שלו... זה פשוט כלכך נורא לאבד אותו לאבד אח.. עצם המחשבה ,ההרגשה שהייתה לי ליפני זה שאנחנו יכולים לאבד אותו לבין ההרגשה שמאבדים אותו באמת זה הבדל עצום מידיי!.. זה הייתה הרגשה שבכל ה 17 שנים שאני חייה לא הרגשתי מעולם.. מעולם לא הרגשתי כאב שכזה , מעולם לא הרגשתי אובדן כזה וזה פשוט קשה ליקלוט את זה שהוא איננו ושהוא לא יחזור.. והדבר היחידי שמחזיק אותי כרגע זה לדעת שהוא איתנו, שהוא שומע אותנו והא נותן לנו המון סימנים לזה שהוא פה איתנו.... אוכל איתנו, משחק איתנו, צוחק איתו, ניזכר איתנו... בישבילי הוא עדיין פה.. לא נושם אבל פה בזמן שהוא מרגיש עכשיו הרבה יותר רגוע בלי כאבים ואני בטוחה שהוא מאושר שם למעלה.... למרות שליפעמים קשה לי לקבל את זה שהוא שם למעלה ולא איתנו פה! איפה שהוא צריך ליהיות... וחוץ מיזה אני מנסה מאוד להישאר חזקה בישביל ההורים המדהימים שלי!! הורים זהב!!! עידן שלנו לא החזיק מעמד, הוא נילחם עד השנייה האחרונה בישביל ליחיות ... מה שאני מנסה להגיד זה שאני אוהבת אותו כלכך כלכך ... אני רוצה שתדע רק שמאוד ריגש אותי מה שכתבתה ועוד יותר ריגש אותי לדעת שלעידן היה חבר כזה טוב!!!כי באמת גיא, אתה ילד מדהים עם מישפחה מדהימה! אוהבת אותך מאוד שירלי

אחות יקרה אין לי מילים להביע את הצער שאני מרגיש, שום מילת ניחומים שאני אגיד לך לא תעזור. אני מתאר לעצמי שאת יודעת את זה. הרשי לי להשתתף בצערך העמוק ולחזק את ידך שתמצאי את הכוח להתגבר על האובד. איבוד אח זה דבר שלא הולך ברגל, אני מבין שאחיך הוא בן 17 אכן גיל יפיפה, לקראת הוצאת הרישיון, וסיום התיכון. כואב לחשוב על זה. אני לא הכרתי את אח שלך אבל כשאני קורא את ההודעה יוצאות לי דמעות מהעיניים. אנחנו לא יודעים מה זה האח שלנו אנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו, צוחקים עליהם, רבים אחד עם השני, מעליבים וכדומה, ולא יודעים שהכל יכול להיגמר פתאום בלי הודעה מוקדמת, בלי גיל מסויים. וזה מפחיד. אני קורא את הודעתך ומבין שאת בחורה מאמינה וזה דבר מצויין לצורך התגברות על האובדן שלך. עצם האמונה שהוא עוד איתכם "בשמיים" מעידה על חוזק נפשי. אני לא אלעיט אותך בדברי דת. {זה לא הזמן} ילדה{נערה} יקרה הרשי לי לחזק את ידך מפה ולאחל לך ולהוריך שלא תדעו יותר כאב, אובד, ועצב. בריאות, אריכות ימים, חוזק נפשי. חבר שלכם

צר לי מאוד לשמוע, שלא תדע עוד צער, ושהמשפחה תוכל אי פעם, אם לא להחלים, אז להתחזק. כואב.