ההורים נגד החבר שהיה חולה סרטן :(
דיון מתוך פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
יש לי חבר שהיה חולה סרטן לפני כשנה ועכשיו הכל בסדר איתו חוץ מהעובדה שהגוף שלו דורש שיקום אחרי כל הטיפולים. אני אוהבת אותו והכל בסדר ביננו. רק יש בעיה אחת.. והיא ההורים שלי.. הם לא מקבלים אותו בגלל המחלה מכיוון שהם מפחדים שזה יחזור וזה מפריע לכל הקשר שלנו ואנחנו לא מתקדמים ותקועים באותו המקום וכמעט כל יום רבים בגלל ההורים שלי. ואני באה ממשפחה שהיא קצת שמרנית בכל הקטע של בנים. איך עליי להסביר להם את המצב?? אני יודעת שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בעולם אבל מה אני עושה עם זה?? אני כבר מיואשת!!! אודה לתשובה מהירה.. תודה
שלום לך, אני חושב שלצערי המצב אותו את מתארת הוא מצב שקיים ומהסיבה הזו אני ארחיב את כתיבתי לשאלתך, אך אבקש להדגיש כי אינני גורם מקצועי. רק לשם ההמחשב לפני הכל אני חייב לציין כדוגמא טובה את גיא, מנהל הפורום יחד איתי. גיא - שרואיין לכתבה כמי שחלה בסרטן והחלים, אותה כתבה שבקרוב תתפרסם כאן באתר, מהווה דוגמא אישית לא רק שאלו שנלחימים עדיין במלחמה אלא מעבירה לדעתי מסר מובהק ישיר וחד לכל מי שמקטלג חולי סרטן, גם כאלו שהחלימו מן המחלה - במיוחד לגבי "קיטלוג" חברתי, ובמקרה שלך - זוגי. אני לא רוצה לדבר שנייה על מה את מרגישה בעקבות מה שאת מתארת, אבל עליך לרגע לחשוב מה עובר על אותו חבר שלך, אם הוא יודע את הבעייה ומהותה ואת אותה המחשבה שלך להעביר להורים שלך. אני לא ורדה רזיאל ז'קונט - וגם לא רואה את עצמי בכזה, אך למרות זאת אני מרשה לעצמי קצת לחרוג ולומר בצורה מפורשת לחלוטין, כי אני חושב שלמרות היותך מבית שמרני - עליך לנהוג על פי הרגשות שלך. לא מדובר בבחור מתבולל אני מניח, לא גוי, אלא יהודי לכל דבר ועניין שבסך הכל מזלו לא האיר לו, ואני מניח כי היפרדות בינכם, לא כי אינך אוהבת אותו, אלא פשוט בגלל שהוא עם כתם על עברו, לא כתם מוסרי חלילה, אלא כתם על מצבו הרפואי בעבר - לא נראה לי שתגרום לו לשמחה ולאושר, והמבין יבין. אני סבור כי עליך במקרה הזה לעשות את מה שנראה לך על פי התחושות שלך. מי מבטיח לך - שאם תכירי שנים בחור, תחליטי להתחתן איתו - כמה חודשים לאחר מיכן הוא לא יהיה חולה? מי מנבטיח לך דבר כזה ? אני כלל לא מבין איך יש להוריך את המצפון להתערב ברגשות על פי רקע ***רפואי גופני*** של אחר. אני מתנצל מראש שאני יוצא בביקורת חריפה על הוריך, אך אני סבור כי המקרה הזה הוא אפלייה על רקע ומצב רפואי ואני לא מוצא שום קשר בין עניין זה לבין העובדה שאת מגיעה מבית שמרני. אני מקווה לשמוע על מועד החתונה..... אשמח לתגובתך, בברכה, אלון לופוביץ
הוא מודע להכל והוא יודע שההורים שלי לא מקבלים אותו בגלל זה והוא גם פגוע מזה ולא רוצה אפילו לשמוע מהם ובצדק. ואני תקועה בין 2 מצבים. אני אוהבת אותו ומצד שני הם גם ההורים שלי שגידלו אותי ודאגו לי להכל בחיים. וזה נכון מאוד שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר. אבל זה מצב נתון וזה מה שהם אומרים לי. והוא בחור ממש טוב ומכל הבחינות. אני גם לא אפרד ממנו בגלל זה כי לי זה לא מפריע אלא להורים שלי. אבל איך אני אגרום להם להבין שזה מה שיש ואיתו אני רוצה להיות ושלפחות יראו אותו. כי הם שופטים אותו בלי להכיר אותו בכלל!!! וחבר שלי ממש רציני לגביי ובונה על חתונה. אבל איך אפשר ככה כשההורים לא בעד כל זה.? ואפילו לא רוצים לשמוע על זה.! מה, אני צריכה לעזוב אם ככה את הבית? כי הם לא מקבלים את זה ובמיוחד אבא שלי. ונכון שאין קשר שאני באה מבית שמרני אבל העובדה שהם רוצים שיהיה לי טוב והם חושבים שהוא לא טוב בשבילי כי אני אסבול אם יקרה לו משהו. ואני יודעת שהם עושים את זה כי הם רוצים את הטוב בשביל הילד שלהם אבל כזה דבר אני לא יכולה להבין איך באמת אפשר לשלול בן אדם בגלל משהו שקרה לו פעם. אז מה אפשר לעשות בכל זאת עם כל העניין הזה?? כי הוא אומר לי להחליט או שהוא או שההורים. מה אני יכולה להגיד להורים כדי שיבינו אותי??
תראי את לא הולכת להתחתן עם ההורים שלך. אם ההורים שלך אוהבים אותך הם ילכו עם בחירת ליבך. את הסבל את סבלת לבד. ואם יהיה סבל בהמשך הדרך שזה בכלל מותל בספק אז אתם תעברו אותו ביחד. אבל בגלל "גשר" שאולי יהיה בהמשך הדרך לעזוב את החבר שאת אוהבת? זה מעשה פסול, אל תעלבי. בסוף אהבה תנצח. מקווה שתעשי את ההחלטה הנכונה, בשבילך ובשביל החבר. מירון
גמני לי הייתה חברה עכשיו קצת קרו כל מיני דברים אבל הלוואייי ... גם ההורים שלה שמרניים , ואני החולה פה ודווקא הם קיבלו אותי יפה מאוד הם מאוד דואגים לי ואמא שלה כל פעם שואלת מה שלומי וכו' אולי זה יותר קל להם לקבל אותי התור חולה שעדיין בטיפולים מפני שאבא שלה חלה לפני מספר שנים , ניראה לי שלמעלה מ8 שנים לא סגור על זה . ומקבל גם דיי הרבה תמיכה מהם וכו' אולי צריך רק להסביר להם והרבה את המצב אני בטוח שאת אוהבת אותו ותסבירי להורים שלך ולא תוותרי
אני לא מצליחה להסביר להם כלום. הם אטומים וחושבים שהם הכי צודקים בעולם. הבחור בן 19.5 רק לפני שנה אפילו פחות סיים את הטיפולים. ולא עובד בינתיים ואין לו בגרות מלאה מכיוון שהמחלה התחילה לו באמצע י"א. ואני בת 18 וחצי עוד מעט ואני כמעט צריכה לתת להם דין וחשבון בכל דבר!!! ומה, אני אכריח את אבא שלי להיפגש איתו? כי אימא שלי הולכת לפי מה שאבא אומר - היא לא יכולה לצאת נגד המילה שלו. והחבר לא רוצה לחכות הוא רוצה להתחתן כבר בקיץ הבא. וההורים שלי לא מסכימים עם זה. ואיך אפשר לנהוג לפי החוקים? לשקר להם? ונכון הם יגידו יכול להיות שאף אחד לא מחוסן. אבל זה המצב הנתון ולמה שלא תכירי מישהו "בריא"? זה הדבר הכי שפל שיכול להיות!!! זה כמו לדבר עם קיר... ונכון שאני אסביר ולא אוותר אבל זה כבר נהיה מתסכל ומעצבן. אז להמשיך להתעקש על זה? לפחות שמישהו יתן לי עצה איך להסביר להם את זה! אני כבר לא יודעת איך לגשת לדבר איתם בגלל כל המרחק הזה שנהיה ביננו.
מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
