נשירת שיער

דיון מתוך פורום  תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות

23/09/2005 | 13:05 | מאת: ליאור

המליצו לי להכנס לפורום הזה אז... גילו לי את המחלה לא מזמן... לא לקחתי את הידיעה בצורה קשה כל כך[יחסית]. אבל...אמרו לי שאני אצטרך להתחיל עם כמוטרפיה ושכנראה ינשור לי השיער.... אני מוכנה לסבול את הכאבים אבל אני ממש לא מוכנה להשלים עם זה שלא יהיה לי שיער..... אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא מוכנה לקבל את הטיפול ולכן אני רבה המון עם ההורים שלי... אני מעדיפה למות ולא להיות עם קרחת[קשה לי אפילו לכתוב את המילה הזאת]. זה דוחה ולא מעניין אותי שזה זמני... דרך אגב אני עוד מעט בת 17[אחלה מתנה ליום הולדת...]

23/09/2005 | 13:47 | מאת: נעמה

קודם כל- ברוכה הבאה לפורום! שנית, אני ממש מבינה אותך. בהתחלה גם אני לא יכולתי להשלים עם העובדה שהשיער שלי ינשור... כמה פעמים לפני המחלה אמרתי לעצמי שאם רק יהיה לי אומץ אני אגזוז את השיער שלי, ואז כשלא הייתה לי ברירה ולא שאלו אותי אם אני רוצה או לא שהשיער ינשור, פתאום כ"כ לא רציתי... ניסו לשכנע אותי שזה לא כ"כ נורא ושיש הימינו פאות יפות... עכשיו אפשר לאמר שאני די מקורחת... אבל אני לא הולכת עם פיאה. העדפתי שלא. כשהבטתי במראה בהתחלה סלדתי מהמראה שלי, ועכשיו אחרי שמתרגלים, אני יכולה להגיד לך שאני מסתכלת במראה ונותנת חיוך ענק!!! תנסי לשכנע את עצמך שזה לא כזה נורא (כן, אני יודעת, זה קשה...) ובסופו של דבר תיווכחי לדעת שזה באמת כך. מה גם שזה מצב זמני והשיער ישוב ויגדל... רפואה שלימה, ושבת שלום!!! מנעמה.

23/09/2005 | 13:56 | מאת: דניאל

ככה נעלמת לנו... מה המצב? איך הלימודים? אסי סיפר לי שהיית במחלקה שלנו שלשום. הוא סיפר שהייתם בהלם כשראיתם אחד את השניה... חבל שפספסתי את המפגש... חוץ מזה המון בהצלחה בלימודים ורפואה שלימה ושלא תעיזי להעלם שוב לכ"כ הרבה זמן... היית חסרה לנו.

היי ליאור, קודם כל ברוכה הבאה לפורום ואני מקווה שתפיקי ממנו את המרב. לגבי מה שאת כותבת, "קרחת" בעיני ואני מקווה שבקרוב גם אצלך, זו מילה, המתארת מצב מסויים, בו בן אדם עם "קרחת". מילה פשוטה משורש ק.ר.ח ואין שום סיבה לחוש שלא בנוח עם המצב במיוחד כשהוא נגרם כתוצאה ממחלה ותופעת הלוואי מכך זו היא. אני לא פסיכולוג, אבל אני מניח שהמצב של קרחת לא נעים, אולי גם אפילו לא נוח לך בלשון המעטה, בשלב אני אני בטוח תגלי עד כמה החברים יכולים לעזור ולתמוך ולסייע, עליך לזכור תמיד בן אדם הוא אדם באשר הוא אדם, מבלי שום קשר לכמות השערות ראשו, ובלי שום קשר למצבו הרפואי. אני חושב שאדם הוא צריך להישאר אדם כאשר חברו מהצד השני נמצא בתקופה לא קלה וכך עוברים את התקופה הזו ביחד, גם איתנו, עם חברי הפורום כאן, המנוהל יחד עם גיא אפשטיין שחלה, החלים ובקרוב תתפרסם עליו ועל עוד אחד בשם אייר ואני יכול לתת לך ציטוט נכון ששמעתי מאייר והוא צויין בכתבה: "אין שערות - אין דאגות". אני מקווה שאת מחייכת לאור קריאת המשפט הזה. הטיפול במחלה הוא למשך תקופה מסויימת, ואני מקווה שאצל כל אחד תיהיה קצרה ככל הניתן, התופעות הנגזרות מכך הן תופעות שקורות אך עליך להבין דבר אחד מאוד פשוט - הדבר הכי קל והכי פשוט, הדורש הכי פחות התמודדות הוא לא להתמודד עם הקושי. עליך להתמודד עם הקושי - להסתכל לו בעיניים ולנצח אותו. תאמיני לי, ההרגשה שלך אחרי שתאמרי לעצמך ששום דבר, אבל כלום, לא יעמוד בדרכך - כי יש לך מטרה אחת והיא להחלים תשתפר ואני חושב שמצב רוח טוב יוכל להשפיע על עוד כמה דברים בדרך. תאמיני לי שיש דברים הרבה יותר גרועים בחיים, מחלות הרבה יותר קשות ואני חושב שלשיער במקרה הזה, במיוחד כשמדובר במשהו זמני - אין לו זכות להשפיע על המוטיבציה שלך להילחם מלחמת חורמה במחלה שלך. תראי את המצב כרגע כזמני, כארעי - כמשהו שאת צריכה להתמודד איתו והוא יעבור, אנחנו כאן תמיד בשבילך ולמקרה שיהיו לך שאלות מקצועיות בתחום הרפואה - עומד לרשותך הרופא הכי מדהים שפגשתי אי פעם - ד"ר רוזין מבית חולים תל השומר. כשהוא יעבור את תזכי במדלית זהב - מדליית החיים. שלך ואיתך, ושיהיה לך חג שמח, אלון

ליאור, זה שהעדר השיער הוא זמני כבר אמרו לך, בטח את יודעת את זה אבל זה כשלעצמו לא בטוח שמשנה לך- את לא אוהבת את הרעיון, גם אם הוא זמני. מצד שני הרי זה מצב נתון- את מביעה דאגה מהנשירה, אבל הרי את יודעת שלא תמנעי מטיפול בגללה. השאלה היא מה עושים לקראת מצב נתון, איך מתכוננים. וככל שמתכוננים יותר טוב עוברים את הבעיה בצורה חלקה יותר (רק תסתכלי על תוצאות חוסר ההכנה בשיטפון בניו-אורלינס). אז איך מתכוננים? יש כל מיני טכניקות, כל אחד יכול לבחור לעצמו או להמציא משלו- הנה לדוגמה: -קונים כבר פאה ומתחילים ללכת אתה, היא יכולה להיות דומה לשיער הנוכחי או שונה ממנו, אז זה כמו תספורת חדשה. המעבר יהיה אז "חלק" יותר -מצטלמים במצלמה דיגיטלית, ובתכנת פוטושופ מסירים את השיער, כדי לראות איך זה יראה, ו"להתרגל" -"קופצים למיים הקרים" עוד לפני הטיפול, ומסתפרים ממש קצר או אפילו עושים קרחת (המילה הזו...), ואז זה מתוך בחירה ולא מתוך הכרח -פשוט מחליטים שמפסיקים לחשוב על זה, ומקבלים את מה שיהיה- הרי כל ה"איכפת לי" או ה"לא אכפת לי" זה בעצם בראש שלנו. ואם את מגיעה לחשיבה כזו- כל ההצעות למעלה נראות סתם כמו משחק, ותמשיכי להרגיש יפה עם או בלי שיער בהצלחה

26/09/2005 | 21:09 | מאת: ליאור

תודה על התגובות.זה משהו שבו לא תוכלו לעזור לי אלא אצטרך לנסות ולהתמודד עם זה לבד.

03/10/2005 | 17:05 | מאת: טל גיל

ליאור תשמעי אני טל..ואני בת 14 עוד מעט..ואני עוד מעט גם מסיימת טיפולים..בתחילת הדרך גם אני בכיתי ולא רציתי שינשור השיער אפילו הלכתי עם פיאה כמה זמן..אמרתי לעצמי איכס ..קרחת = בן ואני בת איך אני יסתובב עם קרחת..אבל תשמעי זה ממש לא ככה אני עכשיו מסתובבת גאה בקרחת שלי ויש אפילו כאלה שמחמיאים או מלטפים..ליאור אני אומרת לך שבהתחלה זה קצת קשה אבל את תעברי את זה כמו כולן ותראי שאפילו תהני מזה..אני מאחלת לך שתרגישי יותר טוב בקשר לקרחת ותביני שאין מה לעשות ואת חייבת לעבור את הטיפולים..ותאמיני לי מי שבאמת אוהב אותך יאהב אותך גם אם קרחת..ממני טל..[:

מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות