הלב נשבר-הכאב נשאר
דיון מתוך פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
שלום לכל חברי הפורום! היום בבוקר קיבלתי תטלפון שממנו חששתי,קיבלתי את תשיחה שכל כך לא איחלתי לה,קיבלתי תהודעה הזאת שוב כמו לפני חודש וחצי "גיא,,אלירן נפטר..! ואז אתה מרגיש שכל העולם מתחרב ונופל עליך,הגרון נחנק ואי אפשר להפסיק לבכות. שוב פעם חבר קרוב שהיה איתי בטיול בלונדון והיה איתי בטיול בהולנד ובצרפת באותם חדרים,שעבר איתי את אותם החוויות. איזה בן אדם מדהים היה אלירן, סך הכל בן 21 , תמיד עם חיוך רחב על הפנים,תמיד מפרגן, פשוט בן אדם שאוהב תחיים-שרוצה לחיות. אתמול בלילה אלירן אמר לאמא שלו "אל תדאגי מחר יום חדש,היום השמש לא האירה עלי והשמיים בכו" "מחר תזרח עלי השמש מחר יהיה יותר טוב" לאלירן כבר אין עוד מחר וכל מה שנותר זה לב שנשבר וכאב שנשאר. תהיו חזקים כי אין ברירה אחרת.תעריכו כל שניה בחיים האלה. אלירן בוקר יהי זכרו ברוך
לגיא ולכולם, בדקות הראשונות כשאתה קורא הודעה כזו... אתה מתחיל לקלוט במה מדובר וכמה דקות לאחר שסיימת לקרוא - אתה גם "מעכל" את משמעות הדבר, ובמקביל אתה מקבל עוצמה לעיתים שקודם לא הייתה לך. מקורה של אותה עוצמה היא להמשיך הלאה, אפילו ביתר מרץ, ולא להישבר, למרות שזה קשה, כואב ועושה רע "על הנשמה". היכולת להתגבר על מכשולים בדרכנו - ולעבור מעליהם - היא יכולת שאני חושב שיכולה לעזור לא רק במצבים כאלו אלא בעוד הרבה מצבים אחרים בחיים שבהם אנו נדרשים להתמודד עם מצבים לא קלים וכאן למעשה מבחן החיים, אך במיוחד במצבים שמישהו קרוב אליכם, שהיה איתכם זמן מסויים - כבר איננו. אני חושב שבמקרים כאלו בשביל אותו חבר גם צריך להמשיך הלאה קדימה. אני בטוח שזה גם עבור המלחמה שלו. אלון
וואי..אני לא מאמין שהוא נפטר..:( אני ממש עצוב.. היתה לי שיחה אחת ממש קצרה איתו.. אבל הכרתי אותו בכלליות.. הוא היה אחלה בן אדם.. יהי זכרו ברוך..אמן
כבר כמה ימים שאני יושב וחושב מה לכתוב. ואמרתי בא נכתוב את הדברים מהלב. אחד הדברים שאיתם עשוי להתמודד: נער,ילד,או כל אדם אחר שחולה במחלה היא. אובדן חבר ל"חדר הטיפולים". שזה ההתמודדות הכי קשה מכל מה שעובר המטופל . אני זוכר שסיפרו לי שילד מהמחלקה חולה, במצב קשה, אמרתי נתקשר לבת השרות נשאל איך הוא מרגיש, שאלתי והיא סיפרה לי שהוא "נקרא ע"י ה'".- למרות שלא היינו נפגשים הרבה{בגלל שאני סיימתי כימו' והוא המשיך לקבל} שסיפרו לי על המקרה פשוט התחלתי לבכות הרגשה כמו צביטה בלב שלא רוצה לעזוב אותך. ורק כשהתחיל לי הסיפור למדתי בכי מהו. ואני זוכר שתקופה ארוכה הייתי ממש מדוכא מהעניין. המחשבה רק שימים מס' לפני ראיתי אותו במסיבה מחייך- חיוך "מליון הדולר".- יש לי אפילו תמונה שלו ותמיד אני יושב וחושב עליו כשאני נמצא לבד עם עצמי...לפעמים זה כואב. אני אומר לך את הסיפור הזה כי לצערי אין ברירה אנחנו חייבים להמשיך להילחם- ולנצח. אני קראתי את הסיפור שלך ואתה ניראה לי בחור חזק שלא מוותר. תתן לדמעות לצאת. תן לכאב לצאת. שתדע. החבר שלך, "אלירן" , לעולם לא ישכח. ותמיד יזכרו אותו- את החיוך. את הרצון לחיים. את האופטימיות.את הזיכרונות מהטיולים, מהאישפוזים, מהמחלקה האונק'. - וזה הזיכרון שלך ממנו. גיא, אני מבין את הכאב שלך. ואני מאחל לך את כל הכוחות בעולם שאפשר למצא ושתתגבר על הכאב כמה שיותר מהר. בריאות מלאה. אריכות ימים וכל האושר בעולם שלך מירון
מירון תודה על התגובה שלך זה באמת עוזר! מאחל לי ולך רק אושר שמחה ובריאות שלך גיא
מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
