שלא תידאגו יותר מידי...

היי חברים. אתמול היה הניתוח. והוא ניגמר בצורה הרבה יותר טובה ממה שהם ציפו. היום חזרתי,לבית, ואמרתי לא נשאיר אתכם במתח יותר מידי ונספר קצת חוויות... היום שחררו אותי לבית. לפני שנכנסתי לחדר המתנה לניתוח אני יושב ומחכה שיקראו לי... ואני מחזיק את הראש עםצ פנים נפולות, ואז הרופא יוצא אלי ואומר לי "אל תהיה עצוב יהיה בסדר". נכנסנו לחדר ונתנו לי קצת לישון{יענו הרדמה, זו פעם ראשונה שזה כאב מאוד....כאילו נפל לי משהו כבד על היד...} בקיצור לא זוכר מתי נרדמתי אבל אני זוכר שהתעוררתי הדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק אם יש או אין שיתוק בכף יד, האמת כמה שעות לפני הניתוח הפילו לי את הלב{הפנים שלי נהיו לבנות-הייתם צריכים לראות איזה "אלוהים ישמור" יצא לי.חחח} ...שאמרו שכל היד]{פתיחה, ההרמה וההורדה של כף היד} תהיה מושבתת. [רצו להוציא הכל ולעשות השתלה של "עצב" {מהרגל}-בסוף לא היה צריך אבל שקמתי ראיתי שהיד שלי לא משותקת אם כי היא מאוד חלשה ופעולות בסיסיות כמו סגירת אצבעות אחת על השניה לא ממש הולך לי אבל אני מתאר לעצמי שזה יעבור עוד כמה ימים מחדר האישפוז היה די מבאס הייתי עם מבוגרים וראיתי קצת דברים לא נעימים, אבל זה בסדר{זה עבר}... קשה לי לכתוב אז אני אספר לכם בפעם אחרת{אם תהיה הזדמנות} מה שהיה שם... להתראות ויום טוב. מירון

אפילו הרופא לא ציפה לתוצאה כזו שלא ניגרם נזק ליד... הוא אפילו לא היה צריך לגעת באזור ששולט על כף היד... השאירו חתיכה קטנה ואמרו נעשה ביופסיה וניראה אם יש לה פוטנציאל ממאיר, אם כן יעשו אולי{נקווה שלא} כמה "טיפולי ליזר"{תודו שזה נשמע יותר יפה מהשם הרפואי}. ואם לא, יראו מה התיב של הגידול{אם הוא יחזור לגדול או לא...}ויראו מה עושים אלאה... בעז"ה נעדכן אותכם בהזדמנות... שבת שלום כולם.בריאות ואריכות ימים. מירון

כל הכבוד לך! באמת! אני חושב שאם הייתי במצב שלך, הייתי גם כן ממש לחוץ... אני זוכר שפעם אחת מכל הפעמים שאחי היה צריך לעשות ניתוח, הייתי בלחץ אטומי... הייתי בבית מכחה לטלפון של ההורים. מסתובב בכל החדרים, מחפש תעסוקה שתעסיק אותי ("סידרתי" את החדר איזה 5 פעמים...). וואי, אני נזכר עכשיו. ממש לחץ!!! סבתא שלי שבאה להיות איתנו אמרה לי "תפסיק להסתובב בבית הלוך ושוב כמו חיה ששמו אותה בכלוב"... זה הצחיק אותי, הצורה הזאת שהיא אמרה וצחקנו, אני וחברים שלי, ככה שאווירת המתח קצת התפוגגה... במקרה הזה אני יכול להזדהות אולי עם הקרובים שלך (אבא- אמא) שגם להם יש המון דאגות והמון לחץ... אתה יודע, אני חושב שלפעמים להיות מחוץ לחדר ניתוח, יכול להיות גם מאוד מפחיד, אולי אפילו יותר... כל הרעש מסביב מוסיף ללחץ, והבני משפחה שמחכים בחוץ חושבים "מעניין מה עושים לו עכשיו, איך כמה וכו'"... בכל אופן רפואה שלימה שלימה, ושתחזור לשגרה כמה שיותר מהר!!! ממני, גבריאל שטיינברג.

גם אלו שבחוץ דואגים "נו התחילו לא התחילו" "הוא בסדר?" וגו'. אבל גם זה שבחדר ניתוח דואג, לדעתי יותר, {דאגות אחרות}. "מה יהיה עוד כמה שעות?" "אני אהיה בסדר?" "יהיה איזה נזק?",{החדר ניתוח עצמו מפחיד...} ועוד שאלות... ה"לחץ =האטומי" מתפוגג ברגע שאתה פותח את העיינים,בפעם החמישית בערך, אחרי הזריקה כי אז אתה נירדם ושאתה פותח עיניים אחרי ניתוח אתה אומר "זהו זה מאחורי", במקרה שלי הייתי בטוח שיעשו אח"כ עוד ניתוח להשתלת עצב אבל כשראיתי שהיד מתפקדת הבנתי שלא צריך שום ניתוח. ה"עצבות" שהיתה לך בחדר המתנה לניתוח מתחלפת בחיוך חלקי, {כי אתה עדיין רדום},וחלש מההרדמה. לצערי הרב כרגע היד שנותחה חלשה, אז אני כותב עם יד אחת{לא עיוור :-( }. אני מקווה שעוד מס' שבועות שאני אוכל לעבוד עם היד. ואני אוכל לחזור לתפקוד של 100%. שתהיה לך שבת שלום שבת של נחת מנוחה והמון שמחה. מירון

היי מירון!!! שמחה לדעת שאתה כבר אחרי זה!!! ועוד יותר שמחה לדעת שהכל עבר חלק!!! רק בריאות ומקווה שלא תצטרך להיות יותר במקום הזה שנקרא "בית חולים" לצורך ניתוח או משהו, רק בשביל המעקב.... מה קורה איתך עכשיו? יש עוד כאבים ביד?... נשמח לדעת מה קורה... ממני- נעמה.

אני מתאושש מהניתוח. אם כי אני ממש מדוכדך בשבועות האחרונים. אני לא רואה את עצמי מתפקד כמו פעם הראש שלי טרוד במחשבות. לא יודע במה ולמה. כל מיני מחשבות שמעסיקות אותי 24 שעות ביממה {2-11}. אז אפשר לומר שמבחינה בריאותית אני בסדר. אבל נעשתי לשבר כלי. אני עסוק בלחשוב על העבר שלי ומה היה קורה אם לא הייתי עובר את כל הסיפור הזה, "הברוך" ותוהה אולי הייתה חלופה. אני מרגיש שאני מבזבזאת חיי לריק. עוד דברשגורם להרגשה הזו. זהכ שכל דבר שאני מניח את ידי עליו ומשקיע בו. בסוף הוטא ניגמר. כאילו לא היה. בעבר הייתי אחריי על פורום באתר. השקעתי בו את כולי. ובום הוא הלך{נסגר בצוו בית משפט} {multishare.net}- לא אתר מוכר. זו הרגשה כ"כ מתסכלת ועצובה לחשוב ששנה וחצי מהחיים שלי ירדו לפח הזבל. אין לי מושג איך לשכוח מזה. ערב טוב.