שילוב

לחברי הפורום. אשמח אם תשתפו אותי, כיצד לדעתכם ניתן לשלב ילד חולה סרטן, בצורה הנעימה המקבלת והתומכת בכתה הרגילה. המידע הוא לצרכי כתיבת עבודה טיפולית.

כשילד בישראל חולה בסרטן שולחים אחות ואת העו"ס לדבר עם הילדים ומכינים אותם לקראת בוא הילדהחולה, ומלמדים אותם איך להתנהג עם הילד. בדכ' החבריםן תומכים.

אני הייתי חולה ולדעתי החלק של תמיכת הכיתה היה מאוד חשוב! אם הכיתה רוצה לתמוך אז שלא תפחד מהילד קודם כל ותתייחס אליו לפחות טוב כמו קודם. אפשר כשהוא בטיפול לשלוח לו מתנות ומכתבים כמו שעשו לי לבוא לבקר אותו בבית החולים ולהיות איתו כמה שאפשר כמובן רק אם הילד רוצה. יש ילדים שמעדיפים להיות לבד ולא לשתף אבל זה מאוד עוזר תמיכה מהכיתה והרגשה של חלק מהכיתה למרות שאתה לא נמצא בשגרת לימודים כמו כולם.

מניסיון אישי. כשאני הייתי חולה בחטיבה התחתונה. פעם אחת באו כמה חברים קרובים-לבית, וזהו . זה היה כ"כ מעליב ופוגע. "החברים שלי!, אלו שחרשו איתי ימים ולילות{יוצאים מטיילים, עושים שטויות של ילדים, ככה עושים?, אם לא פחדתם לבוא בפעם הראשונה למה הפסקתם???". לא זוכר, שהמשיכו לבוא, מצטער. ...{"שלום שלום"- לא יותר מזה} אבל היו לי כמה חברים מהכיתה שאפשר לספור אותם על שתי אצבעות. שהיו באים "מידי פעם"-כמעט כל יום יושבים מדברים צוחקים. וגם הם בהמשך הדרך "קיפלו רגלים".- הדבר כאב יותר כי אותם חברים אני מכיר מהגן שהייתי בן 3-4 {עדיין תינוק} ותמיד היינו ביחד. עו דיותרכאב לראות שאני יושב נרקב בבית לאר יכול ללכת הם אצלי כל השבת מגיע מוצאי שבת "יאללה א... יש מחר מבחן צרילך ללכת ללמוד" אחרי שעה אני יוצא באוטובוס והם יורדים לקולנוע. [אני קורא לזה "חברים מינקות" לא נורא...[לא סולח] אחרי "שנפלתי למשכב" והייתי תקופה ארוכה ביית {נשארתי כיתה} והחברים שבאו לבקר לא באו לבקר מתוך רגש חובה "הוא חבר שלנו" הם באו מתוך "הכרחה" "מחויבות אישית"{בתיכון עושים מחוייבות אישית למען החברה} מבחינתי ברגע שששמעתי את זה,שזה מחויבות אישית, יכולתי לומר להם "צאו לי מהחדר"{בלב אמרתי "מבחינתי שלא יבואו".-אבל שוב הרחמנות שלי דפקה אותי- הם לא באו בגללי.- ובגלל זה היום אין לי חבריןם- לא רוצה. מה שבאתי להגיד תמיכה אמורה לבוא מהלב ולא מתוך זה שמכריחים אותך ואם אתה לא נותן את עצמך מכל הלב. חבל על המאמץ.- כי אותו אדם ידע את זה והוא עלול להיפגע. זו דעיתי