עששת ללא תופעות לוואי

יש לי (בן 80+) עששת עמוקה בכמה מוקדים של שן בינה. אבל אין לי כל כאב , אין לי אי נוחות בלעיסה או בדיבור, אין ריח לא נעים בפי ואין פגיעה במראה האסתטי של החיוך והפנים. החניכיים במצב תקין, בטיפולים תקופתיים. האם בנסיבות אלה כדאי לשקול טיפול שמרני ואולי הימנעות מכל טיפול בשו הנ"ל? עמירם

בתשובתך ("לשקול סתימה...") האם כוונתך לסתימה לבנה (המכונה, דומני, "קומפוזיט")? אם ניתן לעשות סתימה, מדוע בכלל יש לשקול עקירה? זה לא ברור לי. אודה על הבהרתך. חג שמח. עמירם

במקרה של עקירת שן בינה מיותרת עם עששת (בלסת תחתית), יישארו פחות משטחי לעיסה מול גשר בלסת שממול. האם עדיפה, בכל זאת, עקירת השן המיותרת, העלולה להישבר, במקום לעשות את טיפול השורש (המסובך, הכרוך בסיכונים שונים)?

כמובן העליתי הבעיה בפני 2 רופאיי - חוות דעתם מנוגדות. לי אין כלים לבחירה מושכלת ביניהם, או להביא את שניהם לשיחה משותפת. לכן ביקשתי, ואני חוזר ומבקש כאן, לקבל תשובה ניטרלית, עקרונית, שבאמצעותה יהיה לי מבט נוסף שיאפשר לי לקבל החלטה טובה יותר מאשר להתבסס על 2 דעות סותרות.

אחד הרופאים שאליהם פניתי אכן אמר שאין טעם לבצע טיפול שורש, והמליץ על עקירה. לטענתו, אין טעם לעשות סתימה (הוא לא התייחס לסוג הסתימה, כגון אמלגם), כי מדובר בשן חלשה (עם עששת עמוקה, כזכור), שלא צפויה להחזיק מעמד אם לא תיעקר, והיא עלולה להישבר במוקדם או מאוחר ללא סימני אזהרה מוקדמים, ולא ניתן לדעת מתי זה יקרה. על רקע זה, האם יש טעם בכל זאת לנסות סתימת אמלגם?