הבהרות

לד"ר משה ושאר משתתפי הפורום שלום בעקבות שאלתה של יפעת? שלחתי לך מכתב בנוגע סתימות אמלגם שעליו לא קיבלתי תשובה. אני מקווה כי תוכל להבהיר לי כמה דברים. חיפוש קצר בpubmed באמצעות מילות המפתח amalgam ו mercury בסדר זה יתן תוצאות חיפוש מעניונות מהחודש האחרון ( הנידון מאמרים מספר 8 ו 9 שאני נמנע מלהעתיקם כי הדבר אינו מתבצע כשורה ) . המאמר הראשון דן ברמות הכספית בחלל החדר בו הושמה עכברה בהריון לאחר שחזור אמלגם אחד והרמה בעובר הנקודות להתיחסות הינם : אומנם ניתן לטעון כי " לא ננקטו אמצעי זהירות מתאימים בהשמה " אך כיצד מוסברת רמה כזו בחלל החדר ובפרט עליה של פי 7-20 בזמן לעיסה ( דבר המראה כי הכמות המשתחררת הינה כתוצאה מהסתימה עצמה ופעולת הלעיסה ולא השמה מוקדמת ) המחקר השני והמדאיג הרבה יותר ( עליו ידעתי לפני פרסומו בpubmed ) נעשה בבית חולים בעל שם באנגליה וכאן המדובר הוא כבר בבני אדם , נשים בהריון שבשערם השתמשו כביו מרקר למדידת כמות הכספית בגופן. ההבחנה הייתה בין אילו שעברו טיפול שינים הכרוך בשחלוף או השמה של סתימת אמלגם בתקופה של עד שנה לפני ההריון ובין אילו שלא. בהנהחה כי אנגליה איננה מדינת עולם שלישית בה רופאי השיניים אינם נזהרים בעת טיפול כיצד יתכן כזה שוני ברמות בין שתי הקבוצות בעובר ובאם ומדוע אין על יפעת לחשוש מהסרה דומה בזמן הריון?. כמו כן מהי העמדה הרשמית בקשר לכמות הנפלטת מסתימה אחת במנוחה ובזמן לעיסה ?.. ראיתי שאלה זו נשאלת מספר פעמיים במשך השנה האחרונה והיא מעולם לא נענתה וכמו כן האם נבדקו תנאים כגון חריקת שיניים וסביבות חומציות וחמות מספר מאמרים ( הרשיתי לעצמי לצרף אחד בסוף ) הראו כמות משמעותית של לימפוציטים ספציפים למתכות ( בעיקר ניקל כספית אאורגנית וזהב ) בקרב אנשים בעלי סתימות מרובות שהתלוננו על סימפטומים בעיקר של עיפות, כיצד יודע מטופל בארץ עם הוא רגיש למתכת מסוימת מבלי להעזר בשיטות מפוקפקות כגון קיינסולוגיה ומה הדעה על בדיקת MELISA ? הטענה הרווחת היא שסטטיסטית על פני 150 שנה אין בעיות משמעותיות עם סתימות אמלגם אך האם נעשה אי פעם מחקר ספציפי למדידת רמת IQ הפרעות למידה אלרגיות CFS ודומיהם באנשים שנחשפו לאמאלגם מגיל צעיר ו\או דרך האם ? ואם כן האם אתה יכול להפנות אותי אליו ( שהרי מרבית הבעיות שיגרמו מחשיפה כרונית ממשוכת למתכות יהייו ברמה זאת ולא *ברורות* ולאורך עשרות שנים ). כמו כן מהי דעתך על המחקרים המראים באחרונה כי אצל ילדים אוטיסטים יש תפקוד לקויי בקבוצת החלבונים האחראית לסילוק מתכות כבדות " Metallothionein " כנראה על רקע גנטי ההופך אותם ( ואחרים ) הן בתור עוברים והן בתור מבוגרים לחשופים במידה מוגברת למתכות ועל ההמלצה של ה FDA לנשים בהריון להגביל משמעותית את צריכת הדגים הטורפים וכן ההחלטה לאסור לחלוטין את השימוש במרכיב החיטוי THIMEROSAL המשומש בחיסונים ומכיל כספית בכמות מזערית. בתודה אורן נ.ב המאמר השבדי בדבר רגישות מוגברת Metal-specific lymphocytes: biomarkers of sensitivity in man. Neuroendocrinol Lett 1999;20(5):289-298 Stejskal VD, Danersund A, Lindvall A, Hudecek R, Nordman V, Yaqob A, Mayer W, Bieger W, Lindh U. Dept Clinical Chemistry, Danderyd Hospital and Karolinska Institute, Stockholm, Sweden. mailto:[email protected] PMID: 11460087 Many patients attribute their health problems to amalgam and other dental metals. In genetically susceptible indviduals, mercury and gold may function as haptens and elicit allergic and autoimmune reactions. The frequency of metal-induced lymphocyte responses was examined in 3,162 patients in three European laboratories using MELISA(R), an optimized lymphocyte proliferation test. The patients suffered from local and systemic symptoms attributed to dental restorations. The effect of dental metal removal was studied in 111 patients with metal hypersensitivity and symptoms resembling Chronic Fatigue Syndrome (CFS). After consultation with a dentist the patients decided to replace their metal restorations with non-metallic materials. The changes in health and in vitro lymphocyte reactivity were studied by inquiries and follow-up MELISA(R). Lymphocyte reactivity was also analyzed in 116 healthy subjects with no complaints of metal allergy. A significant number of patients had metal-specific lymphocytes in the blood. Nickel was the most common sensitizer, followed by inorganic mercury, gold, phenylmercury, cadmium and palladium. As compared to lymphocyte responses in healthy subjects, the CFS group had significantly increased responses to several metals, especially to inorganic mercury, phenylmercury and gold. Following dental metal removal, 83 patients (76%) reported long-term health improvement. Twenty-four patients (22%) reported unchanged health and two (2%) reported worsening of symptoms. Following dental metal replacement, the lymphocyte reactivity to metals decreased as well. We propose that an inflammatory process induced by metals may modulate the hypothalamic-pituitary-adrenal axis (HPA axis) and trigger multiple non-specific symptoms characterizing CFS and other chronic conditions like myalgic encephalitis (ME) and multiple chemical sensitivity (MCS).

אורן שלום השאלה שלך מורכבת ואני צריך להתייעץ לגבי הכמויות המדוייקות של מתכות הנקלטות במהל הוצאת והשמת שחזור אמלגם או מתכת .עליך לזכור שהאלטרנטיבה (חומר מרוכב ) אף היא איננה אינוסנטית -החומרים על בסיס ביספנול רזין הם ציטוטוקסיים ופגיעתם רעה ברקמות השן והפה .יש אפילו מי שמייחס למעבר ההמוני בשימוש בחומרים אלו לשיחזורים במדינות סקנדינביה את הירידה בפוריות הגברים באותן הארצות . מכאן תבין שלפנינו שתי שיטות לשיחזורים המסכנות במידה כזו או אחרת את הבריאות כלומר -זו נבילה וזו טריפה ! ואינני יכול לומר לך איזו מהן יותר מזיקה . מה שאני כן יכול לומר ששיחזזרים מזהב או מפורצלן / זכוכית הם בודאי בטוחים יותר אם כי הם מודבקים רובם בחומרים מרוכבים לשן .