גם לי יש מחשבות טורדניות...

יש לי חבר כבר שמונה חודשים. בשלושה חודשים האחרונים לא הפסקנו לריב על שטויות, ואני נכנסתי לסרטים על שטויות כל פעם מחדש, רוב המריבות היו באשמתי. אני מכניסה לעצמי לראש מעשיות.. פעם אחת ראיתי שיחה ממנו לאקסית שלו, ובמשך חודשיים עקבתי אחריו, חיטטתי לו בפלאפון, כשעכשיו זה ברור לי שהם לא היו בקשר בכלל... לפני משהו כמו שבועיים רבנו מריבה אחת רצינית, בגללי, כבר על סף פרידה, וכל הלילה שהייתי אצלו בכיתי כמו משוגעת, לא הצלחתי לישון, משהו כמו 4 שעות ברצף בכיתי בהיסטריה, כשהוא מחבק אותי, מנסה להרגיע אותי... ומשהו מוזר קורה לי כבר שבוע. אמרתי לעצמי "אולי אני כבר לא אוהבת אותו?" אותה אחת שלפני שבוע לא יכלה להפסיק לחשוב עליו. ומאז אני הולכת ומתרחקת ממנו. אני מתחילה להרגיש מוזר, מעין ריקנות כזו לפעמים, ולפעמים תקווה... בעצם, אני כבר לא יודעת אם תקווה.. הרגשה של צביטה בלב כאילו זה עומד להגמר, אני מבולבלת ולא בטוחה כבר מה אני מרגישה... קשה לי להאמין שהרגשות שלי דעכו תוך שבוע, פשוט לא הגיוני.. אני כבר לא אומרת לו שאני אוהבת אותו שבוע שלם.. ומצד שני אני קמה כל בוקר וסובלת משלשולים, לא עולה במשקל, לא מצליחה לחייך... אני לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת שאם אני אעזוב אותו אני אגלה עוד שבוע - שבועיים לא יודעת כמה זמן, שעשיתי טעות נוראית, שאני מתגעגעת אליו, שאני לא יכולה בלעדיו. קשה לי לדמיין אותו עם מישהי אחרת... אבל גם המצב שאני נמצאת בו עכשיו הורג אותי. איפה הניצוץ של פעם? באמת אין סיכוי יותר? למה המגע לא מגיע טבעי כמו פעם, למה אני לא נרדמת באותה קלות בלילה כשהוא מחבק אותי? ועכשיו בעיית הסקס:: פעם אחרונה שהייתי אצלו, לא הצלחתי לתת לו לשכב איתי, כי פחדתי שאחרי זה אני אחשוב לעצמי שזה לא היה משמעותי בשבילי.. (!?!) והנשיקות לא הגיעו טבעי... הן הרגישו לי מרוחקות כאלה, הכל היה מרוחק כזה.. קשה לי להסביר. לא הצלחתי לנשק אותו כמו שצריך... ניסינו לעשות טנטרה אבל בזמן שעשינו, ובעודנו מחובקים ערומים אני המשכתי לחשוב ולחשוב... אני לא רוצה להרפות, כי התקווה שלי היא שזה סתם משבר שיחלוף.. שהכל יחזור להיות כמו פעם..אבל אני מתחילה לאבד תקווה, וגם הוא... והוא רוצה תשובה סופית עד יום חמישי. מה אני אמורה לעשות?