דיכאון מתמשך מצוקה וחרדה

שלום רב! אני בסוף העשור החמישי לחיי, כלומר כמעט שישים. נשואה. אמא לארבעה, סבתא לשלושה. עד לפני שנה, עובדת ומתפקדת למרות לחצי היומיום. מזה כשנה נמצאת במערבולת שהולכת וסוגרת וחונקת, בעיקר בגלל מצבים משפחתיים מעיקים. אבא שנפטר, אמא חולת אלצהיימר שהטיפול בה ובמטפלת הזרה באחריותי, בעלי שחולה שנים רבות (מתפקד) ומצבו החמיר לאחרונה, ילדים בעלי תסמונת גנטית מסוימת הגורמת להתקפים, לריצות לבתי חולים וכו. אני מרגישה שאני כורעת תחת נטל האחריות. פוחדת מכל אזעקה חדשה. נמצאת בחרדה ודיכאון מתמשכים, פוחדת לחזור לעבודה מחשש שלא אוכל למלא את חובתי כמו שצריך (אני עצמאית) וכך רוב הזמן אני סמרטוט של חרדות כשמצד אחד אני אכולת רגשי אשם שאני מחמיצה את החיים ומן הצד השני לא מאפשרת לעצמי ליהנות ממה שאפשר גם בגלל החשש שאוטוטו זה ייקטע ויזעיקו אותי וכמובן האשם שאין לי זכות ליהנות עם כל הסבל סביבי. לא ישנה בלילות, קופצת מכל פיפס מיואשת.... שקלתי טיפול תרופתי. אני דיי חוששת מההשפעות ולגבי טיפול פסיכולוגי יודעת שלפחות ברמה של לפרוק החוצה זה יעזור (קטונתי מלתת ציון למשהו שאין לי מושג לגביו), אלא שבגלל שאינני עובדת אני לחוצה בתקציב. אני כל הזמן דוחה את החזרה לעבודה למרות שאני יודעת שיעשה לי טוב לפגוש שוב אנשים אך מצד שני אין לי כוחות נפש. לפעמים נראה לי כמשהו עצום אפילו להזיז נייר ממקום למקום. מ י ו א ש ת כבר אמרתי? אשמח לכל כיוון שתתנו.