יחסים לא טובים עם אבא

שלום..אבא שלי, בנאדם לחוץ ועצבני. עד גיל 6 אני זוכרת ממנו זכרונות טובים... ואז בגיל 6 נולדה לי אחות עם בעיה. זה שהיא היתה צריכה יותר עזרה אני באמת מבינה (היא כבר בסדר) אבל ההפליות שהוא עושה בין האחים מאוד מעצבנות. הוא כל הזמן מוריד אותי ואת האחים שלי כדי להעלות אותה. הוא צעק וצועק עלינו המון (למרות שאני נושקת לגיל 30). צועק גם ליד אנשים וגם ליד חברים... כל הזמן יש תחושות של ריב וויכוחים בבית. והוא כל הזמן רוצה להראות שהוא השולט. כמובן שאנחנו לא שותקים לו וכן עונים לו. אנחנו גם לא מכבדים אותו (אנחנו לא שמים עליו). ויש לי מצפון גדול על זה. אני יודעת שאני אצטער על זה בעתיד הרחוק כי הוא לא יהיה איתנו לנצח... הוא גם חושב שכל הדברים שלנו הם שלו.. לדוגמה קניתי רכב לפני חודשיים ובשבת הוא אמר לאחותי שהוא ייקח את האוטו שלי... אמרתי לו שנהוג לבקש.. והוא התעקש לא לבקש כי מבחינתו לא צריך לבקש. בגיל בית ספר התביישתי להביא חברות כי תמיד הוא היה צועק עליי לידם.. לפעמים הוא קורא לנו זבל, חראות או מפגרים... ואנחנו צועקים עליו הרבה... עוד דוגמה.. עשיתי ניתוח מאוד מורכב לפני חצי שנה בבית חולים רחוק מהבית ובלילה של אחרי הניתוח הוא התקשר לאמא שלי שהיתה איתי בבית החולים ושאל אותה אם היא רוצה לישון בבית ולהשאיר אותי לבד (לא מספיק הוא לא בא לבקר אותי עוד זה).. כמובן היא לא הסכימה.. לפני חודש אחותי (זו שנולדה עם בעיה) עשתה ניתוח לייזר בעיניים מחוץ לעיר ("ניתוח" פשוט לעומת מה שאני עברתי). הוא נסע איתה (לקח חופש מהעבודה שבשבילי הוא לא הסכים לקחת) והם ישנו בבית מלון בלילה של הניתוח (שני ההורים שלי ואחותי). בא לי פשוט להבליג ולוותר ולהכיל. אבל זה קשה כשרואים את ההפליות שחור על גבי לבן. אני כן רוצה להבליג כי הוא בכל זאת אבא שלי.. ואני לא מצליחה להתאפק על התגובות שלי לפעמים. אני מותשת כבר מהבעיה הזו. גם אחותי, זאת שנולדה עם הבעיה, מרגישה רע עם זה.. היא מרגישה שמפלים אותה לטובה והיא לא מעוניינת בזה.. אני יודעת שהיא לא אשמה, אבל האחים הקטנים ממנה כנראה מקנאים בה ואז יש גם תחושת יריבות בין האחים..