רוצה לא להיות בודד ולשפר את החיים..איך?

שלום, אני בן 18 ו..יש לי חרדה חברתית (קיבלתי ציון 85 במבחן ליבוביץ') , מעבר לכך גם יש לי תסמינים לכיוון האוטיזם - עוד לא איבחנתי את עצמי אבל אם יש אצלי אוטיזם אז אני חושד שזה אספרגר גבולי (בין אדם רגיל לאספרגר שלם). החרדה החברתית מסתובבת סביב גובהי הנמוך שהוא 1.60.. והיא מרוכזת בעיקר בגובה. יש לי מחשבות מאוד שליליות על עצמי, מחשבות שאני לא תורם לאף אחד, שאני סתם קיים, שאני בין הגרועים שיש, שאף אחד לא צריך בי, שאף אחת לא תאהב אותי, שאני עובד גרוע. בעניין העבודה - עבדתי רק פעם אחת. בעבודה העירו עלי מאחורי גבי שחלמתי (וכמובן שהיו לי דמעות בעיניים לאחר ההערה הזאת למשך כל היום) וגם הייתי מתחיל לעשות דברים אוטומטית תוך כדי הרהור ואז הייתי שם חפצים במקום הלא נכון.. או שהייתי עושה דברים ולא הייתי זוכר אם עשיתי אותם. עכשיו אני קצת מפחד לעבוד בעבודה כי יש לי מחשבות שליליות לגבי איכות העבודה שלי. יש לי רק 3 חברים בעיר שכמעט כל חייה גרתי בה שגם אותם אני בקושי רואה, בערך פעם בשבוע - אני לא חוזר כל הזמן לעיר הזאת, ובמהלך השבוע הרגיל - בכלל אין לי חברים. כלומר בלימודים יש חברים לכיתה.. אבל לא באמת חבר שנהנה להיות ביחד איתי ויבלה את זמנו איתי. אני די אוהב לדבר על מדע ומחשבים ולדבר על רעיונות.. בשיחה רגילה, פשוט אין לי מה להגיד רוב הזמן.. ואני בדרך כלל השקט בחבורה. חבריי ללימודים, האמת, רובם לא כל כך מעניינים אותי.. כי הם סתם.. אין בהם להט לחקור ולדבר על הנושאים שאני אוהב, והתחביבים שלהם הם די.. "אפורים". גם חוש ההומור שלי הוא לא הכי נורמאלי - למרות שאני כן צוחק מדברים רגילים - אני לא צוחק עד כדי כך כמו האחרים , ויש דברים שמצחיקים אותי הרבה יותר הייתי רוצה לראות שאני אדם יותר טוב ממה שאני חושב שאני, אם מישהו היה מוכיח לי את זה, הייתי רוצה חברים חדשים.. חברים שאתעניין בהם , שיהיו בעלי אותו ה..להט שדיברתי עליו, או שלפחות יהיו להם תחביבים משותפים (מחשב , משחקים..) שלא יתנהגו בצורה ברברית ויעליבו ישר על כל טעות שאני עושה - כמו שרוב הבנים ככה - לחברים שלי אין כל כך את הלהט אבל יש להם תחביבים משותפים לי, ועם חבר אחד אני מדבר על מדע מתי שיוצא , כי יש בו את ההתעניינות לדבר על מדע. כל חבריי הנוכחים לא אוהבים מסיבות ובמידה מסוימת לא משולבים בחברה כמו אנשים רגילים. הייתי רוצה להיות עסוק יותר, פחות במחשב. שיהיו לי חיים .. שלא יהיו כל כך משעממים..הייתי רוצה חברה, למצוא אהבה.. אני מרגיש שאין הרבה תקווה בשבילי ואני ממש רוצה שהחיים שלי יהפכו לטובים יותר, אני צריך עצה! מה לעשות? אם אני צריך עזרה אז לאיזה עזרה ללכת? האם מדובר בעובדת סוציאלית או בפסיכולוג? וכו'..

בוקר טוב, אתה בתחילת הדרך וחש כל כך הרבה חוסר בטחון. אבל אינך לבד, הרבה חשים כמוך, אתה לא היחידי. נשמע שיש לך חרדה חברתית וקושי בדימוי העצמי וכן אישיות רגישה למדי. מציע שתפנה לשיחות אצל פסיכותרפיסט (פסיכולוג, עו"ס או פסיכיאטר) ותקבל שיחות לתקופה ארוכה, שיחות שיחזקו אותך, יכוונו אותך ותוכל לתכנן מה מתאים לך ובמה אתה רוצה להתקדם. הורייך לא מוזכרים במכתבך ואיני בטוח שיש לך קשר תומך עימם. אם כן, כדאי לשוחח איתם גם כן ולשאול אותם מה הם חושבים. אבל ממומלץ לקבל שיחות ואולי לשאול פסיכיאטר האם פרוזאק וחבריו יכולים לעזור לך. בהצלחה, ד"ר יאנקו