;-*#*;÷;×*,#:-*!?'גךגמןגך

שלום וברכה, אבא לי במצב סופני בגלל סרטן שאכל חו עת כל הגוף. נמצא בבית ומחכים לסוף. אין לי איך לייפות את זה. ממש ממתינים :(( בית החולים לא רוצה לקבל אותו כי אין כבר מה לעשות. המצב בבית קשה. הוא מבין מה קורה ואומר לנו שהוא מפחד מהמוות. אחותי לוקחת את זה קשה מאוד וכל היום בוכה. היא לא מתפקדת. היא אומרת שהיא מרחמת עליו וקשה לה שאין איך לעזור.. לכולם קשה אבל לה במיוחד.. אותו דבר אמא שלי נמצאת בעולם משלה בקושי מתקשרת.. אני לא רוצה לפתוח פה ומתפללת לנס אבל אם יקרה לו משהו אני לא יודעת איך אחותי תגיב אני מרגישה שאני איכשהו חיה את החיים של אחרי כלומר כבר השלמתי עם זה ואני מתרגלת לזה זה קשה ממש כל לילה אני חושבת שיש מצב שמחר זהו אני גם מתפרקת אבל לא ליד המשפחה שלי איך אפשר לעזור לה? אני בעצמי חסרת כוחות חשוב להבין שהכל קרה כל כך מהר רק לפני שלושה חודשים גילו לו את הסרטן כשהיה בשלב מתקדם אני מדמיינת כל פעם את המציבה שלו ואת הלוויה שקורעים לנו את הבגדים ואחותי בוכה ואמא שלי מעולפת

הוא נפטר זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים