אחרי שניצלתי הנס

במקום בו אני גרה נפלו קטיושות ללא הרף,היינו בסיכון תמידי.2 קטיושות נפלו בחצר ביתי כאשר אני ובני משפחתי חשבנו שהכל רגוע,יצאנו להתרעננות מהמקלט הסמוך ואז זה קרה.למזלנו הרב הספקנו לרוץ ולהכנס למקלט ונצלנו.במהלך כל המלחמה לא עצמתי עין,לא ביום ולא בלילה.קבלתי ואבן. ביום בו נצלנו ,פוניתי לבי''ח-כנפגעת חרדה,עקב רעידות קשות בכל הגוף והתכווצות שרירים בכל הגוף,לחץ דם ודפק נמוכים.מאז אני מנסה לחזור לשגרה אבל עדיין אני משחזרת בראשי מה היה קורה אילו..ההרס בחצר ובבית מונע ממני להתנתק מהמלחמה שכבר נגמרה.אני עדיין שם בראשי.אם כי השגרה מאוד עוזרת אך זה מקנן בי ולא מרפה.אני מצליחה לישון טוב יותר ,אך המחשבות לא עוזבות.מה עושים?האם זה נורמלי,ומתי זה יחלוף?האם נשוב להיות כפי שהיינו?